פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדת החינוך, התרבות והספורט
12/10/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 24
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ו' בחשון התשפ"ב (12 באוקטובר 2021), שעה 9:38

דיון מהיר בנושא: "השלמת פערים בשנת הלימודים תשפ"ב לתלמידים לקויות למידה ודיסלקציה לאור נזקי הלמידה מרחוק", של חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ ענבר בזק, חה"כ שמחה רוטמן, חה"כ שירלי פינטו קדוש, חה"כ אורלי לוי אבקסיס

חברי הוועדה: משה טור-פז – מ"מ היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
עופר כסיף

סמי אבו שחאדה
בנימין זאב בגין
ענבר בזק
אורלי לוי אבקסיס
יעקב מרגי
אוסאמה סעדי

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

דני ז'ורנו - מנהלת אגף לקויות למידה והפרעות קשב, שפ"י, משרד החינוך

מירי נבון - מנהלת אגף בכיר הכלה והשתלבות, משרד החינוך

עליזה אברמוביץ' - האגודה הישראלית של מומחים ללקויות למידה

רינת גרין - פסיכולוגית קלינית, מייסדת עמותת קול קורא למען ילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה

רביטל רונן-לנץ - אימא לילדים דיסלקטים - זום

יהודית גידלי

א.ב., חבר תרגומים

"השלמת פערים בשנת הלימודים תשפ"ב לתלמידים לקויות למידה ודיסלקציה לאור נזקי הלמידה מרחוק"
של חה"כ אוסאמה סעדי, חה"כ ענבר בזק, חה"כ שמחה רוטמן, חה"כ שירלי פינטו קדוש, חה"כ אורלי לוי אבקסיס

בוקר טוב לכולם, אנחנו כאן בדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט, דיון מהיר בנושא השלמת פערים בשנת הלימודים תשפ"ב לתלמידים עם לקויות למידה ודיסלקציה לאור נזקי הלמידה מרחוק. הדיון ביוזמתם של מספר חברי כנסת שגם אני רואה שיושבים כאן, אוסאמה סעדי, ענבר בזק. חבר הכנסת בני בגין, תודה שגם אתה משתתף.

תראו, הנושא הזה של תלמידים עם לקויות למידה הוא חלק אינהרנטי מהותי מעיסוקה של מערכת החינוך בשגרה. אנחנו יודעים שמערכת החינוך עוסקת בכלל התלמידים, ובתוכם יש מאות אלפים עם סוגים שונים של לקויות ואתגרים. אני יכול להעיד על עצמי שרק כשלקחתי את אחד מילדיי לאבחון, אחרי כמה שעות טובות אמרה לי המאבחנת, אתה יודע שזה גנטי וזה בא ממך, אז אמרתי לה, האמת, תודה רבה, כי הייתי צריך לחיות 48 שנים כדי להגיע לזה שמישהו יאבחן אותי על הדרך. זה היה אחד פלוס אחד, אבל באמת אני חושב שהיום ברמת המודעות וההבנה שלנו כאנשי חינוך, כמעצבי מדיניות, גדלה, ואנחנו יודעים היום עד כמה התחום הזה הוא תחום משמעותי. אין מורה שנכנס לכיתה, ועשיתי את זה במשך 25 שנה, שלא יודע שיש לו ילדים בכיתה שיש להם אתגרים מסוגים שונים, ואם הוא לא יידע לתת להם מענה, אז במקרה הטוב הילד לא ילמד, ובמקרה הפחות טוב הכיתה לא תלמד. כל אלה דברים שאנחנו נרצה לעסוק בהם היום.

אני אתן לחברי הכנסת כאן לפתוח. חברת הכנסת ענבר בזק שגם פנתה אליי בנושא היוזמה לדיון הזה. לאחר מכן נשמע את נציגי משרד החינוך, את מירי נבון, את רחלי אברמזון והצוות שלהם, ולאחר מכן נעשה סבב חברי כנסת ונשמע מספר אנשים שנרשמו לדיון הזה.

חברת הכנסת בזק, אני אתחיל איתך. בבקשה.

בוקר טוב, קודם כל באמת תודה ליושב-ראש, עמיתי לסיעה, על הדיון החשוב הזה. אני מחזקת את מה שאמרת. זה באמת גנטי, מי כמוני יודעת. אני נשואה לדיסלקט. יש לי שלושה ילדים שסובלים מלקויות למידה וזאת אחת הסיבות שאני מאוד רגישה לנושא הזה, אבל יש גם הרבה מאוד השפעות סביבתיות. הנתונים מראים שבעשור האחרון יש גידול. אם לפני עשר שנים היו כ-85,000 ילדים עם לקויות למידה, היום אנחנו מדברים על 125,400 פחות או יותר, זאת אומרת שזה לא רק גנטי. יש בהחלט השפעות סביבתיות. אנחנו יודעים היום שהטלפונים, הטאבלטים, המכשירים הניידים מחמירים את המצב.

דוח מבקר המדינה משנה שעברה הראה שישראל זאת המדינה עם מספר ימי הלמידה בבית הספר הנמוך ביותר בעולם. היה בסך הכול 45 ימים שכל מערכת החינוך למדה לא מרחוק, שהיא למדה בבתי הספר. אין ספק וכולנו יודעים, שכל הילדים במערכת החינוך סבלו מהשנה הזאת, סבלו מהלמידה מרחוק, אבל הקבוצה הזאת של הילדים שסובלים מלקויות למידה, אצלם הפערים גדלו בצורה קיצונית בגלל שזה לרוב ילדים שזקוקים לתיווך.

יש כמה רמות של לקויות למידה. יש ילדים בקצה הקיצוני יותר שנמצאים בכיתות חינוך מיוחד, אז חינוך מיוחד עבד. לכל תקופת הקורונה הכיתות האלה המשיכו להיפגש ולכן הפגיעה בהם הייתה פחותה. הקבוצה היותר גדולה זה הקבוצה של הילדים שהם במסגרת של שילוב, שזה אומר שהם מקבלים שעות פרטניות מתווכות. הקבוצה הזאת, לפי השיחות שעשיתי עם ארגונים וגם לפי הניסיון אצלי בבית, היא סבלה הכי הרבה כי אותם הילדים שזקוקים לתיווך בעצם לא קיבלו אותו. זה ילדים שהקושי שלהם בלמידה מרחוק ובכלל לאסוף את עצמם, להדליק בבוקר את המחשב, לשבת במשך 45 דקות ולהתרכז, זה לחלקם בלתי אפשרי, שלא לדבר על הרבה מאוד משימות פרטניות שנתנו להם. הפער הוא מאוד גדול.

עוד לפני פתיחת השנה, כבר באוגוסט דיברתי עם שרת החינוך, ד"ר יפעת שאשא ביטון. היא הסכימה איתי שיש פה בעיה, אבל היא באמת ציינה את הקושי עם כל ההיערכות של מערכת החינוך בצל הקורונה. היא אמרה שיש קושי גם בזה לטפל. סיכמתי איתה שאנחנו נמשיך ונדבר על זה לקראת החצי השני של השנה. אני ממש פונה פה ומבקשת גם מנציגי משרד החינוך ששומעים אותנו, וגם אני מצפה שמהוועדה הזאת תצא בשורה והנחיה למשרד החינוך כן למצוא את הדרך לטפל עוד השנה באותם ילדים, לסגור את הפערים, כי אם אנחנו לא נטפל בזה השנה, הפערים האלה יגדלו. הילדים האלה, אסור לנו לתת להם ליפול בין הכיסאות. אני באמת מצפה מאוד מהדיון הזה שנצא מכאן עם אמירות ברורות ועם איזושהי מוכנות של משרד החינוך להכניס את זה כבר לתקציב הנוכחי, איזושהי תוכנית לסגירת אותם פערים. תודה רבה.

תודה רבה חברת הכנסת בזק. אני חייב בפינת הספר הטוב להמליץ כאן על ספרו החדש של ד"ר מיכה גודמן, "מהפכת הקשב", שעוסק בצורה אני חושב, מעמיקה וגם עם השלכות פרקטיות בנושא החשוב הזה של ההתמודדות של כולנו עם המכשיר הזה שהוא חלק מחיינו והוא לא הולך להיעלם כנראה, אלא אם כן תצא גרסה חדשה שלו. בהחלט נגעת פה לצד נושא לקויות הלמידה והדיסלקציה, גם באתגר הקשב שהולך וגדל, וכולנו, הורים ומורים מרגישים את זה לא פחות.

אני אתן בהמשך לחברי הכנסת להתייחס. אני רוצה לשמוע את משרד החינוך.

אדוני היושב-ראש, מקובל וזה לפי התקנון, שכאשר יש דיון מהיר על סמך בקשת חברי כנסת, שמאושר בנשיאות, שקודם כל מציגים את הנושא כל חברי הכנסת שהגישו את הדיון המהיר.

