פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת הכלכלה
08/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 146
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, כ"ב בכסלו התשפ"א (8 בדצמבר 2020), שעה 12:00

השפעת הקשר עם יהדות התפוצות על כלכלת ישראל.

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר
יבגני סובה
יצחק פינדרוס

מיכל וונש

שרת התפוצות עומר ינקלביץ'



יצחק הרצוג - יו"ר הסוכנות היהודית

דביר כהנא - מנכ"ל משרד התפוצות

נחמיה מלינוביץ'

יו"ר איגוד ישיבות בני חו"ל

עופר גוטמן - מנכ"ל פרויקט "מסע"

בועז סופר - יועץ כלכלי למשרד התפוצות

גדעון מרק

מנכ"ל פרויקט "תגלית"

רחלי ברץ ריסק

ר' המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילות, ההסתדרות הציונית

נעמה קלר

סמנכ"לית קבוצת ראות

עידית חנוכה

חנה כהן



השפעת הקשר עם יהדות התפוצות על כלכלת ישראל

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת, 8 בדצמבר 2020, כ"ב בכסלו התשפ"א. על סדר היום: השפעת הקשר עם יהדות התפוצות על כלכלת ישראל, לציון היום לחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות. השרה עומר ינקלביץ' הייתה אמורה להשתתף איתנו בישיבה, היא תהיה איתנו בזום. אני מודה לחברי הכנסת שמשתתפים איתנו בדיון, זה נושא חשוב. נמצא איתנו יושב-ראש הסוכנות יצחק הרצוג, חבר כנסת לשעבר, שר לשעבר ויו"ר מפלגת העבודה לשעבר, אבל יש לו ייחוס יותר חשוב מכל זה.

בימי ציון שונים שהכנסת מציינת זה לא אומר שאנחנו מתעסקים באותן סוגיות חשובות אך ורק ביום המיוחד, אלא זה יום של חשבון נפש ולחשוב מה עוד לא עשינו בסוגיות האלה שאנחנו מציינים. בהקשר הזה חיפשנו נושא שקשור לוועדת הכלכלה, למרות שזו תקופת לחץ בוועדה מבחינת חקיקה. הייתה לנו התלבטות לגבי קיומם של הדיונים האלה, אבל בסוף אישרנו אותם. דחסנו והיום זו כבר הישיבה החמישית.

השרה עומר ינקלביץ', בבקשה.

ראשית, תודה רבה רבה לחברי יו"ר הוועדה, חבר הכנסת מרגי, שהסכים לקיים את הישיבה הזאת ביום העמוס הזה.

אני חייבת לומר שהבוקר קמתי נרגשת לקראת היום הזה ורציתי לשבת אתכם פנים אל פנים, אבל ממש לפני כשעה וחצי הודיעו לי שאני צריכה להיכנס לבידוד. בסדר, זה חלק מהתקופה, חלק מהזמן, זה גם חלק מהשיח שלנו. אני מודה לכם על ההזדמנות. שוב, תודה רבה ליו"ר הוועדה חבר הכנסת מרגי; תודה רבה ליו"ר הסוכנות בוז'י הרצוג, חברי היקר, שאני זוכה לעבוד איתו בקרבה בעשייה מאוד משמעותית; תודה רבה לכל המכובדים שנמצאים בישיבה. אני לא רואה את כולם, אבל פה ושם מציצים לי פנים מוכרות – גידי ונעמה – ולאט לאט אני אפגוש את כולכם במהלך הישיבה. כבוד גדול. כמובן תודה לחברי הכנסת המכובדים שנמצאים פה.

הישיבה זאת היא מאוד-מאוד חשובה, כי זו התמודדות שאני חווה אותה ביום-יום. כמשפט פתיחה אני רוצה לומר שהתרומה של יהדות התפוצות לתמ"ג הישראלי – ואתם בוודאי תרחיבו על זה – נאמדת ב-58 מיליארד שקלים בשנה. לא מודעים לזה מספיק, צריך לומר את זה: התרומה של יהדות התפוצות לתמ"ג הישראלי נאמדת בכ-58 מיליארד שקלים בשנה. אז דווקא היום, דווקא בתקופה מורכבת זו של הקורונה, כשכל כך הרבה מהאזרחים נאבקים על מקום העבודה שלהם, על ההישרדות שלהם, דווקא עכשיו, בהפוך על הפוך, ההשקעה בתפוצות היא קריטית והיא אסטרטגית עבור מדינת ישראל ועבור האזרחים שלה. זו לא הסיבה לקשר שלנו עם יהדות התפוצות, אבל הייתי חייבת לומר את זה, כי אנחנו בוועדה הכלכלה וזה האישיו.

הסיבה האמיתית שבגללה מדינת ישראל צריכה וחייבת ומחויבת להשקיע ביהדות התפוצות אינה כלכלית והיא גם לא תועלתית וגם לא שאר הדברים שיהדות התפוצות מטיבה עימנו – מדינית, ביטחונית, חברתית וכלכלית – אלא היא סיבה ערכית, מהותית. אנחנו משפחה אחת. המונח "כל ישראל ערבים זה לזה" אינו קלישאה, יש לזה הרבה משמעות, זו המחויבות של מדינת ישראל.

אני חייבת לומר שכשהגעתי לתפקיד היה לי ברור שדווקא בתקופה הזאת מדינת ישראל חייבת לרתום, דווקא עכשיו, משאבים. כן, גם בתקופת הקורונה ודווקא בתקופת הקורונה, כדי לשמר את הקשר ולחזק את הקשר עם הקהילות היהודיות, שחייבים לומר שהן נמצאות במשבר היסטורי, משבר שלא היה בעבר, וזו המחויבות שלנו.

התגובות שנתקלתי בהן ביום-יום – אני משתפת אתכם – היו לא פשוטות. אני לא רוצה להשתמש במילה "קשות", אני משתדלת לומר מאתגרות. זה היה קשה, כי התשובה הייתה: מה פתאום? את מנותקת. אנחנו צריכים להשקיע בתפוצות? אנחנו צריכים להשקיע בהם כסף? קודם שיעלו לישראל. זה לא הזמן, זה לא המקום. אלה אמירות, כשאנחנו פורטים אותן אנחנו מבינים שלעלות לישראל זה בכלל לא קשור. לפני הנתונים בשנה עולים 24.000, יורדים 16,000, חוזרים 8,000 ונשארנו עם 14,000. ומה עם כל ה-8.5 מיליון שנמצאים בתפוצות? זה בכלל לא השיח.

צודקת.

יש לנו 8 מיליון יהודים בתפוצות שהם אחינו ואנחנו מחויבים כלפיהם. לכן אנחנו חייבים להבהיר שהמחויבות שלנו ליהודי התפוצות אינה תלויה לא בזמן ולא במצב הכלכלי, אלא היא מחויבות מהותית.

זה אינטרס של המדינה ואינטרס של העם היהודי.

היא קודם כול מחויבות שלא תלויה בשום דבר. זו מחויבות שעומדת במבחן דווקא בזמנים המורכבים האלה. כשאנשים מתקיפים אותי, אני תמיד אומרת: תגיד לי, אח שלך, בשר מבשרך, אם הוא נמצא עכשיו בתפוצות ואומר קשה לי, מורכב לי, אנחנו בתקופה שאני מתנתק – הדור הצעיר מתנתק מהזהות היהודית שלו – היית אומר לאחיך, דם מבשרך, לא מתאים לי עכשיו? קודם תעלה? אין סיכוי. זאת צריכה להיות ההסתכלות שלנו, זאת המשפחה שלנו. יהודי התפוצות הם אחים שלנו, אנחנו מחויבים להושיט להם יד דווקא כשקשה.

