פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט להשכלה גבוהה
20/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט
להשכלה גבוהה
יום ראשון, ה' בטבת התשפ"א (20 בדצמבר 2020), שעה 12:00

הקמת אוניברסיטה בעיר ערבית

חברי הוועדה: עופר כסיף – היו"ר

אימאן ח'טיב יאסין
אוסאמה סעדי

יוסף ג'בארין
אורלי פרומן

מוריה חלמיש - יועצת השר, משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה

יעל סימן טוב כהן - תקצוב, ות"ת

ביאטה קרנץ - דוברות, ות"ת

שרף חסאן - ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי

מחמוד גנאים - נשיא, מכללות להכשרת מורים

מחמוד חליל - רקטור, מכללות להכשרת מורים

מאזן קופטי - יו"ר הנהלת המוסד האקדמי נצרת

נוהאד עלי - סוציולוג, החוג לסוציולוגיה, אקדמית גליל מערבי, הטכניון, אוניברסיטת חיפה

סמי סמוחה - פרופ' לסוציולוגיה

מיטל אליהו

הילה מליחי


הקמת אוניברסיטה בעיר ערבית

בוקר טוב לכולם, אני רוצה להתחיל את הישיבה. בוקר טוב חבריי, בוקר טוב למיטל ולכל הצוות הנכבד. הנושא שלנו היום מוגדר כהקמת אוניברסיטה בעיר ערבית, אבל אני רוצה להיות יותר מדויק ולקרוא לזה: הקמת מוסד אקדמי מתוקצב בעיר ערבית, ואני אסביר יותר מאוחר למה אני מכנה את זה כך. אני רוצה בכמה דקות קצרות להציג את עיקר הדברים, ואז בתקווה שיהיה מחובר, כי הוא ביקש לדבר ראשון, נוהאד עלי. יש לו מצגת, ואפשרתי לו לדבר יחסית זמן יותר ארוך. אם הוא מחובר, אם אתם יכולים למצוא אותו, אני אודה לכם.

אני רוצה להתחיל מכמה עובדות כדי להסביר את החשיבות של הקמת מוסד אקדמי בעיר ערבית. שיעור הסטודנטים הערביים בישראל מכלל הסטודנטים נמוך באופן משמעותי משיעורם באוכלוסייה, וככל שמתקדמים בתארים, הבעיה יותר חריפה – רואים פחות ופחות סטודנטים ערביים. אם יש מעט יחסית בתואר ראשון, כשמתקדמים לתואר שני ותואר שלישי, בוודאי כסגל, האחוז שלהם נמוך ביותר. אלפים מהסטודנטים הערביים אזרחי ישראל לומדים בחו"ל, בין אם זה באירופה, או במדינות ערב כמו ירדן, או אוניברסיטאות פלסטיניות בשטחים הכבושים ומקומות אחרים. הסיבות המרכזיות הן חסמים שמקשים על כניסה ועל השתלבות של האזרחים הערביים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

יצא דוח של צוות מקצועי של ות"ת, ועדת תכנון ותקצוב, ב-2013, שמפרט את החסמים האלה. אני רוצה לצטט קצת מהדוח. הדוח הזה, שיצא, כאמור, ב-2013, דוח הצוות המקצועי של ות"ת, מטעם המועצה להשכלה גבוהה, נקרא: פלורליזם ושוויון הזדמנויות בהשכלה הגבוהה, הרחבת נגישות האקדמיה לערבים, דרוזים וצ'רקסיים בישראל, כך זה נקרא. מיד אני אצטט, אבל בגדול, מה שאנחנו יכולים לראות, שגם הדוח הזה של המועצה להשכלה גבוהה ושל ות"ת מצביע על כמה בעיות, כמו למשל הזנחת מערכת החינוך ביישובים הערביים ובחברה הערבית שגורמת לחסמים. גזענות, שהיא גורם מאוד מרכזי לחסמים האלה. עוני, היעדר נגישות. כל הדברים האלה מופיעים בדוח של ות"ת. אני רוצה לצטט כמה דברים מאוד חשובים שנאמרים פה. בדוח נאמר כך – כאמור, דוח מ-2013 של צוות מקצועי מטעם ות"ת, מל"ג – אני מצטט:

"מהנתונים עולה כי האוכלוסייה הערבית בישראל מאופיינת ברמה סוציואקונומית נמוכה יחסית לאוכלוסייה היהודית. מרבית הישובים הערביים מדורגים באשכולות החברתיים-כלכליים הנמוכים ביותר לפי דירוג הלמ"ס. מרבית מהמועסקים אינם אקדמאים". והנה מה שאני אמרתי, שחלק מהחסמים הם תוצאה של הזנחה של מערכת החינוך – "הצפיפות בבתי הספר היסודיים במגזר הערבי גדולה בהרבה מהמגזר היהודי. הנשירה של תלמידים ערבים מכיתות ז'-י"ב גדולה יותר. שיעור הניגשים לבגרות נמוך יותר, ושיעור הערבים בעלי תעודת בגרות שעומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות נמוך בהרבה משיעור היהודים".

כלומר, אנחנו יכולים לראות פה מעגל סגור של חסמים שמובילים – כמו עוני והזנחת מערכת החינוך, כפי שאני אמרתי, הגזענות. כל הדברים האלה יוצרים מעגל סגור, הם גורמים לכך שיש פחות ופחות סטודנטים ערביים במוסדות להשכלה הגבוהה בישראל, ומתוך כך שיש פחות, זה משפיע כמובן עוד יותר על גידול בעוני, ועוד יותר גידול בהיעדר הנגישות, ועוד יותר גידול גם בגזענות, וכן הלאה. יש פה מעגל סגור שיכול להיפתר רק על ידי טיפול מערכתי, אני רוצה להתחיל מזה. נדרש טיפול מערכתי. אנחנו לא נעסוק פה בכל ההיבטים, כאן נתייחס רק לעניין הנגשת ההשכלה הגבוהה, זה הנושא שלנו, אבל חשוב היה לי לציין שיש בהחלט בעיה מערכתית שדורשת טיפול מערכתי.

אני ממשיך בקצרה לצטט מהדוח: השפה העברית הינה מכשול מרכזי. קושי רב קיים גם בשפה האנגלית. מיומנויות וכישורי למידה. הבחינה הפסיכומטרית מהווה חסם מרכזי. קיים פער של כ-100 נקודות לטובת נבחנים בעברית לעומת הנבחנים בערבית. קיים מחסור במידע, ייעוץ והכוון. קושי בנגישות פיזית. קושי בנגישות פיזית. שימו לב, הדוח של ות"ת עצמו – כבר לפני שבע שנים, המצב החמיר – מצביע על שתי בעיות מרכזיות שאותן הכנסתי תחת הכותרת של גזענות, בנושא של נגישות של אזרחים ערביים למוסדות ההשכלה הגבוהה. בעיות בנגישות פיזית. אחת, ושוב אני מצטט מהדוח: מחסור בתחבורה זמינה, נגישה וזולה, מהווה חסם משמעותי. בישובים הערביים בפריפריה קיים מחסור חמור בתחבורה ציבורית זמינה, מבחינת תדירות האוטובוסים, שעות הפעילות והכניסה לישובים. הדבר השני שמקשה על הנגישות, והדוח מתייחס גם לזה, קושי בהשכרת דירות. כולנו זוכרים את דברי הבלע החוזרים ונשנים של הרב של צפת, שנתן כביכול פסק הלכה שאסור להשכיר דירות לסטודנטים ערביים. יש הרבה מאוד מקומות בכל רחבי הארץ שסטודנטים ערביים לא מצליחים למצוא בקלות, אם בכלל, דירות להשכרה משום שהם ערבים. גם זה חלק מאותם חסמים. מדובר פה על פער תרבותי שמקשה על הסתגלות הסטודנטים, וכמובן על החסם הכלכלי, שגורם לנשירה ולגרירת לימודים.

משפחתו של הסטודנט הממוצע שמממנת לרוב את הוצאות התואר באה מרקע סוציואקונומי נמוך יותר ממשפחתו של הסטודנט היהודי הממוצע, וכו'. הקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי יפחית את כל החסמים האלה. אף אחד לא אומר שיפתור ויעלים אותם, בגלל זה מדובר על הכרח של טיפול מערכתי, אבל אין ספק שהקמת מוסד אקדמי מתוקצב ביישוב ערבי יפחית באופן משמעותי את החסמים. הוא יגדיל את הנגישות להשכלה גבוהה בקרב החברה הערבית. כאמור, כל זה לא מספיק, אבל הכרחי. כמובן שנדרשים גם פתיחות למקומות עבודה, תחומי לימוד מסוימים, מדיניות חברתית סוציאלית, מאבק בגזענות ובדעות קדומות, וכו'. היו גם יוזמות בעבר – בשנת 2000 המועצה להשכלה גבוהה קיבלה בחיוב הקמה של מכללה אקדמית מתוקצבת ביישוב ערבי. הייתה סגה שלמה של המוסד האקדמי נצרת, ואנחנו נשמע יותר מאוחר את עורך הדין מאזן קופטי, שיספר על זה קצת יותר.

לסיכום, אני רוצה להזכיר שדוח הממ"מ קיבל מידע מות"ת ב-2015, וגם דוח הממ"מ מדבר על כך – אני מצטט: קיים עודף ביקוש רב באוכלוסייה הרלוונטית, כאשר ברבים מן המוסדות באזור זה, שיעור הסטודנטים הערביים מכלל הסטודנטים במוסד גבוה משמעותית מחלקם באוכלוסייה. מסקנת הצוות המקצועי באגף התכנון והמדיניות שערך את הבחינה – כאמור, זה ציטוט מדוח של הממ"מ ב-2015 – הייתה כי ישנה הצדקה לשקול קיומו של מוסד אקדמי מתוקצב ביישוב ערבי בצפון, וכי החלופות האפשריות ליישום הן: הקמת מוסד אקדמי חדש, הפיכת המכללה האקדמית לחינוך למכללה אקדמית כללית, או הקמת מוסד בחסות אוניברסיטה. כלומר, יש שלושה מסלולים אפשריים: או להקים מוסד אקדמי חדש, או להפוך מכללה קיימת, שהיא מכללה שמתמקדת רק בחינוך, למכללה אקדמית כללית מתוקצבת, או להקים מוסד שיהיה שלוחה של אוניברסיטה קיימת. כל אחת מהאפשרויות האלה קיימות.

