פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
ועדת הכספים
09/08/2021


מושב ראשון


פרוטוקול מס' 74
מישיבת ועדת הכספים
יום שני, א' באלול התשפ"א (09 באוגוסט 2021), שעה 12:00

סקירת הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, גב' שירה גרינברג

חברי הוועדה: אלכס קושניר – היו"ר
ולדימיר בליאק
נעמה לזימי
ג'ידא רינאוי-זועבי
נירה שפק

ינון אזולאי
קרן ברק
בצלאל סמוטריץ'

שירה גרינברג - הכלכלנית הראשית, משרד האוצר

ענת סביצקי ביינהורן - יועצת, משרד האוצר

אסף גבע - מנהל תחום בכיר, משרד האוצר

דניאל אחדות - כלכלן, משרד האוצר

גלעד בארי - מנהל תחום מחקר, משרד הכלכלה

גלית רייכמן מימון - סגנית מנהל אגף בכיר תקצוב וכלכלה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עומר פייטלסון - מנהל תחום בכיר (כלכלת רווחה), משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רפאלה כהן - מנהלת אגף מחקרי גבייה, המוסד לביטוח לאומי

קובי כהן - חוקר במינהל המחקר, המוסד לביטוח לאומי

ענת לובזנס - סגנית סמנכ"ל היחידה הכלכלית, מרכז השלטון המקומי

שיר שפר להד

טמיר כהן

אירית שלהבת



סקירת הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, גב' שירה גרינברג

אנחנו עוברים לסעיף השני שעל סדר היום: הסקירה על מצב שוק הנדל"ן של הכלכלנית הראשית במשרד האוצר, שירה גרינברג. ברוכה הבאה.

אתן רק את המסגרת לדיון הזה. כפי שאמרתי לפני חודש בערך, ועדת הכספים תיכנס לעובי הקורה של משבר הדיור בישראל. לקראת חוק ההסדרים שיגיע אלינו בסוף חודש אוגוסט, ונמשיך לדון בו עד לאישורו בכנסת בנובמבר, נצטרך להחליט פה הרבה מאוד החלטות שקשורות לשוק הנדל"ן, עם הרבה מאוד השלכות. לכן חשוב שגם חברי הוועדה וגם הציבור יבינו בדיוק את האתגר שלפניו אנחנו ניצבים. היה פה מנהל רשות מקרקעי ישראל, עכשיו הכלכלנית הראשית של משרד האוצר, ויהיו פה עוד גורמים שייתנו לנו סקירה על שוק הנדל"ן כדי שנוכל לקבל פה החלטות טובות יותר, נכונות יותר ומקצועיות יותר.

שירה, בבקשה.

נעים מאוד, כבוד היושב-ראש. אגיד רק, מאיתנו ביקשו להציג סקירה כלכלית של המשק, לא של הנדל"ן, וזה מה שהכנו, אבל אם אתה רוצה אנחנו נוכל להגיע עוד פעם ולהציג לכם סקירה על הנדל"ן. אנחנו מפרסמים סקירה עתית פעם בחודש.

התכוונתי לזה. היה פה חוסר בתקשורת. בסדר, אנחנו נשמע את זה.

קודם כול, נעים מאוד, אני שירה גרינברג, הכלכלנית הראשית במשרד האוצר. האגף שלי אחראי על שלוש יחידות.

היחידה הראשונה היא כלכלה ומחקר, שזה כל האחריות שקשורה לתחזיות הצמיחה של המשק, תחזית ההכנסות של המשק, הניתוחים הכלכליים. אנחנו מוציאים סקירות של ניתוחי שוק העבודה, אפיון המובטלים שנמצאים עכשיו, אפיון שוק הדיור שאתה דיברת עליו, מה קורה עם ההשקעות של משקיעים שהם חזקים מאוד כרגע בשוק הנדל"ן, תחומי הפיננסים והתחומים השונים והמגוונים.

היחידה השנייה היא מינהל הכנסות המדינה, שזה כל מה שקשור בהכנסות ממסים, מדיניות מיסוי, המידה של צעדי מיסוי, מיסוי בין-לאומי, כל מה שקשור במה שכרגע מתנהל ב-OECD, המיסוי הדיגיטלי וכל הסוגיות של הרפורמות במיסוי.

היחידה השלישית היא כל הקשרים הבין-לאומיים של משרד האוצר, שזה הבנקים לפיתוח, גופי המימון הבין-לאומיים, הגופים הכלכליים של קרן המטבע העולמית, ה-OECD, הסכמי הגנה על השקעות ועוד.

נתבקשנו להציג את הסקירה הכלכלית של המשק. שנת 2020, כפי שאתם מכירים, הסתיימה בצמיחה שלילית של מינוס 2.6% צמיחה. כשאנחנו מסתכלים בראייה ארוכת שנים זה כמובן הצמיחה השלילית הנמוכה ביותר שהייתה כאן מזה עשרות שנים. המשבר האפידמיולוגי מתגלגל למשבר כלכלי משמעותי.

אם נעבור לשקף הבא נוכל לראות שבהשוואה בין-לאומית מדינת ישראל צלחה את המשבר באופן טוב. הדבר הזה נבע ממספר גורמים. אחד, מבנה המשק שלנו, של ענף הייטק חזק.

אם מנטרלים את ענף ההייטק איפה אנחנו נמצאים?

אנחנו גם כן נמצאים במקום סביר. בדיוק באתי להגיד שהדברים האחרים הם נושא ההרחבות הפיסקליות וההרחבות המוניטריות שנעשו כאן ונתנו למשק את האפשרות לצאת בצורה טובה מן המשבר. גם בנטרול ההייטק אנחנו עדיין כמובן נמצאים במקום סביר, אבל ההייטק מביא אותנו למקום הרבה יותר טוב.

יש מספר למקום הסביר הזה?

אין לנו את המספר כי אנחנו מסתכלים על המשק כמשק, אבל אראה עוד מעט את החלוקה לענפים ותראו שיש התאוששות בכלל הענפים, לא רק בענף ההייטק. לכן המצב ככלל סביר גם כשמוציאים את ענף ההייטק, אבל המשק שלנו הוא משק אחד וענף ההייטק כן משמעותי מאוד ומרכזי מאוד גם בייצוא, כי ייצוא השירותים הוא נתח מרכזי, של 45%, כבר מתקרב לאזור 50% בראייה הכללית של כלל הייצוב, וייצוא השירותים ברובו מורכב מענף ההייטק ולכן כמובן שענף ההייטק משמעותי. אנחנו נראה עוד מעט את החוזקה של הייצוא הישראלי.

איך אתם מסבירים את הירידה הכללית מ-2010?

מדינת ישראל בעברה הרחוק מאוד – אנחנו לא עד כדי כך רחוקים כאשר מסתכלים אחורה אבל יחסית לעכשיו – כאשר היינו כלכלה שהיא עוד לא מפותחת כמו היום – כלכלות מתפתחות צומחות הרבה יותר. גם כשתראה את הצמיחה העולמית תראה צמיחה של כלכלות מתפתחות לעומת כלכלות מפותחות, שיעורי הצמיחה של הכלכלות המתפתחות הרבה יותר גבוהים מאשר של הכלכלות המפותחות. ככל שמשק מפותח ומתקדם יותר הוא לאט-לאט מתכנס לרמות הצמיחה הפוטנציאלית של המשק נכון לשימוש בגורמי הייצור.

לכן הצמיחה הפוטנציאלית שלנו היא סביב 3% כשמסתכלים קדימה. נראה עוד מעט גם בהסתכלות יותר ארוכה מה הייתה התחזית שלנו טרום הקורונה. היא הייתה בערך סביב 3%. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך, לולא הקורונה היינו להערכתנו נמצאים כרגע באזור ה-3%. אציין, ואתייחס לזה גם בהמשך, שנושא שוק התעסוקה, שנראה אותו עוד מעט בהקשר של מה שקורה שם עם הדמוגרפיה והאוכלוסיות, זה דבר שאם לא נדע לגשר עליו בראייה עתידית של עוד כמה עשרות שנים קדימה אנחנו נראה גם את הצמיחה הפוטנציאלית של המשק יורדת. כלומר יש כל מיני גורמים שיכולים לעשות קפיצות גם בצמיחה הפוטנציאלית, אם כלפי מטה ואם כלפי מעלה. זה מה שקורה: אנחנו מתכנסים לאזור ה-3%, זו הצמיחה הפוטנציאלית של המשק, כאשר הקורונה הורידה אותנו כמובן לצמיחה שלילית משמעותית. אנחנו נראה לכם שהשנה יש פיצוי והתאוששות.

אומרים שאם אנחנו נמשיך להיות בממוצע, סביב 3%, עם גידול באוכלוסייה של 2%, אנחנו בעצם נדרוך במקום ואפילו נלך אחורה.

נכון. זו הצמיחה הכללית. כשמדברים על צמיחה לנפש אז מדינת ישראל מאופיינת בילודה גבוהה ביחס לעולם, לכן בצמיחה לנפש המצב שלנו הוא פחות טוב ממה שרואים כאן בהשוואה בין-לאומית. בצמיחה לנפש שלנו סיימנו במינוס 4.4%. זה עדיין קצת יותר טוב ממה שקיים בממוצע ה-OECD אבל זה כבר מאוד מאוד מצטמצם בגלל שהילודה גורמת לנו – כשמסתכלים על רמת חיים, בסוף התושבים מודדים רמת חיים, הם לא מבינים מה זה צמיחה כללית, ובעגה הכלכלית הצמיחה לנפש מראה מה כל נפש בישראל מקבלת. בצמיחה לנפש, בגלל שיש לנו ילודה גבוהה מאוד, אנחנו רואים שהמצב שלנו פחות טוב.

אם אני מבין נכון את מה שהיושב-ראש אמר, שעל רקע הריבוי הטבעי הגדול, כולל עלייה, כולל עוד מרכיבים, הצמיחה הפוטנציאלית צריכה להיות גבוהה יותר.

