פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



18
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
21/12/2020


מושב שני


פרוטוקול מס' 116
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, ו' בטבת התשפ"א (21 בדצמבר 2020), שעה 10:15

סכנת הקריסה הכלכלית של בתי החולים - ישיבה בנושא המחלקות הפנימיות, פתיחת מחלקות ויחידות בבתי החולים הכלליים- דוח מבקר המדינה 69ב- ישיבת מעקב

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר

אורנה ברביבאי

ערן הכהן - סגן ראש חטיבת בתי החולים הממשלתיים, משרד הבריאות

ודים פרמן - סמנכ"ל תכנון תקצוב ותמחור, משרד הבריאות

רועי רייכר - רפרנט בריאות באגף תקציבים, משרד האוצר

פרופ' יורם וייס - מנהל הדסה עין כרם, בית חולים הדסה

ד"ר מיכאל הלברטל - מנהל בית חולים רמב"ם

ד"ר ארז און - מנהל, המרכז הרפואי פוריה

מוריס דורפמן - ראש חטיבת הכספים, קופת חולים מכבי

רות רלבג - סמנכ"לית וראש חטיבת הכספים, שירותי בריאות כללית

פרופ' חגי לוין - יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, הר"י - ההסתדרות הרפואית בישראל

פרופ' אבישי אליס - יו"ר האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, האיגוד הישראלי לרפואה פנימית

ד"ר זאב פלדמן - יו"ר אר"מ, ארגון רופאי המדינה

פלורינה הלמן לוין

מאיר פרץ


סכנת הקריסה הכלכלית של בתי החולים - ישיבה בנושא המחלקות הפנימיות, פתיחת מחלקות ויחידות בבתי החולים הכלליים- דוח מבקר המדינה 69ב- ישיבת מעקב

שלום לכולם, היום יום שני, ו' בטבת התשפ"א, ה-21 בדצמבר 2021. נדון היום במצבם הכלכלי הקשה של בתי החולים, זהו נושא שבוער בכל הימים ובעיקר בימים האלו. הסכנה שעדיין קיימת שנסיים את השנה ללא תקציב, זה אומר שנאחז בתקציב המשכי של המשכי לשנת 2021, זה דבר שעוד לא היה בתולדות מדינת ישראל. המגבלות הכלכליות שעניין זה ייצר מוערכות על ידי משרד האוצר בכ-100 מיליארדי שקלים. לתקציב המדינה כולו, שזה כרבע מתקציב המדינה. הסכנה הזאת מאיימת במיוחד על מערכת הבריאות שנמתחה מעבר ליכולות ולקצה בשנה הזאת, וספציפית על בתי החולים.

הוועדה הזו, כמו וועדת הקורונה כשעמדתי בראשה, עקבה ודנה מספר פעמים במהלך השנה האחרונה אחרי מצב בתי החולים ובהשפעות של משבר הקורונה. הן במובן של ההוצאות שלהם, הן במובן של ההכנסות שלהם, העצירה של הפעילות האלקטיבית ודברים אחרים. יש קושי למלא את החור התקציבי במקום שהוא החזית הקדמית של המאבק בקורונה.

גם לאור ידיעות שמופיעות בתקשורת, וגם לאור הסכנה שעדיין קיימת לזה שלא יהיה תקציב ל-2020, והסכנה המוחשית יותר שלא יהיה תקציב ל-2021, מחייבות אותנו לחזור ולדון בנושא. דוח מבקר המדינה הרלבנטי עוסק במחלקות הפנימיות, פתיחת מחלקות ויחידות בבתי החולים, אבל הדוח הזה דנו בו, זה דוח מעקב, גם משרד המדינה נמצא עכשיו בעיצומו של יום עיון שנוגע לדוח 71א, דוח שגם הוא עוסק בחלקו הגדול בנושאים כלכליים. הוועדה כבר דנה בכמה מהפרקים שלו ועוד תדון. אנחנו נפתח ישירות עם תמונת מצב מן השטח ואחר כך ננסה לבקש תשובות מנציגי הבריאות והאוצר. חלק מהתשובות מצויות במגרש הפוליטי אבל אנחנו ננסה לראות את תמונת המצב במשרדים. דוקטור מיקי הלברטל, מנהל בית החולים רמב"ם, בבקשה.

שלום לכולם.

אני מתחיל איתך כי אתם בית חולים ממשלתי. אנחנו נקבל תמונה גם מבתי החולים של קופת חולים כללית וגם מבתי החולים הציבוריים הפרטיים. אתם בית חולים ממשלתי ומרכז על. בפשטות, מה תמונת המצב הכלכלית שלכם.

אני גם יושב-ראש הפורום של מנהלי בתי החולים הממשלתיים, אנחנו עוסקים בזה כל הזמן מסביב לשעון. יש לומר שחוק הCap- קיים כבר 25 שנים. אנחנו באמת נמצאים ללא חוק כבר שנה שנייה, כשהתהליך של יצירת חוק Cap חדש התחילה ב-2019, אבל מה לעשות שב-2020 קרה מה שקרה, ולצערי הרבה המערכת לא עושה שום שינויים ובעצם ממשיכה את מה שהיה. חוק ה-Cap.

מיקי, ברשותך, הסבר קצר להדיוטות שביננו. ה-Cap היא צורת התחשבנות על כל פעילות רפואית שאתם עושים. הוא עשוי להתעדכן משנה לשנה.

לא, הוא מתעדכן בשנים האחרונות פעם בשלוש שנים. יש כל מיני הצמדות, החוק יוצא פעם בשלוש שנים. יצא ב-2016 וב-2019. מ-2019 אין חוק בגלל שאין תקציב. כרגע יש ניסיון לעשות לארבע שנים. זה התהליך שמסדיר את כל ההתחשבנות הכלכלית בתוך המערכת. החוק התחיל ב-2019 אנחנו התייחסנו אליו במאי 2020, היו שקט ודממה במשך חצי שנה, בלי להתייחס לאירועים הנוראיים שעברנו בתקופה האחרונה במערכת הבריאות. לפני כמה שבועות, להפתעתנו, הסתבר שיש פעילות ליצירת חוק Cap חדש שאנחנו חושבים שחוק כזה, שיש עליו הרבה מאוד תנאים, צריך לעבור חשיבה מחדש ולהסתכל מחדש על ההתייעלות הכלכלית של מערכת הבריאות. צריכים להפסיק להרעיב את מערכת הבריאות, ולהפסיק עם ריב הגלדיאטורים על השמיכה הקצרה. אין בזה שום חדשנות, יוזמה, או בשורה למדינת ישראל.

בתוך חוק ה-Cap יש כל מיני חלקים. תוספת המקורות לחוק ה-Cap כרגע היא שולית לחלוטין. לכן מנהלי בתי החולים הממשלתיים - - -

שאלת הבהרה: אתם, וניקח אותך כנציג של כל בתי החולים, אתם מתנהלים בתוך הדיון מול משרד הבריאות או מול הבריאות והאוצר יחד, איך זה עובד, זה כמו ועדת סל?

צריך להיות הליך מסודר של שימועים וכל הדברים האלה, שהיו לפני שישה חודשים מנותקים מהמציאות החדשה. כרגע גילינו לפני שבועיים להפתעתנו שיש הצעת תיקון חוק קיימת. כל 11 מנהלי בתי החולים הממשלתיים, אני מייצג את מנהלי בתי החולים הממשלתיים הכלליים, אנחנו הקמנו קול צעקה, הודענו שהחוק הזה לא מקובל עלינו. אנחנו גרמנו לשיח מול משרד הבריאות שהוא איתנו בצורה כזו או אחרת. אמרנו לאוצר שאנחנו לא מקבלים את חוק ה-Cap, אין בו בשורה, ובעצם אין שום תוספת משמעותית. אנחנו מדברים על חוק שיהיה ארבע שנים וברגע שהוא יעבור אז לא יהיה דיון יותר לגבי מחשבה אחרת.

אנחנו מתנגדים קטגורית לחוק ה-Cap הנוכחי. בחוק הנוכחי יש תוספת הנחות משמעותית מאוד לקופות, הקונספט של הגדלת ההנחות הוא מוטעה מיסודו. הנושא הזה שמסתכלים על כל העבודות שעשו, כולל הכנסת, על החוסרים של מערכת הבריאות. ההנחות שניתנות במסגרת חוק ה- Cap זה החוסר שקיים בתוך מערכת הבריאות. אנחנו חושבים שהתוספת למערכת צריכה להיות גדולה, לפתור את בעיות המחלקות הפנימיות אבל לא רק, את המוכנות שלנו לחירום, את תוספת כוח האדם, ובעצם כל הכספים שמגיעים לתוך התהליך הזה הם שוליים לחלוטין. פשוט נעשה פה תהליך שתוך כדי שאנחנו עוסקים בקורונה נעשה ניסיון להעביר משהו מהיר שאיננו מקובל על מנהלי בתי החולים הממשלתיים.

אתה יכול לתרגם לנו את זה למספרים או לאחוזים, תוכל לתת את רמב"ם כדוגמה, או שתרצה לתת בשם כל בתי החולים. נרצה לדעת נתונים. אני מבין לגמרי את הבעיה שיש לכם, אני מקבל אותה ומסכים לה. אני מבין שיש בעיה עם השיטה, אבל אשמח שנתרגם את זה לפרקטיקה.

