פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
20/10/2021

הכנסת העשרים-וארבע






הכנסת





מושב שני



פרוטוקול מס' 9
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום רביעי, י"ד בחשון התשפ"ב (20 באוקטובר 2021), שעה 9:00

עדכונים ושינויים צפויים בתחום הסיעוד.

חברי הוועדה: אבתיסאם מראענה – היו"ר
יום טוב חי כלפון
יסמין פרידמן
שרון רופא אופיר
מיכל שיר סגמן

טטיאנה מזרסקי
נירה שפק

תומר מוסקוביץ' - מנכ"ל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

ענבל משש - מנהלת מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

שושנה שטראוס - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

שירלי רייסן - מנהלת, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

משה נקש - מנהל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

רועי כהן - יועץ מנכ"ל, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

מיכל דבורצקי - משנה למנכ"לית, המשרד לשוויון חברתי

יוחאי רוטנברג - יועץ השרה, המשרד לשוויון חברתי

ליאור זיסר - יועצת מקצועית, המשרד לשוויון חברתי

צפרירה הלל דיאמנט - מנהלת המחלקה ליישום סטנדרטים בסיעוד, משרד הבריאות

ארנה זמיר - מנהלת אגף, המוסד לביטוח לאומי

שרון אסיסקוביץ' - רפרנט מחקר ביטוח סיעודי, המוסד לביטוח לאומי

אילת לוין - עו"ד מחלקת ייעוץ וחקיקה, משפט בין לאומי, נציגת שר המשפטים ומשרדו

לינא סאלם - עו"ד, נציגת שר המשפטים ומשרדו

שחר ישראל - עו"ד, יחידת תיאום המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

מוריאל אורדן - עו"ד, משרד המשפטים

דימה דומיניז - עו"ד, מתאמת המאבק בסחר בבני אדם וממלאת מקום נציבת שווי, משרד המשפטים

טלי נועם - מתמחה, משרד המשפטים

טובה ווסר - רפרנטית תעסוקה באגף התקציבים, משרד האוצר–רשות המיסים.

גאולה צמח - עורזת משפטית, משרד הכלכלה

נועה נאמן - עו"ד ביחידת הממונה על זכויות עובדים זרים, משרד הכלכלה

מאיה מילר משי - לשכת הממונה על זרוע העבודה, משרד הכלכלה

דולב כנען - משרד הכלכלה

נתי בלום - ד"ר, מנכ"לית, עמד"א-עמותה לחולי דמנציה

לאה גולדנברג - מנהלת תוכנית ידידי דמנציה, עמד"א-עמותה לחולי דמנציה

יריב שוריאן - יו"ר, אחיעוז-חברת כוח אדם לסיעוד

אריאלה בן צור - חברה בהנהלה, אחיעוז-חברת כוח אדם לסיעוד

אופירה מוסקוביץ' - יו"ר וועד הסיעודיים ומשפחותיהם, מטה מאבק הסיעודיים בישראל

עמיקם אבן חן - מנהל, פורום לשכות פרטיות בסיעוד

ישראל אבן זהב - רכז תחום נגישות, פורום ארגוני הנכים לנגישות

רענן שנהב - עובד סוציאלי, אופק רגב עובדים זרים בע"מ

עמיר עופר - עו"ד, מנהל תחום ענפי, איגוד לשכת המסחר

יולי גת - יו"ר, א.ב.א-איגוד בתי אבות

נחי כץ - מנכ"ל, א.ב.א-איגוד בתי אבות

דנה יערי - בקרה, תאגיד עוז

יפעת סולל - עו"ד ויועצת משפטית, עמותת "כן לזקן"-לקידום זכויות הזקנים

משה גייזינר - בקרה, חברות סיעוד

שני מור - אראית סניף, חברות סיעוד

דורון גז - יו"ר, איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל

נעמי מורביה - מנהלת המחלקה המשפטית, מטה מאבק הנכים בישראל

עירית גזית - מנהלת המחלקה המשפטית, אקי"ם

מיטל רוסו - עו"ד ורכזת תחום סיעוד, "קן לעובד"

אלעד כהנא - עו"ד, "קן לעובד"

מיכאל זץ - עו"ד ומנהל האגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט

ורד מרגלית - מנהלת, חברות כוח אדם לסיעוד

כרמית אזולאי - מנהלת חברות כוח אדם לסיעוד

שמואל מזרחי - יו"ר הסתדרות הגמלאים בישראל

ששון עוזר

יו"ר, ארגון איל"ה

יהודה דורון - יו"ר, ארגון נכי הפוליו

איציק כהן - מנכ"ל, העמותה לגריאטריה בישראל

מרט גרצמן - כרז תוכניות, עמותת "נכה לא חצי בנאדם"

דקסטר קייפו - מלווה, עמותת "נכה לא חצי בנאדם"

דן אלבז - מתנדב, עמותת "נכה לא חצי בנאדם"

יון גריטקו - מלווה, עמותת "נכה לא חצי בנאדם"

מרינה גרצמן - מלווה, עמותת "נכה לא חצי בנאדם"

איתן עמרם - עו"ד ויו"ר הוועדה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות, לשכת עורכי הדין

מרינה גורודניצקי - סמנכ"לית בכירה, ארגון cimi

יונית אפרתי - מנהלת תחום בכיר שילוב בקהילה, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

דפנה פודור - עו"ד לענייני הגירה וזרים

ג'ינה סוויד - מוזמנת פרטית

בנימין אונגר - גמלאי

שמחה בניטה

יו"ר, מזור-נכים לטובת נכים

אריה ברנדר - חבר הפורום, פורום העיוורים

מיכל דיבנר כרמל

ענת נחום - חבר תרגומים












מחסור בעובדות ועובדים זרים בענף הסיעוד

בוקר טוב לכולן ולכולם. מאוד שמחה לקיים את הדיון החשוב בנוכחות תומר מוסקוביץ', מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. תודה לכל המשרדים, תודה על ייצוג האנשים המופלא שתמיד מתקיים בוועדות שלנו ולארגונים האזרחיים והעמותות והאנשים ונשות פרטיות ופרטיים שהגיעו בשביל לחלוק איתנו את הסיפורים שלהם ולשתף אותנו. אני שמחה על הדיון הזה. תודה לח"כיות נירה שפק על הנוכחות, איזה כייף! מה עשיתי הבוקר שקיבלתי כזה כבוד?

אני מוכרחה להגיד שהכבוד הוא לך, אבל הכבוד הוא גם לנושא בעיקר.

<< יור>>

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, תודה גם לך. כבוד לנו שהצטרפת לדיון הכל כך חשוב.

כמובן אני אתן קודם כל רשות דיבור, ברשותך תומר, לנציגים של הארגון "נכה לא חצי בנאדם". יש לנו את אלכס ויש לנו את מרט. אז אחד מכם יצטרך, ברשותכם, להציג את העמדה שלכם, כי אתם צריכים בעצם לעבור לוועדה אחרת. יש לכם דיון נורא קריטי וחשוב, אז יש לכם 5 דקות.

<< אורח>>

אז אני ברשותך אגיד כמה מילים וחנן ואני נעבור לוועדת הרווחה. אנחנו מעבירים בעזרת השם, עוד מעט את חוק הנכים הגדול ובאמת עם הבשורות המאוד גדולות בשלל תחומים לטובת אנשים עם מוגבלות. אבל את הבשורה נביא כשנחזור לפה מהחדר השני.

בנושא של העובדים הזרים, אני רוצה לברך אותך תומר ולאחל לך בהצלחה בכניסה לתפקיד. אותך אבתיסאם, שוב פעם על הובלת הנושא החשוב הזה, על שנתת לנו בית להוביל את הנושא הזה שלמעשה הוא אחד הנושאים הקשים ביותר עבור אנשים עם מוגבלות, בעיקר אנשים עם מוגבלויות קשות בישראל. המצוקות גדלות עם השנים ודווקא בתקופת הקורונה קיבלו ביטוי עוד יותר משמעותי. בין אם זה המחסור, בין אם זה העלויות העולות כמו שאת יודעת, אנחנו מאמינים שאם למטפל יהיה טוב, גם למטופל יהיה טוב וזה אחד הדברים שאנחנו, בתור ארגון "נכה לא חצי בן אדם" מייצגים.

לטובת המצטרפים החדשים, אני אחזור ואני אספר שהארגון שלנו כבר כמה חודשים חוסך על בניית תוכנית מקיפה לרפורמה בתחום העובדים הזרים. מרט גרצמן, שנמצא פה, מוביל אותה מטעמינו. אנחנו התחלנו אותה בשיח עם אנשים עם מוגבלות, לשמוע את הבעיות, לשמוע את הפתרונות. התחלנו ביחד איתך להוביל את זה הלאה מול המשרדים השונים. הייתה לנו פגישה עם ענבל ומשה, הייתה לנו פגישה עם ביטוח לאומי, עם הנציגות. הייתה לי עוד פגישה גם עם השרה בזמן האחרון ומרט נשאר פה איתכם, גם להציג את התוכנית, גם לענות לשאלות וכמובן כדי לייצג אותנו נאמנה. אנחנו נחזור לבשר לכם בשורות אחרי ההצבעה. שוב תודה רבה. חנן אתה רוצה להוסיף משהו?

אז אם מרט נשאר איתנו, אז אני אתן לו רשות דיבור בהמשך. זה בסדר?

כן, כן.

יופי מעולה. אלכס תודה. שיהיה בהצלחה.

<< אורח>>

תודה רבה.

אני רוצה לעבור לאורח שלנו, שהתכבד והגיע לוועדה, עוסטאד תומר. עכשיו עשינו שיעור בערבית אז אנחנו, בגלל זה אנחנו חוזרות על המילה "עוסטאד", בשביל להטמיע אותה, שזה בעצם, אנחנו אומרת "עוסטאד" בדרך כלל למורה, למישהו שבעצם יש לו ידע יותר ממי שמולך. אז אנחנו תמיד כתואר כבוד אנחנו משתמשות בעוסטאד או עוסטאדי. אז אני לא אגיד לך עוסטאדי, אני אגיד לך עוסטאד.

תומר, מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה. אנחנו נשמח לשמוע ממך על שאלות רבות שפנינו למשרד, על מנת להבין איך אנחנו קודם כל נותנות מענה, איך אתם נותנים מענה במשרד לכל המחסור הגדול של עובדות ועובדים זרים, במיוחד בענף הסיעוד. אז רשות הדיבור לך, בבקשה.

<< אורח>>

שוקרן עוסטאדי, תיסלם. בוקר טוב לכולם. אז אני שמח להיות פה, ברשותכם אני אנצל את הכמה דקות הראשונות, כמה זמן יש לי?

אתה בשבילך, עוסטאד, יש לך 12 דקות וחצי.

<< אורח>>

אז את ה-5 דקות הראשונות אני אנצל ככה בכלל, שתכירו את המושג של רשות האוכלוסין וההגירה באופן כללי ולאט-לאט נעשה drill down לתוך הנושא של עובדים זרים ובתוך הנושא של עובדים זרים בסיעוד. חשוב שתראו את הקונטקסט הכללי, כי בסופו של דבר אנחנו מתמודדים עם תחום הרבה-הרבה יותר רחב.

אז הייעוד של רשות האוכלוסין וההגירה, שהיא יחידת סמך שפועלת במשרד הפנים היא להסדיר את מעמדם החוקי של אזרחי המדינה, תושביה ולעניינו, גם הזרים השוהים בה בהתאם למדיניות הממשלה, מערכת החוקים והתקנות שמסורים להחלטתנו. אירוע מאוד גדול, אני תמיד אומר שאם בתפקיד הקודם שלי טיפלתי בעשרה אחוז מתושבי המדינה, הייתי אחראי על כל גביית החובות במדינה, כמעט. היום אני מטפל ב-120% מתושבי המדינה, כי זה כל האזרחים, כל התושבים והתיירים.

רק ב-2019 היו 14 מיליון תנועות כניסה ויציאה לישראל, שכל זה באחריות שלנו.

אנחנו מטפלים גם בהמון חוקים שקשורים אלינו, שזה חוק השבות כמובן, חוק האזרחות וכולי. חוק הכניסה לישראל, הביומטריה וכמובן, חוק העובדים הזרים, שזה חוק שעוד בתפקידים הקודמים-קודמים שלי, מלפני 20 שנה טיפלתי בו בנושא של עובדים זרים.

מה שאנחנו עושים בפועל, זה באמת לנהל את כל מרשם האוכלוסין של מדינת ישראל. לנהל את ביקורת הגבולות כמו שאמרתי, כל מי שנכנס וכלי מי שיוצא, כולל בקשות למקלט מדיני והסדרה ואכיפה של כל השוהים שנמצאים פה שלא כדין. בתחום של השוהים שלא כדין, של השוהים שהם לא זכאים להיות תושבי המדינה או אזרחיה, אז יש שם בגדול שתי קבוצות מאוד-מאוד גדולות, שתכף נרד לתוכן, שזה אלה שלא צריכים להיות פה ואלה שכן צריכים להיות פה. אלה שלא צריכים להיות פה זה מסתננים, זה תיירים שהוויזה שלהם נגמרה והם נשארו וכל מיני אנשים שלפי החוק אסור להם להיות פה ותפקידינו זה לדאוג שהם לא יהיו פה. אבל יש גם הרבה זרים שאנחנו רוצים שיהיו פה וזה העובדים הזרים החוקיים, שלשמם התכנסנו.

הרשות מחולקת למעשה לארבעה מנהלים, אבל יש הרבה סינרגיה והרבה שיתוף פעולה בין המנהלים. המנהל הגדול ביותר זה מנהל האוכלוסין, זה מה שפעם קראו "לשכות משרד הפנים", איפה שבאים להוציא את התיעוד הביומטרי, אבל גם להגיש בקשות לאשרה. בין אם זה של עובדים זרים, בין אם זה של זכאי חוק שבות או איחוד משפחות או מה שלא תרצו. זה מנהל האוכלוסין.

מנהל ביקורת הגבולות, זה למעשה משמר הגבול האמיתי. אלה שיושבים ב-20 ומשהו מעברי הגבול של מדינת ישראל ודואגים שרק מי שרשאי להיכנס לפה יכנס ומי שיוצא, באמת, מותר לו לצאת והוא לא מעוכב למשל, בגלל התפריד הקודם שלי.