הבנתי. חבר הכנסת סעדי, אתה צודק. היות וגם אתה חלק מהיוזמים, אז אני בשמחה אשמע אותך. בבקשה.

אבל אין לי בעיה לשמוע.

איך שאתה רוצה. מה אתה מעדיף? התכוונתי לתת לך לדבר ממילא.

זה התקנון.

אתה רוצה להציג עכשיו או שאתה מעדיף אחרי משרד החינוך?

אני מצטרף לדברים של חברתי. אנחנו באמת יזמנו כמה חברי כנסת את הדיון הזה, ענבר, אורלי שהגיעה עכשיו, שמחה רוטמן, שירלי פינטו, מרבית הסיעות, כי מדובר בנושא חשוב של הילדים שלנו, ומדובר בנושא חשוב, וגם תיכף חברי לסיעה, סמי אבו שחאדה שיש לו יותר ניסיון ממני בתחום הזה.

בכלל, כל התקופה הזאת מאז פרוץ הקורונה בפברואר– מרץ 2020, כל הנושא הזה של למידה מרחוק בוודאי גם לתלמידים רגילים, לא עם לקויות למידה ולא עם דיסלקציה ודברים כאלה, באמת שהם נפגעו. אני הייתי אבא לתלמיד תיכון בכיתה י"ב וראיתי איך הלימודים של הזום, עם כל הכבוד. הם נפגעו באופן קשה ואני חושב שאנחנו את התוצאות של כל התקופה הזאת נראה עוד שנים קדימה, אבל ודאי ובוודאי שהתקופה הזאת של למידה מרחוק ולמידה בזום פגעה קשות באוכלוסייה הזאת של ליקוי ללמידה ולכן צריך תשובות ומענים מיוחדים לאוכלוסייה הזאת.

זה שמשרד החינוך לא נתן תשובות לכלל התלמידים בתקופה הזאת, ניחא, אבל אם אנחנו לא ניתן מענה ותשובות לקבוצה הזאת, אנחנו נאבד אותם לגמרי וייגרם נזק בלתי הפיך, לכן אני חושב שעצם העובדה שאנחנו מעלים את הנושא הזה מכלל הסיעות, מהקואליציה, מהאופוזיציה, זה מעיד על חשיבות הנושא ואני מצפה לתשובות ממשרד החינוך, מה הם רוצים ומה הם מתכוונים ומה התוכניות המעשיות שיש למשרד החינוך לקבוצה הזאת של ליקויי הלמידה. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת סעדי. זה בסדר אורלי שנשמע קודם את משרד החינוך ואז אני אגיע אליכם? בקשה.

בוקר טוב, אני דני ז'ורנו, מנהלת אגף לקויות למידה והפרעת קשב במשרד החינוך. האגף שלנו אחראי במיוחד על המענים בחינוך הרגיל ולכן החלטנו להציג את זה באופן הזה מבחינת הרצף.

קודם כל רק כדי לסדר את העניינים, השכיחות של תלמידים ובוגרים עם לקויות למידה או הפרעת קשב באוכלוסייה הכללית היא בין 5% ל-15% מכלל האוכלוסייה. זאת הפרעה נוירולוגית התפתחותית ולא סביבתית. הסיפור של המסכים או דברים אחרים שקורים כרגע, כולל ההיבטים הרגשיים, אולי אנחנו נראה תלמיד מוסח באותה מידה, אבל זאת לא לקות למידה. חשוב לציין את זה בפתח הדברים.

מבחינת החינוך הרגיל, קודם כל הקורונה פרצה לחיינו, כולנו, ללא שום הכנה וגם משרד החינוך נאלץ - - -

גבירתי, אפשר שאלה על הנתון של בין 5% ל-15% מהתלמידים?

כן.

זה כי אנחנו חושבים שיש לנו תת אבחון או שזה בכלל כי אנחנו חושבים שיש מספיק אבחונים והכול בסדר?

לא, בכלל לא. להיפך, יש עודף אבחונים.

גם אם את יכולה להתייחס האם זה נובע מאוכלוסיות שונות, מדינות שונות? איך זה בעולם?

וגם אם יש שוני בתוך האוכלוסייה, אני אשמח לשמוע, ערבים, יהודים, חרדים.

אני אסביר. למה אני אומרת 5% עד 15%? כי מי שסובל מלקות מאוד קשה ומשמעותית, הדיסלקטים שלעולם לא יצליחו לקרוא זה 1% מהאוכלוסייה. הדיסגרפים שלעולם לא יצליחו לכתוב הם 1% מהאוכלוסייה. אנחנו אומרים 5% בהגזמה כלפי מעלה של הלקויות המאוד קשות ומשמעותיות שמגבילות את החיים של אותם תלמידים ובוגרים. 15% זה הדברים היותר קלים, תלמידים או בוגרים שצריכים קצת יותר זמן, שיש בעיית התארגנות, שיש בעיה בהתמצאות במרחב. זה דברים קלים יותר.

לשאלתך בעניין האבחונים, דווקא ישראל סובלת מעודף אבחונים.

עודף אבחונים באוכלוסיות חזקות.

נכון.

אני יודעת לאן את חותרת אבל אני אתקן את זה. היו שנים ש-60% מבוגרי מערכת החינוך היו מוגדרים כתלמידים עם לקויות למידה שנזקקו להתאמות בדרכי היבחנות. היו שנים כאלה.

מהסך הכול?

מסך הכול. זה נתון אמיתי.

תן לי אבחון ואני אתן לך לקות.

הנתון הוא אמיתי. זה לא אומר שהלקות הייתה אמיתית.

כל הנושא הזה היה פרוץ ולפני שבע שנים משרד החינוך עצר את הסיפור הזה. היום העניין מאוד מפוקח ורק תלמידים שבאמת עם הפרעת למידה, לא רק בעיה נוירולוגית אלא שקיימת הפרעת למידה, שהוא לא יכול לבטא את הידע שרכש, רק הם מקבלים התאמות בדרכי היבחנות, ואנחנו מדברים שמ-60% זה ירד למספר חד ספרתי.

גם פה יש בעיה כי אתם שמתם לצוות החינוכי בבתי הספר על הראש מן מגבלה של גבולות גזרה. אמרתם, ל-10% אתם תחליטו מתוך - - -

לא.

מה לא? אני דיברתי עם המנהל של בית הספר בתור אימא. אני לא יודעת אם הבן שלי, ימצא חן בעיניו, אבל אתם יודעים שזה נוירולוגי. על חלק זה מדלג וחלק לא, אז יש לי אחת שלא צריכה לעשות כלום, מוציאה 100. הייתה לי אחת שצריכה לעבוד מאוד קשה בשביל ה-80. כשאנחנו באנו ואנחנו ראינו את האינפלציה אצל אוכלוסיות מסוימות, ואני עוקבת אחרי הנושא הזה המון שנים, גם ניסיתי לעשות את זה שדווקא האוכלוסיות המוחלשות בהתאמה לכך שהמורים ימליצו, יקבלו את זה מסובסד על ידי המדינה בלי השתתפות עצמית, כי אוכלוסיות מוחלשות לא עושות אבחונים בגלל העלות המטורפת, 3,000 שקל לאבחון.

לכן אני אומרת, כשאתם חותכים ב-10%, הוא אמר לי, נתנו לנו עד 10% בבית ספר ואני צריך לחתוך בתוך ה-10% מי יותר חזק, מי יותר חלש, ומתוך כאלו שאני יודע שהם צריכים את זה, אז מתוכם אפילו אני צריך - - -

חברת הכנסת לוי אבקסיס, היות ואני יודע שאת עוסקת בנושא הזה הרבה שנים, בואו נשמע את משרד החינוך כי הם עשו פה שינוי מסוים.

נכון. לפני שבע שנים הייתה שנה שהגבילו ל-10%, ולא ל-10% שלא ניתן להגיש אלא שבית ספר יכול להגיש עד 10% וכל השאר יעברו לוועדה מחוזית. היה בג"צ, היה דיון בעניין הזה. אנחנו שינינו ואנחנו מאז שש שנים מפקחים על התהליך הזה. אין תלמיד שזקוק לאבחון, ולא משנה מאיזה רקע הוא מגיע, שלא יקבל אבחון. אנחנו מיישמים את התוכנית "מלקויות ללמידה". המדינה לקחה על עצמה את האחריות לממן את כל האבחונים, לא משנה אם אתה גר בסביון או אתה גר ביישוב מאוד חלש.

אם אתה מוכן לחכות שנה וחצי לתור, אז כן. אם לא, אז אתה צריך לשלם מהכיס שלך.

