פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



29
ועדת הכלכלה
06/01/2021


מושב שני



פרוטוקול מס' 178
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ"ב בטבת התשפ"א (06 בינואר 2021), שעה 9:00

הצעת תקנות נתוני אשראי (תיקון מס' 1), התשפ"א-2020

חברי הוועדה: הילה שי וזאן – מ"מ היו"ר

ולדימיר בליאק

שירלי אבנר - הלשכה המשפטית, בנק ישראל

אייל חדד - הממונה על שיתוף נתוני אשראי, בנק ישראל

לירון מאוטנר לוגסי - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

אוריה שילוני - הממונה על החקיקה, האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי, משרד המשפטים

ענת ליברמן - סגנית היועץ המשפטי, רשות האכיפה והגבייה

לירז חקמון - יועצת משפטית, מימון ישיר, חברת ביטוח

גלעד נרקיס - עו"ד, יו"ר פורום שוק הון ועסקים, לשכת עורכי הדין

עודד אופק - שדלן, יועץ משפטי חיצוני לאיגוד חברות האשראי

איתי עצמון – היועץ המשפטי לוועדת הכלכלה
אביגל כספי

עידית חנוכה

אור שושני



הצעת תקנות נתוני אשראי (תיקון מס' 1), התשפ"א-2020

בוקר טוב לכולם, אני מברכת את חברי חבר הכנסת ולדימיר בליאק באיחולי הצלחה. אנחנו פה לרשותך בכל שצריך. אני בטוחה שגם בזמן הקצר שנותר אתה תתרום הרבה מאוד למשכן הזה ולבית הזה. בהצלחה.

הבוקר אנחנו מביאים תיקונים לתקנות של נתוני האשראי. כממלאת מקום היושב-ראש וכמי שעומדת בראש ועדת המשנה לצרכנות אני רוצה לומר שבתיקונים האלה, פרק להפקת הלקחים מיישום התקנות, יש גם הקלות לצרכן, כולל הטבות כאלה ואחרות ללקוחות מודרי אשראי, שיאפשרו להם לצאת מהמצב או להתמודד איתו, ובוודאי להשפיע עליו מבחינת קבלת המידע ב-60 הימים שיינתנו להם, כדי להיות חלק מהתהליך ולא רק שייכפה עליהם הר כגיגית.

נציגת משרד המשפטים, נתחיל. אני מציעה שתקראי, תיתני הסבר קצר, ולאחר מכן נשמע הערות של האורחים. אני באמת מציעה לחכות עם ההערות להקראה, כי אני מבינה שכבר נעשו התאמות על פי הערות של הצוות המקצועי פה. אז בואו נחכה לראות את הנוסח הסופי, ואם יהיו הערות כמובן שנאפשר.

אני עורכת דין לירון מאוטנר לוגסי ממשרד המשפטים. תודה רבה שנתתם לנו ממש ברגעים האחרונים להעלות את התקנות. אתחיל בהקראה.

טיוטת תקנות נתוני אשראי (תיקון מס'1), התשפ"א-2021



בתוקף סמכותי לפי סעיפים 19(ב), 22(ה)(1), 26(ג), 35(א),36 , 42(ב), 49 ו-115 לחוק נתוני אשראי, התשע"ו- 2016 (להלן – החוק), בהסכמת שר האוצר לעניין תקנת 1, 13 והתוספת הראשונה , בהסכמת הנגיד לעניין תקנות 1 עד 3, 5 עד 8, ו-13 והתוספת הראשונה והשלישית, בהתייעצות עם הנגיד לעניין תקנה 4 ו-14 והתוספת השנייה ובאישור ועדת הכלכלה, אני מתקין תקנות אלה:

תיקון תקנה 1
1.
בתקנות נתוני אשראי, התשע"ז –2017 (להלן – התקנות העיקריות), בתקנה 1 –




(1) במקום ההגדרה "הכונס הרשמי" יבוא:





""הליכי חדלות פירעון" – כהגדרתם בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי;





"הסדר חוב" – הסדר חוב לפי חלק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי;





"הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי" – מי שמונה לפי סעיף 266 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי;"




(2) אחרי ההגדרה "חוק ההוצאה לפועל" יבוא:





""חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" – חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018";




(3) אחרי ההגדרה "פקודת פשיטת הרגל" יבוא:





""פתיחת הליכים" – פתיחת הליכי חדלות פירעון לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי".

אלה תיקונים טכניים.

התיקון הזה לתקנות יושב על שני אדנים. אדן אחד זה יישום והתאמות בעקבות הפקת לקחים ממה שהיה עד עכשיו והיישום של חוק נתוני אשראי והתקנות שלו. האדן השני זה התאמות לחוק חדלות פירעון, שנכנס לתוקף בספטמבר 2019. ההתאמות האלה הן התאמות טכניות של ההגדרות.

תיקון תקנה 3
1.
בתקנה 3 לתקנות העיקריות –




(1) במקום פסקה (1) יבוא:











"(1) נתון מהממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – בקשה לפתיחת הליכים שהגיש החייב, מתן צו לפתיחת הליכים ובקשה להסדר חוב;";




(2) בפסקה (2) בסופה יבוא "וכן נתון בעניין בקשה לפתיחת הליכים שהגיש החייב ומתן צו לפתיחת הליכים".

הסבר לתיקון לתקנה 3.

תקנה 3 מדברת על הנתונים שהיו צריכים להעביר בעבר מכונס הנכסים הרשמי ומההוצאה לפועל. אנחנו עושים עכשיו את ההתאמות לחוק חדלות פירעון, ובמקום לכונס הנכסים הרשמי אנחנו מתייחסים פה לממונה על הליכי חדלות פירעון, ולנתונים שמופעים לפי חוק חדלות פירעון ולא לפי פקודת פשיטת רגל. ובעניין ההוצאה לפועל – לפי חוק חדלות פירעון, הליכי חדלות פירעון בסכום של עד 150,000 שקלים מנוהלים בהוצאה לפועל ולכן גם הם צריכים להעביר נתונים שקשורים להליכי חדלות פירעון. כך שבעצם התיקונים האלה הם התאמה לחקיקה.

יש הערות לתיקון המוצע? אם אין אז נצביע.

נצביע על תקנה 1 ותקנה 2 כפי שהוקראו.

מי בעד? מי נגד?

הצבעה

אושרו.

התקבלו.

תיקון תקנה 4
2.
בתקנה 4 לתקנות העיקריות –









(1) במקום פסקה (1) יבוא:




"(1) קיומו של נתון מהממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – בקשה לפתיחת הליכים שהגיש החייב, מתן צו לפתיחת הליכים ובקשה להסדר חוב;"




(2) בפסקה (2) בסופה יבוא "וכן קיומו של נתון מההוצאה לפועל בעניין בקשה לפתיחת הליכים שהגיש החייב ומתן צו לפתיחת הליכים;"




(3) בפסקה (5) בסופה יבוא "ובלבד שטרם חלפה שנה ממועד משלוח ההתראה".



שני התיקונים הראשונים בעצם זהים לתיקונים שאישרנו בסעיף הקודם, שזה ההתאמה. התיקון השלישי הוא בדיוק אותו תיקון והטבה לטובת הלקוחות שאת הזכרת קודם. אנחנו מקצרים את התקופה שלגביה נמסרים נתוני האשראי יחד עם החיווי, כך שאם הייתה ללקוח התראה בשל חמישה צ'קים שסורבו אז האפשרות להעביר עליו את המידע ושיהיה לגביו חיווי שיכול להיות חיווי שלילי, תהיה רק אם חלפה שנה ממועד ההתראה. בעיקרון, המידע במאגר נשמר לשלוש שנים, אבל בעולם של החיווי אנחנו הרגשנו שזה לא מאוזן נכון ושההשפעה היא מאוד כבדת משקל על הלקוחות, ולכן ביקשנו לצמצם את הזמן שמאפשר להעביר מידע שיכול ליצור חיווי שלילי ללקוח. ביקשנו לקצר את זה לשנה.

איך זה היה לפני?

לפני כן זה היה שלוש שנים, כמו התקופה של שאר המידע שנשמר במאגר.

זה היה מאוד דרקוני, ולכן בהחלט מדובר בתיקון חשוב.

אפשר הערה קטנה?

כן.

אני עורך דין גלעד נרקיס, מלשכת עורכי הדין. כפי שציינת, בצדק, הנושא של הגבלת חשבונות, במיוחד במקרה של חמישה צ'קים שחוזרים, הוא נושא בעייתי. במצב שחוזרים עשרה צ'קים לקוח יכול להגיש ערעור, לבקש צו מניעה ולבטל. אבל במקרה של חמישה צ'קים, לפי החוק היום ללקוח למעשה אין שום יכולת משפטית לבטל. כל מה שאני רוצה זה שתשקלו להוסיף בסעיף 5 שבמידה שללקוח הייתה השגה על אותם חמישה צ'קים שחזרו ובגינם הוא קיבל התראה, שהדבר יקבל ביטוי. כי היום ללקוח שחוזרים לו חמישה צ'קים אין שום דרך לערער או להשיג על ההליך הזה, כשהבעיה הקשה היא דווקא בחוק הזה, חוק נתוני אשראי.

