פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



16
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
23/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 80
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום רביעי, ח' בטבת התשפ"א (23 בדצמבר 2020), שעה 10:00

בדיקת פעולות הממשלה במאבק באלימות במשפחה - טיפול המשטרה והפרקליטות בתלונות על עבירות אלימות במשפחה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
עאידה תומא סלימאן

(חלק מהמשתתפים באמצעים מקוונים)

דנה בן צבי - ר' חו' אלימות במשפחה מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון הפנים

דקלה פוגל - רמ"ד הנחייה וחקיקה משטרה, המשרד לביטחון הפנים

בת-עמי ברוט - ראש יחידת הסיוע הארצית לנפגעי עבירה, פרקליטות המדינה

מיכל פעילת - כתבת ערוץ 12N

רות חדוה רזניק - יו"ר עמותת לא לאלימות נגד נשים, עמותת ל"א - לחימה באלימות נגד נשים

איילת רזין בית אור - היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

בת אל



ירדן

דלית אזולאי

אתי אפלבוים

בדיקת פעולות הממשלה במאבק באלימות במשפחה - טיפול המשטרה והפרקליטות בתלונות על עבירות אלימות במשפחה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי. על סדר-היום: בדיקת פעולות הממשלה במאבק באלימות במשפחה - טיפול המשטרה והפרקליטות בתלונות על עבירות אלימות במשפחה. הנושא הזה עולה בהקשר לאותה ועדה שאמרנו שתפעל כוועדת בדיקה להתנהלות הממשלה ומשרדי הממשלה בהקשר של המאבק באלימות במשפחה לאור מקרי הרצח שראינו לאחרונה.

אנחנו מדברים היום על טיפול הממשלה והפרקליטות בתלונות על עבירות אלימות במשפחה. זה אולי השלב הראשון שבו נושא האלימות במשפחה יוצא החוצה, דהיינו, כשמגיעים לתחנת המשטרה ומגישים תלונה. הטיפול פה הוא דרמטי וקריטי. גם הטיפול בתלונה עצמה וגם מה עושים אחר-כך עם התלונה. האם מגישים כתב אישום? כל ההתנהלות הזאת של פרקליטות המדינה מבחינתנו נמצאת עכשיו על סדר-היום.

אני רוצה להודות למיכל פעילן, כתבת N12שחשפה את הסיפור של מה קורה כאשר מגיעה מתלוננת עם עדויות ממש. זה לא שמגיעה מתלוננת ומבקשת לחקור אלא מגיעה מתלוננת ומביאה את התיק למשטרה. לפחות מה שנחשף שם מעלה פה נושא שמחייב בדיקה. תכף נראה מה תהיה ההתייחסות של הפרקליטות.

אני כבר אומר לכם שאני ארצה פה התייחסות שלכם, ספציפית גם על הנושאים שיעלו.

לפני שנפתח, אני רק אודיע שלפי סעיף 120ד לתקנון הכנסת, שקובע ששם עד יהיה חסוי לפרוטוקול. יהיו לנו שתי עדות שהשמות שלהן יהיו שמות בדויים וכמובן שזה יהיה חסוי בפרוטוקול.

מיכל, את רוצה להתחיל ולהציג את מה שאת נחשפת אליו? אחר-כך נעבור לעדויות ואז אני ארצה לשמוע התייחסות של הפרקליטות.

אני כתבת רווחה בחדשות 12. הסיפור שחשפנו ביום ראשון במהדורה הוא אחרי לא מעט עדויות של נשים. שוחחנו עם נשים שהחליטו לעשות את המעשה האמיץ והקשה ביותר וזה לעזוב גבר אלים. נראה לי, שאנחנו רק יכולים לשער איזה צעד קשה ואמיץ זה. הן פשוט לא מקבלות הגנה מאף אחד ממערכות אכיפת החוק והרשויות. הן מוצאות עצמן לבדן, לא בטוחות אל מול המשטרה, הרווחה, בתי המשפט, הפרקליטות. הנושא הספציפי הזה שחשפנו בכתבה זה נשים שבאמת הצליחו להביא הקלטה. הרי ברוב המקרים נשים מגיעות להתלונן במשטרה כשאין להן איזו ראיה מוצקה אבל אלה נשים שהצליחו להקליט את האלימות שהן חוו. היו להן תמונות ותיעוד ועדויות של גורם מקצועי שליווה אותן אבל עדיין זה לא מספיק. אלה נשים שכבר כמה שנים מחכות שאותו גבר אלים יקבל איזה הליך טיפולי או מאסר.

מה עלה בגורל התלונה הזאת?

חלק מהדברים נסגרו במשטרה, חלק מהדברים גובשו לכדי כתב אישום ונסגרו בפרקליטות. לאחת הנשים שהבאנו את סיפורה בכתבה, יש הקלטות של בעלה שאומר לה שהוא ירצח אותה. הוא מתאר איך הוא הולך לפוצץ אותה במכות, ממש כך, להכניס את עצמו למאסר אחרי זה. היא כבר 3 שנים מחכה לדיונים בנושא הזה כי הוא לא מתייצב ולא מצליחים למצוא אותו. כל מיני עיכובים כאלה שאישה כזאת כבר 3 שנים מסתתרת אצל המשפחה שלה. היא מפוחדת, לא יכולה לצאת, לא יכולה לחיות. הבעל מסתובב חופשי למרות שיש את העדויות האלה.

ברשותך, אני רוצה לצטט שיחה שהיתה לי עם גורם מהמשטרה כי אני חושבת שזה רלוונטי לעניין הזה. בסוף, אחרי שהיו לנו את כל העדויות והכנו את הכתבה, ניסינו להבין איך זה יכול להיות. תבינו את הנתונים: 83% מהמקרים נסגרים בלי כתב אישום, בלי שאותו גבר נעצר. בטח שלא מחייבים איזה הליך טיפולי לאותו גבר.

דיברתי עם המשטרה כדי לנסות להבין את המקום שלהם. זאת אומרת, איך יכול להיות שנשים באות ומתלוננות ובסוף מוצאות את עצמן לבד בסיפור הזה? אחת הנשים שחששה להתראיין, בעלה נעצר לפני יומיים כי הוא הפר צו הגנה. הוא נעצר ושוחרר חזרה ואף אחד לא יידע אותה. לא יצרו איתה קשר מהמשטרה או מהרווחה והיא פשוט גילתה. היא חשבה שסוף סוף היא יכולה להרגיש איזה ביטחון כי הוא נעצר בגלל שהוא הפר צו הגנה ובסוף החליטו לשחרר אותו. אף אחד לא יידע אותה. היא גילתה את זה דרך קרוב משפחה שלה.

