פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



19
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
14/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 93
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה
למגפות ולרעידות אדמה
יום שני, כ"ח בכסלו התשפ"א (14 בדצמבר 2020), שעה 10:30

עליה מדאיגה ברמת התחלואה בקרב החברה הערבית

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
אימאן ח'טיב יאסין
ג'אבר עסאקלה
יואל רזבוזוב

סעיד אלחרומי
אחמד טיבי
אוסאמה סעדי
אנטאנס שחאדה

איימן סייף - ראש מטה חברה ערבית, משרד הבריאות

מירב שץ - ק' תיאום מנהלת אכיפה ארצית קורונה, המשרד לביטחון פנים

אחמד שייח מוחמד - מנכ״ל אגודת הגליל, הוועד הערבי לחירום

בשארה בשאראת - יו"ר החב' לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית, ההסתדרות הרפואית בישראל

פרופ' חגי לוין - מוזמן

מודר יונס - ראש מועצה מקומית ערערה

ד"ר חכים פהד - מנהל בית החולים בנצרת

יהודה אדלר - דיקן הפקולטה למדעי הבריאות והרפואה המרכז האקדמי למשפט ועסקים בר"ג

לאה גופר

אתי בן-שמחון


עליה מדאיגה ברמת התחלואה בקרב החברה הערבית, של ח"כ אנטאנס שחאדה (מס' 2269).

שלום לכולם, ברשותכם אני פותחת את דיון הוועדה, בנושא: עליה מדאיגה ברמת התחלואה בקרב החברה הערבית. זו בעצם בקשה לדיון של חבר הכנסת שחאדה אנטאנס. בבקשה.

בוקר טוב, כבוד היושבת-ראש, חבריי חברי הכנסת, אנחנו ניצבים בפני מצב מאוד מטריד ובעייתי ביישובים הערבים בכל הקשור להתפרצות מגפת הקורונה. אנחנו בעיצומו של גל שלישי בחברה הערבית, אפילו אם לא הצהירו על זה עד כה.

כידוע, רמת התחלואה מאוד מדאיגה ביישובים הערבים, מתקרבת לכמעט 1,000 או 900 נדבקים חדשים כל יום, והממשלה ומשרד הבריאות משתמשים בשיטה אחת שהיא הטלת סגרים על היישובים הערבים שהם בהגדרת התו האדום, למרות שהמדיניות הזאת נכשלה לאורך שמונת החודשים האחרונים שאנחנו מתמודדים עם נגיף הקורונה. אנחנו התרענו על זה כמה פעמים. קודם כל, אתם כולאים את האוכלוסייה של היישוב בתוך היישוב בלי להוציא את הנדבקים לבתי מלון, או מלוניות מחוץ לעיר, וזה גורם ותורם להתפרצות ועלייה בתחלואה. שנית, מספר הבדיקות שנעשו עד כה, היה נמוך בהשוואה או בצורך האמיתי שקיים ביישובים הערבים, ואנחנו מזה חודשים ביקשנו תכנית רחבה להתמודדות עם מגפת הקורונה, שכוללת פרסום והסברה בשפה הערבית ממומחים בשפה הערבית, תכנית אמיתית, קמפיין אמיתי חזק ביישובים הערבים, והוצאת החולים, ולתת משאבים לרשויות המקומיות. הרי אי-אפשר לצפות מרשות מקומית ערבית שאין לה את המשאבים הכספיים, אין לה את המשאבים החומריים, אין לה את הידע והניסיון לטפל במצבי חירום, לטפל במציאות כזאת, ובלי האצלת סמכויות מהממשלה והמדינה לצורך הטיפול.

לרשויות המקומיות חסרים הרבה משאבים כדי שיעזרו בטיפול בבעיה. אנחנו דרשנו ודורשים להקים חדר מצב משותף בין הרשויות המקומיות הערבית, ועדת מעקב, ועדת הרשויות המקומיות, ראשי רשויות ומשרד הבריאות, משרד האוצר גם כן שיהיה בתמונה. אפילו אם הצעדים הללו ייעשו, בלי פתרון למצוקה הכלכלית ביישובים הערבים שלא נצפה לפתרון - כי העסקים קורסים, רמת האבטלה עולה, במיוחד בקרב צעירים שעד עכשיו, למרות כל המשאבים והמיליארדים שהמדינה הקדישה לטיפול בקורונה, וחלק מהם עבר בזכות ההצבעה של הרשימה המשותפת, עדיין הממשלה מסרבת לתת חל"ת לצעירים עד גיל 20 כי הם ערבים, ואמרו את זה בבירור בוועדת הכספים. הצעירים נאלצים לעבוד כדי לממן ולפרנס את עצמם ואת משפחתם. נשים – מובטלות, ומבנה העסקים ביישובים הערבים שמושתת ומבוסס על מסחר, שירותים, מסעדות, ותיירות פנים בסופי שבוע נהרס כליל בתקופת הקורונה. מה עוד, אנחנו מדברים עכשיו על חודש החגים, על כריסמס, ועל ראש השנה, לדוגמה, העיר נצרת קורסת לחלוטין. עסקים, מסחר, בתי מלון, תיירות, מדובר על כ-45% רמת אבטלה בעיר הגדולה ביותר בקרב היישובים הערבים.

לכן, אנחנו מבקשים שנקבל היום תשובות ממשרד הבריאות, מה היעילות והתועלת והצלחה של מדיניות הסגר. אנחנו מבקשים לקבל תשובות מהמשטרה על היחס המביש שהיא מיישמת ביישובים הערבים, כאשר היא סוגרת כניסות של יישובים ערבים בקוביות בטון. אתם שומעים טוב - קוביות בטון, עפר וחול שחוסמים חלק מהכניסות והיציאות ביישובים הערבים, בטענה שאין מספיק כוח אדם - זה מחסל לחלוטין את האמון של האזרחים הערבים, הן במשרד הבריאות, והן במשטרה, ופוגע בשיתוף הפעולה שנחוץ כדי להתמודד עם בעיית הקורונה. אנחנו רוצים לשמוע תשובות ברורות, בעיקר, משרד האוצר, לגבי התקציבים לרשויות מקומיות ערביות, לגבי תקציבים ועזרה ותמיכה בעסקים ומועסקים עובדים ערבים ששבוע אינם יוצאים מהיישובים שלהם כדי לעבוד מחוץ ליישובים ואין להם פתרון.

אני מצפה שהוועדה כפי שהתרגלנו אליה מתחילת המשבר, שתהיה לה אמירה ברורה גם לגבי היישובים בחברה הערבית, שהפתרונות והמדיניות נכשלה. שהפרויקטור במשרד הבריאות יגיד ויודה - נכשלנו, בואו נחשוב לשנות מסלול, נחשוב ביחד שראשי הרשויות יהיו חלק – הכנת הפתרונות והמדיניות גם לרשימה המשותפת יש מה להגיד, גם לוועדת המעקב וחדר החרום שתוקם בוועדת המעקב יש מה להגיד, כי כל הטענות על חתונות – עכשיו אין חתונות ביישובים הערבים, אין התקהלויות, ואין סיבה להתפרצות המחודשת.

אין חתונות פיראטיות?

עכשיו זה ירד כמעט באופן שולי, כי עכשיו חורף, ואין מקומות לעשות את החתונות בחוץ.

אז איך חלק מהאנשים יוצאים חיובים?

משרד הבריאות צריך לתת לנו תשובות על זה. לי אין את התשובות. לדוגמה היישוב דלית אל-כרמל, שהיה יישוב אדום לפני מספר שבועות, הטילו סגר. עכשיו, עוד פעם אדום. בסכנין, גם כן התחלואה עולה. בשפרעם, כאשר היה סגר, התחלואה המשיכה לעלות. לכן, כנראה, שמדיניות הסגר נכשלה, וצריך להודות בזה, ולספק פתרונות אמיתיים, ולהפסיק את הזלזול הזה בחיים, בפרנסה, וביישובים הערבים. תודה רבה, כבוד היושבת-ראש.

תודה רבה לך.

יש לי שאלה. אתה דיברת בראשית דבריך על הנושא של מלוניות. אתם בעד שיוציאו למלוניות? יהיה שיתוף פעולה מקרב האוכלוסייה?

בהתחלה, בגלים הראשונים יצאו, אבל הייתה בעיה עם איכות המלוניות ועם התאמתם לחברה הערבית. לדוגמה, הנשים צריכות להיות לבד, לא עם גברים. לקחת בחשבון את התרבות והייחודיות של האוכלוסייה הערבית שיהיה בקרבת מקום, אם זה בצפון, בקרבת היישובים בצפון. אם זה במשולש או במרכז, בקרבת היישובים. אפשר להגיע לפתרונות בשיתוף פעולה עם האוכלוסייה וראשי הרשויות המקומיות כמובן.

אני אומרת לכם מה אני מציעה. אנחנו נשמע את הממונה מטעם "מגן ישראל" במשרד הבריאות, את איימן סייף, הוא ראש מטה חברה ערבית שיציג את הדברים, ואז נוכל להתייחס.

בוקר טוב לכולם, יש לי גם מצגת, אני מבקש להעלות אותה. תודה רבה על הדיון ועל היוזמה. אני אתן לכם סקירה קצרה על התחלואה בחברה הערבית, וגם מה אנחנו עושים ב"מגן ישראל" להתמודדות עם התחלואה הזאת.

לגבי הנתונים, אתם רואים אותם כאן, אלה נתונים יומיים – כמה חולים חדשים יש ביום. אנחנו מדברים פה על משהו כמו 41% בתחלואה היומית. את המספר הזה אנחנו רואים, לצערי, בחודש האחרון, בין ה-30%, ל-40%, היינו גם בתקופות של 50% בתחלואה היומית. גם אחוז הבדיקות החיוביות אצלנו בחברה הערבית הוא גבוה, משמעותי מהממוצע הכלל ארצי. אתם רואים את זה כאן – 9.1% זה בעצם הציון היומי, ו-7.8% הציון השבועי. אותו דבר אתם רואים בטבלה, את הערבים האדומות. זה חלק מהערבים האדומות, לצערי, היום יש משהו כמו 40 יישובים אדומים, רובם המוחלט בתוך החברה הערבית. מצד ימין, אתם רואים את הממוצע השבועי של הבדיקות שעושים ל-10 אלפים נפש, ואני ארחיב על נושא הבדיקות.

