פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



7
ועדת המשנה למדיניות ואסטרטגיה
11/01/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 14
מישיבת ועדת המשנה למדיניות ואסטרטגיה
של ועדת החוץ והביטחון
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"א (11 בינואר 2021), שעה 9:00

דיון בהשתתפות שגריר ארה"ב בישראל

חברי הוועדה: צבי האוזר – היו"ר
ניר ברקת
איתן גינזבורג
אבי דיכטר
ניצן הורוביץ

עמית הלוי
מיכל וונש

יושב-ראש הכנסת יריב לוין
שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן
אריה לייטסטון - יועץ בכיר לשגריר

צביא אבינר - רח"ט צפון אמריקה, משרד החוץ

שמואל לטקו

שרה צוובנר

שגיא חן

אסף דורון

ירון קוונשטוק



דיון בהשתתפות שגריר ארה"ב בישראל

בוקר טוב לכולם, אני שמח לארח לישיבה מיוחדת את שגריר ארצות הברית דיוויד פרידמן. האמת, זה לא אירוע שגרתי כאן בוועדת החוץ והביטחון, נדמה לי שזה אפילו אירוע ייחודי ונדיר, אבל גם השגריר הוא ייחודי ונדיר. אנחנו נשמע היום סקירה מסכמת של כבוד השגריר על למעלה משלוש וחצי שנות שירותו בישראל, ויש אולי לומר ולהטעים, כאן בירושלים. ואולם לא רק נשמע אלא גם נגיד ונאמר תודה, נכיר את הטוב, על תרומה יוצאת דופן להידוק וחיזוק הקשרים בין ארצות הברית של אמריקה לבין מדינת ישראל.

השגריר פרידמן זכה בתקופת כהונתו להגשים חלומות, חלומות של כולנו. כך הוא זכה במשמרת שלו לשנות עיוות היסטורי עוד ממאי 1948, ולממש הלכה למעשה את עמדתה המסורתית של ארצות הברית וראייתה ההיסטורית, שבירתה של מדינת העם היהודי בארץ ישראל היא ירושלים. ובכך הוא זכה לחנוך בעשר אצבעותיו שגרירות של ארצות הברית של אמריקה בירושלים, בירתו הנצחית של העם היהודי.

בנוסף, זכה השגריר להיות שותף בשני תהליכים היסטוריים מהותיים, כך הייתי מגדיר אותם, לא פחות. האחד, הכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, וזאת כחלק מההכרה בשינוי המציאות כאן באזור ובפרט בגבולנו מול סוריה, ובקריטיות של ריבונות ישראל בגולן לקיומה של ישראל ולביטחונה האסטרטגי.

ולצד זה, הסכמי אברהם, שמבוססים על שינוי הפרדיגמה במזרח התיכון, שינוי שהתרחש במלואת קרוב לעשור למה שמכונה האביב הערבי, וביסוס האמת שעיקרה היא הכרה בכך שישראל איננה הבעיה במזרח התיכון אלא מרכיב מרכזי בפתרון בעיותיו של האזור. הסכמי אברהם הם תוצר היסטורי של מדיניות אמריקנית עיקשת, לשכנע את מדינות האזור להכיר בזכותו של העם היהודי לממש את הגדרתו העצמית ולחדש את ריבונותו כאן במזרח התיכון בשלום ובביטחון.

ועל כל אלה, ועל דברים רבים נוספים, תודתנו, אדוני השגריר, נתונה לך. אני בטוח שלא תשכח את השנים המרתקות שעברו עליך כאן בישראל, ואני מבטיח לך שגם אנחנו לא נשכח. תודה רבה, אדוני השגריר.

אני רוצה להעניק לך מתנה סמלית כאן מוועדת החוץ והביטחון, את ספר הספרים, תנ"ך במהדורה מיוחדת של הכנסת. אני כתבתי לשגריר משפט אחד, כמו שהזכרתי אותו כאן: האיש שחלם חלומות של כולנו והגשים. אז באמת, בהערכה ובהוקרה, אדוני השגריר, בבקשה.

ואני אבקש מיושב-ראש הכנסת גם לומר דברי ברכה.