אני חושבת שזה דבר חשוב.

אני שירלי אבנר, מהמחלקה המשפטית בבנק ישראל. לגבי נתונים שנמצאים במחלוקת או במקרה שהלקוח חושב שנעשתה טעות לגבי מידע שנמצא לגביו במאגר, יש הליך לתיקון המידע לפי חוק נתוני אשראי. במאגר אנחנו למעשה משקפים את הנתונים שנמסרים לנו על ידי מקורות המידע. היכולת שלנו לגעת בנתונים היא מאוד מאוד מצומצמת, אבל במקרה שקיימת מחלוקת, אם הלקוח סובר שהנתון לגבי ההתראה הוא נתון שאינו נכון, הוא יכול לפנות אלינו למאגר ולבקש לתקן את המידע. אנחנו בוחנים את זה עם מקור המידע ומטפלים בזה בהתאם.

זאת אומרת שזה קיים בכל מקרה?

קיים הליך של תיקון מידע בחוק.

אני מתנצל, אבל אני רוצה לדייק. מה שנאמר זה נכון, אלא שהסוגיה של התראה על הגבלת חשבון זו סוגיה נפרדת ושונה. כי ברגע שיש התראה על הגבלה, זה דבר מאוד חמור בעיני כל נותן אשראי שרואה את זה. ואם לקוח רוצה להשיג על כך – להבדיל ממקרה של עשרה צ'קים שחוזרים, שאז כן יש בחוק אפשרות להשיג – אין לו שום אפשרות לעשות את זה. זאת אומרת, הוא לא יכול לתקן את המידע הזה. כל מה שאני מבקש זה שאם בנק החזיר חמישה צ'קים והלקוח עצמו שולח מכתב – כי הרי אין לו דרך אחרת – אז שהדבר הזה יקבל ביטוי.

קודם כול, המקום המתאים לזה אינו התקנות. מעבר לכך, כמו שציינתי, אדוני כנראה מתייחס למנגנון של מושל"כ. במושל"כ באמת אין אפשרות לתקן את המידע הזה. זאת הייתה אחת הסיבות שהובילו את הממונה על שיתוף בנתוני אשראי להחליט ולבקש לקצר את התקופה לגבי התראות לשנה כאינדיקציה שלילית לגבי חיווי. אבל כמו שציינתי, היכולת של הלקוח לפנות למאגר ולבקש לתקן מידע לגביו עדיין קיימת. זה נכון שהמסלול הזה לא נמצא במושל"כ, אבל ככל שהנתון אינו נתון נכון בעיני הלקוח, הוא יכול לפנות למאגר בבקשה לתיקון מידע. המאגר פונה למקור המידע על מנת לבחון את זה, וממקור המידע מצופה לבחון האם ההתראות נשלחו כדין או שלא כדין והאם יש מקום למחוק את המידע הזה לגבי הלקוח.

אני מסכימה עם הדברים שנאמרו, ואנחנו חברי הכנסת גם מתעסקים בזה לא מעט. העניין של התראה על הגבלת חשבון זה בהחלט דרקוני. שירלי, את אומרת שלא זה המקום לתקן את זה. אז תגידי לנו איפה כן המקום לתקן את זה.

יכול להיות שלא הבנתי את גברתי, אבל ככל שמדובר בנתון מובהק, המקום הוא התקנות. ואכן, ההתראות נקבעו כנתון מובהק שלילי לעניין החיווי, שזה אומר שבהתאם למנגנון שנקבע לפי החוק, אם יש נתון כזה אז המאגר שולח ללשכה עוד נתונים, ועל בסיסם הלשכה מצופה לעשות את החיווי לנותן האשראי אם כן או לא להתקשר בעסקה.

אוקיי, בסדר גמור. נצביע על תקנה 3. מי בעד התקנה? אין מתנגדים ואין נמנעים.


הצבעה

אושרה.

התקנה אושרה.

תיקון תקנה 5
3.
בתקנה 5 לתקנות העיקריות –









(1) במקום פסקה (1) יבוא:





"(1) נותן האשראי יזהה את הלקוח זיהוי בעצמו או באמצעות צד שלישי שמבצע זיהוי ברמת מהימנות גבוהה ויקבל את הסכמתו; הממונה ייתן הוראות לעניין דרכי הזיהוי מכוח סמכותו לפי סעיף 68 לחוק, ובלבד שמדובר בזיהוי ברמת מהימנות גבוהה;"



אני רוצה לעצור פה כדי להסביר, כי פה כבר עשינו תיקונים בעקבות שיחה עם היועץ המשפטי. כל הנושא של הזיהוי של הלקוח והנושא של מתן ההסכמה הוא נושא שהיה כתוב בצורה מאוד מפורטת ודווקנית בנוסח המקורי, והוא גם היה מאוד לא ניטרלי טכנולוגית. אנחנו קיבלנו המון ריקושטים מהשוק שיש קושי מאוד גדול ביישום ושלאו דווקא כתבנו את הטפסים בצורה הנכונה - - -

גם מצרכנים, לא רק מנותני אשראי.

לכן עשינו שולחנות עגולים עם נותני אשראי גם מהמגזר הבנקאי וגם מהמגזר החוץ-בנקאי, שהעלו בפנינו קשיים גדולים ביישום של החוק.

חשוב לי שתסבירי את מהות הקושי.

מהות הקושי היא שאנחנו נצמדנו בהיבטי הזיהוי לטכנולוגיות מסוימות שהיו בפנינו אז כשכתבנו את זה, טכנולוגיות שלא מתעדכנות. היום אנחנו כבר לא כותבים חקיקה בדרך הזאת, ואפילו ההפך – יש הנחיית יועץ מאוקטובר 2019 שמדברת על כך שחקיקה צריכה להיות ניטרלית מבחינה טכנולוגית, וכל האופן והדרך שבה דברים מבוצעים צריכים להיעשות בחקיקה בדרגה נורמטיבית כמה שיותר נמוכה. מה שכן חשוב לנו לקבוע בתקנות זה את העקרונות. העקרונות שמדברים, למשל, על זה שרמת הזיהוי חייבת להיות ברמת מהימנות גבוהה. אבל פחות חשוב לנו להגיד האם זה נעשה דווקא בדרך הזאת או דווקא בדרך אחרת.

ברור.

בעקבות הערות מהייעוץ המשפטי, חשבנו אילו מבין האפשרויות שכן קיימות היום בתקנות אפשר בכל זאת להשאיר מכיוון שהן לא יותר מדי מגבילות מבחינת ההיבט הטכנולוגי הניטרלי שביקשנו, ומצד שני הן כן מפנות איזשהו זרקור לכיוונים מסוימים שכן אפשר לעשות אותם ושחבל לוותר עליהם.

מעבר לכך, כאשר מדובר בתקנות שמגיעות לאישור ועדת הכלכלה ועכשיו רוצים בעצם למחוק את ההוראות האלה ולקבוע הוראות בעניין הזה לממונה, אז לוועדה אין יותר יכולת השפעה על קביעת הנורמות. כלומר, גם אם בעתיד יצטרכו לשנות את הנורמות האלה, זה לא יגיע לכאן. לכן ניסינו ממש בפינצטה לסווג מבין דרכי הזיהוי את הדרכים שכן אפשר להותיר מכיוון שהן לא נוגעות לטכנולוגיה מסוימת ולא צפויות להשתנות. למשל: זיהוי פנים אל פנים. היה חשוב לנו לוודא שצרכנים שלא נגישים טכנולוגית יוכלו גם הם לבוא בגדר התקנה הזאת ושזה יהיה קבוע כאן במפורש ולא נתון לשיקול דעתו של הממונה מכוח סמכותו לקבוע הוראות לפי סעיף 68 לחוק.

אז אני אתייחס לסעיפים שהוסכם להשאיר ולסעיפים שהוסכם להוריד. פסקת משנה (א), פנים אל פנים באמצעות תעודה מזהה – נשארת. תקנות משנה (ב) ו-(ג), שמדברות על שיחת וידאו ועל אימות טלפוני – נוריד, כי זה באמת מאוד ספציפי ומפורט. קוד זיהוי זה גם דבר מאוד ספציפי, ולכן אנחנו נוריד. זיהוי בידי עורך דין או רשם של בית משפט – אנחנו מוכנים להשאיר. ראינו שהתקבלה הערה בעניין הזה מלשכת עורכי הדין. הם יכולים לסגת מההערה הזאת, כי אנחנו משאירים את אמצעי הזיהוי הזה. (ו), באמצעות תעודה אלקטרונית לאימות – גם נשאר. (ז), זיהוי של אפוטרופוס או מיופה כוח מתמשך – מורידים, כי זה מתבסס על אותן דרכי זיהוי שכתובות כבר עכשיו ושהממונה יוכל לקבוע בהמשך, ולכן אין צורך לקבוע את זה במפורט.

