פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



8
ועדת הכלכלה
12/10/2021


מושב שני

פרוטוקול מס' 48
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ו' בחשון התשפ"ב (12 באוקטובר 2021), שעה 11:30

פרק ט"ז (שירות מידע פיננסי) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
רון כץ
מיכל שיר סגמן
סמי אבו שחאדה

ענבר בזק
ולדימיר בליאק

יובל טלר - רכז פיננסיים באגף תקציבים, משרד האוצר

אוהד מעודי - מנהל צוות ביטיוחי רכש אגף שוק ההון

עמיהוד שמלצר - עו"ד בלשכה המשפטית, משרד האוצר

לירון מאוטנר לוגסי - עו"ד, משרד המשפטים

אביטל קרופניק - עו"ד ביחידת חקיקה, רשות ניירות ערך

אורית שרייבר - מנהלת מערך חקיקה, רשות ניירות ערך

חן פליישר - בנק ישראל

עודד אופק - יועץ משפטי איגוד חברות האשראי בלשכת המסחר ואיגוד הברוקרים, איגוד לשכות המסחר

לינור דויטש - מנכ"ל, לובי 99

עדי בן אברהם - יועמ"ש, לשכת סוכני הביטוח

רן מלמד - מייסד, נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות של רווח

אמיר ונג - יועץ משפטי, חברת גמא ניהול וסליקה


אייל דותן – עורך דין, איגוד הבנקים

איתי עצמון
מרב תורג'מן

עידית חנוכה

הדס צנוירט

פרק ט"ז (שירות מידע פיננסי) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, מ/1443

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. אנחנו ממשיכים בחוק שאנחנו מכנים רפורמת הבנקאות הפתוחה, שירות מידע פיננסי שיאפשר לתת הצעות טובות יותר ללקוחות. המידע הזה נמצא בבנקים והחוק הזה מסדיר מי יוכל לקבל מידע פיננסי באישור הלקוח כדי לתת לו הצעות לשירותים שונים כולל חברות קיימות, חברות חוץ בנקאיות וחברות פינטק שהולכות וצומחות בתחומים הללו. היינו בשלב ההקראה. הגענו לסעיף 24. מהסעיף הזה אמרתי שתינתן אפשרות להעיר על 24 כי לא סיימנו הערות. אם יש למישהו בזום הערה על 24, הוא גם יוכל לומר אותה. נמשיך לקרוא עוד כמה סעיפים, ותינתן זכות להעיר גם על 24 בסבב ההערות הבא. אנא המשיכו לקרוא. 25. בבקשה.

הגבלות על איסוף או קבלה של מידע פיננסי ושימוש בו. 25. (א) נותן שירות לא יאסוף מידע פיננסי, לא יקבל מידע פיננסי שנאסף בידי אחר, ולא יעשה שימוש במידע שנאסף על ידו או על ידי אחר, אלא לשם מתן שירות ללקוח הנוגע להתנהלותו הכלכלית, על בסיס אותו מידע, ובכלל זה – (1) ריכוז מידע פיננסי בעבור הלקוח; (2) ריכוז מידע פיננסי והעברתו לגוף שניתן להעביר לו מידע לפי סעיף 29, לשם שימוש במידע על ידי אותו גוף, בעבור הלקוח, למטרה כאמור באותו סעיף; (3) השוואת עלויות; (4) תיווך; (5) ייעוץ בדבר התנהלות כלכלית; (6) מתן הצעה מטעם נותן השירות להתקשרות עם הלקוח.

(ב) נותן שירות לא יאסוף מידע פיננסי, לא יקבלו ולא יעשה בו שימוש, כאמור בסעיף קטן (א), אלא לאחר שהלקוח נתן את הסכמתו המפורשת לכך בהסכם עמו כאמור בסעיף 26.

(ג) נותן שירות לא יאסוף ולא יקבל מאחר אלא מידע פיננסי הדרוש לו לשם מתן השירות ללקוח כאמור בסעיף קטן (א).

(ד) על אף האמור בסעיף קטן (א) – (1) נותן שירות שהוא מקור מידע לא יאסוף מידע פיננסי, לא יקבלו ולא יעשה בו שימוש, כאמור בסעיף קטן (א), לשם מתן הצעה מטעמו להתקשרות עם הלקוח, כאמור בפסקה (6) של אותו סעיף קטן, בכל הנוגע למוצר פיננסי או לשירות פיננסי שמתקיימים לגביו שניים אלה: (א) המידע לגבי המוצר או השירות אינו כלול באחד מסלי המידע הפיננסי החלים לעניין אותו מקור מידע; (ב) הוא מוצר או שירות דומה למוצר או לשירות אחר שהמידע לגביו כלול באחד מסלי המידע הפיננסי החלים לעניין מקור מידע אחר; לעניין זה, "מוצר או שירות דומה", למוצר או שירות אחר – מוצר או שירות השייך לאותו סוג מוצרים או שירותים שנועדו לתכלית דומה, המנוי בתוספת הרביעית שאליו שייך גם המוצר או השירות האחר; (2) נותן שירות רשאי לעשות שימוש במידע פיננסי שאסף או שהתקבל מאחר, כאמור בסעיף קטן (א), גם לצרכים סטטיסטיים הקשורים למתן שירות מידע פיננסי לכלל לקוחותיו, ובלבד שניתנה לכך הסכמה מפורשת של הלקוח ושהמידע שיוצג ללקוחות יהיה מידע סטטיסטי שהוא מידע לא מזוהה; (3) השר, בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם מאסדר נותן השירות, רשאי לקבוע שימושים שנותן שירות לא יהיה רשאי לעשות במידע פיננסי ולא יהיה רשאי לאסוף או לקבל מידע לצורך עשייתם, לפי סעיף קטן (א), אם מצא כי הדבר דרוש לשם שמירה על עניינם של לקוחות נותן השירות.

(ה) השר רשאי לקבוע, משיקולים הנוגעים לתחרות במערכת הפיננסית, כי הוראות סעיף קטן (ד)(1) לא יחולו על נותן שירות שהוא מקור מידע בעל היקף פעילות קטן ושמתקיימים לגביו תנאים שיקבע.

(ו) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות כל דין אחר, ובכלל זה מחובת רישוי לפי דין אחר, החלות לעניין שימוש במידע פיננסי כאמור בסעיף קטן (א).

המטרה של החוק היא להגביר את התחרות בשוק הפיננסי, ולכן אנו פה מכווינים את המטרות שלשמן ניתן לאסוף מידע או לעשות בו שימוש שזה רק לשם מתן שירות ללקוח ולא לשם מכירת המידע או שירות לגורם אחר, וגם שירות ללקוח שנוגע להתנהלותו הכלכלית.

בהמשך הסעיף אנו פורטים דוגמאות שדיברנו עליהם גם בהגדרה של אילו שימושים נכנסים בהגדרה – השירות ללקוח ונוגעים להתנהלותו הכלכלית. אעבור עליהם בקצרה, אבל נחדד שמדובר ברשימה שאינה סגורה ואלה רק דוגמאות של השירותים הללו. ריכוז מידע פיננסי מאפשר פריקות – מדובר באיסוף של מידע פיננסי ממקורות מידע שונים. למשל, אם יש ללקוח חשבון בנק, ויש לו הלוואה במקום אחר ואם הוא מנהל את חשבון הרכישה וקנייה של ניירות ערך במקום אחר, יוכל לבקש מנותן השירותים – תאסוף הכול ותציג במקום אחר, באתר אחד. שתיים, ריכוז מידע פיננסי והעברתו לגוף שניתן להעביר לו מידע לפי סעיף 29. מדובר בהעברת מידע לגופים שניתן להעביר אליהם מידע פיננסי – נגיע לסעיף 29. 3 זה השוואה של עלויות, ריביות, שלא בהכרח כולל תיווך. אפשר לומר - בנק מסוים פרסם שניהול העו"ש אצלו הוא במחיר כזה, אתה משלם במחיר אחר – יכול לעבור אליו. תיווך זה תיווך בין גורמים שהם ספקים פיננסיים לבין הלקוח. מעבירים לאותם גופים את המידע בהסכמה של הלקוח, ועל בסיס המידע הזה אותם גופים מציעים הצעות ערך ללקוח. ייעוץ בדבר התנהלות כלכלית - מדובר בהגדרה מאוד רחבה בעניין התנהלות כלכלית. למשל, איך כדאי לך לנהל את התזרים שלך, הצעות ייעול, הצעות לאפשרות לחיסכון, התראות במקרה שמחיר המוצר שאתה צורך, המחיר שלהם עלה ואלה רק דוגמאות. פסקה (6) – מתן הצעה מטעם נותן השירות להתקשרות עם הלקוח. כאן אפשרנו גם לספקים או ליצרנים של מוצרים פיננסיים להיות או בעלי רשיון או גורמים שפטורים מרשיון ובעלי אישור ויכולים לקבל את המידע של הלקוח באופן ישיר – לתת לו הצעה מטעמם.

