פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
11/08/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 4
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום רביעי, ג' באלול התשפ"א (11 באוגוסט 2021), שעה 9:00

פניות ציבור בנושא: הטיפול בהתמוטטות מצוקי החוף בעמק חפר.

חברי הוועדה: יעל רון בן משה – היו"ר
ענבר בזק
טטיאנה מזרסקי

אלון טל
יוראי להב הרצנו

ד"ר גלית שאול - ראשת מועצה אזורית עמק חפר

חיזקי סיבק - סגן ראשת מועצה אזורית עמק חפר

סיון להבי - מנהל אגף בכיר, משרד הפנים

ידידיה גרינוולד - רפרנט פנים בשלטון מקומי, אג"ת, משרד האוצר

סתיו גילוץ - ראש מטה מנכ"לית, המשרד להגנת הסביבה

אופיר פז פינס - מנהל, פורום רשויות החוף, לשעבר שר הפנים

רפאל ימין - מנהל אגף החופים, עיריית נתניה, מרכז השלטון המקומי

צביקה גנדלמן - ראש עיריית חדרה

רני אלוש - חבר מועצה, עיריית נתניה

אילן לביא - מנכ"ל, החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון בע"מ

אתי שבתאי

רונית רבי

הטיפול בהתמוטטות מצוקי החוף בעמק חפר

בוקר טוב לכולם, אני פותחת את ישיבת הוועדה בנושא: המצוקים הימיים. אני מבקשת שנקפיד על מסכות במהלך הדיון, אלא אם שותים. גם כשאני אשתה זה לא יהיה עם מסכה. בהזדמנות זאת נאחל בריאות שלמה לכל חברינו חברי הכנסת, עובדי המשכן, ובכלל בציבור, שחולים. חברת הוועדה ענבר בזק רק בבידוד, והלוואי שיישאר כך, היא מחוברת איתנו בזום, ונאחל גם לה שתעבור את זה בקלות.

בתחילת הישיבה, כהרגלי, הקראת שירה עברית קצרה. אמרו לי השבוע שאיתן כבל היה עושה את זה. אז בראבו, איתן כבל, הידד לשירה העברית. עד סוף הקיץ / אדע את התשובה, / את פשר הקולות אלמד, / את כל החלומות, / אפתור את הפחדים / בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים. // אהוד מנור, משירו "עד סוף הקיץ".

זה מתאים לדיון על המצוקים.

לגמרי. אני משתדלת לבחור את המילים המתאימות.

נמצאים איתנו חברי הכנסת יוראי להב הרצנו וחברת הוועדה טטיאנה מזרצקי. חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, יושב-ראש שדולת ערי החוף בכנסת, לא יכול להגיע, אבל כמובן שהוא מעודכן, ויכול להיות שהוא ירצה להעביר דרכי איזשהו מסר. בהזדמנות זאת, ברכות לראש עיריית אילת החדש שנבחר אתמול, אלי לנקרי, אם אני לא טועה בשם, אז בהצלחה גם לעיר אילת.

היום הדיון על ההתמודדות עם מצוקי החוף, פניית ציבור שקיבלתי מראשת מועצת עמק חפר, ד"ר גלית שאול, ומסגנה שעוסק רבות בנושא איכות והגנת הסביבה, חיזקי סיבק. בעקבות הפנייה של ד"ר שאול הגיעו פניות נוספות מראשי ערים ומועצות שמתמודדים גם הם עם הטיפול במצוקי החוף.

התחלנו לבחון את הנושא, וראינו שזה נושא שנדון בכמה פורומים, גם פה בכנסת, כבר למעלה מעשור היו דיונים בעניין. אני חושבת שהגיעה העת לשים זרקור על הנושא החשוב הזה, שבקצה שלו יש גם סכנה לחיי אדם. ביום יום יש עיסוק רב, משאבי ציבור רבים, ושמירה על החוף והסביבה, וראוי היה שננסה לבחון את הדברים ולסייע בפתרונות.

נמצאים איתנו בזום נציגים של משרד הפנים, משרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, מרכז השלטון המקומי, רמ"י. כמובן שניתן להתייחס לכל מי שרוצה. אני פותחת עם מעבר לחברי הכנסת, אם הם רוצים להגיד משהו, בבקשה.

אקשיב ואחר כך אגיד.

אז הפונים יציגו את הנושא, ואחר כך נעבור להתייחסויות. בבקשה.

קודם כול בוקר טוב. אנחנו חייבים לומר תודה ליושבת-ראש הוועדה. תראו, אני שמחה מאוד על ההתייחסות הזאת ועל העלאת הנושא הזה היום, אבל כמו שסיפרת, זה לא נושא חדש. זה נושא שאנחנו מכירים. אחד הדברים שהפתיעו אותי יום אחרי אסון מירון, שקיבלתי טלפונים מכל מיני כתבים שרצו לעשות איזושהי כתבה על האסון הבא. הכותרת הייתה "הכתובת כתובה על הקיר", כשבעצם האמירה הייתה מה הדבר הבא שיכול לקרות, שאנחנו יודעים שיכול לקרות ובעצם לא מטפלים בו. עניתי להם שאי-אפשר לומר שהכתובת כתובה על הקיר כי האסון כבר קרה. אצלנו בחוף בית ינאי המצוקים התמוטטו על תושב שנהרג, איבד את חייו לפני כמה שנים בגלל הסיפור הזה.

מאז המצב לא השתפר, הוא רק הורע. אני מדברת בשם עמק חפר, אבל אנחנו יודעים שלאורך חופי מדינת ישראל מצב המצוקים רע. רק אתמול קיבלנו עדות בדמות הדוח החדש שיצא בנושא של התחממות האקלים, והאמירות שם לגבי מצב המצוקים בעקבות ההתחממות הגלובלית היא שהמצב הולך להיות רע מאוד. אין תקווה שהמצב הזה ילך וישתפר אם לא נטפל בו, כלומר, צריך להסתכל בעיניים פקוחות ולהגיד: יש לנו סוגיה שחייבים לטפל בה.

נשפכו כל כך הרבה מים בנושא הזה, נכתבו דוחות מבקר המדינה, ועודכנו, הרשויות ערכו דיונים מפה ועד להודעה חדשה, וישבנו וטענו ואמרנו: חברים, הגיע הזמן לעשות. אנחנו יודעים מהו האתגר, אנחנו יודעים שהיום האדם מסוגל להגיע לירח אם הוא רוצה, הוא גם מסוגל לטפל במצוקים. זה לא סוף העולם, זאת בסך הכול סוגיה של כמה מיליונים – זה נכון, זה כסף, אי-אפשר לעשות את זה ביום אחד – אבל היום כבר כולם מבינים שהסיטואציה לא הגיונית.

אני חייבת לומר שבראשית הדרך שלי – אני שנתיים וחצי ראשת מועצה, זה לא הרבה זמן – משרד הפנים אמר לי: זה לפתחך, את חייבת לטפל בזה. היום גם משרד הפנים הבין שהרשויות לא יכולות לטפל בדבר הזה. הרעיון הלא הגיוני שכל רשות תטפל בשטח שלה הוא באמת משהו שלא ניתן בכלל לשקול אותו. דמיינו לעצמכם שיש כביש 2 שעובר בכל מדינת ישראל מצפון לדרום, שכל מועצה תטפל בכביש 2 איך שמתאים לה. ואז אותו בן אדם, אותו אזרח שייסע על כביש 2, במקום אחד – אולי כי תהיה מועצה שיש לה את היכולת להקים כביש יפה ומצוין – הוא ייסע בטוב, ובמקום אחר יהיו לו בורות, והאתגר יהיה גדול. כשמטילים אתגר לאומי על רשויות מקומיות בדרך הזו, ודורשים מהם להשקיע מיליונים מהכספים של התושבים שלנו, שגם ככה אנחנו יודעים שהרשויות היום לא נמצאות במקומות חזקים – רק כדי לסבר את האוזן, 120 מיליון ש"ח יעלה הטיפול בקטע הקריטי במצוקים בעמק חפר – האם רשות יכולה לעשות זאת?

זה חד-פעמי?

חד-פעמי, בוודאי.

ואחרי זה יש אחזקה?

אחר כך יש תחזוקה, והכול. התשלום הוא 120 מיליון ש"ח בקטע הכי בעייתי, לא בכל המצוקים. זאת בחינה שנעשתה לפני כמה שנים. כרגע מדברים על 120 מיליון ש"ח רק לקטע הזה.

במקום הזה של ההבנה התקדמנו קצת, קיבלנו 4 מיליון ש"ח. ב-4 מיליון ש"ח האלה, תבינו, בנינו קטע קיר ים. הסברנו שכשבונים - - -

שהיו מיועדים רק לתכנון.

בדיוק. אמרנו שאנחנו רוצים להראות ביצוע כדי שהמדינה תרגיש שמשהו קורה ב-4 מיליון ש"ח שהיו מיועדים לתכנון מה-120. אמר לי מנכ"ל המשרד: אנחנו רוצים לראות גם ביצוע בדבר הזה. אמרנו: בסדר, נבצע, שהמדינה תראה שמשהו קורה. ויסבירו המומחים שאולי ידברו כאן אחריי, כששמים 4 מיליון ש"ח בקיר ים היכולת שלו לשרוד בלי השקעה נוספת היא קטנה. ההארכה שלו אפילו בחצי מטר הייתה עוזרת. ביקשנו עוד 2 מיליון ש"ח כדי להשלים ל-650 את הקטע הכי דחוף, לא קרה; ביקשנו 200,000 ש"ח כדי להשלים עוד תיקון שיכול היה לעזור לקראת החורף, לא קרה; וכן הלאה, וכן הלאה.

אנחנו חושבים שהמדינה מתעלמת מהחובה שלה, מהאחריות שלה כלפי המצוקים. זאת סוגיה לאומית, זאת לא סוגיה של רשות כזאת או אחרת. יש לנו שטח של שמונה קילומטר חופים בעמק חפר. המבקרים בחופים שלנו הם לא תושבי עמק חפר. בעמק חפר יש 43,000 תושבים, למעלה מ-2 מיליון איש מגיעים אל החופים. האזור של המצוקים מוצף במבקרים מכל מדינת ישראל. יש לנו חוק עזר שבגינו אנחנו מסתובבים ומבקשים מאנשים להתרחק. להגיד לכם שהם מבצעים את זה, להגיד לכם שהם לא נמצאים שם כל הזמן, להגיד לכם שאנחנו נמצאים בשמונה קילומטר כל הזמן? אני אשקר אם אני אגיד את זה. הכתובת כתובה על המצוק. אנחנו חייבים להכין תוכנית תקצוב. נתנו 4 מיליון בשלב הראשון, אני מבינה, מתוך ה-120 מיליון ש"ח. תנו את השלב הבא, תגידו בשנה הבאה עוד 15 מיליון, עוד שנה עוד 20 מיליון, אני לא יודעת, אבל תוכנית רב-שנתית שאפשר להתייחס אליה בצורה הגיונית.

