פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



26
הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה למגפות ולרעידות אדמה
07/12/2020


מושב שני


פרוטוקול מס' 89
מישיבת הוועדה המיוחדת לעניין נגיף הקורונה החדש ולבחינת היערכות המדינה
למגפות ולרעידות אדמה.
יום שני, י"ד בכסלו התשפ"א (30 בנובמבר 2020), שעה 11:00

מתווה להחזרת עולם התרבות לפעילות - ישיבת מעקב - ביוזמת ח"כ אורלי פרומן

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר
מרב מיכאלי
יוליה מלינובסקי קונין
ג'אבר עסאקלה
יואל רזבוזוב

קרן ברק
יאיר גולן
אורלי פרומן
אלכס קושניר

רועי כהן - עו"ד ונשיא להב, להב - לשכת ארגוני העצמאים בישראל

יזהר כהן - אמנים

אליה כהן - מוזמנים נוספים

צביקי מורן - חבר ארגון "נגן על התרבות",

מתן נוסימוביץ
ענת שטיין
–
–
חבר ארגון "נגן על התרבות",
חברה בארגון "נגן על התרבות"




משתתפים (באמצעים מקוונים)
ד"ר אמיליה אניס - מנהלת האגף לאפידמיולוגיה, משרד הבריאות

גיא גוטמן - רמ"ט השר, משרד התרבות והספורט

פרופ' נדב דווידוביץ' - ארגון רופאי בריאות הציבור

נעם סמל - מנכ"ל התיאטרון הלאומי הבימה

לאה גופר

מאיר פרץ


מתווה להחזרת עולם התרבות לפעילות - ישיבת מעקב - ביוזמת ח"כ אורלי פרומן

שלום לכולם, היום יום שני, כ"א בכסלו תשפ"א, ה-7 בדצמבר 2020, מתכבדת לפתוח את הדיון בנושא: מתווה להחזרת עולם התרבות לפעילות - ישיבת מעקב - ביוזמת ח"כ אורלי פרומן. זו ישיבה לאחר לא מעט דיונים שקיימנו לאחר הסגר השני, חשבנו שבא לציון גואל אבל לא כך היה כי סגרו את כל המדינה מחדש, לכן אנחנו כאן ביוזמתה של חברת הכנסת אורלי פרומן כדי לחדש את הדיון בהשבת עולם התרבות לפעילות. אמרתי אז ואני אומרת גם היום שלא ברור איך דווקא עולם התרבות שיכול להתנהל בצורה כל כך מסודרת עם כללים ברורים ובקרה מיטבית, דווקא הוא נשאר כל פעם אחרון בשרשרת המזון כשאין לנו שום סיבה אפידמיולוגית, שום התייחסות מחקרית לכך שמסוכן להיות שם. שלא לדבר על כך שהרוח והנפש של אזרחי מדינת ישראל, לצד הצורך האמיתי הקיומי של האומנים עצמם להתפרנס, ואני חוזרת ואומרת שלא מדובר רק באומנים אלא בכל ענף התרבות, מתפרנסים מענף זה המוני אנשים והרבה מעגלים. בכל זאת אנחנו שוב נמצאים במשבר שבו הענף הזה אפילו לא נמצא על סדר היום. חברת הכנסת אורלי פרומן, את מוזמנת לפתוח.

תודה, גבירתי היושבת-ראש, עבור קיום הדיון הזה. אנחנו עדים לכך שבמהלך תשעה חודשים עולם התרבות פשוט סגור. המוזות הושתקו, הן לא שותקות, הן פשוט הושתקו. כדאי לסבר את האוזן למה כוונתנו כשאנחנו אומרים "עולם התרבות": אנחנו מתכוונים ללמעלה מ-250,000 אנשים – עובדים, אנשי סאונד, במאים, שחקנים, מוסדות תרבות - - -

מאבטחים, אנשי ניקיון - - -

מרקידים, כוריאוגרפים.

עובדי משרדי כרטיסים ובעלי משרדי פרסום. כאשר היית מנכ"לית משרד התרבות הוכחתי שזה עולם שמייצר תנופה כלכלית משמעותית עבור המשק הישראלי. את זה צריך להפנים, עולם התרבות הוא חלק מהצמיחה הכלכלית של המשק הישראלי. הוכחנו את זה במספרים. למרות שהתקציב שהמדינה מקצה לתרבות עומד רק על 0.28% מתקציב המדינה, זה הכול – תקציב מאוד נמוך ביחס למדינות שהיינו רוצים להידמות אליהן – הרי שההוצאה הלאומית על תרבות עומדת על כ-4.7% מהתל"ג. יש פה תחום שמניע את הכלכלה, יש אזרחים שאוהבים תרבות ורוצים במיוחד אחרי תקופה כל כך קשה לצאת וליהנות, משהו לנשמה. די, אנחנו שומעים כל יום מספרים ומספרים. חברים, זה בדיוק המקום של האומנים ושל האזרחים ליצור את המפגש הזה כדי לרפא את הנפש. אם נרפא את הכלכלה וגם נרפא את הנפש של האזרחים, אז מה הבעיה?

גבירתי היושבת-ראש, ישנו כבר מתווה קיים שהתחיל לעבוד ב-14 ביולי 2020 ונמשך כשבועיים בלבד.

וגם אחר כך, בתחילת ספטמבר.

כשפתחו אותו אז פתחו יחד עם אולמות וגני האירועים, זאת הייתה הבעיה, שם הייתה ההדבקה. באולמות התרבות לא הייתה אפילו הדבקה אחת וסגרו אחרי שבועיים את שני הענפים גם יחד.

פיספסנו את הקיץ כמובן, שבו יכולנו לנהל תרבות בשטחים פתוחים וגם לשמור על בריאות האזרחים. היום לא צריך להמציא מתווים חדשים ולא צריך עוד פעם פיילוטים, אני רוצה להזכיר שהמוזיאונים היו פתוחים חודשיים ולא היה מתווה הדבקה אחד. עכשיו לוקחים שוב שבעה מוזיאונים כפיילוט, כמה זמן ועד מתי, בשביל מה?

הפיילוט זה רק דחיית הקץ, אין לזה שום משמעות בשום תחום. מה הם רוצים להשיג בפיילוט, אני אשמח אם משרד הבריאות יסביר לנו כדי שנוכל להבין את ההיגיון מאחורי הדבר הזה.

אני מצפה שאנחנו נצא מהדיון הזה עם מתווה חזרה לפעולה של עולם התרבות, לוח זמנים ברור, ולא עם כל מיני חסמים שרק מקשים כמו שניסו לעשות במתווה האחרון. בואו נחזיר לאזרחים ולכל עובדי עולם התרבות את החיוך לפנים ואת האושר, זאת הבקשה שלי.

תודה רבה לחברת הכנסת פרומן על הדברים. אזכיר שבספטמבר הצלחנו לפתוח את הענף ושמחנו, רק נראה שמישהו שיחק בנו. במקום לתת לשחקנים לשחק על הבמה שיחקו בנו כי ידעו ששבועיים אחר כך יסגרו שוב את המדינה. ראינו את זה הולך לשם, אבל כל כך שמחנו שלפחות איפשרו את הפתיחה ב-1 בספטמבר שלא שמנו לב שזה הכול משחק אחד גדול. חבר הכנסת רזבוזוב, בבקשה.

אין ספק שכל מי שנמצא כאן הוא בעד לפתוח את עולם התרבות. החשש של משרד הבריאות הוא שהם לא יצליחו לשלוט על האירוע ועל ההתקהלות. אנחנו רואים את המתווה הזה ומתווים נוספים שמציגים שליטה מלאה על האירוע. אפשר לעשות זאת בלי חשש, זה אולם תרבות, אנחנו יודעים איך אנשים יצאו ואיך ייכנסו, אפשר לעשות בדיקות וכל מה שצריך. צריך לקבל החלטה, רוב ההחלטות שמתקבלות שפותחים קניון, סופר, בית כנסת – בכל החלטה כזו לוקחים סיכון, אנחנו חיים בשגרת קורונה. גם כאן הסיכון הוא סיכון מחושב. אי-אפשר להגיד שפתיחת מוסדות התרבות תביא לעלייה בתחלואה שלא נוכל לעצור. אנחנו רואים מספרים, אנחנו רואים תוכנית מדודה ומדויקת. אין סיבה להעניש את אזרחי ישראל. כמו שאין בריאות ציבור בלי ציבור כך אין עם בלי תרבות, במיוחד העם שלנו. אני חושב שאלו הכלים הפרלמנטרים שיש לנו. הוועדה הזו מפעילה לחץ על מקבלי ההחלטות, אני מקווה שישמעו אותנו ויפתחו כבר. די, פשוט מתעללים פה בציבור, תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת רזבוזוב. יזהר כהן, בבקשה.

חבר הכנסת רזבוזוב אמר "במיוחד העם שלנו". אני רוצה להזכיר שאנחנו לא אור לגויים בעניין התרבותי מפני שרק השבוע ממשלת גרמניה הקציבה - - - לתרבות. זאת אומרת שהעם שלנו לא מיוחד בעניין היחס לתרבות. אני מאוד סקפטי מפני שאני עוקב חודשים אחרי הוועדות ובסופו של דבר הכול עורבא פרח, אין תוצאות לכל הדיונים. כשמדברים על עולם התרבות זה לא מיקשה אחת, הוא מורכב מהרבה גורמים. יש מפיקים, עובדי במה, כותבים, תסריטאים, שחקנים, זמרים. אני כזמר נמצא בראש הפירמידה. כשהפירמידה הזו מפורקת אז אני באוויר, אין לי מה לעשות, אף אחד לא יכול להזמין אותי, אף אחד לא יכול להעסיק אותי.

גברת פרומן, לא מזמן עשיתי סיבוב הופעות בבתי אבות של משען, הקהל הפגיע ביותר. כולם ישבו בחוץ עם מסיכות, כל בית האבות. האושר שזה היה, לא הייתה הדבקה ולא שום דבר. כל הקיץ הזה שעבר והאביב שעבר, יכלו לקחת פארקים, אני שוב חוזר על מה שהיה, נעזוב את מה שהיה.