בפרקטיקה התוספות של חוק ה- Cap, זו ההתחלה, צריך להבין שגם חוק ה Cap-אמור לתת - - - בשנה הראשונה, ואט אט הוא נשחק במשך השנים. אנחנו מכירים, כבר מהשנה הראשונה, שהתוספת היא עשרות מיליונים בודדים אחרי שעושים את כל הקיזוזים לתוך המערכת. תוספת סכום לפנימיות שמתחלקת בין כל המערכת ובין השאר גם צריכים להגיד, למרות שאני לא מייצג אותם, הבעיה היא שחוק ה- Capמנסה לפתור את הבעיה של בתי החולים הציבוריים שהיא בעיה אמיתית ולא מסתכלת על כל המערכת. זה לא בית החולים רמב"ם, זה לא בית חולים כזה או אחר, זו הבשורה לאזרחי מדינת ישראל. איכות השירות הרפואי שהם יקבלו בשנים הקרובות כתוצאה מהחוק הזה תהיה לקויה. תהיה ירידה באיכות הטיפול הרפואי משום שמשאבי המערכת יצטמצמו כל הזמן, זו תקלה חמורה.

המערכת קיבלה השנה הרבה מאוד כספים בגלל הצורך להתמודד עם הקורונה. אם אתה יכול לומר מה מזה יישאר או שאולי תהיה תמונה הפוכה, אולי בעצם, אם אנחנו נכנסים חזרה לתוך מערכת רגילה בלי תוספות, גם תאבדו דברים כתוצאה מזה שהייתה שנה מיוחדת והיו הוצאות. אתן לדוגמה את סוגית כוח האדם שדיברנו עליה לא פעם. כביכול, תוספות כוח האדם אמורות להישחק על ידי זה שלא ייכנסו אנשים, כאשר יפרשו אנשים אז לא יחליפו אותם. האם יש סכנה שלא רק שלא יהיה לכם יותר אלא שיהיה פחות.

לגמרי כן, מפני שבעצם קיבלנו הרבה כספים לשם התשתיות. אם היה האירוע כפי שחששנו שיהיה ב-1 בפברואר, למערכת הבריאות הישראלית לא היה מענה. ששת החודשים שאיכשהו הצלחנו לנהל קיבלנו דברים לא מעטים בנושא התשתיות והציוד, קיבלנו תוספת כוח אדם עד יולי 2021, תוספת כוח האדם שהתקבלה תתאדה ביולי 2021 מפני שאין המשכיות של הדבר הזה. רופאים מתחילים התמחות אז אי-אפשר להוציא אותם וזה גורם לכך שלא נוכל לקבל בהמשך צוותים חדשים. בעצם יקזזו לנו את הצוותים הרפואיים. למעשה, לא למדנו כלום מהאירוע של 2020. כמובן שצריכים להסתכל אחורה, וצריכים ועדות בדיקה וחקירה כדי להבין איך הגענו לאירוע הזה. כרגע, אנחנו לא לומדים קדימה ולא עושים שום שינוי. הסמכות, לחלוטין, נשארה בידי האוצר. האחריות – עלינו. זה פער בעייתי ולכן אנחנו חושבים שהאירוע הזה הוא לא תקין, צריכים לחשוב אחרת, אנחנו עושים כל מאמץ לטרפד אותו. לדעתנו צריך להמשיך את החוק הקיים גם בחודשים הקרובים עם תוספות כאלו ואחרות, ולהקים ועדה רצינית שתסתכל על ההתחשבנות הכלכלית של מערכת הבריאות ותבצע חשיבה מחדש, להביא בשורה, ללמוד מהטעויות, להבין שאנחנו לא יכולים להמשיך ככה, זו המחויבות שלנו.

אני מבקש לדבר עם פרופסור יורם וייס, מנהל בית החולים הדסה הר הצופים.

שלום לכולם.

שלום לך, אתם בית חולים פרטי-ציבורי, היו לכם, ועסקנו בזה גם בוועדת הקורונה, לא מעט בעיות תזרימיות במהלך השנה שנבעו מזה שאצלכם ההשפעה של עצירת הפעילות האלקטיבית הייתה משמעותית במיוחד. איפה אתם עומדים אל מול מה שאתם שומעים על התוכניות התקציביות להמשך. נבקש שתעגן את דבריך במספרים ככל האפשר.

משבר הקורונה היה מבחינתנו משבר משמעותי ביותר, שמעתם את זה גם בפעמים הקודמות. אני לא רוצה להתייחס למשבר עצמו. אומר את מה שאמר גם חברי, מיקי הלברטל, שהכספים שקיבלנו עבור הקורונה והעזרה שקיבלנו מהמדינה עבור הקורונה אינם פותרים את הבעיה של להסתכל קדימה. אני אנסה לשים את הדגש על העתיד ועל הצעת החוק שמונחת בפני הוועדה ואנחנו מעורבים בה. אני לא מסכים עם מיקי שהוא חושב שהחוק הזה יפתור את הבעיה של בתי החולים הציבוריים, ייתכן שלא הבנתי נכון את דבריו. בתי החולים הציבוריים חושבים שהצעת החוק הזו היא בעייתית עבורם, בדיוק כמו לבתי החולים של המדינה.

הדסה מספקת היום לסל הבריאות שירותים בסך שני מיליארדי שקלים בשנה. מתוך סכום זה אנחנו היום נותנים הנחה ממוצעת של 20% לקופות החולים. קרי: אנחנו לפחות 400 מיליון שקלים נותנים כהנחות לקופות החולים. אתם צריכים להבין שאם המדינה מציעה לנו תמיכה ב-100 מיליוני שקלים אז יש פה דלתא שלא מסתדרת. תזכיר ההצעה שמונחת בפניכם מבקש להמשיך ולהפריט 20% מהמחירים שהמדינה קבעה כמחירי השירות שאנחנו צריכים בעזרתם להיות מסוגלים לתת את השירות. המדינה כופה עלינו נתינת הנחות לקופות ובעצם גורמת לנו לבעיה תזרימית ואף להפסדים שנובעים מעצם ההנחות שהמדינה דורשת מאיתנו לתת באמצעות הצעת החוק הזו.

אני חושב שאחרי משבר הקורונה – ופה אני מחזק את דברי מיקי – המדינה צריכה לעשות חשבון האם אנחנו רוצים לנסות אחת ולתמיד לעגן ולסדר את הבעיה התפעולית של בתי החולים במדינת ישראל, להביא אותם לכך שהם לא יהיה באופן קבוע במצב של חסר תזרימי ובמצב תמידי של סכנת פשיטת רגל. תזכרו שבניגוד לבתי החולים הממשלתיים, אנחנו פועלים כחברות ללא מטרות רווח. כשאנחנו נמצאים בחסר תזרימי ובהפסדים זה משפיע מיד על כל המאזנים הכספיים שלנו ויש לזה השפעות מאוד משמעותיות על כל נותני השירותים שאנחנו נעזרים בהם.

אני מבקש שהוועדה תשקול לסייע לנו בהבאת הבעיה הזו מול רשויות המדינה, ותעזור לנו להסביר שבצורה הנוכחית יהיה לנו קשה מאוד להמשיך להתנהל.

אני אפנה עוד מעט לנציגי האוצר והבריאות. זה הרי מצב בלתי-אפשרי שמצד אחד יש כאן טיפולים תחת מחיר בפיקוח ומצד שני על פותחים משא ומתן על גובה המחיר. זה נראה יצור היברידי מוזר. אני שואל מה יקרה אם אתה תגיד שבית החולים שלך לא נותן הנחות כי הוא לא עומד בזה, כי לא מפצים אתכם. או שתגידו שאתם נותנים הנחות רק בשיעור כולל שמקביל לגובה ההנחה הניתנת על ידי המדינה. מה יעשו קופות החולים במקרה כזה? יפנו חולים למקומות אחרים?

קופות החולים יכולות להפנות חולים למקומות אחרים. אנחנו יודעים היטב שזה יכול להיעשות וזה קרה גם בעבר. אתה מבקש ממני לעשות דבר שאני, כאזרח שומר חוק וכפוף לממשלה ולכנסת, לא יכול לעשות. אני לא חושב שאני יכול להפר חוק שהמדינה ביקשה ממני לקיים. אני יכול לומר שאיני מוכן לקבל את הדבר הזה, אבל כך אני אפר חוק וגם הקופות יפנו לבתי חולים ממשלתיים שבהם המדינה סוגרת את החשבון בסוף השנה, ולכן בתי החולים הממשלתיים, כשהם יהיו בחסר של 100 מיליון או יותר בסוף השנה – המדינה תסגור את החוב הזה באופן אוטומטי. בבתי החולים הציבוריים, ואני אומר את זה בצער רב, ברור לי שאין לאוצר כוונות רעות, אבל אנחנו נשארים במצב של מצוקה תזרימית ושל גירעון מתמשך. זה משפיע על הפעילות שלנו בהווה וגם יכולתנו לתכנן את הפעילות העתידית.

צריך להזכיר שהמדינה סגרה חוב של הדסה. הייתי חבר ועדת הכספים כשזה קרה. בסוף זו רק שאלה כמה מוציאים את הנשמה בדרך לזה.

