פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



26
ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לקידום זכויות
של אנשים עם מוגבלויות במערכת החינוך
22/12/2020





מושב שני



פרוטוקול מס' 1
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לקידום זכויות של אנשים עם מוגבלויות במערכת החינוך
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"א (22 בדצמבר 2020), שעה 14:00

מעקב ובדיקה אחר יישום חוק החינוך המיוחד

חברי הוועדה: סמי אבו שחאדה – היו"ר

אורלי פרומן

רחל אברמזון - מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

דורית חזן - יו"ר, ארגון גננות מחנכות

צופית גולן - יו"ר הנהגת ההורים, רחובות

אביבית ברקאי - אהרונוף - אחראית תחום חינוך, בזכות

דודי מזרחי - מנהל אגף בכיר תקציבים, משרד החינוך

מירי נבון - מנהלת אגף בכיר מטה הרפורמה לחוק החינוך, משרד החינוך

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

רותי יצקן - מנהלת אגף חינוך מיוחד בעירית חולון, נציגי עיריות

איתי קפלינסקי - סגן יו"ר הנהגת ההורים הארצית, הנהגת ההורים הארצית

רויטל לן כהן - יו"ר, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

מיכאל זץ - מנהל אגף לקידום זכויות וקשרי ממשל, אלו"ט

אמנון הרשושנים - חבר הנהלה מוביל תחום חינוך

יהודית גידלי

שרון רפאלי


מעקב ובדיקה אחר יישום חוק החינוך המיוחד

צהריים טובים לכולם. אני שמח לפתוח את הישיבה הראשונה של ועדת המשנה לקידום זכויות אנשים עם מוגבלויות במערכת החינוך. לרגל הפתיחה החגיגית הזאת אני רוצה להגיד כמה דברים ואז נעבור גם לנושא החשוב שעליו אנחנו מדברים היום.

אני אתחיל עם הקושי בפתיחת הדיון במערכת פוליטית לא יציבה כאשר לא ברור אם יהיה לנו עוד דיון או לא יהיה לנו עוד דיון; אם יהיה נס ויהיה לנו עוד דיון בכנסת הזאת או שננסה בכנסת הבאה להמשיך את העשייה שלנו בתחום החשוב מאוד הזה של אנשים עם מוגבלויות, שזה התיק הכי חשוב אצלנו במשרד. בתור חבר ועדת החינוך היה לי חשוב מאוד לקדם את זה גם במערכת החינוך. זה קושי שמתלווה למה שאני שומע פה בוועדה תמיד על חוסר יציבות בכלל במערכת החינוך גם בגלל הכוח הפוליטי החזק מדי שיש לשרים שכל פעם מנסים לבוא עם הצעות חדשות ויצירתיות או רפורמות או כל מיני דברים בומבסטיים שמשנים בתוך המערכת; וגם מכיוון שעכשיו אנחנו מדברים על זכויות של אנשים עם מוגבלויות במערכת החינוך שזה נושא, שלצערנו, נכנסנו אליו די באיחור במדינה ואנחנו די מפגרים אחרי חלק גדול מהמדינות בעולם.

הרפורמה שהיא כבר חוק לגבי החינוך המיוחד. זה דיון המשך ולא דיון ראשוני. היה דיון דומה באוגוסט והיום אנחנו בדיון המשך כי היו המון דברים שדיברנו עליהם בעניין הרפורמה, הפיילוט שהיה בצפון, השינויים שקבועים בחוק וההשלכות של השינויים שקורים בחוק החינוך המיוחד על התלמידים שלנו.

אני מודיע מראש שאנחנו נצטרך להתגבר על כמה דברים: א', זה דיון ראשון שאני מנהל כיושב-ראש ועדה; שנית, בעיית הראייה שלי שמקשה עליי ולפעמים דברים יתעכבו קצת בקריאה; ושלישית, זה נושא די גדול ויש לנו הרבה משתתפים גם פה וגם בזום, וכולנו קצרים בזמן.

נתחיל את הדיון עם מצגת ודברי פתיחה של עמותת "בזכות" שמייצגת קואליציה גדולה של ארגונים שעוקבים אחרי הנושא הזה של החוק, ביצוע החוק, היישום. תפתח עורכת הדין אביבית ברקאי אהרונוף. נשמע קצת נתונים ומידע איך הם רואים את הדבר הזה, ואז נתחיל להתקדם צעד-צעד. בבקשה, אביבית.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, תודה גם על כינוס הישיבה החשובה הזאת. אנחנו נמצאים בנקודת זמן שבה עוד ניתן לתקן את הוועדות שהתחילו וניתן להיערך אחרת לקראת הדיונים שמתחילים בחודש ינואר. לכן הישיבה היום למרות התנודות הפוליטיות היא מאוד חשובה.

אני אקדים ואומר שהרפורמה בחינוך המיוחד, כפי שאדוני אמר, ידעה הרבה שמות: רפורמת הכלה והשתלבות, רפורמת דורנר. אבל, לצערנו, עד כה לא היה קשר בין ההבטחות שבשם לבין המהות של הרפורמה ובוודאי לגבי היישום שלה. כל מהותה של הרפורמה זה תיקון לחוק חינוך מיוחד שזכה להתנגדות ולביקורת רבה לא רק מצד הארגונים, אלא גם מצד נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מצד אנשי מקצוע, פסיכולוגים – הרבה מאוד גורמים. בכל זאת זה עבר כמעט על חודו של קול.

מה החוק הזה אומר? אני אומר בקצרה: החוק משנה את המנגנון לקביעת זכאות לשירותי חינוך מיוחדים באופן שיש ועדה אחת שמי שעומד בראשה זה נציג משרד החינוך. החוק משנה את סמכות הוועדה, כלומר הוועדה קובעת את הזכאות לשירותי חינוך מיוחדים על-ידי כך שהיא קובעת את רמת התפקוד של התלמיד, על-ידי כך שהיא מציינת מה האפיון של המוגבלות של התלמיד, והיא קובעת את היקף סל השירותים של התלמיד בשילוב. הוועדה לא קובעת את ההשמה של התלמיד – את זה ההורים בוחרים והם אלה שקובעים, למעט שני חריגים. החוק גם קבע את המינימום שיינתן לתלמיד בשילוב בתוספת לחוק ולצד זה מה שיקבל ילד במסגרת נפרדת שהוא לומד בה – כיתת חינוך מיוחד או בית ספר לחינוך מיוחד. לבסוף החוק קבע שמי שיקבע את הרכב הסל – איזה טיפולים ושעות הוראה שהילד יקבל – זה צוות רב-מקצועי שההורים הם חלק בו. זאת הרפורמה בחינוך המיוחד.

אז ממה חששנו? מי שעומד בראש הוועדה הזאת זה נציג משרד החינוך. מרבית חברי הוועדה הם נציגי משרד החינוך וחששנו שייכנסו פנימה שיקולים פסולים, שיקולים תקציביים. התנגדנו לעיגון בחוק של הפערים בשירותים בין החינוך המיוחד לבין השילוב מכיוון שהחוק הזה קבע שחלק מהתלמידים ייכנסו למערכת החינוך הרגילה אך ורק עם תקציב מסל מוסדי שעליו כבר היה דוח מבקר המדינה שקבע שהתקציב הזה איננו מספיק היום, בוודאי לא אחרי התיקון לחוק שנכנסים אליו עוד הרבה תלמידים שזכאים אך ורק לתמיכות מהסל הזה.

לצערנו, היישום של החוק אימת את החששות שלנו ואפילו למעלה מכך, ונאלצנו להגיש עתירה לבג"ץ. אני לא אתעכב על מה שהיה בשנת הלימודים הקודמת כי מאז הוגשה העתירה משרד החינוך התחייב לעשות כמה שינויים, בין היתר הוא התחייב לבית המשפט שמי שיקבע את הזכאות לשירותי חינוך מיוחדים ואת רמת התפקוד ואת היקף סל השירותים של התלמיד זה לא המחשב, כפי שהיה, אלא הוועדה. משרד החינוך גם התחייב לפרסם חוזר מנכ"ל שקובע את אמות המידה ואת הקריטריונים לקביעת רמות תפקוד בהיקף סל שירותים עד סוף חודש ספטמבר.

בינתיים משרד החינוך גם ישב וכתב חוזר מנכ"ל - -

מתי הייתה ההתחייבות של משרד החינוך? עכשיו נשמע מהם אם אנחנו מתקדמים בנושא או לא.

העתירה הייתה בחודש יולי.

יולי השנה?

כן. מאז משרד החינוך גם כתב חוזר מנכ"ל - -

רק שנייה, אביבית.

המשרד התחייב עד חודש ספטמבר שנה זו?

כן. עד סוף חודש ספטמבר שחלף הוא התחייב לפרסם חוזר מנכ"ל. אני גם אומר לזכותו של המשרד שהוא ישב עם נציגי הארגונים בכתיבת חוזר המנכ"ל, קיבל חלק מההערות שלנו – לא את כולן, אבל ברגע שחוזר המנכ"ל יגיע לשולחנה של הוועדה כמתחייב בחוק נעיר את שאר הערותינו שלא התקבלו.

דבר ראשון – חוזר המנכ"ל לא פורסם. בסוף חודש אוקטובר כבר קיבלנו את הטיוטה הסופית של חוזר המנכ"ל אבל עד היום לא פורסם חוזר המנכ"ל. מה המשמעות של זה? המשמעות בשטח התחילו ועדות אמנם רק למחדשי זכאות ורק בנוכחות חברי ועדה, אבל כבר יש בעיות. הוועדות הללו מיועדות רק לתלמידים שהם והוריהם ביקשו להמשיך באותה מסגרת עם אותו היקף סל שירותים. אבל את המידע הזה לא העבירו להורים. מה שמעבירים להורים זה איזשהו מסמך לחתום עליו כדי שמהר תתכנס בעניינם ועדה בנוכחות חברי ועדה בלבד. ההנחיות הפנימיות, ככל שהיו, לא הועברו לשטח, לא הועברו לבתי הספר.

אני מבין שיש טיוטה של חוזר מנכ"ל ואנחנו תקועים עם הפרסום שלו די הרבה זמן.

לפחות מאז סוף אוקטובר.

לפי החוק, חוזר מנכ"ל אמור לעגן בהוראת החוק את אמות המידה לתביעת רמת התפקוד ואת היקף סל השירותים. הוא אמור לתת לוועדות את הכלים כיצד לקבוע זכאות לשירותי חינוך מיוחדים. ברור שאם אין הקריטריונים הללו הוועדות פועלות בחלל ריק. הן פועלות כל אחת כראות עיניה. זה יוצר בעיה. לכן מתבקש שלפני הוועדות הקרובות יתפרסם חוזר המנכ"ל.

נושא שני שמעורר בעיות זה נושא היקף סל השירותים. משרד החינוך התחייב לבית המשפט וגם עיגן את זה בהנחיות ביניים פנימיות שמי שיקבע את היקף סל השירותים זה ועדה שתבחן את המסמכים שיש בידיה ותקבע את היקף סל השירותים. אבל מאז העתירה היו גם ועדות השגה, גם ועדות חריגים שהן ועדות זכאות שאינן במועד שהשפה של חברי הוועדה להורים היא "אנחנו לא יכולים לתת לכם יותר ממה שהמחשב קובע". אני רוצה לומר במאמר מוסגר - -

למרות שהבנתי שכבר ירדנו מהעניין של המחשב, וזאת החלטה של ועדה ולא מחשב ייתן את הניקוד.