פה רואים את ממוצע הבדיקות לפני חודשים, כמה עשינו בממוצע בדיקות ביום – 3,778. היום גדלנו – אנחנו עושים כ-9,000 בדיקות ביום. למטה, אתם רואים את ה-26 אלף בדיקות שהיינו עושים במהלך שבוע לפני כחודשיים. היום אנחנו עלינו למשהו כמו 63 אלף בדיקות ביום. מצד שמאל למעלה, רואים את ההשוואה בין החברה הערבית לחברה כללית והחברה החרדית בנושא של מספר הבדיקות. אתם רואים שעלינו בצורה מאוד משמעותית בכמות הבדיקות ל-10 אלפים נפש.

סליחה, אתה חייב להיות קשוב אלינו, כי אחרת לא נוכל לנהל את זה. אנחנו רוצים להתייחס. בשקף הקודם, אם אפשר ברשותך, אתה מדבר 63 אלף בדיקות בשבוע האחרון, רק בחברה הערבית?

כן. רק בחברה הערבית.

איימן, ה-63 אלף באחוז מסך כל הבדיקות במדינה כמה זה?

זה 14% מסך הכול הבדיקות.

בעוד שהתחלואה כמעט 40%, הבדיקות הן רק 14% מסך הבדיקות.

חשוב לי לדבר על העלייה שהייתה כאן בחודשיים האחרונים במספר הבדיקות. אם משווים היום לעומת מה שהיה לעומת מה שהיה חודשיים אחורה.

חשוב לי להראות את מספר הבדיקות ל-10 אלפים נפש עד ה-6 לדצמבר, היינו במגמת עלייה. לצערי הרב, בימים האחרונים, בגלל העלייה בתחלואה באוכלוסייה הכללית, מתחילה להיות ירידה בכמות הבדיקות ל-10 אלפים בחברה הערבית. אם אתם מסתכלים על הגרף הסגול למעלה – זה 85 בדיקות ל-10 אלפים בחברה הכללית, יש שם עלייה גבוהה, בחרדי זה מתחיל גם כן לעלות. למטה, אתם רואים את אחוז החיובים, כפי שאמרתי בחברה הערבית, שנמצא גם כן במגמת עלייה. מצד ימין למעלה, אתם רואים את מספר המאומתים ל-10 אלפים – חרדים, ערבים, לעומת האוכלוסייה הכללית. למטה, אתם רואים את החלק של החברה הערבית מכלל התחלואה החדשה, לפי מגזרים. הגענו בתקופות מסוימות למשהו כמו 50% בתחלואה היומית, היום אנחנו עומדים על משהו כמו 40%.

אתם רואים את הגרף של כמות הבדיקות ל-10 אלפים בחברה הערבית, שבאמת הייתה לנו עלייה בשבועות האחרונים, אבל עכשיו אנחנו חווים את הירידה. בחודשיים האחרונים, כמות הבדיקות שעלתה משמעותית בחברה הערבית, והיום אנחנו רואים את המגמה של הירידה.

למה יש מגמת ירידה של הבדיקות? הרי אם אנחנו מדברים על 40%, אז המגמה צריכה לעלות, כדי שנוכל להדק את הטיפול.

את צודקת במאה אחוזים. לצערי הרב, אני אומר שיש עכשיו יותר מיקוד על האוכלוסייה הכללית בנושא של הבדיקות, אז מפנים יותר בדיקות לאוכלוסייה הכללית, כי יש שם עלייה בתחלואה, וזה לצערי, בא גם על חשבון הבדיקות בחברה הערבית. אנחנו דורשים בוודאי להמשיך את המגמה של הגידול, אבל כנראה יש מגבלה של משאבים ולכן אחד בא על חשבון השני.

אני רוצה לשאול. משהו לא ברור לי. אנחנו מבינים שמוקדי ההתפרצות כרגע הם בחברה הערבית. אחר-כך אנחנו נדבר על מה צריך לעשות כדי לסייע. אבל ברור לנו לגמרי, גם אם אתה מסתובב בבתי חולים, אתה רואה. האוכלוסייה הערבית – יש שם מוקדי התפרצות אמיתיים, הם מהווים את הרוב.

90% מהחולים הקשים במחלקות הם ערבים.

חד משמעית.

למה אנחנו פעם אחת לא משקיעים את כל המשאבים שם אם אנחנו רוצים לטפל ממוקד ביחס למה שאנחנו רואים באוכלוסייה הכללית? דבר שני, דיברו על כך שאנחנו נוכל להגיע ל-100 אלף בדיקות ביום. אנחנו בימים טובים שלנו, אגב, שזו כן בשורה בתקופה האחרונה, נמצאים על מעל 70 אלף בדיקות, ביומיים האחרונים, אגב, היינו סביב ה-40 וה-50. למה אנחנו לא ממקסמים את האפשרות? דבר שלישי, אנחנו יודעים שיש היום גם את האפשרות לדגימות באיגום מטושים, אגב, והן נעשות. גם כשאתם רואים היום מתוך 70 אלף, יכול להיות שהיו יותר דגימות, ואז זה גם משנה קצת את האחוזים. למה אנחנו לא עושים את מה שצריך בצורה ממוקדת?

בשבועות האחרונים, עלינו באמת בנושא של הבדיקות. אבל עכשיו, לצערי הרב, זה מלחמה על משאבים. יש כאן משאבים מוגבלים.

אבל יש משאבים לא מנוצלים.

דרך אגב, זה גם קופות חולים, זה גם מד"א, זה גם בתי החולים - הכול ביחד. עכשיו, הפוקוס, לצערי, בגלל העלייה בתחלואה בחברה הכללית, אז זה הולך יותר ליישובים הכלליים. זו בדיוק המלחמה שלי כאן ב"מגן ישראל", להביא כמה שיותר בדיקות לחברה הערבית בגלל המצב, בגלל התחלואה הגבוהה בתוך החברה שלנו. אני אומר לכם, לצערי, יש לנו אפילו מצבים שיש לי עיר אדומה, ועיר בסגר, כמו דלית אל-כרמל, למשל, שחייבים לשים שם בדיקות, וזה לא פשוט לתת להם את המענה הזה באופן מידי. זאת המלחמה שאנחנו מקיימים. דורשים עוד משאבים בנושא הזה של הבדיקות.

זה שערורייתי מצד משרד הבריאות. כי אחר-כך, הם עומדים ומדברים אתנו על זליגה. תטפלו במקום שזה יזלוג. אני לא מצליחה להבין. במקום למקסם את הטיפול בצורה מהודקת, ממוקדת איפה שצריך - הולכים ומתפזרים, ואחר כך אומרים כן, זה זולג.

אומרים שאין בעיה ואין משאבים. זו בושה וחרפה, שיש 60% מהחולים בחברה הערבית. צריך להפנות את המשאבים איפה שיש עלייה ולא למקום אחר. זאת תשובה ממש - - -

עוד פעם אני אומר. 70% מהמאמצים של הבדיקות בחודשיים האחרונים, גברתי, הראיתי לך את המספרים עלינו במספר הבדיקות בחברה הערבית, אבל זה לא מספיק.

כן. אני רוצה לסגור את הסיפור שם, כדי שזה לא יזלוג החוצה, וכדי שאנחנו נוכל לעצור את ההתפשטות שם. אם אני לא מטפלת שם, אז ברור שזה ימשיך להתפשט, וברור שזה יזלוג החוצה. אז אם יש אינטרס שזה יזלוג, כי זה יעזור להכשיר כל מיני צעדים, זו גם מדיניות. אבל אם אנחנו רוצים לטפל, אז אנחנו צריכים להשקיע משאבים.

המדיניות היא לא נכונה. נכון שעכשיו מדברים על 35 יישובים, מתוך 37 שהם אדומים יישובים ערביים, ויש סגרים. אבל אתה יודע, וגם אתה התבטאת בזה, שהמדיניות של הסגרים היא נכשלה. אני אומר לך מה קורה עם הסגר. היה סגר על עראבה במשך שבועיים, מה את חושבת שסגרו את עראבה? שמו ניידת בכניסה, ובפנים הכול פתוח.

אנחנו מדברים על הבדיקות.

אני חושבת שצריך להעביר מסר למשרד הבריאות בצורה מאוד ברורה. איפה שיש תחלואה - תיכנסו שם בכל הכוח. תעשו את כל הבדיקות שצריך. תסייעו בבידוד של מי שמאומת. תאפשרו מלוניות. תאפשרו כל פיתרון אחר, תנו שם מענה. ללכת ולהגיד – עכשיו, צריך לפזר את כל המשאבים, גם במקומות אחרים, בעיניי זה לא פתרון. ואז אנחנו באמת נדאג לעשות מעבר.

דרך אגב, על מזרח ירושלים לא נדבר כאן בהרחבה, אבל באמת יש גם עלייה בתחלואה במזרח ירושלים. האתגרים מאוד קשים. אין מספיק בדיקות במזרח ירושלים, צריך להשקיע הרבה בהסברה. למזרח ירושלים מקור תחלואה מאוד משמעותי.

הסיבות לעלייה בהדבקה בחברה הערבית, היום, הסיבה העיקרית היא הדבקה בתוך הבית, זאת אומרת, לא שומרים על בידוד בתוך הבית. יש מאומתים שמסתובבים בשכונות וביישובים. הסוגיה של החתונות שעכשיו הצטמצמה משמעותית, והיא כבר לא סיבה מרכזית. הטיסות למדינות אדומות בדגש על תורכיה וחזרה בעיקר מתורכיה, וצריך להיכנס לבידוד, וחלק לא אוכף את הכללים האלה. הסוגיה של הרשות הפלסטינית נפתרה על-ידי כך שגם הרשות הטילה סגר על כניסה של ערבים ישראליים בתוך שטחי הרשות הפלסטינית. בסופו של דבר, הייתי מסכם את זה בנושא של אי-הקפדה של חלק מהאוכלוסייה על הכללים ועל ההנחיות של משרד הבריאות.

