פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וארבע

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית
24/05/2021

מושב ראשון


פרוטוקול מס' 1
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית
יום שני, י"ג בסיון התשפ"א (24 במאי 2021), שעה 10:30

האתגרים בפני החברה הערבית בישראל

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
ולדימיר בליאק
אבי מעוז
ג'ידא רינאוי-זועבי
עמיחי שיקלי

יואב סגלוביץ'
פטין מולא
אבתיסאם מראענה

נועם גרובר - ראש אגף מחקר במועצה הלאומית לכלכלה, משרד ראש הממשלה

זאהי סעיד - יועץ מנכ"ל הכללית לחברה הערבית, משרד הבריאות

יוסי חדד - מנהל מינהל אוכלוסיית מרקם ותיק, משרד הבינוי והשיכון

אימאן ח'טיב-יאסין - חברת כנסת לשעבר

תאבת אבו ראס - מנכ"ל, "יוזמות אברהם"

אמנון בארי-סווליציאנו - מנכ"ל שותף, "יוזמות אברהם"

בנימין בנטל - יו"ר תכנית הכלכלה, מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל

מריאן תחאוכו - מנהלת המרכז של החברה הערבית, מכון אהרון למדיניות כלכלית

נוהאד עלי - המכללה האקדמית גליל מערבי

סלימאן אלעמור - מנכ"ל משותף, אג'יק - מכון הנגב

רידא ג'אבר - מנכ"ל מרכז "אמאן" - המרכז הערבי לחברה בטוחה

מיכל סלע - מנכ"לית, גבעת חביבה

רמזי חלבי - יו"ר ההנהלה, צופן - לקידום הייטק בחברה מערבית

ליטל גרוסמן - מנהלת מחלקת מדיניות בריאות בישראל, רופאים לזכויות אדם

חובב ינאי - מקדם מדיניות, שתיל

עידו בן-יצחק

אמל ביבאר

יפעת קדם
האתגרים בפני החברה הערבית בישראל

בוקר טוב לכולם, היום יום שני, י"ג בסיון התשפ"א - 24 במאי 2021. זאת ישיבת הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית במתכונתה החדשה. זאת אמנם הישיבה השנייה, אבל אנחנו רק היום מתחילים לגבש את סדר היום ואת הנושאים שנטפל בהם.

ביום רגיל הייתי מתחיל להציג ישירות את הבעיות הכרוניות של החברה הערבית, כשבראשן מיגור הפשיעה והאלימות, הסדרת היישובים הלא מוכרים בנגב, פתרון מצוקת הדיור, הקרקעות, התכנון החסר, המצוקה הכלכלית בחברה הערבית בעקבות הקורונה, הייצוג ההולם הלקוי בשירות המדינה ובחברות הממשלתיות והציבוריות, מצב מערכת החינוך, הרווחה, ועוד כהנה וכהנה סוגיות, אך לאור ההתפתחויות בשבועיים האחרונים אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים כל יום עם ההשלכות השונות של האירועים האחרונים, במיוחד עם מספר עצום של עצורים, עם מספר עצום של כתבי אישום נגד צעירים, סטודנטים בעיקר, עם פגיעה בביטחון האישי של אזרחים ערבים ויהודים שרוצים לחזור למקום עבודתם, לספסלי הלימודים, שרוצים לנסוע לישובים ולמוסדות כדי לקבל שירותים ממשלתיים. היינו עדים לפיטורי עובדים ממקום עבודתם, להפסקת התקשרויות לביצוע עבודות, לגל של הסתה, הפחדה וגזענות נגד החברה הערבית. אני רוצה לצטט מדברי השר יעלון, שהיו מאוד מאוד מאכזבים: "אם המדינה לא הייתה חזקה, האזרחים הערבים היו טובחים באזרחים היהודים".

אירועי השבועיים האחרונים השאירו את החברה הערבית פצועה בשטח. התנהלות הרשויות בימי חודש הרמדאן הביאה לתסיסה בתוך החברה הערבית, אם על ידי סגירת רחבת שער שכם בפני תושבי ירושלים ברמדאן, אם על ידי שימוש בכוח מופרז ולא מידתי בתוך מסגד אל-אקצא בימי רמדאן ופציעת מאות רבות של מתפללים, אם על ידי חסימת הדרך במשך שעות בפני אלפי מתפללים מוסלמים אזרחי המדינה, אם על ידי הכוונה לפנות עשרות משפחות בשכונת שייח ג'ראח בירושלים, אם על ידי ההתגרות וההסתה של גורמים קיצוניים שהלהיטו את הרוחות בירושלים ובישובים המעורבים. כפי שהמפכ"ל אמר, חבר כנסת אחד הצליח להסלים את הרוחות ולהוביל קבוצות מתנחלים לתקיפות במספר ישובים מעורבים. עשרות אלפי צעירים וצעירות ומאות אלפי אזרחים ערבים מחו מחאה לגיטימית וחוקית בעשרות ישובים. זה נכון שבכל מחאה לגיטימית יש תופעות לוואי של הפרות סדר וחציית גבולות החוק, אבל זה לא מצדיק מעגל מתרחב של מעצרים של אלפי צעירים ערבים, במיוחד סטודנטים באוניברסיטאות ועובדים שמפרנסים משפחות שלמות. פניתי כמה פעמים בימים האחרונים כדי להפסיק את גל המעצרים ולטפל בנושא העצורים בגישה חכמה, מכילה ומשקמת, לא בגישה שמתריסה ומסלימה את המצב.

הוועדה הזאת, כפי שגם ניהלתי את הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות, תנהל דיונים ענייניים. אנחנו נעלה את הסוגיות השונות שנוגעות לחברה הערבית, אבל גם לא נחסוך בטיפול בסוגיות כלליות כי אנחנו חלק מהחברה הישראלית. אני מבקש מחברי הכנסת לאמץ את הגישה של טיפול בנושאים בצורה עניינית, עם כמה שפחות פוליטיזציה, כדי לתת פתרונות. אולי נצטרך עוד ישיבה כדוגמת הישיבה הזאת, על מנת שנוכל לגבש תכנית עבודה מסודרת לוועדה עצמה ולהתמודד עם האירועים היום-יומיים המתרחשים. החברה הערבית והחברה הישראלית בכללותה זקוקות לעבודה של הוועדה הזאת, במיוחד ברגעים האלה שיש משבר ביחסים בין אזרחים ערבים ליהודים. תפקידנו לא לעלות על הגל הזה, תפקידנו לתת פתרונות, ליזום ולקדם שיח שיש בו סובלנות, שיש בו הבנה הדדית, שיש בו שותפות ושיתוף פעולה.

אני שמח לבשר לחברים שיש מספר גדול של משתתפים שמעוניינים להיות חלק מעבודת הוועדה, ולכן אני אדאג להקים פורום מיוחד של מומחים שיעבוד יחד עם הוועדה, יחד עם יו"ר הוועדה, כדי לתרום לעבודת הוועדה הזאת. חברה אזרחית, עמותות, אקדמאים, אנשי ציבור שרוצים לתרום - אנחנו בשמחה נקבל.

אנחנו נתחיל עם חברי הכנסת, אחר כך ניתן למשתתפים לשאת ולהציג דברים, ואז נגבש יחד תכנית עבודה מסודרת לוועדה החשובה הזאת. חבר הכנסת סגלוביץ', בבקשה.

בשבועות האחרונים עברנו פה התפרעות חסרת שליטה וחסרת הצדקה. יש תכנית סדורה מה צריך לעשות, רק לא עושים אותה הרבה מאוד זמן. חלק מהתופעות שראינו כאן בשבועיים האחרונים מצד הפורעים בחברה הערבית הן תולדה של אי טיפול, תולדה של אי אמירה אמיתית בפרצוף של האנשים לגבי מה הם באמת, ואת זה צריך לעשות. היו פה התפרעויות שאני לא זוכר שהיו כאן, ואני משנת 2000 הייתי בשירות, אני יודע מה זה עשרות אלפי מפגינים. פה לא היו עשרות אלפים, פה היו אלפי עבריינים שלא קיבלו את המכה הציבורית הקשה שהם היו צריכים לקבל גם מהיושבים בחדר הזה. אני קורא לכולם להתאחד מול העניין הזה שאנחנו מדינת חוק. במדינת חוק כל בן אדם שמרים יד צריך להיעצר. אין לי טיפה רחמים כלפי כל אחד שהרים יד, גם אם זה אלפים, גם אם זה 1,500, גם אם זה 2,000. בהנחה שהם ביצעו עבירות הם צריכים לשלם את המחיר החוקי הכבד. זאת אמירה שהוועדה הזאת צריכה לומר - חוסר סובלנות, חוסר סלחנות כלפי אותם אנשים.

חברת הכנסת ג'ידא רינאוי זועבי, בבקשה.

חברים וחברות, שבר גדול התרחש בחודש האחרון, שבר שהוא לא רק בין האזרחים הערבים ליהודים, אלא בעיקר בין האזרחים הערבים למדינה, למוסדות המדינה ולמשטרה. הגענו שוב לאותה פינה בסיסית שבה לערבי או לערבייה אין אמון בסיסי במשטרה. אין לו אמון בזה שהמשטרה אמורה לספק לו או לה את השירות האזרחי הבסיסי של ביטחון אישי. אני רוצה לספר לכם על שני ילדים, ילד אחד זה הבן שלי. בני פארס בן 18 יצא בתחילת האירועים של שייח ג'ראח עם חברים שלו להפגין הפגנה בלתי אלימה, הפגנה שהיא חובתו המוסרית והאזרחית נגד מה שקורה בשייח ג'ראח ומה שקורה באל-אקצא. לא ידעתי עד שעה 04:00 לפנות בוקר איפה הוא, וגם אף אחד מהחברים שלו לא ענה לטלפונים. מסתבר שהוא היה בהפגנה באמצע נצרת, הפגנה בלתי אלימה שבה המשטרה נכנסה עם מסתערבים שהתנהלו באלימות בלתי מידתית. היו באותו לילה המון מעצרים, הייתה המון אלימות מצד המשטרה. ילד נוסף זה מוחמד כיוואן בן 17 מאום אל-פחם ששוטר ימ"מ בכניסה לאום אל-פחם ירה בו קליע בראש. הילד בילה שבוע שלם ברמב"ם. כשבאתי לבקר אותו ברמב"ם, ראיתי אבא לא שבור, אבא עם המון תקווה. לאחר כמה זמן התבשרנו, לצערי, על זה שמוחמד נפטר. היום התבשרנו על כך שהמשפחה החליטה לתרום את איבריו של מוחמד כיוואן ליהודים ולערבים. הם תרמו את איבריו לחמישה יהודים וערבי אחד.

אני חוזרת למהומות אוקטובר, לאירועי אוקטובר 2000, שאחריהם ועדת אור, ועדת חקירה ממלכתית החליטה שיש לעשות רפורמה אמיתית, חריש עמוק לגבי היחס של המשטרה כלפי האזרחים הערבים, כלפי החברה הערבית. 20 שנה אחרי, ויושבים פה ארגונים שעקבו אחרי היישום של ועדת אור, אפשר להגיד שכלום לא נעשה.

אני רוצה לדבר על משפחות הפשע שמשתוללות ברחוב הערבי וטובחות בנו. כבר שבע שנים אנחנו אומרים שהמשטרה צריכה להתייחס לזה ביד של ברזל. כל עוד אין ביטחון אישי לא יהיה פיתוח כלכלי, לא תהיה עבודה בתוך החברה הערבית והחברה הישראלית. זה הדבר הראשון שצריך לעשות.