הבעיה הכי גדולה שלנו היא פרנסתנו כאינדיבידואלים. אנחנו חנוקים, אנחנו לא מקבלים. איננו מקבלים חל"ת מכיוון ש-99% מהאומנים הם עצמאיים. אם היה לי חל"ת והייתי מקבל כל חודש 70% מההכנסה הקבועה, אז ניחא, הייתי יכול לנשום ולהמשיך ולספוג את זה. אבל אנחנו קיבלנו כעצמאיים הקצבה שבקושי סוגרת את המיסים של הבית ואנחנו עומדים בפני שוקת שבורה. שום דבר לא נעשה בקשר לדברים שהצגתי. חייבים להביא תקציבים ולתת לאומנים עצמם כסף לחיות. חברי הכנסת אמרו פה שהתרבות עושה אנשים מאושרים, זה נכון. התרבות מחזקת את העם ומחסנת אותו בפני בעיות. בכל מלחמה בעבר אנחנו התגייסנו לטובת העלאת המורל. המורל זה הדבר הכי חשוב, אנחנו שרנו בקרבות עצמם מפני שזה חיזק את החיילים, ככה צריך לחזק את העם.

אני פוגש הרבה אנשים שאומרים שהם לא יכולים בלי תיאטרון, בלי מופעים. זה לא סתם דיבורים בעלמא, הריקנות הזו הופכת אותנו לאנשים מאוד אגרסיביים, כולם רק צועקים וצורחים, אין את ההרגשה של ביחד. באומנות יש משהו מחבר שנותן לעם חוסן.

אני, סליחה על הביטוי, דפוק משני הצדדים, כי יש לי חנות תכשיטים. עורך הדין רועי כהן שנמצא איתנו כאן מייצג את בעלי העסקים הקטנים. אז לא מכאן ולא מכאן, איך אני אפרנס? הבת שלי פה, שמה אליה, איך אני צריך לממן את הלימודים שלה, לממן את הבית? התשובה הזו לא ניתנת. המילים הגדולות "עולם התרבות ועולם התרבות", צריך לפתור את הפרטים הקטנים ולהתייחס לכל אומן. מה מקבל אומן שלא עובד כבר קרוב לשנה? יש 10% של אומנים שהם בתקופת הזוהר שלהם, לכולם יש התקופה הזו שבה הם עושים כסף ויש להם רזרבות. אבל 90% מהאומנים חיים על הופעות, רובם בצמצום רב, וכשין להם הופעות אין להם אוכל, פשוט אין מזון. הם לא יכולים לקנות לחם וגבינה.

תמיד מרימים אותנו על נס, אנחנו מייצגים את המדינה בכל מקום. אני נסעתי כל חיי והבאתי מיליארדים למדינה, בייצוג המדינה על מנת לשנורר כסף. את מגיעה למקום כזה, במצב כזה שאין לנו כסף לקנות במכולת. זה מצב שאי-אפשר להתמודד איתו. אז לא מספיק לדבר על נתינת כסף לתיאטראות אלא לחשוב על האומנים עצמם ולתת להם כסף לשרוד עד סוף המשבר. כבר עשרה חודשים מדברים ומדברים ובסוף את נשארת במצב שאין לך כסף לחיות. תחשבו על האומן עצמו, "עולם התרבות" זה דבר ערטילאי, צריך לחשוב איך יחיה איש ההגברה, איך האומן עצמו יחיה.

אני כבר אומן מתבגר, זה לא קשור אבל זה כן קשור, אנחנו לא מקבלים פנסיה ומזדקנים בצער כי - - -

נכון, זו נקודה חשובה - - -

אז על אחת כמה וכמה בזמן הזה כשאין הכנסה. אמ"י שאמור לדאוג לנו מקבל סכום זעום שלא יכול לעזור. הם נתנו לנו תלושים למכולת. זה מעליב, זה פוגע, זה מביש. אני צריך לקבל תלושים למכולת? צריך להתמקד בתשלום לאדם עצמו כי רק זה הפתרון. התיאטראות מקבלים את הכסף מהמדינה כסדרו, אבל רוב השחקנים הם פרילנסרים, הם לא שייכים ולא נמצאים בחל"ת. אין לנו חל"ת, אין לנו פנסיה, אין לנו כלום. כאן אני חושב שהוועדה צריכה למקד את הזרמת הכסף, לתת סכום מסוים כל חודש לכל אומן שהוא פעיל כדי שהוא יוכל להמשיך. התוצאה תהיה לאחר מכן, התוצאה תהיה עגומה לאחר מכן, אי-אפשר יהיה להקים כלום ולהמשיך שום דבר. תתמקדו באומן עצמו, בכותב עצמו. תביאו את הכסף החודשי לחיות.

הסיוע הכלכלי לעצמאיים לא מספיק?

הוא בקושי משלם מיסים של הדירה עם זה.

רק המיסים של החנות ברחוב דיזינגוף, אף אחד לא נותן לי הנחה במיסים.

ברור, אבל אומן שהוא עצמאי ומגיש חשבונית, המדינה מספרת שיש סיוע לאותם אנשים.

בצורה מגוחכת. תודה רבה ליזהר, אני מוכרחה לומר משהו לגבי הנושא של הוועדות בכנסת: נכון שההחלטות בסופו של דבר מתקבלות על ידי הממשלה. אבל אנחנו לא נאפשר שתתקבל שום החלטה על ידי הממשלה בלי שאנחנו נהיה כאן כדי לזעוק את הזעקה שלכם, של הפרטים שנמצאים, של הציבור. הכנסת היא של העם, והתפקיד שלנו זה להשמיע את הקול שלכם וששם למעלה יצטרכו להקשיב ולא להתעלם. זה שבסופו של דבר הם מקבלים את ההחלטות כפי שהם מקבלים, אני שוב חוזרת ואומרת שאנחנו נילחם בכל החלטה שלא תהיה הגיונית כדי שאנחנו נצליח אולי במעט לשנות את מה שקורה שם. הצלחנו בפעמים הקודמות, אולי קצת באיחור, ואנחנו נמשיך להילחם.

כל האומנים הפגינו ועמדו בכיכרות, זה עשה משהו?

אבל אנחנו לא מתייאשים.

אוקיי. חבר הכנסת ג'באר עסאקלה, בבקשה.

המקום היחיד שהממשלה עוד איכשהו צריכה לתת תשובות – למרות שגם את זה הם לא עושים – זה הכנסת. אין מקום אחרי שאתה יכול לעשות את הדבר הזה.

לגמרי.

אנחנו, לדעתי, בוועדה הזו וגם במשכן כולו כבר מזמן לא מבינים את ההיגיון שהממשלה עובדת בו.

לא צריך לחפש היגיון איפה שהוא לא קיים.

חברים, יזהר הדגיש את העניין של התמיכה הנדרשת בצדק. אני חושב שצריך גם ללחוץ בעניין התמיכה לאומנים וגם בעניין פתיחת מוסדות התרבות. אנחנו מדברים, ואורלי דיברה על זה, מדובר במורל ובנפש. גם מלכתחילה התרבות בישראל הייתה ענייה ולא נתמכת על ידי המדינה. בעת המשבר היא קורסת.

אם אני אדבר על עולם התרבות בחברה הערבית הרי התמיכה בו אפסית גם מלכתחילה והיום הוא ממש קורס. אפילו שקיבלו אישורים לערוך הצגות והוציאו הוצאות עליהן, עכשיו לא מעבירים להם את הכסף כי הם לא ביצעו את ההצגות האלה. בוועדה הזו זה הכלי שיש לנו, להעלות מולנו את הנושאים, להעלות מולנו את משרד הבריאות והמשרדים האחרים ולקבל תשובות. אני חושב שהמאבק שלכם צודק, אבל אתם נחמדים מדי. אתם נחמדים מדי ואתם צריכים לעשות יותר רעש ורק כשמרעישים שומעים אתכם.

מה אתה רוצה, שנשרוף את ככרות העיר? עמדנו בעיר, עמדנו בהפגנות, מה עוד?

עמדנו בעיר ובהפגנות ואז נהיה מתווה. אחר כך, אחרי שבועיים ביטלו אותו. עכשיו צריך לצאת למאבק כדי לחדש את המתווה.

סגרו את כולם, אגב, גם עכשיו רוצים לסגור את כולם. אנחנו נילחם, יגידו לנו שסוגרים ושבוע אחר כך כל מדינת ישראל תמצא את עצמה סגורה.

בדיוק, פותחים ולמחרת סוגרים אותנו שוב.

שלשום ישבתי עם בעלי המסעדות - - -

רק לפרוטוקול נאמר שבלי שום הצדקה, הרף לסגר רק הולך ויורד כל פעם. חשבנו ככל שנתקדם בזמן זה יעלה. אנחנו נהיה ערוכים יותר, מנוסים יותר. לא , הרף הולך ויורד, ואת זה מישהו יצטרך להסביר ביום מן הימים.

אתם צריכים טייקון שיאמץ אתכם.

חברת הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

תודה רבה שבאתם, זה כבוד גדול. בישיבה הקודמת דיברו על עולם הספורט. אז ספורט, תרבות, אומנות, אוכל טעים, מסעדות – זה מה שעושה לנו שמחת חיים. בלי זה אנחנו לא בני אדם, אם חושבים שספורט זה רק בשביל הקוביות, לא, זה גם הרבה בשביל הנפש. חושבים שרק השמאלנים הולכים להופעות איפה שהצפונבונים שם – בתל אביב – אז לא. להרבה אנשים לצאת הופעה, לשמוע מוסיקה טובה לראות ריקוד יפה זה מרפא את הנפש. גם לשבת במסעדה ולאכול אוכל טעים זה גם סוג של שמחת חיים.

הרבה שמחת חיים.

שבעלי המסעדות אין להם שמחת חיים אז גם לקליינטים אין שמחת חיים.

אני רוצה שכולנו נבין שזה מה שעושה אותנו בני אדם, זה האנושיות.

את מדברת על מה זה עושה לכם, אתם לא מדברים עלינו.

דקה, אני אגיע לזה.

אתם לא מדברים עלינו.

