פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



17
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
15/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 114
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שלישי, כ"ט בכסלו התשפ"א (15 בדצמבר 2020), שעה 11:30

דיון מהיר בנושא: 15 שנה אחרי והטיפול במגורשי גוש קטיף טרם הושלם

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר

אריאל קלנר
בצלאל סמוטריץ'

אליעזר אוירבך - מנהל, ועד מתיישבי גוש קטיף

אסף יצחקי - מנהל אגף התיישבות - מִנהלת תנופה, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

אסנת קמחי - סמנכ"לית בכירה לענייני הכפר, משרד הבינוי והשיכון

איתמר רביבו - ראש המועצה, מועצה אזורית חוף אשקלון

יהודה גרוס - חבר ועד

אבי פרחן - יו"ר קהילת אל-הים, העתקה לנווה-ים

מרדרכי מורחי - חבר קהילת ניצן

נעמה פרץ ברגיג - מגורשת מצפון השומרון, מתגוררת בניצן

תומר רוזנר

פלורינה הלמן לוין

ת.ג., חבר תרגומים

15 שנה אחרי והטיפול במגורשי גוש קטיף טרם הושלם, של ח"כ אריאל קלנר, בצלאל סמוטריץ' (מס' 246).

אני פותח את הדיון. זה דיון מהיר שהופנה אלינו באמצעות הכנסת בנושא 15 שנה אחרי והטיפול במגורשי גוש קטיף טרם הושלם. זה לבקשת חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ואריאל קלנר. אני אוותר כרגע על דברי הפתיחה שלי. חבר הכנסת סמוטריץ', בבקשה.

אדוני יושב הראש, אני ברשותך רוצה ממש בפתח הדיון לתחם אותו למקטע מאוד מסוים. אני לא רוצה עכשיו להסתכל 15 שנה אחורה ולא על היבטי מקרו, העתקות קהילתיות, מבני ציבור ורשויות קולטות, יש המון סוגיות והמון טענות. אני רוצה למקד את זה במעט מאוד מקרים פרטניים של אנשים פרטיים שעד היום לא קיבלו את המענה שלהם מכל מיני סיבות.

איפה הבעיה? ואנחנו פוגשים את זה בהמון סוגיות בכלל, כשאתה מנהל מערכת כמו מדינה אתה קובע קריטריונים שהם מתאימים לרוב. ראיתי את המצגת שנשלחה על מה שנשאר מהמִנהלת במשרד החקלאות וזה מרשים, 99% טופל, הדאגה שיש אחוז אחד ואני מבקש שבו נתמקד. אנחנו נראה כמה מקרים ושוב זה באמת אחוז ואולי אפילו פחות מאחוז, זה 15 משפחות בניצן, חמש משפחות של בני מנשה וקהילה אחת בנווה-ים שמשהו כנראה בקריטריונים הקבועים שנקבעו לא מצליח לתת להם את המענה. אני לא מוכן לקבל את העובדה שאנחנו משאירים פצועים בדרך.

כבר כמה וכמה שנים מדברים על סגירת המִנהלת והמִנהלת כמעט נסגרה, נשארה פונקציה אחת, אדם אחד במשרד החקלאות שעוד מנסה טיפה להחזיק את זה. אני לא בא אליו חס וחלילה בטענות, הוא עושה עבודה יוצאת מן הכלל עד כמה שהוא רק יכול בעצמו. ברשותך, אני ארצה לתת רשות לשניים שלושה אנשים פרטיים ומשפחות רק לספק בקצרה את הסיפור שלהם ולהבין איך הם נפלו פה בין הכיסאות לתוך התהליך הבירוקרטי הגדול הזה.

אני ארצה לבקש, הוועדה בראשותך תבקש אולי למנות על זה פרויקטור ספציפי בממשלה שלוקח עכשיו את המקרים האלה, זה 15 עד 20 מקרים פרטניים, מקבל את המנדט לייצר את הגמישויות הנדרשות במסגרת מה שאפשר חוקית. לדעתי ברצון טוב ויצירתיות אפשר לתת את הפתרונות וללוות את הדבר הזה עד הסוף שלו.

שוב, אני ממש מבקש גם מכל המשתתפים האחרים שלא כל אחד עכשיו ייתן את כל צרותיו, ויש, ברור לי שלכל אחד מהאנשים שירצה לדבר בפריזמה שלו יהיו דברים שהוא אומר ש-15 שנה אחרי עוד לא הגעתי למנוחה ולנחלה. המערכות הגדולות, הרשויות, היישובים והקהילות, יודעים לדאוג להם, אנחנו דואגים להם לאורך כל הזמן הזה, אבל אני ממש מרגיש שיש פה אנשים קטנים, אני לא אוהב את הביטוי הזה, אבל האזרח הקטן בתחתית שרשרת המזון שבכל מיני נסיבות, או טרגיות או פשוט נפל בין הכיסאות בבירוקרטיות קשוחות, כי מה לעשות מדינה היא תמיד גוף קשוח נורא כשהוא מגיע לבירוקרטיה ולקריטריונים.

אני ממש מבקש מיושב הראש שבזה נתמקד בדיון הזה. אתה תנהל את הדיון, אבל אני הייתי שמח לתת לשניים שלושה מקרים פרטניים פשוט להציג מקרים שבעיניי הם אבסורדים, אי אפשר שלא להתפוצץ מולם ובאמת אני אומר, עם רצון טוב, יצירתיות ואכפתיות, קצת של המִנהלת, קצת של רשות מקרקעי ישראל, קצת של משרד האוצר וקצת של משרד המשפטים, אפשר לפתור אותם ולוודא שאנחנו לא משאירים פצועים מדממים בצד הכביש בתהליך הזה.

תודה. הייתה שיחה מקדימה ביני לבין חבר הכנסת סמוטריץ' והדברים שהוא אומר עכשיו הם בהחלט תוצאה שלה. אני מבקש מכל הדוברים שיהיו כאן באמת להתמקד בדיוק באספקט שעליו הוא מדבר. יש המון דברים להגיד על גוש קטיף ועצם המילה, אתה אומר התנתקות, אתה אומר גירוש וכבר עצם המילה מתחילה להיות טעונה, אפילו כשנכנסים לטיפול באנשים עצמם.

אני סיפרתי אתמול לחבר הכנסת סמוטריץ' שכשהגעתי לכאן בכנסת ה-19 ביקש ממני חבר הכנסת זבולון כלפה, שהיה כמובן מראשי המתיישבים מגוש קטיף, לעשות יחד איתו שדולה ואני הסכמתי ברצון רק שדי מהר התברר לי שהטיפול בזה הוא כמעט בלתי אפשרי מפני שכל מיני כוחות פוליטיים מושכים, חלקם אפילו, שבוא נאמר פוליטית או מגזרית מזוהים עם האנשים שגרו בגוש קטיף, אבל כמעט אני לא רוצה להגיד מתפרנסים מהטיפול במצבם, אבל לא ראיתי אפילו איזה לחץ גדול לסיים את העניין הזה.

זה סיפור הומניטרי פר אקסלנס. אני מבקש להתמקד, לא להגיד עשינו ואמרנו על כל מיני דברים שנעשו ונאמרו, ואני יודע שיש דברים שנעשו ונאמרו, לכן בוא נתחיל ונתמקד. אני מציע, חבר הכנסת סמוטריץ', שנתחיל מהמקרים הפרטניים, אם אפשר להעלות אותם.

שנבין רגע על מה הדיון מדבר, זה ייתן לנו סדר.

מרדכי מורחי, בבקשה, שלום, אדוני. אנא בקצרה ובתמציתיות. הבעיה ודרכי פתרונה, בבקשה.

אני אחד ממגורשי גוש קטיף וגרתי בנווה דקלים. עברתי עם כל הקהילה ליישוב ניצן לקרווילות. קיבלתי מגרש, התחלתי לבנות את ביתי. לצערי עזבו אותי ונטשו אותי בעלי המקצוע עם הכסף. כשגורשתי הייתי בן 50, לא עבדתי מאז הפינוי עד 2009. ב-2009, מאחר ואף אחד לא קיבל אותי לעבוד בכזה גיל, נאלצתי לקנות מונית ואני עובד עם מונית לפרנס את המשפחה. יש לי אישה וילדה והן בטראומה מהגירוש עד היום. אשתי עבדה בנווה דקלים כמזכירה של היישוב, היא קלטה את רוב התושבים בנווה דקלים אחד לאחד. היום היא לא יוצאת מהבית. איפה שאני הולך, איפה אשתך? לא רואים אותה.

פניתי למִנהלת, לצערי, מאז שסגרו פה את המִנהלת בניצן אין עם מי לדבר. קיבלתי מכתב שפשוט החזיר אותי אחורה. אפילו כשחשבתי יחד עם הבן, שבא ואמר לי: אבא בוא אני אעזור לך ונרים את העסק, קיבלתי מהמִנהלת מכתב שלוקחים לי גם את הכסף שנשאר. ההפך, במקום לבוא לעזור לי, באחד הסעיפים הם כותבים שאגף ההתיישבות פועל על מנת להשלים את הטיפול במפונים.

אף אחד לא דיבר איתי מאז שעזב פה בחור בשם עזרא חן. אף אחד לא דיבר ולא באו לבדוק מה ולמה ואיך. היום הקרווילה כולה רעועה, עכברים, לצערי. אתמול קיבלתי טלפון: אבא, מכונת הכביסה הלכה, למה? עכבר אכל את החוטים. זה המצב.

מרדכי, אני מנסה להיות קונקרטי. הסיבה שלא הצלחת לעבור מהקרווילה לבית קבע היא שבמהלך הבנייה היו בעיות עם בעלי המקצוע ובשלב מסוים פשוט נגמר הכסף?

כן, גם, חלק מהבעיות. ברוב הבעיות גם זה הכסף וגם, מה אני אגיד לך, הדיכאון שנכנסנו. נקלענו למצב שאין לאן להתקדם. היום אני מקבל מכתב שמחזיר אותי אחורה 15 שנה.

אם אני מבין ככה, חסר לו כסף לבנות את הבית. הוא ביקש מהמִנהלת. המִנהלת עדיין חייבת לו איזה 300,000 שקל או משהו כזה שהיא שומרת כפיקדון שהוא יפנה את הקרווילה. הוא ביקש שישחררו לו את הכסף ובכסף הזה הוא יצליח להשלים את הבית ואז לפנות את הקרווילה. לא רק שלא מוכנים לדבר איתו על זה, הוא הם קיבל מכתב שאם הוא לא יפנה עד תאריך כזה וכזה, מאוד מהר, ייקחו לו את 300,000 שקל האלה שחייבים לו. זאת אומרת במקום להגיד לו: קח את הכסף, תגמור את הבית ואז תפנה את הקרווילה, לא מוכנים לשחרר את הכסף. אומרים לו: תפנה את הקרווילה, לא מעניין אותנו לאן ואם לא תפנה אותה עד לתאריך אנחנו מחלטים לך את הערבות.

