פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



25
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
05/10/2021


מושב שני




פרוטוקול מס' 5
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, כ"ט בתשרי התשפ"ב (05 באוקטובר 2021), שעה 11:30

במסגרת ציון יום מיוחד בכנסת: שוויון בחינוך וחינוך חינם בישראל. על סדר היום: חינוך למצוינות בענפים השונים בפריפריה

חברי הוועדה: יעל רון בן משה – היו"ר
אלינה ברדץ' יאלוב

מיכאל ביטון
מופיד מרעי

גיא דגן - מנהל תחום דעת וממונה על החינוך הגופני, משרד החינוך

מאירה אבידר - ממונה תכניות יחודיות לתלמידים מצטיינים, משרד החינוך

מריה יריב - מנהלת מחלקת תאטרון, משרד התרבות והספורט

נורית שרביט - מפקחת , ספורט נשים וספורט עממי, משרד התרבות והספורט

עירית פוגל - מנהלת תחום תאטרון, משרד התרבות והספורט

מוחמד חלאילה - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

רינת שפרן - מנהלת אגף בכיר מדע וקהילה, משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל

אופיר פז פינס - ראש המכון לשלטון מקומי, אוניברסיטת תל אביב

שירי אמיר - מנהלת רשת ערי מצוינות, אוניברסיטת תל אביב

רן שי - יו״ר הוועדה האתית-משפטית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

קריסטינה כצבמן - תלמידה בחטיבה קרית שמונה (התעמלות אומנותית)

מיכאל כצבמן - אבא של קריסטינה כצבמן

נזהה קדור - מורה בבית הספר סקופטאן חלבי

אימאן ח'ליפה - מנהלת חטיבת הביניים קופטאן חלבי

אנגאם חוסייסי - סגנית מנהלת ביה"ס קופטאן חלבי דלית אל כרמל

ירדן וורטמן שהם - ספורטאי, מטפס הרים

ענבל וורטמן שהם - מלווה של ירדן וורטמן שהם

נאדיה הנו - מלווה של הנו מוניה

זהר אלדין הנו - מלווה של הנו מוניה

מוניה הנו - תלמידה, סגנית אלופת עולם בקיקבוקסינג

ראני סאלח - תלמיד תיכון דרכא-דאליית אל כרמל, חלל וסייבר

פאתן סאלח - אמא של ראני סאלח מדאליית אל כרמל

לב משין - מלווה של דוד יעקב משין

דוד יעקב משין - מצויינות אקדמית בית ספר אמי"ת כרמיאל

אסף קורליקר - תלמיד, מייצג את ישראל ברובוטיקה

לילך קורליקר - מלווה של אסף קורליקר

מירב בן שימול - ראש תחום חינוך, רווחה וקהילה. מרכז השלטון האזורי בישראל

מוהנא פארס - מנהל אגף בכיר במשרד החינוך, תוכניות לאומיות מערכתיות

ד"ר מאור פריד - מרצה, מייסד ומנכ"ל תוכנית "ללמוד להצליח", הטכניון.

אתי שבתאי

חבר תרגומים


במסגרת ציון יום מיוחד בכנסת: שוויון בחינוך וחינוך חינם בישראל. על סדר היום: חינוך למצוינות בענפים השונים בפריפריה


היו"ר יעל רון בן משה

בוקר טוב לכולם, יום שלישי 5/10/2021, כ"ט בתשרי, תשפ"ב, אני פותחת את הישיבה, כמו בכל ישיבה אני אתחיל בהקראת שיר לקראת הבאות, יעל קלומור, קחי את כל מה שאת יודעת שאת יכולה, את כל מה שיכולת לך, שאת יודעת שיכולת, קחי את כל המראות שהראו לך אותך יכולה, את כל העיניים שראו לך את הכוחות, הניחי לך לשהות, עכשיו קחי את מה שהרגשת וככה תבואי אל הבאות. אני מקדישה את זה לכל הנערות המקסימות כאן וגם לכל הנערים, קחו את זה, תהיו, תמשיכו, אתם מרגשים אותנו שאתם כאן ואני בטוחה שגם שתדברו אנחנו נתרגש יחד אתכם, תודה לכל מי שהגיע מכל קצוות הארץ, גם להורים שנמצאים אתנו ומקדישים לזה זמן בשגרה, ביום יום וגם ביום המיוחד הזה שיזם אותו חברי חבר הכנסת מיכאל ביטון, יושב ראש ועדת הכלכלה שפועל נמרצות לטובת שוויון הזדמנויות לכל ילדי ישראל וצמצום הפערים בחברה הישראלית.

פתחנו את היום בשעה 9 בבוקר בכנס בהשתתפות שר האוצר ובהשתתפות שר התרבות והספורט, ואנחנו באמת משתדלים היום יחד עם חברי כנסת נוספים ונציגים נוספים שנמצאים איתנו גם היום פה פיסית וגם בזום וגם היו בדיון הקודם וגם נמצאים בוועדות אחרות בכנסת, לשים את הנושא החשוב הזה של צמצום פערים ושוויון הזדמנויות על סדר היום של הכנסת הזו תמיד, ובייחוד עתה לקראת אישור תקציב, שיווין הזדמנויות וצמצום פערים מבחינתי הם הבסיס לחוסנה של מדינת ישראל, חברה שבה לא יהיה שיווין הזדמנויות ויהיו פערים גדולים או גדולים מדי, היא לא חברה בריאה, חוסנה ייפגע וזה ישליך על הרבה מאוד ערכים של המדינה ואתם הנערים והנערות המקסימים, אתם העתיד שלנו אתם התקווה שלנו אנחנו רואים אתכם, אנחנו מתמלאים אופטימיות וגם מתמלאים אחריות אנחנו צריכים לדאוג לזה שכל אחד ואחת מכם לא משנה איפה אתם גרים לא משנה מה אתם אוהבים מה אתם פחות אוהבים במה אתם טובים, האחריות היא שלנו, המדינה לדאוג לזה שתוכלו לממש את כל הפוטנציאל שלכם ולהגיע להישגים הכי הכי טובים שלכם ובעיקר שתהיו מאושרים, שתוכלו להמשיך ולחייך לכל אורך הדרך גם אם לפעמים יותר קשה ואנחנו בטח נשמע את הדברים מכם. אז אני מעבירה קודם כל את רשות הדיבור קודם כל לחברי הכנסת שירצו להתבטא, בבקשה. סליחה רגע, אני מתנצלת אני צריכה, סליחה, כן אני צריכה להודיע שישיבה היא פומבית מכיוון שמשתתפים בה קטינים, אני צריכה להודיע שהישיבה היא פומבית שמתנהל בה פרוטוקול שיפורסם לציבור, כל מה שנאמר בדיון מתועד, כך שאם מישהו לא רוצה שהדברים שלו יתועדו בפרוטוקול או בשידור צריך להגיד את זה מראש. אוקי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, ליושבת ראש הוועדה, אורחים משתתפים נכבדים, בני נוער שהגיעו במיוחד, מלווים, משפחות שלכם, אני מאוד מתרגשת לראות אתכם בכנסת, כנסת זה מקום שמקבלים בו החלטות, החלטות על עתידה של מדינת ישראל והיום אנחנו מקדישים את היום לצעירים, יום מיוחד לשוויון בחינוך וזה לא במקרה אתם נמצאים כאן, כל אחד מכם לומד במסלול מיוחד ואני אשמח מאוד ביחד עם חברי הוועדה ומי שצופה בנו וצופה בעתיד על מה שאתם עושים, על הדרך שלכם, דרך מיוחדת, על ההשקעה שלכם ואנחנו כאן כדי לתת לכם כבוד ולהפיק לקחים ולתמוך בילדים, ילדים במדינת ישראל שכל אחד באמת יצליח לממש את הפוטנציאל שלו ואתם בדור בצעיר, אתם העתיד של המדינה שלנו, שיהיה לכם בהצלחה ונשמח לשמוע אתכם.

יופי, תודה רבה חברת הכנסת, אז אני מעבירה את רשות הדיבור לדוברים החשובים ביותר של היום הזה, אני מציעה שנתחיל מקריסטינה, אז תציגי את עצמך, תספרי לנו עלייך.

שלום אני קריסטינה כצבמן, אני בת 13 מקרית שמונה ואני עוסקת בתחום התעמלות אמנותית, כבר 10 שנים, במהלך כל 10 השנים אני השתתפתי בתחרויות בינלאומיות, אליפויות ותחרויות רגילות ובשנתיים האחרונות ברציפות אני אלופת ישראל לגילאים שלי.

היו"ר יעל רון בן משה

אז איך זה להיות אלופת ישראל מתעמלת אמנותית מקרית שמונה?

זה מאוד מרגש, שהגעתי לזה, וצריך גם עבודה קשה בשביל זה.

היו"ר יעל רון בן משה

איפה את מתאמנת?

אני מתאמנת באולם.

בקרית שמונה?

האולם הזה זה ליד הבית ספר שלי ואני מתאמנת בו.

אוקי, מי הגיע איתך היום?

אבא שלי.

אהלן אבא, נעים מאוד, כמה פעמים בשבוע את מתאמנת קריסטינה?

אני מתאמנת כל השבוע חוץ מיום שבת.

ותחרויות מתקיימות בימי שבת או?

לפעמים ביום שישי לפעמים ביום שבת ולעיתים רחוקות ביום חמישי.

ואז את נוסעת עם מאמן? עם קבוצה?

אני נוסעת עם ההורים שלי.

עם ההורים שלך, כשבדרך כלל איפה התחרויות מתקיימות?

בכל מיני ערים.

אוקי.

בעיקר בצפון ובמרכז

ויש לך חברים נוספים לקבוצה? שמתאמנים איתך בקרית שמונה משתתפים איתך בתחרויות?

כן יש לי הרבה חברות בהתעמלות אמנותית, אני מתחרה איתם

רובן מקרית שמונה או ממקומות אחרים?

רובם מקרית שמונה, יש גם ממג'דל שמס

ממג'דל שמס, שגם מגיעים. אבא של קריסטינה רוצה לספר לנו קצת על החוויות מקרית שמונה? נסיעה לתחרויות? מה זה מצריך ממשפחה? אם אתה רוצה אז בוא שב איתנו, זה חבר הכנסת מיכאל ביטון יבוא מסביב ואני מזמינה את האבא של קריסטינה אלופת הארץ בהתעמלות אמנותית מקרית שמונה שבדיוק סיימה, אז רק נשמע את אבא שלה ואחר כך נעבור לחבר הכנסת ביטון.

זה מצריך שעות ומצריך התעסקות והנסיעות הן בכל הארץ, היו גם תחרויות בבני ברק, אז אם יש תחרות אז מעמיסים הכול ונוסעים, כל יום להתאמן ארבע וחצי שעות, אני חושב שהיא עושה את רוב את העבודה אנחנו רק תומכים בה.

אני יכול להעריך, אני פה, אני כאן, לא אני אשמח לתת לך את המקום, ציינתי גם בפתח דבריי שאתה יזמת את היום החשוב הזה וסיפרתי קצת על דיון הבוקר שהיה בהשתתפות שר האוצר ושר התרבות והספורט, נמצאים איתנו ילדים מכל קצוות הארץ.

במיוחד מפריפריה.

מכל קצוות הארץ ממש מהקצוות, לא כמטאפורה, דיברנו כבר עם קריסטינה אלופת ישראל בהתעמלות אמנותית, בת 13 מקרית שמונה, גם שאר הילדים ילדות נערים נערות מצטיינים בתחומם, נמצאים איתם גם מלווים, סיפרנו על זה שהיום עוסק בעצם בשוויון הזדמנויות וצמצום פערים בחינוך, נושא שאתה מוביל אותו בכנסת הזו ובכלל, ובבקשה אני אשמח לשמוע.

תודה רבה, חברת הכנסת יעל רון בן משה וחברי הכנסת שנוכחים בדיון הזה, על עצם היוזמה והכותרת המיוחדת חינוך למצוינות בענפים שונים בפריפריה, בחרנו אותו מכמה סיבות, כי אנחנו נאבקים על שוויון הזדמנויות בחינוך ועל הסוגיה של תשלומי הורים שזה פוגע בשוויון, אבל אנחנו לא אומרים שמישהו מתבלבל שבפריפריה אין ילדים מצוינים, יש ילדים מצוינים, כל מה שנשאר זה שניתן להם הזדמנות שווה. עכשיו מתקנים לספורט כמו במכון וינגייט אין לנו בכל מקום, אבל יש לנו אלופי עולם בטניס מקרית שמונה, כי יש שם משוגע לדבר שאמר אנחנו נעשה מצוינות בטניס. היה אצלי ילד בירוחם, משפחה עם המון קשיים, עולים, ממש קושי כלכלי, גאון בשחמט, גייסנו כמועצה מקומית לצד התחרויות, הביא פרסים, כל ילד בפריפריה יש לו איזה מיוחדות, הוא בטח במוסיקה, ברובוטיקה, המתמטיקה בספורט באמנות באיזשהו עולם תוכן, האם אנחנו נאפשר לו את ההזדמנות הזאת? כדי שזה יקרה צריך לעשות שיווין בחינוך, צריך לתת לרשויות בנגב ובגליל ובפריפריה החברתית יותר משאבים, לא בגלל שההורים שלהם שילמו ארנונה, שלא נתבלבל, הורים בירוחם והורים בתל אביב משלמים ארנונה דומה, למה תל אביב יכולה יותר לילד? לא בגלל הארנונה של ההורים, בגלל הארנונה של הפעילות העסקית של המלונות והבנקים, משם העירייה יכולה לקחת ולתת יותר וזה יפה שתל אביב נותנת יותר, אבל אנחנו במבט של מדינה, מדינה הקימה רשויות מקומיות והיא לא יכולה שיהיה לה רשות אחת שתתן יותר חינוך ורשות מקומית שתתן פחות ולכן זה נקרא תקצוב דיפרנציאלי, לתת סכום תקציב לרשויות מקומיות לחינוך פורמאלי ובלתי פורמאלי וככה לייצר שוויון הזדמנויות.

הייתי מנהל מתנ"ס, הייתי חבר דירקטוריון בחברה למתנ"סים ואני סיפרתי גם בוועדה היום שהייתי ילד שובב, בטח חלקכם גם שובבים ולא הייתי תלמיד מצטיין, אבל הייתי מצטיין בתנועת נוער בבני עקיבא ומצטיין בחוגי סיירות ולמרות שלא גמרתי בית ספר בגיל 17, הלכתי לגולני, מה שגרם לי להיות קצין בגולני זה החינוך הבלתי פורמאלי והמצוינות שלכם בענפים השונים היא משפיעה על החיים והזדמנות שילדים יקבלו בלוגים לספורט ולאמנות ולמוסיקה ולרובוטיקה ולרחפנים בפריפריה, זה העתיד, אני מתכוון לעבוד איתך יושב ראש הוועדה, את גם יושב ראש הוועדה לפניות הציבור שם יש לי בקשה אליך, המון פעמים מפלים ילדים בבתי ספר, פוגעים בהם, הם לא יוצאים לטיול, משפילים את ההורים שלהם בטעות בלי להתכוון, מזכירת בית ספר יכולה להגיד לאמא, ליד הורים אחרים את לא שילמת לטיול, זאת השפלה לכל החיים, ילד ששומע את זה ואתם תהיו עם יד על הדופק על כל פניית ציבור שפוגעת בילד או במעמדו, בכבודו, ידרוש את ההתייחסות לפתרונות, כי בסוף אלה מקרים פרטניים, לצד שינוי המדיניות בחוק ובסוף ביטול תשלומי הורים ותקצוב דיפרנציאלי וחיזוק הרשויות, אנחנו צריכים לטפל במקרים פרטניים ומי אם לא הוועדה הזאת, אז תודה רבה לכולם, גאים בכם על המצוינות והגאווה להגיד אני מהנגב, מהגליל, אני פעם אמרתי לילדי ירוחם, שאלתי את האנשים מה העיר הכי חשובה בעולם? הייתי ראש עיר בירוחם, אז לא היה נעים להם היו אומרים ירוחם, אמרתי להם לא, ירושלים, אז שאלתי מה העיר השנייה בחשיבותה בעולם? אז אמרו תל אביב, אז אמרתי לא, ירוחם, יש לנו גאווה מקומית, תהיו גאים במקום שבאתם ממנו, תהיו גאים בהורים שלכם, בזה שאתם מצוינים זה מרומם את הקהילה ואת כל המקום שבאתם ממנו, תודה רבה.

