פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
01/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 108
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ט"ו בכסלו התשפ"א (01 בדצמבר 2020), שעה 10:04

דיווח בהתאם להוראות סעיף 56(י) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 - דוח נציבות פניות ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית לשנת 2020

טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר
משה אבוטבול

סימונה שטינמץ - נציבות תלונות ילדים בהשמה חוץ ביתית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רקפת בן גיא - מנהלת אגף בכיר חוץ ביתי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רונית צור - מנהלת שירות ראש תחום חוץ ביתי, מינהל שירותים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ורד וינדמן - מנכ"לית המועצה לשלום הילד

נועם פליק - מנהל מחלקה בכיר, לשכה משפטית, משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים

ורד אמזלג - מנהלת מרכז עוצמה, מרכזת הגיל הרך ויו"ר, מרכז השלטון המקומי

תרצה חיה ברמה

ענת כהן שמואל

עופרה ארגס – חבר תרגומים

דיווח בהתאם להוראות סעיף 56(י) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 - דוח נציבות פניות ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית לשנת 2020

בוקר טוב לכולם. היום 1 בדצמבר 2020, השעה 10:04. אני פותחת את ישיבת ועדת העבודה הרווחה והבריאות. הנושא היום הוא דיווח בהתאם להוראות סעיף 56(י) לחוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 – דו"ח נציבות פניות ילדים ונוער בהשמה חוץ ביתית לשנת 2020. אני מבינה שההחלטה התקבלה שפעם בשנה אתם צריכים לתת לנו דו"ח, ואנחנו כמובן נשמח, קראתי קצת את החומר ויש הרבה שאלות, מעניין באמת איך זה עובד. אני זוכרת שח"כ אלי אלאלוף בכנסת העשרים ליווה את כל התהליך של החקיקה הזאת ואני זוכרת כמה זה היה חשוב לו. בואו נתחיל מהמצגת.

בוקר טוב לכולם. אני נציבת פניות ילדים ונוער והשמה חוץ ביתית. אני רק אגיד שמבחינת החוק מדובר במנגנון לבירור תלונות, הסיבה שאנחנו משתמשים במילה 'פניות' זה על פי בקשת הילדים, שהרגישו פחות נוח עם המילה 'תלונות' ו'להתלונן', אלא הרגיש יותר נוח 'לפנות', ואנחנו עושים כל הזמן התאמות בהתאם למה שהילדים ובני הנוער מבקשים מאתנו. אנחנו גם מגישים את הדו"ח על פי התקנות לחוק עד ל-20 לנובמבר, שזה יום זכויות הילד, ולכן זה גם סוג של חגיגה שמתקיים דיון בעניינם של ילדים קרוב ליום זכויות הילד, בנוסף לפעילויות שנעשות השנה במרץ, ביתר שאת, בזכותה של רקפת שיושבת כאן לצידי.

לפני שנתחיל ממש בדו"ח, אני רוצה לבוא ולהגיד, השנה זאת שנה מיוחדת בכלל בנושא של זכויות ילדים, אנחנו שומעים חדשות לבקרים את אותם ילדים שגרים בבית, על תחושתם ששכחו אותם בבית, אנחנו רואים שהקורונה המעיטה בלשמוע את הילדים, ואני כן חייבת לציין שילדי הפנימיות יצאו נשכרים במובן הזה שהם היו עטופים, קיבלו שירות, הם לא נשכחו, הם היו בחברותה ולכן היה לי חשוב גם לפתוח את הדו"ח בדברים הטובים שקרו לילדים בהשמה החוץ ביתית. לצד זה כמובן יש עדיין קשיים ובקשות ופניות אלינו ואליהם אנחנו כן נתייחס בדו"ח, לצורך העניין. אז בואו נתחיל.

אנחנו נציבות חדשה, אנחנו בסך הכול שלוש שנים. רציתי להיות במקום הרבה יותר מתקדם אבל דברים הולכים לאט, ואנחנו פועלים בכל שנה על מנת להרחיב את הפעילות של הנציבות ולעמוד בסטנדרטים של החקיקה, ובמובן הזה אנחנו כל הזמן פועלים להגיע ליעדים.

באופן כללי השנה הגיעו 258 פניות. מתוך 258 פניות שהגיעו לנציבות, רק לגבי 192 הייתה לנו סמכות בירור, זאת אומרת שהם עמדו במה שהחוק אומר. במילים אחרות זה אומר שאם הורה פונה אלינו בבקשה להתערב, ככל שהילד עצמו לא פונה או ידיד אחר, הרי שפניה של הורה, אין לנו סמכות להתחיל בירור. במידה שיש הורה, אנחנו בדרך כלל מפנים את ההורים למחלקת הפניות של משרד הרווחה או של משרד החינוך, במידה ומדובר בילד שנמצא - - -

אז אתם מעבירים את הפניה, היא לא נופלת. זה מה שחשוב לי.

אנחנו מעבירים את הפניה, או מעודדים את ההורה עצמו לפנות, במידה ואין לו שום קושי בעניין הזה. כאשר מדובר בילד שפונה אלינו, ועדיין אין לנו סמכות, למשל ילד שמתלונן על זה שוועדת תכנון טיפול החליטה שהוא יהיה בפנימייה והוא מבקש להיות באומנה. גם פניה כזאת הייתה. שוב, זה סוג של פניה שאנחנו לא יכולים לברר אותה, אין לנו סמכות. זו פניה שאנחנו נעביר אותה וגם נעקוב אחריה, למרות שלא אנחנו נברר.

כמו שתראו בהמשך, יש פניות שמקומן להתברר תחת חוק העונשין, כל מה שקשור לאלימות, ילדים שמדווחים על אלימות ויש כאלו, הרי שגם פניות אלה מועברות לעו"ס הראשית לחוק הנוער להמשך בירור ואנחנו עוקבים מאחורי הכללים, קצת בידיים קשורות כי אין לנו סמכות בירור, אבל אנחנו כן מלווים.

עוד דבר שאני רוצה להגיד, כשאני מדברת על 192 פניות צריך לדעת שלא מדובר ב-192 ילדים. 192 פניות, מדובר במעל 600 ילדים כי יש לנו פניות שהן קבוצתיות, ואנחנו מדברים השנה על מפגש או קבלת פניות מעל 600 ילדים שבעניינם ביררנו את הפניה.

אנחנו כל הזמן עוסקים בנושא של הרחבת דרכי הפניה אל הנציבות, אנחנו כל הזמן בתחושה שלא כלל הילדים, למרות שיש תקנות, הטמעת התקנות והחובה בחוק לטעמנו עדיין לא מתבצעת באופן מלא. יותר בפנימיות, לדעתי פחות באומנה אבל על זה נרחיב אחרי כן. לכן פתחנו השנה, הצלחנו להגיע לאתר אינטרנט מנוקד, מתוך תקווה שילדים שיותר מתקשים לקרוא – שהם בדרך כלל באומנה – יוכלו בכל זאת לקרוא אלינו, אנחנו סוף סוף קיבלנו דובר ערבית לנציבות על מנת שיוכל לקבל ולברר פניות של ילדים דוברי ערבית. בהקשר הזה אני אגיד שכרגע יש לנו סטודנט ולא איש - - -, אבל רצינו לצאת לדרך גם עם מה שיש. אבל גם על זה נרחיב בהמשך.

