פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית
30/06/2021


מושב ראשון


פרוטוקול מס'4
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית
יום רביעי, כ' בתמוז התשפ"א (30 ביוני 2021), שעה 9:00

החברה הערבית בישראל בצל מגפת הקורונה

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
אבתיסאם מראענה – מ"מ היו"ר

מאזן גנאים

איימן סיף - ממונה קורונה חברה ערבית במגן ישראל, משרד הבריאות

מוריס חן - ס' ר' אג"מ, המשרד לבטחון פנים

מירב שץ - ק' תיאום מנהלת אכיפה ארצית קורונה, המשרד לבטחון פנים

מוהנא פארס - מנהל אגף בכיר תכניות לאומיות מערכתיות, משרד החינוך

חוסאם דיאב - ממונה קידום הישגים לימודיים, מגזר ערבי, משרד החינוך

ד"ר מריאן תחאוכו - מנהלת המרכז של החברה הערבית, מכון אהרן למדיניות כלכלית

ענת מאור - חברת כנסת לשעבר

עדו אבגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רמי שוורץ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אורלי אלמגור - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

טל כהן - מרכזת בכירה רגולציה, משרד התקשורת

נתנאלה ברקלי - מנהלת תחום בכירה מחקרי גמלאות, המוסד לביטוח לאומי

אפרת רותם - עו"ס, איגוד העובדים הסוציאליים

מיטל בק - עו"ד ועו"ס, ראש תחום חינוך, בריאות ורווחה, המועצה לשלום הילד

אחמד שייח מוחמד - אגודת הגליל

עידו בן יצחק

אמל ביבאר

ס.ל., חבר תרגומים

החברה הערבית בישראל בצל מגפת הקורונה

בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית, ח' בתמוז התשפ"א, 30 ביוני 2021. הנושא היום, ניסינו לסכם את התקופה שעברה בצל מגפת הקורונה וקיווינו שאנחנו מסיימים את האירוע הזה ושוכחים אותו, אבל אנחנו חיים בצל ההשלכות של מגפת הקורונה ומצד שני אנחנו לקראת משהו, עדיין אין תובנות חד משמעיות האם אנחנו לקראת עוד סבב להתמודד עם מגפת הקורונה או שהאירוע יהיה קל יחסית ואפשר לצלוח אותו בלי ההשלכות מרחיקות הלכת שחווינו בשנה וחצי האחרונות.

אנחנו נתחיל את הדיון עם שתי הצעות, של מרכז המחקר של הכנסת וכמובן עם איימן סיף, ממונה הקורונה בחברה הערבית במגן ישראל וניקח את ההתייחסויות השונות של המשרדים והגופים השונים ונמשיך אל תוך הדיון עצמו, מסקנות ואיך אנחנו מבקשים להתמודד עם ההשלכות של תקופת הקורונה. אז בבקשה.

תודה, היושב ראש. באמת, כפי שציין היושב ראש, לקורונה היו השלכות מרחיקות לכת בשלל תחומים וההשלכות האלה אמנם לא פסחו על אף אחד, אבל יש הבדלים באופן שבו הם השפיעו על קבוצות שונות בחברה. אז הוצאנו לפני כמה חודשים מסמך שעוסק בנשים ובשבוע שעבר יצא מסמך על החינוך ובעצם לקראת הדיון הזה הלכנו ובדקנו את ההשפעות של הקורונה על האוכלוסייה הערבית בזירות שונות. המסמך כמובן לא ממצה את כל הנושאים הרלוונטיים ופה אנחנו נציג רק נגיעות מתוך המסמך.

אנחנו נתמקד בנושאים חברתיים כלכליים, אני הבנתי שאיימן סיף ידבר הרבה על בריאות, אנחנו לא נוגעים בזה. אנחנו ננסה להתמקד בנקודות שיש להן או השלכות ארוכות טווח גם לאחר הקורונה, בתקווה שאנחנו רואים את אחר הקורונה, או בתחומים שבעצם מצב החירום חשף בהם איזה שהם פערים שהיו קיימים עוד קודם, אבל מצב החירום העלה אותם על פני השטח.

ברשותכם אני אתחיל מהסיפור של ביטחון אישי, מהסיפור של אלימות במשפחה, שמעבר לחשיבות של הנתונים בפני עצמם באמת נחשפים פה פער מובנה בדיווח לרשויות. אנחנו נתמקד בשלושה סוגי נתונים, נתונים רשמיים של המשטרה ושל הרווחה ונתונים לא רשמיים, בעצם פניות לקו הסיוע שמופעל על ידי עמותת נשים נגד אלימות וצריך להדגיש שהנתונים האלה הם על אלימות מדווחת, הם לא מעידים בהכרח על היקף האלימות בפועל. אחרי שאמרנו את זה, גם בישראל וגם בעולם בכלל אנחנו רואים עלייה בדיווחים על אלימות במשפחה בתקופת הקורונה, ספציפית על אלימות כלפי נשים. זה קשור ללחץ, לסגרים, לסגירת מקומות עבודה וכו', וזו אמנם תופעה גלובלית, אבל אם אנחנו מסתכלים על נתוני החברה הערבית בנפרד אנחנו רואים הבדלים משמעותיים.

אמרנו שנתחיל מהנתונים הפורמליים, אפשר לראות פה את נתוני המשטרה בדבר פתיחת תיקים בגין אלימות כלפי נשים מצד בן זוגן ונתוני משרד הרווחה על משפחות שמטופלות במרכזים לטיפול ומניעה באלימות במשפחה, אלה המרכזים ברשויות המקומיות שבהם עיקר המענים לאלימות במשפחה ניתנים.

נתוני האוכלוסייה הערבית לא מושווים כאן לנתוני האוכלוסייה היהודית, אלא לנתוני האוכלוסייה הכללית, משמע הם נכללים גם בבר הכתום משמאל ומה שאפשר לראות זה שלפי הנתונים הפורמליים יש דפוס דומה, באוכלוסייה הכללית יש עלייה ניכרת בפנייה לרשויות, יש עלייה של 12% בתיקי משטרה שנפתחים, עלייה של 7% במספר המשפחות שמטופלות במרכזים לאלימות במשפחה, ובאוכלוסייה הערבית אנחנו רואים עלייה מתונה יותר או שאנחנו לא רואים שינוי בכלל בשנת הקורונה, אבל תחום האלימות במשפחה ידוע כתחום שיש בו תת דיווח, בוודאי בכל הנוגע לפנייה לרשויות.

אז אם נסתכל על פניות לקו הסיוע שמפעיל מרכז הסיוע לנפגעות אלימות ותקיפה מינית בנצרת, זה קו ארצי שמקבל שיחות מנשים ערביות בכל הארץ, אנחנו נראה שבשנת 2020 פנו לקו הסיוע פי שלושה יותר נשים בגין אלימות מצד בן זוגן מאשר בשנת 2019, זה גידול שבהחלט קשה להתעלם ממנו. אז אם בכל האוכלוסייה אנחנו רואים עלייה בפנייה לרשויות בחברה הערבית העלייה הדרמטית שאנחנו רואים פה בשקף הזה לא באה לידי ביטוי במספר הפניות לרשויות וזה מצביע אולי על כך שהבעיה של תת דיווח לרשויות היא חמורה במיוחד בחברה הערבית.

אני רוצה לעבור לנתון אחר שהוא רלוונטי לדיון למרות שהוא לא קשור ישירות לאלימות במשפחה, הנתון הזה מתייחס למספר אירועי מוקד 100, אירועים בתוך יישובים שנפתחו בעקבות שיחות של אזרחים למוקד 100. בשנת הקורונה, בשנה הקודמת והמקבילה לה, היו כשני מיליון אירועים בכל שנה. אנחנו קיבלנו מהמשטרה את הנתונים לפי יישוב, חילקנו את היישובים לפי האוכלוסייה שמתגוררת בהם ואפשר לראות שבאופן כללי לא חל שינוי במספר האירועים במהלך הקורונה, אבל בחלק מסוגי היישובים, לרבות היישובים הערביים והבדואיים יש עלייה במספר האירועים. מה שאני רוצה שתשימו לב, שמעבר לשינוי שחל או לא חל בתקופת הקורונה, בעוד שביישובים הערביים גרים 16% מאוכלוסיית ישראל, ללא הערים המעורבות, גם במהלך הקורונה וגם בתקופת ההשוואה נפתחו בהם רק 5% מאירועי המוקד. אז בהנחה שהפשיעה ביישובים הערביים היא לא נמוכה בצורה חריגה אז יש לנו כאן אולי עוד אינדיקציה על כך שהאוכלוסייה הערבית נוטה פחות לפנות לרשויות ולא רק בתחום האלימות במשפחה.

אני רוצה במעבר חד להציג שני שקפים על תעסוקה. ידוע שאחת ההשלכות המשמעותיות של הקורונה הייתה בתחום התעסוקה, מאות אלפי עובדים פוטרו או שהוצאו לחל"ת, ולפי נתוני הביטוח הלאומי בסגר הראשון יהודים וערבים פוטרו או הוצאו לחל"ת בשיעורים דומים, 23% מהמועסקים ב-2019 קיבלו דמי אבטלה בסגר הראשון, אבל אחרי הסגר הראשון יהודים חוזרים לעבודה בשיעורים יותר גבוהים. מה שאפשר לראות בשקף הזה, אני לא אתעמק, שמספר המובטלים היהודים יורד מסגר לסגר בצורה יותר חדה ממספר המובטלים הערבים, אז לאורך זמן נראה שהעובדים הערבים נפגעו יותר בפן התעסוקתי.

כשמסתכלים על תעסוקה חייבים להסתכל על ההיבט המגדרי כי שוק העבודה שונה מאוד לנשים ולגברים, אז מה שאנחנו יכולים לראות בשקף הבא זה את נתוני השכירים. אפשר לראות שבקרב יהודים נשים מהוות קצת יותר מחצי מהשכירים, זה לא כולל עצמאים, ובקרב הערבים רק שליש מהשכירים הן נשים.

אצל היהודים זה משקף את האוכלוסייה עצמה?

נכון, בגדול כן, מעט יותר משיעורן באוכלוסייה, כמעט זהה לאוכלוסייה, אצל הערבים נשים מועסקות פחות, זה נתון שאנחנו כמובן מכירים, אבל אם נסתכל על נתוני האבטלה אנחנו נראה שבמהלך סגרי הקורונה שיעור הנשים בקרב המפוטרים היה גבוה במידה ניכרת מהשיעור שלהן בקרב השכירים וזה נכון גם באוכלוסייה היהודית וגם באוכלוסייה הערבית. אז בעצם אנחנו רואים שהערבים נפגעו יותר ונשים נפגעו יותר.

ברשותכם, אני אתן לרמי להציג כמה נתונים שנותנים אינדיקציה להשלכות של המשבר התעסוקתי הזה על הרווחה של החברה הערבית.

תודה, אדו. התחום הראשון שאני אציג זה רווחה חברתית. פה בטבלה אנחנו רואים פתיחת תיקים במחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות. הנתונים הגיעו ממשרד הרווחה. יש שתי תקופות, 2019 ו-2020, תקופות מקבילות, התיקים האלה נפתחו על מגוון נזקקויות כולל על בעיות כלכליות, אלימות, ניהול לקוי של משק הבית וכו'. בחברה הערבית אנחנו רואים עלייה מטיפה יותר מ-9,000 תיקים לטיפה פחות מ-10,000 תיקים, וזו עלייה של 8%, לעומת זאת בקרב האוכלוסייה הכללית רואים עלייה של 1% וההבדל הזה עשוי להצביע או להיות אינדיקציה למצוקה דווקא אצל החברה הערבית.

בשקף הבא אנחנו רואים עיבוד של בנק ישראל לסקר החוסן האזרחי של הלמ"ס בתקופת הקורונה. הפעם לא מדובר על נתונים מנהליים אלא דיווח של הנסקרים על מצבם. פה גם אנחנו רואים הבדל ניכר בין האוכלוסיות. ביחס למצב הכלכלי, 54% מהנסקרים הערבים דיווחו על החמרה במצב הכלכלי לעומת 42% באוכלוסייה הכללית. יש גם הבדל לגבי ביטחון תזונתי, 26% מהנסקרים הערבים דיווחו על צמצום כמות המזון והארוחות לעומת 14% באוכלוסייה הכללית.

בהקשר הזה אני אציין שלפי הנתונים של הביטוח הלאומי מספר המשפחות העניות הערביות בישראל דווקא ירד טיפה, אבל זה קשור לאופן שבו מחשבים את קו העוני. קו העוני נגזר מההכנסה הממוצעת, ההכנסה הממוצעת בישראל ירדה כך שבגלל ירידת קו העוני אז מספר המשפחות מעל קו העוני עלה טיפה, אבל דווקא מהנתונים האלה אנחנו רואים שאנשים דיווחו שמצבם החמיר, למרות השינוי המינורי בקו העוני.

