פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



27
ועדת הבריאות
04/10/2021

הכנסת העשרים-וארבע
מושב שני


פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת הבריאות
יום שני, כ"ח בתשרי התשפ"ב (04 באוקטובר 2021), שעה 9:00

במסגרת חודש המודעות לגילוי מוקדם ושיפור אפשרויות הטיפול לסרטן השד

חברי הוועדה: עידית סילמן – היו"ר
טטיאנה מזרסקי – מ"מ יו"ר
אלון טל

אימאן ח'טיב יאסין
יסמין פרידמן
ולדימיר בליאק
מאיר יצחק הלוי
יעל רון בן משה
נירה שפק
שירלי פינטו

ד"ר נעם אופק - רופא הכנסת

ליטל קינן בוקר - מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות

תניר אלוייס - מנהלת מערך השד, בית חולים הדסה

שני פאלוך-שמעון - מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד, בית חולים הדסה

מירב דמארי - מנהלת מחלקת הסברה, מידע וקידום בריאות, האגודה למלחמה בסרטן

סיגל רצין - מנכ"לית, עמותת "אחת מתשע"

אורית פנט - יו"ר, עמותת "אחת מתשע"

מירי פפו - מייצגת את חולות בסרטן השד מטעם "אחת מתשע"

פרופ' מרים בן דוד - "אחת מתשע"

מלי קושא - אחות ראשית ומנהלת אגף סיעוד, קופת חולים מאוחדת

שרון חזיז -

קרן נתנזון-וייץ
–

יפית אלמליח - מנהלת עמותת גמאני, העמותה הישראלית לסרטנים נשיים

שירה קופרמן - מייסדת, שותפה ומנכ"לית, חלאסרטן לצעירים

שונית יונגרמן - חולת סרטן שד צעירה מקהילת חלאסרטן

ענת כהן שמואל

מירב מקלר, חבר תרגומים
במסגרת חודש המודעות לגילוי מוקדם ושיפור אפשרויות הטיפול לסרטן השד

בוקר טוב לכולם, תודה רבה לחברי הכנסת שבאו וכיבדו אותנו בנוכחות שלהם, בהמשך היום יגיעו עוד גם לאותה תמונה קבוצתית. אני שמחה לפתוח את הדיון הבוקר, יום שני כ"ח בתשרי תשפ"ב, 4.10.2021, לישיבת ועדת הבריאות בנושא העלאת המודעות לגילוי מוקדם ושיפור האפשרויות הטיפול לסרטן השד. אז הדיון היום הוא חלק מיום המודעות המיוחד שנערך פה בכנסת, יחד עם מרפאת הכנסת ומצויין ברחבי הכנסת בפעילויות שונות כגון ניידת הבדיקה הממוגרפית של אסותא מרכזים רפואיים והאגודה למלחמה בסרטן, פעילויות הסברה שונות שיבוצעו במהלך היום על ידי התמונה הקבוצתית ועל ידי העלאת המודעות של חברות הכנסת, של נשים בוורוד, וקראנו להן במטרה גם להעלות את המודעות לגילוי מוקדם ולאפשרויות הטיפול ואנחנו נהיה שותפות במהלך החודש הקרוב בהרבה פעילויות, משימות, אתגרים שיציבו בפנינו, ואנחנו שמחות לקחת חלק.

לצערנו אין כמעט אדם בישראל שלא מכיר את המחלה הארורה הזו מקרוב, ממעגל כזה או אחר וכולנו מבינים את החשיבות של גילוי מוקדם ומניעת המחלה כדי להציל חיים. נתמקד היום בסוגיות בדיקות הממוגרפיה, שאלת הגיל בו מתאפשר לנשים להיבדק, הערכות מערכת הבריאות לבדיקות אלו וכן פעולות ואמצעים נוספים למניעת המחלה וגילוי מוקדם. כמובן נשמע את עמדת משרד הבריאות ואת תכנית העבודה שלו בנושא הזה.

אני מבקשת להודות שוב לכל השותפים ליום הזה, להנהלת הוועדה, למרפאת הכנסת ליו"ר הכנסת, לעמותות השותפות, להארי וכן לכל חברי הכנסת המשתתפים ביום זה. באופן אישי אני רוצה לומר שאת הדיון הזה היום אנחנו נקדיש לעידית צירל לקס זכרונה לברכה, שהייתה חברה מאוד טובה שלי וב-2015 הלכה לעולמה אחרי שבאמת היינו שותפות יחד להנהגה הורית של בית הספר, והגיעה אלי ביום אחד ואמרה שהיא מרגישה איזה שהוא משהו והיא לא בטוחה לגבי זה ובאמת אמרתי לה לכי להיבדק וביחד עברתי איתה תהליך מאוד ארוך ומסכת אם אפשר לומר התמודדות, ייסורים, אבל עם אומץ מאוד מאוד גדול שלה, לימדה אותנו, ואותי באופן אישי, הרבה דברים בחיים על המחלה, על חברות בכלל ועל סביבה שתומכת. אז אני שמחה ובאמת מתרגשת להקדיש לזכרה את הדיון הזה. היא באמת הייתה אישה מיוחד, כמו הרבה נוספות ומיוחדות שכל אחד זה נוגע לו באותו מקום אישי. אז תודה רבה שבאתם ואנחנו בהחלט נפתח את הדיון הזה ואנחנו שמחים דווקא להפנות את הדיבור הראשון, יעלו איתנו הרבה שנמצאים איתנו אגב בזום, גם ארגונים וגם עמותות. פרופסור ליטל רינן בוקר, מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות. אז ליטל, לפני שנתחיל איתך ואת תהיי הראשונה שתדבר, אני רוצה התייחסויות של חברי הכנסת שנמצאים כאן ורופא הכנסת שנמצא כאן ואחר כך אנחנו נתחיל איתך כמובן ועם עוד נוספים שהגיעו לכאן, עמותת אחת מתשע, האגודה למלחמה בסרטן, גם אני רוצה, חלאסרטן. כולם שנמצאים כאן, חלקם כאן וחלקם בזום. אז ההתייחסויות שלכם, חברי הכנסת שהגיעו. חברת הכנסת אימאן ח'טיב בבקשה.

בוקר טוב לכולן, לכולם, כבוד יושבת הראש אני מברכת אותך על היוזמה לקיום הדיון הזה. אני מדברת ומתרגשת. את דיברת על החברה שלך אבל אני יכולה להגיד לך שאני בעצמי עברתי את החוויה הזאת לפני עשר שנים, ואני יודעת שני דברים: א) שזה מצריך הרבה כוח ואמונה ותמיכה ו-ב) צריך ללכת ולהיבדק מוקדם. המחלה הארורה הזאת שחמשת אלפים נשים בישראל בשנה חולות בה, גובה מחירים כל שנה של חייהן של נשים, יש לנו תמונה של 27% בקרב נשים ערביות ו-18% בקרב נשים יהודיות וצריך לחשוב גם למה, שכולם יחיו בעזרת השם בבריאות שלמה. הנושא של הגילוי המוקדם הוא נושא מאוד מאוד מרכזי ולכן כל הסוגיה של מתן אפשרות לבדיקה בגילאים מוקדמים יותר היא גם קריטית. בקדנציה שעברה אני הגשתי עם עוד חברות הצעת חוק לבדיקה בגילאי 40. אנחנו רואים שיש לנו 15% מהנשים בגילאים בין 40-49 ועוד 6% מתחת ל-40. עוד סיבה יותר חזקה שכמעט 80 ומשהו אחוז מהחולות המצטרפות למעגל כל שנה, אין להן רקע משפחתי או גנטי למחלה ואולי גם לא בודקים את כל הסיבות הגנטיות. בזמנו, כשאני חליתי, עשיתי בדיקה גנטית ואמרו לא, זה לא גנטי למרות שיש שתי דודות ועוד בת דודה שחלו באותה המחלה אז א) חשוב קיום הדיון הזה ובמשך החודש כל מקום להרים את הדגל הזה ולהעלות את המודעות בקרב הנשים והילדים וצוותי ההורים והמורים והמורות והכי חשוב מהכל, זה באמת לצאת למקום של פעולה ולא להישאר ברמה של אמירות, הרי הנתונים כולנו יודעות ויודעים והמחירים אנחנו יודעים גם אותם, כמה משלמים בחיים של האנשים גם בייסורים וגם בצד הכלכלי אנחנו יודעים כמה זה יקר לקופות ולמדינה, אז אני חושבת שהגיע הזמן שהמדינה והקופות ישכילו להבין שעדיף לשים את הכסף קודם. אז תודה.

תודה רבה ותודה על השיתוף בסיפור האישי, אנחנו נשמח שתיקחי באופן אישי אתנו חלק בכל הפעילויות שמתוכננות לנו בחודש הקרוב זה בהחלט מאוד מרגש. אני חייבת לומר שחברת הכנסת אימאן ח'טיב היא חברת כנסת חברתית מאוד ששותפה להרבה פעילויות חברתית פה במשכן שאנחנו רוצים שיתוף כל חברי הכנסת ופועלת בזה הרבה ואנחנו עסוקות בזה מאוד, אז תודה רבה באופן אישי.

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי.

בוקר טוב לכולם, אנחנו החודש מציינים חודש מודעות לסרטן השד, כולם שמענו ביטוי וקביעה "לכי תבדקי, גילוי מוקדם מציל חיים". זה לא סתם מילים, זה באמת גילוי מוקדם יכול להציל את החיים של האישה. תאי סרטן מתחילים לפעול בגוף ולא תמיד מרגישים אותם. לא מרגישים כאב, לא מרגישים כלום ואלה התאים שהורגים את הגוף מבפנים. הדרך היחידה לגלות שהם נמצאים ושיש אויב בתוך הגוף שלנו זה בדיקות תקופתיות, בדיקות ממוגרפיה, במיוחד לנשים מעל גיל 45. פעם חשבנו מעל גיל 50. מעל גיל 45 זה חשוב באמת להעלות מודעות בקהילה. אני יודעת שקופות חולים פועלות רבות. שירותי בריאות, כל הקופות, כללית גם לאומית, מכבי, כל הקופות. לא רק חודש אחד באמת יש גם תוכנה יש המלצות יש ביקורת של משרד הבריאות אצל כל רופא אפילו מזכירות רפואיות, קופצות הודעות שהגיע זמן ומפנים את הלקוחות, את המטופלות לבדיקות תקופתיות.

אני מעודדת את קופות החולים, מעודדת את משרד הבריאות להמשיך את הפעילות של המניעה ולהעלאת מודעות בקהילה ואנחנו ביחד שאנחנו מאחדים את הכוחות ופועלים באותה הרוח, גם בשיתוף רשויות מקומיות, גם ארגוני נשים, גם באמצעות הכנסים, פרסום, שבכל מקום יהיו סימנים שיזכירו לאישה כמה זה חשוב להיבדק. אז בריאות לכולם ופעילות מבורכת ומצטרפת לפעילות ההמשך, אנחנו נצטלם גם ונצהיר שאנחנו ממליצים לנשים ללכת ולהיבדק בזמן, לא לפחד מבדיקות. בריאות לכולם.

תודה רבה חברת הכנסת, שהיא חברת כנסת קבועה פה בוועדת הבריאות של הכנסת. חבר הכנסת ולדימיר בליאק, מרכז הקואליציה.

תודה רבה גברתי, בוקר טוב. ראשית יישר כוח גדול על הדיון והיוזמה שבאמת אי אפשר להפריז בחשיבותם, אני רוצה לומר שני דברים קטנים. ראשית, בשנים האחרונות, במעגלים שאני מכיר, כמות הנשים שחלו כולל נשים שמאוד יקרות ללבי, היא פשוט בלתי נתפסת. וכמי שעקב מקרוב אחרי חלק מהמקרים, חלק מהתמודדויות, אני רוצה לומר שאתן מדהימות, אמיצות, גיבורות, ואנחנו הגברים פשוט לא היינו עומדים בזה. והדבר השני, שהוא יותר חשוב, אני רוצה לקרוא לכל הנשים – לכו להיבדק. לכו להבדק היום, מחר, בקרוב, כי בסופו של דבר גילוי מוקדם הוא מציל חיים. תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת ולדימיר בליאק. רופא הכנסת בבקשה, יש לנו אתו שיתוף פעולה מדהים. נעם בבקשה.

בוקר טוב לכולם, שמי ד"ר נעם אופק ויחד עם חברי ד"ר קובי סר, אני משמש בתפקיד רופא הכנסת. מבקש להודות ליושבת ראש הוועדה, חברת הכנסת עידית סילמן, לוועדת הבריאות ולכל מי שהגיע לפה, להיענות לפנייה של מרפאת הכנסת בנושא הישיבה החשובה הזאת בחודש המסוים הזה.

אני רוצה לתת לכן איזו הצצה קצרצרה כמומחה לרפואת המשפחה שיוצא לו גם לאבחן ולטפל חולות בסרטן השד. יצא לי במהלך השנים שאני עובד לאבחן ללוות ואפילו לאבד מטופלות יקרות מסרטן השד, כל מקרה כזה, שבו אני נאלץ לבשר למטופלת שיש לה סרטן זה משהו שנשאר איתי, זה לא מקרה שנשאר במשרד כשאני הולך הביתה. זה נמצא אצלי בלב כל הזמן, בטח גם המטופלות שלי שנפטרו.

כמו שחברת הכנסת אימאן ח'טיב אמרה, המילה סרטן קשורה לאסוציאציות מאוד קשות. פחד, מוות, מדובר על מחלה קשה, טיפולים מאוד קשים, איך זה ישפיע על המשפחה, אולי חס וחלילה אני אהיה נכה, אני אהיה תלויה באחרים, יש פה פגיעה בדימוי העצמי, גופני ונפשי, אבל חשוב להדגיש נקודה שלפעמים אני כרופא מקבל תוצאה של בדיקה שאני יודע כרופא שהכל בסדר, זה משהו שהוא אין לו הרבה חשיבות, אולי משהו שרק מצריך מעקב, אבל הכל בסדר, אין פה סכנת חיים. אבל זה לא משנה, כי עבור המטופלת שמולי, או המטופל שמולי, זה עדיין פחד מסרטן, ויש פה את הפער בין הצדדים.

לפני שנתחיל את הדיון פה, אני חושב שחשוב להגדיר כמה הגדרות שקריטיות ובסיסיות. דבר ראשון, סרטן זה לא מחלה אחת. סרטן זה סל שלם של מחלות. סרטן השד שונה מסרטן בלוטת התריס, כמו שסרטן לבלב שונה מסרטן המוח וגם סרטן השד זה קבוצה של מחלות. יש גידולים שהם אגרסיביים, אלימים, מתפשטים מהר ואפילו הורגים לצערנו, ויש גידולים שהם קטנים , נשארים ממוקמים ולא גורמים למחלה קשה ובטח לא הורגים.

הסיכוי של אישה או גבר לחלות בסרטן בכלל ובסרטן השד בפרט, עולה עם הגיל. מה המשמעות? הסיכוי של אחת משמונה או אחת מתשע לחלות בסרטן השד זה לא סיכון בכל קבוצת גיל, אלא זה הסיכון ש ל אישה שתחיה עד גיל 85 ללקות בסרטן השד בהנחה שהיא לא תלך לעולמה ממחלה אחרת. שימו לב, זה לא הסיכון למות מסרטן השד אלא הסיכון לחלות. יכול להיות שהיא תלקה באחד מהסוגים הקלים של א מסכנים את חייה לצורך העניין זה קצת מקביל לסרטן הערמונית בגברים.

כשאנחנו מדברים על ממוגרפיה, חשוב מאוד לעשות הפרדה מוחלטת בין בדיקת סקר באוכלוסיה הכללית, מה שנקרא נשים בסיכון נמוך שאין שום גורם סיכון, שזה דבר אחד, לבין ממוגרפיה אצל נשים שהן בסיכון מוגבר, למשל סיפור משפחתי, נשאות של BRCA, נשים שעברו הקרנה לבית החזה, או בדיקה שאני כרופא שולח בגלל ממצא או סיפור חשוד. המחשבה שאם אנחנו נעשה בדיקת סקר לגילוי מוקדם של סרטן כלשהו לא ספציפית סרטן השד, זו ראיה של המציאות בעיניים עם משקפיים מאוד מאוד וורודות. לצערנו הרב, זה פשוט לא נכון. זאת אומרת, לא לכל סוגי הסרטן יש בדיקות סקר יעילות שמגלות מוקדם ומצילות חיים. יש בדיקות שהן לא יעילות כי הן לא מספיק רגישות. יש בדיקות שהן מסוכנות והן פולשניות, וגם הבדיקות שהן כן יעילות והן כן עוזרות, לדוגמא בסרטן השד, זה לא מפחית אפילו ב- 50% את התמותה. מה שכן יכול לעזור מאוד להוריד את התמותה, זה פשוט לטפל בגורמי הסיכון השונים.

אני רוצה לסכם בכך שלכל הנוכחות והנוכחים פה יש מטרה משותפת, כולנו רוצים למנוע מקרים של סרטן השד, להציל כמה שיותר אנשים, אבל לא סתם הרופאים פועלים לפי מחקרים בינלאומיים בכלל בישראל בפרט, שעוזרים לנו לקבוע את הקווים המנחים. מבחינה אמוציונלית, הלב של כולנו באותו מקום, לצערנו, המציאות לא תואמת את הציפיות שלנו. תודה רבה.