זאת הייתה התחייבות וכך נאמר לנו. אבל בשטח הדברים פועלים אחרת. בשטח המחשב מתוכנת באופן כזה שברגע שיושב-ראש הוועדה מזין את הנתונים של הילד אוטומטית עולה לו מספר. נכון שיש שם עוד ריבוע קטן שהוועדה יכולה להוסיף, אבל כך הוועדה רואה את זה – אם היא רוצה היא יכולה להוסיף. היא לא קובעת מלכתחילה את היקף סל השירותים לפי הצרכים של הילד. זה עוד לא הוטמע בוועדות. אני אתן לך דוגמה - -

תני לי דוגמה גם עם כיוון לסיכום. אני לא רוצה להלחיץ אבל גם רוצה שנשמע את האחרים.

נקודה נוספת היא סל ההכלה וההשתלבות. הסל הבית ספרי שאמרתי שמבקר המדינה כבר טען שהוא לא מספק, למעשה, משרד החינוך איחד שני סלים: את הסל הבית-ספרי, סל ההכלה שאמור לתת מענה לילדים אחרים שהם לא זכאי חוק. בכך לכאורה סל ההכלה וההשתלבות גדל אבל עכשיו צריך לתת מענים להרבה יותר תלמידם, והוא לא ייתן את המענים לתלמידים שזכאים על-פי החוק רק לתמיכות מהסל הזה.

נקודה אחרונה – הנושא של זכאות להסעה ולליווי: לפי החוק, הוועדה מוסמכת לתת זכאות לשירותי חינוך מיוחדים. בהגדרה של החוק שירותי חינוך מיוחדים כוללים שירותי הסעה וליווי. למרות זאת במענה לפנייה שלנו משרד החינוך טען שכרגע ועדות זכאות ואפיון לא יקבעו זכאות לשירותי הסעה וליווי מהטעם שלא הותקנו תקנות הסעה בטיחות לילדים ולפעוטות עם מוגבלות. התקנות הללו אינן קשורות לוועדות; הוועדות הן מכוח חוק החינוך המיוחד. יתרה מכך משרד החינוך הוא שמעכב את התקנת התקנות, ולכן התשובה הזאת מאוד תמוהה ולא ברור למה הם מחכים.

מה אנחנו מבקשים, אדוני היושב-ראש? קודם כול שמשרד החינוך יודיע מתי הוא מפרסם את חוזר המנכ"ל ובכלל זה את אמות המידה לבחינת זכאות להסעה וליווי. בחוזר מנכ"ל אמורים להיות קריטריונים לוועדה כיצד לקבוע זכאות להסעה ולליווי – מה שאין היום בטיוטה.

אני מקווה שנשמע עכשיו מרחלי.

דבר שני – לשנות את תכנת המחשב באופן שיאפשר ליושב-ראש הוועדה להזין את היקף סל השירותים, שלא יעלה מספר אוטומטי. אני מניחה שהאפשרויות הטכנולוגיות מאפשרות היום לקבוע שיושב-ראש הוועדה יזין מספר ושזה לא יהיה פחות מהמינימום הקבוע בחוק.

הגדלת סל ההכלה וההשתלבות באופן ממשי, ודבר אחרון – מתן מענה מידי - -

את מספר שלוש לא קלטתי.

הגדלת סל ההכלה.

הגדלת סל ההכלה וההשתלבות באופן ממשי. אותו סל שאמור לתת מענה לתלמידים שזכאים לתמיכות אך ורק ממנו בתוך מערכת החינוך הכללית.

דבר אחרון הוא שמאחר שכבר התקיימו ועדות שלא לפי הנהלים הפנימיים ולא לפי החוק – לאפשר לאותם מורים לקיים ועדות חוזרות כמו גם ועדות חריגים שאני יודעת שחברי שנמצא פה ידבר עליהן באריכות. אז אני אעצור כאן. תודה רבה, אדוני.

תודה רבה לכם. הרבה דברים יחד. אנחנו גם נשמע את משרד החינוך בעניין אבל לפני כן – הצטרפה אלינו יקירתנו אורלי פרומן. אני שמח מאוד שהיא איתנו היום בישיבה. תרצי להגיד כמה מילים על החוק הזה, אורלי?

למרות שקראתי את כל החומרים אני אשמח לשמוע ממקור ראשון ובוודאי אני מצפה לתשובות ממשרד החינוך כי מאז הדיון האחרון עבר כבר מספיק זמן, והיו הרבה דברים שכבר היו צריכים להיות מוסדרים.

אז נשמע את העמותות והאנשים שלומדים את הנושא הזה בשטח, ואחרי שניים-שלושה דוברים אני גם אפנה למשרד כדי לשמוע מהם תשובה על הכול.

הדובר השני הוא אמיתי שוחט, מנהל תחום שילוב בחינוך בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות במשרד המשפטים. אמיתי איתנו?

שלום לכולם. אני מברך על כינוס הישיבה הזאת גם בימים טרופים אלה. אני אתחיל לדבר קודם כול על הדברים הטובים שנעשים כי חייבים להגיד שנעשים גם דברים טובים במסגרת הרפורמה הזאת. אני אחלק את הרפורמה לשני דברים: החלק הראשון זה כל מה שקשור לבחירת ההורים שזה משהו מצוין; כל מה שקשור לשינוי תפיסתי, לתהליכים של שינוי עמדות והכשרת צוותים שאלה דברים שקורים במערכת החינוך כחלק מקביל לרפורמה, ואלה דברים מבורכים ומצוינים, ואנחנו שמחים שהם קורים. זה טוב מאוד.

החלק השני זה כל מה שקשור למשאבים ולתקציבים – שם הבעיה גדולה מאוד - -

זאת הבעיה הקבועה.

רציתי קודם כול לדבר על מונחים של ילדים עם מוגבלות בשכיחות גבוהה וילדים עם מוגבלות בשכיחות נמוכה. ילדים עם מוגבלות בשכיחות נמוכה שהן המוגבלויות המורכבות יותר מקבלים סל אישי, וזה טוב, אבל עדיין יש פער גדול מאוד בין מה שהם מקבלים לבין מה שמקבלים ילדים שהולכים לחינוך המיוחד. כשילד נבחר ללכת לחינוך מיוחד הוא יקבל בהכרח סל מענים גדול יותר. לכן יש כאן עדיין תמריץ שלילי להורים. הם יבחרו בחינוך המיוחד ולא יבחרו בשילוב. כל עוד לא ישוו או אפילו ייתנו עדיפות לשילוב זה לא יקרה. זה לגבי ילדים עם מוגבלות בשכיחות נמוכה.

אמיתי, אני רוצה רגע להבין: יכול להיות שיהיו שני ילדים שהצרכים שלהם דומים, ומי שילך לשילוב בחינוך יקבל פחות ממי שילך לבית ספר לחינוך מיוחד? למרות שזה אותו מקרה? זאת בעיה של אפליה במערכת.

כן. יש, קודם כול, הבדל בשעות הלימודים בחינוך המיוחד ארוכות יותר, המענה בחופשים, עדיפות בקבלת טיפולים, התשתיות שניתנות בשביל טיפולים. בחינוך הרגיל התשתיות הרבה יותר מורכבות. אין כמעט תשתיות לטיפולי פיזיותרפיה, למשל, מה שקיים יותר בחינוך המיוחד. כל עוד לא תהיה השוואה בין המענים שניתנים לילדים המשולבים – ואפילו עדיפות – אז הורים יעדיפו ללכת לחינוך מיוחד. זה לגבי הילדים עם מוגבלות בשכיחות נמוכה.

לגבי מוגבלויות ברמת שכיחות גבוהה – כאן, לצערי, המצב לא השתפר בעקבות הרפורמה ואפילו נסוג. אפשר להגדיר את הילדים האלה כילדים חורגים לחינוך המיוחד. במהלך החקיקה היה ניסיון להוציא אותם לגמרי מהחינוך המיוחד. בסוף הם נשארו בחינוך המיוחד אבל הילדים האלה עדיין לא מקבלים יותר מענים ממה שהם קיבלו לפני כן. לכן נוצר מצב שילדים עם מוגבלויות בשכיחות גבוהה לא מקבלים מענה. הם מקבלים מענה מסל מוסדי, סל סטטיסטי, כלומר מקבלים משהו מאוד בסיסי, וזה תלוי במספר הילדים בבית הספר. אם בבית הספר יש יותר ילדים עם מוגבלויות שכיחות הם יקבלו פחות מענים. כל עוד הילדים האלה לא יקבלו את המענים שהם זקוקים להם הם לא יוכלו להשתלב. צוותי בית הספר שלא משנה כמה העבודה של הכישורים ושל שינוי העמדות תיעשה – כל עוד הילדים האלה לא יקבלו את המענים ואת המשאבים שהם אמורים לקבל הם לא יצליחו להשתלב. יותר מכך אם בעבר לילדים האלה היה מפלט כלשהו ואם הם לא השתלבו יכלו ללכת לחינוך המיוחד – היום כבר חסמו להם את השער הזה, הם כבר לא יכולים לקבל מענה בחינוך המיוחד. אנחנו רוצים שהם ישתלבו אבל כדי שזה יקרה הם צריכים לקבל את המענים האלה. אני גם אוסיף שהמצב שלהם גם הורע לפני התיקון לחוק - -

אמיתי, שנייה - -

- - שהסל הזה נועד רק לילדים עם מוגבלות אז כיום נכנסו לסל הזה עוד ילדים אחרים כילדים בלי מוגבלות.

אמיתי, אתה הצגת פה בעיה. אני רוצה להבין מה צריך לעשות בחוק או מצד משרד החינוך כדי שהדבר הזה לא יימשך? אתה מצביע פה על משהו מאוד חמור, אז אני רוצה להבין מה צריך לקרות מבחינת הנציבות כדי שהדבר הזה לא יימשך.

אז, קודם כול, התקצוב של הילדים האלה צריך להיות לפי הצרכים שלהם. זה לא יכול להיות תקצוב לפי אחוזים מבית הספר. אם עכשיו יש בבית הספר יותר ילדים אז הילדים האלה צריכים לקבל את המענה שהם צריכים. שנית, צריך להגדיל את הסל הזה כי הסל הזה לא מספיק. אם ילד צריך לקבל מספר שעות מסוים, אז הוא צריך לקבל את מספר השעות הזה, והסל שיש כיום לא מאפשר לו לקבל את מספר השעות הזה. מדברים על כל מיני סלים שקיימים: סלים מחוזיים או סלים תוספתיים אחרים – עדיין אנחנו מכירים מקרים שאנשים מחכים כמה שבועות לקבל תשובה האם הם יקבלו סלים כאלה או לא. עדיין לא רואים את הסלים האלה ולא יודעים מה היקף הסלים האלה, ואנחנו לא יודעים באמת עד כמה הסלים האלה ייתנו מענה.

צריך להגדיל את הסלים של הילדים האלה, צריך לתת מענה אישי לכל ילד שצריך ושזה לא יהיה מענה שתלוי בתקציב שעומד לרשות בית הספר או התקציב שעומד לרשות הרשות, אלא כל ילד צריך לקבל מענה מותאם לצרכיו.

