פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



7
ועדת הכלכלה
14/10/2021


מושב שני

פרוטוקול מס' 56
מישיבת ועדת הכלכלה
יום חמישי, ח' בחשון התשפ"ב (14 באוקטובר 2021), שעה 11:30

פרק ט"ז (שירות מידע פיננסי) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
רון כץ – מ"ר היו"ר

יובל טלר חסון - רכז פיננסים, אגף התקציבים, משרד האוצר

אלי טובול - סגן בכיר למנהל רשות שוק ההון, משרד האוצר

אייל בן ישעיה - עו"ד, הלשכה המשפטית, רשות שוק ההון, הביטוח והחיסכון, משרד האוצר

עמיהוד שמלצר - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד האוצר

אילנית מדמוני - הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

חן פליישר - עו"ד, בנק ישראל

טובי הריס - עו"ד, ראשת צוות פיננסים, מחלקת שווקים, רשות התחרות

לירון מאוטנר לוגסי - עו"ד, משרד המשפטים

דנה רוטשילד - עו"ד, ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

אוראל שריקי בן צבי - רפרנטית עיצומים כספיים וחילוט, מחלקת משפט פלילי, משרד המשפטים

דוד קורמן - מתמחה, משרד המשפטים

אורית שרייבר - עו"ד, מנהלת מערך חקיקה, רשות ניירות ערך

טל אמיר - עו"ד, משפטנית בכירה, תחום אכיפה מינהלית, רשות ניירות ערך

עודד אופק - עו"ד, יועץ משפטי, איגוד חברות האשראי, לשכת המסחר

משה קאשי - אחראי על תחום פיננסים, לובי 99

שימי אדזיאשווילי - הנהלת התאחדות יועצי המשכנתאות לדיור

אייל דותן - עו"ד, איגוד הבנקים

רועי פולקמן - חבר כנסת לשעבר, פורום מחוללי התחרות

שי אבו - איגוד היועצים והמאמנים לכלכלת המשפחה בישראל

רחלי בינדמן - מנהלת תקשורת וקשרי רגולציה, הבנק הדיגיטלי הראשון

יובל סמט - מנכ"ל רייזאפ, מערכות תיווך באשראי

איתי עצמון
מירב תורג'מן

עידית חנוכה

אהובה שרון, חבר תרגומים

פרק ט"ז (שירות מידע פיננסי) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, מ/1443

בוקר טוב לכולם. אנחנו ממשיכים את דיוני ועדת הכלכלה בחוק ההסדרים, חוקים השונים, וברוך השם כבר הצבענו על שניים-שלושה חוקים ויש לנו עוד כשבעה חוקים. אנחנו בשבוע מרתוני של פגישות ואנחנו מתנצלים בפני אנשי המקצוע שעובדים אבל גם אנחנו עובדים. היום מ-8:00 בבוקר עד 12:00 בלילה יהיו כאן דיונים.

אנחנו ממשיכים ברפורמת הבנקאות הפתוחה והמידע הפיננסי המכונה בחוק בנוסח הרשמי שלו כפרק ט"ז (שירות מידע פיננסי) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022). החוק הזה מרובה סעיפים ואנחנו בסעיף 41. נעשתה עבודה טובה. שיטת העבודה שלנו היא הקראה של שלושה סעיפים והתייחסות של הנוכחים ב-זום, התייחסות של היועץ המשפטי, מענה של האוצר והמשרדים והתקדמות. כך אנחנו מאפשרים לכולם להתייחס. המעירים ב-זום יהיו קצרים וממוקדים ויתייחסו רק לסעיפים הספציפיים. לא יתקבלו הערות שאינן קשורות ישירות לסעיפים הספציפיים.

בדיון קודם שלא נכחתי עלתה סוגיה מהותית וראיתי שהיא עוררה עניין ורעשים. היא לא באה על פתרונה ויכול להיות שגם אין פתרון אבל אני אציין אותה כאתגר ואם יגיעו האוצר והאחרים לרעיונות בכיוון, יבואו על הברכה. מחד אנחנו מפרקים כאן את העוצמה של הבנקים ופותחים את זה לגופים חוץ בנקאיים ולגופי פינטק ורוצים לייצר שוק תחרותי משוכלל, רחב ועוצמתי עם חדשנות. זו מטרת החוק ולכן המידע הפיננסי מאפשר ללקוחות לקבל הצעות טובות יותר והמידע הפיננסי הוא רכוש הלקוחות ולא רכוש הבנקים. יחד עם זאת, בנקים מסוימים החלו ברעיונות גם כדי לייצר חדשנות בתחום אבל מצד שני יש ניגוד עניינים וזה סעיף שהוא בעייתי לייצר עוד עוצמה לבנקים דרך החוק הזה.

הדוגמה הזאת שניתנה כאן של פיי-בוקס שהיא בבעלות של 50 אחוזים של גוף חוץ-בנקאי, לצורך העניין שופרסל, ו-50 אחוזים של בנק לא מהגדולים, של דיסקונט, 17-15 אחוזים בנוף הבנקים, ורוצה להיכנס לעולם הזה של פתרונות חדשניים ואנחנו בבעיה בגלל האחזקות של דיסקונט בחברת פיי-בוקס. הייתי מאתגר את הרגולטורים ואת כולם למצוא מתווים. למשל, על פני חמש שנים סך האחזקות של דיסקונט בחברת פיי-בוקס לא יעלו על 30 אחוזים או על 25 אחוזים ואז היא כן תוכל לפעול אם האחזקות הולכות ויורדות על פני חמש שנים ואת החלק הזה ימכרו. או כל רעיון אחר. או אחרי שנתיים במידה וכל חברות הפינטק והיזמים האלה, לא באמת נוצר ערך נוסף – תינתן הזדמנות לחברות האלה גם להציע רעיונות כאלה.

אני לא יודע מה הפתרון ואני לא יודע אם הוא מידתי. אני רוצה שנשמור על עקרונות החוק וכוונת החוק המקורי אבל אני כן מזהה כאן איזו סוגיה ואני מבקש שתתייחסו למה שהצגתי, וזאת דוגמה. יכולים להיות עוד גופים אחרים שיציגו את אותו עניין ואת אותה מורכבות וזה עניין עקרוני שיש להתייחס אליו והוא עלה כאן בעוצמה. אנחנו לא נתייחס אליו עכשיו.

אפשר בשתי מלים?

בשתי מלים כן, אבל אם אין פתרונות, אז אין פתרונות והחוק הוא חוק. אם יש רעיונות יצירתיים לקראת סוף הדיונים כאן, זה עוד דיון שאתם צריכים לעשות.

אני רק אומר שהשאלה כאן היא אכן שאלה תחרותית אבל היא גם שאלה צרכנית. בסופו של דבר מה שהכי מטריד את כולנו כאן זאת האובייקטיביות של השחקנים האלה. אני כן אומר שמבחינת איזון עדין, אנחנו נמצאים אחרי שיח מאוד ארוך בתוך הממשלה שבו בהתחלה המגבלות היו יותר חמורות ממה שמוצגות היום בחוק, ששיעור השליטה – דובר על 10 אחוזים כמבחן ודובר על כך שאסור גם לעסוק בייעוץ בדבר התנהלות פיננסית.

והיום כמה זה?

העלינו את זה ל-20 אחוזים.

אבל אם נניח חברות יתחייבו בחמש שנים לרדת ל-20?

השאלה אם בחמש השנים האלה אנחנו מוותרים - - -

אני לא יודע. תבדקו את זה. אני לא יודע. אני רק מציע עוד מבט על הדבר הזה. אני אומר את זה כי אולי אני הוצאתי מהמשחק את דיסקונט אבל הוצאתי את שופרסל והוא שחקן לא בנקאי ויש לו לקוחות. יש לו איזה קפסטי לתת את השירות הזה.

חשוב להזכיר שדיסקונט מחזיקים שם לא ב-50 אחוזים אלא ב-50.1 אחוזים.

יכול להיות שכדי להיות חלק מהמשחק הם יוותרו על שליטה. מה הוויתור, באיזה תהליכים, נראה.

מהבחינה הזאת החוק מאפשר – ודיברנו על זה גם בדיון הקודם – 20 אחוזים אחזקה.

אבל אולי בהדרגה.

בהדרגה, אז איבדנו את האובייקטיביות בשנים הראשונות.

אתה יכול לקבוע שבשנה הראשונה הם לא במשחק ואחרי שנה שאתה רואה שלא נכנסו הרבה שחקנים, לאפשר לעוד שחקנים להיכנס עם הדרגת יציאה באחזקות שלהם. אתה יכול לחשוב על עוד רעיונות.

בקצרה, ביחס להצעה הזאת של ההדרגתיות. בסוף חברות פינטק היום לא יצליחו להתרומם אם הן ידעו שהבנקים יכולים להיכנס לשם עוד כמה שנים.

אנחנו רוצים שחברות פינטק ייכנסו, במיוחד אותן חברות ישראליות שכבר במגרש הבין-לאומי לא הגיעו לכאן גם בגלל הרגולציה וגם בגלל המידע הפיננסי. זה יעד עליון של הדיון הזה אבל לא להפסיד אפשרות ליזמות אחרת בלי לפגוע באינטרס של הצרכן. אם יהיה פתרון, אנחנו נשמח לדעת שבדקתם ודנתם.

אנחנו עוברים להקראה. בבקשה. אנחנו מקריאים שלושה סעיפים, מסבירים ופותחים להערות זום ולהערות כאן, התייחסות הייעוץ המשפטי שלנו והתייחסות אנשי המקצוע. כך אנחנו מתקדמים. בבקשה.

41. הזדהות נותן שירות בפני מקור המידע

מקור מידע ייתן לנותן שירות גישה למידע פיננסי באמצעות מערכת הממשק למידע פיננסי, לפי סעיף 38, לאחר שנותן השירות הזדהה בפניו כנותן שירות, בהתאם להוראות שקבע מאסדר מקור המידע לפי סעיף 47(א)(3).

42. חשבון משותף

(1) מקור מידע לא יאפשר לנותן שירות גישה למידע פיננסי הנוגע לחשבון משותף אלא אם כן הרשאת הגישה ניתנה בידי כל בעלי החשבון.

(2) מקור מידע יאפשר לבעלי חשבון משותף להסכים, בכל עת, כי הרשאת גישה שייתן כל אחד מהם תיחשב כהרשאת גישה שניתנה בידי כולם כאמור סעיף קטן (א). מקור מידע יציע לבעלי חשבון משותף, בשלב פתיחת החשבון, לתת את הסכמתם כאמור בסעיף קטן זה.

(3) הסכימו בעלי חשבון משות כאמור בסעיף קטן (ב) -

(1) יודיע מקור מידע לכל בעלי החשבון המשותף על הרשאת גישה שנתן אחד מהם, ועל זכותם לבטל את אותה הרשאה בהתאם לסעיף 44.

(2) יאפשר מקור המידע לכל אחד מבעלי החשבון המשותף, בכל עת, לחזור בו מהסכמתו כאמור.

(4) מקור המידע יאפשר לבעלי חשבון משותף לתת הרשאת גישה בידי כל בעלי החשבון כאמור סעיף קטן (א) ולהסכים כאמור בסעיף קטן (ב) לחזור מאותה הסכמה כאמור בסעיף קטן (ג)(2), באופן פשוט ונוח.

43. חשבון של תאגיד

(1) מקור מידע יפשר לבעל חשבון בחשבון של תאגד להסמיך, בכל עת, מורשה חתימה שיהיה רשאי לתת הרשאת גישה למידע פיננסי על אודות התאגיד הנוגע לאותו חשבון. מקור מידע יציע לבעל החשבון בחשבון של תאגיד, בשלב פתיחת החשבון, להסמיך מורשה חתימה כאמור.

(2) מקור המידע יאפשר לבעל חשבון בחשבון של תאגיד להסמיך מורשה חתימה כאמור בסעיף קטן (א), באופן פשוט ונוח.

סעיף 42 מדבר על הזדהות נותן שירות בפני מקור המידע על מנת שהמידע יועבר לגורמים שהורשו לכך. הסעיף קובע שמקור מידע יעביר את המידע רק לאחר שהוא זיהה את נותן השירות.

סעיף 42 מדבר על חשבון משותף. חשבון משותף הוא חשבון שיש לו כמה בעלים כאשר הדוגמה המוכרת לכולנו היא חשבון של בני זוג. המידע שמצוי בחשבון שייך לשניהם ולכן ככלל ההסכמה צריכה להיות של שניהם. יחד עם זאת, הצורך באישור של מספר אנשים עלול לסרבל את תהליך הרישום ולכן מוצע במסגרת הסעיף לקבוע שמקורות מידע חייבים לאפשר ללקוחות להסכים שההרשאה של אחד מהם תספיק. כן קבענו שהם צריכים להציע את זה בשלב פתיחת החשבון. במקרה שניתנת הרשאה – הפעם הראשונה שניתנת הרשאה לנותן שירות – מקור המידע יודיע על כך לכל השותפים והוא יודיע על זכותם לבטל את ההרשאה.

נציין כי בהמשך החוק גם מוצע לקבוע הוראת מעבר בעניין חשבונות משותפים קיימים.

סעיף 43 נוגע לעניין חשבון של תאגיד. כפי שהוסבר בדיונים קודמים, קיימת חשיבות לאפשר גם לתאגידים את השירות הזה של שירות מידע פיננסי. האופן שבו תאגיד מבצע פעולות בחשבון הוא באמצעות גורם שהאורגנים הרלוונטיים בתאגיד הסמיכו אותו לכך. הוא מורשה החתימה. בסעיף הזה אנחנו מחייבים את מקורות המידע לאפשר הסמכה כזאת בכל עת בצורה פשוטה ונוחה וכן להציע את ההסמכה הזאת בשלב פתיחת החשבון של התאגיד.

הערות ב-זום בבקשה. אם אין, לא חייבים. אין. נאפשר לכם בהמשך. הערות הנוכחים בדיון.

לובי 99. לגבי סעיף 42(ב). כאשר זוג פותח חשבון משותף, בכלל כאשר אנשים פותחים חשבון משותף, הם מסכימים שהכול משותף. כמו שהם לא צריכים לתת הרשאה מיוחדת לצד השני למשוך כסף, גם לא צריך שהם יאפשרו להתחבר לאפליקציה.

יש מצבים בחוק ובנוהל הקיים שיש התחייבויות קטנות – פעילות, הוצאות – אבל יש פעולות גדולות בחשבון שכן מחייבות את החתימה של שניהם, למשל הוספת מורשה חתימה.

אבל כאן לא מדובר בפעולה גדולה. כמו שצריך לאפשר לצד השני לפתוח את האינטרנט ולהסתכל בחשבון, זה אותו דבר.

ואם בן הזוג מתנגד ולא שיתפו אותו?

אם הוא מתנגד, שתהיה לו אפשרות לסרב.

לא. אתם לובי 99, אתם מייצגים את הציבור אבל אתם לא פוגעים ביחסי הזוגיות. אחוז הגירושין בישראל גם כך הוא גבוה.

מה הקשר?

זה קשור. אנחנו לא רוצים לתת לבן זוג לעשות פעולה בחשבון שהיא מהותית ומשמעותית שבן הזוג השני לא הסכים לה.

אני לא אומר שלא יהיה ניתן לסרב. זאת אומרת, אם בן זוג מסרב, שייתן לו את האפשרות בפתיחת החשבון לסרב. לא שהוא יצטרך לאשר.

האם רק צד אחד מבני הזוג יוכל לחשוף את כל המידע הפיננסי שלהם? אתן לך דוגמה תיאורטית. אתה יודע, 50 אחוזים מתגרשים. זה יותר מדי. יש עוד כמה ששוקלים את זה. אני רוצה להתגרש ואני תובע אותו בכסף ואני לא רוצה שהמידע הפיננסי שלי ייחשף. עכשיו אתה תלך ותחשוף אותו בלי לשאול אותי?

לא. אתה צודק לחלוטין. בעת פתיחת החשבון צריך לאפשר לאחד הצדדים לסרב.

זה בעת פתיחת החשבון, אבל כבר יש חשבון פתוח.

אבל בסעיף (ב) מדובר בעת פתיחת החשבון.

זאת פתיחה אבל מה עם חשבונות קיימים?

שוב, אם צד אחד לא רוצה, יש לו אפשרות.

איך הוא ידע שמישהו עשה את זה? מי יידע אותו שהוא יכול לסרב?

הסעיף הזה מדבר בעת פתיחת החשבון.

רגע. בעת פתיחת החשבון, שניהם יחתמו גם על מידע פיננסי כי שניהם חותמים בפתיחת חשבון. חשבון חדש, שניהם חותמים. האם בא להם לחשוף מידע פיננסי? זה בסדר. שניהם חותמים. חשבון קיים, בן זוג אחד הולך ואומר שמרשה לכם לחשוף את המידע הפיננסי ובן הזוג השני לא יודע על זה כלום. איזו השפעה יש לו על האירוע?

לפי דעתי יש התייחסות בחוק. אם צד אחד פותח, גם הצד השני צריך לאפשר לו. או שאני טועה.

לא הבנתי.

לא על כל הרשאת גישה.

בחוק עשינו הבחנה בין חשבונות חדשים שייפתחו החל ממחר בבוקר.

זה בחתימת שני בני הזוג.

לא בחתימת שני בני הזוג אלא שבני הזוג במועד פתיחת החשבון מאשרים שרק אחד מהם יכול לאפשר גישה.

אבל מה עם חשבון קיים?

חשבונות קיימים, נגיע לזה בהמשך בהוראות מעבר.

אבל תגיד לנו מה הדין המהותי, לפני שנגיע להוראות מעבר.

בזמן פתיחת חשבון, מה שאנחנו אומרים זה שבמקום שפותחי החשבון יצטרכו לאשר, הם יצטרכו לבקש לסרב. זאת אומרת, שזה יהיה בדיפולט שכולם מאשרים ואם מישהו מתנגד, הוא מתנגד.

לא. זאת פעולה דרמטית מדי בסודיות המידע הפרטי. זה לא דיפולט. יכולים לשאול את הבן אדם האם הוא מוכן שהמידע הפיננסי שלו יוצג לטובת הצעות שהוא יקבל, כן או לא. בכל שלב נתון הוא יכול לשנות את החלטתו.

זה בדיוק מה שאנחנו מבקשים אדוני היושב ראש.

וזה בסדר גמור. אני לא מוכן שיהיה אוטומטי ואחר כך אני צריך לשנות את המציאות.

איגוד הבנקים. מסתמנת אפשרות למצוא פתרון שיהיה כלל אחיד וסביר, קל ופשוט, שיהיה אחיד לגבי כולם. אני חושב שלגבי הסעיף הזה, צריך לקרוא אותו יחד עם סעיף 73 כי הם מתחברים עם הוראות המעבר לגבי חשבונות קיימים ולגבי חשבונות חדשים.

לקרוא גם את הסעיף הבא בתור.

לא. את סעיף 73, הוראות המעבר.

הנה, הוא יקרא.

73. הוראות מעבר לעניין חשבון משותף יחיד ולחוד

(1) בסעיף זה, "חשבון משותף ביחד ולחוד" – חשבון משותף אשר על פי הסכם ההתקשרות עם מקור המידע כל אחד מבעלי החשבון רשאי לתת הוראות בחשבון בלא צורך בהסכמת בעל החשבון האחר.

(2) על אף האמור בסעיף 42(א), בחשבון משותף ביחד ולחוד שהסכם ההתקשרות לגביו נכרת לפני יום התחילה, יראו את כל בעלי החשבון כאילו הסכימו כי הרשאת הגישה שייתן כל אחד מהם תיחשב כהרשאת גישה שניתנה בידי כולם, כאמור בסעיף 42(ב), אלא אם כן הודיע אחד מבעלי החשבון למקור המידע כי הוא אינו מסכים לכך (בסעיף זה – הודעת סירוב).

(3) מקור המידע יאפשר, בכל עת, לכל אחד מבעלי החשבון לתת הודעת סירוב כאמור בסעיף קטן (ב), ,ויאפשר לעשות זאת באופן פשוט ונוח.

(4) מקור מידע יידע את בעלי החשבון בחשבון משותף כאמור סעיף קטן (א) על כך שיראו אותם כאילו הסכימו להרשאת הגישה שייתן כל אחד מהם לפי אותו סעיף קטן, וכן על זכותו של כל אחד מהם לתת הודעת סירוב. הודעת מקור המידע לפי סעיף קטן זה תישלח 21 ימים לפחות לפני יום התחילה.

