פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



5
ועדת החינוך, התרבות והספורט
10/08/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 5
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ב' באלול התשפ"א (10 באוגוסט 2021), שעה 13:00

הטרדות מיניות במערכת החינוך

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
משה טור פז

ענבר בזק

ענת אורנשטיין - מנהלת אגף בכיר משמעת וטוהר המידות, משרד החינוך

איריס בן יעקב - ממונה חינוך למיניות ולמניעת פגיעה, משרד החינוך

סוניה פרץ - סמנכ"לית ומנהלת אגף בכיר כח אדם בהוראה, משרד החינוך

הילה פאר סיקרון - מתאמת פעולות כנסת ממשלה במשרד החינוך, משרד החינוך

לינא סאלם - עו"ד, משרד המשפטים

ליאורה סולטן - ר' חוליית יעוץ וחקיקה מידע פלילי, המשרד לביטחון פנים

לירון אשל - יועצת משפטית- המועצה לשלום הילד, המועצה לשלום הילד

עומר שחר - מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איילת רזין בית אור - היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, נציגי עמותות

הדר עזרא ויזל - איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

סימונה מורלי - מנכ"לית

לירון ספרד – ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך
יפית איצקוביץ – סגנית מנהל אגף בכיר משמעת, נציבות שירות המדינה
מירום שיף – יו״ר, הנהגת ההורים הארצית

תמי סלע

יהודית גידלי

הדס צנוירט


הטרדות מיניות במערכת החינוך

שלום רב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת החינוך של הכנסת. על סדר-היום: הטרדות מיניות במערכת החינוך. בעצם שבוע שעבר פורסמה כתבה ענקית עם המון-המון מקרים קשים של תקיפה מינית, של הטרדות מיניות במערכת החינוך, בבתי הספר, עם סימן שאלה מאוד גדול האם מערכת החינוך מטפלת בתופעה הזאת כפי שצריך, האם המשטרה נותנת מענה לתלמידים, להורים. לקראת פתיחת שנת הלימודים התחייבתי שנקיים דיון בעניין הזה כדי לראות, איך אנו מגנים על תלמידים ותלמידות במקום שהם אמורים להיות בו הכי-הכי מוגנים בעולם. המקום שבו ההורים שולחים בביטחון מלא את הילדים שלהם לבית הספר כדי לצמוח ולהתפתח ולהרגיש שהם כל-יכולים, ולוודא שהם לא יחזרו עם טראומות ועם קשיים ועם חיים שהופכים להיות חיים מרוסקים. מטרת הדיון פה היא לקבל הרבה מאוד תשובות על השאלות האלה ושאלות אחרות.

נמצאים אתנו פה כמה דוברים. חברי הכנסת, אתם רוצים בתחילת הדיון או בהמשך? בהמשך. הגיעה אלינו אשה מאוד אמיצה, הדר עזרא ויזל, שבאה לספר לנו על המקרה שלה. כחובה חוקית בתוך הוועדה, אקריא נוסח כדי לוודא שאנו מגנים גם על קטינים ועל נשים כי הוועדה אכן מצולמת ומשודרת בטלוויזיה ובאינטרנט. אז בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו אני קובעת כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת ככל שתהיה בקשה אן עילה או צורך, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברות ושל קטינות, דוברים או קטינים, או ככל שזה יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק למי שביקש זאת או לזולתו. שיהיה ברור. אם למישהו תהיה איזושהי בעיה בעניין הפרוטוקול, אפשר לפנות אליי אישית בעניין כדי לוודא שהדברים יימחקו.

אני מוסיפה שלגבי קטינים, זה בכלל אסור בצורה מזוהה. במקרים של בגיר, נחתמה ההסכמה על פרסום הפרטים, והתיק נסגר, אז אין פה התייחסות לפרטים של משהו שתלוי ועומד בחקירה מתנהלת.

הדר עזרא ויזל, אמיצה. היתה תלמידה לפני כמה שנים ועברה חוויה לא פשוטה. אני מבינה שגם מפאת קוצר זמן תיאלצי לעזוב באמצע הישיבה, אך מאוד חשוב לנו כוועדה לשמוע אותך, את הסיפור שלך, ואולי לקחים שאנו יכולים להפיק כדי להגן על ילדים אחרים. בבקשה.

תודה רבה. זו זכות להיות פה ואני מודה לאילת שהזמינה אותי. אני נפגעת עבירה. נפגעתי בגיל 15 על-ידי רב בית ספר. למדתי באולפנית, בחטיבה ותיכון דתי. נפגעתי פגיעה דרך רכישת אמון, מה שאנו רואים הרבה פעמים. הוא הציג עצמו בהתחלה כאילו אנחנו כמו אחים, וכך הוא התיר אפילו מבחינה הלכתית את המגע בינינו, ואחר כך זה הפך לקשר יותר עמוק שהוא טען שהוא התאהב בי וכך אני הבנתי שאני מתאהבת. לא הבנתי שנפגעתי. הייתי יושבת-ראש מועצת תלמידים, חכמה ונבונה ולא הבנתי שנפגעתי. לא דיברו אתנו על זה, לא ידעתי מה זה. גם כנערה דתית לא היו לי יחסים לפני עם גברים. זו תמצית מתומצתת של הפגיעה.

אחר כך לצערי חווייתי פגיעה נוספת שהיא קשה לפחות באותה מידה כמו הפגיעה שנפגעתי על-ידי אותו רב, הפגיעה שפגעו בי אנשי החינוך שניהלו את בית הספר ושהיו צריכים לשמור עליי. לפני הפגיעה שלי היו דיווחים - גם דיווח אנונימי למנהל שאותו רב מהלך אימה על הבנות, היו כל מיני טלפונים כנראה של הורים – אני מדברת מדברים שאחר כך עלו במשטרה. לימים הגשתי תביעה אזרחית, וכל החומר נמצא אצלי עד היום. בזמן הפגיעה ממש אותו רב פנה ליועצת בית הספר ואמר לה שהיתה תלמידה שרצתה לחבק אותו, והוא היה צריך לברוח ממנה, ויועצת בית הספר אמרה במשטרה שהיא הבינה שהוא עושה לעצמו אליבי.

בסמוך לאותו אירוע שאותו רב, אותו פוגע דיווח על הדבר הזה - הוחלט לפטר אותו, את הרב, אבל השאירו אותו עד סוף שנת הלימודים. לא ביררו מי אני, גם לא היה קשה לדעת מי אני כי הייתי שם כל יום כל היום, כי הוא היה רכז השכבה ואני הייתי יושבת-ראש מועצת תלמידים. נניח שהם גם לא ידעו מי אני אז גם לא ביררו מי אני. ידעו שצריך לפטר אותו. הוא הפוגע אמר לי שהוא לא ממשיך לעבוד בבית ספר כי הוא לא טוב בעבודה עם בנות, וכך הוא המשיך לפגוע בי עד סוף שנת הלימודים עד שסיפרתי לאימא שלי בחופש הגדול. אימא שלי סיפרה לי שעברתי פגיעה מינית. בהתחלה סירבתי להבין כי חשבתי שאני אוהבת אותו והוא אותי. באיזשהו שלב הבנתי, ואימא שלי הסבירה לי שאני גם צריכה לדווח ולהתלונן. היו עוד שתי בנות שידעתי שהרב איתן בקשר ויכול להיות שהן גם נפגעו. סיפרתי להן. אבא של אחת הבנות הלך גם לפורום תקנה וגם למנהל בית הספר. אף אחד מהם לא דיווח למשטרה ולא לפקידת סעד על הפגיעה לא של הבנות ולא שלי. מנהל בית הספר הזמין אותנו לשיחות, ואחרי כמה שיחות אמר לאימא שלי: ביררתי ואני לא יכול להתלונן. אני לא חושפת את שם הבית הספר ואת המנהל, אבל לא מדובר באנשים שאפשר לומר עליהם שלא היה להם ידע או לא היו להם הכלים. מדובר באנשי חינוך שאפשר לחשוב עליהם שהיו צריכים לעשות את הדבר הנכון. אני לא ידעתי – אימא שלי ידעה שצריך לפנות למשטרה, אני זרמתי עם הזרם. אימא שלי נאלצה לקחת אותי למשטרה והחוויה היתה מאוד-מאוד לא נעימה.

אחרי כמה זמן הגעת למשטרה להתלונן?

זה היה ב-2004. הייתי בת 15. בסוף שנת הלימודים סיפרתי לאימא שלי, בתחילת החופש הגדול או ביולי – לקח לי זמן להבשיל עם הדברים. פחדתי שלא יאמינו לי, גם הקלטתי אותו כדי שאם אלך לדווח – גם הבנתי שיכול להיות שיש בנות אחרות. באמת היו בנות אחרות שדיווחו כל מיני דברים, ובזמן הזה גם היו שיחות עם המנהל, כמה וכמה, ובסוף הוא לא דיווח. אחרי שהגיעו חוקרים לבית הספר עשו שיחה לבנות.

כשהגעת לתחנת המשטרה, מה היתה החוויה?

בגדול, המשטרה היתה בסדר. אני לא יכולה לומר שעשו לי משהו לא נעים במשטרה. החוקרים עצמם היו בסדר, החוויה היתה בסדר. היום אני עורכת דין שמייצגת נפגעי עבירה. במבט לאחור היו כמה דברים שעוד אפשר היה להרים עליהם גבה כפי שביקשו ממני לתמלל את ההקלטה, הייתי צריכה לשבת אחרי טראומה כזאת ולתמלל את ההקלטה. בטח שלא היה לי גיבוי מקצועי משפטי. הליווי היחיד שהיה לי – של אמא שלי, והמשפחה שלי שתמכה בי. החוויה היתה בסדר, אבל להיות שם בחדר הזה, לדעת איפה אני נמצאת, במקום שבבית ספר יגידו לי, פקידת הסעד תבוא ותדבר איתי ותסביר לי. הזמינו אותי לעימות וזה היה בחדר מאוד - בשבילי כנפגעת זה היה מין כאוס, על אף שהחוויה במשטרה היתה יחסית בסדר, ואנחנו יודעים שלא כל עבור הנפגעים זה ככה.

אחר כך בבית הספר המשיכו לפגוע בי. עשו שיחה לכל בנות השכבה שצריך להתלבש צנוע כדי שלא יקרו לך דברים כאלה. ישבתי שלושה ימים אחרי שבאו חוקרים לבית הספר - השיחה הזאת נעשתה לשכבה של כמעט 300 בנות, ואני הייתי צריכה לשבת שם ולומר: איך אתם יכולים לומר דבר כזה לבנות ולשדר להן שאם משהו כזה קרה להן, הן אשמות במה שקרה להן? ונניח שהייתי לא צנועה – והייתי מאוד צנועה – זה נותן סיבה לרב בית הספר?

לימים, כשהמנהל הגיע לפרקליטות ונתן עדות במשטרה, הוא אמר להם שאני ילדה פתיינית, באותו ראיון שנערך בפרקליטות. אחר כך יש הרשומות. היה ברור שהאווירה היא שאני אשמה בדבר. ולא מדובר באנשים טיפשים בכלל. אם הייתם יודעים. אחר כך, אחרי שבנות באו לשאול אותי, היתה סערה בבית הספר. אף אחד לא דיבר אתנו על זה, אף אחד לא הסביר לנו מה זה פגיעה מינית. עד היום אני פוגשת בנות, מפרסמת בפייסבוק, ובנות פונות אליי ואומרות לי איזה שבר הן עברו כבנות שעברו את זה, אבל חוו את הידיעה שהדבר קרה בבית הספר. מישהי אומרת: נכנסו להודיע לנו על זה, יצאו והמשכנו ללמוד תורה. וזה לא מאה שערים. זה מסגרת דתית לאומית, ממלכתית דתית. אחר כך התה לי שיחה עם המנהל והוא אמר לי שהוא אוסר עליי לדבר. הוא עשה שיחה עם כל הצוות החינוכי ואמר שאני לא פסיכולוגית של אף אחד ואוסר עליי לדבר.

החוויה היתה מאוד לא נעימה. אחר כך עברתי הליכים משפטיים כמה שנים. לא הגעתי לבית הספר. מתלמידה מצטיינת הפכתי לתלמידה שקופה, שלא רואים אותה בכלל. הייתי בכל אירוע, והפכתי להיות מישהי שאין לה חיות. כל המרץ והחיות שלי היו מרוכזים באותו הליך משפטי, בעדות שהייתי צריכה לעבור בכיתה י"א שעות על שעות עם סנגור שצלב אותי על דוכן העדים. מאוד קשה. מישהו בבית הספר ראה אותי, ידע מה אני עוברת? ידע לאן אני הולכת? ידע למה אני לא מגיעה לשיעורים? למה פתאום אני נכשלת במבחנים – מתלמידה מצטיינת שהיתה פעילה בכל תחום אפשרי, למה יש לי נפילה כזאת? זה לא עניין אף אחד.