תודה רבה חבר הכנסת מיכאל ביטון, דברים מרגשים שמציבים בפנינו ככה את השביל, את המצפן, התפקיד שלנו פה בבית הזה לדאוג שבאמת לכל ילד לא משנה איפה הוא נולד ולאיזו משפחה יהיו את אותן הזדמנויות, יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות עד שנגיע לזה, אבל אנחנו מלאי אמונה ונעשה את זה יחד. אז אני רוצה להמשיך ולשמוע אתכם הילדים הנהדרים, האלופים, ירדן ספר לנו קצת.

אני ירדן בורטמן בן 13 מכחל, אני עוסק בטיפוס, אני מתאמן בנבחרת בכרמיאל 3 פעמים בשבוע ועוד פעמיים בקרית שמונה ויש לי עוד 4 אימונים עצמאיים בבית. אני לומד ליד קרית שמונה בעינות ירדן ואני גר בכחל, יוצא לי הרבה לנסוע.

איזה גיל אתה עוסק בטיפוס?

התחלתי בגיל 7 בכרמיאל שהקמפוס נפתח.

ויש עוד ילדים מכחל שעוסקים בזה?

כן, אח שלי מטפס איתי שם.

ואיך אתם מגיעים מכחל לכרמיאל?

תחבורה ציבורית.

כל הכבוד, מאיזה גיל אתה נוסע בתחבורה ציבורית?

מכיתה ה'.

מה זה אומר לנסוע מכחל לכרמיאל?

יש הרבה פקקים, לוקח זמן, צריך לצאת מהמושב לפעמים אנחנו יוצאים באופניים.

כמה זמן נסיעה בערך? או מהבית עד לאולם.

יש פקקים מהבית לכרמיאל, יכול לקחת 25 דקות, אבל יש הרבה פקקים וזה לוקח גם 50 דקות

זאת אומרת שכל יום אתה נוסע כיוון 45 דקות.

לרוב יוצא מהבית ספר שלי עד קרית שמונה ונוסע עד כרמיאל.

אז כמה זמן זה לוקח?

שעה וחצי.

כיוון?

כן.

ואחר כך עוד חזרה הביתה?

כן.

ותחרויות איפה אתה מתחרה?

יש בהרבה מקומות בעיקר במרכז, יש את אליפויות הארץ, נגיד לפני כמה שנים הייתה אליפות שניצחתי, הייתי צריך יום קודם להגיע, זה היה באשדוד, לישון אצל בני דודים שלי, כאילו אני לא הייתי כמו כל האחרים, בבית בנוח וישר מגיע לתחרות, אני צריך לישון אצל אחרים.

להתארגן הרבה מראש, אוקי. מה לגבי הקיר טיפוס בכרמיאל או בקרית שמונה? מתקן שאתה מרגיש שהוא טוב? שהוא מספיק לרמה שלך?

יש שם אחלה מתקן, מבחינת חברים, כל, זה הרבה נסיעה.

כן, עם מי הגעת?

עם אמא שלי.

שלום, את רוצה גם להגיד משהו? בואי למיקרופון בבקשה.

אני ענבל, שאלתם על המתקנים אז אולי זה הזדמנות להגיד שיש מתקנים מצוינים גם בקרית שמונה וגם בכרמיאל אבל הם מבוססים על שיגעון של אדם אחד ואני חושבת שזה אחד הדברים שמאפיינים את כל הדברים המעולים שיש בפריפריה שבאמת דברים קמים ונופלים כי הם על אדם אחד שבא ועושה, גם את סיפרת על אמנות אמנותית, זה פתאום מישהו שבא מקים דבר אחד שהוא ככה בנפשו אבל שהבנאדם הזה יוצא לחופשת לידה, עובר דירה או משהו כזה אין את הרצף ואין את המגוון כי אולי יש התעמלות וטיפוס אמנותית אבל לא יהיה משהו שהוא ככה יותר מיינסטרים. באמת שמדברים על השקעה בפריפריה אז הרבה פעמים מביאים, יש דיבור כזה על להביא דברים מבחוץ וליישר קו, הרעיון זה לא ליישר קו בעיניי, אלא באמת לאפשר לאנשי הפריפריה למצות את הפוטנציאל אם זה בתור מעסיקים או כל דבר אחר, לתת את האפשרות לכוחות הפנימיים ויש כוחות אדירים בתוך הפריפריה ליישר בעצמם את הקו והילדים פה מסמנים רק את, כאילו אזה ילדים מצוינים, אבל כל הילדים מצוינים , אבל להם יש להם אחריות חברתית עצומה לסמן בעצם מה הילדים, כי אין להם את הכישרון כזה או אחר, אבל את החסמים יש להם ואני חושבת שזה האתגר.

תודה ענבל. הצטרף אלינו חבר הכנסת מופיד מרעי חברי שכני לגליל, לא במקרה גם חבר הכנסת מיכאל ביטון מירוחם, חברת הכנסת מטטיאנה מכרמיאל, מופיד מרעי מחורפיש, אנחנו מגיעים מרחוק, אנחנו מגדלים ילדים מרחוק, אנחנו מכירים את האוכלוסייה שגרה גם בנגב גם בגליל, בבקשה חבר הכנסת מרעי.

קודם כל אני רוצה לברך אותך יעל,שהפריפריה באמת זורמת לך בעצמות,מרבית הפעילות של יעל היא באמת לקרב את הפריפריה למרכז ואת המרכז לפריפריה, אני רוצה לעשות את זה ביחד, בכמה תחומים,, אבל המפגש הזה והאשים שאת בחרת זה מוכיח לכולנו שפוטנציאל בפריפריה יש, אנשים מגיעים להישגים, אם זה ביישובים היהודיים ביישובים הדרוזים ומצליחים באמת להביא להישגים שיכבדו אותנו במדינת ישראל לקדמת העולם, זה מה שאתם עושים זה מה שאתם עשיתם, אז אני באמת מברך אתכם, כל אחד עם ההישג האישי שלו ואני אתייחס כמובן בהמשך שנשמע את כולם.
יעל: בסדר, תודה, יעקב בבקשה.

שלום לכולם קוראים לי יעקב בן 17 ואני בא מכוכב הגליל, כרמיאל, אני עליתי לארץ בשנת 2014 ושלוש שנים לאחר מכן הצטרפתי לתוכנית נוער באוניברסיטת תל אביב, שער להשכלה גבוהה אשר מאפשרת לתלמידי תיכון להשתלב בסביבה האקדמית וללמוד קורסים לתואר כבר בשלב הזה. אז אני לקחתי מספר קורסים, והקורסים שלקחתי היו יחסים בינלאומיים, מחשבה פוליטית, אסטרטגיה פוליטית, בעיקר כל מה שקשור לתחום העניין המרכזי שלי שזה מדעי המדינה ופוליטיקה.
יעל, את רוצה להגיד משהו כסגנית ראש העיר כרמיאל לשעבר?

אני מכירה את המשפחה ממש מקרוב, הכרתי את המשפחה בימים הראשונים בארץ כשעוד ניהלתי מרכזים רפואיים קופת חולים בכרמיאל קלטתי את המשפחה ואחר כך גם ליוויתי אותם בתפקיד ממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל, ואנחנו עברנו את המשפחה בבדיקה, שלושה בנים, יעקב הבן הצעיר במשפחה נמצא פה גם אח הגדול לב שהוא גם לומד במסלול מצטיינים במרכז בינתחומי בהרצלייה ודרך שהם עושים, משפחה של עולים חדשים שהגיעו לארץ עם אפס הזדמנויות ומיליון אחוז פוטנציאל, הם גם במהירה למדו את השפה העברית, אתם שומעים איך מדבר יעקב וההשקעה שלהם גם בלימודים, בשאיפות, זה גם הרבה תלוי במשפחה , הם שאלו, הם ביררו, הם לא חיכו שמישהו יבוא ויציע להם משהו, הם חיפשו הזדמנויות וחיפשו מסלולים ומשקיעים בלימודים פה, וזה מאוד חושב, כל הילדים פה במיוחד שיושבים כאן הם ילדים שמשקיעים אם אנחנו רואים ילד רואים את ירדן שמוכן לנסוע 50 דקות לכל כיוון להתאמן, אנחנו רואים את יעקב שהוא נוסע לתל אביב ללמוד בקורס מסוים באוניברסיטה, אנחנו רואים שזה תלוי באישיות, אז אני מאחלת לכם בהצלחה, תתמידו ובטוחה שתגיעו לגבורות ותצליחו בחיים.

יעקב תספר לנו קצת איך שמעת על התוכנית הזאת באוניברסיטת תל אביב? האם יש איתך עוד נערים או נערות מכרמיאל או מהסביבה? כמה פעמים בשבוע אתה נוסע לתל אביב? איך אתה נוסע? מי משלם את זה? אתה כבר בגיל שאפשר לשאול גם את השאלות האלה.

כן אז אני בעצם שמעתי על התוכנית הזאת עוד בכיתה ט' ומאז התחלתי את המכינה הקדמית ונחשב סטודנט עכשיו, אבל אני שמעתי עליה במקרה, כי בעצם אין שום חשיפה בבתי הספר לפחות לדעתי לגבי התוכניות האלה באוניברסיטאות ברחבי הארץ וגם בתל אביב בפרט אבל אני רוצה גם לציין שלא מזמן אני זומנתי לעבוד באוניברסיטת תל אביב ואני עבדתי שם כמתגבר וכמדריך ואני עבדתי בתוכנית נוער שהיא בעצם הוקדשה לילדים בפריפריה ודווקא שם כל הילדים בשונה ממני ידעו על התוכניות מבתי הספר שלהם, זה בעצם הייתה קבוצה מאוד גדולה של 50 בני נוער בעיקר בגילאי י' ששמעו על זה מהמחנכים שלהם, מהמנהלים שלהם, בעצם קיבלו את החשיפה הזאת בניגוד שאני שמעתי מחברה שהייתה בתוכנית שם, ובנוגע לנסיעות אני נוסע בדרך כלל זה יכול להיות יום אחד או יומיים בשבוע, זה לוקח ממני בערך שעתיים וחצי לכיוון אחד, 5 שעות בעצם כל יום, כן זה בעצם מה שדורש ממני כדי להגיע לאוניברסיטת תל אביב.

אתה יודע להגיד כמה עולה נסיעה כזאת? אתה נוסע ברכבת אני מניחה.

כן, ברכבת זה עולה בסביבות 40 שקל ליום.

אוקי, תודה יעקב.

חשוב להדגיש שמוסדות חינוך לא ממהרים להנגיש את המידע ולהציע לתלמידים הזדמנויות, אם משפחה לבד לא מחפשת, לא מציעים לילדים למרות שאני חושבת שבאחריות צוות החינוכי וההנהלה של בית ספר לזהות את הילדים שיש להם פוטנציאל ולהנגיש מידע, זה חייב להיות בתוך בתי ספר, ממש לחייב ולהנגיד מידע גם דרך אתר של משרד החינוך, גם דרך אתר בתי ספר.

נמצאים איתנו גם נציגים של משרד החינוך, אנחנו נסיים את הסבב של האורחים המכובדים ואז נעבור אליהם. הערה טובה, ראני.

כן, שלום לכולם רוצה להתחיל להגיד תודה על ההזדמנות להיות פה ולהסביר קצת על עצמי, אני רני סלאח בן 16 מכפר דלית אל כרמל, כשהייתי ילד קטן התעניינתי באופן שבו הדברים עובדים, ההורים שלי נתנו לי את החופש ללמוד מה שאני אוהב, נתנו לי הרבה ספרים ואנציקלופדיות, ככה שהגעתי לכיתה א' יכולתי כבר לקרוא בקלות, הסביבה שלמדתי בה הייתה מעניינת והפנתה את תשומת ליבי למגוון תחומים בפרט בטכנולוגיה, השתתפתי במדעים שונים כגון בניית רכב הנע על מגנטים, שימוש בתוכנות מתקדמות במחשב ויכולת לשלוט בטלסקופ במיקרוסקופ, בחטיבת הביניים נתנו לנו טעימה קטנה משפות טכנולוגיות שונות, כמו סקרץ' ופנטון, שעודדו אותי להשתתף בתוכנית שנקראת ספרטיק, התוכנית נתנה לי את הכלים לשימוש בשפת פייטון לבניית משחקים במחשב וגם לשימוש בתוכנת ארדומינל להרכבת מערכות שונות. באותו זמן מורת מדעים שנקראת נסאז' שהיא גם פה, נתנה לנו תוכנית תחרותית מעניינת בשם ספייס לאב, תוכנית זו הייתה מאתגרת ברמות, היינו צריכים על בעיה מסוימת בעולם ולמצוא דרך שהחלל יעזור לפתור אותה, בתמונה המורה נתנה לי ולקבוצה משימה על מחלה שנקראת אי ספיקת - - - מוקדמת, מחלה זו שמונעת מנשים עד גיל מסוים ללדת ילדים בצורה טבעית וכדי להבין לעומק את המחלה ומאפייניה נעזרנו במחקרים שלקחנו מד"ר עימד פדור אשר מתמחה בתחום זה, בזכות עיבוד מלא של המידע שאספנו וחקר המשימה לעומק הקבוצה שלי ניצחה בחצי הגמר, מכאן הייתי צריך לשתף פעולה עם שאר הכיתה שלי ולנסות להסביר להם בצורה מעמיקה יותר על המשימה וזה היה אתגר בפני עצמו מכיוון שלא כל הילדים לא מצאו את המחקר היסודי והחקר המלא שעשינו עד לחצי הגמר, אבל בזכות עבודת צוות מדהימה ושיתוף פעולה עם המורה נוזהה, מחנכת הכיתה ניעם והנהלת בית הספר הצלחנו לעשות את זה, ולאחר אסיפת המידע מהקבוצות השונות והשקעה רבה, כאילו עבודה קשה, ניצחנו בתוכנית זו עם הניקוד הגבוה ביותר מבין שאר המשתתפים בתוכנית הארצית ובכל התוכנית, לא רק לשנה הזו, אז ב-14 לאוקטובר, CRS 24 של SPACE X עם החללית דרגון בתוכה הניסוי שלנו שתשוגר לחלל.

יפה מאוד.