לא רק איבריו של מוחמד כיוואן, הבחור הצעיר שנהרג באום אל פחם, נתרמו, גם איבריו של יהושע נתרמו. אני חושב שהכליה שלו מושתלת באזרחית ערבייה. אנחנו נמצאים במצב שבו מצד אחד יש אירועים קשים, מצד שני יש תקווה ודוגמה לחיים משותפים. חברת הכנסת אבתיסאם מראענה, בבקשה.

היו"ר מנסור עבאס, אני קודם כל מאוד שמחה שהוועדה מתקיימת, אני חושבת שהגיע הזמן שיהיה פורום חשוב שאפשר יהיה להעלות בו נושאים חשובים, שאפשר יהיה להעלות בו עניינים שנוגעים לחברה הערבית שאותם החברה היהודית לא מכירה. החברה היהודית מכירה אותנו רק כשיש מהומות של בן גביר וחבריו, כשיש הסתה ושנאה. החברה הערבית-פלסטינית בישראל כל הזמן צריכה להוכיח את הנאמנות שלה. החברה הערבית נאמנה, האזרחים והאזרחיות הערבים הם שוות ושווים, הם נושאים ונושאות בנטל של כל אזרחית ואזרח במדינת ישראל.

אני רוצה לחלק את הדיון הזה לשני חלקים. חלק אחד נוגע לחברה הערבית שבתוכה יש מלחמה מדממת, וזה לא רק בגלל הפשע, בגלל משפחות הפשע, בגלל הרציחות והיתומים והיתומות שנשארות ונשארים מאחורה ואף אחד לא מטפל בהם, אלא גם בגלל החינוך שקורס, גם בגלל אתגרים שהחברה הערבית מתמודדת איתם והחברה היהודית לא מתמודדת איתם. החלק השני של הדיון נוגע למלחמה בחוץ.

אני חושבת שתפקידה של הוועדה להיות אמיצה. אני קוראת לך יושב-ראש הוועדה, ד"ר מנסור עבאס, שנהיה אמיצות ואמיצים קודם כל בכל מה שקשור לשיח בינינו. יושבות ויושבים פה נשים וגברים. אי אפשר להדיר את הנשים מהשיח שלנו. אני מבקשת שהשיח יהיה שיח דו-לשוני, שיח של נשים וגברים. אני חושבת שזאת לא צריכה להיות בחירה, זאת צריכה להיות מחויבות קריטית שלנו לקחת את הנשים ואת הגברים יחד על מנת להתדיין ולקבל החלטות. ברגע שאנחנו לוקחים בחשבון את הנשים בשיח שלנו אנחנו נותנים תקווה לצעירות שמחכות כל כך שייקחו אותן בחשבון. הנושא של שילוב נשים בעמדות כוח בכל מה שאנחנו עושים ועושות הוא קריטי. אנחנו יכולות להילחם בגזענות במדינת ישראל דרך זה שאנחנו בתוך ועדה שהולכת ליישם שיח כל כך שוויוני, ערכי, מוסרי, שאנחנו בתוך החברה אומרות שאנחנו לא מדירות אף קבוצה, שאנחנו לא גזעניות, שאנחנו לא שמות אף קבוצה בחוץ רק כי הן מאמינות אחרת, חושבות אחרת או יש להן נטייה מינית אחרת. התפקיד שלנו הוא לאחד את החברה הערבית סביב נושאים אקוטיים, ערכיים, תרבותיים, חינוכיים, לאומיים, שפתיים, על מנת לחזק את החוסן של החברה הערבית. כשיש לנו חוסן אמיתי, שוויוני של חירות, של חילוניות לצד דתיות ודתיים, אני חושבת שאנחנו נהיה הרבה יותר חזקות וחזקים לעמוד מול החברה.

חבר הכנסת מאזן גנאים, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, זאת ללא ספק אחת הישיבות החשובות לחברה הערבית. משטרת ישראל אומרת שהיום יש בידי החברה הערבית קרוב לחצי מיליון כלי נשק בלתי חוקיים. אם המשטרה יודעת את המספר, היא בוודאי גם יודעת איפה הנשק הזה נמצא. אני מצפה ומקווה ומאמין שמשטרת ישראל תוציא את כלי הנשק האלה מחוץ ליישובים הערביים. ועדת אור רמזה בשנת 2000 שהשוטר הישראלי מתייחס לתושב הערבי כאויב, לא כאזרח, ושהגיע הזמן לשנות את זה. מי שצריך לבנות את האמון בין משטרת ישראל לאזרחים הערבים במדינת ישראל זאת המשטרה, אבל היא לא עושה את זה. אני רוצה להזכיר לכולם שבשנה שעברה נרצחו 113 גברים ונשים מהחברה הערבית, בשנה הזאת נרצחו 40 אנשים. במדינה מתוקנת שר היה מתפטר והולך הביתה בגלל זה. אם בצרפת או בגרמניה היו נרצחים 113 אזרחים, שר אחד היה לוקח אחריות והיה אומר שהוא מתפטר.

כשאנחנו מדברים היום על כך ש-53.3% מהחברה הערבית הם מתחת לקו העוני, כששני שליש מהם הם ילדים, מי אחראי לזה? כשאנחנו מדברים על כך שרוב הרשויות הערביות נמצאות באשכולות 1 עד 3, מי אחראי? כשהייתי יו"ר קבוצת איחוד בני סכנין לפני 20 שנה, כתבתי בעמוד הראשון ב"ידיעות" לא לתת לצעיר הערבי לשבור ימינה. למה? כי כשאותו צעיר ערבי יוצא מהישוב 20 מטר ורואה ישוב או עיר יהודית, הוא בא ושואל אותנו למה אין לו. אנשים נתנו בנו אמון כי האמינו שאנחנו יכולים לחולל את השינוי הזה. בשנת 2021 אין את השינוי הזה, אנחנו לא יכולים להסתכל בעיניים של אותו צעיר ולהגיד לו למה לו אין את מה שיש לאותה צעירה ולאותו צעיר אצל בני דודנו היהודים. יש חוסר אמון. אם אנחנו מדברים על השכלה, על תעסוקה, על עוני, על אבטלה, על סחר באמל"ח, על מיגור תופעת האלימות בחברה הערבית, יש לנו בעיה, חברים, ואם לא נתעורר, כולנו, יהודים וערבים, נשלם את המחיר.

חבר הכנסת בליאק, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ראשית אני רוצה לברך אותך על הקמת הוועדה, זה פורום מאוד מאוד חשוב. אני רוצה להצטרף למה שחבר הכנסת סגלוביץ' אמר - אמירה של אפס סובלנות לאלימות חייבת לצאת מכאן באופן חד משמעי. אני סבור שיש לנו עבודה רבה בתחום האזרחי, בתחום מיגור הפשיעה, בתחום הבנייה, בתחום קידום העסקים הקטנים, שזה התחום שקרוב לליבי. אני אשמח שנקים פה צוות או ועדת משנה שיטפלו באופן ממוקד בקידום העסקים הקטנים ובתחום הכלכלי בחברה הערבית. באתי לכאן עם הרבה רצון להכיר, ללמוד. בכל נושא שיקדם, שיטפח את החברה הערבית, אתה תמצא בי ובנו כ"יש עתיד" שותפים חשובים ונאמנים.

חבר הכנסת שיקלי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, זאת זכות מאוד גדולה עבורי להיות חבר בוועדה הזאת. למרות שיש לי מחלוקות איתך בהרבה נושאים, אני לא יכול להתעלם מהכוונה הטובה שלך, מהביקור בלוד, מהמסרים החשובים שהעברת באופן אישי בחודש האחרון. לא משנה מה המחיר שתשלם, הקול שאתה מוביל, והקול שמובילים מנהיגים אחרים בגזרה האזרחית הערבית, הוא הקול שישרטט את עתיד היחסים בין יהודים לערבים - קול של כבוד הדדי. אף אחד לא ביקש שהערבי יהיה ציוני, זאת לא דרישה, אבל כבוד הדדי, מתינות, פרגמטיות, אני חושב שזה הכיוון הנכון, וזה גם מה שאני חווה ממך באופן כללי. באותה נשימה אני אגיד, וזה בהתחשב באירועים האחרונים, שבהנהגה הערבית יש גם כאלה שממלאים תפקיד שהוא בעיני תפקיד הרסני. הם מובילים קו לאומני, פלסטיני, קו מאוד רדיקלי, אם זה סאמי אבו שחאדה ואיימן עודה. אני חושב שחבר בכנסת ישראל שקורא לצעירים פלסטינים להניף דגלי אויב על חומות ירושלים זאת לא קריאה שאפשר להשלים איתה. אנחנו רואים מה קורה ברחובות, אנחנו שומעים. אנחנו כולנו יודעים מה המשמעות של הצעקות "ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד" ברחובות לוד, כי למדנו היסטוריה, למדנו אסלאם. הקריאות האלו הן לא קריאות שאפשר להתעלם מהן. האירועים הקשים, אם זה השריפה של 10 בתי כנסת, אם זה לינצ'ים בעכו, בלוד, ביפו, הם אירועים מאוד-מאוד חמורים. צריך להבין שאי אפשר יהיה לשלב את החברה הערבית כאשר חלקים משמעותיים בציבור הזה מזדהים באופן מלא עם האויב. אני חושב שהוועדה הזאת צריכה להתייחס לנושאים האלה, נושאים קשים מאוד ובעייתיים, אבל גם צריכה להתייחס לנושא של אכיפת החוק. דובר פה על הנשק הבלתי חוקי. החוק חייב להיאכף בצורה שוויונית במגזר הערבי ובמגזר היהודי. אנחנו יודעים מה קורה בנושא של הנשק, אנחנו יודעים מה קורה בנגב. אני חושב שמי שירוויח מזה הם בראש וראשונה הצעירים של החברה הערבית, כי ייפתח בפניהם אופק להיות חלק אינטגרלי, חלק משגשג בחברה הזאת. אני מאוד מקווה שנצליח לעשות את זה יחד. תודה רבה על הזכות להיות חלק בוועדה הזאת.

חבר הכנסת מעוז, בבקשה.

גם לי זאת זכות להיות חבר בוועדה הזאת. אני מברך אותך, אדוני היושב-ראש, על הוועדה ועל הכוונות הטובות. אני חושב שאנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקרה בשבועיים האחרונים. אין לי מילה אחרת להגדיר את זה אלא התקוממות, וההתקוממות מכוונת נגד היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. חשוב שיצאו מפה גינויים חריפים, חשוב שתצא אמירה מאוד ברורה שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. מדינת הלאום של העם היהודי צריכה לתת לחברה הערבית את כל הכלים כדי לחיות פה חיים אזרחיים טובים ונוחים.

אדוני היושב-ראש, הוזמנו פה לוועדה הרבה מאוד ארגונים. גם ציינת, אדוני, שאנחנו רוצים לשתף אותם בוועדה. זה אמנם עושה רושם גדול כמות הארגונים, אבל רובם ככולם הם ארגונים שבאים מאותו מקור, מקבלים את המימון שלהם מאותו מקור. "יוזמות אברהם", "אג'יק" – מכון הנגב, "צופן", "קו משווה", "עדאלה", המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, "סיכוי", "איתך-מעכי", "אעלאם" – המרכז הערבי לחרות המדיה פיתוח ומחקר, האגודה לזכויות האזרח, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, מרכז אדווה, נשים נגד אלימות, מכון מרחבים, מכון וון ליר – כולם מקבלים את כספם מהקרן החדשה לישראל. האג'נדה של הקרן החדשה לישראל היא אג'נדה שרוצה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אני מציע שבדיוני הוועדה יבחרו להם כל אותם הארגונים נציג אחד שייצג אותם, כי כולם באים עם אותה אג'נדה. לא נוכל לספור 15 ארגונים שמייצגים כביכול סגנונות שונים, הסתכלות שונה - -

אנחנו אוהבות הסתכלויות שונות, נקודות מבט שונות, אנחנו ממש לא פוסלות כזה דבר.