השקף האחרון, מה אנחנו בעצם עושים, ממש בקצרה. אנחנו עובדים בשני מישורים. אחד, מול הרשויות המקומיות. אני כאן חייב להגיד שיש לנו שיתוף פעולה מצוין עם כל הרשויות המקומיות הערביות. אנחנו עובדים יחד עם פיקוד העורף, יחד עם הגורמים השונים על חיזוק המשל"ט המקומי שיהיה ניהול טוב. להגדיל את הבדיקות ביישובים. הסיוע בחוקרים מתשאלים מטעם הרשות המקומית, ודרך אגב, זה עובד מצוין שיש מתשאלים מטעם הרשות המקומית. יש תכנית "בני חייל" של פיקוד העורף. גם משרד הביטחון בהקשר הזה נתן מענה ליותר מ-80 רשויות מקומיות, בהיקף של כמעט 22 מיליון שקלים. יש השקעה בתחום של ההסברה, כמובן, אנחנו תמיד דורשים לשפר ולייעל את ההסברה. דיברתם על הנושא של האכיפה, בוודאי זה עוד נושא שמצריך שיפור משמעותי. הסוגיה של הפיילוט – עשינו פיילוט למשל ברמת הגולן, ארבעת היישובים הדרוזים, לעשות כמה שיותר בדיקות ביישובים הדרוזים. זה הסתיים בשבוע שעבר, עם הצלחה חלקית. רצינו להגיע ל-15 אלף בדיקות מתוך ה-25 אלף אנשים שגרים שם. הגענו למשהו כמו 5,000, 6,000 בדיקות באזור הזה. אנחנו עכשיו בימים אלה במבצע מאוד גדול בתמרה, לעשות יותר בדיקות, ולרתום את הרשות, ואת ארגוני החברה האזרחית, וזה מבחינתי חלופה לסגר. במקום שנעשה סגר, בוא נעבוד בשיתוף פעולה עם הרשות המקומית, עם ארגוני חברה אזרחית. לרתום את האנשים לדבר הזה.

אתה חושב שהסגר מועיל?

אני מתייחס לנושא של הסגר. אתם מכירים את העמדה שלי. אני חושב שהסגר צריך להיות הכלי האחרון בשרשרת של הטיפול בדבר הזה. הסגרים, כפי שהם נעשים, הם לא אפקטיביים, הם לא יעילים. יש מקומות שזה קצת עזר, אבל ברוב המקומות, לצערי, זה לא עזר. ולכן, אנחנו תמיד חושבים, ורוצים לחשוב על אופציות אחרות. דרך אגב, יש לנו היום שלושה יישובים בסגר. לצערי הרב, יש לי את סכנין, כפר כאנה, ואת דליית אל-כרמל, שנמצאים בעצם בסגר. כפי שאמרתי, אני חושב שהסגרים זה הכלי האחרון שצריך להשתמש בו. הנושא האחרון – טיפול בסוגיות רוחביות, כמו חזרה מחו"ל, כמו חתונות, שזה בעצם סוגיות רוחביות שאנחנו מעלים בדסק, ומנסים לקדם אותן במגן ישראל. כמובן, אנחנו עובדים על מתווה לחגים הנוצרים על מנת שיוכלו להתפלל ולחגוג תחת המגבלות של הקורונה. תודה רבה על ההקשבה.

איימן, אתה ציינת קודם ששמתם יעד בכפרים ברמת הגולן – 15 אלף בדיקות והצלחתם להגיע ל-5,000 - למה?

זו הצלחה חלקית.

למה? כי לא היו בדיקות? כי לא באו לבדיקות?

הייתה שם באמת הירתמות של ראשי הרשויות, אנשי הדת, וצוותים רפואיים. לדעתי הסיבה היא שבאמת האזור הזה היה תחת הגבלות הרבה זמן, וגם שם נעשו הרבה בדיקות. זה היה מאוד מאתגר להגיע ליעד שהצבנו לעצמנו, לכן ההצלחה הייתה שם חלקית.

כי האנשים לא באו להיבדק?

הם באו – 5,000 מתוך ה-25 אלף. שליש מהיעד שהצבנו לעצמנו.

יש לכם מספיק אמצעים לבדיקה?

כן, לא הייתה בעיה של אמצעים.

חברת הכנסת סונדוס, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושבת-ראש, תודה רבה, חברנו, חבר הכנסת אנטאנס שחאדה, על הנושא המתבקש, המאוד חשוב. אנחנו כאן, כי אנחנו רוצים שמשרד הבריאות יחשב מסלול מחדש. אני רוצה לדבר מהסיבות שדיבר עליהן איימן סייף, כנציג משרד הבריאות. אנחנו יודעים שהקורונה לא מבדילה בין יישוב ערבי ליהודי, אבל המדיניות כן מבדילה בהתנהלות בין היישובים הערבים ליישובים היהודים. הזכיר חלק מהם חברנו אנטאנס. אנחנו רואים מהסיבות שנמנו על ידי איימן סייף, משרד הבריאות מאשים את הקורבן. אף בן-אדם לא רוצה להיות נשא או עם קורונה. אף אחד לא רוצה להיות כזה בן-אדם. ואף אחד לא רוצה לסכן את הסבתא וההורים שלו, או הסביבה שלו. ואף אחד לא רוצה להיות בבידוד ולהפסיד עוד ימי עבודה, ועוד משכורת במצב כלכלי, חברתי, חינוכי, רגשי כל כך קשה, ורק מחמיר לצערנו. מי שהביא אותנו למצב הזה, היא המדיניות הכושלת שמוכיחה את עצמה כל סגר מחדש שהיא נכשלה. אם הסגר הראשון צלח, לא היינו צריכים להיות בסגר שני. ואם הסגר הראשון לא צלח, אז שם שווה לעמוד ולהגיד שהמסלול הזה לא מביא לתועלת, ולא מביא להשפעה על התוצאות הקיימות, וצריך לבחון חלופות ושיטות חדשות על מנת לטפל נקודתית בכל יישוב ויישוב.

העלייה יש בה מקורות וסיבות. יש עלייה בבדיקות, וזה טוב. אבל צריך לעודד, וליזום עלייה בבדיקות בכל היישובים הערבים. ואני רוצה להגיד לך, שלא נעשים מספיק מאמצים כדי להגביר את העלייה בבדיקות, במיוחד ביישובים לפני המעבר שלהם ליישוב אדום. צריך להגביר את הבדיקות בעוד שהיישוב נמצא בצהוב וגם בכתום. אין הסברה שתואמת את המציאות העגומה והקשה – הסברה גם כמותית וגם איכותית, היא לא עונה על הצרכים ועל הבעייתיות שנמצאת ביישובים הערבים. גם האכיפה. כולנו כאן, אנחנו רוצים לאכוף את החוק. ואנחנו רוצים שתהיה אכיפה ולמנוע כל התקהלות, או כל הפרה לכל בידוד, וצריך לשמר את המבודדים במקומות של אייצאו לרחובות או לא יסכנו את החיים של האחרים.

ועוד דבר שלא מטפלים בו, האמון בין הרשויות ובין האזרחים והאזרחיות הערביות אף אחד לא מדבר. יש כאן אנשים שהם לא מוצאים אמון, כי הם הגיעו לפת לחם, והגיעו למצב בלתי נסבל. אין רשת ביטחון חברתי, אין רשת ביטחון כלכלי. הילדים, שני שליש מהילדים בבתי הספר סובלים מבעיות לימודיות שרק מחמירות ומקשות. גם הורים הוצאו לחל"ת. נשים, הוצאו ראשונות מהעבודה – האנשים הגיעו לפת לחם. רואים שהמדינה והממשלה לא נותנת להם מענה, ולא אכפת לה מהמצב שלהם. אז האמון ייקח יותר זמן. אבל אגיד לך, משרד הבריאות מגלגל אחריות על הקורבן, ולא עושה את העבודה כמו שצריך ביישובים הערבים. זה לא יפסיק להיות ביישובים הערבים, זה ימשיך לזלוג לעוד יישובים ויישובים אחרים. תודה.

אנחנו נטפל כמובן בכל הסוגיות שעולות כאן, ונדרוש את מה שצריך.

אבל בואו נסתכל למציאות בעיניים. את מדברת על הקורבן. עשיתם משהו עם הנושא של ההפרות? אנחנו יודעים שביישובים הערבים היו הפרות חמורות של כל הנושא של אירועים משפחתיים.

אנחנו הראשונים שיצאנו בקריאה.

הנושא של אכיפה ברחוב, של מסכות, אני גם מגיעה לפעמים ומסתובבת. את רואה שיש שם איזושהי התפרקות, זה יכול להיות מחוסר אמון, זה יכול להיות מהרבה מאוד סיבות. אבל בסוף, עזבי את מה שאנחנו צריכים כמדינה לתת להם, אני גם לא מקבלת את זה שזה כתוב בסוף. זה נכון שכל אזרח במדינת ישראל צריך לשמור על ההנחיות. אבל יחד עם זאת, אנחנו כמדינה יש לנו מחויבות גם לדברים האחרים. שמה את זה בצד, אנחנו נטפל בזה. אבל גם שם ברמה השורשית, בגלל שאמון פגוע, אנחנו רואים שהאנשים מצפצפים, לא באמת משתפים פעולה עם כל הנושא של ההנחיות.

חלק מהאנשים, לא להכליל, גברתי היושבת-ראש, זה לא הוגן. חלק מהאנשים.