תודה. עדי בן אברהם, יועצת לשכת סוכני הביטוח. הערות שאנו אוספים עכשיו זה רק לסעיפים שדנו בהם. הערות כלליות עשינו כבר. אם אתה רוצה להתייחס לסעיפים שהוקראו, 23,24, 25 – בבקשה.

בוקר טוב. הנקודה שאנחנו רוצים להתייחס לגבי פרק ג' שחל לגבי הסעיפים האלה מתייחס לעובדה שסוכני הביטוח לא הוחרגו וניתן להם פטור רק לפרק ג', ואנו סבורים שסוכני הביטוח כגורם שמטפל ונגיש לציבור, צריך להיות פטור מכל התהליך של הרישוי והאישור. מכאן אנו סבורים שכל הסעיפים שפה החריגו רק את סוכני הביטוח בפרק ג' צריך להחילם ביחס לסוכני הביטוח על כלל החוק.

נקבל התייחסות להערתך תכף. עו"ד אייל דותן, איגוד הבנקים. הבטחתי לך פעם קודם – 23, 24, 25, הערות. בינתיים תתקן את התקלה וניתן לך בהמשך. בבקשה.

הערה שיש לנו בסעיף 24(2) – יש הבחנה בין רגולטורים שונים וההסדרה שתחול עליהם. אנו חושבים שלא צריך להיות ארביטראז' רגולטורי במובן זה שכל מאסדר יקבע הוראות שונות לגבי ניגוד העניינים. אנו חושבים שהוראות ניגוד העניינים צריכות להיות לכל הגופים ולא רק לחלק מהגופים שייקבעו בהתאם להסדר הרלוונטי – מה שפותח פתח בהמשך לארביטראז' רגולטורי בין הגופים השונים.

נא להתייחס לשתי ההערות. אתה איגוד האשראי ואיגוד הביטוח – נא להתייחס. בבקשה.

לגבי ההערה של נציג לשכת סוכני הביטוח – אני מניח שנדבר על זה כשנגיע לסעיף 37 שמדבר על הסוגיה הזאת.

כאן מדובר על אותן הוראות?

הוא התייחס לסעיף 37 שמחיל פטור על סוכני ביטוח. זה לא הסעיף הזה. זה כל הפרק הזה. סעיף 37 לא פוטר אותם מזה אלא אומר שפעילות התיווך של סוכני הביטוח שמוסדרת בחוק סוגני הביטוח לא תוסדר בהתאם לחוק הזה כי יש ההסדרה המקבילה שלו. זה לגבי הסוגיה הזאת. לגבי הנקודה השנייה – התייחסנו לנושא של הארביטראז' הרגולטורי לגבי הוראות מאסדר. בדיוק בגלל זה קבענו את הסמכות לשר לקבוע כשיראה שיש בעיה של חוסר אחידות בין הרגולטורים – השר יוכל לקבוע את הדברים בתקנות גם, כדי לצמצם אותו ארביטראז' שעלול להתפתח. אנו כן חושבים שבמהות זה משהו שמאוד מכוון פעילות שוטפת של גופים. לכן העדיפות היא שזה כן יהיה באמצעות מאסדר ולא באמצעות שר. ככל שתהיה בעיה של ארביטראז' רגולטורי, הדבר הזה יוכל לחזור לעלות לשר, ושם הוא יאחד את הרגולציה בנושא הזה ויקבע הוראות אחידות.

היושב-ראש, אם אפשר להגיב – אוהד מעודי מהפיקוח על הביטוח, סגן בכיר לממונה. קודם כל אומר כהערה כללית שאנחנו כרשות שכן גם מנגישה לא מעט מידע לציבור בעולמות שלנו – העולמות של הביטוח והפנסיה – אנחנו בעד שקיפות. אנחנו גם מברכים על החוק עצמו שבא לעשות תחרות בעולמות של הבנקים.

לגבי ההערה שנאמרה פה, יש שים לב – יכול להיות שכשנגיע לסעיף 37 יש להתייחס חזה, אם יש החרגה מסוימת כאשר יש הוראות מחריגות אצלנו, אבל השאלה אם לא צריך פה פטור, כי גופים שמפוקחים על-ידינו ברמת העיקרון הם מפוקחים. באופן כללי יש סעיפים מאוד ברורים לגבי הטעיה, לגבי ניגודי עניינים, לגבי היבטים צרכניים שכבר קיימים ברגולציה שלנו. יש לוודא – ואני לא נגד – שאין פה סתירה, כי אם תהיה סתירה זה ישחק לידיים של הגופים המפוקחים, ובמקרה הזה זה סוכנים. בסוף הם יבחרו את הרגולציה שנוח להם. כשאנחנו נבוא לעשות אכיפה ופיקוח, זה יקשה עלינו – קל וחומר זה יקשה גם על רשות ניירות ערך, אז יש לשים לב לנקודה המשמעותית הזאת.

בבקשה.

לגבי סעיף 25, הוא אחד מסעיפי הליבה של הצעת החוק. רציתי לקבל הבהרה לגבי סעיף קטן (ב), הסכמה מפורשת שהלקוח נותן. אני מניח שזה גם כפוף לתנאי ההסכם, כלומר בהסכם עצמו הלקוח יכול להסכים ממש לתנאים לגבי איסוף המידע, השימוש בו וכו'. זה לא רק הסכמה – יש גם תנאים. בכפוף לתנאי ההסכם, הייתי מעדיף שיהיה כתוב.

אני לא חושב שתהיה בעיה. לא חושב שתהיה לנו התנגדות לזה. להבנתנו, זה די ברור.

כיוון שיש רגישות, חשבנו שנכון לחדד.

בסדר.

רציתי לקבל הסבר לגבי סעיף קטן (ד) לעניין ההפניה לסלי המידע הפיננסי. תוכל להסביר את הסעיף הקטן הזה?

אסביר לגבי בכלל הסעיף ברשותך.

כי הסברתם את תחילת הסעיף ולא המשכתם.

הסעיף קובע שלנותן שירות שהוא גם מקור מידע – אני מזכיר שחלק מנותני שירות הם גם מקורות מידע – יש סוגים מסוימים של נותני שירות, שיהיה אסור להם להציע הצעות ערך מטעמם. נותני השירות האלה עומדים תחת שני תנאים: הם מחזיקים במידע שלא כלול במסגרת החובות הנגשת המידע שנמצאות בחוק – סלי המידע הם מסוימים. יש עוד מידעים פיננסיים שכרגע לא נמצאים בתוך החוק. הם בשלב זה מוחרגים מתחולת החוק. יש גופים פיננסיים שמחזיקים במידע כזה, וחלקם יהיו נותני שירות בהמשך הדרך. כך אנו מעריכים וכך התייחסנו אליהם בנושא האישור.

אנו אומרים ששחקנים שהם לא מנגישים מידע, לא יוכלו להציע הצעות ערך על בסיס מידע שמקבלים מתחרים שלהם לגבי מוצרים דומים. התייחסנו בתוספת הרביעית למה שנמצא במוצרים הדומים – הכנסנו את כל מוצרי חיסכון והשקעה. אנחנו מנסים לייצר פה מגרש משחקים שווה. יש שחקנים פה שיש עליהם חובת הנגשת מידע – על כולם חלה חובת הנגשת מידע לגבי המידעים שנמצאים פה. יש מידעים שלגביהם לא חלה חובת הנגשת מידע. אנו חושבים שלא נכון שגוף יוכל לקחת מידע של מתחרה שלו, כשלא חלה עליו חובת הנגשת המידע, ובאמצעות המידע הזה לתת לו הצעות ערך מטעו. אנו כן מאפשרים לאותו שחקן להציע הצעות באמצעות צד ג'. לצורך העניין, אם יש מישהו שנותן שירותי השוואת עלויות, אותו שחקן יוכל להציע הצעות ערך ללקוח – מוצרים שיעמדו על המדף. כדי לשמור על מגרש משחקים שווה חשבנו שסביר לומר שככל שיש מצבים שנמצאים תחת אותה הגדרה, נותן שירות לא יוכל לקבל עדיפות – נותן שירות שהוא גם מקור מידע - לא יוכל לקבל עדיפות על השחקנים האחרים שכן מחויבים להנגיש מידע.