לסיכום, מה שאני רוצה לומר, אנחנו מדברים על הקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי שאמור להיות דו לשוני, עם העדפה לשפה הערבית. הדברים האלה הם לא דברים שלא קיימים במקומות אחרים. רק רשימה חלקית: יש בפינלנד למשל, שיש בה 6% מיעוט שבדי, אוניברסיטה שמתנהלת בשבדית. אוניברסיטת הלסינקי בעיר הבירה היא דו לשונית. אוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה בגליסיה שבספרד היא דו לשונית, מלמדים בה גם בספרדית וגם בגליסיאנית. אוניברסיטת ז'ירונה בקטלוניה מלמדת רק בקטלאנית. האוניברסיטה החופשית של בוצן-בולצאנו היא רב לשונית – מלמדים בארבע שפות באוניברסיטה הזאת, שנמצאת באיטליה: אנגלית, גרמנית, איטלקית, וגם בשפה שנקראת לדינית, אין קשר ללדינו. ברומניה יש אוניברסיטה דו לשונית למיעוט ההונגרי, שמלמדים בה גם בהונגרית וגם ברומנית.

כלומר, הרעיון של מוסד אקדמי, גם אוניברסיטה, שהוא רב לשוני, או דו לשוני, הוא רעיון שקיים בהרבה מקומות בעולם כדי להעצים ולאפשר נגישות לאוכלוסיות מיעוט שבגלל סיבות של מדיניות כלכלית-חברתית והיסטורית אחרת, נמנעת מהן נגישות הולמת. וזה מה שאנחנו מציעים בדיון הזה. אני אתן את זכות הדיבור, כולל הצגת מצגת לנוהאד עלי. אחריו אני אתן את רשות הדיבור לד"ר אריק רודניצקי מאוניברסיטת תל אביב, מנהל התוכנית ליחסי יהודים-ערבים. בבקשה, מר עלי, הבמה שלך.

צוהריים טובים, תודה על ההזמנה. רוב המידע שאני הולך להציג במצגת הזו, שאבתי אותו משלושה מקומות: הספר שלי ושל עמיתתי, ד"ר רימאא' דעאס על השכלה גבוהה בקרב המיעוט הערבי בישראל, חסמים ואתגרים; ועוד שני מאמרים באנגלית בנדון. תודה על ההזמנה. - - -

סליחה, ד"ר עלי, אתה יכול להציג את עצמך? לא רשום לנו.

- - על המיעוט הערבי בישראל. המיעוט הערבי בישראל מייחס חשיבות כפולה - - -

תציג את עצמך. אללה ייתן לך בריאות. תציג את עצמך בשביל הפרוטוקול.

תציג את עצמך לפרוטוקול כי לא כתוב לנו.

שמי נוהאד עלי, אני סוציולוג, מלמד בחוג לסוציולוגיה באקדמית גליל מערבי, וגם יו"ר תחום ערבים-יהודים-מדינה במוסד שמואל נאמן בטכניון, וגם מלמד באוניברסיטת חיפה. שלושה מוסדות.

המיעוט הערבי בישראל מייחס חשיבות גדולה להשכלה אקדמית, רואה בה אמצעי לקידום מעמדו החברתי ולניעות הפוליטית והכלכלית שלו. בשנים האחרונות מספר הסטודנטים הערביים עולה בהתמדה, ובמיוחד בעשור הראשון. אני אציג את העלייה המספרית, שניתן לתאר אותה במספרים מאוד גדולים. בתוך עשור תלמידי תואר ראשון מ-2010 ועד 2020, יש עלייה של 95% במספר הסטודנטים הערביים באוניברסיטאות. בתואר שני, 180%. אגב, חובה לציין שרובם של הסטודנטים שלומדים לתואר שני הן סטודנטיות ערביות. תקרת הזכוכית נשברה. תואר שלישי – יש לנו עלייה של 110% בתוך עשר שנים. מה שמאכזב היא העלייה בקרב הסגל האקדמי הערבי, ועל זה יש לי כמה מילים להגיד. במחקר שערכתי לעמותת "סיכוי" ב-2012 על ייצוג הערבים כחברי סגל תקניים באוניברסיטאות, ייצוג הערבים היה 1.7%. בבדיקה האחרונה שעשיתי, ב-2018, יש לנו עלייה עד ל-2%. כלומר, ייצוג הערבים היום באקדמיה הוא פרופורציונלי, כ-17%, אבל ייצוגם כסגל אקדמי לא עולה על 2%, וזה לא תואם את השינוי ברמה של תלמידים וסטודנטים.

השיח אודות אוניברסיטה ערבית בישראל, בפלסטין המנדטורית, ארץ ישראל – לא משנה עכשיו איך נכנה אותו – החל בשנות ה-20' של המאה הקודמת. כלומר, השיח הוא לא חדש, כבר כשהתחילו לדבר על הקמתו של הטכניון בחיפה, הערבים אפילו התנו את אישורם להקמתו של המוסד הזה שיוקם מוסד אקדמי ערבי, שתוקם אוניברסיטה ערבית בפלסטין המנדטורית. זה היה אפילו לפני, בתקופתם של העות'מניים, אבל אנחנו יודעים שעד עצם היום הזה המוסד הזה לא קם. עשרות שנים מאוחר יותר, הנושא היה בפולמוס בממשלות ישראל. אחד השרים הראשון שהעלה אותו, שקל אותו, היה השר אמנון רובינשטיין. אחריו השר זבולון המר, שהקפיא את הרעיון של רובינשטיין. יוסי שריד אישר. בספר שלי, במסמכים אפילו יש את ההתכתבויות עם ועדת המעקב לענייני חינוך ערבי, יש את האישור ששלח יוסי שריד. השרה לימור לבנת, שרת החינוך, הסירה את העניין, גדעון סער קבר את הרעיון לחלוטין. כשבנצרת הניחו את אבן הפינה להקמתה של אוניברסיטה ערבית, התראיין בזמנו גדעון סער כשר חינוך ואמר: דבר כזה לא יקרה כל עוד שהימין בשלטון, והימין ימשיך להיות הרבה שנים בשלטון, וכנראה בעניין הזה סער צדק. גם לשולחנו של השר נפתלי בנט, שר החינוך, הונחה הסוגיה הזו, והוא התחיל לחשוב על מוסד שההגדרה שלו לא הייתה מאוד ברורה, אפילו היה מכרז בעניין הזה.

הנושא הועלה גם על ידי קברניטי הציבור הערבי. מי שלקח את היוזמה היה יו"ר העיר נצרת, מר ג'ראיסי, אפילו הונחה אבן פינה, כפי שציינתי. היו תורמים מבחינה תקציבית לעניין הזה. המיליארדר הפלסטיני אל-מצרי תרם סכום נכבד, וכאילו הדבר נע, אבל כולם יודעים מה התוצאות. גם במליאת הכנסת כל הזמן ישנו דיון בעניין הזה, כשחברי הכנסת הערבים מעלים את הסוגיה. הימין בישראל, חברי הכנסת מהימין, בדרך כלל מתנגדים ומנסים לקבור את העניין. חברי הכנסת הערבים סבורים שפרויקט כזה יגביר את הנגישות להשכלה גבוהה בקרב הערבים בישראל, יקדם את השתלבותם החברתית והכלכלית במדינה. המתנגדים סבורים שזה יגרום לסגרגציה, התכנסות של החברה הערבית בתוך עצמה, וזה יהיה חסם לאינטגרציה של הערבים. אחרי כל דיון במליאת הכנסת מחליטים להעביר את הנושא לוועדת החינוך. הבדיקה שלנו בארכיון ועדת החינוך – לא מצאנו שום ראיות שדיון כזה אכן התקיים בוועדות.

מדוע אין אוניברסיטה ערבית במדינת ישראל, למרות העובדה שבעשרות השנים האחרונות נוספו הרבה אוניברסיטאות בישראל? מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל הם 68, צמצמו אותם ל-61, אבל זה עדיין מספר מאוד גדול. באף מוסד מהם אין מרצים שמלמדים בערבית, לא רק לימודי השפה הערבית, ואף מוסד להשכלה גבוהה אינו מותאם לצרכיה של האוכלוסייה הערבית. שני מכשולים עיקריים - - -

ד"ר עלי, תנסה לסכם בתוך שתיים-שלוש דקות.

אוקיי, שני גורמים מרכזיים שמכשילים את הקמתה של אוניברסיטה ערבית הם ממשלת ישראל והמל"ג, המועצה להשכלה גבוהה, שלא נתנה שום אישור לעניין הזה. בקרב החברה הערבית יש לנו מצדדים, ויש גם מתנגדים. כלומר, לא כל הציבור הערבי מסכים, אבל רובו הגדול כן מסכים. אלו המצדדים טוענים שזה יפתור את בעיית האפליה של סטודנטים ערביים שקיימת היום במוסדות להשכלה הגבוהה. זה מחזק את מעמדה של השפה הערבית, זה מהווה מרכז אינטלקטואלי-פוליטי-חברתי לאוכלוסייה הערבית, תורם לשימורה של המורשת הערבית. אפילו יצירה של מנהיגות מקומית משכילה שתהווה אמצעי לחיזוק כוחם ולקידום מעמדם של הערבים. כמובן שהרשימה המשותפת, המפלגות הערביות, ועדת המעקב, ואפילו 80% מהציבור הערבי בסקרי דעת קבל שעשינו, תומכים בהקמה זו. המתנגדים מצד הערבים טוענים שמוסד אקדמי כזה – האקדמיה בכלל, האוניברסיטאות בכלל, משמשות נקודות מפגש בין-תרבותי. הם חוששים שאוניברסיטה ערבית תגביר את הבידוד של האוכלוסייה הערבית, ולכן הם מעוניינים יותר להילחם על השוויון במסגרת החינוך הקיימת, במסגרת האוניברסיטאות הקיימות.

