פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



13
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/12/2020


מושב שני

פרוטוקול מס' 121
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"ב בכסלו התשפ"א (08 בדצמבר 2020), שעה 13:00

החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בתפוצות - במסגרת יום חיזוק הקשר בין יהודי התפוצות ומדינת ישראל

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
תהלה פרידמן – מ"מ היו"ר

יצחק הרצוג - יושב-ראש הסוכנות היהודית

דביר כהנא - מנכ"ל משרד התפוצות

שרת התפוצות עומר ינקלביץ'
טל שקד - מנהלת יונייטד, משרד התפוצות

fabiana kramarz - directora, משרד התפוצות

מרב שני - מנהלת רשת בתי הספר התאומים

יהודה סטון - סמנכ"ל תפעול ותוכניות, הסוכנות היהודית

נריה מאיר - מנכ"ל ההנהגה העולמית של תנועת בית"ר, יושב-ראש מועצת תנועות הנוער העולמיות

דני זמיר - מנכ"ל, מועצת המכינות הקדם צבאיות

גאל גרינוולד - ראש המחלקה לחינוך וסיו"ר הצ"ע, ההסתדרות הציונית העולמית

דבורה גרינברג - ראש תחום תפוצות, התנועה המסורתית

דני אדינו אבבה - עיתונאי ושליח לשעבר, עיתונאים

אווה רוזין לביא - מנהלת קשרי ישראל צרפת- כי"ח

יעל גביש - בי"ס תיכון רבין מזכרת בתיה

רוברט זינגר - יו"ר המרכז לאימפקט יהודי

אפרת עמבר - מנהלת תחום חינוך הפדרציה היהודית של ברטיסלבה, מוזמנים נוספים

דבורה סראו - CEO

אלכס פומזון - מנכ"ל רוסוב קונסלטינג

Danya Dubrow - משתתפת

JEREMY MARGLES - מסע

מירב ישראלי

יהודית גידלי

הילה מליחי

החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בתפוצות - במסגרת יום חיזוק הקשר בין יהודי התפוצות ומדינת ישראל

צוהריים טובים. במסגרת יום התפוצות, אנחנו פותחים את הדיון על חינוך יהודי בעולם. אני חושבת שאם יש משהו שאפיין מאז ומעולם את העם היהודי, זה המקום המרכזי מאוד של החינוך בתוך היהדות. אברהם אבינו נבחר להיות אברהם אבינו כי הקדוש ברוך הוא אומר: כי ידעתיו אשר יצווה לבניו דרך חוקה ומשפט. לפי דעתי אני מצטטת לא נכון. אין לי פה את הפסוק. הרעיון הוא שאברהם הוא אברהם כי הקדוש ברוך הוא ידע שהוא יחנך, שהוא ינחיל לבניו. זכור אותו איש לטוב, יהושע בן גמלא שמו, שמקים את מערכת החינוך הציבורית היהודית, לפי דעתי, הראשונה בעולם. אני חושבת שיהושע בן גמלא הוא מי שמייסד חינוך ציבורי בעולם, מתוך ההבנה שאומנם כל הורה צריך ללמד את ילדיו, אבל בסוף המשכיות יהודית תלויה בזה שיהיו לנו מוסדות חינוך, ושתהיה לנו מערכת חינוך יהודית, ולא די בחינוך בבית, שהוא כמובן מאוד מרכזי, אבל אין די בו.

אנחנו נשמע פה כמה סוגים של דוברים ושל סקירות. כשאנחנו מדברים על חינוך יהודי, אנחנו מדברים על הדבר הכי מבוזר בעולם. תיכף מנכ"ל משרד התפוצות יתקן אותי אם אני טועה, אני לא חושבת שיש למישהו בעולם נתונים מדויקים כמה בתי ספר יהודיים יש. יש?

1,450.

טעיתי. אז אנחנו מדברים על מערכת מאוד מאוד מבוזרת שתלויה באופי של קהילה, בהסדרים של מדינה, לפעמים של עיר אפילו, מאוד מאוד שונות באופיין. אנחנו מערכת שכוללת Day schools, בתי ספר יומיים – זה לא מונח ישראלי – בתי ספר מלאים. Supplementary school, בתי ספר שמופעלים הרבה פעמים על ידי בתי כנסת, שהם חינוך משלים, לפעמים קוראים להם Sunday school. אנחנו מדברים על מחנות קיץ, שזו יצירה מפוארת, יש הטוענים האפקטיבית ביותר לחינוך יהודי מעבר ל-Day school. אנחנו מדברים על תנועות נוער, על ארגוני נוער. אנחנו מדברים על עולם שלם ועצום שעליו העם היהודי עומד, שעליו ההמשכיות היהודית עומדת.

אנחנו ננסה לקבל פה קצת סקירות ותובנות על העולם של חינוך יהודי, ועל מה צריכה מדינת ישראל לעשות בהקשרים האלה, ומה היא עושה, מכמה כיוונים – גם של גופים שמפעילים מערכות חינוך, גם של חוקרים, גם של חינוך פורמלי, גם של חינוך בלתי פורמלי. אנחנו ננסה לגעת בתופעה הזאת מכמה כיוונים ולנסות לקבל תמונה מלאה עד כמה שאפשר, וכל זאת במסגרת היום שיזם משרד התפוצות, של יום התפוצות בכנסת. אחרי הצוהריים אנחנו נציין אותו בישיבה חגיגית במליאה.

אני אגיד משפט אחרון. ליהודים יש תמיד פרשת שבוע, זה תמיד עוגן טוב להתחיל ממנו. בפרשה שאנחנו נקרא האחים יזרקו את יוסף לבור. זה מתחיל קודם – הוא ילך לחפש את אחיו, את אחיי אנוכי מבקש, והם יזרקו אותו לבור. ייקח לנו עד כמה פרשיות עד שהמשפחה הזו תחזור להיות שלמה, עד ש-12 הבנים יעמדו מסביב למיטה של יעקב. האתגר הזה של העם היהודי, להיות משפחה אחת שלמה, מתוך הבנה שזו משפחה מסובכת מאוד, אבל היא משפחה, הוא האתגר שלנו. אתם האחים שלנו, אנחנו האחים שלכם, אנחנו המשפחה. כמשפחה, אנחנו מסתכלים על הסוגיה הזו של חינוך, של חינוך יהודי כאן, של חינוך יהודי שם, שעליו העם היהודי עומד. זהו, אלה דברי ההקדמה שלי. שרת התפוצות הייתה אמורה להיות פה והיא נכנסה לבידוד, וזו באסה גדולה. הראשונה, עומר, שרת התפוצות.

תודה רבה. תודה רבה, תהלה היקרה, חברת הכנסת תהלה פרידמן, יו"ר הוועדה. האמת היא שבאמת צר לי שאני לא נמצאת עמכם שם, זו הייתה הכוונה. אבל אנחנו אנשים אמוניים, ואנחנו יודעים שהכול מן-אללה, ואני בסדר עם זה. אני נרגשת מאוד ושמחה להיות אתכם ביום הזה. תודה רבה לוועדה, שהסכימה לנהל את הדיון המשמעותי הזה. תודה רבה, תהלה. תודה רבה למכובדים – מנכ"ל המשרד שלי, שנמצא שם, שעושה עבודה מדהימה, טל שקד, מנכ"לית יונייטד, וכל האנשים הנפלאים שנמצאים אתנו כאן.

אני חייבת לומר לכם שאני התלבטתי אם לדבר קצר, קולע, נקודתית, או לעשות סקירה יותר רחבה; ובחרתי דווקא, ברשות יו"ר הוועדה, דווקא בוועדה המאוד משמעותית הזאת, לתת סקירה קצת יותר ארוכה, לעשות סקירת עומק, כי בסופו של דבר, החינוך זה הכלי הכי חשוב שלנו. לכן אני בוחרת לעשות סקירת רוחב על העשייה שקשורה בחינוך במשרד שלנו, אז טיפה סבלנות, אבל אני חושבת שיש פה כלים משמעותיים שחשוב לי שכולכם, כל מי שעוסק בנושא של החינוך, ייחשף אליהם. תהלה, אני כן רוצה להתחיל ולומר שאנחנו כן יודעים שיש 1,500 בתי ספר יהודיים בעולם. השאלה היא מי אחראי על הקשר הזה ביניהם? מי מלווה אותם מבחינה חינוכית, מבחינה פדגוגית? מי מכשיר את המורים ואת המנהלים בסיפור של הזהות היהודית? זה אחד מהתפקידים של משרד התפוצות, כמדינת ישראל אנחנו לוקחים אחריות על הדבר הזה.

אחת המשימות המרכזיות שעומדות בפנינו, בפני משרד התפוצות ובפני ממשלת ישראל, היא לדאוג לחיבור של הדור הבא, של הדור הצעיר, החיבור שלו לזהות היהודית ולמדינת ישראל. אני חייבת לומר שעומדים בפנינו הרבה אתגרים, אבל רק לומר לכם במילה, במהלך החצי שנה האחרונה, אני מדברת עם הרבה מאוד ראשי ארגונים, ראשי פדרציות, ראשי קהילות, מכל הקשת של החברה היהודית, וכולם אומרים את אותה אמירה: אנחנו בסכנה. הדור הבא נמצא בסכנה אמיתית. אתם יודעים מה? אני מפחדת להגיד את זה, בכל פעם אני חושבת פעמיים לפני שאני אומרת את המילה הזאת, אבל ברשותכם, פה, במשפחה הזאת שבה אנחנו נמצאים, אני יכולה להגיד את זה. האמירה שחוזרת: אנחנו בפני סכנת הכחדה. עד כמה שזה מפחיד לומר את זה, הדור הבא שלנו בסכנה.

אז כדי להתמקד בנושא חינוך, במשימה הזאת – הרי בסוף המפתח לכול זה חינוך. זה הבסיס לשיחה הזאת, כולנו יודעים את זה. במשימה הזאת יש לנו כמה אתגרים – קודם כל, עלויות. צריך לומר, בתי הספר היהודיים בעולם הם בתי ספר יקרים. החינוך היהודי הוא יקר, לעומת החינוך הציבורי, שהוא חינם. צריך לדעת שמתוך כ-1.6 מיליון ילדים יהודיים בעולם, רק 400,000 מתוכם לומדים בבתי ספר יהודיים בעולם. צריך להבין את הנתונים האלה. כל השאר לומדים בבתי הספר הציבוריים. צריך להכיר את זה כשאומרים בתי ספר יהודיים, שימו לב למספרים.