הנושא הבא זה חינוך. הנתונים כאן מבוססים על עבודה של חוקרת במרכז המחקר, אתי וייסבלאי, שגם נמצאת פה היום. יש במסמך שלה הרבה יותר נתונים, פה נציג רק מקצת מהם. תקופת הקורונה התאפיינה במעבר ללמידה מרחוק. למידה מרחוק כמובן נשענת על אמצעי קצה כמו מחשבים, טלפונים חכמים וגם דורשת חיבור לאינטרנט. בסוגריים אני אגיד שיש כאן קשר בין הנושא הזה לנושא של עבודה מהבית והיכולת לעבוד מהבית. פה יש נתונים של סקר של הלמ"ס שמראה פערים ניכרים בין תלמידים מהחברה הערבית לבין תלמידים בחברה היהודית, ופה הנתונים לא כוללים את המגזר החרדי. אפשר לציין שב-23% של הבתים הערביים דווח שאין לתלמידים אמצעי קצה, לא מחשב ולא חיבור לאינטרנט, לעומת רק 2% בתוך החברה הכללית.

בהקשר הזה ובהמשך לכך יש סקר שבוצע על ידי משרד החינוך בקרב הורים בסגר הראשון. הסקר הצביע על פער בין תלמידים ויהודים וערבים לגבי השתתפות בלמידה מרחוק. לאו דווקא יש פה קשר סיבתי, זה משהו שצריך לחקור לעומק, אבל עשוי להיות קשר בין הדברים ואנחנו רואים בתרשים ש-14% מההורים לתלמידים בחינוך היהודי, שוב הלא חרדי, דיווחו שילדיהם לא למדו או למדו רק מעט מרחוק במהלך הסגר הראשון לעומת 35% מהורים לתלמידים בחינוך הערבי שדיווחו שהילדים שלהם לא למדו או למדו רק מעט מרחוק.

משרד החינוך פעל לתת מענה לבעיה הזאת של חוסר באמצעי קצה והמשרד חילק מחשבים לבתי הספר ובתי הספר חילקו אותם לתלמידים ופה המספרים שהתקבלו ממשרד החינוך. בחינוך העברי חולקו כ-78,000 מחשבים ניידים, ופה זה כן כולל מחשבים שחולקו לחינוך החרדי, ובחינוך הערבי חולקו כמעט 60,000 מחשבים, ויש פה בתרשים תרשים של חלוקה לפי מגזר בתוך החברה הערבית.

שאלה, מה שחולק זה סגר את הפער? זה סיפק את החסר?

אי אפשר לתת תשובה חד משמעית לשאלה מכיוון שהמידע על החוסר בא מסקר ופה זה המספרים האבסולוטיים של החלוקה. אז אי אפשר להשוות בין הדברים ואני פה אציין בהקשר הזה שלא מצאנו סקר שבוחן עד כמה חלוקת המחשבים השפיעה או צמצמה את הפער, זה משהו שצריכים לחקור בהמשך, אבל אין לנו כרגע את הנתונים האלה.

הבנתי שרוצים לדבר פה גם על אכיפה, זה נושא שלא הכנסנו למצגת, אבל דנו בו במסמך, בעצם דוחות קורונה שחולקו ביישובים. שוב, עשינו ניתוח לפי סוג האוכלוסייה שמתגוררת ביישוב, תקננו את הנתונים ל-1,000 נפש והתמקדנו באוכלוסייה הבוגרת מתוך הנחה שילדים הם לא קהל היעד של הדוחות ומצאנו פערים מאוד משמעותיים בין רשויות שונות. אז אם ברשויות יהודיות יש סביב ה-60-50 דוחות ל-1,000 נפש, ברשויות הערביות וברשויות הבדואיות ניתנו מעל ל-230 דוחות ל-1,000 נפש. אז יש פערים משמעותיים. אנחנו כמובן לא יודעים להגיד מה מקור הפערים, אם יש הפרות או יותר אכיפה אבל אלה הנתונים היבשים.

אנחנו עוברים לאיימן. איימן הוא איש יקר, יש לו תרומות רבות כל השנים, הוא מוביל בחברה הערבית, במה עוד נציג אותך?

בוקר טוב לכולם ותודה רבה ליושב ראש על כינוס הדיון החשוב הזה, השפעת הקורונה על החברה הערבית. לעדכון, אני סיימתי את התפקיד שלי כממונה על הקורונה בחברה הערבית לפני שבועיים, ב-15 ביוני, היינו אמורים לקיים את הישיבה הזאת ובגלל אילוצים אחרים היא נדחתה להיום ואני ברשותכם רוצה להציג כאן את העבודה שעשינו, יחד עם מרכז המידע והידע במגן ישראל על איך מגפת הקורונה השפיעה על החברה הערבית, מה הנתונים מבחינת מאומתים, חולים קשים, נפטרים, בדיקות, חיסונים שעשינו בחברה הערבית ומה האתגרים שעמדו בפנינו והדגש הוא בעיקר בסופו של דבר התובנות שלנו מהמשבר הזה, זאת אומרת מה צריך לעשות על מנת להשקיע בחברה הערבית שתיערך בצורה טובה יותר להתמודדות עם המגפה לכשתבוא וחס וחלילה, אני מקווה שלא תבוא עלינו.

החברה הערבית הגיעה למגפת הקורונה במצב בריאותי ירוד מבחינה בריאותית בהשוואה לחברה הכלל ארצית. בנוסף למה שנאמר כאן על ידי מרכז המחקר והמידע הפערים בתחומים של תעסוקה, רווחה וכו', פה הדגש שלי על נושא הבריאות. אתם רואים פה את הפערים בתוחלת החיים של גברים ערבים מול גברים יהודים, הפערים בשנים, כנ"ל לגבי נשים ערביות. הסוגיה של ההשמנה בחברה הערבית שהיא משמעותית יותר גדולה מאשר בחברה היהודית, הסוגיה של הסכרת בקרב החברה הערבית, כנ"ל הסוגיה של עישון ופעילות גופנית. כל הנתונים האלה הם קריטיים והם חשובים, אחר כך כשנסביר את מספר החולים והחולים הקשים אז הנתונים האלה באמת קריטיים.

הנושא של מאומתים. מהנתונים שאספנו אנחנו מראים פה שלאורך כלל המגפה התחלואה בחברה הערבית תאמה פחות או יותר לשיעור שלנו באוכלוסייה, אנחנו עומדים על משהו כמו 20% מהתחלואה הארצית. אם אתם מסתכלים על הפערים מול האוכלוסייה החרדית, שהייתה משהו כמו 26% מהתחלואה הארצית והאוכלוסייה הכללית עמדה על 54%.

מה השיעור של החברה החרדית?

11%. זה 11% מסך הכול האוכלוסייה בארץ היא האוכלוסייה החרדית. אצלנו החברה הערבית היא 20% וגם התחלואה היא 20%.

תיכף נראה את הנושא של המאומתים על ציר הזמן. פה ממש אנחנו יכולים לראות את ההתנהגות של החברה הערבית מבחינת מספר מאומתים לאורך כל השנה הזאת, שהיא באמת דומה לחברה הכללית. מה שאתם רואים פה בעיגולים זה מתי היו לנו התפרצויות בחברה הערבית. אני מדבר בעיקר על חודש אוגוסט, זו הייתה תקופה של החתונות ושל נסיעה לחו"ל ששם באמת הייתה עלייה במספר המאומתים בחברה הערבית. בחודש נובמבר, עוד פעם אחרי הסגר השני, התחילה עונת החתונות ושם גם ראינו עלייה במאומתים.

החולים הקשים זה באמת נתון שמשקף מה קרה בחברה הערבית, כי אפשר להסביר את ההיקף של המאומתים בחברה הערבית על ידי זה שלא נעשו מספיק בדיקות בחברה הערבית, אבל כשאתה מדבר על החולים הקשים אתה רואה פה שיש ייצוג יתר בחולים הקשים, כמעט 30% מהחולים הקשים שהיו במדינה היו מקרב החברה הערבית.

זה תלוי במצב הבריאות הכללי ולא ברמת הקורונה?

זה גם וגם. יש לך בוודאי נגיד יותר מאומתים ואז הסיכוי שיהיו גם יותר חולים קשים גדל, אבל גם המצב הבריאותי שדיברנו עליו קודם ומחלות הרקע, הם הסיבה העיקרית לאחוז הגבוה בתחלואה הקשה ואתם רואים את זה גם פה בשקף. פה אנחנו רואים את השיעור של החולים הקשים בחברה הערבית, שהוא יותר באחוזים גבוה משאר החברות, אבל הוא דומיננטי בקרב האוכלוסייה הצעירה בחברה הערבית. אנחנו מסבירים את זה, כפי שאמרתי, על ידי כך שיש רקע בריאותי ירוד בחברה הערבית, הפנייה המאוחרת יחסית לטיפול רפואי, מגיעים מאוחר יותר לבתי החולים, למרכזים הרפואיים, לקבל טיפול רפואי, נגישות פחותה לשירותי הבריאות, אבל מה שכאן חשוב להגיד שהאחוז הגבוה בחולים הקשים לא תורגם לאחוזי תמותה גבוהים במיוחד ואת זה אנחנו נראה תיכף בשקף הבא.

אחוז התמותה בחברה הערבית עמד על משהו כמו 22%, שזה פחות או יותר דומה לשיעורנו באוכלוסייה. הסיבה העיקרית היא שהתחלואה הקשה התמקדה בעיקר באוכלוסייה של הצעירים. זה ההסבר לזה שאחוז התמותה היה נמוך יחסית.

פה אנחנו רואים את המגמה של הנפטרים בחברה הערבית, אתם רואים את זה כאן על פני ציר הזמן. זה מחודש מרץ 2020 עד חודש מרץ 2021. את כל הנתונים האלה אתם רואים כאן. פה אתם רואים את הנפטרים מתוך החולים הקשים. זאת אומרת אם אני מסתכל על קבוצת הגיל של 75 ומעלה ומה אחוז הנפטרים בתוך הקבוצה הזאת אז בחברה הערבית הוא הכי פחות, משהו כמו 50% מהחולים הקשים בקבוצה הזאת נפטרו והסיבה היא שמי שנפטר הוא יותר צעיר בחברה הערבית. בחברה היהודית והחרדית הגיל הוא 80 ומעלה וכך אתם רואים את זה בקבוצות הגיל השונות.

פה אני מחזק את מה שאני אומר עכשיו. גיל הפטירה הממוצע בחברה הערבית, אצל הנשים הוא עמד על משהו כמו 73 שנים, אתם רואים את ההשוואה מול החרדים שזה עומד על 80 ובחברה הכללית על 83. זאת אומרת פער של כמעט עשר שנים בין הגיל הממוצע של אישה ערבייה שנפטרה מקורונה לעומת נגיד נשים יהודיות. כנ"ל גם לגבי הגברים ולגבי האוכלוסיות האחרות.

פנייה לטיפול רפואי. פה זה נתון גם מאוד מאוד חשוב. תסתכלו על אחוז המאומתים שהתאמתו רק עם ההגעה שלהם לבית החולים במצב קשה. אצלנו זה היה מאוד מאוד גבוה, זאת אומרת 20% מהמאומתים הקשים אומתו רק כשהגיעו לבית החולים, זאת אומרת אנחנו מגיעים לבית החולים במצב כבר הרבה יותר קשה. השקף מצד שמאל מראה לכם על כמה ימים הבן אדם מידרדר במחלה שלו ופה בחברה שלנו זה ארבעה ימים, אז קצב ההידרדרות הוא מאוד מאוד משמעותי בקרב החברה הערבית.

הנבדקים. נכון, לאורך כל התקופה, לאורך כל השנה, אחוז הנבדקים בחברה הערבית היה יותר נמוך משאר האוכלוסיות, גם האוכלוסייה הכללית וגם האוכלוסייה החרדית, אנחנו עומדים על משהו כמו 12% מכלל הנבדקים במדינת ישראל.

אפשר לעבור שקף, נראה לכם את זה על חתך של כל השנה ופה אתם רואים שיש עליות בבדיקות, זה לפי אירועים, אם הייתה תקופה של חתונות, או תקופה של נסיעות לחו"ל, אז זה קצת עלה, אבל בגדול אני אומר שכמות הבדיקות שנעשתה בחברה הערבית הייתה משמעותית יותר נמוכה מאשר בחברה הכללית ובחברה החרדית. הסיבות הן שתיים, אחת, מחסור במשאבים שהיה בכל המדינה. זאת אומרת אם הייתה תחלואה מאוד גבוהה גם אצל החרדים וגם אצל המגזר הכללי אז הייתה תחרות על המשאבים ופחות משאבים הגיעו לחברה הערבית, זה דבר אחד, הדבר השני זה ההיענות של האנשים לעשות בדיקות. היו הרבה מקומות שהבאנו תחנות בדיקות לתוך היישובים, לתוך הכפרים והערים הערביות וההיענות מצד האנשים הייתה פחותה. אחת הסיבות, אני חייב להזכיר את זה, זה גם הסיבה הכלכלית חברתית, זאת אומרת אתה בא עכשיו להיבדק ויצאת חיובי ואז אתה צריך להיכנס לבידוד של 14 ימים, 14 ימים בלי משכורת, בלי עבודה, זו סיבה שהרבה חששו ממנה ולכן לא הגיעו לעשות בדיקות בהקשרים האלה.

אפשר להתקדם הלאה, לשיעור החיוביים. גם שיעור החיוביים בחברה הערבית היה יותר גבוה מאשר בחברה הכללית, אבל יותר נמוך מהחברה החרדית. עוד פעם, זה קשור גם כאן לכמות הבדיקות. אם היינו עושים יותר בדיקות אז אני מניח ששיעור החיוביים היה יורד משמעותית.