ברשותך, אני רוצה לצטט מה אמר לנו גורם במשטרה לגבי השאלה מה המשטרה יכולה לעשות במקרים כאלה. זה מה שהוא אמר לי: אין לנו מה לעשות עד שממש בוצעה העבירה. עד שהוא לא רוצח אותה אין לנו מה לעשות עם זה. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה להדליק נורות אזהרה. אנחנו יכולים לאפשר ללכת למקלט לנשים מוכות דרך הרווחה אבל חוץ מזה אין מה לעשות. להשתדל להיות זמינים כשאשה יוצרת קשר. מעבר לזה, הכול צריך לקרות בחקיקה.

ברור שזה צריך לקרות מלמעלה וזה צריך לבוא בחקיקה, אבל יש הרבה גם מה לעשות למטה ולהתחיל מהשטח.

בהמשך אני רוצה לשמוע מהפרקליטות מה בדיוק הלקונה בחוק שבגללה אי-אפשר לעצור בן אדם שמאיים לרצוח.

נמצאת איתנו בת-אל.

אני אתחיל מרגע הבריחה מהבית. זה היה בפברואר 2017. אחרי הרבה הרבה שנים של אלימות הגיעו גם איומים ברצח ממש כלפי וכלפי הילדים. בתחילת פברואר, אחרי איום ברצח ממשי, לקחתי את הילדים וברחתי מהבית ישר לתחנת המשטרה. הגשתי תלונה ב-8.2.2017, זה היה יום רביעי בשבוע. נתנו לי צו הרחקה ביד אבל זה היה צו הרחקה מהמקום שהסתתרנו בו ולא מהבית.

צו ההרחקה הרחיק אותו מהמקום שהסתתרת, לא מהבית?

כן.

כלומר, הוא בבית ואת מסתתרת.

כן. אמרו לי לגשת לבית המשפט ולהוציא שם צו הגנה. לדיונים הראשונים בצו הגנה הוא לא הגיעה והייתי צריכה ללכת ולחזור כי צריך לשמוע את הצד השני. זאת למרות שהבאתי איתי כבר אז תמונות של הפגיעות על הילדים - - -

אני רוצה לציין עוד משהו אחד מקומם בסיפור של בת-אל. בעצם היא הולכת לבית המשפט להוציא צו הגנה. השופט קובע שהמשטרה צריכה ללוות אותה חזרה לדירה שלה כדי לוודא שהבעל לא שם ושהיא יכולה לחזור עם הילדים והיא לא נמצאת בסכנה. היא לא מצליחה למצוא אף גורם משפחתי שילווה אותה. היא עוברת מספר תחנות, מראה להם את הצו ואומרת שהיא צריכה שיחזרו איתה לדירה כדי לראות שהיא מוגנת. אף גורם משטרתי לא מלווה אותה והיא בסוף מלווה בחברים שמלווים אותה לדירה כדי לראות שהיא לא בסכנת חיים.

כן. זה היה כבר בדיון השלישי, שכבר כן נתנו לי צו הגנה במעמד אחד. השופט הורה למשטרה ללוות אותנו ולוודא שבאמת קוים הצו ואף אחד לא הגיע לעשות את זה.

הגשתי את התלונה ביום רביעי בשבוע והוא לא נחקר באותו יום. הוא קיבל טלפון מתחנת המשטרה שהודיעו לו שהוגשה נגדו תלונה על אלימות במשפחה ומתי נוח לו לבוא להיחקר. הוא הגיע ביום ראשון שאחרי. בעצם מיום רביעי עד יום ראשון הוא מודע לדבר הזה ואנחנו צריכים להסתתר ולפחד עוד יותר אחרי שהעניין הזה יצא כבר. בימים האלה קיבלתי טלפונים של איומים ממנו, מהמשפחה שלו, מהקרובים.

מי נמצא איתנו מהמשרד לביטחון פנים? אוקי, שלושתם פה.

תודה בת-אל.

רציתי לספר גם שחודש לאחר מכן נעשתה חקירת ילדים. אני לא יודעת אם זה המקום לדבר על איך שזה נעשה. אני רוצה להגיד שאני לא הייתי נגד. הייתי מאוד בעד אבל האופן שבו זה נעשה, להוציא את הילדים באמצע מסיבת פורים עם מסכות לחצר של הגן ולחקור אותם כשכולם מסביב מסתכלים.

זה אמיתי?

אמיתי לגמרי. כך הילדים תיארו את זה. זה מתחם של גנים. הועמדה מצלמת וידאו באמצע - - -

מי יכול לקבל החלטה כזאת?

זה מה שהם סיפרו. הילד שלי שהיתה בכיתה א' הובא לחדר מורים על-ידי החוקרת. זה תלמוד תורה חרדי. הגיעה לשם אישה, שזה גם לא מתאים למקום. תוך כדי שמורים נכנסים להכין לעצמם קפה הוא נחקר שם עם מצלמת וידאו. הילדים שתקו בחקירה ונכנסו לטראומה מאוד רצינית מאז במשך הרבה מאוד זמן, מאנשים מבוגרים בכלל. כמה ימים לאחר מכן התיק הזה הועבר לפרקליטות, עד כמה שביררתי באתר מידע. ב-15.10.2017 התיק של אלימות כלפי נסגר מחוסר ראיות. נשאר בעצם התיק של הילדים. בעצם תיק האלימות מפוצל. יש כלפי הילדים ויש כלפי.

אז נסגר מחוסר ראיות כשאת הבאת תמונות.

הבאתי תמונות, הבאתי הקלטות. הבאתי צילומי ווטסאפ בזמן אמת מכל השנים. התיק השני נסגר בינואר 2018.

רציתי גם לציין שבפברואר 2018 היה לי פסק דין מבית הדין הרבני, ששם התנהלו רוב העניינים למעט המזונות. היה פסק דין של משמורת, שהמשמורת תישאר אצלי ומחייבים את האבא בטיפול. עד אז הוא יהיה חייב לקיים את המפגשים עם הילדים במרכז קשב. פסק הדין הזה מעולם לא נאכף. אף אחד לא דאג לזה. הוא לא נכנס לטיפול אפילו ליום אחד כי הוא סירב.

אני קופצת לרגע לסוף. עם הזמן הוא קיבל כבר אישור והוא פוגש את הילדים לבד וזה אחרי שלא נעשה שום הליך טיפול, שום מעצר, שום דבר כלשהו שיכול לגרום לביטחון של הילדים.

אני רוצה לדבר גם על הסחבת. ברגע שהתיקים נסגרו, אני רציתי לערער עליהם. הבנתי שצריך לראות את התיקים ואז לערער על הסגירה שלהם. במשך שנה רדפתי אחרי הפרקליטות ואחרי המשטרה. אף אחד לא נתן לי לראות את התיק הזה. לאחר כשנה יצאתי בכתבה לתקשורת ורק אז קיבלתי מייל מהפרקליטות של מחוז ירושלים שמזמינים אותי לבוא לעיין בתיק.