ואז, יש לנו למטה את שני המנהלים, שאפשר לקרוא להם ולהגיד "המנהל הרע והמנהל הטוב", אם אתם רוצים או "יד ימין ויד שמאל". מנהל אכיפה וזרים, זה מנהל אכיפה-כשמו כן הוא. ותפקידו באמת זה לדאוג שלא יהיו פה אנשים שלא צריכים להיות פה, אבל גם לדון בבקשות של אלה שחושבים שהם כן צריכים להיות פה מחמה של מקלט, בקשת פליטות וכל זה. נמצא איתנו כאן יוסי אדלשטיין, מנהל המנהל.

המנהל השני זה מנהל עובדים זרים בראשות ענבל משש, אתם בטח מכירים אותה ותפקידו של מנהל עובדים זרים זה לרכז את כל ההסדרה של נושא העובדים הזרים בישראל.

פה אני כבר אגיד מילה, לפני המספרים. התחום של עובדים זרים, אנחנו פרוסים בהרבה מקומות, במי אנחנו מטפלים, בסדר. לפני שאני אכנס למספרים, חשוב שתכירו את המורכבות של העניין הזה. ישראלים, עולים חדשים, זכאי חוק שבות, אזרחים ערביים שגרים פה-כל אלה מבחינתנו הם צריכים לקבל שירות. אין שום שאלה על עצם הזכות שלהם להיות פה, אנחנו לא צריכים להביא אותם או להוציא ואתם, הם צריכים להיות פה והם צריכים לקבל שירות מאיתנו. להוציא להם תעודת זהות, להוציא להם דרכון, להוציא להם אשרות, כל מיני דברים ואישורים מהסוג הזה. זה החלק, אני אקרא לזה החלק ה"קל" מבחינה של מורכבות שיש בעבודה שלנו.

הנושא של העובדים הזרים הוא נושא נורא-נורא מורכב, כי הוא למעשה מאזן. אם ניקח את הנושא של עובדים זרים בסיעוד, אז הוא מאזן לפחות 4 קבוצות אינטרסים, שכולן לגיטימיות. כולן לגיטימיות, כולם צודקים והתפקיד שלנו, בהתאם להחלטות הממשלה כמובן וחוקי הכנסת, זה לנסות לאזן את האינטרסים האלה בצורה הטובה ביותר.

אם נדבר על הסיעוד, אז האינטרס הראשון, הברור והדחוף ביותר, נקרא לו "המוצדק ביותר מבחינה פשוטה ומיידית", זה האינטרס של המטופלים לקבל טיפול. מזה זה מתחיל, אבל בפירוש לא בזה זה נגמר. אגב, כשעסקתי בנושא הזה לפני 20 שנה, לפני שעזבתי להרבה תפקידים אחרים, אז זה לא היה ברור מאליו שכל מי שצריך טיפול סיעודי מקבל דווקא עובד זר והיו פתרונות אחרים, אבל אתם יודעים עם השנים התקדמו הרמת חיים עלתה. היום להשיג עובד זר נחשב כמעט מוצר צריכה בסיסי שמשפחות רוצות אותו ואנחנו, עד כמה שאנחנו יכולים צריכים לספק אותו, זה האינטרס הראשון.

האינטרס השני הוא האינטרס של העובדים. שמה לעשות? גם הם בני אדם וגם להם יש זכויות ואנחנו לא רוצים שזכויותיהם ייפגעו או יירמסו. קיים, צריך לראות איך עושים את זה בצורה שתפגע כמה שפחות באינטרס הראשון. זה כמו החוקים של הרובוטיקה, החוק הראשון זה הכי חשוב, אז החוק השני הוא גם חשוב, אבל הוא פחות חשוב מהחוק הראשון. צריך לטפל בזה, צריך לדאוג לזה.

האינטרס השלישי הוא האינטרס המדינתי הכולל, למנוע פה הגירה לא רצויה. עכשיו תראו, יש הבדל מאוד גדול בין פוטנציאל ההשתקעות של עובד חקלאות בתאילנד, שעובד שנתיים-שלוש או ארבע שנים בערבה תיכונה ועולמו צר כעולם המרחק שבין סככת הגידול לבין מקום המגורים שלו. הסיכוי שהוא ישתקע בארץ הוא הרבה-הרבה יותר נמוך מהסיכוי של עובד סיעוד, שנמצא פה כבר שש או שבע שנים במרכזי הערים, הוא רואה את מדינת ישראל על מה שהיא יודעת לתת ואנחנו יודעים, עובדתית, זה לא רק חשש – זה חשש שמתגשם לצערנו, שהרבה מאוד עובדים זרים בסיעוד, בסופו של דבר גם משתקעים בארץ ואז הם כמובן כבר לא עוסקים בסיעוד ומהר מאוד הופכים גם להיות צרכני סיעוד בעצמם וזה האינטרס שאנחנו צריכים לאזן אותו.

אז כדי לסכם את העניין הזה, יש לנו שלושה אינטרסים שהם שלושתם חשובים, אבל החשוב ביותר הוא שהמטופלים יקבלו את הטיפול הטוב ביותר. השני הוא שזכויות העובדים הזרים יישמרו, עד כמה שאנחנו יודעים לתת את זה בכפוף לכלל הראשון. והאינטרס השלישי הוא שאנחנו נמנע את ההשתקעות שלהם, עד כמה שאפשר. האומנות שלנו, המשימה שלנו, השליחות שלנו היא לאזן בין שלושת האינטרסים האלה.

רק שתראו את הכמויות של כמה זרים שוהים פה כחוק, לפי קבוצות עיקריות. אז יש לנו עובדים פלשתינאים , שזה אירוע אחר, הרבה פחות מורכב מהבחינה הזאת שהעובדים הפלשתינאים, כמעט כולם אם נעזוב את הקורונה, הם בעיקרון יוממי מה שנקרא, זאת אומרת באים בבוקר והולכים בערב והם לא יוצרים לנו בדרך כלל בעיית הגירה. העובדים הזרים-תראו את המספרים. יש לנו את התיירים שנמצאים בארץ כדין, אז זה לא מעניין אותנו כרגע. יש לנו גם אוכלוסיות אחרות: תלמידים, סטודנטים, תושבים ארעיים וכולי.

על מה אנחנו מדברים בעובדים זרים חוקיים? יש לנו את הפלשתינאים, 100,000 אמרתי לכם, פחות מעניין אותי, גם מכיוון שהדיון הזה אני מבין הולך יותר לכיוון הסיעוד והם לא עוסקים בסיעוד.

כן, נכון.

לא אבל זה חשוב, once שבאנו לכאן שנקבל את הסקירה הזאת באמת, אז הסבר של 2 דקות אם אפשר.

<< אורח>>

כן, כן 100%. בסדר, זה חשוב לתת את התמונה הכוללת. יש לנו, דומה לפלשתינאים – ירדנים, אני אומר דומה לפלשתינאים בגלל שגם הם יוממיים-באים בבוקר והולכים בערב. יש לנו תאגידים שעובדים, אז כרגע התאגידים זה בבניין, זה תאגידים שתיכף אני אגיד את ההבדל הגדול בין תאגידי בניין מורשים שזה בתחום הבניין, דבר שהתחיל לפני 20 שנה בערך, קצת פחות ו-100 לשכות פרטיות לתיווך כוח אדם בענף הסיעוד.

אני אגיד מילה על ההסכמים בילטראליים, זה חשוב שתכירו את זה. דיברתי קודם על העניין של שמירת זכויות העובד ועל המשמעות של זה או הקשר של זה לאינטרס המדינתי. בעבר ועוד היום, במקומות מסוימים או בחלק מהמקומות וזו תופעה קיימת, הגעה לישראל היא בוננזה לא נורמלית. אנשים מוכנים לשלם הרבה כסף. שלשום גם קראתי כתבה על מישהי שעובדת באפגניסטן בניקיון והיא מקבלת 20 סנט ליום, דהיינו, כמה זה 20 סנט היום? בערך, פחות משקל ליום, פחות משקל ליום. תחשבו שאחת כזאת, אתה בא ואומר לה "אני מסדר לך אישור עבודה בישראל ותקבלי 6,000-7,000 ₪ בחודש", זה לא נתפס בכלל. תחשבו כמה היא מוכנה לשעבד כדי להגיע לדבר הזה ואנשים שילמו הרבה מאוד כסף. עכשיו תגידו "מה איכפת לי?", בסופו של דבר הם שילמו עבור מוצר שהם קיבלו ואיכפת לי בגלל האינטרס ההגירתי. כי מי ששילם 30,000 דולר כדי לעבוד בישראל, השנתיים-שלוש הראשונות שלו הוא בכלל לא מרוויח, הוא רק מחזיר את החוב שלו ואז אם אני אומר לו "תהיה פה חמש שנים", בעצם אמרתי לו "תהיה פה שנתיים בשבילך" וזה יהיה לו מאוד קשה ולכן הוא ירצה להישאר פה כמה שיותר, כי בשלוש השנים הראשונות הוא רק כיסה את עלויות ההגעה שלו. לכן אנחנו היה לנו מאוד חשוב להילחם בתופעה הזאת של גביית תשלומים גבוהים על ידי.

דמי תיווך.

<< אורח>>

דמי תיווך או דמי טיפול או תקראי לזה איך שתקראי לזה, על ידי העובדים הזרים. כדי להחליף את זה יצרנו את ההסכמים הבילטראליים. הם כן צריכים לשלם ואני מאוד-מאוד מקווה, אנחנו שלשום בלילה ענבל ואני עוד בתשע בערב עוד דיברנו עם זרוע העבודה, שסוף-סוף יעודכנו התקנות שאנחנו מחכים להן כבר הרבה מאוד זמן שיאפשרו לגבות. כי אני לא חושב שעובד זר לא יכול לשלם על הזכות להגיע לישראל. הוא צריך לשלם, אבל הוא צריך לשלם סכום כזה שלא ייצור מכשול מאוד-מאוד גדול ביציאה שלו החוצה. אז זה הנושא של הבילטראליים, יש לנו הסכמים בילטראליים עם הרבה מדינות וכמו שתראו – תאילנד, מולדובה, רומניה, - - -, נפאל ועוד היד נטויה.

שנייה. מה שהצגת קודם בשקף הקודם, אפשר שנייה שנשתלט על הדבר הזה? אה יופי. בעצם לא כל המדינות שמצוינות פה בשקף הן קשורות בסיעוד נכון?

<< אורח>>

לא, לא, לא. ענבל איזה מהן זה סיעד?

פיליפינים יש לנו בסיעוד וסרי לנקה.

<< אורח>>

פיליפינים וסרי לנקה ואנחנו כרגע במשא ומתן עם אוזבקיסטן, עם מולדובה.

אבל כרגע מי שנכנסות בעצם בהסכמים בילטראליים, זה הפיליפינים ומסרי לנקה עוד לא קיבלנו אף עובדת, תתקנו אותי אם אני טועה.

<< אורח>>

כרגע היישום החל עם הפיליפינים, ביוני 2021 התחלנו ביישום עם הפיליפינים. יש הסכם עם סרי לנקה, אנחנו עובדים על מאגר עובדים ואנחנו מקווים שתוך חודשים בודדים יהיה גם יישום עם סרי לנקה.

<< אורח>>

עכשיו דיברנו גם על, סיעוד מתחלק לשני סוגים וכולכם בטח יודעים את זה, אבל חשוב אולי שגם זה ייאמר. הסיעוד הביתי, שמזה התחלנו והסיעוד המוסדי, שאנחנו מגיעים אליו עכשיו. עכשיו, לפני שבוע בערך, עשינו את ההגרלה בנוכחות נציגים של ממשלת נפאל בזום והגרלנו את הזכות של 1,000 הנפאלים הראשונים לעבוד פה בסיעוד מוסדי. אז גם נפאל, גם היא תהיה באירוע הזה.

אבל נפאל היא, איתה בעצם יש הסכם בליטרלי?

<< אורח>>

כן, כן. סיעוד מוסדי.

<< אורח>>

כן, בוודאי. נפאל וגיאורגיה במוסדות סיעוד.

הבנתי.

<< אורח>>

תדעו לכם אני יודע לדבר בכותרות, את הפרטים אתם תשמעו מענבל. היא יודעת כל עובד איך קוראים לו ומאיפה ואיך הוא הגיע. אבל בגלל האינטרס הראשון, שאמרתי לכם שהוא האינטרס העליון, אז זה לא שבאנו ואמרנו "אוקיי, אנחנו עושים הסכמים בילטראליים, אז מעכשיו יבואו רק בהסכמים בילטראליים ותחכו בסבלנות 4 שנים עד שתקבלו את העובד", ברור שזה לא יכול להיעשות. אז אנחנו מאפשרים עדיין כמובן להגיע גם לא בהסכמים הבילטראליים. תכף ענבל תגיד לכם את המספרים, הרוב המכריע עדיין מגיע לא בהסכם הבילטרלי, אבל השאיפה שלנו זה שהם יגיעו בהסכמים בילטראליים. עכשיו, אני רוצה להגיד משפט. יש לי עוד כמה דקות, נכון?

דקה.

<< אורח>>

דקה, מצוין. אז אני אגיד משפט אחד ואחרי זה נענה לשאלות. השינוי הגדול שהשרה הנחתה לבחון אותו בצורה מאוד אוהדת ואני לא יכול להגיד שזה הפתיע אותי, כי אני חשבתי שזה מה שצריך לעשות, זה לבחון בצורה מאוד אוהדת להפוך את ההעסקה של עובדים זרים בכלל בסיעוד, מהעסקה אישית על ידי המעסיק בתיווך של לשכה, להעסקה באמצעות תאגידים, כמו שזה דומה בענף הבניין. כל השנים לא עשינו את זה, בגלל שהחשש היה שאם ההעסקה תהיה באמצעות תאגידים זה ייצר איזו שהיא פרמיה שתצטרך להיות משולמת על ידי המשפחות ולכן נמנעו מזה כל הזמן.