הצמיחה הכוללת עולה אבל הצמיחה לנפש יורדת. קודם כול, באופן יחסי למדינות ה-OECD, הצמיחה הפוטנציאלית שלנו, של 3%, היא גבוהה יותר מהצמיחה של המדינות המפותחות. אנחנו גבוהים ביחס לזה. חלק מזה הוא גם בגלל הסיבה הזאת. אבל אם נתקנן את זה לצמיחה לנפש אז המצב שלנו יהיה פחות טוב מאשר כאשר מסתכלים רק על נתוני הצמיחה. כאשר אנחנו מסתכלים גם על ריבוי האוכלוסייה – ולכן הנושא של שוק התעסוקה הוא נושא חשוב, וכאשר מסתכלים על ההון האנושי ועל תוצאות מערכת החינוך בהסתכלות על האוכלוסיות השונות והחלוקה שלהן, אנחנו רואים שיש לנו בעיות מבניות שנצטרך לטפל בהן כמשק כדי שנוכל להמשיך לצמוח בקצבים כפי שאנחנו רוצים. האוכלוסיות שמתרבות, הרבה פעמים אנחנו רואים, לדוגמה באוכלוסייה של בני המיעוטים אנחנו רואים פערים בהישגים של מערכת החינוך בין האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית לבין אוכלוסיית בני המיעוטים. כשמסתכלים על הדמוגרפיה קדימה ועל השילוב שלהם בשוק התעסוקה – ועוד מעט אראה לכם נתונים על שיעור ההשתתפות – הדבר הזה כמובן יעיב בעתיד על מה שיקרה. כנ"ל גם הנושא של שיעור השתתפות של אוכלוסייה חרדית – זה דבר שהוא רלוונטי מאוד כאשר מסתכלים קדימה. לכן הנושא של קצב גידול האוכלוסייה ובאילו אוכלוסיות אנחנו גדלים והדמוגרפיה קדימה, הוא נושא שחשוב לטפל בו מבעוד מועד בתקופה שעוד יש זמן, כי ככל שהזמן עובר כמובן לוקח לא מעט שנים לקבל את ההכשרות של ההון האנושי הרלוונטי, להשתלב בשוק התעסוקה וכולי. אנחנו נגיע לזה.

מבחינת ההסתכלות על המשבר האפידמיולוגי שהיה כאן וההשלכה שלו על המשבר הכלכלי, התרשים הזה קצת מורכב אבל אסביר לכם ונצלח אותו ביחד לדעתי בצורה פשוטה למדי. הנגיף קוביד 19 משפיע מבחינתנו בעיקר על משבר היצע. זה בא לידי ביטוי בהגבלות. כאשר יש את הנגיף ממשלות בעולם, וגם ממשלת ישראל, מה שעשתה, היא הטילה מגבלות על הענפים ועל הפעילות הכלכלית במשק. ההגבלות האלה גורמות לזעזוע של היצע. הדבר הזה מיתרגם לכך, כאשר מדברים על שוק התעסוקה, שהוא השוק שנפגע הכי הרבה במשבר הזה – ועוד מעט אראה לכם נתונים על כך – בעצם הפירמות במשק כאשר עוצרים להן את הפעילות מוציאות עובדים או לחל"ת או לאבטלה. זה בא לידי ביטוי בשוק התעסוקה.

במקביל אותו דבר קרה בעולם. יש מגבלות שמדינות שונות בעולם מטילות, הצמיחה העולמית כמובן יורדת, הסחר העולמי יורד וזה מקטין את הביקושים של המשק שלנו, של הייצוא שלנו. זה גורם לזעזוע ביקוש.

כשאנחנו אומדים את גודל הזעזועים אנחנו בפירוש רואים שהזעזוע המשמעותי ביותר הוא זעזוע היצע, כלומר המשבר הזה הוא בעיקר משבר היצע, יותר מאשר הוא משבר ביקוש.

אנחנו מדברים על עוד דבר שקורה למשקים כשהם עוברים משברים כלכליים – כאשר משק עובר משבר כלכלי, הרבה פעמים הוא גם עובר שינוי מבני, שמשפר חלק מן הדברים בעתיד. במקרה של הקורונה, מבחינת השינויים המבניים שהמשק עובר אנחנו מזהים את כל נושא הדיגיטליות, צריכה מרחוק, עבודה מרחוק, E-commerce. בכל הסוגיות הדיגיטליות המשבר הזה הביא מהר מאוד שינויים שנכפו על המשק ואנחנו חושבים שחלקם יישארו גם בהמשך.

אם נתמקד בשוק התעסוקה, מה שקרה שם – כפי שאמרנו, סקטורים שלמים עצרו את הפעילות שלהם, פירמות הוציאו עובדים לאבטלה. ראינו שבסגרים, בסגר הראשון המובטלים קפצו לאזור 1.5 מיליון, לאחר מכן ראינו חזרה וירידה בהמשך. בכל סגר יש עלייה מסוימת בשיעור האבטלה ולאחר מכן התאוששות, כפי שאציג לכם עוד מעט.

התעסוקה – המדינה נתנה תוכנית כלכלית בהקשר הזה, נתנה חל"ת של דמי אבטלה שכללו את האוכלוסייה של מי שיצאו לחל"ת ואת אוכלוסיית המובטלים, נתנו להם את דמי האבטלה ככלי להבטיח את הכספים ואת הביטחון הסוציאלי של האזרחים. לצד זה נתנו מענקים שהבטיחו לעסקים הוצאות קבועות וגם מענקים סוציאליים לעצמאים, סט שלם של כלים – ארנונה ועוד כלים רבים. התוכנית הכלכלית הזאת גרמה גם לעידוד הביקושים במשק. כל הסט הזה יצר את הפעילות הכלכלית של המשק, שכפי שאמרתי, גם מבנה המשק, שחלק מהענפים היו יותר שרידים למשבר הזה, כמו ההייטק, וגם התוכנית הכלכלית שמצוינת פה, של הרחבות פיסקליות והרחבות מוניטריות, גרמו למשק להמשיך לפעול, עודדו ביקושים ויצרו ודאות גבוהה יותר לציבור ולעסקים על ידי רמות הכנסה מסוימות שהם ידעו שהם יקבלו. הדבר הזה גרם לציבור להמשיך לצרוך ולדעת שיש לו איזו ודאות כלכלית וזה גרם ביחד לעידוד הביקושים.

כשאנחנו מסתכלים על מה קרה במשק בשנת 2020 – לגבי הצריכה הפרטית סיימנו את שנת 2020 במינוס 9.5%. המשבר הזה התבטא בעיקר בירידה של צריכה פרטית. הייבוא הוא תמונת ראי של הצריכה הפרטית. 26% מהצריכה הפרטית זה בעצם המגבלות שהיו על המשק. כלומר לא אפשרו לאזרחים ללכת לקנות מכיוון שהיו מגבלות שלא אפשרו במשך חלק מן הזמן לצרוך ולבצע את פעולות הצריכה הפרטית. גם בהשוואה בין-לאומית אנחנו נפגענו יותר בצריכה הפרטית בהשוואה למדינות המפותחות.

איך את מסבירה את זה?

כי במהלך שנת 2020 היו פה יותר מגבלות לפי מדדי אוקספורד ומדדים אחרים שמדדו את כמות המגבלות במשק המקומי לעומת משקים אחרים. זו אחת הסיבות שהייתה פה ירידה גדולה יותר של הצריכה הפרטית. בפירוש ההשוואה הבין-לאומית הזאת מראה לנו איפה היינו חזקים יותר ואיפה היינו חזקים פחות. בצריכה הפרטית נפגענו יותר. לעומת זה, הייצוא הישראלי, 0.1%, זה תוצאה טובה מאוד בהשוואה בין-לאומית. הייצוא זה החוזקה של המשק הישראלי. הרבה מזה הוא גם ייצוא השירותים של ענף ההייטק, אבל לא רק, גם בייצור הסחורות סיימנו בפלוס 4.4%. כלומר יש לנו נתונים חיוביים לגבי הייצוא.

בצריכה הציבורית, את יכולה להגיד מה מתוך זה קשור לענף הבנייה ומה קשור לשאר?

הצריכה הציבורית שרואים פה, 2.7%, זה קניות ושכר. זה מה שנמצא פה בעצם, בגלל שהחשבונאות הלאומית מסווגת בקנייה הציבורית את הקניות והשכר. את רואה גידול של 2.7%. בנתוני הרבעון הראשון של 2021, אחת הסיבות לכך שעדכנו את תחזיות הצמיחה הייתה בשל ירידה מסוימת שהייתה שם בצריכה הציבורית. צריך לזכור שחבילות הקורונה לאט-לאט יורדות ככל שאנחנו מתקדמים, מן הבחינה הזאת שהחיסונים גרמו לשחרור המשק מן המגבלות ויש התאוששות בשוק, וגם נושא החבילות הכלכליות יורד.

בתוך העוגה איפה ענף הבניין נמצא?

בתוך השקעות, יש שם גם את ההשקעות של הבנייה. חלק מן ההשקעות זה התחלות בנייה. גם חלק מן הצריכה זה נושאים שקשורים בענף הבנייה, אז זה מחולק.

את יכולה להסביר את נושא הייבוא והייצוא, למה את מתייחסת?

הייבוא זה תמונת ראי של הצריכה הפרטית. כשיש מגבלות שלא מאפשרות מספיק לציבור לצרוך וגם יש ירידה בהכנסה - - -

צריכה פרטית זה רק מקומי?

אלה נתונים רק על מדינת ישראל.

רק כשאנחנו הולכים לחנויות וקונים או גם קנייה באתרי האינטרנט?

זה כל הצריכה.

על זה בדיוק רציתי לשאול, הצריכה הפרטית 49.6%. האם יש פילוח מה מתוכה פנימי ומה חיצוני?