יותר מזה, הגיע הזמן שהמדינה תשנה את החלטת הממשלה שקבעה, שרשות המצוקים עוסקת רק בחלק הימי של האתגר, כיוון שאי-אפשר להפריד בין החלק הימי לחלק היבשתי. חייבים לראות את התמונה כולה, וצריך גוף אחד שיתייחס לסוגיה הזאת כמו סוגיה לאומית. זאת סוגיה לאומית. מי שמטפל בסוגיות לאומיות זאת המדינה בכוחות שלה, ביכולות שלה. אנחנו שם בשביל לעזור בהיתרים, אם צריך לעזור בביצוע, כל דבר, כל תפקיד שיוטל עלינו אנחנו מוכנים לקחת. אנחנו לא יכולים לקחת את האחריות לסוגיה הזאת. 120 מיליון ש"ח זה רבע מהתקציב של עמק חפר, איך אפשר לעשות את זה? אני לא יודעת.

המדינה חייבת לבחון את ההחלטה הזאת, חייבת לתת אחריות. יש לה גוף שהיא הקימה לעסוק בנושא המצוקים, יש אנשים שיכולים לקחת את הנושא הזה קדימה. וגם, כך גונב לאוזניי בדיונים הקודמים, יש שם גם תקציבים. צריך לדעת להוציא את התקציבים האלו, וכרגע להפנות את תשומת הלב לטיפול מיידי במצוקים. תודה.

בסדר גמור. תודה רבה, ראשת המועצה. הסגן רוצה להוסיף משהו?

אם יהיה משהו אז אני אתייחס.

מישהו מראשי הערים שאיתנו רוצה להתייחס בשלב הזה – תומר גלאם מאשקלון; בשמת מימון, ראשת העיר חדרה; או נציג מרכז השלטון המקומי, אופיר פז פינס או קרנית גולדווסר. נשמע את עמדת השלטון המקומי לפני שאנחנו עוברים להתייחסויות נוספות.

אפשר מילה בהמשך לדברים של גלית?

בבקשה, ראש העיר חדרה, צביקה גנדלמן.

בוקר טוב, אני רוצה רק לתמוך במה שגלית העלתה. אני יכול לשתף אתכם באירוע משבוע שעבר. אני מקבל דוח שאני צריך לסגור עכשיו את אחד המקומות היפים בארץ, מי שמכיר, בית חנקין. זה בית קפה על מצוק על הים בעיר חדרה, וכמובן, לסגור את השביל, את דרך המעבר שלמעשה מובילה לאורך החוף, בגלל איזשהו סקר שנעשה, שאני לא מתווכח איתו. ההוראה כרגע היא: סגור את בית הקפה, זה בית לשימור, וסגור את דרך החוף. גם עם ההוראה הזאת, המצוק במקום הזה שהוא נמצא, זה לא רק לסגור את דרך החוף, אני צריך גם לסגור את הים, כי סלעים שייפלו משם לא ייפלו על השביל הצר של הולכי הרגל, הם יידרדרו לתוך המים, ובמים האלה במקרה באזור הזה יש בריכות קטנות שהורים, ילדים, מסתובבים שם.

אני רוצה לתמוך במה שגלית אמרה, שזהו עניין לאומי, ויש גם חברה ממשלתית, שלדעתי נקראת "למצוקי הים" או משהו כזה. צריך לסמן את הדבר הזה כמשימה לאומית, לתקצב אותו, ולהתייחס לאירוע הזה כאירוע בטיחותי, כמו כל נושא, כמו לאירוע בטיחותי בבית הספר, שאם הוא לא יהיה ברמה נאותה בית הספר לא ייפתח או כמו בבטיחות בדרכים, וכיוצא בזה. והאירוע הוא לא אירוע של ראשי הערים. אני לא יודע אם חברי הכנסת יודעים, יש יותר מראש עיר אחד שהיה אומר: חברים, מדינת ישראל היקרה, קחו את החופים, תנהלו אותם, תתחזקו אותם, כי אין שום היגיון שתושב שלנו לאורך כל קו החוף יממן שירות לכל תושבי מדינת ישראל.

אז כאן, לפני שאנחנו עוסקים בלפתור את בעיית השירותים על החוף עצמו, זה עניין בטיחותי ממדרגה ראשונה, וזה צריך להיות פרויקט לאומי, ולטפל בו כמה שיותר מהר. תודה רבה ויום טוב.

תודה רבה, ראש העיר. בבקשה, חברי הכנסת.

טטיאנה, את רוצה לדבר לפניי? גברתי יושבת-הראש, תודה רבה לך על העלאת הנושא החשוב הזה לסדר-היום. האמת שאני קצת מבולבל, כי אני חי איזשהו דז'ה וו, הייתה ישיבה בנושא בוועדת הפנים בראשות חברת הכנסת לשעבר מיקי חיימוביץ', שבה הנושא הועלה והובהר מעל לכל ספק. אני חושב שגם הגורמים הממשלתיים, גם במשרד הפנים וגם במשרד ראש הממשלה, היו תמימי דעים בצורך להתייחס למשאב הזה כמשאב לאומי, ולסוגיה הזאת בתור משבר לאומי.

מדובר במצוקים שמתחילים מאשקלון בדרום ועד חדרה בצפון. לא ייתכן, הציפייה של המדינה כאילו שש רשויות תשקענה מאות מיליוני שקלים בהגנה מפני התמוטטות של המצוקים היא פשוט בלתי נתפסת. מדובר בסכנת חיים. ילד בן תשע בבת ים נפטר אחרי שהוא התמוטט כתוצאה מהתמוטטות של סלעים. מדובר בסכנת חיים, וכאילו הזמן עובר ושום דבר לא מבוצע מלבד הפירורים שבטובה הממשלה או המדינה העבירה לחלק מהרשויות. צריך להבין שמדובר פה במשבר לאומי שדורש התייחסות לאומית. צריך לוודא ולתת לחברה הממשלתית להגנה מפני התמוטטות מצוקים גם את הכלים וגם את המשאבים להתמודד עם הסוגיה הזאת לא רק בתוך הים, אלא גם בשטח יבשתי.

אני לא יודע אם יש פה נציגות ממשרד ראש הממשלה, שלהערכתי היא מחזיקה את החברות הממשלתיות. ואם זה לא הם אז זה עבר למשרד האוצר. אני אשמח לשמוע התייחסות למה לא מועברים התקציבים הנאותים להתמודדות עם הבעיה הזאת? האם הם באמת סבורים שזאת בעיה של המועצה האזורית עמק חפר או של עיריית חדרה או של עיריית הרצליה? יש יותר שאלות מתשובות. אני חושב שזה נושא שפשוט הזמן אוזל, זאת סכנת חיים, אנשים בסכנה מיידית למות. כשאתה נופל ממצוק אתה לא נפצע, אתה הולך לעולמך.

בהחלט. או כשנופל עליך.

מדובר בסכנת חיים, ובמחדל שבעיני אם הוא לא ייפתר זה יישב על כולנו. ולכן אני לא מצליח להבין גם מה הבעיה, אם זו בעיה בירוקרטית, אם זו בעיה תפיסתית. יושבים פה שלושה חברי קואליציה, לא שלושה חברי אופוזיציה, ולכן אני חושב שנכון וראוי לתת לנו תשובות שיספקו אותנו. אני לא מצליח להבין איפה הדברים עומדים.

אני מאוד מקווה שבעוד חצי שנה לא נחזור – בין אם זה לוועדת הפנים או לוועדה שלך, גברתי – על מנת לשוב ולהעלות את הנושא החשוב הזה. בואו נקבל תשובות שיספקו את דעתנו, ובאמת ייתנו מענה ואפשרות אמיתית לראשי הרשויות לעשות את העבודה שלהם ולהגן, לא רק על תושביהם, אלא גם על כל אזרחי ישראל שבאים ופוקדים את המשאב הלאומי הזה שהם חופי הים שלנו. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת. בבקשה, חברת הכנסת מזרסקי.

בוקר טוב לכולם, גברתי היושבת-ראש, כל המשתתפים, לפני הדיון של היום התכוננתי. מצאתי דוח של מבקר המדינה שהתפרסם לפני שנה, שמתאר את המצב וגם, מה שהכי מעניין, מצאתי שם שכבר הייתה החלטה של המדינה, של הממשלה ב-2011 שהמדינה לוקחת אחריות על תחזוקה וחיזוק והגנת המצוק, מצוקים מאשקלון עד חדרה לאורך כל החופים. ועד עכשיו חלק ניכר מהעבודות שהמליצו לעשות ולבצע לא בוצעו. בדוח מבקר המדינה שנמצא עכשיו על שולחני – אני יכולה למסור לך אותו, כדי לחסוך זמן להעביר אותו לביצוע – חייבת להיות בחינה מקיפה של אומדנים כמה זה יעלה. פה צריכה להיות עבודה משותפת גם של המשרד להגנת הסביבה, גם של משרד ראש הממשלה, ולעשות בחינה מקיפה של אומדנים, ולמנות את הגוף המבצע את העבודות. אנחנו נמצאים בסכנה. זה לא רק עמק חפר, זה לאורך 45 קילומטר, כפי שאני מבינה.

נכון.

אנחנו לא יכולים לדחות את זה. ועכשיו כשאנחנו לקראת דיונים לאישור התקציב אנחנו חייבים להכניס את זה לפרק.

תודה על הדברים החשובים, חברת הכנסת מזרסקי. אכן, נעביר לכל מי שירצה את דוח מבקר המדינה לשנת 2020 בנושא הזה. החלטת הממשלה בשנת 2011 התקבלה, לצערנו, אחרי האסון בבית ינאי שגבה חיי אדם עם התמוטטות מצוק על שוהים בחוף. הדיון בוועדה הזאת בא בעקבות פניות הציבור ששואלים מה קורה כאן? למה הדברים לא מתבצעים? למרות שיש החלטת ממשלה, למרות שהיו דיונים ועוד דיונים ועוד דיונים. ננסה לצאת מפה עם החלטות, לפחות לגבי הפעולות שאנחנו יכולים לעשות. נראה גם מה לגבי שאר גורמי המקצוע. בזום, חברת הכנסת בזק מבקשת להביע את עמדתה.

בוקר טוב, אני מתנצלת, אני בבידוד, מחכה לתוצאות קורונה, לכן הצטרפתי אליכם בזום היום. אני רוצה להצטרף ולחזק דברים שאמרו ד"ר גלית שאול וחבר הכנסת הרצנו, שאין סיבה שהטיפול במפגע הזה, שהוא מפגע, כמו שאמר חבר הכנסת להב הרצנו, שמהווה סכנת חיים, וזה חייב להיות באחריות המדינה, אי-אפשר להפיל את זה על הרשויות.