זו בעיה פתירה. עם רצון טוב ואכפתיות אפשר לעזור לו לעבור לבית הקבע והוא יפנה את הקרווילה, אין לו עניין להמשיך לגור בקרווילה, אבל הוא צריך את העזרה הזאת.

שאלה אחרונה, ברשותך. יש עוד מפונים שהם במצב שלך? שהם נמצאים בניצן ותקועים בגלל סיטואציה דומה לשלך?

כן יש בין 15 ל-20. כל אחד והבעיות שלו.

ברור. תודה. אנחנו ננסה לראות באמת איך מטפלים בזה. אני מבקש להעלות את יהודה גרוס. בוקר טוב.

שלום, מדבר יהודה גרוס מניצן. לי הייתה חנות בבעלותי בנווה דקלים במשך 20 שנה. כשהגענו לניצן הובטח לנו על ידי המשרד לשיכון שייבנה מרכז מסחרי באתר הקרווילות. מיותר לציין שהמרכז לא נבנה עד היום ובנינו בינתיים, בעלי העסקים, חנויות זמניות באתר הזמני במבנים זמנים, כדי להתחיל לפרנס את המשפחה. דרך אגב אני המפרנס היחידי במשפחה שלי.

לפני ארבע שנים קיבלנו תביעות משפטיות. במקום לפתור את הבעיה פנו אלינו בתביעה משפטית שנפנה מיד את המבנה, ללא כל פתרון אחר לאן להגיע, ונשלם להם כמה מאות אלפי שקלים על דמי שימוש חריג בקרקע, ביזמות וכל מיני סעיפים שמצאו לנו ולא מוכנים לדבר איתנו בכלל. קודם תפנה ותלך, לא מעניין אותנו לאן. אין שום פתרון בניצן, לא מצד המועצה, לא מצד המִנהלת, לא מצד רמ"י. רמ"י לא מוכנים לדבר איתנו ולי אין לאן ללכת.

כשהגעת לניצן אני מבין שנאמר לך שיוקם שם איזשהו מרכז מסחרי.

יש כאן תמונה. השלט הגדול שעמד ליד המגרש שיועד למרכז מסחרי. המגרש הוכשר, המבנים היו מוכנים בחברת "עולם". כמו שאתם רואים, "עולם" פה חתומים גם כן. מישהו החליט בממשלה או במדינה שלא מקימים את האתר הזה, לא מקימים מרכז מסחרי, לא ביישוב הקבע ולא ביישוב הזמני. אני מבקש מהמדינה או מרמ"י שייתנו לי רשות או להמשיך עם החנות שלי במקום שהיא קיימת או לעבור לאותו מגרש שיועד להיות המרכז המסחרי. לא קיבלתי תשובה חיובית לאף אחת מהפניות האלה.

הוא מוכן להעביר על חשבונו, זה מבנה יביל, הוא אומר: אני אעביר על חשבוני. בן אדם בגיל 60 ומשהו, מה הוא עושה עכשיו?

חשוב לציין שבניצן באתר הקרווילות יש מרכז מסחרי, יש שם חנות מכולת, יש שם ירקנייה ועוד איזושהי חנות קטנה שעם זה אין למדינה בעיה. אני ביקשתי מהם שייתנו לו לעבור בסמוך, יש לו מקום שהוא יכול לשבת עליו. אמרו לי: לא, אנחנו רוצים שיפנה משם מאיפה שהוא נמצא ושיתפנה. אמרתי להם עד שייבנה מרכז מסחרי בניצן, שזה אמור לקרות בשנים הקרובות, בואו תנו לו לעבור לשמה.

יהודה, מה העסק שלך? מה אתה מוכר?

מסגור תמונות, טמבוריה, שכפול מפתחות, מן כלבו כזה.

האם נאמר לך, למשל, אנחנו נעזור לך להקים עסק כזה, אני לא יודע, באשקלון?

אף אחד לא פנה אליי ואף אחד לא הציע. להפך, כל הפניות שלי לא נענו בכלל, לא התייחסו מהמִנהלת ולא מרמ"י.

תודה רבה. יש עוד מישהו ?

רציתי לתת דוגמא אחת בנווה ים.

כן, בבקשה, נעמה.

אני ממשפחת פרץ, הבת של משפחת ברגיג. אנחנו שתי משפחות שמפונות מצפון השומרון. שתי משפחות זכאיות. אנחנו כרגע תקועים כי הפרויקט שלנו לא מתקדם בנווה ים מכל מיני עניינים בירוקרטיים של הקיבוץ. עכשיו יש משהו חדש שרוצים להפוך את הקיבוץ ליישוב קהילתי ואנחנו די תקועים בין הפטיש לסדן כבר 15 שנה, אנחנו רוצים לבנות את בית הקבע שלנו ואין לנו אפשרות.

הפרויקט, מה הוא היה? שכונה צמודה לנווה ים? משהו בתוך הקיבוץ או על יד הקיבוץ ? מה זה היה?

אנחנו בגרעין של 'אל הים'.

שהיה למעשה אמור להיות מועתק לנווה ים. מה מערכת היחסים בינו ובין הקיבוץ שכמו שאת אומרת, וזה גם מוכר לי, הקיבוץ הוא קיבוץ בפירוק, מה מערכת היחסים הסטטוטורית בינו ובין הקיבוץ?

הם לא מחריגים אותנו מהקיבוץ. גם אם השטח שלנו למעשה מוכן, עד שלא פותרים את כל בעיות הקיבוץ לא נותנים לנו, המשפחות, לבנות את בית הקבע.

לפי מה שאני מבין קצת אחרי הגירוש נחתם הסכם עם הקיבוץ. כשהקיבוץ נכנס לפירוק בא המפרק ואמר שהוא לא מכבד את ההסכם והתחיל לפתוח את הכול מחדש. בפועל יש מלחמות בין הקיבוץ לרשות מקרקעיי ישראל על כל מיני עניינים והם בני ערובה של הדבר הזה. לא נתונים להם בינתיים. הם באו ואמרו: תנו לנו את 20 המגרשים שלנו, זה לא הרבה ואנחנו נבנה.

המגרשים האלה כבר פותחו, נעמה, או שהם רק סימון על הקרקע?

הם כבר פותחו. הבנתי שהיו שם עניינים עם הביוב שהיה יותר גבוה מהקרקע. כל מיני עניינים שלא קשורים אלינו. לא שמה שנותנים לנו, קחו את האפשרות, הקרקע שלכם ואנחנו מתמהמהים.

איפה אתם גרים בינתיים?

בניצן, בקרווילות.

צריך להבין, מִנהלת פינוי אתרים דורשת מהם לפנות את הקרווילות כי הוא צריך לפנות את האתר. אין להם לאן ללכת.

קיבלנו מכתב שאנחנו צריכים במאי לפנות את הקרווילה. יותר מזה ויותר אקוטי בשבילי כבת. אמא שלי חולת סרטן ריאות, הם מתגוררים בקרווילה של 60 מטר, היא לא יוצאת מהחדר 24/7, יש לה שירותים כימיים בתוך החדר. בשביל להתקלח צריך שני אנשים שיחזיקו אותה כי התנאים בקרווילה של 60 מטר הם בלתי אפשריים. אי אפשר להתנייד שם עם כיסא גלגלים, אין אפשרות, אז היא 24/7 נמצאת בחדר. היא פשוט כבויה. היא חלתה, אני מאמינה שבעקבות כל ההתנקות הזאת.

פנינו וביקשנו שייתנו לנו קרווילה של 90 מטר. קרווילה שהיא קיימת, זה לא שצריכים לבנות אותה בשבילנו. היא קיימת ויש משפחות שעוזבות פה. פשוט קיבלנו תשובה של לא, אין התניידות, לא מזיזים משפחות ממקום למקום. מפה זה רק לבית הקבע. תנו לה למות בכבוד. היא לא תגיע הרי לבית הקבע שלה, אז לפחות שיהיה לה את התנאים.

אני חייב לציין שבמקרה שלהם אני פניתי בעצמי למִנהלת. איך שזה עבד עד עכשיו בקרווילות, כל משפחה שבנתה את בית הקבע שלה ועברה לשם, באה המדינה והרימה את הקרווילה כדי שתפנה את המקום ולא ייכנסו ולא ישתלטו. במקרה הזה בגלל המצב, שכל הסיטואציה שלהם לא קשורה אליהם, מבחינתם כבר אתמול לבנות את בית הקבע שלהם, אבל מסיבות כאלה ואחרות הדבר הזה לא התאפשר. עכשיו אמא שלה הייתה צריכה מטפלת, בשביל מטפלת היא הייתה צריכה להגדיל את היחידה. יש משפחה שלפני כמה ימים פינתה את הקרווילה שלה, אמרתי להם: תעצרו שנייה לפני שאתם מרימים אותה. גם שם, לא בגללם, בגללכם, תנו לה לעבור לקרווילה אחרת. הם לא מוכנים לשמוע.

נעמה, שאלה אחרונה. היום אם יכשירו לכם, יש לכם כסף להיכנס לנווה ים?

אני מדברת על המשפחה שלי ועל המשפחה של ההורים שלי. אנחנו כמו כולם ואנחנו נצטרך להתגייס לזה. זה לא שיש לנו ארגזים של כספים שמחכים לנו כדי שנתחיל לבנות את הבית. אנחנו אפילו לא בהליך של זה. מן הסתם תצטרך להיות משכנתא ואנחנו נצטרך להתארגן לזה, גם אנחנו וגם ההורים. כבר יש הרבה פשרות לגבי זה.

אני רוצה לראות את ההורים שלי, לפחות שהם ימותו בכבוד באמת. כרגע המצב הוא לא כזה. כל אחד שיושב שם בוועדה יחשוב על ההורים שלו, איך הוא רוצה שההורים שלו יסיימו את החיים. זה לא פייר, כי אחרי כל כך הרבה שנים, 15 שנים שאנחנו בצפייה. אז אני יודעת שאימא שלי כבר לא תגיע לזה, אני לא חיה באשליה, אבל לפחות שהיא תוכל לקום לשירותים ושהיא תוכל להתנועע בתוך הבית, להגיע למטבח. דברים שהיא לא יכולה לעשות היום. אישה שהיא פעילה והיא סך הכול בת 64, זה לא בן אדם קשיש. תנו לה את הכבוד, זה רק מה שאני מבקשת.

נעמה, תודה רבה שדיברת איתנו.