קצב ההתחסנות. פה אני אגיד כמה דברים על הנושא של ההתחסנות. החיסונים בחברה הערבית, כמו גם הבדיקות וגם התחלואה, זה תמיד מתחיל באיחור של כמעט שבוע-שבועיים מכלל היישובים, אז התחלנו בצורה פחות טובה מבחינת החיסונים בחברה הערבית, אבל עם הזמן התקדמנו ואחוז המתחסנים בחברה הערבית עלה בצורה משמעותית. אתם רואים את הנתונים. אם אני מדבר על אחוז המחוסנים מגיל 16 ומעלה, ובדקנו ממרץ עד מרץ 21' בחברה הערבית, ודרך אגב, להבדיל מהנתונים שלכם, ששם אתם מדברים על יישובים ערביים פה אני מדבר על כל החברה הערבית, כולל ערים מעורבות, כולל מזרח ירושלים, ולכן אחוז המתחסנים בגילאים של 16 ומעלה עומד על 72% בחברה שלנו. אם אנחנו מוסיפים לזה את המחלימים אז האחוז כמובן יעלה עוד יותר.

מה האחוז באוכלוסייה הכללית?

באוכלוסייה הכללית זה 89%, אצל החרדים זה 53%. זה מ-16 ומעלה בכל קבוצות הגיל. בשקף הבא, בקבוצת הגיל של 50 ומעלה, פה אנחנו מדברים על משהו כמו 81% מהחברה הערבית, בכל החברה הערבית, כולל ערים מעורבות, כולל מזרח ירושלים, היה לנו כאן 81% של מחוסנים. אם אני מוסיף לזה, עוד פעם, את המחלימים, והיה לנו לא מעט מחלימים בחברה הערבית אז אנחנו מגיעים למשהו כמו 86% של מחוסנים ומחלימים.

אני חייב להגיד שבהקשר הזה יש שונות בין קבוצות האוכלוסייה. באוכלוסייה הבדואית בדרום, זה שקף שנראה אולי בהמשך, אחוז המתחסנים שם יותר נמוך, אנחנו עומדים על משהו כמו 46% מהאוכלוסייה הבדואית בדרום. במזרח ירושלים היו לנו בהתחלה אחוזים נמוכים, אבל לאט לאט זה קפץ וזה הגיע למשהו כמו 80%, זאת אומרת הייתה שם עלייה מאוד מאוד טובה. עדיין בחברה הערבית יש לנו משהו כמו 250,000 אנשים שהם מעל גיל 16 שלא התחסנו, עיקר הדגש שלנו הוא על האוכלוסייה הבדואית בדרום ועל מקומות אחרים.

בקשר לגולן?

יש לנו גם נתונים על רמת הגולן, שם אחוז הבדיקות היה נמוך יותר ברמת הגולן, אחוז הנפטרים בקרב האוכלוסייה הדרוזית היה יותר גבוה משאר החברה הערבית ואחוז המתחסנים הוא פחות מהממוצע של החברה הערבית בהקשרים האלה.

אבל הנתונים האלה כוללים גם את היישובים הדרוזיים?

בוודאי, חד משמעית.

גם בגולן?

גם בגולן. אנחנו הולכים לפרסם היום או מחר דוח מפורט של כמעט 50 עמודים על כל הנתונים, כולל האוכלוסייה הדרוזית, האוכלוסייה הבדואית, על כל הנתונים, נפרסם אותו, נעביר אותו אליכם ונשמח כמובן לענות על כל השאלות.

פה אתם רואים מה שאמרתי קודם על אחוז ההתחסנות, הפערים בין האוכלוסייה הבדואית לבין האוכלוסייה הערבית, על מחוז הדרום, גם בנושא של החולים הקשים והסוגיה של הבדיקות.

מה האתגרים שעמדו בפנינו בניהול המשבר? אז האוכלוסייה הערבית היא הטרוגנית, היא לא הומוגנית, יש שוני מאוד גדול בין האוכלוסייה הבדואית בדרום למזרח ירושלים, לרמת הגולן, לערים המעורבות, זה לא אותו דבר, זה דבר אחד. המצב הבריאותי הירוד זה עוד אתגר שהיינו צריכים להתמודד איתו, הסוגיה של אי האמון בממסד, אין מה לעשות, בחברה הערבית בממסד יש אי אמון כבר היסטורי שהיינו צריכים גם מול להתמודד. הנושא של ההסברה של משרדי הממשלה, של משרד הבריאות, לפחות בתחילת הדרך, היה לקוי, היה צריך להשקיע בו. הסוגיה של החתונות בחברה הערבית, שהייתה אתגר מאוד מאוד גדול שהיינו צריכים להתמודד איתו.

הרשויות המקומיות בחברה הערבית, ואנחנו יודעים שהרשויות המקומיות היו ציר מרכזי בניהול מגפת הקורונה בתקופה הזאת ומה לעשות, הרשויות שלנו לצערי הרב חלשות מבחינת משאבים, מבחינת כוח אדם, בוודאי ובוודאי כשאנחנו מדברים על משבר של קורונה או משברים אחרים. הנושא של ההיכרות המוגבלת של גופים ממשרדי הממשלה, נגיד משרד הבריאות לא יודע לעבוד ביום יום לפני הקורונה עם הרשויות המקומיות, הוא היה צריך ללמוד לעשות את העבודה הזאת, מד"א, פיקוד העורף גם כן, ביום יום הם לא נמצאים בתוך היישובים הערביים. נגישות מוגבלת למרכזים הרפואיים. הסוגיה של הפיקוח והאכיפה העירונית. זה באמת אתגר מאוד מאוד גדול, אין לנו מנגנון אכיפה עירוני ברשויות המקומיות, למעט אולי בשש-שבע רשויות מקומיות אין לנו מנגנון אכיפה ברשויות, היינו צריכים להתמודד עם הדבר הזה. הסוגיה של ארגוני החברה האזרחית שקיימים, אבל לא במספרים גדולים, סוגיית המתנדבים.

הסוגיה של ייצוג ערבי בכל הרמות, זו נקודה חשובה שצריך לדבר עליה, מקבינט הקורונה, שאין מה לעשות, אני השתתפתי בחלק גדול מהדיונים האלה, אבל אין לך סביב השולחן של קבינט הקורונה מישהו שבאמת בא ומייצג את החברה הערבית בצורה נכונה, וכלה בעצם בכל הוועדות השונות שהיה שם חסר ייצוג מספיק של החברה הערבית בתוך הדברים האלה.

הכלים שעמדו לרשותנו, אנחנו תחת המטרייה של משרד הבריאות בוודאי. מרכז המידע והידע העמיד לרשותנו מידע מדהים שעזר לנו להתנהל באמת ביום יום, יש לנו את גופי הביצוע של מד"א, פיקוד העורף, קופות החולים. בסוגיה של האכיפה, בוודאי גם של המשטרה, שהיה להם תפקיד מאוד חשוב. הכלי של הבדיקות, החקירות, ההסברה, הסיוע לתקציבי הרשויות המקומיות וכמובן גם הסוגיה של החיסונים.

התובנות שלנו. בשני שקפים אני אציג את התובנות שלנו. ברמה האופרטיבית אני אומר, מאוד חשוב, אם יקרה עוד משבר או עוד משהו שצריך יהיה לנהל אותו שתהיה כאן כתובת אחת לניהול האירוע הזה. זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. נתונים ומערכת מידע, מאוד מאוד קריטי לנהל.

אתה מדבר ברמת החברה הערבית?

גם ברמת הממשלה, כפי שנעשה עכשיו נגיד במקרה הזה במשרד הבריאות, אבל גם בתוך החברה הערבית. אני מזכיר לכם שבגל הראשון היה ועד ראשי הרשויות, הוא הקים את חדר המצב, זה מאוד חזר לנהל את האירוע הזה מול גוף אחד ולא לעבוד עם כל הרשויות המקומיות. בגל השני והשלישי הפעילות של חדר המצב ירדה משמעותית, אז מאוד חשוב שתהיה כתובת גם בהקשר הזה.

הייתה לנו ועדת מומחים מקרב החברה הערבית שליוותה אותי לאורך כל הדרך. דרך אגב, היה לי דסק ערבי שמנה משהו כמו עשרה עובדים, אז זה לא אני לבד, היו לי כמעט עוד עשרה עובדים שעבדו איתי ביום יום על ניהול האירוע הזה. והייתה לנו ועדת מומחים של פרופסורים, רופאים, דוקטורים מעולם הרפואה שעזרו לנו ביום יום לנהל את האירוע הזה וזה מאוד מאוד קריטי.

כמובן סוגיית גופי הביצוע, הכלים והמשאבים, האינטגרציה בין גופי הביצוע, הרתימה של מובילי דעה בתוך החברה הערבית זה קריטי. אני חושב שאנשי הדת, אני חייב להגיד, שיחקו כאן תפקיד מאוד משמעותי בניהול משבר הקורונה בחברה הערבית, הם היו הראשונים לסגור את המסגדים עוד לפני שהממשלה קיבלה החלטה והם שמרו על הדבר הזה לאורך כל השנה, בוודאי ראשי הרשויות, ארגוני החברה האזרחית ועוד אנשים נוספים, הצוותים הרפואיים, בוודאי ובוודאי שצריך להגיד גם אותם וכמובן גם סוגיה של ייצוג הולם בחברה הערבית.

השקף הנוסף, מה צריך לעשות ברמה הלאומית, הסוגיה של יצירת האמון. בלי אמון בין החברה הערבית לבין הממסד לא נוכל לעשות שום דבר וצריך באמת למצוא דרכים, ולא רק בעתות של משבר, אלא באמת לאורך שנים איך מחזקים את האמון הזה.

תכניות חומש, בוודאי בנושא של בריאות. יש היום תוכנית חומש שמונחת על שולחן משרד הבריאות. אדוני היושב ראש, אתה מכיר אותה, חשוב מאוד לתקצב אותה, העלות שלה היא כמעט מיליארד שקל לחמש שנים. זה כסף, לדעתי, קטן לעומת החשיבות של הדבר הזה, צריך לתקצב אותה באופן מיידי, בוודאי גם תכניות חומש אחרות, ההמשך של 922, כי הכול קשור בכול, זאת אומרת חייבים לטפל ברווחה ובתעסוקה ובכל הדברים האחרים ולא רק בנושא של הבריאות ולכן חשוב מאוד להמשיך ולתקצב תוכניות ממשלתיות.

חייבים לחזק את הרשויות המקומיות הערביות, להקים פונקציות בתוך הרשויות של מקדמי בריאות למשל. אין לנו את הפונקציה הזאת. כמו שיש לך מחלקת חינוך ורווחה ברשויות המקומיות צריך להקים גם פונקציה של קידום בריאות בתוך הרשויות המקומיות ובוודאי לחזק את הנושא של החמ"ל וניהול המשבר ברמה המקומית.

לחזק את מנגנוני האכיפה העירוניים. הרשויות המקומיות, אני חושב שהן צריכות להקים מנגנון אכיפה עירוני. זאת ההזדמנות להקים את זה עכשיו יחד עם משרד הפנים, יחד עם משטרת ישראל, לחשוב על איזה שהוא מודל של איך מקימים ומחזקים את הנושא של האכיפה העירונית. בוודאי הנושא של ההסברה מאוד מאוד קריטי, לעשות הסברה מותאמת.

לחזק את בתי החולים בפריפריה, הם שיחקו כאן תפקיד מאוד מאוד משמעותי בהקשר הזה. אני חושב שגם קופות החולים, שעשו באמת עבודה טובה במשבר הזה, לחזק אותן, לפנות אליהן, להרחיב את הפעילות שלהן גם בחברה הערבית. כמובן גם הנושא של החינוך הוא מאוד מאוד קריטי. להכניס את הפונקציה הזאת של בריאות ומודעות לנושא של הבריאות לתוך הנושאים האלה. עד כאן ותודה רבה.

כל הכבוד, איימן, יישר כוח, עשית עבודה טובה. אנחנו עקבנו אחרי הפעילות שלך ושל כל הקבוצה שעבדה איתך. אני חושב שבסך הכול החברה הערבית התמודדה בצורה סבירה ואחראית עם מגפת הקורונה, אפשר לראות את זה בנתונים השונים. אני זוכר שבתחילת הדרך כולם היו מופתעים שבגל הראשון החברה הערבית הייתה מופתית, רק אחרי הרמדאן נכנסנו - - -

בגל השני.

כן, החתונות, אז השתוללנו קצת, אבל אין ספק שאנחנו צריכים להיערך, לא רק לקראת מה שיבוא, אלא ברגע שמשקיעים בחברה הערבית ומקדמים אותה במספר רב של נושאים, שהם באמת תשתית להתמודדות עם כל מיני משברים ומגפות, גם בריאותיות וגם חברתיות, אנחנו סובלים גם מבעיית הפשיעה והאלימות חמורה וכמובן ההשלכות הכלכליות ברורות בחברה הערבית, למרות שאנחנו היום אומרים שמנוף הצמיחה למדינה, לחברה כולה, זה החברה הערבית. כל פעם שמשקיעים בחברה הערבית התוצאות הן מדהימות.

אני רוצה לעבור למשרד לבטחון הפנים ולמשטרה, שאין ספק שהיה להם חלק נכבד בניהול האירוע. כמובן אפשר לציין את תפקידם לטובה במגוון רחב של נושאים, אבל אנחנו נשארים עם תחושה לא קלה בנושא של אכיפה ודוחות. אני לא רוצה לדבר על אכיפת יתר, אבל ההבדל הזה באכיפה בין יישוב ליישוב מצריך הסבר ואנחנו נשמע. מי נמצא איתנו, מוריס?

