פרוטוקול של ישיבת ועדה

כנסת העשרים-וארבע

הכנסת



12
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
13/09/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 4
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, ז' בתשרי התשפ"ב (13 בספטמבר 2021), שעה 11:00

סוגיות בכניסת עובדים פלסטינים בענף הבניין לעבודה בישראל.

חברי הוועדה: אבתיסאם מראענה – היו"ר

אוסמה סעדי

רוני פלי - עו"ד, האגודה לזכויות האזרח

מיכל תג'ר

מורן חדד - רע"ן כלכלה, משרד הביטחון

נתנאל לפידות - מנהל אגף בכיר נכסים וחברות, משרד הבינוי

איציק גורביץ - סמנכ"ל התאחדות הקבלנים בוני הארץ

נעה בן שבת

מיכל דיבנר כרמל

חנה כהן



סוגיות בכניסת עובדים פלסטינים בענף הבניין לעבודה בישראל

שלום לכולם, אנחנו פותחות את ישיבת הוועדה, השלישית במספר, בכל מה שקשור לעובדים הפלסטינים בענף הבנייה. יש לנו 45 דקות לסשן הראשון ואחר כך נמשיך גם בנושא העובדים הפלסטינים בבנייה ונתמקד בזכויות שלהם.

אנחנו נתחיל את הדיון בסקירה של מורן חדד ממשרד הביטחון, שנמצאת איתנו בזום.

עד שמורן תצטרף אלינו לזום, אני מבקשת מרוני פלי, מהאגודה לזכויות האזרח, להתייחס לכל מה שקשור למעברים של העובדים הפלסטינים בבניין.

אנחנו עוקבים אחרי הצפיפות במחסומים כבר הרבה זמן, עוד לפני תקופת הקורונה. ראינו שבמחסומים מסוימים יש בעת האחרונה עומסים מאוד-מאוד גדולים, אפילו הגשנו עתירה בכל הנוגע לעומס שקיים במחסום 300, מחסום בית לחם. מחסום 300 הוא מחסום שעבר שיפוץ נרחב, אין סיבה עקרונית שיהיה בו עומס. העומס נובע מהאופן שבו מפעילים את המחסום, למעשה מאז תחילת הקורונה. המחסום בנוי בצורה כזאת שבחוץ יש קרוסלות שנכנסים לשמונה שרוולי בידוק וגם בהמשכם יש קרוסלה, ואז מתפצלים. זה הופך להיות כמו משפך. מה שקורה מאז תקופת הקורונה באופן מובהק זה שהקרוסלות בכניסה לא פועלות באופן רציף בשעות העומס.

מה זה שעות העומס? על מה אנחנו מדברות?

שעות העומס הן בדרך כלל מחמש וחצי עד שש וחצי-שבע ולפעמים העומס מתחיל עוד קודם. יש ימים שעמוס כל הזמן גם אחרי שבע ויש פעמים שהעומס מסתיים כבר בשש ורבע.

האופן שבו מפעילים את המחסום הוא זה שיוצר את הבעיה. היה דיון בבג"ץ, השופטים ביקשו מאיתנו לעדכן אחרי החגים, אבל בכל התקופה הזאת שאנחנו עוקבים, המצב הזה באופן כללי ממשיך. העומס הזה הוא עומס רגיש מאוד. זאת אומרת, כשאנחנו מדברים עם עובדים זה הדבר שהכי מטריד אותם. חשוב מאוד לציין שכאשר המחסום עמוס מאוד ולוקח הרבה זמן לעבור אותו, יש גם כאלה שנפצעים במחסום עצמו בגלל הצפיפות.

לא רק נפצעו, יש כאלה שמתו. יש כאלה שמצאו את מותם.

אני אומר בוקר טוב לחבר הכנסת אוסמה סעדי.

סבאח אל ח'יר.

סבאח אל ח'יר. כיפאק?

הלה-הלה.

כן. אני מדברת רק על החודשים האחרונים ואנחנו פגשנו כאלה שנפצעו בשגרה. אנשים מפחדים להיכנס לצפיפות, מפחדים כמובן גם בגלל הקורונה, ומוצאים את עצמם מחכים שעות ארוכות. הם מגיעים מאוד-מאוד מוקדם.

חשוב לציין שמעבר לסכנה במחסום עצמו, שהיא סכנת הקורונה מצד אחד וסכנת ההימחצות מהצד השני, ענף הבנייה הוא הענף הכי מסוכן, ענף שיש בו הכי הרבה תאונות. כאשר אדם צריך לקום בשלוש לפנות בוקר כי הוא לא יודע כמה זמן ייקח לו לעבור את המחסום, הוא עייף. למעשה יום העבודה שלו מתחיל חמש שעות לפני שיום העבודה הארוך והקשה שלו מתחיל, והסיכון עולה. זאת אומרת, אדם עייף מועד יותר ליפול, לעשות טעויות, להיפצע. זה מסוכן. זה באמת מסכן חיי אדם.

הבג"ץ שלכם הוא משנת 2020 והתרעתם על כך.

כן. התרענו במכתבים רבים. אני חייבת לציין שהייתה השנה נקודה שבה היה עומס מאוד גדול במחסום אייל שנבע משיפוצים במחסום ולמיטב ידיעתנו כרגע המצב שם השתפר שוב. אנחנו עוקבים והוא אומנם לא מה שהיה, כי המחסום הגיע למצב שעברו בו יחסית מהר, אבל זה כבר לא המצב הנוראי שהיה לפני חודש וחצי ואני מקווה מאוד שזה ימשיך להשתפר. גם לגבי זה כתבנו מכתב. מה שקרה שם זה שהציבו גדרות בכניסה למחסום ולמעשה צמצמו את שטח השהייה ולכן המחסום עצמו הוא מאוד-מאוד צפוף.

במחסומים אחרים אנחנו רואים צפיפות מעת לעת שהיא לא משהו עקבי כמו במחסום 300 וכמו בזמן המאוד אחרון במחסום אייל. מחסום 300 הוא באמת סיפור בפני עצמו, אנחנו גם שומעים על זה מארגוני עובדים וגם מפועלים, שזה משהו גדול. גם מחסום אייל נהיה בעייתי ואנחנו שמחים ומודים לוועדה שהיא דנה בדבר החשוב הזה.

תודה, רוני. חבר הכנסת אוסמה, בבקשה.

סבאח אל ח'יר.

סבאח אל עדס.