אגב, במקומות של ראשי רשויות, זה הוגן לשאול הכול. ראשי רשויות שהצליחו כן לייצר מציאות שבה הם לוקחים את המושכות בידיים, וראינו את זה ביישובים ערבים, הם הצליחו לבנות אמון עם הציבור, הם הצליחו לנצח את זה.

הקטע שהם מדברים עלינו בלעדינו. אין שיתוף פעולה. לחברה הערבית יש לה מאפיינים משלה. יש אנשים שהם משפיעים יותר ברשות, ביישובים עצמם. הם לא משתפים פעולה איתם. הם ממשיכים באותה דרך, ומה שרואים בפועל – הם חוזרים על אותה שיטה, בתקווה שזה יביא לתוצאות אחרות, וזה נכשל כל פעם מחדש. פשוט, אין יצירתיות לבנות שיטה חדשה, לבחון שיטות חדשות, לייצר שיתופי פעולה. לדבר עם ראשי רשויות, עם ההנהגה, גם עם הרשימה המשותפת, לא נעשה שיתוף פעולה מספיק מצד משרד הבריאות עם הרשימה המשותפת לבחון את הסוגיה.

האחריות הראשונה בראש ובראשונה זה על מוסדות המדינה.

אין שאלה. חבר הכנסת שחאדה, אנחנו נגיד את האמת. אתה יודע, בוועדה הזאת אומרים את האמת כל הזמן גם כשהיא נעימה, וגם כשהיא לא נעימה. אנחנו שמים את הכול. בסוף אנחנו רוצים לפתור את הסיפור. בשביל לפתור את הסיפור, צריך לשים את כל האתגרים שיש לנו בדרך.

גברתי היושבת-ראש, אני מודה לחברי אנטאנס שחאדה, שבאמת העלה את הנושא הזה. המספרים הם זוועתיים – 40%, 50%, מתוך 37 יישובים אדומים, 35 יישובים ערביים, זה לא היה בגל הראשון. בגל הראשון, אנחנו היינו אולי מתחת ל-10%. אני אומר, למה? כי באמת היה אמון בין האוכלוסייה הערבית לבין משרדי הממשלה? אני אומר לך, עכשיו אין. כי המצב הכלכלי הוא קשה ביותר. אנחנו מסתכלים ורואים שהממשלה לא מתייחסת אל הציבור הערבי ואל היישובים הערביים באותה דרגה כמו היישובים היהודיים. אתמול היינו בנצרת. שלשום הייתי בסיור עם השר שמולי בנצרת, עכשיו חג המולד, כריסמס, שנה חדשה, נצרת עיר רפאים. בתי מלון, אמרנו, עד היום ה-30 מיליון שקל שהובטחו לעיר נצרת, עוד לא עברו, בגלל למה? קשיים ביורוקרטיים. אילת קיבלה. טבריה קיבלה, כולם קיבלו, נצרת לא. את מדברת על פרנסי העיר, ועל הרשויות המקומיות, הן בקושי יכולות להחזיק מעמד. משרד הפנים יודע, והוא מנסה לעזור, אבל אין תקציבים. אז מה את רוצה מהרשויות המקומיות?

האזרחים שרואים שהעסקים שלהם סגורים, בקושי מקבלים סיוע, הצעירים שלנו, אנחנו כבר ממרץ מדברים על הצעירים בני 18-20, הם היחידים שהוחרגו ולא מקבלים שום סיוע, שום דבר – אז מה את רוצה מהאנשים האלה, מה את רוצה מהאזרחים? הם רוצים לחיות, רוצים להתפרנס.

גם הסגרים האלה – גברתי היושבת-ראש, תלכי עכשיו על סכנין, או על שפרעם לפני שבוע, את יודעת מה הם עושים? מביאים בטונדות בכניסות, שמים, סוגרים את היישובים, זהו, סלאמת. ככה עושים סגר בפנים? אז מה את רוצה מהאנשים האלה?

אתמול עברתי ליד יישוב כפר כאנה – יש מחסום. אתה נכנס, מאיפה אתה? אני הולך לטורען – יאללה, צא. לא בודקים אפילו. ניידת רואה מסעדות ממול, מאה מטר, פתוח, עובד, הכול רגיל. זו אחיזת עיניים, זה ישרא-בלוף כל הסגרים האלה. לכן, באמת, צריך לבוא ולתת מענה קודם כל, גם חברתי, גם בריאותי, גם כלכלי. לשתף את ראשי הרשויות. לשתף את כל המנהיגות הערבית.

לממש בתחנות טלוויזיה בשפה הערבית, לתת תקציבי הסברה שוטפים.

איימן, אם אתה שומע אותי. דיברנו על מדיניות הסגרים האלה – מדיניות שנכשלה. צריך לעשות מסלול מחדש, חשיבה מחדש, איך אנחנו מתמודדים כי המצב הוא קטסטרופלי.

תודה רבה.

בבקשה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב.

צהריים טובים לכולם, תודה, לחברי אנטאנס ושאר החברים שהגיעו לכאן כדי להתריע. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו מעלים את הסוגיה הזאת. זו כבר לא סוגיה, זו בעיה שיש לנו כמעט יותר מ-90% מהיישובים האדומים הם ערביים, אז זה אומר דרשני. אני איתך שאנחנו ניקח אחריות. אבל כדי לקחת אחריות, צריך להיות מלכתחילה שותפות. דיברנו החברים פה על השותפות גם בקבלת ההחלטות. מי כמו ראשי הרשויות וכל האנשים שפועלים בשטח יודע את המציאות.

אי אפשר לסגור את היישובים, להגיד להם תעשו מה שאתם רוצים. איך מצפים ממשפחות עניות, קשיי יום, שגרות בדירות של חדר וחדר וחצי - איך אפשר לעשות הפרדה ובידוד? אז אנחנו לא נחזור על כל המדיניות של עשרות השנים שהביאה למציאות הקשה הזאת בתוך החברה הערבית. גם כאן, מצער לשמוע אותך, ידידי איימן, שאתה אומר שהבעיה היא בעיה של משאבים. יש היגיון – איפה שיש בעיות, צריך לשים את המשאבים. כל אחד יודע, הקטן, הגדול, מי שאחראי, מי שלא אחראי, שהבעיה של התחלואה ואחוזי התחלואה הגבוהים הם בחברה הערבית. אז למה לא להפנות את המשאבים לחברה הערבית? למחה לחכות ולהגיד – יש לנו עוד מקומות, ועכשיו, בינתיים אין לנו משאבים. כשרוצים פתרונות, הפתרונות לא יירדו ככה מהשמיים, ולא יצוצו מהאדמה.

צריך לתת יד ואת ההחלטות הנכונות. לא להמשיך להתברבר ולהגיד דברים, ולזרוק אחר-כך בסופו של דבר על התושבים. התושבים סובלים מזה שנים. השנה הזאת הייתה הכי קשה על החברה הערבית. ראינו את בעלי העסקים. היינו בדיון קודם בישיבות בוועדות אחרות בנושא. העסקים קורסים. המשפחות קורסות. הצעירים קורסים. הסטודנטים קורסים. מה תצפו אחר-כך מהחברה הערבית? בסופו של דבר, הדבר הזה יחזור בקול רם גדול מאוד על החברה הישראלית. צריך שתיקחו אחריות במקום הזה. לא החברה הערבית, ולא האנשים בתוך החברה הערבית. גם כשמנסים לקדם דברים בתוך החברה, מוצאים הרבה חסמים בנושא. ויש לי הרבה דוגמאות לזה.

תודה רבה, גברתי היושבת-ראש, חבריי, חברי אנטאנס תודה על העלאת הנושא. חברי איימן סייף שיושב מעבר למסך. אני חושב שמה שמשרד הבריאות מעביר אלינו עכשיו תירוצים והצדקות, ולמה יש בעיות וכו'. ידידי איימן, אם משרד הבריאות לא יודה שנכשלנו – משרד הבריאות נכשל, הממשלה נכשלה, ואני גם לא חוסך מעצמנו, מהחברה הערבית עצמה. אני לא יודע עד כמה באמת המשרד משקיע כדי להעלות את המודעות ולשכנע את האנשים בסכנות הכרוכות בנגיף הזה, אני יודע, אני שומע מדי פעם פרסומת פה, פרסומת שם, אבל זה לא עובד, לא עבד, ולא יעבוד. האם שאלתם את עצמכם אחרי שמונה ועשרה חודשים, למה זה לא עובד? ומה צריך לשנות שם. אני חושב שבקמפיין התקשורת, הפרסום של משרד הבריאות, צריך לערוך מחדש, לבנות אותו מחדש.

אני חושב שעניין המשאבים זו בושה וחרפה. ברגע שיש לנו מקום או מקומות נגועים, איך אפשר להגיד אין לנו תקציבים? התקציבים, אפשר להביא אותם מהשמיים, לא יודע מאיפה, כי זה מסכן את כל האוכלוסייה, לא רק את האוכלוסייה הערבית, כי האוכלוסייה הערבית יוצאת לעבודה, יוצאת לנסיעות, ומסכנת את כל האוכלוסייה. אני חושש כשמדובר בחברה הערבית, אז יש חסמים ביורוקרטיים. אני חושב שאפשר לחלץ את הפקקים האלה, ומהר להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד ברצינות.

אנחנו יודעים ואתם יודעים שהעניין של הנסיעות לחו"ל, זה אחד הגורמים להתפשטות הקורונה ביישובים הערביים. אנחנו יודעים שאיסטנבול זה הסיפור, אנחנו יודעים שדובאי זה הסיפור. למה לא עושים שום דבר עם העניין הזה? אנחנו יודעים שאם נגוע אחד יושב בטיסה, אז הוא מדביק את ה-60, 70 אנשים שנמצאים בטיסה. מה עושים עם זה? אתם לא עושים הרבה. הביקורת שלי לא חוסכת מעצמנו. אני חושב שהציבור שלנו צריך להבין את מידת הסכנה, ואנחנו ניקח אחריות על עצמנו. כנראה שבחלונות הגבוהים לא מספיק דואגים לנו, אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו. ואנחנו צריכים לקחת אחריות ראשי הרשויות, חברי כנסת, מנהיגות וכל אדם אחראי לעצמו, למשפחתו, לסביבה הקרובה שלו. זה מה שצריך לעשות.