אני רק אוסיף שפנינו למשרד החינוך כבר לפני כחודש בעניין תקצוב ילדים עם מוגבלות בשכיחות גבוהה ועדיין לא קיבלנו מענה. אנחנו מבינים שיכול להיות שגם בתוך המשרד יש מחלוקת, אבל אנחנו עדיין מחכים למענה הזה. אני מקווה שהמענה מתעכב כי הבינו את הטעות והולכים לתקן אותה. אבל כל עוד לא קיבלנו מענה מבחינתנו הבעיה עדיין קיימת.

אני עובר לדובר אחר ואז נשמע גם את משרד החינוך. תודה, אמיתי. אני רוצה לעבור לעורכת הדין דיאנה בראון, ראש תחום חינוך בעמותת אלו"ט.

אני איתכם – עורך דין מיכאל זץ מאלו"ט, שלום רב. קודם כול אני מברך על הדיון בוועדה ועל הוועדה עצמה. אני מצטרף לדברים שאמרה עורכת הדין אביבית אהרונוף מארגון זכות. אנחנו, כמובן, שותפים לדברים.

אני רוצה להעלות נקודה חשובה מאוד נוספת – הוועדות החריגות. היום יש מצב שילד שיש לו אבחון חדש אחרי חודש אפריל הוא לא זכאי לעלות לוועדה חריגה, ובעצם לא זכאי לעבור מסגרת. אנחנו רואים מצב שילד מקבל אבחון בחודש ספטמבר וצריך לחכות שנה לפני שהוא יעבור למסגרת שתתאים לצרכיו. כבר היום אנחנו רואים שמשרד החינוך מסרב להעלות ילדים עם אבחונים חדשים לוועדות בתואנה שאין מקום במסגרות האלה, ומי שמעלים אותו בסופו של דבר, זה רק בתנאי שהילד יבחר בשילוב. מי שההורים שלו בוחרים בשילוב בלית ברירה אחרי זה אומרים ברשות שאין להם סייעת אישית לתת להם, וכך יש ארבעה ילדים שיושבים בבית ולא מגיעים למסגרת החינוכית כי אין להם סייעת שתוכל לתווך להם את סביבת הלימודים ואת החומר.

אני לא הבנתי אותך. אני מבין שיש ועדה שמתכנסת ומחליטה לגבי ילד מסוים ומתכנסת בתאריך מסוים. אם הילד הגיע לפני התאריך הוא יכול להשתבץ ולקבל את הזכויות שלו, ואם הוא עשה זאת אחרי אפריל יש בעיה. מה קורה?

אם יש אבחון במאי הילד כבר לא זכאי להגיע לוועדה חריגה, אלא צריך לחכות שנה כדי לעבור מסגרת. אם יש אבחון חדש בספטמבר – ואנחנו רואים השנה הרבה אבחונים של ילדים בספטמבר או באוקטובר שנדחו בגלל הקורונה, והם לא הגיעו לוועדה חריגה, לא שינו להם את המסגרת והם נאלצים לחכות שנה במסגרת שאינה מותאמת לצרכים שלהם. זה פוגע בעיקר בילדים בגיל הרך שבמקום להיות בגני תקשורת הם נאלצים להיות בגנים פחות מותאמים לצרכים שלהם. פעם הייתה הנחיה של משרד החינוך ואני לא יודע אם היא בתוקף היום, שלא פותחים מסגרות חדשות לפני שממלאים תקנים קיימים. קודם ממלאים תקן ורק אחרי זה פותחים גן. כך הגענו למצב בחודש יולי שכל הגנים התמלאו מכיוון שבחודש יולי אין אפשרות לפתוח גנים חדשים כי אין מספיק זמן להיערכות. ואז הילדים האלה פשוט נופלים בין הכיסאות ונשארים בלי מסגרת מתאימה להם.

יש לך עוד נקודה או אני כול לעבור?

זאת הנקודה הקריטית מבחינתנו כי היום יש לנו ארבעה ילדים שיושבים בבית ולא מגיעים למערכת החינוך כי אין להם מסגרת מותאמת או סייעת שתוכל לתווך להם את הסביבה הלימודית.

הרבה יותר מארבעה.

אני שומע פה שיש הרבה יותר מארבעה.

זה ארבעה שאלו"ט יודעים עליהם. אני מניח שיש יותר.

אני יכולה להרחיב בעניין? כי הוא דיבר על הגנים. זה מאוד קריטי.

שמי דורית חזן, אני יושבת-ראש ארגון גננות-מחנכות - -

דורית, אם אפשר שזה יהיה בקצרה.

ממש בקצרה.

אוקיי. כי אני רוצה לשמוע את רחלי אברמזון לגבי כל הדברים שנאמרו עד כה כדי שנשמע את המשרד ונוכל לחזור לדוברים אחרים. בבקשה, בקצרה.

ממש בקצרה. הגנים היום מכילים 35-30 ילדים בממוצע. זאת אומרת שאם מגיע ילד מהחינוך המיוחד ומבקש להיות בחינוך הרגיל, מדובר בסייעת ובגננת שמעולם לא הוכשרו לטפל בילדים עם צרכים של החינוך המיוחד יחד עם 35 ילדים לא מאובחנים לגנים. החוק הזה לא לקח בחשבון את ההכשרה של הגננות. הגננות צריכות לעבוד שעות נוספות רבות כדי לתת את המענה לילדים האלה וברוב המקרים הן לא מצליחות לתת את המענה, ויוצא שגם הילד מפסיד, גם הגננת מפסידה וגם כל ילדי הגן מפסידים מהחוק הזה. צריך לעצור ולהקשיב כאן לכל החברים שדיברו עד עכשיו. אני רק מוסיפה לדבריהם: גננות מדינת ישראל מופקרות בעניין הזה כי לטפל בילד עם צרכים בחינוך המיוחד עם עוד כמה ילדים לא גמולים ויש להם עוד צרכים מיוחדים זה בגדר פשע.

אז איפה מקומם, לפי תפיסתך?

אין לי בעיה שיכילו אותם אבל קודם כול תכינו את הגן. אם מביאים לי ילדה עם לקות שמיעה והגן מכיל 70 דציבל של רעש איך אני כגננת יכולה להפחית את עוצמת הרעש ולתת מענה לילדה?

אם אתה עובר לרחלי, צריך ליידע את ההורים וצריך - - -

חברים, אני מבקש.

לא לא מקומם בגנים.

חברים, אי אפשר לנהל דיון ככה.

אני לא אמרתי שלא מקומם בגנים. ממש לא.

אני מבקש. אי אפשר פינג-פונג.

תודה על רשות הדיבור.

תודה לך. יש שאלה לגבי העניין של האבחונים ומתי הם נעשים. נדבר בפירוט על הנקודה החשובה זאת. אני רוצה לפנות לרחלי אברמזון, מנהלת אגף החינוך המיוחד במשרד החינוך כדי לשמוע מה התפתח מאז אוגוסט ואיפה אנחנו עומדים בכל הדברים שנאמרו פה: חוזר מנכ"ל שצריך להיות מפורסם, הוועדות שמתכנסות. רחלי איתנו?

שלום, אדוני, צהריים טובים לכולם.

קודם כול, אני רוצה לומר מילה טובה לפני שתתחילי, רחלי. כי כל פעם אני מרגיש שבסוף זה לא נאמר. אני מבין שנעשית פה המון עבודה וזה תהליך של שינוי שמשפיע על מספר גדול מאוד של תלמידים, הורים ואנשים שעובדים בתחום. אז בטח לא קל ויש לא מעט ביקורת. אז, קודם כול, כל הכבוד על העשייה ועל היוזמה. המטרה שלנו בדיון היא לייעל את זה ולדחוף את זה קדימה.

אז אני אגיד קודם כול, תודה. איתי נמצאים היום בדיון גם השותפים שלי לדרך מהמשרד. המהלך הוא באמת רחב, גדול, משמעותי. אני רוצה שנזכור שלתקן חוק זה לא שינוי של יום ולא יומיים. התהליך הוא מאוד מקצועי עם אנשי מקצוע גם בשטח שעושים עבודה נהדרת. ואני רוצה לדבר על מה שעשינו עד היום.

כדי לסבר את האוזן גם לגבי הסקירה הנרחבת שנתנה כאן אביבית חשוב לומר שעתירה בבית המשפט התייתרה. היא התייתרה לא מן הטעם שיש כאן מקום להתנצח, אלא מכיוון שמשרד החינוך בא אל בית המשפט וכבר הציג את כל השינויים ואת כל הדרך החדשה שבה אנחנו צועדים. צר לי על כך – נכון, חוזר מנכ"ל עדיין לא פורסם אבל הוא לא פורסם בדיוק בגלל העובדה שמשרד החינוך התחייב ואמר יחד עם כל השותפים: אנחנו יוצאים לדרך כדי לראות וללמוד ממה שקרה בדרך ואיך אנחנו רוצים לשפר ולשנות את פני העתיד. אז ישבנו עם השלטון המקומי ימים ולילות ושעות, עם הפסיכולוגים, עם ארגוני ההורים, עם כל הנציגויות, עם הנציבות – היינו שם ושמענו את כולם. ולא רק שמענו – גם תיקנו לאורך הדרך. לכן הטיוטה של חוזר מנכ"ל כבר מוכנה, היא נמצאת בעריכה לשונית. אני מניחה שייקח עוד קצת זמן וזה יתפרסם.

את יכולה להגדיר לנו כמה זמן? אני מניח שאת מודעת לבעייתיות שזה יוצר ולכך שזה לא התפרסם עד עכשיו כי זה נותן מקום גדול לפרשנות. אם יש לנו תחושה של זמן אני אשמח.

אני מניח שזה ייקח לנו חודש ימים כדי להוציא את החוזר לפרסום. ברמה העקרונית אחרי עריכה לשונית יש רק הסתכלות אחרונה של אישור לשכת מנכ"ל וזה עובר. אין שם סוגיות מאוד משמעותיות שמעכבות את היציאה לדרך. כמובן, מטבעו של חוזר מנכ"ל ומטבעם של דיונים יהיו דברים שכן קיבלנו ויהיו דברים שאנחנו החלטנו שלא, זה קודם כול. יחד עם זה לטווח הקרוב ולוועדות שמתנהלות יצאו הנחיות כתובות. הן עברו בצורה מסודרת אל כל השותפים. זה נמצא בידי כל חברי הוועדה, זה נמצא ברשויות המקומיות, זה נמצא אצל יושבי הראש, כמובן, שמנהלים את הוועדות, ואין כאן שום בלבול. יש הנחיות מדויקות מאוד שגם, אגב, ארגוני ההורים קיבלו אותן. כך שאני לא יודעת אם בעל-פה או לא בעל-פה – יש הנחיות ברורות עד לשלב הזה. עד שייצא חוזר מנכ"ל מסודר כולם יודעים איך צריך להתנהל. אני רוצה, בבקשה, ברשותך, לדבר על העניין של הסלים, הפגיעה בילדים או לא פגיעה בילדים ולעשות קצת סדר: עד לתיקון החוק ועד ליציאה לדרך הילדים עם המוגבלות בשכיחות גבוהה, היו להם שתי אפשרויות: או לקבל משאבים רק מהסל המוסדי או להגיע לוועדות השמה ולבחור בחינוך מיוחד: כיתת חינוך מיוחד, גן חינוך מיוחד או בית ספר. התיקון לחוק הביא איתו בשורה שאומרת: לא. ילד עם לקות תפקודית מורכבת, ילד שיש לו קשיים מאוד קשים יכול להישאר בחינוך הרגיל כי אנחנו חושבים ומאמינים שזה מקומו והבחירה היא גם של ההורים. אז הוא יישאר בתוך המסגרת ויקבל את הסל האישי שיתמוך בו. בזה יצאה גם פעילות נרחבת. אני מבקשת שתאפשר לעמיתתי מירי נבון, מנהלת אגף בכיר להכלה, לספר ולהסביר מה נעשה בשטח בחינוך הרגיל, אצל המחנכים ואצל מנהלות גני הילדים, ולהגיד: רבותיי, יש כאן מערך שלם מקצועי שתומך. אני לא אצייר תמונה ורודה. הדרך קשה ומלאת קשיים ואתגרים. אבל אנחנו מאוד ברורים בכיוון ואנחנו יודעים שכל תלמיד שזכאי לקבל את שירותי החינוך המיוחדים – יקבל.

