פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
01/12/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 25
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
יום שלישי, ט"ו בכסלו התשפ"א (01 בדצמבר 2020), שעה 10:00

פשיעה מקוונת בחברה הערבית - הסתה, איומי רצח וסחיטה ברשתות החברתיות

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
אנטאנס שחאדה

סעיד אלחרומי
אימאן ח'טיב יאסין
סונדוס סאלח

גלעד בנט - ראש מדור אסטרטגיה ושותפויות סייבר, המשרד לבטחון פנים

ירון אונגר - הלשכה המשפטית של הכנסת

נורית יכימוביץ כהן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

האמה אבו קשק - מרצה וחוקרת מדיה חדשה בחברה הערבית

דנה רוטשילד - משפטנית, משרד המשפטים

אלכסנדרה קרא - ממונה וראש צוות במחלקת הסייבר, פרקליטות המדינה

נעימה חנאווי כראם - פרקליטה במחלקה הפלילית, פרקליטות המדינה

חן בן שלום - פרקליט בלשכה של המשנה לפרקליט המדינה, פרקליטות המדינה

ורד גיל - ממונה אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות, משרד החינוך

אדורה אלעיס - מפקחת, נציגת המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, 105, משרד החינוך

נאוה כהן-אביגדור - המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת 105, משרד החינוך

מיטל גרייבר שוורץ - סמנכ"לית קשרי קהילה ורגולציה, איגוד האינטרנט הישראלי

ג'ורדנה קטלר - מנהלת מדיניות פייסבוק ישראל

רות לוין-חן - מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות, עמותת יוזמות אברהם

האמה אבו קשק - מרצה וחוקרת מדיה חדשה בחברה הערבית

עידו בן יצחק

אמל ביבאר

ס.ל., חבר תרגומים

פשיעה מקוונת בחברה הערבית - הסתה, איומי רצח וסחיטה ברשתות החברתיות

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות. אנחנו נמצאים בישורת האחרונה לפני אישור תוכנית מיגור הפשיעה והאלימות בממשלה. ראש הממשלה לפני בערך שבועיים הבטיח שהוא יביא את זה לשולחן הממשלה ושהתוכנית תאושר. אני ממתין לתקצוב התוכנית, כנראה שהעלות נופלת בין 500 מיליון שקל לחמש שנים, 2.5 מיליארד שקל למשך 15 שנים, זו העלות של מערכת בחירות רביעית.

התוכנית הזאת היא תוכנית טובה, היא גובשה בשיתוף פעולה איתנו ואם היא תיושם בצורה טובה ואם התקציבים הראויים יושקעו בה אז היא יכולה להציל את חייהם של מאות ואלפי אזרחים ולכן אני אומר שאישור התוכנית למיגור הפשיעה והאלימות הוא עניין של פיקוח נפש. אני קורא לחברי הכנסת ולחברי הממשלה כן לפעול ולקדם את התוכנית הזאת ללא קשר למערכת בחירות שמתקרבת וללא קשר למחלוקות הפוליטיות שבין המפלגות השונות.

אנחנו היום מקדישים את הישיבה הזאת לנושא מאוד ספציפי, כמו שאנחנו עושים בכל ישיבה מישיבות הוועדה, הנושא הוא פשיעה או עבירות מקוונות. הגדרה מאוד רחבה, אבל אנחנו נתרכז בשלוש עבירות היום, אלימות, סחיטה והסתה ברשת החברתית ובאינטרנט וכו'. יש לנו דוח מהממ"מ, הנתונים כרגיל הם מדהימים. לא מפתיעים, אבל מדהימים. אחר כך ניגש לדיון ונמצה את הדיון במסקנות או תובנות ודרישות.

אני חושב שהרשת החברתית היום היא הפתח גם לקידום ערכים של קדושת חיים וכבוד האדם וסובלנות ויחסים תקינים וטובים בין אזרחים ובין אנשים, אבל גם מצד שני היא יכולה גם לקדם ולהיות הפתח לסכסוכים ולמריבות רבות וכמובן שזה בסופו של דבר מתבטא באלימות ובפשיעה. אני רואה את זה בחברה הערבית וכבר כמה פעמים הצגתי את הנושא הזה בפני המשטרה ובפני פרקליטות המדינה ואמרתי שאם רוצים לפעול לפי התיאוריה של חלונות שבורים, למעשה נשאלת השאלה תמיד איפה אנחנו רוצים להתמקד, איפה אנחנו רוצים לטפל בתופעת הפשיעה והאלימות. אז הצעתי במקום להקדיש את רוב הזמן לעבירות תנועה, והן חשובות וצריך להמשיך ולטפל בעבירות תנועה, חשוב לתת את תשומת הלב והמשאבים לנושא של הסתה, איומים, סחיטה דרך הרשת, במיוחד הנושא של הסתה. ואני רוצה להדגיש אותו כי הנתונים שמופיעים בדוח לא מציגים את הנושא של הסתה לאלימות, לשנאה, בצורה נכונה. זאת הטענה שלי.

