פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



12
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
04/01/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 83
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, כ' בטבת התשפ"א (04 בינואר 2021), שעה 11:00

שפה ככלי לשינוי תודעה חברתית.

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר

הילה שי וזאן

מיכל שומר - יוצרת ומעצבת עברית רב-מגדרית

רותם ידלין - ראשת המועצה האזורית גזר, עיריות ומועצות מקומיות

רונית גדיש - ראשת המזכירות המדעית של האקדמיה ללשון, האקדמיה ללשון העברית

פרופ' אייל זיסר - סגן הרקטור, אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' יוסי יובל - ראש בית הספר למדעי המוח, אוניברסיטת תל-אביב

פרופ' ליעד מודריק - חברת האקדמיה הצעירה הישראלית

ד"ר אורי מור - ראש המחלקה ללשון עברית, אוניברסיטת בן-גוריון

ד"ר טל רגב - מרצה וחוקרת, אקדמיה

דפנה איזנרייך - יוזמת ומנהלת, "דברו אלינו"

עדי כהן - ראש תחום נשים, "יוזמה אזרחית"

שי שמאי גליק - מנכ"ל, ארגון בצלמו

נעמה סלע - עו"ד, יו"ר פורום הארגונים למן המשפחה בישראל

יעל מרים סיני - קשרי כנסת, שדולת הנשים בישראל

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ

חפציבה צנעני



שפה ככלי לשינוי תודעה חברתית

בוקר טוב לכולם ולכולן. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-4 בינואר 2021, כ' בטבת התשפ"א. לציון יום השפה העברית קבענו דיון בנושא: השפה ככלי לשינוי תודעה חברתית. אני חייב לומר בגילוי נאות: את צעדיי הראשונים בפוליטיקה עשיתי בתור יועץ פוליטי של לימור לבנת, ואז גם למדתי הרבה על השפה המגדרית. אומנם היא לא מדברת כמו מרב מיכאלי, אבל בהחלט בכל פעם – בפניות, בדיבור וגם בנאומים – הייתה החשיבות הזאת של הפנייה לשני המינים. אני באמת מברך גם על הנושא וגם על היצירה הזאת שהיא בהחלט מעוררת מחשבה ופותחת את ההבנה – אני מאוד אוהב את המיוחדות בשפה העברית עם ההבדלים, וצריך לאהוב אותם עם ההבדלים ועם השינויים ולתת את המקום לשני המינים. אני חושב שדווקא היצירה הזאת עושה את זה היטב.

אנחנו נתחיל דווקא עם מי שיצרה את הפונט, גברת מיכל שומר, ולאחר מכן נמשיך עם רצף הדוברים. בבקשה, מיכל. דברי לתוך המיקרופון, כדי שישמעו אותך יותר טוב.

(מוקרן שקף, שכותרתו: עברית רב-מגדרית – מיכל שומר.)

יש מצגת. לי קוראים מיכל שומר. יש לי תואר ראשון בעיצוב תקשורת חזותית. אני יוצרת ומעצבת של עברית רב-מגדרית. לעברית רב-מגדרית יש שתי מטרות מרכזיות: מטרה אחת היא להנכיח את הנשים בשפה העברית, זאת אומרת להנכיח את הנשים בשיח. הרי לפי הכללים הרשמיים של השפה, לשון זכר היא הלשון הסתמית, הלא-מסומנת, ולכן הרבה פעמים נשים או לשון נקבה – פחות נשמע בשפה היומיומית. מטרה נוספת וחשובה לא פחות היא יצירת מרחב חדש בשפה לזהויות מגדריות שהן א-בינאריות, זאת אומרת זהויות שהן לא גבר או אישה אלא זהויות שהן על הרצף.

כל הא/נשים שווים/וות מי הוא/היא שתחליט/שיחליט בשבילי מי אני. – בפונט שונה)

אלה שתי המטרות המרכזיות, ואפשר לראות דוגמה כבר פה.

מהי, בעצם, עברית רב-מגדרית? היא מערכת של אותיות עבריות חדשות. בעצם, עיצבתי אותיות נוספות לשפה העברית שמאפשרות כתיבה וקריאה רב-מגדריות. עבדתי עם האותיות הקיימות, עם הא'-ב' העברי שלנו, ועל בסיסו פיתחתי אותיות חדשות. בעצם, לא גופן חדש, לא פונט חדש, אלא אותיות חדשות. אפשר לראות פה דוגמאות.

עברית רב-מגדרית.)

כאן יש עוד כמה דוגמאות שהן בגופן אחר שנקרא: אלף. קודם ראינו את הגופן פרנק-ריהל. עכשיו, מה שקורה הוא שאני ממש בשלבים אחרונים של השלמת גרסה של מקלדת ופונט שמכילים ותומכים בעברית רב-מגדרית, ויהיה אפשר להוריד אותם ולהשתמש בכל מחשב ומקלדת ולכתוב באמצעות האותיות האלה.

(מוקרן שקף – תמונות שלטים – בפונט שונה.)

בינתיים, יש עמוד פייסבוק לעברית רב-מגדרית שיש לו קרוב ל-8,000 עוקבות ועוקבים. פרסמתי שם קבצים חינמיים להורדה עם הכיתוב "ברוכות הבאות" ו"ברוכים הבאים" בעברית רב-מגדרית. לשמחתי, הרבה מאוד גופים, גם פרטיים, גם בתי ספר, מוסדות חינוך, גופים ציבוריים ועיריות כבר הורידו ועשו שימוש בשלטים האלה. אפשר לראות פה בשוהם, מצד ימין למעלה – במדרשת בן-גוריון, במועצה האזורית גזר. יש כבר הרבה מאוד גופים שמשתמשים באמת מתוך כוונה להגיד: כולם וכולם מוזמנים ומוזמנות. כולם ברוכים וברוכות הבאים והבאות.

שוויון זה לכולם/ן - בפונט שונה.)

אנחנו כבר יודעות ויודעים, מכל מיני מחקרים שנעשו בתחום הזה, שלשפה יש השפעה על התפיסה שלנו ועל התודעה שלנו. אנחנו עוסקים פה בשפה ככלי לשינוי תודעה חברתית. אם נרצה באמת להעניק שוויון הזדמנויות לגברים, לנשים, לא-בינאריות וא-בינאריים, חשוב מאוד שנזכור שהשפה היא כלי משמעותי בתהליך הזה, ונשתמש בה כדי ליישם ובאמת לאפשר את השוויון הזה בין כולם וכולן. תודה רבה.

יופי. תודה רבה.

גברת דפנה אייזנרייך – על מדריך לכתיבה שוויונית ניטרלית ומגדרית – מ"דברו אלינו". אחרייך תדבר ראשת המועצה האזורית גזר, גברת רותם ידלין.

