פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
05/10/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 8
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, כ"ט בתשרי התשפ"ב (05 באוקטובר 2021), שעה 10:04

תנאי החינוך והטיפול במסגרות יום לפעוטות ובגני ילדים בחברה הערבית - במסגרת יום מיוחד בנושא שוויון בחינוך וחינוך חינם בישראל

חברי הוועדה: עלי סלאלחה – מ"מ היו"ר
מופיד מרעי

סמי אבו שחאדה
אימאן ח'טיב יאסין
עאידה תומא סלימאן

ורד כרמון - מנהלת תחום מדיניות וחוק, משרד הרווחה והביטחון החברתי

פאטמה קאסם - מפקחת ארצית לגיל הרך, חברה ערבית, משרד החינוך

מוריה רבינוביץ - חוקרת, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

מיטל בק - עורכת דין ועובדת סוציאלית, ראש תחום חינוך, בריאות ורווחה, המועצה הלאומית לשלום הילד

ג'ון גל - ראש תוכנית מדיניות הרווחה, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל

שביט מדהלה - חוקרת, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל

הודא אבו-עבייד - רכזת לובי מקומי, פורום דו-קיום בנגב

אביעד שוורץ - רפרנט תעסוקה, אגף תקציבים, משרד האוצר

חגי פורגס - מנהל תחום בכיר תכנון והקמה, משרד הכלכלה והתעשייה

עולא פחראלדין - מנכ"לית, עמותת ינבוע לגיל הרך

ויסאל רעד - רכזת הקואליציה לחינוך מלידה בחברה הערבית, הקואליציה לחינוך מלידה

אמינה נעאמנה אלעטאונה - חברת ועד מנהל, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

אורלי סילבינגר - מנכ"לית, בטרם - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

תמי ברנע

א.ב., חבר תרגומים

תנאי החינוך והטיפול במסגרות יום לפעוטות ובגני ילדים בחברה הערבית
במסגרת יום מיוחד בנושא שוויון בחינוך וחינוך חינם בישראל

בוקר טוב לכולם, אני חבר הכנסת עלי סלאלחה. הייתי בעבר מנהל בית ספר מקיף בית ג'אן, מספר 1 במדינת ישראל, ובאתי לכנסת, אני לא יודע למה, אבל בכל זאת. אנחנו היום בדיון לדעתי הכי חשוב מכל הדיונים שיכולים להיות בעולם היות ואנחנו דנים בילדינו, בפעוטות שלנו שהם העתיד שלנו, אם זה בלימודים, בתרבות, בחינוך, ואם זה בכלכלה, בכל נושא אחר. היום אנחנו מציגים את יום שוויון בחינוך. הנושא הזה הוא נושא מאוד חשוב לנו ולכל עם ישראל ולכן אנחנו נדאג לדון בו לעומק ולהסיק מסקנות או בסופו של דבר להביא את ממשלת ישראל לקבל החלטות נכונות וטובות על מנת שאנחנו נשמור על הילדים שלנו.

הנושא הוא תנאי החינוך והטיפול במסגרות יום לפעוטות או בגני ילדים בחברה הערבית. הנושא הזה, מי שיזם אותו או מי שרצה שאנחנו נדון בו, יום החינוך והשוויון, זה חבר הכנסת מיכאל ביטון, יושב-ראש ועדת הכלכלה ממפלגת כחול לבן. אני רוצה להודות לו. לו הייתי יודע, הייתי מקדים אותו ומביא את הנושא היות ואני איש חינוך, אבל בכל זאת אני לא יכול לעשות הכול. הוא עשה את זה ובגדול.

חשוב לציין שוועדת זכויות הילד עוסקת הרבה בנושא הגיל הרך וחינוך מגיל אפס. חברים, אם אנחנו מטפלים נכון בילדים האלה, בפעוטות האלה, אנחנו בונים מערכת חינוך שתהיה יותר טובה פי מיליון, ואם אנחנו לא עוסקים בזה ולא נותנים את תשומת הלב לילדים האלה, לפעוטות האלה, ואנחנו נותנים להם את השירות הטוב ביותר, אז מערכת החינוך שלנו תדשדש או חלק ממנה ידשדש. אנחנו לא רוצים שאף אחד ידשדש מאחור. אנחנו רוצים שכולם יתקדמו ומערכת החינוך שלנו תהיה מצוינת, והיא מצוינת, אין ספק, אבל חלק לא, חלק כן, ואנחנו מתמקדים במגזר הלא יהודי, המגזר הערבי שבאמת יש לו הרבה צרות ויש לו הרבה בעיות בכל התחומים, אבל אנחנו נתמקד בתחום שלנו, של החינוך של היום.

יש לציין שבהחלטת ממשלה, מ-1.1.22 כל הנושא הזה יועבר לטיפול משרד החינוך ויש הקצאה של 200 מיליון שקל שאני מקווה שיתנו מענה. אני לא חושב שזה מספיק, אבל טוב מעט מאשר בכלל לא. אנחנו אולי נבקש יותר על מנת לתת יותר תשומת לב, יותר חשיבה ויותר מעשים בשביל להביא את הגיל הזה למצב יותר טוב.

יש מחסור במעונות, חברים, בכלל או במיוחד במגזר הערבי. אני ראיתי פה איזה שהם נתונים שאומרים, 75% מהפעוטות והילדים שלנו עד גיל שלוש, הם מטופלים בו בבית או בכלל לא. יש 25% שיש להם מעונות ויש להם מרכזים כאלה ואחרים. חלק גדול מהם, 31.7% במגזר היהודי. לצערי הרב 7.9% במגזר הערבי, אז יש פה פער ואני חושב שהפער הזה, אנחנו חייבים לעבוד על מנת לסגור אותו, ובכלל אנחנו צריכים להביא את כל הפעוטות ואת כל הילדים עד גיל שש, שיקבלו את כל מה שצריך במסגרות מסודרות ושייכות לאיזשהו גוף שייתן את המענה וייתן להם את הטוב ביותר.

למה יש מחסור במטפלות? אחד, יש להם שכר נמוך. שניים, אין הכשרה לנושא הזה. שלוש, יש להם תנאים שהם לא תנאים. חשוב לציין שהן היום מקיימות מחאה, מחאת המטפלות מול הכנסת.

שביתה. הן כבר שלושה ימים בשביתה.

אני חושב שאנחנו צריכים להשתתף איתן, להיות איתן, לחזק אותן, להגיד את שלנו ולהגיד, אנחנו אתכם היות והנושא הזה הוא לא בשבילן, הוא בשביל כולנו או בשביל ילדינו. אני קורא מכאן למשרד האוצר להיענות לבקשותיהן. הרי הכול כסף. אם אין כסף, אז אף אחד לא יכול לעשות כלום, לכן משרד האוצר, חשוב שישקיע וייתן את הכול על מנת שהמטפלות, כן יהיה להן מעמד מכובד, טוב, ולא עוד אחת לא יודעת מה העתיד שלה, אין לה תנאים סוציאליים וכדומה. הכול לטובת הילדים שלנו. זה הפתיח.

אנחנו נעבור לסדר היום ואני רוצה לבקש מכבוד הפרופסור ג'וני גל שיציג את מצגתו. אני בטוח שאנחנו נלמד ממנה. בבקשה כבוד הפרופסור.

אנחנו רוצים להציג מחקר שערכנו במרכז טאוב ושאמור להתפרסם עוד מספר שבועות. כפי שאתם יכולים לראות, ארבעה חוקרים שעסקו במחקר הזה, שביט מדאלה שיושבת לידי תציג יחד איתי את המחקר. ד"ר - - - ואילון סלע היו שותפים במחקר הזה. נקודת המוצא במחקר היא בעצם תפיסה של השקעה חברתית. למערכות חינוך וטיפול בגיל הרך יש בעצם שני תפקידים. התפקיד המסורתי של המערכת הזאת היה לאפשר לאימהות, להורים, לצאת לעבודה כאשר מישהו אחר מטפל בילדים או בפעוטות שלהם. בשנים האחרונות אנחנו מבינים שיש תפקיד אולי יותר חשוב למערכת הזאת, והתפקיד הזה הוא בעצם לתת כלים, לתת הון אנושי לילדים, במיוחד ילדים קטנים שחיים במשפחות עניות.

מחקרים גם שנערכו אצלנו וגם שנערכו בעולם מלמדים עד כמה חשובה התקופה הזאת להון האנושי, ליכולות של הילדים אחר כך. אנחנו רואים את זה בתוצאות בלימודים אחר כך בבית ספר וגם בחיים כבוגרים, לכן יש חשיבות גדולה במיוחד לחזק את המערכת הזאת ולאפשר נגישות למערכות מפוקחות, מסובסדות, מערכות ברמה גבוהה לילדים שחיים במשפחות עניות, לאוכלוסיות הנזקקות ביותר.

אנחנו נראה לכם בממצאים שבעצם הבעיה בחברה הישראלית, ויושב-ראש הוועדה כבר הציג את הבעיה הזאת, שדווקא האוכלוסייה הנזקקת ביותר היא זו שמשתמשת הכי פחות במסגרות מפוקחות בגיל הרך. אנחנו קוראים לזה אפקט מתיו אבל זו תופעה שקיימת גם בארץ וגם בעולם במדינות אחרות ובתחומים שונים, שדווקא אנשים שאנחנו הכי רוצים שתוכנית חברתית תגיע אליהם, בסופו של דבר לא מקבלים את הסיוע ואנשים אחרים כן נהנים מהמסגרת הזאת.

