פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



18
ועדת הכלכלה
15/03/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 199
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ב' בניסן התשפ"א (15 במרץ 2021), שעה 10:30

השפעת ביטול המגבלה על מרכיב הפריים בהלוואות לדיור על תשלומי המשכנתא של צרכנים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

שלמה קרעי

ריקי אליאס - סגנית המפקח על הבנקים, בנק ישראל

נורית פלתר איתן - מנהלת מחלקת תקשורת הסברה וקשרי קהילה, בנק ישראל

זיו נאור - חטיבת הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

מיכל הלפרין - הממונה על התחרות, רשות התחרות

טובי הריס - ראש צוות פיננסים, רשות התחרות

אורי יוניסי - ראש חטיבת קשרי לקוחות - בנק לאומי, הנהלות הבנקים

שירלי אבנר - מחלקה משפטית, בנק ישראל

איתן מדמון - מנכ"ל, איגוד הבנקים

אורי יוניסי - ראש חטיבת קשרי לקוחות - בנק לאומי, הנהלות הבנקים

סימון אדזיאשוילי - חבר הנהלת ההתאחדות, התאחדות יועצי מימון לדיור (משכנתאות)

ברוך פיירשטיין - חבר הנהלת ההתאחדות, התאחדות יועצי מימון לדיור (משכנתאות)

לינור דויטש - מנכ"ל, לובי 99

עידית חנוכה

אתי בן-שמחון



השפעת ביטול המגבלה על מרכיב הפריים בהלוואות לדיור על תשלומי המשכנתא של צרכנים

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת. היום ה-15 למרץ, 2021, ב' בניסן תשפ"א. מחזה נדיר - שבוע לפני בחירות שוועדות כנסת עובדות. בכלל, כל החודש הזה ועדת הכלכלה עבדה, גם הוועדה לענייני הקורונה, וגם הדחיפות של הדברים, זה לא מובן מאליו.

עוד נושא שעולה לסדר-היום, בגלל מעורבות של חברי הכנסת וטוב שכך. הציבור צריך לדעת מכך שחברי הכנסת ביום-יום עוקבים, מפקחים ומבקרים, ולפעמים גם תובעים את עלבונו של האזרח הקטן או של הלקוח בקצה. פורסמה כתבה בעקבות תחקיר, כביכול – אני אומר כביכול. נמצאת אתנו הממונה על התחרות, עו"ד מיכל הלפרין, אני חושב שזה מכבד את הוועדה בדיון כזה גם לשמוע את הממונה. כמובן, בנק ישראל, נציגי הבנקים ואורחים נוספים בזום.

במשבר הקורונה, נעשו מאמצים רבים בוועדות הכנסת השונות, אכן, לרפד, אם אפשר לומר, כדי שתהיה נחיתה רכה, משבר כלכלי קל בכלל על המשק, ובפרט על האזרח הישראלי. הממשלה נקטה בצעדים רבים, בתוכניות כלכליות, בתקנות כאלה ואחרות, וחברי כנסת תבעו זאת. היו דיונים בוועדת כספים שדרשו. לי, בכל אופן מלא, אין לי מה לומר. אני חושב שאני מלא הערכה על תפקודה של הממשלה וכל הסוגיה הכלכלית בתקופת הקורונה כדי לסייע. תמיד אפשר לבוא ולומר – היה צריך לעשות אחרת ויותר טוב, אבל בסוף היא עשתה. כולם מסתכלים על היום של המחר, וגם הממשלה יכלה לחשוש מה יהיה מחר - כמו גופים אחרים שאמרו, רגע, בוא נשמור על עצמנו ונהיה זהירים יותר – טוב שכך, אבל גם שמירת יתר לא הייתה בהכרח נכונה בתקופה של הקורונה, ולכן זה הקפיץ אותנו. זה הקפיץ את חבר הכנסת קרעי, שגם הגיש פנייה בנושא הזה.

אני אתן לחבר הכנסת את רשות הדיבור להציג, כי הוא הגיש לנו בקשה לקיום דיון ואנחנו אישרנו זאת, גם ועדת ההסכמות הסכימה. בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, על קיום הדיון בתקופה שאני בטוח שיש לך עיסוקים רבים ונכבדים. חשוב מאוד ששמעת את המצוקה, ואת הזעקה הזאת, והדיון הזה מתקיים היום. תודה לממונה על התחרות שהגיעה להשתתף, לנציגי בנק ישראל. אני יכול לומר לך, אדוני היושב-ראש, שהמהלך הזה של פתיחת השוק לתחרות, והסרת חלק ממגבלת שליש הפריים, נעשה לאחר ישיבות ארוכות עם המפקח החדש על הבנקים, באמת, מתוך הבנה שהייתה כאן איזושהי פטרוניות כלפי הציבור, ואפשר להוריד חלק ממנה, גם אם רוצים לשמור על יציבות, וגם אם הסיבות היו נכונות כשיצרו את אותה מגבלת שליש הפריים. זה התברר למפרע כמגבלה שפגעה בתחרות, וגרמה לאזרחי ישראל לשלם עשרות מיליארדים בעשור האחרון של ריבית עודפת בהשוואה, כמובן, למאה אחוז פריים.

הייתה כוונה טובה, ובאמת, לא היה צל של ספק בישיבות שהסרת המגבלה היא תועיל ותבוא לרווחת הציבור. תבוא לכיוון כזה שכל משק בית בישראל יוכל להשתמש בריביות תחרותיות יותר, טובות יותר, ולהקטין את התשלום החודשי על תשלומי הדיור – זוגות צעירים, משקי בית. הכוונה הייתה להחזיר את הגלגל לאחור. הרי, מה היה כאן לפני עשור, לפני 2011? לא הייתה מגבלה בכלל. היה אפשר לקחת במאה אחוז פריים, ואנשים לקחו פריים מינוס אחד מאה אחוז מהמשכנתא, לא הייתה שום בעיה, הייתה תחרות הכול היה בסדר. אלא מהי? הבנקים נהנו, הבינו, ראו כי טוב. יש מגבלה שמכריחה אותם לתת ריביות מאוד גבוהות, ריביות עתק לציבור, ואמרו, רגע, אם אנחנו מצליחים, יכולים לגבות כל כך הרבה כסף, למה שלא נמשיך? אז בנק ישראל יכול לעשות מה שהוא רוצה – לבוא עם כוונות מאוד טובות. וחברי הכנסת יכולים לקשקש עד מחר, אבל אנחנו את התשלום החודשי רוצים.

ולא רק זה. את התשלום החודשי, את הסיכון בעצם, כשהסרנו את מגבלת שליש הפריים, העברנו אותו ללקוחות. מה קורה כשזה ריבית פריים? אם הריבית עולה, אם יש שינויים במשק – הריבית עולה, ואנחנו משלמים יותר. אז הסיכון שלפני כן חלק לא מבוטל ממנו אצל הבנק, כשזה היה ריבית קבועה, או ריבית משתנה כל חמש, או ריבית קבועה צמודה ולא צמודה, הסיכון היה אצל הבנק, ולכן, הלקוח כביכול שילם על הסיכון שהבנק נוטל על עצמו, האחריות שהבנק לוקח שילם קצת יותר, היא הרבה יותר. אבל עכשיו את הסיכון העביר ללקוחות. הפריים, כל הסיכון הוא אצל הלקוחות. המשכנתא, היא אחת ההלוואות הכי פחות מסוכנות, הכי בטוחות לבנק. יש נכס משועבד. כמעט אין מקרים שבהם הבנק נאלץ בסוף גם למכור את הדירה, כשמגיעים למצב כזה – יש מעט מאוד. בכל מקרה, הנכס משועבד לטובת ההלוואה. ולכן, הסיכון שהיה זה הסיכון בגין עליות ריבית, וזה שהבנק מבטח את הריבית הזו. כשהסיכון עבר ללקוח, היה מצופה שהלקוח ישלם פחות תשלום חודשי, אבל הבנקים התעלמו מזה לחלוטין. הם השתמשו כאן באופן ציני בכוח המונופוליסטי הזה שיש להם ביד.

במחלקת המחקר של בנק ישראל, פרסמו בעבר, בשנת 2003, ששיעור הריבית צריך להיות בגלל רמת הסיכון, זה מה שצריך לשקף הריבית, ולא את הכוח המונופוליסטי שיש בידי הבנקים. כשאנחנו רואים כאן שכל הבנקים עושים יד אחת, ולמעשה, משאירים את התשלום החודשי, מתעלמים מזה שהסיכון ירד מהם, בעצם, כאילו פתחנו את השוק לתחרות, אבל הבנקים נעלו, הפכו את התחרות הזאת כחרב כנגד הציבור לרעת הציבור. הדבר הזה הוא לא מתקבל על הדעת. אני קראתי במכתב שכתבתי גם לממונה על התחרות להכריז על העניין הזה כמונופול. לא ייתכן שכל הבנקים כולם לא באים לטובת הציבור. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, זה להוסיף חטא על פשע. הזכרת את התקופה של הקורונה.

כשאתה אומר כל הבנקים, כולם?

כל הבנקים – לאומי, פועלים, מזרחי. אבל כולם מיישרים קו. אני אומר זה להוסיף חטא על פשע, כי בתקופה הזאת של הקורונה, כשאנחנו בוועדת הכספים, והמפקח על הבנקים שאיפשר לכל אלה שיש להם תשלומי משכנתא לדחות את תשלומי ההלוואות לתקופה של שלושה חודשים, ואז שישה חודשים, ואז קצת יותר - הבנקים לא באו לקראת הציבור. הרי הבנקים קיבלו מבנק ישראל ריבית אפס, הלוואות של מיליארדים בלי ריבית בכלל, ללקוחות הם דחו את תשלומי ההלוואות על המשכנתא בתקופת המשבר, שאנשים מאוד מתקשים - הם לא הורידו את הריבית, לא נתנו להם את זה בריבית, כמו שנותנים לטווח קצר, כי זו דחייה לכמה חודשים. אותה ריבית על המשכנתא ל-30 שנה, דחו איתה את החצי השנה של תשלומי ההלוואות. אבל בסדר, זאת זכותם. אנחנו לא רוצים להתערב בשוק הזה עד כדי כך.