זה בתוך זיהוי פנים אל פנים או באמצעות תעודה מזהה.

כן, זה אותו דבר. את (ח) אנחנו משאירים אבל מבקשים לעשות שינוי: נשאר "אמצעי זיהוי נוסף שקבע הממונה בהוראות שנתן לפי סעיף 68 לחוק", ואנחנו מבקשים למחוק את "בהסכמת רשם מאגרי המידע", כי אנחנו לא רוצים את ההסכמה של ראשי מאגרי המידע, אנחנו רוצים להשאיר את הגמישות לממונה. אנחנו רוצים להוסיף כאן "ובלבד שמדובר בזיהוי ברמת מהימנות גבוהה", שזה עיקרון שחשוב לנו לעגן בתקנות.

למעשה פסקה (1) של תקנה 5 תישאר כפי שהיא.

הרישה לא תוחלף ברישה שהקראנו קודם.

הרישה תישאר ולמעשה יימחקו ממנה פסקאות משנה (ב), (ד) ו-(ז), ופסקה (ח) תתוקן כך שמדובר עדיין על קביעת הממונה בהוראות שנתן לפי סעיף 68 לחוק, ובהוראות האלה ייקבעו עוד אמצעי זיהוי, ובכך יינתן מענה לצורך בגמישות טכנולוגית. ההסכמה של רשם מאגרי מידע – שלא היינו בטוחים האם בכלל ניתן לקבוע הסכמה כזו בחקיקת משנה כאשר בחוק לא קיים הליך כזה – נמחקת, כך שזאת תהיה סמכות בלעדית של הממונה. אלה התיקונים שהסכמנו עליהם עם משרד המשפטים ובנק ישראל.

יש הערות?

כן, אני עורך דין עודד אופק, מטעם איגוד חברות האשראי בלשכת המסחר. אני מבין שהתחולה היא עוד חצי שנה - - -

אבל זה לא עכשיו.

מעירים לגופה של כל תקנה.

אנחנו כרגע מדברים רק על התקנה שהקראנו.

גברתי, זה ברור לי, אני רק רוצה להבטיח שההוראות שחלו קודם לכן לגבי האמצעים הטכנולוגיים ימשיכו לחול למשך התקופה עד שייקבעו ההוראות של הממונה.

דבר שני, היה נוח לנו יותר אם היינו רואים את ההוראות של הממונה שעומדות להיקבע.

דבר שלישי, אני חושב שלא יהיה נכון לרשום "ובלבד שמדובר בזיהוי ברמת מהימנות גבוהה", כי אנחנו לא יודעים מה זה רמת מהימנות גבוהה.

אבל זה כתוב כבר היום בתקנה. בפסקה (1) כתוב: "נותן האשראי יזהה את הלקוח בעצמו באמצעות צד שלישי שמבצע זיהוי בעל מהימנות גבוהה באחת מדרכי הזיכוי האלה...".

בדיוק בגלל זה אני שואל. אם בתחילת הסעיף כתוב "ברמת מהימנות גבוהה", מדוע צריך להוסיף את זה עוד פעם בתוך הסעיף? עשוי להשתמע מזה כאילו צריך כאן רמת מהימנות אף גבוהה יותר.

למה זה חשוב להוסיף את זה גם ברמה של הממונה?

כרגע, דרכי הזיהוי שמפורטות היום הן עצמן דרכי זיהוי ברמת מהימנות גבוהה. אנחנו רוצים לאפשר לממונה, ככל שהוא קובע דרכי זיהוי נוספות, שגם הן יהיו ברמת מהימנות גבוהה, ולכן חשוב לנו לציין את זה. אתם אומרים שאתם לא יודעים מה זה, אבל זה בדיוק מה שהממונה יקבע – הוא ייתן לכם את הכלים באיזה אופן ניתן לזהות. בנוסף, שירלי מחדדת שאיך שהנוסח כתוב כרגע, "ובלבד שמדובר בזיהוי ברמת מהימנות גבוהה", זה מתייחס לצד השלישי – וכאן רצינו לוודא שההוראות שהממונה יקבע, שיחולו אולי גם לגבי נותן האשראי עצמו, יהיו ברמת מהימנות גבוהה.

זה סביר.

זה נשמע סביר לחלוטין. עוד הערות? לא.

אז אפשר להצביע על תקנה 4, פסקה (1), עם התיקונים.

מי בעד תקנה 4, פסקה (1)? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

אפשר להמשיך.

(3) במקום פסקה (2) יבוא:




"(2) נותן האשראי שזיהה את הלקוח יקבל את הסכמתו, לרבות באמצעות האפוטרופוס או מיופה הכוח המתמשך, במועד הזיהוי; ההסכמה תכלול פירוט לעניין זהות הלקוח, לפרטי הסכמתו, ולתוקפה; הממונה ייתן הוראות לעניין זה מכוח סמכותו לפי סעיף 68 לחוק; "



כאן אנחנו מחליפים את כל הפירוט הארוך שאומר איך אפשר לתת הסכמה ואת הקישור בין ההסכמה לאופן הזיהוי, ואנחנו קובעים אמירה עקרונית לגבי אופן קבלת ההסכמה. קיבלנו כאן את הערת הייעוץ המשפטי שכתחליף לזה שאנחנו בעצם מוותרים על הטפסים המובנים של איך מקבלים הסכמה, אנחנו נקבע עיקרון שאומר שהתהליך שבו נותן האשראי מקבל את הסכמת הלקוח צריך להיות בשפה שהיא מובנת ללקוח.

זאת אומרת שאי אפשר להחתים את הלקוח על משהו שהוא לא מבין, חייבים לתת לו את זה בשפה שלו.

זה לא בהכרח בשפה שלו - - -

בשפה שהוא מבין. אם הוא מבין גם עברית וגם אמהרית אז זה בסדר, אבל אם הוא לא, אתם צריכים להנגיש לו את זה.

מה שמאוד חשוב לי להסביר זה שהתשתית של כל החוק הזה היא שבמסירת המידע יש הסכמה שהיא הסכמה מפורשת ומדעת. גם אם אדם הוא דובר עברית, חשוב לי שההסכמה תהיה מובנת מהבחינה שזה לא יהיה כתוב בשפה משפטית שהוא לא מבין מה היא אומרת, אלא שהוא באמת יוכל להבין על מה הוא בעצם חותם. ברור שאם יגיע דובר ערבית שלא יודע לדבר עברית וינסו לדבר איתו עברית, ההסכמה לא תהיה מדעת, כי זאת לא הסכמה בשפה שהיא מובנת ללקוח. נותן האשראי לא יכול לקבל הסכמה אם הלקוח לא מבין את זה.

איך מיישמים את זה בפועל?

איך את מוודאת שזה קורה? איך את בודקת אם הוא הסביר לו בעל-פה טוב או לא טוב?

א', הסכמה לא חייבת להיעשות בכתב, זה אחד השינויים שעשינו. זאת יכולה להיות גם הסכמה בעל-פה. גם הוספנו שחייב להיות תיעוד של ההסכמה ושחייבת להיות נגישות ללקוח לתיעוד ההסכמה ולפרטי ההסכמה.

אבל איך את מוודאת שהוא הבין על מה הוא הסכים וחתם?

זה חלק מהחובות על נותן האשראי. אגב, אני חושבת שזה נכון בכל עסקה: כשמישהו מוכר נכס או שירות, גם אם זה לא בעולמות התוכן הפיננסיים, בעיניי יש לו חובה לוודא שהלקוח שהוא מוכר לו את המוצר או השירות יודע על מה הוא מסכים. ואם הוא לא יודע, עולה פה שאלה מתחום דיני החוזים – האם באמת יש פה הסכמה, האם ההסכמה היא מדעת, האם הייתה גמירות דעת, האם הייתה פה טעות או הטעיה וכן הלאה. זה יורד בעצם לעקרונות מאוד בסיסיים בהתקשרות בין שני צדדים. אני חושבת שפה, בגלל הרגישות של המידע, אנחנו מוסיפים את החידוד שאומר שזה חייב להיות באופן שהלקוח מבין. בעיניי זו איזושהי ספסיפיקציה של עיקרון שהוא ממילא קיים.