אחרי שהבהרנו את המחויבות הערכית לקשר, עכשיו אנחנו יכולים לצלול לשיח על ההיבטים הכלכליים שלו. לקשר עם יהודי התפוצות יש הרבה תועלות כלכליות. המחקר המקיף האחרון של המשרד שלנו – תכף ירחיבו עליו – הוא מחקר שבוחן את ההשפעה הכלכלית של יהדות התפוצות על מדינת ישראל. מהמחקר עולה שהקשר הוא קריטי וכפי שאמרתי התרומה היא 58 מיליארד שקל בשנה. בזכות ההשקעה של יהדות התפוצות בישראל, בפרמטרים שונים שייפרסו בפניכם, יש פה הכנסה עצומה. המחשה קטנה – אחוז של ירידה בהכנסות המלכ"רים מיהדות התפוצות גורם ליותר מ-1,800 איש לאבד את מקום העבודה שלהם. לכן דווקא עכשיו, כשאנחנו נאבקים על מקומות העבודה, זה הזמן שלנו להשקיע ביהדות התפוצות.

עוד מילה עקרונית, תבינו שההשקעה של יהדות התפוצות בקרנות ובפילנתרופיה דווקא עכשיו, בתקופת הקורונה, ירדה. אנחנו צריכים לדעת שחוץ ממשבר הקורונה יש אתגר משמעותי – שאולי זה לא המקום לדבר עליו, אבל צריך להכיר אותו – שמאיים על התרומה הכלכלית של יהדות התפוצות לישראל, וזה היחלשות הזהות היהודית אצל הדור הצעיר. בסוף זה דור שמתנתק, דור שלא מחובר לזהות היהודית שלו. החיבור שלהם ליהדות הולך ונשחק ומטבע הדברים כך גם הקשר למדינת ישראל וכך גם הקשר הכלכלי לפה. העובדה הזאת מחזקת את הצורך שלנו בחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות.

בהצלחה לכם בוועדה. תודה.

תודה רבה. בכהונה שלי כשר לשירותי דת – משרד שקיבלתי אחרי פירוק, עם קשיים – באו אליי ודיברו על פעולות בעניין הזהות היהודית בתפוצות. שאלתי: מה אתם רוצים ממני? לכו מפה. אמרו שזה חשוב וכו'. אספנו מן הגורן ומן היקב תקציב זעום. שאלתי למה הפעילות ואמרו שזה לזהות יהודית בקמפוסים, בקרב סטודנטים יהודיים. הציגו לי דוח והראו שחלק גדול מהסטודנטים היהודים בקמפוסים רואים במדינת ישראל כנטל, זה מפריע להם ואין להם שום חיבור. חלקם אפילו הגיעו לישראל כדי להשתתף בהפגנות נגד המדינה. הניתוק היה כל כך גדול. הפעילות שלנו הייתה בשיתוף – עם 8 מיליון שקלים אי אפשר לעשות הרבה – קרן של שני נדבנים גדולים, ידועים, אהרון וולפסון ופלי הורן מסאו פאולו. נפגשתי עם אהרון וולפסון שעשה לי כבוד גדול. אני שר במדינת ישראל, מרגיש שאני הריבון, אבל אני סמוך על שולחן אחרים, כי הרי מה זה 8 מיליון לעומת 100 מיליון דולר של הקרן. אמרתי לו: אני שם 8 מיליון, למה אתה כל כך ממהר להוקיר לי טובה? הוא ענה: אתה לא מבין, זו פעם ראשונה. אתה שברת פה משהו בפעם הראשונה. במסע הזה נחשפתי לזה שאמנם אנחנו מעודדים עלייה, אבל ברגע שאנחנו מצליחים אנחנו גורמים לאיזה שבר בקהילות קטנות וחלשות והן מפסיקות להחזיק את עצמן. מישהו נתן את הדעת על זה? אני כן חושב שאחרי 70 שנה זה כבוד גדול למדינת ישראל שתגמול ליהדות התפוצות. מעבר להכרת הטוב, זה גם אינטרס של המדינה ואינטרס של העם היהודי. ואם תרמתי לדיון, זה חלקי.

בבקשה, אדוני יושב-ראש הסוכנות.

תודה רבה לך. קודם כול, אני רוצה להודות לך על כך שהואלת לשים את הנושא של העם היהודי ותפוצותיו על סדר יום של ועדה שעוסקת בעיקר בחיי הכלכלה של מדינת ישראל. אני רוצה להודות גם לחברתי השרה עומר ינקלביץ'. אנחנו עובדים איתה ועם מנכ"ל משרדה, דביר כהנא, שנמצא פה לידי, בשיתוף פעולה הדוק וצמוד. אנחנו עושים הרבה מאוד פעולות יחדיו שהן חשובות מאוד לעתיד העם היהודי, בדיוק בכיוונים שעליהם דיברת.

אני רוצה לדבר על הסוגיה של ההשפעה של העם היהודי על הכלכלה הישראלית. משחר הציונות, משחר תקומת היישוב היהודי בארץ ישראל והמדינה, העם היהודי היה מעורב בפרטי פרטים בכל ההיבטים הכלכליים והחברתיים של מדינת ישראל. אפשר לומר שבלעדי התמיכה מהתפוצות לא הייתה לנו פה כלכלה מפותחת ובריאה. הנושא של השקעות זרות התחיל ממש מהעם היהודי והוא ללא ספק מעורב בכך גם עכשיו.

התרומות – כפי שנאמר על ידי השרה – הן בהיקף עצום. אנחנו מדברים על מיליארדי שקלים בשנה לאלפי מוסדות בכל התחומים שהעם היהודי מעורב מעל הראש.

אנחנו, הסוכנות היהודית, מעורבים בשורה של דברים. קודם כול, אומר מילה על העלייה. העלייה תמיד מביאה בצדה צמיחה. זה בדיוק הפוך ממה שחושבים. גם עכשיו, כשיש מיליון מובטלים, אני אומר לך שגל עלייה משמעותי – שאנחנו צופים אותו, כי אנחנו רואים אותו מול העיניים – מביא בצדו השקעות, צמיחה , הון וכמובן ביקושים שמקיימים את הכלכלה.

הדבר השני, החוויות הישראליות. נמצא פה מנכ"ל חברת "מסע", עופר גוטמן, שידבר בהמשך. "מסע" מביא לארץ כ-12,000 צעירים בגילאי סטודנטים, שעובדים ולומדים כאן, בין היתר רופאים, יזמים, אנשי היי-טק. בתוך כל המסלול הזה יש לנו גם חברה שנקראת Israel Tech Challenge. גם "מסע" וגם Israel Tech Challenge מביאים לכאן צעירים יהודיים שבאים לעבוד בעולם ההיי-טק כמפתחי תוכנה וכמהנדסים. בצד כל זה אנחנו מביאים אנשים מכל הדיסציפלינות של עולם הכלכלה – מהמדע, החקלאות, התעשייה והגיאולוגיה ומה שאתה רק רוצה, מאגר בלתי נדלה של כוחות שמוסיפים גם לכלכלה וגם לתעסוקה.