עשיתי גיוס המונים ברשת. שכרתי עורך-דין פלילי מהטובים שיש. הגשנו את הערעור הזה וקיבלנו תשובה שעבר הזמן לערער. מותר 30 יום ועברה שנה פלוס. בעצם לא היה לי את התיק ביד כדי שתהיה לי יכולת לערער. שלחתי הקלטות של השיחות שלי עם הפרקליטות במשך שנה, שאני מתחננת שיתנו לי לעיין בתיק. הם החזירו תשובות שבסדר אפשר לערער והם יקבלו את הערעור למרות האיחור. הם דחו את הערעור מהסוף.

אני אקריא משפט או שניים מהדחייה של הערעור: "העוררת דיווחה בזמן אמת על-כך שהנלון מנע ממנה לצאת מהבית אבל לא פעלה באופן דומה במהלך התרחשותם של האירועים האלימים האחרים". זאת אומרת, אם פעם אחת דיווחתי בזמן אמת, פעם אחת היה לי אומץ ופעם לא, זה כנראה פועל לרעתי. "לא ניתן להתבסס על דברי ילדי הצדדים הנשמעים בהקלטות, שדומה שבמהלך השיחות נשמעות שאלות מנחות מצד העוררת ולא ניתן לעמוד על נסיבות קיום השיחות".

השיחות עם הילדים שלי הוקלטו דקות אחרי המקרים. אני חושבת שאם החוקרת היתה שואלת את אותן שאלות – זה אפילו לא היו שאלות מנחות. שאלתי אם הפחיד אותם מה שקרה פה כרגע? איך הרגשתם? מה אבא עשה לכם? הם ענו על זה. מבחינת הפרקליטות זה לא היה טוב.

"לא ניתן להתעלם מהרקע להגשת התלונה והוא הליך הגירושין במסגרתו על-פי הראיות יש סכסוך כספי בין הצדדים". בבדיקה הכי פשוטה אפשר היה לראות שלא היה הליך גירושין בזמן שהגשתי את התלונה. לא היה עדיין הליך גירושין, הוא נפתח רק כמה חודשים קדימה וגם מצידו ולא מצידי. סכסוך כספי לא היה. אין לנו שום תיק ולא היה על עניין כספי.

כשאנחנו ראיינו את בת-אל לכתבה היא אמרה משפט שבעיניי הוא אחד הנוראיים ששמעתי לאורך השנים מנשים מוכות. כששאלתי אותה אם היא חושבת שהיא עשתה החלטה נכונה כשהיא התלוננה במשטרה היא אמרה שיכול להיות שהיה עדיף להישאר בבית ולהירצח פעם אחת במקום מה שהיא עוברת מול המערכת כי היא מרגישה שהיא נרצחת מולה כל פעם מחדש. זה משפט שבעיניי אנשים צריכים לא לישון בשקט בעבודה שלהם. אם אנחנו גורמים לאישה שנמצאת במצב כזה להרגיש כל-כך לא מוגנת וכל-כך לא מוגנת ולא בטוחה מול המערכת, משהו חייב להשתנות.

יש הרבה אנשים שנמצאים איתנו בזום ומבקשים רשות דיבור. אני כבר אומר לכם שיהיה לי קשה לתת רשות דיבור כי מאוד חשוב לי לשמוע גם את הפרקליטות ואת המשטרה. אנחנו מוגבלים בזמן בגלל המליאה.

אני רוצה לשמוע עוד עדה שנמצאת איתנו בזום. כמובן שזה בחיסיון.

ירדן, תציגי לנו את הסיפור שלך.

בוקר טוב. אני נמצאת במקלט כבר שנה וחודש. הילדים היו איתי. בעלי חטף לי את הילדים 4 פעמים. הייתי במקלט באזור המרכז ואחר-כך העבירו אותי לאזור הדרום. בית משפט טוען שאנחנו צריכים משמורת משותפת. זה בן אדם שיש לו רזומה ועבר מאוד קשה במשטרה, איומים קשים. הילדים לא איתי. הוא לא נותן לי לדבר איתם. הוא חוסם אותם. כל מיני דברים קשים, אני אפילו לא יכולה לדבר על זה.

הגשת תלונה?

הגשתי 7 תלונות.

מה עלה בגורלן?

אמרו שזה לא איום, זה איחולים, תלכי הביתה.

מה זה איחולים?

יש לי הקלטות שהוא אומר שהוא ירצח אותי.

הקלטות שהוא אומר שהוא יעשה הלווייה, הוא מקריא עליה קדיש.

זה לא איום מבחינת המשטרה.

כן, זה איחולים, תלכי הביתה.

זה נאמר לך במשטרה? זה אפילו לא הגיע לתיק בפרקליטות?

לא, שום דבר. הוא לא נעצר לשנייה, ליום אחד. שום דבר. הוא גם פינצ'ר לגננת שלי את הגלגלים, הוא איים על חייה ליד כל הילדים. הרווחה מעודדת את זה שאני אהיה במשמורת משותפת איתו.

תודה ירדן שהסכמת לדבר.

המשרד לביטחון פנים, נתחיל איתכם לגבי החקירות. רב פקד דנה בן צבי איתנו?

בוקר טוב. אני ראש חוליית אלימה במשפחה במדור נפגעי עבירה.

נאמרו כאן דברים קשים.

אני אעדיף לא להתייחס למקרים הפרטניים כי לא נדרשנו מבעוד מועד לבדוק את האירועים האלה. אלא אם כן תישאל איזו שאלה עקרונית שאני אוכל לענות עליה.

אני אשאל אותך כמה שאלות עקרוניות שאני מצפה שתעני עליהן. אחת, האם זה נראה לכם סביר ומה זה בהתאם לנהלים שלכם ששולחים חוקרת לגן ילדים באמצע מסיבת פורים להוציא את הילדים לחקירה. האם זה נראה לכם סביר באיזשהן נסיבות?

שניים. כשמורה בית המשפט על ליווי משטרתי לנפגעת או מאוימת שקיבלה צו הגנה. מי אחראי? מה היא עושה? מאותו רגע מי המלווה שלה? מי האיש שהיא פונה אליו?

שלוש. כשאתם סוגרים תיק במשטרה מחוסר ראיות, מה הרף הנדרש גם כשמביאים הקלטות וצילומים? האם זה לא הרף הנדרש לראיות כדי לפחות להתחיל לנהל את התיק בבית משפט?

ראשית, לגבי הסיפור של חקירות ילדים. אני מניחה שמי שחקר במקרה הזה אלה חוקרי ילדים שהם עובדים סוציאליים של משרד העבודה והרווחה. אני יודעת שהם נוהגים לחקור בזהירות וצניעות. מה שמתואר פה לא מוכר לי. אולי אפשר להפנות את השאלה אליהם, כי זה לא חוקר משטרתי שהגיע לחקור בבית הספר ובגן, אלה עובדים הסוציאליים. המשטרה מזמנת אותם במסגרת תיקי החקירה. מה שהיא מתארת פה הוא בהחלט לא ראוי. אני יודעת ואני יודעת שזה לא קורה בדרך-כלל. להיפך, עושים אותו בדיסקרטיות, בחדר צדדי, בטח לא מול כל הגן. אני לא מכירה את המקרה הספציפי הזה.

