פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



21
ועדת החוץ והביטחון הזמנית
10/05/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת החוץ והביטחון הזמנית
יום שני, כ"ח באייר התשפ"א (10 במאי 2021), שעה 10:00

1. בקשת הממשלה להציע לכנסת לחזור ולהכריז על מצב חירום לפי סעיף 38 לחוק יסוד הממשלה
2. הקמת ועדת משנה לנושאי כוח אדם ונכי צה"ל

חברי הוועדה: אורנה ברביבאי – היו"ר
אלי אבידר
אוריאל בוסו
עמר בר לב
מתן כהנא
רון כץ
מיכאל מלכיאלי
אופיר סופר
נירה שפק

איל זנדברג - ראש תחום משפט ציבורי, משרד המשפטים

גאל אזריאל - מחלקת יעוץ וחקיקה, שר המשפטים ונציגי משרדו

אביתר - משרד ראש הממשלה

מעיין רוזנשטוק - יועמ"ש, משרד הביטחון

דבי גילד-חיו - יועמ"ש, האגודה לזכויות האזרח

לילה מרגלית - חוקרת בתוכנית לביטחון ולדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה

עידו בן יצחק

שמואל לטקו

אלון דמלה



בקשת הממשלה להציע לכנסת לחזור ולהכריז על מצב חירום לפי סעיף 38 לחוק יסוד הממשלה

בוקר טוב. אנחנו עוסקים היום בהגדרת מצב חירום, ואני מתכבדת לפתוח את הישיבה של ועדת החוץ והביטחון הזמנית בנושא: בקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום. הישיבה פתוחה לפי הוראת סעיף 120 לתקנון הכנסת.

אני רוצה לומר שמדינת ישראל, על אף כמה שזה נשמע מוזר ולמרות עשרות השנים שאנחנו כבר מדינה יהודית ודמוקרטית, עצמאית וחופשית, מוגדרת כמדינה במצב חירום כמעט מיום הכרזתה כמדינה. ואין ספק שהסיטואציה חריגה. היא לא בריאה. היא לא נכונה. אבל בנסיבות האלה אנחנו חייבים להבין שהמציאות שנוצרה מחייבת אותנו לעסוק בזה כאן ועכשיו גם בתוך אותה מציאות פוליטית מורכבת שאנחנו נמצאים בה. העובדה שלאורך כל כך הרבה זמן אנחנו מוגדרים כמצב חירום מחייבת שינוי. זו סוגיה שנדונה, עסקו בה רבות. היא אפילו הגיעה לערכאות משפטיות שנדרשו לעניין. ולדעתי גם היה תהליך משמעותי של שינוי לאורך השנים, אפילו בכנסות האחרונות. והוועדה הזאת כאן, ועדת החוץ והביטחון לאורך השנים עסקה בזה כדי לצמצם את המציאות שבה מוגדר מצב חירום. ואנחנו צריכים לעשות כל מאמץ שהאילוץ הזה ישתנה ונוכל להפוך לחקיקה את כל ההגדרות הנדרשות כפי שאנחנו רואים את זה במצב הקיים היום ובעוד מה שנותר.

אין לנו ברירה בנסיבות הקיימות אלא לאשר את בקשת הממשלה. אנחנו כמובן נקיים הצבעה כאן, אבל המציאות הזאת שבה לא יאושרו התקנות האלה יכולה לייצר מציאות שבה בפירוש אנשים רבים ייפגעו, ולא לכך אנחנו מתכוונים. ולכן הבקשה של הממשלה, כפי שמשרד המשפטים אותה, להאריך את תוקף ההכרזה תידון פה מתוך הבנה גם שזה מצב זמני ובתקווה שלאחר שתוקם ממשלה, לא משנה איזו ממשלה, היא תיקח על עצמה להמשיך לעסוק בזה כדי להפוך את ישראל למדינה מתוקנת שבה החקיקה מובילה ולא תקנות לשעת חירום. אין שום הצדקה להמשיך ולחיות בהגדרה משפטית שישראל היא במצב חירום.

אנחנו לא נוכל להאריך את התקנות האלה ליותר מארבעה חודשים בגלל העובדה שאנחנו במציאות של ועדה זמנית. ואני מציעה שעידו ייתן איזושהי סקירה לגבי המצב המשפטי הקיים היום ומה המורכבות שלה ומה המציאות שאנחנו מצויים בתוכה. לאחר מכן כמובן ניתן למשרדים ולהתייחסות. אני יודעת שיש איתנו גם אורחים בזום שניתן להם זמן להגיב, גם זכויות האזרח וגם המכון לדמוקרטיה, ונעבור להצבעה.

יש לנו חוב קטן שבתום הדיון הזה, אחרי שאני אשחרר את האנשים, נוכל גם להצביע על ועדת משנה לכוח אדם ונכי צה"ל שתובא להצבעה של החברים כאן.

בבקשה, עידו.

אוקיי. אז באמת, כפי שציינת, מצב חירום שורר בישראל מאז קום המדינה, מאז שמועצת המדינה הזמנית החליטה עליו מספר ימים לאחר קום המדינה. מאוחר יותר הנושא של מצב החירום מוסדר בחוק יסוד: הממשלה. לא נקבע מעולם מהו בדיוק מצב החירום ומהו שיקול הדעת של הממשלה. אבל הוא לאורך השנים שרר. בחוק היסוד שתוקן ב-1996 נקבע בעצם שסמכות ההכרזה עוברת מהממשלה לכנסת לפי ההצעה של הממשלה או לפי ההצעה של חברי הכנסת. והיא מוגבלת בתוקפה לשנה. כלומר, כל שנה לכל היותר פונה הממשלה ומבקשת להכריז.