(5) מאסדר מקור המידע יקבע, בהוראות מאסדר, הוראות לעניין ודעת מקור המידע לפי סעיף קטון (ד) ובכלל זה הפרטים שייכללו בה ואופן המשלוח שלה. הוראות כאמור ייקבעו עד המועד האמור סעיף 75(ב).

הוראת המעבר מתייחסת לחשבונות ביחד ולחוד. חשבונות משותפים ביחד ולחוד. כלומר, חשבונות קיימים, שנפתחו לפני יום התחילה, ושככלל בשלב פתיחת החשבון כל אחד מבעלי החשבון הסכים שהשני יעשה פעולות בחשבון ללא צורך בהסכמה של שניהם.

בנוגע לחשבונות קיימים, ההסדר שמוצע כאן הוא לקבוע כברירת מחדל שההסכמה של כל אחד מהם תיחשב כהסכמה של שניהם וזה בכפוף לכך שמודיעים להם את זה מראש, זאת אומרת, תהיה חובת הודעה של מקורות המידע על כך שכך יראו בהם, ובכפוף לכך או לא בכפוף לכך שהם יכולים להתנגד לזה. הם יכולים להודיע למקור המידע שהם לא מסכימים למודל הזה ואצלם, למרות שהם חשבון ביחד ולחוד, תצטרך הסכמה של שניהם. זה המודל המוצע בנוגע לחשבונות קיימים.

אני ארחיב מעט. יש בעצם שני סוגי חשבונות. יש חשבונות שהן ביחד. תחת חשבון משותף יש חשבונות שהם ביחד ויש חשבונות שהם ביחד ולחוד. חשבונות שהם ביחד, כל פעולה שני הצדדים צריכים לאשר. חשבונות ביחד ולחוד, כל אחד מהצדדים יכול לעשות פעולות בחשבון באופן נפרד. מה שאנחנו רוצים לקבוע כאן ביחס לחשבונות האלה שכל אחד יכול לבצע בנפרד זה שאחד מהצדדים יוכל להיות הצד המאשר אבל הגוף הפיננסי יצטרך ליידע את שאר בעלי החשבון בחשבון שניתנת הרשאת גישה ולאפשר לו לבטל את הרשאת הגישה הזאת.

בסוף אנחנו מבינים שהסיפור של ההסכמות – ואני בטוח שזה יעלה גם בהמשך – הוא דבר שעליו תקום ותיפול כל היכולת להוציא מידע החוצה.

כן, אבל מה הבעיה שבנק ירים טלפון לשני בעלי החשבון ויגיד מאשר או לא מאשר? זה קורה כל כך הרבה פעמים.

לכן כתבנו בסעיף (ד) שהוא יידע את בעל החשבון בחשבונות הבנק.

אבל לאיתי יש הסתייגות מהדבר הזה. תן לו לומר אותה.

בעצם אם חולפים 21 ימים אלה, רואים...? זה מאוד בעייתי. אנחנו מכירים את תשומת הלב של לקוחות מן השורה להודעות שנשלחות אליהם. לעתים קורה שאתה מפספס הודעה, לפעמים אתה לא מגיב בזמן וכולי. אני חושב שזאת ברירת מחדל בעייתית.

אנחנו בעצם מדברים על המלאי ולא על הזרם. לגבי הזרם, אנחנו חושבים שההסדר שנקבע הוא הסדר יותר מרחיב ממה שקבוע כאן לגבי הזרם, אם אנחנו רוצים שיתפתח כאן שוק אמיתי של נותני שירותי מידע פיננסי, יהיה מאוד קשה. תחשבו, בסוף בעצם אנחנו כאילו תולים את ההסכמה בכך שהגוף הפיננסי שדיברנו עליו קודם הוא המונופול על המידע והוא זה שלא רוצה לשתף את המידע, והוא יצטרך לעשות פעולות אקטיביות עם הלקוח בשביל לאפשר את הגישה הזאת.

כן, אבל יש גבול. זה טוב שאתה רוצה שאתה רוצה שאנשים ישחררו את המידע הפיננסי שלהם אבל הוא לא התרחש בגלל שהם לא התייחסו למכתב. אתה יודע איזה מכתבים מקבלים מהבנקים וכמה הולכים לפחו בלי לפתוח אותם?

אדוני היושב ראש, בסוף מדובר על חשבונות בהם אחד מהצדדים יכול להוציא 50 אלף שקלים ולצד השני לא יהיה SAY בדבר הזה.

אתה רוצה לבדל בין חשבון משותף לבין ביחד ולחוד?

כן.

בחשבון של ביחד ולחוד, אתה רוצה שתהיה אפשרות כזאת. רק בחשבון ביחד ולחוד תהיה אפשרות.

נכון.

אבל במשותף, אישור של שניהם.

נכון.

נראה לי בסדר כי הם החליטו שזה ביחד ולחוד, אז הם לקחו על עצמם את הסיכון הזה.

אולי הם לא היו באמת מודעים למשמעות.

ברגע שהם עשו את ההגדרה הזאת של ביחד ולחוד, הם מראש נתנו עצמאות אחד לשני לפעול. זה נראה לי סביר.

איגוד הבנקים. אנחנו מסכימים לזה. אני חושב שזה הרבה יותר פשוט. חשבונות שמתנהלים בבנק, זה או ביחד או ביחד ולחוד.

עד היום אני לא יודע אם אני עם אשתי ביחד או לחוד. אני אבדוק את זה. נראה לי שאף אחד לא יודע איך זה מוגדר. אף פעם לא שאלו אותי אם אני רוצה להיות בחשבון ביחד או לחוד עם אשתי.

עכשיו ישאלו. לגבי המאגר שאלה כל החשבונות הקיימים, הוראת המעבר הולכת ל-ביחד ולחוד או ביחד. לגבי חשבונות עתידיים, מאחר שסעיף קטן (ב) בסעיף 42, מאחר שסעיף 42(ב) מדבר על חשבונות שעתידיים להיפתח וקובע שבהסכם פתיחת החשבון יאפשרו לקבוע האם זה ביחד או ביחד ולחוד גם לגבי ה-אופן בנקינג, אנחנו לא רואים בכלל למה צריך את (א).

אבל מה עם החשבונות הקיימים?

החשבונות הקיימים, זה סעיף 73. הוראת המעבר. צריך לקבוע כלל אחד פשוט, גם לגבי החשבונות הקיימים שכבר נקבע. החשבונות הקיימים לפי מה שבני הזוג כבר קבעו פלוס ההודעה שכרגע דיברתם עליה. לגבי חשבונות חדשים, מה שיקבעו - - -

לא, אבל הקיימים, האם יהיה בידול בין ביחד ולחוד לבין משותף?

כן.

אם כן, ההצעה שלהם הגיונית.

לגבי הקיימים. לגבי העתיד, אותו דבר. בסעיף קטן (ב) קבעתם - הרי העתיד, החשבון עוד לא נפתח – שהם יצטרכו לקבל החלטה ולהסכים בעת פתיחת החשבון. אני לא רואה מה הנפקות של (א). צריך לקבוע כלל אחד פשוט שזה לפי הסכמת הצדדים לחשבונות הקיימים, לקבוע את החזקה שזה לפי מה שהם כבר קבעו פלוס ההודעה, ולגבי החדשים, מה שיקבעו בעת פתיחת החשבון. שיהיה כלל אחיד ופשוט שהולך לפי מה שהצדדים לחשבון המשותף הסכימו ביניהם.

אתה אומר לא לעשות ברירת מחדל של אי הסכמה אלא פשוט להגיד. זה מה שאתה מתכוון?

נכון.

אתה אומר שסעיף (א) מייצר איזושהי ברירת מחדל של אי הסכמה.

הנפקות שלו.

ולא מסייע אלא מספיק לך הסעיף שאומר שהצדדים יקבעו בעת פתיחת החשבון.

זה גם מה שאני אמרתי.

אתה מדבר בלי רשות בוועדה שלי?

מתנצל.

לחברי כנסת יש שלוש קריאות לסדר. לך יש רק שתיים וחצי. אחת הלכה לך.

שי אבו, יושב ראש איגוד היועצים והמאמנים.

תודה רבה. אני מברך על כל הנושא של הבנקאות הפתוחה. אני רוצה להתייחס לנקודה שהועלתה עכשיו. אם אני היום מנהל חשבון משותף עם אשתי, ואני ביחד ולחוד, ומשום מה – חלילה, הכול בסדר ברוך השם עם אשתי, אני נשוי לפולניה וזה לכל החיים – אם לצורך העניין קורית סיטואציה שאנשים נמצאים באיזשהו הליכי גירושין, האם המצב הקיים שבו אתם רוצים ליצור מצב שבו אדם ישאל שאלה יכול ליצור כאן בעיה? יש את הנושא של חברה. כאשר יש שותפות בחברה, לא בהכרח הצד השני נותן שותפות בצורה כזאת. כמו כן התייחסות גם למקרה של פטירה. אין התייחסות לנקודה הזאת.

במלים אחרות, אני בא לומר בואו נעשה מהלך שידע לתת מענה לכל אותם סעיפים. אני חושב שגם כאשר אנשים פתחו חשבון מבלי לדעת את המשמעות, ורוב הציבור ודאי אינו יודע מה המשמעות ומה ההבדל בין ביחד לבין ביחד ולחוד, צריך לקחת בחשבון שבעניין הזה יהיה מקום להוציא מכתב כתוב, לשלוח אל הלקוחות, כדי שאנשים יבינו במה מדובר. לצערנו הרב היום שליחת המכתבים נעשית במיילים ואנשים בכלל לא מקבלים את המידע הזה ולדעתי אנחנו מפספסים כאן.

צריך לזכור שמטרת החוק הזה ומטרת העניין של הבנקאות הפתוחה, יש לה תכלית אחת מאוד חשובה והיא לדאוג לציבור. אם פספסנו כאן משהו, לא עשינו כאן שום דבר.

ברשותך היושב ראש, אני רוצה להוסיף עוד שתי נקודות. אני רוצה גם להתייחס לעניין של אבטחת מידע. ראינו מה קרה עכשיו בבית חולים הלל יפה ואני רואה גם מה קורה בהיבטים אחרים. חשוב שאולי רשות הסייבר הלאומית תקבע כללים בעניין הזה שנוגעים לנתונים אישיים שלא ייווצר מצב שחלילה גם חברת פינטק כזו או אחרת לא הייתה רוצה להיות נתונה לסחטנות של כופר כזה או אחר מצד גוף כזה או אחר. חשוב שתיאמר כאן אמירה.

אתה מדבר על נושאים שהם לא בסעיף. לפחות תקצר. הערה אחת היא בקשר לסודיות מידע. יש לך עוד הערה?

עוד נושא, ברשותך.

תודה רבה. רועי פולקמן, פורום מחוללי התחרות, התייחסות לסעיף 42.

תודה אדוני היושב ראש. זה אחד הסעיפים הקריטיים ואני רוצה לומר גם ליועץ המשפטי וגם לך אדוני היושב ראש. אי אפשר להקשות יותר מאשר הסטנדרטים שכבר קיימים היום. גם היום, אם אני רוצה להזמין פנקס צ'קים בבנק שלי, ברגע שאני ביחד ולחוד, אני יכול להזמין והבנק לא פונה לאשתי ושואל אותה אם היא מסכימה לכך. כנ"ל כשאני מעביר כסף, תשלום למשהו. אני רוצה להעביר 5,000 שקלים למישהו, הבנק לא מבקש אישור למרות שיש לנו חשבון שהוא ביחד ולחוד. לכן קודם כל לגבי המלאי, מה שקיים קודם, לגבי ההערה של איתי, לא יכול להיות שדווקא במקום שבו אנחנו רוצים להכניס את השחקנים החדשים, נקשה עליהם יותר ממה שאנחנו דורשים מהמערכת הבנקאית. זאת אומרת, אם יש לי חשבון שהוא ביחד ולחוד, לא צריך שום נהלים חדשים. גם היום אני יכול להעביר אלפי שקלים מהחשבון המשותף שלי עם אשתי בלי הסכמתה כי אנחנו ביחד ולחוד. ולכן זה הסטנדרט המקובל, להבנתי, אצל רוב בעלי החשבונות.

לגבי המצב החדש, להערתו של אייל מאיגוד הבנקים וגם הערה שמישהו העיר בדיון ואמר שהבנק יתקשר. חברים, אנחנו יוצאים מהנחה שאין בהכרח אינטרס למקור המידע לשתף כל מיני פינטקים שיתחרו על הלקוחות שלו. לכן ברור שהגדרת המוצא היא שהבסיס הוא שכאשר אתה פותח חשבון, אתה נמצא במתכונת של ביחד ולחוד. כלומר, אלא אם אמרת – בהחלט זה צריך להופיע בהסברים שאתה מקבל – אחרת, כשאתה פותח חשבון, המידע יכול לעבור אם אחד מבני הזוג אומר שהוא רוצה להעביר את המידע.

אתה מבהיר את הנושא אבל תהיה חד וקצר.

אני מסכם. אני אומר שלגב חשבונות העבר, הנוהל הקיים, מה שכרגע כתוב בסעיף ביחד ולחוד צריך להישאר. ההערות ששי אבו העיר הן הערות שהן נכונות היום לבנקים אבל לא רלוונטיות לחוק הזה. כלומר, כמו שגם היום אני יכול לעשות פעולות בחשבון וכל השאלות מה קרה, אם נפרדו או לא נפרדו, מה שקורה היום בחשבונות בנקים בישראל - לא צריך להקשות. הסעיף הוא נכון ואין לגעת בו.

לגבי חשבונות חדשים, נקודת המוצא היא נקודת מוצא של ביחד ולחוד. זה הדיפולט. לא להקשות יותר. ככל שפתאום עכשיו אנחנו מוסיפים שלייקעס, אנחנו מיירדים את החוק.

לפני שנציע לכם הצעה, שאלת הבהרה. בהגדרות של התהליך, בכל פעם מחדש הלקוח מאשר לחברה ספציפית לקבל את המידע ובאופן חד פעמי. זה לא לדורות. זה אירוע נקודתי. אם אני עכשיו אמרתי לבנק תן לחברת איקס את המידע שלי, זה הולך רק לאותה חברה ורק לרגע הזה והיא אמורה למחוק וכולי.

הרשאת הגישה היא מול נותן שירות ספציפי. ככל שהשירות הוא שירות מתמשך, ההרשאה ממשיכה להיות בתוקף.

אבל זה לא פרוץ לגמרי. ההצעה שלנו היא שיהיו דרכים מודרניות, מהירות ותגובתיות שיידעו את הלקוח. זאת אומרת, הבנק יידעו את הלקוח. הבנק ישלח לו SMS ועם תשובה, מאשר/לא מאשר. לא מכתבים, לא בירוקרטיה. הבנק אומר מאשר/לא מאשר והוא מזהה את עצמו בקוד כמו בכל דבר.

אדוני היושב ראש, בסוף מדובר כאן בבירוקרטיה אמיתית שיכולה להיות אבן נגף.

לא. לא. אל תגיד לי בירוקרטיה. לשלוח היום SMS, זאת לא בירוקרטיה. כל יום חברות שולחות ומבקשות אישור.

אני אחדד. היידוע נמצא כאן בחוק. היידוע, כתבנו במפורש.

איך?

הוא צריך ליידע.

איך?

בהוראות מאסדר.

תניח את דעתי שהיידוע מהיר, אפקטיבי ותגובתי. תן לי שני מסלולים.

מהיר ואפקטיבי, בסדר.

אתה לא חייב עכשיו. תן לי בסוף הדיון על החוק.

אני אבדוק. אדוני היושב ראש, אני מציע גם לשקול את ההפרדה בין מהיר ואפקטיבי לבין תגובתי. בסדר?

תגובתי זה האישור. איך הפרדה? אם הוא לא אישר, מה היידוע עשה, אם לא הגבתי כן או לא? השותף שלך לחשבון אישר לנו להפיץ מידע פיננסי לחברה מסוימת לצורך קבלת הצעת מחיר, אנא כתוב לנו האם אתה מתנגד או מאשר, זה קוד הכניסה.

חשבון ביחד ולחוד, הלקוח השני יכול להוציא 15 אלף שקלים.

בחשבון ביחד ולחוד, אנחנו מקלים עליך ורק תיידע אותם אבל בהחלטות.

הבנתי. ביחד ולחוד.

תיידע אבל לא במכתב. תיידע מהר וטוב. אנחנו בעידן מודרני. אתה יכול לשלוח להם גם פקס אם אתה רוצה.

אפשר אבל לא להתנות את זה.

אתם תחשבו על זה.

לא להתנות באישור פוזיטיבי.

מתנים את זה בהוראות של רגולטור שאנחנו לא יודעים מה ייקבע בהן. יש כאן בכל זאת קושי.

אין לנו בעיה לגבי חשבון ביחד ולחוד שזה יהיה רק יידוע. במקרים האחרים שדורש אישור, זה גם יהיה מהיר. איך היידוע הזה נעשה, תחשבו ותביאו לנו הצעה. תרשמו את זה כהערה.

אדוני, גם איך הוא מגיב כשהוא לא מעוניין.

בדיוק. יובל, יידעת אותי אבל אם אני נגד – אני רוצה את זכות ההתנגדות.

אני יכול להבטיח לך שמקור המידע יאפשר לו להתנגד בצורה מאוד קלה ובצורה מאוד נגישה. זה בדיוק האינטרס של מקור המידע.

יש הוראות מאסדר לעניין הזה.

בחוק הזה החשוד המיידי אלה הם הבנקים אבל הלקוח הוא מעל הבנקים. נכון?

חד משמעית.

הלקוח לא יסבול מזה שאנחנו חושדים בבנקים שהוא לא יקבל את המידע או את הזכות להגיב וכולי. לקבל היום SMS זה דבר בנאלי. כולם עושים את זה.

אנחנו נחשוב על זה.

תחשבו על רעיונות אפקטיביים, בהירים, יעילים, מהירים ולפעמים תגובתיים. למשל, הזכות להתנגד. הוא לא צריך לאשר אבל להתנגד, כן. האם אתה מתנגד? כן או לא. בן זוגו בעד. בן זוגך, שותפך לחשבון הורה לנו לתת מידע פיננסי לחברה אחת לצורך הצעת מחיר, אם אתה מתנגד, אנא שלח לנו הודעה. מה הבעיה עם זה?

אין בעיה.

תחשבו על זה.

הפיקוח על הבנקים. רק לחדד שבסעיף הבא מדברים על ביטול. הביטול הוא לא בדרך של הודעה אבל כן בצורה פשוטה. אפשר לבטל גם אצל הבנק וגם אצל מי שמקבל את המידע, לא ב-SMS ולא לפתוח לינקים ב-SMS.

לאיזה סעיף את מתייחסת? לסעיף 44?

כן.

עוד לא הקראנו אותו. אנחנו נקריא אותו.

יש לנו הערות. בסעיף 41 אנחנו מציעים להוסיף את המילים, אחרי למידע פיננסי, "בהתאם להרשאת הגישה שנתן הלקוח לפי סעיף 38". נכון שיש כאן הפניה לסעיף 38 אבל למען הסר ספק אנחנו מבקשים שיירשמו המילים האלה כדי שיהיה ברור שזה בהתאם להרשאת הגישה.

דבר נוסף שחשבנו עליו תוך כדי ההכנה. האם אפשר לשקול הוראה שלבקשת הלקוח מקור המידע יפיק דוח ריכוז בקשות מידע בחשבונו? הרי הדבר הזה הוא כן מקובל למשל בחוק נתוני אשראי כאשר אפשר לבקש להפיק דוח על בקשות שהוגשו על אותו חשבון. האם אפשר לעשות גם את הדבר הזה כאן? אני מעלה את זה כשאלה.

יש דוחות שנותן השירות יהיה חייב – קבענו בפרק הקודם ועכשיו את אומרת דוחות נוספים.

ללקוח.

נותן השירות חייב לתת דוחות ללקוח.

אם כן, יש התייחסות לדוחות ללקוח.

מצד נותן השירות.

אפשרות לקבוע הוראות כאלה.

בדיוק. זו הסמכה לקבוע הוראות.

אז מה אתם רוצים?

השאלה אם יש לכם כוונה כזאת לקבוע הוראות כאלה. אני רוצה עכשיו לבוא ולעקוב אחרי החשבון שלי ולדעת איזה פעולות בוצעו בחשבון ולקבל דוח פירוט נתונים על איסוף הנתונים האלה.

בנק ישראל. בהחלט יש כוונה מצד מקורות המידע. אנחנו חיברנו את זה לביטול כי היית רוצה באותו מסך לראות את הסטטוס של הכול וגם לאפשר ביטול קל.

נכון.