כמובן שהתנגדותם של היהודים כפוליטיקאים וגם כאנשי אקדמיה – מדובר על חשש שאוניברסיטה כזו תהיה בדומה למה שקרה בשטחים הכבושים, תהיה אנטי-ישראלית. מעניין, ההשוואה הלא נכונה הזו, בין אזרחים ולא אזרחים. אני חושב שגם ראשי המכללות בצפון מתנגדים כי זה יהיה מוסד מתחרה עם המכללות הציבוריות בגליל, ולכן הם חוששים מהעניין הזה. האוניברסיטאות בישראל משרתות אינטרס מסוים, אבל אין לי זמן להתייחס לעניין הזה.

תנסה לסיים בבקשה.

הדרישה שלנו כציבור ערבי, וגם כאקדמאיים ערביים, כפי שיו"ר הוועדה ציין – אנחנו רוצים מוסד מחקר, אנחנו רוצים אוניברסיטה. אנחנו לא צריכים עוד מכללה להוראה. יש מכללות, יש שלוש מכללות להוראה, זה לא מה שאנחנו צריכים. אנחנו צריכים אוניברסיטת מחקר לכל דבר, כמו אחיותיה היהודיות. אנחנו רואים בזה זכות בסיסית, כלומר, זה חלק בלתי נפרד מהזכות לחינוך, שהבטיחו אותה כל האמנות וכל ההסכמים הבין-לאומיים. אנחנו רוצים להיות כמו מיעוטים לאומיים ולינגוויסטיים אחרים, שתהיה לנו זכות להקמת מוסד שכזה. אלה שחוששים שהבוגרים לא ימצאו תעסוקה כי הם לומדים בערבית – רוב הבוגרים של האוניברסיטאות בישראל, רובם הגדול, מועסקים בתוך החברה הערבית ולא בחברה היהודית; ואם המוסד הזה יהיה דו לשוני, החסם הזה יורד ולא תהיה לו השפעה שלילית.

אנחנו מעוניינים שמוסד כזה יהיה פתוח הן ליהודים והן לערבים, לכל מי שרוצה, אבל אנחנו מדגישים – אנחנו רוצים אותו כמוסד מחקר, ולא עוד מכללה. לא עוד מכללה להכשרת מורים, כי יש די, ויש לנו 13,000 מורים מובטלים. אנחנו רוצים את האוניברסיטה הזו שתכשיר - -

ד"ר עלי, בבקשה תסיים, כי יש לנו עוד הרבה דוברים.

- - את הסטודנטים לתחום מחקר, לתחום הייטק, לתחום מדעים מתקדמים. תודה רבה.

תודה רבה לך, ד"ר עלי. אני מבקש מידידי, חבר הכנסת אוסאמה סעדי. אחריו אנחנו נשמע את פרופ' סמי סמוחה ונמשיך.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני מתנצל, אני חייב לדבר כי אני חייב ללכת לוועדת חוקה, אז אתה נשאר כאן. יש לנו דיון חשוב בהצעת חוק הבחירות. זה היה צריך להיות ב-12:00 ונדחה לשעה 13:00. תודה לך על קיום דיון חשוב, וטוב שהגדרת את זה שמדובר בהקמת מוסד אקדמאי מתוקצב אוניברסיטאי ביישוב ערבי. אני מודה לחברי, ד"ר נוהאד עלי, על הסקירה המקיפה, כהרגלו וכדרכו. מקיפה, מפורטת וממצה. בשבוע שעבר היה דיון בוועדת חינוך על הקמת אוניברסיטה בגליל לאור החלטתו של השר להשכלה גבוהה על הקמת אוניברסיטה, והוא הפך את אוניברסיטת חיפה לאוניברסיטת חיפה והגליל. ככה הקמנו אוניברסיטה בגליל. זה ישראבלוף. אני הגשתי שאילתה לשר אלקין לפני בערך חודש, והוא ענה בכנסת שהוא בודק, ואוטוטו יקבל החלטה. לצערנו, זו ההחלטה שהוא קיבל. הדיון שהיה בוועדת חינוך – ואמרתי את זה אז בשידור, שאני מרגיש שזה המשכם של דיונים בחוק הלאום. כל הדיונים - - -

זה נגזר מזה.

בדיוק. כל הדיונים נסובו סביב הקמת אוניברסיטה. אחד רצה בקריית שמונה, אחד רצה בצפת, השלישי רצה את זה בנוף הגליל. הזמינו כמובן גם את ראשי העיריות שם. אני תמכתי מאוד והבעתי את מורת רוחי, וחבריי שהשתתפו, הכיצד יכול להיות שלא הוזמן ראש העיר הגדולה ביותר בגליל, נצרת? לרגע אמרתי שאנחנו בתוכו של חוק הלאום, ובא חבר כנסת חדש – הזוי, אפשר לומר – שהתחיל לדבר בנאום הבכורה שלו על ייהוד הגליל – חזרנו לשנות ה-70', ולמסמך קניג הידוע לשמצה. לכן צריך להבהיר באופן מפורש שאם אנחנו רוצים דו-קיום אמתי, מכל הסיבות, גם הכלכליות, גם החברתיות, חשוב מאוד – דיבר ד"ר נוהאד עלי על העלייה החדה במספר הסטודנטים להשכלה הגבוהה, לתואר ראשון, לתואר שני, לתואר שלישי; אבל עדיין יש מחסור, ויש חסמים רבים – מי כמוך, שהיית מרצה, יודע – בפני סטודנטים ערבים באוניברסיטאות. אנחנו לא מדברים על מכללות להכשרת מורים, שיש מכללות כאלה, ויש אבטלה ענקית בקרב מורים. אנחנו מדברים על מוסד אקדמאי שייתן תואר ראשון, ובהמשך תואר שני ושלישי ומחקרים. אני אומר לך, יש יותר מ-15,000 סטודנטים ערביים שלומדים באוניברסיטאות מחוץ לישראל.

נכון, הזכרתי את זה.

יש כ-10,000 סטודנטים באוניברסיטאות רק בשטחי הרשות הפלסטינית, בין אם זה בג'נין, בשכם, בביר-זית, באבו-דיס, בחברון. אנחנו כמובן מעודדים אותם ללכת לשם, הרמה המקצועית היא רמה מצוינת ורמה גבוהה, אבל אנחנו גם רוצים שיהיה סוף סוף – כמו שאנחנו מדברים על הקמת עיר ערבית ראשונה, מדברים על בית חולים ראשון ביישוב ערבי ולא שלושת בתי חולים בנצרת, שהם בתי חולים לא ממשלתיים, אלא בתי חולים פרטיים שסובלים מאוד, ואנחנו מנסים לעזור להם ולסייע להם בכל הכוח; הגיע הזמן להקמת אוניברסיטה בעיר ערבית, ביישוב ערבית. אני יודע שעיריית נצרת כבר קיבלה קרקע והקצתה קרקע של 50 דונם.

נשמע יותר מאוחר מעורך דין מאזן קופטי.

הם מוכנים להקים את זה, ולכן חשוב מאוד להקים את המוסד הזה, ולקבל החלטה כמה שיותר מהר.

תודה רבה. חברתי, חברת הכנסת אימאן ח'טיב צריכה לצאת, אז אני אתן לה את רשות הדיבור, ואחריה – פרופ' סמי סמוחה.

תודה רבה, כבוד היו"ר. תודה רבה, ד"ר נוהאד עלי, על הסקירה המקיפה. תודה, עופר, על הדיון החשוב הזה, שמתבקש דווקא בימים האלה, לאחר, לצערנו הרב, שנודע לנו שהאוניברסיטה הערבית המתוכננת בגליל תוקם כחלק מאוניברסיטת חיפה. אין ספק שגם באוניברסיטת חיפה צריך להרחיב ולתת עוד אפשרויות לסטודנטים להשתלב, ויש ביקוש רב באזור. אין ספק שזה יעזור, אבל זה לא צריך לבוא במקום הדרישה והזכות הבסיסית שלנו כמיעוט ילידי במדינה הזאת שתהיה לנו גם אוניברסיטה ערבית, שהסטודנטים ירגישו בה בני המקום ובנות המקום, שיכולים ללמוד גם בשפת האם שלהם. אפילו את הערבית שמלמדים באוניברסיטאות בישראל מלמדים בשפה העברית. אנחנו לא נדבר על הנושאים הזהותיים בעניין, שלדעתי הם גם מאוד חשובים ובסיסיים, וזו זכותו של כל מיעוט בכל מקום בעולם, אבל אני רוצה ללכת למקום הנוסף של התועלות ושל היעילות של הקמת אוניברסיטה כזאת מכל המקומות, גם לכלל התלמידים באזור הצפון, וגם על הסיכויים בהסרת כל המחסומים שקיימים בפני אותם סטודנטים, ושלא נדבר גם על התנופה הכלכלית שיכולה להביא לאותם יישובים ואותם יישובים ואותם אזורים – מבחינת עסקים, אוכל, מעונות, עבודה. הכול יפתח עוד מקום למינוף כלכלי. כמובן שזה גם יסיר חסמים בפני סטודנטים וסטודנטיות שאין להם עדיין את האפשרות להגיע לאוניברסיטאות, אם זה מבחינת תחבורה ציבורית, ודיברת בתחילת דבריך על כל הנושא של התחבורה הציבורית.

