פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



37
ועדת החינוך, התרבות והספורט
02/08/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום רביעי, י"ט באב התשפ"א (28 ביולי 2021), שעה 10:30

מתווה פתיחת שנת הלימודים התשפ"ב

חברי הוועדה: שרן מרים השכל – היו"ר
סימון דוידסון
ווליד טאהא
משה טור פז
אמילי חיה מואטי
יוסף שיין

משה גפני
עלי סלאלחה
יצחק פינדרוס

אינה זלצמן - מנהלת המנהל הפדגוגי, משרד החינוך

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר שפ"י, משרד החינוך

מיכל צדוקי - דוברת משרד החינוך, משרד החינוך

ד"ר אפרת אפללו - מנהלת המחלקה לחינוך ולקידום הבריאות, משרד הבריאות

ערן דורון - ראש המועצה האזורית רמת נגב ויו"ר ועדת החינוך במרכז המועצות האזוריות

עו"ד רויטל לן כהן - מנהלת תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

יגאל סלוביק – מנכ"ל משרד החינוך
עדנה דוד – יו"ר סניף חיפה וסגנית מזכ"לית הסתדרות המורים
חנן דגן – מנכ"ל איחוד גני הילדים
מירום שיף – יו"ר הנהגת ההורים הארצית
עו"ד אביטל בן שלמה – ראש צוות מחקרי מדיניות חינוך, קהלת
מנשה לוי – יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר

תמי סלע

יהודית גידלי

תמר פוליבוי

מתווה פתיחת שנת הלימודים התשפ"ב

בוקר טוב לכולם, תודה רבה על הגעתכם לוועדה. אנחנו הולכים לקיים היום דיון מאוד חשוב בכל מה שקשור למתווה פתיחת שנת הלימודים מבחינה בריאותית, מבחינת הסיכונים של המגיפה כרגע, מגפת הקורונה.

היה חשוב לנו לקיים את הדיון הזה כמה שיותר מהר, על מנת להכין את ההורים וגם את התלמידים לצרכים הייחודיים של לימודים תחת מגבלות קורונה ותחת מגבלות של מגיפה בכלל. בממשלה הקודמת די התרגלנו לזה שמביאים לנו מתווים יום, יומיים לפני כן וההורים עד חצות אפילו לא יודעים אם יש לימודים, אין לימודים, איך מגיעים, לא מגיעים, בדיקות. היה פשוט ברדק אחד גדול. החלטנו שכרגע אנחנו נעשה סדר ונדע מספיק זמן מראש איך להיערך, מה יהיו החורים או הפרצות כדי שנוכל לדון בהם מספיק זמן מראש ונדע לתת מענה לתלמידים, למורים וכו'.

מי שמעוניין בזכות דיבור, מוזמן להירשם אצל מנהלת הוועדה. מי שנמצא בזום, שירשום בצ'ט. בגלל שאנחנו בתחילת הדרך, אני כן מאפשרת כרגע זכות דיבור לכולם, אבל בישיבות הבאות אבקש מכל הנוכחים, מכל המשתתפים ומכל מי שרוצה לדבר, לשלוח לנו נייר עמדה לפני כן עם שתיים, שלוש נקודות מסוימות, שעליהן הוא ירצה לדבר על מנת שגם אנחנו נוכל לעשות איזשהו מיון עד כמה זה דחוף. בסופו של דבר הזמן שלנו מוגבל. אנחנו נודה לכם, אם תוכלו להעביר מראש את הנקודות למנהלת הוועדה יהודית, ולפי זה ניתן לכם את זכות הדיבור.

נמצאת אתנו מטעם משרד החינוך עינב לוק, מנהלת אגף בכיר. בבקשה, זכות הדיבור שלך. נשמח אם תוכלי להציג לנו את התכנית ואת המתווה לקראת פתיחת שנת הלימודים.

ברשותך, אני אעביר את רשות הדיבור לאינה זלצמן, סמנכ"לית בכירה, ואני אמשיך. תודה.

קודם כל ברכות על התפקיד החשוב. כפי שאמרת, מערכת החינוך נערכת לפתיחת שנת הלימודים כסדרה. חשוב לנו להבטיח שהשנה הבאה תהיה שנה שבה תהיה רשת למידה, שגרת לימודים לתלמידים, שגרה רציפה.

במהלך השנה וחצי האחרונים ראינו שנפערו פערים והמקום שלנו בשנה הקרובה לצמצם את הפערים – הרגשיים, החברתיים, הלימודיים שנפערו על ידי מכוונות מאוד גדולה שלנו. אנחנו ניתן מענים לימודיים בעיקר במקצועות הליבה, נתמקד בהם כי זה הבסיס – השפה, מתמטיקה, אנגלית, מדעים. כמובן ניתן את המענים הרגשיים באמצעות כישורי חיים, יועצים, פסיכולוגיים, כל המהלך המורכב והחשוב הזה.

את אמרת ששנה שעברה היתה שנה עם בעיות ברצף למידה, דברים מובנים. אנחנו מביאים לכאן את האמירה שאנחנו נפעל ללמידה שתהיה ככל הניתן רציפה. כדי להבין מה צריך לעשות, ניטרנו וניתחנו את הפערים שנפערו בשנה שעברה. פנית לעינב, והיא תציג את הפערים האלה. אחרי שהיא תסיים, אני אמנה את הדברים המרכזיים מבחינת משרד החינוך, שנועדו להבטיח את שגרת הלמידה של ילדי ישראל.

וגם את צמצום הפערים האלה.

וכמובן גם ניגע בצמצום הפערים. היה חשוב שנעשה את ה-framing ואז נצלול.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להמשיך את הדברים של אינה וגם את הדברים שלך, שתקופת החירום המתמשכת של הקורונה יצרה ריחוק חברתי, שאנחנו מבינים יותר ויותר כמה השלכות רגשיות וחברתיות היו לתקופה הזו. לריחוק החברתי לאורך זמן, במשך שנה וחצי, יש השלכות רגשיות וחברתיות על הילדים, גם על ההיבטים החברתיים, על היחסים הבין-אישיים שלהם, וגם על ההיבטים הרגשיים, על המצב הרגשי של ילדים, על תחושת המוגנות, השייכות, הרווחה הנפשית והחוסן האישי שלהם.

כדי להבין איפה אנחנו נמצאים ומאיפה אנחנו מתחילים, העברנו סקר בקרב 3,000 יועצות. את אותן שאלות שאלנו בסוף תשפ"א, בתקופת הסגר השנה, ועכשיו ולצערי גם אירועים של חשש לאובדן. מבינים שתקופת הקורונה – יש לה השלכות משמעותיות כדי לחזק את החוסן הנפשי. אם נסתכל על שלוש הפעימות, תש"ף, סגר ותשפ"א. ראינו שהדברים העיקריים שהיועצות מדווחות שמגיעים לפתחן הם קודם כל הקשיים הלימודיים והרגשיים. ילדים מדווחים שקשה להם מבחינה לימודית, קשה להם ללמוד, הם מדווחים על לא מעט מצוקות רגשיות ועל בדידות חברתית. אלה הדברים העיקריים, שכמובן לזה נוסף הנושא של חרדות, קשיים במשפחה, התנהגויות סיכון, ולצערי גם אירועים של חשש לאובדנות. אנחנו מבינים שלתקופת הקורונה יש השלכות מאוד משמעותיות, ואנחנו צריכים להתגייס לתת מענים משמעותיים כדי לחזק את הרווחה האישית ואת החוסן הנפשי.

אם נסתכל על שלוש הפעימות, נראה שהקשיים הלימודיים התחילו כקשיים לימודיים בסוף תש"ף, עלו בתשפ"א וגם עם החזרה ללימודים, עדיין הילדים מדווחים על קשיים לימודיים. לעומת זאת, אנחנו יכולים לראות שבהקשר של בדידות, הבדידות עלתה בתקופת הסגר, אבל עם החזרה למוסדות החינוך, אנחנו רואים ירידה משמעותית בפניות ליועצות בנושא של בדידות חברתית. הדבר הזה מראה שכאשר הם מגיעים לבית הספר ופוגשים את החברים שלהם, מגיעים ללמידה סדירה ולמפגש חברתי, אוטומטית הם מרגישים יותר שייכים, פחות בודדים, ולכן חשוב לנו מאוד המפגש החברתי בכל דרך אפשרית, כמובן תוך שמירה על הבריאות הפיסית והנפשית שלהם.

עוד נתון מעניין – הקשיים במשפחה שהיועצות הגיעו לפתחם היו מאוד גבוהים בסוף תש"ף ובתקופת הסגר, ואנחנו רואים ירידה בדיווח בקשיים במשפחה. אני מניחה שוב שההבדל נובע מעצם העובדה שאתה נמצא כל הזמן בתוך הבית, וכשאתה מגיע לבית הספר, יש איזושהי רווחה.

אבל איך זה מתכתב עם עלייה באלימות במשפחה שדווח עליה במשרד לביטחון פנים?

כשאנחנו שואלים את היועצות לגבי קשיים במשפחה, אנחנו לא אוספים אירועים של אלימות במשפחה, אנחנו מדווחים על קשיים, על המתח במשפחה – שילדים מספרים שקשה להם להיות בבית, שהם רבים עם האחים, שיש מתח עם ההורים. לא מדובר כאן כרגע באירועי הקצה, אלא בקשיים שהילדים מדווחים שקשה להם להיות בבית, שיש מתחים בבית, אנחנו מבינים שהייתה תקופה של סיר לחץ מאוד גדול שהשפיע על הילדים, והם פנו וביקשו עזרה. כאן אנחנו רואים איזשהו מיתון. זה לא שזה לא קיים, לא שזה נעלם, אבל אנחנו רואים מיתון בפניות בתחום הזה.

יחד עם זה, אנחנו רואים עלייה בהתנהגויות בסיכון בחודשים האחרונים. אנחנו רואים עלייה בנושא של פגיעות מיניות, אנחנו רואים עלייה בחשש לאובדנות, אנחנו רואים עלייה בעיקר בגילאי חטיבות הביניים ועלייה בהתנהגות בסיכון. יש לנו כמובן את הפילוחים האלה גם פר גיל וגם על פי שלוש הפעימות שציינתי. הנתונים הם כמובן נתונים שמדווחות עליהם היועצות מפניות שמגיעות אליהן, והן מנהלות בתוך בתי הספר שלהן מיפוי ואיתור של ילדים שמגלים קושי ומצוקה בסיכון, ונערכות לתת מענים לשנת הלימודים הבאה.

מבחינתנו, עדיין אנחנו יודעים שעדיין אנחנו לא רואים את כל התמונה. כשהילדים היו בבית וניסינו לאתר ולזהות ילדים, יש דברים שאתה יכול לאתר ויש ילדים שקשה לאתר את הקושי ואת המצוקה שלהם, עד שהם מגיעים למוסדות החינוך. יש משהו במבט כשאתה מסתכל לילד בעיניים, כשאתה רואה שינוי בהתנהגות שלו, כשאתה רואה שינוי במימיקה וביחסים החברתיים שלו – אז אתה רואה שיש קושי. קושי לא תמיד מרחוק אפשר לאתר, ולכן מבחינתנו הנתונים שיש לנו, הם לא בהכרח הנתונים האחרונים והמדויקים. יחד עם זה, יש לנו הנחת עבודה שיש ילדים שדיווחו על קושי, וכשהם הגיעו למוסדות החינוך, יש איזושהי החלמה טבעית והסתגלות טבעית, שהם יהיו במצב שפחות יזדקקו למענים.
מבחינתנו, המטרות שלנו הן לאתר ולזהות ילדים ברגעי קושי, מצוקה וסיכון ולתת להם מענה. המטרה שלנו היא לחזק את צוותי החינוך, את החוסן, הרווחה הנפשית ואת המסוגלות שלהם לתת מענים לכלל התלמידים; ובאופן ארוך טווח לעבוד על למידה רגשית וחברתית, SEL – social emotional learning – לחזק את המיומנויות התוך אישיות והבין אישיות, לחזק את היחסים החברתיים, את תחושת השייכות, לתת להם להסתגל לבתי הספר ולתכניות שאיתן אנחנו מתכוונים לצאת בשנת הלימודים הבאה.

איך אתם מתכוונים ליישם את כל זה?

אני ארחיב על זה. ברשותך, דבר נוסף שחשוב לי לקשור יחד עם מה שאמרה עינב, למידה גם נותנת חוסן. אנחנו רואים ירידה גם בביצועים של קריאה, כתיבה ומיומנויות כאלה ואחרות, זאת אומרת: בשילוב עם הנושא הרגשי-חברתי. לא בכדי עינב אמרה שהילדים מתארים קושי ללמוד גם כשהם חזרו לבית הספר, כי זה גם אומר לחזור ולדבר על האופן בו הם לומדים שוב – היו ילדים שלמדו בעיקר מרחוק, אז מיומנויות של לומד עצמאי ומיומנויות של לומד חזרה בבית הספר, התמודדות עם קשיים ללמוד כי צריך יותר תיווך של המורה. כל זה יחד נותן את השלם ולשם אנחנו מכוונים בשנה הבאה.

לשאלתך, אנחנו מתבססים על 10 עקרונות מרכזיים, שייתנו לנו את רצף הלמידה ושגרת הלמידה, מתוך כל מה שאמרנו כאן, כי זה באמת קריטי, מה שחשוב זה לצמצם את הפערים האלה. נתחיל בכך שאנחנו רוצים כבר החל מהחודש הזה לבצע בדיקות סרולוגיות מגן עד כיתה ט' במהלך של כשלושה חודשים, כמובן בהסכמת ההורים ובמימון המדינה. התוצאות האלה יאפשרו לנו מענה מידי להבנה מי צריך בידוד ומי לא צריך בידוד. זה הדבר הראשון בתכנית.

הדבר השני הוא הכפלה של בדיקות "מגן חינוך". זה מהלך שבוצע בשנה שעברה עם משרד הביטחון, עם פיקוד העורף, בערים הכתומות והאדומות. ככל שנוכל גם פה להגדיל את המנעד, שוב נחזור למטרה המרכזית שלנו, שזה רצף למידה ושגרת הלמידה. אנחנו נפעל במודל גם של שיבא, "הכיתה הירוקה", שעלה לכותרות עכשיו, שמדבר על בדיקה של שבעה ימים ברציפות. מי שנמצא שלילי, יחזור ללימודים. מי שנמצא מאומת, ייכנס לבידוד. המטרה היא טיפול ממוקד ונקודתי בתחלואה וכניסה לבידוד של מי שצריך.

הדבר הרביעי בתכנית זה למידה במרחבים הפתוחים, שלאו דווקא במרחב הכיתה, אלא פעילויות שיאפשרו במרחבים נוספים בבית הספר או בסמוך לו. אנחנו מדברים גם על שימוש בתשתיות ברשויות. אנחנו הסדרנו את נושא הביטוח וניתן יהיה להשתמש במבנים שיש לרשות, כמו: מתנ"סים, קונסרבטוריום.

אבל מה זה אומר? תיקחו כיתות מסוימות ותעבירו אותן למתנ"סים?

ככל שיהיה צורך לחלק, להקטין את הקבוצות, נוכל להשתמש במרחבים שקיימים ברשות.

יש תכנית כרגע להקטין את הכיתות?

כרגע אנחנו מדברים על למידה רציפה של כל הכיתות, והיה ויהיה צורך בלמידה בכיתה מסוימת - - -

מה זה אומר "והיה ויהיה צורך"? בואו נדבר פרקטית בשטח, כי אנחנו רוצים שגם התלמידים וגם המורים יידעו לקראת מה הם הולכים.

מבחינתנו, מוסדות החינוך יישארו פתוחים ללמידה פיסית, זאת הנחת היסוד.

באותו גודל של כיתות שהם נמצאים היום?

נכון, יש לנו אופן בו נפעל לצמצום מגעים בהתאם לאורחות החיים.

בשביל זה התכנסנו, אנחנו מנסים להבין איך אתם הולכים לצמצם את זה.

יש לנו 10 נקודות חשובות, שאחר כך אכנס גם אליהן. נעבור דבר דבר.

שימוש בתשתיות של הרשויות – כפי שאמרתי, הסדרנו את נושא הביטוח, יהיה ניתן להשתמש במבנים שיש לרשות.

למידה משולבת – נוכל לשמר את היכולת שלנו של למידה פרונטלית לצד למידה מקוונת. גם כאן זאת למידה בקבוצות קטנות. יש לנו במשרד החינוך משל"ט שאין לו אח ורע, הוא משל"ט מאוד מאוד עדכני, שנותן תמונת מצב ארצית לאומית, ומאפשר לנו ניטור ברמה של עיר, שכונה, רחוב וגם מאפשר מיקוד ספציפי ומדויק, כדי למנוע את שרשראות ההדבקה.

