פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



13
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
22/12/2020


מושב שני

פרוטוקול מס' 121
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום רביעי, א' בטבת התשפ"א (16 בדצמבר 2020), שעה 11:00

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חה"כ אחמד טיבי בנושא: ההכשרה המעשית של בוגרי אוניברסיטת ג'נין והגבלת התנאים בהעברת רנטגנאי ממקום עבודה למקום עבודה אחר

חברי הוועדה: אוסאמה סעדי – מ"מ היו"ר

אחמד טיבי
סונדוס סאלח

פרופ' שאול יציב - מנהל האגף לרישוי מקצועות הבריאות, משרד הבריאות

מישל סומך - רנטגנאי ראשי, משרד הבריאות

אביטל אגמון ברקוביץ - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

סלים בדר - רנטגנאי ראשי בבי"ח שיבא, ויו"ר פורום רנגנאים ראשיים בבתי"ח ממשלתיים, משרד הבריאות

אסתי לוטבק קופל - עו"ד, עוזרת ראשית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מוחמד בכרי - בוגר לימודי רנטגנאות בג'נין

אחמד זועבי - בוגר לימודי רנטגנאות בג'נין

ענת כהן שמואל

אירית שלהבת



ההכשרה המעשית של בוגרי אוניברסיטת ג'נין והגבלת התנאים בהעברת רנטגנאי ממקום עבודה למקום עבודה אחר, של ח"כ אחמד טיבי (מס' 2432).

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום 22 בדצמבר 2020, השעה 11:08. התכנסנו היום לקיים דיון על פי החלטת הנשיאות שאישרה דיון מהיר בנושא ההכשרה המעשית של בוגרי אוניברסיטת ג'נין והגבלת התנאים בהעברת רנטגנאי ממקום עבודה למקום עבודה אחר, וזאת על פי הצעתו של חברנו חבר הכנסת אחמד טיבי.

אני נותן לך, חבר הכנסת טיבי, כמציע הדיון, לפתוח ולהציג את הנושא, ואחרי כן נקיים דיון. יש לנו גם נציגים של משרד הבריאות שאנחנו כמובן נשמע את התשובות שלהם בסוגיה הזאת. בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. רבותי, אני ממעט בדרך כלל להביא לוועדה נושאים כאלה שקשורים במחלקה לרישוי רפואי. בדרך כלל אנחנו פונים למשרד הבריאות, למחלקה לרישוי מקצועות רפואיים, ויש דיאלוג מצוין ופורה עם משרד הבריאות בנושא הזה. אבל נושא בוגרי הרנטגן של אוניברסיטת ג'נין הוא נושא כרוני. יש לנו רושם שהמשרד מקשיח מאוד את היחס לבוגרי ג'נין, במיוחד בוגרי רנטגן, ויש סטודנטים בוגרים שאומרים לי שהמשרד רודף אותם גם אחרי שהם מסיימים, רודף אותם למקומות העבודה שבהם הם מועסקים.

בוגרי ג'נין העובדים בבתי חולים ממשלתיים, חלקם עובדים שנתיים עד שבע שנים, מבצעים את רוב סוגי ההדמיה תוך צבירת ניסיון רב מאוד. רנטגנאי בוגר ג'נין העובד במוסד ממשלתי נקלט במערכת כמו כל רנטגנאי חדש, על פי הנהלים המקובלים במוסד הממשלתי בו הוא עובד ועל פי כלי ההכשרה הפנימיים שנחתמים ומאושרים בסופו של תהליך על ידי רנטגנאי ראשי של אותו מוסד. הם שואלים: מדוע הם שונים מכל רנטגנאי אחר? מדוע להקשות או להגביל אותם בהכשרות ויכולת ניידות למוסד אחר? שהרי עצם העסקתם במשך כל השנים הללו מבטיחה צבירת ידע וניסיון כמו שאר הרנטגנאים בוגרי הארץ.

יש בעיה במתן אישור לבוגרי ג'נין ברנטגן. המשרד מסרב, וגם אלה שכבר סיימו את הלימודים ועובדים בבתי החולים או מוסדות רשמיים, המוסדות האלה קיבלו מכתבים שהביאו או יביאו בסופו של דבר להפסקת עבודתם ללא קשר לטיב עבודתם או לשביעות רצון הממונה עליהם באותו מוסד רפואי. זה קיפוח. הם מרגישים מקופחים, ובצדק, ולכן אני מעלה את זה.

נפגשנו מספר פעמים – אתה גם השתתפת, אוסאמה, במפגשים האלה – במשרד הבריאות, גם עם האחראים באגף הדימות והרנטגן. היחס שם נוקשה מדי. ההצעות שהם הציעו נראה לי שחייבות להשתנות כדי לסיים את העניין הזה. תודה רבה. אשמח לשמוע את אנשי המשרד.

תודה לך, חברי חבר הכנסת אחמד טיבי. כפי שציינת, אתה מלווה את הנושא הזה המון זמן. גם אני הייתי בחלק מן הפגישות האלה. אתה ועוד הרבה חברים שלנו מקבלים תלונות ופניות.

הייתי מחלק את הנושא לשניים.

הנושא הראשון הוא בוגרים שסיימו את לימודיהם באוניברסיטת ג'נין, חלקם כבר לפני שנה או שנתיים, ועד עכשיו לא קיבלו הכרה ורישיון עבודה ממשרד הבריאות. לכן על אף שהם סיימו את לימודיהם משרד הבריאות לא מכיר בהם.

כפי שאמרת, ניסינו לפתור את הבעיה הזאת כפי שאנחנו עושים בעוד הרבה נושאים שקשורים למשרד הבריאות, בין אם זה למקצוע רפואה כללית, בין אם זה לריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה, ששם הצלחנו במידה כזאת או אחרת לפתור הרבה בעיות שהתעוררו לא רק עם בוגרים מאוניברסיטת ג'נין אלא גם עם בוגרים מאוניברסיטאות בחו"ל. אנחנו מקבלים מידי יום פניות ואנחנו פונים למשרד הבריאות וזוכים לשיתוף פעולה ולתשובות. לא תמיד אנחנו מצליחים כי בכל זאת הגורמים המקצועיים נמצאים במשרד הבריאות ואנחנו מאוד מאוד רוצים ודואגים לרמה המקצועית בכל התחומים האלה, הרפואיים והפרה-רפואיים.

אני חייב להדגיש כאן ולהזכיר שכל נושא הסדרת הרישיונות במקצועות הפרה-רפואיים – פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק – חברי אחמד טיבי הוביל את זה והחוק הזה רשום על שמו.

אז נושא ראשון הוא הבוגרים שסיימו לימודים ועד עכשיו הם לא מקבלים רישיון והם יושבים מובטלים בלי עבודה ולא יודעים מה לעשות.

