פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



26
ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
02/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 32
מישיבת ההועדה המיוחדת להתמודדות עם סמים ואלכוהול
יום רביעי, ט"ז בכסלו התשפ"א (02 בדצמבר 2020), שעה 9:00

חודש המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול - התמכרויות והמגפה השקטה שבצל הקורונה

חברי הוועדה: מיכל וונש – היו"ר
אליהו ברוכי
יוסף טייב

קרן רוט איטח - מנהלת היחידה למניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

ד"ר פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

סוזן בן עזרא - מנהלת תחום פיתוח טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למאבק באלימות, בסמים ובאלכוהול, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

ניר קריסטל - סגן ומ"מ ראש עיריית רעננה, מרכז השלטון המקומי

סימונה מורלי - מנכ"לית הרשות העירונית לביטחון וחוסן קהילתי

רועי סער - ראש צוות 19, צוות מומחים לצד קבינט הקורונה

פרופ' יוסי הראל פיש - מומחה לתחום התמכרויות

אילון עומסי - יו"ר ועדת נוער וקהילה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

עדי בן-עמר - חברת הנהגת הורים ארצית

חוה דורון סופרמן - מנכ"ל פור גירלס בע"מ, מיזם MoodKnight

ד"ר עמיר גפן - סמנכ"ל מיזם MoodKnight

עמית שקולניק - מנכל טכנולוגיות ראשי, CTO, מיזם MoodKnight

ערן דרוקמן - שותף מייסד במיזם צ'יל

חנה שטרום כהן - יו"ר הפורום והעמותה לבריאות נפש מיטיבה, פורום ארגונים לפסיכולוגיה ציבורית

בת שבע פנחסוב

ס.ל., חבר תרגומים



חודש המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול - התמכרויות והמגפה השקטה שבצל הקורונה

בוקר טוב לכולם ותודה שאתם מצטרפים. אנחנו מציינים היום בוועדה את חודש המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול. כפי שבחרה הוועדה הזאת להסתכל על כל הנושא ולהעלות את כל הדיונים שעולים פה דרך הפריזמה של ההתמכרויות אז אנחנו נדבר על ההתמכרויות והמגפה השקטה שבצל הקורונה.

יצא לי לומר כבר בדיונים הקודמים שלצד המשבר הגדול, המשבר הכלכלי, בריאותי, חברתי, נפשי, שחווה החברה הישראלית יש הזדמנות וגם אחריות מאוד מאוד גדולה לזהות ולמצות גם את הפערים הקיימים בהתייחסות לנושאים הללו, לא רק במסגרת קצרת מועד של משבר הקורונה, אלא באמת לקחת אחריות ולייצר פה צעדים, לפחות צעדים ראשונים, של תוכניות הוליסטיות שמטפלות בנושא בצורה מתכללת שמשפרת את שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים ושבעצם הופכת את התפיסה או משנה את התפיסה מיסודה כדי שאנחנו נדע שאנחנו ייצרנו תהליך של הסברה וחינוך ואיתור ומניעה וטיפול וליווי שבסופו של דבר גם יעלה למדינת ישראל הרבה הרבה פחות מעבר לנזק האישי, המשפחתי, הלאומי הקשים של הנושא הזה.

אז תודה לכולם שנמצאים פה. אנחנו נפתח סרטון, כהרגלנו, כדי להיכנס לאווירת הדיון ונמשיך בדיון.

(הקרנת סרטון).

תודה. נמצאים איתנו גם חלק ממי שמשתתפים בסרטון הזה שראינו ואנחנו נשמע קצת יותר בפירוט. מה שהיה לי חשוב זה להנגיש ולהמחיש את הדחיפות הרבה שאני מרגישה, את האחריות הרבה שמוטלת על כתפינו, גם בדיונים בוועדה הזאת, גם כמובן בכנסת, גם כמחוקקים, גם כמחנכים, שני החי"תים, וגם עם כל הארגונים שנמצאים פה והאנשים שנמצאים פה וכמובן נציגי המשרדים שנמצאים פה כדי לייצר את התהליך שבו המגפה השקטה הזאת, שלא המציאה כלום, היא בעצם רק מציפה, מחדדת, מעצימה ובכך מגבירה את האחריות המשותפת שלנו.

אני אומר בנושא של הבושה ושל ההכרח לניפוץ הסטיגמה, שאנחנו יודעים על פי דוח מקינזי, שזה הצעד הראשון ההכרחי ואני מקווה מאוד שאני אוכל לבשר גם פה בוועדה שלצעד הזה תהיה גם השלכה ראשונית תקציבית של מיזם משותף שאנחנו נשיק ממש בקרוב. אני מאוד מאוד מקווה שנוכל להכריז על כך. אני חושבת שדווקא בתקופה הזאת זה חיוני.

אני רוצה לומר שאתמול צוין בכנסת יום ההוקרה השנתי לפצועי מערכות ישראל ופעולות איבה שרק מחדד עוד יותר את החובה והאחריות שלנו כלפי מי שנפגע, לא רק בגופו אלא גם בנפשו, וחווה את המשבר השקט הזה, שהוא לא כל כך שקט לעיתים, שעמו מתמודדים היום הרבה מאוד מאזרחי מדינת ישראל והוא נותן פריזמה לתוך חלק מהאנשים שאנחנו פוגשים אותם גם בסיורים של הוועדה וגם לאורך הדרך וזה באמת מכריח אותנו, ביתר שאת בתקופה הזאת, להבין שהמשבר החברתי הנפשי הזה שמתבטא במצוקה נפשית גוברת בעקבות אי ודאות, חוסר שליטה, ממש מהדהד את מה שקורה היום לכלל אזרחי מדינת ישראל וביתר שאת בקרב בני הנוער, שאני חושבת שהם בבואה של כל החברה הישראלית. אי ודאות, חוסר שליטה, שינויים בשגרה, ריחוק חברתי, בידוד, התמודדות עם אובדן, עם החיים עצמם, עם כל מה שהם חווים כולנו חווים.

המשבר הזה מוביל, כפי שאמר פרופ' שאולי לב רן, להתמכרות כבריחה, כתרופה, כדרך להתמודדות, דרך העלייה בשימוש בחומרים הממכרים, בין היתר אלכוהול, קנאביס, תרופות מרשם, התנהגויות ממכרות, הימורים וכו'.

הקורלציה הזאת שלצד העלייה בשימוש גם יש מעין שינוי של תפיסת המסוכנות והנרמול בקרב בני הנוער, שאני רוצה גם בהם להתמקד בהם היום, ונמצאת פה גם קרן רוט איטח ממשרד החינוך, כפי שאנחנו ראינו בסרטון, היעדר הטיפול ההולם, ההוליסטי, המתכלל, בתקופה הזאת ההשלכות רבות. פה אני רוצה לפתוח את הפריזמה על בני הנוער. כיוון שאנחנו יודעים שמדובר פה בתהליך שהמשמעות שלו שמטופלים רבים, גם מי שכבר סיימו אותו, לא מלווה כיאות, אבל בכל הנושא של חינוך והסברה והנגשה של המידע בצורה נכונה האתגרים מועצמים בתקופה הזאת, הם מחייבים יותר. ההזדמנות שלצד המשבר זה שאם נטפל בכל האתגר לאורך כל הרצף הזה בעצם אנחנו מטפלים ללא הבדלי דת, גזע או מין וחובתנו לטובת כל אזרחי מדינת ישראל.

נמצאים פה חבריי לוועדה שמצטרפים אליי גם לסיורים וגם לדיונים הללו באמת מתוך המחויבות הזו ואני אסירת תודה על שיתוף הפעולה גם של חברי הכנסת שנמצאים פה. אחרי שנשמע את חברי הכנסת, גם אליהו ברוכי שנמצא פה וגם חבר הכנסת יוסי טייב, אנחנו נפתח עם הפרספקטיבה של משרד החינוך, של קרן רוט איטח, כדי שנשמע בהקשר הזה של השקת החודש החשוב הזה מה קורה מבחינה חינוכית. נמצאים איתנו גם הורים וגם בני נוער בזום ואחר כך נעבור לכל השאר שנמצאים בזום. אז חבר הכנסת אליהו ברוכי.

בוקר טוב, תודה רבה על הדיון, גברתי היושבת ראש. לכל הנושא הזה אני נחשפתי בסך הכול בחודשים האחרונים ואני פה בעיקר בשביל לשמוע ואם יש לי את ההזדמנות לומר כמה מילות הערכה לכל האנשים שנמצאים בזום, אנשים שעוסקים בנושא הזה יום יום, כל אחד בתקופה שהוא עוסק בה, להעריך אתכם, פשוט לומר לכם תודה, תודה רבה, ואני פה בשביל לשמוע אתכם. תודה.

תודה, חבר הכנסת ברוכי. חבר הכנסת טייב.

אני מצטרף למילים החמות של חברי חבר הכנסת ברוכי. באמת כל מי שנמצא, גם בזום, וגם מי שאינו, עושה עבודת קודש, בוודאי בלוחמה הזאת בתוך מערכת החינוך. אנחנו יודעים עד כמה קשה למערכת להתמודד עם התופעה הזו.

יש לנו אתגר לא פשוט, ולך, גברתי יושבת הראש, עומד על הכתפיים שלך, ועלינו גם, אבל את בראש, באמת אתגר לא פשוט כדי להתמודד עם האתגר הזה ואיך אנחנו גם מובילים בסופו של דבר לחברה טובה יותר, אכפתית יותר וגם עם מודעות. אני חושב שיש לנו פה אתגר אמיתי איך אנחנו מסבירים לנוער שלנו, לדור הבא של מדינת ישראל, את הסכנה שיש בדבר הזה.

אני לא נכנס כרגע פה להסתכלות האישית שלי, איך אני מגבה כל מה שמדברים בשנים האחרונות, על לגליזציה או לא, אבל אני חושב שקודם כל, גם אם כן וגם אם לא, שמערכת החינוך מבחינתי היא הראשונה פה בסיפור הזה כי היא צריכה להתמודד, היא צריכה להעביר מסר ברור בדבר הזה בצורה שבו הוא קולט, לא בקטע של אסור או מותר, אדום או יותר, באמת לנסות להסביר, שיח אמיתי, למידה אמיתית לאותם תלמידים, להסביר להם את הסכנות שיש בדבר הזה, להתמכרות שמובילה בסופו של דבר למשפחות שהתפרקו ומחלות אחר כך וכו'.

לכן אני חושב שיש פה עבודה קשה ואמיתית, של הסברה בעיקר, להעביר את החומר הזה במערכת החינוך ואנחנו סומכים עלייך ועליהם כמובן לראות איך אנחנו עושים את זה בצורה הטובה ביותר.

תודה רבה. ובאמת האחריות היא באמת של כולנו. אני מעריכה את השותפות, בטח ובטח של כל הגורמים שעוסקים פה בעבודה, כמו שאמרת, לילות כימים, האינטנסיבית, היומיומית, והם יאירו אותנו באיך, ולא במה, כן או לא, אלא באמת הפוקוס שלנו זה בכיצד, גם מנגישים את ההסברה, את החינוך, את ההבנה וכמובן גם חושפים את ההכרח את ההכרח לטיפול ולליווי בהמשך הדרך.

אז נמצאת איתנו פה קרן רוט איטח ממשרד החינוך. אני מאוד שמחה שאת פה פיזית. אמרנו שהתקופה הזאת מזמנת לנו כל מיני אתגרים, ביניהם שהייתי רוצה שכולכם תהיו פה בחדר, אז אני שמחה שקרן נמצאת פה הבוקר. קרן, אם תוכלי לתת לנו סקירה מהכיוון של משרד החינוך ולדבר איתנו על הפערים שאנחנו יודעים שקיימים במשרד החינוך, מה אנחנו עושים לגביהם באופן כללי ובתקופה הזאת, המגמות שיש לנו בתקופת הקורונה, בין אם זה התאמות שנעשות והנגשה של המידע תוך כדי שימוש בתקופה הזאת דווקא ביתר שאת. תודה.

בוקר טוב לכולם, באמת תודה רבה על ההזדמנות להביא קצת את העשייה של המערכת. אנחנו מתחילים לציין היום את החודש של המאבק בסמים ואלכוהול בצל המשבר של הקורונה והאתגרים שהוא מזמן לנו.

כמו שציינת בדברייך, בדברי הפתיחה, המציאות הזאת חושפת את בני הנוער למציאות חדשה, הלמידה מתנהלת ברובה מרחוק וגם כשחוזרים למערכת מדובר בחזרה מצומצמת שעדיין הלמידה מרחוק נוכחת בחיים. בני הנוער נדרשים להסתגל למציאות חדשה שבה הם נמצאים מרוחקים מקבוצת השווים שלהם, רחוקים מהחברים ומהחברות שלהם, סדר היום שלהם משתנה, הם הופכים את היום ואת הלילה והרבה פעמים הם מחפשים פתרונות לבילוי, פתרונות לקשר, ואז לצערנו אחד הפתרונות שהם מוצאים זה הסיפור של שימוש בחומרים כדרך להתמודד עם כל אותם רגשות לא נעימים, מול כל אותם קשיים. אנחנו יודעים שהפתרון הזה הוא פתרון שמסכן אותם, הוא לא פתרון שבאמת עוזר להם, זה סוג של אסקפיזם שבטווח הארוך גורם נזק.

מבחינתנו האתגר בצד ההסברה על הנזקים לחזק את כוחות ההתמודדות של בני הנוער. זו הליכה למרחקים ארוכים. לדבר איתם ערכית, לדבר איתם על המשמעות של הבחירות שהם עושים וזה לאו דווקא שאם תעשן סמים ככה וככה יקרה לך, אם תשתה אלכוהול ככה וככה יקרה לך, הדיון צריך להיות הרבה יותר רחב כי הילדים בשלב הזה לא תמיד גם הסכנות מדברות אליהם. הרבה פעמים החוויה של מתבגר היא שלי זה לא יקרה, יש איזה תחושה של אומניפוטנטיות. לכן האתגר שלנו באמת בעבודה מתמשכת, בשגרה ובחירום.

חודש דצמבר מבחינתנו מהווה הזדמנות לשים את הנושא הזה עוד ביתר שאת על סדר היום, ויש איזה שהיא התכווננות, כשיש איזה שהוא יום שיא יש התכווננות של המערכת באמת להתכוונן ולעשות יותר, אבל זו רק נקודה על ציר הזמן, העבודה חייבת להיות תהליכית.

בכמה דקות שיש לי אני רק אראה כמה דברים שאנחנו עושים. (מצגת). השאלה שנשאלת, נוכח המציאות במיוחד כרגע, וגם ביום יום, מה התפקיד של מערכת החינוך ואנחנו רואים את עצמנו כמגדלור שאמור להאיר את הדרך לילדים, קודם כל לעצמנו כמבוגרים, מה העמדות שלנו, מה אנחנו חושבים על הדברים האלה ואחר כך גם להאיר את הדרך לבני הנוער.

אני רוצה להתחיל ולומר שבעת הזו, ואני ציינתי את זה מספר פעמים בדיונים, שפ"י, השירות הפסיכולוגי ייעוצי שם לעצמו שלוש ליבות לעבודה רוחבית בכל מערכת החינוך כשמבחינתנו אלה האבנים הגדולות שזיהינו שהן משמעותיות לעבודה עם מתבגרים ועם ילדים בעת הזו.