היחלשות הקשר של הזהות היהודית באופן כללי היא תוצאה ישירה של הירידה בביקוש לחינוך היהודי. אין מה לומר, בסוף נוצר הניתוק מהקשר מהזהות היהודית כי יש פחות ופחות חיבור לחינוך היהודי, לכן נוצר נתק מהחיבור הזה לזהות היהודית. דרך אגב, בהרבה מאוד מקומות הילד שהולך לחינוך פורמלי או לחינוך בלתי פורמלי ומקבל את התוכן היהודי, הוא זה שמחבר את כל המשפחה הרבה פעמים. הוא הצינור המחבר לזהות היהודית של המשפחה. הקהילה הרבה פעמים מושתת על הילדים האלה, צריך גם את זה לדעת. עכשיו יש לנו אתגר נוסף, וזה מחסור במורים שיודעים ומסוגלים ללמד את המקצועות שקשורים לזהות היהודית.

אתגר אחרון ולא פשוט שאנחנו מתמודדים אתו, כמו שאתם יודעים, בשנה האחרונה, זו מגפת הקורונה, שהכניסה אותנו לאירוע חדש. בתי הספר נסגרו, הלמידה מרחוק היא לא פשוטה בהרבה מאוד מהמקומות, לא תמיד יש את ההכשרה. תיכף אני אספר לכם על הכשרות שאנחנו עשינו, אבל אני פורסת קודם את האתגרים. זה אתגר, במיוחד שצריך להוסיף את העובדה שדווקא בתקופת החגים, שהיא מאוד משמעותית בבתי הספר היהודיים, התפילות, הטקסים היהודיים, פשוט לא התקיימו. צריך להכיר את זה, כי המסגרות הקהילתיות פשוט לא יכלו להתקהל, ואין מה לעשות, החיבור, ההתקהלות זה מה שמייצר הרבה פעמים את החיבור הזה. בעקבות הקורונה חווינו גם ירידה גדולה מאוד בתרומות. הפילנטרופיים, אלה שתומכים במוסדות היהודיים, חלקם בתקופה הקשה הזאת הפסיקו – זה נחלש, הקושי נמצא אצל כולם. גם התרומות של הפילנטרופיים הלכו והתמעטו. משפחות רבות נכנסו למצוקה כלכלית, מה שמקשה עליהם, גם אלה שכבר שלחו לבתי ספר היהודיים – אני מדברת על 400,000 ששלחו מתוך 1.6 מיליון – העלויות הכבדות כרגע, לנוכח תקופת הקורונה, גורמות ללא מעט משפחות להחליט להוציא את הילדים מהמסגרות היהודיות, ולשלוח אותם למסגרות כלליות. יש מורכבות על מורכבות.

אני רוצה לספר לכם על מגוון הדרכים שהמשרד שלנו נמצא שם בנושא של החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, אני אתן דגש על החינוך הפורמלי, ואני אשתדל להיות הכי ממוקדת שאני יכולה להיות. חשוב לומר, אנחנו רואים את החינוך כבסיס מאוד משמעותי. קודם כל, אני רוצה לספר על יונייטד. אני אגיד מילה, טל שם ובטח היא תרחיב. זה ארגון שהמשרד הקים בשיתוף מט"ח ומשרד החינוך. מדובר על מיזם שנועד לחזק בתי ספר יהודיים בתפוצות, והוא עובד בשיתוף עם מאות בתי ספר יהודיים בעולם. במסגרת הארגון אנחנו בונים תוכניות אסטרטגיות. התוכנית בונה תוכנית אסטרטגית ארוכת טווח ומגדירה חזון ויעדים לכל בית ספר בפני עצמו. בנוסף, אנחנו מספקים כלים חינוכיים משלימים כמו הכשרות מורים, מערכי שיעורים ותכנים יהודיים מעמיקים לבתי הספר ולמורים. כל זאת, צריך לדעת מתוך הבנה ברורה שככל שהחינוך היהודי הוא אפקטיבי יותר, כך תורחב ההשפעה שלו על הבוגרים שלו, ככה על המשפחות, וככה על הקהילות ועל הסביבה המורחבת.

אני רוצה לספר לכם מילה על פרויקט הדגל, שכשאני נכנסתי למשרד, שמתי עליו דגש, וזה פרויקט שאנחנו עובדים עליו בימים אלה. עוד אין לנו שם פורמלי, אבל אנחנו קוראים לו "משרד חינוך יהודי עולמי". חשוב לי שתתחברו אליו. כשבאתי למשרד, אמרתי: המשרד עושה עבודה מדהימה בהרבה מאוד פרויקטים נקודתיים, אבל הרצון שלי, החלום שלי, הוא להפוך את העשייה פה מטקטיקה לאסטרטגיה, ולראות את האסטרטגיה הרחבה. לומר ממשלת העם היהודי לוקחת אחריות על החיבור של היהודים בתפוצות. גם החיבור של החברה הישראלית לסיפור של העם היהודי, אבל אנחנו לוקחים אחריות. הבנתי שבכל הפרויקטים הנפלאים שאנחנו עושים, אנחנו מצליחים לתת מענים ממוקדים, אבל אני רוצה לראות משהו יותר רחב, איך אנחנו מגיעים ל-1,500 בתי ספר יהודיים בעולם, זו חתיכת פרויקט, ואיך אנחנו מגיעים גם למורים שלאו דווקא מלמדים בבתי ספר יהודיים, אבל רוצים להעביר תוכן של זהות יהודית.

לכן בונים את הפלטפורמה הזאת של משרד החינוך העולמי, שזו פלטפורמה דיגיטלית מאוד מושקעת. אני חייבת לומר, היא לא מבטלת את הקשר האישי, חלק ממנו יהיה גם קשר אישי, אבל היא נותנת מענה ללמידה מרחוק, היא מטמיעה תכנים שהם כמו קמפוס וירטואלי, אבל היא מייצרת שם גם אירועים, גם תכנים, וגם מערכי שיעורים, וגם פיתוח מקצועי עמוק. יש לנו ממש מחקר ופיתוח בנושא הזה, ואנחנו מייצרים שם קשר שכל מורה – מצדי מורה שנמצא בזימבבואה ורוצה תוכן מהותי של חיבור לזהות יהודית, הוא ימצא שם את המענה. גם face to face של תלמידים, אבל גם כן מענה רחב ועמוק. אנחנו מייצרים הכשרות והשתלמויות למורים, כנסים, סמינרים מקוונים. המטרה היא שיהיה שם הכול. המחקר והפיתוח של הדבר הזה הוא רציני מאוד, והוא מייצר התאמה גם לשפות שונות וגם לתרבויות שונות. בעזרת ה', בסייעתא דשמיא, שהכול יהיה טוב, בחודשים הקרובים אנחנו נשלים את הכנת הפרויקט הזה. האמירה שחשוב לי שתצאו מפה איתה היא שאנחנו לוקחים אחריות במסגרת היכולות שלנו על החינוך היהודי בתפוצות. צריך לזכור שדווקא בימים האלה, שהרבה מאוד מרכזים נסגרים, אנחנו לוקחים אחריות על שימור התוכן של זהות יהודית.

בתקופת הקורונה התאמנו את מערכות החינוך בקהילות היהודיות לתקופת הקורונה. זאת אומרת, נכנסנו לתקופת הקורונה, הרבה מאוד בתי ספר נסגרו, והמשרד ידע לעשות הסבה מאוד מהירה לתכנים הקיימים שלו, והעביר הרבה מאוד תכנים למערכות מקוונות במסגרת יונייטד. הצלחנו לאסוף ולהפיץ תכנים שמתאימים ללמידה מרחוק, והצלחנו להתאים אותם, עד כמה שאפשר, למציאות החדשה. זה פרויקט מדהים, אני ממליצה לצלול ולהכיר אותו. הועברו הרבה מאוד הכשרות בעברית, באנגלית, בספרדית, בצרפתית, למאות מורים יהודים מהתפוצות כדי לסייע להם להתמודד עם הכלים הטכנולוגיים או הפדגוגיה הזאת של כל הלמידה מרחוק, שהכניסה לא מעט אנשים למצוקה אמיתית. גם את זה צריך לעשות. אני אשמח שתכירו גם את הסיפור של ההכשרות הנוספות שלנו למורים. אנחנו הכשרנו מורים שאין להם הכשרה פדגוגית, אבל הם כן עובדים בתחום ההוראה והחינוך היהודי. בסוף יש מחסור במורים שמלמדים תכנים של זהות יהודית בקהילות, ולכן בחרנו לבצע את ההכשרה הזאת, שמתבצעת באמצעות מכללות להכשרות מורים בישראל, בשיתוף פעולה עם מוסדות מקבילים בחו"ל ועם הקהילות ובתי הספר היהודיים. ביצענו הכשרות בשפה האנגלית, הרוסית, הצרפתית והספרדית, בהיקף של 900 שעות. בסופו של דבר, זה נותן למורים האלה את היכולת. צריך לומר שזה פרויקט שאנחנו עושים בשותפות עם מכללת הרצוג, מכללת אורנים ומכללת אורות ישראל.

דבר נוסף שאני אשמח שתכירו זה גרעין תפוצות לבנות שירות, דבר חדש שעשינו השנה. זה אמצעי נוסף לחיזוק הקשר החינוכי עם תלמידי בתי הספר ברחבי העולם, דווקא בתקופה המורכבת הזאת. הקמנו גרעין שמפעיל בנות שירות לאומי, שירות אזרחי לאומי, דרך תוכנית יונייטד, ערבות הדדית ליהדות התפוצות. במסגרת התוכנית הזאת אנחנו מכשירים את הבנות ונותנים להן את היכולת להשתלב באמצעות אמצעים טכנולוגיים במערכות השעות של בתי הספר בחו"ל. זו תוכנית מקסימה. הפרויקט מתבצע בשיתוף של הרשות לשירות לאומי אזרחי בבת עמי. אני חושבת שזה מקסים.

עוד פרויקט חשוב שאנחנו מאוד גאים בו זה פרויקט הכשרת המורים, שנקרא Talent educators. אנחנו לוקחים מורים למקצועות היהדות, אנחנו מחברים אותם לבתי ספר שיש בהם מחסור במורים. ממש עושים את החיבור הזה. אנחנו מסייעים במשא ומתן, בתיווך, בתהליך של הקליטה. הרבה מאוד מורים עוברים מקום פיזית, מגיעים לגור במקום כדי שהם יוכלו להיות שם מורים. זאת שנה ראשונה שהפרויקט הזה יוצא לפועל, ולמרות הקורונה 40 מורים ממש עברו השמה פיזית. ביניהם יש מורים שבתקופה המורכבת הזו של הקורונה עברו ממדינה למדינה כדי ללמד את התכנים האלה.