לא, אין פילוח.

הייתי מחדד את זה, באותו עניין. כשאת אומרת מינוס 9.5%, הייתי רוצה לדעת בצריכה הפרטית, למשל בחנויות, אנחנו יודעים שהייתה נפילה של חנויות שנסגרו וירדו בעסקים, כי הייבוא שאנחנו עשינו כשקנינו את הקניות שלנו באינטרנט לא משקף מה היה פה בפועל. הסתכלנו על זה שקנינו, היקף הקנייה שלנו ירד. אגב אני לא יודע עד כמה. החנויות נפגעו מזה יותר אבל אם הייתי מסתכל פה רק על החנויות הפרטיות אז הייתה ירידה של עשרות אחוזים יותר ממה שבפועל קרה. השאלה אם יש את הפילוח הזה רק על החנויות, רק על הקניות המקומיות.

אנחנו עובדים ברמת המקרו. זה מה שקרה לכלכלת ישראל בראיית המקרו. אין נתונים כל כך פרטניים כפי שאתם מחפשים, שנמצאים בחשבונאות הלאומית. הרי בסוף אלה נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

להסתכל על כל העסקים זה מקרו.

תנו לי להסביר לכם מה יש וגם להציע לכם מה כן אפשר. אין ממש נתונים על איזה חנויות ספציפיות נפגעו. איפה כן אפשר לקבל נתונים כאלה? אולי זה לא בדיוק מה שאתה שאלת אבל זה נותן אינדיקציות אחרות. דבר ראשון, מבחינת החבילות – יש נתונים ברשות המסים על היקף החבילות, שאנשים מזמינים דרך ה-E-commerce שהם מבצעים בחו"ל, משהו מעל רף המס ולא פטור, ומשלמים עליו מכס ומע"מ – על כך יש לנו נתונים ברשות מסים. זה דבר אחד. דבר שני, לדואר ישראל יש נתונים לגבי היקף החבילות שמגיעות לחו"ל.

אבל זה לא משקף בדיוק את מה שאת אומרת, את ה-9.5%. אם מסתכלים בכללות שהצריכה הפרטית ירדה ב-9.5% אני לא יודע עד כמה זה משקף כי אני לא בטוח שאתם יכולים לדעת על כל הקניות שעשיתי באתרי אינטרנט.

זה נתון אחר, זה נתון צריכה ברמת מקרו. יש נתונים על הכנסות, על צמיחה או על צמיחה שלילית של עסקים.

אתה צודק אבל זה לא משקף. אני לא בטוח שהם יודעים על כל הצריכה הפרטית שעשיתי, אם קניתי עט באינטרנט.

זה כן משקף.

זה צד הביקושים של התמ"ג. יש גם את הצד השני של התמ"ג, שם צריך לחפש.

זה סקרי הלמ"ס.

אני לא מדברת על הרמה שינון אזולאי מדבר עליה אבל פתחת ואמרת, ומבחינתי זה מעניין מאוד, כי בסוף כל הסקירה הזאת בהסתכלות עתידית רוצה להביא לי כלים כדי לראות מה תמונת המצב, מה צריך לעשות, מה קורה עם התעסוקה, מה קורה עם החינוך, מה קורה עם היכולת שלנו לפתח דיגיטציה שתביא קנייה מרחוק, הרחבה של כל מיני תחומים, יכולות וכישורים לאנשים כדי שיוכלו לפתח את עצמם. בהקשר הזה כאן חסר לי הנתון על תמונת המראה שדיברת עליה, אבל בסדר, נשלים אותה.

כששאלת על הייבוא והייצוא, כשהייתה ירידה של 8% בייבוא זה בעצם תמונת ראי של הירידה בצריכה הפרטית. בסופו של דבר יש ירידה בצריכה הפרטית שנבעה, כפי שאמרנו, גם כתוצאה מכך שההכנסות ירדו כאן להרבה מאוד משקי בית, שהרבה מאוד עסקים נפגעו ברמת ההכנסות שלהם וזה גורם לביקושים נמוכים יותר. ומצד שני, יש לנו גם מגבלות היצע, שסגרו קניונים למשך תקופה מסוימת, סגרו אפשרות של הציבור ללכת ולרכוש. אבל בין הסגרים היה גם פיצוי מסוים על זה. אני מראה לכם פה נתון שנתי, בסופו של דבר כשסיימנו את שנת 2020 איך היא נראתה מבחינת נתוני הצריכה הפרטית. הירידה של 9.5% זה נתון משמעותי מאוד גם בהשוואה בין-לאומית, כלומר במדינת ישראל הצריכה הפרטית נפגעה יותר מאשר במרבית המדינות המפותחות. כשמסתכלים על אזור האירו אנחנו רואים שהן נפגעו פחות מאיתנו בצריכה הפרטית.

התחלתי לדבר על הדבר השני שעליו שאלת, שזה הייצוא. הייצוא היה מאוד מאוד חזק בתקופת הקורונה והוא ממשיך להיות חזק עכשיו, ויש לנו בו מספר דברים. אחד זה ענף ההייטק, שהוא חזק מאוד. נראה את זה גם כשנדבר בהמשך על הכנסות המדינה. יש הרבה מאוד הכנסות שמגיעות מתחום ההייטק. לאורך כל שנת הקורונה, גם בשנת 2020 וגם בשנת 2021 אנחנו רואים הרבה מאוד הנפקות, חלק בספאקים, חלק בכלים אחרים, של ענף ההייטק, דבר שהוא הרבה מעל הנורמה שהייתה מקובלת בעבר. אנחנו חושבים שזה מעין הקדמה על חשבון השנים הבאות כי זה מצב שלא נראה שיהיה סיסטנבילי לאורך זמן בראייה של שנים קדימה, שזה יימשך באותו קצב. אבל בהחלט יש כאן ענף שחלקו יצא "נשכר", במירכאות, מן הקורונה. הפתרונות שאנשים נזקקו להם יותר, פתרונות דיגיטליים, מוצרים רלוונטיים שהשימוש בהם גדל ועלה בקורונה, זה דבר אחד שקרה גם לענף ההייטק, ודבר שני, זה ענף שהרבה יותר מסוגל לעבוד מרחוק, היה להם הרבה יותר קל להיות עמידים והם נפגעו פחות, וזה בא לידי ביטוי בייצוא, שעלה יפה מאוד בתקופת הקורונה. סיימנו גם בהשוואה בין-לאומית במקום גבוה בהשוואה למדינות המפותחות האחרות.

כשאנחנו מדברים על הענפים השונים – ראינו איך מצד אחד הייצוא וענף ההייטק וגם ענפים אחרים התאוששו יפה, וגם עכשיו אנחנו רואים את ההתאוששות בתוצר ובצמיחה – מה שמתאושש לאט יותר וכן דורש תשומת לב מיוחדת יותר זה שוק התעסוקה. אתם יכולים לראות שיש שיפור. שיעור התעסוקה טרום הקורונה, בפברואר 20, עמד על 60.9%. לאחר מכן אתם יכולים לראות פה את הירידה בשיעור התעסוקה בסגר הראשון, שהייתה משמעותית מאוד, ועלייה לאחר מכן, התאוששות, לא לאותן רמות שהיינו טרום המשבר. רואים פה את הסגר השני והסגר השלישי, שעוצמתם מבחינת ההשפעה שלהם על שוק העבודה הייתה נמוכה יותר אבל עדיין גרמה לירידה. כל סגר גורם לירידה במספר המועסקים. אפשר לראות אחרי הסגר השלישי את ההתאוששות שחלה. על פי נתון האחרון שהתפרסם, של המחצית הראשונה של חודש יולי, מדובר על 58.2%, שזה קצת נמוך יותר ממה שהיינו קודם. זה אמנם שיפור משמעותי ביחס למקום שבו היינו בסגר הראשון ובסגרים האחרים אבל עדיין זה מספר שהוא נמוך יותר.

יש לך נתונים על התפלגות על פי גילאים? הרי ערכנו המון דיונים, כולל בוועדת הכספים, על גיל 45 ומעלה. אני מתארת לעצמי שיש שנתונים שהבינו את המצב והגבירו ויש אחרים שלא מצליחים להיכנס. חשוב לי מאוד לקבל את הפילוח לפי גילאים.

זה בדיוק מה שאנחנו עושים. יושב לצדי אסף גבע, שאחראי על תחום התעסוקה אצלנו. הם מוציאים בכל חודש סקירה מקיפה מאוד על אפיון האנשים המובטלים, פילוח הגילאים, פילוח לפי מגזרים, פילוח לפי רמות הכנסה. אסף יתייחס לזה. אנחנו גם יכולים לשלוח לכם את הסקירה האחרונה שפרסמנו עכשיו, שמאפיינת את המובטלים של חודש יוני מבחינת רמות ההכנסה שלהם, גילאים שלהם, מגזרים, השכלה. אנחנו עושים ניתוחים מקיפים מאוד על האוכלוסייה הזאת כי זאת סוגיה שחשוב לנו לעקוב אחריה, לזהות את האוכלוסייה ולזהות את הפתרונות הרלוונטיים הנחוצים.

עוד מעט ניתן לאסף להציג את הנתונים שביקשתם, אבל רק כדי שתקבלו את תמונת המצב מבחינת איפה אנחנו נמצאים היום נכון לנתון האחרון שפורסם, בחודש יוני היינו ב-206,000 אנשים שהיו מועסקים בטרום המשבר וכעת אינם מועסקים בשוק העבודה. זו האבטלה העודפת שנוצרה לנו. אני מזכירה לכם שכאשר יצאנו למשבר היינו במשק בתעסוקה מלאה, עם אבטלה חיכוכית באזור ה-130,000–140,000 אנשים שהיו מובטלים. מעבר לאנשים שהיו מובטלים, סדרי הגודל של המספרים הללו, אנחנו אומרים שבחודש יוני עמדנו על עוד 206,000 אנשים שהיו מועסקים ואינם כרגע, ובמחצית הראשונה של חודש יולי הנתון האחרון שפורסם היה 184,000 אנשים. כלומר אתם רואים את השיפור. בסגר השלישי היינו באזור 660,000 אנשים שהיו מועסקים לפני הקורונה ולא היו מועסקים בסגר השלישי. לאחר מכן אתם רואים את השיפור בכל חודש, את ההתאוששות בשוק העבודה.