אבל כשאנחנו פותחים את השוק לתחרות, זה משהו שהיה, זה לא משהו ששכחנו אותו. לפני עשור, כולם יכלו לקבל בפריים, פריים מינוס אחד. נגיד שאתה לוקח הלוואה על חשבון קרן השתלמות, אתה מקבל מאה אחוז ממנה בפריים מינוס חצי. פה היום, הבנקים מה עשו? אני אתן דוגמה מספרית כדי שנבין. היה לנו שליש פריים, נגיד בפריים מינוס 0.6% ואת השליש הנוסף היה ב-3%, נגיד משתנה כל חמש לא צמודה ב-3%. אתה בא לבנק, אתה אומר לו: אני רוצה את המשתנה הזאת להפוך אותה עכשיו לפריים, מותר לי שני שליש פריים. אומרים לך, רגע, אנחנו רוצים אבל שהתשלום החודשי לא יפחת, לכן, ניתן לך, אם פה היה לך 3%, פה היה לך אחוז, את שניהם נהפוך לשני אחוזים. התשלום החודשי שלך יישאר אותו דבר. הסיכון כולו על הלקוח, ואנחנו נצחק כל הדרך לבנק. זה בדיוק מה שהבנקים עושים כאן. בבנק ולבנק, גם להם יש חשבונות בנק – תסמוך עליהם.

יחד עם הכעס, הזעם הציבורי על העניין הזה שרואים בתקופת משבר, כשבאים נבחרי ציבור, בא הרגולטור, מנסים להקל על הציבור לפתוח את השוק לתחרות, באים הבנקים ואומרים – זה לא מעניין אותנו, אנחנו נמשיך לגבות את אותו תשלום חודשי ולא משנה. אתה שומע בכתבות איך הם אומרים לאנשים - בנק ישראל, יכלו להגיד חברי כנסת לחצו עליו לעשות את זה, הוא לא מאמין בזה, המסלול הזה לא מומלץ, אנחנו לא נפסיד את הכסף שאנחנו מרוויחים. הדבר הזה לא מתקבל, אדוני היושב-ראש, ואנחנו, אם נצטרך כאן, אני בטוח שאתה תשתף פעולה יחד איתי גם בעניין הזה כשתקום הממשלה הבאה - אנחנו נכניס להם את התחרות בין העיניים. יש הרבה מהלכים שאפשר לקדם את התחרות. אפשר להכריח אותם לגלות לנו כמה הם מרוויחים על כל לקוח. היום, אין את המידע הזה מה עלויות הגיוס שלהם. אפשר לבטל את עמלת הפירעון המוקדם לחלוטין. אפשר לפתוח את השוק לתחרות כזאת שתאמין לי, הם לא רוצים אותה. להכניס שחקנים חדשים לשוק. לעדכן את הביורוקרטיה, ולגרום להם להבין שהם לא יכולים להתנהג כמונופול בכלכלת שוק חופשי שאנחנו רוצים לקדם. השורה התחתונה היא – שהציבור, אם לא עכשיו, אם לא בעוד חודש, אם לא בעוד חודשיים, בזמן הקרוב, התחרות הזאת תיכנס ותשלומי הדיור יוזלו באופן משמעותי.

תודה. אנחנו מחויבים לתחרות. ועדת הכלכלה התקדמה עם המעבר בקליק, מה שנקרא. נכון, אלו צעדים איטיים אבל מדודים. נכון, יהיה קשה לעשות תחרות אמיתית עם הבנקים, אם הבנקים הגדולים, ובנק ישראל, לא ייקחו את זה בקצב הנכון, בשיא האחריות, בלי לערער, אנחנו לא רוצים לערער ולסכן מעמדו של אף בנק, אבל אם מישהו רוצה להישאר גדול, שיוכיח לנו שזה לא פוגע בלקוח, שזה מבחינת נותן התשלום הכי טוב והכי זול ללקוח.

בנושא של משכנתאות יש לך לפחות שלושה.

בבקשה, הממונה על התחרות, עו"ד מיכל הלפרין. בבקשה.

אתן את רשות הדיבור לכתב של ערוץ 12, שחשף את התחקיר. לאחר מכן בנק ישראל יציג, ולאחר מכן, הבנקים. אם יהיו אורחים נוספים שירצו להתייחס, בשמחה רבה.

תודה רבה שהזמנתם אותי. תודה רבה לך, חבר הכנסת קרעי, שאתה העלית את הנושא החשוב הזה. אני לגמרי מסכימה שאתה הפנית זרקור למקום שאליו צריך להפנות זרקור. עסקת משכנתא, היא עסקת ההלוואה הגדולה ביותר שרוב משקי הבית במדינת ישראל לוקחים. זו עסקה דרמטית מבחינתם, היא מחייבת אותם לעשרות שנים קדימה, ולכן, הנושא הזה חשוב בעינינו. אנחנו השקענו בו משאבים רבים מאוד. אנחנו פרסמנו ב-26 בינואר מחקר מאוד מקיף על שוק המשכנתאות, ממש בסמוך למועד שבו נגיד בנק ישראל פרסם את ההקלה הרגולטורית שלו. אנחנו פרסמנו מחקר מאוד מקיף על עולם המשכנתאות, התמונה שהתגלתה בו, הייתה תמונה מאוד מאכזבת. קודם כל, יש לשוק המשכנתאות, לעולם המשכנתאות, איזה תדמית כאילו שם מתקיימת תחרות בין הבנקים. בפועל, התמונה היא הרבה יותר מורכבת.

יש שלושה בנקים שמחזיקים 75% מהשוק. אז נכון שלקוחות לפעמים מוכנים לא לקחת משכנתא מבנק הבית שלהם. זה נכון. הם לפעמים סוטים מהבנק שנותן להם את העו"ש והולכים לבנק אחר. אבל עדיין 75% מהשוק, נמצא אצל שלושה בנקים בלבד. השוק הזה הוא שוק בהחלט ריכוזי.

מה שעוד גילינו, זה שהיכולת של לקוחות להשוות בין הצעות של בנקים, היא קשה, היא מכבידה, אני לא רוצה לומר בלתי אפשרית לחלוטין, אבל היא לא ריאלית. כשזוג צעיר צריך לסגור עסקה לרכישת דירה במהירות תחת לחץ זמן, אנחנו יודעים בדיוק איך זה עובד, צריך שיהיה לו מנגנון קל להשוות הצעות בין הבנקים, אחרת, אנחנו לא נשיג שום תחרות ביניהם, לא משנה אם יהיו שלושה, ארבעה או חמישה. והבנקים לא עושים את החיים קלים במובן הזה. הם מקשים על הלקוחות לקבל הצעות מתחרות. אצל חלק מהבנקים, כדי לקבל איזושהי הצעה מחייבת מצד הבנק, אתה בכלל צריך להגיע פיזית להיפגש עם הפקיד. אצל חלק מהבנקים אפשר לעשות את זה היום חידוש באתר האינטרנט, אבל זה לוקח כמה ימים עד שאתה מקבל הצעה באתר האינטרנט. והכי גרוע – שכל בנק מציע משהו אחר.

קשה מאוד להשיג מהבנקים שהם יציעו הצעה על מה שהלקוח, על מה שהצרכן מבקש. אז מוצא עצמו הצרכן משווה תפוחים לתפוזים, פעם אחת זו הלוואה במסלול כזה, ופעם שנייה, בנק אחר הציע הלוואה במסלול אחר. קשה מאוד להשוות ביניהם. מה שמקומם במיוחד, שלקוח בסוף מצליח להשיג הצעה, הוא יכול לחסוך לעצמו עשרות אלפי שקלים לאורך חיי המשכנתא. כלומר, זה לא דבר זניח. היכולת להשוות בין הבנקים מביאה להוזלת מחיר. הבעיה היא ש-55% מהלקוחות מסתפקים בהצעה אחת בלבד כי קשה להם. קשה להם מול המערכת. הבנקים לא עושים מספיק כדי להפוך את החיים ליותר קלים עבור הצרכן, צריך לדעתי להאיץ בהם לעשות את זה.

ולכן, מה שאנחנו חושבים שצריך בעניין הזה, זה לייצר מערכת שמנגישה את הבנקים להצעות נבחרות. אני חושבת שצריך לדרוש מהבנקים לפתוח אתרי אינטרנט שבהם אתה תוכל להקליד את הנתונים האישיים שלך, ולקבל הצעה שבנויה לפי הפרמטרים שאני רוצה. אני רוצה שני שליש פריים, אני רוצה 20 שנה – אני קובע. אתה הבנק, תציע לי הצעת מחיר לפי מה שאני רוצה, ואז אני אוכל להשוות תפוחים לתפוחים. זה הכרחי, זה חיוני בעינינו.

הדבר השני, אנחנו חושבים שצריך לעשות. אנחנו חושבים שצריך לייצר מוצרי סל פשוטים שהלקוח יוכל להבין מה חלופות ברירות המחדל הרגילות, הסטנדרטיות, ושוב, זה יקל עליו להשוות מוצר למוצר. זה צעד חיוני כדי לייצר תחרות בין הבנקים היום. אני חושבת שזו נקודה מאוד חשובה. אנחנו פועלים במלוא המרץ קדימה כדי לנסות לקדם את המסקנות של המחקר הזה.

תודה.

