פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
ועדה מיוחדת לענייני החברה הערבית
21/06/2021


מושב ראשון



פרוטוקול מס' 3
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית
יום שני, י"א בתמוז התשפ"א (21 ביוני 2021), שעה 10:00

סקירת מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים – יישום החלטת ממשלה 922

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
ג'ידא רינאוי-זועבי

רות וסרמן לנדה
אימאן ח'טיב יאסין
מופיד מרעי

השרה לשוויון חברתי וגמלאים
חסאן טואפרה - ראש הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית, הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים

רשרש עאמר - ראש מנהלת הגליל והנגב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אמנון בארי סאוליציאנו - מנכ"ל, יוזמות אברהם

אינה ברנזבורג - אחראית תחום תחבורה ציבורית, הרשות לתחבורה ציבורית

פיטר סמית' - המשמר החברתי

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

לירן קוסמן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אילן שדה - ראש המועצה האזורית מנשה, מרכז השלטון האזורי

מוחמד זחאלקה - יו"ר ועדת החברה הערבית

עידו בן יצחק

אמל ביבאר

הילה מליחי



סקירת מנהל הרשות לפיתוח כלכלי של מגזר המיעוטים – יישום החלטת ממשלה 922

בוקר טוב לכולם, אנחנו פותחים את ישיבת הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית. הדיון היום הוא חשוב מאוד – גם הסתכלות לעבר ולהווה, אבל בעיקר הסתכלות לעתיד כי אנחנו לקראת גיבוש תוכנית כלכלית חברתית חדשה שמטרתה לטפל בכל גורמי העומק והנושאים השונים בחברה הערבית. זה כולל מגוון רחב של תחומים, אבל גם מגוון רחב של מגזרים הפעם. אנחנו לא מתמקדים רק ביישובים הערביים הכלליים, אנחנו מדברים גם על היישובים בדרום וגם בצפון, הבדואים, וגם כמובן על המגזר הדרוזי, שיש לו מאפיינים משלו. לכן אנחנו ננסה לשלב בין הסתכלות על העבר לבין הסתכלות על העתיד.

אני מברך את השרה מירב כהן שהיא חוזרת למשרד הזה, כנראה שהיא התאהבה בו.

לגמרי.

יש לה הרבה מה לתרום. כמובן, חסאן טואפרה, אנחנו מברכים אותו על בחירתו על ידי השרה לעמוד בראש הרשות לפיתוח כלכלי. שני דברים: בחברה הערבית – בשנה שעברה דיברנו בדרך כלל על מיגור הפשיעה והאלימות, על האתגר הגדול הזה. לאט-לאט גילינו שמתחת לשטח, מתחת לתופעה הזאת יש הרבה גורמי עומק שמביאים את התופעה הזאת להשתולל בחברה הערבית. ולכן עסקנו בוועדה הקודמת בנושאים רבים שונים ומשונים שמביאים את ההתנהגות האנושית להתנהגות אלימה. אני זוכר שקיימנו דיון עם הרשות לפיתוח כלכלי. אסף היה האורח שלנו.

רועי אסף.

רועי אסף, נכון. הוא הציג נתונים מאוד מדאיגים על כמה מומש ואיך התקציב הזה נוצר. כמובן שהתוכנית הוארכה בשנה שעברה ביוזמת השרה מירב כהן כדי לתת הזדמנות נוספת לנצל את הכסף הזה. ולכן יש הרבה שאלות שאנחנו צריכים לדון בהן ולהכין את עצמנו לעתיד בצורה הטובה ביותר. אני אקצר ונתחיל ישירות בדיון עצמו ובהצגות, ואז נשלב הערות ושאלות של חברי הכנסת ושל האורחים שיש לנו בוועדה. נתחיל עם כבוד השרה מירב כהן, בבקשה.

תודה רבה. קודם כול, כבוד היושב-ראש, תודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו מקדישים במשרד לשוויון חברתי הרבה מאוד משאבים ודיונים לנושא הזה. אני רוצה לשתף אתכם בנתון שהוא מאוד חשוב בעיניי, שעל פי ההערכות של אנשי מקצוע, אי השילוב של החברה הערבית באופן מלא בכלכלה הישראלית מביא לאובדן הכנסות של 40 מיליארד שקל בשנה. למה אני אומרת את הנתון הזה? כי גם המקום ההומניטרי והרצון בשוויון וכן הלאה, זה חשוב, אבל זה חשוב לכל הצדדים. לכל בן אדם במדינת ישראל צריך להיות אינטרס שחוסר השוויון יצומצם כי זה פוגע בכולם. צריך להבין את זה, זה פוגע במדינה.

תוכנית 922 היא תקדימית, היא נוצרה מתוך אמונה שצריך לצמצם את הפערים הכלכליים והחברתיים, והיום אנחנו לוקחים את זה לשלב הבא. הכול מנוהל על ידי חסאן טואפרה, שהייתה לי את הזכות לבחור אותו. אני חייבת להגיד שכשעשינו את התהליך של הבחירה של מי שינהל את זה, הקדשנו לזה המון מחשבה ובחרנו את הבן אדם שיש לו הכי הרבה ניסיון מתוך הממשלה וגם מאוד מאוד מחובר לזה אישית, זו באמת השליחות שלו. אני חושבת שעד עכשיו חסאן עשה את זה בצורה מאוד יפה, והוא הבן אדם הנכון להוביל גם את התוכנית הבאה.

החלטה 922 הקצתה 10.7 מיליארד שקלים. כולם מדברים על 15 מיליארד שקלים, זה לא 15 מיליארד שקלים, זה 10.7 בנוסף לתקציבי החינוך. חשוב לי להגיד את המספרים כי יש הרבה דיס-אינפורמציה סביב הסיפור הזה. כשאני נכנסתי לתפקיד בשנה שעברה היינו בפני דילמה אם מיד להביא עוד חומש או להאריך. אחרי שיתוף ציבור, גם עם נבחרי הציבור הערביים, גם עם ארגוני חברה אזרחית, החלטנו להאריך את תוכנית החומש. מדוע? כיוון שהיו שם המון תקציבים לא ממומשים. העברנו החלטה גם עם תקציב תוספתי וגם עם הסרת חסמים, והדבר הזה הוכיח את עצמו כי בשנה האחרונה הצלחנו לעלות במימוש התקציבים של 922, וזה דבר שחשוב לומר אותו. בעקבות הצעדים האלה הוקצו עד כה 9.6 מיליארד שקלים מתוך 10.7. כמובן שחסאן אחר כך יפרט את הדברים יותר לעומק.

האתגר שבפניו אנחנו ניצבים כרגע זה לגבש את תוכנית 923 ההמשכית, והכוונה כאן היא להיכנס להרבה מאוד תחומים שלא כוסו במסגרת 922 – אם זה תחום הבריאות, אם זה תחום הרווחה. בנימה אישית, בעיניי מאוד חשוב לשים את הדגש על אלימות כלפי נשים. יש היום 12 צוותי עבודה בכל עולם תוכן, וכל צוות כזה בונה, יחד עם המשרדים הרלוונטיים וכל המומחים בתחום, תוכנית ייעודית. זה עולם ומלואו. 923 זו תוכנית מאוד רחבה.

ברמה העקרונית אני מאחלת לנו שתהליך העבודה המשותף הזה יהיה סוג של דף חדש במערכת היחסים שלנו עם הציבור הערבי בישראל ושנצליח לצמצם את אותם פערים כלכליים וחברתיים. זה היה חשוב תמיד, אבל היום אני מרגישה שיש לנו הזדמנות נדירה לבוא ממקום מאוד נקי, מאוד ענייני, ולפתוח דף חדש. אז שיהיה לנו בהצלחה. אני מרגישה שבמשרד לשוויון חברתי יש לנו את אנשי המקצוע הטובים ביותר להוביל את התוכנית הזו.

תודה רבה, השרה מירב כהן. תצליחי. אנחנו מברכים אותך שוב על חזרתך למשרד. אנחנו נעבור ישירות לחסאן, תציג בבקשה את הנתונים, ואז הממ"מ.

אנחנו נציג כמה מדדים למצבה של החברה הערבית בישראל. כדי לקבל פרספקטיבה, בדקנו את המדדים האלה בהשוואה לכלל האוכלוסייה בשנים שקדמו להחלטה 922, ובשנים של היישום שלה. למרות שחשוב להגיד שאי אפשר ללמוד מזה דווקא שהשינויים הם בגלל החלטה 922, כי קרו הרבה דברים במקביל, אז חשוב לזכור את זה. נתחיל משיעור ההשתתפות בכוח העבודה של גברים – לפני החלטה 922 הייתה עלייה, ואחר כך הייתה דווקא ירידה לעומת כלל האוכלוסייה. אצל נשים הייתה עלייה והיא המשיכה אפילו יותר בתקופה של יישום 922. בשכר החודשי גם הייתה עלייה לפני ואחרי, השכר החודשי של גברים בגילאי 64-25, שאלו גילאי העבודה העיקריים. בשכר העבודה של נשים גם הייתה עלייה וצמצום הפער או היחס בין השכר של נשים ערביות מול כלל האוכלוסייה.

שכירים ערבים בהייטק – ב-2018 כמות השכירים הערבים בהייטק הייתה הכי גבוהה, וגם אחוז השכירים הערבים בהייטק היה הכי גבוה.

מה המספר פה באדום? השיעור?

אני לא יודע למה זה לא מופיע במצגת. ב-2018 זה היה 2.1% שיעור השכירים הערבים. כמות השכירים הייתה כ-6,400. סטודנטים ערבים במקצועות הייטק – בין 2018-2012 המספר שלהם פחות או יותר הוכפל. לגבי ציוני מיצ"ב בחינוך הערבי מול החינוך העברי – היה צמצום פערים בכל המקצועות: גם באנגלית, גם במתמטיקה, גם בשפה. אלו ציוני המיצ"ב של מתמטיקה, אפשר לראות שהפערים הצטמצמו. בשפה גם. שיעור הזכאות לבגרות של תלמידי י"ב – הייתה מגמת שיפור מאוד חזקה לפני החלטה 922 אבל בשנים האחרונות היא התמתנה.

התמתנה?

כן, מגמת השיפור התמתנה. עדיין יש שיפור, חוץ מהשנה האחרונה, אבל השיפור הוא פחות חד מהשנים שהיו לפני. שיעור הסטודנטים הערבים – יש מגמת שיפור, אבל היא גם כן התמתנה דווקא בשנים שבהן 922 יושמה. חשוב להגיד לגבי זה ששיעור הסטודנטים לא כולל את אלה שהולכים ללמוד בחו"ל, וגם במכללות להכשרה טכנולוגית, שחלק לא מבוטל מהערבים רוכשים מקצוע דווקא שם ולא באקדמיה.

יש לכם נתונים לגביהם?

יש נתונים, כן. פה מוצגים רק הסטודנטים באקדמיה. לגבי תוחלת חיים, קצת קשה לראות, אבל הפערים בין הערבים ליהודים אצל גברים ירדו, וגם אצל נשים.

יש הבדל של כחמש שנים?

כן, בערך. כן, משהו כזה, אפילו פחות מחמש שנים.

בנשים בטוח פחות מחמש שנים.

אין לכם חלוקה לאזורים, זה רק מגזרי? צפון-דרום?

יכול להיות שיש, אבל פה הצגתי כלל ארצי.

כללי, גולמי.

בנושא של אלימות ופשיעה, מבחינת קורבנות רצח – אצל היהודים לא היה כמעט שינוי, ובמגזר הערבי הייתה עלייה, כך שהפערים בנושא הזה התרחבו. אשראי בנקאי – במגזר הערבי יש הרבה פחות אשראי בנקאי בממוצע פר תושב מאשר במגזר היהודי, שזה יכול ללמד שאולי זה נובע מה שהם פונים יותר לשוק האפור, שזה גם יכול לעודד פשיעה.

לא, הם לא יכולים לקחת משכנתה. הם לא יכולים למשכן את הנכס שלהם כי הוא לא רשום בטאבו או שהוא לא סחיר.

אז הפנייה לשוק האפור היא תוצאה של - - -

מזה שלא מקבלים אשראי.

לסיכום, רואים שברוב המדדים היה שיפור במצב של האוכלוסייה הערבית לעומת כלל האוכלוסייה, גם במגמה שהייתה לפני 922 ובמהלכה, חוץ מכמה מדדים שהם ההשתתפות בכוח העבודה של גברים, שיעור הזכאות לבגרות של תלמידי י"ב, שיעור הסטודנטים הערבים לתואר ראשון, שהיה שיפור אבל הוא התמתן, וקורבנות הרצח.

יש הסבר לנתון הראשון?

שיעור ההשתתפות בכוח העבודה? לי אין הסבר, לא בדקתי את זה, אבל יכול להיות שיש.

אנחנו נדבר על זה.

בתקופת הקורונה המצב עוד הורע בצורה דרמטית.

אני חושבת שזה גם קשור לזה שהמדינה – בצדק רב – השקיעה הרבה מאמצים בשנים האחרונות להעסיק נשים ערביות, וקצת שכחו מהגברים הערבים.

באמת היה יותר מיקוד בנשים.

הייתה החלטה על תעסוקת צעירים בני 24-18 עד 2012, והם הגיעו אפילו מעבר ליעד. היעד היה 60%, הם הגיעו ל-67%. לפני הקורונה אנחנו עומדים על 53%, זו הקבוצה שקוראים לה צעירים ללא מעש – כמעט 69,000. היום כמובן שהמצב יותר חמור, וזה קשור לפשיעה ולאלימות. חסאן, אצלך הניתוח והפתרונות.

רק בקצרה לגבי החסמים של היישום של 922, למרות שחסאן בטח יפרט על זה יותר. בראשי פרקים: החסמים העיקריים שראיתי במסמך שהוגש לך הם קשיים בממשקים בין הרשויות המקומיות לממשלה, מחסור בקרקעות ציבוריות ברשויות המקומיות, ובכלל, רוב החסמים הם ברמה של הרשויות המקומיות. חסמי ביצוע בתחום התכנון והבנייה, היעדר מקורות תקציביים של הרשויות המקומיות למצ'ינג וגם החלטות ממשלה אחרות שהתקבלו וגרמו לכך שחלק מהתקציב שהיה אמור להגיע הוסת לדברים אחרים ולא כולו בוצע. זהו.