בסוף אתה, כשאתה מופיע, אתה גם מתפרנס אבל גם נהנה, אתה גם נותן ואני מקבלת. זה אנרגיות שמחזיקות את העולם, זה מה שעושה אותנו בני אדם. בלי זה מה אנחנו? כמו חיה. אוכלים, עושים צרכים, שלום לישראל. ההתנהלות של ממשלת ישראל, כמו שאמרת היושבת-ראש, ואנחנו רואים את זה לאורך כל הדרך, זה משהו הזוי. במקום ללמוד מטעויות של עבר, במקום לשפר, במקום להתקדם למשהו אחר – אנחנו כל הזמן חוזרים לאותו דבר.

עשינו בדיקה קצרה מה קורה בעולם, אז בעולם פתוח. עשו הגבלות, עשו כל מיני מתווים, אבל זה פתוח. עולם התרבות, עולם הספורט, המסעדות, כל אלה פתוחים בעולם במתווה כזה או אחר. אז אם אנחנו כל הזמן אוהבים להשוות את מדינת ישראל עם העולם אז בואו נשווה עם משהו טוב ולא עם צפון קוריאה.

כמובן, מה שאתם עוברים זה גיהינום. כי לאלו שהיה קצת שומן הם שורדים. אבל אני רואה פה חבר'ה צעירים, סביר להניח שלכם לא היה שום שומן כי אתם בתחילת דרככם. אני פונה, יכול להיות שכדאי להזמין את משרד האוצר. זה לא מסתדר לי, אני לחלוטין מאמינה ואני יודע שזה המצב, כי אני גם שומעת - - -

זה נכון לגבי כל בעלי העסקים שקיבלו גרוש וחצי.

רבאק, האוצר כל הזמן מספר שהכול בסדר, שכולם מקבלים, שתוכניות הממשלה עובדות. אז אם הם נותנים ואתם לא מקבלים, וזה לא עובד, אז משהו פה לא מסתדר לי. אני מבקשת להזמין נציג של משרד האוצר, ואם המתווה שהם עשו אולי זה טוב לחנות נעליים – בלי לזלזל בחנות נעליים – אבל לא טוב לאומן או לבעל סטודיו לפילאטיס, או לענף אחר, אז צריך לשנות את המתווה. אסור להישאר באותו מצב.

עוד משהו - - -

עברה רק שנה, יוליה, תני ללמוד, זו רק ההתחלה.

הם משלמים לעצמם פנסיה, הם שנה כבר לא מתפרנסים, זה אומר שגם הפנסיה שלהם נפגעת כי אין מאיפה להפריש לפנסיה.

זה נכון לכל העצמאיים.

נכון, אז אם לאדם אין כסף לאוכל איך הוא יפריש לפנסיה?

לרוב האומנים אין פנסיה.

אני מתכוונת לאנשים שחוסכים לפנסיה בעצמם. אני מצפה שתצא מפה קריאה מאוד ברורה למשרד האוצר - -

אנחנו נשמע את נציג האוצר.

- - שהם לא יהיו שאננים, אם המתווים לא עובדים זה לא בושה לשנות אותם ולהתאים את זה לענף כזה או אחר שאנשים יוכלו להחזיק את הראש מעל המים, תודה רבה.

במשרד האוצר היו אופטימיים וחשבו שמישהו יקבל כאן שכל וינהל את האירוע ככל שאנחנו נתקדם, ואז לא נצטרך כל כך הרבה כסף. רק שזה לא קורה, אנחנו ממחזרים את הטיפול מהגל הראשון לגל השני ועכשיו גם מזמינים את הגל השלישי.

אנחנו ממחזרות גם את הכישלונות מהגל הראשון לגל השני, עם מעט מאוד הפקת לקחים.

תודה לחברת הכנסת מלינובסקי, נמצא איתנו צביקי מורן, בבקשה.

שלום לכולם, זה מצחיק לדבר איתכם אחרי שאני שומע את הנאמר כאן, אני נגן קרן יער, זה מה שאני יודע לעשות, אני לא אמור לשבת פה. אני מלמד קרן יער ומתעסק בחינוך ובמוסיקה. לפני חודש וחצי ראינו את המתווה שלפיו שוב עולם התרבות נפלט החוצה. תוך כמה ימים קמנו והתחלנו לנגן מחוץ לבית של טרופר, שר התרבות, אחרי זה מול הבית של אדלשטיין. היינו פה בכנסת, כולכם קיבלתם ממני הודעות, אני מקווה. היינו בכיכר התרבות בתל אביב, ביום שישי האחרון קיימנו מופע בכיכר רבין. גייסנו כספים עבור אנשים שאין להם כסף. אם אתם לא יודעים, מחלקים אוכל לאנשים כל שבוע. גייסנו בשעתיים של עבודה כ-15,000 שקלים בלי יח"ץ. זה רק מראה כמה הציבור צריך את זה ונהנה.

קמנו בספונטניות מתוך צורך פשוט, יש לנו מאות נגנים שמתגייסים לטובת הדבר הזה, אתם לא יודעים אבל אני אומר לכם שאם יש מאות נגני תזמורות ואנסמבלים שרגילים לנגן באולם קונצרטים והם יוצאים החוצה לנגן ברחוב – כנראה שמשהו רע מאוד קורה פה.

משהו רע קורה כאן, זה לא כנראה.

הקורונה פה כדי להישאר והיא לא תלך כל כך מהר. אנחנו צריכים ללמוד לעבוד איתה. אנחנו אספנו נתונים מכל העולם ויש לנו חוקרת מדיניות שנמצאת היום איתנו, נוכל להציג מה קורה בכל העולם מבחינה כלכלית ובריאותית. ברור מאוד שיש מאמץ אסטרונומי במדינות העולם לשמור על התרבות ועל האומנים. בגרמניה יצא חוק שבכלל עכשיו התרבות זה דבר עצמאי וכדי לסגור אותה יש לעבור תהליכים מיוחדים כי זה חלק מזכויות היסוד בחוקה שלהם. דברים אלו רחוקים שנות אור מההתנהלות בישראל. אפשר לפתוח, צריך לפתוח, ויש את העניין של הנדנדה, זה מה שקורה בעולם. אפשר לפתוח – תפתחו, אי-אפשר– תפצו כלכלית. הסכומים שאנחנו מקבלים, בינתיים עברו 50 מיליון למוסדות, אנחנו מדברים על מדינות בעולם שמקבלים פי 150 ממה שאנחנו מקבלים פה. תפתחו, אם לא ילך – תסגרו.

אנחנו מבקשים לבסס את הפעולות על נתונים ולא רק על אי-נתונים - - -

מיד תתייחס נציגת משרד הבריאות שביקשה להתייחס, זה כבר שיפור לעומת הדיון הקודם.

נפלא. היו אירועים בארץ, היו 400 אירועים בשבועיים האלו שבהם השתתפו כ-80,000 אזרחים. אין נתונים על הדבקה באירועים הללו. אנחנו ניסינו להגיע אל משרד הבריאות כי אנחנו רוצים לעבוד, אין לנו ברירה. אנחנו רוצים לעבוד גם עם משרד הבריאות אבל כרגע הם לא נותנים לנו מענה.

אתה כרגע לא מנגן בעולם התרבות הכללי, את השיעורים הפרטיים אתה מצליח להעביר? גם את זה הפסיקו לכם.

אני במקרה עובד בשני מקומות שנשארו פתוחים, אבל זה מאוד בודד. כל מי שאני מכיר לא עובד. שכר של נגן תזמורת הוא כ-5,000–6,000 שקלים. תיקחו מזה 70% לצורך משכנתא, שכר דירה, ילדים. תכף ידבר פה מתן שהם זוג מוסיקאים עם ילד, תסבירו לי איך אפשר להתקיים ככה. אנחנו מבקשים להגיע למשרד הבריאות – שלא נותן מענה – וכן להגיע למשרד הבריאות. אנחנו רוצים לעבוד איתם, יש לנו פתרונות. התמיכה לא מספקת כרגע ויש פה עניין לפעול עכשיו כי העולם הזה כבר קורס. אנשים אין להם מה לאכול והם עוזבים את המקצוע. מי שעוזב את המקצוע הם האנשים הטובים.

אני מכירה שחקן תיאטרון גשר שעבד בתקופה האחרונה בסבלות ובהעברת דירות.

חבר הכנסת קושניר, בבקשה.

כנראה שלא אחדש כלום בדברי, גם חברי הכנסת דיברו לפני וגם האומנים דיברו. בטח גם מתן ידבר עוד מעט. המצב הוא קטסטרופאלי, גבירתי, זה לא שאנחנו רואים אור בקצה המנהרה, זה לא שמישהו מנסה לקדם מתווה. זה נכון להרבה נושאים, אבל הדיון הזה עוסק בעולם התרבות. אני חושב שאם יש מקום שבו אפשר לשלוט על תברואת אנשים בתוך מבנה – זה בעולם התרבות. אפשר לעשות את זה, זה לא מסובך, אנשים יודעים לעשות את זה. כנראה שיש פה דווקנות. אני לא מצליח להבין למה דווקא לעולם התרבות אף אחד לא מתייחס, למה לעולם הכושר אף אחד לא מתייחס, אני לא מבין למה הענפים האלו הפכו להיות מוקצה בעיני הממשלה. יושבים פה חבר'ה, כמו יזהר וצביקי, ומספרים שלאנשים אין מה לאכול. איך אנחנו יכולים להסתכל בעיניים של האנשים האלה, שנאלצים לקבץ נדבות. איני מבין איך הגענו למצב הזה.

אני אומר שאסור שנקדם משהו בכנסת הזו, שניתן לממשלה הזו לקדם משהו, אפילו פיפס אחד קטן, כל עוד אין פה מתווה ברור וסדור לנושא של התרבות ושל הכושר, תודה.

תודה לחבר הכנסת קושניר. חברת הכנסת קרן ברק, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, לא הייתי בדיון הקודם כי הייתי בדיון אחר, אבל אין ספק שהנושא של חברי הכושר הוא בדיחה מבודחת. אני חושבת שמתחילת המשבר אנחנו מסבירים שהכושר זה כמו ללכת לרופא, זו תרופה בעצם. כמו שאתה פוקד רופא אתה צריך לעשות ספורט. אני מנצלת את הבמה כדי לומר זאת.