הדבר הראשון זה לייצר פלטפורמות לשיח רגשי. אם זה במרחבים ובמעגלי שיח שעכשיו אפשר לעשות את זה במרחב הפתוח, או דרך הזום, או בשיחות אישיות, או שיחות טלפון, להגיע לילדים בשיח אישי כדי להבין מה קורה איתם, לחוש אותם, ואז הדרך היא באמת לפתח את המיומנויות של הצוותים החינוכיים ולהיות איתם שם בתחזוקה של הדבר הזה, ושלא לדבר גם על ההחזקה של הצוותים החינוכיים כי גם הם חווים דברים וגם אותם צריך לתחזק.

הדבר השני זה איך אנחנו מאפשרים אווירה של למידה. גם במערכת למידה מקוונת איך אנחנו יוצרים מרחב בטוח ללמידה ועל זה אנחנו גם עושים עבודה.

הדבר השלישי זה הסיפור של האיתור וזיהוי והפניה לטיפול, שבעת הזו זה דרמטי. אני חייבת לומר בכנות שהאיתור מרחוק לא דומה לאיתור שאנחנו רואים בתוך מערכת החינוך. כשמורה או איש צוות רואה את הילד ויכול להיות רגיש לכל הניואנסים, לכל הבעות הפנים שלו, זה לא דומה למה שקורה בזום. לכן צריך לקחת את זה בחשבון, ואני אומרת ממש בכאב רב, אבל בכנות גדולה, שאנחנו לא יכולים להגיע לכל הדברים שהיינו יכולים להגיע במערכת של פנים אל פנים.

הדבר הנוסף שאנחנו שמנו לעצמנו בעבודה רוחבית על כישורי חיים, מה אנחנו חושבים שכדאי לעבוד עם הילדים בשיח שבסופו של דבר זה יביא לפחות התנהגות סיכון, לפחות שימוש בסמים ואלכוהול. אם נצליח לעבוד עם הילדים על העוגן של אחריות, זאת אומרת לעשות איתם שיח על מה המשמעות של אחריות אישית ואחריות חברתית, המקום של תקווה, הסיפור של תקווה הוא דרמטי, ההבנה שעכשיו קשה, אבל בעוד תקופה אפשר לראות את האופק והדברים ישתנו.

המקום של לעבוד על שייכות. שייכות זה דרמטי, תחשבו על ילדים במעברים, שעברו מבית ספר לבית ספר, או מיסודי לחטיבה, הגירה, עולים חדשים שצריכים למצוא את עצמם במערכת, אז איך אנחנו מייצרים אווירה של שייכות ובאמת מחוברוּת למערכת כי אנחנו יודעים שזה אחד העוגנים שמהווה חוסן.

דבר נוסף זה גמישות, להבין שאנחנו צריכים להתנהל במערכת גמישה, פעם בלמידה מרחוק, פעם בלמידה מקרוב ומה הכישורים שנדרשים בסיפור של התמדה ולדעת שזה סיפור ומסע למרחקים ארוכים ואנחנו צריכים מיומנויות לדבר הזה. זה לא כאן ועכשיו. אלה כישורים שאנחנו עובדים עליהם במרחב הרב גילאי.

אני רוצה לעשות זום אִין על מה אנחנו עושים כיחידה למניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול. אנחנו עובדים בשלוש רמות. אז הרמה הראשונה היא באמת המניעה ברמה הרוחבית שמתבססת על כישורי חיים, כמו שציינתי קודם. השלב השני זה איתור וזיהוי והשלב השלישי זה המענה הטיפולי.

יש לנגד עינינו שלוש אוכלוסיות שאנחנו עובדים איתן. האוכלוסייה הראשונה זה צוותי החינוך. יש לנו בתוך המערכת מב"סים, מובילים בית ספריים, שהתפקיד שלהם בתוך המערכת הוא לתכלל כישורי חיים. אלה יועצים חינוכיים שמקבלים גמול תפקיד, זה תקציב שהמדינה שמה פה לטובת התפקיד הזה, שהתפקיד שלהם לתכלל את עבודת כישורי החיים בתוך בית הספר ולעשות זום אִין לכל נושא ההתמכרויות, זאת אומרת לוודא בחינוך העל יסודי, לוודא שבכל שכבות הגיל נעשות פעולות שקשורות בסמים, אלכוהול, טבק, הימורים, מסכים, בהתאם לשלב ההתפתחותי של הילדים. אלה הם אנשים שממש מיועדים ואלה הם מבחינתנו הצבא שלנו, אנשים שאנחנו מגייסים לעבודה בתוך בתי הספר. אוכלוסייה נוספת זו כמובן אוכלוסיית התלמידים והאוכלוסייה השלישית זו אוכלוסיית ההורים כי מבחינתנו ההורים הם צלע מאוד מאוד משמעותית בתוך הסיפור הזה.

יש פה שקפים שמראים בכל שכבת גיל, מה הנושאים שאנחנו שמים מגן הילדים ועד כיתה י"ב. ואני חייבת לציין שאנחנו כמערכת עובדים בשיתופי פעולה עם שותפים, עם הרשות הלאומית למלחמה בסמים, משרד הרווחה, משרד המשפטים, עם כל משרדי הממשלה ועמותות וגופים, זאת אומרת זה משחק משותף לכמה גורמים, זה אף פעם לא יכול להיות רק המערכה של משרד החינוך.

הייתי רוצה לציין שלקראת אירועים מסוימים כמו סיום שנה, מסיבות י"ב, לקראת ל"ג בעומר, לקראת פורים. אירועים שעל ציר הזמן אנחנו יודעים שהם מועדים לפורענות בהתכנסות של בני נוער, אנחנו מגבירים פעילות ואנחנו מוציאים הנחיות לצוותים החינוכיים לקיים שיח עם הילדים לקראת אותם אירועים.

אחד האירועים זה באמת חודש דצמבר. פה אני אראה איגרת שנשלחה אתמול לכל אנשי המקצוע של שפ"י וגם פורסמה באתר של משרד החינוך, באתר של שפ"י, של השירות הפסיכולוגי הייעוצי, בפייסבוק של משרד החינוך, שמראה פה פעילויות שהכנו כרגע לחודש הזה. סרטונים שהכנו בעשר אצבעות, חדרי בריחה, איזה שהן פעילויות לילדים, שיעורים שמותאמים להעברה בזום. אם נכנסים לכל אחד מהדברים האלה, הרובריקות האלה – את יכולה להיכנס לסיפור של עבודה עם תלמידים? אפשר לראות כאן שפע של חומרים שפרסמנו לעבודה בחטיבת הביניים ובחטיבה העליונה. אם נלך למקום של ההורים יש פה איגרות מידע שפרסמנו, גם סרטון הסברה להורים, גם מצגת שמדברת על הקנאביס, מה המשמעות, ממוּקד הקנאביס, איגרת אחרת שהיא מכוונת לאיזה דברים כדאי לעשות בשיח עם הילדים.

אני חייבת לציין שהרבה מהחומרים גם מותאמים לשפה הערבית, זאת אומרת זה גם מותאם לחברה הערבית, בוודאי לחברה הדוברת עברית. החברה החרדית עושה את ההתאמות שלה. בחמ"ד אנחנו גם עושים התאמות. אנחנו מותאמים למגזרים השונים. אנחנו מנחים משהו גנרי, אבל גם כל בית ספר עושה את ההתאמות שלו בסופו של דבר. אנחנו נותנים משהו כללי.

יש לי שאלה, קרן, כיוון שאת מתארת לנו פה את התוכנית וכל הזמן יש לי בראש, האם יש לנו נתונים עד כמה זה מגיע. זאת אומרת אנחנו יודעים שזה קיים, זה קצת push pull כזה, אז אנחנו יודעים שזה קיים ובן אדם צריך להיכנס לזה. האם יש נתונים עד כמה זה אפקטיבי, למי זה מגיע, למי זה לא מגיע, האם יש כל הזמן התעדכנות של המערכת שאומרת לא הצלחנו להגיע, קבוצת היעד שלנו היא ילדים בכיתה ח', ט' והלאה ואנחנו לא מצליחים להגיע לכולם. במגזרים השונים, בשפות השונות, אני הייתי אומרת גם לעולים החדשים בשפות הרלוונטיות, כיוון שיש שם אתגר מאוד מאוד גדול.

ההנחה שהמב"סים מגיעים לילדים חדשים, אני יכולה לומר, וחברי יוסי טייב יעיד על כך, שהדבר היחיד שאנחנו יודעים זה שבזמן הקורונה דפקו להם על הדלת להבין למה הם לא משתתפים בזום הכיתתי בשפה שאותה הם טרם הבינו כיוון שהם לא משתתפים באולפן. השאלה אם המערכת מספיק מתוחכמת לעידן שבו אנחנו חיים להתאים את עצמה למציאות גם.

רק לומר שכל הפעולות, כל התקופה, כשיצאו פרסומים להורים אנחנו הוצאנו פרסומים בשפות שונות, גם באמהרית, גם ברוסית, גם בצרפתית. היו לנו התאמות בין אוכלוסיות שונות, אנחנו עשינו התאמה יחד עם האגף לקליטת עלייה. לומר שזה יהיה מאה אחוז, בוודאי שלא.

עכשיו לגבי הפעולות שלנו, אז קודם כל אנחנו מנטרים באמצעות המדריכים שלנו, יש לנו מדריכים בפריסה ארצית שדרכם ובאמצעות המב"סים אנחנו גם מנטרים. דבר נוסף, השנה, בשנה שעברה לא עשינו את זה בגלל הקורונה, אבל אנחנו מעבירים שאלון ליועצות החינוכיות ודרך השאלון אנחנו לומדים מה בפועל נעשה בתוך בתי הספר.

זאת הדרך שאומדים את זה?

זאת הדרך, כן.

אין דרך טכנולוגית שאת יודעת כמה - - -

לא, זה שאלון מקוון, זאת אומרת מדווחים, אנחנו מקבלים נתונים בכמה בתי ספר, כמה יועצות מדווחות על כך שבבתי הספר שלהם עשו את הפעולות האלה. אנחנו אוספים נתונים, אחת הפעולות שאנחנו עושים עם התלמידים זה מנהיגות נוער, 'עמיתים ומשפיעים', אבל יש לנו אפשרות לדעת כמה ילדים הכשרנו וכמה פעולות נעשו בתוך בתי הספר. יש לנו ברזולוציות שונות אפשרות להגיע למה קורה בשטח. אנחנו מנסים להתייעל בדבר הזה. השבוע דנו בזה בהנהלת שפ"י ואני מניחה שנגיע לדיוקים האלה.

אני אחזור למצגת. הדבר הבא זה הסיפור של האיתור, עשינו מצגת מותאמת, איך מסתכלים על הילדים בתקופת הקורונה בשימוש בחומרים. זה מה שכתוב פה, האיתור, והפעולה נוספת זה קבוצות של אופ"י שזו תוכנית שפותחה בזמנו עם הרשות למלחמה בסמים, הובאה מארצות הברית, הותאמה לחברה הישראלית ואנחנו עובדים בה בכל המגזרים, כולל במגזרים החרדיים, כשהכוונה היא לעשות עבודה קבוצתית עם מתבגרים שרוצים לעשות שינוי בהתנהגות לא רצויה. זה יכול להיות עישון סיגריות, זה יכול להיות שתיית אלכוהול, זה יכול להיות שימוש יתר במסכים. הכוונה פה היא לעשות עבודה ממוקדת של שינוי התנהגות.

זה בגדול. השנה, אנחנו כל שנה, אבל השנה גם מועצת תלמידים ונוער ארצית לקחו את זה על עצמם כאתגר ובאמת הם שותפים עם רעיונות מצוינים וניתן הזדמנות לאילון להציג את הדברים.

הם פה.

זהו מבחינתי.

תודה רבה, קרן. באמת קודם כל תודה רבה על כל העבודה שאתם עושים ועל הפתיחות ואני כל הזמן בהרגשה שאנחנו מנסים להדביק את הפערים והעובדה שאנחנו מתנהלים במערכות שמבוססות טכנולוגיה של פעם בטכנולוגיה של היום זה חלק מהאתגרים שאני לא יודעת אם מערכת החינוך היא זאת שיכולה או צריכה לתת על זה את המענה, אבל באמת המטרה צריכה להיות להגיע לכלל ילדי ישראל, לא רק לאלה שאנחנו מבודדים אותם ומאתרים אותם. כי אם המטרה היא חינוך, הסברה והבנה שאתה צריך לדבר בשפה שלהם כדי שהם יבינו וזה לא יהיה מין משהו של מישהו אחר, אני חושבת שזה אחד האתגרים הכי גדולים שאנחנו נמשיך, אני מקווה, לדון בהם ביחד, איך אפשר להנגיש לכלל ילדי ישראל את הנושאים הללו כי זו המשמעות של שינוי התפיסה שצריכה לקרות בחברה הישראלית. לא לחכות להתמכרות, נאמר כך.

ואני רוצה לציין שמבחינת כישורי חיים, אז זה נושא שנמצא על סדר היום של המשרד, מושקעים בזה משאבים כדי להגיע מגן הילדים ועד י"ב, תוכנית מדויקת וברמה הזאת זה נעשה. אחוז הכיסוי של כישורי חיים בתוך מערכת החינוך שאנחנו עושים הוא קרוב ל-90%. זה נתון יפה. יש מה לשאוף להגיע ל-100%, אבל 90% זה גם כן מאוד יפה, כתוצאה גם מהרחבת המשאבים, גם ביסודי וגם בחטיבות הביניים. אנחנו גם בתהליך של כתיבה של תוכנית מחודשת שתהיה יותר מדויקת וממוקדת. אנחנו כל הזמן, כמו שהראיתי עכשיו, עסוקים בפיתוח של דברים חדשים שבאמת יותאמו לצרכים ולאתגרים המשתנים.

אני רוצה לשמוע, אם אפשר פרטני, מה נעשה בנושא הזה של המודעות בחברה החרדית. אני פותח סוגריים, חמ"ד זה לא חרדי.

אני יודעת, לגמרי. אז קודם כל יש לנו מדריכים בחברה החרדים, זאת אומרת הנושא הזה נמצא על סדר היום של החברה החרדית, יש לנו מב"סים בחברה החרדית, זה לא דבר שהוא זר להם. זה קורה בקצב שמתאים, בדבר שמתאים, יש ימי עיון לקהלים, לפני שנתיים היה יום עיון בירושלים. הנושא הזה מתחיל להיות יותר ויותר מדובר ויותר מתחילים להסתכל על הדבר הזה בעיניים. אני חייבת לומר לך שמהמקום הזה מבחינתי הם אנשים מאוד אמיצים ופורצי הדרך, כי הדברים שנעשים בחברה החרדית הם מדהימים.

אני רק אגיד שהדיון, חבר הכנסת ברוכי, זה במילה מתאים, כיוון שלפעמים בהתאמה אנחנו מתקשים להבין את המציאות כפי שהיא.

לכן אני שואל איפה המב"סים האלה נמצאים.

בבתי ספר של החינוך החרדי, הרבה מאוד בבתי ספר של הבנות דווקא, פחות לצערי בבתי הספר של הבנים, אבל יש לנו קצה של משהו כרגע. צריך לזכור שזה תחום חדש בחברה החרדית, אז אנחנו כרגע עם קצת יותר מ-100 מב"סים בחינוך החרדי בפריסה ארצית. זה אנשים שלומדים אופ"י, את מה שציינתי כרגע, לומדים את אופ"י, עושים קבוצות של נערות בתוכנית אופ"י. זאת אומרת הנושא הזה הרבה יותר מדובר והרבה יותר באומץ מסתכלים עליו בעיניים. כמובן שיש עוד הרבה מאוד עבודה, אבל יש כבר חלוצים וכבר יש עשייה מאוד מרשימה.

בשביל הפרופורציה, 100 מב"סים בחינוך החרדי, כמה יש בחינוך הכללי?

צריכים לזכור את היחסים.

אני אעשה את זה.