אנחנו ניגש לדיון וקודם כל נורית תציג את הדוח של הממ"מ ואחר כך נתחיל את הדיון עצמו. בבקשה, נורית.

תודה רבה, בוקר טוב. ביום חמישי בערב קיבלנו כמה קובצי אקסל שהמשטרה שלחה לבקשתה של הוועדה, הוועדה ביקשה את הנתונים באמצע ספטמבר, הם הגיעו ביום חמישי האחרון בערב ואנחנו שמחנו לעזור לוועדה לנתח את הנתונים ולהציג אותם כאן במסמך הזה. יש כאן נתונים על עבירות שהוועדה ביקשה, עבירות מקוונות בלבד, מסוג איומים, סחיטה והסתה. יש כאן נתונים על שלוש השנים האחרונות, 2018, 2019 ו-2020, כש-2020 כמובן עדיין לא מלאה, הנתונים הופקו ב-12 באוקטובר ולכן צריך להתייחס כך לנתונים.

מה שאנחנו רואים בבחינה של כלל הנתונים, בלי הבחנה בין קבוצות אוכלוסייה, זה שבין 2018 ל-2019 הייתה עלייה של 19% במספר כלל העבירות המקוונות. סדר הגודל הוא מ-2,250 לכמעט 2,700 עבירות ב-2019, ב-2020 נכון לאמצע אוקטובר אנחנו שוב מדברים על 2,200, אבל כאמור השנה לא נגמרה. בסך הכול בשלוש השנים האלה אנחנו מדברים על 7,200 תיקים. תזכרו את המספר הזה כי תיכף אנחנו נראה שלא בכולם נרשם חשוד ולא בכל התיקים נרשם קורבן ידוע לעבירה.

כשאנחנו רוצים לראות את ההתפלגות של העבירות בין סוגי העבירות שהוועדה ביקשה לראות אז אנחנו רואים שהעבירה הדומיננטית ביותר זו עבירת איומים. אנחנו מדברים פה על כמעט 5,400 תיקים על עבירות איומים. פחות תיקים על עבירות סחיטה, בערך 1,860, ובעצם יש לנו כאן כמה עשרות תיקים שנפתחו בגלל הסתה וכאשר אנחנו מתחילים לפלח את העבירה הזאת גם לפי שנים וגם לפי קבוצות אוכלוסייה אנחנו מקבלים פה תיקים בודדים. לא חס ושלום שאנחנו מזלזלים בעבירת ההסתה.

58 תיקים לעבירות הסתה במשך שלוש שנים.

כן. אנחנו כן מביאים פה את הנתונים, אבל להתחיל לחשב עליהם פילוחים ושיעורים ואחוזים זה מבחינתנו כממ"מ קצת פחות נכון מפני שבמספרים הקטנים האלה כל תזוזה של תיק לכאן או לכאן יכולה לשנות את זה, אז זה כבר לא כל כך משנה אם אנחנו מדברים פה על 50-50 או על 60-40 כי המספרים הם קטנים ולכן אנחנו הכנסנו את זה למסגרת הזאת של קבוצה קטנה של תיקים. בכל מקרה העבירות הדומיננטיות כאן זה עבירות של איומים וסחיטה ועליהן עשינו קצת יותר פילוחים והצגנו נתונים.

לפי קבוצות אוכלוסייה, שוב, כמו שאנחנו אומרים תמיד זה שאנחנו לא מבינים למה אנחנו לא יכולים לקבל מהמשטרה נתונים על יהודים וערבים, אלא תמיד על יהודים ולא יהודים וכמובן הלא יהודים כוללת הרבה ערבים, אבל גם קבוצות נוספות.