אני מצטערת, זה לא לחכות בכלל. אנחנו מדברים על תוכנית שפועלת כרגע רק ברבע מחטיבות הביניים. בגלל שלא היה תקציב מדינה והקורונה, אי אפשר היה להרחיב אותה, אבל כן הצפי בשנה הבאה להתרחב לכלל חטיבות הביניים. מדובר על תהליך תלת שנתי של איתור וטיפול והתערבות בכיתות ז' ו-ח', וכל התלמידים שייצאו עם חשד להפרעת למידה, מופנים. הנה, רק השנה האחרונה, בימים אלה אנחנו מסיימים כ-2,000 אבחונים שנעשים במימון המדינה, כאשר ההורים משתתפים ב-200 שקל השתתפות עצמית עבור אבחון דידקטי או 300 שקל עבור אבחון פסיכודידקטי. זה התשלום היחיד. יתרה מכך, במקרה שהורים גם את זה לא יכולים לשלם, המדינה סופגת גם את זה. זה קיים היום בכמעט 200 בתי ספר.

עכשיו אנחנו נגיע לקורונה. בשנתיים האלה כמובן באותן חטיבות שזה מתקיים, אז זה ממשיך להתקיים ועובדים מקרוב, והתלמידים, עכשיו מסיימים לאבחן אותם. בשאר מערכת החינוך אנחנו הנגשנו כלים למורים. עבדנו באמת במרץ על הכשרת מורים, על הנגשת כלים גם ללמידה מרחוק וגם להערכה מרחוק, לא פחות חשוב, כי מורים אמרו, אנחנו לא יודעים כמה התלמיד יודע, כמה הוא קלט, כמה הוא לא קלט.

אני גם אומר מילה נוספת. יש תלמידים שדווקא הלמידה מרחוק עזרה להם. הם פחות מוסחים והם יושבים מול מסך וזה עשה להם טוב, אז הקורונה למרבית התלמידים אולי הקשתה, אבל יש חלק - - -

מירי, יש לכם תמונת מצב כזו? כי זה דיווח שגם אנחנו קיבלנו, שלהפתעת הרבה אנשי חינוך, ההתפלגות של הנושא של הלמידה מרחוק היא לא חד-חד-ערכית ויש תלמידים שזה עזר להם. אתם יודעים היום לזהות אותם? אתם יודעים היום לתת לצוות כלים למי עדיף למידה כזו ולמידה אחרת?

אני אומר יותר מזה. זה לא רק לשבת מול מסך. הרי למדו בשנתיים האלה בקבוצות קטנות יותר, אז גם היחס האישי היה. אין לנו עדיין נתונים להגיד למי שזה עזר ולמי לא, אבל אנחנו כן יודעים שיש גם כאלה. אני רוצה שזה לא יהיה אקסיומה שהקורונה רק השפיעה לרעה. יש כאלה שיצאו נשכרים מזה. זה מבחינתי בחינוך הרגיל. אני מציעה שמירי תדבר על הממשק עם החינוך המיוחד.

בקשה.

בוקר טוב, אני מנהלת אגף בכיר הכלה והשתלבות, זה אגף שבעצם הוקם לפני שלוש שנים בעקבות מה שנקרא הרפורמה של חוק החינוך המיוחד. אני רוצה רק להקדים ולומר בכל העניין של תלמידים עם לקויות למידה ותלמידים אחרים. בעצם יש שני ערוצים שאליהם אנחנו צריכים להתייחס. ערוץ אחד מתייחס באמת לתלמידים ולמתן מענה ספציפי לתלמידים. הערוץ השני זה להגביר את המסוגלות והיכולות של המורים באמת להכיל את התלמידים ולתת להם מענה, כי זה נפלא שהילד נמצא שעתיים עם מורת השילוב, אבל הוא עוד 32–33 שעות בתוך הכיתה הרגילה, ואם אני כמורה רגילה לא יודעת מה לעשות, אז זה ברור לכולם, אני לא צריכה להוסיף, לכן היה לנו חשוב לתגבר בשני הערוצים את כל הנושא של ההכלה של התלמידים. הכנתי כאן קצת כמו רשימת מכולת, קצת לתאר את מה שאנחנו עשינו.

אם אפשר שאלה לפני, כי זה קשור לסקירה שלך. ילדים שנמצאים בחינוך המיוחד בכיתות הרגילות מקבלים שעות, למשל שעתיים וחצי וכדומה. בקורונה זה הלך לאיבוד כי השעות האלה בוזבזו על האוויר, כלומר לא היה, לא ניתנו הלכה למעשה בפועל. מה קורה עם אותן שעות?

אותן שעות, וזאת הייתה ההנחיה, יושבת לידי רחלי והיא תיכף תדבר על זה, אבל ההנחיה שיצאה מאגף חינוך מיוחד, לתת את השעות האלה מרחוק.

אני יכולה להעיד - - -

חברים, אני מבטיח לכם שאני אתן לכם לדבר לפי הסדר. אני פשוט רוצה שנשמע את הדברים.

שני הדברים הראשונים מתייחסים בעיקר לתלמידים. אנחנו מדברים על סל שילוב והכלה. סל שילוב והכלה נועד לתלמידים עם מוגבלות בשכיחות הגבוהה, שכמובן התלמידים שעליהם אנחנו מדברים כרגע הם חלק מקבוצת התלמידים עם מוגבלות בשכיחות גבוהה. סל שילוב והכלה אלה שעות ספציפיות עבור התלמידים, ולא סתם אמרת שעתיים וחצי, כי חלקן נגרע לטובת הדרכה לצוות החינוכי.

הדבר השני שניתן לבתי הספר, ודיברתי על זה כבר כמה פעמים בוועדות החינוך, הוא התקציב השקלי שעכשיו בכלל תופס תאוצה בעוד כל מיני כיוונים. בתוך התקציב השקלי אנחנו ביקשנו מאוד למקד תוכניות שהן תוכניות שנותנות מענה לימודי ותוכניות רגשיות, כי התלמידים לא נפגעו רק לימודית. אם קשה לי ואני לא מבין מה קורה בשיעור וכל החבר'ה מתקדמים, אז תחשבו איך הנפש נפצעת. רק לסבר את האוזן, 165 תוכניות בתקציב השקלי הן תוכניות שנותנות מענה לימודי. 464 תוכניות הן תוכניות שנותנות מענה בהיבט הרגשי.

סליחה, למה את מתכוונת תוכניות?

מה שאנחנו עשינו, אנחנו אפשרנו לגופים חיצוניים שאנחנו כמובן מבקרים אותם, בודקים את האיכות שלהם, בודקים בדיוק מי הם האנשים, שלא יהיו כל מיני שרלטנים למיניהם שהם מתהדרים ביכולת לתת מענה לתלמידים. אלה אנשים שמרווחים כמובן את מטה לחמם בזכות התקציב השקלי. הם מציעים את התוכניות שלהם. אנחנו מעלים את התוכניות שלהם לאחר שאנחנו בודקים אותם. הצוות באגף שלי בודק את כל התוכניות. אנחנו מעלים את התוכניות לאתר התוכניות של משרד החינוך כולל העלות. אנחנו גם קבענו עלות כדי שלא יהיה עושק של בתי הספר. מנהל בית הספר, אחרי שהוא עושה מיפוי עם הצוות שלו, יודע להגיד אוקיי, אני זקוק לתוכנית חברתית ואני זקוק למענה לימודי. הוא נכנס לתוך מאגר התוכניות, בודק ובוחר תוכניות שהוא מעוניין בהן, והוא משלם מתוך התקציב שאנחנו נתנו, תקציב בכסף. הוא משלם מתוך התקציב השקלי לאותם אנשים שנותנים את התוכניות, והם נכנסים לבתי הספר.

אלה תוכניות שיכולות להיות גם לצוות וגם לתלמידים?

התוכניות יכולות להיות לצוות, לתלמידים ולהורים. אפשר גם לעשות סדנה להורים, למשל סדנה לחמישה הורים.

צריך לומר שמירי נבון שיושבת כאן הייתה חלק ממהפך שנעשה לפני מספר שנים במשרד החינוך, בהובלתה של המנכ"לית דאז מיכל כהן, שגם הביא כסף שקלי לבתי הספר, גם פתח מאגר תוכניות לימודיות ורגשיות וגם בעצם אמר למנהלים, תבחרו מה שמתאים לכם. באמת מהפך ראוי מאוד שזה בעצם מה שמתואר כאן.

ההתניה שאנחנו נתנו כדי שלא יילקח כל הכסף רק לטובת המורים או ההורים, 50% חייב להיות עבור התלמידים. היתרה יכולה להיות עבור מורים, עבור הורים או את הכול לתת עבור התלמידים. ברגע שהבנו שיש עניין, וזה היה משהו כמו שבועיים, אני חייבת רק להגיד שמדינת ישראל הייתה הראשונה בעולם שעשתה את זה. זאת הייתה עבודה של 24 שעות, לילה שלם שלא ישנו, צוות שלם. כתבנו כלי מקוון למורים שנקרא "הוראה ולמידה מרחוק לתלמידים עם מוגבלויות". אני מציעה לכם, דרך אגב, להיכנס ולראות אותו כי הוא מרתק. עברנו על כל סוגי המוגבלויות. המורים הבינו מתוך הקריאה וההתבוננות בכלי מה האתגר שניצב בפני אותו ילד, למה הם צריכים לשים לב כשהם מלמדים אותו מרחוק, ושורה ארוכה של טיפים, איך לעמוד, איך לדבר, איך לפתוח את הפה, איזה רקע צריך להיות, איזה צלילים וכו'. חוץ מזה כנס מקוון גדול היה בתחילת השנה בנושא של לקויות למידה יחד עם דני והצוות שלה, 20 קורסים למורים בנושא של לקויות למידה, קורס מקוון על ידי ד"ר שרה גבעון שכולם מכירים אותה. יש כאן עוד המון וכלים שפיתחנו.