אני רוצה להעלות נקודה נוספת שעלתה כאן על ועדות חריגים - -

רחל, הבנתי את מה שהסברת. זה עדיין לא משיב על הטיעון שהורים שבחרו להשאיר את הילדים שלהם ולשלב אותם בחינוך הרגיל למרות הקשיים שלהם יקבלו בדיוק את אותו מענה שנמצא במערכת החינוך המיוחד.

אדוני היושב-ראש, זה גם מופיע בחוק – יצאנו בהוגנות וביושר לומר שכולנו רוצים לתת הכול מכול בכול. יחד עם זה כולנו גם נמצאים במקום שבו אנחנו מנסים לייעל ולהפנות את כל המשאבים שניתנים ומתאפשרים לנו לילדים שזכאים לשירותי החינוך המיוחדים. אבל יצאנו בהוגנות עם התוספת השנייה לחוק. התוספת השנייה לחוק נמצאת במקום שמגדיר מהם גבולות המינימום, והוכחנו את זה גם באותו בג"ץ ידוע. אותם תלמידים שנמצא שאולי המינימום שנקבע להם בתוספת השנייה לחוק אינו עונה על הצרכים, הוועדה קבעה להם את התוספת הנדרשת, וזה בסדר גמור. כי זאת זכאות לכל דבר. זה אומר שאנחנו אמרנו בהוגנות שזה מה שאנחנו יודעים לתת ברגע זה, ועם זה אנחנו יוצאים לדרך. אני עוד לא מכירה שום מערכת ציבורית שמתנהלת בלי גבולות גזרה של תקציב. אני לא מכירה תקציב פתוח באף משרד.

רחלי, זה לא קורה בשום מקום. יש גבולות של תקציב בכל מקום ובכל המשרדים.

יחד עם זה אני רוצה להגיד שהגידול בתקציבי החינוך המיוחד גדל בכ-4.5 מיליארד שקל בחמש השנים האחרונות. אז אי אפשר לזלזל בעובדה הזאת - -

גם מספר התלמידים גדל מאוד.

- - ולהגיד, בסדר. זה לא. אני רוצה לחזור ולהדגיש: כל אגורה שאנחנו מצליחים להביא מופנית לטובת שילובם של תלמידים וההכלה שלהם בתוך מערכת החינוך, ואנחנו רוצים לומר בצורה מאוד אחראית וגלויה: בשביל זה קיימת התוספת השנייה לחוק שמהווה את הבסיס. יחד עם זה יושבת ועדה מקצועית שבוחנת ורואה מהם הצרכים של הילד.

בקצרה, בבקשה, רחלי, כי יש עוד הרבה אנשים שרוצים להשתתף, ואני רוצה לשמוע את כולם. אני אחזור אלייך גם לזכות דיבור.

בשמחה. אבל יהיה לי חשוב שתאפשרו גם לשותפים האחרים שיביאו גם את הפן של מה שעושה המערכת כי זאת לא רק ועדה, זכאות וילד שנמצא במסגרת. בסדר? תודה.

תודה, רחלי. אורלי, את רוצה להגיב עכשיו?

לא. תמשיכו.

אוקיי. אני רוצה לפנות לחברים שמשתתפים מהנהגת ההורים הארצית, איתי או צופית.

איתי.

בבקשה, איתי קפלינסקי מהנהגת ההורים הארצית.

אדוני היושב-ראש, חברת הכנסת, צוהריים טובים ותודה על הדיון החשוב. גם אני חושב שצריך להתחיל במחמאות. משרד החינוך עשה פה צעד גדול מאוד ביישום של החוק, ובכל מה שקשור ליישום הרפורמה אגף חינוך מיוחד הוא היחיד שהשכיל גם להבין, גם להפנים וגם להתחיל את היישום של העיקרון שחינוך זה שירות, ותלמידים עם צרכי חינוך מיוחדים מקבלים שירותי חינוך מיוחדים כשם שחברי קופות החולים מקבלים שירותי בריאות. חבל לנו שזה לא ככה בכל משרד החינוך. אנחנו רואים חינוך, בין היתר כשירות. אז, קודם כול, מחמאה על החלק הזה.

אנחנו רוצים לטייב את השירות ולהגיע למצב ששירות שניתן שבחלקו הוא טוב ובחלקו הוא מצוין ימשיך, ובמקום שבו אנחנו מזהים תקלות נאיר אותן. זאת הביקורת, והביקורת אמורה להיות בונה במטרה שמשרד החינוך יידע לייצב.

אני אתייחס לשלוש נקודות – שתיים מתוכן לא שמענו עדיין. ראשית קיים פער גדול בין ההנחיות הכתובות והברורות לבין היישום בשטח; גם בגלל שאם ניקח את ועדות הזכאות והאפיון אז יש יושבי ראש ועדות שלא עובדים לפי הנהלים, לוקחים לעצמם דרור פרשני ונהלים וממציאים המצאות. שנית, יש גם קושי אובייקטיבי ליישם דברים - -

איתי, אני צריך להבין: אם אתה אומר שיש הנחיות ברורות למה יש לנו בעיה של פרשנויות? או שההנחיות האלה לא הגיעו לאנשים הנכונים או שמישהו אמר להם שזה לא באמת הנחיות.

מאחר שיש 200 נציגי הורים בוועדות זכאות ואפיון במינוי והם פרושים ברחבי הארץ – אני אומר לך שאני נציג הורים בוועדות. אני ישבתי במהלך השנה שחלפה במאות ועדות, וכל הנציגים שומעים משפטים שאני מעדיף לא לחזור עליהם כרגע כי זה לא העיקרון, אבל שלא היו ולא נבראו בצורה מאוד קובעת וברורה: "אני אומרת לך ש", אומרת יושבת-ראש הוועדה. אלה דברים שלא היו ולא נבראו. הדברים האלה מועברים למטה, והמטה נותן את התשובה: "אנחנו נחדד את ההנחיות". אבל הדברים האלה עדיין נמשכים. אנחנו מקווים שלא נחזה בכל התופעות הללו במהלך השנה הקרובה.

אז אנחנו חייבים לחדד באופן הכי ברור בעולם את ההנחיות כדי שיהיה ברור לכל מי שיושב בוועדות האלה מהן ההנחיות.

נכון. וכשם שעכשיו ניתנה מצגת עם הנחיות ביניים והיא הועברה לכל האנשים שיושבים בוועדה, עדיין יש שם מה שנאמר ומה שלא נאמר. הדוגמה שנתנה אביבית לגבי המינימום, למשל, הרי יש מינימום בחוק אבל אין מקסימום. בשום מקום לא כתוב: אין מקסימום. זאת נקודה שאנחנו תמיד צריכים למצוא את עצמנו מתווכחים עם הוועדות.

אז, כמו שאמרתי, יש הנושא של הדרור הפרשני; ב', יש בעיה שההנחיה לא מתאימה למה שקורה בשטח או אפילו לא הגיעה וחלחלה מטה לשטח, וכשאני אומר שטח אני מתכוון לבתי הספר. לדוגמה, יש צוות רב-מקצועי בוועדת זכאות ואפיון וועדת השגה. הורה אמור לפגוש את הצוות המקצועי פעם או פעמיים. אם הוא פונה באופן עצמאי לוועדת זכאות ואפיון אז רק כשהוא חוזר ואם לא אז פעם אחת כשהוא מגיע לצוות ומחליטים להפנות אותו לוועדת זכאות ואפיון ובפעם השנייה כשהוא בא לעשות את פילוח הסל שהוא מקבל. יושב-ראש הצוות הרב-מקצועי של בתי הספר הוא מנהל בית הספר. עליו הוטלה הנחיה לא פשוטה לייצר פרוטוקול של כל החלטת צוות רב-מקצועי. אז אם בצוות הרב-מקצועי יש מספר דו-ספרתי של תלמידים אז יש מספר פרוטוקולים לא מבוטל שהוא צריך לייצר וגם לדאוג שיגיע, לפי החוק, להורים.

מבדיקה שעשינו חלקם הארי של ההורים שהילדים שלהם עברו צוות רב- מקצועי – ואני לא מדבר על ועדות זכאות ואפיון – לא קיבלו לא פרוטוקול אחד ובטח לא שניים. למה יש לפרוטוקול הזה חשיבות רבה? כי הפילוח של הסל נעשה - -

מה זאת אומרת? הוא מחויב, על-פי חוק, לקיים פרוטוקול. נכון? הפרוטוקול הזה מגיע למשרד החינוך אבל הוא לא מגיע - -

יש הרבה ועדות שבכלל לא נרשם פרוטוקול במהלך הישיבה.

לא נרשם?

חד-משמעית. אני אומר את זה בוודאות – אומר האדם על בשרו. אמרנו, יש אילוצים וצריך להביא את זה בחשבון. למה זה כל כך משמעותי? כי הפילוח נעשה בקיץ, אבל היישום שלו נעשה בספטמבר או באוקטובר כשמתחילה שנת הלימודים. ואז כשמתעורר פער ההורה צריך אסמכתה מה היה. א', מה הוחלט כי לפעמים יש ויכוח על מה שהוחלט; ו-ב', אם יש פער והוא לא מקבל אז הוא צריך שתהיה לו אסמכתה ביד. מחליט מה היה.

ואז כל אחד עובד לפי הזיכרון שלו. המנהל זוכר מה שטוב לו וההורה זוכר מה שנוח לו.

צודק, אדוני. תלמיד עשוי לקבל בוועדת זכאות ואפיון סל מאוד גדול ומכובד, אבל אם אין מספיק אנשי מקצוע במתי"א המקומי בתקנים, בשעות או אם יש קושי לגייס אנשי מקצוע, אז או שהתלמיד לא מקבל שירותים בכלל או שלפעמים אומרים לו – ניתן לך מה שיש, שזה בכלל לא אומר שזה מה שהוא צריך. יש עובדי מתי"א, הם צריכים משרה – נותנים להם את השעות.

איתי, זה נשמע מאוד לא טוב מה שאתה אומר.

מה שצריך לעשות, אדוני היושב-ראש, זה קודם כול לייצר מנגנון שמאפשר למנהלת בית הספר ולבית הספר לרכוש את השירותים שמרכזי מתי"א נותנים. אגב, אלה שירותים מצוינים, אני לא אומר אחרת – גם מחוץ למתי"א. מתי"א הוא הגורם העיקרי שמאפשר לתת את השירותים והטיפולים האלה לילדים. ואם יש תלמיד שאין לו קלינאית תקשורת, שאין לו פיזיותרפיסט, שאין לו מטפל רגשי ועוד כהנה וכהנה טיפולים אז צריך להיות מצב שיש לו הסל שהוא יכול לנצל. ואם מתי"א לא יכולה לתת שמנהל בית הספר בעדיפות שנייה ירכוש את השירותים האלה בחוץ. כי תלמיד שקיבל סל בוועדת זכאות ואפיון צריך לקבל את השירותים שלו.