בימים אלה אני לומד בתיכון ברכה, במגמת הנדסת תוכנה, במתמטיקה 5 יחידות בנושא פיסיקה, מתמתיקה ומדעי המחשב, בנוסף אחרי הצהריים אני בתוכנית מגשימים שהיא ההמשך של ספרטיק, תוכנית זאת היא גם מאוד קשה, אני מאוד התקשיתי בה, תוכנית זו ברמה של טכניון, לומדים קורסים של טכניון ואפילו עוד יותר בהרחבה. שבה למדתי כבר בשנה א' קורס של שפת C מורחבת, קורס רשתות, איך האינטרנט עובד, כל הדברים האלה ופייטון, איך לערוך את הרשתות ולעשות מה שמישהו רוצה, אז עכשיו אני סיימתי גם קורס של שיעורים לוגיים, שזה קשה גם מאוד, צריך לעשות גם נורד, ראם ורום כל הדברים האלה ואחרי החודש הזה הקרוב, אנחנו נתחיל את השנה השנייה. מבחינה חברתית הצטרפתי לקבוצה חברתית שנקראת מקשרים כשהייתי ביסודי כבר, שזבה היינו 20 ילדים בעלי צרכים מיוחדים שיש להם בעיות יומיומיות ופותרים אותן שלא יהיה משהו ובנוסף אני משתתף בתוכנית אמנים שנקראת אחריי עכשיו ומכינה אותנו פיסית לצבא, עכשיו אנחנו בבית הספר ביום הזה מביאים עוד ילדים שישתתפו ויהיו מוכנים גם, אז זאת היא ההצלחה שלי במשך השנים האלה בתוכניות הרבות תוך חלוקת זמן נכונה ותשוקה למידע, התשוקה למידע היא הדבר הכי חשוב, אם יש לילד תשוקה וסקרנות והדבר שהוא רוצה לעשות, הוא יכול לשם בקלות, אם יש מוטיבציה נכונה הילד יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, כמו משחקים למשל, החבר שלו עקף אותו, אני היום אני יעקוף אותו, אז ככה שעבודה מסודרת מעודדת אותנו לעשות יותר משימות ותוביל אותנו דרך הדברים הקשים בחיים.

יפה מאוד, מאוד מרשים, אני מבינה שאתה כאן יחד עם המורה שלך ניזהאא.

המורה נזהה וסגנית המנהלת.

ברוכות הבאות, אני אשמח לשמוע גם מכן על התוכנית שרני משתתף בה אם תוכלו רק לתפוס מקום ליד המיקרופון ולספר קצת מה הקשר והמעורבות של בית הספר של משרד החינוך של גופים או עמותות חיצוניים, הקשיים, האתגרים, גם מבחינה מערכתית תפעולית, גם מבחינת הנוער עצמו, הקשר עם ההורים, נשירה, גיוס של התלמידים ושל ההורים שלהם.

שלום לכולם אני נזהה כרכור, אני מורה לרני מדעים ופיסיקה, האמת אני אתחיל בדברים בפרויקט עצמו ספייס לאב, אחר כך את ההזדמנויות, אז באתגרים האלה, היה לנו את האתגר הכי גדול שלי כמורה זה להנגיש את החומר האינפורמציה לתלמידים את הזמינות, תלמידי כיתה ט' היינו צריכים לנבוע לאוניברסיטאות להוציא מאמרים, מאמרים מדעיים, האתגר השני שלי היה זה השפה המדעית האקדמית, זה צריך לתרגם לתלמידים לערבית ומעברית לערבית שיבינו לעומק את הניסוי עצמו, היה לנו עוד אתגר שזה מחסור בציוד במעבדות בבית הספר וזה הדברים העיקריים. הדבר, מה שהייתי גוזרת מזה זה ההזדמנויות, אחת ההזדמנויות זה היה להרגיש את תחושת היכולת והמסוגלות, לחלום בקרב התלמידים ולהפוך אותם ליזמים בכיתה ט' תלמידים שיהיו יוזמים, עוד הזדמנויות היה לנו את החשיפה לאסטרונאוטים שזה לא היה מובן מאליו בכיתה ט' תלמידים שישמעו הרצאה של אסטרונאוטים מנאס"א וכמובן מאנשים מתעשיית החלל הישראלית, עוד הזדמנות שהייתה באמת לתלמידים זה לקבל הכוונה מטעם קרן רמון ומומחים מתחום החלל, מנטורים, לאורך כל השנתיים, זה היה פרק לאורך שנתיים ההזדמנות הגולה היא לממש את עצמם, להרגיש את החלום שבאמת מתממש, מה שהם עושים, כמובן מה שעזר לי וגם לי כמורה לא היה קל, זה התמיכה של הסגל, של הנהלת בית הספר שהאמינה בנו לאורך כל הדרך ותמכה והעריכו את העבודה שלנו, כמובן קרן רמון אנשים מדהימים מקסימים שבאמת ליוו אותנו שנתיים ועזרו לנו ואנחנו עובדים גם עוד קרנות שעובדים בבית ספר, כמו קרן טראמפ ועוד בתחום המתמטיקה ותחומים שונים, זהו.

את עובדת משרד החינוך?

כן.

אם אין לכם את התוכניות האלה של קרן טראמפ וקרן רמון ואולי תוכניות אחרות.

אנחנו מחפשים ומביאים, אנחנו לא ככה יושבים בשקט בבית הספר, אנחנו כל הזמן בהנעה, אנחנו עובדים מחפשים איפה שיש הזדמנויות אנחנו מאמצים ולוקחים לבית הספר ולתלמידים המקסימים שלנו.

כמה ילדים משתתפים בתוכנית הזאת של קרן רמון?

בכיתה שלי היו 38 תלמידים שזה 7 קבוצות שביצעו ניסויים שונים.

בכיתה של 38 ילדים כולם משתתפים?

כולם משתתפים, בחצי גמר היו 7 ניסויים שונים שכל קבוצה הציגה מול הוועדה, השופטים הם מבחוץ.

יפה מאוד, כן, סגנית המנהל.

שלום לכולם, יש לנו כמובן תלמידים מצטיינים כמו רני, המון תלמידים מצטיינים, יש לנו צוות נהדר שהוא מחפש ללא לאות פרויקטים ותוכניות להנגיש לתלמידים שלנו אבל לצערי כל מה שנמצא, הכול נמצא במרכז וזה אני אומרת בהערכה רבה יש לנו צוות שלם במרכז, גם לתלמידים שצריכים לנסוע למרכז, כמו שכולם דיברו, זה הרבה זמן מבוזבז, יש לנו הרבה קשיים, כמו תקציבים, כמו השקעות לרוחב, שעות רוחביות לכל מקצועות הליבה, התשתיות לצערי, אני משלמת על 100 מגה בקושי יש לי 20 עד 30 מגה, חלק מהתלמידים לא הצליחו לממש את הבחינה או להשלים אותה כי הייתה בעיית אינטרנט ביישוב, או לא היה חשמל ביישוב, זה מקשה, דברים אחרים בעקבות שתיות, כמו שאמרתי, אין פינות למורים, גם הנגשת התרבות, התרבות לאוכלוסייה המיוחדת שלנו, אני רוצה לדאוג לא רק למדענים, לא רק לחלל, לא רק על מצטיינים במדע או במתמטיקה.

אז רני אתה לומד בדרכא בירכא?

לא אני לומד בדליית אל כרמל.

לא זה ילדים מצטיינים שרצו מסגרת סלקטיבית והלכו לבית ספר בפרטי הזה, הם צריכים לנסוע כברת דרך כדי להגיע לשם. בנוסף כמו שאמרתי אנחנו צריכים פינות למורים, את הנגישות, אנחנו חולמים יש לנו הרבה חלומות הרבה שאיפות תלמידים מצטיינים רק להנגיש להם את התוכניות ואנחנו בדרך הנכונה.

יופי, תודה רבה לכם, אסף בבקשה.

שלום לכולם, אני אסף מכיתה י"ב אני נמצא בתוכנית למצוינות ולמנהיגות שקוראים לה אות רמון, על שם אילן, אסף ורונה רמון ובנוסף אני משמש כראש צוות קהילה בבית הספר ועכשיו אני מתחיל את השנה הרביעית שלי בקבוצה. במהלך השנים זכינו במגוון רחב של פרסים ברמה האזורית, הארצית והבינלאומית, כולל זכייה בפרסים היוקרתיים ביותר בתחרות כמו הפרס ג'נריק אינספריישן השראה הנדסית שבעקבותיו זכינו במלגה מנאס"א כדי להשתתף בתחרות הבינלאומית בשנה לאחר מכן וזכייה בפרס שקוראים לו פרס היושב ראש, פרס הכי יוקרתי בתחרות, רק 3 קבוצות מתוך 4000 שמשתתפות בתחרות זוכות בו, זה באמת הישג יוצא דופן כי אנחנו קבוצה צעירה ביותר בעולם, בערך שנה בישראל לזכות בפרס.

מה אתה יכול ספר לנו על כמות הילדים בדימונה או בשכבה שלך, או בכיתה שלך משתתפים בתוכניות האלה?

זה באמת היה תהליך, התחלנו לפני שבע שנים קבוצה אחת והיום אנחנו כבר במאה ומשהו כשהיחס בין בתלמידים של משרד החינוך על כל 7 תלמידים במשרד החינוך אחד מהם כבר נמצא בקבוצת רובוטיקה שזה באמת תהליך מטורף אפשר בעצם להגיד ששינינו את ה-DNA של העיר הזאת.

יפה, מה עוד? הפעילות מתרחשת בתוך בית הספר?

כן.

לאחר שעות הלימודים.

זה בעצם כמו מגמה, בערך כמו מגמה כי זה אחרי שעות הלימודים אבל בסוף בכיתה י"ב אפשר לעשות עבודת גמר ולקבל 5 יחידות.

אוקי ומי שמלמד אתכם זה מורים או שצוות אחר?

פעם היו מהנדסים מקמ"ג שעזרו לנו, היום כבר לא איתנו, יש לנו את המנטורית הראשית שקוראים לה אתי יצחק, היא מורה לביולוגיה, אין לה כמובן את הידע המכאני אבל היא עוזרת לנו באמת בכל מה שהיא יכולה נותנת את המאה ועשר אחוז מעצמה, בעצם הידע הוא נשמר אצל הילדים הבוגרים שמעבירים אותו לילדים הצעירים וככה הידע נשמר בתוך הקבוצה.

יפה מאוד כל הכבוד, מוניה. סליחה רגע סליחה, חבר הכנסת מרעי

אני אדבר אחרי מוניה.

אחרי מוניה בבקשה..

שלום לכולם, קודם כל תודה על ההזמנה כבוד גדול להיות פה, לי קוראים מוניה אני בת 18 מכפר ג'וליס, אני בוגרת בית הספר התיכון הדרוזי למדעים ומנהיגות ברכה, שמה סיימתי את הבגרויות שלי בהצטיינות יתירה, גם השתתפתי בעוד תוכניות כמו תוכנית בטכניון אבל אני פה על תקן ספורטאית וזה ממש משמח אותי ומרגש אותי, אני ספורטאית בנבחרת ישראל, התחלתי להתאמן לפני שנתיים עם המאמן שלי פיטר סקארס במועדון סקרס ג'אם.

בג'וליס?

כן. השנה השתתפתי בחודש מאי באליפות באירופה, בחודש אוגוסט זכיתי באליפות ישראל לנוער עד משקל 48 ורק לאחרונה השתתפתי בגביע העולם בבודפשט שנערך בהונגריה ושמה זכיתי במדליית זהב, היום אני מתנדבת בשירות לאומי וממשיכה להתאמן לקראת אליפות אירופה לנוער הרשמית שתיערך בעוד חודש וזהו.

מדהימה, שתצליחי, שתמשיכי להצליח.

אתם רוצים להגיד משהו לפני? בוא תצטרף שנשמע אותך, בואו, או שתחליפו מקומות, מצויין בינתיים נברך את מניה על הזכייה בתואר האחרון והרבה הצלחה בתחרויות הבאות ונשמע עכשיו את אביך.

קודם כל תודה לכם, אני אבא שלה של השובבה הזאת, פורצת דרך בתחום שלנו ואנחנו גאים בה.

אוקי תודה רבה מופיד בבקשה.

קודם כל אני באמת גאה ומתרגש וכל מה נאמר כאן ההישגים שלהם, כשאנחנו אומרים הנוער ואתם העתיד שלנו, אתם ההתגלמות של מה שאנחנו חושבים וככל שאתם טובים וחזקים יותר ומגיעים להישגים אני ואני בטוח גם חבריי חברי הכנסת גם יעל, מרגיש יותר טוב, כי אנחנו נדע שהעתיד בידיים של אנשים שיכולים לשמור עלינו. אני רוצה להגיד גם לרני וגם למוניה יש שתי עקרונות בחיים שאתם מיישמים אותם, אחד בכנות זאת לא תוכנית עבודה, אתם לא מתבכיינים אתם הולכים ואתם עושים ובגילאים כאלה אתם מגיעים כבר להישגים והדבר השני זה שאפשר להשיג במדינה באופן כללי ובאופן פרטני כל מה שאנחנו יודעים לקבל, לקחת להשיג את זה ואתם מיישמים את זה, אתם אומרים אנחנו רוצים להשיג איקס, לשמה אנחנו רוצים להגיע, כיוונתם זאת המטרה, אלה היעדים שלכם ולשם אתם כיוונתם והגעתם. אני מאוד מאוד גאה בכם, יחד עם כל חברי הכנסת, בהישגים שלכם, שוב, יעל וחברת הכנסת טטיאנה סגנית ראש העיר בכרמיאל, אנחנו עוד פעם רואים כמה שיש לנו פוטנציאל בפריפריה לא רק הגיאוגרפית אלא גם החברתית, יש לנו פה פוטנציאל, איפה הבעיה שלנו? ואיפה אנחנו יכולים כרגע בכנסת כן לעזור לסייע? זה בהנגשת האמצעים, תשתיות אמצעים, אינטרנט, פס רחב, תקציבים, על מקומות, להנגיש להם את כל הכלים את כל האמצעים שהם יוכלו באמת להגיע להישגים טובים, זה בתחום הזה. בתחום הספורט אגב, אני גם ראיתי שהספורט הזה לא כל כך מתוקשר, לא מדברים עליו, לא יודע אם ראיתי פוסט על ההישגים של מוניה, אבל התקשורת לא רעשה ולא געשה על ההישגים וזה אנחנו גם צריכים לקחת בחשבון, כדי מצד אחד גם לעודד את י שמגיע להישגים ומצד שני לעודד אחרים כי כל הישג הזה שאנחנו כן מנגישים את המידע על ההישג לדורות הבאים, אנחנו נזכה לעוד הישגים בהמשך.באמת תודה רבה, כל הכבוד לכם אני מלא הערכה לכל מה שנאמר כאן, בטח ידברו האחרים, אין טוב יותר מאשר לשבת בפגישה כזאת.

האמא רוצה עוד להגיד משהו ואחר כך אנחנו נעבור לנציגי משרדי הממשלה בבקשה.

אני נאדיה, אני אמא של מוניה, עכשיו מהניסיון שלנו עם ההישגים של מוניה, הבנתי שאנחנו נמצאים מול מחסום מסוים, אני מדבר על החברה הדרוזית באופן פרטי ועל החברה הערבית באופן כללי, הבנות אם אנחנו מדברים על בנות נתקלות במחסומים של המסורת, לא כל כך מקובל מבחינה מסורתית שלבנות משתתפות בספורט, למוניה בפרט היה לה די מחסום להתאמן עם גבר, אז אם לעודד נשים במיוחד להיכנס לתחום הספורט ונגיד אם הייתה מאמנת שמאמנת את מוניה אני מאמינה שהיה לה יותר נוח, מוניה בזכות היכולות שלה הצליחה להתגבר על המחסום הזה, אבל אני מאמינה וגם סיפרו לי חברות ונשים מהכפר שגם הם היו רוצות שהבנות שלהן יתאמנו אבל בגלל המחסום הזה שגבר שמאמן או בכלל כאילו שהנשים הן לא כל כך בתחום אז אני מאוד מעודדת שתמציאו משהו שיעודד את הנשים להיות בענפים של הספורט, במיוחד שאנחנו מתמודדים מול מסורת שהיא לא כל כך מקבלת נשים בספורט ואני מדברת על החברה הדרוזית בפרט.