אנחנו רוצים להציג לכם גם את הממצאים או נתונים על ההשתתפות של ילדים בגיל הרך בחברה הערבית במערכות הללו. אנחנו רוצים להציג עם ארבעה הסברים שמסבירים לדעתנו למה זה קורה. זה לא רק בעיה של עד כמה המדינה משקיעה במערכת הזאת, אלא יש עוד כמה בעיות בעיקר שקשורות לנגישות למערכת ולעלות המערכת, בסופו של דבר גם למערכת המסובסדת. אנחנו רוצים להציג על סמך ההסברים הללו, אם יהיה זמן, כמה חלופות מדיניות שיכולות לסייע לשלב הרבה יותר ילדים קטנים בחברה הערבית במסגרות מפוקחות לגיל הרך ברמה גבוהה.

(הצגת מצגת)

אני אציג לכם בקצרה כמה נתונים מהמחקר. אני רוצה שנתחיל מלהסתכל, הזכיר את זה קצת יושב-ראש הוועדה בהתחלה, אבל יש פה נתונים באמת עדכניים על שיעור הילדים במסגרות המפוקחות מסך הילדים בגילאים הרלוונטיים, מסך הילדים בגילאי אפס עד שלוש לפי רשויות שונות. אנחנו רואים שברשויות ערביות אנחנו מדברים על 18% מסך הילדים בגילאי אפס עד שלוש שמשתתפים בעצם במסגרות המפוקחות, לעומת שיעורים הרבה יותר גבוהים ברשויות חרדיות, מגיע לכמעט 39% וברשויות יהודיות שהן אינן חרדיות אנחנו רואים גם שם מספרים יותר גבוהים.

תשימו לב גם לפערים שיש. אנחנו מדברים על ילדים שכן במסגרות המפוקחות, אז יש שוני באופי של המסגרות ברשויות הערביות. אנחנו רואים שיעורים יותר גבוהים של משפחתונים. זה מגיע ל-46% מהילדים שכן נמצאים במסגרות מפוקחות בחברה הערבית, אז הם במסגרות מסוג משפחתונים ולא מעונות, לעומת אחוזים הרבה יותר גבוהים של מעונות בחברה היהודית וגם ברשויות המעורבות.

אתם יכולים להגיד מה האחוזים של משפחתונים ומעונות במגזר הערבי?

46% זה במשפחתונים.

אבל בסך הכול האחוז מאוד נמוך של ילדים בגיל הרך. זה לא עולה אפילו ל-3% מכלל הילדים בשכבת גיל לידה עד שלוש.

כן, אמרתי מראש, הילדים שבמסגרות המפוקחות הוא נמוך. פה אנחנו מסתכלים על ילדים שכן נמצאים במסגרות המפוקחות. אנחנו רואים פערים נוספים, כי אנחנו רואים ש-41% מהילדים שמשובצים במסגרות המפוקחות ברשויות הערביות הם בעצם ילדים שמושמים שם מטעם חוק פעוטות בסיכון, מה שנקרא ילדי רווחה, מה שמשאיר אותנו עם פחות מ-60% ילדים, שאנחנו חושבים שזה בעצם הבסיס של המסגרות המפוקחות, ילדי עבודה מה שנקרא, ילדים להורים עובדים, אבל בחברה הערבית זה לא בסיס כל כך גדול כמו שאנחנו רואים ברשויות היהודיות, ברשויות המעורבות גם כן, אחוזים הרבה יותר נמוכים של ילדים שמושמים מטעם חוק פעוטות בסיכון.

אם אנחנו נסתכל כאן בעצם על שיעור הילדים במסגרות המפוקחות ללא פעוטות בסיכון, בעצם רק על ההתפלגות של ילדי עבודה, אז אנחנו רואים שהפערים הרבה יותר גבוהים. 8% מהילדים בגיל הרך ברשויות הערביות משתתפים במסגרות המפוקחות.

בעצם אחרי שראינו את כל הפערים הללו, ניסינו להבין מה בעצם יכול להסביר את ההשתתפות הנמוכה שאנחנו רואים. הלכנו ועשינו כ-20 ראיונות עם אימהות בחברה הערבית, עם כל מיני אנשי מקצוע מהתחום, עם מסגרות, גם מסגרות פרטיות. יש לנו שאלון של הגיל הרך שמרכז טאוב עשה, של הורים לגיל הרך, שממנו הסקנו חלק מהנתונים ועוד נתונים אחרים שהיו לנו. ריכזנו בעצם ארבעה גורמים מרכזיים שיכולים להסביר את ההשתתפות הנמוכה במסגרות המפוקחות, כשהראשון שביניהם הוא בעצם העדפות אישיות.

אנחנו מדברים פה בעצם על העדפה של האם או של משק הבית מתוך אמונה ותפיסה שבגיל הזה אולי יותר נכון לילד להיות עם האימא או עם בן משפחה ולא להיות במסגרת חיצונית שמטפלים בו אנשים שהם זרים, לכן מהסיבה הזאת יש השתתפות נמוכה במגזר הערבי. יכול להיות שבאמת במגזר הערבי יש יותר תפיסה שכזאת.

תפיסה של מה?

תפיסה של העדפה אישית, העדפה מתוך איזושהי חשיבה שאולי בגיל הרך הילד צריך להיות עם האימא שלו או עם בת משפחה אחרת ולא להיות במסגרת.

זה הסיבה לשחרר את המדינה מהאחריות שלה.

מה שאני רוצה להגיד, שמבחינת המגמות כן רואים בנתונים שהטיעון הזה או בעצם אם אנחנו ניקח את ההסבר הזה, הוא הולך ופוחת ככל הנראה עם השנים, כי אנחנו כן רואים השתתפות הולכת וגוברת של ילדים בחברה הערבית במסגרות. כשאנחנו מסתכלים על כלל המסגרות, לא רק מסגרות מפוקחות, אנחנו רואים עלייה בילדים שנמצאים במסגרות הפרטיות או באיזשהו סידור שהוא לא להיות עם האם או עם בן או בת משפחה אחרים. כנראה שבאמת השיקול הזה, המשקל שלו בהסבר שאנחנו מדברים עליו, הוא הולך ופוחת.

עניין אחר שגם מתחבר להעדפות אישיות קשור בשיעורי התעסוקה בקרב נשים. שתי העמודות משמאל זה שיעורי התעסוקה בקרב נשים יהודיות שאינן חרדיות. שתי העמודות לאחר מכן זה נשים חרדיות. לאחר מכן, 47%, 40% זה מייצג את שיעורי התעסוקה בקרב נשים ערביות בגילאי 25 עד 44 עם ילדים ובלי ילדים. אנחנו רואים באמת פערים משמעותיים. העניין הזה יוצר חסם נגישות מאוד מרכזי ביכולת בעצם של ילדים בגיל הרך להיות חלק ולהשתתף במסגרות המפוקחות. בגלל ההתניה של עבודה של אם בשביל לקבל איזשהו סבסוד וגם בשביל לקבל עדיפות בקבלה, זה דבר שבהחלט יכול להיות הסבר מרכזי וחסם נגישות למסגרות שאנחנו מדברים עליהן.

חסמי נגישות נוספים מעבר לעניין הזה של תנאי הזכאות שמותנים בעבודה, קשורים גם בקשיי תחבורה וקשיי ניידות ביישובים הערבים, מה שיכול להסביר לנו אולי את השיעור הגבוה של המשפחתונים, כי הם אולי יותר מפוזרים לעומת להגיע למעון שלפעמים נמצא בקצה של ישוב וקשה להתנייד אליו. קשיים ביורוקרטיים שקשורים בהרשמה של המסגרות המפוקחות, שמצריכים בעצם שימוש באמצעים דיגיטליים וכרטיסי אשראי לפעמים ומקדמות, הם שיכולים להקשות. שעות הפעילות שהן לא גמישות במסגרות המפוקחות. אין אפשרות בעצם לחצי יום במסגרות המפוקחות, מה שיכול להיות תואם צרכים של אימהות בחברה הערבית, ואנחנו מפרטים עוד ועוד גם במחקר שלנו.

אתם יוצאים מנקודת הנחה, המסגרות קיימות, רק יש בעיה איך להגיע אליהם.

חברת הכנסת עאידה תומא, אני רוצה שנשמע אחד את השני ברוגע, בשקט. שאלת, הם יענו לנו, אין שום בעיה, תגידי את שלך וזה בסדר.

הקדמת אותי אבל מה שאני מציגה פה עכשיו זה את ארבעה הגורמים המרכזיים שאחד מהם זה באמת העניין שגם אם - - -

איך קבעתם את ארבעה הגורמים?

במחקר השתמשנו או בראיונות שעשינו בחברה הערבית או אימהות או מי שמפעיל את המערכות. השתמשנו בנתונים שקיבלנו ממשרד הרווחה וממשרד הכלכלה, והשתמשנו בממצאי סקר בקרב הורים לילדים.

הורים לגיל הרך.

הייתם בשטח, בכפרים?

אני באה מארגון שעשה את הסקרים הראשונים בעניין תעסוקת נשים ערביות, והבעיות של מסגרות לגיל הרך היה חסם מרכזי בעניין תעסוקת נשים. כאשר המסגרות לא קיימות, ועובדה, כאשר מקימים משפחתונים שגם מחסלים את החסמים האחרים שעמדו בפני המשפחות שלא יכלו לגשת, וכאשר זוכרים שרוב המשפחות הערביות נמצאות מתחת לקו העוני והנשים מקבלות שכר שהוא בהרבה מקרים מתחת לשכר מינימום, אז הכדאיות הכלכלית בלשלוח ילד או ילדה למעון, מפסיקה להתקיים ועדיף כבר לא לעבוד ולא לשלוח. זה לא עניין של בחירה אישית.

את צודקת במאה אחוז. זה שני הדברים שאנחנו בדיוק עכשיו רוצים להגיד. יש לנו גם נתונים.

