פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



19
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
01/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 62
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ט"ו בכסלו התשפ"א (01 בדצמבר 2020), שעה 10:30

הצגת דוח הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
מרב מיכאלי – מ"מ היו"ר
מיכל קוטלר וונש
תמר זנדברג
תהלה פרידמן
עאידה תומא סלימאן

קארין אלהרר
סונדוס סאלח
יואב סגלוביץ'

ליאנה בלומנפלד מגד - עו"ד, מח' ייעוץ וחקיקה (פלילי), משרד המשפטים

ברק לייזר - עו"ד, יועמ"ש, הנהלת בתי המשפט

חנית אברהם בכר - עו"ד, הלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

ד"ר בת-עמי ברוט - עו"ד, ראש יחידת הסיוע הארצית לנפגעי עבירה, פרקליטות המדינה

איילת רזין בית אור - עו"ד, היועמ"ש, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

שרון רופא אופיר - סגנית ראש המועצה המקומית טבעון, יו"ר מטה נשים בישראל ביתנו

דבורה ברלינר - שופטת בדימוס, הנהלת בתי המשפט

סג"ד ניקול אנגלנדר - עו"ד, יוהל"ן שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

רב כלאי שירלי דהן רוזין - קצינת נפגעי עבירה, שב"ס, המשרד לביטחון הפנים

אפרת ליפשיץ פרקש - עו"ד, ע' יועמ"ש, המשרד לביטחון הפנים

רפ"ק גל ספן - ראש חוליית עבירות מין מוגבלויות, המשרד לביטחון הפנים

אודיה איפרגן - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, הלשכה המשפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איילת רצון - מפקחת ארצית נפגעי עבירה קטינים, השירות לילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נועה זעירא - עו"ד, הסניגוריה הציבורית

איתי נעמן - עו"ד, ממונה ארצי נפגעי עבירות מין, הסיוע המשפטי

לידיה רבינוביץ - עו"ד, ממונה ארצית ייצוג קטינים, הסיוע המשפטי

טליה אגמון - עו"ד, משנה ליועמ"ש, משרד הבריאות

ד"ר זהר סהר לביא - עו"ס, מנהלת המחלקה לעבודה סוציאלית באלימות, משרד הבריאות

טלי יוגב - ראש אגף בכיר טיפול ושיקום, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי

לירון אשל - עו"ד, מנהלת תוכנית ליווי לנפגעי עבירה, המועצה הלאומית לשלום הילד

שרון קיסר - מנכ״לית מרכז הסיוע בירושלים, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

הלה נויבך - עו"ד, מנהלת תחום מניעת הטרדה מינית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

רלי אבישר רווה - עו"ד, לשכת עורכי הדין

ד"ר עדית סרגוסטי - אחראית יישום מדיניות, ארגון בזכות (המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות)

ענת לבנת - יו"ר איגוד היועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות

לירון חביב - צוות מוגנות, הנהגת הורים ארצית

ענת מימון

דלית אזולאי

אירית שלהבת



הצגת דוח הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך הפלילי

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום 1 בדצמבר 2020, ט"ו בכסלו התשפ"א. הנושא הוא הצגת דוח הוועדה הבין-משרדית לבחינת הטיפול בנפגעי עבירות מין בהליך פלילי. משתתפת איתנו בדיון, באמצעות הזום, כבוד הנשיאה בדימוס השופטת ברלינר, שהייתה יושבת-ראש הוועדה הבין-משרדית.

עוד לפני שנעבור לדיון באופן כללי, אתמול שמענו כולנו על מותו של יונתן היילו, שנמצאה גופתו, עוד לא ברור בדיוק באילו נסיבות ואיך וכמה ולמה. אני חייב לומר שזה אחד המקרים שלכולנו, לכל המערכות, ממערכת המחוקקים דרך מערכת אכיפת החוק והרווחה וכל מי שנוגע בעניין, בטוח יש מה ללמוד מן המקרה הזה, מקרה מצער, שמחייב אותנו לבחון את עצמנו שוב ושוב. אין שום סיבה שבמדינת ישראל יקרו מקרים כאלה. צר לי על מותו וצר לי בכלל על כל האירוע הזה. הוא אירוע נוראי, פשוט טרגדיה.

כפי שאמרת, אדוני, לא ברור עדיין מה הנסיבות. אגיד שלא משנה מה הנסיבות, כך או כך, הן טרגיות מאוד.

הנסיבות הן טרגיות, וגם לא משנה מה הנסיבות, בטוח יש לנו מה ללמוד, בכלל אגב, מכל האירוע.

לאורך כל הדרך אפשר היה לעשות דברים שימנעו את הסיפור הטרגי הזה.

חד-משמעית. בפתח הדיון, השופטת ברלינר, ברשותך, אתן קודם לחברי הכנסת שרוצים לומר כמה מילים. נמצאות גם חברת הכנסת מרב מיכאלי וגם מי שהייתה יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן. מרב הובילה את זה עוד בכנסת ה-19.

אכן כן, הובלתי את זה ביחד עם חברת הכנסת לשעבר מיכל רוזין.

חברת הכנסת מיכאלי, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. זה אכן אירוע מאוד מאוד מרגש. צריך להגיד, דוח ברלינר יצא באמצע הקמפיין השלישי בסבב הבחירות האחרונות. זה היה יום חג כל כך משמח. בתוך שלושה קמפיינים, שנה איומה של רק קמפיינים, פתאום אני נזכרת בשביל מה כל זה טוב בכלל, בשביל מה להשקיע את המאמץ, ללכת לדבר עם ציבור, לספוג את כל האמירות שאומרים על פוליטיקאים, ולפעמים בצדק.

בשנה האחרונה אנחנו עושים מאמץ להצדיק את זה.

חברת הכנסת לשעבר מיכל רוזין ואני בכנסת ה-19 הגשנו את הצעת החוק למחלקה מיוחדת לעבירות מין בבתי המשפט. זה המשך של עבודה שעשינו ביחד עם מרכזי הסיוע הרבה מאוד שנים לפני כן. אני רוצה לציין את השופטת בדימוס ברכה תום אופיר, שתמכה בנו הרבה מאוד שנים במאמץ הזה. ואחרי הרבה מאוד מאמץ הצלחנו לשכנע את משרד המשפטים – אז שרת המשפטים הייתה איילת שקד – ונשיאת בית המשפט הקימה את ועדת ברלינר בראשות הנשיאה, שנשמע ממנה.

אני חייבת להגיד שכאשר מיכל רוזין ואני הופענו בפני הוועדה, ממש הרגשנו שאנחנו מתקשות מאוד לשכנע, כי צריך להגיד לזכותה של הוועדה שהיא שיחקה את מה שנקרא A devil's advocate, כלומר את הקבוצה האדומה, אם תרצה. היא שאלה את כל השאלות הקשות, היא כל הזמן חזרה ואמרה: אבל למה? למה צריך במיוחד? למה לא מספיקה המומחיות של השופטות והשופטים הקיימים? מה נלמד מזה? למרות שאנחנו הבאנו גם את הניסיון המצטבר מן העולם. במקומות שבהם יש כבר בתי משפט מיוחדים יש אפקטיביות גדולה יותר גם בתביעה וגם בטיפול בנפגעות ובנפגעים.

לשמחתנו כשיצא הדוח ראינו שהוא באמת הרחיב את היריעה בצורה סופר מקצועית, עם הבנה מאוד מאוד עמוקה. אני מסתכלת פה על ליאנה בלומנפלד מגד ממשרד המשפטים שהייתה חברה בוועדה הזאת. אדוני, הדוח משקף הבנה עמוקה מאוד של הצורך להתאים את כל המערכת, החל מן המשטרה, דרך הפרקליטות וכלה בבתי המשפט לטפל בעבירות מין שהן סוג מסוים מאוד של עבירות, עם דינמיקה ייחודית מאוד, מורכבת מאוד, כשהיום המערכת, בגדול, לחלוטין לא מצוידת להתמודד איתן. הדוח נותן למערכת כלים מאוד מאוד טובים להתמודד עם עבירות מין, מהדברים הקטנים ביותר ועד הדברים הגדולים ביותר. אם המערכת תשכיל באמת להתרכז בדוח וליישם אותו אז אנחנו נעשה קפיצת מדרגה.

לצערי התגובה של נשיאת בית המשפט העליון היא כזאת שדוחה את עיקרי הדברים בדוח. היא מקבלת כמה מן הדברים הקטנים אבל את הרוב, לצערי, היא דוחה. אני רוצה לקוות שאנחנו נוכל לקיים על זה – אולי גם נזמין אותה לדיון פה, או נציגים אחרים של הנהלת בתי המשפט, באופן כזה שנצליח לשנות את התפיסה שלהם לגבי אימוץ מסקנות הדוח.

אגיד משפט אחד לסיום, משהו על הדינמיקה המיוחדת מאוד של עבירות המין. המשפט בא ממקום שבו יש עדויות, יש ראיות ואפשר להחליט על דברים מעבר לספק סביר. מה לעשות שעבירות המין רובן המכריע מתרחשות אחד על אחד, או אחת על אחד, באזורים פרטיים לחלוטין, בלי עדות ראייה, לפחות לא להתרחשות עצמה. הרבה פעמים יש עדויות ראייה או עדויות שמיעה כאשר הקורבן מספר או מספרת או כשאנחנו יכולים לראות את הנזקים שנגרמים, אבל לא לאירוע עצמו. הדינמיקה של יחסי הכוח שמאפשרת את הפגיעה היא גם זו שמקשה אחר כך על התהליך של התביעה, כפי שאנחנו מכירות ומכירים אותו.

הדוח הזה נותן לנו כלים לשנות את המציאות הזאת מן היסוד. בואו נדבר עליו בכל הכוח ונביא לכך שהוא יושם ברצינות.

תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. זה יום חשוב מאוד והוא נופל בדיוק בתקופה שאנחנו מעלים הרבה שאלות, על התייחסות והבנת בתי המשפט והמערכת המשפטית לסבל הרב שנגרם לנשים בכל צורות האלימות. בנושא הזה היה צורך ואנחנו דחפנו לכיוון של הקמת ועדה שתדון בהתייחסות ובמורכבות ובהבנה של מה עובר על קורבנות פגיעה מינית. אבל אני חייבת להגיד לכם כמי שנכחה אתמול בעוד משפט של אישה שהיה ניסיון לרצוח אותה על ידי בן הזוג ואז היה עוד ניסיון, היא נדקרה תשע פעמים והוא דרס אותה והיא ניצלה ברגע האחרון, כמי שישבה באולם בית המשפט אתמול הבנתי עד כמה ועדה כזאת צריכה לקום ולטפל בשאלה איך מערכת בתי המשפט מסתכלת על כל נושא האלימות והאם באמת הגענו למצב ששופטי מדינת ישראל מבינים את המורכבות של הבעיה הזאת, שמים את הקורבן במרכז כאשר מטפלים בנושאים האלה.

אני מודה לחברות הכנסת מרב מיכאלי שנמצאת איתנו ומיכל רוזין, הקולגות הנאבקות שהתחילו את המאבק הזה עוד לפני שנכנסתי לכנסת, אז כפעילה בנושאים שקשורים לאלימות הסתכלתי בהשתאות על הפעילות שלכן, והמשכתי אחר כך את המאבק אתכן כיושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה, אפילו הופעתי בפני הוועדה הבין-משרדית, ואני מברכת.