אגב, לא קראתי את דוח מבקר המדינה, אבל נתקלתי במסמך שכבר נכתב ב-2010 על ידי המשרד להגנת הסביבה והמכון לחקר ירושלים, וכבר אז הומלץ לטפל בהקדם במפגע הזה לפני שייגבה חיי אדם. אנחנו 11 שנים אחרי. זה חמור מאוד בעיניי ש-11 שנים כבר ידעו על המפגע הזה ולא נעשה דבר.

אני מצטרפת למה שנאמר עד כה, זה באחריות המדינה. אנחנו חייבים למצוא את התקציב, למצוא את הדרך לטפל בזה לפני שייגבו עוד חיי אדם. תודה.

תודה רבה ובריאות, חברת הכנסת בזק. בזום, רפאל ימין, מנהל אגף החופים בנתניה; ואחריו נעבור לאילן לביא, מנכ"ל החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון.

בוקר טוב לכולם, אצלנו בנתניה התחילו לטפל בנושא הזה, התחלנו את התהליך. בימים אלה התחילו פרויקט של בניית 12 שוברי גלים לאורך המצוק ביחד עם החברה למצוקים והמשרד לאיכות הסביבה. זה פרויקט שראשת העיר עובדת עליו כ-15 שנה בשביל שהתהליך הזה יצא לפועל.

אני עושה סיור כל בוקר לאורך החופים, ואני יכול להבין את ראשי הערים ואת מנהלי אגפי החופים בחופים אחרים, המצב קשה במצוקים. לצערי, האלטרנטיבה שיש, שגם אותה אתם צריכים לבחון, זה שוברי גלים, זאת האלטרנטיבה שמדינת ישראל מציעה.

עשיתי סמינריון בתואר השני על קריסת המצוקים בישראל וההשפעות הכלכליות והסביבתיות על זה. בעולם הוציאו את שוברי הגלים החוצה, משתמשים באלטרנטיבות אחרות, בריפים מלאכותיים, ובחיזוק המצוק על ידי צמחייה, במסלעות לאורך המצוק, ודברים כאלה. אני יודע שזה לא תמיד עוזר, ריף מלאכותי זאת אלטרנטיבה הרבה יותר טובה ויותר זולה מאשר שוברי גלים שמקימים לאורך חופי ישראל.

כשבנתניה מקימים שוברי גלים זה משפיע על מקומות אחרים, כמו למשל כשהקימו את המרינה בהרצליה, זה השפיע על נתניה. עכשיו מקימים בנתניה, זה ישפיע על חדרה ועל בית ינאי.

בוודאי.

אלו גם דברים שתיקחו בחשבון במהלך ההתמודדות העתידית שלכם. זה מה שיש לי להוסיף.

תודה רבה. פה באולם חיזקי סיבק; ואחריו – אילן בזום.

לא אחזור על דברים שכבר נאמרו, ובעצם כמעט כל דבר שאני אגיד הוא חזרה על דברים. אני חושב שזאת מילת המפתח, כי בעצם מה שאמר חבר הכנסת להב הרצנו נכון, והוא בטח אמר את אותם דברים בדיון אצל מיקי חיימוביץ', ומה שאמרה חברת הכנסת מזרסקי הוא נכון, וכמובן הסקירה של ראשת המועצה שלנו. כל מה שאמרו פה נכון.

אני חושב שהמבחן האמיתי של כל נושא המצוקים זה לא שאנחנו נחזור ונסכים כולנו שזאת בעיה לאומית, כי כולם, כולל משרד הפנים, מסכימים שזאת סכנת חיים. כולם מסכימים, ויש הוכחה אמפירית שיש לזה פתרונות כאלו או אחרים, ושהחברה למצוקים צריכה לטפל גם בהגנות יבשתיות וגם בהגנות הימיות. עד עכשיו זה כל מה שצריך פלוס תקציב, זה הכול, ותוכנית רב-שנתית, גם אם התקציב כולו לא מוקדש לשנה אחת.

אז מילת המפתח פה היא לבצע ולעקוב אחרי העשייה. אני חושב שהוועדה צריכה לדרוש ממי שאחראים לנושאים הרלוונטיים – בין אם זה מי שאחראים במינהל ותכנון מבחינת תמ"א 9/13, שהיא התמ"א הרלוונטית, בין אם זה מי שאחראי מבחינת החברה למצוקים – לקבל איזשהו דיווח שוטף, וכמובן גם מבחינת המשרדים עצמם לגבי העברת הסמכויות לחברה למצוקים.

רק התייחסות להערה של רפי לגבי המרינות. אנחנו לא בדיון פה לגבי הפתרונות הימיים, לצורך זה יש מומחים, יש יתרונות וחסרונות, אבל אכן אנחנו צריכים לזכור, ולנו יש רגישות מיוחדת בעמק חפר לנושא של שוברי הגלים ובעיית הסעת החול. מי שמכיר את מה שקרה במפרץ חיפה כתוצאה משוברי גלים והסעת החול באזור חופי הקריות מבין כמה גדולה הבעיה הזאת, וצריך לתת עליה את הדעת. אבל יש פתרונות ימיים אחרים, מתאימים או לא מתאימים, כמו גיאוטיובים. לכל אחד יש את הדעה שלו לגבי היתרונות והחסרונות שלהם. אני חושב שזאת לא הזירה כרגע.

כרגע המטרה היא להסיע במובן החיובי את כל המהלך הזה של הטיפול במצוקים מנקודה לנקודה. כי מה שקורה זה שאנחנו מקיימים דיון, נפרדים בהסכמה, וחוזרים חצי שנה אחר כך לדיון דומה בתקווה שבאותו פרק זמן בתווך לא קרה אסון בינתיים. והאסון ממשמש ובא.

תודה רבה.

סליחה, רק להגיד שמה שאמר חיזקי עכשיו בדיוק מדגיש את הפער הזה בין משהו שמנוהל לאומית לבין זה שכל רשות בוחרת בפתרונות שמתאימים לה, ובעצם מייצרת מצב שבו במקום אחד יהיו שוברי גלים, במקום אחד גיאוטיובים, אלו ישפיעו לכאן, אלו ישפיעו בדרך אחרת. אין שום ראייה לאומית, זה בלתי נתפס.

מערכתית לאומית. מצטרף אלינו חבר הכנסת פרופ' אלון טל, תסדיר נשימה, ונעבור אליך. אילן לביא, מנכ"ל החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון; ואחריו – אופיר פינס ממרכז השלטון המקומי, יו"ר פורום רשויות החוף. אילן, בבקשה.

שלום וברכה, בחודשיים האחרונים אני המנכ"ל של החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון. זאת חברה שפועלת תחת החברה להגנת הסביבה. מכיוון שאת רוב ראשי הערים שיושבים פה בדיון פגשתי אישית לדיוני חירום, אז אני רוצה להצטרף לתחושה, שזאת למעשה המציאות שאנחנו חושבים, שהמצוק נמצא במצוקה. גם תהליך הפתרונות שאנחנו רוצים להגיע אליו מהר מורכב, כי הוא נוגע גם בהמון המון היבטים סטטוטוריים, המון היבטים סביבתיים, וכמובן תקציביים.

מדינת ישראל החליטה לחלק את האחריות על ההגנה על המצוק בין הים לבין היבשה – כאשר החברה שאני עומד בראשה אחראית על ההגנות הימיות, ואני אפרט כמה דברים שעשינו ממש לאחרונה – והשאירו את ההגנות היבשתיות לראשי הערים. רק אתן דוגמה משבוע שעבר אחרי דוח הנדסי שביצענו על בית חלקין, כי אנחנו כחברה ממשלתית וגם מייעצים לרשויות על הגנות יבשתיות, בפעולה מהירה הגעתי לראש העיר, והוא מייד הנחה לעצור את הסכנה הבטיחותית. אבל מחר בבוקר הוא צריך להתחיל לטפל במקום, ותהליך התקצוב של ההמלצות שאו-טו-טו נשלח לו יהיה ארוך. מכיוון שמדובר פה למעשה בשתי זרועות, שלא תמיד מדברות אחת עם השנייה, אז יש חשש שלא נצליח להגיע לפתרונות שכולנו כל כך רוצים.

מבחינת החברה הממשלתית, אני רוצה לספר לכם בדקות האלה לפחות על שלושה פרויקטים שקורים. בימים האלה אנחנו מזינים חול בבת ים כדי להרחיק את קו החוף ולעבות אותו כדי למנוע נסיגת חוף, קריסה של מצוקי הים בבת ים. זה לא אירוע מושלם, כי אין לנו הגנה ימית, אבל חשבנו שזה דחוף. וזה כלי שנצטרך לבצע יותר ויותר במצבי חירום עד שנשלים את ההגנות הימיות, ונתייחס גם כמובן לעמק חפר.

הדבר השני שקורה זה הגנה קבועה. הגנות קבועות בנתניה, תהליך של כמעט 15 שנה להקמת 12 שוברים. אנחנו לקראת סיומו של הראשון. בתוך שנה עד שנה וחצי נסיים את כל 12 השוברים. אנחנו חושבים שזה ייתן מענה. זה יגובה כמובן גם בהזנת חול.

הפרויקט הנוסף שסיימנו לאחרונה זה פרויקט הגנות באשקלון, גם הגנה קבועה. שיקמנו שם שובר גלים חשוב מול המצוק, אגב, המסוכן ביותר בארץ. ובמקביל, אנחנו עושים תחזוקה להגנות הזמניות ששמנו בצורת גיאוטיובים מול הגנת החוף.

יש לנו תוכניות להמשיך ולהרחיב את הפעולה, חלקן מתוקצבות בשלב א', חלקן עלו לתקצוב לשלב ב', כמו הרצליה ובת ים. אנחנו מקווים ומצפים שהמשרד להגנת הסביבה, שאנחנו עובדים איתו כמובן בתיאום ובשיתוף פעולה מלא, גם ידע לקחת את זה קדימה לאוצר ולתקצב לנו את השלב השני כדי שנוכל לתת לראשי הערים, שמדברים פה מדם ליבם, תוכנית רב-שנתית להשלמה של הגנות על המצוקים.

אני רוצה להגיד עוד כמה דברים. רק השנה איבדנו 40,000 קוב של מצוק. מדובר באלפי אלפי דונמים. גם כלכלית יש לזה המון המון ערך. אני מדבר גם על סכנת בטיחות, גם סכנה כלכלית, וגם סכנה סביבתית, וכנראה שזה ילך ויגבר. ההבנה שלנו שמשבר האקלים, כמו קורונה, לא מתחשב בכוונות שלנו, רק במעשים שלנו. במצב הים, גובה הים עד 2050 צפוי לעלות מעל חצי מטר. מדובר בכמעט כניסה של עוד חמישה מטר פנימה. אז כל מי שיש לו חוף של עשרה מטר שנשאר לו, צפוי כנראה לא להשתמש בו גם בקיץ ולא רק בסערות חורף. זאת נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, לגבי העלייה בתדירות של הסערות, כנראה שאנחנו מדברים על עלייה שבין 30% ל-40% יותר סערות, וגם חומרתן תעלה לפחות בין 80 סנטימטרים ל-1.3 מטר. אני מתבסס פה על נתונים שהם עוד לא מהדו"ח האחרון שהגיע, אבל הם מראים שקצב ההכאה של הים על המצוק הולך וגובר.