יש תכנית רדיו שנקראת "היום לפני 30 שנה". תרשו לי, אני לקחתי משכנתא ב-1983, אתם יודעים מה הייתה האינפלציה החודשית? 17% בחודש. קניתי דירה, מתוכה עוד שליש מהסכום משכנתא משלימה – הריביות של השוק השחור, ההצמדה הייתה יותר גדולה מהריביות של השוק השחור היום... תשמע, אם לא תושייה שלי לנסות לייצר חלופות כדי לצאת מהמצב הזה – אנחנו אמנם במצב יותר טוב היום. כשאמרת שהבנקים מגלגלים את רמת הסיכון, אני מסתכל על הצד השני. הם כל כך בטוחים בכלכלה הישראלית שהם מעדיפים להעלות את הריבית. אין סיכון, בטווח הקרוב, אין סיכון בכלל.

להיפך. הם מגלגלים את הסיכון ללקוח ונשארים עם אותו תשלום. אני אשמח, גברתי, אם תוכלי להתייחס לנקודה הזאת עצמה. לנקודה הספציפית – פתחו שוק לתחרות והתחרות נבלמה. זה הדבר המשמעותי. לגבי מה שאמרת שאי אפשר להשוות. אני יודע שהמפקח על הבנקים עובד על מנגנון שיאמר ללקוח מה הריבית הגלומה בכל סל שלא יהיה, שזה באמת כן יאפשר להשוות תפוחים לתפוזים כפי שנאמר. אבל הדבר המשמעותי כאן, ולכן, נזעקנו לדיון הזה – שנפתח כאן שוק לתחרות והבנקים שמו מנעול על התחרות, הם סגרו את זה.

אני מ"חדשות 12". התחקיר שאנחנו פרסמנו בתכנית הציג איך הבנקים הגדולים בישראל לא מגלגלים למעשה את ההטבה אל הלקוחות.

בקצרה, אני אספר, למי שלא צפה בתחקיר. אנחנו שלחנו תחקירן לארבעת הבנקים הגדולים בישראל. ביקשנו לקבל משכנתא על סך 900 אלף שקלים בפריסה ל-30 שנה. בכל בנק ביקשנו שני מסלולים, הראשון, הוא המסלול שלפני ההקלה בשליש פריים, והמסלול השני הוא ללא מגבלת הפריים, ההטבה של בנק ישראל שני שליש פריים. בבנקים לא ידעו, אנחנו חיברנו לתחקירן, הלקוח הסמוי שאנחנו שלחנו יועץ משכנתאות מטעמנו. הוא היה איתו על הקו הטלפון, הוא תדרך והזין את הנתונים תוך כדי הפגישות. כמובן, הציפייה שלנו הייתה שנראה הוזלה של אלפי שקלים בהחזר החודשי, כאשר רכיב הפריים, הרכיב הזול ביותר במשכנתא הורחב. בפועל, לא רק שלא הייתה הוזלה, אלא דווקא הייתה התייקרות בהחזר החודשי של עשרות ומאות שקלים. ובהחזר על כל התקופה, הייתה התייקרות של עשרות אלפי שקלים. הנתונים כאן מולי. יש לנו פערים של 10 אלפים שקלים, 34 אלף שקלים, 60 אלף שקלים שהמסלול של ההקלה הוא יקר יותר.

אנחנו עשינו את הבדיקה שלנו חודש וחצי לאחר שנכנסה ההקלה לתוקף, וחודש לאחר שנגיד בנק ישראל התריע בפני הבנקים שהם לא עושים מספיק כדי לגלגל את ההטבה ללקוחות, והוא ינקוט צעדים כנגדם. אני רוצה בקצרה לצטט דברים שאמרו לנו הנציגים בבנקים והתחקירן שלנו במהלך הפגישה בבנק, הבנקים הגדולים בישראל. בבנק אחד אמרו לו: "הבנקים לא יורידו ריביות בבת אחת. לא יעשו בשני שליש פריים מינוס חצי תנאים טובים - אין מצב כזה". הבנק לא פרייר. כל הבנקים התאגדו ולא עשו את זה, כך אמר לנו הנציג בבנק. בבנק אחר נאמר לתחקירן שלנו – "בנק ישראל הוריד הנחייה, אבל בנק ישראל לא אחראי על גיוס הכסף מהבנק, זה לא אומר שהבנק צריך לתת כסף בחינם". ובעוד דף נאמר – "זה בכלל לא הקלה של בנק ישראל. זה צעד של ממשלת ישראל, שהעבירה את החוק בכנסת והנחיתה את זה, דחפה את זה לגרון של בנק ישראל" - כך אומר לנו נציג יועץ משכנתאות בבנק.

אנחנו רואים פה גם נציגי בנקים, איך לומר, לא ממהרים לכבד את החלטת הרגולטור, בלשון המעטה. וחשוב מכך, הטבה שנועדה להקל על רוכשי הדירות להוזיל את הריביות. לנו מסבירים כשאנחנו באים לרכוש דירה יקרה יותר ולא משתלמת.

איתמר, תודה. תעביר לממונים, תשמע, אתם עושים לפעמים דברים טובים. פחות חדשות, יותר תכניות כאלה - יחזק לנו את החוסן החברתי במדינת ישראל.

בנק ישראל, בבקשה.

אני סגנית המפקח על הבנקים. תודה על ההזדמנות להציג את העמדה של בנק ישראל. אני רוצה לומר שהמוטיבציה של כל המהלך הזה, הלכנו יד ביד גם עם חבר הכנסת קרעי וחבר הכנסת מיקי לוי, כי חשבנו שהמהלך נכון, ומוצדק ונכון להפעיל אותו, כי להבין שבסופו של יום העלות משכנתא עבור הלקוח תהיה מצומצמת יותר. יתרה מזאת, הוא יוכל לגוון את הרכב המשכנתא. יוכל לשחק יותר, והסעיף של המשכנתא זו התכלית של כל המהלך הזה, ואין בלתו. אנחנו עומדים על כך שההטבה הזאת תגולגל על הלקוח. אני שמחה על התסקיר שהציג פה איתמר.

אני רוצה להציג משהו מאוד חשוב. אנחנו נמצאים פחות מחודשיים מאז שההוראה נכנסה לתוקף. משכנתא היא העסקה הפיננסית הכי מורכבת שהלקוח עושה בחייו. כשהוא נכנס לבנק, הוא לא עושה את זה ביום אחד. בממוצע לוקח ללקוח חודש, חודשיים עד שהוא מחליט על המשכנתא שהוא לוקח.

חודש לוקח לקרוא את הטפסים ולהבין אותם, במקרה שקוראים אותם.

זה נכון. אתה לוקח. אתה עושה שיעורי בית בבית. יש אנשים שמתייעצים עם חברים. הולכים לבנקים נוספים. התהליך הזה עד שהוא מבשיל, לוקח לו זמן. כמו שאמרתי, אנחנו נמצאים פחות מחודשיים מהשלמת התהליך, מאז שההוראה נכנסה לתוקף, וזה עדיין לא מספיק כדי לומר – הגענו למצב של שיווי משקל על בסיס הנתונים שקיימים היום, אנחנו יכולים להגיד האם המצב יותר טוב או פחות טוב. צריך לתת לזה להערכתנו, משהו כמו שלושה, ארבעה חודשים, כדי שנראה את התמונה בשלמותה.

מה הציפייה שלנו? הציפיה שלנו היא שעלות המשכנתא תרד, זו לא שאלה. אנחנו נחושים להשיג את המטרה הזאת. הדוגמאות שאיתמר הציג, זה לא דוגמאות שצריכות לקרות. תמיד יכול להיות שבממוצע, יכול להיות שהלקוח לקח הרכב משכנתא שהוא היה באופן מובהק זול יותר ועכשיו התייקר, ולהיפך. אבל המאסה הקריטית של המשכנתאות צריכה להיות בהם בהוזלה - וזה אנחנו פותרים. מה עשינו בינתיים? בינתיים, התחלנו לקבל מידע ברמת ההלוואה הבודדת. על כל אישור עקרוני שבנק נותן ללקוח, אישור עקרוני זה אותו מסמך שאומר – הבנק מתחייב לתת לך עבור סכום מסוים, במסלול מסוים את הריביות האלה והאלה. אנחנו אוספים את כל האישורים העקרוניים ברמת ההלוואה. יש לנו כבר עשרות אלפים של אישורים עקרוניים.

מעבר לזה, אנחנו אוספים כל הלוואה שמבוצעת בפועל, אישור עקרוני הוא לא בהכרח מתגלגל עם ביצוע המשכנתא, ואנחנו עושים השוואות. בינתיים, אני אומרת בזהירות, על בסיס הנתונים של הריביות שנתנו, והאישורים העקרוניים, הריבית ירדה באופן מתון ולא מספק. גם על בסיס הריבית בפועל על הביצועים, אנחנו רואים שהריבית ירדה באופן מתון ולא מספק. אנחנו נחושים שהתהליך הזה התקדם, שהריבית תרד בצורה יותר משמעותית. יש לנו בהמתנה כלים לוודא שזה יקרה.

אני מניחה שתוך שלושה, ארבעה חודשים, נבוא עם תמונה הרבה יותר שלמה. מקרים מהסוג של איתמר זה נכון, אבל יכול להיות שזה יוצא מן הכלל.

כמה בנקים. הוא לא הלך לבנק אחד. בהלכה יש משיח לפי תומו, שזה המבחן הכי אובייקטיבי. כשהולך תחקירן לשטח, בנק ראשון, בנק שני, בנק שלישי - - -

אתה בהחלט צודק. אבל לפעמים דווקא דגמת את הדוגמה הלא מייצגת. ולכן, אנחנו בעד לראות את כל הנתונים. כמו שאני אומרת, אנחנו אוספים הלוואה, הלוואה בכל בנק, אי אפשר להגיד אחר כך זה מייצג או לא מייצג. כל ההלוואות נמצאות על שולחננו, ואנחנו מתכוונים לנתב אותם.