אני עדיין תוהה איך מיישמים את זה בפועל. נניח ההורים שלי, שמתקשים בשפה העברית, מגיעים מחר לבנק – האם הם יוכלו לקבל את החומר בשפה הרוסית?

זה לא מתייחס לעסקת היסוד, מדובר כאן רק בטופס ההסכמה שנותן הלקוח לנותן האשראי לקבל לגביו את דוח האשראי. השאלה של אדוני מתקשרת לחוק אחר, שעבר לא מזמן בכנסת, שזה חוק שירותי תשלום. או במקרה שזה עסקת אשראי, יש את חוק אשראי הוגן. החוקים שהזכרתי עכשיו הם יותר רלוונטיים לשירותים של נותן אשראי או בכלל אדם שנותן שירותי תשלום ללקוח. אבל כאן מדובר רק בטופס ההסכמה.

יש הערות?

דיברנו על כך שההסכמה תכלול פירוט לעניין זהות הלקוח, אבל אולי יותר נכון לכתוב שתיעוד ההסכמה יכלול את הפרטים האלה? כי זה לא ההסכמה עצמה, אלא התיעוד. נכון שאחר כך יש את פסקת משנה (4), שמדברת על איך נותן האשראי יתעד את הסכמת הלקוח - - -

לא, התיעוד משקף את מה שהיה בהסכמה, וחשוב שההסכמה תכלול את כל החלקים האלה, כולל את הפרטים של על מה הוא מסכים, מה התוקף של ההסכמה וכו'. זה בעצם תחליף למה שאנחנו בעצמנו פירטנו קודם בטופס; אנחנו מבקשים לקבוע את העקרונות שאומרים מה מבחינתנו חייב להיות חלק מההסכמה שמקבלים מהלקוח. אחרי זה, גם התיעוד צריך לכלול את פרטי ההסכמה, אבל לא הייתי רוצה להוריד את זה מהחובה שזה יהיה חלק מההסכמה.

באיזו שפה יהיה התיעוד?

אני לא יודעת. אולי נותני האשראי רוצים להתייחס לזה.

יש נציג של נותני האשראי שרוצה להתייחס לעניין?

יש לי התייחסות לנושא אחר בסעיף הזה. פסקה (3) נוגעת לקבלת הסכמת הלקוח שלא במעמד הזיהוי. אם מוחקים את פסקה (3), כפי שמוצע כאן, להבנתי נשללת האפשרות לקבל את ההסכמה שלא במעמד הזיהוי. ואם זה כך, הייתי מבקש הבהרה בפסקה (2) שאומרת שקבלת ההסכמה והתיעוד שלה יהיו במעמד הזיהוי או שלא במעמד הזיהוי, בהתאם להוראות שייקבעו על ידי הממונה.

אנחנו לא מתנגדים להוסיף אפשרות להסכמה שלא במעמד הזיהוי. אבל אני כן רוצה להבין: אם אתה לא מזהה אותו במעמד ההסכמה, איך אתה יוצר את הקישור בין ההסכמה לבין זה שאכן הלקוח הוא זה שנותן את ההסכמה?

בדיוק כמוכם, אני לא נכנס כרגע לדרך. אני רק אומר שקודם בתקנות כן הכירו באפשרות לקבל את ההסכמה הזאת שלא במעמד הזיהוי. אבל אם פסקה (3) תימחק ולא תתווסף התייחסות לאפשרות קבלת ההסכמה שלא במעמד הזיהוי, תוסר האפשרות הזאת באופן מוחלט.

אבל איך בעצם מקבלים את ההסכמה הזאת? קודם מזהים את הלקוח ולאחר פרק זמן מסוים מקבלים את ההסכמה?

כן. לדוגמה, מישהו מגיע לנקודה, מזהים אותו, ולאחר מכן אפשר לשלוח לו למשל מסרון עם דף נחיתה שמזהה אותו בדרך זו או אחרת. או למשל שהוא יוצר זיהוי מוחלט בחיווי חוזר. יש כל מיני דרכים. הטיעון שלי הוא שקודם ניתן היה לעשות את זה שלא במעמד הזיהוי, אבל כרגע מסירים את האפשרות הזאת.

אני מבינה את החשש, אבל נראה לי שהוא יותר רלוונטי לגבי נותני אשראי שיש להם יחסים מתמשכים עם הלקוח והם נותנים לו למשל קוד אימות זהות; או למשל כמו שעושים באתר של בנק, שיש את תעודת הזהות, קוד שהבנק הנפיק וגם סיסמה. מבחינתנו זה מהווה את הזיהוי הנדרש. כלומר, אם לקוח בא לאתר של נותן אשראי שאיתו יש לו קשר מתמשך והוא מזדהה באמצעות הקוד – מבחינתו זה מועד הזיהוי. כי באמת קשה לעשות את הקישור בין ההסכמה לבין הזיהוי. אבל אני כן מבינה את החשש שעולה כאן שכביכול משתמע מהדברים שמועד הזיהוי זה לעשות כל פעם מחדש את תהליך "הכר את הלקוח", כלומר לעשות כל פעם מחדש את הזיהוי ברמת המהימנות הגבוהה. אבל לא זאת הכוונה. הכוונה היא שאם ניתן ללקוח קוד חד-חד-ערכי על ידי נותן אשראי, מבחינתנו נכון לראות בזה כזיהוי של הלקוח, אם הוא בא לעסקה נוספת. כך שלא בכל דרישה להסכמה, גם אם זה במסגרת אותה עסקת אשראי, יהיה צורך לעשות את הזיהוי ברמת מהימנות גבוהה.

זאת אומרת שפעם אחת הוא - - -

פעם אחת הוא מנפיק קוד או אמצעי זיהוי אחר שמהווה זיהוי חד-חד-ערכי, ואז כל פעם שהלקוח מזדהה באמצעות אמצעי הזיהוי הזה, זה מהווה את הזיהוי המספק בעניין הזה. לכן חשבנו שזה יבוא לידי ביטוי בגמישות שניתנה לממונה בקביעת ההוראות. זאת אומרת, שגם קוד כזה יהווה זיהוי ברמת מהימנות גבוהה. אני מבינה את החשש שנאמר כאן, שאין כאן את התמונה בכללותה, זה חשש ברור, אבל כל עוד אין תקנות אנחנו לא יכולים לנסח הוראות של הממונה.

אז אולי באמת שהממונה יקבע הוראות לעניין הזה?

כלומר, שניתן יהיה לקבל את ההסכמה שלא במעמד הזיהוי לפי הוראות שייתן הממונה מכוח סמכותו לפי סעיף 68 לחוק.

בסדר גמור, אין לנו בעיה עם זה.

אוקיי. נצביע על פסקה (2)?

כדאי קודם להקריא ולהסביר את פסקה (3).

פסקה (3) תימחק. זה בדיוק מה שדיברנו עליו עכשיו, זה עוד חלק מההסכמה שלא במעמד הזיהוי. אנחנו עכשיו בעצם נכלול איזושהי התייחסות לזה במסגרת פסקה (2).

אני מציע להצביע על פסקאות (2) ו-(3).

אז נצביע על פסקאות (2) ו-(3) לתקנה 4. מי בעד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרו.

נמשיך.

(4) במקום פסקה (4) יבוא:





"(4) נותן האשראי יתעד את הסכמת הלקוח וישמור את תיעוד ההסכמה לתקופה של שבע שנים ממועד פקיעת תוקף הסכמת הלקוח;"



בעקבות הערת הייעוץ המשפטי אנחנו מבקשים להוסיף שנותן האשראי יבטיח גישה ללקוח לתיעוד ההסכמה ולפרטיה. אנחנו רוצים לוודא שתהיה לו גישה למה שהוא הסכים לו.

מאחר שלפי התיקון לא יהיה בהכרח טופס, רצינו לוודא שללקוח תהיה גישה להסכמה.

גם לתיעוד וגם לפרטי ההסכמה.

יש הערות לפסקה (4)?

יש לי שאלה. מה הכוונה במילה "גישה"? זאת פשוט פעם ראשונה שאני שומע את זה.

עשינו את זה גם בחוק שירותי תשלום. "גישה" זה אומר שאם הוא רוצה לראות את זה, אפשר לשלוח לו את זה במייל, או שזה יופיע באזור האישי שלו באתר, או בכל מיני דרכים אחרות. לא רצינו להגיד באיזה דרך להנגיש את זה, אלא רק לקבוע - - -

לקבוע שהוא יוכל לקבל את כל המידע.

בדיוק. שתוכל להיות לו גישה לזה. בכוונה לא כתבנו "למסור", רצינו להישאר כמה שיותר ניטרליים.

אבל התוספת היא מאוד חשובה. כלומר, ב"גישה", אם הכוונה היא שזה לרבות כך שאפשר לשלוח לו את זה בדואר אלקטרוני ולא רק באמצעות אזור אישי, זה דבר קריטי. אחרת עשוי להשתמע ש"גישה" אומרת שחייבים לייצר לו אזור אישי.

