פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



30
ועדת הפנים והגנת הסביבה
09/08/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 9
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה
יום רביעי, כ"ו באב התשפ"א (04 באוגוסט 2021), שעה 9:30

ריבוי מקרי הטביעות בים והסדרת חופי הרחצה

חברי הוועדה: סעיד אלחרומי – היו"ר
רון כץ
יוראי להב הרצנו
אוסאמה סעדי
מוסי רז

סימון דוידסון
מאיר יצחק הלוי - בזום
יצחק פינדרוס
מאיר יצחק הלוי

עאטף חיראלדין - מנהל האגף לחופי רחצה, משרד הפנים

ידידיה גרינוולד - רפרנט פנים באג"ת, משרד האוצר

עמיר יצחקי - ראש המערך הארצי לבריאות הסביבה, משרד הבריאות

אברהם אפיה - יו"ר המצילים הארצי מייצג את ההסתדרות, ארגון המצילים הארצי

אביבה קוגוס - מנהלת כספים לשכת המסחר, איגוד לשכות המסחר

עדי פול חכים - נשיא העמותה משמר הצלה ימי

אלעד סימון - עמותת משמר הצלה ימי

מתיו וייס - סגן שגריר אוסטרליה

אוריאנה אלמסי - מחלקת המחקר והמידע של הכנסת

אורלי אלמגור לוטן - מחלקת המחקר והמידע של הכנסת

אופיר פינס פז - חכ"ל, ראש המכון לשלטון מקומי

אסיף איזק - ראש מועצת חוף הכרמל

משה פדלון - ראש עיריית הרצליה

ד"ר אמיר פלק - חוקר, "בטרם" - המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים

יובל משולם - רמ"ד שיטור ימי

איל לבנון - סגן יו"ר ועד הורים ארצי

לירון אדלר

לאה קריכלי

רויטל יפרח


ריבוי מקרי הטביעות בים והסדרת חופי הרחצה

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה לדיון בנושא מאוד חשוב: ריבוי מקרי הטביעות בים והסדרת חופי הרחצה.

לצערי הרב, אתמול התבשרנו על מקרה טביעה נוסף בים, בנוסף לנתונים שיש בידינו ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, שתכף יציגו את זה. אבל אני חייב להזכיר כאן את הגיבור מיכאל בן זיקרי מאשקלון. בשנה שעברה, בחודש יולי 2020, תקופת הקורונה, מיכאל הציל משפחה שלמה – משפחת אלכרם מחורה, את האם ואת שלושת ילדיה. גם כשאפסו כוחותיו, הוא חזר למאגר המים שוב ושוב, וקיפח את חייו. יהיה זכרו ברוך. אדם שחובה עלינו במעמד כזה להזכיר את גבורתו.

חברים, בשנה וחצי האחרונות טבעו, לצערי הרב, 52 אנשים בחופי רחצה מוכרזים ולא-מוכרזים. כמובן שעונת הרחצה של 2020 הייתה תחת האיסור של הקורונה, היא פחות רגילה משנים שעברו למרות שהטביעות בשנים שלפני 2020 היו פחות מבחינת מקרי המוות אבל ישנה עלייה. ברור לכולם, גם מהנתונים, שרוב הטביעות הן בחופים לא-מוכרזים, ותכף ניכנס לפרטים, וגם בסופי השבוע, בשישי-שבת. ולכן, אנחנו רוצים לעמוד כאן על הנתונים, לשמוע את כל הצדדים, לשמוע את הרשויות, את משרד הפנים, גם את הרשויות המקומיות, ואנחנו רוצים בסוף הדיון להגיע לסיכום שתקוותנו שהוא יציל חיי אדם. זו התקווה שלנו.

אם נצטרך לעשות עוד דיון, ואם נצטרך לעשות עוד פעולות בוועדת הפנים, בתוקף הסמכויות הנתונות לוועדת הפנים – אנחנו כן נעשה את זה. ואם צריך לפעול גם מול הרשויות המקומיות, שבתחומן נמצאים החופים הלא-מוכרזים, במידה מסוימת אנחנו נעשה את זה עם שרת הפנים, השרה אילת שקד. אני חושב שהיא נרתמת לנושא הזה, וגם המרכז לשלטון מקומי. אני חושב שלכולם חשוב מאוד לשמור על חיי אדם ולא לקפח חיי אדם.

אני מברך את כל הנוכחים, גם אלה שנמצאים בזום וגם את חברי הכנסת שטרחו להגיע. כידוע לכם, הכנסת בפגרה וזה הדיון שלנו בפגרה. אני מאמין שיהיו לנו עוד דיונים אבל נתמקד במציאת פתרונות לסוגיה המצערת שנמצאת מולנו עכשיו.

אנחנו נפתח עם מרכז המחקר והמידע של הכנסת. הם יציגו את הנתונים שהעבירו לחברי הוועדה, ואחר-כך נתקדם הלאה בדיון. בבקשה.

(באמצעות מצגת)

שלום. שמי אוריאנה ואני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אנחנו אספנו נתונים על טביעות שהסתיימו במוות בחופי רחצה בישראל, בהתבסס על נתונים של משרד הפנים, שהוא האחראי על ההסדרה והפיקוח של החופים. אחר-כך, גם השלטון המקומי אחראי על הנושא הזה.

אנחנו אספנו נתונים מינואר 2020 עד עכשיו כאשר לא השווינו בין השנים בגלל הקורונה שקרתה ב-2020, בעונות הרחצה של השנה הזאת. מינואר 2020 עד סוף יולי 2021 טבעו בעונות הרחצה 51 איש. אני אגיד בסוגריים שעוד שמונה אנשים בכל אחת מהשנים טבעו מחוץ לעונות הרחצה, כאשר 45 איש טבעו לא בשעות הרחצה ולא בחופים מוכרים – כלומר, במקום שלא ניתנו שירותי הצלה - -

45 מתוך ה-51?

כן. רובם המכריע גברים. 14 מהם אנשים מעל גיל 60. מבחינת מאפיינים וקבוצות האוכלוסייה שהם משתייכים אליהם – לא היה אפשר לעשות את החלוקה הזאת בגלל שהחלוקות לא אפשרו לנו להגיד באופן מובהק לאיזה קבוצות אוכלוסייה הם המשתייכים.

הים התיכון, מטבע הדברים, זו רצועת החוף הכי ארוכה, אז רוב הטביעות היו שם כאשר במחוז תל-אביב רוב הטביעות. מחוז תל-אביב כולל את הרצליה ובת-ים, ויש שם 29 חופים מוכרזים. גם מטבע הדברים, אפשר להניח שבתל-אביב יש יותר רוחצים אז גם יש שם יותר טביעות.

רוב הטביעות, כמו שאמר היושב-ראש, היו בסופי שבוע. קיבלנו נתונים ממד"א על כל המקרים בהם הוזעקו אמבולנסים של מד"א אחרי טביעה. כל מקרה שמישהו טבע – מד"א נקרא למקום. בניגוד לנתונים של משרד הפנים לגבי אירועי טביעה שהסתיימו במוות, גם על-פי נתוני מד"א אפשר לראות שהאמבולנסים נקראו בשעות היום. כלומר, רוב הטביעות שהסתיימו במוות קרו בסופי שבוע, ורוב האירועים שמד"א נקרא אליהם בגין טביעה היו בשעות היום.

תודה.

נתון מאוד-מאוד חשוב ששכחתי לומר: שימו לב – שים את השקף הראשון בבקשה – 45 איש טבעו בחופים ובשעות בהם לא היו שירותי הצלה.

מתוך ה-51 או לצערנו 52 כי נוסף מישהו אתמול.

עדי פול חכים, בבקשה.

אני הנשיא של עמותת משמר הצלה ימי. צהרים טובים, שלום, אהלן וסהלן ויום טוב. אני הנציג של משמר הצלה ימי, ובאנו היום לעזור ולתרום את הידע שלנו של חינוך לבטיחות הים מכל העולם. העמותה שלנו היא הסניף הישראלי הרשמי באיגוד אירופאי וגם עולמי בשם the international life saving federation , שיש בו יותר מ-130 גופים.

המוטו שלנו זה מאוסטרליה. באוסטרליה זה כאילו ה-DNA. כולם מכירים את הקנגורו, הקואלה באוסטרליה אבל גם חלק גדול של אוסטרליה זה הצלה ימית. אתם שומעים את המבטא שלי, אני עליתי לפני 30 שנה מ-coogee, פרבר בסידני שבאוסטרליה, לחוף סידני-עלי. אנחנו גרים ברעננה עכשיו, אני ונעמי ושתי הבנות שלי.

מה המטרה שלנו? כולנו תחת גג אחד כאן, בכנסת, ויש דיון חשוב עכשיו, כמו במצב חירום. המטרה שלנו היא למנוע טביעות בכל חופי ישראל. איך עושים את זה? יש לנו שלושה נושאי ליבה: חינוך – יש תכנית באוסטרליה כבר 50 שנה, שנחקרה, עם יותר מ-73,000 ילדים שלומדים את זה כל שנה. יש תשתית לאומית לבטיחות בים.

אנחנו רוצים לעשות הכשרה למורים וגם להורים. אנחנו מאמינים שכל אחד צריך ללמוד על בטיחות בים ומודעות בים. אם זה מדריכים של תנועות הנוער, אם זה הקהילה במתנ"סים – חייבים. כל אחד צריך ללמוד את זה וגם לאהוב את הים. הים הוא הבית השני שלנו.

מעבר לזה, המטרה שלנו היא לבנות קהילה שמבינה את החשיבות של המודעות לים ובטיחות בים.

אז בואו ניכנס קצת לעומק התכנית שלנו, שזה תרבות, בטיחות וקשרי ים. הילדים חייבים לדעת את הבסיס – מה זה דגל אדום? אנשים לא יודעים איפה להיכנס לים, מתי להיכנס לים? אסור או מותר? אז אנחנו התחלנו את הפרויקט שלנו בבתי ספר, במקומות בלתי-פורמאליים וגם פורמאליים. עכשיו זה הזמן, כל ילד צריך לדעת את זה – דגל אדום, דגל שחור. מה זה גל? אנחנו מתחילים בבסיס. באוסטרליה למדנו את זה בגיל ארבע, והתכנית שלנו צריכה להיכנס לגן חובה, לבית ספר יסודי ולתיכון וגם לאוניברסיטה – כולם. זה מאוד חשוב. המטרה שלנו לבנות קהילה.

איך לעשות את זה? בתכנית שלנו בנו כפר, והוא קיים. זה - - - עם אוסטרליה, וזה כפר 100 שנה בשירות של אוסטרליה. 100 שנה. אז אנחנו לא נייצר גל, הגל הזה קיים כבר ואנחנו נרצה לעשות העתק-הדבק בארץ.

בתכנית שלנו מלמדים את הילדים וגם את ההורים מה זה גל, מה זה גלים, מה זה סחף ואיך להתמודד עם זה ומה לעשות עם זה אם אתם במצב מסוכן. אחרי זה, להשתמש בכלים להציל חיים מעבר לידע הבסיסי הזה. גם עזרה ראשונה – אם מישהו מקבל התקף לב, מדוזה – מה עושים עם מדוזות? כשאנשים מרגישים נוח בבית בזמן הקורונה, זה הזמן הכי טוב עם קפסולות לריצה בים.