למרות שהייתי רוצה לראות את הוועדה מקבלת את ההמלצה בחום ומאשרת שצריך להעביר את הצעת החוק על הקמת יחידה מיוחדת, אבל בכל זאת הוועדה עשתה עבודה מדהימה. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, שהבאת את זה לדיון למרות שעברה תקופה מאז פורסם הדוח. אני חושבת שהוועדה הזאת צריכה לדון לעומק. אני מודה לכל חברות הוועדה. אני מקווה שנצליח ביחד לדחוף לכיוון של ביצוע כל ההמלצות של הוועדה. אולי הגיע הזמן שנתחיל לקדם רעיון של הקמת עוד ועדה שתבדוק בכלל את ההתייחסות לנושאי אלימות בבתי המשפט. רק כדאי להזכיר לעצמנו שכל המורכבות שדובר עליה פה היא כאשר דנים ב-8% בלבד ממקרי ההטרדות והתקיפות המיניות שיש עליהן תלונות, כי בסופו של דבר סוגרים 92% מן התיקים, אז כאשר מערכת בתי המשפט דנה רק ב-8% מן התלונות היא ראתה את כל המורכבות הזו.

תודה. אשמח אם יהיו פחות ועדות ויותר ביצועים של החלטות הוועדות.

נכון, אבל מה לעשות, צריך לעשות גם את זה וגם את זה.

חברת הכנסת מיכל קוטלר וונש, בבקשה.

רק להתחבר לפתיח של דבריך, קודם כול, אדוני היושב-ראש, המקרה של יונתן היילו מתחבר לנו ואסור לנו לא להזכיר אותו. באמת לא נוכל להגיד שידינו לא שפכו את הדם הזה, אף אחד מאיתנו. זה מתחבר לסיפה של דבריך עכשיו, שהדוח הזה חשוב מאוד. אני מברכת עליו כמי שהצטרפה לכנסת רק לאחרונה, ואומרת שתפקידנו לוודא שההמלצות יבוצעו. תפקידנו לפקח על משרדי הממשלה והגורמים השונים שחייבים לייצר את הטיפול ההוליסטי המתכלל, את המנעד כולו, מהסברה לחינוך למניעה לטיפול להיגוי, כל הדברים שחסרים. אני פוגשת את זה גם כיושבת-ראש הוועדה להתמודדות עם סמים ואלכוהול מכיוון שרבים מאוד מן האנשים שאני פוגשת בסיורים השונים של הוועדה, גם במרכזי הגמילה, סיפור חייהם שזור בצורה ישירה בפגיעות מיניות. חשוב מאוד להכיר בזה, ובכלל במשבר הנפשי ובהתמודדות עם קשיים נפשיים, עם אתגרים נפשיים, שמדינת ישראל עוד לא השכילה וכל גורמיה עוד לא השכילו להשלים את הרפורמה של בריאות הנפש שקשורה וכרוכה גם בנושאים הללו של פגיעות מיניות, ובסופו של דבר מחייבת שנייצר מערך מתוכלל הוליסטי שמטפל בכל המנעד. זו אחריותנו בוועדה הזאת לפקח, זו אחריותנו כמחוקקים. תודה על הדיון החשוב.

תודה. חבר הכנסת סגלוביץ' ואחר כך חברת הכנסת זנדברג.

קודם כול, ברכות למי שדחף, גם למרב מיכאלי וגם למיכל רוזין.

אגיד משפט אחד לגבי הדוח, כי תיכף נשמע את ההצגה שלו. המבחן שלנו הוא לדאוג לביצוע. אני דווקא רוצה לקחת את זה למקום אחר. מכל הדברים כולם, הסיפור של הקמת בית משפט בנושא הזה הוא הסיפור המרכזי, מתוך הבנה שהחלטה שיפוטית נכונה, ערכית, מוסרית ושיפוטית נכונה מורידה למטה הנחיות לכל המערכת. אני אומר את זה כמי שהיה בתוך המערכות ויודע מה החלטה אחת של שופט יכולה לעשות למערכת שלמה למשל כמו המשטרה.

אחרי שאמרתי את הדבר הזה, לפני עשר שנים מדינת ישראל החליטה שצריך ונכון להקים בתי משפט כלכליים, והם קיימים. עזבו שעכשיו רוצים עוד פעם לעשות איזה סידור שם, זה אירוע אחר, אבל החליטו שזה מספיק חשוב. למרות הכבוד הגדול שאני רוחש לכולם, בסוף ההחלטה איך צריך להיות לא מסורה רק למשרד המשפטים ולבית המשפט העליון. בשביל זה אנחנו קיימים ואנחנו צריכים לדחוף לכיוון הזה, שם יכול להגיע שינוי. הוא שינוי שיכול להיות מערכתי, כי החלטה של שופט עושה שינוי מערכתי. צריכים להיות שופטים ושופטות שמבינים עניין, שיודעים. לדעתי זה יכול להקרין על כל המערכת. זה לדעתי המרכז שצריך להתעקש עליו ולהוביל אותו פה בוועדה, או בכנסת בכלל.

תודה. חברת הכנסת זנדברג.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני באמת רוצה להתחיל, כולם אמרו את זה אבל אני רוצה להדגיש את הקרדיט והפרגון למרב מיכאלי חברתי שיושבת פה ולמיכל רוזין חברתי לסיעה לשעבר, ואני רוצה להסביר למה. במאבקים החברתיים והציבוריים הרבה פעמים מתחילים מאיזה רעיון שנראה רחוק וכמעט הזוי, אולי חולמני, אולי רדיקלי, והדרך להביא אותו מן המקום הזה למציאות היא דרך קשה, דרך לא פשוטה. הרבה פעמים הרעיון נישא על ידי נשים והרבה פעמים במשך הרבה שנים מנת חלקנו בדרך היא של: מה, זה לא יקרה, וכן, ואין לזה סיכוי, ואם בכלל, וכולי. להביא רעיון שתופס ואוחז את כל העולם של פגיעה מינית, שהוא עולם בפני עצמו, שלפעמים נראה פלנטה אחרת – סליחה על הביטוי המאוד מאוד טעון – אבל לפעמים באמת נראה יושב לו אי-שם, זה עולם משלו, עם שפה, עם קודים, שצריך לצלול לתוכו עמוק-עמוק ולחיות אותו כדי להבין אותו. לתרגם אותו לעולם כל כך מסוים ונוקשה כמו עולם המשפט, שיש לו שפה משלו וקודים משלו, שהם אחרים לגמרי מעולם הפגיעה המינית, לעשות את התרגום הזה ולא ללכת לאיבוד בתרגום, כשמו של הסרט Lost in translation, זה עבודה פוליטית, חברתית וציבורית באמת באמת מצטיינת. העובדה שקיים היום בפנינו דוח כזה, שבאמת עושה את התרגום הזה ומעביר אותו לשפה הכל כך לא מובנת מאליה של הצדק, שלפעמים אינטואיטיבית הוא נראה לנגד עינינו אבל קשה להביא אותו לשפת המשפט, זאת באמת עבודה מבריקה ומצטיינת. אני באמת מצדיעה לכן, חברותיי, וגם לשופטת, על כל העבודה שנעשתה. העבודה הזו עוד לא הושלמה בגלל שהיישום כאן חשוב מאוד.

הזכיר חבר הכנסת סגלוביץ' את ההתמחות בעולם המשפט. הרבה יותר קל לנו להבין התמחות בדיני עבודה, התמחות במשפט מסחרי, בדינים כלכליים, אבל אין תחום שמתאים לעולם משפטי ייחודי כמו תחום עבירות המין והפגיעה המינית. להבין ולדעת מה הוא העולם של נפגעת מין, איך העולם הנפשי שלה עובד, איך היא התנהגה לאחר הפגיעה, עם מי היא דיברה, איפה היא כתבה ואיפה מתועדת הפגיעה שלה, איך אפשר להתחקות אחריה לא רק ב"היא אמרה, הוא אמר" כמו בעולם המשפט אלא איך אפשר להבין אותה, זה עולם בפני עצמו. אין דרך להתחיל ולהבין אותו שלא באמצעות ביצוע העבודה הזאת שמתוארת בצורה כל כך מפורטת בדוח.

אם נתחיל ליישם את מה שכתוב בדוח הזה, מהר מאוד נתמודד עם הבעיה הגדולה של עולם הפגיעה המינית, וזה השאלה החצי תמימה חצי מיתממת: למה לא התלוננתם? ציינה את זה עאידה תומא סלימאן. 92% מהתלונות לא מגיעות לכתבי אישום, לא מגיעות להרשעות, וזה רק התלונות. יש עוד פער יחסית למציאות של הפגיעה עצמה, שלא מגיעה אפילו לתלונה. הדבר הזה טעון באותה ויה דולורוזה במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט, שהיא לא מדוברת. אם נתחיל מהדוח הזה, הפעם לא צריך להתחיל מן ההתחלה, צריך להתחיל מן הסוף, צריך להתחיל מן המקום שבו לא מתבצעות הרשעות ולא מוגשים כתבי אישום, אם נתחיל משם ונלך אחורה אנחנו נראה עולם שלם של פגיעה מינית שלמרות השיחה ולמרות העלאת המודעות הוא עדיין לא נחשף, הוא עדיין חבוי, הוא עדיין מוכמן, הוא עדיין סמוי. הדרך כאן היא לעורר את אמון הנפגעות במערכת באמצעות שינוי של המערכת, וזה טמון בדוח. תודה.

תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר הצטרפה אלינו. את רוצה לומר כמה מילים לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לשופטת ברלינר?

לא, קודם נשמע.

כבוד השופטת ברלינר, בבקשה.

רציתי להתחיל בכך שאברך על הזכות שנפלה בחלקי לעמוד בראשות הוועדה הזאת, ובאותו הינף קולמוס להודות גם לכל חברי הוועדה על השעות האין-סופיות שהם הקדישו לזה, הכול על חשבון זמנם הפרטי, וגם על הרוח ששררה בוועדה הזו. בדיעבד אני רוצה גם להודות על הפרגון כאן, מה ששמעתי עכשיו מהדברים של הדוברים עד השלב הזה, על הפרגון ועל ההכרה שהדוח הזה באמת השתדל לעשות עבודה רצינית.

הוועדה התחילה את דרכה כמין ועדה פנימית – ועדה שמורכבת משלושה שופטים: שופטת נוער, שופט שלום ואנוכי, ושני נציגי הנהלת בתי המשפט. השרה דאז, איילת שקד, ביקשה לצרף נציגים נוספים. מהר מאוד הבנו שהפרויקט הזה צריך להיות של כל רשויות האכיפה, ואז הצטרפו אלינו בשלבים עוד ארבעה גופים: מחלקת ייעוץ וחקיקה, ליאנה בלומנפלד מגד, שכבר הוזכרה כאן, הצטרפה אלינו; לאחר מכן הצטרפה אלינו גם נציגת הפרקליטות, נציגת הסניגוריה הציבורית ונציגת המשטרה. וכך באמת כל רשויות האכיפה חברו יחד כדי להוציא את הדוח הזה. אין ספק שההצטרפות של כל הגופים האלה תרמה לעבודה של הוועדה תרומה אין-סופית. הדגש לאורך כל הדרך של הדוח הזה הוא שצריכה להיות רק עבודה משותפת של כל רשויות האכיפה, כל מהלך שהוא צריך להיות מבוצע כל אחד במקום שלו ובהיקף שלו. למשל אם אני רוצה להקים מחלקה ייעודית – אחזור לנושא של מחלקה ייעודית כי אני יודעת שזה נושא שמאוד מדבר אל כולם – אז אין טעם לעשות את זה אם לא יהיה צוות בפרקליטות. זה יכול להיות רק בשילוב ידיים של כל ארבע המערכות שהזכרתי, אחרת אין בדברים טעם.