סיעת העבודה החליטה לרתום היום את כל הכנסת, חבל על הזמן. כל הקומה הזאת – ועדת חוקה: דיון חשוב בסוגיית עיקרון השוויון; ליד – עמר בר לב נתן סקירה על המשרד לביטחון פנים; ועכשיו, גם את הכנסת לנו עוד נושא חשוב מאוד. אני מברך אותך, גברתי היושבת-ראש, וגם את האגודה. זה נושא שקרוב מאוד-מאוד ללבי. במשך יותר מ-25 שנה עסקתי בנושא וייצגתי אלפי פועלים פלסטינים, הן לגבי שלילת זכויות סוציאליות והן בתאונות עבודה, פטירה ופציעה, ואני מכיר את הנושא הזה לפני ולפנים. יש הרבה סוגיות בתחום הזה וטוב שאת מתחילה בוועדה שלך בנושא הזה.

לא שמעתי את כל הסקירה של הנציגה של האגודה לזכויות האזרח - זו ההזדמנות לברך את כל מי שעמל בתחום הזה של הגנה על זכויות עובדים, במיוחד עובדים זרים ועובדים פלסטינים בפרט, אם זו האגודה, אם זה המוקד, קו לעובד ואחרים – אבל הנושא האקוטי בתחום הזה, ועסקנו בו רבות בכנסת במסגרת הוועדה לביקורת המדינה בראשות חבר הכנסת לשעבר עפר שלח, הוא הנושא של הסחר בהיתרים, הנושא של המאכערים. בזמנו קיימנו כמה דיונים והמינהל האזרחי אמר שהוא מתכוון לפתור את הבעיה זאת על ידי זה שהוא יוציא היתר שמי, באופן פרטני לכל עובד, ולא לתת את ההיתרים האלה לסוחרים. זה אפילו לא מעסיקים, אלא מאכערים שמקבלים 10, 20, 30 היתרים ומתחילים לסחור בזה. עובד פלסטיני משלם 2,500 שקל פר היתר כל חודש. זה כמעט שליש או חצי מהמשכורת שלו. התופעה זאת ידועה וזה אפילו היה בדוח מבקר המדינה כמה פעמים ולכן קיימנו דיונים בוועדה לביקורת המדינה. המינהל האזרחי וכולם יודעים מזה, אמרו שצריך לפתור את זה כבר בסוף שנת 2020, ואני מבקש ממך, גברתי היושבת-ראש, להזמין את כל האחראים ולדון בזה, כי זה הנושא. מחסומים ומעברים ודוחק והמתנה וכו' – העובד יכול איכשהו לסבול, אבל שליש מהמשכורת שלו, לפעמים חצי מהמשכורת, שילכו למאכער, לסוחר, זה פוגע בכל המערכת ופוגע בעובד. גם המעסיק' לא נהנה מזה, כי המעסיק משלם. יש אנשים שגוזרים קופון. לצערנו גם בצד הפלסטיני יש כאלה שגוזרים קופון וגם בצד הישראלי.

זו תעשייה שלמה. בשנים האחרונות התרענו רבות על התופעה הזאת, אמרו שיפתרו את זה, אבל עד היום אני לא רואה שפותרים את זה. צריך להמשיך ולעקוב אחרי הנושא הזה. לפי דעתי זה נושא ראשון בסדר העדיפויות.

דבר שני, צריך לתאם את כל העניינים עם משרד העבודה ברשות הפלסטינית. הם אחראים שם, הם הציעו הצעות. בזמנו הייתי גם יועץ משפטי של משרד העבודה הפלסטיני והציעו הרבה הצעות, גם כדי לקצר את כל התורים האלה. צריך להוציא כרטיס מגנטי לעובדים האלה וכך העובד בא והוא לא צריך לעבור את הויה דולורוזה, דרך הייסורים הזאת במחסומים. הוא שם את הכרטיס שלו במכונה, ועובר. לא צריך בכל פעם לשאול אותו איפה הוא הולך. הוא עובד והוא יודע איפה הוא עובד.

דבר שלישי, כל הנושא של העושק והניצול של העובדים האלה. חלקם עובדים דרך שירות התעסוקה ולכאורה הם מקבלים תלוש. גברתי היושבת-ראש, תראי פעם את התלוש – תלוש של 12 יום, שכר מינימום. זה רק בשביל ביטוח בריאות.

אני מדגישה שהדיון שלנו היום מתחלק לשניים: הראשון – המעברים. יש הבטחות לשיפור המעברים, יש תקציבים שצריכים ללכת לשיפור המעברים והכניסה של אותם עובדים לעבודתם; השני – מתעסק בהטבות הסוציאליות של העובדים.

כפי שאמרתי, אני מתרוצץ בין כמה ועדות ולא בטוח שאני אהיה בדיון השני. לכן אני מעלה כבר עכשיו את הסוגיות האלה. אני מוכן לשתף פעולה ולעבוד לצדך בכל הדברים האלה, כי אלה נושאים חשובים ביותר שכבר הועלו בדוחות מבקר המדינה. היועצת המשפטית בוודאי מכירה את זה. למשל לגבי התלוש – איזה עובד פלסטיני עובד בשכר מינימום, שזה 30 שקל לשעה? הם מקבלים 500 ו-600 ו-700 שקל ליום, אבל בתלוש כתוב שכר מינימום. זה פוגע בפנסיה שלהם, בזכויות הסוציאליות שלהם, בפיצויי פיטורין. אם חס וחלילה יש תאונה – פציעה או מקרה פטירה – אומרים שזה השכר של האדם, שכר מינימום. זה פוגע בזכויות.

אם הייתי צריך להציע לך, גברתי היושב-ראש, להתרכז בנושא מסוים, שהוא הנושא ב-ה' הידיעה, זה הנושא של ההיתרים ושל הסחר-מכר בהיתרים, לקיים דיון ולהזמין את נציגי המינהל האזרחי. כבר הזמנו אותם פעמיים והם הבטיחו שהם יבואו.

לעניין תאונות עבודה – נועה הזכירה לי שבכנסת הקודמת הקמנו ועדת משנה של ועדת העבודה והרווחה שמתעסקת אך ורק בעניין המאבק בתאונות העבודה. אני מקווה שהתכנון הוא שגם בכנסת הנוכחית, חברתנו אפרת רייטן, יו"ר הוועדה, תמשיך את אותה ועדה שתתרכז בנושא הכאוב מאוד של עשרות הרוגים ואלפי פצועים בתאונות עבודה. זה נושא חשוב מאוד.

יסלאמו, שוקראן.

מורן חדד, ממשרד הביטחון, בבקשה. אני אשמח שתיתני לנו סקירה לגבי המעברים של הפלסטינים בענף הבנייה.