התאמנו את דרכי הבירור שלנו בתקופת הקורונה, אני חייבת לומר פה ולסייג, כשאני מדברת על התפרצות תקופת הקורונה אני מדברת על חודש מארס, אפריל ועד מאי, לאחר מכן נכנסנו לשגרה מלאה. גם הילדים היו פחות עסוקים בנושא של הקורונה וזה באמת הודות לעובדה שהם היו מאוד עטופים ונושא הקורונה פחות העסיק אותם ופחות פנו אלינו, והם חזרו למה שנקרא, הפניות היום-יומיות שלהם.

אנחנו עובדים מאוד קשה. אנחנו עדיין לא שם. אם אני מבקרת אחרים אני גם מבקרת את עצמנו, אני אומרת את זה בגלוי, אנחנו עדיין לא ערוכים לנגישות לילדים עם מוגבלות, אנחנו עובדים על זה מאוד מאוד קשה, אנחנו סוף סוף הגענו למצב שבנינו איזו שהיא תכנית שנתחיל להציג את עצמנו בעזרת המכון הישראלי להנגשה קוגניטיבית, להציג את עצמנו בפני הילדים עם מוגבלות קוגניטיבית, יש לנו עדיין בעיה לקבל את הפניות שלהם, וגם על זה נרחיב בהמשך.

השנה נכנסנו סוף סוף גם לפנימיות שתחת פיקוח משרד החינוך בשיתוף פעולה מלא, אני חייבת לומר פה, באמת להביא את הערכתי הרבה בפני וועדת הכנסת לאגף לזכויות התלמידים שבמשרד החינוך שפתח לנו את הדלת וסייע לנו להכנס גם ל-18,000 ילדים שנמצאים בפנימיות שתחת פיקוח משרד החינוך, כשצריך לבוא ולומר שחלקם הלא מבוטל הם ילדים שבסופו של דבר הם הגיעו לפנימיות הללו כן משירותי הרווחה, לצורך העניין, אז באמת זה הרבה בזכות אגף לזכויות התלמידים של טובה בן-ארי והצוות שלה.

כדי להתגבר על מגבלות עשינו פניה לאיחוד האירופאי שהם ותיקים בנושא של אומבוטסמן לילדים והם שמחו להושיט יד ולעזור לנו כדי להכניס תכנית למידה ממדינות ותיקות מאתנו ואני מקווה שבמארס 2021 אנחנו נתחיל את תכנית הלמידה. כמובן שהקורונה גם לפעמים קובעת בעניין הזה.

אנחנו כן עושים שיתופי פעולה פנים משרדיים גם עם האגף החוץ ביתי של ילד ונוער, גם עם האגף החוץ ביתי של מוגבלויות, וכמובן מקיימים ועדה מייעצת שיושבים בה קרוב לעשרים איש, כולל בוגרים, המגזר השלישי ומשרדי ממשלה שונים, מתוך הבנה שהידע הוא לא אצלי וכשאני אומרת 'אצלי' זה כי זה מה שיש בנציבות, לצד צוערת שאני מקווה מאוד שבסופו של דבר תיקלט ולצד סטודנט שגם הוא מוגבל בזמן. הנציבות היום עובדת למעשה בלי תקינה, למעט הנציבה, שגם על זה נרחיב.

אז כמו שאתם רואים, באופן טבעי יש עליה בפניות אלינו, פשוט כי יותר ויותר יודעים עלינו. אני לא חושבת שיש יותר בעיות, פשוט יותר ויותר יודעים עלינו. אני גם אגיד כן שאנחנו מסרבים בשלב הזה למדוד את הנציבות במספר הפניות כי מבחינתי האופטימלי זה שילדים ירגישו טוב וששום דבר לא יעסיק אותם והם לא יצטרכו, אז אסור שהנציבות תימדד על פי מספר הפניות, כאילו יש לנו איזה שהוא אינטרס שלא יהיה להם טוב ושתהיה הצדקה לנציבות. יחד עם זאת כן צריך להסתכל, המציאות היא כזו וזכותם של הילדים לפנות.

יש לך גם חלוקה פחות או יותר לפי נושאים. באילו נושאים רוב הפניות?

כן. אפשר לראות את החלוקה. האפור הקטן הזה 15 פניות של חובת הדיווח, אותן פניות שאמרתי שמקומן להתברר בחוק העונשין. כמו שאתם רואים, אנחנו נערכנו ועל כך אני גאה, נערכנו כך שאנחנו נהיה נגישים לילדים. בשביל זה קמה הנציבות, לא כדי שהמבוגרים יפנו אלינו, כדי שהקטינים עצמם יפנו, ואכן 93% מהפניות שמגיעות אלינו הן של קטינים ובעצם רק 7% מגיעות מידיד של הקטין, עורכי דין יכולים לפנת אלינו אבל כרגע לא קיבלנו פניות כאלה. כמו שאתם רואים גם באופן טבעי מרבית הפניות הן מגיל ההתבגרות, אבל אנחנו כן בודקים את עצמנו גם מבחינת ילדים שהם בבית ספר יסודי, אנחנו הגענו ל-17% פניות של בית ספר יסודי. עדיין בשנה שעברה היו לנו שתי פניות - - -

הרוב זה בגילאים 14-18?

כן. בין 14-18, 17% זה ילדים בגיל בית ספר יסודי, 0% זה ילדים מתחת לגיל שש. בעבר היו לנו שתי פניות של ילדים בני חמש, כמובן בעידוד מבוגר שעמד לצידם, אבל זה גם כן אחד האתגרים, להגיע אליהם. מדובר בילדים שנמצאים באומנה כי הם לא אמורים להיות בפנימיות, וזה אחד האתגרים שגם עליהם אני ארחיב בהמשך.

תוצאות הבירור הן כאלה שבעצם 57% מהפניות נמצאו מוצדקות. חשוב לומר כמה דברים בעניין הזה. כאשר פניה היא מוצדקת, זה לא אומר שהדברים, כלל המסגרת לא טובה. זה אומר שמשהו ספציפי לא היה שם תקין ושצריך לתקן. לצד זה אני רוצה לבוא ולהיגד, 20% מה-57% למעשה טופלו ותוקנו עוד לפני שאנחנו הוצאנו את סיכום הבירור. אנחנו מוציאים סיכום בירור של הפניה. הפניות אמנם היו מוצדקות, אבל 20% מהן כבר טופלו ותוקנו לפני שיצאנו לדרך. כל הפניות מועברות גם בהעתק לפיקוח ויתר הפניות בעצם במעקב הפיקוח לתיקון.

השנה לא מעט פניות היו סובייקטיביות, אני חושבת שהקורונה הביאה את זה למצב שבעצם ילדים, היה להם איזה שהוא קושי, אבל הייתה גם מציאות אובייקטיבית, זאת אומרת במובן הזה המסגרת פעלה כמו שנדרש, אבל אין מה לעשות, תורים לרופאים לקחו יותר זמן, היה קושי לפעמים להוציא את הילדים למפגשים עם הורים והילדים כן קבלו על כך שהם לא רואים את ההורים באופן פיזי, כן דאגו שיהיו להם מפגשים גם בזום וגם בווטאסאפ ובכל מיני דרכים.

אני גם אומר משהו, באיזה שהוא מפגש בין-לאומי שעשינו לגבי ילדים בהשמה חוץ-ביתית, יש מדינות שילדים ממש לא ידעו על מצב ההורים שלהם. אצלנו במדינת ישראל ילדי ההשמה החוץ ביתית ידעו כל הזמן מה קורה עם ההורים שלהם, הם לא היו בחרדה. הם כן היו קצת בבאסה או קצת יותר בבאסה על זה שהם לא יכלו לפגוש אותם באופן פיזי, ו-18% מהפניות נמצאו לא מוצדקות.