תודה רבה, חבר הכנסת ג'אבר עסאקלה.

רק שתנוח דעתך, גם יש יישובים יהודים שמתחננים לבדיקות ולא מביאים. אגב, שגם שם יש התפרצויות ומלחמות עולם להביא בדיקות. אז לא תמיד זה מתכתב עם ההצהרות הגדולות שצריך לעודד הרבה בדיקות אל מול מה שקורה בשטח.

מדובר על 35 יישובים אדומים מתוך 37.

אני רק אומרת לך שאנחנו פוגשים את זה בעוד מקום. זה לא עושה את זה בסדר, אבל שתבין שכולנו נמצאים באותה סירה.

כישלון המדינה טוטלית, זה ברור.

תודה, גברתי היושבת-ראש, ותודה לחברי אנטאנס שחאדה על היוזמה של הדיון החשוב הזה. חמש דקות באופן קצר וממוקד. הדבר הראשון – מה שאמר איימן, זה לא מקובל איימן, בנושא הבדיקות צריך לעשות את המקסימום והשבוע, בכדי שכל יישוב אדום, יהיה מאמץ עיקרי להעלאת מספר הבדיקות ביישוב הזה. זו המשימה שלך איימן ושל משרד הבריאות, ואנחנו לא מקבלים תירוצים.

שנית, בדיקות בנתב"ג. עשרות אלפי אזרחים מהיישובים הערבים נוסעים עכשיו לתורכיה ולדובאי. אם לא יהיו בדיקות בירידה מהמטוס, האנשים האלה נכנסים ליישובים וההדבקה היא דבר ידוע מראש. לכן, גברתי היושבת-ראש, אתם דנתם בזה בישיבה האחרונה, אבל הנושא הזה קריטי. עכשיו זה קריטי. רק השבוע בחנוכה, שמעתי סיפורים של 50 אלף ישראליים שטסים לדובאי ולאיחוד האמירויות.

שלישית, חמ"ל בכל יישוב. תראו, בלי חמ"ל מקומי בכל יישוב, וזה מופנה ליישובים שלנו. לדוגמה, העיר רהט. סעיד אבו סיבאן, עושה עבודה מצוינת שם. בנגב, לקחנו ישוב, ישוב, התבייתנו על כל שכונה. וכאן, ראינו הצלחות. אם מתבייתים על כל שכונה גם כאשר יש סגר, הוא ייעשה על השכונה עצמה, ועל הסביבה שלה, ולא על כל היישוב, אז אפשר להגיע להצלחות.

רביעית, פרסום נרחב. אין היום פרסום. בגל הראשון היה פרסום נרחב בכל הרשתות, בטלוויזיות המקומיות. היום אין, אין כמעט פרסום. איימן צריך לתת תשובה לגבי התקציבים לזה.

חמישית, וזה מופנה אלינו, חברים, ראשי הרשויות הם המנהיגים של המקומות האלה. צר לי לשמוע שיש ראשי רשויות שלא מכירים שיש קורונה בכלל. צר לי לשמוע את זה. זה דבר מאוד חמור. ראשי הרשויות הם חוד החנית. אם הם לא נוטלים על עצמם את המשימה הזאת – אנחנו ניכשל, לא משנה מי יעשה מה, גם אם יהיו יותר בדיקות. אז חמשת הנקודות האלה, זה דרך המוצא מהמצב העגום שאליו נכנסנו. תודה.

איך אתם מסייעים בנושא מול ראשי הרשויות, בעיקר אתם כמנהיגים - - -

אני עושה את זה בנגב, למשל. אני מדבר עם כל ראש רשות, כשיש עלייה, כשהעירייה לא מגיעה למצב צהוב, כתום, אני מדבר איתם. מתמקדים בשכונה עצמה, במשפחה עצמה. ואם יש סגר, לא צריך להטיל סגר על כל היישוב. צריך להתמקד איפה שהתחלואה, ואז כולם ירצו לצאת מהמצב הזה.

בבקשה פרופ' בשארה בשאראת. מהפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל. בבקשה.

אני מהחברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית, מההסתדרות הרפואית, וגם הוועד לבריאות באוכלוסייה הערבית של ראשי המועצות. מה שאנחנו רואים במדינת ישראל, שיש בעיקר שלוש קבוצות אוכלוסייה. האוכלוסייה הכללית, האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה החרדית. מתחילת המגפה, אנחנו רואים שגם התחלואה, וגם התמותה, וגם העליות והירידות שונים מחברה לחברה בשלוש הקבוצות האלה. יש מדיניות של הממשלה. יש מדיניות של ההתמודדות של הקורונה, שהיא מתאימה לאוכלוסייה הכללית. לא בהכרח מתאימה לאוכלוסייה החרדית, ולא בהכרח לאוכלוסייה הערבית.

מה היית עושה אחרת בהתאמה?

למשל, אחת הטעויות שהיו במדיניות - שסמכנו על כוח השיטור המקומי, על ראשי המועצות להפסיק את החתונות. וזה דבר שרוב ראשי המועצות, אני לא אגיד כולם, אמרו – אנחנו לא יכולים לעשות את זה, וגם לא עשו את זה. אמרנו מההתחלה, גם לפרויקטור הקודם, פרופ' גמזו, שאי אפשר לעשות את זה באוכלוסייה הערבית.

אנחנו רואים שהתרבות והערכים שונים. בתחילת המגפה, באוכלוסייה הערבית נסגרו כל הכנסיות והמסגדים, שמנו את הבריאות מעל כל דבר כערך עליון. אבל כשהגיעו החתונות, החתונות היו ערך הרבה יותר גדול מהערך של הבריאות. ולכן, המדיניות, זה לא לתרגם מה שקורה בעברית, ולהביא אותו לערבית, או לאוכלוסייה החרדית. צריך כבר עכשיו, באמצע המגפה, עוד לא מאוחר, לבנות כלים של התאמה תרבותית להנחיות, ולדרך של התמודדות עם האוכלוסייה הערבית. אחת הדוגמאות שהבאתי, שכל נושא של ההתקהלויות, יכול להיות שאנחנו כולנו טעינו, אני לא רק מאשים את משרד הבריאות, גם אנחנו כמומחים לבנות כלי חדש איך להסביר לאנשים, איך להתמודד עם האנשים ואיך להעביר את הדברים עם האנשים.

בנושא האכיפה, אני מסכים עם כל מה שנאמר קודם, כי דרוש עוד יותר אכיפה. לא לסמוך באכיפה על השלטון המקומי, כי קשה להם מכל מיני סיבות תרבותיות, מסורתיות, חברתיות לעשות את האכיפה.

תודה רבה לפרופ' בשארה.

תודה. אני כמובן מצטרף לדברים שאמר ידידי, פרופ' בשאראת. מה שרציתי להוסיף לדיון, שכרגע על הפרק מבצע חיסון בעל השלכות דרמטיות, וחשוב מאוד, ממש קריטי ביותר, שאנחנו עכשיו באופן ממוקד ומרוכז, נתכנן את מבצע החיסון לאוכלוסייה הערבית. אני שמח שראש הממשלה התחסן, כפי שפורסם במוצאי שבת. אני לא בטוח שזה יספיק כדי לעודד את האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל להתחסן. אנחנו עכשיו חייבים תכנית סדורה גם מבחינה לוגיסטית, גם מבחינה הסברתית, ומבחינת הדוגמה. גם מבחינת השפה, גם מבחינת מענה לשאלות גם בשפה, וגם לסוג השאלות שיכולות להיות קצת שונות, וגם כמובן בתוך האוכלוסייה הערבית יש אוכלוסיות שונות. זה דבר שצריך לעשות אותו בצורה ממוקדת ומרוכזת עכשיו.

אני קצת מודאג מזה שגם באוכלוסייה היהודית, הלא ערבית, אני לא רואה את אותו מערך שהייתי רוצה לראות מבחינת השיח עם הציבור. אבל קל וחומר עם האוכלוסייה הערבית. בהחלט מגמות התחלואה הן מדאיגות. החיסון הוא חלק מהפתרון, הוא לא הפתרון היחיד. אבל חשוב שאת הפתרון הזה נממש כמו שצריך. אגב, אחוזי ההתחסנות בחיסוני השגרה באוכלוסייה הערבית, הם גבוהים יותר מאשר האוכלוסייה היהודית. אז דווקא יש לנו פה אם כבר הזדמנות לעשות את זה נכון ולא לפספס את ההזדמנות. תודה.

דווקא בעניין הקורונה, באוכלוסייה הערבית, אנשים כותבים בפייסבוק נגד החיסון. רוב האנשים. אני עובד כרופא גם אצל יהודים וגם אצל ערבים, אני רואה את ההתנגדויות. ולכן, שוב מה שאמרתי קודם, מה שאמר פרופ' לוין. תכנית ההסברה מותאמת תרבות. עוד פעם. לא להתבייש להגיד מותאמת תרבות. שתהיה מותאמת תרבות, יש מספיק מומחים בחברה הערבית שיכולים לשבת ולבנות כלי מותאם תרבותי למדיניות כולל לחיסונים.

תודה רבה.

שאלה פרופ' לוין, אתם יושבים שם עם קבינט המומחים, הנושא הזה עולה? הסיפור של הסברה ייחודית לחברה הערבית, במיוחד עכשיו עם כל הנושא של החיסון, זה משהו שיושב על סדר-היום, או שצריך להתחיל לבנות אותו?

אנחנו לא היינו מעורבים. אנחנו כל הזמן ביקשנו שיקדמו את נושא ההסברה מצד אחד. ההיערכות למבצע החיסון, גם היא לא בקבינט המומחים. אנחנו כן מנסים כל הזמן. עד היום לא שיתפנו ולא הצלחנו לקדם את נושא ההסברה.