לפני הקורונה, חברי יזהר, אנחנו חברים טובים, העסק שלו שוכן בבניין המגורים שלי. לפני הקורונה ידענו שיש בעיה במיוחד עם אומנים ותיקים. היה לנו מבנה חשיבה איך בונים יחד עם השוק הפרטי ועם המדינה קרן לאומנים ותיקים שהמדינה רוצה להגיד להם תודה עבור כל מה שהם נתנו, ואיך אנחנו נותנים להם לחיות בכבוד. זה נראה פתאום זיכרון רחוק מתקופה של חשיבה יצירתית עוד לפני הקורונה איך כמדינה שרוצה לתת את הכבוד הראוי לאומנים שבנו אותה, מה אנחנו אמורים לעשות למענם.

זה היה אז, היום אנחנו הידרדרנו למקום אחר לחלוטין שבו כבר אין כל כך הבדל בין אומנים ותיקים לצעירים. כמדינה, בדיוק כמו שרצינו לדחוף צעירים לכיוון של אומנות, שילכו עם הכישרון שלהם ועם החלום שלהם, שיזרמו עם מה שחננו אותם, אנחנו דנים היום את אותם אנשים שהלכו בעקבות הדחיפה שלנו. במערכת החינוך תמיד אומרים: "תראו במה אתם הכי טובים ותלכו עם מה שאתם עושים הכי טוב, ותלכו לכל תחומי האומנות". כל מי שמוכשר במשהו צריך למקסם את היכולות שלו. היום אנחנו אומרים לאותם חבר'ה צעירים שהמדינה לא נותנת להם ללכת עם הכישרונות שלהם, אולי שילכו למדינות אחרות כי פה זה כנראה לא ישתלם. זה העצב שלי במסר הזה של מה ילדים להורים ששניהם אומנים – אחד זמר, אחד שחקן – הם רואים איך ההורים שלהם, האם הם יחשבו אחרי שנה כזאת קשה לחשוב ללכת למקומות האלה?

לצערי הרב אנחנו לא הולכים לשם. אני חושבת שהיה אפשר לחשוב יצירתי. בכל עיר - - -

יש מתווים והכול - - -

קרן, את מוכנה להפנים את מה שאמר קושניר, ולהתחייב פה עכשיו שאנחנו לא נקדם בכנסת שום דבר - -

יוליה.

- - עד שלא יהיו פתרונות.

רק רגע, חברת הכנסת מלינובסקי.

גם את, כבוד היושבת-ראש, אתן מוכנות להתחייב שאתן לא תתנו את האצבע שלכן לשום דבר בכנסת - -

חברת הכנסת מלינובסקי, תני לה להשלים את דבריה.

- - שלא ייקח בחשבון את כל הבעיות הללו. הכול טוב ויפה, אבל את בקואליציה, קרן.

חברת הכנסת מלינובסקי, אני לא הרשתי לא, אחד להפריע לך, אני מבקשת- - -

אני חושבת שבכל עיר - - -

אז אתן שותקות, כי מאוד קל לדבר על זה.

אני חושבת שבכל עיר יש היום אמפי, בונים, כמעט בכל עיר, בתל אביב יש אפילו את פארק הירקון, אבל בכל מקום יש אמפי קטן שבו היה אפשר לעשות אפילו במדורג מופעים. זה בוודאי, כמו שהוא אמר, להיכנס לאולמות, זה לא כמו, הרי אנחנו סגרנו כל כך הרבה ענפים בגלל שאי-אפשר היה לשלוט על הכניסה אליהם, כולל עכשיו עם הקניונים. אני רוצה שהקניונים יישארו פתוחים, אבל אני אומרת שכאן אי-אפשר לאבד את השליטה.

חברת הכנסת ברק, לא איבדו שום שליטה בשום מקום. פשוט צמצמו את כולם למקומות מאוד מסוימים. מה מצפים שיקרה? אם את אומרת שיש רק שני מקומות פתוחים אז ברור שכולים ילכו לשני המקומות הללו. יתנו 20 אז יתפזרו על פני 20, זה כל הסיפור.

אין לי ויכוח איתך שהקניונים צריכים להיות פתוחים. עדיין אני אומרת שבפתיחת המתווה הייתה התחייבות מאוד ברורה לגבי קיבולת, אז אני אומרת שבעולם התרבות אין בעיה לשלוט בזה, זה לא כמו שום דבר אחר. על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדינה שטופת שמש - - -

אבל מה עושים, קרן, מה עושים בסוף?

אין בעיה לעשות את המופעים גם במרחבים פתוחים.

קרן, אני רוצה לראות את ההצבעות שלך היום במליאה.

מה - - - יוליה - - - נפלתם על קרן כאילו היא - - -

- - - -

חברת הכנסת מלינובסקי, את מדברת כאילו הכנסת מחוקקת חוקים והממשלה מחוקקת חוקים. הרי כלום לא מחוקק כאן, הכנסת לא עובדת כבר הרבה זמן.

- - - בכנסת - - -

כאילו יש פה חקיקה שאנחנו יכולים לעצור, תיכנסי לפרופורציות.

היום יש הצבעות בכנסת, יש היום הצבעות, אז בואי נראה אותך ואותך - - -

רוב החקיקה עוסקת בנושא של פיצויים, אז בואי נרגיע.

- - - מטיפה מוסר - - -

חברת הכנסת מלינובסקי, בואי נרגיע.

- - - זה יפה מאוד, חכם מאוד - - - אבל אתם גם - - -

זו דמגוגיה.

בוועדות הכספים יש העברות תקציביות.

אני רוצה לציין משהו מאוד חשוב שהיא אמרה, היא דיברה על ההשלכות של המצב, אם אנשים לא יקבלו מענה הם פשוט לא יהיו פה.

הם עוזבים כבר, זה קורה.

הם לא יתנו לילדים שלהם להיכנס למקצוע הזה מפני שהם רואים את חוסר ההספק, במיוחד אימהות שרוצות שהילד שלהן יתפרנס. זה היחס, העתיד ייפגע מאוד מאוד.

העתיד פגוע כבר.

אני חייבת להגיד שבמלחמות הכי גדולות ובזוועות הכי גדולות שהיו תמיד הייתה תרבות.

במלחמה הזו, הדבר הראשון שחיסלו זה את התרבות.

יש פה עולם שלם שקורס.

אומר במאמר מוסגר שהאבסורד הוא שאנשים נוסעים לחו"ל והולכים להופעות תרבות ולמוזיאונים וזה בסדר גמור, אבל כשזה כאן בתוך הבית שלנו ומציל פעמיים, גם את מי שצורך את זה אבל גם את מי שבעצם מתפרנס מזה אנחנו מטילים וטו וזה בעצם צריך לשים סימן שאלה גדול מאוד - - -

אני מבקש לומר שיש פה אפילו אבסורד יותר גדול. סימפונית ראשון לציון יושבת בבית תשעה חודשים ולא נכנסת לאולם כי לא נותנים לה לעשות קונצרט מוקלט. חברי התזמורת היו אמורים להיות עכשיו בדובאי. אפשר לטוס לדובאי לנגן יחד עם זמרות. כל מה שלא נותנים לנו פה – לדובאי אפשר. אתם יודעים מה קרה? עשו לכולם בדיקות ולא חיכו לתשובות לפני החזרה. אחד יצא חיובי וכולם בבידוד עכשיו אז הדבר הזה בוטל. אם היה מתווה מסודר היו עושים בדיקות, מחכים כמה ימים וזהו. הדבר השני הוא שבזכות הפעילות של התזמורת נקטעה שרשרת הדבקה. כולם יצאו שליליים וזה אומר שהנגן נדבק מחוץ לתזמורת. פעולת התזמורת קטעה שרשרת הדבקה.

חברת הכנסת מרב מיכאלי, בבקשה.

אני ממש מתנצלת, התסכול מדבר מגרוני. מספר הפעמים שדיברנו בוועדה, באו לכאן בעלי המוסדות והתחייבו לאופן שבו הם יכולים לנהל את האירוע בצורה אחראית, עכשיו אתם באתם עם מתווה חדש להצעה איך להפעיל את האירועים. ברור שיש פה מתקפה ממוקדת על עולם התרבות שכנראה נתפס על ידי השלטון כאיום, אין שום דרך אחרת להבין את האירוע הזה. ככל שיש טיפול לא מספק ושערורייתי בעצמאיות ועצמאים, וככל שיש פשלות עם כל תחום הספורט והקורונה – אין שום דבר שמשתווה למתקפה שישנה על עולם התרבות. זה דבר שהוא בלתי-נסבל ואנחנו חייבות לחשוב על משהו יותר אפקטיבי בשביל להפסיק את זה.

תודה רבה. דוקטור אמיליה אניס בהתייחסות ראשונה, אחר כך נמשיך ונשמע את חבר הכנסת גולן ואת רועי כהן שנמצא כאן. דוקטור אניס, אני שמחה שאת איתנו, מה יש לומר?

אני רוצה להדגיש שאנחנו מאוד מודעים לחשיבות הנושא, ממש חשוב לי להדגיש. יחד עם זאת, איננו יכולים להתעלם מהעקרונות האפידמיולוגים שאתם מכירים היטב. - - - בחשבון את השיקול של התקהלות של אנשים אקראיים, התקהלות למשך זמן שהוא למעלה משעה, לא תמיד מקפידים על עטיית מסיכה ולא תמיד מקפידים על עטיית מסכה גם על האף. כל השיקולים הללו גורמים לכך שמתווה החזרה לעולם התרבות אינו נמצא בשלבים הראשוניים של היציאה מהסגר הכללי. אתם גם מודעים למדדי התחלואה, זה נמצא בתקשורת, כולם מדברים על זה.

איזה מהמדדים, כל יום נותנים מדד אחר. כשזה מתאים נותנים מאומתים, כשזה מתאים נותנים נותנים אחוז, כזה מתאים נותנים מקדם הדבקה. רק תגידי לי, שנדע למה להתייחס.

רק שנייה, לא סיימתי להתייחס. אנחנו מבינים שאפשר לבנות מתווים בטוחים על ידי זה שיהיה רישום מראש של האנשים שנכנסים, שיהיו לנו הפרטים שלהם כדי שנוכל לאתר אותם במידת הצורך, שנרשום את מקומות הישיבה שלהם באולם, שנרשום שמות בכניסה, וכמובן הקפדה על עטיית מסכה. אנחנו בהחלט רוצים לבצע פיילוטים, ותכף אתייחס לשאלה שנשאלה בתחילת הדיון מה היתרון של פיילוט.