היום המצב הוא שהשוק הוא כזה שוק של עובדים שלדעתי המשפחות כבר גם ככה היום משלמות את הפרמיה ועוד הרבה יותר מהפרמיה שהן משלמות דרך התאגידים. העסקה באמצעות תאגידים יש לה חיסרון אחד תיאורטי, שלדעתי לא יתגשם וזה חיסרון העלות, כי בעלות הנוכחית היום ממילא המשפחות משלמות הרבה יותר או כמו שאמרו לי כמה וכמה אנשים "העובדים מראיינים אותנו, לא אנחנו מראיינים אותם." ואז כמובן שאדון כמו שהיה פה מקודם הוא לא, בוא נגיד הוא לא הלקוח האידיאלי. הכי טוב זה זקן דמנטי בן 80 שלא יוצא מהבית והוא שוקל 40 קילו ולא צריך לעשות איתו כלום. אז זה ברור שהוא יקבל את העובד ואנחנו צריכים לדאוג שיהיה לכולם. כשאתה יוצר את הבאפר הזה של תאגידים, יש לך הרבה-הרבה לאין ערוך יותר חופש ויותר אפשרות לתמרץ לפי פריפריה, לתמרץ לפי קשיים, לתמרץ לפי העסקת ישראלים במקרים הקלים של העסקה חלקית ועוד ועוד ועוד. הצוות הוא בראשות ענבל והוא התחיל לעבוד. הכוונה היא לעשות את זה מאוד-מאוד מהר ואני מקווה שממש בתחום של חודשים בודדים תהיה החלטת ממשלה לעבור להעסקה של סיעוד, אלא אם כן נשוכנע. אגב, יש כאן עוד מורכבות שלא קיימת בבניין, שהסיעוד כבר היום הוא מחולק לשתי צורות של העסקה. יש את הסיעוד של העסקה ישירה בין העובד לבין המעסיק שלו, שאז המעסיק שהוא לא מסוגל להתרחץ אבל הוא כן צריך לשמור על כל חוקי העבודה ולהכיר אותם וכל זה, שזה ממש מופרך מיסודו. אבל מעבר לזה יש עוד העסקה, שהיא הרבה פעמים משתלבת בתוך העניין וזו העסקה באמצעות חברות הסיעוד על המלגה של הביטוח הלאומי, על הגמלה של הביטוח הלאומי, שזה גם הופך את האירוע הזה ליותר מורכב. הצוות בראשות ענבל, שהיא נמצאת פה אז אני לא אגיד מה אני חושב עליה, כי לא אומרים בפניה. אבל היא תעשה את העבודה הכי טובה שאפשר ואני מקווה שבעזרת השם בתוך כמה חודשים נוכל לייצר ברכה גדולה בתחום הזה של העסקת העובדים הזרים בענף הסיעוד. תודה רבה.

מהמם. תודה רבה-רבה. אני רוצה לתת את רשות הדיבור לענבל משש, להשלים ולהגיד את הדברים שתומר לא יודע להגיד אותם. אז את תמיד תתני לנו את התשובות ואני אכוון אותך, כי אין לנו הרבה זמן. אני גם רוצה לאפשר לדיון הזה גם הרבה אנשים שנרשמו לשאול שאלות ולהעיר ולהגיב.

אנחנו בעצם ביקשנו בישיבה מקדימה לפני כחודש, כל הסוגייה הזאת של בעצם תקופת ההתארגנות. גם אני באופן אישי לקח לי זמן להבין שלא מצובר בעצם בהארכה של הוראת השעה, אלא בעצם אתן מדברות על הסוגייה של דחייה של תקופת ההתארגנות. אני באופן אישי ביקשתי שתקופת ההתארגנות תהיה יותר מחודשיים. בעצם היא הייתה אמורה להסתיים ב-31 לאוקטובר השנה, בעצם עוד עשרה ימים בערך ואתם בעצם דחיתם את תקופת ההתארגנות ל-31 לדצמבר. קודם כל אני רוצה להבין מה השיקולים שלכן, לפי מה אתן מחליטות, איזה פרמטרים? מה עומד לנגד עיניכן ועיניכם בסוגייה הזאת של הארכת תקופת ההתארגנות. אנחנו בתקופת קורונה, כל המשפחות זועקות, אנחנו מקבלות אלפי פניות וגם אתן בטח מקבלות, בכל הדיונים שלנו בוועדה זו סוגייה מאוד משמעותית, מאוד כאובה. בטח ובטח בתחום הסיעוד ואני אשמח שתסבירי לי מה המניעים ומה המחשבות, למה תקופה ההתארגנות נדחתה בחודשיים ולא נגיד חצי שנה ולמה לא עמדה חקיקה בעצם, למה לא חוקק חוק של הארכת הוראת השעה? כמובן חברות הכנסת, אם אתן רוצות להתייחס, כמובן קחו את זה בחשבון. בבקשה.

<< אורח>>

אז תודה. תודה גם למנכ"ל שלי שבאמת סקר בצורה מהירה אמנם, אל מאוד מעמיקה בנושא עבודת הרשות. אני רק, ברשותך אתייחס למה שאמרת. אז קודם כל, הנושא הזה של סיעוד הוא באמת נושא שנמצא במיקוד גם אצל השרה שלנו, שהניחה את זה כאחד הנושאים במיקוד לעבודת הממשלה. הוא גם נושא במיקוד אצל המנכ"ל שלנו ולבטח בעבודת מנהל עובדים זרים. כבר דיברנו רבות באמת על החשיבות והמורכבות של הענף הזה ובסופו של יום אנחנו רוצים לתת את השירות הכי טוב למטופלים הסיעודיים.

לגבי הוראת השעה. אז להוראת השעה ותקופת ההיערכות אני אתייחס במקביל. אז את הנושא של תקופת ההיערכות היא התחילה עוד במרץ 2020, עם קרות הקורונה ועלייה בתחלואה וסגירת השמיים לכניסה בכלל של נוסעים למדינת ישראל, לרבות כמובן, עובדים זרים לענף. הבנו שיש בעיה ושצריך למצוא פתרון למצב הנוכחי, כי אם לא נכנסים עובדים זרים, אז אנחנו לא רצינו להגיע למצב שלא יינתן מענה למטפלים סיעודיים ולכן באנו ועשינו איזו שהיא הערכת מצב, באנו ואמרנו, ביקשנו לאשר לנו תקופת היערכות לעובדים זרים שהיו צריכים באותה העת לצאת ממדינת ישראל, כי הם שהו פה באופן לא חוקי. ביקשנו מהם להשתבץ אצל מטופלים סיעודיים ולתת להם מענה, עשינו מספר הקלות אחזור על כולן. בין היתר, חלק מההקלות שנתנו זה להשתבץ, להמשיך ולהישאר במדינת ישראל ולתת את המענה הזה למטופלים.

מה השתנה?

<< אורח>>

התחלנו את זה במרץ 2020. במרץ 2020 הייתה סגירה של הגבולות ולא נכנסו כמעט עובדים בחודשים האלו. היו גם חודשים של פשוט 0 עובדים.

בזמן הזה אנשים בעצם לא יצאו, עובדים זרים שנגמרה להם האשרה, הם מקרים חריגים שבעצם הם גם נשארו כאן.

<< אורח>>

נכון.

הולבנו בעצם.

<< אורח>>

לא, אני לא קוראת לזה הלבנה. אני אומרת לזה תראי, היו מטופלים סיעודיים שזקוקים לידיים עובדות, היו פה עובדים זרים סיעודיים שביקשנו מהם, הם היו צריכים לצאת מישראל וביקשנו מהם "לכו תשתבצו ותתנו מענה". אמרנו שאנחנו מאריכים וכל פעם עושים בחינת מצב. בחינת המצב היא באמת, היא תלוי מצב. בהתחלה, אני מזכירה לכולנו שאף אחד לא חלם שהקורונה תיערך כל כך הרבה זמן ושנהיה בתוך האירוע הזה. חשבנו שזה משהו זמני אולי, אבל תחלואה זה דבר חמקמק והנה אנחנו רואים בחלוף הזמן איפה אנחנו נמצאים. אז כל פעם עשינו בחינה איטית. בחנו את המצב כניסות עובדים, אם עובדים יצאו, כמה היתרים ומימוש על היתרים ובהתאם לתמונת המצב הזו הארכנו מעת לעת, עד ליולי 2021, את תקופת ההיערכות ליציאה ואותם עובדים נתנו מענה למטופלים. אנחנו באנו ואמרנו - - -

<< אורח>>

ענבל אני רק רוצה להדגיש פה נקודה חשובה, זה לא שאמרנו "31 בדצמבר ובשום אופן לא נאריך יותר מזה". אנחנו בוחנים את זה ואם נראה שחלילה פתאום התחלואה מתגברת והשמיים נסגרים נאריך שוב ואם לא, אז אולי לא יהיה צורך.

כן אבל יש משהו בדחייה בחודשיים של תקופת ההתארגנות. אני מבינה את החשש של רשות האוכלוסין מהשתקעות של עובדים זרים ועובדות זרות בארץ, מצד שני יש קורונה, אנחנו תיכף יש חורף ומדברות כבר על הגל החמישי ואנחנו הקורונה לא הולכת לעזוב אותנו, בטח לא בקרוב ולא בדצמבר, אלא אם כן אתה אוסטאד יש לך איזה קשרים הרבה יותר רחבים עם כל מיני גורמים שתגיד לי שבאמת הקורונה תסתיים ואנחנו נהיה בעידן אחר. השאלה אם כל פעם העיכוב הזה, או התקופה הזאתי של החודשיים שאותם נותנים להתארגנות, למי הוא עוזר בעצם ומה קורה בחודשיים האלה? עובדים זרים, אני לא רואה שהם נכנסים.

<< אורח>>

אז אמרנו שאנחנו כמובן עושים בחינה איטית ומאזנים בין הדברים. אז אם באוגוסט נכנסו למדינת ישראל 1,000 עובדים זרים, אז זה אומר שיש כניסה של עובדים והמצב הוא הרבה יותר טוב ממה שהיה אולי ב-2020. כי ב-2020 נכנסו כ-4,500 בכל השנה וב-2021 כבר רואים 6,000 עובדים שנכנסו מתחילת השנה ובחודש אחד נכנסו כ-1,000 עובדים, אז את רואה שבסך הכל מגמת ההאטה שהיתה קודם ו-0 כניסה של עובדים היא משתנה. יכולנו לקבל 2 החלטות, החלטה אחת להאריך והחלטה שנייה זה להפסיק את תקופת ההיערכות ופשוט להגיד שהיא הסתיימה ב-31 באוקטובר. אז באיזונים של מה שקורה ומתוך באמת, גם דאגה וגם אני חושבת בצורה הכי זהירה ונכונה, באנו ואמרנו "אנחנו מאריכים את זה כרגע לתקופה של חודשיים ואנחנו נבחן את זה לקראת תום התקופה".

אבל איזו בשורה את נותנת בעצם למשפחות רבות ומרובות, שנמצאות במצוקה מאוד גדול וגם באמת מצוקה מאוד-מאוד גדולה, מה את אומרת להן בחודשיים האלה? כי אין, כמה כניסה של עובדים זרים תהיה בחודשיים הקרובים? מה, איזו בשורה את נותנת להן, על מה אנחנו בעצם נאחזות, מה יקרה?

<< אורח>>

קודם כל, הבשורה הגדולה היא שיש מענה והם יכולים כרגע להסתמך על ההודעה שלנו ולהעסיק את העובד שנמצא אצלם בבית, שזה אני חושבת בשורה של ממש עבור מטופלים סיעודיים. הבשורה השנייה היא שיש כניסות של עובדים זרים חדשים והם יכולים למצוא מענה בדמות הזמנה של עובד זר חדש שיחליף את העובד שנמצא אצלם, ככל ויוחלט שלא להאריך או ככל שיוחלט שהעובדים האלה יצטרכו לצאת מישראל. אז אני חושבת שכשאנחנו מאזנים בין כל השיקולים ורואים את התמונה הרחבה, אנחנו מבקרים גם את הצורך לתת מענה למטופלים הסיעודיים, אז אני חושבת שההחלטה שלנו להאריך בחודשיים. קודם כל ההחלטה היא לא להפסיק – זו בשורה. ולהאריך בחודשיים כדי להעריך את המצב, כי אנחנו רואים גידול בכניסה של עובדים זרים. אני חושבת שהיא החלטה נכונה, שהיא החלטה מאוזנת, שהיא החלטה שקולה ואנחנו נצטרך בעוד חודש ימים לראות את המצב שוב פעם ולקבל החלטה. יש פה שתי החלטות שצריך לקבל. החלטה אחת זה האם באמת אנחנו מסיימים את תקופת ההארכה או מאריכים אותה וההחלטה השנייה היא מה עושים לגבי אותם אלו שנמצאים מיולי אצל המעסיקים שלהם ואנחנו נצטרך לבחון את זה. זו העבודה שאנחנו עושים כל יום, כל הזמן. זו העבודה שלנו.

תודה ענבל, אנחנו כמובן נחזור אלייך. אני רוצה לתת לד"ר נתי בלום, יושבת ראש עמותת עמד"א.

<< אורח>>

מנכ"לית.

מנכ"לית? סליחה, טעות שלי עוסטאדי. בבקשה. יש לך חמש דקות.

<< אורח>>

קודם כל תודה. לי חשוב דווקא לדבר על העובדים שנכנסים לסיעוד ומתחילים לטפל באנשים קשישים צלולים ומתחילה ירידה קוגניטיבית. מאוד חשוב לי לדבר על זה, כי ככל שאנחנו עולים בגיל, אחוז האנשים שסובלים מירידה קוגניטיבית, הוא הולך וגדל.

אם בגיל 65 ומטה זה 5%, בגיל 85 ומעלה זה מעל 30%. אז מאוד-מאוד חשוב לי לדבר על זה. אתה נכנס לבית של קשיש, הוא בדרך כלל מתפקד מבחינה קוגניטיבית יחסית טוב ואז מתחילה ירידה קוגניטיבית. העובדים האלה לא מוכשרים לעבוד עם אנשים עם ירידה קוגניטיבית. בירידה קוגניטיבית יש לנו התנהגויות מאוד מאתגרות, שחלקן הן אלימות בשל טיפול לא נכון וחוסר ידע של העובדים. אני מבקשת, שבהסכמים הבילטראליים אנחנו נעשה הכשרה לעובדים שיוכלו לעבוד עם קשישים בכלל ועם קשישים עם דמנציה ואלצהיימר בפרט. העובדים האלה מגיעים כשהקשיש מתחיל להיות קשה לטיפול והם פשוט קמים והולכים מכיוון שהם יכולים לקבל קשיש סיעודי שלא מתנגד לטיפול, שלא קורא תיגר עליהם וזה הרבה-הרבה יותר קל. עכשיו, ככל שיש פחות עובדים וזה לכם רשות האוכלוסין, יש פריווילגיה לעובדים הזרים. על כל עובד זר כזה בסיעוד, יש חמישה מטופלים שפונים אליו ואז הם עושים להם ראיון והם אומרים "אה, אתה עם ירידה קוגניטיבית וגם אשתך גרה איתך בבית? אז אצלך בבית אני לא רוצה להיות", פה מאוד- מאוד קשה לטפל.

