פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



47
ועדת הכלכלה
04/10/2021

הכנסת העשרים-וארבע




הכנסת


מושב שני



פרוטוקול מס' 27
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, כ"ח בתשרי התשפ"ב (04 באוקטובר 2021), שעה 11:00

הסרת חסמים להגדלת הנחת הסיבים האופטיים והגדלת הפריסה. פרק כ"ג (יבוא) מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות פרק ט"ו (תקשורת), למעט סעיפים 80-79 ו-81(2) (בעניין מתקן שידור לתקשורת), מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, מ/1443.

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
מאזן גנאים
רון כץ
לימור מגן תלם
אוסאמה סעדי
מיכל שיר סגמן

יעקב מרגי
אבתיסאם מרעאנה

ד"ר עופר רז דרור - סמנכ"ל בכיר מנהל מינהל כלכלה, משרד התקשורת




בת שבע נחמיה - יועצת משפטית, משרד התקשורת




נועם שרלו - רפרנט תקשורת, אגף תקציבים, משרד האוצר




שי שלף - עו"ד, הלשכה משפטית, משרד האוצר




ספיר איפרגן - רכזת תקשורת, תיירות ומדע באגף תקציבים, משרד האוצר




אמיר וייס - מנהל אגף מדיניות ממשלתית במגזר המיעוטים, המשרד לשוויון חברתי



איתמר אביטן - מנכ"ל איגוד אקט – איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

נועה סרברו - עו"ד, ייעוץ וחקיקה אזרחי, משרד המשפטים

אביגל כספי

עידית חנוכה

אורי פנסירר


הסרת חסמים להגדלת הנחת הסיבים האופטיים והגדלת הפריסה. פרק ט"ו (תקשורת), למעט סעיפים 80-79 ו-81(2) (בעניין מתקן שידור לתקשורת), מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021, מ/1443

שלום, ממשיכים בקצב את דיוני ועדת כלכלה במסגרת חוק ההסדרים, אנחנו עכשיו עם משרד התקשורת פרק ט"ו, למעט סעיפים 79-80 ו-81 (בעניין מתקן שידור התקשורת), מתוך הצעת חוק התכנית הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום המדיניות הכלכלית לשנות התקציב 2021 ו-2022), התשפ"א-2021. ספיר, את תתחילי. ספיר איפרגן, רכזת תקשורת, תיירות ומדע באגף תקציבים, בבקשה.

שלום לכולם, שלום לחברי הכנסת, שלום ליושב-ראש הוועדה. אפשר להעלות את המצגת שלנו?

החכמה היא לדבר גם כשאין מצגת.

נכון. אציג בקצרה את תכלית התיקון, את הרציונל שלו ואת הבעיות שהוא בא לפתור. נציג יותר מספרים ותמונות ואני מקווה שזה יהיה יותר מחובר למשהו שניתן יותר להמחיש. בשורה התחתונה, כולנו יודעים שאנחנו מצויים בעיצומה של מהפיכה בפריסת תשתיות תקשורת. למעשה אנחנו עוברים דור מהישענות על תשתית נייחת של נחושת לתשתית סיבים. כמובן שזה דבר ידוע, פה בוועדה, בדצמבר האחרון עבר תיקון שמעגן בחקיקה את מתווה הסיבים שבסופו יביא לפריסת סיב בכל בית במדינת ישראל.

מאז שהרפורמה התחילה ממש להתבצע בשטח, עלו מהשטח הרבה מאוד חסמים, דברים שמעכבים ופוגעים ביכולת של אותן חברות תשתית לפרוס את תשתית הסיבים, שכאמור, כולנו מבינים כמה היא חשובה וחיונית. חסמים שפוגעים ביכולת שלהם לפרוש את התשתית הזו באופן מיטבי. ולכן התכלית המרכזית של התיקון שאנחנו מביאים לשולחן הוועדה הוא לאפשר לאותן חברות לפרוס את התשתיות הללו כך שתשתית התקשורת המתקדמת תגיע לכמה שיותר בתים בישראל וכמה שיותר מהר.

על איזה חברות אנחנו מדברות?

חברות התשתית המשמעותיות נכון לעכשיו, אלו בזק, IBC ופרטנר. אבל יש עוד בעלי רישיון קטנים יותר.

כמו?

נמצאים פה בדיון נציגים ממשרד התקשורת, אני בטוחה שהם יוכלו לפרט יותר ממני, בין השאר גם על נתחי השוק. אבל אלו השחקניות המשמעותיות.

הן מתחרות ביניהן.

כן. זה חלק מרכזי מאוד, ועכשיו אתעכב על זה.

בסוף החוק, את יודעת, הוא לא מגיע במצגת. אז אם את יודעת לתאר חוק, תגידי לנו אותו בלי מצגת.

אולי סיבים יגיעו בסוף.

זה יגיע על סיבים. אני תמיד אומרת שזה מאוד משרת אותנו, כשתמיד יש תקלות תקשורת כאלה ואחרות ואז הצורך הוא מאוד ברור. לא תזמנו את זה מראש.

זה מקצר את הדיון.

נכון.

אם אפשר אדוני היושב-ראש - - -

אי אפשר שלושה חברי כנסת - - -

רק ערבים יושבים פה.

רק ערבים מבינים ככה.

לא רק שהגעת, גם הפרעת וגם כיכבת. יאללה, שב. ברוך הבא.

(הצגת מצגת)

בשקף אנחנו רואים המחשה ליכולות שסיב מביא עמו. בצד שמאל של השקף, זה לקוח מהרשתות החברתיות, אנחנו רואים מהירות של 45 מגה ועם סיב היא מגיעה לג'יגה. זה בא להמחיש את השיפור שתשתיות תקשורת מתקדמות יכולות להביא לחיים של כולנו.

תסבירי שזה פי כך וכך.

זה פי 22 בערך, זה בהחלט משמעותי מאוד. בצד ימין של השקף אנחנו רואים את הגידול.

אוסאמה, בוועדה שלי לא עושים את זה. ועדות אחרות עושים. פה יש עסק שעובד.

כן?

חבל לך על הזמן, תשאל את מאזן, הוא מהוותיקים.

נכון, אני חותם בשתי ידיים.

פה העסק עובד. בבקשה.

בצד ימין של השקף רואים את המהירות הממוצעת של ה-upload וה-download , ובעצם הממוצע המהיר, הגידול הדרמטי, גידול של כמעט 50% ב-download בא ללמד אותנו על פריסה דרמטית מאוד שציינתי קודם. כל זה כדי לומר שאנחנו עכשיו בשעת כושר, עכשיו זו העת בה החברות פורסות בקצב מהיר ועכשיו העת לתקן את החסמים שאנחנו זיהינו ומיד אסביר מדוע זה כל כך דרמטי.

בשקף הזה, אנחנו רואים באופן ויזואלי את מתווה הסיבים שהזכרתי קודם שוועדת הכלכלה דנה בו ואישרה בדצמבר האחרון. אגיד במשפט רק כדי לתת את האוריינטציה למי שפחות מכיר את הפרטים: למעשה מתווה הסיבים אמר שבזק, שהיא שחקן התשתית המרכזי והגדול ביותר, יודיע על האזורים במדינה שהוא מתכוון לפרוס. בזק הודיעה על כ-84%. יתר האזורים, כ-16%, יפרסו במסגרת מתווה קופת התימרוץ, שלמעשה זאת קופה שתמומן מהכנסות חברות התקשורת. והם יחולקו במנגנון מכרזי על פי אמת מידה של כמה שיותר משקי בית במחיר מסוים, כלומר, מכרזים בגובה הסבסוד.

זה לא עיקר הדברים, מה שאני רוצה להראות ולהמחיש פה שחוץ מבזק יש עוד חברות תשתית, כפי שציינתי קודם, חברת אנלימטד-IBC, רואים בצבע האדום, מכוח החובה הרגולטורית שחלה עלייה, צריכה לפרוס 70% ממשקי הבית במדינת ישראל, יש עוד שחקן גדול, כפי שציינתי קודם שאנחנו לא יודעים כמה - - -

IBC, 70%

כן. כ-70%. 1.7 מיליון משקי בית.

אבל איך זה 70%, ועוד 30% ועוד 16%?

איך 70 ו-50 - - -

לא, אני מסבירה: למעשה יש אזורי חפיפה, כלומר, יש משקי בית שתהיה להם יכולת לבחור בין כמה תשתיות סיב או תשתיות תקשורת מתקדמת, זה המינוח היותר נכון.

יש שם תשתיות כפולות או שהם יבחרו ספק?

יהיו תשתיות כפולות. יהיו משקי בית – זה מה שהתרשים בא להראות, את אזורי החפיפה – שיהיו עם תשתיות כפולות. בדיוק כמו שאנחנו יכולים לבחור מכמה חברות סלולאר שלכל אחת מהן יכולה להיות תשתית אחרת.

אז פיזית בזמן ההנחה, כל החברות שמות את הסיבים שלהם אחד עם השני?

נכון.

לא, זה לא נכון, את אמרת שבזק היא הגדולה ביותר.

ברשותכם אסביר שוב כדי שזה יהיה מאוד מאוד ברור.

אנחנו רוצות ברור.

בזק פורסות כ-80% ממשקי הבית בישראל, חוץ מבזק יש עוד שחקניות תשתית שגם הן יפרסו סיבים. יש אזורי חפיפה משמעותיים. יש אזורים שהם יותר כדאיים כלכלית ובאותם אזורים כמה חברות תקשורת יפרסו. כלומר, יהיו משקי בית בישראל שיוכלו לבחור בין כמה חברות תשתית שיספקו להם את השירות, כפי שקורה כאמור בתשתיות סלולאריות. למה הדבר הזה הוא חיוני? אגיד את זה מהצד השני: יהיו משקי בית שתהיה להם רק תשתית סיב אחת. זה יקרה לרוב במקומות שהכדאיות הכלכלית שלהם היא נמוכה יותר או שיש קשיים מאוד משמעותיים בפריסה. הדבר הזה משמעותי וחשוב. אנחנו, וגם משרד התקשורת, והוא יתייחס לזה בהמשך הדיון, רואים בתחרות ערך מאוד משמעותי שדוחף את ההשקעות בתשתית קדימה. למעשה, תחרות על תשתית היא תחרות מדרגה גבוהה יותר.

אבל מה שקורה עם תחרות זה על מנת שכמה ירוויחו יותר. למשל, בזק הרוויחה מיליארד שקל. אז המטרה היא איך היום לתת שירות לאזרח, בינתיים אנחנו לא מקבלים את זה. אני רוצה להגיד לך, בישובים הערבים כמעט ואין. הסיבים האלו בישובים היהודים זה 80% , 80% ומשהו אחוז, אבל בישובים הערבים כמעט ואין. השאלה היא איפה החברה הערבית נמצאת במה שאת אומרת?

בהמשך לשאלה של חברי מאזן, אנחנו נפגשנו עם שר התקשורת, אדוני היושב-ראש, בדיוק בנושא הזה ובעוד נושאים. יש רשימת יישובים איפה הולכים לעשות את הסיבים האופטיים, למשל, עושים בטייבה. אבל בטירה ובקלנסווה לא עושים. בסכנין עושים, אבל בעראבה לא.

אין שם אפילו קליטה בכלל.

אלה אותם אזורים, אז למה לא עושים לקבוצת ישובים?

שהשאלות לא יהיו נטו ערביות, גבריות, אז אני - - -

זה על טהרת הערבים היום.

שלא יהיה טהרני מדי, אז אוסיף, אני אעגן את זה תחת משהו שנקרא פריפריה. ואז אתם לא תראו מאוד – רק בהתנהגות בשביל החברה הערבית.

זאת העדפה מתקנת היום, זה בסדר.

מה שאבתיסאם אמרה הוא לא סתם. יש עוד ישובים. יש גם כמה יהודים שלא קיבלו סיב, תתפלא.

כמה? כמה?

יש כמה. למשל, אתה יודע.

ירוחם.

אצלכם זה החריג, אצלנו זה הכלל.

אני רוצה להגיד לכם משהו: מדינת ישראל חטפה ביקורת קשה מאוד ב-OECD כשביקשנו להיות חלק מחבר העמים.

גם אנחנו וגם החרדים שמה.