הגורם המרכזי השלישי הוא באמת העניין של החסמים המערכתיים, בדיוק מהעניין שהתחלנו לדבר, זה שאין הרבה מעונות בחברה הערבית. הלכנו וניסינו להבין למה אין הרבה מעונות, מה הסיבה לכך, כי מבחינת ההקצאה התקציבית שמוקצית לבינוי של מעונות יום בחברה הערבית אנחנו רואים שיש הקצאה והיא לא מעטה ביחס להקצאה שיש לרשויות אחרות, אבל הפער בעצם נובע בגלל המימוש. אנחנו רואים פה את השיעור של הביצוע של התקציב מסך ההקצאה לבינוי מעונות יום בחברה הערבית. אנחנו רואים שהמימוש הוא רק 50%. בעצם רק מחצית מהתקציב שמקצים למטרה הזאת, ממומש בפועל. השאלה למה, האם זה בגלל שאין ביקוש והם לא צריכים את הכסף או השאלה, אולי יש פה חסמים מערכתיים? מהראיונות שאנחנו עשינו באמת עלה שוב ושוב הנושא של הקושי בקבלת היתרי בנייה בחברה הערבית וברשויות ערביות, מחסור באדמות בגלל שזה קרקע פרטית.

הקושי של המועצות המקומיות שאין להן תקציבים.

נכון, אין תקציבים. זה קושי ביורוקרטי מאוד קשה ואין תמיד את אנשי המקצוע שיודעים איך לקדם את זה. יש פה מספר של חסמים מערכתיים שמונעים את המימוש של התקציב. הבעיה היא לא בהקצאה ובכסף שצריך לתת. הבעיה היא באמת ביכולת אולי לממש אותו.

יש לי נתון שאומר שבכלל בנו במדינת ישראל 202 מעונות, מהם 13 מעונות במגזר הערבי. זה זועק לשמיים.

אז אתה גם רואה שרשויות אחרות מממשות יותר מההקצאה שניתנת להן.

בין שנות 2014–2018.

בגדול, לאור המצב שאנחנו מסתכלים עליו עכשיו, שאין הרבה מעונות בחברה הערבית ויש יותר מעונות ברשויות אחרות, היית מצפה שבתרשים הזה שאנחנו מסתכלים, אנחנו נראה שדווקא הרשויות הערביות מממשות הרבה יותר בשביל בינוי לעומת רשויות אחרות. אנחנו רואים שהתמונה הפוכה. זו באמת שאלה שצריך לבדוק אותה לעומק אפילו ספציפית בכל רשות ורשות, מה קורה שם, למה באמת התקציב לא ממומש.

או צריך להתאים את המדיניות לחברה הערבית, זאת אומרת ליצור מצב שתהיה אפשרות הרבה יותר פשוטה להקים מעונות יום בחברה הערבית במצב שאין אדמות, שיש קושי להשיג אדמות או הקושי להתמודד עם הקשיים הביורוקרטיים, ההתמודדות עם המערכת בשביל לממש את הסיוע.

בדקתם את הסיבות או שרק אתם שמים נתונים כאן? כראש רשות לשעבר, ואני מבין מה הבעייתיות ברשויות במיוחד ברשויות הערביות שלא מצליחים לקדם. אני בחורפיש התחלתי לקדם תשעה מעונות בשלושה מבנים. שש שנים, עוד לא הצליחו לסיים את המבנה השלישי. שלושתם לא פעילים. הסיבות הן בקבלת ההיתרים והתקציבים ברשות. עד שאתה מקבל היתר ועד שאתה מקבל את התקציב ואת התקבול הבלתי הרגיל, לוקח זמן.

אמרתי את זה נדמה לי אתמול. צריך למצוא מודל שאיפה שיש בעיה בלקבל היתר בנייה למעונות, ללכת על השכרת מבנים קיימים, כי ביישובים הערבים קבלת היתר הוא תהליך ארוך מאוד בגלל שמדובר על אדמה פרטית ואין אדמת מינהל ואין אדמה ציבורית, והיום בכלל הולכים על איחוד וחלוקה כדי שיהיו שטחי ציבור, וזה לוקח הרבה מאוד זמן. הילדים לא יכולים להמתין. המבנים חייבים לקום והשירות לילד חייב להיות.

את זה אנחנו צריכים לעשות, מופיד. אנחנו צריכים ללחוץ בשביל שזה יתקיים ולהסיר את החסמים וכל הדברים.

הנתון הזה מעיד בדיוק על החסם הזה.

אימאן, את רוצה להגיד משהו?

בוקר טוב לכולם. אי אפשר להתחיל כזה דיון חשוב בלי להתייחס למציאות היומית שאנחנו מסוף שנת הלימודים שעברה מתריעים עליה. המטפלות בשביתה כבר כמה ימים. לצערי המגעים והדיונים לא מגיעים למקום שיש בו הצלחה. אני בציפייה שהדברים ייפתרו בקרוב מאוד. הילדים בבית. נכון שאין לי ילדים קטנים אבל אני יודעת מה זה להיות אימא לתינוק, שיש לה גם עבודה.

אני גם לא רוצה בנקודת התחלה שלי לקשור את נושא תעסוקת הנשים בנושא של חינוך הילדים מגילאי לידה עד שלוש. אני חושבת שזה אחת הטעויות המובנות בחשיבה, שכאילו צריך שהאימא תהיה עובדת כדי שהילד יקבל מסגרת. כאימא אני יודעת שכולנו רוצים שאנחנו נהיה בקרבת הילדים שלנו. זה טבעי. אני רוצה לחלום על היום הזה שאנחנו נהיה במדינה שתיתן חופשת לידה עד לגיל שנה. אנחנו רחוקים מהמקום הזה. אני חושבת שזה קיפוח שמתחיל מלידה.

ילד צריך להיות במסגרת בגיל מסוים, אני מאמינה, מגיל שנה צריך להיות במסגרת כי צריך את ההתפתחות הקבוצתית, שיהיה בין אנשים שהם זרים. אני לא אתחיל פה בהרצאה על התפתחות הילד, אבל זה טעות לקשור את זה בזה. זה זכות של הילדים להתפתח בצורה נורמלית ואני חושבת שהמדינה רק תצא משתלמת מזה. לא רק אני חושבת. אני מדברת על מחקרים שנעשו בעולם ולא רק כאן. האבסורד במציאות הקיימת, שדווקא האוכלוסיות הכי נזקקות שיהיו בתוך מסגרות כאלו, לא זוכות למסגרות האלו.

קראתי את החומר שנשלח וכאילו במחקר על העדפות אישיות. זה משהו שהוא מקומם, תסלחו לי. אין אף אחד שמציעים לו רווחה נפשית או רגשית או פיזית או כלכלית ויגיד, לא, תודה, אני מעדיף להיות במצוקה. אין כזה דבר, לכן צריך לכוון למקום הנכון. לפני שנותנים ושמים תקציבים במשרד האוצר לבניית מעונות, קודם כל או ביחד, שיסירו את החסמים של הבנייה, שימצאו חלקות אדמה. לא רק שימצאו חלקות אדמה. אני מכירה יישובים שיש מעונות יום, נבנים כבר שנים, חמש שנים. הייתי במקום. חמש שנים המעון עומד כי אין תקציב למעטפת של מעון היום, כי אין תקציב לסדר את החצר.

אנחנו אנשי הפוליטיקה צריכים לדאוג לזה.

בשביל זה אני כאן.

בואו נשמע את שאר הגופים.

אני רוצה שהדברים האלה יצאו מתוך הוועדה כאמירה מוחלטת, והכי בסיסי מהישיבה היום זה אמירה קובעת אפילו, לא רק המלצה לגבי השביתה של המטפלות. זה מה שצריך, אחרת אנחנו יושבים ומדברים אותם דברים כל הזמן.

הזמנו גופים אחרים שרוצים לדבר. נשמע אותם וניתן לכם עוד פעם את הזכות להגיב ולדבר.

יש לנו עד דקה-שתיים.

בבקשה.

אני רק אגיד שפשוט צריך להגדיר מה המטרה של המסגרות. אם המטרה שלהן היא לתמרץ השתתפות בשוק העבודה או שהמטרה שלהן היא להנגיש חינוך איכותי ושוויוני לכל הילדים בגיל הרך. במיוחד כשיש את המעבר הזה למשרד החינוך, זה נושא שכדאי לחשוב עליו.

המעבר למשרד החינוך אמור להפוך את כל התוכן של הימצאות הילדים בתוך המסגרות, ממקום של לשמור רק על הילדים למקום של לאפשר להם להתפתח בצורה נאותה וראויה.

הגורם המרכזי האחרון זה באמת נטל הכספי. העלות של מעון יום מפוקח ללא סבסוד, אם אם לא זכאית לסבסוד זה נע בטווח של 2,000 ל-2,860 שקלים. בעצם עלות ללא סבסוד מגיעה למחצית מההכנסה החציונית של אם לילדים בגיל הרך בחברה הערבית, לפי נתוני 2018. זה שיעור מאוד גבוה. גם עם סבסוד עדיין זה נתח די גבוה משכר שהוא נמוך, ואנחנו יודעים שהשכר של נשים בחברה הערבית הוא נמוך יחסית לנשים בחברה היהודית. לצד זה יש לנו עלויות של מעון פרטי בחברה הערבית, שזה נע בטווח של 1,000 עד 1,700 שקלים עבור יום לימודים מלא, אבל המעונות האלה גם בחלקם מציעים גמישות כמו חצי יום, שזה יכול להוזיל את העלות, מה שיכול בעצם להסביר את הבחירה במעונות הפרטיים לעומת המעונות המפוקחים ברשויות הערביות. זה בהחלט גם איזשהו משהו שיכול כמובן להשפיע על הבחירה, האם להשתתף במסגרות המפוקחות או לא.

זה לא תמיד עניין של בחירה. זה מחוסר ברירה. הבת שלי הייתה צריכה לשלם 3,500 שקל על התאומים שלה במעון פרטי, לא בגלל שהיא רצתה אלא בגלל שאין מעונות מפוקחים, כל כך הרבה.