אני כן רוצה להתייחס לזה.

כן ואחרי זה גם נשמע אולי את הנציגות משרד התרבות והספורט.

אני מבין מה שאת אומרת אני גם מכבד ומעריך את ההישגים של מוניה למרות כל החסמים אבל שימו לב ההישגים של רני, נשים במיוחד בחברה הדרוזית התרומה שלהן ואת יודעת את זה היא בעזרות מונים, אני לא רוצה להגיד בחברות אחרות, מקובלות, מחנכות, מובילות ולכן אתם כנשים באמת מגיע כל הכבוד אבל אנחנו צריכים לדעת איכשהו להחדיר את זה לחברה ולהסיר חסמים שדיברת עליהם, אבל אני חושב שבכל זאת זה הישג מרשים.

אני מודה לך אבל עוד פעם אני, הנקודה שבה אני נוגעת היא הנקודה הפוטנציאל קיים אבל ההזדמנויות צריך לייצר הזדמנויות בשביל שיוכלו לממש את הפוטנציאל ואני ההזדמנות כאילו שאליה אני שואפת שיהיו יותר נשים שיוכלו לאמן יותר בנות.

הנקודה ברורה, אני חושבת שאת נוגעת בנקודה חשובה, אנחנו מציינים בימים האלה גם בכנסת וגם במדינה בכלל את חודש המודעות לגילוי מוקדם של סרטן השד, אתמול קיימנו על זה פה דיון בראשות יושבת ראש וועדת הבריאות אחד הנושאים שעלו שם זה שבתרבויות מסוימות דתות מסוימות מגזרים מסוימים נשים לא הולכות לרופא גבר, או לא הולכות לכירורג שד ומפספסות בעצם את הבדיקה התקופתית, גם שם אני חושבת שאנחנו צריכים על זה דגש ולראות איך מאפשרים תוך כיבוד של תרבויות ומסורות לנשים כמובן בריאות וגם להיות מצוינות ומצטיינות.

גם בממשלה חדשה ובכנסת החדשה על שינוי שנותן תקווה ובהחלט מעורר תקווה גם ובקרבנו וגם באזרחי ישראל יש חבר כנסת סימון דווידזון מיש עתיד שהקים יחד עם עידית צילמן הקימו שדולה לקידום ספורט בישראל ויש גם ארגון אתנה שתומך בנשים שעוסקות בספורט, אם אתם לא בקשר איתם אז כדאי למצוא איכשהו להגיע שהם יתמכו במוניה והמשך הצלחה, אני חושבת שהממשלה החדשה תביא הרבה שינויים לשמחתנו.

אז בואו בבקשה נעבור לנורית שרביט אם היא נמצאת איתנו בזום, מפקחת ספורט נשים וספורט עממי במשרד התרבות והספורט.

צהריים טובים לכולם, אני מאוד מברכת על קיום הדיון זה ממש מה שנקרא הרימו לי להנחתה כל הנושא קידום מאמנות קידום נשים זה בדיוק התחומים שאני בהם עוסקת, אני מפקחת ספורט נשים וספורט עממי, ספורט לכל ובאמת בשנה האחרונה שר התרבות והספורט חילי טרופר קידם והוביל תוכנית אסטרטגית בספורט שבעצם מובילה ומקדמת ערכים חברתיים ודגש על קידום נשים שיווין הזדמנויות ופריפריה, והוא לקח הנושאים האלה בעצם מובילים בארבעת התחומים שנכתבו תוכניות בהם, אחד זה נושא של מתקנים מדובר באמת במהפכה בסכומי כסף של מאות מיליוני שקלים, זה בנושא של מתקנים ודגש ופריפריה וגם נשים כמובן, ספורט הישגי, מועדונים ומאמנים בדיוק אנחנו מדברים על התייחסות באמת של מאמנת, יש לנו אחוז מאוד נמוך של מספר מאמנות במדינת ישראל ויש לנו תוכנית מאוד סדורה וברורה וחלק בעצם מהמהלכים של לא רק לדבר על מדיניות אלא גם על תעדוף ותקצוב, התוכניות האלה זה בדיוק מה שנעשה השנה והתוכניות האלה יתחילו כבר עוד השנה, בנוסף לזה בכל התוכניות שלנו אם זה בתוכניות של אתינה, במכון וינגייט שזה המכון הלאומי שלנו למצויינות, יש דגש ותמיכה ותעדוף לנושא של הפריפריה, גם בכל מבחני התמיכה, אם זה לאיגודים ולאגודות ובסל הספורט שלנו יש תעדוף לפריפריה, באמת שהמטרה שלנו היא כמו שכולנו רוצים כאן לתת בעצם שוויון הזדמנויות לכל ילד לכל ילדה לעסוק בספורט ולהגיע למצוינות צריך להתחיל בעצם להנגיש את הספורט לכלל האוכלוסיה.

נורית תודה אני כן אציין ששר התרבות והספורט היה פה בבוקר בפתיחת היום הזה, רצה להשתתף גם במפגש הזה אתכם, כאן בדיון הזה אבל מתקיימת כעת ישיבת ממשלה וכמובן הוא צריך להיות שם. כן נורית אם תוכלי רגע להרחיב על הנושא של השקעה של מתקנים בפריפריה או השקעה נוספת בספורט נשים, אנחנו אמנם לא בדיון תקציבי, אבל אני חושבת שכן כדאי שתהיה בפנינו התמונה אנחנו בכל זאת עוסקים בצמצום פערים ושיווין הזדמנויות ואנחנו כבר למדים מזה שאומרים לנו השקעה בפריפריה ועושים עוד מאותו דבר, אז אם תוכלי כן קצת לתת מספרים שאכן נדע

אז אני יכולה, אני בהחלט יכולה להדגיש ובעצם לפרט אם בטח זה פורס בשבוע האחרון, זה תקציב של תוכנית, בעצם של תוכנית חומש לחמש שנים של 700 מיליון לטובת המגזר הערבי שרובו בעצם נמצא בפריפריה.

למתקני ספורט? סליחה, 700 מליון לחמש שנים השקעה במתקני ספורט?

זה לאו דווקא במתקני ספורט זה גם במתקנים זה הרבה לטובת מתקנים אבל זה גם תוכנית למצוינות בספורט, אנחנו רוצים באמת כמו שדיברתי לאפשר אותם ילדים גם שנמצאים בפריפריה וגם במגזר הערבי להיות שותפים ולהגיע גם, אנחנו רוצים לראות אותם גם בספורט ההישגי שלנו, בספורט העילית, לראות אותם בנבחרות, לראות אותם במשלחת האולימפית, ראינו את ההישגים הנפלאים שלהם במשלחת הפר-אולימפית, אנחנו רוצים בהחלט להנגיש יותר ענפי ספורט ולבנות מה שנקרא לאחר מכן מרכזי מצויינות, כל התוכנית של המתקנים יש לנו בהחלט תוכנית מתקנים ל-2030 שהיא תוכנית של 320 מיליון, שגם שם יש תעדוף משמעותי לפריפריה שלא לדבר שהמימון שהם צריכים לתת הוא מאוד נמוך בלמסים של אחד עד שלוש, רק עשרה אחוז וחלק מהקולות קורים וזה בהחלט שינוי מאוד משמעותי ממה שנעשה עד עתה והכול כחלק באמת מתוכנית אסטרטגית בראייה של צמצום פערים ושוויון הזדמנויות למען חברה בריאה יותר וזה באמת התוכנית שהשר בטח דיבר עליה, הוא הוביל אותה בשנה האחרונה וזה בא לידי ביטוי כעת.

יופי אז אני מקווה שבעוד חצי שנה שנוכל לברך את הילדים האלה וילדים נוספים על הישגים שלהם אז נוכל לשמוע מהם שהם גם מתחילים להרגיש איזשהו שינוי בשטיח ונשמע את זה גם מההורים שלהם ומנוספים שמתחילים לראות, זה באמת סכומים מאוד משמעותיים, ואם אנחנו מדברים על חומש אז אני מניחה שתוך חצי שנה אפשר כבר יהיה להתחיל לפחות בחלק מהמקומות להרגיש שינוי. גיא דגן ממשרד החינוך שנמצא איתנו בזום והוא הממונה על החינוך הגופני, בבקשה.

שלום לכולם, מצטרף לברכות על חשיבות הדיון, באמת זה חשוב נורא, אני רוצה קצת לעדכן ולהגיד קודם כל שהחינוך הגופני זה בעצם הבסיס של פעילות ספורט, שכל ילד מקבל במדינת ישראל, לא משנה אם זה במרכז או בפריפריה והתוכניות של משרד החינוך אני מדבר על החלק של משרד החינוך, כי נורית דיברה על החלק של משרד הספורט, אז בכל תוכנית יש העדפה מבחינת תקציבית למס הנמוך ולפריפריה, יש לא מעט תוכניות שבעצם אנחנו בונים תשתיות לספורט כולל תשתיות לאימון כי אחת הבעיות באזורים מרוחקים זה אנשי מקצוע, לפעמים רוצים לקדם ענף ספורט אבל חסר אנשי מקצוע, אז לדוגמא במסגרת המגמות לבגרות בחינוך גופני, במסגרת היחידה המעשית, תלמידים מסיימים עם קורס מדריך, יש לא מעט מגמות לבגרות שנמצאות בצפון ובדרום ובפריפריה הגיאוגרפית וגם החברתית כך שאנחנו גם בעצם מפתחים תשתיות של מאמנים באמצעות בתי הספר, יש לא מעט תוכניות של טיפוח הספורט במסגרת בית הספר באמצעות כיתות או במועדונים בית ספריים שזה בעצם תומך בקידום הספורט לקראת הפעילות במסגרת הבלתי פורמאלית של אחר הצהריים. דוגמא נוספת של ההעדפה זה בלימודי שחייה שבמסגרת תוכנית חומש נתנו נוספת תקציבית למגזר הערבי והחרדי וגם ההעדפה למגזרים ולמקומות המרוחקים, בסך הכול לחשוב הקושי העיקרי בפריפריה זה המרחקים הגיאוגרפיים גם כשמפתחים ענף ספורט באזור מסוים זה לא תמיד קרוב לכל אזור מגורים של כולם ולכן שמענו על הצורך בלנסוע למרחקים גדולים, מבחינת מערכת החינוך אנחנו משתדלים במסגרת התוכניות שלנו לתת תמיכה נוספת בתוך בית הספר לגבי העניין הזה, ניו הרבה שנים גם שהחוג לכל ילד בצפון בדרום בעיקר במגזר הערבי שגם שם הייתה בעצם תמיכה של מערכת החינוך לגבי החלק של החוגים בכלל וחוגי הספורט בפרט.

אוקי תודה רבה גיא, כן אני מוצאת לנכון להגיד שלא כמובן אישית אליך, אבל בדיון של הבוקר, כפי שציינתי קודם, בהשתתפות שר האוצר ושר התרבות והספורט ונציגים של ארגוני מורים וארגוני הורים לא היה אפילו נציג אחד של משרד החינוך בדיון שכל כותרתו היא חינוך שוויוני בישראל, אז אני שמחה שלפחות פה אתם מוצאים את הנציגים המתאימים שבאמת התרומה שלך לדיון היא משמעותית ואני רוצה לגבי הנושא של ההסעות.

אני יכול להוסיף עוד דבר אחד שאולי הוא משמעותי, אנחנו משתתפים גם באליפויות עולם של בתי ספר וככה רק מבדיקה ראשונית אז בתי ספר מסכנין וכרמיאל וכאבול ועמקים תבור ותפן וכדורי ואשל הנשיא וקריית ביאליק הם לא מעט בתי ספר ייצגו את מדינת ישראל מהפריפריה.

אז קודם כל אני שמחה לשמוע כן הייתי שמחה בהזדמנות להבין באמת במספרים כמה זה מתוך סך המשלחות הדומות שיוצאות, יכול להיות שמה שאמרת עכשיו, עשרה בתי ספר האלה זה מתוך מאה שכולם מגיעים מאזור גוש דן ואז בעיני זה לא מספק ופעם שנייה באמת מה החלק של משרד החינוך במשלחות האלה, או שבסופו של דבר זה יוזמה של בית ספר של ראש עיר וההורים.

זה משלחות של משרד החינוך של הפיקוח על החינוך הגופני שמשתתפים באליפויות עולם לבתי ספר בהתאדות העולמית של ספורט בתי הספר, זאת מערכת החינוך.

אוקי, בסדר גמור. נגעת בנושא ההסעות, נושא שגם אני ככה שאלתי עליו גם כמי שגרה ביישוב מרוחק ויודעת עד כמה זה מקשה גם על הילדים, קודם כל וגם על כל הסביבה התומכת, משפחה שלא נערכת לעניין ההסעות מוכשר ככל שיהיה הילד זה הופך להיות כמעט בלתי אפשרי, אני לא יודעת אם נמצאת איתנו מירב בן שימול, ממרכז השלטון האזורי, אם כן אז אני אשמח לשמוע אותה, אני מניחה שכשלטון אזורי היא תוכל גם להתייחס לזה ולנושאים נוספים, בבקשה.

תודה על הזכות דיבור והדיון מאוד חשוב ולצערי פספסתי את הדיון בבוקר אבל אני מניחה שגם שם נאמרו דברים חשובים. מאוד מברכת על הדיון הזה גם אני גרה ביישוב מרוחק על גבול הלבנון, כמי שיש לה בן מוסיקאי מוכשר שצריך ככה לנסוע עד למרכז כדי לפתח את לימודים שלו, אני חושבת שמאוד חשוב לראות איך אנחנו מנגישים את הפריפריה, את המרכז לפריפריה, אני יודעת שנעשים פרויקטים מאוד חשובים כדי להנגיש את זה, כבוד יושבת הראש, אני חושבת צריך להמשיך את הדיון הזה מאוד היה חשוב לי לשמוע את הילדים בתחילת הדיון, אני חושבת שבסופו של דבר ככל שנשמע את השטח כך אנחנו באמת נבין את הצורך שעולה גם להתמקצע יותר, להיחשף להרבה יותר תחומי עניין שמגיעים מהמרכז לפריפריה ואני הייתי מבקשת אם אפשר לראות איך באמת אפשר לצמצם את הנושא של העלויות לפחות לתלמידים המוכשרים בנסיעה למרכז, איך אפשר להנגיש את המרכז לפריפריה, למקומות המרוחקים כדי שלא יווצרו פערים כי כשהם מגיעים לצבא, ואני עוסקת עם החברה הצעירים יותר אנחנו רואים את הפערים שקיימים, אשמח להשתתף בדיונים נוספים בנושא כדי באמת להביא גם את הקולות של החברה הצעירים שהפערים מאוד מורגשים אצלם ומונעים מהם תפקידים יותר בכירים במשק לאחר הצבא ובעיקר מברכת על הדיון הזה ותודה על זכות הדיבור.

יופי תודה רבה, אני חושבת שאנחנו צריכים בדיוני המשך שלנו לתת יותר דגש לנושא ההסעות, אני חושבת שזה חסם מאוד מאוד משמעותי לכל מי שגר במקומות שהם קצת יותר מרוחקים, אנחנו סך הכל במדינת ישראל גם כשאנחנו מדברים על ילדים מצטיינים מאוד מן הראוי שהמדינה תדע לספק מתקנים ומוסדות רלבנטיים להתאמן ולהתפתח במרחק נסיעה סביר וגם כולל להשתתף בעלויות ובעול שזה יותר על המשפחה. אני אשמח לשמוע את מוהאנה פארס ממשרד החינוך ואחריו רינת שפרן ממשרד המדע והטכנולוגיה, בבקשה מוהאנה.