אוקיי. תודה לך. חסאן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני שמח על ההזדמנות להופיע פה בפני הוועדה. אני חושב ששיתוף הפעולה בינינו יכול להיות רק פורה ויעזור לטיוב ושיפור התוכנית. היום אנחנו נציג את 922 גם לעומת הביצוע, ההישגים והחסמים, ואחר כך נציג את התוכניות לעתיד – את 923. אני אגיד במילה למי שלא מכיר את הרשות, הרשות נוסדה ב-2007 מתוך מטרה למצות את הפוטנציאל הכלכלי של החברה הערבית במדינת ישראל. המטרה שאנחנו שמים לנגד עינינו היא גם לשפר את מצבה של החברה הערבית, גם לצמצם פערים, וגם להגיע לשילוב ראוי בכלכלה ובחברה. אנחנו עושים את זה במגוון כלים – החלטות חומש כמובן זה הכלי הכי משמעותי, אבל אנחנו מנסים להשפיע על מדיניות ממשלתית קיימת, להנגיש את הבעיות של החברה הערבית לממשלה והפוך, את הפתרונות לחברה הערבית, ולא רק דרך החלטות החומש, שכמובן, שוב, הם הכלי הכי משמעותי שנוכל לקדם את הדברים.

אני אתן רקע קצר לנתונים, למרות שחלקם נאמרו, אבל אני אעבור עליהם מהר. לגבי החברה הערבית, נתונים כלליים – אנחנו מדברים על 21% מהאוכלוסייה, 85 רשויות מקומיות תחת ההגדרה של ההחלטה הזו. אנחנו צריכים גם לזכור שיש אוכלוסייה ערבית, שאני אתייחס אליה אחר כך, בתוך הערים המעורבות. קרוב ל-25% מהאוכלוסייה הערבית גרה בערים המעורבות, כולל בירושלים. המצב הסוציואקונומי של הרשויות המקומיות – 85% מהן נמצאות במדד סוציואקונומי 3-1, שפחות או יותר, בהשוואה לרשויות היהודיות, רק 24% נמצאות שם.

זה גם במעורבות? זה לוקח בחשבון גם את המעורבות?

לא, רק הרשויות הערביות. הרשויות הערביות עצמן. אני רוצה לתת תמונה לוועדה לגבי החלטות חומש. יש חלוקה – שאנחנו לא בהכרח מסכימים לה מבחינה מקצועית, אבל היא קיימת בתוך הממשלה ביחס לחברה הערבית מבחינת החלטות חומש. כשאנחנו מדברים על 922, כמובן זו ההחלטה שכוללת את מרבית האוכלוסייה הערבית, אבל יש החלטה שנוגעת, כמו שהזכיר יושב-ראש הוועדה, גם לבדואים בצפון, שאנחנו מנהלים אותה. אנחנו נתייחס גם אליה בקצרה. גם לבדואים בדרום יש החלטת חומש נפרדת, גם לדרוזים והצ'רקסיים. ערים מעורבות לא נהנות מהחלטת חומש נפרדת, אין להן טיפול נפרד. יש יישובים לא מוכרים. יש אוכלוסייה ערבית שלא גרה בערים מעורבות, אלא בכל מיני מקומות, וכמובן, מזרח ירושלים שגם נהנית מהחלטת חומש נפרדת. אז יש מספר החלטות שמתנהלות בממשלה שלכל אחת יש את הדגשים שלה.

ברמה המעשית, הנתון שאנחנו מסתכלים עליו ככוכב הצפון הוא הכנסת משק בית בחברה הערבית לעומת הכנסת משק בית בחברה היהודית. כשאנחנו מדברים על משק בית בחברה הערבית, הוא מכניס 10,912 ש"ח, לעומת 22,849 ש"ח בחברה היהודית. חצי פחות או יותר. מכניסים חצי במשק בית ערבי לעומת משק בית יהודי. ואז כשבודקים מה הכנסת משק בית בפריפריה – רצינו לדעת אם העניין הוא רק עניין של פריפריה לעומת מרכז, כי החברה הערבית גרה יותר בפריפריה – גם אם מנתחים את חיפה והצפון לעומת האוכלוסייה הערבית שגרה בצפון, אנחנו מדברים גם על חצי. מרוויחים חצי מהאוכלוסייה היהודית שגרה בצפון. כלומר, הבעיה המרכזית היא שמשק בית מרוויח פחות.

למה זה קורה ברמה המעשית? יש לנו נתונים כמה משק בית עובד וכמה מרוויח לשעת עבודה. בגדול, אם מסתכלים על משק בית ממוצע בחברה הערבית, הוא עובד 240 שעות, לעומת 328 שעות בחברה היהודית. יש פער. הפער הזה נובע משיעור ההשתתפות של האוכלוסייה הערבית בשוק התעסוקה, בעיקר של נשים. אם מסתכלים על שכר לשעת עבודה, משק בית בחברה הערבית מרוויח 45 ש"ח לשעת עבודה, לעומת 66 ש"ח בחברה היהודית. כמובן שזה נובע ממספר רב של סיבות, בעיקר גם הענפים שנמצאים בהם החברה הערבית. גם בענפים שבהם הם נמצאים כמו בחברה היהודית יש פערים, ראינו גם נתונים בהייטק, שאקדמאי ערבי מרוויח בהייטק בפער לעומת אקדמאי יהודי שעובד בהייטק. אפילו בענפים שהם זהים יש פערים, אבל גם בגלל שהחברה הערבית נמצאת בענפים שהם בפריון נמוך – ענף הבינוי, האירוח, ההסעדה, שהם ענפים עם פריון נמוך.

דיברנו על שיעור התעסוקה של גברים, וזה נתון מאוד מאוד מדאיג, אפילו ברמת משק, זה נתון שעולה המון כסף למשק. שיעורי התעסוקה של גברים היו גבוהים מאוד לאורך שנים, כמעט ולא היו פערים לעומת שיעור התעסוקה של גברים יהודים. בשנים האחרונות אנחנו חווים ירידה מתמשכת בשיעור התעסוקה של גברים, עוד לפני הקורונה. בקורונה המצב עוד קצת החמיר, אבל אנחנו רואים את הירידה הזאת בשנים האחרונות, והיום אנחנו עומדים על קרוב ל-72% ברמת המספרים.

ירד מ-78%.

כשאני אומר היום, זה לפני הקורונה. בעוד כמה חודשים נדע יותר טוב, כשמתווה החל"ת ייגמר, ואז נדע לנתח את הנתונים בצורה מדויקת, אבל כרגע הירידה הזאת מוסברת בכמה דברים: אחת, יש ענפים שבהם נמצאים הגברים הערבים ויש שם תמורות משמעותיות מאוד. לצורך הדוגמה, ענף הבנייה מושפע מאוד מכניסה של עובדים זרים לתוך הענף, הוא יכול לפלוט חלק מהעובדים, והוא יכול להכניס חלק מהעובדים. יש גם תמורות שקורות בענף התעשייה. התעשייה במדינת ישראל סוגרת בחלק ממקומות העבודה, וגם נפלטים חלק מהגברים. צריך לומר, אנחנו רואים את הנתונים האלה עוד קודם – היום מגיעים פחות גברים ערבים לאקדמיה. היום באקדמיה, 70% מהסטודנטים הן נשים. טוב שהסטודנטיות הגיעו לאקדמיה, אנחנו רוצים שגם הסטודנטים הערבים יגיעו לאקדמיה, וזה מנבא התעסוקה הכי גבוה.

צריך לומר, כמו שנאמר, התוכניות הממשלתיות התמקדו בנשים בשנים האחרונות, לכן רואים עלייה, שלצערי, גם בחודשים האחרונים לפני הקורונה יש בלימה מסוימת בשיעור התעסוקה של נשים, ואפילו טיפה ירידה בשיעור התעסוקה של נשים בחברה הערבית. אלו שני דברים שצריך לשים לב אליהם.

ביחס לשיעורי הזכאות לבגרות, זה נאמר פה – צריך תמיד לזכור שיש פה שני נתונים שצריך להתייחס אליהם: העלייה האבסולוטית שקרתה פה בשיעורי הזכאות לבגרות, אבל יש התייחסות גם לנושא של הפערים עצמם בין החברה הערבית לבין החברה היהודית. גם שם אנחנו רואים שיש עלייה, אבל עדיין הפערים לא צומצמו בצורה משמעותית בין החברה הערבית לבין החברה היהודית בשיעורי הזכאות לבגרות, כי יש גם עלייה בחברה היהודית בפני עצמה. הנתון הזה הוא חשוב כי כשמתמודדים על האקדמיה, כשמתמודדים על מקומות התעסוקה, אנחנו מתמודדים ביחס למועמדים האחרים, לכן צריכה להיות עלייה גם בצמצום פערים וגם עלייה אבסולוטית בפני עצמה. זה נתון לגבי הבגרויות, והוא נתון חשוב מאוד גם לניתוח לחומש הבא.

יש פה נתון על הפיז"ה. זה נתון חשוב מאוד, נסתכל על הפיז"ה, כי פיז"ה מבחינתנו הוא ניתוח מעבר ללימודים הפורמליים, הוא מנבא את המיומנות של החברה הערבית בשוק התעסוקה, בין היתר, ושם יש פערים גדולים מאוד, ונפתחו בשנים האחרונות – במבחן פיז"ה האחרון שנעשה רואים שחלק מהמיומנויות הנדרשות לשוק התעסוקה אינן קיימות גם בחברה הערבית. גם אם מבודדים את החברה הערבית, היא דומה למדינות פחות מפותחות, הרבה פחות משיעור ה-OECD, מהממוצע, ולכן גם שם צריך לשים דגש ביחס לתוכנית החינוך הבאה, איך אנחנו משפרים את המיומנויות של החברה הערבית, לא רק החינוך הפורמלי ברמת שעות ההוראה.

חסאן, קריאה, באיזה שפה?

בערבית.

ומה עם האנגלית?

נבדוק את זה, אבל לדעתי במבחן פיז"ה אין פרק באנגלית, זה רק בשפת האם.

אנגלית ועברית.

פה שמנו נתונים שיכולים להסביר חלק מהבעיה, אבל חשוב לשים לב אליהם. התקצוב במדינת ישראל ביחס לאוכלוסיות מחולק לפי חמישוני טיפוח – אם אתה חלש ואם אתה חזק. התקצוב הזה הוא דיפרנציאלי ברמת היסודי וחטיבת הביניים, אז יש שם צמצום פערים. שמנו פה כמה המדינה משקיעה בתלמיד יהודי ובתלמיד ערבי. רואים שרוב התלמידים הערבים נמצאים בשורה הראשונה – חמישון טיפוח חלש. רוב בתי הספר הערביים נמצאים שם. רואים שברמת היסודי וחטיבת הביניים יש פערים שהצטמצמו, זה היה הרבה יותר גבוה בחומש האחרון, זה הצטמצם, אבל עדיין קיימים פערים שם. אבל אם מסתכלים על החטיבה הגבוהה ועל החטיבה העליונה, יש פערים גדולים מאוד בין התקצוב של החברה הערבית ובין התקצוב של החברה היהודית.

צריך להגיד שכרגע מתנהל פיילוט בתוך משרד החינוך לתקצוב דיפרנציאלי ברמת החטיבה העליונה. הפיילוט הזה כרגע מתמשך ויש שם כמה קבוצות שבוחנים אותן. לפי תוצאות הפיילוט הוא יורחב לעוד קבוצות, אבל כרגע התקצוב הדיפרנציאלי נכנס בחומש הקודם רק ביסודי ובחטיבת הביניים.

אם מסתכלים על הנתונים – ואני חושב שהוועדה עסקה גם בנושא של האלימות והפשיעה, לא צריך להרחיב. הנתונים של האלימות והפשיעה זינקו בצורה משמעותית מאוד בחמש השנים האחרונות. יש פה נתונים גם על מספר קורבנות הרצח בחברה הערבית. כמובן, זה גבוה יותר מחלקה באוכלוסייה, וזה גם עולה בצורה אבסולוטית משנה לשנה. גם שיעור הניסיונות לרצח עולה, גם מעורבות במקרי ירי עולה. בכל הפרמטרים של האלימות אנחנו רואים את העלייה, זה מוכר לכולם. זה נושא שחייב לקבל טיפול כירורגי במסגרת תוכנית החומש הבאה, כי זה נושא שהוא גם הכי כואב, וגם משפיע על כל האספקטים האחרים של החברה הערבית.

יש פה עוד כמה נתונים ששמנו שחשוב לנו להראות אותם כי אנחנו רוצים לטפל בהם במסגרת החלטת החומש הבאה – גם שיעור קורבנות תאונות הדרכים בתוך החברה הערבית, זה נושא שפחות טופל במסגרת החלטת החומש הקודמת. יש עלייה בשיעור קורבנות הדרכים בחברה הערבית, אנחנו קרוב ל-33% מההרוגים בתאונות דרכים, והנתון הזה לא יורד בשנים האחרונות. הייתה ירידה נקודתית באחת מהשנים, אבל הוא עולה לאורך השנים. אנחנו צריכים להתייחס לנתונים האלה במסגרת ההחלטה.

יש תמונה דומה גם בתאונות עבודה.

נכון, גם בתאונות עבודה. נכון. נכון. נכון. ברמת הנתונים הפיננסיים – אני חושב שהזכרת את זה, והסברת את זה, היושב-ראש, מאוד נכון – יש חוסר נגישות לכלים הפיננסיים של המדינה. יש פה כמה נתונים שהם משמעותיים מאוד. לצורך הדוגמה, אחוז האנשים מהחברה הערבית שאין להם חשבון בנק: פחות או יותר 13% לעומת אפילו החברה החרדית, שם זה 0.4%, או בחברה היהודית הלא חרדית, זה 0.9%. כמה אנשים לא מחזיקים כרטיס אשראי – כמעט חצי. יש פה נתונים לכמה אנשים יש משכנתה, זה 5%, זה קצת פחות אפילו, זה 2%, כי זה לוקח גם את האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות, אז אנחנו מדברים על 2%.

לנתונים האלה יש אפקט משמעותי מאוד – אין ואקום, בסוף הכסף נלקח מאיפשהו, והנתונים האלה אמורים להטריד את כולנו, ואנחנו רוצים לטפל גם בנושא הזה. חלק מהמאמצים – אנחנו רוצים לראות איפה אנחנו מסירים חסמים בעולמות של האשראי בחברה הערבית.