איני רוצה לפתוח את הנושא. הבוס שלי מכנה את התהליך הזה "הסכם לשום מקום, כינוי קולע, אבל אני לא רוצה לפתח את זה כרגע. אני חושב שהיה מה שהיה לפני שש שנים, זה נעשה וצריך להסתכל קדימה. היום הדסה הוא לא באותו המקום כמו לפני שש שנים, הוא בית חולים מאוד יעיל, יעידו על כך משרדי האוצר והבריאות. הם יודעים זאת כי אנחנו שקופים לחלוטין כלפיהם, אנחנו שקופים יותר מבתי החולים הממשלתיים בכל דבר שאנחנו עושים, כולל בנושאי הרפואה הפרטית, הכול שקוף והכול ידוע. אין שום דבר שלא ידוע להם. אני אומר שאין לנו מה להסתיר ולכן אנחנו אומרים שהיום אנחנו בית חולים רזה שעובד קשה, אנשים עובדים פה קשה ועושים את עבודתם נאמנה, אני חושב שהאירוע של הקורונה הוכיח שלא רק שהמשכנו לעשות פעילות רגילה אלא טיפלנו גם ביותר מ-150 חולי קורונה, בית החולים שטיפל בהכי הרבה חולי קורונה במדינת ישראל, וביותר מ-30 חולי טיפול נמרץ בזמן נתון, בלי לצמצם פעילות בבית החולים הרגיל.

לאור כל האמור לעיל אני אומר שוב שהפעם אנחנו לא ניגשים כאנשים שמרגישים שעשו משהו לא טוב. אני חושב שבית החולים הדסה הוא היום בית חולים שמתנהל בצורה מאוד טובה. הבעיה שיש לבית החולים נובעת כולה מגורמים חיצוניים, אני מקווה מאוד שגם משרדי האוצר והבריאות יכירו בזה. הבעיה הזאת היא של כל בתי החולים הציבוריים במדינת ישראל. כולנו רזים וקשה לנו מאוד לתפקד.

תודה. רות רלבג משירותי בריאות כללית, שלום. לצורך העניין את לא מייצגת בית חולים אחד אלא את כולם.

אכן, אני מייצגת 53% מהאוכלוסייה במדינת ישראל, 50% מהרכש בבתי החולים הממשלתיים, ושליש ממערכת האשפוז הציבורית בישראל.

תני לנו תמונת מצב.

אני שומעת את הדיון. בעיני, לפחות על לרגע הזה הוא מאוד לא מאוזן. בסופו של דבר נתנו דעתם גדולים ממני בכתב ובעל פה בוועדות שונות והסבירו שיש מחסור כספי במערכת הבריאות בישראל. זה יוצר הרבה בעיות, זה מגדיל את המערכת הפרטית, זה מייצר תורים, זה מייצר כל מיני בעיות. זה לא הנושא שדנים עליו הבוקר, דוקטור הלברטל דיבר על נוסחת התחשבנות בין קונים למוכרים. לנוסחה זו אין דבר וחצי דבר בנוגע למקורות. בסופו של יום אין תקציב מדינה, לכשיהיה תקציב מדינה, יהיה מה שקיים בדרך כלל – הסכם בין הבריאות לאוצר – שבו ידונו על תוספת מיטות ותקנים וגם על תוספות לקופות החולים. ידונו על הסכמי ייצוב, קידומים לסל, ורכיבים שקשורים בקונים של השירותים ומי שאמונים במסגרת חוק הביטוח הממלכתי על הספקת שירותי בריאות לציבור על פי חוק. צריך לזכור שנוסחת ה-Cap, חבריי יודעים זאת וגם יושב-ראש הוועדה, שהייתי סמנכ"ל כספים של משרד הבריאות ועשית את ה- Capבעצמי במשך שש שנים. הייתי תשע שנים סמנכ"ל כספים של שערי צדק כך שאני מכירה גם את הצד של בתי החולים.

ה- Capהזה הוא נוסחה של התחשבנות. מצב שלא יוארך ה- Capהזה אחרי עבודה של שנתיים, האמירה של דוקטור הלברטל כאילו לא ידעו היא אבסורד בעיני. בתי החולים הממשלתיים שהבעלים שלהם זה משרד הבריאות, והוא זה שמייצג אותם בניגוד עניינים – ואת זה כולם יודעים – הוא זה שהיה חלק מהוועדה הבין-משרדית שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות בהסכמת שני המשרדים ושנתיים דנה בכללי ההתחשבנות.

כללים אלו מנסים להביא הסדרות של כיווני תמריצים לקונים ולמוכרים וזה מנסה גם לשמור על האיזון של המקורות. כמו שאמרתי, תוספות לשני הצדדים מקומם בתקציב המדינה ובהסכמים שבין הבריאות לאוצר.

אני שומע אותך וברור לי שאת חובשת גם את כובע המוכר וגם את כובע הקונה.

נכון.

אתם גם קופת חולים וגם בעלים של בתי חולים. אני שואל אותך בכובע של בעלים של בתי חולים: האם בהבנתך את מה שמסתמן תהיה בעיה לבתי החולים של הכללית לספק את שירותי הרפואה שהם אמורים לספק וגם להרוויח או לעמוד ביעדים התקציביים בהינתן מה שאת יודעת בשנה הקרובה ובשנים שאחריה.

אנחנו מסתכלים על עצמנו כמוסד בריאות שמחזיק שליש מהאשפוז ו-53% מהקהילה. אנחנו נותנים במה לבתי החולים שאני מזדהה איתם והם כולם קולגות שלי. בסוף, מערכת הבריאות בישראל היא גם קהילה. אפילו בקורונה טופלו 95% מהחולים בקהילה. לקהילה אין מקום בדיון הנוכחי וזה האבסורד. הוועדה הבין-משרדית עבדה במשך שנתיים והזמינה את כל הצדדים להציג את עמדתם. הוועדה העמידה שימועים רשמיים בעל פה ובכתב והגיעה להחלטות על דעת הגורמים המקצועיים של שני המשרדים לנוסחה המוצעת על מנת להשיג כיוונים רגולטוריים ותמריצים לשינוי התנהלות.

שאלתי לא הייתה לגבי התהליך הפרוצדורלי של הוועדה ולא על הקהילה, זה הכול דברים נורא חשובים אבל זה לא נושא הדיון. אני שואל אותך כמי שאחראית גם על בתי החולים של שירותי בריאות כללית, 33% מהאשפוז במדינת ישראל, האם לבתי החולים של הכללית תהיה בעיה תקציבית למלא את תפקידם בהתייחס לחוק שמונח לפנינו?

זאת שאלה מלאכותית. בסוף, בידינו יש את כל התקציב. אנחנו משקפים בדוחות הכספיים שלנו שני מיליארדי שקלים בשנה גירעון של מגזר בתי החולים. בסופו של דבר, בניגוד לבתי החולים של המדינה, אנחנו מסבסדים את הגירעון מהמקורות הכלליים של הקופה. זו אחרת הבעיות שלנו ובזה אני יכול להזדהות עם פרופסור וייס שבעצם אומר שבתי החולים הממשלתיים מקבלים שלושה מיליארד שקלים מהמדינה כדי להתאזן, ובתי החולים הציבוריים – הדסה, שערי צדק והכללית – לא מקבלים את הכסף הזה. מערכת הבריאות יש לה כל מיני כובעים ויש לה כל מיני משימות. העניין הזה של לשמור על איזון תקציבי בנוסחה הזאת של ה- Capזה מה שנדרש כרגע. מה שיקרה ב-1 בינואר זה שלא יהיה כלום. המצב הזה יגרום לבוקה ומבולקה בכל המערכת.

אם מישהו מחברי הכנסת והממשלה רוצים להוסיף תקציבים למערכת הבריאות, שיעשו זאת בהסדרה ובצורה מאוזנת בין אשפוז לקהילה. אני קוראת לכם, יש לי הרגשה כאילו אנחנו עושים דיון על בתי חולים, בתי החולים שלנו נמצאים באותה הבעיה של הדסה. אנחנו לא מקבלים מהמדינה את הסבסוד שמקבלים בתי החולים הממשלתיים. זו טענה כבדה שאנחנו טוענים שנים רבות. אבל אם אנחנו מדברים על ה- Capהזה, אז זה הרע במיעוטו.

אם ההבנה הייתה שוועדת ביקורת המדינה תסדר היום את כל הבעיות של מערכת הבריאות אז יש אי-הבנה של בסיס הדיון. בהנחה שלא, המשפט האחרון שלך הוא משפט חשוב. אנחנו עוסקים היום במצוקת בתי החולים, ברור שיש איזונים בתוך המערכת, בעיני הפתרון הוא שצריך לתת יותר כסף לכל המערכת. מערכת הבריאות הורעבה מאוד שנים. אני מודה לך בשלב זה ומבקש לדבר עם דוקטור ארז און מהמרכז הרפואי פוריה, בבקשה.

שלום לכולם.

אנחנו מעלים אותך כמנכ"ל של בית חולים קטן בפריפריה שצריכים לשמוע גם את קולו. למיטב זכרוני היית ראש חטיבת בתי החולים במשרד הבריאות. מה מצב בית החולים והאם לבית החולים תהיה בעיה למלא את תקציבו לאור הבעיה המדוברת.

חד-משמעית – כן. אני מצטרף לדברי מיכאל הלברטל ויורם וייס. כמו שנאמר, בחוק ה-Cap הקיים אין בשורה. אנחנו חשבנו וראינו, ובשנה הזו למדנו הרבה מאוד על הפערים שיש לנו, בעיקר בבתי החולים בפריפריה, כמו החסר במיטות טיפול נמרץ, רופאי טיפול נמרץ, כל בית חולים בפריפריה בונה את עצמו על אחד או שניים רופאי טיפול נמרץ. הפער הזה מאוד בלט בתקופה האחרונה, החסר בכוח אדם מאוד בלט בזמן הקורונה. אנחנו מסכימים שאין בשורה בחוק ה-Cap ולצערנו עוד לא יישמנו את הלקחים באירוע הזה. זה בולט מאוד בפריפריה. הפער בולט במחלקות השיקום והטיפול הנמרץ. בניית בית החולים השיקומי שאנחנו בונים בפורייה תופסק עוד מעט בגלל חוסר במשאבים. הפערים בפריפריה הם הרבה יותר משמעותיים והמשמעות של החוק שלא תהיה ברכה לפריפריה והוא ינציח את הפערים שכל כך סבלנו מהם בשנה האחרונה.