עכשיו, מעבר לזה שצריך לעשות הכשרה לפני וללמד איך עובדים עם האנשים האלה, אכן זה מאתגר אבל זה אפשרי, אם אנחנו מצליחים בעמד"א, כולם יכולים. זה פשוט לדעת את המחלה ואת האפקטים שלה ולדעת איך לטפל בהם ולגלות את הסובלנות ומה הם יכולים לעשות ומה הם פחות יכולים לעשות. גם ללמד אותם לתקשר איתם, יש בעיה מאוד קשה בתקשורת, יש בעיה בשפה ובשליפה של מילים ולכן מאוד-מאוד חשוב לי שזה יהיה טרום.

מעבר לזה, לא מספיקה הכשרה רק טרום. גם במהלך העבודה חשוב לתת לאנשים האלה תמיכה, מכיוון שמהלך הטיפול צצות בעיות נוספות וברגע שתהיה להם תמיכה והיום יש לנו את פלא הזום, פלא הזום יאפשר להם לא לצאת מהבית. למי שמכיר את העובדים הזרים, הם בתוך הטלפון והמחשב המון-המון שעות כי הם שם עם המשפחות שלהם. להעלות אותם פעם בחודש, כמו קבוצות התמיכה של עמד"א ולעזור להם לפתור את הדברים שקורים להם on going בשטח, זה מאוד מאוד חשוב. תראו, עמד"א מתעסקת בנושא הזה יום-יום ועכשיו לכם, רשות האוכלוסין ואני רואה שאתם כולכם בפלאפונים, אבל חשוב שתדעו.

<< אורח>>

אני מקשיב.

<< אורח>>

מגיעים אלינו המון פניות שעובדים עזבו ואף אחד לא רוצה אפילו להחליף לחודש, בגלל שאלו אנשים עם ירידה קוגניטיבית וזו עבודה מאוד קשה ולכן לי מאוד חשוב להגיד את זה שטרום הזה, לפני שהם מגיעים לארץ ותוך כדי תנועה בארץ צריך לעשות להם הכשרה. יש מלא ארגונים שעושים, עמד"א היא אחד מהם. אנחנו נשמח לעשות אבל יש עוד ארגונים טובים שיוכלו לשתף פעולה ולעשות את זה. אחרת הם לא יחזיקו, זו מחלה מאוד קשה ופרוגרסיבית ואגב, בפעם הקודמת אמרו שצריך לתת תוספת למי שעובד עם אדם סיעודי. אז אני רוצה להגיד לכם שכשאדם עם דמנציה מגיע למצב הסיעודי זה הרגע שהעובד הזר נושם לרווחה, כי אז הוא זה ששולט בטיפול בו. לפי זה האדם עם הדמנציה שולט בטיפול בו ויש הרבה-הרבה התחככויות.

תודה ד"ר נתי. אוסטאד תומר, אמרת שבעצם בסוגייה כזאתי שאנחנו מתעסקים בעצם אל מול סוגיית הדמנציה, אתה אומר שצריך תמריצים. למה התכוונת?

<< אורח>>

לא, אני רק אמרתי שזו עוד דוגמא מצוינת ליתרון שיכול להיות להעסקה באמצעות תאגיד, למה? כי כשאני מדבר על קשר שהוא דו ערכי, מטופל אחד עובד אחד. המטופל הזה רוצה עובד והעובד יכול לבחור, יש לו המון-המון סוגים של מטופלים ובעצם אין לי שום דרך לתמרץ אותו לעבוד דווקא אצל המטופל הקשה, למשל מה שאמרת. אבל אם מדובר פה על תאגיד למשל, שיש לו 200 עובדים או 3,000 עובדים או לא משנה כמה, לא משנה המספרים, יש לי הרבה יותר אפשרויות ליצור פה מנגנונים של תמרוץ ולהגיד לו "תשמע, נגיד אם עכשיו אנחנו נותנים הקצאות חדשים לעובדים אז כמה עובדים שיש לך יותר במקומות קשים או פריפריאלית או טיפולית, אתה תקבל יותר ניקוד ואז יהיה לך תמריץ בעצם לעודד את העובדים שלך בכל מיני דרכים להישאר דווקא במקרים קשים". זה נותן לנו מגרש משחקים ענק, שאפשר לייצר איתו המון פתרונות. היום אין לי שום פתרון, יש לי אחד מול אחד ובאחד מול אחד אתה לא יכול לייצר שום מגוון. זה אחד השיקולים החזקים בתמיכה בתאגידים.

אני רוצה לומר משהו בנושא ומטריד אותי המילה "תמריץ". כי שמעתי על זה הרבה והגעתי לזה אצלי בבית והמצב שבאמת מראיינים את המטופל ואת המשפחה שלו ואומרים "רגע יש לי מישהו שהוא צעיר יותר". עצם המילה "תמריץ" מאוד מטרידה אותי. כשמישהו בא לעבוד, אם הוא מחויב, זה כמו שכל מי שחויב לעבודה בטיפול באנשים או כמו שנגיד למורה "אם את לוקחת כיתה לחינוך מיוחד, נתמרץ אותך". לא.

<< אורח>>

אבל זה בדיוק מה שעושים, זה בדיוק מה שעושים. המדינה מתמרצת מורים לעבוד בנגב למשל או ללמד מתמטיקה.

לא, רגע. היא לא מתומרצת, לא. אני חושבת שעצם המילה הזו מחייבת אותנו לבדוק והנושא תמרוץ כאילו, אם אנחנו באים לטפל באנשים. כי זה מה שקורה, אנשים סיעודיים, אני עם אבא שלי זכרונו לברכה, ראיינו עשרות כמעט לאורך השנים ובעצם ראיינו אותנו וזה לא. בנאדם שמגיע צריך לדעת שזה המנעד, אפשר לדבר על משך בשנים, אפשר לדבר על הארכה אם צריך, אבל המילה "תמרוץ" נורא מטרידה אותי.

תודה נירה שפק. אני חושבת שמה שאת בעצם מציינת, קודם כל את צודקת וזה כן מצטרף למה שד"ר נתי אמרה. יש ואני חושבת שזה גם מה שצריך להיות בהסכמים הבילטראליים. אחד הדברים המאוד חשובים שקורים בהסכמים בילטראליים, זה הכנה והכשרה מראש של העובדת והעובדים שבאים לישראל לעבודה, הם צריכים להבין ולדעת טוב מאוד לאיזו עבודה ולא יש פה עבודה בתל אביב-יפו וחיפה והם חושבים שהם באים פה לטיילת, ממש לא. הם צריכים להכיר טוב מאוד עם איזו אוכלוסייה הם הולכים לעבוד.

אני כן רוצה, דווקא בעניין הזה כשיש לנו מקרים שהם מאוד-מאוד קשים, אם תרשה לי מרט להגדיר את המילה "קשים", במצב שבאמת לפעמים אפילו אנחנו, אתם נדרשות ונדרשים ליותר ממטפלת אחת. אז אם זה בסדר שאני אפנה אלייך את המיקרופון ותוכל להציג את הסוגייה המורכבת.

<< אורח>>

בסדר. טוב, שמי מרט גרטמן. אני פה, כמו שהבנתם עם אלכס פרידמן וחנן טל מ"נכה לא חצי בנאדם".

לשאלתך, כן. אני ואלכס אלה דוגמאות לאנשים שהם סיעודיים קשים, שמטפל אחד לא מסוגל לטפל בהם עצמאית. מהסיבה שאני צריך טיפול הן ביום והן בלילה. זאת אומרת, בלילה זה גם להסתובב, להזיז, אם משהו חלילה קורה, תמיד להיות זמין. אני יותר מונשם, אלכס קצת פחות אבל כן בלילה הוא נזקק להנשמה. יש פה לדוגמא את דן גם כן, שביקשתי שיצטרף אלינו והוא מונשם באופן מלא. גם כן, שני עובדים זה לא משהו שמספיק ולפעמים צריך גם שלושה.

הבעיות העיקריות מעבר למספר העובדים זה שתמיד צריך למצוא להם מגורים, צריך לדאוג להם לכלכלה מסביב וכמובן, מה שנקרא ברגע שיש כמה עובדים מתחילים להיות ביניהם דברים ויותר קשה גם. הם לא רוצים לעבוד, לא רק בגלל החלק הפיזי, אלא גם כן שוב, מתחילים ביניהם דברים. אם זה במקרה שלי של ההנשמה, צריך לתת להם הכשרה מיוחדת שנציג רפואי למעשה צריך לבצע את זה.

שוב, במיוחד כשיש מחסור בעובדים אז כמובן שההעדפה תהיה ללכת למישהו שהוא הרבה יותר פשוט ואם צריך עוד לעבור הכשרה של מספר שבועות לפחות, אז מן הסתם סף התשלום מבחינתם אמור להיות הרבה-הרבה יותר גבוה, רק בכדי שהם יסכימו להקשיב וגם את זה, הם יכולים לעבור הכשרה של שבועיים-שלוש ואז להחליט שזה לא מתאים להם, שזה יחסית נפוץ ובגלל זה רק "עם הניסיון", מה שנקרא. אתה צריך לדעת מי מוכן לזה נפשית גם, כי זה גם לא קל מנטלית לעובדים, כי יש ימים פחות טובים/יותר טובים, זה מהבחינה הזאת.

תודה, תודה.

<< אורח>>

אני אשמח אם דן יוכל להרחיב גם כן, אם הוא רוצה. אתה רוצה?

<< אורח>>

כן, כן. בטח!

תציג את עצמך רק, לא שמעתי את השם.

<< אורח>>

קוראים לי דן, דן אלבז. אני בחור מונשם באופן מלא. בתקופה של הקורונה לצערנו הרב, המשרדים הממונים להביא עובדים זרים לארץ לא עשו את תפקידם כפי שמקובל. יש מצוקה איומה של עובדים זרים ואנחנו נמצאים בסיטואציה ממש מסכנת חיים. אני צריך לפתות עובדים, בשביל שיסכימו לעבוד עם אנשים כמונו. לצערנו הרבה האוצר, הממשלה, הממשלות שהיו, לא מבינים את עוצמת הנזק שהם עושים לנו נפשית וגם אתם רואים את המצב שלנו ואין חשיבות מספיקה, גם מבחינת גיוס עובדים וגם מבחינה כספית, יותר נכון כלכלית ואנחנו תמיד מצטיירים כאלה שהם דורשים ודורשים, זה דבר אחד.

דבר שני, לא יכול להיות מצב שאני ועוד רבים כמוני דורשים מרשות ההגירה אישורי עבודה כשבסך הכל עד שאתה מוצא עובדים שמסכימים לעבוד ואתה רוצה לתת להם את מה שמגיע להם, אתה לא רוצה לעבור על החוק ואתה לא רוצה להיות עבריין, המדינה מכריחה אותי להיות עבריין בגלל שהיא אומרת לי "לא. תמצא חברות כוח אדם והן ימצאו לך עובדים." ואין עובדים. אז עד שאני מוצא ועד שאני מבקש היתר, יש לי היתרים. אני מבקש בסך הכל אישור עבודה ואין את האישור הזה, זה מתסכל. אני מדבר על עצמי אבל אני גם מנהל קבוצת וואטסאפ של מונשמים קשים, של נכים קשים סליחה. ואנחנו באותה הסיטואציה. מתחננים ומבקשים, הרי העובדים האלה הם הידיים והרגליים שלנו, אתם הפקידים, אתם צריכים לעשות את העבודה שלכם, אבל גם להבין אותנו. אנחנו נמצאים בסיטואציות לא פשוטות ואתם עושים וועדות כביכול של "כן, כן, מבינים" ובשורה התחתונה אנחנו חיים את השטח. אנחנו הסובלים ובאמת, קצת התחשבות.

תודה דן. ענבל את רוצה להגיב לדברים? האמת היא שנשבר הלב לשמוע, בעיקר את המשפט שאמרת שאתה צריך בעצם להתחנן ולתת כל כך הרבה פיתויים לעובדים ועובדות זרים בשביל שיישארו איתכם.

<< אורח>>

לצערי, זאת המציאות.

אלו בדיוק ההטבות האלו שאמרתי, פשוט עושים משא ומתן איתם על זה.

<< אורח>>

אנחנו אין לנו גוף משפטי, אין לנו מישהו שיעמוד מאחורינו. עובדים יכולים באותו הרגע להיכנס ובאותו הרגע לצאת ולעזוב. זה כמו רופא, כמו מנתח שעוזב את חדר הניתוחים ומשאיר את החולה ככה על מיטת הניתוחים.

תודה. ענבל?

<< אורח>>

אז קודם כל זה וודאי לא, המצוקה הזאת היא ברורה והיא בחלקה או ברובה ידועה לנו. אני אומר, דווקא בנושא הזה של נכים קשים, אז דווקא באמת נקבעו באמת מספר תמריצים בחוק שאמורים לתת מענה לאוכלוסייה היותר קשה. בעצם יש שתי קבוצות על-פי חוק, אותה אוכלוסייה של מעל גיל 67 ואותם אלו שהם מתחת לגיל 67 ונכים קשים. אז החוק נתן להם אפשרות או הקלות כדי לתמרץ עובדים כן לעבוד אצלם. בין היתר, עובד יכול לעבוד, עובד שנמצא עד 8 שנים בכללים מסוימים, כן? אני לא יאמר עכשיו את כל הפרטים. אבל לעבוד אצל נכה, אצל קשיש סליחה, מעל גיל 67 ואילו אצל נכה, עד 13 שנים. אז כן, יש איזה שהם תמריצים.

<< אורח>>

לא, אבל אני נפלתי בין הכיסאות. יש לפני הקורונה ואחרי הקורונה ופה אני ביקשתי והתחננתי, כן? אם זה דרך הרשויות, דרך בניין כלל וגם הלכתי לבית - - -. אני בסך הכל, מה אני מבקש? אישור להעסקת עובד ואישור עבודה לעובד. מה אני מבקש, יהלומים? מה אני מבקש, תוספת בקצבה?

דן אתה, בשביל שאני אבין את הסיפור. שנייה דן.

<< אורח>>

אני מוכנה לבדוק את המקרה הפרטני בוודאי.