אני רוצה להתחיל מכך שהמטרה של הוועדה הזאת הייתה להיטיב את הטיפול בקורבנות עבירות המין. היא לא הייתה מטרה להגדיל את מספר ההרשעות, היא לא הייתה ועדה שרצתה אפילו להגדיל את מספר התלונות. היא ועדה שרצתה להקל עליהן, למנוע את הקורבנות המשנית של קורבנות עבירות המין, שנגרמת כתוצאה מן ההליך הפלילי וכתוצאה ממנה הם אולי מהססים לפנות. לפי הדוח של מרכזי הסיוע רק 14% מן התלונות שמוגשות אליהם מגיעות גם למשטרה ובדיעבד לבתי משפט. אני לא יודעת אם המספר הזה מדויק כי למיטב הכרתי הוא הערכה ולא נתון סטטיסטי מדויק, אבל אני מקבלת שיש הרבה יותר פניות למרכזי הסיוע ולא למשטרה. אנחנו רצינו להיטיב את דרכם של קורבנות עבירות המין בכל ההליך הפלילי לכל שלביו, החל מן החקירה במשטרה וכלה בפסק הדין של בית המשפט ואולי אפילו בערעור או בהחלטה על משפט חוזר או בכל אחת מן ההתפתחויות המשפטיות שמוכרות לנו, זאת הייתה המטרה שלנו.

אין לנו ספק, ועמדנו על כך רבות, שחל שיפור עצום בהתייחסות של מערכת המשפט והמערכות האחרות לקורבנות עבירות המין. זה לא כפי שהיה כאשר אני הייתי פרקליטה לפני יותר שנים ממה שאני רוצה לזכור, זה ממש לא מה שהיה, למרות שכבר שנים רבות ניתן להרשיע על סמך עדות יחידה של קורבן עבירות מין. התיקון לחוק נעשה בשנת 1982, דהיינו כבר בעידן אחר. אבל עדיין מכיוון שקורבן עבירת המין יכולה להיות העדה היחידה ואין עדים אחרים, ולפעמים גם אין ראיות פורנזיות או ראיות אחרות, ראיות נסיבתיות, לכאורה זה יכול היה לעודד חקירה יותר אגרסיבית וכיוצא בכך. אנחנו יצאנו לדרך כדי להיטיב את דרכם של קורבנות עבירות המין, שלא יעברו ייסורים ולא יעברו קורבנות משנית, אבל אני מדגישה שחל שיפור עצום ביחס של כל המערכות אל קורבנות עבירות המין.

השינוי ביחס נובע מן ההבנה שהסינדרומים, התסמינים של קורבנות עבירות מין שונים לחלוטין משל קורבנות עבירות אחרות. זאת הייתה ההבנה הבסיסית שהוליכה אותנו לאורך כל הדרך. אני רוצה להבהיר אל מה אני מתכוונת. אם גנבו לי את הארנק אז אני מרגישה כועסת מאוד, אני נפגעתי, אני נפגעתי כלכלית, אני נפגעתי רכושית, המון דברים, אבל זה לא מה שקורה לקורבן עבירות מין.

קורבנות עבירות מין, הסינדרומים שלהם כרוכים בבושה – "אני אשמה", כל קמפיין MeToo מדבר על העניין הזה. אני לא מרגישה אשמה שגנבו לי את הארנק, אבל אני כן מרגישה אשמה אם הייתי קורבן לעבירות מין.

פרט לאשמה, עוד דבר שמאפיין זה גם בושה – "למה זה קרה לי, בטח עשיתי משהו שזה הגיע לי".

תסמונת נוספת היא הכחשה – "אולי אם לא אדבר על זה ולא אתלונן על זה אז זה לא קרה, אז אני יכולה למחוק את זה מן ההיסטוריה שלי וארגיש אולי טוב יותר".

קושי נוסף שלא קיים בעבירות אחרות הוא קושי החשיפה – את צריכה לדבר על הדברים האינטימיים ביותר, על דבר שאי אפשר לדבר עליו, ולא רק על המקרה עצמו כי הרבה פעמים זה גולש גם לתסמינים נפשיים של הקורבן שיכולים להיות רלוונטיים, כי אם היא סבלה מבעיה נפשית כלשהי אולי זה משפיע על האמינות שלה, אולי, אני לא יודעת, אבל זה יכול להיות גם כאן.

אנחנו עמדנו בדוח על כך שצריך להסביר לקורבנות עבירות המין בכל מיני שלבים של ההליך כולו, החל מן החקירה ועבור לערב הגשת כתב האישום, ואפילו אחרי הגשת כתב האישום, שהיא תצטרך להסביר חלק מן האינטימיות שלה, דברים שהם לא חלקים שנובעים ישירות ממעשה האונס או עבירת המין האחרת שמדובר בה באותו תיק, היא תצטרך להסביר את זה, ולתת לה את הרשות, אם היא רוצה לחשוף תיק רפואי, מתוך הבנה שאם היא לא תחשוף אותו יכול להיות שזה יביא לאי הגשת כתב האישום.

עמדנו על הצורך של נפגעי עבירות המין להיות מחוברים להליך לכל אורכו. הם צמאים למידע על התקדמות ההליך, על עצם הגשת כתב האישום, על בקשת מעצר, על שחרור ממעצר, על השמה במעון נעול, אם מדובר בבנות נוער, על הגשת ערר, על שחרור מוקדם. את כל הדברים האלה הם צמאים לדעת. אני חושבת שנתנו מענה די בולט לעניין הזה.

אני רוצה להגיד עוד דבר אחד, שהוא בעיניי חשוב מאוד. עמדנו לאורך כל הדרך על הצורך לשמור על זכויותיו של נאשם. אני רוצה להבהיר את זה – עם כל הדגש שאנחנו נותנים על שמירה על זכויותיו של נפגע עבירה והרצון לבוא לקראתו והרצון למנוע פוגענות משנית, לא שינינו את האופי של ההליך, הוא עדיין הליך אדברסרי, למי שמכיר את המושג, ואם לא אגיד את זה במילים פשוטות מאוד: זה מדינת ישראל נגד פלוני אלמוני, ולא פלוני אלמוני או פלונית אלמונית נגד פלוני אלמוני. נפגע העבירה הוא לא התובע. אנחנו מקפידים מאוד על שמירת זכויות הנאשם. עומדת לו חזקת החפות, באמת צריך לעמוד לו כל אפיק וכל אמצעי שיש למערכת כדי שלא יהיו הרשעות שווא.

דווקא בגלל מה שאמרתי קודם, וגם מה שאמרו חברות הכנסת, בגלל שאפשר להרשיע על סמך עדות יחידה, ובגלל שהרבה פעמים זה נעשה בדל"ת אמות ואין צופים ואין קהל, והרבה פעמים גם אין ראיות פורנזיות, דווקא בגלל זה חשוב להדגיש שאנחנו עמדנו לאורך כל הדרך על כך שלא תקופחנה זכויות נאשמים. גם בגלל זה היה במספר מקרים, שתיכף אדבר עליהם, ויכוח עם נציגי הסניגוריה הציבורית. דעת המיעוט של הסניגוריה הציבורית בנושאים כאלה ואחרים באה לידי ביטוי במפורש בדוח. בכל מקום שהסניגוריה התנגדה או מישהו אחר התנגד זה בא לידי ביטוי במפורש בדוח. המסקנה היא מסקנה אבל העמדה שלהם נשמעה והשתדלנו לשמור על זה לאורך כל הדרך.

בדוח יש סקירה היסטורית ויש נתונים. אם ארצה לדבר על זה לא אגמור עד מחר, ואני יודעת שאין לי זמן רב כי צריך להתקיים דיון.

ההמלצות שלנו מחולקות לשלושה פרקים מרכזיים. הפרק הראשון הוא המלצות מוסדיות מערכתיות, כי הן משותפות למספר גופים שצריכים לשלב ידיים. יש חמש המלצות מוסדיות מערכתיות.

אחר כך יש המלצות שנוגעות לצרכים הייחודיים של קורבנות עבירות המין. במסגרת זאת יש כמה הצעות לתיקוני חקיקה, הגדלת מספר הצמתים שבהם קורבנות עבירות המין יכולות להביע את דברן בפני בית המשפט, והמלצות על שמירת כל מיני סטנדרטים, לתת להם מקום בטוח גם בבית המשפט, מקום שלא יהיה חשש שהם ייפגעו, שהם ייפגשו פתאום עם הנאשם או עם בני משפחתו.

הפרק השלישי זה המלצות שונות, שבהן התייחסנו גם לחדרים אקוטיים, לשמירה על ראיות פורנזיות, לשיפור האמצעים הדיגיטליים וכיוצא בכך.

אלה שלושת הפרקים של ההמלצות ועכשיו אעבור לחמש ההמלצות המערכתיות שאותן הזכרתי לפני רגע.

ההמלצה הראשונה היא הקמת נציבות לנפגעי עבירה. כפי שאני מניחה כולכם יודעים, יש לנו היום את חוק זכויות נפגעי עבירה במדינה, הוא לא חדש, הוא מ-2001, הוא כבר צבר ותק. חשבנו שברוח החוק הזה צריך להקים נציבות לנפגעי עבירה. זה לא רק לקורבנות עבירות מין. זה גם לקורבנות עבירות מין. הדגש שלנו בהיבט של עבודת הוועדה היה, בתוך הגוף הזה יהיה רפרנט ייחודי לקורבנות עבירות המין, כך שזה יתכלל את כל הדברים ולא ילכו לאיבוד. יהיה גוף אחד שנותן מענה גם לקורבנות עבירות אחרות וגם לקורבנות עבירות המין. זו המלצה מערכתית אחת וכמובן שהיא כרוכה בתקציבים רבים.

אני רוצה להזכיר משהו. לפני רגע דיברה כאן חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן ואנחנו זוכרים לה לטובה – אני בטוחה שאם אשאל את כל חברי הוועדה הם יזכרו לה לטובה, שכאשר דיברנו על עניין התקציבים היא אמרה: אתם תדאגו להמליץ על מה שצריך להמליץ, תקציבים זה עניין שלנו. אני זוכרת לה את זה לטובה.

חשבתי שאהיה יושבת-ראש ועדת הכספים... מה לעשות.

אני זוכרת לך את זה לטובה.

תודה.

ההמלצה הראשונה היא הקמת נציבות נפגעי עבירה, עם רפרנט ייחודי לעבירות המין.