מעבר לכך, לנו כמשרד יש צוות מומחים שמלווה אותנו באופן צמוד ואנחנו מקיימים אתו הערכות מצב וחוות דעת מקצועיות. אני יכולה להזכיר שם את פרופ' ערן סגל ממכון ויצמן, את פרופ' קלדרון ועוד רבים וטובים. יש לנו dashboard שיש גם למנהלים, גם לרשות תמונת מצב מאוד מאוד ברורה ברמה של בית ספר, של כיתה, וכל אחד יוכל להיכנס, כמובן עם הסיסמה שלו ולראות מידית את תמונת המצב. אנחנו מדברים על ניצול החודש הזה למי שיכול וכשיר ללכת ולהתחסן, כדי שנוכל להפחית את מספר המבודדים. אלה הדברים המרכזיים.

רצית שאתייחס לאורחות החיים. כפי שאמרתי, יהיה לנו מעקב יומי וצפייה על מאומתי קורונה. אנחנו מדברים כמובן על שמירה על מסיכות, הקפדה על הוראות הבידוד, על היגיינה אישית, על הניקיון, על אוורור הכיתות ומרחבי הלמידה.

אלה הוראות שאתם מעבירים למורים?

גם למורים כמובן. כל המהלך הזה כדי שנוכל לצמצם כמה שיותר את ההידבקות.

יש לכם נתונים על היקף ההתחסנות של עובדי ההוראה?

עד כמה שאני זוכרת, זה מעל ל-80%.

דיברתם על בדיקות סרולוגיות. אתם אומרים שזה הולך לקחת שלושה חודשים לערוך אותן?

בדיקות סרולוגיות הן בדיקות מהירות, ולכן במהלך השלושה חודשים האלה נרצה, החל מעכשיו, להפעיל גם את המודל הזה של הבדיקות הסרולוגיות. זה נותן פתרון מידי וייתן לנו תמונת מצב.

אלה בדיקות שייערכו בבית הספר? מה התכנית הזו?

בדיוק עכשיו מנכ"ל משרד החינוך נמצא בדיונים עם משרד הבריאות ועם משרד הביטחון. הם מסכמים את הפרטים האחרונים. מסכמים עכשיו את המתווה הסופי של המהלך הזה.

מה תעשו אם שיעור הבדיקות הסרולוגיות יהיה מאוד מאוד נמוך?

מניתי פה מספר דברים: בדיקות סרולוגיות, מגן חינוך, את כל התהליכים שאנחנו עושים בתוך מוסדות החינוך. אני חושבת שיש פה מנעד גדול.

אנחנו ציפינו לקבל תכנית מסודרת של מה הולך להיות, כלומר: איך אנחנו נערכים מבחינת המגיפה לפתיחת שנת הלימודים הבאה.

כפי שאת יודעת, הנושא עוד צריך לעלות לדיון ולקבל - - -

אבל לפי מה שהבנתי, היה מתווה שאושר יחד עם ראש הממשלה ויחד עם משרד הבריאות.

עדיין לא.

עדיין לא אושר?

למה את מאמינה לעיתונים?

אנחנו שומעים לא רק מעיתונים, אלא גם מהגורמים עצמם.

משרד הבריאות, נכון לעכשיו אין מתווה מוסכם בין משרד הבריאות לבין משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה?

זה כמעט מוסכם, צריך - - -

אנחנו עובדים בשיתוף - - -

אפשר לענות אחד, אחד?

יש לנו צוותי עבודה, אנחנו עובדים במשותף. יש דברים שנסגור עכשיו.

אנחנו שמענו על צמצום כיתות, או שלא יצמצמו את הכיתות? האם יצמצמו את מספר התלמידים או לא יצמצמו אותם?

אני יכולה לתת את ה-framing של כל התכנית?

אפרת, יש לך את המתווה השלם?

כן.

אני מנסה להבין קצת. המטרה של הדיון היתה שההורים, התלמידים והמורים יקבלו תשובות. יש להם המון סימני שאלה לקראת פתיחת שנת הלימודים, איך אמורים להיערך לכך? אבל נשמע ששום דבר עדיין לא כל כך ברור. יש רעיונות, אבל איך הולכים ליישם אותם?

ההבנה היא לא נכונה. יש לנו תכנית, יש אולי חילוקי דעות שעכשיו פותרים את האחרונים שבהם בנושא הבידודים, אבל בעיקרון אני חושבת שיש דברים שסוכמו עם משרד הבריאות – כל הדברים שאמרתי הם בסיכום עם משרד הבריאות.

אני מנסה להבין, האם יהיה צמצום של כיתות או לא יהיה צמצום של כיתות? האם הם ילמדו בבתי הספר או במתנ"סים? את מכירה את המתווה?

אני חיה את המתווה הזה. כמו שאינה ציינה, לאחר לקחי שנה שעברה, אנחנו נמצאים בקבוצת עבודה בין-משרדית יחד עם מרכז השלטון המקומי החל ממרץ. הרעיון והכוונה הטובים הם להגיע ולתת מענה ללמידה פרונטלית, רציפה ככל שניתן, תוך שמירה על בריאות התלמידים ומתן מענה לשינוי בתחלואה.

אנחנו החלטנו – וזאת החלטה של כל המשרדים – שלא יהיו השנה החלטות גורפות, לא כל בתי הספר ברשויות אדומות ייסגרו, ולא יהיה מצב של קפסולות בכל הארץ. מה כן יהיה? החלטנו שאנחנו הולכים על מודל שנותן גמישות למנהלי המוסד, יחד עם השלטון המקומי, במצב של תחלואה משתנה. מה זאת תחלואה משתנה? בבתי הספר שיהיו ברשויות ירוקות לגמרי, שאין בהן תחלואה, וצהובות, ילמדו כרגיל, החל מהגנים עד כיתה י"ב.

איפה השינוי? ברגע שרשות מתחילה להפוך לכתומה, ואנחנו רוצים למנוע את התפשטות התחלואה, בבתי ספר בהם תחלואה, אנחנו כבר יודעים להתמודד – לשכת הבריאות יחד עם מנהל המוסד יחד עם הרשות המקומית – על מהלכים במוסד, מה זה אומר? למשל בדיקות נרחבות לכל באי בית הספר, גם כאלה שלא במגעים הדוקים, ואת זה עשינו כל השנה. החלטה משותפת האם יש מקום לסגור את בית הספר, האם יש מקום לשלוח שכבות מסוימות לבידוד – אלה החלטות ושיקולים בריאותיים, שנעשים נקודתית ואין פה החלטה גורפת.

ברגע שרשות הופכת לכתומה או אדומה, יש לכם צוות משל"ט?

יש לנו סט כלים למנהל.

מי אחראי קודם כל לעדכן שהעיר הופכת לאדומה? משרד הבריאות מגיע? ראש העיר? מי נמצא בצוות ההחלטה הזה?

ראשי רשויות רואים מדי יום במשך שנה וחצי, יש להם dashboard, והם רואים ב-dashboard, והכול יהיה גם כתוב בתקנות מבחינה אופרטיבית, אם את שואלת, אבל למשרד החינוך יהיה וגם ראשי רשויות, וזה לא משהו מהיום למחר. לצבע של רשות לוקח זמן להשתנות, ואנחנו גם יכולים לעקוב אחרי המדדים. ברגע שהרשות משתנה, המנהל מקבל סט של כלים לצמצם מגעים.

מה נמצא בתוך סט הכלים הזה?

כמו שאינה אמרה, השאיפה היא שלכל ילד יהיו פחות מגעים, זאת אומרת: אם לילד בכיתה היו 30 מגעים, השאיפה שיהיו לו פחות מגעים. איך עושים את זה? למידה במרחבים הפתוחים.

הכיתה יוצאת עם כסאות ולומדים בחוץ או באולם ספורט?

כן, או שלוקחים שתי כיתות אם, הופכים אותן לשלוש בנקודת הזמן הזו בבית הספר הזה, אנחנו לא מדברים עכשיו על כל הארץ.

ראש רשות שיש לה צבע אדום, הוא גם ממיין את כל בתי הספר ואיזה צבעים יש בכל בית ספר ובית ספר?

לא, אפשר לתת דוגמאות של בנימינה ומודיעין. ברגע שיש בית ספר אחד, שניים, שלושה ברשות שקרובים ויש אינטראקציה ביניהם, אנחנו רואים שמהר מאוד התחלואה זולגת. ברגע שאתה רוצה למנוע זליגה של תחלואה, אנחנו אומרים: בוא ניקח את בתי הספר הירוקים לצורך העניין ברשות אדומה ונהפוך אותם לאי קצת יותר ירוק ונמנע את ההתפשטות המהירה. המטרה שלנו היא שלכל ילד יהיו כמה שפחות מגעים. אפשר לעשות את זה בלמידה היברידית ואפשר לעשות את זה במרחבים פתוחים ובמרחבים גדולים.

אינה תעיד שיש בתי ספר, שהמנהל יכול לפצל כיתות בתוך בית ספר ולהשאיר את כולם בבית הספר, כי יש לו מספיק מרחבים ויש לו מספיק צוותים. הוא לא צריך עכשיו לסגור או לשלוח ילדים ללמידה הביתה. המנהל מקבל פה גמישות, במסגרת המשאבים שיש לו, לנקוט באחד משלושת הדברים האלה: לפצל את שתי כיתות האם לשלוש כיתות, או משלוש לארבע, זאת אומרת שיהיו פחות ילדים יחד, או ללמוד במרחבים פתוחים - - -

ושוב, זה לזמן קצוב.

בדיוק, למידה היברידית, וזה לזמן קצוב, עד שהרשות מכילה את התחלואה והתחלואה יורדת, ואז חוזרים ללמוד רגיל. זה שונה מאוד ממה שהיה שנה שעברה.

זה מה שהיה בבנימינה?

מה שמשרד הבריאות, משרד החינוך וכולם הבינו בשנה האחרונה, שלרשות יש תפקיד מאוד מאוד חשוב בהכלה של התחלואה, ובנימינה זה מקרה קלאסי של רשות, שהסתערה על התחלואה ואמרה: אני עושה הכול. סגרו את בתי הספר שבהם הייתה תחלואה גבוהה, סגרו את בית ספר אורט השומרון, ביטלו פעילות בלתי פורמלית. הרשות אמרה: אני עושה. אנחנו סייענו בניידות רשותיות, בניידות בבתי הספר, בדיגומים.

נניח שיש רשות אדומה, שלא תבינו לא נכון, יש מנהלים נהדרים שיידעו איך להתמודד עם העניין הזה, אבל מנהלים שלא כל כך מצליחים או לא כל כך ערניים, הדבר הזה הוא אלקטורלי? הוא התנדבותי? האם יש הנחיה או מישהו מטעם הרשות, מטעם משרד הבריאות שמסייע לאותו מנהל לבצע את זה?

כמובן, זה בדיוק הרעיון של הדיונים שמוסכמים על כולם והדיונים שאנחנו מנהלים החל ממרץ, כדי שבסופו של דבר למנהל יהיו כל הכלים לעשות את הפעולות האלה, כמובן בליווי מחוז משרד החינוך ברשות, ליווי הרשות וליווי לשכת הבריאות והמטה.

ואם נמצא תלמיד מאומת?

דיברנו על המודל הזה בבתי ספר ירוקים ברשויות אדומות, אבל ברגע שיש תלמיד מאומת, קודם כל עושים חקירה והמגעים נדרשים לבידוד, וזה כמו בכל הארץ.

כל הכיתה נכנסת לבידוד?

כרגע כן.

לכמה זמן הכיתה תיכנס לבידוד?

אם יש שתי בדיקות לקיצור בידוד, זה לשבוע.

שבוע אחד?

שבעה ימים. תלמידים כרגע לא מוחרגים, ילדים לא מוחרגים בשום דרך. היה והפיילוט יצליח, כמו שאינה אמרה, יהיה פיילוט מסוג כזה או אחר – בדיוק עכשיו נפגשים משרד הביטחון, משרד ראש הממשלה וכו' לדון עליו יחד עם החוקרים של שיבא בתל השומר כדי לחשוב על הפיילוט, אבל כרגע ילדים לא שונים. כולם במדינה הזאת מתנהגים לפי צו בידוד בית, פקודת בריאות העם. אתה יכול להיכנס לבידוד ולבצע בדיקה ראשונה עם הכניסה לבידוד. אתה יכול לקצר בידוד על ידי בדיקה ביום השביעי מיום החשיפה, ואתה יכול גם לא, ואז אתה 14 יום בבידוד. אבל האמירה של משרד הבריאות היא שמספיק שיש אפילו ילד אחד מבחינתנו שעשה קיצור בידוד, משרד החינוך חייב לאפשר לו לחזור לבית ספר ללמידה, אפילו אם יש הורים שבוחרים לא לקצר בידוד לילדים. זה משהו שגם יוצר רצף למידה.

שאלתם לגבי הבדיקות הסרולוגיות. עלה הרעיון לעשות בדיקות סרולוגיות לכלל הילדים במדינת ישראל כדי לאתר את המחלימים הנוספים, כי ברגע שיש ילד שעובר בדיקה סרולוגית, הוא מקבל תעודת מחלים, זה בעצם תו ירוק והוא כביכול פטור מבידוד, כמו תו ירוק של כולם. אחרי שמנקים מחוסנים ומחלימים שכבר קיימים במערכת החינוך, עדיין יש כשני מיליון ילדים שצריכים לעבור את הדבר הזה, ואנחנו חושבים כל הזמן על המודלים, איך לעשות את זה.

מה קורה בכיתה שאחד נמצא מאומת ויש שם 10 תלמידים מחוסנים?

המחוסנים לא נדרשים לבידוד, ולכן נדרש פה מענה - - -

הכיתה ממשיכה כרגיל?

זה משרד החינוך יגיד, כי מי שנדרש לבידוד – צריך ללכת לבידוד.

אנחנו נרצה שהלמידה תהיה רציפה ככל הניתן, אז מי שצריך בידוד, ילך לבידוד, ומי שיכול להמשיך ללמוד - - -

זאת אומרת שגם אם יש תלמיד מחוסן אחד בכיתה, הכיתה ממשיכה כרגיל. חשבתם על שילוב אמצעים טכנולוגיים בעניין?

כשהצגתי את הדברים, אמרתי שהלמידה המשולבת היא גם למידה מקוונת וגם למידה פרונטלית.

את יכולה להסביר לנו פחות או יותר איך זה הולך לעבוד?

קודם כל, המהלך הזה של למידה באמצעים טכנולוגיים – התנסינו בו הרבה השנה: משימות שיינתנו גם מרחוק בבית התלמיד וגם בתוך הכיתה, מאפשרות את המהלך הזה שהלמידה תהיה גם כמו אלה שנמצאים עכשיו בזום ומקשיבים לנו, וגם כאלה שלומדים - - -

איך זה הולך לעבוד בפועל? יש לך 10 תלמידים מחוסנים ועוד 20 תלמידים שאינם מחוסנים, זאת אומרת: 10 יכולים להמשיך ללמוד בכיתה, האם ה-20 הנותרים יצטרפו בזום? האם כל הכיתה תעבור ללמוד בזום? מה התכנית?

מי שלא צריך להיות בבידוד, יישאר בבית הספר, ואת המענים הפדגוגיים נוכל לתת לילדים שנמצאים בבידוד.

איך תתנו אותם?

משימות שיינתנו להם.

שיעורי בית?

יש זום, יש משימות אסינכרוניות, כל המיומנויות שדיברנו עליהן, של מיומנויות של לומד עצמאי שאפשר לעשות אותן. זאת קשת נרחבת של פרקטיקות, שהתלמיד והמורה יכולים לעשות במנעד הזה של הימים הללו.

אני מבינה שאין איזושהי תכנית סדורה שאתם הולכים לתת למורים?

זאת דווקא תכנית סדורה, כי אתה מתאים לילדים את הצרכים שלהם. ילד שצריך מענה כזה או אחר, יוכל לעבוד בדרך שטובה לו. למדנו שאתה לא נותן הכול לכולם, אלא מתאים את הצרכים ללומדים, אני חושבת שזה ההישג המרכזי שלנו מבחינת התכנית של השנה הזאת.

אני מנסה להבין, משום שבסוף המורים צריכים להתמודד עם הסיטואציה הזו. אם אתם לא נותנים להם איזה שהן הוראות ברורות איך להתמודד עם סיטואציה שבה יש 10 תלמידים מחוסנים שאותם הם צריכים להמשיך ללמד בשגרה, עוד 20 תלמידים לא מחוסנים נגיד, שאמורים להיות בבידוד, האם המורה עכשיו נותנת להם במקום שיעור, משימות בית? האם היא מעבירה את השיעור בזום? מה היא הולכת לעשות כדי לא ליצור את אותם הפערים שראינו שנוצרים בשנה האחרונה?