ומה המשמעויות המרכזיות של ההכרזה? יש שתי משמעויות עיקריות. המשמעות הראשונה היא תקנות שעת חירום. לפי חוק יסוד: הממשלה, כאשר יש מצב חירום הממשלה יכולה להתקין תקנות שעת חירום שבכוחן לגבור גם על החקיקה של הכנסת. בעבר היה שימוש מאוד רחב בכלי הזה. בשני העשורים האחרונים הוא הצטמצם מאוד. תכף אתייחס לחריג אחד מאוד משמעותי בהיבט הזה. למעשה, אם אני לוקח בין 2005 ל-2019, אז בסך הכול פעמיים הותקנו תקנות שעת חירום. בשני המקרים למניעת שביתות בוועדה לאנרגיה אטומית. החריג הגדול מאוד היה בשנה שעברה עם פרוץ משבר הקורונה, שהחל במין תקופת דמדומים כזו בין הכנסת העשרים-ושתיים לכנסת העשרים-ושלוש. הותקנו הרבה תקנות שעת חירום. בסך הכול הגיעו לסדר גודל של 38 תקנות שעת חירום שנועדו להתמודד עם הקורונה, חלקן גם תוקנו מספר פעמים, חלקן הותקנו באמת באותה תקופת דמדומים כזאת, חלקן גם לאחר שהכנסת התחילה לתפקד. אבל בסופו של דבר התקנות האלה או שהוחלפו בחקיקה ראשית של הכנסת או שבוטלו או שחלקן פקעו בעצמן. אגב, תקנות לשעת חירום – ואת זה לא אמרתי בהתחלה – התוקף שלהן מוגבל לשלושה חודשים.

למעשה החקיקה היום שנחקקה בעקבות, החקיקה הראשית שנחקקה בעקבות הקורונה, כולל מה שמכונה חוק הקורונה הגדול, נותנת היום לממשלה את הכלים שדרושים לה כדי להתמודד עם המשבר. מכוח זה מוכרז גם מצב חירום בגלל משבר הקורונה. זה מצב חירום אחר. הוא לא נדון כאן היום. למעשה, רק בשבוע שעבר אישרה את הארכת תוקפו והוא בתוקף עד יוני. אנחנו דנים באותו מצב חירום כללי מראשית ימי המדינה שאינו קשור למצב חירום בגלל הקורונה.

משמעות השנייה של מצב החירום, שלמעשה הסיבה המרכזית שבגללה אנחנו נדרשים לחזור ולאשר אותו, היא שלאורך עשרות השנים הראשונות של קיומה המדינה נחקקו לא מעט חוקים שנקבע בהם שהם יהיו בתוקף כל עוד יש מצב חירום. כלומר, אם המצב החירום פוקע, גם החוקים האלה פוקעים. בין החוקים האלה יש חוקים בעלי היבטים ביטחוניים כמו החוק המעצרים המנהליים, חוקת תפיסת מקרקעין לשעת חירום שמאפשר לכוחות הביטחון לתפוס שטחים לצורכי ביטחון.

יש גם חקיקה שהקשר שלה מצב החירום הוא יותר מקרי, כי בין היתר נחקק חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, שזה חוק שבאמת בתפיסה שלו נועד לתת לממשלה כלים להתמודד עם מחסור במצרכים ובשירותים בשעת חירום. בפעול בזמנו הותקנו מכוחו מאות צווים שהסדירו ענפים שונים במשק. למשל, ענף היהלומים מוסדר כיום מכוח צו כזה. שוק התמרוקים, משק הדבש, כל הדברים האלה היום תלויים בצווים שהתוקפים שלהם מותנה במצב חירום. כלומר, אם יפקע מצב החירום, גם יפקעו הצווים האלה. יכול להיות שזה מה שרצוי, אבל זה מה שתחליטו אתם, חברי הכנסת.

למעשה, בשנת 1999 הוגשה עתירה לבג"ץ של האגודה לזכויות האזרח. באותה שנה גם פחות או יותר הממשלה גם התחילה יותר לדחוף לכיוון של שינוי החקיקה הזאת, כך שלא תהיה יותר תלויה במצב חירום, שניתן יהיה לבטל את מצב החירום. הדברים התנהלו די בעצלתיים, יש לומר. בשנת 2009 הקימה הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה צוות מעקב בראשותו של חבר הכנסת אברהם מיכאלי אז, שהחלה לעקוב באופן יותר הדוק אחר הפעילות של הממשלה להחלפת החוקים האלה בחקיקה חדשה. אני יכול להגיד שהשינוי הוא דרמטי. אנחנו עמדנו ב-2009 על תשעה חוקים ו-165 צווים. היום אנחנו עומדים על חמישה חוקים ו-16 צווים. כלומר, בצווים יש ירידה של למעלה מ-90%.

נכון שבשנים האחרונות, בעקבות כל המשבר הפוליטי שמנע פעילות סדירה של הכנסת במשך תקופה ארוכה וגם כשהכנסת חזרה לפעילות, היא עסקה בעיקר בקורונה ופחות הייתה תשומת לב לנושאים האלה, אז ההתקדמות הייתה יותר איטית. היו שנים שבהן לא הייתה התקדמות בכלל. בהיבט הזה, אגב, בשנה האחרונה דווקא בנושא אחד כן הצליחו להתקדם: נחקק חוק הגז הפחמימני המעובה שהסדיר חמישה מהצווים. אבל אנחנו עדיין עומדים על אותם חמישה חוקים ו-16 צווים. יש פירוט בסקירה שחילקתי לכם. זה המצב כעת.

עכשיו, בדרך כלל, כמו שאמרתי בהתחלה, הממשלה יכולה לבקש שנאשר את ההכרזה לתקופה של עד שנה. וזה מה שהיא גם ביקשה עכשיו. אלא שבדרך כלל הדיון הזה נעשה בוועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת החוקה. תקנון הכנסת קובע שכאשר עוד לא הוקמו הוועדות, הדיון מתקיים בוועדת החוץ והביטחון הזמנית. אבל במקרה כזה תוקף ההכרזה מוגבל לארבעה חודשים, כך שבעצם סמכות הוועדה היא לשלוש אפשרויות: או לאשר לארבעה חודשים, או לא לאשר בכלל, או לאשר לתקופה קצרה יותר.

אפשר לשאול שאלה?

כן.

בשנה האחרונה, כמה תקנות/חוקים שהיו במצב של שעת חירום יצאו מתקנות שעת חירום?

זה מה שציינתי. חמישה צווים בתחום הזה.

זו רק המגמה לאורך הזמן אחרי - - -

לא, את המגמה אני יודע.

כן, בשנה האחרונה היו חמישה צווים שהוסדרו בחוק אחד, חוק הגז הפחמימני המעובה.

חמישה צווים.

סיימת, עידו?

כן.

תודה רבה. אנחנו עוברים להצגת בקשת הממשלה. משרד המשפטים, בבקשה.

בוקר טוב, חברי הוועדה.

בוקר אור.