אנחנו כרגע קרוב ל-1,400 מב"סים.

היחס הוא ברור.

אבל צריך להבין שפה - - -

שגם אנחנו לצורך העניין הסתכלנו לנושא בעיניים מאוחר מדי. כן.

כן, אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם לא.

נכון. שאלה נוספת, מה שראינו פה זה כל מיני תכנים של פרסום, בעיניי מאוד מאוד כבדים, מה אני מתכוון? היום משתמשים בפרסום קל, אנימציות או קומיקסים, זה גם מגיע לשימוש בנושא הזה? אנשים אוהבים היום קליט וקל.

זה דבר אחד שאתה מציג. אני רוצה לומר, הדבר שהמערכת מחזקת, כמו שאמרתי קודם, זה המקום של עבודה על השיח הרגשי, כי הסיפור של סרטים יכול לעבוד, אבל זה לא באמת עושה את השינוי. צריך להיות במקום שמדבר עם הילדים על האתגרים, על המציאות, כשאני נמצא בסיטואציה הזאת, מה יהיו הכלים שיעזרו לי לבחור בדרך הזו ולא באחרת, מה יהיו הכלים שיעזרו לי להסתכל על ההתנהגות שלי ולבחור בדבר שלא מסכן אותי.

את לגמרי צודקת, אבל אנחנו עכשיו שואלים על מודעות.

על האיך.

אז לפני השיח הרגשי צריך להיות מודעים.

נכון, זה האתגר שלנו.

השלב הראשון זה המודעות. המודעות צריכה להיות. אם לא נגרה אותו טיפה, מה שנקרא, הוא לא יידע, הוא לא יבוא לדבר איתנו בכלל.

אז לומר שיש עוד הרבה לעשות בכיוון הזה, רק סיימנו עם המצגת, חבל שלא הראיתי אותה בסוף, אבל היה שקף שהילדים עשו, זאת אומרת שאנחנו גם לוקחים מהם המון דברים והמון רעיונות והשקף שסיים את המצגת זה כרזה שילדים כתבו: הלוואי שנדע להיות בלי לצרוך סמים, בלי לעשן, בלי לשתות אלכוהול. אלה תוצרים שהם עושים כתוצאה מהעבודה שלהם ואנחנו נעזרים בסלוגנים שלהם ומאמצים אותם.

תוך כדי הדברים רשמתי לעצמי, האם יש מעורבות של התלמידים.

בוודאי.

הזכרת 'עמיתים משפיעים' בתוך הדברים.

בוודאי, אנחנו לגמרי נעזרים במנהיגות נוער. שלא לדבר על תנועות נוער ש - - - על נוער כדי לייצר שפה משותפת. אנחנו מנסים בכמה שיותר כיוונים כדי לייצר מבוקר עד בוקר, שלא יהיו מסרים כפולים.

כל הכבוד.

תודה רבה, קרן. אני חושבת שהנושא שחבר הכנסת ברוכי מעלה, הנושא של בני הנוער כחלק מהשיח, עלינו ולא בלעדינו, זה חלק שנשמע פה גם הרבה מאוד פעמים בוועדה והם יודעים הכי טוב איך להנגיש את המסרים, אגב גם בנושאים של חוסן נפשי, מה מדבר אל בני הנוער ובטח ובטח בהנגשה של המודעות כפי שאתה מעלה אותה. אנחנו עוד מעט נשמע גם מנציגי מועצת התלמידים.

אני רק רציתי לדעת אם נמצא פרופ' שאולי לב רן, כדי שהוא קצת יאתגר אותנו במודעות ואיפה אנחנו נמצאים. אני לא בטוחה שהוא איתנו. אז אנחנו נמשיך ונחזור, בבקשה עדכנו אותי כששאולי מתחבר בחזרה.

אני כן אשמח לשמוע ברגע הזה ממועצת התלמידים והנוער הארצית, מאילון עומסי, יו"ר ועדת, מה? אני לא רואה, אז כבר אילון יגיד לנו. איזה יו"ר ועדה אתה?

בוקר טוב, יו"ר ועדת נוער וקהילה. אני אציג את עצמי, אני אילון עומסי, תלמיד כיתה י"ב מחדרה, נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, כמו שהצגת, ויושב ראש ועדת נוער וקהילה. ממש צף קודם בדיון כל עניין מעורבות הנוער בקבלת החלטות. חשוב לי לא לדלג על זה ולהגיד שזו בדיוק המהות שלנו כמועצה, כמייצגי נוער ברמה הארצית, חשוב לי שהחלק הזה לא יתפספס כי זו מהות תפקידנו.

אז ככה, כל התמכרות באשר היא, צריכת סמים ואלכוהול בטח ובטח, גורמים לנזקים שלא פוסחים לא על אף טווח גיל ולא על אף פלח אוכלוסייה, זה מזיק לכולם באותה מידה, אבל באמת במעט הדקות שיש לי כאן חשוב לי לשים את הספוטלייט של הזום מה שנקרא, על בני הנוער, להביא את השיח עלינו יחד איתנו לקדמת הבמה ולהבין גם את הדחיפות וגם את הרגישות של בדיוק המסרים והעבודה מולנו בכל מה שקשור לנושא ההתמכרויות.

אולי החדשות מוצפות בחיסונים למגפת קורונה, ובתחום הזה באמת יש בשורה, אבל בכל מה שקשור להתמכרויות ואיך באמת יוצאים מזה או כשלב מקדים נמנעים מזה יש עוד דרך ארוכה. קצת הקדמה על שיח על בני נוער לפני שמגיעים למה אנחנו כמועצה עושים. המון בני נוער לוקחים את השכטה הראשונה כדי באמת לראות מה זה הדבר הזה, מה הדבר הזה שהשכן או שהחברה מהשכבה שמעל פתאום ניסו, באמת להבין על מה פתאום כולם מדברים. מפה לשם זה מגיע לשוט שני עם הבטחה עצמית שבאמת רק בזה ועכשיו עוצרים וזה נגמר, אבל אנחנו למדים מניסיון עבר שזה מתחיל כעל הדרך, כמשהו של חוויה חד פעמית, אבל מהר מאוד הופך לדרך, למסלול של תהום עם איבוד שליטה, שבריא זה לא משהו שאפשר להגיד על הדרך הזו.

דיברנו בוועדות הקודמות עם דביר, הנציג שייצג אותנו ביחד בוועדה, על חברות הטבק שיודעות לטרגט אותנו, ליד בתי הספר, בשכונה ובקיוסק, חמש דקות מהשער, עם מוכר שאפילו לא מתעסק בחוק שאסור לו למכור ומוכר למרות זאת, או ברשתות החברתיות עם כוכבי רשת, ככה בסטורי או בפוסט, ממש שם בצד כאילו אנחנו כבני נוער לא שמים לב ובאמת מפספסים, אבל זה מגיע אלינו ואלה מסרים שבני הנוער מקבלים ובעצם ההקדמה הזו באמת הייתה כדי להבין שיש פה צורך בשינוי ויפה שעה אחת קודם.

החינוך צריך להיות בגובה העיניים, בשפה שלנו, במושגים שלנו, שבאמת יוצרים כאן את השיח לטווח הארוך, כמו שדובר כאן קודם, ומישירים מבט למה שקורה בשטח למה שבאמת קורה עם בני הנוער ולא רק מה שאנחנו מקווים שיהיה ומתוך ההבנה הזאת פועלים כדי לשנות.

אז אנחנו במועצה התחלנו באיזה שהוא תהליך כדי לראות איך אנחנו מתייחסים מנוער לנוער לחודש המאבק בסמים ואלכוהול. התחלנו בתהליך של הגדרת סלוגן שילווה אותנו לכל החודש ובאופן כללי לעשייה בכל ההתמכרויות הסיכוניות. הסלוגן שנבחר הוא 'לא סמים על זה', והוא נבחר מתוך הבנה מאוד מאוד ברורה שעם כמה שיש פה מסרים שצריכים לעבור מתוך המערכת, דרך ההורים, דרך המחנכים ובזמן השיעור הפורמלי, השינוי יגיע הכי הכי טוב אם הוא יגיע מנוער לנוער, אם אנחנו כבני נוער שנמצאים בקבוצות חברתיות עם חברים מהכיתה או מהשכבה נדע לגנות את זה מבפנים ולא לתת לזה מקום בסביבה שלנו.

לצד הסלוגן שיהווה כאיזה שהיא מסגרת, יש שלל מעשים שאנחנו הולכים לנקוט בהם בחודש הקרוב, זה יתחיל קודם כל מלשים את הנתונים, בין אם זה עלויות כלכליות, שהרבה מאוד פעמים ככה לא באמת בני נוער חשופים אליהם, ועד לחומרים הממכרים שיש באותם מוצרים שחלק מהנוער צורכים ולא נמצאים בשיח. ערב השנה החדשה שהגדרנו לנו כמועד שיכול להתפתח כמועד לפורענות, אליו ייצא קמפיין מדויק של נוער לנוער עם קריאה לעבור אותו בצורה בריאה, הנחיות לאיך מתמודדים עם חבר שחס וחלילה התעלף או איבד הכרה. יש לנו מערכת של פריסה של דברים שקורים בחודש הקרוב והשתדלנו לגעת בכמה שיותר נקודות מתוך הבנה שהנוער צריך את אותם מסרים והוא הרבה מאוד פעמים לא חשוף לאיזה כלים יש לו להתמודד בהתנהגויות סיכוניות.

אני אנצל את המסגרת הזאת כדי לומר בצורה חד משמעית לנוכח השיח שהיה על הנוער בתחילת הדיון, אנחנו, גם כבני נוער, גם כתלמידים, גם כגוף ארצי יציג שמייצג את כלל הנוער בארץ על כל הגוונים שבו, מבקשים לקחת חלק ולהשמיע את הקול שלנו בכל שיח שעוסק בנו וכן, אם כבר עסקנו בזה, חשוב לי להודות גם לך, חברת הכנסת קוטלר, על שותפות באמת באמת אמיתית בכל מה שקשור לעשייה במסגרת הוועדה ולכל הגורמים שנוכחים כאן, לקרן רוט, למשרד החינוך, לגורמים נוספים מתוך מערכת החינוך שאנחנו עובדים איתם בממשקי עבודה משותפים למען טובת הנוער וגם לצאת מכאן עם איזה שהיא קריאה שאנחנו במועצה נשמח לכל חיבור ושיתוף פעולה שמקדם את הנוער ושם אותו במרכז. זו בגדול העשייה שלנו בתקופה הזו.

תודה רב, אילון. ובכל פעם שמי מכם מדבר אני יודעת שאנחנו נהיה בידיים טובות כשאתם תגיעו להנהגת המדינה, השאלה היא מה אנחנו נעשה עד אז עם המחויבות שלנו. אז תודה רבה, גם על השותפות שלכם וגם על הרהיטות של הדברים וגם על החשיבות של הרתימה שלכם לתוך הדיון המשמעותי שאנחנו מקיימים.

אני לא יודעת אם שאולי לב רן נמצא כבר, אני מאוד רציתי שנדבר על הנושא של ההתמכרויות גם בפריזמה רחבה יותר, כיוון שזה חודש המודעות הלאומי. הוא אמר, בקצרה, בסרטון שראינו, אחד מעשרה ישראלים, חייבים להבין שמדובר גם בתרופות מרשם. אנחנו בפוקוס גם על בני נוער כי חשוב לנו להגיע לחינוך והסברה וכו' והנושא הזה של התמכרות וההבנה שבעצם עד לגיל, יש שיאמרו 21, יש שיאמרו 24, אולי נשמע מד"ר פאולה רושקה בנושא הזה, אבל הנושא הזה של שימוש בחומרים ממכרים עד לגיל שבו המוח מתפתח בצורה כזו שהסיכויים להתמכרות הם פשוט אבסולוטית הרבה יותר גדולים אנחנו חייבים, כחלק מהמידע שאנחנו מנגישים, לכולם, לכל הציבור, אבל בטח ובטח לבני הנוער, להנגיש את הנושא הזה.

אני רוצה לאפשר לפני פאולה לרועי סער מצוות 19 לדבר. האם רועי נמצא איתנו על הקו? אולי לספר לנו קצת.

שלום לכולם. קודם כל בוקר טוב ותודה רבה על ההזדמנות להציג פה. שמי רועי סער, אני ראש צוות 19, צוות של מומחים מולטי-דיסציפלינריים שעובדים בהתנדבות, שהקים השר יזהר שי ועובדים היום גם תחת משרד ראש הממשלה החליפי. בצוות מומחים, פרופסורים ודוקטורים מתחומי החינוך, פסיכולוגיה, מדעים מדויקים, רפואה ועוד. אנחנו מלווים את קבינט הקורונה ואת שרי הממשלה בחודשים האחרונים בניתוח נתונים, בניית מודלים והכנת מתווים לאחרונה יחד עם השר יזהר שי והשר גלנט שמעורבים והובלנו את מתווה החינוך שאִפשר לפתוח את מערכת החינוך בישיבת הקבינט המפורסמת שלפני שבוע וחצי.

אנחנו נרתמנו בשבועות האחרונים גם לנושא הנפשי ולאספקטים הפסיכולוגיים. אחד הדברים שאספנו בנתונים, ולצערי הם עדיין לא מבוססי ישראל אלא הם מבוססי העולם, ואנחנו מניחים שהמצב בישראל דומה, אני עוד פעם חוזר, עדיין אין לנו נתונים ישראליים, אנחנו רואים שבמקומות שבהם השתמשו בסגרים המשמעות של הרשתות החברתיות והחיבור של בני הנוער דרך האמצעים הדיגיטליים הכפיל את משמעותו והקשר בין בני הנוער התבסס על אותן רשתות חברתיות, זה מחד.

מצד שני, מאז תחילת הקורונה ברמה עולמית אני אוכל לומר שאנחנו רואים עלייה אדירה ב-toxicity. Toxicity, אם אני אנסה לתרגם לעברית זה הרעלנות ברשת, זה כל אותם ביטויי שנאה וגזענות ואלימות מילולית וחרמות וכדומה. אנחנו רואים נתונים של גידול של למעלה מ-200% בכניסה לאתרי שנאה, אנחנו רואים גידול של למעלה מ-70% בשימוש ברעלנות בשיח בין בני נוער וגידול של למעלה מ-40% בשימוש ברעלנות בפלטפורמות המשחק. כמו שאתם יודעים, בני הנוער משחקים הרבה מאוד ונמצאים הרבה מאוד מול פלטפורמות המשחק שגם בהן יש דרכי התקשרות.

כך שאנחנו רואים עלייה משמעותית ב-toxicity. אנחנו עדיין כרגע עובדים מול הגורמים הרלוונטיים בישראל כדי לאסוף את הנתונים, אנחנו ננסה למדל אותם ולנסות לבוא עם מדדי ניהוג ומדדי בקרה כמו שביצענו במתווים אחרים. ברור לכולנו שישנה בעיה, אנחנו ננסה לכמת אותה ולראות איך אנחנו יכולים למדוד את הבעיה. צוות 19 לרשותכם, תודה.

תודה רבה, רועי. אני חושבת שהיעדר הנתונים המותאמים גם מייצר, לצד האתגר הגדול הזה, הזדמנות וגם חובה דווקא בתקופה הזאת ובעצם המעורבות של הנושא הזה, של בריאות הנפש, של הרפורמה בבריאות הנפש, של ההכרח להכניס את ההתמכרויות לתוך הרפורמה בבריאות הנפש ממנו הוחרג נושא ההתמכרות, של ההכרח בעצם להשלים את הרפורמה הטובה בבריאות הנפש בתקנים ובפסיכולוגיה הציבורית ובפסיכיאטריה וכו', ודרך הפריזמה של ההתמכרות אפשר לראות את זה ביתר שאת.