מאוד חשוב זה השמירה על איכות הסביבה – רק לפני כמה ימים היינו עם שגרירות אוסטרליה, ניקינו את חוף דור. יש לנו קשר הדוק עם eco-ocean. אנשים צריכים לטפל בים כמו בבית, זה הבית השני שלנו.

איך עושים את זה? בעיקרון זה מתבסס על ערכים. הראשון – זה בטיחות, זה בחשיבות עליונה. הילדים וההורים צריכים להרגיש טוב ובטוח בתוך הים, וזה עושה אוסטרליה, שזה הכי גבוה בעולם.

דבר נוסף, וזה מאוד חשוב – כל ילד, לא משנה באיזה צבע עור, מאיזו דת, חייבים לדעת לשחות ושתהיה להם מודעות לים. זה הבסיס. כמו שאמרתי, באוסטרליה למדנו בגיל ארבע, זה בתוך תשתית מערכת החינוך. אז למה לא עושים את זה כאן? זה עובד, יש בזה הצלחה.

בעניין של ספורטיביות – לעבוד ביחד כמו שראינו עכשיו באולימפיאדה. זה לא מפריע לנו שנבחרת אוסטרליה היו ממש מקסימים בעניין של השחייה עם מדליית הזהב בגלל התהליך. כמו הענף של התעמלות קרקע בארץ או ג'ודו או טקוואנדו, צריך להתחיל מהתחלה.

דבר אחרון זו הקהילה, ואנחנו פונים אליכם.

סליחה, דבר אחרון – זו התמונה האחרונה, ומאוד חשוב שתהיה השתתפות – תסתכל על התמונה הזאת, זה כבר קיים באוסטרליה, 73,000 ילדים לומדים כל שנה. יש לנו יותר מ-300,000 מתנדבים. אנחנו צריכים לבנות את הקהילה הזאת.

טוב. תודה.

אני לא יודע אם יש מקום להשוות בין אוסטרליה לישראל.

אנחנו תכף נשמע גם את סגן השגריר אבל שמענו, החכמנו, הדברים מאוד חשובים. אתן לחברי הכנסת להתייחס. חבר הכנסת רז, רוצה להתייחס?

לא, אני מעדיף להקשיב בשלב זה.

חבר הכנסת סימון, בבקשה.

קודם כל, נפל לכם במקרה בן אדם שאת כל חייו נתן לנושא של השחייה. אני יושב-ראש איגוד השחייה בישראל עד לפני מספר ימים. הקמתי שתי אגודות שחייה מהגדולות בישראל. אני מציל מיום אחרי גיל 18, וכל העולם של מים ובריכות שחייה ושחייה וים זה לא בדם שלי כבר, זה כבר מעבר לזה. יש לי המון צלקות בגוף מהצרות שיש במדינת ישראל בנושא הזה.

הכאב הוא כאב גדול. האנשים שיושבים פה, אני לא יודע כמה אתם הולכים לים וכמה אתם מעורים במה שקורה בחופים במדינת ישראל אבל אני נמצא הרבה מאוד בים, אני גר על הים. יש כל-כך הרבה שטח של ים במדינת ישראל וכל-כך מעט סוכות של מצילים, וכל-כך מעט מקום לאנשים להתרחץ. אתן לכם דוגמה: הייתי בשבת האחרונה בחוף הים בפולג. פולג זה שטח מאוד-מאוד גדול. סוכת מציל אחת עם שלושה מצילים, אחד תמיד נח, אלפי אנשים במים. אלפים. ויש להם אזור מצומצם של – אני הערכתי צעדים – 50 מטר היה האזור הזה שאפשר להיכנס - -

האזור המוכרז אתה מתכוון?

האזור המוכרז. אנשים אחד על השני, ואז מה אנשים עושים? בורחים לצדדים כי אין להם מקום, ושם אנשים טובעים. בשבת שעברה, בשעה 16 אחרי הצהרים, בן אדם בן 40 טבע למוות בחוף פולג. לא באיזה שהוא מקום נידח, בחוף פולג הוא טבע למוות.

אתן לכם כמה דוגמאות למה שאפשר לעשות במידי: אני ביקשתי ממשרד הכלכלה לבחון את הנושא של הורדת גיל המצילים מגיל 18 לגיל 17. לא יתכן שבכל העולם, בארצות-הברית זה גיל 15, באוסטרליה זה גיל 16, בכל מקום בעולם זה גיל 16 ומעלה – במדינת ישראל חכמולוגים – גיל 18.

עכשיו, מה קורה? בחור עושה קורס מצילים ויומיים אחרי זה הוא מתגייס, אין לו זמן לעבוד כמציל. אם אנחנו נוריד לגיל 17, יהיה להם לפחות שנה לעבוד, לכמות אדירה של חבר'ה, אם זה שחיינים או לא שחיינים. אתה לא חייב להיות אלוף העולם בשחייה אבל תהיה להם אפשרות - -

אבל הוא בתיכון בתקופה הזאת.

כן, אבל מגיל 17 עד גיל 18, בחופשה בקיץ, מתי שהוא לא לומד, בשיא הלחץ, הוא יכול לעבוד בחוף הים כעוזר מציל, עוד עיניים על אנשים. עוד עיניים. גם בבריכות השחייה, שיש מצוקה גדולה מאוד הוא גם יוכל לעבוד ותהיה כמות אדירה של מצילים.

דבר שני – חייבים להגדיל את הנושא של הפיקוח בחופים. כמו שמסתובבים לבדוק שאנשים לא שותים אלכוהול או לא עושים רעש – שכמה שפחות אנשים יהיו מחוץ לאזור המוכרז. כמובן שצריך להגדיל את האזור המוכרז אבל כמה שפחות יסתובבו מחוץ לאזור המוכרז. להעיר לאנשים, במיוחד כשיש ים סוער, והיו לנו עכשיו שלושה שבועות של ים מלא במערבולות. אני אומר לכם שאני, כשחיין, כמעט טבעתי. פחד אלוהים. אתה נכנס למים והים מושך אותך. אתה דיברת על חינוך – אנשים לא יודעים מה לעשות כשיש מערבולת. מה שצריך לעשות זה פשוט לתת למערבולת למשוך אותך ולא להיאבק בזה. כשאתה נאבק בזה, אתה מתחיל לטבוע. אף אחד לא יודע את זה. בואו נעבוד עם הילדים, בואו נלמד אותם, שהילדים ילמדו גם את המבוגרים. זה נושא של חינוך.

יש עוד שני דברים שאני רוצה להעיר: 1. החברה הערבית – הרבה מאוד מהטובעים, לא כולם, זה מהחברה ערבית. לפי סטטיסטיקה, נתונים, בן אדם שעושה שני שיעורי שחייה של חצי שעה כל שיעור, האפשרות לטבוע יורדת ב-80%. בשני שיעורים בלבד, הוא ידוע להציל את עצמו. אמנם בים זה יותר קשה אבל בבריכות הוא יכול להציל את עצמו.

אין לנו בריכות במדינת ישראל. אנחנו יותר גרועים מצ'צ'ניה בנושא הזה. אין במדינת ישראל בריכות. אם אתם תבקשו ממנהל הספורט להציג לכם כמה בריכות יש, יגידו לכם שבאילת יש 800 בריכות, אבל זה בריכות עגולות ואליפטיות וזה מפלים, זה לא בריכות לשחייה. אין איפה ללמוד שחייה. במגזר הערבי יש מצוקה אדירה של אפשרות ללמוד שחייה. זה הבסיס הראשון וצריכים להיאבק בזה, אנחנו צריכים להיאבק בזה ביחד. זה משהו שצריך לעשות במדינת ישראל בשנת 2021.

הדבר האחרון – בכל העולם, דיברת על אוסטרליה, לומדים מכיתה א' שחייה במסגרת בית הספר. אתם יודעים מתי מתעוררים במדינת ישראל? בכיתה ה'. הילד עוד מעט מתגייס, עוד מעט הוא מתחתן, ורק אז מלמדים אותו שחייה.

אנחנו צריכים להוריד את הגיל הזה, אנחנו צריכים להשפיע על הדבר הזה במשרד החינוך, בכל מקום שאפשר. הנושא הזה מאוד-מאוד חשוב וכל הכבוד שהעלית את זה אבל לא להפסיק, להמשיך לדחוף את זה. שיהיה בהצלחה לכולם.

תודה. אנחנו רוצים להעלות בזום את אופיר פז פינס, השר לשעבר וחבר הכנסת מיודענו, ראש המכון לשלטון מקומי.

תודה, אדוני היושב-ראש. זאת הזדמנות בשבילי לברך אותך על התפקיד שלך. אני שמח לראות אותך בפוזיציה הזאת, הייתי בפוזיציה שלך לפני הרבה שנים ואני מאוד שמח לראות אותך במקום הזה.

אני מנהל את פורום רשויות החוף, עומד בראשו ראש עיריית הרצליה, משה פדלון, וגם מאיר יצחק הלוי, שהוא עכשיו חבר כנסת, היה אחד השחקנים המרכזיים אצלנו.

אני שמעתי ברוב קשב את הדברים של קודמי, שדיברו דברים מאוד חשובים על הנושא של החינוך, על הנושא של לימוד שחייה, על הנושא של הבריכות וכל הדברים האלה. אני רוצה להתרכז, ברשותך, על חופי הים ומה אני חושב שאפשר לעשות מהמקום שבו אני רואה את הדברים: קודם כל, אני מקווה שנמצאים בדיון הזה נציגי משרד הפנים ומשרד האוצר.

כן, כן. נמצאים.

יהיה קשה מאוד להתמודד עם התופעה הקשה הזאת. תראו, זו לא גזירת שמיים. אין שום סיבה בעולם ש-52 בני אדם יקפחו את חייהם בתקופת עונת הרחצה. אין שום סיבה שבעולם. יש שירותי הצלה נהדרים בחופים וגם במקומות אחרים וזה לא דבר שאנחנו צריכים להשלים איתו או להתמודד איתו.

אחת הבעיות הקשות זו הצפיפות הנוראה בחופי הרחצה בתקופת הקיץ. למה אנשים בורחים לחופים הלא-מוכרזים? בדקנו את זה גם בסקר שעשינו. יש בריחה לחופים הלא-מוכרזים כי אנשים לא מסוגלים להיות בצפיפות. הצפיפות יותר מדי גדולה ועוד תוסיפו את הקורונה – אנשים רוצים להתרחק אחד מהשני, והחופים האלה לא מצוידים בשירותי הצלה. הם חופים מופקרים. למה הם חופים מופקרים? משום שאין שום אמצעי לרשויות המקומיות, אין שום כלים תקציביים לפקח על החופים שאסור לרחוץ בהם ולהוציא את האנשים ולעשות כל מה שצריך כדי שלא תהיה שם רחצה לא מפוקחת ושאין שם שירותי הצלה.

תקציבי משרד הפנים – אני אומר את זה שנים ארוכות, גם בתקופתי – תקציבי משרד הפנים, מה שנקרא התקציבים השוטפים לשלטון המקומי הם בדיחה. פשוט בדיחה. אדוני היושב-ראש, משרד הפנים נותן 13 עד 14.5 מיליון שקלים לכל הרשויות המקומיות בישראל שמחזיקות חופי רחצה, כשמדובר על 22, 23, כשאני כולל גם את הכינרת וים המלח. יש 157 חופים. אחזקת חוף ים כולל שירותי הצלה זה עניין של מיליון וחצי שקלים. תכפיל ב-157, אדוני היושב-ראש, זה עבר מזמן את ה-200 מיליון שקל והם נותנים 13, 14 מיליון שקלים.