אני חושב שארגז הכלים שקיים היום, ואני לא מדבר דווקא על תקציב, שנותן לי התמודדות עם המצוקים, חייב להתעדכן. קצב הוועדות, קצב התכנון, שתלוי חלקו בנו וחלקו לא בנו, בגלל כל המורכבות של הטיפול, למעשה בשלושה סוגים – זה ים, שיש לו את המורכבות שלו; זה חוף שיש לו את המורכבות שלו; וזה מצוק. ובטח בחלוקת סמכויות. אז אנחנו נמצאים פה כנראה באירוע ארוך. וכמו שהוועדה הזאת מבינה, וכמו שהמשרד להגנת הסביבה מבין, וכמו שאנחנו מבינים, הזמן לא פועל לטובתנו.

אני רוצה להגיד משהו לד"ר גלית שאול, ראשת המועצה. סיירתי שם בשטח יחד איתה ועם צוותה. נקודתית הייתי ממליץ לוועדה להמליץ למשרד הפנים לתקצב ומהר את המשך החומה היבשתית שהם התחילו לעשות. זה משהו פרקטי למחר בבוקר. יש את כל ההיתרים. מה שלא נבצע עכשיו בעוד שנתיים יעלה לנו הרבה יותר. אני אתן דוגמה. בבית חנקין לפני ארבע שנים היו צריכים חומה יבשתית. היא בוצעה על בית הנופש באולגה. בבית הנופש באולגה היא עומדת יציב. מכיוון שסחבו כמעט ארבע שנים את התקצוב של הקיר בבית חנקין הגענו למצב שהמצוק שם בסכנת קריסה מיידית, מהווה סכנה בטיחותית דחופה, ונכון לעכשיו זה יעלה עוד הרבה יותר כסף לראש העיר כדי לתקן את המצב.

אנחנו פועלים כדי לזרז את ההמלצות, אבל מה שלא מתוקצב עכשיו ומהר יעלה הרבה יותר בעתיד. התחושה של הבהילות שאני משדר פה לוועדה היא לא תחושת בטן, היא מבוססת על הדוחות שאנחנו מקבלים. אני אעדכן את הוועדה שלא מכירה על דוח נוסף ששלחתי לראש מועצת גן רווה ממש שלשום על סכנה ברורה ומיידית, על ההתמוטטות המצוק בפלמ"חים. שם אין לנו מסעדה, אבל יש שם אלפי אנשים שנמצאים בתוך המערות לאורך החוף, עושים מסיבות באוהלים, אין גידור, אין שילוט, וככל שהחוף יותר צר ככה ציבור נצמד יותר ויותר למצוק.

אילן, תודה רבה על ההתייחסות. חבר הכנסת להב הרצנו, בבקשה.

אילן, תודה רבה על ההתייחסות. בדיון האחרון בוועדת הפנים ב-25 באוגוסט 2020 אמר ראש תחום פרויקטים במשרד ראש הממשלה, שמו כפיר מצוינים, הוא הודיע כי המשרד שלו, משרד ראש הממשלה, "ייבחן את ההמלצה להעביר את מלוא הסמכויות ולהעניק את הכלים לחברה", שאתה עומד בראשה, שאתה מנהל אותה. אתה מכיר בחינה כזאת? מישהו שוחח איתך ממשרד ראש הממשלה? אתה מכיר איזשהם תהליכים להעביר אליך סמכויות? תקציבים? כלים נוספים? אתה מדבר על דיוני חירום שביצעת בתקופה האחרונה. המילה "חירום" מכניסה אותי לחרדה גדולה, ולכן אני תוהה האם מה שכפיר מצוינים אמר בדיון קרה, חלקו? במלואו?

אני בהחלט מודע לכוונה של מחלקת התכנון במשרד ראש הממשלה, שרצתה לבחון, בחנה את השילוב של ההגנות היבשתיות והימיות. בשלב זה לא אנחנו ולא המשרד להגנת הסביבה – וסתיו פה תוכל להתייחס – לא קיבלנו את העבודה.

אני רוצה לציין בפני הוועדה שאנחנו נמצאים בנקודה חשובה לחברה. החברה מסיימת בימים אלה שמונה שנות פעילות, אחרי שלוש שנות הקמה ועוד חמש שנות פעילות בפועל, ונמצאת למעשה על השולחן לבחינת פעולותיה, שיוכה המשרדי. יכול להיות שזאת הזדמנות טובה להסתכלות מערכתית, ולתת מענה אמיתי לציבור, קודם לראשי הערים ולמדינה, כדי שנתייחס למקום ולמצוקים.

אילן, אני מתנצל שאני קוטע אותך, פשוט לא הבנתי את התשובה. עברה שנה מאז שכפיר מצוינים ממשרד ראש הממשלה הצהיר שהם עושים התייעצות או בוחנים איך לחזק אותך בסמכויות, תקציבים וכלים. האם במהלך השנה האחרונה חוזקת בתקציבים, כלים, או באיזשהו אמצעי שיאפשר לך לבצע את הפעילות שלך לטובת חיזוק המצוקים היבשתיים? זה שאלה של כן או לא.

אני חודשיים מנכ"ל, והתשובה היא שעדיין לא קיבלנו את ההחלטה ואת המשאבים כדי לטפל גם בנושא החוף, בנושא היבשה. החברה הציגה את עמדתה, שבמידה ויינתנו למשאבים וכלים היא תוכל גם לעשות את זה בהתאם להחלטת הממשלה.

בסדר גמור. אופיר פז פינס, בבקשה, יושב-ראש פורום רשויות החוף במרכז השלטון המקומי, ושר הפנים לשעבר.

תודה רבה. הסיטואציה היא מאוד מאוד לא פשוטה כרגע. כפי שמנכ"ל החברה אמר, לא ברור בכלל האם החברה הזאת תשרוד, האם רוצים לפרק אותה, האם רוצים להטמיע אותה בחנ"י, חברת נמלי ישראל במשרד התחבורה, ולהעביר אותה מהמשרד להגנת הסביבה למשרד התחבורה. קטע לא פשוט. צריך ללמוד אותו. אני לא יודע מה המשמעויות שלו, אבל אין ספק שהוא כרגע מכניס אותנו לסחרור לא טוב. למה? משום שאנחנו רצינו – כשאני אומר אנחנו זה רשויות החוף בישראל, שבעצם תומכות בהצעת משרד הפנים – לאחד את כל פעילות הצלת המצוק, גם היבשתי וגם הימי, תחת קורת גג אחת של החברה להגנת המצוק שנמצאת במשרד להגנת הסביבה. אם המשרד להגנת הסביבה לא רוצה את החברה ורוצה להעביר אותה למשרד התחבורה, אני אומר בסוגריים, דבר שנראה לי מוזר ותמוהה, אבל כנראה שזה באמת המצב, אז צריך לראות מה המשמעות של הדברים האלה. צריך להבין מה המשמעות של העברת החברה לחנ"י, לחברת נמלי ישראל, האם זה יהיה בסדר עדיפויות של חנ"י, האם חנ"י תהיה מוכנה לקלוט גם את הפעילות היבשתית. אלו שאלות מאוד מאוד גדולות, שכרגע אין לי פתרון להן.

אבל מה שכן, ואת זה חברי הוועדה צריכים לדעת, נכון לרגע זה התקציב של הפעילות היבשתית בתחום המצוקים נמצאת במשרד הפנים. אלא מה? הסעיף הזה לא מתוקצב גם בהצעת התקציב החדשה של ממשלת ישראל, לפי מיטב ידיעתי. הנושא הזה לא מתוקצב. הוא צריך להיות מתוקצב בהיקפים של מאות מיליונים, והוא לא תוקצב, הוא לא קיים. זאת הפקרות בעיניי. זה חוסר אחריות מדרגה ראשונה. אנשים כבר נהרגו תחת המצוקים האלה. מצוקים התמוטטו ויש לזה השלכות סביבתיות, חברתיות, כלכליות, אנושיות, כל ההשלכות שבעולם. זה דבר שמשפיע על כלל הציבור בישראל, על 15 רשויות חוף מתוך ה-20. ומדינת ישראל, ממשלת ישראל משום מה חושבת שזה דבר שלא ראוי לתקצוב. ולכן אנחנו עדים היום לדיון על עמק חפר, ששם באמת היה חסר גרוש ללירה. באמת תקציבים זעומים באופן יחסי כדי לפתור בעיה בעמק חפר. וזה המצב לאורך כל הקו, בנתניה, בחוף שרון, באשקלון, ובתל אביב, לאורך כל המצוק.

לכן הבקשה שלנו מהוועדה זה לפנות לממשלה, למשרד הפנים בעיקר, ולמשרד האוצר, בדרישה להחזיר את התקציב ולתקצב את הסעיף של טיפול בהתפוררות המצוק היבשתי, לפני שהנושא הזה מגיע להכרעת הכנסת.

תודה רבה, אופיר. חבר הכנסת פרופ' אלון טל; ואחריו – הנציגים של המשרדים הממשלתיים שאיתנו.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, קודם כל לפני שנתחיל אני רוצה לציין את תרומתה של המהנדסת הילה ארנרייך לנושא הזה, שעמדה בראש החברה עד לפני חודשיים ועשתה רבות לחזק את המערכת, לבנות אותה, לחשוב. מדובר בעובדת ציבור מרשימה ביותר, ואני חושב שכולנו חייבים לה תודה גדולה מאוד. אני מקווה שהיא מצטרפת לדיון, אבל אם לא אז צריך למסור לה שהוועדה מצדיעה לה.

לגופו של עניין, אני עוקב אחרי הסיפור הזה לא מאתמול, ומדובר בסיפור בעייתי ביותר. יש בעיה פיזית שבמצבים נורמליים היינו אומרים: יאללה, בואו נוותר על המצוק. הרי בקליפורניה יש כמה מצוקים דומים, ופשוט הסתכלו על העלות, ואמרו שעם כל הכבוד וההכרה בזכות הקניין, יש לפנות את האנשים האלה. בוודאי ובוודאי גם אם עכשיו נמצא את הפתרון, ואני בסופו של דבר תומך בהמלצתו של אופיר פינס פז, שינוי האקלים יכריע אחרת. בסופו של דבר אירועי קיצון, רוחות חזקות, עלייה במפלס הים, יעשו את שלהם, ואת הבתים האלה יצטרכו לפנות.

מה הבעיה פה? הבעיה שמדובר בבית ינאי. יש שם בתים ששוויים מוערך ב-30 מיליון שקל כל אחד, יש הרבה כאלה. זאת אחת השכונות היוקרתיות, לפחות מבחינת נדל"ן, היקרות ביותר בארץ. ולכן, יש איזו תחושה מוזרה שמדינת ישראל משקיעה כל כך הרבה כסף כדי להציל קומץ בתים של אנשים אמידים. אני שם את זה על השולחן כי אני חושב שאי-אפשר להתעלם מזה.