אציג בצורה מאוד קצרה. נמצאת איתי גאל אזריאל. שמי איל זנדברג ממשרד המשפטים. אנחנו עוסקים בדיני החירום.

הנקודה שאנחנו עוסקים בה היום היא באמת נקודה לא נוחה למשפט החוקתי: ההכרזה על מצב חירום ושימוש בסמכויות חירום. מצד שני, בכל מבנה חוקתי-דמוקרטי אפשר להגיד שזה רע הכרחי, שיש בו צורך בנסיבות אומנם קיצוניות. שנה ומשהו האחרונות הוכיחו לנו, לפחות בתחילת הדרך, את הצורך באמת בכלי כזה שהוא חריג וקיצוני ונעשה בו שימוש רק תחת מגבלות מאוד משמעותיות אבל התקנת תקנות שעת חירום מכוח חוק יסוד: הממשלה.

זה נכון. אבל מדובר בתקנות לשעת חירום משנת 1948, שחלקן לא רלוונטיות לכלום.

לצד זאת, אני חושב שהתקופה הזאת גם הוכיחה לנו שדרך המלך היא לא שימוש בתקנות שעת חירום, וחשוב לומר את זה, אלא בחקיקה של הכנסת. לעולם מעשה החקיקה הראשית צריך להיות בידי הכנסת כברירת מחדל, ומגיעים לתקנות שעת חירום באמת כאשר אין אפשרות אחרת. והמבנה שהזכיר היועץ המשפטי של הוועדה, של חוק סמכויות מיוחדות למאבק בנגיף קורונה, הוא הדוגמה לכך שכדי להתמודד עם משבר גדול, הממשלה הציעה לכנסת והכנסת חוקקה הסדר חילופי של סמכויות שגם הן חריגות ובעייתיות, אבל נעשו תחת מסגרת חקיקתית ספציפית, וניסינו להתרחק מהשימוש בחוק היסוד.

אגב, זה גם מוכיח שאם אפשר היה לעשות את זה בהקשר של הקורונה, אז אין סיבה לא לפעול לחקיקה רחבה גם בהיבטים האלה של הגדרת חירום.

ראשית, אין מחלוקת שצריך את אותם חיקוקים שעדיין תלויים בהארכת מצב החירום, ולכך התכוונתי להגיע. צריך לפעול ולהחליף אותם. רציתי לשים בכל זאת קצת סדר ולהראות שגם בתקופת הקורונה בשלב הראשוני באמת לא היו אמצעים אחרים והיה צורך בכלים מיידיים כדי להתמודד, להגן על אינטרס ציבורי חיוני. אבל ברגע שזה התאפשר, אז עברנו לחקיקה. הכנסת עשתה את זה, לפי בקשת הממשלה, לחקיקה של הכנסת שמגדירה את הסמכויות.

עידו אמר, כמובן בצדק, שלאורך השנים המבנה המיוחד בישראל הוא שחוקים שלא בהכרח המהות שלהם היא חירומית מיידית נקבעו, התוקף שלהם הותלה על ידי הכנסת בקיומה של הכרזה על מצב חירום. כך הכנסת פעלה לאורך שנים. אנחנו מנסים בעצם – אנחנו, כלומר, הכנסת כמחוקקת, הממשלה כמתקינה תקנות וכמי שגם יוזמת – אני חושב שביחד שני המוסדות מנסים להוציא אותנו מהמקום הזה. בראייה של 20 ומשהו שנים, אני חושב שהווקטור הוא אכן חיובי ואין לנו מחלוקת על כך שצריך להשלים גם את המהלכים. יש הרבה מאוד, יש לא מעט נאמר, גם הצעות חוק שכבר הונחו על שולחני הוועדות ותקנות שהובאו לאישור ועדות. והדברים לא התקדמו גם כי הוועדות היו עסוקות. כמובן בשנה וחצי האחרונות לא היה כל כך תפקוד רגיל גם מצד הממשלה.

ואני יכול להגיד שאנחנו מחויבים, ברגע שהכנסת תחזור לפעילות רגילה ותקום ממשלה, לא משנה איזו ממשלה, לחדש את כל אותם דיונים שהופסקו ולחדש גם את עבודת המטה במקום שנדרש כדי להביא את הצעות החוק. ומכיוון שלפי תקנון הכנסת, באמת ההמלצה, למרות בקשת הממשלה לשנה, ההמלצה כנראה כאן תהיה לא יותר, אם בכלל, אבל יותר מארבעה חודשים, אז המעקב והפיקוח על הממשלה בנושא בלאו הכי יתקיים.

בהכרח, כן.

וגם בעוד ארבעה חודשים, אני לא יודע אם נספיק כבר לתקן דברים, אבל אנחנו בהחלט נוכל להראות שאנחנו באותה מגמה.

כן, רק שאני מציעה לא לראות את המקטעים האלה, בגלל המצב הפוליטי, כל פעם לחודשים הזמניים, אלא להתייחס לזה כמרוץ שליחים אחד שמחייב את הממשלה לעסוק בחקיקה, לא כל פעם בהתייחס לקטע זמן קצר אחד. כי אחרת לא נגיע לזה אף פעם.

בהחלט. רק צריך להבין שהקושי להעביר החלטות, שוב, בתקופות שונות - - -

כולנו ערים לזה. כולנו ערים לזה.

גאל, את רוצה להתייחס?

אולי רק להוסיף ולהשלים, בהתאם למה שכתוב בתקנון הכנסת ובהתאם למכתב ששלחנו לכם אתמול, דרישה שהממשלה תציג ככל שיעודכנו תקנות לשעת חירום בתקופה של ההכרזה האחרונה, אז הצגנו לכם שבעצם בחודש יוני האחרון עודכנו עוד ארבע תקנות שעת חירום.

כן. ראיתי את המסמך.

- - - לפני הסדרת העניין. השלמת הצעת החוק סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה, היה מדובר רק בתיקונים לסטים שכבר עודכנו, בעצם להתמודדות עם המצב המשתנה והדינמי של הקורונה. אז ארבע סטים וכנדרש אנחנו מודיעים על כך.

אוקיי. משרד ראש הממשלה, מי נמצא איתנו? משרד ראש הממשלה? היועץ המשפטי מולנו בזום?

שלום. איתכם בזום, נמצא פה אביתר, היועץ המשפטי. שומעים אותי?