נושא האוכלוסייה הערבית כאוכלוסייה, בהחלט נדון בקבינט המומחים. גם ידידי, פרופ' זרקא, בין היתר, הוא אחד המומחים, והוא בהחלט נושא מרכזי על סדר היום, כך שזה כשלעצמו כן נמצא. כמובן, שיש את המורכבות שתוארה פה בסוף בתרגום הדברים בשטח. אנחנו רואים גם את הקושי שמתואר גם על ידי אנשים מתוך הוועדה שמבקרים לעתים קרובות גם ביישובים הערבים, ופרופ' אש מתאר איך הוא בעצמו שהוא נכנס ליישוב ויש עליו סגר, ואפילו לא בודקים אותו בכניסה וביציאה, והוא מעיר על זה. אז כן, אנחנו לפחות נכיר בזה שלמרות כל המאמצים, לא מצליחים לעשות מספיק טוב, וצריך לעשות טוב יותר. אז לפחות זה חלק מהפתרון שנכיר בחוסר היכולת שלנו עד כה לעשות את הדברים בצורה אופטימלית, בצד יישובים שבהם כן הייתה הצלחה.

תודה רבה פרופ' לוין.

פרופ' חכים, מנהל בית החולים האנגלי בנצרת. בבקשה.

בוקר טוב חברים, תודה, גברתי היושבת-ראש, תודה לחברי ד"ר אנטאנס, ולחברי הכנסת על הדיון העמוק הזה. קודם כל, בחרתי לשים את התמונה מאחוריי, והעיר נצרת אתמול בערב בניסיון להביא איזושהי תמונה של חג, לחגים שלנו – ראש השנה והכריסמס. אנחנו מקווים שאולי זה יביא לנו בשורה טובה בשנה הבאה.

אני מבקש לומר מספר דברים באופן כללי, ולהציע כמה הצעות. עם כל הכבוד של מה שנעשה כרגע גם בוועדה וגם בקבינט, אתם לא מבינים את התמונה האמיתית. תופעות הלוואי של הקורונה, הם הרבה יותר קשים, גברתי היושבת-ראש, מאשר להביא בן-אדם לבדיקה, או להחזיר בן-אדם הביתה. אנשים לא מגיעים לטיפול בבתי-החולים, אנשים מתים בבית. הסכרת שלהם גוהה. נקטעות להם הרגליים, הדיאליזה שלהם מתעכבת. אנשים פשוט מתים משבץ מוחי. יש פה בעיה יותר דרמטית ממה שאנחנו רואים. הבעיות הנפשיות של החולים. הדיכאון שיש באוכלוסייה, אנשים שאפילו מוכנים למות מקורונה, אבל להיכנס לבידוד, כי אין להם איפה לסגור את השבוע, או אפילו להביא לבית חלב.

אנחנו חיים בתוך האוכלוסייה, הפחד, האימה היא גדולה, ואי אפשר להאשים את הקורבן. אני ממש לא מקבל את הדבר הזה. יש מדעי התנהגות, וצריך להבין את ההתנהגות של האוכלוסייה, היא מאוד קשת יום. יש עסקים שנסגרו, ולא יפתחו שוב, גברתי היושבת-ראש. האנשים האלה יודעים שנגמרו החיים שלהם מבחינה כלכלית. הם לא רוצים להיכנס לבידוד. הם עושים את הכול, לא לעשות בדיקה, לחלות בבית, לא להיכנס לשום מקום. שוב פעם, אני לא מבין אותם, אבל יכול להסביר את התופעה הזאת.

אנחנו היום בבית-החולים האנגלי, יש שם מחלקה פסיכיאטרית היחידה שנמצאת במגזר הערבי כולו. את יודעת כמה אנשים מחפשים את הפסיכולוגים לדבר איתם על הפחד שלנו. אני, אני עצמי כמנהל בית חולים, יש לי מרפאה בתמרה, ומרפאה בסכנין, ומרפאה בנצרת, מכפר אדום לכפר אדום, בודק ילדים קטנים מנוזלים וחולים. את יודעת באיזה פחד אנחנו חיים? לא ייתכן שהמדינה מסתכלת על מספר של 50% ואומרת אוקיי. בואו נעשה ישיבה. הבעיה הבסיסי שלנו, ואגיד את זה ככה הכי פשוט. אין קשר בין המציאות לבין ההחלטה. המציאות כזאת, וההחלטה לוקחת לה חודשיים, וכבר הגל עבר. השיח הזה על תורכיה, מצטער להגיד, קורבנות היו. אני אומר לכם, וייכתב בפרוטוקול – אנשים מתו בגלל האיחור בהחלטה לסגור את הדבר הזה שנקרא שדה תעופה שמגיע מתורכיה. 50, 60 אנשים חיוביים שהגיעו. ואנשים שבאו עם זן אחר, ואמרנו את זה. היימן יודע את זה, ואש יודע את זה, והוא אמר את זה לקבינט הקורונה, ושום דבר לא קורה. אנחנו עדיין מדברים, ומדברים. זה דבר בסיסי.

אני מבקש בתור מנהל בית-חולים, גם לחשוב על הצוותים הרפואיים. החיילים שלנו, הלבנים האלה, שבאמת מסתכלים לווירוס בעיניים, רבותיי, האנשים האלה ששכחנו אותם. הנה, משרד האוצר עכשיו להטיל פצצה עוד על בתי-החולים, ולהביא אותם במקום לגרעון של חמישה מיליארד, לגרעון עוד יותר גדול, ולהטיל עליהם יותר בעיות. הבעיה של הסגר באוכלוסייה הערבית, כולכם אמרתם, ואתם לא מבינים את זה. הסגר מעלה את התחלואה, לא רק מוריד אותה – מעלה את התחלואה. אנחנו סוגרים את האנשים בתוך הבתים, הם מסתובבים בתוך הבתים, והם מדביקים אחד את השני, שום דבר אחר לא עושים. אני חי בבית-חולים שעושה ביום בין 200 ל-300 בדיקות קורונה. מגיעים ל-40% חיוביים באנשים שמגיעים אלינו, כי הכול אדום. אתה חי במקום שפשוט מלחמה כל הזמן.

דבר אחד אני מבקש – לקבל החלטות חברים. אתם יודעים את ההחלטות האלה, תקבלו אותן בבקשה. תורידו לנו לשטח את ההחלטות שיהיה אמון בין הציבור. הציבור לא מאמין כבר, עם כל הכבוד לקברניטים שיושבים ומדברים, ושום דבר לא מגיע אלינו. אני אומר לכם, הדבר השני, שצריך לחשוב על העתיד. הפסיכולוגיה של אנשים, בריאות הנפש. אתם יודעים מה זה כמות האנשים שנרצחים, זה לא בגלל שהם אנשים רעים, בגלל שהקורונה הזאת מחפשת אותם. הבעיה הכלכלית תביא לנו קורבנות יתר באוכלוסייה הערבית. אני אומר את זה בוועדה הזאת, ותרשמו את זה. ותראו איך הפעילות של השוק השחור תגדל, כי האנשים אין להם איפה לסגור את השנה הזאת, ואתם תראו את זה.

צריך להבין את ההתנהגות של האוכלוסייה, היא מאוד קשת יום. נגמרו מבחינה כלכלית. הם לא רוצים להיכנס לבידוד. לחלות בבית, לא מבין אותם, אבל יכול להסביר את התופעה הזאת. פסיכיאטרית, כמה אנשים מחכים על הפחד שלהם. אני, בעצמי, מספר אדום, באיזה פחד אנחנו חיים. זה לא ייתכן, בוא נעשה ישיבה.

הדבר האחרון שאני מבקש באופן אישי. יש לנו המון מובטלים. אמר חברי אנטאנס, זה החודש של נצרת. אם החודש הזה לא הפנינג, העיר הזאת תמות. פשוט תמות. בבקשה להעביר את הכסף לעיר בשביל לאושש את העירייה. לא לתת לראשי הערים לחשוב שיש להם את הפתרון, זה לא פתרון קסם. הם המנהיגים, אבל הם צריכים עזרה. הם צריכים עזרה רפואית. הם צריכים ליווי. החמ"ל שצריך להקים אותו, צריך ראש עיר, מנהיג, אבל לידו אנשים שיודעים איך לטפל. ובאמת, קורונה, מאוד קל לטפל בקורונה. כולנו יודעים את הנוסחה, אבל בואו נביא אותה לשטח. אני מבקש לקחת 5%, 10% מהמובטלים האלה, להביא להם מה שנקרא נאמני קורונה. להביא איזו עבודה חדשה לאנשים שהסתובבו ברחובות, הסתובבו בבתי-חולים, הסתובבו בכל מקום, ויסבירו לאנשים שיגיעו לרגישות הבסיסית שאנחנו יודעים איך לטפל באנשים.

הדבר האחרון - עניין התקשורת. אני אישית משתתף בהרבה מאוד חבילות תקשורת. משרד הבריאות יודע לעשות תקשורת לאומית. הבעיה שמשרד הבריאות העביר את האחריות על התקשורת בתוך החברה הערבית לפיקוד העורף, וזה לא מה שצריך להיות. אתם צריכים אנשים שיבינו את המיתוסים שאמר עליהם עכשיו חגי – יש פה מיתוס נגד החיסון. אז המיתוס הזה יותר קשה מאשר אני או את. יותר קשה להגיד אני לא מאמין לקורונה. אנשים שיש להם חשיבה, אנשים מלומדים יודעים איך לטפל במיתוסים, אך יודעים לעשות את זה גם מחוץ לגבולות המדינה. אני חושב שהגיע הזמן שנשתמש בזה בתוך גבולות המדינה בחברה שלנו. תודה רבה לכם. אני מקווה שנצא מפה עם בשורות טובות. שיהיה שנה טובה לכולנו, וחג חנוכה שמח.

תודה רבה, ד"ר חכים.