לגבי צווי הגנה. ברגע שאישה מגיעה עם צו הגנה ליומנאי של המשטרה או למשטרה, יש ליווי משטרתי. גם באחריות המשטרה למסור לו את הצו הזה ולוודא שהוא מקבל אותו. אם צריך, גם לתפוס את הנשק. שוב, אני אברר אחרי הוועדה הזאת בדיוק מה קרה במקרה הספציפי הזה.

אני רוצה להבין מה הנוהל ברגע שניתן צו הגנה. אישה בבית משפט בירושלים מקבלת צו הגנה מבית המשפט. מה עושים איתו? השופט מבקש שיהיה לה ליווי משטרתי.

זה קורה, זה אמור לקרות.

איך? צופות בנו נשים. תסבירי להן מה קורה. היא יצאה מכל האירוע הזה וקיבלה צו הגנה מבית המשפט. השופט מבקש שיהיה לה ליווי משטרתי. מה היא עושה?

ברגע שהיא מגיעה איתו לתחנת משטרה וחוקר שוטר רואה שזה כתוב שחור על גבי לבן, הוא אמור לבצע את זה. הוא אמור גם למסור את זה לאותו חשוד.

אגב, גם במקרה הזה שבית המשפט נתן לה, היא היתה צריכה לנסוע עם הילדים שלה בלילה, לבד, לתחנת משטרה. לעמוד בסיטואציה שבה היא מגיעה עם הילדים שלה לתחנת משטרה ולהתחנן שמישהו ייקח אותה הביתה. למה התהליך הזה בכלל? למה אי-אפשר - - -

למה אי-אפשר להתקשר ולהגיד יש לי צו?

מזכיר בית המשפט מתקשר לתחנה ואומר להם שיש צו, נא לייצר ליווי משפטי. למה זה לא הנוהל? מה יותר פשוט מזה? טלפון מבית המשפט לתחנה הקרובה, נא לבוא לתת ליווי משטרתי. זאת הנחייה של שופט.

אני אומרת שוב. אני לא חושבת שמתקשרים אלינו מבתי המשפט אלא בדרך-כלל הפרוטוקול מגיע עם האישה.

אני חייב להבין. לא תמיד איפה שיש בית משפט יש בהכרח תחנת משטרה קרובה. תקני אותי אם אני טועה.

לא בהכרח שהיא גרה איפה שבית המשפט.

תקני אותי, עאידה אם אני טועה. במקרה של הרצח של וופא, היא יצאה מבית המשפט.

היא יצאה מבית המשפט בסחנין והיתה צריכה להגיע לערבה היכן שהיא גרה והיא נרצחה בדרך.

מדוע שהליווי לא יהיה מבית המשפט? מדוע לא לקבוע את זה כנוהל?

עוד לפני שהיא הוציאה את צו ההגנה?

נניח שעכשיו מתקבלת הוראה של שופט שאומר שהאישה הזאת מאוימת והיא צריכה ליווי. אז אתם שולחים אותה ללא ליווי לאיזו תחנה, לפגוש את היומנאי. שבמקרה טוב לו, או לא טוב לו. אגב, לעיתים היא עם ילדים בתוך האירוע הזה. מדוע שהליווי לא יהיה מבית המשפט? הרי בית המשפט הוא מקום מאובטח, יש שם אבטחה ומאבטחים, יש את מזכיר בית המשפט. הוא מרים טלפון לתחנת המשטרה הקרובה ומבקש שתבוא ניידת ללוות. למה שזה לא יהיה הנוהל? למה לשלוח אותם לתחנת משטרה?

אנחנו לא מודעים על כל הליך כזה. לא כל אישה שהולכת להוציא צו הגנה בהכרח היתה במשטרה קודם.

אני אומר שאם יש צו הגנה ושופט הורה על ליווי משטרתי. ברגע שהוא הורה על ליווי משטרתי, מדוע לא לייצר נוהל שבו מבית המשפט פונים למשטרה והמשטרה מגיעה. אם עכשיו צריך לעצור מישהו בבית המשפט אז אומרים למי שאמור להיעצר לנסוע לתחנה הקרובה יעצרו אותך שם. זה נוהל סביר בעינייך?

לא.

אז אותו דבר. מדוע שלא תובילו שזה יהיה הנוהל. זאת המסקנה הראשונה של ועדת הבדיקה.

אני חושבת שכדאי מאוד לפנות להנהלת בתי המשפט ולבקש שזה יהיה נוהל פנימי של הנהלת בתי המשפט. ברגע שמוציאים צו הגנה והיא נמצאת בסכנה גבוהה, בית המשפט צריך לדאוג שיביאו משטרה לליווי.

תודה. עכשיו לגבי הראיות.

לגבי הראיות. ראשית אני אגיד שבכל תיק אלימות במשפחה שמטופל ברוב רובם של המקרים על-ידי חוקרים ייחודיים וקצינים ייחודיים שמוכשרים לטפל במקרים האלה. המשטרה עושה את המקסימום כדי לעבות את הראיות בתיק. נכון שאחוז גבוה של התיקים נסגרים מחוסר ראיות, כי בכל זאת מדובר בתיקים של בינו ובינה שמתרחשים בין כותלי הבית ולא תמיד יש תימוכין לגרסאות של הצדדים. כל מקרה כמובן נבחן לגופו. אני יכולה להגיד שהמשטרה כן עושה את המקסימום כדי לעבות את החומר הראייתי.

את מכירה את אחוזי סגירת התיקים מחוסר ראיות או מחוסר לעניין הציבור, נכון? אני מניח שאת מכירה אותם. אנחנו מדברים על תיקים שהגיעו עם ראיות. זאת אומרת, לא שלחו את המשטרה לחקור. שלא לדבר על זה שברגע שמוגשת תלונה מצופה מהמשטרה לבצע איזה הליכי חקירה ולא לחכות איזה שבוע ואז להגיד שאין ראיות, כמו שקורה בלא מעט תיקים שנסגרים אחרי שבוע. המקרים שעליהם אנחנו מדברים הגיעו לתחנת המשטרה עם הראיות, עם ההקלטות. לפחות האמירות שנאמרו כאן, אומרים שזאת לא עבירה, זה איחולים.

במקרה הזה זה לא נכון. התיק על האיומים של אותה גברת, כן הוגש בו כתב אישום. יתר התיקים היו על הפרות הסדרי ראייה שהיה ספק אם היו פה הסדרי ראייה או לא.

אמרת קודם שאת לא מכירה את התיקים שאנחנו מדברים עליהם. את כן מכירה אותם?

