פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



20
ועדת החינוך, התרבות והספורט
30/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 113
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ד בכסלו התשפ"א (30 בנובמבר 2020), שעה 11:30

דיון מהיר בנושא: מדיניות משרד התרבות מביאה לקריסת ענף התיאטראות הפרטיים, של חה"כ מיכל שיר סגמן, חה"כ מיקי לוי, חה"כ סמי אבו שחאדה

חברי הוועדה: יאיר גולן – מ"מ היו"ר
סמי אבו שחאדה
עופר כסיף

מיקי לוי
אלכס קושניר
מיכל שיר סגמן

אפרת אשוש פנונו - מנהלת תיאטרון אגדה, שחקנית, אמנית

אסף פנונו - מנהל השיווק של תיאטרון אגדה

עירית פוגל - מנהלת תחום תיאטרון, משרד התרבות והספורט

דביר ז'ורנו - רפרנט תקציב, אגף התקציבים, משרד האוצר

דוד קיגלר - מנכ"ל תיאטרון אורנה פורת

עינת גבריאלי - מרכזת צוות יסודי בהנהגת ההורים הארצית

יהודית גידלי

ס.ל., חבר תרגומים

מדיניות משרד התרבות מביאה לקריסת ענף התיאטראות הפרטיים, של ח"כ מיקי לוי, סמי אבו שחאדה, מיכל שיר סגמן (מס' 204).

בוקר טוב. עדיין בוקר טוב. אנחנו נפתח בדיון מהיר בנושא מדיניות משרד התרבות ביחס לתיאטראות הפרטיים שלטענת נציגי התיאטראות מביאה את התיאטראות האלה לסף קריסה כלכלית. מעולם מצבם לא היה מזהיר מבחינה כלכלית, אבל אין ספק שבתקופת הקורונה המצב הזה מחמיר בסדרי גודל מאוד מאוד משמעותיים.

הדרישה לדיון באה מצדם של חבר הכנסת מיקי לוי, סמי אבו שחאדה ומיכל שיר. אני רואה שמיכל הצטרפה אלינו. אני מציע, מיקי, אם אתה יכול לפתוח ולהציג את הבעיה מהצד שלך ולאחר מכן אני ארצה לתת לנציגים שהגיעו לדיון המכובד הזה לומר את דברם וכמובן נשזור בתוך הדברים גם את דברי חברי הכנסת. בבקשה.

תודה רבה לך, אדוני, על הדיון. מה שנעשה לענף התרבות בארץ, התיאטראות בפרט, מה אני אגיד לכם? הוא נורא ואיום. לא נראה לי בכלל שמישהו מנסה לקדם איזה שהיא תוכנית סיוע ממוקדת, או תוכניות פתיחה, וכן, אפשר לפתוח. אפשר לפתוח באולם שממוזג, או מאוורר, שמכיל לא יודע מה, 600 איש, יבוא משרד הבריאות ויגיד שיורידו את זה לשישית, לחמישית, משהו. אבל ברגע שלא דנים בעניין הזה זה הולך ושוקע, הולך ועף מן העולם.

לעניין הדיון, בנוגע לתיאטראות הפרטיים, ההכנסות ממכירת הצגות היא כל ההכנסה של התיאטראות הפרטיים האלה, ללא ההכנסה הזו אין ביכולת שלהם להמשיך להחזיק את העסק, להמשיך ולהתקיים, מה עוד שמשבר הקורונה רק החריף את המצוקה ואת המשבר שהם נמצאים בו.

אני אצמצם את מה שאני רוצה להגיד, אנחנו צריכים לפעול יחד כדי לראות איך אנחנו מסייעים בידיהם. יש בעניינים האלה ספריות, מרכזים קהילתיים, מתנ"סים, בתי ספר, צריך להנגיש את התרבות לכמה שיותר אוכלוסיות, לא כולם גרים בתל אביב. חייבים לעשות את זה. קשה מאוד לתיאטראות הפרטיים האלה להתחרות בתיאטראות הגדולים, הממומנים, עם שחקנים ותיקים בעלי שם.

מילה וחצי על ענף התרבות בכללותו, גם בימים קשים של מלחמה, אדוני, ושל פיגועים, ענף התרבות או עולם התרבות מעולם לא שבת, הוא המשיך, הוא פעל, הוא ירד לשטח, הוא ירד לקווים. אנחנו לא יכולים להתעלם מכך שמסביב לעולם הזה יש עוד עשרות עובדים ומאות משפחות שמתפרנסות מכך.

הייתי יכול להמשיך ולהגיד לכם את כל הרשימות שהכנתי, אבל אני רוצה להפסיק ולהעביר את רשות הדיבור הלאה כדי לראות מה אנחנו כן מסוגלים לעשות לטובת העולם הזה. תודה רבה.

תודה, מיקי. אני חושב שמיקי הציג בסך הכול את הנושא בצורה בהירה, אני אתן כמובן הזדמנות לכולם לדבר, אבל אני רוצה לעבור ישירות למשרד התרבות והספורט ולשמוע.

אני רק אוסיף מילה אחת. אני רק אדגיש, כיושבת ראש השדולה לתחרות במשק, זו פגיעה חדה מאוד בתחרות. וחלילה, אנחנו לא באים לפגוע באף אחד, אבל המטרה היא לעודד גם את הפרטיים, גם את העמותות, לא ייתכן שאחד יבוא על חשבון השני, כי אם זה היה קשה לפני הקורונה, בתקופת הקורונה כשכל הסקטור הזה צונח הבעיה הופכת להיות עמוקה יותר והרבה מאוד מהתיאטראות הפרטיים פשוט לא יחזיקו מעמד.

בהחלט. לכן אני רוצה לעבור לעירית פוגל, נציגת משרד התרבות והספורט, בבקשה.

בוקר טוב לכולכם. אני רוצה לציין שמשרד התרבות תומך בשבעה תיאטרונים שפרוסים בארץ, ביניהם בתיאטרון שהוא בשפה הערבית, תיאטרון ערבי, ועוד שני תיאטרונים חרדים. הפעילות של התיאטרון היא בכל הארץ. אנחנו תומכים בתיאטרונים באמצעות מבחני תמיכה שדורשים עמידה בתנאים גם כמותיים וגם איכותיים.

לעניין התלונה לנושא של פגיעה בתיאטרונים כתוצאה מכך שמחירי ההצגות הם מחירים הפסדיים, את מחיר ההצגות קובע סל תרבות ארצי של משרד החינוך ולא משרד התרבות, אני יכולה כן לומר שאנחנו מעודדים יוצרים, אם זה יוצרים עצמאיים ואם זה תיאטרונים, להתאגד ולפתוח עמותות או להתאגד בתוך ארגוני גג - - -

עירית, סליחה שאני קוטע אותך, נדמה לי שהפורום רוצה לדעת איך המשרד, גם אם הוא עושה את זה בשיתוף פעולה עם החינוך, איך המשרד מתכוון להמשיך לקיים את אותם תיאטראות שלמעשה קורסים כרגע, איך אתם מתייחסים לנושא הזה? יפה שהוא תומך בשבעה תיאטראות, יש יותר מזה, יש למעלה מ-20, איך אתם מתכוונים לתמוך בכל השאר, איך אתם מקדמים את עניינם, איך אתם מתייחסים בתקופת הקורונה בהקשר הזה.