הסוכנות היהודית, באופן פרטני, מעצימה צעירים ישראליים באמצעות 21 מכינות, מאות צעירים, במסלולים שונים וכפרי נוער. אבל הדבר שחשוב לנו במיוחד זה התמיכה שלנו בעסקים קטנים ובינוניים. העם היהודי החליט להיות מעורב בתמיכה בעסקים קטנים ובינוניים באמצעותנו. אנחנו מפעילים קרנות סיוע לעסקים קטנים ובינוניים בפריפריה, תמיכה בעסקים זעירים באמצעות מיזם שנקרא Crowd . במהלך הקורונה הקמנו יחד עם "עוגן", בנק חברתי, קרן הלוואות ללא ריבית לכל המגזר השלישי. מאות עמותות שעמדו על סף קריסה קיבלו מאיתנו תמיכה. וכן גם ליווי של עמותות באמצעות מיזם שנקרא מנט-אור, מנטורים, דהיינו העצמה אישית וליווי כלכלי לעמותות שמתמודדות עם המשבר הכלכלי.

אני אסיים גם עם הנקודות השליליות. משבר הקורונה הביא להפחתה משמעותית בגיוס תרומות. הקהילות מתמקדות קודם כול בעצמן ולכן מעבירות פחות לישראל. אנחנו רואים את זה בכל המכלול כולו. יש לזה השפעה ברורה ומיידית, והממשלה צריכה להיות מודעת להשפעה הזאת, כדי לתת את הרשת הנדרשת לסיוע ותמיכה למוסדות שעלולים להיכנס למשבר מאוד-מאוד קשה. אני חושב שהעובדה שאתה שם על סדר היום את הנושא הזה, וגם השרה שבאה עם מיזם מאוד יפה – שמנכ"ל משרד התפוצות ידבר עליו – שאנחנו שותפים בו, לקחה טוויסט מאוד מעניין בעלילה לראות איך אנחנו מעודדים גם את החיים הכלכליים והעסקיים עם העם היהודי. תודה רבה.

בועז סופר, בבקשה.

אני אציג מצגת – השפעת הקשר עם יהדות התפוצות על הכלכלה הישראלית מובהקת. זה נכון שהמחקר נעשה לפני ארבע שנים, אבל מנכ"ל המשרד ביקש ואני שמח מאוד לנסות לתרום לנושא הזה ככול שניתן.

קודם כול, ברור שהקשר בין ישראל לתפוצות הוא בהיבטים רבים ונרחבים, גם בהיבטים פוליטיים, גם בהיבטים חברתיים, גם בהיבטים קהילתיים, גם בהיבטים של גילויי הזדהות בעת משבר ביטחוני וכן הלאה. אבל אנחנו ניסינו לזקק את זה למעט שקפים שנוגעים להיבט הכלכלי. זה אתגר לא מבוטל לנסות לתרגם את כל הקשרים האלה למספרים. כולם רוצים להבין את ההשפעה הכלכלית, אבל התרגום והתמסורות הן מאוד לא טריוויאליות. איך מתרגמים קשר? האם דולר תרומה זה בהכרח דולר תרומה שלא היה ניתן אם לא היה קשר עם התפוצות? האם דולר תרומה יכול להיות שהיה מושג ממקורות אחרים? האם היהדות היא זו שאחראית על זה או אולי אמריקאים אחרים, אוונגליסטים וכן הלאה? יש פה גם היבטים שליליים, כמו השקעות בנדל"ן שלגביהן יכולים לומר שאנחנו לא רוצים עודפי השקעות בנדל"ן, בוודאי באזורים מסוימים או במקומות מסוימים. לכן ניסינו לעשות את המינימום ולהיות שמרניים.

אני אומר שזה מחקר שנכון לשנים 2013 עד 2015, עשינו אותו ב-2016. כלומר, הנתונים לא בהכרח עדכניים.

בוא נצלול לנתונים.

ההשפעה שאנחנו מדברים עליה כהשפעה מובהקת היא סדר גודל של כ-58 מיליארד שקלים. אני לא אכנס לכל המתודולוגיה, אבל ניסינו להיות מאוד-מאוד שמרניים. ניסינו להבין כמה אנחנו יכולים לייחס באופן די ברור ומובהק, ממגוון עצום של מקורות מידע, גם הלמ"ס וגם משרדי הממשלה וגם ארגונים כלכליים וגם ארגונים בין-לאומיים שמפרסמים נתונים, כמה מתוך זה אנחנו יכולים לייחס לתרומות; כמה אנחנו יכולים לייחס מתוך זה לתרומה יהודית; כמה מתוך זה אנחנו יכולים לייחס לייצוא ישראלי, למשל של מזון; כמה מתוך זה אנחנו יכולים לייחס לתיירות שמגיעה לישראל וכן הלאה. הגענו לסדר גודל של כ-6.35% מהתמ"ג, ב-2016 זה היה 58 מיליארד. זה סכום מאוד משמעותי, דבר שנותן את אותותיו גם בשוק התעסוקה.

אני אציג חמישה שקפים על חמישה נושאים מהמחקר. עשינו חלוקה בין הענפים השונים וניסינו לומר כך: מצד אחד כמה כל אחד ואחד מהענפים תורם ומה התרומה שלו, ומצד שני כמה אנחנו יכולים באמת לייחס לסוגיה הפרטנית של ענף זה או ענף אחר, אחרת אנחנו נמצאים בסוג של לוט בערפל. אם לא נדע לעשות את הייחוס, כמובן שלא נדע להגיד מה ההשפעה. למשל, הון סיכון – לקחנו מספר קרנות הון סיכון. נכנסנו וראינו מי נמצא בחדר המנהל של חברי ההון סיכון האלה, ניסינו להבין כמה מתוך זה הם יהודים בוודאות. מי שחשבנו שאנחנו לא יודעים לזהות אותו, לא הגדרנו אותו יהודי. בדרך הזאת ניסינו לומר שדי סביר להניח שההשפעות להשקעה בישראל מוטות יהדות. זה לא חייב להיות מאה אחוז, זה יכול להיות קצת יותר, זה יכול להיות קצת פחות. ניסינו לזקק את זה בצורה הזאת.

אותו הדבר עשינו בנדל"ן – לקחנו את סך ההשקעות בנדל"ן וניסינו להבין כמה מתוך זה מגיע מחו"ל. העובדה שזה מגיע מחו"ל לא בהכרח אומרת שזה יהדות, אלא אומר שזה מחו"ל. אין כאן בהכרח נתונים מאוד מדויקים, אבל ניסינו לכמת ולכן היינו שמרניים והלכנו על 90%.

לקחנו את התיירות – הרעיון בתיירות שמגיעה לישראל מהתפוצות הוא לנסות לבדל ולראות כמה תיירות יהודית מגיעה לפה באופן ייחודי.

בדרך הזאת גם המשכנו לתרומות. יש הרבה מאוד תרומות שמגיעות למדינת ישראל, וזה לא כל כך משנה עכשיו אם יש ירידה בגלל הקורונה או אין, אלא ברמה המוחלטת. ישנן תרומות שהן לא בהכרח מגופים יהודיים ולכן גם פה היינו קצת שמרניים ולקחנו את ה-90%.

בדרך הזאת שקללנו כל ענף וענף והגענו לקצת יותר מ-6%.

מה ההבדל בין חו"ל ליהדות תפוצות מחו"ל?

אחד באחוזים ואת האחר תרגמנו למיליארדי שקלים. הבדלנו, כי תרומות מחו"ל יכול להיות גם אוונגליסטים שתורמים למדינת ישראל.