נכון. בעצם כל זה מוטל על הרשויות המקומיות, כל התקציב הזה.

כן. עכשיו, רוצים להגדיל למשל את זמן ההצלה של המצילים. מי ישלם את זה, אדוני? אני חושב שצריכה להיות הצלה בים עד 24 בלילה. מי ישלם את זה, אדוני? משרד הפנים מוכרח לעשות פעם אחת צדק עם עצמו ולהתחיל לתת תקציבים ברמה של עשרות-מיליוני שקלים, מה שצריך לתת לרשויות המקומיות כדי שיחזיקו את החופים המקומיים. אגב, שיגדילו את מספר החופים המוכרזים. למה יש רק 157 חופים? אנחנו כבר כמעט 10 מיליון איש. למה אין 200 חופים מוכרזים?

אופיר, נדמה לי שיש עוד אותה כמות של חופים לא מוכרזים.

יותר, יותר. אז אני אומר: למה לא מגדילים את מספר החופים המוכרזים? כי אין כסף להגדיל, כי מי יגדיל אותם? מי יכול לתת מיליון וחצי עד שני מיליון שקל לשנה על עוד חוף מוכרז?

זאת אומרת, יש כאן בעיה אסטרטגית, בעיה גדולה שהשלטון המקומי לא יכול להתמודד איתה בעצמו. בשביל זה יש ממשלה – החופים והים הם נכס ציבורי. זה לא נכס פרטי של רשות כזאת או אחרת. זה של רשות מקרקעי ישראל, זה של משרד הפנים. נכון שהרשויות הן בהחלט אלה שמתחזקות את החופים אבל מישהו צריך לעמוד מאחוריהן.

אני אומר – חלק מהתמודדות עם הבעיה – יש הרבה בעיות, שמענו גם קודם אבל חלק מהעניין הזה, זה פשוט להגיע למסקנה שצריך להכניס יד לכיס. הממשלה צריכה להעביר סכומים אחרים לגמרי ממה שהיא מעבירה עד היום. עד היום היא מעבירה, כמו שאמרתי, 13,14 מיליון שקלים לשנה לתקציב שוטף. 7.5 מיליוני שקלים לתקציב פיתוח זה גם בדיחה, סליחה. תקציב הפיתוח נועד לייצר חופים חדשים ופה צריכים לשים 50 מיליון שקלים בשנה, 60 מיליון שקלים, ואז אפשר יהיה לדבר ברצינות על הגדלת מספר החופים המוכרזים, על הצלת חיי אדם, על הוספת מצילים, על הוספת שירותים אחרים. אגב, יש גם שירותים דיגיטליים היום שמפתחים לצד המצילים. יש הרבה מה לעשות אבל במצב התקציבי-הכספי שהיום אנחנו עדים לו, אי אפשר יהיה להתקדם ואי אפשר יהיה להציל חיי אדם, וזה דבר שמדינת ישראל לא יכולה להישאר אדישה אליו.

אני שמח מאוד שאתה מקיים אתה דיון הזה, ואני מקווה שתצא בשורה מהדיון הזה.

תודה, ידידי אופיר.

חברי הכנסת, מישהו רוצה להתייחס או שאעבור למשרדי הממשלה? בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

אדוני היושב ראש, חברי חברי הכנסת, בוקר טוב לכולם, סבאח אל חיר. באמת תודה לך על הדיון וגם על הדיונים המהירים שהגישו חברי כנסת בנושא החשוב הזה. אני גם דיברתי על הנושא הזה במליאה, והמספרים הם זוועתיים – אנחנו מדברים שרק בחצי שנה נספו 51 אנשים, וזה אומר את הכל, וכל התירוצים הם ממש לא במקום - -

אתה שמעת מה התקציב, את מה שאמר אופיר? 13.5 מיליון שקלים.

כן, זה כלום, על זה בדיוק דיברתי. אנחנו מדברים על סכומים זעומים, ואם חס וחלילה המספרים האלה היו בפיגועים או משהו כזה, אז כל המדינה הייתה קמה וחבל על הזמן מה שהיה אבל פה עוד הרוג, עוד אחד שטבע, ובמיוחד אדוני היושב-ראש, ואת זה לא ראיתי בנתונים של מחלקת המחקר והמידע, על הפילוח מבחינת הלאום של - -

יש.

אני לא ראיתי. אני אומר לכם וגם בטח המספרים - -

מהנתונים שנמסרו לנו, אני יכולה להגיד לך בוודאות לפי השם. לפי השם יש שישה מתוך ה-51 ועוד חמישה תושבי הרשות הפלסטינית ועוד אריתראי אחד אבל הנתונים האלה, אני לא הייתי סומכת עליהם כי מבין ה-51 יש כל מיני פילוחים. יכול להיות שיש יותר - -

אני אומר לכם וגם כבוד היושב-ראש יאשר את זה, שכמו שבתאונות עבודה וכמו בתאונות דרכים לצערנו, גם במקרי הטביעה הרוב המכריע הוא אזרחים ערבים או תושבים פלסטינים מהרשות הפלסטינית.

אזרחים מאוכלוסייה מוחלשת. אלה שלא יודעים לשחות ולא לומדים לשחות.

זה ברור. למה אוכלוסיות מוחלשות? כי אין להם כסף ללכת לחופים - -

לא, כי הם לא לומדים שחייה.

שנייה, תכף אגיע לזה, סימון. קודם כל, מבחינת חופים – יש חופים שגובים מחירים בכניסה, וכשאתה הולך עם משפחה ברוכת ילדים אז אתה משלם הרבה כסף ואז הם אומרים: במקום שנלך לחוף הזה, נלך לחוף ליד שאין בו שירותים והוא לא מוכרז ואין שירותי הצלה.

חבר הכנסת אוסאמה, זה גבייה על הכניסה עצמה או על חנייה? תחת איזו כותרת הגבייה הזאת?

על הכניסה עצמה. לפעמים אתה משלם על כל אחד, עוד לא שחית ועוד לא שום דבר – אתה משלם על החנייה.

תכף נברר את זה עם משרד הפנים.

דבר שני – מבחינת לימודי שחייה. סימון, אני מעראבה, כבר שנים אני מדבר ואין לנו בריכת שחייה אחת. על מה אתה מדבר? הלכנו למפעל הפיס עם העירייה על מנת לבנות בריכה - -

אז אני מבטיח לך שאני אשגע פה את כל הכנסת עד שיפתרו את זה. לא יתכן שבשנת 2021 - -

אני מסכים אתך.

היום יש מודל של בריכות שחייה לימודיות.

נכון. דבר שני – אני מסכים עם שר הפנים לשעבר, אופיר פינס, שצריך להכניס פה את היד לכיס. זה לא סכומים בשמיים אבל אפשר לחסוך חיים של הרבה צעירים וגם של בני מעל גיל 60.

לכן, הדיון הזה מאוד חשוב אבל צריך מעקב, אדוני היושב-ראש, גם מבחינת הכרזה על חופים, גם מבחינת סכומים שגובים אותם בכניסה וגם מבחינת לימודי שחייה לתלמידים בגילאים הצעירים.

תודה, חבר הכנסת אוסאמה. בזום יש לנו את חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי, והוא אחד האנשים שיזמו דיון בנושא הזה. ידידי מאיר, אתה אתנו?

כן אדוני היושב-ראש, תודה רבה. שלום לחברי הכנסת, שלום לכל החברים. ברשותכם, אני רוצה להתמקד בארבע, חמש בעיות וגם בהצעה לפתרון. אז כמו שכבר שמענו, מעל ל-50% מסך כל הטביעות במדינת ישראל קורות בחופי הים. אנחנו יודעים להגיד שרוב התאונות קורות בחופים שאינם מוכרזים, שזה אירוע בפני עצמו, שאתייחס אליו בהמשך.

דבר אחד שחשוב לי שתשמע אותו, אדוני היושב-ראש: רוב הטובעים באים מהאוכלוסיות המוחלשות, וחשוב שנדע את זה. למשל, מקרב האוכלוסייה הבדואית, יש לנו פי 3.7% טובעים שמגיעים לחופי הים התיכון בעיקר. זה דבר שמלמד יותר מכל על הצורך להגדיל את נושא הלמידה לשחייה, מודעות וכן הלאה. בזה אני כבר בא לצד של הפתרונות.

ברור לגמרי שצריך לעשות חשיבה מחודשת לגבי מערך ההצלה ושיטת ההצלה הנהוגה במדינת ישראל, משיטה ממוקדת לשיטה יותר אזורית – רחפנים, מצלמות חכמות, סיורי שטח ועוד ועוד, ויש בעניין הזה תורה שלמה שצריך לדון בה.

אבל אני רוצה לגעת בכמה אמירות ליבה שכבר נאמרו: מניסיון של 18 שנים כראש עיר שניהל עיר שיש בה 13 ק"מ של חופים, שלדעתי מארחים יותר כמעט מכל חוף אחר במדינת ישראל. אז בראש ובראשונה, בואו נבהיר את הדברים: אם אנחנו לא נדע להשמיש עוד חופים ולהפוך אותם להיות מוכרזים, אנחנו בבעיה אבל אי אפשר להטיל את המשימה הזאת על הרשויות המקומיות.

נכון.

בואו נדבר על הפיל שנמצא בחדר: היום ראש רשות לא רוצה יותר חופים. מבחינתו זו לא הזדמנות, זו מעמסה. ולכן, אם לא ניתן פה מענים נכונים לגבי השמשת חופים לא מוכרזים, להפוך אותם למוכרזים, כולל התמיכה הנכונה לעניין – נמשיך עם אותה בעיה.

וצריך לזכור עוד דבר, אדוני היושב-ראש: חופי הים זה לא רק משרד הפנים, שהוא הרגולטור אלא זה עיריות שנמצאות שם, בחלק מהמקומות זה רשות הטבע והגנים, בחלק מהמקומות זה מינהל הספנות. יש יותר מדי גורמים עוסקים בעניין וכולם מגלגלים את העיניים מאחד לשני. וטוב שאתה מעלה את הנושא הזה לדיון כי אני חושב שהדיון הזה חושב מאין כמותו.

אז מה אני אומר מבחינת הפתרונות? הפתרון האחד שהוא מחויב המציאות זה השמשת חופים שאינם מוכרזים לחופים מוכרזים במימון של מדינת ישראל. אמר נכון השר לשעבר אופיר פינס, שהמשאב הזה הוא לא משאב של הרשות המקומית. זהו משאב של מדינת ישראל שניתן לכלל תושבי מדינת ישראל. זה לא שעכשיו בחוף אילת משתמשים רק תושבי אילת. ודאי שזה נכון לגבי תל-אביב, הרצליה ועוד כאלה. ולכן, צריך תשומת לב אחרת לנושא החופים במדינת ישראל, וזה דבר אחד.

הדבר השני – שינוי מערך ההצלה. לא בושה להיכנס לנושא, אולי הוא קצת רגיש אבל אני חושב שצריך להוציא מסקנות וללמוד אותן לגבי שיטת ההצלה.

הדבר השלישי – חובה ללמד את ילדי מדינת ישראל, בדגש על האוכלוסיות החלשות שהייתי מגדיר אותן במצב סוציו-אקונומי 1:5 – אין דבר כזה שילד בכיתה ד' או ה', ואני חושב שזה צריך להיות גם בכיתות א' ו-ב' – לימוד שחייה. זה יכול להיות בבתי הספר, יכול להיות במתנ"סים ואני אגיד יותר מזה: לא בושה לדרוש בכל בית ספר בערים שנמצאות במצב הסוציו-אקונומי נמוך, כמו שבונים אולמות ספורט, שיבנו גם בריכה שתאפשר לימוד שחייה לתלמידים.