זה לא עניין אף אחד. אמא שלי היתה צריכה לרדוף אחרי המורים, לא רצו לתת לי שיעורי עזר. זה לא רק הפגיעה. ואני חושבת, לימים לקח לי הרבה שנים להבין, וגם אחרי שלמדתי משפטים, שהיתה רשלנות בבית הספר, ואחרי שהתלוננתי במשטרה הוא הורשע בכל המעשים שיוחסו לו אחרי הליך משפטי מאוד ארוך של חמש שנים, מה שלא רוצים. הואשמתי והייתי הילדה הפתיינית והשקרנית, מה לא אמרו עליי בהליכים האלה. אחרי זה התחלתי ללמוד משפטים הבנתי שיש לי משהו לא סגור עם בית הספר. המצב הנפשי שלי היה מאוד קשה. עד שלא תבעתי את משרד החינוך ואת בית הספר ולא כתבתי שחור על גבי לבן מה אותו מנהל עשה שהוא לא שמר עליי.

אמרתי לאילת בשיחה לפני שהגעתי לכאן: הפוגע בסדר. אחרי שנים של טיפולים אתה מבין שהוא חולנית, שהוא חולה, שהוא לא נורמלי. תקראו לזה איך שאתם רוצים. אדם נורמלי לא פוגע בילדה קטנה, תמימה, שלא יודעת מה זה. גם אם היא כן יודעת. לא רוכש את אמונה ומנצל אותו אחר כך. אבל מנהל בית הספר, יועצת בית הספר, אנשים שאתה מצפה מהם שישמרו עליי. ניחא – לא שמרתם עליי בזמן. התעלמתם מכל מיני דברים. דיווחו לכם – לא תעטפו אותי? לא תשמרו עליי? למה? למה לעשות דבר כזה לילד ועוד אחר כך להשפיל אותו, לרמוס אותו. לצערי כמי שמייצגת נפגעות אני רואה את זה המון, ולצערי והיום אני מבינה שלא הכול נעשה בזדון. אבל החינוך, אין להם הכלים. מי שבדרך כלל מתמודד עם זה, זה היועצת, והיא מתמודדת עם המפקחת על היועצות. אין להם מומחיות משפטית, אין להם מומחיות טיפולית בפגיעות מיניות. לא כל הן מודעות לכל המענים, ויש המון מענים. היום נפגעים יכולים לחיות הרבה יותר טוב ממה שחיו בתקופה שלי ולפני כן, אבל הם לא יודעים איך להגיע למענים האלה. אף אחד לא מתכלל את זה. יש לך מזל אם אתה מגיע ללירון או לאילת או לאנשים שיש להם הגישה, אם אתה מגיע לחוקר או החוקרת הנכונים. זה הכול על המזל. למה? הילדים האלה הולכים לאיבוד, ולי היה אימא שלי ששמרה עליי והמשפחה שלי תמכה בי. לכן איפה שאני נמצאת היום ואני מדברת אתכם היום, אבל אני מבטיחה לכם שאם לא היה לי אימא שלי הייתי מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית כי המצב הנפשי שלי היה מאוד קשה, ועם כל הטיפולים, ועם זה שהתלוננתי ועם זה שהוא הורשע בכל המעשים ומדינת ישראל הכירה בזה שהוא פגע בי עדיין המצב הנפשי שלי היה מאוד קשה. אני מתארת וגם רואה בעיניים מה ילדים עוברים כשאין להם הדמות הנכונה הזאת שתעשה את הדבר. ולמה שזה לא יהיה מישהו ממשרד החינוך – קל וחומר שזה בתוך מערכת החינוך, הפגיעה. אבל בכלל, הרבה דיווחים מגיעים לערכת החינוך כי ילדים לא מרגישים בנוח. חייב להיות בתוך מערכת החינוך גורם מתכלל שהוא כתובת. אני עובדת על מיזם כזה היום, אבל זה צריך להיות משהו מדינתי. התחושה של הפגיעה בתוך בית הספר היא טראומה עבורי מאוד קשה. אחת הקשות שעברתי. כי לא רק שאין אמון באנשים שפוגעים אלא אין אמון באף אחד. אין אמון בעולם בכלל. ואז הפגיעה מאוד קשה וההשלכות מאוד קשות, ולוקח הרבה מאוד שנים לצאת מזה.

אחד הדברים שעזרו לי להשתקם, שבסוף משרד החינוך שילמו הרבה כסף וגם בית הספר שלמדתי בו על הנזק. כי זה היה בשבילי הכרה שלהם בזה שהם פגעו בי. והייתי צריכה את ההכרה הזאת. זהו.

קודם כל תודה רבה על השיתוף. מגיעות לכנסת לא מעט נפגעות תקיפה מינית שחיים שלמים פשוט מרוסקים, ואני כל כך – זה מעורר השראה לראות אותך, איך מתוך הכאב הזה צמחת כדי להגן על בנות ועל נשים אחרות ולהפוך לעורכת דין שמגנה, כפי שעליך לא הגנו. אז כל הכבוד, יישר כוח.

זה מעלה המון שאלות בקשר למערכת החינוך. אני בטוחה שהיו המון שינויים בשנים האחרונות. אנחנו יודעים שנכנסו תקנות ונהלים שונים, ואשמח שנעבור לנציג משרד החינוך, ענת אורנשטיין. כמה שאלות. קודם כל, אשמח לשמוע התייחסות, לאור המקרים הקשים שפורסמו בשבועות האחרונים בתוך מערכת החינוך – אמנם אנחנו לא יכולים לפרסם שום דבר שמתנהלת בו חקירה, אבל אני כן רוצה לשמוע על התנהלות משרד החינוך והטיפול בתופעה המכוערת והקשה הזאת. בנוסף, היו כמה דיונים בוועדת החינוך כולל המשבר שהיה בבית ספר נעמי שמר בתל אביב, שבעקבות הדיון פה שר החינוך ביצע שינויים מסוימים או בתוך משרד החינוך, והדוח למניעת הטרדות מיניות בתנועת הצופים שגם זה הגיע לפתחכם. ויש דוח מבקר המדינה שיצא לפני כמעט שנה, שהדגיש את הבעיות הקריטיות שיש כרגע חורים בתוך המערכת שמונעים הגנה על ילדים. אשמח לשמוע התייחסות קודם לתופעה שיש כרגע, קצת על מה נעשה בשנים האחרונות ועל איך אתם מתמודדים מול דוח מבקר המדינה.

שלום רב. אנחנו שלוש נציגות כאן ממשרד החינוך שמשקפות תמונה מלאה, ואבקש שהסמנכ"לית של המשרד הגב' סוניה פרץ תתחיל ותתכלל, ואנחנו נמשיך.

בבקשה.

ברשותכם אפתח בהקדמה קצרה ונציג את הדברים מזוויות שונות של טיפול של המשרד בכל הנוגע לפגיעות של מורים על-ידי תלמידים. קודם כל, המדיניות שלנו היא מאוד נחרצת להבטחת שלומם וביטחונם של התלמידים בבתי הספר ובטח בהגנה מפני עובדי ההוראה. יש לנו סדרה שלמה של פעולות שאנו עושים בצורה מוקפדת והדוקה בכל הקשור לעובדי הוראה.

אייחס להיבט של הטיפול הפרופסיונלי וגם נתייחס להיבט של הטיפול הפדגוגי החינוכי, ושפ"י ירחיבו פה בהמשך. המצב המשפטי היום שונה מזה שהיה בתקופה של הדר. היום קיימת חובת דיווח. אי-חובת דיווח היא בעצם עבירה פלילית. אנחנו במקום אחר לגמרי.

הדיווח, גם ממה שאני מבינה מדוח מבקר המדינה, הוא על תקיפה מינית ולא על הטרדה מינית, הדיווח גם למשטרה מבחינת בית הספר. מה שהמבקר הציג לפני שנה בדוח שלו הוא ספציפית אומר שהמקרים שמדווחים שיש עליהם חובת דיווח הם מקרים של תקיפה מינית ולא של הטרדה מינית, אולי מילולי, או דברים שנחשבים אבל גם לזה אין לכם הגדרות מדויקות.

ברשותך את העניין המשפטי הזה אתן- - -

כל מה שקשור לחובת דיווח זה לרשויות, אבל בהטרדות מיניות זה לא שהמשרד לא מטפל, ותכף סוניה וענת ידברו על זה. יש הבחנה. החוק לא מדבר על חובת דיווח במקרה של הטרדות מיניות, זה לא אומר שהמשרד לא מטפל בזה. הוא לא מדווח למשטרה כי לפי החוק אנחנו לא אמורים לדווח למשטרה. אבל כן יש טיפול בתוך המשרד.

אם כותבים על הזה במרשם שלכם במערכת הזאת שאמור לקפוץ לכם כל פעם – גם על תלונה שלא הוגשה במשטרה אתם עדיין כותבים הערת אזהרה?

ברשותך אני רוצה לתאר את התשתית ואת המערכת שאיתה אנו עובדים. קודם כל, בחלק שנוגע לכניסה להוראה יש מערכת שחוסמת את הכניסה להוראה למי שבבדיקת המרשם הפלילי שלו עולה משהו, לאו דווקא בנושא של עבירות מיניות אלא בכל דבר שעולה, וכל מועמד כזה שמבקש להיכנס למערכת החינוך נפדק לגופו. אנחנו בודקים בדיוק מה הנסיבות והמידע שמתקבל אלינו בהיבטים של המרשם הפלילי שלו, בהיבטים של אם עבירות מין. אנחנו מקבלים החלטות בעניין הזה אם כן לאשר את קבלו לעבודה או לא. זה לא רק במרחב של עבירות מין אלא בכלל, זה יכול להיות מחריגת מרפסת ועד בכלל, אבל כל מועמד כזה בשלב הכניסה להוראה, עוד לפני שנכנס, נבדק ומקבל אישור העסקה או לא – בנסיבות העניין.

ב-2019 העלינו מערכת שנקראת מבט בזמן אמת. אנחנו בתקשורת ישירה עם משטרת ישראל. אנו מקבלים באופן שוטף עדכונים ודיווחים מהמשטרה על כל אירוע שנחקר. כל אירוע כזה מבחינתנו אנחנו לא מקלים בו ראש, מייד פועלים כדי לראות היכן מועסק, מה הנסיבות, מה מצבו, ובהתאם לכך אנו פועלים.

האם המנגנון הזה גם עובד על מורים שאתם לא מעסיקים ישירות במשרד החינוך כלומר בתיכונים?

כולם. כל מי שקיים במצבת המורים של משרד החינוך נמצא במצבת שמשטרת ישראל מקבלת מאתנו, וכל דיווח מתקבל אלינו. כפי שאמרתי, אנו פועלים בהתאם – הפעולות שאנו נוקטים הן תלויות לגבי מי המעסיק – אם זה עובד משרד החינוך, עובד בעלות, אבל כל אחד כזה אנו פועלים – אם צריך להרחיק, להשעות, אם עצור - לא משנה מה. עברייני מין כמובן מורשעים מפוטרים ומוצאים לאלתר מהמערכת, בכלל לא נכנסים למערכת. אם יש כאלה שנמצאים בתהליך חקירה, אנו בוחנים. ככלל, אנו מרחיקים אותם מהתלמידים. לא מאפשרים להם להיות בחברת תלמידים. אלה הפעולות שאנו נוקטים ברמה הפרופסיונלית, ברמה של אותם עובדי הוראה שמגיעים אלינו דיווחים בעניין שלהם. אחר כך יש פה היבטים משמעתיים ופליליים, וזה נעשה כשהמורה מורחק מהתלמידים. יש פה גם מעטפת חינוכית פדגוגית שנעשית לצוות בית הספר, ופה אשמח אם איריס תרחיב.

אני רוצה לשאול כי אני מבינה שיש מבחינת המצב המשפטי הבדל בין החוק למניעת העסקת עברייני מין שמכוחו נבדק כל מי שנכנס למערכת לבתי ספר, לגנים, שעובד עם קטינים, אבל שם זה עבירות מאוד חמורות וגם רק הרשעות, להבדיל מסמכויות לפי חוק המרשם הפלילי שהן יותר רחבות ששם אפשר לקבל מידע גם על תיקים פתוחים וגם על עבירות נוספות, אבל אם אני מבינה נכון, המצב היום שלגבי משרד החינוך ישירות או מועמדים אפשר לקבל ואף יש מערכת פוש שגם כדאי לשמוע אם זה עובד, כלומר זה לא רק לפני העסקה אלא גם במהלך התקופה שאדם מועסק, מקבלים על מידע חדש. אבל לגבי עובדים שלא מועסקים ישירים, רשויות מקומיות בעלויות, גם יש תיקון שהוא עוד לא בתוקף שנותן את הסמכות לקבל את המידע. השאלה אם שם זה עובד, כי אני הבנתי ששם יש קושי.

כל עובדי ההוראה – אני מדגישה אותם כי החוק במרשם הפלילי חל על עובדי הוראה - כל עובדי ההוראה שנמצאים במצבת המורים של בית הספר, בין אם הם מועסקים במישרין על-ידי משרד החינוך ובין אם מועסקים על-ידי בעלויות נבדקים, ואנו מקבלים את הדיווחים עליהם.

כולל סייעות?

לא. חל על עובדי הוראה.

נגיד, עובדי ישיבה קטנה, עמותה, שיש להם 100, 120 תלמידים, גם שם יש לכם הנתונים שלהם?