מבחינתנו הכול מתחבר ובהחלט יש כוונה לכך. יש לנו הוראה שלנו שהיא כבר בתוקף.

הקראנו שלושה סעיפים ויש עוד הערות. לגבי סעיף 42(ב), אנחנו מבקשים לחדד את אופן ההסכמה. "מקור מידע יאפשר לבעלי חשבון משותף להסכים שההרשאה וכולי". הנושא שדיברנו עליו קודם. ההסכמה, אנחנו מניחים שהיא במפורש או בכתב. נכון?

גם מפורש וגם בכתב.

כן. איך מיידעים את בעלי החשבון המשותף על האפשרות?

מאפשרים לו לקבוע שההרשאה תהיה רק על ידי אחד ולא על ידי השני.

איך הוא ידע על כך?

הוא צריך להסכים. הוא לא יכול להסכים למשהו שהוא לא יודע מה הוא.

כי כתבתם שהוא יאפשר להסכים בכל עת כי הרשאת הגישה ייתן וכולי, ויציע לבעלי חשבון משותף בשלב פתיחת החשבון לתת הסכמה.

אם הוא נותן הסכמה, זה אומר שהוא יודע על מה הוא נותן הסכמה.

איך הוא יודע את זה מראש?

את מה?

שקיימת לו האפשרות הזאת. אנחנו לא בטוחים שיש כאן הוראה שמחייבת את מקור המידע להציג את האפשרות הזאת.

אני לא אומר לך את זה מראש. אני מאפשר לך. אני לא מיידע אותך.

זה אולי חידוד אבל זה פשוט להטיל חובה פוזיטיבית וברורה על מקור המידע.

אנחנו נחשוב אם יש לנו משהו.

תרשמו את ההערה הזאת לשיפור בנוסח הסופי.

לגבי פסקה (2) בסעיף קטן (ג). הפסקה קובעת ש"יאפשר מקור מידע לכל אחד מבעלי החשבון המשותף בכל עת לחזור בו מהסכמתו כאמור". חסרה כאן איזושהי השלמה להוראה הזאת שקובעת שמעת קבלת ההודעה על חזרה מהסכמה, לא יאפשר מקור המידע גישה למידע.

גישה בהסכמה של אחד מהם.

כן. זאת הערה חצי נוסחית. אנחנו מניחים שזאת הייתה הכוונה.

אתה מתכוון לזה שזה לא גוזר את ההרשאה.

לא. אם אתה חוזר בך מההסכמה שלך, מה קורה?

אי אפשר שאחד מהם ירשה גישה. צריך הרשאה של כולם.

מקור המידע גם לא אמור לאפשר. נכון?

נכון.

זה מה שביקשנו לחדד.

תחדדו את זה בנוסח הסופי.

עוברים להקראת סעיפים 44 עד 46.

44. ביטול הרשאת גישה

(1) לקוח של מקור מידע, רשאי, בכל עת, לבטל את הרשאתך הגישה שנתן, באמצעות הודעה שימסור למקור המידע. היה החשבון חשבון משותף, רשאי כל אחד מבעלי החשבון לבטל את הרשאת הגישה לגבי אותו חשבון לפי סעיף קטן זה. היה החשבון חשבון של תאגיד, רשאי מורשה חתימה כאמור בסעיף 43(א) לבטל את הרשאת הגישה לגבי אותו חשבון לפי סעיף קטן זה.

(2) מקור המידע יאפשר לבטל את הרשאת הגישה כאמור בסעיף קטן (א) באופן פשוט ונוח, ובכלל זה באמצעות הודעה שתימסר באופן מקוון.

(3) נמסרה למקור המידע הודעה על ביטול הרשאת גישה, כאמור בסעיף קטן (א), יפעל מקור המידע בהתאם להודעה ויודיע על כך בהקדם האפשרי לנותן השירות. ניתנה הודעת ביטול כאמור על ידי אחד מבעלי חשבון בחשבון משותף, יודיע מקור המידע על הביטול גם לשאר בעלי החשבון המשותף בהקדם האפשרי.

(4) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאפשרות הלקוח לבטל את הסכמתו לתת גישה לנותן השירות לכל המידע הפיננסי על אודותיו הנמצא אצל מקור מידע, באמצעות ביטול או צמצום ההסכם עם נותן השירות בהתאם להוראות סעיף 28. קיבל מקור המידע הודעה מנותן השירות לפי סעיף 28(ב)(2) על כך שהלקוח ביטל את הסכמתו כאמור, יראו את מקור המידע כאילו קיבל הודעה לפי סעיף זה על ביטול הרשאת הגישה.

45. הגבלות על גביית תמורה בידי מקור מידע

(1) מקור מידע לא יגבה תמורה מהלקוח בעד מתן הרשאת גישה או ביטולה ובעד מתן הגישה לנותן השירות בהתאם להרשאת הגישה.

(2) שמקור מידע רשאי לגבות תמורה סבירה מנותן שירות בעד מתן גישה למידע פיננסי הנמצא אצלו, בכפוף להוראות שבתוספת החמישית, ובלבד שלא ייגבה מנותן השירות תשלום בעד מתן הרשאת גישה או ביטולה.

אני מציע שבמסגרת הזאת נקרא גם את התוספת החמישית כדי שהוועדה תוכל לדון בה.

תקראו, אבל מה שהקראת נחשב כהקראה.

תוספת חמישית
(סעיף 45)

הוראות לעניין גביית תמורה מנותן שירות בידי מקור מידע

(ׂ1) מקור מידע רשאי לגבות תמורה מנותן השירות בעד הפנייה החמישית ואילך של אותו נותן שירות למקור המידע לגישה למידע פיננסי המצוי אצלו, באותו היום ומכוח כל הרשאות הגישה שנתן הלקוח לאותו נותן שירות. לעניין זה –

(1) יראו את כל הבקשות שהגיש נותן השירות למקור המידע באמצעות מערכת הממשק למידע פיננסי, מכוח כל הרשאות הגישה שנתן הלקוח לאותו נותן שירות, בפרק זמן של 10 דקות, בפנייה אחת.

(2) פנייה של נותן השירות למקור המידע המוגשת בזמן שהלקוח מקושר ישירות לנותן השירות באופן מקוון (online) לשם קבלת שירות ממנו הכרוך בגישה למידע שלשמה נעשית הפנייה כאמור, לא תבוא במניין הפ0ניו לפי פסקה זו.

(2) מקור מידע לא יגבה תמורה שושנה מנותני שירות ש ונים בעד גישה למידע פיננסי הניתנת בתנאים דומים.

עד כאן התוספת החמישית.

46. איסור השפעה בלתי הוגנת

(1) לא יעשה מקור מידע – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת – דבר שיש בו משום הפעלת השפעה בלתי הוגנת על לקוח בכל עניין הקשור למתן הרשאת גישה לפי פרק זה.

(2) לעניין סעיף קטן (א) -

(1) יראו כהשפעה בלתי הוגנת בין השאר הצגת עמדה או אזהרה לגבי מתן הגישה למידע פיננסי לנותן השירות או לגבי טיב השירות הניתן על ידו.

(2) השר, בהתייעצות עם מאסדר נותן השירות ומאסדר מקור המידע, רשאי לקבוע רשימת פעולות נוספות שיראו בהן השפעה בלתי הוגנת של מקור המידע על לקוח.

לגבי סעיף 44, על מנת להבטיח ללקוח שליטה מקסימלית במידע שלו בפרק ג' שעסק בחובות נותן השירות, קבענו שנותן שירות יהיה רשאי לאפשר ללקוח לצמצם או לבטל את הגישה למידע. כאן אנחנו נותנים ללקוח עוד דרך לשלוט במתן הגישה למידע וזאת כאפשרות הודעה למקור המידע. כאשר מדור בחשבון משותף, האפשרות הזאת ניתנת לכל אחד מהשותפים באופן פשוט ונוח. אם נמסרה הודעת הביטול, מקור המידע צריך לפעול בהתאם, זאת אומרת, להפסיק לתת את הגישה. עליו להודיע על כך לנותן השירות ואם יש בעלים נוספים בחשבון המשותף ומדובר בחשבון משותף, גם לאותם בעלים.

בסעיף (ד) אנחנו מדגישים שאין בסעיף הזה כדי לגרוע מאפשרות לבטל ולצמצם את הגישה ישירות אל מול נותן השירות, כמו שקבענו בסעיף 28.

סעיף 45 מדבר על הגבלה לעניין גביית תמורה.

סעיף 45. אדוני היושב ראש, אני גם מכין אותך, יהיו הרבה הערות ציבור בנושא שלו.

מאיפה אתה יודע? יכול להיות שלא יהיו הערות בכלל. אתה מקדים תרופה למכה.

אני מסביר. אנחנו קובעים כאן בצורה מפורשת שמקור מידע לא יגבה מהלקוח כל תמורה על כך שהוא מנגיש את המידע שלו.

הבנקים יאמרו שהם נתנו מידע והטיפול עולה לנו כסף.

נכון. לכן אנחנו קובעים בסעיף (א) בצורה חד משמעית שמהלקוח הם לא גובים כלום. בסעיף (ב) אנחנו כותבים שהבנק כן יכול לגבות סכום מסוים מנותן השירות על הגישה שהוא נותן. אנחנו כותבים שהתמורה צריכה להיות סבירה ובכפוף להוראות התוספת החמישית.

מי קובע את הסבירות?

רגע. בתוספת החמישית אנחנו כן קובעים כמה דברים. דבר ראשון שאנחנו קובעים זה שארבע הפניות הראשונות יהיו בחינם. הטענה שלנו היא – ודיברנו על זה בדיון הראשון – שהמידע הוא של הלקוח. בגלל שהמידע הוא של הלקוח, צריכות להיות מספר פניות שיהיו בחינם. לכן אנחנו קובעים שם בצורה חד משמעית שעבור ארבע פניות, מקור מידע כדוגמת בנק, כדוגמת חברת כרטיסי אשראי, לא יגבה כל סכום מנותן השירות על עסקה. זה במסגרת ארבע פניות.

את זה תיאמת עם הבנקים או לא הגעת להסכמות?

לא יודע. עוד מעט נגלה.

היה דיון מקדים?

לא. ישבנו עם הממשלה. היה תזכיר עם הערות ציבור.

אנחנו גם קובעים שאם לקוח נמצא באפליקציה של אותו נותן שירות, גם הפנייה הזאת תהיה בחינם וזה כדי להשוות בין נותן השירות לבין האפליקציה של מקור המידע. בסוף אנחנו לא רוצים שמקור המידע, האפליקציה שלו תקבל איזשהו יתרון ולכן אנחנו אומרים שכאשר לקוח נמצא בתוך האפליקציה, הוא גם מקבל את אותו מידע. מעבר לזה, אנחנו קובעים שמקור מידע יגבה תמורה סבירה עבור הפנייה החמישית ואילך ואנחנו גם קובעים שהוא לא יגבה תמורה שונה.

התעסקנו הרבה מאוד בסעיף הזה. בנוסח התזכיר בהתחלה הסעיף היה מנוסח בצורה שונה לחלוטין. הוא לא היה פר לקוח. התלבטנו הרבה ובסופו של דבר רצינו ללכת למקום שבו המידע הוא של הלקוח ולכן עבור כל לקוח, לא משנה מי, אנחנו קובעים שיש ארבע פניות בחינם. הסיבה שהלכנו לשם היא כי הסתכלנו לעולם. התקנות של ה-PSD, שזאת הדירקטיבה שקובעת את שירותי התשלום, קובעות שארבע פניות הן בחינם. בסופו של דבר יש כאן מתח בין הרצון להנגיש כמה שיותר מידע החוצה וכמה שיותר בחינם, לבין העלויות הנוספות שנוצרות על מקור המידע. אנחנו חשבנו שהאיזון הזה בסופו של דבר, של ארבע פניות ביום, הוא סביר.

ביום.

ביום. בעיקר כי הוא מבוסס על ה-בסט פרקטיס.

איך נעשות הפניות האלה?

במערכת, בתוך המערכת יש ממשק. דרישה. פנייה.

פניות של הלקוח.

של הפינטק.

של נותן השירות אל הבנק.

כן. כשהלקוח נמצא באפליקציה, זה תמיד בחינם.

ארבע פניות פר לקוח באותו יום.

כן. נכון.

של נותן שירות ספציפי?

כן.

למה הוא פונה ארבע פעמים באותו יום, על לקוח אחד?

בסופו של דבר חלק מהיכולת לתת ללקוח ייעוץ פיננסי טוב נובע מזה שיש לו את המידע. לצורך העניין, אם אתה רוצה יועץ פיננסי שאומר לך שהוא רואה שהוצאת עכשיו הוצאה גדולה ותפסיק לעשות הוצאות נוספות, הוא צריך את המידע באופן שוטף.

נניח הוא פנה וקיבל את המידע הפיננסי מהבנק באותו יום. למה ארבע פעמים באותו יום?

יש שונות גדולה במשך היום, תשלומים שבן אדם מבצע, בהמשך נכניס ניירות ערך.

זאת אומרת שהוא קיבל מידע חלקי? לא קיבל הכול?

הוא קיבל הכול אלא שהוא פשוט קיבל הכול מעודכן לבוקר ולא מעודכן לצוהריים.

נניח שהוא נתן מידע ואז אתה אומר לו שאתה רואה מינוס גדול. אומר לך הלקוח שבערב אמור להיכנס לו סכום מסוים ושיתבסס על הנתונים האלה. משהו כזה? ארבע פעמים ביום, נשמע לי קצב מסחרר של דיאלוג בין בנקים לנותני שירות.

בעולמות המידע, ארבע פעמים ביום זה לא קצב מסחרר.

זה בסדר?

אפילו יש שיטענו שזה לא מאוד מהיר.

בסדר. אתה אומר שנשמע התייחסויות לסעיף הזה.

בבקשה, רחלי בינדמן, מנהלת קשרי רגולציה, הבנק הדיגיטלי הראשון.

גם בנק ישראל רצה לומר מילה.

לא. לא משנה.

אתה רוצה להחליף אותי כאן?

לא, חס וחלילה.

אתה יכול. תאמין לי, החוק הזה הוא לא תענוג. זה לא איזה עונג אין סופי. בנק ישראל, שמורה לכם הזכות. אנחנו מאזנים בין הציבור לבין אנשי המקצוע.

בוקר טוב אדוני היושב ראש. התחיל הדיון בשאלה מי גובה את הכסף. אני רוצה למפות כאן את הסיפור הזה. רוצים לגבות כסף עבור מידע ששייך ללקוח. המידע נמצא אצל הבנק והוא מבקש כסף עבור העברתו לידי הלקוח כדי שיוכל לשתף אותו עם שחקנים מתחרים. רוצים לגבות על כך כסף. זה לא באמת משנה אם גובים את זה מהלקוח או מנותן השירות. בסוף הכול מתומחר ואנחנו יודעים את זה. כל עלות שנושא בה מקבל המידע, היא בסוף מגולגלת. יש כאן תשומות שמתורגמות כהוצאות. זה לא באמת משנה אם הלקוח משלם או נותן השירות משלם.

הדרישה הזאת הגיעה כמובן מהמערכת הבנקאית שאומרת שיהיו לה עלויות שכרוכות בהעברת המידע. בשום שלב לא ראינו בכמה עלויות מדובר. אני מזכירה שברבעון השני של השנה המערכת הבנקאית רשמה רווח נקי של יותר מחמישה מיליארד שקלים. כמה זה יעלה לה? 10,000 שקלים? 100 אלף שקלים? חצי מיליון שקלים? למה הם לא יכולים לעמוד בזה? הדבר הזה ייצר פגיעה ביכולת של שחקנים שרוצים לקבל את המידע בצורה מהירה, מיידית, שוטפת. אני כשחקן רוצה לייצר כאן תחרות.

הנקודה הובהרה. יש עוד משהו?

אנחנו מתנגדים בצורה נחרצת לגביית עלויות. אנחנו לא מבינים את המקור שלהן. כאשר אנחנו נשתף עלויות, לא חושבים שצריך לגבות על כך כסף ולא נרצה לגבות על כך כסף. אני רוצה להבין מה מקור הדרישה הזאת במספרים.

תודה רבה. הערה חשובה. אנחנו נקבל עליה התייחסות. יובל סמט, מנכ"ל רייזאפ, התייחסות לסעיף 45.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני רוצה לחזור לנקודה שהעלית, למה בעצם צריך את המידע מספר פעמים ביום. אדוני היושב ראש משתמש ב-ווייז?

כן.

אם ה-ווייז היה מראה לך ארבע פעמים ביום מצב נכון של התנועה, אבל רק ארבע פעמים ביום ואתה כל היום בכביש, לא היה לזה ערך. לא היית משתמש ב-ווייז.

בכביש אני נוסע ארבע שעות ביום. בן אדם במשך ארבע שעות ביום מתעסק בשחרור מידע פיננסי לבנקים? הלוואי וזה היה המצב.

אנשים היום משתמשים בכסף כל הזמן. המידע זמין כל הזמן במערכת הפיננסית. במשך כל היום אנחנו סולקים כרטיס אשראי, עושים העברות כספים והמידע צריך להיות זמין. לדעתנו המידע צריך להיות זמין במהלך שעות הפעילות באופן מיידי. זאת אומרת שצריך להיות לפחות מינימום של עשר פניות ללא תשלום. לאחר מכן, אם הבנקים טוענים שיש להם עלויות נוספות וכולי, בסדר, אבל אנחנו צריכים לוודא שהמידע יהיה זמין במהלך שעות הפעילות, השעות בהן רוב הלקוחות מבצעים את עיקר הפעולות שלהם.

תן לי להבין. אתה מדבר על עשר פניות. אם כן, ארבע פניות לא מספיקות לך.

נכון.

אני שאלתי למה ארבע ואתה אמרת עשר. עכשיו א ני שואל איך זה מתנהל. נניח אתה רייזאפ – בעזרת השם תתחיל לפעול בישראל כי עדיין אתה לא פועל כאן, נכון?

אני פועל בישראל. יש לנו אלפי לקוחות.

פועל?

בטכנולוגיה שונה.

נכון.

הוא יתממשק אתנו בעתיד.

כבר היום לקוחות ישראלים צומחים אתנו.

כל הכבוד. זה טוב. אני לא מכיר את הפעילות שלכם לעומק, אבל אם עזרתם לאדם אחד לאזן את חשבון הבנק שלו, תבוא עליכם הברכה.

לגבי עשר הקריאות האלה. נניח אתה רייזאפ, יושב אצלך איש שלוחץ על כפתור לבנק מסוים כי הוא צריך מידע של איש מסוים. אתה לוחץ על כפתור. האיש בבנק, הוא יצטרך ללחוץ על כפתור?

הוא לא לוחץ על כלום. אדוני היושב ראש, מדובר בשרת. טכנולוגיה שמתחברת.

אתה כן לוקח על כפתור של דרישת מידע. ניקח דוגמה. אתה רוצה לבנות למישהו פתרון, אתה צריך את המידע מהבנק. לחצת על כפתור. אדם אנושי לוחץ על כפתור לבקש מידע מהמערכת הזאת.

אדוני היושב ראש, הלקוח קם בבוקר ורוצה לדעת מה מצבו הכלכלי, האם היום הוא יכול לקנות פיצה משפחתית למשפחתו.

באפליקציה שלך הוא יוכל להשתמש עשר פעמים והיא מופנית למידע הזה, אבל הבנק לא משיב באמצעות כוח אדם אלא זה אוטומטי.

אין תקורה. הבנק טוען שיש תקורה. קטונתי.

אנחנו נשמעה את הבנקים. אל תעלה את טענותיו. הבנתי. זאת אוטומטיות של מידע. זה לא שהוא לוחץ על כפתורים.

כך האינטרנט עובד. כך הטכנולוגיה עובדת. אנחנו מאמינים שזה דבר חיוני. ללא מידע זמין וטרי, הלקוחות לא יוכלו לצמוח כלכלית. אם יבדקו בקהילה שלנו, בפייסבוק, יראו שהתמונה הכי נפוצה היא שהמידע לא עדכני כפי שהוא באתרי הבנקים וחברותך כרטיסי האשראי וזה דבר שאנחנו עובדים עליו בשיא המרץ. אם זה לא יתאפשר, זה יפגע ביכולת שלנו לייצר חדשנות.

אמרת את הדברים בצורה ברורה. תודה. .

אני מטעם איגוד חברות האשראי בלשכת המסחר. אנחנו מבקשים לחזק את העמדה לגבי כך שאנחנו חושבים שזה יהווה חסם תחרותי במקום בו יגבילו את זה לארבע פניות. אנחנו חושבים שלא צריך להגביל את זה. אנחנו צפויים להיות מקורות מידע ואנחנו חושבים שקבלת המידע מהבנקים היא קריטית. נקודת האיזון שנמצאה כרגע של ארבע הפניות, היא לא נקודת איזון ראויה וצריך לשנות אותה.