כלומר היום בסך הכול יש כ-300,000 מובטלים, מה שהיה טרום המשבר ומה שנוסף אחרי המשבר.

סדרי הגודל הם בערך כפי שאתה אומר, 184,000 על פי הנתון האחרון פלוס 130,000–140,000 שהיו מובטלים לפני המשבר. סביר להניח שמבחינת ההיקף המספרי זה בערך ההיקף.

השקף הזה כולל חל"ת? הרי 1,362,000 בסגר הראשון זה אנשים שיצאו לחל"ת. אז התחיל החל"ת.

השקף הזה מתאר את האנשים שהיו מועסקים טרום המשבר ובנקודת הזמן שאתם רואים פה כבר לא היו מועסקים בשוק העבודה. בסגר הראשון אתם רואים 1,362,000 אנשים שהיו מועסקים בעבר ולא היו מועסקים באפריל 2020.

אבל הם יצאו לחל"ת.

אבקש שאסף גבע יציג את הנתונים של התעסוקה.

אתחיל בתשובה לשאלה שנשאלה קודם לגבי הייבוא של חבילות מחו"ל. בשנת 2020 הייתה עלייה משמעותית של ייבוא חבילות, של בערך 35%, אבל זה אחוז קטן מאוד מן הצריכה הפרטית, כך שבמקרו אין לזה משמעות גדולה.

לגבי שוק העבודה, לגבי הגילאים – שתי הקבוצות שאנחנו רואים אצלן ירידה משמעותית בתעסוקה זה הצעירים והמבוגרים מעל גיל 65. בקרב המבוגרים זה בעיקר הגברים. אצל הנשים אנחנו לא רואים משהו מיוחד.

למה?

אין לנו כאן תשובה.

כי הנשים המבוגרות לא היו מועסקות מלכתחילה אז לא רואים עוד ירידה.

אנחנו מדברים על ירידה בשיעור התעסוקה. מלכתחילה אכן היה להן שיעור תעסוקה נמוך יותר, אבל הנשים המבוגרות לא ירדו.

יכול להיות שהנשים הועסקו בעבודה שכל הזמן נצרכת, בגלל שרמת העיסוק שלהן בדרך כלל נמוכה יותר, לצערנו כך קורה. אם נקרא לילד בשמו, לצערנו אנחנו רואים יותר מנקות מאשר מנקים. בגלל זה שיעור התעסוקה שלהן לא ירד. זו הבעיה שלנו כחברה, שבשירותים האלה תמיד נמצאות נשים. זה מקום שתמיד רוצים להעלות אותו. כמובן כל עבודה מכבדת את בעליה, אבל כך נראה. למה יותר נשים? כי הן תמיד ברף הנמוך של המשכורות, כי עדיף היה להוציא אדם לחל"ת שמרוויח משכורת גבוהה יותר מאשר את מי שמשתכר שכר נמוך.

בתקופות הסגרים ראינו שהוציאו יותר נשים, אבל הן גם חזרו אחר כך יותר. בסופו של דבר אין פגיעה גדולה יותר בנשים אלא בגברים, אבל בסגר עצמו ראינו שיצאו יותר נשים החוצה, אבל פשוט הן חזרו לאחר מכן.

לא רק זה, בואו נשים את הדברים על השולחן: אני יודע ממקומות עבודה שונים שהעדיפו להחזיר נשים במשכורות נמוכות יותר ולא את אלה שבמשכורות הגבוהות, לצערנו זה האמת.

האם יש נתונים גם בחלוקה על פי עשירונים?

חשוב שהוא ישלים את הצגת הנתונים.

לא הסתכלנו לפי עשירונים אלא לפי חמישונים. באופן עקבי לאורך כל המשבר, ככל שאנשים מגיעים לעשירון שכר נמוך יותר כך גם ראינו ירידה גדולה יותר בשיעורי התעסוקה.

הם יותר חשופים לפגיעות כלכלית בהקשר התעסוקה?

בקורונה כן.

תמיד כן. אבל אין לנו חלוקה לפי עשירונים, שנדע באמת.

זה חלוקה לפי חמישונים במקום לעשירונים. אפשר להעביר את הנתונים לוועדה.

אשמח שתעבירו את הסקירה שלכם על שוק התעסוקה לחברי הוועדה. תודה רבה.

נעביר. יש שאלות נוספות?

יש לי שאלה לגבי אי-שוויון. אני רוצה להבין באיזה מצב היינו לפני שנכנסנו למשבר ומה המצב היום, גם בעקבות הירידה בשוק התעסוקה באוכלוסיות החלשות וגם ההתערבות המסיבית מאוד של הממשלה שהייתה פה, איך זה השפיע לטובה או לרעה על נושא האי-שוויון. וגם, היות ואנחנו צופים פני התקציב סוף-סוף, חשוב להבין, שמעתי על תחזיות צמיחה יחסית מעודדות מאוד. השאלה אם יש תחזיות שיפור גם בנושא מדדי האי-שוויון.

מבחינת האי-שוויון, מה שראינו שקרה בטרום המשבר, והוצאנו על זה גם סקירות מן האגף שלנו, שהצמיחה חלחלה לשכבות חלשות. זה קרה בעיקר דרך שוק התעסוקה, שראינו שילוב של אוכלוסיות יותר בשוק התעסוקה, העלאה של שכר המינימום וכולי. זה דבר שחלחל לשכבות חלשות, וראינו שזו הייתה תופעה של המשק הישראלי, שהייתה בהשפעה גדולה יותר מאשר מה שקרה בחלק מן המדינות המפותחות האחרות.

איך את מסבירה את זה?

הסברתי, בגלל שוק התעסוקה.

היינו בתעסוקה כמעט מלאה.

הצלחנו לשלב אוכלוסיות.

אבל לגבי האוכלוסיות המוחלשות.

ראינו נתונים טרום הקורונה, שהצמיחה שהייתה פה במשק הצליחה לחלחל לשכבות החלשות, שזה דבר חיובי שקרה בישראל, והוא קרה ביתר שאת לעומת מה שקרה בחלק מן המדינות המפותחות.

איך את מסבירה את זה?

זה מוסבר על ידי זה שאצלנו, מה שהצלחנו מבחינת השינוי שהיה בשוק התעסוקה ושכר המינימום אלה היו הדברים שהסבירו את זה. היו פה כל מיני רפורמות שהוזילו חלק מן המחירים, את יוקר המחיה – היו כל מיני דברים שעזרו לדבר הזה לקרות.

במהלך משבר הקורונה ראינו שהאוכלוסיות שהוציאו אותן משוק העבודה היו אוכלוסיות מוחלשות יותר. ראינו שרמות השכר הממוצע לעובד, לפי רמת השכר שהייתה ב-2019, כשאני מסתכלת על העובדים שיצאו בחודש יוני, הנתונים היו שהשכר הממוצע של העובדים שלא הועסקו, שהוצאו משוק העבודה, היה 7,900 ש"ח לחודש. לעומת זה העובדים שנשארו מועסקים, השכר הממוצע שלהם היה כ-13,000 ש"ח. כלומר פירמות הוציאו את העובדים עם הפריון הנמוך יותר. אנחנו הכלכלנים תמיד אומדים את הפריון על פי רמות השכר, בשוק הפרטי שהוא תחרותי אומדים את רמת הפריון של עובד לפי רמת השכר שלו. הפירמות הוציאו את העובדים עם הפריון הנמוך יותר מחוץ לשוק התעסוקה. זה מראה שמי שנפגע יותר הן האוכלוסיות החלשות יותר וזה מגדיל את אי-השוויון, לשאלת היושב-ראש.

כרגע אנחנו רואים חזרה. אנחנו עוקבים אחר החזרה. הנתון האחרון שאמרתי הוא נכון ליולי 21. אנחנו ממשיכים לעקוב אחר הנתונים האלה כדי לראות מה קורה מבחינת אותה אוכלוסייה שהוצאה ורמות השכר שלה לעומת רמות השכר של המועסקים, כדי לעקוב ולראות מה קורה גם ברמה של אי-השוויון.

אנחנו לא סתם אומרים שנושא שוק העבודה הוא אחד הנושאים החשובים בגלל שמדובר באוכלוסיות חלשות יותר, שסביר להניח לאור רמות השכר שהן גם עם פחות כישורים כדי להשתלב. אחד הדברים שמאפיינים משברים – ופרסמנו את זה גם בסקירות כלכליות ועקבנו אחרי מה שקרה גם במשברים שהיו באירופה ובארצות הברית, גם ב-2008 וגם במשברים הקודמים שהיו – ראינו שאחת התופעות היא שנוצר פער בין משרות פנויות בשוק לבין הכישורים שצריך כדי לאייש את המשרות האלה. יש פרק זמן שמשק עובר הרבה פעמים כדי להכשיר את העובדים ולשלב אותם בחזרה בשוק העבודה. לכן אחד הדברים שנלקחים בחשבון בתקציב, וזה חשוב וצריך לראות שזה יבוצע גם בהמשך, הוא נושא ההשכלה בהקשר גם של אקדמיה, השכלה גבוהה, גם מה"ט, מכללות טכנולוגיות וכל המקצועות הללו, והכשרות מקצועיות כדי לתת את הכלים והכישורים לאותם אנשים לחזור ולהשתלב בשוק העבודה.

אלה הניתוחים. יש משהו שאתה רוצה להוסיף, אסף?