טוב. שאלה נוספת לגבי השימוש לצרכים סטטיסטיים. זה היה נראה לנו קצת רחב. רצינו להבין מהם אותם צרכים סטטיסטיים שקשורים למתן שירות מידע. הלקוח מאפשר בהסכמה מפורשת – חותמים איתו הסכם לגבי שימושים מסוימים במידע הזה, והמידע הזה נאגר אחר כך לצורך סטטיסטי שהוא מסחרי אני מניח.

שהוא שירות ללקוח בחלקו.

כתוב: לכלל לקוחותיו.

ובלבד שהמידע שיוצג ללקוחות יהיה מידע סטטיסטי שאינו מזוהה. למשל, היום בחברת החשמל אתה מקבל התייחסות לכמה לקוחות אחרים באזור שלך משלמים חשמל. זה נותן לאנשים אינדיקציה לגבי איפה הם נמצאים ואם רוצים לחסוך יותר, לחסוך פחות. ההבנה שלנו – בסוף המטרה פה היא שירות ללקוח, והיכולת לתת שירות ללקוח מבוססת הרבה גם על מידע סטטיסטי וניתוח שלו. היכולת לנותני שירותים שרוצים לתת ייעוץ ללקוח, לשפר את ההתנהלות הכלכלית שלו – הרבה פעמים יכולים להשתמש במידע לא מזוהה שנצבר על-ידי לקוחות אחרים לטובת אותו לקוח כדי לשפר את ההתנהלות הפיננסית שלו.

באיזו מסגרת ניתנת ההסכמה הזאת של הלקוח, והאם מוסברת לו משמעות ההסכמה שלו והשימושים?

אני מזכיר – בסוף ההסכמה שלו היא שהמידע שלו יוצג כלא מזוהה.

כתבתם: ובלבד שניתנה לכך הסכמה מפורשת של הלקוח. התחום הזה מאוד מורכב. גם אנשים שכן מבינים צריכים הסברים יותר משמעותיים מבחינת המשמעות של ההסכמה שלהם. תכף נגיע לזה כשנדבר על חוזה ההתקשרות ועל הצורך בעינינו בפישוט ההליך הזה ללקוח. השאלה שלנו כאן היא באיזו מסגרת ניתנת ההסכמה והאם לא צריך לומר שהוסברה לו המשמעות לפני כן.

לכן הלכנו לעולם של הסכמה מפורשת. התייחסנו לזה גם במקום אחר.

איפה זה נעשה? בצורה פשוטה.

אין לו בעיה להכניס את זה כהוראה בהסכם, כלומר בסעיף שמדבר על ההסכם אין לנו בעיה להוסיף הוראה.

כולנו מכירים את ההסכמים האלה גם בתחומים אחרים. אומרים לך: קח עכשיו שלושים עמודים עם מונחים פיננסיים מאוד מסובכים, תחתום בבקשה בסוף כל עמוד ובזה נגמר העניין. אין הסבר או הבנה מלאה של המשמעות של מה שאתם מבקשים.

החוזים עם הבנקים הם דבר איום ביותר. גופן 2. אף אחד לא קורא מה שמחתימה הבנקאית. גם האינטליגנטים לא קוראים. איך אפשר בכל זאת לעגן?

קודם כל בכתב – בלבד שניתנה לכך הסכמה מפורשת של לקוח בכתב, ואפשר לשקול שיוסבר ללקוח או זה מובלע – יש דרכים להתמודד עם זה בחקיקה צרכנית. יש מקרים שבהם אנחנו אומרים שההוראות האלה יובלטו או שההסכמה תינתן בנפרד. יש מקרים שנותנים מסמך גילוי – במקרה הזה פחות בעיניי כי יש כבר הסכם כתוב. אבל אם מסבירים בעל פה ללקוח בשפה ברורה ופשוטה מה המשמעות.

יוסבר בעל פה.

אנחנו מדברים על שירותים שברובם המוחלט לא בעל פה – הם דיגיטליים.

הבלטה. אפשר לכתוב שיחתום על מסמך שכתוב בגופן 18.

יש פה הוראה של סעיף גילוי נאות שתחול על נותן השירות.

תכף נגיע לאופי ההתקשרות.

זה מה שמקובל בחוקי פיקוח.

תביאו רעיון, כשאנחנו אומרים: יוסבר ללקוח – אכן הוא הבין. ואכן זה היה פשוט והיה מודע לסיכונים.

איך תיעשה ההתקשרות? באופן מקוון? שולחים ללקוח חוזה?

אני מניח שלקוח ייכנס לאפליקציה. יאשר את הרצון שלו לקבל את השירות. במסגרת זה, יצטרך לאשר כל מיני דברים – האם הוא רוצה לאשר סל מידע כזה או אחר. בהקשר הזה הוא גם יופנה למקורות המידע שמהם הוא מנגיש את המידע, יצטרך להזדהות מולם.

יהיה פורמט מחייב שלכם בנושא?

יש סמכו לשר וגם למאסדר ב-26 לקבוע איך ייראה ההסכם הזה. ככל שיראו בכך צורך- - -

אנחנו רוצים לא בשיטות הרגילות. אנו רוצים פשטות ובהירות ומובנות של על מה מסכים – בסך הכל פה האזרח מסכים לחשוף את כל המידע הפיננסי שלו להמון חברות. יש לזה יתרונות כדי לקבל הצעות מחיר. יש לזה חסרונות שהמידע שלו מסתובב. צריך להיות מודע על מה הוא חתם בצורה בולטת.

אדוני היושב-ראש, גם אם הוא מסכים - לפעמים בלית ברירה - אנשים נמצאים עם הגב לקיר. אתה לא יודע מה מניע אותו לבצע את זה. להסביר את המשמעות – מה המשמעות שהמידע שלו מסתובב. אנחנו בעידן דיגיטלי די פרוץ. גם ככה הכול מסתובב – גם את זה צריך להפסיק אגב. מה זה אומר שמסתובב?

משמעות ההסכמה. אייל דותן, עו"ד מאיגוד הבנקים. בבקשה.

תודה רבה. רציתי לחזור לגבי מה שהערנו אתמול בסוף הישיבה לגבי סעיף 23, חובת הסודיות. ביקשנו להרחיב את החריגים לחובת הסודיות לחריגים מקובלים בתחום הזה כמו היכולת להגיש תביעות. לא שמענו תגובה.

לגבי סעיף 24 הערנו לגבי איסור התניית שירות בשירות.

תחזור על ההערה על 23.

חסרים בחובת הסודיות חריגים מקובלים לחובת סודיות כמו היכולת להשתמש כדי להגן על הזכויות של נותן השירות. למשל, אם נותן השירות רוצה להגיש תביעה אזרחית – לא רק פלילית – כמו שהסעיף מתייחס – או להתגונן בתביעה אם מגישים תביעה נגדו. אלה הגנות וחריגים מקובלים בכל סעיף של חובת סודיות.

לגבי סעף 24, לגבי איסור התנית שירות בשירות, התשובה שקיבלנו, שהפינטקים בהיותם תאגידים קטנים, יכול להיות שכן ירצו להתנות שירותים מסוימים שהם נותנים גם בשירותים של אופן בנקינג. לדעתנו לא פינטקים קטנים ייכנסו לתחום של אופן בנקינג וזה יכול להגיע לענקיות הטכנולוגיה הבין-לאומיות, ואנו לא חושבים שצריך לתת הגנה כזו גם להם, אז אולי אפשר להכניס את זה לפי גודל התאגיד.

לגבי סעיף 25, בסעיף קטן (ב) אנו חושבים שיש להוסיף אחרי סעיף 26 גם את סעיף 39.

תודה. תאספו את ההערות ואז תתייחסו לכולן. עו"ד אמיר ונג, יועץ משפטי, חברת גמא, בבקשה.

תודה. משרד האוצר דיבר על סעיף ד, על החשיבות של עיקרון ההדדיות, שמי שמתחבר יהיה כזה שגם מנגיש מידע למערכת, אבל העיקרון הזה מוגבל רק לסלים מסוימים שמנויים בתוספת הרביעית. כלומר באופן ספציפי הוא לא מדבר למשל על מתן אשראי. מי שנותן אשראי יכול להתחבר, לקבל מידע מאחרים שגם נותנים אשראי כדי לתת את ההצעות שלו בזמן שהוא עצמו לא מנגיש את המידע שלו. אנו חושבים שעיקרון ההדדיות צריך לחול גם בשירותים נוספים – לא רק בסלים המאוד מצומצמים שמנויים כרגע בתוספת הרביעית.