בהזדמנות זו, כיושבת-בראש הוועדה, אני כבר מתוודעת לחסמים הרבים שנמצאים. שתדע לך, כבוד היו"ר, אפילו קווים שקיימים בתקופה של הקורונה, עדיין יש קווים שלא עובדים מהיישובים הערביים לטכניון ולאוניברסיטת חיפה, ולעוד אוניברסיטאות בארץ. שלא לדבר על אותם 10,000 סטודנטים שלומדים בשטחי הרשות הפלסטינית, ולפעמים סוגרים אותם עד הסוף. זו גם הזדמנות לדבר על מעבר ג'למה, שעדיין סגור, שיותר מ-4,500 תלמידים סטודנטים, במקום לנסוע שעה-שעה וחצי גג – ויש כאלה שיכולים בתוך מקסימום חצי שעה להיות שם – צריכים ארבע שעות או חמש שעות לכל כיוון.

האוניברסיטה הזאת צריכה לקום ולתת פתרון יסודי. אני חושבת שזו חובתה של הממשלה לכפר על מה שהיא עשתה במשך דורות ועשרות שנים כלפי האוכלוסייה הערבית, וצריך לקבל החלטה אמיצה היום ולפתוח אוניברסיטה לסטודנטים הערביים, אוניברסיטה ערבית. אין בעיה שיהיו שתי שפות, אבל הגיע הזמן שתהיה לנו גם אוניברסיטה משלנו, שנרגיש בה שייכות ויכולת ללמוד בביטחון, ולהגיע לשם בלי חשש, ולא לקבל אמירות גזעניות ולא התייחסות גזענית, כמו שנעשה בצפת, כשמנעו מסטודנטים להשכיר דירות.

אני מאוד מחזקת את ידיך על הדיון הזה, ומקווה שהזעקה הזאת תגיע לשולחנם של בעלי ההחלטה. אנחנו כנראה בעלי העניין, ולא הם. אנחנו צריכים, אוסאמה, בתוך הרשימה לפעול וללחוץ בכיוון הזה. סליחה שאני צריכה לצאת.

תודה רבה. פרופ' סמי סמוחה, אני מבין שהוא אתנו. פרופ' סמי סמוחה, למי שלא מכיר, היה נשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית, ופרופ' מוכר לסוציולוגיה. מומחה במחקר וכל מה שנוגע לשסעים בחברה הישראלית. פרופ' סמוחה, בוקר טוב ותודה על הצטרפותך.

צוהריים טובים. תודה רבה על ההזמנה. אני חושב ששמענו כבר את כל הסיבות למה צריכה לקום אוניברסיטת מחקר ערבית, או בעיר ערבית. בזמן הקצר שאני מקבל, אני אגע בכמה דגשים על נקודות שכבר הוזכרו, ואולי חלק לא הוזכרו. בישראל המיעוט הערבי מוכר על ידי המדינה כמיעוט לשוני, דתי, תרבותי, ויש לו גם מערכת חינוך נפרדת מהחינוך הרך, עד מכללות. אז אם יש מערכת חינוך נפרדת כזאת ומכירים בו כמיעוט חינוכי תרבותי נפרד, למה להפסיק את זה ברמה של המכללות? זה שאתה לא נותן אוניברסיטת מחקר, אתה מקפח אותו. אתה מדגיש את אי האמון בו. אני אדבר עוד מעט על ההתנגדויות, אז תראו שזה בנוי על אי אמון, שלא מקימים אוניברסיטת מחקר ערבית.

נקודה שנייה, לגבי למה צריך להקים את זה. יש תחומי מחקר שהם לא כל כך מפותחים באוניברסיטאות הקיימות, כמו ספרות והיסטוריה פלסטינית, כמו שיטות הוראה שמותאמות לתלמידים ערביים, וכן הלאה. אוניברסיטת מחקר כזאת יכולה למלא את החסר.

נקודה נוספת היא שאוניברסיטה כזאת לא רק שתגדיל את מספר הסטודנטים הערביים במדינת ישראל, אלא גם תאפשר לערבים להגיע למשרות ולהשפעה שאין להם עכשיו בתוך האוניברסיטה. האוניברסיטה עצמה תיתן לאנשי ניהול ערבים, אנשי סגל ערבים, תפקידים בכירים, שכרגע הם לא מקבלים. גם זה דבר שהוא בהחלט חשוב. אני חושב שהיא גם יכולה לקיים קשרים עם אוניברסיטאות פלסטיניות ואוניברסיטאות במדינות ערב, דבר שיסייע למוניטין הבין-לאומי של מדינת ישראל.

אבל אני רוצה להגיד כמה סיבות – וזה הדבר החשוב – למה להערכתי ההתנגדות להקמת אוניברסיטת מחקר ערבית תהיה הרבה יותר גדולה מאשר ההסכמה, ובסופו של דבר, אני לא רואה סיכויים שהיא תקום, לכן כדאי לשים את הדגש בדיון על ההתנגדויות - -

אתה מדבר מזווית ריאליסטית אל מול הפוליטיקה הקיימת?

- - ומה אפשר לעשות בקשר להתנגדויות. התנגדות אחת היא שאוניברסיטה כזו – וזה הוזכר קודם – מגדילה את ההפרדה בין יהודים וערבים. זה שיש מערכת חינוך נפרדת, ויש מגורים נפרדים וחברה אזרחית נפרדת, ומפלגות נפרדות, וכולי וכולי, צריך להוסיף לזה עוד אוניברסיטה שתפריד בין יהודים ובין ערבים? לכן חשוב כדי לטפל בהתנגדות הזו, לומר שהאוניברסיטה הזו תהיה דו לשונית, היא תמשוך גם תלמידים ואנשי סגל יהודים, וכן הלאה, על מנת לצמצם את ההפרדה.

נקודה נוספת, שאולי חשובה מכל, יש בארץ הפרדה בחינוך. יש חינוך ערבי נפרד, על כל הרמות שלו, אבל אין אוטונומיה חינוכית. הערבים לא מנהלים ולא שולטים במערכת החינוך שלהם. אוניברסיטה, לפי עצם טיבה, היא חלק מאוטונומיה, כי יש חופש אקדמי.

זה לפי חוק מועצת ההשכלה - - -

אי אפשר לשלוט באוניברסיטת מחקר. ולכן עצם הקמת אוניברסיטת מחקר ערבית תהיה התחלה של אוטונומיה תרבותית חינוכית לערבים. לכן, מאחר שיש התנגדות עצומה לאוטונומיה לערבים, לכן גם יתנגדו להקים אוניברסיטה ערבית. לכן השאלה הזאת צריכה להיות חלק משאלה הרבה יותר רחבה, והיא שאלת האוטונומיה. אני אישית מאמין באוטונומיה, ואני מאמין באוניברסיטת מחקר ערבית, ולכן אני חושב שצריך לטפל בשאלה הזאת.

יש עוד שתי התנגדויות, ואני אגיד את זה בקצרה, והן מאוד חשובות.

אם אתה יכול בבקשה לסיים.

שתי התנגדויות, והן מרכזיות. אחת, שאוניברסיטה כזאת תהיה ברמה נמוכה מבחינת סטודנטים, מבחינת מרצים, וכן הלאה. ואז היא תגדיל את הסטיגמה שהערבים בעלי יכולת נמוכה. ולכן גם בשאלה הזאת צריך בהחלט לטפל על ידי זה שיהיה פיקוח יותר קפדני לגבי האיכות של תוכניות לימוד, לגבי קליטת סגל, וכולי, אבל זו בהחלט שאלה שאסור להתעלם ממנה.

הנקודה האחרונה היא שהחשש הגדול הוא שאוניברסיטה כזאת תהיה בסיס לתסיסה לאומית של הסטודנטים ושל הסגל האקדמי. יש להניח שזה עשוי בהחלט לקרות, זה לא דבר שהוא לא דבר שהוא בלתי סביר לחשוב שיקרה. זה יקרה בגלל החופש האקדמי, בגלל שיש מסה גדולה מאוד של סטודנטים, ובגלל שינוי באוריינטציה של האוניברסיטה. השאלה הזאת עולה, ואני חושב שזה עניין של אכיפה. המדינה צריכה לאכוף – אם יהיו בעיות מהבחינה הזאת, יאכפו אותן. ולכן בסך הכול אני בעד אוניברסיטה כזאת, שלדעתי תהיה לה יותר תרומה מאשר נזק.

תודה רבה, פרופ' סמוחה. יש לי המון דברים להגיד בהמשך לדברים שלך, אני אמנע מזה כדי לאפשר לאחרים לדבר, אבל אני מאוד אשמח אם בהמשך הדרך – בתקווה שהדבר הזה איכשהו ייקרום עור וגידים – אם תהיה מעורב, אפשר יהיה להתייעץ אתך ולדבר אתך. תודה רבה. אני נותן את רשות הדיבור לחברי, חבר הכנסת יוסף ג'בארין. בבקשה ידידי.

אתה בבידוד, יוסף? איפה אתה?

לא, אני עובד מהמשרד, לא בבידוד.

לחסוך הגעה לירושלים.

נכון, במיוחד כאשר יש דיונים חשובים. תודה ליושב-ראש על היוזמה לדיון החשוב הזה. תודה גם לקודמיי שדיברו והתייחסו, חבריי לסיעה, נוהאד עלי ופרופ' סמי סמוחה. אני אתחיל בלהדגיש את העובדה שהקמת אוניברסיטה ערבית בישראל היא זכות קולקטיבית של הציבור הערבי. מיעוט לאומי ילידי, מיעוט לשוני, מיעוט תרבותי. בנוסף להיותה זכות קולקטיבית של מיעוט לאומי, היא גם צורך מהותי, צורך מקצועי, של הציבור הערבי. כשאני אומר צורך, קודם כל זה צורך לממש את הזכות לאקדמיה ולמחקר בשפה הערבית. אין ספק שמוסד כזה יכול לתרום לקידום המחקר הערבי, לקידום המחקר אודות החברה הערבית, אודות התרבות הערבית הפלסטינית, לרבות סוגיות של מורשת והיסטוריה; אבל גם סוגיות של חזונות עתידיים וניתוח של המציאות והסתכלות צופה פני עתיד.