אוקיי, אז קודם כל לדייק, נתמכים יש עשרה תיאטרונים בלבד, וכמו שאמרתי, ביניהם תיאטרון ערבי ושני תיאטרונים חרדים. אנחנו בעצם, כמו שאמרתי, לא אחראים על נושא של תמחור ההצגות, תמחור ההצגות מתבצע באמצעות סל תרבות ארצי של משרד החינוך.

אנחנו בתקופת קורונה, זה לא מעניין אתכם? זה לא מעניין אתכם?

בוודאי שמעניין, גם התיאטרונים - - -

איך אתם מתערבים בזה? איך אתם מטפלים בזה?

התיאטרונים הנתמכים ממשיכים לקבל תמיכה ואנחנו מעודדים אותם להמשיך לפעול ברחבי הארץ על אף ולמרות הסגר.

מה המשרד עושה ביחס לאלה שלא נתמכים?

אלה שלא נתמכים אין באפשרותנו לסייע להם. יש עכשיו איזה שהוא בג"צ - -

אז בשביל מה הם באו לוועדה, אדוני?

- - של היכלי התרבות בארץ שהוא בפתחו של המשרד, במשרד האוצר, לעניין של סיוע גם במשבר הקורונה. לעניין של בכלל, אני רוצה לדבר על טרום קורונה ואחרי קורונה - - -

אני יכול רק לשאול שאלה אחת?

אני רק רוצה להבין, סליחה, רבותיי, תנו לי לנהל את זה, אני רוצה להבין ולדייק את הדברים. אני מבין שעמדת משרד התרבות והספורט שאותם תיאטראות שאינם נתמכים פשוט לא מעניינים את המשרד.

זה לא נכון, אבל בעיקר אנחנו עוסקים ב-900 עמותות של תיאטרון ומוסיקה, מחול, אמנות פלסטית, קולנוע וכן הלאה, שאר האמנויות, הם הגופים הנתמכים על ידינו. המשרד מנסה, ביחד עם האוצר, לסייע גם לגופים שאינם נתמכים - - -

לא צריך את האוצר, צריך לחלק את העוגה אחרת.

אבל שוב, התמיכה היא תמיכה שכל גוף יכול לגשת, להגיש את המועמדות שלו לתמיכה, ואם הוא עומד במבחנים הכמותיים והאיכותניים יש ביכולתו לקבל תמיכה גם בימים של טרום קורונה. זה לא רק בימי הקורונה.

גברתי, הם לא יעמדו בקריטריונים, ברור לך שלא. אני הייתי בהנהלת תיאטרון ואני יודע מה הקריטריונים האלה, מי שעדיין לא היה בתהליך זה יהיה קצת מורכב. יש לי שתי שאלות, שאלה אחת, איך התיאטראות הפרטיים רשומים, הם רשומים כחברות פרטיות? מה הרישום שלהם לפי דעתך? ועל איזה תיאטרון ערבי מדובר?

התיאטראות הם כנראה תיאטרונים עצמאיים לחלוטין, יש להם כנראה את הסיבות שהם החליטו שלא להיות עמותות, צריך ל - - -

מה זה הם החליטו? אני מבינה שדרישות הסף כדי להפוך להיות עמותה נתמכת זה מיליון וחצי שקלים. תיאטרון פרטי, כשאתם מורידים את המחירים למחירי רצפה אין להם סיכוי להגיע למחזורים שאתם מדברים עליהם בכלל כדי להפוך להיות בכלל עמותה נתמכת. על מה את מדברת? את מדברת על איזה שהוא עולם מקביל, רק שבמציאות הוא לעולם לא יכול להתקיים.

קודם כל המחזור הכספי של תיאטרון רפרטוארי הוא 1.2 מיליון, הוא לא 1.5 מיליון. זה דבר אחד.

אה, לא אמרת כלום.

הדבר השני, עברתי על הרשימה - - -

אתה מבין? הם בקושי מגרדים את החצי מיליון שקלים, כדי להפוך להיות נתמכים הם צריכים יותר ממיליון שקלים וזה עובר ככה בכיף.

אני רוצה לתת לעירית לסיים לדבר.

רגע, תנו לי לסיים את דבריי. יש מספר מבחני תמיכות, זה לא נכון, יש מבחן של תיאטרון רפרטוארי, יש מבחן של קבוצות תיאטרון, שם אין צורך במחזור תקציבי, הוא יכול להיות גם 100,000 או פחות.

עירית, אני שואל האם בימי הקורונה מצאתם לנכון לשנות את הקריטריונים? הרי המצב הוא מצב חירום - - -

כן, בימי הקורונה יש גופים שהגישו בקשה לתמיכה ויצא מבחן מיוחד לשנת 2020 ואותם גופים מקבלים תמיכה על אף שאינם עומדים עדיין במבחנים - - -

מה זה אומר מבחינת כסף? מה זה לא עומדים? קודם זה היה 1.2 מיליון, עכשיו הורדת את הקריטריון למה, לחצי מיליון שקלים?

לא, כל תיאטרון שהגיש בקשה לתמיכה ועדיין לא עומד בקריטריונים מקבל 25% מההוצאות שלו ב-2018. יש לנו כאלה 14 תיאטרונים, קבוצות תיאטרון, שנכנסות השנה, בשל משבר הקורונה, ומקבלות תמיכה.

על כמה מחזור הם עומדים?

רגע, רגע, לא כל אחד חייב גם לפתוח עמותה, יש אפשרות של יוצר עצמאי, ואני הסברתי את זה גם לאפרת, שעומדת מאחורי אותה עצומה של תיאטרון האגדה, ואני הבהרתי לה שיש אפשרות שעד שהיא פותחת עמותה היא יכולה להגיש בקשה כיוצרת עצמאית באמצעות ארגון גג שמסייע ל-70 יוצרים עצמאיים.

הגשתי בקשה, סירבו לבקשה שלי.

בזמן הזה שהיא מקבלת תמיכה כיוצרת עצמאית במסגרת ארגון גג התמיכה יכולה להגיע ל-180,000-150,000 שקלים ובזמן הזה היא יכולה לפתוח את אותה עמותה ולעמוד בקריטריונים הנדרשים. שוב, השנה הם היו - - -

אין לה יכולת לעמוד בקריטריונים הנדרשים. זה לא הגיוני, אגב, לשום עסק, אני לא מדברת אפילו על הצגות ותיאטראות.

מיכל, יש לנו פה עוד הרבה נציגים.

ואני גם לא עומדת בקריטריונים - - -

זה בלתי אפשרי לעמוד בקריטריונים האלה, אני מאוד מצטערת.

אני לא יודעת למה את אומרת שזה בלתי אפשרי לעמוד בקריטריונים.

כי אם אני עכשיו פותחת עסק, כל עסק, אני לא יכולה להגיע ל-1.2 מיליון וברגע שהמשרד נותן כסף ו - - -

לא, לא, בכלל לא.

מה לא? את מורידה לי למחירי רצפה, זאת אומרת שאת נותנת כסף לחזקים, מעודדת את החזקים ואם אני היום רוצה להקים תיאטרון פרטי, עד שאני אגיע לתנאי הסף שלך אני אקרוס. אני פשוט אקרוס, אין לי שום סיכוי.