תודה לכם.

אוקיי, אני מבקש תגובה ראשונה על הסיפורים ששמענו וכמובן על הסוגיות הכלליות שעולות מהן. תעלו בבקשה את אסף יצחק, מנהל אגף התיישבות ומִנהלת תנופה במשרד החקלאות. בוקר טוב, אסף.

בוקר טוב לכולם. קודם כל אני הנחתי שהדיון כולו מתנהל בזום אז לא הגעתי לוועדה, אבל בכל מקרה אני אתייחס. קודם כל שמענו את הדברים. דבר ראשון שחשוב לי להגיד, כמו שחבר הכנסת סמוטריץ' ציין, אנחנו באמת בישורת האחרונה ואנחנו מדברים פה על המשפחות שנמצאות פה והם באמת מקרים חריגים ולא מייצגים של המצב. אז רק לשים את הדברים בפרופורציה.

אסף, ברשותך, בדיוק בשביל זה חבר הכנסת סמוטריץ' ואני ביקשנו להתייחס אך ורק למקרים האלה. אנחנו יודעים, אני מכיר את זה, חברי הכנסת סמוטריץ' וקלנר בטח עוד יותר טוב ממני, המדינה טיפלה כמיטב יכולתה וכן הלאה והלאה. נשארו כמה עשרות המקרים האלה, בוא נתמקד בהם.

עכשיו אני אתייחס לשלושת המקרים שדיברנו עליהם. אני כמובן אעשה את זה בזהירות, כי כל מקרה יש לו את צנעת הפרט שלו, ולא כל דבר אני רוצה להכניס לדיון כאן.

נתחיל מהמקרה האחרון של משפחת ברגיג ומשפחת פרץ. תראו, אנחנו פנינו למשפחת ברגיג במסגרת החלטת הממשלה לבוא ולבנות עבורם את הבית. יש פרויקט שנקרא משפחתית, שלוקחים מבנה מתועש ומציבים אותו על המגרש שהמשפחה קיבלה ובעצם כל התהליך הוא באחריות המדינה, אנחנו מוסרים להם מפתח והם גרים.

אבל לפי מה שהם הציגו יש בעיה בכלל להתיישב בנווה ים בגלל הפירוק של הקיבוץ וכל מיני עניינים שלא שייכים אליהם. זה לא עניין של לבנות את הבית. אני בכוונה שאלתי אותה לגבי לבנות את הבית, אמרה ניקח משכנתא. זה לא הסיפור, הסיפור הוא שהם לא יכולים להתיישב שם בכלל.

אז הדברים ממש לא מדויקים. החל מיום הראשון בדצמבר 2019 אפשר להגיש בקשות להוצאת היתר בנייה ולמיטב ידיעתי יש כבר משפחה אחת שכבר קיבלה היתר בנייה, כך שאין שום מניעה להתקדם ולבנות. היו הרבה בעיות לקדם את זה, אני מסכים, אבל בסופו שלש דבר יחד עם המועצה הצלחנו לפתור את כל הבעיות. כבר שנה שאין שום בעיה להגיש בקשות להיתרים.

כמה מהמשפחות שהיו אמורות להיות בגרעין הזה אכן התחילו תהליך של להתיישב בנווה ים?

יש בסך הכול בגרעין הזה 20 משפחות. מתוכן יש ארבע משפחות שהמדינה היא זו שתבנה להם את המשפחתית על גבי המגרש. יתר המשפחות אמורות לבנות בעצמן. למיטב בדיקתי יש שלוש משפחות שבאמת פועלות בצורה רצינית בלבוא, להוציא היתר ולבנות את הבית שלהם. יתר המשפחות לא מתקדמות, פשוט לא פועלות בשום צורה להוציא היתר, למרות שאנחנו יידענו אותן כמה וכמה פעמים שאין שום בעיה לבוא ולהתקדם. לא רק זה, גם העמדנו להם בעזרת המועצה אדריכלית שתלווה אותם ותיתן להם יעוץ וסיוע בקידום הבנייה.

אנחנו נבדוק את זה בהמשך, אני מבין שאבי פרחן הוא בגרעין הזה, אז אנחנו נבדוק את זה.

נכון, אבי פרחן הוא ראש הקהילה.

אסף, אני חוזר רגע למשפחה הספציפית הזאת. תוך כמה זמן אתם יודעים לשים להם על המגרשים שלהם בנווה ים את המשפחתית?

אני אשלים רק את מה שרציתי להגיד. אנחנו פנינו אליהם כבר מזמן לקדם את המשפחתית. בהתאם להחלטת הממשלה בעניין, היה אפשר להגיש בקשות עד לאוגוסט 2018. סייענו ונתנו להם החלטה להתקדם עם הפרויקט ואז באוגוסט 2019 הם הודיעו לנו שהם לא מעוניינים בפרויקט וכתוצאה מכך הזכאות שלהם בוטלה. יש לי מכתב שלהם וזה משהו שהוא בכתובים. זאת אומרת בסוף זו משפחה שהמדינה באה והציעה לעשות הכול עבורה והיא באה ואמרה לא, אנחנו לא מעוניינים. זאת זכותם אגב ואין לנו בעיה עם זה. לבוא היום ולהגיד שהמדינה לא עוזרת להם, אני חושב שזה קצת לא הוגן.

רק שנייה, אסף, אף אחד לא אמר שהמדינה לא עוזרת. הטענה הייתה שיש מקרים מיוחדים שאנחנו חושבים שצריכים טיפול יותר פרטני ויותר גמיש. אפשר תיכף לשאול אותה, היא איתנו, א', למה הם חזרו בהם, ב', אם הם יחזרו בהם עכשיו, האם אתה יכול לתת להם מחדש את הזכאות הזו? ו-ג', מה זה קשור לזה? הרי גם אם הם היו מסכימים להצטרף, הרי אתה בעצמך אומר שרק מדצמבר 2019 היה אפשר להגיש היתרי בנייה שם בנווה ים, אז גם אם הם היו נכנסים לזה אתה עד היום עדיין מן הסתם לא היית גומר לעשות את כל הפרוצדורה של היתר הבנייה והבנייה בעצמה.

מה לעשות שיש אימא חולת סרטן ואומר לך ראש המועצה שיש קרווילה. מה שלא יהיה, בין אם הם יבנו בעצמם ובין אם אתה תבנה להם, זה עוד ייקח קצת זמן, תן להם בזמן הזה לחיות בכבוד, להתנהל בכבוד כשחולים במחלה נוראה שכזו, לעבור לקרווילה קצת יותר גדולה שנמצאת שם. הרי שוב, בוא נאמר ככה, גם לשיטתך עד היום הם לא אשמים במצבם כי גם אם היו עושים הכול, אתה אומר שמדצמבר 2019 אפשר להגיש היתרי בנייה. לאדם נורמלי לוקח שלושה או ארבעה וחמישה חודשים לקבל היתר בנייה במדינת ישראל כמעט בכל רשות, היו מקבלים היתר בנייה איפשהו במאי-יוני, מתחילים לבנות או שאתה בונה להם, איך שלא יהיה, בדצמבר 2020 הם עדיין לא היו בבית הקבע שלהם. אז נכון לרגע זה הם לא אחראים אפילו ליום אחד של עיכוב, ואם כן, אז זה לכמה חודשים של ויכוח, ותכף נשמע מה להם יש להגיד על החלופה הזאת של המשפחתיות.

בכל מקרה, מה שלא יהיה, נכון להיום 15 לדצמבר 2020 הם עדיין אמורים להיות בניצן, למה לא לתת להם בניצן קרווילה יותר נורמלית?

אני מנסה לקצר את מה שאמר חבר הכנסת סמוטריץ' וגם שמענו קודם מנעמה בעצמה. הם את המשפחתית, רוצים. השאלה אם זה יהיה בניצן או בנווה ים, מאה אחוז, על זה אפשר לדבר. זה לוקח בערך עשר שניות לברר. האם אתם יכולים לתת להם את אותה משפחתית בניצן?

בניצן מדובר על מעבר זמני.

ברור לי, אבל בוא נגיד שקודם כל תנאי המגורים יהיו יותר טוב. אסף, בבקשה.

תראו, החלטת הממשלה שהתקבלה ב-18 בינואר 2018 ותיקנה החלטה קודמת קבעה שהתאריך האחרון שבו אפשר יהיה להגיש בקשות למשפחתיות זה ה-30 באוגוסט 2018. בהחלטה גם צוין שהמועד הוא סופי ולא תינתנה הארכות נוספות. אני לא מחליף את שרי הממשלה. אם שרי הממשלה רוצים לתת הארכה נוספת ולאפשר למשפחות שבאופן יזום באו וויתרו על האפשרות שהייתה להם, לבוא עכשיו ולפתוח את זה שוב.

אתה, כמי שאחראי על זה, פנית לשר שלך וביקשת ממנו לפתוח את זה? באת ואמרת, זה מה שאני רוצה לעשות, אני לא יכול כי החלטת ממשלה אומרת X, נא, אדוני השר, אני מבקש ממך. איך אתה רואה את תפקידך, אסף? לנקות שולחן? להגיד 'אמרתי'?

אני רואה את תפקידי לעזור למי שרוצה לעזור לעצמו.

כולם רוצים לעזור לעצמם, תעשה לי טובה, אסף. זה בדיוק השיח שאני לא מוכן שתלך אליו. כולם רוצים לעזור לעצמם, אף אחד הוא לא מזוכיסט. כולם רוצים לעזור לעצמם, כל אחד עם הטרגדיה שלו. כל האירוע הזה הוא טרגדיה אחת גדולה, ושוב פעם, זה בכלל לא קשור לוויכוח המדיני, ברמה האנושית הוא ודאי טרגדיה.

אף אחד לא רוצה לדפוק את עצמו בכוונה, יש קשיים אובייקטיבים וסובייקטיביים. האם תפקידך זה לסמן וי ולהגיד, אני כמדינה עשיתי את חלקי עכשיו לא מעניין אותי מה יהיה איתכם או שתפקידך להגיד, אני לא ישן בלילה עד שלא פתרתי את אחרונת הבעיות של אחרון האנשים הכי חלשים שעדיין לא הגיעו לבית הקבע? ואז אני מצפה ממך, אסף, להיות זה שיוזם את הפתרונות ומקדם אותם. אם נתקעת תבוא לשר שלך. נתקעת עם השר שלך, אז תבוא ליושב ראש ועדת ביקורת המדינה, תגיד לו: תעזור לי, אני צריך פתרון כזה וכזה, פה אני צריך תיקון של החלטת הממשלה, פה אני צריך תקציב. השאלה האם אתה מכוון לעניין הזה ותפקידך להגיד אני מסמן וי או תפקידך להגיד אני מוצא את הפתרונות?