אני כן רוצה לחזור איתך לשאלה איך זה יכול להיפתר.

אכן, בתפקידי הקודם במשרד הבריאות הייתי ראש החטיבה של בתי החולים הכלליים וגם בתי החולים הממשלתיים, הפסיכיאטריים, הגריאטריים, אני אומר לחברי הוועדה הנכבדה שהפערים במערכת הפסיכיאטרית גדולים לאין ערוך מהבעיה בבתי החולים הממשלתיים. מדובר בפערים אדירים בתשתית, בכוח אדם, בתנאי אשפוז שכרגע הם מחפירים. אנחנו לא רואים שהבשורה נפתחת בפנינו והתחושה שלנו לאור החוק שרוצים להעביר, היא שהמצב יהיה רק יותר גרוע.

חברת הכנסת ברביבאי, בבקשה.

אני רוצה להגיד שהצעת החוק הזו באה כאילו המצב שבו אנחנו חיים הוא מצב אופטימלי. המציאות של הקורונה חשפה את הפערים הקשים. יש פה בלבול להניח שאם בתי החולים תפקדו בהצטיינות יתרה אז אפשר להעמיס עליהם עכשיו תהליך של צמצום. אני מצפה בעת הזו שהממשלה תתמוך בבתי החולים. הרי התקציב מיועד לתקינה, לכוח אדם, לתשתיות. המציאות ידועה, הפערים מוכרים, עכשיו צריך למצוא תוכנית שנותנת מענה ולא מנציחה את הפערים בין בתי החולים לקהילה. תסלח לי מי שדיברה כאן ואמרה שאם לא יהיה אז לא יהיה כלום. זה לא עניין של בתי החולים, זה עניין שלנו כמחוקקים להגיד מה זה המשחק הזה עם תקציב שנכנעים לו ודוחים אותו במקום להבין שפגיעה בתקציב משמעותה פגיעה באזרחים, בוודאי בפריפריה.

פרופסור זאב פלדמן מארגון רופאי בריאות הציבור, בבקשה.

שלום לכולם, הדיון הזה ממחיש מהו מנגנון ההרעבה שממנו סובלת מערכת הבריאות. קופת חולים נגד בתי החולים, בתי החולים הכלליים מול בתי החולים הממשלתיים, השורה התחתונה היא כמו שאמר יורם וייס, מכריחים את הדסה להיות בגירעון תזרימי של 400 מיליוני שקלים בשנה. יש ועדת מחירים שיושבים שם כל הגורמים, קובעים מה תעריף כל שירות במערכת הבריאות, ואז האוצר מכריח את המערכת לתת הנחות של 20% ולמכור שירותים בהפסד. זו רק ההתחלה, אם בית חולים מכר לקופה את מלוא ההתחייבות שלו באותה שנה או שהקופה קנתה מבית החולים את ההתחייבות, יש את האלפות שמעלות את ההנחות עוד יותר. יש מצבים שבית חולים מקבל על השירות שהוא נותן רק 20 אגורות מכל שקל שהוא מוציא או 50 אגורות מכל שקל שהוא מוציא. זה רק מעמיק ומגדיל את הפערים.

אני רוצה לעשות את זה קונקרטי ולהתייחס להיבט אחר שלמדתי עליו עם הזמן. מכיוון שההנחות האמורות מחושבות כנגד ימי אשפוז כאלה ואחרים, זה מתחיל להיות גם שיקול רפואי שאנשים מקבלים. יום אשפוז ראשון הוא על חשבון זה ויום האשפוז השני הוא על חשבון זה. פתאום, כרופא, אתה מתחיל להיות גם כלכלן.

בעומס שקיים היום בבתי החולים המחשבה שמישהו משהה חולים עוד יום לאשפוז בפנימית היא אבסורד. פעם היו מאשפזים חולים בפנימיות למשך 11 ימים, ירדנו לממוצע של שישה ימים, היום אנחנו עומדים על ממוצע של ארבעה ימי אשפוז במחלקה פנימית ויש מחלקות שמשחררות חולים אחרי יומיים וחצי. אין מקומות, החולים במסדרון. העומס הוא כל כך גדול שזה בכלל לא השיקול. חלק גדול מהתקציבים הוא דיפרנציאלי. זה אומר שאתה נותן שירות ואתה מקבל משהו גלובלי עבור השירות הזה. שם בכלל אין שום עניין להאריך או לקצר את השירות, אתה צריך לתת את השירות ואתה מקבל עבורו תשלום שחותכים לך אותו ב-30% או ב-50% לפי ההסכמים שכופים עליך מלמעלה.

שמעתם את המספרים שהציגה רות רלבג. אם תסכמו את כל הגירעונות – של הקופות, בתי החולים הכלליים, בתי החולים הממשלתיים – אנחנו מדברים על 5–7 מיליארדי שקלים בשנה. זה לא הדיון שלנו, על זה צריך להיות דיון רחב יותר על מנת לשנות את המצב האבסורדי הזה. בשביל בתי החולים, הנושא עליו אנחנו דנים היום הוא מקור חמצן. חוק ה-Cap קובע איך יוכלו לתפקד, מה יהיה תזרים המזומנים שלהם במהלך ארבע השנים הבאות. אם קובעים היום דברים לא נכונים זה הורס את הכלכלה של בתי החולים. אם אני זוכר נכון המשבר הגדול של הדסה נבע בחלקו מהסכמי Cap לא טובים והנחות מופלגות שנתנו בשנות 2012–2013 שהביאו למשבר גדול בהמשך. זה קו החמצן של בית החולים, על זה אנחנו מדברים.

המקורות התקציביים לקופות זה דיון אחר עם האוצר, פה אנחנו נלחמים על קו החמצן שלנו. מבחינת ציבור הרופאים, אם העומס יגרום לכך שלא נוכל לקלוט אנשים זה יגרום להתארכות תורים וסכנת פיטורי רופאים. שמעתי ממנהלי בתי חולים בדיונים הפנימיים שאם לא יהיו להם מקורות אז הם יצטרכו לצמצם גם את כוח האדם ואת הצוותים הרפואיים – גם רופאים וגם אחיות. בעולם של אחרי קורונה בלתי-אפשרי שהשיח הזה יתנהל. אנחנו צריכים להתעורר, אני חושב שצריכים לעשות רביזיה לחוק ה- Cap. גם לקצר אותו, גם להתאים אותו למציאות הנוכחית, לשנות את ההנחות המופלגות, לשנות את האבסורד של הסכימה שהם הציעו לגבי המחלקות הפנימיות צריך להתאים אותו ולהכניס שכל לחוק הזה, תודה.

תודה לך. פרופסור חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור, בבקשה.

שלום לכולם, כפי שכבר ציין יושב-ראש הוועדה בדיונים קודמים, הזעזועים האלה בעיצומו של משבר מקשים גם הם. אני מסתכל על זה מזווית קצת אחרת של בריאות הציבור. אני מחזק את דבריהם של מנהלי בתי החולים וגם של הדוקטור פלדמן. אני מסתכל על זה, השיטה הזו של הפרד ומשול גורמת נזק אדיר. אני ראיתי שיש המתגאים בכך שישראל היא בין המובילות במדדי היעילות. היעילות היא לא חזות הכול, היעילות הזו מושגת במחיר כבד מאוד לציבור, למטפלים ולארגונים מכיוון שאין אופק, מכיוון שכל הזמן מנהלי בתי החולים הם כעני בפתח וצריכים להתחנן בפני הממשלה. הדבר הזה לא מאפשר תכנון לטווח ארוך, הוא לא מאפשר תהליכים תקינים, לכן הוא פוגע קשה בבריאות הציבור וגם בטיפול הרפואי שניתן.

אנחנו חייבים לחזק את מערכת הבריאות, הרעבה היא לא השיטה הנכונה לעשות זאת. ברור לי שהוועדה לא יכולה לתקן את כל הליקויים אבל בוודאי שצריך לראות איך מייצרים מערכות ברות-קיימא ולא מערכות שמהוות פלסטר זמני ובסוף זה יתפרק כמו שמזהירים מנהלי בתי החולים, נראה שהיום הזה הולך וקרב.

תודה רבה. פרופסור אליס, יושב-ראש האיגוד הישראלי לרפואה פנימית, בבקשה.

תודה רבה, עד עכשיו שמענו על בעיה המקרו של בתי החולים. אין לי מילה להוסיף, ברצוני להצטרף ולהסכים עם התמונה שתוארה על ידי מנהלי בתי החולים השונים ועל ידי דוקטור פלדמן. אני רוצה להתייחס לתמונת המיקרו, בדגש על המחלקות הפנימיות, שהן הרכיב העיקרי בתוך מערכת בתי החולים. התמונה היא הרבה יותר מורכבת - - - הסובלים העיקריים מכל אותם הסכמי Cap הם בעיקר המחלקות הפנימיות ששם התשלום עבור יום אשפוז מגיע לסכומים קטנים ומגוחכים. אולי זו הסיבה לכך שמחלקות אלו נראות כפי שהן נראות. בראיית המקרו, ללא ספק, צריך לעשות שינוי בכל תהליכי ההתחשבנות.