שלום לכולם, אני מאוד שמח על הדיון, אני חושב שזה דיון חשוב, הוא לא חשוב רק בשדה החינוכי, השדה הספורטיבי אלא חשוב בשדה הישראלי, הפערים האלה הם סוגרים דלתות לפני הרבה תלמידים שיש להם פוטנציאל עצום להצליח. אני אספר על תוכנית לדעתי פורצת דרך שיצאנו איתה לפני שנתיים, התוכנית נקראת התוכנית הלאומית לצמצום פערים בפריפריה, כל הנושא של החינוך המדעי מתמטי, מה שגילינו שבעקבות תוכניות של המשרד שהובלנו אותה עדיין יש פערים, כאילו הפריפריה התקדמה אבל יש פערים עדיין בין תלמידים בין צפון דרום ויצאנו לדרך ב-26 יישובים בצפון דרום והתוכנית פורצת דרך לדעתי בכמה תחומים, אחד זה חשיבה יישובית, לתת מקום ליישוב, לחזק את המבנים היישוביים זה אומר ראש הרשות, מנכל החינוך, המנהלים, הדבר השני אנחנו גם פתחנו תפקיד חדש שנקרא ממ"ר, מנהל מצויינות רשותית, זה תפקיד חדש עדיין לא סטטוטורי, אני אשמח להפוך אותו גם לסטטוטורי, אותו ממ"ר הוא בן היישוב בדרך כלל שהוא מתכלל את כל הנושא של מצוינות, מיפוי בית ספרי, עבודה מול הרשות המקומית, עבודה מול אנשי הייטק וכן הלאה והדבר השלישי הוא הנושא של הציר המנטאלי, אני בא משם אני לא ממרכז הארץ, אני יודע שהרבה תלמידים שיש להם 5 מתמטיקה או 5 פיסיקה עדיין לא מצליחים להתקבל לנניח ל-8200 או להתקבל להייטק בגלל ידע חלש באנגלית, בגלל מיומנויות נמוכות, בגלל תמונת עתיד נמוכה ולכן הציר המנטאלי בעצם לחזק את כל ה - - - של התלמידים. לתוכנית יש יעדים מדידים, אנחנו רוצים להגיע באותם יישובים לאותו ממוצע ארצי ב-5 פיסיקה, 5 מתמטיקה ו-4 ו-5 אנגלית.

תודה רבה מוהאנה, אני אשמח אולי להתייחסות שלך לדברים שיעקב אמר לגבי הנגשת המידע, אני לא יודעת אם זה בתחום אחריותך, מוהאנה הוא מנהל אגף בכיר תוכניות לאומיות מערכתיות, בעצם תלמיד מכרמיאל שהוא היום סטודנט באוניברסיטת תל אביב אבל את המידע על התוכנית הזאת לא קיבל בבית הספר או ממשרד החינוך, איך המידע מונגש לילדים, לתלמידים בפריפריה?

אני חושב שפה הנקודה מאוד חשובה, חלק מהתוכניות מונגשות דרך בעלי תפקידים מסוימים, אני ככה בעקבות הדברים של התלמיד אני חושב שצריך לרכז באיזה אתר או משהו, את כל התוכניות ולהנגיש את כולם, אנחנו נחשוב על זה, אני במקרה גם אחראי על הנתונים במשרד, זה רעיון שצריך לחשוב עליו ההנגשה מאוד חשובה ולרכז אותה, לא לסמוך על בעל תפקיד מסוים, אלא לרכז את זה באופן מסודר לכל התלמידים.

כן, אנחנו בעידן שאין שום סיבה ילדים או נערים גם אם הם גרים רחוק לא יקבלו את המידע, אני מבינה שנמצאת איתנו מאירה אבידר שממונה בעצם על התוכניות לתלמידים מצטיינים במשרד החינוך, אז רגע לפני רינת שפרן אנחנו נעבור למאירה ואני מניחה שהיא תדע להתייחס לזה, בבקשה.

שלום לכולם, אכן תודה למפגש מרתק ובמיוחד לשמוע את דברי התלמידים, הרבה מהתלמידים שהציגו כאן משתתפים בתי הספר שלהם משתתפים בתוכניות ייחודיות לתלמידים מצטיינים בפריפריה, כמו למשל תוכנית קדם עתידים, אני ככה סרקתי את היישובים שהילדים דיברו ונראה לי שממש כולם בכל בתי הספר יש את התוכנית הזאת זאת תוכנית שמיועדת באמת לתלמידים בפריפריה, ככלל גם הראייה המשרדית וגם הראייה של אגף למחוננים ומצטיינים זו ראייה באה לתת להרחיב את המענים לתלמידים המחוננים והמצטיינים קודם כל בראייה פריפריאלית גם פריפריה גיאוגרפית וגם פריפריה חברתית. כמו שאמרתי יש לנו תוכניות ייעודיות לכך, אחת מהן זה קדם עתידים שאנחנו עובדים יחד עם הצבא על מנת שהתלמידים המצטיינים ופריפריה יוכלו להגיע ליחידות מיוחדות בצבא, מוהאנה הזכיר את זה כמו 8200, כמו עתודה אקדמית, כמו מקצועות איתור מיון של יחידות המודיעין וכדומה ואנחנו עובדים עם התלמידים האלה מכיתה ט' עם התלמידים המצטיינים אנחנו נותנים הרבה מאוד שעות תגבור כדי שהם יוכלו להגיע לתעודת בגרות איכותית ואפילו מצטיינת וגם אנחנו עובדים איתם על ההיבט המנטאלי על כל העניין של העצמה כדי שהם יוכלו, כשהם מגיעים למשל לראיון בצו ראשון שהם יידעו איך לעמוד בתנאים האלה בצו ראשון ונוסף לזה אנחנו עושים חשיפה עם התלמידים האלה לאקדמיה, אנחנו לוקחים אותם למוסדות אקדמיים אם זה לטכניון, אם זה לאוניברסיטת בן גוריון, אם זה למכון דוידזון במכון ויצמן, המון חשיפה לאקדמיה, חשיפה לתעשייה וחשיפה לצה"ל. כל ילד שמשתתף בתוכנית הזאת לא משלם כסף התוכנית היא בחינם, משרד החינוך מממן את התוכנית במלואה.

משתתפים בתוכנית הזאת כ-11,000 תלמידים וכמו שאמרתי זה רק לתלמידים בפריפריה החברתית שנמצאים בתוך הפריפריה הגיאוגרפית. יש לנו עוד תוכניות כאלו כמו למשל לחינוך לפסגות, זוהי עמותה שאנחנו עובדים איתם במיזם משותף, גם העמותה שמה כסף וגם המשרד וכאן משתתפים תלמידים מצטיינים מתוך הפריפריה החברתית והגיאוגרפית על מנת לקדם אותם לכדי תעודת בגרות מצטיינת כדי שהם יוכלו בתוך השירות הצבאי שלהם להתקבל למוסדות אקדמיים. יש לנו תוכנית של המשרד, תוכנית נוספת שהיא תוכנית אמירים שגם היא לא עולה כסף, זאת תוכנית שפועלת בכל רחבי הארץ, יש בה כ760 בתי ספר מחצית מבתי הספר נמצאים בצפון ובדרום, מאוד חשוב לנו שהתוכניות של המצטיינים וגם מחוננים יהיו גם בפריפריה ואני ממש שמחה להגיד שזה קורה בפועל.

יופי, תודה מאירה הנושא של מגשימים עלה כאן כמה פעמים היום, גם מהתלמידים וגם ממך, אני חושבת שכדאי גם לציין ששר הביטחון הודיע הציב כיעד בעצם לכולנו, כולל למשרד החינוך, ששליש ממשרתי יחידות הטכנולוגיות יגיעו מהפריפריה, אנחנו כמובן נמשיך לעקוב אחרי זה, אני כן יכולה להגיד כמי שעד לאחרונה מילאה תפקיד בשלטון המקומי בפריפריה שעמותת מגשימים, אם אני טועה בשם סליחה, יכול להיות שזה חלק מעמותה יותר גדולה, אבל תוכנית מגשימים היא תוכנית מעולה אבל מאוד לא פשוט לתפעל את זה, בטח לא כשצריך לדאוג להסעות של תלמידים, גם כדי לפתוח כיתה בכרמיאל היה צריך להגיע לאיזשהו מינימום של משתתפים לכל אורך התוכנית, להביא תלמידים ממעלות תרשיחא, או מכפר ורדים עד כרמיאל זה עול גדול גם על התלמידים גם על ההורים ואני חושבת שצריך לבחון מחדש את הנושא הזה, לא מספיק לפתוח מפה ואני יודעת שגם מוהנא מכיר את הכבישים וגם אחרים במשרד החינוך אבל לא מספיק לפתוח מפה לשים שתי נקודות, מעלות כרמיאל ולהגיד טוב זה קצר זה עשר דקות, זה לא עשר דקות, זה שעה באוטובוס, זה ילדים שיש להם עוד מחויבויות, שאנחנו רוצים שיהיו גם בתנועות נוער, אנחנו רוצים שיהיו גם מעורבים בקהילה שלהם ואין שום סיבה שלא יהיה תוכנית מגשימים או תוכניות דומות אחרות, חלקן מאירה ציינה גם ביישובים נוספים, אם אני לא טועה אז יישוב כמו בית ג'אן יש בו כבר למעלה מ-10,000 תושבים, בוודאי אפשר למצוא שם ילדים שמתעניינים ורוצים להתקדם, לא צריך מכל יישוב לנסוע כל הזמן. עוד נושאים ששמתי לב ככה שעלו זה הנושא של חוג לכל ילד, נדמה לי שמוהאנה ציין את זה וציין גם שבשנים האחרונות זה היה בצפון, אז זה היה בעיקר במסגרת התוכנית לפיתוח הצפון שהתקצוב עליה נגמר כבר לפני שנה או שנתיים ועכשיו השאלה היא אלינו, כמי שעכשיו עסוקים בתקציב המדינה, איך אנחנו דואגים ששוב משאבים כמו שהיו בתוכנית לפיתוח הצפון ימשיכו להגיע גם בשנת הלימודים הקרובה ובזו אחריה, אנחו מכירים את תוכנית גליליום בגליל המזרחי שעוסקת בעצם בשיתוף פעולה מאוד גדול בין הרשויות המקומיות, מערכת החינוך והמוסדות האקדמיים בגליל המזרחי ומאפשרת הנגשה של לימודים מדעיים לכל ילדי הגליל המזרחי, זאת אומרת שילד מקרית שמונה או מקצרין או ממג'דל שמס לא צריך יותר לנסוע לטכניון כדי ללמוד את הלימודים האלה שם אלא באמת מנגישים לו את התוכנית הכי קרוב שאפשר הביתה, משרד החינוך שותף מלא לתוכנית גליליום וגם את זה חשוב לראות גם איך ממשיכים לתקצב אולי אפילו מעצימים כדי שעוד ועוד תלמידים יוכלו ליהנות מהתוכניות האלה, רינת שפרן ממשרד המדע הטכנולוגיה והחלל ובקרוב משרד החדשנות והמדע, בבקשה.

היי שלום ליעל ולכולם, אז באמת הנושא של עידוד מצוינות בפריפריה הוא אחד מהמוקדים בתחום המדע והטכנולוגיה כמובן, הוא אחד המוקדים של העשייה שלנו במשרד המדע והטכנולוגיה, יש לנו היום שתי תוכניות דגל, דיבר נציג תוכניות אות רמון המשותפת לנו ולקרן רמון ותוכנית הצטיינות לבנות בתחומי המדע והטכנולוגיה, פועל בעיקר בפריפריה, תוכנית מדעניות העתיד היא התוכנית השנייה, אני רוצה אבל באמת להצביע על כך שהאופן שבו זה עובד היום, עידוד מצוינות בפריפריה, תוכניות קטנות שהן מטבע הדברים שלהן מצומצמות יחסיות, בנויות הרבה על עמותות, ציינת את מגשימים שעושים עבודה מדהימה ואני מקווה שנוכל להרחיב את פעולתה.

גדלתי בפריפריה הרחוקה מאוד ואני גם מכירה אישית את בעיית הנגישות, לא רק נגישות הפיסית אלא גם נגישות בכלל של תוכניות כאלה, ציין אחד הנערים שדיברו בפתיחה, את זה רוב החברים שלו וגם הוא לא ידעו אפילו על קיומן של התוכניות האלה ומעבר לסוגיית ההסעות שיעל העלתה אנחנו רואים גם את זה, סוגיה של נגישות מידע, הרבה גם בחברה הערבית, אם אין לך דמויות לחיקוי, אף אחד בבית ספר לא עשה תוכנית דומה עד עכשיו, הסיכוי שלך לדעת בעצם על האפשרות הזאת הוא מאוד מאוד נמוך וזו עוד בעיה שאנחנו מזהים, אני כן רוצה להצביע על חסמים נוספים לעניין הזה, לפעמים שיטת המצ'ינג של הרשויות המקומיות, הצורך של הרשות אולי להשתתף גם בתוכנית, להעמיד רכז, הצורך של הרשות בכלל במצב חזק מספיק כדי לגשת לכל קורא, או לפתוח תוכניות או קבוצות.

אני יודעת להגיד שאצלנו לפחות הרשות צריכה להיות מאוד אקטיבית על מנת שתפתח קבוצה של מדעניות העתיד ברשות ולא כל הרשויות מסוגלות לכך ואנחנו עם מודעות מאוד גדולה לזה, אני חושבת שהפתרון בסוף הוא לא בתוכניות בודדות, הוא בעוד ועוד תוכניות באיזושהי ראייה מערכתית אני חושבת שאנחנו באישהו שלב של לפנות להמונים, לתת את הפוטנציאל להתפתחות מצוינות לא רק לאחד שניים מתלמידי כיתה בבית ספר כמו שקורה היום הרבה פעמים בפריפריה אלא באפשרות של עבודה משותפת באמת, רוחבית עם הרשויות המקומיות, אולי רכז הצטיינות חינוכי רשותי בכמה שיותר רשויות עם תמיכה במרכזים, באמת ציינת את גליליום בגליל המזרחי, מרכז תמר בנגב הוא עוד דוגמא לכך, בעצם גופים שפועלים באזור הפריפריה, שני אלה רק בתחומי המדע והטכנולוגיה אבל מרכזי מצוינות שיכולים לפעול על הרצף ממוסיקה ואמנות דרך ספורט עד תחומים עיוניים ואני חושבת שאנחנו בכלל צריכים להתחיל לחשוב בצורה יותר מערכתית ופחות בתוכנית נקודתית זאת הערה אחת שלי ותודה על קיום הכנס,

הרשויות רובן בפריפריה הן עניות, אז למה להתנות את התוכנית, לקנות את התוכניות של הרשויות שהן עניות במילא?

אז אני אולי אותי תשמעי אז קודם כל תודה רינת על ההתייחסות, שואל חבר הכנסת מופיד מרעי לעניין המצ'ינג, אם את כמנהלת תוכניות ואני יודעת שאת מאוד מאוד מחויבת גם לנגב גם לגליל גם לפיתוח בכלל, מבינה שרשויות מקומיות לא יכולות לשים את אותו מצ'ינג, מי שפה לא מבין את מושג המצ'ינג, זה אומר שהעירייה או המועצה האזורית, או היישוב שאתם גרים צריך לשלם על התוכנית שאתם משתתפים בה, אז אם אנחנו מבינים שמקומות שבהם דווקא חשוב לנו להשקיע, לנו כמדינה חשוב להשקיע, רשות מקומות לא יכולה לשים את אותו מצ'ינג, חוץ מזה שאנחנו אומרים אוקי יש פה בעיה, מה הדבר הבא?. מה אנחנו מציעים כפתרון?