תודה על ההזדמנות להשתתף בדיון הזה החשוב. אנצל את ההזדמנות להגיד גם לך, יושב-ראש הוועדה, תודה על הפעילות שלך המאוד לא מובנת מאליה לאורך הקדנציה.

אני דפנה אייזנרייך, ואני מנהלת את היוזמה "דברו אלינו" לקידום שימוש בשפה שוויונית. זו יוזמה שהקמתי לפני חמש שנים יחסית במקרה – אני מודה – בתור איזה קמפיין אנקדוטלי לרגל יום האישה הבין-לאומי. היום, בעצם, היוזמה הזאת מקדמת שימוש בשפה שוויונית בארגונים, בגופי חינוך ובציבור הרחב. חוץ מזה, אני עובדת במרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית תל-אביב. אני מציינת את זה גם כי הרבה פעמים מאשימים אותנו בזה שאנחנו מתעסקות בתפל ולא בעיקר. אז, מבחינתי, המאבקים האלה מאוד מאוד קשורים. "דברו אלינו" נולדה מתוך ההכרה שלי בחשיבות השפה והאופן שבו השפה שלנו משקפת אלימות מגדרית ואי-שוויון מגדרי וגם משמרת אלימות מגדרית ואי-שוויון מגדרי.

במסגרת היוזמה, בעצם, פרסמתי מדריך לכתיבה שוויונית וניטרלית-מגדרית שמרכז את כל הדרכים התקניות והלא תקניות בעברית לפנייה לכולן ולכולם, מתוך מטרה באמת לתת לציבור הרחב כן להפוך את הטקסטים – בכתיבה זה יותר קל מאשר בדיבור – לשוויוניים, לניטרליים, להפוך את המרחבים שלנו ליותר מכילים.

לקראת הדיון הזה, חשוב לי להגיד שיש חשיבות מאוד מאוד גדולה להכרה בשפה ככלי לשינוי חברתי. בהקשר הזה, אני פונה לאקדמיה ללשון העברית, שמשתתפת כאן בדיון. גם המדינה, דרך ההכרה באקדמיה עצמה כגוף שיש לו חשיבות, מבינה את תפקיד השפה בהקשר החברתי. יש לנו את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שבמסגרתו יש הכרה בצורך בחשיבות הפנייה השוויונית בשביל לקדם נשים בשוק התעסוקה. אני יכולה לתת דוגמה מחוק אחר, למשל הפסקת השימוש במילה "מפגר" בחקיקה הישראלית מתוך הכרה בזה שהמילה הזאת הפכה להיות פוגענית ולכן לא ראוי להמשיך להשתמש בה. עם כל ההכרה הזאת, עדיין לאקדמיה ללשון יש מעמד חוקי במדינה – חוקי שגם מחייב את כל רשויות המדינה – ובעצם האקדמיה ללשון לא מוכנה להכיר בחשיבות השוויון המגדרי בשפה וככה משמרת איזושהי עמדה שאם הציבור ירצה לשנות, הוא יעשה את זה בהתאם לרצונו, אבל האקדמיה לא רואה לנכון להתערב. הציבור באמת רוצה לשנות. אנחנו רואות את זה מאוד מאוד חזק בשטח, בין אם זה ביוזמות מדהימות כמו היוזמה של מיכל ובין אם זה באמת שימוש בשפה הרבה יותר שוויונית בכל מרחב, גם בגופים ציבוריים וגם בגופים עסקיים. אלה מהלכים שהם מאוד מאד חשובים ומשמחים בעיניי.

אני חושב שמן הראוי שגם מוסדות המדינה יישרו קו בעניין הזה וייצאו בהצהרה שיש לה ערך חברתי מאוד מאוד חשוב, והוא שהשפה כן משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסות ותופסים את העולם ושיש בכוחה לכונן מציאות שוויונית יותר. לכן, גם ההנחיות השפתיות צריכות להשתנות ולהיות יותר כוללניות ולא מדירות נשים שהן 50% מהאוכלוסייה מהשפה שלנו.

תודה. בהחלט גם אציין, כחלק מהדברים שגילינו תוך כדי העיסוק בנושא הזה, שגם מחקרים שנעשו הראו שיפור בביצועים כשהשפה מותאמת, בין אם אלה ביצועים במתמטיקה – זה מחקר ישראלי שבחן את ההשפעה של נוסח הפנייה במבדקים של מתמטיקה והבנת הנקרא. כשנוסח הפנייה לנשים מופנה בלשון זכר לעומת לשון נקבה, הביצועים היו פחות טובים. היה גם מחקר אחר, לגבי הניטרליות בשאלות, על ערך משימה ותחושת המסוגלות. לשפה יש השלכה.

ראשת המועצה האזורית גזר, גברת רותם ידלין. גילוי נאות: אני תושב המועצה. רותם, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, צוהריים טובים. קודם כול, תודה על הדיון החשוב. אני אוהבת את השפה העברית, אני חיה אותה, וכאוהבת השפה העברית, מבחינתי, גם שפת הקודש. כמו שאמרת, אתה תושב המועצה. אז אתה ודאי יודע שבתל גזר נמצא הכתב העברי הקדום ביותר, לוח השנה החקלאי הראשון. זו השפה שאליעזר בן-יהודה החיה משפת קודש לשפת דיבור. כך אני מתייחסת אליה. כשאנחנו רואים את זה, אנחנו, בעצם, מבינים ששפה היא לא דבר מקובע וששינויי זמן ושינויי מקום משנים את פניה של השפה.

אם תרשה לי, אכנס לרגע להיסטוריה של התפתחות השפה העברית ביחס לדיבור בזכר ונקבה. אם אנחנו מסתכלים, ב-1978 גולדה מאיר מונתה להיות ציר ישראל במוסקבה. המחשבה הרווחת באותם ימים בלקרוא לה ציר הייתה ש"ציר" היא מילה ממין זכר ולכן אין סיבה לייצר עבורה צורת נקבה. היא חזרה לארץ אחרי פחות משנה, ומינו אותה להיות שר העבודה והביטוח: "שר העבודה והביטוח הלכה", "שר העבודה והביטוח אומרת". לנו זה נשמע היום מאוד מוזר, ובאמת ועד הלשון אמר: חברים, זה לא מותר בשום פנים, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה דקדוקית. אי-אפשר לצרף נושא במין זכר עם נשוא במין נקבה או להפך. באמת החליפו את המילה "שר" במילה "שרה". כמו שיש "שר", "מלך" ו"מפקד", כך יש "שרה", "מלכה" ו"מפקדת".

אחרי הבחירות של 1969 הגיעו הסיעות לנשיא להמליץ על גולדה להיות ראש הממשלה, והשאלה הייתה – נבון העלה אז את השאלה – האם אנחנו נקרא לה "ראש ממשלה" או "ראשת ממשלה", כשכמובן "ראשת ממשלה" זה הנוסח התקין מבחינת הלשון העברית. אבל, התקופה הזאת הייתה בשלה, וזה היה נשמע לא כל כך טוב באוזן. ואז, החליטו לקרוא לה: ראש ממשלה.