זה באמת מעטפת של דברים.

אני רוצה להודות לכם מקרב לב. אני מקווה שהדברים האלה יגיעו לאן שצריכים להגיע ונעשה בהם שימוש לטובת כולם.

עכשיו אנחנו נעבור לגוף שנקרא הקואליציה לחינוך מלידה. ויסאל רעד משפרעם, בזום. בואו גם נסכם שאנחנו נקצר קצת, לתת לכולם להתבטא ולסיים בזמן, ברשותכם. בקשה ויסאל.

שלום לכולם. חבר הכנסת עלי סלאלחה, תודה על רשות הדיבור. היום אני אשמח להציג את עמדת הקואליציה הכוללת מעל 20 ארגונים הפועלים למען קידום החינוך בגיל הרך, בדגש על גילאי לידה עד שלוש. בדבריי אני רוצה להתייחס לכמה סוגיות ודברים מרכזיים בתחום החינוך מלידה עד שלוש בחברה הערבית.

האתגרים הכי בולטים היום הם מחסור במסגרות כפי שאמרו קודם, גם קבלת רישיון זמני או רישיון הפעלה, תנאי העסקה ושכר ירודים. אני רוצה גם להגיד שזה משמח וחשוב שהאתגרים העולים מהשטח מגובים במחקר שהציג פרופסור ג'וני והשותפה שלו.

כיום בחברה הערבית לא בונים מספיק מעונות יום כפי שצוין קודם, בגלל מצוקת הדיור והבינוי. לגבי הנתון שהצגת אותו, חבר הכנסת עלי סלאלחה, שבין השנים 2014 עד 2018 היה מתוכנן לבנות במדינת ישראל 551 מעונות. מה שבעצם בנו זה רק 202 מעונות, מתוכם 13 מעונות בלבד לחברה הערבית. אני רוצה גם להדגיש כאן שרוב המעונות שנבנו הם בצפון. יש מצוקה בנגב שלא בונים שם מעונות. גם אם בונים מעונות יום, אז אף אחד לא משתמש בהם. נכון שיש מעון יום בנגב אולי, אבל בגלל אי נגישות למעון זה מונע מילדים ותינוקות רבים לשהות במעונות היום האלה, לכן אנחנו קוראים בקואליציה להקמת ועדה בין-משרדית שמטרתה לבחון את האתגרים העומדים בפני בניית מעונות יום ומציאת פתרונות הוליסטיים.

האתגר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה קבלת רישיון זמני או רישיון הפעלה. כאן אולי אני אתן תשובה לחבר הכנסת מופיד מרעי שהציע כן להשתמש במבנים קיימים. על מנת לקבל רישיון שהוא רישיון זמני או רישיון הפעלה, צריך להתאים את מיקום המסגרת לשהיית הפעוטות. כפי שאמרתי קודם, מצוקת הדיור ביישובים הערביים חוסמת את האופציה לבניית מעונות יום בהתאם לדרישות האגף, לכן מפעילי מסגרות נאלצים לשכור דירה ולהפוך אותה למעון וזה מונע ממסגרות אלה לקבל רישיון כי בעצם הן אינן עומדות בתנאי המחייב התאמת מיקום המסגרת לשהיית הפעוטות. אנחנו בקואליציה ממליצים לאפשר מתן אישור זמני תוך קביעת תהליך הדרגתי להתאמת המבנים האלה.

כמה אישורים זמניים למבנים קיימים אישרו או קיימים בכלל? את יודעת לתת תשובה?

אין לי את הנתון הזה.

כולנו יודעים ששיעורי ההשתתפות של הנשים בשוק התעסוקה בחברה ערבית הינו מאוד נמוך וזה מונע ממשפחות רבות לרשום את הילדים שלהם למעון יום מוכר ולקבל מימון עבור שהייתו של הילד שלהם במעון, לכן ההורים נאלצים בעצם לצרף אותו למעון יום פרטי שעלותו נמוכה משמעותית ביחס למעון יום מוכר, וזה אגב שונה ממה שקורה בחברה היהודית, ששם מעון יום פרטי עולה יותר כסף.

בנוסף לזה, הורים רבים הנמצאים מתחת לקו העוני כלל לא משלמים לפעמים את העלות למסגרת שהיא נמוכה ממילא, וכתוצאה מכך השכר אותו מקבלות המטפלות במעונות יום פרטיים אינו מתגמל. לפעמים הן מקבלות שכר שהוא נמוך ממה שהן אמורות לקבל. דבר זה גורם בעצם לתחלופה גבוהה בתחום ומקשה גם על גיוס מטפלות או מנהלות מעון מוכשרות בעלות תואר אקדמי, משום שאינן בעצם מוכנות לעבוד בתנאי שכר כאלה.

ויסאל, הדברים האלה נאמרו. אני חושב שמן הראוי שאנחנו לא נחזור על עצמנו ועל דברים שנאמרו.

לסיום אני רוצה להגיד שאנחנו ממליצים לפתח תקנות מחייבות שמפרטות את התפקידים השונים במעון יום, ואת תנאי העבודה והזכויות של העובדים בהם, ולבנות מסלול התקדמות בתפקיד. על מנת לטפל בכל האתגרים שציינתי אותם, יש צורך קודם כל בהקמת צוות בין-משרדי בתקופת המעבר למשרד החינוך, שיענה על הצרכים העולים מהשטח ויעביר את הצרכים והאתגרים האלה למשרד החינוך כדי שיטפלו בהם בהמשך.

בנוסף, צריך גם לשתף את הנציגים מהחברה הערבית בבניית תוכנית ייעודית לגילאי לידה עד שלוש במשרד החינוך כדי שיציעו דרכים רלוונטיות בטיפול באתגרים האלה. תודה על ההקשבה.

תודה רבה לך, ויסאל, דברים מעניינים. אנחנו נעבור לפורום דו-קיום בנגב. ניתן גם לפריפריה הדרומית. יוצג על ידי גברת הודא אבו-עבייד. בבקשה.

בוקר טוב לכולם, אני רכזת לובי בפורום לדו-קיום בנגב. אנחנו עשינו מחקר על המצב של מעונות היום ספציפית ביישובים המוכרים בנגב. בדרך כלל כשמדברים על הנגב, אז מזכירים את הריסות הבתים וחוסר תשתיות וכו'. היום אני רוצה דווקא לדבר על היישובים שהם כן מוכרים, שיש בהם מועצות מקומיות שמספר ההריסות הוא נמוך.

המצב של מעונות היום כפי שהוא בעצם במקומות אחרים בארץ, הוא במחסור מאוד גדול. השנה אנחנו מדברים על 13 מעונות בלבד בכל היישובים בנגב. אנחנו בנגב מדברים על שתי מועצות אזוריות, מועצת אל קסום ונווה מדבר שיש בהן רק מעון יום אחד שפועל. יש מעונות שהם בתכנון, זה אנחנו יודעים. ברהט, עיר של 70,000 תושבים אנחנו מדברים על ארבע מעונות בלבד. לקיה, היישוב שבו אני גרה, יש מעון יום שנבנה ומוכן וכבר שנה שהמעון לא עובד. אנחנו מדברים על אוכלוסייה של בערך 290,000 בדואים שמתגוררים בנגב היום ועל אחוז מאוד גבוה של ריבוי ילדים. אנחנו גדלים כל שנה בערך ב-10,000 ילדים חדשים.

תגידי, אנחנו ברוכי ילדים.

אנחנו ברוכי ילדים באופן שהוא מאוד קיצוני. אני רוצה להזכיר חלק מהסיבות שזה מתעכב. סיבה מאוד גדולה וראשית זה סכסוכי קרקעות שקיימים בין המדינה לבין התושבים. סיבה שנייה, אנחנו מדברים על חוסר תכנון במועצות המקומיות. המועצות המקומיות, ברגע שהן מגישות בקשות למעונות יום, הרבה פעמים זה מתעכב במחלקות ההנדסה. סיבה שלישית, הרבה פעמים גם המועצות המקומיות לא מגישות בקשות מהסוג הזה, מדאגה שהתקציב לא יספיק ואז המועצה תגיע למצב שבו היא במינוס ולא מכסה את העלויות של הפיתוח והבנייה.

דבר שלישי שאנחנו רוצים להמליץ עליו זה בעצם סבסוד של המעונות, כי אנחנו מדברים על אוכלוסייה ש-80% מהילדים נמצאים תחת קו העוני. דובר פה קודם על תעסוקת נשים. אנחנו מדברים רק על 25% נשים עובדות בנגב. מדינת ישראל התחייבה ל- OECD ל-41% עד שנת 2020 באוכלוסייה הערבית בכלל. בנגב אנחנו עדיין לא במצב הזה.

אנחנו רוצים להמליץ על סבסוד של המעונות מאחר והאוכלוסייה הבדואית בנגב היא אוכלוסייה מאוד מוחלשת, מאוד ענייה. אנחנו מבקשים ממשרדי הממשלה לבחון את האפשרות הזאת כי אנחנו יודעים שבמשרד ראש הממשלה הייתה תוכנית כזאת שהתקיימה בכסייפה ובחורה. זו ההמלצה בעצם שלנו, של סבסוד המעונות מטעם המדינה כדי להקל על האנשים, על האימהות, על ההורים. תודה.

תודה רבה.

חברי ועמיתי, אבו שחאדה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני קודם כל מודה על הדיון המאוד חשוב הזה. אני רק רוצה לתת את זכות הדיבור, אם אפשר כמובן ברשותך, לעוד אוכלוסייה שהיא מאוד חשובה לנו. אני לא יודע אם היא דוברה פה או לא, אבל נמצאת איתנו בזום דיאנה מעמותת אלו"ט שעובדים עם ילדים עם מוגבלויות. אם כבר הודא עכשיו דיברה על הנגב, לצערנו האחוז בנגב הוא גבוה במאות אחוזים, ובחברה הערבית בכלל, בממוצע כ-350% נולדים יותר תינוקות עם מומים ומוגבלויות.