אני שוב אומרת, נתחיל בזה שזמן הבידוד הצטמצם לעומת שנה שעברה.

אבל זה עדיין שבוע שמפסידים בו לימודים.

הדבר השני זה קשת של מיומנויות ומשימות, שחלקן יהיו משימות מפגש עם המורה בזום, חלקן יהיו משימות של למידה עצמאית, חלקן יהיו משימות קבוצתיות, בדיוק כפי שהסברתי. לכן התכנית שמנהל בית הספר בונה לתלמידים הללו, מבוססת על מיפוי שכל המנהלים כבר עשו. המנהלים מכירים הכי טוב את התלמידים שלהם. פה המקום להגיד תודה גדולה לעשייה הברוכה שלהם במהלך השנה הקודמת. הם פעלו בצורה יוצאת מן הכלל, ואנחנו מוקירים את הפעילות שלהם מעל כל בימה. הם יודעים לתת את המענים האלה. אנחנו כמובן ניתן את הכלים המרכזיים וגם את המענים הנדרשים. פיתחנו המון כלים לשיח ולמשימות. יש לנו שיעורים מצולמים שהם אקסטרה, זאת אומרת: יש למורה ולמנהל בית הספר מספר פעולות מרכזיות, שיוכלו לבחור מתוך הסל המאוד מאוד גדול הזה, איך הם נותנים את המענה במספר הימים הבודדים הללו שתלמיד כזה או אחר לא מגיע לכיתה.

אני באמת לא יודעת האם המנהלים יהיו מסוגלים להיות ערוכים לניהול של דבר כזה, לתת לכל תלמיד ותלמיד - -

יושבת הראש - - -

יש נתונים.

אני אתן לך זכות דיבור, תמתין שנייה בסבלנות. אמרתי שיש לי עוד שאלה אחת בעניין, ואני אתן אחר כך זכות דיבור לחברי כנסת, ואחרי זה גם למוזמנים.

- - אני כן ארצה לשמוע מהמנהלים, האם יש להם איזושהי יכולת לנהל את זה, משום שאם יש 20 תלמידים בכיתה, ופתאום מדובר ב-10 כיתות, לכל אחד המנהל יצטרך לתפור תכנית? אני אשמח לשמוע אותם.

אמרתם שאתם תתנו איזשהו פתרון רגשי, כי היו בעיות רגשיות מאוד מאוד גדולות לתלמידים. אני מבינה שהם ייכנסו לבידודים, אז עדיין יהיו הבעיות הרגשיות, החברתיות, איזה פתרון אתם מיישמים או נותנים להם בעניין הזה?

ההיבטים הרגשיים והחברתיים עומדים לנגד עינינו, ואני חושבת בעדיפות עליונה של משרד החינוך, וחשוב להגיד את זה. אנחנו רוצים להקדיש את החודשים הראשונים, בוודאי את החודשים הראשונים, להסתגלות, לקבלה של הילדים, לחיזוק היחסים החברתיים, לקיום שיחות אישיות עם כל ילד וילד, לחיזוק הקשר עם המשפחה, כדי לוודא מה מצבו הרגשי לתת לו אופציה לפנות לעזרה. אנחנו רוצים לעודד את הפנייה לעזרה ואת השיח הכיתתי והחברתי. זאת קודם כל העמדה של הצוותים החינוכיים.

דבר ראשון, השנה הוכשרו כל צוותי החינוך ב-3,900 מוסדות חינוך, איך לקיים שיח רגשי אישי עם תלמידים נוכח המציאות.

דבר שני, אנחנו נגביר את המענים על ידי אנשי המקצוע, על ידי יועצים, על ידי פסיכולוגים, כדי שנוכל לתת מענה לילדים שנאתר ונזהה שיש להם קושי.

בנוסף לשני הדברים האלה, שקשורים להתארגנות הראשונית, אנחנו מתכננים תכניות עומק, שמדברות על למידה רגשית וחברתית, תכניות חינוכיות, חברתיות, שיעסקו בהיבטים החברתיים והרגשיים, מעבר למה שאנחנו עושים בשנה רגילה. אנחנו חושבים שזה צריך להיות מרכז השיח. זה יהיה לא רק בשיעור ייעודי, כמו שאנחנו עושים בדרך כלל בשיעור כישורי חיים, בשיעור חינוך, בשיעור בחברה, במפתח הלב, לא רק בשיעור כזה, אלא ממש בתוך תחומי הדעת. אני חושבת שצוותי החינוך רכשו השנה ידע, שלא יסולא מפז. הם רכשו ידע איך ללמד ספרות, מתמטיקה ואנגלית ולבסס אותו על קשר ויחסים, איך אני לומד באמצעות ספרות, שיר ולגעת באיזושהי דמות ספרותית, להסתכל מה קורה לי בחוויה הרגשית, ואז זה לא יהיה רק על המחנך ולא רק בשעה הייעודית, אלא שזור בכל רצף היום, בתוך תכניות הלמידה, בהפסקה, בשיעורים. התפיסה היא תפיסה מבוססת קשר ויחסים, למידה רגשית וחברתית, בכל תרבות ארגונית של קשר ויחסים. הדבר הזה מחייב עבודה בשני ההיבטים, עם צוותי חינוך ועם ההורים. אני חושבת שצוותי החינוך זקוקים לליווי ותמיכה באופן סדור וקבוע כדי לדבר על המסוגלות שלהם.

ואתם ארגנתם השתלמויות למורים על מנת לדבר עם הצוותים הפסיכולוגיים?

בהחלט, גם המורים עברו תקופה מורכבת, מגיעים לשנה מורכבת, שעדיין לא ברור איך היא תתנהל. הרבה מאוד מוטל על כתפיהם. חשוב לנו לתת להם באופן אישי קודם כל התייחסות לחוויה הרגשית שלהם, ואנחנו עושים את זה, ורק אני אזכיר את ההורים, שהם שותפים מאוד משמעותיים של משרד החינוך. חיזוק הקשר והיחסים עם ההורים עוזר לנו לעשות את זה בשותפות, אנחנו לא יכולים לעשות את זה לבד. אנחנו צריכים לעשות את זה בשותפות עם ההורים, הם שותפים משמעותיים. תקופת הקורונה הוכיחה כמה ההורים הם מהותיים גם בתהליך הלמידה וגם בתהליכים הרגשיים והחברתיים, וכמובן לחזק גם את היכולת שלהם לתת מענים כשהילדים בבית.

תודה רבה. אני אתן למשרד הבריאות להשלים ולאחר מכן אתן את זכות הדיבור לחברי הכנסת.

המודל של שיבא שמשרד החינוך הציג, כרגע המודל הזה כמו שהוא, הוא לא מודל שמשרד הבריאות יכול לאמץ, כי זה מודל שהוא קצת מורכב.

מבחינת הבדיקות הסרולוגיות?

לא, המודל של שיבא "הכיתה הירוקה" הוא רעיון שרק המאומת הולך הביתה לבידוד ושאר הילדים, המגעים שלו שאמורים להיות בבידוד, ממשיכים ללמוד ועושים בדיקות מהירות.

זה משהו שגם אתם אישרתם.

לא, משרד הבריאות לא אישר את זה, ממש לא. זה מודל ששיבא עשו בשנה שעברה איזשהו ניסוי במספר ילדים, אני לא זוכרת בדיוק את המספר, אבל ברגעים אלה יושבים על מתווה שהוא מבחינתנו בטוח, לחשוב על איזושהי דרך לאפשר יציאה מבידוד רק ללמידה פרונטלית – לא קיצור בידוד ל-48 שעות ולא צמצום בידודים, אלא יציאה כדי לאפשר לילדים להגיע לבית הספר ללמידה פרונטלית. אנחנו צריכים לאסוף נתונים, אז הרעיון שלנו, וזה עכשיו בדיוק נמצא בדיון, לאסוף נתונים במסגרת כזו שהילדים עדיין יידרשו לבידוד. כרגע בפיילוט הילדים שהם מגעים יהיו בבידוד, אנחנו נעשה להם בדיקות מהירות כל יום ואנחנו נאסוף את נתונים ונראה. יכול להיות שנראה שאחרי שלושה או ארבעה ימים של בדיקות מהירות, רוב הילדים או כל הילדים – במקרה עם מאפיינים שונים של ילדים, יכול להיות שנגיד: כן, הילדים האלה יוכלו לצאת לבית הספר ולחזור, אבל זה יהיה בתנאים מאוד מאוד - - -

כלומר, כיתה שנכנסת לבידוד, אותם תלמידים עוברים כל יום במשך ארבעה ימים בדיקה.

לא, שבוע.

הם נכנסים לבידוד של שבוע, כל יום הם עורכים בדיקות, ואתם על פי שיקול דעת מעדכנים האם משחררים אותם.

לא, אנחנו נעשה את זה יחד עם משרד החינוך. נתחיל בשאיפה כבר עם פתיחת שנת הלימודים במגזר החרדי בשבוע הבא. ניקח מספר כיתות, מספר בתי ספר, נמשיך כמובן גם בתחילת שנה. ברגע שנרגיש שיש לנו מספיק מידע שנוכל להסיק ממנו - - -

אתם מחילים את זה על הכיתות החרדיות בעוד שבוע?

זאת השאיפה, בגלל שהמגזר החרדי מתחיל. אנחנו רוצים להתחיל בתהליך איסוף הנתונים, ומבחינת המגזר החרדי הבנתי שאין בעיה, משרד החינוך כבר אישר, היו כבר שיחות ודיונים על זה. כדי שנוכל להתחיל לאסוף נתונים, ולא להתחיל רק בספטמבר, יש פה חשיבה איך לאפשר למידה רציפה כמה שיותר.

כרגע מבחינתנו הפיילוט של שיבא הוא לא הפיילוט שאושר על ידי משרד הבריאות. חשוב לי להגיד שבפיילוט שלנו הילדים עדיין יהיו בבידוד, ייבדקו ביום הראשון, ייבדקו ביום השביעי, ובמשך הבידוד ייבדקו כל יום בבדיקה מהירה, ואז אנחנו נאסוף נתונים ונחליט אחרי זה על המודל.

תודה רבה. נעבור לחברי הכנסת, חבר הכנסת קינלי, לרשותך חמש דקות.

קודם כל אני רוצה לברך את משרד החינוך על הדגש הרגשי, ששמענו כאן מעינב. זה לא מובן מאליו, זה שינוי מבורך שהמשרד מבין שלפני חינוך ולפני הוראה, רווחת הילד היא במקום הראשון.

אני גם מברך על ההנחה, שהובלעה פה, אבל צריך לומר אותה בצורה מפורשת, שלומדים בכל מקרה. ישראל נכשלה בכישלון חרוץ להחזיק את מערכת החינוך שלה פתוחה בשנה וחצי הקודמות, והשינוי הזה הוא כבר בעיניי דרמה משמעותית.

אני מבקש ממשרד החינוך ומהנציגים פה לא להתאהב במילים הצבאיות, שקצת השתלטו עליו בשנה האחרונה, המשל"טים, החמ"ל והנימה הביטחונית בעיניי זה נורא נחמד, אבל בוא נישאר בחינוך, אני חושב שזה מאוד משמעותי.

אתמול פנה אליי באינסטגרם תלמיד, ואני ברשותכם אקריא כמה מילים מה הוא ביקש מכם, מאתנו: הי משה, קוראים לי אורי ואני תלמיד בבית ספר. אני מתחנן, תעשה הכול הכול כדי שלא נחזור ללמידה בקפסולות. אני חזק בענייני התלמידים ואומר לך שאני מדבר עם תלמידים ברחבי הארץ, והם אומרים לי שזה פגע להם עמוקות בקשרים עם חברים, בהווי ובהנאה שכן אפשר להפיק מבית ספר – זה יפה שהוא אופטימי ויש לו הנאה בבית ספר – וכמובן גם לזום לא נחזור, כי זאת תהיה מכה רצינית. אני מבקש, עשה ככל יכולתך. גם לנו יש רצונות, אנא תנסה לקרוא את הודעה ולהשיב, תודה מראש ובהצלחה. אז הנה, הבאתי את הדברים של אורי לכאן.

אני חושב שיש כאן כמה מילות מפתח שנשמעו, אבל הובלעו. תודה יושבת הראש שחתרת למה כן ואיך זה ייראה בתכלס: קודם כל דיפרנציאליות בין בית ספר לבית ספר, לא עוד מתווים ארציים, ואפילו לא רשותיים, זה דבר ראשון.

דבר שני, הוזכר כאן על ידי הסמנכ"לית אינה, לימוד בחוץ – קריטי, במדינת ישראל יש בין 20 ל-30 ימי גשם ברשויות עם הכי הרבה ימי גשם. בכל השאר אפשר ללמוד, אז למידה בחוץ צריכה להיות חלק בלתי נפרד מלמידה בתקופת הקורונה.

שלוש, הפרדה הרמטית – שלחו במספר פורומים כיצד ניתן ללא תוספת משאבים להפריד בין כיתות, ובכך להקטין את הבידודים בתוך המערכת.

ארבע ואולי הכי חשוב, כשאנחנו מדברים על דיפרנציאליות, יש סכנה ברורה ומידית שהחלשים ייפגעו. בתי הספר החזקים עם הרבה מרחבים בחוץ, עם הרבה כיתות אקסטרה, עם מתנ"ס לידם –יסתדרו, וזה נכון, הם תמיד מסתדרים. אנחנו המשרד צריך לוודא שבתי הספר החלשים ביותר, הצפופים ביותר, אלה שאין להם מרחבים נוספים, יצליחו ללמוד, וכאן נדרשת מעורבות אקטיבית של הרשויות ושל המשרד לעזור לחלשים לעבור את השנה הזו, כי כשאנחנו נותנים דיפרנציאליות וגמישות, תמיד יש כאלה שנשארים מאחור.

אני אסיים בהמלצה. אני מבין שזה בסדר היום לשמוע כאן את נציגי השטח, מנשה לוי מארגון המנהלים ועוד, כי בעיניי הקול שלהם הוא דרמטי להבין האם מוכנים.

אין לנו עוד חודש, בשבוע הבא נפתחת מערכת החינוך החרדית, לפחות הבנים שלה. כמעט 10% ממערכת החינוך בישראל מתחילה ללמוד כבר בשבוע הבא, אז בואו נראה שאנחנו מוכנים גם לזה. תודה.

קודם כל, הדיון הזה הוא חשוב מאוד. סליחה אם קפצתי מקודם, כי יש לנו כבר המון נתונים. לקראת הדיון הזה ניסיתי לעשות סינתזה של הנתונים שהיו לנו מאז פריצת הדלתא. אם אתם זוכרים, ממרץ עד יוני היינו פחות או יותר מאוזנים, הסתיימה שנת הלימודים ואז היו לנו שני מקרים: מקרה אחד היה בבית ספר כרמים בבנימינה, ומקרה שני בבית ספר אסיף במודיעין. אלה שני נתונים מאוד מעניינים גם לגבי ההתנהלות של הרשויות המקומיות וגם לגבי ההתנהלות של מוסדות בית הספר עצמם. ראינו התנהלות מצוינת. הייתה כמובן קצת פאניקה בציבור כי זיהינו 45, הגדרנו את בנימינה כעיירה אדומה, וזה היה מוגבל בגלל אופייה של בנימינה – זה מאוד חשוב מבחינה גיאוגרפית איפה אתה נמצא – לעומת מודיעין, שם היו 11 ואחר כך חששו. יש לנו נתונים. מה שראינו כאן, גברתי יושבת הראש, זה שהמנהלים וראשי הרשויות ידעו להתנהג. זה מאוד מאוד משמח אותנו.

אנחנו גם ראינו דבר מאוד מעניין, שאני לא רוצה לגזור ממנו בריאותית, כי אני לא מומחה לבריאות. ראינו שתוך שבוע כל העסק כמעט חזר לאיזון. תוך שבוע כל הנערים והנערות שזוהו כחולים כבר חזרו למוטב, זאת אומרת: לא היה פה איזה משבר בריאותי מתמשך במערכות וערים אדומות חזרו לנורמליות. לכן אני מתחבר למה שאמר ידידי חבר הכנסת קינלי.

אני חושב שהממשלה הזאת משדרת את זה גם ברמה הגבוהה, גם עם הזריקות לבני 60 ומעלה וכן הלאה, שאנחנו הולכים לחיות כרגע עם הקורונה והדלתא לא משנה את המשחק הזה. יש דיונים וב-FDA יש דיונים, האם לחסן מתחת לגיל 12 וכן הלאה, אבל ברגע שנקבל את ההחלטה הזאת, נצטרך להעצים את הגורמים המקומיים. עם כל הכבוד לד"ר אפללו, ועקבתי גם אחריך ואחרי כל הדיונים שלך מתחילת הדרך ב-20'. הם כבר מבינים את המשבר. ברגע שאנחנו נעשה את זה, הדיון שלנו ירד בשתי רמות ונבין את רמת הלוקליות שלו. השאלה היא איך אנחנו עושים אקסטרפולציה ממקום אחד למקום שני, ואיך אנחנו מתכוננים לסצנריו שאנחנו לא מכירים.