אני ראש מועצה מקומית ערערה, ויושב-ראש הפורום של הוועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות. האמת, אחרי הדברים של פרופ' חכים, מאוד קשה לי לדבר, וגם קצת הפך לי את היוצרות.

אני בכל זאת קודם כל רוצה לא להאשים את הקורבן, אבל רוצה להגיד שבהתנהגות של החברה הערבית, אין ספק שהובילה למצב הזה. אנחנו קודם כל נודה בעניין הזה. מה הסיבות ולמה, אני מצטרף לכל מילה ומילה שאמר פרופ' חכים, אכן כך בעניין הזה.

בגל הראשון התנהגו באחריות. אנשים פחדו אבל נמצאו פתרונות. הרגישו קצת ביטחון כספי, הבינו שיש מי שעוזר, וככה זה עבר. בהמשך, גם במהלכו היה חמ"ל בשפרעם, שהיה השיח הזה שפשוט קיבלו את זה אנשי הרשויות המקומיות, אנשי הרפואה בחברה הערבית, הרגישו ביטחון מסוים, והמידע שהגיע, עזר מאוד, ומבחינתם גם נשמעו לו. ברגע שהיום הפך להיות יותר מרכזי, מנותק לגמרי, אין קשר עם ראשי הרשויות באופן כזה מסודר. מדברים רק נקודות, נקודות, רשות, רשות. מדברים על סגרים, רק לסגור ולא לתת פתרון, התוצאה – אנחנו רואים אותה. חבר'ה, אני אתן דוגמה של חברי עומר וואקד נאסר, היה באדום, הכניסו אותו לסגר, הפך להיות ירוק, נמשך העניין הזה, נדמה לי שבוע, הוא נכנס לאדום. אני מדבר עם חברי, לא השאיר דבר, אותו דבר – היה באדום, כמעט נכנס לסגר. הפך ירוק, עכשיו הוא הופך להיות אדום.

ערערה לא נכנסה לסגר. הייתה באדום 7.6%. עשו המון בדיקות. עשו את זה נכון. לא נכנסו לסגר, היום היא בכיוון הירוק. כלומר, אפשר לעשות את זה בלי סגרים. צריך לעשות את זה בלי סגרים. צריך שיח, אבל צריך גם תקציבים. התקציבים שאני מדבר עליהם.

תכנית "בני חיל", תכנית טובה. אנחנו, כרשויות מקומיות לא עושים את האכיפה. אבל כאשר נתנו לנו את סיירת הביטחון שיצאה, הסבירה, התריעה, שסידרה איך לעמוד בדואר למשל. יש בעיות היום בדואר, למשל. פשוט, לסדר את הדואר. נשים שבאות, רוצות לקחת את הקיצבה. בת 60, 70, לא יכולה להסתדר עם הכרטיס. היא תגיע בעצמה בשביל לעשות את העבודה. אז אם לא מסדירים את הישיבה בחוץ, זו התוצאה.

הייתה תכנית מסוימת. היא טובה. הקימו אותה בכפר קאסם, הצליחה בחברה הערבית. משום מה, נתנו את הכסף, עכשיו הפסיקו אותה, והתוצאה שבעצם חזרנו עם זה. אגב, חלק מהתכנית הזאת, כל העניין של המתשאלים שעשו אותם. בערערה וגם בחברה הערבית, היינו עם יחס של אחד חולה, אחד מבודד. היום, היחס הוא אחד חולה, וארבעה, חמישה מבודדים, שזה קורה בעצם. מצליחים לעשות את זה, קשה לנו עם האוכלוסייה. רוצים להתפרנס, רוצים לצאת, ולכן אז הם מתנהגים כך. ברגע שאתה שם אותו בסגר, הוא רוצה להערים על הסגר. ואז, ברגע שהוא מערים על הסגר, אז הוא מתנהג בחוסר אחריות, נגדיר את זה, ואז יש הפרה. ברגע שנותנים להם את האופציות, נותנים להם את התקווה, אני מניח שנוכל להשתלט.

אז פשוט המדינה צריכה לחשוב אחרת. צריכה לרדת יותר ויותר לשיח עם ראשי רשויות בצורה מסודרת. לשמוע מה שהם אומרים. לקבל, ואז אחר-כך פשוט לפעול.

תודה רבה.

שלום לכולם, אני לא אחזור על הדברים שנאמרו. אני מנכ"ל אגודת הגליל, ואחראי לחמ"ל בחברה הערבית, שפעל בתקופת הגל הראשון, ופעל בהצלחה טובה. הצלחנו למגר את אחוז המאומתים בחברה הערבית לכמעט 6% מכלל המאומתים בישראל. כרגע, אנחנו מדברים כמעט על 17%, ללא הערבים המעורבות, אז אנחנו בעלייה יום, יום. אני אחזור על דבר מאוד חשוב. לפני הנתונים, בשישה החודשים, אנחנו עם אחוז בדיקות חיוביות מעל 6%. מה נעשה כדי למגר את האחוז הזה. לאורך כל התקופה, שישה חודשים, כמעט יותר ממחצית של תקופת הקורונה, ואנחנו מעל 6% בחיובים, לא נעשה כלום, לא נעשה מאמץ מתוך הממשלה ומקבלי ההחלטות, אם זה בהגדלת הבדיקות בחברה הערבית, או דרך אחרת.

לפי הנתונים אנחנו רואים שיש עלייה בבדיקות, צריך להגיד את זה, בעצם יש עלייה, אנחנו ראינו פה.

איימן הציג את הנתונים רק מתחילת אוקטובר, אם נחזור לספטמבר השיעור יותר גבוה מבחינת הבדיקות, אז זה לא נכון.

יש עלייה, אבל זה לא מספיק. כשאנחנו מסתכלים על אחוז תחלואה מכלל החולים החדשים בשבועי של יותר מ-40% במשך ארבעה שבועות ואפילו יותר. אנחנו מרגישים שאחוז הבדיקות בחברה הערבית הם רק 15% אז יש משהו פגום, שלא תואם. אם יש לך 40% מכלל המאומתים, ואתה עדיין ב-10%, 12%, 13%, אז צריך להגדיל את הבדיקות בחברה עד שיהיה תואם, ואת זה אנחנו לא מרגישים. אנחנו הפעלנו את החמ"ל. אני מדבר על הסגר, מה הוא נותן? הוא נותן עוד קצת לראשי הרשויות כדי לעודד יציאה לבדיקות, וזה סך הכול, לא יותר ולא פחות. הם מעודדים אנשים מהסגר, כדי לצאת מהמצב הנוכחי של סגר, תעשו יותר בדיקות, זה הפתרון. רק את זה אנחנו מרגישים.

רציתי לדבר על תכנית לחיסון, קמפיין לחיסון. אנחנו בקרוב נתחיל בחיסונים בישראל. אני הייתי מעדיף שתהיה תכנית מותאמת גם לחברה הערבית לעודד חיסונים. אני יודע שחיסונים בתוך החברה כמעט 99% מהאנשים מתחסנים. אז אפשר לעשות משהו טוב פה, לעודד אנשים כדי לצאת לחיסון, ולמגר את התופעה שכבר מתחילים להרגיש אותה על החיסונים ועל האנטי חיסונים.

תודה רבה על הדברים.

המשרד לביטחון פנים, מישהו רוצה להתייחס לסוגיה של האכיפה, לתת איזושהי תמונת מצב?

אני רוצה להתייחס לנושא של הסגר. שמעתי פה שנאמר – הסגר, יהיה שוטר שעומד, נעמיד ניידת, מעמידים בטונדות. אני רוצה לומר שאם אנחנו בודקים את כמויות הבקשות ליציאה מאזורים מוגבלים, הדבר הזה יכול להעיד על האופן שבו מתבצע הסגר. לי אין את הנתון. יש פניות רבות. האזרחים שם פונים המון כדי לצאת מהסגר, בהנחה והיו משחררים אותם בכזו חופשיות, לא היינו רואים עליות בבקש. אז לגבי הסגר, אני חושבת שתלוי איך אומרים מזווית המתבונן.

בואי ותראי ביישובים הערביים, תביני על מה אנחנו מדברים.

שלום הייתי בכפר כאנה, אתמול הייתי בסכנין.

הסיפור הוא לא הרמטי.

בהיבט הזה אני רוצה לומר משהו. עזבי, הסיפור הוא לא הרמטי.

נכון, לחלוטין אין הרמטיות. אתם מכירים את המבנה ואת הנושא של הכפרים, וההגעה, לא צריך לדבר פה על כוח האדם. אז הרמטיות מוחלטת אין, וזה באמת יהיה לא נכון לומר.

זה לא הרמטי ואפשר להיכנס, אנחנו ראינו את זה, ויש תיעוד של הדברים האלה. אבל עזבי, הסיפור הוא שבעיניי, שבכלל כל הנושא של הסגר הוא לא רלבנטי איך שזה מתופעל היום, וגם לא בטוח שזה פתרון אם זה לא בא עם סל סיוע אמיתי לרשות המקומיות שמסייע גם באיתור המאומתים, ואז זה אומר להגדיל את הבדיקות, לתת מענה לנושא של הבידוד, למי שלא יכול להיות מבודד בתנאי המגורים שקיימים שם. לסייע לראש הרשות כדי לחזק אותו ולייצר שם אמון, ושהוא יוכל לנהל את הסיטואציה מול התושבים שלו.

כל הנושא הזה, ועוד כמובן אחרים, בסופו של דבר, רק הם יעזרו לנו. אגב, ראינו במקומות שזה קרה, זה הצליח.

שילוב זרועות, זה לא רק משטרה.

נכון. ואתם אמורים בעצם לתת איזושהי מעטפת של סיוע בקצה במקרים הקצת יותר גדולים. לצערנו הרב, אנחנו לא שם.

אני רק מוכרחה לומר בהזדמנות הזאת, לא יוצא הרבה פעמים ככה שאתם עולים בדיון, לחזק אתכם, כי בסוף אתם עושים את העבודה שלכם. שולחים אתכם לעשות את מה שהמדינה מחליטה, גם אם זה לא תמיד מתקבל באהבה שם למטה.

