פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



20
ועדת הכספים
25/05/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 17
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, י"ד בסיון התשפ"א (25 במאי 2021), שעה 10:45

פיצויים בשל הנזק העקיף בעקבות מבצע "שומר החומות" בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
אופיר כץ – מ"מ היו"ר
ניר אורבך
ינון אזולאי
קרן ברק
מיכל וולדיגר
מיקי לוי
בצלאל סמוטריץ'
חוה אתי עטייה
עודד פורר
יצחק פינדרוס
גלעד קריב
יעל רון בן משה
מוסי רז
יפעת שאשא ביטון
קטי קטרין שטרית

ולדימיר בליאק
ג'ידא רינאוי זועבי
אפרת רייטן
נירה שפק

ערן יעקב - מנהל רשות המסים, משרד האוצר

מירי סביון - משנה למנהל רשות המסים, משרד האוצר

ישי פרלמן - רשות המיסים, משרד האוצר

גיא גולדמן - ממונה חקיקה, רשות המסים, משרד האוצר

איתי טמקין - אגף תקציבים, משרד האוצר

רמי יצקן - מנהל קרן הפיצויים, משרד האוצר

יובל צפריר - רפרנט מינהל באגף תקציבים, משרד האוצר

נתנאל אשרי - רכז מינהל ומיסוי באגף תקציבים, משרד האוצר

טלי ארפי - סגנית בכירה ליועץ המשפטי במשרד האוצר, משרד האוצר

נעמי הימיין-רייש - סגנית בכירה למנהל, הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים בישראל

רבקה ורבנר - הממונה הראשית על יחסי עבודה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

צביקה כהן - סמנכ"ל בכיר מימון והשקעות, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

מועמר חאג' יחיא - מנהל תחום ביטוח חקלאי-השקעות ומימון, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

רועי כהן - עו"ד ונשיא להב, לה"ב- לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל

רון תומר - נשיא, התאחדות התעשיינים בישראל

דודי ברזילי - תעשיין מאשקלון, התאחדות התעשיינים בישראל

חגי אדרי - סמנכ"ל ורמ"ט נשיא, התאחדות התעשיינים בישראל

אמיר הדס - מנכ"ל חברה תעשייתית, התאחדות התעשיינים בישראל

חגי אהרון - מנכ׳׳ל ובעלים של חשמל מוטור, התאחדות התעשיינים בישראל

רויטל סיטון בן ארי - ראש מחלקת מיסוי התאחדות המלאכה והתעשייה, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

רוית גרוס - מנכ"לית התאחדות המלאכה והתעשייה, התאחדות המלאכה והתעשייה בישראל

הגר יהב - מנכ"לית, נשיאות הארגונים העסקיים

תומר גלאם - ראש העיר, עיריית אשקלון

גדי ירקוני - ראש מועצה אזורית אשכול, מרכז השלטון האזורי

קרן אוחנה איוס - חיב"ה איגוד הגנים הפרטיים, מוזמנים שונים

אריק קטורזה - יו"ר מרחב באר שבע והדרום, לשכת רואי החשבון בישראל

גיא ברנס - חבר התאחדות, התאחדות בעלי אולמות וגני אירועים

רבקה ורבנר - הממונה הראשית על יחסי עבודה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורד וייץ - עו"ד באגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות החדשה

שמואל דונרשטיין - בעלי חברה בבריח תעשיות בע"מ, התאחדות התעשיינים

דובי אמיתי - יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים

שי ברמן - מנכ"ל איגוד המסעדות

שגית אפיק
שלומית ארליך

טמיר כהן

רויטל יפרח




פיצויים בשל הנזק העקיף בעקבות מבצע "שומר החומות" בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961

אני מחדש את ישיבת הוועדה. אנחנו עוסקים בפיצויים של הנזק העקיף בעקבות מבצע "שומר החומות" בהתאם לחוק מס רכוש וקרן פיצויים, תשכ"א-1961. עברו 11 ימי המבצע, המלחמה, שבחלק מהישובים אנשים לא הלכו לעבודה, ילדים לא הלכו לבתי ספר, ואנחנו מקיימים את הדיון הזה בכדי לראות מה רשות המיסים, מה הממשלה עושה, כדי לפצות את האזרחים שנמצאים בתחומים השונים.

אני פונה לערן יעקב, מנהל רשות המיסים. אני מבקש, לפני שאנחנו נכנסים לתוך הדיון עצמו עם החברים – האם אתה יכול לומר מה הממשלה עושה בכל הנושא הזה שנוגע למבצע "שומר החומות", מה עושים עם האנשים? מה עושים בטווח של ה-40 ק"מ, מה מעבר ל-40 ק"מ? בפגיעה העקיפה, בפגיעה הישירה?

בבקשה, הבמה לרשותך.

תודה כבודו. אז אני באמת אנסה לדבר באריכות ולתת איזו שהיא סקירה כי אני חושב שאולי אני בין אלה שנמצאים פה מ-2006, מ"לבנון השנייה" שחווינו. לצערי, אנחנו רצופי מבצעים כאלה ואחרים, יותר משמעותיים, פחות משמעותיים – "צוק איתן" לדעתי היה סביב ה-50 יום, אפילו 51 יום אם אני לא טועה - -

51 ימים.

- - גם ב"לבנון השנייה" חווינו תהליך לא פשוט מצפון. בכל המהלכים האלה – ואני מדבר כרגע על הפיצוי העקיף כי אני מבין שעסקינן בפיצוי העקיף, אני רוצה להגיד מילה שצריך לזכור, שבעולם שהפיצויים מתחלקים לשניים במס רכוש – יש את הפיצוי הישיר בגין נזק ישיר של האזרחים, בין העסקים שנפגעים ממנו, ועל הדבר הזה עבדו אנשי רשות המיסים לילות כימים כדי לתת מענה.

אני הייתי בקשר עם ראשי הערים, עם העיריות והגעתי באופן אישי לחלק מהמקומות כדי לראות. אני יכול להגיד לכם בסיפוק רב שאתם יכולים להיות מרוצים מהאופן שבו מדינת ישראל נתנה מענה לאותם אזרחים ולאותם עסקים בעולם של פיצוי ישיר, גם כשהגענו למקום של הערים המעורבות בעקבות חקיקה שעשינו ב-2014, שאפשרנו גם לכאלה בגין מעשי איבה אחד לשני – לאפשר להם. אנחנו הגענו ללוד יום לאחר מכן, ובמגרש חנייה כינסנו את כל האנשים שנפגעו, שכלי הרכב שלהם נשרפו, ונתנו להם מענה יום לאחר מכן. אתם יכולים לשאול את ראש העיר ולבדוק את העניין הזה. באמת, עבדו כדי לתת מענה לאנשים האלה והשקיעו מתוך שליחות אמתית. הדבר הזה הוא לא דבר של מה בכך, הוא נותן מענה לאנשים האלה שנפגע ביתם ומגיע מישהו ומפנה אותם למקום שיוכלו לישון - -

פיצוי ישיר לא עומד במגבלה של קילומטרים.

נכון, ולכן אני מדבר על זה. אז זה דבר אחד.

הדבר השני - -

דרך אגב, אני לא שמתי על סדר היום וגם הבקשות של החברים – זה לא על הפיצוי הישיר. אנחנו משבחים את העבודה בעניין הזה, ובזה אנחנו מסיימים את הפרק הזה. אנחנו מברכים את אנשי רשות המיסים על הפיצוי הישיר, זה יכול להיות גם ברמת-גן וגם בלוד וגם בעוטף עזה. עכשיו אנחנו מדברים על העקיף.

אבל רק אם אפשר עוד מילה כי בסוף, גם בערים המעורבות נתנו את המענה המיידי שהוא ההוצאה הכבדה שסביב התהליך הזה של התהליך המלחמתי.

עכשיו אני חוזר לעניין של הפיצוי העקיף – אז מה שאנחנו הצענו בתקנות שמשרד האוצר מביא אותן – המשמעות של הדבר הזה, של התקנות שהופצו אתמול בלילה, לתת מענה של פיצוי עקיף עד 40 ק"מ. ולמה 40 ק"מ? אז 40 ק"מ מהרבה מאוד סיבות, ולפני שאני אגע בעובדות צריך לזכור שמ-2006, מ"לבנון השנייה", זה התהליך שנתנו ולא פרצנו אותו, ואני לפחות זוכר שהייתי בוועדות כאלה ומאז ומתמיד עלה העניין של בין 40 ל-80. תמיד, בעצימות כזאת או אחרת. נכון, ב"צוק איתן" הייתה עצימות יותר קטנה במרכז, כלל העצימות הייתה יותר קטנה אבל התהליך נמשך 51 ימים, ויש לזה משמעות מאוד כבדה - -

חכה, נראה מה יקרה בסבב הבא.

נכון, אתה צודק. ולכן, גם כצופה פני עתיד, אני חושב שבעניין של ערבות הדדית וגם כצופה פני עתיד לסבב אחר, צריך לחשוב על הדבר הזה - -

רגע, נזכרתי, צופה פני עתיד – אני רוצה להגיד לחברי הוועדה שהתקשר אלי החשב הכללי ואמר שלא השתמשנו בערבות של אל-על. חברות הביטוח לא הפסיקו את הביטוח למטוסים. ולכן, אנחנו אישרנו את זה - -

זו הייתה הערבות של 1.5 מיליארד דולר.

על כל פנים, לא השתמשו בזה. סליחה אדוני, מנהל רשות המיסים, זה בכל אופן מיליארד וחצי דולר. להשיג מיליארד וחצי דולר אצלך זה לא קשה, שולחים מכתבים חריפים, אני אראה לך איזה מכתב אני קיבלתי.

המכתב היה חריף?

אני צריך להגיש לרשות המיסים בגלל ששיניתם את המשכורת שלי. אין לי מפעל, אני מקבל משכורת מהכנסת. בקיצור, שלחתי בטופס 106 מה שביקשו, אז אני מקבל מכתב שהיות וזה לא היה ברור, אז את השומה שאנחנו הולכים לתת לך, אנחנו עכשיו הולכים לשנות לפי מה שאנחנו רוצים. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, בחיים לא היה לי עסק אתכם. תגידו לפקידי השומה שיכתבו בעדינות...

אתה ביקשת לחזור לפיצוי העקיף – אז בפיצוי העקיף אמרנו עד 40 ק"מ ולכן, מ-2006 אנחנו מתנהלים ועושים באמצעות הוועדה הזאת באחריות רבה ובערבות הדדית מאוד-מאוד משמעותית כי יש פה משקל לדבר הזה, ואני אגיד לכם למה: אני, כמנהל רשות המיסים, אין לי ברירה כמי שאחראי על הדבר הזה וגם הסתובבתי בערים, אם זה באשקלון ובמקומות אחרים, והחוויה לא הייתה פשוטה לאותם אנשים שגרים עד 40 ק"מ, גם ביחס לתקופות אחרות. אבל אני גר ברמת-השרון והסתובבתי גם בתל-אביב. וכשמדברים על 12 ימים לחימה שהיו כרגע ומסתכלים מה הנטו לעולם העסקי, כמה ימי עבודה – מדובר בלא יותר משישה ימי עבודה - -

שמונה.

ואני אגיד לכם למה – כי תזכרו - -

שמונה ימי עבודה. למה, בימי שישי לא עובדים?

אז אתה תספור כמו שאתה רוצה.

אולי ברמת-השרון עובדים רק חמישה ימים.

לא להתפרץ באמצע, אני אתן לך לדבר.

היות וזה התחיל ביום שני אחה"צ, עברנו גם חג עד יום שני, אז המשמעות בהשוואה גם לתקופות אחרות מ-2006 היא שצריך לקחת את הדבר הזה בחשבון ולראות מה מוטל פה על הכף כי המשמעות של לבוא ולהגיד שאנחנו רוצים לפתוח את ה-40 ק"מ, מה שלא עשינו בתהליך עד היום גם כשהיו תקופות לא פשוטות – אגב, צריך לזכור שגם ב-0-7 אנחנו הולכים לפצות מעל ליום השביעי לדעתי, שגם שם החיים לא פשוטים ולא קלים - -

אבל לראשונה סגרו מוסדות חינוך. גם ב-80 ק"מ כל מוסדות החינוך היו סגורים.

לא, בהוראות קבע, לא בתקנות המוצעות. בהוראות קבע במסחר זה שבעה ימים.

אני רק רוצה להגיד שבהסתכלות גם על מה שהאנשים האלה חווים צריך לזכור גם את זה, ולכן כשאני מסתכל על כך ש-82% או עד 85% מהאזעקות היו במרחק של עד 40 ק"מ, 87%, כמעט 90%, אם מסתכלים על האזעקות שהיו בזמן עבודה – 90% היו עד 40 ק"מ, וב-40% ומעלה מדובר באזעקות שלא היו בזמן עבודה. כלומר, גם אם היו - -

אז מה? מה זה קשור? אנשים לא הלכו לעבודה - - -

אבל עם כל הכבוד, אני מבקש שהוא ישלים את ההרצאה שלו.

- - אז גם בדבר הזה יש לזה משקל. עוד משהו שצריך לזכור – בסוף, אנחנו מסתכלים בעלות כוללת תקציבי, ובסוף יש לדבר הזה מחיר. מעל 40 ק"מ גם דובר בלא מעט מיליארדים, תלוי לאיזה מסלול פיצוי הולכים, וצריך לראות מה מונח פה על הכף גם במבט לפחות על מה שעשינו עד היום, מה שאנחנו עושים היום, ואתם יודעים מה? גם במה שיהיה קדימה כי אם כל אחד יחשוב שעל כל דבר קטן הוא מחייב את מדינת ישראל באשראי של מיליארדים כי סבלנו ככה וככה – אז גם לדבר הזה צריך לתת משקל כי צריך לזכור שהמשמעות מ-40 ק"מ צפונה היא מספרים אחרים.

מה הערבות ההדדית שעובדי המדינה נותנים בתקופה הזאת? כמה הם משלמים?

אני יכול להגיד לך על עובדי רשות המיסים, שרובם כמעט, חלק גדול מהם, עבדו יותר מ-16 שעות, ואני ביקשתי לאשר גם 20 שעות לעובדים שעשו והיו באזור של טילים, תחת טילים, בזמן שהם נתנו מענה לאותם תושבים במדינת ישראל. אז אני לא יודע לדבר על - -

לא הבכירים, הוא מדבר על...