יחד עם זאת, אני חושב שבמדינת ישראל, שמכפילה את עצמה מבחינת האוכלוסייה כל 30 שנה, החלופה של אי התערבות כרגע היא בעצם סגירת חוף שמיליון אנשים באים לבקר בו, ואנחנו צריכים להרחיב את החופים המוסדרים. הרי הצפיפות בחופים הפכה להיות באמת מכה.

ולכן, לדעתי, צריך באמת ללכת עם ההמלצה לתקצב את זה. אבל כן הייתי פונה שוב – והבנתי שהייתה פנייה כזו לפני כמה שנים והיא נענתה בשלילה – לציבור חייב לצאת משהו מזה. אני מבין את הרצון של תושבי בית ינאי ליהנות מהפרטיות והשקט וכו', אבל אם מדינת ישראל הולכת להסדיר להם את בעיית המצוק בהיקף של 120 מיליון ש"ח, אנחנו חייבים לתת איזשהו פארק ציבורי, מצפור, אולי ירידה באיזשהו משעול או שביל הליכה אל הים. אני מציע כדי שאנחנו הציבור נרגיש שמגיע לכל אזרח לחיות בסביבה בטוחה, והיום זה באמת מסוכן.

אני אפילו דואג יותר לאנשים למטה מאשר למעלה, אבל זה מסוכן לכולם, וחייבים להסדיר את זה. אבל כאשר באה מדינת ישראל ובאמת מתערבת, בואו נסתכל על הצרכים הכלליים, וזה כולל לדעתי גם נגישות גבוהה יותר לחוף. זה מה שאני חושב.

מייד ראשת המועצה תתייחס לסוגיית בית ינאי. חשוב לי להגיד למי שלא היה איתנו כל הדיון או למי שפספס שמדובר בנושא לאומי. היה איתנו בדיון גם ראש עיריית חדרה, שנמצא במצוקות סביב הדבר הזה, נציגים מנתניה, מאשקלון, מערים נוספות. זה לא נושא נקודתי. נכון שראשת המועצה מובילה את זה, ויישר כוח על-כך, אבל הדיון רחב יותר. בבקשה, ראשת המועצה.

יושבת-הראש, זה לא בית ינאי. הדיון הוא לא על בית ינאי.

הינה, התייחסות מסודרת.

אתייחס לזה. קודם כול צריך להגיד שאנחנו באמת עוסקים בנושא בכל מדינת ישראל, לא רק בעמק חפר. אגיד משהו לגבי תושבי בית ינאי, הם תושבים כמו בכל מקום אחר. אני לא מוכנה בכלל לשמוע שביתם שווה יותר או פחות אז מגיע להם זכות כזו או אחרת לבטיחות. החוף בבית ינאי פתוח לציבור הרחב, הוא חינמי. אני חושבת שהוא החוף היחידי במדינת ישראל שלא משלמים בו גם על חניה. אולי יש עוד אחד כזה. אם תיסעי צפונה או דרומה ותשימי בכחול לבן גם תשלמי כסף על חניה, בבית ינאי אין את הדבר הזה, המקום הזה נגיש ואפשרי.

גם במטה אשר לא משלמים על חניה.

גם במטה אשר. אז יש כמה כאלו, ובדרך כלל זה במועצות האזוריות.

נכון, שפותחות שעריהן לכלל הציבור, וזה בסדר גמור.

בבית ינאי אין שום פגיעה בזכות הציבור. להפך, הדאגה הרבה שלי נובעת לא מאותם בתים שנמצאים למעלה, שגם להם אני דואגת, הדאגה הרבה שלי מאוד היא לאותם 2 מיליון איש שמבקרים בחופים שלנו. הם לא תושבי עמק חפר, אבל אני דואגת גם להם, ל-2 מיליון איש שעוברים מתחת למצוקים האלו, מבלים שם, נמצאים. מי שרוצה להסתובב בחופים שלנו ישאל, יעבור, כמו שאני עושה, אני מסתובבת בחופים עם המתנדבים, אנחנו בודקים. חיזקי בדיוק כמוני, כשאנחנו שואלים אנשים מאיפה אתם סיכוי של אחד לעשר שיגידו שהם מעמק חפר. בדרך כלל הם מגיעים מתל אביב, מירושלים, מכפר סבא, מכל מקום בארץ, לא בהכרח מעמק חפר. הזכות של תושבי עמק חפר, אגב, לחיים ולבטיחות זהה לשל כל תושבי מדינת ישראל. אנחנו יושבים פה היום בכנסת לא בגלל שזאת בעיה של עמק חפר, בגלל שזאת בעיה של כל תושבי מדינת ישראל.

לא ייתכן שנידרש לארח אצלנו בחופים ללא עלות למעלה מ-2 מיליון אזרחיות ואזרחים חינם אין כסף, ואנחנו גם נהיה אחראים לשלומם. אנחנו לא יכולים להיות אחראים לשלומם בהקשר הזה, ולכן אנחנו מעבירים חזרה את סוגיה הזאת. וכולם מבינים, הסוגיה הזאת לאומית, היא לא סוגיה של עמק חפר.

תודה רבה, ראשת המועצה.

היושבת-הראש, רק הערה עובדתית לחבר הכנסת טל. הדיון בעמק חפר הוא לא דיון על בית ינאי. כמי שמבלה הרבה מאוד בחופי הים שלנו - - -

חיזקי, יחשבו שאתה לא עובד. האחריות שלך היא החופים.

יודעים שבעמק חפר מבלים. הינה, חבר הכנסת טל יודע את זה. רק להעיר לגבי הדבר הזה, בחורף האחרון לא הייתה נקודה מבית ינאי בצפון ועד חוף בלו ביי, שזה הגבול שלנו עם נתניה בדרום, שלא הייתה בו התמוטטות. זה כולל את בית ינאי, וזה כולל את נעורים, וזה כולל את צוקי ים, וזה כולל את שושנת העמקים. בכל רצועת החוף המצוקים שלנו בחורף האחרון קרסו.

זה מביא אותנו לעוד נקודה, כי אנחנו מקיימים פה דיונים ודיונים ודיונים, אנחנו מסיימים כרגע את חודש אוגוסט, שהוא חודש של ים יחסית בין סוער לנורמלי, נכנסים לשלושה חודשים של ים נמוך, שזה ספטמבר, אוקטובר, נובמבר, וזהו, מתחיל החורף הבא. בחורף הבא אנחנו כבר יכולים לצפות להתמוטטויות הבאות. כלומר, אם צריך לעשות משהו צריך להתחיל אותו עכשיו.

ומה יהיה באוגוסט? נשב פה שוב ונדבר?

בבקשה, סתיו גילוץ מהמשרד להגנת הסביבה.

בוקר טוב לכולם, אני מלווה את החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון באופן שוטף. החברה היא זרוע הביצוע של המשרד להגנת הסביבה, ואילן הציג יפה את כל עבודת החברה. בזמן שאנחנו מדברים החברה פועלת בשטח ומקימה הגנות ימיות.

אני רוצה להתייחס לנקודת ההפרדה באחריות בין ההגנות היבשתיות להגנות הימיות, שנדונה כבר שנים רבות בממשלה. יש סדרה של החלטות ממשלה שקובעות את ההפרדה הזאת כעניין של מדיניות. צריך להבין שזאת לא החלטה שהתקבלה באופן שרירותי. זאת הייתה העמדה של הדרגים המקצועיים בממשלה כדבר הנכון לעשות, וזאת גם עמדת המשרד, כי לרשויות המקומיות יש את הכלים המתאימים והסמכויות המתאימות ביותר לעשות את הדבר הזה. ואם באמת השאלה היא של התקצוב, וגם לזה יש התייחסות בהחלטות הממשלה, משרד הפנים ומשרד האוצר צריכים לתת לזה מענה.

אנחנו מכירים את המצב בבית ינאי, בבית חנקין. החברה שבאחריות המשרד מתוקצבת ויש לה מעל 100 מיליון שקלים כרגע בהתחייבויות לביצוע עבודות, והיא גם מקדמת תכנון לפי סדר עדיפות שהמשרד קובע יחד איתה. וגם לצד זאת אנחנו מבינים את הרצון לזרז את ההגנות היבשתיות. אבל צריך להבין שכל פעולה, לכל מבנה ימי יש השלכות סביבתיות מאוד משמעותיות, וצריך בזהירות הנדרשת לבחון כל דבר כזה כדי לא ליצור נזקים במקומות אחרים. אלו הדברים שרציתי להוסיף לדיון.

סתיו, תודה. האם את מכירה את הדוח שנכתב ברשות החברות הממשלתית לגבי החברה להגנת מצוקי הים?

כן, זה דוח שנכתב בשיתוף בינינו לבין רשות החברות הממשלתיות. אנחנו סבורים שהחברה היא חברה מצוינת, היא עובדת מאוד טוב, וזאת לא הסוגיה. מבחינת היכולות של המשרד להגנת הסביבה אנחנו סבורים שנכון יותר שהיא תעבור לגוף שיש לו את המומחיות והניסיון בטיפול בים. הדוח מוכן, אך הוא עדיין נמצא בדיונים בתוך הממשלה. עוד אין לנו תשובות לגבי עתיד החברה בעניין הזה.

האם ניתן לראות את הדוח? פשוט ניסיתי גם במסגרת תפקידי כיושבת-ראש ועדה, כחברת כנסת, לצערי, לא הצלחתי להשיג אותו.

אני אבדוק עם הקולגות שלי ברשות החברות. מבחינתנו אין בעיה.

אם הבנתי נכון, אתם הגוף שהזמין את העבודה, גם אם היא בוצעה על ידי רשות החברות הממשלתיות. אני מבקשת להעביר אליי ולחברי הוועדה את הדוח בהקדם, נוכח הדברים הקשים שנאמרו כאן. אני אתייחס לזה גם בסיכום דבריי.

נכון. אני רק רוצה להבהיר שהדברים הקשים לא קשורים בהכרח בדוח. הדוח מטפל, בודק סוגיה מקצועית אחרת, איזה משרד נכון שיטפל וילווה את הנושא.

זאת אחת הנקודות המרכזיות של הדיון הזה שעולות פה, ואתייחס לזה בסיכום דבריי. אופיר פינס, בבקשה, התייחסות.

אם שמת לב, גברתי היושבת-ראש, משרד הפנים רוצה להעביר את תפוח האדמה הלוהט שנקרא "מצוקים" למשרד להגנת הסביבה, והמשרד להגנת הסביבה מתנדב להעביר אותו למשרד התחבורה. איזה יופי, באמת אנשים נאצלים. אף פעם לא ראיתי משרדי ממשלה שכל כך בחפץ לב ובהתלהבות מוכנים לוותר על סמכויותיהם.

אני מציע לוועדה לקחת את הדברים האלה בחשבון. יש כאן בעיה מאוד מאוד קשה.