זו דרך אחת לפיקוח ולרגולציה, אבל אולי הדרך הזו ארוכה וארוכה. אני לא יכול לומר עליי שהיא ארוכה וקצרה. דרך שנייה – יש הנחייה, אני חושב שפיקוח יורד. לא הכתב צריך לעשות את זה. כל רגולטור, כל משרד יש לו את האגף פיקוח ובקרה שלו. צריך לראות אם ההנחיה הזאת יורדת לשטח באון ליין. אם הבנקים יודעים שעד שבנק ישראל יאסוף את הנתונים, ויבנה על זה חודשיים שלושה, ואחר-כך יפורסמו, הוא בחודשיים, שלושה האלה הוא כבר קבע עובדות. אני יכול לקבל את הגישה הזאת, אבל בואי נסכים שהיא לא יעילה. היא לא יעילה בפיקוח. למה זה הקפיץ את כולם? בתקופת הקורונה אין מי שלא בא והתחשב. אני, כיו"ר ועדת כלכלה, חוקקנו פה חוק שהוא פגיעה צרכנית בלקוחות, בגלל שהבנו את הצורך של חברות התעופה. באנו ונתנו 90 יום, שינינו את החוק, כלומר, 21 יום – 90 יום להשבת הכספים. הארכנו אפנו עם חברות התעופה, כי הבנו שאם נמשוך עכשיו את השלטר כל חברות התעופה קורסות. הלקוח הפך להיות חברת האשראי של הגופים הגדולים. הצרכנים. הבנו, הצרכנים נתנו כתף. לא ייתכן שהבנקים - שבאה ויוצאת הנחייה כזו בתקופה כזו. אני חושב שהם היו צריכים להוביל, מה גם זה לא מערער.

הייתה אמירה מאוד קשה בתחקיר שכביכול כל חברי הכנסת לחצו. כפי שידוע לי, בכניסה מפקידים את האקדחים, אנחנו לא מסתובבים פה עם נשק.. מה זה לחצו? היו עמדות חיוביות, הסכמות של כל הגורמים. לכן, זה גם הקפיץ את כולם. לכן הרגישות היא גבוהה יותר בתקופה הזאת. מזלנו, בכוונה הבאתי את הדוגמה של לקיחת המשכנתא בתקופה שאני לקחתי ב-83', זה לא התקופה. הכלכלה יציבה עם כל הקופסא המכובדת והראויה שנתנה למשק, זרקה למשק לטובת החייאה והעמדתו על הרגליים. הבנקים לא יתנו כתף?

אם הבאת את הדוגמה של שנות השמונים, אז יש עוד עוולה בנקאית בסיפור הזה של המשכנתאות שנקראת עמלת פירעון מוקדם, שהיא גם כן עוולה שתוקנה בשנות השמונים כשבאמת היה בצורת. כשהיו ריביות מאוד גדולות, וירדו באופן דרמטי מ-15% ל-5%, ואז אמרו, יש לנו פיקדונות כנגד ההלוואות חייבים את זה. הסיבה הזאת כבר פגת תוקף מזמן. כבר ניסו לבטל אותה כמה פעמים בכנסת, ותמיד באו הבנקים ובכו, והם בעצם הגוף היחיד שיכול לגבות ממך, אם אתה מבטל את העיסקה, את הרווחים עשרים שנה קדימה. מה שהם ציפו להרוויח ממך 20 שנה, תשלם עכשיו במזומן. אלה דברים – שטח כבוש הם לא משחררים – שמת מגבלה את שליש פריים, מרוויחים עוד מיליארדים, זה יישאר אצלנו, לא יירד, ואת זה צריך לעצור.

בבקשה, לובי 99.

תודה רבה. אני שמחה מאוד על הדיון. אני בעיקר רוצה להתייחס למה שאמרה מיכל הלפרין, הממונה על התחרות בהקשר של מה צריך לעשות כדי שתהיה תחרות. אני רוצה להזכיר לוועדה הנחמדה, שבינואר 2017, חוקקה הכנסת את החוק, אחד מעקרונות היסוד שלו היה חקיקת חוק שהמטרה שלו תהיה אפשרות להשוות בין מוצרים בנקאיים. מה שהממונה על התחרות מדברת עכשיו ב-20', 21', הכנסת כבר חוקקה ב-2017, בטרם קרה. אפשר להאשים עד מחר – בחירות, מצב פוליטי. שורה תחתונה עובדה שחוקים אחרים כן הגיעו להסכמות והחוק הזה איכשהו עדיין לא עבר. זה בעיניי לא במקרה. כל מה שקורה פה גם עם המשכנתאות, גם אם אנחנו רואים את זה בהלוואת, בעמלות – כל הדברים האלה היו אמורים להיות מטופלים על ידי החוק. אני מזכירה ליו"ר, שרק לפני חצי שנה, אם אתה זוכר, היה אצלך בוועדה דחייה של חוק ניוד חשבונות בנק מספטמבר. אנחנו ראינו היום את הכותרות. אתמול הושק הבנק הדיגיטלי החדש. כולנו מקווים שהוא יעשה לשוק הבנקאות מה שגולן טלפון עשה לשוק הסלולר.

אני מקווה שלא יהרגו אותו.

בדיוק. זה שאנשים לא יוכלו בסוף להשוות עלויות של מחירים, שזה בדיוק הדברים שיכולים לקרות, אנשים לא יעברו אליו בסוף והבנק ימות, כפי שהבנקים הגדולים רוצים שיקרה, והשוק יישאר בסטגנציה ללא תחרות. מה שאנחנו רואים פה – תראה, אני מרגישה כמו תקליט שבור, כי אני אומרת לך את זה שוב ושוב, אבל אתה רואה שאני צודקת. שפעם אחרי פעם הבנקים משתמשים בכוחם ודוחים את הרפורמה ודוחים את היישום שלה. גם מה שאנחנו רואים פה היה יכול להימנע על ידי חוק שהיה אמור להיות כבר מחוקק עשר פעמים. עברו ארבע שנים, החוק עוד לא עבר. אנחנו בתקופת בחירות ואומרים לי שכרגע הוועדה לא יכולה לטפל בזה ישירות. אבל עוד שנייה זה יעבור והעיקרון המרכזי שחייב לקרות עם תחילתה של הכנסת הבאה – היא להעביר את - - - הבנקאי. כל זה היה יכול להימנע. כל זה היה יכול לא לקרות כבר.

אין ספק. תודה.

רק להזכיר, בפגרת בחירות הוועדה חוקקה את המעבר בקליק, מעבר חשבונות בנק, נכון, בדחיות המתבקשות, אבל בסוף חוקקנו אותו כדי לא לעכב. אני חושב שזה עוד נדבך בתהליך של הרפורמה.

איתן מדמון, מנכ"ל איגוד הבנקים. גילוי נאות, איגוד הבנקים לא מכיל את כל הבנקים.

אדוני, אני מבין שאתה במילואים.

כן, אני במילואים. זהו דיון מאוד חשוב. אני חייב לברך. חשוב לי להציג את עמדתנו ולהסביר את הסיטואציה שבה פועלים.

אני להדגיש בפניכם ולציין עובדות עקרוניות בדבר פעילויות ספציפיות – גובה ריבית נקבעות על-ידי כל בנק בנפרד בהתאם לסיכום.

אני רוצה להתייחס כמעט לפחות לכל הדברים שנאמרו פה גם לגבי התחרות, וגם על-ידי בנק ישראל - - -

בלתי אפשרי לקבוע באופן נחרץ שבועיים, שלושה ביישום החלק השני במסגרת הפריים -- - תחת איזשהו מסלול מסוים, או מתווה מסוים, כבר להסיק מסקנות לגבי אופן היזמות. חייבים לתת איזשהו זמן כאן גם למערכת, ובמובן מסוים גם לפיקוח, אני לא יודע אם זה חודשים או פחות, אפילו שבועות, כדי להסתגל ולבדוק את כל הנתונים הרלבנטיים - - - ומהם צריך להסיק מסקנות כאלה ואחרות.

הפרסום המקדים יצר שוק בלי הבנה במקום השלכות העומק – אני אסביר אותן, הוא יצר איזשהו דיס-אינפורמציה מסוימת. והכי חמור, יצר איזשהו פער ציפיות כזה שלא לוקח בחשבון את כל הנקודות הרלבנטיות שמתייחסות לאירוע של ביטול מסגרת הפריים.

אני רוצה להדגיש, גם לרשות התחרות. גם יועצי המשכנתאות, שלדעתי, היו הראשונים שהציפו את הבעיה הזאת ברמה כזו או אחרת - - - בחלק מהבנקים. קודם כל, לא הייתה פה איזושהי מערכת היא מערכת כוללת, הייתה פה מערכת שונה עם תפיסת עולם כזו או אחרת שונה בין בנק לבנק. ולא נכון שלכל הבנקים היה אותו אירוע בצורה כזו או אחרת. אסביר למה זה קורה. יש כמה היבטים לכל אירוע - - - ביטול מגבלת הפריים.

בנוסף, אני אזכיר, אותו דוח רשות התחרות שדיברו עליה קודם, הוא מתייחס לנתונים של 2015-2017, לא לנתונים של היום. אבל בשנת 2016, התפרסם דוח שדיבר על המערכת הבנקאית, על המשכנתאות בתוך המערכת הבנקאית. ואני רוצה לצטט לכם מאותו דוח - - - בעניין המשכנתאות - - - "70% במשקי הבית ניכרת תחרות למרות שמערכת הבנקאות מספקת 95% מהמשכנתאות למשקי הבית". זה אותו דוח של 2016. באותו דוח נבדקו גם נתונים של 2015-2017.