אני קופצת לנושא הבא כדי לא להאריך. אני אגיד לכם מילה על מינהלת צרפת לדוגמה, כדי לספר לכם שאנחנו משתדלים לתת מענה ספציפי למורכבות שיש בקהילות ספציפיות. יש עוד קהילות רבות, אבל אני אגיד לכם שבימים האלה אנחנו מקימים מינהלת צרפת בגלל שאנחנו מזהים שהקהילה היהודית בצרפת, שמונה כ-450,000 יהודים – תבינו, מתוך 450,000 יהודים, רק שליש מהם מצליחים לחנך את הילדים בתוך חינוך יהודי. תבינו את המשמעויות של הדבר הזה. לשם כך המשרד פועל במינהלת מקומית שנותנת מענה לצרכים ברמת החינוך, ברמת התוכן. אני לא ארחיב, יש לי הרבה מה לספר על זה, אבל אולי בהזדמנות אחרת.

פרויקט מקסים נוסף שלנו הוא smart-J, שפועל במדינות ברית המועצות לשעבר. מדובר על בית ספר אחר הצוהריים, כי מדובר דווקא על יהודים שלומדים בבתי ספר שהם אינם יהודיים. המרכזיים של smart-J מחברים אותם בדרכים חווייתיות, חוגים, בדרכים יצירתיות, לתוכן של זהות יהודית. אני כבר מסיימת – עוד שניים-שלושה פרויקטים במילה.

מיזם מדהים שנקרא "מוזאיק-ינוייטד", שהוקם בעבר, אבל כיום הוא מנסה ליצור את החיבור לצעירים היהודים, ללמד אותם דווקא דרך החינוך הבלתי פורמלי. לחבר אותם בדרכים צעירות, חדשניות, מיוחדות לחיבור של הזהות היהודית. החלום שלנו הוא שבמהלך חייו של האדם יהיו נקודות, ב-Jewish life circle להצליח להגיע לתכנים של זהות יהודית, בין אם זה בבתי ספר של אחר הצוהריים, מחנות קיץ, פרויקטים של הקמפוסים. להגיע כמה שיותר ולגעת.

פרויקט מקסים שאני לא יכולה לפספס אותו הוא פרויקט של ארצות ערב. אחרי ההכרזה על הסכמי אברהם, מיד נפגשנו עם הקהילות באמירויות. אני חייבת לומר שאנחנו כבר בונים תשתית בשיתוף. פניתי לידידי, לנשיא הקונגרס היהודי, למר רון לאודר, שמיד נרתם לסיפור הזה. אנחנו עובדים עכשיו ביחד עם פרויקט יונייטד על בית ספר לטובת 300 היהודים שחיים באיחוד האמירויות, עובדים על הפרויקט הזה, על בית ספר שיקום, שזה מקסים בעיניי.

צריך לומר גם מילה אחת על פרויקט ייחודי ומשמעותי מאוד – קורס אינטרנטי שמלמד על כל הנושא של אנטישמיות, בהובלת יד ושם והמשרד, שהוא מאוד חשוב דווקא בימים אלה. דרך אגב, ניתן להיכנס אליו ללא תשלום. במילה אחת, הפרויקט של מינהלת ישראל, שהמטרה שלו הוא לחבר את החברה הישראלית לכל הנושא של עמיות יהודית כדי שלא ייווצר נתק בין החברה הישראלית ליהודים בתפוצות. החיבור הזה הוא מאוד חשוב, וגם שם אנחנו נתעסק עם החינוך היהודי פה, עם משרד החינוך, עם הקמפוסים, גם בחינוך הפורמלי וגם הבלתי פורמלי, כדי לייצר את החיבור הממשי בין בתי הספר בישראל לבין בתי הספר בתפוצות, בין אנשים לאנשים.

במילה אחת אני רוצה לסכם, מאז שנכנסתי למשרד התפוצות, אני רוצה שתדעו שאתגר החינוך כל הזמן עומד לנגד עינינו. אנחנו פוגשים כל הזמן צעירים רבים בקהילות, וצריך לומר, כמעט כל יום שישי אנחנו עושים קבלות שבת ומשלבים את הצעירים מהחינוך הבלתי פורמלי ויוצרים את הקשר כדי שיתחברו לקהילות באופן חי, באופן נושם. אנחנו שומעים על האתגרים, אנחנו מנסים לסייע עד כמה שאפשר בתקופה הכול כך מורכבת הזאת, ולהביא את החינוך היהודי לקדמת הבמה, לתת מענה. תזכרו בסופו של דבר שהחינוך הוא הבסיס. אני מאוד מאוד מודה לכם על ההאזנה, ולומר שאנחנו עושים את המיטב. הדלת פה תמיד פתוחה לכל עצה, לכל רעיון, והעיקר זה לייצר שיתופי פעולה משמעותיים ולעבוד ביחד. תודה רבה על ההאזנה ועל ההקשבה.

ואו, עומר. תודה רבה. אני חייבת לומר שחשבתי שאני עוקבת מקרוב אחרי התחום, אני מבינה שאני לא. הרבה יישר כוח על העשייה. אני רוצה להשוויץ בשיתוף פעולה שיש לנו, שאומנם הוא לא קשור לחינוך, אבל שאנחנו מקדמות ביחד, את הסיפור של חוק ההיוועצות, שמנסה ליצור גשר גם בכיוון ההפוך. כאן דיברתם הרבה על היד המושטת החוצה, ואנחנו רוצים גם לייצר גשר שמאפשר לנו לשמוע את עמדת יהודי העולם על סוגיות שמוחלטות בישראל ונוגעות ישירות אליהם. זה משהו שאנחנו מקדמות יחד, והממשלה הזאת כרגע לא נראית – הסיכויים לא נראים גבוהים שאנחנו נצליח להתקדם הרבה, אבל אנחנו מנסים. אני אשמח אם פרופ' אלכס פומזון תהיה מוכן להציג עכשיו – אתה אחד המומחים בעולם לחינוך יהודי. אני יודעת שפניתי אליך בהתראה ממש קצרה, תודה שניאות, ואנחנו נשמח לשמוע.

תודה על ההזדמנות. שמי אלכס פומזון, אני מנכ"ל "רוסוב קונסולטינג". אנחנו חברה שעושה מחקרים והערכה בחינוך היהודי בתפוצות בעבור קרנות גדולות, בשביל הסוכנות היהודית, ובשנה וחצי האחרונות כיועצים למשרד התפוצות. ביקשו ממני להתייחס לשתי שאלות – אחת, איך לחזק את החיבור בין היהודים בתפוצות לבין מדינת ישראל, ושנייה, משהו שעומר כבר התייחסה אליו, בתי הספר היהודיים היומיים. זאת אומרת, מה הכלי הזה, מה המוסד הזה, ולמה חושבים שהוא יכול לתרום כל כך לזהות היהודית ולחיבור היהודי בין האנשים בתפוצות לבין מדינת ישראל.

אני אתחיל עם השאלה הראשונה, איך לחזק את החיבור בין התפוצות לבין מדינת ישראל. לפי דעתי התשובה היא פשוטה – זה מתחיל בחיזוק החיבור בין היהודים בתפוצות לבין עצמם. אנחנו מצאנו במחקרים, ובמיוחד במחקר בתוך 4,000 ילדים בבתי ספר יומיים – זאת אומרת שהילדים כבר קשורים, הם כבר inside – שככל שיש לילד קשר יותר חזק למושג כלל ישראל, לקהילה המקומית שלו, גם הקשר שלו למדינת ישראל יותר חזק. אם הקשר שלו לכלל ישראל פחות, גם הקשר שלו למדינת ישראל. בדרך כלל אנחנו חושבים אחרת – אנחנו חושבים שככל שאנחנו יכולים לחזק את החיבור למדינת ישראל, אם אנחנו יכולים להביא מאות אלפים לישראל, ככה נחזק את הקשר שלהם אלינו, וגם להם עצמם. תוכנית המופת לשיטה הזאת היא "תגלית". אני רוצה לקחת כמה שניות כדי להראות לכם פירמידה.

אנחנו מדברים על הפירמידה. ככל שהרבדים היותר נמוכים יותר חזקים, כך הפסגה של הפירמידה יותר חזקה. אני אתן כמה דוגמאות. אני מכיר מאות בתי ספר יהודיים בעולם. יש הרבה שיש להם תוכנית שמביאה נוער לישראל. יש להם הרבה תוכניות שעושים קשרים ביניהם לבין ישראל. אני מכיר אולי חמישה מתוך בתי הספר האלה, אולי עשרה, שיש להם תוכניות שמחברות את התלמידים לתלמידים יהודים אחרים בעולם. זה לא קורה, כי לא מתייחסים למושג של כלל ישראל – זה או אני או המשפחה שלי או מדינת ישראל. הבעיה עם הגישה הזאת היא שזה עושה את מדינת ישראל משהו יוצא דופן – לא יוצא דופן חיובי, אלא unusual, an outlier, כי זה המקום שיש בו הרבה יהודים. אבל כדי להבין את המשמעות של מדינת ישראל, צריכים לפתח קשרים עם יהודים אחרים ולהבין שלילד בסן פרנסיסקו יש הרבה משותף עם ילד בפלורידה. זה לא קורה. זה לא קורה אפילו בין מדינות שהן כולן דוברות אנגלית, כמעט לא מתייחסים אחד לשני. זה קורה אולי במסגרות כמו מחנות קיץ, שהם מחנות זרמיים, denominational camps, כמו מחנה "רמה", שמביא למקום אחד ילדים שבאים ממדינות שונות בארצות הברית, ואפילו אז הם מחנות מאוד מקומיים.