אני חושב שהפעולות הללו מחויבות המציאות אבל בראש ובראש, כמו שאמרתי – השמשת חופים לחופים מוכרזים עם מתן הסיוע המלא להפעיל אותם בצורה טובה. עד כאן.

תודה, חבר הכנסת הלוי. חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

קודם כל, אני מתנצל, תכף אצטרך לצאת לוועדת הכלכלה אבל היה לי מאוד חשוב להגיע לדיון הזה היום. כמו ששמענו ואנחנו יודעים, יש במדינת ישראל 157 חופים מוכרזים ולעומת זאת, יש 156 חופים שהם לא מוכרזים ושם הבעיה הגדולה שלנו, כי אנחנו מבינים שמתוך 51 אנשים שטבעו, שישה טבעו בחופים המוכרזים. כלומר, רוב הבעיות שלנו הן בלא-מוכרזים, ואני חושב שאנחנו צריכים לחלק את הדיון הזה לשניים: קודם כל, החופים הלא-מוכרזים צריכים להיות מוגדרים כמכת מדינה. אנחנו מאפשרים לאנשים להיכנס לסכנה מודעת ואין אף אחד ששומר עליהם שם, וזאת הבעיה הגדולה של מדינת ישראל. משרד הפנים צריך לבוא ולסמן את הנקודות האלה כנקודת טורפה של המדינה, וצריך להשמיש אותם, להכשיר אותם, לפני שעושים כל דבר אחר.

בעצם בגלל הצפיפות דוחקים אותם לשם.

דוחקים אותם. ואנחנו, בתור מדינה, אנחנו יודעים בוודאות שאנשים הולכים עכשיו, כמו שסימון אמר ויש לו הרבה ניסיון בתחום – נכנסים לים בעייתי בלי שום שירותים ובלי אף אחד שמפקח עליך, והמדינה יודעת שיש מקום כזה. זה כמו להיכנס לתאונה מראש. אנחנו יודעים שמי שנכנס למקום הזה, לא משנה אם הוא שחיין יותר טוב או פחות טוב – הוא בסכנה. יכול להיות שהוא ייצא מהסכנה אבל הוא בוודאות בסכנה.

זה דבר שאנחנו, בתור וועדה, צריכים לבוא ולהגיד למשרד הפנים: אנחנו רוצים לדעת איך אתם מתמודדים עם המקומות האלה, שהם מראש מוגדרים כאסון, ואתם לא עושים עם זה כלום, לפני שאנחנו בכלל מגיעים למקומות המוכרזים, ששם יש בעיה תקציבית. יש שירותי הצלה שצריך להסדיר אותם, צריך לעשות אותם יותר טוב אבל לפחות יש משהו. מעבר לזה שבוודאי שצריך להכשיר ובוודאי שצריך ללמד שחייה אבל בתור שלב ראשון, אנחנו צריכים להגיד: חבר'ה, תעצרו הכל. המקומות הלא-מוכרזים, מבחינתי שימו שם משטרה מחר בבוקר כי בן אדם שנכנס לשם, יש מצב שהוא לא יצא משם וזו הנקודה הראשונה שהייתי מתחיל איתה.

תודה רבה, חבר הכנסת רון. חבר הכנסת פינדרוס, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני חשוב שהדיון הזה חשוב מאוד ואתה רואה גם מתגובות החברים. אני לא רוצה להרחיב במה שאמרו קודמי, וזה נכון. אני רוצה לומר רק משפט אחד: אין היום שום חוק במדינת ישראל ושום קנס שאדם מקבל אם הוא נכנס לחוף לא מוכרז. אם הוא יוצא כחולה קורונה מבודד מהבית – הוא מקבל קנס. אם הוא מפר סגר – הוא מקבל קנס. אם הוא עובר בפס לבן בכביש – הוא מקבל קנס. אם הוא נכנס לחוף ים – אין פיקוח על זה, אין שום קנס ואין שום חוק. אני לא יודע אם זה המחוקק הממשלתי אבל נשאיר את זה. צריך להיות איזה שהוא נוהל כי אנשים נכנסים.

הנושא השני – אני מסכים, צריכה להיות חובה ללימודי שחייה לפחות בסוציו-אקונומי נמוך, ולדאוג גם שיהיו שם בריכות. ברוב המקומות האלה בין בריכות שחייה ואין מקומות ללמוד שחייה וצריך לדאוג שזה יקרה.

עכשיו, אני רוצה בנוסף לזה להעלות עוד נושא: הנושא של חופים נפרדים במדינת ישראל חוקק בשנות ה-70 או ה-80, כשאחוז הצריכה של החופים הנפרדים היה בסדר גודל של ארבעה עד שבעה אחוז של האוכלוסייה. היום אתה מדבר על דרישה של מעל 20% מהאוכלוסייה. אני לא יודע אם אחד מכם ראה איך היו נראים החופים הנפרדים לפי יומיים במדינת ישראל.

לא לפני יומיים, לפני יומיים היה שבת.

לא ממליץ לאף אחד לראות איך נראה החוף בבת-ים, איך נראה החוף באשדוד, איך נראה החוף בראשון, איך נראה החוף בתל-אביב. יש לזה סיבה – החרדים ברובם גרים בבני ברק, בירושלים, בביתר עילית, מודיעין, אלעד, ובכל שאר המקומות. אחוז החרדים, לצורך העניין, בתל-אביב, חיפה והרצליה הוא מינימאלי. ראש הרשות, מבחינתו, ופה אני מתחבר למה שאמר יצחק הלוי – מבחינתו הוא אומר: כמה אוכלוסייה חרדית יש לי? ארבעה אחוז? ארבעה אחוז מהחופים נתתי אבל במדינת ישראל יש 20% חרדים ודתיים שרוצים חופים נפרדים, והתוצאה של זה היא שמי שרוצה להיכנס לים חייב לברוח או לחוף לא מוכרז או שהוא נכנס בתנאים – ואני אומר לכם בכנות: אם ראיתם את התמונות, זה פשוט מזעזע לראות איך זה נראה. אתה מדבר על מקום שמתאים ל-200,300 איש, נכנסים סדר גודל של 10,000. אלה המספרים. אני מציע שתבדקו את זה, אני אשלח לכם תמונות ותהיו בהלם.

באיזה חוף זה?

בכל החופים הנפרדים. במדינת ישראל יש 157 חופים? 10,15 מכל החופים האלה שמוכרזים כנפרדים וזה איפה שהחרדים הולכים. אם אביא לך תמונות, אתה תראה שזה פשוט מזעזע ברמות. אין דרך לראות שם ילדים. דרך אגב, הכרוז כל הזמן עסוק בלמצוא ילדים ולחפש ילדים. מזעזע איך שזה נראה. הנה, באיזה חוף זה?

באשדוד, בבת ים, בכל מקום.

בכל מקום, כולם אותו דבר. מי שצריך לקחת אחריות על הדבר הזה, זה משרד הפנים. אתה לא יכול להפיל את זה על ראש רשות. יגיד רון חולדאי: מה לי ולבעיה הזאת? אז אלה מבני ברק, אין להם איפה לשחות, מה זה עסק שלי? יגיד ראש עיריית הרצליה: מה לי ולסיפור הזה? זו בעיה של מודיעין עילית. שמודיעין עילית יבנו ים, מה זה קשור אלי? בסוף, זה משאב לאומי.

אז אני רוצה לסכם שני דברים: קודם כל, בנושא הזה צריך לעשות שיהיה אסור לרחוץ במקום לא מוכרז. אדם מסכן את עצמו, מסכן את המשפחה שלו, מסכן ילדים וזה דבר שצריך להיות בחקיקה, שיהיה איזה שהוא קנס, איזו שהיא דרך לאכוף את זה וקיימת דרך לאכוף את זה.

יש את זה בחוק, קנס יש בחוק.

אוקי, בואו נתקדם, אנחנו רוצים להתקדם חברים.

קבלת אחריות של המדינה ללכת לפי הביקוש ולא להטיל את זה על הרשויות.

המדינה צריכה לקחת אחריות בעניין הזה.

חברים, בואו נתקדם. אני רוצה לתת לסגן השגריר משגרירות אוסטרליה, אורח כבוד שלנו בדיון הזה, מר מתיו וייס, בבקשה.

(מדבר בשפה האנגלית להלן התרגום החופשי)

הכנתי הצהרה קצרה, אבל אני חושב שמשמר הצלה ימי הוא חלק מהתרבות האוסטרלית. על פי ארגון הבריאות הלאומי, טביעה היא גורם שלישי למוות בשגגה בכל העולם וכפי ששמעתם היום, ישראל לצערי היום חווה טביעות רבות ופציעות קשות שקשורות לכך בשנים האחרונות. שיעור המיתות מטביעה ב-2020 היה הגבוה ביותר מאז 2016, נאמר לי, ומאז תחילת עונת השחייה במרץ 2021 רבים אחרים טבעו – כולל בתל-אביב היכן שאני גר. אחד היה רק אתמול ליד חוף צ׳ארלס קלור. אז בהתחשב בעובדה שיש 25,000 קילומטרים של קו חוף, אוסטרליה אינה חסינה מפני הבעיה הנוראית הזאת. וכאן נכנס ״המכון האיקוני האוסטרלי למשמר הצלה ימי״ שהוא אגודה של מתנדבים שנועד למנוע טביעה ולטפל בטובעים. מאז שזה נוסד בשנת 1907 ואני אכסה קצת מהרקע, אני חושב שפול סקר את זה קודם לכן, מעל 660,000 איש ניצלו על ידי הארגון. בכל שנה, 10,000 אנשים, יותר מ-10,000 אנשים ניצלים על ידי המתנדבים האלה. עכשיו יש לארגון יותר מ-180,000 חברים ולמעלה מ-300 מועדונים ברחבי המדינה. זה ארגון המתנדבים הגדול ביותר וזה אחד מארגוני המתנדבים הגדול בעולם כולו. לצד החשיבות של תפקיד ההצלה שלו, יש לו גם חשיבות בהענקה של מיומנויות במי והצלת חיים. ילדים שמצטרפים לארגון גדלים והם לומדים ביחד, הם יוצרים קשרים והם מצטרפים למועדונים של המבוגרים. הם לומדים בטיחות במים ומגדילים את המיומנויות שלהם בשחייה. אין לי ספק שזה גם קשור להצלחה של המשלחת האוסטרלית בתחרויות השחייה באולימפיאדה, אני חושב שיש להם 20 מדליות רק בשחייה. כמו ישראל, אוסטרליה היא גם אומה של מהגרים. אם אתם מדברים עם אוסטרלי, ואני אחד מהם, יש 50% סיכוי שהם נולדו בחו״ל, או שאחד מההורים שלהם נולד בחו״ל. אז מוסדות כמו משמר ההצלה הימי מחבר קבוצות שונות בתחרות, שחייה ושירותים. אז אוסטרלים ישראלים – שאת חלקם אתם שומעים היום – מביאים לארץ ידע וניסיון של משמר הצלה ימי – יוזמה חינוכית לישראל. לדוגמא: משמר ההצלה הימי ישראל, הפדרציה הישראלית למשמר ההצלה הימי, יש להם תוכניות בהרצליה, נתניה ואשדוד, ונאמר לי שגם בערים אחרות בישראל, גם כן. אז הם מתחילים את התהליך של לתת חסות לקהילה – גם לילדים וגם למבוגרים. הם מלמדים את הערכים של בטיחות, מודעות ואחריות בים. אז אני רק אומר שיש פוטנציאל גדול למסורת בת ה-100 שנים האוסטרלית להשפיע גם על ישראל ולהוריד בצורה משמעותית את השיעור של מוות מטביעה. השגרירות מאוד גאה בזה שהיא משחקת תפקיד בקידום את ההצלחה של היוזמה הזאת, ואני חושב שזה תחום נוסף שבו ישראל ואוסטרליה יכולים לשתף פעולה. אז אני אסיים כעת.