כן. חבר הכנסת המכובד, מכובדיי כולם. שמי מוריס חן, אני סגן ראש אגף המבצעים והשיטור. הייתי רוצה דווקא לפתוח, ברשותך, שלשום. יצא לי לשוחח עם למעלה מ-150 מש"קים במשטרה, אותם אנשים שאמונים על הקשר מול הקהילה. זה כנס שהיה במחוז תל אביב שדן אך ורק במש"קים במגזר הערבי. יש לנו 257 כאלה ב-130 יישובים ושכונות כאשר מהסך הכול זה קרוב ל-40% מסך הכול המש"קים שלנו. המסר שאני יוצא מהמפגש איתם זה ביחד, בהידברות, בשיתוף פעולה. אלה דברים שחוזרים על עצמם, אבל מקבלים משנה תוקף אחרי השנה הזאת עם כל האירועים שחווינו בחודש האחרון.

ברשותך, תקופת הקורונה, אותה אני ליוויתי מראשיתה, גם כאחד המסבירים במשטרה, נדרש לחלק אותה במגזר ביחס ישר לסגרים. כאשר בסגר הראשון אנחנו ראינו פער בהיענות של החברה הערבית. אם אתם זוכרים את החתונות ואת חג הרמדאן, עם המנהג בערב לאכול ביחד, שהוא בא לידי ביטוי במספרי האכיפה, אבל הנתון הזה, אפשר לראות את זה, הוא ירד עם הסגרים למעשה עד ינואר-פברואר, הוא ירד די משמעותית.

יש לזה כמה סיבות. סיבה אחת זה גם ראשי הרשויות נרתמו אחרי הגל הראשון עם המספרים של החולים והנפטרים, גם הסברה. אני מסכים שהיא אף פעם לא מספיקה, גם מנהלת האכיפה בראשותו של איימן שעשתה עבודה נפלאה, וזו גם הזדמנות פה להגיד לו תודה.

לא אכיפה, אני לא מנהלת אכיפה.

מנהלת הקורונה, סליחה, במשרד הבריאות, כאשר בהקשר הזה יש פה גם את מירב ממנהלת האכיפה שלנו שהייתה צמודה אליו ונשאה ונתנה על כל הסוגיות שהוצפו וגם ליוותה בכל ביקור ברשות הערבית כאשר היא הייתה, אבל לא רק. ראינו גם נוכחות יותר ויותר, גם עם הכניסה של פיקוד העורף לאותן ערים שלמעשה הוגדרו כערים שחייבות מענה אל מול האתגר של הקורונה, פער מתמשך בהסברה. זאת אומרת אם אני צריך היום למקד את הדברים אלה למעשה ארבעת הדברים המרכזיים.

סוגיה בולטת, ברשותך, חבר הכנסת, שהיא משקפת את הנתונים, זה היעדר פקחים ברשויות הערביות. יש לנו רק בתשע מתוך 85 רשויות פקחים וזה במספרים קטנים. מספרים קטנים מאוד. אגב, אני מזכיר, לפקחים יש סמכויות אכיפה שהכנסת נתנה. ונכון, כשאין פקחים אז יש משטרה וכשיש משטרה אז יש גם נתונים.

ברשותך, ועם זה אני מסכם, אני אשמח לענות על שאלות נוספות, כמה דברים. כאחד שליווה את האכיפה באופן צמוד אני אומר לך באחריות מלאה, יש לנו גם הרבה מה לשפר, אני לא אומר שלא, אבל בכל מה שקשור לאכיפה אנחנו אוכפים לא על פי מגזר כזה או אחר, כלומר מבחינתנו דין יפו כדין רעננה כדין מודיעין עילית כדין אום אל פחם, כאשר כל זאת היה ממוקד אל מול הנתונים שאיימן שם על השולחן אל מול מוקדי התחלואה ושם אנחנו היינו. מה לעשות שבאותם כפרים שהיה נדרש יותר אכיפה כדי לשמור על שלום הציבור ובטחון הציבור, זה מה שמצפים מאיתנו ושם אנחנו היינו. כך שלא הייתה, לפחות מבחינתנו, אכיפה בררנית. אגב, עברתי שוב על הנתונים - - -

אבל הנתונים מצביעים על - - -

כבוד חבר הכנסת, אנחנו ראינו את זה בגל הראשון ואני אכן מסכים, אבל אני גם נימקתי מדוע אנחנו רואים את זה בגל הראשון. זה דבר אחד. דבר שני, צריך לזכור שהקורונה עוד כאן, היא לא נעלמה ואני מבקש דרכך לעזור לכולנו, האכיפה פה היא אכיפה משולבת, היא לא רק משטרה, אנחנו אוכפים סדר גודל של קרוב ל-7,000 אנשים ביממה מתוך קרוב ל-13,000 כאשר המיקוד שלנו זה אותם אנשים שהם חבי בידוד שהם חוזרים מחו"ל, וזה לא מספיק. נכון שזה יום כן יום לא, אבל זה עדיין לא מספיק בחמש דקות להגיע לאותו בן אדם ולוודא היכן שהוא נמצא, אם זה באכיפה פיזית או אם זה באכיפה טלפונית, ופה אנחנו צריכים את ההסברה. אנחנו צריכים את ראשי הרשויות, אנחנו צריכים פה את מובילי הדעה במגזר כדי שלא נגיע לאותם אירועים לא עלינו של סגרים.

היעדר הפקחים ברשויות המקומיות, ברוב המוחלט, בנתונים שאני מניתי, זה פער, זה פער של מכפילי כוח באכיפה. חבר הכנסת, אם היה לנו את הדבר הזה היו רואים פחות שוטרים. ואני חושב שזה גם נכון, שוטרים לא צריכים להיות בכל מקום. אני חושב שאם זה לעשות איזה שהוא משהו היום או לעתיד בהקשר של המסר של המש"קים בכנס, שפתחתי, עם יותר הידברות, יותר שיתוף פעולה, שם אנחנו צריכים להיות, עם אותם פקחים אזרחיים שייצרו את שיתוף הפעולה ויגרמו לצייתנות של התושבים לחוק.

אוקיי. כן, בבקשה, תציג את עצמך.

אני עידו בן יצחק מהייעוץ המשפטי של הוועדה. אתה אומר שרק בתשע רשויות מקומיות יש פקחים, זה מה שאמרת?

סליחה רגע, אני מתקן. יש בתשע רשויות שיטור עירוני וב-17 רשויות פקחים.

אוקיי, קודם כל יש 12 רשויות שאמור להיות בהן שיטור עירוני, לפי החוק.

יש לי את הנתונים פה אחד לאחד.

ערים שנכללו במהלך השיטור העירוני לפי חוק ניהול אכיפה ופיקוח הן הרשויות המקומיות בחברה הערבית אום אל פחם, באקה אל גרבייה, דלית אל כרמל, טייבה, טמרה, טירה, נצרת, עראבה, קלנסואה, רהט, שפרעם ותל שבע. מדובר ב-12 רשויות מקומיות שנכללו במהלך העשור האחרון בהדרגה במערך השיטור העירוני. אם יש רק תשע זה לא כל כך מסתדר.

אנחנו נבדוק את זה.

זה גם מה שהמשרד מסר, אנחנו פשוט עוסקים בזה עכשיו, כי השיטור העירוני, הוראת השעה מסתיימת בשבוע הבא אז יש לנו גם עבודה על זה וזה מה שהמשרד מסר. אבל לי יש שאלה, זה אומר שבעצם ברוב הרשויות שאין בהן שיטור עירוני אין פקחים של העירייה בכלל?

אין פקחים. כמו שציינתי, יש בסך הכול ב-17 רשויות מתוך ה-85 פקחים. זה מעט מאוד.

כמובן מבחינת הדוחות אנחנו לא ממיינים דוחות לפי דוחות של משטרה או דוחות של – זה אותו סוג של דוחות, נכון?

אלה הנתונים של המרכז לגביית קנסות, זה המשטרה, זה רק משטרה.

זה של דוחות משטרה?

כן. יש הפרדה - - -

אז יכול להיות שבחברה היהודית, בוא נקרא, יש דוחות של הפקחים העירוניים ואז הנתונים מתהפכים?

נכון. התשובה היא כן.

מה, עליתי על משהו? כן? או שהדוח הוא מוגדר כדוח של קורונה או דוח של – ?

הנתונים שהמרכז לגביית קנסות העלה לאתר של רשות האכיפה והגבייה מתייחסים לדוחות שחולקו על ידי משטרת ישראל. אין לי נתונים לגבי הדוחות של פיקוח עירוני.

אבל השאלה כאן אם הפערים האלה שדיברת עליהם, אם חלק מההסבר שלהם זה שאתה לא כולל בתוכם את הדוחות של הפיקוח העירוני.

להבנתי זה ההסבר שנציג המשטרה נתן, לי אין נתונים נוספים.

אנחנו מדווחים לכנסת את ההפרדות האלה שבין הדוחות שמתבצעים.

אחת לחודש אנחנו מחויבים להעביר לכנסת דיווח על החלוקה בין דוחות של משטרה לדוחות אכיפה שמתבצעת על ידי פקחים.

יש לנו כלי לבדוק את התמונה על ידי פקחים למשל? באותם יישובים ערביים שיש בהם פקחים יש נתונים?

אנחנו יכולים להסתכל בדוחות שמועברים לכנסת ולראות מה יש שם. כאמור, אני לא מכיר את הנתונים אז אני כרגע לא יכול להתייחס.

כבוד חבר הכנסת, קודם כל אני לא זוכר את המספרים בעל פה, אני כבר אומר לך שהמספרים הם נמוכים ונמוכים מאוד, זה נובע ממדיניות של ראשי הרשויות הערביות לא לבצע אכיפה של קנסות באותם 17 יישובים. זה מוכר לנו לא רק בתחומים האלה.

יש לי שאלה. בוקר טוב קודם כל, סליחה על האיחור. כשאנחנו מדברות על הרשויות שיש בהן שיטור עירוני, אולי דיברתם על זה קודם והייתה תשובה, אם הייתה תשובה אז אל תענו לי, איזה סוג של אכיפה בעצם, כשיש שיטור עירוני בעירייה או ברשות מקומית, איך המרקם, איך החיים מתנהלים כשאיימן סיף דיבר על אמון ועל שיתוף פעולה בין הקהילה לבין הרשויות?

אני אתן למירב להתייחס ואני אשלים.

אני אתייחס לפן של הסמכויות.

וכמה נשים יש בשיטות קהילתי? אני מאוד אשמח לדעת.

לא, שיטור קהילתי זה לא - - -

אני אשמח לדעת.

מירב, תוכלי להשיב ואז אורלי, אם יש נתונים.

אני צריכה למצוא אותם. לא תכננתי.

אני רק רוצה להשיב בנושא הסמכויות. בהחלט תיאר מוריס שהקורונה, הרצון היה לבצע הפעלת כוחות, כמה שיותר לשאוב כוחות כדי שכמה שיותר אנשים, ובטח אנשים שלא היו במעגל העבודה, יוכלו בעצם להיכנס ולסייע באכיפה, ולכן איפה שיכולנו לרתום, כמו מפקחים, ופה צריך לעשות את ההפרדה בין מפקחים של רשויות ממשלתיות, למשל רשות ההגירה והאוכלוסין ש - - - ובין פקחים של הרשות העירונית.

כאן צריך לזכור שגם אנחנו מוגבלים בסמכויות ולכן לפקחים של הרשות העירונית הסמכות הייתה על עטיית מסכה, זאת אומרת פקח לא יכול היה להגיע להתקהלות ולבצע פיזור, מה שלמשל ראינו הרבה בחברה הערבית. ראינו שרוב העבירות הן נגיד התקהלויות אסורות, כמו שציין מוריס, החתונות, כמו שציין איימן, חודש הרמדאן. לכן רוב הפעילות הזאת הייתה לייצר איזה שהיא נוכחות ובולטות, יותר הידברות עם האוכלוסייה כי יש היכרות בין לכאורה פקח לאוכלוסייה, כי הוא גר שם ומכיר את המקום. זאת הייתה המטרה. אז רוב האכיפה שלהם הייתה אכיפת מסכות וחבי בידוד הם ביצעו ביחד עם השוטרים. נתונים, כאמור, בהמשך.

אבתיסאם תנהל את הישיבה עד שאני חוזר.


(היו"ר אבתיסאם מראענה)

בבקשה, אני איתך.

שאלת לגבי הנשים מבין הפקחים?

כן, אחוז הנשים.

אנחנו כותבים עכשיו מסמך על השיטור העירוני אז מה שאני יודע להגיד לך זה לגבי הכוחות של השיטור העירוני, לא לגבי כלל הפקחים שיש. הנתונים שהמשרד לבטחון פנים העביר לגבי 2021 שבפקחים המסייעים יש 650 גברים ו-165 נשים ובכוחות המשטרה שנמצאים בתוך השיטור העירוני, זה יחידות שעובדות ביחד, יש 690 גברים ו-208 נשים.

אנחנו מדברות על השיטור העירוני?

רק על השיטור העירוני, שזה כוחות משולבים של משטרה ושל פקחים מסייעים. זה בכל הארץ, זה לא רק ברשויות הערביות.