אנחנו רוצים לבצע פיילוט בשלבים מוקדמים יותר ממה שתוכנן במקור. למשל, מתוכנן פיילוט של הופעה של 200 אנשים באילת , ולראות כיצד זה עובד. למה פיילוט? האמת, ענתה על זה חברת הכנסת מלינובסקי בתחילת הדיון. היא אמרה שבודקים מה עובד יותר טוב ומה פחות ולפי זה קובעים את המתווה. זה העיקרון על פיו אנחנו פועלים ואנחנו מודעים לכל מה שהעליתם כאן במהלך הדיון.

דוקטור אניס, אני רוצה לומר כמה דברים: אתחיל מהסיפא של דברייך, לא שמעתי ממך – ואני יודעת שזו הרוח במשרד הבריאות – דבר יותר מגוחך מלהתחיל פיילוט באילת. באילת הכול היה צריך להיות פתוח. כל מי שנכנס לשם עובר בדיקה, אז אין מאומת שמגיע לעיר זו, אז מה הקטע גם לכפות על אנשים להיבדק, כולל תושבי אילת עצמם, אנחנו כופים על אנשים את הבדיקות ואחר כך, כשהם נכנסים, אנחנו אומרים להם מה כן ומה לא והם הופכים להיות חלק מכל מדינת ישראל מבחינת ההגבלות. אז להגיד "פיילוט באילת" זה לצחוק על כל הציבור במדינת ישראל ולחשוב שכולנו מטומטמים.

אנחנו כבר פעם שלישית בתוך המהלך של יציאה מסגר והרצון לנהל שגרה. היו פה מתווים על גבי מתווים, פעם אחר פעם, ועכשיו מנסים להמציא את הגלגל מחדש ולייצר פיילוטים חדשים. למה לא לקחת את המתווים שהיו ולנהל אותם בצורה מסודרת? אנשים שמגיעים לתיאטרון ולקונצרטים הם אנשים מבוגרים שיודעים להתנהג באחריות. אני שואלת עד מתי אנחנו נהיה פטרונים של האנשים ונשלוט בהם ונחליט מה מסוכן ומה לא מסוכן לאנשים ולא נאפשר להם לקחת את האחריות על החיים שלהם. אני אומרת שהתיאטראות הם מרחבים גדולים שהתקרות בהם גבוהות, האם זה לא פחות מסוכן? אני שמעתי מומחים שאומרים שהתיאטראות הם פחות מסוכנים מכל חלל סגור אחר. אפשר להכניס שליש מהאנשים, שיש מרחקים בין כיסא לכיסא, אנחנו יודעים מי יושב ואיפה, אנחנו אפילו לא צריכים לשאול את האנשים בחקירה האפידמיולוגית שאגב שמענו שהן לא עובדות משהו.

יש מרחבים שבהם יודעים בדיוק מי נכנס, מתי נכנס, ליד מי הוא ישב, מה היה בסביבה שלו. יש לנו את כל הנתונים על מנת לפתוח את ענף התרבות ולמרות זאת אנחנו זורקים אותו לתחתית שרשרת המזון. תגידי לי את איך אפשר להסביר את הדברים האלה?

אני רוצה להוסיף את המוזיאונים, לפני מספר חודשים הם היו פתוחים ולא היו הדבקות. עכשיו הלכתם לשיטת הפיילוט אז איפשרתם רק שבעה מוזיאונים. שם קל וחומר שיש שליטה במי נכנס וכמה, אז איפה ההיגיון.

אני אומר שזה שעושים פיילוט ובוחרים מי יתפרנס ומי לא זאת שערורייה בפני עצמה. זה לשים אנשים שרואים שאחרים יכולים להתפרנס והם לא. תחשבו על המשמעות החברתית של מה שאנחנו עושים כאן. שוב אני שואלת מה ההיגיון בפיילוטים, אנחנו יודעים איך אנחנו רוצים שזה ייראה.

הפיילוטים הם כדי שכולם יוכלו להתפרנס, כדי שאנחנו נוכל ללמוד להפיק את הלקחים ולפתוח עבור כולם בצורה בטוחה.

זו תשובה לא מספקת.

זה לא שכולם יסתכלו מהצד על המתפרנסים אלא כדי שנלמד וכולם יוכלו להתפרנס אם מדדי התחלואה יאפשרו זאת.

אנחנו כבר עשרה חודשים באירוע, על איזה פיילוט אנחנו מדברים?

הפיילוט היה צריך להיות בחודש הראשון.

דבר שני - - -

התשובה היא שאין תשובה.

צביקי, אני מבקשת ממך להירגע.

אני כבר עשרה חודשים בלי עבודה, אתם אומרים לי להירגע?

לא יכול כל אדם, גם אם הוא אדם מבוגר ואחראי, לפעול כפי שנראה לו. יש לנו אחריות - - -

לא אמרנו את זה, אבל את לא יכולה לשלוט בחיים שלו.

זהו האחריות שלנו לקבוע נהלים, לקבוע מתווים, על מנת - - -

אבל אתם לא קובעים כלום. איזה מתווה קבעתם לעולם התרבות? האחריות שלכם לקבוע מתווים, זה מה שאת אמרת ואת צודקת, איפה המתווה? איפה המתווה? עשרה אנשים בלי אוכל, איפה המתווה?

יש תוכנית - - -

איזו תוכנית?

שנייה, חבר הכנסת קושניר.

אנשים לא אוכלים כלום, איזו תוכנית?

חבר הכנסת קושניר.

- - - התוכנית שלכם כבר ימותו מרעב, על מה את מדברת?

חבר הכנסת קושניר.

עשרה חודשים אין לכם מתווה.

יש הבדל בין הפן האפידמיולוגי לבין הפן כלכלי, יש כאן נציגים של משרד האוצר שאולי יוכלו להתייחס.

אבל יש קשר בין אחד לשני.

אנחנו צריכים לתת את המענה הרפואי מבחינת בריאות הציבור.

דוקטור אמיליה אניס, אין פה בריאות הציבור, מזמן משרד הבריאות לא מטפל בבריאות הציבור, הוא מטפל בבריאות מבחינת הקורונה. אין בריאות ציבור. אנשים מתמוטטים נפשית ובריאותית בגלל המצוקות שהם נמצאים בהם. אי-אפשר לדבר על בריאות ציבור, אפשר לדבר על בריאות קורונה. הכול מסתכם דרך הפריזמה של הקורונה. נכון, צריך להיאבק בזה ולטפל בזה ולהביא מתווים בטוחים, אבל אי-אפשר להגיד שבן אדם מבוגר לא יכול להחליט עבור עצמו. התפקיד שלכם כמשרד זה לתת את המתווה, התפקיד של ענף התרבות זה לפתוח לפי המתווים ולעמוד בהם, התפקיד של כל אזרח בישראל הוא להחליט אם מתאים לו לנוכח המתווה להגיע או לא להגיע, זו חלוקת התפקידים ואנחנו לא שם. אנחנו במקום שמשרד הבריאות הוא הריבון והוא מחליט עבור אנשים איך הם יחיו, בסוף הם גם לא חיים.

קודם כל זה התפקיד המיניסטריאלי שלנו. יש לנו מתווה יציאה סדור שלוקח בחשבון מדדים אפידמיולוגים ולכן יש סדר יציאה מסודר מה ייפתח, באיזה שלב, ועל פי איזה מדד בריאות. בין אם זה מקדם ההדבקה או אחד המדדים האחרים.

כל פעם לפי הגבוה מבינם.

לומר שאין מתווה זה ממש לא נכון.

אז למה סגורים?

כי עולם התרבות לא נכנס בשום שלב במתווה ובריאות הנפש לא נלקחת בחשבון.

אני הסברתי שמהשיקולים האפידמיולוגים עולם התרבות איננו נמצא בשלבים הראשונים, אבל אנחנו בהחלט חושבים שאפשר לעשות את זה בצורה בטוחה, ונעשה את - - - על פי תוכניתנו.

זה פשוט לעג לרש.

יש לי שאלה מבחינה אפידמיולוגית, ויש כאן חוקרת שתציג נתונים. מבחינה אפידמיולוגית, כפי שאתם אומרים, למרות שאני חושבת שמזמן היינו צריכים לעלות כיתה בדרך שבה מנהלים את הסיטואציה הזו.

כבר חמישה חודשים מדברים, מה יש עוד - - - מבחינה אפידמיולוגית, מה לא - - -

ישנם נתונים על הדבקות באירועי תרבות? מהנתונים שיש למשרד הבריאות יש נתון על עולם התרבות?

כרגע אני לא יכולה לומר, אבל חל על עולם התרבות אותו עיקרון אפידמיולוגי כמו שהוא חל על התקהלות. וזה לא משנה אם עולם התרבות או שזה פעילות אחרת.

זה קונצרט באולם, לא אירוע של המון פרוע.

היא לא יודעת על מה היא מדברת.

על בתי כנסת, אנחנו יודעים מבחינה אפידמיולוגית, וחלילה שלא יישמע שאני לא רוצה שיתפללו, גם אחי שליח ציבור בבית כנסת והם עושים את זה על פי הספר ושומרים על עצמם. בבתי כנסת אנחנו יודעים שהיו הרבה מאוד אירועי הדבקה, פתחנו אותם בשלבים ראשונים כי זה חשוב.

כי יש להם קבוצת לחץ פה בכנסת.

למה ענף התרבות, שאנחנו לא מכירים שום נתונים דרמטיים כפי שאנחנו מכירים לגבי נתונים אחרים, עשרה חודשים אחרי אנחנו לא מסוגלים לבוא למקום המאוד מסודר הזה שלרוב מגיעים אליו אנשים מבוגרים ואחראיים שיכולים לקחת אחריות גם על החיים שלהם, ואומרים להם: "אתם לא ואחרים כן". מי שמכיר אותי יודע שאני אף פעם לא עושה השוואות, אבל במקרה הזה זה פשוט מתבקש, אני מנסה להבין למה הם סגורים באופן עקבי.

אדם מבוגר שיכול לקחת אחריות על חייו, עדיין צריך לשמור גם על הבריאות של מי שיושב על ידו, של שכניו, של חבריו.