כפי שאתם רואים, הרבדים היותר נמוכים של הפירמידה הזאת הם חלשים מאוד. אנחנו יודעים מהם המספרים של נישואי תערובת. ילד שואל מה הקשר שלי עם המשפחה שלי; מה קורה אם רוב קרובי המשפחה הם לא יהודים? הם לא מבינים את המושגים של כלל ישראל. הקשר בינו לבין הקהילה היהודית שלו – אנחנו יודעים שיש הרבה יהודים שלא רואים ערך למושג של קהילה. Community is not an important concept in Jewish identity בשבילם. כדי להגיע לפסגה הזאת, אם הפסגה הזאת יכולה לעמוד, היא צריכה לעמוד על הרבדים היותר נמוכים האלה. בלי הרבדים האלה קשה לראות לחבר חיבור ישיר בין ילד ונוער בתפוצות לבין מדינת ישראל. זו התשובה הקצרה לשאלה הראשונה ששאלו אותי.

בהתייחס לנושא השני, בית ספר יהודי – למה בית ספר יהודי ומי זה בית ספר יהודי? אנחנו כבר שמענו מעומר מהם המספרים. אני חושב שכדאי לראות עוד כמה פרטים שאפשר לראות דרכם מה הפוטנציאל פה וגם ומהן הבעיות או האתגרים. כפי שעומר כבר אמרה, אנחנו יודעים שיש כ-1,500 בתי ספר יהודיים בתפוצות, וכ-400,000 בני נוער. המספרים הם אמינים יותר בצפון אמריקה, אלו המספרים שם – כמעט 1,000 בתי ספר, ו-300,000 תלמידים. המספר הזה גדל ב-50% ב-20 השנים האחרונות. למה הוא גדל כל כך? כמעט כל הגידול הוא בגלל הקהילה החרדית. היום 65% מהילדים בבתי הספר היהודיים בצפון אמריקה באים ממשפחות חרדיות, הם קשורים לבתי ספר ישיבתיים או חסידיים. אלו בתי ספר שאין להם עניין במדינת ישראל. סך הכול 16% מהילדים היהודיים בארצות הברית לומדים בבתי ספר יהודי בשלב מסוים בחייהם.

בקנדה המספרים הם יותר גבוהים, אנחנו נגיע למה זה יותר גבוה. מה שאנחנו מנחשים זה ש-5% מהילדים במשפחות לא אורתודוכסיות לומדים בבית ספר יהודי. חבל. הייתה איזושהי השקעה לפני 20 שנה לפתוח בתי ספר לקהל היעד הזה, זה לא כל כך תפס. בחוץ לארץ, בהתייחס לקנדה, המספרים בטורונטו, ובמיוחד במונטריאול, הם הרבה יותר גבוהים, קרובים ל-40%-50%. למה הם יותר גבוהים במונטריאול? כי הממשלה המקומית משלמת על חלק משכר הלימוד של בית הספר היהודי. אותו מצב באנגליה, לדוגמה, שהממשלה משלמת כ-95% מדמי ההוראה לילד באנגליה, ולכן המספרים באנגליה שלומדים בבית ספר יהודי הם קצת מעבר ל-60%, וזה אומר דרשני. זאת אומרת, אפילו במקומות שהחינוך הוא יחסית זול, למה זה שאין יותר ילדים יהודים שבוחרים ללמוד בבית ספר יהודי?

פרופ' פומזון, אני אהיה חייבת לבקש ממך לסכם.

אוקיי. למה אנחנו חושבים שבית ספר יהודי כל כך חשוב? כי בחוץ לארץ הוא יוצר חלל יהודי בתוך הקשר לא יהודי. זה כאילו מדינה קטנה. לפי דעתי התוצאות הטובות שאנחנו ראינו לפני 30-20 שנה של חינוך יהודי בבית ספר יהודי לא כל כך קשורות לאיכות ההוראה, לא כל כך קשורות לאוריינות בבית ספר יהודי, זה יותר עניין של סוציאליזציה, להיות עם יהודים, להיות בהקשר יהודי ולפי קצב לוח הזמנים היהודי. אלו הדברים שמשפיעים על הלב, על הנפש, וגם על המוח של הילד לכל חייו. תודה.

תודה רבה. שמענו שתי סקירות מקיפות – אחת סקירה על מה קיים, והשנייה סקירה תיאורטית. מעכשיו יהיו לנו הרבה התייחסויות, והן יצטרכו להיות קצרות, אני מתנצלת, יש לנו הרבה מאוד דוברים, ומעבר לשלוש דקות לדובר לא נעמוד בזה. הדוברים הבאים שלנו יהיו: יהודה סטון מהסוכנות היהודית, טל שקל מיונייטד וגאל גרינוולד מההסתדרות הציונית. שלוש דקות, קדימה, יהודה.

תודה רבה. ראשית, אני מברך על ההזדמנות הזאת. אני חושב שצריך לשים את הקונטקסט הרחב של מה שקורה בקהילות היהודיות ספציפית סביב הקורונה, ואז להיכנס במילה אחת על המצב של החינוך היהודי היום בעולם כולו, בעולם היהודי. יש פגיעה קשה בעקבות הקורונה במשאבי הקהילה. בשונה ממדינת ישראל, חינוך – בין אם הוא פורמלי ובין אם הוא בלתי פורמלי, בין אם הוא קורה בתנועות הנוער ובין אם הוא קורה בתוכניות לישראל, ובין אם הוא קורה בבתי הספר – בסוף הוא ממומן על ידי כסף של הקהילה. כשיש סיטואציה שבה אי אפשר להיפגש פיזית, זה אומר שההורים לאו דווקא מוכנים לשלם כסף עבור אותה הפעילות. הדבר הזה קורה בבתי הכנסת, הדבר הזה קורה בבתי הספר, הדבר הזה קורה בתנועות הנוער, וזה שולח את אותם ארגונים – שלא מקבלים כסף ממשלתי כדי להתקיים – להיאבק על החיים שלהם עצמם. זה אתגר אדיר אחד שנמצא.

האתגר השני הוא שיש שינוי בדפוסי הפעולה. אני חושב שהדוגמה הכי טובה – מי שמכיר או לא – קניית שופרות בראש השנה האחרון הייתה הגבוהה ביותר מזה 50 בעולם היהודי. הסיבה המאוד פשוטה היא שמפרקטיקה קהילתית הפכנו להתעסק בפרקטיקה יהודית פרטית. זה אומר שהמשמעות של קהילה יהודית שמתכנסת יחד ועושה דברים יחד היום צריכה לשנות את דפוסי הפעולה שלה בעקבות הקורונה. אם אנחנו מדברים על חינוך, חינוך קורה בדרך כלל בקבוצות. עוד פעם, אני אומר, הוא מתרחש בתנועות הנוער, בחינוך הבלתי פורמלי, בבתי הספר, שזו משמעות להיות חלק מקבוצה; ויותר מזה, אנחנו יודעים שהמשמעות של קהילה היא תמיד משמעות של מחויבות. איך מייצרים מחויבות בעולם שבו אנחנו לא נפגשים אחד עם השני, בעולם שבו אנחנו לא מגיעים לבתי הכנסת, בעולם שבו אנחנו לא מגיעים פיזית למקומות האלה? זה אתגר אדיר שנמצא בפני העולם היהודי.

הדבר השלישי, וגם אליו צריך להתייחס, זה הנושא של אנטישמיות. אנחנו חווים את זה. דוגמה קטנה – בדרום אפריקה נשיא בית המשפט העליון, שהלך להיפגש עם הקהילה היהודית, הואשם בפוליטיזציה ובדברים נוראיים אחרים. רק הבוקר קיבלתי מבלרוס סיטואציה שבה השגריר של מדינת ישראל, שהגיש את האמנה לנשיא המכהן – מדינת ישראל הואשמה שהיא משתפת פעולה עם הנשיא וכולי וכולי. מה הבעיה עם אנטישמיות בחינוך? אם אנחנו מסתכלים על כל המחקרים, אנחנו רואים שבדור האחרון שאנטישמיות, או תנועת ה-BDS באופן כללי, מה שהיא יוצרת זה ריחוק של האדם מהזהות שלו. זה יוצר ריחוק של אותו צעיר ממדינת ישראל ומהזהות היהודית שלו, ואנחנו רואים שצעירים באופן כללי מתרחקים מהדת.

הדבר האחרון, אני רוצה להתייחס לדור הצעיר. המשבר הזה בסוף שולח אותנו לטפל בקשישים, שולח אותנו לטפל ברווחה, שולח אותנו לטפל באלה שאם הם היו מסכנים, הם עוד יותר מסכנים. במחקרים האחרונים, גם שנעשו על ידי הפדרציה, וגם על ידי הקהילות היהודיות, שמנו לב שהכספים מושקעים בדיוק באותן שתי אוכלוסיות קצה – בנזקקים ביותר ובקשישים. זה אומר שכל העולם של נוער וצעירים מושתק לחלוטין. כמו שבמדינת ישראל אני מניח שוועדת החינוך הזו דנה בתנועות הנוער, אם הן מתקיימות או לא מתקיימות, זה מה שקורה בעולם היהודי. אנחנו צריכים לזכור ש-24% מהעולים למדינת ישראל עברו באיזשהו אלמנט של חינוך יהודי כזה או אחר, בעיקר תנועות הנוער. הוא מאוד מאוד משמעותי לנו, אלמנט החינוך היהודי. קחו את צפון אמריקה, מחנות הקיץ – אנחנו שולחים בכל שנה לצפון אמריקה לכמה ימים כ-1,800-1,700 צעירים ישראלים שגם מחזירים את זה חזרה לישראל, אבל מעבר לזה, זה האלמנט החינוכי הכי משמעותי בארצות הברית ובצפון אמריקה בכלל, והוא הושתק לחלוטין.

רוצה לומר לנו, מעבר לכל הדברים המאוד חשובים שהשרה אמרה, ומעבר למה שפרופ' פומזון ציין, לנו יש אחריות דווקא בעת הזאת לא להיסגר ולהגיד – מה שקורה בקורונה זה שעמים ומדינות נסגרו פנימה. כל אחד סגר את השערים שלו ודאג רק לעצמו. דווקא פה יש משמעות לכל ישראל ערבים זה לזה. יש משמעות לזה שאנחנו נמשיך את הפעילויות ואת החיבור ליהדות התפוצות, בין אם זה דרך בתי ספר - - -, בין אם זו פעילות בחינוך הבלתי פורמלי, ובזה אני קורא גם לכנסת וגם לוועדה להמשיך לתמוך.

תודה רבה. אני רוצה לומר שזה היה 4.5 דקות, אבל עשית מאמץ יפה. גאל גרינוולד. גאל לא פה? טל שקד. טל, תגידי שלוש מילים על יונייטד, ואז את מוזמנת להציג את המנהלות.