תודה רבה. אנחנו מבקשים תרגום קצר בבקשה, עדי פול.

אני אומר שבתוך ההיסטוריה של אוסטרליה, משמר ההצלה הימי – אומרים שהחשיבות של החינוך לילדים, שמה שיש באוסטרליה דומה לארץ, שיש ילדים מכל מיני גוונים מכל העולם, אז צריך לכוון את כולם למקום אחד, לחינוך, לאחריות לים ואיך לכבד את הים, ויש תשתית לאומית שכבר קיימת באוסטרליה. הרעיון הוא שעם הגב, עם התמיכה של שגרירות אוסטרליה, אפשר לשחזר את זה כאן בארץ. זה קיים. אנחנו כבר עושים את זה בשני חופים, חוף - - - וחוף דור, והכלים להביא את הקהילה למודעות זה לא רק שחייה אלא מודעות לים, וזה חשוב – מה זה סחף? איך להתמודד עם זה? זה לא רק שחייה, שזה גם חשוב אבל להביא את הידע הזה לילדים בחינוך וגם להתנדב, זה חלק מהאחריות של הקהילה.

תודה, עדי. אנחנו מודים גם לסגן השגריר על השתתפותו בדיון החשוב הזה.

אנחנו נפנה למשרדי הממשלה, למשרד הפנים, לעאטף חיראלדין, מנהל האגף לחופי רחצה. בבקשה, אדוני.

תודה רבה. אני מנהל האגף לחופי רחצה במשרד הפנים. אני בתפקיד מזה כ-11 שנה, מ-2010. קודם כל, אני רוצה להודות לכם כי פשוט מאוד, מאז 2010 זה הדיון הראשון על הצלת חיים ועל הטביעות - -

וואו. זה אומר הכל.

- - תמיד היו דיונים על חופי הרחצה ולא היו על הנושא הזה, וזה ממש חשוב מאוד. אני ממש שמח לזה שהגענו למצב הזה שנדון על הטביעות ועל הצלת חיים.

אנחנו, במשרד הפנים, פועלים בהתאם לחוק הסדרת מקומות רחצה, שהליבה שלו היא הצלת חיים. החוק חוקק בשנת 1964 – חוק הסדרת מקומות רחצה. כנראה שאז, בשנת 1964, אני לא הייתי, אבל זה קרה בגלל שהיה גל טביעות גדול במדינה, ורצו למסד את הנושא של ההצלה בחופים.

אני רוצה לתת קצת נתונים, וחשוב לי מאוד לומר שהנתונים מעורבבים – חופי רחצה, בריכות שחייה, אגמים, גופות שנפלטות מהים של ימאים שנזרקו. חשוב לי לתת לכם את הנתונים גם על החופים וגם על הטביעות למוות כדי שנהיה בתמונה וכולם יהיו מרושתים:

בחופי מדינת ישראל יש 306 ק"מ, כאשר מתוכם יש בסך הכל 21 ק"מ מוכרזים לרחצה. בתוך ה-21 ק"מ האלה ישנן 157 תחנות הצלה, כאשר תחנת הצלה היא באורך של 150 מ', יכולה להיות גם עד 225 מ' אבל כעיקרון, ב-99% מחופי הרחצה במדינת ישראל הן 150 מ', כפי שמוכרזים ברשומות המדינה.

כמה מצילים יש ברצועה הזאת של ה-150 מ' בדרך כלל? כמה מצילים יש בכל זמן נתון?

יושב לידי יושב-ראש ארגון המצילים אבל בכל תחנת הצלה, בהתאם לחוק, חייבים להיות שלושה מצילים כאשר לפחות אחד מהם הוא סוג 3,2 ו-1 או כל סוג אחר - -

בזמן המוכרז - -

גם החוק וגם הצו מציין שבמידה וישנה כמות גדולה של מתרחצים, על הרשות המקומית לתגבר בעוד ועוד מצילים אבל המינימום שיכול להיות זה שלושה מצילים, לא פחות, בים התיכון. בכינרת שניים ובים המלח אחד.

מה ההבדל, סליחה על השאלה? למה בים התיכון שלושה, שניים אחד.

הכינרת זה אגם, אין בו גלים, אין מערבולות. ולכן, שניים בכינרת – אפשר לתחם עם מצופים את אזור הרחצה ובים התיכון קשה מאוד לתחם את זה.

אמרתי 21 ק"מ והשאר חופים שהם מוכרזים כאסורים לרחצה בכל מיני מקומות מסוכנים או חופים שנקראים "חסרי סטטוס", שהחוק לא מתייחס אליהם.

סעיד, אני רוצה תכנית לצמצום עלויות במגזר החרדי בבתי ספר. התחילו בתי ספר במגזר. אם על 10,000 ילדים יכולים להיות שלושה מצילים, אני לוקח את המציל לבתי הספר.

אתה יודע מה? הנקודה של החופים הנפרדים – זה בסוף אבל - -

עאטף, ראיתי עכשיו בתמונות וזה לא יאומן. גם אם יהיו 10 מצילים הם לא יצילו...

אז אני אקדים: מנכ"ל משרד הפנים, לפני "בין הזמנים", פנה לכל הרשויות בגוש דן, איפה שמדובר על האוכלוסייה החרדית שמגיעה בשלושת השבועות האלה, כדי לפתוח – גם ניתן לפתוח, הוא לא יכול להכריח אותם. אין לו את הסמכות להכריח אותם לפתוח חופים נפרדים כי זה חוק נפרד וזה בסמכות הרשות המקומית - -

זה מה שאמרתי.

- - זה בסמכות הרשות המקומית ולא משרד הפנים. דרך אגב, גם פתיחת חוף חדש היא בסמכות הרשות המקומית ואף אחד לא יכול להכריח אותה.

אבל זה באישור שלכם?

בהחלט. שר הפנים מכריז על החוף.

אתם הרגולטור.

אני רוצה לתת תמונה על הדברים: אני הגעתי ב-2010 והיו 136 תחנות הצלה. מ-2010 ועד היום יש 157 תחנות הצלה, כאשר יש 21 חופי רחצה נוספו, ולפי הנתונים שיש לי משנת 2007 לא היה שינוי במספר הטובעים למוות בחופים המוכרזים, בכלל בחופי הים.

מ-2007 אתה מתכוון שהמספר דומה?

נכון.

לא, בנתונים שקיבלנו מהכנסת זה עלה מ - -

מ-2007 – 34, 2008 – 33, 2009 – 42, 2010 – 39, 2011 – 33, 2012 – 26 – זה ירד בגלל הגל של המדוזות שהיה אז. 2013 – 35, 2014 – 30, 2015 – 33, 2016 – 42, 2017 – 30, 2018 – 29, 2019 – 27, 2020 – 32, 2021 – 19 עד כה.

19 עד יולי.

דיברת על הטביעה למוות של אתמול. אתמול לא הייתה טביעה למוות וצריך להבחין. למה? ישנם אלה שמצרפים אותם לנתונים האלה כשלמעשה זה מישהו שנפלט מאונייה - -

עאטף, יש המון מקרים שהם כן טביעה, הוא לא סתם נפטר. הקריאות של מד"א - -

מד"א לא מבחינים.

נתוני הכנסת הם שב-2016 היה גבוה. ירד ב-2017, ירד ב-2018, ירד ב-2019 ועלה חזרה ב-2020.

צריך לציין שב-21 זה 19 איש מתחילת עונת הרחצה, הווה אומר מאפריל.

כן, אחד טבע מחוץ לעונת הרחצה. שישה מתו בתוך חופי רחצה לא כתוצאה משחייה, ושלושה טבעו למוות באגמים ונחלים.

לא, הנתונים שלנו זה רק בחופי ים.

אני מדבר על מד"א. מד"א נתנו לכם את כל הנתונים?

לא, הנתונים האלה הם נתונים שלכם. ממד"א – מכיוון שהנתונים שלהם היו מפולחים - - - וקשה היה לנקות אותם, הנתונים שעכשיו ציינו הם שלכם.

כן, על ה-19 אנשים.

19 אנשים מתחילת עונת הרחצה שזה שלושה חודשים.

ועוד אחד שלא בעונת הרחצה.

עאטף, בוא נתכנס...

בסדר. הסוגיה הזאת – דיבר חבר הכנסת שאיני זוכר את שמו, על 160 חופים שלא מוכרזים. זה לא 160 חופים, זה קטעי חוף. קטע חוף יכול להיות גם 10 ק"מ שמוכרזים כאסורים לרחצה.

עאטף, אבל אתם יודעים איפה החופים האלה? אתם מזהים?

בהחלט. יש מיפוי וכל אחד יכול להיכנס לגוגל, למפ"י, ולהסתכל שם. כל החופים המוכרזים מסומנים בכחול וכל החופים האסורים לרחצה מסומנים באדום.

אמרת קודם שיש חוק, מי מפקח על זה שאתה לא נכנס לרחצה בחוף אסור?

הרשות המקומית מחויבת. רשות מקומית חייבת לפקח בתחום השיפוט שלה, היא הסמכות. הצו נותן את הסמכות לרשות המקומית לפקח על החופים. לצערי - -

כשאתה מדבר על בעיה לאומית ועל נושא לאומי ומשאב לאומי – זה בעייתי.

לצערי, הרשויות לא מקיימות את ההנחיות האלה.

זה מאוד חמור. אנחנו תכף נשמע גם את השלטון המקומי. עאטף, אתה רוצה להוסיף משהו? עאטף, לגבי התקציב, שמענו מהשר לשעבר אופיר פינס שיש 13.5 מיליון שקל וזה הרי גרושים. אתה יודע ואני יודע שזה גרושים.

אין ספק. לפני שאגע בתקציב, אני רוצה לגעת בנושא פיתוח חופים חדשים: יש לי תכנית שעשיתי לפני כמה שנים, מתוכם נפתחו 21 חופים, ויש לי בקנה היתכנות של 23 חופים נוספים בכל הרשויות.

מה הצפי? מה לוחות הזמנים?

הצפי קשור ברשות המקומית. הרשות המקומית אומרת: אין לי כסף, אני לא רוצה.

בסדר, אבל אתם כמשרד, מה אתם מוכנים על-מנת שנכריז בוועדה היום שיש לנו עוד 20 חופים שיוכרזו תוך מספר חודשים, עד סוף השנה?

דרך אגב, זה לא היה מזמן. רק משנת 2017 ניתנו התקציבים האלה. קודם כל קיבלנו - -

עאטף, אתה אמרת לפני כמה דקות שמ-2010 עד 2021 נוספו 20, נכון? עכשיו אתה אומר לי שבתכנית יש היתכנות לעוד 20. מתי? אני לא רוצה לחכות 10 שנים לעוד 20.