לדעתי גם צורך שאנחנו עכשיו רואים אותו גם כעניין פרקטי. למה אני מתכוון? אני מתכוון לעובדה שבשנים האחרונות אנחנו עדים לשיעור ומספר הולך וגובר של סטודנטים ערבים שלומדים בחו"ל. בחו"ל – בעיקר באוניברסיטאות הפלסטיניות, יותר מ-10,000 סטודנטים, אבל גם בירדן, באירופה. אני חושב שהיום אנחנו מדברים על יותר מ-20,000 סטודנטים שלומדים בחו"ל, ואין ספק שמוסד אקדמי, אוניברסיטה ערבית, יכולה לתת מענה לשני ההיבטים האלה – גם לצורך המהותי, הלאומי-תרבותי, אבל גם לצורך הפרקטי של הסטודנטים ללמוד כאן.

אני רוצה לומר גם שאני שומע את החששות. החששות הם משני סוגים – לגבי רמת האוניברסיטה, ואני כאן בעמדה מאוד ברורה, שיש כיום יכולות מקצועיות מאוד מרשימות, מצטיינות בתוך הציבור הערבי שיכולות להבטיח שהרמה של האוניברסיטה תהיה רמה גבוהה. זה בהחלט אפשרי, ולכן אני לא חושש מהעניין הזה. ככל שאני שומע טיעונים ברמה של התבדלות, או אולי הקצנה, אני חושב שאלה חששות מדומים.

אני רוצה להזכיר לכם שאפילו כשדיברו על הקמת תחנת רדיו בערבית, התחילו לומר: מה פתאום בערבית? מה ישדרו? וכולי. היום, לא רק שיש תחנה אחת, אפילו יש שתי תחנות שמשדרות בשפה הערבית, אני כמעט ולא שומע התייחסויות פוליטיות כאילו שיש כאן התנהלות בעייתית. לכן אני חושב שגם ברמה הפוליטית וגם ברמה המקצועית ניתן בהחלט לנהל ולקיים מוסד אקדמי בשפה הערבית בניהול חופשי אקדמי של אנשי אקדמיה ערבים. זה בהחלט אפשרי.

אני גם רוצה לומר שהיו ניסיונות כאלו, זה לא שלא היו ניסיונות בפועל. אני חושב שאפילו הייתה הסכמה ראשונית של מי שהיה שר החינוך אז, יוסי שריד המנוח. זה היה ביחד עם עיריית נצרת.

יוסף, עוד מעט יעלה עורך הדין קופטי מהמוסד האקדמי נצרת ויספר קצת.

כן. עורך הדין מאזן קופטי, שמלווה את הנושא הזה ופועל נמרצות בתחום. אז הייתה הסכמה, ואני אומר באופן הכי מפורש שהתערבות פוליטית ושיקולים פוליטיים, במיוחד בשנים האחרונות, לרבות בהתנהלות אל מול היוזמה בנצרת, הם אלה שלא אפשרו את הקמת המוסד האקדמי בנצרת, ובכלל, את מימוש הרעיון הזה של הקמת אוניברסיטה ערבית. הדיון הזה הוא חשוב כדי להציף את הנושא שוב, אבל אני מקווה שנוכל אולי לקדם אותו יותר בתקופה הקרובה. אני חושב שזו סוגיה חשובה מאוד, משמעותית מאוד לציבור הערבי ולהתפתחות שלו בעתיד הקרוב. תודה, עופר, על היוזמה הזאת.

תודה רבה, יוסף. נמצא אתנו מישהו מהמשרד להשכלה הגבוהה והמשלימה? מוריה חלמיש רשומה אצלי, היא יועצת השר. היא נמצאת אתנו? עד שהיא תתחבר, ואני מקווה שהיא תתחבר, כי חשוב לשמוע את העמדה של המשרד, אני אבקש מעורך הדין מאזן קופטי שייתן לנו סקירה. בבקשה אדוני, אם אתה יכול לקצר, עד שלוש דקות, לתת לנו סקירה על הסגה שהייתה לגבי המוסד האקדמי בנצרת. חג שמח, אפרופו, אני רואה.

תודה רבה. תודה רבה, עופר, תודה רבה לכולם. אני אקצר.

אבו אל-מג'ד, בוקר טוב. חג מולד שמח. אני חייב להגיד, עופר, שאני הייתי מתמחה של עורך הדין אבו אל-מג'ד, מאזן קופטי. אני לא אגיד לפני כמה זמן כדי לא לחשוף את הגיל שלך ואת הגיל שלי.

האמת, הוא היה מתמחה מצוין. אני לא מכיר אותו כפוליטיקאי, אבל כמתמחה, הוא היה מתמחה מצוין. אני חושב שהסיפור של המוסד האקדמי בנצרת הוא סיפור שמראה לכם באופן המדויק ביותר איך ממשלות ישראל לדורותיהן לא רוצות להקים אוניברסיטה ערבית בישראל. העניין התחיל ב-2009 כאשר ישראל רצתה להצטרך ל-OECD, והארגון ה-OECD התנה את הצטרפות מדינת ישראל לארגון בהקמת מכללה ערבית בצפון. אכן המל"ג אישר הקמת מכללה בעיר נצרת, אבל התנה בכך שהמכללה הזאת לא תהיה מכללה מתוקצבת. מכללה מתוקצבת בעיר כמו העיר נצרת, שמרבית האוכלוסייה שם היא אוכלוסייה ענייה, ברור שהייתה אמורה להיכשל. אבל בכל זאת, הצליחו האחראים על המכללה הזאת להביא תרומות מכל מיני מקורות – גם פלסטיניים, גם ערבים בישראל, וגם מארצות הברית, ולהפעיל את המכללה מ-2010 עד 2013. ב-2013, לפי הפרוצדורה של המל"ג, המל"ג היה אמור לתת את ההכרה המכללה הזאת, ואז התחילו הבעיות. המל"ג לא הסכים לתת למכללה את ההכרה. לפעמים אמרו אין לכם כוח כספי להקים את המכללה הזו, אחר כך אמרו: החוג לתקשורת שלכם הוא לא חוג כל כך טוב. בקיצור, החליטו לסגור את המכללה. אבל בתוך המאבק שניהלנו עם המל"ג, ובמיוחד עם פרופ' טרכטנברג, שהיה יושב-ראש הות"ת אז – פרופ' טרכטנברג ראה לנכון שצריך לתקצב את המכללה שלנו. צריך לתת לנו להמשיך, ולתקצב אותנו ולהרחיב את תחומי הלימוד במכללה. אז פרופ' טרכטנברג בא עם רעיון שאנחנו נפעל בחסות אוניברסיטת חיפה למספר שנים, ואחר כך נצא לעצמאות, כאשר התקצוב יהיה אלינו דרך אוניברסיטת חיפה.

ואכן דבר כזה קרה. בסוף 2014 נחתם חוזה בינינו לבין אוניברסיטת חיפה, בברכת המל"ג. המל"ג בסוף 2014 נתן החלטה שמאשרת את ההסכם ושאפשר להתחיל לעבוד. לצערנו הרב, כמה חודשים אחרי מתן האישור, פרופ' טרכטנברג התפטר מראשות הות"ת עבר לפוליטיקה, ובבחירות נבחר השר בנט לעמוד בראש משרד החינוך. כתוצאה מהשינוי הפוליטי הזה התחילה המלחמה נגדנו, שלא ליישם את ההחלטה. התחיל לחץ אדיר על אוניברסיטת חיפה. אוניברסיטת חיפה התחילה להתחמק מההסכם. לפי ההסכם היינו אמורים ללמד כל מיני מקצועות כמו הייטק, מחשבים, פרא-רפואיים, כדי לתת לאנשים שילמדו את המקצועות האלה אפשרות לצאת לשוק החופשי ולעבוד. אוניברסיטת חיפה חזרו בהם, ואז השר בנט, עם יושבת-הראש החדשה של הות"ת, פרופ' זילברשץ ומנכ"ל המל"ג גבי פרנק, החליטו - - -

מאזן, נסה לקצר, כי הזמן שלנו - - -

אני לקראת הסוף. החליטו לבטל את ההחלטה הקודמת, וביטלו את ההחלטה הקודמת, וטענו שהם רוצים לצאת בקול קורא לאפשר לאחרים – יצאו בקול קורא, שאני חושב שהוא היה קול קורא פיקטיבי ב-2015. חמישה גופים ניגשו לקול קורא הזה, כולל המוסד האקדמאי נצרת בהשתתפות אוניברסיטת בר אילן, אבל לצערי, המל"ג, אחד אחרי השני, פסל את כל המוסדות שניגשו לקול קורא. בסופו של דבר, עד היום אין קול קורא, אין מכללה מתוקצבת, אין אוניברסיטה ואין שום דבר. בסוף, אני בדעה שכל עוד הימין הישראלי נמצא בשלטון במדינת ישראל, אין כל סיכוי לא להקמת מכללה מתוקצבת במגזר הערבי, וקל וחומר, אין כל סיכוי להקמת אוניברסיטה במגזר הערבי. תודה רבה.

תודה רבה לך, מאזן. הצטרפה אלינו מוריה? אני אשמח לשמוע את עמדת המשרד להשכלה גבוהה והמשלימה בנושא שלפנינו, כאשר הדגש, כפי שהושם על ידי כל הדוברים, וגם אני פתחתי בזה, הוא על שני דברים: אחד, כבר הייתה הסכמה בעבר על הקמת מוסד אקדמי ביישוב ערבי, וכמו ששמענו הרגע ממאזן וכמו ששמענו מאחרים קודם, כבר הייתה התפתחות בכיוון שנעצרה, כנראה שבעיקר מסיבות פוליטיות. זה דבר אחד. הדבר השני שבו התחלתי, וכאמור, גם כל הדוברים הסכימו עליו, שהקמת מוסד אקדמי מחקרי מתוקצב – אני מדגיש, מחקרי מתוקצב – בין אם זו אוניברסיטה, בין אם זו שלוחה של אוניברסיטה, וכן הלאה – הסברתי קודם את האפשרויות – זה אינטרס ראשון במעלה של הציבור הערבי-פלסטיני בישראל לטובת הנגשה, לטובת צמצום הכורח של כל כך הרבה אלפים של אזרחים ערבים לצאת ללמוד בחו"ל. הייתי מוסיף שזה גם אינטרס של החברה הישראלית כולה, שהמיעוט הלאומי שחי בה יוכל ללמוד להתפתח, וללמוד בלשונו, ללמוד גם על מורשתו, וכן הלאה. אני פונה לגברת מוריה חלמיש, יועצת השר להשכלה גבוהה ומשלימה. בבקשה. אתנו? שאמתין ואעבור בינתיים הלאה? טוב, אני מקווה שהיא תתחבר אלינו. בואו נשמע בינתיים מישהו מות"ת. יש שלושה רשומים מות"ת, יש מישהו מאתנו מהם? יש את דועא כעביה, יש את יעל סימן טוב כהן, ויש את ביאטה קרנץ. יעל פה? בבקשה יעל.