אני רוצה לשמוע בשתיים-שלוש דקות את העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך, גברת אמינה אלעטאונה.

בוקר טוב לכולם, תודה על רשות הדיבור. אני מנהלת אשכול גנים בכפר לא מוכר בחברה הבדואית בדרום. את האמת, אני רוצה לדבר על המחסור במעונות אצלנו בחברה הבדואית בדרום. גברת הודא דיברה לפניי על מעון אחד לשתי מועצות אזוריות, אל קסום ונווה מדבר, מעון אחד שהוא נמצא בביר הדאג'. כמנהלת אשכול גנים שאני מקבלת את הילדים בגילאי שלוש, מקבלת אותם מהבית, אז אני לא רוצה לדבר כאן על תנאי העסקה, כי לפני זה אנחנו צריכים שתהיה לנו את המסגרת שהילד יהיה בה. אנחנו צריכים קודם כל שיהיה לנו המסגרת ואחר כך לדבר על שאר הדברים שהם קשורים במסגרת.

אנחנו דיברנו על היישובים המוכרים. מה עם היישובים הלא מוכרים? הילדים נמצאים בבית, מגיעים למסגרות רק בגיל שלוש. מפיל עלינו קושי מאוד אדיר כשאנחנו מקבלים את הילדים. עד שאנחנו נצליח לאתר ילד עם בעיות או ילד עם קשיים, הילד צריך ללכת לבית הספר, ויש הרבה ילדים שנופלים בין הכיסאות. זה שיהיו עוד מסגרות אצלנו בחברה הבדואית, זה נותן לנו מענה להרבה ילדים שהם עם בעיות, שיגיעו אלינו לגנים מאותרים, אנחנו כבר נדע איפה להפנות אותם. ההמלצה שלי היא לחשוב על איך לגשת למקום הזה ולאשר עוד מעונות במועצות האזוריות.

תודה רבה אמינה, בהצלחה לכולנו. נעבור למיטל בק, בבקשה, המועצה לשלום הילד.

תודה רבה על ההזדמנות לקחת חלק בדיון החשוב הזה. אני עורכת דין ועובדת סוציאלית במועצה לשלום הילד, ואחראית תחום חינוך. בכובע נוסף אני חברה בקואליציה לחינוך מלידה, שמענו את ויסאל, עובדות יחד.

אני רוצה לדבר על הזכות לחינוך. אנחנו מדברים היום על יום שוויון בחינוך. אני גם ממשיכה מכאן לוועדת החינוך לדבר על הנושא הזה. בעצם המימוש של הזכות לחינוך זה חובה בסיסית, זכות שבעצם קיימת לכל ילד וחובה של המדינה לקיים את הזכות הזאת. בעצם בתוך הזכות הזאת קיימת האפשרות לאפשר לכל ילד שתהיה לו זמינות למסגרת חינוכית ראויה, מתוקצבת, עם צוות ראוי שקיבל הכשרה, עם תנאים נאותים לסגל החינוכי, סטנדרטיים פיזיים, פדגוגים, כל מה שאנחנו מדברים עליו בעצם היום, ואפשרות בעצם לזמינות, לרישום לכל ילד שמעוניין.

למרות זאת אנחנו יודעים שהזכות הזאת ממומשת באופן חלקי ביותר במדינת ישראל וביתר שאת ביישובים הערביים, בפרט גם בחברה הבדואית וביישובים הלא מוכרים. אנחנו שומעים את הבעיות היום ואת האתגרים הרבים. גם פרסנו את חלקם בדיון הקודם שהיה בוועדה בנושא הזה, ואני מפנה גם לנייר העמדה של הקואליציה לגבי האתגרים.

אנחנו מפרסמים כל שנה שנתון סטטיסטי עם נתונים על ילדים. הנתונים גם עלו כאן קודם בדיון. ראינו שמתוך כלל הילדים שנמצאים היום במעונות יום, רק 8% הם בני החברה הערבית. זה נתון מאוד מדאיג. מתוך אחוז הילדים שמתחנכים במסגרות לגיל הרך מהחברה הערבית, רק 20% מהם מתחנכים במסגרות מפוקחות, כלומר 80% נמצאים מתחת לרדאר, בבתים או במסגרות לא מפוקחות וגם המצב הזה מאוד מדאיג.

שמענו היום גם על המחסור החמור במסגרות המפוקחות. זה גם נייר עמדה שאנחנו הגשנו היום לדיון. קצב הבנייה בעצם של המסגרות הוא מאוד איטי ובמיוחד ביחס לשיעור הילודה המאוד גבוה בחברה הזאת, אז ככה שגם מאוד קשה להדביק את הקצב. ראינו שגם כשיש החלטת ממשלה, למשל ההחלטה של 922, שיש החלטה כבר על בינוי, ראינו שמתוך 202 מעונות, אדוני סיפר, רק 13 מעונות ניבנו בחברה הערבית. הנתונים האלה הם מאוד מדאיגים. גם כשממשלה כבר כן נכנסת לעובי הקורה, אנחנו רואים שיש קושי להתמודד עם החסמים: חסמים ביורוקרטיים, תכנוניים, מחסור באדמות. אנחנו לא יודעים אם הממשלה עשתה מספיק בשביל להתמודד עם החסמים האלה. אנחנו באמת נשמח לקבל היום תשובות מהמשרדים הרלוונטיים מה הממשלה עושה, ואנחנו גם נבקש מהוועדה הנכבדה לעקוב אחרי הנושא הזה ולקיים דיוני המשך שיעסקו ספציפית בנושא הזה בחברה הערבית.

אנחנו יודעים שמלבד המחסור החמור במעונות החברה הערבית, יש חסמים ואתגרים נוספים. כמו שויסאל דיברה, האיכות של ההכשרות של המטפלות, קשיים בקבלת רישיון והפעלה לפי חוק הפיקוח, תנאי העסקה ירודים. אנחנו גם רוצים לבקש מהאגף למעונות יום תשובות לשאלות האלו, כמה מסגרות מחזיקות ברישיון? כמה הגישו בקשה לרישיון? עם איזה חסמים הם מתמודדים בבואם להגיש בקשה לרישיון? איפה האכיפה והפיקוח ביחס למסגרות עומד? אנחנו יודעים שיש רק 23 מפקחים בכל הארץ. כמה מהם באמת מופנים רק לחברה הערבית וספציפית גם בדרום וביישובים הלא מוכרים? אנחנו רוצים תשובות לדבר הזה.

בנוסף לכל האתגרים שציינתי, כמובן יש ברקע את הקשיים הכלכליים והחברתיים שאי אפשר בעצם להתעלם מהם. הילדים בחברה הערבית מתמודדים גם עם שיעורי עוני גבוהים, מחסור בתשתיות חינוכיות ותשתיות בריאותיות, היעדר תשתיות של חינוך בלתי פורמלי שהוא חלק בלתי נפרד מהזכות לחינוך, שיעורי נשירה גבוהים, שיעור פשיעה וכו'. הדברים כמובן משתלבים וקשורים זה בזה.

כמו שאמרתי, הכותרת של היום הזה היא שוויון בחינוך. כשאנחנו מדברים על שוויון בחינוך, ההשתתפות של ילדים במסגרות לגיל הרך, יש קשר ישיר להתפתחות שלהם, לרווחה שלהם ולהישגים שלהם לטווח הארוך. ההשקעה של המדינה היא מוכחת בדברים האלה. אנחנו רואים את זה ב-OECD. הדבר הזה חייב לקרות גם בישראל, לכן מבחינתנו כמועצה, הפתרון לשוויון חינוכי בישראל מתחיל בהשקעה ממשלתית כבר בגיל הרך, כבר מגיל לידה כדי שאפשר יהיה לממש את הזכות הזאת לחינוך בפרט בחברה הערבית. אי השוויון הזה יכול להצטמצם רק אם המדינה תכניס יד לכיס, תגיד שהיא משקיעה בזה, שהיא רואה בזה אתגר, היא רואה בזה מטרה, בבנייה של מסגרות, בתוכניות חינוכיות בתוך החברה עצמה ותתמודד עם כל האתגרים והחסמים שאנחנו הצגנו כאן היום. תודה רבה.

תודה רבה לך. אנחנו נעבור לעמותת ינבוע לגיל הרך, גברת עולא פחראלדין.

בוקר טוב לכולם, תודה על זכות הדיבור. הייתי מפקחת לשעבר ומקימה את ארגון ינבוע שהוא ארגון הגג של המעונות בחברה הערבית. יש לי את הנתונים הכי טריים בשטח. יש לנו בחברה הערבית 150 מעונות מפוקחים מהצפון עד לדרום. בצפון לבד יש 136 מעונות יום שהם מפוקחים עם סמל. מתוך 150 המעונות, המדינה בנתה רק 45 מעונות. כל השאר, שזה 105 מעונות בערך, ניבנו על ידי המפעילים, העמותות, הארגונים שפשוט לקחו מבנים, הסבו אותם לפי הדרישות של הפרוגרמה והפכו אותם למעונות מפוקחים בסטנדרט מאוד גבוה. כשנכנסתי למשרד העבודה והרווחה ב-2012, היו 52 מעונות רק בצפון. היום אנחנו מדברים על 136. היה גידול במהלך שבע השנים אבל היה איטי, אבל זה עלה בזכות הארגונים שהלכו ובנו מעונות יום בכספים הפרטיים שלהם. הארגונים האלה היום מתמודדים עם גם עלויות של בנייה, גם עלויות של שכירות, משהו שלא נמצא כשבונים מעון של רשות מקומית, כי לא משלמים שם את השכירויות האלה. זה מבחינת הנתונים הראשונים.