נקודה שאנחנו כן רוצים להעלות היא הנושא של מסירת ההודעות שמופיע בסעיפים הקודמים, שמקור מידע נדרש למסור הודעות לנותן השירות ואנחנו רוצים להימנע ממסירת הודעות כל היום. מופיע בסעיף 43 ו-44 לגבי מסירת הודעה ונותן השירות. אנחנו מבקשים להימנע מזה.

לא הבנתי. ההערה ממוקדת לנושא מסוים או שזאת הערה כללית?

לדוגמה, "נמסרה למקור המידע הודעה על ביטול סעיף 44(ג), יפעל מקור המידע בהתאם להודעה, יודיע על כך בהקדם האפשרי לנותן השירות" וכיוצא בזה. זאת אומרת, כל היום מעסיקים אותם במסירת הודעות לנותן השירות.

תודה עורך דין אופק. בנק ישראל, הייתה לכם הערה.

אני רוצה לחדד את הנקודה שיובל טלר דיבר עליה. לשים לב שאם הלקוח נמצא באפליקציה של נותן השירות, הפניות האלה לא נספרות בארבע הפניות שקבועות בתוך החוק. זאת אומרת, אם קמתי בבוקר ואני משתמשת באפליקציה של רייזאפ ואני מסתכלת על הדיווחים שהוא נותן לי, כל הפניות האלה הן פניות שהלקוח נמצא באפליקציה ולא נספרות. הפניות שכן נספרות, אלה פניות כאשר אפליקציית נותן השירות מחליטה לבדוק ולאסוף נתונים. זה דבר ראשון שצריך לחדד.

הדבר השני לגבי הפניות. אני לא זוכרת איפה אבל בהמשך יש סמכות למאסדר לקבוע איך יימסרו ההודעות האלה. הכוונה היא שההודעות עוברות לא בדואר ישראל אלא הכול דרך המערכת. הלקוח ביטל, אתה פונה לבקש את המידע והוא מודיע לך שהלקוח ביטל. הוא ביטל או קרה משהו, הוא מודיע לך באמצעות המערכת. זה מחשב למחשב. אלה לא מכתבים במייל או דואר אלקטרוני.

בהנחה שזה המצב, מן הסתם זה פתרון. אגב, לעניין ארבע הפניות, מבחינת נקודת איזון, אולי ניתן לבוא ולומר שאם חוזים בפעילות רובוטית לצורך העניין, פעילות רובוטית שנועדה למשוך נתונים בצורה לא כשרה, לא הוגנת ולא ראויה, להגביל את זה שם אבל לאו דווקא במספר הפניות באופן כללי בהמשך הדרך.

תודה רבה. אני מבין שהסעיפים האלה מקובלים. סתם. ראיתי שיש הערות.

יש עוד סעיפים שהקריאו. אני מבקש להעיר לסעיף 44(ד) שמדבר על ביטול או על צמצום ההסכם. לגבי ביטול, זה בסדר. לגבי צמצום, מאחר וכל הסעיף מדבר על מקור מידע, אנחנו חושבים שהצמצום צריך להיעשות באמצעות נותן השירות ולא באמצעות מקור המידע. גם מהותית וגם טכנית, כך זה עובד. ביטול והקמה מחדש.

לגבי סעיף 45, רציתי לשאול להערת בנק ישראל.

רגע. אתה יכול לחדד שוב את מה שאמרת?

כן. כל סעיף 44 מדבר על ביטול הרשאות גישה. כל עוד זה ביטול, אפשר לעשות את הביטול גם דרך מקור המידע. סעיף (ד) מדבר לא רק על ביטול אלא הוא מדבר על צמצום ההסכם עם נותן השירות. מאחר וכל הסעיף מדבר, כשאני עומד מול מקור המידע ולא מול נותן השירות, כשאנחנו מגיעים לצמצום, גם בדברי ההסבר, אם תרדו למטה לגבי סעיף קטן (ד), כתוב "שינוי כמות צריך להתבצע באמצעות עדכון או הרשאת הגישה שניתן לפי סעיף 39". הצמצום צריך להיעשות דרך נותן השירות ולא דרך מקור המידע.

זאת הכוונה. להבנתי זה גם ברור מהנוסח.

סעיף (ד) רק מקשר בין הסעיפים ואומר שהאפשרות לבטל דרך מקור המידע לא גורעת מהאפשרות לבטל או לצמצם דרך נותן השירות.

אבל דרך מקור המידע, אני לא רואה איך אפשר לצמצם.

אין התייחסות.

בסדר. לגבי סעיף 45, רציתי לשאול לגבי תגובת בנק ישראל איך מקור המידע אמור לדעת שהלקוח נמצא און ליין כדי להחריג את זה מארבעת הפניות.

בשלב הזה אנחנו עובדים לפי הסטנדרט שהגדרנו. בתוך הסטנדרט יש סעיפים שבהם נותן השירותים צריך לדווח למקור המידע שהלקוח נמצא בקצה. נותן השירות צריך לעבוד ביושר, יש לו רישיון, הוא מפוקח ולא לדווח כשהלקוח לא נמצא שהוא נמצא.

אני מתנצל. אם יורשה לי, עוד הערה שפספסתי בסיבוב הקודם. בסעיף 44, "לקוח שמקור מידע רשאי בכל עת לבטל את הרשאת הגישה באמצעות הודעה שימסור למקור המידע". הקושי היחיד שיש לי הוא שכתוב שימסור למקור המידע ולא תתקבל בידי מקור המידע. אני יודע שזה קצת נשמע פרנואידי מצדנו אבל כן חשוב לנו שלא ייווצר מצב ששולחים לכתובת אלמונית הודעה שאנחנו מבקשים לבטל את ההרשאה ולצורך העניין יטענו שמקור המידע קיבל אותה.

שים לב שבסעיף (ג) כתוב "נמסרה למקור המידע הודעה". כלומר, אני מניחה שהיא הגיעה אליו.

אולי התקבלה בידי מקור המידע הודעה?

זאת שאלת נוסח.

ביקשתי שיהיה התקבלה במקום נמסרה.

תעבדו על הנוסח. תראו שהוא מדויק. שי אבו, יש לך הערות לסעיפים החדשים?

רק הערה אחת, ברשותך היושב ראש. ברגע שהיום אדם מבקש מידע, כל גורם כזה או אחר שמבקש מידע שהמטרה שלו מן הסתם היא לקיחת אשראי וכולי, לפי לשכות האשראי זה פוגע לו בדירוג. צריך לתקן את הלקונה הזאת כדי למנוע מצב שיצא שכרנו בהפסדנו כאשר מצד אחד אנחנו מעודדים תחרות ומצד שני פגענו לו בדירוג והמשמעות היא שהוא יקבל את מחיר הכסף במחיר פחות טוב ממה הוא היה יכול לקבל. אני אשמח שתתוקן הלקונה הזאת.

אמרתי שבעניין של חוק מאגר נתוני אשראי, צריך שיהיה סנכרון בין החוק הזה לבין חוק מאגר נתוני אשראי.

זה קשור לסעיפים שאנחנו מדברים עליהם עכשיו?

בהתייחס לסעיפים שאמרת שיש את האפשרות שאדם לוקח מידע כזה או אחר וכל פעם ידווחו על לקיחת המידע מן הסתם כי הם רוצים אשראי, הדבר עלול להשפיע בסופו של דבר על כך שאדם פנה כמה וכמה פעמים ואז הוא נפגע בדירוג שלו. חשוב שיהיה סנכרון. הרי המטרה של החוק הזה היא לעזור לציבור ולא לפגוע בו חלילה. חשוב שיהיה את הסנכרון הזה.

זאת הערה כללית על חוקים דומים. תתייחסו לזה במבט כללי על מה השפעות החוק הזה מול חוקים אחרים שנושקים לו.

הערות הייעוץ המשפטי.

שאלה לגבי סעיף 44(ב). מוצע לכתוב ש"מקור המידע יאפשר לבטל את הרשאת הגישה כאמור בסעיף קטן (א) באופן פשוט ונוח" וכאן אתם מבהירים "בכלל זה באמצעות הודעה שתימסר באופן מקוון". בסעיפים אחרים לא כתבתם את זה. זה מכוון או שזאת איזושהי השמטה?

באיזה סעיף? זה די דומה להודעה של נותן השירות.

אני אומר שהתיבה, אפילו בסעיף אחד לפני. באופן פשוט ונוח. התיבה הזאת מופיעה כמה פעמים בחוק. כאן אמרתם באמצעות הודעה מקוונת.

משרד המשפטים. אני חושבת שרצינו לוודא שהמינימום, הסטנדרט המינימלי שחייב להיות זה שגם תהיה הודעה באופן מקוון בהקשר המסוים הזה של הביטול, כדי שהלקוח יוכל באמת לשלוט במידע שיוצא ושתהיה לו זכות ביטול נגישה. בהקשרים אחרים חשבנו שאפשר להסתפק בעיקרון הכללי שזה יהיה באופן פשוט ונוח. אנחנו מניחים – שוב, בגלל שכל ההתקשרות כאן היא מקוונת – שזה יהיה מקוון ובאופן כללי כך זה יהיה אבל כאן באופן ספציפי עניין הביטול מאוד יורד לשורש של השליטה של הלקוח במידע שלו והיה חשוב לנו לקבוע את הסטנדרט של ההודעה.

בסדר. הערה או הצעה נוספת. בסעיף 45, "מקור מידע לא יגבה תמורה מהלקוח בעד מתן הרשאת גישה או ביטולה, בעד מתן הגישה לנותן השירות". אנחנו מציעים להבהיר כאן שהגבייה כמובן לא יכולה להיעשות לא במישרין ולא בעקיפין.

אנחנו לא רוצים שעלויות של החוק הזה פתאום יתגלגלו על הלקוח במסלולים אחרים כאשר מקלים עליו בחינם בצד אחד ופתאום רואים עלויות עמלות או משהו אחר בצד שני. לא במישרין ולא בעקיפין.

ולא בשום דרך שהיא.

אני חושב שבמהות אין מחלוקת. אנחנו נבדוק את זה לגבי הנושא הנוסחי.

מה תבדקו?

לגבי הנושא של הנוסח, אנחנו נבדוק. במהות אין כוונה שזה יתגלגל על הלקוח.

כל הבדיקות האלה כמובן צריכות להיעשות בהקדם האפשרי. אנחנו לא יכולים שתהיה בדיקה על כל סעיף.

חד משמעית.

תגיד מקובל וזהו. תשאיר בדיקות לנושאים מהותיים.

העניין הוא שאין בהכרח יכולת לאכוף דבר הזה.

אבל זה אותו עניין. זאת רק הבהרה. לא יגולגלו על הלקוח והוא לא יחויב אבל במישרין או בעקיפין. כי אחרת מה הועילו חכמים בתקנתם?

עוד הערת נוסח. לגבי התוספת החמישית שהיא בעצם כוללת הוראות מהותיות כפי שראינו, יש הוראה בפרט 2 שבתוספת שקובע ש"מקור מידע לא יגבה תמורה שונה מנותני שירות שונים בעד גישה למידע פיננסי הניתנת בתנאים דומים". אנחנו חשבנו שזאת לא הוראה שמתאימה לתוספת כי בעצם מה המהות של התוספת ואיפה כאן הקושי? ניתן לשנות את ההוראות שבתוספת בחקיקת משנה. כלומר, לא צריך תיקון חקיקה ראשית. אגב, לפי ההצעה שלכם זה בכלל בלי פיקוח פרלמנטרי, כל שינוי התוספות. אנחנו כמובן נדבר על זה עת נגיע לסעיף.

יש איזו תופעה מוזרה. בכל הצעות החוק של הממשלה, ועדת הכלכלה לא קיימת. זאת בעצם חקיקת מנגנון השמדה עצמית לוועדת הכלכלה.

חס וחלילה.

חוקים שמעלימים את ועדת הכלכלה לעתיד לבוא.

חס וחלילה. הפוך. היא נמצאת ברוחה.

ברוחה, בנשמתה ובסמכותה. את רוחה תמכור למישהו אחר. אצלנו זה בגופה. אנחנו ערניים בדבר הזה. הסר דאגה מלבך.

אנחנו מציעים שאת אותה הוראה שעכשיו הקראתי, שהיא תועבר לסעיף המהותי בגוף החוק ולא בתוספת שניתן לשנות אותה. זאת הוראה שיש בה מהות. זה לא איזשהו פרט שהוא כמו חקיקת משנה.

לגוף החוק, תעביר את ההערה הזאת. תיקוני חקיקת המשנה או התוספות יאושרו בוועדת הכלכלה. בעתיד נדבר על איך עושים את זה. אפשר להמשיך בהקראה. ממשיכים בסעיף 47 עד סעיף 49. נא להקריא.

אני אקריא את סעיף 47 שסוגר לנו את הפרק ואז נעבור לפרק הבא, לפרק ה'.

47. הוראות מאסדר מקור המידע

(1) מאסדר מקור מידע, בהתייעצות עם מאסדרי נותני השירות, ולעניין פסקה (3) בהסכמת מאסדרי נותני השירות, יקבע הוראות בעניינים אלה:

(1) אופן זיהוי הלקוח על ידי מקור המידע לצורך מתן הרשאת הגישה, ואופן מתן הרשאת הגישה, לרבות זיהויו של הלקוח וקבלת הרשאתו כאמור באמצעות גורם אחר.

(2) אופן מתן הגישה למידע הפיננסי על ידי מקור המידע לנותן שירות באמצעות מערכת הממשק למידע פיננסי, ובכלל זה הוראות לגבי הגנה על פרטיות, אבטחת מידע, מנגנון טכנולוגי מאובטח וחובות תיעוד.

(3) אופן הזדהות של נותן שירות אל מול מקור המידע.

(4) חובות שיחולו על מקור מידע בנוגע לרמת השירות שהוא נותן לנותני השירות.

(2) אין בהוראות סעיף זה כדי לקרוע משאר סמכויות מאסדר מקור מידע, לפפי חוק זה, לקבוע הוראות נוספות במסגרת הוראות מאסדר שהוא נותן.

כאן ניתנת סמכות לרגולטורים של מקורות המידע לקבוע הוראות בעניינים הבאים: אופן ההסכמה של הלקוח להעביר את המידע ובכלל זה איך מקור המידע יזהה אותו, הוראות בעניין הנגשת המידע, ספציפיקציה של מערכת הממשק לרבות הוראות חשובות כמובן לעניין ההגנה על פרטיות, אבטחת המידע והמנגנון הטכנולוגי. הוראות בעניין ההזדהות של נותן השירות. אמרנו שנותן השירות צריך להזדהות כדי לקבל את המידע. הוא צריך להזדהות אל מול מקור המידע. גם בהקשר הזה אנחנו נותנים סמכות למאסדר מקור המידע לקבוע הוראות. את ההוראה הזאת הוא צריך לקבוע בהסכמה עם מאסדרי נותני השירות כדי שזה גם יועבר לנותני השירות.

פסקה (4) מדברת על רמת השירות, מה רמת השירות והזמינות שמקור מידע יהיה חייב לעמוד בה לטובת הנגשת המידע לנותני השירות. כדוגמה, מה הזמינות, קציבת פרקי זמן לטיפול בתקלות, אופן טיפול בתלונות וכדומה.

סעיף קטן (ב) מבהיר שהסמכות לקבוע הוראות לפי פרק זה, הסעיף הזה לא גורע מסמכויות אחרות לקבוע הוראות שנקבעו בסעיפים אחרים בחוק.

באיזו מסגרת? במסגרת הוראות מאסדר?

אלה הוראות מאסדר. הכוונה היא שסעיף קטן (א) מדבר על הסמכות שלו לקבוע הוראות לעניין ספציפי מסוים וכאן אנחנו אומרים שברור שלא התכוונו למנוע ממנו לקבוע הוראות בדברים אחרים שנתנו לו סמכות.

לא, לא התכוונו אבל לא הבנו באיזו מסגרת הוא קובע כאן את ההוראות האלה. יש את ההגדרה שדיברנו עליה בתחילת הדיונים, של הוראות מאסדר, שלגבי כל רגולטור אתם מפנים לחיקוק הספציפי שמסדיר את הפעילות שלו ונותן לו סמכויות. למשל, המפקח על הבנקים והוראות פקודת הבנקאות וכולי. כאן בעצם זאת הסמכה שהיא מנותקת?

לא, היא לא מנותקת. היא מבהירה שזה בהוראות מאסדר.

אם כן, צריך לכתוב שזה בהוראות מאסדר.

אין בעיה, נוסיף את בהוראות מאסדר.

עוד שאלה. יכול להיות שאולי התמונה תתבהר בהמשך הדיון בהצעת החוק עת נגיע לסעיפים הבאים, אבל מה היחס בין הסמכות כאן לבין סמכות ככל שיש למשל לשר האוצר להתקין תקנות באותם נושאים?

זה בכפוף.

לא התייחסנו לפנייה כי זאת בסך הכול פנייה טכנית, טכנולוגית, ללא מגע יד אדם. למה אי אפשר לפנות עשר פעמים ביום? למה רק ארבע פעמים?

כמו שאמרתי קודם, אנחנו מדברים על פרקטיקה הנוהגת. אנחנו רואים איך האקו סיסטם, כל הסביבה הזאת תתפתח.

איך זה בעולם?

בעולם הפרקטיקה המקובלת היא ארבע פעמים. יש מקומות שאפילו אלו ארבע שאלות ושלום על ישראל, כלומר, לא מאפשרים יותר פניות. אנחנו הרחבנו אצלנו את הפרקטיקה לחלונות זמן של ארבעה חלונות זמן ביום שבהם יכול אותו נותן שירותים לפנות.

בדקתם את התמונה בעולם לפני שהחלטתם?

בוודאי.

וזה נראה לך מידתי וסביר?

בוודאי. נראה מידתי וסביר לתקופה ההתחלתית.

ואתם תשקלו בעתיד אם צריך להגדיל את המספר?

לכן זה בתוספת, כדי שתהיה גמישות.

בסדר. יפה.

באישור ועדת הכלכלה.

באישור ועדת הכלכלה והיועץ המשפטי שלה.

התחלת להסביר את היחס בין ההוראות האלה לסעיפי הסמכה לשר להתקין תקנות.

לא הבנתי את השאלה.

אני שואל את זה כי היו מקרים שכתבתם שהוראות מאסדר יהיו בכפוף להוראות שקבע השר בעניין זה ככל שקבע. כלומר, אם הותקנו תקנות. כאן לא התייחסתם לזה.

לדעתי בסעיף השני קבענו שהשר יקבע תקנות.

נכון אבל יש גם סמכות כללית. פשוט רציתי להבין קצת את היחס.

כמובן שהוראות מאסדר יהיו כפופות לתקנות של השר. אני חושב שיש גם התייחסות לזה בהוראות שונות. אני אבדוק.

יכול להיות שצריך לעשות בדיקה אם יש מקום לחדד כאן, כן או לא. לא בדקתי אבל לפחות לגבי חלק מהנושאים.

בסעיף 68(ב) "קבע השר תקנות בעניינים כאמור, רשאי המאסדר לתת הוראות באותם עניינים בכפוף לתקנות שקבע השר".

נכון, אבל זה סעיף אחר.

לדעתי זה מתייחס גם לזה. סעיף 47(א)(3).

אבל גם סעיף 61, סעיף שמסדיר את הסמכויות הנתונות למאסדר.

כן. יש כמה. אני יודע שיש כמה ולכן ביקשתי שתאמרו מה היחס.

אפשר ב-61 לכתוב "ובכפוף להן". ב-61(ג). אם קבע השר תקנות לפי חוק זה בעניין מסוים, שזה יהיה ברור שזה בכפוף להן. אם זה נראה לך נכון.

באיזה סעיף אתם עכשיו? על איזה סעיף הערת את ההערות האלה?

סעיף 47.

הסעיף האחרון בפרק ד'.

כן.

יש הערות לסעיף ב-זום? לא. עודד, בבקשה.