אבל זה לא נכון, את אומרת עובדות ונתונים שאינם נכונים.

אבל את אמרת עכשיו 1.2 מיליון, לא אני.

יש מבחני תמיכה לקבוצות - - -

אבל המבחנים מתחילים מ-1.2 מיליון, את הרגע אמרת את זה בעצמך.

אין צורך במחזור תקציבי, יש צורך לעשות 30 הרצות בשנה בלבד ואני רואה שכל הגופים שחתומים על העצומה עושים מאות הרצות בשנה. הם צריכים לעשות 30 הרצות בלבד והם זכאים לתמיכה במידה שהם עומדים אכן גם בסף האיכותי.

מה זאת אומרת האיכותי?

אתה יודע, אדוני היושב ראש, אני שמעתי על מניעת תחרות, אבל אני לא שמעתי שהמדינה מייצרת תחרות בינה לבין עצמה והורסת במו ידיה את השוק הפרטי. את זה עוד לא שמעתי. בתחום התרבות זה באמת חסר תקדים. אני רוצה להגיד, זה איזה שהוא סוג של הישג, הישג לשלילה.

סליחה, היא גם אמרה משהו ספציפי, איך היא מקשרת את העניין? היא אמרה איכותי. איך היא מודדת את זה?

חברים, תרשו לי לנהל את הדיון. מה שנדמה לי לא ברור פה לפורום, לחברי הכנסת ולשאר הנוכחים, האם קבעתם קריטריונים ברורים איך מאפשרים לכל אותם תיאטראות קטנים להמשיך ולפעול בתנאים האלה שאין להם הכנסות עצמיות כי אין להם הצגות? האם בדקתם את העניין הזה? האם בתחרות שהתפתחה פה בין התיאטראות הגדולים לתיאטראות הקטנים, הלא מתוקצבים, שפועלים בפריפריה, האם עשיתם איזה שהוא משהו כדי ליצור שוויון ודרך זה לאפשר גם להם להמשיך לעבוד?

שוב, לעניין הקורונה אני חוזרת ואומרת, גוף שהגיש בקשה לתמיכה נענה בתמיכה השנה מבלי לבדוק אותו לעניין של המחזור שלו ושל כמות ההצגות שהוא עושה. אני חוזרת ואומרת, 14 קבוצות חדשות נכנסו לתוך מבחני התמיכה במהלך הקורונה.

מתוך 900 קיימים.

בתור איזה הגדרה?

יש איזה שהיא הדרגתיות בקבלת התמיכה, לא מיד מקבלים חצי מיליון או 700,000 תמיכה או מיליון שקל תמיכה.

כך שהמדינה אוטומטית מעוררת תיאטראות גדולים וחזקים ומונעת מהקטנים להיות גדולים או אי פעם להתפתח.

אבל גם התיאטראות הגדולים - - -

זה מה שאת אומרת, את מעודדת את הגדולים ואוטומטית - - -

רגע, מיכל, רק רגע.

גם התיאטראות הגדולים החלו את דרכם בתמיכה נמוכה יותר. לא כל אחד החל את דרכו כתיאטרון גדול. הם החלו בתמיכה במסגרת פרויקט הפקתי שמקבלים בגינו תמיכה ואחר כך הם עוברים להיות קבוצת תיאטרון והם מקבלים בגינה תמיכה, ואחר כך, כשהם מתחזקים ויכולים כבר להגיע למחזור של 1.2 מיליון הם נתמכים כתיאטרון. גם התיאטרונים נחלקים לקבוצות, יש תיאטרונים קטנים, יש בינוניים ויש גדולים. אז אי אפשר לבוא ולומר שאי אפשר להיכנס למערך התמיכות, זה לא נכון, הוא רק מדורג והוא נעשה לאורך תקופה מסוימת, לא מיד תיאטרון נכנס והופך לתיאטרון גדול.

תיאטרון אורנה פורת, או תיאטרון ארצי לנוער או תיאטרון המדיטק, שהם תיאטרונים גדולים, הם תיאטרונים של עשרות שנים שבעצם מקבלים גם את תמיכת עירייה, גם תמיכת הרשות - - -

עירית, אני רוצה לקטוע אותך כאן, אנחנו רוצים להמשיך הלאה בדיון.

כדאי לשמוע את אפרת, אדוני היושב ראש.

אני מבקש את נציג משרד האוצר, דביר ז'ורנו, או שירה עמיאל, אחד מהשניים, להתייחסות משרד האוצר.

שלום, כאן דביר מאגף התקציבים ממשרד האוצר. ביחס לבעיה שהוצגה, אני חושב שנכון להסתכל על זה למעשה בהסתכלות מצד אחד של תקופת הקורונה ואז יש את הסיפור היותר מבני בבסיס. בתקופת הקורונה נשמעו פה כל מיני טענות לגבי מה שניתן ולא ניתן, אבל קודם כל צריך לומר שעובדים של אותם גופים, כמו כל יתר הגופים, כל החברות הפרטיות והעצמאים, הם זכאים למגוון רחב מאוד של סיוע במסגרת התוכנית הכלכלית, קודם כל דמי אבטלה, פרילנסרים זכאים גם למענק סוציאלי וגם למענק הוצאות קבועות, הם יכולים גם להחזיר מקדמות שהם שילמו בתחילת השנה לרשות המסים כאשר לא היה ברור שמדובר למעשה בשנה כל כך קשה כמו השנה הנוכחית. אותם עצמאים, במידה שזה רלוונטי עבורם, זכאים גם להחזר בגין הארנונה למשך שלושה חודשים וגם למעשה, בהינתן שהפגיעה נמשכת, וכשמדובר בעולם התיאטראות אז בוודאות הפגיעה למעשה נמשכת, אז גם עכשיו הם זכאים לעוד מענקים ולעוד החזרי ארנונה בהתאם לסף הפגיעה שנקבע.

בנוגע למוסדות התרבות המתוקצבים, הנתמכים לפי מבחני תמיכה 3א, אז ניתן מבחן תמיכה בסך של 200 מיליון שקל לסיוע לאותם גופים. חשוב לי לומר שאנחנו בתור משרד האוצר היה לנו מאוד מאוד חשוב, בתיאום כמובן עם משרד התרבות ובשיתוף פעולה מלא איתם, להכניס גם תנאי סף שאומר שלמעשה על מנת לקבל את הסיוע התוספתי לפחות 70% מהעובדים שעבדו בגופים האלה יצטרכו להיקלט חזרה ולעבוד בגופים הללו.

בנוסף הגופים האלה גם זכאים למענק בסך 7,500 שקלים להחזרת העובדים. אני גם שמח לומר שבעקבות מבחן התמיכה הזה אנחנו הצלחנו להוסיף, בגלל מנגנון מצ'ינג, עוד 23 מיליון שקל מהרשויות המקומיות למוסדות התרבות הנתמכים. זו בשורה מאוד מאוד גדולה. ואני יכול להגיד מעבר לזה, היו עיריות שהחליטו לקצץ את התמיכה במוסדות התרבות ובעקבות מבחן התמיכה שאמר שתנאי סף מבחינתנו לתת את התמיכה הוא שישמרו על אותה תמיכה אותן עיריות חזרו בהן מהכוונה לקצץ את התמיכה. זאת אומרת זו באמת הצלחה גדולה מאוד שהיא בשורה גדולה מאוד לעולם התרבות.