זה בדיוק שתאמר לי, שיבוא מנכ"ל הביטוח הלאומי, ויאמר שאנחנו נותנים מאה אחוז מהקצבאות שקיימות במשק, זה בדיוק אותו דבר. אתה מציין עובדה שהיא חסרת משמעות. זה כמו שתבוא, תאמר לי, שמנכ"ל הביטוח הלאומי מתהדר בזה, שבדוחות שלו שהוא נותן את מאה אחוז מהקצבאות הקיימות במשק, הוא הגוף. ברגע שאתה אומר 95%, ודאי, לאן הם יילכו? לאן הם יילכו לקחת משכנתאות? זה כמו שבנק ישראל מצד אחד - מעודד תחרות, אבל את האשראי הזול בעקבות משבר קורונה בהתחלה הוא נתן רק לבנקים. הם תיקנו את זה.

בענף המשכנתאות ניכרת תחרות למרות – זו לא נקודת זכות עבורנו, למרות שמערכת הבנקאות מתעסקת ב-95% מהמשכנתאות, עדיין ניכרת התחרות.

תרשה לי, אם הייתם במצב של 50%, הדיון הזה לא היה קיים.

או.קיי. בוא ניכנס לתוך הדיון עצמו. ביטול מסגרת הפריים יוצרת כמה תהליכים שהם יוצרים וקטורים שהם מנוגדים, לצערנו. תיקשרו את הווקטורים בהחלט לכיוון של הוזלת המחיר או הוזלת - - - ללקוח, ועוד פחות תיקשרו גם את הווקטורים - - -

אמר חבר הכנסת קרעי, ואמר נכון, במסלול ריבית משתנה, הסיכון עובר ללקוח, וזה נכון. אבל במקביל לזה שהסיכון עובר ללקוח, ועצם העובדה שהסיכון גדל, כאשר ריבית לריבית קבועה, התשלום הוא תשלום ידוע וברור ונבדק, לאורך שנים הוא קבוע, אולי מרכיב הצמדה כזה או אחר ביחס להכנסתו של אותו לקוח. כאשר הנתון משתנה, אתה לוקח בחשבון שהריבית היום - נכון שהיא נמוכה, ואגב, הסיכון פה הוא מאוד גדל, כיוון כפי שציין חבר הכנסת קרעי, לפני עשר שנים, הריבית בפריים מינוס אחד, אבל הוא שכח לציין שהריבית במשק הייתה 4%, דהיינו, רמת הסיכון של הריבית המשתנה, הוא היה הרבה יותר נמוך מאשר היום, כשהריבית היא 0.1%, כי מפה הריבית רק תעלה.

סליחה, מ-4% לא היה אפשר להעלות ל-7%.

כמה היא תעלה ומתי היא תעלה? לא אני, וכנראה לא אף אחד אחר יודע. אבל בוודאות, היא כנראה כבר לא תרד מזה.

הבנקים השתתפו בדיונים? הבנקים הביעו את עמדתם על ביטול מגבלת הפריים.

כמעט ולא. בגדול, זו הייתה של הרגולטור. אנחנו לא היינו שותפים לאותה החלטה.

לא הבעתם את דעתכם אחרי זה?

לאחר מכן, ודאי, הסברתי את זה בכל מקום. אבל, שוב, צריך להבין פה - - -

ואת תשובתו של המפקח, תשובתו של בנק ישראל לא הניחה את דעתכם?

כשאיתן מדבר על הסיכון שכביכול גדל, הוא שוכח שאתם הרי יודעים לגדר את הסיכון הזה, הרי מגבילים את גובה ההלוואה בהתאם לריבית העתידית שאתם צופים – כמו שאתם עושים על השליש פריים. מעבר לכך, כבר אמרנו שהמשכנתא היא ההלוואה הכי בטוחה שקיימת כמעט, חוץ מהלוואה שהיא על בסיס מזומן. אז אם אתה יודע לגדר, ולהגביל את גובה ההלוואה בהתאם לריבית עתידית, לא גדל לך שום סיכון כאן, בפרט, שיש לך נכס שמשועבד להלוואה. הדבר הוא מאוד פשוט. אתה דיברת על זה שבעשור האחרון התרגלתם למסגרת של שליש פריים. נכון, והתרגלתם גם לתת את השליש הפריים הזה, בפריים מינוס חצי, ופריים מינוס אפס שמונה. איך פתאום כל הבנקים קפצו לפריים פלוס אפס ארבע, איך פתאום המסגרת השתנתה? אתם השארתם את התשלום החודשי בדיוק כמו שהוא, כדי להמשיך להרוויח את אותו כסף למרות שהתחרות נפתחה כאן בשוק, אתם חסמתם את התחרות. מצופה מכם להפסיק עם חסימת התחרות הזו. אנחנו לא יכולים לאפשר שאתם מתנהגים כמו מונופול – כאילו אתם בנק אחד, וכולם מיישרים קו מאחורי חסימת התחרות הזאת.

אני אחזור ואגיד, כל בנק פעל פה לפי שיקוליו האישיים, ולא כולם פעלו - - -

אין ספק שרמת הסיכון של הלקוח עולה, עם זה מסכים גם חבר הכנסת קרעי. הוא מסכים איתי, כך הוא פתח ואמר, רמת הסיכון עולה. כאשר רמת הסיכון של הלקוח עולה, גם רמת הסיכון הזאת כשהיא עולה, עשויה להגיע לכדי רמת סיכון של החזר האשראי זו השאלה. יכול להיות שפה אנחנו חלוקים, חבר הכנסת קרעי. אתה טוען שמאחר והלקוח לוקח את הסיכון עליו, אז אין לבנק שום סיכון. אלא מהי? לא כך עובד שוק האשראי. שוק האשראי נכון, הוא בודק גם את רמת הביטחונות. אבל תאמין לי, שאף אחד מאיתנו, לא אתה כחבר כנסת, ולא - - -

תרשה לי. אתה יודע מה יקרה בעמדה הזאת שאתה מציג עכשיו? אני מזהה לאן הרוח נושבת. תקשיב, ניסיון של פרלמנטר לא הרבה שנים, רק 18 שנה. כשבאה לפה חקיקה אגרסיבית, פתאום יושבים פה נציגים – אם זה נציגי הממשלה שכל הזמן לא רצו לשנות על דעת עצמם או מרצונם. תגיע לפה חקיקה אגרסיבית, ואז תגידו? למה בחקיקה, ואחר כך תתלוננו למה גופים אחרים?

אני אמרתי בשיחות מקדימות, אני בכלכלה שמרן. אני חושב שעדיין הבנקים יש להם תפקיד חשוב, חשוב משמעותי - אל תנצלו את זה, כי יש עוד שחקנים שמחכים. תהיה פה חקיקה שתאפשר לשחקנים אחרים כמו שידענו לעשות את זה בחוק הריכוזיות, אנחנו גם יודעים לקחת צעדים אחורה. אנחנו יודעים גם לקחת צעדים אחורה כדי לפתור לאקונות. אתה יושב פה כבר כמה דקות, מנסה להסביר למה הרגולטור או קובעי המדיניות לא צודקים.

אני לא סיימתי.

אבל זו הגישה. הזמן שלי מוגבל. תתכנס לעמדה שלכם. אני לא רוצה לומר נתפסתם בקלקלתכם. לא רוצה לגבש עמדה לגבי הדיון. אבל בשלב הזה אני אומר לך, תתכנס לך שאתה אומר לי אני רוצה לדעת מה עמדת הבנקים עכשיו, איך זה הולך להיות מהיום והלאה. קדימה. אני לא רוצה פה הרצאה בכלכלה. בבקשה.

יש פה רמת סיכון שעולה באופן משמעותי ביחס לקודמת, מה שיותר יחס מסוים כלפי העלאת הריבית.

למה רמת הסיכון כשזה מדובר בגופים עסקיים גדולים וענקיים, השיקול הזה אצלכם זז הצידה? למה כשמדובר בלקוח, במשק הבית שהוא הכי יציב, והכי אחראי, אתם מושיטים שם את כל החששות שלכם, את כל התסכולים שלכם על הלקוח הקטן. למה זה לא הולך על כל הגופים העסקיים, הטייקונים – למה שם זה לא הולך? למה שם זה יותר קל? למה שם לוקח חודשיים לקחת הלוואה?

איתן, אתה אמרת שאני מסכים איתך, ואני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. אני לא מסכים איתך שרמת הסיכון עולה. רמת הסיכון שעולה ללקוח, הכוונה שלי היא הסיכון שהוא ישלם יותר כסף, לא שהוא לא יוכל לשלם את הכסף הזה.

אמרתי, פה אנחנו חלוקים. אמרתי את זה בעדינות.

ולכן, אם הבנק יידע לגדר את הסיכון הזה, ולהגביל את גובה ההלוואה בהתאם לריבית עתידית - -

אנחנו עשינו את כל הריסונים וההגבלות כדי לא להיות באותו משבר כפי שהיו - - -

זה מה שהיה גם במאה אחוז פריים. גם כשהיה 4% במשק, זה לא יכול היה לקפוץ ל-7%? לא היו ריביות פריים של 7%, של ובכל זאת נתנו 100% פריים מינוס אחד.

רמת הסיכון שריבית תעלה היא הרבה יותר גבוהה כשהיא 0.1%, מאשר כשהיא 4%, זו מתמטיקה מאוד פשוטה. אין מה לעשות. רמת הסיכון פה היא הרבה יותר גבוהה.