אז כמו שאתם רואים, וזה החלק היותר מאתגר עבורנו ואפילו קשה, אני חייבת להגיד. מרבית הפניות מגיעות באמת מילדי פנימיות שתחת פיקוח משרד הרווחה, נכון שמהבחינה הזאת אם אנחנו מחלקים את הנושא של החלוקה מבחינת פנימיות ואומנה, נכון שמרבית הילדים נמצאים בפנימיות ולא באומנה. אגב, לא מעט ילדים נמצאים בפנימיות תחת משרד החינוך, אבל זה אנחנו בתחילת הדרך. העובדה שרק 6% מהפניות הן מהאומנה היא עובדה שאותנו מדאיגה ומאוד מאתגרת אותנו, יכול להיות – ואני שמה את זה באמת על שולחן הוועדה כאן למרות שהיא מצומצמת בנוכחות שלה – כן לאיזו שהיא מחשבה שייתכן ויידרשו שינויי חקיקה על מנת לאפשר הגעה יזומה של הנציבות אל אותם ילדי אומנה שכרגע היא לא מתאפשרת.

ואם נגיע לשקף הזה, שימו לב מה גורם לילדים לפנות אלינו. רוב הפניות אלינו הן בעקבות סיור יזום שלנו במסגרות או היכרות קודמת של ילדים. זאת אומרת ילד שפגש אותנו לפני שנה ועכשיו עוד פעם יש לנו, או לחילופין שאנחנו מגיעים לפנימייה, וכשאני אומרת הגעה באופן יזום לפנימייה, אנחנו לא מגיעים באופן יזום לאומנה, ולטעמי אם לאורך שלוש שנים אנחנו רואים שזה הנתון, שבסופו של דבר – וילדים גם אומרים את זה, שמה שייתן להם את הבטחון לפנות אלינו זה שהם רואים אותנו, את הפנים שלנו, הם מכירים אותנו, זה מה שנותן להם את הבטחון לפנות – הרי שזה דבר שאנחנו צריכים להתגבר עליו גם באומנה ולא להסתמך רק על העובדה שמישהו מתווך את הנציבות לילדי האומנה. שוב, אני לא רוצה לבוא ולהגיד שיש בעיות בתחום האומנה, אני כן רוצה להגיד שזאת זכות שאמורה לעמוד לרשותם והיחסיות היא קצת לא טבעית, אני אגיד את זה בצורה כזו, אני כן גם אבוא ואגיד שהמעט שפנו אלינו, הם באמת אמרו שהם פנו אלינו בעקבות כך שהם פשוט גלשו באינטרנט והיו לחוצים להגיע וכך הם הגיעו, או באמצעות המועצה לשלום הילד שהפנתה אותם. זה היה לי חשוב להגיד.

כמו שאתם רואים, 30% מהפניות מגיעות בעקבות ביקור שלנו בפנימיות, ועוד 33% וואטסאפ, אבל זה עוד פעם, כאלה חבר'ה שמכירים, ושיחת טלפון. אגב, הווטאסאפ זו דרך התקשרות עבור הילדים. זה מה שבשבילנו הטלפון, בשבילם זה וואטסאפ.

פעם הינו מדברים. היום מתכתבים.

בדיוק. או שהם מקליטים את עצמם, וגם זה נוח להם כי לא תמיד הם רוצים שמישהו ישמע אותם. אז הקטע האינטימי הזה של וואטסאפ מאוד נוח. צריך לזכור שלא כולם מחזיקים וואטסאפ וזה קושי.

באמת יש ילדים היום בלי וואטסאפ?

במגזר החרדי יש להם טלפונים כשרים, ב. יש את הילדים הקטנים שלא מורשים להחזיק טלפון. והנושא של טלפון נגיש הוא עדיין – למרות שהוא מופיע בתקנות – עדיין לא נמצא. שוב, באומנה אנחנו אפילו לא יודעים מה האמצעים המונגשים שנבדקים עבורם. אני כן אגיד שגם הנושא של הריענון שצריך לעשות למשל באומנה כל שלושה חודשים, אין לנו מושג עד כמה זה באמת נעשה. אני יכולה להגיד שלפחות מהילדים שדיברנו איתם, כנראה שהנושא הזה קצת מתפספס.

כמו שתראו, בעצם קרוב ל-90% מהפניות הן באיזה שהוא מגע אישי. הם זקוקים למגע האישי על מנת להעז ולהתקשר ולקבל מיד איזו שהיא תגובה. אם אני לא עונה תוך שעה לאיזו שהיא פניה בוואטסאפ, אני מקבלת סימני שאלה.

זה טוב. אם אני לא מקבלת מענה תוך חמש דקות אני שמה סימני שאלה.

אז בסדר, אנחנו באותו מקום. אבל צריך להבין שיש לזה משמעות מבחינת תחושה של ילד ש'גם בנציבות לא מתייחסים אלי עד שהעזתי', ואדם אחד יש לו גם מגבלה לענות כל כך מהר.

במענה למה ששאלת, אלה הנושאים שבגינם ילדים פונים. אני רוצה לשים את הדגש על העובדה שבסופו של דבר מרבית הנושאים הם באמת נושאים אישיים. הם לא באמת נושאים כלליים ומשותפים, כשאני לוקחת את זה כנתח. וזה אומר שבאמת יש שם איזו שהיא ציפייה למשהו פרטני ולא משהו משותף לכולם. אם נרצה לדון בכך אחר כך, נדון בכך. אבל נמשיך את המצגת.

זמן הבירור הוא קריטי כשמדובר בילדים. קודם כל הם חיים ותלויים בעצם במה שקורה במסגרת בה הם נמצאים ולכן הציפיה שלי, ופה זה גם משהו שאני מבקרת את עצמי, אבל באמת בלי שהנציבות תהפוך להיות נציבות ולא יחידה של נציבה, חוששני שהדברים האלה ימשיכו להיות באופן לא משביע רצון. אני חושבת שמענה עד שבועיים הוא המענה המקסימלי שצריך והכי חשוב שיהיה, למרות מגבלת כח אדם, כפי שאתם רואים אנחנו כן עומדים במענה של סיום בירור. סיום בירור מבחינתי זה ברגע שהילד קיבל מאתנו את התשובה. זה סיום בירור. אז זה תוך חודש ימים. הייתי שמחה לצמצם את לוחות הזמנים, לילד חודש ימים זה הרבה מאוד זמן.

אני מחויבת על פי התקנות גם להביא את אותן פניות שאנחנו לא ביררנו אותן, אני כן אשים דגש על 51 הפניות שציינתי שלא בסמכות שלנו לברר אותן, 15 בחוק העונשין, דיברנו על כך. 17 מהפניות הצלחנו להביא, שזאת אחת המטרות שאנחנו רואים בנציבות, זה גם כשילד פונה אלינו, לבדוק איתו מי הגורמים הסמוכים אליו שיכולים לעזור לו. אנחנו חושבים שטובתו של הילד להתפתח במסגרת מוגנת, בחברה מוגנת, וכמו שהיינו רוצים שילדים יפנו להורים שלהם, כך אני רוצה להתייחס אל המסגרות כחלופה ביתית ולכן שהאנשים המבוגרים יעזרו לאותם ילדים, ולכן אנחנו יותר ויותר מעודדים ילדים כן להיעזר בכוחות הקיימים ואני כן שמחה שלפחות 17 פניות הצליחו וחזרו אלינו ואמרו 'זה בסדר, אנחנו באמת נעזרנו'. עדיין היו פניות שלא הצלחנו לאתר יותר את הקטין כדי להבין ממנו יותר, או שמישהו פנה בעניינו, ידיד או איזה שהוא קרוב משפחה ולא הצלחנו להגיע לקטין. חלק מהפניות היו פניות של בירור זכויות, ביררנו את הזכויות אבל לא הכנסנו את זה לקטגוריה של האם זה מוצדק או לא מוצדק, ופניה אחת התבקשנו על ידי הילד לסיים את הבירור, הוא אמר שמבחינתו זה כבר לא רלוונטי גם כי הוא אמר שהוא מסיים את שהותו באותה מסגרת. הוא לא היה בחוק אז הוא יכל לבחור שלא להמשיך להיות באותה מסגרת.