התוכניות הספציפיות שלנו הן נטולות מצ'ינג כספי מתוך הבנה של הנקודה הזאת, הנושא הזה אבל הוא חסם ממשלתי במשרדים אחרים רציתי לציין אותו כעובדה, אז אני לפחות באופן שבו אנחנו פועלים, הסבסוד מלא, מה שכן זה דורש לפעמים מהרשות התארגנות, מישהו שרושם את הילדים, איש קשר ברשות וציינתי את זה בתור בעיה נוספת שברשויות מוחלשות לפעמים גם בעיה, לפעמים לא תמיד יש אותו רכז במחלקת החינוך ברשות שמסוגל לעשות את זה, תוכנית כמו אות רמון התגברנו על העניין הזה בפנייה ישירה לבתי הספר אבל שאני אומרת פתרון מערכתי הוא לא יכול לדלג על הרשות המקומית לטעמי, רשות כמו שאת יודעת הגוף החשוב בממשק הזה בין הממשלה לתושב ואני חושבת שהפתרון בשל כך ציינתי פתרון מערכתי חייב ללכת דרך חיזוק הפונקציה ברשות המקומית שמסוגלת לקחת על עצמה הגשה לקולות קוראים, טיפול בנוער מצטיין, וידוי שכל התוכניות של המצטיינים מונגשות לילדים האלה, זאת אומרת הפתרון שאנחנו עושים באות רמון שהוא פנייה ישירה לבתי הספר, אות רמון כמובן אני אציין גם תוכנית משותפת עם קרן רמון ועם משרד החינוך הוא לטעמי לא פתרון נכון בהיקפים הגדולים של הנושא, אז שןב, אצלנו אנחנו לא דורשים מצ'ינג מהרשות, לא בתוכניות ההצטיינות והפתרון לכך חייב לבוא דרך חיזוק הרשות גם.

אז אני מנסה רגע לסכם את זה ואני חושבת שיש פה הרבה נקודות שאנחנו נצטרך לעקוב אחריהן או לנסות להטמיע אותם במשרדים ככל שאנחנו יכולים בטח במסגרת דיוני התקציב, אז אחד זה אנחנו מבינים שלרשות המקומית יש תפקיד משמעותי ביכולת לפתח תוכניות במקום, להעצים את התושבים ובהם גם את הילדים, אני מאוד הייתי שמחה אם בכל מחלקת חינוך היה מישהו שהיה אחראי על מצוינות.

השאלה מי יממן את אותו מישהו, אנחנו שוב לא היינו רוצים שזה ייפול על ההורים של או האזרחים או התושבים שגרים באותה רשות והשאלה מה האחריות שלנו כמדינה, לדאוג לזה שבאמת יהיה מתוקצב שזה התפקיד שלו במסגרת מחלקת החינוך, או במבנה ארגוני אחר, לנושא המצ'ינג אז אומרת נציגת משרד המדע הטכנולוגיה והחלל שבתוכניות שלהם אין מצ'ינג מכיוון שהם מצליחים לאגם משאבים עם קרנות אחרות חיצוניות, אני כן הייתי שמחה בדיון המשך לשמוע את ההתייחסות של משרד החינוך בעיקר לדבר הזה, גם משרד התרבות והספורט אם יש לו תוכניות עם מצ'ינג, בוודאי שלעיריית תל אבי או עיריית רעננה יש פחות קושי לשים מצ'ינג לעומת שלומי או קריית שמונה, ציין את זה קודם חבר הכנסת מיכאל ביטון כשהוא התייחס לארנונה וצורת ההתחשבנות של הרשויות המקומיות, ואני באמת במסגרת היום הזה חשובת שאם בגלל המשאבים של הרשות המקומית ילדים בישראל לא יקבלו שירותים אז אנחנו צריכים לעשות בדק בית מאוד משמעותי.

אני לא אומרת שצריך להקים כפר אולימפי בכל יישוב אבל בוודאי שחוגים שמנגישים טכנולוגיות או שיעורים בבית הספר שמנגישים טכנולוגיות, אני יכולה לספר שהילדים שלי לומדים בחטיבת ביניים ותיכון שהם לא פוגשים מחשב בכל השש שנים של החינוך העל יסודי, בטח לא חוגי תכנות או שיעורי תכנות, אלא אם בכתה י' הם הולכים למגמה טכנולוגית, אבל אנחנו היום בעולם שגם ילד שלא הולך למגמה טכנולוגית ראוי שייחשף לזה ואם הם לא נחשפים לזה, לא הבנים ובוודאי לא הבנות בגיל צעיר אז אחר כך הסיכוי שלהם ללכת למקומות האלה הוא הרבה יותר קטן וכן אני גרה ברשות מקומית שיכולה להרשות את זה לעצמה, שההורים יכולים גם לשלוח, רוב ההורים את הילדים לשיעורים אחר בית הספר, אני חושבת שזה תפקיד של משרד החינוך ושל בית הספר לדאוג לזה שילדים בחינוך העל יסודי יפגשו לפחות מחשב לשעה שעתיים בשבוע וזה שילד יוצא ממערכת החינוך הבת הגדולה שלי בכיתה י' עוד לא פגשה מחשב בחינוך העל יסודי, אני חושבת שזה דבר מאוד לא תקין בשנת 2021, אני חושבת שזה משהו שהוא אופייני לנגב ולגליל מלבד תוכניות המצטיינים שהן מצוינות וטובות וטוב שהן קורות גם בנגב ובגליל, קשה לי להאמין שבבית ספר במרכז הארץ ילד בחינוך העל יסודי לא מגיע לכיתת מחשבים בכל שש שנות הלימוד שלו. אני רוצה שנעבור בבקשה לרן שי ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

תודה, טוב אז קודם כל תודה לחברת הכנסת יושבת ראש הוועדה על כינוס הדיון הזה, אני חושב שזה מאוד מאוד חשוב, אז ככה אני רן שי אני לומד בכיתה י"א מבאר שבע, אני בן 16 במקיף רגר, מועצת התלמידים והנוער הארצית אנחנו הגוף הרשמי הנבחר והמייצג של כל בני ובנות הנוער בארץ, בעצם אנחנו נבחרים על ידי כל בני הנוער, אז ככה אני באופן אישי גר בבאר שבע, אני חייב להגיד שבתחושה שלי ושל הרבה נוער כאן בעיר, אנחנו מאוד מתקרבים ללהיות מצטיינים בהצטיינות אבל לצד זה אני חושב שהרבה פעמים בפריפריה יש בעיות הרבה יותר גדולות בעיקר בערים הלא גדולות.

אני אספר על עצמי שאני בשנה שעברה הייתי יושב ראש מחוז דרום והיו"ר של המועצה, כך שאנחנו מאוד מכירים את השטח, אז ככה כמה דברים, קודם כל אחד הקשיים שבני נוער מדברים עליו זה שאין מספיק חשיפה לתכנים של אקדמיה, בעצם איך אני מגיע לאקדמיה שאני כבר בתיכון, איך אני יכול ללמוד שם? איך אני יכול להגדיל את הידע שלי בדברים שחשובים לי, אז גם פה צריך לעשות איזשהו שינוי גדול ולצד זה גם לתת מענה לתלמידים שרוצים להרחיב את האופקים שלהם אבל לא ללמוד באקדמיה, אם מישהו רוצה לקחת קורס וממש להשתפר ולהתמקצע בתכנות, או בשחמט או בשחייה או באמנות, לתת להם את ההזדמנות להתמקצע במה שהם אוהבים בשביל שהם ירגישו שהם עושים משהו שהם משמעותיים בו, שהם טובים במשהו.

הדבר הבא בעצם לשפר את התשתיות בפריפריה, זה מדובר הרבה אבל זה לא מספיק מיושם בשטח וכאן אני חושב שצריך לחלק את זה לשני תחומים, קודם כל ברשויות ערביות, אני לא חושב שצריך להסביר את הקושי שיש בתשתיות בין אם זה אינטרנט בין אם זה מים וחשמל, בתקופת הקורונה במיוחד ראינו את זה בצורה מחרידה בבתי הספר היו צריכים הרבה פעמים למצוא פתרונות מהאוויר של איך ללמד תלמידים כשאסור להגיע לבתי הספר, זה לגמרי הזדמנות לקחת מהקורונה חידושים, להתחדש בלמידה הטכנולוגית ביישובים ערביים לצד ביישובים יהודיים בפריפריה, יש בעיות אחרות בתשתיות במקרה הזה זה יותר תחבורה ציבורית לדוגמא של להגיע ממקום למקום בפריפריה זה לא תמיד הדבר הכי קל וגם שמענו את זה כאן ואין מספיק מרכזי מצוינות משמעותיים בהרבה ערים, אז זה גם משהו שצריך להתייחס אליו ואני מצטרף למה שאמרת זה שחשוב שיהיה לפחות איש אחד בכל רשות מקומית שאחראי על המצוינות בחינוך כי אם אנחנו כמדינה שמים את המצוינות בתור המטרה שלנו אז אני מסכים איתך לגמרי בעניין הזה.

כמה דברים לסיום, אני חשוב שחשוב כדי לשפר את החינוך, לחבר את הנוער לקבלת ההחלטות בחינוך וכאן יש שתי הצעות, קודם כל לקחת את מועצת הנוער הרשותית או מועצת התלמידים בבית הספר, לשתף אותם בתהליכים שקורים, בהחלטת שמתקבלות כי הם באמת יידעו לתת את הטיפין הכי משמעותיים, איך לדייק את התוכניות בצורה הכי טובה שיש ומהצד השני לתת לתלמידים בעזרת את ההזדמנות לחוות את השלטון המקומי, לדוגמא אם אנחנו רואים שבעיר יש הרבה תלמידים שמתעניינים בעיצוב, אז בואו נקים איזושהי קבוצת מנהיגות עם עשרה בני נוער מהעיר, נמקצע אותם, נלמד אות את כל העניין של התחדשות עירונית והם יוכלו להשמיע את הדעות של הנוער בדיונים של התחדשות עירונית בתוך העיר בתוך היישוב וככה אנחנו נראה פה שיתוף פעולה בין הנוער שהוא זה שיהיה אזרחים בעוד עשר שנים לפני קובעי המדיניות היום, אני חושב שזה חיבור שיכול להיות משמעותי מאוד ושני דברים האחרונים, אם יש בני נוער היום מפתחים המון מיזמים חברתיים פורצי דרך והרבה פעמים הם נתקעים בשלב היישום, נכון בני נוער יודעים למצוא פתרונות יצירתיים אבל הרבה פעמים אנחנו מפספסים פרויקטים גדולים ומשמעותיים על זה שאין תשתיות, או שאין מישהו שיקשיב להם, אין מי שיעזור להם. צריך לתת לזה התייחסות, והדבר האחרון כפי שנאמר פה כבר כמה פעמים, החינוך הבלתי פורמאלי הוא החינוך לחיים האמיתיים, שם אנחנו מרגישים הכי משמעותיים, אנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים, אנחנו חיים את הקהילה ומרגישים משמעותיים בה, ברגע שנפתח את החינוך הבלתי פורמאלי, שהוא זה שירים את האנשים למצוינות, דווקא בדברים שהם לא תמיד הכי של בית הספר, דברים שהם קצת יוצאים מהקופסה, אני חושב ששם אנחנו נראה שינוי מדהים ונראה את הנוער מצטיין ומוביל את החברה גם הישראלית וגם את החברה של הנוער בצורה מדהימה, זהו תודה רבה על הכנס הזה ואני מקווה שנצא מפה עם מסקנות משמעותיות לטובת מערכת החינוך.

תודה לך ותמשיך בתפקיד המאוד חשוב שאתה עושה ובכלל מועצת התלמידים והנוער הארצית יישר כוח. ד"ר מאור פריד שאיתנו בזום ואם נציג משרד האוצר איתנו אז אני אשמח אחרי ד"ר פריד גם את נציג האוצר לשמוע, בבקשה.

שלום לכולם ותודה רבה לחברת הכנסת, יושב ראש הוועדה, שמי ד"ר מאור פריד, אני מרצה לבינה מלאכותית בטכניון ובאוניברסיטת MIT חבר הקורס למנהיגות של אוניברסיטת הארוורד בבוסטון, עושה מילואים ב-8200, אני מנכ"ל תוכנית להצליח בקידום, 5,000 בני נוער מהפריפריה הסוציו אקונומית ונערים בסיכון מדי שנה, אבל קודם כל אני נער בסיכון, לפני הכול אני טעות סטטיסטית ואני לא אמור להיות כאן היום, בטח לא עם תואר דוקטור לפני השם וברשותכם אני אסביר מדוע אני אומר את זה, לפני שאתחיל אני רוצה בכלל להודות לכם על היום הזה בשם הפריפריה הסוציו אקונומית שיצליחו לצאת ממעגל העוני והפשע רק בזכות נגישות של לימודים מדעיים בבתי הספר. אני באופן אישי מרצה בכל העולם באוניברסיטאות הטובות באירופה, בארצות הברית.

אבל הוועדה הזאת מרגשת אותי וחשובה לי אולי יותר מכולם כי היא מתעסקת לא פחות מדיני נפשות ותיכף זה יהיה הרבה יותר ברור, אז אני אשתף אתכם קודם כל בקשיים שחוויתי בגוף ראשון כנער מהפריפריה הסוציו אקונומית, איך פתרתי את זה על בשרי ולדעתי הדרך היחידה שבה אפשר להביס אותם בסקלה רחבה ואת העקרונות שעל בסיסם הוקמה עמותת ללמוד להצליח שהקמתי את הארגון בצורה הזאת בשאיפה להטמיע אותם בעזרת השם במערכת החינוך כמו שאנחנו עושים היום. אז גדלתי בסביבה מאוד מאוד קשה, הייתי חשוף לאלימות ופשע מגיל מאוד צעיר, ההורים שלי הם ילדי מעברות,שלא זכו להשיג השכלה פורמאלית ונאבקו עד היום כדי לפרנס את המשפחה, הייתי עם הפרעות קשב וריכוז, אני פשוט שנאתי להיות בבית הספר, לא הבנתי למה זה חשוב להיות עם מוטיבציה להיות שם, אחרי כמה פעמים שנעצרתי על ידי המשטרה, אבא שלי תפס אותי ואמר לי מילים שמלוות אותי עד היום, גם במסדרון בהארוורד וב-MIT, הוא אמר תלמד כדי שלא תהיה כמוהם ואז באותו רגע אני הבנתי שלימודים וספציפית לימודים מדעיים הם הדרך לתת עתיד טוב יותר לא רק לי למען כל המשפחה שלי, למעשה לכל מי שבעולם הפרטי שלי.

אז הלכתי עם התובנה הזאת לבית הספר, ביקשתי ללכת למגמה הכי קשה, למזלי הייתה מגמת מחשבים ופיסיקה ואז הגיעה עוד משוכה, אחרי שכבר אני התקבלתי למגמה הזאת, המשוכה הייתה שארבעים אחוז מהתלמידים באזור המרכז כמו שאתם יודעים ולכן בכל הארץ זה גם מאוד נפוץ, ארבעים אחוז משתמשים בשירותים של מורים פרטיים ולנו לא הייתה את האפשרות ולכן הייתי הרבה פעמים על סף של פשוט נשירה וזה מה שאנחנו רואים גם היום בפריפריה הסוציו אקונומית וגם בפריפריה הגיאוגרפית, איזשהו אני לא וויתרתי ומשמה הדרך ל-8200 ולהארוורד הייתה קצרה.