<< אורח>>

אני נופל בין הכיסאות.

רגע, שנייה. אתה בעצם אומר "אני רציתי אישור" ואני לא רוצה פה ממש להיכנס לסיפורים פרטניים, אבל אתה בעצם אומר שאתה רצית היתר לעובד זר ולא קיבלת? היית צריך להתחנן - - -.

<< אורח>>

לא, היתר יש לו. אני מניחה שהוא מתכוון שהוא רצה להעסיק עובד ספציפי שלא עונה על תנאי הסף ולא עונה על התנאים בחוק ואני מניחה.

<< אורח>>

לא, לא. הוא ענה. מה שקרה במקרה שלי, זה שהמעסיק הקודם שלו נפטר והוא התחיל לעבוד איתי והסיטואציה שבגלל שאני מונשם, אני חייב להעביר אותו הכשרה. במהלך ההכשרה הזאתי עברו ה-90 יום האלה ומה שקרה זה שבין לבין גם חליתי בשפעת, אז נפלתי וכשקצת התאוששתי הלכתי לחברת כוח אדם ואמרו לי "עברו 90 יום, תלך תבקש וועדה", אני יודע מה.

וזה לוקח אותי בעצם לדיון של הוועדה ההומניטרית. הוועדה ההומניטרית אני מבינה שבעצם המכסה שלה זה 4,600? תתקני אותי אם אני טועה.

<< אורח>>

אני רק קודם כל ברשותך אשלים לגבי המקרה הפרטני. אז כמובן שאני מוכנה לבדוק ומתחייבת אפילו לעדכן.

לגבי ההכשרות, ממש במשפט אחד. אז כל העובדים הזרים שמגיעים למדינת ישראל לענף הסיעוד, על פי הנהלים מחויבים בהכשרה. נמצאים פה מהלשכות הפרטיות ואולי הם יוכלו להשלים לגבי ההכשרה שלהם. אני יכולה להתייחס לגבי העובדים שמגיעים באמצעות הסכמים בילטראליים, הם עוברים קורס של חצי שנה על פי סטנדרטים שנקבעו. גם יש, בין היתר לדמנציה וכמובן שהם עוברים אוריינטציה לפני שהם מגיעים ואוריינטציה אחרי שהם מגיעים ובסך הכל מבחינת ההכשרה - - -.

כן, אבל ענבל שנייה. ההסכמים הבילטראליים, הרי הדבר הזה לא בדיוק קורה.

<< אורח>>

לא. הוא קורה.

כן אבל מה המספרים, כמה באמת?

<< אורח>>

הוא קורה בתקופה מאוד מאתגרת של קורונה וקורה באופן מדורג.

כן נכון, אבל עדיין יש פה אזרחים ואזרחיות שנואשות ונואשים שמישהו יהיה איתם, יחזיק להם את היד ויתן להם את העזרה הבסיסית על מנת להרים את הראש ולנשום אוויר כמו כל בנאדם שזכאי ופתאום, את מתחילה להגיד לי "ההסכמים הבילטראליים וככה". יש פה סוגייה, בנאדם שאומר "אין לי, אני לא יכול, אני מונשם, אני במצב מאוד קשה." ומצד שני הוא נופל בין הכיסאות. אני אומרת בסוגיות כאלה, שהן כל כך הומניטאריות ואנשים נואשים כל כך, במצב של קורונה כשאין מענה ואת מתחילה לדבר איתי על הסכמים בילטראליים. אני, אין כניסה.

<< אורח>>

לא, לא. סליחה, אני התייחסתי להכשרות ודיברו פה על ההכשרות ולא נתנו מענה לנושא ההכשרות.

כן. אבל עכשיו אני רוצה כן שנתייחס.

<< אורח>>

אז תעני לשאלה של האדון הזה, עזבי את ההכשרות.

<< אורח>>

גברתי, הנושא הזה הוא לא חדש. הוא הלחם והחמאה שלנו כל יום. זאת אומרת, אנחנו פוגשים את אותם האנשים שבמצוקה כל יום ותאמיני לי שליבי יוצא אליהם ואני באופן אישי נפגשת איתם. אז לראשונה אני שומעת פה מצוקה על מקרה פרטני ואני אמרתי שאני מתחייבת לבדוק ומתחייבת לתת מענה. כמובן שאני מקיימת שיח כל הזמן עם כל הקבוצות, גם עם אלכס כמובן, שהיה פה ויצא וגם עם מרט, שיכול לאשר. אנחנו כן שומעים את המצוקות וכן כל הזמן מנסים לתת את המענים הנכונים. עלתה פה סוגייה, אמרתי שאני אבדוק לגבי המקרה האישי שלו. עלו פה שאלות לגבי ההכשרה, אומרים שהעובדים אולי הגיעו ללא הכשרה או לא. אז כדי לשים את הדברים רק בקונטקסט הנכון וכדי שיובהרו, כן? כי אנחנו פה ואני שמחה באמת, בהיקף גדול של אנשים. אז חשוב היה להבהיר שכן יש הכשרות לעובדים והתייחסתי לזה.

כן. אנחנו בדיון, תסלחי לי. בדיון של לפני חודש וחצי, שהתקיים על ההסכמים הבליטראליים בגלל שבעצם, בגלל הקורונה, הסגירה של השמיים וכל הסוגייה הזאת. גם משרד הבריאות, הנציגות שלהם הייתה בוועדה ודיברו על זה שבעצם הצוות שהיה צריך לנסוע על מנת לראיין ולהתחיל את ההכשרות, הוא לא נסע, לא ראיין, לא הגיע, לא עשו שום דבר.

<< אורח>>

לא, לא ,לא. סליחה.

הדברים לא קורים בגלל הסיטואציה, בגלל הקורונה, בגלל המגיפה.

<< אורח>>

סליחה גברתי, אלו סוגיות שונות. עכשיו את דיברת על הצוות שהיה צריך לצאת לגיאורגיה, זה צוות אחר זה מדובר על מוסדות סיעוד. אם אנחנו רוצים לדבר על מוסדות סיעוד, אז יש לי גם תשובות למוסדות סיעוד.

אנחנו בדיוק נשמח להתחיל לדבר עליהם.

<< אורח>>

אני יכול להעלות רק עוד סוגייה אחת?

לא, לא דן. אני שמעתי אותך יקירי, לא. אני חייבת לתת זכות דיבור לעוד כל כך הרבה אנשים שנרשמו ואני חייבת לתת. אם יהיה לי זמן בסוף אני אאפשר לך. אני רוצה בבקשה לתת לאופירה מוסקוביץ', שהיא ממטה מאבק הסיעודיים בישראל, היא נמצאת איתנו כאן, היא בזום. אופירה בוקר טוב, יש לך 5 דקות להציג את העמדה שלך, שאלות. בבקשה.

<< אורח>>

בוקרה טוב. קודם כל ברכות למר מוסקוביץ'. אני נציגת וועד הסיעודיים ובני משפחותיהם ב"מטה מאבק הסיעודיים" ומייצגת כ-15,000 חברים בקבוצת "הזדקנות בכבוד" ועוקבים אחר המטה. אני שמחה מאוד שמר מוסקוביץ' אמר שטיפול סיעודי הוא מוצר צריכה בסיסי לטובת חיים והזדקנות בכבוד ולצערי הרב הוא הפך לנחלתם של עשירים בלבד, בגלל המצוקה והחוסר איזון בין היצע וביקוש. אמרה ענבל שעובדים חדשים מחו"ל הם הפתרון לעובדים המטפלים שעובדים כרגע אשר לא האריכו להם את השהייה או מאפשרים להם להישאר פה עד סוף דצמבר.

אם תסתכלו על הסקר שערכנו בקרב חברי הקבוצה, אתם תראו שכ-58% מהעובדים החדשים שהגיעו בחודשים האחרונים, לא נשארים יותר ממקסימים שלושה חודשים בביתו של הסיעודי שהזמין אותם. זאת אומרת, שאותו סיעודי מורכב, שלא מצא עובדים ממאגר העובדים בארץ או לא אישרו את הוועדה ההומניטארית בעבור העובד שלו, מסיבות כאלה ואחרות והזמין עובד מחו"ל, נותר שוב ללא טיפול והעובדים שמגיעים מחו"ל ויודעים עבור מי הם מגיעים, בעצם משתמשים באותו הסיעודי כמקפצה לכניסה לישראל. מעניין אותי לדעת איך אתם מתכוונים לפתור את הבעיה הזאת, לטפל בבעיה הזאת, איזה סנקציות ננקטות כנגד העובדים האלה? בסקר גם תמצאו מידע לגבי מידת ההכשרה שאותו מטפל קיבל בחו"ל והגיע לביתו של הסיעודי. עניין השפה ועוד כהנה וכהנה ממצאים מהסקר, שמראים מצב בלתי נסבל.

תודה אפירה. אנחנו ניקח עוד שני נציגות ונציגים שישאלו שאלות ואחר כך ניתן למשרדים להשיב. יש לנו את עמיקם אבן חן, מפורום לשכות פרטיות וסיעוד.

<< אורח>>

שלום. האמת שאני לא יודע במה להתחיל, כי נאמרו כאן כל כך הרבה דברים שדורשים התייחסות.

אז אני מציעה לך, בשביל הזמן שתנצל אותו, אני אוסיף לך 30 שניות מהברברת שלי עכשיו. בבקשה. תדבר איתנו על האתגרים האקוטיים שאתן מתמודדות איתם ומתמודדים איתם, שוט.

<< אורח>>

אני רוצה לומר כזה דבר, הניסיון של החברה שאנחנו, של אשתי שיושבת כאן זה במענה - - - לצרכים של המעסיק. את זה אני לא צופה שיהיה בשיטת העסקה התאגידית הצפויה. אני צופה שהתוכנית הזאת עומדת להכניס את המשק הזה לבעיות שאנחנו כיום.

על איזו תכנית אתה מדבר? המעבר בין לשכות פרטיות לתאגידים?

<< אורח>>

אני מתייחס לותכנית שהועלתה היום שהיא בקרוב תועבר להחלטת הממשלה, לפי הצפי של כבוד המנכ"ל.

<< אורח>>

הצוות רק התחיל את העבודה שלו, אז.

<< אורח>>

שהיא למעשה תוכנית של המוסד של הביטוח הלאומי במלואה והיא בעצם המשך לחוסר הפיקוח שהיה בחברות הסיעוד שהקימו תאגידים קשורים, שיש לזה השפעה גדולה מאוד וזה נושא שדורש דיון קצת יותר עמוק. אבל, אני צופה שזה יעמיד את כל הענף הזה בבעיות שכרגע הן אפסיות לעומת מה שהולך להיות, זה דבר אחד.

דבר שני, זה יצריך תקציבים של האוצר או של המוסד לביטוח לאומי, שכרגע לא שמענו שהאוצר מכליל את זה בחוק ההסדרים בתקופה הקרובה והשאלה אם הדבר הזה יכול לתרום אור ללא תקציבים.

זה גם יעמיד את המעסיקים בבעיה רצינית. תהיה כאן השפעה רצינית על הקשר בין העובד לבין המעסיק. התאגידים יצטרכו לפעול בכוח, במובנים מסוימים ונאמר כאן העניין של תמרוץ, אני רואה בזה דבר חמור מאוד לתמרץ עובד שמגיע למדינת ישראל למטרה אחת ויחידה, לסיעוד ולא לסיעוד קל, אלא לסיעוד קשה.

אני אומר כזה דבר, 33 שנה הבאנו לכאן עובדים שהוכשרו מראש לטפל בנושא ספציפי של אותו המעסיק. בישיבה שערכנו בראשות האוכלוסין לפני שנה, השאלה הראשונה שנשאלתי על ידי הגברת ענבל, "מה אתם עושים שהעובדים שלכם לא בורחים?". התשובה היא פשוטה, צריך להכשיר את העובד Pin point.

הייבוא הבילטראלי נכשל עד כה, האמירה שמגיעים עובדים מתאימים ומוכשרים כבר הוכחה כשעובדים בליטראליים עזבו את מעסיקיהם והם מסתובבים בתחנה המרכזית ובמקומות אחרים. עובדים שמוכשרים בפיליפיניים ל-6 חודשים, מה שנקרא בדרגת nc2 ו-nc3, מעדיפים מדינות אחרות ששם יש גם סיכוי לקבל אפשרות לאזרחות ולא לבוא לישראל, אפילו אם המשכורת כאן היא טובה.

עכשיו, דבר חשוב שקרה זה שאין שום מקל לגבי העובדים שמגיעים כיום בהיתר לטיפול סיעודי ואומרים משפט שרווח, הם למדו את זה אחד מהשני "I don’t feel comfortable". הם מגיעים למעסיק, אם זה קצת קשה להם, כי לא הולכים לבית הקפה עם המעסיק ואם צריך לטפל בו, הם לא מרגישים בנוח והם עוזבים מהיום למחר, ללא הודעה מוקדמת.

אני יכול לציין שרק השבת הזאת, בשעה 6:30 בבוקר, מצלצלת עובדת שאשתי מסרה אותה יום קודם ולא סתם, במקום אידיאלי, במקום שכמעט ולא היה לה מה לעשות. בשעה 6:30 בבוקר היא מודיעה "אני מצטערת, אני מודיעה לך שאני עוזבת עכשיו." והיא נכנסה לעבודה יום קודם, היא ראתה את העובדת והכל. זה מצב בלתי נסבל שרשות האוכלוסין לא נוקטת ולו צער אחד כנגד העובדים.

מה אתה ממליץ?

<< אורח>>

רגע, יש עוד דבר אחד חמור.

רגע שנייה, כן.

<< אורח>>

אני מדבר על אכיפה, מה שרציתי לומר זה שאין אכיפה בכלל, אין הוצאה. זה כמו חבית ללא תחתית. העובדים שנכנסים לכאן עוזבים רק אם הם רוצים לעזוב. אין שום אכיפה לעזיבת עובדים.

תודה, תודה. אנחנו נעצור רגע, ניתן לחברת הכנסת להגיב. בבקשה טטיאנה.

תודה על ההזדמנות להגיד משהו. א', אני יש לי ניסיון בתחום הסיעוד ובגריאטריה ומניסיון העבודה שלי בלאומית שירותי בריאות ניהלתי גם מרפאה גריאטרית שהיתה באחד המרכזים שניהלתי ולא כל אחד יכול לעבוד בסיעוד. לפי הדו"ח שהגיש ראש מטה המאבק לסיעודיים בישראל, שמענו את הנציגה ורק יותר ממחצית מהעובדים, כשהם מגיעים לכאן הם גם לא מצליחים לתקשר עם המטופל או עם המשפחה.