עוד כמה שקפים לגבי השלטון המקומי, כי אלו נתונים חשובים. אנחנו מזהים פערים גם בשלטון המקומי – אני מניח שזה מוכר לכולם – על התפלגות הארנונה העסקית לעומת המגורים. אנחנו יודעים שארנונה למגורים לא יכולה להספיק ליישוב לנהל את חייו, והארנונה העסקית היא מקור הצמיחה של היישובים. בחברה הערבית יש יותר התבססות על הארנונה למגורים. צריך להגיד שגם אחוזי הגבייה הם יותר נמוכים. הם עלו בשנים האחרונות, אבל עדיין יותר נמוכים. עיקר ההתבססות על הארנונה למגורים לא יכולה להספיק לכיסוי ההוצאות של הרשות וגם לייצר מנועי צמיחה. בהשוואתיות, הארנונה לעסקים נמוכה יותר בפער מאוד גדול לעומת החברה היהודית.

שקף אחרון על אזורי תעשייה – גם בהתפלגות של אזורי תעשייה במפת הפערים, יש מעט מאוד דונמים של אזורי תעשייה בחברה הערבית היום. 94% מהדונמים של אזורי התעשייה ממוקמים בחברה היהודית, ועוד 6% ממוקמים במגזר הדרוזי, בחברה הבדואית וכולי. זה נתון נמוך מאוד שלא עלה בשנים האחרונות. אנחנו יודעים שהגישה היום היא ללכת על אזורי תעשייה מרחביים ושיתופי הכנסות. אבל אנחנו יודעים שהדברים האלה לא מתוכננים בתוך החברה הערבית. שוב, יש הרבה סיבות, אנחנו לא נכנסים כרגע לסיבות – בין אם זו הקרקע והזמינות שלה, איפה התעשייה רוצה להתמקם, אבל כרגע במפה שאנחנו מציגים יש פחות שטחי תעשייה. כמובן, הנתון הזה משפיע בסוף על הארנונה שגובה החברה הערבית מתוך הדברים האלה.

אני רוצה לעבור ל-922 ברמת הביצועים שלה. כפי שאמרה השרה מירב כהן, כשאנחנו מדברים על ההחלטה, אנחנו מדברים על תקציב של 10.7 מיליארד, בנוסף יש את התקצוב הדיפרנציאלי של החינוך, שאנחנו כרגע לא מכניסים אותו לתוך העוגה עצמה, ואפשר להתייחס אליו בנפרד. בתוך ההחלטה עצמה אנחנו רואים שההחלטה הזאת הייתה תקדימית לעומת ההחלטות הקודמות כי היא כללה הרבה משרדי ממשלה. החלטות חומש קודמות התייחסו למעט משרדי ממשלה או למעט נושאים, ופה נכנסו להחלטה הרבה משרדי ממשלה. היא חלה בדיפרנציאליות מסוימת על יישובים ערביים. חלק מהסעיפים חלים על כל היישובים, חלק על חלקם, וההחלטה הזאת אמורה לתת מענה בכמה גזרות ובכמה נושאים. רוב התקציב של ההחלטה הלך לנושא של תשתיות פיזיות, שזה יותר עולמות התכנון, פיתוח הכבישים והשיכון. רוב התקציבים הלכו לשם במובן הזה של ההחלטה. העוגה מראה איפה החלוקה הנוספת, ואנחנו תיכף ניכנס לכל אחד מהסעיפים.

בשקף הבא אני מראה גם את הביצועים של ההחלטה. אמרנו, 10.7 – כרגע אנחנו מתייחסים לסכום הזה. מתוכו הוקצה – ממש בבדיקה של השבועות האחרונים – 9.7 מיליארד. הנתון האחרון הוא נתון של הביצוע במזומן, כלומר, כמה בוצע ברמת התשלומים במזומן במסגרת ההחלטה. אני אסביר את המשמעות של השלבים – בשלב הראשון הממשלה מקצה את הסכומים, בין אם זה לרשויות המקומיות ובין אם זה למשרדי הממשלה עצמם. משרד האוצר מקצה למשרדי הממשלה עצמם, ואז עובר תהליך עד שהרשות דורשת את הכסף. יש תהליכים שהיא צריכה לבנות, להגיע לאבני דרך, לשלוח את החשבונית, לעבור חברות בקרה, ואז לקבל את הכספים מהממשלה.

הנתון האחרון הוא נתון של ביצוע במזומן. הוא צפוי להיות נמוך כי אנחנו מדברים על תשתיות פיזיות. לצורך הדוגמה, אלו לא מלגות או מרכזי הכוון תעסוקתי, ששם הכסף יוצא יותר מהר. שם לתשתיות פיזיות לוקח זמן לעבור את השלבים, לכן אנחנו מדברים פה על ביצוע מזומן יותר נמוך בהקשר הזה.

אז ניצול בפועל זה כשהתקציב עובר לרשות, אבל הרשות עדיין לא מימשה אותו ולא בנתה? זו השאלה.

יש כמה שלבים שהרשות צריכה לעבור עד שהיא מוציאה את הכסף בפועל. יכול להיות שהיא צריכה לעשות איגום משאבים, להביא עוד מקורות ממקורות אחרים, כי הממשלה מקצה רק חלק מזה.

ולכן ניצול בפועל – איפה זה, באיזה שלב?

אולי אני אתייחס? שלום, מעיין ספיבק, רכזת פנים. שלום, יושב-הראש. הקצאה בפועל וביצוע בפועל, ההבדל ביניהם – אני אקח דוגמה פשוטה מאוד, שיש לך פרויקט של בניית בניין למשל. את צריכה בשנה הראשונה לתכנן אותו, בשנה הבאה את מתחילה לצקת את היסודות. בשנה הראשונה את תראי את ההקצאה של כל המבנה החדש, אבל בשנה הראשונה את תראי רק את המזומן שהוצאת - - -

אני מבינה את זה. אני שואלת לגבי הניצול בפועל. ניצול בפועל זה אומר שהבניין כבר קיים.

או שהוא בשלבים וכבר שילמו את החשבוניות.

יכול להיות שעבר שלב א', יסודות, של מה הכסף, אבל עוד לא הגיע לשלב - - -

זה חשוב כי במבחן - - -

אני מצטערת, אני הולכת לאירוע אחר, של שורדי שואה. אנחנו נמשיך להיות בקשר ותודה על שיתוף הפעולה. שיהיה לנו בהצלחה.

הבהרה – מבחינת הניצול, כמה? עזבו הקצאות כרגע, הניצול הסופי, כמה?

השאלה מה זה ניצול.

ניצול זה שהרשות בנתה – אם זה בניין, אם זה בית ספר, הגישה - - -

והחשבוניות יצאו.

- - דקה. הגישה את החשבוניות, קיבלה גם את הכסף.

<< אורח

זה בטור האחרון.

כלומר, אחרי שראש הרשות חותם על צו התחלת עבודה, יש עבודה, מגישים בקשה, ובסופו של דבר הקבלן מקבל את הכסף שלו. איפה אנחנו עומדים?

אני אגיד כמה דברים. אחד, לא כל הכסף עובר דרך הרשויות המקומיות, הרבה מההחלטה הזאת לא קשור בכלל לרשויות המקומיות, אלא משרדי הממשלה מפעילים תוכניות רגילות. לכן כל הסכום כרגע לא מתייחס רק לרשויות המקומיות, חלק מהסכום, במיוחד בעולמות השיכון, מגיע דרך הרשויות. מה שמופיע בטור האחרון זה 6 מיליארד שקלים, מה שאנחנו מעריכים שהמזומן ששולם – כמה שולם בגין הביצועים של ההחלטה עצמה.

כמה?

6 מיליארד שקלים.

זה כולל את המשרד לביטחון פנים בסך הכול?

כן.

אז רק החינוך - - -

כן. ההצעה הכוללת זה בלי החינוך, נכון. שוב, חינוך זה לא הדיפרנציאלי, חינוך חלקו כן. יש שם חינוך בלתי פורמלי ויש שם איכות הוראה, אבל לא החלק הדיפרנציאלי, שאנחנו מסתכלים עליו בנפרד.

אז בביטחון פנים, כי פעם עשיתם ביטחון פנים וגם החרגתם מהסך הכול.

כן, יש שם גם את ביטחון פנים.

מעיין, רצית להגיד משהו.

כן. חשוב לי להגיד שמבחינתנו אנחנו מסתכלים על התקצוב הדיפרנציאלי ובוחנים אותו גם ביחס להחלטת החומש, גם מבחינת התקציבים הכוללים של ההחלטה, וגם מבחינת עמידת ההחלטה ביעדים, אנחנו כן נשאל אם התקצוב הדיפרנציאלי קודם כל מצליח לקרות ומגיע יותר תקציב לחברה הערבית. בהקשר הזה, הנתונים שחסאן הציג מוקדם יותר ביחס לתקציב הדיפרנציאלי הוצגו ביחס לשנת תשע"ח, ומאז אנחנו כן נראה עלייה בסך הכול התקציבים שהוקצו לחברה הערבית בדיפרנציאלי, ודבר שני, סך הכול של ההחלטה מסביר את הפער בין 11 שחסאן מציג לבין 15.5 שאנחנו רואים על סך ההחלטה.

ביחס לשיעורי הביצוע - - -

אין ספק, חסאן, שאנחנו צריכים בניצול בפועל – כי אנחנו בסופו של דבר שואלים מה רואה האזרח. גם בניצול בפועל אנחנו צריכים לבדוק אם כבר קיים בניין או לא, או שהוא בדרך. כדי לבדוק גם את עצמנו ברמת המעשה אם מצליחים לקדם את הפרויקטים או לא, ולמה לא מתקדמים. זה חשוב.

יש חסמים רבים, תיכף אני אתייחס אליהם, ביחס ליישום, אבל גם כשמסכלים על כל ההחלטה, ורואים את זה בצד שמאל, רוב התקציבים שבהם בעיקר צריך להסיר את החסמים זה באולמות התשתיות הפיזיות, השיכון. חלק מהחלטת ההארכה שנעשתה בסוף 2020 הסירה חלק מהחסמים האלה בעולמות השיכון כדי לאפשר ליותר כסף לזרום. יש פה הרבה צלילה לנתונים, אז תיכף גם התמונה תתברר.

אני אשאל עוד שאלה, חסאן. בקשר למיליארד שקל שחסרים, הרשאות – כבר נגיע ל-9.7, אבל הסכום עצמו, 10.7. מיליארד השקלים האלה, איפה הם? מה המעמד שלהם?

לגבי הסכומים שעוד לא הוקצו, יש כמה דברים שהיו בתווך של התקציבים ההמשכיים. כל מיני תקציבים שעוד לא הוקצו בסוף שנת 2020, צריך להקצות אותם ב-2021. אני מניח שיש תקציבים גם במשרד התחבורה, בתחבורה ציבורית, גם בכבישים שעוד צריך להקצות אותם בשנה הנוכחית. יש גם סכומים שנוגעים לשיכון, יש עוד קולות קוראים שצריך לפרסם למוסדות ציבור ב-100 מיליון שקל, שצריך להקצות אותם עכשיו, ואנחנו עובדים עם משרד השיכון להביא את הסכומים האלה בתקופה הקרובה. יש ניתוח לסכום הזה, אפשר גם להציג אותו, אבל בעיקר אלו תקציבים שכתוצאה מהתקציב ההמשכי והמצב שהיינו בו, נדחו ההקצאות שלהם בעולמות האלה.

זה שיכון.

שיכון ותחבורה בעיקר, יש שם סכומים גדולים.

בשיכון יש סוגיה אחרת. בשיכון נעשה שינוי מהותי במעבר בין שנת 2020 לשנת 2021 בהחלטה. ההחלטה הקודמת יצרה אבני דרך שהקשו מאוד על הרשויות המקומיות לקבל את התקציבים שהיו. השינוי המהותי היחיד שנעשה בהחלטת ההמשך היה בשיכון על מנת לייצר – מתוך ההבנה שההחלטה הקודמת נבנתה בצורה שמקשה מאוד על הביצוע, גם אם היא מכוונות טובות, אז היה שינוי מהותי שנעשה ומקל על הביצוע.

זה במיוחד במה שקשור להסכמי גג אסטרטגיים?

במיוחד בהקשר של מספר יחידות הדיור שנדרש השיווק בגינם על מנת לקבל מעבר בין שלבים. זה קשור למה שאת אומרת, כן, שהסף ששמו היה גבוה במידה שהקשתה מאוד לקבל את התקציבים.

כן, הורדו חלק מהחסמים כדי לתת יותר תקציבים. תיכף נדבר על זה כי מבחינתנו זה חלק מהפקת הלקחים, לייצר החלטה שהיא הרבה יותר מציאותית, כי התנאים שנקבעו במעבר משלב א' לשלב ב' לשלב ג' לא אפשרו מעבר של אף – רק רשות אחת עברה משלב א' לשלב ב', לעומת 15 שהיו בתכנון בהתחלה, וזה הקשה על הקצאת התקציבים.

אני אצלול לכל אחד מהמשרדים להגיד בכמה מילים מה עשו בכל אחד מהמשרדים. בשקף הבא אנחנו נראה את משרד הפנים. בתחום משרד הפנים העבודה הייתה בעיקר להעצמת הרשויות המקומיות. עיקר התקציבים הלכו לפיתוח פרויקטים כלכליים, פרויקטים של פיתוח בתוך הרשויות המקומיות כדי לייצר הכנסה עתידית בעולמות הפיתוח בתוך הרשויות המקומיות. גם ניתן ציר לתמוך ברשויות מצטיינות לשפר את המבנה הארגוני שלהן, לעדכן את האסטרטגיה, להתחיל להוביל מתוך האיוש של האגפים בתוך הרשויות עצמן. אנחנו עושים הפקת לקחים גם על התהליכים האלה. היה גם תהליך כניסה של עובדים יותר מקצועיים לתוך הרשויות המקומיות, בין אם אלו צוערים. נעשה גם תהליך של רישוי עסקים בחלק מהרשויות. כלומר, אנחנו רואים שהרשויות עצמן ברמת המקרו גם הסתכלו על הפרויקטים האלה כעל פרויקטים טובים שבחלקם – שוב, צריך להגיד, לקח זמן להטמיע את הפרויקטים האלה בתוך הרשויות, זה חלק מהפקת הלקחים. ברגע שמקבלים החלטה כל כך גדולה, לוקח זמן לממשלה ולרשויות להתארגן. השנה הראשונה והשנייה היו שנתיים של התארגנות שמנעו את היישום של ההחלטה בצורה ליניארית. אז כל החלטה עתידית, בעינינו, לא יכולה להיות ליניארית כי יש תקופת זמן של התארגנות. השיא מגיע בשנה השלישית והרביעית ושם עיקר הספיגה של התקציבים.