נקודה שנייה. אני רוצה להזכיר לאדוני היושב-ראש, שרק לפני כמה חודשים, ישבנו בדיונים בכנסת, אני לא בטוח אם זה היה אצלך כיושב-ראש, והיינו צריכים להסביר האם אנחנו, וכמה אנחנו מעלים ריביות במגזר העסקי בעקבות המשבר. אז זה לא כזה הוגן לבוא ולהגיד שאנחנו עושים את הפעולות של ניהול הסיכונים שלנו - - -

אין ספק שהקורונה הכניסה את הבנקים לחששות יתר.

היו גם טעויות בעבר. אבל החובה והתפקיד של כולנו לנסות ללמוד מהם, ולייצר פעילות שהיא הרבה יותר נכונה והרבה יותר מתאימה בכל מגזר באשר הוא.

גם דוח רשות התחרות החדש, הרציני מהיום, קובע ואומר באופן מפורש – שימו לב מה הוא אומר. הוא אומר - - - בריבית פריים נמוך יחסית להלוואות משנה אחרות. כלומר, קיים סבסוד צולב – יתר על כן, זה דוח של רשות התחרות החדש. בחלק מהמקרים - - - על הלוואות משנה בפרט במסלולי הפריים הוא שלילי. אני רוצה שתבינו את הדבר הזה, זה מתוך דוח של רשות התחרות. אני רוצה שתבינו מה הכוונה. הכוונה היא שיש פה - - -

שאלה. מה מקורות הכסף של המשכנתא בחלקים? כשאתה בא ואומר רווחי, לא רווחי, תאמר מה מקורות - - -

צריך להבין שמסלול הפריים – אני בכוונה לוקח את זה לקיצון, ואל תתפסו אותי במילה, הוא כמו הסכום של העוף בשקל. כמו המסלול היותר הפסדי שקיים, את זה לא אני אומר, זה קובעת רשות התחרות, לא אני.

איתן, זה קשקוש. אז איך נתתם במאה אחוז פריים מינוס אחד? את כל נתתם עוף בשקל, כל סל הקניות?

כשאתה מגדיל את מגדיל את מרכיב הפריים, אתה מגדיל את המרכיב ההפסדי לתוך המשכנתא.

ואיך זה כשהיה מאה אחוז פריים? ואיך זה כשהיה מאה אחוז פריים ופריים מינוס אחד?

אני לא אומר שהתגובה שלנו כמערכת בנקאית היא לא לקחת את כל האירוע הזה ולנסות להביא אותו ככל שניתן לטובת ולרווחת הלקוח על מנת שזה יקל עליו. אני לא אומר שהתוצאות שראינו - - -

צריכה לקום כאן ועדת הפיקוח של הטייקונים – לדרוש מהם לקבל מה עלויות הגיוס שלהם, מה הרווחים האמיתיים שהם מרוויחים על כל לקוח. כשהוא מדבר על עוף שקל, עובדה שיש הלוואות במאה אחוז בפריים מינוס חצי על חשבון קרן השתלמות. לווים שהם חסרי סיכון, עם סיכון מינימלי מקבלים גם הלוואות. אי אפשר להמציא עכשיו כאילו שאתם מפסידים על החלק של הפריים.

תודה.

בבקשה, יועצי משכנתאות.

תודה, אדוני היושב-ראש, עצם העובדה שגם בנק ישראל, וגם איגוד הבנקים טוענים שזה קצת מדיי להבין עם הפריים מתגלגל על הלקוח, או לא מתגלגל על הלקוח, זה קצת מפליא אותי, כי לפחות אנחנו באיגוד יועצי המשכנתאות - - -

הוזלה לא תהיה כאן, כי אנחנו מכירים את השוק. אנחנו יודעים איך השוק הזה עובד. ואנחנו יודעים גם לצפות, זאת אומרת, אנחנו רואים בעיקר את חוסר השקיפות שיש פה. כמו שאמרה מנהלת רשות התחרות, אין לנו שקיפות בשוק הזה. כשאין שקיפות, בעצם, כל הזמן המשחק הזה חוזר על עצמו. אם זה קורה בזכאות שהיו כבר כמה דיונים בכנסת, אם זה קורה עכשיו בשליש פריים - - -

אנחנו גם בעד השקיפות, אבל לא רק שאנחנו לא רואים את זה קורה, להיפך, אנחנו רואים את המצב רק הולך ומחמיר, כי אנחנו בעצם רואים מצב שבנק ישראל לא רק שהוא לא בא ומגדיר שקיפות, לא מגדיר אופן השוואת עלויות, אפילו הולך צעד קדימה, ואומר - אנחנו עכשיו הולכים למקום של להכניס את רשתות האשראי. זה משהו שהעלינו עכשיו לוועדה, למרות שזה לא חלק מהדיון הרשמי, אבל זה משקף את ההלך רוח. כי אם בנק ישראל לא יודע להגיד מהי השוואת עלויות, וזו גם הייתה התגובה שלו אתמול בכתבה ב-"דה-מרקר" שמי שיקפח על השוואת עלויות, הצטרך להגדיר מהי השוואת עלויות. אני באמת שואל איפה המרוצה פה, לאן רצים?

תודה. זו גם סוגיה שצריך לדבר עליה לשכות האשראי.

יש לנו נציגי בנקים?

אשמח להתייחס. אני מהמחלקה המשפטית בבנק ישראל. אני מודה שקצת תמוהה לי הטענה שלפיה אנחנו פוגעים בתחרות. בעצם, הוצאת ההוראה הזאת המטרה הייתה בדיוק הפוכה. יש היום לשכות אשראי שמפוקחות על ידי הממונה על שיתוף ונתוני אשראי שפועלות ונותנות שירותים שונים בין אם זה שירותי ייעוץ ללקוח ובין אם זה שירות - - -

איך הם יכולים להיות יעילים אם אין שקיפות? גם אם נקרא להם בשם הכי בומבסטי, והכי מפוצץ, אם לא ניתן להם כלים, והכלי המרכזי – זה שקיפות?

אני מבינה את הטענה.

יש טענה שהבנקים לא חושפים ולא נותנים את הנתונים. יועצי המשכנתאות מגששים באפלה.

אני שנייה לא מתייחסת ליועצי המשכנתאות, למרות שאני כן אולי אתייחס לנקודה שיש גם הוראת ניהול בנקאי תקין כמו שקיימת לעניין, מה שנקרא נותני שירותי השוואת עלויות, למרות שאולי הכותרת מתאימה יותר, המשווים או יועצים ללקוחות. בעיקרון, יש הוראת ניהול בנקאי תקין שמחייבת את התאגידים הבנקאיים לעבוד גם מול יועצי משכנתאות. אני מודה שאני לא מבינה את הטענה של יועצי המשכנתאות, אם לגביהם יש הוראת ניהול בנקאי תקין שמחייבת את המערכת הבנקאית לראות אותם כשלוחים של הלקוחות, ולפעול מולם כאילו הם היו הלקוח – אני לא מבינה מדוע הם באים וטוענים שבנק ישראל פוגע בתחרות אם כל המטרה של הוראת הניהול הבנקאי התקין היא לאשר גם ללשכות לתת את אותו שירות שהן אמורות לתת ללקוח – שירותי ייעוץ - - -

אנחנו רוצים להיות יותר פרקטיים בדיון הזה. אם נציג הבנקים אומר שעם כל הכבוד לרגולטור שקבע מה שקבע, אני יש לי את ההתנהלות שלי, את תהליך ההטמעה שלי, ואת שיקולי הרווח והפסד שלי, ובנק ישראל חי עם זה טוב - תסיקי את את המסקנה. מה את מצפה מהם שהם יאמרו? נכון, יכול להיות שיש את כל הכלים המשפטיים, והענקנו לבנק ישראל את כל הסמכויות. בפועל, אנחנו רואים מה קורה. על מה הטענה?

בהקשר למה שאמרת, ואתה צודק. וגם בשיחות שהיו לנו קודם לכן גם איתכם וגם עם רשות התחרות. הבדיקות שאנחנו עושים, והדרישה שלנו לקבל כל משכנתא, וכל הצעה לידינו היא לא בכדי. בהקשר למה שאתה אמרת קודם, מה שחשוב לנו להבהיר, וגם לאנשים שנמצאים כאן – שאף אחד לא התבלבל. אנחנו לא מתכוונים לחכות כאן לא שלושה חודשים, אדוני, ולא ארבעה חודשים. ב-28 לחודש, התחיל שלב המיחזורים. אנחנו קיבלנו לידינו אתמול והיום את שאר הנתונים. אני חוזרת ואומרת – לא שלושה חודשים, ולא ארבעה חודשים, הרבה פחות. זו עבודה של מספר שבועות שאנחנו נשקול. מעבר לזה, אנחנו גם נודיע מה הצעדים שאנחנו נעשה, ככל שלא נראה את מה שאתה אמרת שקורה כאן. הדבר היחיד שאני רוצה להגיד בהקשר הזה, שהייתה טענה בתחילת הדברים, אני לא זוכרת של מי, חשש להקפאת שוק המשכנתאות עד ששלב המיחזורים, או שלב המשכנתאות החדשות בעקבות - - - הפריים שייכנס לתוקף, ונתונים חדשים שאנחנו מפרסמים היום, מראים כי בחודש פברואר עצמו, אנחנו ראינו שבעה מיליארד שקלים בשוק המשכנתאות, קרי, כמו שאתה אמרת, אתה לקחת אמנם לפני עשרות שנים, אבל השוק הזה חי, והשוק הזה קיים, והשוק הזה ממשיך ופועל, ואנחנו מחוייבים לתת לו להמשיך ולפעול.

כמה מתוך זה כסף מדינה, כסף של בנק ישראל, או הכול של הבנקים, או הכול עסקי של הבנקים?

מקורות המימון של הבנקים למתן משכנתא, הם מקורות כספיים של הבנקים - מאה אחוז.

מאה אחוז?