הנושא השני הוא התופעה שגם בוגרים שקיבלו רישיון עבודה ועובדים בבתי חולים, משרד הבריאות ממשיך לרדוף אחריהם גם במקום העבודה שלהם, אולי דבר שמביא להפסקת העבודה שלהם בבתי חולים. אתה קיבלת פניות.

אולי ננסה לשמוע בזום בוגר כזה, אני רוצה להעלות אותו ולשמוע אותו. מוחמד בכרי, שהוא בקשר איתנו כל הזמן ומעלה את הסוגיה הזאת ואת הנושא הכאוב הזה, הוא אחד מן הבוגרים האלה. נשמע עדות ישירה. מוחמד בכרי איתנו? אחמד זועבי נמצא? אנחנו נחזור אליהם בהמשך.

מי יש לנו ממשרד הבריאות? סלים בדר נמצא איתנו? סלים בדר הוא רנטגנאי ראשי בבית החולים שיבא. בוקר טוב לך. הנושא מוכר לך. אני מקווה ששמעת את תחילת הדיון, את דבריו של יוזם הדיון, חבר הכנסת אחמד טיבי, וגם את הדברים שלי. במה אתה יכול להחכים אותנו? איפה העניינים עומדים מבחינת בית חולים שיבא?

אני יכול לדבר בשם המוסד שבו אני עובד. בנוסף להיותי רנגנאי ראשי בשיבא אני גם יושב-ראש פורום רנטגנאים ראשיים בבתי חולים ממשלתיים, כך שאני יכול לייצג את כולם.

הנושא כאוב. יש שם סוגיה שצריך לפתור. יחד עם זאת, יש עובדות שצריך לדייק אותן ואני אצמד לעובדות.

אצלי מתוך 120 רנטגנאים במשרה מלאה עובדים כ-16 רנטגנאים בוגרי ג'נין במשרה מלאה. במעמד הקבלה שלהם, כשהתחילו בוגרי ג'נין לפנות למוסדות רפואיים בארץ קלטנו כ-22 רנטגנאים, מתוכם 16 נשארו. אלה שכבר לא אצלנו נשרו או עזבו מרצונם. נכון להיום עובדים 16 רנטגנאים בוגרי ג'נין בשיבא במשרה מלאה. אחד מהם הוא מוחמד בכרי.

אני לא מכיר את הסוגיה הזאת שהם שונים מרנטגנאים אחרים. הם עובדים כתף אל כתף והתנאים דומים לגמרי. אני גם לא מכיר את הסוגיה הזאת שהם מאוימים או מישהו רודף אותם חס וחלילה. להיפך, הם עובדים אצלנו. נכון שאנחנו לא מקבלים חדשים כי אלה ההנחיות של משרד הבריאות ואני צמוד להנחיות שאני מקבל מן המשרד, אבל אלה שכבר עובדים בתוך המערכת הם רנטגנאים לכל דבר ועניין כמו כולם.

יחד עם זאת, אני רוצה לחזור לנקודת הפתיחה שלהם או יום הקבלה שלהם לעבודה. בגלל שהם למדו בג'נין – ואני מכיר את תוכנית הלימודים של ג'נין, אני בעצמי גם מפעיל בית ספר בשיבא שהוא סטנדרט עכשווי ומתאים לרוח התקופה ולדרישות של היום – אני קיבלתי רנטגנאים שבהכשרה שלהם נמצאים הרבה הרבה הרבה מאחור בהשוואה לבוגרי הארץ. הייתי צריך להשקיע ברנטגנאים הללו בין שנה לשנה וחצי של הכשרה מקצועית, כאילו שלא למדו קודם. אם אני עושה השוואה לרופא, זה כאילו רופא שלא פגש סקלפל בחדר ניתוח ועכשיו אתה צריך ללמד אותו הכול מחדש.

קיבלנו אותם. הידע העיוני זה דבר אחד. הניסיון המעשי, ההכשרה המעשית זה סוגיה אחרת לגמרי, שלוקה בחסר. לא יכול להיות שרנטגנאי נכנס לעבוד, הוא כבר מוסמך כביכול, הוא כבר סיים את כל החובות שלו כלפי המוסד שממנו הוא בא אבל הוא מעולם לא ראה מכשיר סי-טי, מעולם לא פגש אם-אר-אי, מעולם לא פגש פט-סי-טי. צריך להבין, המקצוע שלנו פרקטי ומעשי. ככל שאתה צובר יותר מיילים אתה הרבה יותר מנוסה. אם לא עשית את זה אתה הרבה פחות מנוסה.

לצערי אותם אנשים שמגיעים אלינו או שעובדים אצלי, בנקודת הפתיחה שלהם הם היו בוסר לגמרי. הייתי צריך להשקיע בהם ואפילו לבנות תוכנית הכשרה מיוחדת ייעודית לאותם אנשים כדי להביא אותם למקום של רנטגנאים בוגרי הארץ. זה הפער שיש בין שתי קבוצות הרנטגנאים והוא בולט מאוד.

סלים, אני רוצה לשאול אותך, מתוך 120, אמרת שקלטתם בבית חולים שיבא 22, שישה נשרו מסיבות כאלה ואחרות והיום אתה מעסיק 16 רנטגנאים שהם בוגרי ג'נין. איך הרמה שלהם?

איך הביצועים שלהם? מה הערכתך לעבודה שלהם?

אסביר. הביצועים שלהם היום, ממרחק של שלוש, ארבע, חמש ושש שנים, הם טובים. כמו בכל דבר, יש טובים ויש טובים פחות. אבל צריך למדוד את זה מנקודת הפתיחה שלהם. בנקודת הפתיחה שלהם הם היו הרבה מאחור. היום הם רנטגנאים כמו כל הרנטגנאים. איפה שאני שילבתי אותם – שם השתלבו. לדוגמה, אותו רנטגנאי שמופיע כאן בזום, בכרי, השתלב ביחידה לכאב, במרפאת כאב, הוא מבחינתי היום מומחה לעניין. אבל עוד פעם, זה לא בזכות הלימודים שהוא למד בג'נין אלא בזכות ההשקעה שהשקעתי בבית החולים. צריך להבין, אנחנו משקיעים בכל אחד כזה בין שנה לשנה וחצי, כאשר היינו אמורים לקבל אותו "אפוי" כבר מבחינה מקצועית ומוכן כבר להיכנס לעבודה קלינית, וזה לא היה המצב. קלטנו אותם כי היה מחסור וכי היה אפשר לקלוט אותם, אבל כדי להביא אותם למצב שהם נמצאים בו היום אנחנו השקענו פי כמה מאשר בבוגרי הארץ.