תודה רבה, אדוני יושב-ראש הוועדה. ראשית, תודה רבה על כינוס הישיבה המיוחדת הזו לכבודו של שגריר ארצות הברית בישראל דיוויד פרידמן. אני חשבתי שראוי ונכון שהכנסת תוקיר תודה עמוקה ומיוחדת לאדם שתרומתו ליחסי ארצות הברית-ישראל, אבל לא רק, אלא גם תרומה בהרבה הקשרים אחרים, שאני אגע אולי במעטים מהם בזמן שיש לי, אני חושב שראוי היה שהכנסת תכיר תודה פורמלית רשמית לשגריר פרידמן. ואני שמח שנענית, ואנחנו מקיימים את הישיבה הזו בפורום המתאים והנכון ביותר לעניין הזה, שהוא ועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

אדוני השגריר פרידמן, מדינת ישראל, ואני יכול לומר: המזרח התיכון כולו, הם היום שונים לחלוטין ממה שהיו לפני שנכנסת לתפקיד. וכל מי שמכיר את הדברים קצת יותר מקרוב יודע שהדברים האלה לא קרו במקרה, והם תולדה במידה לא מבוטלת של חזון אישי שלך, של השקעה לא רק של זמן, אלא של הערכה עצומה שכולם באזור הזה רוחשים לך. ואת כולם אתה הכנסת פנימה והשקעת כדי לעשות דברים שנראו בלתי אפשריים, נראו כמעט בלתי נתפסים, וגם היום אני חושב שאנחנו עדיין לא באמת מעכלים את המשמעות שלהם ואת ההשפעה שלהם.

אדוני השגריר, זה התחיל עוד לפני ירושלים. אני חושב שהתיאום הביטחוני, שיתוף הפעולה במישור הזה שכל כך חיוני לעצם קיומה של מדינת ישראל, ובעיניי גם חיוני לשמירת האינטרסים של ארצות הברית כמעצמה עולמית כאן באזור הזה, התיאום ושיתוף הפעולה הביטחוני הזה וחילופי הטכנולוגיות, הדברים האלה הגיעו לשיאים שלא היו כדוגמתם בזכות הרבה מאוד פעולות, רובן כאלה שלא ניתן לדבר עליהן, שאתה הובלת ויזמת.

זה נמשך באירוע היסטורי שאין שני לו: ההכרה בירושלים כמאוחדת, כבירתה של מדינת ישראל, והעברת השגרירות האמריקנית לירושלים, כאשר אתה כשגריר ארצות הברית בישראל התגוררת בירושלים כבר מתחילת הדרך. אני חושב, אדוני השגריר פרידמן, אתה רשמת את עצמך בספר הזהב של ההיסטוריה של העיר ירושלים, וזה דבר שמעטים יכולים לומר שזכו לו. זה דבר שבעיר עם היסטוריה כל כך מפוארת, עיר שחשובה לכל כך הרבה אנשים ברחבי העולם, הוא דבר עוצמתי, הוא לא דבר מובן מאליו.

אני חושב שהייתה לך תרומה אישית עצומה בהחלטה של הנשיא טראמפ להכיר בריבונותה של ישראל ברמת הגולן, דבר שתיקן עוול היסטורי, דבר שמעבר למשמעויות המדיניות שלו, יש לו משמעות ביטחונית ראשונה במעלה ליכולת שלנו לחזק ולבצר את האחיזה שלנו בקו המגן שלנו בגבול הצפוני.

אני חושב שההחלטה שהתקבלה על ידי הממשל, לפיה ההתיישבות ביהודה ושומרון היא התיישבות שאיננה נוגדת את החוק הבין-לאומי, גם היא החלטה פורצת דרך, דבר שהגיע לשיאו בביקור, שהיה לך חלק עצום בכך שהוא התקיים, של מזכיר המדינה פומפאו בבנימין.

ואני חושב שאת כל הדברים האלה, את כל הפעולות החשובות האלה, עשית מתוך הסתכלות רחבה על האזור כולו, ואני מוכרח להעיד, קודם כול ולפני הכול על האינטרסים של ארצות הברית באזור הזה. והיה לך חלק עצום בהנעת המהלכים שהביאו בסופו של דבר לפריצת הדרך ההיסטורית של חתימת הסכמי אברהם, והגעה להבנות עם סודאן ועכשיו עם מרוקו.