תודה. שלום לכולם, וגם אני מברכת על הפורום החשוב הזה. כפי ששרת התפוצות תיארה, יונייטד קמה על מנת לחזק את בתי הספר היהודיים בתפוצות. אנחנו עובדים עם הרבה מאוד בתי ספר בכל העולם גם סביב צרכים פרטניים וגם בניסיון לייצר רשתיות, חיבור ולמידה משותפת של מנהלים, שהרבה פעמים מרגישים מאוד בודדים בעיר יחידה שבה הם מנהלים של בית ספר יהודי. אני רוצה להזמין את השותפות הנפלאות של יונייטד – את פביאנה מבואנוס איירס, בית ספר - - -, ולאחר מכן את דבורה, שהיא המנהלת של רשת אליאנס. אני רוצה לומר בהקשר הזה שהדי-אן-איי של יונייטד בנוי על העובדה שיש כאן שותפות עומק עם בתי הספר והארגונים המקומיים. אין כאן אמירה פטרונית ביצירה של הפרויקט הזה, אלא חשיבה משותפת על הצרכים והמענים ומה כל צד יכול לתרום לעבודה המשותפת החינוכית. פביאנה, בבקשה.

<< אורח

buenos dias. buenos dias a todos. שלום לכולם. ראשית כל, תודה על ההזדמנות הנהדרת הזאת. אני אסירת תודה למשרד התפוצות וליונייטד, ובהחלט למדינת ישראל. שמי פביאנה קרמז, אני אחראית לתנועה ללימודי יהדות בבית ספר תרבות בבואנוס איירס, ארגנטינה. זה בית ספר פלורליסטי, לומדים שם 1,400 תלמידים. יש בארגנטינה 40 בתי ספר יהודיים אשר מעניקים למדינת ישראל ולציונות מקום מרכזי ביותר. אנחנו כבר עשרה חודשים בהסגר, תלמידינו חזרו ללימודים, חזרו לבית הספר, אבל רק פעם בשבוע לשעה וחצי. מעט מאוד, אבל זה משהו. זה משהו. בתחילת ההסגר החלטנו בלימודי יהדות שעלינו לספק לתלמידים ולמשפחות כלים ומשאבים אשר שייכים למסורת של העם היהודי וניתן להשתמש בהם כדי להתמודד עם המציאות הקשה. נוסף לקורונה ארגנטינה עוברת במקביל משבר כלכלי חמור ביותר. מדובר על כמעט 50% מהאוכלוסייה בארגנטינה שחיה מתחת לקו העוני עכשיו.

אתן לכם כמה דוגמאות לאתגרים שאיתם התמודדנו, עמדנו בדרישות. שבוע אחרי תחילת ההסגר חל פסח. ליל סדר בלי סבים, בלי סיפור יציאת מצרים. יצרנו בתוך שבוע מדריך מקוון להכנת ליל הסדר וליל הסדר עצמו. נודע לנו שהשתמשו בו משפחות בית הספר וידידים שלהם אשר לא שולחים את הילדים שלהם לבתי ספר יהודים. ההורים הצעירים שלנו ניהלו פעם ראשונה בחיים שלהם סדר, ובאותה הזדמנות עשו הסברה. עוד משל שהוא אתגר מרגש נוגע לימים הנוראיים. המורים הנהדרים שלנו יחד עם התלמידים הכינו מדריך מקוון שוב לחודש אלול, ובנוסף, מדריך להכנת סדר ראש השנה ולכל הימים הנוראיים. ובמיוחד הכינו פרויקט מצוין בהקשר לתיקון עולם, עשו עבודה נפלאה בשכונת מצוקה, כשמדובר על שכונת מצוקה בארגנטינה, הם דברים שנזקקים היום. עבדנו עם התלמידים לפי גילם גם כן על התפילות, התוכן והמשמעות העכשווית של 'מה טובו', 'שמע ישראל', 'השכיבנו' ו'זוכרנו לחיים'. פעם ראשונה בחיים שתלמידנו וההורים שלהם עברו ימים נוראיים – אני מתרגשת, אני ממש מתרגשת – בלי בית כנסת, בלי בית ספר, בלי קהילה; ובארגנטינה ראש השנה וכיפור הם ימי חול. אם את יוצאת לרחוב – אם את לא בונה עניין משמעותי בבית, תצאי לרחוב ולא תמצאי כלום בחוץ.

עמדנו בדרישות הודות לליווי שלכם דרך יונייטד. הראינו לאוכלוסייה של בית הספר שלנו שאפילו בזמן של מצוקה וקשיים ומשבר, ניתן לבנות חוויות משמעותיות. תוך כדי תהליך זה עלו לשטח ערכים יהודיים חדשים – הודאה: תלמידים שמודים שהם בסדר. כמה חשובה נקודת המבט, הזווית. אין לי שליטה בקורונה, במשבר הכלכלי החמור, אבל אם אני משנה את נקודת המבט ואת הזווית, ואני פרואקטיבית – חברת הכנסת דיברה על דבר תורה – כפי שכתוב ביחזקאל בפרק א', בפסוקים הראשונים, פתאום נפתחים השמיים ואפשר לראות את מראות אלוקים, או אפשר לראות את עצמך, בדיוק מי אתה. מותר לך להיות מתוסכל. דיברנו עם התלמידים ולימדנו שאפשר להיות מתוסכל, ברוגז, ולהרגיש פחד, אבל צא מהר מהרגשות הללו, כי כוח העשייה שלך מצטמצם.

רגע, פביאנה, אנשי חינוך – ואנחנו גם נשמח לשמוע, אבל אנחנו לא יכולים, אז אני מבקשת ממך לסכם.

אני מסיימת. עמדנו בדרישות כי לא היינו לבד. מדינת ישראל באמצעות משרד התפוצות ויונייטד עמדה לידנו כשותפה הכי טובה שאפשר לחלום עליה. יש קשיים, אבל יש פוטנציאל ענק, תשקיעו בנו. תודה רבה מתוך ליבי.

תודה רבה. דבורה סראן, אליאנס, צרפת.

Bonjuor, enchanté, נעים מאוד. שלום וברכה. ראשית, אני רוצה להודות ולברך את ההזדמנות הזאת, ובמיוחד את היוזמה ואת הזמן שאתם נותנים לי לדבר על צרפת. לצערי, לצערנו, אנחנו לא תמיד מתכנסים אתכם כדי לחשוב על החינוך בצרפת. אני מברכת את היוזמה, אז תודה. בזכות זה אני אוכל להגיד כמה מילים על מה שקורה אצלנו בצרפת ועל מה שאנחנו כבר עשינו ביחד עם משרד התפוצות ובמסגרת הפרויקט עם יונייטד, ומקווים מאוד שנוכל להכפיל את הפרויקטים האלה. אני ניהלתי במשך שלוש השנים הראשונות של פרויקט למורים. אנחנו עבדנו ועובדים מול 30 בתי ספר. בצרפת היום יש כ-100 בתי ספר, שאנחנו קוראים לזה שיתוף פעולה עם משרד החינוך הצרפתי, שזה אומר שמדובר בבתי ספר יציבים, חזקים וטובים מאוד. היום אני המנכ"לית החדשה והטרייה של אליאנס, Alliance Israélite Universelle ומברכת גם את הקולגה שלי כאן, אווה לביא, שנמצאת אתנו מטעם כי"ח בישראל.

היום בצרפת יש יותר מ-100 בתי ספר. אנחנו מכניסים גם את בתי הספר שאין להם יציבות וקשר עם משרד החינוך כי הם בתי ספר שבחרו לא להיכנס לתקנון של משרד החינוך הצרפתי. היום עומדים מולנו המון אתגרים, וביניהם אתגרים שהם חשובים מאוד וקריטיים בתקופה הזאת. אנחנו יודעים שיש קצת יותר מ-90,000 ילדים יהודיים בקהילה הצרפתית היהודית, ורק 32,000 מהם נמצאים בבתי ספר יהודיים. התחרות האמיתית שלנו לא נמצאת רק בבתי הספר הציבוריים, כי אלה אנשים ומשפחות שאין להם את המשאבים כדי להכניס את הילדים שלהם לבית ספר יהודי וגם לשלם את הכסף לדמי החינוך שלהם לבית ספר יהודי, כי בית ספר יהודי הוא מאוד יקר. התחרות האמיתית נמצאת בבתי ספר נוצריים. שליש מהילדים היהודיים שנמצאים בגיל של בית ספר נמצאים במערכות נוצריות כי אלה בתי ספר של אליטה של ילדים בכירים, של חינוך מעולה ומצוין שמוביל את הילדים האלה להגיע לבתי הספר הטובים ביותר.

אנחנו חייבים – איתכם – להשקיע במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית. הידע אצלנו, הכישרונות אצלנו, אבל אנחנו צריכים שותפים. צרפת רוצה להיות חלק מהשיח סביב החינוך היהודי העולמי, תפוצות וישראל. כמו שקוראים לזה – מאוד מעניין שאין מילה לזה בצרפתית, זה כל כך מובן מאליו, אבל באנגלית קוראים לזה Jewish Peoplehood. אנחנו רוצים להיות חלק מהשיח, ורק אתכם נוכל להיות חלק מזה.

האתגר השלישי שעומד בפנינו – מדובר בהכשרת מורים. בלי מורים אנחנו לא נוביל שום שינוי לאף מקום ולא נגיע לאף מקום. אני יודעת שיש לי רק שלוש דקות, נראה לי שנשארה לי עוד חצי דקה, אז אם אפשר, אני אוסיף שהיום במצב של הקורונה – אתם יודעים שבכל שבת אנחנו מברכים את מדינת צרפת. גם את מדינת ישראל, לא לדאוג, אבל גם את מדינת צרפת מהזמן של נפוליאון וה-consistoire אנחנו הכנסנו את התפילה הזאת. לצערנו, היום רק בתי הספר פתוחים. עד שבת האחרונה בתי הכנסת היו סגורים לחלוטין. אנחנו חזרנו למעט מאוד זמן בבתי כנסת – אין מסיבות, אין אווירה של חגים, אין שיעורים, אין מפגשים יותר. בתי הספר היהודיים הם החומות האחרונות של הקהילה היהודית בצרפת. היום כל הזהות היהודית – ועוד יותר במצב של הקורונה – עוברת אך ורק דרך בתי הספר היהודיים. אז כשהכול נופל ושכבר כל השאר לא קיים, אנחנו חייבים לעבוד ביחד כדי להמשיך את העבודה בחינוך הפורמלי ובבתי הספר במיוחד. אני רוצה להוסיף - - -

לא, לא, לא, את צריכה לסכם, סליחה.