בוקר טוב. שלום, אביתר. כן, בבקשה.

אנחנו בעצם כמובן מצטרפים לבקשה של הממשלה, לבקשה של משרד המשפטים להארכת תוקף מצב החירום. אנחנו נדרשים עדיין לכלים שטרם הושלמה החקיקה בעניין. מבחינת הנסיבות הביטחוניות ששוררות, כמו שציינו גם בדברי ההסבר, הן נסיבות שעדיין מחייבות את המשך קיומן של הסמכויות שקיימות לצורך המלחמה בטרור. המספרים שהשתמשנו בשנה שחלפה נמצאים בפניכם. הוצאו כ-15 צווים לצורך ביצוע מעצרים מנהליים. אני מדבר על מעצרים מנהליים בישראל כמובן. ובמקרים ספורים היה שימוש בצווים של שר הפנים שמונעים יציאה לחוץ לארץ. ומבחינתנו עדיין קיים צורך מהותי בשימור הכלים האלה כל עוד לא תהיה חקיקה שאינה חקיקת חירום שמאפשרת לנו את השימוש, אז כמובן שאנחנו נדרשים לזה. זהו.

תודה לך. משרד הביטחון, מי נמצא איתנו?

מעיין רוזנשטוק, יועצת משפטית.

שלום, מעיין. בוקר טוב.

שלום, בוקר טוב. בהמשך למה שהוצג, במשרד הביטחון עמלים על תיקון של שני דברי החקיקה. הראשון הוא החוק להסדרת מקרקעין בשעת חירום. נעשית עבודה לטובת הכנת גרסה מעודכנת ומתקיים דין ודברים מול משרד המשפטים בהיבט הזה. דבר החקיקה השני הוא בעצם צו הצופן כשהמטרה היא לבטל את צו הצופן, ואנחנו עובדים על כך מול התעשיות הביטחוניות עם אפ"י ועם משרד הכלכלה. עד כאן.

תודה. יש מישהו נוסף ממשרד הביטחון שרוצה להתייחס? רשום לי פה ערן יוסף.

לא נמצא פה.

לא נמצא. לא איתנו.

האגודה לזכויות האזרח, דבי?

שלום. אני עורכת הדין דבי גילד-חיו מהאגודה לזכויות האזרח.

כן.

הרבה מהדברים נאמרו בהקשר של הפרוצדורה. אבל אני רציתי להגיד עוד כמה נקודות ממש בקצרה. למצב חירום יש השלכות קשות מאוד על זכויות אדם. הוא מאפשר הפעלה, כמובן, של חוקים וצווים שהם פוגעניים במיוחד, שנועדו למצבי חירום קיצוניים. כמו שאתם יודעים, הממשלה קובעת את הצווים האלה בלי פיקוח של הכנסת, בלי שיתוף ציבור וכו', בהליך חריג ויוצא דופן.

בין השאר, אפשר לציין דברים מאוד קיצוניים לזכויות האדם, כמו הצווים במעצרים מנהליים. אבל גם בקורונה, למשל, ראינו הגבלות על תנועה, הגבלות על כניסה ויצאה מהארץ, הגבלות על חופש ביטוי והפגנה, חופש ההפגנה. ולכן צריך מאוד מאוד לשים לב להשלכות הקשות מאוד על זכויות אדם של המצב הזה. כשזה קיים כדרך שגרה וקבוע, זה יכול להיות מנוצל לרעה. כמו שראינו בקורונה, זה כלי זמין ונוח להוציא צווים במהירות. וכמו שראינו, הוצאו עשרות צווים כאלה במהירות.

ובניגוד למה שאמרו קודם במשרד המשפטים שזה רע הכרחי, אני לא הייתי מסתכלת על זה ככה. אנחנו רואים במדינות אחרות, למשל, בקורונה שהתמודדו עם אותן בעיות, שם היו דיונים אם להכריז או לא להכריז על מצב חירום כדי להפעיל אמצעים קיצוניים. ורובן ככולן של המדינות האלה החליטו לא להכריז על מצב חירום כזה.

בעצם עכשיו הסיבה המרכזית ששעת החירום ממשיכה להתקיים היא בגלל החקיקה שעוד לא הסתיימה. החוקים שנשארו נכון הם מעטים אבל הם החוקים הכי הכי פוגעניים בזכויות אדם והכי הכי במחלוקת. לכן בעצם החקיקה שלהם לא הושלמה. בראש ובראשונה, החלק שעוסק במעצרים בצווים מנהליים. הייתה כוונה שהוא יהיה חלק מחוק הטרור, אבל הוא הוצא מתוכו כדי להמשיך דיונים ולא הושלם.

ולכן בעצם הבקשה שלנו מהוועדה – כרגע בגלל הנסיבות הפוליטיות אפשר להאריך רק בארבעה חודשים, אבל בדרך כלל אפשר בשנה. אנחנו מבקשים גם היום וגם בעתיד להאריך רק לפרקי זמן קצרים ולדאוג להשלמת החקיקה הפוגענית הזאת במהירות האפשרית. צריך פיקוח הדוק של הוועדה בשביל זה. תודה רבה.

קראתי את המסמך שלך וראיתי שאתם מבקשים חצי שנה. עוד אנחנו ביחס לוועדה הזמנית הזאת התרצינו לארבעה חודשים. אז במובן הזה בוודאי שאת מרוצה. תודה לך.

תודה.

המכון הישראלי לדמוקרטיה?

כן. תודה רבה. אני עורכת הדין לילה מרגלית מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. אני רק רוצה להוסיף לדברים שנאמרו שאם בעשורים שקדמו למשבר הקורונה ניתן היה להתייחס באמת להכרזה על מצב חירום כעניין כמעט טכני, לא תקין אך לא נורא שיש, והסמכות להשתמש בכלי הדרקוני של התקנת תקנות שעת חירום כמעט ולא באמת נעשה בו שימוש בתקופה הזאת, אז במשבר הקורונה אנחנו באמת ראינו עד כמה זה מביא לפגיעה חמורה בהפרדת הרשויות. וזה לא רק שתקנות שעת חירום לא אמורות להיות דרך המלך, ויכול להיות שבאמת הייתה הצדקה ולא הייתה ברירה אלא להשתמש בתקנות האלה במשבר הקורונה. אבל יותר מזה, המשבר הראה את הבעייתיות בכך שכשמדובר על מצב חירום אמיתי הממשלה היא זאת, בגלל ההכרזה המתמדת על מצב חירום, בגלל האופן שבו ההכרזה הזו חודשה עד היום, הממשלה היא הייתה זאת שלא רק החליטה להתקין תקנות שעת חירום אלא גם היא החליטה על עצם הכניסה למצב החירום, בגלל שבעצם לא היה צורך, איך שהדיון פורש עד היום - - -

מקשיבה.