קיבלנו ביקורת על היעדר השתתפות בעולם הכלכלי. בעיקר של ערבים וחרדים, עם הדיוק של גברים חרדים ונשים ערביות, שם זה אפילו בהיקף גדול יותר, ועוד אוכלוסיות שלא משתתפות בפריפריה בהיקפים ראויים. ומהפכת הסיבים שהיא דרמטית לעתיד, כרגע היא מואצת לא לכיוונים של הפריפריה ולאוכלוסיות המודרות ששם אנחנו רוצים את הצמיחה הכלכלית. אני מבין דבר אחד – בכלל כל הנושא הזה לא זז, וזה בשבילך מאזן, כשאתה אומר בזק כל כך רווחית ועדיין לא מיהרה לשים סיבים עד שהמשרד הצליח להכניס חברות אחרות. כשהחברות האחרות נכנסו, בזק התחילה לעבוד. היא הבינה שאם היא לא תמהר, אחרים ישימו. זה המריץ אותה במובן הזה שתחרות גרמה לבזק לרוץ ולשים סיבים. יש פה נציג של המשרד לשוויון חברתי, שרוצה להגיד משהו דומה לגבי הנושא, אני אתן לו זכות דיבור. למרות שמהות הדיון פה הוא לא צמצום הפערים, אבל את רואה מי הגיע לדיון ואתם גם תעבירו את זה לשרים, שהמצב הזה לא יכול להימשך.

יש את ההבהרה שהמדינה שמה קופה לא כלכלית, לא על בסיס כלכלי, של איזה 100 מיליון לפריסה באזורי פריפריה. והטענה היא שזה מעט מדי ובקצב איטי מדי. אתן לאמיר וייס להשלים כי כבר פתחנו את הדבר הזה.

תודה היושב-ראש, אמיר וייס, מנהל אגף מדיניות ממשלתית ברשות לפיתוח כלכלי מיעוטים במשרד לשוויון חברתי.

זה עדיין נקרא מיעוטים?

עד שתהיו רוב, אוסאמה.

שייקח את זה לאן שהוא רוצה. אם חברה ערבית זה בסדר, אז גם כן.

את זה צריך לדבר עם הבחור הצעיר. איך קוראים לו לבחור שם?

חסאן.

חסאן לא החליף את השם? צעיר מודרני. נשאר מיעוטים? תדבר עם חסאן. אבל זה כנראה השם החוקי. צריך להחליף את זה בחוק.

אפשר לעשות על זה דיון אבל רק זה ייקח דיון שלם.

קדימה.

נציגת אגף תקציבים דיברה על זה שהם מעוניינים שהתשתית תגיע לכמה שיותר משקי בית בישראל. בכל מה שקורה, זה לא המצב. כמו שנאמר פה, באזורי פריפריה וגם לקבוצות אוכלוסייה מסוימות – זה לא מגיע. ואם אנחנו מדברים על הפריסה של חברת בזק, כמו שמצוין פה, כתוב שהיא פורסת בכ-80% ממשקי הבית, אבל כשאנחנו עשינו פילוח הגענו לסדר גודל שמדובר על כ-50% ממשקי הבית בחברה הערבית. מבחינת חלוקה זה יותר בצפון ובמשולש ופחות בנגב, מזרח ירושלים וכולי. לא ניכנס פה כרגע לחלוקה.

מה שלנו חשוב ושכרגע אנחנו דנים בו על החוק ואני בטוח שאחר כך חברי ממשרד התקשורת ירחיב, אנחנו מעוניינים לתקן את החוק כך שהוא ייתן מענה אמיתי לפריסת הסיבים האופטיים בחברה הערבית. ומה שיותר חשוב, מדובר על זה שבזק תפרוס את זה על פני ארבע-חמש שנים, ובצורה רגילה אנחנו מדברים על עשור. המטרה שלנו היא לצמצם פערים שבמסגרת החוק יהיה ברור שקצב הפריסה השנתי יהיה שווה בין הישובים היהודים לישובים הערבים. כי אם זה לא מה שיקרה – אנחנו בסופו של דבר נגדיל את הפער ולא נצמצם את הפער, וזה קריטי היום הרבה יותר, גם אחרי תקופת הקורונה שחווינו, גם בנושא של חינוך, אם זה בבתי ספר, אם זה באוניברסיטאות, אם זה בעבודה מרחוק. שבוע שעבר היינו בסיור בטירה, ואחת המורות אמרה: רציתי להפעיל לילדים קבוצות קטנות ולא יכולתי כי אין לי את זה, אין לי את זה. לכן התיקונים האלה מאוד מאוד קריטיים כדי לצמצם את הפערים, וזה חיוני היום. תודה.

אמיר, אמרת דברי טעם והזעקה הזאת עולה מכל חברי הוועדה. אנחנו פה בחוק ההסדרים ממוקדים בתיקוני חקיקה שלא יפגעו בתהליך פריסת הסיבים, אבל אנחנו נכניס לסיכום היום את הדרישה לתשובות ממשרד התקשורת והאוצר על האצת הפריסה באוכלוסיות שלא נהנות מהסיבים האופטיים.

גם מצד הפריסה זה חשוב. אבל גם שמדי שנה הפריסה תהיה שווה בקרב משקי הבית. כי אם אנחנו מדברים גם על פריסה שווה של משקי בית, אז אנחנו עושים. אתה מבין, זה סוגר מכל הכיוונים.

אם אין פריסה שווה אז היא לא שווה גם במשקי בית, ואם מאיצים, אז יגדל מספר משקי הבית. שווה? הלוואי. יש שוויון או מוחלט או תנועה אל השוויון, מגמות של שוויון. אנחנו במגמות של אי שוויון, אנחנו רוצים מגמה של התקרבות, לא יהיה שוויון מוחלט, אבל התקרבות לשוויון. לפחות אם את זה נשיג, כבר התקדמנו. אנחנו נשמע על זה תשובות גם היום, אבל גם סיכום הוועדה יעסוק בנושא הזה. בואו נמשיך להיבטים שלשמם הגעתם.

אשמח לציין בפני חברי הוועדה שהעלו נקודות שכמובן גם לנו הן חשובות מאוד ואנחנו עוסקים בהן ביום יום. אני מכירה את אמיר, דיברתי איתו ממש אתמול על הנושא הזה, ולכן חשוב לנו לומר שזה לא נעלם מעניינו, זו סוגיה שחשובה לנו מאוד ואנחנו עוסקים בה. ובשביל לסבר את אוזניהם של חברי הוועדה, אגיד בקצרה, כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, זה באמת לא הנושא שלשמו התכנסנו, אנחנו התכנסנו לא לדבר על קצב הפריסה אלא על הסרת חסמים בפני הפריסה הנוכחית. אני רוצה לציין שהצענו להקים צוות ממשלתי שיעסוק במיפוי והמלצה להסרת חסמים שאנחנו מבינים שהם במיוחד בחברה הערבית, לא רק, אבל במיוחד.

אנחנו מקווים מאוד שנלך לעבודה כזו ויהיה לנו את כל סל הפתרונות הנכון שיהיה בו את האיזונים כדי לא לפתוח פערים בין החברה הערבית ובין החברה היהודית, זה ברור לנו, ואנחנו שותפים לתכלית הזאת.

אני רוצה להעיר לך עוד משהו, איפרגן, ככה אני זוכר, אתם דיברתם על זה שהשרה לשוויון חברתי החלה בדיאלוג עם שר התקשורת יועז הנדל לייצר – יש בקופת הפריסה של סיבים אופטיים "אין", אבל אמרו שיגבשו 100 מיליון שקל לביצוע ראשוני במקומות שהחברות לא מרגישות שזה כלכלי עבורם, ושהמדינה תחליף את החברות ותממן. אבל 100 מיליון זה מעט. הייתה הצעה של השרה שהאוצר יעמיד לקרן הזאת סכום מוגדל יותר, ולאט לאט הרי החברות הרי מפרישות מהרווחים שלהם. לחברי כנסת אסביר – פה יש הסכם שהחברות שמניחות את הסיבים משלמות אחוז קטן שנצבר להניח סיבים במקומות שזה כאילו לא כלכלי.

אדוני היושב-ראש, אני יכולה להפריע לך שנייה.

להפריע כן, רק אסיים.

שם מדובר בצבירה של 100 מיליון. השרה לשוויון חברתי אומרת שזה לא מספיק. זה לא עוצמתי. ואז היא באה לאוצר ואמרה: תנו לנו 400-300 מיליון, וכל שנה תקבלו את סכום של 100 מיליון האלה. אבל בואו נתחיל לבצע הרבה יותר ולכם יש הכנסות עתידיות, יותנו הקדמת מימון, אפילו לא הוצאה כספית.

ביקשו הלוואה. זה מה שביקשו.

הלוואה, הלוואת מימון. וזאת משימה שהיא מעשית, היא לא פילוסופיה. אנחנו רוצים שהמספרים האלה יגדלו. זאת משימה. כן, אבתיסאם.

אדוני היושב-ראש, אני מנסה להבין את ההיגיון מאחורי מה שנאמר כאן. אני לא מצליחה להבין מי יותר חזק כאן? המדינה חזקה יותר מהחברות שבעצם משתמשות בנו כאזרחים, באדמה, בתשתיות, בכל מה שיש – יש להם הרי את כל המשאבים על מנת שהסיבים האלה יהיו נגישים לכל מדינת ישראל על כל אזרחיה, זה לא משנה באיזה שפה מדברות ומדברים ובאיזה צבע עור ולאיזה דת הם מתפללים ומתפללות. השאלה שלי היא: למה אנחנו בתור מדינה, ממשלת ישראל, לא מחייבת את אותן חברות לעשות את העבודה הזאת? מה זאת אומרת שבזק תחליט האם היא "בא לה" על איזה כפר בדווי או על כפר פרדיס שממנו אני באה או ג'סר א-זרקא? יש לך רישיון, אז היא מחויבת - - - מה זה הדבר הזה,?

אז יש שתי אופציות.

אני לא מליחה להבין, הסיפור של הקרנות האלה - - -

אני רוצה לענות לך על השאלה.

רק אסיים. הסיפור של הקרנות שמפרישים, ועד שמפרישים, ועד שמגלים, כמה כסף יש ועד שמוציאים את זה מהבטן של האוצר וכולי. למה ללכת ככה? זאת האוזן ולמה ללכת מאחוריה.

יש שתי דרכים להניח תשתיות בישראל: במימון ממשלתי, ואז כן זה שוויוני לכל אדם, שהמדינה תממן ותכסה את כל המדינה. פה, לא המדינה ממנת את הנחת הסיבים, החברות מממנות מתקציביהן.

שתכריח אותם על פי הרישיון שהם יעשו את העבודה הזאת ולא לפי מה שמתאים להם.

אז עכשיו באה המדינה ואמרה: אתם רוצים להניח סיבים? בואו תקבלו רישיון או זיכיון. החברות לא שמו סיבים, הן אמרו: זה לא כלכלי, לא רוצים לשים; תממנו, תביאו לנו כסף. פתאום הצליח משרד התקשורת לייצר דינאמיקה שיש חברות שהם לא בזק שנכנסו לשוק. בזק ראתה ואמרה: וואו, מישהו אחר נכנס.

יש תחרות.

כן. אבל אותו אחד הוא לא גוף שיש לו משאבים לשים על כל המדינה. הוא רוצה לשים איפה שתהיה לנו הכנסה כדי להתקיים, אחרת הוא יפשוט רגל. באה השאלה הזו ששאלת: רגע, מה יהיה עם האזורים שהם לא כלכליים, שהחברות לא ירצו להיות בהם? הפתרון שנמצא לאזורים האלה הוא שהחברות יפרישו כסף ומשם נלך לאזורים הלא כלכליים. הכסף הזה הוא קטן מדי. וההיקף שלו לא משפיע, ופה אנחנו רוצים לייצר חבילה של ממשלה, של כמה מאות מיליונים, שתגדיל את ההנחה של הסיבים. אבל החברות לא יממנו מכיסן הנחה במקום לא כלכלי.

אוקיי, - - - שייוצר כשיש חברה מאוד חזקה כמו בזק, שכן תייצר את הסיבים, לאזרחים מסוימים, כנראה אלו האזרחים שיקבלו, הם יהיו הפריבילגים. ומצד שני, עד שתקום הקרן ועד שיפרישו את הכסף, מה עם הפריפריה שתישאר מאחור? איך מצמצמים את הפער?

הדאגה שאת מציינת היא של כולנו ואנחנו פוגשים את האירוע הזה.

היום.

את חדשה, אני לא חדש, אבל שנתיים פה. הם עוסקים בזה זמן. אבל בוועדה אני חודשיים, ואנחנו פוגשים אירוע ישן שאנחנו רוצים לתקן אותו.