אין בעיה, עם מסכות ועם הכול.

את מבינה שאת נותנת תשובות שאינן רציניות?

זה לא תלוי באדם עצמו, ההחלטה שלו משליכה גם על אחרים. זה בדיוק התפקיד שלנו.

דוקטור אמיליה, אני איתך, אנחנו לא מדברות באותה הרמה. לא דיברתי על זה שאדם יחליט איך הוא מתנהג. ברור שצריך לעטות מסכות ולשמור על כללי הריחוק החברתי. כולם מחויבים לכללים שמשרד הבריאות קבע, אבל האזרח יכול להחליט אם מתאים לו להגיע לקונצרט או למופע תיאטרון, זה הדבר היחידי שבאחריותו. את לא יכולה לכפות על אנשים ששומרים על כל הכללים לא לבוא ולהיות חלק מאירועים כאלה.

למה זה כל כך קשה להודות ששיקול הדעת שלכם היה מוטעה?

זה לא שיקול מוטעה, הם עשו זאת בכוונה.

למה קשה להודות בכך ששקלתם את השיקולים באופן מוטעה ואנחנו מתחייבים לתקן את דרכינו, מה כל כך מסובך בעניין הזה?

כי אין פה שיקול מוטעה, יש פה מגמה.

הרי ברור לך שכל מה שאנחנו מסבירים לך, את הרי בן אדם רציונלי, את מבינה שההחלטות הן לא הגיוניות ורציונליות. אפשר היה לפתוח מזמן את כל מוסדות התרבות באמצעות מתווה בטוח שלא מסכן אף בן אדם. בהיכל התרבות יש 2,350 מושבים, אי-אפשר לקיים שם אירוע עבור 300 אנשים? בנייני האומה זה 34,000 מטרים רבועים, אי-אפשר לקיים שם אירוע בבטחה? מוזיאון ארץ ישראל זה 200 דונם, היו שם אירועים בחוץ בין הסגרים, בביטחון מטורף, יותר בטוח להיות במוזיאון מאשר בבית. אז למה לא היו שם אירועים? למה עצרתם את האירועים? שש להקות הופיע שם על הגג, מבודדות לחלוטין מהציבור, לא יכול להיות בכלל מגע. מה הבעיה להיות קצת יצירתיים, קצת עם שאר רוח, ולראות איך מפעילים את עולם התרבות? למה את לא יכולה להגיד: "טעינו"?

- - -

- - - חזר לחיים הפוליטיים.

איך לעשות את זה במתווה בטוח של רישום משתתפים, רישום מקומות - - -

אז תעשו את זה, אז תעשו את זה.

תפסיקי - - -

אמיליה אניס, האם - - -

אל תשכחו שאנחנו היום נמצאים במצב - - -

תכבדי את הפורום, אנחנו אנשים רציניים, צריך להשמיע פה טיעונים רציניים.

- - -

תעצרו שנייה. אני רוצה לומר שדוקטור אמיליה אניס היא השליח. מי שהיה צריך להתייצב כאן זו דוקטור שרון אלרועי שיוצרת את כל ההיסטריה הזאת בתוך המערכת ומבחינתה הכול צריך להיסגר. היא הייתה צריכה להיות כאן ולאמוד באומץ מולכם, ולהסביר למה אולמות התרבות לא יכולים להיפתח. מיד נשמע את הנתונים שנאספו כדי להבין את הפערים. חבר הכנסת גולן דיבר על שיקול דעת מוטעה, זה לא שיקול דעת מוטעה, זו מגמה. אין לי שום דרך אחרת להסביר את מה שקורה כאן מלבד מגמה.

ניסיתי להיות מנומס ומתון בהתבטאות.

שוב נושא מקצועי חוזר ל - - - הפוליטיים.

תציגי את עצמך בבקשה.

שלום וברכה, שמי ענת שטיין, אני מארגון "נגן על התרבות". אני חוקרת מדיניות תרבות באירופה. אני לא אפידמיולוגית אבל "באין ציפור שיר": עברתי על כל מה שקורה באירופה ובעיקר בגרמניה. חברים, עשו לנו את העבודה, ישנם בתי חולים שבהם מחלקות מחקר מיוחדות לזה שישבו וכתבו מחקרים. עשו בדיקות, בפסטיבל זלצבורג, 70,000 אנשים, היה אדם חולה אחד ולא הייתה שרשרת הדבקה. אתם מבינים מה זה? אתם קולטים מה זה? 70,000 משתתפים ובהם אדם חולה אחד שלא הדביק. יש את כל הדברים האלה ממוסמכים בשפה אפידמיולוגית שאני לא מבינה, אנשי משרד הבריאות יבינו הרבה יותר. אני כן יכולה לספר לכם: כרטיסים אלקטרוניים, ישיבה בצורת שחמט – כיסא כן, כיסא לא, כיסא לא, כיסא כן, כיסא לא, כיסא לא – זה תלוי איך אתם רוצים, אפשר לעשות את זה 50%, אפשר לעשות את זה 75%, אפשר לעשות את זה 25%. צריך כאן עזרה של משרד הבריאות ושל משרד האוצר. משרד האוצר יפצה על הכיסאות הריקים ומשרד הבריאות יאפשר את הכיסאות המלאים. בשביל חקירה אפידמיולוגית יש לנו את הכרטיסים האלקטרוניים. האופציה קיימת בכל אולם בישראל, אני מבקשת שנשתמש בזה, אנחנו במאה ה-21 ולא במאה ה-18.

בנוסף, יש את העובדים באולמות. תאמינו לי, אדם ששכר הדירה שלו קשור בכך לא יזוז פיפס מהמתווה שאתם תתנו. אם צריך להיבדק פעם בשלושה ימים אז ייבדקו פעם בשלושה ימים. לעיריות ולמועצות יש את הכוח הזה יחד עם פיקוד העורף. יש דרכים לעשות את זה, לא צריך להמציא את הגלגל מחדש.

תודה רבה, ענת, יש פה דברים שמאוד דומים למתווים הישראליים. כל הניסיון לומר שיהיה מתווה או שמכינים מתווה זה רק רצון - - -

המתווה קיים - - -. מתן יספר לכם מה הסדרנים בקונצרטים עושים.

מתן, בבקשה.

שלום, אני מתן, נגן ויולה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הגדולה בארץ. - - - אני בעיניים שלי ראיתי סדרנים מעירים לאנשים שירימו את המסכה על האף. היו צופים שהתרעמו על זה אבל הם היו חייבים לעשות את זה. אנחנו צריכים להיפתח ראשונים, בשום מקום אי-אפשר לאכוף את ההנחיות כמו אצלנו. אני מדבר כרגע על מופעי ישיבה. יש כל מיני סוגים של מופעים בעולם התרבות, תנו לנו לקיים כרגע את מופעי הישיבה. יש לנו כוח אדם.

יש פה תרבות אבל היא תרבות הצריכה. הממשלה מעודדת תרבות צריכה. בכל הכתבות ראיתי אנשים אומרים שהם הולכים לקניון כי הם צריכים את זה בשביל הנפש שלהם. מה עם האנשים שצריכים את המוסיקה והאומנות בשביל הנפש? בבקשה, תחזירו את האומנות. פעם היית אומר למישהו שאתה בפילהרמונית הישראלית אז היו מתפעלים מההשקעה ומהמעמד. היום אני אומר לאנשים שאני בפילהרמונית והם אומרים: "אה, יפה, יש בזה גם כסף?". אמירה זו מסכמת את מצב התרבות במדינה, לראייה אנחנו רואים שתרבות ניצבת בסוף הרשימה למרות שאנחנו צריכים להיות הראשונים, תודה רבה.

פוגעים בפנים של המדינה, אסכם את דבריך.

זה לא רק בפנים, זה גם בנפש.

צריכים לאכול - - -

רועי כהן, בבקשה.

תודה, אנחנו יושבים פה בוועדה של העם. אני שמח שחברת הכנסת פרומן העלתה סוגיה שהיא אקוטית לכ-200,000 עובדים. אני באתי להגיד שבאנו לקבל תשובות וקיבלנו תירוצים וגמגומים לגבי ענף שלם של קורס. וכדברי השיר של המלך, זוהר ארגוב: בלי מתווה, בלי עתיד, בלי חלום. חד-משמעית, אני מדבר על זה שברגעים אלה אנשים שמיוצגים על ידי לה"ב – שחקנים, בימאים, מפיקים, תסריטאים, מרקידי עם – תעשייה שנותנת תרבות עבור הנשמה. מה הם מבקשים? הם מבקשים שמישהו יסתכל עליהם. ברגעים אלה דנה ועדת הכנסת על חוק פיזור הכנסת, אם יש שלושה מיליארד שקלים לטובת בחירות נוספות, תנו את זה לאמנים כמו שאמרו יזהר, מתן וצביקי. אם יש כסף – תנו אותו לאנשי התרבות ולעסקים חדשים שמקבלים 1,500 שקלים, לעסקים שנפתחו בשנת 2018 ולא מקבלים סיוע, לפטור מארנונה שמכרתם לכולם שיהיה גם לחודשים ספטמבר–אוקטובר ורק שכחתם להגיד להם שזה רק מירידה של 60% כי מכרתם להם שיש פטור בארנונה.

חברי הכנסת הולכים כמו מוכרי הארטיקים בים. הם צועקים "אני הולך". אבל שלא ימהרו ללכת כי לא בטוח שיהיה להם לאן לחזור. העם לא יסלח על כך שברגעים אלה במקום לשים את האינטרס של האזרחים מקדימה, את האינטרס של יזהר כהן שאני מתבייש שבא לפה אדם שייצג את מדינת ישראל בשיא תפארתה, הוא בא ואומר לכם שלאנשים אין אוכל. איך אפשר להישאר אדישים לעניין הזה? איך זה יכול להיות? אנשים שמקום העבודה שלהם נסגר, שמאבדים מפעלי חיים.