תודה. שאלות עד כאן? משהו לא ברור? יופי. אנחנו נעבור למשרד החינוך. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מוהנא פארס, אני אחראי על החינוך הטכנולוגי והתקשוב במשרד החינוך, איתי גם ד"ר חוסאם דיאב מהחינוך הערבי.

שנת הקורונה בעצם הייתה שנה מאוד מאתגרת לכל תלמידי ישראל, במיוחד בחברה הערבית ולתלמידים שנמצאים בפריפריה ולכן אנחנו נקטנו בצעדים מאוד מאוד קיצוניים לטובת צמצום הפערים במיוחד בנושאים הטכנולוגיים. אני חייב להזכיר שתוכנית התקשוב התחילה לפני עשר שנים, בית ספר מתוקשב זה בית ספר שיש לו מעטפת של שירותים כמו ציוד, שזה מחשבים, מכשירים ניידים, טאבלטים, ברקואים ועוד רכז תקשוב שהוא אדם שהוא טכנו פדגוג, בנוסף הדרכה בית ספרית להדרכה היישובית ובית ספרית.

בתקופת הקורונה אנחנו הוצאנו תקציבים מאוד גדולים כך שמתוך 920 בתי ספר בחברה הערבית 890 בתי ספר כבר מתוקשבים. בית ספר מתוקשב זה בית ספר שיש לו את כל הכלים ללמד טכנולוגיה, ללמד טכנו פדגוגיה - - -

רגע, שנייה, מתוך ה-920 יש כמה?

890 בתי ספר שזה מעל 95%. אם אני משווה את זה לחברה היהודית, רק 74% בחברה היהודית בתי ספר מתוקשבים. הפן השני הוא פן של אמצעי קצה. המשרד חילק כ-137,000 מחשבים ניידים לתלמידים שכוללים גם סטיק של אינטרנט ומתוך ה-137,000 מחשבים, כמו שהוזכר בדוח של הממ"מ, חולקו בעצם כ-60,000, כ-45%, לתלמידים בחברה הערבית.

הנדבך הבא הוא נדבך פדגוגי, מה שנקרא סביבות ענן, אלה סביבות שיש פלטפורמה שיש לימודים סינכרוניים וא-סינכרוניים, התלמיד יכול להיכנס ללמוד, המורה יכול ללמד, בקבוצות קטנות וגדולות ושם כמעט לרוב בתי הספר יש אופציה ללמד בסביבות ענן.

הדבר הבא שעשינו, בעצם פיתחנו קורסים ללמידה מרחוק. אלה קורסים במקצועות הליבה, במיוחד בחט"ב ותיכון, במתמטיקה 5 יחידות, 3 יחידות ו-4 יחידות, כימיה, ביולוגיה ומדעי המחשב שעדיין בפיתוח, אבל הייתה החלטה מאוד מאוד אמיצה, לדעתי, יוצאים לדרך רק עם שתי שפות. זאת אומרת לא לצאת בשפה העברית ואחר כך בערבית, יצאנו בשתי שפות, הן עלו לאוויר באותו יום. כל הכלים האלה הם כלים לצמצום פערים שקרו בכלל במדינה, אבל במיוחד בחברה הערבית.

מדהים. שאלה, מה הם בתי הספר שנשארו מאחור שלא מתוקשבים? מה עשיתם איתם, איך התמודדתם?

אנחנו תמיד בשיח איתם, אני חייב להגיד שעד דצמבר היו יותר בתי ספר, היו בערך 100 בתי ספר, יצאנו בקול קורא חדש, סבב ב', סגרנו עוד פערים, ואנחנו נמשיך לסגור פערים. לדעתי, 95% זו מהפכה שלא קרתה מעולם בבתי הספר המתוקשבים. אנחנו ממשיכים לעקוב, אנחנו נפלח אותם, איזה בתי ספר, יכול להיות שאלה בתי ספר קטנים, יכול להיות שיש איזה בעיות טכניות, אבל אנחנו בודקים אותם.

איזה קריטריונים? אתה יכול להגיד לי לפי מה אתם הולכים? הקריטריון של הקולות הקוראים.

אני חייב להגיד שקולות קוראים במשרד החינוך בזמן האחרון מבוססים על סוציואקונומי.

ומי מגיש אותם, בית הספר עצמו או הרשות?

זה תלוי, למשל בהצטיידות זה הרשות, במכשירים ניידים נניח זה בית הספר ובמחשבים למורים זה בית הספר מבקש. זה תלוי במהות הקול קורא, יש קולות קוראים של שעות, זה בית ספר מגיש, קולות קוראים של הצטיידות זה יותר הרשות המקומית, וכל הקולות הקוראים בעצם מבוססים על סוציואקונומי, ככל שהסוציו הוא נמוך, ככל שהיישוב יותר מאותגר, אני לא אוהב את המילה חלש, החלוקה היא חלוקה דיפרנציאלית. למשל במחשבים ניידים לתלמידים, אם אני זוכר נכון, על כל שישה תלמידים בסוציו 1, שהוא הנמוך ביותר, מקבלים מחשב, בעשירון 10 על כל 50 מקבלים מחשב אחד, כך שהחלוקה הדיפרנציאלית פר סוציואקונומי מיטיבה, אפשר להגיד, גם עם אוכלוסיות מאותגרות, פריפריאליות, במיוחד בחברה הערבית.

מוהנא, אתם יודעים מה הצורך של כל החברה הערבית בציוד קצה, מחשבים ניידים וכו'?

את האמת, הנושא של צורך הוא בעייתי בכלל. אנחנו עכשיו מנסים לבדוק עם המדען הראשי, גם לעשות השוואות עם ה-OECD, כמה מחשבים לתלמידים, כאילו כמה X מחשבים ל-Y תלמידים צריך. אין לנו נתון הארד להגיד כמה צריך, כל הסקרים שבוצעו הם סקרים, הם פחות מהימנים.

הסקר של ה-140,000 נגיד מחסור שדובר עליו בחברה הערבית זה משהו שאתם יזמתם?

לא, לא אנחנו יזמנו, זה סקר, אבל במסגרת התקציב הקיימת אנחנו דאגנו לחלק כמה שיותר לחברה הערבית בראייה סוציואקונומית.

ומה עם הכפרים מהפזורה הבדואית שבעצם יש היעדר של תשתיות, אין אפילו כיתות אין חשמל, אין אינטרנט?

טוב, אלה סוגיות שהן לא קשורות ישירות למשרד החינוך. אנחנו יכולים נניח בבית ספר בדואי בנגב לתת בית ספר מתוקשב עם כל הכלים וגם תקציב לאינטרנט, אבל אין כבל אינטרנט לבית הספר אז זה בעייתי מאוד, נכון?

אז מה עושים עם הקהילה הזאת? מה עושים עם החברה הזאת?

עם החברה הזו צריך לדעתי משהו יותר גדול, משהו יותר הוליסטי, שם אחת הבעיות הקשות ביותר במדינת ישראל, אנחנו צריכים שם תוכנית לאומית מיוחדת, אבל זה לא לדיון הזה, זו דעתי האישית, מהיכרות מאוד חזקה עם התלמידים והמורים שם. אבל לענייננו, אנחנו דואגים עם בזק לדאוג לכך שבזק יפרסו את התשתית הפיזית לאותם יישובים, אבל זה כמובן לא בכוחנו ולא בידינו.

שאלה אחרונה, אני אשמח להבין מה הנפש של המורות והמורים בזמן הקורונה? איך התמודדו עם משברים נפשיים של עצמם, לא רק מול התלמידות והתלמידים?

אז אני אתן לד"ר חוסאם דיאב שיענה?

תפאדל.

אני אתייחס בכלל למה שהוצג על ידי אנשי הממ"מ של הכנסת ותוך כדי כך אני אתייחס גם לסוגיה של המורים.

והמורות.

מורים ומורות, בטח. אני מאמין שכדי שלמידה מרחוק תתקיים דרושים מספר תנאים, התנאי המרכזי שדיבר עליו מר מוהנא פארס זה התשתיות הדיגיטליות, קרי אמצעי הקצה והחיבור לאינטרנט, האוריינות הדיגיטלית של מורים ושל תלמידים ושל הורים ותוכן דיגיטלי רלוונטי.

דיברתי על המורים ועל ההורים, אני צריך להתייחס בהתחלה להורים ברשותך כי המחקר שפורסם על ידי ה-OECD בעניין ה-PIAAC זה כאילו הכשירות של מבוגרים בגילאי 16 עד 65 בענייני כשירות בתחום המחשבים, השפה והמתמטיקה.

השליטה, אתה מתכוון?

השליטה שלהם, competencies, בתחום המחשבים, השפה והמתמטיקה. המחקר הראה שרק 11% מההורים של תלמידים שבמערכת החינוך שולטים בתחום התקשוב לעומת 70% מהחברה היהודית, לכן יש פער מאוד משמעותי. כשמדברים על למידה מרחוק ויש מקום מרכזי לאוריינות הדיגיטלית של ההורים, אז לגבינו יצוין שרק 65% מהתלמידים למדו מרחוק ושליש לא למדו. לזה גם יש תרומה, בסוגריים, של ההורים, כי ההורים לא היו מסוגלים, בעיקר לגיל הצעיר, לתרום לילדים שלהם כי אין להם את הכלי הזה. אנחנו בהקשר הזה, כאגף הערבי, מודעים לסוגיה הזאת ואנחנו בנינו תוכנית אסטרטגית לטיפול בסוגיה הזאת.

מה אתה עושה? מה הפתרונות כשהורים מתחת לקו העוני, אין להם שליטה?

לכן אני אומר, דרך האגף שלנו אנחנו יצרנו קשר עם ישראל דיגיטלית בכדי להנגיש קורסים להורים ביישובים הערביים השונים כדי להעשיר את האוריינות הדיגיטלית שלהם ושיהיו פתוחים לעזור לתלמידים שלהם. דיברנו על הקורונה והקורונה חזרה, חשבנו שהיא מאחורינו, ולכן אנחנו גם חושבים קדימה. אחת מהתובנות זה שצריך לחזק את האוריינות הדיגיטלית בקרב ההורים.

הנפש.

מבחינת המורים ומורות, כמו שאמר מר מוהנא פארס, כל בתי הספר של החברה הערבית תוקשבו כבר לפני עשר שנים והתנאי של התקשוב והמחשוב היה שכל המורים משתלמים במיומנויות התקשוב והשימוש בתוכניות של מחשבים. המשמעות, שכל המורים בצפון, כי זה התחיל בצפון ובדרום, כולם עברו השתלמות. היה גם תנאי שיהיה רכז תקשוב שתמך במורים ומורות בבתי הספר.

מבחינה זאת, כשנכנסנו לגל הראשון, אמנם היה פחד ואי ודאות גם בקרב המורים והמורות, כי אנחנו נכנסנו לעולם שאף אחד לא ידע איך להתנהל, היה פחד, אי ודאות, כולל אוכלוסיית המורים, אבל ברגע שעברנו את הגל הראשון המורים תפסו ביטחון עצמי. למרות שהיו להם השתלמויות וכלים, אבל הלכה למעשה הם לא עברו את התהליך, הם השתמשו בכלים דיגיטליים בתוך הכיתות, אבל לא לימדו מרחוק כי לא נדרשו לאור המציאות. אני מאמין שמורה ואדם שלא עבר את התהליך בעצמו, קשה לו להעביר את זה לאחרים. אז בגל הראשון המורים לא עברו, אולי השתמשו בסימולציות, באינטרנט בתוך הכיתות, אבל לא לימדו הלכה למעשה מהבתים. בעקבות הגל הראשון הם עברו לאט לאט, תוך כדי תנועה, את החוויה הזאת ולכן בגל השני, בתחילת ספטמבר, המורים היו יותר מוכנים. יחד עם זאת אנחנו גם הוספנו אינסוף השתלמויות, כל מורה שרצה להשתלם, ואני יכול להעיד על 12,000 מורים מתוך כ-40,000 מורים בחברה הערבית, שהשתלמו בתקופת הקיץ של תש"פ סביב הלמידה מרחוק. לכן המורים שלנו הם יותר בקיאים היום מאשר בעבר.

בנוסף לכך אחת מהתובנות שלקחנו אותה בחשבון, שאנחנו צריכים, בסוגריים אנחנו מדברים שכשיש לנו תאונת דרכים השאיפה שלנו לעשות שיקום ולהחזיר את הבן אדם למצב טרום תאונת הדרכים, במקרה שלנו, של משרד החינוך, השאיפה שלנו לא להחזיר את המערכת לתקופת טרום הקורונה, צריך לשמר את הדברים החיוביים של הקורונה וזה כל הטכנולוגיה והשילוב של הטכנו פדגוגיה. לכן בתוכנית של משרד החינוך שנקראת גפ"ן, נתנו גמישות פדגוגית וניהולית למנהלים כדי שייבנו תוכנית לימודית לבית הספר והגמישות הזאת לקחה בחשבון שלפחות בחטיבות הביניים ובעל יסודי 20% מהשעות יילמדו מחוץ לבית הספר, כולל למידה מרחוק, וביסודיים 10%. אנחנו ערוכים לעתיד והמורים יותר מנוסים ואנחנו גם נשמר את מה שקיבלנו בעקבות הקורונה כדי שהמורים לא ישכחו את זה וזה יהיה חלק אינטגרלי מהעשייה שלהם.