תודה אדוני. איגוד חברות האשראי. אני מבין שזה שינוי גישה מה שאני מציע, אבל בכל זאת אני מבקש להעלות את הסוגיה. אנחנו ציינו בתחילת הדיונים את החשש שלנו מארביטראג' רגולטורי שלגבי גוף אחד תיקבע הוראה אחת ולגבי גוף שני תיקבע הוראה אחרת. אמנם מופיע כאן שצריך להתייעץ עם המאסדר הכללי, אבל כל מאסדר בסופו של דבר רשאי לקבוע הוראות בנושאים שבמהותם הם נושאים דומים על זיהוי לצורך העניין, הוראות אחרות שנוגעות כאן הן הוראות גנריות כלליות שיכולות לחול, שמאסדר אחד יקבע את ההוראות שיחלו על כולם ודווקא הייתי מציע חשיבה אחרת, אם כמובן הוועדה תמצא לנכון לקבל אותה.

אני מציע שייקבעו הוראות אחידות וניתן יהיה בהתייעצות עם המאסדר הרלוונטי לשנות מההוראות האלה או לקבוע הוראות נוספות, אבל שיהיו הוראות ספציפיות שיחולו על כולם.

התייחסות להערה הזאת.

אדוני היושב ראש, אנחנו חושבים שיש כאן כמה רגולטורים שכל אחד פועל בצורה קצת שונה, לא בגלל שבהכרח הוא שונה אלא כי הגופים עליהם הוא מפקח הם שונים. לכן יש מבנה מסוים להוראות ולכן לקבוע הוראות שגף אחד יקבע לכלל הגופים, אנחנו לא חושבים.

מאסדר כללי שיש לו סמכות על הגופים האלה.

נכון. אנחנו כן נתנו, בדיוק כדי לפתור את הבעיה הזאת, יכולת לשר לקבוע תקנות שיהיו תקנות גורפות.

אם כן, זה בסמכות השר.

כן.

אותו רעיון אבל בסמכות השר.

נכון.

שיחולו על כל המאסדרים ואולי לייצר אחידות. בסדר, אבל שבאמת יהיו תקנות כאלה. הוא בעצם מעיר לכם הערה של רגולציה ודקדוקי עניות בין רגולטורים שעוסקים בתחומים דומים ולא מתואמים בפעולות שיכולות להיות אחידות, פשוטות ומובנות.

אני אומר על זה שני דברים. ראשית, התיאום בין הרגולטורים בנושא החקיקה הזאת, מעבר לזה שיש כאן צוות נרחב של הרבה גופים שישבו הרבה מאוד שעות ביחד, יש כבר היום מחשבה על ההוראות שייקבעו אחרי כן בישיבות משותפות, בדיוק כדי לקבוע את זה.

בסדר גמור. זאת הבהרה חשובה.

בנוסף לזה ניתנה הסמכות לשר בדיוק בשביל המקומות שבהם הוא רואה שאין מספיק אחידות, לבוא ולעשות אובר רולינג להחלטות ולקבוע את הדברים האלה בצו.

בסדר גמור. אנחנו ממשיכים בפרק ה'.

הייעוץ המשפטי, רשות ניירות ערך.

את מקריאה את הפרק החדש. תקריאי בבקשה את סעיפים 48, 49 ו-50.

אם את רוצה לומר שני משפטים על הפרק, על עקרונות הפרק בבקשה.

אני אסביר. פרק עיצום כספי, הכותרת שלו, אני חושבת שהיא משקפת אותו הכי טוב. זה פרק שמקנה... במסגרת הסמכויות על כל הצרכנים במגרש הזה.

עיצום כספי

48. הגדרת הסכום הבסיסי

בפרק זה, "הסכום הבסיסי" – סכום כמפורט בתוספת השישית.

49. עיצום כספי

(1) מקור מידע המנוי בפסקאות (1) עד (7) להגדרת "מקור מידע", לשכת אשראי, לשכת מידע על עוסקים או גוף שנקבע לפי סעיף 2(ג) שעסק במתן שירות מידע פיננסי בלי שבידו אישור לכך או בניגוד לתנאי האישור, בניגוד להוראות סעיף 2(ב), רשאי מאסדר כהגדרתו בסעיף 13(א) להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בשיעור של כפל הסכום הבסיסי.

(2) הפר נותן שירות הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט בחלק א' לתוספת השביעית רשאי מאסדר נותן השירות להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות פרק זה, בסכום הבסיסי, ואם הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט בחלק ס' לתוספת האמורה – רשאי מאסדר נותן השירות להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות פ-רק זה, בשיעור של כפל הסכום הבסיסי.

(3) הפר מקור מידע הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט בחלק א' לתוספת השמינית, רשאי מאסדר מקור המידע להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות פרק זה, בסכום הבסיסי, ואם הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט בחלק ב' לתוספת האמורה – רשאי מאסדר מקור המידע להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות פרק זה, בשיעור של כפל הסכום הבסיסי.

(4) הפר גוף פיננסי, למעט חבר בורסה, הוראה מהוראות סעיף 29(ג) כמפורט בתוספת התשיעית, רשאי מאסדר הגוף הפיננסי להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות פרק זה, בשיעור של כפל הסכום הבסיסי.

(5) בעל היתר שליטה שלא דיווח לרשות על התקיימות נסיבה מהנסיבות המנויות בסעיף 27(ג)(1) עד (6) לחוק הייעוץ, לגביו או לגבי נושא משרה בכירה בו, ביגוד להוראות סעיף 20(א)(2), רשאית הרשות להטיל עליו עיצום כספי, לפי הוראות פרק זה, בסכום הבסיסי.

50. החלת מנגנון העיצום הכספי על מפרים

על עיצום כספי לפי סעיף 49 לגבי כל אחד מהמפורטים להלן, יחולו ההוראות המפורטות לצידו:

(1) לגבי בעל רישיון, בעל רישיון מנהל תיקים ובעל היתר שליטה – ההוראות לפי סעיף 56ח וסעיפים 52טז עד 52כט לחוק ניירות ערך, בשינויים המחויבים.

(2) לגבי בנק, תאגיד עזר וסולק – ההוראות לפי סעיפים 14ט עד 14טו לפקודת הבנקאות, בשינויים המחויבים.

(3) לגבי בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי, בעל רישיון למתן אשראי ובעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי – ההוראות לפי סעיפים 72(ד) ו-74 עד 93 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מוסדרים, בשינויים המחויבים.

(4) לגבי לשכת אשראי ולשכת מידע על עוסקים – ההוראות לפי סעיפים 93 עד 105 לחוק נתוני אשראי, בשינויים המחויבים.

(5) לגבי מבטח – ההוראות לפי סעיפים 92א1 עד 92יב, 92יד, 92טז עד 92כ ו-92כב עד 92כג לחוק הפיקוח על הביטוח, בשינויים המחויבים.

(6) לגבי חברה מנהלת – ההוראות לפי סעיף 47 לחוק הפיקוח על גופות הגמל, בשינויים המחויבים.

(7) לגבי גוף אחר העוסק בתחום הפיננסי שנקבע לפי סעיף 2(ג), לפי פסקה (8) להגדרה "מקור מידע" או לפי פסקה (10) להגדרה "גוף פיננסי" – הוראות בעניין עיצום כספי בהתאם לסמכויותיו של מאסדר הגוף האמור לפי הדין שמכוחו הוא מפקח על פעילותו הפיננסית של אותו גוף, כפי שמפורט בתוספת העשירית.

אני אסביר. סעיף 48, הגדרת הסכום הבסיסי, סכום העיצום הכספי נקבע בתוספת.

השארת אותי לבד, רון.

הייתי בוועדת הפנים, שם החליטו לא להחליט.

על זה נאמר בבדידות מזהרת נם חרמון. השארת אותי בבדידות. אתה לא מכיר את לעולם לא תצעדי לבד בית"ר ירושלים?

אני מציע שאולי נדון כבר ונקרא את התוספת השישית. אז תוכלי להשים את ההסבר.

בסדר.

תוספת שישית

(הגדרת "הסכום הבסיסי שבסעיף 48)

הסכום הבסיסי

(1) לעניין בעל רישיון – 25,000 שקלים חדשים.

(2) לעניין בנק, תאגיד עזר או סולק – 10,000 שקלים חדשים.

(3) לעניין מבטח – 10,000שקלים חדשים.

(4) לעניין חברה מנהלת – סכום כמפורט להלן, בהתאם להיקף נכסי קופות הגמל, כהגדרתם בחוק הפיקוח על קופות הגמל, שבניהולה:

(1) היה היקף נכסי קוטפות הגמל שבניהולה עד עשרה מיליארד שקלים חדשים -50,000 שקלים חדשים.

(2) היה היקף נכסי קופות הגמל שבניהולה גבוה מעשרה מיליארד שקלים חדשים – 100,000 שקלים חדשים.

(5) לעניין בעל רישיון למתן שירותי פיקדון ואשראי, בעל רישיון למתן אשראי או בעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי – 50,000 שקלים חדשים.

(6) לעניין לשכת אשראי ולשכת מידע על עוסקים – 50,000 שקלים חדשים.

(7) לעניין בעל רישיון מנהל תיקים – סכום כמפורט להלן, בהתאם לשווי הנכסים הכולל שלו, כהגדרתו בתוספת ראשונה א' לחוק הייעוץ.

(1) היה שווי הנכסים הכולל שלו עד מיליארד שקלים חדשים – 50,000 שקלים חדשים.

(2) היה שווי הנכסים הכולל שלו גבוה ממיליארד שקלים חדשים – 100,000 שקלים חדשים.

(8) לעניין בעל היתר שליטה – 6,000 שקלים חדשים.

עד כאן התוספת השישית.

איך נקבעו הסכומים? מה היה העיקרון המנחה?

הסכומים בעיקר מושווים לחוקים שמסדירים את הפעילות.

הספציפיים לגבי כל גוף?

נכון. אלה סדרי גודל שנראים לנו הגיוניים וסבירים גם בהתחשב בגודל של הגופים וגם בפעילות שלהם. לכן יש כאן חלוקה בין שווי נכסים. יש קריטריון שמייצר הבחנה בין גופים שהם קטנים יותר לגופים שהם גדולים יותר.

הדיון הזה יימשך עד 13:55. שכל אחד יתכונן נפשית. סליחה אורית.

כמו שאמרנו וכמו שראינו בתוספת, יש סכום שנקוב לצד כל סוג של גוף או גורם שמשתתף במשחק הזה.

סעיף 49 מקנה את הסמכות למאסדרים השונים להטיל עיצומים על השחקנים שהם מפקחים עליהם. סעיף קטן (א) מתייחס לפעילות ללא אישור. המאסדר של אותו גוף רשאי להטיל עיצום כספי כפול מהסכום הבסיסי בגלל שזו הפרה חמורה. בסעיף קטון (ב) מוקנית סמכות למאסדר נותן השירות להטיל עליו עיצום כספי כשנקבע, כמו שאמרנו, מדרג של ההפרות לפי חומרתן. בחלק א' לתוספת יש הפרות שהן נחשבות מעט קלות יותר, שאפשר להתייחס אליהן בצורה קלה יותר שבצדן סכום העיצום הכספי הבסיסי הוא הסכום שניתן להטיל.

אתה רוצה שאני אקרא גם את התוספת השביעית?

אני חושב שכן, כדי שתהיה תמונה מלאה בפני הוועדה.

בסדר. אני אתן את ההסבר לפני כן. חלק א' אלה הן ההפרות הקלות יותר, חלק ב' ההפרות ברמת חומרה מעט גבוהה יותר ושם העיצום הכספי הוא כפול.

אני אקרא את התוספת השביעית.

תוספת שביעית

(סעיף 49(ב))

הפרות של נותני שירות

חלק א'

(1) לא דיווח לרשות על התקיימות נסיבה מהנסיבות המנויות בסעיף 27(ג)(1) עד (6) לחוק הייעוץ, לגביו או לגבי נושא משרה בכירה בו, בניגוד להוראות סעיף 20(א).

(2) עשה שימוש במידע פיננסי שאסף או שהתקבל מאחר לצרכים סטטיסטיים בלא קבלת הסכמתו המפורשת של הלקוח לכך, בניגוד להוראות סעיף 28(ד)(2).

(3) שמר מידע פיננסי הנדרש לנותן השירות לצורך הליך משפטי או לצורך הליך בקרה או פיקוח לפי דין, שלא בהתאם להוראות סעיף 27(ג)(1) או להוראות שקבע מאסדר נותן השירות לפי הסעיף האמור, עשה שימוש במידע כאמור שלא לצרכים המנויים בסעיף 27(ג)(2) או לא הבטיח כי הגישה למידע תהיה כאמור בסעיף 27(ג)(3).

(4) לא איפשר ללקוח לבטל אל ההסכם עם נותן השירות או לצמצם את ההסכם, בכל עת, בהתאם להוראות סעיף 28(א), או לא איפשר לו לבטל או לצמצם הסכם כאמור באמצעות מסירת הודעה באופן מקוון, בניגוד להוראות סעיף 28(ב).

(5) לא גילה ללקוח את הפרטים הקבועים בסעיף 32(1) עד (4) בניגוד להוראות אותו סעיף.

(6) לא עמד בדרישות לעניין ביטוח, הון עצמי מזערי או בטוחה אחרת, כפי שקבעה הרשות בהוראות מאסדר, בניגוד להוראות סעיף 35(א).

(7) הפר הוראות שקבע מאסדר נותן השירות לפי סעיף 36.

חלק ב'

(1) לא שמר בסוד מידע על אודות הלקוח, לרבות המסמכים שהועברו לרשותו ותוכנם, או כל פרט אחר המתייחס לפעולות שלגביהן נתן שירות ללקוח, בניגוד להוראות סעיף 23.

(2) קיבל טובת הנאה, במישרין או בעקיפין, בקשר עם מתן שירות, בניגוד להוראות סעיף 24.

(3) אסף מידע פיננסי, קיבל מידע כאמור או עשה בו שימוש שלא לשם מתן שירות ללקוח הנוגע להתנהלותו הכלכלית, על בסיס אותו מידע, או בלא שהלקוח נתן את הסכמתו המפורשת לכך בהסכם עמו, בניגוד להוראות סעיף 25(א), (ב) או (ד)(3).

(4) אסף מידע פיננסי, קיבל מידע כאמור או עשה בו שימוש, לשם מתן הצעה מטעמו להתקשרות עם הלקוח בכל הנוגע למוצר פיננסי או לשירות פיננסי שמתקיים לגביו האמור בסעיף 25(ד)(1) בניגוד להוראות אותו סעיף.

(5) התקשר עם הלקוח למתן שירות מידע פיננסי בלא הסכם בכתב, או לא איפשר ללקוח במסגרת הסכם כאמור לבחור את העניינים המנויים בפסקאות (1) עד (3) של סעיף 26(א) בניגוד להוראות אותו סעיף, או לא ערך את ההסכם בהתאם להוראות מאסדר לפי סעיף 26(ד).

(6) לא נקט פעולות שהורה המאסדר לפי סעיף 26(ב) כדי לקיים את חובת הווידוא לפי הסעיף האמור.

(7) החזיק מידע פיננסי על אודות הלקוח למשך תקופה העולה על תקופת שבע שנים הקבועה בסעיף 27(א) או על תקופה אחרת שנקבעה לפי הסעיף האמור.

(8) לא מחק מידע פיננסי על אודות לקוח בתום שבע שנים מיום שהגיע המידע לידיו, בניגוד להוראות סעיף 27(ג)(4).

(9) לא הודיע למקור המידע על ביטול ההסכם או צמצומו בתוך שני ימים, בניגוד להוראות סעיף 28(ג)(2).

(10) לא מחק את המידע הפיננסי שאינו נדרש עוד בעקבות הודעת הלקוח, לשם מתן השירות ללקוח, בניגוד להוראות סעיף 28(ג)(3).

(11) העביר מידע פיננסי של לקוח לאחר שאינו מהגופים המנויים לפי סעיף 29(א) או (ו)(2)(ב) או העביר מידע פיננסי של לקוח לאחד הגופים כאמור בניגוד לתנאים ולהוראות מאסדר נותן השירות לפי סעיף 29(א) או (ו)(2)(ב) או (ז).

(12) העביר מידע פיננסי לאחר, בלי שהודיע לו, במסגרת ההתקשרות עמו, כי המידע התקבל ממקור המידע באמצעות מערכת הממשק למידע פיננסי, בניגוד להוראות סעיף 29(ב).

(13) לא הודיע על אירוע אבטחה חמור באופן מיידי למאסדר נותן השירות, למקור המידע או לנותן השירות שממנו התקבל המידע, בניגוד להוראות סעיף 30(א).

(14) ביצע פעולה שיש בה ניגוד עניינים כאמור ברשימה שנקבעה בתקנות לפי סעיף 31(ב)(1), שהשר קבע, בהסכמת שר המשפטים, בתקנות האמורות, שניתן להטיל עיצום כספי בשל הפרתה, בניגוד להוראות סעיף 31(א).

אני עוצר אותך כאן. זאת הסמכה לשר בתוך התוספת להתקין תקנות?

לא אם אתה זוכר, בסעיף ניגוד העניינים יש הסמכה לשר לקבוע רשימה. גם בדיון הקודם הבהרנו שרק לגביה יש סמכות להטיל עיצום כספי.

אני זוכר. אני שאלתי על זה. זאת לא הסמכה שאתם קובעים. אתם פשוט מפנים לסעיף 31.

נכון.

התקנות לפי סעיף 31 הן לא בהסכמת שר המשפטים.

נכון.

אבל אם רוצים להטיל עיצום כספי, צריך הסכמה של שר המשפטים. ואת זה אתם כותבים בהסמכה.

לא. לתיקון של התקנות בהוראות שבעצם נוגעות להוראה של עיצום כספי יהיה צורך בהסכמת שר המשפטים.

אני מבין את זה. אנחנו נבדוק.

אנחנו נבדוק מבחינת נסחות לאיפה להעביר את ההסמכה.

נבדוק אם יש מקום לשנות.

מבחינה מהותית, הטלת עצום כספי זה רק על תקנות שאושרו בכנסת.

העניין הזה גם עלה כאן. אני מבין אבל אנחנו נעביר את ההסמכה הזאת לסעיף בגוף החוק ולא בתוספת.

(15) נתן שירות השוואת עלויות או תיווך בכל הנוגע למוצר פיננסי או לשירות פיננסי כאמור בפסקאות משנה (א) או (ב) של סעיף 31(ב)(2), בניגוד להוראות אותו סעיף.

(16) עשה דבר העלול להטעות לקוח בעניין מהותי בעסקה למתן שירות מידע פיננסי, בניגוד להוראות סעיף 33.

(17) לא דאג לקיומם של מנגנוני אבטחת מידע, ניהול סיכונים והגנת סייבר נאותים בהתאם להוראות שנתן מאסדר נותן השירות לפי סעיף 34(ב).

(18) לא הגיש לרשות דוח או הודעה בהתאם להוראות שנתנה הרשות, בניגוד להוראות סעיף 35(ב) או לא מסר לרשות הסבר, פירוט, ידיעות או מסמכים בקשר לפרטים הכלולים בדוח או בהודעה כאמור בהתאם לדרישת הרשות או עובד הרשות, בניגוד להוראות סעיף 35(ג).

(19) ניגש, דרך עיסוק, אל מידע פיננסי על אודות לקוח הנמצא אצל מקור מידע, באמצעות מערכת מקוונת, תוך שימוש בפרטי הגישה של הלקוח אל חשבונו שנועדו לאמת את זהותו בפני מקור המידע, לשם מתן שירות ללקוח הנוגע להתנהלותו הכלכלית, בניגוד להוראות סעיף 59.

(20) לא תיקן פגם במידע שהוא אחראי לו, בהתאם להוראות סעיף 60(ב).

(21) הפר הוראה שקבעה הרשות לפי סעיף 62(ב).

עד כאן התוספת השביעית.

אני מסיים את חלקי. אורית שרייבר, אני פורש בשיא. חיכיתי עד שתיכנסי לתפקידך בוועדה. חבר הכנסת רון כץ יוביל את הדיון עד 13:55. תודה רבה.

(היו"ר רון כץ)

נמשיך.

לפני שאת מסבירה, אם יש מקום להסביר, לומר שאנחנו כמובן נתאים את נוסח ההפרות לסעיפים האופרטיביים ככל שנעשו בהם שינויים לאורך הדיונים.

בוודאי.

אני מחדד את זה כהסמכה שהוועדה נותנת לנו בשלב הנוסח.

לא היה ספק. סעיף 49, אמרנו שהוא מקנה סמכות למאסדרים להטיל את העיצומים לפי הגופים. עברנו עכשיו על התוספת שמתייחסת להפרות של נותן השירות.

סעיף קטן (ג), נקבעה בו הסמכות להטיל עיצום כספי על מקור מידע על ידי המאסדר שלו. כאן יש הפניה לתוספת השמינית. גם כאן יש חלופה של ההפרות.

לעבור לתוספת השמינית?