לגמרי.

לתקן אותו זה לא למחוק אותו, זה לשפר אותו ולנוע אל השוויון. לשפר. 100 מיליון זה לא מספיק. אנחנו רוצים מאות מיליונים. אנחנו רוצים לראות את הביצוע. את צודקת שזה לא מספיק שמישהו אמר שיהיה כסף, בואו נראה את הכסף עובד. בואו נראה יישובים ערבים עם סיבים אופטיים. זה מה שאנחנו רוצים.

אדוני, אסור שהדבר הזה יקרה, אם זה יקרה ונעביר את הדבר הזה, בטח בתקופה כל כך קריטית וממשלה שהיא ממשלה שמביאה תקווה, אני אומרת שזה אסור שיקרה. אנחנו נמשיך לרדוף אחרי עצמנו ונגיד כל היום, כל הלילה, כל השנים שאנחנו מצמצמים פערים ובסופו של דבר הפערים לא מצטמצמים. אנחנו נותנים לדבר הזה יד ואני מבקשת ממך, יושב-ראש הוועדה: אל תיתן לדבר הזה לעבור. יש כסף – שיפרישו עכשיו כסף, והדבר הזה חייב לעבוד. הפריפריה מול המרכז, הפריפריה מול החזקים. החלשים מול החזקים, זה לא יכול לעבוד. זה שוויוניות נטו. ואנחנו חייבות לעשות את הדבר הזה. הפריפריה לא תישאר מאחור, זה הדבר הבסיסי שצריך להתקיים.

זאת משימה משותפת שלנו. אוסאמה, בבקשה.

אני מסכים איתך שאנחנו פה דנים במהות שזה הסרת חסמים, אבל אנחנו גם רוצים הסרת חסמים בפריפריה ובקרב מי שאנחנו מייצגים, את הציבור שלנו. אנחנו רוצים הסרת חסמים לציבור שלנו, ליישובים שלנו. בשביל זה אנחנו נמצאים כאן.

אם אני ליישוב שלי או מאזן ליישוב שלו או ליישובים הסמוכים שאנחנו מייצגים או אבתיסאם לפרדיס וג'סר, אנחנו לא מביאים את הסיבים האופטיים או לא מבינים את אזורי התעשייה – אנחנו מועלים בתפקיד שלנו. אז אנחנו אתכם פה, ואני מסכים עם היושב-ראש, ובפגישה שלנו עם שר התקשורת - - -

נקצה לזה דיון דחוף - -

לא, בפגישה עם שר התקשורת אמרנו, הרי הם לא מתנגדים, הם לא מבקשים מענקים, הם לא מבקשים תקציב.

- - על הפריפריה וסיבים אופטיים, ושם נרצה תשובות. ויהיו לכם עוד חוקים שתרצו אותנו, ויגיע הרגע שנגיד לכם: מה קרה עם הסיבים?

אפילו הבקשה להביא 300, 400 מיליון כהלוואה – ריבונו של עולם, זה לא שמבקשים תקציב, אלא לממן את זה ואז מתוך קופת התמרוץ להחזיר את זה.

יש פה מישהו מהאוצר, נכון? מי פה מהאוצר, אין פה איש אוצר? ספיר, כן. מה עם ההלוואה הזאת שמדברים עליה? אמרת צוות בין-משרדי, זה הכול טוב ויפה, איפה זה עומד?

ברשותכם אני רק רוצה להבהיר: מתווה הסיבים שעבר פה בוועדה יביא ל-100% נגישות לתשתית תקשורת מתקדמת.

אחרי כמה זמן?

נשאר רק מתי?

אפשר לדבר על הפרטים ולהיכנס אליהם. אבל לפי הערכות שלנו תוך חמש שנים. וגם לפי המתווה, לרוב המוחלט של משקי הבית בישראל תהיה נגישות לתשתית. המכרז הראשון - - -

יש לנו ניסיון מר עם העבר, כאשר חברות שהתחייבו לשים תשתית בכל בתי האב בישראל לא עמדו בהתחייבות הזאת. זה קרה לנו בכבלים.

נכון.

חברות התחמקו מחובתם החוקית. זה לא מספיק שמישהו יגיד לי תוך חמש שנים 100%. הייתי חותם על זה מחר. כל פרויקט תשתית של ישראל זה איחור של 100% מהזמן.

וגם כשאנחנו מדברות על טכנולוגיה – בעוד חמש שנים הטכנולוגיה תבוא ותדפוק לנו בדלת ותגיד לנו: היי, אנחנו במקום אחר, וכמו שקורה לנו בלוויין וכולי. תוך חמש שנים אנחנו נהיה במקום אחר. בינתיים אלה מאחור יישארו מאחור. זה לא עובד.

כבוד היושב-ראש ויתר חברי הוועדה, אני רוצה לדייק כדי לא להטעות את חברי הוועדה: מתווה הסיבים כפי שהוא מפורט בחקיקה הוא למשך זמן ארוך יותר. וקופת התימרוץ תפעל למשך שנים רבות, כלומר, אותו סכום שנקבת בו, הוא לא יהיה לשנה אחת, הוא למשך כמה שנים. כמובן ארחיב ככל שאדרש, אני סבורה שקצרה היריעה בעת הזאת.

רק תעני לי על ההלוואה, איפה זה עומד? על הקדמת מימון, על האצה.

ראשית אציין שנעשתה עבודת מטה מאוד ארוכה בנושא מתווה הסיבים, היא גם נדונה פה לפני תקופה קצרה ולא סתם המתווה סוכם כפי שהוא סוכם. שוק התקשורת הוא שוק פרטי לחלוטין. מה שדוחף את ההשקעות בשוק התקשורת זאת תחרות. אנחנו מאוד חוששים למעורבות ממשלתית בשוק הזה. אנחנו חוששים שזה יוביל בסבירות גבוהה מאוד להשלכות חמורות על שוק התקשורת כמו הקפאת השקעות, דחיית השקעות פרטיות, פגיעה ביעילות ועוד הרבה מאוד דברים.

בסוף, ופה חשוב לי להדגיש - - -

על איזה בסיס את אומרת את הפגיעה הזאת כשהממשלה בעצם מתערבת ומפקחת? על איזה בסיס, סליחה שאני - - - זה מביא לי את העצבים.

חברת הכנסת, אשמח שנעשה פגישה ייעודית, אנחנו עושים ניתוחים כלכליים, כתבנו חוות דעת כלכלית ואני באמת אשמח להציג אותה לכל מי שמעוניין בכך.

אבתיסאם, יש דבר כזה, למשל, עשינו פה דיון על בנקאות. גם שם יש סוג של קרטל, של מונופול של הבנקים. אבל יש חברות ישראליות שכבר עושות שירותים פיננסיים בצורה של היי-טק, אבל הן לא רוצות לעבוד בישראל, הן הולכות לאירופה, חברות ישראליות. למה? כי הבירוקרטיה פה, כי לא מתאים להם וכולי.

רוצות גם להתעשר כמה שיותר מהר.

לתופעה הזאת אני קורא הימנעות. הגוף העסקי אומר: אני לא רוצה, עכשיו תשכנע אותי לזוז. אני דווקא אומר לזכותם של משרד התקשורת שהשנה הייתה תאוצה בהנחת סיבים אופטיים. גם במדדים, במספרים, נכון?

כן. לפי הערכות בתום השנה כמעט 50%.

תוך כמה זמן זה קרה?

אדוני היושב-ראש, אני ממשרד התקשורת, ד"ר עופר רז דרור, סמנכ"ל כלכלה, הייתי גם יושב-ראש הצוות הבין-משרדי שגיבש את מתווה הסיבים והיום אני יושב-ראש ועדת המכרזים שאמורה להוציא את קופת התימרוץ לפועל כך שהיא תפרוס באותם 16% שבזק לא התחייבה לפרוס בהם. קודם כל, אמרת נכון - - -

איפה הם אותם 16%?

אותם 16% נמצאים בכל חלקי הארץ, הרבה מהם בפריפריה, הרבה מהם במגזר הערבי.

ברור. גם חרדים, הרבה חרדים. גם חרדים וגם פריפריה יהודית, יש עוד כמה שנשארו.

נכון, גם הרבה קיבוצים. אזכיר לכם שהיינו פה בסוף 2017 עם אפס אחוז פריסה, עם עיכוב של עשור לעומת ארצות מתקדמות בעולם. והדרך שעשינו הייתה דרך משמעותית שבסוף השנה הנוכחית נגיע לחצי ממשקי הבית שיהיו נגישים לסיבים. כשאנחנו מסתכלים קדימה, תוך שנתיים-שלוש, אנחנו סבורים שנגיע לאזור של 80% ומעלה. אנחנו עכשיו צריכים להתמודד עם איך אנחנו משלימים את אותם 15%, 20% האחרונים שהם גם קשים לפריסה, הן מבחינת רמת ביקושים, הן מבחינת תשתיות התקשורת הקיימות שם. קשה יותר להניח שם את הסיבים. יש קשיים מהגורן ומהיקב. ועדת המכרזים שחברים בה פה עוד כמה אנשים סביב השולחן צריכה להתמודד עם הדבר הזה ואנחנו מתכננים בחודש אוקטובר להוציא מכרז ראשון. לפני שעה סיימנו ישיבת ועדה נוספת, אפילו הייתי צריך לריב עם כמה חברים פה כדי שנסיים את הדיונים מהר כי אנחנו רוצים לפרסם מכרז ראשון - - -

של 100 מיליון.

של כ-90 מיליון שקלים להערכתנו.

מה עם האפשרות של ההלוואה הגדולה, של מהלך גדול, איפה זה עומד?

אנחנו כרגע בדין ודברים פנימי בתוך הממשלה, יש - - -

אתם יוזמים את זה? משרד התקשורת אוכף את זה?

עמדת משרד התקשרות היא שיש מקום להאיץ את פריסת הקרן. צריך להבין שלוחות הזמנים, כפי שאנחנו רואים אותם כרגע, ניתנו לבזק כחמש שנים – שש שנים מדצמבר, היום אנחנו מתקרבים לחמש שנים – להגיע ל-84% שלה. במקביל ל-IBC ניתנו גם כחמש שנים להגיע ל-70% שלה. אנחנו סבורים שצריכים להביא לאיזשהו איגום כספי שאותם 16% יפרסו בסד זמנים דומה. לא יודע אם נצליח להגיע עד 100%, אבל את רוב רובם של אותם 16%, לעמדתנו, יש צורך לצמצם את לוחות הזמנים כך שבחמשת השנים הקרובות הם יפרסו.

צריך להבין שמדובר פה על פריסה של תשתית ארצית. אי אפשר להספיק אותה בשנה ואי אפשר להספיק אותה בשנתיים. המדינה שפרסה תשתית סיבים בצורה המהירה ביותר שראינו עשתה את זה בעשור. כך שאנחנו מדברים על אם נצליח לעשות בחמש שנים, נצליח להשלים את החצי השני, זה אומר שנעשה את זה בפחות מעשור. כמו שאמרתי, בתחילת 2018 היינו על אפס.

אנחנו מתמודדים עם הקשיים, יש פה עבודה ממשלתית שיש בה לא מעט דעות, אין הסכמה כרגע על האם בכלל יש להאיץ ואיך נעשה את זה. אנחנו כרגע מתמודדים עם זה. לנו, למשרד התקשורת, הכי דחוף זה להוציא את המכרז.

בכנסת יש הסכמה שצריך להאיץ את זה בפריפריה על סוגיה, ושהייתה צריכה להיות ראשונה, אבל אנחנו לא היינו פה להתנות שאת הסיב הראשון יניחו בפריפריה.

לא מאוחר אדוני.

לא, אבל עכשיו אנחנו רוצים להיות חכמים ולא צודקים.

תסלח לי בבקשה, למה למשל בזק 80%, והוט ואורנג' וכולי, איפה הם?

צריך להבין שיש הבדל גדול בין חברות התקשורת, גם בהיסטוריה שלהם, גם בגודל שלהם, ביכולות הפריסה שלהם ובתשתיות הקיימות להן. ספציפית, החברות הקטנות יותר שעד לפני כמה שנים בכלל לא היה להן פריסה קווית, הן היו חברות סלולאר בלבד – סלקום, פרטנר וכאלה למשל, הן אלו שהתחילו לפרוס ראשונות את הסיבים בגלל שלא הייתה להן פריסה. המשרד אפשר להם לעשות שימוש בתשתיות של השחקנים הגדולים, ולפרוס כשהאינטרס שלהם או התמריץ שלהם זה בעצם לקחת את המנויים מאותן חברות גדולות שיש להן מינוי נחושת ואין להן אינטרס גדול מדי להשקיע בשדרוג תשתיות הנחושות. זאת הייתה הבעיה הקשה שלנו פה במדינה, שעל אף שהיה לנו חובות פריסה מכאן ועד הודעה חדשה, החברות הגדולות – בזק והוט – ישבו על הישבן ולא עשו כלום.