לא. אנחנו עושים את מה שאנחנו צריכים לעשות מול הרשויות המקומיות ומדרבנים אותן. ב-2018-19 היה קול קורא של פיתוח חופים חדשים. קיבלנו מהאוצר 10 מיליון שקל. ביקשנו מהרשויות להגיש לקול קורא הזה ולצערי, נענו רק שלוש רשויות לשלושה חופים.

באיזה שנה זה היה?

2018-19. ואז, מה אומר לך ראש רשות?

עאטף, בוא נדייק ונלך לקראת הרשויות ולקראת האזרחים. כמה תקציב יש לך עכשיו, שאני אבקש מידידי משה פדלון, ראש עיריית הרצליה, ללכת על זה.

אין לי אף אגורה.

אין לך אף אגורה עכשיו?

ה-13 מיליון שדיבר עליהם אופיר זה לרשויות שאינן איתנות, זה סיוע לרשויות האלה להחזקה והפעלת החופים המוכרזים שיש להם.

אז אתה דורש מהם לפתוח חופים לא-מוכרזים, להכריז על חופים חדשים ואומר להם: תשחו לבד, אני לא אתכם בשחייה הזאת, אני לא אתכם בתקציב.

בתקציב האחרון היה דיון ואני לא יודע, אני מודה שלא קיבלת תשובה כמה יש לי לחופים.

אז עאטף, תרשום לך שאנחנו דורשים תשובות. אנחנו רוצים להתקדם הלאה. ידידי משה פדלון, ראש עיריית הרצליה - -

אפשר לשאול את עאטף על המחירים?

שכחתי. על גביית דמי כניסה – אין גביית דמי כניסה. יכול להיות שאתה מדבר על - -

זה חנייה. עושים את זה בדרך עקיפה, אוסאמה.

- - -

אין מה לעשות. איפה יחנו בתל-אביב? רק בירקון. בירקון זה פנגו או בכחול-לבן.

אני לא מדבר על תל-אביב.

זה עשרות שקלים על שעת חנייה.

אני מדבר למשל על טבריה? הרי בטבריה עשו עכשיו שכל אחד בא ולקח את השטח, והכריז עליו פיזית.

לא, עד 2008 זה נכון, אתה צודק. מ-2008 חוקק חוק איגוד ערים כינרת והוא כפוף למשרד הפנים, והוא מנהל את רוב החופים בכינרת. אגב, זה חניונים - -

חופים נפרדים חסרים גם בכינרת, חסרים מאוד, זה אותו בלגן אבל אני חייב לומר שאיגוד ערים כינרת עשו עבודה מדהימה.

אין פיקוח על המחירים של החניונים?

יש, יש. זה מחיר אחיד, זו חברה ממשלתית.

- - -

אוקי.

נפתח חוף נפרד נוסף באיגוד ערים כינרת – חוף גולן - - - בנוסף לכינר ובנוסף לחוף הנפרד בטבריה.

עאטף, בוא נתקדם. חברנו משה פדלון, ראש עיריית הרצליה, בבקשה. שמעת את משרד הפנים ושמעת מה שהם אומרים, שאין כסף. בבקשה.

אני תמיד אומר שאין ידיד נאמן מכסף מזומן. מכובדי היושב-ראש, מכובדי כולם, אני שמעתי את כל הדוברים וכל מילה בסלע. אני חשוב שצריך להתאים את חופי הים במדינה למציאות המשתנה. מדובר במשאב יקר שמחייב חשיבה מערכתית-לאומית, וצריך להקים כבר מחר בבוקר רשות ארצית לחופי הרחצה. אותה רשות, בראייה מערכתית-לאומית, תדאג לפיתוח תחנות הצלה, לניקיון, למבנים, לשירותי עזרה ראשונה. אני, כדי להחליף מבנה עזרה ראשונה, לוקח לי שמונה שנים. מבנה שיש בו את כל שירותיה החייאה. אני הכנסתי דפיברילטורים לכל תחנות ההצלה. צריכים שיהיו תקנים שמותאמים למציאות המשתנה. לכן, צריך להקים רשות ארצית עם תקציבים של מאות-מיליונים כיוון שזה משרת את כל תושבי ישראל, ולא רק את תושבי הרצליה או נתניה.

דבר נוסף – לפני שלוש שנים, משטרת ישראל יחד אתנו עם רשויות נוספות, הקימו משמר חופים משטרתי בחופים. נתנו תקציבים והפרויקט הזה בוטל מחוסר תקציב. אומרים לי היום: אתה רוצה שוטרים בשכר? תשלם. חברים, זה לא עובד ככה, הים הוא לא של הרצליה בלבד.

צריך לקחת בחשבון, חברים, שיש לנו בעיה קשה במצוקים. המצוקים בהרצליה, בחדרה, בנתניה, באשקלון, בתל-אביב מתפוררים, ועד שלא נחזק את המצוקים האלה, וגם כאן בהשקעה של מאות-מיליונים, לא נוכל להעמיד חופי רחצה מוכרזים.

דבר נוסף – אני פונה אליך, היושב-ראש: המגזר זקוק להסברה. עאטף, כשאתה מסביר בטלוויזיה רק בעברית שהים מסוכן, צריך להסביר את זה גם למגזר הערבי. חשוב מאוד להסביר את זה בכל הערוצים, בכל השפות.

דבר נוסף – להעמיד בכל חוף ים, בכל פינה, לוחות ענק שמסבירים בעברית, אנגלית וערבית על הסכנות של הים. אלה הם הדברים שלי. תודה.

תודה, ידידי. אני רוצה ללכת למשרד האוצר – ידידיה נמצא אתנו. שמעת, כסף בסוף הוא...

שלום.

האוצר נגד מזומן, כן? זה ברור.

בבקשה ידידי.

אני רפרנט פנים ושלטון מקומי באגף התקציבים במשרד האוצר. אני אגיד שאני לא בטוח שבאמת הנושא פה הוא תקציבים. דיברו פה המון על מודעות, המון על אחריות אישית, המון על אוכלוסיות מוחלשות שהן הנפגעות העיקריות. וכמו שהזכירו הנציגים מאוסטרליה, הנושאים הם נושאים של חינוך, של מודעות, להכיר את הסכנות.

יש פה עוד נושא נוסף – לרשויות המקומיות, מבחינתנו, יש להן אוטונומיה מוחלטת בנושא של החופים, האם לפתוח חוף נוסף, מה יהיה הגודל שלו. כמובן שמשרד הפנים עובר על התקנים והוא אחראי עליהם אבל אנחנו לא מתערבים לרשויות המקומיות בעניין של לפתוח עוד חוף. הרשות עושה את השיקולים האלה לפי הצרכים שלה, בפרט שגם ראינו שלמרות הגידול - -

ידידיה, חוף מוכרז חדש, כמה העלות שלו?

ממה שאני בדקתי היום, בין שלושה לחמישה מיליוני שקלים.

תלוי בתשתיות ובקרבה שלו לתשתיות - -

כמה העלות?

בין שלושה לחמישה מיליון שקלים.

וכמה האחזקה השנתית שלו?

מיליון וחצי שקלים אחזקה של חוף רחצה בעונת רחצה.

- - -

בבקשה, ידידה.

בנקודה הזאת יש אוטונומיה מוחלטת לרשויות המקומיות. אם רשות מקומית רוצה עכשיו לפתוח עוד חוף רחצה נפרד, משרד הפנים נותן לה את כל הכלים לעשות את זה וגם דואג לקדם את זה אפילו, אבל אנחנו לא מתערבים לרשויות בפתיחת חופים נוספים בפרט שלא ברור שזה באמת מה שיפתור את הבעיה כי למרות הגידול ב-10 השנים האחרונות, יש פה נושא מאוד גדול של אחריות אישית, של טביעות מחוץ לשעות, טביעות בשעות הלילה. לטביעות בשעות הלילה ודאי שלא יעזרו עוד חופים או עוד שירותי הצלה כי זה לא רלוונטי לכל הדברים האלה, וצריך לשים על זה גם את הדגש.

תודה, ידידיה. אני מאמין שנחזור אליך. יובל משולם מהמשרד לביטחון פנים, בבקשה בזום.
יובל, אתה אתנו?

כן. שלום רב.

אהלן יובל, בבקשה.

אני רמ"ד שיטור ימי, אחראי על כל השיטור הימי במשטרת ישראל. יש לנו בסך הכל חמישה בסיסים: באילת, בלכיש, בתל-אביב, בחיפה ובכינרת. כעיקרון, האחריות של משטרת ישראל במים הטריטוריאליים היא לאכוף את כל נושא החוק הפלילי, הסדר הציבורי, ומתוקף פקודות המשטרה, סעיף 3, אנחנו מסייעים בביטחון הנפש והרכוש, ופה אתם רואים שהשיטור הימי גם מתעסק באירועי הצלה בחופים הלא-מוכרזים וגם במוכרזים בשעות העבודה אבל לא כמשימה עיקרית, כחלק מפקודות המשטרה והצלת הנפש והרכוש.

אני שמעתי את כולם, ואני כן חושב שהעובדות מדברות בעד עצמן. מבחינת כמות הטביעות – הן בעיקר בחופים הלא-מוכרזים. ככל שנגביל את החופים המוכרזים עם שירותי הצלה – כמות הטביעות שם ירדו.

בנוסף לזה, יש את נושא האכיפה. האכיפה חייבת להתבצע בחופים הלא-מוכרזים, ואנחנו רואים רשויות מקומיות כמו בראשון-לציון, ששם אפשר לראות שכמות הטביעות היא כמעט אפסית. הם מבצעים אכיפה מאוד-מאוד קפדנית ויסודית בכל החופים, גם אחרי שעות הרחצה וגם בחופים הלא-מוכרזים שם, ואחוז הטביעות הוא כמעט אפסי. איפה שיש אכיפה ויש תחנות הצלה – אין טביעות.

אני חושב שכן צריך לחייב מצד אחד להגדיל את חופי הרחצה המוכרזים, ומצד שני להגביר את האכיפה בחופים הלא-מוכרזים.

בן אדם שנכנס לחוף לא-מוכרז – למה הוא צפוי? למאסר? לקנס?

יש חוקי עזר עירוניים, שיש קנסות של פקח של העירייה, שנותן את הקנסות האלה לאותו מתרחץ - -

יובל, מה התרומה של הבט"פ בנושא משמר החופים, שדיבר עליו ראש עיריית הרצליה?

הוא דיבר על שיטור רגלי. השיטור הרגלי בוטל על-ידי - -

אתם שותפים למיזם הזה או שהוא נפל?

אנחנו השיטור הימי. הוא דיבר על שיטור עירוני-רגלי. השיטור הימי, דרך אגב, מבצע פעולות אכיפה כנגד כלי שייט שנכנסים לחופים המוכרזים והלא-מוכרזים. ללא השיטור הימי, כמות המקרים היו יותר גדולים כי אנחנו מונעים מכלי שייט להיכנס לחופים האלה ולפגוע בשחיינים. אני אומר עוד פעם – חשוב מאוד שתהיה אכיפה שלא ייכנסו לים באזורים שאסור, וזה ברמה של הרשות המקומית.

תודה, יובל. דוקטור אלעזר יפה, אתנו בזום? ממד"א?

אדוני היושב-ראש, המקוריות של המשרד לביטחון פנים לשלוח את האיש הכי לא רלוונטי לדיון הזה – זה מדהים. תביא מישהו שקשור לשיטור עירוני. הוא לא קשור לעניין הזה.