אני אתייחס לחשיבות של המילה – אנחנו לא משתמשים במילה "מחסומים", אנחנו משתמשים במילה "מעברים". אני חושבת שהמילה הזאת היא סממן לאיך אנחנו גם תופסים את זה. לא מדובר במחסום, מדובר במעבר להולכי רגל שבו עוברים מידי יום עשרות אלפי אנשים. צריך לומר ביושר שתחום המעברים הוא תחום שהוא באחריות רמי"ם – רשות המעברים – ובשנים האחרונות השקענו מאות מיליוני שקלים. השקענו כולנו מתקציב המדינה מאות מיליוני שקלים בשיפור המעברים. המעברים היום מנוהלים ברובם בצורה של speed gating, כלומר מעברים מהירים.

אני אחבר למה שנאמר פה, היום ההיתרים הם היתרים שמיים לעובד ולעובדים יש כר"חים. כלומר יש לו כרטיס חכם שאיתו הוא בא, מצמיד אותו למעבר, עובר איזשהו תהליך זיהוי מהיר מאוד, מצומצם לזמן המעבר, מדקות לשניות בודדות במידה שהכול תקין והעובד עובד בהיתר חוקי ואין איזושהי מניעה ביטחונית או אפידמיולוגית סביב הקורונה. הוא עובר גם בשניות. זה נכון שיש עומסים במעברים, אנחנו לא מתיימרים לומר שהכול מושלם, אבל יש לדבר הזה כמה סיבות: 1. יש תקופות של סגרים, יש תקופות של שישי-שבת שבהן המעברים עובדים בשעות אחרות, ויש תקופות שבהן, לצורך העניין אם יש סגר ואוכלוסייה מסוימת מוחרגת והיא עובדת באזור ספציפי, אז מתנקזים למעבר אחד שיותר קרוב למקום המגורים שלהם ושם יכול להיות איזשהו עומס נקודתי.

ככלל, המעברים מנוהלים על ידי רמ"ים, יש השקעה של המון כספים במעברים האלה, יש כר"חים – כרטיסים חכמים – יש טכנולוגיות מתקדמות במעברים, שירותים, מיזוג שהוכנס בכל המעברים, הכול מתוך הבנה שזה מעבר, זה לא מחסום, שנכנסים בו אנשים וצריכים לקבל תנאים נאותים.

תודה. לפני שבועיים ביקרתי במעבר אייל ולא ראיתי שום מיזוג, לא ראיתי שום אוורור, לא ראיתי שום דבר. אני בעצמי נכנסתי לתוך קלקיליה, השעה הייתה חמש וחצי בבוקר, כאשר בתוך קלקיליה זה תוסס, חיים כאילו שהם התחילו חמש שעות קודם, ארוחות בוקר, קפה, אנשים התחילו להגיע למקום העבודה שלהם. אני לא ראיתי לא מיזוג ולא אוורור וכן היה עומס. העומס הוא בעיקר בחוץ. עובדים באים בבוקר, יוצאים מעבר למעבר, לשטח מדינת ישראל ואז מתחיל להיות כאוס.

לגבי השיפור – יש החלטת ממשלה לשיפור המעברים. אנחנו מדברות פה על מעבר בית לחם, מעבר 300, שלגביו האגודה לזכויות האזרח התריעה על כך לבג"ץ על מה שקורה במעבר הזה. השאלה שלי: האם זה יטופל? מה אתן עושות כדי שזה יטופל? אני אשמח להתייחסות שלך.

מי שיצטרך לתת את ההסבר על התוכנית לשיפור המעברים זה לא אני, אבל אני אוכל להסביר ולומר שהתוכנית הזאת שאת מדברת עליה נקראה "המזרח הקרוב" והושקעו בה כספים. ספציפית במעבר ספציפי, באייל, אם יש מיזוג כזה או אחר, זה בהחלט משהו שאפשר לבחון אותו ולבדוק אותו ולהבין למה זה ככה.

על כמה מעברים אנחנו מדברות וכמה עובדים פלסטינים נכנסים מידי בוקר לשטח מדינת ישראל? אני אשמח לקבל נתון מדויק, כי כל אחד שולח לי נתון אחר.

יש בין 10 ל-12 – תלוי איך סופרים את זה, כי יש את הקטנים שאינם פעילים באופן מלא – מעברים מרכזיים להולכי רגל שבהם עוברים פועלים.

מה זה בין 10 ל-12? אני לא מצליחה להבין. יש מעבר בין שתי רשויות – יש מדינה ויש פלסטין – ואני לא מצליחה להבין מה זה בין 10 ל-12. השניים האלה שלא נפתחו, מה עושים איתם?

כפי שאמרתי, יש 12 מעברים, שניים הם לא עיקריים, מרכזיים, כמו דרגות ובקעות, שהם מעברים מאוד-מאוד קטנים, שרוב העובדים לא עוברים דרכם ולכן אמרתי בין 10 ל-12. פיזית יש 12, באמת-באמת עשרה מרכזיים, גדולים. בשומרון יש ארבעה, שלושה בעוטף ירושלים, אני יכולה להמשיך למנות, אבל בגדול יש 10 מעברים מרכזיים.

בימי ראשון אנחנו קצת עלייה בכמויות סביב 70,000 פועלים שנכנסים לישראל ובשאר הימים סביב 60,000 פועלים שנכנסים לישראל. צריך לקחת בחשבון שחלק מהפועלים שנכנסים ביום ראשון נשארים ללון בישראל ולכן אנחנו רואים גם חלק מהירידה לאורך השבוע, אבל אלה הכמויות שאנחנו מדברים עליהם.

את אומרת ש-70,000 פלסטינים נכנסים מידי יום דרך כל המעברים.

כ-70,000 . זה יכול להיות יום אחד 60,000 וביום אחר מספר אחר. זה לא מספר מדויק, הרי אנחנו תלויים בענפים של החקלאות ובענפים אחרים. למשל, כשיש עונות מסיק זיתים, נכנסים יותר, ויש עונות שנכנסים פחות; אנחנו תלויים בכאלה שיש להם היתרי לינה וכאלה שהפסיקו להם את היתרי הלינה כי פג התוקף. זה לא מספר קבוע, זה לא דיכוטומי, זה לא מדעי. אנחנו מדברים על כמויות בערך – כ-70,000, כ-60,000 שנכנסים מידי יום במעברים לישראל. אלה המספרים.

כמה מתוכם כן נשארים לישון בשטח ישראל?

זה נע בין 30 ל-35 אלף יש להם היתרי לינה בישראל. כמובן שבזמן הקורונה אישרנו להלין פה יותר, מכיוון שפעלנו בשיטה של הקפסולות והלנו פה לתקופות של שלושה שבועות. עכשיו אנחנו עדיין במתווה יומיות ולכן נשארו אלה שלנים באופן קבוע, שיש להם היתר לינה קבוע, חוקי והם לנים בישראל.

באיזה תחום עבודה עובדים אלה שלנים בישראל?