כל מי שהוא במוסד חינוכי, תחת ההגדרות שלנו, מוסד שקיבל רשיון, והמורים שלנו מדווחים לנו במערכות – יש גם חובת דיווח של המורים למצבת המורים- כולם נמצאים במצבת הפעילה שנשלחת למשטרה כדי שנוכל לקבל דיווחים עליהם.

הישיבה שלא רשומה במשרד החינוך היא ישיבה פרטית.

פרטית לא מה שדיברה הסמנכ"לית. אם יש תלמיד שהמוסד לא רשום במשרד החינוך, ולכן הוא לגמרי לא נמצא בספקטרום שלו – במצב כזה אין למשרד כלום.

וגם צוותים יותר רחבים – סייעות.

לא לגבי סייעות. אני מדברת על עובדי הוראה למורים.

בעניין המערכת, יש לכם מעקב אחרי עובדי ההוראה בתוך מערכת החינוך החרדי?

מי שנמצא בחינוך המוכר שאינו רשמי ומדווח לנו – ודאי.

איך הגענו למצב – היה מקרה של מנהלת בית ספר באוסטרליה, מלכה לייפר, פדופילית שפגעה ותקפה ואנסה עשרות תלמידות בבית ספר באוסטרליה. היא ברחה שם מאימת הדין, הגיעה לישראל והועסקה פה כמורה במדינת ישראל בשנים האחרונות. אתם מכירים את המקרה? יודעים איך דבר כזה קרה? אולי המשטרה מכירה יותר את המקרה הפרטני הזה.

אני מבהירה – אנחנו יכולים לטפל במי שמדווח לנו. אם הוא לא מדווח לנו, לא נדע.

מורים שאתם מעסיקים מחו"ל, עולים חדשים מאנגליה, מצרפת, מדרום אמריקה – שמגיעים עם תעודת הוראה - האם בודקים את הרקע הפלילי שלהם בחו"ל? צריכים להגיש תעודת יושר מחו"ל?

אנחנו בעיקרון קולטים אזרחי מדינת ישראל או תושבי קבע.

אבל תושב קבע שהגיע לפני כמה חודשים מדרום אמריקה ויש לו תעודת הוראה משם ומגיע לכאן ללמד – האם עושים בדיקת רקע או מבקשים תעודת יושר ממדינת המוצא?

לא. אנחנו מול משטרת ישראל.

משטרת ישראל, אתם יודעים לענות על השאלה הזאת עם מלכה לייפר?

צהריים טובים. לא אכנס לעניין של מלכה לייפר, אני גם לא מכירה מספיק את התיק, אבל אומר באופן כללי – בתור הכובע הקודם שלי הייתי היועצת המשפטית של מדור מידע פלילי, וגם ביועמ"ש, ליוויתי את כל חוק המידע הפלילי החדש ולכן יש לי קצת ניסיון. לגבי אזרחים, אפילו אזרחים ישראליים שהיו תקופה ארוכה בחו"ל, שהו בחו"ל ולמדו שם הוראה וחזרו למדינת ישראל – אם אין לנו מידע ואינדיקציה, ברור שהדברים – שפונים למשטרת ישראל, זה לא יהיה אפילו הגיוני כי המרשם הפלילי חל אך ורק על אזרחי מדינת ישראל, תושבים וזרים שביצעו עבירות בתוך תחומי מדינת ישראל. יותר מזה –

מלכה לייפר אזרחית.

אבל היא ביצעה שם את העבירות – לא פה. לכן לנו אין מידע שייכנס לתוך המרשם הפלילי. אנחנו יכולים לקבל מידע אחר – מהתקשורת, כפי שקרה כאן, אבל ודאי לא יהיה לזה עיגון. לא נראה הזנה של הרשעה פלילית. יותר מזה, אנחנו הובלנו – ויש תזכיר חוק שמונח במשרד לביטחון הפנים ומאז שעזבתי איני יודעת באיזה מצב הוא נמצא – של אזרחי מדינת ישראל שמבצעים הרשעות בתחומי ארצות אחרות ומבקשים להגיע לישראל, להמשיך לרצות את עונשם – הם מגיעים לבית המשפט המחוזי, ויש החלטה שיפוטית לגביהם שהם ממשיכים לרצות את עונשם בתחומי מדינת ישראל, מקבלים כאן סל של אסיר, ביקורים וחופשות וכו', אבל אין הזנה של אותה הרשעה לתוך המרשם הפלילי שלהם. הם כאן מרצים את עונשם.

זה נשמע לי אבסורד גדול.

נכון. זה משהו שאנחנו הובלנו, ויש היום תזכיר חוק שיושב בעניין. לכן חשוב לי שגברתי תבין את הגבולות של היכולת שהמרשם הפלילי, ההזנות האלה קימות.

זו היתה השאלה לגבי העניין הזה, לכן התשובה כבר ברורה.

יש פה חתיכת פרצה שאפשרה לפדופילית שאנסה עשרות תלמידות ללמד בתוך מערכת החינוך הישראלית, ואנחנו עדיין לא מתקרבים לגודל הנזק כי אנו מכירים את כמות הדיווחים מתוך המגזר החרדי על תקיפות ועל אונס.

לפי החוק למניעת העסקה, סעיף 13 אומר שאישור משטרה יינתן אך ורק לגברים שהורשעו מעל גיל 18. שהורשעו. לכן גם אם אשה שהורשעה, וצריכה להתמיין למקומות שאין להם יכולת לקבל מידע מהמרשם הפלילי, אותו אישור משטרה לא רלוונטי עבורה. הסיבה - מאחר שיש מעט מאוד נשים שמורשעות – בשנת 2017 – זו היתה הפעם האחרונה שאני דיווחתי - היו חמש נשים שהורשעו.

משרד החינוך כן מקבל את המידע.

הוא מקבל את המידע באמצעות העברת מידע ישיר. שם היכולת שלו לראות היא תמונה הרבה יותר רחבה, כפי שאמרתם בצורה מדויקת. זה כולל תיקים שתלויים ועומדים והרשעות לתקופה שנקראת תום תקופת המחיקה, שהיא תקופה מאוד ארוכה. לכן יש את זה במנעד של כל העבירות.

המקרה שהדר תיארה פה הוא מקרה מזעזע. לזכותו של משרד החינוך, ניכר גרף של שיפור ועבודה גם לעומת תקופה שאני הייתי מנהל בית ספר, ואני חושב שהדברים התקדמו.

אני חושב שיש פה עוד כמה נקודות שיש לעסוק בהן, ושבעיניי הן רחוקות משלמות. קודם כל, יחידת הקצה היא בית הספר, ובסוף התלמידה או התלמיד לא פוגשים את המשרד אלא את המנהלת ואת היועצת וזהו, ואם שתי הדמויות האלה לא מאוד-מאוד מעודכנות ויודעות לתת מענה מלא, או לא רגישות אפילו ברף הנדרש, יכולות לקרות הרבה מאוד בעיות כפי שבסופו של דבר התלמידה הזאת תבעה וזכתה.

הנושאים שהמשרד צריך לעסוק בהם בנוסף להדרכה, גיבוי וסיוע בטיפול זה כל נושא הפרצות. מבקר המדינה הזכיר את נושא הבעלויות, וכל מי שאינו מעסיק משרד החינוך, ושם תמיד יש לי תחושה שגם אם יש התקדמות, כפי שדיווחה הסמנכ"לית, יש נקודות רכות שיש לבדוק אותן. נושא הצהרונים – בסוף הצהרונים מתקיימים באמצעות מכרזים שמוציאות הרשויות המקומיות בדרך כלל, אבל זה אותו ילד. עד 13:30 הוא למד עם מורה, ומ-13:30 הוא עובד עם צהרונית. האם סגרנו את כל הדמויות האלה ו-ווידאנו שבכל המקומות האלה יש בדיקה מלאה וגם טיפול מלא? נושא של חוגים נוסח קרב ודוגמתם, מכרזים בשוליים האלה גם כן לדעתי לא באותה רמת סגירה שהמשרד עשה. הזכיר פה יו"ר מועצת תלמידים ששוחחתי איתו קודם על נושא של מחלקות נוער, מכינות, כל גוף שמתוקצב על-ידי המשרד בתקצוב ציבורי – המשרד נושא באחריות לוודא שאנשי ההוראה שעובדים שם, מדריכים, מטפלים וכו', הם תחת אותה השגחה. אני חייב לציין לטובה שבכל הנושא של כפרי הנוער ככל שבדקתי לפני הדיון הזה, יש עבודה כזו, כלומר עובדי כפרי הנוער מדריכים וגופים מסייעים - כן בודקים, יודעים, כי יש שם גוף מרכזי מטפל ויש במשרד השגחה מרכזית. מה קורה ביחידות שאין – שם אני חושב שצריך לדאוג ולבדוק שאנו לא נופלים, כי בהבנתי, זה ובעובדה שיש לנו כל כך הרבה יחידות קצה.

תודה. דברים חשובים. נשמח לקבל את המשך העדכון ממשרד החינוך לגבי הנהלים, התוכניות למנהלים, למורים – מה נעשה בשנים האחרונות, ובהתייחס גם לדוח מבקר המדינה, עד כמה נגעתם בעניין, כי יש פה בדוח כמה הערות מאוד חשובות, אז נא להתייחס ספציפית אליהן גם.

שמי איריס בן יעקב, ואני מנהלת היחידה למיניות ומניעת פגיעה בילדים ובני נוער במשרד. כמשרד אני רוצה להתייחס לסיפור האישי, כי כל פעם שאני שומעת סיפור אישי, הם חורים לי ולנו כמשרד, וכמשרד אנו שוברים את הראש כל פעם, ויש הרבה פריצות, אנו משרד גדול – איך אנו יכולים להתגבר על התופעה הזאת, איך לצמצם אותה, ואיך כשילד כבר אותר, איך לתמוך בו ולהיות לו כאוזן קשבת וללוות אותו למרות שאנו לא גורמי טיפול. המנדט של כל הטיפול בנושא הוא של הרווחה.

בשנים האחרונות יש שיפור מאוד גדול והתקדמות, ואציין את הפעולות המרכזיות שאנו עושים. קודם כל, אנו עובדים באופן פרו אקטיבי – כלומר לפני שקורה מקרה – ובאפן רה אקטיבי. אנחנו מכשירים את כל היועצים המרכזיים, ואחת הפעולות המרכזיות המאוד חשובות זה לאתר ולזהות ילדים בסיכון לפגיעה, כי יש סימנים שאפשר לאתר אותם ולהגיש להם עזרה. מבחינתנו זה הכשרת חובה ליועצים החינוכיים, שיושבים בבתי הספר, ולהם סביר להניח, כשיש מקרה שמתגלה, הם שמלווים את המקרה ואת אנשי החינוך שעובדים עם התלמידים.

בשנים האחרונות אנו מכשירים מומחים בנושא של מיניות ופגיעה מינית. כל המדריכים שנמצאים אצלי ביחידה – יש לי כ-70 ימי הדרכה, והמדריכים פרוסים ברחבי הארץ. הם עובדים עם היועצות החינוכיות, ואחראיים להטמיע את כל הפעולות שאתאר, וגם לעזור ולהיות המעטפת המקצועית במקרה שמתרחש אירוע כמו הסיפור הזה. סביר להניח שהיום היה מגיע - היועצת היתה נועצת באחת המדריכות, בכל המגזרים ובכל הארץ, ואותה מנחה מדריכה את היועצת מה לעשות ואיך לעשות, ומלווה את היועצת בנושא.

יש לנו מדיניות מאוד ברורה. יש חוזרי מנכ"ל גם על חובת דיווח, גם על חינוך מיטבי, גם על פגיעות של תלמידים בתלמידים וגם על חובת דיווח כשיש אלימות במשפחה. כלומר יש לנו חוזרי מנכ"ל ונהלים מאוד ברורים, וכשהנהלים לא מובנים – בכל זאת אנשי חינוך הם לא אנשי משפט ואנשי חוק. ואמרה את זה יפה בעדות האישית – אנחנו פה כדי לעזור. יש לנו לשכה משפטית ואנשי מקצוע שאנו יכולים להיוועץ בהם, שלא לדבר על זה שאנו בקשר הדוק עם גורמי הרווחה, העו"סיות לחוק נוער ומרכזים הטיפוליים – ויש עכשיו בית לין – כל המרכזים הטיפוליים. היום אותה בחורה היתה, סביר להניח, שהיינו מפנים אותה לבית לין ששם יש כל השירותים. זה שירות מצוין שהוקם ועושה שירות נהדר לילדים שנפגעים.

האם אתם הגדרתם את ההתנהגויות הספציפיות שמוגדרות כתקיפה, או כהטרדה?

יש חובת דיווח.

מבקר המדינה, חלק מהדוח שלו מדבר על כך שנעדרת התייחסות ספציפית לכל סוגי ההתנהגויות המהוות הטרדה מינית לפי החוק למניעת הטרדות מיניות. החוזר לא דורש תיעוד של האירועים והטיפול בהם. השאלה אם הגדרתם מהי התנהגות לא נאותה, מהי התנהגות של הטרדה מינית, מהי התנהגות שמהווה מבחינת משרד החינוך תקיפה מינית?

לגבי תקיפה מינית זה ברור.