תודה רבה. לינור דויטש, לובי 99.

שלום, אני מנכ"לית לובי 99. אני רוצה להגיב לדברים שנאמרו פה בנושא הפרטיות. אני מבינה את החשש של היועץ המשפטי וכדומה, אבל אני חוששת שלא ייווצר מצב שמסרבלים את התהליך וזורקים את התהליך עם המים. כל עוד החתימה דיגיטלית ומאושרת זה בסדר. הקטע שהבנקים מזדעקים על הפרטיות הוא שיא האבסורד. כמות המידע שהיום הבנקים מחזיקים – מדובר על ממשק שבנק ישראל עובד עליו כבר ארבע שנים – זה לא מהיום למחר. אנחנו פשוט לא יודעים. למשל, יש מקרה שהתגלה לאחרונה שפינטק שעובד באופן בלעדי עם בנק דיסקונט, שומר את סיסמאות – הבנק שומר את הסיסמאות של הנכנסים אליו. כל מיני פריצות של פרטיו הרבה יותר חמורות שלא נמצאות פה בחקיקה. להכניס לחקיקה הזאת שהמטרה שלה היא לפתוח את המידע לתחרות, להכניס חברות פינטק לפעולה ופתאום לסרבל את התהליך זה בדיוק מה שהבנקים רוצים. כל מה שהבנקים רוצים זה לסרבל ושיהיה לנו קשה. אם היום באלף פעולות אחרות מספיק לאשר את זה דיגיטלית - אני לא רואה סיבה – אני בעד שיהיה בהירות אבל חשוב לא לזרוק את התינוק עם המים.

גם ההערה שלך נשמעה על-ידי היועץ המשפטי שלנו. סעיף הסודיות פה הוא סטנדרטי והוא מספק.

התייחסת להערה שלי לגבי סעיף 25.

אנא התייחסו להערות שנשמעו.

איגוד הבנקים, לגבי הסודיות – התייחסתם כבר. אמרתם לגבי הסודיות, שאתם יורדים מההערה.

לגבי מידע פלילי – אנו בוחנים את הסוגיה. נבדוק מה נמצא בסעיפי סודיות אחרים ונעדכן, נעביר תגובה בהתאם.

לגבי סוגית ההדדיות לגבי מידע על אשראי – אני מזכיר, במסגרת החוק הזה כל הגופים שנותנים רשאי מחויבים להגיש את מידע האשראי שלהם. כך קבוע בחוק הזה. לכן בעיניי ההערה היא לא רלוונטית. החריג היחיד זה אותם גופים קטנים שאולי לא יהיו מחויבים להנגיש מידע. מהבחינה הזאת אין פה פטור מוחלט לגופים קטנים אלא השר יכול לפטור גופים קטנים מהבחינה הזאת. ברור שחלק משיקולי השר לגבי מתן פטור, לגבי הנגשת מידע – האם אותו גוף קטן גם מחזיק ברשיון לקבלת מדע. לכן הטענה הזאת לא רלוונטית ולכן אין צורך להרחיב את סעיף ההדדיות.

לגבי הערת לינור דויטש- - -

היא הגיונית, אתה אומר.

בסעיף 25 נוסיף הסכמה מפורשת בכתב. אתם אומרים שזו אותה הסכמה שניתנת במסגרת ההסכם. נצטרך לחשוב על העניין הזה בסעיף הבא. זה יכול להיות נייר או מקוון. יש לתת מענה להערה הזאת גם בסעיף 26 לגבי ההסבר, הסבר משמעות וההצגה הפשוטה של העניין ללקוח.

לגבי ההסמכה שאתם מבקשים לקבוע שנותן שירות לא יהיה רשאי לעשות שימושים נוספים – אני חושב שזה מחייב פיקוח פרלמנטרי, ההסמכה הזאת – אישור ועדת הכלכלה.

מדובר פה בפעולה שיכולה להיות מיידית, ששר רואה שפעילות קורית לכיוון לא טוב והמטרה פה היא שמירה על עניינם של לקוחות. לכן חשבנו שנכון לתת פה סמכות שלא באישור הוועדה אלא סמכות הרבה יותר זמינה לשר.

יש דבר כזה שאתה נותן לשר סמכות, אבל הוא צריך לחזור לוועדה עד זמן מסוים. הוא פעל, ואם לא הביא את זה לוועדה - זה לא בתוקף. יש גם דברים כאלה.

יש מודל כזה. הוא מאוד חריג – קיים בחוק המסגרת של התמודדות עם נגיף הקורונה. המנגנון שם לא פשוט, מורכב ונעשה בגלל הדחיפות בהכנסה לתוקף של הגבלות שונות של נגיף הקורונה. אני לא חושב שאנו נמצאים במטריה הזאת.

עברנו 25 סעיפים, וביקשנו באיזה סעיף סמכות לוועדה. אנו לא רוצים לרוקן את ועדת הכלכלה מתוכן. אז יהיו כמה נקודות שתצטרכו אותנו לצערכם. אנחנו נהיה אפקטיביים.

היו מקומות שבהם ביקשתם את הסכמת ועדת הכלכלה. כן אשמח אם תשקלו את הסוגיה הזאת ונדבר עליה בהמשך.

ההערה של היועץ המשפטי תידון מולכם אבל אנו כן רוצים לעגן תחנות ובקרה של ועדת הכלכלה במספר סוגיות.

הסעיפים שאנו דנים בהם הם סעיפי ליבה, רגישים, לא טכניים. לא חשבתי שצריך פיקוח פרלמנטרי לגבי כל תקנה ותקנה בחוק הזה. אבל בהחלט בנושאים כאלה אנו חושבים שראוי שיהיה פיקוח פרלמנטרי.

בסעיף קטן (ה) – אתם אומרים שהשר רשאי לקבוע שהוראות סעיף קטן (ד1) לא יחולו על נותן שירות שהוא מקור מידע בעל היקף פעילות קטן - כפי שמוגדר בסעיף ההגדרות - ושמתקיימים לגביו תנאים שיקבע. זה אומר בכפוף לתנאי שיקבע או זה מבחן עובדתי? השר יקבע תנאים ובודקים אם הם מתקיימים לגבי אותו מקור מידע? יש פה דקות. כלומר כשכותבים – לא יחולו על נותן שירות שהוא מקור מידע בעל היקף פעילות קטן - כפי שמוגדר בסעיף ההגדרות - ושמתקיימים לגביו תנאים שיקבע - מה השר קובע? תנאים עובדתיים שצריכים להתקיים או הוא קובע תנאים לגבי מתן הפטור הזה?

אופציה א'. הכוונה היא שהשר יכול לקבוע משיקולים שנוגעים לתחרות, נותן שירות שמתקיימים לגביו תנאים שהוראות הסעיף לא יחולו לגביו.

מה מוגדר כבעל היקף פעילות קטן.

אבל זה לא בכפוף לתנאים שיקבע.

נחדד את זה, שמדובר במאפיינים של אותו גוף.

אם כך, זה כתוב בסדר.

איגוד האשראי.

תודה, אדוני. צוין כאן הנושא של הנגשת המידע בקשר לדיווחים. יש לאיגוד חברות האשראי השגות שאיני בטוח שמתאים לסעיף 25. זה נידון מול הנציג. אנו מבקשים דחייה מבחינת מועד ההנגשה וההדדיות.

כשנגיע למועדים.

ועוד הערה - הסעיף הזה מאוד מורכב. נבקש אולי לחזור אליו אחרי שנדון בסעיפים האחרים ונראה את ההשלכה שלהם מבחינת הסעיף הזה.

לא. אין רברס. יש הער לסעיף – תגיד אותה עכשיו. אז אנחנו מתקדמים. נקריא סעיפים 26, 27, 28 ואז הערות.

הסכם למתן שירות מידע פיננסי. 26. (א) נותן שירות יתקשר עם הלקוח בהסכם בכתב למתן שירות מידע פיננסי (בסעיף זה – ההסכם); במסגרת ההסכם יאפשר נותן השירות ללקוח –

(1) לבחור את סוג שירות המידע הפיננסי שייתן נותן השירות ללקוח ובכלל זה את השימושים שיעשה במידע כאמור בסעיף 25;

(2) לבחור את מקורות המידע, החשבונות וסלי המידע שלגביהם מסכים הלקוח לתת לנותן השירות גישה למידע פיננסי; (3) לבחור אם הגישה של נותן השירות למידע פיננסי כאמור בפסקה (2) תהיה גישה חד-פעמית או גישה מתמשכת לתקופה קצובה, ובלבד שהתקופה כאמור לא תעלה על שלוש שנים או על תקופה אחרת שקבע השר, בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם מאסדר נותן השירות.