הדבר השני לגבי המעונות שלנו, אני יכולה להגיד שמעל 95% מהמטפלות במעונות של החברה הערבית, לפחות יש להן הכשרה של סוג 1. המנהלות בצפון, כולן אקדמיות, והמדריכות החינוכיות, מעל 95% הן עם תואר שני, זאת אומרת שהרמה והמעון המפוקח היא רמה מאוד גבוהה, אך לצערי הרב לא הצוות מתוגמל, לא ההורים שיכולים להיכנס ולזכות באיכות הטיפול שנמצאת שם. במקביל, כעמותה אנחנו מנסים לעבוד על הצד הפדגוגי בזה שאנחנו נעשה השתלמויות והכשרות כמו שיש במשרד החינוך - - -

נצטרך לקצר קצת בשביל לתת לכולם, גם לנציגי הממשלה.

נתוני הפעוטות: יש בחברה הערבית מלידה עד שלוש 113,000 פעוטות מתחת לגיל שלוש, מתוכם רק 13,500 ילדים בתוך המסגרות, אז יש לנו 100,000 ילדים שאנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים או שהם נמצאים במסגרות לא מפוקחות. תודה לכם על זכות הדיבור.

תודה רבה לינבוע. חגי פורגס, שלום לך.

שלום וברכה לכולם, אני מאגף מעונות יום בזרוע העבודה, משרד הכלכלה והתעשייה. אני ברשותך אתן כמה הערות כלליות. פשוט נאמרו פה המון טענות, שאלות, בעיות וקשיים. אי אפשר להתייחס לכל, אז אני אשמח אחר כך, אם תרצו למקד אותי. קודם כל אני אתחיל בזה שמבחינתנו אנחנו רואים חשיבות רבה מאוד במערך הגיל הרך בכלל ובפרט במגזר הערבי, בקידום המערך, בהרחבת היצע המסגרות, בעידוד השתלבות בשוק העבודה ועוד תכליות של האגף. זה מאוד חשוב ואנחנו משקיעים בזה המון. אני כן רוצה להרחיב בהקשר הזה.

מבחינתנו המערך הזה חשוב בשני היבטים: גם בהיבט של חינוך-טיפול של הילד, של הפעוטות ששוהים במעונות וגם בהיבט של עידוד השתלבות בשוק העבודה. מבחינתנו קודם כל בראש ובראשונה, מעון יום הוא מקום שבו שוהים פעוטות ומחובתנו לשמור גם על שלומם ובטיחותם וגם על ההתפתחות התקינה שלהם. דובר רבות על החשיבות הקריטית בהשקעה דווקא בגיל הזה מתוך הבנה שכל השקעה בגיל הזה רק תניב תשואות, אפילו לא דווקא כלכליות, גם תשואות במיומנויות, בכלים שהילד רוכש לעתיד וזה רק יעשה טוב לכולם, ושוב, בדגש על החברה הערבית ככלי לצמצום פערים וכו'.

ההיבט השני הוא של השתלבות בשוק העבודה. מעונות שהם מעונות מסובסדים, יש היום כמה מעונות, דיברו על זה קודם. יש מעונות פרטיים, יש מעונות עם הכרה שמקבלים סמל מהאגף למעונות יום ושם ההורים יכולים לקבל סבסוד ולהשתלב בשוק העבודה. גם זאת מטרה שאנחנו בהחלט משקיעים בה המון ומשתדלים גם לאזן בין שתי המטרות האלה. זה באמת התייחסות כללית מאוד.

עוד שתי הערות חשובות שאני רוצה להתייחס אליהן, לגבי התקופה שבה אנחנו נמצאים, שינויים שקורים עכשיו. שינוי אחד מאוד גדול זה חוק הפיקוח על מעונות יום. החוק עצמו הוא חוק יחסית ותיק, שלוש שנים כמעט, אבל החידוש הגדול של שנת הלימודים הנוכחית שהתחילה לפני חודש הוא בכניסה לתוקף של תקנות חדשות. אם חוק הפיקוח הציב סטנדרט בסיסי מאוד בשנתיים הראשונות שלו, אנחנו בחודש ינואר, התקנות לדעתי יאושרו גם בוועדה החשובה הזו. הן העלו בעצם סטנדרט, אמנם לא הסטנדרט האופטימלי אבל הוא סטנדרט מאוד חשוב של מעונות היום גם הפרטיים, לכן ההיבט הראשון שדיברתי עליו של החינוך-טיפול, חשוב מאוד לזכור שהוא תקף ביתר שאת גם במעונות הפרטיים.

אכן יש בעיה קשה מאוד של מחסור בהיצע של מעונות מסובסדים במגזר הערבי, אבל חשוב לזכור שבהיבט החינוכי-טיפולי אנחנו מאוד רוצים לתת מענה גם במעונות הפרטיים. אם זה רלוונטי, אני קורא באמת לכל המסגרות הפרטיות שעדיין לא פנו אלינו לקבל רישיון מכוח חוק הפיקוח, לעשות את זה. המערכת פשוטה, ידידותית, קלה לתפעול וזה חובה מכוח חוק. זה הערה אחת לגבי שנת הלימודים הנוכחית.

הערה שנייה שהיא גם דוברה קודם זה נושא המעבר למשרד החינוך. ממש בימים אלה יש עבודת מטה ענפה מאוד. התחום הזה אמור לעבור למשרד החינוך בחודשים הקרובים, כולנו מברכים על התהליך הזה, למעט הסבסוד, עידוד השתלבות בשוק העבודה שנשאר בזרוע העבודה, ולכן מטבע הדברים יש נושאים שהמעבר למשרד החינוך ישפיע עליהם, לכן לא בטוח שאני אוכל עכשיו לתת איזה שהן תוכניות ארוכות טווח.

מה אתם עושים בשביל להקים מבנים במגזר הערבי?

פה דובר קודם והעלו כאן כמה קשיים וחסמים בהקשר הזה. אגב, זה נושא שהוא מוכר לנו כבר שנים. יש הרבה חסמים ובעיות שיש לנו את הכלים ואת היכולת לטפל בהם, ויש דברים שהם מעבר ליכולתנו. המשרד שלנו מתקצב רשויות מקומיות לבניית מעונות יום חדשים בכל הארץ.

מה אתה מציע בשביל להסיר את החסמים האלה?

אני אפרט רגע את החסמים ואחר כך אני אעבור על הפתרונות שלהם. להבנתנו, אפשר לחלק את החסמים, בגדול, לשני סוגים. סוג אחד של ביצוע והסוג השני של היצע קרקעות. היצע הקרקעות, זה הורחב גם בדוחות מבקר המדינה וזה נאמר בוועדות היגוי שונות. כולנו מכירים את הבעיה של היצע קרקעות ברשויות מקומיות. הנושא הזה הוא יותר תכנוני ולכן לאגף מעונות יום אין כלים, אין סמכות, אין יכולת לטפל בחסם הזה שהוא חסם מאוד משמעותי והוא דובר כאן. לאגף מעונות יום אין יכולת למצוא שטחים חומים וכו', חדשים. הדבר הזה הוא גם באחריות הרשות המקומית וגם אני חושב הרגולטורים רלוונטיים בממשלה, משרד הפנים, מינהל התכנון וכו'.

ידוע שבמועצות המקומיות הערביות אין אדמות. מדינת ישראל מחויבת לפי החוק לעשות שוויון מלא בין כלל אזרחיה. מה המשרד עושה עם המשרדים האחרים? אולי היה פה איזושהי הצעה שיקום צוות בין-משרדי שירכז את כל הדברים האלה. בסופו של יום צריך להיות צריך להיות קרוב שאנחנו נפתור את הבעיות של המגזר הזה אחת ולתמיד.

אני מסכים לחלוטין ואני אומר שוב, אני בכוונה מיפיתי את שני סוגי החסמים שלהבנתי הם קיימים, אחד, זה נושא זה הקרקעות שאני חושב שהוא צריך להיות מטופל ברמה רוחבית יותר ואני מבין שיש צוות בין-משרדי במסגרת החלטות הממשלה האלה. אני לא יכול לתרום לדיון הזה ולכן חבל שבדקות המעטות שיש לי אני אתייחס אליו.

אני חושב שהחסם השני שהוא בהחלט לפתחנו בחלקו לפחות, זה נושא הביצוע. גם הקצאת תקציבים לרשויות מקומיות וגם אחרי שהתקציב מוקצה, ליווי במהלך הביצוע. זה דובר כאן והוצג בנתונים, אין צורך לחזור. יש פה גם בעיה של קבלת תקציב. רשויות מקומיות מהמגזר הערבי לצערי לא פונות לקבל תקציב, אם זה בגלל היעדר קרקעות או בגלל סיבות אחרות, פחות רלוונטי כרגע, וגם אחרי שמתקבל תקציב, יש קושי בביצוע, יש קושי בהתקדמות בבניית מעונות. אני יכול להגיד שאנחנו עושים ביכולות שלנו, כי בסוף היוזמה היא של הרשות המקומית. בשונה מחוק חינוך חובה מגיל שלוש ומעלה, שראש הרשות מחויב לתת מסגרות לילדים, עד גיל שלוש לצערי זה וולונטרי. המעט שאנחנו יכולים לעשות זה להציע תקציב ולבקש מהרשויות ולקרוא לרשויות להגיש בקשות. מעבר לזה, אם ראש רשות מקומית בסדרי העדיפויות שלו לא עושה את זה, אין לי לא סנקציה ולא כלים לתמרץ אותו לעשות את זה, ולכן פה בהקשר הזה אנחנו בעיקר מגיבים.