זה לא כזה ברור. קיימנו דיון בשבוע שעבר בעניין עולם הדוגמיות והאופנה. זה משהו אחר לחלוטין, אבל יש קו מאוד דק בין ההתנהגות המקצועית וחיבה של מורה לתלמיד ועידוד שלו, לבין התנהגות שאחר כך גובלת במיניות. יש שם קו אפור – לא רק המורים צריכים להבין אלא גם התלמידים צריכים להבין כדי לזהות את זה. האם כשהמורה שם לילדה יד על הכתף כדי לעודד אותה - זה בסדר, או אם היד גולשת לאיזשהו מקום "בטעות". דברים כאלה. איפה עובר הגבול? האם מוגדר שלמורים אסור לגעת פיזית כביכול בתלמידים כדי לעודד? ממש הגדרות ספציפיות. ליטוף בשיער.

את מעלה פה סוגיה מוכרת שאנו דנים בה הרבה, כי מצד אחד, אנו לא יכולים לומר למורים לא לגעת בתלמידים בכלל.

ברור לי. מבקר המדינה מדבר בדיוק על זה. התלמידים עצמם מבולבלים. אם המורה מלטף את השיער ואומר: כל הכבוד, זה נהדר, או נוגע בצורה יותר מינית בשיער של ילדה בת 12, יש הבדלים בין ההתנהגויות האלה. איך אתם מגדירים לתלמידים את הקו הזה, כדי שהם יידעו לבוא אליכם ולהתלונן כשהם מרגישים לא בנוח? כשהם אומרים לעצמם: הון אוהב אותי, מנסה לדחוף אותי למצוינות. יש לכם הגדרות ברורות שיהיו לתלמידים וגם למורים?

אמשיך את הפעולות המרכזיות ואני מקווה שדרך זה אענה לך על השאלה. למעשה גם בתוך שיעור כישורי חיים, שהוא שיעור חובה במערכת, אנו מדברים עם הילדים על פגיעות מיניות בכל מיני דרכים ומתאימים את השיח לשלב ההתפתחותי שלהם. אנחנו גם מקדישים בכל שנה שבוע מערכת החינוך למניעת פגיעה מינית ושם אנחנו מלמדים את הילדים קודם כל לזהות מתי הם נפגעו. ילדים לא תמיד מבינים שהם נפגעו. שמענו את הסיפור – הרבה פעמים הם יכולים לפרש את זה כהמורה מחבב אותי, אוהב אותי, אני יזמתי – יש שמרגישות אשמה על מה שקרה. כלומר אנחנו קודם כל מזהים את התלמידים והתלמידות איך מזהים פגיעה, וכשמזהים פגיעה, איך פונים לעזרה? למי פונים?

היתה שנה – בכל שנה אנו מדגישים היבט אחר. גם תלינו פוסטרים בשיתוף המועצה לשלום הילד שמזמינה את הילדים ביום-יום אם מתרחש משהו – אתם מרגישים משהו בבטן – לבוא ולדווח. השנה התמקדנו בשומרי סף – לימדנו את הילדים מגיל קטן, דיברנו על חיישנית הבטן – מה קורה כשיש אירוע ואיך זה נראה ואיך זה מרגיש לכם בבטן ומתי אתם יכולים לפנות לעזרה, ופנינו לשומרי הסף, לילדים האחרים, שכשהם רואים פגיעה, מה הם עושים – האם שותקים? האם הם פונים למבוגר? אז כל שנה אנחנו מתמקדים בנושא אחר, וכמובן בשבוע הזה הצוותים החינוכיים עוברים סדנאות, וגם שם אנו מציפים את החוק, את חוזרי המנכ"ל ואת הנהלים שיש. כלומר כל שנה אנו מעלים למודעות את הנושא גם לפני הצוותים החינוכיים, גם לפני התלמידים, וגם נשלח מכתב להורים בנושא.

בנוסף, אנו מנסים לפתח כל הזמן יחידות ידע שלא זקוקות לתיווך של היועצת בבית הספר. היועצת מרעננת גם את חוזר מנכ"ל ומעבירה את היחידה של איתור וזיהוי. אנחנו עכשיו מפתחים יחידה שעוקפת את התיווך של היועצת ועובד ההוראה יוכל לצפות ביחידה וללמוד גם באופן עצמאי, וכל מיני סרטונים – כשזה קורה, איך מלווים, איך מדברים עם תלמיד שנפגע. כל הדברים האלה חשובים, כי שמענו בעדות כמה זה יכול להיות קריטי. אני מסכימה עם מה שאמר חבר הכנסת – יכול להיות קריטי כשתלמיד או תלמידה נפגעים.

תודה. בבקשה.

אני רוצה להעלות נושא – לא אומר פיטורין אלא פרידה מהירה מאנשי חינוך שנאשמים בביצוע מעשים כאלה. הגיעו אליי מספר תלונות על מקרים של איש חינוך שנאשם בפגיעה, והזמן שעבר בין זה לבין הזמן שעזב את המערכת היה חודשים, לפעמים למעלה משנה, והטענה היתה שבמשרד מתקשים למצות הליכים עם אנשים כאלה, ושההליך המשפטי לא תואם את ההליך החינוכי – אם דמות כזאת חוזרת לבית הספר, שבה היא נאשמת בפגיעה, כפי ששמענו בעדות – אבל הגיעו אליי ידיעות גם על מקרים מאוחרים יותר. אנחנו לא מצליחים לעשות את העבודה שלנו כמו שצריך. איפה פוגש המחויבות לדיני עבודה את המחויבות שלנו לשמירה על כבוד הילדים.

גם אם הוא מפוטר ועובר לבית ספר אחר, זה לא תקין.

זה קיבל חיזוק בדוח מבקר המדינה בצורה מאוד מובהקת, הטיפול הלא מספק במקרים האלה.

יש לנו מצבים שבהם גם אם התשתית המשפטית לא מאפשרת לנו הרחקה משפטית, אנו מוכנים לשלם שכר ולהוציא את המורה. יש חקרים כאלה. אומרים לו: שב בבית, קבל שכר, עד שנסיים את כל ההליכים, אבל לא תגיע לבית הספר.

כמה מקרים כאלה היו לך בשנה האחרונה?

ארבעה.

אם המורה או המנהל מסרב לסידור הזה, הוא יכול לדרוש את חזרתו למוסד החינוכי?

אם יש לנו אירוע שאנו צריכים לטפל בו, מקרה שהגיע אלינו, ולא רוצים שייכנס לבת הספר – לא שואלים את מנהל בית הספר אם מסכים או לא, אלא אנחנו מודיעים למורה שהוא יושב בבית, מקבל שכר, והעיקר שלא יפגע בילדים עד שתתבהר התמונה בעניינו. אנחנו ממש לא מעוניינים שהוא יישב בבית הספר.

בבקשה.

אני רוצה להתייחס למספרים. משהו פה קצת לא ברור. האחוזים בפני עצמם נשמעים לי מאוד גבוהים, ובייחוד שכתוב שהם מבוססים על השאלה האם חווית את המעשים הלא תקינים הללו בחודש שקדם לפגיעה, כלומר אם אנו מסתכלים שאנשים ענו על מה קרה להם לפני חודש, היקף התופעה הוא הרבה יותר גבוה, כי ייתכן שיש אנשים שחוו התקפה לפני חודשיים, שלושה , שנה ולא ענו. אז קודם כל, המספרים חייבים להיות הרבה יותר גבוהים, כי אם פה כתוב 19% בקרב כיתות י', י"א בחברה הערבית – אפשר להעריך שזה פי שניים. את מדברת על סך הכול ארבעה מורים שהורחקו בכל הארץ?

שאלתם כמה יושבים בבית ומקבלים שכר.

אז כל השאר יושבים בבית ספר?

כל אחד יכול להיות מורחק בצורה אחרת – חלקם במאסר, במשטרה. הם לא בבית הספר. קודם כל אנו דואגים להרחיק אותם מהילדים בצורות כאלה ואחרות. חבר הכנסת אמר: יש מצבים שלפעמים התשתית המשפטית לא מאפשרת להרחיק, אז אני אומרת: אנחנו מוכנים לשלם שכר- - -

אבל התגובה הישירה זה קודם כל להרחיק.

נכון.

אני רוצה לתת הזדמנות לארגונים לספר, כי אני מבינה שאתם מלווים לא מעט תלמידים שחוו תקיפות בבתי ספר ואני מניחה שאתם מלווים אותם משפטית ורגשית. אשמח לשמוע על האתגרים הגדולים שלכם, כאשר אתם מלווים אותו ילד. בבקשה, המועצה לשלום הילד, עו"ד לירון אשל. נסו לתמצת את האתגרים בעיקר.

המועצה מלווה מאות ילדים נפגעי עבירה כל שנה – אלפי ילדים בעשרים השנים שאנחנו מנהלים את מרכז הליווי. מתוכם כמובן יש גם פגיעות במוסדות חינוך. כפי שהדר סיפרה באומץ, אנו מלווים את הילדים האלה בזמן אמת, בגילאי 8, 10, 12, 16, גם מקרים של פגיעה בתוך בתי הספר. לצד הקשיים שחווה כל ילד נפגע עבירה, ילד שנפגע על-ידי דמות סמכותית – כפי שתיארה הדר – יש פגיעה באמון הכללי בעולם. זו הדמות שהיתה אמורה להגן ולהבטיח את שלומו. יש קושי לחזור לאותו מסדרון בבית הספר ויש שמועות של ילדים שמדברים על זה. בשנת 2019 – מנתונים שפרסמנו בשנתון הסטטיסטי שלנו – נפתחו 71 תיקים בגין חשד לביצוע עבירות מין על-ידי בגירים במוסדות חינוך. כמובן זה רק קצה הקרחון.

בשנתיים האחרונות מתקיימים הרבה דיונים – לצערי אחרי התפוצצות של פרשות. רק בשנתיים האחרונות - פרשת שאול שמאי של ריבוי עבירות של מעשים מגונים מתחת לגיל 14, אביתר גרוס – מספר מקרים של ילדה מתחת לגיל 9, שניאור זלמן – מספר מעשים מגונים בילדים בגילאי יסודי, אורי גלעד – מעשים מגונים, הטרדה מינית ושיבוש הליכי משפט. רק אלה המקרים של קצה הקרחון, מהבחינה הזו שהגיעו להליך משפטי, הורשעו בדין. יש עוד המון מקרים. חשוב לי לומר – אין בכך להעיד על כלל עובדי ההוראה שעושים עבודתם נאמנה, במסירות ובמקצועיות, אבל כל מקרה כזה מעיב על המערכת כולה.

אתייחס לכמה אתגרים מרכזיים. בהרבה מהמקרים אחרי התפוצצות של פרשה גדולה ילדים מתחילים לדבר על כל מיני התנהגויות בתחום האפור שהיו לפני כן, שהיו יכולות להיות כתובות שפרוסות על הקיר ואף אחד לא קרה אותן בזמן אמת – מפגשים בשעות לא שעות, אמירות שלא אמורות להיאמר. כמה חשוב השיח עם הילדים על התחומים האלה של מותר ואסור, לעבות את השירותים שניתנים להם בבתי ספר, ובכל הדיונים האחרונים אמרנו אמירה מאוד נחרצת על הצורך בעיבוי שירותי ייעוץ וטיפול דיברנו במשרד החינוך. לא יכול להיות שיש יועצת אחת על אלף תלמידים או פסיכולוג חינוכי על אלף תלמידים, וצריך לצפות שאפשר גם לאתר ולזהות ילדים נפגעי אלימות, גם לתת את הכלים המספיקים למורים לזהות את הילדים, גם לגבות מורים או להסביר להם מה מותר ואסור להם. זה בהקשר הזה. גם עיבוי ושירותי ייעוץ כי מחקרים אומרים שילדים מדווחים על מצבי סיכון לדמות משמעותית בסביבתם, ומורים ואנשי חינוך צריכים להיות אנשים כאלה, שמדברים איתם בזמן אמת.

כפי שאמרו פה, אחרי התפוצצות שאול שמאי ישבנו פה בדיון וביקשנו שתוקם מערכת פוש, מערכת התרעה בזמן אמת. אכן הוקמה וזה משמח לשמוע, ואני חושבת שזו הזדמנות של הוועדה לשמוע על הנתונים שעלו מאותה מערכת - כמה דיווחים העבירה המשטרה בשנה האחרונה, ואולי היא לא בהכרח מייצגת כי כמעט לא היו לימודים, אבל מאז הוקמה המערכת - כמה דיווחים הועברו למשרד החינוך, מה הסנקציות שנקט משרד החינוך, וזה קושר אותי לנקודה הבאה כי אמרו שמרחיקים את המורים וזה לא פני הדברים ולא בהכרח באשמת משרד החינוך. היום הכלים המשפטיים העומדים בידי משרד החינוך הם כלים מוגבלים. לא אחת יש לנו מקרה שמורה שפוגע - יש השעיה דחופה ל-30 יום כפי שהמשרד יכול לעשות, ולאחר מכן זה תלוי בהחלטת נציבות. לפעמים בין ההחלטה של משרד החינוך להחלטה של הנציבות חולפים חודשים ארוכים ושנים, והמורים לא במקרה אחד ולא בשניים חוזרים ללמד בתוך בית הספר. זה מקרים שאנו מלווים אישית, שלא לדבר על זה שאם התיק הפלילי נסגר, ככל הנראה המורה יישאר בתוך מערכת החינוך.