אז אני אגמור ואגיד תודה על ההזדמנות. אשמח מאוד להמשיך את השותפות לא כי אנחנו רוצים את זה, אבל אנחנו צריכים את זה. תודה.

כיוון שאנחנו מדברים פה על חינוך יהודי, רצינו לא לדבר רק עם מחנכים, אלא לדבר גם עם מחונכים. יש אתנו שני חבר'ה צעירים שנמצאים פה בתוכנית "מסע". זו התוכנית היחידה, כי "תגלית" לא יכולה לעבוד עכשיו, כי קשה מאוד להביא אנשים. תוכנית "מסע" ממשיכה לפעול, 7,500 איש בתוכניות השונות. נתחיל מג'רמי.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם החופשי:)

שלום לכולם. לישראל וליהדות תמיד היה תפקיד משמעותי בחיי.

תאמר מאיפה אתה.

אני מטורנטו בקנדה. חייתי שם כל חיי עד לפני שלושה חודשים, כשבאתי לישראל לשנת חופש (Gap year) דרך "מסע". לישראל וליהדות תמיד היה תפקיד משמעותי בחיי. למדתי בבית ספר יהודי במשך 14 שנים. השתתפתי גם בשמונה מחנות קיץ יהודיים. במהלך לימודיי בבית הספר למדתי על ההיסטוריה, התרבות, החגים והטקסים של ישראל והיהדות. ככל שלמדתי על הדברים האלה, כך הייתי מעוניין יותר לבקר בישראל, ומעוניין יותר להיות מעורב בקהילה היהודית.

במחנות הקיץ, שהיו קטנים יותר מבית הספר, היו רק כמה מאות אנשים בכל המחנה, ולכן זה הרגיש יותר כמו קהילה. בכל ערב שישי חגגנו את השבת ביחד כקהילה בתפילה ובסעודת שבת מיוחדת. אני מגיע ממשפחה יהודית – שני ההורים שלי יהודים, סביי, בני הדודים שלי, כולם במשפחתי יהודים. אני אוהב לחגוג את החגים ולהגיע איתם לבית הכנסת. תמיד ידעתי שאני אגיע לכאן לשנת חופש, אפילו לפני תקופת הקורונה. כשדיברתי על העניין עם הוריי, הגענו למסקנה מהירה שאני אגיע בשנה הזאת לישראל. מעולם לא הייתי בישראל בעבר, וידעתי שזו תהיה ההזדמנות המושלמת להגיע, ואני אוהב כל דקה מהשהות שלי עד עתה. אני בהחלט חושב שלעובדה שגדלתי תחת השפעה יהודית גדולה היה תפקיד מכריע בהחלטה שלי להגיע לישראל. תודה.

תודה לך. מירב שני, שמנהלת את המיזם של בתי ספר תאומים.

תודה רבה תהלה, ותודה לכולם. יש פה בקהל הרבה מאוד אנשים שהיו שותפים שלנו לאורך כל הדרך מההתחלה וגם כיום. זו תוכנית שמשותפת לסוכנות היהודית, משרד החינוך ומשרד התפוצות. אני אגיד ממש מעט מילים כדי לתת, כמו שביקשתם, לשטח לדבר. זו תוכנית שמחברת בין בתי ספר יהודיים בארץ ובעולם, והמטרה שלה היא חיזוק והעמקת תחושת השייכות והמחויבות לעם היהודי, גם בתפוצות וגם בקרב התלמידים הישראלים. זאת התוכנית הנרחבת והמשמעותית ביותר במערכת החינוך הישראלית, שנוגעת בתלמידים עצמם ומחברת את התלמידים לקהילות חיות וקיימות היום, לא רק למה שהיה פעם. אנחנו עושים את זה באמצעות מפגש מתמשך ומתוכנן בין מחנכים ובין תלמידים. המפגש הזה הוא לא רק פיזי, הוא בעיקר וירטואלי, גם סינכוני, גם א-סינכרוני – אלו מילים שאנחנו משתמשים בהן עוד הרבה לפני עולמות הקורונה. אנחנו תמיד מלווים את זה ברפלקציה – מה עושה המפגש הזה למי שמשתתף בו. אנחנו חושבים שאנחנו מסתכלים על האחר, אבל אנחנו לומדים המון המון על עצמנו בתוך התהליך הזה.

אנחנו משלבים בקשרים בין בתי הספר גם תחומי ידע ותוכן, אבל גם הרבה מיומנויות שחשובות לכל תלמיד בעולם היום, והן מדברות על איך בן אדם צריך להיות במאה ה-21, כולל חיבור בין-תרבותי ויכולת תקשור - - - בקבוצות. אנחנו משלבים את התוכנית הזו בפעילות החינוכית בבתי הספר גם בארץ וגם בתפוצות. חשוב לי להגיד – דיברנו קודם על בתי הספר היומיים, אנחנו עובדים גם עם בתי הספר המשלימים בכל הקהילות בכל העולם, וככה אנחנו מחברים גם תלמידים שאולי במשך היום לומדים בבתי הספר הציבוריים, אבל הולכים לבתי הספר המשלימים.

נמצאות אתנו שתי מורות. אחת, יעל גביש ממזכרת בתיה ואפרת עמבר מהקהילה היהודית בברטיסלבה בסלובקיה, קהילה שלפעמים היא מחוץ לרדאר שלנו. אני רוצה לתת לכם לשמוע מבחינתן מה עושה לתלמידים שלהן החיבור הזה. יעל, בואי נתחיל אתך.

צוהריים טובים. קודם כל, אני מאוד מתרגשת. זה פרויקט שהוא מאוד מאוד חשוב לי. יהודה דיבר לפני כן על אחריות, אז אני כמחנכת ומורה בבית ספר במזכרת בתיה מרגישה אחריות להמשיך וליצור את הקשר בין התלמידים שלי לתלמידים בחו"ל. אני מסתכלת על העולם היום ועל העולם של התלמידים – אני מלמדת תלמידים בחטיבת הביניים מ-ז' עד ט' – שעולמם הוא עולם יחסית מצומצם – יש להם את "הטיק-טוק", יש להם את "הפייסבוק", הם מכירים ילדים שדומים להם, הם נפגשים. מה שעשינו עם הפרויקט הזה, שהוא פרויקט מבורך, הרחבנו להם את המפה. הם הצליחו להיפגש עם תלמידים שלפני כן אולי הם לא היו יודעים שהם קיימים, הם לא שמעו על התחביבים שלהם. דרך המפגשים האלו הם נחשפו לעולם שלם של תלמידים שקרובים אליהם.

הנושא היהודי היה שם, אבל הוא היה מתחת לפני השטח. כל התהליך הזה היה תהליך של הכנה, הם למדו על הקהילה – אנחנו עשינו את הקשר עם יהדות סלובקיה. התלמידים למדו על יהדות סלובקיה, למדו על העבר, למדו על ההווה, ולאחר מכן אט-אט חשפנו אותם למפגשים. אגב, הם לא ידעו שהם לומדים, הם הרגישו שזאת החוויה שלהם. הם ישבו ודיברו – דיברו על מוזיקה, דיברו על תחביבים, הם הכינו מצגות, חשפו אחד לשני. לסלובקיה אין ים. כל כך היה נחמד לתלמידים לראות שיש ים בישראל, הם ביקשו שהתלמידים ילכו ויצלמו – אלה היו ימים של סגר, אז איך שיצאנו מהסגר, הדברים הראשונים שהם עשו, נסעו לחופים של אשדוד ואשקלון כדי לצלם ולהעביר את החוויות שלהם לתלמידים. דיברנו על מאכלים, הכרנו דברים. התנסינו קצת לדבר בסלובקית, זו לא שפה פשוטה, וגם הם התנסו לדבר עברית.

אני חייבת לשתף שני מפגשים שהיו ממש משמעותיים – אחד, התלמידים שלי נחשפו לשורד שואה. בחור מקסים בין 80 פלוס, ששרד את השואה, הוא מסלובקיה. הוא סיפר לתלמידים, ולאחר מכן הוא סיפר את אותו סיפור בסלובקית לתלמידים של אפרת, שנמצאת כאן, מברטיסלבה.

יעל, עכשיו אני קוטעת אותך, בגלל שדיברת על אפרת, אני מעבירה את השידור אליה בגלל שאין לנו - - -

בשמחה.

היי. אני מאוד מתרגשת להיות כאן מפני שהקהילה היהודית בסלובקיה אינה זוכה לתשומת לב רבה. אני רק אומר שבית הספר שאני מלווה הוא בית ספר משלים, והאפשרות וההזדמנות שניתנה לנו באמצעות התשתית של התאומות, של התוכנית שמירב מובילה, אפשרה לתלמידים שלי להרגיש שבישראל רואים אותם ומקשיבים להם ומעוניינים להיות בקשר אתם. מה שקרה בסופו של דבר, כעת התלמידים שלי כל הזמן שואלים מתי פוגשים את התלמידים בישראל? מה אנחנו יכולים ללמד אותם? מה אנחנו יכולים ללמוד עליהם? זה בהחלט גורם לבני נוער בסלובקיה להיות בעלי קשר לישראל, לרצות לבקר בישראל, וגם, כמו שיעל אמרה, להעמיק את הזהות היהודית שלהם. לכן עצם העובדה שתוכניות ותשתיות כאלה קיימות מאפשרת לנו, מורים ישראלים שעובדים בתפוצות, לפעול ולהרחיב את הלבבות ולהכשיר אותם.

תודה רבה אפרת.

אני יכולה במשפט אחד לסכם ולהגיד לכם שכמו בית הספר הזה, יש 700 בעולם.