אני לא מדבר על הבכירים, אני יודע לדבר רק על רשות המיסים.

מה לעשות שלא כל עובדי המדינה הם עובדי רשות המיסים?

- - -

המספרים, אמרנו – עד 40 ק"מ, באופן כמו שמוצע כרגע, ממה שאני מבין, זה סביב השני מיליארד עד 40 ק"מ לפיצוי עקיף.

על ה-10 ימים, הפיצוי העקיף הוא שני מיליארד שקלים.

12 ימים.

למה 10 ימים? זה לא היה 10 ימים.

10 ימי עסקים. בואו נאמר בצדק שהיה חג.

נכון. אז עד 40 ק"מ – אלה הסכומים שדובר עליהם. מעל 40 ק"מ - -

ומה המחיר אם הייתם - -

רגע, הדיאלוג אינו מקובל. אני חוזר ואומר שאנחנו לא מדברים על הפיצוי הישיר וזה לא משנה אם זה היה בחג השבועות וזה גם לא משנה אם זה היה בשבת. הפיצוי הישיר – אנחנו לא דנים עליו. אנחנו משבחים את רשות המיסים, ואני אומר את זה כבר בפעם השנייה – רשות המיסים עושה את מלאכתה נאמנה וזה לא תלוי ביום של השבוע, זה יכול להיות בחג. אם הייתה חס וחלילה פגיעה ישירה – רשות המיסים משלמת והיא עושה את זה, וזה לא משנה ואין מגבלת קילומטרים.

אנחנו מדברים על הנושא של הפגיעה העקיפה. אנשים לא הלכו לעבודה ואז משחק פה תפקיד החג והשבת כי בלאו-הכי לא עובדים בימים האלה, אז אנחנו מדברים על פחות ימים ממה שהיו ימי המבצע. יש לנו עוד סוגיה - -

יותר זול לעשות מלחמה בחג.

בסדר, אל תיתן לי עצות מיותרות.

החקלאים עיבדו את השדות גם בשישי-שבת וגם בחג.

בסדר. יש תמונת מצב וכך היה גם בעבר, שיש שוני בין הפיצוי הישיר לבין הפיצוי העקיף. יש דבר שלא היה אותו בפעם הקודמת – יש יישובים, שזה בעיקר היישובים המעורבים, ששם אנשים לא הלכו לעבודה וגם את זה צריך לקחת בחשבון. צריך לקחת בחשבון גם שאנחנו עדין בקורונה – זאת אומרת, יש את הפיצויים של הקורונה וכל מה שנלווה לעניין הזה, ואם יהיה מוח יצירתי בעניין הזה, יכול להיות שנגיע לפתרונות.

אתה אומר, ערן, שתביאו לפה תקנות.

כן, אתה צודק. אז קודם כל, התקנות אתמול הופצו ואני מניח שיובאו לפה ביום שני.

אם אתה אומר לי שזה יגיע ביום שני, אני אשים את זה כבר בסדר היום אבל אי אפשר לסמוך עליכם אפילו בפיצוי.

במוצ"ש יסתיימו הערות הציבור, כבודו. זה יהיה כבר אחרי הערות הציבור.

מתי זה יגיע אלינו? אני צריך לדעת כדי לא לעשות צחוק מהוועדה.

ערן, עם מי ישבתם בתקנות – עם התעשיינים ישבתם?

אז התקנות, כמו שאמרתי, מדברות על 40 ק"מ, על מסלולים.

רגע, אבל מה עם לוד ורמלה? זה לא 40 ק"מ. מה עם הערים המעורבות?

אז המסלולים, בדומה למה שהיה בעבר, ואמרתי שאנחנו כבר למודי קרבות בעניין הזה, לצערי, אז המסלולים - -

המסלולים בדומה ל"צוק איתן"?

כן.

הדיבורים האלה מפריעים. אני מבקש לא להפריע באמצע.

אז התקנות, כמו שאמרתי, זה מסלול מחזורים בין מסלול שכר – יכול לבחור הנפגע את המסלול שמתאים לו. היה גם מסלול הוצאות שוטפות בעבר ולא עשו בו שימוש רב אז חשבנו שזה לא נכון. אם הוועדה תחשוב אחרת... אז המסלולים המשמעותיים זה מסלולי שכר ומסלולי מחזורים. מי שהוא עתיר עובדים לפעמים מעדיף את מסלולי השכר – אנחנו משאירים - -

למה לא גם וגם?

לא, הוא בוחר כי המחזורי מכסה גם את השכר, וגם מסלול השכר מכסה על רבע.

רגע, ומה עם הערים המעורבות?

אז זו המשמעות של הפיצוי העקיף בגין 40 ק"מ.

לעניין הערים המעורבות – יכול למאוד להיות שצריך לחשוב על דרך אחרת, שונה, שלא באמצעות התקנות האלה אולי, של לחשוב באופן יצירתי אם מאמינים ומבינים שיש שם פגיעה או מהלך ספציפי - זה מצריך חשיבה. יכול להיות שצריך לחשוב על - -

זה לא אם, הם לא יצאו מהבתים, זה ברור.

ערן, תודה רבה.

הרב גפני, יש פה בעיה כי הוא אמר שמביאים את התקנות להערות הציבור עד מוצ"ש, אבל העניין של אותם הורים בערים המעורבות שנשארו בבתים שלהם – בתי הספר לא עובדים כי הם - - -

אופיר, הוא אומר שזה בכלל לא בתוך החוק. אותן ערים מעורבות - -

רגע, אני לא שומע. אופיר, לא שמעתי מה שאמרת. זאת אומרת, אתה בונה על זה שבמוצ"ש הם מגיעים?

לא, הפוך. הם בכלל לא הפיצו את העניין של הערים המעורבות - -

הם לא דנים בזה.

- - -

רגע, לא שמעתי את המשפט האחרון.

התקנות יגיעו לאישור הוועדה. הפצתם הערות עד יום ראשון ב-10:00 ולא עד מוצ"ש אבל התקנות יגיעו - -

מזל ששגית פה.

לא, פשוט זה אומר שהתקנות יגיעו אלינו רק ביום שלישי, אני מניחה - -

אמרתי יום שני, שלישי.

אני לא יודעת, זה תלוי בכם. התקנות יגיעו לכאן. אם הוועדה תחליט שהיא רוצה לעשות שינויים – זה דבר שנעשה כאן בעבר. הוא רק אומר לך, אם אני מבינה נכון – הוא רוצה לתת פתרון אחר, לא דרך חוק מס רכוש ביחס לערים מעורבות. זה מה שערן אמר. אני רק עניתי לגבי זה.

כל המקומות שהורים לא הלכו לעבודה.

לא, אבל צריך לתת ייחודיות לערים המעורבות...

עוד מילה לגבי הילדים – תזכרו שהעולם אחרי הקורונה הוא עולם קצת שונה, זה עולם של זום. בחלק גדול ממערכות החינוך היו לימודים באמצעות הזום. לפחות בנותיי למדו - -

אבל ההורים לא הלכו לעבודה.

תסביר לי איך ילדה בת ארבע בזום וההורה הולך לעבודה.

- - וכמות ימי העבודה – אמרתי שימי העבודה וימי הלימוד היו קצרים בסבב הזה, וזה בשונה מסבבים אחרים שכמות הימים הייתה הרבה יותר משמעותית. אגב, בסבבים אחרים שכמות הימים הייתה מינורית, יומיים שלושה, לא ניתן שום פיצוי בכלל, וצריך גם לזכור את זה. זו הייתה ההחלטה של הוועדה - - - אז צריך לזכור גם את הדברים האלה ולהסתכל בהסתכלות יותר רחבה.

בסדר ערן, אבל מה שהיה זה לא מה שהיה לנו עכשיו. הפרעות האלה שהיו ביהודים זה משהו שאנחנו לא מכירים. זה משהו חדש שאנשים היו סגורים בבית שבוע כי פחדו לצאת, וזה לא צריך להיות על חשבונם.

הוא רוצה שהילד יישב בממ"ד בזום והאבא והאמא בעבודה. זה מה שהוא רוצה.

אתה מבין שילד תחת טילים זה לא כמו ילד בקורונה בבידוד, עם כל הכבוד. שם הוא יכול לשבת, פה הוא לא יכול לשבת אפילו.

זה לפי ההנחיות של פיקוד העורף.

- - - בתל-אביב הוא יכול היה לשבת, באשקלון הוא לא יכול היה לשבת לבד.

תודה רבה, ערן. אני אבקש שתגיעו כשיגיעו התקנות.

איתי טמקין, בבקשה.

רק להוסיף שני דברים על הדברים שערן אמר: דובר הרבה במהלך המבצע על החוסן של העורף. החוסן של העורף, וצריך להבין את זה, מורכב מהרבה דברים שלא קשורים למשרד האוצר אבל גם מדובר על חוסן תקציבי והיכולת שלנו לדעת לספק ללחימות מהסוג הזה ולחימות אחרות, גב כלכלי.

אנחנו מתמודדים אחרי מבצע כזה עם עלויות של משרד הביטחון, עם אובדן הכנסות מדינה ממיסים בתקופה הזאת ועם צורך לתת פיצויים. ערן תיאר פה בצורה מקיפה את הסטטוס-קוו שיש עד עכשיו. המשמעות של שינוי כל-כך קיצוני בסטטוס-קוו ולהכיל עכשיו את כל מרכז הארץ אחרי אירוע כזה, שהוא באמת אירוע לא ארוך בסופו של דבר בהשוואה לאירועים קודמים – זאת משמעות של הקפצה של העלות שלנו, כמשרד האוצר, ליום לחימה באופן דרמטי.

אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לקראת האירועים הבאים, האם זה עוד אחד מהפרמטרים של חוסן של העורף, והקפצה של העלות של יום לחימה מבחינה תקציבית בצורה כל-כך דרמטית הוא מאוד משמעותי בהקשר הזה, ואני מבקש שתחשבו על זה כשאתם באים או לא באים לעשות שינוי כזה או אחר.

נושא שני – השאלה איך מחלקים אותה בין כל הגורמים השונים. ברור שיש פה עלות משקית, השאלה איך מחלקים אותה, והשאלה אם אופן החלוקה שייקבע פה יציב בדברים אחרים וארוכים יותר שיכולים להתרחש. אם אנחנו מייצרים פה תג מחיר כזה גדול לתקציב מדינה בלחימה שהיא לא ארוכה ובעצימות לא גבוהה באזור המרכז – המכפלות זה משהו שאי אפשר להתמודד איתו.

תגיד רק לאזרחים שלא יקבלו שכר מעבר ל-40 ק"מ.

נושא שני – כן צריך לזכור שעדין רשת הביטחון של הקורונה פרוסה בחודש מאי-יוני בקצב קצת פחות וזה נותן מענה מלא ליוני או 50% למאי-יוני, תלוי איך מסתכלים על זה אבל היא פרוסה. ולכן, גם עסקים באזור המרכז שלא חזרו לתפקוד מלא מלפני הקורונה והגיע המשבר הזה והביא אותם לסף הרף של הפגיעה – כלומר, סף הרף של הפגיעה בתקנות שהפצנו חוזר חזרה ל-25% גם עבור החודשים מאי-יוני - -

עבור הוצאות קבועות.

כן.

אבל - - -

אבל זה 50%, לא?

אני מצטער, עם כל הכבוד, אי אפשר להמשיך כך.

זה 100% על מאי - -

טמקין, אתה לא עונה על שאלות עכשיו, תגיד את הנתונים.

אז אני אומר, ובזה אני אסיים: שני הדברים האלה ביחד – הצורך לשמור לעצמנו אורך רוח תקציבי לפעמים הבאות שיגיעו, לצד זה רשת הביטחון שעדין פרוסה – זה לא המבצע שמצדיק שינוי של הסטטוס-קוו אם ב"לבנון השנייה", בעצימות הרבה יותר גבוהה הצלחנו להחזיק את הקריטריון של 0-40 – אנחנו מבקשים בסיפור הזה להשאיר את הסיפור של 0-40 עומד בעינו גם באירוע הזה. תודה.

תודה רבה. רון תומר, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. קודם כל אני רוצה לפתוח ולהצדיע לתעשיינים ולעסקים שעבדו, וחלקם הגדול עבדו תחת אש. חברים, אמרה את זה קודם חברת כנסת קטי שטרית ואחרים – אתם ראיתם את האזעקות, ידעתם מה זה אבל לא הבנתם מה זה. לבוא ולהיות חצי משמרת באזור תעשייה כשאתה תחת האיומים והאזעקות האלה זה דבר בלתי נתפס, זה דבר ראשון. על זה אני חושב שאנחנו, ככנסת וכמדינה צריך להגיד להם "שאפו" שהחזקתם את הכלכלה, החזקתם את הייצור.

למה מגיבים אחרת למרכז לעומת שדרות? אני מחזק פה את מה שאומרים כל הפוליטיקאים – טיל על שדרות מבחינתי הוא כמו טיל על תל-אביב והפוך, אבל גם ברמת האיום והפיצוי. לא יתכן – ואמר ערן יעקב מה שיהיה קדימה, לקראת הסבבים הבאים. המשמעות היא רבותי, ותבינו, אם הפיצוי הזה כמו שהציע האוצר יוגבל ל-0-40, זה אומר שאנשים מעבר ל-40 ק"מ לא יקבלו שכר. אני חושב שזה ראוי לתת שכר לעובדים שלא יכלו לעזוב את הילדים לבד בזום בממ"ד כשיש אזעקות אבל אני אומר ואני מצהיר את זה פה שאני בתפקידי לא אורה, לא אחתום על הסכם קיבוצי, לא אכריח אף מעסיק לשלם לעובד שלו אם המדינה תתנער מהעניין.

עכשיו, זה מסר קדימה, כבוד היושב-ראש, בדיוק העניין שיהיה בלחימות הבאות ואנשים צריכים להבין, שאם פה תתנו להחלטה הזו לעבור, אתם אומרים לכל מי שמעבר ל-40 ק"מ: אתם לבד. יש אזעקות, או שתשאירו את הילדים בבית ותלכו לעבוד או שלא יהיה לכם כסף. בעיני, כאזרח, זה לא נתפס ולא קיים.