דבר עוד יותר מדהים, שהזכירו אותו – הפרצה שקיימת היום. נכון שקיימת מערכת פוש שמתריעה למשרד החינוך בפני עובדי הוראה של משרד החינוך, אבל כל העובדים שמגיעים דרך הרשויות המקומיות שזה סייעים, אבות בית, עובדי תחזוקה, תומכי הוראה – והיום בתקופת הקורונה היה גיוס הרבה יותר גדול של תומכי הוראה כדי שיוכלו לסייע בפיצול כיתות, בקפסולות – כל אלה כיום המידע של התיקים הפתוחים שלהם לא עובר לאיש.

לפני שנה ו – ישבנו בוועדת חוקה, תוקן חוק המרשם הפלילי. דרך התיקון הזה הצלחנו לתקן תיקון עקיף לפקודת העיריות, תיקון חשוב והיסטורי שאומר שיועץ משפטי ברשות מקומית יוכל לקבל מידע של תיקים פתוחים על העובדים שהוא מגייס ואחראי עליהם. לצערי בינואר האחרון נתבקשה דחייה של כניסה לתוקף של אותו סעיף מציל חיים – אין איך לומר את זה אחרת - וכרגע אנו באותו ואקום. כשהילדים יחזרו לבית הספר יוכלו להיות שם תומכי הוראה שיש להם תיק פתוח על עבירות מין בילדים.

איפה זה נמצא כרגע?

כרגע נדחתה הכניסה לתוקף של רוב חוק המרשם הפלילי, רוב התיקון שלו נדחה עד ינואר הבא, עם הארכה של עוד חצי שנה לכניסה לתוקף. חייבים לעשות הכול כדי שהתיקון הזה כבר ייכנס.

התיקון נחקק אבל כרגע נדחתה הכניסה לתוקף שלו. יש אפשרות בצו להאריך עוד, ועם היועצת המשפטית שמלווה את זה, הבנתי שיש סיכוי טוב שיבקשו את זה והשאלה איפה עומדים בהיערכות לזה ולמה.

אני מתנצלת – מחכים לי בפגישה בדיון נורא חשוב. אראה את הפרוטוקול אחרי זה, ואני גם חברה בוועדת חוקה. אשמח לראות איך מקדמים את זה. תודה על קיום הדיון.

תודה שהגעת.

יש חשיבות על להכניס את התיקון הזה בהקדם האפשרי וכל זמן שהוא לא נכנס מבחינתנו האמירה היא שלמשרד החינוך יש האחריות והחובה לבדוק כל עובד שנכנס לא רק ברמת אישור למניעת העסקה של הרשעה אלא גם לבחון תיקים פתוחים כי יכול להיות שהוגש כתב אישום בגין עבירות מין בילדים ואותו תומך הוראה או סייע או אב בית נמצא בתוך מוסדות הלימוד שלנו.

משרד המפשטים, המשרד לביטחון פנים – נבקש שתאזינו טוב-טוב לדברים האלה. הנושא של המרשם הפלילי הוא נושא חירום. לא הייתי מצפה לדחות את זה לינואר, משום שאנחנו צריכים את לספטמבר, גג אוקטובר - תחילת שנת הלימודים. אנחנו בתקווה חדשה נמצאים שלושה חברים בוועדת החוקה, חוק ומשפט. נשקול טוב-טוב לפני שניתן הארכה נוספת, ואני מבקשת לבצע את כל התיקונים הנדרשים ככל שניתן עד לתאריך שבו נקבע כבר מראש, ואם לא, להגיע עם סיבות רציניות וטובות ולא בקשה, כי סתם בקשה לא תעבור אותנו. לא שוב.

בבקשה, המרכז לסיוע נפגעות תקיפה מינית.

תודה רבה. אני עו"ד איילת רזין בית אור, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. רק אומר לגבי הסיוע – אנחנו מקבלות כ-54,000 פניות מדי שנה, 13,000 פניות חדשות. כ-60% מהפניות האלה עוסקות בפגיעות בילדות וכ-8%, כלומר למעלה מאלף, עוסקות בפגיעות מיניות במערכת החינוך. 8% מתוך הפניות – למעלה מאלף בשנה. עוד לא פרסמנו את הדוח של 2020 – זה מתייחס לדוח של 2019. הנתונים פחות או יותר זהים. 1,040 במערכת החינוך – זה הנתונים של 2019.

גם מחקר טריאנה, המחקר המקיף ביותר שנעשה על פגיעות בכלל בילדים, התעללות בילדים – מצא שבכל כיתה יושבים חמישה, שישה ילדים שעוברים פגיעה מינית. אני לא מדברת על כל שאר סוגי הפגיעה – אלימות, הזנחה – רק פגיעה מינית.

עוד נתון שחשוב שתכירו הוא מחקר של ד"ר ענבל פלג קוריאה וד"ר כרמית קלר חלמיש שעובדת איתי באיגוד מרכזי הסיוע שעשה מיפוי – למה לא התלוננתי. למעלה מ-100 פוסטים שתייגו את עצמם כך – מחאת הבת של מי טו - מאגר בלתי-מוגבל של עדויות שמסבירים למה לא התלוננתי. שתי הסיבות המרכזיות של למה לא התלוננתי זה אחת, פערי הכוחות בין הפוגע לנפגעת, והשנייה, כי פשוט לא הבנתי שמה שקורה זה פגיעה. שני הדברים הללו – מצאתי לנכון לציין אותם כי הם עלו בצורה מובהקת מהסיפור ששיתפה אותנו בו הדר – היא לא הבינה שמה שקורה זה לא בסדר, לא היו לה המילים לקרוא לדבר הזה פגיעה. חשבה שהיא נמצאת במערכת יחסים שוויונית מתוך הסכמה ומרצון, וכמובן פערי הכוחות. שני הנתונים האלה, שהיו כל כך בולטים במחקר הזה, הם בעצם אינהרנטים לסיטואציה של פגיעות של בגירים בקטינים ותביעות מערכת החינוך בניגוד למערכות אחרות. לכן גם דוח המבקר מצא לנכון לעסוק באופן ממוקד במערכת החינוך. פתחתי בדברים האלה כי אני חושבת שכל פעם מחדש אנו מגיעים לאותה מסקנה, שאין לנו הפריבילגיה לעשות הכשרות ספורדיות כפי ששמענו גם ממשרד החינוך וגם כפי שעולה מהדוח, הכשרות ספורדיות, פה ליועצים, שם לתלמידים, כאן למורים. אנו חייבים להטמיע את זה כחובה בחקיקה ראשית, הכשרות חובה לאנשי הוראה כחלק מההסמכה שלהם כמורים. למה עזרה ראשונה זה חובה, תנאי לקבל תעודת הוראה ולא זיהוי סימנים להתעללות מינית ומתן מענה מותאם? הדבר הזה כל פעם עולה והצעת החוק הזאת מתגלגלת לכנסת והדבר הזה לא עובר? יש לנו הפריבילגיה לחסום את הדבר הזה? אני שואלת כאימא, כיועצת משפטית של איגוד מרכזי הסיוע, כאזרחית – אנחנו מכירים את הנתונים. איך זה נבלם כל פעם מחדש? זה לא בשלה העת; זו חובת השעה לקדם את החוק הזה של הכשרות חובה. זה מהצד האחד.

מהצד השני, חייבים לקדם את הנושא של הכשרות חובה לתלמידים עצמם, של מיניות מיטיבה, מיניות בריאה, של מניעת פגיעה מינית. אין לנו הפריבילגיה לא להבשיל את המהלך הזה. אי-אפשר שיהיה פעם בשנה שבוע כזה ופעם בשנה שבוע אחר שעובר בדרך זו או אחרת.

מי אחראי על הסילבוס של הכשרה של משרד החינוך, איזו הכשרה הוא צריך? מי הכניס את העניין של עזרה ראשונה? מדוע אין היום במערכת שמכשירה הוראה, קורס או הכשרה כדי ללמוד התנהגויות בילדים שהם סימנים מקדימים לתקיפות מיניות, בייחוד אם מדברים על כך ש-60% מהתקיפות המיניות קורות בין אם זה בבית או במערכת החינוך? מדובר פה בעשרות–אלפי מקרים כל שנה. איך ייתכן שזה עדיין נמצא?

מערך ההכשרה להוראה זה מערך אקדמי שהתוכניות שלו נקבעות על-ידי המל"ג. קורס עזרה ראשונה הוכנס לפני לפחות 15 שנה.

על-ידי המל"ג או דרישה של משרד החינוך?

לא יודעת לומר לך מי העלה את הדרישה הזאת כי זה היה לפני 15 שנה.

אפנה אליהם גם.

התוכן של ההכשרה לתפיסתנו צריך להיות אל"ף זיהוי ובי"ת מתן מענה מותאם. יש כל מיני יוזמןת והצעות לעשות כל מיני טכנולוגיות לזיהוי, אבל כל עוד אין מענה מותאם מהצד השני כפי ששמענו מהדר למשל – וגם, הדר צעירה מאוד, אבל אנחנו פוגשות גם במועצה לשלום הילד, גם במרכזי הסיוע וגם הדר שהיום מייצגת נפגעים ונפגעות – הדבר הזה הוא לא ארכאי, המפגש הלא מותאם עם המערכת. הדבר הראשון שהרבה פעמים אנחנו שומעות שבחוויה של הנפגעת מה שעניין את המערכת שהיא פנתה אליה – שזה לא יתפרסם, זה קודם כל, ואחר כך נעשה טיפול כזה או אחר. יש מקומות שדברים מטופלים - אני מדברת על האתגרים והחסמים – לא על החוויות הטובות, כי בשביל זה התכנסנו. יש מקומות שזה מטופל מצוין. לצערי יש הרבה מדי מקומות שהחוויה של הנפגעת – ואני מצטטת את הדר, שהפגיעה ממערכת החינוך, ממי שהושטתי להם יד היתה חוויה פוגענית לא פחות מהחוויה עם הפוגע. זה דבר שחייב להיות מטופל בצורה מוטמעת על-פי חוק בחקיקה ראשית. אני לא באה בטענות לנשים המופלאות שיושבות פה כי הן אלה שעושות, אבל צריך לאפשר להן אל"ף את מלוא המשאבים, ובי"ת את מלוא הכלים. לא אחזור על הדברים שכתובים בדוח מבקר המדינה, אבל הכלים שלהם מוגבלים. גם לא עושים מספיק שימוש בכלים הקיימים – זו סוגיה אחרת, אבל הנהלים ארכאיים ולא רלוונטיים ואין מספיק מעקב ותיעוד אחר בגירים.

אני מצטרפת לבקשה של לירון, חשוב לשמוע דיווח על איך המערכת עובדת וחשוב לרדת לרזולוציות - באיזה שלב יש דיווח – האם רק תלונה? האם כשנפתחה חקירה? האם כשהוגש כתב אישום? כאן אנחנו נופלים. חשוב לבדוק את זה.

דבר אחרון, שמעת אותי אומרת את זה בנושא של סוכנויות הדוגמנות – גם כאן מצאנו שאחת הדרכים המאוד אפקטיביות להסדיר את הנושא של הכשרות הוא באמצעות מבחני תמיכות. רמז על זה גם חבר הכנסת. ברגע שמדינת ישראל מתקצבת מוסדות מסוימים, היא חייבת לוודא שהם עומדים בסטנדרטים מסוימים, בין אם זה נגישות, בין אם זה איכות הסביבות, ודאי מניעת פגיעות מיניות. תודה.

ביררנו וקיבלנו כעת את המידע – לפני כחצי שנה התקבל מתווה חדש למורים, מדמני-ענבר, ובתוך המתווה הזה, שמחליף את מתווה אריאב, יש חובה של כל מועמד להוראה בשלב הלימודים ללמוד את הנושא בכותרת של חינוך מיני.

זה לא חינות מיני אלא זיהוי תקיפות מיניות.

בתוך זה יש הנושא הזה, אבל זה חובה בתהליך ההכשרה במתווה החדש שהתקבל להוראה. המתווה התקבל ואושר על–ידי המל"ג לפני חצי שנה, והיישום שלו יימשך. זה עכשיו בתוך ההכשרה.

אתן מייצגות פה את שני הצרכים. יש לנו צורך – קראתי לזה קודם יחידת הקצה. כלומר אנחנו צריכים לוודא ש-5,400 בתי ספר – יש לנו בכל מקום מנהל, יועצת ואולי דמות ייעודית שיודעת לעשות מלאכתה נאמנה. היא זאת שתפגוש את הילדים. שמענו בעדות עד כמה כשזה לא ככה, והיא תיארה מקרה שערורייתי ביותר, עד כמה בסוף זה מה שמעניין.