הם מכל הסקטורים. כל המספרים שאני נותנת לך אינם מתייחסים רק לענף הבנייה. זה מתייחס לעובדים בבניין, בחקלאות, תעשייה ושירותים וכו'. כשיש בעיה – ותכף נדבר על הספסרות – אנחנו לא מסתכלים עליה בענף ספציפי, אלא מסתכלים על שאר הסקטורים. דין פועל בניין כדין פועל בחקלאות או בתעשייה.

את רוצה להתייחס לעניין של הקורונה בשנתיים האחרות? מה קורה כרגע לגבי עומסים, לגבי תאונות שקורות בזמן המעבר?

לגבי תאונות – אני לא מתעסקת בזה. אני חייבת לומר שאני אישית מדברת עם פועלים ואין שבוע שעובר שאני לא מדברת איתם, כדי לשאול ולהתעניין. זה לא מתוקף תפקידי, אני לא חייבת - - -

אז למה את עושה את זה?

כי אני מבינה את החשיבות של לשמוע מגוף ראשון את הקשיים. אני כן שומעת מנגינות חיוביות – יש קשיים ויש פערים, אני לא אומרת שהכול מושלם, אני לא תמימה – מפועלים במעברים שבהם נכנסים עם כר"חים ואז הם קמים יותר מאוחר והם יכולים להרשות לעצמם להגיע יותר ערניים, בהמשך אני אחבר את זה לקורונה, ולכן קשה לי מאוד עם האמירה שבגלל שיש דוחק במעבר יש יותר תאונות עבודה. אף אחד עוד לא הוכיח מחקרית את הקשר הזה בין תאונות עבודה ותמותה לזה שהאדם הגיע בחמש בבוקר למעבר. כל עוד אין מחקר מדעי שמראה את זה, לי הקשר הזה עושה הלא טוב. יש מיליון סיבות לתאונות בעבודה.

דבר שני, בתקופת הקורונה נעשתה עבודה מדהימה של המון מהשותפים שנמצאים פה על המסך, לנסות ולייצר הוראת שעה שתשמר ואפילו תיטיב את הזכויות של העובד הפלסטיני. אנחנו, יחד עם הרבה אנשים חשובים פה, הובלנו את הדגל הזה ודאגנו לשמור על הזכויות שלהם. עשינו סיורים באתרים ובדקנו שיש להם את המיטות הראויות, את האוכל הראוי ואפילו בתקופת הרמדאן ביקשנו מהמעסיקים והם הקדימו את הארוחות והתאימו לשעות של הרמדאן, כדי שיהיה להם את הארוחות החמות בזמן. נעשתה הרבה עבודה. נשאלנו על חלופות להוראת השעה ולהאריך אותה ואמרנו שכן, שכל עוד ניתן לשמר את זכויות העובד הפלסטיני, אנחנו בעד. אנחנו מבינים את החשיבות של התעסוקה בישראל וההשפעה של זה על הכלכלה הפלסטינית. אנחנו מבינים את החשיבות של לשמר ולייצב את הכלכלה הפלסטינית. כמובן שכל זה תחת המטרייה הביטחונית, אבל אנחנו באמת מבינים את החשיבות של העשייה שאנחנו עושים פה, שמטרתה קודם כול לראות את האזרח, לראות את הפרט ולשמור עליו כחלק משמירה על הכלכלה הפלסטינית והשמירה על הביטחון והיציבות.

בקורונה, מעבר לזה שלנו פה יותר ושמרו על הזכויות, היו קפסולות ולכן העובדים דיווחו שבתחושה שלהם היה להם הרבה יותר נוח, כי הם היו באתר, אבל זה מאוד משתנה בין סקטור לסקטור. לחקלאים היה יותר קל, כי הם באזור הפתוח, הם עובדים בחוץ והם קמים גם ככה בשעות מאוד-מאוד מוקדמות לקטיף; היו פועלי בניין שאמרו ששלושה שבועות זה יותר מדיי בשבילם וביקשו לקצר. זה מאוד אינדיבידואלי – יש פועלים שמאוד אהבו את זה שהם לא צריכים לקום למחסום בבוקר והם ישנים פה, יש כאלה שהעדיפו לחזור לנשים שלהם בבית. מדובר על כ-100,000 פועלים בישראל, לא תהיה תשובה אחת שתתאים לכולם. אנחנו פועלים תחת הנחיות משרד הבריאות ואם משרד הבריאות מנחה אותנו להכניס אותם בקפסולות כדי לצמצם מגעים ולצמצם חיכוך במעברים ולצמצם מעבריות, אז זו ההחלטה שמתקבלת על ידי השרים – שר הביטחון, שר הבריאות – וככול שההחלטות הן על כניסות יומיות, אנחנו נותנים להם כמובן להיכנס ולצאת, כשאנחנו מנסים לשפר את התנאים האלה בצורה המיטבית.

תודה, מורן. אני רוצה לתת זכות דיבור למיכל תג'ר מקו לעובד.

אני רוצה לנצל את מה שנאמר כאן על ידי משרד הביטחון ולהתייחס למה שאמר חבר הכנסת סעדי בנושא הסחר בהיתרים. אני חושבת שהעניין הזה הוא אוזלת יד של הרבה מאוד שנים, שאי אפשר להצדיק אותה, היא לא תורמת לעובדים והיא גם לא תורמת לכלכלה בישראל, היא גם לא תורמת להמחיש מה הביקושים האמיתיים, היא לא תורמת למעסיקים ההוגנים יותר, אלה שבאמת רוצים עובדים אבל בסופו של דבר מתחרים עם אלה שסתם מוכרים את ההיתר שיש להם, שזה בערך שליש. שליש מהעובדים מקבלים היתרים.

את רוצה להסביר לאנשים שרוצים להתמקצע בנושא הזה איך בדיוק התהליך מתחיל?

הגעתי קצת באיחור, חשבתי שחבר הכנסת סעדי דיבר על זה. התופעה הזאת של היתרי עבודה לפלסטינים – ההיתר עצמו הוא מוצר מאוד מבוקש. הוא מבוקש כי אין עבודה בגדה, כי השכר בגדה למי שיש לו עבודה הוא נמוך. הפערים האלה יוצרים מוצר מאוד-מאוד מבוקש. כל המבנה של ההעסקה והיעדר תשומת לב של אכיפה יוצר מצב שלאורך הרבה מאוד שנים – זה לא משהו שאנחנו אומרים, זה משהו שמבקר המדינה הצביע עליו, זה משהו שבנק ישראל כתב עליו מחקר, זה משהו ש-ILO עשה מחקר בקרב 20,000 עובדים והראה - שבו בערך שליש מהעובדים רוכשים את ההיתר שלהם, רוכשים את הזכות הזאת לבוא ולעבוד בישראל. הם רוכשים ממתווכים שפועלים בגדה. חלק מהכסף הזה – שוב, לא ידיעה שלנו, אלא מחקרים שנעשו - - -

למעשה כרגע המצב הוא כזה: כל מעסיק במדינת ישראל יש לו זכות להוציא היתרים להעסקת עובדים פלסטיניים בלי הגבלה.