בנוגע לתיאטראות המסחריים, אז כמו שאמרתי, המענקים שניתנו במסגרת תוכנית הסיוע בגין משבר הקורונה אמורים לתת מענה לתקופת הקורונה, אבל עכשיו, כמו שאני מבין את זה, עולה בעיה שהיא במובן מסוים לא קשורה לקורונה, היא קשורה למעשה לאופן שבו - - -

מדיניות.

אתה סיימת את דבריך?

אני רק רציתי להגיד איך אנחנו בתור משרד אוצר רואים את הבעיה שהוצגה. למעשה יש עמותות שנתמכות על ידי המדינה, ומדובר בעיקר, תקנו אותי אם אני טועה, אבל הבעיה הזאת היא ביתר שאת בפריפריה. מבחני התמיכה של משרד התרבות, צריך לומר, בהחלטה שהיא כמובן לגיטימית בעולמות של מדיניות של דרג נבחר, אומרים שהם היו רוצים לתעדף בצורה מאוד מאוד חזקה הופעות בפריפריה, מה זה אומר? זה אומר שלמעשה תיאטרון, על מנת למקסם את הסיוע שהוא מקבל מהמדינה יש לו תמריץ מאוד מאוד חזק כמה שיותר בפריפריה. זה בא ממקום של רצון להעניק תרבות בפריפריה, אבל מה שזה מייצר, כמובן שזו לא הייתה הכוונה מקורית, זה מייצר מצב שבו המחירים בפריפריה יורדים בצורה מאוד מאוד משמעותית כי יש סבסוד מאוד משמעותי מצד המדינה שמאפשר להוריד את המחירים בצורה מאוד חזקה, מה שפוגע בתיאטראות הפרטיים.

הדרך לפתור את זה היא לחשוב על איזה שהוא ריסון מסוים של הדבר הזה, זה כאמור יותר מדיניות משרד התרבות, אבל כמו שאנחנו מנתחים את הבעיה מבחינה כלכלית ככה אנחנו רואים אותה. הטענה שמשרד התרבות צריך להוסיף כסף לתיאטראות הפרטיים על מנת לאזן את הסבסוד ביתר שלו לתיאטראות הציבוריים או התיאטראות הנתמכים היא טענה קצת בעייתית מבחינתנו כמשרד אוצר, זה בעצם להוסיף כסף כדי לבטל תמריץ - - -

ולהפסיק להעביר אותו - - - ותוכל לתת אותו ישירות.

דבירה, התמונה ברורה. דביר, תודה. אני רוצה לפני שאנחנו עוברים לחברי הכנסת לשמוע לפחות נציג תיאטרון אחד, אפרת, בבקשה.

שלום לכולם.

אפרת היא מנהלת תיאטרון אגדה, שחקנית ואמנית.

נכון, קוראים לי אפרת, אני בוגרת בית צבי מלפני 11 שנה. כשסיימתי את לימודי המשחק שלי הלכתי לעשרות אודישנים והתקבלתי להרבה מהם. בשלב חתימת החוזה, לפעמים זה היה הרבה שלבים, בשלב חתימת החוזה אמרתי לאותו מפיק או אותו במאי שאני מתנצלת, רק בשבת אני לא עובדת, כולם טרקו לי את הדלת ואמרו לי: שיהיה לך בהצלחה, דרישת שלום, בהצלחה בתחום. ואז לאט לאט גיליתי את התיאטראות הקטנים, התיאטראות העצמאיים, נכנסתי למספר תיאטראות קטנים שעושים הצגות קטנות ויום אחד הגעתי לספרייה ועל הבמה, על הכיסא, ישב הספר של אמא שלי, 'המשאלה של צבי', הבמאי אומר: אפרת, זה לא הספר של אמא שלך? באותו רגע הרגשתי ששערי שמים נפתחו, שהיה לי נס מהקדוש ברוך הוא, שאמר לי: את הולכת לפתוח תיאטרון. התקשרתי לאמא שלי, אמרתי לה: אמא, את ממחיזה לי את הספר, היא אמרה לי: התפללתי וחיכיתי לרגע הזה.

ומאז ועד היום יש לי תיאטרון ילדים שקוראים לו תיאטרון אגדה שחורש את הארץ, אנחנו מהפריפריה, אנחנו מעוטף עזה, אנחנו עושים הצגות איכותיות, מאושרות בסל תרבות ארצי ובפמי פרימיום עם תרבות לפריפריה, אנחנו תיאטרון עצמאי, לא נתמך, שהצליח להתפרנס בכבוד רב עד לפני כשנתיים ללא תמיכת המדינה, ללא עזרה של אף אחד. ההצגות שלי מאושרות, תיאטרון ארצי לילדים ונוער אימץ את ההפקות שלי.

כמה אנשים את מעסיקה בתיאטרון?

שמונה.

תיאטרון אגדה, אפילו אני מכירה אותו, זה ממש מוכר.

כל ההצגות שלי זה על פי ספרים של אמא שלי, אמא שלי היא הסופרת והמחזאית של התיאטרון, הכול כתוב בשפה עשירה, אני ציירת, שחקנית, רקדנית, בימאית, אני יוצרת את התפאורות במו ידיי, שרה, מביימת, משחקת, רוקדת, בהצגות שאמא שלי כתבה. הופעתי בתיאטרון הלאומי הבימה, אחרי 12 הצגות שעשיתי בהבימה קיבלתי הצעה להופיע בהבימה, חוזה לשנה, כל שבת 'שבת תרבות', אמרתי להם: אני מתנצלת, אני שומרת שבת, ונאלצתי לסרב להצעה, שהייתה כבוד מאוד גדול בשבילי, אבל נאלצתי לסרב.

אני חייבת להגיד שאני חושבת שכל התפיסה שאמנות צריכה להיתמך היא מעוותת. אפשר להתפרנס מאמנות, זה לא בושה, זה מקצוע. אני למדתי מקצוע, אני בתיאטרון מכיתה א', אני רוקדת מגיל שלוש, אני מציירת כל החיים שלי ואפשר להתפרנס מהמקצוע הזה בכבוד. אולי לא נוכל להיות כמו אורנה פורת ולהפיק הפקות גדולות, אבל בשוק של ההצגות הקטנות התפרנסנו בכבוד ללא תמיכה. מה אתם רוצים? ש-100 תיאטראות קטנים יהפכו לעמותות? אתם רוצים לסבסד את כולם? היה לנו שוק תוסס, שוק מוצלח, התפרנסנו בכבוד, העברנו עבודות אחד לשני, לא קיבלתי תמיכה כי התפרנסתי יפה.

מה בעצם היית מצפה ממשרד התרבות והספורט או ממשרד החינוך או ממי שזה לא יהיה כדי שיאפשרו לך להמשיך ולהחזיק את העסק שלך?

תחרות שווה והוגנת. לא הגיוני שאני שהפקתי הצגה מכיסי הפרטי, הפקתי שבע הצגות, כל הפקה עלתה לי מהכיס הפרטי שלי, לא מהמדינה, בין 50,000 ל-80,000 שקל, אני צריכה לכסות את עלויות ההפקה, אני צריכה לצאת ליום עבודה ואני צריכה להרוויח. לא יכול להיות שאני אעבוד בחינם.