אני מבקש ביום רביעי לעשות סדר כך שיהיה ברור שמי שמייצג את התפיסה של הקרן החדשה לישראל, ייוצג על ידי נציג אחד או שניים.

חברת הכנסת לשעבר אימאן ח'טיב-יאסין, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני מברכת על הקמת הוועדה ומצפה שדרך הוועדה נוכל לשים את הסוגיות הבוערות של החברה הערבית על השולחן בשביל למצוא פתרונות, לא רק בשביל לדבר עליהן. אני אתחיל מהמצב של היום, מהסיטואציה הקיימת בתוך החברה הערבית, מכל מה שקורה לאחרונה, בשבועיים-שלושה שבועות האחרונים. אי אפשר להתעלם מהמציאות הקיימת ולהגיד שזה דבר פתאומי שקורה. היינו עדים גם בעבר לאותם דברים ולאותן סיטואציות. אם אנחנו מתיימרים שהדברים יהיו ענייניים, צריך להתחיל בדבר המדיני. שמעתי פה חברים שמדברים על כל מיני דברים, ששמים עובדות קיימות על השולחן כאילו הן נקודת המוצא. אם הן נקודת המוצא, אז לא צריך להתדיין על שום דבר, אלא להגיד: "יש לנו קביעה, ומהקביעה הזאת אנחנו יוצאים". אי אפשר להתעלם ממה שקיים וממה שהולך לקרות. רק אתמול ושלשום יצאה ידיעה שיש יחידה שלמה שמסתערבת בתוך החברה הערבית ועושה איסוף של צעירים ערבים. אני רוצה להגיד שהדבר הזה לא יביא לרגיעה, הוא רק יתסיס את המצב. אם אנחנו רוצים לדבר על פתרונות ולשים את הסוגיות, צריך ללכת לשורש של הדברים.

אני אתייחס למספר נקודות עיקריות שצריך לתת עליהן דין וחשבון ולקבל תשובות במידי. הדבר הראשון, הסוגיה של האלימות בתוך החברה הערבית. אני רואה קשר ישיר בין האלימות לבין העוני. הממשלה והמוסדות הרשמיים מעלימים עין בכוונה מכל מה שקורה בתוך החברה הערבית מבחינת האלימות, כי הם אומרים: כל עוד זה לא מגיע אלינו זה לטובתנו. באירועים האחרונים ראינו שזה לא לטובת אף אחד. למגיפה הזאת של האלימות צריך לתת פתרון מיידי, והפתרון המיידי צריך להתחיל בזה שאוספים את כל הנשקים הבלתי חוקיים בתוך החברה הערבית.

הסוגיה של העוני מסתעפת לכל מיני דברים. אני בטוחה שיש תכניות רבות, אני בטוחה שיש הרבה מחקר שנעשה בסוגיה הזאת, אבל השאלה אם אנחנו נמשיך לדשדש ולדרוך באותו מקום או שאנחנו ניקח את הדברים ונגיד: אלו הבעיות, אלו הסיבות, להן צריך לתת פתרונות.

אני לא יכולה לעבור בלי לדבר על הנושא של הנשים. הנשים בתוך החברה הערבית מודרות מהרבה מקומות, הן סובלות כפליים. הגיע הזמן שהנשים יקבלו את המקום, את המשאבים ואת המימוש העצמי שלהן לא רק בעבודות פשוטות, אלא גם בייצוג במקומות המשפיעים, כדי שהן יוכלו להביא לשינוי בתוך החברה. אני מצפה שיהיה דיון עקרוני בכל אחת מכל הסוגיות שעוד יעלו, ושיצא תוצר שיביא נראות בשטח מבחינת שינוי.

ד"ר תאבת אבו-ראס, "יוזמות אברהם", בבקשה.

הטלטלה של השבועיים האחרונים מחייבת אותנו להסתכל על גורמי העומק שהביאו למצב הזה. בשנים האחרונות מדברים על פיתוח כלכלי ועל כספים שמגיעים ליישובים הערבים, 922, אבל שני האתגרים המרכזיים בחברה הערבית, שזה אלימות ופשיעה ודיור ותכנון, רק מתדרדרים, המצב יותר חמור.

היום לא שמעתי מספיק או אפילו לא הוזכרה סוגיית הערים המעורבות. תשומת לב צריכה להינתן לסוגיה הזאת, לערים המעורבות בישראל. עדיין אין הגדרה מדויקת מה זו עיר מעורבת בישראל. צריך לתת את הדעת עליה כאן בכנסת. חשוב לחוקק חוק של שילוב הערבים בחיים ובהשפעה בערים המעורבות. בלוד, איפה שראינו הרבה בעיות, שליש מחברי מועצת העירייה הם ערבים, רק הם מודרים, אין להם שום השפעה. אני חושב שצריכה להיות הצעת חוק שמדברת על סגן ערבי בשכר שיושב בעירייה בכל עיר מעורבת. לא יכול להיות שבערים מעורבות ש-28% מכלל התושבים הם ערבים, כמו המקרה של נוף הגליל, צריך לעתור לבג"ץ בשביל לפתוח בית ספר. אני יכול לתת הרבה דוגמאות למה שקורה בערים המעורבות, במיוחד בלוד, אבל לא רק.

הוועדה תקיים ישיבה מיוחדת וקרובה מאוד בנושא של הערים המעורבות.

לסוגיית החינוך לחיים משותפים, במיוחד בערים המעורבות, צריך לתת תשומת לב מיוחדת. חברים, יש ניסיון לברוח מהבעיות. אחת הבעיות היא סוגיית חוק הלאום. משטר עליונות יהודי לא יכול להתקיים כאן, צריך חוק שוויון לאזרחים. אנחנו כולנו בני חורין, כולנו שווים. צר לי מאוד שאחרי כל מה שקרה אני שומע שיח חד צדדי כאן. שמעתי את זה מחבר הכנסת סגלוביץ', אבל גם מאחרים. צריך להסתכל באמת על מה שקרה. אני שמח שלפחות המפכ"ל רואה את מה שקרה בעין פקוחה, בעין אחרת. יש חוליגנים ערבים, אבל גם יש חוליגנים יהודים ופורעים יהודים. צריך לגנות אלימות מכל צד. לא ראינו שמשטרת ישראל טיפלה באתיופים, בקהילה האתיופית, אחרי ההריגה של סלמון טקה, כמו שהיא טיפלה בערבים. גם שיטור הוגן ושוויוני זה מה שצריך לתבוע.

אתם מכבדים את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ב"יוזמות קרן אברהם"? אני רואה שיש פה 600,000 שקל משגרירות ארצות הברית. חשוב להבין שזאת ישות מדינית זרה, לא ארגון ישראלי.

גם ממשלת ישראל מממנת אותנו.

כל המימון שלנו מדווח כחוק. הכל כחוק, ואנחנו גאים בכל פרוטה שאנחנו מקבלים ומשקיעים, כולל מממשלת ישראל. מי שהיה זקוק להוכחה או לאיזו שהיא יכולת לראות איך עלול העתיד שלנו להיראות כמו קוסובו או כמו צפון אירלנד או כמו מקומות אחרים שהאזרחים בהן התדרדרו להתנגשויות, היה צריך להסתכל בעין מפוכחת מה קרה פה בשלושה שבועות האחרונים. אנחנו יכולים להימנע מזה, אבל זה דורש הסדרים בין הרוב והמיעוט בישראל - הסדרים חברתיים, פוליטיים, מדיניים. זה דבר שאני מציע לך, אדוני היושב-ראש, שהוועדה האת תתעסק גם בו.

הערה שנייה שלי נוגעת לעיתוי של הפרסום של דוח מבקר המדינה בעניין חינוך לחיים משותפים בשבוע שעבר. המדינה הזאת לא עושה שום דבר כדי לחנך את האזרחים היהודים והערבים, אזרחי המחר, איך חיים ביחד. אם יש תפקיד אחד חשוב למשרד החינוך במדינה המשוסעת והמסוכסכת הזאת, זה לחנך את כולם איך לחיות ביחד. יש פה כישלון חרוץ, רב שנתי, רב מערכתי. בכל המדינות שבהן היה תיקון של הדבר הזה משרד החינוך הוא זה שהוביל.

ההערה השלישית שלי נוגעת למשטרה. אי אפשר להתעלם היום מהעובדה שהמשטרה פרסמה שהיא יוצאת במבצע עם אלפי שוטרים ושוטרי מג"ב, מבצע "חוק וסדר", שהמטרה שלו היא למצות את הדין עם הפורעים, עם העבריינים ועם כל מי שהשתתף במהומות בשבועות האחרונים, שזה דבר מצוין, אבל היא לא משאירה מקום לספק מי הצד האשם כשהיא מדברת על אלימות לאומנית, על פשיעה לאומנית ועל פשיעה כלכלית כשהיא רוכבת על הגל של האלימות והפשיעה בחברה הערבית כדי להיכנס בערבים. בשבועות האחרונים, כש-90% מהעצורים ואלה שהוגש נגדם כתב אישום היו ערבים, אנחנו רואים איך נראית אותה אכיפה לא שוויונית.

זאת לא הייתה פשיעה לאומנית?

אולי, אבל הייתה גם של יהודים. יש גם פשיעה לאומנית של יהודים.

אתה רואה סימטריה?

אם אוחנה מוכן לכנות את החוליגנים היהודים - -

שיקלי, חשבתי שיש פה סימטריה. אתה בא לפה כדי לדון בסוגיות של החברה הערבית, או שעכשיו אתה - -?

כן, אבל מעמדה ציונית.

במדינה דמוקרטית אזרח הוא אזרח. במדינה דמוקרטית, ומדינת ישראל מתיימרת להיות דמוקרטיה, המשטרה אמורה להיות סוג של שירות ציבורי חסר פניות, רק היא לא מתפקדת כך, היא מתפקדת כגוף מוטה למען יהודים ונגד ערבים, שזה צריך להשתנות, זה הכל.

פרופ' בנימין בנטל, מרכז טאוב, בבקשה.

אנחנו במרכז טאוב מנסים להתנער ככל הניתן מהיבטים פוליטיים ובאמת להסתכל על החברה הישראלית כאילו באה מהמאדים. כמובן שאנחנו מאוד מעורבים כאזרחים, אבל במחקר שלנו אנחנו מאוד מאוד מקפידים על דיווח חסר פניות.