הנקודה השנייה – בעניין הוועדות שאינן במועד הקבוע, מה שאנחנו קוראים להם ועדות חריגים. אנחנו מבינים שהמערכת צריכה לעבוד לפי לוח שנתי, צריכה לתכנן ולהיערך לכוח אדם. מה לעשות שהתלמידים לא מקבלים את האבחונים שלהם לפי לוח הזמנים של חוזר המנכ"ל? תלמיד שקיבל אבחון שהוא על הרצף בדצמבר זה לא רק לא חוקי, זה גם לא מוסרי לצפות ממנו לעשות איזושהי ועדה ולחכות להתחיל את הטיפול שלו בספטמבר 2021. אין לזה שום הצדקה. יש לנו בכתב סירובים עם כל מיני הנמקות של משרד החינוך מדוע תלמידים לא יכולים לקבל ועדה.

עכשיו נשמע למה דברים כאלה קוים. זה מעניין.

יש הורים שמבחינתם חרב עולמם ולא יכול להיות שהילד יחכה תשעה חודשים לטיפול, ולמה? כי הרכבת כבר נסעה. אז הצרכים הם לא לפי לוח השנה; הם צריכים היום, הם צריכים מחר. נכון, יכול להיות שאין מקום במסגרת אבל יש סל אחר של טיפולים ולא שהרשות המקומית תיתן עוד חצי שעה של הדרכה לגננת מתי"א. לילד יש צרכים, לא רק לגננת.

נקודה שלישית ואחרונה - -

אחרונה, בבקשה, איתי.

ועדות ההשגה. בשנת הלימודים תש"ף הוגשו אלפי השגות. אני לא יודע להגיד לך את המספר המדויק, אפשר לשאול את משרד החינוך אבל החוק קובע שהשגה תידון תוך 21 יום מיום שהוגשה. אנחנו בחודש דצמבר ועדיין יש השגות רבות שלא נידונו. משרד החינוך מינה מספר תלת ספרתי של יושבי ראש ועדות זכאות ואפיון אבל הוא לא מינה מספר דומה - -

עד מתי ההשגות האלה הוגשו? אתה טוען שדצמבר מאוד רחוק. מתי הוגשו ההשגות?

יש לנו השגות עוד ממאי שלא נידונו.

לא נכון.

כן, כן.

יש הורים שפונים. אני לא יודע להגיד את המספר המדויק אבל מה שחשוב יותר לדבר עליו זה העיקרון.

מה העיקרון? העיקרון שיש חוק ומכבדים אותו. החוק הזה אמור לנהל את העניינים.

אבל מספר יושבי ראש ועדות ההשגה שמונו במשרד קטן בהרבה ביחס למספר יושבי ראש ועדות זכאות ואפיון. מה שקרה זה שהמשרד שלח מפקחים כוללים לשבת בתורנויות בתור יושבי-ראש ועדות השגה. א', זה לא תחום המומחיות שלהם; ב', זאת עבודה נוספת, זה נוסף לתפקיד. אם דיון בוועדת השגה שקורה היום אחרי ששנת הלימודים התחילה זה מביא אותנו לנקודה הקודמת שהזכרתי שזאת בעצם מזוודה של כסף שלתלמיד אין מה לקנות איתו. אתה מניח על השולחן אבל איזה תלמיד יקבל עכשיו מישהו ממתי"א שהמשרה שלו מלאה? מה הוא יקבל? לך תגייס לו סייע אם צריך. זאת אומרת שחייבים לוודא שבשנת הלימודים הקרובה כל ועדות ההשגה מתקיימות בזמן והמשרד צריך להיערך.

איתי, אתה מסיים, נכון?

כן. משפט אחרון. משרד החינוך לא העלה על דעתו שדבר כזה יכול לקרות. לנו ההורים היה ברור שיהיו אלפי השגות. אני מחזיר אתכם ממש לפתח הדברים שלי: חינוך זה שירות והורים רוצים את שירותי החינוך הכי טובים עבור ילדיהם. מה שלא התקבל בערכאה ראשונה ברור שינסו להשיג אותו בערכאה גבוהה יותר. אני מקווה שמשרד החינוך ייערך בהתאם לשנת הלימודים תשפ"א וימנה מספיק יושבי-ראש ועדות השגה. תודה רבה.

אני גם מאוד מקווה.

משפט אחד, בבקשה, בהמשך למה שאמרה המייצגת של הגננות, לכל נושא השילוב וההכלה יש הגדרה בסיסית מאוד של סל בסיסי של הכשרות שהצוותים צריכים לקבל. הסל המורחב תלוי ברצונם של מנהלי בית הספר לקבל. הסל הבסיסי הזה לא באמת מספיק כדי לקיים שילוב והכלה כמו שאנחנו רואים אותו כמו שילד זכאי להיות משולב. דבר שני מאוד חשוב וההורים לא יודעים עליו: ילד שצריך הנגשה או עבורו או עבור ההורה שלו, כמו שמיעה, צריך להגיש בקשה 15 חודשים מראש. אבל בשביל זה צריך ליידע את ההורים.

מה זאת אומרת?

לפי החוק, אם אני רוצה שינגישו את הכיתה של הילד שלי לליקוי שמיעה אני עם קביים ובשביל שתהיה לי מעלית בבית הספר של הילד שלי אני צריכה לרשום אותו למוסד החינוכי 15 חודשים מראש כדי שיספיקו לעשות את כל הפרוצדורות.

יש לי ילד בכיתה ו' שעובר לבית ספר אחר בשנה הבאה.

אז אם אתה רוצה שבית הספר יהיה מותאם - -

אז אני כבר פונה לבית הספר השני?

כבר בפברואר אתה צריך להודיע לרשות המקומית.

15 חודשים מראש. אני אדייק את הנקודה שלי: אני צריכה מעלית – אני צריכה לפנות 15 חודשים מראש כדי שיהיה תהליך מוכן. אם צריך חדר שמיעה, צריך להכין אותו מראש. אבל הרשויות ומשרד החינוך לא מיידעים לא את ההורים ולא אף אחד אחר שזאת הזכות שלנו לדרוש את זה. ואז כשאנחנו מגיעים ורושמים את הילד שלנו לחטיבת הביניים כמו כולם בינואר או בפברואר אנחנו מגלים שעד שיסיימו את תהליך ההנגשה הילד יהיה בי"א ובינתיים אני לא יכולה להגיע לכיתה שלו. העיריות וכל אגפי החינוך יודעים מרגע שהילד נכנס לגן אם יש לו או להורה שלו מוגבלות כי אנחנו מסמנים את זה בטפסים. אין שום בעיה לפנות וליידע את ההורים האלה. גם קודם צריך שמשרד החינוך יצא בפרסום ויודיע להורים שאם הם צריכים הנגשה שיודיעו בזמן כדי שהילד יוכל להגיע ללמוד בתנאים הראויים לו, ואני כהורה עם מוגבלות אוכל ללוות אותו לשם. תודה רבה.

תודה לך. החברים שלנו ברשויות המקומיות צריכים לעשות קצת ריצ'ינג אאוט לאוכלוסייה.

צופית, אני רוצה להתייחס לנקודה שאת העלית. יש פה עניין של תכנון. בסופו של דבר הילד נמצא במערכת. אנחנו יודעים מהו המסלול שהוא התקדם בו. נכון, לוקח זמן להרכיב מעלית בבית ספר עם אישורים והכול, אבל אנחנו גם יודעים שילד מאזור הגנים הזה ילך לבית ספר יסודי מסוים וכך הלאה. לכן זה עניין של תכנון.

אורלי, אני רוצה לשאול אותך כמי שנמצאת שנים במערכת הזאת: המערכת באמת מסונכרנת לדבר הזה? עכשיו את אומרת עובדה פשוטה שאם הוא באזור המגורים הזה סביר להניח שילך לבית הספר הזה.

לא בכל הרשויות זה מסונכרן. אני יכולה לומר לך שברשות שאני הייתי ניסיתי ליצור תכנון ארוך טווח כזה. כי מה שקורה בפועל הרבה ילדים מגיעים לבית הספר הרגיל ומחכים לפעמים חודשיים-שלושה שהכיתה שלהם תונגש.

גם חמש ושש שנים.

ולפעמים יותר. לכן זה משהו שצריך למסד אותו בתהליך העבודה העירוני. תמיד מגיעים גם תלמידים חדשים אבל לפחות אלה שקיימים במערכת העירונית חייבים לעשות תכנון ארוך טווח בעניין.

לפעמים הם אפילו מכריחים אותנו להירשם.

עוד נקודה לגבי ועדות ההשגה כי גם בדיון הקודם שמענו הרבה מאוד תלונות על הנושא – גם על ועדות הזכאות והאפיון – על התייחסות, על אמירות לא מקצועיות. אם אנחנו נשפר משמעותית את השירות בוועדות זכאות ואפיון, כנראה, יהיו אחר כך פחות ועדות השגה, פחות השגות של ההורים.

ברור. אני מסכים איתך.

זאת אומרת העבודה היסודית מאוד צריכה להיות בצוותים שיושבים בוועדות הזכאות והאפיון. עכשיו אליה וקוץ בה – זה חודשים ארוכים שהאנשים האלה שמאיישים את ועדות הזכאות והאפיון – זאת העבודה שלהם, הם בוועדות, ואחר כך הם בוועדות השגה כדי שלא ישלחו כל מיני מפקחים כוללים שלא קשורים לעניין. אבל במקביל אלה אנשים שיש להם תפקידים והם צריכים לעשות דברים אחרים. יש פה מצב בלתי אפשרי.

יש יותר מדי עבודה למעט מדי אנשים.

כן, אתה צריך לפנות את האנשים האלה לכמה חודשים טובים שזה מה שהם עושים. כשחזרנו למערכת אמרנו: אנחנו צריכים פסיכולוגים שיתמכו נפשית בציבור הרגיל, באוכלוסייה הרגילה, בילדים הרגילים, במורים. אבל הם כבר נמצאים בוועדות לקראת השנה הבאה. צריך לקחת את זה בחשבון. אני יודעת שזה עוד תוספת כוח אדם אבל צריכים להבין שהאנשים האלה מהבוקר עד הלילה יושבים בוועדות.

אורלי, כמו שאמרת, זאת תוספת כוח אדם שחוסכת לאחר מכן הרבה עבודה מצוותים אחרים. זאת השקעה משתלמת.

אני רוצה לומר משהו לגבי הנגשה.

שנייה. יש לי עוד הרבה דוברים. אני רוצה להגיע לעוד כמה אנשים. ננסה לחזור למי שאפשר. אני רוצה לשמוע כמו שהבטחתי, את מירי נבון, לגבי העבודה שלהם ואם יש לה התייחסות לדברים שנאמרים פה אני אשמח לשמוע.

צהריים טובים לכולם, אני רוצה להתייחס להיבטים של ההכלה של התלמידים שוני הצרכים בתוך הכיתות הרגילות ולהתייחס לאמירות שנוגעות לפיתוח מקצועי ולעוד משאבים. רק כדי לסבר את האוזן, מדי שנה אנחנו משקיעים כ-25 מיליון שקלים בפיתוח מקצועי שכולו רק לטובת קורסים שמיועדים להכלה והשתלבות. זאת אומרת שהמורים וגם גננות לומדים נושאים שונים שקשורים להכלה של התלמידים. רק בשנה שעברה 53,154 עובדי הוראה עברו קורס של 30 או 60 שעות שנוגע להיבטים שונים של ההכלה, פלוס עוד 305 ימי הדרכה.