ואני חושב שהחזון הזה, שאתה היית ממוביליו, שאומר שהדרך לשלום עוברת דרך ההכרה בזכויות של מדינת ישראל, על הדברים הבסיסיים ביותר שהם בליבת הקיום שלנו כאן, ושההכרה הזו היא שתביא בסופו של דבר הכרה רחבה גם בעולם הערבי בכך שישראל היא עובדה קיימת, היא חלק מהאזור הזה, ונכון וצריך לקיים איתה יחסים של שלום ושל שיתוף פעולה; אני חושב שהדרך הזו שאתה הובלת, שאתה במידה רבה דחפת במסדרונות הממשל בארצות הברית, בסופו של דבר הוכיחה את עצמה והביאה באמת להישגים אדירים, פורצי דרך, היסטוריים.

אני חושב שבראייה לאחור, וצריך לומר את הדבר הזה בצורה ברורה, אני חושב שכל מי שהיה שותף לתהליך הזה, בוודאי הנשיא טראמפ שהוביל אותו, בוודאי ראש הממשלה נתניהו והמנהיגים הערביים שפעלו איתם, כולם היו ראויים וזכאים לקבל מפרס נובל ועד כל הכרה על באמת מהלך שלדעתי לאורך ההיסטוריה ייזכר כמהלך ששינה לחלוטין את פני האזור. אבל אני חושב שהעובדה שלא תמיד בכל מקום מכירים בדברים או יודעים להעריך אותם ולכבד אותם בזמן אמת לא גורעת כהוא זה מהעוצמה שלהם, מהמשמעות ההיסטורית שלהם ומהאופן שבו הם ייראו בעתיד.

אני גם מוכרח לומר, אדוני השגריר: היו לפעמים חילוקי דעות, וזה טבעי. אבל אני חושב שכל ההתנהלות שהייתה, גם מולך באופן אישי וגם מול השגרירות, נעשתה תמיד מתוך גישה מכבדת, מתוך תפיסה עמוקה שהקשר בין ארצות הברית לבין ישראל זו ברית, ובין בעלי ברית יכולים להיות חילוקי דעות, וחילוקי הדעות האלה נפתרים בשיח בין בעלי הברית, ולא בדרך של כיפוף ידיים ובדרכים של איומים או בכל מיני שיטות אחרות. ואני חושב שבסופו של דבר אתה יצקת כאן יסודות עמוקים מאוד מאוד מאוד של דרך עבודה נכונה בעיניי, חלקה ופרודוקטיבית בין הנציגות האמריקנית, השגרירות האמריקנית כאן, לבין הממשל הישראלי על כל מרכיביו.

אני רוצה גם בנימה אישית לומר לך: אני חושב שלמדתי ממך המון. אתה דיפלומט מהמעלה הראשונה, איש חזון, איש ביצוע, אדם אמיץ שלא חושש גם ללכת נגד הזרם וגם לומר את הדברים כהווייתם בצורה הברורה ביותר. ואין לי שום ספק, ואני יכול לומר את זה כאן לכל מי שצופה בנו או יצפה בנו גם בארצות הברית, כל אחת ואחד מאזרחיות ואזרחי ארצות הברית יכולים להיות גאים מאוד שאדם כמוך, השגריר דיוויד פרידמן, ייצג אותם כאן בדרך כזו לאורך תקופה כל כך חשובה ומשמעותית.

אני רוצה באמצעותך לשלוח מכאן גם תודה לכל הגורמים בממשל שהיו שותפים לכל המהלכים הענקיים האלה והתניעו אותם, בראשם לנשיא דונלד טראמפ, לסגנו מייק פנס. אני יכול לומר לך שהוקרת התודה וההערכה שאנחנו רוחשים להם היא אמיתית, היא כנה, ואני חושב שהיא גם מוצדקת.

אדוני השגריר, אני רוצה לאחל לך המשך עשייה ברוכה בכל אשר תבחר לעשות, בריאות איתנה. ואני בטוח שאתה עוד תוסיף ותתרום להידוק הקשר והיחסים בין ארצות הברית לבין ישראל, ולמעמדה של ארצות הברית באזור, בכל תפקיד ובכל דרך שתבחר לעשות עם תום הכהונה הבאמת-מפוארת ויוצאת דופן שלך כאן.

ואני, ברשותך, גם רוצה לתת לך איזשהו שי קטן בשם הכנסת. זה מגש של ירושלים, כפי שאתה הגשת את ירושלים על מגש של כסף לטובת היחסים של ארצות הברית וישראל. תודה רבה.

תודה רבה לך.