הנושא שאני רוצה להדגיש בדיון עכשיו הוא הנושא של החינוך, כי הוא הנושא העמוק ביותר שמוליך לחלק מהדברים שראינו בשבועות האחרונים. הוא דורש טיפול עמוק מאוד, דורש משאבים, דורש הרבה מאוד זמן. אפשר לראות שפחות או יותר שני שליש משכבת י"ב באוכלוסייה הערבית זכאים לבגרות וכ-80% זכאים באוכלוסייה היהודית. ניתן לראות גם שכ-80% משכבת הגיל שמתאימה לכיתה י"ב במגזר היהודי הם תלמידי י"ב, בעוד שבאוכלוסייה הערבית זה בערך שני שליש, מה שמחמיר עוד יותר את המצב. אנחנו מדגישים את הנושא הזה של בגרות מדעית, כיוון שענף ההייטק הוא המנוף העיקרי להתקדמות מדעית ולהתקדמות כלכלית. שם אנחנו רואים פערים מאוד גדולים. בחינוך הגבוה באותם מקצועות אנחנו יכולים לראות שהאחוז נמוך באופן משמעותי ביותר בהשוואה לאוכלוסייה היהודית. צריך להבין שזה המנוף להשתלבות במשרות ובתפקידים שמביאים הכנסה גבוהה מאוד. בתחום הספציפי של ידיעת האנגלית אתם יכולים לראות את החוסר העצום שיש באוכלוסייה הערבית. 40% מהאוכלוסייה מדווחים על עצמם שהם אינם יודעים אנגלית. אנחנו יודעים שידיעת האנגלית זה מפתח נוסף להשתלבות בכלכלה המתקדמת בישראל. כשהערבי צריך ללמוד שלוש שפות, כשהשפה האנגלית היא השפה השלישית הזרה, הקושי הוא קושי עצום. צריך להכיר בקושי ולהתגבר עליו, זאת על-מנת לתת הזדמנות שווה בשוק העבודה.

יש לנו בעיה גם עם השפה העברית. שנת הלימודים של מאות סטודנטים הופסקה רק כי הם לא עברו את מבחן יע"ל, את מבחן ידיעת השפה העברית.

נכון מאוד. אם מסתכלים קצת על כישורי שוק העבודה, אז בקושי ניתן לראות ערבים שנמצאים בקבוצה בעלת הכישורים הגבוהים ביותר, בעוד שבקבוצה בעלת הכישורים הנמוכים ביותר יש נציגות מדהימה של האוכלוסייה הערבית. המצב הזה משקף את אותם נתונים שהצגנו, את הכשלים הגדולים מאוד במערכת החינוך.

עבודה שעשינו לאחרונה בהקשר למשבר הקורונה הייתה בנוגע ליכולת לעבוד מהבית. אפשר לראות את הפערים הגרוטסקיים בין היכולת של עובדים ועובדות באוכלוסייה הערבית לעבוד מהבית לעומת היכולת של שני הפלגים באוכלוסייה היהודית, הן החרדית והלא חרדית, לעבוד מהבית.

אני אשמח להיעזר בתוצאות המחקרים שלכם כדי לטפל בצורה עניינית בסוגיות של החברה הערבית.

ממצא של עמיתתי ד"ר מריאן תחאוכו ממכון אהרון, שהוא ממצא מדהים, מראה שיותר משליש מקרב גילאי 18 עד 20 וכרבע מגילאי 21 עד 24 הם חסרי מעש בקרב הצעירים הערבים. לכך מתווספות הבעיות שכולכם מכירים היטב, של תשתיות, של תחבורה, וכיוצא באלה.

ד"ר מריאן תחאוכו, בבקשה.

הדיון בהתחלה היה דיון מאוד פוליטי, ואני לא מגיעה מהתחום הזה, אני באה מתחום המחקר. ברגע שהדיון הוא דיון שמבוסס על מחקר, מבוסס על נתונים ועובדות, זה לא כל כך משנה מי מציג אותו. אני מגיעה מהמרכז הבינתחומי. המטרה של המרכז לחברה ערבית במכון הוא לעשות מחקרים שמבוססים על נתונים, על מה שקורה בשטח, כדי לזהות את החסמים לשילוב כלכלי של האוכלוסייה הערבית במדינה הזאת. המטרה שלנו היא להמליץ על מדיניות לגבי מה צריך לעשות, על התכניות שצריכות להיות, לאן התקציבים צריכים ללכת, הכל כדי להביא לשילוב מיטבי של האוכלוסייה הערבית שכמו שכולנו יודעים היא מפגרת מאחור בצורה מאוד משמעותית ביחס לאוכלוסייה הכללית בישראל בתחום הזה. אנחנו עושים את המחקרים האלה בשיתוף אגף הכלכלנית הראשית באוצר כבר מעל לארבע שנים. אני יכולה להגיד לכם שמהמחקר הכלכלי שעשינו לאחרונה, בשנה האחרונה, שמראה את המצב של הגברים הערבים בישראל, מה שקרה בשטח לא הפתיע אותנו. דווקא בשנים שבהן הייתה ההשקעה הגדולה ביותר מאז קום המדינה בחברה הערבית, 922, דווקא אז ראינו ירידה או הידרדרות במצב של הגברים הערבים בשוק העבודה. עוד לפני הקורונה הייתה ירידה בשיעורי התעסוקה של הגברים הערבים, כשהירידה המשמעותית יותר היא בקרב הצעירים.

איך את מסבירה את המגמה ההפוכה? איך את מסבירה את זה שמצד אחד יש תכנית כלכלית שבאה לקדם אבל מצד שני יש הידרדרות בתעסוקה אצל גברים, במיוחד אצל צעירים בני 18 עד 24?

הסיבה לאי היכולת של הגברים הערבים להשתלב בתעסוקה, או הסיבה לירידה בתעסוקה שלהם, היא בגלל שהחברה הערבית לא מתקדמת. עולם העבודה מתקדם, העולם כולו מתקדם, רמת ההשכלה של האנשים בכל העולם עולה ובהתאם גם רמת הדרישות בשוק העבודה, אבל החברה הערבית לא מתקדמת. רמת השכלה זה כמה שנות השכלה יש לי, מה התחום שלמדתי, אבל לא רק. אנחנו מדברים פה גם על כישורים ומיומנויות שהם קריטיים לשוק העבודה, כמו הנושא של העברית. הראינו במחקר את המשמעות של אי ידיעת העברית, את המחיר הכלכלי שהאוכלוסייה הערבית במדינת ישראל משלמת על עצם אי השליטה בשפה העברית. זה לא רק העברית, זה גם האנגלית. עשינו כבר מחקר שהראה ש-80% מהאוכלוסייה הערבית לא שולטים ברמה מינימאלית, אין להם אוריינות דיגיטלית. בעולם שבו הביקוש לאוריינות דיגיטלית עולה, בעולם שבו אי אפשר להתנהל בלי שאתה יודע לשלוח מייל, ברור שרמת ההון האנושי הנמוכה של הגברים הערבים היא זאת שפוגעת בהם. הנתונים של סוף 2019 מראים ש-40% מבני 18 עד 20 מקרב הגברים הערבים הם חסרי מעש. צריך להבין את המשמעות של זה. זה אומר שארבעה נערים מכל 10 לא עושים כלום. הם קמים בבוקר בלי לעשות כלום באותו היום. לא מדובר בחוסר מעש של שבוע או שבועיים. חלק גדול מהם כבר שנה לא עובדים, לא לומדים, לא עושים שום דבר עם החיים שלהם. תחשבו על המשמעויות הכלכליות שעומדות מאחורי התופעה הזאת של חוסר המעש.

תודה, ד"ר מריאן. אנחנו נשמח לקבל את הדוחות של מרכז טאוב ושל מכון אהרון כדי שנוכל להיעזר במחקרים האלה. אמנם המידע הוא חופשי, אבל אנחנו מעוניינים לקבל את זה ישירות מכם, פרופ' בנימין וד"ר מריאן.

נוהאד עלי, בבקשה.

תודה על ההזמנה, כבוד היו"ר מנסור. אני מציע לא להתייחס לחברה הערבית רק בפריזמה של האלימות והפשיעה, וגם לא להתייחס רק לאירועים בשבועות האחרונים, אלא להתייחס בפריזמה יותר סוציולוגית היסטורית. מאז הקמתה של מדינת ישראל החברה הערבית-פלסטינית עברה שינוים מרחיקי לכת בכל תחומי החיים. חלק לא מבוטל משינוים אלה היו שינויים חיוביים, כמו התרחבות מעמד הביניים הערבי, שזו תמורה מאוד חשובה ומשמעותית, כמו הנגשת ההשכלה הגבוהה לפריפריה - הערבים היום הם כ-17% מהסטודנטים בישראל, שזה ייצוג פרופורציונאלי שלהם ביחס לאוכלוסייה כולה – כמו שינויים מאוד משמעותיים במעמדה של האישה. הרשימה המשותפת בגלגול הראשון שלה הייתה עם ייצוג נשי הרבה מעל לממוצע בכנסת, הרבה מעבר לרוב המפלגות והרשימות היהודיות. מצד שני, כנסת ישראל חוקקה מספר חוקים שפגעו בחברה הערבית ובתהליכי השתלבותה בחיי המדינה, כמו חוק הלאום, חוק הנכבה, חוק חברי הכנסת, חוק קמיניץ, ועוד הרבה חוקים מהסוג הזה.

השנה האחרונה הייתה מאתגרת הן למדינה והן לחברה הערבית. שנת הקורונה חיזקה את תחושת הגורל המשותף של כלל האזרחים במדינה. דתיים, חילוניים, ערבים, יהודים, כולם חשו את הגורל המשותף. התגייסות אנשי הרפואה הערבים במאבק בקורונה חידדה את התחושה הזאת, שינתה הרבה בדימוי ובתדמיתו של הערבי בישראל. בעקבות זאת גברה הלגיטימציה הן בציבור הערבי והן בציבור היהודי להשתתפות בשלטון, להשפעה על מערך קבלת ההחלטות בתוך המדינה, למעבר הקול הערבי מהאופוזיציה להשתלבות פוליטית בתוך החברה הישראלית. בואו לא נשכח שהרשימה המשותפת המליצה אצל כבוד נשיא המדינה על מועמד מסוים להרכבת הממשלה, מה שבעצם מעיד על רצונה של החברה הערבית בהשתתפות, רק מה לעשות שהמועמד לא ראה לנכון לשתף את הציבור הערבי ואת הרשימה המשותפת ולהקים ממשלה איתה. הנכונות של הרשימה הערבית להשתתפות בקואליציה, או מתן לגיטימציה לחלק לא מבוטל מחברי הכנסת הערבים - דבר מבורך. מגמה זאת נחסמה בעקבות האירועים במסגר אל-אקצא, בשייח ג'ראח ובמלחמה על עזה.

סוציולוגים ואנשי מדעי החברה מתמודדים מאז אירועי אוקטובר 2000, מאז אינתיפאדת אל-אקצא, עם השאלה: האם אירועים אלה הם נקודת מפנה בפוליטיקה הישראלית ובמערכת היחסים העדינה והשברירית בין ערבים למדינה ובין ערבים ליהודים. האירועים האחרונים טרפו את כל הקלפים, ונצטרך שוב להתמודד עם השאלה: האם האירועים האחרונים הם נקודת מפנה ביחסי ערבים יהודים וערבים עם הממסד. הציבור הערבי, שמאז 48 התרגל להתנגשויות עם המשטרה ועם כוחות הביטחון, מצא את עצמו עכשיו מתנגש גם עם חלקים מהציבור היהודי. לצערי, רוב הציבור היהודי מאזין, שומע, צופה מכיוון אחד של הקשת של המדיה. הערים המעורבות היו ניצוץ מאוד משמעותי אחרי רצח של אזרח ערבי, שזאת נקודת מפנה מאוד משמעותית. גם מקרה של אזרח יהודי שנהרג על ידי אזרחים ערבים זאת התפתחות מאוד מסוכנת, מאוד משמעותית במערך היחסים בין יהודים לערבים. לפני פרוץ האירועים ראינו שיהודים וערבים למדו קצת מלקחי אירועי אוקטובר 2000, אינתיפאדת אל-אקצא, והיו התארגנויות משותפות, הפגנות משותפות. הסירוב להיות אויבים, המאבק של יהודים וערבים נגד אלימות ובעד חיים משותפים, זאת גם כן סוגיה שצריך להתייחס אליה.