זה לא אומר אם זה הרבה או מעט.

מירי, חברת הכנסת אורלי פרומן אומרת משהו מאוד נכון.

25 מיליון שקלים זה הרבה וזה מעט, השאלה היא למה.

נכון. השאלה היא כמה אנחנו צריכים.

כן, כמה אנחנו צריכים. דיברנו על זה, וביטאה את זה מאוד יפה, אשת גני הילדים שנמצאת כאן שעקב אכילס זה דווקא המורים בחינוך הרגיל שצריכים לדעת לקלוט את הילדים, צריכים לדעת ללמד אותם, צריכים לדעת להכיל אותם, צריכים לדעת לשלב אותם ולתת להם. 53,000 עובדי הוראה – זאת שאלה. כמה היו צריכים ללמוד?

היעד שאנחנו הצבנו לעצמנו הוא שבטווח של עד חמש שנים כל עובד הוראה עובר מינימום 30 שעות ייעודיות לקורסים שנוגעים להכלה והשתלבות. זה המינימום. מעבר לזה, כמובן, הם יכולים לקחת עוד הרבה יותר. מה שאנחנו מכוונים אליו זה לעשות את הפיתוח המקצועי פנים בית ספרי. לא לצאת למרכזי הפסג"ה אלא לייצר תרבות ארגונית בתוך המוסד החינוכי שמצמיחה כוחות שיכולים להכיל את המכילים, להכיל את המורים. גם אצל הגננות – שהגננות המובילות יתמחו בנושא של הכלה. כרגע אנחנו נמצאים בפיילוט של הכשרה של 100 גננות. זה פיילוט שאנחנו מנסים השנה של מומחיות הכלה.

מירי, אני רוצה להגיד פה משהו לגבי הגננות כי לי זה נראה מאוד קריטי. בכל המחקרים שאנחנו קוראים אנחנו מבינים שיש חשיבות גדולה מאוד לגיל של האבחון – מתי נעשה האבחון ומתי מתחיל הטיפול. כל המחקרים אומרים שאם זה מתחיל בגיל קטן בזמן הנכון אנחנו יכולים להציל חלק גדול מהילדים שלנו. החוק כבר התחיל, וחמש שנים זה המון זמן. אולי הדגש צריך להיות בתקופה הראשונה דווקא בקרב הגננות והמורות והמורים בחינוך היסודי. כי פה העניין של האבחון ותחילת הטיפול הוא פשוט קריטי. אז אולי המשרד צריך להשקיע דווקא בהשתלמויות שם ולתת יותר כלים לגננות ולמי שעובד בחינוך היסודי בעיקר בשלבים הראשונים שלו, ואז אם זאת תכנית של חמש שנים – להתחיל לאט-לאט עם האחרים.

תודה לאל, אגף התקציבים שלנו נתן לנו סכום מאוד מכובד לפיתוח המקצועי של עובדי ההוראה. אני יכולה לתת גם לגננות, גם למורים בבתי הספר היסודיים וגם לחטיבות הביניים וגם לבתי הספר העל יסודיים ככל שהם ירצו ויבקשו לעבור סוג של פיתוח מקצועי. אנחנו בהחלט ניתן להם את המשאבים שנדרשים לפיתוח המקצועי של עובדי ההוראה מכיוון שגם לנו ברור מעבר לכל ספק שאנחנו רוצים להכשיר את המורים שלנו ואנחנו רוצים שהמורים שלנו וגם הגננות יידעו לעשות הכלה במיטבה.

אם אני עוזבת לרגע את הפיתוח המקצועי, אני זוכרת שבמפגש הקודם חברת הכנסת אורלי פרומן ביקשה לשים דגש על מרחבי ההכלה, אז אני רק אגיש בשנתיים האחרונות נבנו 607 מרחבי הכלה, והשנה תקצבנו עוד 510 מרחבי הכלה. בימים אלה ממש אנחנו יוצאים עם קול קורא לעוד 510 מרחבי הכלה, ובסופו של דבר אנחנו רוצים להגיע למצב שבו בכל בית ספר יהיה לנו מרחב מכיל שיוכל לעשות את העבודה ולסייע לתלמידים וגם לאפשר להם מקום של רווחה ושקט.

אני רוצה להגיד עוד דבר - -

דבר אחרון, מירי. הדבר שהכי חשוב לך להגיד.

אין בעיה.

בנוסף לפיתוח המקצועי אני רוצה להזכיר שבלמעלה מ-90% מבתי הספר במדינת ישראל כבר שנה רביעית יש רכזי השתלבות שהתפקיד שלהם הוא לתת את כל ההיבטים הפדגוגיים וההיבטים המתכללים של הכלה של תלמידים בתוך בתי הספר. אז גם הדבר הזה הוא משאב מאוד גדול, שלא לדבר, כמובן, על כל הכלים שפותחו ומפותחים וכל הכנסים המקוונים ועל הפיתוח המקצועי המקוון. תודה.

אני רוצה לפנות, בבקשה, לעורכת הדין רויטל לן כהן, בבקשה.

שלום לכם. תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה.

תציגי את עצמך לפרוטוקול, בבקשה.

אני עורכת דין רויטל לן כהן, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני מבקשת להתחיל מלתקן שימוש במושגים שצורמים מאוד לאוזן. קודם כול, משרד החינוך מתעקש להגיד "הכלה" ו"שילוב" זה לצד זה כאילו מדובר בשתי גישות קרובות או משלימות כשבעצם מדובר בשתי גישות שסותרות זו את זו. בשילוב אנחנו אומרים לילד שאם הוא יכול לעמוד בסטנדרט מסוים ובתנאים מסוימים אנחנו נרשה לו להיות פה כל עוד הוא יעמוד בתנאים האלה; בעוד הכלה היא הזכות החוקית להיות והיא לא תלויה בדבר. לכן להגיד "הכלה" ו"השתלבות" זו לצד זו זה כמו שאנחנו מבקרים בכלכלה לעשות מדיניות של הלאמה והפרטה בו-זמנית. צריך להחליט: או שלילד יש זכות להיות פה ואז אנחנו לא בודקים את הקריטריונים שהוא צריך לעמוד בהם או שאנחנו אומרים שלא כל אחד יכול להיות פה וילד יכול להיות פה רק בתנאים מסוימים.

דבר נוסף זה השימוש במילה "הכלה" שבמשרד החינוך, בעיקר בשטח, מתייחסים להכלה רגשית. "אני מכיל אותך" – הכוונה היא שאני מקבל אותך רגשית. זה קורה בכל מסגרות החינוך שאני מגיעה אליהם. הם לא מבינים שמדובר בזכות ולכן הם מנהלים איתנו דיון האם אני כמנהל או כמורה חושב שילד יכול או לא יכול להיות פה, ועדיין נשמעות הגישות האם הוא בר שילוב – האם הוא יכול להשתלב או לא יכול להשתלב. אלה היו אמירות כלליות.

אני רוצה להתייחס למושג "מרחבי ההכלה". אני יודעת שזה מגיע ממקום טוב ומרצון טוב אבל בפועל מרחבי ההכלה היום משמשים מרחבי הדרה שאליהם שולחים את הילד כשהוא לא מתנהג כמו שצריך. הרבה פעמים אנחנו מגלים שילדים פשוט הפכו את מרחבי ההכלה לכיתה של ילד אחד. זה קורה בהמון בתי ספר וצר לי על כך.

רויטל, את אומרת פה דברים מאוד חמורים. אלה השקעות גדולות מאוד של המשרד ועל פניו פרויקט מרחבי ההכלה האלה נראה לי מאוד חיובי.

נכון.

איפה הטעות? מה צריך לתקן? לא הבנתי. כי מבחינת המשרד הם עשו משהו מאוד חשוב. זה פרויקט חשוב מאוד, השקעה גדולה מאוד. אבל את אומרת שהתוצאות לא טובות.

נכון. יש מקומות שמגיעים מרצון אמיתי להתקדם ולאפשר לכל הילדים בקהילה להיות חלק מבית הספר - -

זה אמור להיות הכיוון של כולנו.

- - יש מקומות שמרגישים שכפו עליהם לקבל את הילדים שלנו. ואז הם גם אומרים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: זה בית ספר לחינוך רגיל, אני לא יודע איך לעזור לילד שלך. אתה רוצה שהוא יהיה פה? זה מה שאני יכול לעשות. הוא לא יכול להפריע לכיתה של 35 ילדים. אתה שמעת גם את דורית חזן אומרת את זה. בבתי ספר זה מאוד קל. הם פשוט אומרים: אתה תלך להירגע בחדר ההכלה. ואז הוא נרגע שם שעה, והוא נרגע שם שעתיים, והוא נרגע שם יום, והוא נרגע שם יומיים, ועם הזמן זה הופך להיות כרוניקה ידועה. אחד הדברים הקשים בעניין הזה הוא שבאמת מושקעים המון כספים אבל לא כל בית ספר חייב לקבל את ההדרכות. אני, למשל, ניסיתי לבקש בכמה מקומות שאגף הכלה והשתלבות או המפקחות של החינוך המיוחד ייתנו הדרכה לבית הספר אבל לבית הספר אין חובה לקבל את ההדרכה, והוא יכול להגיד: אני מכם לא רוצה לשמוע. אני גם שומעת – מירי, גם ממך וגם מהמדריכות שלך, שאומרות: אני לא יכולה לכפות על בית ספר לקבל את ההדרכה שלי. משהו שלא חייבים לקבל ככה זה נראה.

רויטל, את אומרת משהו מאוד חמור שאני לא יכול להבין אותו וגם לא יכול לקבל אותו. אם משרד החינוך רואה לנכון להקים בבית ספר מסוים חדר הכלה יש להניח שמשרד החינוך גם ינגיש את הידע שהצוות צריך כדי להתמודד עם זה וכדי שהחדר הזה לא יהפוך לכיתת יחיד.

זה לא קורה בפועל. צר לי אבל זה לא קורה בפועל.

אז זה מה שצריך לקרות, ואני פה מדבר גם עם רחלי וגם עם דורית שאי אפשר לתת לבתי ספר חדרים כאלה שיהפכו לכיתת יחיד. זה לא סביר. זה גם בזבוז משאבים וגם בזבוז הזדמנות.

נכון. אבל זה מעבר לזה. כי כל עוד בית הספר יכול לסרב לקבל את ההדרכה של אגף הכלה והשתלבות או של אגף החינוך המיוחד ויכול להגיד: אני לא רוצה אתכם פה – יש לי עכשיו בית ספר בתל-אביב שמסרב לקבל הדרכה, והמתי"א בתל-אביב מסרבת להכניס את ההדרכה – אז כל עוד זה קורה מי שנפגע זה הילד וההורים. אני לא מבינה איך יכול להיות שהקימו שני אגפים ומחזיקים שם אנשי מקצוע אבל לא הסדירו את היכולת של האגפים האלה לחייב את מסגרות החינוך לקבל הדרכה מצד אחד, ומאפשרים לבתי הספר ולמסגרות החינוך להגיד להורים: פה זה לא בית ספר לחינוך מיוחד; אתה רוצה חינוך מיוחד? אתה רוצה מורים שמבינים מה הם עושים? לך למסגרות של חינוך מיוחד.