אני חושב שאנחנו נהיה במצב יותר טוב לקראת החגים, כי גם הטיולים לחוץ לארץ ירדו. אני מסכים מאוד עם חבר הכנסת קינלי, שאנחנו לא צריכים לחזור למתווה הקפסולות כפי שהוא היה, להשתמש יותר במרחבים פתוחים, יש לנו לפחות עד אוקטובר-נובמבר.

אנחנו גם בדקנו כרגע, ולאור הדיון בפעם הקודמת לגבי מחנות קיץ עם לינה, אני בדקתי את זה, הלכתי במיוחד לבדוק את זה, כי יש מחנות קיץ בלי לינה, וכולם היו ביחד, כולם ישנו ביחד, אז מה זה משנה אם הם לנים או לא, כולם שרים ביחד. אנחנו צריכים להוריד את כל נושא האכיפה, הקנסות ולהתחיל להיכנס למוטיבים חינוכיים על מנת להתעסק באמת בנושא החינוך, להתמקד בחינוך, כשהבריאות הוא הסגמנט הנוסף. הוא מדי פעם מפריע לנו, אבל להתמקד בבריאות. ברגע שנעשה את זה, אני חושב שהמערכת יותר ויותר תירגע, המסרים הציבוריים יהיו שאנחנו פותחים את שנת הלימודים כמו שצריך. אנחנו מתקדמים עם המחלה, כי היא מתעתעת ולפעמים היא מציגה בפנינו אתגרים, ולא לקבע את עצמנו בקפסולה כזאת או אחרת, אלא להעצים את המורים ואת ראשי הרשויות. אני חושב שהנתונים הראו לנו שמשתלטים על העסק הזה.

צריכים להתחיל להוריד את כל הנושא של למידה מרחוק. אני לא אומר שאנחנו לא יכולים להישאר היברידיים ולנצל את כל הידע שרכשנו שם, ורכשנו המון ידע. כפרופ' לימדתי היברידי ולימדנו כל מיני דברים, ואני רוצה להגיד לכם שהתוצאות היו מאוד מאוד בעייתיות, מאוד מאוד בעייתיות, ופה אני מדבר על האקדמיה. המשמעת התרופפה, ואצל ילדים קטנים יותר, המשמעת היא מאוד קריטית והנושאים החברתיים והאמוציונליים עוד יותר.

אנחנו צריכים דף כזה אחד, שאני מאמין שאפשר לנסח אותו, כאן הוועדה הזאת, של עשרת הדיברות, איך אנחנו רואים את העסק הזה לאור המדיניות שקבעו גם ראש הממשלה ושרת החינוך, וככה תהיה הלימה גדולה בלי פאניקה ובלי היסטריה, אלא הבנת המחלה, איך אנחנו בחינוך שומרים על נורמלית בהיעדר נורמליות מוחלטת, עם כל מיני adjustments. אין ברירה, יש פה adjustments, יש המון נתונים, ואני לא רוצה להיכנס אליהם, אבל כל דבר כזה מציג דילמה שונה, כי אין דינה של תל אביב כדינה של בנימינה.

יש לך נתונים על ההבדלים?

את בנימינה אתה יכול לסגור, את תל אביב אתה לא יכול לסגור. בנימין פשוט נסגרה כעיר אדומה. אתה לא תכריז על תל אביב כעיר אדומה, אם יהיו לך שלושה בתי ספר אדומים בצפון תל אביב, אתה לא תעשה את זה, זה פשוט בלתי סביר בעליל. תושבי בנימינה הצעירים והמבוגרים יותר, המגע שלהם עם אוכלוסיות אחרות הוא שונה באופן טבעי. לכן פה אנחנו יכולים בהחלט לנסח, וזה ייתן לנו – אנחנו אוהבים להגיד מפת דרכים במובן הזה, איך אנחנו פועלים עם adjustments. אני חושב שזאת יכולה להיות תרומה מאוד גדולה. אני חושב שזה דיון חשוב כאן לפתיחת שנת הלימודים עם מסר חיובי מאוד לקראת פתיחת שנת הלימודים.

תודה רבה.

חברת הכנסת אמילי מואטי.

אני מבקשת לחזק את ידיהם של חבריי, שחיזקו את ידיה של חברתנו לגבי תכני הלימוד. אני בהחלט חושבת שאנחנו לנצל את המשבר הזה לשיפור תכני הלימוד ולמעבר ממצוינות למודעות, יותר ספרות, יותר דרך ארץ. יש מסע של היינריך בל על חשיבות הספריות הציבוריות, ועל מה קריאה וכתיבה עושים לנפש האדם.

אני חושבת שאחת הרעות החולות, אחת ממחלות הילדות של מערכת החינוך הישראלית, זה מה שנקרא החינוך למצוינות ותחרותיות. זה לפעמים מגיע למצב שתלמידים רצים ולא טורחים לעצור רגע ולברך לשלום את שומר בית הספר או להתעניין בחיים של החברים שלהם. אני חושבת שזה קריטי. הקורונה לימדה אותנו, כמה הקשרים הרגשיים והחברתיים בין התלמידים יכולים להפוך את התקופה הזו להרבה יותר נסבלת.

אני רוצה גם לנצל את ההזדמנות כדי לבדוק שוב את האפשרות של חיסונים בבתי הספר, דווקא מנקודת מבט סוציאליסטית, שאומרת שאחת הסיבות שעושים את החיסונים בבתי הספר זה כדי שכל ההורים יוכלו לחסן את הילדים שלהם, בלי שאלה של פניות, עלויות, נגישות, התלמידים מגיעים לבתי הספר והם מתחסנים. אם הם עושים את זה בשאר החיסונים, אין שום סיבה שלא נעשה את זה בקורונה.

יש עוד כמה דברים, אבל יש דבר אחד שהוא בוער במיוחד – תלמידים שזקוקים לסיוע של סייעת משלבת לצורך שילובם בחינוך הכללי, ואני לא מדברת על החינוך הנפרד. הרשויות המקומיות אמונות על העסקתם, וכרגע אין כוח אדם לאיוש המשרות, אז אני מבקשת, אם אפשר בהתכנסות הבאה שלנו, לקבל תשובות איפה הדברים האלה עומדים, הן מבחינת משרד החינוך והן מבחינת הרשויות המקומיות. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני כן אציין שיתקיים דיון הרבה יותר נרחב – אנחנו עדיין לא נקבע תאריך, אבל בכל מה שקשור למתווה פתיחת שנת הלימודים – שמשרד החינוך יגיע וכבר יציג בצורה נרחבת. ספציפית הדיון היום הוא על מתווה הקורונה, מתווה הבריאות ואיך נערכים לקראת פתיחת שנת הלימודים מבחינה בריאותית.

אני אשמח אם משרד הבריאות או החינוך יתנו תשובה לחלק מהשאלות שנשאלו גם לעניין החיסונים בבתי הספר וגם בעניין הקנסות למנהלים, למורים, למוסדות חינוך, לרשויות, וגם בעניין ההתמודדות של בתי ספר חלשים יותר. משרד החינוך, אני אתן לכם שלוש דקות וגם למשרד הבריאות, ואז אנחנו ניגש לדוברים שנרשמו. בבקשה, משרד החינוך.

לשאלתו של קינלי, ברור לנו שיש מקום מאוד גדול למשרד החינוך לסייע במקומות שצריכים את הסיוע. כך עבדנו גם השנה. אנחנו מנטרים יחד את המקומות. אתה דיברת על למידה חוץ כיתתית ובמרחבים הפתוחים. אנחנו מנטרים את המקומות, מסייעים. אנחנו בשיח עם הרשות, עם מנהל ומנהלת המחוז, והם ממש נותנים מענה ספציפי במקומות שבהם באמת יש קושי. דרך אגב, זה ברור שבמועצות מקומיות יותר קל לתת מענים כאלה, אבל אנחנו ראינו שבחשיבה יצירתית אפשר למצוא מקומות שקיימים ברשות ולתת את המענים הללו, ואנחנו נמשיך להירתם ולסייע.

האם יש קנסות על מנהלים ועל רשויות מקומיות על אי מילוי נהלים ובידודים?

כל נושא האכיפה.

כל נושא האכיפה בבתי הספר, האם היו?

כפי שציינתי קודם, המנהלים פעלו בצורה יוצאת מן הכלל.

לא ידוע לכם על איזה שהם קנסות?

לא, לא ידוע לנו. הם גייסו את הצוות, גייסו את ההורים, פעלו בהתאם להנחיות.

מה לגבי התמודדות של בתי ספר חלשים יותר עם משאבים מבחינת מחשבים, טאבלטים, מרחבי לימוד בחוץ וכו'?

כמו שאת יודעת, שנה שעברה היתה תכנית נרחבת מאוד גם בנושא של אמצעים טכנולוגיים וניתנו מענים רחבי היקף גם בתחום הטכנולוגי, מחשבים.

כמה מחשבים ניתנו?

למיטב זכרוני, 155,000, שזה חסר תקדים, כולל לא רק המחשב עצמו, אלא גם התשתית.

לתלמידים או למורים?

לתלמידים.

אנחנו יודעים על אזורי חלוקה? לאן הם הגיעו?

התחלנו כמובן במקומות שבהם עשינו מיפוי והיה יותר צורך. היה קול קורא מאוד מאוד ברור.

נשארו עוד פערים גדולים? יש עדיין צורך בקידום, בחלוקה ובתקצוב?

קודם כל חשוב להגיד, שמעבר למחשבים, גם סייענו בתשתיות בתוך בתי הספר וגם שם ניתן מענה. אנחנו עוד בודקים את זה עכשיו, אבל רוב הפערים כבר הושלמו.

לגבי האכיפה, נמצאת אתנו היועצת המשפטית של משרד הבריאות אסתי בס, והיא תענה על זה.

אני אתייחס לנושא של החיסונים בבתי הספר. כאמור, חיסוני שגרה מתבצעים בבתי הספר וזה חלק ממשהו שקיים כבר הרבה מאוד שנים. חיסוני קורונה זה הכלי הכי יעיל שלנו להתמודדות עם המחלה כרגע, בפרט שהווריאנט שאנחנו מתמודדים אתו הוא וריאנט אחר. אמנם גם מחוסנים נדבקים, אבל אפשר בהחלט לראות לפי הנתונים, שהם כמעט ולא מדביקים. המחוסנים שהם מאומתים, כמעט שלא מדביקים אחרים, לעומת לא מחוסנים שנדבקים, ולכן מבחינתנו החיסון כמובן מפחית תחלואה קשה. אני רוצה לצאת מפה עם המסר – אני חושבת שגם הוועדה צריכה לצאת עם המסר הזה – שחייבים לעודד התחסנות. אנחנו קוראים לכלל הילדים להגיע להתחסן. כרגע יש מענה מצוין בקופות החולים, יש מלאי חיסונים, יש תורים, הכול בסדר, הקופות מקבלות את ההנחיות. כרגע לא מדובר על איזשהו מתווה של חיסוני קורונה בבתי הספר, יש לנו מספיק דברים אחרים להתמודד איתם. אנחנו גם רואים את העלייה היפה של שיעורי ההתחסנות.

אתם בכלל מסוגלים לעשות את זה מבחינה לוגיסטיות?

בסוף שנה שעברה היו לנו כמה מבצעים שעשינו. שוב, זה תלוי בהסכמות הורים, אבל כן בשתיים, שלוש רשויות הבאנו ניידות לבתי הספר ועשינו את זה, אבל כרגע אנחנו לא מתעסקים עם זה, זאת אומרת: זה כרגע לא חלק מהמתווה.

במקרה של התפרצות, משרד הבריאות מביא ניידות לבתי הספר? זה הנוהל?

מה זאת התפרצות? תחלואה שמערבת ילדים מהרבה מאוד שכבות, מהרבה מאוד כיתות, אחים של - -

- - אז יש התערבות, כמו שהיה בשנה שעברה בגימנסיה או דברים מהסוג הזה.

נכון, נכון.

זה מה שקרה בבנימינה.

נכון, גם במודיעין. מביאים צוותי דיגום לבית הספר ודוגמים באופן נרחב, גם כאלה שהם לא מגעים, בדיוק במטרה הזו לאתר את התחלואה. אנחנו קוראים לכולם ללכת להתחסן. כמו שאמרתי, יש עלייה בשיעור מתחסנים, גם בגילאי 15-12 יש כבר 31% או 32%, שזה מאוד יפה.

זה בזכות הילדים שלנו...

אני אתחיל קודם כל ברשימת הדוברים. אני אזכיר עוד פעם, שנושא הדיון הוא ספציפית פתיחת שנת הלימודים לעניין מתווה הבריאות ומתווה הקורונה. אנחנו נקיים דיון נרחב יותר בעניין מתווה פתיחת שנת הלימודים על כל האתגרים שיש בה, ולכן אני ארצה התייחסות ספציפית עניינית לנושא הבריאות מהדוברים הבאים. אני רוצה להתחיל עם מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר, משום שהמון מהסמכות והאחריות אמור להגיע אליכם. מנשה, לרשותך חמש דקות להתייחסות עניינית.

שלום לכולם, תודה על רשות הדיבור. אני אפתח במשפט שאת סיימת בו, מי שאמור ליישם את כל המתווים במערכת החינוך הם המנהלים והצוותים החינוכיים, ולכן ההיגיון אומר שמשרד החינוך יתייעץ עם מנהלי בתי הספר והצוותים החינוכיים, לפני שהוא מגבש בהסכמה מתווה כזה או מתווה אחר עם משרד הבריאות. עד היום, בשנה וחצי האחרונות, איש ממשרד החינוך לא פנה ליושב-ראש התאגדות מנהלות ומנהלי בתי הספר בבקשה להתייעץ, ואני מתכוון אלי. פניתי בכתב ובעל פה להנהלת משרד החינוך, לשר החינוך לשעבר גלנט, למנכ"ל לשעבר, בכתב ובעל פה, דרך הלשכה שלו, והצעתי להם: בואו התייעצו אתנו. יש לנו טיפים, שהם מהשטח. איש לא טרח לבוא ולהתייעץ אתנו, וחבל, חבל מאוד. הרבה מאוד מתווים, לפחות סעיפים מהמתווים היו הזויים, לא קשורים למציאות בכלל, ואם היו מתייעצים אתי כנציג המנהלים, לא היו מפרסמים את המתווים, שחלק מהם מנותק לחלוטין מהמציאות.

לגבי הנתונים הרפואיים, אכן בסקר שערכתי בקרב 256 מנהלות ומנהלי בתי ספר, מעל 90% מתלמידי י"א-י"ב מחוסנים בשני חיסונים. כיתות י' – סדר גודל של כשני שליש מהתלמידים מחוסנים. כיתות ז'-ט' – מחוסנים בערך כשליש מהתלמידים, בסביבות ה-35%. אלה הנתונים. הקושי העיקרי שאני רואה הוא בעיקר בתי הספר היסודיים בשנת הלימודים תשפ"ב וכיתות ז'-ט' שעדיין אחוז המתחסנים הוא נמוך, נמוך מאוד.

את שאלת שאלה, חברת הכנסת שרן השכל, האם המנהלים – לא 100% מהמנהלים – יוכלו להתנהל בצל הקורונה עם נתונים שישתנו? אולי עלייה פתאומית ברמת התחלואה? לאור מה שראיתי בתשפ"א, אני מאמין שרוב רובם של מנהלות ומנהלי בתי הספר יידעו להתאים את מגבלות הקורונה שיוחלטו בקבינט הקורונה לבתי הספר הספציפיים שלהם.

מה שאמר חבר הכנסת קינלי הוא נכון בשלושה סימני קריאה. צריכים להיות מתווים דיפרנציאליים, לתת שיקול דעת לרשויות המקומיות ולמנהלי בתי הספר להתאים את המגבלות לאופי בתי הספר במקום הגיאוגרפי הספציפי. אין דין, למשל, תלמידי א', ב', ג' כדין תלמידי י, י"א, י"ב, והסברתי גם למה, רמת החיסון וכו'. אין דין בית ספר מעיין שחר בעמק חפר, בית ספר עם 55 דונם של שטחים נרחבים עם עצים ודשאים, כדין בית ספר במרכז תל אביב. לא שבית ספר מעיין שחר שאני מנהל אותו הוא טוב יותר מבית ספר במרכז תל אביב, יש לי 55 דונם שבית הספר במרכז תל אביב היה יכול לחלום עליהם, ואין לו אותם. אז אני יכול לפזר תלמידים, אני יכול לפתוח קבוצות למידה קטנות יותר במרחבים גדולים יותר.