לא, לא זאת הייתה הכוונה. הוא יבטיח גישה או נגישות – נמצא את המינוח הנכון. הכוונה היא שהמידע יהיה זמין ללקוח והוא יוכל לקבל אותו.

ובאופן סביר. כלומר, שלא תגיד לו עכשיו לבוא פיזית לסניפי החברה בתל אביב כדי לקבל את המידע.

נכון, ומצד שני, אתה לא חייב להקים את אותו אזור אישי, אבל כן שיוכל לקבל את המידע בדרך סבירה כלשהי. נצביע על פסקה (4)?

פסקה (4) עם התיקון.

מי בעד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

(5) בפסקה (5) המילים "וכי הסכמת הלקוח ניתנה לצורך ביצוע עסקת אשראי מסוימת" – יימחקו.



הסיפה הזאת כבר כתובה בחוק עצמו, ופה אנחנו מעדיפים לא להתייחס למה שכתוב בחוק, אלא רק להגיד "כנדרש". אין צורך לחזור על זה בתקנות. מהייעוץ המשפטי ביקשו שנכתוב במפורש "ובכלל זה לפי סעיף 26(א)(4)", שזה בדיוק הסעיף שאומר שהסכמת הלקוח ניתנה לצורך ביצוע עסקת אשראי מסוימת. לא אכפת לנו להוסיף את זה. אנחנו בעצם לא משנים את המצב המשפטי הקיים.

מבחינתנו זה שינוי טכני. כלומר, אנחנו בעצם מתייחסים למה שקבוע בסעיף 26(א)(4) בחוק, שבו קבוע העיקרון שהסכמת הלקוח ניתנת לצורך ביצוע עסקת אשראי מסוימת. אנחנו לא רצינו למחוק את המילים האלה, מכיוון שכרגע זה מה שהחוק אומר וכמובן שהתקנות לא יכולות לגבור על מה שקבוע בחוק. זה עיקרון שמעוגן בחוק. אז בעצם התיקון יהיה בפסקה (5), כך: במקום המילים "וכי הסכמת הלקוח ניתנה לצורך ביצוע עסקת אשראי מסוימת", ההבהרה תהיה שמדובר על הפניה לסעיף 26(א)(4), לפי מה שקבוע שם.

יש הערות? אז נצביע. מי בעד פסקה (5)?

הצבעה

אושרה.

נמשיך.

תיקון תקנה 6
4.
בתקנה 6 לתקנות העיקריות, בסופה יבוא "או לשם מסירתו ללקוח".



תקנה 6 עוסקת בייפוי כוח בתמורה. התקנה כרגע קובעת שייפוי כוח בתמורה זה ייפוי כוח לקבלת דוח ריכוז נתונים רגיל לשם ייעוץ פיננסי בתחום האשראי, וכאן אנחנו מתאימים למה שהחוק קבע או לשם מסירתו ללקוח. אחת מהאפשרויות היא שבשביל שהלקוח יוכל לקבל את דוח ריכוז הנתונים הרגיל, הוא עושה את זה דרך מיופה כוח בתמורה. אנחנו בסך הכול מבהירים את מה שכתוב בחוק.

הערות? אין. מי בעד תקנה 5? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

נמשיך.

תיקון תקנה 7
5.
בתקנה 7 לתקנות העיקריות, המילים "ובלבד שהתקופה לא תעלה על שלוש שנים" – יימחקו.



כרגע התקנה עוסקת בתקופה של ייפוי הכוח. היא אומרת שהוא יכול להיות חד פעמי או לתקופה. כרגע כתוב "ובלבד שהתקופה לא תעלה על שלוש שנים, כפי שהחליט הלקוח". אנחנו ביקשנו למחוק את המגבלה הזאת, ובעקבות השיח עם הייעוץ המשפטי, שביקשו בכל זאת לקבוע את שלוש השנים כברירת מחדל, אנחנו קיבלנו את ההערה שלהם, ואנחנו מבקשים לכתוב ככה: שייפוי הכוח יכול להיות חד פעמי והוא יכול להיות לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים, כפי שהחליט הלקוח – זה יסומן כסעיף (א); וסעיף (ב) יאמר "על אף האמור בתקנת משנה (א), ביקש הלקוח כי ייפוי הכוח יהיה לתקופה ארוכה יותר – יעמוד ייפוי הכוח בתוקפו לתקופה כפי שהחליט הלקוח". זאת אומרת שאנחנו פשוט מאפשרים לקבוע תקופה ארוכה יותר משלוש שנים, אבל שלוש שנים זאת ברירת המחדל.

יש הערות? אם לא אז נצביע.

על תקנה 6, שעניינה תיקון תקנה 7.

מי בעד התיקון? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

החלפת תקנה 8
6.
במקום תקנה 8 לתקנות העיקריות יבוא:








"ייפוי כוח בכתב
8.
ייפוי כוח לפי פרק זה יהיה בכתב, לרבות באמצעים מקוונים, בשפה המובנת ללקוח.";



גם פה אנחנו מחליפים את הטופס המפורט שכתבנו עד עכשיו ובמקומו קובעים את העקרונות. קודם כול שזה חייב להיות בכתב, ודבר שני, שזה חייב להיות בשפה שמובנת ללקוח.

יש הערות? לא. מי בעד תקנה 7? אין מתנגדים.


הצבעה

אושרה.

תיקון תקנה 10
7.
בתקנה 10 לתקנות העיקריות, במקום פסקה (1) יבוא:









"(1) "לשכת אשראי תעביר דוח ריכוז נתונים רגיל למיופה הכוח בתמורה לאחר שזיהתה אותו לפי תקנה 5."



אנחנו בעצם חוזרים על זה שאנחנו לא רוצים את כל הפירוט שיש פה לגבי קוד זיהוי אישי וכו', אלא מפנים לסעיף הקודם של הזיהוי הכללי.

זה תיקון מתחייב מהשינוי שעשינו בתקנה 5 לעניין דרכי הזיהוי.

יש הערות? לא. מי בעד תקנה 8? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

תיקון תקנה 11
8.
בתקנה 11 לתקנות העיקריות, בתקנת משנה (א) אחרי "לפי המוקדם מביניהם" יבוא:




"אם השירות שנותן מיופה כוח בתמורה הוא ייעוץ פיננסי בתחום האשראי, מיופה כוח בתמורה רשאי להחזיק בדוח ריכוז נתונים רגיל או בנתוני אשראי הנוגעים לייעוץ לתקופה ארוכה יותר אם ניתנה לכך הסכמת הלקוח, ובלבד שלא תעלה על תקופה של שבע שנים."



קודם כול, לבקשת הייעוץ המשפטי אנחנו חידדנו שההסכמה היא הסכמה מפורשת של הלקוח, היא לא יכולה להיות הסכמה כללית או הסכמה במסגרת חוזה אחיד כללי, אלא היא צריכה להיות הסכמה ספציפית לנושא הזה – כלומר שהוא ישמור את המידע לתקופה יותר ארוכה ככל שניתן לו ייעוץ פיננסי.

מה הסיבה לתיקון?

אנחנו חשבנו שזה נכון לאפשר ייעוץ מתמשך. אנחנו רואים יתרון מאוד חשוב בעולם התחרות בתחום האשראי ובכלל בתחום הייעוץ הפיננסי בכך שמיופה הכוח יוכל להשאיר את הנתונים אצלו, להשאיר את הדוח שהוא קיבל לגבי הלקוח, כדי לתת לו ייעוץ מתמשך. כך שגם אם הלקוח חשב בהתחלה שהוא יקבל ייעוץ נקודתי - - -

זה המצב כיום אצל היועצים הפיננסיים? בדרך כלל יש הסכמה לפרק זמן כזה?

אנחנו נמצאים בתקופה קצת מאתגרת במובן הזה, בגלל שזה שוק שמתפתח ואנחנו מקווים שיהיו יותר ויותר לקוחות שמודעים לייעוץ הפיננסי וייקחו את הייעוץ הפיננסי. אבל כן, יש היום מיופי כוח בתמורה שרוצים לתת את השירותים המתמשכים האלה לאורך זמן ולאורך שנים, אבל המגבלות שקבועות בתקנות חוסמות אותם לעומת נותני שירותי ייעוץ אחרים, אם זה למשל ייעוץ פנסיוני או ייעוצים אחרים בעולם הזה של הפיננסים.

לא כל עולם הייעוץ הפיננסי מפוקח, יש איים מפוקחים, כמו ייעוץ פנסיוני או ייעוץ השקעות, אבל יש יועצים כמו למשל יועצי משכנתאות, שאין עליהם פיקוח ואין עליהם שום מגבלות והם יכולים להחזיק את המידע כמה זמן שהם רוצים. לכן חשוב לנו גם להשוות את התנאים וגם לאפשר את השימוש הזה.