עכשיו ברשותכם אני רוצה לומר כמה מילים על חוסר שוויון ההזדמנויות התהומי שממנו סובלים הצעירים בפריפריה, אבל לשם כך אני חייב לחלק את הדיון לא רק לפריפריה גיאוגרפית כמו שאמרנו כאן, אלא גם לפריפריה הסוציו אקונומית הן שונות בתכלית אבל מאוד משיקות בקשיים שמהם סובלים החברה שמשתייכים אליהם, אז בפרי]פריה הגיאוגרפית כמו שאתם יודעים יש היעדר משמעותי מאוד במגמות מדעיות בבתי הספר האלו, מה שזה גורם, זה גורם לכך שבוגרים של בתי הספר מוגבלים בשוק התעסוקה הנוכחית ובטח העתידית, הסיכוי שלהם להגיע ל-8200 ולטכניון יורדים פלאים, אתם שומעים את זה כל הזמן בכתבות בתקשורת, אם לי בבית הספר לא הייתה מגמת תקשורת ופיסיקה בטוח שלא הייתי כאן היום, אולי אפילו הייתי בכלא, אי אפשר לדעת את זה, לכן חושב לומר בצורה הכי ברורה שיש, דיון מעבדת פיסיקה במחשבים, כדין מגרש כדורגל, כמו שבכל בית ספר יש מגרש כדורגל, כך חייבת להיות מעבדת פיסיקה ומחשבים כדי לא להגביל את הנערים האלה זה לא רק העתיד שלהם, זה גם העתיד של המדינה והכלכלה הישראלית, אני בתור בן אדם שחי את תעשיית ההייטק אני יכול לומר לכם שכרגע חסרות 10,000 ידיים טכנולוגיות בשוק של ההייטק וזה מה שמגביל אותנו, את מדינת ישראל מלהפוך למעצמת הייטק שתמיד רצינו להיות ואנחנו חייבים לפתור את זה ולגשר את זה ואנחנו לא נוכל לעשות את זה אחרת אלא מניצול של אוכלוסיות שבעצם לא מנוצלות או לא מיוצגות היום בהכשרה שלהם.

הפריפריה הסוציו אקונומית מאידך, גם אם יש לך בית ספר לפיסיקה מתחת לחלון ממש בבית, אין לך את הרצון ללכת לשם מלכתחילה, כמו שרני אמר מקודם, בהתחלה בצורה כל כך מרגשת, אם יש לך מוטיבציה כבר יש לך שמונים אחוז מהפתרון והחברה מהפריפריה הסוציו אקונומית בדרך כלל גדלים במשפחות שאין שם אנשים, בטוח שלא היה להם תואר אקדמי, אפילו לא לימודים בתיכון, לכן זה משהו שחשוב לנו לגשר עליו, על ידי מתן של תכנים א-פורמאליים ותכף אני אציין איך אנחנו עושים את זה במטרה להצליח ואיך אנחנו שואפים לעשות את זה במערכת החינוך וחשוב לומר שהפער הכי עמוק זה היעדר המוטיבציה שתיארתי, כי מה שהילד לא רואה, הוא לא יכול לדמיין משהו לא יכול לדמיין, אין סיכוי שהוא יוכל להגשים, אז הפתרון היחיד שאני רואה באמת כדי לפתור את הבעיה הזאת זה מה שאנחנו עושים ב - - - , זה מחולק לכמה צירים, אני אעשה את זה ממש בקצרה, אנחנו נותנים לסטודנטים מהפריפריה הסוציו אקונומית, שלא רק נותנים שיעורים פרטיים לנערים האלו, בראש ובראשונה הם בבואת העתיד של הילדים האלה, זה הכוח אדם הכי משמעותי בעבורם, כי אני לא רואה איזה הורה או מורה שאומר לי תלמד תצליח זה חשוב, אני רואה את עצמי עוד חמש שנים מהיום, יש איזשהו כוח אדיר להניע אותי, אנחנו משנים את השיח ממספרים וציונים ויחידות לימוד בבגרות, למצוינות בהגשמה עצמית והגשמת חלום, כי אם יש לך חלום יש לך שמונים אחוז מההצלחה, אנחנו לא מכשירים רק את המנטורים, אנחנו מכשירים את המורים ואנשי חינוך, בשיטה סדורה לקחת את הנער ממצב שהיה לו חלום בכיוון עד מצב שהוא יודע בדיוק איך להגשים אותו, שלב אחרי שלב, שעה אחרי שעה, אנחנו מכינים ככה עשרות בתי ספר מאילת ועד קרית שמונה, את כל סגל המורים והתלמידים, והכי חשוב אנחנו משנים את השיח מהישגים כמותיים לאיכותיים, לחלומות והגשמתם, אז לסיכום באמת, אני אומר את זה ככה, בני הנוער מהפריפריה הסוציו אקונומית והגיאוגרפית הם העתיד של מדינת ישראל פר-סה ולא רק כי זה הדבר הנחמד לומר, הם העתיד של שוק הטכנולוגיה, הם הקצינים לעתיד, הם המפקדים והם הטכנולוגים, הלימודים הצילו לי את החיים ובאמת מצוינות אקדמית, מצוינות לימודית היא אלמנט מפתח למוביליות חברתית בחברה הישראלית, , זה הגורם מספר אחד, לפני הכול, לפני ספורט, ואני נותן לכם את כל הכבוד לחברים פה שעוסקים בחינוך לספורט, בחינוך גופני, כל המחקרים מראים לפי הלמ"ס, שהגורם מספר אחד למוביליות חברתית זה השכלה וזה חינוך פורמאלי, וככה זה כמה שאנחנו רוצים שזה טוב, חייבים לקדם שינוי תשתיתי במערכת החינוך, בכל בית ספר חייבת להיות מעבדת פיסיקה ומחשבים כמו שיש מגרש כדורגל, זה פשוט חובה ופתרון הבא של חוסר בדוגמא אישית בפריפריה הסוציו אקונומית על ידי השקעה בתוכניות שהן חוץ בית ספריות שיסייעו במתן דוגמא אישית והוראה, לא רק הוראה אלא גם דוגמא אישית ולשנות את השיח מכמותי לאיכותי וחשוב לומר שחלום חשוב יותר ממאה בחינות לבגרות, מצוינות היא הדרך היחידה להשיג אותו.

תודה רבה, בבקשה נציג משרד האוצר.

שלום לכולם, מבקש למקד את השאלה שמופנית אלי.

אני רפרנט חינוך באגף התקציבים במשרד האוצר.

אז אם תוכל במסגרת התוכניות המיוחדות או התוכניות למצטיינים מה מתוכנן בתקצוב מבחינת הנגב, הגליל, או מגזרים אחרים בשנת התקציב 22 בעיקר, במסגרת ימי התקציב האחרונים לא הייתה הקצאה ייעודית לנושא כזה או אחר, מדובר בסדרי עדיפויות פנימיים בתוך משרד החינוך ונציגי משרד החינוך שנוכחים בישיבה יכולים להתייחס לנקודה הזאת יותר טוב ממני. נציגי משרד החינוך הציגו שיש תעדוף של הפריפריה הגיאוגרפית אני מניחה שאני אפגוש אתכם בוועדת כספים במסגרת אישור התקציב, אני אומרת מראש כמו שאני מניחה שכבר הבנתם אני מתכוונת לשאול את השאלות האלה בדיוני התקציב בוועדת כספים ולוודא שאכן הפריפריה מקבלת את מה שהיא לקבל, אז אם אין לך מה להוסיף אז אנחנו מתקדמים הלאה, יופי. אז אחד הילדים או מי מהילדים שרוצה עוד להגיש משהו שחשוב לכם שאנחנו נשמע שהנציגים של משרד התרבות והספורט, משרד החינוך, משרד המדע, משרד האוצר, גם אנשי החינוך אם רוצים, ההורים, אז הבמה שלכם, בבקשה.

כן אני אשמח להגיד.

כן בבקשה יעקב.

אז אני בעצם רומה להתייחס לשני דברים, שבעצם נוגעים באופן ישיר לבעיות שהוזכרו פה והועלו פה, בנוגע לחשיפה, בנוגע לפעילויות כל מיני ארגונים וקרנות, של מצוינות בפריפריה, אז דבר ראשון שאני רוצה להגיד הוא בעצם קשור ישירות לבעיה של נגישות ושל מרחק, אני בן אדם שנוסע לאוניברסיטת תל אביב, זה לוקח ממני 5 שעות כל יום ועכשיו בכיתה י"ב אני פשוט לא לקחתי קורסים כי זה היה בלתי אפשרי, ואני רוצה להציע כי הרי בלתי אפשרי לצמצם את המרחק בין כרמיאל לתל אביב ועל זה גם לא נשוחח, אני רוצה שבמערכת החינוך והמצוינות של תוכניות נוער יוקדש חלק יותר משמעותי ללמידה מקוונת ואני רוצה גם להגיד שהשנה האחרונה בעצם נתנה לנו את הניסיון הזה ואת ההתנסות הזאת, כי אני אישית לקחתי כמה קורסים באוניברסיטה דרך מחשב דרך זום, דרך אתרים כמו קמפוס וזה בעצם אפשר לי ללמוד את הקורס בלי להוציא את כל הזמן הזה לנסיעות כל מיני דברים אחרים שבעצם מפריעים ללמידה ובעצם להתרכז בלמידה וגם מונעים מאנשים גם להקדיש הרבה זמן למחויבויות אחרות שיש להם ואני במיוחד מדבר על תלמידי תיכון שנמצאים בתקופת הבגרות, בתקופות המבחנים שזה הופך למידה למצוינות לבלתי אפשרית , זה דבר ראשון ודבר שני אני באמת רוצה גם להתייחס לפעילות אדירה שנעשתה בפריפריה לקידום מצוינות בתחומים של מתמטיקה ודברים כאלה אבל אני רוצה גם להזכיר שאני כבנאדם שיותר מתעניין בתחום של מדעי המדינה ופוליטיקה וכשבעצם רק רציתי להגיע לתחום הזה, אני הרגשתי שיש פחות התייחסות לתחומים האלה ואני אישית כבנאדם שגר בכרמיאל לא מצאתי שום תוכנית מתאימה בצפון אם זה אוניברסיטת חיפה, אם זה מכללות או מוסדות אקדמיים אחרים ואני הייתי חייב בעצם לנסוע לאוניברסיטת תל אביב, אז מלבד כל העשייה האדירה והנהדרת שנעשתה בתחומים של מתמטיקה ומחשבים אני באתי ממגמת תוכנה, אני גם רוצה שתינתן התייחסות הרבה יותר גדולה לתחומים אחרים כמו מדעי המדינה ומנהיגות וכל התוכניות שקשורות לזה כי אנחנו לא יכולים להתעלם מהחשיבות של התחומים האלה במדעי המדינה.

תודה לך.

אני רוצה להוסיף שבגלל שיש נסיעה ארוכה לכל מקום בערך אז הדברים באים אחד על חשבון השני ונגיד אני טוב במתמטיקה ואם אני רוצה להישאר בבית ספר למצוינות זה בצהריים ואז זה במקום האימון יכול להיות ובגלל זה אני לא נשאר, שדברים כאילו צריך לבחור דברים אז נגיד לא להיות במצוינות בזה או בזה או בזה, אי אפשר לעשות כל מיני דברים ביחד.

ויכול להיות שאם הקיר טיפוס היה יותר קרוב לבית הספר היית מספיק את שניהם, זאת אומרת שהנסיעות הן בעצם אלה שמאלצות אותך לבחור איפה להשתתף.

יש תחרויות שנגיד שהם לא מאוד חשובות אבל בגלל שזה רחוק אני נאלץ לוותר עליהם.

אתה לא הולך לתחרויות בגלל המרחק.

יצא לי כבר תחרות אחת שהיא לא הייתה מאוד חשובה אבל זה היה ממש רחוק אז לא היה שווה לי את הנסיעה.

תודה ירדן.

גם אני רוצה להוסיף משהו, יש לי שתי נקודות חשובות, אני יש סוגיה שמטרידה אותי בקשר לספורטאים שהם הישגיים אבל עדיין אין להם הישג, הם מתאמנים ברמה של ספורטאים שרוצים להגיע לרמה של תחרויות בינלאומיות ורציניות מאוד, משקיעים המון זמן מהיום שלהם במיוחד אם הם עדיין בבית הספר, עושים שירות לאומי ואין להם ממש את כל הזמן שיש בעולם כמו שיש לספורטאי הישגי שעוסק בזה ברמה מקצועית שזה המקצוע שלו, אני חושבת שצריך להיות התאמה בין מערכת החינוך לבין בעצם הספורטאים האלה, לתת להם תמיכה גם מבחינת תקציב כי יש הרבה הוצאות, אני אישית מגיעה ממשפחה שקצת מצב כלכלי טוב, אבל אני מכירה סיפורים מהמון ספורטאים שהם חברים שלי לקבוצה ולמשלחת שהם חווים הרבה קשיים כספיים וגם מבחינת בית ספר זה כמעט בלתי אפשר לסדר את זה אנחנו מתאמנים שני פעמים ביום ולפעמים גם שלוש ויש גם הרבה ספורטאים מוכשרים שנושרים, שמוותרים על התחום הזה כי אין להם איך לתפעל את זה לבד בלי שום תמיכה ממערכת החינוך, או מאנשים שבאמת יכולים לתת להם יד, ועוד משהו רציתי להגיד בילדות שלי בתיכון ובחטיבה אני הרגשתי שהיה לי המון חוסר בספורט ומתקנים וכמו שאמא שלי אמרה שגם לא תמיד היה מאמנות שיאמנו בנות אז זה תמיד שהפריע לי כל החיים שקבוצת הבנות - - - קבוצת הבנים כן עשתה שיעורים, נראה לי שצריך להיות איזשהו פיקוח ששיעורי הספורט כן מתקיימים כמו שאת אמרת גם שיעורי התכנון ומדעי המחשב זה פשוט שיעורים שמוזנחים אני אומרת זה מהניסיון האישי שלי וגם הרבה חברים שאני מכירה שבבתי ספר שלהם לא מקיימים את השיעורים האלה וזה מאוד עצוב וצריך לטפל בזה.

אני אשמח להוסיף ולהתייחס לנקודה של ההסעות שדיברנו קודם. אם אני עכשיו פותח את התקציב של הקבוצה שלנו, יש לנו תקציב של200,000 ש"ח שאנחנו מגייסים ממש בעצמינו גיוס עצמי מספונסרים חיצוניים שיש לנו, מהעירייה שעוזרת לנו, אז אפשר לראות שכמעט חצי, 90,000 ש"ח הולך רק על נסיעות ועל לינה, שזה באמת דברים אני חושב שקבוצות מהמרכז לא נתקלות בהם וזה כן יוצר פערים, יוצר רמה לא אחידה לקבוצות, אני יודע שגם יש קבוצות שממש נסגרו בעקבות הדברים האלה, להשיג עכשיו 90,000 ש"ח כל שנה רק לנסיעות זה המון, לא כולל כמובן רישום לתחרות, לא כולל הוצאות על כלים, על מכונות, נורא חבל שבאמת שקבוצות נסגרות בגלל דברים האלו, בדרום אין הרבה קבוצות, יש שש שבע קבוצות בדרום, באמת חבל כי זה הזדמנות שמפספסים אותה.