לא כל מעסיק. נציגי המינהל יוכלו להסביר את זה יותר טוב ממני, אבל בגדול יש ענפים שבהם מותרת העסקה של עובדים פלסטיניים. הענף הגדול ביותר הוא כמובן ענף הבניין, בפער משמעותי, הענף אחד אחריו הוא ענף החקלאות. גם בשני הענפים האלה יש תנאים לפיהם מעסיק שרוצה להוציא היתר להעסיק עובד פלסטיני צריך לעמוד בהם. הם גם כתובים בצורה די מסודרת בנהלים של רשות האוכלוסין וההגירה, אבל צריך לעמוד בשורה של תנאים ויש היתר להעסיק עובד פלסטיני.

אני מבקשת שתסבירי איך אנחנו מגיעים למצב של סחר בהיתרים האלה, איך עובד פלסטיני מתחיל לקנות את ההיתר שלו, מה קרה באמצע.

בצורה הכי פשטנית – זה קצת השתנה בזמן האחרון, אבל לצערי המצב נשאר כמו שהוא – מעסיק שהוא קבלן בניין למשל, אני סתם אומרת "בניין", כי זה הענף הכי גדול, לא בשביל להעליב אף אחד, כי הסחר בהיתרים הוא בכל הענפים. מעסיק בענף הבניין שיש לו היתר להעסיק עובד פלסטיני, ככול הנראה מתקשר לאיזשהו מתווך בגדה ואומר: יש לי את ההיתר, אני יכול להעסיק עשרה עובדים פלסטיניים, אבל אני לא באמת צריך אותם, אני לא צריך שיעבדו כי אין לי פרויקט, כי אין לי עבודה, כי מצאתי עובדים אחרים, כי אני מעדיף בכלל מהגרי עבודה, אבל יש לי את האישור הזה, בואו נמכור אותו. המתווך בגדה מפרסם בצורה מאוד גלויה – מסתובבים בגדה, רואים מודעות בפייסבוק "אני מוכר היתרים", עם שמות, כולל השמות של המעסיקים שמוכרים, איזה מעסיק הוא בעל ההיתר – "מוכרים היתר לבניין ב-2,500 שקל". זה בערך הסכום. היתרי הבנייה, שהזכירה נציגת משרד הביטחון, עולים יותר כי למעשה הם מאפשרים לאדם להיות פה לאורך כל השבוע ולעבוד סביב השעון. בסופו של דבר הפלסטיני שקנה אותם או שהוא הולך ומחפש את עצמו ועובד בשחור או שהוא עובד כעצמאי, סוג של עושה שיפוצים וכו'. אנחנו לא יכולים לדעת, אני לא יודעת כמה כאלה וכמה כאלה, אני חושבת שבנק ישראל כן התייחס לזה במחקר ומה הם עושים לאחר מכן. אנחנו יודעים שהרבה מאוד עובדים בשחור.

אותו פלסטיני שקנה את ההיתר בדרך כלל מפקיד שטר חוב, כמו המחאה בנקאית, של חצי שנה ומשלם – עלות לחודש – בין 2,500 ל-3,000. אלה פחות או יותר הסכומים שנמצאו בסקרים שלנו וגם בסקרים של בנק ישראל.

איפה הוא מפקיד אותם?

אצל המתווך. הכסף הזה הולך בחלקו למתווך ובחלקו למעסיק שמכר את ההיתר שלו, אחרת למה שהמעסיק ימכור את ההיתר שלו? אני לא צריכה להיות חוקרת משטרה כדי להגיד שאין שום סיבה שמישהו יעשה את זה אם בסוף הכסף לא עובר אליו.

ההיתר הוא חודשי?

ההיתר הוא לא חודשי, אלא לחצי שנה. בעיקרון הפלסטינים מקבלים היתר לחצי שנה, אבל התשלום הוא תשלום חודשי. כדי להבטיח את התשלום החודשי הם מפקידים את ה"קומביילה" – שטר חוב. הערבים אומרים לנו שהם מפקידים שטר חוב לחצי שנה, משכורת של חצי שנה, ואם הם לא מביאים את הכסף שטר החוב הזה מופקד. צריך להגיד ששטרי החוב האלה הם בעיה נוספת, כי בגדה המערבית להיות בחובות זו עבירה פלילית. זאת אומרת, מי שלא שם את הכסף הזה – שצריך לשים אותו גם אם הם לא עבדו, בין אם זה בגלל סגר, קורונה או מישהו היה חולה, עדיין הם צריכים לשים את ה-2,500 שקל בחודש או 3,000 לפי מה שהם סגרו – שטר החוב הזה מופקד, מה שמייצר עוד בעיות. כאמור, שטר חוב מופקד זה עניין של מערכת המשפט בגדה, סוג של עבירה פלילית להיות עם חובות מהסוג הזה.

זה בצורה הכי פשוטה – יש על זה הרבה כתיבה – והכי פשטנית להסביר את התופעה הזאת.

כבר לפני שנים מדינת ישראל הבינה שזו בעיה קשה, גם מבקר המדינה הצביע על זה. זו בעיה קשה לא רק לעובדים שמשועבדים לחובות וכו', אלא משום שהבעיה הזאת גם מעוותת את הביקושים פה. אם חברת בנייה גדולה והגונה מחפשת עובדים וצועקת בכנסת – כמו שקורה – שאין לה מספיק עובדים והיא צריכה לייבא מהגרי עבודה וצריך להעלות את המכסות וכו', כאשר למעשה יש 30,000 פלסטינים שקנו היתרים מאנשים שבכלל לא צריכים את העובדים האלה, כל השוק מתעוות.

פלסטיני שקנה את ההיתר למעשה עובר במעבר, מגיע לשטח מדינת ישראל ואין לו כל כך כתובת, כי אין מי שמזמין אותו. מה קורה אז?

לפי מה שאנחנו יודעים, רובם המכריע, לפחות של אלה שמגיעים אלינו – יכול להיות שזה לא מדגם מייצג, אבל אנחנו רואים מאות עובדים בחודש – מחפשים את עצמם ועובדים בשחור. המשמעות של לעבוד בשחור זה תאונות עבודה לא מתועדות, זה אדם שנפצע בעבודה אבל המעסיק הזה לא באמת אמור להעסיק, שכן ההיתר לא על שמו ואז הוא זורק אותו בגדה באיזה בית חולים ולא מוכן לחתום על טופס שמאפשר את תאונת העבודה ועוד ועוד ועוד. הם בדרך כלל עובדים בשחור. יש מביניהם קבוצה, שקשה לי לאמוד אותה כי הם בדרך כלל לא יגיעו לקו לעובד, שעובדים עצמאית, שכנראה עושים שיפוצים וכו', והם סוג של עצמאיים שעובדים בשחור. גם זה, זו לא המטרה שלשמה למעשה נתנו להם את ההיתר. כלומר, גם מבחינה זו אני מנסה להצביע על זה שזה לא תורם – אני מניחה שזה גם מה שהטריד את בנק ישראל – לחשוף את הביקוש האמיתי של עובדים בענף הבניין.