בהקשר של ביצוע, אנחנו גם כאן משתדלים לתת ליווי לרשויות מקומיות שקיבלו תקציב, להתקדם בנייה. אנחנו מנסים לזרז אותם, לתת להם תמריצים וכו', אבל גם כאן אם יש קבלן שלא מצליח להשתלט על הפרויקט, הקבלנים הם לא שלנו ולכן יש פה קושי. אני לא מתעלם ממנו. אנחנו משתדלים לעשות בכלים שיש לנו שלא תמיד הם יכולים לתת מענה לכול.

אני מאוד מודה לך ואני מקווה שאנחנו נעבוד בשיתוף פעולה וכל אחד ייתן את חלקו לטובת העניין הזה. תודה רבה לך.

נציגת משרד החינוך, פאטמה קאסם.

שלום לכולם, אני מפקחת ארצית לגיל הרך בחברה הערבית. אני שמעתי את הדיון כולו ומקשיבה, מנסה לחסום את הרגשות שלי, כי אני גם עכשיו מייצגת את משרד החינוך וגם כאזרחית במדינת ישראל.

תהיי שקופה.

ממש שקופה, כן. הדיון קודם כל הוא על מעונות יום. אנחנו במשרד החינוך עדיין מטפלים בגילאי שלוש עד שש. כל הדיון הוא על לידה עד שלוש. אנחנו עדיין לא נגענו בזה. בינתיים המשרד שלנו נערך, מתכוננים לתת מענה לכל מה שהמעטפת מבקשת. מה שחשוב לי לציין, דברים שקיימים בתוך החברה הערבית מבחינת כוח אדם, אין לנו בעיה בהכשרת גננות. יש לנו היום כ-3,000 גננות בוגרות מכללות, אז אנחנו ערוכים.

על כל משרה 140 מתמודדים.

אנחנו ערוכים מבחינה זאת. יש לנו גננות מספיק, שהן בוגרות והן למדו גם. הן לא גננות משלוש עד שש, הן למדו מלידה עד שש. זה שונה לגמרי. יש להן את ההכשרה, אז הבעיה הזאת לא קיימת.

האמת, שיש לנו עכשיו יוזמה עם מכללת אורנים, שאנחנו נותנים להם להכשיר גננות למגזר היהודי. חוץ מזה בחברה הערבית אם אני רוצה לדבר בכובע השני, אמרתי, לא משרד החינוך, היום שמעתי דברים ממישהי שחיה את החברה. צודקים גם חברי הכנסת שהעלו אותן. התעסוקה של הנשים זאת לא החובה שלי, כאילו בגלל שאימהות הולכות לעבוד, כן הן מקבלות מעון או מקבלות מכסה. אני חושבת שהיום לא נדבר על שוויון. אנחנו חייבים לדבר על הוגנות. הוגנות זה משהו שסוגר את הפער בין מה שקיים בין החברה הערבית לבין שאר החברות בישראל.

אם אתם מעוניינים לשמוע מה קיים היום בגילאי שלוש עד שש, אני אשמח לשתף את החברים. אמנם לא שמעתי שהדיון נגע בזה, אבל חשוב לי לציין. יש לנו היום כ-100,000 ילדים בתוך המסגרות מגיל שלוש עד שש, 100,000 ילדים שמקבלים מענה. 98% מהילדים מגיעים לגנים הממשלתיים של המערכת. אין לנו כמעט ילדים בבתים. יש לנו כ-2,000 ילדים שנמצאים בדרום.

יותר מזה.

לא. אני חייבת להגיד לך, אני שם, אני עובדת שם, אני חיה את זה. 2,000 ילדים. העמדנו קרוואנים, מבנים יבילים ולצערי לא הצלחנו להביא, כי גם עדיין יש חוק ניידות שזה מחייב הסעה לילדים האלה. לפני גיל שלוש אנחנו עוד לא מקבלים, אז לא הצלחנו להסיע. בשאר המקומות כן. מה שעשינו בנגב, חשוב לי לציין, עשינו מהלך מאוד שונה ואדיר. פתחנו אשכולות גני ילדים. יש לנו שם 27 אשכולות גנים שבתוכם הצלחנו להביא 184 גנים, שבתוכם זה אלפי ילדים שמגיעים למסגרת. בנגב אנחנו מטפלים.

יש לנו תוכניות מערכתיות שאנחנו כן מטפלים בילדים בגילאי שלוש עד שש, שהם שותפים עם גופים מהמגזר השלישי כמו הג'וינט, כמו אשלים, תוכנית איכות החינוך שאנחנו ממש נותנים מענה וסוגרים פערים בתוך החברה הערבית. היום יש שוני במשרד החינוך, שממש התחילו לחקור את הגיל הרך, שזה תקדים. כמעט ולא היו קיימים מחקרים בתוך המערכת. עכשיו יש לנו שני מחקרים ענקיים, אחד באחריותם של - - - שמטפל בבדואים, ואחד שטיפל בחברה הערבית, באחריותה של פרופסור - - - שמטפל בנושא השפה.

יש לנו פרויקט שאני חייבת לציין אותו, פרויקט אדיר שהוא פרויקט של ספריית אלפאנוס, שכל ילד במשך השנה מקבל שמונה ספרים הביתה בחינם מהמדינה, ספרים איכותיים, ספרי קריאה שהגננות קוראות את הספרים בתוך הגן ונותנים אותם הביתה להורים וההורים ממשיכים שם את הפעילות.

יוזמה מבורכת.

אני אומרת שזאת ממש יוזמה מבורכת.

יש לי עוד לספר, כי הדיון הלך באמת יותר לכיוון לידה עד שלוש. נעאמנה דיברה על המעבר בין המעון לגן. אני חושבת שזאת נקודה מאוד משמעותית.

חברים, הכול חשוב. עכשיו החשוב ביותר, נשמע את נציג משרד האוצר, כמה הוא משלם.

אבל אני לא סגרתי את השיחה, מר עלי. אפשר להגיד, עשינו, עשינו. כל עוד שלא עשינו וסוגרים מעטפות, זה אין עשייה. צריך לעשות את זה בסגירה, לתכנן פרויקטים בצמיחה. אם יש מנהלת למעון, אם היא מלווה את הפרויקט, זה מתקיים. כל עוד שזה בחלקים ובשלבים, אני לא חושבת שאנחנו מצליחים. תודה רבה. אשמח לכל שאלה.

בשביל זה יש הצעה שיהיה גוף בין-משרדי שיטפל בכל התחומים, גם המבנים, גם הלימודיים. כל התחומים, צריכים לקחת אותם במקשה אחת.

זה תהליך. כשפתחנו את הגנים בגיל שלוש בשנת 2000, גם כל הגנים היו שכורים. עד שהבאנו גננות, זה תהליך, אבל היום יש לנו כמעל 85 גנים במבני קבע שהמדינה בנתה. זה תהליך אבל טוב שאנחנו מתחילים.

כן, אימאן.

המון תודות, פאטמה. המפקחת פאטמה ידועה בפועלה במשך הרבה שנים ואין ספק שהניסיון שלך, אנחנו צריכים אותו, רק אני רוצה להדגיש לגבי המספרים שנהיה מדויקים ונדע גודל הבעיה. בקדנציה הקודמת, תמי, ישבנו בחדר הזה ודיברנו על הילדים שאינם נמצאים במסגרות. המספר שהיה שם, קרוב ל-6,000 ילדים בגילאי שלוש עד חמש, אז זה זועק לשמיים.

אני אשמח שנדייק את זה דרך הנתונים שלנו. מערכת האוטומציה יכולה לבדוק כמה ילדים יש לנו.

אימאן, אנחנו מסכימים שיש בעיה. המספרים, נבדוק אותם, נבחן. הם גדולים.

כשמדברים מספרים, זה בני אדם.

מופיד, במשפט אחד וניתן למשרד האוצר.

אדוני היושב-ראש, אני צריך גם לצאת. בצוות הבין-משרדי חשוב מאוד שיהיה נציגות של משרד הפנים. חשוב מאוד שיהיה נציגות של מינהל מקרקעי ישראל, של רמ"י, כי בסופו של דבר אנחנו דנים פה על החסמים. אם אין אותם בדיונים האלה, שיתכננו, כי בסוף הכול מתחיל מתכנון. אין תכנון, אנחנו לא יכולים להתקדם. לי חורה וכואב מה שדיברתם, על ה-6,000 ילדים שאין להם קורת מעון או קורת משפחתון. הם באמת מה שצריך להדליק לנו לא מנורה אדומה אלא פרוז'קטור אדום, מה עושים איתם.

אנחנו היום מתחילים ואני חושב שאנחנו צריכים לעשות עוד דיון ולבדוק את עצמנו, לאן התקדמנו ואיך אנחנו מתקדמים להבא.

בואו נשמע את משרד האוצר, אביעד שוורץ.

שלום, בוקר טוב, כמו שנאמר על ידי נציג האגף למעונות יום, באמת יש תקציב ייעודי לבינוי מעונות יום בחברה הערבית. לנו מאוד חשוב באמת שיהיה תקציב ייעודי. הוא מוקצה בעצם בסל נפרד, זאת אומרת, יש 25% מתקציב הבינוי מוקצה רק לרשויות ערביות. בסוף שנה אם אין ביקוש לכל הכסף, מסיתים אותו לרשויות אחרות שהגישו בקשות. ככל הידוע לי, לא היה מחסור בתקציב לבינוי. הבעיה לא הייתה שהיה בקשה שלא נענתה, אלא שאין מספיק בקשות מצד הרשויות, כמו שנאמר, בגלל קשיים שהועלו פה, בעיקר באמת הקשיים התכנוניים וקרקעות והדברים האלו.