בדקתי את חלקם. אני לא יכולה לתת תשובה מעמיקה ומוסדרת. אני יודעת שלאותה גברת תיק אחד חמור על איומים כן הוגש בו כתב אישום. אם תרצו, אנחנו נבחן את הדברים לעומקם בצורה מסודרת וברורה יותר ונעביר התייחסות אבל לא בפורום הזה.

אנחנו נבקש התייחסות פרטנית.

חברת הכנסת תומא סלימאן, בבקשה.

את אומרת שאתם תבחנו ותבדקו. היה מקרה שזעזע את כל המדינה, רצח של וופא עבאהרה. התפרסמו ושודרו ההקלטות שהיו לה עם השוטר שהיה אחראי על התיק שלה. השוטר לחץ עליה, כדי למסור את הילדים שלה בניגוד לצו בית משפט כדי שייתן לאבא שלהם לראות אותם. אותו אבא שאיים, שניסה לרצוח, שהצית מכונית של המשפחה, ירה בכפר וכולם ידעו את זה. האם חקרתם את המקרה הזה? האם יש איזה מסקנות שקיבלתם על עצמכם כמשטרה המטפלת בתיקים כאלה?

התיק הנוכחי הזה מן הסתם עדיין בחקירה. האירוע הזה התרחש לא לפני הרבה זמן. אבל ההיסטוריה של התיקים - - -

לפני חודשיים או יותר.

האירוע של וופא? זאת חקירה בדיעבד. זאת ועדת החקירה שאחרי המלחמה, זה לא לנצח את המלחמה.

במקרה של אותה שיחה מוקלטת, השיחה הזאת היא לא כל-כך עדכנית. היא התרחשה לפני שנה, דווקא בזמן שהיא ביקשה לצאת מהמקלט לפני שהוסדרו הסדרי הראייה ביניהם. הקצין שדיבר איתה חשש לשלומה וביקש ממנה לחכות. ההקלטה לא נשמעת טוב - - -

לא, הקצין לא חשש לשלומה. הקצין התנה את יציאתה במסירת הילדים שלה. אני הקשבתי טוב מאוד לשיחה. היו הרבה שיחות אחרות מוקלטות. אתם יודעים את זה ואני יודעת כי אני בקשר עם המשפחה.

אדוני, אם אתה יכול לנסות להבין איך לא מעדכנים אישה שבעלה נעצר על הפרת צו הגנה ומשוחרר. איך לא מעדכנים את האישה שהיא משוחרר?

זה אחד הדיונים הכי נפוצים פה בוועדה לצערי.

את רוצה להוסיף משהו, דנה?

עוד פעם. לוקחים פה מקרים פרטניים.

מן הפרט אל הכלל.

80 תחנות משטרה ועשרות חוקרים, יכול להיות שיש גם ליקויים. אי-אפשר לומר שאנחנו מושלמים, זה בטוח. ככלל, מקפידים מאוד להודיע לנשים על שחרורים. זה דבר מאוד רגיש במשטרה. החוקרים במערך הזה עוברים לפי נוהל סדור.

במקרה של מיסטוואל, האישה האתיופית שנרצחה, לא הודיעו לה שמשחררים את בן הזוג שלה. ראש המדור שלך ישבה ואני תשאלתי אותה בוועדה והיא לא ידעה לתת תשובה. היא לא ידעה שבעלה מסוכן מאוד משוחרר. הוא חזר ורצח אותה.

את מדברת על המנוחה בחולון?

כן.

היא ידעה שהוא שוחרר. עוד פעם, זה מקרה פרטני שאני לא יודעת אם ראוי להציג אותו פה אבל היא ידעה שהוא שוחרר. חודש אחרי שהוא שוחרר היא קיבלה אותו חזרה לביתה. שוב אני אומרת, זה לא באחריות המשטרה להודיע על שחרור למרות שבממשק החדש שהתחיל ב-1.10 המשטרה לוקחת את זה על עצמה.

זה כן באחריות המשטרה. זה הממשק, כל הממשק של שחרור.

הוא התחיל ב-1.10.

תודה.

פרקליטות המדינה, ד"ר בת עמי ברוט.

קודם כל, אני רוצה לומר תודה על השיתוף של שתי הנשים. המקרים נשמעים מאוד קשים. אני רוצה לומר שהוזמנו לדיון בהתראה מאוד קצרה ולא קיבלנו מראש את הפרטים של המקרים שהוצגו. לכן אני בוודאי לא אוכל להתייחס פרטנית ולתת תשובות. ככל שיש צורך בתשובות פרטניות אנחנו נשמח לקבל את הפרטים ולחזור עם תשובות לוועדה.

אני רוצה להסביר שכשהדברים מגיעים לפרקליטות למעשה אנחנו מקבלים תיק חקירה. במקרה הצורך אנחנו מבקשים השלמות של חקירה, כשיש לנו חוסר בראיות. אבל אנחנו יכולים להגיש כתב אישום וגם בקשת מעצר עד תום ההליכים במקרים המתאימים, כאשר יש לנו ראיות לכך. כמובן שאנחנו נמצאים בזירה הפלילית ואנחנו צריכים לעמוד ברף הפלילי.

את לימודי המשפטים כבר עברנו. אנחנו מכירים את הדברים האלה. בואי תתייחסי לנקודה שאגב עולה שוב ושוב. פה המקרה הזה זועק לשמיים. מגיעה אישה עם הראיות. הרי ברוב המקרים אין ראיות כאלה, גם במקרים שאתם מגישים כתב אישום. מגיעות נשים עם הקלטות והעניין הזה פשוט מטואטא מתחת לשטיח. מה רף הראיות הנדרש? רצח?

אני שוב אחזור ואומר שלמעשה אנחנו בודקים את חומר הראיות שנמצא בתיקים. אני לא יודעת מה היה חומר הראיות בתיקים האלה. אנחנו זקוקים לסיכוי סביר להרשעה כדי להגיש כתב אישום. בוודאי שחס וחלילה לא נדרש רצח. יש הרבה תיקים שמוגשים. אני אציין רק שהתביעות המשטרתיות הן אלה שמגישות כשמדובר בעבירות של אלימות במשפחה ולא רצח. אלה תיקים שמטופלים על-ידי התביעות המשטרתיות. אבל בכל מקרה, גם התביעות המשטרתיות וגם הפרקליטות נדרשים לאותו רף ראייתי.