כן. לגבי השאלה מה הוביל לעלייה בשיעור התעסוקה, שאלה שחזרה פעמיים – זה תהליך שרואים אותו למשך 15–20 שנים, כלומר זה לא תהליך של שנה או שנתיים, ומי שמוביל אותו זה נשים. כלומר העלייה היא אצל נשים בטווח ארוך, בכל המגזרים, גם חרדיות וערביות ויהודיות לא חרדיות. זה התהליך שהוביל אצלנו לגידול בתעסוקה בשנים האחרונות.

זה תהליך חשוב מאוד. אגיע אליו בשקף הבא. כפי שתוכלו לראות, אחד האתגרים המרכזיים של המשק קדימה – וכך ציינתי גם בפתיח – הוא הנושא של שוק התעסוקה והדמוגרפיה במדינה ושילוב האוכלוסיות כשמסתכלים מספיק שנים קדימה. מבחינת החלוקה של קבוצות האוכלוסייה בשנת 2020 לעומת שנת 2065, ניתן לראות שהאוכלוסייה הערבית נמצאת באזור 22% בשנת 2065, והאוכלוסייה והחרדית גדלה ל-26%. יש כאן גידול משמעותי מאוד באוכלוסיות שאם נסתכל מה קורה בשיעור התעסוקה בהן עכשיו אז הנושא של נשים ערביות וגברים חרדים, אתם יכולים לראות ששיעור התעסוקה של האוכלוסיות הללו נמוך משמעותית ממה שמקובל במדינות המפותחות ב-OECD, גם ביחס לאוכלוסיות האחרות בישראל אבל גם ביחס למה שמקובל מבחינת ממוצע המדינות המפותחות.

לא בגלל שנשים ערביות לא רוצות לעבוד.

עוד לא אמרתי למה. אני רק מציינת עובדה. נתון נוסף שפרסמנו ומדאיג אותנו מאוד הוא של גברים ערבים. הנתון שאתם רואים פה עדיין נמוך מממוצע ה-OECD אבל התופעה שהדאיגה אותנו היא שראינו שמשנת 2018 ועד עכשיו הייתה ירידה, שהחלה טרום משבר הקורונה, של 5 נקודות אחוז, ירידה בשיעור התעסוקה של גברים ערבים. זה דבר שמדאיג אותנו מאוד. כשמסתכלים קדימה אנחנו תמיד רוצים לראות מגמות חיוביות. כפי שאמר אסף, לאורך עשרות שנים מה שהוביל אותנו זה המגמה של הגברת שיעורי ההשתתפות של נשים בישראל, לכן אנחנו מודאגים מאוד כאשר אנחנו רואים שינוי מגמה של גברים ערבים. בשנים האחרונות, עוד טרום הקורונה, התחלנו לראות ירידה של 5 נקודות אחוז. זה דבר שמדאיג אותנו מאוד בראייה של שוק העבודה.

הנקודות שחשוב לציין זה, ראשית, טיפול בהקשר הזה, שמתחיל מהון אנושי, קודם כול מרמות של מערכת חינוך והון אנושי ופיתוח כישורים של אוכלוסיות, שזה רלוונטי מאוד גם למגזר הערבי וגם למגזר החרדי, ושנית, שהשילוב הזה צריך להיעשות – כפי שנאמר כאן, מה שהוביל את השיפור במשק הישראלי זה אוכלוסיית הנשים, אז צריך לראות שהנשים לא נפגעות מהשילוב הזה.

אני רוצה להתייחס לנקודה הספציפית הזאת.

אם אוכל רק להשלים ואז נפתח את הנושא הזה לשאלות. זה מחקר שפרסמנו שנעשה על ידי הצוות של אסף. אתה רוצה להציג אותו?

רואים פה סימולציה, מה יקרה לצמיחה הכלכלית, כלומר לתוצר, ומה יקרה לאי-שוויון בשני תרחישים: בהמשך המגמות הנוכחיות, ומה קורה כאשר סוגרים את הפערים אבל זה ייקח זמן רב, למשל עד 2065. זה תרחיש שהוא אולי לא הכי מציאותי אבל בואו נגיד שזה נותן לנו את הטווח. התוצאות הן שמבחינת הצמיחה אנחנו מגדילים את הצמיחה לנפש בכמעט נקודת אחוז, שהמשמעות של זה, זה מעביר אותנו למשהו שהוא מעל קנדה ופינלנד מבחינת התוצר לנפש, ומבחינת האי-שוויון זה מגדיל לנו את מדד ג'יני ב-0.12%. זה לא אומר הרבה, אבל רק נגיד כדי שנבין את המשמעות של המספרים שב-OECD, במדינות המפותחות הטווח בין המדינה הכי לא שוויונית לבין הכי שוויונית הוא 0.18%. כלומר 0.12% זה הרבה מאוד גם מבחינת הקטנת האי-שוויון.

זה נועד להבליט בפן הכלכלי גם של הצמיחה וגם של חלוקת ההכנסות במדינה ואי-השוויון שעליו שאל היושב-ראש כמה חשוב לשלב את האוכלוסיות הללו בראייה קדימה, כי זה משהו שבסופו של דבר יורגש על ידי כל אחד ואחד במדינת ישראל, כי הצמיחה לנפש – כפי שאמרנו: לוקחים את הצמיחה, מחלקים למספר הנפשות, יש פה גם הרבה מאוד נפשות. אם לא נדע לטפל, ההבדל בין 2.5% ל-3.4%, כלומר קרוב לאחוז בצמיחה, זה דבר משמעותי מאוד בצמיחה בנפש וגם בנושא של אי-שוויון.

אני רוצה ברשותך לחזור לשקף הקודם. אני באופן אישי מ-2013–2014 מתריעה בפני אגף התקציבים וגם בפני משרדים אחרים בנושא הזה ספציפית בנוגע לערביות וערבים. מה שקורה היום הוא שיותר ויותר ערביות משתלבות בשוק התעסוקה. אבל גם אם תסתכלו על המספרים האחרונים של סטודנטים ערבים בטכניון, 60% הם נשים ערביות, שזה מבורך, אבל מצד שני זה קטסטרופה עבור גברים. יש מגמה הולכת וגדלה של חוסר מעש, של בחורים צעירים בתחילת שנות העשרים שלהם שהם לא באקדמיה וגם אין להם תעסוקה. אם המדינה, משרד האוצר ומשרד הכלכלה לא ייקחו דווקא את הבנים ויבנו עבורם תוכניות, מבחינתי זה סימן מסוכן מאוד. זה לתשומת לבכם. לגבי הערביות אני לא דואגת.

תוך 20 דקות אנחנו צריכים לסיים אז קחו את זה בחשבון.

שילוב האוכלוסיות בשוק העבודה, ואת גם אומרת שאנחנו לא רוצים לפגוע, להרים אוכלוסייה אחת על חשבון אוכלוסייה קיימת שעובדת.

קודם כול, לגבי השוויוניות בכלל – ראינו שבאוכלוסייה החרדית, ואני חושב שגם בערבית, שיעור התעסוקה עולה, אבל בשוויוניות הוא לא עולה, הוא רק יורד. יש שם יעדים שהממשלה קבעה ועדיין לא ראינו שהגיעו אליהם. הפערים עדיין עצומים. היה פה הנציב והראה לנו את הפערים, וגם בדוח מבקר המדינה ראינו את זה.

דבר נוסף שעליו אני שואל אותך, בימים אלה אמורים לצאת תבחינים של מעונות היום. כאשר המדיניות היא להוציא את הגברים לעבודה אז אוטומטית הנשים לא ייצאו לעבודה. אם אצטרך להוציא את הגבר, האישה תצטרך לשמור על הילדים בבית. אז מה עשיתם בזה? את רוצה לתת מצד אחד מענה לגברים שייצאו לעבוד, ומצד שני אתם פוגעים בנשים, שגם כך עובדות ועכשיו יצטרכו להישאר בבית. יש כאן פגיעה וזה סותר את מה שאתם רוצים לומר.

אין לנו פה את השקף הזה אבל ערכנו בדיקה כזו לגבי מה קרה ב-2013–2014.

מה שקרה ב-2013 שונה מן הפעם הזאת. את זוכרת מה היה ב-2013?

אני רוצה לענות. זיהינו על פי הנתונים הקודמים ששיעור התעסוקה גם של הנשים המשיך לעלות וגם של הגברים עלה. אנחנו אנשי מחקר וכלכלה, אנחנו מסתכלים על הנתונים ורואים מה היה. הנתונים מראים שכן שיעורי התעסוקה של האוכלוסיות המשיכו לגדול.

אני מכיר את הטענה הזאת.

אנחנו כמובן מעוניינים ששיעור התעסוקה של שתי האוכלוסיות ימשיך לגדול.

אני בטוח שאתם מעוניינים. אגב, אני מעוניין פחות, אני מעוניין שהגברים יישארו וילמדו ומבין הנשים מי שתרצה לצאת לעבוד תצא לעבוד.

לגבי 2013 – אני מכיר את הנתונים. עכשיו יש דבר אחד שונה מאשר היה ב-2013. ב-2013 הייתה אפשרות לצאת לעבוד גם רק שעתיים. אברך יצא לעבוד אחרי שעות הכולל שלו, סיים את שעות הכולל שלו ברצף ובשעה 5 הוא יצא לעבוד. אני רוצה לספר לך שהיו כאלה שעבדו כמנקי מדרגות, היו כאלה שעבדו במשלוחים – יצאו ועבדו בצורה כזאת. היום אתם אומרים: לא, הוא לא יוכל להמשיך ללמוד, הוא יצטרך לצאת לעבוד לפחות 36 או 24 שעות, הוא יצטרך לעבוד בין חצי משרה למשרה מלאה. לכן זה שונה. כשאתם אומרים לו שיעשה את זה במשרה מלאה, אני אומר לכם שזה יהיה דבר שונה, זה יהיה דבר אחר, אנשים לא יצאו לעבוד. קודם כול אתם תורידו את הרמה של האנשים בתעסוקה ואם לא ייצאו לעבוד אז רק נתתם מכה ולא נתתם תרופה.