בדרך הזאת ראינו שזה כ-6.35% מהתמ"ג ומפה עשינו מה שנקרא אקסטרפולציה על כלל התוצר ולכן הגענו ל-58 מיליארד. חייבים לציין שזה יכול להיות שזה לא מדעי במאה אחוזים ויכול להיות שיש מקומות שבהם זה מוטה כלפי מעלה, אבל יש מקומות שהחלטנו לא להציג נתונים, למשל בנושא של המחקר האקדמי. כולם יודעים שהדלתות של המוסדות הטובים בארצות הברית פתוחות לישראלים, בין היתר בגלל הקשר החזק עם יהדות התפוצות. לפעמים זה בלתי אפשרי לכמת את זה. מספר הדוקטורים ומספר הפרופסורים שיש שם עצום ביחס לאוכלוסייה. איך לתרגם את זה, איך לומר שזה שווה X או Y? אנחנו אומרים בצורה ישרה שלא עשינו. לכן ברור שיכול להיות שיש מקומות שבהם הלכנו קצת יותר למעלה, אבל גם יש מקומות שבהם הלכנו קצת יותר למטה.

חשוב להבין שהלכנו על ההיבט השמרני. לא ניסינו לנפח או להאדיר, הפוך. ניסינו להיות הכי מבוססים בהיבט הכלכלי, לקחת רק נתונים שאין עליהם מחלוקת, לקחת רק מקומות שאנחנו יודעים בוודאות שזה יהודים, בין אם זה ייצוא לחוץ לארץ – אירופה או ארצות הברית – ובין אם זה סוגיות אחרות. באמת להיות מאוד-מאוד שמרניים. המחקר כולו הוגש למשרד ואם הוועדה תרצה, אני מניח שהמנכ"ל ישמח להעביר.

תודה. עופר גוטמן, בבקשה.

פרויקט "מסע" הוקם ב-2004 כמיזם משותף של הסוכנות היהודית וממשלת ישראל/משרד ראש הממשלה, כאשר המטרה היא להביא צעירים יהודים לישראל לחוויה ארוכה, מעבר לחוויית הטיול – לשהות כאן, להיות כמה חודשים בשנה ולהיות חלק מהחברה הישראלית.

כפי שאמר יושב-ראש הסוכנות, בשנה מגיעים 12,000 משתתפים. סך הכול, מאז הקמת "מסע" ועד היום הגיעו כ-160,000 משתתפים. המשתתפים מגיעים לכאן להתנדב, להתמחות, ללמד, ללמוד, בעצם להתערות בחברה הישראלית.

כמה מתוכם הם באינטראקציה ראשונה עם המדינה?

כמחצית מתוכם כבר היו בארץ לפני. הרבה מהם היו בארץ במסגרת פרויקט "תגלית", כטעימה ראשונה, והמחצית השנייה זו הטעימה הראשונה שלהם בארץ.

ולפחות מחצית חוזרים לשרת את העם היהודי בצורות שונות. מחצית מההון המושקע בתוכנית הוא הון של העם היהודי.

50% שמבקרים פה בפעם הראשונה – זה רק אומר כמה עוד אנחנו צריכים לעשות.

אני רוצה לציין שגם בתקופה הזאת אנחנו מביאים אנשים לארץ, שזה באמת מדהים. בהזדמנות הזאת אני רוצה להגיד תודה רבה לכל הגורמים המעורבים, כמובן ליושב-ראש הסוכנות שדחף את זה מאוד עם שרת התפוצות, שרת הקליטה, ועדת העלייה והקליטה, והגיעו למתווה עם שר הפנים ושר הבריאות שהייתה להם אוזן קשבת לנושא.

שר הבריאות הסכים, אני יודע שהוא קשה מאוד באישורים למקומות אחרים.

משרד הפנים עזר מאוד.

מצאו את המתווה ואנחנו עובדים מצוין גם עם משרד הפנים וגם משרד הבריאות.

רציתי לשתף אתכם במחקר שעשינו, מחקר של רותם אסטרטגיה, לגבי ההשפעה והתרומה של "מסע" למשק הישראלי. חילקנו את זה לשלוש סוגי הוצאות: 1. ההוצאות האישיות שיש על המשתתף עצמו, מבחינת התוכנית שהוא מגיע לכאן; 2. הסיפור של בני המשפחה, כי בתקופה שהוא נמצא כאן חלק מבני המשפחה באים לבקר; 3. לדעתי זה הדבר הכי מעניין – הערך הכלכלי של עניין ההתנדבות וההתמחות בחברה הישראלית.

סליחה שאני קוטע אותך. הביקור של המשפחות לא נפתר. כל עוד שאין אזרחות, המשפחות לא מורשות לבקר. יש כאלה שנשארים אחרי "מסע" ואז הם מקבלים אזרחות. כרגע בני משפחה לא יכולים לבקר, כי הם לא אזרחים ישראליים.

הוא לא דיבר על תקופת הקורונה, הוא דיבר באופן כללי.

כללית זה בסדר, כי כרגע, בתקופה הזאת, אין ביקורי משפחות.

זו פעם ראשונה שמדינת ישראל מונעת מיהודים להגיע לארץ באופן חופשי.

נכון. יהודים, משפחות של תלמיד "מסע", לא מורשים להגיע, כי הוא לא אזרח ישראלי. זו בעיה שעלתה בוועדת העלייה והקליטה. ניסינו למצוא איזשהו פתרון – אמרנו שעולים חדשים עד ארבע שנים יקבלו אפשרות להביא בני משפחות, אבל העניין של תלמידי "מסע" לא נפתר. זו סוגיה שצריך להעלות שוב.

בשלושת המרכיבים שאמרתי הגענו לבדיקה מאוד מהותית ועולה שהתרומה למשק הישראלי היא 2.3 מיליארד שקלים. מה שלא לקחנו בחשבון, מעבר להוצאות, לביקורים של המשפחות ולשעות ההתנדבות וההתמחות בחברה הישראלי, זה שיש כאן השקעה לטווח ארוך, בזה שהמשתתפים האלה שמתמחים בסטארט-אפ ניישן בישראל, בחברות האלה, פותחים אחר כך שווקים בחו"ל, חוזרים למקומות מגוריהם וממשיכים.

30% ממשתפי "מסע" עולים לארץ בסופו של דבר. זו עלייה צעירה, איכותית ומשכילה לישראל. כל המחקרים מראים שהקשר שלהם לישראל הוא הרבה יותר חזק, הם רוצים יותר לתרום, הם רוצים להיות יותר מעורבים ולקחת יותר אחריות ולהיות מנהיגים בקהילה היהודית.

תודה. גדעון מרק, בבקשה.

תודה רבה לכבוד היושב-ראש, לשרה ינקלביץ', יושב-ראש הסוכנות ולכל החברים. תודה רבה על הדיון הזה. אני רוצה להציג את "תגלית" – זה הפרויקט החינוכי הגדול ביותר בעולם היהודי כיום. הוא גם בין הפרויקטים הגדולים של התיירות הנכנסת, אם לא הגדול ביותר. לצערי לא היום, מאז מרץ האחרון. עד היום השתתפו בתגלית 750,000 משתתפים מ-68 מדינות בגילאי 18 עד 32. צריך לזכור שעד לפני 20 שנה, לפני שהתחלנו, הגיעו לארץ כל שנה אך ורק 2,000 צעירים יהודים בגילאי אוניברסיטה. מתוך שנתון של בערך 100,000 הגיעו רק 2,000. במשך 20 שנה צמחנו ממצב של 2,000 בשנה למצב של קרוב ל-50,000 בשנה. לאותם 50,000 שמגיעים מ-70 מדינות מצטרפים מידי שנה כ-8,000 ישראלים. בסך הכול מתקרבים ל-60,000 איש במהלך השנה. הישראלים, ברובם המכריע, הם חיילי צה"ל ממאות יחידות בצבא. זו אחת מתוכניות החינוך המרכזיות היום בצבא.