הנקודה האחרונה זה לגבי התוכן הדיגיטלי. אמנם, כמו שאמר מר מוהנא פארס, יש לנו בגרויות בביולוגיה, בכימיה, בפיזיקה, הכול מתוקשב, לכן אנחנו לא התחלנו מאפס, היו לנו תכנים דיגיטלית בתקופת הטרום קורונה, זה לא כיסה את כלל המקצועות, אבל עם פרוץ הגל הראשון המשרד, כולל החברה הערבית, אנחנו נכנסנו למהלך מאוד רציני של הקלטת שיעורים ומערכת שיעורים ארצית לאומית ששידרה שיעורים בכלל המקצועות. אני אישית ניהלתי את המערך הזה בחברה הערבית ודאגתי שבכלל מקצועות הליבה, בעדיפות הראשונה, שכל תוכניות הלימודים יוקלטו וישודרו לבתי הספר ועכשיו יש לנו מאגר שלם של שיעורים מוקלטים שנוכל להשתמש בהם גם בשגרה וגם במקרה של חירום.


(היו"ר מנסור עבאס)

אני מתעקשת על השאלה של כן אני רוצה להבין איזה משברים נפשיים החברה הערבית, תלמידות ותלמידים, מורות ומורים, התמודדו איתם בתקופת הקורונה בחברה הערבית. בחברה היהודית הישראלית מדברים הרבה על העניין הנפשי, האתגרים שהיו, על חוויות קשות שחוו התלמידים והתלמידות ואני רוצה לדעת איך אנחנו בחברה הערבית נותנים מקום לנפש.

אני אתייחס. סך הכול התלמידים היו תקופה ארוכה, כולל המורים, בבידוד ביתי, רק עם בני המשפחה ולכן המשרד מודע לסוגיה הזאת ואנחנו מטפלים בנוסף במה שנקרא SEL, Social Emotional Learning, אנחנו גם מטפלים בפן החברתי הרגשי, דרך היועצות שלנו. הפיקוח על הייעוץ החינוכי לקח אחריות לתת כלים ליועצות החינוכיות במוסדות החינוך שהן יטפלו פרטנית בכל תלמיד ותלמיד. בנוסף לכך באפריל-מרץ, לפני מספר חודשים, חודשיים מהיום, נעשה מיפוי לכלל התלמידים מבחינה לימודית, רגשית וחברתית ויש לנו תמונת מצב לגבי כל תלמיד בכל בית ספר לבחינת נקודות החולשה והצרכים שלו והמחוזות קיבלו הוראה מהמטה שייתנו עדיפות במשאבים, הדרכה, תוספת של שעות ייעוץ בבתי הספר שיש להם מסה של ילדים שסובלים.

איזה סוג של סבל? את זה אני חייבת להבין, עדיין לא קיבלתי תשובה. מה האבחונים שלכם, מה ראיתם במשרד החינוך לגבי כל העניין, לאיזה משברים נקלעו בחברה הערבית, תלמידות ותלמידים, מורות ומורים? חרדות, דיכאון, סימפטום של התאבדויות? מה היה שם?

קודם כל אין לי תמונה כזאת בגלל שאנחנו לא מהתחום, אבל אגף שפ"י במשרד הוסיף 100 תקנים של יועצות ויועצים בבתי הספר. התפקיד הקלאסי של יועצת היה התלמיד, היום זה משהו אחר, התפקיד החדש הוא גם תלמיד וגם מורה, גם המורה הוא חלק מהחוויה שהייתה בזמן הקורונה. אפשר להביא נתונים, אין לי נתונים, אולי דרך אגף שפ"י. אנחנו פתחנו הרבה מוקדים טלפוניים והרבה ערוצים של תקשורת במועצות מחוזיות, יישוביות, למורים ומורות, אבל לגבי הנתון, איך אפשר לאפיין את החרדות לחברה הערבית אין לי, אבל אפשר לספק.

אבל לא היו מקרים של התאבדויות בחברה הערבית כתוצאה מהקורונה. מקרים של בדידות, של חרדות, בטוח שיש, אבל התאבדויות לא.

אוקיי. חברת הכנסת אבתיסאם שאלה על הממד הנפשי, בקשר לאירועי האלימות, יש למשרד החינוך נתונים מיוחדים על התלמידים שלו בתקופה הזאת? ממקורות אחרים אנחנו למדנו שיש עלייה ברמת האלימות בתוך המשפחה עצמה, תלמידים שיושבים בבית, השאלה איך התמודד עם זה משרד החינוך והאם יש לכם נתונים ישירים כמשרד חינוך?

יכול להיות שיש נתונים, אני לא בתחום הזה של שפ"י, אבל אפשר לספק אותם. אני מוכן לבדוק ולהעביר לוועדה.

בסדר היום שקיבלנו לא היה התייחסות לאלימות, אבל אנחנו נשמח ל - - -

כן, אנחנו בודקים את ההיבטים השונים וההשלכות של גל הקורונה ואיך משרד החינוך, שהיה במוקד, אין ספק שמשרד החינוך, המשרד לבטחון פנים, משרד הבריאות, היו במוקד עצמו, אז חשוב לנו לדעת איך התמודד המשרד עם תופעות שונות ותופעות לוואי שונות למגפה ואיך הוא כמובן משתדרג לעתיד, זה חשוב מבחינתנו.

אבתיסאם, ברשותך, נושא המודעות, אם לא היה לוקה בחסר בחברה הערבית בזמן הקורונה, במיוחד בחודשים הראשונים, אם לא הרגשתם שהנושא היה לוקה בחסר? לזה אם אפשר באמת להרחיב, נושא המודעות, התקשורת, זאת אומרת אנחנו הרגשנו שלפעמים אנחנו לא יודעים כלום כמעט. כשאמרתי לוקה בחסר, האם משרד החינוך ויתר המשרדים היו מודעים שלתלמידים שלנו, להורים, לחלק גדול אין את המחשבים, טאבלטים, כל הדברים האלה? איך המשרד התמודד עם מה שהיה לקוי בחסר בחברה הערבית?

קודם כל טרום קורונה הדבר המרכזי מבחינת החינוך זה בית ספר מתוקשב. המשרד חילק ציוד ל-2,000 בתי ספר לפני הקורונה, החלוקה הייתה במחוז צפון ובמחוז דרום בהנחה שרוב בתי הספר הם בחברה הערבית. לבתי הספר האחרים במחוזות שונים לא היה, אבל אותם בתי ספר שהיו בתוכנית הקודמת קיבלו ולמדנו מהר, ממש מהר, באוגוסט יצאנו בקול קורא ואתה ראית, חבר הכנסת גנאים, היום רוב, 95%, של בתי הספר מתוקשבים. בית ספר מתוקשב עם כל הציוד והמעטפת הפדגוגית יכול להתמודד אם אכן יהיה כל משבר אחר שיהיה בעתיד.

אוקיי. אפרת נמצאת בזום? איגוד העובדים הסוציאליים.

כן, שלום לכולם. אני מאוד מאוד שמחה על הדיון הזה ואני רוצה להתחבר לנושא האחרון שמשרד החינוך נשאל עליו ולהתייחס להיבטים של השפעת הקורונה על השירותים החברתיים ושירותי הרווחה בחברה הערבית. אנחנו רואים בכל הארץ, בחברה הערבית ובחברה היהודית, מאז פרוץ הקורונה עלייה גם בפניות, כפי שהממ"מ הציג, גם בפניות לשירותים החברתיים, אבל הרבה יותר מזה, בצרכים שלא מגיעים לכדי פנייה. אנחנו, העובדות והעובדים הסוציאליים בשטח, יודעים לומר שיש גידול בתופעות שונות כמו פגיעות בילדים במהלך הסגרים, אלימות במשפחה, נשירה מלימודים, שימוש באלכוהול ובסמים, תופעות שעד עכשיו לא יכלו להיות מאותרות, לכן הן גם לא בהכרח רשומות בצורה רשמית, אבל הן קיימות ובחודשים הקרובים הן ימשיכו להיות קיימות.

במצגת שהממ"מ הציג מקודם ראינו שיש בחברה הערבית גידול של פי שמונה בפניות לשירותים החברתיים, לפי בדיקה שאנחנו, עשינו כשאנחנו מנטרלים את השאלה של המצב הסוציואקונומי של היישוב, זאת אומרת משווים בין יישובים יהודיים וערביים באותו אשכול סוציואקונומי, גם שם הגידול ביישובים הערביים הוא ב-40% גדול. למרות זאת במהלך הקורונה היה צמצום של השירותים החברתיים בחברה הערבית יותר מאשר בחברה היהודית. ממחקר שאוניברסיטת בן גוריון ערכה 70% מהעובדות הסוציאליות שהשתתפו בו מהחברה הערבית דיווחו שבשירות שהן עובדות בו היה קיצוץ או הגבלה של השירות, לא במהלך הסגרים, אנחנו מדברים בתקופה שלא הייתה שום הגבלה.

אני חושבת שהוועדה צריכה להשתמש בכוח של הוועדה והפורום ולחשוב איך אנחנו ממשיכים להתמודד עם זה כי זה לא ייגמר היום, זה ימשיך בהמשך 21' וזה ימשיך ב-22', הרבה מהתופעות האלה שאנחנו מדברים עליהן הן תופעות שאנחנו יודעים לומר שהם מתגלים בדיליי מסוים. רק אחרי שחוזרים לשגרה התופעות האלה מתגלות ועולות ואם אנחנו לא נדע לטפל בהן הן ימשיכו להיות קיימות והן בסוף באות לידי ביטוי בהרבה מאוד דברים, הן באות לידי ביטוי באלימות, הן באות לידי ביטוי באבטלה, הן באות לידי ביטוי באותם צעירים בין 18 עד 24 חסרי מעש ואנחנו צריכים לתפוס את זה בשלבים הרבה יותר מוקדמים ולראות איך עושים את זה עם תופעת הפוסט קורונה הזו.

כן, תודה לך. אורלי, רצית להגיד משהו?

כן. ציינו קודם שיכול להיות שחלק מהמספר הגבוה או השיעור היותר גבוה של קנסות ביישובים ערביים נבע מהעובדה שביישובים היהודיים ניתנו גם קנסות על ידי פקחים עירוניים, אז הסתכלתי רק כמדגמי אחד באחד הדיווחים לוועדת החוקה, דוח שניתן על התקופה של מסוף דצמבר עד סוף ינואר, שזו תקופה של סגר, אז חלק הארי של הקנסות זה קנסות של המשטרה, יש 90,000 ומשהו קנסות שניתנו על ידי המשטרה והיו כ-3,000 קנסות שניתנו על ידי פקחים ברשויות המקומיות. אז אני לא בטוחה שגם אם מכניסים את הנתון הזה בפנים זה מה שיכול להסביר את רוב הפער שיש בין היישובים הערביים ליהודיים. שוב, זה רק בדיקה מדגמית של חודש אחד.

אוקיי, אנחנו צריכים לבדוק את זה לעומק, לבדוק את המדיניות הזאת, למה קיבלנו את התוצאה הזאת. למרות שאנחנו צריכים גם להבין שבסופו של דבר יש אירוע שאנחנו צריכים לשלוט בו והאכיפה היא אחד הכלים לזה, אבל אין ספק שיש תחושה קשה כאשר יש חשד לאכיפה בררנית.

רק להדגיש שזה לא נאמר אצלנו, עדו הדגיש שאנחנו לא יודעים להגיד האם זה נבע בגלל מדיניות אכיפה אחרת או בגלל יותר עבירות של האוכלוסייה.

נכון, אפשר לשאול את כל השאלות בנושא הזה. אחד הדברים שטענו בתקופה האחרונה, שאם יש כזה דבר של אכיפה בררנית צריך להסתכל על הנושא של דוחות הקורונה. ממילא החברה הערבית סובלת ממצב סוציואקונומי קשה, יש עוני, יש אבטלה, אז שהממשלה תישא באחריות ותעשה הקלות בתחום הדוחות. זה בעצם הטיעון שהעלינו אפילו במשא ומתן הקואליציוני.

ב-17 רשויות בתוך ה-85 ישנם פקחים, יש את הטענה הזאת שאכן הרשויות המקומיות הערביות לא מפעילות את הסמכות הזאת והם מתחשבים בממד החברתי. שיטור עירוני קיים ב-11 רשויות ערביות, בחודש הבא ייפתח עוד בטירה. זו התגובה כמובן של המשטרה.

בג'סר א-זרקא, רק תמקמו אותי יותר נכון, יש שם תחנת משטרה או שיטור קהילתי?

יש שם תחנת משטרה.

איך זה יכול להיות, וזו שאלה שנשאלתי עליה ולא ידעתי לתת עליה תשובה, איך יכול להיות מבחינת המשטרה שבשעות הערב היא אומרת ביי ביי, סוגרים? יש טענה כזאת, אני אשמח שתבדקו. בלילה היא לא נסגרת?

התחנה עובדת 24/7.

אוקיי. ד"ר מרים תחאוכו.

אני יכולה להציג מצגת? מצגת קצרה.

מרים, אם את יכולה לתת את התמונה הכללית ואחר כך תשלחי כמובן את המצגת לוועדה? כי היינו צריכים להכין את זה קודם ואנחנו ממש בלחץ של זמן, חייבים לסיים ולעלות למליאה.