אני מבקשת להגיד על זה משהו, גם אני רוצה להשתתף בדיון. ינון דיבר על זה. עם כל הכבוד לכך שהוא חרדי, זה לא אומר שלי לא אכפת מחרדים. אני גם רוצה להגיד משהו.

אין בעיה, לכולם אכפת מכולם רק יש לנו לראות עוד חצי מצגת, יש לנו רבע שעה כדי לסיים.

אני מתעקשת לדבר.

בינתיים אני מנהל את הדיון הזה ולא את. אתן לך לדבר בהמשך כאשר אתן לך את רשות הדיבור. יש פה עוד חצי מצגת. בסיכום הדברים אתן לחברי הכנסת לדבר ואז תגידו מה שאתם רוצים.

אני רוצה לראות מי ידבר כאשר לא נתת לי.

נעשה את זה מהר כי אין הרבה זמן. הנתונים כרגע: יש גידול בסך המשרות בפועל אבל אתם יכולים לראות שהביקוש לעובדים במשק עדיין נמוך. זה אתגר שאנחנו צריכים לטפל בו על ידי צמיחה ועל ידי עידוד יצירת משרות וכולי.

אלה הנתונים של הצמיחה העולמית. הצגתי לכם בשקף השני מה קורה בעולם. מבחינת נתוני הצמיחה, סיימנו את שנת 2020 בצמיחה עולמית של מינוס 3.2% לפי ה-IMF, ובשנת 2021 הצמיחה הצפויה היא 6%. כלומר גם העולם, בדומה אלינו, מתאושש והדבר הזה כמובן משפיע גם עלינו. אותו דבר בסחר העולמי, אנחנו רואים את ההתאוששות. זה חלק מהתחזיות גם של המשק הישראלי.

כשאנחנו מדברים על הצמיחה בישראל אנחנו מדברים על ההתאוששות בשנת 2021 שמורכבת משלושה וקטורים מרכזיים: התאוששות צפויה בעולם – מה שעכשיו הראינו לכם, גם הסחר העולמי, גם התוצר העולמי מתאוששים והדבר הזה משמעותי מאוד גם עבורנו; ענף ההייטק ושוק ההון – אנחנו נמצאים במדדי שיא של מדד הנאסד"ק, SNP500. אנחנו רואים מה קורה מבחינת מדדי שוק ההון, מספרי שיא של הנפקות של חברות הייטק ישראליות, דבר שתורם מאוד להכנסות המדינה ממסים במהלך שנת 2021 וגם בשנת 2020; והביקושים הכבושים – נתנו תוכנית כלכלית ענפה מאוד, שהוסיפה הרבה מאוד הכנסות למשקי הבית. היו מגבלות שלא יכלו להוציא את כל הסכומים. ראינו את החיסכון הפרטי הנקי במשק עולה בקרוב לשמונה נקודות אחוז. כל הכסף הנזיל הזה בעצם מחפש כרגע מקומות לצאת. הדבר הזה יגדיל לנו מאוד את הצריכה הפרטית. להערכתנו הצמיחה תהיה מונעת מצריכה פרטית. אנחנו נראה את זה גם במקומות נוספים שדיברתם עליהם קודם: הנדל"ן וכולי ותחומים רלוונטיים.

כשאנחנו מסתכלים כאינדיקטור על נתוני המע"מ של יוני 21 לעומת יוני 19 – אנחנו בכוונה משווים ל-19 כי אנחנו רוצים לראות איך זה בהשוואה לשנה רגילה, לא שנת הקורונה – ההתאוששות בשנת 21 יפה מאוד בהשוואה למצב לפני הקורונה. אתם יכולים לראות שמרבית הענפים מתאוששים בקצבים יפים מאוד. השקף הזה נועד להגיד שהמשק מתאושש וגם להראות לכם שהמשבר הוא דיפרנציאלי. יש ענפים שמתאוששים יותר.

למטה זה 2019?

כן, למטה זה 2019 והחלוקה ב-2019. זה גם עונה על השאלה ששאלתם לגבי מה קורה אם מנכים את ההייטק. זה מראה לכם איך הענפים השונים, לא רק ההייטק, איך כלל הענפים מתאוששים כרגע, אבל הוא מראה לכם גם שהמשבר הוא דיפרנציאלי. הוא מראה שלמשל התחום של אמנות ובידור מתאושש הרבה יותר לאט, הוא עדיין נמצא במקום נמוך יותר ממה שהוא היה בשנת 2019. אתם רואים פה את הקצב האטי יותר של חלק מן הענפים לעומת הקצב המהיר מאוד של יתר הענפים, אבל מרבית ענפי המשק בהתאוששות מלאה, בצמיחה יפה מאוד. אנחנו במקום חיובי מאוד מבחינת הצמיחה בשנת 2021.

פעילות הנדל"ן בעצם מבטאת היום את כל עליית המחירים? אפשר לחבר את זה? או שאני לא מבין את הגרף?

פעילות הנדל"ן פה היא גם שטחי השכרות של הקניונים הגדולים, זה לא רק מה שאתה רוצה לדבר עליו, שוק הדיור של משקי הבית, אבל בפירוש אתה רואה כאן גם את זה וגם את ההתאוששות שיש בכל ענף הנדל"ן.

כל הדברים הללו מובילים אותנו לתחזית הצמיחה. תחזית הצמיחה שלנו לשנת 2021 מדברת על צמיחה חיובית משמעותית של 5.1%, שהיא מונעת מצריכה פרטית. אם קודם הראיתי לכם שנפגענו ב-2020 מאוד בצריכה הפרטית, עכשיו אנחנו מראים לכם שהצריכה הפרטית חוזרת בערך לאותן רמות שהיו טרום המשבר. ירדנו במינוס 9.5%, אנחנו עולים עכשיו ב-10.2%. זו התחזית שלנו.

גם הייצוא ממשיך להיות חזק, 6.9%; צריכה ציבורית 4%; השקעות 2.2%. השקעות בדרך כלל חוזרות קצת לאט יותר לכן גם בתקציב המדינה אנחנו מכניסים הרבה מאוד השקעות ציבוריות בתחומי התשתיות וכולי כדי לעודד את ההשקעות במשק.

התמונה שאתם רואים פה היא בסך הכול חיובית מאוד של התוצר ושל הענפים השונים במשק, כאשר אני שמה כוכבית על שוק התעסוקה, שהקדשנו לו קודם הרבה זמן, כי שם ההתאוששות אטית יותר, בשונה מן התוצר.

כשאנחנו מסתכלים על השנים קדימה, כפי שהסברתי קודם, התחזית שלנו – זה הקו הצהוב – התחזית טרום המשבר הייתה שמגיעים לצמיחה הפוטנציאלית שלנו בסביבות 3%. אתם רואים שאנחנו מתכנסים בקו הכחול – זה התחזית המעודכנת אחרי משבר הקורונה, כאשר סיימנו במינוס 2.6%. השנה אנחנו מעריכים שנהיה בפלוס 5.1%, בשנה הבאה ב-4.7%, ולאט-לאט אנחנו מתכנסים חזרה לאזור ה-3%.

כשמסתכלים על הגרף הימני, זה מה שקרה לתוצר במשק. אם מסתכלים על הנקודה שיצאנו ממנה בשנת 2019 לפני המשבר, אפשר לראות שירדנו משמעותית, איבדנו הרבה מן התוצר ואז אנחנו מתחילים לעלות. אתם יכולים לראות שלמרות שהצמיחה שלנו היא 5.1% ו-4.7% יש לנו אובדן תוצר שממשיך איתנו. המטרה שלנו על ידי כל הרפורמות שמבוצעות, חוק ההסדרים, התקציב וכולי היא בעצם בטווח ארוך יותר שהקו הכחול כמה שיותר יעלה למעלה כדי לצמצם את אובדן התוצר. זה חשיבות הצמיחה בראייה קדימה.

אני מבקש שתדלגי לשקף 30, שבעצם מסכם את שני השקפים הקודמים.

נלך לשקף 29 כי שקף 30 לא מראה את שנת 2021. מבחינת הכנסות המדינה ממסים, אנחנו לוקחים את תחזית המקרו שלנו של הצמיחה ומתרגמים אותה להכנסות המדינה ממסים. כפי שאתם יכולים לראות פה, יש גידול משמעותי מאוד בהכנסות המדינה ממסים. אנחנו רואים את זה בסגרים עצמם. מה שמגיב הכי מהר והכי חזק זה המסים העקיפים, המע"מ, זה מה שאמרנו הקודם: הצריכה הפרטית שנפגעה. רואים מע"מ, רואים בלו על הנסיעות שמפסיקות, רואים ירידה, ומייד אחרי הסגרים רואים התאוששות יפה מאוד, גם במסים העקיפים.

במסים הישירים מה שהשפיע מאוד זה ההייטק, הרבה מאוד כסף שמגיע, גם מס חברות, גם מן האופציות של מה שממומש. בענף ההייטק יש לנו הרבה מאוד הכנסות ממסים שהוא מוסיף לנו. לכן אנחנו רואים שבשנת 2021 אנחנו מתאוששים מעבר לתוואי של הכנסות המדינה ממסים שצפינו קודם. יש פה עלייה משמעותית מאוד. סיימנו את שנת 2020 עם 310.9 מיליארד שקלים ואנחנו צופים שבשנת 2021 נהיה ב-361.4 מיליארד שקלים. מעבר לזה יש הכנסות אחרות, מביטוח לאומי ועוד כל מיני דברים, שמוסיפות לזה עוד 25.6 מיליארד שקלים. כך שאת שנת 2021 אנחנו צפויים לסיים ב-387 מיליארד שקלים. התחזית הזו נכנסת כדי לחשב את הגירעון, ביחד עם מה שיגיע אליכם עם התקציב, זו תחזית ההכנסות, ביחד עם תחזית ההוצאות בהתאם לאישור. זה מה שנותן את הגירעון הצפוי.