תודה רבה ד"ר נעם ותודה רבה על התמיכה בהעלאת הנושא פה והבאתו באמת בשיתוף פעולה לא רק עם ניידת הממוגרפיה לכנסת והעלאת המודעות ברחבי הכנסת אלא גם פה בתוך הוועדה, אז אנחנו מודים לך מאוד, תודה על שיתוף הפעולה. אנחנו רוצים לעבור לפרופסור ליטל קינן בוקר, משרד הבריאות, מנהלת המרכז הלאומי לבקרת מחלות. בבקשה.

תודה רבה ובאמת תודה על ארגון היום זה, זה ממש חשוב. אני אשתף, אני אתחיל בזה שאני טיפה אחזור על מה שאמר רופא הכנסת שסרטן השד זה לא כמו שזה נשמע, זה שק גדול של מחלות, זה לא מחלה אחת. כולן, כל המחלות האלה, מתאפיינות בחלוקה בלתי מבוקרת של תאים ובדרך כלל זה יהיה ממקור הרקמות המיוחדות שנמצאות בשד, שזה יהיה צינורות חלב או בלוטות חלב אבל לא רק, ולכן אי אפשר יהיה להתייחס לכל סרטני השד כאילו הם אחד וכמו שנאמר כבר, יהיו כאלה שהם באמת בעלי פוטנציאל לגרימת מוות, אלה סרטנים מסוכנים, מסכני חיים יותר אגרסיביים ויהיו כאלה שבאמת הם גידולים איטיים, בחלקם אפילו עם פוטנציאל נסיגה ספונטני ואלה כנראה לא מסכני חיים ובכל זאת אנחנו מתייחסים לכולם כאחד.

בישראל בשנה האחרונה שיש לנו עבורה נתונים שלמים, שזה 2018 ותיכף נסגור את 2019 אובחנו קרוב ל= 5000 עם סרטן חודרני של השד, שזה אותם סרטנים שמהם אנחנו כן דואגים, שבהם החלוקה בתוך המספר הזה, זה 90% יהודיות ו-10% ערביות, שזה לא החלוקה שאנחנו מכירים בקבוצות האוכלוסיה בישראל, ותיכף נראה גם למה.

הסיכון גבוה יותר בנשים יהודיות, אתם רואים את זה כאן מבוטא כמספר הנשים שיחלו ל-100,000, ביהודיות זה קרוב ל 90 בערביות זה קרוב ל- 66, אז יש כאן הבדל של בערך 30% והגיל גם שונה. וזה ציינתם. הגיל הממוצע בנשים יהודיות זה 62, כאשר רוב הנשים מאובחנות מעל גיל 50 והגיל הממוצע בנשים ערביות זה 55 כאשר 30% מהן מאובחנות מתחת לגיל 50 והסיבה לכך היא לא הסיכון, כי כמו שאתם רואים, הסיכון גבוה יותר בנשים יהודיות, הסיבה לכך היא שהאוכלוסייה הערבית בישראל צעירה מהאוכלוסייה היהודית, זה משקף את התפלגות הגיל של האוכלוסייה ולא את הסיכון לחלות.

וזה באמת מה שרציתי שתראו, זה הגיל וסרטן השד, ורק בהסתכלות בגרף הזה ככה, רואים מיד שעם עליית הגיל, עולה מאוד הסיכון, פשוט רואים את זה באופן מאוד מאוד ברור ביחס ישר. אם אנחנו מסתכלים גם על הגרפים הצבעוניים, הכתום מייצג פה נשים יהודיות, והכחול מייצג נשים ערביות ואנחנו יכולים לראות שכמעט בכל גיל, אכן הסיכון בנשים יהודיות גבוה מזה שבנשים ערביות, זה מתקשר למה שאמרתי קודם.

ואלה הן המגמות לאורך זמן, מצוינות כאן 23 שנים האחרונות, הקו הירוק שנמצא למעלה זה הקו של נשים יהודיות ואחרות ובעצם הוא מראה מגמה יציבה, אין עליה בשיעור ה.... בסיכון לחלות בנשים יהודיות לאורך התקופה הזאת. בנשים ערביות אנחנו רואים בהחלט עליה מתמדת לאורך השנים, זה קצת פחות מ-2% לשנה בממוצע ואתם רואים את הפער הגדול בין שני הגרפים בהתחלה ב- 1996 ואיך הוא הולך ומצטמצם ב- 2018 ואנחנו רואים את הצמצום הזה לאורך כל השנים הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות, אבל לפחות לפי הספרות והשכל הישר כנראה מדובר כאן על עליית החשיפה לגורמי סיכון באוכלוסיה הערבית, מה משעלה את הסיכון לתחלואה.

אלה גרפים יותר מסובכים שכנראה אני אדלג עליהם, אלה אם אתם תרצו להתעכב, והם מראים את המגמות לפי גיל. אז שני הפסים הנמוכים ביותר בגרף, הכתום והכחול, זה בנשים בנות 20-30 ויש שם יציבות מוחלטת לכל אורך 23 השנים שבחנו מבחינת הסיכון לחלות. שני הגרפים הבאים בנשים יהודיות וערביות, הם אלה של נשים בנות 40-49, ואמנם קשה לראות את זה אבל אני אגיד לכן שבנשים יהודיות זה דיי קבוע ויציב ובנשים ערביות זה עלה עם השנים עליה קטנה, לא גדולה.

כמה?

זה אפשר לחשב את האחוזים. כאן יש מספרים וממספרים אי אפשר ללמוד כל כך כמה כי האוכלוסיה, הגודל שלה השתנה לאורך השנים. אז מאחר ואני גם לא רואה וגם אין מולי את המספרים, אז אני אעביר אותם.

העלייה היותר גדולה זה בשני הגרפים הבאים שזה קבוצת הגיל 50-74 ושוב, ביהודיות זה יציב ובערביות זה עולה. אז בעצם מה אנחנו רואים? אנחנו רואים את מה שהראיתי לכם קודם במגמה הכללית שבנשים ערביות הסיכון לסרטן השד עולה עם השנים ובשתי קבוצות גיל עיקריות, 40-49 ו- 50-74.

כאן זה איפה אנחנו נמצאים בכל העולם, אז אם מסתכלים על כל המדינות מבחינת הסיכון לתחלואה, אנחנו במקום דיי המוך, אני יכולה להגיד שלפני 15 שנה היינו הרבה יותר למעלה, אני לא יודעת מה הסיבות לכך אבל יש מדינות שעברו אותנו ואנחנו כרגע במקום 26 מהמדינות האלה בעולם.

מבחינת תמותה, נפטרות בישראל בכל שנה כ- 1000 נשים בגלל סרטן השד, גם כאן החלוקה בין נשים יהודיות וערביות דיי דומה לזו של הסיכון וההסבר לכך, שהתמותה מסרטן השד קשורה לתחלואה בסרטן השד. ככל שיהיו יותר נשים שחולות בסרטן השד, כך הסיכוי של נשים למות מסרטן השד עולה גם הוא, לא בגלל שהמחלה קטלנית יותר, אלא פשוט כי יש יותר נשים חולות.

גם כאן, הגיל הממוצע גבוה יותר בנשים יהודיות מאשר בנשים ערביות, זה משקף את התחלואה אבל מה שמעניין לראות זה שהסיכון למות דומה בשתי קבוצות הנשים. כאן אנחנו לא רואים שהסיכון גבוה יותר בנשים יהודיות, צריך לקחת בחשבון שתמותה מסרטן השד מתקשרת גם לטיפול וטיפול בישראל הוא זמין לשתי קבוצות האוכלוסיה באותה מידה, פחות או יותר, יש לנו סל בריאות רחב ונגיש.

אלה הן המגמות בתמותה, אנחנו רואים שביהודיות הגרף הכחול, לאורך השנים יש ירידה מתמדת, בערביות לעומת זאת, יש יציבות. עכשיו תגידו, למה יציבות? אני אזכיר לכם שיש כל הזמן עליה בתחלואה, זאת אומרת יש כל הזמן יותר נשים חולות ואם אנחנו מצליחים לשמר את התמותה קבועה זה בעצם מצב טוב יחסית, ולא שהתמותה עולה יחד עם מספר הנשים שחולות, זה אומר שהטיפול יעיל.

זה צריך להיות יותר בירידה.

אני מסכימה איתך לגמרי, אבל אני רק אומרת שהיציבות הזאת היא פחות מדאיגה כשאר זוכרים שיש כל הזמן עליה מתמדת בסיכון לחלות, יש עליה מתמדת בסיכון לחלות אבל אין עליה בסיכון למות, אז בעצם זה לא נורא כמו שזה נראה, זאת כוונתי. לא אגיד שזה מושלם. מבחינת התמותה אנחנו נמצאים במקום הרבה הרבה יותר נמו. הסיבה היא הנגישות לטיפול, ממש בתחתית הגרף הזה. הלאה.

אני רוצה להגיד כמה מילים על גילוי מוקדם של סרן השד שכבר נאמרו, גילוי מוקדם נעשה באמצעות בדיקות שנקראות בדיקות סינון. אלה לא בדיקות אבחנתיות אלה בדיקות שיכולות לסווג אוכלוסייה כאילו היא חולה וכנראה כלא חולה. אם יש לי אישה שמסווגת כאילו היא חולה לפי בדיקת הסינון היא תהיה חייבת כמובן לעבור בדיקות נוספות אבחנתיות, זאת אומרת זה משמש לי איזה שהיא מסננת, לכן קוראים לזה בדיקות סינון. עוד צריך לזכור שהבדיקות האלה מתבצעות על אוכלוסייה שהיא בריאה ברובה המוחלט ולכן כאשר מחליטים להחיל אותם על כל האוכלוסייה, צריך לקחת בחשבון את העובדה הזאת, שרוב הנשים שעוברות את הבדיקה הן בריאות, ותמצאנה בריאות, ולכל בדיקה יש כמובן פוטנציאל נזק, מלבד התועלת שקיימת בה, גם את זה צריך לקחת בחשבון ואני אגיד עוד משהו, אנחנו מדברים על הכללת הנשים בגיל מסוים בתכנית לאומית, צריך לקחת בחשבון שתכנית לאומית לגילוי מוקדם מפעילה הממשלה, והיא זו שאחראית על הנשים שעוברות אותה, זה לא כמו שבאה אישה פרטית בת 40 לרופא שלה ומבקשת לעשות ממוגרפיה מסיבה כזו או אחרת והרופא יחליט כן או לא, או יסביר, או יישב איתה. זה סיפור אחר. זה בדיקה אינדיבידואלית. אנחנו מדברים על בדיקות לאומיות זה אומר שהמדינה אחראית על כל הנשים שעושות את הבדיקה גם אלה שניזוקות ממנה וגם אלה שנובעת להן תועלת ממנה, וצריכים לעשות איזה שהוא שקלול של הנזק מול התועלת אני מצטערת שאני חוזרת על זה כאן בכל הימים, אבל בדיקות סינון זה בדיוק העיקרון ההפעלה שלהם האם התועלת שבהן עולה על הנזק, וזה לא חייב להיות אותו הדבר בכל קבוצות הגיל. הלאה.

אז התועלת בממוגרפיה לגילוי מוקדם של סרטן השד היא ברורה, על זה יש לנו עדויות מניסויים קליניים, בוצעו כ-10 ניסויים קליניים שונים בכולם התוצאה היו דיי דומות, יש הפחתה של כ-25% תמותה מסרטן השד, בקבוצת הגיל 50-74, זה אנחנו יודעים. נעשו גם ניסויים קליניים על קבוצת הגיל של 40-49 וכאן התוצאות לא היו חד משמעיות. וזה פשוט סיכון של המחקרים השונים ומסומן שם באדום וקשה לראות, זה אומר שבנשים בנות 40-49, 39-49 יש תועלת גם בבדיקה, יש תועלת, אבל היא לא מובהקת סטטיסטית, איתה יכול להיות שמה שאנחנו רואים כאן, אין ממש תועלת, לא חד משמעית, וזה הצד של התועלת. הלאה, נראה את הצד של הנזק. אמו שאמרתי, זו בדיקה רפואית, יש לה גם נזק. קודם כל היא עלולה להיות שגויה, בדיקת סינון היא לא 100%, היא יכולה להיות כוזבת, להגיד שיש ממצא והאישה תתחיל לעבור את כל המסלול של בירור הממצא , זה כמובן גורם לחשש , לחרדה, לבדיקות המשך חודרניות, אפילו גם למתן טיפול מיותר במקרים מסוימים וזה בסביבות 12% בכל הנשים שעושות ובשתי קבוצות הגיל שציינתי קודם 50+ או 40-49. היא יכולה להיות שלילית כוזבת, גם זה קורה, זאת אורמת שהבדיקה תהיה תקינה, בשעה שהאישה אכן סובלת מסרטן השד, ואז היא הולכת הביתה שמחה שהכל תקין, גם היא תמשש במקרה משהו, יכול להיות שעכשיו היא תשתהה בלגשת לרופא כי רק לפני שלושה חודשים אמרו לה שהכל תקין, מוכרים מאוד סיפורים מהסוג הזה, וזה בניגוד למה שאמרתי קודם על הבדיקה החיובית הכוזבת, הרבה יותר שכיח בנשים הצעירות. זאת אומרת שהיעילות של הבדיקה לא זהה בקבוצות הגיל השונות ואין מה לעשות, זאת הטכנולוגיה שעומדת לרשותנו, חייבים לקחת את זה בחשבון כאשר באים להמליץ על תכנית גורפת לכל הנשים בקבוצת הגיל הזו, ובנוסף בדיקות הסינון גם מגלות גידולים שאנחנו יודעים שהיו או לא מתקדמים ולא מסכנים את חיי האישה, כמו שציינו קודם, או אפילו נסוגים. אבל גילינו אותם, וכשמגלים אותם אנחנו גם נותנים טיפול מלא, מאחר ואנחנו לא יודעים להגיד היום אם זה גידול שהיה מתפתח או לא, וגם זה ממש לא נדיר, כי מדובר בין 25-30% מהסרטנים שמתגלים היום.

פרופ' ליטל, נשארו עוד שתי דקות.

חשוב לי להגיד מדינות שונות בעולם שמפעילות תכניות לאומיות, אני מדגישה לאומיות, שהממשלה היא האחראית, אז הם כולם מתחילים בגיל 50 מהסיבה הזאת. ואיך אנחנו בישראל? אז קודם זה הגרף של השימוש בבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן בקבוצת הגיל של 50-74, ואנחנו רואים עליה היום זה בסביבות קצת מעל 70% וזה דיי דומה בשתי האוכלוסיות, הערבית והיהודית.

איך אנחנו מודדים את זה? בין היתר גם כמה גידולים ממוקדים וקטנים גילינו, אז בישראל זה בערך 13% מכלל הגידולים. עם קצת יותר ביהודיות מאשר בערביות בסרטן חודרני ובקבוצת הגיל, אני חושבת שזה קצת פחות רלבנטי, כי התכנית ממילא מופעלת לקבוצת גיל מסוימת.

אני רק אציין שנשים בגילאים 40-49 גם כלולות בתכנית הזאת, אם יש להן גורמי סיכון ידועים.

אבל לאור הנתון שכמעט 85% מהנשים בלי סיפור רקע.

סיפור משפחתי. סיפור משפחתי הוא יותר שכיח מדברים אחרים, כן.

אבל 85% חולות ואין להן סיפור משפחתי, בגילאי 40 לא נתנו להן לעבור את הבדיקה.

נכון, זה מה שציינתי קודם, שכאשר משקללים את הנזק מול התועלת בקבוצת הגיל 40-49, שגם חולה פחות, אז בסך הכל לעשות את זה גורף, רוב המדינות בעולם שהצגתי פה, שעושות תכנית לאומית, החליטו שהנזק עולה על התועלת בקבוצת הגיל הזן.

זה עדיין לא אומר שאם אישה תגיע לרופא לבקש את הבדיקה, היא לא תקבל אותה, אבל לא לעשות את גורף על כל קבוצת האוכלוסייה.

אני מבינה את מה שאת אומרת אבל אני שוב מתריעה, בקופות החולים לא ייתנו לנשים רק הן מבקשות.

זה התפלגות בגיל, ואתם רואים שזה מתמקד בקבוצת הגיל שעושים בה את הבדיקה כך שאין הרבה מה להגיד על זה. הלאה.

המעניין הוא הגרף הזה, שזה המגמות האיטיות בגילוי של גילוי ממוקד שהן כל הזמן הולכות ועולות, מה שמשקף את שימוש בטכנולוגיה הזו. הלאה

כאן אנחנו רואים דבר חשוב נוסף, שיש לנו שינוי בשלב המחלה בעת האבחנה, שאם ב- 2005 גילינו 58% בשלב מאוד מאוד מוקדם, אז אנחנו כבר מגיעים ללמעלה מ-2/3 ב- 2018, וגידול חודרני ירד ב- 10% בשעה שלא השפענו הרבה, זה הדבר הבא, על גידול גרורתי. אמנם אחוז מסוים מהחולות מתגלות בשלב הזה, אבל בעצם לא שינינו הרבה את התמונה.

מה שמדאיג בשאלה של האם העודף הזה של גילוי ממוקד בגידול מאוד מאוד ממוקם, האם בחלקו הוא לא נובע מאבחון יתר.