אז אני מאוד מעריכה גם את המעורבות שלכם בנושא, ורק הייתי אומרת לגבי ה-toxicity שמה שאנחנו בפוקוס עליו בחודש הזה זה לא רק ה-toxicity ברשת של תכנים, אלא toxicity של חומרים. פשוט מאוד, ההתמכרות מדברת על חשיפה ל-toxicity ועלייה, ואת זה אנחנו כן יודעים, שאנחנו רואים עלייה בשימוש בחומרים ממכרים אז זה toxicity פיזי לחלוטין וגם לזה אנחנו מפנים את הזרקור במסגרת הדיון הזה.

אז תודה רבה, ובעצם זו הקדמה ממש מצוינת לד"ר פאולה רושקה ממשרד הבריאות שנמצאת איתנו גם בזום. בוקר טוב, פאולה.

שלום רב לכולם, באמת דיון מאוד מאוד חשוב. אנחנו מאוד עסוקים בהתחלת איסוף נתונים, מה קרה בחודשים של הקורונה לעומת החודשים דומים בשנה קודמת. אספתי בינתיים קודמים אודות אשפוזים פסיכיאטריים עם תחלואה כפולה באותם החודשים, מרץ עד סוף אוקטובר, וחשבתי שאני אראה עלייה באשפוזים ודווקא לא. יכול להיות שחלק מזה שאנשים לא מגיעים לאשפוזים זה היה גם הפחד להידבק וייתכן שיותר אנשים נשארו בבית ולא הגיעו לטיפול פסיכיאטרי בתוך אשפוז בגלל חשש להגיע לאשפוז.

זה בינתיים אספתי, הייתי בטוחה שנראה עלייה ודווקא לא, אבל עדיין מתוך הנתונים שאספתי החומרים שיותר בולטים זה קנבינואידים ואלכוהול וגם multiple use, שימוש מרובה בחומרים. זה הדברים הבולטים.

יש לי שאלה, האם משרד הבריאות, אולי הייתי כבר אמורה לדעת את זה, עושה צעדים אקטיביים במסגרת חודש כמו חודש המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול בנוגע ספציפית למגפה השקטה הנפשית, זאת אומרת האם למשרד הבריאות יש איזה שהוא חלק פעיל, אקטיבי, יזום, שהוא מנגיש מידע לציבור הרחב, דווקא בעת הזאת, בשעת הקורונה, ביתר שאת?

קודם כל אנחנו בכל המרכזים שלנו עושים עבודה פרואקטיבית בשביל לנסות לגייס אנשים שזקוקים לעזרה, להעלות מודעות, לפרסם יותר את מה שקיים ואת השירותים הקיימים, גם בתחום הכשרות שונות לאנשי צוות אנחנו מביאים נתונים ובעצם מסבירים מה הנושאים העיקריים. אבל מה שאני מזהה זה שיש למשל לאחרונה הרבה מאוד פניות לאשפוזית באוכלוסייה החרדית ואין לנו מספיק מענים לזה. אנחנו רואים שיש דווקא עלייה במודעות בקרב רבנים וגם אנשים באוכלוסייה הזאת שזקוקים לעזרה וכרגע אין לנו מספיק מענים ייחודיים לאוכלוסייה הזאת. אנחנו מגלים כל מיני פערים שצריכים לגשר עליהם.

פערים נוספים זה גם לאוכלוסייה האתיופית. אנחנו רואים שיש הרבה מאוד אנשים מהעדה האתיופית שזקוקים לטיפול, גמילה מאלכוהול במיוחד, אבל גם מחומרים נוספים, ויש רשימת המתנה עבורם. יש מסגרת שלנו, 'ויקטוריה', שממש מתמחה בתחום וכבר עברה הכשרה תרבותית בנושא הזה וגם שם חסרות מיטות ייעודיות לזה.

בנושא נשים, התבשרנו על העברת תקציב מהמשרד לחיזוק חברתי למסגרת תחלואה כפולה בלב השרון, עבור נשים במיוחד, אז אנחנו מקווים מאוד שבימים הקרובים נוכל לתגבר קצת את המענים לאוכלוסייה הזאת. אז בהחלט הנושאים זזים. אני יכולה להגיד שגם סביב משבר הקורונה קיבלנו יותר מיטות נשים בזנות, לתת מענים לאוכלוסייה הזאת, וביקשנו כבר הארכה של התקציב לפחות עד אפריל-מאי בשנה הבאה כדי שנוכל לתגבר את המענים האלה.

זה ברור שגם אני מנסה לעודד מטפלים שיפתחו יותר כלים טיפוליים עבור אנשים שהתמכרו לקנאביס כי אנחנו עומדים לפני, לפי דעתי, אתגרים לא פשוטים עם ההתמכרות לקנאביס. יותר ויותר אני מקבלת פניות מאנשים שרוצים מקום טיפולי ייחודי לזה ולא ביחד עם אנשים, למשל, שמכורים לסמים כמו קוקאין או כמו הרואין, הם רוצים מקומות יותר מותאמים לסוג האוכלוסייה בתחום הזה.

לגבי תרופות מרשם. אנחנו עושים המון פעילויות פרואקטיביות גם מול הקופות, גם מול הרופאים, אנחנו בשלבי סיום הכנת לומדה יחד עם נציגים של קופת חולים מאוחדת בשביל להנגיש את המידע לרופאים כדי שהיד לא תהיה קלה מדי על ההדק במתן תרופות כאלה. גם מכשירים רופאי כאב בכמה בתי חולים, בדיוק סיימנו קורס לרופאים גם מבית חולים הדסה וגם מבית חולים 'רעות', שזה בית חולים שיקומי לכאב, כדי להכשיר רופאי כאב לדעת כיצד לטפל ולמגר את ההתמכרות לתרופות מרשם.

אז אנחנו עושים המון דברים בו זמנית וכמו כן אנחנו שותפים עם המשרד לחינוך ועם המשרד לחיזוק חברתי במסרים להורים ולתלמידים, בדיוק סיימנו עבודה על מסרים בנוגע לעישון, לעישון נרגילות, ואנחנו מנסים להרחיב את הפעילות שלנו עד כמה שניתן, אבל ברור שחסרים לנו תקציבים בשביל לתת את המענים הנדרשים.

תודה רבה, פאולה, ואני שומעת אותך מדברת ורק מתחדד לי עד כמה אנחנו חייבים לשתף פעולה בממש שינוי תפיסתי עמוק של כל הנושא של בריאות הנפש. אני מדברת על המגפה השקטה שבצל הקורונה, על הקשר שלה להתמכרות ובעצם המפתח הוא בריאות הנפש, ההתמכרות היא רק סימפטום. אנחנו עוסקים כל הזמן בתוצאה של אי טיפול באתגר עצמו ואנחנו נמשיך ונפעל ולא נשקוט עד שנצליח לייצר תוכנית לאומית שאני מקווה שאנחנו נשיק עוד בחודש הזה כצעד ראשון לשינוי הסטיגמה, אבל בהחלט נצטרך להמשיך לעבוד יחד בנושא הזה עם כל מיני צעדים שנגיע אליהם.

פרופ' יוסי הראל-פיש, במסגרת הדיון היום לחודש המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול, מהניסיון שלך, אני יודעת מהמומחיות שלך לחקר ההתמכרויות, אם יש משהו להוסיף לדיון שלנו היום מאוד נשמח לשמוע מיוסי.

שלום. בוקר טוב, אני באמת מברך על הדיון הזה, באמת באמת חשוב, ואני רוצה להוסיף ארבע נקודות מרכזיות. אני רוצה לדבר על שני קצוות, גם על הקצה של המניעה וגם על הקצה של ההחלמה והשיקום ואני מאוד מאוד מברך על החיבור שאת עשית פה, יושבת הראש, בין המגפה השקטה של המצוקות הנפשיות והתחלואה הנפשית לבין ההתמכרויות, גם התמכרויות לחומרים וגם להתנהגויות. יש פה חיבור מאוד מאוד חזק ולמעשה המסר המרכזי שלי ממה שאני אגיד עוד מעט זה שבעצם הגישות האסטרטגיות של המניעה ושל הטיפול בדברים הללו הן אסטרטגיות שעובדות על הנושא של המצוקות הנפשיות וההתמכרויות ביחד, כך שלא צריך לעשות תמיד הפרדה.

אז אני רוצה להתחיל בזה שקודם כל צריך לפתח אסטרטגיה מערכתית כוללנית. אין אף תוכנית ספציפית שהוכחה בספרות המדעית שהיא יעילה לאורך זמן כאשר היא מופעלת לבד. היא יעילה כאשר היא חלק מאסטרטגיה מערכתית תחת מטרייה אחת שכל העוסקים במלאכה, גם משרדי הממשלה הרלוונטיים, גם ברשויות המקומיות, השולחן העגול המפורסם שאנחנו מייצרים ברשויות המקומיות, החבר'ה מהבריאות, החבר'ה מהרווחה, החבר'ה מהחינוך שעובדים ביחד, עובדים בצורה מערכתית, אותם מסרים, רק אז אפשר באמת להצליח וראו את הדוגמה של ההצלחה הפנטסטית בין שנת 2010 ל-2016 בנושא של השתייה הבעייתית של האלכוהול פה במדינת ישראל, דוגמה.

דבר נוסף, צריך להבין שיש שני ממדים לנושא של האסטרטגיה הזו. יש ממד אחד שקשור לתחום מדעי שנקרא חקר ההטמעה, וזה איך לפתח ולהטמיע נכון אסטרטגיות כאלה בצורה כזו שהם יחזיקו מים לאורך זמן, כמו למשל מנהיגות נכונה, בנייה של קואליציה של שותפים שעובדים ביחד וכן הלאה וכן הלאה. אבל אני דווקא רוצה לדבר, לא על החומרה, אלא על התוכנה, מה צריך לצקת לתוך הפעילויות הללו והמצגת שהציגה קרן בתחילת המפגש הייתה מאלפת ובאמת זה פנטסטי בשנה הזו לראות את הסל הקומפרנסיבי של הפעילויות שנעשות תחת שרביט הניצוח של שפ"י במערכת החינוך.

אבל אני כן רוצה להעיר, וזה לא ביקורת, אלה זה הוספה, שמעבר לחינוך והסברה ולדבר על המסוכנות של הסמים ולדבר על הערכים ועל תפיסת השייכות וכל הדברים הללו, כל זה לא מספיק, מה שאנחנו חייבים זה פעולה, זה להפעיל את הילדים. אחד העקרונות העיקריים בפסיכולוגיה החיובית זה be in action, תפעיל אותם. יש אזורי שעמום. הרי הילדים לא צורכים חומרים ממכרים בבית ספר, במערכת החינוך הפורמלית, הם לא צורכים את זה שם, הם צורכים את זה מחוץ לבית ספר, באזור שאנחנו קוראים לו הקהילה או מערכת החינוך הבלתי פורמלית והדרך להגיע לצמצום של התופעות הללו זה על ידי צמצום מרחב השעמום, הבניה של מרחב הפנאי, וזה צריך להיעשות בצורה מאוד מתוחכמת.

היום הילדים בבית, צריך להוציא אותם מהבית. אני לא יודע למה ילדי הכיתות של החטיבה, של ו', ז', ח', ט', יושבים בבית, אפשר להוציא אותם, לעשות להם הפעלות בקהילה גם בתקופת הקורונה, אני אדבר על זה עוד רגע. הנושא הזה מאוד חשוב.

אולי בנושא של הפעילויות, כולל גם בנושא של ההסברה, אחת הלמידות הגדולות ביותר שלמדנו בשנים האחרונות זה שחייבים לעבור ממצוות אל תעשה למצוות עשה. המסר הזה לילדים מה לא לעשות, אל תעשה את זה ואל תעשה את זה ואל תעשה את זה, הוא לא עובד. הוא לא עבד 40 שנה, הוא לא יעבוד גם היום. ילד לא צורך אלכוהול או סמים בגלל ששכחו להגיד לו לא לעשות את זה. צריך לעבור למצוות עשה ומצוות עשה זה מה לעשות במקום, מצוות עשה זה להבנות להם את האלטרנטיבות האטרקטיביות במרחב של הפנאי, במרחב של הבית.

סתם דוגמאות מהעבודה שאנחנו עושים, ושוב, לא הכול מתאים היום לקורונה, אבל אפשר להתאים את זה ביצירתיות גם למצב שלנו היום, של פיתוח זירות נגישות ומפוקחות בקהילה, פיתוח מגוון פעילויות אטרקטיביות, חוגים בכל התחומים, ספורט, אמנות וכן הלאה, שיפור הנגשת המוקדים האלה לנוער, עידוד ההשתתפות, participation, שוב פעם, בפסיכולוגיה החיובית אנחנו מדברים על participation, meaningfulness, נתינת משמעות, מעורבות קהילתית נותנת לילדים תחושת שייכות. קרן דיברה על תחושת השייכות בתור אחד מהעוגנים המרכזיים. הדברים האלה, אפשר לעשות אותם גם במרחב הזום וגם על ידי הוצאת הילדים מהבית ולתת להם להיות מעורבים בפעילויות של עמותות ושל כל מיני ארגונים בקהילה שהיום בימי הקורונה מותאמים לפעילות שקורית היום בשטח. אז בצורה מאוד פרואקטיבית אפשר לעשות את זה.

לפני שאני עובר לנושא הבא אני לא פוטר את הנוער מאחריות. כלומר לנו יש את האחריות לעשות את מה שאנחנו יכולים לעשות עבורם, אבל לבני הנוער יש גם אחריות ויושבים פה הנציגים שלהם. קודם כל אחד הדברים היעילים ביותר, וקרן תוכל להעיד על זה, זה תוכנית העמיתים, זה כאשר לוקחים את התלמידים ומפעילים אותם לטובת התוכניות הללו והם אלה שמובילים אותם. יש היום, אם אני לא טועה, קרן, תקני אותי, משהו כמו 10,000 בני נוער שמעורבים בתוכנית עמיתים. זה מספר ענק שאפשר לנצל אותם, אפשר להמשיך לעשות איתם פעילויות ודרכם, עם המנהיגות שלהם, להביא עוד ילדים לפעילות בקהילה.

והדבר השני שבאחריות בני הנוער, וזה באמת הנושא של הסברה וחינוך יכול לעזור, בני נוער צריכים ללמוד – גם אנחנו, אגב, עם תרופות המרשם וכל הדברים הללו, צריכים ללמוד איך להשפיע על הכיף במקום לחפש כל הזמן כיף תחת ההשפעה.

ופה אני רוצה לעבור לנושא השני שהוא הנושא של המחקר שיושבת הראש, את הזכרת אותו מקודם, בהקשר של האם יש הערכה של הפעילויות של משרד החינוך. זה נכון שיש שני רבדים של מחקרי הערכה, יש את הרובד הספציפי על תוכנית או על פעילות ספציפית, אבל יש את הרובד שהרבה יותר חשוב מבחינת פיתוח מדיניות, פיתוח אסטרטגיה לאומית, אסטרטגיה של רשויות מקומיות, וזה הערכה שנעשית על ידי סקרי אוכלוסייה מדעיים טובים שמלווים את המגמות לאורך זמן.