בתחום התשתיות הפיזיות – אני אגיד בכמה מילים על ההישגים. יש לנו כמה הישגים בעולמות התכנון. קודם כל, התקדמנו מאוד בעולמות התכנון המתארי. כמעט לכל היישובים הערביים יש תוכניות מתאר מעודכנות. עכשיו האתגר הוא לעבור לתוכניות מפורטות, כי כולנו יודעים שאי אפשר להוציא היתר בנייה מכוח תוכנית מתאר, צריך עכשיו להוביל את התוכניות המפורטות. יש בעיה של קרקע פרטית, איך מעודדים תכנון על קרקע פרטית בתוך החברה הערבית, יש סוגיות של איחוד וחלוקה. אבל אלו סוגיות שאנחנו צריכים להתייחס אליהן במסגרת החלטת החומש. היו הישגים משמעותיים מאוד בנושא של מים וביוב, כמעט כל הרשויות מתאגדות וקיבלו מענקים, וגם הביוב יחסית התקדם. יש עוד פערים ברמת היישובים הבדואים בצפון, ניתן גם על זה את הדגש במסגרת החומש הבא.

במסגרת משרד השיכון דיברתם על כמה פרויקטים. יש לנו כמה פרויקטים שהושלמו במסגרת משרד השיכון, ואנחנו גם רוצים להסיר את החסמים לחומש הבא. במשרד התחבורה הוקצו תקציבים, כתוב לי לפחות 82 פרויקטים של כבישים עירוניים ברשויות המקומיות, ואנחנו רוצים שהתחבורה תקבל היבט יותר גדול בחומש הבא דרך תוכנית נתיבי איילון, והשקעה יותר אינטנסיבית בכבישים בחומש הבא.

איפה החיבור של התוכניות האזוריות בתוך הצפון משתלב עם התוכנית הזאת? כלומר, במילים אחרות.

בתחבורה אתה שואל, או באופן כללי?

בכלל. בפועל הייתה תוכנית פיתוח לצפון. גילוי נאות, אני הייתי ראש רשות, הייתי יושב-ראש פורום ראשי הרשויות הדרוזיות והצ'רקסיות, הובלתי את תוכנית החומש ואני בקי בנושא הזה. אני בקי גם בנושא התכנון המפורט והתכנון המתארי. הייתה תוכנית פיתוח לצפון. אני אמרתי אז בוועדה – אבל בכובע האחר, לא בכובע של חבר הכנסת, אלא בכובע של הצרכן – יש תוכנית לפיתוח הצפון, מפתחים תשתיות – נדמה לי שראשי הרשויות היו בדיונים האלה – ולנו כיישובים ערבים לא יוצא. כלומר, אין פה סנכרון. כלומר, התוכנית מפתחת את הצפון, ואם התוכנית הזאת, או חלקה, נכנסת – והיא חייבת להיכנס – לתוך היישוב הערבי, בתוכנית שלנו אנחנו צריכים לוודא שיש משמעות, שלוקחים את תוכנית פיתוח הצפון כי השקיעו 15 מיליארד שקל רק לתשתיות, שלא יהיו פה כפילויות. ולכן התקציב של תוכניות החומש 922 ו-955 וגם של היישובים צריכה להיות פנים היישובים ולא באזור, כלומר לפיתוח אזורי.

סליחה, התוכנית של הצפון יותר מסונכרנת עם נגב-גליל, ופחות עם המשרד לשוויון חברתי. יש פערים, וחבל.

אז צריך לעשות סנכרון.

הכול מסונכרן באגף התקציבים, אל תדאגו.

במקרה אני אחראית גם על תקציבי נגב-גליל. קודם כל, אני אגיד שאני לא הייתי אחראית על התוכנית הקודמת ואני לא יודעת להתייחס לשאלת הסנכרון הקודמת. ככל שתהיה תוכנית לצפון עכשיו, גם היא תהיה אצלי, אבל אני אגיד באופן כללי שבסוגיות תחבורה, גם בכבישים שמובילים לרשויות ערביות וגם בכבישים בתוך הרשויות יוצרים תהליך ייחודי שלא עובר דרך הבדיקות הכלכליות הקבועות של הכבישים והכדאיות הכלכלית של התקצוב שלהם. אומרים אנחנו מחריגים את הכבישים עבור החברה הערבית מהבדיקה הזאת. לכן מהבחינה הזאת יכול להיות – ומאוד הגיוני – שאתה עדיין תרצה לראות כבישים בין עירוניים שלא עומדים בבדיקות הכלכליות הקבועות, שמובילים ליישובים הערביים, ואתה כן תתקצב אותם מ-923.

עוד שאלה. שאלה מובילה לשאלה. האם מה שלא נוצר ב-922 ובתוכנית לפיתוח הצפון ממשיכים לנצל אותם ב-923 או שהם חלק מ-923?

זה חוזר לאוצר ואז הם מקצים את זה מחדש.

התשובה היא דווקא לא. יושב-הראש שאל את השאלה הזאת וקיבל הבטחה שאת התקציבים שהוקצו ב-922 אנחנו נמשיך לבצע. יש תקציבים שהוקצו לכביש והכביש טרם בוצע, אבל הוא בתוכנית, אז הוא יבוצע בשנים הקרובות במסגרת 922, למרות שאנחנו נהיה בשנות ההחלטה של 923.

זאת אומרת, מה שכבר התחיל ימשיך.

נכון. התקציבים הוקצו.

ההקצאות יישארו. לא יבוטלו ההקצאות. לגבי שאלתך, התוכניות – גם החומש הקודמות וגם הבאות – יתמקדו בתוך היישובים, לא בפיתוח מחוץ ליישובים. היו תוכניות לפיתוח חוצה יישובים, לא חוץ ולא פנים, אבל זה חוצה יישובים, חוצים את היישובים הערבים.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להתייחס לנושא תשתיות תחבורה. יש לי תקציב אחד שמיועד לכבישים עירוניים, וזה פרויקט איחוד היישובים על פי החלטת הממשלה 922, החלטת הממשלה של המגזרים. בסך הכול מ-2016 עד 2020 תוקצבו פרויקטים עירוניים בהיקף של 1.1 מיליארד שקל לכל היישובים. לפרויקטים שכבר תוקצבו יש התחייבויות והביצוע נמצא בשטח. חלק הסתיים וחלק בביצוע. בנוסף לזה יש פרויקטים של מה שנגמר, מה שאמר חסאן, כבישים בין עירוניים, אבל ההתמקדות הייתה בכבישים חוצי יישובים. זאת אומרת, כביש - - - הוא לא עירוני. הוא לא שייך ליישוב, הוא תוקצב על ידי נתיבי ישראל, ועוד תקציב של 400 מיליון שקל שנתיבי ישראל מבצע אותו ומתכנן אותו. אלה שני התקציבים - - - תחבורה שליוו אותנו במשך השנים.

אנחנו חוזרים לחסאן ונתקדם, חסאן. אחר כך ננהל דיון.

בואו נדלג על השקפים הבאים כי אני רוצה לעבור על החסמים. אני אגיד במילה אחת שיש עלייה מאוד משמעותית בנושא של הסטודנטים. עלייה מבורכת. היום אנחנו מדברים על 18% מהסטודנטים בחברה הערבית שנמצאים באקדמיה. יש כמה דברים שצריך לשים לב אליהם: יש ירידה במקצועות הפחות מבוקשים, יש עלייה במקצועות המבוקשים, אבל עדיין הפערים קיימים, גם בשיעורי הנשירה. אני מדגיש את הנקודה הזאת כי אנחנו רוצים להדגיש אותה בחומש הבא.

נעבור לחסמים, עוד כמה שקפים קדימה. אני רוצה לדבר על החסמים של ההחלטה ומה מנע ביצוע אופטימלי שלה. ראינו את ההישגים במקומות שפירטנו, יש מקומות שיש בהם חסמים שיכול להיות שחשבו עליהם בתחילת הדרך, אבל דברים שהקשו על ביצוע ההחלטה באופן כללי. קודם כל, נושא של מחסור בקרקעות מדינה זה חסם שחוזר בכל התהליכים. בסוף כשהמדינה מפרסמת קול קורא לבינוי מעונות יום, אין לרשות קרקע מדינה, אי אפשר לבנות את זה. גם כיתות – אין מספיק קרקעות כדי לבנות ולתמוך בניהול התשתיות בתוך החברה הערבית. כמובן שהדבר הזה הוא חסם ותוכניות המתאר פתרו חלק מהבעיה וצריך להמשיך לפתור את הבעיה הזאת דרך הרחבת גבולות ולתת פתרונות דרך תוכניות המתאר.

דבר שני, תהליכי תכנון בתוך החברה הערבית – לוקח להם המון זמן, בין אם זה שתוכניות לא היו מוכנות כדי לספוג את הכסף, ולכן גם כשהיו מפרסמים קול קורא שצריך לבוא עם היתר בנייה כדי לקבל את הכסף, לא היו תוכניות מוכנות, תוכניות מגירה בתוך היישובים. אלו תהליכים שלוקחים המון כסף בתוך הרשויות עצמן. דבר שלישי, יש מחסור בכוח אדם בתוך הרשויות עצמן. מחלקות ההנדסה – חלקן לא מאוישות, אנחנו פוגשים גם רשויות שאין בהן מנהלי אגפי חינוך כדי להוציא תקציבים. יש חוסר איוש בחלק מהמקומות שמונע את מימוש התקציב בצורה ראויה.

מה מונע? למה?

למה זה קיים? יש סיבות מגוונות. יש רשויות שטוענות שהן לא מצליחות למשוך כוח אדם איכותי לתוך הרשות כי תנאי העבודה הם קשים מאוד למשל.

השכר נמוך מאוד יחסית והתנאים לא משהו.

נכון. למשל למשוך עובדת סוציאלית לעבוד במחלקת רווחה ביישוב מאוד קשה – יש לה אופציות אחרות, היא יכולה להגיד ליישוב פחות קשה באותם תנאים. פה צריך למצוא תמריצים איך למשוך אנשים להגיע לעבוד בתוך המחלקות כי כרגע יש חוסר איוש שחלקו נובע מתמריצים, חלקו נובע מחוסר איוש של ראש הרשות בעצמו.

יש גם כמה דברים שאנחנו רואים ברמת הממשלה. לוקח הרבה זמן ברמת הממשלה לעשות הסבות. הרשות החליטה על משהו מסוים, אחרי שנה או שנתיים היא רוצה משהו אחר, כי זו זכותה להחליט שהיא רוצה שינוי בתוכניות. לוקח המון זמן בתוך הממשלה לעשות את ההסבות האלה, אלו תהליכים בירוקרטיים קשים. יש גם עיכוב בתהליכי אישור תשלומים לרשויות המקומיות. זיהינו שבחלק מהמקומות לוקח המון זמן לאשר את התשלומים האלה, בין אם זה מחוסר דיווח כמו שצריך, או שלחברות הבקרה לוקח זמן להיכנס לתוך הנתונים. זה הקשה על העלייה בסכום המזומנים.

מצ'ינג בתוך הרשויות הערביות – כל תוכנית ממשלתית צריכה מצ'ינג. אולי לא כל, אבל הרבה מהתוכניות הממשלתיות צריכות שהרשות תעמיד מצ'ינג. אתם זוכרים שדיברנו שהרשויות הערביות – גם בגלל שהארנונה היא בעיקר ממגורים, וגם סוציואקונומי מאוד נמוך – לא יכולות להעמיד מצ'ינג לכל התוכניות האלה. אז גם אם נותנים תקציב ואומרים קחו, אבל אתם צריכים להביא מצ'ינג, אי אפשר לקחת את כל התקציב כי יש פה מצ'ינג שחסר.

אפשר להוסיף, ברשותך?

כן. אני לא מנהל את הדיון, היושב-ראש מנהל את הדיון.

יש גם סוגיה נוספת, שהרשויות המקומיות – אם אנחנו נשים אותן לרגע מתחת לזרקור – לא היו רגילות לקבל תקציבי פיתוח וכל המערכת שם לא ידעה לעבוד עם זה. יש לנו היום מצבים אבסורדיים של רשויות שיש להן עשרות מיליוני שקלים שהן היו יכולות לבצע איתם פרויקטים והם לא זזים, וזה נובע מהרבה מאוד סיבות – זה יכול לנבוע מזה שהמהנדס לא אישר אף פעם תוכנית פיתוח כזו, זה יכול לנבוע מזה שאין איש קשר בממשלה. אחד הדברים שעשינו בתוך החלטת הממשלה תוך כדי – הוספנו תקציבים ייעודיים לפונקציה שנקראת ממצי משאבים, שיושבת בתוך הרשויות המקומיות אחרי מיפוי החסמים שהצלחנו לעשות תוך כדי ההחלטה, על מנת לסייע לרשויות המקומיות להגיע לקשר עם הממשלה.

אבל כן העמדתם עבור כמה רשויות חברות מנהלות, במיוחד בשיכון, לא?

כן. יש חברות מנהלות – יש כמה פונקציות: יש מתכננים אסטרטגיים - - -

זו סוגיה קצת אחרת כי אני מדברת על מצב שבו הרשות המקומית מקבלת תקציבים מגוונים מהמון משרדים ממשלתיים, ולא יודעת איך לגשת, מי הבן אדם שלה ואיך היא שולחת את המייל.

הממצים האלה עובדים? כי אנחנו רואים שבחלק מהרשויות הרשות לא ממצה את ממצה המשאבים. כלומר, ממצי המשאבים לא פועלים במלוא היכולת שלהם.

יש על זה נתונים, תיכף אני אציג נתונים על ממצי המשאבים. יש על זה התייחסות גם ברמת המספרים.

אנחנו נשאל שאלה אם בתוכנית הבאה נוכל למצוא דרכים עוקפות רשויות או חסמים של הרשויות? חסאן.

יש עוד חסמים שאני רוצה להראות בשקף הבא בקצרה. יש חוסר גמישות בהסתות. דיברתם על כך שאם התקציב שניתן לחברה הערבית דרך החלטת החומש ניתן למשרד מסוים והוא לא מבוצע בצורה יעילה במשרד מסוים, אבל למשרד אחר יש צורך וצריך להעביר ממשרד אחד למשרד אחר. לא בוצעו הסתות במסגרת החלטת החומש הקודמת, לא נקבע מנגנון כזה בצורה מסודרת. אנחנו צריכים לוודא שהכסף שיועד יגיע בסוף לפיתוח חברתי כלכלי בחברה הערבית, ואם היה תכנון מסוים לתקציב מסוים שלא בוצע, נמצא מקום אחר שאנחנו יכולים להביא אותו למקום אחר, ששם יש צורך בעניין הזה. יש כמה דוגמאות: למשל, במסגרת החלטת החומש הקודמת תכננו להקים ועדות תכנון מקומיות בכל אחד מהיישובים. לא היה ביקוש להקמת ועדת מקומיות, זה 100 מיליון שקל תקציב שתוקצב. אף רשות לא הקימה ועדה מקומית. עכשיו אנחנו צריכים למצוא תכנון אחר לסכום הזה.