אני מאמינה שאחרי כל מספר כזה את בטח רואה פנים ומכירה שמות של הילדים?

לחלוטין. רציתי להראות שקף, אנחנו מבדברים על מארס-אפריל של השנה, היה זינוק מאוד גדול, באופן טבעי הילדים היו מאוד מודאגים, מרבית הפניות היו על נושא של קשר עם ההורים ובאותה תקופה גם הרבה מאוד הורים פנו אלינו, בעיקר ממינהל מוגבלויות, שלא יכלו להיות בקשר ולהגיע לראות את הילדים גם כאשר הסגר הסתיים.

אנחנו נגיע לסוגיות שהן הסוגיות החשובות. אז כמו שכבר אמרתי ולא אחזור, המספר המועט של פניות שמגיעות אלינו מאומנה מדאיג אותנו, ואני חושבת שזה אולי לא הזמן כי ה יום אנחנו דנים בדו"ח - - -

מדאיג מאיזו בחינה? שעדיין מגיעות או ש- - -

שלא מגיעות. מספר הפניות מועט.

זה שאין הרבה, זה מה שמדאיג אותך?

אני לא רוצה להגיד 'הרבה', אבל היחסיות. יש עדיין 4,000 ילדים באומנה. כאשר אני לוקחת, גם אם אני לוקחת 6,500 ילדים שיש בפנימיות של ילד ונוער לצורך העניין, לעומת מספר הילדים שפונים, אז היחסיות היא יחסיות שלא פרופורציונלית לצורך העניין, גם אם אני אבוא ואחשוב שנכון, מדובר בתא משפחתי, יש יותר מורכבות, יכול להיות שיש שירות יותר אישי - - -

או הפוך. תקווה שהכל מסתדר והכל טוב.

העובדה שאנחנו עדיין מדברים על 11 פניות שהגיעו בסך הכל מאומנה, ושאני שומעת שלא תמיד הילדים ידעו והם לא הגיעו ברובם – חוץ משניים שהגיעו בזכות זה שמנחת האומנה אמרה להם – אז כן, יש מקום לדאגה. שוב, היות וכן ההגעה שלנו פיזית וזה שאנחנו מציגים את עצמנו בפני הילדים כן משפיעה, אז לילדי אומנה אין לנו דרך להציג את עצמנו ובזה צריך לטפל וכנראה שאולי צריך יהיה גם לעשות שינויים בחוק.

אם תרצו כמובן נדון, אבל כל הדברים האלה אנחנו בדין ודברים עם כל הגורמים האחראים על המדיניות. יושבת כאן רקפת שמן הסתם בטח תתייחס, אבל גם עם אגף המוגבלויות של משרד הרווחה והיום גם עם אגף למינהל התיישבותי במשרד החינוך, אנחנו מביאים בפניהם את הדברים ואת המגמות ובאמת פועלים בעניין הזה כדי שהדברים ישתפרו בכל מה שקורה ובכל הנושאים שעלו כאן. אני חושבת שאני רוצה לתת גם לאנשים אחרים שידברו.

מה שאותי משמח, השאלה שלי לצורך העניין, האם את רואה את הילדים מאחרי המספרים. זה כבר נותן לי תחושה שזה לא רק איסוף של הנתונים אלא גם באמת טפול אישי, ומה לעשות ,אני חושבת שהילדים האלה צריכים קצת יותר מאשר כל אחד אחר, ואני מרגישה שבך יש את הקצת יותר הזה ושאת באמת לוקחת ועושה את העבודה הזאת מהלב. זה נורא חשוב מהמקום הזה. ובטח נמצאים כאן עוד נציגים שמתייחסים כך לנושא, כי בתחום הזה לעבוד בלי לב זה בלתי אפשרי. בואו נמשיך. רקפת בן-גיא בבקשה.

בוקר טוב. אני מנהלת האגף החוץ ביתי. של משרד העבודה והרווחה. כפי שהבנתם, אמנם זה בחוק האומנה, אבל אנחנו הפכנו להיות הלקוחות או הצרכנים או הנבדקים המרכזיים תחת הדו"ח הזה. אני חייבת להגיד שהדו"ח הזה מבחינתי זו שנה שלישית שיוצא הדו"ח. לפני שאתייחס ספציפית את מי זה בודק, אני רוצה לומר שהדו"ח הזה בעיני מסכם שאפו גדול למנהל הפנימיות ולאגף שלנו, שחיבק את הסיפור של הנציבות, ראה בזה עוד משאב. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא, אנחנו מחבקים את סיפור זכויות הילדים. נכון, לוקח לנו זמן של תהליך הטמעה, אפילו בתוך מטה האגף יש מנהלת תחום שאחראית לבדוק כל תלונה ותלונה, זאת אומרת זה נבדק גם על ידי סימונה אבל זה נבדק במקביל גם על ידי האגף.

אנחנו משתמשים בזה ממש כמשאב לשמוע את כל הילדים, לראות עוד זווית, אבל אני חושבת שבסופו של דבר, ואני אדבר קצת על מה שסימונה דיברה, זה דו"ח שגם מסמל – ולא נכנסנו למספרים פה – אבל כמעט כל תחום שהוער לנו בשנה שעברה אם אני מתייחסת למספרים, למרות שזו שנת קורונה ולמרות שזו שנה מורכבת כמו נושא המזון, כמו יחסים עם מדריכים, כמו בעיות בחלוקת דמי כיס, יש ירידה בתלונות השנה.

אני רוצה קצת לספר מי הם הילדים כדי שנכניס את זה לפרופורציות. ואני מסכימה עם כל מילה, כל ילד הוא עולם ומלואו. יש 6,500 ילדים מטופלים במשרד הרווחה בהשמה חוץ ביתית. הגילאים נעים מגיל שש עד גיל 21, כן, יש לנו גם ילדים בני 21, ילדים של חינוך מיוחד. הילדים הם ילדים שאנחנו קוראים להם ילדי מעוף עוגן ומעוז, כאשר הם משתייכים בפרופיל הטיפולי שלהם לילדים טיפוליים, פוסט-אשפוזיים, זאת אומרת ילדים שהיו גם באשפוז פסיכיאטרי, וילדי קצה, שיש גם בעיות התנהגות קשות וגם בעיות פסיכיאטריות.

אני מסכימה לכל מילה שאמרה פה סימונה אבל אני רוצה שנכניס את זה קצת לפרופורציות. הילדים חיים בתוך פנימייה, אני לא יודעת כמה אנשים כאן יודעים מה זה ילדים מתבגרים, אבל תלונות על מזון, כמה שניסינו, אלה דברים שלא ייפסקו. אנחנו עובדים על זה מאוד קשה. אני חייבת להגיד, זו שנת קורונה ובשנת הקורונה הזאת אני חושבת, עוד פעם, היית ישמחה אם הייתה יוצאת מפה ברכה למנהלי הפנימיות ולצוותים כפי שציינה סימונה, זאת הוועדה הנכונה להוציא את אות ההערכה הזה, שילדי הפנימיות של משרד הרווחה, שגרתם נשמרה בצורה מופתית. אני חייבת לומר. אנחנו בהבדל מכל המסגרות האחרות, זה לא המקום להגיד, אין לי את הזכות, אבל לא שלחנו את הילדים הביתה, הם נשארו בפנימיות בתיאום מלא עם ההורים, הם יצאו לחופשות בתיאום מלא עם ההורים.