אבל, היום, האקדמיה ללשון העברית מאשרת לקרוא לי "ראש מועצה" או "ראשת מועצה". זה נתון לבחירה שלנו. לכן, אני העדפתי דווקא את המושג "ראשת מועצה" על פני "ראש מועצה" מתוך כבוד למקורות, ללשון העברית. אם נלך אחורה לספר זכריה, פרק ד' פסוק ז', כתוב: "והוציא את אבן הראשה". במקרא, בספרות ובחז"ל, ואיפה שלא תבדקו, כבר במקרא המילה "ראש" היא גם שם של תפקיד. היא מילה נרדפת למנהיג. שוב, ברשותך, אחזור למקורות. בספר יהושע פרק כ"ג פסוק ב' כתוב: "ויקרא יהושע לכל ישראל לזקניו ולראשיו ולשופטיו ולשוטריו". כך שתפיסה שמכבדת את מקורות העם היהודי צריכה להתעקש דווקא על כינויים נשיים: "נביאה", "שופטת", "מלכה", שליטה".

מהבחינה הזאת, היה לי מאוד ברור וכשנתקלתי פעם ראשונה בעברית הרב-מגדרית, שמיכל שומר המוכשרת עיצבה – וכייף לראות אותה פעם ראשונה, לא היכרנו קודם – ראיתי את ההנכחה של נשים בשפה העברית באופן גרפי, שיוצר מרחב מכבד. בתחילת הדיון ראיתי שגם אתם שם, בוועדה, שמתם סוף-סוף את השלט המדהים של "ברוכים הבאים, ברוכות הבאות". זה נהדר, כי תורה שהתחילה אצל מיכל, והיא עכשיו מחלחלת. אגב, בגזר בהרבה מאוד רשויות מקומיות נוספות השלט הזה כבר נמצא במבואות הכניסה שלהן, והינה – גם בוועדה, בכנסת ישראל. זה, בדיוק, הסיפור. גם לעברית רב-מגדרית יתרגלו עם הזמן, כמו שהתרגלו ל"שרה", ל"שגרירה" ול"ראשת". ככול שנראה יותר את השפה העברית הרב-מגדרית ואת השימושים של "ראשת" נמצאים בתוך המרחב החברתי הציבורי, כך יתרגלו, פשוט יתרגלו, כי רק מי שלא שולט ברזי ההיסטוריה היהודית והשפה העברית יכול לפחד משלט כניסה חזותי לבניין או מעיצוב גרפי של השפה העברית.

אדוני, אני חוששת שאולי דווקא החשש הוא לא מהשלט ולא מהשפה אלא מהנוכחות של נשים במרחב הציבורי, מהעובדה שהן עוברות לקדמת הבמה, לקבלת החלטות, להנהגה. אדוני היושב-ראש, שפה מעצבת מציאות. שפה משנה מציאות. נשים ואנשים משנים ומשנות מציאות. כנבחרי ציבור, בעיניי, החובה עלינו – עליך, עליי – לייצר מציאות טובה יותר לילדות ולילדים שלנו, ולפעול כדי שלא יהיו להם מגבלות: לא של מגדר ולא של תודעה, והגבלות על השפה או הגבלות אחרות במרחב הציבורי. עלינו החובה, כנבחרי ציבור, לפעול כדי שהן תדענה שהן יכולות, שתדענו שהן ברוכות בשערינו.

ברוך תהיה גם אתה על פעולותיך בוועדה לקידום מעמד האישה. תודה רבה.

תודה, תודה, רותם.

חברת הכנסת הילה שי וזאן, ואחרייך ד"ר טלי רגב.

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, רותם באמת סיימה ואמרה דברים חשובים שהשפה מבנה מציאות. אני רוצה להתמקד בזה, באמת כמה הסטריאוטיפים המגדריים הם אלה שמחלחלים לשפה. הדוגמה האולי הכי נפוצה היא באמת הדוגמה של רופאים ואחיות. אנחנו רואים – עשיתי בדיקה באמצעות הצוות שלי – ואתה רואה שבכל עולם הרפואה יש את היום החגיגי שנקרא: יום הרופא, ו"רופא בתפקיד" זה השלט שמותר להם לשים על הרכב. כאשר מדברים על אחות, מדברים על "טיפולי אחות" ו"אחות מטפלת". זו אולי הדוגמה היותר בולטת במקצועות החופשיים.

אבל, גם מעבר לזה. אני ככה הסתכלתי בקבוצות ברשתות החברתיות, וזה נורא בולט. למשל: פרסום של דמויות לקוביות בנייה. יש חוואי, נינג'ה, בנאי, רופא, שוטר ולוחם – ונסיכה. אלה הדמויות שאפשר לאסוף. יש אסטרונאוט ונסיכה. או למשל בשלטים במכירת כיסאות של ציוד משרדי יש "כיסא מנהל" ויש "כיסא מזכירה".

אני חושבת שבסופו של דבר זה הרבה מעבר לסמנטיקה. לפני כעשר שנים הקמתי תנועה חברתית שהתעסקה מאוד בהבדלים, ואכן, כמו שאמרה פה רותם, שפה יוצרת מציאות. זה התפקיד שלנו לדאוג ולשים לב לדברים האלה. עד לא מזמן גם בשירות התעסוקה הייתה הבנייה שפתית מגדרית ברורה. לשמחתי, בדקתי את זה לפני הדיון, והם שינו את זה וזה כבר לא קיים. אבל, באמת תפקידנו פה לשים את הדברים על השולחן, לוודא שאנחנו פותחים כמה שיותר דלתות עבור אותן בנות, בדיוק כמו שאנחנו פותחים עבור כל אותם בנים, בכל דרך אפשרית, והשפה היא בהחלט ההתחלה. אז, ישר כוח על הדיון הזה.

תודה רבה.

ד"ר טלי רגב, ואחרייך פרופ' ליעד מודריק.

שלום לכולן ולכולם. אני מאוד שמחה על ההזמנה.

לא שומעים אותך טוב. תדברי בקול קצת יותר רם.

אני רוצה להציג מחקר שערכתי יחד עם שותפתי, תמי קריכלי-כץ, שאנחנו, כמרצות באקדמיה וכותבות מבחנים לסטודנטים שלנו, מתלבטות כל פעם איך לפנות לנבחנים שלנו בטופס הבחינה: "נבחן יקר", "אנא ענה על השאלות", "עני על השאלות". שאלנו את עצמנו האם לאופן הפנייה לנבחנים – בלשון זכר, בלשון נקבה, בלשון רבים או אולי באמצעות לוכסן – יש השפעה על הביצועים שלהם במבחנים. זו שאלה שאנחנו נתקלים בה כל פעם בכל תקופת בחינות, ובעצם גם בכיתה. למרות שאנחנו מכירים בזה שלשון הפנייה לא שווה לכל נפש, עדיין אנחנו צריכים לבחור כל פעם מחדש.