שאלה, האם יש לנו מנגנון שאנחנו יכולים להציע ולהגיד: במנגנון הזה אנחנו רוצים להתגבר על המכשול הזה?

כמו אשכולות אזוריים. זה רעיון שמשרד הפנים מנסה לקדם.

צריך להיות מנגנון ממשלתי שיודע בסוף כל שנה לעשות הערכת מצב, להגיד את התקציבים האלה צריך להעביר אותם ממשרד א' למשרד ב' ולסגור איפה שלא צריך ולתת איפה שצריך.

בפועל, חסאן, מי צריך לקבל את ההחלטה?

שוב, ברמה הממשלתית, הממשלה צריכה להסמיך את משרדי הממשלה הרלוונטיים. אני מניח שאלו אנחנו ואגף תקציבים והמשרד הממשלתי הרלוונטי בהקשר הזה. זה משהו שצריך להציע לממשלה, להביא מנגנון הסתות בין המשרדים. שוב, זו סוגיה קשה אבל צריך להתייחס אליה.

בין המשרדים וגם בין היישובים. כלומר, ישוב אחד שלא מנצל, האם אתה יכול להעביר את התקציב הזה ליישוב אחר?

זה כבר עניין משרדי, איך פורסם מבחן התמיכה והקול קורא.

מעיין, בנושא הזה, מה המדיניות שלכם? אפשר ליצור מנגנונים כאלו?

קודם כל, יושב-הראש, בהחלטות שהתקבלו אחרי 922 – למדו ממנה והסיקו את המסקנות – יש ועדות דומות. אני כן חושבת שפה מדובר על מנגנון יותר מתוחכם, אפילו אולי נכון מלכתחילה לא להקצות את כל הכסף למשרדים אלא להקצות את חלקו ולראות מי מהמשרדים מבצע באופן המיטבי ולהמשיך תקצוב. זה דבר ראשון. מבחינתנו נכון לעשות את זה, זה מייצר כלי מעקב הרבה יותר אפקטיביים על המשרדים כי יש להם תמריץ להציג לך את הביצוע שלהם כי הם יודעים שאם הם לא מבצעים, יכול להיות שהם לא יקבלו תקציבים נוספים. הגמישות – בדרך כלל אנחנו קבענו את הוועדה הזאת כוועדה של המשרד המטפל יחד עם אגף התקציבים ומנכ"לים של המשרדים הרלוונטיים ככל שמדובר בהסטות שלהם. אני אגיד ביחס לאמירה של חבר הכנסת, ככל שאנחנו נצליח לייצר בהחלטת הממשלה הבאה מידה מסוימת של תחרות על המשאבים בין הגופים, בין הרשויות, ונייצר תמריצים שמי שמצליח לבצע ועומד ביעדים ובמדדים הוא גם מקבל כסף נוסף, יכול להיות שאנחנו נראה התרוממות אל מול מצב שבו אתה מקבל את הכסף ועושה איתו מה שנוח במקום את מה שנכון.

זה אפשרי וזה בוצע. ברשותך, אמרת משהו על ועדות לתכנון ובנייה מקומיות שתוקצב 100 מיליון שקל ולא הייתה בקשה של היישובים לעשות תוכניות כאלה? מוזר.

לא, זה לא מוזר.

יש לזה הסבר. אפשר להסביר את זה.

מאוד לא הגיוני.

אנחנו עסוקים כל הזמן לעשות ביקורת על הממשלה, אבל אנחנו צריכים לעשות ביקורת גם על השלטון המקומי והרשויות.

חד משמעית. צודק.

אני יכול להסביר את זה אחר כך, יש לזה הסבר.

אנחנו עושים ועדות כאלה, פתאום אתה אומר יש 100 מיליון שקל, יש כאן ישובים - - -

אנחנו נשמח אם יש רשויות. עכשיו אנחנו מעודדים כמה רשויות, אבל אנחנו נשמח. אני אעבור על עוד כמה נתונים ואז נסיים עם 923. ממצי המשאבים – זה הוזכר פה. אנחנו מפעילים פונקציות בתוך הרשויות שפועלות למצות את משאבי ההחלטה. יש להם תפקיד מוגדר מאוד. אנחנו חושבים שהפרויקט הזה מאוד מאוד מוצלח ואנחנו רוצים להמשיך איתו גם בשנים הקרובות. אנחנו חושבים שזו פונקציה שיכולה לעזור לרשות למצות את המשאבים, אנחנו רוצים להרחיב אותו לעוד רשויות, כרגע זה קיים ב-32 רשויות, זה ירד טיפה מאז שהמצגת הוכנה. אנחנו רוצים להרחיב אותו ועכשיו עובדים על מנגנון הרחבה לכל הרשויות.

אני אעבור הלאה להחלטה הבאה, אם אפשר לעבור לשקף של החלטת החומש הבאה. דיברנו על הארכה, זו הארכה שנעשתה השנה, עכשיו החלטת החומש הבאה. מבחינת החלטת החומש הבאה יש כמה עקרונות שאנחנו קבענו לעצמנו בתחילת הדרך. קודם כל, אנחנו עושים את ההחלטה הזאת בהובלה משותפת – גם אנחנו, המשרד לשוויון חברתי, הרשות לפיתוח כלכלי יחד עם משרד האוצר, וגם עם החברה הערבית. אנחנו לא רוצים להיות במצב שאנחנו מתכננים, אומרים לחברה הערבית: קחו, זו החלטת הממשלה שטובה לכם ותיישמו אותה. אנחנו מאמינים שהשותפות הזאת תוכל לייצר החלטה יותר טובה.

בנוסף, אנחנו רוצים לעשות הפקת לקחים מעמיקה. אם אנחנו נמשיך לעשות העתק-הדבק למה שהיה קודם בלי להבין מה לא עבד ומה עבד, אז אנחנו חוטאים לתפקידנו. אנחנו צריכים להפסיק את מה שלא עובד, להיות אמיצים להפסיק את מה שלא עובד ולתת דגש למה שעובד. גם מנגנוני הביצוע – דיברת, היושב-ראש, על הרשויות המקומיות, אנחנו רוצים לחזק אותן כי בלי מנגנון ביצוע שידע לתמוך בכסף, אין לו חיות מבחינת ההחלטה. התאמה וגמישות – אחד הדברים שהוזכרו פה, בהחלטה הקודמת קבעו הרבה תנאי מעבר משלב לשלב שהקשו על קבלת הכסף, לא דיברו עם המציאות. אנחנו לא רוצים להקשות על קבלת התקציבים. בסוף יש לנו אינטרס להכווין למדיניות מסוימת, אבל המדיניות הזו צריכה להיות ריאלית מהבחינה הזאת, ולכן ההחלטה צריכה להיות מותאמת וגמישה כדי לדבר על המציאות הקיימת ולדבר על אימפקט בתוך ההחלטה עצמה.

במדיניות עצמה אנחנו רוצים לראות שני דברים מרכזיים: גם רפורמות וגם תקציבים. 922 – דיברנו במונחי תקציבים, כמה להביא לחברה הערבית והקצאות תקציביות, שזה כמובן מבורך. אנחנו רוצים לגעת בבעיות השורש עצמן שקיימות בתוך החברה הערבית ולנסות לטפל בהן כדי שהתקציבים יהיו תקציבים טובים. בשקף האחרון אני מראה את הנושאים שאנחנו מתמקדים בהם במסגרת ההחלטה הזאת.

רק הערה. אני רוצה שתוסיף במנגנוני העבודה שיהיו מוצעים גם מנגנונים אלטרנטיביים. שידע שאם המסלול הזה לא עובד, אנחנו נוכל לקדם במנגנון אלטרנטיבי, אם אפשר כמובן. יכול להיות שצריך לחוקק חקיקה או תקנות חדשות או הוראות. חייבים להיות מנגנונים אלטרנטיביים כדי שנוכל לקדם את התוכנית.

בסדר גמור. יש את הצוותים שאנחנו מקימים כרגע לצורך החלטת ההמשך. הוקמו בחודש פברואר 12-11 צוותים שותפים גם עם משרדי הממשלה הרלוונטיים וגם עם החברה הערבית. יושבים שם גם נציגים מהחברה הערבית ומארגוני החברה האזרחית, מוועד ראשי הרשויות. כמובן שהשותפות הזאת מאוד מבורכת ותורמת – אנחנו מקבלים מהם הרבה פידבקים ותיקונים, - - - אפילו בעצמם מייצרים אותם, זה שינוי משמעותי שהיה בשנים האחרונות. אני אעבור במשפט על כל צוות.

צוות הכלה פיננסית עוסק להסרת חסמי אשראי, מתמקד בעולם המשכנתאות, ואנחנו רוצים גם להגביר את הניצול של המשכנתאות. צוות דיור ושווקים הוא צוות שאמור לקבוע יעד של שווקים בחברה הערבית. היום יש פער מאוד גדול בין הזוגות הצעירים שמתחתנים מידי שנה לבין כמה המדינה משווקת בתוך היישובים הערביים, פער של פי 3. כלומר, השווקים והביקוש הוא בפער של פי 3. אנחנו רוצים להגביר את השווקים של המדינה בתוך היישובים הערביים ולהסיר חסמי שיווק שקיימים שם. צוות החינוך מבחינתנו הוא צוות מאוד מאוד חשוב כי הרבה מהבעיות שלנו מתנקזות לתוך החינוך בחברה הערבית. אנחנו צריכים לחשוב איך משפרים את איכות ההוראה בתוך בתי הספר הערביים. אנחנו צריכים לחשוב גם על איך משפרים את המיומנויות של התלמידים בתוך החברה הערבית, ולא רק להוסיף שעות לימוד שאם אתה לא מוסיף ולא מתקן, אז לא בטוח שהן פותרות את הבעיה עצמה במסגרת העבודה.

צוות שפה עברית – מבחינתנו השפה העברית היא חסם לכניסה לשוק העבודה, וגם באקדמיה היא חסם מבחינת התלמידים. אנחנו רוצים להבין ברמה הממשלתית איך אנחנו יכולים לתמוך במאמצים עצמם. יש פה כמה נושאים שלא נכנסו להחלטת החומש הקודמת – רווחה למשל, זה נושא שלא טופל במסגרת החומש הקודמת, ואנחנו רואים שם שיש פערים גדולים מאוד בכמה תחומים: גם בנושא של המצ'ינג, גם בנושא של איוש התקנים, גם בנושא בינוי מבני רווחה בתוך החברה הערבית. אנחנו רוצים להקדיש לזה מאמץ בתוך התוכנית. תשתיות פיזיות, מה שדובר פה – גם כבישים, גם תשתיות סיבים אופטיים בתוך היישובים הערביים, פערים גדולים מאוד, וגם בנושא של התחבורה הציבורית. אלו נושאים שאנחנו דנים בהם היום. היום בבוקר הייתה ישיבה עם הרשות לתחבורה ציבורית, איך אנחנו מתקדמים בנושא.

רשויות מקומיות – זה צוות חשוב מאוד. דיברנו מקודם על החשיבות של הרשויות המקומיות. אנחנו נסתכל גם על איך מחזקים את היכולת של הרשות המקומית להגיע להצלחה וגם איך מתמרצים אותם, כמו שאמרה מעיין, גם לנצל את התקציבים, אבל גם מתוך תפיסה שבסוף הרשות המקומית היום משקיעה בחברה הערבית פחות מהרשות היהודית בהשקעה בתושב. גם אם בסוף אנחנו נסגור את הפערים האלה, נשפר את הרשות ונביא אנשים טובים, אין מקורות הכנסה אלטרנטיביים, אין לה ארנונה עסקית. צריך לייצר את הדברים האלה, זה לוקח המון זמן, אבל צריך לייצר גם מקורות הכנסה לרשויות עצמן.

צוות הייטק ויזמות – זה גם נושא שלא היה בחומש הקודמת, זו גם הצעה של ועד ראשי הרשויות, וגם אנחנו חושבים שזה נושא שצריך לעסוק בו. ראיתם את הנתונים, רק 2% מעובדי ההייטק הם מהחברה הערבית. יש צורך מאוד גדול בעובדים בענף הזה, ואנחנו עובדים על הסרת חסמים לשלב בתוך החברה הערבית. היושב-ראש הזכיר את הנושא של הצעירים. הם לא קיבלו דגש בחומש הקודמת, ויש משבר מאוד גדול בנושא של הצעירים בחברה הערבית, 50% חסרי מעש. זה נתון מבהיל, צריך לטפל בנושא של הצעירים, לתת להם מסגרות תומכות, מכווינות שמשפרות את היכולות שלהם ואת המסוגלות שלהם. זו בעיה מאוד אקוטית, וגם שם אנחנו יושבים על פתרונות בעולם הזה.

תעסוקה, בדגש על תעסוקת גברים, בעיקר על תעסוקת גברים, כי אנחנו חושבים שאם לא ייעשה שום דבר, תעסוקת נשים ימשיך לעלות בשנים הקרובות – אנחנו רואים את זה באקדמיה, רואים את זה בכל השינויים שקורים בחברה הערבית. תעסוקת גברים פשוט תרד, גם בגלל הענפים שעוברים שינויים וגם בגלל המיומנויות שקיימות. המגמה מטרידה מאוד בנושא של תעסוקת גברים.

חסאן, אנחנו מדברים פה גם על הכשרות?

הכשרות מקצועיות וגם הסבות לעולמות תוכן אחרים. אזורי תעשייה – ראיתם את הנתונים. אני חושב שברמת הממשלה זה לא הפקטור הכי משמעותי, אבל יש לזה ערך להכניס עוד שטחים לתוך היישובים הערביים, יש חוסר. היום על כל מגרש שמשווק ביישובים הערביים לתעשייה יש פי 4 ביקוש. התעשיינים בחברה הערבית משוועים לשטח, חלקם עוברים לאזורי תעשייה מרחביים, וזה פוגע ברשויות עצמן. אנחנו צריכים להתמקד ולתת שם פתרונות.