כמו שאמרתי קודם, יש לנו סך הכול בשלוש השנים 7,200 תיקים, מתוכם ב-6,500 תיקים רשומה זהות הקורבן. כאשר אנחנו מסתכלים רק על איומים אז אנחנו יכולים לראות ששיעור הלא יהודים הוא בערך 40% באיומים ושיעור הלא יהודים בעבירת סחיטה הוא שיעור דומה, 40%-39%, וזה גדול משיעורם באוכלוסייה הישראלית, לפחות האוכלוסייה הערבית בישראל היא 20%, אז שיעור הלא יהודים כאן הוא כפול מזה.

אם אנחנו מסתכלים על תיקי חשודים אז אנחנו מגלים פה מצב קצת יותר קשה לניתוח מפני שיש המון תיקים שבהם לא נרשם בכלל חשוד. אם בסך הכול יש בעבירות המקוונות האלה 7,200 תיקים בעצם מספר התיקים שבהם נרשם חשוד הוא רק 2,700 ומשהו, זה אומר שבהמון תיקים אין חשוד ואולי זה ראוי להתייחסות המשטרה.

מבחינת פילוח לפי קבוצות אוכלוסייה של העבירות האלה, קבוצת האוכלוסייה של החשוד, אז בעבירת איומים שליש מהחשודים הם לא יהודים ובעבירת סחיטה הרבה יותר. אנחנו מגיעים פה ל-60% של חשודים לא יהודים. ופה המספרים הם יותר קטנים, אבל האחוזים הם באמת גדולים.

מאוד מעניין לראות את סטטוס הטיפול בתיקי התלונות המקוונות. כאן אין לנו פילוח לפי סוגי העבירות השונים, בקבצים שהמשטרה העבירה לוועדה. מה שאנחנו יכולים לראות כאן זה שבעצם כל התיקים נסגרים. חשוב לציין לפני שאני מדברת על הנתונים שסטטוס התיקים הוא דינמי והוא נכון למועד הפקת הנתונים. תיק שהיום נמצא בחקירה מחר הוא יהיה בפרקליטות ומחרתיים הוא יהיה בבית משפט ובהחלטה שיפוטית ולכן הסטטוס של התיקים ב-2018, 2019 וב-2020 הוא שונה כאשר מבין התיקים שנפתחו ב-2018 נסגרו 93% מהתיקים, מבין התיקים שנפתחו ב-2019 נסגרו 87% מהתיקים. זאת אומרת בסך הכול לטווח רחוק אפשר להגיד שבערך 90% מהתיקים סגורים, גנוזים או בהליך סגירה, כל הדברים האלה, איחדנו אותם ביחד. ובאשר לתיקים שנפתחו ב-2020, מטבע הדברים פחות הספיקו להיסגר עד עכשיו אז אנחנו מדברים פה על מספרים יותר קטנים, רק 70% נסגרו והשאר נמצאים או בחקירה או בפרקליטות ובתביעות.

לעניין הפרקליטות והתביעות מעניין לציין שיש גם עדיין 250 תיקים מ-2019 שעדיין נמצאים בפרקליטות או בתביעות ועדיין בהליך של טיפול או חשיבה על המשך הטיפול בהם, אם לסגור או להגיש כתב אישום.

כאשר מדברים על החלטה שיפוטית, מתוך כלל התיקים שהיו בטיפול, שעליהם דיברתי עד עכשיו, סדר גודל של כמה עשרות תיקים מגיעים להחלטה שיפוטית. בספטמבר הוועדה ביקשה מהמשטרה נתונים על ענישה, אבל הנתונים האלה לא היו בין הנתונים שהועברו.

כאשר אנחנו שואלים מהי עילת הסגירה המרכזית של התיקים שנסגרו בכלל שלוש השנים יחד אנחנו רואים שרוב התיקים, 60% מהתיקים, נסגרים בגלל עבריין לא נודע, ואת זה אנחנו יכולים לחבר בין היתר למספר התיקים שבהם לא נרשמו חשודים בכלל. עילת סגירה מרכזית נוספת, בכמעט רבע מהמקרים, היא נסיבות העניין אינן מתאימות לפתיחת חקירה או להעמדה לדין, זה מה שפעם נקרא חוסר עניין לציבור.

מה זה נסיבות העניין?

אני חושבת שאולי כדאי שנציג המשטרה יסביר ביתר פירוט איזה מקרים נכללים ב'נסיבות העניין אינן מצדיקות'.

אני יודע.

איך זה עבריין לא נודע למרות שזה מקוונן? זה באינטרנט, תמיד יש טביעת זהות מסוימת.

אני חושבת שכדאי להסביר בדיוק איך קורה שבעצם לא מאותרים חשודים ברמה החקירתית. ולסיום אני רק אזכיר את כתבי האישום, אנחנו מדברים פה על עלייה במספר כתבי האישום בין שנת 2018 ל-2019, עלייה משמעותית, מ-70 ל-119.