נושא שעלה ואנחנו גם עובדים עליו בשיתוף פעולה עם האגף למעונות יום הוא הקצאת כסף גם לתכנון ולא רק לבינוי, על מנת להקל על הרשויות ולתת להם תקצוב גם לשלב המקדים שיוכלו להגיש בקשות לבינוי. צריך עוד לראות האם זה באמת משפר את המצב או לא, אבל כמו שעלה פה, אנחנו באמת תומכים ברוב הדברים. עיקר הפעילות של המעונות עם סמל היא חשובה במגזר הערבי, לתת להם את הסבסוד במיוחד עבור הורים עובדים בשכר נמוך וזה קריטי בשבילם אותו סבסוד. חשוב שיהיו שם את המסגרות האלו ונשמח באמת לעזור על מנת להרחיב את היצע המסגרות בחברה הערבית.

טוב, אנחנו סומכים עליכם.

הלוואי שהכול היה רק אצלנו אבל כמו שהעלו פה, יש פה בעיות שבאמת קשורות גם לתחומים אחרים, למשרדים אחרים. ענייני תכנון והקצאת קרקעות הם חסם לא רק בהיבט של מעונות יום ככל הידוע לי, למרות שאני פחות מתעסק בהיבטים אחרים, ויתכן שאולי דווקא המעבר לחינוך שאמור לקרות עוד מספר חודשים, אולי הבינוי יחד עם בינוי של הגנים דווקא יעזור בהיבט הזה שיהיה אפשר לבנות אולי מבנים משולבים של גנים ומעונות יום, וככה גם להגביר את היצע מעונות היום.

אתה יודע שיש שביתה היום של המטפלות. איך אנחנו פותרים את זה?

אני יודע שיש שביתה. אתמול ישבנו איתם בצוהריים. גם אתמול בערב ישבנו איתם פעם נוספת.

הם עדיין בשביתה.

נכון, אך כמו שעלה גם בדיונים, אנחנו מנסים להבין למה השכר שמגולם בתעריף הוא גבוה יותר מהשכר שבפועל מקבלות המטפלות, ממה נובע הפערים האלה, כי אנחנו עדיין בשיח מול הארגונים על מנת להבין בדיוק את הפערים האלו כי לא ברורים הפערים.

מוכרחים לפתור את הבעיה, לבוא לקראתם. הרי ידוע שהשכר שלהם הוא הכי נמוך ולא משתלם, והילדים שלנו נשארים בחוץ.

אם זה באמת היה כל כך פשוט, נראה לי היה נפתר, אבל יש פה עניינים שעל פניו יש תקציב יותר גבוה ממה שמגיע בפועל למטפלות ואנחנו מנסים להבין את זה.

שיהיה רצון טוב והכול יהיה בסדר. תודה רבה.

אנחנו ממש נשמח גם לסיים את השביתה הזאת.

מאה אחוז. זה אינטרס של כולנו.

ורד יושבת, מחכה בשקט. בבקשה, משרד הרווחה.

אני מנהלת תחום מדיניות וחוק במשרד הרווחה, הביטחון החברתי. השם של המשרד שלנו השתנה. אולי יש לזה משמעות מאוד רלוונטית לדעתי לדיון הזה. זה דיון שאנחנו מדברים על שוויון בחברה הערבית, נושא שהרבה שנים עולה.

אני רוצה להדגיש פה שתי אוכלוסיות יעד שיש להן מקום בדיון הזה. אחד, זה האוכלוסייה המוחלשת במיוחד, זה פעוטות בסיכון על פי חוק. יש לנו כ-20,000 פעוטות. כרבע מהם הם בחברה הערבית ולהם לכאורה יש יותר שוויון בין המגזרים בקבלת הזכות למעון יום. בעצם יש להם זכות על פי חוק שחוקק כאן, חוק מאוד חברתי, סוציאלי, שוויוני שמאפשר לכל פעוט שעומד בקריטריונים לקבל מענה של סבסוד למעון יום, קדימות בקבלה למעון היום. בנושא הזה בעצם יש לי פחות טענות.

אנחנו גם נותנים אפילו לאותה אוכלוסייה בחברה הערבית מענים תוספתיים, משודרגים של מעונות רב-תכליתיים ותוכנית מעטפת רכה. אלה תוכניות שבעצם אנחנו נותנים שם השקעה מאוד מאסיבית גם במסגרת וגם בבית המשפחה, לפעוט ולהוריו, טיפול דיאדי על מצבי המשבר, הסיכון והטראומה. כנתונים אני יכולה להגיד שמתוך 74 מעונות רב-תכליתיים יש לנו עשרה בחברה הערבית. זה תלוי תקציב. זה די שוויוני. יש לנו גם תוכנית מעטפת רכה שהיא בפיילוט לקראת הטמעה רחבה בארבעה מתוך עשרה יישובים, זה 40%, זאת אומרת, אנחנו בהחלט על העניין. זה יושב אצלנו בסדר היום גם להרחבה. גם בתוכנית הממשלה 923 מתכוונים להרחיב את התוכניות.

החלק השני של האוכלוסייה הרחבה שהמשרד שלנו אמון עליה זה גם משפחות בעוני. זה לא שזה תפקיד רק של משרד הרווחה, הביטחון החברתי. עוני זה נושא שכל משרדי הממשלה צריכים לשים את הדגש ולהתייחס אליו ולתת לו מענה מאוד נרחב.

אני חושבת שכל הסוגיות שעלו כאן היום, של היעדר מבנים, של שכר המטפלות ובעצם שאיכות הטיפול היא לא מספיק ראויה או שאין מספיק מטפלות, ונושא הסבסוד שהוא מאוד גבוה לנשים עובדות מהשלבים הראשונים שלו, אלו שלושה חסמים מאוד מרכזיים שאם אנחנו לא ניתן עליהם את הדעת, לא יהיה באמת שינוי מהותי גם בביטחון החברתי ובהשקעה. אנחנו מברכים על המעבר של אגף המעונות למשרד החינוך וכבר נמצאים בתהליכי עבודה משותפים איתם. כל הדברים האלה דורשים גם תכנון, גם עבודה משותפת וגם תקציב, ואני מאוד מקווה שלדיון הזה יהיה המשך.

דבר נוסף שלא הוזכר כאן היום בשולחן זה שחוקק חוק המועצה לגיל הרך שכבר קמה לפני שנתיים. מה שלא קם עדיין זה ועדת השרים שמעכבת את מימוש כל נושא התוכנית האסטרטגית. אני חברה במועצה כנציגת המשרד. כיוון שאין פה נציג אחר של המועצה לגיל הרך, אז אני רואה לנכון - - -

סימה חדד הייתה חלק מהדיון. היא הוזמנה, היא נרשמה ועכשיו כשניסיתי, היא לא עונה לי.

לוקחת חזרה.

רציתי שהיא גם תגיב, בדיוק בגלל המעבר.

אני חושבת שזה נושא באמת בשולחן המועצה. בקרוב יש סוף סוף מפגש עם שרת החינוך. אני מקווה שתוקם ועדת השרים ואין ספק שכל ההצעות שעלו כאן לצוות בין-משרדי כזה או אחר, הם קריטיים.

אני אגיד עוד דבר בהמשך למה שפאטמה אמרה. הנושא של גנים, ברור שהוא מתקדם יותר כי המדינה החליטה שהחינוך מגיל שלוש הוא חובה. לגבי עד גיל שלוש, היא פשוט עוד לא ספרה אותו כחובה אלא רק באוכלוסייה שאני מטפלת בה. תודה רבה.

תודה ורד. יש לנו עוד שותפה אחת שאנחנו רוצים לשמוע אותה, אורלי סילבינגר, ארגון בטרם.

אני רוצה להוסיף על הדברים שנאמרו על ידי חבריי פה בוועדה, שבהמשך להחלת חוק פיקוח על המסגרות לגיל הרך, אני חושבת שהמעונות בחברה הערבית באמת חווים חוויות הרבה יותר קשות מאשר המעונות בחברה היהודית. אני חושבת שיש לנו תפקיד מאוד חשוב וזה במסגרת החלטת הממשלה 922, לסייע להם בכמה חזיתות.

צריך להזכיר לכולם שילדים בחברה הערבית נפגעים בתאונות הרבה יותר מאשר ילדים בחברה היהודית. אנחנו מדברים - - -

לא שומעים טוב.

אני חושבת שיש - - - מאוד משמעותי לעזור למעונות בחברה הערבית להתאים את עצמם לחוק הפיקוח בכמה חזיתות. ראשית, אמרו חבריי קודם, הנושא של תשתיות.

אורלי, אני מצטער, אנחנו לא שומעים אותך. אם יש מצב שאת יכולה לשפר את הקול, אז אנחנו נשמע. אם לא, אז בהזדמנות אחרת. תודה רבה לך.

1. הוועדה קוראת למשרד האוצר ולארגונים המפעילים את המעונות לפעול במהירות לסיום שביתת המעונות.

2. הוועדה קובעת כי העובדה שרק ילד לאם עובדת זכאי למעון, מהווה פגיעה בזכות של פעוט לחינוך נאות ולקידום.

3. הוועדה קובעת שגם המחיר המינימלי למעון בהתאם לדרגת סבסוד, עדיין גבוה עבור חלק גדול מהאימהות העובדות בחברה הערבית, ומהווה נתח גבוה מאוד מהשכר אותו הן מרוויחות. הוועדה קובעת שיש להגדיל את הסבסוד.

4. הוועדה מבקשת להקים צוות בין-משרדי לצורך הסרת החסמים התכנוניים והתקציביים הקשורים להתאמת מעונות ביישובים ערבים, שיכלול נציגים ממשרד הפנים, ממינהל התכנון וממרכז השלטון המקומי.

5. הוועדה תעקוב אחר הנושא. אני חושב שיש מקום לעשות עוד דיון באיזשהו שלב על מנת שאנחנו נעקוב אחרי כל העניין הזה ואולי נביא לשיפור ולהגיע פחות או יותר לשוויון מלא בין החינוך היהודי לחינוך הערבי.

תודה רבה לכולם, היה לי נעים ושמחתי להיות אתכם.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30.