אני לא אחזור על הרף הראייתי אבל אנחנו ניזונים ממה שיש בתיק החקירה ובודקים את הראיות. ככל שיש לנו ראיות מספיקות, אנחנו בוודאי מגישים כתב אישום. אם אין ראיות מספיקות ואנחנו חושבים שאפשר להשיג את הראיות בהשלמות חקירה, אנחנו פונים למשטרה ומבקשים השלמות חקירה. הרבה פעמים האנשים האלה נמצאים במעצר ימים או שחרור. יש גם זכויות לנפגעות העבירה. ראשית, לקבל מידע גם על מעצר וגם על שחרור. הדבר הנוסף הוא, לקבל הגנה. לפי סעיף 6 לחוק זכויות נפגעי עבירה, באופן עקרוני ההגנה היא מפני החשוד, הנאשם, שלוחיו או מקורביו. זה בדרך-כלל בבית המשפט. בקיצור, יש זכות להגנה מכוח חוק זכויות נפגעי עבירה.

אני אומרת שוב. אנחנו בעצם בודקים את הראיות, מעריכים את הראיות, מעריכים אם יש סיכוי סביר להרשעה ובהתאם לכך מגישים את כתבי האישום בתיקים האלה. אם יש צורך להתייחס ספציפית למקרים מסוימים, אנחנו נשמח לעשות זאת לאחר בדיקה.

אנחנו נבקש מכם התייחסות ספציפית על המקרים שהוצגו כאן ואנחנו נעביר לכם את הפרטים. כן מעניין אותי לדעת מה הנוהל שלכם לגבי בקשות לראות את התיקים, מה שתיארו כאן.

קודם כל, בוודאי שכאשר מבקשים להגיש ערר יש זכות לקבל את החומרים. כאשר מדובר בעבירות מין, למשל, אז יש קושי להעביר את החומרים כי בעצם אם נפגעת העבירה תראה את החומרים, יכול להתעורר קושי במידה שיתקבל הערר ויגישו כתב אישום. לכן מחתימים אותה על טופס שהיא מודעת לקושי הזה. יש אפשרות שעורך-הדין יקבל את החומרים ולמעשה הנפגעת עצמה לא תראה את החומרים וכך הקושי הזה למעשה נמנע. אבל בוודאי שאותה נפגעת עבירה אמורה לקבל את החומרים, היא או בא כוחה. אני לא יודעת מה בדיוק קרה כאן. זה משהו שגם אותו אפשר לבדוק. יכול להיות שהבקשה לא הגיעה לגורם הנכון. יכול להיות שהנפגעת לא ידעה את הפרטים לאן לפנות, שזאת גם בעיה שנפגעות לא יודעות לאן להגיע.

לכן אני רוצה להציע. יש ביחידה שלי, שזאת יחידת הסיוע הארצית לנפגעי עבירה בפרקליטות המדינה, טופס מקוון. גם אפשר לפנות טלפונית בקו פנייה ייעודי. בעצם, מי שלא יודע לאן הוא צריך לפנות, הוא יכול לפנות אלינו ואנחנו מנתבים את הפנייה למקום הנכון. שמעתי שהיא תיארה תקופה של שנה שהיא לא קיבלה תשובה. אני לא יודעת בדיוק למה זה קרה. אנחנו גם את זה יכולים לבדוק אבל בוודאי שקרתה כאן תקלה והדבר הוא לא תקין. אני חושבת שאנחנו צריכים לעשות הכול כדי למנוע את המקרים האלה ושכן נפגעי עבירה יוכלו גם לקבל מענה בזמן וגם לקבל את חומר הראיות בזמן. כדי להגיש ערר צריכים את חומר הראיות ואנחנו נותנים אותו.

עורכת הדין איילת רזין ואחריה בזום עורכת הדין אבישג שחם חדד מויצ"ו.

תודה על הדיון החשוב הזה וכמעט מידי שבוע הוא נהיה יותר ויותר רלוונטי לגבי חוסר במענים ואנחנו לקראת סגר שלישי. תמיד מגיעים לפה מקרה אחרי מקרה ואומרים לנו שזאת תקלה, לא התנהלו כמו שצריך. אבל הנתונים מדברים אחרת. תודה רבה לכתבת מיכל פעילן שממש הביאה את הדברים. אי-אפשר להתעלם מהדברים שעלו שם. הם לפנים, הראיות זועקות. העדויות מדברות אחרת. כשיש טעות ועוד טעות ועוד טעות, זאת לא טעות זה כבר מדיניות. לצערנו, אישה שנתונה לאלימות יש לה "מבחן רצינות", הגישה או לא הגישה תלונה? אם לא, היא מופקרת לגורלה. אם כן, האם הוגש כתב אישום? יש שלב ב' במבחן רצינות הזה, דהיינו, האם הוגש כתב אישום. אם לא הוגש כתב אישום שוב היא מופקרת לגורלה. אין מענים לנשים שלא נכנסו לעולם הפלילי, לא זכו בתעודת הרצינות שרשויות המדינה דורשים לתת להן.

מה קורה כשאין לה את התעודה הזאת? רק מקלט? מה אם יש לה ילדים מתבגרים, היא צריכה לוותר עליהם? כמו משפט שלמה הזה, שוופא זיכרונה לברכה היתה נתונה לו, לוותר על הילדים שלה. זאת היתה המשמעות. אין לנו מענים.

אנחנו לקראת סגר שלישי. האלימות געתה בסגרים הקודמים. חייבים עכשיו והיום לעשות ועדה בין משרדית שתיערך רק לנושא הזה, עכשיו, לקראת הסגר. איזה מענים נותנים? באיזו דחיפות מבקרים משפחות מוכרות? גם הרווחה, גם המשפחה. איזה כלים נותנים למורים שיפגשו את הילדים האלה בזום? איזה נורות אזהרה? איזה כלים יש להם לזהות נורות אזהרה? אנחנו ניסגר בבתים וכל סוכני האיתור המעטים שיש להם את הכלים לזהות, גם הם לא יהיו יותר בזירה.

עורכת הדין אבישג שחם חדד ואחריה רות רזניק.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה ועל הכתבה הבאמת מטלטלת של מיכל פעילן. זה בהחלט מסתדר עם הנתונים. מרכז האלימות של ויצ"ו מראה שבשנת 2019 המשטרה סגרה 78% מתיקי אלימות במשפחה ו-65% מהם נסגרו בשל היעדר ראיות. גם יש עלייה של 20% בתיקי הפרת צו הגנה.

ל-50% מהחשודים בעבירות אלימות במשפחה בשנת 2019 נפתחו שני תיקים. בעצם להחליט להתלונן זה צעד שמלווה בפחד מוות. כשאישה כבר נוקטת בצעד הזה ומציגה גם ראיות והקלטות, בעצם אנחנו רואים שהמדינה והמערכת בוחרים בדרך הקלה ביותר, לסגור את התיק מחוסר ראיות. אז המערכת כשלה ואנחנו אומרות את זה בכל דיון בנושא. אנחנו בעצם נתקלות בלא מעט מקרים של התייחסות שטחית ולא נחרצת ולא מקצועית. עדיין אנחנו מעודדות נשים להתלונן אבל לצערי ללא ציפיות.

אני מבקשת שהדבר ישתנה. תודה.