צוות אחרון הוא צוות הבריאות, שזה צוות שהתחיל את עבודתו עוד לפני תוכנית החומש. זה נושא שלא טופל במסגרת החלטת החומש הקודמת. יש תוכנית לצמצום פערי הבריאות. יש פערי בריאות משמעותיים מאוד במחלות שכיחות בחברה הערבית, אתה בטח מכיר את הסוכרת, השמנת יתר ואת הנושא של תמותת תינוקות בדרום. צריך להנגיש את בריאות הנפש שלא מונגשת בדרום וכולי.

סרטן ריאות.

סרטן ריאות, נכון. אנחנו צריכים לתת פתרונות לדברים האלה. שוב, אלו לא עולמות תקציבים. הממשלה מקצה תקציבים בצורה שוויונית, זה יותר לתת דגשים ומענים ייחודיים לבעיות בחברה הערבית, שהן בעיות ייחודיות וצריך לייצר להם מענים ייחודיים. זה ברמת המקרו. צריך לצלול לכל אחד מהצוותים, אבל זה במשפט כי זמננו קצר, אבל אשמח להרחיב בהזדמנויות אחרות.

שתי שאלות גם למעיין וגם לחסאן. מבחינת הסנכרון בין גיבוש התוכנית לבין גיבוש תקציב המדינה, אנחנו יודעים שב-5 באוגוסט הממשלה אמורה לאשר את התקציב. לקראת סוף אוגוסט קריאה ראשונה ואחר כך קריאה שנייה ושלישית – אוקטובר-נובמבר, משהו כזה. על ציר הזמן הזה, איפה אנחנו עומדים? כי בסופו של דבר תקציב המדינה אמור לתמוך בתוכנית עצמה ולתת את הכלים מדי שנה, ויש לנו שנתיים כרגע – 2021 ו-2022.

החלטת הממשלה צריכה להיות מאושרת בתווך שבין ליל הממשלה לבין ההצבעה על התקציב בכנסת. צריך יהיה להקצות את התקציבים ולשקף את זה בתוך תקציב המדינה שיאושר בכנסת. הפירוט של החלטת הממשלה מתי אנחנו נציג את היעדים והמדדים המפורטים – לדעתי יש פה מרחב שאפשר לקבל לגביו החלטה, בין ה-5 באוגוסט לבין ה-6 בנובמבר, שזה תאריך ההנחה. לכל המאוחר – וזאת עמדתי המקצועית – נכון שההחלטה המפורטת תגיע גם לשולחן הממשלה עם הנחת התקציב בכנסת כי אחת הבעיות הכי משמעותיות בהחלטה - - -

אז אנחנו מדברים על אמצע אוגוסט, כי יש שאיפה לאשר את זה בקריאה ראשונה שבועיים אחרי האישור בממשלה.

אני מדברת על ההחלטה המפורטת, שהיא צריכה להיות על שולחן הממשלה עם ההנחה של התקציב על שולחן הכנסת.

זה באותו היום של אישור הממשלה.

לא, 6 בנובמבר. לא, סליחה, על הצבעה. הצבעת הכנסת. זו הפורמליקה. אנחנו חייבים להגיע לתוכניות מפורטות שכוללות יעדים ומדדים שתהיה בהחלטת הממשלה המלאה, כי בהחלטת הממשלה 922 אחד החסרונות המשמעותיים הוא שהיום אם כל אחד פותח את אתר האינטרנט ומסתכל על החלטת הממשלה, הוא לא רואה הרבה מאוד מהדברים. הוא לא רואה יעדים, גם לא מדדים, גם לא את התקציב המפורט, ולתפיסתי צריך להיות התקציב המפורט המלא שנוכל להסתכל שנה אחרי או שנתיים אחרי ולהגיד אלה היעדים, אלה המדדים, זה התקציב שהוקצה בהחלטה, מה אנחנו אומרים על זה עד הצבעת הכנסת על תקציב המדינה.

לא עדיף שזה יהיה כבר בשלב שבו הממשלה מאשרת את הצעת התקציב לפני ההגעה לכנסת?

אני אומרת שיש לנו טווח בין הצבעת הממשלה על התקציב לבין הצבעת הכנסת על התקציב. אלו המינימום והמקסימום – בתוך זה עדיף שזה יהיה מוקדם, אבל הכי חשוב שזה יהיה מקצועית מוסכם עם יעדים ומדדים ברורים.

מה שנדרש לוודא בהצעת התקציב של הממשלה, שהמסגרת התקציבית ניתנת ומוקצית כי אחרת אי אפשר לשריין תקציבים אחרי שהתקציב מתקבל. בתוך הפירוט אפשר להמתין עד אישור הכנסת או בתווך הזה. כלומר, בתוך ההחלטה להגיד את הסכום, אחר כך להגיד את הפרטים.

אגף התקציבים והרשות לפיתוח כלכלי רואים את הדברים בעין אחת, או שיש גישות שונות?

כמו בכל שותפות יש אי הסכמות, אבל בסך הכול אנחנו רואים את החשיבות וגם את הניתוחים הכלכליים אנחנו עושים ביחד. במקומות שבהם יש פערים בתפיסות אנחנו מצמצמים אותם. הצוותים שחסאן דיבר עליהם הם צוותים שאגף התקציבים משתתף בהם, והרבה פעמים מתווכח עליהם. אני לא ארחיב כאן, אני אתן רק דוגמה אחת – אזורי התעשייה זה נושא שבעינינו רוצה לפתור בעיה של הכנסות של הרשויות המקומיות באמצעות כלי שאולי הוא לא הכלי הנכון או האפקטיבי ביותר – אני יכולה להרחיב על זה, אבל לא נעשה את זה כרגע – אבל בסופו של דבר אנחנו מצמצמים את הפערים בינינו. בגדול, אנחנו רואים את מטרות ההחלטה הקרובה, בדומה למה שחסאן הציג, אפשר לומר על שלוש רגליים: אחת היא שיעור ההשתתפות בשוק התעסוקה, שתיים זו איכות התעסוקה, וכנגזרת של זה השכר, ושלוש, צמצום הפערים בשירותים החברתיים שניתנים בחברה הערבית. אלה שלוש הרגליים, כשבשתיים הראשונות יש בוודאות בחירה של הצעדים הנכונים והפלטפורמה הנכונה. יש דברים שצריכים לקרות במערכת החינוך, יש דברים שצריכים לקרות בשילוב באוניברסיטה ואחר כך בשילוב בשוק התעסוקה.

בנושא שיפור התשתיות יש שאלה של היקף, יש שאלה של החסמים והדרכים. כמו שהיושב-ראש אמר, יש דברים שהבנו שלא עבדו כל כך טוב בהחלטה הקודמת, ולכן נכון למצוא נתיבים אחרים. אז השאלות הן אחרות לצירים השונים, אנחנו חושבת שאנחנו מסדירים את זה ככה, אבל זה חופף בהרבה דרכים למה שקודם חסאן הציג.

מתי יהיה לנו משהו גולמי שתוכלו להציג בפני הוועדה? אנחנו כמובן עובדים יום ולילה אתכם, אבל בשביל הבקרה הפורמלית של הוועדה, מתי יהיה לנו משהו גולמי?

אנחנו מתכוונים לסכם את כל עבודות הצוותים פחות או יותר בסביבות אמצע חודש יולי. אולי צוות אחד או שניים, כי הם הוקמו מאוחר, יסיימו רק בסוף חודש יולי, תחילת חודש אוגוסט, ואז נביא את כל התוצרים בפני הציבור, בפני הוועדה, בפני השותפים האחרים. כמו שאמרה מעיין, בכל צוות בין משרדי, במיוחד שאנחנו דנים על הרבה נושאים, יש חילוקי דעות, אין הסכמה ב-100% על כל הנושאים. אנחנו שואפים לצמצם את אי ההסכמות. אנחנו צריכים לקחת בחשבון – ואני אומר את זה שוב, לממשלה צריך להיות כיוון וצריכה להיות ראייה גם בהקשר של ההחלטה הבאה, וגם הקשבה לצרכים שעולים מתוך השטח ולהכניס את הצרכים לתוך ההחלטה. אלו שני דברים שאנחנו שואפים לשלב בתוך ההחלטה, וכולנו מבינים את זה. זה לא רק ליישם מדיניות ולחבר אותה לתוך ההחלטה עצמה.

כמי שליוותה גם את העיצוב וגם היישום של 922 בעבר, ההערות שלי הן הערות מקומיות, ואני אנסה לדייק אותן עד כמה שאפשר. מבחינת חסמים שנמצאים מבחינת הרשויות המקומיות, בדגש על הכנסות מניבות – כמובן שהנושא של אזורי תעשייה ותעסוקה הוא נדבך חשוב, אבל גם משרדי ממשלה שקיימים בתוך היישובים הערביים שמכניסים עוד ארנונה לקופה של הרשות המקומית, צריך להדגיש את זה. אין מספיק, כמעט ואין. אפילו בנצרת, שהיו משרדי ממשלה, הוציאו אותם לנוף הגליל. זה מקור להכנסה אחד. מקור שני הוא הנושא של אשכולות פיתוח כלכלי. בפיתוח כלכלי יש פוטנציאל – במיוחד לקולות קוראים ייעודיים לאשכולות פיתוח כלכלי, אבל הבעיה היא שברוב המקרים הרשויות הערביות ששותפות לאשכולות הפיתוח הכלכלי הן חלשות מבחינת הון מקצועי וגם מבחינת תשתית פיננסית. צריך לתת דגש בהכשרות מקצועיות בתוך הרשויות הערביות ששותפות באשכולות פיתוח כלכלי.

עוד הכנסה מניבה שתמיד שוכחים, והיא חשובה מאוד, זה הנושא של גיוס משאבים – גם של ממצי משאבים, אבל בעיקר גיוס משאבים מחו"ל. הרבה מאוד רשויות מקומיות יהודיות מסתמכות על גיוס משאבים מפדרציות ומעוד מקומות, ולרשויות הערביות אין שום כלי, אין להן יכולת מקצועית לגייס משאבים, בדגש על ערים תאומות. לכל הערים היהודיות יש לפחות עיר תואמת אחת מחו"ל, יש המון חילופי ידע - - -

אבל זה תלוי ברשות עצמה. הממשלה לא תוכל - - -

יפה, אבל בשביל שהרשות המקומית כן תוכל להגיע למצב הזה, צריך המון הכשרה ומעטפת של הרשות לפיתוח כלכלי שתוכל לסייע לה. זה אחת. שתיים, לגבי הנושא של היתרות של 922, בדגש על תקצוב משרד השיכון, הסכמי גג אסטרטגיים – צריך לעשות כמה שאפשר למיצוי התקציב הקיים ולהרחבה של הסכמי הגג האסטרטגיים, וגם להתייחס לנושא של - - -

בנושא הזה בהסכם הקואליציוני יש התחייבות לפחות לחמישה הסכמי גג. איפה אנחנו עומדים בנושא הזה, חסאן?

יש הבדל בין הסכמי הגג לבין ההסכמים האסטרטגיים. 922 לא כולל הסכמי גג אלא הסכמים אסטרטגיים שנותנים תקציבי תכנון מוגברים לתוך היישובים. הסכם גג, כשהוא נכנס לתוך היישוב היום – אין אף הסכם גג בחברה הערבית, הראשון הולך להיחתם בתקופה הקרובה, אני מאמין שבעיריית אום אל-פאחם, זה יהיה הסכם גג ראשון. הוא נותן מעטפת לכל הפיתוח – הוא נותן מעטפת לפיתוח בתי ספר, מוסדות ציבור וגם לנושאים נוספים. צריך שתהיה קרקע מדינה שתומכת בהסכם הגג. אנחנו צריכים לעבוד על זה כחלק מהתוכנית הבאה, כי הסכם גג נותן דחיפה משמעותית מאוד לשיווקים של יחידות דיור חדשות. חמישה הסכמי גג זה שאפתני, וצריך להכניס את זה לתוך - - -

שאפתני, חמישה? יש לנו 80 רשויות.

כן. שאפתנות לא בגלל שיש מספר יישובים גדול, אלא שאפתנות בגלל שצריך קרקע מדינה משמעותית. הסכם גג מכסה על קרקע מדינה בדרך כלל, על שיווקים כמו - - -

הבעיה היא בעתודות קרקע. זו הבעיה.

בעתודות קרקע של מדינה.

מופיד, במגזר יש הסכמי גג?

לא, אין הסכמי גג.

אז אנחנו עומדים על אפס הסכמי גג.

אני חושב שיש אפס הסכמי גג, ואני חושב שבנושא הזה צריך להיכנס לעומק כדי שיהיה לנו אפילו הסכם גג כוללני. התייחסתי לזה בהצעות שלי.

אני אמשיך. בנושא של תכנון ובנייה, בדגש על המפורטות – דיברנו על זה, ד"ר מנסור – הנושא של הוותמ"ל, המסלול המהיר לתכנון מפורטות שהוקפא ב-2018, צריך להסיר את ההקפאה, ולהכניס כמה שיותר מפורטות למסלול מהיר של אישור הוותמ"ל. בנושא של איחוד וחלוקה – בוצע לפני שנתיים פיילוט מקסים במג'ד אל-כרום שנבנה מתוך היישוב עם האנשים. זה הצליח מאוד.

מונא?

- - - זו ועדת התכנון - - - המקומית.

זו המהנדסת של מג'ל אל-כרום, אריג'. פיילוט מקסים. אני מציעה לכם ללמוד אותו וליישם אותו בכמה שיותר רשויות מקומיות.

בנושא של תקצוב דיפרנציאלי של בתי ספר תיכוניים – ב"אינג'אז" ב-2015 הייתה לנו איזושהי הערכה שבנינו יחד עם TASC של מיליארד שקל לתקצוב דיפרנציאלי לבתי ספר תיכוניים, שזה נגנז ב-922 בהחלטה של שר החינוך. אני אשמח מאוד לדעת איך אפשר להחזיר את הכסף הזה כדי לסגור את הפער בבתי ספר תיכוניים; בדגש על לימודי אנגלית, מדעים, פיזיקה ומתמטיקה.

הנושא של ממצי משאבים הוא חשוב והכרחי, אבל הוא לא מספיק, צריך להשקיע כמה שיותר. יש יכולת לממצי המשאבים להסתכל על כלל הקולות הקוראים שקיימים בכל משרדי הממשלה ולנסות לאגד משם פר כל רשות. הנושא של רכש ממשלתי – אני בדקתי את הנושא הזה. מסתבר ששיעור הערבים שיש להם גישה והם יכולים להשיג רכש ממשלתי או להיות שותפים במאגר של הרכוש הממשלתי, הוא כמעט אפס. צריך לטפל בנושא הזה. אנחנו 20% מכלל האוכלוסייה, וצריך שלפחות 20% מאלה שיכולים להגיש לרכש ממשלתי יהיו ערבים.