יש הסבר לזה, עלייה של 70%?

יכול להיות שזה גם קשור לעלייה בעבירות עצמן, אבל יכול להיות שבאמת הוגשו יותר כתבי אישום, יותר תיקים אולי פוענחו. אפשר לתת לזה פרשנויות.

יש לזה הסבר.

אוקיי, אז נשמע הסבר.

אלה הנתונים ותודה רבה.

תודה לך, נורית. שני דברים לפני שאנחנו ממשיכים. בוודאי שאני לא משוכנע שהנתון על הסתה בכלל לא משקף את המציאות. בפלאפון הזה אני יכול להציג. כמה יש שם? 58 תיקים בגין הסתה. בפלאפון הזה יש מעבר לזה. אני יכול לקחת סכסוך אחד מיישוב אחד ולראות כמה יש הסתה ביישוב אחד שיש שם סכסוך חם בין שתי משפחות, ולכן מה שיש בדוח הזה זה נתונים מדווחים, אבל זה לא המציאות, במיוחד בנושא של הסתה. כמובן בנושאים אחרים זה המדווח בחברה, בכל החברה בישראל, לא רק החברה הערבית, זה המדווח והמציאות היא יותר עגומה.

סגירת התיקים מצביעה על כך שבסופו של דבר אנחנו לא מצליחים להשיג את ההרתעה שנדרשת כדי שאנשים יפסיקו לאיים ויפסיקו לסחוט ויפסיקו להסית זה נגד זה. אלה הערות מאוד כלליות.

אני רוצה לפנות לד"ר האמה אבו קשק, מרצה וחוקרת מדיה בחברה הערבית. את נמצאת איתנו, ד"ר האמה? תציגי את עצמך, בבקשה.

אני האמה אבו קשק, מהמחלקה לתקשורת ממכללת ספיר, אני חוקרת מדיה ופער דיגיטלי בחברה הערבית. ברצוני להתייחס היום לאלימות ברשת ובאופן ספציפי לילדים ולנשים לאור הנתונים ומחקרים שפורסמו לאחרונה.

בקשר לילדים, עם חדירת האינטרנט והטלפונים החכמים והרשתות החברתיות דעתו של הדור הצעיר מוסחת לעיתים קרובות. יכול להיות שכולנו ביחד סלון, אבל כל אחד לחוד עסוק בעולמו הווירטואלי שבו נוצרים קשרים חברתיים מחוץ למעגל הפיזי המשפחתי והחברתי. האינטרנט שינה במהירות את הסמכות של ההורים, להורים אין כלים לפקח על מעשי ילדיהם ומה שעובר עליהם ברשת והם אינם יודעים כיצד להתמודד עם אתגר האינטרנט, בעיקר בשל הפערים הבין דוריים, בין מי שמכונים ילידים דיגיטליים, אלה שנולדו בעידן הדיגיטלי, לבין המהגרים הדיגיטליים, שנולדו וגדלו בעידן קדם המחשב.

בתקופת הקורונה ובאופן ספציפי אני מציגה נתונים מהגל הראשון, במהלך הסגר והריחוק הפיזי בתקופת הקורונה נרשם זינוק בשימוש במרבית הרשתות החברתיות. כשזמן המסך עלה הסיכוי של הילד להיחשף לאלימות ברשת גוברת. במחקר שעשינו אני וד"ר יובל גוז'נסקי וכחלק ממחקר בין לאומי בחנו כיצד ילדים יהודים וערבים מגילאי תשע עד 13 חוו את משבר הקורונה עקב הסגר, הריחוק הפיזי וסגירת מוסדות החינוך בעת התפרצות המגפה.

המחקר בדק את תחושות הילדים, דרכי ההתמודדות והשימוש שעשו בתקשורת ובמדיה בזמן המשבר. ממצאי המחקר מעלים כי לילדים מהחברה הערבית היו יותר חששות בהשוואה לילדים דוברי השפה העברית והם יצאו פחות לפעילות ספורט מחוץ לבית, אך כן השתמשו יותר במדיה כדי להתגבר על הבדידות. עוד נתון חשוב, שילדים ערבים האמינו יותר לשמועות ולידיעות כוזבות, כל מה שנקרא פייק ניוז.