גם ההישרדות עלתה, אם תסתכלו רק על הגרפים המקווקווים בשני הצדדים, תראו שלאורך זמן ההישרדות עלתה. ההישרדות טובה יותר בנשים הצעירות יותר לעומת הנשים המבוגרות, זה מה שאתם רואים בגרפים הלא מקווקווים, וזה נכון גם ביהודיות וגם בערביות.

והדבר האחרון, הסיכום, שבסך הכל זה הסרטן הכי שכיח בנשים בישראל, זה 1/3 מכלל המקרים החדשים כל שנה, אבל אנחנו כן רואים, לפחות בנשים יהודיות, ירידה, בנשים ערביות אנחנו רואים יציבות ובנשים הערביות אנחנו רואים עליה, ובתמותה אנחנו רואים ירידה בנשים יהודיות ויציבות בנשים ערביות, יש משמעות כנראה בהשפעה על התכנית הלאומית, אבל לנוכח מה שאני אומרת כאן, בדיקות חוזרות שעושה משרד הבריאות, שנה אחרי שנה, לגבי השאלה הזאת של הגיל, לא רק בגלל שזה עולה בכנסת, אני יכולה להגיד שכרגע אין בעצם הוכחות ברורות שהתועלת תעלה על הנזק בקבוצת הגיל הצעירה ואני אסיים רק בזה שהתכנית הלאומית מחייבת איזון בין התועלת לנזק, לא מספיק להוכיח שיש תועלת, חייבים להוכיח שהנזק לא עולה עליה, ויש נזקים. תודה.

שאלה פרופסור ליטל, האם יש לכם איזה שהיא המלצה לביצוע ברמה הממשלתית, חקיקתית.

אנחנו עושים את כל הבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן ולמניעת סרטן לפי חוזר מנכ"ל של משרד הבריאות אנחנו מעדכנים אותו ממש בימים אלה, אני צריכה להגיד שלמרות המלצה שהייתה של משרד הבריאות לפני מספר שנים על אפשור לנשים בנות 45-49 להיבדק לצורך סקרינינג אבל לא להכניס אותן באופן אוטומטית לתכנית, זה נבדק על ידי ועדת הסל בצורה מאוד מאוד יסודית ונדחה בשנה שעברה, אלה דברים שיעלו שוב ושוב כי אנחנו בוחנים את זה כל שנה.

זה יעלה לוועדת הסל גם הפעם?

זה הוגש.

אפשר רק שאלה ברשותך? את מדברת במשפט האחרון על לא רק לבדוק את היעילות אלא גם את הנזק, תוכלי להגיד מבחינה מקצועית מה הנזק?

ציינתי את זה קודם. זה הבדיקות השגויות, החיוביות והשליליות, זה האבחון יתר והטיפול יתר בעיקר, יש עוד דברים שאני אכניס אותם לפה. אלה הדברים העיקריים ויש להם פשוט מחיר. בדיוק כמו שלסרטן השד יש מחיר, אז לטיפול מיותר, לבדיקות מיותרות, לחרדה שכרוכה בקבלת תוצאה חיובית כוזבת, יש מחיר ואפשר גם לשקלל אותו. יש גופים שעושים את זה ומגיעים למסקנות האלה.

אני מודה על התשובה שלך, אבל אני חייבת להגיד משהו בעניין. אני חושבת זה שמקבלים תשובה חיובית אז חלילה זה מאוד מאוד מרתיע, אבל אנחנו יודעים בוודאות כשיש את התשובה החיובית, האישה עוברת עוד סדרה של דברים ואז מגלים שלא. או מגלים שכן ואני אישית חושבת שאת הסיכון הזה בלהיבדק ואת הכמה ימים, את ה-24 שעות שמחכים לתוצאה ואחר כך לחיות ברוגע זה יותר טוב מאשר להיכנס למעגל הזה.

אבל יהיו עדיין נשים שיעברו ביופסיות מיותרות, כולל בעיות פלסטיות לאחר מכן, יש נשים שגם יעברו כריתת שד מיותרת, גם זה יש, וצריכים להסתכל על ההערות הצוברת של הדבר הזה על כל קבוצת הגיל שבה מדובר, לא על האישה הבודדת, אני מסכימה איתך על האישה הבודדת. תכנית לאומית האחריות היא על כל הנשים, הבריאות והחולות.

אני רק אגיד שפרופסור ליטל קינן בוקר היא מנהלת המרכז הלאומי למניעת מחלות, היא מייעצת גם לאגודה למלחמה בסרטן באשר לגילוי הנאות, ובאמת יש גישות שהן גישות בנושא הזה. תודה שאת מעלה את הנושא הזה. לפני שנעבור לד"ר שני פאלוך, אנחנו נשמע את ח"כ יסמין פרידמן, תודה שהצטרפת.

אני באתי לשמוע ולהקשיב אני כן אשאל שאלה, אנחנו כל הזמן שומעים לגבי הממוגרפיה עצמה שיש בה סיכון. האם באמת זה מסוכן הממוגרפיה הזו?

מדובר בקרינה מייננת זה גורם ידוע לסרטן כשלעצמו, אבל מדובר במות קטנה של חשיפה כמובן שאם מתחילים את זה בגיל יותר צעיר ובתכיפות יותר גבוהה, אז ההשפעה מצטברת גדולה יותר.

שלום, אני פרופסור מירב בן דוד, אני אונקולוגית ואני מקרינה אז זה הכלים שלי. המנה ממוגרפיה שוות ערך לשישה שבועות של קרינה רגילה שאנחנו כולנו הולכים על האדמה או לטיסה טרנס אטלנטית והתועלת עולה פי 60-75 בביצוע ממוגרפיה מגיל 40 מאשר מהנזק ממוגרפיה.

אוקיי, אז אנחנו תיכף נחזור ונתייחס. חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי בבקשה.

תודה רבה. אני באתי משום שאני רוצה להזדהות עם המאבק ועם הצורך בהעלאת המודעת ואני מאחל לכם בהצלחה גברתי יושבת הראש. שאלה שמסקרנת אותי אולי דיברתם על כך בטרם הגעתי, מה אחוז הנשים בגיל שיש בו את הסכנה, אני שומע שנכון להיבדק כשאנחנו צעירים יותר, ממש ראיתי עכשיו תכנית בטלויזיה שמלמדת. מה אחוז מקרב הנשים שנבדקות, אני לומד גם שאם מאתרים את הסרטן השד כבר בתחילתו, אז סיכויי ההצלחה הם סיכויים גבוהים, נדמה לי מעל ל- 80% סיכויי החלמה. השאלה המבקשת הבאה איך באמת נערכים להגברת המודעות, ואם תשאלו אותי כמחנך, אני הייתי חושב שצריך להתחיל לדבר על זה כבר בגיל תיכון, זאת אומרת לייצר מצב שהאירוע כשלעצמו הוא לא אירוע שצריך להיבהל ממנו אלא לעודד את המועדות ואת החשיפה, אז מאוד מעניין לדעת, שוב אם דיווחתם אני מתנצל, מה אחוז של הנבדקות ומה לדעתכן צריך לעשות כדי ש-100% מהנשים תיבדקנה, על סמל התוצאות שמתקבלות.

חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי אני דווקא רוצה לתת את זכות הדיבור לכמה נציגים נוספים שנמצאים כאן שאני אשמח שהם יתייחסו לשאלות שלך.

אנחנו נלך לוועדת כספים, נביא כסף לוועדה.

אני אשלח לך כמה אני צריכה, כמה נותר. האמת היא שזה כבוד להיות בוועדת כספים, בטח בזמן של חוק הסדרים ותקציב כי יש אפשרות לשות הרבה דברים טובים, אז צריכים להיות גאים בזה, בטח אחרי שנתיים שלא עבר כאן תקציב במדינה, יותר משנתיים. שלוש. אנחנו באופן אישי מאוד מאוד גאים בעבודה שלנו שאנחנו עושים פה ואת הפקקים שאנחנו משחררים, ואת הפקקים שאנחנו משחררם, ואנחנו רואים את זה יום יום.

עוד מעט נצטרך לצאת.

זה בסדר, מגיעים אחריכם עוד ובסוף מגיעות עוד איזה 20 חברות כנסת לתמונה, אז זה בסדר. אז ד"ר שני פאלוך, מנהלת היחידה לאונקולוגיה של השד במרכז הרפואי הדסה, בבקשה.

אז אני ופרופסור אלבז קולגות ואנחנו נציג ביחד צדדים שונים של היבטים שונים של מניעה, אני רק אציג את עצמי, מעבר לתפקיד שלי בהדסה, אני גם עורכת הקווים הבינלאומיים לסרטן השד לנשים צעירות ואני עורכת הראשית של קווים מנחים לטיפול בסרן שד באיגוד האונקולוגיה האירופאי וכמו כולם, כולנו פה עם סיפור אישי. יש לי אמא שנפטרה מסרטן השד, שאובחנה בגיל 40 לחייה ולפני כמה חודשים, אולי אני אקדיש את ההשתתפות שלי לזה, נפטרה חברה טובה שהיא חלק מאיתנו, פרופ' קאופמן שהיא הקדישה את חייה לקדם את סרטן השד בארץ וגם כן היתה מאוד מאוד פעילה ברפואה בזכויות אדם ולמיעוטים, אז חשוב שנזכיר אותה פה היום.

אז יש מצגת, אני אשמח אם תתחילו אותה. כאשר פרופסור אלבז תתמקד באמת במניעה אמיתית, שזה בדיקות סקר, ואני אדבר על שלב אחד פחות – מה אנחנו יכולים לעשות בכלל למנוע סרטן שד ולא רק לגנות אותה כשהיא קיימת.

אנחנו יודעים שיש בעולם בערך 2,000,000 מקרים חדשים כל שנה, 630,000 מקרי מוות בעולם. סרטן שד הוא הגורם המוביל למוות מקרב סוגי הסרטן בקרב נשים, הוא שכיח יותר במדינות אמידות, וחלק מזה קשור לאורח חיים שלנו ושינויים דמוגרפיים באורח חיים קשורים בהחלט לשינוי בהארות של סרטן השד.

קשורים במה?

ככל שחיי יום יום שלנו, אכילה, פעילות גופנית, שינויים במספר ילדים, גיל ילודה, ככל שהדברים האלה משתנים זה לא טוב לבריאות שלנו והסיכון לסרטן השד יעלה ככל שאורח החיים נעשה יותר מערבי.

אנחנו יכולים לראות שמבחינת הארות, אנחנו במדינת ישראל באותו צבע כמו רוב מדינות העולם. מדינות אחרות, שזה מדינות מתפתחות, שזה הצבע הכתום, זה סרטן צוואר הרחם שזה מבעיה אחרת, וירוס, וזה לא בעיה שחלנו לשמחתי. מבחינת תמותה אנחנו רואים שבכל העולם, כולל בארץ, סרן שד הוא הגורם המוביל לתמותה מקרב כל סוגי הסרטן.

אחת הבעיות הכי גדולות שגורמות לסרטן השד שניתנות לשינוי זה נושא של השמנת יתר. אנחנו יודעים כבר כמה שנים, שהשמנת הולכת לעקוף את סיגריות מבחינת הסיכון לבריאות הציבור. אני לא מדברת רק על סכרת, ואני לא מדברת על מחלות לב. זה הולך כנראה עד שנת 2035 להיות הגורם מספר אחד לסרטן, כולל סרטן שד וזה מגפת המאה.

אז הסוכר שאנחנו שמים זה בסדר את אומרת.

כן, כי כנראה אנחנו צריכים לעשות יותר מזה כי מבחינת השמנת יתר, אנחנו במקום לא מכובד בעולם, גם בקרב מבוגרים וגם בקרב ילדים, שזה מדאיג מאוד כי הם אלה שיחלו בעתיד.

אני רק אגיד, בגלל שהתייחסת לזה, במקרה של השמנת יתר וסכרת זה אחד הנושאים המרכזיים של משרד הבריאות בתכנית שלנו ויש לזה התייחסות דיפרנציאלית בתקציב אצלנו שעולה על משקאות ממותקים. כמובן שאנחנו בוועדת הבריאות נקדיש לזה ממש. אתמול התחלנו בדיון בנושא בטחון תזונתי. על הצריכה של הלחם הלבן בלחם המלא ועוד דברים אחרים, אבל מעבר לזה, אנחנו נקדיש הרבה לנושא של השמנה וסכרת, בעיקר השמנה.

אני אחזק אתכם בזה.

עידית, זה לא הזמן להגיב על זה, אבל את יודעת מי צורך ממתקים ומשקאות ממותקים ואין לו אפשרות לקנות כוס של מיץ טבעי בעשרים שקלים.

מה שאנחנו יכולים לראות, שזה הארות של עישון, שזה הקווים התחתונים יורד בקרב גברים ונשים לעומת השמנה שהיא הולכת ועולה עם השנים, ותראו את אחוזי ההשמנה, זה הקו הוורוד, אחוזי השמנת היתר הם יושבים בחלק מהמדינות, באנגליה עד 60%, במדינת ישראל זה 50%. זו מגמה שהולכת וגדלה.

פה אנחנו רואים, תסתכלו על הקווים הוורודים. הקו הוורוד הבהיר זה הכמות של ההשמנת יתר שהולכת לתרום לאבחנות של סרטן לעומת הקו הורד היותר כהה של העישון שהולך ויורד וכדאי שנהיה ערניים לזה עכשיו, כי אם נתעורר עוד 20 שנה יהיה עוד יותר קשה לעשות משהו משמעותי.

הנושא הבא זה פעילות גופנית, לא אכנס לעל המספרים פה, רק נגיד בכל קבוצות הגיל, גם נשים אחרי גיל מעבר, גם נשים מתחת לגיל מעבר, פעילות גופנית יש לה קשר ברור בלהעלות את הסיכון לחלות בסרטן השד, אז אני חושבת שאחד הדברים שצריך לחשוב עליהם זה תכניות לאומיות מגיל צעיר. לעודד פעילות גופנית כי זה מה שיעזור לנו לשמור על הבריאות של הבנות שלנו.

אני רוצה רגע דבר על פערים בבריאות. אז פערים בבריאות אנחנו יודעים על זה הרבה, בעיקר יש הרבה נתונים בארה"ב. בגלל פערים שיש בין לבנים, לשחורים, להיספניים. ואנחנו יודעים שפערים בבריאות יש לזה השלכות. יש לזה השלכות על תמותה, יש לזה השלכות על אורח חיים.

גם בארץ יש איזה שהם פערים. חלק מהפערים הם סוציו-דמוגרפיים, חלק מהפערים הם ביולוגיים. לדוגמא, אנחנו יודעים בקרב כל המדינות הערביות שאחד הדברים שמאפיין סרטן שד בקרב נשים ממוצא ערבי זה שמופיע בגיל קצת יותר צעיר מאשר נשים בעולם המערבי, והעדר סיפור משפחתי. אז אנחנו יודעים שיש הבדלים ביולוגיים. רק לציין שמבחינת הגילאים – פעם חשבנו שנשים צעירות הפרוגנוזה שלהן רעה יותר, אנחנו רואים פה שסיכויי ההישרדות מאוד דומים בנשים צעירות ומבוגרות יותר. המספרים קצת פחות טובים בקרב האוכלוסיה הערבית, ואני מאוד גאה להגיד שיחד עם עוד קולגה שלי בהדסה, קיבלנו עכשיו מלגה מאוד גדולה לחקור את הפערים בקרב נשים שיש להן סרטן שד ומתמודדות עם סרטן שד גרורתי, עם דגש על המגזר הערבי והמגזר החרדי לעומת המגזר הכללי, אני חושבת שיש עוד מקום לתמיכה לדברים האלה, כי אם לא נחקור אותם לא נדע להתמודד איתם.

אז מה באמת אפשר לעשות לדעתי למניעה בנושא של סרטן שד, אז ככה. צריך תכנית לאומית לטפל בנושא של השמנת יתר שכבר הזכרתי אותו, צריך תכנית לאומית בשיתוף פעולה בין משרד הבריאות למשרד החינוך לפעילות גופנית בקרב בנות, זה צריך להיות משהו הרבה יותר רציני ממה שיש היום. בקרב מבוגרים, יש כמה תכניות ובין הראשונים להוביל תכניות על פעילות גופנית אחרי סרטן, זה באמת האגודה למלחמה בסרטן.

צריך תכנית לאומית להפחתת צריכת האלכוהול. אחד הקרסינוגנים, או גורמי סרטן המובילים שאנשים פשוט לא מודעים - כל צריכה של אלכוהול בין אם זה כוס, שלוש כוסות ושש כוסות, עם כל צריכה שעולה הסיכון לסרטן השד עולה. זה מסוג הדברים שאנשים לא מודעים לו ואנשים בדרך כלל שותים, או מתחילים לשתות בגילאים צעירים, לדעתי צריך תכנית לאומית להפחתת צריכת אלכוהול וצריך מימון ממשלתי לחקור פערים בין ובתוך מגזרים שונים בכל הקשור לסרטן השד כדי לבנות תכניות התערבות בהתאם לממצאים. ושקופית אחרונה –

אני חושבת שתכנית לאומית כדי להפחית את הסיכון לסרטן השד יכולה להיות מניעת השמנת יתר כבר מהגיל הרך, בבתי ספר- פעילות גופנית והרגלים לשגרת חיים בריאה ותיכונים ובמוסדות להשכלה גבוהה ובמקומות עבודה – לעודד הפחתת צריכת אלכוהול ולהמשיך בפעילות גופנית. אלה דברים שיכולים לעשות שינוי ממשי, גם עכשיו וגם בעתיד.