מאה אחוז מהמשכנתא מקורות כספיים של הבנקים. הפיקוח יש לו הרבה מטרות. יציבות הבנקים, זה אומר שמירה על כספי המפקידים כדי שאפשר יהיה לתת משכנתא, צריך לגייס מהציבור גם כסף כדי לקחת ממי שיש, ולתת למי שאין.

במשאבים של הבנק, מה, זה כסף פנוי?

חסכונות שלי ושלך אתה מפקיד בבנק?

השאלה זה כסף שיש לו יתרה מסוימת שהיא מוגדרת לאשראי, או איך הוא מחלק את זה? מי קובע את החלוקה – מה למשכנתאות? מה לאשראי רגיל?

זו המדיניות העסקית של כל בנק ובנק, הוא מחליט איפה הוא רוצה לשים את הכסף השולי שלו. אם הוא נותן למשכנתא, לעסק קטן, לעסק בינוני, משקיע בניירות ערך - זו מדיניות עסקית של הבנק.

אין העמדת אשראי של בנק ישראל טובת המשכנתאות?

אין מחסור במשכנתאות במשק הישראלי.

תקשיבי, לפעמים לא יודעים מה תפקידו של היושב-ראש. יש צופים שלא מכירים. להתעסק עם הבנקים, זה כמו מדעי המוח. אפילו מדעי המוח כבר השתכללו, פעם זה היה לשוט בתוך ענן. בבנקים עוד לא הגענו לזה, לכן אני שואל את השאלה.

זה מתקשר גם לנושא השקיפות, והשוואת תפוחים לתפוחים שאמרת קודם.

הבנקים מנצלים את זה טוב טוב.

תקשיבו, דיברה על זה הממונה. זה נכון לכל תהליך. אני אומר את זה לעצמנו כפוליטיקאים. תנהלו את התהליך, כי אם לא תנהלו את התהליך – יבוא הטיל, ייפול, תאספו את השברים ותקבלו החלטות בנסיבות של השברים שאספתם. לכן, יש פה דרישה לגיטימית באיחור של עשור מהבנקים. אם המוסד זה ביטוח מנהלי, כבר מנהל חשבון שזה כולו תביעתי, שהאינטרס שלו להעמיס ולהקשות. יש כבר מחשבונים, אין שום סיבה שלא יהיה מחשבון של הבנקים. אין שום סיבה. אנחנו בעידן הכי טכנולוגי שיכול להיות, אני לא מבין. ואם קשה לבנקים לייצר פתרון טכנולוגי – לא ראיתי שקשה להם לייצר את ה"ביט", למרות שהוא היה כולו הפסדי. ואם קשה, אז המדינה תממן את הפתרון הטכנולוגי לטובת האזרח. למה עצרתי את התהליך? כי זה לא מהציפיות שלי לשמוע ממנו. הוא לא צריך לתת לי הרצאה בכלכלה איך מנהלים, ומה רמת הסיכון – אני לא הייתי צריך את זה בדיון הזה.

יש פה כתבת תחקיר. היה צריך לומר, נכון, היה כך וכה, לגיטימית, אנחנו לא מתכוננים לשנות את המצב, כן מתכוננים לשנות את המצב, למה, כן, זו הגישה שלי כיושב-ראש ממי שבא להביע עמדה פה. אני לא צריך לשמוע פה הרצאות. זה טוב לימי עיון, זה טוב לכנסים. אבל שוב, יש פה לקוחות שבויים שחיים בערפל. קשה להם עם עמלות בנקים, כל שכן עם המשכנתאות. אין שקיפות. תאמיני לי, יש שיפור, אבל זה עדיין לא שם. אנחנו במקומות אחרים ידענו לייצר תהליכים קלים יותר וידידותיים. משום מה, פה, אנחנו משחררים את זה במידה ובמשורה. היה אפשר לשקלל.

מהדיון הזה אנחנו נצא עם מספר מסקנות. אני לא שומע פה שאנחנו נתחייב לכך שתהיה שקיפות שהלקוח לא יתמודד. אני אומר לכם בלי לעשות מחקר. אם היינו חוקרים 80% מלוקחי המשכנתאות, הם היו מודים שלקחנו את זה בלי מידע איכותי שהיה משפיע על תהליך קבלת ההחלטה. 80% הולכים לבנקים או למזרחי טפחות או לאומי, או בנק פועלים משכנתאות שהם מגובשים, אני יודע שמשם הם לוקחים את המשכנתא. וכל לשכות האשראי למשווה העלויות, אני לא תולה בהם תקוות. אני לא צריך מאכערים. למה במדינת ישראל צריכים מתווכים? למה לסמוך על בינתי? תן את הנתונים, שים אותם באתר. אנחנו פה יושבים על משרדי הממשלה בתחומים רבים. לא נותנים לה את מה שמבקשים עד שהם לא מעלים את זה לאתר שלהם בצורה הכי שקופה. עשינו זאת במשרד החינוך בתשלומי הורים, אין שום סיבה שלא נעשה את זה עם הבנקים.

אדוני, אשמח לשמוע מהממונה על התחרות, מה אתם עושים בעניין הזה הספציפי כששומעים דבר כל כך חמור בעיניי? חשוב להבין, לא מדובר כאן על מילקי או על קוטג' עם כל החשיבות להוזלה בכל דבר אחר. מדובר כאן, כמו שאמרת, על העיסקה הגדולה ביותר שכל משק בית וכל זוג צעיר עושה. מדובר כאן באלפי שקלים בשנה. מאות שקלים בחודש שהאנשים ציפו וחיכו לראות את זה, והבנקים פשוט שחטו את התחרות הזו – מה אנחנו עושים עם זה כרשות לתחרות, חוץ ממה שהרגולטור, ובאמת, יש רצון טוב, ובנק ישראל – המפקח על הבנקים החדש באמת עם כוונה טובה, והולך עם מהלכים שיקדמו את התחרות. אבל לדעתי, להרגשתי, גם הוא עומד עם ידיים כבולות כרגע. הוא מקווה שבאמת נהיה מרוצים עוד חודש, עוד חודשיים כשזה יוטמע. אבל כרגע, לפי הנתונים, ולפי מה שהבנקים לפחות מנסים להרתיע את הציבור מהמסלול התחרותי הזה, זה משהו שהוא חמור מאוד.

תודה. אני אתייחס לזה. אגב, האמירה של איגוד הבנקים, שאם כתבתי נכון - לא נכון שבכל הבנקים היה אותו אירוע, כך טען איתן מדמון. אני רוצה בהקשר הזה לומר בצורה מאוד ברורה וחד-משמעית. אפילו אם נניח שלא בכל הבנקים היה אותו אירוע, זה לא אומר שאין מקום להתערבות רשות התחרות. בדבר הזה, אנחנו בהחלט עם עיניים פקוחות. אנחנו עם שתי העיניים שלנו על האירוע הזה. זה אירוע חשוב בעינינו. אני רוצה לציין שבנק ישראל עשה פה בעיניי צעד חשוב, צעד פרו-צרכני. גם שמחתי מאוד לשמוע על רמת המעקב והנחישות שהם מגלים בעניין הזה. זה נראה לי חשוב ומבורך מאוד. אבל בלי כל קשר, העיניים שלנו על האירוע הזה. ואפילו אם איתן מדמון צודק, והיה פה אירוע שלם בכל בנק, זה לא אומר שלא נחוצה ההתערבות שלנו. וכל הצעדים האפשריים מונחים על השולחן בהקשר הזה.

עוד מוקדם להגיד מה אנחנו מתכוונים לעשות. אנחנו נשקול את העניין הזה. וכמובן, כאשר תתקבל החלטה, אנחנו נעדכן. אבל כל הצעדים האפשריים מונחים בהחלט על השולחן.

אני רוצה כן להוסיף ולנצל את ההזדמנות שניתנה לי הבמה, ולהתייחס לדברים שאמרו לובי 99. אני לגמרי שותפה לתסכול שלהם מהתמשכות הליכי החקיקה של API. היכולת להשוות בין הבנקים, זה יסוד ומסד ביצירת תחרות בין הבנקים, וחשוב ביותר לחוקק את זה במהירות האפשרית. אנחנו גם מאוד מתוסכלים מהתמשכות ההליכים האלה. אבל פה אני חייבת להגיד, שבאירוע של המשכנתאות, זה אפילו לא מספיק. ה-API יאפשר אולי לרכז את המידע במקום אחד. אבל השקיפות בהקשר הזה היא לא מספיקה. אנחנו צריכים לדבר גם על הנגשה. והבנקים צריכים להציע ללקוחות שלהם פרו-אקטיבית הצעות על בסיס שווה כך שהלקוחות יוכלו לתחר בין בנקים. אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים מזה שיותר מ-55% מהלקוחות מקבלים רק הצעה אחת לפני שהם עושים את עסקת ההלוואה של חייהם. ובהקשר הזה, חבר הכנסת קרעי, אתה מנסה לקדם את התחרות בין הבנקים. הדרך לתחרות עוברת בשקיפות ובהנגשה. דרך זה אנחנו נגיע לתוצאות הטובות ביותר.

אני מסכימה ומקבלת שצריך להגביר את השקיפות, ושזה יעזור מאוד ללקוחות. בינתיים, אני מבקשת מהלקוחות ששומעים אותנו, לא להסיר אחריות ולעשות תיחור – ללכת לבנקים השונים, לקבל הצעות, ולנסות להשיג את ההצעה הזולה ביותר. מצאתם במחקר שלכם, שזה באמת מוריד ללקוחות את העלויות, ואין שום סיבה שלקוחות לא עשו את זה.

זה שווה את עשרות אלפי שקלים.

הערה חשובה.

אני מבנק לאומי, בשם בנק לאומי. אני רוצה לשים דברים על דיוקם, בלי לנסות להיכנס לפרשנויות, יש פה פרשנים טובים ממני.