וברשותך, היושב-ראש, וברשות השגריר, אני חושב שאף אחד לא יכול לעשות דברים לגמרי לבד. ואני חושב שאתה התברכת בעוזר אישי, אריה לייטסטון, אדם נדיר, יוצא דופן, איש ביצוע מהמעלה הראשונה, אדם שהיה תענוג לעבוד איתו – באמת, אריה, היה תענוג לעבוד איתך – יוזם. ויש לי גם בשבילך משהו קטן, אני חושב שזה מגיע לך. בבקשה, בהערכה עצומה, אריה, על כל העשייה שלך. גם לך, על חלקך בבניין ירושלים. שיהיה לך המשך הצלחה גדולה.

אוקיי. Mr. Ambassador, the floor is yours.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:) מר האוזר ומר יריב, אני מחשיב אתכם כחברים טובים. למדתי להכיר אתכם לאורך השנים האחרונות. אני רואה פה כל כך הרבה חברים, שנהניתי מחברתם, ממערכות יחסים של אמון עם כולכם. תסלחו לי אם אני קצת מתקשה לדבר, בגלל הרגשות העמוקים שאני חווה, מאוד התרגשתי לשמוע את דבריכם. אני מקווה שאוכל לקבל את ההקלטה של המפגש הזה, כי אף אחד לא יאמין שאמרו עליי מילים כאלה טובות. אז אני אשמח לקבל את הסרט.

אני באמת רוצה להודות לכולכם, לכל חברי הכנסת שעבדו איתי ועם כל העמיתים האמריקנים במשך שנים רבות, עוד שנים רבות לפני כהונתי. אני מסיים את כהונתי בעוד תשעה ימים. הזמן עף, אני לא מאמין שכמעט ארבע שנים עברו מאז שהתמניתי לתפקידי. אנחנו אומרים: אלף שנים כאין לפניך, אני הייתי אומר: ארבע שנים הן כאין, חלפו כל כך מהר, וזה מעיד עד כמה מרגש, מרתק וגם מהנה עבר עלינו הזמן.

אני רק אומר כמה דברים לגבי ארבע השנים האחרונות. הייתה לנו מערכת יחסים נפלאה, לכולנו, בין נשיא ארצות הברית וראש הממשלה, בין מזכירי הממשלה בארצות הברית ועמיתיהם פה בישראל, בין אנשי המודיעין והצבא, שלא מופיעים בציבור, אבל אני זכיתי לשבת עימם. זו הייתה חוויה מדהימה לשבת באותו חדר עם אנשי הביטחון הישראלים והאמריקנים, ולראות את מערכת היחסים, את הכבוד ההדדי. רבים מכם גם שירתו בעמדות של ביטחון לאומי, אתם יודעים עד כמה יוצאת דופן מערכת היחסים המקצועית הזאת בין אנשי הביטחון.

ויש לנו פשוט כבוד הדדי והערכה מדהימים ורגש חם אחד כלפי השני. ואני חושב שכל מי שכאן משתי המדינות עבד כל כך קשה כדי לשרת את המטרות המשותפות – חופש, צדק, דמוקרטיה ואמונה. אני חושב שהצלחנו לחזק את מערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית, הצלחנו ביחד לחזק אותה יותר מאי פעם, להבטיח שהאומות שלנו ישגשגו יותר.

אנשים פה, חברים שלי, מנו חלק מן ההצלחות: הכרה בירושלים כבירת ישראל, הכרה בריבונות ישראל על רמת הגולן, הכרה בחוקיות היישובים ביהודה ושומרון. מה היה הדבר החשוב ביותר? שואלים אותי את זה לעיתים כל כך קרובות. כשאני אחזור, אני חושב שלאחר ארבע שנים אני יכול לומר, שההכרה בירושלים כבירת ישראל היא הדבר הכי חשוב שעשינו.

אני חושב שזה התווה את הטון הנכון לנשיאות, אני חושב שזה חיזק את הנשיאות, לא רק פה אלא ברחבי העולם – מול איראן, מול צפון קוריאה – בכל מקום, מכיוון שלקחנו את העמדה שאמריקה תעמוד לצד ישראל, היא לא תפחד מאויביה וממי שקורא עליה תיגר. אמריקה תעמוד לצד האמת ותעשה את הדבר הנכון, ותגן על הידידים ובני הברית שלנו, גם נוכח ההשלכות. אני חוזר פה על דבריו של ג'ארד קושנר מלפני כמה שבועות: כולם חשבו שאחרי הכרה בבירת ישראל יהיה פיצוץ – הם צדקו, אבל זה היה פיצוץ של שלום, לא פיצוץ של אלימות. ואני חושב שמאותו הרגע והלאה התווינו את הדרך הנכונה למערכת היחסים בינינו.