אוקיי, אז אני אקצר. אני רוצה להתייחס לעניין של התעסוקה, הייתה נגיעה בזה גם בהתחלה ממרכז המחקר בכנסת, על הנתונים של האבטלה. חשוב להגיד, יש איזה שהיא תופעה שלא כל מי שיצא מהתעסוקה זכאי לאבטלה בחברה הערבית או מחפש עבודה, לכן אם אנחנו רוצים לראות את התמונה נכון מבחינת התעסוקה, שלפי דעתי אחת ההשלכות הכי משמעותיות של הקורונה על כלל האוכלוסיות זה הנושא של הירידה בתעסוקה והפגיעה בתעסוקה ובהכנסה של המשפחות והתמונה העדכנית מהנתונים שאנחנו בחנו, נתוני תעסוקה של אפריל 21', התמונה הברורה שעולה שם שהירידה הכי גדולה בתעסוקה כשמשווים בין האוכלוסיות השונות, נשים, גברים, ערבים, חרדים ולא חרדים, הקבוצה שנפגעה הכי הרבה זה דווקא הגברים הערבים, יש שם ירידה של 14% בתעסוקה של הגברים הערבים, שזה המספר הכי גדול. זה משהו שצריך לתת לו מענה.

אם עושים פילוח כדי להבין מי הכי נפגע בעצם הגברים הערבים בכל רמות ההשכלה נפגעו כאשר הפגיעה הכי גדולה זה בקרב הלא משכילים. ישנה פגיעה בכל קבוצות הגיל. באוכלוסייה היהודית, למשל, הצעירים ביותר נפגעו פחות כי רובם נמצאים בצבא, בחברה הערבית יש פגיעה מאוד גדולה גם בקרב הצעירים אחרי י"ב. יש לזה השפעות מאוד גדולות, כמו שכולנו יודעים, כמו שכבר דיברנו בעבר, על הנושא של חוסר המעש. אז נושא התעסוקה זה משהו שצריך לתת עליו את הדגש והצורך המיידי להחזיר את הגברים הערבים לתעסוקה.

אני אתן במשפט אחרון את המשמעויות הכלכליות והמספריות ברמה הלאומית של ירידה בתעסוקה של הגברים הערבים. כל נקודת אחוז ירידה בתעסוקה של הגברים הערבים היא שוות ערך למשהו כמו 1.200 מיליארד ברמה של תוצר. זה מחיר מאוד משמעותי ברמה הלאומית, הארצית, וזה משהו שחייבים לתת לו את הדעת.

מרים, כן, זה הטיעון הכי חזק שלנו מול האוצר ואגף התקציבים, שהשקעה בחברה הערבית היא נטו רווח לכולם והכנסות לאוצר המדינה, אבל אנחנו נעקוב אחרי הנתונים שהעלית. תודה לך, ד"ר מרים.

המועצה לשלום הילד, מי נמצא איתנו?

שלום, בוקר טוב, שומעים?

שומעים אותך, תציגי את עצמך.

מעולה, תודה רבה, יושב ראש הוועדה. שמי מיטל בק, אני עורכת דין ועובדת סוציאלית במועצה לשלום הילד. אני שמחה על ההזדמנות לדבר היום, אנחנו הגשנו גם לוועדה נייר עמדה, אנחנו נשמח שכולם יפתחו וגם יראו את הדברים לאחר מכן. אני אציג את הדברים בקצרה.

אז הקורונה באופן כללי חשפה והעמיקה את הכשלים, את האתגרים שהיו קיימים לפניה, אנחנו יודעים את זה, נזקי המשבר הם בעצם חמורים יותר בקרב ילדים ונוער, שעמדת הפתיחה שלהם הייתה חלשה יותר בעת הכניסה למשבר, זה נכון לגבי כלל אוכלוסיית הילדים בישראל, ובפרט לגבי אוכלוסיית הילדים בחברה הערבית שבשגרה כבר סובלים ממחסור במשאבים ומענים.

הנתונים בנייר שהגשנו מדברים על תקופה מסוימת, על תקופת המשבר, על הסגרים, אבל אנחנו יודעים שמבחינה אפידמיולוגית, גם אם אנחנו עכשיו בתקופה טובה יותר, אנחנו כמובן לא יודעים מה יקרה קדימה, אבל ההשלכות על הילדים והנוער ממשיכות להדהד בעוצמה רבה, גם בחודשים הקרובים, אולי גם בשנים הבאות. אני רוצה להציג בקצרה את הנתונים שלנו וגם לדבר על כמה המלצות. הנתונים מוצגים בשנתון סטטיסטי שאנחנו מגישים מדי שנה לנשיא המדינה. השנה הגשנו פרק מיוחד על משבר הקורונה וההשלכות שלו בקרב ילדים ובני נוער. בנוסף אנחנו שומעים מבני נוער באופן ישיר, רק לפני כמה ימים קיימנו מפגש היוועצות עם בני נוער, עם מועצת התלמידים ומפרלמנט הנוער של המועצה שמורכב מנוער גם מרהט, אז אנחנו ככה שומעים באופן ישיר תלמידים מהחברה הערבית והנתונים מבוססים גם על נתונים סטטיסטיים וגם על דברים שאנחנו שומעים מהם.

אז דובר כאן קודם על למידה מרחוק, 41% מההורים לתלמידים ערבים דיווחו שילדיהם לא השתתפו בלמידה סדירה מרחוק, האחוז הוא מפתיע לעומת האחוז בחברה היהודית ששם זה עומד על 22%. מחצית מההורים הערבים דיווחו שלילדיהם אין מחשב מתאים ללמידה מרחוק, בעצם לרבע מהתלמידים בחברה הערבית לא היה מחשב, יותר מרבע, כמעט חצי, אין להם חיבור לאינטרנט. זה נתונים שהוצגו כאן היום.

אני רוצה לדבר גם על הנשירה. מחקר שביצע בנק ישראל לנשירת תלמידים אחרי תקופה של שיבוש בשגרת לימודים הראה שהעלייה החדה מתרחשת בכיתה ט', זו הכיתה עם שיעור הנשירה הגבוה ביותר בחברה הערבית. זה נתון מדאיג, המון ילדים מסתובבים בחוץ בגיל ההתבגרות עם כל הסכנות שלו וזה נתון שאנחנו צריכים לשים אליו לב. בנוסף אנחנו יודעים שיש ירידה בנראות של ילדים שלא פגשו עובדי חינוך, לא פגשו רופאים, לא פגשו מטפלים, עובדים סוציאליים, דבר שיאפשר לזהות את המקרים של הפגיעה או את סימני הסיכון למצוקה וזה גם כמובן קיים בחברה הערבית ביתר שאת. בעקבות זה גם יש קושי בחשיפה ודיווח של מקרי פגיעה בקטינים, בפרט בכל מה שקשור לעבירות מין, קושי שקיים עוד לפני הקורונה ובלט גם בתקופה הזאת.

ועוד נתון אחרון, אנחנו גם רואים עלייה חדה בסימפטומים ובסיכונים לאובדנות של ילדים ונוער. על פי סקר הלמ"ס 33% מבני החברה הערבית דיווחו על הרעה במצב הרגשי של ילדיהם. אצל היהודים המספרים כמובן נמוכים יותר, כשאנחנו יודעים שהמענים בבריאות הנפש ממילא לא מספיקים בשגרה, וודאי שהם לא ערוכים לספק מענה בשעת משבר.

אז בעצם ההשלכות לא נעלמו עם תום המגפה, כמו שאמרתי, הן דורשות טיפול מיידי כאן ועכשיו, בנייה של תוכנית מקיפה ומתוקצבת כמו שצריך. הנתונים וההמלצות, בעצם אנחנו הגשנו גם נייר עמדה ומסמכים נוספים שהגשנו לקובעי המדיניות. אני אדגיש את ההמלצות העיקריות שלנו. קודם כל קביעת תוכנית ייעודית בתקצוב מוגבר לילדים ונוער במסגרות החינוך, נדרש פה איזה שהוא תהליך שיקום משמעותי מאוד, אנחנו גם צריכים לחדד את המאמצים בכל מה שקשור לנשירה וצמצום פערים בחינוך וכמובן להשקיע בבריאות הנפש, שזה חלק בלתי נפרד.

אנחנו מאוד מודים לך ולמועצה לשלום הילד, קיבלנו את הדוח ואנחנו נעקוב אחרי ההמלצות שלכם. לצערי, איימן, ראשי הרשויות אצלנו לא משתתפות בעבודת הוועדה, בדיון כזה הם היו צריכים להיות נוכחים, כולם קיבלו הזמנה להשתתף בישיבה הזאת ובישיבות אחרות והם שוב מפספסים את ההזדמנות הזאת להעלות את הדברים מנקודת המבט של הרשויות המקומיות, השלטון המקומי, בחברה הערבית. לצערי זו תופעה קיימת, אנחנו תמיד מדברים בוועדה על הנושא הזה ולהביא אותם.

צריך לחלק להם דוחות, מי שלא בא.

אנחנו עובדים למענם, אנחנו עובדים אצלם.

שיתוף, שיתוף.

חבר הכנסת מאזן גנאים היה יושב ראש של ועד ראשי הרשויות.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להוסיף למה שאמר חבר הכנסת ד"ר מנסור, אם דיברו פה על עוני ואבטלה, אחרי ששמעתי מה שאמרה הנציגה של המועצה לשלום הילד, אני רוצה להזכיר, החברה הערבית היום סובלת מעוני, 53.3% הם מתחת לקו העוני, שני שליש מהם ילדים. אם שני שליש מהם ילדים זה אומר הכול, ד"ר מנסור, שני שליש מילדי החברה הערבית מתחת לקו העוני. כמובן אתם יודעים מה קורה בפזורה בנגב, 35 היישובים הבלתי מוכרים, שאין להם את הצרכים הבסיסיים כמו חינוך ודברים כאלה. גם החינוך המיוחד, ואחינו, חברי ד"ר חוסאם דיאב יכול להעיד וחברנו, אז מצבנו בחברה הערבית מאוד רע ואם לא נטפל בסוגיות האלה מגיל צעיר בסופו של דבר כולנו נשלם את המחיר. כל מה שהיא הזכירה, אז נושא העוני ואיך היינו מטפלים בילדים, נותנים להם את המחיה כמו שבאמת ילד צריך לחיות ולקבל את כל הצרכים שלו והזכויות, אז בסופו של דבר נגיע לתוצאה הזאת, עוני, אלימות, סחר באמל"ח וכל הדברים האלה.

ללא ספק החברה הערבית סובלת יותר מיתר החברה היהודית, אבל צריכים לשים דגש על הילדים שלנו, איך היום באמת נותנים להם לחיות ולדאוג לדברים הבסיסיים ביותר לילד. אם ילד חי בבית שלא יכול לספק לו את הדברים הבסיסיים אז בסופו של דבר כולנו מתארים לעצמנו מה ייצא מאותו ילד.

אני מחזק את הדברים שלך, מר מאזן גנאים, למשל סולם מאסלו מראה שבן אדם לפני שמגיע להערכה עצמית הוא צריך את הדברים הבסיסיים, אוכל, מקום לשינה, ביטחון, לכן אלה דברים בסיסיים. לפני שהוא מגיע לחינוך הוא צריך פרנסה ומקור לתזונה.

אז תתאר לעצמך, שני שליש ילדים מתוך ה-53.3% מתחת לקו העוני, אז זה אומר הכול.

אוקיי. משרד התקשורת נמצא איתנו? מי ממשרד התקשורת? אנחנו עומדים בפתחו של עידן חדש בתחום התקשורת והסיבים האופטיים. שירות התעסוקה?

גם לא.

לפני שאנחנו נסכם, כיבדה אותנו בנוכחותה חברת הכנסת לשעבר ענת מאור, עם קבוצת אורחים, ברוכים הבאים. בבקשה, ענת.

תודה רבה. קודם כל אני מודה על האפשרות לארח אותנו, קבוצת גמלאיות, אבל סטודנטיות, עברנו עכשיו קורס על הכנסת ועל החקיקה בכנסת אז אנחנו שמחים מאוד להיות פה בביקור.

כל הכבוד, מגיע לכן צל"ש.

תודה. אני הייתי חברת כנסת מ-1992, עם הסכם אוסלו, ועד 2003, ממרצ ואני מאוד שמחה. אגב היינו בביקור אצלך, היינו סטודנטים מרופין כשהיית עוד ראש העיר של סכנין.

הכבוד כולנו שלנו.

גם שלי, היה מצוין. אז אני רק רוצה גם להודות ומברוק גדול, א', על עצם הקמת הוועדה מיוחדת לערביי ישראל, כמובן שיתוף הפעולה עם הוועדות החברות ועם החברה כולה מאוד חשוב, על הקואליציה המשותפת ועל ההסכמים הקואליציוניים, פעם ראשונה, זה ממש הגשמת חלום שיש גם מפלגה ערבית ונקווה שגם שתיים תהיינה בהמשך, על העובדה שיש שני שרים, שר ערבי ממפלגתנו, ממרצ, השר עיסאווי, ושר דרוזי, ואני בעיקר רוצה להביע בשמי ובשם כולנו מחויבות מאוד גדולה לשיתוף פעולה הדדי עם מחויבות משני הצדדים. מה שקרה לפני כחודש וחצי זה לא מה שאנחנו מצפים, מחנכים, מתחנכים ורוצים, אז תודה רבה ובאמת הרבה ברכות לח"כים החדשים.