אז הנה דוגמה של הסקר של ארגון הבריאות העולמי, ה-HBC, שכבר שמעתם ממני עליו לא פעם. הסקר הבא עומד להיכנס לשדה בתחילת שנת הלימודים הקרובה ב-2011 ואנחנו מתכננים ממש בחודשיים-שלושה הקרובים להיכנס עם סקר מצומצם, preview לסקר של השנה הבאה, שיהיה בין הסקר האחרון שהיה ב-2019, טרם פרוץ הקורונה, לבין הסקר הגדול בשנה הבאה, וכבר פיתחנו בצוות הבינלאומי של החוקרים, שאני חלק מהצוות שפיתח, שאלון הרחבה ל-HBC שעוסק בהשפעות של הקורונה על הילדים, כולל על המצב הנפשי שלהם, על השימוש בחומרים ועל כל התחום הזה.

אנחנו גם הולכים לשאול שאלות לגבי חשיפה לפעילויות בבית ספר ומחוץ לבית ספר, האם הם זוכרים מסרים וידע שהם קיבלו בתוכניות הללו, ואת זה נעשה בתיאום מלא עם שפ"י כדי שנוכל לקחת את המסרים המרכזיים, לשתול אותם בתוך השאלונים. התפיסה הסובייקטיבית של הילדים לגבי עד כמה זה היה יעיל להם ושינה להם את ההתנהגות, וכמובן הנתונים לאורך זמן על המגמות ייתנו לנו הצצה לגבי האם באמת חל שינוי ומשהו התרחש. זה הנושא של המחקר

והנושא האחרון שאני רוצה לדבר עליו בקצרה מאוד זה הקצה השני של התהליך של החלמה ושיקום. יש לנו מרכזי טיפול מדהימים, ופאולה תעיד על זה, אנחנו כבר המון שנים עובדים ביחד, עשינו גם כנס לפני כמה שנים כשהסתכלנו על כל מרכזי הטיפול מכל הרמות השונות, ספרנו את כמות האנשים שעוברים שם, סוג המודלים של טיפול וכיוצא בזה. אחד התחומים שאנחנו לא כל כך חזקים וקיים בשטח בצורה ספורדית, אבל אין לנו מערכת מאורגנות ויעילה ונכונה, זה כאשר אנשים יוצאים מהטיפול אחרי מספר חודשים או כמה זמן שהם נמצאים באותו מרכז טיפול, הם יוצאים החוצה חזרה לקהילה, כביכול כבר נקיים ומתפקדים, והבעיה היא שאחוז ענק, פאולה בטח יודעת את המספר, עד כמה שאני זוכר זה משהו מעל 50% מאלה שיוצאים מהטיפול, חוזרים חזרה בדלת הראשית לאשפוז מחדש בגלל שהם חזרו חזרה, לפעמים במצב הרבה יותר גרוע ממה שהם היו כשהם נכנסו בפעם הראשונה.

אחת הסיבות לזה היא שאין ליווי יעיל בתקופת ההחלמה והשיקום של אותם מטופלים. החדשות הטובות הן, אני מעורב באיזה מודל מאוד מאוד מצליח בארצות הברית, יש מספר מודלים כאלה, זה לא המודל היחיד, אבל העיקרון הוא שזה מודל שלוקח את החבר'ה האלה עוד כאשר הם נמצאים בטיפול, לקראת השחרור, הוא מתחיל לאסוף עליהם את כל הנתונים הרלוונטיים, גם הקליניים, גם הנתונים הסוציאליים של העובדת הסוציאלית ומתחילים להיות איתו בקשר בעזרת קבוצה של חבר'ה שאנחנו קוראים להם מלווים של החלמה עם מערכת ממוחשבת שמנטרת אותם. העמיתים שמומחים לתמיכה בהחלמה אלה חבר'ה שמוכשרים לתפקיד הזה, ברובם הם מכורים נקיים שכבר הגיעו למצב של תפקוד מלא בקהילה והוכיחו שהם יציבים מאוד, הם עוברים הכשרה של מספר חודשים לתפקיד, ואז כל מנחה כזה וכל עמית כזה מקבל ת"פ של עשרה או 20 מטופלים כאלה והוא מלווה אותם במשך שנה. 12 חודשים של ליווי כולל מפגשים מוקלטים לאורך הזמן, נגישות למשפחה, למקום העבודה וכן הלאה. הליווי הזה הוא יוצא מן הכלל.

המודל שאני מעורב בו קצת, שהוא אחד המודלים ש-Blue Cross, Blue Shield ואתנה, אותן חברות ביטוח הגדולות ביותר בארצות הברית שהן מממנות את מרכזי הטיפול, הם היום מחייבים את מרכזי הטיפול להשתמש בזה. הם הצליחו להוריד ב-70% את האשפוזים מחדש. תתרגמו את זה לתקציב, זה תקציב ענק שנחסך מקופת משלם המיסים. אז אני באמת רוצה לאתגר אותנו להתחיל לחשוב בכיוון הזה, להקים איזה שהיא ועדה שתבדוק את הדברים האלה, תבדוק את המודלים הללו ותתחיל לפתח איזה שהיא קונספציה של מודל שיוכל לעבוד פה בארץ גם בצורה של שיתוף של כל הגורמים הרלוונטיים.

תודה רבה, יוסי. מאוד מאוד חשוב מה שאתה אומר, בעצם אתה מתאר בפירוט ומתוך הידע המאוד משמעותי שלך את ההכרח בתכלול האירוע הזה וההבנה שהוא עולה בריבית דריבית כשאנחנו לא מתכללים אותו כמו שצריך, מהסברה, חינוך, איתור, הטיפול והליווי. אנחנו נתקלים בזה גם בסיורים שלנו כוועדה בקהילות הטיפוליות השונות שמנסות לייצר מעין אלטרנטיבות, ואולי קצת ליווי ואולי בדרך כלשהי לייצר את זה מתוך הכרה שזאת הדרך קדימה ובהחלט צריך להבין שלולא תכלול כל האירוע הזה ואסטרטגיה כוללת, כפי שאמרת, מתכללת ומערכתית, תחת מטרייה אחת, ואני הייתי אומרת גם עצמאית ומתוקצבת בהתאם, אנחנו בעצם נלך צעד קדימה ועשרה אחורה בכל פעם מחדש כשהאתגרים הופכים להיות רק חמורים יותר. במסגרת החודש הזה אנחנו בהחלט נעשה כל מה שנוכל להעלות את המודעות לכך.

מה שיכול להיות מאוד מעניין עכשיו זה שיש לנו כמה מיזמים, ודיברת על החשיבות של איגום נתונים, ועברה בשבוע שעבר הצעת מחליטים, שאנחנו נדבר עליה בשבוע הבא, בנושא איסוף הנתונים, אבל באופן כללי ההכרח לאיסוף נתונים כפי שאנחנו מכירים אותו על מנת שנוכל להזין את המערכת על בסיס הנתונים ולהתאים את המציאות בתגובתיות מהירה יותר יש איתנו שני מיזמים מאוד מעניינים שחשבתי שבוועדה על כל משתתפיה יהיה מעניין לשמוע מהם. מיזם MoodKnight, חוה נמצאת איתנו, מנכ"לית מיזם MoodKnight for girls, אני אשמח לשמוע מחוה בזום.

היא נמצאת, נמצאים פה עמיר גפן מ-MoodKnight, חוה תתחיל ואני אמשיך.

תודה רבה. אז כמו שאמרנו, גם עמית שקולניק, ה-CTO, וגם ד"ר עמיר גפן נמצאים כאן. אנחנו ממש מתרגשים להיות בוועדה הזאת כי כל השיח שעולה פה הוא שיח שאנחנו רואים ברשת בצורה מאוד ברורה. אני רק רוצה לפתוח מצגת ולהסביר מי אנחנו ומה זה MoodKnight.

אז MoodKnight היא מערכת בינה מלאכותית מבוססת ניתוח שפה טבעית שיודעת לאתר ולנתח ניתוח מאוד מהיר של מצוקות נפשיות, של מצבי סיכון וחירום שעולים בצורה גלויה לחלוטין ברשת, זאת אומרת לא כניסה לתוך פוסטים פרטיים, אלא רק מה שעולה בצורה גלויה ברשת. המערכת אומנה על ידי צוות פסיכולוגים שניתח למעלה מ-10,000 פוסטים אם יש מצוקה או אין מצוקה, ומבחינת סוגי מצוקות אם המצוקה היא בדידות או דימוי עצמי נמוך, דימוי גוף נמוך, דיכאון, אלימות, אובדנות או אחר.

מה שאנחנו רואים ברשת זה שיקוף של כל מה שיועצים, הורים ומורים לא רואים. הרשת היא כמו סוג של קולטן בלי שום בושה ולמעשה אפילו בלי סטיגמטיות, שבן אדם פותח בצורה ממש פרדוקסלית את סגור ליבו ואומר: אני מגיל 15 התחלתי לצרוך, ואחר כך בגיל 19 הצבא מסרב לתת לי להתגייס ואז התחלתי לשתות וזה בולמוס מטורף וההורים שלי שומרים עליי בהסגר בית. ואלה פוסטים גלויים. או למשל: אני מתמכר במחשב ואני משמין ואני מאבד את החברים שלי, מבין את הבעיה, אבל לא יכול לצאת. או התמכרות לקזינו או למסכים, you name it, התמכרות לאכילת קוביות קרח.

אז הדיווחים העצמיים ברשת עולים בחוויה שאני כותב לתוך הסלולרי וזה אני והחבר'ה שלי. יש איזה שהיא ציפייה והרבה הרבה הרבה קריאות עזרה בתוך הרשת.

לדוגמה, לקחנו פה פוסט שעלה ברשת לא מזמן: אני חייל, אני מעשן הרבה. אני עובד ומתפקד, אני עובד עם מטוסים ואני צריך כל הזמן לצאת לעשן. הוא מתאר פה סיטואציה שהוא לא יכול להפסיק, היה יום שלא היה לו מצית ומרוב שהוא פחד שהוא ייתקע בלי יכולת לעשן הוא עישן סיגריה בסיגריה לאורך שבע סיגריות, כל זה ברצף ועדיין הרגיש אי סיפוק.

הפוסטים האלה, כמו שהם עולים, הטכנולוגיה שלנו מזהה אותם והיא יודעת לאפיין את סוג המצוקה ואת רמת המצוקה. אבל כשמדובר בהתמכרות אפשר ללכת צעד קדימה ולאפשר לטכנולוגיה לעשות גם חילוץ נושאים, כמו למשל לדעת שמצית, סיגריה ומעשן זה סוג של נושא שעולה בתדירות מאוד גבוהה בפוסט הזה, לפענח רגש כמו אי סיפוק, משגע אותי, לא יכול להפסיק, מלחיץ אותי, ועוד יותר משמעותי, הכול משמעותי, אבל יותר מאופיין בנושאים של התמכרות זיהוי הדחיפות, כמו ברצף, כל הזמן, הרבה, מאוד, ביטויים כאלה שמבטאים גם את הצורך העצום ואת התלות העצומה.

אז מה הטכנולוגיה עושה? ויש לנו פה את עמיר אם רוצים ממש לראות אותה בפועל, הטכנולוגיה יושבת על אתרים ברשת שבהם בעיקר בני נוער וצעירים, אבל בכלל כל האוכלוסייה מתבטאת. יש בארץ הרבה אתרים כאלה חוץ מפייסבוק ובאתרים האלה הטכנולוגיה מאפשרת לשלוף את הפוסטים של המצוקה ולחלק אותם לפי רמות, קלה, בינונית או קשה.

מה זה רמה פשוטה? רמה פשוטה זו רמה שצעירים אפילו יכולים לענות לצעירים. אנחנו מגיעים מאתר שבו נערות עונות לנערות על בעיות שהן ברמה פשוטה. אפילו בדידות יכולה להיות פשוטה, יכולה להיות בינונית ויכולה להיות כבדה מאוד. אבל הרמה הפשוטה היא רמה שממש אם אנחנו מדברים פה על תנועות נוער, על תנועה של בני נוער שאפילו למדו איך לענות לנושא התמכרות, אם מדובר על מבוגרים שהם מבוגרים שיצאו מגמילה. המערכת פה מאפשרת לאנשים שיודעים על מה הם מדברים לקבל לִידים ולענות ברשת במקומות שבהם בוטאו פוסטים כאלה.

רמה שתיים היא רמה שאנשים מן היישוב כבר לא יכולים לענות שם. בוא נגיד שזה כבר לא שימוש מזדמן, זה כבר שימוש מתמשך, היא רמה הרבה הרבה יותר כבדה וזו הרמה שהמערכת מפנה לאנשי מקצוע, לעמותות רלוונטיות. אני מאוד שמחתי לשמוע את מה שדיבר הבחור מצוות 19, זה מאוד מתבקש שהעמותות ירימו את הכפפה וייתנו פה מענה. וכמובן כתיבה אובדנית, אנחנו עובדים ישירות עם 105, עם 118, עמותת סה"ר, מי שצריך.

המערכת שלנו, לא רק שהיא כבר בשימוש, אלא במשרד הבריאות, תחת התוכנית למניעת אובדנות מתקיים נכון להיום כבר קשר עם עמותות שהמטרה שלהן היא מענה לפוסטים שנכתבים בגלוי על אובדנות או דיכאונות חמורים או מצבים מסכני חיים ברשת.

מה שאנחנו מציעים זה אותו דבר בדיוק, אבל על נושא התמכרות, כי גם המנגנון קיים, גם המנגנון הממשלתי קיים ועכשיו גם הטכנולוגיה קיימת. מצבי רגש הם באמת הבסיס, היסוד והסיבה לצמיחה של אותן התמכרויות.

אם יש לנו עוד שתי דקות אז עמיר יכול גם להציג את המערכת עצה, ואם לא, אז לפחות שהיא תהיה מוכרת פה והיא תהיה ידועה.

עמיר, אני אשמח אם תציג את המערכת.

אוקיי. אני אציג את זה בקצרה, בשתי דקות. אז בואו ניקח את זה רגע אחורה. חוה קודם אמרה שאנחנו מדברים על עולם שלם דיגיטלי, מרחב שלם שבו בני נוער משתפים בני נוער אחרים בהרבה מאוד דברים אחרים. חלק מהם זה גם במצוקות. אנחנו רואים פה למשל אתר של פורגילרס, שחוה הזכירה אותו, אנחנו רואים אתר של אסקפיפל, שאני אראה הדגמה על בסיס האתר הזה, אנחנו רואים אנשים שכותבים באתר הזה ומשתפים ומקבלים תגובות בקבוצת השווים.

עכשיו בואו רגע נשים כובע, נניח שאנחנו עובדים באתר אסקפיפל לצורך העניין ואנחנו אחראים על לתת מענה למצוקות שעולות באתר הזה כי יש לנו אחריות בתור מנהלים של האתר. אז ככה זה נראה בתוך המערכת הטכנולוגית של MoodKnight. מה שאנחנו רואים פה זה שיקוף של כל הפוסטים שעולים כרגע לאתר, ללא סינון בשלב הזה וללא מיון, זאת אומרת בהרבה מאוד נושאים, אתם רואים פה בצד בקטגוריה, בהרבה מאוד קטגוריות, ובואו נראה מה המערכת של MoodKnight עושה.

המערכת של MoodKnight מאפשרת למי שאחראי לאתר מצוקות באתר הזה קודם כל לבחור את הקטגוריה שבה הוא רוצה לעבוד, הקטגוריה הזאת כבר קיימת ממילא באתר. למשל צבא, זו קטגוריה שבה חיילים משתפים בחוויות שלהם. אני בחרתי צבא ואני אעשה סינון לפי כל הפוסטים שעלו כרגע. אתם רואים ממש מערכת חיה, זאת אומרת אתם רואים את התאריך, אלה פוסטים ממש מהיום. בשלב הזה אנחנו רואים את כלל הפוסטים, אתם רואים, יש פה ערב רב של דברים, הרבה מהם אגב לא בהכרח מעידים על איזה שהיא מצוקה כי אנשים כותבים על הדברים שלהם, איך להתקבל לסנפיר או כל מיני דברים כאלה.