לעניין התרומה הכלכלית – אנחנו עובדים כבר שנים עם חברת Ernst & Young כדי לבדוק את התרומה הייחודית של תגלית למשק. בסך הכול, עד היום, "תגלית" הכניסה כ-7 מיליארד שקלים באופן ישיר ועקיף. ממשלת ישראל השקיעה בערך 25% מהכסף הזה, כלומר שעל כל שקל שממשלת ישראל השקיעה ב"תגלית" המשק קיבל פי ארבעה, כספים שמחזיקים במידה רבה חלק גדול מתשתית התעשייה התיירותית בישראל.

בשנה האחרונה אנחנו כמובן במתכונת הרבה יותר מצומצמת. הרבה מאוד חברות תעופה, מורי דרך, מלונות, חברות אוטובוס וכד' ואלפי משפחות שהתבססו על "תגלית" נמצאים במצב מאוד-מאוד לא טוב. לכן החלטנו להביא כסף מחו"ל, ללא תרומה של הממשלה, כדי לבצע סיורים בישראל בעזרה גדולה של הסוכנות ו"מסע", לכאלה שהולכים ל"מסע" וכאלה שהולכים להתגייס, סטודנטים שנרשמו ללימודים ארוכים בארץ. אנחנו מקיימים איתם סיורים של עשרה ימים בישראל.

ראוי לציין שחלק גדול מהמשתתפים שלנו גם מאריכים את הנסיעה שלהם לארץ. כפי שאמר עופר, כמעט חצי ממשתתפי "מסע", שני שלישים מפרויקט שנקרא Onward הם בוגרי "תגלית". לאורך השנים אנחנו רואים שהפרויקט הזה רק הולך וגדל. אנחנו גם משמשים דוגמה להרבה מאוד מדינות בעולם שהגיעו אלינו כדי ללמוד את המתכונת של לחבר את הדור הצעיר שלהם בעולם למדינת האם. השנה השקענו עשרות מיליוני שקלים כדי להחזיק את אותה תשתית תיירותית, בעיקר באזורים של הפריפריה. אנחנו משתדלים שלפחות חצי מהימים שאנחנו נמצאים בארץ וחלק גדול מהכסף שאנחנו מביאים מחו"ל, שייצא או בצפון או בדרום, כי שם צריכים אותנו יותר. למשל, 50% מהתיירות להר הנגב היא של "תגלית".

"תגלית" היא הגשר הגדול ביותר של העם היהודי לישראל.

גידי, הייתי שומע אותך עוד שעה, כי אני מעריך ומוקיר, אבל אין לנו הרבה זמן. משפט סיכום.

אני מקווה שאנחנו נדע, כמדינת ישראל, לא לנתק את האחים והאחיות שלנו שרוצים להגיע לארץ, מדובר בעשרות אלפים, ולעשות מאמץ מיוחד שבשנה כזאת קשה, ויכול להיות שהיא תמשיך עוד, אסור לנתק את הדור הצעיר ממדינת ישראל. צריך לתקן תקנות מיוחדות ליהודים.

תודה רבה. מיכל וונש, בבקשה.

תודה רבה. אני חושבת שהדיון הזה מאוד-מאוד חשוב ומאוד משמעותי ליום הזה. הוא בעיקר חשוב לנו, יושבי בית זה, לחברי הכנסת עצום. הוא בעיקר חשוב לנו, גם הדיון בוועדה הזאת, לחברי הכנסת יושבי בית זה, שאיננו מכירים עדיין ואיננו מבינים עדיין, ויש פער גדול מאוד. גם התוכנית המדהימה שגידי מרק תיאר עכשיו, וכמובן גם "מסע" וכל התוכניות האחרות, שאנחנו צריכים לאפשר להן להתקיים דווקא בתקופה הזאת, כאשר הקריטריונים הקיימים אינם מאפשרים לכולם להמשיך להתקיים. זה חשוב לבית זה, כמקבלי ההחלטות, כמי שבסופו של דבר יושבים סביב שולחנות קבלת ההחלטות וגם אמורים לממש את חזון, ייעוד וערכי מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית. אני מבינה שהגרפים הכלכליים הם אלה שמצדיקים את הדיון כאן, אבל יש פה הזדמנות היסטורית לשינוי - - -

זו ועדת הכלכלה ולכן חיפשנו את ההקשר.

זה חשוב מאוד, אדוני היושב-ראש. אני חושבת שדווקא דרך העוגן הזה, בתקופה הזאת, חשוב להפוך את התפיסה, לאתגר התפיסה שמשליכה על מערכת היחסים שלנו עם יהדות התפוצות. אני חושבת שזה הזמן וזאת החובה - - -

איפה שאין ערכים, צריך ערכים כלכליים לתמרץ את הערכים האוניברסליים, היהודיים וכו'.

זה חשוב, אני רק רוצה לומר מה לא כאן. מה שלא כאן זה כל מי שחוזרים למדינותיהם ויוזמים פרויקטים, כמו Birth right , כמו תגלית. מה שלא כאן זה כל מי שאתה פגשת בקמפוסים שכבר עשרות בשנים מקימים יוזמות פרטיות כדי להיאבק באנטישמיות נגד מדינת ישראל, כפי שהיא מתקיימת גם בקמפוסים וגם במוסדות האו"ם וגם בזירה הבין-לאומית. מה שלא כאן זה הערך המוסף של כל מי שמחליט להשקיע ולהגיע ארצה, אבל גם ממשיך לקיים את מערכת היחסים הכלכלית עם מדינות שונות. עכשיו יש לנו את הסכמי אברהם, ובוועדת העלייה והקליטה כבר דיברנו על ההזדמנות ההיסטורית.

הרבה פעמים אנחנו מסתכלים על זה רק דרך הנושא הכלכלי – ואני מודה לך על קיום הדיון הזה – אבל אני רוצה לאתגר אותנו קצת. אנחנו חיים בתקופה היסטורית – מדינת ישראל כבר בת 72 והגיע הזמן שנבין שזה עניין של חוץ וביטחון וחוסן פנימי וגם נושאים כלכליים. זו מהותה, ייעודה, חזונה וערכיה של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, כפי שהיא קמה בחזון מגילת העצמאות, בחזון הנבWיאים, אבל הדיון הזה שאנחנו מקיימים פה מחייב אותנו ביתר שאת בתקופה הזאת אל מול המציאות של תקופת הקורונה, כיוון שחייבים לדעת שהפילנתרופיה עומדת בפני קריסה. המוסדות בקהילות השונות עומדים בפני קריסה – בתי הספר, בתי הכנסת, מרכזי הקהילות. עכשיו צריך להפוך את זה – What can your country do for you, מה אנחנו צריכים לעשות עבור היהודים בתפוצות והקהילות שם ולהפוך קצת את הפרדיגמה שהתרגלנו אליה. אז תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש.

תודה. חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

בדרך כלל, אדוני היושב-ראש, קשה להרשים את ועדת הכלכלה במספרים. יש פה דיונים שמדברים על מספרים של עשרות מיליארדים, אבל הנתון הזה של 58 מיליארד הוא בהחלט מרשים. אני חושב שכל אחד צריך לצאת מהדיון הזה עם התחושה הזאת שתפוצות, עלייה וקליטה מבחינתנו זה 58 מיליארד, וזה נתון מרשים.