ואני מאמין שהסכמי אברהם, החל באיחוד האמירויות, בחריין, סודאן, קוסובו – אנשים לא מציינים את קוסובו, אבל גם היא חלק מזה – ומרוקו, אני חושב שכל אלה הם תולדה של העובדה שהאומות האחרות ראו את מערכת היחסים בין ישראל לארצות הברית, הם ראו כיצד ניתן לסמוך על ארצות הברית כשותפה, וגם רצו להיות שותפים של ארצות הברית. ואנחנו הבהרנו את זה שאנחנו רוצים להיות שותפים של ידידינו הערבים, אבל אנחנו רוצים לעשות את זה בהקשר גלוי. אנחנו רוצים שהידידות בין ישראל ושכנותיה באזור תהיה גלויה. וכל זה התחיל עם ההכרה בירושלים.

אני חושב שבסופו של דבר המסר במזרח התיכון הוא שישראל היא לא בעיה במזרח התיכון, ישראל היא הפתרון לבעיות שפוגעות במזרח התיכון, ולא רק בהקשר ביטחוני – בהקשר של טכנולוגיה, מסחר. וגם בהקשר של המגיפה אנחנו חולקים את החשיבה שלנו עם המדענים הטובים ביותר בישראל. תודה לאל שאנחנו סוף סוף רואים את האור בקצה המנהרה.

אז האפשרות לשרת את ארצי כשגריר של ארצות הברית זכתה להיות משמעותית הרבה יותר בזכות כל החברים שלי כאן. אני אומר זאת כאדם שנולד וגדל בגולה, בנו של רב. אני יכול לומר לכם, שהעתיד של העם היהודי הוא בידכם. ישראל אחראית בנקודה הזאת לעתידו של העם היהודי ולעתידה של היהדות. בואו נסתכל לאחור על המספרים: היו 18 מיליון יהודים ב-1941, היו 12 מיליון יהודים ב-1945, היום יש רק אולי 15 מיליון יהודים, אז עדיין לא התאוששנו מהשואה. אבל באותו זמן במדינת ישראל היו 600,000 יהודים ב-1948, עכשיו יש בה כמעט 7 מיליון. העם היהודי צמח במדינת ישראל. אז האחריות היא בידכם, להגן על העם היהודי, להגן על היהדות. ואני בטוח שאתם יכולים לעמוד באתגר. זה אתגר ריבוני מאוד, ואני בטוח שזה משהו שכל אחד יעמוד בו.

אני אסכם בדברי הנביא שמואל למלך שאול לאחר הקרב עם המלך אגג. הוא אמר: נצח ישראל לא ישקר. אני מקווה שעוצמתה של ישראל תמיד תגבר. תודה רבה.

Thank you, Ambassador. תודה רבה. אני בשלב הזה נועל את החלק הפתוח בישיבה הזאת.

אפשר להגיד משהו לדיוויד פרידמן בשם חברי הוועדה?

בבקשה. זה יום מיוחד, ולכן גם סדרי הדיון יהיו מיוחדים.

אדוני השגריר, בעקידת יצחק מקובל לומר: קח לך את בנך – הוא אומר: יש לי יותר מאחד; אשר אהבת – יש לי יותר מאחד; את יצחק. כשיבואו יום אחד ויגידו: השגרירים של ארצות הברית שקידמו את היחסים של ישראל-ארצות הברית – יש יותר מאחד; שדאגו לשלום עם מדינות במזרח התיכון, מדינות ערביות בוודאי – יש יותר מאחד. אבל כשיגידו: השגריר ששירת את האינטרסים של ארצות הברית מירושלים, מהשגרירות בירושלים – יש רק אחד.

וכשעשיתם את זה, וכשאתה הובלת את זה כאן בישראל, לא עשיתם קודם אבן פינה. ופה בכנסת היה סגן הנשיא, שאמר שבתוך שנה או שנתיים השגרירות תעבור, ואני חושב שהיא עברה בתוך ארבעה חודשים – חלק מזה באשמת ישראל, דרך אגב, לא באשמת ארצות הברית – ואת אבן הפינה הנחתם עם הבניין ביחד, שזה לא קיים במדינת ישראל. אז באמת הזכות הזו זו זכות שהיא שלך, היא רק שלך, והיא תלווה אותך עד גיל 120. בהצלחה.