יחד עם זאת, באותו תזכיר יש בהחלט התייחסות גדולה למחלקות הפנימיות ויש ניסיון של משרדי האוצר והבריאות לתקן חלק מהליקויים הנזכרים. כמובן שזה לא אופטימלי, כמובן שזה לא אידיאלי, אבל יש בהחלט ניסיון לפתור חלק מהדברים שקורים בתוך המחלקות הפנימיות. נכון לרגע זה, אם המצב יימשך כמו שהוא עכשיו, אז המחלקות הללו תהיינה הראשונות לסבול מכל מה שתואר כאן.

אין שום ספק שצריך למצוא דרך להתחשבנות מחדש. אני לא יודע אם אתם יודעים, אבל במחלקה פנימית אין שום הבדל בין חולה מורכב לחולה שאינו מורכב, התשלומים הם זהים לחלוטין, ככל שהחולים שוכבים יותר ומשך האשפוז שלהם ארוך גם מחיר האשפוז מגיע לרמות מעליבות. - - - לא אידיאלית אבל צריך לזכור גם אותה.

אשאל אותך שאלה שאולי איננה נעימה, אבל היא נובעת מהדברים ששמענו קודם לכן. האם לעובדה שכמות ימי האשפוז פר-חולה הולכת ומצטמצמת מ-11 ימים לפחות משלושה ימים, גורמת נזק רפואי לחולה?

בוודאי. 11 ימי אשפוז זה נתון שכבר חלף מן העולם. ותיקי הרופאים זוכרים שחולים אחרי התקפי לב שכבו אפילו 30 ימים. בשלושה ימים אי-אפשר לעשות רפואה, לא מחלימים מדלקת ראות בשלושה ימים, לא מאזנים חולה שסובל מאי-ספיקת לב בשלושה ימים, לא עושים אבחנה של שום דבר בשלושה ימים. יש כאן בעיה גדולה והדגש שחוזר על עצמו שאשפוז קצר הוא אשפוז נאות – זה הבל הבלים ורמאות גדולה. אשפוז נאות הוא אשפוז שבו החולה מקבל את הטיפול על פי צורכו, הולך לביתו ולא חוזר כעבור יומיים. הוא כבר לא מטורטר לעשות את הבדיקות מחוץ לבית החולים ועוד כל מיני טריקים ושטיקים כדי שאפשר יהיה לעשות את הדברים.

הדברים ברורים, תודה רבה. ודים פרמן ממשרד הבריאות, שלום.

שלום לכולם.

נתחיל בשאלה הכללית: כלל הנציגים באים מהשטח ואומרים שמה שהם רואים בקורונה הוא ההוכחה וההמחשה שיש לשנות את העסק מיסודו. השיטה הקודמת שבה עבדה הממשלה מול מערכת בתי החולים הביאה למערכת שמתפקדת באופן קבוע במצב של אי-ספיקה תקציבי ואם לא הבנו עד הקורונה שצריך לשנות את זה, עכשיו אנחנו ודאי מבינים זאת. מה ראייתך בעניין?

אני מדבר איתכם מבית החולים ברזילאי, לפני זמן קצר התחסנתי נגד נגיף הקורונה יחד עם חלק מהנהלת המשרד.

אנחנו נייחס כל מה שתגיד להשפעות הלוואי של החיסון, אתה יכול לדבר חופשי.

מה שנאמר פה, אני חושב שאחד הדברים המורכבים במערכת שלנו הוא שכולם צודקים. צודקים בתי החולים שאומרים שככה אי-אפשר להתקיים – כל סוגי בתי החולים בארץ. גם הסובסידיה הנזכרת שנהנים ממנה בתי החולים הממשלתיים, כרגע מעוגנת בתקציב הרבה יותר נמוך מהביצוע בפועל. לבתי החולים הציבוריים אנחנו התקשינו להעביר את התקציב גם בשיטה עצמה. הנושא של מבחני תמיכה התגלה השנה כדרך קשה מאוד לתפעול בהקשר הזה של חירום.

כשמסתכלים קדימה, אין ספק שצריך לחשוב על כל השיטה, השאלה אם זו מטרת הדיון הנוכחי. כרגע התערבבו כמה נושאים, מדברים בעצם על שיטת ההתחשבנות, כולנו מבינים שזה לא מביא מהפך, כולנו מבינים שכולם ימשיכו לעבוד בהנחות, ההנחות תגרומנה לחוסרים במערכת. אני מבין לגמרי את קופות החולים שרוצות להבין מה הן מוציאות לבתי החולים כי ה- Capשם בנקודה הזאת מידע מאוד ברור. מצד שני אני מבין את בתי החולים שה-Cap הוא רק חלק מתמונת ההכנסות שלהם שאומרים שהם לא מבינים על מה מדברים איתם והם לא יודעים מה יהיה בשנה הבאה. כל אחד מסתכל על אופק מאוד בעייתי, כשבתי החולים לא מסוגלים לשלם שכר ולשלם לספקים כבר בתחילת השנה הקרובה.

משבר מהסוג שאנחנו חווינו הוא הזדמנות גדולה לשידוד מערכות. יושבת פה אלופה בצה"ל, תרשה לי להקביל את הסיטואציה להתנהגות מערכת הביטחון בעיתות משבר, אני לא רוצה לחזור למלחמת יום הכיפורים שאחריה ההוצאה הלאומית עבור ביטחון עלתה לכדי שליש מהתמ"ג. אגב, הקורונה דומה למלחמת יום הכיפורים יותר מלכול דבר אחר. אפילו אחרי אירוע בטחוני קטן ביחס, כמו צוק איתן, הלכה מערכת הביטחון להסכם כחלון-יעלון ששינה דברים מהיסוד, הגדיל מאוד את מסגרת התקציב, יצר מסגרת תקציבית שהצדדים החליטו שמעכשיו הם חיים ככה וזה עולם חדש יחסית למה שהיה קודם. שלא לדבר על קופסאות כאלה ואחרות שנכנסו, גם משרד הבריאות קיבל עכשיו קופסה.

למה אתם לא מנצלים את זה, ואני אומר לך את זה בבית הזה – אני בטוח שהבית הזה יתמוך – למה אתם לא הולכים לשידוד מערכות ומעדיפים להמשיך את הוויכוח הקמעונאי הזה שמשאיר את כולם רעבים?

מסכימה עם כל מילה.

הנה, קיבלתי אישור מאלופה בצה"ל.

אני שמח על השאלה. משרד הבריאות גיבש בשנתיים האחרונות תוכנית מסודרת להסדרת המערכת הפיננסית. לצערי לא הצלחנו להרחיב את זה כי לא נתקלנו בדיון תקציבי מסודר. אם שואלים אותנו ברמה המקצועית – לפני הקורונה ובעיקר לאחריה – אנחנו מבינים את העוצמה והרציפות הנדרשת מכל רשת בתי החולים הציבוריים בלי קשר לצורת בעלותם. אנחנו גם מבינים הרבה מאוד ניואנסים של תמריצים שה-Cap יכול לקחת קדימה ולהיטיב עם החולים. ראינו את זה במיונים, ואני חושב שגם תוכנית הפנימיות המוצגת היא חלק מזה. אבל, זה חלק מאוד קטן מכל הקונסטרוקציה. אין פה את המשאבים, אין פה את היחסים המורכבים בין המדינה למערכת האשפוז, ולכן המהלך אינו מהלך כולל. ופה אני מסכים עם אדוני שזה לה המהלך שיאזן את כל תקציב מערכת הבריאות.

אני רוצה לשאול לגבי הצעת תקציב 2021 שהבנו שתעבור בשבועיים הבאים וזה גורם לנו אושר גדול. מה תהיה התוספת לתקציב הבריאות? אני מבין שקשה לדבר על תקציב הבריאות כי 2020 הייתה שנה מאוד מבולגנת - - -

עופר, אפילו את תקציב סל התרופות הם לא יודעים, איך הם יידעו את זה?

יחסית לתקציב 2019, מה תהיה הדלתא בתקציב הבריאות?

יש בתקציב הבריאות טייס אוטומטי משמעותי שהרבה פעמים מבלבל אותנו וגורם לחשוב שהתקציב צומח בצורה משמעותית. מעבר לטייסים האוטומטיים אין תוספות צפויות וטרם היה דיון מסודר עם האוצר בנושא.

כאילו לא הייתה קורונה.

- - - אזרחי שהיא מעל לטייסים האוטומטיים שמכוונת ל-3–5 מיליארדי שקלים, צריכים לחשוב - - - עוד הרבה שנים, יש תוכנית סדורה בנושא הזה להרחבת הצרכים של מערכת הבריאות שמביאה אותנו לקו מסודר בהשוואה למדדים בין-לאומיים.

אתה אומר שנכון לעכשיו, לגבי תקציב 2021, יש טייס אוטומטי מ-2019, זה הכול, כאילו לא הייתה קורונה.

נכון, ובנוסף צפויים קיצוצים שאני עדיין לא מבין איך הם משפיעים עלינו.

ודאי, כי צריך לקנות כלי טיס. תודה בשלב הזה, אולי נחזור אליך. מוריס דורפמן, בבקשה.

שלום לכולם, עליתי באמצע הדיון - - - כמה מבתי החולים, למרות ש- Cap זה חוק שמסדיר יחסים בין קופות החולים לבתי החולים. אני רוצה להתחיל - - -

הצג את תפקידך בעבר ובהווה, יש לך נגיעה לנושא מכמה כיוונים.