לגבי מענים ותמיכות – ובזאת אני מסיים – במהלך כל תשפ"א פניתי לגלנט, ביוני 20', בינואר 21' ובמרץ 21' ביקשתי בכתב ובעל פה דרך מנהלת הלשכה של גלנט, במקום לדבר על תמיכה ומענים עם מצגות יפות, תבצעו את התמיכות ואת המענים. למען השם, תפסיקו לדבר על תמיכות ומענים, תתנו אותם בשטח. אני רוצה תקצוב לבתי הספר לסגירת פערים לימודיים, אני לא רוצה לשמוע שאומרים לי: אנחנו ניתן. די, סיימנו עם תשפ"א ולא קיבלנו. אני מקווה שהתלונה הזאת לא תחזור על עצמה בתשפ"ב. אנחנו כמנהלים רוצים משאבים, לא דיבורים על משאבים, אלא משאבים שיגיעו לבתי הספר. אני רוצה למען כל בתי הספר תקני חירום נוספים, ואמרתי והתחננתי להנהלת משרד החינוך, לשר החינוך ולמנכ"ל משרד החינוך הקודמים. ביקשתי תקנים נוספים ודחופים של יועצות, של פסיכולוגיות, של עובדות סוציאליות, של קב"סיות לתקצב מרחבים לטיפול פרטני בתלמידים בבתי הספר. נמאס לי לשמוע כמה שהמענים והתמיכות בדרך. כמה זמן לוקח למענה להגיע מהרי ירושלים לשרון, לשפלה ולמישור החוף? כמה זמן? אני בתוך חצי שעה מגיע מירושלים לתל אביב ברכב שלי, מה הבעיה להעביר את המענים ואת התמיכות לבתי הספר ישירות, במקום לדבר עליהם כל כך הרבה?

אני מאוד מבקש, להפסיק לדבר ולהתחיל לעשות – משאבים, משאבים. לא לדבר על פערים רגשיים וחברתיים, אלא לדבר על משאבים כדי לסגור את אותם פערים. אני מדבר מדם לבי, כי פשוט אני מתפוצץ כאן משנה שלמה – שנה שלמה כששום מעשה לא הגיע לשטח, רק דיבורים, רק דיבורים.

תודה רבה על הדברים מנשה.

אפשר להתייחס לנושא של החיסונים? כי אני לא התייחסתי לזה במתווה, וזה חשוב.

בסדר, אחר כך אני אבקש תשובות גם ממשרד הבריאות וגם ממשרד החינוך. עדנה דוד מהסתדרות המורים, סגנית המזכ"לית, שגם אחראית לעניין המנהלים, לרשותך גם שלוש דקות לתת לנו את חוות דעתך לעניין המתווה.

אני מזכירה שהסתדרות המורים אמונה על אנשי החינוך, צוותי החינוך, מנהלים, מורים, גננות מגן ועד כיתות ט'. אני חייבת לציין שהסתדרות המורים מעוניינת ששנת הלימודים הבאה עלינו, אני מקווה לטובה, תהיה רציפה, משמעותית ופורה, אבל כדי להבטיח שזה קורה, חייבים להפיק לקחים מהשנה וחצי האחרונות, ונזכור שנותרו לנו פחות מכמה שבועות מועטים לפתיחת השנה. אי אפשר להמשיך לדבר בסיסמאות. המענים צריכים להיות ברורים – מתווים לשטח עם משאבים, וצריך לזכור שלא ניתן להטיל אחריות, לא על הצוותים ולא על המנהלים, ללא משאבים.

דיברו כאן על צמצום פערים, ובראש ובראשונה אני מסכימה על צמצום הפערים החברתיים והרגשיים, ואני שואלת האם במתווה/במתווים ניתנו למנהלים ולצוותי החינוך משאבים מעבר לעוד איזושהי תכנית על הנייר? יש שעות ליועצות? יש בכלל תקנים ליועצות? אנחנו נמצאים היום במצב שבכלל אין תקנים ליועצות בכל בית ספר, אז לא לכל בית ספר יש בכלל יועצת. כשיש שעות, נותנים. כשאין שעות, המנהל לא יכול לתת. זו תקלה חמורה, שאנחנו מדברים עליה כבר לא מהיום בהסתדרות המורים, וכמובן עם האמונים על כך בכנסת.

כנראה התנתק האינטרנט. אני מבינה שאת מעלה גם את אותן שאלות מאוד מאוד מאוד חשובות. גם משרד הבריאות וגם משרד החינוך, בבקשה לתת תשובה לשאלות האלה. האם אתם מתכננים השתלמויות למנהלים? לקיים התייעצויות איתם? מה תהיה הגמישות הניהולית? הצגתם מתווה דיפרנציאלי וגמישות מאוד מאוד למנהלים, האם אתם נותנים להם לצד זה גם משאבים ותקנים? כמה? מתי זה אמור להגיע? איך הם אמורים להתכונן לזה? מה אתם אומרים למי שאפילו אין לו תקן לפסיכולוגית או ליועצת? מה לוח הזמנים? בבקשה, משרד החינוך.

הוויכוח בין משרד הבריאות לבין משרד הבריאות הסתיים?

אין ויכוח.

אין ויכוח?

אין ויכוח, על מה הוויכוח?

סתם, אני לא יודע, אני רק קורא עיתונים. אין ויכוח? מחסנים את הילדים, רגיל? אין ויכוח?

התייחסתי לדברים, אבל באופן כללי לגבי פתיחת שנת הלימודים - - -

חבר הכנסת גפני, הם התייחסו לפני כן לעניין החיסונים והבידודים וגם לפתיחת שנת הלימודים במגזר החרדי.

והכל בסדר?

עדיין לא, אנחנו מנסים לקבל תשובות על הכול. אנחנו מקיימים דיון.

בסדר, הוועדה עושה עבודתה, רק רציתי לדעת אולי הפסדתי את סיום הוויכוח בין משרד הבריאות למשרד החינוך, אני לא מדבר על הוויכוח עם משרד האוצר, שכסף כנראה לא יהיה.

אנחנו בדיוק רוצה לקבל תשובות עכשיו בעניין התקציב והתקנים, שהם אמורים לתת למנהלים כדי להתמודד עם העניין.

פסח עוד רחוק, מה נשתנה עם השאלות? מה, אנחנו לא יודעים מה משרד האוצר נתן? מה הוא קיצץ?

אנחנו בדיוק נשמע, אם תיתן להם הזדמנות לדבר. בבקשה משרד החינוך, לרשותכם שלוש דקות.

אני אתחיל ועינב תמשיך. במהלך כל השנה הקודמת נפגשנו אין ספור פעמים בהרבה היוועצויות ומפגשים עם מורים, עם רכזים.

עם מנהלים?

עם מנהלים, עם ההורים, אני באופן אישי, המנכ"ל לשעבר, מתוך שגרת עבודה. היה לנו פורום שותפים עם השלטון המקומי ועם מועצת התלמידים. המהלך הזה של שמיעת כל הגורמים הרלוונטיים הוא ב-DNA שלנו. אנחנו נמשיך לעשות את זה גם בשנה הזאת. באמת שמענו את הדברים שלהם ומתוך כך גם הפקנו לקחים, וכל פעם עלינו עוד מדרגה במענים שניתנו. מעבר לכך, כפי שאמרתי, כבר בשנה שעברה נתנו מענים, הצגתי את הנושא התקשובי, אבל גם הכשרות.

איזה תקציב עבר לתקנים שכרגע המנהלים דיברו עליו? הם אמרו שלחלקם אין אפילו יועצים בבתי הספר.

תיכף עינב תפרט, כי זו התחום שלה.

קודם כל אני אגיד שבשנת הלימודים תשפ"א תוגבר הייעוץ החינוכי והפסיכולוגים, אני אגיד באיזה היבט.

בכמה?

ועדיין אני מבינה ויודעת שהקשיים הם רבים והצרכים רבים. ברור לנו שקיימים עוד צרכים.

השנה אנחנו הגדלנו באופן משמעותי את הייעוץ בגיל הרך, הכפלנו את הייעוץ בגיל הרך, כי היו שם קשיים מאוד רבים. הוספנו שעות ייעוץ לבתי ספר יסודיים שהיו בהם מספר שעות מועט.

כמה שעות ייעוץ נוספות?

2,328 בגני ילדים וכ-800 בבתי ספר יסודיים. תגברנו גם תקציב תוספתי לטיפול פסיכולוגי, שגם השנה אנחנו נקצה אותו לבתי הספר. אנחנו יוצאים עם קול קורא לאפשר לשירותים פסיכולוגיים, שזקוקים לשעות טיפול נוספות לקבל תקציב לטיפול, ועדיין אני חוזרת ואומרת שהצרכים הם גדולים. אנחנו הוספנו ימי הדרכה, כדי שנוכל לסייע לבתי ספר, שיש שם צרכים גדולים. היו הרבה מאוד ימי הדרכה.

למה הם מתלוננים? כי לא הוספתם, אז כמה חסר? זה תפקיד הוועדה, היושבת ראש רוצה לדעת בכמה מדובר.

חבר הכנסת גפני, אני מנסה לקבל את התשובות, אני לא צריכה עזרה, תודה רבה.

זה שהיה טוב בממשלה הקודמת אני יודע, אני רוצה לדעת מה טוב בממשלה הזאת.

למי ההדרכות, למורים או לפסיכולוגים?

ההדרכות הן לצוותי החינוך.

כמה מורים נכנסו להדרכות האלה?

כמו שאמרתי, ההדרכות ניתנו ל-3,900 מוסדות חינוך.

מתוך כמה?

כמעט כל בתי הספר, 3,900 בתי ספר עברו הכשרות מתוך 5,200 מוסדות חינוך. הם עברו הכשרות, גם בהיבטים פדגוגיים, טכנולוגיים וגם בהיבטים רגשיים-חברתיים.

עינב, אני צודק שהחינוך החרדי נמצא פה בתת ביצוע, כי לא מצליחים לתת שם הכשרות או לא רוצים לתת? זה נכון שחלק גדול מה-1,500 שלא מקבלים הם בתי ספר חרדיים? זה נכון? זה הנתון שאני קיבלתי מהשטח.

אני אבדוק יותר לעומק את הנתון שאתה נותן. למיטב ידיעתי, גם מוסדות החינוך החרדי עברו הכשרות. היועצים החינוכיים והפסיכולוגים הם אלה שהכשירו, כך שמי שהכשיר גם את מוסדות החינוך החרדי היו אנשי המקצוע שלהם שנמצאים בתוך בתי הספר, בתוך מוסדות החינוך.

בכמה בתי ספר חסרים יועצות ופסיכולוגיים?

הבעיה היא לא מספר בתי הספר שאין בהם, אלא הבעיה היא מספר שעות הייעוץ בבתי הספר, זאת אומרת: זה לא בכמה בתי ספר אין, יש מספר לא גדול של בתי ספר - - -

800 שעות זה כמעט כלום, זה אפילו לא שעה נוספת לכל מוסד.

זה לא ניתן לכל מוסדות החינוך, זה ניתן ליסודי, שבהם היה מספר מועט. זיהינו מוסדות חינוך שבהם היה קושי ונתנו תקצוב ייעודי לאותם מוסדות חינוך.

ומה עם חטיבה? תיכון?

בתיכון אין לנו בעיה, בתיכון יש לנו תיקנון לשעות הייעוץ 1.7 לכיתה.

כמה מוסדות יסודיים יש במדינת ישראל?

בערך 3,200.

800 שעות ל-3,000 מוסדות?

זה לא היה מיועד לכל מוסדות החינוך.

אבל המנהלים אומרים שיש מצוקה. אנחנו מבינים שזה אחד האתגרים הקשים ביותר לתלמידים, המצוקה הנפשית, יש לכם על זה כל כך הרבה מחקרים ותקצבתם 800 שעות ל-3,000 מוסדות ביסודי.

זה היה משהו ממוקד לאיפה שהיה צורך. אמרתי שהכפלנו את שעות הייעוץ בגיל הרך, וגם השנה התקצוב שאנחנו אמורים לקבל לצמצום הפערים הוא של 300 מיליון, ואני מקווה שנוכל לתקצב ולתת מענים, כי אנחנו מבינים שלשם צריך לתת משאבים מאוד משמעותיים.

מתי יהיו תשובות על זה, כמה מתקצבים?

אנחנו נבדוק.

מה חלקם של בתי הספר במגזר הערבי, הדרוזי?

גברתי יושבת הראש, הרי יש לנו דוח שוועדת החינוך עצמה הוציאה לפני עשור, דוח על היועצים המקצועיים, בטח יהודית זוכרת.

אנחנו עכשיו במצב חירום.

עדיין, יש לנו reference point, כי זה קיים לנו בתוך המערכת, אז אפשר מהר מאוד לדעת מה ה-bench mark ומה אנחנו צריכים.

חבר הכנסת עלי סלאלחה, ברוכים הבאים, פעם ראשונה בוועדת החינוך. בבקשה, לרשותך שלוש דקות.

אני פעם ראשונה בוועדת החינוך, אני גם חבר כנסת חדש.

שיהיה לך בהצלחה.

תודה רבה חברים. אני הייתי מנהל בית ספר במשך 20 שנה, מורה 20 שנה. הבאתי את בית ספר מקיף בית ג'אן להיות מספר אחד במדינת ישראל, ללא משאבים. עכשיו אני רוצה לתת משאבים לסגור פערים במגזר הדרוזי, הערבי, הבדואי ובפריפריות, איפה שבאמת אנשים סובלים, אין להם מרווח פיסי, אין להם חדרים, אין להם מתנ"סים ואין להם 1,001 דברים. יש לתת את הדעת איך פותרים את הבעיה במגזרים האלה. חשוב מאוד לתת הכול לסגור פערים, שהם פערים – מישהו אמר לי של 50 שנה. ייקח לנו 50 שנה להתקדם למצב של היהודים. אני לא רוצה את זה, אני רוצה לסגור פערים במשרד החינוך ובמשרדים אחרים.

ובלי משאבים עשית אותו מס' 1.

אני אגיד לך איך עשיתי את זה, אבל אין הרבה כמוני. לכן אני רוצה לעזור למנהלים, לעזור למועצות המקומיות, שאין להן כלום, הן בקריסה, הן לא יכולות להכין את פתיחת שנת הלימודים. לא יכול להיות שהמרכז נהנה ויש לו הכול, ולפריפריה שתורמת לכלכלה ולביטחון – לא מתייחסים אליה.

אני מצטרף לחברי מנשה לוי, הוא חבר שלי ואנחנו עבדנו יחד. אני מסכים אתו לכל מילה, שהיחס של המשרדים השונים, לא רק משרד החינוך דרך אגב, הוא לא יחס הוגן וטוב גם לפריפריות. אז בתי הספר שלנו – אין להם כלום. אנחנו צריכים גם מיומנויות, לא רק מקומות, ואין לנו מחשבים, חברים. משפחות עניות שאין להן מחשבים, אין להן אינטרנט.

הם קיבלו עכשיו, הם אמרו שהם חילקו 150,000 מחשבים בחודשים האחרונים.

למי?

בכלל מדינת ישראל.

לכלל מדינת ישראל, אבל אם במרכז קיבלנו את זה, בפריפריה לא קיבלו את זה, אז מה עשינו? אני מבקש שתהיה הקצאה למגזרים החלשים בנפרד, לעשות בדיקה איפה יש חסרים ולספק את זה במיוחד למגזרים האלה, לא לכלל מדינת ישראל ואחר כך אני לא יודע למי נותנים ולמי לא נותנים.

מכיוון שאתה חבר כנסת חדש ומכיוון שמשרד החינוך אומרים שהם חילקו 150,000 מחשבים, תבקש את הרשימה לאן זה הלך. אתה אומר שזה לא הגיע למגזר הערבי, תבקש את הרשימה, והוא צריך לקבל אותה. תבקש את הרשימה.

חבר הכנסת גפני, אני אתן לך זכות דיבור.

אני פונה לכולם לדאוג לחלשים. חברה שלא דואגת לחלשים שבתוכה, היא חברה חולה. אני הצלחתי להביא את בית הספר ל-top, למקום ראשון, בגלל שאני דאגתי לחלשים. 30% מהתלמידים של בית ספר מקיף, שהם משהו כמו 70-60 תלמידים, דאגתי להם, אהבתי אותם, נתתי להם הכול, והם הצליחו. אין תלמיד שלא מצליח, יש תלמיד שאנחנו צריכים לעזור לו להצליח, להביא אותו להצלחה, וזה תלוי בנו המבוגרים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת גפני, אני אתן לך זכות דיבור.

אני חייב לצאת לוועדת הכספים.