שני דברים חשובים שמאוד חשוב לי להגיד - -

רויטל, בבקשה, בקצרה.

ממש בקצרה. נאמר קודם שילדים שמגיעים לחינוך הרגיל לא מקבלים את אותם שירותים כמו בחינוך המיוחד. משרד החינוך אומר שלא כל דבר הוא יכול להביא. אבל לא יכול להיות שילד שבשנה שעברה למד בכיתת חינוך מיוחד וקיבל קלינאית תקשורת – ואני מדברת על ילד לא ורבלי שנעזר בתקשורת חלופית – ומרגע שהוא עבר לכיתה רגילה אין יותר קלינאית. למה? כי לקלינאית יש שעות שצבועות עבור מסגרות החינוך המיוחד., ורק אם נשאר זמן נותנים אותה לילדים המשולבים. זאת אפליה בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות.

זאת נקודה שחוזרת על עצמה כל הזמן: המענה לא הולך לפי הצרכים של הילד, אלא ניתן לפי מה שמחליטים במערכת, מה שנוח להם, לפי שיקולי תקציבים.

נכון. קודם כול נותנים לבתי הספר הכוללניים.

כל מיני שיקולים זרים שלא שמים את טובת הזרים.

הם קודם כול נותנים לבתי הספר של החינוך המיוחד; את מה שנשאר נותנים לכיתות החינוך המיוחד במסגרות החינוך הרגילות, ורק אחר כך אם נשאר – לילדים המשולבים. אז ברור שאף אחד לא ילך לשילוב וינשור באמצע השנה.

לפני כמה שנים הותקנו תקנות נגישות פרטנית לתלמיד ולהורה. התקנות האלה פתחו פתח להנגשות שלא היו קיימות קודם גם בדרכי ההוראה, גם בדרכי ההיבחנות, גם בדרכי הלימוד, גם בחומרי ההוראה, חומרי ההיבחנות וחומרי הלימוד. בפועל האגף שאחראי על הבחינות במשרד החינוך לא שינה את חוזר המנכ"ל, לא מאפשר שום הנגשה שלא כתובה ברשימה הסגורה שלו; ואני אגיד לך יותר מזה: היו לי שיחות עם אגודת ניצ"ן שעושה אבחונים פסיכו-דידקטיים ומאגודת ניצ"ן אמרו לי שמאגף המבחנים של משרד החינוך אמרו להם שאם הם יכתבו בהמלצות שלהם המלצות שלא מופיעות ברשימה הסגורה הם יפסיקו לקבל את האבחונים שלהם. לא יכול להיות שתקנות הנגישות הפרטנית מאפשרות לבקש הנגשות בהתאם לצרכים של הילד ומשרד החינוך לא מאפשר שום דבר שלא כתוב ברשימה הסגורה שלו. תודה רבה.

רויטל, אני חייב לעבור לדוברים אחרים. תודה רבה לך על הדברים החשובים. אני רואה שיש פה המון עבודה להמון ועדות, לא לדיון אחד. אני אעבור לדודי מזרחי מאגף התקציבים במשרד החינוך. אנחנו אמורים לסיים מקסימום ב-15:30 ואני רוצה כמה דקות לסכם.

סליחה, אדוני, אני חייבת לומר עוד דבר אחד קטן. כשיש הורה שמתעקש לשלב את הילד ומאתגר את בית הספר או את מתי"א במשהו שהוא מבקש והם לא רוצים לעשות, לא נעים לי להגיד אבל בשלב הזה מתחילה בריונות כלפי ההורה. זה יכול להיות בצורה עדינה של פאסיב-אגרסיב אבל זה גם יכול להיות באיומים בוטים על ההורה: "אנחנו נדאג שהילד שלך לא יהיה פה", ופתאום ההורה מתחיל לקבל תלונות על ההתנהגות של הילד.

רויטל, אני מאוד מקווה שאלה מקרים מוזרים במערכת, ואני מקווה שאין כיוון כזה במערכת.

יש כיוון ויש הרבה מאוד מקרים כאלה, המון מקרים כאלה. אני לא מדברת על אחד וגם לא על שניים. אני מדברת על מקרים רבים מאוד. אנחנו מדווחים אותם למערכת והם לא מטופלים.

תודה רבה לך. דודי מזרחי מאגף תקציבים במשרד החינוך, בבקשה, נשמע מה האתגרים שלנו שם.

שלום, צהריים טובים. חשוב לי להגיד כמה דברים: קודם כול צריך לזכור מאיפה יצאנו לדרך. כשהיינו לפני כשלוש שנים והמשרד פרסם את מתווה השינוי בחינוך המיוחד ובחינוך הרגיל הוא פרס תכנית רחבת היקף, ותיקון החוק היה רק חלק ממנה. מדובר על תכנית רחבת היקף שהמטרה שלה הייתה לשפר באופן משמעותי את השירות עבור ילדים שזקוקים לשירותי חינוך מיוחד בין ילדים עם מוגבלויות מורכבות מאוד ובין ילדים עם לקויות פחות מורכבות.

אני אסקור בקצרה את היקף הדברים שנעשו: תוספת של 1 מיליארד שקל לבינוי של כיתות חינוך מיוחד כדי לצמצם את משך זמן ההסעות; בינוי של חדרי הכלה ב-100 מיליון שקל, שמירי התייחסה אליהם כאן; תקציב חסר תקדים בפיתוח מקצועי – מירי ציינה רק חלק קטן ממנו; תוספת של מאות מיליונים בתקציבים לשילוב בדגש על לקויות בשכיחות נמוכה. התייחס לזה קודם אמיתי שוחט מהנציבות. אפשר להתווכח שצריך יותר משאבים – ואנחנו לא טוענים אחרת – ושמה שיש לא מספיק. אף אחד לא יתווכח עם זה. צריך יותר כי לילדים האלה מגיע הכול. אבל נתנו תוספת עצומה של משאבים, מאות מיליונים בשנה לשילוב. על רצף רב שנתי זה מיליארדים.

דודי, אני בטוח שאנשים עובדים ושיש תקציבים והעבודה נעשית. אבל אנחנו גם צריכים להיות ישרים. במדינת ישראל התחלנו בטיפול הזה לאנשים עם מוגבלויות במערכת החינוך מאוד מאוחר יחסית למדינות אחרות. הצרכים מאוד גדולים. לצערנו הרב, אני חושב שהצורך גם הרבה יותר גדול מכל מה שיש כיום כי עברתי על המספרים ועל הנתונים של המ.מ.מ. אני גם חושב שבחברה הערבית ובקרב החרדים המספרים הרבה יותר גדולים. הצורך הרבה יותר גדול. אולי כמי שעוסק בתקציבים אולי תגיד לנו איפה, לדעתך, קיים הצורך הכי גדול ואין לו מענה? אני בטוח שאתם נותנים מענים אבל איפה חסר לך, לדעתך, הכי הרבה?

ברשותך, תן לי חצי דקה ואגיע בדיוק לשאלה הספציפית הזאת. אני לא סתם רציתי לתת פה נאום לאומה אלא לזכור מאיפה באנו ומה השתנה בסך הכול בשנתיים וחצי, שלוש. דיברתי על כך שעכשיו לכל הילדים בלקויות הקלות יותר, הילדים בגנים בעיכוב התפתחותי, עיכוב שפתי, יש עכשיו מלווה בהסעה. בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם משרד האוצר הוספנו סייעת לילדים שמשולבים בצהרון כדי שהם יוכלו להשתלב בצהרון. נושא נוסף שהוא תוצר של עבודה ממושכת עם משרד האוצר, החל משנת הלימודים הבאה בגני הילדים – וזה אחד מעקבי אכילס שלנו - בכל גני הילדים בגילי 4-3 תינתן תוספת ייעודית לשילוב, מה שמכונה "תקציב סטטיסטי" עבור הילדים שיש להם עיכוב התפתחותי, בעיות רגשיות ובעיות התנהגות ברמות תפקוד יחסית גבוהות ויהיה ניתן לתת להם שירותים באמצעות מתי"א בגנים. מדובר על תוספת מאוד משמעותית של למעלה מ-150 מיליון שקלים החל משנת הלימודים הבאה. כל מה שסקרתי עכשיו, ויש עוד הרבה, זה תוספת של מיליארדים בתוך פרק זמן מאוד קצר. נכון שהיו טעויות במהלך היישום. דיברו כאן קודם רחלי ומירי – אנחנו לא חפים מטעויות אבל לזכותה של המערכת ובמיוחד לזכותן של מירי ורחלי שנמצאות כאן שהכול היה בהקשבה. תוך כדי תנועה תוקנו ושופרו שורה ארוכה של תהליכים, אבל צריך להזכיר מאיפה יצאנו - -

דודי, תודה. אנחנו פה כדי לשפר את העניין של ההקשבה כדי שהטעויות לא יחזרו על עצמן וכדי שהתיקון שלהם לא ייקח יותר מדי זמן. אנחנו לא באנו לריב עם המשרד. אנחנו בסך הכול רוצים שלפחות במה שאנחנו מודעים שיש דברים לתקן לעשות את זה במהירות סבירה. במה שאנחנו לא יודעים ועדיין לומדים זה תהליך של למידה. אבל יש הרבה דברים שאנחנו מדברים עליהם והם כבר לא תהליך של למידה. זה ידע שיש לנו ואפשר לתקן. תודה, דודי.

מגיל 4-3 נדרשה עתירה כדי שהתקציב יגיע לגני - - -

זה שהארגונים והמוסדות צריכים להגיע לבתי המשפט זה כבר לא טוב.

אני רוצה לשמוע גם את רותי יצקן. את איתנו?

שלום. אני מנהלת אגף פרט בחינוך מיוחד בחולון. אני מדברת בשמי וכמובן בשם נציגי המנהלים כחלק מפורום שאנחנו מרכזים לאורך התקופה ומביאה את ההתייחסות שלנו לדברים. נאמרו פה דברים מאוד חשובים. אני רוצה לציין שהגשנו נייר עמדה לוועדה. חלק מהדברים שהועלו כאן הועלו גם במסמך. אני אגע בכמה דברים עקרוניים שחשוב לנו להדגיש.

ממש בשתי דקות כי יש לי עוד כמה דוברים פה.

בשתי דקות. אנחנו רוצים לחזק את העניין שסל המשאבים שניתן לילדים אינו עומד בצרכים של הילדים, והוא אף קטן באופן יחסי. צריך להבין שיישום החוק יצר משהו שונה מאוד בשטח בצורת ההתנהלות. זה יצר נתק מאוד משמעותי בין הוועדות לבין ועדות השיבוץ והטיפול לאחר הוועדה. הוועדה היום משמשת גורם שונה לגמרי. היא נותנת זכאות בלבד כשבעבר הייתה ההשמה, ולכן המקום של טיפול הרשות בילדים האלה מתנתק כמעט לחלוטין. אנחנו קובעים את זה בשטח יותר ויותר. הילדים החדשים לא עוברים דרכנו כבר, אלא מגיעים ישירות לוועדות ואז התהליך של ההיכרות מחדש עם כל החדשים הוא משהו מאוד בעייתי. לאורך השנים ועדת השמה התפארה בזה שהיא חלק מתהליך - -

יש לי שאלה. אני רוצה שתתייחסי למה שאמרה חברת הכנסת אורלי פרומן על הסנכרון בתוך המערכת ברשויות המקומיות. נגיד שבגנים אנחנו מכירים את הילדים שיש לנו, ואנחנו יודעים שהילדים האלה הולכים להיות בבית ספר זה או אחר, האם יש במערכת משהו שעושה סנכרון בין הילדים שנמצאים בגנים לבין המעבר שלהם?