בצד השני, במשרד – ציינתי שהיתה התקדמות. הסיפור של איסוף המידע, הסיפור של זיהוי באילו יחידות אנחנו עדיין לא מכוסים – אילו אנשים פוגשים את הילדים שלנו והם לא במאגר הזה - כיסינו את המוכר שאינו רשמי – שזה יפה מאוד בעיניי. עכשיו החוגים, עכשיו המדריכים. שני התפקידים באחריות המשרד אבל אחד מוכוון יחידת קצה ואחד מרוכז אצלו. אחד המשרד צריך לעשות עם כוחות המטה שלו ואחד הוא צריך להפעיל כל הזמן הדרכות ומאגרים כי זו מערכת ענקית. אלה שני המאמצים בעיניי שהמשרד צריך להיות שקוע בהם, וכל הזמן לעשות חשבון נפש, ואם מבקר המדינה העיר לפני שנה לראות מה התקדמנו ולקחת את האתגר הבא, כי התמונה המתוארת פה מהמרכזים היא התמונה שאנו מכירים ולצערנו זו דוגמה לתחום שהולך ומחמיר עם השנים כי האתגר הולך ומחמיר.

אנחנו והמועצה לשלום הילד לפני כחצי שנה הגענו עד בית הדין הארצי לעבודה כדי לסכל את מינויו של אדם שמונה על-ידי משרד הבריאות – משרד החינוך התנגד לזה – אדם שהורשע בצריכה מסיבית של פורנו ילדים, מהסוג קשה ואלים, שדווקא אותו משרד הבריאות החליט למנות להיות אחראי על בריאות התלמיד במחוז הצפון. משרד החינוך התנגד לזה, עברנו את כל הערכאות אבל זו דוגמה לאדם שהורשע בעבירות קשות וחמורות – ונאמרו עליו דברים מאוד חמורים, ברף העליון. זה אדם שכאילו משרד החינוך לא יודע למנוע את העסקתו, כי הכניס אותו בדלת האחורית. זה אדם שלכאורה היתה לו גישה לכל תלמידי מחוז צפון.

פניתי ושלחתי מכתב בעניין לשר הבריאות.

בבקשה, יו"ר הנהגת הורים ארצית, מירום שיף, בבקשה תן לנו סקירה מצד ההורים או הטיפול או המענה שניתן לכם בבתי הספר למקרים כאלה.

שמעתי קודם את הדר. מה שאני שומע בשנה האחרונה, אני יכול לציין מקרים מאוד דומים שקרה בשנה האחרונה, ואני חוויתי אותה חוויה ששמעתי מאותם מקרים, וכאילו דבר לא השתנה.

אני לא יודע מי אשם – האם זה החקיקה, האם זה משרד החינוך, האם זה היעדר כוח אדם, היעדר תקציבים. מה שקורה פה היום הוא דבר שלא יכול להימשך בשום היבט שהוא. יש לכולנו אחריות על הילדים של כולנו שדבר כזה לא יקרה יותר.

אחלק את הדברים שלי לשלושה. לגבי מניעה – צריך יותר הסברה משמעותית גם בשטח, עם סימני אזהרה לתלמידים ולהורים. זה דבר שלא יורד לשטח. יש הסברה – היא לא מגיעה באופן משמעותי לשטח, ואם תהיה חקיקה שיחייבו כפי שהציעו פה קודם, זה יהיה דבר מבורך, אבל זה צריך להיות דבר עם היקפי שעות, עם זמן, עם משמעות. זה לא קורה ואנו רואים מקרים שאנשים פגעו מינית בילדים משך שנים.

צריך להיות אבחון מקדים להוראה עם עזרה, עם מערך תומך למורים ולמערך ההוראה בכלל.

חייבים מנגנון פיקוח פנימי הרבה יתר עמוק, כי אנחנו רואים מעברים של מורים – וזה נאמר פה בישיבה בצורה ברורה - מבית ספר לבית ספר, ממוסד למוסד, כאילו פתרנו את הבעיה הפרטית שלנו והעברנו את הבעיה למקום אחר. ואז אנחנו חווים את זה אמנם בעיר אחרת, במוסד אחר – בסוף זה ילדים שכולם נפגעים, והדבר הזה לא יכול להיות. אם יש בעיה, היא לא יכולה לעבור ממקום למקום.

מנגנון הזיהוי – בנושא הזה, יש כשל מובנה, יש שני גורמים שמעסיקים אנשים במערכת החינוך: יש משרד החינוך ויש הרשות המקומית. לא יכול להיות שהכדור הלוהט יעבור מגוף לגוף. משרד החינוך יגיד שזה הרשות ולהפך. צריך שיהיה טיפול ברור, מי מטפל בזה, איך זה נעשה מי בעל הסמכות, וזה לא יכול לזוז ממקום למקום כאילו זו לא בעיה שלי כי הוא מועסק אצל מישהו אחר וזה לא רק מורים בתיכון – בבית ספר, במוסד חינוכי יש הרבה מאוד גורמים שהם לא המורים וצוותי החינוך בבית הספר.

דיברנו על בלימת מעבר של חשודים בין מוסדות חינוך, ויש לקיים גם בנושא מניעה שאלון פעם בחצי שנה בין הילדים שיסבירו להם מה המשמעות של זה. זה שאלון שצריך להגיע לשפ"י ישירות בלי סינון של אף מישהו בדרך. לא שאני לא סומך על הדברים, אבל ראינו מעדות ומעדויות אחרות ששמענו היום ומעדויות אחרות ששומעים כל הזמן – שומעים שיש סינון, שיש גיבוי, יש טיוח. אסור לומר שזה לא קורה למרות העבודה שנעשית.

בסוף הטיפול, שזה אולי הדבר שהכי מצמרר במה שקורה היום במערכת החינוך – הטיפול לא מספק. אף אחד לא יכול להסביר לי למה אסור לטפל בילד שנפגע מינית מחשש לזיהום חקירת משטרה. הילד נפגע, מגיעה לו עזרה. הסביבה שלו לא פעם נפגעת לא פחות ממנו. גם לה מגיע עזרה, ואף אחד – כולם שותקים, כולם ממתינים לכתבה בעיתון שכולנו נהיה מזועזעים ויתחילו אז לטפל בנושא. עד אז לא באמת מטפלים. יותר מזה – צוותי חינוך אוסרים עליהם לטפל בילדים האלה, וזה לא יעלה על הדעת.

ולבסוף אותנו ההורים פשוט לא מיידעים על שום דבר שקרה. הילדים שלנו נפגעו, ואנחנו אפילו לא יודעים מזה. זה חייב להיפסק. אני יכול לתאר מקרה שקרה בעיר שלי, בהוד השרון, השנה. שש נשים בנות 22 עד 30 התלוננו על מורה שהיה בבית ספר, ובחלק מהמקומות היה רק מדריך. אף ילד שלומד כרגע במערכת לא נפגע מאותו אדם כפי שידוע היום, לפחות לפי הפרסומים. עדיין, אף אחד לא פנה לילדים שאותו איש צוות עזב את המערכת, הואשם, נחקר במשטרה, ואף אחד לא בא ושאל את הילדים: מה אתם מרגישים? אמרו: אם יש בעיה – שיבואו אלינו. זה לא יכול להיות. אנחנו, אנשי הצוות החינוכי, היועצות, המחנכות, המנהל, צריכים לגשת לילדים, לקרוא להם אלינו, לראות מה עושים, לייצר מעגלי שיח. זה לא קורה. את זה צריך לשנות. אני לא אומר מי אשם, רק אומר שהמצב הנוכחי לא אפשרי יותר. אם צריך לשנות חקיקה, לשנות חקיקה. אם צריך להוסיף תקציבים, להוסיף תקציבים.

ושמעתי פה את סיפור היועצת. מה עוד אנחנו מצפים מאותה יועצת? היא יועצת ל-300 תלמידים בהרבה מאוד נושאים. מבקשים שממנה גם ללמד בכיתה, ובשנתיים האחרונות יש קורונה והיא גם צריכה להעביר את כל ההדרכות האלה. ואנחנו חושבים שזה עוד יקרה? אז בואו לא נהיה תמימים – או שניתן עוד תקנים, או שניקח מישהו נוסף, אבל את הבעיה צריכים להתחיל לפתור. תודה.

תודה. אני רוצה להעלות בזום גם נציבות שירות המדינה, עו"ד יפית איצקוביץ. שאלה נוספת שעולה - נכון לעכשיו מכלל המורים והמחנכים במדינת ישראל – וזו שאלה למשרד החינוך – מי קיבל כבר את ההכשרה הזו לזיהוי תקיפות מיניות במערכת החינוך? המורים שעובדים היום, באיזה אחוזים? כמה מורים מדובר שעברו קורס, הכשרה לזיהוי תקיפות מיניות בכיתה שלהם?

בשנת הקורונה בגלל הקושי הגדול לזהות ולאתר ילדים, משום שמן הסתם הם היו במסגרת הביתית- - -

לא כמה זיהוי עשיתם אלא כמה הכשרות נתתם למורים.

נקבע שהמורים יעברו יחידת חובה בשנת הקורונה של טיפול וזיהוי. ברוב בתי הספר של בתי הספר הועברה יחידה של איתור וזיהוי ילדים בסיכון וגם מרחוק – התאמנו את היחידה לזיהוי מרחוק.

כמה מורים עברו את ההכשרה? 50% מהמורים?

בכ-3,400 בתי ספר מתוך כ-5,000.

הרוב זה המערכת הרשמית?

הרוב כן, וגם לא.

מתי אתם מתכננים לעשות בשאר בתי הספר?

אני מקווה שבשנה הקרובה.

עו"ד יפעת איצקוביץ, נציבות שירות המדינה – דובר פה הרבה, גם בדוח מבקר המדינה, על הבעיה בפיטורי מורים גם שהואשמו, התלוננו עליהם מספר פעמים, אבל כל עוד אין להם פסק דין והרשעה – לא יכולים לפטר אותם ולא יכולים כמעט להרחיק אותם. מדובר פה, אם יש מיליון וחצי תלמידים – 8% מהם דיווחו שהם נפגעו או הותקפו מינית בשנה האחרונה. אלה הנתונים שקיבלנו. זו כמות מטורפת. יש פה מספר מורים – לא יודעת כמה מהם חזרו, אבל לפחות עשרות אם לא מספרים של מאות, כשזה מגיע לדבר כזה. וממה שאנו רואים בשנת 2019 היו רק 29 כתבי אישום שהוגשו, שהעבירה של הטרדה מינית היתה העבירה היחידה או המרכזית. כלומר יש פה שאלה על הכמויות, על יכולת פיטורין, על העמדות לדין – את זה אפנה אחרי זה למשרד המשפטים ולמשטרה. האם יש כרגע נוהל על תלונות במשטרה – מילא אם זה אחת, אבל אם יש מצב של 3 תלונות במשטרה, אי-אפשר להרחיק? לפטר? מה המצב אצלכם?

אני יפית איצקוביץ, אני סגנית מנהל אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה. בעברי גם שימשתי כמנהלת אגף המשמעת במשרד החינוך, אז יש לי ידע בנושא. אני רוצה להסביר, בנושא חובת הדיווח, שלפי חוק העונשין יש חובת דיווח על עבירות מין חמורות, וחובת הדיווח הזאת חלה גם על עובדי חינוך, אבל התקשי"ר קובע חובת דיווח על כל עבירה פלילית כולל עבירה על-פי החוק למניעת הטרדה מינית שהיא עבירה פלילית למשטרה, שעובד מדינה עבר אותה. אנחנו באגף המשמעת אחראיים על עובדי הוראה של עובדי מדינה, שזה לא כלל עובדי ההוראה – זה לא כולל את עובדי ההוראה שהם עובדי בעלויות או רשויות מקומיות, אורט, ויצ"ו, כל הבעלויות האלה. אנחנו לא אחראיים עליהם אבל כן אחראיים על עובדי ההוראה שהם עובדי מדינה, שהם כמות גדולה של עובדים. מצד אחד אנו מקבלים את הדיווח – יש חובת דיווח אל אגף המשמעת במשרד החינוך ואלינו על כל חשד של אירוע של הטרדה מינית שמבוצע על-ידי עובד הוראה, בין אם הוא מבוצע כלפי תלמיד ובין אם מבוצע כלפי עובד צוות אחר. הבעיה היא שבניגוד למצבים שיש הטרדות מיניות, שמבוצעות כלפי בגירים, שאנחנו יכולים לטפל בהם במסגרת חקירה משמעתית, כאשר הנפגע הוא תלמיד או קטין אנו באגף המשמעת לא יכולים לבצע חקירה משמעתית של אותו קטין. אין לנו באגף החקירות חוקרי ילדים ואין לנו יכולת לבצע כזאת.

אנו לא מצפים מכם לעשות את החקירה, אבל יש יועצת בית הספר.

יש הרבה מאוד מקרים שמתלוננים על אירוע של הטרדה מינית ואף על אירוע של מעשים מגונים, שההורים לא מסכימים שהילד שלהם ייחקר בחקירת ילדים ויעבור חקירת משטרה. לא תמיד ההורים מסכימים לחקירת משטרה, והרבה מאוד פעמים אנו מול שוקת שבורה. כלומר יש לנו תלונות, לפעמים יש לנו מספר תלונות לאורך שנים כלפי אותו עובד הוראה על מעשים דומים שמבצע כלפי תלמידים – או שההורים לא מסכימים לתלונה במשטרה או שתיק המשטרה נסגר מחוסר ראיות או מכל מיני מצבים שבהם לא מצליחים להעמיד לדין פלילי עובד הוראה שפגע בתלמיד, והתיק נסדר והמורה חוזר למערכת. לנו אין היכולת, אלא אם כן אנחנו מקבלים חומרים מהמשטרה- -

אז למה אין לכם נוהל של דגל אדום? מילא תלונה אחת, אבל את אומרת שאתם מכירים מקרים של תלונות חוזרות ונשנות. נגיד – חוק 3 פעמים ואתה חוץ.