תודה רבה. נציג משרד הפנים, אני אשמח לשמוע את התייחסותכם. בוקר טוב, סיון, מה נשמע?

בוקר טוב. שלום לחברי הוועדה, נתחיל בברכות לחברת הכנסת רון משה, שעבדנו גם בעבר ביחד בגליל המערבי.

תודה רבה.

אגיד את זה בפשטות מאוד גדולה, אני מתנצל אבל אני חושב שהדיון הזה יירשם בכנסת כעוד אחד מסדרת דיונים ארוכים שקיימנו, אבל יש פה איזשהו מצב שכנראה שעד שלא יקרה אסון לאומי שיככב בכותרות, תשומת הלב של הממשלה לא תהיה מספיק ערה לבעיה שיש במצוק החופי. זה קצת מזכיר לי דיונים שהיו לנו על תקציבי הכבאות לפני אסון הכרמל, זה מזכיר לי דיונים שהיו לנו על הסדרה של נחל הגעתון בנהרייה לפני ההצפה הגדולה שהייתה שם, ולפני אסון זליגת הזפת לחופי ישראל. אני יכול להמשיך ולהגיד עוד ועוד מקרים שתשומת הלב הממשלתית, האוצרית, הציבורית, לנושא כזה לא תופסת את הכותרות.

אני מתחבר לטון של הדברים של אופיר פינס. אני חושב שהטון הזה מביע תסכול, וזאת באמת הנקודה המרכזית שצריכה להטריד אותנו. אני מתחבר למה שאמר אילן, לדעתי הבעיה היא לא בהכרח תקציב, מכיוון שאנחנו ב-2018 גייסנו 60 מיליון שקל לרשויות המקומיות, ולצערנו הכספים עדיין לא נוצלו, בחלקם אפילו לא פירורים מזעריים.

סיון, אתה יודע שניצלתי את כולו, את כל ה-4 מיליון שלנו, וביקשנו עוד, ולא קיבלנו.

סליחה, סיון.

יעל, את יודעת שאדייק. לא אתחמק מאף שאלה, רק אני רוצה לדייק את הדברים שאני אומר. נכון לרגע זה כשאני פותח את המערכת הבוקר, מתוך 60 מיליון שקלים הניצול הוא מאוד נמוך, כולל של המועצה האזורית עמק חפר. ואני כבר אומר שייתכן שעוד דקה וחצי הדיווחים יגיעו אליי ואני אראה שעמק חפר באמת ביצעה את התקציב במלואו. אבל כרגע הביצועים עם מימוש מאוד נמוך של מעט מעל 10%, ואני מקווה שבשטח הביצוע הוא במצב יותר טוב.

גם אגיד מה קרה שהכסף מאז 2018 לא יוצא. ההערכה שלי היא שחסרה פה מומחיות. הממשלה באמת בצורה שאולי לא הייתה נכונה העבירה את האחריות לרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות עוסקות בהרבה מאוד תחומים, אבל הן לא מומחיות בחיזוק של מצוקים. זאת באמת מומחיות שצריך להידרש אליה, צריך להביא מהנדס מיוחד שיודע לתת את הפתרון הנכון, ולתמחר אותו ולהציג אותו. צריך להיות גם ערים לזה.

באמת שאני מאוד מעריך את גלית שאול שמוצאת מזמנה, שעוסק בכל כך הרבה נושאים, להתרכז בנושא הזה שהוא בכלל נושא לאומי. היא מייצגת פה פורום גדול של רשויות, והיא עושה את זה היטב גם בכלל בכל נושא חופי הרחצה, שיש הרבה מה לדבר עליו, ולא בהכרח הבעיה היא תקציבית.

ולכן אני חושב שהפנייה שלנו, וציטטתם פה גם גורמים ממשרד ראש הממשלה, למצוא לטיפול במצוק החוף היבשתי משרד ממשלתי שיודע להיות עם היד על הדופק יום יום, שעה שעה, ולתת לזה מענה. הרשויות המקומיות לא יוכלו להיות קשובות לנושא הזה. רק מישהו שייקח את זה על עצמו, כמו החברה הממשלתית לטיפול בצד הימי או גוף אחר שידע להוביל את התהליך הזה, יוכל באמת להראות תוצאות בשטח.

חיכינו לקבל את דוח מבקר המדינה, חשבנו שתהיה שם קול צעקה גדולה ושהארץ תרעד. בסוף יצא דוח שלטעמי לא מציג את הנושא הזה בצורה חריפה בה היה צריך להציג אותו, וגם הוא פורסם וחלף ולא עשה את העבודה הנדרשת.

אתייחס לאמירה שאמר אופיר פינס בהקשר לסיכומים התקציבים העתידיים שלנו. כפי שידוע לכם תקציב המדינה טרם אושר בכנסת. הובלנו מהלך שבו יהיו למשרד הפנים מקורות כספיים כאלה ואחרים שיוכלו לסייע בהמשך התהליכים. אבל אני כבר אומר את זה בצורה מאוד ברורה, רשות שטרם מימשה את הכספים שהוקצו לה ב-2018 יהיה קשה להקצות לה תקציבים תוספתיים עד שהיא לא תממש את המסגרת התקציבית הקודמת.

אסכם בזה שאגיד שאנחנו באמת בכל הזדמנות מעלים את הנושא הזה כנושא שהוא בנפשנו, נושא שבסוף לצערי ייגמר כנראה באובדן חיי אדם. לא בהכרח אנחנו מוצאים את אותו רצון לסייע לנושא הזה במשרדי ממשלה אחרים, והיינו שמחים שתהיה פה איזו הירתמות ממשלתית כוללת לטובת פתרון של חיזוק מצוק החופים.

תודה, סיון, תישאר איתנו בבקשה. התייחסות של ראשת המועצה מעמק חפר לגבי הניצול התקציבי; ואחרי זה גם אני רוצה להתייחס.

בעמק חפר תוקצבנו ב-4.1 מיליון. הפרויקט תוכנן, הושלם, בוצע. לא רק זה, גם ביקשנו עוד 2 מיליון כדי להמשיך ל-650 מטר, לא קיבלנו. ביקשנו עוד 200,000 שקל רק כדי להשלים את הצ'ופצ'יק הקטן כדי שבחורף הקרוב לא נהיה באיזושהי בעיה, גם את זה לא קיבלנו. אם אין ניצול שנראה במחשב אצל סיון זה כנראה עניין של דיווחים, לא עניין שהסכום לא נוצל. הוא נוצל במלואו. ואולי צריך לחשוב מי כן יכול לבצע ולהעביר לו את התקציבים שלא נוצלו. כרגע זה רק מוכיח את העובדה שלהשאיר את זה בידיים של הרשויות אולי זה לא נכון. אז אני מתחברת בזה לסיון לגמרי.

רק אגיד במילה אחת, שאכן הוגשה פנייה מטעם מועצה אזורית עמק חפר לסיוע תקציבי נוסף, היא פשוט הוגשה במועד שלא היה תקציב מאושר.

כל השנתיים וחצי האחרונות שאני ראשת מועצה אין תקציב מאושר.

גברתי היושבת-ראש, הדוגמה שנתנה ראשת המועצה לגבי ה-200,000 היא דוגמה קלאסית. הושקעו 4 מיליון שקלים בבניית קיר ים, 100% של התקציב שהוקצה לנו.

4.1 מיליון.

4.1. בעקבות לקחים של החורף היה צריך להשלים בשני צדדים את קיר הים הזה ב-200,000 שקל, זה הכול. על ה-200,000 מתנהלת תכתובת כבר לפחות חצי שנה, ואף אחד לא נותן. עכשיו, מה יקרה? גם לא ייתנו את ה-200,000; גם ייהרס מה שנבנה קודם ב-4.1; ואז הכול יעלה פי שלושה; ואז יקרה האסון; ואז יהיה את הכסף פי עשרה ממה שהיה צריך בהתחלה את ה-200,000 שקל. זה מה שרואים כבר מעכשיו.

ואנשים יאבדו את חייהם, שזה מעבר לכסף.

ברשותכם, אתייחס לדברים בשלב יותר מאוחר של הדיון. הייתי רוצה לדעת, סיון להבי, מה התקציב שביקשתם לעניין לשנים 2021, 2022? אם אתה יכול להגיד לנו. פשוט עוד לא ראיתי את התקציב.

בסיכום התקציבי של משרד הפנים אנחנו מקבלים איזושהי מסגרת שהיא מסגרת כוללת לכלל צרכי המשרד. סגרנו את זה בדיונים שנערכו בממשלה, ואנחנו עכשיו בתהליך של הצפת כלל הצרכים למנכ"ל המשרד כדי שהוא נוכל לעשות סדרי עדיפויות, ולתת את המענה לכל הצרכים שאנחנו נדרשים אליהם, שהם בהכרח גדולים מהתקציב שהועמד למשרד. אני לא יכול כרגע לנקוב בסכום ספציפי.

שאלה נוספת. משרד הפנים הוא גם הרשות הממשלתית, הגוף הממשלתי שאחראי על חופי הרחצה בכלל. בעצם כשאתה אומר להעביר את הטיפול במצוק הימי אתה אומר: אני נשאר עם החופים הרגילים. איפה שיש אתגרים אני רוצה שמישהו אחר יטפל, או שלא הבנתי נכון. לא שבחופים הרגילים אין אתגרים, אבל בכל זאת, מים קרים או מים חמים זה לא אתגר של חיי אדם.

אני אומר דבר מאוד פשוט, אני רוצה שזה יקרה, וכדי שזה יקרה צריך מישהו שיש לו מומחיות, יש לו קשב, יש לו תקציבים, יש לו יעדים, והוא מונע על פי תפוקות. להטיל את זה על הרשויות המקומיות זה בעצם לזרוק, בנוסף לעשרות ומאות המשימות שיש לרשות מקומית, עוד משימה שנמצאת איפשהו בסדר עדיפויות נמוך של ראש הרשות, וזה לא יקרה. אם רוצים שזה יקרה מישהו ייקח על זה אחריות.

לגבי חופי הרחצה, אני יכול להרחיב בנושא אם תרצי, אבל אני מציע שנשמור את זה לדיון נפרד.

הבנתי את תשובתך, הנקודה ברורה מבחינתי. חשוב לי לציין בנושא הזה שמאוד יכול להיות שהמועצה האזורית עמק חפר מצטיינת בביצוע ובניצול התקציבים. מהנתונים שהעבירו אליי הרשויות המקומיות אז זאת לא הרשות היחידה שמבצעת, פועלת ורוצה. ואם יש רשויות שלא פועלות כך זה בוודאי הסמכות של משרד הפנים לבחון מה עושים עם הדבר הזה, ושלא תהיה סכנה לחיי אדם, מצד אחד.