שיטור עירוני זה כבר סיפור אחר. דוקטור אלעזר? איננו. ארגון המצילים, בבקשה.

צהריים טובים. אני יו"ר ארגון המצילים הארצי. כמו שאמר עאטף, אני בא לפה בדרך כלל לפני שביתות, לפני כל מיני סיפורים כאלה ואחרים.

היום אנחנו בסיפור של הצלת חיי אדם.

היום אנחנו יכולים לבוא ולהגיד שבזכות אותם מצילים שנותנים שירות, הרבה אנשים חיים וממשיכים לנשום. אז קודם כל, תודה רבה לכל המצילים בארץ, צריך להגיד, שעושים עבודת קודש ונמצאים בחופים כל היום, משבע בבוקר עד שבע בערב, יום יום, בשמש, בחום, כשכולם במזגנים, אנחנו נמצאים באותם מקומות ונותנים מענה לכולם.

דיברו פה על כמה נושאים, אדוני יושב-הראש, שכאילו כל אחד רוצה שיהיה לו חוף ים. כל ראש רשות היה רוצה שיהיה לו חוף ים, להתהדר בחוף הים, יספר כמה חוף הים שלו וכמה הבניינים רבי-הקומות מול החוף – איזה פוזה יש עליהם. מצד שני, החוף עצמו עולה כסף. נכון, מה לעשות? אם יבואו ויסתכלו על הפרופורציות של הדברים, אז אין ספק שיש חוף ים, הוא נותן מענה להרבה אנשים, לאותן רשויות, ואותן רשויות נהנות מבלי לשלם על זה כסף. שיעשו חשבון כל מיני גופים כאלה ואחרים ויראו מה צריכים לעשות. בזמנו, בני ברק רצתה להעביר חרדים שישחו בבת-ים והם הציעו מיליון שקל. אם יבוא כל ראש רשות ששולח את האנשים שלו שייהנו בחופי הים – שישלמו על זה. שיתנו מענה נוסף.

אולי דרך זה אותם חופים יקבלו יותר מענה, יהיה להם יותר תקציבים וישתתפו במטלה הזאת, ותהיה להם יכולת לתת יותר - -

זאת אומרת אני, בשגב שלום במדבר, אנחנו ליד באר-שבע. ניקח לנו רצועת חוף ליד אשקלון ו...

אני אשדרג את ההצעה שלו. אשקלון גם יתנו לשגב שלום את היטלי ההשבחה - - - אז ככה יהיה - -

לא, לא, מחילה מכבודו, אני אסביר לאדוני - -

כי אתה לא יכול להגיד לבני ברק: בבקשה, תשתתפו.

אני אסביר למה אני מתכוון: רשויות לא רוצות לפתח חופים כי אין להן יכולת כלכלית אבל בני ברק רוצה חוף לציבור שלה. ליד החוף המוכרז של הדתיים רוצים להביא עוד ציבור? יש חופים לא-מוכרזים כתוצאה מעלויות כלכליות. יש אנשים שמוכנים לשלם את אותם חופים, שיכשירו אותם. שיתנו אותם לאותן רשויות שמעוניינות.

דבר נוסף - -

אני רוצה לשאול משהו: מה העלות של מציל בשנה?

עלות שכר כללית של מציל היא בסביבות 250,000 שקל בממוצע.

עאטף, זה המספר?

אני לא יודע כי מדובר בהסכמי עבודה ואסור לנו להתערב - -

אתם לא מעורבים בהסכמי העבודה?

אני אסביר - -

למה אני שואל את זה? כי אנחנו צריכים שלושה בים התיכון. זאת אומרת, 750-800,000 שקל רק למצילים.

לא בהכרח ואני אסביר גם למה: כי מצילים זמניים וחדשים עולים הרבה פחות. אתה צריך מצילים מיומנים, מקצועיים, בעלי יכולת לזהות דברים שאנשים לומדים אותם עם הזמן.

כיו"ר ועד המצילים, היה רעיון כאן שגם צעירים מתחת לגיל 18 יעסקו במקצוע.

זה לא ילך כי רבים מהם לומדים בבתי ספר. הם יוכלו לתת מענה שבועיים, שלושה בחופש הגדול, יחזרו לבתי הספר ואז - -

- - -

רק רגע, הם צריכים לעבור הכשרה, לעבור קורס, וזה לוקח שלושה שבועות בבריכה ועוד שבועיים בים. מתי הוא יהיה מציל בגיל 17,18?

אבל אתה יודע, ידידי, שרוב הצעירים והנוער יוצאים לים בחופש הגדול. ואם נחשוב על המיזם הזה - -

לא, אני בעד. אני מכשיר נוער במצוקה אצלי, לוקח אותו על חשבוני, נותן לו לשהות ליד התחנה שלי, מגדל אותו אפילו ביולי-אוגוסט בבת-ים נותנים להם לעבוד כעוזרי מצילים. אנחנו שמים אותם בחופים הנפרדים, בחופים שיש לנו יכולת לתת להם גם הכשרה וגם ניסיון והם משולבים בתוכנו. יש כאלה דברים.

יש כבר תכנית וזה קיים באוסטרליה על אותו סיפור, על הנוער שלומד בהכשרה - -

כן, שמענו את זה.

עוד דבר אחד, ברשותך: אני חוזר ואומר שבחופים שיש מצילים – אנחנו נותנים מענה של 99%. מה שראית פה – אני לא יודע מאיפה זה בא אבל עאטף יתקן אותי - -

בזמן שיש מצילים היו הטביעות של השישה או השבעה? בשעות הפעילות?

כן.

בשעות הפעילות, נכון.

אני רוצה לחדד נקודה לגבי שלושה שטבעו בים המלח – בים המלח לא טובעים. בים המלח שותים חצי כוס מים ומתים. זה אנשים זקנים שמתהפכים. אין מה לעשות, הם שוחים על הגב בים המלח ופתאום מתהפכים. ברגע שהוא מתהפך, הוא לא יכול להחזיק את עצמו כמו שצריך, שותה חצי כוס וגמרנו.

צר לנו על כל אובדן של חיי אדם.
אני רוצה לעבור לד"ר גלית שאול, ראש מועצת עמק חפר. את אתנו בזום?

היא עזבה את הזום כנראה.

אסיף איזק מחוף הכרמל, בבקשה בזום.

שלום לכולם. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, עמיתי, ראשי הרשויות, אני ראש המועצה האזורית חוף הכרמל, יושב-ראש איגוד ערים שרון-כרמל, שבתוכו יש גם את חדרה, נתניה, עמק חפר של גלית וחוף הכרמל.

רק לסבר את האוזן כי לדעתי הדיון הולך סחור-סחור, והופתעתי מכמה אמירות פה של אנשים שהם אנשי מקצוע. רק בחוף הכרמל יש 42 ק"מ של חופי ים. 42 ק"מ, ואני לא אתן לכם לנחש אבל במהלך הקורונה הגיעו שלושה מיליון מבקרים לחוף הכרמל, לחופי הים בלבד.

כמה נתונים שכדאי להכיר אותם ולא יאמרו אמירות באוויר: בזמנו, שר הפנים הקודם ביטל את האפשרות לקחת דמי כניסה. אנחנו לא גובים דמי כניסה בכניסה לחופים שלנו. דיברתם על חנייה – זה משהו אחר, בחוף כרמל גם לא משלמים על חנייה.

דבר שני – עאטף נגע בזה – יש חופים שאסורים לרחצה ויש חופים שהם ללא סטטוס, ושם המועצות והעיריות לא יכולות לאכוף. בחופים האלה אנשים באים ועושים זולות ונמצאים שם. אני רוצה לראות את המשטרה, את משרד הפנים, מפנים שני מיליון מבקרים מהחופים הפתוחים שלנו. אנחנו מנסים לפנות חתונה בתקופת הקורונה ואנחנו לא מצליחים אבל מי שחושב שהוא יכול לעשות את זה, הוא מוזמן לעשות את הדבר הזה.

לרשויות, וזה שיהיה ברור, דיבר פה הבחור מהאוצר – לרשויות אין וגם לא יהיה שום רצון להקים עוד חופים מוכרזים. הם מקבלים כסף חד-פעמי להקמת חוף מוכרז ואחרי זה, כמו שאמר יו"ר ארגון המצילים, זה כ-800,000 שקל לשנה סוכה אחת.

במועצות האזוריות, להבדיל ממה שאמר, אין בתים על הים, אין היטלי השבחה. יש רק חופים פתוחים לציבור הרחב, שכל מדינת ישראל מגיעה אליהם.

במקום ללכת סחור-סחור, המדינה צריכה לתקצב, ואמר את זה ידידי ועמיתי פדלון – היא צריכה להקים רשות חוף בדיוק כמו שעשו בכינרת. יש מודל שעובד, נמצא פה גם עידן גרינבאום מהכינרת, הוא יושב-ראש האיגוד וכדאי שגם הוא ידבר, ולא רק אנשים שמנותקים מהשטח. צריך להקים רשות חוף שלשם מוזרמים בתקנה ולא צריך כל היום לילל ולרדוף אחרי כסף. 42 מיליון שקלים – עם זה אנחנו יודעים לעבוד ולתת את השירותים שמגיעים לתושבי מדינת ישראל, שטובעים וגם אחרי זה, אדוני היושב-ראש, תובעים אותנו. אין חברת ביטוח שמוכנה לכסות אותנו. יש חברה אחת במדינת ישראל שמוכנה לקחת את חוף הכרמל כי יודעים שאנחנו רשות שאחרי זה תובעים אותנו. כל מי שטובע בחוף ללא סטטוס, תובע את המועצה. הניקיון של חופי הים – כל סוף שבוע אני מפנה 40 טון לכלוך, והכל על חשבון התושבים והתושבות והארנונה שלי. המדינה לא משפה אותנו, זה נכס לאומי והפקרתם אותנו לבד.

כמה העלויות של - - -

העלויות מגיעות למעל 10 מיליון שקלים לעונה. מעל. לא שווה לי להקים שום סוכה חדשה, ואני אקים כי מה לעשות, כולנו אזרחים יקרים ומבינים את המצוקה אבל המדינה לא משפה אותי על כלום. עאטף מגלגל עיניים וגם משרד האוצר מגלגל עיניים. מגלגלים עיניים והכתובת על הקיר. אחרי זה אפשר לדבר על החינוך או על שיטות הצלה אחרות. לא צריך להקים סוכה, אפשר להקים נייח ונייד, יש רחפנים ויש הרבה מאוד פתרונות. אנחנו נהיה הראשונים שמוכנים להיכנס לפיילוט אבל בסוף היום זה כסף. זה כסף שמציל חיי אדם וזה כסף קטן, בדיוק כמו שאמרת, אדוני היושב-ראש, שהמדינה גוררת רגליים. הרשויות לא יקימו עוד סוכות כי הן לא מסוגלות לעמוד בזה, גם ככה הנטל ענק. שלושה מיליון מבקרים רק בחוף כרמל, תחשבו על זה ואנחנו בסך הכל רשות של 33,000 תושבים. במקום לגלגל עיניים, הישיבה הזאת מאוד חשובה אבל אם לא תצא החלטה ברורה שמקימים רשות אחת או שמתקצבים אחרת את הרשויות. כל יתר הדיבורים הם דיבורים בעלמא. זה במקרה הטוב עוד כותרת בעיתון או תגובה לאיזו כתבה בערוץ 1 או בערוץ 12 שהיו. אנשים ימשיכו למות בחופים כי אנחנו מפקירים אותם בגלל שהמדינה מגלגלת עיניים לכסף קטן. זאת המציאות וכל היתר זה סיפורי סבתא. תסלחו לי. אני אומר שאנחנו חיים עם התמודדות אדירה, הפכנו את כל החופים לחופים - - - ועשינו הכל אבל עדין, אנשים מגיעים לחופים הפתוחין ואין שירותי הצלה. זה המצב.