ברמה המעשית מנתוני המחקר ניתן לזהות בהעלאת המודעות והדיון המשותף בקרב ילדים והורים בכל הנושא של ניהול זמן מסך ושימוש משותף בין ילדים ומבוגרים ובכלל בנושא האלימות ברשת חשוב שיהיה שיתוף פעולה בין ילדים, בתי ספר, מומחים ומשרדים ממשלתיים בהערכה והפחתת האלימות ברשת וההשפעה הנפשית והבריאותית כדי לספק לילדים את התמיכה הנכונה.

זה בקשר לילדים. בקשר לנשים, נכון שההנחה שהאינטרנט הוא מרחב שמאפשר לאישה להיות מוצגת כשווה בין שווים וזה פתח לעולם החיצוני, אך גם במרחב הזה האישה נתונה ללחצים ואופן השימוש של הנשים הערביות מושפע וכפוף ללחצים האלה. נמצא שבקרב נשים ערביות יש חשיבות לשמירה על הפרטיות במרחב הפרטיות שנובעת מכך שהן נתונות לבקרה ופיקוח הדוקים מצד החברה. 71% מהנשים מרגישות חוסר ביטחון ברשתות החברתיות, לפי מחקר של מרכז - - - לאור זה כמחציתן לא משתפות מידע אישי ברשת החברתית.

מאפיין נוסף לשימוש של נשים ברשת הוא שהן נתונות להטרדות רבות. לפי הסקר של איגוד האינטרנט, שהיה לפני ארבע שנים, היו מעל שני מיליון הטרדות של נשים ברשת, מהם 130,000 נגד נשות ציבור. אין בידינו נתונים סטטיסטיים מדויקות על הטרדות ברשת כלפי נשים ערביות, אבל בסקר כללי שכלל משתתפות מהחברה הערבית וגם מהגדה ורצועת עזה עלה כי שליש מהצעירות בנות 15 עד 35 חוו אלימות או הטרדה ברשת. נמצא גם שהמשתתפות מהחברה הערבית פנו אל ההורים והמשפחה כדי לפתור את הבעיה ו-93% הביעו חוסר אמון ביכולתה של המשטרה לעזור.

עבור הנשים הערביות אינו מרחב ציבורי מגוון והטרוגני אלא מרחב פרטי, סגור והומוגני וכפוף ללחצים, אלימות והטרדה. אני חושבת גם שהאינטרנט בחברה הערבית, בקרב המשתתפים בכלל ונשים באופן ספציפי, עובר תהליך של השתקה.

תודה לך, ד"ר האמה. אנחנו נשמח לקבל את המחקר שעשית.

גם אנחנו.

כן, גלעד. אנחנו נבקש התייחסות של עורכת הדין מיטל גרייבר שוורץ, איגוד האינטרנט הישראלי.

שלום ובוקר טוב. איגוד האינטרנט הישראלי הוא עמותה שפועלת בהרבה תחומים, אבל אני אתמקד במה שקשור לחברה הערבית. אנחנו מפעילים את מרכז 'נטיקה' שמטפל בכל הנושא של פגיעות ברשת, בריונות ברשת וכדומה. אנחנו פעילים מאוד בחברה הערבית, במשך 15 שנים אנחנו מבצעים פעילויות שונות שגם קשורות להכנסת האינטרנט לחברה הערבית, לימוד איך מתנהלים נכון באינטרנט ובמהלך השנה האחרונה פעילות מול משרדי הממשלה להנגשת האינטרנט לחברה הערבית ולכן אנחנו מכירים.

האיגוד מפעיל קו חם לפניות בנושא של פגיעות באינטרנט, מגיעות אלינו 5,000 פניות בשנה מכלל האוכלוסייה ובקו הזה יש מענה גם בערבית ובערך 30% מהפניות מגיעות מהאוכלוסייה הערבית.

30%.

די הרבה. אנחנו מזהים כמה דברים. אחת, דיברת על עבירות מסוימות שאתה רוצה להתייחס בדיון הזה, אז כמות הפניות שמגיעות אלינו בנושא של סחיטה באיומים, שזה בעיקר איומים בפרסום של סרטונים מיניים על אנשים, מגיעות אלינו המון פניות, בערך 50% מתוך הפניות בחברה הערבית מגיעות על הנושאים האלה.

מיטל, איך אתם מטפלים בפניות האלה? מה אתם עושים?