ממתי ההוראה של משרד הבריאות אליכם כבתי חולים ממשלתיים לא להעסיק בוגרי ג'נין אפילו תוך הכשרה מקצועית?

חוזר המנכ"ל יצא לפני כשלוש שנים. ההסבר שהיה צמוד לזה הוא למעשה כל העניין של ההתנסות הקלינית. צריך להבין, בארץ ההתנסות הקלינית עומדת על מינימום 1,270–1,280 שעות, אם אני זוכר נכון, ויש בתי ספר שעושים הרבה יותר גם, 1,700 שעות במהלך שלוש שנות הלימודים. לעומת זה בג'נין ההתנסות הקלינית עומדת על 300 שעות, ואני מבטיח לך שגם את ה-300 שעות הם לא עושים, ושלא נדבר על זה שהם לא נחשפים לכל סוגי ההדמיה. הסיבה, כי אין להם ציוד ואין להם את המומחיות הזאת ואין להם את הניסיון, אין להם יכולת באמת לתת לסטודנטים הכשרה קלינית. כשהתחילו לדבר על נושא ההכשרה הקלינית, אותם סטודנטים חזרו שבוע, שבועיים או חודש אחרי כן עם אישור אחר, על 1,200 שעות. פנו לאוניברסיטה בג'נין וקיבלו אישור שהם עשו 1,200 שעות, כאשר בפועל לא עשו אפילו 300 שעות. כלומר כל נושא ההכשרה הקלינית לוקה בחסר בתוכנית שלהם, בשל כל מיני סיבות. התוצר שהגיע אלינו בעייתי בהתחלה. אנחנו ידענו לקחת את זה ולעשות מזה משהו אחר, אבל זה לא צריך להיות כך. אני מצפה ממקום שמכשיר רנטגנטים להכשיר אותם על פי העקרונות שצריך.

אמרת בתחילת דבריך שבנוסף לכך שאתה רנטגנאי ראשי בבית חולים שיבא אתם גם מנהלים שם בית ספר. אם אנחנו רוצים לפתור היום את בעיית הבוגרים האלה, שסיימו לימודיהם כבר לפני שנתיים או שלוש שנים, ואנחנו רוצים גם שיקבלו הכשרה, לפי דעתך המקצועית – ואתה מקצועי ומומחה בדברים האלה – בבית ספר שלך, כמה שעות צריך כדי להכשיר את הסטודנטים האלה? ולעשות את זה באופן מרוכז, לא לפרוס את זה.

אסביר. בית הספר שלנו נותן 1,200 שעות מעשיות. זה פרוס לאורך שלוש שנות הלימודים. השעות האלה מבוקרות, הן מחולקות לפי modalities. המקצוע שלנו מחולק לתחומים: סי-טי, אולטרסאונד, אם-אר-אי, רפואה גרעינית, ממוגרפיה, רדיותרפיה ועוד. במסגרת 1,200 השעות בשיבא – יש בתי ספר שלא מסתפקים ב-1,200 ועושים יותר, יש בתי ספר בארץ שעושים 1,700 – אנחנו עשינו 1,200, לקחנו את המינימום הנדרש, אבל שמנו דגש על האיכות.

צריך מינימום 1,200 שעות. פחות מזה – א', זה לא יעמוד בחוזר מנכ"ל; ב', אם אנחנו רוצים לעשות לרנגנאי הכשרה מקצועית על כל ה-modalities שלנו צריך מינימום 1,200 שעות, זה הצורך. 1,200 שעות יכולות להתכנס לבין שנה לשנה וחצי של השלמה. אני חושב שמישל סומך גם לא מתנגד לכך שתהיה סוג של השלמה או הסבה, לתת לאנשים האלה הכשרה נוספת כדי שנביא אותם למקום הזה, שיוכלו לשמש כרנטגנאים במדינת ישראל.

יש בעיה עקרונית אחרת, צריך לשאול את השאלה הזאת ולשים אותה על השולחן: למה האנשים האלה הלכו ללמוד בג'נין? זאת השאלה שצריכה להישאל. אענה, כי אני מכיר את הנושא מקרוב. הם הלכו ללמוד שם כי שם אין תנאי קבלה, אין פסיכומטרי, לא צריך רף מסוים שמעליו מתקבלים. למעשה מי שלא יכול להתקבל בארץ הלך להתקבל שם, למרות ששם לומדים ארבע שנים ואילו בארץ לומדים שלוש שנים. שם הלימודים יותר יקרים מאשר בארץ כי בארץ המל"ג מסבסד חלק מן הלימודים ושם לא, אז הם משלמים שם יותר כסף, כאשר יש להם אפשרות ללמוד בארץ בפחות זמן ובפחות כסף. אבל יש אצלנו בעיה של תנאי קבלה ובג'נין תנאי הקבלה גמישים יותר אז הם הולכים ללמוד שם. תנאי קבלה – בסופו של דבר זה חותך את הרף האיכותי של האנשים. בסופו של דבר נכנסים למקצוע גם אנשים שהם פחות איכותיים כי מראש הם התקבלו בתנאי קבלה מופחתים.

זה לא מדויק, בלשון המעטה. היינו בג'נין – מלמדים שם רפואת שיניים ברמה מקצועית גבוהה מאוד, וכך גם בסיעוד ובשאר התחומים.

נכון, לא אמרתי שלא, אבל ספציפית בדימות הם לא - - -

לא נכון שהם מקבלים כל אחד. אמרת שהדגש הוא על עניין ההכשרה הקלינית והפרקטית. את זה אנחנו רוצים לבדוק ולמצוא לו פתרון.

עכשיו נשמע את אחד מן הבוגרים האלה, שהוא עובד שלך, מוחמד בכרי. נחזור אליך, סלים בדר, בסיכום יש לנו הצעה. מוחמד בכרי, בבקשה.

אין בעיה, אני אתכם.

שעות ההכשרה שלנו הגיעו לכ-900 שעות בג'נין. הלימודים חזקים. הבעיה שאין מכשור טוב להכשרה, אין מכונות לעבוד עליהן. אבל עשינו את שעות ההכשרה שלנו, עברנו את זה ועברנו את כל המבחנים. הבעיה שלנו, שאנחנו שעובדים ויש לנו ניסיון כבר של יותר מחמש שנים, יותר מ-10,000 שעות שעשינו בעבודה שלנו. אני למשל עובד בשיבא והמנהל שלי הוא סלים בדר, ויש לי גם את התפקיד שלי במרפאת כאב. עבדתי על כל המכשור.