כן.

תוספת שמינית

(סעיף 49(ג))

הפרות של מקור מידע

חלק א'

(1) לא דיווח למאסדר מקור המידע על אירוע אבטחה חמור לאחר שקיבל הודעה על כך, בניגוד להוראות סעיף 30(א).

(2) התנה מתן גישה למידע פיננסי על אודות לקוח, הנמצא אצלו, באמצעות מערכת הממשק למידע פיננסי, בקיומו של הסכם בינו לבין נותן השירות, בניגוד להוראות סעיף 38(ב).

(3) לא איפשר ללקוח לתת הרשאת גישה, או לא אפשר לו לכלול בהרשאת הגישה את הפרטים המנויים בפסקאות (1) עד (3) של סעיף 39(א), בניגוד להוראות אותו סעיף.

(4) לא הודיע לנותן השירות, בהקדם האפשרי, על כך שלא איפשר לו גישה למידע פיננסי, לא הודיע למאסדר מקור המידע על כך, לא תיעד את מניעת הגישה והנימוקים לכך או לא שמר את התיעוד, הכול בניגוד להוראות סעיף 40(א)(2) או שלא בהתאם להוראות המאסדר שנקבעו בעניינים אלה לפי סעיף 40(א)(4).

(5) נתן לנותן שירות גישה באמצעות מערכת הממשק למידע פיננסי, שלא שנותן השירות הזדהה בפניו כנותן שירות בהתאם להוראות שקבע מאסדר מקור המידע, בניגוד להוראות סעיף 41.

(6) לא איפשר לבעלי חשבון משותף להסכים, בכל עת, כי הרשאת גישה שייתן כל אחד מהם תיחשב כהרשאת גישה שניתנה בידי כולם, או לא הציע להם בשלב פתיחת החשבון לתת הסכמתם כאמור, בניגוד להוראות סעיף 42(ב).

(7) לא הודיע לכל בעלי החשבון המשותף על הרשאת גישה שנתן אחד מהם ועל זכותם לבטל את ההשראה, או לא איפשר לכל אחד מבעלי החשבון שנתנו הסכמה כאמור בסעיף 24(ב) לחזור בהם מהסכמתם כאמור, בניגוד להוראות סעיף 42(ג).

(8) לא איפשר לבעל חשבון בחשבון של תאגיד להסמיך, בכל עת, מורשה חתימה או לא הציע לבעל חשבון כאמור בשלב פתיחת החשבון להסמיך מורשה חתימה, בניגוד להוראות סעיף 45(א).

(9) הציג עמדה או אזהרה לגבי מתן הגישה למידע פיננסי לנותן השירות או לגבי טיב השירות הניתן על ידו, כאמור בסעיף 46(ב)(1), או ביצע פעולה שיש בה השפעה בלתי הוגנת על הלקוח כאמור ברשימה שנקבעה בתקנות לפי סעיף 46(ב)(2), שהשר קבע, בהסכמת שר המשפטים, בתקנות האמורות, שניתן להטיל עיצום כספי בשל ביצועה, והכול בניגוד להוראות סעיף 46(א).

זאת אותה הודעה שהערתי קודם.ף

(10) הפר הוראות שקבע מאסדר מקור המידע לפי סעיף 47.

(11) לא איפשר, בכל עת, לכל אחוד מבעלי החשבון בחשבון משות, ביחד ולחוד שהסכם ההתקשרות לגביו נכרת לפני יום התחילה, לתת הודעת סירוב כאמור בסעיף 73(ב), בניגוד להוראות סעיף 73(ג).

חלק ב'

(1) לא נתן לנותן שירות גישה למידע פיננסי על אודות לקוח, הנמצא אצלו, באמצעות מערכת הממשק למידע פיננסי אף שניתנה הרשאת גישה בידי הלקוח, או נתן לנותן שירות גישה כאמור שלא בהתאם להרשאת הלקוח, בניגוד להוראות סעיף 38(א).

(2) איפשר לנותן שירות גישה למידע בחשבון משוף בלי שהרשאת הגישה ניתנה בידי כל בעלי החשבון, בניגוד להוראות סעיף 42(ב).

(3) לא איפשר ללקוח לבטל את הרשאת הגישה שנתן, בכל עת, בהתאם להוראות סעיף 44(א), או לא איפשר לו לבטלה באמצעות מסירת הודעה באופן מקוון, בניגוד להוראות סעיף 44(ב).

(4) גבה תמורה מהלקוח בעד מתן הרשאת גישה או ביטולה או בעד מתן הגישה לנותן השירות בהתאם להרשאת הגישה, בניגוד להוראות סעיף 45(א).

(5) גבה תמורה מנותן שירות בעד מתן גישה למידע פיננסי הנמצא אצלו שלא בהתאם להוראות שבתוספת החמישית, או גבה מנותן השירות תשלום בעד מתן הרשאת גישה או ביטולה, בניגוד להוראת סעיף 45(ב).

עד כאן התוספת השמינית.

אני חוזרת להסבר הסעיפים. בסעיף קטן (ד) ניתנה סמכות להטיל כפל עיצום על צדדי (ד). עם זאת, על חברי בורסה לא יוטל עיצום כספי כיוון שהם עדיין לא גורם מפוקח.

סעיף קטן (ה) מקנה סמכות להטיל עיצום כספי על בעל היתר שליטה, אם איפשר את חובת הדיווח לרשות על נסיבות של.... דיברנו על כך, כמו הרשאה, כתב אישום או הליך משמעתי.

מה זה הליך משמעתי?

בחלק מהחוקים יש אפשרות לעבור הליך משמעתי לבעלי רישיון.

בהתאם לחוק. בסדר.

יש למישהו שאלות? הערות?

מטעם איגוד חברות האשראי. יש לנו כמה הערות, ברשות אדוני.

לא קראנו את התוספת התשיעית והעשירית.

סליחה, לפני כן, נקרא את התוספת התשיעית והעשירית.

תוספת תשיעית

(סעיף 49(ד))

הפרות של גוף פיננסי

(1) העביר מידע פיננסי על אודות לקוח שקיבל מנותן שירות, לאחר, בניגוד להוראות סעיף 29(ג)(1).

(2) עשה שימוש במידע פיננסי על אודות לקוח שקיבל מנותן שירות, שלא בהתאם לשימושים שנקבעו לפי סעיף 29(ג)(2) או (ו)(2)(א).

(3) לא שמר את המידע הפיננסי על אודות לקוח שקיבל מנותן שירות בהתאם להוראות מאסדר הגוף הפיננסי, בניגוד להוראות סעיף 29(ג)(3).

(4) לא מחק את המידע הפיננסי בתוך 30 ימים מיום קבלת המידע על אודות לקוח שמנותן שירות, בניגוד להוראות סעיף 29(ג)(4).

תוספת עשירית

(סעיף 50(7))

ייקבע מנגנון העיצום הכספי על מפר שהוא גוף שנקבע בתקנות. כרגע לא נקבע בה דבר.

תוכלי להרחיב?

כן. התוספת העשירית היא תוסיף את הגופים שהשר יוסיף כמקורות מידע או כגופים פיננסיים. כרגע כמובן לא נעשה שימוש בסמכות הזאת. זה משהו שהוא צופה פני עתיד ובעתיד כל גוף כזה יצטרך להיות תחת הסמכות של המאסדר הרגיל שלו. לדוגמה, אם חברי בורסה ייקבעו כמקורות מידע, המאסדר שהטיל עליהם עיצום כספי יהיה רשות ניירות ערך שהיא תהיה המאסדר שלהם על התיק. לכן התוספת הזאת בעצם תתמלא כנראה, אם ייעשה שימוש באותה סמכות, בעתיד.

אבל במה היא תתמלא? אתם הולכים לנקוב שם בהוראות החיקוק שמסדיר? מה זה מנגנון העיצום הכספי?

יש שם הגוף, המאסדר, והסעיפים שמסמיכים אותו מכוח החוקים כמו שנעשה כאן בחוק הראשי.

את המודל אני מבין. לא כל כך הבנתי מה זה מנגנון העיצום הכספי.

למה לא לציין את זה בדיוק כך בצורה ברורה?

לא ניתן היום לקבוע את זה כיוון שאותם גופים עדיין לא - - -

לא, לרשום את זה בכלליות כמו שהסברת את זה עכשיו .

כן.

לכתוב אמירה כללית?

לא, לא אמירה כללית.

זה נאמר בסעיף קטן (ה).

במקום מנגנון העיצום הכספי לכתוב שם את זהות המאסדר.

זהות המאסדר והחיקוק - הוראות החיקוק - שמסדיר אותו וקובע הוראות בעניין עיצומים כספיים.

זאת בעצם הכותרת.

כן.

כן. במקום שלא יהיה ברור. כך זה יהיה קצת יותר ברור.

בסדר.

אפשר לחזור על הצעת השינוי?

השינוי אומר להסביר את מה שרשום כאן כי זה לא ברור. זה נשאר אותו הדבר אלא שיהיה יותר ברור ומובן.

בתוספת העשירית לכתוב את מה שהתוספת העשירית באמת תכלול בעתיד. הרי היא לא תכלול את כל המנגנון אלא היא תכלול החלה של המנגנונים הקיימים על אותם גופים פיננסיים.

אני מבינה שזה מה שכתוב כאן. הכוונה היא שזה למעשה יכלול נוסח דומה למה שכתוב בסעיפים האחרים.

הבנו את הכוונה. הערנו לגבי השימוש במינוח מנגנון ורצינו שיהיה ברור שבתוספת הזאת קובעים את זהות הרגולטור ואת החיקוק שמסדיר את הטלת העיצום הכספי וכל ההוראות שרלוונטיות כפי שאתם מחילים גם לגבי הגופים שמוסדרים היום.

אין בעיה. זה נוסח.

אנחנו חוזרים אל עורך דין עודד אופק.

מטעם איגוד חברות האשראי. נושא ראשון. אנחנו נכנסים לעולם חדש של אכיפה. צריך לזכור שנותני האשראי הם לא גופים שמורגלים במסירת המידע או שנערכו לקראת מסירת המידע. נכנסים לעולם של אכיפה משמעותית מאוד לכשיהיו מקורות מידע. אנחנו כן היינו רוצים – ואנחנו רואים מנגנון דומה לדוגמה בחוק צמצום השימוש במזומן, כאשר נתנו איזושהי תקופת התראה. כלומר, תקופת למידה של החוק, שלמדו להכיר את החוק, למדו להכיר את ההיבטים השונים שלו ובתקופה הזאת לא הטילו אכיפה, לא הטילו אמצעי אכיפה אלא השתמשו בהתראות לדוגמה, התריעו לגבי כך שיש כאן איזשהו פאוול, כמובן בהנחה שלא מדובר בפאוול מכוון, במזיד, במרמה וכיוצא בזה. איזושהי תקופה שתאפשר לאותם גופים שהם גופים חדשים לעולם הזה, שגם כך דרך אגב בתקופה הזאת יש כמות אדירה – אני כמובן לא רוצה להלאות את הוועדה בכמות ההגדרה שחלה עליהם כל יום מחדש – ומדובר בהגדרה משמעותית. אני חושב שזה יכול לסייע לכניסה של הגופים האלה לתוך העולם הזה לכשיהיו מקורות מידע. זה כמובן לצד ההערה שלנו שאנחנו מבקשים איזושהי אורכה לכניסה לתוקף של ההסדרה מלכתחילה.

עוד נקודה, ברשות אדוני. שאלה נוספת שאנחנו רוצים לעמוד עליה והיא מאוד מאוד חשובה. עצם הממשק, כלומר, עצם ההתחברות לממשק של מקורות המידע שהם נותני אשראי, היא ברורה. אנחנו רק רוצים להבין שבסופו של דבר המידע שיימסר זה אותו מידע שנאסף על ידי נותני האשראי ולא כל המידע שנדרש בתוך הממשק. אני אנסה להסביר.

לדוגמה, נותני אשראי שעוסקים בניכיון צ'קים. בניכיון צ'קים הלקוח, הלווה לצורך העניין, אין מידע לגביו בגלל שמי שכותב את הצ'ק, לגבי מבוצע החיתום. לא ייאסף על ידי נותן האשראי מידע אודות הלווה, אודות מקבל השירות. השאלה היא האם אותו נותן אשראי נדרש, כשהוא מתחבר לממשק כמקור מידע ולמסור מידע ב-2024, ונקווה שבמועד מאוחר יותר, האם הוא נדרש למסור את כל המידע שקבוע בממשק? כלומר, לאסוף את המידע הזה או רק למסור את המידע שמצוי בידיו. אנחנו רוצים לעמוד על כך שהמידע שיימסר הוא אותו מידע שמצוי בידיו בהתאם לחובות שחלות עליו.

השאלה ברורה. התייחסות.

אני אשמח להתייחס להערה הראשונה בנוגע לאי אכיפה בתקופה הראשונה. קודם כל, לגבי אלה שהם במזיד או במרמה, אנחנו בכלל לא במגרש הזה. אנחנו נמצאים בכלל בעבירות פליליות ולא עיצומים כספיים. אנחנו לא שם. לכן מלכתחילה מדובר בהפרות שהן לא הפרות כאלה.

אני יכולה לפחות להעיד על רשות ניירות ערך, אני לא אדבר בשם רגולטורים אחרים, אבל כאשר נכנסים לתחום פיקוח חדש, אנחנו בדרך כלל, כעניין של מדיניות, מודיעים שאנחנו בתקופה הראשונה לא ננקוט באמצעי אכיפה. כמובן שנשאר הפתח שאם נעשית איזושהי הפרה בנסיבות חמורות בתוך גדר העיצום הכספי, לא משהו שהוא עובר לעניין פלילי, אז נשארת האפשרות בכל זאת, בעיקר בשוק חדש, שאנחנו רוצים שייבנה האמון של הציבור בשוק הזה, כך שאם יש מקרה שמאוד מאוד חריג והוא קיצוני – כן נרצה בכל זאת לנקוט באמצעי אכיפה ולכן לא נרצה להתחייב שבתקופה הזאת אין פעולות אכיפה. זה מצד רשות ניירות ערך. אני גם אומר שהגופים שלנו הם לא גופים חדשים בשוק. הם כבר מכירים את המנגנון היטב.

אני מאכיפה מינהלית ברשות. אני אוסיף ואומר שבמסגרת המנגנון של העיצום הכספי יש כמובן תקנות הפחתה ובמסגרת תקנות ההפחתה יש שיקולים של נסיבות מקלות. זאת אומרת, גם כאשר אנחנו נבחר לאכוף, יש מקום להקלה.

יש רצון טוב והבנה מצד הרשויות.

כן.

מי יכול לענות על השאלה השנייה?

בסוגיית סלי המידע. אני מציע שנתייחס עת נגיע לסלי המידע.

בסדר. נמשיך.

אדוני, יש לי שתי שאלות. בסעיף 50, בפסקה (5), מפנים כאן לגבי מבטח שההוראות לפי סעיפים 92(א)(1) עד 29(יב) יחולו בשינויים המחויבים, אבל מצאתי שסעיף 92(י) לא כל כך רלוונטי. ההפניה לסעיף 92(י) בחוק הפיקוח על הביטוח, לא כל כך רלוונטית. אני חושבת שצריך למחוק אותו או אפשר להסמיך אותנו לבדוק שוב.

אתם רוצים שאני אומר מה אומר סעיף 92(י)? המאסדר של המבטחים יגיב.

עד שהם בודקים, את יכולה לעבור להערה השנייה.

ההערה השנייה נוגעת לתוספת השביעית, לחלק א', לפרט (2) בתוספת לפיו "עשה שימוש במידע פיננסי שאסף או התקבל מאחר לצרכים סטטיסטיים ללא קבלת הסכמתו המפורשת של הלקוח". תהינו האם לא נכון שההפרה הזאת תהיה דווקא בחלק ב' לתוספת, שהעיצום הכספי יהיה גבוה יותר מהסכום הבסיסי.

אני מסכים לזה.

מבחינת המדרג, חשבנו שזה נכון.

כי זו הפרה חמורה יותר.

כן.

אני רק אציין לעניין הזה שבבואנו למיין את ההפרות, חשבנו שכאשר השימוש של צרכים סטטיסטים לא חושף שום מידע על הלקוח, אפשר להתייחס לזה כעזרה ביחס להפרות האחרות.

אבל אנחנו מתייחסים להסכמת הלקוח באופן שהוא מחמיר יותר.

זו עמדת הוועדה.

אנחנו מקווים.

בסדר גמור.

הלשכה המשפטית ברשות שוק ההון. ברשות אדוני, התייחסות גם לנקודה הקודמת לגבי עיצומים על נותני אשראי וכדומה, נקודה שהעלה כאן עורך דין עודד אופק. אני רק אומר שמן הסתם כל שיקול הדעת בנושא הטלת עיצומים וכדומה, זה משהו שנמצא בשיקול הדעת הרחב שיש לרגולטור ולכן גם כאשר אנחנו בוחנים הטלות עיצומים, בין היתר על הוראות שניתנות מכוח הסדרה חדשה, גם הדבר הזה נלקח בחשבון. בין היתר אנחנו לפעמים שולחים התראות ואמצעים חליפיים לפני הטלת העיצום אבל זה חלק משיקול הדעת הכללי שרגולטור מחליט בבואו להחליט אם הוא מטיל עיצום או לא.

לגבי השאלה שהעלתה היועצת המשפטית של הוועדה. סעיף 92(י) לחוק הפיקוח על הביטוח מדבר על שמירת אחריות פלילית. דהיינו, מקום שבו יש הפרה שמהווה גם עילה להטלת עיצום וגם עבירה פלילית, לבוא ולהבהיר שעצם הטלת העיצום לא גורע מהאחריות הפלילית שמוטלת על הגוף. כמובן שסעיף 92(י) לחוק הפיקוח על הביטוח נכתב ביחס להפרות של חוק הביטוח אבל נראה לנו שמבחינת העיקרון הוא גם רלוונטי בהקשר של החוקים הללו.

אבל הוא פשוט מפנה לסעיף 92(א) שלא הוחל כאן. אני מנסה להבין מה הרלוונטיות של הסעיף.

סעיף 92א(ב) הוא הסעיף שמכוחו מטילים עיצומים לפי חוק הפיקוח על הביטוח. הסמכות להטלת עיצומים בנושא שירותי מידע היא כמובן שלא מכוח סעיף 92(א) אלא מכוח החקיקה.

אם אפשר לחדד. למעשה הסעיף הזה גם נועד להבהיר שאנחנו לא מטילים גם עיצום כספי וגם עבירה פלילית על אדם בגין אותו מעשה. זה סעיף שהוא מהותי ונמצא ביחס לכל מנגנון.

בסדר. אם אנחנו מבינים את זה ומודעים לזה, בסדר. ממשיכים בפרק ו'.

פרק ו': הטלת אמצעי אכיפה מינהליים בידי ועדת האכיפה המינהלית

51. פרק ו' – הגדרות

בפרק זה –

"הוועדה" – ועדת האכיפה המינהלית שמונתה לפי סעיף 52לב(א) לחוק ניירות ערך.

"הפרה" – הפרה של הוראות חוק זה, המנויה בתוספת האחת עשרה.

תוספת אחת עשרה

(ההגדרה "הפרה" שבסעיף 51)

הפרות לוועדת האכיפה המינהלית

(1) מי שעסק במתן שירות מידע פיננסי בלא רישיון או בניוגוד לתנאיו, בניגוד להוראות סעיף 2(א).

(2) מי ששלט בבעל רישיון בלי שבידו היתר שליטה, בניגוד להוראות סעיף 9(א).

(3) מי שהעביר אמצעי שליטה בבעל רישיון לאחר והיה עליו לדעת שהנעבר זקוק להיתר שליטה ואין בידו היתר כאמור, בניגוד להוראות סעיף 10.

(4) מי שניתנה לו הוראה לפי סעיף 12(א) עד (ג) ולא מילא אחריה.

(5) בעל רישיון או מי שהגיש בקשה לקבלת רישיון שכלל בבקשה, בדיווח או במידע אחר שהוא מסר לרשות, פרט מטעה, בניגוד להוראות סעיף 35(ד) והיה עליו לדעת שיש בכך כדי להטעות את הרשות.

עד כאן התוספת האחת עשרה.

אני מציע שתאמרי שני משפטים לגבי ועדת האכיפה המינהלית והסמכויות שלה.