נקבע זמן ממש מסוים למנכ"ל משרד החינוך, והוא עולה לפנינו רק כדי להציג כמה דברים. אני אשמח לתת לך את זכות הדיבור לאחר מכן. אני מבקשת להציג את הדברים במתווה, האם יהיו תיקונים ושינויים?

תודה רבה, צהריים טובים. כמו שאתם רואים, אני באמצע הדיון עם ד"ר שרון אלרעי פרייס וגופים וגורמים נוספים בהקשר למתווה פתיחת שנת הלימודים. יש מספר דברים שאני יכול לעדכן שאנחנו נעשה, ויש מספר דברים שעליהם אנחנו עדיין לא מסוכמים ואנחנו נחזור חזרה לשולחן הדיונים בעוד מספר דקות.

כשאנחנו נפתח את שנת הלימודים הקרובה, יהיו מספר צעדים על מנת להבטיח את רצף הלמידה של התלמידים בבתי הספר פעם אחת, ופעם שנייה על מנת לשמור על בריאות של אותם תלמידים. הדבר הראשון שאנחנו נרצה לעשות הוא לצאת במבצע לאומי של בדיקות סרולוגיות לכ-1,600,000 תלמידים מגיל גן ועד כיתה ו', על מנת לאתר את אותם ילדים שהיו עם תחלואה אסימפטומטית, תחלואה סמויה. יש מי שאומרים שנמצא סדר גודל של 20%, יש כאלה שאומרים שנמצא סדר גודל של 50% מאומתים. כל מספר בתווך הזה, מבחינתי משחרר מאות אלפי ילדים חזרה למעגל הלימודים ללא הצורך בבידוד ולמרקם חיים שגרתי, מאחר שברגע שהם יימצאו חיוביים לבדיקה סרולוגית, הם יהיו זכאים לתו ירוק. את זה סיכמנו כאן הבוקר. אנחנו נראה איך אנחנו יוצאים למבצע הזה מוקדם ככל האפשר, ומחר נקבל את כלל התשובות, גם מהחברות שיודעות לבצע את המבצע הזה, כמה מהר נוכל לרכוש את אותה כמות של בדיקות סרולוגיות מהירות. אני מאמין שאנחנו כבר לקראת סוף השבוע הבא או מיד בתחילת השבוע לאחר מכן, נוכל להתחיל במבצע הלאומי הזה לדיגום סרולוגי של כ-1,500,000 או כ-1,600,000 תלמידים. זה לטעמי המבצע הכי חשוב בשלב הראשון.

השלב השני הוא הפעלת פרויקט "מגן חינוך" בערים בתחלואה גבוהה, גם על זה אנחנו כבר מסוכמים. אנחנו נדרשים לקבל גם מהמשל"ט של משרד הבריאות וגם מהחברות השונות שהשתתפו אתנו כבר במהלך הגלים האחרונים בתוך האירוע הזה, איך אנחנו מגדילים את היכולות מתוך הבנה שאנחנו נרצה להפעיל את המודל הזה של "מגן חינוך" בכלל בתי הספר בארץ שבהם תהיה תחלואה. איך בדיוק אנחנו עושים את זה טכנית, ומה המשמעויות התקציביות של הדבר הזה, אנחנו נסגור במהלך היממה הקרובה מחר בבוקר, ונוכל להציג את זה בסופו של דבר לאישורו של הקבינט ושל ראש הממשלה.

אני חייב להגיד שאנחנו לא מסוכמים עדיין על מודל הבידוד, ובזה אנחנו דנים כרגע, האם אנחנו ניכנס לפיילוט, האם אנחנו לא ניכנס לפיילוט ומתי נעשה את הפיילוט הזה ולאיזה מודל בידוד אנחנו נכנסים. על הסוגיה הזאת אנחנו כרגע דנים יחד עם משרד הבריאות, יחד עם המומחים של בית החולים שיבא, יחד עם הנציגים של משרד הביטחון ופיקוד העורף ורשות החירום הלאומית, שכן למודל הבידוד הזה יש משמעויות גדולות גם על אובדן ימי למידה של תלמידים מצד אחד, ויש לזה גם משמעויות על אובדן ימי עבודה של הורים במשק, מאחר שאנחנו מדברים על ילדים בגילאי גן עד כיתה ו'. אני מניח שגם את הנושא הזה אנחנו נצליח לסכם במהלך היום או מחר, וגם אם לא תהיה לנו בנושא הזה הסכמה, הנושא יובא להכרעה של הקבינט. אלה הדברים המרכזיים שבהם אנחנו עוסקים כרגע.

תודה רבה יגאל. עלה פה גם עניין המתווה. ממה שאנחנו רואים, גם פה בוועדה, יש המון אחריות שנופלת על הרשויות המקומיות ועל מנהלי בתי הספר בפרט. בסך הכול הגישה נשמעת חיובית, גם הגמישות של הניהול של המצב, אנחנו מבינים שיש מנהלים שיודעים לנהל את הדבר בצורה המיטבית, וגם הדיפרנציאליות בין בית ספר לבית ספר ובין עיר לעיר, אבל עולות פה לא מעט שאלות בעניין התקצוב, התקנים וההכנה של אותם מנהלים לרשת את המקום הזה ולנהל את הסיטואציה, בטח בעניין מגיפה. מה הם הכלים התקציביים והתקנים שאתם נותנים להם? האם יש היוועצות עם כלל הארגונים של מנהלי בתי הספר על מנת להכין אותם כראוי? יש אמנם חודש, שבו יש המון הכנה שאנחנו יכולים לעשות, האם יש איזושהי היערכות כדי להכין אותם לסיטואציות האלה? ערים שיהפכו להיות אדומות?

אין לי ספק שרוב מנהלי בתי הספר יידעו להתמודד עם זה בצורה מיטבית, יש להם המון המון ניסיון, אבל עלתה פה עוד שאלה מצד כמה חברי כנסת בעניין הרשויות החלשות יותר, שבהן אין את אותם מרחבי לימוד ליציאה החוצה, אין להם את אותם משאבים, אין להם את הפסיכולוגיות, מה אתם עושים במשרד החינוך כדי לצמצם את הפערים האלה?

אדוני המנכ"ל, אתה אמרת משהו שהוא מאוד דרמטי, אני לא יודע אם הקשיבו פה כולם, שאתם עומדים לבצע 1,600,000 בדיקות סרולוגיות, נכון?

כן, זה נאמר לפני כן על ידי משרד הבריאות.

אני שמעתי, מה הסיבה לבצע 1,600,000 בדיקות סרולוגיות, כשאנחנו שומעים שאפילו בקרב מבוגרים אין צורך בבדיקות סרולוגיות, כשהולכים לחיסון שלישי? ובכל העולם כל הנושא הזה של בדיקות סרולוגיות הולך ויורד במערכות החינוך? אנחנו רואים שמערכות החינוך הולכות ומצמצמות בדיקות סרולוגיות, ופה אנחנו נכנסים למסה קריטית כזאת, שכל המערכת נדרכת? אמרת 20%, 50%, מגה מגה פעולה, שאף אחד לא מבין מה פשרה.

מאחר שאנחנו דנים באוכלוסייה שהיא בת 1,600,000 תלמידים ואותם תלמידים לא מתחסנים מגילאי הגן. הדרך היחידה שלי לצמצם את כמות האנשים שאני יודע שלא יידרשו בידוד היא או מחלימים מתוך אותה קבוצת גיל. אם אני זוכר נכון, אנחנו כרגע עומדים על סדר גודל של כ-10%, 11% ילדים שהחלימו מקורונה.

אם אני הולך רק על 10% אנשים שייצאו חיוביים בסרולוגית, זה 150,000 תלמידים שיוכלו ללכת באופן קבוע לבית הספר. אם אנחנו מדברים על 20%, זה כבר 300,000 תלמידים שיוכלו ללכת לבית הספר. זה גם 150,000 הורים ו-300,000 הורים שלא יצטרכו לבלות את ימי הבידוד עם הילדים שלהם בבית.

לכן אנחנו חושבים, יחד עם משרד הבריאות ויחד עם כלל הגופים, שיש חשיבות גדולה בשחרור כמות גדולה של ילדים ככל שניתן חזרה לספסל הלימודים בלי הצורך שהם יידרשו או לבדיקות, ובטח ובטח לבידוד, וגם לשחרר את ההורים שלהם למשק, בגלל שבגילאים האלה הם לא יכולים להישאר לבד בבית. ההערכה שלנו שאלה יכולים להיות מספרים גדולים מאוד.

תודה רבה. נא להתייחס בבקשה לשאלה שלי בעניין ההשתלמויות, התקציבים, התקנים.

יש לנו כוונה ואנחנו דנים עליה ברגעים האלה, היכולת שלנו לתקנן לכל אחד מבתי הספר תקן נוסף שיהיה לצדו של המנהל, והוא יהיה נאמן הקורונה למהלך השנה הקרובה. אנחנו דנים בזה יחד עם כלל הגופים שנמצאים כאן ויחד עם האוצר. אני מניח שהנושא הזה בסוף יאושר.

לגבי המנהלים עצמם, אתם דיברתם על המונח "אחריות". חשוב לי להדגיש, מנהל בית הספר לא אחראי לקבוע מה רמת התחלואה בעיר, הוא גם לא אחראי לקבוע מה רמת התחלואה אצלו בבית הספר. הוא גם לא מגדיר את צבעי הרמזור, המנדט להגדרת מדדי התחלואה ביישוב, ברשות ובבית הספר הם של משרד הבריאות. אבל מנהל בית הספר יקבל מאתנו סל כלים שלם, בין אם זה במשאבים, בין אם זה בהנחיות, בין אם זה דירקטיבות, שמתוכו הוא יוכל לבחור את כלל סל הפתרונות הנתון על מנת לממש את הדירקטיבה שיציג משרד הבריאות לצמצום המגעים הנדרשים במסגרת שלו אל מול המשאבים הנתונים.

כפי שידוע לנו, המנהלים טרם עודכנו בעניין הזה.

אנחנו חתמנו על התקציב רק אתמול בשעה 5:00 בבוקר. אנחנו נסיים לסכם את המתווה היום, מחר, המנהלים יקבלו דף הנחיות מפורט, ברור מה מצופה, איך עושים, מה סל הכלים, והכול יוסבר להם, אני מניח עד סוף השבוע, ואם לא בתחילת השבוע הבא.

חשוב מאוד לתת להם את זה בהקדם, על מנת שיידעו להיערך, וגם על מנת לעשות תיקונים, במידה ונדרש. אנחנו מבקשים מכם לפתוח את הערוצים ולקיים דיונים פתוחים יחד איתם, משום שבסופו של דבר המון מהאחריות הזאת נופלת על כתפיהם.

בסדר גמור.

איך אתם מבדילים בין רשויות חלשות יותר לבין רשויות חזקות יותר? רשויות בעלות משאבים ורשויות עם פחות משאבים?

חברת הכנסת שרן השכל, אני חייב לחזור חזרה לדיונים, אחרת יסכמו שם דברים שאני לא מקבל אותם. אני שמעתי את מה שנאמר גם על הסוגיה של רשויות חלשות ורשויות חזקות. אנחנו נעשה את התעדוף הזה, זה ברור שרשות חלשה אמורה לקבל יותר מרשות חזקה. לפחות בתפיסת עולמי ועמדתי, זה טריוויאלי.

רק שתראי את ההבדל התהומי מה שקרה כאן.

אני לא יכולה להשאיר אותו אתנו, אני אתן לכם זכות דיבור, אתם יכולים גם לרשום לי ואוכל לשאול. הוא הקדיש לנו מזמנו, אבל הוא נמצא באמצע היוועצות בבית החולים שיבא. יגאל, אנו מאוד מאוד מודים לך שהבהרת את הדברים. אנחנו נקיים עוד התייעצות בעניין מתווה פתיחת שנת הלימודים, ואנחנו באמת נשמח לקבל את אותם נהלים שהועברו למנהלים, כדי להבין את כלל המתווה וההנחיות שמועברות אליהם בדיון שיתקיים בשבועות הקרובים לקראת פתיחת שנת הלימודים. תודה רבה לך.

תודה רבה.

אני רוצה לקבל תשובות ממשרד הבריאות לעניין הכלים שניתנים למנהלים בעניין הזה, ולעניין הניסוי הסרולוגי בתלמידים, מתי זה אמור להתחיל? איזו היערכות יש לקראת זה?

אני רוצה לומר משהו חשוב מאוד, שלא ציינתי בתחילת דבריי לגבי המתווה – אני חושבת שמנשה אמר את זה – ולגבי שיעורי התחסנות בבתי הספר. בתיכונים, כיתות י-י"ב, בהם יש יותר מ-70% מחוסנים, לא יידרשו לפעילות הזאת של צמצום מגעים, זאת אומרת: יוכלו להמשיך כרגיל. אם אתם זוכרים בשנה שעברה, שתמיד זה עמד על 90%, אנחנו מבינים שעל מנת לאפשר כמה שיותר למידה, במקומות שבהם יהיו 70% מחוסנים, לא יידרשו לצמצם מגעים, ובחטיבות הביניים אנחנו מדברים על 50%. בשכבות גיל אלה שבהם יש 50% מחוסנים ומעלה, לא יידרשו לצמצום מגעים.

ציינתי מקודם שאנחנו מדברים על הקטנת מספר המגעים שיש לכל ילד, אם זה הקטנת הכיתות, שתי כיתות לשלוש, או שלוש כיתות לארבע, למידה במרחבים פתוחים, למידה במרחבים גדולים, למידה היברדית. נתתי דוגמה של בתי ספר, שבהם המנהל יכול לפצל כיתות או להקטין את גודל הכיתות ויש לו משאבים במסגרת בית הספר. מנשה ציין שיש בתי ספר עם שטחים מאוד נרחבים, שם למידה בשטח הפתוח תהיה הדרך המועדפת עליהם, או למידה היברידית כמו שאינה ציינה, למידה שחלקה פרונטלית.

אני רוצה לעבור לדובר הבא, מרום שיף מהנהגת ההורים שנמצא אתנו בזום. לרשותך שלוש דקות.

קודם כל ברכות לחברת הכנסת שרן השכל לתפקידך החדש. שמחתי לשמוע שהילדים שלנו הולכים ללמוד בכיתה מלאה. אני חושב שזה אולי הדבר החשוב ביותר פה. יחד עם זה, אנחנו צריכים לשים דגש על מניעת הבידודים. מה שמנכ"ל משרד החינוך אמר עכשיו בדבריו זה דבר מאוד חשוב, צריך באמת לבדוק מי בכלל יכול להיכנס לבידוד ומי לא, ולדאוג שהילדים שלנו יהיו מעט מאוד בבידודים במהלך השנה הקרובה, כי זה דבר שלא משנה איזה תכנית נבנה למענה הרגשי-חברתי, בלי ילדים לא יהיה למי לתת אותה. ילדים שנמצאים בזום, זה לא בדיוק המקום שאפשר לתת לו מענה רגשי-חברתי. אני מאוד מבקש ממשרד החינוך ומשרד הבריאות, תגמרו את הסיפור של הבידודים ואת המתווה איך ילד יוצא מבידודים. זה מאוד חשוב, זה אולי הדבר הכי חשוב, כדי שהתכנית הזאת תוכל להיות מיושמת בשטח.

מעבר לכך, צריכים לתת פתרון לילדים בסיכון בריאותי ולילדים שבכל זאת ייכנסו לבידודים, על ידי מתן אפשרות מהבית עם מצלמות. אני לא מכיר מתווה – ואני מנהל על זה הרבה מאוד שיחות עם משרד החינוך – שמי שנמצא בבית בבידוד, חולה מאומת, או ילד בסיכון בריאותי, שיוכלו ללמוד מהבית באמצעות מצלמה עם הכיתה שלהם. צריך לתת גם פתרון לדברים האלה.

המענים הרגשיים שדיברו עליהם נהדרים ומאוד מאוד חשובים, אבל מאוד מאוד חשוב שזה יירד לשטח, שהיועצות יקבלו תגבור, שהן יפסיקו להיות מחנכות בשנה הזאת ויהיו רק יועצות, שהמחנכת תקבל עוד שעת חינוך בשנה הזאת, שכל התכניות הנהדרות יירדו לשטח, כי זה מה שהילדים שלנו צריכים. הם צריכים מענה רגשי-חברתי. מענים פדגוגיים זה שלב שני – הם מאוד חשובים, אבל הם צריכים לבוא אחרי המענה החברתי והרגשי.

צריך גם לשים דגש על בגרויות חורף, שיהיו זהות לבגרויות קיץ, כי עדיין הילדים האלה למדו בשנת קורונה, וגם לזה צריכים לתת פתרון.