אני רוצה לברך את חברי בוז'י הרצוג. אתמול פתחנו שדולה לעם היהודי, השדולה כי גדולה בכנסת עם 50 חברי כנסת. אני שמח שאני יחד עם דוד ביטן ומאיר כהן, יושב-ראש השדולה, ואנחנו מצפים לשיתוף פעולה. נדמה לי שהשדולה הזאת קיימת כבר עשר שנים, ולצערי כל כנסת צריך לפתוח אותה מחדש, אבל זה כבר עניין פנימי.

עלייה וקליטה הם שני הפקטורים שאמורים לכוון אותנו, לכוון אתכם, לכוון כל מי שמגיע לכאן, אם זה ב"מסע", "תגלית" או כל תוכנית אחרת. גילוי נאות, כשהייתי איש תקשורת לימדתי כמה שנים בתוכנית "מסע" במסגרת אוניברסיטת אריאל, וזכיתי. זו חוויה בלתי נשכחת. בניגוד למה שחושבים, אני רוצה שכל מי שחי במדינת ישראל לא יחשוב שיש משהו בניגוד למה שמביאה עלייה. אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה לשמוע את זה - - -

אמרתי שבניגוד למה שחושבים, שיש מיליון מובטלים - - -

אנחנו יודעים על מה אתה מדבר, אבל יש הרבה אנשים שחושבים שעלייה היא סוג של נטל. אז זהו, זה לא נטל.

הנתון השני, שלא פחות מדאיג אותי – כשאנחנו מקבלים 24,000, 25,000, ויש שנים שמקבלים 30,000 עולים, יש בין 15,000 ל-16,000 איש שעוזבים את המדינה. יש שעוזבים את המדינה ולצערי יש כאלה גם בין העולים שלא נקלטו או כאלה שלא רואים בישראל כעוגן הבטוח ביותר מבחינתם. לכן אני חושב שהתפקיד של הסוכנות ושל כל התוכניות זה קודם כול להגיד את האמת, שמדינת ישראל היא המדינה של העם היהודי עם כל הבעיות שבדבר, כדי שלא ייווצר מצב שמספרים להם על גן עדן, הם באים לפה כתיירים ואחר כך חוזרים ומתאכזבים.

דבר נוסף, הסוגיה הזאת של אישור כניסה בתקופת הקורונה למשפחות של אנשים שנמצאים בארץ היא סוגיה שאנחנו צריכים להעמיד שוב על סדר היום. לא ייתכן שאם אדם נמצא בישראל יותר מחצי שנה, או בתוכניות של שמונה חודשים בממוצע, יש להתייחס אליו כאזרח לכל דבר ולאפשר לבני המשפחה, שהם יהודים, להיכנס לארץ במגבלות. אני חושב שצריך להוביל את הסוגיה זאת בוועדות המתאימות בכנסת.

תודה רבה ובהצלחה. יישר כוח לכל התוכניות.

תודה.

אני יושב-ראש איגוד ישיבות בני חו"ל שאינם משתתפים בתוכנית "מסע", בני ישיבות מהציבור החרדי. אני רוצה להודות לשר אריה דרעי ולרב פינדרוס שעזרו להכניס השנה 12,000 תלמידים.

אתה יודע כמה אני חטפתי על זה? הוא הביא את זה ואני חטפתי על זה.

אז היית עונה שנכנסו גם "מסע" ו"נעלה" ואז לא היית חוטף. נכנסו כולם.

אבל באהבה.

הסתתרו מאחורי תלמידי "מסע". אמרו שגם תלמידי "מסע" מגיעים.

תלמידי "מסע" יכלו להגיע כל הזמן ואסרו על בחורי ישיבות להגיע.

כל אחד עם הערך המוסף שלו.

אני מציע לא לפתוח את הפצע.

אני מת לפתוח את זה.

אל תפתח, זו לא הוועדה המתאימה לפתוח את זה.

ברגע שהם חרדים הם לא יהודים.

נכנסו כ-12,000 תלמידים, בין 25 ל-40 אחוז נשארים פה שנה שנייה ועוד כ-15% נשארים פה שנה שלישית.

וכמה בנות ישראליות הוציאו בי.איי. – בעל אמריקאי – בגללם?

אדוני היושב-ראש, באות גם בנות למדרשות.

כ-20,000 נשארים פה וגרים פה כמעט עשר שנים.

מה שנכנס לכלכלה מהמוסדות הללו בשנה רגילה והתלמידים שנשארים פה, וכן מהנדל"ן שמשקיעים יפה והמשפחות שמגיעות לכאן לשמחות ולביקורים, ויש עוד 2,000 סטודנטים שמגיעים לא לשנה שלמה, אלא לתקופות די קצרות, של חודשיים-שלושה, מטורונטו, ניו-יורק ומקומות נוספים – על פי הנתונים הקיימים זה בערך מיליארד דולר בשנה שנכנסים לכלכלה באמצעות התלמידות והתלמידות של הסמינרים, שאינם מגיעים במסגרת "מסע" ו"תגלית", של הציבור החרדי.

עשיתם הערכות כלכליות כמה זה תורם לכלכלה הישראלית?

כ-385 מיליון דולר זה רק משכר הלימוד וההשקעות – אוכל ותחבורה כשהם מסתובבים; השקעה בנדל"ן – כ-120 מיליון דולר בשנה; התיירות שזה מביא מההורים, מהמשפחות שמגיעות לבקר - - -

והתרומות למוסדות.

התרומות מחו"ל לישיבות זה 1.2 מיליארד שקל בשנה.

בני חו"ל אף הם גוררים תרומות.

יש הרבה מהציבור החרדי שנשארים בארץ ומשקיעים בה. יש עכשיו בישראל כ-25,000 תלמידים שהגיעו לפה ונמצאים פה יותר מעשר שנים. הכסף לזה מגיע מההורים, כ-5,000 דולר לחודש.

תודה. הרב פינדרוס, בבקשה.

אני אתחיל מהדבר הכי לא חשוב בדיון הזה – ואני מסכים עם מה שאמרה חברת הכנסת וונש – הנושא הכלכלי הוא באמת הנושא השולי פה, על אף שאנחנו בוועדת כלכלה. אני בוגר עיריית ירושלים, עשר שנים שם, ואני יכול להגיד שלעיריית ירושלים מגיעים סדר גודל של 2 מיליארד שקל בשנה, מתוך שמונה, כמעט 25% מהכנסות עיריית ירושלים, בדרך כזאת או אחרת, בא מהציבור הזה. כל היטלי ההשבחה של עיריית ירושלים לא באים מעידוד הסטודנטים בקרית יובל ולא מעידוד הסטודנטים בגבעה הצרפתית. הם באים מהציבור הזה – זה היטלי ההשבחה, זה הנדל"ן בירושלים, זה המיליארד שקל שעיריית ירושלים מכניסה בדרך כזאת או אחרת. רוב הכנסות הארנונה – כי כל השכונות לצעירים כדי להשאיר את הציבור הפלורליסטי בירושלים פטורות מהיטלי השבחה, ופטורות ופטורות – מגיע בדיוק מהציבור הזה שנמצא בין רמת אשכול לגבעת שאול בואכה הר נוף. זה בחלק הכלכלי.