צוהריים טובים. אני רוצה דווקא להתייחס לנושא שפתחת אתו, והוא שיעור הסטודנטים הערבים במערכת ההשכלה הגבוהה. הזכרת את הדוח של ות"ת, מל"ג מ-2013, וקראת את החסמים שאנחנו פירטנו. אבל חשוב להגיד איזו מהפכה אדירה עשינו מאז ועד היום. היום כ-18% מהסטודנטים בתואר הראשון מגיעים מהחברה הערבית. אם נסתכל על הנתונים, אנחנו מאוד מאוד קרובים ל-19%. קרוב ל-15% מהסטודנטים שבתואר השני הם מהחברה הערבית. קרוב ל-8% הם בתואר השלישי.

כמה אחוזים לתואר השני?

בתואר השני, כבר קרוב ל-15% מהסטודנטים בתואר השני במוסדות להשכלה הגבוהה הם מהחברה הערבית. אם נסתכל על מספרים, יש היום כ-54,000 סטודנטים ערבים במערכת ההשכלה הגבוהה, מהם כ-43,000 בתואר ראשון, קרוב ל-10,000 סטודנטים לתואר השני, וקרוב ל-1,000 סטודנטים בתואר שלישי, כולם מהחברה הערבית. אני מדברת על 54,000 סטודנטים כיום, לעומת כ-25,000 סטודנטים לפני כעשור. כלומר, יותר מהכפלנו את מספר הסטודנטים מהחברה הערבית. אנחנו יצאנו, בעקבות אותו מסמך שציינת בהתחלה – גם לפניו, אבל אחריו הגברנו מאוד מאוד את התוכנית – עם תוכנית הנגשה מאוד מאוד רחבה, הנגשת השכלה גבוהה לחברה הערבית. ות"ת משקיעה קרוב ל-150 מיליון שקל בשנה כדי להביא יותר סטודנטים ערבים למערכת ההשכלה הגבוהה וכדי לסייע להם להצליח בתואר ולהצליח להגיע לתחומים יוקרתיים, לפקולטות יוקרתיות, להגיע לשוק התעסוקה, להגיע לתארים מתקדמים.

התוכנית שלנו היא תוכנית הוליסטית שמסתכלת מהשלבים הטרום אקדמיים. אנחנו נמצאים ביישובים. יש לנו 50 רכזים. תוכנית "רואד" של ות"ת, עם 50 רכזים מטעמנו שנמצאים ביישובים הערביים ונותנים לצעירים, בעיקר לתלמידים בכיתות י"א-י"ב, מידע על השכלה גבוהה, מסייעים להם בבחירת תחום לימודים במערכת ההשכלה הגבוהה, מסייעים להם בהכנה למבחנים הפסיכומטריים. דיברת על חסמים – התוכנית שלנו בנויה כך שהיא נותנת מענים גם לחסם של מידע, גם לחסם של בחינות הבגרות, גם לחסמים של בעיית הפסיכומטרי, גם לחסמים השפתיים. הם מגיעים למערכת ההשכלה הגבוהה עם ידע מאוד מוגבל בעברית. התוכנית שלנו נותנת מענים גם לחסמים כלכליים שציינת, גם לחסמים של גיוון תחומי לימוד. השאיפה היא שהסטודנטים הערבים יגיעו לכל תחומי הלימוד הקיימים, לא רק לחינוך או לתחומי עזר רפואיים.

יעל, יש לי שתי שאלות, בבקשה. סליחה שאני קוטע אותך, כי הזמן לא ממש לטובתנו. אם תוכלי לענות לי בשתי דקות, אני אודה לך. אנחנו גם נמשיך את הדיון, זה לא יסתיים בזה, ונשמע אותך יותר בשמחה בעתיד. שאלה אחת היא לגבי הגיוון של המקצועות, מעבר לנושא של הוראה, ומקצועות פרא-רפואיים, ששם תמיד היה אחוז מאוד גבוה, אחד מהמקומות שיש בהם אחוזים מאוד נמוכים הוא מדעי הטבע למשל, ונדמה לי שגם לימודי הנדסה מסוימים. קודם כל, האם גם בזה אתם רואים שינוי? דבר שני, שהוא יותר רלוונטי לדיון שלנו היום, עם כל ההערכה האמתית שיש לי למה שציינת – ויש, אני לא אומר את זה, חלילה, בציניות – אחת מהסיבות המרכזיות – קודם כל, גם ות"ת ב-2015 הסכים ברמה העקרונית שצריך להיות מוסד אקדמי מחקרי מתוקצב ביישוב ערבי. זה גם יגביר את ההנגשה. עם כל מה שאת מכנה מהפכה, עדיין, זה יגביר ויגדיל את ההנגשה, ויקל על סטודנטים, בעיקר בעידן הקורונה. אנחנו יודעים שבעידן הקורונה – גם בגלל חוסר בתשתיות ואמצעי קצה, לרבות לסטודנטים – אנחנו יודעים מה היה באוניברסיטת בן גוריון למשל, עם סטודנטים בנגב, אבל לא רק. יש בעיה גדולה מאוד של נגישות שהייתה נפתרת אם היה היום מוסד אקדמי שהשפה המרכזית בו היא ערבית. כך שעדיין יש פה כמה וכמה סיבות טובות להקמת מוסד כזה ביישוב ערבי. גם אתם עצמכם תמכתם בזה, ואני מקווה לשמוע שאתם עדיין בעד, ותתגייסו לצדנו לטובת העניין.

אני רוצה להתייחס לשאלה הראשונה שהפנית אליי, השאלה שעסקה בסוגיה של תחומי לימוד, של הייטק, של תחומים מדעיים. אנחנו יצאנו מנקודת המוצא שהסטודנטים הערביים נסובו סביב שני תחומים מרכזיים: סביב חינוך והוראה וסביב תחומי עזר רפואיים, מסיבות מוכרות ומובנות שנעוצות בשוק התעסוקה, בבחירת תחומים פרופסיונליים. אנחנו רואים הרבה אבטלה היום בקרב מורים. התוכנית שלנו שמה דגש, לצד הגדלת מספר הסטודנטים, לא רק על הגדלה כמותית, גם על הגדלה איכותית. המטרה הייתה להביא לכמה שיותר תחומי לימוד מגוונים. אנחנו מתמרצים סטודנטים שיגיעו לתחומי ההייטק, לתחומים מדעיים, לתחומי פסיכולוגיה, כלכלה, לתחומים רחבים. לשאלתך, ראינו גידול של 67% בארבע שנים במספר הסטודנטים הערביים שהגיעו לתחומי ההייטק. התהליך הזה של המעבר להרבה תחומי לימוד הוא תהליך שקורה, אנחנו עדים לו. הוא תהליך שלוקח זמן גם כן, צריך להכיר ולהבין את המציאות. ההעדפות הגדולות של הסטודנטים הערביים, גם כיום, הן להגיע לחינוך ולעזר רפואי, אבל אנחנו כן רואים שזה הולך ופוחת במידה מסוימת, ואנחנו רואים גידול במספר הסטודנטים להנדסה ולמדעים ולתחומים הנוספים.

לגבי השאלה השנייה שלך, אני אבקש מביאטה, הדוברת שלנו, של המל"ג, להגיב; או ממוריה.

בעוד כמה דקות אני אחזור אליהן, בסדר? תודה רבה לך. אני רוצה לבקש מד"ר שרף חסאן, ראש ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי. אם אתה יכול בבקשה, לקצר לשלוש דקות מקסימום, אם אפשר, אני אודה לך.

תודה רבה, ד"ר עופר, על הדיון, וגם לדוברים שתרמו ושיתפו. הדרישה של המיעוט הערבי לאוניברסיטה ערבית ביישוב ערבי שפתוחה לכלל התלמידים, לא רק לסטודנטים הערביים, היא דרישה שהתגבשה באמצע שנות ה-70'. בשנות ה-70' המיעוט הערבי כבר חשב על הנושא של חינוך והשכלה גבוהה כנושא אסטרטגי במדינה מבחינתו, כאופק להתפתחות, וזה מאוד טבעי למיעוט ילידי אחרי כל מה שקרה בהיסטוריה של העם הפלסטיני ואיך שהתגבש המיעוט הזה.

משנות ה-70' ועד היום המיעוט הערבי לא ויתר על הדרישה הזאת, וכל הזמן נאבק על הנושא הזה. ועדת המעקב הוזכרה כאן על ידי הסקירה של ד"ר נוהאד. כבר משנות ה-80' היא מובילה מאבק עיקש ומנהלת משאים ומתנים והתכתבויות עם משרדי הממשלה, והיו התקדמויות, והיו הבטחות. לצערי הרב, עד היום זה לא מומש בגלל המדיניות הלא משתנה של מדינת ישראל נגד האוכלוסייה הערבית, מדיניות האפליה השיטתית, הניסיון ללחוץ על החברה הערבית לקבל את המעמד הנחות שלה, דבר שלא יקרה לעולם, וגם בכדי לפתח את הכלים של השליטה והפיקוח נגד החברה הערבית.