תודה, אסיף. איל לבנון, סגן יושב-ראש הנהגת ההורים הארצית אתנו בזום?

שלום לכולם. אני סגן יושב-ראש הנהגת ההורים הארצית. אני רוצה לחזור אחורה למשהו שנאמר כאן במשפט אחד או שניים ולא קיבל מספיק דגש: אין הנגשה, אין כמעט לימודי שחייה לילדים במערכת החינוך, וזה עוד יותר גרוע בשכבות החלשות. מחודש מרץ, בין כל המספרים שהוזכרו פה היום, אני אשלוף מספר אחד: מחודש מרץ 10 ילדים טבעו בים או במקורות מים אחרים, טבעו למוות, לא הצליחו להציל אותם. יותר מזה, אין במערכת החינוך - -

זה כולל את הבריכות כמובן.

ים ומקורות מים אחרים. אין כמעט שיעורי שחיה במערכת החינוך ושוב, אני מדגיש שזה בא לידי ביטוי עוד יותר בשכבות החלשות והמוחלשות, וגם אין שום מערך ללמידה של כישורי התמודדות במים, מעבר לשיעורי השחייה. שיעורי שחייה זה דבר חשוב מאוד ונכון אבל כשילד או נער או נערה מגיעים ונתקלים במצב חירום במים, הם לא למדו בשום מקום איך להתמודד עם המצב הזה, לא בים, לא בבריכה, לא בנחל ולא בשום מקום אחר. זה משהו שחייב להיכנס למערכת החינוך. זה היה בעבר ברמות נמוכות ולא מספיקות וזה הולך אחורה עם השנים. את הבעיה הזאת, חלק גדול ממנה אפשר לפתור בשיעורי השחייה ובכישורי ההתמודדות, עוד לפני שפתרנו את בעיית החופים, המצופים והמצילים.

תודה. אמיר פולק נמצא אתנו?

שלום רב. אני חוקר בארגון "בטרם" לבטיחות ילדים. אנחנו מאוד מברכים על הדיון החשוב הזה. טביעות הן הגורם המרכזי לתמותה של ילדים ובני נוער מתאונות, למעט תאונות דרכים. אנחנו בחודש אפריל הוצאנו נייר עמדה בנושא, שכולל נתונים עדכניים, סקירת ספרות והמלצות למדיניות. בגדול, יש שתי קבוצות שהן בסיכון מוגבר לטביעה: קודם כל, תינוקות ופעוטות בגילאי ארבע ומטה, ובנוסף בני נוער בגילאי 15 ומעלה. אצל פעוטות, הסיכון לטביעה הוא בעיקר בבריכות פרטיות ובצימרים, שזה נושא לדיון אחר. אצל תינוקות בגילאים ממש נמוכים יש גם סיכון לטביעה בבית, באמבטיה, בדלי ובגיגית אבל אצל בני נוער באמת, בני 15 ומעלה, מרבית הטביעות מתרחשות בחופים, במקורות מים פתוחים שזה חופים, קצת נחלים ואגמים ובעיקר בחופי ים.

הנתונים שלנו מראים באופן חד-משמעי ששיעורי הטביעה הם גבוהים יותר אצל ילדים שמגיעים מיישובים בדירוג סוציו-אקונומי נמוך, והם גבוהים במיוחד לעומת יתר האוכלוסייה ביישובים בדואים בנגב. גם אצל פעוטות וגם אצל בני נוער שיעורי הטביעה ביישובים בדואים בנגב גבוהים במיוחד.

אנחנו רוצים להדגיש דברים שנאמרו כאן: קודם כל, הנושא של שיעורי שחייה במערכת החינוך – כיום יש בערך 70,000 ילדים כל שנה שנהנים משיעורי שחייה במערכת החינוך, מכיתות ה' בעיקר. צריך להרחיב את זה, שזה יכלול את כל התלמידים ובגילאים יותר נמוכים, מכיתות א' עד ג', שם זה הופך לפרקטי כל הנושא הזה.

בנוסף, שיעורי השחייה בפני עצמם לא מספיקים וצריך להשלים אותם בשיעורים לבטיחות במים פתוחים, בהצלה בטוחה, במניעת טביעה. שיעורים תיאורטיים וגם שיעורים מעשיים, שחייבים להיכנס לעובי הקורה בנושא הזה.

כל הנושא שלה נגשה של חופים – היה על זה דיון מעמיק אז לא ארחיב. כמובן להנגיש את החופים כמה שיותר לכמה שיותר רבדים מהאוכלוסייה.

בריכות שחייה ביישובים מוחלשים ויישובים מהמגזר ויישובים בדואים – בהרבה מהיישובים האלה אין בריכות שחייה, וככל שיהיו שם יותר בריכות שחייה אז יהיה פחות פיתוי ללכת לחופים לא מוכרזים.

כל הנושא של הגברת מודעות – הגברת מודעות להורים לילדים קטנים, ובהקשר שלנו הגברת מודעות של בני נוער ושל הורים לבני נוער.

אנחנו עובדים עכשיו ב"בטרם" על מיניסייט שייתן איזה שהוא מדריך מאוד מונגש, אינטראקטיבי, שמותאם לבני נוער, שמסביר את הסכנות של טביעה במים פתוחים ונותן דרכי התמודדות.

אוקי. אנחנו חייבים לסיים ולהתקדם הלאה. עמיר יצחקי נמצא אתנו כאן?

כן.

יש לך מה להוסיף?

לא, אין לי מה להוסיף.

חברים, אנחנו רוצים לעצור כאן - -

לפני שאתה מסכם, אני רוצה לומר משפט אחד: אני יוצא מהדיון הזה הרבה יותר מוטרד ממה שנכנסתי אליו. אני מגלה שכולם, מהראשון עד האחרון בורחים מהאחריות בסיפור הזה. אין אף גוף במדינת ישראל שאחראי.

אני חושב שהמודל הנכון, ממה שהציעו ראשי הרשויות זה מודל של תאגיד רשויות ולא משהו של המדינה כי אני לא חושב שזה נכון שלצורך העניין עירייה עושה את הכסף מזה שעל חוף הים יש את המלונות שלה ואת הבנייה שלה, והיא תפיל על מדינת ישראל את העלויות של זה. זאת אומרת, חוף הים הוא משאב. אם אני הייתי ראש עיר, הייתי עושה שם מלונות – אמנם הייתי ראש עיר, לא שם, אבל הייתי מנצל את זה ועושה שם מלונות ומקבל ארנונה גבוהה מאוד, ועושה שם מגדלים ומקבל שם היטלי השבחה גבוהים מאוד, אתם מבינים? אבל לבוא אחר-כך ולהגיד: לא, שמדינת ישראל תשים 200 מיליון שקלים בשביל שיהיו 200 חופים בתחשיב של דקה – זה התחשיב פה ש-200 מיליון שקל זה 200 חופים כי זה מיליון שקל לחוף. לא יכול להיות, לא יקום ולא יהיה.

יכול להיות שצריך לעשות איגוד ערים, יש הרבה דברים כאלה כמו שהיו בזמנו איגודי ערים לכבאות, צריך לעשות התאגדות ערים כמו שעשו שפך דן אבל צריך מישהו שייקח אחריות על הדבר הזה.

הנושא של אכיפה – אני אומר שהדבר שהכי מסנדל את זה, זה מה שהמשרד לביטחון פנים שלח את השיטור הימי שדואג לאוניות ולשייט בלתי מבוקר. זה מראה כמה מדינת ישראל רואה אחריות על הדבר הזה, שאנשים נכנסים לחופים האלה ואני מאוד מוטרד, אדוני היושב-ראש, הרבה יותר מוטרד. אני חושב שהוועדה צריכה לעשות הרבה יותר, אולי בתקנות, אולי בחקיקה אבל צריך להיכנס לעניין הזה כי אין אף אחד אחר.

תודה, חבר הכנסת פינדרוס.

תראו, אני מצטרף לחבר הכנסת פינדרוס כי התחלתי את הדיון הזה ולא האמנתי שעד כדי כך אנחנו מפוזרים בנושא של חופי הרחצה, וכמה שאנחנו זקוקים לפעולה בנושא הזה. כמה שאנחנו זקוקים לעשות מאמץ עילאי כי אנחנו עוסקים בחיי אדם. עאטף והחברים, אנחנו עוסקים בחיי אדם, וחשוב מאוד שנצא לפחות אם לא היום אז בתקופה הקרובה, במסקנות שגם יבוצעו.

א. יהיה לנו דיון המשך. לאה, אנחנו נעשה דיון המשך בפגרה. ב. אני רוצה לכנס דיון מקצועי אצלי עם עאטף, עם משרד האוצר, ואני מזמין את חבר הכנסת פינדרוס. לאה, תסגרי לנו לשבוע הבא דיון מקצועי שנשב ונפרוש את הכל על השולחן, ואם מישהו מהרשויות המקומיות, מהשלטון המקומי יגיע ויצטרף – אשמח מאוד. אנחנו רוצים לצאת בדברים שאפשר לבצע אותם ולהיטיב עם האוכלוסייה. עאטף, אנחנו חייבים. לדיון המקצועי אני רוצה את התשובות.

הוועדה קוראת להעמקת לימודי השחייה בשכבות החלשות. אנחנו מדברים על האוכלוסייה הערבית והבדואית וגם על האוכלוסייה החרדית. חשוב מאוד שמערכת החינוך תרים את הכפפה ותעשה מעשה בכיוון של העמקת לימודי השחייה עם הגורמים הרלוונטיים. שמענו את נציגי העמותה, שמענו על המודל האוסטרלי, איך נכניס את הילדים האלה לנושא לימודי השחייה ולהציל חיי אדם.

אנחנו בישיבה שלנו גם נבחן את ההצעות שהציעו חברי הכנסת, הציעו גורמי המקצוע לגבי בני נוער בין 17-18 – איך אנחנו בתקופה הרחצה הזאת והמאוד קריטית הזאת מנסים לשמור על חיי אדם ולדאוג לכך שלא יהיה קיפוח של חיי אדם בתקופה הזאת.

אז משרד האוצר ומשרד הפנים – אתם הרגולטור. נכון שהרשויות המקומיות, בתחומן נמצאים החופים המוכרזים אבל גם כן כולנו צריכים להתכנס, כולנו צריכים לתת כתף לפתרונות להגדלת החופים המוכרזים. לא מקובל עלי, עאטף, שב-11 שנה רק 20 חופים. יש לכם נכונות לעוד 20 אז בבקשה, בשבוע הבא תביא לנו מסגרת איך אנחנו עושים את זה, מתי, לוחות זמנים.

אני מקווה שכסף לא יהיה המחסום אבל האוצר יהיה אתנו בישיבה ואני מקווה שנגיע להסכמות.



חברים, תודה לכלום, תודה לכל מי שהשתתף. נקבע דיון המשך אבל בשבוע הבא ניפגש לדיון מקצועי. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:35.