אומרים פיצוי קורונה – פיצוי קורונה זה היסח דעת. קורונה זה פיצוי על הוצאות קבועות, הוא מוגבל בסכום והוא לא קשור בשכר, הוא לא קשור להפסד המחזורים הרגיל. צריך לעשות בדיוק מה שעשו ב"צוק איתן", להגדיל את זה לכל מקום שפיקוד העורף אמר תעצרו. עצרתי לימודים, השארתי אתכם בממ"דים – תרחיבו את זה.

אני באמת קורא לכם, חברי הכנסת – מצידי, אם לא, אל תתנו פיצויים בכלל. זה כל-כך צועק לשמיים שעדיף להגיד להם - - - לבד.

תודה רבה. עודד פורר, בבקשה.

תודה, אדוני. ראשית, חלק מהדברים יהיו בהתייחסות למה שנאמר כאן: יש אירועים של יום או יומיים ויש אירועים של 10 או 12 יום, ולא דין חצי יום או יום כדין 12 יום מבחינת הפיצוי. ועובדה שכשהיו אירועים של חצי יום או יום, לא ביקשו פיצוי אפילו, לא הייתה בקשה כזו שעלתה על יום אחד או יומיים. אנחנו מדברים פה על תקופה של 12 יום של אירועים בעצימות כזאת או אחרת, קצת פחות אולי שסגרתם את מערכת החינוך אבל זה לא אירוע שאפשר להקל בו ראש, בטח לא כשאנחנו נמצאים בתקופה שהיא פוסט-קורונה. יש לא מעט עסקים שאל נמצאים בהכרח בקו הראשון אבל הם סבלו שנה קשה בצורה בלתי רגילה, הם נמצאים בקושי עם הראש מעל המים, החזרתם אותם לפעילות רק לאחרונה ועדין הם לא חזרו לפעילות מלאה מכל מיני סיבות – יש עובדים בחל"ת והם לא יכולים לגייס עובדים כי עדין הציבור לא יצא כמו שהוא יצא – אם אני אקח את המסעדות, אם אני אקח את אולמות האירועים. עכשיו פתאום, ברגע אחד, אותה מסעדה הכינה את עצמה לאירוע בערב – יש רקטה, זרקו את כל האוכל, היו צריכים לשלם שכר לעובדים שהגיעו באותו ערב, ואחר-כך גם 10 ימים קדימה הלך להם כל המחזור. צריך למצוא את הפתרון גם לפצות אותם, וזה לא משנה אם זה 41 ק"מ או 45 ק"מ או 35 ק"מ.

בהיבט הזה אני חייב לומר שכשיש הנחייה של פיקוד העורף לסגור מוסדות חינוך מנתניה דרומה ולא עושים את הדיפרנציאציה הזאת – הממשלה צריכה לדעת שיש לעניין הזה מחיר. יש מחיר להחלטות הממשלה כמו שיש מחיר להחלטות של הממשלה גם מבחינת רמת הביטחון. כשאתה מדבר על ביטחון המדינה, כל אלה שנמצאים בשבעה ק"מ, בארבעה ק"מ וב-50 ק"מ – משלמים מיסים מדי חודש למדינת ישראל, ובהסכם שלהם עם מדינת ישראל כנגד המיסים האלה, מדינת ישראל מספקת להם ביטחון. אם לא ידעתם לספק להם ביטחון, אם ידעתם ליצור מצב שבו יש איום טילים על תל-אביב, והאיום טילים הזה נולד בדיוק בגלל החלטות הממשלה כי שנתיים וחצי מאפשרים לעשרות מיליוני דולרים במזומן לזרום לעזה ולייצר טילים שמגיעים לטווחים יותר רחוקים, אז צריך לדעת שלטווחים היותר רחוקים האלה יהיה מחיר.

תודה, עודד. רועי כהן, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו שוב עדים בפעם המי יודע כמה לבריחה מאחריות של אנשי משרד האוצר ורשות המיסים. הם בורחים מאחריות כלפי אזרחי מדינת ישראל וכלפי - -

למה? למה אתה אומר את זה?

אני אומר את זה כי ברגעים אלה שמעת כאילו האנשים האלה היו בריביירה הצרפתית, כאילו הם בצורה כזאת או אחרת ישבו בחוף הים, והם אמורים לשלם את אותן הוראות של פיקוד העורף.

אנחנו הולכים לעשות פה תקדים מסוכן, שלא תהיה הלימה בין הוראות המדינה ופיקוד העורף לבין האחריות על הפיצוי. לא יכול להיות שבעל העסק יהיה אשם בחולון, יבנה או רחובות, שהתקשר לפיקוד העורף ואמרו לו: המבנה שלך משנות ה-50, הוא לא ממוגן ואסור לך להביא את העובדים והעסק שלו נסגר, ואני יודע לתת את השמות של האנשים האלה. יש לו 12 עובדים שהוא צריך לשלם להם על שמונה ימי עבודה, הוא ממשיך לשלם ארנונה, הוא ממשיך לשלם שכירות, הוא ממשיך לשלם את כל ההוצאות שלו, והמדינה עכשיו יורקת לו בפרצוף ואומרת לו: עצם זה שאמרנו לך, אנחנו לא לוקחים על זה אחריות.

ומה יקרה בפעם הבאה, אדוני היושב-ראש?

אני לא אוהב את הסגנון הזה.

אבל אני אומר לך את זה - -

אתה יכול להגיד אותו דבר בטון אחר.

אני מבקש להתייחס, כבוד היושב-ראש.

אני אתן לך, טמקין.

אני אומר את זה כי אני בצורה כזאת או אחרת מרגיש את מה שהשטח מרגיש. האנשים מרגישים שאחרי הקורונה – ואתה ראית את זה במו עיניך – שחודשיים הפקירו את ציבור העצמאים והעסקים ולא יכלו לצאת לרחובות עד שנתנו פתרונות. שוב אנחנו עדים לכך שבזמן אמת המדינה בורחת מאחריות, אם היא יודעת לבוא ולהגיד לאותו בעל עסק לסגור את העסק שלו בגלל הוראות פיקוד העורף - -

אמרת.

רגע, אני רוצה להגיד לך – הם אומרים לך שאין כסף. אתה יודע שיושבים עכשיו, אדוני היושב-ראש, 800 מיליון שקלים של ימי הבידוד שהמעסיקים לא לקחו? אתה יודע שיושבים מיליארד וחצי שקלים של קורונה שהם יודעים שהם לא - -

רועי, גם אם לא יושב כסף, זה תפקידה של המדינה למצוא כסף.

הם יודעים שנמצא הכסף הזה. לבוא ולהגיד עכשיו שעל 51 ימי לחימה היה פיצוי של 1.4 מיליארד, לבוא ולהסתכל עכשיו דרך החור שבגרוש ולהגיד לאותם אנשים שבפעם הבאה – אדוני היושב-ראש, אני יודע כמה אתה חרד לביטחון – הם יצטרכו לעשות את החישוב האם לבוא לעבודה כי בסופו של דבר המעסיק לא יישלם להם את השכר והם יבואו תחת טילים כי הם צריכים להביא אוכל לילדים שלהם – זה התקדים המסוכן.

לכן, אני מבקש ממך בשם כל העסקים הקטנים וגם הגדולים ובשם כל העצמאים: אל תתנו יד לתקדים המסוכן הזה. לקחת אחריות כי מנסים לבלבל את היוצרות עם מענקי הקורונה ואין לזה שום קשר. אני דורש – אמרתם? קחו את האחריות, שזה לא יהיה הפצצה שאחרי ההפצצה.

רועי, תודה רבה. אני רק רוצה להגיד לך שאני מכנס את הדיון הזה עוד לפני שהגיעו התקנות, ואני רוצה לציין שיש דברים שבאמת רשות המיסים עושה ואי אפשר להתעלם מהעניין הזה. מה שאתה אומר – חלק מאתנו מסכימים אתך אבל זה צריך להיות מנותב באופן כזה - -

מנותב לתת פיצוי על השכר.

איתי טמקין, רצית להתייחס לעניין הזה?

כן. אני חושב שקודם אמר חבר הכנסת פורר ודיבר רון תומר ואמרו בצדק שצריך להצדיע לעסקים בארץ, והם בסוף הכסף שלנו ברובו, כמשרד האוצר, כי בסוף הוא מגיע מאותם עסקים, מגיע מאותם אנשים שקמים בבוקר לעבוד, והדיון שמתקיים פה – אני מציג פה את עמדת האוצר ואני משוכנע מהצד שלי זו העמדה הנכונה, ובסוף חברי הכנסת יצטרכו לקבל פה החלטה. אני לא מקבל טענה של ניתוק שלנו, כמשרד האוצר, זו בעיניי אמירה לא נכונה - -

לא אמרתי ניתוק. הבאת תקנות שלא מכילות - - -

רועי, אני לא אהפוך את הישיבה הזאת לוויכוח ביניכם.

אבל אם אמרו דברים, אני מבקש להגיב כי קל לבוא ולזרוק על משרד האוצר עוד דברים. אני חושב שבקורונה, יחד עם אותם גופים שנמצאים פה ויחד עם חברי הכנסת, הגענו לפיצויים לעסקים, במקומות מסוימים נדיבים ובמקומות מסוימים היה צורך בהשלמות אבל הגענו בשיח של שעות על גבי שעות בשנה וחצי האחרונות כדי לחזק את הערבות ההדדית שבין ממשלה לעסקים. הדיון שמתקיים פה הוא דיון בסדר, ואתם באים מהצד שלכם ומהצד שלנו – אני לא חושב שמישהו מנותק או שמישהו לא מנותק ואני חושב שאפשר להתייחס אלינו אחרת, כפקידים במשרד האוצר.

טמקין, אני מסכים. אני אמרתי שצריך לדון באופן מקצועי, לדון לגופו של עניין וזה מה שנעשה.

ינון, בבקשה.

קודם כל, הנושא של הקורונה ולא להצמיד את זה לקורונה – טמקין, סתם, אם המעסיקים היו מחליטים להשאיר את האנשים בבית בלי לדעת שיש מלחמה והייתם ממשיכים לשלם להם חל"ת והמדינה הייתה מוציאה יותר – אני חושב שלא צריך להצמיד את זה לקורונה, אין עניין להצמיד את זה לעניין של הקורונה - -

זה שעטנז. שעטנז זה המונח.

כן, שענטז. אני אומר שהדבר הפשוט הוא קודם כל להתייחס, ולא משנה אם זה 40,80,100,200 ק"מ. ילדים ישבו בפחד בבית והורים היו צריכים להיות אתם. אני לא רואה הורה שמשאיר ילד בגיל שנתיים לבד בממ"ד, לא רואה דבר כזה.

גם לא בגיל 10.

עזבי, בואי נגיד שבגיל 10 הוא יכול - -

עדין חלק מהאנשים לא יוצאים.

- - - לא השארתי גם בגיל 10, ואתה לא יכול להגיד לי שברגע שיש אזעקה בלילה – באזעקה הראשונה שהייתה באשדוד, הילדים שלי כל הלילה לא ישנו, למחרת זה עוד פעם עבד ככה ואין מה לעשות, הפחד נמצא. ברגע שפיקוד העורף החליט שסוגרים – אז סוגרים. וכשאתם באים לפצות עכשיו, אל תסתכל על 40 ק"מ או 80 ק"מ אלא תסתכל על הכל.

אבל יש כאלה גם שאנחנו לא מסתכלים עליהם – דיבר עודד על אולמות האירועים. אני מדבר איתך על גני ילדים, מדבר איתך על גנים פרטיים שנמצאים תחת אש, ומה קרה אתם? הם סגרו? הם יכולים להיות מעמותה שלא משלמת שום פיצוי, הם צריכים לשלם עבור 11 ימי לחימה לעובדים שלהם. מישהו משלם להם את זה? מישהו נותן להם על זה פיצוי? הם לא יכולים לגשת, זה בדוק. על מה אנחנו מדברים?

וכשאתה מדבר על נזקים עקיפים – מה קורה עם רמלה, עם לוד? אני הייתי בכל המקומות האלה, להם לא מגיע? היית בעכו? הצוות היה? תשאל את אלה ממס רכוש שהיו שם – אני אומר לך, רק לשקם את המקומות שם, את המקומות בלוד, אנשים לא עובדים. אנשים מפחדים צאת לעבודה בשכונות הסמוכות לשכונות המעורבות בעכו – אנשים מפחדים לצאת מהבית.

חלק מהאנשים מפחדים לצאת.

חלק מהאנשים מפחדים לצאת, בסדר.

יש חלק שלא מפחד.

גם עליהם צריך לתת את הדעת, ואסור לנו לפחד, זו המדינה שלנו.

תודה.

עוד דבר אחד: אמר פה ערן יעקב שיש נזקים בהיקפים של שני מיליארד מהלחימה הזאת. נכון? אני לא טועה? ב"צוק איתן", 51 ימי לחימה היה 1.4 מיליון. תסבירו לי מאיפה זה נובע? אני יודע שפחות או יותר היו אותו מספר רקטות לערים - -

יותר.

הפעם היה 4,300 רקטות ובפעם שעברה היו 4,600, קצת יותר. הייתי רוצה לשמוע בתשובות שלכם וגם כמה יש בקרן הפיצויים של "שומר החומות".

אני אבקש שתשיבו אחרי זה. אני גם רוצה שתגידו כמה יעלה אם אנחנו הולכים לתקנת השכר עד 80 ק"מ, כמה זה יעלה? אני אבקש בסוף הדיון - -

הרב גפני, יש הצעת חוק בנושא הזה, ובפעם שעברה הגשנו אותה וגם הפעם נגיש אותה.

כן, נכון. ראש המועצה גדי ירקוני, בבקשה.

שלום ותודה לכולם. כבוד היושב-ראש, אני חשוב שטוב שאתה עושה את הישיבה הזאת לפני שיקבעו התקנות. אלא שאני יושב פה ומאזין ואני לא מזלזל ב-40 ק"מ אבל יש לי איזו שהיא הרגשה שערן שכח את השבעה ק"מ, את הארבעה ק"מ, את הנושא של החקלאות. נכון שהולכים לתקנות אבל אני רוצה להגיד לכם: גם ביום שאחרי, אנחנו, במועצה האזורית אשכול, לא עבדו בתי הספר ביום ראשון, ביום שאחרי וחייבים להכניס את זה לפיצוי. אני חושב שאתם, חברי הכנסת, תקחו בחשבון דווקא את הנושא של ה-07 או ה-04. אנשים לא יצאו מהבית. אתם יודעים שחקלאים לא השקו את השדות שלהם, לא ריססו? אז עכשיו אומרים לי: כן, יש מסלול ירוק ויש מסלול אדום. אני אומר להם: כן, בסדר, בחקלאות שלא נגעו בה 12 יום או 14 יום – איך אתם נותנים פיצוי?