כשמסתכלים על השנים קדימה, שנת 2022 עד שנת 2025, בהתאם לנומרטור שמחייב אותנו גם להסתכל על השנים קדימה, תחזית ההכנסות שלנו מדברת בשנת 2022 על 394.3 מיליארד שקלים, לאחר מכן 415.9 מיליארד שקלים, וכך הלאה, בהתאם לטבלה שאתם רואים. המשמעות של זה היא מסים יפים מאוד, גידול יפה מאוד בהכנסות.

כל זה בהנחה שאין עוד סגרים, שאין וריאנט נוסף שנכנס וגורם לפעולות נוספות של ממשלה. זה בהנחה שכל הנושא של אינפלציה, מה שקורה במדינה ובארצות הברית וההשלכות של זה, שזה בהתאם לתחזיות הנוכחיות שלנו. כל מה שקשור בהשפעה ממתנת על צריכה פרטית משינוי מערכי התמיכה, שזה מתנהג כפי שאנחנו מניחים. יש פה הרבה מאוד סיכונים לתחזית, שאנחנו תמיד מציינים. יש סיכונים שיכולים להוריד את התחזית, יש סיכונים שיכולים לשפר את התחזית. אנחנו תמיד מציגים את כל הסיכונים, אבל מה שראיתם זה התרחיש המרכזי שלנו כרגע. אלה הנתונים שעל בסיסם נבנה תקציב המדינה.

תודה רבה. התייחסות של חברי הכנסת.

אני רוצה לחזור לשקף על העסקת אוכלוסיות, דווקא בהקשר לחברה החרדית, וזה בוודאי יכול להתחבר גם לעוד חברות. ב-2013, כאשר ביטלו את תקציב הישיבות, הייתה עלייה בתעסוקת חרדים, אבל זה חזר חלילה – ושאלתי קודם על העשירונים – גם בגלל שהשאלה היא איזו העסקה. פה זה העניין שאני רוצה להתעקש עליו. העסקה בשכר נמוך, שברגע שמשתנה הקואליציה הכול חוזר חלילה – זו סוגיה דרמטית מאוד, גם בשביל לא לייצר משפחות עובדות ועניות. לכן מה שאמר פה ינון הוא חשוב מאוד. מן ההיכרות שלי עם החברה החרדית – והתפיסה שלי שונה משל ינון, אני חושבת שכן צריך להוציא לחברה הכללית וצריך לעבוד, אני לא חושבת שצריך לממן ישיבות באופן שבו זה מתבצע בישראל. אני לחלוטין מסכימה עם השינוי שנדרש, אני רק חושבת שכאשר האוצר עושה משהו באבחה חד-פעמית, בצורה שהיא ללא הסתגלות, הוא מייצר גם מגמות שאחר כך מתהפכות חזרה. אני אפילו לא מדברת על מה שיינון דיבר, על תעסוקת נשים ועל הפגיעה המיידית בתעסוקת נשים בהקשר הזה, אלא פשוט כי המגמות האלה מתהפכות עלינו כל פעם מחדש. אם אנחנו מסתכלים על זה עכשיו, הסוגיה היא הטמעת התעסוקה האיכותית לחברה החרדית עכשיו וקדימה. אין שום סיבה שהמגמה תתהפך כאשר תשתנה מדיניות. זה באחריותנו, לייצר הכשרות והשקעה בהכשרות כאלה.

בהקשר של המעונות – הוצאה של אוכלוסיות החוצה לעבודה מחייבת אותנו להבין את סוגיית הטיפול בילדים. חברות שקצב הילודה שלהן הוא סדרתי, בהקשר הזה שבכל כמה שנים יש ילד, לא משתלם להן לצאת לעבוד. כאשר חינוך עולה כפי שעולה להיות מועסקת בשכר מינימום בחצי משרה – זה לא נתפס. זה שומר על הנשים מחוץ למעגל התעסוקה. חייבים להתמודד עם העניין הזה, שזה פוגע בפריון. ברור לי שלא נפתור את זה בתקציב הנוכחי, אני מבינה שכרגע לא יהיה חינוך חינם לגיל הרך מגיל שלוש או מגיל חצי שנה. אני רק אומרת שאי אפשר להתעלם מן הסיבות של חברות לא לצאת לעבוד. זה לא הכול עולם התורה, לא הכול הוא רק שם. יש גם הרבה סיבות שקשורות במדיניות הכלכלית שלנו. לכן אני מתחברת חלקית אל מה שאמר ינון בהקשר הזה.

אני מבקשת התייחסות, האם אנחנו הולכים להשקיע בתעסוקה איכותית, שהיא בתעסוקה בשכר שהוא משמעותית גבוה משכר המינימום עבור אוכלוסיות שאנחנו מגדירים אותן כאוכלוסיות יעד? החברה הערבית, החברה החרדית. נפגשתי היום עם סגן השר יאיר גולן ודיברנו על זה, על החברה הערבית. זה אינטרס שלנו לחלוטין להשקיע במקומות האלה בתעסוקה איכותית.

אנחנו בהחלט שמים את זה כנושא שאנחנו מטפלים בו. הממשלה הגדירה יעדים גם בהקשר למשל של ענפים עם פריון גבוה. גם בהייטק, לדוגמה, קבעו יעדים לחרדים ולערבים.

קבעו יעדים על פי החלטת הממשלה שהייתה של 7%, 13% לערבים? על פי זה נקבעו היעדים?

לוות"ת עצמה יש יעדים והם גם מפרסמים אותם.

יש יעדים שהממשלה החליטה עליהם בהחלטות הממשלה. האם מתכוונים ליעדים האלה או ליעדים פחותים יותר?

יש גם את היעדים שהממשלה מציבה וגם הגופים עצמם מבינים את החשיבות הרבה שיש בשילוב אוכלוסיות בפריון גבוה. בסוף זה גם מה שיעזור לצמצם אי-שוויון.

וגם מבחינת רמת שכר.

פריון גבוה זה אומר רמת שכר גבוהה.

וגם גיוס עובדים מן המגזר החרדי והערבי.

אנחנו הכלכלנים אומדים פריון על ידי רמות שכר. כשאנחנו מדברים על לשלב אותם בענפים עם פריון גבוה הכוונה היא לשלב אותם ברמות שכר גבוהות.

היום זה לא כך.

בהחלט יש הסתכלות, ואמרתי גם קודם, שצריך לשים דגש על שילוב של השכלה גבוהה – בהשכלה גבוהה יש תשואה גבוהה יחסית להשכלה; על מה"ט – יש לו תשואה יפה מאוד להשכלה. אנחנו בדקנו את התשואה להשכלה במה"ט, זה נותן שכר יפה מאוד ושילוב בשכר יפה; הכשרות מקצועיות – חלק ממה שעושה חוק ההסדרים זה להבטיח שההכשרות שימשיכו להתקיים יהיו כאלה שיוכלו להבטיח לאנשים לקבל שכר גבוה יותר ולהבטיח תעסוקה והשתלבות במקומות עם שכר גבוה יותר, כלומר תשואה להשכלה של 6%. הייתה ועדה שישבה על זה לקראת 2030, שהמליצה על זה, וכרגע חוק ההסדרים לוקח את זה צעד קדימה.

לוקחים בחשבון גם את ההעלאה שתהיה בגלל הרפורמה עם החברה החרדית? לוקחים בחשבון תגבור של הדבר הזה?

הנושא הזה לגמרי נלקח בחשבון, הוא לגמרי אחד מן היעדים שנמצאים על השולחן. רוצים לראות את השילוב של האוכלוסיות במקומות שיש להם כישורים גבוהים יותר, הון אנושי טוב יותר ושילוב עם פריון גבוה יותר. זו השאיפה. אנחנו חושבים גם ברמה הכלכלית, לשם אנחנו מכוונים, לשלב כמובן ולצמצם את אי-השוויון גם על ידי זה.

אני רוצה לחזור לשקף על שלושת הווקטורים. כשכלכלנים מציגים בפניי שקפים כאלה אני אומרת: אללה יוסתור, כי יש המון חוסר ודאות, יש המון השערות שהן מאוד מאוד אופטימיות. בכל אחד מן הטורים האלה יש המון סימני שאלה.

למשל כל הנושא שהתאוששות צפויה בעולם – ואולי לא תהיה התאוששות? אולי במהלך חמש השנים הבאות נמשיך לחיות בצל הקורונה ונלוותיה?

לגבי נושא שוק ההון וענף ההייטק – אני מזכירה לכם שהכלכלה העולמית עברה כמה וכמה בועות פיננסיות שהתפוצצו, גם בהייטק אבל גם בנדל"ן.

בביקושים אני כל הזמן רוצה להזכיר לנו שעם כל הכבוד לצריכה ולחשיבות של מרכיב הצריכה בכלכלה, אבל ייצור זה מה שבאמת צריך להניע את הכלכלה ולא להסתמך יותר מדי על הצריכה הפרטית.

חברים, התייחסויות קצרות, בבקשה.

אתם בעצמכם כותבים שכל ההייטק נמצא היום בשיאו ומברכים על כך. ראיתי גם בתקציב פרק שלם שהוקדש להייטק, איך אנחנו מעודדים עוד ועוד. אולי נתחיל לעודד פחות את ההייטק, כי הוא כבר נמצא וזה כבר גלגלים שמניעים את עצמם, ונשקיע יותר בייצור המקומי שלנו, להחזיר קצת ייצור לארץ, את הידיים העובדות. אנחנו יודעים שיש מי שלא הולכים להייטק אבל שיהיו ידיים עובדות פה בארץ במפעלים שעזבו, לתת דווקא במקומות האלה, דווקא בפריפריה. אני חושב שאם נשקיע את הכסף הזה פה בארץ אנחנו יכולים להגיע לשוק עבודה פורה יותר מאשר כל דבר אחד.