ופנית למשרד התרבות והספורט?

פניתי, דיברתי עם עירית פוגל.

היא לא עומדת ב-1.2 מיליון, אתה לא מבין?

אני מגלגלת הצגות של 500,000, אני מריצה 200 הצגות בשנה, הקריטריונים הם פי שניים, אבל גם מה אתם רוצים? שכולנו נהיה עמותות? שלא נשלם מיסים? שילמתי מיסים, התפרנסתי בכבוד, הרווחתי יפה, לא ביקשתי כסף, לא ביקשתי עזרה.

אפרת, אנחנו לגמרי איתך, אני רק רוצה להבין, מה הפגיעה שקרתה לכם לאחרונה שלדעתך - - -

המדינה מסבסדת, היא נותנת עלות נמוכה לכרטיס.

שנייה, אני מכיר את העולם הזה. מה בדיוק פגע בכם לאחרונה?

מה שקרה ככה, לפני כשמונה שנים התיאטראות הגדולים נכנסו לשוק ההצגות הקטנות. בהתחלה הם מכרו הצגה ב-3,600, עם הזמן הם התחילו להוריד מחירים, ל-3,000, 2,500, 2,000. לפני כשנה וחצי, במרתונים האחרונים, הם הורידו את המחירים ל-1,700 כולל הכול ובתקופת הקורונה הם ירדו למחיר מביך ומשפיל של 700 שקלים כולל הכול להצגה.

זה כשל שוק קלאסי. ככה מונעים תחרות במשק, זאת בדיוק הדרך. באמנות בלתי רגילה המדינה הצליחה פשוט לייצר כשל שוק.

התמונה ברורה.

אני אסף, אני מנהל השיווק של התיאטרון. נוצר איזה שהוא היצף של הצגות, עכשיו בתקופה האחרונה, כי בעצם הם מכינים את השטח למה שהולך לבוא, כל מי שיש לו תיאטרון עצמאי כיום אין לו לאן לחזור, שיהיה ברור, אין לו לאן לחזור. התיאטראות העצמאיים לא יכולים להתמודד עם מחירי הפסד, אין להם למה לחזור.

נכון, זאת הבעיה.

היצף ההצגות שנוצר כרגע עם עשרות הצגות חדשות שיצאו והופקו בשביל לבוא ופשוט להשתלט על השוק בצורה עוד יותר חריפה ובוא נגיד שצצה להם הזדמנות, הם רוצים לקחת אותה בשתי ידיים ומבחינתם כל התיאטראות הקטנים העצמאיים לא רלוונטיים, אנחנו לא רלוונטיים, הם רוצים להיות לבד בתחום, הם יוצרים לעצמם את המונופול שהם כנראה חותרים אליו. בסופו של דבר הרמה האמנותית תרד, לא יהיה להם עם להתחרות, ההפקות יהיו מינימליסטיות, כמה שפחות השקעה, מה שנכנס למזוודה זה מה שיש בהצגה, לא מעבר לזה.

אני כל השנים הולכת לכל ההצגות של כל הגדולים, אני חייבת לראות מה קורה בשוק, אני מסתכלת, מתפתחת כל הזמן, ואני חייבת להגיד שאני רואה שמשנה לשנה איכות ההצגות, גם של הגדולים, יורדת. מה שקורה, שאם פעם הפיקו הצגות של 15, 20 שחקנים, הפקות מוזיקליות, תפאורות מתחלפות, היום כל הצגה, כל מרתון שאני הולכת, ארבעה שחקנים, שלושה שנים, תפאורה סטטית, לא מתחלפת, מינימום של הוצאות וכמה שיותר מכירות מכירות מכירות.

אתה מקבל את הכסף כך או אחרת, אז למה להתאמץ?

הקטע המצחיק, הם לא מצליחים למכור את ההצגות האלה כי אין תקציבים ואת כל הכסף מקבלים בעצם התיאטראות.

ברור, הם מקבלים את הכסף ככה.

במקום שתהיה בחירה.

התמונה ברורה, אני רוצה לעבור לדוברים נוספים ולתת להם במה.

רק חשוב לציין, זה באמת באמת חשוב, עירית פוגל אומרת שסל תרבות קובע את המחירים, אבל בפועל הם לא ממומשים, ההצגות האלה לא באמת נמכרים במחיר שסל תרבות - - -

ההצגה שלי מאושרת ב-3,500, כדי להיכנס לגן אני צריכה למכור אותה ב-700 שקלים.

אין דבר כזה, אין חיה כזאת, אין מחירים כאלה. סתם, זה משהו פיקטיבי לגמרי.

אין תקציב לספריות, אין תקציב למתנ"סים, אין תקציב בסל תרבות. 70 שקלים לילד, הם רוצים להביא עם זה ארבע הצגות, הם מביאים כל הצגה ב-500 שקל. אני מאושרת ב-3,500 ואני נותנת במחיר הזה חמש הצגות כדי לשרוד. זה לא הגיוני.

כל המתמטיקה לא נכונה.

ברור, התמונה ברורה. תיאטרון אורנה פורת, דוד קיגלר, אני ראיתי שהוא נמצא פה.

שלום. צהריים טובים. אני מבין מצוקה של תיאטראות, של שחקנים, כולנו עסוקים במצוקה הזאת, ואני חייב לציין, מדברים פה על מחירים של הצגות ב-700 שקל, ב-1,000 שקל. קודם כל אנחנו באמת תחת רגולציה, יש לנו הסכמי שכר לשחקנים תחת שח"ם, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לקבוע לשחקנים מחירים, אנחנו עובדים תחת ההסכמים, והמחירים שמדובר עליהם מדובר על מחירים מיוחדים שנרקמו בשיתוף כל הגורמים לימי קורונה, במחשבה שאנחנו נכניס הצגות לקפסולה. אנחנו בטח ויתרנו שם על הרווח, זה לא בשבילנו, זה מייצר לנו רק עוד עבודה, הקריטריונים לא נספרים לנו בתקופת קורונה ולהכניס הצגה לקפסולה של עשרה ילדים בגן או בכיתה כשיש לכל ילד עשרה או 12 שקלים, אתם מבינים מה המשמעות.

דרך אגב, ההצגות האלה כמעט שלא משחקות, כמעט לא הגענו לזה, אז נוצר מצב, כדי להגיע לשטח, כי יש ביקוש מאוד מאוד גדול, כי הילדים כל היום בבית ואלה המחירים המיוחדים שנוצרו. זה לא שכל השנים המחירים הם כאלה נמוכים או בגלל התחרות עכשיו כולם הורידו ל-700 שקל. גם שחקנים ויתרו, גם שח"ם ויתר.

אתה יודע כמה קשה יהיה להעלות את המחיר בחזרה?

אני לא בא להתנצח, אני מבין מצוקה, גם אני שחקן, אני נשוי לשחקנית שממרץ יושבת בבית, יש לי ילד שעכשיו סיים צבא ועכשיו הוא הולך ללמוד תיאטרון, אני מכיר את המצוקה. אני לא חושב שאנחנו באמת הגורם שצריך להופיע פה או להגן על עצמו.