למה? חקלאי לא זכאי בשום מסלול?

לא, אני אגיד לך: - -

זכאי בשכר או מענקי קורונה.

- - - חבר'ה, אם תוכיח שהיה נזק, אז תקבל. אני אומר לכם בתור חקלאי וכן, אני פלאח ולא איש גדול – אין אחד, לצערי הרב, שיכול להוכיח כמה נזק היה אבל כשאני לא מאכיל את הילד שלי - -

שניה, אתם שומעים אותו, את הנושא של הארבעה והשבעה ק"מ? גדי, אני עוזר לך.

כן, אני יודע, אתה תמיד עוזר לנו.

מירי, אתם לוקחים את זה בחשבון? יש שם אנשים, תושבים, שלא יצאו מהבית.

רשות המיסים לא מקשיבים וזה קורה לנו הרבה.

אני רק רוצה להסביר: החוק מבחין בין נזק ישיר ונזק עקיף, בין שבעה ק"מ לאזורים אחרים. השבעה ק"מ זכאים במסלול אדום – הוכחת נזק עקיף – הם זכאים לפיצוי בעד הנזק שלהם. לאורך השנים, ביחס לשבעה ק"מ, הובא בפני הוועדה בנוסף למסלול האדום, מסלול ירוק, שקבע שלושה מסלולים: מסלול של פיצוי בעד מחזורים, מסלול של פיצוי בעד שכר, מסלול של הוצאות.

הם עכשיו רוצים – מה שהסביר כאן ערן - -

לא, תני לי לגמור להסביר בגלל שערן לא הסביר כלום והוא חושב שהוא נותן תשובה, ואני אומר לכם: תסבירו לי אתם – מישהו שלא אכל 12 יום ולא קיבל אנטיביוטיקה הוא אותו אדם כמו זה שקיבל את האנטיביוטיקה 12 יום? חייבים למדוד את זה, לכמת את זה כספית. רשות המיסים פוגעת בנושא הזה מהתחלה בעוטף עזה ולא מטפלים בזה. יש את המסלול האדום שצריכים ללכת עליו מכות – זה ברגע ששדה הלך "טוטאל לוס". יש אירוע שאפשר להוכיח שאנשים לא עבדו? זה מסלול ירוק. יש לפעמים שחצי שדה הלך, מביאים שמאי והוא בודק. שדה שלא טיפלו בו 14 יום, לא נותנים עליו תשובה וזו הפקרות. לצערנו, אנחנו עוברים סבבים וכשהם נמשכים יום-יומיים – אף אחד לא מבקש פיצוי. ודרך אגב, רשות המיסים שבדרך כלל עובדים יפה – למה אתם לא יושבים אתנו, עם ראשי הרשויות? משרד האוצר יודע לשבת אתנו, משרד התחבורה יודע לשבת אתנו, משרד החקלאות. הם לא יושבים אתנו לפני תקנות.

איך היה ב"צוק איתן"?

הייתי פצוע, אני לא יודע.

לא, מבחינת המענקים, איך אמדו את הנזק - -

בסוף הייתה התקוממות גדולה, היה הפרמטר שעל כל יום - - - וקיבלו X - -

תודה, גדי.

משפט אחרון: חבר'ה, חייבים להבין שבעוטף עזה, לצערנו אנחנו לא בוכים על זה, גן עדן אצלנו, תבואו לגור – המדינה, אתם, חייבים לתת על זה את הדעת. אי אפשר שכל פעם אנחנו נבוא מול רשות המיסים ובגלל שאין תקנות הם חובטים בנו לפעמים וזה לא בסדר.

תודה רבה. מירי, אני רוצה לשמוע את האחרים ובסוף אני אבקש שאת תתייחסי גם לעניין של החקלאות. ולדימיר, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני בימים האחרונים יחד עם חברתי נירה שפק נפגשנו ושוחחנו עם בעלי עסקים בכל אזורי העימות ושמענו את הכעס והאכזבה ובעיקר חוסר הוודאות לגבי נושא הפיצויים.

אני סבור שיש לנו היום, כוועדת הכספים, שתי משימות: משימה אחת היא לאשר בתחילת השבוע את המתווה, שיכלול פיצוי עקיף לכל עשרות בעלי העסקים שנפגעו גם באשדוד, גם בראשון-לציון, גם ברמת-גן ובכל המקומות שספגו ירי ומערכת החינוך הייתה מושבתת והעסקים סגורים.

בהקשר הזה, ההחלטה לחזור למסלולים של "צוק איתן" היא החלטה נכונה רק צריך לבחון האם בעלי העסקים חייבים לבחור בין מסלול המחזורים למסלול שכר העבודה כי זה נזק שונה ונזק מצטבר.

יש לי גם הערות לגבי האפליה בנושא פטור לנושא מורשה, בעיקר בדיווח הדו-חודשי אבל אני אתייחס לזה בשבוע הבא, כשנגיע לתקנות.

המשימה השנייה – אני חושב שבחודש-חודשיים הקרובים אנחנו חייבים לגבש בחקיקה מנגנון פיצוי מוסדר וקבוע לכל בעלי העסקים שסופגים נזקים בכל מצבי החירום, וברוך השם לא חסר לנו. לא יתכן שכל פעם מחדש אנחנו ננהל פה דיונים ונמציא מתווה חדש.

משפט אחרון – דיברו פה על החוסן. אז העסקים הקטנים הם החוסן. בעלי העסקים הקטנים הם החוסן הלאומי שלנו, החוסן של הכלכלה שלנו ואסור לשכוח את זה. תודה.

תודה רבה. דובי אמיתי, בזום בבקשה. אני רק מבקש מכולם לא לחזור על הדברים.

אדוני היושב-ראש, תודה על הזכות שניתנה לי. חברי הכנסת, אני שמעתי את ערן יעקב, מנהל רשות המיסים, ואני מלא הערכה לערן יעקב, אנחנו בדרך כלל עובדים באופן שוטף. הוא דיבר על משהו מינורי מעבר לטווח של ה-40. אז אם זה מינורי, רצוי שנשלם להם, ואם לא נצליח להגביל את טווח הטילים ל-20,30,40 וזה הגיע גם ל-80, אז אני מציע שגם אנחנו נגדיל את הטווח של קרן מס רכוש והפיצויים.

אני, יש לי אחריות גם למה שקורה במדינה ובעיקר למה שקורה למגזר העסקי. אני מצפה וציפיתי והתאכזבתי, שמנהל רשות המיסים ימצא את הזמן לשבת אתנו לפני הגשת התקנות, גם איתי גם עם יו"ר ההסתדרות, לנסות להגיע להבנות ולא לזרוק אותנו למתחים מיותרים.

לכן, אני מצפה שאנחנו נגדיל את הטווח כמו שהחמאס הגדיל את הטווח. הדברים מאוד ברורים, אנחנו עבדנו על-פי הנחיות פיקוד העורף ויש לנו אחריות לעסקים במדינת ישראל.

אני רוצה להזכיר לאדוני שכל מה שקיבלנו במשבר הקורונה היה החזר ההוצאות. אז לא הבנתי למה הוא שילם לנו על אובדן ה - - - ובמסלול הזה אני מקווה שחלק גדול מאתנו, אולי יש התייחסות פה למהלך דיפרנציאלי למי שיותר קרוב לגדר, שיקבל יותר ומי שיותר רחוק – בוודאות אני גם רוצה לומר שחלקנו גם עבדנו – ולמצוא את הדרך הנכונה לעשות זאת. את זה היה נכון לעשות גם אתנו.

אני מקווה ששר האוצר ישוב, אני מלא הערכה, אבל בואו נעשה את זה במשותף - - - ולא נקבל החלטות מעל הראש.

תודה רבה. חברת הכנסת זועבי, בבקשה.

תודה אדוני. בשם הסימטריה, אני רוצה לבקש שכל מה שקשור לפיצויים, יהיו מונגשים הן מבחינת היכולת האלקטרונית והן מבחינת השפה לשפה הערבית לציבור הערבי. הרי בשם הסימטריה, היו גם עשרות אזרחים ערבים שנפגעו. בכפר דהמש, הכפר הבלתי מוכר ליד לוד. בערים המעורבות היו עשרות אזרחים ערבים שנפגעו על-ידי פורעים יהודים, וצריך גם לקחת את זה בחשבון.

אני דורשת שתהיה הנגשה גם בשפה הערבית וכל מה שדרוש כדי שהאנשים יקבלו את הפיצויים הראויים.

טוב. תודה רבה.

איפה היו פורעים יהודים בערים המעורבות? אני לא זוכר שראיתי - -

אופיר, אני יכולה - - - די עם ההסתה.

זו לא הסתה, זה עובדות, זה אמת.

די עם ההסתה, שרפתם את המדינה. - - - מוטטתם את - - -. די, די. צריך עכשיו לעשות תיקון.

אופיר, אתה לא מתווכח על העניין הזה אם אכן היה, שזה צריך להיות פיצויים בשווה. זה הכל. אתה אומר שלא היה, בסדר, אבל זה דיון אחר.

עורכת הדין ורד וייץ מההסתדרות, בבקשה בזום.

שלום לכולם.

אנחנו נצטרך לסיים את הדיון הזה. מירי, את תצטרכי להשיב על הדברים ונצטרך להמשיך את הדיון בשבוע הבא, כשתביאו את התקנות. בבקשה.

שלום לכולם. צריך להודות שהטילים לא עצרו ב-40 ק"מ ולכן, אי אפשר שהפיצוי יעצור ב-40 ק"מ. שמענו כאן המון דוגמאות עוד לפני שהציגו נתונים ממשיים, שבוודאי יאספו עוד, ניתנו כאן מספיק דוגמאות על עסקים שונים, סקטורים שונים שנפגעו, אם זה בשדות, אם זה מוסדות חינוך, אם זה תחבורה, ויישובים רבים שטווחו ושעל-פי הוראות פיקוד העורף נאלצו לסגור עסקים ואנשים שלא יכלו להגיע למקומות עבודה הרבה מעבר לתחום 40 הק"מ, ובעצם אנחנו מדברים על בערך תחום 80 ק"מ. לא יתכן שהאנשים האלה או העובדים האלה לא יקבלו פיצוי.

הזכירו כאן את החוסן הלאומי מכמה כיוונים ואני גם רוצה להתייחס לזה: אני משוכנעת שהחוסן הלאומי, חלק מהחוסן הלאומי, זה אורך הנשימה הכלכלי של העובדים. הידיעה שמשפחותיהם ממשיכות להתפרנס. שמירה על הקופה הציבורית זה פן אחד, והוא פן שמשותף לכולנו אגב, הוא לא ייחודי לרשות המיסים ולא לאוצר המדינה – זה של כולנו. כולנו מודעים לזה וכולנו פועלים באחריות המתבקשת.

יחד עם זאת, אי אפשר להמעיט בחשיבות של מתן אורך נשימה לעובדים לאפשר לכוחות הביטחון לעשות את מה שהם צריכים לעשות, אם הם צריכים לעשות.

אני חושבת שזה בא לידי ביטוי עוד יותר חזק כאשר אנחנו נמצאים אחרי שנת קורונה, שרק עכשיו מתחילה ההתאוששות ממנה, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

לכן, אנחנו שותפים לעמדה ומבקשים שהפיצוי יינתן מעבר ל-40 הק"מ, לכל היישובים והמקומות והעסקים שנפגעו ושבהתאם להוראות פיקוד העורף לא יכלו העובדים להמשיך בעבודתם.

תודה רבה. גלעד קריב, בבקשה.

צודקים אנשי האוצר שיש פה דיון עקרוני שלא נוגע רק לעניין הזה. אבל אם אנחנו מדברים על עקרונות, אז חייב להיות עיקרון אחד ברור: שיש הלימה בין ההוראות של פיקוד העורף והצבא לבין הפתרון שהמדינה מציעה, ולא יכול להיות ניתוק טוטאלי בין מה שהמדינה מבקשת מאזרחיה במהלך המבצע לבין המענה שהיא נותנת להם לאחר מכן.

כאן, הציפייה מכם, אנשי האוצר, שלא תביאו לנו איזו שהיא אמירה שמה שהיה צריך להמשיך בשעה שלכולנו ברור, חווינו את זה כהורים, שהיה במבצע הזה משהו שלא היה בסבבים הקודמים, וזה בסדר שתבואו ותאמרו שעדין המענה לאשקלון צריך להיות שונה מהמענה למודיעין. מה לעשות? שם נפלה כמות מטורפת של טילים ובמודיעין ובגבעתיים, איפה שאני גר, למרות שהייתה נפילה קרוב לביתי, המצב שונה מקיבוצי עוטף עזה. אבל לא יתכן שהאמירה שלכם תהיה בינארית – הכל או לא כלום.

התפקיד שלכם הוא לבוא ולהציג מודלים של פתרון. אתם לא מאמינים שצריך לקחת 40 ק"מ ולהגדיל אותם ל-100? אז תאמרו מה כן קורה ב-60 ק"מ בין ה-40 ל-100, שהאנשים שם לא הלכו לעבודה, שאנשים שמרו על הילדים שלהם, שאנשים התבקשו על-ידי פיקוד העורף לא לקיים אירועים בחוץ. הרי היו הוראות מפורשות של המדינה, אז תביאו איזה שהוא מענה.

אתם שולפים את עניין הקורונה – מצוין, אבל אתם לא מתקנים את ההוראות בעניין הקורונה לאור המצב, אתם משאירים את זה 50%. אתם לא באים ואומרים: תראו, בגלל שהיה מבצע צבאי אז אנחנו חושבים שהמענה מעבר ל-40 ק"מ הוא המנגנונים של הקורונה אבל הנה, באנו ותיקנו אותם. והמצב הזה הוא בלתי אפשרי. אתם נותנים לנו את התשובות של אתמול כשאנחנו מתמודדים עם מציאות חדשה.