אנחנו העלינו בפני משרד החינוך ובפני משרד המשפטים בכמה וכמה הזדמנויות שאנו חושבים שצריך לעשות פיטורי התאמה לעובדים הלאה. ומשרד החינוך לא מרים את הכפפה של פיטורי התאמה. יש מצבים שבהם הכלים המשפטיים המשמעתיים או הפליליים לא מצליחים. כדי לפטר עובד פיטורים משמעתיים אנחנו צריכים להביא אותו לבית דין למשמעת ולהוכיח מעל כל ספק סביר שהוא ביצע עבירה. לא תמיד אנחנו מסוגלים לעשות את זה, אבל במצבים שבהם יש עובד, שיש עליו כמה תלונו דומות שאי-אפשר לבצע חקירה מקיפה ומעמיקה אבל יש אינדיקציה שמספיקה להליך של פיטורים, שאם היה עובד במשרד אחר, היה מפוטר פיטורי התאמה – במשרד החינוך זה לא מבוצע. משרד החינוך מבצע רק פיטורים פדגוגיים, שכוללים צפייה של מפקח באיך שהמורה מעביר את השיעור שזה לא רלוונטי לאירועים האלה. לכן במצבים שבהם עובד מדינה לא מורשע בהליך פלילי או בהליך משמעתי שמאוד מוגבל בנסיבות שבהן הנפגע הוא קטין, אנו נמצאים מול שוקת שבורה והמורים האלה מוחזרים למערכת.

מזעזע.

מבחינתם תיק פלילי של מורה כזה שנסגר, המורה יצא זכאי מכל וכול, ויכול לחזור למערכת כרגיל. אולי בהפרדה מאותו תלמיד שפגע בו, במקרה הטוב. ועדיין אנחנו עומדים על כך שגם במקרים של הטרדה מינית יש למשרד החינוך חובה לדווח למשטרה – מה שלא תמיד נעשה בשטח בגלל כל מיני הנחיות סותרות בנושא הזה. צריך לעשות שינוי – לדעתי בתוך משרד החינוך. אם יש להם רעיונות לשינוי אחר שאפשר לעשות בחקיקה שיסייע למשרד החינוך להתמודד עם המצבים האלה, אני מציעה שיביאו אותו, כי יש בעיה אמיתית בפגיעה של עובדי הוראה בקטינים שהמערכת לא מצליחה לטפל בהם. אנחנו נתקלים בזה הרבה מאוד, ואני בטוחה שגם מתוך אגף המשמעת במשרד החינוך יכולים להצביע על כך.

כמה מורים פיטרתם בשנה האחרונה בעקבות תלונות או תיקים פליליים או הרשעות?

במסגרת הנתונים שיש לנו פרסמנו דוח לגבי 2020 ויש לנו נתונים לגבי כמה תיקים של עבירות מיניות היו וכמה במשרד החינוך אבל אין לנו פילוח האם מדובר בעבירה שבוצעה כלפי תלמיד או כלפי איש צוות.

כמה מורים אתם פיטרתם בעקבות התלונות האלה?

אין לנו הנתון הזה. יש לנו נתונים שפרסמנו בדוח לגבי כמה תיקים הסתיימו כך וכך. העברנו לסיוע לנפגעות תקיפה מינית רק לאחרונה נתונים בנושא הזה של כמה תיקים הסתיימו בפיטורים בשנה הזאת. אנחנו נמצאים במצב שהמערכת הממוחשבת שלנו מאוד מוגבלת, אנחנו עובדים עם מערכת מרכבה, למי שמכיר, והיכולת שלנו להוציא את הנתונים האלה היא קשה. אז אין לנו הנתון הזה.

עולה פה מעבר לעניין של מנגנון בהליכים משמעתיים כן לתת מענה למקרים האלה שלא רוצים או לא מתאימים או מכל סיבה שהיא לא הולכים למסלול הפלילי וכן מתאימים יותר למסלול משמעתי – איך אפשר כן לטפל בהם ולחקור אותם? מה חסר לעשות את זה?

שתיים, המחלוקת הזו שאת מעלה, או שאין מענה למקרים שעד שכבר כן התלוננו וזיהו ונתנו להם מענה ובסוף האדם נשאר בגלל מחלוקת או היעדר מענה, פיטורי התאמה או בדרך אחרת – זה גם דבר שנראה לי שחייבים לתת לו פה תשובות. אולי משרד המשפטים מעורב בזה. אני לא יודעת מי מנסה להסדיר את זה.

לגבי מה שחסר - כשיש חקירת משטרה אנו דורשים לקבל את חומר החקירה שנעשה, ואנחנו בוחנים האם אפשר להעמיד לדין משמעתי על סמך החומר שנאסף שכולל הרבה פעמים את העדות של אותו ילד. היו לנו לא מעט מקרים כאלה שהעמדנו לדין על תלונה של ילד על הטרדה מינית – אנחנו העמדנו על עבירת משמעת, למשל של התנהגות שאינה הולמת של אותו מורה שביצע באותו קטין או אפילו רופא שביצע בקטין - יש לנו תיק כזה מהשנה האחרונה. אבל אם אין חקירת משטרה בכלל, לנו אין יכולת לבצע חקירת משמעת באגף החקירות שלנו כי אין לנו אפשרות לחוקר קטינים, ובלי החקירה של הילד שקרה לו המעשה, לא נוכל לגבש מספיק חומר כדי להעמיד לדין. כשיש פגיעה, למשל, של גננת בילד שהיא פגיעה אלימה, אנו יכולים לפעמים להשתמש בעדויות של סייעות שלמשל ראו את הפגיעה ועל סמך זה להעמיד לדין, אבל בפגיעה מינית אנחנו חייבים את העדות של מי שנפגע בעצם העבירה. אחרת מאוד קשה לנו להעמיד לדין. זה גם לא עבירות שנעשות בדרך כלל שיש עדי ראיה לאירועים האלה, לכן זה מאוד-מאוד קשה.

אנו חושבים שבהרבה מאוד מהתיקים האלה אפשר היה לנקוט בפיטורי התאמה על סמך החומרים שכן קיימים – על סמך בירור שנעשה בתוך בית הספר - למשל יועצת ששוחחה עם ארבעה, חמישה תלמידים שסיפרו שנכחו למשל במצב שבו מורה התבטאו באופן מיני כלפי תלמידים בכמה הזדמנויות. כן אפשר לבצע פיטורי התאמה במצבים כאלה. אנחנו פנינו למשרד החינוך בכמה וכמה הזדמנויות בהקשרים האלה וזה גם הוצג למבקר המדינה בדוח שהוציאו וביקשנו שיעשו את זה, והם לא.

תודה. משטרה – אשמח לשמוע מכם נתונים על כמות התיקים הפליליים שנפתחו וכמה העברתם לפרקליטות מבחינת התיקים הסגורים כדי להבין על כמות התלונות שמגיעות אליכם, כי אנו מבינים שיש חוסר דיווח גדול, אבל עד שמגיעים ומדווחים – מה הקשיים שאתם נתקלים בהם כדי לבנות תיק? וגם אני מניחה שלא היו כל כך תלונות על החקירה עצמה אבל ספרו לנו מה אתם יוזמים כדי להגן על התלמידים וללוות אותם בתהליך קשה כזה?

לגבי נתונים - אני לא קיבלתי כל פנייה לגבי נתונים לקראת הישיבה, אבל ביררתי והודיעו לי שכן הוועדה פנתה ישירות – איני יודעת למי - והנתונים הם רק על הטרדה מינית.

לא בבית הספר.

ודאי, בבית ספר. אלה הנתונים שאני יכולה להעביר לוועדה, אבל לא מעבר לזה. אם גברתי מתכוונת גם לתקיפה מינית, מתכוונת לאלימות אחרת, אפילו איומים שמשמיע מורה כלפי קטין – אין לי הפילוח הזה כי הוא לא התבקש. אם גברתי תרצה שאניח בפני הוועדה נתונים אחרים, עם מנעד רחב יותר של נתונים – הוועדה תפנה או אליי או דרך משרד לביטחון הפנים ונניח את הנתונים בצורה מסודרת. הנתונים שיש לי הם ספציפיים להטרדה מינית ואני יכולה להקריא אותם אלא אם כן עו"ד תמיד תגיד שיש בידיה הנתונים.

רק על הטרדה מינית – שנים 2018, 2019, 2020, 2021, מה שהתבקש, רק על העבירה הזאת בבית הספר. בשנת 2018 – 34 תיקים נפתחו בגין העבירה הזו. בשנת 19' – 24 תיקים. בשנת 20' – 20 תיקים בלבד, שזה מאוד הגיוני, ובשנת 21', שאנו במחציתה או קצת יותר – 19 תיקים. מעבר לכך גברתי ביקשה לדעת, מה אנו כמשטרה מבצעים, או איך אנחנו נכנסים ללופ של מה שנאמר פה בוועדה. אתחיל מהעניין של כל מה שקשור למניעה. המניעה כפי ששמענו, אמון עליה משרד החינוך בכל מיני רבדים שנאמרו פה, אבל גם אנו כמשטרה נכנסים לבתי הספר ומקיימים הכשרות, השתלמויות, מניעה לתלמידים לעצמם. יש לנו בכל מחוז קצין מניעה מחוזי שמעביר את ההכשרות האלה לתלמידים, הרצאות שיכולות להיות ארוכות, יותר קצרות, נקודתיות יותר, ובתקופת הקורונה גם המשיכו לבצע כל קציני המניעה את אותן ההכשרות גם להורים של התלמידים על סכנות ברשת, על זיהוי מקדים, על איך מונעים מהתלמיד או מהילד עצמו להיחשף במנעד רחב של תחומים.

שנית, בכל הקשור לשומרי הסף – גם לשם אנו נכנסים, אם זה הורים שהם שומרי סף, אם זה שיירת שבודקת ואנחנו גם נמצאים בתוך התהליך הזה. מי שאמון על זה הוא מדור נוער במשטרה, והוא אחראי על כל התהליכים האלה.

במדור שלי, נפגעי העבירה – משם אני באה – בתפקידי אני משמשת ראש חוליית חסרי ישע קטינים, אנו מבצעים המון תהליכים שקשורים לחוקרים עצמם. יש לנו הכשרות ייעודיות אך ורק בכל הקשור לתחום עבירות המין, לעבירות אלימות. אני מדברת על חסרי ישע קטינים כרגע, כי עבירות אלימות זה גם במשפחה, אבל ההכשרות הללו מתקיימות פעמיים בשנה בתחום עבירות מין ועבירות של חסרי ישע קטינים, ומשנת 2019 אנו התחלנו – וזו פעם ראשונה שזה יצא לדרך - הכשרה אחודה, שאותם חוקרים מקבלים תחת קורת גג אחת במשך שלושה שבועות הכשרות נקודתיות אך ורק לתחומים שדיברתי עליהם כעת, והם יוצאים מוסמכים. כלומר בלי ההכשרה הזאת הם לא יכולים לטפל בכלל בעבירות האלה. דווקא חברתי שיושבת פה לירון, היא אחת מאלה שמגיעות להכשרות. לא נשאיר את ההכשרות האלה בתוך הבית. זה לא שהחוקרים מעבירים לחוקרים או מרצים מתוך המכללה אלא להפך - אנחנו מביאים הרבה גורמי חוץ כמו מכון חרוב שאמון על ההכשרות האלה – את המועצה לשלום הילד, את המרכז לסיוע. אנחנו מביאים עדויות של נשים או כאלה שהיו קטינות ועברו, ואחת מהן היא הדר שהיתה אצלנו והעבירה את זה בתחום שלי בחסרי ישע קטינים. אנו משתדלים להראות את הצד השני, איך מרגיש נפגע העבירה, איך יש לטפל בו ולקבל אותות.

תודה. מפאת קוצר הזמן אני רוצה לתת ליושב-ראש מועצת התלמידים שתי דקות לומר את דבר התלמידים כנציגם. בבקשה, עומר שחר.

עומר שחר, יושב-ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית. הנושא של הטרדות במערכת החינוך הוא מאוד מורכב. זה לא הדיון הראשון וגם לא האחרון בנושא לצערי. גם בשנה שעברה בתקופת הזמן הזו בדיוק התקיים דיון בוועדת החינוך, ודובר, ועדיין שנה אחרי זה עלו הנתונים על תקיפות. אני לא יודע למה.