כמו שעירית אמרה, תיאטרון אורנה פורת יחגוג יובל 50, הרבה שנים עומדים תחת קריטריונים, לא פשוט, ויש, כמו שעירית אמרה, תיאטראות קטנים, תיאטראות בינוניים, תיאטראות גדולים, יש הרבה עמותות, עמותות שנתמכות, תיאטראות ערבים, יש הכול, אז הבחירה בלהיות תיאטרון עצמאי, אני חושב שהיא בחירה, כי בימים שהיו ימים טובים והיה שפע, אני רואה את זה כמו כל עסק אחר, להגיד שתפקיד משרד התרבות או משרד החינוך לתמוך, אני חושב שצריך להגדיל את התקציב של משרד התרבות פי עשרה, זו דעתי, אני חושב שבמקום לקנות כלי מלחמה וחרבות אנחנו צריכים לקנות תרבות ולהקנות תרבות לכולם. לכן ליבי ליבי עם כולם, אבל אנחנו בתחרות מאוד קשה עם כולם ואנחנו תחת הרגולציה של סל תרבות, תחת משרד התרבות, הקריטריונים של משרד התרבות ותחת הרגולציה של שח"ם עם השחקנים.

דוד, אתה לא צריך להתנצל, אנחנו רצינו לשמוע אותך בעיקר כדי להבין איך הדברים נראים מהצד של הגופים היותר גדולים.

אבל אני רוצה להגיד שבמחירים האלה אנחנו לא מרוויחים דבר, זה מחירי קורונה, אנחנו מנסים רק לקיים, אין לנו רווח מההצגות. ואני רוצה להגיד למה שאמרה, אני לא זוכר את שמה, תסלחי לי, אבל אני אומר שאנחנו עושים הפקות מאוד גדולות, אנחנו ברמה של התיאטראות הרפרטואריים הגדולים, אנחנו מביאים לילדים בימים כתיקונם הפקות מושקעות שעולות הרבה מאוד כסף עם אופרציה מאוד מאוד גבוהה. אנחנו עובדים עם היוצרים שעובדים עם התיאטראות הרפרטואריים הגדולים כי אני חושב שילדים זכאים לטוב ביותר וזה מה שאנחנו נותנים בימים כתיקונם. אבל עכשיו, מה לעשות, אנחנו במלחמה.

תודה. חבר הכנסת עופר כסיף.

אני אהיה מאוד קצר. קודם כל נקודת המוצא שלי שונה מאשר של חברתי מיכל, אבל אנחנו מסכימים בשורה התחתונה, בוודאי, קודם כל בדיאגנוזה, המצב הקטסטרופלי של התרבות בכלל, התרבות, התיאטראות, לא ניכנס לנושאים אחרים כמו מוזיאונים ובתי קולנוע וכן הלאה, הכול על הפנים בגלל כישלון של הממשלה, בגלל הזנחה של הממשלה ומדיניות קלוקלת.

אני חושב שהדבר, קודם כל כן, בוודאי שצריך אדם בחברה הקיימת להתפרנס בכבוד, אבל לא רק שאני לא פוסל, להיפך, אני מחייב השקעה של המדינה בכל מה שקשור לתרבות, כולל בתיאטראות. אני שומע פה את השיח וגם קצת ממה שקראתי, זה מזכיר לי את הוויכוח ההיסטורי בין חסידי השוק החופשי והיווצרות של מונופולים. מה שקורה פה, במקביל לזה, כתוצאה מאי התערבות של המדינה, כתוצאה מאי השקעה של המדינה - - -

הבעיה פה שהמדינה מתערבת יותר מדי. זה בדיוק הפוך, פה המדינה מתערבת ומעודדת את הגדולים ומזניחה את הקטנים.

היא מחזקת את דבריך, אם לא הבנת.

אוקיי, אם את רוצה לחזק אותי אז אני מסכים.

אני מסתכלת על זה בהיבט הקפיטליסטי, הוא מסתכל על זה בהיבט הסוציאליסטי.

חברי הכנסת, בואו נתקדם.

כן, אני לא יכול להיכנס לעומק, המחלוקת היא שאני בתור מרקסיסט, רחמנא ליצלן, טוען שתחרות מובילה למונופולים ולא פותרת מונופולים, אבל לא ניכנס לזה. מה שחד משמעית צריך לקבל פה, וזאת החלטה שצריכה להיות החלטה אסטרטגית, שהמדינה בכלל ובתקופת משבר כמו עכשיו בפרט, חייבת להכניס את היד לכיס. התיאטראות האלה, קודם כל אנחנו מדברים פה על פרנסה של אנשים, בוא נתחיל מזה.

עשרות תיאטראות ומאות יוצרים ומאחורי כל יוצר יש משפחה.

בוודאי, על זה מדובר, הפרנסה של האנשים, זה כמובן לא רק העובדים בתיאטראות עצמם אלא גם המשפחות, לא יעלה על הדעת שהם נזרקים כך לכלבים וזה מה שקורה. דבר שני, בואו לא נשכח שחלק גדול מהתיאטראות האלה, המכונים קטנים, הם אלה שנותנים את עיקר התרבות לפריפריה. כלומר יש פה הזנחה שהיא כפולה, יש הזנחה של כל אלה שהם יוצרים, יוצרים זה שם כללי גם לרקדנים וזמרים ושחקנים ותפאורנים וכל מי שקשור לזה, יש הזנחה שלהם ויש הזנחה של הפריפריה. אני לא חושב שצריכה להיות תחרות בין מוסדות תרבות, מוסדות תרבות יכולים לדור אחד ליד השני בלי להתחרות, אלא דווקא על ידי השלמה אחד של השני, על ידי עידוד אחד של השני.

וזה מה שהיה לפני ש - - -

בדיוק, לזה אני מכוון. לא צריכה להיות תחרות בין המוסדות, לכל המוסדות יש זכות קיום, כל מי שנמצא במוסדות צריך לחיות ולהתפרנס בכבוד, זה חלק מהמימוש העצמי של כל אדם ואדם והמדינה צריכה להיכנס לעובי הקורה, להכניס את היד עמוק לכיס ולפתור את הבעיה הזאת, לא היום, אלא אתמול.

אני חייבת להגיד משהו.

אני רוצה להמשיך עם עינת גבריאלי, מרכזת צוות יסודי בהנהגת ההורים.

היי. שלום לכולם.

בבקשה, ולאחר מכן חברת הכנסת מיכל שיר.

ברור שהיינו רוצים שיהיה תקצוב והיינו רוצים שכל התיאטראות, המוזיאונים וכל התרבות שמאוד חסרה לכולנו תיפתח אפילו מחר, אבל עמדת הנהגת ההורים כרגע היא שלמרות החשיבות של התרבות וכל מוסדות התרבות שחסרים לכולנו אני חושבת שצריך לחשוב איך פותחים באופן מדוד, לפני שפותחים עוד ענפים ולפני שמוצאים עוד איזה מתווים מיוחדים כן לתת תקצוב, מן הצד השני לזכור שחינוך בא לפני הכול וברגע שפותחים עוד ועוד דברים הדבר הראשון שייסגר אם תהיה עלייה בתחלואה זה יהיה החינוך וזה אסור לאפשר. צריך לחשוב איך לא לערבב.