ומן הצד השני, איך מנצלים את מלוא התקציבים שכבר הוקצו למשרד למטרה הזאת. ואם יש רשות שמעוניינת ללכת עוד צעד קדימה בביצוע, עוד שני צעדים קדימה, אז אני לא רואה סיבה לשמור תקציבים מ-2018 כשאנחנו בשנת 2021 עבור רשויות שלא ביצעו את זה שלוש שנים. וכנראה שאם לא היו להן כלים נוספים הן גם לא יוכלו לבצע. וכן לעודד רשויות שנמצאות בתהליך הזה ומעוניינות להתקדם.

המשרד להגנת הסביבה, סתיו מעוניינת להתייחס פעם נוספת. אני מבקשת, אם יש איתנו נציג של משרד האוצר אני אשמח לשמוע התייחסות. סתיו; ולאחר מכן – משרד האוצר.

בהמשך לדבריו של סיון ממשרד הפנים, בנושא של המומחיות. שיהיה ברור שתחום הטיפול במצוק זה תחום יחסית חדש בישראל, וגם אנחנו עם החברה הממשלתית כל הזמן לומדים וכל הזמן מנטרים את המצוק, ומבינים איזה פתרונות מתאימים לחוף ים תיכון בישראל. יש הזדמנות באמת להעצים את הרשויות המקומיות. יש מגמה עולמית - - -

תודה. המילה להעצים על רשות מקומית – בטח אחרי שנתיים וחצי שאנחנו עוברים קורונה, ארבע מערכות בחירות, אין תקציב מדינה, אין כלום, אנחנו מתמודדים עם הכול – אני לא צריכה שיעצימו אותי, תודה, זה ממש לא העניין. מי שיש לו משימה מקצועית זה המשרד להגנת הסביבה שצריך להגן על הסביבה, זה העניין. אין לי בעיה לשכור את כל המומחים הכי טובים בעולם, אני אעשה את זה הכי טוב שאפשר. תביאו את הכסף אני אעשה את זה, זה הכול. אין לי 120 מיליון. מי שרוצה להביא לי את ה-100 מיליון שנמצאים בקופה של אילן, שיעביר לי אותם, אני מבטיחה לך שהם יבוצעו תוך שנה. זה הכול.

מצוין, אנחנו בדיוק באותה דעה בעניין הזה של התקציב.

אז יש סיכום. סתיו, נשמח לפעולה אינטנסיבית להעברת תקציבים נוספים לרשויות המקומיות. זה מה שהרשויות צריכות, ולא סיסמאות או המלצות להעצמה. משרד האוצר, בבקשה, ידידיה. אני מאוד מאוד אשמח, נציגי משרדי הממשלה, שתגיעו לכאן ככל שהגבלות הקורונה מאפשרות. אתם פה מעבר לכביש או בגנרי, זה מאוד מאוד מקשה לנהל ככה דיונים ענייניים.

בסדר גמור. תודה. אתייחס פה לכמה נקודות שכבר נאמרו, סיון גם הזכיר, תקצבנו כבר עבור הנושא הזה עשרות מיליונים. אני לא יכול להתייחס לרשות ספציפית, מה קצב הביצוע שם, אבל אנחנו רואים שבאופן כללי קצב הביצוע מאוד איטי. לפני שבכלל מדברים על תוספת של הקצאת תקציבים צריך לראות שאנחנו מממשים את כל התקציבים שייעדנו לזה.

בנוסף, כמו שגם סיון הזכיר, רק לאחרונה נחתמו הסכמים תקציביים עם משרדים. משרד הפנים יכול באמת לנהל את סדרי העדיפויות שלו ולראות איזה תקציבים הוא מקצה לצורך כך. אבל דבר ראשון, כמובן שצריך לראות שתקציבים שכבר יועדו באמת ממומשים בפועל, שוב, בלי להתייחס לרשות ספציפית כזאת או אחרת.

תודה. מודי ברכה מפורום רשויות החוף מבקש לדבר.

אולי בינתיים עד שהוא עולה רק להדגיש משפט אחד. הסיפור של עבודה בסביבה חופית מחייב אישור בפני עולם שלם. חשוב לי שזה ייכנס לפרוטוקול, מכיוון שלהאשים את הרשויות - - -

נתייחס לזה.

נותנים תקציב ב-2018 ואומרים לך: יש לך את הסכום הזה והזה. אם אין לך תוכנית מוכנה במדף שאפשר ללכת איתה לבצע – אין אפשרות תוך שנה גם לתכנן, גם לבצע, וגם לעשות, זה הרי לא משהו שקורה ביום אחד. ולכן הסיפור הזה שיודיעו לנו ובתוך רגע זה ייעשה, זה לא יקרה. בעמק חפר זה קרה פשוט כי הייתה לנו תוכנית מתוכננת ויכולנו לגזור קטע ממנה, ולהגיד: הדבר הזה קורה. לא יכול להיות שזה יקרה אחרת. ובטח כשאתה לא יודע איזה סכום אז אתה לא יכול לתכנן בכלל. זה לא שאפשר להגיד: אני אתכנן הגנה כזו או הגנה אחרת. היכולת שלנו לעבוד מול הוולחוף, מול כל השלטונות והתכנון אלו דברים שלוקחים הרבה מאוד זמן.

בגלל זה אנחנו חוזרים ומציעים תוכנית רב-שנתית.

בדיוק.

אי-אפשר עכשיו את התקציב?

תציעו תוכנית רב-שנתית ותגידו: השנה 10 מיליון, בשנה הבאה 20 מיליון, בשנה הבאה 15 מיליון, ואחרי זה את היתרה.

כן, חומש.

חומש. אז נדע איך לבנות.

התייחסויות נוספות של הנוכחים בזום. אילן לביא, בבקשה. אחר כך אני מסכמת.

אילן, רצית להגיד שאתה מסכים להעביר לי את ה-100 מיליון?

חבל שזה בדיוק הכסף שאני רוצה להשקיע בהגנות ימיות - -

בעמק חפר.

- - על עמק חפר. רציתי לעדכן שלפני שבועיים הגשנו בקשה לוולחוף להכניס פתרונות ימיים, שלא היו בסל הפתרונות, להגנה על המצוק בחוף בית ינאי, וניכנס לתהליך אישור מהיר. מבחינת ההשפעה הסביבתית היעד שלנו בשנתיים הקרובות הוא להעמיד מחסום ימי כזה או אחר על פי כל התהליך שיאושר מול בית ינאי. זאת אומרת שהגנה יבשתית צריכה להשתלב עם הגנה ימית ולא לבצע הגנות נפרדות, אחרת המענה יהיה חלקי. תודה.

תודה רבה, אילן. התייחסות חברת הכנסת, חברת הוועדה.

שוב אציין שהטיפול בבעיה של המצוקים צריך להיות אחיד. צריכה להיות תוכנית אחידה באחריות המדינה, ולא להפיל את זה על הרשויות המקומיות. הרי גם אני מגיעה מרשות מקומית ומכירה איך בנוי תקציב, איך אפשר לתכנן את העבודות. זה צריך להיות גוף מבצע, גוף מקצועי מטעם המשרד להגנת הסביבה, שיהיה אחראי מאל"ף עד ת"ו על ביצוע העבודות לאורך כל הקטע הזה של 45 ק"מ, ולא לחלק את זה לפי הרשויות. לבנות תוכנית רב-שנתית, אבל לתכנן ולבצע אותה עד הסוף, ולא להפיל את זה על הרשויות מקומיות. תודה.

אופיר, בבקשה. ויש איתנו גם את רני חבר ועדה מקומית מנתניה. אולי כדאי שנשמע גם משהו על הליך התכנון. אז אופיר; ולאחר מכן משהו על הליך התכנון מחבר ועדה מקומית.

שלושה משפטים בקצרה. אחד, זה פשוט נפלא מבינתי איך באמת גלית שאול נאבקה בצורה מטורפת על עוד 200,000 שקל כשסיון להבי אומר שבמשרד יש עשרות מיליונים, או משהו כזה, שלא מנוצלים. מה הבעיה להעביר 200,000 שקל מסעיף תקציבי אחד לשני באותה מסגרת, זה פשוט ביורוקרטיה שמוציאה מהדעת. מוציאה מהדעת. זה אחד.

שתיים, אם שמתם לב, משרד הפנים, סיון לא נקב בסכום. ואני אומר לכם, אין סעיף תקציבי. אני אומר לכם. הדיון הזה מוקלט, אין סעיף תקציבי נכון לרגע זה שכתוב עליו כמה – שיש בכלל סעיף לצוקים במשרד הפנים. אני מוכן על זה, מה שאתם רוצים, לבוא לבית דין של מעלה.

והדבר השלישי, אני אומר עוד פעם, משרד התחבורה לא אחראי על מצוקים, שרת התחבורה – איך אני אגיד לכם את זה בעברית שתקלטו – היא לא פראיירית. לדעתי, אני לא מדבר בשמה, אבל אני יודע שהיא לא פראיירית מהיכרות קרובה. מה אתם באמת חושבים? שתחום שהוא מלא מלא המשרד להגנת הסביבה תוכלו לגלגל למשרד התחבורה, כי מה? כי מה? אין בזה שום היגיון. קחו אחריות, אני אומר לנציגי המשרד להגנת הסביבה, אל תברחו מהעניין, תטפלו בו באומץ ובאחריות וביושר, כמו שהציבור הישראלי היה רוצה.

אנחנו רוצים שמישהו ייקח את הנושא הזה, יטפל בו באופן כוללני יבשתי וימי יחד, וסוף סוף נדע שממשלת ישראל מתייחסת ברצינות הראויה לנושא הכול כך מסוכן הזה. ופה אני כן אשתמש בדברים החשובים של סיון להבי – לפני שיקרה כאן אסון גדול, כי הייתי איתו בדיונים לפני האסון הגדול בכרמל, כמה אטימות הייתה שם. עכשיו יש המון כסף להצלה משריפות, וכדומה, אבל זה אחרי שעשרות אנשים קיפדו את חייהם.

אני מתחנן שממשלת ישראל תעשה מעשה ותקבע כתובת אחת אמינה, רצינית, יעילה ואחראית שתיקח את הטיפול לידיים.

תודה רבה, אופיר. בבקשה, רני אלוש.

שלום לכם, אני רוצה לחזק את מה שאמר חבר הכנסת אלון טל לגבי הנושא של הצד הנדל"ני בעניין הזה, לפחות בהתייחס לנתניה. אני רוצה להגיד שתמ"א 9/13 כשאושרה היא דיברה על המקטע של נתניה, והאפשרות של הקמת שוברי גלים הייתה האופציה האחרונה רק לחלק מהמקטעים, ואף אחד לא התייחס בכלל לנושא של שוברי הגלים. רפאל ימין גם אמר שזאת אופציה לא מעשית. בחרו דווקא באופציה הזאת בנתניה, להקים את שוברי הגלים, לא נגעו בכלל במצוק, לא הקימו מסלעות איפה שחייבים להקים. והנושא הזה בעצם מקדם נדל"ן חופי.