מה שעשינו היה די פשוט. בדקנו בערך 4,000 נבחנים, מדגם מייצג של האוכלוסייה דוברת העברית בישראל, ועשינו חמישה ניסויים שונים. אתן לכם, קודם כול, את הניסוי הראשון. בדקנו ופשוט רצינו לדעת האם באמת לאופן הפנייה המגדרי יש השפעה. בשלב הראשון לקחנו 1,000 נבחנים, וחילקנו אותם באופן רדנומלי לחצי, כלומר לשתי קבוצות: לקבוצה אחת פנינו בלשון נקבה – "עני על השאלה", ולקבוצה האחרת – "ענה על השאלה" שזו הדרך התקנית, הפנייה הסתמית בצורה כתובה במבחן. בדקנו איך הביצועים. זה היה מבחן פסיכומטרי; לקחנו שאלות ממבחן פסיכומטרי אמיתי שלנו פה בארץ במתמטיקה, ורצינו לדעת איך זה משפיע. כמו התוצאות במבחני פיז"ה או במבחנים אחרים, מה שגילינו הוא שנשים, באופן כללי, מצליחות פחות מגברים במבחנים במתמטיקה. כשפנו אליהן בלשון זכר, "ענה על השאלה – הפער בין נשים לגברים היה כ-15 נקודות מתוך 100, וכשפנינו לנשים בלשון נקבה, "עני על השאלה" – הציונים שלהן השתפרו ב-5 נקודות. כלומר, הן צמצמו את הפער בשליש במבחנים במתמטיקה. זו תוצאה שהייתה חזקה מבחינתנו מאוד. רצינו לבדוק גם למה. יש לנו כמה השערות למה הפנייה בלשון זכר פוגעת בביצועי נשים, ואחת מהן היא שהפנייה בלשון זכר יכולה להשפיע, כיוון שהן מרגישות ניכור כלפי המשימה. אם פונים "ענה" – זה לא נראה לי, אני אישה. הכול כמובן עובר מהר, ואנחנו רגילים לפנייה הזו. יכול להיות גם שהפנייה בלשון זכר מנכיחה סטריאוטיפים מגדריים שבהקשר של מתמטיקה נשים פחות טובות במתמטיקה: הינה, זה מבחן לגבר, ויש את כל העניין הזה שגברים יותר טובים מנשים, ולכן אני לא אצליח. בדקנו גם את זה, וקיבלנו איזשהו אישור, וכמובן שלא אלאה אתכם בכל הפרטים, לזה שבאמת מופעלים סטריאוטיפים מגדריים.

אני חושבת שתוצאות המחקר מלמדות על הכוח הרב של השפה בשיקוף ובהנכחת סטריאוטיפים מגדריים, כמו את ההשפעה החזקה של הסטריאוטיפים האלה על הביצועים של נשים וגברים. הן גם מראות את הכוח של השפה בהבניית המציאות. ברור שהשפה הייתה כך קודם וברור שזה הדקדוק התקני, לפנות בצורה הסתמי של זכר יחיד, ובכל זאת זה משפיע עלינו וזה משפיע על איך שאנחנו מצליחות במבחנים אפילו. תודה רבה.

תודה רבה.

פרופ' ליעד מודריק, ואחריה פרופ' אייל זיסר.

תודה רבה. תודה שהזמנתם איתנו. אני נמצאת כאן על תקן האקדמיה הצעירה הישראלית שהיא ארגון-בת של האקדמיה הלאומית למדעים שמקבל אליו חוקרים במדינת ישראל על בסיס מצוינות אקדמית ומחויבות לשיפור פניה של האקדמיה בפרט והחברה הישראלית בכלל. אחד הנושאים שאנחנו פעילים בו קשור באמת לשפת הבחינות ובכלל – שפת הפנייה לסטודנטים ולסטודנטיות, לתלמידים ולתלמידות. אנחנו מצאנו, בין השאר, את המחקר הזה של טלי ותמי כמוצאי שלל רב, כי הוא באמת הדגיש את הנקודה שגם אנחנו רצינו לקדם, ולשמחתי, גם הצלחנו. נפגשנו עם פורום הרקטורים של כל האוניברסיטאות בארץ והצגנו להם את הבקשה שלנו, שמבחנים באוניברסיטה ייכתבו בלשון רבים, זאת אומרת: "פתרו", "הסבירו" ו"נמקו", ולא: "פתור", "נמק" ו"חשוב", גם מכיוון שיש בזה ערך סמלי של נוכחות, שגם נשים זכאיות שיפנו אליהם, ולא רק גברים צריכים לחשוב אלא גם נשים צריכות לחשוב, אבל גם בגלל המחקרים שמראים שיש בזה או שעשויה להיות לזה השפעה על הביצועים. כולנו מחויבים לצמצום הפערים בין גברים לבין נשים. פה נראה שמדובר בשיפור קוסמטי קטן שיכול לעשות שינוי. לשמחתנו הרבה, הרקטורים והמוסדות האקדמיים בארץ קיבלו את הבקשה שלנו. זה מופץ באוניברסיטאות בחלקן כהמלצה. באוניברסיטת תל-אביב שהובילה את השינוי הזה, אני שמחה לומר גם כחברת סגל באוניברסיטת תל-אביב, זה התקבל כהנחיה מחייבת, ותכף תשמע מפרופ' זיסר על מה היא גם חלה. אני שמחה להגיד שאנחנו גם במגעים עם משרד החינוך להשגת שינוי דומה בבחינות הבגרות בכלל. אני מבינה שיש שם דיונים בעניין. אני מאוד מאוד מקווה, שהם יבשילו לכדי החלטה חיובית. אני יודעת שההתנגדות המסורתית לזה היא שאם זה יהיה כתוב בלשון רבים – "כתבו", "פתרו" – אולי התלמידים והתלמידות יחשבו שמצופה עבודה קולקטיבית ולא שכל אחד יפתור ויחשוב לבד. נדמה לי שאפשר לפתור את זה. ממש כפי שהיום יש סייג שהבחינה כתובה בלשון זכר אבל היא מופנית לכל המגדרים, אפשר לפתור את זה באותה צורה ולומר: הבחינה כתובה בלשון רבים, אבל כל תלמיד ותלמידה צריכים לפתור את המבחן באופן אישי. זה שינוי קטן. הוא לא עולה כסף. הוא יכול להביא לשינוי גם תודעתי ואולי גם לשינוי משמעותי בתוצאות. לכן, נדמה לנו שאין סיבה לא לעשות אותו. אז, אנחנו שמחים ושמחות שזה כבר לידי ביטוי במוסדות האקדמיים, ומקווים שזה יוטמע בכולם כמה שיותר מהר, ובתקווה גדולה מאד שגם משרד החינוך יאמץ את ההמלצה הזאת ואנחנו נראה מבחנים, וגם בכלל ספרי לימוד, שפונים לבנות ולבנים כאחד בלשון זכר רבים שהפכה להיות הלשון המקובלת היום. כשאומרים היום "בוא נא אחריי", לא תמיד מבינים למה הכוונה כי השפה שלנו השתנתה. כשאומרים "בואו אחריי", אז גם בנים וגם בנות הולכים אחרי מי שרוצה שיעקבו אחריו. אני מקווה וכולנו באקדמיה הצעירה מקווים שזה שינוי שיוטמע כמה שיותר במערכות הכלליות, במערכות החינוך בישראל, ואנחנו נשמח להיות מעורבים בכל שלב בתהליך הזה ולגרום לזה שהוא באמת יתממש. תודה.