אנחנו לקראת פרסום וחניכה של שלושה פרויקטים. יש לנו את מדד הביטחון האישי והקהילתי של "יוזמות אברהם" ומוסד שמואל נאמן, ויש לנו מדד לא פחות מעניין או מחקר לא פחות מעניין על אלימות ופשיעה בערים המעורבות שיוצג בקרוב. עמיתי סמי סמוחה ואנוכי, שאני קצת מרחם על שנינו, נצא בימים הקרובים במחקר על דו-קיום וחיים משותפים.

אני מברך מאוד על העשייה של הוועדה הזאת, מודה מאוד על ההזמנה, אבל אנחנו בפני ימים קשים מאוד. לא צריך להתייחס לחברה הערבית רק בפריזמה של הסוגיה של פשיעה ואלימות או בפריזמה של השאלה באיזו מידה החברה נאמנה למדינה או לא נאמנה למדינה. אני מבקש שגם המדינה תהיה נאמנה לאזרחיה, שהציבור היהודי יתייחס לציבור הערבי בפריזמה אחרת, לא רק לאור האירועים האחרונים. הציבור הערבי והציבור היהודי ניזון ברובו מתקשורת חד צדדית, מה שמחדד את העמדות שלו כלפי הציבור הערבי. אני קורא לכולם להסתכל בפריזמה יותר מכילה, לקראת שותפות.

נשמח שתשתף אותנו בתוצאות המחקר לגבי פשיעה ואלימות בערים המעורבות. ביום רביעי תהיה לנו ישיבה על מצב החברה הערבית בערים המעורבות, אז תוכל להציג את תוצאות הסקר.

הוא עדיין לא מוכן.

אז תן לנו חומר גולמי. אני מבקש מסגן השר פטין מולא לשאת דברים.

בוקר טוב לכל המשתתפים, לכבוד היושב ראש חבר הכנסת ד"ר מנסור עבאס. חבריי חברי הכנסת, אני רואה חשיבות רבה לבוא ולהשתתף בישיבת הוועדה לענייני החברה הערבית. החברה שאני בא ממנה, החברה הדרוזית, היא אותו דבר כמו החברה הערבית. אני מברך על הקמת הוועדה ומקווה שיהיו לה שיניים, תעבוד, תפעל ותביא לנו טוב.

הנושא של החברה הערבית נמצא כיום על סדר היום הציבורי. החברה הערבית, אחרי האירועים של השבועות האחרונים, מחייבת התייחסות מאוד מיוחדת, עניינית ורצינית. מרקם היחסים בין החברה הערבית לבין כלל החברה עבר עכשיו משבר שלא היה כמותו 70 שנה, דבר שמצער אותי מאוד כאזרח מדינת ישראל, כחבר כנסת, כסגן שר, כבן לחברה הערבית. הייתי בדרום, הסתובבתי בישובים היהודיים. כשהסתובבתי בערים המעורבות, ויש לי שם חברים רבים שאני חי איתם, ראיתי בעיניים שלי איזו שנאה, ראיתי התפרצות שבאה לפגוע באזרחים חפים מפשע מכל הצדדים. לא משנה אם זו חברה ערבית או חברה יהודית, לאף אחד אין סמכות, אף אחד לא יכול לקחת את החוק לידיים ולפגוע בחברה ש-70 שנה בנינו אותה כדי שנחיה בשלום, בדו-קיום וביחסים טובים. אני מצפה שייצא מפה גינוי של כל החברים. אתמול עליתי לשידור ודיברתי בערבית. נלחמתי עם התקשורת כסגן שר שבא מהחברה הערבית כדי לעלות לשידור ולדבר, אם זה בערוץ 13, אם זה בערוץ 12, אם זה בערוץ כאן בערבית, אם זה בערוץ כאן בעברית, אבל לא נתנו לי הזדמנות. קראתי אתמול בערבית לכל ההנהגה הערבית ולהנהגה הציבורית בחברה היהודית להוקיע ולגנות את כל המעשים האלה. לא יעלה על הדעת לשרוף ילדים בתוך בתים, לא משנה אם הם יהודים או ערבים. חברים, לאן הגענו? אני רואה היום בכל המשרדים ובכל מקום שיש יהודי וערבי. מדובר בשני עמים שחיים באותו מקום, שנלחמים כדי שנהיה פה. אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מזוהים עם המדינה שאנחנו חיים בה, עובדים בה, מקבלים משכורת, מקבלים תקציבים, או להגיד שאנחנו מזדהים עם מקומות אחרים. אין לי שום טענה לאף אחד שאומר שיש לו אחים ערבים בעזה, בגדה, אבל אנחנו צריכים להיות אחראים לחברה שלנו. השתתפתי בכל מיני אירועים, הייתי בכל מיני מקומות שהייתה בהם אלימות, שהיה בהם רצח של אזרחים חפים מפשע על ידי הנשק שמסתובב בחברה הערבית. 500,000 כלי נשק נמצאים בחברה הערבית. אנשים רוצחים אנשים חפים מפשע ברחוב, ילדים בני 12,13,14,15,20. אני שומע פה על מובטלים, על אנשים שאין לה מה לעשות ומסתובבים עם נשק. ראשי רשויות מאוימים, לראשי רשויות יש מאבטחים. לאן הגענו? אנחנו צריכים להסתכל קדימה על העתיד של הילדים שלנו, אנחנו חייבים להמשיך לשמור על המרקם החברתי שאנחנו חיים בו, של דו-קיום בשלווה, בביטחון, כי אין לנו מדינה אחרת. כל מי שייקח את החוק לידיים, לא משנה מי הוא, אם הוא ערבי או יהודי, משטרת ישראל, שירות הביטחון צריכים לעצור ולמצות איתו את הדין.

לפני ארבעה חודשים כשהייתה הקורונה כל הרופאים שילבו ידיים על מנת להילחם בנגיף. שמעתי רופאים שאמרו: לא מעניין אותי מי אתה, מאיפה אתה, מה שמעניין אותי זה לתת לך את התרופה, לטפל בך. איך נסתכל היום על הרופאים האלה, על האחים האלה, על האחיות האלו, על עובדי המשק? אני קורא להנהגה הערבית מכל השכבות, אם זה חברי כנסת, ראשי רשויות, ראשי ערים, ראשי משפחות, אנשי ציבור, וגם קורא להנהגה בחברה היהודית להוקיע את התופעה הזאת. צריך לשבור את הידיים לכל מי שמרים יד על חף מפשע, לכל מי שלוקח נשק ובא לירות על אזרחים חפים מפשע, לכל מי שלוקח בקבוק תבערה וזורק לכיוון בית, רחוב או צומת. מה אשם הצומת? מה אשם הרמזור בצומת שעוקרים אותו? למה לשרוף בתי כנסת או מסגדים? לאן הגענו עם החברה? לאן הגענו עם הנוער הזה? את הנוער הזה צריך להעמיד במקום. כולנו צריכים לקום ולהגיד שאנחנו מגנים, אבל גינוי זה לא מספיק, צריך גם לפעול בשטח. אני מאחל לך, ד"ר עבאס, ומברך אותך, מברך את הממשלה, מברך את הכנסת שהקימה את הוועדה הזאת. אני מקווה שלוועד הזאת יהיו סמכויות, יהיה תקציב, יהיו משאבים, כדי לתרום לדו-קיום, לחיים יחד, לעתיד טוב שיבוא עלינו.

סלימאן אלעמור, בבקשה.

אני מברך את חבר הכנסת ד"ר מנסור עבאס על הקמת הוועדה וההתכנסות שלה. הגשנו נייר מדיניות בנושא: צעירים ערבים והשתלבותם. אני רוצה לגעת בסוגיה של הצעירים בחברה הערבית. הנתונים מאוד מדאיגים. יותר מ-40% מבני 18 עד 22 הם חסרי מעש, וזה עוד לפני הקורונה. הקורונה גרמה לחלשים להיות עוד יותר חלשים, היא גרמה לאוכלוסייה הערבית שגם ככה חלשה להיות עוד יותר חלשה, מה שגורם ל-40% רק לגדול. בין 35,000 ל-37,000 צעירים ערבים יש בשנתון. זה אומר שיותר מ-15,000 צעירים לא עושים כלום עם החיים שלהם, אין להם בשביל מה לקום בבוקר. הם לא לומדים, לא עובדים, היום הופך ללילה, הלילה הופך ליום. אנחנו כחברה אזרחית, כמשרדים ממשלתיים, כרשויות עוטפים את התלמידים האלה עד כיתה י"ב ואז משחררים אותם לעולם הגדול בלי ארגז כלים לחיים, בלי השפה העברית, בלי הכוון אקדמי, בלי הכוון תעסוקתי, בלי השפה האנגלית. לכל צעיר יהודי יש 10 מסלולים שהוא יכול להשתלב בהם אחרי י"ב, אם זה השירות הצבאי, השירות הלאומי, השירות האזרחי, שנת שירות, מכינה קדם צבאית, מכינה קדם אקדמית. אנחנו רוצים להגיע למצב שלצעירים הערבים יהיו כמה מסלולים אזרחיים, שהם יתנדבו לטובת היישובים שלהם, שהם ייקחו ארגז כלים לחיים הגדולים. אנחנו מציעים מודל של התנדבות בשנת מעבר בין י"ב לבין החיים הגדולים לטובת היישוב שלהם. הפיילוט הזה הוכיח את עצמו בהרבה ארגונים. התקבלה החלטה לפני כמה חודשים. ההחלטה כללה החלטה בנושא של אלימות שד"ר מנסור עבאס דחף לה רבות, וגם התייחסות לנושא של צעירים ערבים חסרי מעש, איך משלבים אותם. אני חושב שאנחנו נמצאים בשעת כושר מצוינת שבה ההנהגה הערבית אומרת שחשוב הנושא של השתלבות הצעירים, שחשובות תכניות שנת מעבר אזרחיות בתיאום בין המנהיגות הערבית למשרדים הממשלתיים. אנחנו חושבים שזה הזמן לקחת את המודל הזה, לעשות את ההתאמות הנכונות, לראות איך מקדמים אותו, על-מנת שלא נגיע למה שקרה בשבועיים האחרונים, שלא נגיע לזה שהחלש הופך להיות יותר חלש, ושלא נגיע למצב ש-40% או 50% מהצעירים הערבים הם חסרי מעש. אני אשמח להציג את המודל.

אנחנו נשמח לקבל אותו.

נשמח להגיע בזמן שתקבעו כדי להציג את כל המודל, את כל העקרונות של המודל, איך המודל הזה עוזר, ומה התוצאות של הפיילוט.

אני רוצה להתייחס לנתון המדהים שמראה ששליש מהצעירים עד גיל 20 הם חסרי מעש. קיבלנו איזה שהוא הסבר, פרשנות לנושא הזה, אבל אני רוצה להציע הסבר נוסף. בשנים האחרונות המדינה השקיעה השקעה מבורכת בתעסוקת נשים ובהשכלת נשים, רק היא שכחה את הערבים הגברים. הגענו למצב שבו צעירים ערבים לא מקבלים השכלה גבוהה בצורה נאותה, לא מקבלים תעסוקה נאותה ופשוט הולכים או לאלימות או לוונדליזם. רידא ג'אבר, אני אשמח להתייחסות שלך גם לסוגיה הזאת.