אני רוצה לדבר על משהו הרבה יותר חשוב. בגלל הדמוקרטיה קצת התבלבלנו. ארץ ישראל היא הארץ של העם היהודי, היא לא הארץ של הישראלים ולא הארץ של מי שנמצא פה ומי שיש לו זכות הצבעה. היא הארץ של העם היהודי. לכן כל מי שנמצא פה בארץ ישראל יש לו אחריות כלל-ישראלית על העם היהודי. העם היהודי בעולם – בזה אני מסכים עם חבריי – סובל משלושה דברים: סובל מהתבוללות; סובל מאנטישמיות. אפשר לקרוא לזה אנטי ישראליות, אבל אני חושב שזו אנטישמיות; סובל מאיבוד הזהות שלו ברמות כאלה ואחרות, תלוי מאיפה אתה בא. האחריות היא שלנו, כעם יהודי שנמצא היום בארץ ישראל, עם תקציב שלו, עם מערכת שלו, עם מנגנון שלו. יש לנו אחריות מדהימה. אם מדינת ישראל יכולה לקבל החלטה שהיא לא נותנת ליהודים להיכנס היום לארץ בגלל שאין להם אזרחות ישראלית, אני חולק על ההחלטה הזאת. אני חושב שהיא לא נכונה, לא מוסרית, לא ערכית. אין לנו בכלל את הסמכות לדבר הזה.

לא בתקופת המגפה.

כי מה אתה אומר? אתה אומר שכל מי שהגיע לגיל 21 או 22 ב-2020, בגלל שהייתה קורונה הוא לא חלק מהעם היהודי. למעשה זה מה שאתה אומר לו. אם הוא חלק, אז הוא חלק מהעם היהודי.

לא, אומרים לו שזה לתקופה, הגבלה זמנית.

זו לא הגבלת זמן, כי סטודנט יש לו שנה בין שהוא סיים את התיכון עד שהוא הולך לקולג' או בין תואר ראשון לתואר שני, וזה חלון ההזדמנות שלו לבוא לארץ, חלון ההזדמנות הזה לא חוזר לאחר מכן. כשאתה סוגר לו את חלון ההזדמנות הזאת, זה לא חוזר. אדם שמסתדר לו מבחינה כלכלית, מבחינה חברתית לבוא לביקור בארץ ואתה אומר לו לא עכשיו, תבוא עוד שנתיים, עוד שנתיים הוא בדיוק התחיל עבודה חדשה או מערכת חדשה או התחיל תואר שלישי ובגלל זה הוא לא יכול להגיע לארץ. המשמעות שהוא לא יכול להגיע לארץ זה לא שהוא לא יבקר במצדה. אם הוא יבקר או לא יבקר במצדה, תאמין לי אני אישן טוב בלילה. יכול להיות שלמצדה תהיה בעיה של הכנסות, אז נשפה אותם. הבעיה היא מה יהיה עם הזהות היהודית שלו ושל הילדים שלו, כי כשהוא נמצא בארץ או שאנחנו משקיעים בחינוך שלו שם יש לזה משמעות לדורות. זה לא משמעות להיום ולמחר.

לכן אני חושב שעלינו, כנבחרים, לעשות הכול כדי שכל הפרויקטים האלה – "מסע", "תגלית", איגוד הישיבות – יימשכו. יש לזה משמעות היסטורית. כשבא תלמיד ישיבה לארץ או מוכשר להיות רב בחו"ל – פגשתי כאלה בכל הארצות בעולם. פגשתי רבנים שהוכשרו בארץ להיות רבנים בחו"ל והם משפיעים על הקהילה שם. דרך אגב, ביקרתי בקהילה רוסית, פגשתי יהודי אמריקאי שהיה פה בארץ שנתיים ב"אור לגולה", והוא פיתח שם לאנשים שהגיעו מברית המועצות ובגלל מה שהיה בברית המועצות במשך 70 שנות קומוניזם לא ידעו על הזהות היהודית שלהם - - -

חבר הכנסת פינדרוס, גם כשאתה אומר "אנחנו", יש כאלה שיחלקו עליך, כי מי זה "אנחנו"? זו המדינה?

העם היהודי על פי הדת היהודית.

50% מיהדות ארצות הברית שהם רפורמים והם יכולים להתווכח איתך ולפתוח דיון - - -

אני אענה לך.

לא לי, תענה להם.

אני חייב לענות לך על זה, אמרת משפט חריף מאוד.

ברור שאני אגיד משפט חריף, כי זה סלע המחלוקת עם התפוצות.

אני חושב – ואני אומר את זה בקולי, לא בערך – שהתנועות שמטשטשות מה זה יהדות גורמות נזק בלתי הפיך ליהדות לדורות.

אני לא רוצה ללכת לשם. יבגני, אני מבקש - - -

הוא פנה אליי, הוא אמר לי על יהדות רוסיה שאיבדה זהות. לא אני התחלתי עם זה. הוא פנה אליי ולכן אמרתי שכרגע הבעיה אינה יהדות רוסיה, הבעיה היא יהדות ארצות הברית, כי שם הם חולקים עליך ועליו. זו הבעיה. כשאתה מדבר על החינוך היהודי ואתה מדבר על השקעה, קח גם את זה בחשבון.

אתם לא רוצים לקלקל את החגיגיות של הדיון. אני אנעל את הדיון.

המציאות היא שהתנועות שאתה הזכרת את שמותיהם גרמו לחמישים אחוז התבוללות מינימום, וזה במקרה הטוב.

למה אתה מערבב מין בשאינו מינו. יהדות ברית המועצות זה מאפיינים אחרים, הם סבלו מניתוק. הוא לא הלך לשם.

אני אוהב שלוקחים אותי לשם. הם גרמו לחמישים אחוז התבוללות.

הדבר הזה יש לו משמעות לדורות. אנחנו צריכים לדעת שיש לנו אחריות, כעם יהודי שנמצא היום בארץ ישראל, לדורות על הדבר הזה ואנחנו צריכים להשקיע בדבר הזה. ולפקידי האוצר אפשר לענות – זה גם מחזיר את עצמו כלכלית. זה טוב לשכנוע שלהם, אבל בסוף יש לנו אחריות.

מה שאמור לאחד אותנו, מפריד אותנו. זו הבעיה.

תודה. יבגני, אתה מתעקש, אבל זה לא הדיון.

הם מביאים להתבוללות, הם הנזק הכי גדול. אם לא היה אותם, 50% מהבעיות היו נפתרות. הם גורמים להתבוללות.

זו הבעיה שלנו פה. הבעיה מתחילה פה בכנסת, בירושלים, לא בתפוצות.

אתם רוצים שאני אנעל את הדיון? אני אנעל את הדיון בלי סיכום. תודה.

הם האויב הכי גדול של היהדות.

יש מישהו שרוצה להוסיף בקצרה, לפני שאנחנו מסכמים?

שלום, כבוד היושב-ראש, השרה עומר ינקלביץ', יו"ר הסוכנות היהודית, חברי הכנסת. אני ראש המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילות בחו"ל. אני רוצה לדקדק את הנושא של הקורונה כרגע, כגורם שמשפיע גם על הנושא של העלייה. אנחנו רואים הרבה מאוד עלייה באנטישמיות בחו"ל ואיך זה משפיע גם על החוסן של הקהילות עצמן, ומזה הנגזרת של התרומות שמגיעות למדינת ישראל. אי אפשר שלא לדבר על זה שאנחנו צריכים לחזק את החוסן הקהילתי – זה בדיוק מה שדיברו חברי הכנסת לפניי. חייבים לחזק את החוסן של כל הקהילות. אנחנו רואים קהילות שנפגעו קשה מאוד בעקבות הקורונה. אחר כך הזהות של הדור הצעיר בקהילות האלה משפיעה על הקשר שלהם למדינת ישראל ומשפיעה בצורה מאוד ישירה על המשך הכלכלה. במישור הראשון אנחנו רואים את התרומות ובהמשך נראה את הפגיעה גם בעלייה ובקשר עם מדינת ישראל.