תודה רבה.

פרופסור אייל זיסר, ואחריך – ד"ר אוּרִי או אוֹרִי.

אוּרִי.

אוּרִי.

שלום לכם. אדוני היושב-ראש, בוקר טוב. נמצא איתי גם פרופ' יוסי יובל שהוא ראש בית הספר למדעי המוח, כלומר עובד עם ליעד ויכול לתמוך, מדעית, את הדברים והממצאים של המחקר. ליעד וחברותיה וחבריה מהאקדמיה הצעירה התפרצו לדלת פתוחה, משום שאנחנו מודעים לנושא הזה ומנסים לטפל בו. מבחינתי האישית, זה החל אפילו לפני מספר שנים, כששתי תלמידות בתוכנית מצטיינים ומצטיינות שלנו הגישו לי דוח כתוב על-ידי תלמידות, ובכל זאת על מה שנקרא: אוירה מצננת בכיתה. מה זה נקרא אוירה מצננת? אני עשיתי את הבדיקה על עצמי. אני אדם שרואה את עצמו כמודע לנושא הזה. אני נכנס לכיתה ומדבר בלשון זכר: "מי חושב?", "למי נדמה?", "מי יודע את התשובה?". אני מסתכל ונותן לבנים, לתלמידים, שהמחקרים כאן מלמדים שהם תמיד אלה שעונים ראשונים, כי זו המוסכמה וכך גדלנו עוד מבית הספר, וזה הביטחון העצמי לענות ולהגיד "לא קראתי את המאמר אבל נראה לי", בשעה שהתלמידה לידו שקראה את המאמר ויודעת – זה רק אם אתה פונה אליה ורק אם אתה שואל אותה. בעצם, הדילמה היא איך אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו מעצימים את התלמידות המוכשרות שלנו ונותנים להן את הביטחון והכוח ומשנים את כללי המשחק בכיתות באוניברסיטה. אני מדבר על כיתות באוניברסיטה, כשלמעלה ממחצית התלמידים שלנו הם תלמידות והן בעלות נתונים נהדרים, ובכל זאת אתה נכנס לכיתה ושואל והבנים הם אלה שקופצים קדימה – אני אומר עוד פעם: בלי תמיד לדעת את התשובה – והבנות מאחור. אם אתה לא מודע לכך ואם אתה לא מנסה לחפש את התלמידה שתענה, גם אם היא יושבת בשקט, אתה מפספס משהו בגדול. שימו לב, שאני אומר "אתה". אנחנו מנציחים את התופעה. המחקר של ליעד והחברים והחברות שעובדים איתה באקדמיה, בעצם, נתן לנו גם ביסוס לתחושות האלה וגם כלי, משום שהיום אנחנו מבקשים, קודם כול, בבחינות, אבל מעבר לבחינות – במצגות שמציגים בשיעורים ובתרגילים וגם במודעות של המרצים והמרצות כשהם מנהלים את הדיון דרך השינוי לכאורה הקטן הזה להיות מודעים לאתגר. זה עורר הרבה מאוד שיח אצלנו באוניברסיטה. צריך להגיד שהיו גם תגובות נזעמות: "אתם מגזימים", "למה הפכנו?" ו"זכרים ברבים זה עדיין זכרים" וכך הלאה, אבל אני חושב שעשינו משהו חשוב, משהו נכון, והתלמידים והתלמידות קיבלו את זה בצורה מאוד יפה ומקבלת. אני חושב שזו אחת הדרכים להתקדם קדימה.

תודה רבה.

ד"ר אורי מור. אחריך – רונית גדיש מהאקדמיה ללשון.

תודה על ההזמנה. בעיקרון, אני כאן כחוקר עברית. אני ראש המחלקה ללשון עברית באוניברסיטת בן-גוריון. את מה שאומר כאן אני משמיע גם כחבר בקהילה הלהט"בית וגם כפמיניסט. חוץ מזה, אני גם חבר האקדמיה ללשון העברית. במחקר שלי אני עוסק, בין השאר, בהשפעות של שפה על החברה גם בימי קדם וגם בעברית החדשה. יש הרבה דרכים לאפיין את ההשפעה של שפה על חברה, וזה עולם ומלואו. אני מתמקד בשאלות של נורמטיביות בלשון, וענייני מגדר הם קטגוריה חברתית מאוד מהותית בהקשר הזה בכל חברה אבל בעברית במיוחד בגלל הסימון המאוד נוכח, הסימון הדקדוקי.

אני אומר בארבע נקודות מה חשוב בעיניי בדיון הזה מנקודת המבט שלי. ראשית, המחקרים בנושא הזה באמת חשובים מאוד, אבל גם בלי מחקרים אין ספק שלייצוגים מגדריים בשפה, בתרבות פופולרית, במערכת החינוך, ובעצם בכל זירה ציבורית, יש השפעה על האופן שבו אנחנו תופסים ותופסות את עצמנו ואת זולתנו. אין ספק שילד שרואה בגיל צעיר סרט שבו גיבור אמיץ מציל גיבורה יפה וזוכה באהבה שלה צפוי לפתח מערכת ציפיות מגדרית על-פי המבנה הזה וכן הלאה, כן? זה ברור לחלוטין.

נקודה שנייה – ברגע שמדברות על הבעיה הזאת, חושפות אותה, לשות אותה, מתעצבנות עליה ומתווכחות עליה, יש לה נוכחות ויש לה חיים. בסופו של דבר, אני מאמין שהמטרה שלנו היא ליצור שוויון הזדמנויות וזכויות מגדרי כדי שנשים יושתקו פחות, יודרו פחות, יעזו יותר ויתקדמו יותר. הדרך לשם לא יכולה לבוא בהנחתה מלמעלה אלא בשלב ראשון צריכה להיווצר נכונות בקרב דוברים. את זה אפשר ליצור על-ידי הסברה לילדים ולמבוגרים כאחד, וכאן בכוונה אני נוקט לשון זכר. ההסברה מאוד מאוד מאוד מאוד חשובה בעיניי.