מה שכן, אפשר להציע הצעה אחרת שבאמצעותה כן ניתן לפתוח מוזיאונים או תיאטראות ולאפשר לתלמידים שלחלקם אין איפה להיות ואין מספיק מבנים להיות שם בעצם כמרחב למידה, ואז אתם גם נותנים איזה שהוא פתרון לפתיחת התיאטראות או מוזיאונים ואנחנו לא מערבבים את זה כרגע ולא מגדילים את התחלואה ויוצרים איזה שהוא קושי נוסף. כי הדבר הראשון שייסגר זה החינוך וזה מה שצריך להדאיג אותנו לפני הכול, כי אם שוב ייסגר החינוך ושוב נגיע לסגר אז שוב לא יהיו מוזיאונים ושוב לא יהיו תיאטראות ושוב לא תהיינה הצגות ואנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה. צריך לחשוב איך עושים את הכול מדוד, בצורה מבוקרת, בצורה אחראית ומסודרת. זה הכול, תודה.

תודה לך. חברת הכנסת מיכל שיר.

תודה רבה. ידידי עופר כסיף, אני רק אציין ציטוט של מרגרט תאצ'ר שאומרת שהבעיה בסוציאליזם היא שבמוקדם או במאוחר הכסף של אחרים אוזל לך.

אני יכול לצטט אחרים ובטח - - -

לא, לא, אתם לא תתחילו עכשיו את הדיון ה - - -

אבל נלך על המשותף שבו אנחנו שנינו באמת רוצים לעזור. לדעתי, אדוני היושב ראש, הדבר הנכון, הרי בסוף לא חייבים להגדיל את העוגה, מספיק לחלק אותה מחדש. היום הכסף עובר ככה, במין דרך לא דרך. מה קורה, למשל, אם אנחנו לוקחים את התקציבים האלה ונותנים לספריות, נותנים למתנ"סים ושהם אלה שיחליטו איך ולמי הם נותנים וכמה, במקום שהכסף יתחיל לעבור בכל מיני צינורות? בסופו של דבר השיטה שלא עבדה עד היום, בתקופת הקורונה אנחנו מבינים שהיא בכלל לא עובדת ולכן אנחנו חייבים לצאת מהדיון הזה עם איזה שהוא משהו מול משרד התרבות ומשרד האוצר של תביאו תוכנית חדשה. זה לא עבד עד היום, תקופת הקורונה מחריפה את הבעיה, תביאו הצעה חדשה. זה הכול. ההצעה שלי היא פשוט לתת את הכספים האלה ישירות למתנ"סים, לספריות, להשאיר את זה אצלם במקום שזה יתחיל לעבור בכל מיני צינורות.

פה אנחנו מסכימים.

אני יכולה להוסיף נקודה אחרונה?

כן.

אני פשוט אומרת שהמדינה צריכה להחליט מה היא רוצה. אם הם רוצים שכל התיאטראות העצמאיים, ויש עוד 100 כמונו, יהפכו לעמותות אז תנו קריטריונים שמתאימים לתיאטראות האלה ותיתנו הסבר ותדרוך איך עושים את זה. אם אתם רוצים שנשלם מיסים ושנישאר עצמאיים אז תנו לנו את האופציה לשרוד, כי כרגע כולנו ניסגר, אין לנו עתיד. במחירי הפסד אין לנו שום אופציה לשרוד.

חד משמעית.

ולהעלות מחירים אחר כך יהיה קשה מנשוא. כמעט בלתי אפשרי.

האם יש לנו פה נציג של שח"ם? האם יש לנו פה נציג נוסף של התיאטראות שרוצה לומר משהו?

דרך אגב, שח"ם הגיעו להסכמה עם התיאטראות הרפרטואריים.

אם אין אז אני פשוט אסכם את הדיון, אלא אם כן מישהו מחברי הכנסת עוד רוצה להוסיף.

אני רק רוצה לברך את אפרת, למרות שאני לא חולק את הערכים שלה - - -

איך אתה יודע שאתה לא חולק איתה את הערכים?

לא, אתה תבין למה אני מתכוון, על ערכים ספציפיים, אני מתכוון על העניין - - -

כל מה שהבנתי זה שהיא שומרת שבת ואתה לא.

בדיוק, רק על זה אני מדבר.

אבל זהות ערכית היא מאוד רחבה.

רק על זה אני מדבר, אם לא הייתי ברור. אז אני אגיד, למרות שאני לא חולק איתך את הערך הספציפי הזה שלך אני ממש מכבד ומעריך את זה, מכל אדם, שנותן עדיפות לערכים שלו ולא חושב, בוא נגיד ככה בפשטות, רק דרך הגרוש. כל הכבוד.

אבל העובדה שהיא לא מקבלת עבודה כי היא שומרת שבת זאת אפליה ראשונה במעלה.

חד משמעית.

חד משמעית.

שלא הייתי מצפה לראות במדינת ישראל או בכל מדינה מערבית אגב.

זה מה שקורה, רוב ההפקות עולות בשבת.

זה הזוי שאנחנו שומעים את זה.

זה בנוסף. אבל אני אומר, למרות, עוד פעם, שאני לא מחזיק באותו ערך, אבל זה שבן אדם ערכי ולא מסתכל רק על עד כמה זה ישרת לי את הכיס זה דבר שאני מאוד מכבד.

אפרת, אני לא יודע אם את יודעת, אבל יצרת פה אירוע נדיר, יש פה נציגים של שלוש מפלגות שונות מהקואליציה ומהאופוזיציה וכולם תומכים בך.

תרבות זה שליחות. חבר'ה, תרבות זה שליחות.

תרבות זה מה שעושה את העם שלנו כל כך נפלא.

אני רק יכול לייחל לכך שתופעות מהסוג שראיתם כרגע יהיו שכיחות יותר.

אני מבקשת להוסיף משהו. אדוני היושב ראש, אני מבקשת להוסיף ולומר שאנחנו תקפנו את הנושא של התיאטרונים הנתמכים כאילו הם נהנים אך ורק מיתרון ומתמיכה. צריך לזכור שהתיאטרונים הנתמכים אמורים לעמוד בדרישות ונהלים וביקורת, בהגשת דוחות תקציביים, רבעוניים.

בהכנסות של 1.2 מיליון שקלים.

ולכן אני לפעמים מבינה גם גופים שמחליטים שהם רוצים להישאר ולהיות עצמאיים כי להיות תיאטרון נתמך, לצד היתרון של תמיכה, יש הרבה הרבה מאוד עבודה קשה וסיזיפית ולכן אין לראות רק את גובה התמיכה ולהגיד, אוקיי, הם נהנים מזה. לא, הם עומדים לביקורת של האוצר.

אבל אנחנו לא עומדים בקריטריונים, אף אחד מאיתנו.

עירית, התמונה ברורה.

- - - במידה ויימצא איזה פגם בהתנהלות התמיכה שלהם מתקזזת, או לעיתים אפילו נלקחת אחורה מספר שנים. אז תראו בעצם את העניין מהצדדים של יתרונות וחסרונות ולעיתים יוצר עצמאי מעוניין להישאר יוצר עצמאי כי הוא יכול לקחת לו שכר יותר גבוה ממה שיכול לקחת מנכ"ל תיאטרון שצמוד לדוח ניצני ואינו יכול לנצל את אותו תקציב לצורך שכר, אלא לצורך תמיכה בתוך התיאטרון עצמו.