אם הפתרון למשפחה הזו זה לתת להם מחדש את האפשרות של המשפחתית בתווך שבין לבין, כי גם אם אתה תעשה מחר את המשפחתית ייקח לך זמן לבצע אותה, לתת להם קרווילה יותר נורמלית, לפחות לאימא החולה לתקופת הביניים. תעשה את זה. תגיד: אני תקוע כי רשות מקרקעיי ישראל או מִנהלת פינוי אתרים לא נותנת לי, תאמין לי שיושב ראש הוועדה יעזור לך ויביא לכאן את מִנהלת פינוי אתרים, יביא לכאן את רמ"י, יביא לכאן את כל מי שצריך כדי שיהיו פתרונות. התחושה שלנו היום היא שאין אף בן אדם, פרויקטור, שמרגיש שתפקידו למצוא את הפתרונות ולא להגיד, תראו אני עוזר למי שרוצה, מי שנשאר כבר עד היום כנראה לא רצה מספיק לעזור לעצמו, שיילך לעזאזל. זה בלתי מתקבל על הדעת.

כן, אסף.

אני רק אגיד, קודם כל אני כמובן מסכים לגמרי שכל המשפחות עברו טראומה ואני לא מקל בזה ראש בכלל. אני שוב אומר, בסופו של דבר אנחנו כמדינה באנו ולא חיכינו שיבואו אלינו. באנו, הצענו, דחפנו. אני ישבתי בעצמי עם הרבה מהמשפחות וניסיתי לשכנע אותם, תצטרפו, זה פרויקט טוב שיעזור לכם. הם באים ואומרים לנו: לא אנחנו לא מעוניינים. במצב כזה יש מקום מסוים, שאפשר להתווכח איפה הוא עובר, אבל יש מקום שאתה כמדינה אומר, ניסיתי מה שאני יכול.

אסף, סליחה שאני קוטע אותך. אני חייב להגיד לך שכל זה היה נשמע יותר טוב אם היינו מדברים ב-2007 או ב-2008. אתה בעצמך אומר, המועד האחרון היה אוגוסט 2018. פתאום מתקטננים איתם על חודש לפה או אפילו שנה לשם, כשאנחנו 15 שנה אחרי האירוע. הרוח, כמו שאומר חבר הכנסת סמוטריץ', צריכה להיות שבוא נגמור את זה ונפתור את זה.

אבל עוד פעם, אנחנו מנסים לעזור לכל משפחה, אבל לגמור את זה ולפתור את זה, אם משפחה באה ואומרת שהם לא מעוניינים בפתרון הזה.

אסף, ברשותך, הבנו את הנקודה. ראש המועצה, בבקשה.

אבל אני רוצה שהתייחס לעניין של הקרווילה הזמנית עד שיינתן להם פתרון. כרגע אין להם פתרון. מה התשובה לגבי הקרווילה? מה הבעיה שיעברו לקרווילה אחרת?

אחר כך אנא ענה על שני המקרים האחרים.

החלפת קרווילה זו סוגיה שהיא בסמכות של מִנהלת פינוי אתרים זמניים באוצר, הם מנהלים את מבניי המדינה באתר הזמני. אפשר לתת להם להתייחס, אני פשוט לא רואה אם הם פה.

הם לא פה. בסדר, אנחנו ניקח את זה הלאה, אנא תתייחס לשני המקרים הקודמים.

לעניין מקרה יהודה גרוס אני אגיד שיהודה הוא השכיר חנות בשטח המפונה. הוא קיבל פיצוי כחוק לכל מה שמגיע לו. הנושא של הקמת מרכז מסחרי בניצן, אני לא יודע להגיד מה הובטח ולמה זה לא קרה, אולי משרד השיכון יודע להתייחס לסוגיה הזאת. אני יודע שאנחנו עשינו מה שיכולנו לסייע לחברה לפיתוח נווה דקלים שהיא קיבלה בעצם מגרש מרמ"י לבנות מרכז. למיטב ידעתי הם גם הציעו ליהודה אפשרות לשכור חנות אצלם. אני חייב להגיד שיכול להיות שאני לא מדייק פה. אני רואה את יהודה מסמן לא. בשורה התחתונה, את הפיצוי שמגיע ליהודה גרוס שילמנו ושילמנו מזמן. האפשרות לבוא ולהקים חנות בתוך היישוב ניצן זה משהו שאני לא יודע אם זה יקרה, אם לא יקרה, אבל זה תלוי.

אסף, יש לי שאלה כוללת אליך שעולה מתוך הדברים שלך. מה הסמכויות של מִנהלת תנופה לצורך העניין כי בשעתו כשהיה סל"ע וכל הגלגולים הקודמים אחד הרעיונות היה, שזה מקצה לקצה ושזה חוצה משרדים, שלא על כל דבר צריך ללכת לרמ"י, מרמ"י למשרד השיכון ומשם למשרד האוצר. האם עדיין למִנהלת שלך יש יכולת לקחת מקרה וללוות אותו אל קצהו, או שאתה צריך לחזר על הפתחים של משרדי ממשלה בשביל שכל אחד יקשור את הקצה שלו בסיפור הזה?

קודם כל הסמכות תמיד הייתה אצל הגופים השונים. מִנהלת סל"ע על גלגוליה השונים הייתה הגורם שריכז את כול הסיפור הזה ברמת הממשלה. בתחומים מסוימים אנחנו עדיין פועלים ככה. המקרה הנקודתי הזה הוא מקרה שמבחינתנו הפיצוי שמגיע למר' גרוס ניתן לו, ולמיטב ידעתי וזיכרוני הוא לא היה בעל חנות.

הוא היה בעל חנות והוא היה בעל זכויות.

בעלים? אני חושב שהוא היה שוכר.

הוא היה בעל חנות. הוא קיבל גרושים, אבל אנחנו לא פותחים עכשיו אחורה.

היות ולא הכינו אותי על כל מקרה ואני זומנתי לדיון הזה בלי שיגידו לי מה הנושאים שיעלו אז אני לא זוכר את כל הפרטים. אני מוכן כמובן לבדוק, אבל למיטב זיכרוני, כי אני עסקתי בזה תקופה מסוימת לפני כשנתיים, אנחנו בחנו את האפשרות הזאת. לא הייתה אפשרות לסייע למר גרוס לשכור חנות דווקא בניצן, לא הייתה אופציה כזאת.

ובמקום אחר?

האופציה היחידה שעלתה על הפרק זה שהחברה לפיתוח נווה דקלים, שזו חברה שהוקצתה לה קרקע במסגרת ההליך, היא תבוא ותבנה ותאפשר למר גרוס לשכור חנות אצלה. זה הכיוון שניסינו לעזור.

ולגבי המקרה של מרדכי מורחי עם הבניין שבנייתו לא הושלמה וההצעה למשל לקחת את מה שאתם אמורים לתת לו בשביל הפינוי, לאפשר לו עם זה לפחות לבנות חלק מהבית שהוא יוכל לגור בו ואז לקבל את הקרקע שהוא יפנה.

אז ברשותכם אתן פה סקירה קצרה לגבי קבוצה מסוימת של משפחות. יש כעשר משפחות, שאלה משפחות שאנחנו הצענו להם מספר פתרונות בשביל להוציא אותם מהדיור הזמני והם לא הסכימו לאף פתרון שהוצע. בשלב מסוים אנחנו הבנו שאי אפשר בעצם לעבוד איתם. במקרה הספציפי הזה, מר מורחי כבר שנים ארוכות לא מתקדם בבניית ביתו על המגרש שניתן. האופציה היחידה שנותרה, לפחות להערכתנו, זה לבוא, למכור את המגרש ובכסף שהוא יקבל לרכוש לעצמו דירה או פתרון מגורים אחר.

אם, ואני מדגיש את זה שלא קיבלנו פנייה ממורחי אף פעם, אבל אם הכסף שאנחנו עדיין מחזיקים במסגרת הפיצויים שיש לו זה מה שיאפשר לו לסיים את בניית ביתו, אז אני בהחלט מוכן לבדוק את זה ולראות אם אפשר להגיע איתו להסדר שאנחנו נעביר לו את הכספים, הוא יפנה אחרי זה את הדיור הזמני ויעבור לבית הקבע.

מצוין, התקדמנו.

אדוני יושב הראש, אני רוצה בכל זאת להגיד כמה מילים.

כן, בבקשה.

קודם כל נעים מאוד, אני איתמר רביבו, ראש מועצה אזורית חוף-אשקלון. אני משמש בתפקידי בשנתיים האחרונות, למען הגילוי הנאות אשתי היא בת משפחה של מפונים מנווה דקלים, אז כך שאני מכיר פחות או יותר את המקרים. אני יכול לומר שמהעיניים שלי, יש לי קרווילות במועצה שאליו פונו רוב משפחות מפוני גוש קטיף שהגיעו למועצה אזורית חוף אשקלון, רוב המשפחות. עם חלקן הגדול, כפי שנאמר, באמת נעשתה עבודה, הם בנו את בית הקבע שלהם ועברו הלאה. כמו בכל מקום יש אוכלוסייה שנשארה בשוליים מה שנקרא והיא צריכה את הסיוע כדי לפתור אותו.

עכשיו לי קשה לשמוע את המשפטים ואת התירוצים, פתאום משפטית ושוויון. כל הדברים האלה לא היו אז כשקרה האירוע של הגירוש מגוש קטיף. לא שמענו אותם. עכשיו שרוצים פתרון משתמשים כביכול בכלים השגרתיים הרגילים ולא נשאר הרבה. נשארו 20 או 30 משפחות שצריך לתת להן מענה וכדי לתת להן מענה צריך להשתמש באותם כלים לא שגרתיים כמו שהיה אז, כמו שהשתמשו לצורך קיום האירוע או שיצרו את האירוע, ככה הפתרון שלו צריך להיות בכלים לא שגרתיים.

איך אנחנו יכולים לבוא בטענה למשפחה? בואו נגיד שמשפחה שפונתה לפני 15 שנה וקיבלה פיצוי על הבית שלה, עכשיו מה לעשות לכאלה שלא ידעו לייצר המשכיות בהכנסה שלהן ובפרנסה שלהן והיו צריכות להשתמש בכסף הזה כדי לחיות? מה הם יעשו בכל התקופה הזאת? אז רובם של המשפחות כן הצליח ויצרו מקורות פרנסה חלופיים והם לא הגיעו למקום הזה. עכשיו תבוא המדינה ותגיד, כן קיבלו פיצוי, אז קיבלו פיצוי ומה? אז יש להם מגרש במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב יש מגרש שהוא מעוקל כי הם גם צברו חובות נוספים על הדרך. אלה משפחות שצריך לתת להם פתרון.