בחודש ספטמבר היו לנו 1,143 ילדים בתוך פנימייה. ויש לנו 6,500 ילדים. אני משערת שמרבית ה אנשים שיושבים פה מבינים מה זה להחזיק פנימייה בשגרה עם ילדים פוסט אשפוזיים בבידוד, מה נדרש מהצוותים. מהיום השני של הקורונה, נסגרה לנו מערכת החינוך. הילדים נשארו בפנימיות 24/7 בהחזקה של מדריכים. משרד הרווחה עד היום שיפה את הפנימיות ב-30 מיליון שקל על ההחזקה של הילדים בתקופה הזאת. ברגע שלא הייתה מערכת חינוך בתוך הדבר הזה, הפעלנו קייטנות קיץ, לא ויתרנו על הדברים כדי לשמור על שגרה, ואני חושבת – אם אני יכולה, זאת הבמה להגיד שאפו גדול למנהלי הפנימיות, לילדי הפנימיות ולהורים שלהם ששיתפו איתנו פעולה בצורה מקסימלית.

אני חייבת להגיד שחוץ משלושה אירועים חריגים שהיו לנו, שאחד נגמר בסגירת פנימייה, סגרנו פנימייה תוך כדי הקורונה בגלל תפקוד לא נכון, אחד בקניסת פנימייה, נתנו קנס לפנימייה על כך שהיא לא עמדה בנהלים, ואחד בוועדת בדיקה, לא היו לנו חריגות במהלך הקורונה בשיתוף הפעולה. אני חושבת שסימונה ציינה את זה, היה חשוב לי לתת לזה במה.

זה שבוע של זכויות הילד, אנחנו בדיוק עוסקים כרגע בהקמת מועצות תלמידים בתך הפנימיות. סימונה שותפה מאוד למינוף גם אצלנו, על ההסתכלות על זכויות הילד, אבל היה לי חשוב מאוד לומר שנעשה, אנחנו משתמשים במשאב הזה באהבה רבה. לא תמיד קל לנו, יש דברים שהם לא פשוטים לנו. סימונה לא ציינה את זה, אבל כל סיפור האלימות שקיימת בתוך פנימיות אנחנו על זה ממש, והרבה פעמים אנחנו מדברים, סימונה ואנחנו על כמה יפה זה שמה שסימונה מעלה מולנו כבר מוכר לנו, זאת אומרת לא היינו צריכים את הנציבות, ויחד עם זאת אני אומרת שבאמת יש זרז מאוד חשוב בעינינו לעניין שקיימת נציבות ולילדים יש עוד מקום להשמיע את קולם. תודה.

תודה רבה. אני חייבת להגיד לך שאת הצלחת לחמם לי את הלב. רונית צור בבקשה.

אני מנהלת שירות באגף החוץ ביתי. אני אחראית על התחום של טיפול בתלונות הילדים, בקשר עם סימונה ומאוד חשוב לנו הערוץ הזה. אנחנו משקיעים הרבה מאמצים, כל תלונה נבדקת היטב, ובאמת יש שיתוף פעולה גם עם הפיקוח וגם המסגרות, מנהלי הפנימיות.

הערוץ הזה הוא מאוד חיוני להשמיע את הקול של הילדים.

שאלה לי אליכם. לפני שהייתה נציבות, איך הילדים היו יכולים לפנות, אם בכלל?

קודם כל יש פיקוח ונציבות לא מחליפה פיקוח. פיקוח מבקר לפחות פעם בשלושה שבועות בפנימייה. הפיקוח מחויב להכנס לוועדות שנוגעות לילדים, אנחנו מכניסים הרבה פעמים חוק נוער שיש לנו, וגם יש לנו נהלים מאוד ברורים בנושא של אירועים חריגים. כל אירוע חריג נכתב, מדווח עד רמת המטה ואנחנו כמובן גם בודקים. אני מאוד מקווה, ואנחנו עובדים על זה, שגם בפנימיות, המנגנון של פנימיות ילדים לא צריך לחכות רק למישהו חיצוני.

באמת מעניין לדעת האם יש פער בין - - -

אני רוצה להגיד דברים ביושר. גם האגף של החוץ ביתי בפנימיות הוא אגף חדש והוא בונה מדיניות. במובן הזה, לפני שלוש שנים לא הייתה לא נציבות ולא את האגף - - -

בגלל זה שאלתי. איך אנחנו - - -

צריך לבוא ולומר את הדברים ביושר. כשאני נכנסתי לתפקיד לפני שלוש שנים, בין הדברים הראשונים ששאלתי זה כמה פניות התקבלו במשרד הרווחה מילדים, אז בואו, שתיים. שתי פניות לאורך כמה שנים. אז זה לא היה מספיק מוסדר לפני זה. גם הנושא של השיח ישירות של מפקחים עם ילדים, עדיין יש לו מקום להתפתח במובן הזה. דבר שלישי, צריך לבוא ולהגיד שלפעמים יש לילדים גם תלונה על מפקח או של משרד החינוך או של משרד הרווחה, ולכן הכתובת של הנציבות היא בעצם כתובת שמעל הדברים. אני כן חייבת לומר שמאז שיש אגף נעשו דברים, שיתופי הפעולה שאנחנו עדיין בונים אותם – גם את זה צריך לומר – אנחנו בונים אותם, הם מאוד מאוד חשובים להצלחת העניין הזה. אף אחד לא היה מצליח לעבוד לטובת הילדים לבד.

אני רואה שיש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל וזה מבורך מאוד.

כן. ואנחנו מאוד נחמדות כאן, אבל לפעמים אנחנו גם לא תמיד מסכימות. שלא תהיה אי הבנה. אבל כולנו ממוקדים בזה שהילדים יקבלו חלופה ביתית. לא רק שיהיה להם טוב, אלא שזו תהיה חלופה ביתית ושהילדים האלה לא יהיו ילדי מוסדות.

אני רוצה להשלים את העניין שהערוץ הזה עם הנציבות הוא מאוד חשוב וחיוני להשמיע את הקול של הילדים מבחינת המובנות שלהם, התחושה שלהם, אבל הוא לא הערוץ היחידי. יש לנו את המפקחים שבאמת מבחינת המדיניות אנחנו עובדים על חיזוק הקשר בין המפקחים לילדים, קשר ישיר שבמסלול, בכל תהליכי הפיקוח שמגיעים לפנימיות באופן שוטף הם יגבירו את הקשר שלהם עם הילדים, יראיינו אותם, וזה ערוץ נוסף לשמוע את הילדים ולתת להם את תחושת המוגנות. זה לא הערוץ היחיד, אנחנו בתוך מערך של בניה של תכנית, מערך של פיתוח תכנון של טיפול ומדידת תוצאות ובתוך הדבר הזה אנחנו בונים שני כלים לבדוק את התחושה הסובייקטיבית של הילדים וגם של ההורים, איך הם מרגישים בפנימייה, ולמדוד את התוצאות של כל מה שאנחנו נותנים לילדים וכך אנחנו נקבל גם את התמונה המדויקת וגם נקבל עוד ערוץ לשמוע את הקול של הילדים באופן שוטף.