בהחלט הוגן.

בנוסח הסופי רשום הסכמה מפורשת?

כן.

נצביע על תקנה 9. מי בעד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

תיקון תקנה 14
9.
בתקנה 14 לתקנות העיקריות –









(1) בפסקה (3) , אחרי "חמור" יבוא "וכן האם ניתן צו למניעת ההגבלה";




(2) במקום פסקה (4) יבוא:





"(4) נתונים בדבר הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי:






(1) מתן צו לפתיחת הליכים;






(2) מתן צו לשיקום כלכלי;






(3) ביטול צו לפתיחת הליכים לפי סעיפים 108, 183, 200 או 286 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי;






(4) קבלת הפטר לפי סעיף 167 או אישור על הפטר לפי סעיף 174 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי;






(5) ביטול הפטר לפי סעיף 176 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי;






(6) אישור הסדר חוב;






(7) השלמת הסדר חוב."



תקנה 14 מסדירה את נתוני האשראי שניתן למסור יחד עם חיווי אשראי. מדובר על נתונים שהם או נתונים שמפורסמים על פי דין או נתונים שקשורים לנתונים שמפורסמים על פי דין. התיקון הראשון של פסקה (3) מדבר על זה שאנחנו רוצים להוסיף גם את המידע במקרה שניתן צו מניעה לתחילת ההגבלה, כי אנחנו רוצים לדייק בנתונים. יכולה להיות סיטואציה שבה לקוח מוגבל אבל בית משפט נתן צו מניעה. כלומר, הוא לא אמר עדיין לבטל את ההגבלה והוא גם לא אמר שההגבלה חלה, אלא הוא אמר שהוא מבקש שיהיה צו מניעה. אז כדי שזה ישורשר ולנותן האשראי תהיה תמונה מלאה ומדויקת על המצב, אנחנו רוצים לחדד את הסטטוס המדויק שלו ולהוסיף שאומנם יש לו הגבלה אבל יש לו גם צו מניעה. זה בא בעצם לעזור ללקוח בכך שתהיה את התמונה המלאה לגביו.

התיקון השני, פסקה (2), זה בעצם התאמה של כל הנתונים היום לפי פקודת פשיטת רגל, להליכים לפי חוק חדלות פירעון – אותן התאמות שדיברנו עליהן בהתחלה.

הערות?

אנחנו בהחלט מברכים על ההערה לגבי צו המניעה, ואנחנו רק מבקשים להוסיף את הנושא של ביטולה. במידה שבית המשפט מבטל את אותה הגבלה, אנחנו מבקשים שזה יופיע.

אם בית המשפט מבטל את ההגבלה, למשל הוא גורע צ'קים שבעצם בכלל לא היו צריכים להימנות לצורך הטלת ההגבלה ולכן היא צריכה להיות מוסרת, אז בעצם התהליך שצריך להיות זה תיקון של המידע. כלומר, מלכתחילה הנתון הזה צריך להיות מתוקן ולא להיות מדוּוח למאגר. זאת דרך המלך לטפל בסיטואציה הזאת.

נכון, אני מסכים איתך לחלוטין, אלא שבפרקטיקה מרבית האנשים הם לא אנשים שהפרוטה בכיסם. ברגע שבנק ישראל מקבל את הדיווח מהבנקים עצמם על כך שבית המשפט גרע, אני מצפה שבנק ישראל הוא זה שידאג להסיר את ההגבלה, ולא לצפות שכל אזרח יבוא וידאג לתקן דברים שלכאורה לא היו צריכים להיות מלכתחילה. לכן הנושא הזה של ביטול ההגבלה הוא דבר שצריך להיות בצורה מפורשת. אתם צריכים להבין שלאזרחים עצמם אין את היכולת לשכור עורך דין ולהתחיל לשלוח מכתבים לכל מיני גורמים.

אני מבינה את ההערה, אבל לא הלקוח הוא זה שאמור ליזום את התיקון.

מי כן?

בדיוק. מי כן?

ברגע שנודע לבנק שההגבלה הוסרה והיא בעצם הוטלה בטעות, האחריות היא עליו לפי החוק. כמקור מידע, אם נודע לו שהמידע שהוא העביר הוא מידע לא נכון, לא מדויק או לא שלם, יש עליו חובה ללכת למאגר לתקן. כך שזאת בכלל לא חובה שמוטלת על הלקוח.

אני רוצה שהדברים האלה יהיו כתובים. אם זאת החובה שלו אז אין שום סיבה לא לרשום את זה.

להפך, מה שאתה מציע הוא יותר גרוע ללקוח, כי זה אומר שההגבלה עדיין מופיעה במאגר, רק שלצד זה יהיה כתוב שהיא בוטלה. אבל לא זה הדבר הנכון. הדבר הנכון הוא שזה יימחק מהמאגר.

אבל זה מעוגן בחוק?

החוק מדבר במפורש על תיקון מידע בידי מקור המידע, סעיף 55 לחוק: "אם גילה מקור מידע כי נתוני אשראי לגבי לקוח שהוא העביר למאגר אינם נכונים, שלמים או מדויקים או שחל בהם שינוי מכל סיבה שהיא, יודיע על כך לבנק ישראל ויעביר לו את נתוני האשראי המעודכנים בהקדם האפשרי ולכל המאוחר בתוך שבעה ימים".

גלעד, זה נראה לי מספיק ברור.

אם יש משהו בפרקטיקה שלא קורה כמו שצריך, אתה יכול לפנות לגורמים שמפקחים – הפיקוח על הבנקים או הממונה על מאגר נתוני אשראי. זה נשמע שיש איזשהו קושי ביישום של הסעיף, אבל מבחינת המסגרת הנורמטיבית הדרך הנוכחית היא דרך המלך, והדרך שהצעת רק תפגע בלקוח.

אני מסכימה, כי אז זה יישאר ואפשר יהיה לראות את זה.

אני מקבל לחלוטין את ההערה ואני גם מודע למה שלירון כרגע הדגישה, הבעיה היא שברמה הפרקטית הדבר הזה לא מקבל ביטוי. אז כמובן שלא נדון כאן במסגרת הוועדה המכובדת בבעיות פרקטיות, אבל הסוגיה הזאת של ההגבלה היא עדיין סוגיה קריטית ביותר, ואין שום מניעה להוסיף שעל הבנק תהיה חובה להסיר את זה.

אבל זה כבר כתוב בחוק, זה מיותר פה, גלעד.

נקודה נוספת. ישנן הרבה מאוד הגבלות לגבי תקופת הקורונה. אני יודע שבנק ישראל התערב בנושא הזה וגם השאיר שיקול דעת לבית המשפט, אבל אין כל מיני רישומים לתקופה הזאת. האם אתם חושבים להתייחס לזה, או שזה לא המקום לזה?

זה לא רלוונטי כרגע.

תודה.

נצביע על תקנה 10. מי בעד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

החלפת תקנה 17
10.
במקום תקנה 17 לתקנות העיקריות יבוא:



"תקופת החזקת נתוני אשראי בידי לשכת האשראי
17.
לשכת האשראי לא תחזיק בנתוני אשראי שקיבלה לשם מתן שירות נתוני אשראי או שירות המתבסס על נתוני אשראי יותר מ-30 ימים; אולם אם השירות המתבסס על נתוני אשראי שירות ייעוץ ללקוח, לפי סעיף 13(2) לחוק, תהיה לשכת אשראי רשאית להחזיק בנתוני האשראי לתקופה ארוכה יותר אם ניתנה לכך הסכמת הלקוח, ובלבד שלא תעלה על תקופה של שבע שנים."



גם כאן, כפי שהציע הייעוץ המשפטי לוועדה, אנחנו נוסיף הסכמה מפורשת של הלקוח. זה בעצם אותה מקבילה שקבענו למיופה הכוח, רק שכאן זה ביחס ללשכת אשראי.

שספציפית לעניין הזה צריך הסכמה מפורשת של הלקוח.

הסכמה מפורשת לאפשרות לשמור לתקופה ארוכה יותר בעולמות התוכן של ייעוץ אשראי.

יש הערות? נצביע על תקנה 11. מי בעד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

החלפת תקנה 20
11.

"עדכון סכומים
20.
(1) התברר ב-1 בינואר כי שיעור השינוי של מדד המחירים לצרכן עולה על 10%, יעודכנו הסכומים לפי תקנות 3(2) ו-(4), 4(2) ו-(4) ו-12 בשיעור השינוי; סכום ששונה כאמור, יעוגל לסכום הקרוב השלם שהוא מכפלה של 10 שקלים חדשים; שר המשפטים יפרסם את נוסח התקנות האמורות כפי שעודכנו לפי תקנה זו; לעניין זה "שיעור השינוי" – המדד הידוע ב-1 בינואר לעומת המדד שהיה ידוע בינואר שקדם ליום העדכון הקודם.