אני מסיימת בנושא של תעסוקת צעירים גברים ערבים, במיוחד שנה אחרי הקורונה. תהיה קריסה של עסקים קטנים וצריך לשים דגש גדול מאוד על תעסוקת צעירים גברים שלא הולכים לאקדמיה. תודה רבה.

תודה רבה, חברת ג'ידא. חבר הכנסת מופיד מרעי, ואז ברשותכם נעבור למחמד זחאלקה. ניקח מחברי הכנסת ואחר כך נעבור לאורחים בזום. חבר הכנסת מופיד. הוועדה הזאת התברכה בחברי כנסת מקצועניים, שהפקידות המקצועית צריכה להתמודד עם שאלות לעומק.

קודם כל, תבורך גם על כיווני החשיבה שלך וגם על ניהול הוועדה, וגם על ההתעקשות שתהיה ועדה שתטפל. אני רוצה לברך גם את חסאן על העבודה המקצועית שהצגת, והצגת פה עבודה מקצועית. אני אגיד משפט אחד כללי, ד"ר מנסור, כתפיסה, ואחרי זה אני ארד להערות והצעות לתוכניות הבאות. אנחנו צריכים לחפש את הגרוש במקום שהוא הלך לאיבוד, לא מתחת לפנס. ללא תכנון רוחבי נקודתי בכל התחומים, אנחנו לא נוכל להתקדם. אני תמיד אומר, אנחנו חיים במדינה שאפשר לקבל בה את כל מה שאנחנו יודעים לקחת, אבל בואו נתכנן כדי שנוכל להגיע למצב שנוכל להציג תוכניות ולקבל. ולא סתם שאלתי את השאלות לגבי ניצול, כי כל עוד אין לך תוכניות, אתה לא יכול לנצל את הכסף. אז התוכנית הזאת יכולה להיות ב-20 מיליארד דולר, בסופו של דבר, אם אין לך תוכניות, אתה מגיע לניצול של 50% אמרת?

60%.

60% ניצול מתוכנית זו תעודת עניות, זו לא תעודת הוקרה. לכן אני מציע שגם בדיונים הבאים תשלבו בדיונים שלכם – להציג את המסקנות מהתוכנית הקודמת ולראות איך אנחנו מתקדמים בתוכניות הבאות. ההצעות שלי הן בראש ובראשונה בנושא התכנון. בנושא התכנון אנחנו צריכים להתחיל לחשוב מחוץ לקופסה. אנחנו עושים תכנון בכל יישוב. לכל יישוב לוקח הרבה מאוד זמן לעשות תכנון. אני אתן לך דוגמה, אצלי בחורפיש עשיתי תכנון, תוכנית כוללנית, זה לקח לי חמש שנים.

חמש שנים, לקו הכחול.

חמש שנים, לקו הכחול, כולל המאפיין של המתחמים. אחרי זה אתה צריך להיכנס לתכנון מפורט, איחוד וחלוקה, אזור תעסוקה, אצלנו שכונות לחיילים משוחררים או באדמת מינהל – אני עושה את זה באנלוגיה. זה גם לוקח הרבה מאוד זמן. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להיכנס לתכנון שהוא גם תכנון אזורי. גם בשביל הגילוי נאות, אני הייתי היועץ המוניציפלי של תוכנית אב גליל מערבי לפני שנבחרתי להיות חבר כנסת, עם הצוות שהוקם על ידי ורד סולומון של משרד השיכון, לתכנן את הגליל המערבי וליישם. ככל שאנחנו מתכננים – וצריכים לקחת את זה בחשבון – את התכנון האזורי, אז יש לנו סנכרון עם כל התוכניות: יש תוכנית למגזר הערבי, יש תוכנית למגזר הדרוזי, יש תוכנית לרמת הגולן – דרוזי וצ'רקסי – ועוד הרבה מאוד תוכניות. חייב להיות סנכרון לגבי הנושא הזה. תשקיעו בנושא תכנון תוכניות, ואם משקיעים – וזה נכון, ואני מציע להמשיך לתקצב את הוועדות לתכנון והבנייה. אני ממליץ - - -

הכוונה שלך לוותמ"ל או לוועדות הרגילות?

חסרות לנו ועדות רגילות, הרי הם תקצבו להקים ועדות מקומיות. אני מציע, ד"ר עבאס, להקים ועדות תכנון מגזריות ואזוריות. לקחת את היישוב הבדואי בדרום, להגיד אנחנו מקימים ליישוב הבדואי ועדת תכנון שהיא בסמכויות מחוזית ובמסלול ותמ"ל. לקחת את היישובים הדרוזיים, לקחת את היישובים הבדואים בצפון, אנחנו נמצא את האזורים שאנחנו צריכים לקדם אותם, אבל נקבע שלוועדות האלה יהיו סמכויות מחוזיות, תתקצבו אותן והן יהיו בסוף לוותמ"ל. אני לא נבהל מזה. אני אומר לך, כבוד יושב-ראש הוועדה, בתוך שנתיים אתה יכול לגמור את כל התכנון הכוללני, אחרי זה שלוש שנים – אני אמרתי שנתיים, אמרו לי: לא נורא גם אם יהיה בתוך שלוש שנים – לגמור את התכנון המפורט כולל איחוד וחלוקה. איחוד וחלוקה הוא מורכב מאוד. נכון מה שנאמר כאן לגבי מג'ד אל-כרום, אני ליוויתי את זה, אני עשיתי גם אצלי איחוד וחלוקה. זה קשה מאוד כי זה בתוך אדמה פרטית. מי שאין לו אדמת מינהל רזרבה, אז אחוז ההפרשה מהאדמה הפרטית הוא גבוה יותר לטובת שטחי ציבור.

אבל כבר יש דוח בנושא הזה, דוח הסרת חסמים שאושר בשנה שעברה, גם הוא יכול לתרום את חלקו.

אני לא יודע, אבל אם תאמצו את ההצעה שלי – אני הולך להגיד את זה כמעט בכל פורום, לאמץ את ההצעה להקים ועדות.

בסדר, אנחנו ננסה להבין את ההיתכנות ולקדם את זה.

נכון, צריך להבין. הוועדה הזאת – ברגע שיש לה כלים, יש עוד נושא.

אבל אנחנו חשבנו בכיוון שמחזירים את חוק הוותמ"ל ומרחיבים סמכויות.

חייבים אותו. חייבים אותו. חייבים אותו. אני עקבתי אחרי הדרישות שלך, הוותמ"ל. המסלול הוותמ"לי חייב להיות, ועל זה אתה תבורך בתפיסה שלך כי בסופו של דבר, מי שיציל אותנו זה זה. אגב, אני לא רוצה לפתוח כאן סוגר לגבי הפיקוח וההשלכות של תיקון 116 לחוק התכנון והבנייה, מה שנקרא חוק קמיניץ, אבל ברגע שאנחנו גומרים את התכנון אצלנו, החוק מתייתר. מתייתר.

מייתרים אותו.

כן, הוא מתייתר. עוד נושא אחד. דיברתי על אזורי תעסוקה ועל תכנון אזורי. נושא התעסוקה והתעשייה – אני עשיתי עבודת תואר שני על תוכניות תעשייה ביישובים הלא יהודיים מול תוכניות תעשייה בארץ ישראל מזמן במסגרת המחקר על הביטוח הלאומי. אנחנו צריכים להיות משולבים באזורי תעסוקה קיימים. אבל אני חושב שאנחנו צריכים לצאת, גברתי, מהתפיסה שאנחנו רוצים להיות משולבים כדי לגבות ארנונה. לא. אנחנו צריכים להיות משולבים בניהול, בהשמה של כוח האדם, ובסוף לקבל את החלק – ההמלצות האלה התחילו לעבוד, למשל בתפן מולנו, אבל צריך לעשות מיפוי ארצי ולהיכנס להיות שותפים, מי שלא שותף. כן להיכנס לאשכולות – למשל אנחנו באשכול גליל מערבי, אנחנו חברים באשכול גליל מערבי, אנחנו כבר מפתחים אזור תעשייה באזור כברי, שאנחנו חלק ממנו. ככל שאתה חלק מהתכנון בשלבים הראשונים, אתה מתקדם. זו הנקודה הנוספת. אני מאמין שאנחנו נעלה עוד כמה דברים בהמשך.

בנושא שותפויות עם קהיליות חוץ, זו רשות מקומית. אני יושב-ראש השותפות של ניו ג'רזי וחורפיש. זה שייך לרשות. בלי הרשויות, אדוני חסאן, ללא ראשי הרשויות יהיה לכם קשה ליישם את התוכנית. אתם חייבים לקחת אותם בדין. תשתפו אותם, תכתיבו להם – לפעמים הם לא מודעים למה שהם צריכים, תכתיבו להם. הוועדה לתכנון ובנייה זה לא בתחום שלהם, תכתיבו שיש ועדה לתכנון ובנייה, אתם. והדבר האחרון, התוכנית צריכה להיות בחוק תקציב המדינה. כסף צבוע שלא הולך לשום מקום. לא מחלקים אותו למשרדים, אלא הוא צבוע לטובת תוכנית 923, שהמינהלת תוכל מול משרדי הממשלה לקבל את הכסף כי משרדי הממשלה יודעים לשתות את הכסף למקומות אחרים.

קודם כל, כבוד גדול בשבילי לשבת בוועדה שעוסקת בעניין של קידום החברה הערבית, ואני רוצה לברך אותך על ההתעקשות ועל העמידה בראש הוועדה מכל ליבי. כמה דברים – קודם כל, מבחינת הניסיון שלי עד כה – והיו לי שיחות בעניין הזה עם חסאן – יש עניין משמעותי מאוד, והייתי אומרת אפילו מאוד בסיסי בעניין של התכנון. ברבות מהמועצות המקומיות, שהן כמובן חלשות בחברה הערבית, יש בעיה של אנשי המקצוע בתחום ההנדסה. או שאין מהנדסים או שהם מתחלפים בתדירות מאוד גבוהה. מה שקורה, כל נושא התכנון – שהוא מורכב מאוד ובירוקרטי מאוד מלכתחילה – פשוט נופל בין הכיסאות. והרי תכנון זה הבסיס לכול. גם היו בעיות ולקונות תקציביות בעניין תכנון, וגם העניין של אנשי מקצוע. הרי לא משתלם למהנדס לעבוד ברשות מקומית, משתלם לו לעבוד באופן פרטי. ולכן צריך לתת איזושהי מחשבה מחוץ לקופסה – הרי מדובר בממצה משאבים אחד, אבל בסוף ממצה המשאבים לא יכול לעבוד גם הוא בלי אותו עוגן קריטי שהוא המהנדס. זאת נקודה אחת.

הדבר השני שמאוד מאוד חשוב וצריך לחשוב יחד בצורה בונה על עניין הפיקוח. במדינה שלנו יש רגולציה רבה מאוד, ועדיין יש עניין – כספים מועברים מהאוצר. כמובן שצריך לעשות איגום משאבים, מצ'ינג, אבל יש בעיה בסופו של דבר בביצוע. כמו שאתה אמרת לפני כמה דקות טובות, מה האזרח בסוף רואה? וכדי שהוא יראה, הפיקוח – אני לא קוראת לזה רגולציה כי יש לנו אובר-רגולציה – יד ביד מבחינת – אפילו לא capacity building, אבל צריך לתת על זה את הדעת איך אנחנו גורמים למה שנקרא door to door. מהרגע הראשון עד הרגע האחרון, סוג של ליווי צמוד לפחות בשלבים ראשונים כדי שמישהו יראה משהו ויהיה מודל הצלחה, כדי שיושב האמון של הבן אדם ברחוב בכל התהליך המוניציפלי כי הוא לא קיים. זה הדבר השני.

הדבר השלישי, הוזכרו פה ערים תאומות. לא רק שעיר תאומה זה עניין לגמרי בידי ראש הרשות המקומית והצוות שלו, אני יכולה להגיד מניסיון אישי במהלך עשר שנים כסמנכ"ל וראש אגף במרכז השלטון המקומי, שאם אין אדם שעוקב באופן עקבי אחר התוצאות של תאומות כזו, אין לה שום תועלת. כלומר, אם יש איתור של אינטרסים משותפים בשני הצדדים ואדם שעוקב על זה בצורה משמעותית, אז אפשר להשיג תוצאות. אני גם רוצה לומר שיש הססנות בקרב ערים תאומות ברחבי העולם לייצר קשר עם רשויות מקומיות חלשות בכלל, וערביות בפרט, משום שהן לא באות בתפיסתן לאמץ רשויות – הם ממש מפחדים מהקונספט הזה – אלא לשיתוף פעולה, להפריה הדדית, לחלוקה הדדית של ידע וכולי. יכול להיות שזה דורש איזושהי הכשרה גם של מרכז השלטון המקומי, גם של הרשות שלך, והייתי אומרת יותר מזה, גם של משרד הפנים, שהוא קצת יותר חלש בהקשר הספציפי הזה.

הייתי רוצה להציע עוד משהו בהקשר של מקומות תעסוקה. לא רק שיש מחסור משמעותי, ממש באחוזים משמעותיים מדי שנה, בעובדי הייטק, אלא – את אמרת שאזורי תעשייה הם לאו דווקא הכלי הכי יעיל, הם מנגנון צמיחה בר קיימא; אבל אזורי תעסוקה אולי כן – אם מתגברים על אדמות פרטיות ואיחוד וחלוקה והרבה מאוד אתגרים אחרים. ואז כדאי מאוד למצוא תמריצים ברמת המקרו, ברמת המדינה, ברמת האוצר לחברות הייטק להקים את המפעלים שלהן, את מרכזי הלוגיסטיקה שלהן וכולי באזורי התעשייה הערביים דווקא – תמריצים של ארנונה, כל מיני סוגים של תמריצים – כדי לייצר תעסוקה על ידי הכשרות איכותיות לבני המקום, ואז שהם יעבדו באותו מקום כנותני שירות. כלומר, במקום לעשות מיקור חוץ להודו, לאוקראינה ולעוד כל מיני מקומות, לעשות סוג של "באבקום", אבל לא "באבקום" טלקומוניקציה, אלא אפילו משהו איכותי יותר בתחום של הייטק ממש באל-בטוף, כפר ברא, שיבלי ומקומות כאלה בפריפריה.