מצוין, תודה רבה. באמת מרשים.

רחלי, ממש בקצרה כי אני רוצה לתת לחברי הכנסת.

בשתי מילים אני אגיד שברצף הזה אנחנו מייצרים את הממשקים עם אגף הכלה והשתלבות, ומביעים בעצם את הידע המקצועי של האגף לחינוך מיוחד.

כפי שאת ציינת, חברת הכנסת, מערכות החינוך המיוחד או המסגרות שלנו באמת עבדו, אבל ההנחיה הייתה חד משמעי שמורות השילוב חייבות להמשיך להעניק לילדים באופן פרטני על פי המערכת שלהם את השיעורים גם במקוון, כי גם בסגרים הבנו שהנתק הזה הוא נתק בעייתי מאוד. אני רוצה להגיד שברוב המקרים אנחנו ראינו שזה כן מתבצע, ואת אומרת שאת מתוך הניסיון האישי שלך חווית את זה, אז כן, זאת הייתה ההנחיה כי הדאגה הייתה שלא ייקחו אותם לתפקידים אחרים שלא יתנו את המענה. השמירה על הרצף הזה אל מול הילדים, אני לא יכולה להגיד שזה מספיק. מה שכן אני יכולה לומר זה שעם החזרה היום, אנחנו כן ממקדים יותר את העבודה שלנו אל מול מומחי התחום מהמתי"אות, להיכנס יותר אל בתי הספר ויותר לתת את ההיבט המקצועי גם אל מול הילדים וגם אל מול הנחיית הצוותים.

תודה רבה רחלי, תודה רבה למשרד החינוך. אני אתן עכשיו לחברי הכנסת להתייחס. אני אתן לפי סדר ההגעה, אני כבר אומר, וכדי שכולם יספיקו לדבר, אז בבקשה רק תתמצתו את דבריכם.

ענבר, את רוצה להוסיף עוד משהו?

שלוש שאלות למשרד החינוך. אתם דיברתם על זה שחלק מהתלמידים הרוויחו מהלמידה מרחוק, חלק פחות. האם נעשה איזה מיפוי, האם עשיתם איזה אבחון לזהות מי הילדים שהלכו אחורה ומי אולי השתפר או לא השתנה? האם מישהו במשרד החינוך אסף מבתי הספר נתונים על נוכחות ילדים בשיעורי זום? כי אני קראתי נתונים בין-לאומיים, אגב, על הרבה מאוד נשירה סמויה במהלך הלמידה מרחוק. איך אתם מתייחסים לזה ואיך אתם מטפלים בזה? האם בשנה הזאת התווספו תקנים של מורים להוראה מתקנת ומאבחנים פסיכודידקטים כדי באמת לאתר את אותם ילדים ולעזור להם?

אתם תענו בסוף, בסדר? חבר הכנסת בגין, בקשה.

תודה אדוני היושב-ראש. אני אינני חבר הוועדה הזאת הנכבדה. הוזמנתי על ידי חברתי, חברת הכנסת בזק, אולי בעיקר מפני שיש לי מטבע הדברים, כלומר עקב גילי המתקדם, פרספקטיבה יותר ארוכה ואני רואה את ההתקדמות העצומה. ב-1996 יחד עם חברי, שר החינוך דאז המנוח, זבולון המר, אנחנו הקמנו את הוועדה הציבורית הראשונה לעניין זה בראשותה של פרופסור מלכה מרגלית שהייתה אז ראש בית ספר החינוך בתל אביב. בין שאר מעלותיה היא עובדת מהר, ובתוך שישה-שבעה חודשים יצא דוח חשוב כי הוא תיקן את הגישה שהתבטאה בחוזר המנכ"ל דאז, שיש לו שני היבטים עיקריים שדרשו תיקון, האחד, קביעת מספר גג למספר הילדים בעלי לקויות למידה. אני זוכר את ארבעה האחוזים אבל אולי זה קשור למה שאת אמרת, לקויות הלמידה היותר חריפות.

הדבר השני והחשוב, ההנחה שלקויות למידה מתגלות עד גיל 12, כלומר מי שבבית ספר תיכון מתחיל להתקשות ולא מבין למה, אז הוא כנראה מתחזה. זו הייתה הגישה אז. פרופסור מרגלית עשתה עבודה טובה. אחד הדברים שלמדנו והוא העיקר, שבטיפול נכון, בעידוד, בכיתות המסוימות ניתן לקדם באופן מפליא ילדים כך שהם ימצו את כישרונותיהם, אם כי צריך כמובן לעניין זה, לעניין ההצעה שהעלתה חברת הכנסת בזק עם החברים האחרים, הרצף הוא מאוד חשוב. כמו שאת אמרת, הרי ההבנה של אותו תלמיד בכל הכיתות, ההבנה של דברי המורה היא רבה אבל תמיד קיים איזה פער, וכשהפער הזה גדל עם ההיעדרות של טיפול רצוף ותשומת לב רצופה, אנחנו עלולים באמת לאבד את יכולת ההתקדמות הזאת.

הערה אחרונה גם בבחינת שאלה. אני בכל זאת מוטרד שנים רבות מן הפער החברתי באבחון, שנובע מן הפער החברתי בידיעה, באבחנה. כשאני למדתי, ילד מסוג זה סווג כטיפש ובזאת נגמר העניין. אני חושש שבקבוצות היותר חלשות באוכלוסייה המודעות יותר נמוכה גם של ההורים וגם של הצוות בבית הספר, ולכן כאן דרושה דאגה או תשומת לב מיוחדת. החידוש של האבחון הכללי ובעלות נמוכה, זה סומן כבר על ידי ועדת מרגלית. דובר אז על הקמת שניים-שלושה מרכזים, הראשון בבאר שבע, אבל הייתי רוצה שתשכנעו אותנו שאכן בקרב הקבוצות היותר חלשות מבחינה כלכלית וחברתית והשכלתית, עדיין המודעות הזאת דומה למודעות בקבוצות אחרות.

תודה רבה חבר הכנסת בגין על הפרופורציות החשובות שנתת לדיון הזה מניסיונך. אני אתן כאמור למשרד החינוך להשיב בסוף.

חבר הכנסת כסיף, בקשה.

תודה רבה. אני אהיה מאוד קצר. את רוב הדברים כבר הזכירו. אני רוצה רק לחדד ולשאול בהמשך לדברים שאמר חבר הכנסת בגין לגבי האם יש באמת איזשהו פילוח לפי אוכלוסיות, גם אוכלוסייה חרדית, אוכלוסייה ערבית ופריפריה מול מרכז מה שנקרא.

על השכיחות?

השכיחות והמענה, זה דבר אחד, וכמובן שחלק מזה זה מה שאמרה קודם חברת הכנסת לוי אבקסיס, כמובן גם לגבי הנושא שהוא הנושא הבסיסי מבחינתי, המעמדי, החברתי. האם יש לכם פילוח ומה המענה שניתן? כי הצרכים כפי שנאמר על ידי חבר הכנסת בגין, הצרכים באוכלוסיות היותר מוחלשות הם הרבה יותר גדולים מאשר באוכלוסיות היותר מבוססות, אובייקטיבית, אז אני הייתי שמח לשמוע לגבי זה.

שאלה שנייה ואחרונה היא לגבי השלכות של תיקון 11 לחוק חינוך מיוחד, הנושא של בעצם העלאת רף הקריטריונים של מה נחשב ללקות למידה שמאפשרת כניסה לחינוך המיוחד. בעקבות התיקון לחוק הזה הקריטריונים עלו ולכן הרבה מאוד תלמידים נשארו מחוץ לאפשרות להיכנס לחינוך המיוחד, אז השאלה היא עד כמה זה גם מקבל מענה. תודה.

תודה. חבר הכנסת אבו שחאדה, בקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש על הדיון החשוב הזה, ואני מודה לחברי הכנסת שיזמו אותו, גם חברת הכנסת בזק וגם סעדי וכולם.