ההיתר הזה מלווה בכרטיס חכם של המעברים?

אין קשר בין הדברים. הכרטיס החכם זה כרטיס מגנטי שעובד מקבל כתנאי להיכנס לישראל, גם אם אין לו היתר עבודה.

על ההיתר רשום שם המעסיק.

מורן חדד אמרה שכל עובד פלסטיני שנכנס לשטח מדינת ישראל יש כרטיס מגנטי. למעשה אנחנו שואלות אם יש קשר בין הכרטיס המגנטי להיתר העבודה. אלה שני דברים שונים?

לא. הכרטיס המגנטי הוא אישור ביטחוני שהם נותנים. זאת אומרת, זה בן אדם שרשאי מבחינה ביטחונית לעבוד בישראל. זה לא אומר שהוא עובד. יכול להיות שהיום אין מכסה לעובדים, למשל אין יותר מקומות עבודה פנויים, כל המכסה מלאה, אבל הבן אדם יכול להמשיך לנסות להיכנס למכסה ומבחינה ביטחונית הוא יכול. זו הכוונה בכרטיס מגנטי.

התנאי לקבלת היתר עבודה זה שלעובד יהיה כרטיס מגנטי, כי זה אומר שהוא עבר אבחון ביטחוני. בהחלט יכול להיות שיש עובדים שיש להם כרטיס מגנטי, אבל אין להם היתר עבודה ולכן הם לא נכנסים לעבוד בישראל.

עדיין, בשביל לעבוד, היינו להיכנס לישראל לצורך עבודה, אתה צריך שהמעסיק ירשום אותך כעובד שלו. כלומר, צריך להיות החיבור הזה – לא מספיק שיש כרטיס מגנטי, צריך למצוא את המעסיק שיצהיר וירשום שאתה עובד שלו. את הדבר הזה המעסיקים מוכרים, המתווכים מוכרים.

מורן חדד, אני מבקשת לשאול אותך לגבי האפליקציה שלמעשה אמורה למנוע את כל הסיפור הזה של התיווך ושל הכספים שעוברים בשחור. אני אשמח שתתייחסי לאפליקציה שנקראת אל מונסק ותסבירי בדיוק מה המטרות שלה ואיפה היא עומדת, אם היא עובדת או לא עובדת. למיטב הבנתי היא לא עובדת.

החיבור בין מעסיק לעובד – זאת השאלה ולא האפליקציה עצמה שכבר עובדת הרבה שנים, אלא אותו מנגנון שאמור לחבר ביניהם בלי הצורך במתווכים.

האפליקציה היא אחד מהם.

אני רוצה לדייק בכמה דברים שנאמרו פה: 1. תופעת הספסרות היא תופעה קיימת, אנחנו מתייחסים אליה. יש תופעה של ספסרות, אנחנו מכירים אותה, היא תופעה ארוכת שנים ולצערי – אני אגיד פה בזהירות – ייקח זמן, אם בכלל, עד שהיא תיעלם לחלוטין. אנחנו מנסים באמצעות האפליקציה ומודל התעסוקה והחלטת הממשלה למזער אותה למינימום. להגיד לכם שהיא תיעלם לחלוטין? קשה לי לומר, ואני אסביר גם למה. אנחנו מנפיקים היתר שמי והוא מונפק לעובד. אנחנו לא מנפיקים כמות, כמו שנאמר פה, נותנים אותה ואומרים תספקו את הכמות הזאת למי שאתם רוצים. ממש לא.

אז איך זה נמכר?

אני אסביר את התהליך ואם אחרי זה לא יהיה ברור משהו, אני אענה על כל השאלות. אנחנו מנפיקים שמית. ברגע שהמעסיק קיבל את המכסה שלו, יכול להיות – אני נזהרת פה בדבריי – שהם מנסים לעזור לו למצוא את העובדים עצמם, את "הראשים", מה שנקרא, את העובדים, את הפרסונות. ואז ניגש המעסיק לאותו מתווך שעלה פה ואומר: אני מביא את העובדים. אתה תגיד לי כמה עובדים את צריך, תביא היתרי תעסוקה, ונוצר איזשהו תיווך. בזמן הזה המתווך גובה את אותה עמלה. אנחנו, יחד עם החלטת הממשלה, הנחנו שמודל התעסוקה והקמת האתר למעסיק והאפליקציה אמורים לפתור את האירוע הזה. המינהל האזרחי עובד לילות כימים, עם כל הקשיים והמגבלות, יחד עם משרד השיכון והבינוי ויחד עם רשות האוכלוסין וההגירה וכל הגורמים שיש פה, כדי לגרום לזה לעלות ולעבוד ויש חברות שמפקחות ואנחנו רואים את זה כבר קורה, ובאיזשהו שלב האתר עלה לאוויר. אנחנו מבינים שתופעה כזאת, ארוכת שנים, כדי לראות אותה הולכת ודועכת – זה תהליך. זה לא שאלטר שמרימים אותו, האתר עולה ויום למוחרת אין ספסרות. אנחנו צריכים לראות את זה לאורך זה, אנחנו צריכים לבקר את זה לאורך זמן, כדי לראות באמת אם התופעה הזאת הולכת ויורדת. אנחנו מניחים שמודל התעסוקה והאתר הזה יעזרו למזער את התופעה, אבל הדבר הזה צריך לבוא בד בבד עם דברים נוספים שקורים, אגב בזכותכם, בזכות הממשלה הזאת, כמו הגדלת מכסות תעסוקה, כי אם יהיה מודל תעסוקה והכוח יעבור לעובד – כמו שאנחנו עושים במודל התעסוקה – ולא יגדילו את המכסות, המעסיק עדיין יפחד על המכסות שלו, כי הוא יבין שאם בעוד חודש הוא יצטרך עובד, לא תהיה לו מכסה.