דניה דוברוב.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם החופשי)

היי, שמי דניה. מצטערת שאני לא דוברת עברית, אני מנסה ללמוד. אני מסביבות בוסטון, מסצ'וסטס. הייתי קשורה ליהדות פחות או יותר כל חיי. שני האבות שלי יהודיים, ותמיד חגגנו את החגים המשמעותיים, הלכנו לבית הכנסת. אני התחלתי להיקשר בעצמי כאשר השתתפתי במחנה יהודי. למדתי ב-URJ 6 points, האקדמיה לספורט. זו הייתה קהילה נפלאה של אנשים שפגשתי שם, וזה מה שגרם לי להתעניין ולהיות יותר מעורבת בעצמי, להכיר יותר יהודים בגילי, להכיר יותר את הדת. החוויה הזאת בקיץ, החוויה החיובית הזו אז, גרמה לי לרצות להיות יותר מעורבת במהלך השנה, אז התחלתי לפעול יותר בבית הכנסת שלי. לבית הכנסת שלי יש תוכנית נהדרת לבני נוער, עם פעילויות חברתיות שונות ומגוונות, הזדמנויות למידה. הייתי מדריכה בבית הספר לעברית שם, והובלתי קבוצות דיון על ישראל, עזרתי לתכנן ריטריטים בסופי שבוע. במהלך השנה נעשיתי יותר ויותר מעורבת בפעילויות שונות ומגוונות, הרבה מהן היו חברתיות, אבל כולן היו ברוח היהדות. דיברנו על ערכים יהודיים, רעיונות יהודיים, דת וכולי, והכול התקשר לתוכניות שלנו ולחוויה של להיות חלק מקהילה.

אני חושבת שהדוגמה הטובה ביותר לכך הייתה המעורבות שלי ב-NFTY, National Federation for Temple Youth. נעשיתי מאוד מערובת במהלך לימודיי בתיכון, התחלתי להשתתף בכל האירועים. בשנתי האחרונה נעשיתי חברת מועצה, מה שאומר שהייתי אחראית לתכנן את האירועים האלה עבור מאות בני נוער יהודים. הייתי אחראית ספציפית על הובלת התפילות הדתיות, כך שעזרתי להוביל את התפילה לכולם. עבדתי עם עוד תשעה נערים בגילי כדי לתכנן את האירועים האלה עבור בני נוער יהודים רבים, כדי לתת להם לחוות את החוויה שאני חוויתי בבית הכנסת שלי כתלמידה צעירה יותר ב-NFTY.

את גם קיבלת וגם נתת.

בדיוק. זו הייתה הזדמנות נהדרת לתת בחזרה.

תודה רבה, אני נאלצת לקטוע אותך. אני עוברת לדני אבבה. היית שליח, נכון?

שלום. כן, הייתי שליח בדרום אפריקה. כיף להיות פה, נחמד. עבורי זו הייתה חוויה יוצאת דופן ומיוחדת – אחרי הרבה שנים בעיסוק בעולם העיתונות, קפצתי על עגלת השליח של תנועת הבונים דרור, ביחד עם הסוכנות וההסתדרות הציונית. אני חושב שמה שכן למדתי בשליחות הזו – אולי אני מפנה לכיוון אחר – זה על הכוח של החברה הישראלית, השונות שבנו, הגיוון שבנו. לצערי, מסיבותינו, אנחנו לא מייצגים את זה ולא מייצאים את זה החוצה כדי שיראו שבחברה הישראלית חיים אנשים מגוונים, וחלקם יפים כמוני. זו חברה מגוונת שצריך לתת לה ביטוי.

אני רוצה לספר לכם סיפור קצר, ואני מבטיח לסיים. יום אחד הזמינו אותי לאחת האוניברסיטאות, כביכול האנטישמיות, האנטי-ישראליות, BDS וכאלה. החלטתי לבוא להרצאה הזו, למרות שכולם אמרו אל תלך יהרגו אותך. באתי, היו שם כ-400 סטודנטים מהודו, מדרום אפריקה, לבנים. היו שלושה יהודים. כשעליתי, הם הסתכלו עליי עם דגל אש"ף. אמרתי להם: חברים - - -

נקטעת, דני. דני נפל, נקטע? נעלם לנו.

תהלה, זה גאל. אם את רוצה, אני מוכן.

אל תדאג, לא שכחתי אותך. גאל, קדימה. עד שדני יחזור אלינו – גאל גרינוולד, ההסתדרות הציונית.

שלום לכולם. אני לא אאריך. המחלקה לחינוך של ההסתדרות הציונית העולמית עוסקת בפרויקט מאוד חשוב, מאוד ייחודי ששמו שיגור שליחים מורים ברחבי העולם. נכון להיות כ-150 שליחים ברחבי העולם נמצאים בלמעלה מ-80 בתי ספר יהודיים בארצות הברית, בריטניה, אירופה, דרום אמריקה, אוסטרליה. אני חושב שהפרויקט הזה הוא מאוד מאוד ייחודי בזה שאתה שולח זוג מורים שעוסק בשני דברים: הוראת עברית והוראת יהדות. המורים האלה מועסקים על ידי בתי הספר בעולם, אבל אותם בתי הספר מבקשים לקבל שליחים ממדינת ישראל, על כל המשתמע. ותמיד אנחנו נוהגים להגיד ששליח טוב מצליח להשפיע קודם כל על הכיתה שלו, אחר כך על השכבה, אחר כך על בית הספר, ומשם המגע מול ההורים, מול הקהילה הוא מאוד משמעותי.

(היו"ר רם שפע, 14:15)

לשליח טוב או לשליחה טובה יש השפעה אדירה מבחינה יהודית, מבחינה ציונית, על סך המעגלים של הכיתות של הקהילה היהודית בעולם, ולכן הפרויקט הזה הוא מאוד מאוד חשוב. בעזרת ה', אנחנו מתכוונים להעצים אותו גם מבחינה איכותית וגם מבחינה כמותית. יש לנו מספר שותפים במשרד, גם השר זאב אלקין, משרד החינוך ומשרד התפוצות, ואת הדבר הזה אנחנו נמשיך לעשות. זה מגע אמיתי, זה מגע ישיר, מול ההורים, מול הקהילה, מול התלמידים, ואת זה אנחנו צריכים להמשיך לעשות, יחד עם פרויקטים אחרים שדיברתם עליהם.

אני מודה לך, תהלה, על ההזדמנות שאת נותנת לנו כדי להציג את הפרויקט הזה. אני מאוד מקווה שבמסגרת הפרויקט הזה נוכל לעבור גם לפרויקט נוסף שקשור להכשרת מורים מקומיים. זאת אומרת, שלצד השליחים מורים שאנחנו מביאים מהארץ, המורים המקומיים יוכלו לקבל ולשדרג את התוכניות החינוכיות שלהם. אנחנו נעשה את זה ביחד עם משרד התפוצות. אני חושב שהדבר הזה נותן פוש מאוד משמעותי על מנת לקרב את מדינת ישראל לבתי הספר היהודיים בעולם, ולקרב את היהדות לאותם בתי ספר. חשוב לי לציין גם שאנחנו עובדים עם כלל בתי הספר, כולל בתי ספר שהם לא בתי ספר יהודיים, שרק מלמדים עברית, מה שנקרא charter school, גם הדבר הזה הוא מאוד מאוד חשוב. אני מוכן ואשמח לענות על שאלות, אם תהיינה כאלה.

תודה רבה. לא שמת לב, אבל בינתיים תהלה פרידמן נאלצה לצאת לדיון אחר, אז אני חזרתי למקומי הטבעי בוועדה. שלום לכולם.

נעים מאוד.

נעים מאוד. נעים מאוד. אנחנו בהרבה תמרונים בין הרבה ועדות היום.

רק שאני אדע מול מי אני מדבר.

אתה מדבר עם רם שפע, אני יושב-ראש הוועדה הקבוע.

רם שפע, אני גאל גרינוולד, סגן יושב-ראש ההסתדרות הציונית העולמית, ראש המחלקה לחינוך. נעים מאוד והרבה הצלחה.

תודה רבה. תודה רבה. שלום גם לכל שאר הנציגים והנציגות שנמצאים אתנו בזום. דני היה אתנו, נפל, והוא שב אלינו. אוקיי, בבקשה, דני, אני מבין שהיית באמצע ונפלת.

כן. אני לא יודע איפה שמעתם כי דיברתי עם עצמי. בכל אופן, השליחות בעיני היא משימה חשובה וערכית, דווקא כמי שעלה בעצמו, כמי שחווה את קשיי הקליטה. אני חושב שההסתכלות שלי, גם בבתי הספר – אני חושב שאין ילד אחד בדרום אפריקה שלא פגשתי, גם במחנות וגם בבתי הספר. אני חושב ששליח טוב הוא שליח שמרגיש את הפחד של האנשים גם להגיע לפה וגם לחיות שם. אנחנו מאוד רוצים לעודד את אותם עולים, ועיקר התפקיד שלי היה להביא את ישראל מזווית אחרת, זווית יפה, שיש בה גם הרבה קשיים, שזאת חוויה בפני עצמה. זאת אומרת, אף אחד לא מגיע לפה ואף אחד גם לא מצפה לזה. בכל אופן, השליחות שלי הייתה חוויה אדירה בשבילי כמי שעלה בגיל 9. חזרתי להיות שליח שדיבר על ישראל. זה הפוך על הפוך, אבל זו המציאות הישראלית, אלו חיינו.

אני רוצה להעיר הערה אחת, ובזה אני מבטיח לסיים. אני חושב שצריך לעודד הרבה מאוד צעירים ללכת לשליחויות. צריך לעשות מזה קמפיין חשוב. המפגש הזה מנפץ הרבה דברים, והוא נותן הרבה כוח לצעירים מבולבלים שקשה להם, שמתמודדים עם הרבה שאנחנו כישראלים לא מתמודדים איתם. הדבר השני, לגוון את החברה הישראלית בשליחויות. יש הרבה מאוד – זו לא רק קבוצה מסוימת, אלא הרבה מאוד. בחברה ישראלית עלו מרוסיה וממדינות נוספות כי כמי שעלה בעצמו, חווה את החוויה של הקושי, מסוגל להסביר לזה שרוצה לעלות לארץ בעיקר כמה ישראל יפה, על כל מגרעותיה. אבל מגרעותיה מעטות מיופייה, זה שווה.

תודה רבה. לא שמעתי את ההתחלה, אבל שמח שיצא לי לשמוע עד כמה זה היה משמעותי בחצי השני של דבריה. נריה מאיר. אם אני נותן למישהו שכבר דיבר, אני מתנצל. שלום לך.

שלום. יושב-ראש מועצת תנועות הנוער העולמיות, ואפשר לראות לפי הדגל, גם מזכ"ל בית"ר העולמית. דיברו פה הרבה על שני היעדים המרכזיים – הנושא של ישראל ויהדות, או כמו שאנחנו קוראים לו: העלייה לישראל וחיזוק הקהילות היהודיות. אני בא לדבר בשם תנועות הנוער העולמית, כמו שאנחנו קוראים לזה, כוח הקומנדו של המנהיגות הצעירה היהודית בעולם. קצת נתונים לסבר את האוזן: אנחנו פועלים ב-52 מדינות, 118,000 חניכים רשומים יש לתנועות הנוער הציוניות העולמיות. מעגלי ההשפעה מגיעים כמעט ל-200,000. 650 שליחים. 675 קהילות חינוכיות, וכולי.