אני לא מתחבר לעולם המושגים הזה. עולם המושגים הזה הוא עולם ישן. אחרי המאורעות האחרונים אנחנו בעולם חדש, בעולם של משמעות ושל מעמד, לא של סטטיסטיקות. אנשים לא רוצים רק תעסוקה, הם רוצים משמעות. הצעיר הערבי שיצא להפגין רוצה משמעות. גם היישוב שלו רוצה שתהיה לו נוכחות משמעותית ביישוב שלו, רוצה שהוא יקבל מענים שהם לא רק חומריים אלא גם מענים נפשיים, חברתיים, תרבותיים, עיוניים. מאוויים רגשיים בתוכו הוא לא מקבל ביישוב שלו ולא במדינה. השאלות הן שאלות של מעמד, של זהות. הן באות לפני השאלה לכמה אנשים יש תעודת בגרות, או כמה אנשים לא יודעים עברית. אין במשרד החינוך, גם הפורמאלית וגם הבלתי פורמאלית, מענים לשאלות הזהותיות, לשאלות של מה המשמעות שאתה מקבל בתוך המדינה. יש לזה השלכות גם לעניין של אלימות ופשיעה. הטענה המרכזית שלי בעניין של פשיעה ואלימות היא עניין המשמעות, העניין של איפה אתה חי, מה העומקים שלך מבחינה רגשית. אני חושב שהעניין של חינוך צריך לעבור מהפכה, שצריך ללמד את הצעירים הערבים את הזהות שלהם, ללמד אותם בצורה יותר עמוקה את ההיסטוריה שלהם.

איזו זהות? על איזו זהות אתה מדבר? על המופתי? אנחנו צריכים לחנך צעירים ערבים על המופתי?

הצעיר הערבי יצא להפגין נגד ההתנשאות שלך על הלאומיות שלו.

אני פשוט מתנגד לנאציזם, והלאומיות של הפלסטינים קשורה בנאציזם.

אנחנו טענו במשך שנים שהטיפול של המשטרה בחברה הערבית, הפריזמה שלו היא פריזמה לאומית, היא לא פריזמה אזרחית, והימים האחרונים מוכיחים את זה.

הם בהחלט מוכיחים את האלימות. ראינו בימים האחרונים פורעים ערבים שצועקים ברחובות ישראל ח'ייבר ח'ייבר יא יהוד. ראינו את דגלי פלסטין, ראינו את דגלי חמאס.

מה אתה עושה נגד הצעקה מוות לערבים? עשרות שנים לה פמיליה צועקים מוות לערבים. בוא נגנה את שניהם ביחד.

כל איצטדיון טדי צועק מוות לערבים.

תעשה הבחנה בין היציע לאצטדיון המערבי.

באנו לכאן כדי לשמוע על התכניות של החברה הערבית.

מי שרוצה חינוך לאומי-פלסטיני - שילך לרשות הפלסטינית, ומי שרוצה להתחנך על ברכי המופתי - שילך לרמאללה, לא במדינת ישראל.

כאילו המדינה הזאת היא רק שלך.

מבחינה לאומית היא רק שלי. מבחינה אזרחית היא גם שלך.

אני רוצה להתמקד בכיוון שצריך ללכת אליו. הכיוון הוא כיוון של מהות, הכיוון הוא כיוון של משמעות. כאשר משרדי הממשלה פועלים בתוך החברה הערבית הם מייצגים את הממלכתיות של המדינה בתוך החברה הערבית. אם לא יהיה שינוי עמוק נישאר בתוך השיח של העולם הישן, אנחנו לא נתקדם. השיח הוא שיח של זהות, הוא שיח של מה המעמד שלנו בתוך המדינה. אני מציע שהוועדה לא תברח מהנושאים האלה, אלא תבדוק ותציע פלטפורמה ליחסים בין הרוב והמיעוט שתיתן מענה לצרכים.

מיכל סלע, מנכ"לית בגבעת חביבה, בבקשה.

תודה רבה שאתם מקיימים את הדיון הזה, הוא מאוד מאוד חשוב. אנחנו מדברים עכשיו אחרי שהכתה בנו האלימות, אחרי התדהמה של חלקנו מהעוצמה של הדבר הזה וחוסר היכולת שלנו לשלוט בדברים, חוסר היכולת של מנהיגים ומנהיגות אזוריים לשלוט בדברים. מה שכן ראינו זה שבמקום שבו הייתה תשתית כלשהי של שותפות, של שיתוף פעולה, או שהיה איזה שהוא ערוץ שבו אפשר לדבר ברמה האזורית בין מועצות אזוריות, בין קהילות, בין שכונות, בתוך ערים ובין ערים - היה הרבה יותר קל ואפשרי לשלוט באלימות, היה יותר קשר בין ההנהגה לחברה ובין ההנהגות היהודית והערבית באותו אזור. אני חושבת שחשוב מאוד לחשוב על התשתיות האלו גם בין סבבים אלימים, כדי שיהיה לנו את הכלים להגיב בזמן כשדברים קורים. יש שוני רציני בין מקומות שזה קיים בהם לבין מקומות שזה לא קיים בהם. אפשר גם להשתמש באשכולות שמשרד הפנים מאוד מאוד עודד ויש בהם שותפויות רציניות בנושאי סביבה ובנושאים אחרים. אולי אפשר לקחת את האשכולות כדי לבנות תכניות חינוך, תכניות קהילה, תכניות חיים משותפים, מה שיעזור לנו לבנות את התשתיות האלו לפני שהדברים קורים ונוכל להתמודד עם משברים שקורים בינינו. זה הדבר הראשון.

הנקודה השנייה שכולם דיברו עליה כאן היא עניין החינוך. בדוח מבקר המדינה צוין שאין היום שום תכנית אסטרטגית של משרד החינוך לחיים משותפים. זה דבר שאנחנו חייבים לטפל בו, אנחנו חייבים לדרוש אותו. סכומים מגוחכים מושקעים היום במפגש בין בני נוער יהודים וערבים - באזור השני מיליון שקל בשנה. זה דבר שברור שהוא מגוחך לחלוטין. זה דבר שלא נותן מענה ואפשרות לבני נוער להיפגש אחד עם השני, דבר שאנחנו יודעים שמוביל להבנה יותר גדולה ולקבלת השונה. זאת הדרך היחידה שלנו לתת כלים לילדים שלנו כדי שיוכלו להתמודד עם העתיד שאנחנו יודעים שהולך להיות להם. הם בטוח הולכים לחיות במדינה הזאת ביחד, רק אנחנו לא נותנים להם את הכלים להתמודד עם הדבר הזה. זאת נקודה שאנחנו פשוט חייבים לשים בה תקציבים.

הנקודה השלישית היא עניין השפה, לתת כלים לנוער ולצעירים ערבים לדבר עברית דבורה. אלו תכניות שקורות היום במשרד החינוך. גבעת חביבה מפעילה עם משרד החינוך תכנית ללימוד עברית דבורה בבתי ספר בחברה הערבית, הבעיה היא שפשוט אין שם תכניות רחבות מספיק וגדולות מספיק. אנחנו חייבים תכנית אחת גדולה שיישפכו עליה כספים על-מנת שנוכל לראות שינוי תוך שנים ספורות.

אנחנו חוזרים אחורה לחודש האחרון שמבחינה מסוימת יכול לתקוע את כל התהליך הזה. אני לא מזלזל במה שהיה בחודש האחרון. למרות העוצמות של מה שהיה בחודש האחרון, אסור שיהיה פה שיח של קיצוניים. אני מדבר על העניין הזה דווקא פה בכנסת, כי הייתה את ההבנה של מנסור בפעם הקודמת. מי שיעיין בתכנית הממשלתית או בהצעות של צוות המנכ"לים יראה שחלק גדול ממה שנאמר פה כתוב שם. תופעת חוסר המעש כתובה שם, הנושא שקשור לאלימות כתוב שם. מה שלא כתוב שם זה הנושא של כלכלה שחורה, כלכלה הפוכה, חוסר היכולת לקבל משכנתאות, חוק קמיניץ, חוק הלאום. כל הדברים האלה נמצאים במצעים של מפלגות פוליטיות. במפלגה שלי אנחנו רוצים להקפיא את חוק קמיניץ, אנחנו רוצים לעשות תיקון לחוק הלאום. זה לא סיפור של ערבים ויהודים, זה סיפור של תפיסות עולם. אני רוצה לחזור לעניין של תיקון תפיסות עולם. אני מוכן להתווכח עם כל אחד. יכול לבוא חבר הכנסת שיקלי ולהגיד שיש לו דעה שונה. אני יהודי ציוני שחושב שציונות זה שוויון במדינת ישראל, שחושב שצריך שיהיה חוק יסוד השוויון, שחושב שצריך להקפיא את קמיניץ.

שוויון אזרחי, לא לאומי.

אל תלמד אותי ציונות. אם היום הייתי במשטרת ישראל לא היה מתפרע אחד שלא הייתי תופס באוזן ומעמיד לדין, לא משנה אם זה 1,000, 2,000 או 3,000. אין שום סיבה לשבור את הרמזורים בכביש ואדי ערה, זה פשוט ונדליזם. הסיפור פה הוא לא של ערבים יהודים, הוא סיפור של עבריינים קשים שיש בו גם מרכיבים לאומניים משני הצדדים.

אני מקווה, מצפה, מבקש שיעלה משרד החינוך ויגיד מה הוא עושה למימון התכנית, שיעלה משרד העבודה והרווחה ויגיד מה הוא עושה, שתבוא משטרת ישראל ותגיד מה היא עושה, שתבוא כנסת ישראל ותגיד מה היא עושה. אני מזהיר את עצמנו שלא נברא עולם חדש. יש כבר תכניות שנעשו לאורך תקופה ארוכה, יש מחקרים של השנים האחרונות, יודעים מה צריך לעשות, רק צריך ממשלה שתרצה לעשות וכנסת שתפקח על עבודת הממשלה.

ממשלה מתפקדת.

כל ממשלה שלא תהיה, לא משנה כרגע. המבחן של החדר הזה, של הוועדה הזאת, שלנו כנבחרי ציבור, הוא לגרום לכך שכל ממשלה תיקח את הסיפור הזה ותטפל בו במימד של עומק. הכל כתוב, נשאר רק לעשות.

רמזי חלבי, בבקשה.

אני מברך את חבר הכנסת ד"ר מנסור עבאס על היוזמה, על קיום הוועדה, ומאחל לכם הצלחה. אני מדבר בשם ארגון "צופן" שעוסק בשילוב האוכלוסייה הערבית בתעשיית ההייטק. 20% מאוכלוסיית המדינה הם מהאוכלוסייה הערבית. הם תורמים רק תשעה אחוז לתל"ג. יש מקום לשלב עוד יותר טוב את האוכלוסייה הערבית בכלכלת המדינה. זה שהאוכלוסייה הערבית לא משולבת מספיק בכלכלה של מדינת ישראל גורם להפסד של 32 מיליארד שקל לתוצר הלאומי הגולמי של מדינת ישראל. אנחנו חברה לתועלת הציבור, אנחנו יהודים וערבים שפועלים ביחד כדי לשלב את האוכלוסייה הערבית בהייטק. אנחנו פועלים בשלושה מישורים. מישור אחד זה טיפוח ההון הטכנולוגי בחברה הערבית, לעודד את הצעירים ללכת ללמוד מקצועות STEM. היום, לשמחתי הרבה, יש היענות גדולה בקרב הצעירים הערבים, אחוז גבוה של אנשים לומדים בטכניון. 25% מאלה שלומדים בטכניון את מקצועות המחשב באים מהאוכלוסייה הערבית. למעלה מ-50% מהם הן נשים ערביות. מישור שני שבו אנחנו פועלים הוא הפיכת תעשיית ההייטק בישראל לסביבה משותפת של יהודים וערבים. אנחנו מדברים על חברה משותפת בפרקטיקה, בעשייה, לא רק בהצהרות. הדבר השלישי זה קידום מדיניות ארצית של ההייטק בחברה הערבית בשילוב הרשויות. יש לנו הצלחות גדולות בעיר נצרת, התחלה מאוד טובה בכפר קאסם, ועכשיו אנחנו פועלים כדי להרחיב את ההייטק באום אל-פחם ובערערה. יש החלטת ממשלה על הקצאת 25 מיליון שקל, החלטה 3780, שאנחנו מבקשים שהיא תקודם ויושקעו הכספים האלה בישובים הערביים כדי לעודד הייטק. יש אינטרס לאומי לפתח את המשאב האנושי בחברה הערבית, לרתום את הכישרונות האלה לקטר ההייטק הישראלי, לסטארט-אפ ניישן, שזה גם יכול להעמיק את השותפות בין הציבור הערבי ליהודי. ממשלת ישראל תומכת במהלך הזה. אנחנו פועלים גם כסוכן של ממשלת ישראל ושל תורמים בכל מיני מקומות בעולם על-מנת לקדם הייטק בחברה הערבית לטובת החברה הישראלית בכללותה.