נקודה שלישית – מכיוון ששפה נתפסת כחלק מהותי מזהות לאומית ומסטטוס-קוו מגדרי, ואת זה מחקרים מראים גם באומות אחרות, כל שינוי מעורר התנגדות, ובסופו של דבר, המערכות הרשמיות לא ממהרות להשתנות. מה שקורה בשנים האחרונות, בעיקר בעקבות פעילות כמו זו של מרב מיכאלי וכמו היוזמות של "דברו אלינו" של דפנה שנמצאת כאן וכמו הפיתוח של כתב יד מגדרי של מיכל שנמצאת כאן, הוא שהדרישה לשינוי בשפה כבר לא מגיעה רק ממחנות רדיקליים, אלא מקבוצות בציבור הרחב. כלומר, כתיבה שוויונית מסוגים שונים כבר משמשת ומתרחבת. אני רואה את זה, למשל, בתכתובות באוניברסיטה. אני שומע על זה גם עכשיו באוניברסיטת תל-אביב – כאמור, אני מגיע מבן-גוריון – וגם בהודעות רשמיות רואים יותר ויותר שימוש בנקודה או במקף לציון הכלה מגדרית, למרות שזה גם מעורר לא מעט התנגדות. אין כאן – את זה אני אומר, בין השאר, לחבריי לאקדמיה ללשון העברית, שאני יודע שהם לא מסכימים איתי בעניין – ניסיון לפגוע בעברית או סכנה לעברית. להפך, העברית מתעשרת ומתעדכנת מזה, בלי שמשתנה הדקדוק המופתי, כלומר זה שמלמדים בבית הסבר.

אני רק אעיר על זה – הזכרתי כתיבה רדיקלית או קבוצות רדיקליות – שכמובן גם לכתיבה רדיקלית מסוגים שונים יש מקום, ולדעתי, ראוי שחברי הוועדה יכירו אותה. אבל, ממילא היא לא נועדה להתקיים בהמלצות של גופים ממלכתיים. אבל, לדעת עליה בוודאי כדאי.

הנקודה הרביעית – אם אנחנו הולכים להיבט המעשי, ודאי שיהיה טוב אם הכתיבה השוויונית תהפוך להרגל. מה שאני חושש ממנו, וחשוב לי להשמיע את זה כאן, הוא טכנוקרטיה, זאת אומרת שבכתיבה הרשמית תתפתח מערכת סימון חדשה שפשוט תחליף את המערכת הישנה ולמעשה לא תשנה דבר. זאת אומרת, במקום שיטת הלוכסנים או ההצהרה "כתוב בלשון זכר אך נועד לשני המינים" נקבל "מלאי או מלא את הטופס" בשקט תעשייתי. אני לא רוצה שקט תעשייתי. אז מה כן? קודם כול, יש מדריך לכתיבה שוויונית של "דברו אלינו" שהוזכר כאן, ויש דרכים אחרות: שימוש בלשון נקבה או כתיבה במערכת אותיות רב-מגדרית. אלה ארבע הנקודות. תודה.

תודה רבה.

גברת רונית גדיש, ראשת המזכירות המדעית באקדמיה ללשון העברית. אחריה – נעמה זרביב. לא שומעים.

סליחה. שלום לכולם, כולל כולם וכולן. האקדמיה ללשון העברית מוצפת בשנים האחרונות, ובחודשים האחרונים במיוחד, בפניות רבות. אם בהתחלה הפניות היו מהכיוון החותר לשוויון, כרגע הפניות הן מהכיוון שנחשף לכתיבה הרב-מגדרית או הדו-מגדרית בעיקר באמצעות הנקודות והלוכסנים או יותר נקודות מאשר לוכסנים.

אני רוצה להגיד כמה דברים. דבר ראשון, נתחיל עם ה"ראשה". כשהאקדמיה ללשון העברית דנה ב"ראשה" וב"משנה" בעקבות הפניה של מרים נאור להחליט מה היא תהיה כשהיא מונתה למשנה לנשיא בית המשפט העליון, האשימו אותנו שאנחנו מתאימים את עצמנו לדרישות החברתיות של שוויון והנכחת הנשים, ואנחנו השבנוו, כמו שנאמר פה קודם, שברור, לי לפחות, שאילו הייתה אישה ראשה בתקופת המקרא – היא הייתה "ראשה" כמו שדבורה הנביאה הייתה "נביאה". הסיפור על גולדה מאיר בתחילת שנות המדינה כשהתלבטו אם לקרוא לה "שר" או "שרה" – ברור שהצורות המיוחסות לאישה ספציפית צריכות להיות בלשון נקבה, ושום דבר איננו קשור לפמיניזם או לאיזשהן דעות כלשהן חברתיות אלא זה פשוט המבנה של העברית.

כעומק המבנה של העברית בהקשר של "ראשה", אישה שעומדת בראש, ושכל ילד, באופן טבעי, יקרא לה "ראשה", ומילה כמו "כוכבת קולנוע" – וייקחו את המילה "גוי": בלשון המקרא, היא הייתה מונח לעם. כשהיא הפכה מונח שמציין אדם, נוצרה המילה "גויה". וכך גם צורות כמו "עם הארץ". אנשים אומרים "עמת הארץ" באופן טבעי, וזה לא קשור לדעות חברתיות כלשהן. באותה מידה הצד השני הוא שימוש הרבים. כמו שנאמר פה, שימוש הרבים, הצורה "כתבו", "הסבירו", היא צורת זכר, וכאן יש לנו עדות מהמקרא שהיו צורות נקבה: "כתובנה". לא הייתה הרבה נוכחות של נקבות. נוכחות של נשים לא הייתה כל כך גדולה במקרא, אבל יש לנו עדות לצורות כאלה. אם כן, כשאנחנו בוחרים את צורת הרבים "כתבו", בעצם, אנחנו בוחרים צורת זכר. אני חושבת – זו לפחות עמדתי הלשונית, ושוב, זה לא עניין חברתי – שדרכה של העברית עד לפני כ-10–15 שנה הייתה בכיוון של הנטרול: נטרול של המין לפחות ברבים, כדי לא ליצור הדרה של שום גורם. אני חושבת, אני חוששת, שההנכחה המאסיבית שנוצרת כרגע הולכת בכיוון שהוא בעייתי, כי אין לדבר סוף בעברית. אם נקשיב לכל הדברים שנאמרו, פשוט מפי האנשים פה שניסו להנכיח את הנקבה, הכפלת צורות ואחר כך ההתלבטות אם גם להכפיל את הפועל – אם אני אומרת "תלמידים ותלמידות" אז אני גם אומר "מקשיבים ומקשיבות" – מסרבלת מאוד את השפה.