לנו ברור ואני מבין כרשות ואני חושב שגם המדינה צריכה להבין את זה, שיש מקרים שהם מקרים חריגים שנפלו בין הכיסאות או אנשים שלא הצליחו ליצור מקורות פרנסה חלופיים והסתבכו. מה עושים איתם? כרגע אלה משפחות שאין להם אופק, הם יישארו באתר הקרווילות לעולמי עד.

אני הצעתי כמה פעמים, ולצערי הדברים שלי נפלו על אוזניים ערלות, המדינה מתכננת היום על אתר הקרווילות 800 יחידות דיור חדשות ואזור תעסוקה, אני ביקשתי שימצא איזשהו פתרון לכל אותן משפחות. אני לא יודע אם זה דיור ציבורי או כל פתרון אחר. המדינה הולכת להכניס לפרויקט הזה מאות מיליוני שקלים אם לא הרבה מעבר לזה, שיימצא פתרון, שיגידו זמנית בואו תגורו, ניקח 20 או 30 משפחות, נקצה באתר הקרווילות איזשהו שטח, וגם לקהילתיות יש פה ערך, והם יגורו שם בינתיים. כשייבנה הדבר הזה ניתן להם דיור ציבורי, ניתן מענה של רכישה במחירים מסובסדים כאלה ואחרים לאותן משפחות.

הפתרון הזה מקובל על המשפחות ?

אני מאמין שכן.

אני שואל.

כרגע זה לא הוצע.

אתה יודע, תן לי לייצג את המדינה לדקה ומיד אני מוריד את זה ממני. אני אומר לך שלא יהיה לי מצב שאני הולכת לסיפור הזה ואז המשפחות אומרות, לא זה לא מתאים. האם אתה כראש מועצה יכול לרכז את הפתרון הקהילתי הזה, הרי דיברת על קהילתיות, ולבוא למדינה ולהגיד? זה גם יעזור לנו כחברי כנסת לעזור לזה.

אין לי בעיה כשאני אדע. אני ניסיתי כמה פעמים ליצור. בסוף יש את מִנהלת תנופה שכמו שהוא אמר, זה הגורם שתכלל וריכז את כל הסמכויות, יכול להיות שהסמכויות היו עדיין במשרדים האחרים, צריך שיהיה מישהו שיתכלל את זה. אני לא יודע ליצור את זה לבד. אני צריך שיישבו משרד השיכון, שתשב רמ"י ושתשב מִנהלת תנופה, שהיא מתכללת את כל הסיפור הזה, ונשב בשולחן עגול ונגיד טוב אנחנו הולכים לכיוון הזה. אני אומר שבסוף אני אוכל לבוא לאותן משפחות ולהגיד להן, הנה יש פתרון מוצע, בואו קחו אותו. מי שלא רוצה, שיתמודדו בכלים האחרים, לא רוצה להיכנס למקומות נוספים, כבר היינו בפינוי אחד. אנחנו מחויבים לתת פתרון.

בזמנו אמרו שיש פתרון לכל מתיישב, עם זה יצאו לדרך. כרגע אנחנו יודעים שיש 30 או 40 משפחות שאין להן פתרון. הכול נכון, אבל בסוף אני חושב שהאחרונים שאפשר לבוא אליהם בטענות זה אותן משפחות. כרגע אנחנו שומעים שמִנהלת תנופה הולכת להיסגר בסוף שנה. מה הבהלה? גם כשהמִנהלת קיימת אנחנו רואים שנתקענו אז כשהמִנהלת תיסגר מי ייתן מענה לכל האוכלוסיות האלה?

פרויקטור לחצי שנה.

אנחנו נשאל את השאלה הזאת. אני אומר, ההצעה שלי מעשית אם אתה תוכל.

אני לוקח עליי.

אם אתה מביא כתב הסכמה שלהם לפתרון כזה, שאגב נשמע לי על פניו מצוין וגם טוב לאנשים עצמם, אז זה יעזור לדבר הזה.

הפתרון שמתוכנן בניצן שהוא עדיין לא סגור הרמטית, אבל מדובר על דיור שהוא דיור בדירות טיפה יותר קטנות, טיפה עלייה לגובה בשתיים-שלוש קומות. זה משהו שאמור לתת להם פתרון זול יותר. גם לצעירים אגב, באתר הקרווילות מתגוררות משפחות שחלקן לא זכאיות, אבל אפשרו להן במהלך השנים, המדינה אפשרה להם כי המדינה עצמה עיניים. למשל יש משפחה צעירה שההורים בנו את הבית ואמרו להם, אין בעיה, בואו תיכנסו לקרווילה בינתיים, כמובן בהסדרה כזו או אחרת ותשלמו שכירות עד שתסיימו לבנות את בית הקבע שלכם, של הילדים. כרגע יש שם גם משפחות צעירות שגרות, אז אני אומר, אפשר לפתוח את הראש, אבל בשביל זה צריכה להיות נכונות. כרגע אין נכונות. אני רואה איזושהי ריצת אמוק לסגור. לסגור ומה? מי ייתן את כל הפתרונות האלה?

אם אפשר משפט אחרון כמועצה. בסוף אני כמועצה צריך לתחזק אתר קרווילות של 500 משפחות במקור שהיום גרות שם 100 משפחות. למה אני אמור לקחת את זה עצמי? זה לא אירוע שלי. הייתה החלטת ממשלה שמימנה את הרשויות המקומיות שקלטו את משפחות המפונים וכרגע ההחלטה הזאת נפסקה בשנה האחרונה בגלל שהייתה ממשלת מעבר ואי אפשר היה להעביר אותה לשנתיים. למה אני אמור לקחת את האירוע הזה על עצמי? אני מזמין אתכם לאתר הקרווילות לסיור. הארלם נראה הרבה יותר טוב מאתר הקרווילות וגרות שם משפחות.

לא יודע מתי היית פעם אחרונה בהארלם, היא נראית טוב מאוד בשנים האחרונים.

יותר מאתר הקרווילות.

במחיר של כל ניצן אתה לא קונה שם דירה. אוקיי, אני מבקש להעלות את אבי פרחן, בבקשה. אבי, שלום, אני רוצה להתחיל אתך עם השאלה הכללית לגבי נווה ים כי שמענו פה גרסאות סותרות. האם הקבוצה של נווה ים נכון להיום, מי ממנה שרוצה יכול להתחיל לבנות או להתחיל את תהליך הבנייה על האדמה בנווה ים?

החל תהליך אחרי 15 שנה שאפשר להגיש תכניות בנייה, אבל זה לוקח המון זמן. אני שהתחלתי ראשון בתהליך עדיין לא סיימתי ועוד אין לי היתר בנייה, אבל אני מקווה שבעזרת גם ראש המועצה להקל בהליכים הבירוקרטים ולתת לנו, לכול נווה ים בהליך מזורז, נוהל קרב מזורז. זה בנושא הליך הבנייה. ברוך ה' התחילו כבר אנשים בהליכים ואני מאמין שעוד ועוד ייכנסו, כשיראו את הראשונים כשהם מתחילים לצקת יסוד לבניין אז גם האחרים יתנו גז. אני דוחף אותם לנושא הזה.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים. א', משפחת פרץ. דיברתי עם אסף יצחקי ואמרתי לו שהפה שאסר והפה שהתיר יכול להתיר עוד הפעם. לתת להם מיד בכדי שיוכלו לחיות בכבוד, כמה שנותר להם לחיות. אני בן 75, 15 שנה בהליכים בירוקרטים. שמונה שנים מתעלל בנו, בכל הקיבוץ וגם בחברים. מצדו למשוך את זה עוד 50 שנה.

תודה לאל היום החל ההליך ביחד עם יושב ראש התנועה הקיבוצית, יחד עם אסף יצחקי להפוך את יישוב נווה ים, אני קורא לו יישוב כי הוא מזמן לא קיבוץ, לצערי, להפוך אותו ליישוב קהילתי. לאפשר לכולם לבנות. הקהילה מונה 40 בתי אב ולא רק 20, אסף יצחקי, אני אומר גם לך, 20 זכאים עם הילדים שלהם. הילדים שלהם לפי החוק יכולים לגור רק עם ההורים שלהם, לפי החוק של העתקה הקהילתית. אני מציע ודובר הרבה, יש פרוטוקולים בוועדת ביקורת המדינה וכו', הכול נאמר על ההעתקה לנווה ים. נשלחנו על ידי הממשלה לנווה ם ולא באנו מרצוננו, הממשלה שלחה אותנו לכאן, אנא סיימו את העבודה.

אני מודה לוועדה ולבצלאל ולאחרים שיזמו את הדיון הזה. חבר הכנסת שלח, תמנה ועדת משנה שתלמד את סוגית נווה ים, אני לא יכול לפרט את הכול. שההעתקה לנווה-ים תהיה ותקבל גם בהליכי הבנייה אגרות. שכחו אותנו בדרך. מה שקיבלו העתקות אחרות בכל מיני נושאים גם מהמועצה ואגרות ביוב ואגרות אחרות.

באלי סיני היה לי בית, היה לי מגרש, שילמתי שם את הכול. המדינה צריכה לתת לי מגרש מפותח עם תשלום האגרות למיניהן שצריך לשלם. כל בעיה שאתה מדבר גם עם אסף יצחקי, עם כל הכבוד לו, הוא עדיין חושב שהוא באוצר. לצערי אני אומר את זה במרכאות כמו נערי האוצר, הכול לא, לא ולא. יש ועדת חקירה ממלכתית. תקראו מה שהיא כתבה שם. הרבה ועדות דנו בזה. אנא ממך, כוועדת ביקורת, למנות ועדת משנה.

עשו לנו בשעתו, חבר הכנסת איל בן ראובן שיהיה בריא ויצחק וקנין מש"ס, הם אילצו את רשם האגודות בשעתו לחתום על ההסכמים. שמונה שנים הוא לא חתם על ההסכמים ואנסו אותו לחתום על ההסכמים עם משרד השיכון וכו'. הגיע הזמן להתחיל לקחת את הקבוצה הזאת, את נווה ים, את ההעתקה ואת ה-40 משפחות ולתת להם לצאת לדרך סופסוף.