איך אני יודע את זה? מייד לאחר אישור הקמת שוברי הגלים נתניה יצאה במדיניות בנייה על מצוקי החוף. ויותר מזה, היא אפילו כתבה במדיניות שיש את שוברי הגלים שירחיבו את החוף ויאפשרו את זה. זאת אומרת שיש פה פן נוסף כלכלי לחלוטין שהם מנסים בעצם להביא כספים ציבוריים כאילו כדי לחזק את המצוקים, ואני בעד לחזק את המצוקים, ויש הרבה דרכים טובות לעשות את זה, אבל בעצם מקימים שוברי גלים, ומרחיבים את החוף. לפי חוק החופים צריך להיות 100 מטר איסור בנייה. כיום החוף הוא 50 מטר, מרחיבים אותו בעוד 50 מטר, ואז אפשר לבנות על המצוק.

יש דרכים לחזק את המצוקים. יותר מזה, זה כתוב בתמ"א 9/13, זה הקמת מסלעות, הקמת צמחייה על ראש המצוק, לגרום למים לא להתנקז דרך המצוק לתוך הים, ואת הדברים האלה לא עושים. הכספים האלה לחלוטין לא מיושמים, והם חייבים להיות מיושמים.

לגבי נושא של סכנה לחיי אדם, ממש איפה שאני גר נהרגה אישה, ולא רחוק מכאן נמצא חוף בית ינאי ונהרגו אנשים. הדבר המיידי שאפשר לעשות, ולא צריך לחכות לוועדות פנים ולשום דבר, זה פשוט לשים שורה של טלאים לאורך המצוק, זה גם ימנע את ההתמוטטות המיידית וגם ירחיק את האנשים מהמצוק.

דבר נוסף שאני רוצה להגיד, סליחה, רק עוד רגע. ציין פה מישהו נתון של 40,000 קוב של עפר שהתמוטט מהמצוקים, ולכאורה הלך לאיבוד. אני רוצה לשאול פה שאלה. 40,000 קוב של חול ימי, מי לקח אותם? מה עשו איתם? איפה הם נמצאים? 40,000 קוב. וזהו.

אני מבקש שתתייחסו לזה כי בנתניה הנושא הזה הולך אך ורק לנושא של נדל"ן חופי, ולא לשום דבר אחר.

תודה רבה, רני. תודה לכל משתתפי הדיון. אני מסכמת. תראו, אנחנו בשבועות האחרונים פה בכנסת רצים רצים רצים, מסדרים את נושא הוותמ"לים; והרפורמה בחקלאות; והממשלה עוסקת בזה לילות, ואחר כך זה מגיע הנה לוועדות הכנסת, ועכשיו עכשיו עכשיו צריך להצביע על הוותמ"ל בשלוש קריאות; ורפורמות החקלאות מהר בחוק ההסדרים. ופה אנחנו דנים בשלוות נפש על האסון הבא שעלול להתרחש עלינו, וחלילה גם ייגבה חיי אדם.

החברים במשרדי הממשלה, אותם חברים שרצים ומקדמים, כמובן כדירקטיבה של הממשלה, של השרים, אני קוראת לכם, הכתובת על הקיר, כבר ניגבו חיי אדם. ואם לא נפעל עכשיו באותה נחישות ועוצמה כפי שפעלנו בנושאים שציינתי קודם, עלולים להיגבות חיי אדם נוספים.

סגירת בית הקפה בחדרה היא רק איזה תמרור אזהרה למה שעלול לקרות שם על החוף למטה. הנושא הוא לא בית הקפה למעלה או הנדל"ן. אפשר גם לזה להתייחס. הנושא הוא מיליוני האזרחים המתרחצים הנהנים בחופים שמסכנים את חייהם בלא ידיעתם. ואנחנו מקיימים על זה דיונים משנת 2008, 2009; החלטת ממשלה ב-2011; דוח מבקר המדינה מ-2020; ועולם כמנהגו נוהג, ומוקמת חברה, ומתחלפים מנכ"לים, ובסך הכול כולם מרוצים, חוץ מהאזרחים שלא מקבלים מענה.

ולא, לא מדובר בתושבי הרשויות החופיות, מדובר בכלל אזרחי המדינה שנהנים מחופי הים, שהם נכס לאומי. ולכן, אם אנחנו עוסקים במשימה לאומית גם הפתרון יהיה לאומי, ולא לפי יכולת הביצוע של רשות א' או רשות ב'. ובטח שלא נעניש רשויות על זה שאין להן יכולת ביצוע.

מבחינה אופרטיבית, קודם כול, אני מבקשת לקבל את דוח רשות החברות הממשלתית לגבי החברה להגנת המצוקים. אני מבינה שזה קיים לפחות במשרד להגנת הסביבה. אני מבקשת מנציגת המשרד להעביר לנו את הדוח הזה בהקדם כדי שנוכל לעיין בו וללמוד מה בעצם ממליצים שם לגבי המשך הפעילות של החברה הממשלתית להגנה על מצוקי הים. האם היא ממשיכה לפעול כפי שהיא פעלה עד היום; האם אולי היא עוברת בכלל לאחריות של חברת נמלי ישראל, שזה משרד התחבורה, שזה עוד גורם שבכלל אני לא יודעת אם הוא רוצה להיות פה – בפועל הוא לא פה. וחשוב מאוד שניתן על זה את הדעת תוך כדי הדיונים, ולא אחרי שתסיימו את הדיונים על דוח שאני מנסה כבר כמה ימים להשיג ומשום מה אין אפשרות כזאת.

שתיים, אני מפנה את החברים במשרדי הממשלה לדוח המבקר משנת 2020. הדוח הזה מטיל עליכם, כל אחד במשרד ובתפקיד שבו הוא יושב, אחריות, אז אנא, בצעו. ומה שלא ניתן לבצע תניפו דגל ונראה איפה הדברים עומדים. זה לא דוח שנכתב כדי לנוח על המדף או כדי שראשי הרשויות המקומיות ירוצו לבדם וינסו למנוע התמוטטות של מצוקים לאורך 45 קילומטרים.

משרד הפנים, אני מבקשת בחינה מיידית של העברת תקציבים שלא מומשו משנת 2018 לרשויות שמעוניינות לממש או שמימשו. לפחות תגדירו ביחד איתם חלק נכבד של הסכום. אני לא חושבת שצריך ללכת על 100%, כי אם רשות לא נכנסה עכשיו לשלב ביצוע מכיוון שצריך לשלב הזה קצת יותר כסף, אז תיספרו להם עכשיו את זה שהם ביצעו רק 80%? הם צריכים מעבר ל-20%. אז לראות איך אפשר לקדם את זה. כולנו רוצים לפתור את הנושא הזה, ואין לנו עניין שישכבו שורות תקציביות. זה הרי לא באמת כסף ששוכב במשרד של סיון להבי. אנחנו רוצים שהכסף שהוקצה לטובת הנושא ימומש, אז בואו נראה איך עושים את זה.

עוד אני מבקשת גם ממשרד הפנים, שכרגע הנושא הזה כן אצלו וכן באחריותו, לוודא שבתקציב 2021, 2022, יש סעיף בספר התקציב שנקרא "הגנת מצוקים". סעיף נפרד שאפשר יהיה לעקוב אחריו לראות מה ממומש, מה לא ממומש, ואיפה שלא ממומש לא להגיד: אוקיי, זאת אחריות של הרשות המקומית. בבקשה, הניפו דגל מול המשרד להגנת הסביבה, מול החברה הממשלתית שעדיין עוסקת בזה, מולנו. אנחנו גם נירתם לעניין הזה.

אבל עוד פעם, אנחנו עוסקים פה בחיי אדם. אני יודעת, ראשי הרשויות המקומיות עסוקים מבוקר ועד לילה, ובתוך הלילה, בשיפור השירותים לתושב; בדאגה לכל מחסור של התושב, מחינוך לילדים ועד איסוף פסולת; ודאגה לגמלאים; ובטח בתוך הקורונה אנחנו רואים את התפקיד המאוד מאוד משמעותי של הרשויות המקומיות. בואו נראה שהנושא הזה הוא לא איזה נושא של חמישה ראשי ערים, זה נושא של כלל אזרחי ישראל, ואנחנו צריכים לראות שיש לזה במינימום שורה תקציבית בספר התקציב של מדינת ישראל.

התקציב מגיע בימים אלה לדיונים בכנסת, גם תקציב משרד הפנים, ואני אבקש מחבריי בוועדת הפנים והגנת הסביבה, וגם אני כחברה בוועדת הכספים, לוודא שאכן יש שורה כזאת בספר התקציב, שנדע שהנושא הזה מתחיל להיות מוסדר.

לחבריי חברי הכנסת, בייחוד חברי הכנסת מהקואליציה, כפי שציין חבר הכנסת להב הרצנו, אני מבקשת שיחד נהיה בנושא הזה בוועדות הכנסת השונות. אני אוציא עוד היום מכתב בנושא למשרד הפנים. אני אבקש שתצטרפו אליי, חבר הכנסת להב הרצנו, חברת הכנסת בזק, חברת הכנסת מזרסקי, חבר הכנסת אלון טל. אני מבינה שגם חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי מעוניין להצטרף לתמיכה שלנו בעניין הזה. כדי שהנושא יוסדר במסגרת תקציב 2021, 2022, גם מבחינת סעיף תקציבי נפרד, וגם נבחן כמובן את גודל התקציב ואת הסיוע שיינתן בהמשך לרשויות כדי לממש אותו.

והנושא האחרון הוא הנושא שקשור לדוח אותו עוד לא ראיתי, זה שנצטרך יחד לבחון מי הגוף שאחראי על הדבר הזה. אני לא אאפשר, אני לא אאפשר, ואת זה אני אומרת פה לנציגי המשרדים שכן נמצאים איתנו, לגלגל את האחריות על הדבר הזה ממשרד למשרד, ועכשיו להנחית את זה על משרד התחבור כשאני לא כל כך בטוחה שהם בכלל מבינים מה זה אומר או רוצים את הדבר הזה.

אנחנו נקיים דיון גם על הדוח הזה פה, אלא אם כן נראה שהדוח הזה נחשף לציבור, שאתם מקיימים על זה דיון, ויש בו החלטות תוך שמיעת דעת הציבור. אני בטוחה שגם למרכז השלטון המקומי, גם לראשי הרשויות, גם לארגונים אזרחיים, יהיה מה להגיד על מי הגורם שאחראי על הטיפול בזה. לא נאפשר להעביר את הטיפול בנושא הזה ללא קיום דיון ציבורי שיוזמנו אליו כלל בעלי העניין. ואם משרד התחבורה באיזשהו שלב בדיונים האלה לא ייקח על עצמו את מלוא האחריות, אז הוא לא יהיה הגורם שיטפל בזה.

שוב, אנחנו עוסקים פה בחיי אדם, אולי בשונה מהדיונים הקודמים שקיימתי – שבהחלט עוסקים באיכות חיים, שיפור איכות חיים – פה אנחנו ממש מסתכלים בעיניים פקוחות על הכתובת שעל הקיר, וזאת העת לפעול. אני נועלת את הדיון. תודה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:27.