אז הגדלנו את המכסות לתעסוקה בבניין, זה הולך ביחד עם האתר למעסיק ועכשיו אנחנו אמורים לראות שיפור בספסרות; זה הולך יחד עם התשלום הממוכן שאנחנו מנסים לייצר, תשלומי השכר לבנקים באופן דיגיטלי ולא במזומן כמו שקורה היום. כלומר, יש כמה תהליכים שצריכים לקרות ביחד ולעבור כחוט השני ביניהם, כדי שהתופעה הזאת, שהיא תופעה ארוכת שנים, ושהיא מקועקעת, צריך למגר אותה, אבל זה לא יהיה ביום. כל מי שיושב פה וחושב שאולי מחר בבוקר זה ייעלם – זה תהליך של שנים. אנחנו שם, אנחנו עמלים לגרום לזה לקרות, אנחנו מודעים לתופעה, אנחנו רוצים למנוע אותה בדיוק כמו כל אחד שיושב פה בחדר, אבל זה תהליך.

תודה, מורן. אנחנו מודעות לתהליך, אבל בין תהליך לבין דברים שעובדים או לא עובדים, תפקידנו לפקח עליהם.

מר נתנאל לפידות, ממשרד הבינוי, אני אשמח להתייחסותך בנושא. אנחנו מדברות על כל מה שקשור לתיאום שקורה בין המעסיקים למאכערים לאפליקציה, על השנים שייקח לנו עד שיצליחו למגר את הספסרות, את השוק השחור. אני אשמח לשמוע את דעתך בנושא.

ראשית, ביחס למה שמיכל תג'ר אמרה – אכן, כל המחקרים והדברים נעשה, אבל לשמחתי הם נעשו אחרי שאנחנו והממשלה גילינו את זה והתחלנו את התהליך, למעשה ניסיון, להפריד בין המכסה של המעסיק לבין היתר העבודה של העובד, על מנת להגיע לאותה תכלית שכולם מדברים עליה וחיזוק היכולת של העובד לעמוד על זכויותיו. זה תהליך מורכב מאוד, ארוך שנים, והרבה תהליכי משנה שהיו והיה צריך לפזר אותם – מורן פירטה את זה בצורה טובה ורחבה ואני לא אחזור על זה – ובטוח שיש פה חבלי לידה מאוד קשים, תהליך שכולנו שותפים לו, גם משרדי הממשלה וגם ארגוני החברה האזרחית, כדי לשמור על זכויות העובד, לאפשר לו להיכנס לישראל, להשתכר בכבוד, לשמור על הבטיחות שלו והתנאים שלו.

ביחס למעסיקים – זה הדבר ששינינו בתוך התהליך בזה שנתנו היתר העסקה רק לקבלנים רשומים. זהו היתר העסקה עקרוני. עד היום קבלן היה מקבל מכסה ואז למעשה הייתה מעין כבילה. לכן בעבודת המטה שהבאנו להחלטת הממשלה הפרדנו בין הדבר הזה ונתנו למעסיק היתר עבודה עקרוני. כלומר, מי שעומד בתנאים, כמו שאין לו הרשעות קודמות או עבר של הפרת זכויות אדם או הפרת זכויות עובדים, מקבל היתר העסקה עקרוני. משם, העובד יכול לעבור בין המעסיקים כמו כל אזרח בישראל. ניסינו להקביל כמעט במאה אחוז את מעמדם של העובדים הפלסטינים מבחינת תנאי העבודה וההתנהלות שלהם בשוק העבודה בתוך ישראל לעומת אזרחי ישראל.

כמו שנאמר, צריך להשלים את התהליך האלה בתוך המערכת הממוחשבת ואני מניח שבחודשים הקרובים נראה שיפור משמעותי מאוד.

איך אתה אומד את השיפור?

בתקופת הביניים נוצרה בעיה, כי למעשה הפעלנו כבר את המתווה החדש מבחינת היכולת של העובד לעבור בין מעסיק למעסיק, אבל מצד שני היכולת של המעסיקים ושל העובדים לאתר אחד את השני אינה מלאה, בגלל שעדיין לא הושלם הפיתוח של המערכת הממוחשבת.

מהי המערכת הזאת? זו אפליקציית אל מונסק?

זו מערכת שיש לה שתי כניסות נפרדות – יש את האפליקציה למעסיק ויש את האפליקציה לעובד. אני מעדיף לתת למינהל האזרחי לפרט, כי הם מפתחים את זה בפועל. באופן כללי, הרעיון הוא שהמעסיק יכול להיכנס ולנהל את העובדים שלו, כלומר להגיש בקשות, לעדכן וכל מה שצריך ביחס להשגת העובדים והתקשורת מול הרשויות, והעובד יכול לעשות את אותו הדבר וגם לאתר מעסיקים פוטנציאליים שמחפשים עובדים. כך גם בצד של המעסיק – יכולת לחפש עובדים בתוך המאגר, כמו AllJobs, כי בסוף הוא יכול לראות את העובדים. נניח שהוא צריך עובד מאזור הדרום, אזור חברון, כדי להעסיק אותו בקרית גת, הוא יכול לחפש ולפנות אליו דרך האפליקציה ולהציע לו לבוא לעבוד. ברמה המחשובית את החלק הזה עוד לא סיימו לפתח את זה. לכן נוצר מצב שעובדים שהפסיקו לעבוד מכל מיני סיבות עדיין מחזיקים על פי דין בהיתר עבודה ואין להם יכולת למצוא מעסיק חדש, כי ניסינו לבטל את כל המתווכים.

תודה. אני אאפשר למינהל האזרחי להגיב. זו סוגיה משמעותית מאוד, אני צריכה להבין מתי הדבר הזה יעבוד, איך אנחנו משפרות בדיוק את הסוגיה הזאת. מורן, בבקשה.

רק לדייק, אני מהמתפ"ש. המינהל האזרחי הוא יחידה בתוך המתפ"ש ואני מייצגת גם את המינהל האזרחי. אני אומר שהקו הזה למעסיק, שדיברנו עליו, ומאגר העובדים זה מודל התעסוקה. מודל התעסוקה זה שם גג לכל האתרים האלה והאפליקציות האלה. הדבר הזה נמצא בפיתוח ואנחנו צריכים לחבר את זה יחד עם סוגיית ההכשרות. כדי שנוכל להעלות את המאגר אנחנו רוצים שכל עובד שיהיה במאגר נוכל לדווח איזה סוג עובד הוא, כלומר אם טייח או רצף, איזה הכשרות יש לו, מה הוא יודע לעשות, כדי שהמעסיק יוכל, אפרופו AllJobs, לבחור דווקא אותו. הדבר הזה הוא בפיתוח של חברה חיצונית עם ההגדרות של המינהל האזרחי ומשרד הבינוי והשיכון למפתחות, איך צריך לסווג כל עובד, איך צריך להכניס אותו למאגר, כמה זמן הוא שומר את המכסה שלו. אגב, זה דיון שניסינו להעלות ולתאם, אם נכון שכל עובד שומר את המכסה אצלו כל כך הרבה זמן, כי בסוף זה פוגע בעובד, למרות שבהתחלה חשבו שזה ייטיב עם העובד. יש פה תהליך של למידה. החברות מפתחות בהתאם לאפיון שאנחנו נותנים להן והן מקימות את המאגר הזה. הוא אמור לקום - - -

מתי? התחייבתם בבג"ץ שזה יקרה ביולי, שזה יעלה ביולי. מתי זה יהיה? אתם מספרים על משהו נחמד, כאילו רק עכשיו כל הרעיונות עולים, אבל זו החלטה שהתקבלה כבר לפני חמש שנים. התחייבתם שזה יעלה, מתי זה קורה? זה לא דבר חדש על השולחן, כאילו רק כרגע עלה במוחכם הרעיון.