אני רוצה להגיד מה מדאיג אותי. לא עשיתי מחקר וקראתי את כל הנתונים ברמה הארצית, אבל באזור שבו אני חי, שזה לוד, רמלה ויפו, ובחברה שלי איפה שהסתובבנו בתקופת הקורונה, כל העניין הזה של הלימוד מרחוק נגמר כרחוק בלימודים. מעט מאוד באמת היו בלימודים. זה הרושם שלי. אני לא קראתי את כל המספרים. ממה שאני ראיתי זה היה בעיקר רחוק מלימודים, כי לחלק גדול מהחברה הערבית אין בכלל תשתיות, אין אינטרנט. היה חסר מחשבים. ישובים עניים. מחצית מהחברה מתחת לקו העוני. היו המון דברים שתרמו לעניין הזה.

מה שיותר מדאיג זה הקשר הברור בין לקויות למידה ודיסלקציות, ובסוף חלק גדול, בעיקר הבחורים, הגברים האלה, מחקרית אנחנו רואים בעשרות אחוזים את הנוכחות שלהם בבתי הכלא, כך שהפשיעה שהולכת וגואה בחברה הערבית כנראה שקיבלה הרבה תמיכה לאחרונה עם כל התלמידים הצעירים האלה שלא היו גם במסגרות ממילא.

אני חושב שאנחנו חייבים לבנות איזושהי תוכנית לנסות להציל כמה שיותר מהתלמידים האלה. כמובן שבגילאים קטנים האבחון הוא העיקר ומתן הפתרונות, כי אז אני מבין ממחקרים רבים למשל בענייני דיסלקציות, שאם יש אבחון בגיל המתאים, אנחנו יכולים לעזור למעל 90% מהילדים האלה. אני רוצה שכן נחשוב ונשמע מה יש למשרד החינוך דווקא לאלה שהם קצת מבוגרים, מכיתה ח' ומעלה, למי שעדיין נשאר עכשיו בגיל החינוך. האם אנחנו רואים שגם בחברה הערבית המצב היה הרבה יותר קשה, וגם שהם נמצאים כנוער בסיכון באחוזים הרבה יותר גבוהים? והאם יש לנו איזושהי תוכנית להציל את הילדים האלה, כי אנחנו רואים איפה זה נגמר. אני אשמח לשמוע מכם תשובה. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת אבו שחאדה.

חברת הכנסת לוי אבקסיס, בקשה.

תודה רבה לך אדוני היושב-ראש. ראשית, ענבר, אני זוכרת את נאום הבכורה שלה שהיא בחרה להתמקד גם בנושאים האלו, ואמרתי, איזה יופי, יש עם מי לשתף פעולה. כמי שבאמת שנים אני מתעסקת בנושא הזה, גם העלינו אז בהיותי יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד את כל הנושא של האבחונים. שם באמת ראינו בצורה גורפת שאוכלוסיות חזקות, כוכב יאיר ומקומות שבהם אתה רואה שהמצב הסוציו אקונומי הוא גבוה, היו שם אולי עודף באבחונים וכמעט כולם, היו להם הטבות. ראינו באוכלוסיות מוחלשות במצב סוציו אקונומי 3, 2 ועד 4, תת אבחון ביחס למה שקורה בארץ ולכן אני העליתי את הנושא. בהמשך היה גם הצעת חוק של אריה דרעי.

מה הם עשו? הגבילו באחוזים לכל בית ספר.

אמרתי את זה. מרגי היה חבר בוועדה. אנחנו ממש דחפנו לנושא הזה שהאבחונים האלו יהיו גם בהישג ידם של אלו שאין להם את היכולת לסיים את החודש, כי אז אנחנו מקבעים ובגילאים האלו במיוחד, את הנתיב שאליו הילד הזה ילך.

אני רוצה לומר לכם כאימא שהתברכה בילדים מקסימים, מדהימים, יש לי גם כאלו ויש לי גם כאלו. יש לי גם דיסגרפיה. למה אני שואלת מה קורה עם אותן שעות? לנו ביקשו דווקא ממקום טוב, שלילד יש קושי מאוד גדול בגרפיה, בכל מה שקשור לכתיבה וכדומה, לרכוש מחשב מסוים שהוא יוכל לכתוב איתו הדפסה עיוורת ואז יהיה לו קל בהמשך. קנינו את המחשב, אני חושבת אחד הטובים. עד עכשיו לא היה לו שיעור אחד על הקלדה עיוורת, ואני אגיד לך את האמת, כל יום הוא הולך איתו בתיק, עם המחשב.

ילד טוב.

ילד טוב. הוא עוד מחכה. גם אני מחכה. ברגע שאני אמצא מי שילמד אותו בפריפריה, אם היה לי את היכולת למצוא את הבן אדם, הייתי עושה את זה באופן פרטי. אני אומרת לך את האמת, חיפשתי, לא מצאתי מי שיעשה את זה בשעות הפנאי, אבל זה לא פתרון, כי הפתרון הוא באמת מה קורה עם אותן שעות שהילד זכאי להן. כשאני שאלתי מה עם השעות שבוזבזו, שהלכו לאיבוד בזמן הקורונה בזמן הלמידה מרחוק, כל אותן שעות שהילד היה זכאי להן, אז הפערים גדלו כי הוא לא נהנה מהן, כי הוא לא זכה להן.

המנהל ניצל אותן.

כשאני מדברת על הילדים האלו, אני מבקשת לשים דגש גם על אותן תוכניות שאתם מביאים לבתי הספר. אמרתם שיש לכם תוכניות מדף. אני כל כך בעד זה, כי הבעיה כמובן מתחילה אולי מבעיה נוירולוגית כמו שציינתם, של קושי אמיתי, אובייקטיבי, בין אם זה מבחינת הכימיקלים ובין אם זה מבחינת החשמול במוח. אנחנו מבינים שיש פה בעיה אובייקטיבית, אבל כשאנחנו נותנים להורים את האפשרות לבחור בין החינוך המיוחד לבין החינוך הרגיל ששם יהיו ההתאמות, אנחנו מסתכלים על המכלול והרבה פעמים הורים מעדיפים את המצב החברתי, הרגשי של הילד מתוך מחשבה שהוא יקבל את השאר בתוך המערכת החינוכית. אל תשכח, כשהם חוזרים הביתה, החברים בהסעות, המפגשים אחר הצוהריים, הפעילויות של הכיתה, לכן הרבה פעמים ההורים אומרים, אני רוצה לשמר את זה שיהיה לו גם חברה לאחר הלימודים. בנושא הזה אני מרגישה שאלו שהשתלבו במערכת החינוך הרגילה הפורמלית, איבדו הרבה מאוד מהזכויות שלהם. הם איבדו הרבה מאוד מהכלים שיכלו לתת להם כדי לצמצם את הפערים האלה. אני מבקשת לראות איך אפשר להחזיר להם את זה.

לגבי האבחונים, אני לא יודעת אם אתם יודעים מה קורה בפריפריה. אני עושה את זה באופן פרטי, 3,500 שקל. כשאנחנו מדברים על פסיכודידקטי, זה לא בדיקה אחת, זה אירוע מתמשך. זה מספר בדיקות. גם הילד צריך לבוא פעם עם ריטלין, פעם בלי ריטלין, למה? כדי לבחון הלכה למעשה, אמיתי איפה הקשיים שלו. אני רוצה לומר לכם שהתורים הם גם שנה שלמה. למי שלא הולך באופן פרטי, מפספס שנת לימודים, לכן אני שואלת אתכם, אם משרד החינוך, ואני מאמינה שהוא עשה מאמצים גדולים. אני יודעת, אני הובלתי חלק מהדברים, חלק בהידברות.

כשאנחנו היינו בזכויות הילד, לגבי הטיפולים הפרא-רפואיים קבענו שאם הקופה לא מצליחה עד שלושה חודשים להשיג לילד בגיל הרך, אני נותנת לך פה פתרון שאולי יהיה, המשפחה רשאית ללכת בפרטי ואחר כך לבקש החזרים. אני יודעת על משפחות שמחכים בתור. אני אומרת לך שהילדים שלהם חכמים בטירוף אבל יש להם קושי אמיתי והם לא יקבלו את האבחון הזה כי אין להורים שלהם כסף, לכן אם תוך שלושה חודשים הם לא מצליחים להשיג אבחון, על המדינה לשלוח אותם לפרטי ושתשלם על זה שלא הצליחה להציב להם את זה.

נשמע את משרד החינוך אחר כך. תודה רבה על ההצעה.

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בקשה.

בוקר טוב לכולם, אכן נושא מאוד חשוב ורגיש. אני חושבת שהשאלה והסוגיה המרכזית בכל הסיפור שעומד כאן זה באמת מה התפיסה שלנו לגבי חינוך, לגבי העתיד של הילדים שלנו. אני חושבת שהנושא של לקויות למידה הוא נושא שנידון רבות, אבל עד עצם היום הזה אין תוצאות כי מה שנעשה, נעשה בצורה לא מפוקחת, לא מודרכת ונעשה בשליפות, רק לצאת ידי חובה. מצד שני, גם לא הושמו המשאבים האמיתיים שצריך בשביל הדבר הזה.