הגישה השנייה, שאורי הציג אותה, לעבור ללשון נקבה, להפוך את הסתמי לנקבה, היא מלחמה מאוד מעניינת. זאת אומרת, בואו נהפוך את היוצרות. עכשיו, תנו לנו 3,000 שנה שהנקבה תהיה צורת הסתמי, ואחר כך נתפשר עוד – בעוד 6,000 שנה נתפשר על משהו או שנעשה את הקרב הלוך וחזור. זו העמדה הבלשנית שלי.

עכשיו השאלה הנוספת היא מה עושים בפועל. נניח באתר כמו של קופת חולים – האם מתחילים שם לכתוב את הדברים הכפולים עם הנקודות שהן מאוד מאוד בעייתיות מבחינת - - -

בואי רק נתכנס מבחינת סיכום.

כן. אני אומרת שהאקדמיה לא מייצגת דעה מסוימת. היא יכולה לייצג את העברית. העברית – אם יש דבר כזה – לוקחת את צורת הרבים בתפקיד של סתמי. לפחות במקומות רשמיים – כל אדם יכול לעשות מה שהוא רוצה בכיתה שהוא מלמד – אנחנו קוראים לא לעבור ללשון הכפולה מצד אחד, ובוודאי לא ללשון הנקבה שהיא מדירה את הגברים. אין מה לעשות. זה מבנה העברית. זהו. תודה.

תודה רבה.

נעמה סלע. אחריה עדי כהן. לא שומעים אותך.

עכשיו שומעים?

כן.

יפה. אני שמחה להשתתף בישיבה המכובדת לכבוד יום השפה העברית. אני מייצגת את פורום הארגונים בישראל למען המשפחה. אני רוצה לומר לחברותיי, ממציאות השפה החדשה, שאני מאוד מוטרדת. אני מאוד מוטרדת, כי לאחרונה אנחנו רואים לא מעט פרסומים, כמו שחברותיי הציגו כאן בוועדה, שמשבשים את העברית וגורמים לה להיות בלתי מובנת, מבולבלת ומלאת טעויות. כשאנחנו פנינו לברר את העניין הזה, גילינו שאכן יש שם אג'נדה שעומדת מאחורי העניין ושהאג'נדה שעומדת בבסיסה סבורה שהאישה מדוכאת באמצעות השפה וגם שיש להנכיח בשפה מינים אחרים של בני אדם מסוגים שונים ולא רק זכר ונקבה.

אני אתחיל מדעת הציבור לגבי הדבר הזה. למעט מיעוט קטן מאוד, הסתבר לנו, באמצעות הפצת המידע הזה לציבור, שהציבור מסתייג בצורה משמעותית ביותר מהשיטה הזאת. לאחר שהם קיבלו את המידע בדבר מה שעומד מאחורי זה וגם לאחר שהם קראו את הטקסטים האלה, אנשים סבורים - - -

גברתי, כשאת מציינת את הציבור, תצייני את הסקר ומי עשה את המחקר.

זה לא היה מחקר, כי אנחנו לא גוף מחקר.

אז איך את אומרת "ציבור"?

אנחנו הפצנו את הנושאים האלה בקבוצות רבות שאנחנו בקשר איתן – קבוצות אוכלוסייה מגוונות, גם דתיים וגם חילוניים, אנשים מסוגים וגילאים שונים, שעוסקים בתחומים שונים. העמדה המשותפת לרבים מאוד הייתה - -

מקרב הקבוצות - - -

- - שהגיע הקץ להשתלטות הפמיניסטיות גם על השפה.

הדבר הזה פועל לרעתנו, הנשים, כי במקום לקדם את הדברים שחשוב לנו לקדם, למעשה, אנחנו גורמים לאנטגוניזם בציבור. האנטגוניזם הזה נובע מהעובדה שגם על השפה שאנחנו משתמשים בה 3,000 שנה, כמו שאמרה הנציגה הבכירה מהאקדמיה ללשון העברית, האג'נדות הרדיקליות האלה מעוניינות להשתלט. הציבור אינו מעוניין בזה. הוא מעוניין לתת עמדה שוויונית גם לנשים וגם לגברים, אבל הוא לא מעוניין שיכתיבו לו: לא איך לדבר ולא איך לכתוב ולקרוא, כי השיטה הזאת גם מבלבלת, ויותר מאשר היא מבלבלת – היא מאיימת; היא מאיימת על הציבור כי הוא רגיל להשתמש בשיטה של קריאה וכתיבה מסוימות, והוא לא מעוניין שאג'נדות פמיניסטיות מהסוג הזה יכתיבו לו את הדרך שבה הוא מתבטא, קורא וכותב.

אוקיי. תודה רבה.

עדי כהן מ"יוזמה אזרחית".

אני שומעת אתכם מדברים ומנסים גם לארגן את כל השינויים שעוברים על השפה בעברית המקראית – חלקכם כן וחלקכם לא. אני, כמובן, מסכימה עם כל הדוברות שאמרו שצריך לרחוש כבוד לשפה משום שלא נשכח ש-2,000 היא אפילו לא הייתה שפה מדוברת אלא שפה של חלומות, יצירות ולימוד, וככזו שפה שמלווה את התרבות היהודית והיא חלק מה-DNA של העם היהודי במשך אלפי שנים צריך לשמור באמת על התרבות שלה ועל החוקים שלה. בריש גלי, שומעים את כל הנשים היקרות מנסות לקדם אג'נדות בעזרת השינוי השפתי. זה לא מוחבא. כמו שנעמה אומרת, אלה אג'נדות שלא כל הציבור עומד מאחוריהן. נו, באמת, כמו שאמרו לפניי, יש שינויים בשפה אבל הם שינויים טבעיים, בריאים ודינמיים. פה יש החדרת אג'נדות באופן מאוד בוטה שהן אולי לא בקונצנזוס בכלל והרבה מהעם לא מעוניין בהן. זאת אומרת, להסתכל על יהדות כמרחב שרק מדיר נשים זו לא היהדות שאני מכירה וזו לא היהדות שאני חיה. אני חושבת שהיהדות היא מרחב אדיר לנשים וליצירה נשית. שפה א-מגדרית שבה אין גברים ואין נשים – רוב הציבור מוצא את עצמו באחת משתי התבניות האלה והוא שמח בזה. הביטול של רוב הציבור – או אפילו למה לדבר בשמו של הרוב? – הדחיפה של האג'נדות האלה בתוך משרד החינוך והבקשה אפילו לבקש מהאקדמיה ללשון לאשר את זה, יש בזה פגיעה בי ובעוד אנשים שחושבים כמוני. אני חייבת להגיד, מעבר לסרבול של הנקודות והסלאשים, הניסיון הנואש לקרוא פסקאות שמשתמשות בפתרונות האלה, שיש פה פשוט צמצום של כל השפה לכלי התנגחות מגדרי. השפה באה להעביר רעיונות ומהויות, וכל מה שנהיה מזה זה האם כתבתי נקודה ב-ת' או "ים" ואני רק מנסה להבין ולפענח מה אני קוראת. אתה אומר שנתרגל? לא בטוח שכולנו רוצים להתרגל לשינוי הזה.