(ב) הסכים הלקוח לאפשר לנותן השירות גישה מתמשכת לתקופה קצובה, כאמור בסעיף קטן (א)(3), ינקוט נותן השירות, אחת לשישה חודשים, במהלך אותה תקופה, בפעולות הדרושות כדי לוודא כי הלקוח מודע לכך שאפשרות הגישה עומדת בעינה בהתאם להסכמתו כאמור; לא הצליח נותן השירות לוודא כי הלקוח מודע לאפשרות הגישה כאמור אף שנקט את האמצעים הדרושים לכך, יראו את הלקוח כאילו ביטל את ההסכם לפי סעיף 28; מאסדר נותן השירות יקבע, בהוראות מאסדר, הוראות לגבי הפעולות שעל נותן השירות לנקוט כדי לקיים את החובה לפי סעיף קטן זה.

(ג) השר, בהסכמת שר המשפטים, ובהתייעצות עם מאסדר נותן השירות, ולגבי גוף המפוקח על ידי בנק ישראל – השר, בהסכמת שר המשפטים והנגיד, רשאי לקבוע הוראות לעניין ההסכם לפי סעיף זה ובכלל זה לעניין אופן בחירת הפרטים כאמור בסעיף קטן (א) ולעניין פרטים נוספים שייכללו בהסכם.

(ד) מאסדר נותן השירות רשאי לקבוע, בהוראות מאסדר, הוראות לעניין עריכת ההסכם בידי נותן השירות ופרטיו, בכפוף לתקנות שהתקין השר לפי סעיף קטן (ג), אם התקין תקנות כאמור.

החזקת מידע פיננסי ומחיקתו. 27. (א) נותן שירות יחזיק במידע פיננסי שנאסף על ידו או שנאסף בידי אחר והועבר לו, למשך התקופה המזערית הנדרשת לשם מתן שירות המידע הפיננסי ללקוח ולא יותר משבע שנים מיום שהגיע המידע לידיו; השר, בהתייעצות עם מאסדר נותן השירות, רשאי לקצר את התקופה האמורה בסעיף קטן זה, ולעניין נותן שירות שהוא תאגיד חוץ כהגדרתו בסעיף 18(א) רשאי השר, בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם הרשות, לקבוע תקופה שונה מהאמור בסעיף קטן זה, אם מצא כי הדין הזר המסדיר את עיסוקו של התאגיד במתן שירות מידע פיננסי קובע תקופה שונה כאמור וכי הוראות הדין הזר והפיקוח החלים על עיסוקו של תאגיד החוץ נותנים הגנה מספקת ללקוחות בעניין זה.

(ב) בתום התקופה המזערית הנדרשת כאמור בסעיף קטן (א), ימחק נותן השירות את המידע הפיננסי על אודות הלקוח בהקדם האפשרי ולא יאוחר משבעה ימי עסקים לאחר תום התקופה כאמור.

(ג) הוראות סעיף קטן (ב) לא יחולו לגבי מידע פיננסי הנדרש לנותן השירות לצורך הליך משפטי או לצורך הליך בקרה או פיקוח לפי דין, ויחולו לגביו הוראות אלה: (1) המידע יישמר במאגר מידע נפרד מכל מאגר מידע אחר; מאסדר נותן השירות רשאי לקבוע, בהוראות מאסדר, הוראות בנוגע לאופן שמירת המידע כאמור; (2) המידע ישמש רק לצורך הליכים כאמור ברישה, הנוגעים לשירות שנתן נותן השירות ללקוחותיו; (3) נותן השירות יבטיח כי לא תתאפשר כל גישה למידע, אלא אם כן נפתח הליך כאמור ברישה הנוגע ללקוח מסוים, והמידע דרוש לשם ניהול ההליך; (4) נותן השירות ימחק את המידע בתום שבע שנים מיום שהגיע המידע לידיו, למעט מידע הדרוש לשם ניהול הליך שנפתח כאמור בפסקה (3) לפני תום התקופה האמורה.

(ד) הוראות סעיף זה לא יחולו על מידע סטטיסטי שהוא מידע לא מזוהה כאמור בסעיף 25(ד)(2).

ביטול או צמצום הסכם למתן שירות מידע פיננסי בידי הלקוח. 28. (א) לקוח של נותן שירות רשאי, בכל עת, לבטל את ההסכם עם נותן השירות שנערך לפי סעיף 26, לצמצם את היקף השירות או השימושים שבהם בחר כאמור בסעיף 26(א)(1), וכן לצמצם את מקורות המידע, החשבונות, סלי המידע או תקופת הגישה שבהם בחר כאמור בסעיף 26(א)(2) ו-(3) ובלבד שיהיה די בהם כדי לאפשר לנותן השירות לתת את סוג השירות והשימושים שעליהם הוסכם, והכול באמצעות הודעה שימסור הלקוח לנותן השירות.

(ב) נותן השירות יאפשר ללקוח לבטל או לצמצם את ההסכם עמו כאמור בסעיף קטן (א) באופן פשוט ונוח, ובכלל זה באמצעות הודעה שתימסר באופן מקוון.

(ג) מסר הלקוח לנותן השירות הודעה על ביטול ההסכם או צמצומו בהתאם להוראות סעיף קטן (א) יחולו הוראות אלה: (1) נותן השירות יפעל בהתאם להודעת הלקוח, ואם הוא נותן שירות על בסיס מידע פיננסי שנאסף בידי נותן שירות אחר והועבר לו לפי סעיף 29(א)(3) – יודיע על כך לנותן השירות שהעביר אליו את המידע ונותן השירות האמור יפעל בהתאם להודעת הלקוח; (2) ביטל הלקוח, במסגרת ההודעה כאמור, את הסכמתו לתת גישה לנותן השירות לכל מידע פיננסי על אודותיו הנמצא אצל מקור מידע מסוים – יודיע על כך נותן השירות למקור המידע, בהקדם האפשרי ולכל המאוחר בתוך שני ימים; (3) נותן השירות ימחק את המידע הפיננסי שאינו נדרש עוד, בעקבות הודעת הלקוח, לשם מתן השירות ללקוח, בהתאם להוראות סעיף 27.

(ד) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מאפשרות הלקוח לבטל את הסכמתו לתת גישה לנותן השירות לכל המידע הפיננסי על אודותיו הנמצא אצל מקור מידע, באמצעות ביטול הרשאת הגישה בהודעה למקור המידע, בהתאם להוראות סעיף 44; קיבל נותן השירות הודעה ממקור מידע על ביטול הרשאת הגישה כאמור, בהתאם להוראות סעיף 44(ג), יראו אותו כאילו קיבל הודעה לפי סעיף זה על צמצום ההסכם עימו שבמסגרתה ביטל הלקוח את הסכמתו לתת לנותן השירות גישה לכל המידע הפיננסי על אודותיו הנמצא אצל מקור המידע.

סעיף 26א קובע את החובה שההסכמה של הלקוח תבוא לידי ביטוי בהסכם בינו לבין נותן השירות. התפישה היא שמדובר בשירות שהלקוח מבקש ושהמידע הוא שלו. ההסכם והדרישות כאן הן לכך שההסכמה ככל האפשר תהיה מפורשת ושהלקוח יהיה מודע באופן אבסולוטי וישלוט באופן מקסימלי בסוג, בהיקף המידע ובשימושים שייעשו במידע הזה וכן בתקופה שבה ייאסף המידע. פה אנחנו קובעים ב-26(1)(א) שהלקוח צריך לבחור באופן מפורש מה ייעשה במידע. בפסקה (2) אנו קובעים - הלקוח צריך לבחור לאיזה מידע יינתן גישה, איזה מקורות מידע, איזה סלי מידע. בפסקה (3) - לכמה זמן תינתן הגישה של נותן השירות למידע – האם מדובר בגישה חד פעמית למידע או בגישה מתמשכת. בנוסף, אנו קובעים הגבלה שלא ניתן יהיה לקבל הסכמה לגישה מתמשכת מעבר לשלוש שנים או לתקופה אחרת שיקבע השר. וכן בסעיף קטן (ב) אנו רוצים לוודא שהלקוח מודע לכך שניתנת גישה למידע שלו, ואנו מחייבים את נותן השירות, במקרה שניתנה לו הרשאה לגישה מתמשכת, שיוודא שהלקוח מודע לכך שנותן השירות ניגש למידע.