ההמלצה השנייה, אני אישית רואה אותה, אני לא יודעת אם להגיד שהיא הכי חשובה, אבל באמת משמעותית מאוד. אני חושבת שזה באמת מאוד מאוד חשוב. המלצנו שמדינת ישראל תישא באחריות ולא רק תיבנה ותבנה על מרכזי הסיוע, ותעמיד לרשותו של כל קורבן עבירות מין מלווה קבוע שילווה אותו החל מתחילת החקירה במשטרה ועד לסוף ההליך המשפטי. אנחנו כמובן ערים לכך שסיום ההליך המשפטי יכול להיות שנים רבות אחרי כן, כי יכול להיות ערעור, אם זה התחיל בבית המשפט השלום או בבית המשפט המחוזי אז יכול להיות ערעור לבית המשפט העליון, ואחרי הערעור לבית המשפט העליון אולי בקשה לרשות ערעור נוספת ואולי בקשה למשפט חוזר. זה יכול לקחת הרבה מאוד זמן. עדיין המלצנו על מלווה קבוע.

אני רוצה להסביר מה זה מלווה קבוע. זה אדם שקורבן עבירות המין יכול לפנות אליו בכל שעה משעות היום ולקבל ממנו גם את התמיכה הנפשית וגם את הסיוע הנחוץ לו, סיוע נפשי וסיוע פיזי – איך להיכנס למרכזי המידע, איך לשאוב מידע, איך לדעת כל מה שצריך לדעת. מישהו שבאמת יחזיק את ידיו. אני רוצה להדגיש: לא משפטן. עמדנו על זה במפורש: לא משפטן, למרות שהמלווה צריך להיות בעל ידע משפטי מוגבל לצרכים הספציפיים של קורבן עבירות המין. הנקודה העיקרית היא סיוע נפשי.

כדי שהתמונה תהיה שלמה אני צריכה להבהיר שהיום לפי חוק הסיוע המשפטי ניתן סיוע, אבל הסיוע הזה הוא רק להליך המשפטי בבית המשפט ואנחנו מדברים על דבר הרבה יותר גדול ומקיף, מלווה שיעמוד לצדו של קורבן עבירות המין, יידע להנחות אותו: עכשיו תפנה לכאן, עכשיו תפנה לכאן, האינפורמציה הזאת נמצאת כאן, יידע לעזור לו לשאוב את האינפורמציה וכיוצא בזה. בעיניי אם יינתן המלווה הקבוע הזה עשינו דבר ענק, באמת דבר ענק.

ההמלצה השלישית בגדר הקבוצה הזאת של המלצות מוסדיות היא מרכזים ייעודיים שבהן תרוכז כל הפעילות. יש מרכזים כאלה לקטינים, ששם כל העבודה נעשית במקום אחד – גם רופאים, גם ייעוץ משפטי, גם עובדים סוציאליים. כל הדברים האלה יהיו במקום אחד ולא מפוזרים. זה גם כמובן יקל עליהם מאוד.

הדבר הרביעי, וזה לב המחלוקת שלנו, הוא מחלקה ייעודית בבית המשפט, שכפי שאמרתי, צריכה להיות מלווה בצוות או במחלקה במשטרה ובפרקליטות, אחרת אין לדברים טעם. אחזור לעניין הזה של מחלקה ייעודית כי, כפי שאמרתי, אני יודעת שזה מעורר את מרבית המחלוקת.

ההמלצה החמישית היא במקרים המתאימים להפנות למה שנקרא צדק מאבחן. זו פגישה בין פוגע לנפגע. זה כמובן מתאים רק לתיקים ייחודיים. לא ארחיב על זה את הדיבור.

שמנו דגש בכל ההמלצות הייעודיות האלה על הגברת כוחו של קורבן העבירה והטבת ההליך הפלילי עבורו.

הפרק השני הוא המלצות שונות שאמורות לתת מענה לצורכי נפגעי עבירות המין. במסגרת ההמלצות האלה יש המלצות מכל הסוגים.

ההמלצה הראשונה היא להעביר מידע בקשר ישיר עם קורבן העבירה כדי שיידע על ההליכים. כאן יש התעכבות על כל מיני עניינים: איך נעשה הקשר מול הפרקליט המופיע, מול המשטרה, מול כל הגופים האחרים שמעורבים בעניין. בדוח של הוועדה יש פירוט, החל מקשר טלפוני עם התובע בתיק וכלה בהרחבת היידוע על הליכים משפטיים. יש מערכת מנ"ע של המשטרה, שגם היא עוררה הרבה מחלוקת, למי שקרא את הדוח. מנ"ע היא מערכת נפגעי עבירה שאמורה לספק מידע. התהליך הוא שנפגע העבירה נותן את מספר הטלפון שלו עם פתיחת התיק ואז אמורים לעדכן אותו בכל ההתפתחויות החשובות לו והוא יכול גם להתקשר ולקבל אינפורמציה. יש מחלוקת מי צריך לספק את האינפורמציה – לא אכנס לזה – מחלוקת בין הנהלת בתי המשפט לבין המשטרה. נראה לי שכרגע זה לא צריך לעמוד על הפרק בדיון הזה.


(היו"ר מרב מיכאלי)


בפרק השני, כפי שאמרתי, ההמלצה הראשונה היא לגבי הצורך במידע ובקשר ישיר. בפרק ההמלצות המיוחדות שנועדו להיטיב את דרכם של קורבנות עבירות המין ההמלצה הבאה נוגעת לצורך בהשמעת קולם לאורך כל ההליך. הגדלנו את מספר הצמתים שבהם קורבן נפגע עבירה יכול להגיד את דברו.

למשל, אציג דוגמה כדי שזה לא יישאר תיאורטי: בהליך הגישור – יש הרבה מאוד הליכי גישור בבתי המשפט, לאו דווקא בעבירות מין אלא בכל העבירות. ככלל, קורבן העבירה הוא לא חלק מהליך הגישור, הוא לא נמצא שם, הוא לא מופיע בפני השופט המגשר. אנחנו המלצנו שבמקרים מתאימים ובהסכמת הצדדים יופיע קורבן עבירה בפני השופט המגשר, לבד, בלי נוכחות של אנשים אחרים, ויינתן לו להשמיע את דברו גם בהליך הזה, שהיום תופס נפח גדל והולך בכל מערכת המשפט הפלילי.

למשל עמדנו על כך – גם החוק עומד על כך – שצריך לשמוע את דברי קורבן העבירה כחלק מהסדר טיעון שנעשה. יש קושי עם הדבר הזה כי לפעמים הסדרי טיעון מתגבשים ממש בדקה האחרונה. לפי החוק השופט צריך לוודא שקורבן העבירה יודע על קיומו של הסדר הטיעון. אנחנו גם אמרנו שצריך לתת לו לפעמים הזדמנות להביא את דברו בפני בית המשפט גם בנושא הזה.

שני דברים שאני רוצה להזכיר שהם חשובים מאוד, שהם קיימים אבל אנחנו נעשה בהם יותר שימוש, זה תסקיר נפגע עבירה ותצהיר נפגע עבירה, וזה לא אותו דבר.

תסקיר הוא של שירות המבחן, שנותן ביטוי לכל מה שעבר קורבן העבירה ונכנס לפרטים. התסקיר הזה יכול אחר כך לשמש גם בסיס להערכת הפיצוי, למשל אם הוא צריך עזרה כספית כדי לממן לעצמו עזרה פסיכולוגית או נפשית אז גם הנתונים בתסקיר הזה יכולים לשמש בסיס לעניין הזה. אחת הטענות שנשמעו היא שאין לנו בסיס כלכלי לעניין סכום הפיצוי.

הדבר השני שהזכרתי בהקשר הזה הוא תצהיר של נפגע עבירה. בתצהיר המצהיר אומר את דברו ונותן ביטוי לכל הסבל שהוא עבר מביצוע העבירה ועד לסוף ההליך. כדי להבהיר את ההבדל – בתסקיר קורבן העבירה לא ייחקר כי זה נכתב על ידי שירות המבחן, ולעומת זה בתצהיר יכול הצד שכנגד לבקש לחקור אותו, וזה הבדל יסודי.

נושא נוסף הוא קיצור משך ההליך הפלילי. לא אכנס לזמנים. אנחנו המלצנו שמיום שהוגש כתב אישום ועד לשמיעתו של קורבן העבירה יעברו לא יותר מ-180 ימים. כרגע אפילו לא אכפת לי מספר הימים המדויק אלא העיקרון, שעמדנו עליו לאורך כל הדרך, של קיצור ההליך הפלילי עבור נפגעי עבירות מין. יש היום הסדר לגבי קטינים, נוהל נשיאת בית המשפט לגבי קטינים, ואנחנו המלצנו לאמץ את הנוהל הזה, בשינויים מתחייבים, גם לגבי בגירים.

היום יש הסבר בחוק, שאם קורבן העבירה מבקש להעיד שלא בפני הנאשם, הוא צריך להביא ראיה בכתב, למשל חוות דעת נפשית כזאת או אחרת, שאומרת שזאת טראומה רצינית. אנחנו המלצנו שאפשר יהיה לעשות את זה רק על סמך דברי הנפגע, בלי חוות דעת רפואית, מה שיפשט את העניין מבחינתו. כמובן שבסופו של דבר בית המשפט הוא שיחליט. הייתה עמדה נוגדת של הסניגוריה הציבורית, שחשבה שזה יפגע בזכויותיו של הנאשם, והסניגוריה ממילא חששה לכרסום בזכויותיהם של נאשמים וחשודים, אבל עדיין עמדת הרוב הייתה שראוי לעשות את זה.

הנושא הבא הוא שמירה על פרטיות הנפגע, וכבר הזכרתי את הנושא הזה. אנחנו מבקשים לשמור על פרטיותו לאורך כל הדרך. למשל צריך לחקור את הנפגע חוקר מיוחד במשטרה, שצריך לשבת איתו ולחקור אותו. אני לא רוצה שבחדר שבו יושבים החוקר והנפגע פתאום ייכנסו כמה שוטרים שירצו לשתות קפה. אני כמובן מגזימה ומעצימה את הדברים כדי להביא אותם לכלל הבנה. אנחנו רוצים לכבד את הפרטיות. במסגרת זו יש גם הסדר של מקום מיוחד שבו יוכל לחכות נפגע העבירה ולא ייפגש עם הנאשם או עם קרובי משפחתו וכיוצא בכך.

הנושא של עיון בחומרים חסויים, שכבר הזכרתי, למשל תיק רפואי על טיפול נפשי וכיוצא בכך – יש ועדה קבועה בראשות כבוד השופטת עדנה ארבל שעוסקת בסדר הדין הפלילי. הנושא הזה גם נדון על ידם, לכן לא אתייחס. על כל פנים, זה נושא חשוב מאוד, עד כמה הקורבן רשאי להגן ולא למסור חומרים מסוימים במסגרת ההליך הפלילי.

במסגרת השמירה הזאת על פרטיות אנחנו גם המלצנו שתהיה אפשרות להסיר סרטונים. יש את חוק הסרטונים, אבל המלצנו שתהיה אפשרות להסרת סרטונים בעלי תכנים מיניים מרשתות חברתיות וכן הלאה.