לא היה צורך בהכרזה החדשה על מצב חירום של הכנסת. הפגיעה בהפרדת הרשויות היא פגיעה משמעותית. ולכן באמת אנחנו גם קוראים לוועדה לעשות הכול כדי באמת להביא לסיום ההכרזה על מצב חירום, כדי שכשנגיע, חס וחלילה, למשבר הבא, אנחנו לא נמצא את עצמנו בתקלה משטרית מהסוג הזה.

תודה רבה לך, ד"ר לילה מרגלית. אני עוברת להתייחסות חברי הכנסת.

עורכת הדין, לא ד"ר. תודה.

עורכת הדין.

כן, חברת הכנסת נירה שפק, בבקשה.

תודה. בוקר טוב.

רציתי לומר קודם כול שאני מוטרדת מאחת ההשלכות של הפעלת מצב החירום, מכך שתהיה כאן יכולת לגבור על חקיקת הכנסת. ועצם האמירה הזו – תחכה בתור.

כן.

סליחה, סליחה.

הוא ימתין בסבלנות, כן.

ולכן לא לכולם יש אינטרס שהדבר הזה יבוא לכדי סיום. אני לא הצלחתי להבין מה הדלתא שמתייחסת לקורונה כי נאמר, בטח ברשתות התקשרות, וחשוב לי להציף את זה כאן כדי להוריד את זה מסדר-היום, שהיא הארכה של זה תפגע. ואנחנו יודעים שעל פי חוק אין. אז נכון, חשוב לי שתגידו בקול רם שזה לא קשור. קודם כול, זה מוריד אמירות לא רלוונטיות מסדר-היום.

לא קשור. לפרוטוקול, זה לא קשור למאבק בקורונה.

יופי.

זה לא קשור. זה גם נכתב בכל הסקירות. וזאת ההצבעה שמובאת.

כן. כן. אני אומרת, אבל גם שומעים אותנו ויש פרוטוקולים, ולכן זה חשוב.

אוקיי.

והדבר השני שמטריד אותי הוא באמת מנגנוני הבלימה והאיזון לשמירת זכויות האזרח. אנחנו רואים שיש כאן תהליך שלם שלא נעשה בשקיפות או - - - בתוקף זה שיש את התקנות האלה ואת היכולת, כמו הטרדה שאמרתי בהתחלה, לפעול בנפרד. ולכן אם כל הצער שבדבר עצם ההבנה שלי שהתקופה הזאת, שהיא תקופה לא פשוטה ולא נוחה לעבודה מהירה, אין לנו ברירה אלא לאשר את זה, ולצערנו, לארבעה חודשים.

אבל אני מבקשת, אורנה, שגם שתהיה הבהרה בפרוטוקולים, שהם נדרשים לעבודה במקביל לסיום חמשת החוקים ו-16 הצווים שעומדים - - -

ברור. נאמר גם בפתיח ועוד ייאמר.

תודה.

תודה, חברת הכנסת שפק. תודה לך אבידר שאתה מרשה לעמר בר לב. כן, חבר הכנסת בר לב, בבקשה.

תודה רבה. אני פשוט צריך לצאת להזכרה בהר הרצל.

לעצם העניין, בשבע השנים האחרונות – זה כבר שמונה שנים, אבל בשנה האחרונה לא הייתי כאן – הנושא הזה עולה מדי שנה. החדשות הטובות שאפשר לומר הן שמדי שנה אכן יש מספר חוקים או תקנות שמוצאות מתקנות לשעת חירום בצורה כזאת או אחרת. אבל אני חושב שמה שאת אמרת, יושבת-ראש הוועדה, שדווקא העובדה שבתקופת הקורונה, ברגע שזה היה דחוף, אז חלק מהנושאים כן הגיעו לחקיקה בכנסת. זה מראה את האבסורד של השארת תקנות שחלקן משנת 1948. זה בכלל ההארכה של תקנות בריטיות, כמה שאני מבין. ועדיין הכנסות למיניהן עד היום לא מצאו דרך – זה לא רק הכנסות, זה הוועדות, זה המשרדים – לא מצאו דרך לבטל ולהסב את התקנות האלה.

לכן, אחרי, נדמה לי, שנתיים-שלוש הראשונות שאני הצבעתי בעד ההארכה בשנים האחרונות שהייתי בכנסת, אני נמנעתי מהצבעה, זאת אומרת, הצבעתי: נמנע. כי אני חושב שחייבים לסיים את זה. אי-אפשר להמשיך למשוך את זה. ואם זה יהיה בקצב הזה, אז זה יימשך עוד חמש, שבע, שמונה שנים. תודה.

תודה. חבר הכנסת אלי אבידר.

רק הבהרה לגבי צו היהלומים. זה עדיין קיים?

כן.

כן.

לא הסתיים, נכון?

לא.

זה מסביר את זה, אגב.

זה היה - - -

- - -

גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. אנחנו עדים בעניין הזה של צווי חירום מתוקף המצב הזה, זה שבפרוץ הקורונה הותקנו בן לילה 70 תקנות לשעת חירום. הכנסת בכנסת הקודמת עדיין לא הספיקה להתכנס. ועדת החוץ והביטחון עדיין לא הוקמה, כי הוועדה המסדרת רבה, ימינה, שמאלה. אבל הכניסו את השב"כ לטלפונים בשעה 02:00 מתוקף מצב החירום הזה. אז נאמר לנו שזה רק לשבועיים. עד עצם היום הזה השב"כ בטלפונים. הסוגיה הזאת של ההארכה האוטומטית - - -

לא, זה הסתיים. זה הסתיים. זה לא הוארך בסוף. הפעם האחרונה שלא הוארך, אלא אם אני - - -

גברתי, אני רוצה להגיד את הדבר הבא: במלחמת יום כיפור הותקנו 11 תקנות לשעת חירום; בתקופת הקורונה, שכנראה הייתה יותר חמורה ממלחמת יום כיפור, הותקנו 70 תקנות לשעת חירום. אף אחד לא מונע במגפה הבאה להתקין פה 300 תקנות, וצריך לסיים את זה.