ההליך המינהלי הוא כלי ייחודי, הוא כלי אכיפתי נוסף שקיים בארגז הכלים של רשות ניירות ערך. זה הליך שהוא נמצא למעשה בין ההליך הפלילי לבין עיצום כספי. זה איזשהו הליך ביניים שהמטרה שלו הייתה לייעל הליכים, לייצר הליכים שהם קצרים יותר ממועד ביצוע מה שהיה עבירה בהליך הפלילי ועכשיו הוא הפרה מההליך המינהלי, לבין מועד הסנקציה והפרסום לציבור.

מי מוסמך לדון בהליך כזה?

רשות ניירות ערך. חוק ניירות ערך קובע שיש מוטב מינהלי. במוטב חברים שישה חברים. יש שני מוטבים. יש שני יושבי ראש. יושבי הראש הם שופטים בדימוס שהם עובדי רשות. הם עובדי רשות רק לצורך העניין הזה. יש עוד ארבעה חברים שממונים על ידי שר המשפטים, שניים מהם משפטנים ושניים הם אנשי שוק ההון. יש להם סדרי דין בתקנות. יש סנקציות שמוגדרות בחוק, איזה סנקציות ניתן להטיל בהליך כזה וגם ההפרות מוגדרות בתוספות.

בסדר. ברור. יש שאלות?

אני אשאל בהמשך.

52. סמכויות ועדת האכיפה המינהלית

ביצע אדם הפרה, יחולו לעניין המפר ולעניין ההפרה הוראות פרק ח'4 לחוק ניירות ערך החלות לעניין מפר ולעניין הפרה של הוראה המנויה בחלק ג' בתוספת השביעית לחוק האמור, בשינויים המחויבים, ואולם הוועדה תהיה רשאית להטיל על מפר עיצום כספי לפי פרק זה, בהתאם להוראות סעיף 52(יג)(א) לחוק ניירות ערך, בסכום מרבי כמפורט להלן, לפי העניין:

(1) לעניין מפר שהוא יחיד שהוא עובד של בעל רישיון ואינו נושא משרה בכירה בו – בסכום מרבי של 25,000 שקלים חדשים.

(2) לעניין מפר שהוא יחיד אחר – בסכום מרבי של 1,000,000 שקלים חדשים.

(3) לעניין מפר שהוא תאגיד – בסכום מרבי של 5,000,000 שקלים חדשים.

53. סמכות יושב ראש הרשות להתקשר בהסדר להימנעות מנקיטת הליכים או להפסקת הליכים, המותנית בתנאים

(1) סמכות הנתונה ליושב ראש הרשות להתקשר בהסדר להימנעות מנקיטת הליכים או להפסקת הליכים, לפי העניין, המותנית בתנאים, בהתאם להוראות פרק ט'1 לחוק ניירות ערך, תהיה נתונה לו לעניין הפרה, ויחולו לעניין זה הוראות הפרק האמור בשינויים המחויבים.

(2) בסעיף זה, "הליכים" – הליך בירור הפרה או הליך אכיפה מינהלי, לפי פרק ח'4 לחוק ניירות ערך כפי שהוחל בסעיף 52.

54. איסור שיפוי וביטוח

הוראות סעיף 56ח לחוק ניירות ערך יחולו לעניין הליך לפי שפרק זה.

55. סייג לתחולת הוראות פרק ו'

הוראות פרק זה לא יחולו לעניין מי שחלה עליו חובת האישור לפי סעיף 2(ב) או (ג) ועל בעל אישור כאמור.

יש הוראות לפרק הזה?

הסבר.

על האכיפה המינהלית הסברנו ועל הסמכויות. אנחנו מחילים את זה כאן על בעלי רישיון שהם יהיו כפופים לפיקוח ולהסדרה של רשות ניירות ערך בנוגע להפרות, כפי שקראנו בתוספת, הפרות שרלוונטיות לבעלי רישיון ולמי שצריך לקבל היתר שליטה, לבעלי שליטה.

סעיף 53 מקנה סמכות ליושב ראש הרשות להתקשר בהסדר. זה כלי נוסף שהוא מקל, שמאפשר ליושב ראש הרשות להתקשר עם חשודים בהפרה בהסדר אכיפה מינהלי. ההסדר טעון אישור ועדת אכיפה מינהלית.

סעיף 54 עוסק באיסור שיפוי וביטוח. כדי להבטיח את האפקטיביות של הליכי האכיפה, יש איסור לבטח את החברה וגם איסור לתאגיד לשפות את מי שהוטל עליו עיצום כספי מטעם החברה, לדוגמה נושא משרה בתאגיד. גם לבעל השליטה אסור לשפות את התאגיד ונושא הבכירה בו. זה איסור שחל וקבוע גם בחוק ניירות ערך לעניין ההליכים על הגופים שמפוקחים בחוקי ניירות ערך.

סעיף 55, סייג לתחולת הוראות פרק ו', זה מה שאמרתי קודם. כל הפרק הזה שעוסק באכיפה מינהלית, הוא מתייחס רק לבעלי רישיון שהם תחת ההגדרה של רשות ניירות ערך ולא לגופים אחרים.

לא רשות שוק ההון ולא בנק ישראל.

נכון.

כלומר, המשמעות היא שבעלי הרישיונות החדשים, כלומר, לפי החוק שעכשיו הוועדה דנה בו, יהיו כפופים על פניו למשטר אכיפה יותר מחמיר.

הרבה יותר מחמיר.

נכון.

הסמכויות של רשות ניירות ערך הן סמכויות – כמובן שזה מוטב מעין שיפוטי - מאוד מאוד רחבות ויש שיאמרו מרחיקות לכת מבחינת הטלת עיצומים כספיים לעומת רגולטורים אחרים.

אני אסביר למה לתפיסתנו חשוב שהסמכות הזאת תישאר ושנוכל להשתמש בכלי הזה. קודם כל, אם מסתכלים במבט רוחבי על הפעילות של רשות ניירות ערך, חשוב מאוד לשמור על האחידות ועל הכלים שיש לה לגבי כל הגופים המפוקחים.

אין לנו בעיה עם הסמכות שלכם. יש לנו בעיה עם ההבדל הגדול בין הגופים.

לשמור על אחידות. לצורך אכיפת החוק.

כדי לתת מענה לפער הזה. שימו לב, שבתוספת ההפרות נוגעות אך ורק לבעלי רישיון ולגבי מי שצריך לקבל היתר שליטה. כלומר, אלה לא הפרות שיכולות להיות מופרות. אלה לא חובות שחלות על מי שהוא מקבל אישור מרגולטור אחר. לכן לא יכול להיות מצב שיש גוף אחר שמפר את אותה הפרה ושתהיה לו איזושהי סנקציה אחרת או הליך אחר.

אבל הוא יכול לפעול ללא אישור.

הוא יכול לפעול ללא אישור אבל ללא אישור וללא רישיון, לא בטוח שזה אותו הדבר, שזה באותה רמת חומרה. בואו נזכור שלפעול ללא רישיון, זה יכול גם להיות עבירה פלילית. לפעול ללא אישור, זה לא אותו הדבר כאשר מדובר בגוף שהוא כבר נמצא תחת רישיון אחר. זה היה כל העניין של האישור והמחשבה מלכתחילה לתת פטור מחובת הרישיון.

מבחינת מדיניות האכיפה שלכם, אתם תביאו בחשבון את העובדה שבאמת יש כאן גופים חדשים שייכנסו לפעילות? גופים שלא מוסדרים, כלומר, גופים שיקבלו רישיונות לראשונה להיכנס לתחום הזה של מתן שירות מידע פיננסי.

בוודאי. כפי שגם אמרתי קודם, כך נוהגת הרשות גם בתחומים אחרים שנכנסים לתחום פיקוחה וכך ננהג.

איך זה בא לידי ביטוי?

כשמגיעה הפרה, כשמתבררת הפרה, בוחנים גם את הנסיבות שלה. כשלוקחים בחשבון את החומרה של הנסיבות ובאיזה הליך לפעול, בין היתר שוקלים גם את העובדה שמדובר בגוף חדש, בגוף שאולי לא מכיר לחלוטין את כללי המשחק בשוק ההון. כמובן שמי שנכנס לשוק הזה, צריך לפעול על פי הכללים וצריך ללמוד אותם ואי אפשר יהיה לתת את זה כתירוץ, אבל זה בכל זאת איזושהי נסיבה מקלה שכאשר מדברים ויש שיח עם אותו גורם מפוקח ורואים שזאת איזושהי מעידה ראשונית חד פעמית, משהו שלא חוזר על עצמו, משהו שלא נגרם איזשהו דבר שחשוב להגיב עליו באופן מיידי ושאפשר להסתפק בשיח עם אותו גורם – אז כך נעשה.

הדברים שאת אומרת יבואו לידי ביטוי חד משמעי במדיניות האכיפה הכתובה שאתם תוציאו?

קיימת מדיניות אכיפה של הרשות והיא מפורסמת.

אני יודע, אבל עכשיו, לגבי זה.

טל, אתם תעדכנו אותה?

לעניין של איזה מקרים אנחנו מנתבים לאיזה הליכים. כבר כיום באתר הרשות מפורסמת המדיניות הכללית שלנו שבאה לידי ביטוי באמות המידה לניתוב תיקים, גם כאשר אנחנו מחליטים אם זה עיצום כספי או הליך מינהלי, אם אנחנו מחליטים אם זה תיק שילך להליך מינהלי או להליך פלילי. שם יש תתי-שיקולים. השיקולים העיקריים בעצם כתובים בחוק ובפרק של האכיפה המינהלית והרשות במסמך מדיניות פרטה אותם וזה משהו שמפורסם ואנחנו פועלים על פיו לגבי כל המפוקחים שלנו בכל התחומים.

אבל כאן מדובר בתחום חדש. שנכנס. השאלה אם יש לכם איזושהי מדיניות לגבי איך אנחנו מתייחסים לזה לפחות בהתחלה.

כמובן כמו שנאמר, אלה דברים שיהיו תחת מדיניות האכיפה של יו"ר הרשות שאנחנו ניתן לה ביטוי, במיוחד כאשר מדובר בכניסה לתחום חדש. אני יכולה לומר שבשנים האחרונות היה לנו ניסיון בתחומים נוספים כמו זירות סוחר, כאשר נכנסו גופים ושחקנים נוספים והאכיפה הייתה מאוד מאוד בהירה.

יש למישהו שאלות והתייחסויות?

או הערות לסעיפים שהוקראו ונדונו.

אין. נמשיך.

פרק ז'.

פרק ז': עונשין

56. עונשין

(1) מי שעשה אחד מאלה, דינו – מאסר שנתיים או קנס פי שניים וחצי מן הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – פי שנים עשר וחצי מן הקנס כאמור באותו סעיף:

(1) עסק במתן שירות מידע פיננסי בלי שבידו רישיון לכך או בניגוד לתנאי הרישיון, בניגוד להוראות סעיף 2(א).

(2) כלל בבקשה בדיווח או במידע אחר שהוא מסר לרשות פרט מטעה, בניגוד להוראות סעיף 35(ד).

(2) מי שניגש, דרך עיסוק, אל מידע פיננסי על אודות לקוח הנמצא אצל מקור מידע, באמצעות מערכת מקוונת, תוך שימוש בפרטי הגישה של הלקוח אל חשבונו שנועדו לאמת את זהותו בפני מקור המידע, לשם מתן שירות ללקוחו הנוגע להתנהלותו הכלכלית, בניגוד להוראות סעיף 59, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, ואם הוא תאגיד – כפל הקנס האמור.

הסעיף הבא הוא כבר פרק אחר. אני אתייחס לפרק ז'. הסעיף קובע את העבירות הפליליות לפי החוק ואת הסנקציה שלצדן. יש עבירות פליליות של מי שחייב ברישיון או שהוא בעל רישיון. סעיף (1) הוא פעילות ללא רישיון או בניגוד לתנאים שנקבעו ברישיון, וסעיף (2) הוא הטעיית רשות.

התקופות והסכומים – אני מקדימה את התרופה לשאלה – מתאימים מבחינת חומרה למדרג העבירות האחרות בחוק ניירות ערך. בנוסף יש את העבירה הפלילית היא כללית, שלא חלה רק על בעלי רישיון והיא לגבי שימוש בפרטי הזיהוי כדי לקבל גישה. כמו אמרנו, היום יש כבר חברות שהן נותנות שירותים שמבוססים על מידע פיננסי של לקוחות על ידי זה שהן מקבלות את המידע באמצעות טכנולוגיה שהיא לא הטכנולוגיה הזאת, לא ה-EPI אלא הלקוח נותן את פרטי הגישה שלו לחשבון, שם משתמש וסיסמא, זה מידע רגיש, וכך הם יכולים לקבל את המידע של הלקוח. זאת תופעה שקיימת היום אבל היא תופעה שהיא לא מצויה בעינינו בגלל האחזקה של המידע הרגיש אצל החברות וכאשר ייקבע החוק הזה, אחרי שתחלוף הוראת המעבר, דרך המלך להציע שירותים ללקוחות ולהגיע למידע שלהם תהיה באמצעות רישיון או אישור. לכן מוצע לקבוע את העבירה הזאת למי שימשיך לעסוק, כדרך עיסוק, באמצעות סיסמאות והוא לא יפנה לקבלת רישיון או אישור - זאת תהיה עבירה פלילית.

רציתי לשאול לגבי פסקה (1) שבעצם חלה רק על הרישיונות, רק על בעלי הרישיונות, ואין סנקציה פלילית למי שייתן שירות מידע פיננסי בלי אישור.

תה מדבר על פסקה (א)? מבחינת העונשין?

כן. (א)(1).

"עסק במתן שירות מידע בלי שבידו רישיון".

אבל האיסור חל כלפי אדם שעסק בלי שיש לו רישיון.

לא. המודל של החוק, גם של רישיון וגם אישור. אישור לגופים פיננסיים שפועלים היום ומפוקחים היום. הם בעצם לא יחויבו בהליכי רישוי אם יקבלו אישור באותה פעילות.

נכון. שם העבירה הפלילית היא לגבי הרישיון המקורי.

אין סיבה לא להחיל את הסעיף הזה על כל הגופים. זה סעיף פלילי חשוב שאנחנו רוצים.

זה משהו חדש שמוסדר עכשיו. מי שעושה את זה בלי רישיון או אישור, בלי הסדרה, הכלל צריך להיות זהה.

אני אחדד את הסעיף הנורמטיבי. לא הייתי בדיונים הקודמים ואני לא בטוחה אם עשיתם שינויים. הסעיף הנורמטיבי מדבר על אדם שעוסק ללא רישיון ולמעשה קובע החרגה למי שפועל תחת גופים אחרים כיום. כשאנחנו מסתכלים על עבירה פלילית, אנחנו גם מפנים לסעיף הנורמטיבי. אני מסבה את תשומת לבכם לעניין הזה. ולכן העבירה למעשה יכולה לחול.

אנחנו מבינים את הרציונל. הרציונל ברור ונכון. היועץ המשפטי אומר בצדק שצריך להחיל את הכלל הזה על כל מי שעוסק בתחום.

אני מנסה להסביר שהוא למעשה חל כי מי שלמעשה לא נכנס לתוך הפטור, נכנס לתוך הסעיף של העבירה שהוא עוסק בעיסוק הזה, במתן שירות מידע פיננסי דרך עיסוק ללא רישיון כי הוא למעשה לא ייכנס לפטור שנכנס במסגרת הסעיף הנורמטיבי.

אני לא בטוח שהבנתי את מה שאמרת.

זאת הייתה התפיסה בשלב הניסוח.

סליחה, אני רוצה שוב לחדד. אולי את צודקת אבל כדאי לחדד את זה. סעיף (2)(א) קובע איסור על אדם לעסוק במתן שירות מידע פיננסי אם אין לו רישיון שנותנת רשות ניירות ערך. סעיף קטן (ב) קובע שמקור מידע המנוי בפסקאות (1) עד (7) להגדרה, לשכת אשראי ולשכת מידע ועוסקים, לא יוכלו לעסוק במתן שירות מידע פיננסי אלא אם כן יש להם אישור מאת הרגולטור שלהם ובהתאם לתנאי האישור. כלומר, זאת בעצם איזו תמונת ראי שקובעת הליך אחר של "רישוי" והרגולטור הוא אחר. אם אותו גוף, אותו מקור מידע עוסק בשירות הזה בלי אישור, בשירות שמוסדר כאן בחוק, איפה הסנקציה הפלילית שמוטלת עליו?

אתה צודק. זה כנראה שונה ואני חושבת שצריך לחשוב על זה.

אנחנו נשמח להתייעץ לגבי זה. יש השלכות לגבי סמכויות האכיפה והחקירה ולכן אני אבקש להתייעץ.

בסדר גמור.

סליחה על ההטעיה. הנוסח שונה.

זה בסדר. תתייחסו לזה לחיוב עת נרצה להחיל את הכלל הזה על כולם.

יש לי שאלה שנוגעת למהות העבירה. תהיתי אולי נכון להוסיף "שמר מידע מעל התקופה הקבועה" גם כעבירה פלילית. איך בחנתם על מה להחיל עבירה פלילית?

בעיקרון מה שהנחה אותנו זה קודם כל שהרשות – ומדובר כאן על הרשות - תוציא לפועל את האכיפה הפלילית הזאת ולכן הוראות שהן רוחביות ובעצם יחולו על כל מקורות המידע או נותני השירות, לא רצינו לעשות הבחנה כל כך משמעותית. זאת הסיבה מלכתחילה שגם הנושא המינהלי וגם הנושא הפלילי מצמצמים לעבירות שקשורות קשר ישיר לרישוי שנותנת הרשות.

זאת אומרת ששמירת מידע מעל התקופה הקבועה, תהיה רק הפרה מינהלית ובגינה יוטל עיצום כספי ולא עבירה פלילית.

בעצם למה?

נדמה לי שזה בפרט (19) בחלק ב' לתוספת.

מה המניע להחיל את זה דווקא בסעיף הפלילי?

יש בעייתיות. הגורם שלפי החוק הזה הוא הגורם החוקר, זאת רשות ניירות ערך. מוחלות כאן הסמכויות של רשות ניירות ערך בנושאים אחרים גם כדי ליישם את החוק הזה. זה מורכב להעביר את הסמכויות האלה גם בנוגע לגופים אחרים שהם תחת פיקוח של מאסדרים אחרים. יש כאן מורכבות.

אני מבין את המורכבות. עם זאת, גם על זה אנחנו צריכים לעשות חשיבה כי זאת עבירה חמורה. זה לא משהו שאנחנו יכולים להתעלם ממנו וצריך לראות איך אנחנו כן עושים על זה חשיבה כי במנגנון הזה אנחנו מבטיחים אכיפה ואנחנו רוצים לאכוף את העבירה הזאת בצורה יותר משמעותית. בואו נראה איך עושים את זה. תעשו חשיבה ונראה אם אנחו ומצליחים לעשות את זה.

צריך לקחת בחשבון אם זו עבירה שמצדיקה את כל מה שכרוך בהליך פלילי.

אגירה של הפרטים האלה היא עבירה חמורה. מה עושים אתם אחר כך, לגבי מאגרי מידע – צריך לעשות חשיבה בנושא הזה, איך אנחנו מתקדמים עם זה ואם אפשר להכניס את זה לכאן, זה יהיה הדבר הנכון לעשות. בואו נראה איך עושים את זה.

ממשיכים עם סעיף 57, פרק ח'.

פרק ח': הוראות שונות

57. מניעת כפל אמצעי אכיפה מינהליים ותיאום הליכים להטלתם

(1) בסעיף זה, "אמצעי אכיפה מינהלי" – כל אחד מאלה:

(1) עיצום כספי.

(2) התראה מינהלית או דרישת התחייבות להימנע מהפרה, חלף עיצום כספי.

(3) אמצעי אכיפה מינהליים לפי סימן ג' בפרק ח'4 לחוק ניירות ערך.

(2) על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 49 ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מאמצעי אכיפה מינהלי אחר.

(3) ביקשה הרשות לפתוח בהליך להטלת אמצעי אכיפה מינהלי לפי חוק זה נגד נותן שירות שהוא בעל רישיון ואשר מחזיק גם ברישיון לפי דין אחר לשם עיסוק בפעילותו הפיננסית או שהוא רשום לפי סעיף 67(א)(4) לחוק נתוני אשראי, תיידע הרשות את המאסדר שנתן את הרישיון האחר כאמור או שאחראי על ניהול הרישום כאמור, לפי העניין, בטרם תפתח בהליך כאמור ותתייעץ עמו בעניין הפתיחה בהליך. ביקש מאסדר כאמור לפתוח בהליך להטלת אמצעי אכיפה מינהלי לפי דין אחר נגד נותן שירות כאמור, יידע את הרשות בטרם יפתח בהליך ויתייעץ עמה בעניין פתיחתו.