שפתית את מתכוונת?

גם שפתית וגם אין להם כישורים. כשדיברנו עכשיו על איך אפשר להגן, אני חושבת שכמו שיש לנו כחברי כנסת עוזרים פרלמנטריים, בעצם אנחנו מעסיקים, חברי הכנסת מעסיקים אותם והכנסת נותנת תלוש ומשלמת משכורת אבל אנחנו אלו שחותמים איתם הסכם וזו משרת אמון וכל מזמין מטפל ועובד זר מחו"ל, הוא בעצם אמור להיות המעסיק הישיר שלו. אם אנחנו מדברים על העסקת עובדים דרך חברות סיעוד ולא דרך מוסדות שיקום ובתי אבות.

אבל כיום זו הסיטואציה, המטופל הוא המעסיק של אותו עובד זר.

אז יש להגדיר תנאים וקריטריונים ותנאים בהסכם, שהוא לא יכול לעזוב במשך תקופה מסוימת. אם הוא מחליט לעזוב, אז הוא עוזב את הארץ והוא לא יכול לעבוד אצל מעסיק אחר.

אנחנו היינו בסרט הזה בשנים קודמות, היה הסיפור הזה שבעצם העובד או העובדת לא יכולה לעזוב. זה לא הפך את העולם שלנו ליותר טוב. אנחנו מדברות פה על שתי אוכלוסיות מאוד-מאוד מוחלשות, מאוד. המטופלים והמטפלים, הן אוכלוסיות מאוד חלשות. ההוא עוזב או עוזבת את הבית שלה, את הארץ שלה, את הילדים שלה, את החובות שלה ואת הכל, מגיעה לפה לעבודה ואנחנו פה צריכות לדאוג לאזרחים ולאזרחיות של מדינת ישראל, נקודה ולכי תמצאי את האיזון. עכשיו כרגע הסיטואציה היא שהמעסיק של אותו עובד זר ועובדת זרה, הוא בעצם המטופל עצמו, שזו אחת הסוגיות הכי בעייתיות כרגע בדיון.

המטופל עצמו ומשפחתו - - -

נכון, אבל פה אנחנו בדיוק מתמודדות עם האתגר הזה שאנחנו בעצם אומרות שלהוציא, שהמטופל, שהוא יכול להיות קשיש ובני משפחתו שאין להם שום עניין להעסיק את אותו עובד זר, הם רוצים להוציא את זה מהידיים שלהם ושזה יהיה בעצם דרך תאגידים. בגלל זה הנושא הזה של התאגידים, שהם אלה שיהיו המעסיקים.

זה מבורך, אבל תאגידים גם יש לנו שני סוגים. יש חברות סיעוד שמספקות את המטפלות לבתים של המטופלים.

נכון, נכון.

ויש חברות שיקום ובתי אבות. ו-א', גם התנאים של העסקת עובדים זרים גם בחברות סיעוד או תאגידים וגם בבתי אבות, צריכים להיות בעצם אותם תנאים. לא לתת היטל נוסף, למשל על מוסד ולא לתת מכסה מסוים שמגביר ומצמצם את האפשרות להעסיק עובדים זרים.

תודה, כן.

יש מחסור, יש מחסור במוסדות שיקום ובבתי אבות. כי לפעמים יש כאלה שמגיעים ומחפשים עבודה קלה. לעבוד בבית אבות זה לא קל כי אתה כל הזמן תחת זכוכית מגדלת, אז יש להתייחס לכך. אבל גם צריך לבדוק עוד פעם את הסכם ההעסקה של עובד זר עם צעדים של אכיפה, אם הוא לא עומד בתנאים ולא עונה לצרכים ולא עומד בדרישות אז.

תודה רבה לך חברת הכנסת טטיאנה. אני רוצה לתת זכות דיבור ליריב שוריאן, יו"ר עמותת "אחיעוז–לשכות פרטיות". יש לך 5 דקות.

<< אורח>>

בוקר טוב לכולם. אז קודם כל אני אסביר, לשכות פרטיות בסיעוד זה הגוף שמקשר בין העולם של המטופלים הסיעודיים לבין המטפלים. על עצמי רק אני יכול לספר, יש לי אח בגיל 56 שהוא סיעודי במצב לא פשוט ולפני חודשיים אני איבדתי גם אבא שנפטר בשיבה טובה, שגם הוא זכה לטיפול של מטפל פיליפיני. זאת אומרת, מעבר להיותי חלק מ-1,800 מטופלים ומטפלים, שביום-יום אנחנו נותנים להם, אני וכל הצוות המדהים שלי במשרד מענה 24/7, חי את זה גם בפן האנושי. אני יכול לספר ולהתחבר למה שדן אמר בשיחות נפש שיש לי עם אחי הגדול. החשיבה היום יומית של האנשים האלה, זה "איך אני מתפנה מחר בבוקר?". זאת אומרת, את כל הדברים הטבעיים שאנחנו עושים ועושים את זה בצורה סטנדרטית, הם יכולים רק לחשוב ולחלום איך הם עושים את זה בבוקר. אם זה צנתור, אם זה כפפה – מי שלא יודע מה זה כפפה, זה דרך לפנות את המעיים ואם זה - - - ואם זה משעל ואם זה כל המושגים, שאני מקווה שחלק מהיושבים פה מכירים, אנחנו חיים את זה ביום-יום. אנחנו מתחילים את היום שלנו מאוד מוקדם בבוקר וגם לתוך הלילה, עם מצוקות של גם מעסיקים וגם עובדים.

אני אתחבר למה שאמרה הגברת מעמותת "עמד"א", היה לי גם אבא דמנטי ואני יודע בדיוק איך זה לתחזק עובד זר כשיש לך אבא דמנטי בבית ובדמנציה יש up & down. יש ימים שאבא שלי היה "זומבי" ויש ימים שאבא שלי היה אגרסיבי ואנחנו, שני האחים שנותרנו, שעוד מסוגלים לסייע לעובד הזר ולאבא שלי, היינו מוצאים את עצמינו לפעמים בלילות מסייעים לעובד, כי אבא שלי החליט שהלילה הוא לא ישן והפך את הלילה ללילה לבן ולמחרת בבוקר כמובן, היינו צריכים לחזור לשגרת יומנו.

הלשכות הפרטיות עושות עבודה ללא הפסק. התלונה שיש לך דן, לגבי זה שאין עובדים, זה לא הלשכות הפרטיות יצרו את המצב הזה.

<< אורח>>

אבל לא התכוונתי ללשכות הפרטיות, אני התכוונתי לרשויות.

<< אורח>>

לא, לא בסדר, חלילה. בדיוק. אנחנו מכירים את כל החולאים וחיים את החולאים האלה ביום-יום.

אני יכול לציין מגמות ואני חושב שהיו לי המון שיחות עם ענבל ואני מברך תמיד על שיתוף הפעולה עם ענבל ושירלי ומשה נקש שבאמת קשובים, ברוב בפעמים למצוקות שאנחנו מעלים. יש אוטוטו יציאה, כבר התחילה יציאה של עובדים זרים, שלא יצאו שנתיים ולא ראו את המשפחות שלהם. אנחנו לא יכולים לעמוד בפרץ. אני יכול לספר לכם, יש לי מן הסתם גם לקוחות שהם אנשי רמי דרג, שופטי בית משפט עליון לדוגמא, שנאלצים בזכות או בגלל סיטואציה שיש כרגע בתחום, להיות עבריינים. האנשים שייצגו את החוק, לצערי הופכים להיות עבריינים, חבר'ה.

למה, למה? תסביר לי מה זה אומר.

<< אורח>>

כי הוא צריך מחליפה. הם צריכים מחליפות. אח שלי, עכשיו העובד שלו שלוש שנים לא יצא. הוא רוצה, יש לו אישה בפיליפינים, הוא רוצה לנסוע ואיך אומרים "לעבר" אותה או להכניס אותה להריון, לא משנה איך נקרא לזה והוא רוצה לצאת, זו זכות לגיטימית.

אתה יריב, שתהיה לי בריא יש לך לקסיקון, אני כל פעם שאני מדברת איתך. אני אתן לך עוד 30 שניות. יריב תרשה לי להגיד לך שבכל פעם שאני נפגשת איתך, גם בזום וגם בפגישה כאן, היכולת והלקסיקון שלך או שהוא צריך לעבור למצב מכבד יותר, באמת. אני אומרת לך ברמה הכי, אני כבר לא נעים לי לשמוע כל פעם מחדש את הביטויים, שפעם אחת אתה קורא לעובדים ולעובדות הזרות "מטאטא ישן, מטאטא חדש". כמו שאנחנו לא רוצים ורוצות שיתייחסו אלינו בזלזול, אני מבקשת לשמור על כבודם.

<< אורח>>

אוקיי, אני מצטער.

אתה עובד עם שתי האוכלוסיות המוחלשות, יריב. אתה עובד עם אזרחי ואזרחיות מדינת ישראל, שכל כך צריכים בנאדם, מנהיג, אנושי, שיש לו יכולת לדבר.

<< אורח>>

קיבלתי, קיבלתי את ההערה.

כן? יופי, אז תתנצל.

<< אורח>>

מתנצל.

לעבר אותה, כן הן חיות מבחינתו.

יריב אני רק רוצה לדייק אותך. אתה כל הזמן אומר אנשים סיעודיים, לא כל העובדים שאנחנו מטפלים בהם הם סיעודיים. יש אנשים.

לא, יקירתי. לא, לא.

לא, אנחנו לא פותחים את זה. הוא התנצל ואני מקווה שלא נשמע עוד אמירות כאלה.

<< אורח>>

אני מצטער, אני מצטער.

יש לך 30 שניות לסיים, בבקשה.

<< אורח>>

ב-30 שניות אני לא אצליח לתקוף.

אוקיי, סבבה. אז תנשום קצת ואנחנו נחזור אליך. ג'ינה סוויד את רוצה בבקשה? בואי תיגשי, יש לך מיקרופון ואת יכולה בבקשה לגשת אליו ולהציג את הסיפור שלך.

<< אורח>>

צוהריים טובים. שמי ג'ינה, גינה סוויד ואני כאן כאמא של בחור במצב סיעודי קשה מזה 15 שנה. בהיותו בגיל 13 וחצי התגלה גידול בראשו, הוא נכנס לניתוח על רגליו, בכיתה ח' והניתוח הסתבך ומאז הוא נשאר פגוע ראש במצב קשה ואנחנו מטפלים בו. יש לנו אשרה לשני עובדים זרים ואנחנו משתדלים כל בוקר מחדש לגרום לו לקום ולרצות לחיות ושיהיה לו את כל מה שאפשר. זה נער שהיום כבר בן 30, שיהיה ואנחנו מגויסים כל המשפחה ואנחנו גם קיבלנו 2 אשרות לעובדים זרים וכל הזמן אנחנו מתמודדים עם הסוגייה הזאת, כל הזמן זה קשה. כי אנחנו לא ברמה המועדפת, אנחנו משפחה, הוא לא לבד, זה לא מטופל שגר לבד עם מטפל. את כל הסיבות כבר שמעתם, גם מורכב, גם הכשרה ארוכה, גם אנחנו לא רוצים שיחליפו, אנחנו מסתכלים ואנחנו שם. אנחנו חייבים אנשים והוא בחור צעיר ואנחנו חייבים שיהיו אנשים ברמה שגם יוכלו לתת מענה רפואי וגם מענה אנושי. עכשיו לאור כל הבעיות שאמרתם, אז הקורונה באמת החריפה את המצב ומזה כבר שנתיים אנחנו לא מצליחים לאייש את המשרה. אחרי כל מה שכבר שמעתם, על זה אני לא רוצה לחזור, אבל כשכן מצליחים לאייש את המשרה, אז יש עדיין בעיות ואני רוצה להעלות שתי סוגיות.

קודם כל, זה נכון לפתור את הבעיה של העובדים הזרים בתווך הרחוק וזה נכון והכיוונים הם ממש צריכים לתת פתרון כבר בתווך הקרוב והם צריכים להיות אמיצים וצריכה להיות איזו שהיא אוזן קשבת שתיתן פתרונות גם לחריגים.


אני למשל, איתרתי בנאדם אחרי שנתיים שהוא 14.2 שנים בארץ. כל 9 השנים האחרונות שלו הוא עובד במשפחה עם 188, זאת אומרת, הוא המשיך והוא עובד בצורה מסורה, עם משפחה ועם ילד ועם בעיות מאוד גדולות וההעסקה הופסקה רק בגלל שאותו הנער שהוא טיפל בו עבר למגורים עצמאיים ועכשיו הוא הגיע אלינו והוא מוכן להיות איתנו ויש לו את ההכשרה ויש לו את הניסיון ויש לו משהו שלא לומדים, יש לו משהו בפנים, של לתת מענה ואנחנו לא יכולים לעבור את הסף של ה-13 שנה, כי זה 13 שנה. אבל יש וועדה הומניטארית - - -.

ענבל, את בעצם מה את אומרת לג'ינה סוויד? שניה ג'ינה, אני מסכמת אנחנו רוצות גם להתקדם. מה את בעצם אומרת לה? את אומרת לה "יש חוק וזהו, נקודה".

<< אורח>>

אחד, אני אומרת שיש אוזן קשבת תמיד ומי שמכיר אותי ויודע, אז בזמן שאני בתפקיד-כמעט שנה ועשרה חודשים, אז הדלת שלי פתוחה והאוזן שלי קשובה לכולם ואני אשמח גם לשוחח איתך מחוץ לוועדה ולבחון.

תראי, תמיד כשמתנגש האינטרס הפרטי אל מול האינטרס הציבורי יש פה חוקים ויש פה כללים, שבסך הכל הם נועדו כדי לעשות איזון בתוך הענף הזה. בין הצורך לתמרץ עובדים זרים, באמת כדי להתמיד בעבודה אצל מטופלים, בין הצורך למנוע השתקעות של עובדים זרים וכמובן, הצורך שהוא חשוב מאוד, לתת את המענה המיטבי למטופלים הסיעודיים. אז כשאת מאזנת את זה, לעתים באמת יש התנגשות בין הפרט לבין הציבורי.