באים לשמוע תשובות על עולם התרבות ומקבלים סגר שעלותו המשוערת, כפי שחשפנו היום בידיעות אחרונות, 27 מיליארד שקלים למשק. אנחנו עתידים לחצות את רף חצי מיליון המובטלים וייסגרו עוד 20,000 עסקים. תשמעי למה נגיע, נגיע ל-100,000 עסקים סגורים בשל אי-יכולת להחזיר הלוואות, שכירויות, כבר עכשיו יש עלייה של 45% בפשיטות רגל. אנחנו רוצים להיות מדינה בפשיטת רגל? מישהו ממקבלי ההחלטות בכלל מבין את המשמעות של המספר הזה? של מה שהאנשים האלה מדברים? אני רוצה לשמוע איפה נציגי משרד הבריאות שיסתכלו בעיניים של צביקי, מתן ויזהר כהן ויגידו: "שום פיילוט ושום דבר, אנחנו רוצים שתעבדו, אנחנו רוצים שתתפרנסו". אני קורא לשלטון דרך הוועדה להתעשת ולהתחיל לעבוד למען אזרחי מדינת ישראל, תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת יאיר גולן, בקצרה.

כל מה שצריך לעשות זה לקבוע מה הם הכללים, מה המטר הרבוע הרצוי ואילו כללי סדרנות צריך כדי - - -

יש כבר הכול.

רק רגע. כל מה שצריך זה את הכללים הברורים האלה, את זה בלבד צריך לקבוע משרד הבריאות. את כל השאר יש להשאיר להפעלת הרשויות, להשאיר לרשויות. ראשי ערים וראשי מועצות מקומיות יידעו איך לעשות את זה בצורה בטוחה כך שלא תעלה התחלואה והאנשים היקרים האלה יוכלו לעבוד ולהתפרנס ובעיקר לקיים חיי תרבות.

חבר הכנסת גולן, אומר שלדעתי יש להשאיר לראשי הרשויות יותר סמכויות לנהל את החיים בתוך הרשות שלהם. אני אספר לכם סיפור מאוד עצוב: ראשי רשויות שביקשו בדיקות כדי לעשות לתושבים קיבלו סירוב ממשרד הבריאות במקום שמשרד הבריאות ירוץ למלא את בקשתם. אני חושבת שזה צריך להדליק נורה אדומה.

אני צריך לצאת, יש אלי פניות רבות מהתקשורת, האם אני יכול להעביר את כל מה שדובר פה?

מבחינתנו הכול שקוף וגלוי.

אנחנו דורשים מראש הממשלה לפתוח מידית את עולם התרבות בלי סיפורים. יש פה רק שיקולים פוליטיים ואין פה שום שיקולים מקצועיים, זאת האמת.

אלישבע מתיאטרון החאן, אנחנו לא נספיק לשמוע את כולם ואני מתנצלת מראש. סליחה, נעם סמל, בבקשה. נעם, קצת מביך להיות בסיטואציה הזו, על פניו הייתם צריכים להיפתח אוטומטית אחרי כל מה שדיברנו עליו על בסיס המתווים הקיימים. לצערי הרב אנחנו פה שוב.

אני רוצה להגיד מילים כדורבנות: בעשרת החודשים האחרונים ישנה בישראל תרבות, תרבות לעשירים בלבד, רק לאליטה הכלכלית של המדינה. יעידו על כך האומנים שנמצאים בכנסת וליבי איתם, ויעידו השחקנים והנגנים וכולי. העשירים מזמינים אותם אליהם הביתה, העשירים קונים את התרבות בכסף טוב. העשירים נוסעים לדובאי, בטיסות לדובאי אין מקום. הבימה ריק, הקאמרי ריק, בית לסין ריק, גשר ריק, תיאטרון חיפה ריק, היכלי התרבות ריקים, כיכר העיר ריקה. אתם חברי הכנסת, אני פונה דווקא ליושבת-ראש, את חברה במפלגת הליכוד. אתם מפלגת השלטון, תעשי מרד במפלגה. מה שאמרה מרב מיכאלי אני אמרתי אצלך כי אצלך זה היה הקבינט האמיתי, אמרתי שזו החלטה פוליטית. היום אני אומר שהקניונים פתוחים כי זו החלטה פוליטית. את ההחלטה הפוליטית יכולים לשנות רק פוליטיקאים.

אנחנו לא נמרוד, אנחנו לא נמרה את פי השלטון, אנחנו נפגין בצורה תרבותית כמו שעושים בתיאטרון הערבי-עברי פעם בשבוע – קטעים של נתן זך וקטעים של צ'כוב וקטעים של ביאליק – ואנשים מדברים גבוהה גבוהה. אנחנו לא נמרוד, אנחנו לא נפר את החוק, אבל אנחנו רוצים שאתם תייצגו אותנו ואתם לא מייצגים אותנו. אתם מדברים על 250,000 עובדים ולבי איתם, אבל אני רוצה לדבר על המיליונים שמונעים מהם את זכות היסוד. כמו שאתם לא מונעים מאיתנו לקנות לחם וחלב בסופר וכמו שאתם פותחים את הפארמים, אתם פותחים את הסופר מרקט של התרבות עבור העם שצמא ושואל אותנו מתי נפתח. אני שואל אותם למה והם אומרים שהם צמאים לתרבות עברית. בדובאי אין עברית, בדובאי זו תרבות ערבית מוסלמית. אז שירי מימון שרה את הללויה בשלוש שפות, יופי, תרבות עברית יש רק פה, בישראל. תפתחו לנו את האולמות, תפתחו לכם את האולמות ותעשו מרד בתוך המפלגה שלהם ובתוך הממשלה שלכם.

ואתם חברי האופוזיציה, תפסיקו לדבר גבוהה גבוהה. תגישו הצעה לסדר לפירוק, תמרדו, אל תאשרו, תראו לנו שאנחנו חשובים. אתם הראיתם לנו בעשרת החודשים האחרונים שאנחנו לא חשובים. אנחנו נראה לכם בבוא היום מכיוון שאנחנו כותבים את ההיסטוריה, לא אתם, הכותבים והמשוררים והסופרים כותבים את ההיסטוריה. זה נאום של אני מאשים אבל זה נאום שגם אומר שעוד לא אבדה תקוותנו. יפעת, את חייבת לנקוט עמדה ולעשות מעשה, תפסיקו לדבר, די, נגמר הסיפור, תפתחו את האולמות.

יפעת, את היית בהבימה ועוד חברי כנסת היו. יש מגדל מעל הבמה. גם של האופרה וגם של הפילהרמונית. תנו לנו לשים 150 אנשים על הבמה ונציג להם. לא רוצה לשלוח את השחקים לחצרות הביבים, לא רוצה. רוצה שיהיו להם מיקרופונים ותאורה, וסאונד, ותפאורה, ותלבושות ואיפור – כל מה שמגיע להם. תפסיקו לשלוח אותנו מעבר לים. פתוח באירופה ופתוח באסיה ולא סגור ומסוגר. אצלנו מופיעים רק בבתים הפרטיים של עשירי העם. אז זה מה שיש לי להגיד, טלו קורה מבין עיניכם.

זה כמו שעושים שיעורי זומבה רק במשרד הבריאות. לעם אסור אבל לעובדי משרד הבריאות מותר. תודה לנעם סמל על הדברים הקשים אך חשובים. נציג משרד התרבות, גיא גוטמן, בבקשה.

שלום לכולם, גבירתי יושבת הראש וחברי הכנסת - - -

גיא, נעם סמל אמר: "תמרדו", אנחנו בוועדה עושים כל מה שבידנו. אם הסמכויות לאשר היו נשארות בידנו אני חושבת שכולם יודעים מה היו התוצאות, בהחלט היינו מכניסים קצת שכל בדברים שמתרחשים כאן. זו לא המציאות כרגע, זה בידיים שלהם. השר יושב בישיבות הממשלה פעם אחר פעם, מתי תהפכו שולחן?

גם את יודעת כמה אנחנו פועלים מול משרד הבריאות. אני בטוח שכל מי שיושב בחדר יודע שהסמכות לפתיחה או סגירה בידי משרד הבריאות. דיברו פה הרבה על מדדים אפידמיולוגיים שקשורים במקומות סגורים. אני מוחה על כך מכל וכל, אין דין של אולם סגור, מרחב סגור כמו אולם תרבות, זה לא אותו דין ואי-אפשר להתייחס לזה במדד אפידמיולוגי שווה. בעיננו זו שטות להגיד את זה. עולם התרבות הוא עולם מוסדר, העולם האחראי ביותר שיש. עם המתווים שאנחנו הגשנו הוא בטוח עוד הרבה יותר. מדובר ברכישת כרטיסים מראש ללא עמידה בקופות, תזמון של הנכנסים לתוך האולמות.

שמעתי את דבריו של נעם סמל, אין שום סיבה שבאולם חנה רובינא שמכיל מעל 940 מקומות לא יוכלו להיכנס 250 אנשים בקפסולות ועם מסכות.

גיא, מתי תפקחו את עיני משרד הבריאות, מתי תצאו למלחמה על מה שצריך להיות כאן? אחרי כל מה שאתה אומר, ואתה רק משכנע אותנו שכל מה שאמרנו נכון, לא הייתי מצביעה על שום דבר שהממשלה רוצה להעביר. הגיע הזמן שאנחנו אחרי עשרה חודשים, תקשיבו, זה לא שאנחנו חדשים בזה.

יפעת, השר אינו חבר בקבינט הקורונה.

הוא חבר ממשלה, זה לא משנה.

גיא, למה שר התרבות לא מכנס מסיבת עיתונאים עכשיו ואומר שפותחים את עולם התרבות? אני מדבר איתך בנושא כבר כמה חודשים. לא יכול להיות ששר האוצר שם וטו: "אם לא נפתחים הקניונים אני מפוצץ את כל העסק" ופה שר התרבות שותק.

רועי, תודה.

רועי, אפשר לדבר בסופר-פופוליזם, אני לא קונה את הדבר הזה.

למה פופוליזם, לאנשים אין מה לאכול.

יש 15 קניונים שפתוחים מתוך כ-600.

וזו שערורייה.