והדבר המשמעותי – להערכתי, שום דבר לא מנע את הסדרת צו הפיקוח על היהלומים. השר שאחראי על המשרד הזה, שר הכלכלה, לא עסק בקמפיין בחירות, אין לו שום בעיות. אפשר היה לסיים את זה. ולכן צריך להאריך את זה במינימום מתוך ההבנה – וכל פעם אנחנו את אותו משפט – שזו פעם האחרונה.

כן.

תמיד אומרים את זה. אם אפשר היה להאריך בשלושה חודשים ושיחזרו אלינו, זה עדיף. תודה רבה, גברתי.

תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה להתייחס. בבקשה, כן, חבר הכנסת כץ.

גברתי היושבת-ראש, אני קודם כול מצטרף לדברים, כי זה מצב לא סביר, שיש איזושהי תקנת שעת חירום שגוברת על נוהל תקין והחקיקה, שאמורים להתקיים דרך הכנסת. ואני כן רוצה לשאול גם את משרד המשפטים או את כל מי שרלוונטי פה: כמה זמן לדעתכם ייקח להסדיר את הנושא הזה? כי אין טעם כל פעם להאריך את זה בעוד שלושה חודשים, בעוד חמישה חודשים, בעוד שנה. אין אפשרות לשבת פה עוד פעם בעוד חצי שנה ולנהל את אותו שיח שוב. אני אומר את זה גם בתור משפטן, שזה לא נוח לי, כל הדבר הזה, וגם בתור מישהו שאין לו בעיה להקדיש כמה זמן שצריך בשביל לפתור את זה. איפה הבעיות? כמה זמן אתם חושבים אפשר לפתור את זה?

אני יכול להגיד, חבר הכנסת כץ, שכשהייתה כנסת מתפקדת הדברים התקדמו הרבה יותר מהר.

כמו בכל תחומי חיינו.

זה ברור, אבל - - -

עדיין, גם כשהכנסת הייתה מתפקדת, בואו נזכור שגם הוועדות לא שמו את זה דווקא על ראש סדר העדיפות שלהן.

ועדת החוץ והביטחון, לדעתי, לאורך השנים עסקה בזה בצורה מאוד - - -

ועדת החוץ והביטחון לא - - -

מעט מאוד הגיעו לחקיקה אצלנו.

אז גברתי היושבת-ראש, אני חושב שזה משהו שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו. בואו נקבע מועדים בשביל שלא נגיד עוד פעם באוויר: אנחנו עוד שלושה חודשים נתכנס פה ונדבר על זה. בואו נקבע מועדים אמיתיים. לא נעמוד במועדים האלה, נצביע נגד. ואז זה ייתן מספיק תמריץ בשביל לפתור את הבעיה. ואני מבין את המשמעויות ואני לא רוצה להצביע נגד. אני חושב שזו חקיקה – זה לא חקיקה – אבל אני חושב שזה דבר חשוב. אבל, עם זאת, באיזון הנכון בין איך שזה אמור להתנהל לבין מה שקורה בפועל. אני לא בטוח שהרף כבר – אני לא יודע לאיזה כיוון הוא הולך. וזה אומר שאנחנו חייבים לקבוע מועדים. לא נעמוד במועדים האלה, אז תהיה בעיה. ואז אני מבטיח לכם שכן יעמדו במועדים האלה. ככה זה עובד. אין מה לעשות. כזו ההתנהלות פה.

ואורנה, אני חושב שאת צריכה לקחת את זה מפה.

אני אתייחס לעניין.

רציתי להוסיף, איל?

רק ממש בקצרה.

כן.

אני שומע את רוח הדברים, והרוח הכללית מורכבת. ולכן אני לא בטוח שיש צורך להיכנס למחלוקות ספציפיות. אבל מכיוון שבכל זאת יש פרוטוקול, אז חלק מהדברים שנאמרו לפחות ברמה עובדתית לא עד הסוף מדויקים. אני רק אומר את זה באופן כללי, אלא אם כן גברתי תרצה שאפרט יותר.

אם אתה רוצה ספציפית לומר מה מבחינתך מחייב דיוק, בבקשה.

אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אלא רק שצריך להבהיר שאנחנו לא מאשרים פה תקנות שקיימות, אנחנו לא מאשרים תקנות שגוברות על חוקים. שוב, זה לא שאני בא לתאר שהמצב הזה הוא אידיאלי.

אידיאלי, אוקיי.

אבל עדיין, אחרי שאמרנו את זה, במדובר פה בחקיקה של הכנסת; מדובר פה בצווים לפי חוק של הכנסת, לא חוק שהוא חירום במהותו, לא הממשלה עשתה את הפעולות פה באיזושהי צורה חריגה. תקנות שעת חירום מכוח חוק יסוד הן אכן החריג החוקתית הבעייתי. והתקנות האלה הם לא הנושא כרגע לדיון ולא מה שנמצא פה על הפרק.

השאלה – השימוש שעשתה הממשלה בהתקנת תקנות אכן לשעת חירום – היא לא קשורה פה לטבלאות של ההארכות. אותו שימוש שנעשה בתקופת משבר הקורונה הוא נושא לדיון, ושמעתי כאן ביקורת גם מצד שני.

נושא נפרד, כן. אבל בסוף אפשר להבין - - - שמחבר את חוקי הקורונה ואת דרך ההתנהלות באינטנסיביות ובנחישות לקדם אותם גם לפעמים בתחושה של פגיעה בזכויות אדם מהמקום שבו אפשר כשרוצים לייצר לתקנות ייחודיות בחקיקה מיוחדת לצורך העניין. זאת אומרת, בהקשר הזה זה לא מנותק.

ולכן חשוב להאריך, שלא - - -

סליחה, בייעוץ שקיבלנו מהצוות המשפטי כאן של הוועדה נאמר בפירוש ואני אקריא את זה: להכרזת מצב חירום יש השלכה עיקרית לכך שלממשלה יש יכולת, היא מוסמכת להתקין תקנות לשעת חירום שבכוחם לגבור על חקיקת הכנסת.

אמת.

כתוב שחור על גבי לבן. זה מה שאמרנו.

זה בדיוק העניין.