אני רוצה להוסיף כמה נקודות. א', נכון שיש גידול במספר הסטודנטים הערביים, אבל זה בעיקר בגלל המוטיבציה הזאת. אני כמובן מברך על כל השקעה של המועצה להשכלה גבוהה. בזמנו, בוועדת המעקב ובמרכז "חיראק" הגשנו נייר עמדה מפורט שעל בסיסו חלק מהיוזמה של התוכניות האלה, אלו חלק מהרעיונות שהגשנו אז; אבל לצערי, זה לא מספיק, כי המוטיבציה והרצון להשתלב בהשכלה הגבוהה הוא הרבה הרבה יותר, ולתוכניות קשה לקלוט את החברה הערבית. עובדה – איפה הקמפוס הגדול שלומדים בו סטודנטים ערבים מישראל? הוא נמצא בג'נין, האוניברסיטה האמריקאית בג'נין. למרות ההפרדה שם – בשטחי הרשות הפלסטינית, בשטחים הכבושים, בג'נין, הסטודנטים חוזרים ומשתלבים בשוק העבודה בישראל במקצועות שחסרים בישראל.

מה למשל? אתה יכול לתת דוגמה באילו מקצועות?

רוב המקצועות שם, ד"ר עופר, גם בג'נין, וגם בכלל – הסטודנטים שלומדים בחו"ל לומדים בעיקר מקצועות של רפואה. בעיקר. אלו מקצועות שחסרים מאוד בשוק העבודה בישראל. לא במקרה הרופאים הערבים משתלבים. דרך אגב, ברוב המקומות, במיוחד אלה שבאים מהשטחים הכבושים וגם מירדן, עוברים בדרך כלל את הבחינה של משרד הבריאות, הרוב המוחלט, בבחינה הראשונה, או באחוזים גדולים כדי לדייק. לכן זה מחיר גדול שאנחנו משלמים כי המערכת לא קולטת, וגם לא מאפשרות הקמת אוניברסיטה בחברה הערבית שתקלוט את הצורך, את הרצון ואת המוטיבציה הזאת של החברה הערבית להשתלב בהשכלה הגבוהה ולהתקדם. לצערי, במציאות הפוליטית הבעייתית בישראל, מדיניות האפליה, הרבה מהתחומים סגורים בפני החברה הערבית, וכמו הרבה מיעוטים בעולם – למרות שאנחנו מדברים על מיעוט ילדי – הרצון ללמוד ולהתקדם דרך חינוך זו מוטיבציה ידועה, וזה מאפיין חשוב, וזה קורה גם לנו, וזה מבורך. זה מבורך.

אני חושב שכל התוכניות שהוצגו כדי לשלב את החברה הערבית הן מבורכות, אבל לצערי, הן לא מספיקות בכלל. הן מפגרות מעבר ליכולת ומעבר ליעדים האמתיים שיכולים להיות, הם יעדים מאוד צנועים ותקציבים מאוד צנועים. החברה הערבית משלמת מחיר גדול על העניין הזה. תתארו לעצמכם שיותר מ-20,000 סטודנטים לומדים על חשבונם הפרטי בחו"ל הרבה שנים, ולא מוצעת להם שום עזרה, כולל אלו שלומדים רפואה ודברים שנחוצים לשוק העבודה בישראל, בתקופת הקורונה כמובן. לא הוגשה להם שום עזרה.

הנושא של אוניברסיטה בחברה הערבית זה לא רק בכדי להנגיש, זה גם בכדי לתת מענה לצרכים. פרופ' סמי דיבר על זה, וד"ר ג'בארין דיבר על זה. לתת מענה לצרכים של החברה הערבית מבחינת מחקר, מבחינת תרבות, מבחינת שפה. זו זכות לגיטימית של החברה הערבית, ולצערי הרב, בוא נודה, ההשכלה הגבוהה בישראל, האוניברסיטאות והמכללות, גם הן לא נותנות מענה לצרכים האלה של החברה הערבית. גם כשחוקרים, לרוב – אני לא רוצה להגיד לרוב – יש נטייה לחקור לפי אג'נדה מסוימת ולפי השקפת עולם מסוימת, והערבים נמצאים לא במציאות שוויונית באקדמיה הישראלית, הם נמצאים בצל יחסי כוח - - -

ד"ר חסאן, נסה בבקשה לסיים.

אני מסיים. הם נמצאים במצב של יחסי כוח שלא מאפשרים באמת מחקר שנותן מענה לצרכים, וזה פוגע גם במחקר, גם באקדמיה וגם באפשרות. החברה בישראל כולה משלמת לדעתי מחיר גבוה, כי המציאות הקיימת, שלא נותנים מענה לצרכים ולזכויות הקולקטיביות וזכויות האזרח באופן כללי של החברה הערבית, כולל הדרישות בנושא חינוך, ניהול עצמי, אוניברסיטה, מכללות, יש לזה מחיר. זה המשך המציאות הקונפליקטואלית הקיימת, כי מה שנקרא אינטגרציה היום זו לא אינטגרציה, זה מתכון להגברת הניכור והכעסים, ותראו איזה מתח וכעס יש בחברה הערבית. לבנות אוניברסיטה ולתת מענה לצרכים ולזכויות של החברה הערבית, זה מה שיקדם חיים משותפים על בסיס של שוויון. מה שמוביל הפרדה זו לא מערכת החינוך הנפרדת או האוניברסיטה הנפרדת, אם תקום, זו המדיניות הזאת שפוגעת בזכויות האלה ובמציאות הזאת של החברה הערבית.

תודה רבה לך. תודה. רבה. חברת הכנסת אורלי פרומן אתנו בזום, היא ביקשה לדבר. אורלי, נסי לקצר אם את יכולה.

אני מקצרת. אני אתכם כל הדיון, לומדת הרבה על הנושא. יישר כוח על העלאת הדיון החשוב הזה. אני חושבת שהדיון – ואתה מיקדת אותו – על מוסד אקדמי מחקרי מתוקצב ביישוב ערבי שיהיה דו לשוני, זה צריך להיות חלק מאותה חשיבה מקצועית כוללת שהתחלנו אותה בשבוע שעבר-לפני שבועיים כאשר עלה הנושא של הקמת אוניברסיטה בגליל, עם כל המשמעויות של זה. אני חושבת שזה חלק מאותו דיון, עם המאפיינים המיוחדים שנכנסו לדיון הזה. אני רוצה לקחת את כולנו – כי אחד הדוברים דיבר על זה – לחינוך הקדם אקדמי, כלומר, החינוך הפורמלי של בתי ספר היסודיים והתיכוניים. אני חושבת ששם צריך להיות המשך מאוד מאסיבי של השקעה להביא את כולם לאותה נקודת סיום של כל צעיר וצעירה ישראלים, אותה תעודת בגרות. כן, יש מנגנון פדגוגי במשרד החינוך שמופנה לבתי הספר במגזר או בחברה הערבית. שם צריך להיות דגש מאוד גדול, כי בסופו של דבר, הצעירים שירצו להמשיך את לימודיהם לעולם האקדמי זו פונקציה של ההישגים שלהם בבתי הספר התיכוניים, או ב-15 השנים שהם נמצאים במערכת פורמלית, ושם לדעתי יש עבודה מאוד מאוד גדולה.

אני רוצה לשתף אתכם מהניסיון שלי, כשעבדתי במערכת החינוך הפורמלית, המגזר והחברה הערבית היו חלק מאזור הניהול והפיקוח שלי. בתי הספר הערביים ביקשו ממני פיקוח יהודי. כאשר דיברנו על הקמת בתי ספר דו-לשוניים, גם המגזר הערבי רצה שזה יהיה ביישוב יהודי. העלו פה מספר דוברים את הנושא של החסמים וההסתייגויות. צריך לדון בזה, זה ממש לא מובן מאליו. ממש לא מובן מאליו, כדי להקים מוסד אקדמי ברמה גבוהה, עם רף אקדמי גבוה גם של מרצים וגם של סטודנטים, אני לא בטוחה מה החברה הערבית רוצה. שמענו פה דוגמאות מאוד טובות של אנשים מאוד משכילים שצמחו מהחברה הערבית והגיעו לאן שהגיעו. הדוגמה של רפואה היא איננה דוגמה טובה, כיוון שגם סטודנטים יהודים, לצערנו, לומדים הרבה בחו"ל. אנחנו יודעים שיש חוסר תכנון משווע של העולם האקדמי בתחום הרפואה 10 ו-20 שנים קדימה, ורבים מהם – גם הערבים וגם היהודים – נאלצים לרעות בשדות זרים, ולחזור – מי שחוזר – לשרת בבתי החולים הקיימים.

יש פה חשיבה מקצועית, היא בוודאי איננה משוללת חשיבה פוליטית, אבל אני רוצה להישאר רק בצד המקצועי – זה ממש לא מובן מאליו, וזה שווה מחשבה, בוודאי הכנסה של מחקר דו-לשוני; אתה יודע, אפשר לעשות את זה גם באוניברסיטאות הקיימות. השאלה שלי היא למה זה לא קיים היום.

נכון, גם זאת שאלה מצוינת. תודה, אורלי. תודה רבה. יש אתנו מוות"ת מישהו מהדוברות? אולי ביאטה אתנו? יעל קודם הציעה שנדבר עם מישהו מהדוברות של ות"ת.

כן, אני כאן. צוהריים טובים.

צוהריים טובים. אם את יכולה בשתי דקות.

בדקה אחת אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו על הקול קורא, כי מישהו מהדוברים אמר קודם שזה היה פייק קול קורא, ואני רוצה להביע על זה תרעומת, כי קול קורא בא על בסיס מצוינות. ות"ת שמה לעצמה את עניין המצוינות כערך עליון. היו מוסדות רציניים וגדולים שלא עברו את הסף. עם זאת, היו שניים שכן עברו את תנאי הסף, אבל לא נבחרו במל"ג כי ציון השיפוט שלהם היה מאוד נמוך בגלל סיבות שונות, גם מציאות אקדמית. עם זאת, הנושא הזה כן נמצא על סדר-היום, מוריה חלמיש בטח תפרט אחריי. הוא נמצא כרגע בהליך ערעור של אחד המוסדות שלא זכו, למרות שוועדת השיפוט בחנה אותו. זה נמצא על סדר-היום בתהליך ערעור אחרי התערבות של בית משפט. חשוב לציין את זה וחשוב שזה יהיה ברור לפרוטוקול, שזה לא נעלם מסדר-היום, והדברים לגמרי מטופלים.