עכשיו, מכיוון שיש תהליכי אכיפה, דרך האכיפה אי אפשר בעצם לוודא שהבן אדם הזה אין לו משפחה, הוא לא משתקע, אין לו שום עניין להשתקע. זה דברים שאתן בעצם בוחנות אותן?

<< אורח>>

אם אני יכול רק להתערב?

בבקשה.

<< אורח>>

הבעיה העיקרית שיש להם חוסר גמישות גם מצד המחוקק, לפי מה שאני מבין.

<< אורח>>

התנאים האלו קבועים בחוק, אבל אנחנו באמת מאמינים בתכליות של החוק הזה. זאת אומרת, זה שנקבעה תקופת שהיה של עד 13 שנים, יש לה תכלית, כן? שאנחנו צריכים לזכור שתקופת המקסימום לעובד זר בענפים אחרים היא 63 חודשים ופה, יש פה חריג שהגבילו את התקופה.

<< אורח>>

יש איזה הבדל בין לעבוד בבניין לבין לעבוד עם בנאדם סיעודי. גם בתאגידים זה אותו הדבר.

<< אורח>>

לא, לא, וודאי ולכן ניתנה פה גמישות וניתנו פה חריגים. על פניו, אם - - - .

אוקיי, שנייה. אני רוצה דווקא כאן להפנות את השאלה הזאת לעוסטאד תומר. מה אתה אומר, אולי הגיע הזמן שנשקול את הנושא הזה? אני יודעת שיש חרדה גדולה מאוד לגבי השתקעות של עובדים זרים בארץ.

השאלה כאן, כשיש לנו סיפורים באמת כמו שאנחנו נחשפות אליהם, מה הסיכוי שאנחנו בעצם משנות חקיקה וכל הסוגייה הזאתי בעצם נדרשת בדיקה מחדש?

<< אורח>>

תראי, אני אגיד לך. זה תמיד המקרה שבו מקרים קשים יוצרים חוקים גרועים. אני דיברתי קודם על האיזון ואמרתי שהאינטרס העליון הוא האינטרס של המטופלים, אבל הוא לא האינטרס היחיד ואני חושב שבסופו של דבר כל קו שנקבע, תמיד יהיה את מי שעומד ליד הקו ואני צריך לדחות את הקו הזה עוד יותר וכבר היום, תראי את נמצאת ב-13 מול 5. זאת אומרת, הכפילו כבר כמעט בשתיים וחצי כבר את הזמן של המקרים ההומניטריים. עכשיו אם תגידי 13, אבל לא תגידי בלי הגבלה בכלל, תגידי 14 ואז אחרי חודש יהיה פה דיון בוועדה ויגידו "יש פה בנאדם שהוא 14 וימיים, אז מה לא תתני לו?". מתי שהוא תמיד, בכל רגולציה ממשלתית יש תמיד את מי שעומד לי הקו וצועק "תנו לי להיכנס", אין מה לעשות.

<< אורח>>

אני יכול להעיר?

אוקיי.

אנחנו לא בהערות, אנחנו חייבות להתקדם. אני אשמח לשמוע את רענן שנהב. יש לך 3 דקות וחצי.

<< אורח>>

קודם כל תודה על זכות הדיבור, אני מקווה שאני אספיק כי אני רוצה להעלות פה כמה נושאים שהם באמת בכלל.

אני מתחיל דווקא במשהו שלא עלה עכשיו ויריב העלה את זה באחת מהישיבות הקודמות, הפריפריה.

התקנות הגיאוגרפיות הביאו ברכה לענף הזה שמונות נטישה של עובדים באזורי פריפריה. לפני 4 שנים, בעקבות מחסור של עובדים זרים באזור המרכז ותל אביב, שינו את התקנות ותיגמלו עובדים כשהמעסיק נפטר או הועבר לבית אבות, לעבור לאיזה אזור שהם בוחרים. מה קרה? בבת אחת למעשה כל העובדים מהפריפריה שהמעסיק שלהם נפטר, עברו לעבוד בתל אביב. היום כשעובד מגיע אליי, רק תל אביב, רק אזור אחד. אף אחד לא רוצה לשמוע על אשדוד, על חצור הגלילית, על טבריה. מי נמצא בטבריה ובאשדוד ובבאר שבע? העובדים שאו שהם כל כך דפוקים שהמעסיק פיטר אותם, סליחה שאני אומר את זה או שהם התפטרו בעצמם, לשדרג את התנאים שלהם. עובד שהמעסיק שלו נפטר לא מוכן לשמוע בכלל על ללכת לעבוד עכשיו בבאר שבע.

אני הגישה שלי אומרת שצריך לשנות את התקנה הזאת, כי זה כבר ארבע שנים והיום אפשר על יד אחת לספוק למשל את מספר הגברים באזור 3. אפשר לשנות את התקנה הזאת שכל עובד, העיקרון של החלוקה הגיאוגרפית יישאר, אבל כל עובד ובכל שינוי של עבודה יכול להיות שיצטרך גם לשנות את האזור שלו. עובד שהתפטר מהמעסיק בתל אביב יעבור לאזור המרכז, התפטר במרכז יעבור לפריפריה. העיקרון הוא, שעובד שבאמת פעל לקדם את המעמד שלו ייתן את המחיר וזה יפתור את הבעיה. זה נושא אחד.

נושא שני, לגבי ההסכמים הבליטראליים. אחת מהבעיות שאני נתקל בהן זה באמת, כמו שדיברו פה, שהם באים לפה, נתנו להם את האישור למעשה להגיע לארץ ולעשות מה שהם רוצים. אין שום מניעה שעובד היום יור מהמטוס בהסכם בילטראלי, אומר אחרי שבוע שזה מה שקרה לי "אני לא שמח, אני אלך" ואין לו סנקציות, הוא יוצא ועוד המדינה באה ודואגת לו. הוא כמובן אומר שהוא לא קיבל אוכל ולא קיבל מים. אנחנו אנשים חיים ואנחנו נותנים אוכל לעובדים, כל עובד שמגיע אליי אומר לי "לא קיבלתי אוכל ולכן עזבתי".

לגבי מה שאמרו פה בעניין ההכשרות, לגבי הכשרות של עובדים לעבודה עם דמנציה. צריך לעשות גם הכשות למונשמים, לחלוי דיאליזה, לחולי סרטן.

נושא אחד אחרון, לגבי מה שג'ינה העלתה פה על הוועדה ההומניטארית. הוועדה ההומניטארית וברכותיי על הגישה של מור יוסף, שתמיד צריך להיות גבול, אבל אני חושב שעדיין צריך מקום להקנות לוועדה ההומניטרית את המקום של שיקול דעת אנושי. של להסתכל לא רק על המקרה הכללי, אלא להסתכל גם על הפרט. להסתכל על אנשים שיש להם מצבים מורכבים כאלה, אנשים שהמקרים שלהם יחודים. יש היום מקרה של משפחה, של זוג קשישים בירושלים עם חמש רישיונות ויש להם בעיה. שנה שלמה לקח לי למצוא שם עובד רביעי שיעבוד שם ועכשיו הם מדברים איתי על עובד חמישי שהם רוצים להביא מהפיליפינים, אבל הם לא יכולים כי בגלל ההסכמים.

תודה רענן, תודה. אני רוצה לשמוע בקצרה את מיכאל זץ מ"עלות"

<< אורח>>

אני מיכאל זץ מעלות. אני רוצה לבקר נושא נוסף שלא נגענו בו היום. בשבוע שעבר עמותת עלות, שהיא ועמותת עתיד מתפעלות מרכזי יום ותעסוקה בהוסטלים, פנינו לשרה שקד בבקשה לאפשר גם לעמותות המפעילות מרכזי תעסוקה בהוסטלים, לאפשר לנו לקבל היתר להעסקת עובדים זרים. המשבר בענף הסיעוד לא פסח עלינו ויש לנו בכל רגע נתון מאות משרות פתוחות של מדריכים ומטפלים. אנחנו לא מצליחים לאייש את המשרות האלה. יש לנו בית במודיעין, בנוי ועומד על טילו.

מה קורה בעצם עם החברה הישראלית, זו לא עבודה? זהו? נגמר הסיפור? אפשר להספיד את הסוגייה הזאת?

<< אורח>>

הם כולם רוצים להיות לצערי בהייטק וגם אתמול ראינו בגלובס שיש לנו זינוק של 14,0000 עובדים בהייטק, אבל אף אחד לא מדבר על low-tech. אין תחליף לידיים עובדות, אין תחליף ב- low-tech למגע, ליחס של מטפל. יש לי איזה שני מטופלים או שלושה מטופלים, שאלו אנשים שלא יכולים ללכת לשירותים לבד, שאי אפשר להשאיר אותם לבד והם זקוקים להשגחה מתמדת ואנחנו לא מצליחים לגייס עובדים מהחברה הישראלית, לא משנה כמה קמפיינים אגרסיביים אנחנו מוציאים ו גם לא משנה מה השכר שאנחנו מציעים. אין ידיים עובדות. אנחנו פנינו לשרה שקד ולמר מוסקוביץ' ואנחנו מבקשים באופן בהול לקיים דיון על זה ולאפשר גם לעמותות הנותנות מרכזי יום בהוסטלים לקבל היתר להעסקת עובדים זרים. תודה.

שאלה קטנה לתומר מוסקוביץ'. הרי עובדים פלשתינאים שנכנסים מהשטח של הרשות הם עובדים בבניין והם בעצם יד מאוד מצוינת והם נותנים עבודה.

<< אורח>>

גם במוסדות סיעוד.

אוקיי. אז בואו ניתן לדבר הזה ככה, בואו נתייחס אליו קצת. כמה, מה המכסה של עובדים פלשתינאים שמגיעים מהרשות הפלשתינית לתוך מוסדות הסיעוד כיום? הרי הם לא צריכים בעצם ללון בישראל, הם יכולים לנסוע חזרה.

<< אורח>>

נכון. הם יכולים לקבל היתר על לינה ככלל, על פי הכללים הרגילים. אבל יש מכסה של עובדים פלשתינאים למוסדות הסיעוד. נמצאת פה גם יולי ונחי, שמייצגים את מוסדות הסיעוד. לגבי המכסה, היא לא מנוצלת במלואה, אני חושבת שזה ניצול של 60-70% מהמכסה. כ-600 מתוך 1,000. זה מה שאני יודעת להגיד על העסקת פלשתינאים במוסדות סיעוד.

למה? אז בואי ניתן לה.

<< אורח>>

שלום, תודה. מבחינת הפלשתינאים, מדובר על לא מעט קשיים כי אנחנו צריכים להבין שלא פעם ולא פעמיים יש סגרים, מגבילים גם הנושא של הלינה בתקופות מסוימות וכשלמוסד לא מגיעים פתאום שניים, שלושה, חמישה או עשרה עובדים, המוסד לא יכול לתפקד באותה משמרת, באותם ימים, באותם חגים והמשימה של העסקת הפלשתינאים, יודעים גם צפי דיאמנט ממשרד הבריאות וגם ענבל, מעלה הרבה מאוד קשיים. משתמשים בזה כרגע מוסדות גדולים, שיש להם גם יכולת תמרון בתוך המוסד ולא המוסדות הקנטים. אז הנושא של העובדים הפלשתינאים מנוצל, אבל חלקית ובאמת אנחנו היום בונים על הנושאים של העובדים הזרים ואני אשמח שנדבר על זה תיכף או עכשיו, אז בבקשה.

אוקיי, מעולה. אני אשמח בהחלט לתת, להשקיע יותר מחשבה על העניין הזה של העובדים הפלשתינאים שמגיעים. אני מקווה מאוד שכל הנושא של המעברים ושלום קרוב שיפתור אותנו מכל סוגיית הסגרים. אני אתן לחברי, שמחכה בסבלנות מאוד-מאוד ואני מאוד מעריכה, דורון רז מאיגוד חברות הסיעוד. בבקשה.

<< אורח>>

קודם כל תודה על הדיון החשוב הזה, ברכות למוסקוביץ' על הכניסה לתפקיד ולענבל על הוועדה שאנחנו רואים את עצמינו, תיכף אני אציג את עצמי, כשותפים. אני יו"ר איגוד חברות הסיעוד, אנחנו מטפלים ב-270,000 קשישים זכאי חוק סיעוד, עם כ-150,000 עובדים. למעלה מ-100,000 עובדים הם עובדים ישראלים. אנחנו מעסיקים בתחום הסיעוד בעובדים הזרים, בהעסקה חלקית את העובדים.

אני חושב וכולנו חושבים, גם החברות וגם העמותות שהתפקיד של הוועדה הוא לנתק את הקשר בין העסקה של הקשיש עם העובד, שזו הרעה החולה שגורמת לסכסוכים ולסחיטות גם מצד העובד וגם מצד המטופל. זה צריך להיעשות ואני מברך על המהלך הזה ואנחנו רואים את עצמינו כפרטנרים למצוא פתרון להעסקה של העובדים הזרים באמצעות חברות הסיעוד שיקחו על עצמן את החלק של המשפחה בקונסטלציה שנצטרך לשבת ולדבר איך אנחנו עושים אותה.

לגבי הנושא של ההכשרה שעלה פה. אני הייתי שותף לוועדה בה הממשלה קיבלה החלטת ממשלה לשפר את מצב המטפלים הסיעודיים הביתיים, כולל העובדים הזרים. הייתי שותף לוועדה הזאת שהוביל אותה הג'וינט. הוועדה הגישה מסקנות בימים אלה לממשלה, שהמסקנות הן להרחבת ההכשרה המקצועית לעובדים, כולל העובדים הזרים. גם היום אנחנו עושים הכשרות, העובדים שמועסקים בחוק הסיעוד עושים הכשרות בהתאם להיקף ההכשרה שהביטוח הלאומי קבע. שזה הכשרה מועטה, 30% ואנחנו בהחלטה עכשיו מדברים על כך שאחוז ההכשרה יעלה וגם יהיה תגמול למי שיקבל הכשרה. זאת אומרת, ישופרו תנאי ההעסקה שלו, למי שיקבל הכשרה וזה ימומן על ידי המדינה. זאת אומרת, השיפור הזה ימומן על ידי המדינה.