וזה דברים שניתן למנוע אותם.

ממש לא בא לי לצאת מכאן, אבל אני חייבת.

זה בסדר חברת הכנסת אימאן ח'טיב, היא יוצאת לוועדת הכספים. פרופסור תניר אלוייס, התייחסות שלך בבקשה.

אני אחזור קצת לנושא שדיברה עליו פרופסור קינן בוקר לגבי הנושא של בדיקות סקר לאבחון מוקדם ובאופן כללי תכניות שסקרינינג, יש להן הגדרות, זה הגדרות של ארגון הבריאות העולמי, של WHO, מה צריכה לכלול תכנית סקר. צריכה להיות מוגדרת תלויה באוכלוסיית הסיכון, כאן יש לנו כמובן אוכלוסיה של נשים אפשר להתווכח לגבי הגיל, צורך בהוכחה מדעית של תכנית החיים הפעילה, את זה יש לנו.

התכנית צריכה לכלול גם חינוך, גם בדיקה, גם שירותים קליניים וגם ניהול, זאת אומרת שצריכה להיות בקרה וגם את זה יש לנו בארץ במסגרת התכנית הלאומית בקרת איכות, הנגשה שוויוניות, זה משהו שנעשים מאמצים גדולים לעשות וכמו שהזכירה ליטל בוקר היתרונות צריכים לעלות על החסרונות.

הזכרת ליטל את המחקרים, אז אני אגיד שלא פחות משמונה מחקרים קליניים שכללו מעל 1,000,000 נשים ברחבי העולם החל מלכל אורך המחצית השניה של המאה הקודמת, לקחו נשים וחילקו אותן לשתי קבוצות, עם ממוגרפיית סקר ובלי ממוגרפיית סקר. והתוצאה הסופית היא שממוגרפיית סקר מפחיתה את הסיכון לתמותה מסרטן שד ב25%, רק ב-25%, מה זה אומר? זה אומר שרוב הנשים שנמצא אצלן סרטן שד שלא בעקבות בדיקות סקר, מחלימות. מישהי שאובחן אצלה סרטן שד בבדיקה עצמית, עדיין סיכוי ההחלמה שלה קיימים ומצד שני, לא כל מי שאובחן עם סרטן שד בבדיקת סקר, בהכרח יחלים בגלל שיש גם את הביולוגיה ולפעמים בדיקות הסקר לא עוזרות.

מחקר מאוד מעניין מארה"ב בעצם מסתכל על הדפוס, על החלוקה בין סרטן שד מוקדם וסרטן שד שמאובחן בשלבים מאוחרים, לפני ואחרי שהתחילו שם את התכניות הסקר באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת. היינו מצפים שברגע שמכניסים תכנית סקר רחבה השכיחות של סרטן שד מוקדם תעלה ובמקביל, השכיחות של סרטן שד שאובחן בשלב מאוחר תרד. מה קרה? עליה מאוד גדולה בסיכון לזהות סרטן שד בשלב מוקדם וירידה מאוד מתונה בנשים שאובחנו עם סרטן שד בשלב מאוחר. זה אומר שממוגרפיית סקר כנראה מאבחת ביתר, כנראה מאבחנת עודף וכל זה בשיפור תמותה, אני חלילה לא מזלזלת ב- 25%, אבל הממוגרפית סקר היא לא חזות הכל, לא זה הפתרון בהכרח.

אני רוצה להסביר אולי קצת מה העניין שהזכרנו לגבי איך ממוגרפיה יכולה לא להיות יעילה. אנחנו יודעים שהמבנה של השד הוא משתנה לאורך מעגל החיים. אצל נשים צעירות המבנה של השד הוא כמו בשקף הכי ימני, השד הוא סמיך. אותו כוכב שנמצא ב A,B ו-C שהשד הוא פחות סמיך, נמצא גם ב-D כי לא רואים אותו, כי ממוגרפיה היא בדיקה שיש לה מגבלות שתלויות במבנה השד.

אנחנו הזכרנו איזה נזקים יכולים להיות לממוגרפיית סקר, הקרינה היא בסך הכל בכמות קטנה, הרבה נשים שנמנעות מלהגיע לממוגרפיה עושות את זה בגלל שהן מפחדות מהקרינה, ודווקא בזה אנחנו יכולים להרגיע, הקרינה היא בכמות קטנה שהיא ניתנת מעל גיל 40 היא ככל הנראה לא מעלה... סרטן השד.

בירור של .... שפירים זה עלויות למערכת העצבים של האישה ומשפחתה, זה חרדות. אחת התופעות לוואי שנבדקו ... השקריים האלה, שנשים אחר כך לא חוזרות. הן לא מאמינות לממוגרפיה, היה איזה שהוא ממצא, הם עברו בירור, הכל היה תקין הן אומרת ממוגרפיה הבאה הן תבואנה פחות כי הן כבר לא מאמינות בה וכמובן הנושא של אבחון יתר וטיפול יתר לגידולים שבעצם לעולם לא יהפכו להיות מסוכנים.

מה נעשה בעולם? הזכירה זאת גם הפרופ' קינן בוקר, בסך הכל התכנית בישראל דומה מאוד למה שקורה בהרבה ארצות אחרות, כאשר בשוויץ וצרפת שמוזכרות שם ומסומנות באדום, היום שוקלים לבטל את תכנית הסקר בגלל המגבלות שהזכרנו. עוד דבר שחשוב לי להגיד על התכנית בישראל זה שהתכנית היא כמו בארה"ב. בארה"ב זה המלצות. יש המלצה לעשות ממוגרפיה בגיל זה או אחר. בישראל זו תכנית מובנית שנשים מקבלות לא תזכורת – בואי תעשי ממוגרפיה, אלא זימון פעיל, עם תאריך מקום ושעה ואם הן לא מגיעות, מתקשרים אליהם לברר למה הן לא הגיעו ולקבוע תור חדש. למעשה יש איזה שהוא מנגנון שקופות החולים נקנסות אם הן לא עומדות באיזה שהוא יעד של בדיקות ממוגרפיה וזה מאוד מעלה את המוטיבציה שלהן לעודד נשים להגיע, אז זה יתרון מאוד גדול של התכנית הישראלית.

מה שאנחנו התחלנו לקדם בשנים האחרונות באיגוד הכירורגים זה את הנושא של בדיקות סקר מותאמות אישית. אנחנו מדברים על רפואה מותאמת אישית ואנחנו חושבים שגם בדיקות סקר יכולות להיות מותאמות אישית. אפשר להתאים את הגיל של תחילת המעקב, הגיל של תחילת המעקב ואת תדירות הבדיקות לדרגת הסיכון. דרגת הסיכון למשל יכולה להיות גם לכלול מוצא ערבי, או קבוצות גיל מסוימות בקבוצת הערבים. מבנה השד, ככל שמבנה השד סמיך יותר, כמו שהראיתי בשקופית של הממוגרפיה אז ממוגרפיה לא מספיק ואולי צריך גם להוסיף אולטרה סאונד, כמובן הכל בדיון עם האישה. רצים היום בעולם שלושה מחקרים, אחד מהם מחקר אירופאי שישראל שותפה בו שבודק בדיוק את ההשפעה של בדיקות סקר מותאמות אישית. בהחלט יכול להיות שיש הרבה נשים מתחת לגיל 50 שמגיע להן לקבל בדיקות סקר שנתיות, אבל בשביל לצמצם את הנזקים ולדבר ביעילות, כדאי לעשות את זה באמת מותאם אישית, ואין למעשה בעיה היום עם אנחנו ראינו את הדטא בייס וכמה אפשר להוציא ממנו נתונים לפלח ולהוציא ממנו נתונים ולהמליץ לכל אישה בהתאם לדרגת הסיכון שלה.

זה בעצם המלצות של ארגון הכירורגים מ-2018 שהוצגו גם בוועדה שדנה בנושא לפני 3 שנים וחשבתי שבסך הכל ההתייחסות היתה חיובית ומסיבות שונות הוחלט לא לאמץ את ההמלצות, מה שכן חשוב להגיד זה שיש לנו את המוטציות __ שניים עד שניים וחצי אחוז מהאוכלוסיה האשכנזית נושאים את המוטציה והבדיקה בסל.

רק במוטציה מסוימת.

בסדר, המוטציות האשכנזיות הנפוצות זה מה שאנחנו יודעים לבדוק, הבדיקה קיימת לסל, כשהבדיקה נכנסה לסל, אנחנו היינו בטוחים שנראה איזה עליה מטורפת מהירה בנשאיות חדשות, לא קרה. לא קרה. אלא נשים שנמצאות בסיכון סופר מוגבר והמעקב אחרי נשים כאלה צריך להתחיל לא בגיל 40 אלא בגיל 25.

יש לנו באמת, פרופ' תניר אלוויס, אם את כבר מדברת אז שיש באמת שאלה שהעלו לנו מהממ"מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמדבר על זה באמת רק בדיקה גנטית מסוימת של ה-BRCA שנמצאת בסל, אבל נשים ממוצא מזרחי שיש להן גנים נוספים. והשאלה באמת מה השכיחות שלהם כמו ה ATM. אז ברמת השכיחות שלהם, ולמה באמת הם לא נמצאים.

השכיחות הרבה יותר קטנה. באוכלוסיה האשכנזית יש בדיוק שלוש מוטציות ויש עוד כמה בודדות של תימניות. דרך אגב, מאוד מעניין להגיד שאחת המוטציות האשכנזיות היא גם מוטציה עירקית. כולנו באנו מאותו מקור גנטי. הרבה יותר מבחינת כספית, אתה בודקת 3,4,5 מוטציות ולא סורק את כל הגן, זה פשוט הרבה יותר זול. אבל עדיין, הזמינות של בדיקות גנטיות עולה, המחירים שלהם יורדים. הסיבה העיקרית שלא הכניסו את המוטציות המזרחיות זה שהן הרבה יותר נדירות. באופן משמעותי יותר נדירות.

אני רק רוצה להוסיף משהו על זה. יש עכשיו מחקר שעושה פרופ' אפרת לוי להט שהיא עושה ספציפית בדיקת גנטיות על נשים שהיה להן סרטן השד שאין להן מוצא אשכנזי ובינתיים הם לא מצאו משהו, משהו שמאחד. עכשיו יכולה להיות בכל אישה, מכל מוצא, מוטציות אחרות שהן לא רק פראק 1 ופראק 2 הדברים האלה הם מאוד נדירים, עוד דבר שצריך להבין שעם פארק 1 ו-2 אנחנו יודעים מה לעשות עם הנשים האלה, עם מוטציות אחרות, עם חלקם, אנחנו עדיין לא יודעים מה לעשות איתם וצריך לקחת את בחשבון ולכן אין המלצה גורפת לעשות population screening כאשר נגיד שגם לעשות population screening על אשכנזיות זה היה שנוי במחלוקת, או שאתה תומך או שאתה לא תומך, אבל בדיקות גנטיות גורפות לגורמים לסרטן שד, אין כעת הצדקה ואין אף אחד בדעה שיש הצדקה לזה, ברור שאישה שיש לה סיפור משפחתי עשיר ואין לה נשאות בפראק 1 או פראק 2 צריך שתהיה לה אפשרות להבדק בכל מה שהגנטיקאי חושב ורואה חנכון, אבל לא צריך משהו מעבר.

ואנחנו עושים את זה, וזה נעשה. ואם כבר הזכרת את אז פרסמה לאחרונה מחקר בנשאיות ההבדל בסיכויי ההחלמה בין כאלה שידעו מראש שהן נשאיות ולכן עשו את כל הבדיקות לאבחון מוקדם לבין אלה שגילו שיש להן את הגן רק אחרי שאובחן אצלן סרטן שד, באמת כואב הלב. אז בדיקות גנטיות.

שקופית אחרונה. העתיד. העתיד של בדיקות סקר מותאמות לפי רמת סיכון הוא קרוב מאוד. כל הנושא של בינה מלאכותית של .... ממוגרפיה עדיין לא כאן אבל מתקרב, זאת אומרת שכל מי שמדבר על להפחית את גיל הממוגרפיה צריך לקחת בחשבון שאנחנו נכניס למאגר הבדיקות עוד עשרות או מאות אלפי נשים כבר היום אין לנו מספיק רדיולוגים לפענח את הבדיקות ויש שם צוואר בקבוק מאוד קשה. אז ברגע שזה ייכנס זה גם ישפר מאוד ואני מתקשה להאמין שאנחנו במאה ה- 21 עדיין משתמשים בטכנולוגיה שהומצאה לפני 100 שנה ואין לי ספק שעל כל הנושא של בדיקות דם, בדיקות רוק, בדיקות זיעה בקרוב מאוד.

תודה ונכנס לכאן פרופסור יורם וייס מהדסה. תודה רבה. מנהל המרכז הרפואי. אז היו לך כאן שליחות נאמנות שסיימו עכשיו את המצגת שלהן.

אז קודם כל תודה רבה שהזמתם אותי להיכנס לפה, והאמת היא שאני שמח שנכנסתי לפה כי אני חושב שהנושא הזה הוא מאוד מאוד חשוב, אני שמעתי את סוף הדברים של פרופ' פאלוך ושמעתי את הדברים את פרופ' תניר אלוויס שמייצגות באמת את בית החולים והנושא הזה הוא חשוב, אני חושב לכולנו, אני גם מדבר מנסיון אישי כי גם אשתי היא נשאית של גן שעשוי ליצור בעיה של סרטן שד, ולכן אני גם מדבר מהצד האישי, אבל אין ספק שאנחנו צריכים להתמקד במה ששמעתי בסוף הדברים שלכם וזה בטכנולוגיות מתקדמות ושם באמת מדינת ישראל צריכה ללכת ומה שתניר אמרה, כל הנושא של גנטיקה, כל הנושא של אבחון מוקדם בצורה גנטית, כל הנושא של בינה מלאכותית. אלה הדברים שצריך ללכת עליהם ואנחנו ננסה להתקדם אליהם וגם כשיש כבר סרטן אז כל הנושא של הטיפולים המתקדמים, רפואה מותאמת אישית, שלדעתי הם דברים חשובים ביותר שמדינת ישראל צריכה, גם בנושא של שר הבריאות, לתת להם את המשקל המתאים בדברים האלה.

אז אני מסתפק בדברים האלה, אבל אני רוצה לומר, ואני מקווה שאני גם יעמוד בדברים האלה, אנחנו כהדסה, אנחנו נשקיע את כל המאמצים כדי לקדם את הנושא הזה גם ברמה של האבחון המוקדם וגם ברמה של הטיפול המתקדם ביותר.

תודה רבה, אתם בהחלט שותפים יקרים להרבה דברים שאנחנו עושים פה בכנסת ומחוצה לה, אז תודה ובהצלחה. עמותת אחת מתשע, סיגל רצין המנכ"לית. בבקשה סיגל.

אני אתחיל בקצרה ואחרי זה אני אעביר את הדיבור לפרופ' בן דוד כי היא תוכל גם להתייחס לדברים שנאמרו כאן.

אני שומעת את משרד הבריאות ואני מודה שאני פיתחתי חרדה. לפי משרד הבריאות הכל טוב, הכל נהדר, באמת אני שומעת את זה ואני מקבלת גם כל מיני תגובות מכל מיני ארגוני סרטן אחרים שגם מטפלים בנשים צעירות וכולם פשוט לא מבינים מה קורה. אז אני מייצגת עמותה, אני מייצגת את עמותת אחת מתשע שמטפלת בנשים חולות ובמשפחות שלהם ושעושה הכל כדי להעלות את המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד. באחת מתשע אנחנו פוגשות בממוצע 1500 נשים חולות כל שנה ואת הקרובים שלהם. אנחנו מדברות היום על 5500 חולות חדשות כל שנה שמדובר על כך ש-25% מהן הן מתחת לגיל 50, ואנחנו טוענות שהמספר הזה לא נכון, אנחנו כל שנה יושבות בוועדות בכנסת ואנחנו כל שנה פונות למשרד הבריאות וכל שנה מבקשות לקבל נתונים אמיתיים ולא מקבלות אותן. אני אסביר למה הכוונה, אנחנו נתקלות המון, במיוחד בשנתיים האחרונות בנשים שמגיעות אלינו בגיל 51, 52 רובן ככולן נקראו לבצע בדיקת סקר בגיל 50 וזו הפעם הראשונה שהם הלכו לבצע את בדיקת הסקר הזאת. הן ביצעו את בדיקת הסקר וחלקן מגיעות אלינו עם סרטן בשלבים מאוד מאוד מתקדמים וזה ברור גם לנו וגם להן וגם לרופאים שמטפלים בהן ולרופאות שהסרטן לא התחיל בגיל 50, היא גילתה אותו בגיל 50 כי אז קרו לה להיבדק, אבל הסרטן כנראה מקננן בגופה כבר מגיל 48, 47. כל אחת והשלבים שלה, ואתן נשים מגיעות אלינו במצבים שאני לא מאחלת לאף אחת ולאף אחד מהיושבים פה בחדר לא אמור להיות במצב כזה, ולא שאישה אהובה עליו תהיה במצב הזה.