זאת אומרת שלבזק יש מונופול על 80%.

אבל מאזן, לבזק יש את התעלות, את הצינורות – לחברות האחרות אין. חלק משינוי החוקים זה שחברה כזאת תוכל לשים בצינור של בזק את הכבל שלה.

השאלה היא איך הופכים את אלו לתת שרות?

אני חושב שיש התקדמות. ההערה הנוקבת שלנו על הפריפריה היא אמיתית. אנחנו נטפל גם בזה. אבל אני חייב להגיד גם לטובתם שהם הזיזו. בשנתיים האלה זז משהו שהיה תקוע שנים. צריך להגיד מילה טובה.

בואו עכשיו נרד לתיקוני חקיקה. בסוף הדיון נציג דרישה וגם מועד לדיון מיד עם תום התקציב וחוק ההסדרים. מועד לדיון בנוכחות השר והמנכ"לית בסוגיית הפריפריה והסיבים. ועד אז אם תקימו קופה של 400 מיליון שקל לפריפריה בהלוואה של האוצר, על בסיס ההכנסות העתידיות מקרן התימרוץ, יכול להיות שאנחנו נהיה מבסוטים.

כבוד היושב-ראש, רק עוד משפט אחד: כמו שנאמר פה, אם נמשיך בעסקים כרגיל, אנחנו מדברים על סדר גודל של פריסה במרבית היישובים במשך כעשור, ואנחנו לא רוצים להיות שם. ומה שדיברה נציגת אגף תקציבים, על הנושא של הצוות, אנחנו לא שוללים את זה, אבל אני רק רוצה להגיד שאנחנו מתעתדים להעביר בשבועות הקרובים את תוכנית החומש החדשה לחברה הערבית, ושם בפרק הזה של התקשורת, בנושא הסיבים, תהיה אמירה הרבה יותר - - -

לא יודע אם אמירה, מדברים על עשרות מיליארדים לחברה הערבית. אפשר לשים בתקציב איזה 300-200 לסיבים.

תוכנית החומש לחברה הערבית - - -

אמירה אצלנו זה שווה כסף. אמירה שהיא שירים זה לא - - -

אדייק: תוכנית החומש לחברה הערבית היא בהיקף של כמיליארדי שקלים. הפרק הספציפי שעוסק בתשתיות תקשורת יקבל מענה מעבר לנושא של - - -

בואו נעבור להקראה ובסוף הדיון נוסיף סיכום שמתייחס לסיבים בפריפריה. קדימה.

אעבור על שאר המסרים שלנו יותר בזריזות. אני חוזרת לסוגיה המרכזית.

איפרגן, אני מציע לך להתחיל הקראה כי לא תתקדמי, חבל. תתחילי לעבוד על הסעיפים.

כבוד היושב-ראש, אפשר בקצרה רק לתאר אולי את ההצעה שלנו? מה השינוי ביחס למצב הנוכחי.

קדימה, בקצרה.

יש לי רק נושא - - -

מה לפני? הבחורה התחילה לדבר ואת היית כוכבת הדיון היום אבתיסאם.

אני ממש לא כוכבת ואני גם לא רוצה לגזול מזמנך, אבל יש נושא שמאוד חשוב שיעלה פה.

קדימה.

נמצא איתנו איתמר.

אני אתן לו לדבר עוד מעט.

אתה נותן לו? מעולה.

את רוצה לנהל את הדיון אני מבין.

לא אדוני, ממש לא.

אחרי שהיא תציג את מהות התיקון, הוא ידבר. איתמר אביטן, הוא "בלדנא", את יודעת.

פריפריאלי גם.

בבקשה.

(הצגת מצגת)

אגיד בקצרה שחברות התקשורת כשהן באות לפרוס תשתית סיב הן פורסות שכונות ורחובות שלמים. איך זה נראה? בגדול, סיב מחדר האגרגציה אל ארון התקשורת ברחוב, מארון התקשורת סיב ברחוב, ואפשר לראות בצד ימין למטה את החיבור לתוך קופסה שנמצאת בלובי הבניין או בקיר החיצוני של הבניין, וממנו יוצא החיבור הוורטיקלי אל הקומות השונות והדירות בבניין.

כל זה כדי לומר שכאשר חברות באות לפרוס הן פורסות בדרך כלל בניינים בבת אחת, כלומר, שכונות שלמות. רואים בצד שמאל תמונה של פתיחת גוב, רואים את זה הרבה פעמים ברחוב, פתח במדרכה שיש בו צינורות שדרכן משחילים את הסיב – אם זאת תשתית תת קרקעית יש גם פריסה מסוג אחר. וזה כדי לומר שאם יש תרחיש שבו בניין, מטעמים שמיד אדבר עליהם, בוחרים או מקשים או יוצרים כל מיני תנאים לפריסת סיב, חברות התקשורת פשוט ידלגו על הבניין הזה. והסבירות שהם יחזרו לאותו בניין בעתיד היא קטנה, כי מדובר בעלויות מאוד משמעותית. להביא צוות ולפתוח את האדמה, למצוא את הצינור הנכון, להביא סיב עד הבניין, כשזה רק לתוך בניין אחד – הסבירות לכך יורדת משמעותית. זה פוגע ביעילות, במהירות, וגם בתחרות. גם אם זה ייפרס בעוד פרק זמן מסוים, עד אז יש למעשה פגיעה בתחרות באותו בניין.

אז בעצם את אומרת, שיש קופסה חמודה כזאת מתחת לבניין, אם הבניין הוא 19 קומות זה משתלם. אם הבניין הוא קומה וחצי, אז פחות משתלם – האם אני טועה?

לא. מה שבאתי לומר - - -

המשתלם זה גם שבמקום אחד אתה נותן להרבה דירות, אבל שיש מי שישלם על הסיב, שהלקוח ירצה להשתמש. אם לא יעשה מנוי – למה שמנו לו? לוקחים ממנו כסף על זה.

הבנתי.

המסר המרכזי שאני מנסה לומר פה, זה להסביר מדוע במצב הנוכחי שבו יש מנגנון שמקשה מאוד ויוצר חסם אמיתי לחברות לפריסה, זה מדלג על בניינים ואותם בניינים; הסבירות שיחזרו אליהם אחר כך כדי לפרוס אותם הולכת ופוחתת. פה אני רוצה להדגים - - -

יש לי שאלה בדיוק בנושא הזה: למה ישראל לא מאמצת את התקן האירופאי?

באופן כללי אנחנו עושים את זה בנושא אחר. בנושא יבוא.

לא, אבל בדיוק פה בנושא הזה. באירופה כבר הבינו את הבעיה הזאת שיכול להיות שידלגו על בניין. הם אמרו: בואו נעשה הפוך, אם דייר אחד רוצה, מבחינתנו כל הבניין יכול לקבל. אז למה אנחנו לא יכולים לעשות כזה דבר?

הם מציעים משהו דומה עכשיו. הם מציעים להסיר חסמים.

מה שאפשר לעשות זה לתת זמן סביר.

הם רוצים שנעזור להם לשים על הבניינים. חבר'ה, תנו לה לסיים. כשתסיים את ההצגה אז אם רוצים, יהיו עוד הערות. בבקשה.

(הצגת מצגת)

פה אנחנו ממחישים איך זה נראה בפועל, זאת קופסת תקשורת שנמצאת בארון התקשורת של הלובי או לפעמים על קיר הלובי או בקיר החיצוני וממנו יוצא הסיב. זה יכול להיות סיב שעובר בתוך תעלות התקשורת בבניין, כלומר, לא רואים אותו. בבנייה יותר ישנה זה יכול להיות סיב שנתלה הרבה פעמים על תשתיות אחרות שנתלות מהקיר החיצוני של הבניין. ככה זה נראה, רק כדי לתת לחברי הוועדה תחושה.

סליחה, מה הגודל שלו?

זה משתנה, אבל זה יכול היות, אני מדגימה עם הידיים. משהו כזה. קופסה בגודל מסוים. זה משתנה בין החברות מעט, אבל זה לא איזה משהו מאוד בומבסטי.

זה לא דוד שמש.

בדיוק. יש קושי משמעותי מאוד בקבלת אישור לפריסת סיבים בבתים משותפים. אלו תגובות מהרשתות החברתיות, תגובות ותחושות שעולות מהשטח, וזה מה שאנחנו גם שומעים. הרבה פעמים זה בניין עם אוכלוסייה יחסית מבוגרת שאין לה עניין או צורך וביקוש לתשתית כזו, ואז זה מאוד מקשה על הפרטים בבניין שכן רוצים להשיג את ההסכמה של הרוב. הרבה פעמים אנחנו שומעים שחברות האחזקה או ועדי הבניינים המשותפים מתנות תנאים להסכמתם לפריסת סיב. זה יכול להיות: סדרו לי את הגינה, תשימו לי פה מסך, כל מיני דברים שהם לא רלוונטיים באופן קונקרטי לסיב. יש עוד הרבה מאוד חסמים.

את מתייחסת לבנייני משרדים אותו דבר כמו דירות, זה באותה נשימה מבחינתך?

לא. זה מסלול עסקי וזה שונה. אנחנו מדברים רק על משקי בית פרטיים. כן אגיד שיש פה איזשהו חיכוך – אם דייר רוצה לקבל סיב, הוא הרבה פעמים צריך שני מסלולים. זה או שהחברה מצליחה לאסוף רוב או שדייר הולך וצריך ממש להחתים ולקבל רוב.

פה אנחנו מציגים את שני המסלולים הקיימים. ממש בקצרה: מה המצב הנוכחי היום מבחינה חוקית? המסלול הראשון הוא דרך המלך, חברה שרוצה לפרוס סיב ובהתאם לתוכנית הפריסה שלה, היא באה לבניין, לנציגות הבניין, ואם אין אז היא צריכה להשיג רוב ומבקשת את הסכמת רוב הדיירים. ואז קורים מקרים כמו שאמרתי, שזה באמת לא פשוט. הרבה פעמים יש חסמים, כל מיני דרישות, כל מיני תנאים שהם לא תמיד ענייניים. לכן יש גם מסלול נוסף בחוק. אקדים ואומר, שוב, בהתאם להבנתנו כמעט ואין, ואגדיל ואומר שאין שימוש במסלול השני. אסביר למה.

זה מסלול שיש בו חיכוך מאוד מאוד גבוה. צריך להתאמץ. צריך לקוח מאוד נחוש כדי שזה יקרה. מה אומר המסלול השני? אם אני כאדם פרטי רוצה שיהיה לי סיב בבניין, אני צריכה לבקש ולהשיג את הסכמתם של כלל הדיירים. 30 יום אחרי שעשיתי את זה, רק אז אני אוכל לפנות בכתב לחברת התקשורת. וגם אז, כפי שאתם יכולים לראות, כל דייר עדיין רשאי להציב תנאים או לפנות למפקח בבקשה למנוע את ההנחה. זה מסלול ארוך ועל כן גם לא נעשה בו שימוש.

נדלג בגלל קוצר הזמן. אגיד מה אנחנו מציעים, אנחנו מציעים שיפור של המנגנון הזה, היו כל מיני חסמים שהיו יותר בולטים ולכן אותם בחרנו להציע לוועדה לתקן. אנחנו מציעים שמי שיוכל להניע את התנועה זה בעל הרישיון. הוא עדיין יצטרך את הסכמתו של לפחות דייר אחד וזה יכול להיות גם בטופס דיגיטלי, כמו שאנחנו ראים פה. אני מחדדת, זה לא דייר, זה בעל דירה או מיופה כוחו, כלומר, שוכרים לא יוכלו לצורך העניין להיות צד לעניין הזה. אפשר לראות על השקף, תוכל להיות פנייה לבעל הרישיון, בעל הרישיון בשם בעל הדירה, יוכל לאסוף את הסכמת הרוב. ככל שלא יהיו הערות או התנגדויות.

זאת הסכמה ליידוע.