מה היופי של המערכת? מה שחוה הראתה לפני רגע, שהיא עושה את הבינה המלאכותית ואת עיבוד השפה הטבעית. תראו מה אני עושה פה, אני אסנן את כל הפוסטים שיש לנו בקהילת החיילים למצוקה נפשית. יש לנו את זה בשתי רמות, קלה וחירומית. גם הקלה זה לא ממש דברים קלים, חלקם צריכים התערבות יותר מקצועית, אבל אני אתן לכם למשל דוגמה למצוקה שהיא קלה, רוצה להתגייס מוקדם. אני אפתח את זה. מה שאתם רואים מנהל האתר רואה בתוך המערכת של MoodKnight, ממש את הפוסט עצמו כפי שהוא פורסם באתר, אפשר לראות אותו ולהבין את החוויה. יש פה חיילת שמתגייסת, יש בעיות בבית ומפה אפשר לתת לה מענה. כמו שחוה אמרה, אנחנו יודעים לחלק את המענה הזה לשלוש רמות, קבוצת השווים, אנשי מקצוע וחירום.

בואו ניקח עוד דוגמה בקטגוריה הזאת: קשה לי עם המערכת הצה"לית, מת להגיע הביתה. אפשר לקרוא. אתם רואים פה דבר נפלא, פה זה חיילים, יש לנו את זה גם עם בני נוער. זה מתחיל מגיל תשע, ילדים נכנסים לתוך הפלטפורמות הדיגיטליות האלה ומשתפים, אבל זה לא משתפים בחחח או כל מיני אימוג'י, הם ממש כותבים, הם ממש שופכים את ליבם. הפוסט הזה שאני מראה לכם הוא לא ארוך במיוחד. לפעמים אנחנו אומרים שהילדים לא כותבים, הם כותבים, רק צריך מישהו שיראה וישמע את הדבר הזה.

אז אני הולך אחורה רגע שוב, אני יכול אותו דבר את כל הקהילות, קהילת מתבגרים, למשל פה אני אשאר בצבא ואני אבחר את מה שנקרא ווטשאפ, את הדברים היותר חירומיים, היותר קשים. פה אתם ממש רואים. עוד פעם, אני מראה לכם דברים שהם אמיתיים, זה לא דמו שהמצאנו, זה הלילה או אתמול בבוקר יש לנו חייל שמדבר על דיכאון עמוק וחרדות לא פוסקות וממש מתאר מה ולמה וקב"ן וסיפורים. אנחנו אומרים שמישהו חייב את הדברים האלה, שהמערכת הטכנולוגית שלנו מוצאת, לקחת את זה מפה ולטפל ולהתערב.

מה שאנחנו אומרים היום לוועדה, כלי כזה קיים, הרבה שנים לא היה דבר כזה, לא הייתה טכנולוגיה כזו שיודעת להסתכל אל תוך הרשת, אנחנו לא עושים האקינג, את הפוסט הזה כל אחד שייכנס לאתרים האלה יכול לאתר ולמצוא לבד, רק זה, כמו שאמרתי, בתוך עשרות אלפים של פוסטים. פה המערכת יודעת להוציא החוצה את אותם פוסטים שיש בהם מצוקה נפשית, לסווג אותם לרמות. ואגב, פה, מה שחוה אמרה, מנהל האתר יכול להחליט אם הוא שולח את זה לאיזה שהוא NGO, למשל איזה שהיא עמותה, ער"ן, סה"ר, עלם, אם הוא שולח את הפוסט הזה ל-105, אם הוא שולח אותו ל-118. כל העסק של לנהל את הדבר הזה בעצם יש פה מערכת, הוא כמובן יכול לראות את הדברים האלה באיזה שהוא דשבורד גרפי, איפה יש מצוקות, באיזה חומרה, באיזה קהילות.

זהו. מקוצר הזמן אנחנו לא ניכנס לזה, היה לנו מאוד חשוב להביא לוועדה ולכל גורמי המקצוע משהו חדש, דעו לכם שיש היום מערכת שיודעת להסתכל אל תוך הרשת הפומבית, אנחנו לא מפרים פה פרטיות של אף אחד. הפוסטים האלה שהראיתי לכם קודם זה קריאות לעזרה, אדם לא כתב אותם סתם בפומבי ברשת, הוא רוצה עזרה, הוא רוצה התייחסות, יש היום טכנולוגיה שיודעת למצוא את זה ולהעביר את זה לגורמים המתאימים.

אז כמו שחוה אמרה, אנחנו MoodKnight ונשמח לשתף פעולה עם כל גורם שנמצא פה שרוצה לעשות את זה. אולי אני אחזיר לחוה אם את רוצה לסגור את זה בעוד מילה או שתיים.

לא. היה לי מאוד חשוב שזה יגיע לוועדה ושישמעו על זה כלל הגורמים, אנחנו כמובן נעסוק בזה גם יותר לעומק. חשוב לי לומר, מדינת ישראל כבר תמכה בפיתוח של MoodKnight, כפי שראיתם במצגת של חוה, ואני חושבת שחשוב שכל הגורמים שנמצאים סביב השולחן או סביב הזום היום, הגורמים של משרדי הממשלה השונים, יבינו שיש את הכלים הללו.

אני אגיד עוד משהו, עמיר, אני מאוד מודה לכם כיוון שאנחנו מזהים את הוואקום הזה, האדיר, ומדברים עליו רבות קצת בתסכול, בין הזירה שבה מתנהל השיח היום, המציאותית, הזירה הדיגיטלית, ובין הזירה שאנחנו ערוכים להתמודד עם הדברים שקורים בפועל. אנחנו כל הזמן בדיליי הזה. אני חושבת שפה יש כלי שהוא מוביל, הוא משתמש באותם דברים שמשתמשות, דיבר על זה גם אילון קודם, גם החברות שמטרגטות את בני הנוער וגם בני הנוער בינם לבין עצמם בעצם חושבים שהם משתפים ושיש מי ששומע אותם, אבל אם אין מי ששומע אותם ואז הם נופלים בין הכיסאות וזה פער מאוד מאוד גדול, שאתם מנגישים לנו את הכלים שקיימים כבר להוביל ולסגור את הפער הזה. תודה רבה.

יש פה עוד מיזם כזה ואני רוצה לאפשר לכולם לדבר, מיזם צ'יל, שחשוב שגם אותו נכיר ונכלול בשיח שלנו בחודש המודעות לסמים ואלכוהול. צ'יל נמצאים איתנו, רעות או ערן דרוקמן? ואז יש לנו עוד כמה ממשרדי הממשלה שמאוד נשמח לשמוע גם את פעולותיהם. בוקר טוב, ערן.

מיכל, קודם כל תודה, כהורה, כאזרח, כמייסד משותף יחד עם רעות, של מיזם צ'יל, אז תודה על הדיון החשוב הזה. צ'יל, המיזם הזה נוגע בנושא של בני הנוער כשהם נמצאים בתוך ההתנהגות הסיכונית. המיזם הזה פועל ומכוון לבני הנוער כשהם מתחילים לשתות, כשיש סמים בתוך העניין הזה יחד עם השתייה והסיפור הזה בדרך כלל מוביל גם לתקיפות מיניות עד כדי אונס וכו', והשאלה שאנחנו באנו לענות עליה או האתגר שהמיזם הזה מתמקד בו זה מה עושים, איך בני הנוער, כשהם נכנסים לתוך המצבים האלה, מה הם יכולים לעשות, מי יכול לעזור להם.

לכאורה כשהם בתוך המצבים האלה יש גורמים בחוץ שיכולים לעזור, יש את איחוד הצלה, יש את המשטרה ויש את ההורים ויש מדריכי תנועות נוער, אבל מה שזיהינו זה שכשהם בתוך המצבים האלה הם לא קוראים לעזרה ואז כנובע מתוך העניין הזה שהם לא קוראים לעזרה המצבים האלה מקצינים ואז אנחנו מגיעים לנושא של תקיפות מיניות ואנחנו מגיעים עד לאונס כמו האונס המזעזע שהיה באילת לא מזמן, אנחנו מגיעים למצבים של הרעלות אלכוהול עד כדי מוות במסיבות יער וטבע כמו שנחשפנו לאחרונה.

היעד שלנו היה לראות איך אנחנו מגשרים על הפער הזה, איך אנחנו מנגישים לבני הנוער עזרה ברמה שלהם, בעיניים שלהם ועל בסיס האחריות שלהם. נאמר פה משפט מאוד חשוב כחוט השני לאורך כל הדיון הזה שאם מטפלים בנוער ואם מכוונים לנוער חייבים לשתף את הנוער. לכן העזרה והסיפור הזה צריך להיות בגובה העיניים שלהם ומתוך השיחות איתם הבנו שהם לא חושפים את העניין הזה והם לא קוראים לעזרה כי יש עניין של מבוכה ויש עניין של פרטיות והם רוצים לנתק את עצמם מעולם המבוגרים והם רוצים לנתק את עצמם מהממסד ולכן הם לא קוראים לעזרה.

מיזם צ'יל בנה פתרון שמבוסס על העולם שלהם ומעביר להם את האחריות. בנינו פרויקט או מיזם שמבוסס על אפליקציה אנונימית. כמו שאנחנו יודעים, בני הנוער חיים במרחב האפליקציות. המיזם מבוסס על אפליקציה אנונימית שכאשר הם נכנסים למצבי מצוקה, הם או החברים שלהם, בשטח הם פשוט יכולים ללחוץ על האפליקציה ובקליק אחד מגיע המידע של המיקום שלהם, ופה זה החידוש, זה חידוש שאנחנו לא מכירים, לא בארץ ולא בעולם, המידע הזה מגיע לזוג צעירים סטודנטים בגילאים 21 עד 28, בן ובת, תמיד בן ובת שיוכלו להגיע לשני המינים, שעברו הכשרה מתאימה והם יוצאים אליהם לשטח ומסייעים להם ככל שיידרש.

המשמעות בקטע הזה היא בעצם שאנחנו מאפשרים להם לקבל עזרה ממין אח בוגר שהוא לא מעולם המבוגרים, הוא לא מעולם שלהם, אבל הוא מאוד קרוב לעולם שלהם, הוא גורם בלתי פורמלי, אבל הוא גורם מקצועי. הם מגיעים אליהם לשטח בזמן אמיתי ומסייעים להם ככל שיידרש והמשמעות היא שאם צריך הם יזמינו את איחוד הצלה או את מד"א, הם יזמינו את המשטרה, הם יקראו להורים, הם יעשו מה שצריך על מנת לפתור את המצב הזה ועל מנת לשמור על הפרטיות של אותם בני הנוער עד כמה שניתן במגבלות כמובן ביטחונם והבטיחות שלהם.

מה שמדהים זה שאנחנו רואים במהלך כל הפעילות שלנו, המיזם הזה עובד כבר כשנתיים בשוהם, משם התחלנו והצלנו חיים של נער בן 16 שעשה אלכוהול וסמים ומנענו כמה וכמה תקיפות מיניות של נערות בנות 16-15 הלומות אלכוהול. אני לא רוצה להרבות בתיאורים גרפיים, אבל הצ'ילרים שלנו הוציאו נערות בנות 16-15 מתא שירותים עם עוד ארבעה נערים הלומי אלכוהול, מנענו ניסיונות אובדנות וכמובן הגענו למקרי אלכוהול רבים. בעצם המיזם שלנו מאפשר לקרוא לעזרה בתחילת הליך המצוקה וברגע שהוא מאפשר לקרוא בתחילת הליך המצוקה אנחנו מצמצמים את תוצאות ההתנהגות הסיכונית שיש לה משמעות רבה.

ועוד דבר שאנחנו רואים, שלא כיוונו אליו, אבל כל מי ששותף בפרויקט הזה, כל מי שהמיזם הזה נגע לו מבחינת הנוער הופך להיות חלק ממערך השיווק של המיזם. זה מייצר אחריות חברתית, דיברנו על אחריות חברתית בקטע של בני הנוער, זה חלק מהמטלות שלהם. אז עצם השותפות מייצרת אחריות חברתית.

ואם אנחנו מסתכלים על החזון, ופה אנחנו נשמח לעזרה ולשיתוף פעולה מכל גורם שנמצא פה בתוך האירוע הזה, החזון שלנו שבן נוער, לא משנה איפה שהוא נמצא ומתי שהוא קורא הוא יוכל ללחוץ על האפליקציה הזו של צ'יל ויגיעו אליו אותם הצ'ילרים 24/7, יגיעו ויסייעו לו באופן המיטבי ובאופן כזה שישמור גם על הפרטיות.

תודה רבה, ערן. ושוב, אני בטוחה שיש עוד הרבה מאוד מיזמים מדהימים. היה לי חשוב להביא את הקולות הללו לתוך הוועדה, למקום הזה של הוואקום שנמצא, ובאמת ברצף הזה שאנחנו חייבים להעלות אותו בחודש המודעות וגם בהנגשה של המידע לגורמים השונים. אני אשמח לדעת, ערן, אם יש לכם נגיעה לכלל המגזרים, זאת אומרת האם צ'ילרים מהבחינה הזאת יכולים להיות גם מהמגזר החרדי והערבי וכו', כדי שמי שמגיעים לשטח הם יכולים לדבר עם אותו בן או בת נוער. אני חושבת שחבר הכנסת אליהו ברוכי רצה לשאול בהמשך לשאלה.

כן, אני רוצה לשאול אם מכל הנוכחים פה, האנשים מדהימים, מיזמים פשוט מדהימים ביותר, האם למי מכם יש איזה שהוא ממשק וניסיון עם הגעה לציבור החרדי?

כן, אני רק רוצה להגיד שמהניסיון שלנו אנחנו מדברים ואנחנו מגיעים גם לבני נוער מהציבור הדתי ואנחנו יודעים ואנחנו מכירים שהתופעה הזאת קיימת גם בציבור הדתי וגם בציבור החרדי. בהחלט המענה הזה מכוון לכלל האוכלוסייה, כולל גם האוכלוסייה של הנוער החרדי וגם הנוער הדתי כמובן.

זה ענה לך, אליהו?

אני שאלתי אם יש מישהו עם ניסיון כבר, שהגיע בפועל. זה שאתם יוצרים את זה ומנגישים גם לציבור החרדי, באמת כל הכבוד, ובאמת אני פשוט נדהם מהרוח ההתנדבותית שיש פה ומהמיזמים המדהימים, אני שואל האם יש ניסיון כבר שבחורים חרדים הגיעו לאי מי מהמיזמים המדהימים האלה.

אני יכול להגיד שהיו לנו מקרים שטיפלנו גם בנערים חרדים.

תודה רבה, ערן, ובאמת תודה רבה על השיתוף בדברים הללו. כאמור, אנחנו חייבים להכיר את המיזמים הללו וגם להשתמש בהם בהנגשת המידע לבני הנוער. אני חושבת שחשוב מאוד שכל הגורמים יכירו ויידעו וגם בתקווה יכללו אותם בדיונים שמתקיימים במשרדים השונים כיוון שהוואקום לכאורה שנוצר בעידן שבו אנחנו חיים, של הרשתות החברתיות, יש לו כבר מענים, בכל זאת חייבים לדעת שכסטרטאפ ניישן יש לו מענים וכמובן שהם באים בצורה של המיזמים האלה וחייבים לקחת אותם ולכלול אותם בדיונים.

אני רוצה לאפשר גם למשרד לחיזוק וקידום קהילתי לספר לנו מה אתם עושים בחודש המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול ספציפית דרך הפריזמה של ההתמכרויות והמגפה השקטה שבצל הקורונה. סוזן נמצאת איתנו. בוקר טוב, סוזן.