העניין שלנו הוא לא לגבי מי שמסיימים עכשיו לימודים אלא לגבי מי שיש לו כבר ניסיון בבית חולים. למה אי אפשר לקבל אישור שהוא יוכל לעבוד בכל בית חולים? למשל כשחסר לנו תקנים, שאפשר יהיה לקבל מישהו שלמד בג'נין אבל יש לו ניסיון למשל בבאר שבע, שהוא יוכל לבוא אלינו.

אתה אומר שגם הבוגרים, שכבר עובדים כמה שנים, אם אדם רוצה לעבור ממקום למקום יש לו בעיה מבחינת משרד הבריאות?

יש לו בעיה כי משרד הבריאות לא מאשר שהוא יעבוד כי הוא למד בג'נין. אפילו שיש לו שעות ניסיון במקום העבודה שלו הוא לא יכול לעבור ולעבוד במקום אחר. גם אחותי רנטגנאית, גם אשתי רנטגנאית וזה מה שקרה איתן. למשל מי שעזבה את עבודתה לא יכולה לחזור לאותו מקום שבו היא עבדה, שהם החזיקו אותה בו כמה שנים.

כשהתקבלת לעבודה בבית חולים שיבא - - -

כשחיפשתי עבודה עשיתי ראיון בשני מקומות, באסף הרופא ובשיבא, ובאותו יום התקבלתי בשני המקומות.

בבית חולים שיבא כמה שעות הכשרה היית צריך לעשות על מנת שכפי שאמר המנהל שלך סלים, שאתה תכסה את כל מה שהיה חסר מבחינת הכשרה?

אני אישית עשיתי הכשרה של שלושה חודשים.

אני חייב פה להתערב. כשאני אומר 1,200 שעות זה שעות הכשרה בכל התחומים. אני לא מכיר את ה-900 שעות בג'נין, אני מכיר 300 שעות, אני לא יודע אם שינו את זה ל-900 שעות. בפועל אתם לא עושים 900 שעות אלא הרבה פחות מזה, כי אין ציוד אז אין על מה לעשות הכשרה. זה שהיית שם וסימנו לך בלי שהיית באותו יום ועשית את השעות זה לא אומר שאתה עברת הכשרה על אם-אר-אי כי אין שם אם-אר-אי. זה דבר ראשון.

דבר שני, כשאני קולט עובד – מה שאתה מדבר על שלושה חודשים זה רק לגבי הרנטגן הרגיל. אתה עבדת שלושה חודשים על הציוד הקונבנציונלי הרגיל, בכלל לא נכנסת להתמחויות. לכן התשובה 300 שעות לא מדויקת. היא מתייחסת אך ורק לציוד הקונבנציונלי, שכל סטודנט רנטגנאי אמור להכיר בסוף שנה א'. בארץ כל סטודנט בסוף שנה א' אמור לכסות את זה ואז בשנה ב' הוא מתחיל ללמוד modalities, דברים מורכבים יותר. אתה לא עברת את הדברים המורכבים יותר. למעשה בגלל אופי העבודה שלך במרפאת כאב לא נחשפת לסי-טי או לאם-אר-אי או לאולטרסאונד או לפט-סי-טי או לרפואה גרעינית או לרדיותרפיה או לממוגרפיה.

אם אנחנו רוצים באמת להכשיר את האנשים האלה אנחנו צריכים לבנות להם תוכנית הכשרה מסודרת שתכלול את כל תחומי הדימות שיש סיכוי שהם ישתלבו בהם. זה למעשה העיקרון שמנחה אותי בבית ספר. אני מכין את הסטודנטים שלי לכל המקצוע הזה. כפי שברפואה מלמדים פנימית וכירורגיה וגניקולוגיה ושאר המקצועות, אותו דבר פה. במסגרת שלוש שנות הלימודים אנחנו מלמדים את כל המקצועות. אחר כך כשקולטים את הרנטגנאים מג'נין לוקח הרבה יותר זמן לשלב אותם בעבודה. בוגר לימודי רנטגן מהארץ לוקח הרבה פחות זמן לשלב אותו בעבודה כי הוא פגש סי-טי ופגש את כל ה-modalities ומבחינתי הוא כבר צריך להיות מוכן, אחרת אני לא מקבל אותו לעבודה.

תודה. מוחמד, יש לך מה להוסיף?

אם יש לנו שעות ניסיון, שאנחנו נקבל אישור, שנוכל לעבוד בכל בית חולים שנרצה ושיש בו תקן.

תודה רבה. נמצא איתנו גם אחמד זועבי, עוד בוגר, ונשמע אותו, בבקשה.

אני אחמד זועבי. פעם פגשתי אתכם במשרד הבריאות בירושלים. הבעיה שלנו, שמעתי את כל מה שאמרתם. יש דברים שאמרתם שהם נכונים ויש דברים פחות נכונים. אני עובד עכשיו באסותא באשדוד, עובד על הרנטגן וגם על הסי-טי. יש לי עוד חברים שעובדים גם על הפט-סי-טי ועל כל הדברים האלה והם סיימו את לימודיהם איתי לפני שנה וחצי. יש לי עוד חבר שעובד על אם-אר-אי אצלנו, תוך פחות מחודש הוא כבר עבד לבד על האם-אר-אי, וגם למדנו שם. בזמן שסיימתי היה לנו חודש וחצי הכשרה רק על אם-אר-אי, עשינו הכשרה על אם-אר-אי בבית חולים בשכם כמעט חודש וחצי ולמדנו שם גם סי-טי וגם רנטגן רגיל.

כמה שעות של הכשרה קלינית עשיתם במהלך הלימודים שלכם בג'נין?

עשינו סמסטר אחרי השנה הראשונה, ועשינו עוד סמסטר לפני שסיימנו את הלימודים, במשך כחצי שנה, כלומר יותר מ-1,000 שעות.

מתי סיימת שם?

לפני שנה וחצי בדיוק.

קיבלת אישור ממשרד הבריאות והתחלת לעבוד באסותא?

קיבלתי אישור ואני עובד באסותא. תוך שבעה ימים כבר התחלתי לעבוד לבד במשמרת.

לא עשית הכשרה נוספת?

אתה יכול להתקשר לאסותא ולשאול איך אני בעבודה, אם אני לא מבין משהו או לא יודע משהו, אתה יכול לשאול מה שבא לך. אני לא יודע איך להסביר בדיוק אבל, תשמע, לגבי הרנטגן אנחנו יודעים את הכול, אבל נכון שכפי שאמרת לא עבדנו על פט-סי-טי וכל הדברים האלה. יכולים לעשות לנו עוד הכשרה, אבל לא של שנה וחצי.