ראשית אני רוצה להגיד לכם באמת תודה על הסקירה הטובה, שנתנה כיוונים למחשבה ונתנה לנו כלים. הצפתם לי את הבעיה המהותית כאן, הכלי המרכזי שקיבלתי שצריך לטפל בו זה באמת הקטע בין הביקוש להיצע של העובדים. לא רק ההיצע אלא ההיצע בהקשר של מה אנחנו מביאים. יש לנו אוכלוסייה שלמה שלא יכולה להתמודד בשוק עם מה שנדרש ולא פתחנו גם אליה. בהסתכלות עתידית – אני מקווה שהדברים שלי מובנים – עם קצב העלייה והצורך לספק תעסוקה ולהכניס את כל המגזרים, גברים ונשים לשוק, כל ההסללה הזאת חייבת להיות מגיל צעיר. זאת אומרת החינוך והמענה חייב להיות. זה דבר שנבדוק אותו. בחלק מזה נבנו הפערים.

הדבר השני שעולה לי כאן הוא מדד אי-השוויון. לא משנה כמה אתם מראים לי שהנתונים משתפרים, בנתון של אי-השוויון, למשל בין גברים לנשים, אנחנו רואים שיש כאן פער שהולך וגדל וגדל. ככל שהמדדים גבוהים יותר בצמיחה יש יותר אוכלוסיות מוחלשות שנפגעות מזה. אני מסתכלת על הצמיחה בנדל"ן – יש כאלה שדיור בר-השגה לא רלוונטי עבורם. כלומר אלה שהם חזקים וטובים ממשיכים לקנות, להתפתח, אם זה במסחר ואם זה בפרטי. זה בעיה שלנו פה שצריך לטפל בה.

הדבר האחרון, הצגתם את השקף האחרון וחסרות לי בו המגמות. אי אפשר להגיד: אלה איומים, אלה סיכונים, אלה הזדמנויות, ובהינתן שלא תהיה קורונה ולא יהיה וריאנט – אנחנו נמצאים במציאות שכל הזמן אומרים שצריך להמשיך לחיות בצד זה. חשוב לי לראות ניתוח שמניח את זה ואומר במה צריך לטפל. זה השקף שחסר לי ואשמח להשלמה או לתשובה בקשר אליו, אם יש אותה.

אני פספסתי את ההתחלה. אותי מעניינים שני נושאים: עסקים קטנים ותיירות.

גם העסקים הקטנים, שהם מנוע צמיחה ישראלי, בכל שנה הרי נפתחים ונסגרים עסקים קטנים אבל השנה נסגרים יותר עסקים קטנים. השאלה איך זה אמור להשפיע על הכנסות המדינה, כי בסוף כך יקרה.

בנושא התיירות אנחנו עדיין לא יודעים מה יקרה, אנחנו נמצאים בין דמדומים. אם התיירות היוצאת והנכנסת – הרי נראה לי שגם בעולם לא יודעים מה קורה עם התיירות כי חלק מזה שאנשים נוסעים וחוזרים תלוי גם במה יהיה פתוח ומה יהיה סגור, לא רק האם המדינות פתוחות או סגורות, גם המקומות, האטרקציות בכל מדינה ומדינה. כאן מעניין אותי איך אתם רואים את זה, לא רק בהקשר למצב התיירות בישראל אלא בכלל, לגבי התיירות הגלובלית. מה הולך להיות שם? האם זה הולך לחזור לשנות השמונים? איפה זה עומד בין שנות השמונים להיום ברמת המצב העולמי? אם יש לכם משהו להגיד על זה.

לגבי התיירות – אנחנו מניחים שיש הפסד של בערך 1.5% תוצר, זה החלק שאנחנו מניחים שהתיירות תיפגע. מבחינת המשק המקומי בתחזית שלנו - - -

והתעופה?

זה בתוך התיירות.

לפעמים שמים אותה בתחבורה, לפעמים היא בתיירות.

מבחינת ההסתכלות שלנו, כפי שאמרתי, הקורונה פוגעת דיפרנציאלית. יש ענפים שנפגעים יותר. תיירות זה אחד הענפים כמובן, מי שנשען על תיירות חוץ ולא תיירות פנים כמובן יש פגיעה. זה דבר שכפי שציינת קיים גם בעולם ולא רק בישראל. לאף אחד אין ודאות קדימה מה יקרה כי זה תלוי במדיניות של הממשלות השונות בעולם ואין כרגע ודאות בהקשר הזה.

אולי תארגנו ועידות עולמיות על זה, כי זה ממש גלובלי, איך מתמודדים עם זה. את אומרת שכל מדינה מתמודדת בעצמה אבל בסוף יש פה איזה פן גלובלי.

לא אמרתי שההתמודדות היא של כל מדינה. ההתמודדות נעשית – יש גם במדינת ישראל וגם כחלק מן התקציב מוקצה כסף עם משרד התיירות, אלה תוכניות שאנחנו שמים בתוך התקציב כדי להתמודד בתוך מדינת ישראל עם הסוגיה הזו. לכן היא בהחלט מקבלת התייחסות.

ברמה של הפגיעה המשקית, בהחלט זה דבר שנלקח בחשבון מבחינת ההסתכלות על הצמיחה ועל הפגיעה המשקית. שני ההיבטים נמצאים פה בהקשר הזה.

לגבי השאלה על תעסוקה ואי-שוויון ואוכלוסיות מוחלשות – כפי שאמרתי, הנתון שפרסמנו גם קודם, שהצמיחה כאן חלחלה לשכבות חלשות, זה דבר חשוב מאוד וזה דבר שאנחנו חושבים שחשוב לדעת להתייחס אליו. זה נתון שהיה יוצא דופן גם בהשוואה בין-לאומית, זה היה דבר חיובי מאוד בהקשר של המשק הישראלי.

מבחינת מה שאמרת שחסר לך קדימה – התרחיש והמגמות שתיארנו בהחלט לוקחים בחשבון את התרחיש השכיח, כולל הפגיעה בתיירות והפגיעה הדיפרנציאלית, שהקורונה ממשיכה להיות כאן אבל היא לא ממשיכה להיות פה בסגרים. ציינו את זה ואמרנו שאם הממשלה תחליט על סגר אנחנו תמיד שמים את העלויות הכלכליות המשקיות. האגף שלי מפרסם את העלויות האלה, ברגע שמקבלים זה מפורסם ואז אתם תדעו.

יש לכם תרחיש של סגר? אשמח לקבל.

קודם צריך להחליט מה המודל ואיזה סגר ואז אנחנו מציגים את המשמעויות ומפרסמים.

לגבי מה שדובר כאן על שלושה וקטורים ומה שמדאיג אותך – מה שאת אומרת הוא בוודאי נכון, שיש אי-ודאות. בסופו של דבר גם אנחנו וגם הכלכלנים בעולם, גם ארגון ה-OECD, גם קרן המטבע העולמית, כולנו נשענים ולוקחים בחשבון מה התרחיש המרכזי שיקרה, זה התרחיש הצפוי, אבל מציינים שיש סיכונים. נכון, מה שאת אמרת הוא מה שהצגנו בסיכונים. אנחנו עדיין מאמינים שמה שהצגנו כאן הוא התרחיש המרכזי, זה מה שכרגע לפי כל הנתונים שנמצאים כיום הוא התרחיש המרכזי ואלה הנתונים.

לגבי שוק ההייטק, ציינתי את זה, אנחנו לוקחים בחשבון שזה מעין הקדמה של השנים הבאות ולכן נלקח בחשבון בתחזית העתידית שזה לא ממשיך באותו קצב. אנחנו לוקחים בחשבון, כפי שאמרת, גם את מה שהיה בעבר.

על חלק מן השאלות עניתי תוך כדי המצגת.

שאלתי לגבי ההייטק, למה אתם משקיעים יותר בהייטק מאשר בתוצר המקומי. המקור של השאלה שלי הוא מדיון קודם שנערך פה על אשקלון, שאמרו לנו: אנחנו לא צריכים לחזק את הערים החזקות גם כך.

אדוני היושב-ראש, יש לי ישיבה אצל השר והשר מאוד לא אוהב שמאחרים.

לתשובה כזאת לא ציפיתי.

ינון, אהיה אתך בקשר.

אני רוצה לסכם וקודם כול להגיד תודה על הסקירה. זה גם לקח יותר זמן מאשר תוכנן, כנראה היה מעניין, וגם התעוררו פה הרבה מאוד שאלות.

אני מזהה, מבחינתי יש נקודה אחת שחשוב לי מאוד שנשים לב אליה. גם בתחזית האופטימית שלכם, בתרחיש המרכזי לקראת שנת 2025, אנחנו מתייצבים על צמיחה סביב 3%. המשמעות היא שהצמיחה לנפש כנראה הולכת ויורדת, כלומר אנחנו בהכרח נמצאים במצב שביחס לגידול האוכלוסייה אנחנו לא מתמודדים עם הדבר הזה. לכן אני שמח מאוד לראות שבתקציב יש התמודדות עם שינויים מבניים שאמורים לעשות שני דברים עיקריים, בעיקר בשוק התעסוקה: דבר אחד הוא לראות איך מתאימים את השוק החדש שנוצר לכישורים של העובדים, ודבר שני הוא לחשוב איך משלבים אוכלוסיות נוספות בתוך שוק התעסוקה. אני חושב שזה האתגר המרכזי.

לגבי משבר הנדל"ן – נשמח כוועדה לקבל חומר על הנושא הזה, הסקירה האחרונה ששלחתם.

לגבי שוק התעסוקה – יש לכם מחקר מקיף יותר, גם אותו נשמח לקבל.

תודה רבה על הדיון. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.