אין ספק שהתחום הזה הוא אחד התחומים שאנחנו צריכים לקדם בחברה הערבית ויש בו מנוף רציני לכלכלה בכלל ולכלכלה של החברה ערבית בפרט. יש רצון עז אצל הצעירים הערבים להשתלב בתחום ההייטק ולהתקדם בנושא הזה.

כראש רשות לשעבר אני רוצה לומר לך שאנחנו רוצים להביא את התעשייה לתוך הישובים, לא רק לשלב כמה שיותר מהנדסים ערבים בעיר.

אנחנו נרחיב את הדיון בנושא הזה כחלק מתכנית כוללת של הוועדה. נועם גרובר, ראש אגף מחקר במועצה הלאומית לכלכלה, בבקשה.

תודה רבה על ההזדמנות לדבר בפני הוועדה החשובה הזאת. אני רוצה להציג את הפרספקטיבה מזווית דמוגרפית ומזווית של חינוך. אנחנו נמצאים עכשיו בעיצומו של גל דמוגרפי של צעירים ערבים. למה אני מתכוון? לפני כ-18 שנה היה שיא של ילודה בקרב האוכלוסייה הערבית. מאז הילודה רק ירדה. אם 20% מקבוצת הגיל הזאת היו במדינה לפני כ-10 שנים, עכשיו מדובר בכ-30%, שזאת עלייה מאוד משמעותית. כמו שאנחנו יודעים מהמחקר, אוכלוסייה צעירה היא גורם של חוסר יציבות, במיוחד כשמדובר בגברים עם כישורים נמוכים, בגברים לא משכילים. את זה בדיוק אנחנו חווים עכשיו. אנחנו חווים עכשיו מאסה של גברים צעירים לא משכילים שמגיעים לשוק העבודה ולא מוצאים את עצמם. אם הם מחפשים להקים משפחה, אין להם את היכולת לכלכל משפחה, ואם הם רוצים להקים בית ולקחת משכנתה, אין להם את היכולת לעשות את זה. זה גורם של חוסר יציבות מאוד גדול שאנחנו רואים גם בהיבטים של פשיעה. בהחלט יכול להיות שזה חלק מהגורמים מאחורי גל האלימות האחרון.

בחרתי פה להציג את מבחני פיז"ה, את המבחנים שניתנים לבני 15 בכיתה י'. שאר המבחנים, אם מבחני מיצ"ב ומבחנים בינלאומיים אחרים, נותנים תמונה דומה. אם אנחנו מסתכלים על הבנות הערביות, אפשר לראות מגמה של שיפור, אפשר אפילו לומר סגירת פערים. בהקשר של הבנים הערבים אנחנו לא רואים מגמה של שיפור. ב-2018 היה מבחן הפיז"ה האחרון. אז התוצאות היו מאוד נמוכות, הייתה ירידה. אלה שהיו ב-2018 בני 15, עכשיו הם בני 18.

יש הסבר לירידה הזאת?

זה כבר מגיע מהעולם הפדגוגי. מה שאני כן יכול להגיד זה שהחברה הערבית מאופיינת בזה שהיא מייעדת את הגברים לעבודות כפיים. אם אנחנו מסתכלים על האוכלוסייה היהודית ומסתכלים על כל העולם, אז בנים הם קצת יותר טובים מבנות במבחנים במתמטיקה, ואת זה אפשר להסביר בהיבטים תרבותיים. במצב שבו האוכלוסייה מייעדת את הגברים לעבודות כפיים כמו בחברה הערבית בארץ או כמו בחברה השחורה בארצות הברית, ניתן לראות מגמה הפוכה. למישהו שמיועד מראש לעבוד עם הידיים פחות חשוב לפתח את הכישורים הכמותיים, פחות חשוב לפתח את הכישורים היותר מתוחכמים.

האם יש במועצה הלאומית לכלכלה תכניות מיוחדות לחברה הערבית או שנותנים לשגרה לעשות את שלה?

השאלה במקומה. אנחנו שותפים לצוותים שבונים את תכניות החומש. בתכנית 922, תכנית שהיא בהובלת המשרד לשוויון חברתי, אנחנו שותפים במיוחד בנושא של המשכנתאות. נושא המשכנתאות הוא נושא מאוד נרחב. אנחנו יודעים שאם הגברים הערבים הצעירים מצליחים לקבל משכנתה, מצליחים להחזיק עבודה, מצליחים לבנות בית, זה דבר שהוא גורם מאוד מאוד מייצב עבורם, כי זה משפר את איכות החיים שלהם, זה משפר מאוד את המקום שלהם בקהילה כשחקנים נורמטיביים ותורמים. אנחנו שמים הרבה דגש על הנושא של לאפשר את נושא המשכנתאות, שזה דבר שמתחבר לכל הנושא של התכנון והרישום של נכסים, קרקעות ובתים בחברה הערבית.

זה מאוד חשוב, נועם, שתהיה יוזמה בתחום הזה של מתן משכנתאות, אבל אם אין תכנון, אם אין הקצאת קרקעות, אם אין בנייה לגובה ובנייה רגילה, אז אין תכלית למשכנתאות.

אני מסכים איתך. דיברו פה הדוברים הקודמים על הפער בין נשים לגברים בחברה הערבית. יש פערים בתוך החברה הערבית, במיוחד בין נשים לגברים. כשאתה הולך לכיתה של חמש יחידות מתמטיקה, פיזיקה או מדעי המחשב בחברה היהודית, יש בדרך כלל רוב של בנים, סדר גודל של שני שליש-שליש. כשאנחנו הולכים לבתי ספר מקבילים בחברה הערבית, המצב שם הפוך. אנחנו רואים בחברה הערבית פנייה מאוד חזקה של נשים לכיוונים של השכלה ואקדמיה. אצל הגברים אמנם אפשר לראות שיפור בשנים האחרונות, אבל המגמה יחסית חלשה, מה שגורם לפער מאוד משמעותי. אני מראה לכם פה איזה שיעור מקרב הצעירים פונים ללימודים אקדמיים, לא כולל את המכללות להוראה, ואפשר לראות שנוצר פער מאוד גדול בין גברים לנשים. אנחנו רואים סוג של עזיבה של המקצועות הרפואיים והפרא רפואיים לטובת לימודי הנדסה והייטק, דבר שהוא דווקא סיבה לאופטימיות.

ליטל גרוסמן, רופאים לזכויות אדם, בבקשה.

תודה על ההזדמנות. אני רוצה להעלות את הסוגיה של הבריאות באוכלוסייה הערבית. לבריאות יש תכנית מאוד מאוד טובה שפותחה במשך השנים על ידי משרד הבריאות והמשרד לשוויון חברתי, רק היא לא זוכה לתקצוב. הייתי שמחה שהוועדה תפעל לקדם את התכנית הזאת במסגרת תכנית החומש לאוכלוסייה הערבית או במסגרת נפרדת. האוכלוסייה הערבית חולה יותר, חיה פחות, מתה יותר מתחלואה שאפשר למנוע אותה, ומגיעה לטיפול בשלב הרבה יותר מתקדם, שזה משהו שאנחנו רואים שוב ושוב ושוב. אני רוצה להזכיר שבמסגרת חוק בריאות ממלכתי ישראל מדברת על צדק, שוויון ועזרה הדדית, אבל בפועל זה לא מתקיים, הפערים רק הולכים וגדלים. ראינו בקורונה איך משרד הבריאות הגיע באיחור לטפל באוכלוסייה הערבית, איך היה קשה לתת את המענה בגלל שהיה צריך לגשר על פער מאוד מאוד גדול. בזכות סיוע של האוכלוסייה עצמה הצליחו לגשר על הפערים האלה. אנחנו עוקבים בדאגה אחרי הפערים האלה. אנחנו עוקבים בדאגה גם אחרי חוסר האמון ההולך וגדל בקרב האוכלוסייה הערבית כלפי מוסדות השלטון. משרד הבריאות מודע לזה, עובד על זה. אמנם קמה ועדה למניעת הדרה וגזענות במערכת הבריאות, אבל צריך להקדיש לזה הרבה יותר משאבים. זה חלק ממה שתכנית הבריאות לשיפור האוכלוסייה הערבית צריכה לעשות.

אני רוצה להתייחס למטפלים, לעובדי מערכת בריאות. בשבועיים האחרונים ראינו שמערכת הבריאות נתפסה בעיני רבים כאיזה שהוא אי של שפיות, מקום שבו אפשר לראות איך מתקיים דו קיום. אלינו הגיעו לא מעט פניות של עובדי מערכת הבריאות על כך שהם חוו התנכלות והשתקה בשל אמירות מאוד לגיטימיות שלהם. התחושה עכשיו שזה עבר ונגמר, אבל זה לא נגמר. שותפות אמת במערכת הבריאות לא מבוססת על השתקה ומחיקה של זהות. אני חושבת שצריך להקדיש מאמץ בנושא של גזענות פנימית בין עובדי מערכת הבריאות ובנושא של גזענות כלפי מטופלים.

הדבר האחרון הוא ביחס לכפרים הלא מוכרים בנגב, איזו עבודה שעשינו בשיתוף עם קואליציית ארגוני הבריאות בנגב. בהזדמנות זו אני אגיד שלכפרים הלא מוכרים בנגב אין שום אמצעי הגנה. עתרנו שורה של ארגונים ותושבים לבג"ץ. המון שנים דנו בזה. עדיין אין מיגון בכפרים הלא מוכרים. אני ממש אשמח שזה יהיה על שולחן הוועדה, לפני שיהיו עוד אסונות בכפרים הלא מוכרים.

יוסי חדד, בבקשה.

אני כמו כולם מברך על הוועדה, אני חושב שאנחנו בכיוון הנכון. הייתי ממליץ ליושב-ראש הוועדה לקיים את הישיבה ביום רביעי באחת מהערים המעורבות, אם עכו או לוד, כדי להעביר איזו שהיא אמירה לאזרחי ישראל. אנחנו במשרד הבינוי והשיכון פועלים בצורה מאומצת בחמש השנים האחרונות באמצעות החלטה 922. עלית על נקודה חשובה, אדוני היושב-ראש, של לתת מענה לדיור לכלל אזרחי ישראל הערבים בכלל הישובים, בדגש על הבנייה הרוויה. מתוך התקציב בהחלטת ממשלה 922, מתוך מיליארד 210 מיליון ש"ח שמשרד הבינוי והשיכון קיבל לפעול מול הישובים הערבים, הועברו בהרשאות מיליארד 100 מיליון ₪ לישובים הערבים. חייבת להיות פה מעורבות יותר מאומצת של הרשויות, של הנהלת הרשויות, בניצול התקציבים, כי בסוף התושב בכפר, בישוב לא רואה את מה שהממשלה ואתם עושים למען האזרחים.