הצורך החמישי במסגרת האמצעים המיוחדים לקורבנות עבירות מין הוא הצורך בהרגשת הגנה וביטחון. לעניין זה עמדנו על כך שאפשר יהיה להגיש תלונה בכל תחנת משטרה. יש לפעמים מקרים באוכלוסיות מסוימות שהם לא רוצים להגיש את התלונה בתחנת המשטרה הקרובה למקום מגוריהם כי שם מכירים אותם ויש סיכון שזה ידלוף ומוסרת התלונה או מוסר התלונה לא מעוניינים שזה יהיה נחלת הכלל, מטבע הדברים. לכן המלצנו על כך שתהיה אפשרות ליידע אותם על כך שאפשר להגיש תלונה גם בתחנת משטרה הרחוקה ממקום מגוריהם, שם יש פחות סיכון שעצם קיומה של התלונה יגלוש ליעדים לא רצויים.

יש לנו התייחסות בדוח בכל הנושאים שהזכרתי גם לאוכלוסיות מיוחדות, ובכך אני כוללת את הקטינים, מצד אחד. יש פרק שלם וארוך שמוקדש להתייחסות לקטינים.

הדבר האחד שאזכיר מתוך זה – כי אני יכולה לדבר עד מחר ואני לא רוצה – הוא באמת לשמוע את הילד: האם הוא רוצה להעיר או לא רוצה להעיד, האם הוא רוצה סיוע. אנחנו רגילים להתייחס לילד במין פטרוניזם כזה: "מה הוא מבין? הוא קטן, הוא לא מבין". לא. כן לשמוע אותו וכן לתת לו זכות דיבור. זה לא אומר שאנחנו לא נחליט אחר כך מה שנחליט אבל לשמוע אותו. המציאות מוכיחה שזה משפר את הרגשתו בהרבה.

אנחנו גם המלצנו – יש היום הרי סידור שיכול להעיד חוקר ילדים במקום ילד עד גיל 14. אנחנו לא המלצנו להעלות את הגיל של הילדים שרשאים ליהנות מן ההסדר הזה, אבל כן המלצנו שיהיה קצין מבחן שיהיה מלווה של הנערים או הנערות המתלוננים עד גיל 15 ולא עד גיל 14.

יש עוד הרבה דברים אחרים – העברת דוח הערכת מסוכנות וכיוצא בכך. לא אכנס לכל הפרטים כי באמת אין לנו את הזמן לזה.

הדבר האחרון במסגרת הזאת הוא הסדרת הסדר פיצוי, הצורך בקבלת פיצוי. כבר הזכרתי את זה. צריך פיצוי מיידי. אנחנו המלצנו שהמדינה תיתן פיצוי מיידי חלקי כדי שיאפשר להם קבלת עזרה ראשונה נפשית מייד עם התרחש האירוע.

הפרק האחרון בהמלצות הוועדה הוא המלצות שונות ושמירת דגימה פורנזית. לפני כחודשיים עלה הנושא של מרכזים אקוטיים, מרכז בבית חולים שמרכז את הטיפול בקורבן עבירת המין, והוא גם לוקח דגימה, אפילו כשאין עוד ברגע זה חשוד ובוודאי שאין נאשם, כדי שבבוא היום אם יימצא ערכת האונס תוכל לשמש להוכחת אשמתו.

דיברנו בעניין הזה גם על חלופות דיגיטליות. למשל היום אתה יכול לקבל דברים שונים רק בפקס. למי יש פקס היום? זה כבר אבד מן העולם. שכלול האמצעים הדיגיטליים יאפשר גישה יותר נוחה ויותר יעילה.

לפתח בסיס נתונים, כי אנחנו בעבודת הוועדה בכל מיני נושאים נתקלנו בקשיים באיסוף נתונים. בהרבה מאוד נושאים הסתבר לנו שאין בסיס מסודר לקבלת נתונים בתחום זה או אחר. זה בוודאי שצריך להיות.

הנושא האחרון שהתייחסנו אליו הוא נפגעי עבירות מין בהליך אזרחי. כפי שהזכרתי לפני רגע, יש אפשרות למצוא פיצוי לקורבן עבירות מין על פי חוק העונשין, סעיף 77. הסעיף הזה מוגבל בסכום שאפשר לפסוק אותו. היום כמדומני זה עד 285,000 שקל. אבל יש גם אפשרויות אחרות. אפשר גם להגיש תביעה אזרחית אחרי ההליך הפלילי, תביעה נגררת, או תביעה אזרחית עצמאית. עסקנו קצת גם בנושא הזה. אם כי אני רוצה להדגיש שאת הנושא האזרחי לא מיצינו כי פשוט לא היו לנו הכלים לכך ואם היינו רוצים למצות אותו אורך החיים של ניהול הדיונים בוועדה היה לא 43 דיונים, כפי שהיה בפועל, אלא הרבה יותר מזה. היה לנו חשוב להגיש את המסקנות ביעילות ובמהירות האפשרית.

אסיים את הדברים שלי בכמה דברים על המחלקה הייעודית, שכפי ששמענו כבר מדברי חברות הכנסת, זה הנושא שעומד בלב המחלוקת, וגם בוועדה הוא עמד בלב המחלוקת.

בסופו של דבר דעת הרוב הייתה שצריך להקים מחלקה ייעודית שעובדת יד ביד עם צוות של הפרקליטות, עם האנשים המתאימים במשטרה, בלי זה אין טעם להקים אותה. הדיון בנושא הזה היה הכי סוער מכל הנושאים שדנו בהם בוועדה. אנשים החליפו דעות. מי שנכנס עם דעה א' עבר מהפך במהלך הדיונים ולפעמים שינה את דעתו ועבר לדעה ב'. אני בסופו של דבר בעד הקמה של מחלקה ייעודית, ואומר למה אני חושבת שזה נכון, אבל אני לא מזלזלת, לא בהתנגדות של הנהלת בתי המשפט או של נשיאת בית המשפט העליון ולא בנימוקים שהעלו גם חברי הסניגוריה הציבורית, שגם הם נמצאים בדוח של הוועדה.

לגבי ההתנגדות של מערכת בתי המשפט, הנהלת בתי המשפט, הטענה המרכזית היא שעוד לא הגיע הזמן, שצריך לבחון קודם את יישום ההמלצות האחרות ורק אחרי כן לפנות למחלקה הייעודית. טענה נוספת שעומדת בבסיס העניין הזה, שאת כל הדברים שאנחנו המלצנו עליהם במסגרת המחלקה הייעודית, כגון הכשרה לשופטים, מקום מיוחד, אמצעים לנוער וקטינים, שמירה על לוח זמנים וקיצורו – כל הדברים האלה ניתנים לביצוע באותה מידת הצלחה גם כשאין מחלקה ייעודית. ממילא מרבית תיקי הפשע החמור שנשמעים בבתי המשפט הם תיקים של עבירות מין למיניהן והיכולת של מערכת בתי המשפט לבצע את כל הדברים האלה לא תשתנה אם תוקם מחלקה ייעודית.

כנשיאה לשעבר אני יכולה להבין את הבעייתיות בעניין הזה משום שאם אנחנו מייעדים שופטים למחלקת עבירות המין הם ממילא לא נגישים, הם פחות נגישים – הרי לא נלקחת מהם הסמכות לדון בתיקים אחרים, אבל ברור שהמענה הראשון שהם צריכים לתת הוא לעבירות המין, וכך הם "נגזלים", במירכאות, מן המערכת הכללית וזה קושי לא מבוטל. אני גם מקבלת שדברים מסוימים יכולים להיעשות בלי הקמת מחלקה ייעודית. אפשר להעביר שופטים השתלמויות וכל מיני דברים מן הסוג הזה גם ללא הקמת מחלקה ייעודית.

עדיין אני סבורה שהקמת מחלקה ייעודית יש בה בשורה חדשה. עמדתי קודם על הצרכים המיוחדים של קורבנות עבירות המין וזה דורש מקצועיות. אני חושבת שגם ההשתלמויות וגם ההתמקצעות יהיו לברכה, יהיה באמת מענה טוב יותר, אנושי ויעיל לקורבנות עבירות המין. אני מאמינה שבאמת יקפידו על כל הנושאים שיילמדו באותן הכשרות, למרות שגם היום, כפי שאמרתי, יש שיפור ניכר, לא נותנים בחקירות לפגוע בכבודו של מתלונן או מתלוננת, אבל עדיין כשתהיה מחלקה ייעודית זה יהיה יותר בית לקורבנות עבירות המין, שכפי שאמרתי, הסינדרומים שלהם שונים לחלוטין. זה אולי ייתן מענה חלקי לתחושת הבושה והפגיעה וההכחשה וכל מה שעמדתי עליו קודם.

מחלקה כזאת גם תוכל להיעזר במחקר מלווה. מחלקה כזאת גם תוכל להיעזר במתן סיוע נפשי, גם לשופטים שיושבים בה. הייתה תקופה בחיי, לא בשנים האחרונות, שעמדתי בראש הרכב פלילי שרוב התיקים היו של עבירות מין, ואני הרגשתי שאם אני שומעת עוד מתלונן או מתלוננת – הרבה פעמים אלה היו אנשים צעירים מאוד, נערים ונערות – עומדים ובוכים על דוכן העדים אני עוד מעט מתחילה להתפרץ בבכי ביחד איתם. אפשר לתת מענה לשופטים ששומעים את התיקים האלה גם בהיבט הזה.

שלא לדבר על כך, כדי לענות לחשש של הסניגוריה הציבורית, שחוששת מהתמקצעות יתר ושייווצר קשר בין השופטים ותהיה פסיקה אחידה ולא יהיה מגוון דעות, כי אלה תמיד יהיו אותם שופטים, אני מאמינה שמחלקה ייעודית לא תפגע בחזקת החפות ובניהול הליך יעיל, הגון, ששומר על זכויות נאשמים גם כשתוקם מחלקה ייעודית, אבל לעומת זה בחזקת החפות היא לא תפגע, בנאשמים היא לא תפגע. אם ייווצר איזה אתוס מיוחד שיהיה בו שמץ של פגיעה בזכויות נאשמים, חזקה על בית המשפט העליון שיאמר את דברו. במובן זה מתן הבשורה החדשה לקורבנות עבירות מין באמת יהיה יעיל מאוד ויקדם מאוד את העניין.

הזכירו כאן את המחלקה הכלכלית. המחלקה הכלכלית באמת הוכיחה את עצמה מעל ומעבר. זה לא דומה, זה להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל יש לנו ניסיון עם התמקצעות והניסיון הוא לא רע.

עוד דבר אחד שאני רוצה להדגיש, אם תקום מחלקה ייעודית כזאת ייעשו בה גם הליכי המעצר, וזה חשוב מאוד, כי היום הליכי המעצר של עברייני מין נעשים במערכת הכללית. בתוך מחלקה כזאת ייעשו כמובן גם ההליכים הנלווים, הליכי המעצר ייעשו בתוך המחלקה.