אני בן 75 ולא יודע מתי להתחיל לבנות בית עם כל מה שקורה. דרך אגב, הכסף שלנו גם נשחק, כולל כל המשאבים שהבאנו וכו'. אני עדיין נשחק בוועדה מיוחדת שכל הזמן אתה צריך להוכיח שהייתה לך אחות, שהיה לי בית עם שלוש קומות באלי סיני, הייתה לי נחלה, היה לי הכול. אני אומר: אל תיתנו לי פיצויים, לא רוצה פיצויים, תנו לי את מה שהיה לי. הייתה לי כוס מפלסטיק תנו לי כוס מפלסטיק ולא מקריסטל, אבל תתנו לי את מה שהיה לי. הם שוחקים אותי. אתה יודע מה, חצי המדינה הייתה אצלי בחוף הים במסעדה ובכפר נופש שהתחיל להתפתח. רוצים לשלם לי 200,000 שקל על מה שהיה. אמרתי 200,000 שקל תשאירו אצלכם, תודה.

אני מבקש מכם באמת בכל לשון של בקשה, לא אפרט את כל הבעיות ואת כל הנושאים. יש הרבה נושאים שאי אפשר לפרט אותם עכשיו בדיון קצר. אני מבקש מכם להיכנס לעובי הקורה. אני מודה לסמוטריץ', ותמנו פרויקטור, תמנו מישהו מטעמכם שיטפל בנו ונגמור את הסוגיה הזאת, שנתחיל לבנות בית. את הכסף שלנו שהבאנו למשאבים למבני ציבור וכו' היום כבר לוקחים אותו לכל מיני דברים אחרים. אנא כנסו לעובי הקורה.

אני קורא לך, אסף יצחקי, תהיה ער בנושאים האלה שלא השתמשו בכספים שמיועדים במקום בית כנסת שהיה לנו שם לבנות בית כנסת. תיכנס לעובי הקורה ותתחיל לעבוד. תתחיל לעשות. אתה תפתח את הבירוקרטיה, יש לך את כל הכלים היום. אם לא, אני מציע לוועדה אולי להעביר את כל הטיפול בכל עקורי גוש קטיף, אלה שנשארו, שהחטיבה להתיישבות תיקח את הטיפול בהם, תיתן לה תקציבים ושזה יהיה בידיים של החטיבה להתיישבות. שר החקלאות נכנס ויוצא ופקידים הולכים ובאים, אנחנו נשארים עדיין בלי בית, תנו לחטיבה להתיישבות, היא יודעת לעשות גם מבחינה חברתית וגם מבחינה מעשית וכו'. אני קורא לכם בכל לשון של בקשה.

הדברים נשמעו ואנחנו ניקח את זה הלאה. תודה.

אני אשמח אם תבואו לבקר אותנו בהעתקה. אנחנו בנינו אתר זמני מכספנו, מכספי הפיצויים בנינו 16 מבנים. רכשנו מבנים יבילים כי הממשלה לא רצתה להקים לנו אתר זמני. חלק מהקהילה אגב נעקרו גם מחבל ימית. מהכסף שלנו בנינו אתר זמני. 16 משפחות עלו, שילמו מכספם כ-400,000 שקל עבור מבנה וכל התשתיות, מים, חשמל וביוב גם מכספנו. תודה לאל שאנחנו חיים שם כי אם לא היינו חיים שם ותוקעים יתד שם מזמן היינו מתפזרים לכל העולם. אנחנו תקענו את יתדנו בנווה ים, אנחנו נבנה את ביתנו בנווה ים בעזרת ה' וגם בעזרתכם.

תודה רבה, הדברים נשמעו היטב. אסף יצחקי.

ברשותכם, לחזור לדבר על ההצעה של ראש המועצה. אני לא בטוח שלגמרי הבנתי על אילו משפחות מדובר שראש המועצה מעוניין לשים אותן בדיור ציבורי בניצן.

המשפחות שעדיין נמצאות בניצן. מי שאין לו פתרון.

אוקיי, רק צריך להגיד שקודם כל בניצן יש סדר גודל של לדעתי 100 עד 140 משפחות בסטטוסים שונים.

אסף, אנחנו מדברים עכשיו על משפחות הזכאיות. עזוב רגע את הפולשים ודור ה-ב' וכו'. אמרתי, יש עוד צרות, אבל אנחנו רוצים בדיון הזה להתמקד אך ורק במשפחות הזכאיות.

עוד נושא אחד שביקשתי קודם להעלות ברשותך, עופר, יש חמש משפחות של בני מנשה שהיו בקהילה בגוש קטיף, אבל לא צברו מספיק ותק כדי להיות זכאיות לבנייה. המדינה הכירה בזה שהם חלק מהקהילה והעבירו אותם לניצן עם הקהילה. במשך 15 שנה נתנו להם לגור שם והם שכרו אותו ברשות, הם לא פלשו ולא כלום. להם אין היום פתרון ולהם לדוגמה הפתרון הזה יכול להיות טוב. המשפחות באמת חלשות, אין להם יכולת לקנות בית שם וזו הקהילה שלהם, אין להם קהילה אחרת.

לאותן משפחות הצעתי פתרון, למשפחות שהן חלק מהקהילה. קהילת בני מנשה זו קהילה שגרה בגוש קטיף, הן כרגע חיות באתר הקרווילות, ארבעת משפחות שנשארו. ביקשתי אפילו לקחת שטח חום מהיישוב ניצן. ברור שיש פה בירוקרטיה שצריך לטפל בה. לקחת שטח חום ביישוב ניצן ולא לתת להם את הקרקע כבעלות, להגיד להם אין בעיה, תבנו פה משפחתית, תעבירו את הקרווילה וישפצו אותה, בואו תגורו פה. אני מוכן להקצות את השטח הזה ככל שזה תלוי בי כמועצה, בואו תנו פתרון כדי שהמשפחות האלה ימצאו מענה קהילתי וחברתי, אין להן איפה לגור ואין עם מי לדבר.

שלחתי פה תמונת על של אתר הקרווילות כדי להראות את הסוגיה של יהודה גרוס ולהראות במה מדובר. יש מרכז מסחרי באתר הקרווילות, יש שם מקום שיועד במקור לעוד חנויות. עכשיו, הוא לא מבקש טובה, גם הסיפור של הקצאת הקרקע למרכז מסחרי בניצן עדיין לא נפתר. שיתנו לו להיות שם ואפילו שישלם איזשהו סכום סמלי כדמי שימוש על הקרקע ושיתנו לו להיות שם.

אני רוצה להראות על מה מדובר. המקום הזה זה איפה שיהודה גרוס נמצא היום. הוא סגר בבית משפט את הסיפור, קיבל צו פינוי ואמר: אני מתפנה מהמקום, אמרו לו תוך 60 יום תתפנה. כאן למעלה המתקן הלבן זה המרכז המסחרי בניצן. זה המרכז המסחרי הקיים באתר הקרווילות. פה נמצא החלק שהציג מקודם יהודה גרוס, יש פה חנייה, יש פה הכול. תנו לו להיות פה באופן זמני עד שיאושר שם מקום למעלה ביישוב ניצן ואז הוא יוכל להסתדר עם אותה חברה לביטוח.

אסף אומר ששלח אותו לחברת ביטוח, חברת הביטוח עוד לא קיבלה את ההצעה אפילו.

ברגע שסגרו לו את העסק, הוא המפרנס היחידי במשפחה. אשתו לא יכולה מסיבות כאלה ואחרות להשתכר בשום צורה. ליהודה גרוס אין שום ערך מוסף באשקלון, לא מכירים אותו, פה מכירים אותו. זה גם לא איזה כלבו שהוא מתעשר, הוא רוצה רק להתפרנס כדי שיהיה מה לאכול. תנו לו להיות פה. ישלם דמי שימוש סמליים כדי שיוכל לחיות. כשייבנה המרכז המסחרי בניצן הוא יעבור לשם.

הבנתי. אסף יצחקי, בבקשה.

ברשותכם, אחזור להציע את הדיור הציבורי. תראו, לגבי בני המשנה, שאני בהחלט מבין שזו סוגיה כאובה, כמובן מבחינת אחריות שלנו הם לא נחשבים זכאים ולכן אין לי אפשרות לסייע להם. יכול מאוד להיות שאפשר לייחד את המקרה שלהם ולנסות למצוא להם פתרון מתאים ואם המועצה תציג הצעה אז בהחלט ניתן לבוא ולראות מה אפשר לעשות.

מה זאת אומרת? אם הם לא זכאים אז מכוח מה טיפלו בהם עד עכשיו?

לא טיפלו בהם עד עכשיו.

אז איך הם בקרווילות? הם קיבלו קרווילות לפני 15 שנה ושכחו אותם. מכוח מה הם מתגוררים שם? הם לא פולשים, הם קיבלו קרווילות בסמכות וברשות, הן רשומות על שמם, הם משלמים שכר דירה. הם לא פלשו.

יכול להיות שהם אוכלסו בטעות, אבל אין להם זכאות. אני מזכיר לכם שאירוע ההתנתקות נעשה במהירות ומן הסתם לא בצורה מושלמת. יש מקרים של אנשים שבדיעבד הסתבר שלא הייתה להם זכאות למגורים זמניים שהוכנסו לאתרים הזמניים.

אני מקווה שבעקבות הדיון הזה לא יבקשו מהם לשלם עכשיו 15 שנה אחורה.

תראו, בסופו של דבר אני מאוד משתדל שדברים שאני מטפל בהם ומנסה לעזור להם לקרות זה דברים שבאמת יתקדמו ולא רק לתת סיסמאות במסגרת ועדות שונות. אני אומר, אם רוצים לנסות לקדם פה משהו אמיתי אז צריך למפות את אותן משפחות שיש להן ייחודיות והצדקה לבוא לקראתן באופן מיוחד. צריך לזכור שבסוף יש מבין המשפחות האלה משפחות שהחליטו שהן לא משתפות פעולה עם מסלולי הפיצוי של המדינה, ולבוא ולתת להם עכשיו פיצוי מיוחד זה גם יריקה בפרצוף של משפחות אחרות שהיו באותו מצב.

אני מסכים איתך לגמרי. לגבי שאלת המיפוי, במקרה הבאתי איתי את איתמר רביבו, יו"ר המועצה המקומית חוף אשקלון, והוא עשה מיפוי לרמה שהוא הראה לנו עכשיו את ההצעה, איפה הוא יכול לשים את מר גרוס כדי שהוא יוכל להפעיל את החנות שלו, אז אני מציע שפשוט תתחברו ביחד.

אני ביקשתי מהמועצה קצת פירוט לגבי המשפחות האלה כדי שאני אוכל לבחון ביחד עם משרד השיכון ולראות אם אפשר להגדיר אותם בצורה ייחודית כזכאים לדיור ציבורי. לצערי לא קיבלתי את הנתונים, זה היה לפני שנתיים.

אנחנו נעביר.

רגע, יש לי מעט מאוד זכויות פה, אחת מהן היא שאני יושב הראש. תודה. האם זה נכון שאתה מסיים את תפקידך או שהמִנהלת מסיימת את תפקידה בסוף השנה?