תודה רבה. לפני שנעבור למוריה חלמיש – היא אתנו? אני מקווה שהיא תהיה אתנו. חשוב מאוד שיהיה מישהו מהמשרד להשכלה גבוהה. מוריה חלמיש היא היועצת של השר אלקין. היא פה? מוריה, אני מיד אעבור אליך, אני רוצה קודם לשמוע את פרופ' מחמוד חליל, רקטור מכללת סכנין. אם אתה יכול בבקשה, אדוני, גם לקצר מאוד. לאחר מכן נשמע את מוריה חלמיש ונתחיל לעבור לסיכום. ואם יש מישהו בין האנשים בזום שמאוד חשוב לו לדבר, שייתן התראה ונאפשר את זה בקצרה. פרופ' חליל, בבקשה.

תודה רבה. שלום לכולם. יחד איתי נמצא גם פרופ' מחמוד גנאים, נשיא המכללה. אני מודה על ההזדמנות ועל כל הדיון הזה, שהוא מאוד חשוב לחברה הערבית. אני מבקש לקחת את הסוגיה של מכללת סכנין כפיילוט וסנונית ראשונה לכל הדיון שנמצא היום, בהיותה מכללה שקיימת 20 שנה, והוכיחה שהמניעים שנמנו קודם על ידי הדוברים לגבי החשש לתסיסה פוליטית וכל היוצא בזה, אחרי 20 שנה, כל מי שמכיר את המכללה – משרד החינוך, המל"ג וכל הרשויות – יודעים שהטיעון הזה איננו נכון בכלל לגבי מכללת סכנין, שכן במשך 20 שנה לא היה אף מקרה אחד אפילו שהיה אפשר להביע עליו הסתייגות מהתנהלותה של מכללת סכנין. גם לגבי הרמה האקדמית, שכן במכללת סכנין קיימים תואר ראשון ותואר שני בחמישה מקצועות שהאישורים להם ניתנו על ידי המל"ג, שהרמה האקדמית שלהם היא מספיק טובה.

כפי שנאמר מקודם, מכללת סכנין נבחרה על ידי ועדת השיפוט המקצועית להיות הזוכה בקול קורא שנאמר קודם, ואנחנו נמצאים כעת בדיון החוזר בפני המל"ג, ואנחנו מקווים שמכללת סכנין תיבחר להיות סנונית ראשונה ותהיה דוגמה ומודל להתפתחות ההשכלה הגבוהה בחברה הערבית. תודה רבה.

תודה רבה. אמרת שפרופ' מחמוד גנאים אתך? אולי נשמע גם אותו? שימשיך מאיפה שהפסקת בבקשה, ואז נעבור לגברת חלמיש.

שלום. ידידי, פרופ' מחמוד חליל, הוא הרקטור של המכללה. הוא אמר את הדברים בצורה ברורה. אני רוצה להדגיש רק שתי נקודות. אנחנו דנים בעניין הזה יותר מ-40 שנה, כשהייתי מאסטר בשנות ה-80'. כל הזמן לשים ודנים בעניין הזה, ובסוף זה מסתיים וזורקים את זה הצדה. הסיבה העיקרית לכל הדברים האלה היא סיבה פוליטית. לצערי הרב, רבים חושבים שמכללה או מוסד אקדמי מחקרי לערבים – לא צריך לתת. למה? מכיוון שכפי שאמרו לפניי, זה מוקד לתסיסה פוליטית וגם צריך כל הזמן לא לתת להם את ההזדמנויות להיות שווים. זאת הנקודה העיקרית. זאת הנקודה העיקרית, אין נקודה אחרת. אנחנו כל הזמן סובלים, ומעצבי המדיניות לא שמים לב לנקודה מאוד חשובה – ככל שלוחצים על המיעוט הערבי כאן בישראל, זה פוגע בהם. זה פוגע במדינה שלנו. זה פוגע בהרבה דברים, וזה לא פותר את הבעיה. ההיפך, כל הזמן כשאנחנו מרגישים שאנחנו סובלים, כשאנחנו מרגישים שאנחנו לא שווים, יש הרבה תופעות בתוך המגזר הערבי, בתוך החברה הערבית, שצצות בגלל הבעיה הזאת.

אני מקווה שהדיון הזה ימשיך אחר כך ויהיו עוד ישיבות, ותהיה נטייה ברורה ואמיתית להקמת מוסד אקדמי – לא רק מכללה, כפי שאנחנו מדברים, מכללה של הוראה, אלא מוסד אקדמי מחקרי. המקום שבו צריך להקים את המכללה הזאת הוא בצפון, בגליל. תודה רבה.

תודה רבה לך אדוני. מוריה חלמיש אתנו? בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני אגיד שכיועצת השר אני לא מוסמכת להגיב ולענות בשם השר. הצוות המקצועי שלנו הוא הצוות של הוות"ת והמל"ג.

רגע, סליחה, חשוב לשמוע מה העמדה של המשרד והשר. אם השר היה משתתף בעצמו, הייתי שמח מאוד; מאחר ולא, אני מצפה לקבל משהו מבוסס ממך או ממישהו אחר, לא משנה, מי שתגידי; אבל לדעת את העמדה.

קודם כל, אני מציעה, אפשר לזמן את השר לדבר. לא קיבלנו זימון לשר. הצוות המקצועי, כמו שאדוני היושב-ראש יודע, של המשרד להשכלה גבוהה, הוא הצוות של הוות"ת. לכן אנחנו מסתמכים על הדעה המקצועית של הוות"ת. גם את יושב-ראש הוות"ת אפשר להזמין לדון בדיון בזה. זה דיון חשוב, ומכללת סכנין בעצמה יכולה להגיד שאנחנו אתם בקשר רצוף. מעבר לזה, אני לא מוסמכת להגיב. אני חושבת שזה יהיה נכון לפנות ליושב-ראש הוות"ת או לשר, להזמין אותם להמשיך דיון. כמובן שהם ישמחו לעלות ולענות.

זה חבל מאוד, כי מי שקובע את המדיניות, אמורה להיות לו עמדה לגבי זה, וזה היה עוזר מאוד להמשך - - -

יש לו עמדה, אבל היועצים לא מוסמכים לענות ולהגיב.

דרך אגב, נשלחה הזמנה לשר. כפי שנשלחה למל"ג ולוות"ת, נשלחה הזמנה לשר. חבל מאוד שהוא לא משתתף, אני מאוד מצר על כך, היה חשוב מאוד לשמוע את דבריו. אני אשמח אם תעבירי לו את המסר הזה ממני. חשוב מאוד בנושא כל כך קריטי, בנושא שקיים על השולחן כבר למעלה מ-40 שנה, עם התפתחויות שכבר היו לפני שנים מספר, והיה כמעט מתקופות קודמות, כפי שנאמר, כבר למעלה מ-20 שנה, הדבר הזה היה יכול לבוא לפתרון הולם. חבל שאנחנו לא יכולים לשמוע עמדה רשמית מהשר. אני אשמח אם תאמרי לו את זה.

אני אסכם, ברשותכם, את הדיון בכמה וכמה נקודות. מאחר ואני פה לבד, אז אני לא אעמיד את זה להצבעה, אני אגיד שאני הצבעתי בעצמי. אם יש חברי כנסת בזום שרוצים להוסיף, אני בהחלט אאפשר את זה. להוסיף או להסתייג מדבריי, כמובן שזה לגיטימי. אם אין, אז אין.

דבר ראשון, הוועדה רואה את המצב הקיים כמצב בעייתי שבו יש חסמים רבים לציבור האזרחים הערביים בישראל בהתקדמות ובהנגשה של מוסדות ההשכלה הגבוהה ובהתקדמות בתוכן, למרות שינויים שהוצגו קודם, לשמחתי, על ידי ות"ת. זה דבר ראשון. דבר שני, הוועדה רואה וקוראת להתחיל בתהליכים של הקמת מוסד אקדמי מתוקצב מחקרי, בין אם כאוניברסיטה, בין אם כשלוחה של אוניברסיטה, לטובת העצמה והנגשה של ציבור האזרחים הערבי הפלסטיני בישראל. דבר שלישי, הוועדה רואה הקמת מוסד כנ"ל לא רק כהכרח לטובת הציבור הערבי הפלסטיני בישראל, אלא גם כמשהו שיועיל לחברה הישראלית כולה. דבר נוסף, מאחר וכבר הייתה הסכמה עקרונית בעבר, ואפילו היו כבר תהליכים של הקמת מוסד אקדמי מחקרי מתוקצב, הוועדה מבקשת להאיץ את תהליך הקמת המוסד ולהמשיך מאותה נקודה, עד כמה שאפשר, שבה התהליכים הופסקו. אנחנו מדברים על מוסד אקדמי מחקרי מתוקצב, יהיה שמו אשר יהיה.

הוועדה רואה מתוך מה שנאמר פה היום בדיון את מניעת הקמת מוסד כזה עד כה כמבוסס בעיקרו על מניעים משיקולים פוליטיים ולא אקדמיים, ועל כן מביעה הסתייגות מהעיכוב והמניעה של הקמת מוסד כזה. הדבר האחרון, הוועדה קוראת להקמת מוסד כזה, שיהיה דו-לשוני, בדגש על השפה הערבית, בניגוד למה שקיים במוסדות אחרים, שייתן מענה לצרכים הרבים של האוכלוסייה הערבית בישראל ברמה הלשונית, התרבותית, הלאומית, וגם לגבי ניהול עצמי של מוסד אקדמי.

יש מישהו שרוצה להוסיף משהו, שנמצא אתנו עדיין – ח"כים או לא ח"כים? אוקיי. אז אני מודה לכם ונועל בכך את הישיבה. תם אך לא נשלם. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 13:40.