הדיון הזה יכול להיות שלא מצליח להביא לתוצאות. כתלמידים, לפעמים קשה לנו – שמעתי לקראת הדיון על עשרות תלמידים שנפגעו, בין אם זה הטרדה או פגיעה מינית, ולא דיווחו על זה. זה אחת הבעיות. דיברתם על נתונים ותיקים שנפתחו אבל יש הרבה מאוד הטרדות ופגיעות שלא מדווחות והן הכי חמורות, כי זה אומר שתלמידים או אין להם למי לדווח, או לא מרגישים בנוח לדווח. העברנו למזכירות הוועדה דף עם הצעות פרקטיות למה אפשר לעשות. בגלל קוצר הזמן אומר דבר אחד חשוב – לתת לתלמידים כלים להבין, נקודות אדומות של מה הגבולות, אבל יותר מזה – אם אני כתלמיד, חבר שלי רוצה לשתף אותי כי יותר נוח לו לשתף אותי שהוא נפגע או שמישהו הטריד אותו או שאני אסתכל מהצד ואגיד: זה מצב שאני צריך לראות מה לעשות איתו – שיהיו לי הכלים לדעת מה לעשות. זה לא קורה. משהו בנושא שיעורי החינוך מיני – כמעט זה לא קורה בבתי הספר. אני יודע כמה במשרד מנסים להוריד את זה לשטח. בשטח זה לא קורה. דיברנו על זה במועצה, 60 נציגים במועצה הארצית. אולי חמישה אמרו שלמדו השנה שיעור חינוך מיני. זה נקודה שיש להסתכל עליה.

מערכי שיעור – פעם היו עושים גם על הטרדות מיניות. לתת לתלמידים את הכלים, זה מאוד שונה משיעורי חינוך מיני. צריך לתת כלים לתלמידים להתנהל ולדעת למי לפנות. יש המון מקומות שאפשר לפנות אליהם וגם אתם דיברתם על הפניות שאתם מקבלים. התלמידים לא יודעים שיכולים לפנות למקומות האלה. אולי תלמידים בודדים כן יודעים, אבל להגביר את המקומות שאתה יכול לפנות אליהם. כמובן היועצות בבתי הספר – להכפיל את המספר. יועצת על 200 תלמידים לא יכולה באמת להיות משמעותית עבור התלמידים, אבל גם להוסיף עוד אנשי צוות שזה יהיה העיסוק שלהם. אמרתי לחבר הכנסת קינלי בהתחלה - חשוב להסתכל על החינוך הבלתי-פורמלי כחלק ממערכת החינוך. שם הם מעצבים לנו את האישיות הרבה יותר מאשר בבית הספר וחשוב שהמדריכים ואנשי הצוות יהיו אנשים שהם בלי עבר של פגיעות מיניות או עבר פלילי. תודה רבה.

תודה רבה. דברים מאוד חשובים. שאלה למשרד החינוך, שתי שאלות שעלו גם מנציבות שירות המדינה על פיטורים על אי-התאמה – למה אתם לא מציעים זאת? ושנית, מה קורה עם הפוש - ברגע שאתם מקבלים פוש על מישהו שיש נגדו התרעה – מה אתם עושים ומה הנוהל?

הנציבות מעלה פה שירות שלא קיים. נכון שהיא אומרת שהיא העלתה והציעה אותו, אבל הוא לא קיים. כשהנציבות לא מצליחה לטפל בעובד הוראה מטעמים משמעתיים, זה מגיע אלינו. אנחנו מנסים לייצר פתרונות יצירתיים, והרבה פעמים במחיר שיושב בבית עם שכר עד שנראה איך אנו מצליחים להסדיר את זה.

למה לא מציעים פיטורים על בסיס אי-התאמה?

אי-התאמה למה?

למערכת החינוך. אדם שלוש פעמים הואשם בהטרדות מיניות של תלמידות – הוא לא נתאים.

בעבירה פלילית.

אבל ההליך המשפטי לפעמים נמתח חמש, שש שנים. מילא זאת היתה אזהרה ראשונה או שנייה, אבל בשלוש התקפות שחוזרות ונשנות – איך יכול להיות שאתם לא מציעים פיטורים על בסיס אי-התאמה?

מי שנמצא מורשע, לא נשאר במערכת.

אבל אנחנו לא מדברים על מורשע אלא על המון מקרים של תלמידים שמחליטים בסוף לא להתקדם עם זה. אנחנו מכירים מקרים שאין מספיק ראיות להעמדה לדין.

85% מהתיקים נסגרים על חוסר ראיות, לא כי לא קרה.

את רוצה להגיד לי שב-85% מהמקרים גם אם היו הטרדות חוזרות ונשנות, עדיין אתם לא מפטרים את המורה על בסיס אי-התאמה?

אנחנו מרחיקים את האנשים האלה מתוך המערכת. לירון, רוצה להתייחס?

כן. שלום רב. אני לירון ספרד, אני ממונה בלשכת הייעוץ המשפטי, עו"ד במשרד החינוך. אני רוצה להתייחס לשני היבטים – השאלה הראשונה שיושבת-ראש הוועדה התייחסה למנגנון הפוש, מערכת התרעות בזמן אמת. ברגע שמגיעה התרעה, אנחנו מקבלים אותה 24 שעות אחרי – כך המנגנון עובד. אנחנו בוחנים כל מקרה לגופו. אם יש התרעה על עבירת מין או כל עבירה חמורה אחרת שסיווגנו מראש, בעצם אנו נותנים עדיפות עליונה לטיפול בהתרעות האלה, אנחנו בודקים את האירוע, יוצרים קשר עם היחידה החוקרת במשטרת ישראל, ואציין פה את שיתוף הפעולה המעולה שיש לנו עם המשטרה גם ביצירת המנגנון וגם עם חוליית מידע פלילי במשטרת ישראל כדי לייצר קשר עם החוקרים, כדי להבין בדיוק היכן הדברים כי אנחנו תמיד צריכים לדעת ולוודא שאנחנו לא משבשים חקירה. יוצרים קשר עם המשטרה, בוחנים את כל הכלים שיש לנו מבחינת החוק - אם אנחנו מדברים על עובדי מדינה, יש לנו אפשרות להשעיה לפי חוק שירות המדינה, משמעת. אם אנחנו מדברים על עובדים שפועלים בגופים ברשיון – אנחנו מדברים על חוק הפיקוח, על פעולות שהמעסיק הישיר יכול לפעול כדוגמת השעיה. אנחנו מדברים על הפרדה, על המענה הנלווה שאיריס הציגה לגבי הטיפול בתלמיד הנפגע. כלומר ברגע שיש התרעה, אנחנו מתייחסים אליה בכובד ראש ונותנים את המענה המקיף על כל ההיבטים לפי הסמכויות שיש לנו כמשרד הן כמעסיק והן כרגולטור.

לעניין מקרים שלא הגיעו לערכאה פלילית, הוחלט לסגור את התיק – יש לנו עוד צירים שאנחנו פועלים בהם. למשל, כשאנחנו מדברים על עובדי בעלות, יש בחוק הפיקוח אפשרות לבטל או לשלול אישור העסקה במקרים שהוכחה שיש השפעה מזיקה על תלמידים. יש מספר מקרים שגם פה בשיתוף פעולה שמתחזק מיום ליום עם משטרת ישראל פנינו למשטרה ולפרקליטות בבקשה לפי הנחיות פרקליט המדינה לעיין בחומרי חקירה מתיקים שנסגרו. קיבלנו את החומרים מהתיקים שנסגרו, בדקנו אותם. אמנם הפרקליטות, המשטרה החליטה לא להעמיד לדין פלילי כי זה לא עמד ברף הפלילי, אבל ראינו שהמלמדים שברף המינהלי, יש מקום לשלול העסקה ועשינו זאת.

כמה מקרים כאלה היו בשנה האחרונה?

אין לי הנתון המדויק לגבי מספר הבקשות אבל הוגשו לדעתי למעלה מעשר בקשות לעיין בחומרי חקירה מתיקים שנסגרו. יש לנו מספר מקרים שבהם נשלל אישור העסקה ממקרים כאלה. ממש בעת האחרונה פנינו לנציבות שירות המדינה במקרים כאלה שקיבלנו חומרים לגבי עובדי מדינה שמצאנו שהתפרסם שיש עבר פלילי על תיקים שנסגרו, וכרגע נציבות שירות המדינה צריכה לבחון – למיטב הבנתי היא לא הולכת לפעול בעניין הזה, כי היא אומרת שהם עשו את זה לא כשהיו עובדי מדינה. נצטרך לראות – בסופו של דבר המערכת מאתגרת וכל פעם אנחנו מקבלים אירועים חדשים. צריך – אנחנו עושים זאת – לקיים שיח עם נציבות שירות המדינה, עם משרד המשפטים, כדי לראות איך אנחנו נותנים מענה ללקונות. אבל כשיש מקרים שגם לא הגיעו לרף הפלילי יש כלים שאנחנו מתמודדים איתם ופועלים בהם כדי להרחיק אותם אנשים מהמערכת. לא חייב שיהיה הליך פלילי, כתב אישום או הרשעה כדי למנוע העסקת עובדי הוראה במערכת החינוך. כל מקרה נבדק לגופו לפי הנסיבות.

תודה רבה. אסכם את הדיון לבינתיים. אנו נמצאים לפני פתיחת שנת הלימודים ורוצים לוודא שהתלמידים חוזרים למקום בטוח. אנו רוצים לא רק לוודא שהם לא ייפגעו במקום שצריך להגן עליהם יותר מכל; אנו רוצים שהמורים ומערכת החינוך תהיה מספיק ערנית לדאוג להם לוודא שמישהו מסייע להם אם יש להם מצוקה בבית או תקיפה כזו או אחרת בבית.

אנחנו כוועדה, מבקשים ממשרד החינוך קודם כל לעדכן את הנהלים לגבי מורים ישראליים שהגיעו מחו"ל אחרי כמה שנים או עולים חדשים שמבקשים לעבוד בהוראה שיידרשו להציג תעודת יושר מארץ המקור או הארץ שבה שהו בשנים האחרונות. אנו מבקשים לראות נוהל כזה. נעשה דיון המשך שיוודא את זה, אני מניחה שלקראת סוף ספטמבר. יהודית מנהלת הוועדה תשלח לכם את התאריך אבל אני מניחה שזה ייתן לכם כ-60 יום לעדכן את הנהלים האלה ולחזור עם תשובה בעניין.

פנייה של הוועדה - אבל אנו פונים למשרד לביטחון פנים ולשר לביטחון פנים לבחון את עניין המרשם של אסירים שעברו עבירה בחו"ל ומבקשים לרצות את עונשם בארץ, ואין להם הערת רישום בישראל. זה כהערת אגב שהתעורר תוך הדיון – אנחנו לא רוצים להתעלם מזה, כי זה עלול להגיע גם לתחום ההוראה.

הוועדה מבקשת להגדיר באותו חוזר מנכ"ל לעניין ההטרדות המיניות את סוגי ההתנהגויות המהוות הטרדה מינית או תקיפה מינית והאפשרות לתעד את האירועים. לא ייתכן שזה משהו מאוד אמורפי, אנו לא מבינים שלא יכולים לומר: זה לא בסדר, זה הטרדה מינית. התלמידים גם צריכים להבין את הגבולות האלה, וברגע שיידעו לתת להם את הדוגמאות הספציפיות, זה יהיה קו יותר ברור, מה שכרגע מאוד מטושטש.

אנו מבקשים להכניס את תומכי ההוראה, אבות הבית בעצם גם לבדיקה במרשם הפלילי לפני כניסתם לעבודה כדי לוודא שכל בית הספר הוא אזור מוגן ובטוח. בעניין הזה גם להתנות את התקציבים ואת התמיכה שמשרד החינוך נותן לכל מסגרת כולל הסיפור שהיה בצופים, מסגרות חינוכיות אחרות שהם תחת אחריותכם, שאתם מעבירים להם כספים, בסוג של קורס למניעת הטרדה מינית שכל המדריכים צריכים לעבור. משהו שיידע למנוע את המקרים שקורים כרגע בתוך המערכת.

העניין של פיטורי אי-התאמה הוא משהו שאנו חייבים לטפל בו מיידית. לו יכולנו הייתי מקווה לפני פתיחת שנת הלימודים. אני מבקשת שתבחנו במשרד החינוך תזכיר חוק, חקיקה, חוזר מנכ"ל שקשור לפיטורי אי-התאמה לאחר תלונה או שימוע, בין אם זה ראשון, שני, שלישי, רביעי או חמישי – חייב להיות הליך כזה של פיטורין על בסיס אי-התאמה לעניין הטרדות מיניות או תקיפה מינית. זה יכול להיתמך על-פי עדויות של קולגות לעבודה, מורים, תלמידים, יועצת בית ספר. אין שום סיבה שהעדויות שלהם לא יחזיקו אם התלמידים חוששים להתלונן.

הוועדה מבקשת דוח על מספר פיטורי המורים שהואשמו בהטרדה מינית או בתקיפה מינית. אנו מבקשים נתונים מהמשטרה על תקיפות מיניות במערכת החינוך והעמדה לדיון.

נקיים דיון נוסף בתוך 60 יום בעניין כדי לוודא שיש ביצוע והתקדמות בעניין.

אנו מבקשים את התזכירים – שינויים בנהלים כדי לעדכן אותם כדי לוודא שהמערכת מוגנת לקראת פתיחת שנת הלימודים. עוד הערות?

אני נועלת את הישיבה. תודה רבה לכל מי שהגיע.


הישיבה ננעלה בשעה 15:10.