היום אני ראש חטיבת כספים של קופת החולים מכבי, לפני כן הייתי ראש חטיבת רגולציה במשרד הבריאות למשך כשלוש שנים. אני חושב שצריך להתחיל בכך שיש במערכת הבריאות שיווי משקל של עיוותים. כרגע אי-אפשר לגעת ברכיב אחד של המערכת ולטפל בו בלי לגעת ברכיבים אחרים. בסוף צריך להבין שחוק ה- Cap עושה שני דברים, יש בו כל מיני תמריצים שנועדו לשפר את ההתנהגות של השחקנים, אפשר להתווכח אם הם משפרים או לא, אני חושב שפה הייתה אמירה לגבי פנימיות. יש פה כל מיני דברים שאנחנו כקופות חולים לא אוהבים. בתי חולים - - - בפנימיות, אפשר להיכנס פה לכל רכיב, זה לא משנה.

דבר שני, ה-Cap נותן תוספת משאבים למערכת. עלה פה גם דיון על התזרים. אני חושב שהחוק הזה יש בו בעיות, כל קופות החולים ובתי החולים העבירו דפי הערות לגביו, בסוף זורקים מילים – אלפות, ביתות, גאמות – זה לא כל כך משנה. אני חושב שמה שעושים בתי החולים כרגע, ויכול להיות שזה לגיטימי, זה ניסיון לנחש את המצב הפוליטי במדינה. הם אומרים שאם החוק הזה עובר אז אין להם הרבה מנופים להוסיף תוספות תקציביות, אם אנחנו עכשיו נצליח לעצור את החקיקה הזאת שקובעת כללים כמה שנים קדימה, בשנה הבאה במסגרת ההליך החקיקתי שיהיו בו תוספות – בתי החולים מעריכים שיוכלו להפעיל לחץ עקב הקורונה ולקבל משאבים גדולים יותר לעצמם.

אני חושב, על כל הבעיות שיש עם החוק, שמדובר בחוסר אחריות מצד בתי החולים. זה חוסר אחריות לנצל את הסיטואציה ולהשאיר את המערכת בחוסר ודאות, לקוות להתחזקות פוליטית בשנה הבאה. כל אחד יגיד לך מקצועית מה הוא רוצה אבל בסוף זו האמת.

מוריס, אתה גם היית במועצה הלאומית לכלכה ואתה מכיר את זה מקרוב. ככה זה עובד, לא ראיתי משרד ממשלתי שזה עובד אצלו אחרת, גם במשרדים חזקים כמו משרד הביטחון וגם במשרדים חלשים. זו השפה שהאוצר מדבר בה כבר הרבה מאוד שנים ואין להם ברירה אחרת.

בנוסף, אם לא עכשיו אימתי, עכשיו הייתה שנה לבתי החולים שפתאום מערכת הבריאות פותחת כל חדשות, שהייתה מציאות חיים שהתייחסנו אליה כאילו היא מהשמיים, עכשיו כולם מבינים שצריך לשנות אותה. התברר שבשעת חירום אפשר למצוא סכומים גדולים בכל מיני כספות, אבל למערכת הבריאות, להבדיל ממערכות אחרות, אומרים: "תחזירו את הכסף". רק דוגמה: אומרים שאת התוספת התקציבית הם יקבלו חלף מכירת מכונות ההנשמה שניתנו עבור הטיפול בקורונה. בנוסף, המערכת הפוליטית הרבה יותר קשובה לנושא. אז תגיד לי אתה מתי היית עושה זאת אם לא עכשיו.

ראה, לכן אמרתי שזה דיון פוליטי ולכן צריך להפסיק עם הנושאים המקצועיים. צריך לבדוק על הגב של מי המשחק הזה מתנהל, הוא הולך להתנהל על גב המבוטחים. בסוף, וזה אמרה רות רלבג, ב-1 בינואר בתי החולים ישלחו לנו חשבוניות בלי הנחות, כי מה אכפת לכם, ומה אנחנו אמורים לעשות? אנחנו לא נאפשר - - - בתי חולים כי זה הכלי שיש לנו. בסוף חוק ה- Capמאפשר לנו לשלוח מבוטחים לכל בתי החולים ולתת להם שירות. כללי המשחק כרגע לא טובים לאף אחד אבל זה המצב. אני חושב שהחוק הזה, טוב או לא טוב, התעסקו בו במשך שנתיים, אף אחד פה לא אמור להיות מופתע. כולם בדיון מופתעים כאילו הם לא ראו את החוק במרץ האחרון. החוק הזה לא נולד אתמול, יש מחיר לכך שאין חקיקה מסודרת. היינו באירוע הזה לפני שנה בדיוק והיה כמעט בלגן שנמנע ברגע האחרון. אפשר לסדר את זה לעוד שנה בצורה של טלאי על טלאי, אני חושב שזה חוסר אחריות.

אני מסתכל על המקרו, במקרו אין סיכוי שמשאבי המדינה יגדלו בשנים הקרובות. לא יהיה פה כסף, יש פה משרדים, עם כל הכבוד – ואני אומר את זה כאחד שהולך לדפוק על שולחנות האוצר ולהגיד שיש לי גירעונות – מצד שני אני אומר שיש מערכות שמתוקצבות בחסר גדול מאשר מערכת הבריאות. גם פה אנשים צריכים להתרומם מעל השיקול הצר - - -

אני אשמח לדעת על אלו מערכות אתה מדבר, יחסית לחשיבותן הלאומית.

אני חושב שמערכת הרווחה מתוקצבת בחסר גדול יותר מאשר מערכת הבריאות, זו דעתי, זו תפיסת המקרו שלי. אני חושב שבסוף תקציב המדינה לא יכול לגדול בקצב שבו הוא גדל בשנים האחרונות כי הצמיחה לא תגדל, את זה אתה מבין טוב ממני ואת זה כולם צריכים להבין. אני נשמע קצת כמו פקיד אוצר, אבל צריך להבין את המקרו. כולם מתכננים תקציב לשנה הבאה, כולנו צריכים לצאת מתוך נקודת הנחה שתהיה בעיה במשאבים. אם אין מאיפה אז מה יעשו? כולנו נריב, כי זה מה שעושים במערכת הבריאות, וכבר אמר את זה דוקטור פלדמן. בסוף כולנו רבים על העוגה, זה מה שקורה כבר עשרות שנים.

אני חושב שדווקא עכשיו יש חשיבות יתרה לכללי משחק ברורים. החוק הזה, על כל בעיותיו, מייצר כללי משחק ברורים. יש פה המון דברים שיקרו וזה לא ייגמר עוד שלושה חודשים, אז גם את בתי החולים להכניס לאי-ודאות? נראה לי שזה חסר אחריות, זו דעתי.

חברת הכנסת ברביבאי, בבקשה.

אני רוצה להגיד שכללי משחק ברורים שהמשמעות שלהם בסוף היא פגיעה באזרח החולה שמגיע לבתי החולים, מבחינתי כללים אלו לא נותנים את הפתרון. להגיד שאין תקציב ולא יהיה תקציב וזה עניין פוליטי – בוודאי – אנחנו יושבים במקום פוליטי. אנחנו אומרים שסדרי עדיפויות צריכים להשתנות. אני לא מכירה מערכת היום במדינה שזקוקה ליותר, לאור הפער הגדול שהיה בעשור האחרון שכל כך מתגאים בו, ולאור השחיקה בכוח אדם ותשתיות וגם ביכולת לתת מענה. להגיד שהמצב הוא כזה ובואו נקבל את הרע במיעוטו, לקבל את החוק הזה שמראש יוצר הסדרה מעוותת ומכדרר את זה לבתי החולים, שמראש יש הבניה של הפרד ומשול בינם לבין הקופות – בעיני זה לא פתרון.

יותר מזה, זה מנציח תרבות שבה המדינה, שמערכת הבריאות שלה אמורה לעבוד עבור האזרחים, יש פה פער תרבותי שבואו נשקר לכם – לא אמרתי שאתה – אבל התפיסה הכללית היא שניתן לכם פחות מכפי שזה עולה לכם, נחנך אתכם להסתדר בלי. להיפך, איך שהסתדרתם בקורונה רק מלמד שאתם מצטיינים בעשייה שלכם. אולי זה גם נותן לגיטימציה להוריד יותר ולקבע לסכום מינימום שבקצה ברור לנו שמי שישלם זאת זה האזרח. אני חושבת שצריך להיות דיון ציבורי אודות הפער בין הצורך האמיתי לבין מה שמערכת הבריאות יכולה לתת היום, מחר ועוד עשור. לבנות מודל מדורג, ולשקף נאמנה לשם שינוי, כשזה מתחיל מלמעלה אז זה מחלחל לכל המערכות, מה מערכת הבריאות צריכה על אמת. כל זה על מנת לתת לכל חולה במדינת ישראל, בטווח של שעה נסיעה. יש פער תהומי בין אמא שלי שגרה בעפולה לבין מי שגר בתל אביב. לא יכול להיות שאתה אומר שאין ברירה. בואו נקדים את הכאוס ונגיד איך מטפלים, מה זה הדבר הזה?

אני רק רוצה להגיד - - - קורונה. 95% מחולי הקורונה לא טופלו בבתי החולים. רוב מערכת הבריאות מושתתת על רפואה בקהילה.

על אחת כמה וכמה.

לפני שנתיים הוכנה תוכנית במשרד הבריאות בהובלתי, הצגנו כמה תקציבים צריך למערכת הבריאות. רוב התקציבים הנדרשים אינם עבור בתי חולים. בתי חולים זה 40% מההוצאה שלנו. אתם רוצים לנהל דיון אז תדברו על כולם. קופות החולים גם נמצאות בגירעון. אם יש דיון צריך לנהל דיון כמה משאבים חסרים בכלל המערכת, ואז להחליט כמה מקצים לבתי חולים, כמה מקצים לרפואה בקהילה, וכמה מקצים לסל התרופות. רק אי-אפשר ל- - - את הדיון מלמטה, זה מה שאני אמרתי.