בסיפא של סעיף ב אנו קובעים שאם לא הצליח נותן השירות לוודא שהלקוח מודע, הוא יראה אותו כאילו ההסכם בוטל, ואז יחולו כל ההוראות כאילו ביקש הלקוח לבטל את ההסכם.

סעיף קטן (ג) נותן סמכות לשר לקבוע איך ייראה ההסכם, ואיך יבחר הלקוח את הפרטים. איך יבצע את הבחירה שלו, וכן אם הוא רואה לנכון לקבוע פרטים נוספים שייקבעו. בסעיף קטן (ד) אנו נותנים סמכות למאסדר לקבוע הוראות פרטניות יותר – כמובן לגבי ההסדר וצורתו, כמובן בכפוף לתקנות שיקבע השר אם קבע.

סעיף 27 הוא סעיף נוסף שנועד להגן על המידע באמצעות הגבלה על התקופה המקסימלית שיוכל נותן השירות להחזיק במידע. התקופה שנקבעה – ראשית, המזערית הנדרשת, אם נותן השירות לא צריך להחזיק במידע לשם מתן השירות – זו ההוראה הראשונית.

למה זה מזערי?

זה מה שיקבע נותן השירות ומה שהוא צריך. אם אתה לא צריך להחזיק במידע כדי לתת את השירות, למשל אם ביקשו ממך מידע לטובת הלוואה מסוימת והלקוח כבר לקח את ההלוואה, אתה לא צריך להחזיק במידע שנדרש לצורך בחירת ההלוואה.

אין זמן מקבל במשק בנושא?

תלוי בשימושים. יש שימושים שהוא הזמן המזערי שאתה צריך אותו.

וקבענו גם הגבלה כללית – שאי אפשר יותר משבע שנים.

אבל אתה עושה פה מעקף של חוק נתוני אשראי. גם בחוק נתוני אשראי במקורי שלו זה היה 7 שנים, וכשחוקק החוק הורדנו את זה ל-3 שנים, אז מה הרציונל לעשות פה 7 ולא 3?

תקנות נתוני אשראי תוקנו לאחרונה, וניתן לשמור את המידע לשבע שנים.

סעיף קטן (ב) אומר שבתום התקופה שמותר לו לשמור את המידע צריך נותן השירות למחוק את המידע. סעיף קטן (ג) – לאפשר לו לשמור מידע שנדרש לצורך הליך משפטי או לצורך הליך בקרה או פיקוח, כאשר מידע כזה הוא צריך לשמור אותו במאגר נפרד עם הגבלות גישה נפרדות ולהבטיח שלא ניתן יהיה להגיע אליו אלא לצורך המטרה הזאת של הליך משפטי או הליך פיקוחי.

סעיף קטן (ד) אומר שלא צריך למחוק את המידע אם מדובר במידע סטטיסטי, מידע לא מזוהה. סעיף 28 נותן ללקוח עוד כוח לשלוט בכל עת במידע הפיננסי שלו ובהעברתו לנותן השירות. לפי הסעיף, הלקוח רשאי לכל אורך התקופה לבטל את ההתקשרות עם נותן השירות. הוא יכול לצמצם את השירותים שהוא מבקש, בכל עת את השירותים שהוא מקבל מנותן השירות ויכול לצמצם בכל עת את היקף המידע שנותן השירות ניגש אליו. כך אנו נותנים ללקוח שליטה מקסימלית בהעברת המידע ובמידע הפיננסי שלו. אנו גם מנחים, שנותן השירות יאפשר לעשות את בצורה פשוטה ונוחה. בסעיף קטן (ג) אנו קובעים שברגע שנמסר המידע לנותן השירות, דבר ראשון הוא צריך לפעול בהתאם להודעת הלקוח, ואם הוא נותן שירות שמקבל מידע מנותן שירות אחר, הוא צריך להודיע את זה לנותן השירות שאוסף בפועל את המידע ושהוא יפסיק לאסוף את המידע, ואם מדובר בביטול של כל גישה למידע פיננסי שנמצא אצל מקור מידע מסוים – הוא צריך להודיע למקור המידע, ומקור המידע יפסיק להעביר את המידע לנותן השירות.

בפסקה (3) אומרים – ברגע שביקשו לבטל או לצמצם את השירות, הוא צריך למחוק את המילה שלא נדרש עוד לשם מתן השירות בהתאם לסעיף 27, כפי שהסברנו לעיל.

סעיף קטן (ד) אומר שאין בהוראות של הסעיף זה לגרוע מהאפשרות של הלקוח לבטל את העברת המידע באמצעות הודעה למקור המידע.

סעיף 44 – אנו מאפשרים ללקוח עוד דרך להפסיק את העברת המידע וזה באמצעות הודעה למקור המידע.

הערות על 26, 27, 28. בבקשה.

רן מלמד, נקודת מפנה, המרכז לקידום מדיניות של רווחה כלכלית. קודם כל שאלה – מה קורה אם אדם או לקוח הודיע שהוא מבטל את ההרשאה, ואחרי תקופה של ארבעה או חמישה חודשים הוא מגיש בקשה מחודשת – האם המידע שנאסף, עד כמה הוא הולך מההתחלה אחורה או אוספים אותו מחדש?

וההערה - אני חושב שמשך הזמן של שבע שנים הוא ארוך מאוד. מה שאנחנו מגלים היום למי שעוקב לעומק אחרי הדוחות של בנק ישראל בנושא מאגר נתוני אשראי מגלה שיש הרבה מאד תקלות עם לקוחות שנמסים לעשות שינוי בתוצרים שעושים במידע שלהם ולא יכולים בגלל תקופות הזמן שנקבעו בחוק, ובעיקר אם התקנה שונתה וחזרה לשבע שנים כפי שהיה בחוק המקורי. אני חושב שמדובר בגזירה שתקשה במיוחד על אנשים שאולי קורות להם תקלות זמניות, מאבדים את מקום העבודה למשל, בטח בתקופה כמו עכשיו, חוזרים למקום עבודה ןמתארגנים מחדש, וצריכים להקים את המערכת הפיננסית והכלכלית שלהם מחדש, אבל העבר הזה רודף אותם שבע שנים אחורה. אני חוזר ומפציר בחברי הוועדה לקצר את משך הזמן הזה לשלוש שנים, כפי שהיה בחוק נתוני אשראי המקורי.

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

החוק הזה – אנחנו מעמיקים בו, אבל אני מסכים בנושא הזה. החוק הזה מאוד אמורפי, ולי קשה עם חוקים יותר מכדי כלליים. אני כן חושב שהצוות המקצועי צריך לראות איך אנו מפשטים ומסבירים ללקוח – שבסופו של דבר מטרת החוק הזה היא להנגיש מידע – שבסופו של דבר יבינו איך הם יכולים להשתמש בחוק הזה לטובתם. המטרה שלנו היא בנושא הזה היא לפתוח את התחרות ולהקל על האזרחים. יש פה הרבה מאוד דברים שאני לא מצליח להבין בוועדה הזו, ויש לראות איך או מפשטים אותו.

לנושא הסעדים בזמנים – אני חושב שאין שום בעיה לכתוב סעד זמנים כמקובל בנושא הזה והזה, כי אנחנו לא ממציאים פה משהו חדש. הדברים פה קיימים, אם זה בחוק האשראי או בדברים אחרים.

אני רוצה שנזכור למה אנחנו פה – כדי לפתוח, כדי להקל, ופה כדי להיות הרבה יותר מדויקים, כי המצב הקיים כיום הוא כמעט מונופול, אז בואו נראה איך אנחנו מפשטים את הדברים. תודה.

תודה. עודד אופק, איגוד האשראי.