אני לא אחזור על הדברים שנאמרו כאן, שהשנים הראשונות הן מאוד קריטיות בקביעת עתידו של הילד במיוחד בנושא הזה. הכל קשור בכל. הילדים שבאים מבתים שיש להם הורים שיכולים ומודעים לנושא, יכולים מוקדם מאוד ללכת ולקנות ואפילו לשלם יותר כדי לקבל הקלות יותר, וזה מה שמצער, והילדים המוחלשים, ואני שוב אומרת ומדגישה, מוחלשים, מצד אחד אין להם כסף. מצד שני, הרבה פעמים ההורים, אין להם מודעות. מצד שלישי, גם המערכת לא מאפשרת להם. מנפנפים אותם. הם באים ואז מתחילים כאילו להגיד להם כמה הילד שלהם בעייתי, כמה הוא לא יושב בכיתה, כמה הוא לא רוצה ללמוד, ואז ההורים יהיו חסרי אונים בסיפור הזה. אחר כך כשהם מגיעים לנערות, אנחנו פוגשים אותם ברחובות, לכן אני חושבת שצריך שתהיה לנו משנה סדורה בנושא.

אנחנו צריכים לדאוג שיהיה לנו פסיכולוגים בתקן לפי מספר התלמידים בבית הספר. לא רק שבסוף השנה הם יתעסקו בקושי בהשמות.

כן, דנו בזה בדיון הקודם.

אבל זה קשור מאוד.

את צודקת, זה קשור.

המל"ג לא איתנו פה.

אבל משרד החינוך איתנו.

בסדר, אני בכוונה עוקץ את המל"ג. קודם כל הפרא-רפואיים ועל הפסיכולוגים. שימשיכו להרים את הנקודות ותשחרר לנו עורכי דין במסות לחנוק לנו את הקלינאי תקשורת.

צודק במאה אחוז. הבעיה לא נגמרת בבתי הספר, לא ביסודי ולא בחט"ב ולא בעליונה. הבעיה יותר כשהם מגיעים לאוניברסיטה, שמצליחים לשרוד עד לשם ושם הם נופלים על אמת.

זה נכון.

לכן אני חושבת שצריך באמת לשבת ועדת מומחים שתבדוק פעם אחת את הנושא, תשים את ההמלצות שלה ושיהיה מישהו שידאג, שילווה את ההמלצות בפועל. המצב שלנו מאוד גרוע מכל הצדדים. אפילו שהילדים שעוברים את האבחון וההורים לוקחים מפת הלחם שלהם כדי שיעשו את האבחון הזה, הם מגיעים לבית הספר כשאין אפילו תשתית פיזית לשבת עם אותם ילדים. אני לא מעמיסה ושמה את הדברים כדי להגיד כאילו זה יותר מדי כבד ואי אפשר.

אני חושב שאת מתארת פה מצב אמיתי.

אני אומרת את זה בשביל להסתכל הוליסטית על הדברים ולקחת את הדברים לכיוון הנכון.

תודה רבה. חבר הכנסת בגין, רצית שאלה.

יש לנו מחסור כולל בפסיכולוגים, עובדים סוציאליים בחברה הערבית. אני זוכר ניסיון לקיים מגמה במכללת אחווה אבל לא עקבתי מאז. אני לא יודע מה קורה. זה נוגע לילדים ונוגע למבוגרים וזה דורש מאמץ חשוב, עיקרי, בולט, מפני שבמקצועות האלה, בשטחים האלה השפה היא הכלי. לא יכול להיות מישהו שגדל בעברית והוא יבין את הדקויות, את הניואנסים של הבעיות. אני לא יודע אם מהמל"ג או משרד החינוך יוכלו להאיר את עינינו, חלילה לא להחשיך אותן בנתונים האלה, כי ההכשרה הזאת היא חיונית.

בפריפריה אני חיכיתי חצי שנה לתור לריפוי בעיסוק.

זה תלוי באיזה קופה. לפעמים זה שנה גם.

חבר הכנסת מרגי, בקשה.

תודה אדוני היושב-ראש והתודה והברכה לחברי הכנסת המציעים והיוזמים. אני חושב שזה נושא חשוב. אני באתי לדבר באמת על המחסור בכל המקצועות הפרא-רפואיים במערכת החינוך בפריפריה בפרט. אני חושב שזה נושא שדנו בו הרבה. אפשר לתת הרצאה מלומדת פה וכולם יודעים את העובדות, אני לא רוצה לחזור עליהן. הטרגדיה של המשילות בישראל, לפחות שר חינוך, אם היה אפשרי אבל זה לא דמוקרטי, לקבוע שר חינוך מינימום עשר שנים. טרגדיה שכל פעם חילופים של מנכ"ל. אתה מתחיל כיוון חשיבה, בא מנכ"ל חדש, שר חדש ולא בז להם, בצדק. נכנס, רוצה גם הוא שיסמנו אותו בלוח הזיכרון שעשה איזה רפורמה כלשהי.

הצרות שלך לא מעניין את הפוליטיקאים, הצרות שאנחנו מדברים עליהם כרגע. אני חושב שהסוגיה הזו של המחסור במקצועות הפרא-רפואיים שנושקות למערכת החינוך, היא קריטית להתקדמות אותם ילדים שאנחנו עוסקים בהם. אפשר לדבר גבוהה-גבוהה הרבה. אם לא נשים יד על זה בקטע התקציבי, שנדע לשפות, 70 שקל הוואצ'ר שאתם תיתנו לא יהיה שווה גרוש כי יש לו מתחרה ב-500 ו-600 שקל במרכז. לא נמצא אותם. אני אהיה רגוע כשאני אדע שמישהו יושב על זה. לצערי הרב אף אחד לא יושב על זה, לא במערכת החינוך ולא בכלל בפערים בבריאות במדינת ישראל. אני לקחתי את זה על עצמי.

יושבת-ראש הוועדה לא נמצאת פה. המנהלת פה ואתה כממלא מקום תשמע את זה. אתמול בנשיאות, אני מיעוט שם, לא הצבעתי נגד, אבל נושאים של ועדת כלכלה הועברו לוועדת חינוך בגלל העומס של חוק ההסדרים. אני קורא לכם לא לשתף פעולה עם היוזמה הזו. יש מספיק בעיות בחינוך, מספיק נושאים לדון בהם. תתעסקו בהם, תעזבו את בעיות הכלכלה. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת מרגי.

בגלל שהדיון הזה הוא דיון טעון ומלא עם תשעה חברי כנסת שדיברו כאן בעיניי מדם ליבם, אני אתן רק לשלוש דוברות מבחוץ להתייחס. אני רק מגביל אתכם לדקה, ואחר כך נשמע את משרד החינוך ונסכם.

רינת גרין מעמותת הדיסלקטים למימוש כישרונותיהם.

קודם כל תודה רבה על רשות הדיבור. אני פסיכולוגית קלינית מומחית, מנהלת מקצועית ומייסדת עמותת קול קורא למען ילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה. אני גם אימא לשבעה ילדים שרובם בעלי דיסלקציה ולקויות למידה אחרות, ומתמודדת ביחד איתם בכל יום עם אתגרים לא קלים המשותפים לנו ולעוד מאות אלפי ילדים והורים בישראל.

אנו נמצאים בעיצומה של מגפת הקורונה, אך אני רוצה להזהיר מפני מגפה נוספת העומדת בפתח, מגפת הנשירה מבית הספר ועלייה בדפוסי התנהגות עבריינית של ילדים שמצבם הלימודי, הרגשי והחברתי התדרדר מאוד בתקופת הלמידה מרחוק, ילדים שחווים תסכול ממושך, שהביטחון העצמי שלהם נפגע וחלקם אף חווים דיכאון. נורת האזהרה כבר דולקת. אסור לנו להתעלם ממנה.

אין סיבה שבישראל 2021 ילד ילך לבית ספר עם כאב בטן בגלל חרדה שירדו עליו כי הוא לא מקבל תמיכה וכלים להתמודד עם הלקות, וזאת למרות שלדיסלקציה יש שיטות טיפול מוכחות ומבוססות ראיות הידועות כבר שנים. לצערי במקרים רבים המערכת עוצמת עין ונותנת מענה מועט מדי, מאוחר מדי ולעיתים לא נותנת מענה כלל. לילדים עם דיסלקציה יש פוטנציאל רב וכישורים ייחודיים שיכולים לתרום לכל הכיתה ולסביבה, ואם לא יקבלו מענה נכון, נאבד אותם.

בטווח המיידי עלינו לפעול לצמצום הפערים הלימודיים, בין היתר על ידי ביצוע מיפוי קריאה בגנים ובכיתות יסוד, תגבור שעות של למידה פרטנית ומתן התאמות. את ההתאמות יש לתת מבלי להפלות את התלמידים שצריכים לדוגמה להיבחן פעמיים בכל מקצוע כדי להוכיח שהם זכאים לקבל אותם. כמו כן יש לתגבר את מתן התמיכה הרגשית ולעזור להם לשקם את ביטחונם האישי.