שלום. הרשות למאבק בסמים ובאלכוהול פועלת כל השנה כמובן להעלות את המודעות על כל הצירים של מניעה, הסברה, טיפול, שיקום, ליווי, ייעוץ, הכשרות וסדנאות כשלמעשה השנה אנחנו מאותגרים גם בעקבות הקורונה ואנחנו עושים אדפטציה של כל הפעילויות שאנחנו יכולים להעביר ביישובים למערכת בהתאם לכללים של הקורונה ורוב הפעילויות כמובן הן אינטרנטיות ויש פעילויות שנעשות גם ביישובים בהגעה לנוער בסיכון, איתור וזיהוי כמובן שהמאתרים עדיין עובדים ברחוב ונותנים את השירותים לאוכלוסייה.

מעל 250 מנהלים יישוביים עובדים ברשות ועובדים ביישובים ונותנים מערכות באמת רחבות של עבודה. אני רואה כאן חלק מהמנהלים שלנו, אני רואה את סימונה ומיטל והם באמת עושים עבודה נפלאה.

חשוב להדגיש שגם השנה לקחנו את כל הנושא של הדיבור על קנאביס ויהיה כנס ב-29.12 בחסות השרה שלנו וכמובן יו"ר הוועדה, נציגי כל המשרדים יהיו והנושא יהיה לדון בקנאביס, באתגרים, בהזדמנויות, בדילמות, בכל מה שקורה עכשיו

הדחיפה שלנו בחודש דצמבר היא בעיקר בשבוע האחרון שבו אנחנו רואים את ההתכנסויות של החגים, של הכריסטמס, של הסילבסטר ושם הפעילויות היותר אינטנסיביות שייעשו.

מה הן הפעילויות הללו, סוזן? אם את יכולה לתאר לוועדה.

הפעילויות נעות על הציר בין הסברה ומודעות לנוער, הורים ואנשי מקצוע.

באיזה אופן? איך זה נראה?

חלק מהפעילויות, כמו שאמרתי, הן בזום. זאת אומרת הרבה הרצאות, מידע שעובר בזום, במערכות האינטרנטיות. יש גם פעילויות שנעשות בציבור, אבל, שוב, בגלל המגבלות של הכמויות ההגעה היא רק לאוכלוסיות יותר בסיכון, אז אנחנו יותר נעבוד עם הנוער באיתור שלהם במקום שאנחנו מגיעים פיזית. בעבר, לפני הקורונה, יכולנו לעשות פעילויות מאוד מאוד רחבות והשבועות האלה היו נראים מאוד עמוסים בפעילויות בלתי פורמליות וביחד כמובן גם עם מערכת החינוך. השנה הפעילויות הן יותר אינטרנטיות, יותר במערך הזום.

כן, דווקא זו יכולה גם להיות הזדמנות מאוד מאוד טובה כיוון שאפשר להגיע לכל בני הנוער ולא רק למה שאת קוראת נוער בסיכון. אני חושבת שהמטרה של חודש המודעות מבחינתי ומבחינת הוועדה זה באמת להגיע לכלל בני הנוער וגם ההורים וגם ככל שניתן עם חומרים רלוונטיים ובאמת לטרגט אותם כפי שמטרגטים אותם הכוחות הפחות טובים.

נכון, אז באמת חשוב לי להגיד שזאת התוכנית, התוכנית נעשית ביחד עם משרד החינוך, עם שפ"י, עם קרן כמובן, פאולה ממשרד הבריאות וכמובן משרד הרווחה, ואנחנו עושים את זה כל שנה במשך כל החודש. אז הפעילויות הן לכלל האוכלוסייה ברמות השונות, בין הפורמלי לבלתי פורמלי.

אם אפשר רק להגיב, אנחנו מאוד עוסקים בנושא של פיתוח מענים טכנולוגיים ושמחתי לשמוע על המיזמים ואנחנו בהחלט נהיה בקשר כי זה משהו שאנחנו דוחפים בתקופה האחרונה, לפיתוח מענים טכנולוגיים שייתנו גם ייעוץ, גם זיהוי עצמי. עבדנו בעבר עם אוניברסיטת בר אילן לתוכנה שייבאנו מבריטניה בנושא של אלכוהול וזיהוי שימוש בעייתי באלכוהול, אנחנו בהחלט גם במקום הזה.

וכל הנושא שיוסי העלה, על הנושא של מענה מערכתי והמענה שמלווה ומשקם, אז יש לנו תפקיד באגף טיפול ושיקום שנקראת עובד תל"מ, שזה תמיכה, ליווי וייעוץ, בתמיכה של משרד הרווחה ומשרד הבריאות. אנחנו מקבלים אלינו את הרשימות של אנשים שמסיימים טיפול ומלווים אותם. אני מקווה שבאמת לאחר שיועברו תקציבי המדינה אז נוכל לממש את זה גם ליישובים.

כן, כולנו מצטרפים לתקווה הזאת, בהחלט. בכל אופן המחויבות שלנו היא לעשות את כל מה שאנחנו יכולים גם במסגרת הקיימת. תודה רבה ובהחלט אני שמחה שפה נחשפנו, יש מיזמים נוספים שאני חושבת שחשוב מאוד שהמשרדים יכירו, אז תודה על כך.

אני רציתי לאפשר לחנה שטרום כהן, הפורום והעמותה לבריאות נפש מיטיבה, פורום הארגונים לפסיכולוגיה אזורית. היא נמצאת איתנו. חנה, בוקר טוב. אם תוכלי ממש להתייחס, כיוון שאני רוצה לאפשר לעוד כמה אנשים, לחודש המודעות הלאומי להתמודדות עם סמים ואלכוהול מהפרספקטיבה שלכם, של הפורום.

בוקר טוב. נמסר פה עד עתה חומר עשיר במיוחד, אז לא אחזור על הכול, אני רוצה להתמקד רק בפינה של אנחנו שעובדים בשירות הציבורי, במערכת הבריאות הנפש, נמצאת פה עוד מישהי שבאה מהשירות החינוכי.

אנחנו אלו שאליהם מגיעים אנשים שיש להם מצוקות נפשיות, הרבה מהדברים שעלו פה, על מה מביא נוער או מבוגרים לפנות לשימוש בהתמכרות כאמצעי להקלה של מצוקה נפשית בהיעדר אלטרנטיבה, כאשר הם באים אלינו כמובן שאנחנו יכולים לעזור גם להפחית את המצוקה, למצוא את המקורות שלה, וגם פתרונות אלטרנטיביים שאינם התמכרויות.

רציתי להגיד פה שני דברים, האחד על הפער בין לפני ובזמן הקורונה. יש עלייה מאוד מאוד משמעותית ברמת המצוקה, לא צריך להכביר במה שכבר ידוע, שהתנאים והמצב גורמים למצוקה נפשית רחבה בכל האוכלוסייה, היא מאוד מחמירה את מצבם של אלה שמלכתחילה כבר היו במצוקה וזה מביא לפעמים לעבור את הסף, פנייה לראשונה לשימוש בסמים ואלכוהול ללא ידע.

אני רציתי לתת אם אפשר, קצר מאוד, על מה יכול לקרות למי שבא עם מצב פוסט טראומטי מורכב, מצוקה נפשית מאוד גדולה, אחרי תהליך טיפולי מאוד מאוד מקדם שאיבד בקורונה גם את עבודתו והיה צריך לבחור בין לשלם שכר דירה ללקנות אוכל ומגיע בסוף לגור במכונית ביער ולא מצליח להקים את האוהל ולוקח סמים כי זה מאוד נגיש. החבר'ה אומרים שזה מאוד עוזר וזה פותר את כל המצוקות, בלי לדעת שלחלק הקנאביס באמת מקל, לחלק זה פותח את כל הסכרים, מוריד את כל ההגנות והם נחשפים למצוקות שעד עכשיו אפשר היה באמצעות הגנות נפשיות כמו הדחקה איכשהו לשרוד. הסוף היה ממש ליווי במשך שבועות, שלי ושל פסיכיאטר, למנוע אובדנות.

או מקרה אחר, בקצרה, של בית עם מצוקות קודמות שהסגר הפך את המצב בבית לסיר לחץ בלתי נסבל, לפנייה לראשונה, שוב, לסמים נגישים, אפשר לקבל בקלות יתרה מחבר'ה בלי לדעת את ההשלכות ולפעמים יש כאלה שמאוד מאוד זקוקים להגנות שלהם והסם במצב לא טוב משאיר ללא שום הגנה ומביא למשברים בלתי נסבלים עד סף של אובדנות, מחשבות או פגיעות עצמיות מאוד חמורות. יש לי עוד הרבה הרבה דוגמאות.

מה שרציתי לומר, מה שחשוב בנוסף לכל הפעולות הנפלאות של איתור שתוארו כאן יש את מערכת בריאות הנפש שהייתה צריכה להיות נגישה ופתוחה לכל אחד. יש המון המון פניות, זה לא שאנשים לא יודעים על זה, אנשים יודעים ורוצים לפנות, לצערי, בניגוד למה שאמרה חברת הכנסת מיכל, מאז הרפורמה בבריאות הנפש השירות הזה כבר לא נגיש, שיטת הדלת הפתוחה לא קיימת יותר. אפשר היה לבוא בעבר, לפנות ולהגיד: אני רוצה לדבר עם מישהו, מכל גיל, החל מהגיל הרך ועד גיל זקנה אפשר היה לפנות, היה מי שקיבל אותך ולהיעזר באנשי מקצוע לטיפול. היום זה עובר דרך בירוקרטיה של קופות חולים ואישור של בקר וכל מיני מחסומים וקבלת אבחנה פסיכיאטרית. דובר פה כמה נרתעים מהתיוג וכמה נרתעים מהמפגש עם הרשויות, האנונימיות נפגעת, עכשיו זה בתיק הרפואי, ולכן יש בעיה מאוד מאוד קשה ולכן אנחנו אומרים שחייבים א', להשקיע בשירות הציבורי ולפתוח אותו.

לגמרי.

להחזיר אותו להיות נגיש, באופן ישיר, עם הדלת הפתוחה, ללא מחסומים של קופות חולים או כל אמצעי אחר שהרפורמה הכניסה. להיפך, לבטל את הרפורמה בנוגע לתחנות לבריאות הנפש ולכל השירותים הציבוריים הקיימים שהם חשובים ביותר.

אני רוצה גם להגיד שבנוסף לגבי הקורונה עצמה, אנחנו מרגישים שחסר את השימוש הפניה בשירות הקיים, הפתרונות למשל של שלוש פגישות חינם על ידי מישהו ואחר כך הפניה לשירות זה לא יעיל. הסיבות למצוקה מאוד מאוד מורכבות וצריך לתת פתרון הולם. למשל אם למישהו המשבר הוא על רקע אובדן הפרנסה, העסק או אלימות במשפחה, כל אחד מהם צריך לקבל טיפול אחר ולכן המיון לכתחילה, צריך להיות טלפון שכל אדם יוכל לפנות לאנשי מקצוע שיעשו בשיחת תורנות או אינטייק מיון ויבדקו על איזה רקע מצוקה ויפנו לצוותים רב מקצועיים שיטפלו. אם יש בעיה של אובדן פרנסה אזה שיהיה מעורב, אם זה מטפל בבריאות הנפש, יחד עם פסיכולוג תעסוקתי שמחובר לביטוח לאומי, לשכת תעסוקה. אם יש בעיות עם ילדים אז גם חיבור לתחנות.

זאת אומרת חייבים להחזיר לנו את האפשרות על ידי השקעה בפיתוח אד הוק עכשיו של השירות הציבורי, שיהיה נגיש ופתוח לכולם ויש המון פניות. הרבה פונים ומתדפקים על שערינו ולצערי, גם אני כשאני רוצה בין מטופלים להפנות לתחנה לילדים מאוד מאוד קשה להתקבל כי יש מחסור עצום במטפלים מסוגים שונים.

תודה רבה, חנה. ורק לחדד, לכך כיוונו דבריי, לרגע לא חשבתי, ויודעים גם מי שמלווים את דיוני הוועדה, אין ספק שחייבים לא רק להשלים את הרפורמה בבריאות הנפש אלא לטייב אותה ולשפר אותה ולזהות את הפערים שבה, לרבות הנושא של ההתמכרויות, כפי שאנחנו מדברים עליו, אבל בטח ובטח שיש לה השלכות נוספות ואנחנו בהחלט שומעים את הקולות הללו. אני חושבת שצוות 19 גם ינגיש לנו את המשך הדיוק והזיקוק שאין כמוכם שיודעים מה הם.

אני לא רוצה לקחת עוד מהזמן שלנו, אם כי לא כולם דיברו, אבל בהחלט רק לתקן, אם נוצר הרושם שדבריי הם שאין צורך במערכת הציבורית של בריאות הנפש להיות מטויבת, זאת לא הייתה כוונתי ולא אמירתי וגם לא דעתי. נהפוך הוא. בהחלט תודה ותרומתכם חשובה ואנחנו נמשיך את השיח והמעקב אחרי התוכנית ההוליסטית, כפי שאת מתארת אותה, שחייבת להיעשות בבריאות הנפש, ואם לא אתגר הקורונה, או כל הזמן מדברים על חזרה לשגרה, אני אומרת חס וחלילה, שלא נחזור לשגרה ונפספס ונחמיץ את ההזדמנות ואת ההכרח לסגור את הפערים הללו, לזהות אותם ולמצות אותם. יש לך משפט מסכם, אני רואה.

רק מילה אחת. לאפשר את הדלת הפתוחה בלי תיוג פסיכיאטרי. זה מה שעוללה הרפורמה, את המחסום הזה להוריד, שאנשים יוכלו לפנות, וגם ליידע את הציבור, לפנות ישירות לשירות הציבורי ולקבל עזרה.

מצוין, דיוק מאוד מאוד חשוב. בהחלט אנחנו מדברים גם על שינוי הסטיגמה באופן כללי לנושא בריאות הנפש וזה דיוק עוד יותר מזוקק להכרח להנגיש לציבור את המידע הזה. תודה רבה, חנה.

אנחנו נמצאים לקראת סיום הדיון. אני רציתי לשמוע גם מההורים, ומההורים לא רק כהורים לבני הנוער שדיברנו עליהם פה, אלא גם כי אנחנו בני אדם שבתקופה זאת אל מול האתגר הבאמת הבריאותי, הכלכלי, החברתי נפשי הגדול הזה שהחברה הישראלית חווה אותו, ההורים כמי שסופגים גם את החרדה וגם את הקשיים הכלכליים והדאגות השונות המלוות לכך, וגם הנושא הזה של אלכוהול וסמים ותרופות מרשם. אני אשמח לשמוע מהנהגת ההורים הארצית את קולה של עדי ואנחנו ננוע לכיוון סיום כי אני צריכה לפנות את חדר הוועדה, לצערי. עדי בן-עמר.

בוקר טוב, תודה על הדיון הזה, גברתי היושבת ראש. אנחנו ההורים רואים בנושא הזה נושא מהותי מאוד, צוות המוגנות בהנהגת ההורים עוסק בזה ימים כלילות. אנחנו עיינו בתוכנית של שפ"י, אנחנו גם עובדים איתם לראות את כל התוכניות שהם מציעים ומעבירים לבתי הספר, לצערנו אין לנו עדיין נתונים מדויקים, כמה שעות מתקבלות בבתי הספר לתוכניות הללו, האם זה באמת מגיע לבני הנוער בכל בתי הספר. רכזי המוגנות של 'עיר ללא אלימות' צומצמו בצורה ניכרת וכמעט שלא קיימים כבר בבתי הספר, למרות שעכשיו זו התקופה שאנחנו הכי צריכים אותם.