באופן כללי קודם כל יש לנו קשר עם כל הרשתות החברתיות, עם כל הגופים שמטפלים בנושא, זה מצד אחד, אנחנו יודעים לפנות אליהם כשצריך. יש לנו קשר כמובן עם המשטרה, עם מוקד 105, שתיכף נדבר עליו עוד קצת ואנחנו יודעים להפנות אליהם כשצריך. האמת שהרבה מהפניות גם הם מפנים אלינו כדי שנוכל לעזור לאנשים ולהוריד למשל דברים שהרשתות צריכות להוריד, שמנוגדים לתנאי השימוש של הרשתות החברתיות. זה בגדול.

דברים נוספים שאני יכולה להוסיף שעולים מהפניות שמגיעות אלינו. אחת, בהרבה מאוד פעמים תחנות המשטרה ביישובים הערביים לא כל כך יודעות איך להתמודד עם נושא של אלימות ברשת, לא כל כך יודעות להפנות את הנפגעים וזה חבל, כי יש מקומות שאפשר. אני יכולה להגיד שתחנות המשטרה ביישובים היהודיים עושות עבודה, גם שם זה לא היה פשוט בהתחלה. יש חוסר היכרות של החברה הערבית עם מוקד 105 שמיועד לטיפול בקטינים בפגיעות ברשת וחוסר היכרות עם 'הסרט הלאומי', שזה גוף של מערך הסייבר שמטפל בפגיעות סייבר. בסקר שאנחנו עשינו ב-2017 13.3% מהחברה הערבית הצהירו שהם נפגעו בפגיעת סייבר, או הם בעצמם או מישהו שהם מכירים נפגע. אני מניחה שהמספר הזה עלה בשנה האחרונה.

עוד דבר אחד אחרון שאני רוצה לציין זה שבמהלך השנה האחרונה אנחנו העברנו קורס למדריכי אינטרנט בטוח בחברה הערבית במטרה להרחיב את רמת הידע של החברה הערבית, מה אפשר לעשות, איך אפשר לטפל, אנחנו הולכים להרחיב את הקורסים האלה גם ב-2021 ואני מקווה שכמה שיותר יידעו איך להתנהל, איך לעצור את זה לפני שזה מגיע, ומה אפשר לעשות כשזה קורה.

יצאתם פעם בקמפיין בשפה הערבית למודעות לנושאים האלה באינטרנט?

יצאנו בקמפיינים בשפה הערבית. בערבית, לדעתי רק היו כתוביות של הקמפיין הזה, לא יצאנו לקמפיין ספציפי לחברה הערבית. אנחנו נשמח.

אוקיי, אז לתשומת ליבך.

אני מזכירה לך שאנחנו עמותה אז הכספים שלנו לא רבים ואנחנו נשמח לסייע בכל מה שאנחנו יכולים.

מאיפה מקורות המימון שלכם כעמותה?

אנחנו עם מרשם שמות המתחם, כל דומיין ישראלי נרשם אצלנו ואלה מקורות המימון וכעמותה אנחנו מפנים את זה אחר כך לטובת הקהילה, כמו הפעילות הזו.

תודה לך. אנחנו ניקח התייחסות ראשונה מסגן ניצב גלעד ונמשיך את הדיון. גלעד, יש לך כמה נושאים להתייחס, במיוחד הדוח וכמובן הנושא שהציגה מיטל בקשר למודעות של המשטרה בחברההערבית, למרות שיש מעט מאוד תחנות משטרה בחברה הערבית, להתנהלות בנושא הזה. בבקשה. תציג את עצמך קודם כל, גלעד.

תודה רבה. שמי גלעד בנט, סגן ניצב, אני ראש מדור אסטרטגיה ושותפויות בחטיבת הסייבר במשטרה, בתוך אגף החקירות.

רוב הנושאים שעלו פה נוגעים לתחומי הפעילות של המדור שלי, בעיקר בתחום בניית האסטרטגיה הארגונית ביחס לכלל המגזרים, קמפיינים תודעתיים, מבצעים תודעתיים, שותפויות עם איגוד האינטרנט, 'הסרט הלאומי' הוזכר פה ועוד שלל נושאים שלא נוגעים ממש לניהול החקירה או לאיסוף המודיעין, אבל אנחנו כן מסתכלים על התהליכים החקירתיים והמודיעיניים ומוצאים בהם פערים ופגמים ומנסים לשפר אותם מרמת המטה.

חלק מהדברים שנאמרו פה, נאמרו בצדק, אני חייב להודות, יש פערים מסוימים בטיפול בעבירות במרחב המקוון במשטרת ישראל וזו התכלית שלשמה הוקם המדור. אני מברך על ההשתתפות פה בוועדה כי בהחלט עולים פה דברים שאנחנו עוסקים בהם.