בטווח הארוך עלינו לעבור מגישה תגובתית לגישה מניעתית על ידי איתור מוקדם בגיל הגן, אז יש חלון הזדמנות אפקטיבי ביותר כשהמוח גמיש ויכול להגיב לשינוי. מתן מענה הולם ואינטנסיבי כשהפערים עדיין קטנים ולפני שהילד חווה כישלונות וסופג עלבונות, יאפשרו לו להצליח. כמו כן יש צורך בהכשרה מובנית ויסודית של צוותי החינוך בזיהוי לקויות למידה ומתן מענה הולם, ולפעול לשינוי תיקון 11 לחוק החינוך המיוחד המונע בגרסתו הנוכחית מאלפי ילדים עם דיסלקציה ולקויות למידה אחרות לקבל את המענה הנכון.

חודש אוקטובר הוא החודש הבין-לאומי להעלאת מודעות לדיסלקציה, ואין יותר סמלי מזה לקיים את הדיון היום. בהזדמנות זאת אני קוראת לשיתוף פעולה בין משרדי החינוך, הבריאות והאוצר כדי שביחד נגן על זכותם הבסיסית של מאות אלפי ילדים לקרוא, לכתוב, ללמוד ולהצליח.

תודה רבה. אני מבקש ממשרד החינוך, תאחדו את התשובות שלכם, שאחת תענה בשם כולן.

עליזה אברמוביץ', בקשה, אגודה למומחים ללקויות למידה.

שלום, אני אימא של שמונה ילדים. אני חושבת שהיו הרבה דברים שעלו ממשרד החינוך, שהם דברים חשובים אבל מגיעים קצת מאוחר מדי. הקונספט ל-ז', ח' לתת להם את המענה שהם צריכים זה רעיון מקסים אבל זה צריך להיות הרבה יותר מוקדם.

אני אספר על הבת שלי שהייתה בכיתה א' כשהתחילה הקורונה. היא זיהתה את כל האותיות, סיימה גן חובה, הגיעה לכיתה א' ויש קושי גדול. באמצע לימוד קריאה, פתאום הם נכנסים לבית עם עוד ילדים בבית, עם אימא שברוך השם יצאתי לחל"ת אז היה לי את הזמן קצת להיות איתם, אבל עם עוד ילדים, היא לא היחידה עם קושי, אבל היא לא מצליחה כי היא לא יכולה לקרוא מה המורה אמרה להם לעשות, וילד בכיתה ח' צריך את העזרה שלי כדי לעזור לו עם המשימה שהוא קיבל, אבל אני לא יכולה לעזור לו כי אני צריכה להיות עם הבת שלי. כל המערכת, כל הזומים, הבעיה זה לא רק הזומים, זה להבין מה זה עושה לילד שצריך לשבת שם, לדעת מה קורה ולעקוב אחרי השיעור.

צריכים לדאוג הרבה יותר מוקדם ולהשלים פערים במיוחד עכשיו לילדי גן חובה, א', ב', ג' שהם היו נפגעי קורונה האמיתיים, לא ידעו לקרוא, עם דיסלקציה ועוד לקויות. בגילאים האלה צריכים לעשות מה שאתם עושים ב-ז', ח', כבר בגן, ולעזור להם.

תודה רבה. אחרונת הדוברות, רביטל רונן-לנץ. בקשה.

שלום, אני אימא לארבעה ילדים שמאובחנים עם דיסלקציה. הילדים שלי היום בכיתה א' עד י"ב, מתפרסים על פני בערך כל שנות הלימוד בבית הספר. הכנתי נייר עמדה די מפורט. אני לא אכנס ולא אקריא אותו, אני רק רוצה להעיר פה כמה הערות/שאלות לדברים שנאמרו פה.

מדברים פה הרבה על אבחונים שנקנים בכסף. אני מאוד מבינה מה עומד מאחורי זה, אבל אני רוצה להסביר למי שלא חי את זה ביום-יום כמוני וכמו הורים אחרים שדיברו כאן. גם לאחר האבחון יש תהליך ארוך, פוגעני ואפילו אני מרשה לעצמי להגיד, מפלה של ילדים שמאובחנים עם דיסלקציה ונדרשים לקבל אישור להתאמות. כיתה י' של ילד דיסלקט נראית ככיתת סיוט. כל השנה כמעט הוא צריך להיבחן פעמיים בהרבה מבחנים כדי להוכיח שהאבחון, גם אם לראשונה אובחן בגיל שלוש, הוא צריך בעצם להוכיח שהאבחון הוא מוצדק כדי לקבל התאמות בבגרות.

הדבר הזה הוא מסוכן מכמה סיבות. מעבר לפגיעה האישית כמו שאני חווה אותה, ואמרתי, אנחנו מוצאים את עצמנו עם התאמות מאושרות רק לקראת אמצע כיתה י"א, ומה שקורה זה שילד בכיתה י"א צריך להתחיל ללמוד להיבחן מחדש. זה בדיוק כמו שאתם הוצאתם רישיון נהיגה ולמדתם לנהוג בצד ימין והיום אני אקח לכם את הרכב הזה ואשים אתכם לנהוג בצד שמאל כשאתם בעצם לא יודעים איך לתפקד. זה מה שקורה היום לילדים דיסלקטים שהולכים לאיבוד במהלך הבגרויות.

מעבר לזה, מעצם ההגבלות של ההתאמות בבגרויות, מה שקורה זה שילדים ניגשים לפעמים למבחנים בשיטת האלימינציה, על מה אני אענה, על מה אני לא אענה. דוגמה בולטת זה במתמטיקה. הבן שלי דיסלקט על גבול האלקציה, לא מסוגל לקרוא בעיות מילוליות ולהתמודד איתן. הוא מראש ניגש למבחן הבגרות שלו כשהוא עונה על שאלה אחת פחות, ועל זה אף אחד פה לא דיבר ואף אחד לא נתן את הדעת, על דרך הלמידה וההכנה, כי הבגרויות זה בסוף לא הכול.

נזקי הקורונה מבחינתי, כל העיקרון של הלמידה מרחוק ולמידה בזום הוא מנוגד בעיקרו לתפקוד של דיסלקט. מעבר לישיבה מול מסך, אני לא יודעת אם מישהו פה נוכח פעם בהוראה בזום, אבל עיקר ההוראה היא בלמידה עצמאית ולמידה ממצגות. לדיסלקט זה אומר שזה שעה שהוא יושב מול המחשב והוא לא מתפקד, לא משנה אם הוא בכיתה א' הוא בכיתה י"ב, הוא לא יכול לקרוא את המצגת והוא לא יכול לסכם חומר מהספר ולהגיש אותו למורה, גם לא כהערכה חלופית וגם לא כלמידה.

רביטל, תודה רבה, אני מודה לך מאוד. אמרת כאן דברים, אני חושב, מאוד חשובים.

משרד החינוך, בבקשה.

תודה. באמת דיון חשוב, רק אני רוצה להזכיר, הדיון היה אמור להיות לקויות למידה בצל הקורונה, ועלו פה המון סוגיות. יש לי המון מה להגיד.

שהן עקרוניות.

עקרוניות, נכון, והיינו כבר בדיונים כאלה ואני אשמח להגיע לדיון שיתנו יותר זמן להציג את כל העבודה.

אולי נעשה דיון המשך - - -

אנחנו נבחן האם להמשיך ולעשות דיון נוסף.

אני אתמקד עכשיו בדברים. קודם כל אני מודה לך מאוד על הפרספקטיבה ההיסטורית שאתה נתת בדבריך, בכתיבת חוזר מנכ"ל. אנחנו בימים אלה סוף סוף כותבים חוזר מנכ"ל חדש שמותאם כעבור 20 שנה לעת הזאת. לפני מספר שנים כינסנו מחדש ועדה ברשותה של פרופסור מלכה מרגלית. כמובן המומחים, חלקם היו גם בוועדה הקודמת וחלקם בנוכחית. כל המדיניות שתיארתי קודם והתוכנית "מלקויות ללמידה" מתבססת על ההמלצות של ועדת מרגלית מספר 2.

אז מה, היא אמרה לבחון פעמיים את הדיסלקטים בחטיבה העליונה?

אני אשלים את הדברים. המלצות הוועדה הזאת מדברת לא על התמקדות בהתאמות ודרכי היבחנות שכרגע ציינו אותם, אלא עבודה כוללנית רציפה לאורך שנים, של איתור, התערבות, טיפול, ורק אם צריך, בסוף גם אבחון. היה פה משקל מאוד גדול לאבחונים. אני רוצה לשים אותם במקום שהם צריכים להיות, ואני אומרת את זה כפסיכולוגית חינוכית בכירה. לא הכול נפתר באבחון. המון פעמים הורים מוציאים כספים, וזה אלפי שקלים על אבחון כשבעצם אם היו לוקחים למורה להוראה מותאמת, היא יכלה לקדם את הילד בכסף הזה הרבה יותר מהר מאשר מה שרואים באבחון, ואת זה אומרת מישהי שמאבחנת, אז גם את זה צריך לקחת בחשבון.