אורלי חידדה ואמרה שיש הבדלים בין הרשויות, והיא צודקת. הילדים מנותבים ויש מעקב אחרי הילדים. אני יכולה להגיד בעניין ההנגשה שטופלה והועלתה כאן שבאתר מפורסם נושא ההנגשה והתהליכים וזה עובד בכל הרשויות, למיטב ידיעתי. יכול להיות שבמקומות קטנים זה עובד אחרת כולל מעקב של ילד מגיל הגן. זה בדיוק המקום שלנו הרשויות שברגע שילד מתחיל את דרכו בוועדת הזכאות שהפכה להיות משפך של כל הילדים הדיפרנציאליים – כל מי שחושב שצריך איזשהו משאב ניגש לוועדה. זה העלה לפחות ב-25% את מספר הוועדות, זה העלה את הסרבול, את מספר האנשים ואת התקציב. אולי צריך לפנות למבקר המדינה כדי לבדוק את כל המשאבים שהושקעו כאן והאם הושקעו במקום הנכון במקום לתת אותם לילדים עצמם בבתי הספר. זאת טענה שאנחנו טוענים כל הדרך. החוק יפה, הרציונל שלו יוצא מן הכלל – אין לנו בכלל שאלה בעניין הזה, אבל יש משהו פגום ביישום. התחלתי לומר שלאורך שנים ההשמה התפארה שהיא חלק מתהליך, והיום זה הפך להיות חותמת גומי.

אני חייבת להגיד שלדעתי האישית – ולא כל חבריי יסכימו – נציגי הרשויות שם לא חייבים להיות בוועדה. הוועדה היא ועדת זכאות שבה נותנים מסמכים, פסיכולוג קובע את הזכאות. חבל על הזמן ועל שעות העבודה שלנו. כדאי לחזור לכנסת ולשקול ולהוציא אותנו מהקוורום. רשות שתחשוב שהיא צריכה להיות שם, תהיה. הוועדה צריכה לתת את המקום של שיקול דעת. בוועדות מעברים משרד החינוך קבע שילד שיש לו זכאות לא צריך להיות בוועדה ובמעבר. איך ייתכן שילד בכיתה ו' שיושב בכיתת חינוך מיוחד או בבית ספר לחינוך מיוחד ורוצה לעבור לכיתה ז' לא עובר שום ועדה מקצועית עם גורמים נוספים – מקום שנותן לילד ולהורים לשקול את זה שוב בצורה מושכלת ולקבל החלטה – האם הוא יבחר כיתה, האם הוא יבחר בית ספר. המעבר לחטיבה הוא לא פשוט וכך גם לחטיבה העליונה וגם מגן לכיתה א'. זה, בעינינו, משהו קריטי. אנחנו בתפיסה רשותית קבענו שאנחנו מבקשים שכל הילדים יקבלו את הזכות להגיע לוועדה מלאה לא בלי נוכחות הורים כדי שיוכלו לשמוע על האפשרויות ולשקול בשיקול דעת מושכל.

אני רוצה להגיד משהו בעניין ההבחנות שמטריד אותנו.

משהו אחרון, בבקשה, רותי. יש לנו עוד דוברים.

נושא אחרון. בנושא האבחנות יש שני דברים: קבעו שניתן לקבוע חשד לאיזושהי לקות ואז על בסיס זה ניתן לקבל החלטה שהילד מקבל זכאות. אולי יש לו לקויות למידה, אולי הוא עם לקות תקשורת אז נשבץ אותו באיזושהי מסגרת. זה לחלוטין נוגד את תפיסתנו המקצועית. ילד צריך למצות את ההליך. צריך להיות בטוחים. לא פעם נעשו כבר טעויות כאלה, ובעינינו זה מחדל שלא צריך להיות.

דבר שני, שלדעתי, כולם יסכימו איתי – נושא אבחנות של תקשורת. זה נאמר כבר כמה פעמים. כפי שיש גוף במדינת ישראל שקובע את האבחנה למוגבלות שכלית התפתחותית צריך לחשוב היטב בנושא האבחנות. יש הרבה מאוד ואקום במקום הזה. גורמים פרטיים נותנים אבחנות, גורמים נזקים לילדים שמשובצים במסגרות לא מותאמות להם. אין לנו דרך להתמודד עם זה, וכל מי ששומע כאן יודע על מה אני מדברת.

זה רק מחדד לך כשאתה שומע את רותי כמה התפקיד בשטח של מנהל אגף חינוך או מנהל מחלקת הפרט שעוסק בזה בפועל ובסוף הכול יושב עליה; כי ההורים מגיעים לרשות, היא צריכה להיות אחראית על שיבוץ הילדים ועל הוועדה הזאת ועל הוועדה הנוספת וועדת ההשגה. מנהלי אגפי החינוך הם צומת מאוד משמעותי בכל הנושא הזה.

בכל הרשויות, ברור.

אין ריצ'ינג אאוט. הרשות צריכה לעשות ריצ'ינג אאוט להורים.

תודה, רותי.

תודה, רותי. אני רוצה לשמוע דובר אחרון. אני לא אספיק, לצערי, את כולם. אני רוצה לשמוע את אמנון הרשושנים, נמצא? בבקשה.

שלום רב, אני נמצא וגם מודע לזמן. אני מודה לך על הדיון החשוב הזה.

רק תציג את עצמך לפרוטוקול, אמנון.

אני מעמותת "אקדם". אנחנו עמותה בעיר מודיעין לקידום ילדים ובוגרים על הרצף האוטיסטי. מעבר לזה אני שותף גם עם לא מעט מהחברים שהופיעו פה בכל מיני התארגנויות ויוזמות סביב כל מה שקורה בחינוך המיוחד. אני חייב לציין שבשנתיים וחצי האחרונות השקענו כל אחד מאתנו וכולנו יחד כמות מטורפת של שעות שרובן ככולן בהתנדבות בעזרה ובייעוץ ללא מעט הורים שמנסים להבין ולשרך את דרכם במערכת.

אני לא אחזור על מה שאמרו לפניי. אמרו את זה בכישרון רב גם אם אפשר לחדד חלק מהדברים. אני רוצה לציין כמה דברים - -

דבר אחד שהוא הכי חשוב לך. אני מתנצל. בגלל לחץ הזמן.

הדבר הכי חשוב הוא שהדברים לא עובדים בשטח. עם כל מה שאמרה רחל לגבי ההנחיות – אני רק אציין ששנת הלימודים התחילה ב-1 בספטמבר. ההנחיות שירדו לשנת תשפ"א יצאו בגרסה ראשונה ב-15 בנובמבר. אנחנו יודעים לספור; גרסה שנייה מעודכנת – ב-15 בדצמבר. זה לא יורד לשטח, זה לא מגיע לבתי הספר. אם אני מגיע ומנהל בית ספר שואל אותי מה קורה הוא שומע את זה ממני, הוא לא שומע את זה מאחרים. אני יותר מבין ומודע, ובסוף זה יוצר אנטגוניזם מולו כי אני שם לו מראה. אני שם לו מראה של המערכת גם לגבי הנהלים, גם לגבי מה שצריך לעשות, גם לגבי מה שקורה עם הבן הפרטי שלי כי אני גם אבא לילד על הרצף האוטיסטי. כל ההצהרות היפות שהיו כאן ברמת המקרו, ברמת התקציבים, ברמת הנהלים – כשיורדים למורה, למנהל, ליועצת – זה לא מתקיים. זה לא מתקיים במסה קריטית, זה לא מגיע ל-20%. זה לא עניין של תהליך – זה עניין של תפיסה, זה עניין של הבנה ושל - - - הדברים. לדעתי, פה אנחנו מפספסים. אצלנו במחוז ירושלים יצא מכתב בתחילת ספטמבר מהפיקוח – רחלי מכירה את זה, דיברנו איתה על זה הרבה – שמחייב את בתי הספר להגיש את כל מי שמחדש זכאות עד 30 באוקטובר. עד אז הוא היה צריך להגיש את כל השאלונים, לא לשאול את ההורים. אני יכול לומר לך איך זה היתרגם אצלנו: אנחנו קיבלנו מכתב בנובמבר לחתום באותו יום כי אחרת לא תהיה זכאות. אני לא היחיד, אני מקבל את זה מהרבה הורים.

הנקודה ברורה. הביצוע בשטח מאוד רחוק מהחוק וממה שאנחנו שומעים ממשרד החינוך. יש לנו המון דברים לתקן ולעבוד עליהם. אני חייב לעצור אותך פה.

אני מאוד מודה לך.

אני רוצה להתנצל בפני כל החברים שמשתתפים איתנו בדיון ולא היה מספיק זמן לתת להם את זכות הדיבור. אני רוצה לסכם ולנעול את הישיבה. אז אני מודה לכל מי שהשתתף. זה הדיון הראשון שלנו. אני מקווה שיהיו לנו עוד דיונים. אני מקווה שתהיה הפתעה היום, אורלי, ולא נהיה בבחירות ונוכל לעבוד בצורה יותר יעילה.

אם יוצאים לבחירות אנחנו חייבים בוועדה להמשיך ללוות עד פתיחת שנת הלימודים, ובמסגרת הדיונים המיוחדים שמותר לקיים בפגרת הכנסת אנחנו נבקש לעשות דיון על כך.

אני אשמח מאוד שזה יתאפשר לנו. אני רוצה לחזור לכמה דברים ששמענו מכמה מקומות לגבי פרסום חוזר המנכ"ל. אני שמעתי הבטחה מרחלי שתוך חודש חוזר המנכ"ל החדש אמור להיות מפורסם. זה יגיע, אני מקווה, תוך חודש לכל הגורמים החשובים. זאת נקודה מאוד חשובה.

לגבי עבודת הוועדות, אני אוציא בעניין הזה המלצה גם למשרד החינוך. הרי לא ייתכן שילד שאובחן יצטרך לחכות עוד כמה חודשים עד שהוא ישובץ. יש פה משהו לא סביר. חלקם מחכים הרבה יותר מכמה חודשים.

אני רוצה להדגיש שוב את הנקודה: חשוב מאוד מה שעושה המשרד. אנחנו מנסים להוביל משהו חדש. הוא הגיע באיחור אבל טוב שהוא הגיע. אבל ההשתלמויות למורים ושל צוותי ההוראה שעובדים עם הילדים האלה – ההשקעה צריכה להתחיל כבר עם הגננות ועם המורות בבתי הספר היסודיים כדי שאנחנו נגיע בזמן הנכון לילדים האלה ונוכל לעזור להם כמה שיותר. ברור לכולנו מדעית – זה מוכח בכל המחקרים – שגיל האבחון הוא דבר קריטי, דבר מאוד חשוב. לכן אם למשרד כבר יש תוכנית לחמש שנים להעביר לצוותי ההוראה את ההשתלמויות כדי לתת כלים וידע לאבחן ושיהיו להם יכולות הכלה, צריך להתחיל יותר ולהשקיע יותר עם הגננות ועם צוותי ההוראה שעובדים בחינוך היסודי כדי שנגיע לילדים האלה בזמן הנכון.


תודה רבה לכם ועל הזמן של כולם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:35.