אנחנו צועקות כבר שנים על הנתונים של גיל 50, מתחת לגיל 50 הם לא מדויקים, הם פשוט לא נכונים. כי אם גילו אותה בגיל חמישים וחצי, כי אז היא הלכה להיבדק, וסליחה שאני כל כך נרגשת כי אתם כל הזמן יושבים פה ומדברים על מספרים ומספרים ומחקרים, ואנחנו מקבלות את הטלפונים האלה יום יום ושעה שעה, ואתן לא מתארות לעצמכן מה קרה בתקופה של הקורונה, איזה הצפה, איזה חרדות, איזה בעיות, אז דבר ראשון בואו עם נתונים אמיתיים.

הנתון שלנו זה מהבדיקה הפדגוגית. אני לא יכולה לדעת מתי התחיל לה הסרטן.

אנחנו מדברות על הצלת חיים שזה נכון, ברור שזה מה שאנחנו רוצות לעשות, אנחנו כולנו רוצות ורוצים להציל חיים, אני מקווה. אבל בואו לא נתעלם מהעבודה שיש כאן עניין של איכות חיים, יש כאן עניין של עניין כלכלי. אנחנו אומרות אוקיי, יש אנשים שמה שמעניין אותם זה באמת העניין הכלכלי, אז הלכנו ועשינו דו"ח כלכלי עם כלכלן בריאות שישב שנים במשרד הבריאות ובדק את העלות למשק ואת החיסכון למשק בהקדמת גיל הממוגרפיה, 50, כאשר הוא לוקח בחשבון את כל המרכיבים. את הטיפולים המיותרים, גם את הבדיקות המיותרות, את הכל הכל לקח והכניס לתוך איזה שהוא בדיקה ואנחנו מדברים בשנה החמישית להקדמת גיל הממוגרפיה על חיסכון של למעלה מ-40,000,000 שקלים למשק, על זה אנחנו מדברות. וזה חיסכון אדיר וכשיושבים כל שנה בוועדת הסל ומחפשים איפה להוריד ומאיפה לחסוך ומאיפה לקצץ, אנחנו נותנות לכם כאן מתנה, קחו את ה-40,000,000 האלה, תחסכו אותם.

זה היה נושא של הכלכלה, וזה רק הנושא של החיסכון הרפואי, עוד לא דיברתי עם חיסכון למשק בשעות עבודה בפיטורין, בכל מיני הטבות מס שנשים חולות בשלבים מתקדמים מקבלות, שלא לדבר על זה שאנחנו פוגשות גם הרבה מאוד וגם בקורונה לצערנו פגשנו הרבה שהאישה לא יכולה לעבוד ובן הזוג הוא היחיד שליכול לעבוד ולפרנס ולטפל באישה חולה ולגדל ילדים קטנים והרבה פעמים הם מגיעים למצב של נתמכי רווחה, זאת אומרת שכל החישובים הכלכליים האלה גבוהים הרבה יותר כשאנחנו מדברים על המשק וזה משהו שגם צריך לשים אותו פה על השולחן.

לגבי הנושא של ממוגרפיה ובדיקות משלימות, דובר כאן שבקרב נשים צעירות הוא הרבה יותר שכיח, גם נשים מעל לגיל 50, כ- 40% מהן יש להן שד צפוף או שד סמיך והן מקבלות השלמה של בדיקת אולטרה סאונד. לצד זה. אז אנחנו נפקיר כל כך הרבה נשים מתחת לגיל 50 רק בגלל שיש להן שד צפוף? יש עוד הרבה מאוד עניינים רפואיים וגורמים רפואיים שאני אשמח אחר כך שפרופסור מירב בן דוד תתייחס, כי היא באמת מקרינה והיא אונקולוגית והיא נתקלת ביום יום בנשים האלה, היא לא מתעסקת בסטטיסטיקות, היא מתעסקת בנשים. היא רואה אותם ופוגשת אותן אני אשאיר לה את הדיבור ואני אומר עוד דבר אחד קטן, הרבה מאוד איגודים בעולם המערבי כבר תומכים בהורדה של גיל הממוגרפיה, אנחנו הגשנו מסמך, אני אשמח להגיש בהמשך את כל האיגודים האלה שתומכים. אגודת כירורגים האמריקאית, ACR, NCCN וגם יש איזה שהוא מחקר קנדי רחב היקף מ- 2014 שמדבר באמת על הצורך בהקדמת גיל הממוגרפיה ל-40. אני אשמח אם יהיו פה אוזניים קצת אחרות לשמוע גם את הדברים האחרים ולהבין שבסוף מאחורי כל הסטטיסטיקות המאוד יפות שגם אפשר לשנות אותם בכל מיני צורות ולהתאים אותם ולסדר אותם עומדות נשים והסטטיסטיקות, אנחנו פוגשות עשרות נשים כל הזמן שהלכו להבדק בגיל 50 והגיעו במצב מאוד מאוד קשה אלינו עם המחלה.

תודה סיגל. פרופסור מירב בן דוד בבקשה.

תודה רבה. אני א' מאוד מכבדת את חברותיי שדיברו פה, אני לא חושבת שהיו פה דברים שמשנים את דעתי. כל המחקרים שהוצגו כאן, כל ה- screeninig, הממוגרפיות שהיו עוד לפני שנת 2000. לשמחתנו הטכנולוגיה מתקדמת ומשתנה ומה שאי אפשר היה לגלות בממוגרפיה אנלוגית בשנת 1990 במחקרים של ה screeninig היום אנחנו כנראה כן נצליח לגלות ולכן צריך לקחת בזהירות את תוצאות המחקרים האלה ולקחת בחשבון שהיום כנראה שנגלה יותר. האם אנחנו נגלה יותר גידולים כיזוביים או שקריים כמו שאמרנו כאן? כן, אבל לעולם לא נוכל לדעת מה מהם היה מוביל להתפתחות סרטן מסכן חיים ומה לא. ולגבי טיפול יתר אנחנו יודעים שהיום אנחנו יכולים לבדוק בדיקה מולקולרית גידולים שיצאו ואנחנו נותנים כימותרפיה הרבה פחות מבעבר, וכל החלק הזה יורד כאשר מגלים את הגידולים קטנים ובודקים את האופי שלהם.

אז זה נכון שיש לנו מחקרים, זה נכון שיש לנו screeninig ומטא אנליזות אבל צריך לקחת בחשבון שמתייחסים לטכנולוגיות ישנות. 25% חיסכון במוות אני שמה את זה על השולחן. אישה אחת נוספת מארבע תינצל ממוות. זה עולם ומלואו ובעיני זה מאוד חשוב. זה גם לפני גיל 50 וגם אחרי גיל 50. נכון, באחוזים קצת משתנים, עדיין זה מאוד ברור, ואם אנחנו מסתכלים באמת על מי ממליץ מה אז ה- NCCN ו..... מפורסמים האמריקאי לבל 1 להתחיל ממוגרפיה פעם בשנה מגיל 40, ברור לכם ולי שלכל אחד מהאיגודים האלה לאמריקן קנסר סוסייטי ורדיולוג'יק סוסייטי אוף מג'יק ואחרים לכל אחד יש גם את הסיבות שלו להמליץ על ככה או ככה אבל אם מסתכלים יש נטיה של רוב הארגונים לרדת בגיל הממוגרפיה ל-40-45 או כאינדיבידואלייז מעל גיל 40-45. יכול להיות שנצטרך למצוא פה איזה שהוא פאטן ביניים ולא אולי זה גורף לכולם מגיל מסויים אבל כן להתחיל בצורה הרבה יותר חזקה ממוגרפיה מגיל 40 כל הנשים תרווחנה מזה, במיוחד בממוגרפיה ובמיעוטים אם זה יהיה משהו ממשלתי חד משמעי, לגבי תקציב, אם זה חיוני זה יקרה אנחנו יודעים את זה, זה עניין של המדינה. אני חושבת שיש לנו הרבה יותר במשותך מאשר בשונה ואני מסכימה אנחנו גם במניעה אבל אנחנו גם בגילוי מוקדם של שני דברים שונים בתכלית כפי שאתן הפרדתן את זה, ואני חושבת שצריך א') לחשוב מאוד ברצינות להוריד את גיל הממוגרפיה במדינת ישראל כפעולה שכל המדינה, ממשלתי כתכנית ממשלתית, פחות להתנגח בינינו על כן או לא ואולי ליצור איזה שהיא דרך ביניים שכולנו נרוויח ממנה, גם המטופלות שלנו וגם אנחנו כמטפלות וכארגונים מטפלים, אולי ברשותך מירי, תדבר הנציגה של המטופלות.

בבקשה מירי. מייצגת את החולות באחת מתשע.

שמי מירי פפו אני בת 49 אני נציגת החולות, אמנם מחלימה טרייה מסרטן השד ועדיין נציגת החולות של עמותת אחת מתשע שליוותה אותי לאורך כל התהליך ודיי הצליחה אותי נפשית ורגשית בפרויקט מיוחד "לצידך" שקיבלתי מהעמותה.

בגיל 48 אובחנתי עם סרטן שד אלים ואגרסיבי, כך נאמר לי, הייתי בת 48, עד אז הייתי אישה מאוד בריאה, ספורטאית, רצה, אוכלת בריא בבית, שגרת חיים טובה ואורח חיים בריא, שמחת חיים, אמרתי שאלי הסרטן לא יגיע, אין לי שום עבר היסטורי במשפחה, שום סיכון ובכל זאת מתוך מודעות הלכתי ונבדקתי אחת לחצי שנה אצל כירורג. תמיד כל היה בסדר, ב-1.7 הייתי אצל כירורג אמר לי הכל תקין, הכל בסדר. לא הפנה אותי, לא הסביר את החשיבות של בדיקת ממוגרפיה כלשהי, מעולם לא עשיתי סקר עד אז הכל תמיד היה תקין, וארבעה חודשים לאחר מכן בנובמבר 2020 חשתי בבדיקה עצמית גוש שכבר הגיע כמעט לשלושה סנטימטר, מאוד מהר אובחנתי עם סרטן, עברתי טיפולים כימותרפיים של כמעט חצי שנה, תקופה מאוד קשה, תקופה שבה אישה מאבדת את החיות שבה, שלושה ילדים בבית ובעל שחווים אישה עם שמחת חיים ודומיננטית חסרת כל, ללא תפקוד אני לא צריכה להמשיך ולספר ולתאר מה אישה שעוברת כימותרפיה עוברת ואיזו הרגשה נוראית זאת לכל בני הבית ואיזה מחיר כבד משלמים ילדים שלדעתי יישאר להם איזה שהיא טראומה לכל החיים, בייחוד נערה מתבגרת בת 15 שרואה את אמא שלה כמנגנון הגנה לא מדברת איה כי היא לא מסוגלת להכיל, אז נכון אנחנו בטיפולים ויש מחיר מאוד כבר לכך, לאחר מכן עברתי ניתוח ואז הקרנות.

היום אני כחודש וחצי לאחר סיום ההקרנות, עם טיפולים כימותרפיים בכדורים ובחשש מתמיד ובפחד מתמיד כל החיים שמא הוא יחזור, שמא יחזור גרורתי, אני לעולם לא אדע וזה איתי לכל החיים. אני לומדת מעבר לדברים אחרים בקריירה שלי לנהל את הפחד וזה דבר שאני מקווה שאני אשרוד אותו, אני שומעת המון מחקרים והמון דיבורים על סרטן שד ועל סרטן אלים ועל מוות ואני אומרת לעמי "אני פה, זה קורה לי" וזה תחושה מאוד קשה.

אני רוצה לציין שבאמת מתוך מודעות הלכתי אחת לחצי שנה להיבדק ואף פעם לא נשלחתי לממוגרפיה ולאולטרה סאונד כי שוב, הכל היה תקין, למעט למזלי בדקתי באופן אישי את עצמי וגיליתי את הגוש וכשהלכי לכירורג נוסף להגיד לו "מה קורה פה", והוא אמר לי זה לא גוש גברתי, זו מלאות, את בגיל המעבר ודרשתי בדיקת ממוגרפיה, אני בת 48, לא חייב, ביקשתי בדיקת ממוגרפיה ואולטרה סאונד וקיבלתי כי ביקשתי וכי חששתי ובאמת זה התגלה כסרטן כמו שאמרתי, יכול להיות שאם לא הייתי מבקשת לא הייתי מקבלת.

אני רוצה לציין בהקשר לעניין של הנזק לעומת התועלת של בדיקות הסקר, שלוש שנים לפני שחליתי ניגשתי לרופא משפחה שלי ואמרתי לו, תשמע אני שומעת על סטטיסטיקה הולכת וגוברת על נשים שחולות בסרטן השד ואני רוצה להתייעץ איתך האם כדאי לשלוח אותי לבדיקת ממוגרפיה כדי לוודא בטרם עת, בזמן מוקדם. והוא נקט בגישה של הנזק עולה על התועלת ואמר לי אין לך עבר עם סיכון, את אישה בריאה סך הכל וצעירה, אין שום סיבה כי הנזק יכול להיות א' -קרינה, ב' – חרדה מיותרת ולא כדאי לעשות את הבדיקה הזאת.

אני רוצה להגיד שהייתי מוכנה לחיות בחרדה יום וגם שבוע שלם ואפילו יותר ורק לא להגיע לחרדות שילוו אותי כל החיים עם התמודדות עם חלילה חזרתו של סרטן השד האלים שהתחולל בתוכי ואין לי מושג אם תאים בודדים עדיין נמצאים בו.

אני רוצה להגיד ש-50% מהנשים שחולות היום בסרטן השד אין להן עבר של סיכון ואז הן קצת שקופות וקצת מורידים את הרגל מהגז. אני חושבת שיש חשיבות מאוד מאוד גדולה להוריד את גיל הממוגרפיה מגיל 50 לגיל 40 אחת לשנה ולהציל חיים .

אני יודעת שסטטיסטיקות לפעמים קצת גורמות לנו להיות קרי רוח מול המחלה, אבל בן אדם שעובר אותה וחווה אותה בכל רמ"ח אבריו יכול להגיד, ואני מעידה בשם כל החולות, כמה זה קשה, כמה זה עצוב, כמה זה נורא.

נשים בגיל 40 שהן פוריות עדיין ומקבלות כימותרפיה מאבדות את הסיכוי ללדת ילדים. זה עצוב. אין להן את הזכות הזאת יותר ואני פה בשבילן גם, אני אמנם בת 48 וזכיתי לשלושה ילדים, יש נשים צעירות שאם הן היו עושות את הבדיקה והיו מגלות גילוי מוקדם הן היו יכולות להמשיך ללדת ילדים, מה שהיום הן לא יכולות כי הן איבדו את המומנטום.

אז אני פה בדרישה להוריד את הגיל ואני רוצה דבר נוסף, אני יודעת שזו השנה השניה שלא תהיה נציגות אונקולוגית בסל הבריאות ואני מבקשת להגיד מתוך נסיונו כמה זה משמעותי שרופאה אונקולוגית או רופא אונקולוגי יהיה שותף בסל הבריאות. הוא מכיר את הצרכים ואת הסימפטומים, ואת האתגרים ואת הסיבוכים של חולות סרטן מתוך עבודה יום יומית ואני חושבת שזה הזוי ולא ברור שלא יהיה כזאת נציגות עבורנו. תודה רבה.

תודה רבה, בהחלט מרגש. ואני רוצה עם הדברים המרגשים שלך ואתה חוויה אישית, להמשיך לאותם חוויות אישיות של כאלה באמת הצליחו לעורר השראה בסיפור שלהן בדיוק כמו שלך. יושבת לצידי שרון חזיז שהזמנתי אותה באמת לוועדה במיוחד ככה כדי גם לספר לנו קצת מתוך המקום הזה, אני רק אגיד שאנחנו באמת מתחילות טיפה לקצר, כי אנחנו צריכות להגיע גם לאיזה שהוא דד ליין. תודה שרון שהגעת, בבקשה הבמה שלך.

אני מהסטטיסטיקה, אני מהצד של החולות הצעירות. אני התעוררתי בגיל 36, חשתי גוש בשד, ניגשתי לרופא כירורג שאמר לי שהכל בסדר, ניגשתי לעוד רופא שאמר לי שהכל בסדר ובסוף בבדיקה של רופא אף אוזן גרון שאני פשוט מאוד סומכת עליו, משהו בחוסר שקט שלי ואני חייבת להגיד שהייתי בנאדם מאוד היפוכונדר לפני המחלה, ההיפוכונדריה שלי כביכול, כי כל כך פחדתי, ואז הרופא אף אוזן גרון בדק לי את השד ואמר לי עכשיו תיסעי לאיכילוב לבדיקה של כירורג שד.

לי מאוד חשוב להעביר את המסר לחברות שלי, בגילאים שלי, בגילאים יותר מוקדמים, ואני חושבת שהרופאות פה יסכימו איתי שצריך כן להיבדק אצל כירורג שד, ולא כירורג כללי, לפחות במקרה שלי זה מה שהציל אותי, וההתעקשות, והכרת הגוף והרגישות אל הגוף שלנו.

אני לא נמצאתי נשאית. יש לי במשפחה מקרים אבל לא מצאו אצלי את הגן, אבל מכיוון שיש לי במשפחה הרבה מקרים, אז התייחסו אלי כאל נשאית וקיבלתי את הטיפול הכי הכי קיצוני שיש כולל זה שאני לא יכולתי להביא יותר ילדים לעולם, יש לי ילדה אחת ברוך השם שתהיה בריאה.