סליחה יידוע. יהיה אפשר לאחר 30 יום, בהינתן שלא היו לכך התנגדויות, יהיה אפשר להניח את הרשת. וככל שבעל דירה מהבניין יתנגד להנחת הרשת, הוא יהיה רשאי לפנות למפקח שזה למעשה אומר שזה תוקע את התהליך.

אבל קודם כל החברה מרשתת בסיבים את כולם ואז יש להם 30 יום כדי להניח התנגדות.

עוד לא. טרם ההנחה, היא תצטרך להמתין 30 יום. כלומר, משעה שהחברה הודיעה, היא תצטרך להמתין 30 יום בטרם היא מניחה.

לאפשר את הזמן להתנגדויות. מר אביטן, בבקשה. ותערכו להתחלת הקרב.

בוקר טוב, צוהריים טובים לכולם, איתמר אביטן, מנכ"ל איגוד עובדי הקולנוע והטלוויזיה, אנחנו מייצגים קרוב ל-1,000 עובדים שמתעסקים בתחום הטלוויזיה והפקות המקור בישראל. אני דבר ראשון רוצה לברך, כל שינוי טכנולוגי הוא דבר חשוב מאוד, אבל בטוח שיושב-ראש הוועדה יודע שעם שינוי טכנולוגי צריך להסתכל באם הוא לא פוגע בדברים מסוימים. ואתם בשינוי הטכנולוגי שאתם רואים עכשיו, אתם לא רצים קדימה ואתם באמת רוצים לדאוג לפריפריה, ואני חייב להגיד את זה בתור אזרח – כל הכבוד לנבחרי הציבור שפעילים בעניין הזה.

אתה מהפריפריה איתמר?

אני לא מהפריפריה. אמנם אביטן, אבל לא מהפריפריה.

עוד יעבור.

איפה נולדת?

אני ירושלמי במקור, והיום אני גר בגבעתיים. ויש לי רק אפשרות לסיב אופטי של בזק.

יש כאלה הטוענים שירושלים זה פריפריה. אבל זה דיון אחר.

היום כבר כן. לפי המדרוג זה כבר פריפריה, כן.

לא, ירושלים זה אחלה.

אני רוצה להגיד את הדבר שמאוד מאוד מפריע לנו ואנחנו פעלנו מול יושב-ראש הוועדה הקודם מרגי, בעניין הזה וגם יצא מכתב לשר התקשורת, ובאמת היה ניסיון להגיע להבנות בנושא. מה שקורה הוא שהאינטרנט היום הוא התעבורה לטלוויזיה. חברות האינטרנט מוכרות אינטרנט מהיר לצורך העברת שידורי טלוויזיה. הם אומרים: אתם רוצים לגדול ל-500 מגה כדי לראות 4K ו-HDMI? המטרה לאינטרנט מהיר היא עבור צפייה בטלוויזיה. חוק התקשורת היום לא מכיר את האפשרות להעברת טלוויזיה באינטרנט, זה עדיין לא קיים. כבר יותר מעשור זה קיים, אבל משרד התקשורת וחוק התקשורת פשוט לא מכירים את האפשרות הזאת. והוא אומר: מי שרק מעביר על הלוויין או על הכבלים, הוא יהיה מחויב בעצם בהשקעה בהפקות מקומיות. מי שמשדר על האינטרנט, לא מחויב בהשקעות בהפקות מקומיות.

מה קורה בהאצה המבורכת הזאת שאנחנו רואים? שבעצם חברות מעבירות את השידורים לאינטרנט, והם אינן מחויבות בהשקעה בהפקות מקומיות ובעצם כורתות את הענף שאנחנו מדברים עליו – הפקה ישראלית בעברית שאנחנו מכירים. כרגע, משרד התקשורת כבר שנים מקים ועדות אחרי ועדות, כבר קמו עשר ועדות בעשור האחרון. כל פעם שאנחנו רוצים לקדם את העניין קמה עוד ועדה. מ-2015, סלקום ופרטנר משדרים על האינטרנט, ומשרד התקשורת גורר רגליים. ואנחנו רואים ירידה כבר של כמעט ל-100 מיליון שקלים בהשקעות בהפקות מקומיות, בעברית, כדי לראות עברית על הטלוויזיה.

איתמר, אתה עשית לנו מה שנקרא מארב או מחטף. כי באת לדבר על תוכן טלוויזיוני ואנחנו בסיבים אופטיים.

סיבים אופטיים זה תוכן טלוויזיוני.

לא, אנחנו הולכים לדון על תוכן. הוועדה התחייבה שכל הסוגיות האלה של הפקות מקור, התכנים המגוון, ואיך זה בנוי – יהיה דיון ייעודי לדבר הזה.

כבוד היושב-ראש, אני לא מבטל את הדיון עכשיו, אבל מה ישודר? איך ישודר? אני בא ואומר שהוועדה צריכה להגיד עכשיו וזה צריך להיכנס לחוק התקשורת עכשיו, שיש שידור על הלוויין, יש שידור על הכבלים ויש שידור על האינטרנט. מי שמשדר טלוויזיה על אינטרנט - - -

זה כבר יש.

לא.

לא.

זאת בדיוק הבעיה: אין.

נכון.

מי שמשדר על האינטרנט – חופשי, חופשי. לא צריך להשקיע.

יש דה פקטו.

יש דה פקטו.

אבל אין את ההפרשה להפקות מקור.

אין חובה להשקעה בהפקות מקוריות. ולכן אני אומר שהתיקון הוא תיקון מאוד מאוד פשוט.

אני נותן לך להגיד את זה כי באת וזה חשוב, אבל זה לא נושא הדיון עכשיו. זה לא הנושא. אתה תבוא עוד פעם. אתה תבוא לדיון רק על זה. וכשיגיע השר אתה תגיד לו את זה ואנחנו נהיה איתך. אנחנו בעד הפקות מקור ובעד הפרשה, אבל זה לא הדיון עכשיו.

אני חושב שככל שהרפורמה הזו תתקדם ותרוץ, זה כמו שכתב פה - - -

אנחנו לא עושים עכשיו שום רפורמה. הדיון הזה מתייחס לפתרונות טכנולוגיים כדי להמשיך לשים סיבים. עוד לא עשינו רפורמה פה.

כבוד היושב-ראש, אסיים את דברי: ככל שאתה תאיץ יותר את הסיבים האופטיים ולא תמצא פתרון לעולם התוכן הטלוויזיוני, אנחנו כבר כיום, כמה מילים אחרונות ברשותך - - -

אבל זה לא קשור לסיבים.

בוודאי שזה קשור.

האינטרנט קיים גם בלי סיבים אופטיים.

לא, כבוד היושב-ראש, מהירות העברת התוכן היא שמאפשרת לך בעצם לעבור מהלוויין והכבלים לאינטרנט. אתה שם לי סיב אופטי – אין לי סיבה להיות בלוויין כי אני יכול לקבל את - - -

כבר היום בלי סיב אופטי אנשים מקבלים.

אבל אני אומר שזה מאיץ, זה מאיץ.

איתמר, חכה דקה - - -

סיב אופטי הופך את הכול ליותר מהיר.

נכון.

בשביל לעשות סדר בדיון, איתמר, תודה. הסיפור כל כולו הוא כזה: בעוד מספר שנים, חלק גדול מאוד מהזמן שלנו, רוב התוכן שאנחנו צורכות וצורכים הוא דרך האינטרנט. מה שאיתמר בא ואומר: אם אנחנו – ואנחנו בעד סיבים אופטיים, אנחנו רוצים שהחיים שלנו יהיו הרבה יותר מהירים, לא לנסוע במכוניות אלא לטייל ולעופף מעל, אנחנו בעד. יש פה יצירה ישראלית שהיא אחת היצירות הכי טובות בעולם. יש יצירה עברית, ערבית, ישראלית שהיא באמת מהטובות, אנחנו מצליחות ומצליחים בכל כך הרבה פסטיבלים בעולם. התוכן הישראלי נקנה על ידי מדינות רבות בעולם ומה שמדינת ישראל מצליחה לייצר מבחינת תוכן טלוויזיוני היא אדירה. אי אפשר לבטל את הדבר הזה. מה שקורה לגבי הסיבים האופטיים, מה שאיתמר אומר ואני גם מסכימה איתו והוא לא פותח קרב, אני חושבת שהוא נלחם על פרנסה ועל יצירה מקומית ישראלית, ואני תומכת בו.

גם אנחנו תומכים בו.

למרות שברגע שיש סיבים אופטיים, צריך - - -

אבל אבתיסאם, אני נותן לך דקה לסיים. זה לא הנושא ונתתי לזה מספיק זמן.

אתה צודק, זה לא הרגע, אבל אני מבקשת ממך אדוני יושב-ראש הוועדה - -

אני מבקש ממך לסיים בדקה.

- - שתאפשר לוועדה הזאת לקיים דיון דחוף על נושא התוכן.

את זה אמרתי כבר. נביא את שר התקשורת רק לנושא הזה.

אני מודה לך.

זה יקרה. אבל עכשיו לא נעשה מחטפים בדיון כזה, ואמרת ואנחנו שמחים שבאת ואני בעד הפקות מקור ואתה צודק שיש אפליה, שאם גבו מהכבלים וגבו מ-yes כסף בגלל שהם שידרו טלוויזיה, לא גובים מהסטרימינג באינטרנט את הסכומים הראויים להפקות מקור. מסכים איתך מאה אחוז. הדיון על תוכן מול משרד התקשורת עוד לא החל. לא היה פה שום דיון על תוכן מאז שהכנסת הזאת כוננה, ויש התחייבות של השר לשבת איתנו על סוגיות של תוכן. אחת מהן תהיה הפקות מקור ושמירת מעמדם וגבייה מול מנחי התשתית של הדבר הזה.

תודה.

בואו נמשיך. הקראה. מי מקריא? אביגל.

81.
"בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982 –



(1) בסעיף 21ב –




(א) אחרי סעיף קטן (ב1) יבוא:





(ב2)
(1) בסעיף קטן זה, "רשת מתקדמת" כהגדרתה בסעיף 14א לחוק;






(2) על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ב1), רשאי בעל הרישיון להניח רשת מתקדמת ברכוש המשותף אף בהעדר הסכמה של רוב בעלי הדירות בבית המשותף כאמור בסעיף קטן (ב), בהתקיים תנאים אלה:







(א) בעל דירה בבית משותף המעוניין בהנחת רשת מתקדמת או
מיופה כוח מטעמו בהתאם לפסקת משנה (ג) – זה אמור להיות (ב) – (בסעיף זה – המבקש), פנה לבעל הרישיון בכתב, לרבות באמצעות מילוי טופס מקוון שנשלח על ידי בעל הרישיון או פורסם באתר האינטרנט שלו, בבקשה להניח רשת מתקדמת בבית המשותף (בסעיף זה – הפנייה);"



אקרא את יתר הסעיפים.

אני רוצה לתת רגע לרון כץ, יש לו התייחסות באמצע.

בנושא הסעיף הספציפי הזה, אני חושב שזה לא יהיה נכון לאפשר לדייר אחד למנוע מכל הדיירים בבניין את האפשרות להתקין רשת של סיבים. לדוגמה, יש שכונות אצלנו שבבניין אחד יש 400 משפחות – זה לא סביר. הדרך הנכונה לעשות את זה צריכה להיות של רוב הדיירים בבניין. אין הגיון לתת לדייר אחד למנוע מכולם סיב אופטי. זה בנושא הזה.

אני חושב שאפשר להוסיף פה, שאם יש לנו כבר סיב אופטי של חברה אחת, אין סיבה לעבור עוד פעם את כל התהליך שוב. יש לנו עכשיו לדוגמה סיב אופטי של בזק, למה עכשיו אם אנחנו רוצים סיב אופטי של פלאפון הם צריכים לעבור עוד פעם את אותם אישורים מחדש?

זה לא לה, זה לחבר'ה פה.

זה להם, כן, אבל זה באותו הקשר של הסעיף.

מה אתם אומרים, יש תשובה?

בגדול ההצעה הזאת מעודדת תחרות.

אם באמת רוצים לפרוס – אז תפתחו, תפרסו.

אפשר לעגן את ההערה הזאת?

לנו אין התנגדות לכך.

בסדר גמור, אז תעשו את זה בנוסח. קדימה. נמשיך בהקראה.

סליחה אדוני, רק עוד דבר אחד: לגבי הנושא של 30 יום. עוד פעם, מהניסיון, מי כמוך יודע, הניסיון מהעולם המוניציפלי מדבר, בייחוד בהתנגדויות.

כן.