ההיגיון ברור, אבל תסבירו למה דווקא 10%.

אני אייל חדד, הממונה על נתוני אשראי. אנחנו לקחנו שיעור שמבחינת יעילות העבודה הוא סביר, ושלא כל שקל לפה או לשם נצטרך לתקן אותו. זה עניין של אילוץ של המערכת.

מה המצב המשפטי היום?

היום כביכול צריך לעדכן על כל שינוי שהוא.

בכל שנה למעשה.

כן.

בתקנה הזאת היו כמה תיקוני נוסח שהעברנו למשרד המשפטים ולבנק ישראל. התיקון הראשון, תיקון נוסח, הוא מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. התיקון השני הוא לעניין הפרסום. מה שמוצע כאן זה ששר המשפטים יפרסם את נוסח התקנות האמורות כפי שעודכנו לפי תקנה זו. אנחנו חשבנו שנכון שהפרסום יהיה ברשומות, כלומר שעל הסכומים המעודכנים לפי תקנה זו תהיה הודעה ברשומות, הודעה של שר המשפטים, בין היתר כדי שהסכומים האלה יישאבו לתוך המאגרים המשפטיים, דהיינו שמי שרוצה לדעת מה הסכום המעודכן יוכל לראות מתי הוא עודכן ומה הסכום בהודעה רשמית שתפורסם ברשומות. בנוסף, יש כאן איזושהי טעות סופר.

כן, טעות סופר של הפניה לתקנה 12. זאת טעות, מדובר על תקנה 13. פשוט 13 היה קודם 12.

לפני שאני אקריא את (ב) אני רוצה לחדד את מה שאיתי אמר. מה שיפורסם ברשומות זה הודעה על הסכומים המעודכנים, ולא התקנות עצמן.

האם לא נכון לקבוע אחוז שהוא סביר יותר ביחס למציאות הכלכלית של השנים האחרונות? אני לא זוכר מתי המדד השתנה לאחרונה ב-10%.

אנחנו קבענו את זה על בסיס הנתונים של השנים האחרונות וגם בראייה ארוכה יותר. עשינו ניתוח של 30-20 השנים האחרונות.

המדד כמעט לא השתנה לאחרונה.

בגלל זה. זה עושה יותר רעש במערכת מאשר מועיל.

זה פשוט מוסיף בירוקרטיה מיותרת. יש הערות? לא.

(2) עודכן סכום כאמור לפי תקנת משנה (א), יחול העדכון לעניין סעיפים 4(2) ו-(4) רק על דיווח שנמסר למאגר ממועד העדכון, ובלבד שהדיווח האמור אינו דיווח מתקן, מעדכן או משלים נתון שהיה במאגר או שהיה צריך להיות מדווח למאגר ערב העדכון."



גם כאן יש טעות סופר. לא הכניסו פה את תקנות 3(2) ו-3(4), שהן אותו דבר. תקנה 3 ותקנה 4 מדברות על נתונים שמהווים נתונים מובהקים, אחד לעניין הכללה במאגר נתוני אשראי למרות בקשת אי-הכללה של לקוח, ואחד לעניין חיווי אשראי ומתי מעבירים לגביו את נתוני האשראי שיש עליו במאגר. הם בעצם די זהים אחד לשני, וכמו שיש ב-4(2) ו-4(4) סכומים שצריכים להתעדכן לפי סעיף העדכון הזה, גם ב-3(2) ו-3(4) יש סכומים שצריכים להתעדכן, אלא שבגלל טעות סופר הם לא נכתבו פה במפורש. לכן זה צריך להיות: "לעניין סעיפים 3(2) ו-(4) ו-4(2) ו-(4)".

מועד העדכון לעניין הזה הוא 1 בינואר? כלומר, לא בהכרח המועד שבו פורסמה ההודעה ברשומות?

כן. בעצם הפרסום הוא דקלרטיבי. המועד הקובע הוא 1 בינואר.

אם יהיה צורך אנחנו נחדד בנוסח שמועד העדכון הוא 1 בינואר.

יש הערות? אין.

נצביע על תקנה 12 כולל התיקונים שהקראנו כרגע.

מי בעד תקנה 12? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

תיקון התוספת הראשונה
12.
בתוספת הראשונה לתקנות העיקריות –




(1) במקום פרט 1 יבוא:



טור א'
טור ב'
טור ג'

מקור המידע
פרטי המידע
תנאים להעברה והערות

"1 הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי
פתיחת הליכים לרבות בקשה לצו לפתיחת הליכים, זהות מגיש הבקשה ודחיית בקשה כאמור, גובה החוב כפי שהכריע הנאמן כמפורט בדוח ממצאי הבדיקה,
צו לשיקום כלכלי,
ביטול הצו לפתיחת הליכים וסיבת הביטול, הפטר לרבות הפטר לאלתר וביטול ההפטר, הסדר חוב, סיום ההליך וסיבת סיום ההליך;
לעניין זה,
"צו לפתיחת הליכים" – כמשמעותו בסעיפים
105 ו-116 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי; הממונה רשאי להורות לפי סעיף 19(ז) לחוק, על
נתונים נוספים בדבר גובה החוב."






אני אסביר. המבנה של התקנות הוא שבתוספת כתוב ברמת כותרות ליד כל מקור מידע מהם נתוני האשראי שהוא צריך להעביר. אנחנו מתאימים את זה לחוק חדלות פירעון: אנחנו מחליפים את מה שהיה כתוב קודם לפי פקודת פשיטת רגל ולפי כונס הנכסים הרשמי ועושים את ההתאמות להליכי חדלות פירעון. אנחנו מבקשים למחוק את המילים "כמפורט בדוח ממצאי הבדיקה". זאת אומרת, אנחנו רוצים להשאיר את זה "גובה החוב כפי שהכריע הנאמן", לאו דווקא כמפורט בדוח ממצאי הבדיקה, כי לאורך הזמן הבנו שהנאמן מכריע לכל אורך חיי התיק את גובה החוב, ולא נכון להיצמד דווקא לדוח ממצאי הבדיקה.

אוקיי.

(2) בפרט (2) לתוספת הראשונה –






(1) בטור ב' האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא:





"(ב) נתונים לעניין הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – פתיחת הליכים לרבות בקשה לצו לפתיחת הליכים ודחיית בקשה כאמור, צו לשיקום כלכלי לרבות גובה החוב כפי שהכריע הנאמן כמפורט בדוח ממצאי הבדיקה, ביטול של הצו לפתיחת הליכים וסיבת הביטול, הפטר לרבות הפטר לאלתר וביטול ההפטר, העברת ההליך לממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי, סיום ההליך וסיבת סיום ההליך;



פה אנחנו מוסיפים להוצאה לפועל את הסמכות לדווח בגלל מה שהסברתי קודם – שההליכים עד סכום של 150,000 עוברים להוצאה לפועל. אנחנו מסמיכים אותו להעביר נתונים שקשורים גם לעולם הליכי חדלות פירעון. גם כאן אנחנו מבקשים לעשות את התיקון שביקשנו קודם, למחוק את המילים "כמפורט בדוח ממצאי הבדיקה", וגם למחוק את המילה "לרבות", כי הבנו שזה לא חלק מצו לשיקום כלכלי אלא שזה עומד בנפרד לצו לשיקום כלכלי.

כלומר, הנוסח יהיה "נתונים לעניין הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי – פתיחת הליכים לרבות בקשה לצו לפתיחת הליכים ודחיית בקשה כאמור", וכאן יהיה "גובה החוב כפי שהכריע הנאמן", ואז ההמשך.

כן.





(2) בטור ג' במקום "לעניין פרט זה –" יבוא "לעניין פרט משנה (א) –", ואחרי "תיק איחוד", יבוא "או אם החייב עמד בתשלומים שנקבעו לו לפי חוק ההוצאה לפועל".



את התיקון של המילים "ואחרי תיק איחוד" אנחנו מוחקים, אחרי שדיברנו עם הייעוץ המשפטי. אנחנו נשארים רק עם התיקון של "לעניין פרט משנה (א)". בנוסף, בגלל שאלה פרשנית שעלתה, אנחנו רוצים להוסיף הבהרה שהצו לעיכוב הליכים נגד החייב זה אותו צו לעיכוב הליכים שניתן במסגרת אותם 60 ימים ממועד האזהרה. אני אסביר. טור ג' קובע את התנאים להעברת המידע למאגר. אחד התנאים זה שאפשר יהיה להעביר מידע רק אחרי שחלפו 60 ימים ממועד המצאת האזהרה, כדי לתת זמן לחייב להגיש התנגדות או משהו כזה. בנוסף, המידע לא מועבר ככל שניתן עיכוב הליכים במסגרת אותם 60 ימים. כלומר, גם אם צו עיכוב ההליכים הזה הוא בתוקף לשלוש שנים למשל, לא יועבר לגביו המידע, ובלבד שהצו לעיכוב הליכים ניתן במסגרת 60 הימים הראשונים, אותה תקופת גרייס.