סלים בדר, אתן לך להתייחס בסוף. אחמד, אתה מכיר את העניין הזה ומלווה אותו. כפי שאמרת, היית איתנו גם במשרד הבריאות. מה ממדי התופעה שעליה אנחנו מדברים? בכמה סטודנטים בוגרים שסיימו לימודיהם ועד עכשיו לא קיבלו רישיון או הכרה ממשרד הבריאות? מה מספרם? אם אתה יודע לתת הערכה?

בכל שנה יש כ-30 או 25 בוגרים.

יש לך מה להוסיף, אחמד?

כן. אם אתם רוצים לעשות לנו הכשרה, זה אפשרי, אבל לא של שנה וחצי. אני אשמח ללמוד על הפט-סי-טי, אני אוהב לעבוד על הדברים האלה, להתקדם עוד. אני גם קולט עכשיו קצת אם-אר-אי, הולך לשם ולומד כמה דברים. אבל לא שנה וחצי אלא פחות זמן, מקסימום חצי שנה, שנלמד כל דבר במשך כחודש וחצי. מי שיש לו ניסיון בסי-טי בשביל מה שילמד עוד פעם סי-טי? שילמד פט-סי-טי או דברים אחרים, לחסוך לו את הזמן הזה. שנה וחצי – יש לנו גם חיים ועבודה, זה קשה מאוד.

תודה רבה, אחמד. עכשיו נשמע את מישל סומך, הרנטגנאי הראשי במשרד הבריאות, שאמון על הנושא הזה ושאיתו היו לנו שעות של שיחות בניסיון לסיים את העניין. שמעת את הדיון, מר סומך. מה אתה יכול להגיד לנו? איך נוכל להתקדם בכיוון של פתרון לעניין הזה? בבקשה.

אני רוצה להגיד כמה דברים. הנחת היסוד כאן, אני בטוח שגם שלכם וגם שלנו כמשרד הבריאות שממונה על בריאות הציבור ושלום הציבור, היא שאנשים שיש להם הכשרה מתאימה יבצעו בדיקות. זה לא אנשים שמפעילים מכשירים, זה לא אנשים שלוחצים על כפתורים. אלה אנשים שמבצעים בדיקות אבחנתיות, אלה אנשים שמפעילים מערכות שמטפלות באנשים, ומעל הכול המערכות האלה דורשות גם ידע עיוני, גם רקע קליני והן טומנות בחובן הרבה מאוד סכנה. כלומר המכשירים, המערכות שהרנטגנאי מפעיל הן מערכות עתירות קרינה, שבידיים לא נכונות יכולות לגרום לנזק ישיר למטופל או לנזק לטווח ארוך, ובדרך אחרת גם לייצר בדיקות פחות אבחנתיות לרדיולוג שהרנטגנאי עובד איתו ומייצר עבורו סוג של תפוקה שממנה הרופא צריך לאבחן, לראות את הממצאים ולעשות את המשך הבירור או הטיפול של המטופל הזה. זו הנחת היסוד שלנו, מכאן אנחנו מתחילים. חשוב להגיד את זה לפני שאנחנו מדברים על אפשרות לתת לאנשים לעבוד. אני בטוח שכולנו מסכימים על זה.

מר סומך, על זה אין שום חולק. פתחתי ואמרתי: הרמה המקצועית, לא רק בעניין הרנטגן, בכל המקצועות הרפואיים והפרה-רפואיים, אנחנו מסכימים במאה אחוז שצריך רמה מקצועית נאותה, אפילו מצוינת.

כשנכנסתי לתפקידי התחלתי לקבל פניות מרנטגנאים ראשיים על הרמה של רנטגנאים שמגיעים אליהם ממוסד מסוים בג'נין. לא הייתי מודע לזה, לא ידעתי על מה מדובר. כששאלתי אמרו: מגיעים אלינו רנטגנאים בוגרי מוסד בג'נין, כשהרמה העיונית שלהם מאוד מאוד נמוכה, לפני שאני מדבר על ההכשרה הקלינית. כששאלתי: מה זאת אומרת רמה עיונית נמוכה? אמרו שהם לא יודעים מושגי יסוד בתחומים הכי בסיסיים שלומדים בשנה א', כמו אנטומיה, פיזיולוגיה, אספקטים בבטיחות קרינה, מושגי יסוד ברדיוגרפיה, בפוטוגרפיה, כשבכל המוסדות שלומדים את זה, גם בארץ וגם בחו"ל, זה תנאי מעבר לשנה ב'.

אני רוצה לראות את זה. הגעתי לשיבא וראיינתי כמה מן הבוגרים שסלים בדר דיבר עליהם. אני חייב להגיד שזה דבר שחצה את כל הבוגרים האלה – הרמה העיונית הבסיסית שלהם בעייתית מאוד. לא דיברתי בכלל על עניין העברית כי עברית אפשר ללמוד אבל הרמה של האנגלית הייתה נמוכה מאוד. נתתי להם לקרוא הפניות לבדיקות והם לא הצליחו לקרוא אותן, לא הצליחו להבין מושגים באנטומיה, לא הצליחו להבין מושגים בלטינית. שאלתי אותם שאלות מאוד מאוד בסיסיות בתורת הצילום, מושגי יסוד באם-אר-אי, מושגי יסוד ברפואה גרעינית, מושגי יסוד בממוגרפיה ובצורה חוצה את כל הבוגרים היה ידע עיוני חלש ביותר, ברמה של מושגי יסוד של שנה א' שאנשים לא יודעים. זה מאוד מאוד הטריד אותי.

כשבדקתי את סוגיית ההכשרה הקלינית שלהם התברר שרבים מהם – אני לא רוצה להגיד כולם – פשוט לא עשו הכשרה קלינית מסודרת. הכשרה קלינית מוגדרת כהכשרה באורך של מינימום 1,200 שעות בפילוח של ה-modalities, כלומר הרנטגנאי עושה X שעות תחת פיקוח של מדריך קליני ברנטגן קונבנציונלי ועושה X שעות באם-אר-אי, בסי-טי, ברפואה גרעינית, ברדיולוגיה פולשנית, בבריאות האישה. בכל אחד מן התחומים האלה הרנטגנאי צריך לעשות הכשרה מעשית תחת פיקוח ותיעוד של מדריך קליני ושמנהל אותה יחידה יאשר, כמו בכל תחומי ההתמחות ברפואה, שהסטודנט הזה מוכשר כרגע לבצע בדיקות בסיסיות באותו תחום בדימות. זה דבר שלא קיים אצל הבוגרים של המוסד הזה.

מכיוון שכך ומכיוון שההכשרה שלהם לא תואמת את ההכשרה שאנחנו דורשים ושאנחנו חושבים שהיא ההכשרה הנכונה שאנחנו רוצים כדי שהם יטפלו בציבור במדינת ישראל, כרגע אנחנו לא מאשרים להם להיקלט.