אנחנו צריכים להפוך את הנושא הזה, אנחנו לא צריכים לחכות 30 יום שמישהו מתנגד. צריכים לאפשר את זה, ואם מישהו רוצה להתנגד, אנחנו צריכים להפוך את סעד הזמנים.

לא, אבל אם הבן אדם יגיד לא קיבלתי זמן ראוי לדעת ולהתנגד.

החברה צריכה להודיע בבניין.

מגדירים את זה ב-30 יום.

הוא אומר לא 30 יום?

לא. אני אומר שהחברה צריכה להודיע בבניין: מבחינתנו זה מאושר.

ואם הוא אומר: לא, הייתי בחוץ לארץ, לא שמעתי, לא עודכנתי. הייתי אצל הבן שלי וכולי.

אבל יש עדיין דבר כזה שקוראים לו זמן סביר.

כל הוועד של הבניין?

אני אומר לך ש-30 היום האלה, הם לא אלה שיעכבו את הנחת התשתיות בישראל. ואני לא רוצה שיהיה עילה למישהו לעתור לבג"ץ שהחוק הזה לא אפשר זמן סביר להתנגדויות.

אוקיי.

זה לא יהיה העיכוב האמיתי של הנחת התשתיות. בואו נשאיר את זה כך.

אז לפחות אני אומר שב-30 יום, עברו 30 יום, שיתנו אישור אוטומטי.

זה מה שנאמר. אם לא הייתה התנגדות אחרי 30 יום, זה אוטומטי. בבקשה, מיכל.

לא הקשבתי להתחלה, אז אני מקווה שאני לא חוזרת על הדברים. אבל שהחברה קודם כל תניח את התשתית, תרשת את הכול, תניח שלט גדול: זמן תגובה סביר של דייר כלשהו, זה זמן תגובה סביר. 30 יום, אגב, זה זמן תגובה סופר סביר. ואז אם מישהו רוצה להתנגד הוא יכול להודיע את זה למפקח.

זה מה שסוכם פה.

אוקיי.

אני מציעה שנקרא את הסעיפים ונדון ב- - -

קדימה.

ברשותכם, נועה סרברו ממשרד המשפטים מבקשת לקבל זכות דיבור בזום.

את ממשרד המשפטים?

אני מהלשכה המשפטית של משרד המשפטים.

נועה, בבקשה.

נעים מאוד, אני רק רוצה להתייחס להערות לגבי השינויים בהסדר שאנחנו גיבשנו ביחד עם משרד התקשורת והאוצר, הוא נועד לייצר איזון בין הרצון לאפשר פריסה מהירה ופשוטה יותר לאור החסמים הקיימים היום, ומצד שני אנחנו עדיין מדברים על בתים משותפים שיש שם בעלי דירות ורכוש פרטי, ולכן כן יש גם את המקום של הקניין הפרטי ואת המקום של כל אדם להביע את העמדה שלו ביחס לאפשרות לפרוס את רשת הסיבים בבניין. לכן ביקשנו שיהיה לפחות בעל דירה אחד שמבקש את הדבר הזה, ואם כן, אנחנו באמת מייצרים כאן מסלול ירוק שהוא יחסית פשוט מאודו ברוב המקרים גם כנראה יעבור חלק. אבל אם יש מישהו שמתנגד ולא מעוניין בפריסה מאיזושהי סיבה שיכולה להיות, בין אם יש חשש – איפה שרוצים למקם, אמורים להגיד לו איפה רוצים למקם את לוח התקשורת וכן הלאה, או מכל סיבה אחרת שהיא עניינית. אנחנו לא רוצים למנוע את הזכות לפנות לערכאות, שהמפקח על רישום מקרקעין הוא ערכאה המוסמכת, הוא בעל סמכות של שופט שלום לדון בתביעות ואפשר יהיה לפנות אליו.

זאת עדיין הגשת תביעה, זה לא הליך כזה פשוט, אנחנו לא נוטים לחשוב שזה יקרה בכל מקרה, וגם כאן עשינו הסדר שנועד להפחית קצת את החיכוך בין בעלי הדירות כך שהחברה תוכל לפרסם את ההודעה על הפריסה הצפויה, זאת בעצם איזושהי התראה שתוך 30 יום היא מתכוונת לפרוס ולכן מישהו שיש לו באמת מניע משמעותי וענייני להתנגדות, יוכל לבקש מהחברה את הפרטים של בעל הדירה שביקש את ההתקנה ולהגיש תביעה למפקח שזו תביעה לכל דבר, עם כל העלויות והאגרות שבזה. אני לא חושבת שיש מקום עוד פחות מזה לצמצם את זכות הפנייה לערכאות ולא לאפשר לבעל דירה אפילו להתנגד, בין אם שאין צורך לדעתו וכולי. אני לא יודעת לתאר את כל הסיטואציות שיכולות להיות, הרעיון הוא להביא את זה לדיון בפני המפקח רק במקרים שבהם יש התנגדות עניינית.

בסדר גמור, הבנו את ההערה, בסדר, שמרתם על מידתיות. נאמץ את מה שהצעתם.

אדוני, לא הבנתי את מה שהם הציעו.

היא אמרה שצריך לתת זכות לדייר מסיבות שונות, כמו למשל, פגיעה בחזות הבניין, פגיעה בתשתית אחרת קיימת.

אבל אין פה פגיעה בחזות הבניין. זה ארון קטן.

אבל היא אומרת: אם אתה ניתן עכשיו לדייר את הזכות - - -

לא, אבל יש מידתיות. קח לדוגמה גורד שחקים בתל אביב, יש בו 500 משפחות, 490 משפחות רוצות סיב אופטי, אחד לא רוצה כי הוא קנטרן.

זה לא אומר שלא ייעשה, זה שהוא הגיש התנגדות למפקח זה לא אומר שזה לא יקרה.

אבל התהליך שאם מישהו יבדוק פה, אם מישהו ממשרד המשפטים יכול לומר לנו כמה זמן לוקח מהרגע שמישהו פונה למפקח והתנגד ועד שמקבלים תשובה – למה אנחנו צריכים לעשות את זה לבניין שלם? אם אנחנו רוצים להיות מידתיים, נגיד לפחות – רוב הדיירים.

קודם כל, יש היום מסלולים - - -

לא, רוב הדיירים – זה קיים. אם רוב הדיירים פונים אז מתקדמים.

לא, אם רוב הדיירים פונים להתנגד. אחד יתנגד וזה יכול למנוע - - -

אני אומרת שאם רוב הדיירים מעוניינים בהנחה וזה רק דייר אחד, אז יש להם כבר היום בחוק מסלול שהם יכולים להתקדם בו.

הבנת? רוב הדיירים שפונים זה - - -

- - -

אנחנו צריכים להיות מידתיים, קח לדוגמה יש לנו את - - -

אם רוב הדיירים פונים – לא שואלים את האחד.

אם עכשיו חמישה מתנגדים?

אם הם לא רוב, אז הם עדיין לא - - -

אם הם לא רוב, זה עדיין עובר? זאת השאלה.

כן.

הסעיף הזה בעצם אומר - - -

- - - זה התיקון.

רוב הדיירים קובעים, גם אחד מתנגד. אבל את הזכות שלו להתנגד אתה נותן לו. זה כל הסיפור.

מה שהסעיף הזה אומר זה שבעל רישיון רשאי להניח רשת מתקדמת אף בהיעדר הסכמה של רוב בעלי הדירות. ברגע שיש הסכמה של רוב בעלי הדירות, בכלל לא נכנסים.

ומה המשמעות של ההתנגדות הזאת? אם עכשיו דייר אחד רוצה להתנגד?

היא נדונה ואומרים לו: תשמע, ההתנגדות שלך לא לגיטימית.

השאלה בפועל כמה זמן זה תוקע את ההנחה? עכשיו ראינו שיכול להיות שהסיב האופטי הזה יתקע את הבניין והם יברחו.

אני לא יודע, אבל הם לא הציגו את זה כבעיה, אז אני אומר, בוא נעזור להם במה שהם ביקשו. תהיה בעיה שלא השיבו למישהו? נראה לי שזאת בעיה קטנה בסיפור הזה.

ממידע שקיבלנו - - - העניין הוא בעיקר הסכסוכים בין הדיירים לנציגות שלא כל כך מבינים אולי עדיין את הנושא הזה, ובאמת יש דיירים מבוגרים שלא מעוניינים בזה.

וגם אינטרסים, בן אדם אומר: לא מעניין אותי. אתה יודע, בן אדם יכול סתם להגיד: אני לא רוצה אינטרנט בכלל.

נכון.

יש גם כאלה שלא מוכנים, לא מתעניינים בזה. נמשיך.

אקריא את הנוסח המקורי, עשינו מעט שינויים רק כדי שזה יהיה יותר ברור.








(ב) "הפנייה תכלול הסכמה של בעל הדירה להעברת שמו המלא, מענו ופרטים ליצירת קשר טלפוני עימו (בסעיף זה – פרטי המבקש) כאמור בפסקה (4); לא היה המבקש בעל הדירה – יצרף גם ייפוי כוח חתום בידי בעל הדירה;"



המשרד רוצה להסביר?

הכוונה בסעיף קטן (ב), מאחר שאנחנו נותנים בהצעת החוק אפשרות לבעל הרישיון לפרסם בשם בעל הדירה את עצם הנחת הרשת, את הכוונה להנחת הרשת, אנחנו מבקשים שהפנייה בשם מורשה החתימה תכלול את כל הפרטים של בעל הדירה לצורך פרסום.

בסדר, הבנו. רק תקריאו, בלי הסברים עכשיו. רק איפה שיש חילוקי דעות. אם הנוסח מוסכם – תקריאו אותו.

אוקיי, רק אגיד שלעניין הזה הנוסח במקור היה שהפרטים הופכים להיות פרטי המבקש. המבקש יכול להיות גם – כמו שקראנו בסעיף הקודם – מיופה כוח. מכיוון שהפרטים של מיופה הכוח הם פרטים שהם לא רלוונטיים, שינינו את זה בהסכמה שזה יהיה הפרטים של בעל הדירה, והפנייה תכלול גם את הפרטים וגם את ההסכמה להעביר אותם.

מעולה.

(ג) "המבקש או בעל הרישיון בשם המבקש, מסר, 30 יום לפחות לפני מועד הנחת הרשת המתקדמת בבית המשותף, הודעה בכתב לכל בעלי הדירות בבית המשותף לגבי הכוונה להניח רשת מתקדמת כאמור (בסעיף זה – הודעה); ההודעה תפורסם במקום בולט על פני הבית המשותף או בתוכו, ותכלול את כל אלה:








(1) שם בעל הרישיון ופרטי ההתקשרות עימו, ובכלל זה באמצעות טלפון ודואר אלקטרוני;








(2) המועד שבו מתוכננת תחילת הנחת הרשת המתקדמת ומשך הזמן המוערך לביצוע העבודות;








(3) מיקום וגודל ארון התקשורת שיוקם;








(4) יידוע בדבר הזכות של כל בעל דירה להגיש תביעה למפקח כנגד הנחת הרשת;







(ד) חלפו 30 ימים ממועד ההודעה, ולא הוגשה תביעה למפקח בהתאם להוראת פסקה (3);"



אלה בעצם התנאים שמפורטים להתחיל בפריסה בהיעדר הסכמה של רוב. עלו לנו פה כמה הערות, תרצה שהמשרד יסביר קודם?

לא. רק תגידו מה סיכמתם. אם הגעתם לנוסח מוסכם, תקריאו את הנוסח המוסכם.

אוקיי, פה בעצם יש משהו שהוועדה צריכה – הסעיף אומר שניתנת הודעה בכתב לכל בעלי הדירות, וההודעה תפורסם במקום בולט על פני הבית. השאלה היא אם בעצם החובה שמבקשים לקבוע תהיה שצריך להודיע לכל בעלי הדירות. כשמדברים על להודיע לבעל דירה, השאלה אם רוצים לשלוח מכתבים לפי הכתובת.

גם וגם, גם להודיע וגם לתלות.

מהסעיף משתמע, כאשר כתוב: ההודעה תפורסם במקום בולט זה בעצם אומר - - - שברגע שהחברה תולה שלט על הבניין, יוצאים מדי חובה. פה נדרשת הכרעת הוועדה, האם אנחנו רוצים שההודעה בכתב תהיה לכל בעלי הדירות וההודעה על השלט - - -

יש דרך להודיע גם לבעלי הדירות עצמם?

כן.

איך?