לא, זה לא נכון. בעצם אגף התיישבות פועל עד שנסיים את הטיפול בכל הזכאים שנשארו וכל הדברים שנשארו פתוחים. במצגת ששלחתי זה מפורט בצורה מסודרת, 15 משפחות שעדיין גרות בדיור הזמני ועוד 20 החלטות שיושבות על שולחנה של הוועדה המיוחדת ועוד שלושה מוסדות ציבור שצריכים להיות מועתקים, אלה הם הדברים העיקריים.

וכל עוד זה לא נפתר המִנהלת תמשיך להתקיים?

האגף שבראשותי ממשיך ללוות אותם מתוך מטרה שכמה שיותר מוקדם, אני מעריך שזה יהיה במהלך שנת 2021, הדברים יטופלו ואם יישארו זנבות שצריכים להשלים אותם אז יימצא הגוף והמקום הנכון להשלים את הטיפול בהם, אבל בהחלט כל מה שעל השולחן שלנו כרגע אנחנו דואגים לו ואנחנו נדאג שיהיה לו פתרון מלא. יש סוגיות, וחלקן סוגיות שעלו פה, שמבחינתנו הן סוגיות שאנחנו סיימנו את הטיפול בהן ואין לנו יכולת להמשיך ולטפל, אם זה בגלל שאנחנו מרגישים שעשינו כל מה שאפשר ואם זה בגלל שבסוף אנחנו פועלים לפי חוק והחלטות ממשלה ועשינו את כל מה שניתן לעשות.

אז אני אשאל אותך נגיד על העניין הזה, נווה ים. סוף סוף אחרי 15 שנה התחילו בתהליך, וכמו ששמענו מאבי פרחן, הוא ראשון המגישים ואולי בימים אלה הוא מגיע להיתר בנייה, שלא לדבר על הבנייה עצמה. האם בזה סגרתם את התיק של נווה ים או שאתם מלווים את האנשים האלה עד שאחרון אלה שהיה בקבוצה שהוגדרה ללכת לנווה ים או יישב בנווה ים או יישב במקום אחר, אפרופו המקרה של משפחת פרץ? האם עד אז תמשיך להיות להם כתובת באגף להתיישבות או במִנהלת תנופה, תקרא לזה איך שתקרא לזה?

בנווה ים, כמו שציינתי, יש ארבע משפחות שאנחנו בונים להם בעצמנו את בית הקבע בצורה של משפחתית. זה תהליך שלקח קצת זמן עד המשפחות האלה אישרו וחתמו, אבל היום אנחנו כבר בתהליך ואני מעריך שאיפשהו ברבעון השני או השלישי של 2021 אנחנו נוכל למסור את המבנים ואת המשפחות האלה נלווה עד שהם יקבלו מפתח וייכנסו הביתה. לגבי משפחות שפועלות ועושות מאמצים כדי להוציא היתר בנייה ולבנות, אנחנו איתם, אנחנו מלווים אותם. אבי, שהוא מאחת המשפחות האלה, בהחלט יכול להעיד על זה בעצמו, אנחנו דואגים להם.

משפחות שקיבלו מגרש ולא פועלות בשביל להוציא היתרים ולבנות אז צר לי, אנחנו מבחינתנו לא נוכל להמשיך לסייע להם והם יצטרכו לחשוב מה הם עושים. יכול להיות שהפתרון בשבילם זה למכור את המגרש ולקנות בית במקום אחר, אבל אנחנו לא נוכל לעזור למשפחות שלא פועלות בשביל לעזור לעצמן.

בזמן שהתהליך קורה שיתנו להם קרווילה ושיתנו להם לחיות בכבוד.

כן. נעמה, שלום. מה הפתרון המועדף עליכם נכון לעכשיו? בית יותר גדול או קרווילה יותר גדולה במקום שאתם נמצאים בו? משפחתית בנווה ים? מה הייתם רוצים?

קודם כל רציתי לומר שזה נשמע כאילו המִנהלת נותנת את המשפחתית הזאת כאילו זו מתנה. זו לא מתנה והם לא עושים טובה, הם אמורים לשלם על זה, ההורים שלי, לכן הם חשבו ולקחו עוד כמה חודשים למחשבה בשביל לדעת מה נכון עבורם. המשפחתית זה מבנה שבשורה התחתונה הם רצו אותו. זאת השורה התחתונה. זה לא אומר שהם התנערו מהסדר, הם רוצים להמשיך את ההסדר. הם רוצים פשוט לבנות את הבית שלהם באופן טבעי, לא עם מבנה שתוכנן עבורם.

בנווה ים או בניצן?

אני מדברת על נווה ים.

ברור לך, נעמה, שגם אם יינתן הטוב שבתהליכים, ולא היה פה שום דבר דומה לזה, עד שיהיה בית בנווה ים זה עוד הרבה זמן.

אז תנו לנו את הקרווילה הזמנית הזאת, האחרת. הרי בשביל להביא עוד מטפלת אבא שלי יצטרך לבנות עוד חדר. תחסכו ממנו, בן אדם בן 65, תחסכו ממנו את הקושי הזה.

היא אומרת דבר נורא פשוט, היא לא רוצה את המשפחתית, אני אבנה את הבית שלי בנווה ים, רק אני לא אשמה שאני יכולה להתחיל לבנות רק היום ולא לפני עשר שנים.

אנחנו נבנה באופן עצמאי, אנחנו לא רוצים כלום מהמִנהלת.

תנו להם בינתיים קרווילה נורמלית בניצן.

ברור. תודה. אסנת קמחי איתנו?

אני ברשותכם רוצה להגיד כמה דברים בחלק העובדתי של הדברים. אני אתחיל מנווה ים. חשוב להגיד, בנווה ים אנחנו מפתחים שכונה גדולה, אנחנו לא מפתחים רק למפונים. יש מתחם אחד של 48 מגרשים של המפונות וילדיהם שבסיכום בינינו ובין מִנהלת תנופה על פי בקשת מִנהלת תנופה, נתנו קדימות בפיתוח למגרשים האלה, זאת אומרת אלה המגרשים הראשונים שנמסרו למשתקמים כדי שיוכלו להגיש היתרי בנייה, על פי בקשת המִנהלת.

אסף ישב לנו על הנשמה ועשינו את זה ונתנו את המגרשים, אלא שעלו פה כל מיני עיניים שקשורים לקיבוץ ולמפרק, אין שום קשר לשום דבר. גם אם הקיבוץ יהפוך להיות יישוב קהילתי, עדיין המפונים יכולים מחר בבוקר להגיש בקשות להיתרים ולבנות את ביתם. מישהו אמר פה משהו על ביוב, גם בעניין הזה אסף יצחקי פנה אליי ואמר לי, בהינתן שמשפחות מפונים ייבנו את ביתן או אני אניח על המגרשים האלה משפחתיות, את צריכה לתת להן פתרון ביוב גם אם פתרון הביוב הכללי של כל האתר לא מוסדר. גם על זה הסכמנו. זאת אומרת שמבחינתנו לא תהיה שום מניעה או עיכוב לגבי האכלוס של המשפחות האלה.

אני כמובן לא מתייחסת למקרים הפרטניים. אני אומרת באופן כללי לגבי הפיתוח. אז הפיתוח בהחלט מלווה גם את מה שמִנהלת תנופה רואה לנכון לעשות כדי ללוות את המשפחות האלה ולבנות. אמר אבי פרחן, כן זה לוקח זמן. לוקח זמן להגיש בקשות להיתרי בנייה, הם התעכבו הרבה מאוד זמן גם בעצמם. זאת אומרת שמהמועד שבו מסרנו להם ארבע פינות של מגרש שבו הם יכלו לתכנן עד שמישהו התחיל לתכנן ולהגיש בקשות להיתרים עבר הרבה זמן. אז זה לגבי נווה ים.

אוקיי, לגבי ניצן הזמני. מִנהלת פינוי אתרים לא נמצאת כאן בדיון וראוי היה להעלות אותה. לגבי האתר הזה בניצן, יש הסכם שהאתר הזה מתפנה תוך חמש שנים מיום הקמתו. עברו חמש שנים שלוש פעמים, האתר הזה קיים. כולם כעת עושים את כל המאמצים לפנות את האתר. הוא בהחלט נראה כמו ג'בלייה, לא כמו הארלם. אני לא נכנסת לכן זכאים או לא זכאים, כמובן שלא יפותח שם שום דבר שקשור למגרש מסחרי או למשהו אחר כשכל ההחלטה היא לפנות אותו. אמר קודם איתמר רביבו, מקדמים שם שכונה גדולה יחד עם רמ"י ל-800 יחידות דיור. זה מרכז הארץ, זה אתר מאוד מבוקש ומאוד יקר. מחירי הקרקע יהיו שם גבוהים.

אני רוצה להציע בצניעות, אדוני יושב הראש, לפני שהולכים לקהילה ובודקים איתם אם הם רוצים את הפתרון בניצן או לא רוצים, לבדוק שהוא בכלל ישים. להערכתי הוא לא ישים. אני אסביר, זו קרקע שתצא לשיווק במכרז, הדרך היחידה לתת למשפחות האלה פטור ממכרז הוא באיזושהי החלטת ממשלה מאוד ייחודית. אני שוב אומרת להערכתי רובם לא זכאי דיור ציבורי. גם דיור ציבורי לא מקימים כבקשתך כי תור הממתינים לדיור ציבורי במדינת ישראל במשרד השיכון הוא עצום. יש המון ממתינים בתור. נניח שמתוך כל אלה שגרים יש זכאים לדיור הציבורי אז הם ייכנסו לתור. למה בונים בניצן רק עבורם? צריך לבנות לכל השאר. בקיצור, אני לא הייתי ממהרת לבדוק עם הקהילה לפני שהייתי בודקת את היכלות המעשית לבצע את זה ואני לא בטוחה שהיא קיימת.

מאה אחוז, אסנת, אבל את מסבירה לנו מה לא. את מסבירה לנו שליהודה גרוס אין אפשרות שתהיה לו חנות מפני שלא יפתחו שם שום שטח מסחרי במקום הזה והפתרון שמציע ראש המועצה לדיור ציבורי הוא לא ישים, הכול מטעמים שנשמעים לי מאוד הגיוניים, מה את מציע לאנשים האלה?