אני מסכימה, זה לא חדש. אני יכולה לומר שלפחות שנתיים וחצי, מאז שאני בתפקיד, אנחנו והמינהל האזרחי וגם משרד השיכון והבינוי לא נחים על זרי הדפנה. האירוע הזה הוא אירוע מורכב.

יש לוח זמנים.

מורן, את אומרת שזה אירוע מורכב. תסבירי בצורה שאדם פשוט יוכל להבין את מה שאתה מנסה להגיד – כבר חמש שנים יש אפליקציה, ראיתי אותה והיא כן עובדת. את אומרת שהאפליקציה הזאת אינה מושלמת, אבל כרגע, על מנת למגר את תופעת המאכערים והשוק השחור והאפור וכל מה שקורה בתוך התעשייה הזאת, למעשה זו האפליקציה שאתם מציעים כדי שזה יעבוד.

לא רק. האפליקציה כשלעצמה לא תמנע את תופעת המאכערים. אני מצטערת אם אני מפוצצת פה בועה למישהו.

אז מה היא פותרת, את ה-matching?

האפליקציה בצורה הסופית שלה, כשיהיה לה מאגר עובדים שעברו הכשרות, שאנחנו נדע לומר איזה עובד הוא, זה שיש לו היתר תעסוקה, כשיש למעסיק מכסה להעסיק אותו, אחרי שכל הקסם הזה יעבוד, אז המעסיק יוכל להיכנס לאתר ולבחור עובד ספציפי ויהיה לו היתר והוא יוכל להיכנס לישראל.

אני לא מצליחה להבין דבר אחד פשוט: יש עובדים פלסטינים שנותנים להם היתר עבודה בענף שקוראים לו "ענף הבנייה". את אומרת שאתם עדיין במהלך של שיפור האפליקציה כדי להבין אם העובד שנכנס לעבוד צריך לעבור הכשרות. למעשה קשרת את ההכשרות לאפליקציה. למה הכול הופך להיות כל כך מסובך?

כי זה הכול קשור בהכול. כשמעסיק רוצה עובד, הוא צריך לדעת איזה עובד הוא רוצה לבקש. לא דין טייח כדין רצף.

מה הבעיה שכשעובד נרשם לאפליקציה הוא אומר שהוא עובד בדבר מסוים והוא מבקש הכשרה, ואז מתאימים לו הכשרה? ומעסיק שרוצה רצפים, הוא אומר שהוא רוצה רצפים והוא מחפש רצפים. למה האפליקציה כל כך מסובכת למשרד כל כך גדול?

כי לא מדובר רק בעובדים שקיימים היום. צריך להבין, כל מי שרוצה להוציא היתר תעסוקה, יכול לגשת לאתר הזה. זה לא רק מה שאנחנו יודעים, הבן אדם הבודד שהיום יש לו היתר במערכת ואני מכירה את תעודת הזהות שלו. לצורך העניין מדובר בכל הפלסטינים שעומדים בקריטריונים לקבל היתר תעסוקה וירצו להיכנס ולרשום את עצמם. מדובר פה על מערך הכשרות שלם, כי הוא יכול להגיד שהוא רצף עד מחר בבוקר, אבל יכול להיות שהוא בכלל לא רצף ואין לו שום תעודה והוא לא למד שום דבר. צריך לוודא את הדברים האלה, זה לא חתול בשק.

מתי להערכתך הדבר הזה קורה? מה הצפי? הבטחתם יולי, כפי שאמרה מיכל תג'ר.

אני לא יודעת להתחייב על תאריך מדויק, אני צריכה לדבר עם החברה המפתחת. אני רק יכולה לומר שאנחנו עובדים על זה ואנחנו בתהליך. אנחנו מנסים לעשות את זה כמה שיותר מוקדם.

מי החברה המפתחת?

אני חושב שהשם של החברה המפתחת הוא לא רלוונטי, מה שרלוונטי הוא להבין את הממשקים המורכבים שהחברה הזאת אמורה להתמודד איתם, מכיוון שבסוף יש פה גם את מערכת הכניסה לישראל, גם מערכות ביטחוניות, גם מערכות אזרחיות שלנו ושל משרד הכלכלה וכל מיני מערכות אחרות. צריך לחבר את כולם ביחד כדי לוודא את הכניסה של העובד. צריך להבין, היום זה נעשה ידנית. משך הזמן הממוצע לפני שהתחלנו את התהליך עמד על סדר גודל של בין חודש לחודשיים. כשעובד רוצה להיכנס לישראל כולם היו צריכים לבדוק אותו, וזה פתק שעובר בין גופים. הדבר הזה אמור להיעשות בפעם אחת, בקליק, שכאשר העובד נכנס לאפליקציה כל המערכות נדלקות אוטומטית.

תודה, נתנאל. אני רוצה לבקש, וזה יירשם בפרוטוקול, שתשלח לי תוך 40 יום דוח שבו אתה אומר איפה עומדת האפליקציה, מה הכשלים שלה, איפה היא לא מצליחה לעבוד, איזה דברים צריך. אתם שולחים אותי ממשרד למשרד.

את צריכה לבקש את זה מהמינהל האזרחי, כי הם אלה שמפתחים את זה. אני לא אחראי על הפיתוח עצמו.

אתה המקשר בין החברה המפתחת את האפליקציה לבין משרד הביטחון?

לא. עבודת המטה המקורית, הראשונית, הובלה על ידי משרד השיכון. אנחנו היינו באמצע ותכללנו את כל התהליך, אבל פיתוח המערכת – בגלל שהיא יושבת על הכניסה לישראל – הוטלה על המינהל האזרחי. לכן אני מבקש שתבקשי את זה מהם, כי אין לי גישה לנתונים האלה. בסוף מי שמפעיל את זה, זה המינהל האזרחי.

אוקיי, תודה. הדיון לסשן הזה של הוועדה הסתיים. ב-12:05 נעבור לדיון הבא של הוועדה.

תודה רבה לכולם, הישיבה ננעלה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:55.