כלומר, גם לעניין זה נתונים ללקוח 60 ימים לנסות למנוע - - -

כן. אבל מה שחשוב לי לחדד זה שאם ניתן בהמשך צו לעיכוב הליכים, המידע כן ידוּוח, וכמובן גם ידוּוח שניתן צו לעיכוב הליכים. פשוט עלתה שאלה פרשנית האם הנוסח הנוכחי של התקנות אומר שלא יימסר מידע למאגר גם אם ניתן צו עיכוב הליכים בשלב מאוחר יותר. אז לא זאת הכוונה, וגם כתבנו את זה במפורש בדברי ההסבר לתקנות. כתבנו במפורש שכדי שהמידע לא ידוּוח, עיכוב ההליכים צריך להיעשות בתוך מסגרת 60 הימים. אנחנו מבקשים להוסיף את ההבהרה הזאת.

תוכלי להקריא את הנוסח המהותי של טור ג' לעניין הזה, בכפוף כמובן לשינויים טכניים?

אני אקריא מההתחלה: "עברו 60 ימים לפחות ממועד המצאת האזהרה לפי סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל לחייב, למעט לגבי תיק איחוד, ובלבד שבעת העברת המידע למאגר לא מצוי בתיק צו לעיכוב הליכים נגד החייב שניתן במסגרת אותם 60 ימים ממועד המצאת האזהרה, למעט אם הוא תיק שעוכבו בו הליכים עקב צירופו לעיקול". בסדר?

יש פעמיים "למעט"?

כן, זה המבנה של הסעיף כבר היום.

קצת קשה להבין את זה.

זה בעצם אומר: למעט אם צו עיכוב ההליכים שניתן, ניתן בגלל תיק איחוד. במקרה הזה המידע כן מועבר.

אולי נבחן אם אפשר לטייב את הנוסח כאן.

אם המהות נשמרת.

בוודאי שהמהות נשמרת. הוועדה מאשרת מהות, ולאחר האישור אנחנו מוסמכים לעשות רק שינויים טכניים.

כמובן, אין בעיה.

יש הערות לתקנה 13?

אני ענת ליברמן, מרשות האכיפה והגבייה. אני רוצה לדייק את מה שאמרה לירון. אנחנו לא מעבירים מידע על צו עיכוב הליכים. גם אם ניתן צו לעיכוב הליכים במהלך חיי תיק ההוצאה לפועל, אנחנו ממשיכים להעביר את המידע אבל לא מדווחים על כך שניתן צו עיכוב הליכים. שיהיה ברור. זה לא בין הדברים שנמצאים ברשימת המידע של הדברים שאנחנו מעבירים.

ברור. נצביע על תקנה 13. מי בעד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

תקנה 14.

ביטול התוספת השנייה
1.
התוספת השנייה לתקנות העיקריות – בטלה.



התוספת זה אותו טופס הסכמה שבתקנה העיקרית החלטנו שאנחנו מבטלים אותו - - -

טופס הסכמת הלקוח.

כן. אנחנו הוספנו שגם התוספת השלישית צריכה להיות מבוטלת, בגלל שגם הטופס של ייפוי הכוח בוטל עכשיו. כך שבעצם גם התוספת השנייה וגם התוספת השלישית בטלות.

יש הערות? לא. אז נצביע על תקנה 14. מי בעד? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

תקנה 15.

תחילה
1.
תחילתן של תקנות 4(5), 5(1) ו5(2) לתקנות העיקריות, כנוסחם בתקנות 3(3), 4(1) ו-4(2) לתקנות אלה, בתום 6 חודשים ממועד פרסום תקנות אלה.



הסעיף הזה אומר שבכל מה שקשור לשינוי של ההסכמות והתוספות וכו', אנחנו נותנים תחילה מאוחרת יותר, כדי לתת זמן היערכות להחליף את טופסי ההסכמה שהיו קודם בדרך אחרת לקבלת הסכמה - - -

שישה חודשים זה פרק זמן סביר מבחינתכם?

אנחנו חשבנו שזה פרק זמן סביר. זה גם ייתן לממונה פרק זמן לקבוע הוראות בנושא הזה. אני רק אחדד שבגלל שביטלנו עכשיו את התוספת השלישית, הוספנו גם את תקנה 8, בעניין ייפוי הכוח, לדברים שבהם אנחנו רוצים את התחילה המאוחרת.

וגם תקנה 14 בעצם, ביטול התוספות.

נכון. זה הכול אותו צד.

כלומר, גם תקנות 8 ו-14, תחילתן תהיה שישה חודשים מיום הפרסום.

יש הערות לתקנה 15? אין. מי בעד תקנה 15? אין מתנגדים.

הצבעה

אושרה.

תקנה 16, הוראת מעבר.

הוראת מעבר
1.
על הליכים לפי פקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם-1980, שהיו תלויים ועומדים ביום ט"ו באלול התשע"ט (15 בספטמבר 2019), יחולו התקנות בשינויים אלה:




1. בתקנה 1 – לפני ההגדרה "הסדר חוב" יבוא "הכונס הרשמי – כמשמעותו בפקודת פשיטת הרגל";




1. בתקנה 3 – במקום פסקה (1) יקראו "(1) נתון מהכונס הרשמי – מתן צו כינוס, פתיחת הליך לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת רגל, הכרזה על פשיטת רגל";




1. בתקנה 4 במקום פסקה (1) יקראו "(1) קיומו של נתון מהכונס הרשמי – מתן צו כינוס, פתיחת הליך לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת רגל, הכרזה על פשיטת רגל";




1. בתקנה 14 במקום פסקה (4) יקראו:





"(4) נתונים בדבר פשיטת רגל, לפי פקודת פשיטת רגל –






1. מתן צו כינוס;






1. הכרזה על פשיטת רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל;






1. ביטול צו כינוס או ביטול הכרזה על פשיטת רגל לפי סעיפים 55 או 181 לפקודת פשיטת הרגל;






1. קבלת הפטר לפי סעיף 61 לפקודת פשיטת הרגל;






1. אישור הסדר נושים לפי סעיפים 19א, 35 או 52 לפקודת פשיטת רגל;






1. השלמת הסדר נושים שאושר לפי סעיפים 35 או 53 לפקודת פשיטת הרגל."

או במילים אחרות, עד כניסתו של חוק חדלות פירעון יחול מה שהיה קודם לכן; ומה שאחרי – יותאם לתקנות האמורות.

כן ואותו דבר גם לגבי (5):




1. בתוספת הראשונה במקום פרטים 1 ו-2 יקראו:

לא צריך להקריא את התוספת הזאת, מספיק שחברי הכנסת מעיינים בה.

את רוצה להוסיף משהו להסבר?

לא, זה בדיוק מה שאמרת – אנחנו מבהירים שזאת הוראת מעבר שאומרת שעד כניסת החוק החדש לתוקף יחול הדין הישן שלפי הפקודה.

יש הערות להוראת המעבר? אין. אז נעבור להצבעה. מי בעד תקנה 16? מי נגד?

הצבעה

אושרה.

תודה רבה לכולם, התקנות אושרו.

תודה רבה לוועדת הכלכלה, זה היה קשה מאוד לעשות את זה, ואני מודה לכם, כי אנחנו עוזרים פה לאזרחי ישראל בכמה דברים חשובים בתקופת הקורונה.

זה בגלל שנפלתם על הוועדה הכי מקצועית ויעילה פה בכנסת. תודה רבה.

סליחה, אפשר לשאול שאלה?

התקנות כבר אושרו, אבל אפשר.

בכל זאת שאלה חשובה. אני לירז חקמון, היועצת המשפטית של חברת מימון ישיר. רציתי לשאול האם יש מקום לבחון דברים נוספים שלא עלו במסגרת התקנות? יש תיקונים נוספים שהייתי רוצה להביא לתשומת הלב שלכם ולבחון האם אפשר להכניס אותם לתקנות.

אני מציעה שתפני למשרד המשפטים ותביעי בפניהם את הדברים. הבנתי שגם שלחת מכתב לוועדה, וככל שנידרש לתיקונים נוספים הם יובאו בפני הוועדה. כרגע יש דברים בעבודה במשרד המשפטים, ואת יכולה לפנות אליהם להעיר את הערותייך.

מאה אחוז, תודה רבה.

תודה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:05.