התייחסות נוספת?

אני אגיד לכם למה התעקשתי. אני לא רוצה שזה הטון שבו יסתיים הדיון. אפשר לקיים על זה דיון, אני לא מפחד מזה. אני לא רוצה שיום כזה יסתיים ברושם של הוויכוח האחרון. זו לא הייתה המטרה.

הזהות היהודית בתפוצות היא לא הזהות על פי יצחק פינדרוס. הזהות היהודית בתפוצות זה קשר לציונות, לעם ישראל. כל אדם שישמור איך שהוא רוצה ולא צריך להפוך את זה למשהו ש"אנחנו פספסנו בחינוך החרדי של האנשים". סליחה.

אתה רוצה להפוך את הדיון הזה לזה? אני לא שם. לכן הערתי ואתה לא חייב לענות לי. אתה מתעקש שזה יהיה הטון של סיום הדיון.

לא, ממש לא.

אפשר לקיים על זה דיונים שלמים, ימי עיון.

בוא נקיים, אני איתך.

אני סמנכ"לית מכון ראות שמתעסק בעמיות יהודית.

מה זה "עמיות"?

"עמיות" זה זהות של העם היהודי כעם אחד שיש לו דת, מולדת, מדינה, היסטוריה, תרבות.

אני חושבת שהסיפור של העם היהודי כעם אחד זה סיפור עתיק יומין שהמנהיגות שלנו במשך דור אחרי דור הייתה צריכה להכריע אם נצליח להיות עם אחד או שלא נצליח. לפעמים הצלחנו – החסידים והמתנגדים הם דוגמה מופלאה ליכולת שלנו להישאר עם מלוכד – והרבה פעמים התפצלנו ויש נתחים שלמים מהעם היהודי שלא שרדו עד היום הזה ובעצם התפצלו מאיתנו או הפסיקו להתקיים או הפכו למשהו אחר, כמו הנצרות. בעיניי, בסופו של יום, זו שאלה של מנהיגות, וכאן נכנסת האחריות שלכם, נבחרי ונבחרות הציבור, ובכלל הקיום של מדינת ישראל, שהיא שחקן חדש בבמה ההיסטורית של העם היהודי. השאלה שההיסטוריה שואלת אתכם – זה לא אני. העוצמה של היום הזה – היא מה האחריות שלכם לשמור על המשך הקיום של העם היהודי כעם אחד. זה התפקיד שלנו. זה לא מובן מאליו.

צודקת. זה מה שלא רציתי, כי זה לא הדיון. הדיון הוא כלכלה. אני מוכן להזמין, אפילו ליזום, יום עיון שלם בסוגיות האלה. אני חושב שצריך לדבר על זה, צריך לגעת בזה. בסדר, טעמנו ושמענו.

כשאתה מדבר על כלכלה, התחושה היא כזאת: אנחנו תורמים, אנחנו נותנים וכו', אבל ברגע שאנחנו רוצים להביא את הילדים שלנו לבר-מצווה בירושלים, נותנים לנו חלקה שם בסוף. זו התחושה. אמרתי אתמול בשדולה, כשלאדם יש תחושה, אתה, כמדינה, צריך לשכנע אותו שהתחושה שלו מוטעית. אתה צריך להתמודד עם התחושה שלו. הרבה פעמים, מה לעשות, הרבה יהודים מהתפוצות מרגישים פגועים. הם באמת תורמים לחיזוקה של מדינת ישראל, הם תורמים לכל הפרויקטים, מלא בניינים וכו', אבל כשאדם רוצה להביא את הבן שלו לבר-מצווה אתה אומר לו: לא, לא, זה החוקים. מה לעשות, הכותל עובד ככה – גברים, נשים, ואתה תלך לחלקה שלישית. אתה מבין את התחושה?

תודה. בכל זאת אתה מתעקש לשים את הנושא על סדר היום.

אני חושבת שכן חשוב שניתן את הדעת דווקא במסגרת ועדת הכלכלה לתוכניות שצריכות וזקוקות גם לתמיכתה של מדינת ישראל דווקא בעת הזאת, כיוון שהן נשענות על פילנתרופיה, וגם לאלה שצריכות עדיין הרחבה של הקריטריונים שמאפשרים כניסה של יהודים.

את נוגעת בנקודה חשובה. כנראה שאנחנו לא עושים הכנה למי שמשתתף בוועדות - - -

אנחנו מדברים על ההשלכה הכלכלית של זה על מדינת ישראל. זה נושא הדיון.

אני רוצה להבין אם ירדתי לסוף דעתך. כשאני מנהל דיון כיו"ר ועדה אני מצפה שמגיע אחד כמו גידי או עופר או נחמיה, וכל מי שעושה דברים טובים, או שיש מצבים שהם אומרים אנחנו מסתדרים לבד, רק אל תפריעו לנו, או שהם מדברים על מצוקות ואז מבקשים: אנחנו צריכים אתכם שתשחררו פה, שם יש לנו קושי. אף פעם לא מאוחר, אתם יכולים לעשות את זה במייל, גם אם זה לא היה בדיון. אז ירדתי לסוף דעתך?

ירדת לסוף דעתי.

אני רוצה לסכם את הדיון כפי שפתחנו אותו. המדינה, בגיל שלה – אומנם היא רק בת 72, אבל עם תוכן של כמעט 300 שנה, קצב של 300 שנה - - -

3,000 שנה.

אל תגזימי. יש כאלה שחושבים שהם ההיסטוריה של העם היהודי והם המדינה. אני לא שם. אני לוקח את הקצב של המדינה – והקצב של המדינה הוא באמת יותר מזה ויש עשייה ברוכה מכל הכיוונים. אני חושב שהגיע הזמן – אנחנו יכולים, אנחנו מסוגלים, זו המחויבות של המדינה, להתחיל לתמוך ביהדות התפוצות, אם צריך.

זו המשמעות של ריבונות, אדוני.

התמיכה היא לא בקשת נדבות. התמיכה היא תוכנית אופרטיבית של המדינה. המדינה צריכה לתכנן ולגבש את העמדה שלה איך היא מתייחסת ליהדות התפוצות ומה בסוגיית הזהות היהודית, הדורות הבאים, קהילות חזקות, קהילות חלשות, שיתופי פעולה. אני חושב שזה נכון, זה טוב, ואני אומר למדינה ולממשלה שלי: לא לעולם חוסן. לא בהכרח שמה שהיה ב-70 שנה שחלפו יהיה גם ב-70 השנים הבאות מבחינת הקשר של יהדות התפוצות עם מדינת ישראל, הן מבחינת הזהות, הרוחניות, מבחינה כלכלית וגם סולידריות ועמידה לימין המדינה במצבים ובאתגרים קשים. לכן ממשלת ישראל צריכה לכתוב את התו"ל הזה, את התורה הזאת, לגבש לעצמה מה היא רוצה, איך היא רואה את זה. צריך שיתקיים דיון סביב הנושא הזה.

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:15.