אין ספק שהמהלך של ההסכמים הבילטראליים שהמדינה מובילה הוא הצעד הנכון והמבורך שצריך להיות. אני לא יודע בכמה אחוז צריך להיות בילטראלי וכמה לא בילטראלי, אבל הצעד הוא נכון. כולנו מכירים את כל מה שקורה מסביב הנושא של העסקה של עובדים זרים וצריך לסיים את זה. מי שאמר שעובדים משלמים שלוש שנים עבור בואם לארץ או עבור הזכות לבוא לארץ, זה דבר גרוע מאוד. אני חושב שאם לא יהיו הסכמים בילטראליים, בעוד 10 שנים לא יהיה אף עובד זר שיבוא לישראל כי המדינות האחרות מציאת דברים הרבה יותר טובים, עם אופציות הרבה יותר טובות. מה שבטוח שאנחנו, האינטרס שלנו – חברות ועמותות הסיעוד, לשמר כמה שיותר את הטיפול בקשישי מדינת ישראל על ידי עובדים ישראלים.

קשישים ונכים.

<< אורח>>

ולעשות את השילוב בין המקרים הקשים שצריכים עובדים זרים, לבין המקרים שעדיין מדינת ישראל וכנסת ישראל בחוק ההסדרים האחרון שהיה ב-2018, הגדילה את היקף השעות של שעות סיעוד בצורה משמעותית, שיכולים לתת מענה לחלק מהאנשים טרום הזדקקותם ל-24 שעות. אין ספק שאנחנו, כשאנחנו מתחילים לטפל בקשיש, כשהוא בתחילת הדרך שלו כסיעודי והוא עדיין מתפקד, הוא קצת צריך עזרה. אנחנו מכירים אותו, יש לנו אלפי עובדים סוציאליים ואחיות שלנו, שמלוות את העובדים, כולל את העובדים הזרים אצל מטופלים ומדריכות אותם ויש מקום להרחיב את זה וזה בהתאם אולי למכרז חדש שביטוח לאומי יעשה. אבל אין ספק שהמדינה צריך להיות לה אינטרס שגופים שמפוקחים על ידי המדינה ומעסיקים כ-150,000 עובדים, שיש להם מערכות שכר ויכולים להרים את הכפפה יהיו אלה שייקחו את הפרויקט הזה ויביאו לניתוק הקשר בין הקשיש לבין העובד, שזו הרעה החולה שצריך למצוא לה פתרון.

אוקיי. תודה.

<< אורח>>

לסיכום, אני רוצה מילה אחת עוד. הוועדה הזו שיושבת כאן והוועדות האחרות שיושבות, בסופו של דבר מביאות לתוצאות שמשפרות את המצב וברכה על זה.

תודה רבה דורון. אני אתן את זכות הדיבור לעו"ד נועה נאמן ממשרד הכלכלה, בבקשה. בואי תני לנו את תחילתו של סיכום הדיון של היום מבחינת זרוע העבודה.

<< אורח>>

אני תלמידה של חברת הכנסת תומא סולימאן, אז אני יודעת להגיד הכל מהר-מהר.

או, מצויין.

<< אורח>>

טוב. אז אני פה כדי להשמיע את הקול של העובדים, שאני מוצאת אותו הרבה פעמים פחות פופולרי. דיברת קודם קצת על השפה, אז אני רוצה להגיד כמה מילים ששמעתי פה היום. ייבוא, מוצר צריכה בסיסי, מסרתי את העובדת.

<< אורח>>

דיברתי על הטיפול, לא אני דיברתי על הטיפול, לא על העובד. אל תכניסי מילים שלא אמרתי. אמרתי שטיפול סיעודי הוא מוצר צריכה, לא אמרתי שעובד הוא מוצר צריכה ואני מגנה על זה ומוחה על זה.

<< אורח>>

מקבלת. בסופו של דבר, שירי ואני מתחילות כל הרצאה שלנו ומסיימות אותה במשפט "רצינו עובדים, קיבלנו בני אדם". אנחנו מעסיקים פה בני אדם. התפיסה הזאת שאנחנו מחויבים להגן על מטופלים יותר מאשר על עובדים, בסוף היא לא עולה בקנה אחד עם המצב המשפטי שקיים ולשנות אותו יכולות להיות לזה השלכות כלכליות גם על עובדים ישראלים שעובדים בעבודות בתחום הסיעוד.

יש חשיבות עצומה לכך שיש יחידה מטעם הממשלה שמעניקה הגנה ושומרת על הזכויות של העובדים בחינם, אבל זה לא מספיק וזה לא די בזה כדי להבין את החובה לשמור על הזכויות של העובדים, גם במובן הרחב יותר. כי מדינת ישראל מחויבת לשמור על שוק עבודה שוויוני, בין היתר במסגרת אמנות בין לאומיות שהיא חתומה עליהן והיא לא יכולה לאפשר קיום של שני שווקים שונים שההבדל היחיד בהם הוא המוצא של העובד.

אז אני אסיים רק במשהו שחשבנו עליו, אני לא יודעת איך אנחנו נקדם אותו אבל זה רעיון כי אתם דיברתם פה על הפשרות של העובדים ובאחד הכנסים שלנו עלה רעיון לנצל את מרכזי היום שמופעלים על ידי משרד הרווחה, כדי שבזמן שהמבוגרים שנמצאים שם משתתפים בפעילויות, העובדים הזרים יוכלו לקבל הכשרות מכל סוג שהן, אם זה לימוד עברית, אם זה הכשרות כמו עזרה ראשונה באמצעות מרכזי היום. תודה רבה על הכל.

תודה רבה לעורכת הדין נועה.

אני רוצה לסכם בעצם את הדיון ולהגיד כמה דברים. אני חייבת להגיד שאנחנו, אין לנו את היכולת. כל מי שממתינה והמתין בעצם בזום על מנת שיעלה ואנחנו, אני אשמח מאוד לשמוע אתכם. לא תמיד מתאפשרת הדרך כן לשמוע את כולם, יש לנו רשימה מאוד-מאוד ארוכה ואם אני לא מצליחה בעצם לשמוע אתכם כאן בוועדה ובזמן הוועדה, כי הזמן שלנו קצוב ובשעה 11:00 אני צריכה פשוט להיות במליאה. אז אני מבקשת כן ליצור איתנו תמיד קשר דרך מיכל כרמלי דיבנר, שהיא בעצם, אפשר להיפגש בזום לשיחות פרטיות ואישיות וגם להגיע לכנסת ולעשות פגישות יותר ארוכות, אני גם יותר קשובה מאשר בזמן וועדה. לכן בבקשה, תקבלו את ההתנצלות שלי שאין לי יכולת לתת לכולם ולכולן לדבר.

אז אני רוצה לסכם את הדיון ולהגיד תודה לעוסטאד תומר מוסקוביץ' ולענבל, שהגעתם ואני רוצה לקוות שאנחנו באמת בתחילתה של דרך שבה לכולנו יש את אותה האינטרס. אני לא ראיתי פה שאנחנו בעצם, שהאינטרסים שלנו מנוגדים להיפך, אנחנו לחלוטין רוצות לתת מענה לכל כך הרבה פניות וגם להסדיר את כל הנושא הזה של עובדות ועובדים זרים ובטח ובטח כשאנחנו יודעות ויודעים שהוועדה הזאת לא התכנסה הרבה שנים. היא חוזרת להתכנס, דיונים חשובים קורים כאן בכל כף הרבה ענפים בתחום העבודות והעובדים הזרים ולכן אנחנו נמשיך לעבוד ביחד. אנחנו נמשיך לפקח ולדרוש תשובות לשאלות שמאוד מעניינות אותנו לדעת ולהעביר אותן בעצם לאזרחיות ואזרחי מדינת ישראל, כמו שאתן פועלות באותו הנושא ואני, אין לי ספק בכך.

אני רוצה רק לבקש, לגבי ההצעה שלך אדוני, תומר בסוגייה שבעצם אמרתם אתמול שיש הגרלה, הגרלתם. לגבי עובדים שיגיעו לארץ ואני רציתי לבקש מכם שתגידו לי מתי בעצם העובדים האלה יגיעו למוסדות הסיעוד. אני מאוד אשמח שתתנו לנו לפחות בשורה טובה. מתי הכניסה שלהם תהיה ואני אחכה להם פשוט, בשדה התעופה.

<< אורח>>

אנחנו נזמין אותך בשמחה.

אז ב-12 לאוקטובר פתחנו את האפשרות להגיש בקשות להקצאת היתרים למוסדות הסיעוד בהתאם להחלטת הממשלה, בהתאם לנוהל שפורסם ובעבודה משותפת שלנו, של משרד הבריאות וכמובן יחד עם יולי ונחי. אנחנו מחכים לבקשות של מוסדות הסיעוד ויחד עם זאת אנחנו כמובן מתקדמים במקביל עם הנפאלים. העובדים נשלחים לבדיקות רפואיות, עושים את כל הדברים הנדרשים.

מתי זה יהיה ?

<< אורח>>

מרגע ההזמנה של העובדים זה יהיה מאוד קצר, ככל שיזדרזו להזמין אנחנו נכניס אותם בשמחה, בתקווה שעוד ב-2021. אז אנחנו פשוט מחכים להזמנות של מוסדות הסיעוד.

זה תלוי בכם בעצם?

<< אורח>>

קודם כל קיבלנו לעשות את זה ממש לפני שבוע והעברנו את זה למוסדות ויש עד ה-8 בנובמבר למלא את הניירת ולהגיש אותה. יש כרגע לא מעט בעיות מבחינה טכנית.

איזה בעיות?

<< אורח>>

לדוגמא, מנהל צריך להצהיר שברגע שהוא מקבל את העובדים הזרים הוא לא יוכל יותר להעסיק עובדים אחרים שהם לא חוקיים, שזה מה שאפשרו לנו שעשות עד היום, אז יש הקצאה. כשאני מדברת על מחלקה מסוימת ואני צריכה 16 עובדים בערך, מטפלים, אני יכולה לקבל עד ארבעה ואנחנו יודעים שיש לנו בערך עוד עשרה שהם חסרים. חסרים לנו 10,000, אנחנו מדברים עכשיו על ה-1,000 הראשונים. אז כמובן שיש המון ברכה ואנחנו מאוד מתרגשים לקראת המהלך הזה. אבל לגבי ההגשה, כרגע יש לנו עכשיו פגישה עם ענבל לאחר הוועדה הזו בנושא.

יש לא מעט בעיות של קריטריונים שאנחנו צריכים לגבש אותן ולראות איך אנחנו מתמודדים איתן, כי ההקצאות הן נמוכות ביחס לצורך וצריך להבין שעדיין אנחנו צריכים אישורים מיוחדים, כדי להמשיך להעסיק את העובדים שעובדים אצלינו היום, שהם לאו דווקא חוקיים והם יכולים להיות מסתננים, מבקשי מקלט ועוד כהנה וכהנה. אז התהליך הזה, אני מקווה שבקרוב יצא לדרך וה-1,000 הראשונים ישאבו ישירות לתוך המוסדות. אבל חסרים לנו עוד 9,000 אחריהם.

מדהים, אז בעצם מה שאני מבינה שהעובדים שהועסקו עד עכשיו בתקופת הקורונה, שהם בעצם אין להם מעמד בישראל, שהם מבקשי מקלט והם כן "העלמנו/העלמתם עין" בשביל לתת את המענה. ברגע שנכנסים עובדים זרים דרך הסכמים בליטראליים, בעצם כל מי שהועסק כאן והוא מחוסר מעמד, הוא יצטרך בעצם לסיים את העבודה שלו ברגע שעובד זר אחר נכנס?

<< אורח>>

אני יאמר, מוסדות הסיעוד מעסיקים, הם יכולים לומר יותר טוב ממני. כי אני לא יודעת איזה בדיוק עובדים יש במוסדות הסיעוד, אבל אני יודעת שיש פלשתינאים. ככל שמעסיקים מסתננים, אז אין שום בעיה חוקית להעסיק אותם, מכיוון שהם מחזיקים ברישיון ס'2א'5.

<< אורח>>

חלק גדול לא.

חלק גדול לא?

<< אורח>>

הם יכולים לעבוד במדינת ישראל, כמובן שהם נדרשים להפקיד פיקדון ולהקפיד עלך יתר הדברים הקבועים בחוק, אבל הם רשאים להעסיק אותם ואין מניעה.

מה שהיה בתקופת הקורונה, שאני מחזירה קצת אחרוה וכולם זוכרים שההתפרצויות דווקא היו במוסדות הסיעוד ובבתי האבות, אז נתקבלה החלטה שהוארכה מעת לעת ולמיטב זכרוני היא עד לסוף השנה הנוכחית, שלא תתבצע אכיפה במוסדות הסיעוד של עובדים. אז אני לא יודעת את מי הם מעסיקים כי הם לא מדווחים לנו את מי הם מעסיקים. אני רק יודעת שעד ה-31 בדצמבר, בסוף השנה הנוכחית, ההנחיה היא לא לבצע אכיפה במוסדות סיעוד.

תודה רבה. אני מסכמת , אני אבקש לכתוב בפרוטוקול.

אני מבקשת מרשות האוכלוסין, דבר ראשון לבחון במהלך החודש הקרוב הארכה נוספת לתקופת ההתארגנות, באופן שיבטיח יותר יציבות למשפחות ויתן בשורה.

<< אורח>>

במהלך נובמבר את מתכוונת, לא אוקטובר. יש לנו עד סוף דצמבר, אז בנובמבר את מתכוונת. בסדר אנחנו נבחן, אנחנו כל הזמן אמרנו שנבחן.

בדיוק, אז אני מאוד אשמח.

הדבר השני, הוועדה מאוד ממליצה לבחון הוראת שעה להקלה בתנאי הסף של הוועדה ההומניטארית להסדרת עבודה של עובדות ועובדים זרים, שכבר נקלטו אצל מטופלים או להקים וועדת חריגים למקרים שאינם עומדים בתנאי הסף. המשפחות כבר נקשרו למטפלות ולמטפלים, הם מנוסים, כמעט ואין להם תחליף, למרות כל מה שאדון תומר מוסקוביץ' הציג לגבי מתי אפשר "לחתוך". אני מבקשת לבחון את זה מחדש ולתת, לפחות בתקופה הזאת, שאנחנו עדיין לא יצאנו מהקורונה ובכל זאת הושקעה עבודה של הכשרה באותם האנשים ועובד ועובדת טובה הם נכס לכולנו. בתקווה שיחזרו בריאים ושלמים ושמחים למשפחות שלהם וגם אנחנו נהיה שמחות ושמחים.

אני ממש, ממש רוצה להודות לכם ולכן. תודה תומר ותודה לכולם. להתראות ושבוע טוב.



הישיבה ננעלה בשעה 10:40.










































D4)
SEEBBBY,