צריך להבין שכמו שאנחנו מכירים בישראל בתנועות הנוער, ש-70% מקרב בוגרי קורס טיס הם מתנועות הנוער, שזה אחוז הרבה יותר גבוה מאשר השיעור של תנועות הנוער הישראליות באוכלוסייה, ככה זה קורה גם בעולם היהודי. מי שנמצא בתנועות נוער, האחוז שלהם מקרב העולים הוא אחוז גבוה מאוד, בעיקר במדינות שהן לא מצפון אמריקה, אלא בשאר העולם. גם ראשי הקהילות מגיעים כמעט כולם מקרב תנועות הנוער, וזה הכוח המניע החזק ביותר היום גם לעלייה וגם לנושא של זהות יהודית חזקה, מי שנמצא בתוך תנועות נוער.

הקורונה, כמו שהיא גם בבתי הספר, פגעה קשה מאוד גם בפעילות הלא פורמלית, שקודם כל נסגרה דה-פקטו. מה זה נסגרה? יש יכולות לבצע בצורה וירטואלית, אבל מפגשים פנים אל פנים בלתי אפשריים ברוב המדינות, כמו פה בישראל, וזה פגע פגיעה משמעותית. כמו ששרת התפוצות אמרה, עולם הפילנתרופיה נעצר ונעמד, וזה פגיעה קשה מאוד וישירה בעולם תנועות הנוער.

כאן אני רוצה להזכיר דיסוננס וקצת לקלקל אולי את האירוע הטקסי, החגיגי והחשוב שנתכנס, הזכירה את זה יושבת-ראש הוועדה הקודמת, חברת הכנסת תהלה פרידמן, את אברהם אבינו. אז אולי נזכיר שיש פסוק שאומר: עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. יש פירוש שאומר: עד שמלך מלכי המלכים במסבו ברקיע, נרדי נתן ריחו – מיכאל השר ירד מהשמיים והציל את אברהם אבינו מכבשן האש. אני חושב שזה תיאור של מה שקורה בתנועות הנוער. אנחנו נמצאים יום-יום בתוך העבודה הזאת של מאבק בהתבוללות, מאבק באנטישמיות, עידוד עלייה, ציונות וחיזוק זהות יהודית מצד אחד; מצד שני, כל הזמן שומעים על רצונות וניסיונות של ממשלת ישראל להמציא את הגלגל מחדש.

המציאות היום היא שלתנועות הנוער אין תחליף, אבל גם אין תקציב. התקציב הממשלתי הוא אפס. אומנם יש לנו המון שותפים שנמצאים פה – "מסע", הסוכנות היהודית, "רוח חדשה" במשרד התפוצות, ועוד פרויקטים שונים, אבל נכון להיום, תנועות הנוער העולמיות לא מתוקצבות על ידי מדינת ישראל, היא פשוט לא שותפה ישירה בתוך המהלך הזה, וזה בניגוד לתקציב של למעלה מ-100 מיליון שקל של תנועות הנוער הישראליות. זה דבר שאני חושב שהוועדה צריכה להציף אותו, כי בסופו של דבר, אם אין קמח גם אין תורה. מעבר לזה, אנחנו פועלים, אנחנו לא מחכים בצד שתקציב יגיע, התנועות פועלות וממציאות את עצמן מחדש בתקופת הקורונה, גם עם השותפים. תוכניות - - - של המנהיגות היו פה בארץ כסדרן, תוכניות "מסע" ממשיכות ואנחנו שותפים משמעותיים שם. כמו שאמר פרופ' פומזון, הנקודה המשמעותית ביותר היא המשפחתיות, החיזוק הקהילתי והקשר לישראל, ואלה דברים שתנועות הנוער עושות כבר היום. הנפילות האלה קיימות ואנחנו רוצים כמה שיותר שיתופי פעולה, להיעזר בנו כדי לעשות את הדבר הזה.

תחתור לסיום בבקשה. אני רוצה שיהיו עוד דוברים, ואנחנו בזמנים אחרונים.

הבאנו מדריך מתנועת יהודה הצעיר שמלווה חניכים בארץ, ואם יהיה זמן לתת לו לדבר, נשמח.

תודה רבה. שני כובעים חשובים אתה חובש, כמובן סמלית. זה מובן מאליו, אבל טוב לשמוע את המחויבות הברורה לנושא החשוב שבו אנחנו דנים. אני מבין שיש פה עוד לא מעט אנשים שעוד לא הספיקו לדבר, אבל אנחנו אמורים לסיים ממש בדקות הקרובות. דני זמיר, מזכ"ל מועצת המכינות כאן בישראל, לא העולמי.

אני אגיד שלושה דברים שכמעט לא הוזכרו פה, ואני מניח שיש עוד גופים כמונו. א', האתגר הרציני ביותר שלנו הוא לעבוד עם בוגרי י"ב ולחבר אותם לעם היהודי, כי העם היהודי לא ממש מעניין אותם בשלב הזה של חייהם. הם באים ואחרי זה נכנסים לתוך המארג הציבורי וכולי, זאת עבודה שדורשת הרבה מאוד מאמצים. הדרך הטובה ביותר, שהיא גם וין-וין, היא להביא בני יהודים, ואנחנו מתמחים בעיקר בבני ישראלים לשעבר לשנת מכינה בארץ. זאת משימה דרמטית, היא מאוד מאוד חשובה. הקהל האקס ישראלי הוא קהל שלא מחובר לקהילות, לא מחובר לבתי הכנסת, והוא הקהל המתבולל ביותר בצפון אמריקה, ולכן זאת עבודת קודש. כרגע בתוך ארבע שנים הגענו ל-120 איש בשנה, וכלל שירבו מה טוב. חלק מהאנשים שחוזרים הקימו שם תנועת בוגרים בקמפוסים של בוגרי המכינות שנמצאות בקמפוסים, וגם זה זו אפשרות דרך העבודה שלהם – זה כאילו עבור ישראל, אבל בפועל הם מרכזים קבוצות של קהילות של יהודים שלא כולם קשורים לבתי כנסת ולקהילות דתיות, והדבר הזה הוא קריטי כי זה הקהל שהכי נשמט מאתנו והולך. אני חושב שגם התחום הזה, דרכנו או דרך תנועות הנוער, הוא תחום שחשוב מאוד להשקיע בו מאמצים, כספים, דבר שהיום לא קורה.

תודה רבה, דני. עוד מעט אנחנו נדון בנושא נוסף בכובע החשוב. רוברט זינגר, אורט העולמי, נמצא אתנו פה?

כן. מאחר ואנחנו לקראת סיום הדיון - - -

קיבלת את הכבוד לסגור את הדיון. אתה אחרון הדוברים.

מצוין. נחזיר את זה לוועדת החינוך. א', ברכות לכל מי שעוסק כאן במלאכה. אני חזרתי אחרי 30 שנות שירות בחינוך היהודי, גם כמנכ"ל אורט העולמי וגם כמנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי, וגם הקמתי בארץ את המרכז לאימפקט יהודי, בדיוק בשביל לטפל בדברים האלה. כפי שאמרת, עכשיו אני יושב-ראש אורט העולמי. אני רוצה לחזור - - -

השידור שלך מקוטע.

- - - מי עוסק בתחום – האם זה משרד החינוך, האם זה משרד התפוצות, האם זה מל"ל, האם זה משרד ראש הממשלה? יש פה ריבוי גורמים. אני באופן אישי חתום על שלוש תוכניות לתפוצות – גם נעל"ה, גם חפציב"ה וגם - - -, ו-30 שנה אחרי, שלושתן מתמודדות גם עם בעיות תקציביות, גם עם בעיות תכניות, וצריך לחזור לדברים האלה. כפי שאמרה המנכ"לית של אליאנס, בתי - - -

אני מתנצל, רוברט, אבל הזום שלך מקוטע. רוברט, אני מתנצל, רציתי מאוד לאפשר לך לדבר, אבל התמונה שלך נקטעה. אני יכול לראות את הכוורת של כולם לפני סיום? סליחה, כמו שראיתם, רוברט לא הצליח לסיים את דבריו, השידור שלו נקטע. כפי שאמרתי, אנחנו נאלצים לסיים, וגם אני כבר צריך, לצערי, לדיון בוועדה אחרת.

אומנם לא הייתי בראשית הדיון, אבל הייתי היום בשדולה של חברי יוסי טייב ודיברנו שם על הנושא. אני יודע שתהלה הייתה פה וייצגה בכבוד את תפיסתנו, וכמובן השרה עומר ינקלביץ', שיזמה, הובילה ומובילה את היום המאוד מאוד חשוב הזה. סיפרתי מקודם שהחבר הכי טוב שלי נמצא כרגע בשליחות בהוראה בארצות הברית, כבר שנה וחצי. אשתו עובדת עם ש"שינים בסוכנות, והוא מורה בבית הספר. יש לנו הרבה מאוד שיחות, וזו דרך מעולה עבורי להתעמק בנושא ולהבין שהמצב שלנו לא פשוט. הוא לא פשוט בשנים האחרונות, הוא ודאי לא פשוט מאז הקורונה, שמייצרת הרבה מאוד אתגרים לקשר שלנו עם יהדות התפוצות. בוודאי כשאנחנו פה בוועדת החינוך אנחנו מבינים שחינוך הוא הכלי הכי טוב גם עכשיו להשפיע על זה, וככל שמגיל צעיר נשקיע גם משאבים – בכסף, באנרגיות, בכוח אדם – אני מניח ומקווה שאנחנו נוכל לפחות למזער את ההתרחקות של חלק מהיהודים בעולם. אני בכלל לא הולך לעולמות של ההתבוללות עכשיו וכל מיני דברים מטרידים אחרים, אלא הזיקה שלפעמים נחלשת.

אני מודה לכולם, מתנצל אם מישהו רצה לדבר ולא הספיק, ניסינו – אני ותהלה – לעשות את ההחלפה בצורה מדויקת, למי שעוד לא הספיק. תודה רבה לכם. אנחנו נתראה ביום הזה בשנה הבאה. המשך יום טוב, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:32.