בנוסף להפעלת שלושה מקלטים, עמותת "לא לאלימות" מפעילה קו חרום שפתוח 24 שעות ביממה כל ימות השנה. בקו הזה במשך השנה הזאת אנחנו קיבלנו פי 3 או 4 פניות מאשר בשנים הקודמות. היום אנחנו עומדים על 3,770 פניות. חלק גדול ומשמעותי מהפניות הן תלונות נגד המשטרה.

כיוון שהרציתי אולי מאות הרצאות בפני שוטרים, אני חייבת להגיד, לצערי הרב, שחלק גדול מאוד משוטרי מדינת ישראל עדיין מאוד שוביניסטים בדעות שלהם. עדיין חושבים שאולי האישה אשמה. אולי היא בגדה, אולי פטפטה עם החברות שלה, אולי בזבזה את כספי המשפחה. לכן הם צריכים לעבור חינוך מחדש.

אבל זה לא נעצר עם המשטרה. מעבר למשטרה, אחרי שהגבר נעצר ונשלח למאסר הוא מצלצל אליה מתוך בית הסוהר, מאיים עליה או מבטיח לה הבטחות שאנחנו יודעות שהן הבטחות שווא. צריך לדעת שהמערכת צריכה לעבוד בצורה מאוד מסונכרנת. אין שום קשר בין מה שקורה בשב"ס, במשטרה ובפרקליטות. אתם צריכים כולכם לעבור חינוך מחדש מה זה אישה מוכה, מה החרדות שלה, מה הפחדים שלה. אם גבר בה שרוט והאישה אומרת שהוא היכה אותה והיא התגוננה, אז מתייחסים אל שניהם במידה שווה. אין שום דמיון בין הדברים האלה. כאשר האישה מוכה היא מוכה. הוא יודע איפה לפגוע בה. הוא יודע שאפשר לפגוע בכליות, בצלעות ובגולגולת ואת זה רואים. אבל כאשר היא שרטה אותו וקרעה את החולצה במהלך ההתכתשות – אני עוד שמחה שיש לה כוחות להתמודד והיא לא הפכה לשבר כלי.

אני מאוד מבקשת לאפשר לכל הגורמים העוסקים בתחום הזה לעבור הכשרה אצל המומחיות, אצל מנהלות המקלטים, אצל מי שעובדת במרכזים לשלום המשפחה. אנחנו בשדה יודעות ושומעות. הסבל הוא נורא. אתם רואים את הקצה העליון של הקרחון. תודה רבה לך שנתת לי לדבר.

מיכל את רוצה להוסיף?

אני רוצה לומר משהו שמתייחס גם לדברים של רות. בסוף יש עניין מאוד מאוד משמעותי להכשרה של אנשי המקצוע. ברור שיש חשיבות מאוד גדולה לחקיקה, לאכיפה ולהרתעה אבל גם יש המון בבין אישי. בסוף, כשאישה מגיעה ואותו שוטר שקולט אותה איך הוא מדבר ומה הוא שואל. אותו חוקר משטרה, עובד סוציאלי שחוקר את הילדים.

אני לא יודעת אם אתם זוכרים אבל בכתבה השמענו שיחה של אחת הנשים עם הרווחה. אותה אישה מהרווחה אין לה כוח, היא מדברת עם 20 נשים כאלה. אני גם לא מאשימה אותה עם כל העומס שיש עליה אבל היא מדברת עם אישה מוכה שמסתתרת כבר שנה במקלט והיא אומרת לה: אני לא מאמינה שזה בטוח אבל זה לא הדיון, אנחנו מדברים על משהו אחר. מה זה לא הדיון? את מדברת עם אישה שמפקידה את חיי הילדים שלה אצלך במערכת ואת אומרת לה שזה לא הדיון עכשיו. יש משהו מאוד מאוד חשוב בהכשרה של האנשים שבאים במגע עם נשים מוכות. לדעת איך לדבר איתן, לדעת איך להתייחס, איך להבין את הדבר הזה. כשאתה מקבל אישה מוכה מולך, לדעת איך להתייחס לזה. אני חושבת שזה אחד הדברים החשובים ומאוד מאוד פשוט ליישום ולביצוע.

יושב-ראש הוועדה, אני מתפלאת כמה דיונים כאלה עוד צריך לקיים וכמה פעמים צריך להדגיש את הצורך בהכשרת, הצורך בהרגשה של חרום כאשר אישה פונה. כמה צריך לשאול למה לא מודיעים לאישה שבן הזוג השתחרר? אלה חוסרים וזה תפקוד לקוי שכבר הצבענו עליו מאה אלף פעמים וכבר סימנו אותו בדרך והתרענו עליו. קמו ועדות ודיברו על שיפור התפקוד של הגורמים המקצועיים ועדיין אנחנו נמצאים באותו מצב.

לצערי הרב, עדיין נשים סובלות ועדיין נשים נרצחות בגלל אותן טעויות. כלומר, זה שיש אלימות אנחנו יודעים. זה שיש גברים שמסכנים את החיים של הנשים אנחנו יודעים. אנחנו כל הזמן מחפשים איך להגן על הנשים. לצערי הרב, יושבים מולנו גורמים, גם מהמשטרה, גם מהרווחה והרבה פעמים מתסכל לראות עד כמה אפילו לא מתאמצים לפני דיון כזה לספק את התשובות. בשבילם לשבת בוועדה ולתת אותן מנטרות זה טבעי. הם לא מרגישים מחויבות לחפור, לחשוב, לבדוק את הנהלים ולהתכונן. הרי הם יודעים כבר איזה סוג של שאלות אנחנו נשאל. אפילו לא מנסים לתת את התשובות הנכונות.

אני אומרת לך, כבוד היושב-ראש, לצערי הרב אנחנו ניעדר עכשיו 3-4 חודשים מהמשכן הזה. אני מאוד מקווה שבשטח לא נצטרך לשלם מחיר מאוד כבד על זה שהרשויות עדיין לא למדו את הלקח ולשפר את התפקוד שלהם.

סגן ניצב דקלה פוגל מהמשטרה ביקשה להתייחס.

בוקר טוב. חטיבת התביעות היא חלק מהתביעה הכללית ומקבילה לפרקליטות. אכן מרבית תיקי האלימות במשפחה אלה תיקים שמטופלים על-ידי חטיבת התביעות.

קודם כל, אני מבקשת באמת לדחות את האמירות שנאמרו פה, הגם שזה לא הופנה בהכרח לתביעות. אני דוחה מכל וכל את האמירות המאוד קשות שנאמרו פה כלפי שוטרי משטרת ישראל. אני לא אחזור על הביטויים אבל אני אגיד שסוגיית האלימות במשפחה היא אחד הנושאים הכי משמעותיים שמשטרת ישראל מנסה לקדם ובוודאי ובוודאי בוחנת את עצמה בכל נקודת זמן.

זה לא היה אחד היעדים שהשר שלכם הציב בתקופה הזאת של הקורונה.