אתה צודק, אבל אני אומר לך שכן צריך לנהל את הדיון מלמטה. כשמנהלים אותו מלמעלה אז זה כאילו אתה מקבל עליך מראש את הסד הכספי. אגב, מערכות חזקות מנהלות את הדיון מלמטה, כך למשל מערכת הביטחון שבאה ואומרת " אנחנו צריכים כך וכך". רק כשיש רפורמטורים גדולים כמו הרמטכ"ל הקודם אז המערכות מתחילות לנהל את הדיון מלמעלה, וגם זה לא מחזיק מעמד הרבה, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. פרופסור הלברטל יגיב, בבקשה.

תודה. אני חושב שזו חלק מהצרה, לי אין ויכוח עם רות ולא עם מוריס, ולא עם אף אחד אחרי. אני חושב שזה מייצג בדיוק את הבעיה: יש מערכת מורעבת ואנחנו יושבים וצופים בריב גלדיאטורים, רבים ביננו, וזה לא מה שצריך להיות. הקהילה עושה עבודה חשובה, בתי החולים עושים עבודה חשובה. אנחנו בסך הכול מבקשים משאבים. מבקשים שהחוקים האלו, שנקבעו בשנת 1995 ועברו הרבה מאוד טלאים לאורך הדרך, יעברו חשיבה מחדש.

אם אנחנו נקבל את חוק ה-Cap המוצע, וגם אני, אני רוצה יציבות. אני לא רוצה להבין בסוף כל שנה שאני לא עומד ביעדי התקציב. אני רוצה יציבות אבל אני רוצה גם בשורה. לדעתי גם מוריס ורותי רוצים בשורה שבה הם ואנחנו נוכל לחיות. להגיד - - - זה לוותר על הזדמנות בלתי-חוזרת שקרתה בעקבות התגלות מערכת הבריאות במערומיה. לא להבין שאנחנו מחויבים, זה התפקיד של כולנו לצאת לדרך חדשה, לתת בשורה. זה טוב מאשר לא לגעת, לא לזוז ולא לאתגר את עצמנו. כאן נמצאת הבעיה, אנחנו צריכים לחשוב אחרת.

תודה. רועי רייכר ממשרד האוצר.

שלום לכולם.

שלום, אני מניח שגם אתה ער לחדשות שעד ה-5 בינואר התקציב יעבור בכנסת. מה קורה עם תקציב הבריאות, האם יחול עליו טייס אוטומטי+ מ-2019.

ברשותך אפתח בסקירה קצרה כדי להכניס את הדיון להקשר. הדיון גלש לנושא של תקציב מערכת הבריאות, עוד ניגע בכל בתי החולים ואני אתייחס לכל השאלות שתרצו. בחמש השנים שמ-2014 ל-2019, גדל תקציב הבריאות מ-53 מיליארד שקלים ל-70 מיליארד שקלים. תקציב משרד הבריאות גדל באותן השנים ב-56%, זה פי שניים וחצי מהגידול הממוצע בתקציב המדינה כולו. הוא גדל יותר בהרבה מתקציב משרד הרווחה, יותר מהמשרד לביטחון פנים, יותר ממשרד הביטחון, פי שניים מתקציב החינוך ומתקציב המדינה והגידולים הרגילים של כולם.

הקשר הדיון שבו בחמש השנים האחרונים יש קיצוץ במערכת הבריאות , זאת הטענה שעולה פה. טענה זו מנותקת מהמספרים שנגישים לכולם, כולם מוזמנים לחפש את המספרים הגלויים הללו במערכות השונות של תקציב המדינה. המדינה שמה בחמש השנים האחרונות דגש על מערכת הבריאות וכך היא תמשיך לעשות, על פי מדיניות זו עברו התקציבים האחרונים. המערכת לא נמצאת במקום פחות טוב ממה שהיה לפני חמש שנים, לפחות לא בהיבט התקציבי, המערכת נמצאת במקום טוב יותר.

זה נכון, ה-Cap הנוכחי לא מוביל לשידוד מערכות. שידוד מערכות זו החלטה פוליטית שנמצאת בדיוני תקציב 2021 לכשיהיו. אז יהיה דיון אם רוצים להרחיב או לצמצם, מה במערכות צריך להרחיב. אנחנו ננהל את הדיון הפוליטי הזה מול המשרד והשרים ינהלו אותו ביניהם. אבל, מעבר לדיון הזה, אנחנו נמצאים עשרה ימים לפני שנת 2021. צריך להבין שלהתחיל שנה בלי אסדרה, החוק הזה יכול לייצר שוויון בין בתי החולים השונים. יכולה הוועדה להעלות את פרופסור רוטשטיין שיסביר עד כמה ה-Cap הזה – ואולי זו הטענה המהותית של בתי החולים הממשלתיים – ה-Cap מנסה להקצות את המשאבים שישנם ביתר שוויוניות בין בתי חולים ממשלתיים לבין בתי חולים ציבוריים ושל הכללית. נכון, הוא נותן יתרון לבתי חולים שעד היום היו בעמדת נחיתות ביחס לבתי החולים הממשלתיים, אבל זה משהו שהוועדה והציבור אמורים לברך עליו.

בנוסף, ה-Cap מעדכן - - -

רועי, נציגי בתי החולים הציבוריים אומרים שזה מובנה באופן שבו להם יהיה גירעון מובנה מידי שנה, ולהבדיל משממשלתיים להם אין את הממשלה שתסגור אותו בסוף השנה.

אתייחס לזה: עלה פה נושא ששב ועולה בהרבה דיונים, כוונתי לנושא ההנחות. תראו, ההנחות במערכת הבריאות היום, בבתי החולים הציבוריים, זה בערך סביב 27%. אלו הנחות שלא ניתנות מתוקף החוק אלא מתוקף הפעילות שמייצרים בתי החולים ביחס לפעילות שהוגדרה להם. החוק מחייב רק ב-18.5% הנחה ולא ב-28%. עדיין, כל המערכת, כולל בית החולים רמב"ם שבניהול פרופסור הלברטל, נותנים שיעור הנחות שגבוה מ-18.5%. המספרים מול עיני ואפשר לדבר עליהם. החוק המדובר הוריד את שיעור ההנחה מהשקל הראשון ביחס למה שהוא בממוצע היום. זאת אומרת שהוא מיטיב את מצבם הפיננסי של בתי החולים ביחס לנקודת הזמן הנוכחית. האם הוא מאפס את ההנחה מהשקל הראשון ומייצר עבור קופות החולים תוספת הוצאה של שני מיליארד שקלים? התשובה היא לא. אבל הוא מוריד את ההנחה ביחס למה שקורה היום ומשפר את המצב.

כאמור בפתח דברי, אין פה שידוד מערכות. תוספות תקציביות ענפות ניתנות רק במסגרת דיוני תקציב והן תלויות במדיניות. כל זה לא קשור ל-Cap. אגב, אם תינתנה תוספות תקציב, תמיד אפשר להוסיף אותן דרך מנגנון ה-Cap ולהוריד את ההנחות בכל רגע נתון. בעיני, ואני לא רוצה לומר דברים בוטים, אם לא תהיה הסדרה ב-1 בינואר 2021, אמרו את זה קופות החולים, הראשונים שייפגעו יהיו המבוטחים, האזרחים. האזרחים הם אלו שיטורטרו ויקבלו פחות שירותים. השיטה של להחזיק את זה כבן ערובה סופה שתייצר הרבה יותר נזק מתועלת, הדיון של חוק ה-Cap הוא לא הדיון על תקציב מערכת הבריאות, זה דיון אחר שראוי שיתנהל, נראה שהוא עתיד להתנהל בדיוני התקציב.

רועי, אתה יודע טוב, כמוני, שדיון כזה לא יתנהל בדיוני תקציב. דיוני תקציב הם לא המקום לשידוד מערכות. יכול להיות שמה שצריך – ואני מתנצל שהדוגמאות שלי לקוחות מתקציב הביטחון, זה פשוט נושא שעסקתי בו שש שנים בכנסת – במערכת הביטחון, בכל פעם שחשבו שצריך שינוי – קמה ועדה. הייתה ועדת ברודט, הייתה ועדת לוקר, ועדה חיצונית למערכת שמוזמנת על ידי המערכת. ועדות אלו שמו על השולחן המלצות לשינויים. ועדת ברודט קבעה תוואי מסוים להתייעלות שמערכת הביטחון חייבת בה וכל הלאה. בפועל, לא תמיד הדברים היו ככה, אבל לפחות הייתה חשיבה על משהו שמתנהל עקום ונוצר סטנדרט שאחר כך אתה שופט את עצמך לגביו. אולי הגיע הזמן למודלים כאלו גם במערכת הבריאות.

ראשית, גם בדוגמאות שמנית, אין סתירה בין ועדה שתדון בדברים שצריך לדון לבין מה מועד היישום. המסגרת הזאת היא המסגרת של דיוני תקציב שאותם מחוקקים חברי הכנסת. ראוי לעשות הכנה ולבקש המלצות, בסופו של דבר המקום שבו זה נפגש עם המציאות הוא דיוני התקציב. אנחנו מבלבלים את אירוע ה-Cap שצריך להיות מיושם עוד עשרה ימים עם אירוע דיוני התקציב.