תודה, אדוני. הנקודה שאני רוצה להתייחס אליה מתחברת לנושא הסודיות בסעיף 28(2) – לגבי נושא שהלקוח מבטל את ההרשאה. אנחנו חרדים ממצב שבו יבואו בטענות לנותני האשראי או לא משנה כרגע – זה מקורות מידע בכלל – שעשו שימוש במידע שנמסר – למרות שבוטלה ההרשאה לנותן השירות. היינו מבקשים את הוועדה לשקול, להכניס הגנה בשני היבטים: רכיב אחד לגבי כך שלא תישמע טענה כנגד מקור מידע שקיבל מידע מנותן שירות מקום שבו בוטלה הרשאה או לא ניתנה הרשאה כדין לנותן השירות, ובהיבט השני שנותני השירות יוכלו להתייחס מול הלקוחות הסופיים שמסרו את המידע שמקום שבו סירבו לתת שירות כמקור מידע או לתת שירות ללקוח הסופי, יוכלו למסור לו שהם סירבו לתת לו את השירות הזה בגלל נתונים שהם קיבלו מנותני השירות או שהוא מסר לנותני השירות ושהם הסתמכו על הנתונים האלה. אנחנו ערים להמון פניות שנערכות כל הזמן אלינו כנותני שירות, כנותני אשראי. הוזכר פה חוק נתוני אשראי. אנחנו רואים את זה הרבה גם שם, ששואלים אתנו למה סירבתם לשירות. אני לא מתייחס לחוק איסור הלבנת הון בנפרד – למה סירבתם לתת שירות, איזה מידע שימש אתכם. לכן אנו מציפים את ההערה.

תודה. אנא התייחסו להערות על הסעיפים הללו.

אשמח שנציג חברות האשראי יוכל להסביר שוב.

אתייחס לנותני שירותי האשראי – לא נותני השירות כהגדרתם כאן כמקורות מידע. בסופו של דבר אנחנו נקבל את המידע הסופי מנותני השירות. אנחנו גוף פיננסי, אנחנו מקורות מידע.

אתה לא מתייחס להיותכם מקורות מידע אלא לזה שאתם תינתו שירות על-ידי מתווכים שיהיו נותני שירותי מידע פיננסי.

בסופו של דבר יהיו נותני שירות שיהיה להם רשיון, תחול עליהם אחריות, חובות זהירות, חובות אמונים וכו'. אנו מסתמכים על כך שהם בעלי רשיון ועושים את כל הנדרש כדי לקבל את ההרשאה. אנו רוצים להימנע מסיטואציה שאנו ערים לה בתכיפות עולה, שהטענה בסוף מופנית כלפינו: אתם השתמשתם במידע או יש לכם מידע שלא הייתם צריכים לקבל, לא נתתי הרשאה שהמידע הזה יהיה בידיכם. אנו מסתכלים קדימה.

אין עם זה בעיה משפטית, כי אתם מגלגלים את זה הלאה. אתם קיבלתם מידע שאתם טוענים שקיבלתם אותו או ממישהו שאין לו רשיון או שפעל לא כדין. הוא אשם. לא אתם.

אדוני כנראה צודק במובן זה שמשפטית יש לנו הגנה מצוינת.

אני מציע שנחכה לסעיף 29 ונדבר על העברת מידע לאחר. אתה מדבר על העברת מידע לגוף פיננסי. זאת הכוונה שם.

אייל דותן.

תודה. הערה פרקטית – סעיף 26א מדבר על הסכם למתן שירות מידע. ההסכם למתן שירות מידע מדבר על מה נותן השירות צריך לקבל את ההסכמות כפי שפירטו מהלקוח. מהפרקטיקה, האפשרות היא שגם חלק מהמידע, הלקוח נותן את ההסכמות אצל מקור המידע ולא אצל נותן השירות. למשל, הבחירה של חשבונות נעשה אצל מקור המידע ולא אצל נותן השירות. אז צריך לנסח את 26א כך שיאפשר גם לקבל את ההסכמות של הלקוח או אצל נותן השירות או אצל ממקור המידע.

לגב 26ב, בסדר לחייב את נותני השירות, להודיע ללקוחות על ההסכמות. אנו חושבים שזה קצת חריג לומר שאם תוך שישה חודשים לא נתן הסכמתו, ההסכמה בטלה. אנו חושבים שיש לחייב את נותני השירות להודיע ללקוחות ולא לנקוט בצעדים חריגים; לכל הפחות להאריך את התקופה משישה חודשים לשנה.

לגבי 27, החזקת מידע פיננסי ומחיקתו, לגבי א, תקופת שבע שנים, שלוש שנים – אני חושב שנכון מה שאמרו נציגי האוצר – זה תלוי בסוג השירות ובמוצר. יש שירותים שניתנים לתקופות יותר ארוכות, נניח הלוואות לתקופות יותר ארוכות או משכנתאות, שיש לשמור את המידע לתקופה שעשויה לעלות על שבע שנים כדי לאפשר את מתן השירותים האלה. מוצע שזה יהיה לפי סוג השירות והנסיבות שלו.

לגבי 27ב, מחיקת המידע, 27ג4 דורש שהמידע יימחק לאחר שבע שנים ממועד הקבלה. אני מזכיר שאנו מדברים על שירותים שיכולים להיות מתמשכים, לטווח ארוך. כדי לאפשר לצדדים לשמור את המידע לצורך הליכים משפטיים, יש לאפשר לכל הפחות שבע שנים מתום השירות.

תודה. ענבר בזק.

לגבי האם הלקוח חותם אצל נותן השירות או אצל הגופים המתחרים – אני חושבת שצריך להיות אפשרות שאחתום אצל הגופים המתחרים והם יעבירו את המידע לנותני השירות, כי לנותני השירות אין אינטרס לשתף פעולה עם זה, ואז הם יכולים גם לסבך את הטפסים, גם להסתיר את זה באותיות קטנות, ובעוד שהגופים הפיננסיים המתחרים ינגישו את המידע בצורה יותר קלה. לא רואה סיבה שזה לא יהיה באתר. אני עכשיו נכנסתי לחברה שנותנת את האישור, וזה יעבור אוטומטית לבנק. אני לא חושבת שאני צריכה לחתום בבנק שלי לתת הנגשת מידע – מספיק אצל הגוף הפיננסי.

יובהר בחוק מה הגופים שאתה יכול להסמיך מטעמך לשחרר את המידע שלך. הדבר יובהר בחוק מפורשות.

שזה לא יהיה בבנקים אלא להפך – אצל הגופים המתחרים.

בסוף התהליך קורה מול נותן השירות, והוא מפנה אותך באמצעות האפליקציה שלו.

נותן השירות זה הבנק או הגוף?

מפנה אותך לבנק לצורך הזדהות.

מצוין.

הערות היועץ המשפטי לסעיפים 26, 27, 28.

לגבי סוגית כמה אחורה המידע הולך – אנו מדברים בשירות ששונה מאוד ממאגר אשראי. כשלקוח מחליט להתנתק מאפליקציה מסוימת ועובר לאחרת – אין מידע שעובר מאפליקציה אחת לאחרת.

יתחיל מנקודה אפס.

נכון. זה הופך את שבע השנים לסביר. הוא גם מבוסס על מה שנקבע בחוק נתוני אשראי. אני מזכיר שקבענו פה שחלה על נותן השירות לשמור את המידע לתקופה המזערית הנדרשת. לצורך העניין, אם נדרש ממנו רק לשלושים יום, הוא לא יכול לשמור את זה שבע שנים. שבע שנים זה רק לטובת ספציפי שהוא נותן ללקוח, שלטובתו נדרש שבע שנים.

איך מוודאים את זה?

יש מאסדר שיודע לעקוב אחרי פעילות של נותן שירות. יודע לעקוב איך, כמה הוא שומר מידע.

זה מאוד ספציפי – התקופה המינימלית הנדרשת לשם מתן השירות ללקוח מסוים.

נכון אבל אין לקוח מסוים – יש סכימה אומרת: הלקוח הזה לוקח את השירות הזה, לכן צריך את המידע לשבעה ימים. לקוח אחר לוקח שירות אחר וצריך מידע אחר. ברגע שהוא הפסיק לצרוך את המידע, אני צריך את זה לעוד חמישה ימים.

עדיין שבע שנים זה המון. אני מסכים עם ההערה.

בחוק מאגר שירותי אשראי השארנו שבע שנים בתקנון. לכן אני חושב שזה סביר.

אפשר להוסיף בבקשה? אני מרשות ניירות ערך. גם בשיח עם השוק שנעשה במסגרת השוק הבנו ששבע שנים זה צורך של החברות שנותנות שירותים. חלק מהלקוחות רוצים את כל המידע הזה, גם את האחורה שלהם, כדי שאפשר יהיה לתת להם את הריכוז של המידע ואת ההשוואה לגבי פעילות קודמת שלהם. יש גם חשיבות שמשך הזמן לא יהיה ארוך מדי, ויש להם איזון בין שירותים שכן מצריכים את שמירת המידע לאורך זמן. זו הערה שקיבלנו מהשוק וחשבנו שנכון להאריך את התקופה. התקופה היתה קצרה יותר, ואחרי ששמענו את הערות הציבור הארכנו אותה.