אז תעשו עבודת מטה – אתם לא רוצים שאנחנו נקדם פתרון שעולה לקופת המדינה מיליארדים על-ידי הסתת הגבול מ-40 למרחק בלתי מוגבל? בבקשה, אז תציעו לנו אלטרנטיבה.

מה שמצטייר בכל העניין הזה, וזה לא נאמר כביקורת פוליטית-מפלגתית, באמת שלא – מה שניכר בעניין הזה זה שאין גורם מתכלל בממשלה שבא ומושיב את האוצר עם משרד החקלאות, עם הגורמים שאחראים, ומנסה להציע חבילה. פעם היה נוהג לעשות את זה מנכ"ל משרד ראש הממשלה, זה היה התפקיד שלו, להביא את המנכ"ל של האוצר ואת המנכ"ל של החקלאות והמנכ"ל של התמ"ת ולדבר על הדברים - -

פעם היו מנכ"לים.

זה בדיוק העניין. יש פה תחושה שבמקום להביא איזה שהוא מענה ממשלתי-קוהרנטי, שמפגיש בין ההוראות של הממשלה לבין הפתרונות שלה, האוצר עסוק, בצדק מבחינתו, לשמור על הקופה הציבורית אבל השמירה על הקופה הציבורית היא פקטור מרכזי אבל הוא לא הפקטור הבלעדי. תביאו לנו פתרונות.

תודה, גלעד קריב.

מר דונרשטיין, הבעלים של "רב-בריח", תעשיין מאשקלון, בזום.

שלום. אדוני היושב-ראש, אנחנו עוסקים בנקודה הראשונה – בכמה אירועים ב-13 השנה האחרונות. הייתי מבקש לא לשכוח שחלק מאזור התעשייה הדרומי באשקלון, יש לנו שם חמישה מפעלים ו-800 איש שעובדים ועבדו במלחמה. לא לשכוח שזה בין אפס לשבע היות ואזור התעשייה הוא שבע וחצי חלקו – צריך לאחד את הכל, ככה עשו גם בסבבים הקודמים.

דבר שני – יותר עניין לגבי ההתחשבנות. היות וההתחשבנות של האוצר בדרך כלל לגבי המחזורים נוגעת לשנה אחורה, ושנה אחורה הייתה שנת קורונה ובמאי לא עבדנו, אני מבקש מהאוצר לשנות את זה ולקחת שישה חודשים אחרונים, לעשות ממוצע ועל-פי זה לחשב.

אלה הבקשות שלי. תודה.

תודה רבה. שיהיה לך בהצלחה.

חברת הכנסת יעל רון, בבקשה.

קודם כל, אני חוזרת בקצרה על מה שנאמר פה קודם, על זה שהתעשיינים, החקלאים ובעלי העסקים הם חלק מהחוסן הלאומי שלנו - - - ותודה לכל מי שמייצג אותם ולעושים במלאכה עצמה.

הראשונה – לגבי החקלאים. אני מצטרפת לדבריו של ראש המועצה – צריך לבחון מחדש לפני הפעלת התקנות את נושא המסלול הירוק. אני לא יודעת לגבי הפיצוי, אם רשות המיסים או... לעומת העובדים שנעדרו באופן מלא – צריך גם לבדוק גם את הנושא של עובדים שכן עבדו, שהגיעו לשדה שלהם, הגיעו לבית האריזה, ואנחנו יודעים שיום העבודה הופסק, ואין יותר אפשרות להמשיך ולשלם – צריך לקחת את זה בחשבון.

לגבי התעשיינים – כל מי שהיה על הכבישים ב-12 ימי המבצע יודע שגם במרכז הארץ תעשיינים ועסקים לא עבדו. גם אם פיקוד העורף לא הנחה להשאיר את הילדים בבית – הכבישים היו ריקים וכולנו נמצאים ומסתובבים, ואם הכבישים ריקים כנראה שאנשים עבדו פחות. אנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים שהם יקבלו שכר.

עוד נקודה לגבי העסקים ובעלי העסקים – אם רשות המיסים הולכת לפצות אותם לפי התקופה המקבילה בשנה שעברה, אז אנחנו צריכים לזכור שאנחנו מדברים על שנת קורונה וצריך לבחון את זה עוד שנה אחת - -

נכון.

בתקנות זה לפי 2019.

יש את 2019 בטיוטה שהפצנו בלילה - -

- - זה על עסקים שעדין לא חזרו לעבודה מלאה וזה נכון בעיקר בערים מעורבות אבל לא רק. אני כידוע מגיעה מהגליל ואנחנו רואים עסקים רבים שעדין לא פתחו. אנשים לא מגיעים - - - וצריך לקחת את זה בחשבון, איך אנחנו אמורים - - - אבל זה לא רק.

מאיפה את מגיעה?

אני מגעתון.

תודה רבה. שי ברמן מהמסעדנים בזום, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, שגית, טמיר, אני רוצה להגיד לך בהקשר של המסעדות, ואני מקווה שה לא יפתיע אותך יותר מדי, שכשיש טילים ואזעקות אז אנשים לא מגיעים למסעדות, לא בשדרות, לא באשקלון, לא בראשון ולא בתל-אביב. לקחת עכשיו את המודל שהיה ב"צוק איתן", שהיה נכון לאיזו שהיא מציאות ביטחונית אחרת, שאנחנו באמת באזור המרכז או באזורים אחרים לא היינו בטווח הטילים ולהחיל אותו היום – זה מנותק מהמציאות.

אם מישהו חושב שמענקי הקורונה של מאי-יוני יפתרו פה את הבעיה – הוא טועה ובגדול. המענקים האלה בטלים בשישים וקשה מאוד לקבל אותם, וגם אני כמוך רוצה לשבח את רשות המיסים על העבודה הטובה אבל עדין זה לא פותר את הבעיה, והבעיה גם לא נגמרה. צריך להבין שמדברים פה על הערים המעורבות – חברים, יפו בקריסה. עשרות עסקים. עכו – בקריסה. חיפה – בקריסה. כל הערים האלה, מבחינת מקומות בילוי, מסעדות ועסקים קטנים – ייקח להם עוד הרבה זמן להתאושש, ואי אפשר להתעלם מזה. תודה רבה.

תודה רבה.

נירה, בבקשה.

תודה. אני רוצה להתייחס לאמירה שנאמרה כאן מרשות המיסים, על הנושא של הסטטוס-קוו וכמה עולה יום לחימה: אני רוצה לקחת את זה אחד אחורה – כדי לדעת כמה עולה יום לחימה צריך להגיד מה מדינת ישראל מוכנה לעשות כדי שלא נגיע לימי הלחימה האלה.

כתושבת עוטף עזה לשמוע שמדברים על יום לחימה, כמה הוא עולה, יש עוד דברים לפני. אם נגיע לדברים הנכונים בהסדרים מדיניים ובכל הסדר שהוא, כנראה שיהיו לנו פחות ימי לחימה וזה פחות יעלה. לכן, זה נורא צורך לשמוע את המונחים האלה.

אני אגיד כמה דברים: בהקשר הזה של כמה עולה יום לחימה, אני רוצה להגיד שאי אפשר לכמת את זה בגלל שכשאני מדליקה את האור בבית בכפר עזה, בסג'עיה מולי רואים אור דולק, וזה חוסן למדינת ישראל. וכשהטרקטור יוצא מכפר עזה לחרוש את השדות שבין כפר עזה לנחל עוז לסג'עיה – אין דבר שיותר נותן חוסן מזה. אז לבוא ולהגיד את זה רק במונחים של כסף - -

נכון מאוד. כל הכבוד.

- - אני לא מסכימה לשמוע את זה, לא פה, במקום שאנחנו אמורים לייצג את התושבים והם שומעים אותנו, הם פה. אז זה כאמירה כללית ואני מציעה לחשוב על הדברים האלה.

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו – מדברים מעבר ל-40 אבל בואו לא נחיה באשליה שסידרו את כל מה שקורה ב-40. אני מלווה עסקים בעוטף עזה שנים, ואני אגיד לכם מה קורה: קודם כל, אחד הדברים שוולדימיר ואני ראינו, וזה היה שינוי שלי כאב לשמוע אותו, שאני מגיעה למפעלים ולאנשי עסקים שעד היום שילמו לעובדים כי ככה מחייב אותם החוק, ואמרו שיתחשבנו נקבל והם אמרו: לא קיבלנו, אין לי מאיפה לתת יותר, עד שלא ישלמו לי אני לא אשלם. אתם מבינים מה זה אומר? בואו נצא מנקודת הנחה ששולם כל מה שצריך עד עכשיו. בעלי עסקים, ועברנו שבעה רק ביום אחד, אומרים: אני לא משלם לעובד עד שלא ישלמו לי. זה אומר שאותו אחד לא ישלם משכנתה, לא יוכל לקנות במכולת, ואני רוצה הסבר איך מסדרים את זה - -

מה, לא משלמים לעובדים? גברת סביון, לעסקים לא משלמים?

לא הבנתי, זה בין העסקים לעובדים. באיזה הקשר?

מה זאת אומרת? אם אותו בעל עסק לא עבד ולא הרוויח, איך הוא ישלם לעובד שלו? אני מדברת על בעלי עסקים שכבר בקורונה, ואני גאה בהם - -

לא הבנתי, על איזה מקרה את מדברת?

אני מדברת על מפעלים, אני מדברת על מסעדות.

לגבי מפעלים – קחי מפעל אחד, שמה?

אני לוקחת מפעל באזור התעשייה בשדרות, עומד מולנו יפתח ואומר לנו – ולדימיר ואני היינו איתו – הוא אומר: אני עד היום שילמתי, וצברתי וצברתי, ולקחתי הלוואות - -

ומה? מגיע לו שהמדינה תשלם לו?

מגיע לו שהמדינה תשלם לו - -

מירי, את יכולה לענות? בבקשה.

בתוך התקנות, גם ב-0-40, ככל שהתקנות האלה כמו שהן נראות, אז חלק מהתנאים, כדי שמעסיקים יקבלו את הפיצוי שאנחנו מדברים עליו זה שהם ישלמו את השכר לעובדים בגין הימים האלה. כשאנחנו מפצים את המעסיקים בתוך התקנות - -

אבל הם לא מאמינים שהם יקבלו.

אבל אני אומרת שהם - -

אבל הם לא קיבלו בפעמים קודמות.

רבותי, דקה. אתם רוצים לנהל דיאלוג כזה, בבקשה, נסגור את הדיון. מה את עונה?

מה שאני אומרת זה שבתוך התקנות שאנחנו הגשנו כרגע, במסגרת זה שמעסיק מקבל פיצוי, אותם מעסיקים שזכאים יהיו לפיצוי, אם זה במסלול מחזורים - -

אני שואל אותך שאלה אחרת, אני בסוף הדיון ואני רוצה שתשיבי על זה – אני שואל: האם יכול להיות מקרה כזה, כפי שהיא הביאה, שיש מקרה שצריך לשלם להם ולא שילמו?

אני אסביר: תשלום השכר זה במערכת היחסים בין המעסיק לעובד. ההתערבות או החלק שלנו בתוך הסיפור הזה זה שכאשר מעסיק יהיה זכאי לאיזה שהוא פיצוי, בין אם זה מסלול מחזורי, בין אם זה מסלול שכר ובין אם זה במסלולים האדומים הרגילים לאפס עד שבע, אחד התנאים כדי לקבל את הפיצוי הזה זה שהוא שילם את השכר לעובדים בגין הימים האלה שנעדרו כתוצאה מזה שלא היו מערכות חינוך או שאי אפשר היה להגיע למקום העבודה לדוגמה. זה חלק מהתנאים. ולכן, במובן הזה אני אומרת שבסופו של דבר, זה היחסים בין המעסיק לעובד - -

- - -

בסדר, הבנתי. אני רוצה שתשיבי גם על החקלאות וגם על כל הנושא שעומד להגיע לכאן.

בבקשה, תשלימי את דבריך.

זה עושה לי דז'ה-וו לנכים – קודם תוכיח ואחר-כך נשלם לך - -

בסדר, יגיעו התקנות, תגידי את הדברים האלה. הלאה.

לכן, אני גם מבקשת שבדיון הבא, אפשר להביא את אותם בעלי עסקים שיספרו ויתנו דוגמאות של מה שעובר עליהם.

הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו הוא מה קורה כשיש לך עובדים מעבר ל-40 ק"מ, ששם - -

על זה דיברנו כל הזמן.

- - או מישהו שהוא בעוטף עד 40 והעסקים שלו - - -

עוד דבר שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של היום שאחרי: הרשת מלאה, ודיברו כאן המסעדנים, בנושא שמסעדנים הגיעו, פתחו את הארונות שלהם, פתחו את המזווה שלהם, הכל רקוב. היום שאחרי – הגיעו לקוחות לדלת והוא אומר: מצטער, אין לי חומרי גלם. ולכן, צריך לספור את היום הזה ולראות כמה לוקחים. ביום ראשון, רוב העסקים, בעיקר המסעדנים, לא עבדו. נוסף על כך, אנשי העוטף לא חזרו הביתה כי הם למודי ניסיון. הם חיכו למטח כמו שכולם חיכו – אני מזכירה לכם שגם אנחנו פה, דיברנו על זה של הערכת - - - ואנשים חיכו. אף אחד לא רוצה דניאל טרגרמן ז"ל, מה שקרה בנחל עוז כשחזרו או זאב עציון ושחר מלמד – גדי ירקוני פה והוא יודע, בדיוק את אותו יום של המטח. אנשים למודי ניסיון אומרים: אנחנו נחכה את ה-24 שעות, 48 שעות, ואז נחזור, ואי אפשר לא לשים את זה פה.

תודה רבה.

נושא אחרון, אני מצטערת. הנושא האחרון מתחלק לשניים – המסלול האדום. יש לי תכתובות מול האוצר – אנשים הגישו את הדרישות שלהם, ניתנה מקדמה וכשאמרו מה עם היתר? אמרו: או שתחתמו לנו הסכמה על זה או שעכשיו כדאי לכם לקחת עורך-דין וגם את זה ניקח מכם. אנשים בייאושם, אחרי הקורונה, חתמו ונשארו עם מאות-אלפים שמגיעים להם והם לא קיבלו.