יוסי, אנחנו נמשיך בישיבה אחרת שיותר תתמקד בנושא של תכנון ובנייה ומשרד השיכון.

אני רוצה להתייחס בקצרה לשלושה נושאים שעלו מתוך הישיבה. למרות שאבי מעוז ושיקלי לא נמצאים פה עכשיו, כנראה שהם באו רק כדי להתלהם. הם כנראה חושבים שהם יושבים באיזו שהיא ועדה של מקארתי בארצות הברית. הקרנות שתומכות בארגוני שמאל הן קרנות שמטפלות בנושאים של קידום החברה הערבית שהמדינה מזניחה.

אני רוצה להתייחס לסוגיה של הגברים הערבים הצעירים ששליש מהם מתחת לגיל 20 לא עוסקים בשום דבר – לא בהשכלה, לא בתעסוקה. הנתון הזה עולה פעם אחר פעם במהלך הפגישה הזאת. אני חושבת שלמדינה צריכה להיות תכנית לאומית כדי לטפל בסוגיה הזאת. בשנים האחרונות המדינה ניסתה לקדם כמה שיותר את הנושא של השכלה ותעסוקה איכותית של נשים ערביות, רק שאת הגברים הערבים היא הזניחה. בהרבה מאוד מהתעסוקה בשכר מינימום שנשים ערביות מוכנות להיות הגברים הערבים לא מוכנים להיות, לכן יש הרבה אלימות, ונדליזם ופשע של גברים ערבים צעירים.

דובר פה על השכלה גבוהה. אם תסתכלו על המגמה שנמצאת היום בטכניון, תוכלו לראות שכמעט חצי מהסטודנטים הערבים שלומדים מדעים מדויקים הן נשים. גברים ערבים לא הולכים להשכלה גבוהה איכותית, הם לא הולכים לתעסוקה איכותית, וזה פשוט חומר נפץ שתיכף יתפוצץ לכולנו בפנים.

הנושא של דיור, תכנון ובנייה זה נושא של ביטחון אישי. נושא של תכנון ובנייה הולך ביחד עם הרחבות יישוב שעכשיו תקועות, הולך עם הסכמי גג אסטרטגיים שרק 15 ישובים ערבים קיבלו במסגרת 922 וכל השאר לא. אנחנו נמצאים במצב שבו 60,000 משפחות ערביות ויהודיות לא מחוברות לחשמל בגלל הנושא של טופס 4, התניה של טופס 4. אנחנו מדברים על זה שיש עדיין הקפאה של אישור הותמ"ל שנותן מסלול מזורז לתכנון מפורט. כל הסוגיות האלו הן סוגיות של שיכון, של תכנון ובנייה שאני חושבת שהוועדה צריכה להתעסק בהן.

48 ישובים ערביים הם בלי תכנית מתאר כוללנית, מה שאומר שאין ראייה עתידית ליישוב עצמו. אם לא תקום ועדה בין משרדית על מנת להתגבר על כל החסמים בתכנית 922, חלק גדול מהכספים האלה יישאר באוצר. חייב שיקום צוות בין משרדי על מנת שיטפל בכל החסמים שנמצאים בישובים הערבים.

בנושא של 922 נקיים דיון קרוב, מין ביקורת והערכת מצב בקשר ליישום של 922. 922 נגמרה מבחינת השנים. היא אמנם הוארכה לשנה הזאת, אבל אין תועלת בהארכה הזאת כשהכסף שנשאר כמעט ולא נוצל. אנחנו רוצים ללמוד מהכישלונות שהיו בשלב היישום של 922, איך אפשר להתגבר על זה בתכנית הבאה שאמורה להיות מאושרת השנה הזאת. אנחנו ניקח חלק בדיון הזה. חובב ינאי, בבקשה.

תודה על רשות הדיבור. אני רוצה לנצל את הדקות האלו של סוף הדיון כדי לדבר על נושא הבריאות, להוסיף קצת על מה שאמרה חברתי ליטל קודם, ולהדגיש את החשיבות של הפעילות בנושא הזה. הזכות לבריאות היא זכות חברתית ומוסרית מדרגה ראשונה. התפקיד של המדינה הוא לדאוג לבריאות אזרחיה. יש פערים מאוד מאוד גדולים בנושא בין יהודים לערבים שאנחנו מכירים לאורך שנים. אנחנו מכירים אותם בעיקר מהקורונה כשהחברה הערבית סבלה מתמותה עודפת, לפעמים כפולה ולפעמים משולשת מהחברה היהודית, ולא מדובר במספרים זניחים. התמותה מהקורונה בחברה הערבית הייתה בגיל הרבה יותר צעיר מאשר בחברה היהודית, מה שבעצם חשף או גילה מחדש את הפערים האלה. אני רוצה להצטרף לליטל ולהזכיר את תכנית הבריאות בחברה הערבית שמשרד הבריאות גיבש. התכנית הייתה מוכנה כבר באפריל 2019, רק לא יצאה לפועל בגלל השיתוק הפוליטי. אני מציע, אדוני היושב- ראש, אם זה בסדר שתהיה ועדה שעוסקת בבריאות בחברה הערבית על מנת שנוכל לקדם את התכנית הזאת, היא זקוקה לתמיכה פוליטית גם מכם, מצד חברי הכנסת. אני מבין שהסוגיות של ביטחון אישי, תכנון, חינוך, כולן חשובות ביותר, אבל גם הנושא של בריאות בחברה הערבית היא סוגיה חשובה ביותר. התכנית עומדת על הפרק, היא טובה, וצריך לנצל אותה. אני אשמח אם תהיה ועדת משנה שתדון ונוכל אנחנו הגופים האזרחיים יחד עם הפוליטיקאים, יחד עם משרד הבריאות ואנשי הבריאות בחברה הערבית, לקדם את זה בצורה מוצלחת.

התכנית של משרד הבריאות שכבר הוכנה ומחכה לאישור ולתקצוב, מצטרפת לתכנית מיגור הפשיעה והאלימות. יש הרבה תכניות. גם לנושא של העוני יש תכנית. הכל לא מתקדם בין השאר בגלל שאנחנו תקועים במבוי הסתום הפוליטי. זה לא אמור להיות מכשול, כי אם רוצים לקדם נושאים אז כן עושים. בהתמודדות העוצמתית עם מגפת הקורונה הושקעו עשרות אם לא מאות מיליארדי שקלים בלי שהיה תקציב למדינה. תמיד אפשר למצוא פתרונות ולקבל החלטות אם רוצים. כנראה שבעיות החברה הערבית לא נמצאות על סדר היום של קברניטי המדינה.

אני רוצה לברך את חבר הכנסת מנסור עבאס ואת חברי הוועדה על קיום הוועדה וניהולה. אני שותף עם משרד הבריאות בתכנית לצמצום פערים בבריאות בחברה הערבית. בחברה הערבית יש בעיה די קשה מבחינת תחלואה, מבחינת תוחלת חיים. יש הבדל של חמש שנים בתוחלת חיים ובאיכות החיים בין החברה הערבית ליהודית - נשים וגברים בהתאמה. כמובן שההשקעה בסוגיה הזאת היא מאוד חשובה. אנחנו צריכים להשקיע בקידום בריאות. כשאנחנו מדברים על סכרת, השמנה ועישון, אז שלושת הדברים הגדולים האלה, כשכמובן יש עוד הרבה סוגיות נוספות, תורמים לפערים הגדולים בתחלואה בחברה הערבית, לכך שיש לנו הרבה יותר מחלות כרוניות בגילאים יותר צעירים. למשרד הבריאות יש כבר תכנית מוכנה שעבדו עליה הרבה שנים. אני מבקש מחברי הוועדה שגם הנושא הזה יהיה אחד הנושאים שתקדמו אותו, שתדחפו אותו. אני מבקש שמשרד האוצר יקדם את התכנית של משרד הבריאות שדחפנו והיינו שותפים כולנו לבנייה שלה. יש תכנית מוכנה, רק צריך לשכנע ולהשיג תקציבים. אנחנו ממתינים כבר שנתיים מאז שנפלה הממשלה כדי לקיים את התכנית הזאת. יש לכם פה תכנית מצוינת שתטפל בפערים בחברה הערבית, בפערים בבריאות, בפערים מבחינת איוש תפקידי ניהול בחברה הערבית. מדובר בתכנית מאוד מקיפה. אני מאחל לכל המדינה, למרות הפערים בחברה הערבית, הפערים בבריאות והפערים באיוש תפקידי ניהול, שתתנהל איך שמערכת הבריאות מתנהלת בין ערבים ליהודים - בדו-קיום, באחווה ובעבודה ביחד. אם כל המדינה תגיע למצב דומה למערכת הבריאות למרות כל החסמים - נהיה במצב מצוין.

לנושא של הבריאות נקדיש ישיבה מיוחדת. גם את התכנית עצמה אני מכיר, ניסינו לקדם אותה בקדנציה שעברה. אנחנו נחזור וננסה לקדם את התכנית הזאת.

אנחנו נסכם את הישיבה הזאת. אנחנו קוראים להרגיע את המצב, לחזור לשפיות, ולקדם שיח של סובלנות והכלה במקום הדרה והסתה. אנחנו דורשים לעצור את גל המעצרים ולשחרר את העצורים, במיוחד את הסטודנטים שצריכים להשלים את מטלות הלימודים שלהם.

הוועדה קוראת לממשלה לטפל בבעיות העומק של החברה, במיוחד בתופעת הפשיעה והאלימות, ולקדם את התכנית המיועדת בתחום הזה, כשלזה נוסיף את התכנית של הבריאות.

הוועדה המיוחדת לענייני החברה הערבית תשקוד על הטיפול בכל האתגרים שהם תוצאה של המשבר האחרון, וגם על הטיפול בכל בעיות העומק של החברה הערבית - מיגור הפשיעה והאלימות, מצוקת הדיור, התכנון החסר בחברה הערבית, הסדרת המעמד המוניציפאלי של הישובים הלא מוכרים בנגב, קידום הייצוג ההולם שהוא כרגע לקוי בשירות המדינה ובחברות הממשלתיות והציבוריות, טיפול מקיף ורציני ועמוק בתופעת העוני, הפיתוח הכלכלי בחברה הערבית, קידום מערכת החינוך והרווחה בחברה הערבית, ומתן מענה לצעירים הערבים בקבוצת הגיל בין 18 ל-24 שנשאבים כל פעם למעגל האלימות והפשיעה או למעגל המחאות ובסופו של דבר משלמים את המחיר על האירועים.

הוועדה מודה למשתתפי הדיון - לארגוני החברה האזרחית, משרדי הממשלה, חברי הכנסת, אקדמאים - על הסקירות אשר הביאו בפנינו. הוועדה תעבד את כל הנתונים והחומר הרב שעלה במהלך הדיון ואשר התקבל גם במשרדי הוועדה לכדי תכנית עבודה שתיתן מענה רחב לפערים ולצרכים בחברה הערבית. אני מאוד מודה לחברי הכנסת, לאנשי צוות הוועדה. תודה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:00.