פונים אליי הרבה מאוד בוגרים של אוניברסיטת אירביד מירדן, בוגרים מעולים, מצוינים, שעוברים הכשרה עיונית מסודרת והכשרה קלינית מסודרת; מגיעים אליי בוגרים מאוניברסיטאות במצרים, שלמעט הסוגיה של השפה, שאותה הם לומדים אחר כך, הם רנטגנאים מצוינים ואין לנו שום בעיה לעבור על הסילבוס שלהם, לעבור על ההכשרה הקלינית שלהם ולאפשר להם להיקלט אצלנו במוסדות. חלק גדול מהם באמת ברמה מאוד מאוד גבוהה בדימות, הם שולטים בכל תחומי הדימות ואנחנו שמחים לקלוט אותם.

אני לא מבין למה במוסד הספציפי הזה לא שמים דגש על הרמה העיונית, על המבחנים, על תנאי הקבלה. אני מבין שמבחינה קלינית גם אם הם רוצים אין להם אפשרות, אין להם את ה-modalities המתאימים בכל שנה להכניס X סטודנטים בשלוש שנים לעבוד על פט-סי-טי, שאני לא יודע אם קיים בג'נין או באזור, או אם-אר-אי או דברים אחרים. בצורה אובייקטיבית, אין להם את הציוד הזה. אבל בפועל החבר'ה האלה מגיעים אלינו מאוד מאוד סימפטיים, נחמדים, דיברתי איתם, אבל הרמה שלהם לא מאפשרת לנו כגורמים מקצועיים במשרד לאשר להם להיקלט ולהקרין את הציבור.

חלק גדול מהם נקלט במכונים פרטיים באזור הצפון. למה התושבים באזור הצפון בהרבה מאוד כפרים, בישובים קטנים ערביים, בישובים בפזורה, למה הם צריכים לקבל שירותי דימות ברמה הרבה יותר נמוכה ממה שמקבל אזרח במרכז הארץ? הם צריכים שמי שמטפל בהם יהיה אדם עם הכשרה מתאימה, שנבחן כפי שצריך, שעשה התנסות מעשית כפי שצריך ורק אחר כך ייקלט במקומות האלה ויעשה את הבדיקות.

שמענו כאן בוגרים שעובדים כמה שנים, שעברו את ההכשרה הקלינית גם בשיבא אצל סלים בדר ויש להם כבר ניסיון של ארבע–חמש שנים. אם הם רוצים לעבור ממקום למקום אז חוזרים עוד פעם ומזכירים להם שהם למדו בג'נין ואז עושים להם בעיות במעבר ממקום למקום. זה נכון מבחינת משרד הבריאות? אחרי שהם כבר עובדים חמש שנים, והם עובדים מעולים? כך שמענו מסלים בדר.

אתחיל בזה שהתפקיד של בתי החולים הוא לא להכשיר רנטגנאים. אני מזכיר לכם, סלים בדר ושאר מנהלי המכונים בארץ צריכים לקבל לידיים תוצר מוגמר אחרי הכשרה ובחינה. יכול להיות שחלק מן האנשים שעובדים כרגע בבתי חולים ממשלתיים פנו לבתי חולים ממשלתיים וניסו להתקבל. משאבי האנוש באותו מוסד פנו אל משרד הבריאות והעביר לנו את הסילבוס וכשראינו שזה סילבוס של המוסד הספציפי הזה אז לא אישרנו את הקליטה של אותו אדם.

למרות שהוא עובד חמש שנים בבית חולים?

זה לא אני, זה כל הגורמים אצלנו במשרד, אני והאגף לרישוי מקצועות. כן לאשר לבוגרים שנקלטו בארץ ועובדים מינימום שנתיים באותו מוסד ממשלתי – בדגש על מוסדות ממשלתיים – אנחנו כן נוכל, בצירוף חוות דעת של הרנטגנאי הראשי באותו מוסד, לאפשר לאדם להתנייד ולהיקלט במוסד ממשלתי אחר. את זה כן נשקול בחיוב ונאשר את זה.

כל שאר הבוגרים שממשיכים ללמוד במוסד הספציפי הזה וממשיכים להגיע אלינו – דרך אגב, זה לא רק הרנטגנאים, אני יודע שזה גם הפיזיותרפיסטים והריפוי בעיסוק, אבל זה לא התחום שלי – כל שאר הבוגרים צריכים לעבור הכשרה מסודרת של מינימום קורסים עיוניים תיאורטיים, קורסי ליבה בתחום, ו-X שעות מעשיות בכל ענפי הדימות. למה בוגר כזה צריך לעבוד 10, 20 או 30 שנים רק ברנטגן הרגיל, במיון או ביחידה לשיכוך כאב? למה הם לא יכולים אחר כך להתקדם לאמצעי דימות כמו אם-אר-אי ופט-סי-טי ומאיצים קוויים ברדיותרפיה? כך אנחנו רוצים לקבל אותם? שיעשו רק את הבסיס בחדרי המיון, את מה שנחשב מבחינה מקצועית נחות יותר? אנחנו רוצים שהאנשים האלה ייקלטו אחרי הכשרה מתאימה ושיהיה להם טווח התפתחות מקצועי רחב לעוד אמצעי דימות מתקדמים.

מר סומך, אני מבקש ממך לפחות בסוגיה של אלה שכבר נקלטו ועובדים בבתי חולים ממשלתיים, כפי שאמרת: לפחות שנתיים, אם הם רוצים להתנייד ממקום למקום, להתקדם ולעבור, אני מבקש שאתם במשרד הבריאות תקבלו החלטה ברוח הזו שאתה אמרת ושאני חושב שהיא החלטה בכיוון הנכון.

נשקול את זה בחיוב. אני חושב שבקשה כזו, בצירוף המלצה של הרנטגנאי הראשי של אותו מוסד, היא לגיטימית ואנחנו נאשר קליטה שלו במוסד אחר באותו תחום שבו הוא הועסק בשנתיים האחרונות.

לגבי הבוגרים שסיימו את לימודיהם, אמרת שגם בעניין פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, למרות שזה לא התחום שלך אבל אנחנו כן מטפלים בזה – הגענו לשם עם הגורמים המוסמכים בתחום של ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה – אפשר יהיה לעשות השלמה קלינית של מספר חודשים מועט, שלושה חודשים. יתרה מזאת, אפילו ברפואה, לא ריפוי בעיסוק ולא רנטגן, יש מי שלמדו בחו"ל והגורם המקצועי, פרופ' יציב, שאנחנו עובדים איתו ומעריכים את עבודתו, בדק את התיק שלהם ואמר שחסרה הכשרה קלינית – נתן להם לעשות מקסימום שנה קלינית ברפואה.