דבר ראשון, חשוב לציין, שבבנק לאומי, הריבית על משכנתאות ירדה בכמעט 15% בחודשיים האחרונים, לא רק במסלול הפריים כמו שמישהו ציין פה – עוף בשקל, אלא הנתונים מועברים, כמו שריקי ציינה.

עוף בשקל, או עוף בשתי מיליארד שקל?

דבר שני, חשוב לציין שהציבור הגיע – התמהיל, רכיב הפריים בתוך תמהיל המשכנתא עלה ממשהו כמו 29% למשהו כמו 38%, זאת אומרת, אנחנו לא רואים שהציבור וגם היועצים שמייעצים לו, לוקחים אותו ישירות לנקודת הקיצון של 66%, זאת אומרת, זה פנוי לו, הוא יכול, אבל הוא נוהג כנראה בצורה קצת יותר זהירה ואחראית נוכח הדברים הנכונים של איתן שאני בהחלט מסכים איתם, והם נמצאים ב-38%. מיותר לציין, שמי שנמצא בטווחים האלה, זוכה לקבל ריביות מאוד נוחות.

דבר שלישי. חבר הכנסת קרעי צודק, שבעבר, לפני עשור, היו ציטוטים של פריים מינוס אחד. אבל היו ציטוטים זאת לא הייתה הריבית הממוצעת. חשוב לציין שבמשך העשור הזה, כתוצאה מכל מיני הגבלות פיקוחיות של בנק ישראל שהן מוצדקות, במטרה לצנן את המחירים בשוק הדיור, אנחנו יודעים שהוטלו עשר - - - פיקוחיות, שבעצם גרמו לבנקים לייצר מצב שהם צריכים להניח יותר נכסי סיכון בעצם על כל 100 אלף שקלים של משכנתא שאנחנו היום מציעים. אם פעם היינו צריכים להחזיק נכסי סיכון של 35 אלף, היום אנחנו צריכים להחזיק 60 אלף. זאת אומרת, אנחנו כמעט ב-60% נכסי סיכון, וכולם מכירים את הנתונים. זה בעצם פגע בתשואות של הבנקים. ברור לכולנו, וחבר הכנסת קרעי יודע את זה, הוא רואה חשבון כמוני. אני גם ישבתי איתו. אם הדברים האלה יחזרו למה שהם היו לפני עשור, אני חושב שאנחנו נשמח לבוא ולגלגל אותם חזרה לציבור. בנק ישראל ראה שיש סיכון בשוק הזה, ביקש לצנן אותו, והטיל הגבלות שבסופו של דבר, גרמו לבנקים לשאול את עצמם, האם כדאי להמשיך להעניק כסף בשוק המשכנתאות.

באת ואמרת פה האשמה חמורה, שאם הבורסה הייתה מקשיבה לך, יכול להיות שהייתה מגיבה בירידת שערים.... אתה בא ואומר ההתנהלות במלים אחרות, היא מסוכנת, מופקרת, יש הרבה שלוקחים משכנתאות. אדוני, אני אומר לך, אם אתה חושב שיש יותר מדי אישורי משכנתאות והשוק הזה הוא רוויי, תעצור, אל תיתן הלוואות.

אדוני היושב-ראש, לא אמרתי את זה.

זה מה שאמרת. אמרת – הוא רוויי סיכון.

זו ממש לא הייתה כוונתי. להיפך, אני חושב שהשוק הזה נמצא במקום מאוד נוח בזכות הפיקוח של בנק ישראל. אבל חשוב לי שתדעו מבחינה כלכלית, מה גרם למעבר הזה של מה שהיה לפני עשור, כי חבר הכנסת קרעי ציטט את זה מספר פעמים והוא צודק. אבל חשוב להבין מה קרה כאן.

אבל את הסיכון הזה אפשר לגדר, ואתם יודעים טוב מאוד לגדר אותו עם הגבלת גובה ההלוואה. במקום לתת ללקוחות לשלם ריביות מאוד גבוהות, תגבילו את גובה ההלוואה.

היו פה הרבה מאוד דברים על הבנקים, ואפילו היו פה כתבות. אני חייב גם לציין שהכתבה שהזו שצוטטה, או שהוקרנה, היא בכלל לא עסקה בפער בין המחירים בין הבנקים. אם הייתם מסתכלים שם על הפערים בין הבנקים, הייתם רואים שבמקרה הזה, בנק לאומי היה במקום שבו הריביות שלו היו זולות בעשרות אלפי שקלים ביחס לכל היתר, אבל זה לא עניין אותם, כי רצינו רק את אותה פינה. זה מה שהיה, אני מוכן לפתוח את זה. הדבר האחרון שאני רוצה לומר גם לרשות התחרות. אין שוק תחרותי יותר משוק המשכנתאות. משחקים בו שבעה שחקנים שכל אחד מחפש נתח שוק, ונתח השוק שלהם הוא 40%.

תודה.

יש 500 מאכערים, סליחה, אל תפגעו יועצי משכנתאות. מתווכים, אני לא צריך אותם, בגלל מסך העשן שאתה והבנקים מפזר אני צריך את המתווך הזה. אני לא צריך מתווך כדי לקחת משכנתא. אתה תפרסם את הנתונים – תן לי אפשרות לבדוק אותך, תן לי אפשרות להתחרות, להפעיל תחרות. תן לי את הכלים לשחק. כל עוד אתה תשמור על הנתונים ותתעתע בלקוח, אז אנחנו גם נלך ליועצי משכנתאות, גם נשלם להם עמלה ולא נקבל את התמורה. תודה.

אדוני, לגבי התחרות שאומרים שכל יש בשוק המשכנתאות, בנק ישראל אמר כבר בעבר בדיונים קודמים בוועדת הכלכלה, שהתחרות קיימת בעיקר בלקיחת המשכנתא. לאורך חיי המשכנתא, אגב, אין כמעט תחרות בגלל אותה עמלת פירעון מוקדם. וגם ביום לקיחת המשכנתא היום, חוסמים את התחרות כשאנחנו מנסים לפתוח אותה יותר.

רציתי להתייחס לגבי המאכערים, אנחנו לא מאכערים. אנחנו אנשים, אנשי מקצוע שיודעים להשוות בין המסלולים. יודעים לבנות ללקוח את החליפה שמתאימה לו. היום במשכנתאות יש מעל 35 מסלולים בין הבנקים. אנחנו צריכים להתאים ללקוח את המוצר שמתאים לו. אם נעשה סל כמו שדיברה רשות התחרות, הסל הזה יכשיל לקוחות ולא ייטיב עם הלקוחות. הסל הזה בסוף יבוא מהציבור ישלם יותר כסף בטווח הרחוק, בעלות הכוללת שלו של המשכנתא. כשאנחנו מסתכלים על משכנתא, אנחנו מסתכלים על מוצר שהוא לאורך טווח של 30 שנה, 20 שנה. אי אפשר להסתכל רק היום, טוב, מסתכלים רק על הריבית על ה-2%. ריבית של 2% שתקבל במסלול קבוע צמוד, מול מסלול 2% בקבוע לא צמוד, זה ייראה לך אותה ריבית, אבל כאן היא צריכה את המדד, וכאן אין לך את המדד. לקוח שאוהב סיכון, אני אקח אותו - - -

מכובדי, אני אבקש ממך להתייחס לסוגיה שהתכנסנו. אל תכניס אותי לנבכי המקצוע שלך. ככל שאתם מתרבים, אני יודע שיהיה לי יותר קשה להתמודד מול הבנק. תסביר לי, אני רוצה לשמוע ממך עמדת יועצי המשכנתאות בסוגיה הזו של ביטול מסגרת הפריים, לא מעבר לזה.

בסוגיית שני שליש הפריים, אנחנו ראינו ועוד לפני שבכלל הטיוטה יצאה לפעול, הערנו לבנק ישראל, ואמרנו – בנק ישראל, זה יעלה את המרווחים בשוק, כי בסוף תיק המשכנתא נספר לפי מרווח תיק כולל ולא פר מסלול. הבנקים מתחרים את המסלולים כסל, כמרווח אחד. לא לפי פר מסלול מה שהיה נהוג לפני עשר שנים.

בקיצור, לא משנה מה תחליטו, אני בסוף אשלם אותו דבר ואולי אפילו יותר. תודה. כשאתה יעיל, לא צריך הרצאה. נגעת בדיוק בנקודה.

אנחנו עומדים על זה שהתשלום ללקוח הצטמצם. יש לנו מספר צעדים שבכוונתנו לקדם.

אני מודה לך.

הוועדה מודה לחבר הכנסת קרעי על העלאת הנושא לסדר-היום. הוועדה מודה לממונה על רשות התחרות על הליווי של הנושא של התחרות בענף המשכנתאות. מודה לבנק ישראל על הנוכחות, ועל העמדה החד-משמעית לגבש את הדוח המסכם שאני אתייחס אליו בהמשך, עמדה חד-משמעית שבסוף הדרך המשכנתאות יוזלו. הוועדה מבקשת לדווח מבנק ישראל תוך חודש מהיום על הממצאים מבדיקתכם בנושא ביטול מגבלת הפריים. הוועדה מבקשת להציג מסמך עבודה ונייר עמדה של בנק ישראל, מה הצעדים שהם מתכוננים לנקוט, או להציע כדי לעודד תחרות בענף המשכנתאות. הוועדה מבקשת מרשות התחרות נייר עמדה בנושא התחרות והשקיפות בעניין התחרות בענף המשכנתאות. הוועדה קוראת לבנק ישראל ולבנקים לפתח מנגנוני השוואת מחירי האשראי בכלל ומשכנתאות בפרט. תודה רבה. נמשיך לעקוב אחר הנושא הזה.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:55.