אם ננסח את זה שצריך לשלוח הודעה בכתב לכל בעלי הדירות, ומעבר לזה צריך לפרסם שלט במקום בולט, אז בעצם שתי החובות נמצאות בתוך הסעיף.

מה עשיתם עד היום?

כוונתנו הייתה - - -

שלט בלבד?

שלט בבניין יראה לעניין זה - - -

ואם אני בעלים של בית ויש לי שוכר ולא אכפת לו?

כבר כיום בתקנון המצוי שמפורסם בחוק המקרקעין שלפיו פועלים הרבה מאוד מהבתים המשותפים, פרסום מודעה נראית כמסירת הודעה לרוב בעלי הדירות. מכיוון שתחילת המנגנון המקורי הבסיסי, תחילתו בהסכמת רוב בעלי הדירות אנחנו - - -

קיבלנו את ההבהרה הזאת. אם זה תקף בחוקים אחרים, אז בסדר. זה נחשב הודעה לבעלי הבניין לפי חוק מקרקעין.

זה לא בדיוק אומר שזה מה שיש בחוקים אחרים. אם אנחנו מסתכלים בסעיף אחר של חוק התקשורת שהוא סעיף שדומה לזה, שם נדרשת הודעה לנציגות ועד הבית.

הודעה לנציגות ועד הבית זה דווקא נראה לי טוב. חוץ מהפרסום על הלוח.

אני רוצה להזכיר שהמטרה בתיקון הזה היא לקבוע סעיף שיאפשר פריסה מהירה, יעילה ופשוטה יותר בהשוואה למה שיש היום. ולכן אנחנו מבקשים - - -

בסדר. אבל לפעמים אנחנו עולים על לקונות שלא התכוונתם שנשים עליהן עין. אבל אם אפשר להכניס גם פרסום בבניין וגם הודעה לוועד הבית? לדעתי זה די סוגר את זה יפה.

רק אגיד שבהקשר הזה לקחנו פה נקודת השוואה מהחוק לגבי מתקנים פוטו-וולטאי. שם מפנים בפירוש לתקנון המצוי, ושם שלט בבניין נותן את המענה.

ולמסור הודעה בבניין.

אנחנו נקבל את זה.

את מה?

הודעה בבניין.

למסור הודעה בבניין.

זה חל על הרבה תחומים ואין בעיה, אז אנחנו נקבל את זה.

רק אדייק שבפוטו-וולטאי זה לא בדיוק כך. בפוטו-וולטאי כתוב שזה יהיה הודעה בכתב לנציגות הבית ושלט. זה לשם הדיוק בוועדה.

אז נציגות הבית. אתה מביא לנו אסמכתאות שצריך להודיע לנציגות הבית.

מה שאנחנו צריכים להגיד זה שפשוט לא תהיה פנייה של הדייר, זה כל הסיפור.

לא, אבל גם יש היגיון לפנות לנציג של ועד הבית כמארגן.

בסוף צריך לזכור שיש הבדל בין תשתית שאנחנו מדברים עליה כאן, שזאת תשתית שאנחנו רוצים שהיא תהיה בכל בית - - - זאת תשתית - - -

בסדר, הבנו את זה, אבל הבאתם לנו סימוכין ובסימוכין כתוב נציגות הבניין.

אדוני היושב-ראש, אני שם דוד שמש – אני לא צריך לדבר עם אף אחד. אני לא מבין למה דייר אחד שרוצה שיתקינו לו סיב צריך את רוב הבניין.

לא, גם לגבי מזגן אתה לא מדבר עם אף אחד. אבל זה עובר לאורך כלל הבניין. דוד שמש לא חייב לעבור.

גם דוד שמש - - -

בסדר, בואו, מה הבעיה שנודיע לנציגות הבניין? זה דבר טוב. הם אמורים לעזור לנו להצליח במשימה.

צריך לזכור כמו שראינו קודם במצגת, יש לנו היום כבר מנגנון יחסית דומה, רק שיש בו טיפה חיכוכים שהופכים אותו ללא יעיל. כל חיכוך נוסף פה שנוסיף, עוד פניה, עוד איתור של ועד הבית, אלה עוד חיכוכים שיקטינו את הסיכוי שיהיה שימוש יעיל במנגנון שאנחנו מציעים.

מה אתה אומר רון? אתה מהמוניציפלי, סגן ראש עיר בפתח תקווה, ומאזן היה ראש עיר. להודיע לוועד הבית או לא להודיע?

קודם כל אני מסכים איתך, כי ברמה ההגיונית זה נכון, אבל אני יכול להבין את הרעיון שלהם כי לא בכל בניין יש ועד.

לא להוסיף בירוקרטיה.

כן. לא בכל בניין יש ועד בית מסודר.

ועד היום הם לא נדרשו לזה.

בגלל זה אני חושב שזה מיותר.

בואו נשאיר את זה כך. בואו נתקדם.

- - -

הודעה בבניין כהודעה.

לא יהיה צורך בפניית הדייר לחברת התקשורת, אנחנו עושים הפוך: הודעה בבניין.

אני הייתי מוחקת – בעצם זאת לא הודעה לכל בעלי הדירות, כי אנחנו לא רוצים ליצור פוזיציה שהיא לא. בעצם זה יהיה המבקש או בעל הרישיון, פרסם בתוך 30 ימים את ההודעה, וברגע שהוא מפרסם – בעצם אני מוחקת ההודעה.

בואו נמשיך.

בפסקה (4) שמדבר על יידוע של כל בעל דירה להגיש תביעה למפקח. הצענו שיצוין גם המועד האחרון להגשת תביעה. כלומר שבעל דירה רואה את ההודעה והוא מעוניין להתנגד, הוא ידע מה התאריך שעד אליו הוא יוכל להתנגד.

זה טוב.

אפשר לעשות את זה? מועד אחרון? אוקיי, סוכם. הלאה.

עכשיו אנחנו מגיעים לעניין של 30 יום, ופה היה שיח גם בין המשרדים. בפסקה ד. הקראתי עד ד. אנחנו מגיעים לשאלה האם זה יהיה 30 יום או מה שקורה שבסעיף המקביל בחוק התקשורת, יש הוראה שאומרת שם שהמפקח יכול להאריך את התקופה הזאת. אני חושבת שאולי נועה תציג את זה, אבל היא בעצם אומרת שאם לא כותבים במפורש כמו שכתוב בסעיף שם שיש סמכות למפקח להאריך, אבל היא מוגבלת בזה שיהיו נימוקים מיוחדים שירשמו, הנמקה בכתב, ושטרם הונחה הרשת.

מה נועה חושבת שצריך להיות?

זה פעמיים? 30 ועוד 30?

לא. שהוא יכול להאריך. 30, אבל הוא יכול להאריך.

אביגל הפנתה אותנו לסעיף מקביל שכבר קיים היום - - -

בואי נהיה מעשיים – מה את חושבת שצריך להופיע פה?

בדומה למה שקיים בסעיף ב1.

את רוצה את הסעיף ממקום אחר?

להפנות בשינויים המחויבים למה שקורה שם, כי אחרת הסמכות הקבועה של המפקח כבעל סמכות שיפוטית היא להאריך מועדים גם בלי טעמים מיוחדים.

אוקיי, אז תוסיפו את הסעיף הזה.

מה זה הסעיף הזה?

הסעיף הזה אומר, אם אקח את חוק התקשורת, את הסעיף הקיים, הוא אומר שהוא יכול להאריך את התקופה ובלבד שבעל הרישיון טרם החל בביצוע הנחת הרשת. דברים שעלו בוועדה וזה להכרעת הוועדה כמובן, זה האם אתם רוצים להאריך את זה כמו בסעיף 6, כלומר, יש לו את הסמכות להאריך את התקופה או האם אתם רוצים לקצוב את זה?

בואי נשאיר את זה כמו בסעיף הזה. פשוט תעתיקו.

אם הסעיף מועתק כמו שהוא, אפשר לעשות את זה, אבל השאלה היא מה אנחנו עושים בעצם? כמו שאמרנו, כרגע פירטנו את התנאים בהתקיימם ניתן להתחיל לפרוס רשת. פה כתוב: חלפו 30 ימים ממועד ההודעה ולא הוגשה תביעה. ברגע שאנחנו קובעים שלמפקח יש סמכות להאריך את התקופה, אז אנחנו לא יכולים לומר שחלפו 30 ימים.

חלפו 30 ימים או המועד שאישר המפקח.

נכון, אבל - - -

השאלה היא לכמה זמן המפקח יכול לדחות את זה?

זאת סמכות קבועה שקיימת כמו שהיה מותר להגיש ערעור.

אתם רוצים להגביל אותו?

הדגש החשוב פה זה האם המפקח יכול להאריך גם לאחר שעברו אותם 30 יום.

אתם רוצים שהוא יוכל להאריך?

לא. אנחנו לא חושבים שיש לנו את הסמכות להגדיר האם המפקח יכול.

אני אעזור לכם.

חשוב לנו לחדד את הסיטואציה שבה מונחת כבר רשת, שבה הוגשה תביעה למפקח לאחר 30 הימים.

זה אחרי, זה משהו אחר.

רק חשוב לנו להדגיש שזה לא חל על המקרים האלה. הדיון לא חל על המקרים האלה.

ברור.

- - - ביניים, שעברו 30 יום, עוד לא הונחה הרשת – האם עדיין ניתן שם לפנות למפקח, ואנחנו רוצים להגיד שלא, שלא ניתן.

לא. הוא קיבל את 30 הימים שלו, זהו. עבר.

בתוך ה-30 ימים אפשר לפנות בבקשת ערכאה. כי כל מצב שאפשר במועד מאוחר מאותם 30 ימים, יסכל את מה שאנחנו רוצים לעשות כאן. לא תהיה ודאות לבעל הרישיון שהוא באמת יכול להתקדם ולהיערך לצורך פריסת הרשת.

צריך להגביל את זה.

זה אומר להחיל את פסקה 6 שקיימת היום בחוק התקשורת בשינויים, כי הפסקה אומרת: המפקח רשאי מטעמים מיוחדים שיירשמו להאריך את התקופה. לא מוזכר בכמה הוא יכול להאריך את התקופה.

אז צריך לקצוב את זה.

זה מה שצריך לעשות.

לא חייבים, לא חייבים להאריך.

נכון, לא חייבים להאריך – 30 יום זה מספיק זמן.

בואו נעזוב את זה. לא חייבים להאריך. בואו נשאיר את זה 30 יום בלבד.

צודק היושב-ראש. 30 יום בלבד. קדימה, בואי נתקדם.

רגע, הבעיה שעלתה היא מה קורה אם אנחנו לא מדברים על סמכות הארכה, כלומר, לפי מה שנועה נציגת משרד המשפטים הציגה, יש סמכות קבועה למפקח על הבתים המשותפים להאריך את התקופה.

זה מה שאנחנו רוצים להגביל. היושב-ראש אומר: יש 30 יום לפתור את כל הבעיות; לפנות למפקח וכולי, סך הכול יש לכם 30 יום לטפל בזה.

זה מה שאני אומרת, אז יכול להיות שבהצעת החוק שלנו אנחנו צריכים לכתוב במפורש שלמפקח לא תהיה סמכות.

נכון, צריך לעשות את זה.

בסדר.

זה מה שצריך לרשום.

לדעתי לא צריך את זה. אבל מה שאת חושבת אם זה נחוץ.

אבל זו הכוונה.

בואי נתקדם.

צמצום סמכות המפקח עתידה להעלות השלכות נוספות, אנחנו נבקש לבדוק את העניין פעם נוספת ברשותך.

זה לא צמצום סמכות, זה רק קביעה של זמנים.

אנחנו לקראת סיום ההקראה. חברים.

זאת התניה על סמכותו הקבועה של המפקח - - -

יש לי שאלה, אנחנו לקראת סיום ההקראה?

כן, אנחנו לקראת סיום.

אבל אם אנחנו לא סוגרים את הפרט הזה, אנחנו לא יכולים לסיים. בואו נסגור אותו.

בכל מקרה תהיה עוד ישיבה של הצבעות. זה משהו מאוד עקרוני.

בואו נגיד כך: הסעיף הזה עוד יחודד, בואו נמשיך להקריא. תחדדו את זה, את כל השאר סגרנו. בהצבעות תביאו את הנוסח שסיכמתם.

(3) "בעל דירה רשאי לפנות אל המפקח בתוך 30 ימים ממועד ההודעה, בבקשה למנוע את הנחת הרשת המתקדמת" – שוב הפסקה הזאת, זה אותו דיון שערכנו מקודם.