לסיום, אני רוצה להודות שוב על העבודה בוועדה הזאת. חשבתי ששמעתי הכול כשופטת ששפטה כל כך הרבה שנים בעבירות מן הסוג הזה ולמדתי לדעת שעדיין לא שמעתי הכול. למשל, דבר שאני רוצה להדגיש, שלא שמעתי, הוא ההיבט של הסבל שנגרם למשפחה, לא לקורבן עבירות המין, כי זה לא חלק מן ההליך הפלילי המובנה. החלק המובנה נוגע לקורבן עבירות המין, אבל המשפחה שלו – אין לזה כמעט ביטוי במהלך ההליך הפלילי. שמענו גם משפחה, לפחות אחת, של קורבן עבירות מין והבנו עד כמה גדול הקושי שהמשפחה עוברת. אם המדינה תתפוס את מקומה ותיתן למשל מלווה זה יעזור גם למשפחה. בכלל הבנו שמשפחה שיש לה אמצעים כלכליים יכולה יותר לסייע לקורבן עבירות המין, לרכוש עבורו את כל ה"מצרכים": עזרה נפשית, עזרה משפטית אם צריך, ולעומת זה משפחה שאינה בעלת אמצעים לא תוכל לעשות את זה, וזה חשוב מאוד.

שוב תודה לכל חברי הוועדה על העבודה המסורה שהם הקדישו לזה, ותודה לכם על ההאזנה.

תודה רבה, הנשיאה ברלינר. נחזור ונודה על הדוח המפורט, היסודי, הרציני, המשמעותי והחשוב הזה. ברשותך אוסיף שני דברים לטיעון האחרון בנושא המחלקה המיוחדת וחשיבותה.

אנחנו מדברות בעצם על כל הסקלה של פגיעה מינית ולא רק על העבירות החמורות. צריך להבין שהנהלת בתי המשפט עונה בעניין העבירות החמורות אבל אנחנו מדברות על רצף מוחלט של עבירות מין שלא תמיד נכנס בעבירות החמורות. בעבירות החמורות למשל העברנו בכנסת העשרים חוק, חברת הכנסת שולי מועלם ואני, שמכיר בצורך לספק ייצוג משפטי מטעם המדינה לנפגעות בעבירות האלה, אבל זה רק בעבירות הכי חמורות כרגע. אנחנו לא יכולות להישאר רק שם.

דבר שני, אולי ההישג הכי משמעותי בדוח זה שהוא מכיר בעובדה שמדובר על תחום ידע, לא רק בהסתכלות על הנפגעת ועל הצורך לחסוך ממנה או ממנו את הטראומה השנייה בהליך המשפטי, אלא הבנה שיש פה באמת תחום ידע, פרי מחקרים ארוכי שנים, פמיניסטיים במוצאם בעיקר אבל לא רק, ושצריך שהמערכת – בהקשר הזה זה כן מקביל לבתי המשפט הכלכליים, משום שאם לזה יש מקום אז מקל וחומר במקום שבו יש דיני נפשות צריך להיות מקום לבתי משפט ייעודיים.

אשמח לשמוע קודם כול מעו"ד ליאנה בלומנפלד מגד ממשרד המשפטים, שהייתה חברה בוועדה. ליאנה, פרט לזווית שלך, אשמח לדעת איפה זה עומד במשרד המשפטים. הדוח הוגש לשר המשפטים בממשלת מעבר. מאז יש שר משפטים אחר. מה רמת קבלת הדוח במשרד? האם כבר יש עבודת הכנה של חקיקה בהתאם? אצלנו כבר יש.

(היו"ר עודד פורר)

גם אצלנו. תודה רבה.

אני רוצה להתחיל בהתייחסות כללית לדברים שחשוב לי להדגיש בדוח, בהמשך לדברים המפורטים והמרתקים של הנשיאה. הייתה לי זכות להיות חברה בוועדה כזאת, שגם הייתה מאוד מאוד מקצועית וגם שמעה נפגעים ואנשי דעה וקראה מחקרים והיו בה דעות מאוד מאוד מגוונות ודיונים ערים, על גבול המחלוקות הקשות בחלק מן הנושאים. בסופו של דבר זה דוח שהוא כמעט כולו פה אחד. יש שם מספר נקודות שבהן יש דעות מיעוט שונות, אבל באמת רוב רובו של הדוח נתקבל פה אחד, שזה דבר מאוד מאוד משמעותי כשיושבים סביב שולחן אחד פרקליטות, סניגוריה, המשטרה והנהלת בתי משפט. זה דבר שהוא בפני עצמו לא מוכר לנו מאוד מוועדות ציבוריות כאלה וזה גם אומר משהו על החוזק של ההמלצות.

הייתי רוצה בהמשך לדברים המפורטים שנאמרו פה, לא להתייחס קונקרטית לכל ההמלצות שכבר הוצגו אלא להגיד במבט-על שאני מזהה שלושה עקרונות מרכזיים שההמלצות של הדוח הזה מייצגות.

הנושא הראשון הוא הכרה בצורך של נפגעים ביחס אישי ובליווי. מעבר לעובדה שזו ועדה משפטית, מקצועית, שדנה בהסדרים המשפטיים ובמערכת המשפט, ולכן היא מוגבלת בתוך הסד הזה, יש לאורך הרבה מאוד המלצות התייחסות לפן האישי של החוויה של הנפגע את ההסדרים המשפטיים וצורך לתת לזה מענה. זה דבר חדשני בפני עצמו, של הסתכלות משפטית מתוככי המשפט על איך ההסדר המשפטי נחווה על ידי אחד השחקנים. הוועדה דנה בזה בצורה מאוד מאוד רגישה, כשהיא מזהירה את עצמה מראש, וגם כתבה את זה באריכות בדוח, שאין כאן כוונה לשנות את האיזון בתוך ההליך הפלילי ואין כאן כוונה להפוך את נפגע העבירה לצד, ויש פה הקפדה על זכויות נאשמים וחשודים. לכן זו אמירה שמבחינתי היא משמעותית מאוד וגם אפשר לקחת אותה הלאה.

הנושא השני הוא ההכרה בצורך בהתמקצעות. קודם כול הכרה במאפיינים המיוחדים שיש לעבירות המין לעומת עבירות אחרות, וההכרה המיוחדת בחוויה שיש בהליך פלילי עבור נפגעים.

פה אני רוצה להגיד שמעבר לאמפתיה ולהבנה של הקושי והרצון המקצועי למנוע טראומה משנית וטראומה נוספת מן הנפגעים, יש כאן גם איזו ראייה ארוכת-טווח, במובן של האינטרס הציבורי, כשאנחנו מבינים שלגבי נפגעי עבירות מין אנחנו בתת דיווח על העבירות האלה. יש כאן גם אינטרס ציבורי של מזעור הפגיעה שיש בהליך הפלילי כדי לאפשר למתלוננים להעיד.

אם תוכלי להתמקד בשאלה איפה אתם נמצאים מבחינת יישום ההמלצות בנושא הזה.

אני מתמקדת. עוד דבר עקרוני אחד, כי אני חושבת שחשוב לראות את הדוח גם בהקשר הרחב שלו ולא רק בקונקרטי, ואז אגיע לשאלה, והיא חשובה ואני שמחה עליה.

אנחנו אנשים קונקרטיים פה, מה לעשות.

סוף-סוף אני יכולה להגיד משהו לא קונקרטי בתור משפטנית. אתה יודע איזה כיף זה?

דווקא בנושאים הרחבים תמיד אין בעיות. תמיד כשמדברים על נושאים קונקרטיים מתחילות פתאום הבעיות.

אני גאה על יוזמות ששר המשפטים מקדם, כך שממש יש לי פה את כל הדברים הכיפיים להגיד.

עוד מעט נדון בהצעת חוק שבזכות תמיכתו של שר המשפטים מגיעה לפה, אני חייב לומר את זה.

העיקרון השלישי החשוב מאוד בדוח הוא שיש פה התייחסות לצורך בפתרונות הוליסטיים, לפתרונות שהם רחבים מן הפריזמה המשפטנית המאוד מאוד צרה. יש פה התייחסות לצורך לייצר מנגנוני פיצוי ולצורך לבנות מרכזי הגנה גם לבגירים ולצורך בליווי סוציאלי בהליך הפלילי כבר משלב הגשת התלונה. יש פה באמת הרבה מאוד - - -

ושילוב של צדק מאחה, שזה דבר מאוד מאוד משמעותי.

ושילוב של צדק מאחה, ועבודה מערכתית. כלומר יש פה הכרה עקרונית בצורך בראייה רב-מערכתית כדי לטפל בנפגעים האלה. זה דבר מבורך מאוד.

עכשיו ליוזמות שאנחנו מקדמים. הן נמצאות בתהליכי עבודה אז אני לא יכולה לעלות לרזולוציות גבוהות מאוד אבל אני כן יכולה לדבר על שתי יוזמות ששר המשפטים כבר עדכן לגביהן.

יוזמה אחת היא לגבי הרחבת הסיוע המשפטי שניתן לנפגעי עבירות מין. כפי שציינה חברת הכנסת מרב מיכאלי, בתיקון שעבר לפני שלוש שנים בתמיכת משרד המשפטים ניתן סיוע משפטי בהליכים פליליים לנפגעי עבירות מין חמורות. הכוונה של התיקון שעליו אנחנו עובדים הוא להרחיב את הסיוע המשפטי גם בהליכים הפליליים וגם בהליכים אחרים שלא תלויים בהליכים הפליליים. זה נמצא כרגע בעבודה בתמיכה של שר המשפטים. עכשיו אנחנו עובדים על הפרטים של ההסדר הספציפי שיגובש. זה נושא אחד. אנחנו רואים בו לגמרי המשך של דוח ועדת ברלינר. דוח ועדת ברלינר לא המליץ קונקרטית על הרחבת הסיוע המשפטי. הוא המליץ המלצה אחרת שאנחנו לגמרי בעדה, של ליווי סוציאלי בהליכים פליליים, אבל אנחנו חושבים שזה יכול לתת מענה טוב במסגרת מה שמשרד המשפטים יכול לקדם.

נושא נוסף שאנחנו מקדמים הוא הרחבה של מנגנון חוק המרכז לגביית קנסות. סעיף 3א לחוק המרכז לגביית קנסות קובע היום שכאשר בית משפט מרשיע אדם ומורה לנאשם לשלם פיצוי לנפגע עבירה, כאשר מדובר בנפגע עבירה קטין המדינה נכנסת בנעליו עד סכום של 10,000 שקלים ומייד משלמת את הכסף הזה לנפגע. הדבר הזה משמעותי בשני היבטים: קודם כול, זה כסף שהוא מובטח ולא תלוי בגבייה מן הנאשם. דבר שני, הוא כסף שמועבר מהר למדי אחרי פסק הדין ולא תלוי בהסדר תשלומים. הכוונה של משרד המשפטים היא להרחיב את זה לנפגעי עבירות מין בגירים. זה גם המלצה של ועדת ברלינר שאנחנו מיישמים, אני מקווה, בקרוב.

אני מבקשת לשאול את נציגת משרד המשפטים, אשמח לדעת אם במסגרת העבודה של הוועדה – השינוי התודעתי שדרוש פה בעיניי קשור למושג ההסכמה, להיפוך פרדיגמטי, לנושא הסכמה פוזיטיבית, שכבר קרה במדינות שונות ויש לו השלכות רבות, והיפוך הנטל. אשמח לדעת אם דנתם במסגרת הוועדה בנושא הזה. אני הגשתי הצעת חוק בנושא הזה.

היינו בשיחה מקצועית בהקשר הזה. יש לנו עמדה בנושא אבל הוועדה הגבילה את עצמה, נוכח ההיקף הרחב ביותר של כל שרשרת מערכת האכיפה, לא לדון בנושאים מהותיים כמו הסדרים קונקרטיים של רשומות אישיות ואחר כך תקנות וכולי, כי אחרת לא היינו מצליחים להגיע למסקנות.