קיבלתי את זה באהבה. לי נורא חשוב לי להגיד סתם כחוויה של המון חולות שמדברות איתי וחברות שמדברות איתי שאני יודעת שהמון נשים מחכות הרבה זמן לבדיקות של בתי חולים, של MRI, של אולטרה סאונד ולפעמים הן יכולות לחכות חודשים שלמים עד לבדיקות כאלה חשובות.

יש עוד דבר שלא קשור בכלל, אבל אני תוך כדי שמדברים לי נורא חשוב, אני עברתי הסרת שד ושיחזור ובשבילי הדבר שהכי הפחיד אותי במחלה הזאת, המילה כריתת שדיים, אני בטוחה שכל מי שחולה ושומעת את המשפט הזה לכרות לה שדיים זה דבר נוראי והייתי שמחה אם מישהו ייקח את היוזמה הזאת וישנה את זה בתרגום שלו מאנגלית לעברית כיוון שמלא נשים צעירות ששומעות את הדבר הזה נכנסות לחרדות, למרות ההתמודדות גם ככה מאוד קשה, עם כל הפן הנשי שמירי אמרה, כל הפן הנשיות כביכול כל ההתמודדות עם המשפחה, תקופה מאוד מאוד קשה. צריך לקחת אותה כמה שיותר בחיוביות, באופטימיות, אחווה נשית, והכי חשוב זה להעביר את המסר שהיום גם נשים, גם אני בגיל 36, שיא החיוניות שלי, חליתי בסרטן שד בדרגה קשה ולצערי הרב פגשתי בכימותרפיה חולות בנות עשרים וגם חיילות.

אני חושבת היום, אולי אני אומרת מספרים לא מדוייקים, אבל כמעט 10% מנשים הן מתחת לגיל 30 חולות בסרטן שד. זה הכי חשוב מבחינתי. להעלות את המועדות ולא להגיד "לי זה לא יקרה" ובעיקר לא לפחד מהבדיקה, כי הרבה יותר מפחיד לעבור אחר כך אם לא מגלים את בזמן ובאמת אני יודעת, שלפחות 92% מנשים שמגלות את זה בזמן, עוברות את המחלה, אפשר לעבור אותה. זה לא פשוט אבל זה עדיין סרטן מאוד שכיח עם אחוזי החלמה מאוד גבוהים. ויש את אחת מתשע שהן פשוט נהדרות ומאוד עוזרות לכולנו. זהו, לכו להיבדק.

תודה. האמת שהיה חשוב לי באמת. פניתי לשרון באופן אישי, גם קרן נתנזון נמצאת כאן, ושניה לפני שנעבור לקרן, אני רוצה דווקא חבר טוב, שהוא שותף פה בכנסת, חבר הכנסת אלון טל שליווה את אשתו בדרך ארוכה עכשיו תקופה לא פשוטה ומאוד מאתגרת, אז קודם כל איחולי החלמה מהירה מכולנו. אלון טל חבר בוועדת הבריאות של הכנסת והוא פעיל מאוד בתחומים האלה, אלון בבקשה.

תודה אבה גברת יושבת הראש, אני קודם כל מבקש להעלות על נס את המסירות והחוכמה של מכון מירב שזה אני מניח מכון אחד מתוך רבים בארץ שלוח את המחלה הזאת ומאפשר למטופלות לעבור את הטראומה הזאת עד כמה שניתן בצורה מכובדת, יעילה ובעיקר אפקטיבית.

אשתי באמת באפריל נתגלה אצלה גידול שגדל מאוד מהר ואלמלא התושייה של הרופאה שראתה שם שבאותו יום דאגה שתהיה ביופסיה ובתוך שבועיים שלושה כבר היה ניתוח, אני לא יודע אם היינו באותו מקום, אני שמח לבשר שבשבוע שעבר סיימנו 33 הקרנות והחיים נפתחים מחדש לפני אשתי.

בתור בן זוג שליווה אותה הרגשתי שהיא קיבלה את הטיפול הכי טוב שאפשר לקבל בארץ, הייתי שמחר אם קופת חולים כללית הייתה מתגייסת למימון הסיפור הזה, אבל אחרי האירוע הרביעי הם כבר הבינו שהם צריכים להשתתף אולי אפשר לחשוב על קצת יותר רגישות, אבל זה באמת ממש לא משקף את החוויה. החוויה היא הייתה יוצאת מהכלל רופאים ורופאות שדיברו אתנו בגובה העיניים אבל ברגישות ובעיקר תחושה שאתה בידיים הכי טובות. אז למי שעוסק במלאכה זאת באמת הזדמנות להגיד תודה לצוות הרפואי של תל השומר, אני מצדיע ומודה בתור בן זוג אני חושב שזה לא רק בעיה של נשים, זה בעיה של כולם כי לצד כל אישה יש גם משפחה שלמה שצריכה.

תודה רבה לחבר הכנסת אלון טל. קרן נתנזון, בבקשה.

תודה רבה שהזמנת אותי, אני מאוד מתרגשת להיות פה. פעם אחרונה שהייתי פה הייתה לפני 12 שנה, אז שודר סרט שבו חשפתי את הבחירה שלי לעבור כריתה מניעתית כשהייתי פה, וגם אחרי השידור של הסרט בעצם הייתי חריגה. נשים צעירות, הייתי אז בת 31, שבעצם צילמתי את הסרט, 32 כשהגעתי לפה, בכלל זה לא היה על הפרק ללכת ולכרות שדיים בריאים לטובת חיים שקטים יותר או בריאים יותר לאחר מכן. למעשה זה להיכנס לבית החולים כאני צעירה, רווקה, ללא ילדים, ללא בן זוג קבוע ולצאת אולי חולה, חולה באופן כזה שאני מרגישה פגומה, ללא שדיים, עם צלקות. הניתוח שלי גם לא הצליח כפי שרצינו והייתי צריכה לעבור עוד ניתוחים מתקנים לאחר מכן. עברתי בסך הכל ארבעה ניתוחים של כריתה ושיחזור.

הסיבה שכרתתי את השדיים שלי זה לא כי לא היה לי איזה שהוא מופע של סרטן במשפחה, למעשה הייתי יכולה להיות אחת משבע, יותר נכון מאשר אחת מתשע, שבגיל 50 באה לבדיקה ומוצאת איזה שהוא גוש. למזלי, אבא שלי שהוא היה פעיל חברתי הלך והתנדב לניסוי גנטי בבית החולים כרמל, שמה במיפוי סרטן גילו שהוא נשא של BRC. למעשה, לא קיבלתי את הגן מאימא שלי או ראיתי דודה או סבתא, אבא שלי היה של BRAC, אנחנו כילדיו, המשפחה, נקראנו לבוא ולעשות את הבדיקה. בחרנו לעשות את הבדיקה, אני מדברת על לפני 14 שנה, זה באמת היה סוג של המלצה.

בין הפחד לקבל את התשובה לבין הפחד להיות חולה, אני בחרתי בידע. אני חושבת שגם היום שאנחנו נמצאים בתקופה של קורונה ואנחנו רואים את המשמעות בבריאות, כמה חשוב לתת את מבטחנו במדע, במומחים, באנשים שיודעים מה הם עושים, שבודקים, שמאפשרים לנו כבני אדם את הבחירה לבחור להגן על עצמנו.

הבחירה שלי אז הייתה מאוד חריגה ובאמת לא זכיתי לשום ליווי או תמיכה וזה היה מאוד מאוד קשה. זאת אורמת, נכנסתי לבית החולים ועברתי תהליך אחר כך יצאתי מבית החולים, כמו שבנאדם חוזר מעקירת שן, כלומר חזרתי לבד הביתה, ילדה בת 31 שלא יכולה אפילו להרים את התריס לבד כי למעשה כל האזור הופך להיות משותק.

להגיד לכם שאני מתחרטת? אפילו לרגע לא. זאת אומרת שזה הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיי, עוד לפני שהיו לי ילדים אני החלטתי שאני אהיה אימא נוכחת, שאם יש לי את האפשרות לדעת מה יכול לסכן אותי ואת המשפחה שלי, אני אבחר אפילו בצעד הקיצוני ביותר, כדי להיות שם, גם אם אני ידעתי שלא אוכל להניק את הילדים שלי, בין להעניק אהבה ונוכחות לבין הנקה, הרבה יותר חשוב להיות שם. ולכן בעשייה החברתית שלי גם כעיתונאית YNET שיש לה את הבמה לכתוב ולהשמיע את הדברים בין העמותות שאני עובדת איתן כמו למשל האגודה למלחמה בסרטן, שגייסה אותי השנה, לעשות את כל הפודקסטים, אני בוחרת ללוות באופן פרטני נשים כדי לומר להן לא לפחד.

באיזה שהוא מקום סרטן שד שאם מישהי אומרת לה חליתי, אני אומרת לה איזה מזל שזה סרטן שד, לכל אחת תהיה את ההתמודדות שלה, ואני אומרת תראו את המומחים שיש לנו, תראו את מערכת הבריאות, עם כל הביקורות שיש לנו על משהו פה בארץ, על התקציבים, על העומסים, על ההמתנה. בסופו של דבר יש לנו את המומחים הטובים בעולם, יש לנו את הידע הטוב ביותר בעולם. תשתמשו בו לטובתכן, תעשו את הצעד הכי טוב כדי שלא לחלות ואם חליתן, תשתמשו בכל המשאבים שיש לרשותכן החינמיים כדי להחלים ולצאת מהמחלה הזאת, ואם זה להיבדק – כמה שאפשר, איפה שאפשר, לא להסתפק בבדיקה אצל רופא נשים, כי זה מה שנשים עושות היום. לכו למומחים.

תודה קרן, תודה שבאתם לכאן, זה השראה מאוד גדולה, אני חושבת שזה מאוד חשוב לשמוע גם את הדברים האלה מפי מחלימות, מפי מתמודדות בעצמן, מפי מי שהיו שם, עם כמה שבאמת כל מעגלי והמקצועיות שיש כאן הם גדולים, הם באמת ההשראה לאנשים עצמם ולכל מי שצופה בנו כרגע. מלי קושא ממאוחדת בבקשה.

אז אני שמחה שאני אחרי החברות שהציגו כרגע, גם אני מבריאה מסרטן השד ואני פשוט מזדהה עם כל מה שסיפרתן. אני אחות ראשית במאוחדת יושבת ראש לשכת האתיקה של האחים והאחיות במדינת ישראל, חברת החברה הישראלית לאיכות ברפואה, ונפלה בחלקי הזכות לפני מספר שנים גם כמי שחלתה בסרטן השד, עברתי ועדה מקצועית לרצף טיפול בחולות סרטן שד ברמה הלאומית בהשתתפות המועצה הלאומית ... הקהילה, בריאות האישה, המועצה הלאומית לאונקולוגיה... ובעצם גיבשנו המלצות מה דרכון של האישה מרגע שהיא נכנסת למעגל. וזה נמצא כטיוטת חוזה במשרד הבריאות ואני מקווה שאנחנו נראה את זה קורה כי יש לזה השלכות לבריאות של כולנו הנשים וגם הגברים חולים בסרטן שד.

אז זה חשוב שזה ייצא לאור ושאנחנו נוכל ושכל אישה יהיה לה את הדרכון שלה וכבר שמענו מד"ר אפק לא כל סרטן שד הוא אותו סרטן שד, וצריך לדעת ברגע האבחון מה בדיוק קיים שם ואני רוצה רגע לגעת באבחון האם יש לנו נגישות למערך כמו מירב בכל הארץ? לא. האם יש לנו ממוגרפיה שהיא תלת מימד בכל מכון שמבצעים ממוגרפיה? התשובה היא לא. האם יש לנו one stop shop? לא. אז אני רוצה, לא רוצה לחזור על דברים שנאמרו, אבל כן לגעת בנושא של מרכזים שצריכים להיות עם one stop shop גם של צוות רב מקצועי ושהאישה היא חלק מהצוות , מי שבחורת להיות. יש אישה שאומרת מה שתחליטו מקובל עלי, אתם אנשי המקצוע ויש אישה שאומרת, זה הגוף שלי. והמושג לשתף את האישה בקבלת החלטות per say. זה לא נשתף את האישה. מי שמחליט לשתף אותנו, אנשי הצוות, זו האישה. היא מחליטה כמה לשתף אותנו, באיזה מידה, ואנחנו שם צריכים להתאים את עצמנו למקום שהיא נמצאת ואנחנו צריכים לשנות את התפיסה הזאת כאנשים שמטפלים.

אז יש מרכזים שכן פועלים ומכניסים את המאובחנות שמבקשות לדיון צוות ויש מרכזים שמתנגדים בתוקף ולא מכניסים את האישה. אז זה המסר שלי זה שההמלצות שגיבשנו זה בעצם נותן סדר לכל אישה, כי היא צריכה לדעת תוך כמה זמן אחרי הבדיקה היא צריכה לקבל תשובה ותלוי מה היתה האבחנה, תוך כמה זמן היא צריכה להתחיל טיפול ואיזה טיפול וזה משנה מה היו הרצפטורים שם וכל זה האישה לא יודעת ולצערי הרב הסטנדרט הזה לא משהו שקרה וזה משהו אנחנו צריכים שייצא לאור. אז אני קוראת מכאן לחוזר הזה שייצא לאור שגיבשנו אותו, זה אחד.

דבר שני, אני רוצה לחזור למה שצויין בבוקר. תראו, אני מכירה את הסיפורים, גם אני אובחנתי בגיל 49 ולא בגיל 50, יחד עם זה צריך לזכור שהקבלת החלטות הם מבוססי ראיות ואם זה מתקדמים קדימה. גם אנחנו שבחנו את הנושא, האם להוריד את הגיל כן או לא, אז התייחסנו למה שקורה ולעלות-תועלת וזה ההחלטה שקיימת במדינת ישראל. אבל האם אנחנו ממצים ודואגים לזה שכל אישה תהיה מודעת לבריאות השד שלה מגיל צעיר? לא. האם אנחנו עוסקים מספיק בהסברה? לא. וזה משהו שאנחנו כן צריכים לעסוק. יש לנו תפקיד גם בקהילה, במיוחד בקהילה בנושא של המניעה וגילוי מוקדם, לאורך חיים בריא, לפעילות גופני, לגמילה מעישון, לצמצום שימוש באלכוהול וכו' וכו' ושמענו את המחקרים ואת ההשפעות של זה וזה המיקוד שצריך להיות ברמת המניעה, וצריך להפקיד את החלק של הסיקור לחלק של שכבר נמצא גוש, וגם לזה יש המלצות בתכנית שגיבשנו, אז אונקולוגיה מתחילה מפתולוגיה כולנו יודעים כאנשי מקצוע, בעברי אני גם אחות אונקולוגית, אבל תכנית הסיקור, האם אנחנו מגיעים ל-100% מהנשים? לא. ואת זה צריך להעלות.

צריך לזכור, שנת הקורונה גרמה לזה שפחות נשים הלכו להיבדק, זה אומר שאת ההשלכות ואת הנזקים אנחנו נראה בהמשך. השנה, אני יכולה לדבר רק על התקופה אצלי, ראינו עליה של 20% בביצוע בדיקות ממוגרפיה בניגוד לשנה שעברה, שראינו צניחה וזה משהו שאנחנו צריכים לצמצם פערים ולדאוג לבריאות האוכלוסיה.

תודה, תודה מלי. נמצאת אתנו יפית אלמליח אפלסון מ"גמאני אני רצה" בזום, מנהלת קהילה ותמיכה לנשים מתמודדות ומחלימות. בבקשה יפית. אנחנו רק נבקש להתחיל לצמצם כי יש לנו הרבה דוברים וקצת זמן.

קודם כל תודה על ההזמנה, אני אשתדל באמת לצמצם. אני מנהלת את העמותה הישראל לסרטנים נשיים שמאחדת בתוכה את כלל הסרטנים הנשיים ומנהלת את קהילת גמאני חליתי בסרטן השד, קהילת תמיכה שיתופית ברשת. אני מחלימה בעצמי ונמצאת פה בזכות הגילוי המוקדם, גם אני בגיל 44 גיליתי שאני נושאת את הגן BRCA בזכות המודעות שלי ובזכות בדיקות המעקב אני בצעתי כריתת שחלות וחצי שנה לאחר מכן גיליתי שני גושים אגרסיביים במיוחד, עברתי גם כריתת שדיים, כל מה שנקרא כל החבילה, נשירת שיער והפחד שבעצם נשאר עד היום.

אני יכולה להגיד שהקהילה שלי מונה כמעל 6,700 נשים מתמודדות ומחלימות, באמת אלפי נשים שנמצאות שמוצאות בתוכה גם אוזן קשבת אבל גם מביאות את הסיפורים שלהן. אני מצטרפת למילים של סיגל רצין ושל חברותי פה כל החשיבות של המודעות, אני יכולה להגיד שאני באמת נמצאת פה בזכות הגילוי המוקדם, אני שומעת אנשים בקהילה שלנו משתפות באמת בפחדים ובכאבים ובכל מה שמתלווה לתהליך הקשה של היותך מתמודדת עם סרטן השד, מעבר לשיח אנחנו גם מקיימות מפגשים ואירועים למען העלאת המודעות. אחד הבולטים שלנו זה גמאני רצה למען בריאותן של נשים עוד קבוצות תמיכה שבעצם נמצאות ונשים מביאות שם את הסיפורים שלהן, את הסיפורים הקשים, על הגילויים המוקדמים או המאוחרים והאיבדתי לא מעט חברות, אני יכולה להגיד שבאמת גילו את זה לא בזמן.