תראה, אני לא עובדת במִנהלת תנופה, אני עובדת במשרד השיכון, אני אחראית על הפיתוח של האתרים האלה. אני עושה את הפיתוח בנווה ים, עשיתי את הפיתוח בניצן ובכל שאר יישובי המפונים כולל הקמת היישובים החדשים. התפקיד שלי לשקף לכם מה נכון ומה לא. אני לא מטפלת פרטנית במשפחות האלה, יש את אסף בשביל זה. היה לי חשוב לשקף לכם, א', יש לי מספיק ניסיון עם המפונים, ב, אנחנו עובדים לגמרי בשיתוף פעולה עם מִנהלת תנופה לגבי איך כן נתונים עדיפות ומעדיפים את המפונים, ג', יש לי הרבה שנים של ניסיון, בואו לא נרוץ על דברים שהם לא ישימים.

אם רוצים לנסות ולפתור את הנושא הזה של האתר הזמני בניצן אני בהחלט מתחברת למה שנאמר קודם, צריך לעשות איזשהו מיפוי של מי גר שם ומי לא גר שם. יש שם פולשים ויש שם לא זכאים, הם בכלל יורדים מהשולחן להערכתי. לגבי האחרים צריך לחשוב, מי נמצא שם, באיזה תנאים. אני לא בטוחה שהפתרון שאיתמר הביא והציע הוא הפתרון. אני בטוחה שהוא לא ישים, אני לא בטוחה שהוא גם נכון. קודם כל שמתי את זה כעובדה שכולם ידעו ו-ב', אני מציעה שיהיה איזשהו צוות יותר מצומצם שידון פרטנית לגופו של עניין לגבי האנשים האלה ואם בסוף הפתרון היחידי והאולטימטיבי שיימצא זה לבנות להם בניצן אז אולי אפשר יהיה לטפל בזה. זאת הצעתי.

תודה. הדברים נאמרו בבהירות. בבקשה.

אני אליעזר אוירבך, ועד מתיישבי גוש קטיף. אנחנו גם באופן טבעי כבר הצטמצמנו. פעם טיפלנו בכל המשפחות. ברוך ה' רובן הגדול הגיע ליישובי הקבע.

שני נושאים. לגבי נווה ים, לפי דעתי בנינו יישובים, אני גם הייתי ראש קהילה 15 שנה והייתי אחראי על 70 משפחות. אני מזהה שם בעיה שלו ימשכו אחד אחד עכשיו בראש שלו וזה לא ייגמר. הרי זה אנשים מבוגרים, כל אחד עם הקשיים שלו, לכן חייבים פרויקטור. לדעתי חצי שנה זה סביר שפרויקטור מלווה משפחה משפחה ועוזר לה להגיע להיתר בנייה. אין ברירה, אחרת זה לא יתקדם.

דבר שני, הבעיה של המִנהלת ומתי שהיא תיסגר. הקהילות שנבנו ליוו אותם אחרי זה. יש שם תקציב קהילתי לשימוש הקהילה. שם הקהילה בנויה מכמה משפחות, זה לא יישוב אחד מגוש קטיף. מה יקרה כשהמִנהלת תיסגר? מי יטפל בהם מבחינה חברתית? זה ייקח עוד לפחות חמש שנים. לכן צריכים פרויקטור מיוחד.

אוקיי, הבנו. בצלאל, אתה רוצה לפני שאני מסכם?

כן. תראו, אני רוצה רגע להתייחס לדברים שעכשיו אמרה אסנת, ושוב יש לי רק מילים טובות לומר עליה בכלל והמון דברים שהיא מתעסקת ובונה את הארץ.

בכתב, בצלאל.

לא, זה עולה יותר. אבל, ואני אומר פה אבל, אסנת בצדק מסתכלת מהפרספקטיבה שלה כמי שמסתכלת על המקרו, על המדינה ועל האינטרס הציבורי, זה לפעמים לא עולה בקנה אחד. יהודה גרוס זו דוגמא קלסית. אומרת אסנת, אני לא אתן בחיים לשים ולהעביר ממקום זמני אחד למקום זמני אחר כי אני רוצה לפנות. את עוד לא מפנה, אני מזכיר שכשיצאנו לדרך הייתה התחייבות שיהיה לו. אף אחד לא אשם, זו ביצה ותרנגולת. הרי אם היה מרכז מסחרי בנוי בניצן הוא היה עובר, הוא היה משלם כסף. הוא לא ביקש טובות מאף אחד. הוא רק אומר, הקמתם לי יישוב, לא נתתם לי אמצעי להתפרנס ביישוב הזה כי לא בניתם מרכז מסחרי, ולא חשוב כרגע מה הסיבה, עובדתית זה לא נבנה.

מה שאסף דיבר על החברה לפיתוח, עד היום היא לא קיבלה את הקצאה לקרקע, בטח שהיא עוד לא יכולה לתכן ולפתח ולבנות פה את המרכז המסחרי. אז מה אתם רוצים עכשיו? לא נתתם לי מרכז מסחרי קבוע. זמני אתם לא מוכנים כי אתם רוצים לפנות את הזמני כדי לייצר קבוע, איך אני מחר בבוקר מפרנס את המשפחה שלי בגילי, במצבי המשפחתי שזו הפרנסה שהייתה לי? כשהם עזבו הוא קיבל לעג לרש, הוא קיבל 300,000 שקל על החנות הזאת. עזוב את זה, אני לא נכנס לזה, אני לא הייתי בכנסת, אתה לא היית, לא יודע מי בנה את העניינים האלה.

לא עלינו.

נכון, לא עלינו. עכשיו, ופה אני כן רוצה לבקש, ואני אומר גם לאסנת, גם לאסף וגם לאחרים, בלי גמישות ויצירתיות ונכונות לצאת טיפה מהתבניות הרגילות שאנחנו חושבים בהן לא נפתור את הבעיות האלה. מישהו פה חייב לקחת אחריות על הדבר הזה, לעשות שולחן עגול, לעבור משפחה משפחה עם ראש פתוח. אני אומר לאסף, אני לא מקבל את הגישה הזאת שמי שלא עוזר לעצמו אני לא עוזר לו. אנשים במצבם ובגילם אחרי כל כך הרבה שנים עם הרקע וכו', אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. לפעמים צריך לעזור להם וצריך לעשות איתם את הצעד הזה.

כמו שאמר אליעזר נכון, ואליעזר אומר את זה מניסיון של המון שנים והמון קהילות, יש אנשים שצריכים לקחת אותם ביד ולעזור להם וזאת אחריות שלנו כמדינה שגירשה אנשים מהבית שלהם. עוד פעם זה לא חשוב עכשיו אם זה מוצדק או לא מוצדק, בפן האנושי הוצאנו אנשים מהבית, לקחנו להם את הפרנסה ואת העסק ואת המסעדה ואת החקלאות ואנחנו צריכים לוודא שהם מגיעים למנוחה ולנחלה.

שמישהו יגיד לעצמו, המשימה שלי זה לא לסמן וי שעשיתי את מה שהוטל עליי. המשימה שלי היא שאחרון האנשים יקבל פתרון והוא יבוא עם ראש פתוח ויצירתי ונכון יעשה שולחן עגול. תראה, הבעיה היא שבסוף אתה זורק את הבן אדם הפרטי ללכת למִנהלת פינוי אתרים שאומרת לו, רגע, זו לא אני לך למִנהלת. כשהוא הולך למִנהלת, לאסף, אסף אומר, זה לא אני לך למשרד האוצר. משרד האוצר אומר, לך למשרד השיכון שאומר לו לך למשרד המשפטים. ככה זה לא ייגמר.

כן, אני רוצה לחבר את זה לדברים. הוועדה הזו עוסקת כל יום במשבר הקורונה כולל היום בבוקר בדיון יותר מוקדם. הדומה בסיפור הזה זה שאנשים נפגעו בסופו של דבר מהחלטות ממשלתיות, בין אם זו החלטה ממשלתית לסגור את המשק ובין אם זו החלטה ממשלתית לעקור יישובים. במקרה הזה כמו בקורונה לממשלה יש אחריות. הממשלה החליטה, זו זכותה, גם אם כן נראה למישהו או לא נראה למישהו, זה חלק מהמערכת שלנו, זו זכותה, אבל אחריותה זה לפתור את הדבר הזה.

אני חושב שכדי להיות מעשי קודם כל, איתמר, אני חושב שאם לממשלה יהיה קשר איתך, זאת אומרת אתה תהיה ה-POC שלהם ושהם לא יצטרכו לרוץ מאחד לשני, למרות שהם אמורים להכיר את כולם, אנחנו מכירים את זה, וזה אנשים שבטיפול שלה כבר 15 שנה בצורה כזו או אחרת מצד אחד, מצד שני כן תהיה התחייבות של הממשלה שהמִנהלת הזאת לא נסגרת עד שהאחרון מיושב וגם לא מקבלת איזושהי סמכות לחתוך פה לרוחב בקווים, איזושהי יכולת להתגבר על זה. למשל את אסנת קמחי אני מבין לגמרי, יש לה הרבה מאוד אנשים שזכאים לדיור ציבורי והיא אומרת למה דווקא הם.

את הדבר הזה, אנחנו נבקש. השר הממונה לצורך העניין הוא שר החקלאות. אנחנו נבקש ואני אפנה לשר החקלאות ואוציא לו מכתב בשם הוועדה עם המסקנות הכלליות שלנו לעניין. אנחנו נבקש לא לסגור את המִנהלת הזאת, שוב ככל שהיא באחריותו. לא יודע אולי תהיה ממשלה חדשה, הרי זה במשרד החקלאות מכל מיני טעמים פוליטיים של פעם. אנחנו נבקש להיות בקשר דרך המועצה האזורית עם כולם, לפתור את הנושא הזה של נווה ים. זה שברור שאנשים בגיל הזה לא יכולים עכשיו לעבור את כל הווג'ראס הזה של היתרי בנייה וכן הלאה בעצמם ולבדם. אבי פרחן הוא בכל אופן איש עם יכולות התחלתיות אולי יותר טובות מאחרים. את כל הדברים האלה נבקש ממנו קודם כל להבטיח מכיוון שאני לא יודע כמה זמן עוד נשאר לו בתפקידו, קודם כל להבטיח שהמִנהלת הזאת לא נסגרת. גם חבר הכנסת סמוטריץ' וגם אני באשר נהיה נמשיך לעקוב אחרי הנושא הזה.

יש לי בקשה. אם אתה יכול לפנות גם למִנהלת פינוי אתרים לגבי הקרווילה הזמנית של האימא חולת הסרטן. לפי כל הדעות אין לה איך לעבור היום לנווה ים גם אם היא תחזור למתווה של המשפחתי ובטח אם היא רוצה לבנות בעצמה.

בצלאל, על זה נאמר טוב מאוד שהצעת, אני מפיל את זה עליך.

לא, אבל אני - - -

לא, כי אין לי יתרון לזה. אתה מכיר את המקרה, קח את זה עליך, אתה תטפל בו יותר טוב ממני. אני אטפל בשר החקלאות.

טוב, בסדר.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:49.