תודה. חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה. אחריה ידבר ברק לייזר מהנהלת בתי המשפט.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. קודם כול, שוב זו הזדמנות לומר תודה לנשיאה ברלינר ולצוות הוועדה על הדוח החשוב.

נדמה לי שאחד הדברים הקשים מאוד, בטח לנפגעות עבירה מינית, הוא הנושא של היעדר תכלול. יש הרבה מאוד גורמים וגופים שנותנים סיוע. גם את המעט שיש, לא יודעים עליו, קשה לדבר האחד עם השני. נדמה שאחד הדברים שבהחלט יוכלו לסייע ולשפר את מצבן של אותן קורבנות הוא איזו נציבות – אני יודעת שהשם לא אהוב במיוחד למרות שדובר עליו בדוח. לי עושה רושם שאחד המוקשים של כל אזרח הוא אותה בירוקרטיה. דמיינו לכם כמה הבירוקרטיה קשה פי מיליון כאשר מדובר באדם שנמצא בנקודה הכי קשה שלו. הגשתי הצעה, ואני מקווה מאוד שמשרד המשפטים יעזור בקידומה וייקח את זה על עצמו, של הקמת נציבות נפגעי עבירה, שיהיה אגף שמדבר על נפגעי עבירות מין. כמה מענים שלא נחוקק ונדבר עליהם, אם לא יהיה, במקום אלף משרדים לפנות אליהם, מקום אחד שהוא One stop center, נדמה לי שנחטא למטרה. תודה רבה.

תודה, גברתי. ברק לייזר מהנהלת בתי המשפט, בבקשה.

צוהריים טובים. ראשית, גם אני רוצה להצטרף לתודות ולברכות. כמי שהיה חבר בצוות אני מצטרף לחלוטין לדברים שאמרה כבוד הנשיאה ברלינר בעניין החוויה שהייתה לנו במסגרת העבודה האינטנסיבית שלנו. נפגשנו לא מעט עם קורבנות ומשפחות והבנו בדיוק את הנקודה שמציקה, והיא החוויה של המשפחות ושל נפגעי העבירה מהתהליך כולו, מתחילתו ועד לסיומו.

ברק לייזר הוא מהאנשים שדחפו בצורה מתוחכמת וחכמה להקמת הצוות הזה. צריך לתת לו קרדיט היכן שמגיע. הוא אמר שיש דברים במערכת שאפשר להוציא אותם אל הפועל.

אפשר גם להגיד מילים טובות לפעמים.

מעניין לשמוע אם הדברים שברק לייזר איתר כבר אז, כלים שנמצאים בידי המערכת אבל היא לא מיישמת אותם, שזה עוד לפני הדוח, האם חל בהם שיפור. מעבר לזה, תרומתו להקמת הוועדה ראויה לשמחה.

תודה, אבל הקרדיט הוא לא רק לי. צריך לזכור שהמוטיבציה בסופו של יום הגיעה אצלנו במערכת מלמעלה. נשיאת בית המשפט העליון היא שהחליטה למנות את הצוות, מתוך אמונה שיש צורך בשינוי, והשינוי צריך לצמוח מלמטה כי לדעתנו השינויים שצומחים מלמטה הם השינויים האפקטיביים ביותר. המערכת הבינה את זה.

בשונה ממה שנאמר פה בתחילת הדברים, הנשיאה אימצה את חלק הארי של ההמלצות. הוצג פה כאילו אומצו רק ההמלצות הזניחות יחסית, אבל לא כך הם הדברים. כשהגישה הנשיאה ברלינר לנשיאת בית המשפט העליון את הדוח, הדברים נלמדו בצורה מאוד מאוד יסודית, בשיתוף עם נשיאי בתי המשפט האחרים, השלום והמחוזיים, ומנהל בתי המשפט מינה פרויקטור, את סגנו, לטובת תכלול ההיבטים שהנהלת בתי המשפט מופקדת עליהם.

אחד הנושאים המשמעותיים ביותר, כפי שאנחנו רואים אותו, הוא הקמת מערך הכשרה ייעודי במסגרת המרכז להשתלמות והכשרת שופטים ורשמים, כדי להעמיד כלים, גם מקצועיים וגם נוספים, לשופטים. מהלך דומה ייעשה גם בקרב הצוות המנהלי שתומך בעבודת השופטים, העוזרים המשפטיים והעובדים, מתוך אותה הבנה שדובר עליה פה על ידי כולנו, שיש צורך בשינוי תודעתי, הרבה פעמים בשינוי השפה, בשינוי היחס, האמפתיה.

יש לנו עיסוק משמעותי מאוד בהתאמת המבנים. שמענו מהלקוחות שלנו את החוויה שלהם מן ההליך, מן המתקנים שנתנו להם להמתין בהם עד לעדותם, מן הכניסות להיכלות, מן הצפיפות שלפעמים יצרה סיטואציה שבה הם נפגשו עם מי שפגע בהם, עם משפחות הפוגעים. גם בהקשר הזה יש עבודה מערכתית כדי לנסות לבצע התאמות במקומות הנדרשים.

יש כבר הפנמה במסגרת פרוגרמות חדשות שמקדמים, של בינוי בתי משפט חדשים, שמראש אלה דברים שנלקחים בחשבון ונכנסו לתקינה.

דובר על המחלקה הייעודית. כפי שנאמר על ידי הנשיאה ברלינר, המערכת שלנו אינה מתנגדת אלא היא סבורה שטרם הגיעה העת. אנחנו רואים בהמלצות של הדוח בשורה וחושבים שיש בהן כדי להוביל לשינוי משמעותי ויסודי. תיכף אומר משהו לגבי ההמלצה העיקרית, כפי שאנחנו רואים אותה, שלדעתי די מתפספסת. אולי בעניין זה תהיה לבית הזה תרומה משמעותית מאוד. אנחנו סבורים שאנחנו צריכים לתת צ'אנס להמלצות האחרות ולעקוב בדריכות ולראות איך הדברים האלה משנים, כדי אולי לדון מחדש בעניין הקמת המחלקות.

כששאלנו את עצמנו מה הם כל הדברים שצריך לשנות במערכת ראינו שאפשר להשיג את אותה תוצאה גם באמצעים אחרים. אפשר להכשיר את השופטים ואת הצוות שלהם, אפשר להעביר ידע, אפשר לשנות תפיסה, אפשר להנחות הנחיות שונות, גם מבלי שיוקמו המחלקות, בטח לא בשלב הזה. אנחנו חושבים שלהסתער – וסליחה על המונח הפשטני – על כל המסקנות בבת אחת, לא בטוח שזה ישיג את התוצאה שאנחנו רוצים להשיג בסופו של יום.

ברשותכם אחזור ואומר לפחות איך אני רואה את הדברים. ההמלצה המרכזית שלנו בדוח היא עניין הליווי המקצועי, מתוך הבנה שנפגע העבירה ומשפחתו זקוקים למורה נבוכים בתוך התהליך הזה מן השלבים המאוד ראשוניים שלו, משלב הגשת התלונה למשטרה ואולי אפילו עוד לפני כן, בשלב ההתלבטות אם לפנות ולהגיש תלונה למשטרה, דרך גביית הראיות הפורנזיות, הטיפול, מערכות החינוך, וכלה בהליך בבית המשפט. ראינו לנגד עינינו צורך באדם שהוא לא משפטן, שייצמד אל נפגע העבירה מן השלבים המאוד מאוד ראשוניים ויסייע לו במציאת הדרך בנבכי הבירוקרטיה, מיצוי הזכויות שלו וכך הלאה.

למיטב ידיעתי הטיפול בנושא הזה לא עומד על הפרק. לדעתי משרד הרווחה או כל גוף אחר היה צריך לקחת את הנושא הזה על גבו. זו המלצה שהיא באופן טבעי עתירת משאבים, זה ברור לכולנו. זה לא על סדר יומו של משרד המשפטים, למיטב ידיעתי. נדמה לי שאם הבית הזה רוצה להוביל לשינוי – שם צריכה להיות האמירה.

אני מבקש לשאול שאלה בקצרה. בהנחה שאין בעיה של משאבים ויש את כל מה שהנהלת בתי המשפט צריכה על מנת להקים מחלקות כאלה, האם אתם עדיין תהיו נגד? בהנחה שאין בעיה של משאבים וכל השופטים שצריכים להיות לצורך הקמה של בתי משפט כאלה מגיעים מחר בבוקר. אני שואל ברמה התיאורטית כי גם אם מקימים זה לא ביום אחד. האם עדיין אתה חושב שזה לא נכון מקצועית?

אדוני, זה לא רק שאלה של משאבים. כמי שמכיר את המערכת היטב, אתה יודע שיש אין-ספור יוזמות של הקמת בתי משפט לבנקאות והקמת בתי משפט למקרקעין והקמת בתי משפט לאלף ואחד דברים. אי אפשר לחלק את בתי המשפט למחלקות ייעודיות, לצבוע שופטים בצבע מסוים. זה לא נכון. יש יוזמות כאלה בעולם שנחלו כישלון. גם מרכז המחקר והמידע של הכנסת כתב דוח מפורט בעניין הזה.

זה נושא רחב. המטרה של הדיון הזה היא הצגת הדוח. הדיון בדוח יהיה בנפרד, וגם נפרק אותו לגורמים כי זה לא דיון שגומרים אותו בשעה וחצי או בשעתיים. צריך לקחת פה נושא-נושא ולשזור אותו בדיוני הוועדה באופן שוטף. היום היה דיון על הצגת הדוח, עם הערות על הדוח. אני אומר את זה גם לדוברים הבאים, גם מבחינת לוחות הזמנים.

בבקשה, איילת רזין, ואחר כך נועה זעירא מן הסניגוריה הציבורית.

תודה רבה על הדיון הזה, שהוא הדיון הראשון שהכנסת מקיימת בדוח החשוב הזה, שהוגש כבר לפני שנה. הוא הוגש בתקופה של בין הכנסות, אני קוראת לזה, ובעקבות זאת אנחנו באיגוד מרכזי הסיוע פנינו לכל ראשי מערכת אכיפת החוק ליישם, כל אחד בגזרתו, את הדוח. יש דברים שאפשר ליישם אותם כבר מחר, בין אם בתקנות, בין אם בתיקון נוהל, לא הכול דורש חקיקה ותקציב, וכבר יש בהם כדי להביא עוד קצת מזור בתוך החוויה הקשה הזאת של הליך פלילי. אני שמחה לומר שכולם נעתרו לפגישה. נפגשנו עם הנשיאה חיות, נפגשנו עם המשנה לפרקליט המדינה ונפגשנו עם ראש אגף החקירות והמודיעין בנושא. עוד לא קיבלנו עד הסוף מה התוצרים של אותן פגישות ומה יקודם. יש ניצנים של זה בדברים של ליאנה מגד בלומנפלד. אנחנו מצפות ומקוות לשמוע יותר.