אמת. אמרתי.

אז למה אתה אומר שזה לא מדויק?

למה אתה אומר שאין קשר?

למה אתה אומר שאין קשר?

איך אפשר היה להכריז על תקנות לשעת חירום אם לא היה מצב חירום?

אני רוצה להגיד משהו. אנחנו פה מאוד נשתדל לא לכבס מילים. אנחנו נשים דברים מדויקים. אם לא נדייק, תגידו לנו. אין עמימות, אין אפורות. אני מקריאה מתוך מסמך מקצועי שהושם לי. אז אני מבקשת שאם המסמך לא נכון, תגיד. ואם לא, תחזור בך ממה שאמרת.

וזה לא מונע מאחריות שלכם לסיים צווים – לצו היהלומים, ריבונו של עולם.

גם נכון.

כן, רבותיי. כן, בבקשה, חבר הכנסת - - -

זה באמת, אלי, זה אחרי זה.

כן.

אולי רק להשלים.

כן.

אני לא התכוונתי – אני מוכן לדייק. אני לא חושב שיש משהו – לחזור בי, אני לא – שוב, אני רוצה לדייק את הדברים.

הדברים ברורים.

אני רוצה רק להביא בפני הוועדה. אני לא חושב - - -

הדברים ברורים.

אכן הכרזת על מצב חירום מקנה את הסמכות לממשלה, בהתקיים נסיבות מאוד מאוד - -

אכן. בסוף הכול קשור.

- - מסוימת שאנחנו מקפידים עליהן, להתקין תקנות שעת חירום. הדיון כאן לגבי רשימת הצווים והחוקים הוא דיון צד ונפרד.

ספציפי.

והשימוש בסמכויות התקנת תקנות שעת חירום לצורך מאבק בקורונה בתקופה הראשונית היה כזה שלא היה כלי אחר. האינטרס הציבורי היה ברור, ואם היה צורך באותו רגע גם היו, הערכה שלי, מחריגים את ההכרזה עצמה.

אתה ברור, איל. אתה ברור.

כך שלא ניצלו לרע את קיומה של ההכרזה, אלא זה - - - של הממשלה.

- - -

אלי, הדברים ברורים.

איל - - -

ואני חושב שכל מה שאפשר לדבר על המגבלות ועל המידתיות של השימוש הוא דיון חשוב. אני לא מזלזל בו, ממש לא מזלזל בו. והוא עומד בפני עצמו.

איל, הדברים ברורים.

גם המספרים - - - לא מדויקים - - -

- - -

כן, בוא ניתן לחבר הכנסת בוסו.

אבל אי-אפשר להפסיק את אלי.

כן. אלי, בבקשה.

וגם הוא מצביע יפה.

עומד לו בלשון.

זה "לא תחסום שור בדישו".

כן, עוד איזה שור.

אני רק מציע שאתם עושים את תפקידכם. אומרים לכם להעביר תקנות, אומרים לכם זה, אתם באים פה להסביר. אל תתחילו להצדיק את הפוליטיקה, אוקיי? אל תצדיקו את הפוליטיקה.

לא הצדקנו.

לא, לא, אלי.

זה לא התפקיד שלכם.

לא הצדקנו - - - בדברי בשום צורה. אני מבקש - - - שאתה הולך אליו.

שנייה רגע, זה לא התפקיד שלכם. זה הדבר היחידי שהיה ניתן? לא.

אלי, אל תכניס אותו לזה.

- - -

אני מקבלת - - -

אלי, אל תכניס אותו לזה. הוא לא.

חברים, חברים, אני מקבלת את זה שלא הייתה פה אמירה פוליטית. זו פרשנות של חבר הכנסת אלי אבידר.

בבקשה, חבר הכנסת אוריאל בוסו.

ממשלות שמקדמות את הבקשה לאורך השנים הן ממשלות - - -

אתה ברור.

- - -

כן, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, אני שומע את הדיון ובגלל זה גם תכננתי להתייחס בסוף. זה נשמע לפעמים, כמו שאמרתם, גרנדיוזי ותקנת שעת חירום ואתה משתמש את זה - - -. כשאני רואה את רשימת חוקים שתקפים מתוקף, אתה מגיע למסקנה מסוימת שחלקם זה חוסר עבודה משרדית, שהיו צריכים לשלוח מעכשיו לעכשיו.

לא רק. לא רק.

לא, אני אומר, חלקם זה עבודה משרדית והם נמצאים בתקנה או הונח תזכיר ושחוק שהופץ בתאריך כך וכך. אבל חלקם מגיעים מתוקף. אין מה לעשות, עדיין אנחנו מדינה צעירה, מדינה במצב חירום בהרבה מובנים, והכלי הזה הוא כלי חשוב שצריך להשתמש בו. ואני חושב שגם כן שמה שהשתמשנו בקורונה הוא היה חיוני ונחוץ, והמדינה נמצאת במקום אחר במה שהשתמשנו בתקופה הזו. ואין מה לעשות, אף אחד לא הזמין את נגיף הקורונה מעכשיו לעכשיו בכל מיני וריאציות כאלה ואחרות שלא ידענו להתמודד איתן. ולכן אני אומר שהוא כלי חשוב. נכון, שצריך לצמצם אותם ולשים סדרי עבודה, לשים את כל החוקים מול השולחן אחר כך ולהסדיר את זה בכנסת מתפקדת בעזר השם שתהיה. אבל אני חושב שעדיין צריך להתייחס לזה כמשהו חשוב.

אני רוצה לסכם, מבחינתי, את ההתייחסות שלי לפני שעוברים להצבעה, ולהגיד שאפשר להתייחס רק לעניין של המצב הפוליטי – ואולי לזה התכוון חבר הכנסת אבידר – בנסיבות שנוצרו בכנסות האחרונות. אני מבקשת להתייחס לזה קצת בפרספקטיבה רחבה יותר. מדובר בכל זאת ב-73 שנים שאנחנו לא מסיימים את החקיקה. ואני מציעה עוד ממד להסתכל על הדברים, לא רק על הכמות. כי אם מסתכלים כמותית על החוקים, אז אתה לאורך זמן רואה שהתקנות הוחלפו בחקיקה שהלכה וצמצמה את ההיקף, את המספר התקנות.