שמחתי לשמוע פה על שותפות ההורים. אני חושב שיש תכנית נהדרת, כיצד לבצע שותפות הורים נכונה בתוך מערכת החינוך, בתוך בתי הספר, שאנחנו ההורים נהפוך להיות מכפיל כוח ועזר לצוותי החינוך, כי צוותי החינוך, המנהלים ואנחנו שותפים אמיתיים בחינוך ילדינו, ובשותפות נכונה ובצורה טובה נוכל לצאת מהמגפה ולתת פתרון אמיתי לילדים שלנו, שהם הגורם המרכזי בסיפור.

בבקשה תיישמו את הדברים כמה שיותר מהר. שמעתי גם דברים נהדרים. בסך הכול התכניות שאני מכיר טובות מהר, רק צריכים ליישם אותן בשטח, לגמור את הוויכוחים שנשארו ולצאת לדרך ביחד. בואו לא נשכח, שהחינוך החרדי מתחיל ללמוד ב-9 לחודש, זה סופר חשוב לפתור את הבעיה, וגם לתת פתרונות טכנולוגיים לפריפריה. זה מאוד מאוד חשוב לכולם, כדי שיהיה יישום לכלל התלמידים במדינת ישראל. תודה לכם.

תודה רבה לך, מירום שיף מהנהגת ההורים.

חנן דגן, לרשותך שלוש דקות.

צהרים טובים, אני רוצה לברך אותך על התפקיד החדש. כחלק מהתפקיד החדש קיבלת ירושה עם המעבר של גילאי 3-0 למשרד החינוך, וזאת יופי של ירושה. בתוך הירושה הזאת, אני שומע פה בכל השיח, שאנחנו שקופים. עד גיל שלוש אין שום התייחסות, שום תכנית. בפעם הקודמת נאלצנו לקבל את כל התכנית שהיתה לגבי גילאים גדולים יותר. הגילאים הקטנים צריכים התייחסות אחרת. אנחנו לא יכולים לשמור מרחק מילדים, כי צריך לחתל אותם, צריך לגעת בהם, צריך להעניק להם את החום ואת האהבה. בעייתי לעבוד מולם עם מסיכות, למה? כי ילד צריך לראות את הבעות הפנים כדי שאפשר יהיה לדבר אליו.

אנחנו רוצים שיבואו ויראו מה קורה בשטח, יישבו אתנו, איך באמת לעבוד עם הילדים ולעשות תכנית עבודה אמיתית ונכונה לילדים. את הילדים האלה אי אפשר לשאול על הקשיים הרגשיים שלהם. אנחנו צריכים לבוא מראש ולעשות את תכנית העבודה בצורה הטובה ביותר.

הבעיות בגיל הרך הן בעיות שונות. אתן לכם דוגמה שגני ילדים נסגרים עקב בידוד. זאת תופעה שהולכת וגדלה בקצב אדיר. אנחנו רואים שאותם עובדים שהתחסנו, וזה אבסורד מאוד מאוד גדול, לא יכולים לקבל את השכר ואת הפיצוי שלהם מביטוח לאומי, אבל הלקוחות שהם כל הילדים, אינם ולא קיימים. אנחנו רואים עובדים שירוצו לקבוצות אחרות, לגנים אחרים, כשאנחנו יודעים שיש היום הידבקות גם בקרב אלה שחוסנו בפעם השנייה, ופה אנחנו עלולים להפעיל גלגל שאנחנו לא רוצים להפעיל. גם כשהעלינו את זה בוועדת הכספים, דחו את ההתייחסות לזה ואותו מגזר של הגנים הפרטיים עד גיל שלוש עומד חסרי אונים וללא התייחסות.

אנחנו צריכים לראות איך מתכננים הלאה. אני שומע פה על בדיקות סרולוגיות, האם מישהו חשב לכלול בזה את הגנים הפרטיים ואת הילדים הקטנים? אני שומע על 1,600,000 ילדים. סליחה, יש פה מעל לשני מיליון ילדים, כאילו אנחנו לא קיימים. אני רואה את ההתנהלות הזאת חוזרת על עצמה באופן קבוע.

אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מעודדים את הצוותים החינוכיים עכשיו להתחסן פעם שלישית, איך אנחנו יוצרים להם קדימות, איך אנחנו מונעים את אותה הפצה בקרב ילדים שנמצאים אחד עם השני. בגיל הזה הצוותים עצמם נמצאים בחשיפה הרבה יותר גדולה מכל גיל אחר. בגיל הזה הילדים נמצאים בחשיפה יותר מכל גיל אחר, כי ילד בא ונושך או מכניס לפה צעצוע של ילד אחר, וכמובן אי אפשר למנוע את זה.

אני רוצה לסיים בדבר קטן. רוצים לעשות בדיקות מהירות. צריך לחשוב מי יממן את אותם סטיקים של בדיקות מהירות? אל תתעלמו מאתנו יותר. אנחנו רוצים לשתף אתכם פעולה, אנחנו נסייע עם כולם, אנחנו נסייע, פשוט אל תשכחו אותנו יותר.

תודה רבה.

הדובר הבא ערן דורון, ראש המועצה האזורית רמת הנגב.

היא במקרה גם הכי גדולה בארץ.

ואתה יו"ר ועדת החינוך של מרכז השלטון המקומי?

האזורי, אנחנו במועצות האזוריות – יש מקומי, יש אזורי.

יש לך שלוש דקות, בבקשה.

מרכז השלטון האזורי מייצג 54 מועצות אזוריות. רמת הנגב, שאני עומד בראשותה, היא במקרה המועצה האזורית עם השטח הכי גדול במדינת ישראל, אבל זה לא קשור לעניין עצמו.

בפרספקטיבה שלנו של השנה וחצי האחרונות, משרד החינוך ומשרד הבריאות עשו כברת דרך אדירה בהבנה של החשיבות של הרשויות המקומיות. אני חושב שצריך דווקא מתוך האי בהירות – ואת חיפשת את הוודאות, ואני מבין את זה, כי גם אנחנו רוצים ודאות – להבין שהמפתח להצלחה בכל האירוע הזה הוא לתת לכל רשות ורשות, וכמובן לבתי הספר, גמישות ניהולית בפתרונות.

אתם מרוצים מהמתווה?

אנחנו חושבים שמשרד החינוך ומשרד הבריאות, שבהתחלה לא ספרו אותנו, צריך להגיד את זה ביושר, עכשיו בעבודה שמבוססת על הלקחים ועל ההבנה שאנחנו הפתרון ולא הבעיה, אנחנו באמת הפתרון לכל הדבר הזה. אני שמח לראות שגם משרד החינוך ומשרד הבריאות התקרבו קצת, וזה דבר טוב. אבל באמת המפתח הוא הגמישות הניהולית. אין פתרון אחד שהוא טוב למטולה, לאילת ולכל מה שבאמצע, אין דבר כזה. בסוף זה כן הפתרון של המתנ"ס המקומי, של הכיסאות שלוקחים החוצה – כן, הדברים האלה.

אגב, אני אגיד סוד כמוס, אל תספרו אותו, גם במצב רגיל יש פערים לימודיים, גם רגשיים וגם לימודיים במצב רגיל, קל וחומר בקורונה. אני חושב שלפחות בממשק שלנו מול המחוזות השונות, ואני שומע את זה מכלל ראשי המועצות האזוריות ואני יכול להעיד ממחוז דרום, יש מוכנות גדולה של משרד החינוך לתת לנו ארגז כלים, מיטבי ככל שהוא יכול, להתמודד עם האירוע הזה. עוד פעם, אנחנו אף פעם לא נקבל הכול. לא כל כך הבנתי את הטרוניה של מנהל איגוד מנהלי בתי הספר, מאחר שאני יודע שבבתי הספר שלי קיבלו פחות או יותר את כל מה שרצינו וביקשנו, כולל המחשבים. לכן אני מפציר במשרד החינוך להמשיך במגמה של אוטונומיה ניהולית – זאת רוח השרה, ואני חושב שהיא נכונה מאוד – גם לרשות וגם לבתי הספר.

את צודקת, גברתי היושבת ראש, שיש בתי ספר שכנראה זה לא יעבוד, אבל מה לעשות, גם בתנאים רגילים לא תמיד הכול עובד ב-100%, אבל כן 90% ואולי אפילו יותר מזה, יתנו מענים מצוינים. חשוב להזכיר שזה לא נגמר רק בבית הספר, יש חינוך בלתי פורמלי, יש חוגים, יש תנועות נוער. חלק גדול מהאירועים שאנחנו עשינו, כולל עכשיו בקיץ הזה הם בכלל בבלתי פורמלי. אנחנו יודעים שהקיץ היא תקופה מועדת לפורענות בכל ההיבטים, שבכלל לא קשורים לקורונה, אבל בוודאי שזה מתחבר לקורונה. לכן הבלתי פורמלי הם חלק אינטגרלי ממציאת הפתרונות, כשכל רשות תדע לנהל את זה בצורה מידתית או מודולרית לפי הרצון שלה. לכן אני חושב שאנחנו צריכים לוודא, וכמובן הוועדה, שמאפשרים את הגמישות הניהולית הזאת. תודה.

עבדנו עם המועצה שלכם, 4.3 מיליון דונם, 37,000 אוכלוסייה, עם מספר סטודנטים הכי נמוך בכיתה, 24 תלמידים בכיתה, ולכן כל מי שעולה לדיון, חייב להבין שיש דיפרנציאציה כפי שדיברנו עליה. מה שאתה מדבר עליו קשור לכך שבהשכלה החרדית, באוכלוסייה הכי קטנה בבני ברק יש פי שבעה ממה שיש לך.

אתה רק מחזק את מה שאמרתי.

אני לא אמרתי שאני לא מחזק.

הוא אומר שאין כמו הרשות המקומית, שמכירה את האתגרים ואת התושבים.

זאת לא רשות מקומית, זאת כמעט רשות ארצית עם השטחים שלהם.

אגב, אתם מוזמנים לבוא לגור בנגב, אנחנו בעד...

נכון, נכון.

תודה רבה לך.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לדוברת הבאה בזום, אביטל בן שלמה מקהלת, הגשתם גם נייר עמדה ומתווה. לרשותך שלוש דקות להצגת המתווה ונייר העמדה שהגשתם.

המתווה שהגשנו הועבר כבר למשרד החינוך גם בשנה שעברה, עשינו בו התאמות לקראת שנה הבאה. הרעיון הוא למזער למינימום את הסיכויים להגיע למצב של צמצום כיתות, של פיצול כיתות, של קפסולות מה שנקרא, בגלל שההשלכות של הסיטואציה הזאת הן מאוד כבדות. ברגע שמצמצמים כיתות, נדרשים הרבה יותר חללי לימוד, הרבה יותר כוח אדם, מן הסתם הרבה יותר משאבים. המשאבים האלה לא קיימים, ולכן כפתרון משלים עוברים ללמידה מרחוק. ברשויות חלשות יותר ובבתי ספר חלשים יותר, הפתרון המשלים הזה תופס נפח גדול יותר, וכולנו פה מכירים ויודעים את הנזקים שכרוכים במעבר הזה ללמידה מרחוק.

לכן הצענו לשים דגש על עיקרון של הרמטיות. דובר פה על הנושא של צמצום מגעים. צמצום מגעים כמובן נוצר בעקבות צמצום כיתות, אבל אם ניקח את כיתות האם ונשים את הדגש על ההרמטיות, על מניעת חפיפה, מניעת מפגשים בין תלמידים מקפסולה אחת, מכיתה אחת, לתלמידים מכיתה אחרת, וגם ברמת הצוות – במתווה המקורי דיברנו ממש על מניעה של מפגשים בין מורים מכיתות שונות, זה בסימן שאלה כרגע לגבי מורים מחוסנים, כי יש נתונים שמראים שגם מורים מחוסנים, במיוחד אם חלף הרבה זמן מהחיסון, גם הם יכולים להעביר את הקורונה, ולכן זה כמובן נתון עוד לשיקול דעת של משרד הבריאות, אבל אם משרד הבריאות ישים את הדגש מבחינת המתווה של המשרד והדרישות של המשרד על הרמטיות, כי זה מה שמאפיין את מערכת החינוך – אם אנחנו מדברים על המשק, על אירועים, על חנויות, על מקומות אחרים, ברגע שנכנסים למצב של תחלואה גוברת ורוחבית בכל המדינה, ישר יוצאים מתווים של המשרד ודרישות מחמירות ומורידים את מספר האנשים שיכולים להיות יחד בחלל סגור. אותו דבר עושים במערכת החינוך, אבל החולשה של מערכת החינוך והסיבה שהיא מביאה לכל כך הרבה בידודים ולהתפשטות מהירה יותר של התחלואה היא המפגשים בין קבוצות. יש מאות תלמידים בבית ספר, יש עשרות מורים בבית ספר, וגם אם הכיתות קטנות, אם הם נפגשים בהסעות, אם הם נפגשים בהפסקות, אם המורים נפגשים בחדרי המורים, מה הועלנו בזה שצמצמנו את הכיתות? המחיר הוא נורא יקר, גם המחיר הכספי, ונגרר ממנו המחיר הרגשי והנפשי של הילדים שנאלצים להישאר בבית, והמחיר שהמשק משלם כשההורים צריכים להישאר עם הילדים בבית, זה הוא מחיר נורא כבד והתועלת היא מאוד נמוכה. כשאנחנו מצמצמים כיתות, אנחנו נסמכים מאוד על משמעת של הילדים, כי אם אנחנו מגיעים למצב של כיתה עם 20 תלמידים במקום 40 תלמידים, אבל הילדים האלה לא שומרים, לא על מרחק פיסי ולא על מסיכות כמו שאנחנו רואים, ובהפסקות הם משחקים יחד וגם בזמן השיעור נצמדים אחד לשני, הצפיפות נשארת בפועל אותה צפיפות, למרות הורדת מספר התלמידים בכיתה.

לכן אנחנו מציעים שהדגש יעבור לנושא של הרמטיות כמה שיותר מוחלטת, ולאפשר לפחות למנהלים לבחור לשים דגש על נושא ההרמטיות על חשבון צמצום כיתות. במקומות שבהם יכולים גם וגם, נהדר. אם אפשר גם לצמצם כיתות, גם להוריד את הצפיפות וגם לשמור על הרמטיות, מצוין. אבל בתי ספר אחרים שאין להם המשאבים לכך, אם יאפשרו להם במקום זה לשמור על הרמטיות גבוהה מאוד, כיתת אם שלא נפגשת עם ילדים מכיתות אחרות, מורים שמוצמדים לאותה כיתת אם ונמנעים ממפגש עם מורים אחרים, יכולה להיות גם תחלופה משבוע לשבוע, זאת אומרת: מורה מקצועי שבשבוע מסוים מוצמד לכיתה אחרת, ובשבוע אחר כך מוצמד לקבוצה שונה, יכול בשבוע אחד ללמד את אלה מרחוק, בשבוע ללמד תלמידים אחרים מרחוק, אבל כן להגיע לכל התלמידים. בצורה כזאת גם נוכל לשמור על למידה רציפה מסודרת, למידה מרחוק ולתת את המענה המיטבי לילדים.

אני רוצה להוסיף לזה את נושא הגמישות בשטח - גמישות לרשויות, גמישות למנהלים – שהוא קריטי, ואני שמחה לראות שנותנים לזה את המשקל הנכון. לזה צריך להוסיף משאבים גמישים. דיברו פה על חוסר במשאבים. יש דברים שאין ספק שצריך להוסיף להם תקציבים. חלק גדול מהבעיה יוכל להיפתר, אם יאפשרו המרת תקציבים, לדוגמה בשנה שעברה מעט מאוד תלמידים קיבלו שעות טיפוח. לא ברור למה לא המירו אותן לשקלים גמישים, במיוחד כשזה סעיף דיפרנציאלי, בתי ספר חלשים מקבלים הרבה יותר שעות טיפוח מאשר בתי ספר חזקים. תאפשרו את אותו סעיף, את אותו תקציב, תמירו לשקלים גמישים ותנו למנהל להשתמש בתקציב הזה לפי הבנתו. יש יום חינוך ארוך, שזה תקציב אדיר, זה סעיף של מעל מיליארד שקלים. אין בתי ספר שקיבלו חינוך ארוך בשנה הקודמת, וגם עכשיו מנהלים לא יודעים אם יהיה או לא יהיה יום חינוך ארוך בבתי הספר. למה לא לאפשר המרה של אותו סעיף לשקלים גמישים? כבר פתרתם את הבעיה בהמון בתי ספר, העברתם להם סל מאוד גדול של גמישות תקציבית. יש פרויקטים, יש קולות קוראים, יש תכניות שהן לא ישימות במציאות הזאת, ורצוי להמיר אותם לשקלים גמישים.

אביטל, תודה רבה על הדברים. אני גם אתייחס לדברים בדברי הסיכום, ואני אשמח גם לקבל תשובות.