אוסיף על התייחסות לאיגוד הבנקים לגבי שישה חודשים – בסופו של דבר קבענו פה הסדר מאוזן בין היכולת של הלקוח להנגיש את המידע שלו מצד אחד. מצד שני, תקופה שיכולה להגיע לשלוש שנים. מצד שני, שאנו מעדכנים אותו כל הזמן שהוא מקבל את המידע. חשבנו ששש שנים זה הסדר מאוזן.

כנ"ל לגבי שבע שנים לגבי ההליך המשפטי.

עו"ד לירון מאוטנר לוגסי ממשרד המשפטים. חשוב לי לומר בהקשר להערה של איגוד הבנקים – בכוונה נקטנו פה מונח שדורש מהם לנקוט פעולות, לוודא שהלקוח מודע. שליחת הודעה נטו בלי חיווי או ידיעה שהוא פתח את ההודעה או שיש לו מודעות של הלקוח – לא נותנת מענה בהקשר הזה, חשוב לי לחדד את זה כדי שלא ישתמע שאנו מסתפקים בזה.

תודה. הבהרה חשובה. היועץ המשפטי.

סליחה, להציג את הצד השני – חן מבנק ישראל, משלימה את ההסבר שלירון נתנה – מצד אחד זו הודעה ללקוח שאנו לא יודעים שקרא אותה, היא לא מספיקה ולא עונה על מה שכתוב. מד שני, אם יש אינדיקציות שהלקוח משתמש בשירות, זה גם יכול להיות פתרון. אנחנו מחפשים את המקומות שבהם הלקוח נתן את ההסכמות ושכח מזה. הוא לא משתמש באפליקציה, המידע ממשיך לזרום, ואלה האזורים שאנו רוצים לתפוס. יש מגוון פתרונות כדי לוודא את המודעות הזאת.

תודה רבה. התייחסות היועץ המשפטי של הוועדה, בבקשה.

בהתייחס לסעיף 26, בהמשך להערה שהערתי קודם לכן, אני חושב שיש להוסיף שבטרם ההתקשרות נותן השירות יספק או ימסור ללקוח מידע תמציתי על משמעות החתימה בשפה ברורה ופשוטה. זה יכול להיות בחלון או בכל דרך שתבהיר ללקוח את המשמעות באופן ממש תמציתי. שלא ייווצר מצב שעמודים על עמודים שהלקוח נדרש לסמן - ואם זה מקוון – בכלל, לא יודע אם יקראו או לא.

לעניין הבחירה, האם הגישה תהיה חד פעמית או גישה מתמשכת. זו שאלה להכרעת הוועדה – אם לא נכון כברירת מחדל שהגישה תהיה חד-פעמית אלא אם כן הלקוח ביקש במפורש הרשאה מתמשכת, שוטפת. אני לא בטוח שהלקוחות יוכלו לעקוב אחרי זה, לכן אולי נכון שקודם כל תהיה הרשאה חד-פעמית.

אשלים את ההערות לסעיף הזה ואני מציע שיתייחסו. לגבי סעיף (ב) לגבי הפעולות שנותן השירות צריך לנקוט אחת לשישה חודשים - לא ברור כאן באילו ופעולות הוא צריך לנקוט. האם לשלוח הודעת דוא"ל יספק? אולי כדאי להגדיר אפילו ברמה של למנות את הפעולות ובכלל זה או להגדיר פעולות בסיסיות והמאסדר יהיה רשאי לאחר מכן להרחיב.

הערה לעניין ההסמכה של השר בהסכמת שר המשפטים לקבוע הוראות לעניין ההסכם. האם מדובר – יכול להיות שיהיו תקנות שיחולו רק על סוג מסוים של נותן שירות – למשל רק על תאגידים בנקאיים? ולגבי הוראות המאסדר בסעיף קטן (ד), אנו מציעים קצת להרחיב את ההסמכה ולומר שהמאסדר יידרש לקבוע בין היתר הוראות לגבי צורת ההסדר, הדרך לביטולו, צמצום היקף השירות לפי סעיף 28, הגודל המזערי של האותיות – אגב מה שאמר היושב-ראש לגבי הפונטים הקטנים של האותיות בהסכמים כאלה – ולעניין החובה למסור את החוזה או את המידע ללקוח. אלה הערותיי לסעיף 26.

אנא התייחסו להערות. בסוף ההערות האלה נסיים את הדיון והוא יתחדש בערב. תהיו מוכנים נפשית לדיון לילי שיוביל אותו חבר הכנסת איתן גינזבורג. הוא עלול להתעכב גם בשל דיוני המליאה והצבעות.

יהיו הצבעות היום?

לא. פה אנו בשלב ההקראה – אין הצבעות. הדיון של ועדת הכלכלה בנושא פקודת התעבורה, שתוכנן לשעה 13:00, יתחיל ב-13:15, והדיון של ועדת הכלכלה בנושא מקורות אנרגיה יתחיל ב-14:30. דחייה של שני הדיונים בחצי שעה ורבע שעה. הערות אנשי המקצוע ונסיים את הדיון.

לגבי המסירה של המידע התמציתי על משמעות החתימה?

מקובל.

לגבי סוגית ברירת המחדל, חלק ניכר מהשירותים שניתנים - שירותים שמבוססים על מתן גישה מתמשכת. זה המקום שבו אנו לא רוצים לייצר חיכוך מיותר. לכן הלקוח בוחר האם הגישה חד-פעמית או מתמשכת. לא חושבים שנכון לייצר ברירת מחדל.

הוא יבחר חד-פעמית או מתמשכת, וזה יהיה בהסכם שהוא חותם עליו. אותו דבר אנו רוצים בולטות ופשטות, בטופס שהוא מאשר, בגופן גדול ובשפה פשוטה. אם אתה מרשה כניסה חד-פעמית או רב-פעמית למידע שלך.

בסדר.

לגבי סוגית ההגדרה של הפעולות הנדרשות, מבחינת הסעיף – הוא באמת חריג. אנו מבקשים שלא לעדכן את הלקוח אלא לוודא שהוא מודע. יש פה צעד אחד קדימה – הלקוח יודע שיש לו גישה למידע. לכן החשש הוא מצומצם. מבחינה זו נתנו הוראות סמכות למאסדר - יקבע בהוראות לגבי הפעולות שהוא צריך לנקוט. להבנתנו, אלה דברים שצריכים להיות במסגרת הוראות מאסדר.

ההערה שלי היתה גם שאלה – איך זה יעבוד ומה יספק. ראיתי את הוראות המאסדר. חשבתי, העליתי את העניין בפני הוועדה - האם יש צורך למנות פה לפחות חלק מהפעולות כבר בחוק.

יכולה להיות תחליפיות מסוימת – אם הלקוח משתמש בשירות באופן שוטף, הוא יודע שיש לו גישה למידע. אם לא, אז זה נדרש. לכן אנו לא חושבים שנכון לכתוב בחוק דווקא דבר כזה או אחר אלא להשאיר את זה כסמכות להוראות מאסדר.

לגבי השאלה האם ניתן לתת תקנות ספציפיות לגבי גופים ספציפיים.

יש סעיף 37ב שקובע באופן כללי שהתקנות יכולות להיות גם לסוגים מסוימים.

אני שואל, יכול להיות שייקבעו הוראות לגבי הסכמים רק לגבי סוגים מסוימים של גופים ולגבי אחרים לא?

למשל, בנק מחתים לקוח על זה וזה, ולכן לא צריך בהכרח צריך להחתים אותו- - -

זו הסמכה כללית, לא מדויקת. זה הוראת בכלל לעניין.

הסמכות קיימת. עכשיו אנו לא יכולים לדעת אם הסמכות תופעל באופן פרטני לגבי סוגים מסוימים, אבל היא קיימת ב-37ב. לכאורה תקנות כאלה אמורות להיות כלליות ולא סוגים מסוימים.

ולגבי ההרחבה שביקשנו בסעיף קטן (ד)? רצינו לקבוע במפורש, שתהיה התייחסות לצורת ההסכם, לדרך ביטולו.

ראינו את זה בהערות ששלחתם בכתב. נוסיף. מקובל.

אנו נועלים את הדיון. נתחיל את הדיון הבא בערב מההערות של היועץ המשפטי ל-27, 28, ותמשיכו בהקראת 29. זה יעשה חבר הכנסת איתן גינזבורג.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:55.