לכן אנחנו מבקשים כאן, אני מבקש בסיכום, בעניין הבוגרים שסיימו ושכבר חלפו שנה, שנתיים או שלוש שנים והם לא יודעים מה לעשות, הם בינתיים לא עובדים, לא עושים הכשרה, לא מתקבלים לעבודה. אני מבקש, אם אפשר לעשות פגישה אצלך עם סלים בדר, עם בית הספר בשיבא. כפי שאמרת, לא כולם מקשה אחת. יכול להיות שיש באמת את אלה שאתם בודקים ואם אתם רואים שאדם עובד, יודע לתפעל ברמה עיונית סבירה אז לא צריך הכשרה של שנה או שנה וחצי, אולי צריך הכשרה של שלושה–ארבעה חודשים, אולי חמישה חודשים, אולי שישה חודשים. לכן אני מציע שאנחנו נקיים מפגש ונדון איך אפשר לפתור את הנושא של הבוגרים שכבר סיימו.

לגבי אלה שממשיכים ללמוד שם, אם יש בעיה – כפי שאמרתי, אנחנו מכירים את האוניברסיטה הזאת ויודעים שיש שם לימודים ברמה גבוהה ברפואת שיניים, בסיעוד, בפיזיותרפיה ובריפוי בעיסוק – כבר עובדים על סילבוס ועל תוכנית לימודים. אם יש לך בעיה ואתה רואה שיש בעיה בתוכנית הלימודים, אם זה בתחום העיוני ואם בתחום ההכשרה הקלינית, אפשר שתבקש מן האוניברסיטה לקיים את כל הדרישות האלה. אם האוניברסיטה תקיים את הדרישות האלה – תכירו בלימודים; אם לא – אז אל תכירו. אבל אל תעשו את זה ככה אפריורי.

הרבה מאוד מן הבוגרים האלה מגיעים מאזור כפר קאסם, טייבה, אום אל פחם, מהרבה מאוד ישובים ערביים. הם יכולים לקחת אוטובוס, להגיע לאוניברסיטת בר אילן, לשלם 11,000 שקל לשנת לימודים ולקבל הכשרה מסודרת בארץ, עם אפשרות לקליניקה במכשירי אם-אר-אי, במכשירי פט-סי-טי, במכשירי רדיותרפיה. למה החבר'ה האלה נוסעים לג'נין, משלמים 30,000 שקלים לשנת לימודים אחת, ואחר כך צריכים להגיע לארץ עם הרמה שהם למדו שם?

כנראה יש לכם מידע מוטעה.

למה הם לא הולכים ללמוד בצורה מסודרת באוניברסיטה שנמצאת במרחק של 40 דקות או חצי שעה נסיעה מהבית?

מר סומך, אני מבקש בשם הוועדה כסיכום, שבעניין הבוגרים שעובדים במשך שנתיים, אתם תקבלו החלטה באור חיובי.

לגבי הבוגרים שסיימו אני מבקש לקיים פגישה אתך, עם מציע ויוזם הדיון חבר הכנסת טיבי ועם מי שרוצה להצטרף אליו ולנסות למצוא פתרון לבוגרים האלה. אני מבין שמדובר בעשרות, לא במאות, מדובר אולי בעשרות רבות שצריך למצוא להם פתרון. בינתיים הם למדו שלוש שנים, ארבע שנים, השקיעו ממיטב כספם, המשפחות הוציאו המון כסף וצריך למצוא פתרון, שישמור מצד אחד על רמה מקצועית נאותה, ומצד שני לאזן בשקלול הדברים את תקופת ההשלמה המקצועית לכמה חודשים.

כיוזם הדיון הקשבתי קשב רב לכל הדוברים וגם לשאלות. יש שתי קבוצות: הבוגרים שלא הועסקו, והבוגרים שאין להם הכרה.

לגבי הבוגרים המועסקים שעובדים במוסד רשמי, חשוב כפי שאמרת שאתה תשקול את הדרישה שלנו, להפסיק את – אני לא רוצה להגיד רדיפה אבל הם מרגישים שמישהו רודף אותם למרות שהם כבר עובדים במוסד רפואי לשביעות רצון הממונים. הדברים שאמרת בנושא הזה חשובים ואני מקווה שתקבלו החלטה ברוח הזאת. כך לגבי הדרישה שלנו לגבי הבוגרים וההכרה ותקופת ההכשרה, שצריכה להיות מצומצמת יותר. חבר הכנסת אוסאמה סעדי הזכיר את הדרישה של פרופ' יציב מבוגרי לימודי רפואה לשנת הכשרה והתנסות קלינית, שנה אחת בלבד ולא יותר.

חשוב שהנושא הזה יסתיים כי אנחנו מטפלים בו תקופה ארוכה. נפגשנו אתך ועם בכירי משרד הבריאות. אנחנו רוצים בעזרתך ודרכך להביא מזור ולפתור את זה, כאשר אני הראשון שתומך בצורך שכל הבוגרים במקצועות רפואיים ופרה-רפואיים יהיו בעלי רמה אקדמית ומדעית נאותה כי הם מטפלים בבני אדם.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, תודה רבה לחבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי על היוזמה. הנושא באמת דורש מעקב עמוק מאוד.

אני דווקא רוצה להתייחס לשני משפטים שנאמרו גם על ידי סלים בדר וגם על ידי מישל סומך. למה התלמידים הולכים לשם? למה הם ניגשים ללמוד באוניברסיטה בג'נין או במקום אחר בחו"ל? כי בעצם מערכת ההשכלה הגבוהה פלטה אותם החוצה ולא נתנה להם הנגשה או התאמה, לא יכלה לקלוט אותם במוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ. זה לא קבוצה שבחרה לשלם יותר כי יש לה יותר מדי כסף והיא לא יודעת מה לעשות איתו. זה קבוצת סטודנטים ובוגרים ובוגרות שיש להם שאיפות, יש להם חלומות והם מוכיחים ומוכיחות אחרי שהם מסיימים את הלימודים שהם משתלבים. רובם הגדול משתלב בכל תחומי הרפואה והפרה-רפואה והם מוכיחים זאת.

הנקודה השנייה, לגבי ההכשרה המקצועית – אני גם למדתי ביולוגיה וגם למדתי חינוך, אני בוגרת הטכניון, ואני יודעת שהכשרה מקצועית היא חובה, היא חיונית מאוד וחשובה. יש פער בין מה שאנחנו לומדים במוסדות האקדמיה לבין מה שמחכה לנו בחוץ. לכן ההכשרה המקצועית חשובה לכלל הסטודנטים. אנחנו רוצים סטודנטים וסטודנטיות ברמה מקצועית גבוהה מאוד, פשוט אנחנו לא רוצים לטרטר אותם יותר מדי.