השיטה הזאת לא מקובלת ואני מבקשת תשובה גם לזה.

תודה רבה. רבקה ורבנר ממשרד העבודה והרווחה, בזום? ביקשתי שהמשרדים יגיעו לפה.

כבוד יושב-הראש, אני לא ידעתי שאני יכולה להיות שם ולכן אני בזום.

היא לא הייתה בישיבה הקודמת כשאמרת.

בין השאר, מה שאנחנו רואים עכשיו זה שהארעי הופך להיות קבוע. מה זאת אומרת? לחימה שהיא מעבר ל-40 ק"מ הופכת להיות - - - נולדו בהתאמה תוך כדי רישום הסכם קיבוצי אצלנו והמלצה לשר שלי - -

מי זה השר שלך?

- - -

מי זה השר שלך?

- - - מה שאני אומרת זה שההליך הוא לא פרוצדורה. המהות שלו היא היכולת לדון מקצועית, לקחת החלטה אמתית משותפת לכולם, ואנחנו גם נתייחס לעתיד לבוא כי מה שקרה פעם אחת - -

אתם מעורבים בעניין של התקנות?

בהחלט. מה שאני אומרת, אנחנו מעורבים בעניין התקנות דרך זה שנצטרך לרשום את ההסכם, והמלצתי תצטרך להיות אם לומר לשר לחתום על הרחבה על כל המשק או לא. מה שאני אומרת, שוב, זה לא פרוצדורה, זה מהותי.

ולכן, אני קוראת לך ומבקשת אותך שכבודו ינחה שולחן עגול אצלנו, שאנחנו מתכננים ודיברנו עם הגורמים, חלקם כבר מודעים לזה – שולחן משותף, שידונו באמת בהיבטים המקצועיים בסיטואציה כמות שהיא - -

בממשלה אתם מדברים על השולחן העגול הזה או שאתם רוצים שאני אתערב? בממשלה אתם מדברים על זה?

דיברנו על זה בטרם הישיבה, דיברתי עם הגורמים הרלוונטיים - -

ומה התשובה?

- - - את הצדדים לבוא בלב חפץ ומקצועי.

אתם יכולים לשבת עם משרד העבודה והרווחה כי אם לא, אני אתחיל להתערב בין המשרדים.

משרדי הממשלה יודעים לדבר האחד עם השני.

עם כל הכבוד למשרדי הממשלה. תודה רבה. קרן ברק, בבקשה.

לבוא ולומר לנו שמה שהיה הוא שיהיה, זה אומר שלא ישבתם ועשיתם דיון - -

לא ביקשנו פירוש רש"י. אנחנו שומעים את האנשים ואנחנו מבינים לבד.

זה כבוד ענק בשבילי לעשות פירוש רש"י.

כבוד היושב-ראש, אני הייתי מאלה שביקשו את הדיון הזה מלכתחילה וגם חברי עודד פורר שנראה לי שהוא כבר הלך – אנחנו יושבי-ראש השדולה לעסקים קטנים ובינוניים, ומה שאנחנו רואים בסיפור של מה שקרה עכשיו זה ששוב לא ניתנת הדעת לעסקים האלה.

אני רוצה להחזיר את זה אחורה – אנחנו לא עושים טובה לעסקים שאנחנו עוזרים להם. אנחנו צריכים אותם כמדינה שחיה מכספי המיסים, שהעסקים משלמים יום-יום, זה ממלא את תקציב המדינה ואנחנו חיים מאותם כספים. כל עסק שנסגר הוא עסק שלא משלם מיסים, ולכן אנחנו לא עושים לאף אחד טובה אלא לעצמנו כי אנחנו צריכים כל הזמן לשמור את העסקים האלה חיים.

דיברנו על זה יום-יום בקורונה וזה לא השתנה עכשיו. אם יש לך עסק שחטף מכות בקורונה ועכשיו נתת לו עוד כאפה, הוא כבר מת ואז אנחנו צריכים, כמדינה, לספוג עסק סגור במקום עסק חי. כל האסטרטגיה שלנו הייתה לשמור על העסקים כל הזמן, שהם יהיו קצת עם הראש מעל המים כדי שהם ימשיכו לחיות ולא יקרסו לנו כדי שימשיכו באמת לשלם מיסים ולהיות עסקים חיים. כל עסק חי הוא תוצר שאנחנו צריכים לשמור עליו חי, רשות המיסים.

אני פונה אליכם, אתם צריכים אותם חיים כמו שכולנו צריכים אותם חיים. זה ברמה הכלכלית.

ברמה הלאומית – אנחנו פה כולנו במפלגה לאומית שחשוב לנו החוסן הלאומי של מדינת ישראל. איך יתכן שאנחנו נחשוב שבמלחמה הזאת, החוסן הלאומי שלנו של מלחמה בתוך הערים המעורבות או של החמאס, הם מכניעים אותנו גם ברמה הכלכלית. הם גורמים לנו לסגור עסקים. איפה זה קיים? לא ברמה הכלכלית ולא ברמה הלאומית. זה שני דברים שאנחנו, כמדינה וכמחוקקים וכחלק מהממשלה, לא יכולים לתת לזה יד, לא ברמת הכניעה ולא ברמה התקציבית. זה שני דברים שלא באים בחשבון מבחינתי, ואני גם מקווה שאתם מבינים את זה. ולכן, אתם צריכים להסתכל על זה בראייה המערכתית, גם כמדינה שצריכה כסף וגם כמדינה שצריכה לשמור על עצמה מול האויבים שלנו מבפנים ומבחוץ.

לא ניתן להם לחסל אותנו. ולכן, אתם צריכים להבין את זה, להפנים את זה, ולתת פתרונות שישאירו את כל העסקים שאנחנו מדברים עליהם חיים. איך? תעשו את החישובים אבל הם חייבים להישאר חיים.

(היו"ר אופיר כץ, 12:57)

תודה רבה. אופיר ליבשטיין, ראש מועצת שער הנגב אתנו בזום.

שלום לכולם. אני מחזק את דבריו של גדי ובעיקר אני רוצה להתעכב על נקודה אחת קצרה: האזור שלנו, השבעה ק"מ של עוטף עזה, רוב הזמן היה סגור והיינו צריכים להישאר בתוך ממ"דים, צמודים לממ"דים. קיבוץ נחל עוז היה נצור כל התקופה הזאת, אי אפשר היה להיכנס ולצאת רק בלילה, בלי אורות. קיבוץ ארז – שעות על גבי שעות להיות בתוך חדרי המיגון, גם ניר-עם וכדומה. אי אפשר היה לפתוח את המפעלים, אי אפשר לעבוד בכלל. היחס בתקופה הזאת, שהייתה תקופה מאוד אינטנסיבית ב-11 יום האלה, אנחנו צריכים לקחת אותם בחשבון פלוס היום הנוסף, כמו שנירה אמרה. אני אומר שכך אנחנו צריכים להתייחס – אי אפשר היה לצאת לעבודה בכלל, גם בנזק הישיר אבל גם בנזק העקיף, המשמעות של הנזק בחקלאות וכל מה שקשור לזה, אז ממה צריכים להתייחס לזה מהכיוון הזה, ואני מקווה שבימים הקרובים נוכל לשבת ולראות איך אנחנו מגדירים את זה בתקנה שאומרת שכל האזור הזה של השבעה ק"מ – עוטף עזה, היה מושבת לחלוטין. תודה.

תודה. חבר הכנסת מוסי רז, בבקשה.

עלו כאן כמה דברים מטרידים, והמטרידים ביותר בעיניי היו הדברים של גדי ירקוני כי אם אחרי - - - הממשלה עדין לא יודעת לשפות חקלאים בנירים או בכפר עזה או בנחל עוז, אז בכלל מה אנחנו מדברים על ההמשך?

אני לא יודע בדיוק מה עושים, גדי, אבל אולי אתם צריכים להציע כאן הצעה שננסה לקדם אותה, גם אם לא בתקנות האלה, אני לא יודע, אבל כהצעת חוק בהמשך כדי לדעת איך מפצים בדיוק חקלאים על הגבול. אני לא יודע מה זה גבול, אני לא ידוע אם זה שבעה ק"מ או ארבעה ק"מ. בוא נשמע מכם קודם.

דבר שני שאני רוצה להגיד – אין דבר כזה מבחינתי 40 ק"מ, 70 ק"מ, אני לא מצליח להבין את זה. אם פיקוד העורף אומר שמקום מסוים הוא סגור – אז הוא סגור ומפצים. אם הוא אומר שפתוח – אז הוא פתוח ולא מפצים.

לא, פיקוד העורף לא סגר עסקים. אם אנשים נשארו עם הילדים בבית - -

מערכת החינוך זה מספיק.

נכון, אבל הוא לא סגר עסקים.

לכן, צריך להיות פיצוי, שאני לא קובע כרגע מה הפיצוי אבל צריך להיות פיצוי שמופיע לדבר הזה, אחרת אנחנו חייבים להבין שמלחמה – ואני לא יודע את הסיווג, מבצע וכל הדיבורים האלה – מלחמה שנהרגים בה אנשים, יש לה גם מחיר כלכלי ואנחנו צריכים לא רק - - - את המלחמה. זה לא בא על חשבון אף אחד בצורה פרטית, זה על חשבון המדינה. ואם אין לה כסף – תקצץ במשהו אחר או שתעלה מיסים, לא מעניין אותי מה אבל היא תפצה את אלה שנפגעו.

תודה. שאלה לאוצר – מה העלות של השכר שאמורים לשלם לתושבי הדרום עד 40 ק"מ? יש פילוח כזה?

מה הסכום?

כן, רק לגבי השכר.

מה הסכום היומי או העלות?

העלות של השכר.

לגבי עלויות – אני מציעה שיחד עם התקנות אנחנו נציג את העלויות בצורה מסודרת ונעשה אומדנים יותר מסודרים.

גם מעבר ל-40 ק"מ?

אנחנו כרגע - -

לא, אבל השאלה ששואלים אתכם היא לא מה העלות לגבי 40 ק"מ אלא מה העלות מעבר?

על זה יש לנו כבר מ"צוק איתן".

כשנגיש את התקנות נציג את העלויות הרלוונטיות גם בתוך התקנות, גם לשאלות נוספות שיעלו פה. אז אני מציעה שנעשה את זה אחרי בדיקה כדי שנוכל לעדכן את העלויות - -

בסדר אחרי בדיקה אבל אולי תשלחו לנו את זה כן לפני הגשת התקנות, שיהיה לנו את זה.

יש לי שאלה: אם הבדיקה עוד לא נעשתה, איך אתם כבר מציעים תקנות רק עד 40 ק"מ? הייתי מצפה שלפני שאתם מציעים את הפתרון, תאמרו: עשינו בדיקה, יש לנו את התשובות מוכנות, תבואו ותסבירו לנו למה אי אפשר מעבר ל-40 ק"מ כי זו כזאת פגיעה בתקציב המדינה אבל לשמוע שפרסמתם תקנות ועכשיו אתם אומרים: כשנציג לכם אותן נביא את הנתונים אחרי בדיקה, זה לעשות "קאט-אנד-פייסט" לפתרונות שהצעתם לפני חמש שנים.

לא, אנחנו רוצים שכשיגיעו התקנות, שהם יהיו מוכנים לפלח את האומדנים לפי שכר ומענה.

הם עושים פה ניסוי וטעייה.

אתה רוצה שאני אתייחס עכשיו לכל הדברים או שאחר-כך?

לא, אם את יכולה להתייחס לנושא הזה.

אז אתייחס לכל הדברים שעלו פה, בסדר? שוב, יש אומדנים ראשוניים שכרגע...

אופיר, יש עוד שאלות. אולי נחכה?

טוב, תעני על הכל ביחד.

קרן אוחנה, איגוד הגנים הפרטיים, נמצאת אתנו?

כן, תודה רבה כבוד היושב-ראש. אני מאוד מקבלת את מחאת העסקים הגדולים והבינוניים שנמצאת פה, ואני רוצה להרים אחד למעלה – את מוסדות החינוך הפרטיים, שקיבלו את אותה הנחייה מפיקוד העורף. מדובר במשפחתונים, בגנים, בצהרונים, שמכילים כ-75% מסך הילדים שלומדים במדינת ישראל בחינוך הפרטי, שהם עסקים קטנים ובינוניים לכל דבר. זאת אומרת, זה לא מגזר ציבורי, שמשרד החינוך סוגר ומשלם לעובדי ההוראה. אצלנו העובדים יושבים בבית, גם עם הילדים שלהם וגם ההורים יושבים עם הילדים שלהם, ואנחנו נחשבים עסק ייחודי מסיבה אחת פשוטה: שהתשלומים אלינו ניתנים מראש. זאת אומרת, אנחנו עכשיו לא במצב של לקבל פיצוי, אנחנו במצב שאנחנו צריכים להחזיר משאבים "יש מאין" עוד בשנת קורונה, שגם כך אנחנו מלקקים את הפצעים.

אני רוצה להזכיר עוד כמה דברים קטנים: אנחנו יושבים על שנה – ב-4 בינואר עברו תקנות חוק הפיקוח ומסגרות החינוך הפרטיות עוד נלחמות כדי להחזיק את עצמן וב-1 בספטמבר לא להיות עברייניות – להתקין מצלמות, לעבור קורסי בטיחות, קורסי עזרה ראשונה, הכשרות וכולי, וכבר מאחור אנחנו נמצאים במצב שמחד אנחנו צריכים להחזיר כספים להורים, מאידך צריכים לשלם לעובדים, ומצד שלישי גם לשלם לבעלי הבתים וכולי. הוצאה-הוצאה-הוצאה עם פחות מ-30% הכנסה, אם ניקח את עשרת הימים שאנחנו מדברים עליהם עכשיו.

העניין הזה של 40 ק"מ – אני לא יודעת מי קבע אותו. מוסדות החינוך היו סגורים מנתניה ומטה. ילד בן שנה, שנתיים, שלוש בצהרון, במשפחתון, גם בנתניה ישב בבית והמסגרת הזאת הייתה סגורה. המסגרת הזאת תצטרך להתמודד מול הלקוח שלה בהחזר, בפיצוי, בדין ודברים ובמשא ומתן. המלחמה נגמרה ואנחנו עכשיו בחזית חדשה, חזית של לקוח שנתן תשלום ולא קיבל שירות.