אני גם אתייחס לחלק מהדברים שנאמרו פה ביחס לנתונים, את רובם אני יכול להסביר, את חלקם אני לא יכול להסביר ואני אעשה בדיקות בבית. לגבי 58 התיקים בתיקי הסתה, יש לזה הסבר די מובן. כדי לפתוח תיק הסתה, פתיחה של תיק הסתה לאלימות או לגזענות כרוכה באישור מקדים של פרקליטות המדינה.

המקוונן זה כולל מכשירים ניידים הכוונה?

כל הסתה ברשת, מכשיר נייד לצורך העניין מחובר לרשת, אתה יכול לכתוב ברשת החברתית דרך המכשיר הנייד או דרך מחשב. התהליך הזה הוא תהליך מורכב, יש שלל עבירות שקשורות למרחב חופש - - -

אבל, גלעד, ההסבר, הפרקליטות או הייעוץ המשפטי לא משתף פעולה בנושא - - -

לא, זה לא - - -

אנחנו העלינו את הנושא הזה בפני היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות ואכן הבנו שעבירות או חשד לעבירות הסתה דורש ממש אישורים שמקשים על התהליך עצמו, אבל עד כדי כך? 58 במשך שלוש שנים?

כן, מדובר בתהליך שבו בוחנים ממש – צריך להבין, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, הפעילות של משטרת ישראל במרחב חופש הביטוי מפוקחת על ידי משרד המשפטים, וטוב שכך, אני לא הייתי רוצה לחיות במדינה שכל אמירה פוליטית תהיה עילה לפתיחה בחקירה, אני מודה שבסופו של דבר, כמו בהרבה מאוד תהליכים אחרים כשאתה מרים את רף הבדיקה אז הרבה מאוד מקרים נזרקים מתחת לגלגלי האוטובוס, לצורך העניין.

צריך להבין שעבירות במרחב חופש הביטוי הן לא רק עבירות הסתה. אתם הזכרתם את עבירת האיומים, יש את העבירה של העלבת עובד ציבור, יש הרבה מאוד התבטאויות שהן במרחב הלא פלילי, שהן במרחב השיימינג, או באזור של הילדים בולינג, שאנחנו מנסים לטפל בהן בכל מיני אמצעים אחרים שלא כרוכים בחקירה, וגם בזה אני אגע עוד מעט. הסיפור של מניעה ואכיפה במרחב המקוון לא תמיד עובר דרך המסלול הפלילי. יש משמעות מאוד מאוד חשובה לתהליכי מניעה, למבצעים תודעתיים ולהסביר לקורבן הפוטנציאלי מה מותר לעשות ומה אסור לעשות, ובכך אני מאוד מתחבר למה שאמרה מיטל, אנחנו עומדים לצאת, כתבתי לעצמי, זה אמור להיות בסוף ההתייחסות שלי, אבל מכיוון ששאלת על זה, אנחנו עומדים לצאת בכמה מבצעים תודעתיים, בתחילת השנה שלושה מבצעים תודעתיים גם בשפה הערבית על שלוש תופעות פשיעה, חלק מהן אני אזכיר בהמשך, זה בהחלט משהו שאנחנו רואים שצריך לטפל בו.

אז קודם, ברשותך, אני אגש לחברה הערבית ככלל. נגעה פה האמה בחשיפה של המגזר הערבי למרחב האינטרנט. מנקודת מבט של ארגון אכיפה אנחנו מסתכלים על החברה הערבית כצרכנית אינטרנט, ככזאת שנחשפת לאינטרנט כמו שאר המגזרים בחברה בישראל, אבל, כמו שנאמר פה, יש פה פערים בנושא הבנת המרחב, יש פה שוני במובן של מה מותר, איך התבטאויות במרחב המקוון הופכות להיות איזה שהוא אירוע במרחב הפיזי וכמו חברות מסורתיות אחרות זה קצת שונה מהחברה החילונית בישראל וצריך לדעת את זה ולהבין את זה ולכן תהליכים של תודעה והסברה הם מאוד מאוד חשובים.