אנחנו פתחנו יחד עם הקניונים גם את המוזיאונים. אנחנו נשאיר את המוזיאונים פתוחים ונפתח אותם בכל שלב. אנחנו מתעקשים שלכל פתיחה במשק תוצמד פתיחה של משהו בעולם התרבות, זו ההתעקשות שלנו. פתחנו בהתחלה את הגנים הלאומיים ואת הספריות, בשלב הבא, ברגע שייפתחו בתי הקפה אנחנו מוצמדים עם מופעים קטנים. במקביל הגשנו למשרד הבריאות, אנחנו יושבים - - -

למה הדברים צריכים להיות תלויים האחד בשני, למה לא עושים את הדברים בשכל, אם אפשר אז פותחים, מה זה קשור למה עוד נפתח במקביל?

זה לא צריך להיות - - -

אז די, תשברו את המשוואה הזאת. מה עושים עם שבעה מוזיאונים שהם פתוחים, מה השגנו שם שלא ידענו לפני כן. ואם הם פתוחים ולא הייתה שם הדבקה אז למה לא לפתוח את הכול? למה אנחנו כל הזמן משחקים את המשחקים.

את שואלת את השאלה הזאת אותי או את משרד הבריאות, אני לא מבין? אנחנו התעקשנו לפתוח את המוזיאונים כי בעיננו אפשר לפתוח את כל המוזיאונים בלי יוצא מן הכלל, אף אחד לא יכול לשכנע אותנו שהמוזיאונים או האולמות הגדולים הם מקור הדבקה. אנחנו הכנו מתווים, כל המתווים הללו שוכללו כמה וכמה פעמים והוגשו למשרד הבריאות. מתווה להופעות תחת כיפת השמיים, מתווה להופעות קטנות, מתווה להופעות באילת – על אף שזה לא הגיוני – מתווה להופעות באולמות, מתווים להופעות לאחר בדיקות. את הכול הגשנו למשרד הבריאות.

והם לא מקשיבים.

אנחנו מנהלים שיח צמוד עם משרד הבריאות. אנחנו מבינים - - -

יש לי הצעה.

אתם אטומים לחלוטין - - - זה לא עושה רושם על אף אחד.

חבר הכנסת יאיר גולן, אני מאמינה לגיא, אני עומדת בקשר צפוף עם השר ואיתו, אני יודעת כמה הם נלחמים. אני קולטת שכולם דופקים על הדלת של משרד הבריאות ומתחננים לעשות את העבודה שלהם. לא שהם מבקשים משהו אחר. אולי זה ייפתר אם בכל הממשלה יישאר רק משרד הבריאות? אני רואה שמשרד הבריאות מנהל את המדינה. במקום להגיד מה צריך כדי לשמור על הבריאות של האנשים, המשרד קובע מה יקרה כאן במדינת ישראל כבר במשך עשרה חודשים. אז יתכבדו כולם ללכת הביתה ונשאיר את משרד הבריאות כריבון של מדינת ישראל. בפועל זה מה שקורה. אלא אם כן מישהו יחליט שהוא עושה מעשה, שכל אחד יעשה את זה בגזרה שלו בצורה בטוח ואחראית שלוקחת בחשבון את כל השיקולים כולל השיקול של התפשטות הנגיף. שכל אחד יעשה את התפקיד שלו ושמשרד הבריאות יחזור לגודל הטבעי שלו וינהל את כל בריאות הציבור, לא רק את הקורונה, כי הוא משרד הבריאות ולא משרד הקורונה. מה אתה אומר, גיא?

אני אומר שאם פתיחת עולם התרבות הייתה בסמכותנו הבלעדית, היינו יכולים להוכיח שזה עולם בטוח, אנחנו מאמינים בזה בכל לבנו, אנחנו מבקרים בכל המקומות, הפתיחה של המוזיאונים, מבחינתנו אין שום סיבה בעולם לקיים פיילוט. אם זה מה שאיפשרו לנו, לקיים פיילוט של שבוע ולאחריו לפתוח את שאר המוזיאונים – אנחנו לוקחים. אם מה שיאפשרו לנו כרגע זה מופעים קטנים – אנחנו ניקח. כל דבר שיתנו לנו – אנחנו ניקח.

גיא, היושבת-ראש אומרת לך משהו הפוך. אתה ממשיך לומר מה מאפשרים. ריבונו של עולם, אתם אחראיים על משרד התרבות.

הם צודקים, בסוף לא נותנים להם. הם מגיעים לממשלה ולא מקבלים מענה.

בסדר, בשביל זה יש כוח של החצי הפריטטי שיושב בממשלה שאמור לעמוד מול הדיקטטורים שמנסים להשתיק את עולם התרבות. אתם במשרד התרבות מנהלים את עולם התרבות. אתם תדאגו שכל מנהלי מוסדות התרבות יעמדו במסגרת שתציבו. מפלגתכם מהווה חצי מהממשלה הפריטטית הזו.

תפסיקו לערב כל הזמן את הפוליטיקה כי בסוף משרד הבריאות מכתיב גם לכאלה שהם בצד השני, זה לא באמת משנה. משרד הבריאות מערב את מדינת ישראל במשך עשרה חודשים בצורה היסטרית. אני מוכרחה לומר שהתפקיד של משרד הבריאות זה לדאוג לבריאות וזה בסדר שהם נלחמים עבור זה. לדאוג לבריאות הציבור זה הרבה יותר רחב מהמקום המאוד מצומצם שהם נקלעו אליו. בנוסף, לשם כך יש את המשרדים האחרים שנדרשים לניהול המשבר הזה שהוא מזמן כבר לא רק קורונה. לצערי הרב זה לא מגיע למקום הזה ולכן אני אומרת שצריך באמת להתארגן ולבקש את הסמכות שלהם מחדש לנהל את המדיניות של המשרדים באחריות הנדרשת.

אני רוצה לשמוע את פרופסור נדב דוידוביץ', יכול להיות שאנחנו טועים ובאמת נמצאים בסכנה קיומית. בואו נשמע את פרופסור דודוביץ' שיגיד לנו אם אפשר או אי-אפשר לקדם את הפתיחה של ענף התרבות.

שלום לכולם, בריאות זה דבר הרבה יותר רחב מקורונה, בריאות זה כולל גם תרבות. בסוף לצערי מדובר גם על סדרי עדיפות. אנחנו חושבים שיש מתווים שכבר היינו שותפים אליהם בסיוע לארגונים שונים שאפשר בהחלט לפתוח את ענף התרבות. השאלה היא לא האם צריך לפתוח אלא איך צריך לפתוח. יש הרבה מאוד מתווים. אני חושב שכמו בנושא של בתי הספר שהיו הרבה מאוד דיונים והדעות השתנו, אני חושב שגם כאן יש להפעיל לחץ, אני מסכים עם חברת הכנסת שאשא ביטון שצריך לעשות את האיזונים אבל בריאות ותרבות הולכים ביחד. צריך להישמר ולעשות את זה בצורה חכמה. עם כל הכלים שיש לנו – רישום, בדיקות – אנחנו חייבים להחזיר את התרבות. יש פה גם אלמנט של פערים חברתיים, גם כלפי האומנים עצמם וגם כלפי הציבור. לא סביר שכל כך הרבה זמן אנחנו נהיה בלי תרבות או רק לאנשים שהם עשירים.

מבחינת איגוד רופאי הציבור, אנחנו תומכים ואנחנו אומרים את זה בוועדות השונות. צריך לבחור את סדר העדיפויות הנכון. בסוף כמו שפתחו את הקניונים בניגוד לעמדת משרד הבריאות, וגם אני חשבתי שזה מוקדם מדי לפתוח, כן עשו מתווה אז בוודאי שאפשר להחיל זאת גם על תחום התרבות שזה הרבה יותר בטוח מהקניונים. אני גם חושב שלא נכון לעשות גזירה שווה בין הקניונים לבין עולם התרבות. צריך לפתוח את המוזיאונים, יש את הדרכים לעשות את זה הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני מספר חודשים בגלל ההבנה הטובה יותר שלנו של איך הנגיף מתפשט ואיך אפשר לנטר אותו. אני אומר כאן שעמדת איגוד רופאי בריאות הציבור היא לבצע את הפתיחה בצורה חכמה כחלק מבריאות הציבור, תודה.

תודה רבה. דוקטור אמיליה אניס, את שומעת את הדברים, אני מבקשת שתחזרי חזרה לכל אלה שמתווים את המדיניות במשרד ולדרוש מהם לנוכח כל מה שנאמר כאן למצוא את הדרך לפתוח את משרד התרבות באופן מידי. ראוי שמשרד הבריאות יתייעץ קצת עם אנשים שמתעסקים בפסיכולוגיה ויבין שאי-אפשר להגיד כל הזמן לאזרחים מה לא, צריך להגיד מה כן ואיך כן. אומרים את זה גם אנשים מתוך תחום הרפואה. אנחנו לא אומרים אם לפתוח או לא, אנחנו אומרים איך פותחים. ברגע שכל אחד יידע איך נכון להתנהג במרחב הציבורי ואיך לשמור על הבריאות של הסובבים אותו אז אנשים יוכלו לקיים את זה.

בסיכום הדברים, אני מתנצלת בפני הרשימה הארוכה של האורחים שלא דיברו, אני רוצה לומר שצריך בתוך משבר הקורונה להסתכל על כל הקורבנות השקופים של המשבר הזה כפי שהגדירה אותם פרופסור עידית מטות. יש פה מאות אלפי, אם לא מיליוני אנשים שהם קורבנות שקופים של האירוע הזה ואנחנו חייבים לתת את ההתייחסות להם. חלק נכבד מזה הם אנשים עולם התרבות על כל ענפיו שבמשך חודשים אחרים, כאילו מתוך מגמה, נשארו סגורים. גם כשהתחילו לפתוח אותם הם נסגרו מחדש תוך זמן קצר.
אפשר לפתוח בצורה בטוחה ולתת לאנשים להחליט לבד אם להגיע או לא. אם החלטתם שאתם סוגרים, תדאגו שיהיה פיצוי מלא כדי שהאנשים האלה יוכלו לשרוד. תנהלו את המלחמה שלכם מול משרד האוצר ותתנו להם פיצוי אמיתי ולא דמי כיס שלא מספיקים אפילו לתשלום במכולת. מה שקורה בפועל זה שאנחנו מקריבים את העתיד של הרבה ענפים. התחושה היא שהממשלה מדירה את הענף בכוונת מכוון. אולי הגיע הזמן לתת לשחקנים לשחק על הבמה במקום לשחק בחייהם של האנשים. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:40.