נכון. כפי שאמרה רפ"ק בן צבי, בוודאי שאנחנו צריכים לבחון את עצמנו ואנחנו כל הזמן בוחנים את עצמנו במספר דרכים, גם החקירות וגם התביעות. אנחנו נמשיך ונעשה את זה בשל החשיבות.

עכשיו עניינית לגבי התביעות. התיקים שמגיעים לחטיבת התביעות, כמו שאמרה בת-עמי מהפרקליטות, אמורים להיבחן בראייה פלילית באשר לסיכוי סביר להרשעה. בכל מקרה, כל התיקים האלה מטופלים ברגישות בכמה מובנים. אחד, אנחנו נותנים עדיפות לטיפול בעבירות מהסוג הזה. דהיינו, תיקים לעבירות במשפחה, תיקים שמוצמדים לתובעים באופן מאוד מהיר. מעבר לזה, גם אם יש איזו המלצה של תובע לאחר שהוא בחן את הראיות והנסיבות, המלצה שלא להגיש כתב אישום, ההמלצה הזאת נבחנת על-ידי קצין בדרגה הכי בכירה בחטיבה. זאת אומרת, זה לא שכל תובע זוטר או תובע בכיר יחליט על סגירת תיק. זה נעשה רק על-ידי קצינים בכירים.

אני חייבת לומר שתיקים שמוגשים על ידנו לבית המשפט, התובעים מלווים בצורה מאוד הדוקה ואישית את אותן נפגעות עבירה. חבל שזה לא מוזכר, אבל לדעתי, לפני כשבועיים היתה כתבה על תובעות שליוו נפגעת עבירה שמשך שנים היתה נתונה להתעללות מבן זוגה. הענישה שם אפילו הוחמרה אחרי שהגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי. אנחנו בהחלט לוקחים את הטיפול בתיקים הללו בפרט בצורה מאוד מאוד רצינית ויסודית.

אני רק אומר שבחודשים האחרונים, בהשוואה לשנה שעברה, יש עלייה מאוד משמעותית בהגשת כתבי אישום. עלייה של כ-20%, אל תתפסו אותי בדיוק באחוזים.

זה דיון שאנחנו עוד נמשיך אותו גם בתקופת הבחירות, לצערי. זה נושא שככל הנראה עוד יתרגש עלינו. אנחנו חייבים לסיים בשעה 11:00 בשל תחילת המליאה.

אני רוצה לסכם את הדברים כפי שראינו עד כה. תמיד המקרים שיבואו לדיון הם המקרים שקורים להם תקלות. אין מה לעשות, בזה אנחנו עוסקים. לאורך כל השרשרת הזאת, ממשרד הרווחה, משטרה, פרקליטות, בתי משפט, צריכים להבין שבמקרים האלה לא יכולים להיות תקלות. במקרים האלה אסור שיהיו תקלות כי תקלה במקרה של אלימות במשפחה מסתיימת ברצח. זאת לא תקלה שהיה פנצ'ר בגלגל. זאת תקלה שהמשמעות שלה היא חיי אדם ופגיעה בנפש ולא ברכוש.

אני חייב לומר שכך צריך להתייחס לזה. לצערי, יש לי תחושה שמתייחסים – אז היו תקלות, אז פה מישהו היה לא בסדר, שם מישהו לא היה בסדר. בדרך-כלל התקלות שאנחנו שומעים עליהן הן לא כל התקלות. אנחנו שומעים על התקלות אבל יש עוד תקלות שלא שמענו עליהן.

לכן אני אומר פה לכל המערכות שהתפקיד שלכם הוא לוודא שאין תקלות. לא יכול להיות שכשמגיעות ראיות למשטרה, או שמגיעה מתלוננת למשטרה עם הראיות, המשטרה לא חוקרת. זאת לא תקלה, זאת האימא של התקלות. זה פשוט לא יכול להיות. אין מצב כזה שמגיעים עם ראיות, עם הקלטות וצילומים ואין חקירה והתיק נסגר מחוסר ראיות. חייבים לרדת לחקר האמת, אין שאלה פה.

לגבי ליווי משטרתי. זאת לא תקלה, זה מחדל. העובדה ששופט אומר שצריך ליווי משטרתי זה אומר שיש סכנת חיים ממשית בכל רגע. זה לא שהליווי המשטרתי יהיה ממחר. מה עד מחר? אין דבר כזה. מרגע ששופט החליט על ליווי משטרתי צריך להיות ליווי משטרתי מאותו רגע. לכן אני מבקש להוציא מכתב מטעם הוועדה להנהלת בתי המשפט והמשטרה בדרישה לקיים נוהל. לא האישה מתחילה לחפש עכשיו מי ייתן לה את הליווי המשטרתי אלא איך מבית המשפט מזמינים ליווי משטרתי מרגע שניתן צו כזה.

דבר נוסף. אנחנו לא עסקנו פה והנהלת בתי המשפט לא הוזמנה לכאן אבל יש את הנושא של הכשרות שופטים. זה עלה בלא מעט דוחות, לדעתי גם בדוח של איגוד מרכזי הסיוע. הנושא של הכשרות שופטים הוא קריטי. אנחנו יודעים טוב מאוד שבכל תיק, אם זה פלילי או אזרחי, תלוי לאיזה שופט אתה נופל. בתחומים האלה חייבת להיות הכשרה שהשופטים עוברים. על זה נקיים דיון נפרד ככל שיאפשרו לי.

אני רוצה לומר משהו לקראת הסגר השלישי. גם כאן אני מבקש להוציא מכתב בעניין הזה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. הוועדה דורשת לקראת הסגר השלישי לקבל מהממשלה מה היערכות הממשלה למלחמה באלימות במשפחה בתקופת סגר או הטלת מגבלות. זה כולל ההיערכות המיוחדת וההנחיות המיוחדות שיינתנו במשרד לביטחון פנים ובמשטרה, ההנחיות המיוחדות שיינתנו על-ידי הנהלת בתי המשפט בבתי המשפט, ההנחיות המיוחדות של הרווחה וההנחיות המיוחדות של הרשויות המקומיות ומשרד החינוך.

אני מבקש לקבל התייחסויות של כל אלה לגבי הנחיות מיוחדות בתקופת סגר לטובת מלחמה באלימות במשפחה. זה המינימום של אחריות של הממשלה הזאת, אחרי שכבר עברנו שני סגרים בלי שום הנחיות מיוחדות. אנחנו רואים בכל סגר וסגר את הקפיצה בפניות ובמקרים.

אני חוזר ואומר מה שאמרתי בהתחלה. אני מתפלל ומקווה שלא נראה תקלות מהסוג הזה ולא נראה את המחירים שמשלמים בסוף.

תודה, מיכל, שהעלית את הנושא הזה. תודה לכל מי שנטל חלק וסליחה מכל מי שלא יצא לו לדבר.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.