אני אומר שצריך לשנות דברים מהיסוד, יכול להיות שיש משרדים שיטענו שמגיע להם יותר. מקבלי החלטות יקבלו את ההחלטות. כל זה קורה בשלב דיוני תקציב. זה דומה לכך שמערכת הביטחון תהיה לפני סיטואציה שב-1 בינואר היא מאוד מוגבלת ביכולתה לרכוש טנקים או לבצע משהו משמעותי שעלול לפגוע בביטחון. זה המקום שבו אנחנו נמצאים אם נגיע ל-1 בינואר בלי - - -

רועי, אני שמח שהעלית את הדוגמא. הייתי חבר בוועדה לתקציב הביטחון ב-2014 כשמערכת הביטחון החליטה שהכסף שנותנים לא מספיק, תכננה מראש תקציב דיפרנציאלי, וביוני הגיעה לכנסת והודיעה שהיא עוצרת אימונים בצה"ל והיא מרימה מעצור יד לגבי כל פעילות אם היא לא תקבל כסף. איתרע מזלנו והגיע מבצע צוק איתן, לכן כל הכסף הלך לכיוון אחר. איני יודע לאן הוא היה הולך במציאות אחרת. מערכת הביטחון לא מהססת לעשות את הדברים האלו ומערכת הבריאות כן. מכיוון שהיא מהססת היא נשארת באותו סד שהיא נמצאת בו ובתוך איזון של עיוותים, כדברי מוריס דורפמן, שנה אחרי שנה.

נקודה ראשונה, בניגוד לרושם שעולה מהדברים בדיון זה, יש במערכת הבריאות בחמש השנים האחרונות תמונת מצב שונה מהמצב שתואר כאן לגבי מערכת הביטחון. אמרתי שמערכת הביטחון גדלה ב-36% ומערכת הבריאות גדלה ב-56% באותן השנים ממש. התפיסה שיש צורך בתוספות תקציב כי המערכת הורעבה בחמש השנים האחרונות פשוט לא משקפת את המציאות.

המערכת מורעבת כבר יותר מ-20 שנים.

יכול להיות, אני אומר - - -

כמה ההוצאה הציבורית היום מתוך כל ההוצאה לבריאות בישראל, היא לא הגיע ל-60% אם אתה שואל אותי. כמה ההוצאה הציבורית מסך ההוצאה לבריאות? כמה שאני זוכר היא עמדה על 53%. הקורונה מעוותת את החישובים, אבל ב-OECD היא קרובה ל-80%. אנחנו כולנו הרעבנו את מערכת הבריאות לאורך עשרות שנים. יכול להיות שזה השתפר מעט בחמש השנים האחרונות, אבל זה רחוק מהנדרש.

גם אנחנו מנתחים את אחת הבעיות המרכזיות כיחס בין הרפואה הפרטית לרפואה הציבורית. אנחנו פועלים בשנים האחרונות לייסוד תוכניות קיצור תורים בעלות של מיליארד שקלים בשנה כדי לצמצם את הפער הזה וכדי להעביר שירותים לציבורי. אנחנו מתכוונים להמשיך במגמה הזו. אני חוזר לנקודה הראשונה כי היא מהותית: ה-Cap מייצר ודאות ואיזון ומגדיל את השוויוניות על מנת לתת מרווח נשימה לבתי החולים שעד כה נהנו פחות ממה שנהנו בתי החולים הממשלתיים. ה-Cap מייצר מערך תמריצים עבור המחלקות הפנימיות כי שם אנחנו מזהים שיש בעיה מהותית שנדרש לה פתרון.

ישבנו יחד עם האיגוד ויחד עם פרופסור אליס מספר רב של פעמים כדי לדון במודל הראוי. יכול להיות שהתוצר לא יצא לשביעות רצון כולם, אבל אנחנו מאמינים שהוא יועיל למחלקות, ישפר את רמת השירות, יקצה להן יותר משאבים ויביא בעוד ארבע שנים את מדינת ישראל למחלקות פנימיות שנראות יותר טוב ממה שהן נראות היום.

תודה, רועי. ערן הכהן, סגן ראש חטיבת בתי החולים הממשלתיים במשרד הבריאות.

שלום לכולם, צודקים הקופות והאוצר שצריכים להיכנס ל-2021 מתוך ודאות. מנגד, מה שהם מציעים זה חוק Cap לארבע שנים שנועל את אחת מהאפשרויות הגדולות לשינוי. אומרים שיש לדון על עתיד המקורות של המערכת ובעצן נועלים את אחד מהכלים המרכזיים ליצירת השינוי. כל זה באצטלה של "המערכת חייבת יציבות". זה בסדר, המערכת חייבת יציבות, אפשר להתחיל את 2021 בלי לסגור את מקורות המערכת למשך ארבע השנים הקרובות.

שיעור הקשישים בישראל עולה כמעט ב-20% בעשור האחרון. מ-9.5 ב-2010 עד 11.8% ב-2019. זה גידול של 20% בחלקם של הקשישים באוכלוסייה. במקביל, ה-Cap שבא להגיד מה המקורות של בתי החולים שמטפלים בעיקר בקשישים, גדל בכל שנה ב-1.7%. עכשיו תבינו, בתוך זה נכנסת גם פתיחה של בית חולים חדש. זה בעצם לא עונה על נושא הקשישים המפורט.

אם אני זוכר נכון, ב-2035 יהיה 15%, מחכים לו עוד 40%.

אנחנו בדרך ל-12% בשנה הקרובה, זה מה שאני מבין. אנחנו קוראים לנצל את ההזדמנות לדיון תקציבי ולשלב בדיון את חוק ה-Cap ואת האפשרויות שחוק זה יכול לתת לבתי החולים.

הצעה שלי, אם יורשה לי: אנחנו יודעים ש-2021 לא תהיה שנה רגילה בתקציב הבריאות. הקורונה איתנו לפחות חצי שנה קדימה כאירוע בריאותי. ממילא תהיינה קופסאות כאלו ואחרות וברור לכולנו שנדקק להן. האם אפשר בכלל להחזיק את הסכם ה-Cap לשנה אחת ובמהלך השנה הזו לייסד ועדה – דוגמת ועדת ברודט – שתנסה לתקן את הדבר הזה מעיקרו. האם זה אפשרי מבחינת משרד הבריאות?

אני חושב שמי שצריך לענות על זה הם נציגי הרגולציה של המשרד. אנחנו הנציגים של בתי החולים הממשלתיים.

אז אנא, העבר אליהם את הצעתי. תודה, ערן. דוקטור פלדמן, בבקשה.

אני רוצה לחזק את מה שאמר ערן הכהן. רועי רייכר הרשים בהציגו מיליארדים של שקלים שנוספו לתקציב מערכת הבריאות אבל אנחנו רואים שלא קרה כלום. התוספות הן נומינליות ולא מותאמות לצרכים של האוכלוסייה. הטייסים האוטומטיים מסורסים, בחוק הנוכחי מדברים על גידול באוכלוסייה של 1.7% בזמן שהגידול האמיתי הוא 2% ואם אתה משקלל פנימה את הזדקנות האוכלוסייה אז אתה מדבר על בין 2.4% ל-2.8% תוספת אוטומטית. כל עוד מסרסים ומקצצים את הדבר הזה – לא יקרה כלום.

מה שעושה חוק ה-Cap הזה הוא ייצור ודאות של חוסר תקווה של כלל בתי החולים לגבי ההתנהלות בארבע השנים הקרובות. צריך לא להמשיך איתו, צריך מלתקן אותו מידית ולעצב אותו בצורה שתאפשר לבתי החולים לעבוד בצורה נורמלית, תודה.

תודה. אסכם את הדיון: התחלנו את הדיון ממה שנראה כמו עוד דיון מהסוג שכבר עשינו פה לא מעט של המצוקה התזרימית של בתי החולים. אני חושב שהגענו למשהו עמוק מזה. כל הצדדים, כולל משרד האוצר, אינו חושד באף אחד שאינו רוצה שתינתן מסגרת המשאבים הראויה על מנת להיטיב את השירות של אזרחי מדינת ישראל. אנחנו צריכים להסתכל על הרגע שאנחנו נמצאים בו כרגע ייחודי במערכת היחסים התקציבית והרגולטורית בין המדינה למערכת הבריאות.

בשנה האחרונה נחשפה פה מערכת הבריאות במערומיה, מהצד השני נחשפה היכולת של בתי החולים ושל הרפואה בקהילה לתפקד בשעת חירום ברמה גבוהה ביותר. החיבור של שני הדברים הללו צריך לקרות כי לא יהיה זמן אחר. צריך להיות רגע שבו בוחנים מחדש את כל המודל מתוך הבנה שאנחנו הולכים לקראת מציאות שאנחנו צריכים לתקן. זה פוגש את המציאות הפוליטית בזה שאם אכן יעבור תקציב 2021 אחרי בחירות, הוא יעבור בצורה שלא יהיה בה דיון ולא יהיה זמן לשינוי אמיתי. את ההסדר הזה צריך לעשות עבור 2021 בלבד מהסיבות שהזכרנו למעלה. יש לנצל את הזמן הזה כדי לבחון את המערכת מלמעלה עד למטה כי זה באמת, אם לא עכשיו אימתי.

אמרתי היום לאנשי משרד המבקר שמשבר הקורונה יוצר שעה שבה התפקיד שלהם חשוב מאי-פעם והם חייבים לנצל אותה כדי לעשות בחינה מקיפה וחסרת רחמים של כל המערכות, המערכות נחשפו בפנינו בצורה שתקרה, אנחנו מקווים, רק אחת למאה שנים. כל זה נכון גם לגבי מערכת הבריאות ותקציב הבריאות. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:50.