דבר נוסף, עניין של תכנון אזורי ולא תכנון של רשות מקומית. אמרנו שיש בעיה אינהרנטית בעניין תכנון. אין מהנדסים, או יש בעיה, לקונה חמורה עם מהנדסים. ה-OECD מדבר – ויש מחקרים רבים – על כמה שזה יותר נכון לעשות את זה בצורה אזורית. אור אילן, יושב-ראש הוועדה המחוזית בצפון כתב ניירות מקרו משמעותיים מאוד לגבי תכנון מקרו. אני אישית לא בטוחה – ופה אולי אני טועה – שיש לעשות את זה על פי מגזר, אלא על פי גיאוגרפיה. הרי לא יעלה על הדעת שיישוב כפר כנא ויישוב כפר תבור יתכננו בנפרד, זה בלתי הגיוני, הרי יש להם אותם ייעודים מבחינת מנגנוני צמיחה ותחום תיירות כמשל, אז למה לא לתכנן את זה בהתאם מבחינת התוכניות הבסיסיות ביותר?

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד הוא על הסכם הגג של אום אל-פאחם, שיהיה, בעזרת השם, הסכם הגג הראשון בחברה הערבית, ולכן מאוד מאוד מומלץ שהוא יהיה הסכם גג מוצלח מאוד, כדי שהוא יהווה מודל לחיקוי, אחרת אף אחד לא ישקיע בהסכמי גג יותר בחברה הערבית. תודה.

תודה לך, חברת הכנסת רות. אנחנו בלחץ של זמן – גם אני חייב לסיים, כי יש לנו ישיבת נשיאות, את חסאן כבר משכנו ומשכנו. בתוך עשר דקות אנחנו מסיימים. מוחמד זחקאלה נמצא אתנו?

שלום. אני מוחמד זחאלקה, יושב-ראש ועדת התעשייה בחברה הערבית בהתאחדות התעשיינים. תחילה, אני מברך את כבוד היושב-ראש, ד"ר מנסור עבאס, על כניסתו לתפקיד. מברך גם את כבוד השרה, מירב כהן, על כניסתה לתפקיד השרה לשוויון חברתי ומיעוטים. סקירת נתונים, אנחנו בתעשייה הערבית – בישראל אנחנו כ-6.8% מסך העסקים בבעלות ערבית ששייכים לענף התעשייה, לעומת 7.6% מסך העסקים בבעלות יהודית. בממוצע, 8.5% מסך המפעלים בישראל הם בבעלות ערבית. בשנת 2019 היו כ-59,000 מועסקים ערבים שמהווים 11% מסך המועסקים הערבים בישראל בשוק העבודה.

דובר הרבה על אזורי תעשייה, לנו יש נתונים. אחוז שטחי התעשייה המפותחים והמנוהלים על ידי משרד הכלכלה והתעשייה ביישובים הערביים מתוך כלל שטחי אזורי התעשייה שמנוהלים על ידי המשרד הוא 2.76% בלבד. דיברו גם על שטחים משותפים, שהם בסך הכול 4.4%, ומתוך 4.4% כ-22% מהשטחים האלו מוחזקים על ידי רשויות ערביות. בו זמנית, שיעור השטח הפנוי באזורי תעשייה ביישובים יהודים גדול מזה שבאזורי התעשייה ביישובים ערביים. המחסור הכוללני גרם, למשל לי כתעשיין, כמו להרבה מחבריי, לעבור מכפר קרע לאזור תעשייה מבואות הגלבוע כי לא נמצאו לנו אזורי השטח.

היום בתעשייה יש הרבה קשיים ספציפיים של הענפים של מפעלים בחברה הערבית בענפי התעשייה: מחסור בהזמנות לשוק המקומי וקושי לחדור לשווקים חדשים. 81% דיווחו על קשיים גדולים מאוד. קשיים בנגישות ושיווק למגזר היהודי. מחסור בשטחים ובאזורי תעשייה לצמיחה הכוללנית של חברות. בסך הכול החסמים בפני מפעלי תעשייה בבעלות ערבית גבוהים פי כמה ביחס למפעלים אחרים בחברות אחרות.

המלצתנו לבעיית המחסור בכוח אדם בתעשייה – לאחר שהמונח החדש מופיע מול כולם, שהם חסרי מעש, היום בתעשייה חסרות כ-100,000 משרות. רבים מכוח האדם מועסקים בתעשייה, אבל בעיקר בעבודות שמצריכות מיומנות טכנולוגית נמוכה. לכן קיימת סכנה שבמסגרת הטמעת האוטומציה ברובוטיקה בתהליכי הייצור – יש להשקיע בהרשאות מתאימות. בעשורים האחרונים סובלת התעשייה הישראלית ממחסור חמור בכוח אדם מיומן, מגבלה אשר פוגעת ביכולתם של מפעלים להגדיל את כושר הייצור שלהם, להתייעל ולאמץ טכנולוגיות מתקדמות. אם יקבלו הכשרה מתאימה לצרכיה הטכנולוגיים של התעשייה, לא דרושים לתעשייה הישראלית רק עובדי פס ייצור היום, אלא מפעילי מכונות, מהנדסי מכונות, מתכנתי - - - מהנדסי תעשייה וייצור, מרכיבי ציוד חשמלי ואלקטרוני. יש לפעול להגדלת ההשקעה הציבורית בהכשרה מקצועית לתעשייה, ובפרט לגברים ערבים שמוגדרים – היום יש הגדרה של חסרי מעש, שמהווים קהל יעד אידיאלי להכשרות אלו. בין השאר, באמצעות מתן מענקים ותמריצים לתעשיינים שיקלטו ויכשירו עובדים ערבים למשרות בתעשייה - -

אוקיי, מוחמד.

- - אשר מצריכות מיומנות טכנולוגית, וכך הפריון מהמשרות האלה עולה בהרבה. מתן תמריצים לצעירים ערבים להירשם למסלולי הכשרה מקצועית באמצעות מלגות קיום בתקופת ההכשרה ומענקים לבוגרי ההכשרות שישתלבו בתעשייה. אלו נקודות וחסמים שמורגשים ביום יום בתעשייה בכלל, ובתעשייה הערבית בפרט. התעשייה היא שותף לכל התוכניות והיא היעד של מימוש עליית הפריון החברתי והמצב הסוציואקונומי של החברה הערבית בישראל. תודה.

תודה לך מוחמד. השתתפות מאוד חשובה. אנחנו נמשיך לעקוב, נשמח לקבל את ההמלצות גם בכתב. אני חושב שעל תחום התעשייה אנחנו צריכים לקיים דיון מיוחד ולבדוק איך אפשר לקדם את זה ולהסיר חסמים. אימאן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. תחילה אני רוצה לחלוק על האמירה שלך, רות, לגבי אנשי מקצוע. אני חושבת שזו טעות מוחלטת להגיד שחסרים, או שאין – אמרת שאין – אנשי מקצוע מוכשרים. בטוח שיש - - -

זה לא מה שאמרתי. אמרתי שיש לקונה עם המהנדסים, שיש נטייה של המהנדסים ללכת למגזר הפרטי מאשר להיות במועצות המקומיות, ולכן כדאי לתמרץ. זה חשוב לי לומר כי אני יודעת שיש כוח אדם מוכשר ברשויות המקומיות הערביות. חשוב לי מאוד להדגיש.

בדיוק, ולחלק השני אני רוצה להגיע. יש צורך רב לאפשר תשתיות של עבודה מקצועית וגם מבחינת תנאי העסקה לאותם אנשי מקצוע, שאנחנו בהחלט צריכים אותם בתוך הרשויות. בדיוק עכשיו הייתה הודעה על מכרז או קבלה של מנכ"ל מהחברה היהודית בעירייה ערבית, והיה ויכוח על הנושא הזה.

יש כבר חמישה.

בעוד כמה שנים כל המנכ"לים יהיו מהם.

אני חושבת שאם אנחנו צוחקים על זה, צריכים לצחוק בכאב רב.

לא בטוח. לא בטוח.

בטוחה אני שיש לנו את האנשים הנכונים, וצריך לתת להם את התשתית הראויה כדי שיעשו את העבודה שלהם כמו שצריך.

אימאן, צריך גם לפתוח לערבים להיות מנכ"לים ברשויות יהודיות, זה מה שרצינו.

זה משהו אחר. אני יכולה להגיד על החברה למתנ"סים שעשרות מנהלי מתנ"סים ביישובים ערביים לאורך השנים – אף פעם, לאורך כל החיים של החברה למתנ"סים – לא היה מנהל ערבי במתנ"ס יהודי, היה מקרה אחד של משהו משותף. לענייננו, במקום הזה, אם אנחנו רוצים לדבר על פיתוח החברה הערבית ורוצים לתכנן תוכניות ולהקצות משאבים לאותן תוכניות, צריך גם מהצד השני להסיר את החסמים כדי שהתוכניות האלה ייצאו לפועל. כשאנחנו מדברים על הסרת חסמים, אז אנחנו צריכים לדבר על הסרת חסמים גם בתוך החברה, גם בתוך הרשויות המקומיות, גם בתוך הרשויות ומשרדי הממשלה. ועוד דבר, כל הנושא של הרגולציה בתוך משרדי הממשלה שפעמים רבות מעכב את התהליכים, ובנוסף, צריך לשים מנגנון שמפוקח ובשליטה לגבי עבודה ממשקית בין משרדי הממשלה הרלוונטיים שיש ביניהם עבודה משותפת עד לאותה תוכנית.

תודה, אימאן. אמנון, ברשותך, בקצרה. אנחנו חייבים לסיים.

תודה רבה. שלוש הערות קצרות. ראשית, השרה כהן ציטטה את הנתון של אובדן הכנסה למשק שנאמד ב-40 מיליארד שקל בשנה כתוצאה מאי שילוב מיטבי של החברה הערבית.

מעיין, שמעת את זה?

צריך לבדוק את הנתון.

אני רוצה להגיד, זה נתון שהוצג בכנס הרצליה בשנת 2008, כלומר, הוא נתון זקן, הוא כבר לא רלוונטי. כדאי לעדכן את הנתון הזה. אני לא יודע כמה הוא חשוב, כי יש עוד השפעות שליליות לאי השילוב הזה, זה לא רק אובדן הכנסות למשק. זה דבר אחד. הדבר השני, להצביע על קשר שאנחנו רואים אותו, והולך ונהיה מובהק יותר בין פיתוח ביישובים הערביים לבין פשיעה, בעיקר פשיעה מאורגנת, בעיקר תחרות על מכרזים ועל איוש משרות. צריך להבין שיש פה בעיה, כי יש פה דבר טוב מאוד של פיתוח כלכלי, אבל הוא גורר תופעה קשה שחייבים להתמודד איתה באומץ.

ההערה השלישית נוגעת לסטודנטים הערבים. אנחנו רואים את המגמה הכול כך חיובית, הזרימה הזאת של צעירים ערבים לאוניברסיטאות, בעיקר צעירות, אבל הרבה מהם לא מסיימים ולא מגשימים את עצמם אחרי זה, לא מוצאים את המקום שלהם בתעסוקה. האקדמיה הישראלית חייבת להשתנות באופן שתאפשר לסטודנטים הערבים להשתלב ולצאת ממנה כבוגרים שיכולים להשתלב בשוק התעסוקה.

אני רק אגיד בכמה מילים, יש פה הרבה הערות שניתנו, אני לא אתייחס לכולן כי אין לנו זמן, אבל הנושא של התכנון הוזכר פה כמה פעמים, הוא חסם מאוד רציני בחברה הערבית. אנחנו צריכים להתייחס אליו ביתר שאת, וגם להתייחס למאפייני הקרקע הפרטית, שהיא מורכבת בפני עצמה, שהיא חוסמת את כל הפיתוח בכללותו. לא מדברים רק על תכנון של דיור – גם בתי ספר, גם מעונות ודברים נוספים. זה נושא אקוטי לכל הסוגיות. זה נושא שנרשם ואנחנו רוצים לטפל בו. יש עוד דברים שדוברו פה בנושא של תעסוקה והקשרים אחרים. אני חושב שחשוב מאוד להסתכל על הנושא האזורי לאורך זמן, איפה לקחת כל מיני פונקציות ומשימות מתוך הרשות המקומית ולהעלות לרמה האזורית. למשל, היום יש כל מיני פיילוטים לאיסוף אשפה ודברים נוספים. צריך לחשוב בכיוון הזה, איך אנחנו מעלים לרמה האזורית את האשכולות, אבל מצד שני תמיד לחשוב שאי אפשר להחליש את הרשויות המקומיות לאורך זמן, בסוף הן צריכות לתפקד בצורה טובה ומקצועית ולהשיג את היעדים שלהן, ועל כך אנחנו צריכים לשים את הדגש, על חלוקת הקשב בין הרשויות לבין המטרה הסופית.

מעיין, את רוצה לסכם?

קטונתי מלסכם. אני שמחה להגיד שהדיון הוא מעניין וענייני, ועלו נקודות רבות שרשמנו לעצמנו, אני מניחה שגם חסאן, וגם אני. אני כן אגיד שאני דווקא מאמינה מאוד בלחפש מתחת לפנס. דוגמה קטנה, שיעורי הגבייה של הארנונה של הרשויות הערביות הוא נמוך - -

מתחת לפנס אתה מוצא את השקל.

- - ב-18% מהגבייה ברשויות היהודיות. רק אם אנחנו נייצר תמריצים לרשויות הערביות לגבות את הארנונה הזו, ונדרוש מראשי הרשויות להגדיל את ההכנסות העצמיות שלהם, גם בזה אנחנו נעשה עבודה חשובה ואת העבודה התשתיתית ביותר. מהבחינה הזאת, אני חושבת שהדבר הכי חשוב שיש לנו לעשות, מעבר להקצות תקציבים, שזה תמיד חשוב, זה להבין מהם החסמים שיש, להסתכל עליהם ישר בעיניים, לפרק אותם להבין שאיפה שאי אפשר לפרק אותם צריך לעקוף אותם כדי להגיע לתוצאות שרואים בשטח.

תודה מעיין. תודה חסאן. תודה גם לשרה מירב כהן שהשתתפה בתחילת הישיבה, לחברי הכנסת ולצוות. אנחנו נמשיך לעקוב. נאמרו פה דברים מאוד חשובים וחכמים, ואנחנו נמצא את המנגנון איך לשלב אותם גם בעבודת הרשות ואגף התקציבים בגיבוש התוכנית העיקרית שתשמש אותנו לשנים הבאות. כמובן שנמשיך לקיים דיון בנושא הזה ונלווה את כל תהליך גיבוש התוכנית ואישורה בחודשים הקרובים. אני אנעל את הישיבה. אני מודה לכם מאוד.


הישיבה ננעלה בשעה 11:55.