תודה. אנחנו עוברים למנכ"לית ה מועצה לשלום הילד. עו"ד ורד וינדמן. בבקשה.

תודה רבה גבירתי. אני אתחיל בשבחים לנציבות ולרעיון של הנציבות. המועצה לשלום הילד הייתה שותפה להליכי חקיקה ממושכים פה ולהכנסה של הסעיף הספציפי הזה שיחול לא רק על משפחות אומנה, כי זה היה במסגרת חוק האומנה, אלא גם על ילדים ששוהים בפנימיות עם היו"ר אלי אלאלוף שהזכרת וקארין אלהרר שבאמת פעלו פה לילות כימים כדי שהדבר הזה יקרה, והנציבות היא ביטוי מאוד משמעותי לזכות של ילדים להשתתף - הוזכרה פה האמנה בדבר זכויות הילד - ויש לה חשיבות מאוד גדולה.

חשוב שהנציבות תהיה עצמאית, לא חלק בלתי נפרד ממשרד ממשלתי כזה או אחר, יש לזה משמעות עבור הילדים, והרבה מהניסיון שלנו, של המועצה, כארגון וולונטרי שמפעיל מרכז פניות וסיוע לילדים ונוער בכלל הנושאים, יכולנו לתרום מהניסיון רב השנים שלנו לנציבות ובגילוי נאות, אני גם יושבת כנציגת החברה האזרחית בוועדת ההיגוי, ובאמת נעשית עבודה מאוד רצינית בתוך הנציבות, אני יכולה להעיד מקרוב.

אני רוצה אבל בכל זאת לצד השבחים להעיר כמה נקודות שבעיני הן נקודות משמעותיות לשיפור, ואני אתחיל דווקא מנושאים מערכתיים. סימונה תיארה את הנתונים שמראים בצורה מאוד ברורה שמי שפונה לנציבות אלה אותם ילדים ונוער שראו אותה, שפגשו את הנציבות.

הערה שהערתי גם בשנה שעברה וגם לפניה, ואני לא אתעייף מלהעיר אותה, אם רוצים נציבות עצמאית משמעותית שתקבל מספר פניות משמעותי ולדבר על נגישות במובן הכי אמיתי של המילה נגישות, צריך כוח אדם. נציבה לא יכולה להיות עם תקן אחד וכוח אדם חלקי בנוסף, זה פשוט לא ישיג את המטרה, אלא באופן חלקי מאוד מאוד בלבד. זה נושא אחד מאוד משמעותי.

הנושא השני הוא נגישות לאומנה. אחרי שלוש שנים אני חושבת שנכון לצפות שתהיה נגישות גם לילדים שחיים באומנה. לילדים באומנה יש מגבלות אינהרנטיות לעובדה שהם נמצאים באומנה כדי לפנות. הם חיים במשפחה ולא במסגרת ולכן הנגישות שלהם עוד יותר מאתגרת ולכן צריך להשקיע מאמצים מיוחדים כדי לאפשר לאותם ילדים נגישות.

מה שמתואר עוד בדו"ח זו העובדה שככל הנראה ההוראה החוקית ליידע את הילדים על הנציבות בשלבים מוקדמים כנראה שלא באה לידי מימוש, לפחות לא באופן מלא, וגם על הדבר הזה צריך לשים זרקור כדי שהם ידעו לפנות.

יש חשיבות מאוד גדולה וגם פניות על אוכל הן פניות מאוד משמעותיות, כל מי שעוסק בתחום הזה יודע שפניות על מזון יש להן משמעות הרבה יותר עמוקה מרק ארוחה. אולי אחד הדברים החשובים שצריך לעשות בהקשר הזה בכל מה שקשור לנציבות זה לשתף ילדים ונוער בלהבין איך מתאים להם שיפנו אליהם, איך מתאים להם לפנות, מה מטריד אותם, ולעשות שיתוף נוער אמיתי שאני יודעת שהנציבות כבר התחילה לעשות תהליכים כאלה, שהם מאוד משמעותיים, הם רוצים ללמוד איך לעשות את זה.

עוד נקודה שאני רוצה לציין זה נושא הסמכות. אני אומר את זה מהצד של הילדים – איזה ילדים יכולים ורשאים לפנות לנציבות. היום ישנן מסגרות שלטעמי, ואני אומרת את זה גם ברמה המשפטית, הילדים צריכים להיות זכאים לפנות, אלה ילדים שנמצאים במסגרות של חסות הנוער, ילדים שנמצאים במסגרות החירום והיום, לפי חוות דעת משפטית של משרד הרווחה אין להם יכולת לפנות, והדבר הזה גם צריך לעלות לדיון. לעניות דעתי החוק לא רק מאפשר להם לפנות אלא מחייב לאפשר להם לפנות. זה נושא נוסף.

הנושא האחרון, והוא חשוב וסימונה נגעה בו לדעתי רק בקצרה, הנושאים שעולים מתוך הדו"ח, נושאים של מדיניות, אחד מהנושאים זה של אחיזה מרסנת, הנושא של הסמכויות, של ההכשרות, של הנהלים, מתקיים כרגע דיון בוועדה לביקורת המדינה על דו"ח מבקר המדינה משנת 2019, שנותן המלצות, הנחיות וביקורת בדיוק בנושא הספציפי הזה. אני חושבת שחשוב לשמוע מה נעשה מאז בהקשר הזה כי מגיעות לסימונה, לנציבות, פניות בדיוק בנושא הזה.

גם עוד נושא של מדיניות שהוא מאוד חשוב בעיני, הוא הנושא של הצרכים של משפחות האומנה, צרכים שעולים על מה שניתן להן כדי לתת לילדים, השתתפות בכל מיני פעילויות שמוזכרות בדו"ח שזה עניין תקציבי ואני חושבת שיש מקום ללמוד מהפניות שעולות על חיזוק תקציבי, על חיזוק של תקנים ועל נושאי מדיניות שעולים מהדו"ח. תודה גבירתי.

את זה רשמנו. תודה רבה עו"ד ורד וינדמן. אני חושבת שזה מאוד חשוב, הצעדים שאנחנו צריכים לקחת בחשבון שאנחנו נקדם. נמצאת איתנו מתמחה בייעוץ המשפטי של צוות הוועדה שעשתה עבודה ולמדה את כל הדו"ח, והכינה כמה שאלות. אני רוצה לתת לה כדי שתעלה אותן.

אנחנו מאחלים לך בהצלחה.

תודה. חלק מהשאלות בעצם עלו כאן, אבל אני אשמח להבין מה קורה אחרי הבירור. כשאתם סימנתם שהסתיים הבירור, האם יש פיקוח על תוצאות הטיפול לאחר מכן. כי למשל ראיתי שהמסקנות היו 'חידוד הנהלים בקרב הצוות'. השאלה מה קורה אחרי ואם יש איזה שהוא מעקב אחרי זה, אם חוזרים כמה חודשים לאחר מכן לבדוק.

זאת שאלה מאוד מאוד חשובה. א. החוק עצמו מתייחס לעובדה שפניות מוצדקות יישלחו עם העתק לפיקוח על מנת שהפיקוח יעקוב וידאג שהליקויים יתוקנו, אנחנו חידדנו בתקנות שכל בירור, הפיקוח מקבל העתק. יכול להיות שספציפית הדברים לא היו, אבל מבחינת מדיניות או מבחינת דברים שהם יודעים על הפנימיה חשוב שזה ייעשה.