יש לנו מאגר של פיאות ומגיעות אלי עשרות נשים גם בגילאים צעירים, אפילו מתחת לגיל 30, ובגיל 30 ובנות 40 והחשיבות הסרטן הוא לא רק מגיע בגיל 50, אין לו גיל. פשוט כשהוא מגיע הוא מגיע ומאוד חשוב הבדיקות סקר, אני רוצה להעלות פה עוד דבר, שלא ציינו אותו, נושא המחלימות.

המחלימות הן מתמודדות עם לא פחות קשיים מאשר מתמודדות עם סרטן השד, אם זה קושי לחזור למעגל העבודה, אם זה קשיים בזוגיות, קשיים בהורות שציינו פה, קשיים, רצת אפילו פוסט טראומה, הפחדים קיימים שמה, עניינים פיזיים, בעיות פיזיות שכתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים ומכל הדברים האלה, ובאמת אנחנו, הבקשה שלנו, שמערכת הבריאות גם תבין את הצורך הזה של המחלימות ותכיר ותתקצב או קופות חולים שיקימו מרכזי מחלימים, אני יודעת שיש כמה כאלה ניצנים בארץ, אבל היינו כמובן רוצות לראות פריסה יותר רחבה, יש לנו פה שני דברים, גם כמובן העלאת המודעות ולהגדיל את גיל הבדיקות סקר, אבל גם התייחסות למחלימות ולכל הקשיים שהן עוברות ומתמודדות הרבה אחרי שאפשר להגדיר אותן כמחלימות מסרטן השד.

תודה רבה. נמצאת איתנו קופרמן שירה, גם בזום.

אפשר רק להתייחס לנושא של המחלימות? שזה נורא חשוב.

המועצה הלאומית לאונקולוגיה בכוונתה להגיש לסל בשנה הבאה בקשה לסל שיקום כדי שנוכל לחזק ולעשות תכנית מחלימות. יש תכניות מחלימות לפחות בשני בתי החולים הירושלמיים, יש בדרך האגודה למלחמה בסרטן, אנחנו מנסים אבל דרך המועצה הלאומית למסד את זה שיהיה משהו שמטופלות מקבלות דרך הקופות.

חשוב מאוד, נשמח מאוד לקחת חלק. בבקשה, קופרמן שירה מחלאסרטן לסרטן, בבקשה שירה.

תודה. אז קודם כל אני אנסה גם לקצר כדי לאפשר לשונית, נציגת הקהילה של החולות הצעירות, לדבר. אני אגיד בגדול שאני רוצה להתמקד בשיח שלא כל כך דובר פה היום והוא כל השלב שלפני האבחון. זאת אומרת, יש המון צעירות, עשרות עכשיו רק התחיל חודש אוקטובר ואנחנו מקבלות עשרות של פניות של בחורות צעירות שמדברות כולן על תור נושא הן הלכו להיבדק ובגלל הגיל הצעיר שלהן אמרו להן זה לא סרטן, הן חזרו והלכו, וחזרו והלכו וכמובן שהזמן משחק פה תפקיד והן הגיעו לשלב של אבחון מאוחר. אנחנו רוצים להבין ומבקשים ממשרד הבריאות לעשות בדיקה ולתחקר מה קורה מרגע הראשון שבחורה מגיעה ואומרת לרופא משפחה או לכירורג, מתלוננת בחורה צעירה שמתלוננת על משהו בשד ועד מועד האבחון. מה פרק הזמן שעובר, איזה מסקנות אפשר להסיק מהתהליך הזה? האם הוא ארוך מדי? אנחנו מרגישות שיש פה איזה שהיא נקודה שהיא שקופה ולא נראית למערכת. הראייה זה שלא דובר פה היום על הנושא הזה כלל. ושוב, להזכיר שצעירות בנות 20-44, אנחנו מדברים למעלה מ-700 צעירות שמאובחנות מדי שנה, מספרים גבוהים.

הקהילה שלנו מונה 30,000 צעירים חולים ומחלימים מסרטן, לפחות 60$ נשים. זה בגדול המסר שלנו והבקשה שלנו למערכת הבריאות. אני אשמח לאפשר לשונית שהיא חולה צעירה גרורתית לומר כמה מילים, מאוד מאוד חשוב.

תודה. אז קודם כל אנחנו נעבור לחברת הכנסת יעל רון בן משה בבקשה.

תודה רבה ליושבת ראש הוועדה. אז ראשית באמת ברכות לך על ההובלה של הנושא החשוב הזה ותודה לכל אחת מכן שהגיעה היום ופועלת לקידום המודעות בנושא בריאות נשים בכלל ובנושא סרטן השד בפרט.

אני מתנצלת על זה שאיחרתי ואני מתנצלת על זה שאני אצטרך עוד מעט לצאת, אנחנו בדיונים גם בוועדת כספים וגם בוועדת חוץ וביטחון, היו"ר מכירה את זה, אבל כן היה חשוב לי להגיע וקודם כל לחזק אתכן בפעילות הזאת שתדעו שיש לכן גם כתובת פה בפרלמנט, קודם כל עם יושת ראש הקואליציה, עם חברות וחברי כנסת נוספים, וחשוב לנו להיות בקשר איתכן.

אני רוצה לשים את הזרקור על המצב בפריפריה הגיאוגרפית שהוא עוד יותר קשה וחמור לעומת מרכז הארץ, גם שם המצב לא טוב וצריך להשתפר, אבל כמי שמגיעה מהצפון הרחוק וכמי שמכירה את הנושא מקרוב, אני לא אכנס לפרטים, אז אני יכולה להגיד שבאמת הטענה לתורים בכלל לכירורג או כירורגית שד, יש גם עניינים תרבותיים לא כל אחת רוצה ללכת לרופא גבר, יש מקומות שהציווי התרבותי גם לא מאפשר את זה, אז ההמתנה לרופא או הרופאה המתאימים, ולאחר מכן ההמתנה לבדיקות שבהמשך ולטיפולים.

לפני כחודש פגשתי בצפת בחורה יחסית צעירה שלפני תשע שנים חלתה, עברה בבית החולים בצפת כימותרפיה וההמלצות אחר כך היו להמשך הקרנות שאין בבית החולים בצפת, הייתה צריכה לנסוע במשך שלושה חודשים לבית החולים רמב"ם ובחרה פשוט לא לעשות את זה ולצערנו, עכשיו היא חולה בפעם השניה, לא יודעים אם יש קשר למה שהיה לפני תשע שנים או לא. היום כבר יש מכון הקרנות בצפת, והיום היא כבר כן מקבלת הקרנות בצפת, והיום היא כן מקבלת הקרנות בצפת, אז מבחינתה זה בעצם חיים ומוות אם יש את הטיפול הזה בצפת או לא. ובאמת המצב הזה בצפון הוא יותר קשה כחברה בוועדת הכספים אני מדברת על זה לא מעט אני מתכוונת בתקציב הנוכחי לדרוש ולוודא שזה מתקיים, שבבית החולים בנהריה יהיה מכשיר פט סיטי לא ייתכן שבבית החולים הגדול בצפון אין מכשיר פט סיטי, אנחנו מבינים את המשמעות שלו באבחון מדויק ולבחון אם זה stage 1 או יותר נשים ובכלל חולים אונקולוגים מהצפון לעיתים נאלצים לנסוע מרחקים ולהמתין חודשים לבדיקת פט סיטי, זה לא נראה לי סביר בשנת 2021.

אני הולכת רק דקה לאיזה קרייסס.

(היו"ר טטיאנה מזרסקי)

הנושא השני שנמצא על שולחני ואני מטפלת בו במסגרת תפקידי, במסגרת הוועדה לפניות הציבור בעצם קיבלתי פניה לגבי הרכב וועדת הסל, לצערי שר הבריאות בשבוע שעבר הכריז על מינוי חברי ועדת סל התרופות וגם השנה לא יהיה אונקולוג בוועדה, אני חושבת שזה לא טוב לאף אוכלוסייה בישראל, ובוודאי לא לאוכלוסייה של נשים, אנחנו רואות שבשנה האחרונה שלא היה אונקולוג בוועדה, אז המשאבים שהופנו לטיפול במחלות אונקולוגיות המשאבים ירדו, אני לא יודעת מה זה אומר לגבי התקציב הקרוב וההחלטות של וועדת סל התרופות תקבל השנה, אבל אני מתכוונת יחד אתכם, ביחד עם גורמים נוספים לעקוב אחרי הדבר הזה, קודם כל לגבי מחלות אונקולוגיות בכלל ואני מציעה שביחד נראה למחלות נשיות בפרט וכמו שאמרתי שיש לכן כתובת בבית הזה.

אנחנו מאוד היינו רוצות ורוצים לדעת שגם יש ציבור מאחורינו, כשאני הולכת לוועדת כספים אני אלחם על זה שיהיה פט סיטי בבית חולים נהריה, אני צריכה לדעת שיש מאחורי ציבור, ולא שאלות אז תפרקו את הממשלה, חבל שיושבת ראש הקואליציה לא כאן, אני חושבת שזה לא שאלות רלבנטיות. צריך להיות מכשיר פט סיטי בנהריה, נקודה. אחר כך נסדר את העניינים הפוליטיים שבעינינו, אבל חשוב שהציבור, אתם, תהיו מעורבים בזה, תשמיעו את קולכם, זה מחזק אותנו במאבקים החשובים האלה. תודה.

תודה רבה חברת הכנסת יעל. אני רוצה להזמין למיקרופון את מירב דמארי מאגודה למלחמה בסרטן, מנהלת מחלקת הסברה, מידע וקידום הבריאות.

תודה. אז קודם כל באמת שאפו גדול לחברת הכנסת עידית סילמן, לכל הארגון של הוועדה הזו ושהיא רואה חשיבות של הנושא ומקדמת אותו. חשוב לי לומר כמה דברים.

אנחנו באגודה למלחמה בסרטן כבר בסוף שנות השמונים יזמנו והקמנו את תכנית הסריקה של הממוגרפיה במדינת ישראל, האגודה למלחמה בסרטן היא זאת שדחפה, כי עד אז לא היתה כאן תכנית סריקה לאומית. וכמובן שאנחנו תומכים, הוזכר כאן מרכז מירב, אז האגודה גם סייעה להקים את מרכזי השד הכוללניים גם בתל השומר, גם ברמב"ם, גם בעוד עשרות בתי חולים.

האגודה למלחמה בסרטן בעצם התחילה כבר בשנות התשעים עם בדיקות שד ידניות ומה שהוכח אחרי הרבה הרבה שנים כלא יעיל ולא מפחית תמותה, ולכן הגענו למסקנה שצריך לקדם את מה שכן מפחית תמונה. ב- 25% הפחתה מתמותה בסרטן השד הם בזכות התכנית הלאומית שיזמה האגודה למלחמה בסרטן, אנחנו כמובן בשיתוף משרד הבריאות וכל קופות החולים. בכל מקרה יש לנו גם קמפיין שאומר בכל גיל ובכל מצב, אם את מרגישה בשינוי כלשהו בשד, גשי לרופא והתעקשי לברר את טיבו וזה אומר, כל אישה, באופן פרטני, לא כבדיקת סינון כמו שליטל אמרה, אבל כל אישה אם היא מרגישה, לא משנה באיזה גיל, אם היא מרגישה בשינוי, באודם, באיזה שהוא שינוי בפיטמה, היא צריכה באמת ללכת לרופא ולדאוג לעשות את כל הבדיקות ולהתעקש גם, אם היא מרגישה להתעקש וללכת עם האמת שלה ולעשות את כל הבדיקות.

בכל מקרה, כבדיקת סינון, כרגע גם בכל העולם עדיין לא נמצא שהתועלת עולה על הנזק, ולכן כרגע הבדיקה נמצאת בסל מגיל 50. דובר פה על ידי חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי לגבי הסברה. האגודה רק תומכת בחולים, אנחנו עושים מניעה, הסברה, גילוי מוקדם, אבחון מוקדם, מחקרים. האגודה מובילה את חקר הסרטן בארץ מזה שנים רבות, אנחנו קיימים משנת 1952, ולכן ההסברה אנחנו עושים אותה כבר מגיל הגן וגם בכיתות בתי הספר, המדריכים שלנו ניגשים לכיתות ומלמדים ממה מלמדים את הילדים איך לאמץ אורח חיים בריא.

העלו פה את הנושא של השמנה, שזה הופכת להיות המגיפה ועוד מעט מתרכזים רק בזה, אז אנחנו עושים מצגות לילדים בבתי ספר ומלמדים אותם איך לאמץ אורח חיים בריא ובאמת גם הרצאות מניעה בתחום השד, אז יש לנו את זה בכל רחבי הארץ, כל הארגונים, חברות.

אנחנו לאחרונה, אני רוצה להגיד פה עכשיו, פעם ראשונה בישראל משיקים סדרת פודקסטים חדשה בהנחייה של קרן נתנזון-וייץ שיושבת כאן ושהיא נשאית BRCA ועזרה לנו בהתנדבות מלאה להנחות את כ הפודקסטים האלה, שמונה פודקסטים לרשות הנשים וגם מירב בן דוד השתתפה, פרופ' מירב בן דוד השתתפה ועוד פרופסורים רבים וטובים, אני מציעה לכל האנשים באמת להכנס ולהקשיב לפודקסטים האלה, זה יכול מאוד מאוד לעזור ולתמוך בהם בכל השלבים.

מה שאני עוד רוצה להגיד זה הפעילות הענפה שלנו לחולות סרטן השד. אנחנו יש לנו קבוצות תמיכה, הכל ללא עלות. ייעוץ מיני גם בטלפון, גם בזום, גם באופן אישי. יש לנו את הפרויקט שנקרא "להראות טוב ולהרגיש טוב יותר", מרכזי התמיכה שלנו ברחבי הארץ. יש לנו 70 סניפים ברחבי הארץ ואנחנו תומכים בנשים באמצעות פרויקט שנקרא "יד להחלמה", כדאי שכל אישה תכיר את פרויקט "יד להחלמה". הפרויקט הזה מלווה נשים, זה נשים שהיו חולות בעברן, עברו הכשרה מקצועית באגודה למלחמה בסרטן ומקבלים תמיכה וליווי מקצועי מאותן בנות חברות בפרויקט.

האגודה למלחמה בסרטן מממנת את העובדות הסוציאליות ואחיות וצוות רב מקצועי במחלקות האונקולוגיות בבתי החולים לתקופה של חמש שנים, זאת אומרת יש המון המון השקעה גם בבתי החולים במרכזי השד, גם לטובת חקר הסרטן, גם של סרטן השד וגם של סרטנים אחרים, כי האגודה למלחמה בסרטן היא בכל תחומי הסרטן ולא רק במחלה, אני אומרת הפעם גם במניעה, אז אנחנו תומכים ומקדמים וגם הקמנו את מרכזי השד בארץ.

אנחנו מזמינים את כל הנשים להצטרף לאגודה למלחמה בסרטן ולהיות חלק מאתנו, אנחנו עכשיו יצאנו עם קמפיין חדש בנושא BRCA כי הבדיקה הזאת אכן, הזכירו אותה פה, נכנסה לסל שנה שעברה, אבל באמת לא באה לידי ביטוי בכלל הנושא של הקורונה. בעקבות הקמפיין שלנו מקבלים עשרות טלפונים של נשים שבאמת מתקשרות לברר, ראו את הקמפיין שלנו, אנחנו אומרים אם את ממוצא אשכנזי, את בסיכון מוגבר להיות נשאית של מוטציה BRCA ואת בסיכון מוגבר אם את נשאית במוטציה לחלות בסרטן שד ושחלה, גשי להיבדק, זה ללא עלות.

אגב עלה כאן הנושא, מה קורה עם אישה שהיא לא אשכנזייה, אישה שהיא לא אשכנזייה יש לנו באתר האגודה שאלון שנקרא הסיכוי שבסיכון, השאלון הוא שאלון אינטרנטי, את צריכה להיכנס לענות על השאלות של הסיפור המשפחתי שלך, ואם את הסיכון את מקבלת מכתב, התוכנה הזאת שולחת לך מכתב הפניה לרופא והמלצה לייעוץ גנטי. זאת אומרת ממש הפניה לרופא ואנחנו באמת מעודדים מכיוון שהמוטציה הזאת היא מאוד נפוצה בארץ ובעיקר בקרב יהודיות אשכנזיות.

פרופ' אפרת לוי להט שהיא יושבת ראש קונסורציום הגנטי שהוא מומן מטעם האגודה למלחמה בסרטן, באמת קידמה את זה בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן, קידמה את הבדיקה הזאת והכניסה אותה לסל ולכן אנחנו עושים עכשיו הסברה במיליוני שקלים לנושא הזה גם בעיתונות, ברדיו, בטלויזיה, בדיגיטל, אנחנו מאוד חזקים ברשתות החברתיות, מאוד חשוב לנו שאישה בריאה תשאר בריאה, שהיא תדע להפחית את הסיכון שלה, שהיא תדע לעשות, את יודעת כל אחת בוחרת לעצמה את ההפחתת סיכון כמו שהיא רואה, אחת מחליטה לעשות כריתה, אחת מחליטה להיות במעקב, הכל בסדר, רק תעשו את הבדיקה הזאת, הבדיקה הזאת חינם לנשים אשכנזיות, אז אל תפספסו את זה, תלכו ותעשו אותה, לכל אישה מעל גיל 25 אני ממליצה ללכת, לכל אישה אשכנזייה לעשות את הבדיקת דם.