אני רוצה לפתוח בציטוט קצר: "קשה היא דרכה של מתלוננת בעבירת מין. אם לא די באירוע הקשה שעברה הרי שהגשת התלונה, הבדיקה הרפואית, החקירה המשטרתית, העדות בבתי המשפט, החקירה הנגדית, החשיפה הבלתי רצונית בפני מכרים וקרובים ולעתים אף חשיפה תקשורתית, כל אלה מעצימים את סבלה של המתלוננת. לא אחת בשבתי בדין מאזין לעדותה של מתלוננת, תמהתי ביני לביני האם ההליך הפלילי אכן מביא עמו מזור למתלוננת ומעצים אותה בהמשך דרכה בחיים, או שמא היפוכו של דבר – אך מעצים את סבלה." אלו הדברים של כבוד השופט עמית מבית המשפט העליון, לא של מרכזי הסיוע.

התשובה שלי בעקבות הדברים של כבוד השופט עמית היא שכן, בהחלט הליך פלילי יכול להיות מיטיב, מעצים ומשמעותי מאוד בהכרה והחזרת השליטה שנפגעת עבירת מין מחפשת. אבל המערכת צריכה להתכוונן לזה. אכן ההחלטה על הקמת ועדת ברלינר הייתה בשורה עצומה במובן הזה. זה לא עוסק בכל נפגעי העבירה. ההבנה שהחוויה של נפגעי ונפגעות עבירות מין בתוך ההליך הפלילי היא אחרת ודורשת חישוב מסלול מחדש הייתה בשורה עצומה, שנובעת מתוך הבנה עמוקה שזו אכן מאטריה ייחודית. מתוך ההבנה שזו מאטריה ייחודית צמחה ההמלצה לגבי פיילוט. לכן ציער אותי מאוד לשמוע את עמדתה של הנשיאה, ועכשיו גם של עו"ד ברק לייזר שחזר על הדברים האלה, שלצערי לא מבטאת מספיק הבנה של הצורך הזה.

אנחנו עוסקים פה במשך שנים בטלאי על טלאי על טלאי, וכאן יש הזדמנות בלתי חוזרת כנראה לתכלל את האירוע הזה מלמעלה, בהקמה של מחלקות ייעודיות בתוך הפרקליטות, בתוך המשטרה ובתוך הנהלת בתי המשפט. האמירה שעוד לא בשלה העת – איך היא תבשיל אם לא כל המערכת מתכווננת לזה? ושנית, וזה מופיע במכתב של הנשיאה לשר המשפטים, האמירה שלא צריך כי בעצם יש כבר שופטים ייעודיים, ההתמקצעות של ההרכבים – אזכיר שרוב עבירות המין - - -

ננהל על זה דיון.

אדוני, לא אבצע את תפקידי אם לא אומר את הדבר הזה. חשוב לי גם לברך ולהסתכל על חצי הכוס המלאה. זה דוח פורץ דרך – אולי לא את כל הדרך שרצינו שיפרוץ אבל בהחלט פורץ דרך, וחשוב שיהיה מי שיתכלל ויבצע. אנחנו נבקש מן הוועדה, כפי שהיא עשתה בנושאים אחרים, להיות במעקב ועם יד על הדופק אחר היישום.

תודה. נועה זעירא מן הסניגוריה הציבורית. אחריך ד"ר עו"ד בת-עמי ברוט.

שלום לכולם. אתייחס בקצרה מאוד רק לנושא המחלקות הייעודיות. חשוב לי להבהיר שבניגוד לתמונה שאולי הצטיירה כאן, המודל של בתי המשפט הייעודיים לעבירות מין באמת רחוק מלהיות רווח בעולם. המודלים העיקריים הם הודו ודרום אפריקה, שהן מדינות שבהן המצב המשפטי של נפגעי עבירות המין הוא שונה לגמרי מהמצב במדינת ישראל, שעברה שינויי חקיקה ופסיקה דרמטיים בתחום בשנים האחרונות, כפי שציינה כבוד הנשיאה ברלינר. נכון שיש גם את המודל האמריקאי, אבל חשוב לזכור שהוא קודם כול מודל מצומצם מאוד, שפועל במדינת ניו יורק בלבד, אבל חשוב יותר מזה, ומכאן אני מגיעה לעמדה של הסניגוריה הציבורית, מדובר במודל שונה מאוד מן המודל שעליו המליצה הוועדה.

לגבי העמדה של הסניגוריה הציבורית, חשוב לנו להבהיר שאנחנו לא מתנגדים לבתי משפט ייעודיים לעבירות מין ככלל, וגם הבהרנו את זה בדעת המיעוט שלנו בדוח. אנחנו חושבים שאם מקימים בית משפט או מחלקה ייעודית, צריך להפעיל אותם על פי העקרונות של המשפט הטיפולי, בדומה למודל האמריקאי של בתי משפט לפתרון בעיות. זה מודל שמצליח מאוד גם בישראל בבתי המשפט הקהילתיים. אנחנו חושבים שמודל כזה יאפשר מצד אחד להגמיש את סדרי הדין והראיות בשביל למנוע פגיעה בנפגעי העבירה, אבל כל זה מתוך נקודת מבט שהיא יותר טיפולית ומתוך ניסיון גם לשקם את הנאשמים.

אחד החששות שלנו בסניגוריה – הוא חשש מרכזי שפירטנו אותו, ולא אכנס כאן לפירוט – הוא ממצב שבו בתי משפט או מחלקות ייעודיות כאלה, שלא משנים את כללי המשחק כמו בתי המשפט הקהילתיים אלא שומרים על המתכונת האדברסרית, יביאו לכרסום, גם אם הוא כרסום לא מכוון שלא המליצו עליו בדוח, באותם כללים פרוצדורליים שנועדו להגן על נאשמים. כל עוד ההליך הוא אדברסרי ולא הוליסטי-שיקומי-טיפולי אז בעצם כל הקלה שנותנים לנפגע עבירה באה בהכרח על חשבון הנאשם. הכללים האלה חשובים, במיוחד דווקא בעבירות המין, שבהן המסד הראייתי הרבה פעמים מתבסס על עדות יחידה של המתלוננת. צריך לזכור שיש לדבר הזה שני צדדים. בשלב של המשפט היא עדיין לא נפגעת עבירה, היא עדה במשפט שבמסגרתו צריך להכריע האם הנאשם הוא אשם או זכאי. זאת תמצית ההתנגדות שלנו, וכמובן שנרחיב את הדברים בדיונים שיבואו בהמשך.

אדוני, ברשותך, הערה אחת על מה שאמרה חברתי מן הסניגוריה הציבורית. קודם כול, אני רוצה לעשות הבחנה בין סוג הנאשמים שמיוצגים על ידי הסניגוריה הציבורית לעומת נאשמים בעבירות מין שמיוצגים על ידי עורכי דין גדולים וחזקים. אלה אנשים שלא חוסכים באמצעים, אין להם בעיה של אמצעים, לא רק בשביל לשמור על זכויותיהם אלא כדי לפגוע באופן אגרסיבי במיוחד בזכויות העדה, מי שהיא בכל זאת נפגעת או נפגע. צריך לזכור גם את זה.

דבר שני, אני חושבת שזה יעבוד בדיוק להיפך. כשיהיו בתי משפט מיוחדים לעבירות מין, מה שייווצר הוא בדיוק הדינמיקה שתוביל לפרקטיקות נוספות מתוך הראייה ההוליסטית, להטמעה של צדק מאחה במערכת, שזה דבר שהדוח מתייחס אליו. אני הראשונה שמאמינה שצריך לטפל בפוגעים, לא משנה איזה סוג של פוגעים, זה דבר הכרחי, בסיסי ויסודי בשביל להתחיל לשנות את החברה שלנו. לכן אני מאמינה שדווקא הקמה של המחלקות המיוחדות האלה תוביל הרבה יותר במהירות לטיפול בפוגעים מאשר המשך ההליך האדברסרי כפי שאנחנו מכירות אותו.

תודה. עו"ד בת-עמי ברוט, אחרונת הדוברות, בבקשה.

תודה רבה. הייתה לי הזכות להיות נציגת הפרקליטות בוועדת ברלינר. הפרקליטות ראתה בשורה הן בהקמת הוועדה החשובה הזאת ובוודאי בעבודת הוועדה ובהמלצותיה. הפרקליטות סומכת את ידיה על כל ההמלצות הכלליות המוסדיות שפורטו כאן בהרחבה.

אפרט בקצרה מאוד בגלל שאני מבינה שלא נשאר זמן רב. הפרקליטות כבר לאורך הזמן שהוועדה עבדה בו עשתה הרבה מאוד שינויים בהתאם לדברים שעלו בוועדה. לדוגמה, הוקם פורום עבירות מין בפרקליטות ופורום חקירות ילדים ומרכזי הגנה, שמתכללים את כל הנושא הזה של נפגעי עבירות מין.

לאחר שהדוח התפרסם הפרקליטות בחנה את כל ההמלצות שנוגעות ספציפית לפרקליטות. ההמלצות נמצאות למעשה בתהליך של יישום, בין אם באמצעות הכנסה להנחיה כוללת בנושא של נפגעי עבירה. יש הרבה מאוד נושאים שהוועדה המליצה שייכנסו להנחיות ולנהלים. למשל כל הנושאים של הסדרי דיון, תסקירי נפגע, עדויות קטין, כל ההמלצות הללו ייכנסו להנחיה בנושא של נפגעי עבירה.

בנוסף הכנסנו הרבה מאוד מן ההמלצות לדפי המידע העדכניים שעבדנו עליהם לאחרונה רבות, לחוברת המידע לנפגעים ולאתר האינטרנט של הפרקליטות.

אנחנו כמובן גם מקבלים את ההמלצות של הוועדה שנוגעות להכשרות חובה ייעודיות ומעמיקות לפרקליטים, ובעצם לכל גורמי הפרקליטות שמטפלים בנפגעי עבירה. אנחנו כמובן גם מקבלים את ההמלצה וגם פועלים ליישומה לתמיכה נפשית לפרקליטים. תודה רבה.

אני רוצה לסכם את הדיון.

ראשית, אני רוצה להודות לכבוד השופטת ברלינר שהציגה את הדוח, ולכל הצוות שעבד על הדוח, גם לנוכחים כאן וגם למי שלא נוכח כאן, כמובן לחברת הכנסת מרב מיכאלי ולחברת הכנסת לשעבר מיכל רוזין שהובילו ודחפו להקמת הוועדה הזאת.

מדובר בדוח משמעותי מאוד, עם המלצות רחבות מאוד, שנוגעות לליבת הפעילות של מספר גורמים בתוך המערכת – מערכת המשפט, מערכת אכיפת החוק, הרווחה. יש פה השלכות משמעותיות שחייבות להיות מלובנות באופן שוטף.

אנחנו בהחלט נשזור פרק-פרק מן הדוח הזה בדיוני הוועדה כדי לרדת לרזולוציות שצריך לרדת אליהן. כל נושא פה, כל משפט בדוח פותח דיון של שעה, שעה וחצי. אני רואה את מי שלקחו חלק בוועדה מהנהנות בראשן, אתן מבינות את העומק. לכן אנחנו בהחלט נעשה את זה, נתחיל לפרק את הדוח הזה לנושאים כדי לייחד לו את הדיונים ואת הזמנים הראויים לו.

אני מודה שוב לכבוד השופטת, מודה לחברות וחברי הכנסת ולנוכחים כאן וגם למי שהאזין בזום ולא דיבר בדיון על הצגת הדוח. מבחינתנו זה דיון ראשון. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:05.