נקודה אחרונה ואני מסיימת – דיברו פה גם על מבחנים ועל עולם האוניברסיטה. כיום, אני עושה דוקטורט במכון ויצמן, ואני רואה את השוני בין גברים לבין נשים. אני לא חושבת שהפתרון הוא בנקודה או בסלאש. אתם אומרים שהראשון שידבר הוא הגבר. אני לא חושבת שזה כי שואלים באופן סתמי ומשתמשים בלשון זכר, אלא פשוט, הרבה פעמים – אני לא מכלילה, ויש פעמים שגם נשים ידברו לפני – העזרה שנשים יצטרכו באקדמיה תהיה שונה מזו של גברים והפתרון הוא לא בנקודה; היא באמת רק דחיפה של אג'נדות והפיכת השפה העברית היפה לכלי ניגוח לפי אג'נדות מתחלפות. זהו.

תודה רבה.

יעל סיני, אחרונת הדוברים.

יש גם אותי.

זה נחמד לבוא ב-11:50 לדיון שהתחיל בשעה 12:00.

אתה צודק. הייתי בדיון אחר.

בסדר גמור. הדיון הזה יסתיים ב-12:00.

יעל, בבקשה.

אני מתייחסת לשתי הדוברות האחרונות. אני ממש שמחה שהדיון לא התקיים כשישב פה אליעזר בן יהודה, ולא שכנעתם אותו לא לחדש את השפה העברית. למזלנו, אתן וכל קולות ההתנגדות ימשיכו לדבר וימשיכו לטעון שיש פה איזו אג'נדה מסתורית של איזשהן ארגונים שמנסים לפעול מאחורי הקלעים. אבל, מה שיש בסוף, בפועל, זה נערות ונשים שרוצות לראות את עצמן בכתוב, שרוצות שידברו אליהן ושרוצות שיפנו אליהן, והן ימשיכו לדרוש את הכתיבה שתתייחס גם אליהן והן ימשיכו לדבר כך כי הן רוצות לפנות לנשים שעומדות מולן. זה מגיע מהשטח, זה מגיע מלמטה וזה מגיע מהנשים, וזה יותר חזק מכל קביעה של –כאילו מכולנו, עם כל הכבוד, כן? – מכל מי שיושב כאן, מכל הגורמים, הנשים והגברים, הנכבדים והנכבדות, שיושבים כאן בדיון. זה יותר חזק, כי הנשים כיום רוצות לראות את עצמן במרחב הציבורי בכתוב ובסרטים כמנהיגות. למזלי, בהקשר הזה, לא נראה שנלך אחורה, ואנחנו נמשיך קדימה בכל הכוח, גם אם תחשבו שעומד פה איזשהו רצון להשתלטות. יש פה פשוט רצון אמיתי סוף-סוף להיות חלק. אז, זה לא תלוי בכם. תודה רבה לכבוד היושב-ראש.

תודה רבה.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה שהוא ליום לציון השפה העברית. אני אשמח להיאחז אפילו בדבריה של ראשת המועצה גזר, גב' רותם ידלין. מקום האישה בשפה העברית, בוודאי המקראית, נוכח ונמצא ומשמעותי. אגב, זה לא רק בשפה, אלא גם בפעולות. נשים שירתו והובילו את הצבאות, אם ניקח את דבורה הנביאה, והובילו גם את עם ישראל לגאולה הרבה פעמים למשל אסתר המלכה ומרים. הדוגמאות הן רבות.

אני חושב שדווקא בעת הזאת יש לשפה חשיבות עצומה במתן המקום לכלל החברה להיות חלק, וכן – נאמר פה קודם שמקדמים אג'נדה – אני חושב שמקדמים אג'נדה באמצעות שפה. שפה מקדמת אג'נדה. אם ברשות מסוימת מחליטים למחוק שמות של נשים משמות רחובות – זה קידום אג'נדה. אם בעיתונות מסוימת לא יכול להופיע שם של אישה אלא זה תמיד יהיה בהתחלה באות הראשונה, ובחלק מהמקרים זה אפילו בשמות בדויים, ואם כתבת מסוימת מתבקשת לכתוב בשם בדוי כשהיא כותבת בעיתון מסוים – זה בדיוק המקום שבו מנסים להעלים דברים מהמרחב הציבורי. לכן, אני חושב שדווקא הפתיחה הזאת – אני כן אגיד את עמדתי לפחות האישית – לא צריכה לבוא באמצעות רגולציה אלא באמצעות חשיפה של שפה, והשימוש בשפה הוא המנצח. יש הרבה תקנות והנחיות של האקדמיה ללשון והרבה מאוד מילים שהאקדמיה ללשון המציאה שלא תפסו את השפה העברית ולא נתפסו. מהצד השני, יש הרבה מאוד מילים שאנחנו משתמשים בהן היום שהמציא אליעזר בן יהודה, ואנחנו משתמשים בהן בשמחה גדולה והן כן תפסו את השפה העברית. מי שמייצר בסוף את השפה, את ההתקדמות שלה ואת ההתפתחות שלה, זה הציבור וזה העם, והוא זה שיקבע.

אני כן חושב שיש בפונטים החדשים, ביכולת לייצר שלטים שמדברים בצורה פתוחה לשני המינים ומזמינים לשני המינים – אני חושב שזה בהחלט מבורך. קל וחומר כשאנחנו מדברים על המחקרים שראינו, ששימוש ומתן מקום לשני המינים מייצר שיפור בתוצאות. מי שקודם הרגיש נאלם אולי או מונמך – אגב, גם את זה אנחנו יודעים, וזה לא קשור למין; אנחנו יודעים שגישה, אמון ופתיחות יוצרים תוצאות טובות יותר. כשאתה מאמין במשהו או במישהו, הוא פתאום בחזרה מחזיר לך בהצלחה יותר טובה. זה נכון בהרבה מאוד מקרים, וזה נכון גם לשפה. כשילדה יושבת ופותרת מבחן אבל כל המבחן הוא בלשון זכר – וראינו את זה, שוב, במחקרים. אם יהיו מחקרים אחרים, נשמח – אנחנו מכירים לא פעם ולא פעמיים את העובדה שכך הרבה פעמים מורידים את היכולת.

לכן, אני רוצה לברך גם על הפונט, שזה יפה. אני חושב שזה פתוח, ואני חושב שזה מקדם. אני חושב שגם לא צריך להשתגע ברגולציה סביב הנושא הזה, אלא באמת לאפשר לציבור להיפתח, להכיר, לשמוע ולתת מקום. החשיבות היא שבאמת יהיה מקום לשני המינים באותה מידה, כדי שיידעו שיש לא רק "רופא", "טייס" ו"אסטרונאוט" אלא גם "רופאה", "טייסת" ו"אסטרונאוטית" על אותו משקל.

תודה רבה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.