עירית, התמונה היא ברורה וברשותך אני אסכם את הדברים ואני אומר את הדברים הבאים. דבר ראשון, אני מקווה שכל מי ששותף לדיון הזה מבין שאנחנו במצב חירום ובתוך מצב החירום הזה עולם התרבות ועולם החינוך, כי הפעילות שלכם היא גם בעלת ערך חינוכי בלתי רגיל, העולם הזה אסור שייפגע.

אני חייב להגיד משהו.

לא, אני עכשיו מסכם, אחר כך אם תרצה. האתגר של כולנו, והוא אתגר משותף, גם של השחקנים וגם של בעלי התיאטראות וגם של משרד החינוך ומשרד התרבות והספורט ומשרד האוצר, של כולנו, להגיע לכך שכל המוסדות היקרים והחשובים האלה ימשיכו לפעול בהצלחה. אנחנו מבינים שהם מוסדות שהם לא זהים, יש קטנים ויש גדולים, יש נתמכים ולא נתמכים, יש שרוצים להיות עצמאיים ויש כאלה שדווקא מבקשים את התמיכה הממשלתית, לטעמי משרד התרבות והספורט חייב לגלות יותר פרואקטיביות בנושא הזה ולשאול את עצמו מי פעיל בשטח, איך אני מגיע אליו ואיך אני נותן לו תמיכה כדי שימשיך לעבוד ואיך אני מייצר בעת המיוחדת הזאת, שהיא עת חירום, נהלים אחרים, נהלים שמותאמים לחירום כדי שגופים שלא יכולים להתפרנס כרגע, אין מה לעשות, יש תקנות קורונה שלא מאפשרות לנו להתפרנס באופן שוטף, איך בכל זאת ממשיכים ומתפרנסים.

ואני מקבל פה את מה שאמרה נציגת הנהגת ההורים הארצית שכן, אנחנו לא יכולים לקחת פה סיכונים לא סבירים ולכן אין מה לעשות, חייבים למצוא פה את השיטה לעשות את הדברים בצורה שהמוסדות יוכלו לעבוד. אני קורא למשרד התרבות והספורט, דווקא לאור מה ששמעתי ממשרד האוצר, שיש פה נכונות ויש תמיכה והועברו כספים, להרים את הכפפה, לפנות למוסדות, למפות אותם, לקרוא להם ולשאול אותם איך אתם יכולים לעבוד ולתת להם את התמיכה שתאפשר להם להשאיר את הראש מעל המים. עד מתי? עד שיוקלו הקריטריונים והם יוכלו להמשיך לעבוד כרגיל. זהו, זה מה שצריך לקרות בעת הזאת. אני מניח שברגע שנחזור לנורמל הכול ייראה אחרת. לא הכול ייפתר, לא נהיה במציאות שאין בה קשיים, אבל לשם צריך לחתור.

במקביל הפניתי את הקריאה הזאת למשרד הבריאות הרבה מאוד פעמים, אני חוזר עליה פעם נוספת, אנחנו צריכים למצוא את השיטה לחזור לפעילות. גם אם הפעילות היא חלקית, גם אם האולמות לא יכולים להיות מלאים אלא בתפוסה חלקית בלבד, גם אם צריך להעביר הצגות קטנות לאולמות גדולים שעולים יותר כסף, אבל אולמות גדולים שמאפשרים לשמור את הריחוק, זה מה שצריך לעשות. חייבת להיות פה תוכנית פעולה מקפת.

ואני פה שוב חוזר למשרד התרבות והספורט, תראו איך תיאטראות קטנים יכולים להמשיך ולעבוד מתוך היכרותכם את התשתית הקיימת בארץ ואיפה אפשר לנהל כל הצגה בצורה שבאמת מאפשרת שמירה על כללי הקורונה.

הדבר הבא, אני מבקש ממשרד התרבות והספורט תשומת לב מיוחדת לנושא הפריפריה. התיאטראות הקטנים נותנים בפריפריה מענה ייחודי שאם הם לא יהיו לא תהיה שם תרבות. אני מכיר את זה היטב עוד מהימים שהלכתי לא פעם לראות את התיאטרון בקרית שמונה, בימים שעוד שירתי שם, זה גוף בעל משמעות תרבותית קריטית לפריפריה. לכן אני מבקש בנושא הזה תשומת לב מיוחדת לאותם מוסדות שפועלים בפריפריה ולראות איך מאפשרים את העבודה שלהם בצורה מסודרת.

אם לסכם את דבריי, אני אומר שצריך להיות פה דיון המשך, בדיון ההמשך אני אבקש ממשרד התרבות והספורט להציג איך הוא למד את הבעיה, טיפל בבעיה ואפשר לכלל המוסדות, שפעילים כרגע, אני לא מדבר כרגע על מוסדות חדשים, כי ציינת כאן, עירית, שאישרתם קבוצות חדשות וזה בסדר גמור, אתם ראויים בנושא הזה לכל שבח, אבל איך אנחנו באמת ממשיכים ומפעילים את כל המוסדות שפעלו ערב הקורונה תוך כדי תקופת הקורונה למען יוכלו להמשיך ולפעול אחרי הקורונה. תודה רבה.

אדוני היושב ראש, אני יכול להגיד רק דבר אחרון, ברשותך?

כן, בבקשה.

דיברת על לתת את התרבות הזאת למקומות הפריפריאליים. אנחנו חיים במדינה שאנחנו יודעים שיש דברים קיצוניים כמו למשל טרור הסכינים שהיה לפני כמה שנים, גם בתקופה הזאת אנחנו, התיאטראות העצמאיים, הלכנו והופענו בכל נקודה, גם תוך סיכון ממש חיינו אנו, אנחנו נכנסנו למקומות, דרום הר חברון, לאזור קרית ארבע, לכל אזור השומרון, מנגד תיאטראות אחרים נמנעו בכלל מראש מלהגיע וליצור תרבות במקומות האלה מחשש, שזה בסדר, אני מבין ומקבל, אבל זה רק מה שאומר שכמה שאנחנו לא נותנים לשום דבר לעצור בעדנו גם בנושאים קיצוניים כאלה. תרבות בכל מצב צריכה להגיע לכולם ואסור לסגור את התיאטראות העצמאיים כדי לתת איזה שהיא רמה ואיזון בכל מה שקשור בתחום התרבות בארץ, גם תיאטראות, גם יוצרים וכל תחום שקשור לתרבות.

גם יוצרים אחרים שמקבלים תמלוגים מאותן יצירות שלהם, ברגע שיש הורדת מחירים הם נפגעים באופן אוטומטי כי השכר שלהם יורד משמעותית, כי הם עובדים על פי תמלוגים מגובה מכירת הצגה או כל יצירה שהיא וכו'. אז צריך לקחת את זה גם בחשבון ולהבין שזו שליחות.

זו קריאה מאוד אמיתית שבאה מהלב, אני מזדהה לחלוטין עם האמירה הזאת ואני מקווה שבאמת הדיון הזה יתרום במשהו למציאת פתרון. עירית, אני חושב שיש פה עוד הרבה עבודה, תודה גם לך ותודה לכל שאר המשתתפים.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30.