58. אגרות

השר, לפי הצעת הרשות או בהתייעצות עמה, ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי לקבוע אגרות שיחולו על הגשת בקשה לרישיון לפי סעיף 5 ועל בעל רישיון, וכן הוראות בדבר הפרשי הצמדה וריבית שישולמו בשל פיגור בתשלום אגרות לפי סעיף זה, ובדבר החלת פקודת המסים (גבייה) על גביית אגרות והפרשי הצמדה וריבית כאמור.

ועדת הכלכלה. לא ועדת הכספים.

אני אשמח להתייחס. לא בטעות נכתב ועדת הכספים.

נתייחס בסוף. אז תסבירי לנו איך זה חוזר לוועדת הכלכלה.

סעיף 57 מפרט את סוגי אמצעי האכיפה מינהליים. בסעיף קטן (ב) אנחנו קובעים, בדומה לחוקים אחרים שאם יש מעשה אחד שבעקבותיו ניתן להטיל יותר מאמצעי אכיפה אחד על אותו מעשה, יוטל רק אמצעי אכיפה אחד. בסעיף (ג) אנחנו מתייחסים למצב שבו יש בעל רישיון שהוא גם בעל רישיון מרשות ניירות ערך לגבי נותן שירות מידע וגם בעל רישיון מרשות שוק ההון. ישנם גופים כאלה.

כתבתם לפי דין אחר.

גם לשכות אשראי.

מי שהוא מיופה כוח בתמורה שהוא מפוקח על ידי הממונה על שיתוף בנתוני אשראי. לפני הטלת אמצעי אכיפה, תתקיים התייעצות בין שני הרגולטורים. גם כאשר הרגולטור השני רוצה להטיל אמצעי אכיפה, הוא יתייעץ עם רשות ניירות ערך.

סעיף 58, אגרות. מקובל על בעלי רישיונות להטיל אגרה, הן על הבקשה והן אגרה שנתית.

אורית, אולי תתייחסי לוועדת הכספים.

כן, אני אשמח להתייחס. בדומה לסמכות בחוק ניירות ערך, גם כאן מוקנית סמכות לשר לקבוע אגרות. אנחנו מבקשים שהתקנות כן יובאו לאישור ועדת הכספים. ועדת הכספים מאשרת את כל האגרות של הגופים שמפוקחים על ידי רשות ניירות ערך, למעט חברות דירוג שמאושרות בוועדת הכלכלה.

אני מניח שאותו דיון שעכשיו אנחנו עוסקים בו, עלה גם עת דנו בחוק דירוג חברות אשראי.

אני חושבת שדווקא לא.

איך הגיע אישור ועדת הכלכלה? אני מניח שלא אתם הצגתם את זה.

בכנסת, כששאלו לאיזו ועדה זה ילך, אמרו ועדת הכלכלה.

אני שואל לגבי אישור האגרות.

יכול להיות שאולי לא היו מספיק ערים לזה. יש לי ממש דוגמה טרייה מהעת האחרונה. קודם כל, אני רק אומר שוועדת הכספים מאשרת את התקציב של הרשות ומטפלת בכל האגרות ולכן זה חשוב לנו. אבל גם מבחינה פרקטית, מבחינת הניסיון, ממש לאחרונה, לפני כמה חודשים היינו כאן עם ניסיון בו הצלחנו להפחית באופן רוחבי את כל האגרות של הגופים שמפוקחים על ידי הרשות. אנחנו נתקלים בקשיים שהם מיותרים וחבל להיתקל בהם בגלל שאנחנו צריכים להתפצל לשתי ועדות, גם כדי לייצר אלת האחידות וגם כדי להשיג את הקשב של הוועדות בדיוק באותו זמן. אני אזכיר אולי שבאותו יום התקבלה החלטה בוועדת הכלכלה ואחרי כמה שעות החלטה בוועדת כספים והיינו צריכים לחזור לוועדת הכלכלה כדי לשנות את ההחלטה של ועדת הכלכלה. אנחנו חושבים שזה מצב שהוא פחות רצוי, הוא מקשה וזה תחום אחד מני רבים בכל החוק הזה שהיינו שמחים שהוא יהיה מופנה לוועדת הכספים.

ככלל התפיסה שלנו בייעוץ המשפטי של הוועדה בשנים האחרונות היא שוועדת הכלכלה, וועדה ייעודית שדנה בחוק מסוים ומן הסתם מוסמכת גם לאשר תקנות בתחומים שונים, כלומר, יש לה את התמונה המלאה על כל הענף שמוסדר באותו חוק, ראוי שהיא גם תאשר את האגרות שמוטלות מכוח אותו חוק כי זו בעצם הוועדה שמכירה את הענף, עוקבת אחרי הפעילות שלו וכולי.

אני מבין את מה שאת אומרת שבעצם יש איזושהי תמונת רוחב של כל האגרות שלכם שמגיעות לאישור ועדת הכספים. אני משאיר את זה להכרעת היושב ראש. אני לא חושב שתיגרם כאן איזושהי תקלה קשה אם התקנות האלה יגיעו לאישור ועדת הכלכלה. אפשר לתאם אבל אני מבין את מה שאת אומרת.

אני מבין את מה שאתם אומרים. אני שומע את הייעוץ המשפטי ואני חושב שבאמת חוק שנדון בוועדת הכלכלה, התמונה הכוללת תהיה בוועדת הכלכלה. אני לא חושב שזה יהיה קריטי שזה יהיה בוועדת הכספים כי שם דנים בנושאים אחרים שקשורים לחוק. אני חושב שהפרקטיקה כאן מלמדת שאנחנו עובדים מהר וטוב.

בהחלט. לא באתי בתלונות. רוצים לעשות מהלך רוחבי, ובאגרות הרבה פעמים זה כך.

אני מבין את זה אבל בגלל שהחוק הזה נדון כאן ואני לא רוצה שוועדה אחרת תתחיל עכשיו להתעסק בתקנות מסוימות בתוך חוק שנדון בוועדת הכלכלה. לא הייתי רוצה שוועדה אחרת תעביר לנו סעיף קטן בתוך חוק. אני חושב שזה המקום הראוי לדון בו אלא אם כן יש לכם איזושהי התנגדות.

אנחנו מאוד היינו מעדיפים שלפחות הרכיב הזה יעבור לוועדת הכספים. הבעתי את עמדתנו.

אני מבין את העמדה אבל אני חושב שאנחנו נכנסים לתחום חדש ולחוק חדש ואני הייתי רוצה שנמשיך ללוות אותו מ-א' עד ת'. אני חושב שזה יכול להישאר בוועדת הכלכלה ורק בגלל העובדה שזה נושא שהוועדה רוצה לקדם, רוצה לדחוף ונעזור לכם בזה. זה לא יכביד עליכם. אם תהיה איזושהי בעיה, אנחנו נדע להסתדר אתה.

עוד שאלה. אנחנו מבינים שמדובר כאן על אגרת בקשה לקבלת רישיון. אם כך, אין אגרות להגיש בקשה לאישור?

לא אתם אלא הרגולטורים הרלוונטיים.

אני רוצה לחדד ולומר שזה לא בהכרח רק אגרה לבקשת רישיון. אלה יכולות להיות גם אגרות שנתיות. יש גם אגרות על בעל רישיון ולא רק על הגשת בקשה לרישיון. בדרך כלל תקנות שעוסקות באגרות, עוסקות גם באגרות שוטפות.

שוטפות בעד מה? כמו אגרת רישוי?

כן.

לא אגרות בקשה אלא אגרות רישוי.

אגרה שנתית.

אם כן, כדי להגיש בקשה לאישור, לא צריך לשלם.

אנחנו לא חושבים שמעבר לאגרת רישוי צריך להחיל עוד אגרה על בקשת אישור.

בסדר גמור. אני בעד.

59. איסור גישה באמצעות פרטי הגישה של הלקוח

לא ייגש אדם ובכלל זה נותן שירות דרך עיסוק, אל מידע פיננסי על אודות לקוח, הנמצא אצל מקור מידע, באמצעות מערכת מקוונת תך שימוש בפרטי הגישה של הלקוח אל חשבונו שנועדו לאמת את זהותו בפני מקור המידע לצורך גישה כאמור, לשם מתן שירות ללקוח הנוגע להתנהלותו הכלכלית.

אורית דיברה על זה עת הסברנו בנוגע לאיסור הפלילי. כיום יש נותני שירות ויש טכנולוגיה שאפשר לגשת למידע של לקוח באמצעות סיסמה אישית של לקוח. מאחר שהטכנולוגיה התפתחה, יש אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים את הגישה הזאת ללא החזקת סיסמאות. הסיסמה, זאת גישה באמצעות החזקת סיסמאות אישיות של הלקוח וזה יוצר סיכון כלשהו ללקוח ויכולת להיכנס לחשבון שלו. כאן הסעיף מבקש לקבוע איסור על גישה כאמור באמצעות הסיסמאות.

קודם כל, זאת לא עבירה פלילית, נכון?

זאת עבירה פלילית.

אולי פספסתי את זה. כן, סליחה.

סעיף 56(ב).

כן. סליחה.

התייחסויות? הערות?

60. פגם במידע

(1) בסעיף זה, "פגם במידע" – פגם במידע פיננסי, לרבות פגם באבטחת המידע שהוביל לחשיפה של מידע על אודות הלקוח או פגם במהימנות המידע.

(2) פנה לקוח לנותן שירות שעמו התקשר בהסכם או למקור מידע, בעניין פגם במידע שלגביו ניתנה גישה לנותן שירות לפי חוק זה, יברר נותן השירות או מקור המידע את העניין ויידע את לקוחו בנוגע לתוצאות הבירור, בתוך זמן סביר בנסיבות העניין.

(3) נודע לנותן שירת או למקור המידע, בעקבות בירור לפי סעיף קטן (ב) או בדרך אחרת, כי נפל פגם כאמור באותו סעיף קטן וכי הוא אחראי לפגם, יודיע ללקוח ויפעל לתיקון הפגם ולצמצום הפגיעה בלקוח במועד שבו נודע לו עליו. לא היה נותן השירות או מקור המידע אחראי לפגם, ינקוט אמצעים סבירים כדי לברר מי הגורם האחראי לפגם, ולכך שאותו גורם יתקנו כאמור.

(4) נותן שירות או מקור מידע יפצה או ישפה את לקוחו לפי דרישתו בשל נזק או הוצאה שנגרמו לו בשל פגם כאמור בסעיף קטן (ב) שהוא אחראי לו. לא היה נותן השירות או מקור המידע אחראי לפגם, ינקוט אמצעים סבירים כדי שהגורם האחראי לפגם ישפה או יפצה את הלקוח כאמור.

הסעיף מסדיר את אופן הטיפול במקרה של פגם במידע. לדוגמה, פגם באבטחה או פגם במהימנות במידע. זאת אומרת, הועבר מידע שהוא לא נכון.

מה זה יפצה את הלקוח?

אם נגרם לו נזק. הלקוח צריך להוכיח לפי דיני נזיקין שנגרם לו נזק בעקבות העברת מידע לא נכון לדוגמה, שנמסר שיש לו הלוואה למרות שאין לו הלוואה ודירוג האשראי שלו השתנה ונתנו אשראי בריבית יותר גבוהה. רכיבים שהלקוח יצטרך להוכיח אבל אם נותן השירות או מקור המידע אחראי לאותו מידע לא נכון, הוא צריך לפצות את הלקוח בגין זה.

למאסדרים יש סמכות לקבוע הוראות לעניין הפיצוי?

יש להם סמכות כללית. עוד מעט נגיע לסעיף 61.

בסדר, אבל מעבר לסמכות הכללית, אין להם סמכות? אתם לא חושבים שצריך איזה שהן הוראות?

לגובה הפיצוי? בסוף מדובר כאן כאשר הוא חי בנזיקין.

צריך להוכיח את הנזק.

את גובה הנזק, כן. את הנסיבות, את הסיבה ואת הקשר הסיבתי.

מטעם איגוד חברות האשראי. שני דברים שאני רוצה להעיר עליהם, ברשות אדוני. ראשית, כתוב כאן שמקור המידע יברר בכל מקרה, לאו דווקא מקום שבו מקור המידע פגום אצלו. כלומר, בקשר לכל מידע. הייתי רוצה לחדד שהפנייה למקור מידע והבדיקה של מקור המידע רק מקום שבו המידע נובע מאותו מקור מידע. כלומר, שזה המידע הרלוונטי לאותו מקור מידע.

לאיזה סעיף אתה מפנה?

כל סעיף 60. הסעיף מתייחס לכך שמקור המידע יבדוק ויברר ולא ברור שזה רק אותו מידע שנוגע למקור המידע. הרי אם פונים אליו בקשר למידע שנאסף מקור מידע אחר, הוא לא צריך לברר את זה.

"הנוגע בדבר", זאת ההערה? ההערה שלך היא להוסיף את התיבה הנוגע בדבר?

כן.

מקובל עליכם?

נבדוק. יכול להיות שצריך.

ההערה השנייה נוגעת לסעיף (ד). אני חייב להודות שזה סעיף די חריג בנוף הפיננסי. אנחנו נתקלים לא מעט בחקיקה פיננסית אבל כאן יש סעיף שכבר קובע אחריות מראש. אנחנו מבינים את החשיבות של החוק. החוק חשוב, צריך לאפשר, יש כאן סמכויות אדירות לרשות ניירות ערך ואנחנו חושבים שלקבוע מראש את האחריות – עוד לא ברור מה הפגם, מה מהות הפגם, מה מידת הפגם, כמה זה ישפיע על הלקוח – כבר קובעים אחריות על מקור המידע. אנחנו חושבים שזה מעט מחמיר והיינו מבקשים לבחון מחדש את הסעיף הזה. אני לא זוכר תקדים כל כך משמעותי בחקיקה פיננסית כמו בסעיף הזה.

הסעיף אומר שזה במידה והוא אחראי לפגם.

אחריות לפגם נבחנת בית המשפט, כמו בכל מקום, ואם יש אחריות, מן הסתם יתבעו את זה.

אין כאן כוונה לשנות מדיני הנזיקין. כמדומני שסעיף דומה, אם לא זהה לחלוטין, נמצא בחוק שירות התשלום. אני כמעט בטוח, ואפשר לוודא את זה, שסעיף קטן דומה, אם לא זהה, נמצא בחוק שירותי תשלום עדכני. לא התכוונו לשנו ת מדיני הנזיקין. הכוונה, כמו שממלא מקום היושב ראש אמר, שזה כאשר אתם אחראים לפגם.

אני אחזק את הדברים. סעיף 19 לחוק שירותי תשלום באמת היה מקור ההשראה שלנו לסעיף הזה. הוא גם מדבר על פגם בביצוע פעולת תשלום וכאן מדובר על פגם במידה. שוב, זה לא סוטה מדיני הנזיקין הכלליים. הדבר היחיד, זה עושה איזושהי חלוקה מסודרת ומה כל אחד צריך לעשות בחלק שלו ומוסיף את חיוב ההשתדלות הזה של מאמצים סבירים שגם קיים בחוק שירותי תשלום.

אני מבין את התקדים שאתם מציינים. יכול להיות שאיכשהו זה נשמט במהלך כל דיוני החקיקה, הסעיף הספציפי הזה, ולא הספקנו להעיר או שלא נתנו עליו את הדעת מספיק. כמובן שהוועדה, זכותה להכריע ויש תקדים לזה. עצם האמירה בחוק לגבי האחריות כאשר האחריות קיימת מכוח חקיקה אחרת לצורך העניין או מכוח החקיקה הזאת, מקום שבו גוף התרשל וניתן לתבוע אותו. אין הצדקה לרשום שאם הוא אחראי, הוא יהיה אחראי ולצורך העניין ניתן יהיה לתבוע אותו בתוך החוק עצמו. זה ברור, זה מובן, אלה הוראות הדין. זה כמו כל הוראת דין אחרת אתה לא אומר אני לא רצחתי היום או אני לא הרגתי. אנחנו חושבים שזה מעט מחמיר לכלול את זה ונבקש בכל זאת לשקול הורדה.

איגוד הבנקים. לגבי סעיף 60, אנחנו שמחים שסעיף 19 לחוק שירות התשלום היה השראה אבל אנחנו חושבים שדווקא הסעיפים שצריכים להיות כאן מסעיף 19 לא נמצאים כאן ואלה שנמצאים, לא צריכים להיות. החלק בסעיף 19 שאנחנו חושבים שכן צריך להיות כאן, זה אותו חלק שמסדיר את האחריות בין הצדדים שקובע מי אחראי למה. כמו שבחוק שירותי תשלום באו ואמרו שמי שמעביר את התשלום, הוא אחראי עד נקודה מסוימת והבנק או נותן שירותי התשלום האחר אחראי מאותה נקודה, יהיה אחראי מאותה נקודה ואילך. אותו הדבר כאן. צריך לקבוע הסדר אחריות שמקור המידע אחראי כל עוד המידע אצלו, עד שהמידע עובר לנותן השירות, ושנותן השירות אחראי החל מאותו שלב ואילך.

לגבי המשך סעיף 60 שהוא באמת מועתק מסעיף 19 לחוק שירותי תשלום, המקרה שלנו כלל לא דומה לשירותי תשלום. בשירותי תשלום יש יחסים בין נותני שירותי תשלום, שהם גופים מפוקחים שיש ביניהם יחסים, שהם צדדים לאותן מערכות תשלומים. כאן באו וקבעו שלמקור המידע אסור להתקשר עם נותני השירות, אסור שיהיו הסכמים בין הצדדים ומטילים אחריות על מקור המידע כדי לברר מול נותני השירות. לפעמים בכלל אין לך קשר אל נותני השירות. להיפך, תייצר כאן איזושהי מערכת שהיא מערכת אוטומטית שכל נותן שירות יכול להתחבר לקחת מידע. אין הסכם, אין יחסים בין הצדדים, אבל יצרו מערכת שלמה של בירור פגמים בין הצדדים שלא קבעו מה האחריות ולא נתנו כלים לעשות את זה.

הבנתי. תרצו להתייחס?

אנחנו נחדד שאנחנו לא מייצרים כאן אחריות נזיקית נוספת. אנחנו פשוט מבהירים את מערכת היחסים. אנחנו מבהירים שגם כאן חלים דיני הנזיקין וזאת המטרה שלנו.

משרד המשפטים, רוצים להוסיף משהו?

אני אוסיף לגבי החלק השני. סיטואציה, גם במידע, כאשר יכול להיות למשל גם נושא של דלף במידע, לקוח לא בהכרח יודע להגיד מאיפה המידע הזה דלף. המידע הזה היה גם אצל מקור המידע וגם אצל נותן שירותי המידע. בסוף ביחסי הכוחות בין השחקנים, בינם לבין עצמם, אתה צודק שלא בהכרח זה לא תנאי שתהיה התקשרות חוזית ביניהם, אתה צודק שלא בהכרח יש ממשק משפטי חוזי אבל בכל זאת יש ממשק בין הגופים, ממשק טכנולוגי ויש מידע שעובר. אני מעדיפה ליצור איזשהו נטל על החברות עצמן מאשר על הלקוח להיות מטורטר בין הגופים שהוא יכול לעשות את זה אבל אנחנו מעדיפים כן לבקש מהחברות, להורות לחברות שהן הצד החזק, לסייע בדבר הזה. שוב, מדובר במאמצים סבירים. יכול להיות שבעולם התוכן של שירותי תשלום, כשיש התקשרות חוזית, מאמצים סבירים ידרשו רמה מסוימת ויכול להיות שכאן מאמצים סבירים, בנסיבות העניין יהיו אחרות.

הממשק יכלול מערכת לבירור פגמים? תלונות? הרי הממשק הוא רק העברת מידע.

הבנו את השאלה והבנתי גם את התשובה. היועצים המשפטיים, יש לכם משהו להוסיף?

לא.

מצטרף אלינו היושב ראש שבודק שאני מסיים את הישיבה בזמן. לסיכום, דווקא ההערה הזאת שהיא הערה צרכנית, היא הערה חשובה. בסופו של דבר הלקוח לא יודע באיזה שלב בשרשרת המידע שלו עבר ולאן, וזה כן חשוב שכל הנוגע בדבר שמתעסק במידע של הלקוח, ידעו שיש להם אחריות אישית לנזק שנגרם. זאת הוראה חשובה.

מעבר לזה, יש לנו כמה דברים שאנחנו צריכים לבדוק ואנחנו נבדוק אותם.

לא אנחנו אלא נציגי הממשלה.

הם צריכים לחזור אלינו עם תשובות.

כן. נציגי הממשלה צריכים לחזור אלינו עם תשובות. נמשיך בדיון הבא. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.