מה שקורה זה שזה יוצר קצת בגלל הייעוץ הגנטי, אנחנו מפנים עכשיו נשים אשכנזיות לעשות בדיקה. הכניסו את זה לסל, גם לפני זה היה תור עמוסים מאוד בייעוץ גנטי בקופות החולים, אני חושבת שמלי תסכים איתי, ואני חושבת שצריך לתת פה דגש על הנושא הזה שיהיה יותר אפשרות ונגישות להגיע ליועץ גנטי בקופת חולים, חבל שאישה רוצה להגיע לייעוץ גנטי והיא צריכה לחכות תשעה חודשים אנחנו פה מאבדים את המומנט, אז אני ממליצה להגביר את כוח האדם בנושא הזה של ייעוץ גנטי, האגודה תמיד נותנת וזמינה ויש לנו וועדה של שירותים רפואיים וכל הוועדות המקצועיות של האגודה שתומכות גם בקופות חולים, גם בבתי החולים במיליוני שקלים כל שנה, אז פה אני אומרת, עם זה יש קושי לנשים, זאת אומרת, מצד אחד אנחנו אומרים לה לכי תבדקי, אישה אשכנזייה זה עכשיו בחינם, מצד שני רגע אחד כי למרות שהבדיקה היא נכנסה לסל בהוראה שלא צריך ייעוץ גנטי מקדים, שזה מצוין, אבל יש קופות חולים שכן מחייבות את זה, ולכן אני אומרת צריך לתת פה דגש ולנסות לפתור את הצוואר בקבוק הזה, זה יהיה לטובת הנשים.

דעה מאוד מאוד חשובה גם לציבור כללי וגם לעובדי הרפואה ומרפאות. אפשר להגיע לאסיפות צוות במרפאות של קופות חולים וגם לתת להם הדרכות.

אני חייבת לציין שאנחנו בדיוק מוצאים מסרון לכל הנשים ללכת ולעשות את הבדיקה.

אולי במקביל לעשות בדיקה גנטית, פשוט שילכו לעשות ממוגרפיה בגיל צעיר ויגלו את הסרטן בגילוי מוקדם.

גם וגם, זה לא במקום.

הבדיקות סקר עושות את ההבדל בחיים, 25% הבדל בהישרדות.

כל אחת מאיתן יכול להכנס לאתר פייסבוק שלכם לרשתות חברתיות ולעשות לייק ושיתוף זה גם לסייע להגיע מידע לציבור.

הקמפיין הזה נמצא בפייסבוק, גם הקמפיין אגב החדש של האגודה למלחמה בסרטן שמראים אישה שכל מני אנשים לובשים לה עזבי, את צעירה מדי, אין לנו סרטן ומה את מתעוררת ואומרת, אני אקשיב לעצמי ואני אלך להיבדק.

תודה מירב. חברת הכנסת נירה שפק הגיעה, במיוחד יצאה ממושב דיון בוועדת הכספים הגיעה לכאן. תודה שהגעת.

אנחנו באמת לא באנו למסחרה, יש כל כך הרבה דברים חשובים והמון תחומים שאנחנו צריכים לטפל בהם. אנחנו רוצים לא רק להעלות את תוחלת החיים, אלא גם שתחיה בביטחון, ביטחון תזונתי, ביטחון בריאותי, עוד הרבה דברים אחרים ובזה באמת אנחנו עוסקים. אבל לא באתי לדבר על זה, באתי לדבר על הנושא החשוב הזה. גם כבוגרת המסלול מה שנקרא.

אני רוצה דווקא לדבר, ודיברו כאן הרבה מה נדרש מרשויות, ממשרדי ממשלה, מעמותות. אבל אני רוצה לדבר על האחריות האישית שלנו. הנושא הזה חייב לבוא, כמו עוד נושאים, אבל זה מאוד, הסטטיסטיקה היא מטורפת. והמודעות של זה בציבור היא לא גדולה. ואני חושבת שיש לנו חובה, אם פעם לפני נגיד כמה שנים טובות היום אומרים לנו שכל אחד לפני שנכנס לאוטו יקליק את עצמו לשמור על הביטחון שלנו בחגורה, אנחנו זוכרים איך זה התנהל, אני בגיל וותיקה. והיום אין דבר כזה, זאת אומרת, אין מצב, היתה תקופה שילדים אמרו לנו, כי השתמשו בסוכנים חברתיים ומה שנקרא יקליק מי שיקליק ראשון, אם אתם זוכרים, והיום אין דבר כזה אם אתם זוכרים והיום אין דבר כזה, זה כבר הפך להיות ב- DNA שלנו, אז גם לנו יש חובה אישית, כל אחד, כמו שאנחנו שומרים על התזונה, גם נשמור בנושא הזה והעידוד של גופים וקבוצות לעסוק בנושא הם חשובות, ואני רוצה לפרגן לקבוצה. אני גרה בקיבוץ כפר עזה, בעוטף עזה, ואני חייבת לספר על פרויקט שהייתי שותפה לו כמתנדבת, לא כמובילה. בשנת 2017 טל אמסטרדם ויובל קופרמן וסתיו קופרמן צעירות מקיבוץ ארז כולן, לאחר שנפטרה אחותה של טל, הגר, מסרטן השד והבת זוג של האבא של יובל וסתיו, אורית, נפטרה, הן החליטו להקדיש את זמנן, את מרצן לנושא הזה, ופעם בשנה מתקיים, הקמפיין הוא כל השנה, אבל פעם בשנה עושים אירוע שתכליתו לאסוף כספים כדי להעביר כספים לטובת אחת מתשע כמובן, ובשנות הקורונה הן לא ויתרו, עשינו את חלה עם משמעות וקנינו חלות וחילקנו ואני חושבת שכל עוטף עזה שמנו לא מהאוכל בקורונה, אלא מכמות החלות שהם היו צריכים לאכול ובאמת אחת מתשע בחרתי לדבר עליהן כי ההפצה של המשמעות ושל הסיכון הוא מאוד מהותי, מאוד מאוד מהותי.

אני עברתי את הבדיקה לפני הגיל, ואני פה היום. ההבנה הזאת היא החשובה, ולכן אני חושבת שבזה צריך להשקיע ולראות מעבר לסל, מעבר להורדת הגיל של הבדיקה, גם להפיץ ולהבהיר את החשיבות של האנשים, שלא לשבת בכיסא ולחכות לגודו. וזה גם חובה שלנו ולכן אני מנצלת את הבמה הזאת כדי לפנות להורים, לאחים, לאחיות, ללחוש עשית? טיפלת? תבדוק, בלי זה זה לא יקרה, אי אפשר שרק צד אחד יטפל בבעיה, זה לא יקרה. אז תודה על האירוח החשוב הזה. כולל בשדולה שלי, השדולה לקידום פערים בין פריפריה למרכז, אני דנה גם בדברים האלה כדי לאפשר את מה שיש לפריפריה ואני רוצה להגיד לא טוב בכל התחומים וגם בתחום הזה, אז אני גם כתובת שלכם בהקשר הזה מעבר לנושא גם פריפריה מרכז.

(היו"ר עידית סילמן)

תודה לך נירה.

אם אפשר, אני רוצה להתייחס להבדלים בין פריפריה למרכז, כשאמרה פרופ' בוקר שהוועדה שמינה משרד הבריאות אפשרה לנשים בנות 45 לבוא מיוזמתן, אישית אל רופא המשפחה ולבקש ממוגרפיה ואז הרופא מסביר להן למה לא כדאי ואם הן מתעקשות הן מקבלות את הממוגרפיה. זה מיועד לנשים פריבילגיות, לנשים במרכז, לנשים שזמין להן, לנשים שיש להן שיח עם הרופא שלהן, זה לא מיועד לנשים שלא יודעות, שלא מודעות ומקפידים לשמור אותן לא מודעות, מכיוון שאף אחד לא אמר לנשים אפילו לנשים בסיכון, שמהיום שקמה התכנית לגילוי מוקדם, יש להן זכות מגיל 40 להגיע מדי שנה, לא פעם בשנתיים, אלא מדי שנה, להגיע להיבדק כי הן בסיכון. מישהו קורא להן? איזה שהיא יש לה מדד איכות לנשים בנות 40? אנחנו לפני חמש שנים פנינו למשרד הבריאות והתחלנו לדבר על מדד איכות לנשים כאלה, בנות 40, כדי שהקופות תהיה להם המוטיבציה והפרקטיקה שלהם תהיה לחפש את הנשים האלה כמו שהם מחפשות את הנשים בנות ה- 50 וכלום לא קרה. הסבירו לנו שמדד איכות מסובך מדי ושיש כבר לבתי החולים מספיק מדדי איכות והמציאות היא שהנשים בסיכון, א') לא יודעות על הזכויות שלהן, בוודאי לא בפריפריה, שנית, הן לא יודעות שהן בסיכון.

אני רוצה להגיד על זה משהו, אני חושבת שאני מסכלת מי יושב כאן, אני תמיד מסתכל מחוץ לקופסא, אני מסתכלת מי יושב פה, יושבים פה ארגונים שנוגעים בדבר מה שנקרא, אבל רשות המתנסים או נעמ"ת או ויצ"ו או הבחרות לא יודעת למה, יכולים אני יודעת מה אנחנו עושים, כשאמרו הגיל הוא מעל גיל 50 התאספנו בקיבוץ, ונכון קיבוץ זה פריבילגיה, אבל הבאנו רופא, שילמנו 20 שקל כל אחד, הוא בא לשעה וחצי והוא מישש אותנו ובדק.

עכשיו, אפשר גם לפני הצגה לעשות חדר, אני מדברת על משהו שרק נמצאות, יש את תרבויות, שישי נשי, יש מלא תקציבים כאלה שגם ככה נמצאים, צריך לצאת רגע מהקופסא, לעשות את העבודה גם עם ויצ"ו, גם עם נעמ"ת, גם כשאני באה למעון של הילד שלי, אני אומרת את הארגונים האלה הם גם צריכים לשבת על השולחן הזה, זה לא רק מעניין את מי שפה, בוא לא נלך בצורה מסורתית כאילו שזה בעיה שלי אם אני פה אוקיי?

רוצים המלצה?

מתנצלת אני חוזרת לדיוני תקציב.

עוד מילה לגבי הפריפריה הגיאוגרפית, אז האגודה למלחמה בסרטן באמת יזמה את הניידת ממוגרפיה.

אני רוצה לתת רק לאורית לסיים את המשפט.

מה שאני רוצה לומר, שהאיזון הזה שהוצג בפנינו במה שנחשב כתועלת הממוגרפיה, ומה שנחשב כנזק של הממוגרפיה מבוסס על נתונים לא נכונים כי הדבר הבסיסי, מספר הנפטרות הוא מספר שהמדינה מפרסמת אותו מדי 3 שנים, 3 שנים אחורה.

המספר הזה הוא לא נכון, לפני 3 שנים הייתה כאן רשמת הסרטן אנחנו ביקשנו ממנה במעמד ישיבה דומה לזאת שהיא תיתן לנו את מספר הנפטרות לא כפוף לעובדה שהספירה הזאת נעשית לפי התעודות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובתעודת הפטירה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לא מציינים בהכרח את סרטן השד כגורם הפטירה, אלא את הסיבת הפטירה המידית שזה יכול כישלון בלב, וכישלון במוח וכישלון כל מערכת אחרת בגוף.

במציאות אמרו אז שייתנו תשובה גם לוועדה וגם לנו על מהו המספר הנכון ועל מהי ההטיה כי בעתם אין מושג לאף אחד כשלא כתוב בבסיס, אין מושג לאף אחד אם זה 10% טעות, אם זה 50% טעות. עברו 3 שנים ולא קיבלנו שום תשובה, אנחנו רוצות לדעת ביחס לנשים שגילו מאוחר מהי ההתפלגות הגילאית, אני הסתכלתי בפרסום האחרון של המלב"מ לא מצאתי את זה, אבל יכול להיות שלא מצאתי.

אבל את יודעת שכשאתם פונים אלינו בשאילתות כאלה, אתן מקבלות את התשובה.

זה נכון , למה לא קיבלנו כשהבטחתם אותה?

אנחנו נבדוק ונגיב.

שפעמיים כבר העלתה אחת מתשע, שהם לא נכונים ושקריים. לא נכון אנחנו מקבלים את כל הנתונים של כל מי שאובחנה עם סרטן שד בישראל, תאריך האבחנה כמו בכל מקום בעולם שסופר את מקרי סרטן השד, זה תאריך הפתולוגיה. אין לנו דרך לדעת מתי זה התחיל.

אז אני רק אגיד שאנחנו נגיש שאלות מסודרות ונקבל תשובות מסודרות.

משפט אחד אחרון אני נותנת ליונגרמן שונית שנמצאת איתנו בזום כי אנחנו פשוט אחרי המשפט שלה נסכם עולות כי אנחנו הרבה אחרי הזמן ויש לנו תמונה של כולם. אז שונית משפט שלך ואני מתנצלת שזה קצר ועוד יש לנו כאן הרבה על הזום שרוצים לעלות ופשוט אין לנו את האפשרות.

תודה רבה, קודם כל אני רוצה להודות לכם שנתתם לי את הבמה להשמיע את הקול שלי. וכמובן תודה מיוחדת לחלאסרטן ... להנגיש תחושות שייכות ובמה לי ולהרבה מאוד חברים שאני בתוך קהילת חלאסרטן.

שני שונית יונגרמן, אני נציגת חלאסרטן בעצם, אני חולה בסרטן שד גרורתי וכיום אני בת 34. ב־2016 אובחנתי עם סרטן שד מסוג כרצינומה פולשנית. ההתחלה שלי היתה קצת שונה, בגלל הסיבה שהייתי מאוד מאוד צעירה, לקח הרבה מאוד זמן עד שאיבחנו את המחלה שלי א') כי בעצם אין לי שום היסטוריה רפואית של סרטן שד במשפחה; ב') הייתי בת 27, הייתי מאוד צעירה ולא זכאית לשום בדיקה לגילוי מוקדם של סרטן שד.

לאחר מספר פניות לחדר מיון נשים, בעקבות דימום מהפיטמה ומחזור שלא פסק במשך ארבעה חודשים שלמים, נאמר לי על ידי רופא מאוד בכיר במיון שאין לי שום דבר, אני בריאה לחלוטין ושאני אפסיק להגיע למיון רק בגלל הדם. לא חתכתי את האצבע, יצא לי דם מהפיטמה. שלהיום אני מבינה שזה סימן מובהק מאוד לסרטן שד.

בעקבות כל האירוע הזה, הוריי ואני החלטנו לגשת בעצם לרפואה פרטית כי הבנו שברפואה הציבורית אני לא אקבל תשובה והתייחסות נאותה.

שונית, אני מצטערת שאני נאלצת לקטוע אותך, פשוט כולם מחכים לנו למעלה, אני רוצה איזה שהוא מסר ממך, אם יש לך להעביר לנו, וכמובן זה לא הדיון היחיד, אנחנו פותחות כאן סדרה של דיונים ויש לנו גם מחקר שאנחנו נבקש מהממ"מ, איזה שהוא מסר שאת רוצה להעביר, הכי חשוב בתור מי שמתמודדת באמת.

אז המסר שלי הוא בעצם לסרטן אין גיל, סרטן לא בא רק מגיל 50 ומעלה, הייתי בשנות ה-20 שלי כשחליתי בסרטן שד, מאוד אלים, ואין מספיק מקום לצעירות שחולות בסרטן שד. אצלנו בקהילה מאות נשים צעירים שחלו מתחת לגיל 30 וקולם לא נשמע ולהן אין בדיקות לאבחון מוקדם גם לכירורג שד הן לא יכולות להגיע ואני חושבת שמערכת הבריאות חייבת לשנות את ההתייחסות עבור נשים צעירות מתחת לגיל 40 זה מאוד מאוד חשוב, זה מציל חיים, כשאתם אומרים גילוי מוקדם מציל חיים אתם צריכים לעמוד מאחורי המילה שלכם וכבחורה בשנותה-20 לחייה מגיעה לרופא כי היא הרגישה משהו, כי היא רואה איזשהו שינוי בחזה שלה, לא להגיד לה זה ציסטה לכי הביתה את בריאה וכמה חודשים לאחר מכן היא תגלה מחלה גרורתית בלי יכולת החלמה יותר. זה המסר שלי.

תודה שונית, תודה וסליחה ממי שעוד נמצאים איתנו בזום ומי שלא הספקנו לתת להם פה את הבמה, אנחנו עולות כולנו היישר מפה לתמונה של נשים בוורוד ברחבת הכנסת למעלה, אז תעלו איתי מהר כי כבר ח"כיות מחכות לנו שם. אנחנו נמשיך לעבוד ולפעול כאן למען נשים שמתמודדות, שמחלימות, מקבלת מאוד את ההערות ואנחנו נעדכן על הדיונים הבאים, אז מוזמנות.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30.