יתרה מזאת, אנחנו הכנסנו גם לתקנות את האפשרות לקבל מידע מהפיקוח לגבי מה נעשה. הנציבות היא לא פיקוח על הפיקוח, צריך לומר את זה באופן גלוי, זו לא המטרה שלשמה הוקמה הנציבות. יש פה אנשים לצידי, ובמשרד החינוך שיושבים בזום, שאכפת להם לא פחות מהילדים שנמצאים שם. גם להם אכפת. לכן אני אומרת, הם מקבלים את ההעתק, הם כן עוקבים אחרי הדברים, הם דואגים שהתיקונים והליקויים יתוקנו, לפעמים כשיש דברים שהם קצת יותר קריטיים בעינינו, אנחנו כן משתמשים בסעיף 9 לתקנות שבו אנחנו יכולים לבקש גם דיווח מהפיקוח. לדוגמה, אחד הדברים שבלט זה נושא של הטמעת התקנות כולל התקנת טלפון כדי שילדים יוכלו – כי ראינו שזה קריטי, אז כרגע אנחנו בדיוק בעיצומה של קבלת דיווחים על התקנת טלפונים בפנימיות ברחבי הארץ, על מנת שילדים שאין להם טלפון נייד יוכלו בכל זאת לגשת לנציבות, ככל שהם ירצו.

את יודעת להגיד לי אם יש פניות חוזרות של ילדים?

אני יודעת להגיד לך שיש פניות חוזרות של ילדים. לפעמים אפילו באותה שנה. יותר בהפרש של שנה. כן. ילדים נעזרים בנו אחרי שהייתה להם היכרות, אם כי עזרנו להם או כי עזרנו לחברים שלהם וכך הם הכירו אותנו.

תודה תרצה, ובהצלחה. מרכז השלטון המקומי אתנו בזום. ורד אמזלג בבקשה. אני מבינה שאת מנהלת מרכז עוצמה, מרכז לגיל הרך ויו"ר ועדות תכנון טיפול.

ועדות תכנון טיפול הן אותן ועדות שבין היתר אנחנו מחליטים בהן על הוצאת ילדים מהבית וגם עושים ועדות רוטציה אחת לתקופה לפי הגיל, לשמוע מה שלום הילדים, איך המסגרת מכילה אותם, נותנת להם את כל המערך שהם זקוקים לו. אני חייבת להגיד שגם אותי מדאיג הפער, כי מה שאנחנו שומעים בתוך הוועדות ומה שהילדים מדווחים לנו ומספרים זה הרבה פעמים על קשיים. לדעת שיש את הנציבות ולדעת שהיא כל כך מצומצמת מבחינת כח האדם זה מעציב, כי אני חושבת שיש צרכים מאוד גדולים בשטח.

דיברו פה על תלונות סובייקטיביות, פחות התחברתי למילה כי אני חושבת שהריק והחוסר ההורי שהילדים מגיעים איתו לפנימיות ולמשפחות האומנה הוא כל כך גדול כך שמישהו מהנציבות, אם הם יוצרים קשר, אז זה לא רק ברמה של תלונה אלא ברמה של 'מישהו נוסף דואג לי, מישהו נוסף נמצא שם בשבילי', ואני חושבת שזה נושא שחשוב לשים עליו את הדגש. אולי לנסות למצוא מינוח נוסף.

דיברנו על המונח 'ילדי מוסדות'. לצערי הרב הם ילדי מוסדות וחשוב שנסתכל על זה ונקרא לזה בשם האמיתי ונבין את עומק הכשלים והבעיות והמורכבויות שהילדים האלה מגיעים איתם. אין ספק שהפנימיות ומשפחות האומנה עושים לעילא ולעילא כדי להצליח. אבל הפערים והמצוקות והפגיעות שהילדים מגיעים היא פגיעות מאוד מאוד גדולה, וככל שהנציבות תתפתח ברמה של להגיע ולתת את השירות כמה שיותר קרוב לילדים וליזום את הפגישות האלה. דרך אגב, זה גם משהו שאני לוקחת על עצמי, לציין את זה כמה שיותר בוועדות תכנון טיפול ולתווך, גם הדו"ח דיבר על הנושא.

נקודה נוספת שרציתי לציין, לכל ילד בנושא של חוק נוער יש אפוטרופוס לדין. לילדי אומנה יש עובדת סוציאלית מהאומנה. אני חושבת שצריך לעזור לילדים להגיע ולהביע את דעתם, כי הרבה ילדים, במיוחד בשירותי האומנה, יש את האלמנט הפסיכולוגי של כפל נאמנויות, 'אותה משפחה מגדלת אותי ואני אלך ואדבר על המשפחה', זה הרבה יותר קשה מאשר אם זה צוות חינוכי בתוך פנימייה טיפולית. אז אני חושבת שאנחנו צריכים לחשוב איזו שהיא מחשבה איך עוזרים לילדים, איך מתווכים לילדים, אם זה על ידי אפוטרופוס לדין, אם על ידי עובד סוציאלי, אם על ידי מישהו שהוא אובייקטיבי, אבל לעזור להם ולא להשאיר את המשימה הזאת של לבוא ולדווח רק לילדים. תודה רבה.

סימונה רוצה להשיב לך.

אפילו יותר מאשר להשיב. אני שמחה שעלית ואמרת את הדברים. אני גם הקשבתי להערות שלך אבל אני גם רוצה לבקש מהשלטון המקומי. התקנות שכבר תוקננו לפני שנתיים מחייבות את העובדים הסוציאליים במחלקות לשירותים חברתיים, טרם השמת הילד ולא משנה כרגע אם באומנה או בפנימיות, מחייבים אותם לספר לילדים על הנציבות ולצייד אותם בכרטיס מאוד חמוד שעשינו אותו על מנת שהילדים ידעו איך לפנות אלינו, עם כל כתובות היידוע.

לצערי הרב, שנתיים אחרי שתוקננו התקנות אני עדיין פוגשת ילדים שהגיעו לפנימיות, לצורך העניין, או לאומנה, שמעולם לא פגשו את הכרטיסים. זאת אומרת שאם בשנה שעברה נניח הם כבר היו בפנימיות, הרי שהשנה הגיעו ילדים חדשים לפנימיות מבלי שהם קיבלו את המידע שעל פי החוק הם היו צריכים לקבל.

אז אני כן רוצה לבקש מכם בשלטון המקומי, לקרוא את התקנות, להטמיע את הדברים ולהיות חלק ושותפים בעניין הזה, על מנת שילדים ידעו את הזכויות שלהם כשהם יוצאים, וכולנו נפעל יחד כדי שהם לא יהיו ילדי מוסדות אלא שזו באמת תהיה חלופה ביתית. כי מדינת ישראל לא רוצה לגדל ילדי מוסדות ואני חושבת שכולנו בעניין הזה ביחד.

אגב, אני רוצה להגיד, גם קיבלתי הערה מיועצת משפטית אחרת, שלא נמצאת איתנו, שבאמת יש תקנות שצריכות להגיע לוועדה. אתם מכירים את זה? אני מבינה שמדובר פה על תקנות לעניין סוגי ההוצאות להספקת צרכי הילד.

זה לא של הנציבות. זה לחוק אבל לא של הנציבות. זה לא קשור גם לרקפת. זה קשור לאומנה.

מישהו בזום יכול להשיב על השאלה?

לדעתי נועם היועץ המשפטי נמצא בזום, יכול להיות שהוא יכול לענות.

אוקיי. רקפת רוצה להתייחס לדברי נציגת השלטון המקומי. בבקשה.