תודה. באמת שהשוטרים המון. אני לא רוצה להיכנס לכמויות - - -

עומדים בסיטואציות בלתי אפשריות לפעמים. תודה רבה.

בבקשה, איימן, אני אשמח שאתה תתייחס. רציתי לשאול לגבי השקף האחרון שהראית של משרד הבריאות, יש פה שבעה דברים ועוד טיפול בסוגיות רוחביות. זה מה שאתם מתכננים, או זה מה שקורה בפועל? מה הסטטוס של הדבר הזה? כי כאשר קראתי את זה, אני מבינה שיש דברים שקורים ככה, ככה, ויש דברים שבכלל לא בלופ. תעשה לנו סדר כסיכום.

תודה רבה על הדיון ועל כל התובנות שעלו כאן. זה משבר מאוד גדול. אני חושב שרק בשיתוף פעולה ומנהיגות משותפת אפשר להצליח במשבר הזה, גם של החברה הערבית, גם של מוסדות המדינה. לגבי המשאבים והבדיקות, אני רוצה לומר ברור. אני לא מחפש תירוצים. אתם לא צריכים לשכנע אותי בנושא הזה. זו המלחמה היום-יומית שלי להביא כמה שיותר בדיקות בחברה הערבית. זה מה שאני עושה כל יום בהערכת המצב מול כל הגורמים, להביא כמה שיותר בדיקות לחברה הערבית, וזה מה שאנחנו עושים. מה שהראיתי לכם, שיש באמת עלייה מאוד משמעותית בחודשיים האחרונים. אני נלחם על זה שיהיו בעצם יותר בדיקות בחברה הערבית. זאת המלחמה. אני אשמח לעזרה של כל אחד מכם של איך בעצם מגדילים את המשאבים האלה לתוך החברה הערבית.

לגבי הסוגיה של ההסברה, אני חייב כאן להגיד. משרד הבריאות – יש את עינב, היא סמנכ"לית הסברה במשרד הבריאות, יש שם שלושה משרדים בתוך החברה הערבית שעובדים יחד איתה על הנושא הזה של הסברה, יש לאוכלוסייה הערבית, יש מזרח ירושלים, יש לאוכלוסייה הבדואית בדרום. תמיד אפשר בוודאי לשפר ולייעל. יושבים צוותים כל שבוע על איך משפרים את ההסברה לחברה הערבית. יש גם פורומים מקצועיים בנושא הזה. כל תובנה מהפורום המכובד הזה מתקבל בברכה. הנושא של הרשויות המקומיות, אני, הצוות שלי, יש לי פה צוות של אנשים שאנחנו עובדים יום יום עם הרשויות המקומיות. אנחנו נמצאים בקשר יום-יומי איתם, מנסים לעזור להם, מנסים להביא להם משאבים כמה שכמובן אנחנו יכולים על מנת לטפל בזה. דרך אגב, אני מאוד מסכים להערה. הייתי מאוד רוצה לזהות רשות מהבהבת לפני שהיא מגיעה לאדום ולסגר, לטפל בה ולעזור לה עם כל המשאבים על מנת שלא תהיה התפרצות של התחלואה בתוך היישובים האלה. אנחנו מנסים לעשות את זה גם בחלק מהיישובים. לגבי הסגר – אמרתי בצורה מפורשת. דרך אגב, אנחנו בוחנים עכשיו את האפקטיביות של הסגר. אני חושב שיש הרבה בעיות עם הנושא של הסגר. כפי שאמרתי, זה לא הכלי המועדף עליי, זה הכלי האחרון שצריך להשתמש בו. אנחנו בוחנים את זה. אני מאוד מקווה שיהיו לנו תשובות לגבי הסוגיה הזאת. לגבי הסוגיות הכלליות, אז למשל, דיברתם על תורכיה, אז כבר התקבלה החלטה בקבינט, כל מי שחוזר ממדינה אדומה, ובין היתר גם כן מתורכיה, בשדה התעופה הוא מחויב בדיקה. אם הוא מסכים לעשות בדיקה, הוא נוסע הביתה לבידוד. אם הוא מסרב לבדיקה, מפנים אותו למלונית של קורונה. מסכים עם פהד, לקח זמן לקבל את ההחלטה הזאת, אבל היא כבר נכנסה לתוקף. הרשות הפלסטינית יש צו אלוף שמונע כניסה של ישראלים לתוך הרשות הפלסטינית, הבעיה שם בעצם הייתה אכיפה, עכשיו, הרשות הפלסטינית עצמה גם הטילה סגר על כניסה של ערבים ישראלים.

מה לגבי דובאי?

לגבי דובאי, ככל שידוע לי, זה כרגע עדיין ירוק. יש בדיקה בתוך משרד הבריאות אם להכריז על זה אדום או לא אדום. זה נמצא על השולחן, אבל כרגע זה ירוק.

זה לא הולך לפי נתונים מסוימים?

כן, זה לפי נתונים מסוימים. יש מרכז ידע ובדיקות שבוחנים במשרד הבריאות את המצב, ואז נותנים המלצה למשרד הבריאות, לקבינט, להכריז על זה או לא להכריז על זה. זה נמצא על השולחן, אבל כרגע דובאי היא ירוקה. מלוניות – אנחנו מאוד רוצים לעודד אנשים לצאת למלוניות. זה הצליח לנו בגל הראשון, לצערי הרב, קשה מאוד בגל השני. אנשים לא רוצים לצאת מהבתים ללכת למלוניות. אני חושב שזה יכול לעזור. חיסונים – כן. יש גם צוותים שעובדים על קמפיינים לעודד חיסונים גם בחברה הערבית. חלק מהפרופסורים ואנשי צוות הרפואי שנמצאים כאן, הם נמצאים גם אתנו בוועדה המייעצת, אנחנו נעזרים בהם, ביכולות שלהם, וגם בנושא של הקמפיין.

תודה רבה לך איימן סייף על ההשתתפות.

אני מודה לך, גברתי היושבת-ראש על הדיון, וגם איימן וכל המשתתפים. המצב מדאיג ומכאיב וצריך למצוא פתרונות. ברור שהסגר הוא כלי שנכשל בטיפול בבעיה בחברה הערבית, וצריכים טיפול מערכתי – כלכלה, הסברה ושיתוף רשויות מקומיות, ועוד מאמץ ממשרד הבריאות, בעיקר בבדיקות. תודה רבה.

ממש בקצרה. קודם כל, כל מה שנאמר כאן בכלל יש כאן קונצנזוס טוטלי. האוכלוסייה הערבית מופקרת ומוזנחת כבר הרבה שנים, זה לא התחיל מהיום. מה שאנחנו רואים היום, זו גם תוצאה של כל השנים של ההזנחה. יפעת, כמו שאת הולכת ליישובים הערביים, אני מסתובב הרבה שם, ואני רואה מה שקורה שם - קשה מאוד לשמור שם, זה כמו אצל החרדים.

אני רוצה להתייחס לדברים של פרופ' לוין. מההתחלה אין הסברה, גם לישראלים אין הסברה. גם ליהודים אין הסברה. גם לחרדים אין הסברה. אמר לי ישי כהן, בסוף שבוע, שבארבעה החודשים הראשונים הוא התחנן למנכ"ל הקודם בר-סימן-טוב, שיבוא להסביר לחרדים פעם אחת והוא לא בא. יש בעיית הסברה מלכתחילה. אין סוף אחד של הסברה. אני מסכים לגמרי עם מה שכתבת מוחמד, צריך כאן גוף הסברתי אחד בנושא, ועכשיו עוד יותר בנושא החיסונים, כי אני יודע שיש הרבה התעלמות בנושא החיסונים גם באוכלוסייה הערבית וחבל. כדאי עכשיו כבר להכין נכון את המערכות לשם שינוי בנושא ההסברה, הקמפיינים, חשיבות החיסונים, וכמובן, בכל שאר הנושאים שנאמרו כאן ובצדק.

תודה רבה, פרופ' אדלר.

ברשותכם, אסכם את הדברים. ראשית, מה שאנחנו מבקשים ממשרד הבריאות, זה לרכז מאמץ גם מבחינת בדיקות, וגם מבחינת מעטפת סיוע באופן ממוקד ליישובים האדומים, במקרה הזה, אנחנו רואים את זה ביתר שאת ביישובים הערבים, ואנחנו אפילו ממציאים לזהות את אותם יישובים רגע לפני שהם הופכים להיות אדומים כדי שאנחנו נמנע את ההתפשטות.

הדבר השני, זה לחזק את שיתוף הפעולה עם ראשי הרשויות, לגייס אותם, לרתום אותם למאבק הזה, כדי שנוכל לחזק גם את האמון של התושבים בהם.

אנחנו מבקשים הסברה ייחודית, מותאמת תרבות – צריך לומר את זה - לחברה הערבית. זה נכון לגבי כל מגזר. אבל משום שאנחנו בדיון בחברה הערבית, אז אנחנו נתמקד בזה, גם בנושא החיסונים וגם במניעת ההתפשטות, כי בסוף, גם כשיהיו כאן חיסונים, אנחנו עדיין צריכים לשמור, ולראות איך אנחנו מסייעים במניעת ההתפשטות. אני רק אומר לגבי הבדיקות. אם יש לנו במצב שבו מרבית היישובים האדומים הם ערביים, יש רק 14% שזה אפילו לא באופן יחסי, זה לא מותאם לאחוז הערבים באוכלוסייה, זה אומר שמדינת ישראל לא משקיעה מספיק מאמץ כדי למנוע את ההתפשטות בחברה הערבית, וגם למנוע את הזליגה לחברה הכללית, ואחר-כך אנחנו מוצאים את עצמנו באירוע של הדבקה המונית. תודה רבה. ותודה רבה לך, חבר הכנסת שחאדה אנטאנס.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.