יש לנו הרבה מאוד מה לעשות ואנחנו היינו רוצים לשמוע גם על הנשירה הסמויה, שמשרד החינוך לצערי לא יודע מהו היקפה כרגע, הנשירה הסמויה שבצל משבר הקורונה רק עולה וגואה.

כמו ששמענו גם מקרן, ההתבססות של התוכנית מתמקדת יותר בגילאים המבוגרים יותר למרות שאנחנו יודעים שהחשיפה להתנהגויות המסוכנות, לחומרים המסוכנים, הגיל הזה יורד ומגיע כבר לגיל היסודי ועדיין אנחנו לא מקבלים מספיק תוכניות ושעות בבתי הספר בכל הנושא הזה. לכן אנחנו היינו כן רוצים לראות איך הדברים האלה מתבצעים בפועל. הפער בין התכנון לבין הביצוע הוא גדול מאוד, לצערנו.

תודה רבה, עדי. את חלק מהשאלות אנחנו העלינו, אבל אני אאפשר לקרן לענות על הדברים האחרונים אולי.

עדי, רק להתייחס לגבי מה שקורה בבתי הספר היסודיים, אני דילגתי על השקף, אבל יש לנו בהחלט תוכניות לבתי הספר היסודיות, אני פשוט לא הרחבתי את זה. הדגש בדיון היום הוא לגבי חודש המודעות ובחודש המודעות אנחנו פחות שמים דגש ביסודיים כיוון שדצמבר מבחינה התפתחותית זה עדיין לא השלב המתאים. אנחנו כן דנים בסוגיות של עישון טבק, אלכוהול, וביסודי או בשלבים היותר מאוחרים של השנה, לקראת אפריל-מאי, מבחינה התפתחותית זה הרבה יותר נכון מאשר להתחיל את הדיון בנושאים האלה בדצמבר. זה הכול, אבל יש לנו תוכניות שמתייחסות החל מגיל הגן עד כיתה ו', כולל כיתה ו'. היום שמתי זום אִין על ז' עד י"ב.

תודה על ההבהרה הזאת. אני כן אומר שהנושא של איגום הנתונים, שאנחנו יודעים שחסר, מה מגיע לשטח, כיצד מגיע לשטח, האם זה מתורגם להבנה, האם זה מגיע לכולם - - -

אז אמרתי שיש לנו נתונים מסקר כישורי חיים שמועבר ליועצות בתי הספר שנותן לנו תמונת מצב על מה נעשה ומה פחות נעשה.

כן. אז אולי אנחנו ננגיש את זה לוועדה, את סקר הנתונים שכן קיים, כדי שנדע מה חסר בו. חלק מהצעת המחליטים שעברה בשבוע שעבר, אני בטוחה שגם משרד החינוך יתרום את חלקו לנושא הזה של ההכרח לאיגום הנתונים כדי להתאים כל הזמן למציאות משתנה. תודה רבה, קרן, תודה רבה, עדי.

אני רציתי לשמוע ממש בנגיעה משני נציגי רשויות כיוון שבסופו של דבר אנחנו בחודש המודעות הלאומי ואני חושבת שלרשויות יש תפקיד מאוד חשוב. אני ממש מבקשת, נמצאת סימונה מאשדוד וגם ניר קריסטל מרעננה נמצא, ממש בקצרה ואז אנחנו נסכם במהרה. בוקר טוב, סימונה, מהפרספקטיבה של הרשויות אני חושבת שחשוב לשמוע מכם.

תודה רבה. קודם כל אני מברכת על הוועדה החגיגית הזאת. ברשותך, אני רוצה להתייחס דווקא לנושא של בריאות הנפש ואחר כך לחודש המודעות ומה שאנחנו עושים ברשות. יש לנו ברשות מודל שנקרא מודל 'מאור' לתחלואה כפולה. במסגרת 'מאור', במסגרת ההפרטה, אני חושבת שכל הנושא של המשך התהליך המרפאתי נפל בין הכיסאות. אני באמת מרימה כאן לוועדה לקדם את הנושא. נמצאת איתנו ד"ר פאולה רושקה שעושה ימים ולילות איתנו על מנת למנף את הנושא יחד עם קופות החולים. כרגע אנחנו רק עם מאוחדת ואני חושבת שהקשר, חברת הכנסת מיכל, בין הנפש להתמכרות הוא מאוד מאוד הדוק וצריך לתת לזה מענה שכיום לא ניתן בשטח. אני אודה אם נוכל דרך הוועדה הזאת לקדם את הנושא של מרפאה לתחלואה כפולה.

אני מסכימה עם ד"ר פיש-הראל על נושא שכשאנחנו מכניסים לתוך הפניוּת אז אנחנו באמת ממדרים ומונעים התנהגות סיכונית. לכן אנחנו באשדוד, יחד עם שפ"י, נמצאת קרן כאן, אנחנו כמעט כמעט ולא ויתרנו על שום מענה בתוכנית העבודה 2020 בעקבות הקורונה. אנחנו עברנו ללייף, לזום, לפגישות בקבוצות קטנות בפארקים לנוער בסיכון, למתן מענה של אחד על אחד, חונכות ושמירה. אנחנו החלפנו את הבוגר המשמעותי ועיבינו. לשמחתנו הרבה, אנחנו לא הורדנו את התקנים של רכזי המוגנות. בעיר אשדוד ד"ר יחיאל לסרי שם פה כספים על מנת שנשמר את רכזי המוגנות בבית הספר וגם בתקופת הקורונה הם נתנו מענה.

לגבי החודש הזה, אצלנו זה חודש, אנחנו גם שותפים לפעילות השיא של המשרד, שמובילים אותה וגם אנחנו מענים מותאמים. אנחנו עושים מענים מותאמים לקהל החרדי. יש לנו פעילויות גם במיתר החרדי, גם בפעילות באזורים של רובעים שהם מאופיינים במגזר החרדי. דבר נוסף, אנחנו גם נותנים מענה בהיבט הרב תרבותי לאוכלוסיית הקהילה האתיופית, הצרפתית וגם לחבר העמים. כלל המענים ניתנים, אם זה לנוער בסיכון, אם זה לכלל האוכלוסייה בדגש על הורים ואנשי מקצוע. לנו יש את המרכז להורות משמעותית ואנחנו נותנים את מגוון המענים.

אני רוצה לבשר במשפט אחד שהשבוע פתחנו יחד עם משרד הבריאות מענה, שלדעתי הוא צריך להוות מודל לתת מענה, קראנו לזה 'קרן אור למשפחות מכורים'. אנחנו מדברים על המטופלים, אנחנו מדברים על בני הנוער, אנחנו מדברים על המכורים, אבל אנחנו לא מדברים אף פעם על המעגל השני שהוא לא פחות ניזוק וזה המשפחות. אנחנו פתחנו את זה ואני מאוד מקווה שזו תהווה סנונית ונוכל לתת מענה גם מתמשך לכלל האוכלוסייה הזאת. תודה.

אז קודם כל אני מאוד מודה לך, סימונה. אני חושבת שאנחנו בחודש מודעות לאומי והיום באמת אנחנו פותחים את הדיונים, את מעלה פה משהו ובאמת הסיור אצלכם הנגיש לי את החשיבות שאנחנו רואים גם דרך הקורונה של הרשויות המקומיות שבסופו של דבר הן אלה שמבצעות רבות מהתוכניות הללו ויכולות לתכלל את כל הדיונים שאנחנו עושים פה על ההכרח על הרצף הזה, מהסברה ועד לאיתור וכמובן טיפול וכמובן ליווי.

אני חושבת שאנחנו נקיים במסגרת החודש הזה גם דיון ממש ספציפי לרשויות המקומיות, יש הרבה מאוד למידה משותפת. את מציגה פה בהחלט משהו שיכול להיות מודל לעיריות נוספות ולרשויות מקומיות נוספות ואני מאוד מודה לך על הנקודות הללו. זאת בהחלט הזדמנות מאוד מאוד חשובה גם לשלטון המקומי.

ונמצא איתנו ניר קריסטל, ממש אם יש רק מה להוסיף ואנחנו נסכם. ניר, מרעננה, סגן וממלא מקום ראש עיריית רעננה.

בוקר טוב. אנחנו גם יוצאים בקמפיין כרגע לציבור כאשר אנחנו החלטנו למקד את ההשקעה שלנו דווקא בהורים ולנצל את ההזדמנות דווקא של קורונה, ודווקא את הלחץ של ההורים שחווים עם הילדים סטרס בבית ולהתחיל להכניס להם את העולם הזה של סמים ואלכוהול דרך השיחה על המשבר שעובר הנוער בעולם הקורונה. זאת אומרת להשיג יותר קשב ולצאת יותר משם.

הדבר השני זה שבבתי הספר אנחנו ממשיכים את הכול כרגיל, הכול עבר לזום, אבל כל התוכניות ממשיכות ואפילו מעלים קצת את האינטנסיביות כי יש לנו הזדמנות. נוצרו חללים בלימוד הפרונטלי אז אנחנו מנסים למלא אותם. הפעלות בשטח, כל נושא הרכזים, הפעולות האלה מתקיימות כשגרה.

דבר אחד שיש לנו איתו בעיה אחד זה באמת הנושא של התוכנית הארצית, היינו אמורים להיכנס, בגלל כל הנושא של הממשלה זה נדחה. אנחנו מאוד מקווים שבמרץ יכניסו אותנו, אנחנו עוד לא יודעים מה יהיה, אבל זה נושא, דרך אגב, התקציבים לרשויות. אני מעלה פה נושא שאתם יכולים לעזור לכל הרשויות בעניין הזה כי התקציבים פשוט נעצרו ואנחנו כרגע על המקורות שלנו. אני מניח שאנחנו לא היחידים כמובן. זהו, עד כאן, בקצר ממש.

תודה רבה, ניר. אנחנו נקיים דיון יותר מעמיק בנושא הרשויות. אני חושבת שהקורונה, שוב, בכל הכיוונים שלה, חשפה לנו, לא המציאה כלום, רק חידדה עד כמה הרשויות המקומיות הן כלי, יש להן את היכולות וגם כלי עזר מאוד מאוד חשוב. נקיים על כך דיון גם עם המשרדים השונים. ובנושא התקציבים אין לי מה להוסיף, אלא כן, מחויבים וחייבים ביתר שאת להעביר תקציבים על מנת שנוכל להתמודד עם האתגרים שבפנינו.

אני אאפשר לחבר הכנסת אליהו ברוכי לומר מילות סיכום ואני אסכם ואנחנו נמשיך את הדיון בחודש המאוד חשוב הזה.

קודם כל שוב לחזור על חשיבות הדיון, על המיזמים המדהימים והאנשים הנפלאים שפגשנו פה. אני רק חוזר על הנקודה העיקרית, הציבור החרדי פה מופלה לרעה. כמות המב"סים לפי מה שנמסר לי עומד על כ-100 מול 1,400, זאת אומרת בערך 7%.

אני רק רוצה לומר שזה לא המגבלה שהמשרד עושה, זה לפעמים גם המוכנות של השטח למנות מב"ס, זה הסיפור.

ככל שיהיו יותר מב"סים יהיו יותר אנשים שיגיעו יותר לאנשים.

אבל זה אם הם ירצו. זה פתוח לבתי הספר, בתי הספר צריכים לרצות להיות שם.

המב"סים בסוף, אם אנחנו נמצאים בחודש המודעות, ככל שיביאו יותר אנשים יגיעו ליותר אנשים ויצילו יותר אנשים.

אני איתך לגמרי. אנחנו פונים לכל בתי הספר, אנחנו לא מקפחים, לבתי הספר פשוט לוקח זמן להדביק את הקצב.

משהו אחד, טיפה שונה, חריג מהדיון. במסגרת הסיורים של הוועדה ושלי בעצמי במרכזי הגמילה ביקרתי ברטורנו.

רטורנו, נמצא פה, הוא אפילו לא להספיק לדבר, הרב אקשטיין. הרב איתן, אתה רוצה לומר מילה? מדברים עליך, בזכותך.

רגע, אני רוצה לומר לרב איתן ככה, אתה איש מדהים, אבל מעבר לכך פגשתי שם בחור בשם יוסי ויוסי מסיים השבוע, היום אני חושב שיש טקס קטן שם, שבעה חודשים של גמילה והוא יוצא מהמקום הזה והוא הולך להוסטל. הבוקר אני שלחתי ליוסי הודעה, אני רוצה להקריא את ההודעה כי באמת זה מה שיש לי לומר לו, כתבתי לו ככה: חג שמח. כן, יוסי, בשבילך, בשבילי, בשבילנו זה יום חג. אתה הולך איתי בליבי יום יום מעבר לעבודה שאתה מחפש ואני מנסה לעזור, אתה בשבילי סמל ודוגמה ומודל לחיקוי לשבירה של כל ההרגלים. יום טוב וחג שמח.

תודה רבה, אליהו. כבר יודעים שאני מתרגשת בקלות. תודה רבה, אליהו, אני רוצה לומר שאתה שותף מאוד ראוי למהלך הזה ולתהליך שאנחנו מנסים לעשות אותו בחברה הישראלית לטובת כלל אזרחיה כולם, ללא הדרה ואפליה של אף אחד מהם. התמיכה ששלחת ליוסי הבוקר והמחויבות שלנו להמשיך וללוות אותו כדי שהוא ימצא את הדרך מתוך האומץ וההשראה שהוא מהווה עבורנו, ובסיורים שלנו כבר שמעת אותי אומרת לאנשים המדהימים שאנחנו פוגשים שהם הדוגמה האישית למה זה אומץ ומה זו תקווה. כי תקווה היא משהו מאוד אקטיבי, היא לא אופטימיות, היא דורשת מאיתנו עבודה מאוד מאוד קשה ואולי בעצם אלה מילות הסיכום שלי ואני מודה לך על כך.

ואני מתנצלת בפני כל מי שלא הספיק לדבר הבוקר, אנחנו רק משיקים את החודש הזה להמשך דיונים והעמקה בנושאים הללו, לזיהוי ומיצוי ההזדמנויות והחובה שמוטלת עלינו פה, בבית המחוקקים, בוועדה הזו כמחוקקים וגם כמי שמפקחים על המשרדים השונים בשיתוף הפעולה ביניהם.

אני מודה על השותפות של כל מי שנמצאים פה, גם סביב השולחן וגם בזום, כיוון שללא שיתוף הפעולה הזו אנחנו לא נצליח לייצר את התוכנית ההוליסטית, המתכללת, האסטרטגיה הדרושה מהסברה וחינוך ואיתור וטיפול וליווי כדי שנמלא את מחויבותנו כמדינה כלפי כל אזרחי מדינת ישראל, ללא הבדל, וזה אני יכולה להבטיח לך, חבר הכנסת ברוכי, שהוועדה מחויבת לו. אנחנו נמשיך ונדגיש שדווקא בעת הזאת יש הכרח והזדמנות להתייחס לתחום בריאות הנפש כחלק ממרכיבי התוכנית הלאומית להתמודדות עם נגיף הקורונה, להבטחת זמינותם של שירותי בריאות הנפש, כפי שאמרה חנה, ותמיכה נפשית בעיתות חירום כגון זו, להשקעה בבריאות הנפש וההתמכרויות וביסוסם לקראת העתיד ובטח ובטח כצעד ראשון מבחינת הוועדה הזאת להכנסת ההתמכרויות לתוך בריאות הנפש ובכך להמשיך את הרפורמה הכה דרושה בבריאות הנפש.

תודה לכולם, אנחנו נמשיך את הדיון ושיהיה חודש משמעותי ושגם נשכיל לפעול ולא רק לדבר על כך. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.