תודה רבה. בבקשה.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:) אדוני השגריר, הדבר החשוב והיסודי ביותר שקרה במשמרת שלך זה השינוי והתזוזה הפוטנציאלית בפרדיגמה של שלושת הלאווים לשלושת הכנים: כן להכרה, כן למשא ומתן וכן לשלום, בסדר הזה. ובסדר הזה דיברת כל כך מדויק על המחויבות של מדינת ישראל לא רק להיות המקום שדואג לעם היהודי מסביב לעולם אלא ליהדות עצמה. וההבנה הבסיסית שהכרה בזכותה של ישראל להתקיים כיהודית ודמוקרטית מקופלת בתוך התזוזה הפוטנציאלית בפרדיגמה הזאת, שאתה הבנת בהישגים העצומים שלך בזמן כהונתך כשגריר.

אני הייתי אומרת שזו האחריות שאנו מקדמים, מכיוון שאם אנחנו נשכח את החשיבות של ההכרה, נשכח את מה שהיא מציעה בעולם של קיצוניות והקצנה, שמאפשר לכל האומות לחבור יחד מאחורי ההבטחה שטמונה בערכים המשותפים האלה, אותם משקפים הסכמי אברהם. זה משקף לשאר העולם, לא רק לישראל ולארצות הברית, את העוצמה שבמערכת היחסים הזאת. ועל כך אנחנו אסירי תודה מאוד.

תודה רבה. כן.

צביקה, התחלנו בדיון?

לא. בסדר. יש לנו את החלק של הברכות.

חברי היקר דיוויד פרידמן, חוץ מלהיות מענטש וחבר יקר, הייתי שם כראש העיר ירושלים לראות את המאמצים שנעשו, תוך כדי ואחרי ההכרה בירושלים והעברת השגרירות. וגם יצא לי להיות בקונגרס ולדבר איתך ארוכות על אתגרים נוספים, חוץ מהאתגרים של ירושלים. ואני חושב שאתה ניחן באומץ לב יוצא דופן. והיכולת שלך להעביר את המסרים לנשיא טראמפ, ואני מבקש בהזדמנות זאת שתעביר גם לו ולג'ארד קושנר ולכל החברים הנוספים שהיו, לג'ייסון ואחרים, את תודתנו הגדולה כירושלמים, חד משמעית, אין ספק.

אני זוכר שהייתה מחלוקת: מה יקרה כשתעבור השגרירות? והנחישות שלך – עשית שיעורי בית, למדת, הבנת היטב את החומר, זה לא שהלכת בעיניים עצומות. והוכחת שצדקת, אתה והנשיא טראמפ וג'ארד וכל החברים. אז כראש העיר ירושלים לשעבר, אני רוצה להגיד לך תודה רבה, גם על המעשה וגם על החברות. אתה איש נפלא, ומעבר לכול מענטש וחבר.

טוב, תודה.

משפט.

אתה רוצה משפט.

חבל, חבל.

תוספת קטנה, אדוני השגריר, מהזווית שאני חש, בין מדינות יש תמיד אינטרסים ומאבקים. ותפקיד של שגריר בדרך כלל הוא לתווך ולגשר בין האינטרסים השונים. אני חושב שיש משהו במה שאתה הבאת לתפקיד הזה, זה קשור אולי להגדרה שהגדרת הרגע: son of rabbi, שמגדיר את עצמו היום מה-diaspora, שהבאת את מה שמעבר לאינטרסים בקשר בין ישראל לארצות הברית. ראש הממשלה פעם באיזה אירוע של 50 לירושלים הזכיר שהשם המלא שלך זה דיוויד מלך פרידמן.

אז יש משהו מעורר השראה בהיכרות שלך ובהכרה שלך במעבר, beyond the interests, משהו שקשור לאמת ולאמונה, כמו שהזכרת כאן. אני חושב שזו הייתה סגולה מאוד מאוד ייחודית שלך, שהנחת ממילא את האינטרסים בפרופורציה או בפרספקטיבה ביחס לחזון של האמת והאמונה, שגם מעצמת החירות העולמית, ארצות הברית, וגם מעצמת הרוח, האמונה והחירות הישראלית, קשורות בעומק. ואת זה הצלחת ליישם, כל הפרטים הם נגזרות ותולדות של הממד הזה שהבאת. אז תודה רבה.

תודה.

חברים, אנחנו נועלים את החלק הזה, תודה רבה ונמשיך בדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 09:39.