אני חושבת שאם מתסכלים על האופי של התקנות ועל ההשפעה שיש להן על זכויות אדם במדינה דמוקרטית, מוטב לכולנו, ואני חושבת שבזה אין חולק, שנעשה כל מאמץ בפתחה של הכנסת הזאת להחליט שאנחנו משנים את התקנות לחקיקה רחבה. וכל אחד מאיתנו רוצה לחיות במדינה שהחלטות המתקבלות, בוודאי בהיבטים שנוגעים לזכויות הפרט, מתקבלות תחת חקיקה ולא תחת תקנות כאלה ואחרות.

לעניין המגבלה של הזמן, אני אומרת לחבר הכנסת כץ – זה בדיוק העניין, אנחנו מגדירים לארבעה חודשים עוד פחות מכפי שיכולנו אילו היינו ועדה קבועה. בנסיבות האלה שאנחנו ועדה זמנית, האילוץ הוא אפילו חיצוני לנו. אני רוצה להגיד שגם אם היינו ועדה קבועה, אני הייתי רוצה לתחום את זה במינימום זמן. ולהבנתי ארבעה החודשים בנסיבות האלה הם זמן סביר. וכל מי שיהיה בוועדה הזאת בעתיד יצטרך לשקול אל מול הפרוטוקול של מה שסיכמנו עכשיו, האם נכון – ואני אומרת את זה למשרד המשפטים, אומרת את זה למשרד ראש הממשלה שנמצא איתנו בזום, ההרכב, כל הרכב שישב פה, בהצבעה הבאה יצטרך לשאול: האם נעשתה כברת הדרך הכרחית הנדרשת בנסיבות האלה לצמצם את הפער לחקיקה מלאה.

אנחנו עוברים, ברשותכם, להצבעה.

אני רק אגיד למען הפרוטוקול.

כן, בבקשה.

מאחר שזה צפוי להעלות ביום רביעי, אז ארבעה החודשים יהיו עד 12 בספטמבר.

זאת אומרת, ההארכה שאנחנו מצביעים עליה כעת, שאני מקריאה את זה: בקשת הממשלה לחזור ולהכריז על מצב חירום לפי סעיף 38 לחוק יסוד: הממשלה הוא עד?

עד יום ו' בתשרי תשפ"ב, שזה 12 בספטמבר 2021.

12 בספטמבר 2021. מי בעד? לטקו, תספור.

זה שמונה.

שמונה בעד.

רגע, אתה לא בעד. אז זה שבעה.

שבעה. מי נגד?

הגיע הזמן.

מי נמנע?

את לא מצביעה?

אני כמובן, ספרת אותי.

ספרתי. שבעה מול אחד.

הצבעה

אושרה.

ההחלטה התקבלה, הארכת התקנות בארבעה חודשים עד ספטמבר 2021. תודה רבה. אנחנו משחררים אתכם מהדיון. חברי הכנסת, תישארו, בבקשה.



הקמת ועדת משנה לנושאי כוח אדם ונכי צה"ל

אנחנו עוברים להצבעה נוספת.

זה דיון ממשיך.

הדיון ממשיך.

ולהבא, גברתי, כשהם באים שיגידו: משרד הכלכלה לא מתקדם; משרד החקלאות לא זז; משרד ההוא קבע ישיבות ולא קיים אותן.

חבר הכנסת אבידר, כשאנחנו מקיימים את הדיונים השוטפים, אנחנו מזמינים את כל המשרדים ושואלים אותם, כל אחד, מה הוא עשה היום.

חברים, אני רוצה להמשיך. חברים, היינו פה בשבוע שעבר בדיון שבעיניי היה מאוד משמעותי בהקשר של אופן הטיפול של מדינת ישראל בנכי צה"ל ובכוחות הביטחון. אני שמחה שבמהלך השבוע הזה גם הממשלה התכנסה והחליטה לאשר את הרפורמה לנכי צה"ל בהתייחס גם לפוסט-טראומה. ואני בסיכום הדיון הקודם בשבוע שעבר אמרתי שוועדת החוץ והביטחון תמשיך לעקוב מקרוב אחר הטיפול בנכי צה"ל כיעד ערכי משמעותי וכחובה מוסרית שיש למדינת ישראל כלפי מי שנפגעו בגופם ובנפשם. וכדי לעקוב אחר זה, אמרתי שלמרות זמניותה של הוועדה – ומנסיבות הרגילות לא היינו מקימים עכשיו את ועדת המשנה לכוח אדם והיינו מחכים עד ביסוסה של הוועדה הזאת כוועדה קבועה, אבל בנסיבות שנוצרו ובצורך של הוועדה הזאת להמשיך ולעקוב אחר פעילות אגף השיקום, כי זו ההגדרה הספציפית של מה עושה ועדת החוץ והביטחון – אני מזכירה שיש את ועדת הרווחה והבריאות שעוסקת בזה; חבר הכנסת סופר הוביל שם, בוועדת המשנה, את הנושא. ואני רוצה לכבד את התקנון ולהתייחס ספציפית לאופן שבו אנחנו עוקבים אחר אגף השיקום. ולכן הוועדה שאני מציעה להקים היא אותה ועדת משנה לכוח אדם שתעסוק גם במעקב של אגף השיקום אחר המענה לנכי צה"ל.

אני מביאה להצבעה את שמות החברים: חבר הכנסת אופיר סופר כיושב-ראש ועדת המשנה, חבר עמר בר לב, חברת הכנסת יעל רון בן משה, חברת אורנה ברביבאי, חבר הכנסת מתן כהנא; ואת ממלאי המקום: חבר הכנסת אלכס קושניר כממלא מקום של יעל רון, חבר הכנסת רון כץ כממלא מקום של אורנה ברביבאי ואת חבר הכנסת אוריאל בוסו כממלא של מתן כהנא.

מה המשמעות של ממלאי מקום האלה?

בעיקר יכולת להצביע כשאתה לא נוכח, להצביע במקומך.

להגיע לדיונים.

הם מוזמנים לכל הדיונים כמו חברי כנסת לכל דבר ועניין.

כל חבר כנסת מכל סיעות הבית יכול לקחת חלק בישיבות פתוחות של המליאה וועדות המשנה, אבל ההצבעה ניתנת רק למי שמוגדר כממלא מקום.

כחבר.

מי בעד?

כולם, שמונה.

הצבעה

אושרה.

שמונה בעד. ועדת המשנה הוקמה. תודה רבה. אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:45.