דיאנה בארון מאלו"ט אתנו? אם לא, אנחנו נעבור לרויטל – את הגעת לוועדה, רצית לומר כמה מילים. בבקשה, שתי דקות לרשותך.

אני מבינה שבפועל איחדתם את נושא הדיון לקורונה ולחלקים הרפואיים, אבל בהגדרה שלו מדובר על דיון במתווה פתיחת שנת הלימודים, ולכן אני רוצה להתייחס לאוכלוסייה, שגם בלי הקורונה לא מצליחה לקבל את התמיכות שהיא זקוקה להן. אני מדברת על אוכלוסיית התלמידים עם המוגבלויות, תלמידים זכאי שירותי חינוך מיוחדים, התלמידים שמבקשים שירותי חינוך מיוחדים. אנחנו חודש לפני פתיחת שנת הלימודים, וכבר היום אנחנו יכולים להגיד, שבפתיחת שנת הלימודים יהיו מאות תלמידים, שלא יתחילו את שנת הלימודים, או שלא יוכלו להתחיל את שנת הלימודים, כי יש להם זכאות, אבל אין להם את המשאבים בפועל.

במה דברים אמורים? דבר ראשון אנחנו מדברים על תלמידים שמסיבות שונות ביקשו ועדות במועדים חריגים. להורים של התלמידים האלה בכלל לא חזרו, ולא נתנו תשובות האם הוועדה מאושרת, לא מאושרת, אפשר לקבל, אי אפשר לקבל, בין אם הסיבה בגינה הם ביקשו את הוועדה מוכרת על פי החריגים בחוק, ובין אם לא. הם בעצם תלויים באוויר. אני יודעת על מספר תלת ספרתי של הורים שמחכים שיחזרו אליהם ואף אחד לא חזר אליהם.

קבוצה אחרת של תלמידים אלה תלמידים שכן נמצאים כבר בתהליך של ועדות, בין אם עברו ועדות זכאות ואפיון ונמצאים בדרך להשגה, ובין אם עדיין לא התחילו אפילו את תהליך ועדות הזכאות והאפיון, אבל יש להם תאריכים ומועדים. גם לגבי התלמידים האלה יש כרגע בעיות, כי הוועדות לא הסתיימו ככל הנראה עד האחד באוגוסט, וגם אם יסתיימו עד האחד באוגוסט, חלוקת המשאבים – בין אם האנושיים ובין אם הכלכליים – לא תגיע בזמן, זאת אומרת שהם לא יוכלו להתחיל את שנת הלימודים.

בנוסף לאלה, יש תלמידים שכבר עברו חלק מהוועדות וניתנו להם תשובות שבספק אם הן תשובות נכונות, כמו: יש מקסימום שבו ניתן לתת משאבים, למרות שמשרד החינוך הצהיר בבית המשפט שזה לא מדויק.

הדיון הזה לא מתמקד בנושא הזה. אנחנו כן נקיים דיון, קודם כל על מתווה פתיחת שנת הלימודים, וספציפית בעניין החינוך המיוחד יתקיים דיון שיוקדש ספציפית לנושאים האלה. אני כבר אומרת לך, שהבנתי שיש בעיות לא פשוטות בעניין הוועדות האלה. אני לא אפחד גם לפתוח את העניין לדיון מאוד מאוד נרחב, את החקיקה ואת כל עניין הוועדות, אם אנחנו לא נקבל תשובות ראויות. אני צריכה לסיים - - -

אומר משפט אחד שמתקשר גם לנושא הקורונה. משרד החינוך הזכיר פה שהוא רוצה לתת משאבים של יועצות ושל פסיכולוגים. אין מספיק פסיכולוגים בוועדות כדי לעזור לתלמידים, שמתוקף סל השירותים שלהם הם מחויבים לקבל עזרה. אני לא יודעת איזה משאבי כוח אדם אפשר לתת כדי לטפל בתלמידים שבעקבות הקורונה זקוקים לעזרה, אם אין לכם אפילו את כוח האדם לטפל באנשים שמגיע להם מכוח החוק לקבל שירות על ידי האנשים האלה.

הסיבה שאנחנו כל שנה מגיעים לשוקת שבורה היא שהנושא נדחק לקצה החופש הגדול. האחד בספטמבר מגיע תמיד אחרי ה-31 באוגוסט. אני אומרת כבר היום, חודש לפני, שיש ילדים שלא יכולים להתחיל את שנת הלימודים. ככל שהדיון הזה יידחה, יותר ויותר ילדים לא יוכלו לפתוח את שנת הלימודים.

אני צריכים לסיים, אז אני רוצה לסכם את הדברים. אנחנו נקיים דיון שמוגדר כפתיחת שנת הלימודים. הוא יימתח כנראה לאורך יום שלם על מספר נושאים. במהלך אותו יום נכניס עוד פעם דיון על עניין הבריאות לקראת פתיחת שנת הלימודים, משום שאני לא חושבת שקיבלנו תשובות מספקות. אני מבינה שיש לכם עוד שבוע על מנת להביא מתווה יותר ברור עם הנחיות למנהלים, עם תקציבים. אלה הדברים שאותם אנחנו נבקש לדיון הבא.

אני אסכם. קודם כל, אני רוצה שיתקיים פה דיון פתוח גם עם הרשויות המקומיות והשלטון המקומי, משום שהמון אחריות של המתווה הולכת ליפול על הכתפיים שלהם. אנחנו רואים זאת בחיוב, משום שהם אלה שנמצאים בשטח ויודעים לנהל את זה. הם גם הוכיחו את עצמם, אבל חייב להתקיים דיון פתוח, אם הרבה מהאחריות והסמכות הולכת ליפול עליהם.

בנוסף לזה, אנחנו נשאל ספציפית לגבי רשויות חלשות יותר, שאין להן יכולות. במשברים האחרונים חלק, אמנם קטן – היו רשויות מקומיות שניהלו את זה למופת, הרבה יותר טוב מהמתווים שהונחתו עליהן מלמעלה – אבל היו רשויות מקומיות שכשלו כישלון חרוץ בניהול מצב הקורונה בעיר שלהן. איך אתם נותנים כלים לרשות מקומית, שלא יודעת לנהל את זה כמו שצריך? מישהו ממשרד הבריאות או ממשרד החינוך נכנס למשל"ט עירוני או אזורי על מנת לנהל את זה, כי הם לא מצליחים להשתלט על העניין? אנחנו נשאל את השאלות האלה ונרצה תשובות.

לעניין התקציבים והתקנים שצריכים להעביר לרשויות המקומיות ולמנהלים, תנו לנו מספרים, תנו לנו כמויות. אני רוצה לדעת את החלוקה לפי אזורים, לפי רשויות, לאן הדברים האלה מגיעים? כשאתם מציגים את המתווה, אני מבקשת לעשות הפרדה ברורה – נאמר לכם שהגיל הרך הוא משהו אחר לחלוטין, מה המתווה לגיל הרך? אני יודעת שעד עכשיו הורגלתם שזה בוועדת הכלכלה, משום שזה היה קשור למשרד הכלכלה. זה עובר אלינו למשרד החינוך. ד"ר יפעת שאשא ביטון דרשה את זה בהסכמים הקואליציוניים, שסוף כל סוף זה יעבור למשרד החינוך. זה כל כך חשוב, אז אני מבקשת להביא את זה לוועדה כדי להבין מה הולך להיות המתווה שלהם. מה יהיה בגני הילדים?

מה יהיה בבתי הספר היסודיים? ברור שבתי הספר היסודיים שונים לחלוטין מהחטיבות ומהתיכונים, ששם היו מחוסנים, או לא היו מחוסנים. מה יהיה עם מתווה הבדיקות? אלה תשובות שאני רוצה שתביאו עם פרקטיקה בשטח, כדי שנבין איך זה הולך לעבוד.

כמו שנאמר לפני כן לגבי התקציבים – באמת גמישות למנהלים מבחינה תקציבית. האם ניתן להעביר תקציבים של יום לימודים ארוך, של שעות הטיפוח, שלא השתמשו בהם בשנה וחצי האחרונות? אם יש שם תקציבים מאוד מאוד גדולים, למה לא להעביר אותם על מנת לסייע בתקופת הקורונה?

נשמח לקבל עדכון בעניין החיסונים בבתי הספר.

מה קורה בעניין בגרויות חורף וקיץ, כמו שעלה על ידי ועד ההורים?

אמרתי שאנחנו רוצים את החלוקה הזו, מתווים שונים בין בתי ספר, כדי להבין מה היו ההנחיות בכל בית ספר ובית ספר. מה עם מתווה הרמטיות? בערים גדולות שבהן אין שטחים, האם ניתן להשתמש במודל ההרמטיות כדי לצמצם את החשיפה, כולל בחדרי מורים, כולל בתוך הכיתות? איך אנחנו נערכים לכך?

מתווה למידה מרחוק, דיברתם על אמצעים טכנולוגיים, איך הדבר הזה הולך לעבוד? אני לא מרגישה שקיבלנו תשובות מספקות איך הדבר הזה עובד, האם הכיתה לומדת ותוך כדי יש זום לאלה שנמצאים בבידוד? האם מעבירים את כל הכיתה לזום? איך משתמשים באמצעים האלה, כולל חלוקת המשאבים, מחשבים, לתלמידים ולמי שאין את האמצעים? גם לזה אני אבקש תשובות.

חשוב לנו גם לקבל תשובות לגבי מורים, סייעות, אחוזי מתחסנים, כמה עברו השתלמויות ומה החשיפה שלהם לתלמידים. אני רוצה להוסיף איזשהו דגל אדום או דגל שחור כהערת אזהרה למשרד החינוך ובעיקר למשרד הבריאות. לפני שבוע וחצי ביקשתי גם לדון בקבינט הקורונה בווריאנט חדש שסומן על ידי ארגון הבריאות העולמי, שנקרא הווריאנט למדא. לי נאמר שכרגע לא ידוע על העניין ולא כל כך מודעים לו, אבל אני מרימה פה דגל אדום, כי כל הדבר הזה יכול להיזרק לאשפה, אם ניכנס למשבר בריאותי נוסף. ממחקרים ראשוניים שהגיעו על הווריאנט הזה שאמור להגיע מדרום אמריקה, ושם קיבלו בעיקר את החיסונים הסיניים, הווריאנט הזה עמיד לחיסון. הוא נפוץ בעיקר במדינות דרום אמריקה, וגם אצל מחוסנים עובר ומופץ בכמות הרבה יותר נרחבת. הייתי רוצה לקבל תשובות לגבי זה ברמה הארצית. הפניתי מכתב רשמי לשר הבריאות ולראש הממשלה, כי לדעתי צריך לסמן את המדינות שבהן יש את הווריאנט הזה, בטח אם אין מספיק מחקר כרגע. אם נכנס לפה וריאנט שעמיד בפני חיסון, אנחנו נחזור אחורה שנה וחצי. אני לא מדברת רק על משרד החינוך ועל מערכת החינוך, אלא בכלל על מערכת הבריאות הישראלית. אני מבקשת להציב פה דגל שחור כדי לבוא עם תשובות לווריאנטים שאולי יגיעו במצבי חירום, ולדעת איך אנחנו נערכים למגיפה נוספת ולמצבי חירום נוספים, שעליהם אפילו לא הספקנו לדבר. אם יש איזושהי הערה בעניינים האלה למשרד הבריאות, כמובן שאשמח לשמוע.

לפי מה שאני יודעת, מרצפים את כל הבדיקות החיוביות של החוזרים מחוץ לארץ, וכל הזמן אנחנו ערניים ועושים מעקבים ויודעים מה קורה בעולם. אני לא מספיק יודעת להגיד לך ספציפית לגבי זה, באיזה מדינות וכו', נבדוק.

עכשיו חזרתי משדה התעופה, כי נסעתי לקבל את המשלחת האולימפית. יצאו משם המונים למוניות ולתחבורה שנוסעת בנמל תעופה, לאן שהם רוצים ואף אחד לא עצר אותם. נכון שהם עשו בדיקה, אבל תוך כדי הנסיעה הזאת ועד שיקבלו את התוצאות של הבדיקה, הכול יכול לקרות. עמדתי שם, פתחתי עיניים ולא האמנתי למה שאני רואה, המונים.

בייחוד אם יש וריאנט, שאין עליו מספיק מחקר והוא עלול להיות עמיד בפני חיסון, אתם חייבים לסמן בדגל שחור את המדינות האלה ולעצור את הנסיעות הלוך ושוב מנתב"ג למדינות שיש בהן מעל ל-45% מהווריאנט הזה.

הטיסות הגיעו מאיסטנבול, כשמכל העולם מגיעים לאיסטנבול ומשם לישראל. זה הטרנספר הכי גדול שיש היום באירופה, פחד.

זה אמנם עניין כללי של משרד הבריאות, אבל אני מבקשת שתדונו בזה כמובן בקבינט הקורונה ותתנו גם לשרים ולחברי הקבינט תשובות בעניין הזה, וספציפית אני מבקשת שתחזרו עם מתווה חירום, אם באמת תהיה התפרצות פה במדינת ישראל.

את שאלת שאלות ענקיות. מבחינה מתודולוגית, כמי שעוסק במדיניות ציבורית עשרות שנים, ראינו פה את הדיפרנציאציה לא רק בנושאים, אלא גם בין המגיבים. יש פה נושא שהוא כמו ספינה עצומה, הייתי אומר נושאת מטוסים עצומה, וכל פעם אנחנו נוגעים בנושא אחר, יש המון agents שמשחקים בתוך הדבר הזה. אני חושב שראוי שאנחנו נזהה את רצף הדברים שאנחנו באמת רוצים להתמקד בהם, כי אנחנו עלולים לקבל עוד ועוד data על הרבה נושאים, אבל לצערי אנחנו לא ממקדים את הדחיפות של כל דבר ודבר. אני למשל העליתי נושא של 1,600,000 בדיקות סרולוגיות, שאני חושב שהוא דבר מגוחך, כי זה דבר שאין לו שום סיכוי.

בעניין הזה ספציפית אני כן מסכימה עם מנכ"ל משרד הבריאות.

אין פה מיפוי של הנושאים ברמת האקוטיות, מה יותר אקוטי.

אם עושים את זה במקביל, זה לא צריך להוות איזושהי - - -

אבל זה בלתי אפשרי במקביל, גם מתודולוגית. ראינו שמי שמטפל זה הכוחות המקומיים, שיש להם היכולת להשתלט, והגופים הגדולים צריכים לתת הנחיות רחבות. ככה זה התחיל בממשלת ישראל, ואני מאוד שמחתי על מדיניותה בנושא גיל 60 פלוס, קיבלנו מדיניות.

אני חושב שהוועדה יכולה לתת מפה של 10 או שבעה נושאים ברמת אקוטיות שונה, עם הדיפרנציאציה שדיברנו עליה מקודם, ואז נוכל להשתלט על הדיון שלנו; מעבר לזה שכל פעם נשמע מומחה או מומחית אחרת, שבהחלט ראויים להישמע, אבל הם לא נותנים לנו תמונה טובה יותר.

אני אחזור על הדברים. אם הדברים נעשים במקביל, אני חושבת שזה מבורך, אני לא חושבת שזה פוגע אחד בשני.

חברים, המתווה שהוצג לנו היום הוא לא ממש מתווה, הוא לא באמת מתווה. אני מבקשת שלישיבה הבאה - - -

למה את אומרת את זה? עבדנו על זה קשה. זה לא מצגת, אבל אני חושבת שהגדרתי - - -

יש לכם מסגרת כללית, אבל אין לכם תכנית מה הולך להיות בפועל. אני רוצה שהמנהלים יידעו איך לתפעל את זה; אני רוצה שהתלמידים יידעו מה קורה איתם בסיטואציה כזאת או בסיטואציה אחרת; מה קורה בגני הילדים; מה קורה בתיכונים. כרגע אנחנו לא יודעים.

אני מבקשת שמהמסגרת הכללית הזאת תרדו לרזולוציה, לשטח, לפרטים הקטנים, כדי שנוכל מפה לעדכן את ההורים, את המורים, את המנהלים, את הרשויות המקומיות, ממש לעבוד כמו מכונה. ככל שאנחנו נבין את ההנחיות, שהן באמת כל כך חשובות, ואת המתווה ואת הדרך שבה זה עובד, ככה בשטח זה יפעל כמו מכונה ונוכל למנוע מחלות, נוכל למנוע בידודים, נוכל לאפשר להורים לצאת לעבוד ונוכל למנוע את ההפסקה הזאת בשגרה. אני מבקשת במפגש הבא שלנו לרדת לפרטים. תנו לנו את הפרטים הקטנים שצריכים להיות בשטח, מה שצריך להיות בשטח.

תודה רבה לכם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:49.