קודם כל אני שמחה שעלית. גם לי יש מסר למסור, שיש נציבות ויש שלטון מקומי. אני אשמח שיעבור המסר שאי הפיכתם לילדי מוסדות הוא גם שיח שצריך לפתח על העניין של הרצף הטיפולי. הרבה פעמים ילדי פנימיות אומרים שהם 'שגר ושכח', וגם בעניין ה זה הייתי שמחה שיעבור מסר בשלטון המקומי, שגם לעובדים סוציאליים ברשויות המקומיות יש תפקיד של לבוא ולראות את הילדים בתוך הפנימיות, לבקר אותם. זה עוד אמצעי שיכול לתת לנו ולשפוך לנו אור לא רק בוועדות תכנון טיפול, ואז יש תקשורת ישירה בין פנימייה לבין הרשות המקומית. אני מאוד אשמח אם נחדש ימינו כקדם ושהדברים האלה יקרו, זה במפורש יחזק את מעמד הילד כלפי עצמו.

מצוין. אני שמחה לשמוע. לפני שאסכם את הדיון אני רוצה להעלות את נועם היועץ המשפטי שנמצא בזום, לגבי התקנות.

שלום. יש שני סטים של תקנות שעדיין צריכים להגיע לוועדה, שזה גם תקנות של תשלומים לאומנים לפי סעיף 46, וגם תקנות של גוף מפעיל לפי סעיף 49 בתיק אישי של הילדים. תקנות של גוף מפעיל הוגשו לוועדה ב-2018 והוחזרו למשרד לצורך עדכונם בשל בעיות תקינה שהוועדה לא אישרה את הנושא הזה. לגבי תשלומים לאומנים, המשרד - - -

הוחזר אז מה, אז תחזירו את זה בחזרה. שנתיים עברו.

נכון. אנחנו עובדים על התקינה, אבל שנתיים גם לא הייתה ממשלה, לא הייתה ועדת תעריפים שיכולה לעדכן את כל התעריפים, המשרד כרגע נמצא לפני ועדת תעריפים לעשות איחוד של תשלומים. אני רק רוצה לציין שכרגע כל משפחות האומנה מקבלות תשלומים. התקנות האלה הן פשוט משקפות מצב קיים של תשלומים, הן לא נותנות איזה שהוא חידוש בתעריפים או דברים כאלה. יש כרגע תע"ס שזה תקנון עבודה סוציאלית שמדבר על תשלומים למשפחות אומנה, המשרד משלם, התקנות האלה פשוט ישקפו מצב קיים.

נועם, עדיין אני רוצה צפי מתי התקנות יהיו בוועדה. אנחנו כנסת. אתם קיבלתם שם החלטות אבל אנחנו גם רשאים וחייבים לראות מה קורה בתקנות. לכן הצפי, מתי אתה חושב שהתקנות תגענה לכנסת?

אני מקווה שברבעון השני של 2021.

זאת אומרת עוד חצי שנה.

עד חצי שנה.

אני לא מבינה. הייתה ממשלה, הכול עבד, אתם מחכים שאנחנו עוד פעם נתפזר ושוב פעם לא יהיה - - -

לא, ממש לא.

אז למה לחכות? שנתיים היה לכם זמן. אם אתה אומר שכולם מקבלים ובגדול זה לא מצב קיים, למה שלא תביאו את זה לכאן?

המשרד שלנו גם עבר איזו שהיא רפורמה למשל דוגמת מינהל מוגבלויות שאיחדו שלושה גופים ביחד לתוך מינהל מוגבלויות, אנחנו צריכים לאחד תעריפים. כרגע היה מוגבלות שכלית-התפתחותית, אוטיזם ושיקום כל אחד קיבל תעריף אחר. אז אנחנו עושים גם איזה שהוא איחוד תעריפים ובגלל זה זה לוקח זמן כי זה צריך להגיע לוועדת תעריפים. ואחרי זה התקנות כמובן צריכות להגיע למשרד המשפטים, לנוסח החוק, שגם שם זה לוקח זמן ובגלל זה אנחנו נותנים את הגרייס של עד חצי שנה.

טוב. תודה רבה. ברשותכם אני אסכם את הדיון.

ברשותך דקה אחת לפני שאת מסכמת, אני רוצה לצאת מפה לא רק עם דיווח אלא גם עם בקשה מהוועדה.

רשמתי כמה בקשות. אבל בבקשה.

רק שאדע שזה מסוכם. אני הייתי מאוד רוצה לבקש שהדיונים בנושא של הנציבות לא יסתכמו בפעם בשנה כאשר יש את הדו"ח. עלו כאן סוגיות קריטיות שדורשות התייחסות גם מבחינת היכולת של הנציבות להחזיק באמת את כל הדברים כאשר יש רק נציבה, גם לגבי הנושא של חשיבה של הנגשה גם לילדי אומנה, שלמעשה כל החוק הזה הוא בתוך חוק האומנה, וגם הדברים שהעלו כאן מהמועצה לשלום הילד, עוד שיש ילדים שכרגע ייתכן שכן יהיו זכאים, וכרגע לא זכאים להיעזר בנציבות. הדברים האלה צריכים להתכנס לאיזה שהוא דיון לא רק בעת הגשת הדו"ח. זאת הבקשה שלי מהוועדה.

רשמתי. תודה. ראשית אני רוצה לסיכום הדיון קודם כל להודות לכל מי שהיה היום איתנו בכנסת ואלה שהיו בזום. אני באמת רוצה להגיד לכם שאפו גדול, גם למנהלי הפנימיות והצוותים, ביקרתי לא פעם – אגב, הייתי ראש עירית ערד ויש שם את כפר נרדים שביקרתי שם לא פעם וראיתי איך האנשים עובדים. אני מצדיעה לאנשים האלה עם איזה לב הם עובדים. לכן באמת שאפו גדול לכל הצוותים, כמובן גם להורים של הילדים שתומכים בהם בתקופה הלא פשוטה הזאת.

אני שמחה מאוד לראות את שיתוף הפעולה ביניכם, זה לא קורה כל פעם. בדרך כלל זה סוג של מלחמות פנימיות וכאן אני מקווה שזה לא קיים ואתם עובדים ביחד וקשובים אחד לשני וזה מצוין. אני מבינה שאנחנו צריכים לבקש תוספת כוח אדם לנציבות כי באמת אני לא רוצה שאף ילד יישאר ללא מענה ושהוא ימתין למענה במשך 30 יום זה כבר יכול להיות מאוחר חס וחלילה, אבל אנחנו צריכים להיות יותר מהירים במתן התגובות.

אני אבקש ממנהלת הוועדה להוציא פניה לשר העבודה לגבי התקנות. אני מבקשת לזרז את הנושא של התקנות בשני הנושאים שהועלו כאן. בנוסף, אני אבקש להעביר ליו"ר הוועדה הקבוע ח"כ חיים כץ בקשה לקיים דיון נפרד בנושא הזה, לא כדו"ח חד שנתי אלא בנושא ולראות מה אנחנו צריכים לתקן אם בכלל בחקיקה הקיימת. הבנתי ממך סימונה שבכל מקרה יש כמה נקודות שצריך גם שינוי חקיקה, אז אנחנו נשמח לקחת וללמוד את זה קצת יותר לעומק ולקבל מכם את הכיוונים לתיקון של המצב, אם יש בזה צורך.

לכן שוב תודה רבה לכם. אני שוב אומרת, אני רואה כאן שותפים וזה מאוד חשוב. אנשים שאכפת להם ממה שהם עושים כי הם נוגעים בדבר הכי רגיש בחברה הישראלית, הילדים. אנחנו צריכים לתת לילדים האלה חיבוק גדול עכשיו כי אם הם לא יקבלו אותו עכשיו מי יודע מה יהיה בהמשך. תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:05.