לח"כיות.

ולח"כית כמובן ממפלגת העבודה. תודה רבה.

המוסד לביטוח לאומי. אנחנו ניקח את התייחסותך ואז נסכם את הישיבה. בבקשה.

אין אפשרות להשמיע את הקול של החברה האזרחית בחברה הערבית?

כן, בוודאי, מי נמצא איתנו?

אחמד שייח, אגודת הגליל.

אוקיי, נתחיל עם אחמד שייח.

שלום לכולם, אחמד שייח, מנכ"ל אגודת הגליל והייתי מאוד פעיל בתקופת הקורונה בגל הראשון, הקמנו חדר מצב בחברה הערבית תחת המטרייה של ועד ראשי הרשויות המקומיות. כששאלו ואיימן הציג נתונים מאוד מקיפים על מצבה של החברה הערבית ודיבר גם על ההצלחה בגל הראשון, ופה סוד ההצלחה, שאנחנו בחברה הערבית הקמנו את המערך הזה. תיאוריית השינוי שלנו הייתה שבמידה שהמנהיגות הארצית, המקומית, ארגוני החברה האזרחית והרשויות המקומיות יפעלו במנגנון פעולה משולב רב מגזרי אז החברה הערבית תצליח להתמודד עם משבר הקורונה במקצועיות ומתוך אחריות משותפת. כאן סוד ההצלחה שהיינו בסופו של הגל הראשון רק 6% מכלל המאומתים בחברה הערבית.

לצערי, המנגנון הזה, אנחנו המשכנו לעבוד בחדר המצב בחברה הערבית, המשכנו לתקשר עם הרשויות המקומיות, אבל את הצד השני, את הצד של המדינה, היה פחות מעניין לה להמשיך את שיתוף הפעולה עם החברה האזרחית בחברה הערבית וזה מה שגרם לירידה בתפעול של חדר המצב. רציתי להדגיש את הנקודה הזאת.

בסופו של דבר אנחנו מדברים על 131,000 מאומתים בחברה הערבית, אנחנו מדברים על קרוב ל-17%-16%, אני מדבר על המאומתים בחברה הערבית ללא ערים מעורבות, ללא ירושלים, ללא לוד, רמלה, תל אביב, עכו וחיפה. אם אנחנו מסתכלים על מספר המתים אנחנו מדברים על קרוב ל-1,050 מסך הכול 6,429 או 450.

זה נכון מה שאיימן הציג, 17%, אבל אם אנחנו עושים את התקנון האפידמיולוגי לגיל המחלה הייתה יותר אלימה בחברה הערבית מאשר בחברה היהודית מכיוון שההרכב הדמוגרפי של החברה הערבית שונה, אנחנו חברה צעירה יותר, אנחנו צעירים יותר ואם מחשבים את זה ולוקחים את זה בחשבון אז רואים את האלימות של התחלואה בחברה הערבית למול בחברה היהודית.

אנחנו מדברים גם על מדדי עוני, הוזכר קודם, אני לא אדבר על זה, אבל אני אדבר על ממוצע הגבייה של הרשויות המקומיות הערביות של 700 שקל למשפחה, לעומת 2,000 שקל ברשות מקומית יהודית. אין לנו ארנונה עסקית ואני מזכיר את הנקודות שאנחנו עסקנו בהן בזמן העבודה שלנו, הוצאה תקציבית של רשות ערבית לתושב, הערבי מגיע ל-500 שקל לעומת 1,700 שקל ליהודי.

אוקיי, אחמד, זה נותן תמונה כללית, אנחנו מתייחסים להיבטים שנוגעים לקורונה.

כן, קיוויתי שתיתנו לי יותר זמן כדי להציג את התמונה השלמה בתוך החברה.

בשמחה, אחמד, אנחנו ניקח את זה בהקשר אחר, כרגע אנחנו מצטמצמים בזמן.

אני הולך לאתגרים של החברה הערבית - - -

האם בגדול יש לכם המלצות? אנחנו כמובן נשמח לקבל את זה במסמך כתוב שנוכל להמשיך ולעקוב. אנחנו עומדים בפני תקופה, אני כמובן אתייחס לזה בסיכום, איך אנחנו מתכוונים להתנהל בתקופה הקרובה, אז ברשותך תמצת את הדברים שנוכל להתכנס לסיום הישיבה.

צוותי חירום מקומיים וחמ"ל מקומי. תפקוד נמוך, מה שהיה צריך לשפר את זה. פיקוח ואכיפה, תשתיות ומשאבים, מחסור בכוח אדם.

בעצם הכול.

מערכת החינוך. דיברו על סקרים, אנחנו בחדר המצב עסקנו יום יום עם סקר, הוצאנו סקר מופנה לרשות המקומית ואספנו את הידע. יש לנו המון ידע והמון ניסיון בתוך חדר המצב שאפשר לשתף את זה, אנחנו מנסים לשתף את זה, אבל לא מקבלים את ההזדמנות.

תודה.

אני אסתפק בנקודה הזאת.

כן, אנחנו נשמח לארח אתכם, נהיה בקשר. הוועדה הזאת היא במה, לא רק לחברי הכנסת, אנחנו גם ממעטים לדבר כחברי כנסת פה ונותנים במה גם לחברה האזרחית, גם לראשי הרשויות שלא מנצלים את זה, וכמובן לגורמים אחרים. אנחנו נהיה בקשר ונתאם דברים שתוכלו להשתתף ולהשפיע על הדיון שמתקיים בוועדה ועל התוכניות בהמשך.

אנחנו ניקח עוד שתי התייחסויות קצרות, גב' נתנאלה ברקלי, מנהלת תחום בכירה, מחקרי גמלאות.

כן, בוקר טוב. כמינהל מחקר אנחנו באמת, במיוחד בתקופה של הקורונה, עסקנו רבות בניתוח הנתונים, לרבות נתונים לפי לאום. במרץ הוצאנו דוח תקופתי שהתייחס לתקופת הקורונה וגם נגע בנושא של הלאום, הבדלים בין ערבים ויהודים מבחינת קבלת דמי אבטלה. אפשר לומר שאם אנחנו מסתכלים על שלושת הסגרים שהיו, ניקח את אפריל ואוקטובר 20' וינואר 21', שיעור הגברים היהודים מבין סך מקבלי האבטלה עמד על כ-80% ושיעור הערבים שקיבלו אבטלה עמד על כ-20%.

אנחנו מדברים רק על גברים, לא על נשים?

לא, זה בסך הכול, סך הכול מסך המובטלים, אם אנחנו מסתכלים על שלושת הסגרים האחוזים נשארו די דומים, גם נשים וגם גברים, 80% הם יהודים וכ-20% ערבים. אבל כשבדקנו את החזרה לשוק העבודה בפברואר-מרץ 21' ראינו שמתוך אלה שחזרו לעבודה 87% הם יהודים ורק 13% הם מהמגזר הערבי, מקבלי דמי האבטלה הערבים.

ודבר נוסף שרציתי לומר זה לגבי נשים וגברים, גם בהסתכלות על שלושת הסגרים. מעניין שאחוז הגברים הערבים לעומת הנשים הערביות הוא ממש הפוך למה שקרה בקרב היהודים. שיעור מקבלי האבטלה הערבים הוא 60% לעומת 40% נשים ערביות, ואצל היהודים זה בדיוק הפוך, 60% הם נשים ו-40% הם גברים.

איך היא מסבירה את זה?

תחום העיסוק.

יכול להיות שזה גם קשור לשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, אני יכולה לבדוק את זה.

אוקיי. טל כהן ממשרד התקשורת.

שלום. רק להתייחס בקצרה למתווה הסיבים שאנחנו בשלבי התחלה שלו. בעצם לפי מתווה הסיבים בזק בחרה 80% ממשקי הבית בארץ שבהם היא תפרוס רשת סיבים בתוך שש שנים. האזורים האלה פרוסים על פני כל הארץ, כולל יישובים ערביים, כולל יישובים יהודיים גדולים ובפריפריה ובמרכז.

מכיוון שיש לנו רצון לפרוס רשת סיבים בפריסה אוניברסלית בכל הארץ בחקיקה שעברה בדצמבר האחרון הוקמה קרן תמרוץ לתמרוץ פריסת רשת סיבים בשאר האזורים שבהם בזק לא תפרוס, אנחנו מתכננים בסוף השנה הקרובה כבר לצאת למכרז ראשון, הכסף מגיע מחברות התקשורת, כל חברת תקשורת צריכה להפקיד 0.5% מההכנסות שלו לקרן ובמסגרת הקרן הזאת אנחנו נתמרץ פריסה בכל היישובים שבהם בזק לא בחרה לפרוס מכיוון שאלה אזורים לא כדאיים כלכלית.

לעניין החברה הערבית, בערך חצי מהיישובים בחברה הערבית ייפרסו על ידי בזק, החצי השני ייפרס על ידי קופת התמרוץ. השלבים לפריסה זה באמת תלוי בכדאיות הכלכלית של כל מקום וצריך להתייחס לעובדה שבהרבה יישובים, בעיקר בדואיים, אבל בכל מיני יישובים ערביים יש קושי בפריסה מכיוון שהתשתיות עצמן הן באיכות פחותה מאשר במקומות אחרים ועל כן הרבה מהם הלכו לקופת תמרוץ. קופת התמרוץ, המתווה לא מבטיח שבזק תפרוס לפני קופת התמרוץ, אלא הפריסה מתרחשת במקביל, בכל שנה אנחנו עתידים להוציא מכרז וכך להוציא את הפריסה גם לחברות גדולות וגם לחברות קטנות שפורסות ביישובים ערביים באופן ספציפי וככה לקדם את פריסת הרשתות המתקדמות שיכולות לאפשר עבודה מרחוק ולימוד מרחוק בכל המגזרים וגם במגזר הערבי.

אוקיי. תודה לך, טל. אנחנו ערים לנושא הזה.

זה קריטי, הנושא הזה.

כן, בוודאי. אנחנו לא רוצים לפתוח פער מלכתחילה בנושא של הסיבים האופטיים ולכן יש עבודה עם שר התקשורת.

הקרן הוקמה?

כן, היא הוקמה.

כן, המכרז הראשון ייצא בסוף השנה.

אנחנו עוקבים וגם בתוכנית הכלכלית הבאה תהיה התייחסות וקשר עם שר התקשורת, יועז הנדל. אנחנו מנסים בנושא הזה לא לפתוח פער, אלא מלכתחילה שהחברה הערבית תדביק את החברה הכללית ונהיה, אני מקווה, בקו אחד. הקושי הכלכלי, הציגה אותו, ויש פתרון להתחלה. אנחנו צריכים להיות ערים ומקווים שנצליח בתחום הזה ממש מלכתחילה, שלא יהיה פער ואחר כך להתחיל לדבר על צמצום פערים אופטיים.

אני כמובן רוצה להודות לכל המשתתפים, איימן ונציגי המשטרה, נציגי משרד החינוך, ד"ר חוסאם דיאב ומוהנא פארס. אני מודע לכך שיש לנו אתגרים רבים בתחומים שונים ואנחנו לקראת תקופה מאתגרת ותקופה שיש בה הרבה תקוות או ציפיות. אנחנו נתמודד עם זה וננצל את ההזדמנות ההיסטורית שיש לנו. כמובן אנחנו לקראת תוכניות כלכליות, חברתיות ובכל התחומים וגם בנושא הבריאות, מה שציין איימן, אנחנו עוקבים אחרי התוכנית ויש התחייבות לקדם אותה.

בנושא החינוך וההשקעות בתחום החינוך כמובן שאנחנו רוצים להוסיף את התקציבים הדרושים כדי שמערכת החינוך הערבית על כל מגזריה, אנחנו היום מדברים בשפת החברה הערבית שיש בתוכה מגזרים שונים בצפון ובדרום וכו' וכו', תקבל הזדמנות שווה ומדיניות שתתקן את העיוותים ואת האפליות וכו' וכו'.

עם המשטרה כמובן שיש לנו דרך ארוכה, בסופו של דבר חייבים למצוא את הנתיב, את הדרך שבה נוכל לעבוד ביחד ולשקם, לשפר את האמון במשטרה כדי שגם החברה הערבית תיהנה מהשירות עצמו. יש הרבה אתגרים בתחום הזה, אנחנו כמובן נצטרך להתמודד עם זה.

אנחנו כמובן נעקוב אחרי הדוחות שקיבלנו וניירות העמדה שקיבלנו וננסה לשלב את הכול בתכניות שמתגבשות בימים ובחודשים הקרובים.

אני מאוד מודה לכל הצוות ולמשתתפים ולאורחים גם בזום, ושוב אני רוצה להדגיש, חסרים לנו פה ראשי הרשויות, בתור ראשי הרשויות כל אחד בנפרד, אבל גם כארגון שמייצג את השלטון המקומי בחברה הערבית, וננסה גם, שוב, מכיוון שאחמד השתתף איתנו מעמותת הגליל, שהיא עמותה חשובה, הוא מייצג את המגזר האזרחי, לחזק את הקשר עם העמותות ועם הארגונים האזרחיים כדי להפיק את המקסימום. איימן, שוב, אני רוצה להודות לך ואנחנו נמשיך לעבוד ביחד.

שיהיה לנו בהצלחה, תודה רבה.

תודה לכם.



הישיבה ננעלה בשעה 10:57.