פה אני רוצה לחדד את מה שאמרתי מקודם. אדוני היושב-ראש, הסעיף הזה אומר במפורש שבעל דירה אחת רשאי לפנות אל המפקח בתוך 30 ימים ולמנוע את התקנת כל הרשת, כל הסיב – זה לא הגיוני. חייבים למצוא פה פתרון יותר - - -

לא, הוא יכול לפנות, הוא לא יכול למנוע.

פה רשום שהוא יכול למנוע.

לא, בבקשה למנוע.

בקשה.

בקשה למנוע. אז בואו נחדד את זה, שזה לא מונע מאיתנו את המשך התקנת הסיב.

זאת בקשה, זה לא אומר שאושרה הבקשה.

זה לא מונע מאיתנו את המשך התקנת הסיב.

ברור.

לא, אבל זאת המהות של התיקון.

זאת הזכות שלו לפנות.

אבל אנחנו אומרים על אחד, אחד יכול לפנות. במקום לעשות איזשהו רוב בבניין, הרי זה בניין, זה כמו - - -

אם רוב הבניין הזה, את האחד הזה לא שומעים אותו.

לא נכנסים להוראת הסעיף, הוראת הסעיף מדברת על מתי אפשר כשיש היעדר של רוב. כשיש רוב זה סיפור אחר.

אם יש רוב – רצים.

אוקיי.

אין רוב? אחד שיתנגד יכול להתנגד. וזה לא אומר שהתקבלה התנגדותו. שומעים אותו.

כשיש רוב התהליך הוא תהליך אחר, ואם נועה תרצה לפרט איך זה בדיוק.

בואו נסיים את מה שמוסכם. אנחנו רוצים לסיים את הדיון הזה.

(4) "הודיע בעל הדירה לבעל רישיון אשר פרסם הודעה כי ברצונו לפנות למפקח בהתאם לפסקה (3), יעביר בעל הרישיון את פרטי המבקש שבשמו פורסמה ההודעה בהקדם האפשרי ובמועד אשר יאפשר לבעל הדירה האמור זמן סביר לפנות למפקח בטרם הנחת הרשת;"



גם פה בעקבות התיקון שעשינו מקודם שהפרטים צריכים להיות פרטי בעל הדירה ולא פרטי המבקש, אנחנו מבקשים לעשות התאמה לנוסח שיבהיר את זה.






(5) "הוגשה תביעה למפקח, יעדכן בעל הדירה שכנגדו הוגשה התביעה את בעל הרישיון בדבר הגשת התביעה למפקח.;"



פה נראה אם נוסיף הוראה לעניין ההוראות בחוק התקשורת לעניין סמכויות המפקח.





(ב) "בסעיף קטן (ג) אחרי "הנחת רשת" יבוא "או רשת מתקדמת" ובמקום "סעיף קטן (ב1)" יבוא "סעיפים קטנים" (ב1) או (ב2), לפי העניין";





(ג) בסעיף קטן (ד), אחרי סעיף קטן (ב1)" יבוא "או בקשה להנחת רשת מתקדמת שהתקיימו לגביה הוראות סעיף קטן (ב2)";





(ד) בסעיף קטן (ה), אחרי "לרשת כבלים" יבוא "או לרשת מתקדמת";





(ה) בסעיף קטן (ח), אחרי "סעיף קטן (ב1)" יבוא "או (ב2), לפי העניין";"

תודה. נועה איתנו בזום, בבקשה.

רציתי להתייחס קודם, אבל אני מבינה שהשארנו להמשך דיון.

אתם תעשו את התיקונים, את הדיוקים לפני ישיבת ההצבעות. יש פה תיקונים קטנים.

עוד הערה קטנה: אגב התיקון, אם אנחנו נוגעים בחוק התקשורת, יש עוד דברי נוסח שאנחנו נכניס לתיקון.

רק משפט אחד לפני, אתה מכיר אותי, אני לא אוהב נאומים ארוכים, אבל כן אומר שפריסה של סיב אופטי זה תשתית לאומית קריטית שחייבים לקדם. ואני חוזר על מה שהסכמנו קודם, שצריך להכניס את הסעיף שאם יש כבר תשתית אחת בבניין, אפשר להתקין תשתיות נוספות. כלומר, אם יש בזק אז אפשר להתקין פלאפון, אורנג', כל תשתית אחרת שקיימת, לא צריך הסכמה מחדש.

תשתית סיבים?

כן.

אם קיים סיב אחד, שלא תהיה פרוצדורה.

בדיוק. זה צריך לחול על כולם. זה היה בהסכמה קודם, אני מעלה את זה שוב כדי לחדד את זה וכדי שנתקדם.

אבל אז צריך לעגן את זה.

כן. זה כבר סעיף 1, זה נפרד. פה אתה מבקש לייצר מנגנון אחר שאומר: לא נדרש הסכמת הדיירים כדי לעשות משהו ש - - -

יש כבר הסכמה.

לא, הוא מדבר על מצב שכבר הותקן סיב.

את זה אני מבינה, אני פשוט אומרת ש - - -

אם הונח סיב, אם המטרה שלנו היא לעודד את ההתקנות של הסיבים האופטיים.

רון, אני מציע לנו לא להתעסק עם זה.

אבל זה מה שגם הם ביקשו.

הם ביקשו, אבל זה יתקע את החוק כי אתה מוסיף סעיף שלא קיים בחוק.

אבל זה סעיף מינורי שקיים גם.

זה לא מינורי כי אתה פוטר אותם מכל חובת התהליך הזה.

אבל כבר עשינו את התהליך. זה אותו תהליך. אתה עושה את אותו תהליך פעמיים סתם.

אם זה מינורי, תביאו את זה, אם זה לא מינורי - - -

הנה, המשרד פה. מהאוצר פה.

העיקר זה המשפטי, לא האוצר.

השאלה אם פרסו סיב ויש ארון תקשורת כבר בבניין, אז למה - - - קשה להאמין שיהיה מצב שדייר יתנגד כשהארון כבר מונח.

זה בדיוק מה שאני אומר.

- - -

למה צריך עוד פעם תהליך? עכשיו יש ארון תקשורת של בזק - - -

רון, אל תתקע אותנו על הערה שהיא לא.

לא, זה חשוב.

אבל אתה רוצה את המושלם.

לא, זה לא מושלם.

כבר יש להם סיב אופטי ולאחרים אין סיב ועדיין אין חוק.

אתה לא מבין, היום יש מונופלים שמקשים מאוד על התקנות של חברות אחרות. זה סעיף קריטי והוא בהסכמה של כולם.

טוב, אני אכניס את זה לסיכום. מרגי, בבקשה.

רק משפט שחייב שיאמר: אנחנו בדיוני חוק ההסדרים, זאת ראייה, מה שאתה דן היום, זה חוק שהיה בחוק ההסדרים הקודם. שר התקשורת פנה אלי ואמר לי: אם אתה כיושב-ראש ועדה, אם אני מוציא את זה – אתה מקדם לי אותו? אמרתי לו: איך שאתה מוציא אותו, אני יושב אינטנסיבית ואני שמח שהיום כבר מתקנים את התקנות.

יש לך זכויות, מרגי.

לא, לא, אני לא אומר את זה על הזכויות שלי, אני אומר את זה שהממשלה הנוכחית לא תיבהל אם מבקשים רפורמה כזו או חוק כזה כדי - - -

אני אומר שיש לך זכויות בקידום הנחת הסיבים בישראל. היית שם כדי לעזור בחקיקה והאצת את החקיקה.

הישוב שלי מחוץ לפריסה.

אנחנו רק ממשיכים את העשייה.

הישוב שלי נמצא בפריסה על הקרן.

אנחנו עושים רציפות הדרך. לא רוצה לשמוע אף אחד כי אנחנו באיחור, אגיד לכם את סיכום הדיון הזה.

רק מילה אחת כדי שלא יתפרש אחרת: ממשרד המשפטים העירו את תשומת לבנו שככל שמדובר בכניסה של חברות מסחריות שונות, יש כאן השלכות על זכות הקניין של היתר.

לכן רון אל תתחיל.

עוד פעם, אני רק רוצה לחדד – אם זה לא ברור נעשה את זה בהסתייגויות אם צריך. אני אומר שהסעיף צריך להיות פשוט: נציגות הבית המשותף לא תהא ראשית למנוע מבעל רישיון מסוים להניח תשתית סיבים אם ברכוש המשותף קיימת תשתית סיבים. הכי פשוט שיש.

אני מדבר על קניין כבר.

זה לא קניין.

זה קניין כי אלה הניחו, הוא לא יכול להידחף למוצר של מישהו אחר בלי אישור שלו. אז אתה רוצה את כל הפרוצדורה.

- - -

אני חושב שאתה מדבר על אפשרות שכמעט לא תהיה.

לא, רון רוצה להדר במצווה. כבר יש סיב, תבוא תלך איתי לאיפה שאין סיב.

כללית זה יכול - - -

הצגנו פה בתחילת המצגת - -

יש מצבים כאלה.

- - את החשיבות שבריבוי תשתיות.

עזוב, בוא.

במובן הזה יש ערך ל - - -

אכניס את זה בהערה אם הם יכולים להכניס את זה.

אבל כלכלית זה לא ישים.

אנחנו מסכמים את הישיבה הזאת. שני דברים לפני סיבים אופטיים: מיד לאחר התקציב וחוק ההסדרים, נבקש משר התקשורת והמנכ"לית להיות נוכחים אצלנו בשני דיונים. אחד – האצת הפריסה של סיבים אופטיים בפריפריה; כולל מנגנון ממשלתי של הלוואה למשרד התקשורת - -

כדי לצמצם את הזמן.

- - לביצוע מואץ, מול ההכנסות העתידיות של מנגנון התימרוץ שסוכם. אנחנו מצפים לחבילה של כ-400 מיליון שקל ולא 100 מיליון שיש בקופה, ובסך הכול מדובר בהלוואה, וההכנסות מובטחות למדינה – אין סיבה לא לעשות את זה. כך נצמצם את הפערים בין פריפריות חברתיות וגיאוגרפיות שלא הואץ בהם קצב הנחת הסיבים. זאת הערה אחת.

הערה שנייה – יהיה דיון עם שר התקשורת ומנכ"לית משרד התקשורת על המעמד המיוחד של הסיבים והשפעתם על הפקות מקור בישראל. חברות ששידרו טלוויזיה במסלולים של לוויין, במסלולים של כבלים, נדרשו לשלם להפקת מקור. בהנחת הסיבים לא הייתה התייחסות להפרשת כסף להפקות מקור. גם לנושא הזה נבקש אותם פה ושיתנו תשובות על הסוגיה הזאת.

לגבי התיקונים שנידונו היום להסרת חסמים בהנחת סיבים אופטיים, הוועדה מברכת על התיקונים, כולל ההערות שניתנו על ידי חברי הכנסת. בסך הכול הקראנו את החוק כולו כמעט בהסכמה. יש כמה דיוקים קטנים-טכניים שייעשו בין משרד המשפטים, האוצר, התקשורת והיועצים המשפטיים של הוועדה.

קלטת את ההערה שלי? לא צריך להיבהל להוציא חוקים מחוק ההסדרים. פריסת הסיבים היא אחת הראיות שזה מתקדם גם.

בתוך הדיוקים הללו – הערתו של רון כץ – אם אפשר לשלב אפשרות שבמקרה שכבר הונח סיב אופטי בבניין, ימנע הצורך בהליך הכניסה שניסחנו.

לאחת החברות.

לפי התקן האירופאי.

וחברות בתיאום ביניהם יוכלו להוסיף סיבים לאותה תשתית של חברות אחרות, ללא דרישה בהיוועצות עם ועד הבניין וכן הלאה. אם זה ניתן משפטית, בפשטות - - -

רשות התחרות תשמח גם כן להתייחס לסוגיה הזאת.

תקשיבו לי טוב: אם ניתן להביא את הסעיף הזה להצבעות, וזה מקובל משפטית ומקובל על רשות התחרות ועל כל רשות אחרת – תביאו את זה. אם זה תוקע לנו את החוק – שימו את זה בצד. בסך הכול יש לבניין הזה סיב אופטי ולא נתקע את החוק הזה בגלל הסעיף הזה.

חוץ מזה שאנחנו לא הולכים הביתה אחרי זה, אפשר לתקן את זה בהמשך.

כן. נמשיך. אבל אנחנו רוצים לעמוד ביעד של התיקונים הללו כבר בחוק ההסדרים. אני נועל את הישיבה, תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:41.