הסטודנטים האלה מרגישים רדופים, מרגישים טרטורים מתחילת הדרך ועד הסוף. לא ייתכן שסטודנט שהתחיל לעבוד ורצה לעבור ממערכת אחת למערכת שנייה, לחייב אותו בעוד הכשרה מקצועית. אנחנו לא מתנגדים להכשרה מקצועית. אנחנו רוצים לשפר גם את השפה שלהם, גם את הרמה המקצועית שלהם, גם את ההשתלבות שלהם, פשוט אנחנו דורשים את זה בפרופורציה מתאימה. לא לקפח אותם ולא לטרטר אותם. להיפך, להכיל אותם, לשלב אותם, אבל ברמה הגיונית ומתקבלת על הדעת.

משפטים אחרונים לסיכום, סלים בדר. אתה שומע אותנו? שמענו אותך ואת מר סומך. ניתן לך להגיד כמה משפטים אבל אנחנו גם רוצים שתציע לנו פתרון סביר והגיוני שיאזן וישקלל בין כל הדברים. בבקשה, סלים.

תודה. קודם כול, אתחיל מן הדברים של חברת הכנסת סונדוס סאלח בנוגע לקליטת סטודנטים. אני די מעריך את מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. זה לא מדויק, ואסביר בשני משפטים. אני מפעיל בית ספר בשיבא. מחצית מן המחזורים, למעלה ממחצית מכל שנתון זה אנשים שבאים מן המגזר הדרוזי, הערבי, המגזר הלא יהודי, בכל מחזור יותר ממחצית הם בני מיעוטים. כך שלא נכון שהאוניברסיטאות פולטות את הסטודנטים האלה. הסטודנטים האלה לא עומדים בתנאי הקבלה של האוניברסיטאות במדינת ישראל ולכן הם מחפשים חלופה. זה דבר אחד.

דבר שני, היא דיברה על כך שצריך להכשיר אותם נכון יותר, שההכשרה חשובה, השפה חשובה. אני יכול לספר לך שבשיבא בבית הספר שאנחנו מפעילים השנה התחלנו פרויקט חדש יחסית. לפני שהתחילו הלימודים של שנה א' במשך חצי שנה הקמנו עם עמותה שנקראת "קו משווה" פרויקט שנקרא "מגדלור". לקחנו את כל הסטודנטים שהם דוברי ערבית ועשינו להם קורס בשפה, ולא רק בשפה רגילה אלא בשפה מקצועית, הם למדו מושגי יסוד במקצוע שהם עתידים ללמוד, בדימות.

סלים, אנחנו חייבים לסיים כי הזמן שלנו קצר. אנא תאמר משפט אחרון. תן לנו הצעה. אני מציע כסיכום שאנחנו נקיים מפגש איתך ועם נציגי משרד הבריאות, עם מר סומך, על מנת למצוא פתרון. אבל בואו נשמע משפט אחרון שלך. בבקשה.

נושא ההכשרות חשוב מאוד. אחד הרנטגנאים שעלה קודם, אחמד זועבי, דיבר על הכשרה של חודש באם-אר-אי ואז הוא מתחיל לעבוד. זה ממש לא מדויק, זה לא מקצועי, זה לא ריאלי. אני עושה בשיבא קורסים עבור משרד הבריאות לכל הרנטגנאים בארץ במסגרת המרכז הלאומי. הכשרה באם-אר-אי היא מינימום חצי שנה. זה אחד המכשירים הכי מסוכנים היום ברפואה, הוא פועל על עיקרון של שדה מגנטי והוא מסוכן מאוד. היו תקלות בעולם ואנשים מתו כתוצאה מתקלה באם-אר-אי, כולל בשנה האחרונה במצרים.

אני מציע להקים פורום מצומצם, אולי אני, מישל סומך ושני נציגים מכם, ונוכל לייצר סוג של השלמה. אני ומישל מדברים על שנה וחצי. אפשר לדבר ולראות עד כמה אפשר להתכנס, ולפתור את הבעיה של האנשים האלה. אני מבין שיש להם צורך בפרנסה ומשפחות לגדל והם השקיעו והכול. לכן אני חושב שאפשר להתקדם בכיוון הזה.

בסוגיה השנייה שהעליתם פה, העסקה של רנטגנאים שעובדים אבל לא יכולים לעבור ממקום למקום, אני חושב שזה לא נכון. מישל, אני חושב שיש מקום לשקול לאפשר להם לעבור מאחר והם עברו אצלי את ההכשרה. לא יכול להיות שהם עברו אצלי את ההכשרה והם מתאימים לעבוד אצלי כל עוד הם עובדים אצלי ואילו ביום אחד כשהם מחליטים לעבור למוסד אחר אז הם לא יכולים להיקלט. את זה צריך להסדיר.

תודה סלים, תודה לכל המשתתפים, תודה ליוזם הדיון חברנו אחמד טיבי.

אני מבקש לסכם שבעניין הבוגרים שעובדים וקיבלו הכשרה בבתי חולים ממשלתיים אין שום סיבה, כפי שאמר סלים בדר, שהם לא יוכלו לעבור ממקום למקום. שמענו את מישל סומך ממשרד הבריאות אומר שיש החלטה בכיוון הזה. אני מבקש שמשרד הבריאות יקבל החלטה ברוח הזו כמה שיותר מוקדם.

לגבי הבוגרים שסיימו ועוד לא קיבלו רישיון עבודה, שמענו את ההצעה הזאת ממר סומך וגם מסלים בדר, על שנה וחצי. נראה לנו, גם לאור מה שאמרתי על מקצועות אחרים ולאור הניסיון שצברנו בשנים האחרונות עם משרד הבריאות, שהתקופה ארוכה מדי.

אני כן מקבל את ההצעה של סלים בדר ושל מישל סומך, וגם הצעתי את זה, שאנחנו נקיים מפגש בתוך שבועיים, יוזם הדיון ואני כיושב-ראש הוועדה בדיון הזה ביחד אתכם. ננסה להתכנס לכיוון של פתרון שיאזן: מצד אחד ישמור על רמה מקצועית נאותה שאנחנו מקפידים עליה ושומרים עליה מכל משמר ומצד שני שגם תיקח בחשבון שהסטודנטים האלה כבר למדו והמשפחות שלהם השקיעו כספים רבים וגם שיש להם שיקולי פרנסה. צריך לאזן ולמצוא את הנתיב הנכון בין שני השיקולים האלה. סלים, אהיה איתך בקשר ועם מישל סומך, נקבע פגישה ונקווה שנמצא פתרון, כפי שמצאנו פתרונות לסוגיות אחרות.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:05.