אני רוצה לדעת איך אני מוציאה מכיס ימין ומקבלת מכיס שמאל כי לנו אין איפה לתת, ואם אנחנו מדברים על חינוך, גן ילדים – לילדים האלה לא יהיו מסגרות לחזור אליהן, והמדינה יודעת יפה מאוד, עם כל הכבוד להברקות האלה של חוק חינוך חינם מגיל אפס, שעולה ארבעה מיליארד לשנה, אין היום לילדים לאן ללכת וחבל שמשרד העבודה לא יושב פה ואומר כמה ילדים לא נכנסו בתקינה לשנת הלימודים הבאה כי אין להם מסגרות להיכנס אליהן. אז לא מספיק שאין, אנחנו גם הולכים כרגע 30% אחורה.

החינוך הפרטי קורס-קורס-קורס. אז אם אנחנו מדברים על 11 ימי לחימה – תורידו את השבת, תורידו את החג, תגדילו את טווח הקילומטרים ותפצו את מי שצריך. ולעניין הקורונה – זה בכלל בדיחה, אנחנו עפנו מתחת לרדאר ולא פוצינו שם באופן כללי. למזלנו, חלקנו קיבלנו מענק סקטוריאלי שלא כלל משפחתונים, צהרונים, עמותות ראשונות, עמותות לא רשומות, עוסקים פטורים. 70% מאתנו לא זכו למענק, לא בסגר הראשון, לא בסגר השני, לא בסגר השלישי, אנחנו לא עומדים בקריטריונים של סך העסקים הקטנים והבינוניים אז בואו, לתת עוד מכה – זה מה שנקרא: כאן עוד לא כואב לי.

אני בעלים של גן ילדים פרטי, אמנם למזלי אני בירושלים אבל יש כאלה כמעט 10,000 מסגרות, ש-60% מהן נמצאות מנתניה ומטה. חבר'ה, מי שלא מטפל בילדים, לא מטפל בדור העתיד. ואומרים: הזורע לימים, קוצר לשנים. זהו, אין לנו מאיפה - -

צודקת.

- - אם המדינה לא תיקח את הסקטור הזה כענף ייחודי ותגיד: חינוך הוא חינוך ועסקים הם עסקים, הגן לא יכול להיפתח משעה 18 או 19 בערב ולפתוח עוד שולחנות על המדרכה ולקבל עוד לקוחות. אנחנו לא יכולים לפתוח במוצאי-שבת או בחג. אנחנו במספר לקוחות קבוע בפרק זמן קצוב, אנחנו לפני סוף שנה. "צוק איתן" – השוואה לא מתאימה, זה היה בקיץ ואנחנו לא בקיץ, אנחנו נמצאים בשנת פעילות. חזרנו לפעילות לפני חודש וחצי, הילדים עוד כולם עוד מתנדנדים בהסתגלות. משרד העבודה והרווחה הוציא מסמך ממליץ – קחו שבעה ימי הסתגלות. אתם יודעים מה קרה להורים שאמרו להם תבואו לשעה, שעתיים, שלוש? הם יכולים עוד לקחת שבעה ימי חופשה ולהחזיר את הילדים בהדרגה כמו בספטמבר? סליחה, ממש לא. מישהו כאן מתבלבל.

טוב, תודה.

צריך לעשות הפרדה בהתנהלות הכלכלית. אני קראתי את הטיוטה, את כל 23 העמודים של התקנות שיובאו לוועדה ביום שני – אף אחד מהם לא מטפל באופן סקטוריאלי במסגרות החינוך הפרטי במדינת ישראל. חבר'ה, תרימו את הראש, הילדים על השולחן. תודה.

תודה.

חברת הכנסת קטי שטרית, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, משרד האוצר באמת עשה רבות למען המענקים וזה טוב, זה נהדר וזה סייע, ואני יודעת שבזכות המענקים הללו הרבה מאוד עסקים שרדו ונשארו. אבל הגיעה הלחימה האחרונה שפגעה בהרבה מאוד מהעסקים. כל מה שנאמר על עוטף עזה וכולי צודק ומובן מאליו, ומה שמובן מאליו צריך להיאמר עוד פעם ועוד פעם, אבל אני באמת רוצה להתייחס לאותם עסקים שהם לא בעוטף אלא בוא נאמר עד נתניה, את הגדרת את זה יפה.

אני לא יודעת, בוודאי אין פה מישהו שלא קיבל הודעת SMS יום לפני או ביום החתונה של אחד מהאנשים שזה בוטל. אני שואלת את עצמי: ביטלו את החתונה, מה האולם עושה עם האוכל? מה המסעדה עושה? מה מופעי התרבות עושים עם הכרטיסים שנמכרו? הם צריכים לפצות? מישהו מכם חשב באמת אחרי תקופה כל-כך ארוכה שהוענקו כל-כך הרבה מענקים, מה עושים אותם בעלי עסקים שבאמת אמרו: איזה יופי, בואו נתחיל לעבוד. אני יודעת שעל אותם אנשי עסקים שאמרו: נכון, הייתה תקופה מאוד-מאוד קשה, תקופת הקורונה, המענקים האלה החזיקו אותנו. אבל באה הלחימה, בא המבצע האדיר הזה והפיל אותם שוב.

ואני אומרת לכם – אני דיברתי עם בעלי אולמות שפשוט קורסים ואומרים: הרי אתם צריכים להבין – הזוג שביטל, אין לנו מה להגיד על זה כי פיקוד העורף הטיל איסור לקיים את האירוע. אנחנו צריכים למצוא להם תאריך אחר, אנחנו צריכים לשלם וכל האוכל הזה נזרק כי זה יום לפני. גם אנחנו, עם הקניות היומיומיות שלנו, לא קונים באותו יום את מה שאנחנו צריכים לאכול. המקרר מלא, המדפים מלאים והם זרקו את האוכל כי הם נשארו עם כל המלאי הזה.

יושב פה גם נציג לשכת רואי החשבון, שאני מאמינה שגם אתם נמצאים בבעיה, איך אתם מחשבים להם את כל החישובים האלה כדי לפנות אחר-כך למשרדים ולבקש את מה שמגיע. אז אולי כדאי שתדבר - -

אני מחכה שיתנו לי זכות דיבור. אני יכול לדבר?

כבר.

רויטל סיטון בן ארי, ראש מחלקת מיסוי התאחדות המלאכה והתעשייה, בבקשה.

גילוי נאות – אני גם רואת-חשבון ואני תושבת הדרום ומייצגת המון עסקים בדרום כך שהמבצעים הצבאיים הקודמים לא זרים לי, ואנחנו לצערנו הרב למודי מבצעים צבאיים.

אני באמת רוצה להודות לרשות המיסים, שבנושא המס הישיר עבדו ללא לאות אבל אני רוצה שתבינו שאנחנו מייצגים עסקים קטנים, והמבצע הזה פוגש אותנו אחרי שנה וחצי של קורונה, שהעסקים האלה כבר איבדו כל אמון וכל יכולת לממן את עצמם אחרי שנה וחצי שאולי החזירו להם השתתפות בהוצאות קבועות אבל ללא רווח כמובן, ואין להם יכולת לממן שום דבר.

ואני רוצה לדייק אתכם, ברשותכם – קראתי את התקנות שפורסמו היום ואני שמחה שהן לא סופיות. אני רוצה לדייק אתכם על דברים ואני לא אחזור על דברים שנאמרו. יש לנו כמה מסלולים ואני רוצה שנבין מה המשמעות: מסלול שכר מהווה החזר הוצאות. אני, כמעסיק, כדי שאשלם לעובד שלי, אני צינור ואני לא מרוויח מזה. אבל מה? אני הולך לשלם לעובדים שלי ב-1.6. מתי אני אקבל את הפיצוי? רק עוד חודשיים אחרי. זאת אומרת, שאני גם צריך לממן את התשלום הזה. מאיפה יש לעסקים כסף לממן? אם יש לי 10 עובדים, 20 עובדים, אתם יודעים בכמה כסף מדובר פה? הרבה עובדים לא עבדו, פחדו להגיע אחרי לילות של אזעקות ללא שינה, גם במרכז וגם בדרום ויש את מסלול המחזורים. למה זה קשור האחד לשני?

שילמנו פיצויים מאוד-מאוד גדולים. אנחנו צינור, מה אנחנו קשורים? אתם רוצים לשלם לעובדים, אנחנו רוצים שתשלמו לעובדים, אין בעיה, אבל איפה אנחנו, כבעלי העסקים, אחרי שנה וחצי שאנחנו קורסים? העסקים קורסים, ובעיקר מי? העסקים הקטנים והבינוניים. ממש ככה. אז למה לבחור מסלול שכר או מסלול מחזורים? אנחנו צינור, אנחנו מוכנים ורוצים לשלם לעובדים שלנו אבל איפה אנחנו, כבעלי העסקים? אז ברשותכם – אשמח אם תתנו על זה את דעת.

דבר נוסף וחשוב – בתקנות יש הבדלים בין סוגי עוסקים – חד-חודשיים, דו-חודשיים. אשמח אם תשוו בין החד-חודשיים לדו-חודשיים כי יש פה עוול מאוד-מאוד גדול. החד-חודשיים – אנחנו יודעים שזה עסקים גדולים והדו-חודשיים זה עסקים קטנים, ושוב הם יפלו בין הכיסאות כי הדו-חודשיים ימדדו לפי מאי-יוני.

אנחנו יודעים שב-1 ביוני הולך לרדת התו הירוק והתו הסגול. בעזרת השם, העסקים יתחילו להרוויח ולחזור לעבודה, ובאמת בעלי העסקים לא רוצים פיצוי, הם רוצים לחזור לעבוד ולהתפרנס בכבוד אבל מה יקרה לעסקים הקטנים שמדווחים דו-חודשי? הם לא יהיו זכאים לפיצוי בכלל. למה? כי הכל ייבלע. אז אם מודדים עוסקים חד-חודשיים, פטורים, עמותות, - - - באישור רואה-חשבון ויועץ מס – בבקשה לבדוק עסקים שהם דו-חודשיים שהם אותו דבר. לא יכול להיות איפה ואיפה.

דובר פה על מסלול החקלאים. במבצע "צוק איתן" היה מסלול מיוחד לחקלאים. הייתה נוסחה נהדרת לחקלאים. אין ספק שהחקלאים – וכתושבת הדרום אני אומרת לכם שיש נפילות בשטחים והם בדרך כלל מרוחקים מהמקום. התאילנדים פוחדים לצאת לשטחים, זה לא אנושי. היה מתווה מהמם שנתן פיצוי הולם לאובדן ההכנסות ולאובדן הסחורה של החקלאים ואפשר להשתמש בו ולא צריך להקשות על החיים. אף אחד לא רוצה לגנוב, אף אחד לא רוצה לקבל פיצוי שלא מגיע לו, רק תעזור לנו להישאר עם הראש מעל פני המים.

דבר אחרון, ברשותכם – למיטב זכרוני, ההיגיון מאחורי הפיצוי 0-40 היה באמת ב"צוק איתן" כי רוב הנזק היה ב-0-40 וזה לא המצב כיום. אנחנו "התלבשנו" על 0-40. אני רוצה להגיד לך שגם עסקים בצפון נפגעו כפי שחברת הכנסת אמרה, שהרבה אנשים פחדו לנסוע בכבישים. אפרופו דיברתם על שבועות – אם תדעו כמה ביטלו את כל חג שבועות – המון עסקים בכל רחבי הארץ. אני פחדתי לנסוע בכבישים, שלא יקפצו עלי הפורעים. פחד איימים. נכנסתי לראות בנמל תל-אביב – שומם. עסקים סגורים בכל מצב, אנשים פחדו לצאת מהבית. אז מה זה משנה אם אני 0-40 או 0-80? עסקים נפגעו פה, וזה אחרי תקופה של שנה וחצי שהם נחבטו בקורונה, ואני מטפלת בעניין הקורונה – הרבה עסקים לא קיבלו פיצויים כמו שצריך.

ולכן, אני באמת חושבת – תנו לעסקים אפשרות בחירה. אתם רוצים את מענקי הקורונה? אתם רוצים את מענקי "צוק איתן"? כולה 10 ימים של מבצע. כמו כן, לא לשכוח ולא להגיד שיש מענקי קורונה לשאר חלקי הארץ. לא לשכוח – מענקי מאי-יוני זה מחצית מהפיצוי והוא לא מקובל עלינו בשום צורה. אנחנו רוצים החזר שכר כדי שהעובדים היקרים שלנו לא יפגעו אבל אי אפשר כל הזמן לשכוח את בעל העסק. די, לא יכולים להרים את הראש יותר. תודה רבה.

תודה. תכף נשמע התייחסות.

אריק קטורזה מלשכת רואי החשבון בישראל, בבקשה אדוני.

שלום לכם. אני נציג לשכת רואי-החשבון, יו"ר לשכת רואי-החשבון של סניף באר-שבע והדרום.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברים נכבדים, אני קראתי היום בחטף את התקנות, ואני חייב להגיד בכנות שהן לעג לרש. במקום להביא מוצר סופי ומוגמר הביאו פירות בוסר שצימקו אותם ופיזרו עליהם מלח. אני אתייחס כעת לעיקרי הנושאים שצריך היה לתת להם ביטוי ברמה של התקנות -

(היו"ר משה גפני, 13:14)

ראשית, אני לא מבין למה החריגו את חולון ואת ראשון, אלה מקומות שספגו לא מעט טילים ואני חושב שצריך להוסיף אותם. צריך לקחת את המחוגה מחדש ולעשות מ-80-0 כמו שהיום יש מ-40-0. עשו את זה עם מחוגה על 40 הק"מ הראשונים וצריך לקחת את המחוגה ולהרחיב אותה ל-80 ק"מ.

אני חושב שהתקנות היו צריכות להגדיר את האורכות להגשת הדוחות הכספיים. צריך להבין שהלשכות המקצועיות לא יכולות לבוא כמו במצעד של מסכנים למנהל רשות המיסים, לערן יעקב ולשלמה אוחיון, ולהתחנן לקבל הכל להגשת דוחות מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי. זה צריך להיות מעוגן בתקנות. חברים, אי אפשר שאנחנו נבוא ונקבל בחסד עוד יומיים ארכה. הלשכות המקצועיות נותנות שירות לכל בעלי העסקים במדינת ישראל.