כאשת חינוך רציתי להגיד עוד כמה נקודות בהתחלה זה השפה, שפת האם ערבית שמכיתה א לומדים שפת אם ערבית עד כיתה ט, שעוברים לתיכון חלק מהמקצועות חלק מהמקצועות עוברים לשפה העברית אוטומטית והתלמידים הם לא חזקים, גם לא בערבית, גם לא בעברית לפי דעתי היסוד שלנו לטפח את שפת האם, להשקיע בעוד ועוד שעות שפת האם וזה המכשול הפסיכומטרי, הבחינה הפסיכומטרי זה מכשול אחת גדולה שהיא מכשילה את התלמידים שלנו באקדמיה, אנחנו שומעים על בית ג'אן ועוד יישובים שיש להם אחוז זכאות גבוה בבגרויות, אבל אני לא בטוחה שזה מתבטא במספר האקדמאים במוסדות האקדמאים, חשוב מאוד לגעת בסוגיית הזאת של הבחינה הפסיכומטרית, אופן ההיבחנות בבחינה הזאת שהיא חלק מהמכשול הגדול בפני הסטודנטים שלנו באקדמיה.

זה נושא חשוב, אבל זה לא הנושא של הדיון הזה.

וכאילו המצטיינים שהם צריכים להגיע לאקדמיה מגיעים.

אבל זה עדיין לא הנושא של הדיון הזה.

ועוד גם המערך הטיפולים, זה הפסיכולוגים, גם יש מחסור בבתי ספר שלנו, במערך הטיפולי, גם תלמידים מצטיינים צריכים פסיכולוג, צריכים איש מקצוע שישמע להם, שיקשיב להם ויש לנו בעיה בנושא הזה.

זה גם נושאים מאוד חשובים שכדאי להעלות אותם לדיון של וועדת החינוך

התייחסויות נוספות, הורים מלווים בבקשה, אבא של קריסטינה מקריית שמונה

אני אדבר רק על הספורט, איפה שחבר כנסת אמר שהעוגה מתחלקת לא הגיוני, כדורגל, כדורסל ואיפשהו שם בסוף, אבל השנה כל השנה הרים גבה, שזכינו, לינוי זכתה והביאה זהב לישראל, לקחה זהב מרוסיה שהם השתלטו, עשרות שנים היו אז העוגה הזאת צריכה להתחלק אחרת, לא למי שזכה, אלא הוגן, שווה בשווה, למשל מבנה ייעודי להתעמלות אין לנו, כל הזמן מחפשים באיזה אולם אנחנו מתאמנים, אז פעם אנחנו צריכים עם כדורסל לראות את הלוז, מתי יש לנו זמן, אין לנו זמן, פה יש איזשהו חוג אחר, אז כל הזמן אין מבנה ייעודי נקודה. עכשיו המון ילדים באים גם ממג'דל, גם מכל הקיבוצים, יש ממש עכשיו על הפרק, ביקר אצלנו חבר כנסת של התעמלות של ספורט.

שר התרבות והספורט חילי טרופר.

והוא ממש - - - על הפרק, בקנה, שכונת יובלים חדשה איפה שיש מקום ואפילו יש איזשהו כיוון למבנה ציבורי ואני חושב שמגורי קבע, יש המון קבוצות, יש קטנים, יש גדולים, פשוט יהיה מיועד כל הזמן ויביא תועלת.

מתקן ייעודי להתעמלות.

כן, ממש ככה.

בלי תחרות עם הכדורסל.

בדיוק בדיוק.

כן, התייחסויות נוספות? כן, חברי הכנסת בבקשה מופיד.

תודות לך ולטטיאנה על כל מה שאתם עושים ולכל הנוער.

יעל: תודה רבה.

קודם כל תודה לדיון שבוועדה, תודה, הנושא כל כך חשוב, אני רוצה להודות להורים, למשפחות של הילדים שאם לא הורים אמא ואבא ומשפחה תומכת הילדים לא היו מגיעים להישגים כאלה, תמשיכו להצליח תתמידו ואנחנו כאן בכנסת נוביל את התהליכים כדי לתמוך בכם ובילדים כמוכם ששואפים להצליח, אתם הגאווה שלנו, גאווה של מדינת ישראל שיהיה בהצלחה.

יופי תודה רבה לחברי הכנסת שהשתתפו ואני יודעת שנוספים רצו להשתתף אבל מחויבים להיות בדיונים אחרים כרגע, אבל זה אומר שיש פה כוח משמעותי שיוכל לקדם את הנושא של הצטיינות בפריפריה ובכלל שיווין הזדמנויות וצמצום פערים, התחלנו את היום הזה בבוקר באמירה של חבר הכנסת מיכאל ביטון יושב ראש וועדת הכלכלה בנושא חינוך חינם במדינת ישראל שבאמת יהיה חינם, עם התייחסות מאוד ערכית בעיני שילדים לא צריכים לעסוק בכסף ושלא יהיה מצב אנחנו נדאג שלא יהיה מצב שילד לא ייצא לטיול שנתי או לא ישתתף במסיבת סיום בגלל שההורים שלו לא שילמו את מה שצריך היום לשלם, שהילד אפילו לא יהיה חשוף לזה.

זאת אומרת שהילד מגיע למזכירות בית הספר הוא בכלל לא צריך להיות חשוף לשיח של המנהלים או הפקידות האדמיניסטרטיבית בכל מה שקשור לכסף, אני היום הרשיתי לעצמי לשאול את המשתתפים גם בנושאים כאלה כדי לראות אם הם מודעים לזה, אני רואה שהם מודעים לזה, הם מבינים, זה שהם מגיעים לאן שהם מגיעים זה גם כי כנראה יש להם איזושהי רשת ביטחון כלכלית ואנחנו יודעים שלא לכל הילדים והילדות במדינת ישראל יש את זה והתפקיד שלנו לוודא שגם מי שאין לו את הרשת הביטחון הזו הכלכלית יוכל למצות את הפוטנציאל שבו, להיות מצטיין זה הדבר הנכון הערכי, זה הדבר הנכון למדינת ישראל, זה מעבר לרצון של הפרט להגשים את עצמו.

אנחנו כחברה רוצים שאנשים יהיו פה הטובים ביותר, המאושרים ביותר, זה דבר שהוא נכון ברמה המערכתית. אתם בעצם ההוכחה שבהשקעה נכונה אפשר לפרוץ כמעט כל גבול, כל אחד מכם הוא מצטיין בתחומו , יש לכם אני מניחה חלומות נוספים ואני גם מהמרת שאתם תגשימו את החלומות שלכם, בלי קשר למקום המגורים שלכם, או באיזה בית ספר אתם לומדים, או מה שפת האם שלכם, אז אתם באמת ההוכחה שבהשקעה נכונה אפשר להגיע להישגים והישגים גדולים מאוד.

לכל אורך הדיון עלה כאן מאוד חזק הנושא של חשיבות המשפחה והמשפחה מלווה, זה ההורים שנמצאים כאן, זה הדברים ששמענו גם מהורים פורצי דרך בעצמם, אבל גם פה לא לכל הילדים במדינת ישראל יש משפחה שיכולה לתמוך, זה לא רק עניין של כסף, זה הרבה יותר מורכב מכסף ואנחנו צריכים לראות שאנחנו, אנחנו צריכים לראות שאנחנו לא מאבדים ילדים מצטיינים בגלל היעדר משפחה תומכת והמשפחות שלכם הן תומכות ברמה מאוד גבוהה ובצורה אינטנסיבית. נקודות נוספות שעלו זה משוגע לדבר, אם יש משוגע לדבר בקהילה, בסביבה, אני מנחה שזה נכון גם ג'וליס, ציינת את השם של המאמן וזה נכון גם בדליית אל כרמל ואני רואה את סגנית המנהלת והמורה ואני מניחה שזה נכון גם בדימונה וגם במקומות האחרים, איפה שחש משוגע לדבר הסיכוי הוא כמובן יותר גדול שזה יצליח.

מה קורה במקומות שאין את המשוגע לדבר? אם לא היה את המשוגע לדבר בג'וליס אני לא יודעת אם היינו נפגשות היום, אז אולי צריך למצוא לזה איזשהו פתרון מערכתי כדי שבאמת ילדים יוכלו להגשים את עצמם וגם בהמשך כבוגרים להיות בוגרים שחולמים ומגשימים. היעדר מתקנים שעולה כל הזמן בצורה מאוד מאוד בולטת. זה יכול להיות מתקני ספורט, זה יכול להיות מעבדות וזה יכול להיות תשתיות של אינטרנט, אז אנחנו שומעים על מהפיכת הסיבים האופטיים אבל בסוף ראינו את זה בקורונה, הילדים יושבים בבית ולא מצליחים להתחבר לזום, עוד לא דיברתי על המצטיינים, אז אנחנו צריכים לדאוג שתשתיות ומתקנים יהיו גם באזורי ספר ובמקומות מרוחקים יותר.

כל נושא הנגשת המידע אני מקווה שהנציגים של המשרדים עוד אתנו, זה אני יכולה להגיד חד וחלק האחריות היא עליכם, משרד החינוך, משרד התאבות והספורט, משרד המדע והחלל, אם יש תלמיד בישראל שלא יודע מה התוכנית הקרובה אליו או מגוון התוכניות הקרובות אליו אז צריך לפתור את זה ויש תלמידים שלא יודעים, אז זה לפתחיכם, כל תלמיד צריך לקבל את המידע, אני בטוחה שאתם יודעים יותר ממני איך נכון לעשות את זה, אם זה באמצעות המחנך או המחנכת או באמצעות אפליקציה או באמצעות אסיפות הורים, אבל זה צריך להיות בשפה המתאימה וזמן המתאים, לפני הרשמה עם כל המידע שצריך.

נושא הנסיעות שהוא נושא מאוד כבד בפריפריה, כן גם בבת ים ובחולון ילדים נוסעים עד אוניברסיטת תל אביב אן למקומות אחרים, אין להשוות באמת ילדים מהנגב, מהגליל, מהמגזר הכפרי מהמגזר הערבי בגלל אופי היישובים, צריכים לנסוע יותר, העול על המשפחות גדול יותר, זאת אומרת מראש אנחנו מתחילים במקומות שאולי אין בהם את המתקנים הכי טובים או הכי מתאימים, שאולי אין את המאמנים והמורים הכי מצוינים בכל התחומים, על זה אנחנו מוסיפים גם את הנושא של הנסיעות, זה הופך כבר להיות עול מאוד מאוד כבדגם על הילדים והילדות וגם על המשפחות. עלה כאן הנושא של הכנסה של יותר דיגיטציה בייחוד בלימודים האקדמיים, ספורט זה לא רלבנטי, אבל בוודאי שבכל מה שקשור לאקדמיה אפשר לבחון את הנושא הזה, זה לפתחו של משרד החינוך, אני יכולה כן להגיד בכוכבית שלא הייתי מוותרת על חוויית הקמפוס גם בגיל 14 או 15 כשהתחלת להגיע לאוניברסיטה אבל כן למצוא את התמהיל הנכון כדי שגם ילדים מכרמיאל יוכלו גם לחוות קמפוס אבל גם לא לנסוע כל כך הרבה שעות ולהמשיך ולהשקיע גם בלימודים הרגילים שלהם, ציינת שאתה בכיתה י"ב אני בהחלט מתחברת לזה. כל הנושא השפתי הוא כמובן נושא שצריך לתת עליו יותר את הדעת, בלי קשר עוד לפסיכומטרי ולסיכויי ההצלחה באקדמיה, אני זוכרת, אולי חבר הכנסת מופיד זוכר שניסינו להפעיל יחד בגליל המערבי תוכנית של רחפנים, יחד עם עמותת מונה ולהפגיש ילדים ערבים ויהודים לאיזה תוכנית שעוסקת ברחפנים בשעות אחר הצהריים המחסום השפתי היה מאוד מאוד מאתגר וצריך לתת על זה את הדעת כשהולכים לנגב ולגליל. כל החיבור בכלל בין בית הספר או מערכת החינוך הפורמאלית למערכת החינוך הבלתי פורמאלית או מערכת החינוך הערכית חברתית, כל אחד איך שהוא קורא לזה, זה משהו שחייבים להדק אותו, ירדן בתבונה של ילד בן כמה אתה תזכיר לי?

13.

13, אומר אם זה היה במסגרת בית הספר לא הייתי צריך לבחור הייתי יכול להיות גם בתוכנית מצטיינים במדעם וגם לטפס על או להיות אלוף בטיפוס, אז אני חושבת שזה אנשי משרד החינוך אנשי משרד התרבות והספורט, אנשי משרד המדע והטכנולוגיה, לא יודעת אם החברה למתנס"ים איתנו, חוכמה של ילד כזה מסכמת את הנושא הזה הרבה יותר טוב ממני, צריך לראות איך יוצרים את החיבור בין המערכות, ולסיכום דברי אני אגיד לנו חברי הכנסת ומשרדי הממשלה בהנחה שיש מדיניות שאומרת שאנחנו רוצים שאזרחי ישראל יגורו לאורכה ולרוחבה של הארץ ולא רק בין גדרה לחדרה, אז התפקיד שלנו הוא לדאוג זה שהם יקבלו שירותים שווים בכל מקום, גם בדימונה וגם בכרמיאל וגם בג'וליס וכדי שזה יקרה ושיקבלו שירותים שווים צריך לחלק את העוגה אחרת.

אני שמחה לשמוע מנציגי משרדי הממשלה שיש כיוון כזה, התפקיד שלנו כחברי כנסת יהיה לפקח על הדבר הזה. שיווין הזדמנויות לא אומר לחלק את העוגה שווה בשווה, אלא לחלק את העוגה באופן כזה שאיפה שצריך יותר יקבלו גם יותר ואולי הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להגדיר סל שירותים, ציינתי את זה גם בדיון בבוקר, כל עוד זה נתון למין החלטה של השלטון המקומי או של מנהל אגף בכיר ככל שיהיה במשרד ממשלתי, אבל הוא אחראי רק על תחום מאוד מאוד מסוים אז בסופו של דבר אנחנו רואים סל שירותים מאוד מאוד שונה בין הרצלייה לבין נהרייה ואני חושבת שצריך להיות סל שירותים אחיד בתוכו אפשר כמובן להכניס הרבה גיוון והרבה צבע, אבל על סמך סל השירותים האחיד הזה נדע איך אנחנו מתקצבים ואיפה צריך לתקצב יותר וסל השירותים הזה בעצם יצטרך להגדיר לא משנה איפה הוא גר ולא משנה לאיזו משפחה הוא נולד, הוא זכאי לקבל את אותם סיכויי הצלחה, כי על זה מדובר, זה לא שירות אלא זה סיכוי הצלחה. אז אנחנו נמשיך לעקוב אחרי כלל הנושאים החשובים שהועלו כאן. אני מאחלת בשמי, בשם החברים לצוות, בשם צוות הוועדה, המון המון בהצלחה לכל הנערים והנערות המצטיינים והמצטיינות, למשפחות שלכם שבלעדיהם אתם לא תוכלו להגיע להישגים האלה, לצוותים החינוכיים, למאמנים, למסיעים, לדואגים לאוכל, אני יודעת שזה מערכים שלמים, אנחנו נמשיך להיות כתובת עבורכם, אנחנו יוצאים לדרך, זה אולי הסטודנט המצטיין מכיר, זה לא שבסוף דיון כזה כבר גוזרים סרט ויש עכשיו משהו חדש, אנחנו יוצאים לדרך, היא מאתגרת והיא תיקח זמן, אני מקווה שנפגוש אתכם בפעם הבאה עם הישגים גדולים שלכם ועם הישגים שלנו, אז תודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:53.