הייתה שאלה לגבי הפילוח החברתי והפערים. אז נכון, עד לפני מספר שנים באוכלוסיות מבוססות יכולנו לראות שכיחות הרבה יותר גבוהה של תלמידים שמאובחנים עם לקויות למידה, ואני בכוונה שמה גרשיים לעניין הזה, כי אני לא יודעת אם באמת הם היו כאלה, ולכן המשרד לקח על עצמו את האחריות, ואני אשמח להגיע שוב לפה להסביר על כל התהליך הזה כולל האבחון. האבחונים שמתבצעים עכשיו במסגרת מה שתיארתי קודם בחטיבת הביניים, מתבצעים ברשויות המקומיות, לא בשני מרכזי אבחון שאתה ציינת אלא בכל רשות מקומית שנכנסת לתוכנית הזאת, מקימים שם - - -

כמה רשויות נכנסו לתוכנית הזאת?

37. זה רבע מחטיבות הביניים.

שאלתם גם על מגזרים. זה נמצא בשליש מהמגזר הלא יהודי ושני שליש במגזר היהודי. התוכנית היא תוכנית שצריכה להיכנס בהדרגה. היינו צריכים להתרחב גם שנה שעברה וגם לפני שנתיים. בגלל הקורונה ובגלל היעדר תקציב זה לא קרה. אני מאוד מקווה בעזרת השם שברגע שיאושר התקציב - - -

עם אישור התקציב אתם מתכננים להגדיל את זה?

לגמרי.

השאלה אם יש סעיף תקציבי מוגדר לנושא הזה, אם יש הגדלת התקציב ספציפית לנושא הזה?

יש אישור של 75 מיליון לכל התוכנית הזאת, אבל בגלל היעדר תקציב היה צריך להשתמש ב-1:12 ולכן אי אפשר היה להגדיל.

מצוין. זה בתקציב 2021–2022.

משרד החינוך לא קיבל תוספת של שני מיליארד שקלים בהתאמות לקורונה?

קיבל והתייחס בעיקר מה שמירי קודם ציינה - - -

שני מיליארד, לא מזלזלים, בפחות משנה כדי להתאים לקורונה. השאלה אם לקחתם בחשבון את הילדים המיוחדים?

משרד החינוך התמקד בעיקר, חלק משמעותי מהכסף הזה מופנה כרגע למענים רגשיים-חברתיים. הנזק של הקורונה הוא נזק מאוד גדול לכל הגילאים האלה ולכן זה המיקוד הראשוני.

לשאלה לגבי המיפויים, האם נעשה מיפוי ואיך הילדים הגיעו חזרה ללימודים, אז בהחלט מערכת החינוך הונחתה לעשות עם החזרה לשגרה וללמידה, למפות את הילדים גם בהיבטים הפדגוגים אבל גם בהיבטים הרגשיים וגם בהיבטים החברתיים, ומשם להתחיל לפעול, וניתנו המון משאבים לעניין הזה.

לעניין האבחון עוד מילה אחת כי זה עלה פה. שוב אני אומרת, אני רוצה להצניע דווקא את המקום של האבחון, אבל מזה הרבה מאוד שנים, וחבל שחברת הכנסת גם יצאה כרגע, ניתנים בין 1,000 ל-3,000 מלגות אבחון בשנה מעבר למה שעושה הפסיכולוג בבית ספר בתקן שלו. בין 1,000 ל-3,000 מלגות אבחון בשנה לאבחון תלמידים רק באוכלוסיות מוחלשות, בעיקר גם במגזר הלא יהודי, אז גם את זה צריך לשים.

פסיכולוג בית ספר לא עושה את האבחונים.

אבחונים להתאמות פסיכולוג בית ספר לא עושה. פסיכולוג בית ספר עושה אבחונים אחרים.

שאלתי לגבי ההמתנה לאבחון. אם הם לא מצליחים להשיג כאלה שהמורים ממליצים להם, מדוע בעצם לא נעשה כמו שנעשה אז עם הפרא-רפואי ואז זה יזרז את המערכת למצוא את הפתרונות - - -

החזרים לאבחונים פרטיים, יש לכם התייחסות לזה?

שוב, זה דיון הרבה יותר רחב. אפשר לחשוב על זה.

אם אתם לא מצליחים להעמיד את השירות הזה למי שזקוק, אתם צריכים לתת אפשרות להורים המוחלשים לתת לילד הזה את האבחון כדי שהוא יקבל את השירותים, ולהתקזז - - -

נכון מאוד.

אז שוב, בגלל זה אני אומרת שיש גם מלגות אבחון. הורים מוחלשים מקבלים.

אבל האבחונים שדיברת עליהם עכשיו, דיברת על 25% מכלל בתי הספר, מתוכם רובם הולכים למגזר הלא יהודי כפי שאת אמרת.

לא. היה פה בלבול בין הדברים. יש כמה ערוצים, אחד, לרבע מבתי הספר, ואמרתי, זה לא משנה אם זה ברעננה או בכפר קרע. גם אלה וגם אלה מקבלים את האבחונים בחינם - - -

למה בין 2,000 ל-3,000 - - -

חברת הכנסת לוי אבקסיס, אנחנו חייבים לסיים את הדיון הזה.

אז תעשה דיון המשך.

אנחנו נצטרך לעשות דיון נוסף או לפחות לקרוא ליושבת-הראש לעשות דיון נוסף. בבקשה, ממש בנקודות כי אנחנו חייבים לסיים.

רק לעניין ההתאמות בדרכי היבחנות בבחינות הבגרות שצוין כרגע בתלמידי התיכון. זה לא כל כך מדויק מה שנאמר. זה נכון שצריך לבדוק האם התלמיד הזה זקוק להתאמות או לא.

עד כיתה י"א לא ידעו מזה?

מפני שלפני כמה שנים, אני מזכירה לכם, אם כל מי שמביא אבחון יקבל את ההתאמות, שזה מה שהיה לפני כמה שנים, וציינתי, היו 60% תלמידים עם התאמות בדרכי היבחנות, כי בשוק הפרטי יש כל מיני דברים.

אבל בכיתה י"א הוא כבר רגיל להטבות ולהקלות.

חברת הכנסת לוי אבקסיס, אני חייב לעצור כאן.

חברים, קודם כל מדובר בישיבה חשובה ביותר שכמו שאנחנו רואים, נוגעת בנושאים מהותיים. אני חושב שנאמר כאן לא מעט לגבי ההתקדמות שעשה המשרד ואני רוצה לשבח אותו על כך, ולצד זאת נאמר גם שחלק מהשינוי שאנחנו עוד מצפים לראות, זה מעבר של כל הנושא הזה לגילאים צעירים ככל הניתן. היום מדברים על גני הילדים ואני מקווה שבקרוב נדבר גם על יותר צעירים.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים והמשתתפים בישיבה. הוועדה מברכת את משרד החינוך על התוכניות המיוחדות שנותנות מענה. הוועדה קוראת למשרד לסגור עוד השנה את הפערים שיש לתלמידים עם לקויות למידה. הוועדה מציינת שהפער עקב הקורונה בקרב תלמידים ערבים גדל יותר בגלל שלא התקיימה כמעט למידה מרחוק עקב מחסור בתשתיות ואמצעי קצה.

אנחנו קוראים למשרד החינוך לתת לנו נתונים בנושא פילוח שיעור התלמידים עם לקויות למידה על פי מגזר חינוכי, מקום גיאוגרפי ומגוון מענים שהמשרד נותן לפי הפילוחים האלה.

והאוכלוסיות.

אמרתי. כשאומרים מגזר חינוכי, זה הדרך של משרד החינוך לומר אוכלוסייה.

אוקיי.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לדווח לה מה נעשה בשעות הלימוד שנועדו לתלמידים האלה, ואם הן לא נוצלו, מה נעשה בהן. אמנם המדינה מממנת אבחונים לתלמידים אבל ההמתנה לאבחון עלולה לערוך מספר חודשים רב. תלמיד עלול להפסיד שנת לימודים. הוועדה קוראת לצמצם את זמן ההמתנה לאבחון.

הוועדה קוראת למדינה להגדיל את מספר הלומדים במקצועות כגון פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ריפוי בעיסוק, ולתקנן בעיקר בפריפריה את המקצועות האלה במערכת החינוך.

סליחה, בדגש על השפה הערבית.

בדגש על השפה הערבית. אני מקבל את דבריו של חבר הכנסת בגין.

הוועדה קוראת למשרד החינוך להכשיר את כל הצוות החינוכי לזהות תלמידים עם לקויות למידה ולהפנות אותם לטיפול המתאים.

אני מודה לכם, תודה רבה. הוועדה הזו סגורה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:45.