תודה רבה.

ברשותך, עוד שני דברים - -

אני חייב לסיים את הדיון הזה. בשבוע הבא ממשיכים.

אני אסיים: הנושא של פיצוי שכר עבודה זה 370 שקלים. רבותי, זה לעג. אי אפשר לשלם 370 שקלים לעובד, כשאנחנו יודעים שיש עובדים בתחום של היי-טק או בתחומים אחרים, מהנדסים, שהשכר שלהם הוא מעל 1,000 שקלים בחודש, ואם אנחנו מדברים על עלות מעביד זה עוד כפול 1.3, ונותנים פיצוי של 370 שקלים. בדרך שלי היום מבאר-שבע לירושלים דיברתי עם כמה בעלי עסקים שאמרו: איך אנחנו יכולים לספוג כאלה הפסדים? אנחנו משלמים בחודש הבא 400,000 שקלים שכר עבודה, מהם אולי נקבל 100,000 שקלים. זאת אומרת, שאותו מעסיק סופג הפסד של 300,000 שקל. אתם מתארים לעצמכם איך אפשר לשרוד, במיוחד אחרי שנה שהיא שנה של הקורונה.

ניתן ביטוי גם לנושא הזה של - - -

תודה רבה.

בעניין המחזורים – צריך לתת ביטוי או 2019 או 2020 - -

זה 2019. תודה רבה.

מירי סביון בבקשה, לפני שאני מסכם. אין לי הרבה מה לסכם בגלל שאני רוצה שיגיעו התקנות ותשמעו את מה שנאמר פה ותפעלו לפי זה. בבקשה מירי.

אני אשתדל להתייחס ואני מקווה שאתייחס לכל הנקודות שעלו: אז קודם כל, חשוב לציין שהתקנות שאנחנו מביאים, תקנות הוראות השעה, הן בנוסף לתקנות הקבועות שמיועדות ליישובים שנמצאים ב-0-7. כלומר, אנחנו מדברים פה על מסלולים נוספים וכל המסלולים שקיימים בתקנות הקבועות, כולל המסלול האדום שמאפשר פיצוי על נזק בלי איזה שהוא מסלול אליו. ברגע שהנזק מוכח גם בחקלאות, המסלולים האלה ממשיכים להתקיים לכל העסקים שנמצאים ב-0-7.

מה שחשוב עוד לציין זה שעלה פה אחד הדוברים ודיבר על הנושא של אזור התעשייה הדרומי של העיר אשקלון – בתוך ההצעה הזאת גם הם, אזור התעשייה הדרומי, יהיו זכאים לבחור בין התקנות שאנחנו מציעים כאן לתקנות העיקריות. התקנות של 0-7 נותנות מענה מלא במגוון של מסלולים וגם בדיקה אמתית של הנזק.

להערה של גדי – אני אומרת שוב שאנחנו נשמח לשמוע כי אני חושבת שאתה מכיר את אנשי קרן הפיצויים, ואם יש נושאים שצריך לבדוק באופן פרטני אז תמיד הדלת שלנו פתוחה, הטלפונים פתוחים ואנחנו ניתן את המענה.

אני מציע שלפני שהתקנות יתפרסמו נדבר על הדבר שהעליתי – על פיצויים ל - -

תעדכן אותי אם אתם מדברים לפני זה.

אבל כדאי שישבו גם עם העסקים והתעשיינים - - -

גדי, אם אתם לא מדברים אני רוצה שתגיד לי מראש, שנדע שנעשה... בסדר, מירי אומרת שהיא רוצה שנדבר כמה יעלה אם אנחנו מרחיבים את זה ל-80 ק"מ.

אין עלויות. הם לא יודעים.

- - -

מה שאמרתי לגבי העלויות זה שאנחנו נגיש יחד עם - -

רגע, את עונה לי אותו דבר מה שאת עונה להם? רק שאני אדע. כמה בערך אנחנו מדברים על העלות - -

אני אומרת שוב: אנחנו מבקשים למסור את העלויות אם נספיק לפני סוף השבוע הזה בצורה מסודרת יחד עם התקנות, ונביא את העלויות בצורה מסודרת ונבחן את הדברים.

חשבו לי לציין כי הדיון הזה לא מוקדש - -

השאלה הראשונה שתישאל כשתביאו את התקנות, אם לא תביאו את זה עד 80 ק"מ – כמה יעלה עד 80 ק"מ? זאת השאלה הראשונה שתישאל.

אנחנו נביא לדיונים גם את העלויות עצמן וגם לגבי ההרחבה - -

לפי פילוחים, הרב גפני, שזה יהיה בנפרד.

כן, בבקשה.

הדיון הזה לא מוקדש לנזק הישיר אבל כן חשוב לי שנבין את סדרי הגודל – ביחס ל"צוק איתן", שכל הזמן דיברו על יותר מ-50 ימים ועכשיו אנחנו נמצאים ב-10 ימים, אבל מבחינת הנזקים הישירים לדוגמה, ב"צוק איתן" היו לנו הרבה – 4,600 נזקים ישירים ועכשיו, נכון להיום, במבצע הקצר הזה אנחנו מאוד מתקרבים ל-6,000 נזקים ישירים ששוב, זה רק - -

פי שלוש?

לא, מ-4,600 ל-6,000.

כולל הערים המעורבות?

כולל הערים המעורבות. אני אומרת שוב, צריך להשוות פה בין מבצע שהיה מאוד ארוך, אירוע של יותר מ-50 ימים, לאירוע קצר אבל בנזקים הישירים אנחנו נמצאים במספרים מוחלטים ביותר, ויש פה משמעויות. אנחנו נביא את התמחורים ואת העלויות כמו שצריך.

לגבי נושאים נוספים שעלו – אני אשתדל להשיב: המסלולים המוצגים הם מסלולים תחליפיים אחד לשני מכיוון שלדוגמה, מי שמקבל מסלול מחזורי, מקבל את כל הפיצוי על ירידת המחזורים שלו כולל רכיב ההוצאות הקבועות, כולל רכיב הרווח שהוא הפסיד, ולכן מסלול השכר הוא מסלול חילופי ולא צריך גם וגם אלא להיפך, את מסלול השכר נותנים למי שלא רואים ירידה במחזורים אבל כן צריך פיצוי על השכר, ולכן המסלולים האלה חילופיים ובוודאי לא יכולים לבוא ביחד.

החד-חודשי והדו-חודשי זה בהתאם לדיווחי מע"מ שמוגשים כדי שניתן יהיה באמת לבדוק את הדיווחים ולהתייחס אליהם.

עלתה שאלה והשוואה של ירידת המחזורים – אנחנו בוודאי נתייחס לשנת 2019, שהייתה שנה נורמלית ולא לשנת 2020 שהייתה שנה מאוד קשה - -

ומי שפתח באותה שנה?

יש הנחיות מיוחדות בתוך התקנות לגבי עסקים חדשים שנפתחו בהתאם לתקופות, אז כמובן עסק שנפתח בשנת 2020 – כמובן שאנחנו - -

אבל כרגע זה 50% פיצוי.

אבל תשקלו להגדיל את זה לאור המבצע? כרגע הפיצוי הוא 50%.

אתה מדבר על הקורונה עכשיו?

כן, את דיברת עכשיו על הקורונה.

לא, אני לא דיברתי על הקורונה, אנחנו לא שם.

אני חושבת שאלה הנושאים העיקריים שעלו.

אני שאלתי כמה תקציב יש בקרן הפיצויים הזאת?

סדר גודל של 15 מיליארד.

וגם לגבי הגנים הפרטיים והעמותות – יש הבדל והיא הציגה את זה בצורה נפלאה, ויש את העמותות, שהן בכלל לא זכאים לכלום אבל מצד שני, משלמים לעובדים שלהם. כשאני אומר עמותות, אני מתכוון לעמותות שפתחו גנים ומעונות ומשלמים לעובדים ולא יכולים...

לרשות אסור להזרים - - -

סליחה, גם לא ענית לשאלות שלי.

מירי, הדבר האחרון הנוסף זה לגבי נזקים עקיפים בערים המעורבות – האם אתם נותנים על זה את הדעת?

אז אמרנו שכרגע הנזק העקיף ב-0-40 בגין נזקי מלחמה - -

לא, זה משהו אחר. בערים המעורבות זה לא כתוצאה מירי הטילים. ירי הטילים בסופו של דבר היה נזק ישיר שהגיע לנזק עקיף. פה נזק הטילים לא הגיע אלא הייתה אלימות באותה תקופה, שזה לא קשור ל-0-40 כי אז תגידי לי שעכו לא בתוך ה-80, זה ב-250. זה לא נכון. גם אם את מאריכה את זה ל-80 עכו לא תהיה בפנים. לכן, צריכים לתת לערים המעורבות בתקנות ולעשות משהו מיוחד עבורן. חד וחלק עבור נזק עקיף לערים המעורבות.

האם יש השלכות רוחב גדולות להצעה הזאת?

זה לא מעניין...

גברתי ואדוני, אנחנו מבקשים למצוא פתרון לערים המעורבות. הערים המעורבות שאנחנו מדברים עליהן הן מעל 40 ק"מ. יש פה כמה שלבים: יש בכלל את ההגדלה של השכר בישובים כאלה מעל 40 ק"מ - -

- - -

אתה לא שמעת מה שאני אומר, עצרת אותי באמצע – יש מעל 40 ק"מ, שזה סיפור בפני עצמו ואמרתי שלפחות תבואו עם איזו הצעה לגבי הנושא הזה, שאנחנו מדברים מיד אחרי הקורונה וכל מה שנלווה לעניין. דיברנו על זה, תבואו עם הצעה בעניין.

יש דבר שהוא סוגיה שונה שלא הייתה עד היום בכלל – זה הנושא של הערים המעורבות ובכלל לא משנה המרחק. זו יכולה להיות עכו וזו יכולה להיות יפו וזו יכולה להיות חיפה ולוד. צריך לעניין הזה פתרון. אנחנו לא נוכל לאשר כאן תקנות אם הערים המעורבות, שההורים והמשפחות לא היו בעבודה, לא שלחו את הילדים לבית הספר – זה לא היה ירי טילים, זה לא היה ירי רקטות, היה מדובר על דבר אחר לחלוטין שלא היה קודם. מדינה לא יכולה להרשות לעצמה את הדבר הזה וזה לא קשור בכלל לכל מה שדיברנו. אנחנו במקרה מדברים על זה באותו זמן אבל זה משהו אחר, ואתם צריכים למצוא לעניין הזה פתרון ולא תתחמקו מזה מכיוון שאנחנו לא נאפשר.

כל עוד אין ועדות בכנסת, יש רק את ועדת הכספים – קחו את זה בחשבון שכולם יהיו פה. לא תוכלו לחמוק מזה. לפעמים אני נמצא לבד או עם עוד אחד או שניים...

אני אף פעם לא משאיר אותך לבד.

אני מדבר ברצינות – צריך לעניין הזה למצוא פתרון. אי אפשר להשאיר עיר כמו לוד למשל, ולהגיד שזה מעל 40 ק"מ ושלום על ישראל. לא נסכים לדבר הזה. תמצאו פתרון יצירתי או לא יצירתי אבל תמצאו פתרון. זה חייב להיות בתקנות האלה.

היא לא ענתה לגבי העמותות והגנים.

אבל בערים המעורבות הדגש צריך להיות על השכר לאותם הורים שנשארו לשמור על הילדים.

מירי, בבקשה.

אז כרגע בתוך התקנות גם המלכ"רים יכולים להיכלל, אם הם נכנסים לתוך ההגדרות של הזכאים בתוך ה-0-40 – גם להם - -

תסבירי לי את ההגדרה, אני קראתי אותה. אני שואל אותך שאלה - -

רגע, זה שונה מהתקנות שהיו בפעמים הקודמות אבל זה אותו מודל. פעמים הקודמות מלכ"רים קיבלו או לא קיבלו?

לא, לא.

גני ילדים ומעונות לא קיבלו.

שהיו להם חלק מההכנסות במאי?

- - -

אז יש מלכ"רים שכן ויש מלכ"רים שלא.

- - -

בסדר, אז חלק מקבלים וחלק לא.

אבל זה כמעט ל ייאמן מה האבחנה בין עמותה לבין מוסד שהוא לכוונת רווח לצורך העניין הזה. אנשים לא מתפרנסים שם? - - - מס מעסיקים שלא נותנים לאף אחד - -

נכון, זאת שאלה נכונה.

רבותי, אני מבקש תשובות לשאלות האלה. אני מבקש שכשעושים את התקנות, לפני שהוצאתם את זה – אמרו לי שהוצאתם את זה לציבור – אני מבקש שתיקחו את הדברים בחשבון. אני לא רוצה שתקשו עלי פה בניהול הישיבה בשבוע הבא. אני לא אוכל להעביר תקנות שיהיו מודל של הפעם הקודמת כשיש פה דברים חדשים, וצריך לקחת את הדברים האלה בחשבון. תמצאו פתרונות.

על שלושת השאלות ששאלתי לא קיבלתי תשובה – לא התייחסות ליום שאחרי, להכניס אותו פנימה מבחינת המוסדות שלא יכלו - -

טוב. מה הדבר השני?

הדבר השני הוא כל הנושא של המשכורות, מה שאמרתי, ושל אלה שמחוץ ובפנים – קיבלנו תשובה עמומה.

את יכולה להוסיף על זה משהו, מירי?

התשובה לגבי הנושא של המשכורות – כמו שאמרתי, תשלום המשכורות זה מערכת היחסים בין העובדים למעסיקים אבל בתוך התקנות, כדי שמעסיק יהיה זכאי לקבל את המענקים, זה מותנה בזה שהוא שילם את השכר לעובדים.

כן, ברור.

השאלה השלישית?

דיברתי על העובדים מחוץ ובפנים, מעבר ל-40 ובתוך ה-40 - -

את זה נראה בשבוע הבא.

תודה רבה. אני מודה על הדיון הזה ואני מבקש שתיקחו את זה בחשבון, שאנחנו רוצים את התקנות כמה שיותר מהר. אנחנו נטפל בעניין הזה ואני מבקש לקחת את הנתונים או את השאלות וההערות שהיו כאן – אני מבקש שתיקחו את זה בחשבון בתקנות שאתם מביאים.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:29.