אני אגע פה בשלושה סוגים של תופעות. הראשונה היא תופעה מאוד מאוד נרחבת במגזר הערבי שנקראת סקסטורשן, זה סוג של סחיטה. מרכז הסייבר הארצי מיפה מינואר 2018 ועד אמצע השנה, עד יוני, 1,898 מקרים של סחיטה. בגדול מדובר במתווה שבו ברשת חברתית עולה אדם מול דמות, מול אווטר, מול חשבון משתמש שנראה כמו אישה, מתחיל איזה שהוא שיח, חלופה של תמונות, תמונות אינטימיות, מהר מאוד ברגע שהתמונות מועברות לצד השני מתחיל התהליך של האיום, האישה זה לא אישה ויש איום להפיץ את כל התמונות גם ברשת החברתית או ביוטיוב. המתווה השני זה שליחה של דואר אלקטרוני, לא נעשית שום פריצה לחשבון המשתמש של הקורבן, אבל איומים שהקליטו אותו צופה בפורנו וצריך לשלם לחשבון של ארנק וירטואלי מטבע וירטואלי.

מה שקורה מבחינת המגזר הערבי, מתוך כמעט ה-2,000 התיקים האלה יש חריגה מאוד מאוד גדולה בשיעור היחסי של המגזר באוכלוסייה ובין מספר התיקים. זה לא בדוק, אבל למיטב ידיעתי לפחות יותר מחצי התיקים שייכים למגזר ופה מאוד מאוד חשוב שאנחנו נפיץ בתחילת השנה הסברים. אגב, האירוע הזה יכול להתפתח מהר מאוד לאירוע בעולם הפיזי. אנחנו יודעים מהעולם שילדים, נערים, שהיו קורבנות ניסו להתאבד, חלקם התאבדו וקהילת האכיפה הבינלאומית לוקחת את זה מאוד מאוד ברצינות.

הטיפול של המשטרה באירועים האלה מחולק לכמה מישורים. האחד, סיוע לאחר מעשה לקורבן ומזעור הנזק, איסוף ועיבוד של מידע רלוונטי, פעילות תודעתית אמרתי. צריך להבין שרוב השחקנים שעושים את זה נמצאים במדינות שלישראל אין הסכמי סיוע משפטי איתם ולכן אנחנו צריכים לפעול בערוצים בינלאומיים כדי להעביר את המידע הרלוונטי למדינות הרלוונטיות ופה יש משמעות מאוד מאוד חשובה לתודעה. אנחנו יכולים להוריד בעשרות אחוזים את הפגיעה הזאת.

הדבר השני שאני רוצה להתייחס אליו זה הונאות. בתקופת הקורונה שיעורי ההונאות המקוונות עלו בצורה מעריכית וגם המגזר הערבית ספג מזה. יש שני סוגים של הונאות שהבאתי פה בתור דוגמה, הונאת דמי מקדמה והונאות דיוג, מה שנקרא פישינג. בהונאת דיוג נשלחת כמות מאוד מאוד גדולה של דואר אלקטרוני או אס.אמ.אסים להרבה מאוד אנשים עם איזה שהוא לינק לאתר, דומיין, שבו מבקשים מהם להכניס פרטים. למעשה האתר הזה הוא בשליטת העבריין או החשוד והפרטים האישיים דולפים אחרי זה. לאחרונה הוגש נגד נאשם מכפר קאסם בבית משפט מחוזי במרכז כתב אישום מאוד מאוד חמור עם 16 אישומים, האחרון בהם הוא הפיץ הודעת דיוג כזאת לקרוב ל-5,000 קורבנות, הכוונה הייתה לגנוב פרטים של פיי-פל.

הונאות דמי מקדמה. מאוד מאוד כואב. בשנה האחרונה נפתחו 390 תיקים בהיבט הזה בחברה בכלל וכבר אנחנו מזהים בתוך 390 התיקים האלה כמה חברות שמעסיקות אנשים דוברי ערבית ש - - -

מכוונות לחברה הערבית.

מכוונות לחברה הערבית ולמעשה מדובר בהלוואות חוץ בנקאיות. מתקשרים אליך, אתה משאיר פרטים, אומרים לך להשאיר דמי מקדמה של 1,000, 2,000 שקל, ברגע שהשארת את דמי המקדמה נגמר הסיפור מנתקים איתך קשר. גם באזור הזה מאוד מאוד חשוב העניין התודעתי, מאוד חשוב הסיוע לאחר מעשה לקורבן במזעור של הנזק, כמובן איסוף ועיבוד של מידע ומובילים מודיעיניים, חקירה ומעצר ופעילות תודעתית.

הדבר השלישי שאני הולך להתייחס אליו זה סכסוכים אלימים שמתפתחים על רקע פרסומים ברשת החברתית וזה נורא מתקשר לחוסר הבנה של המרחב המקוון ופעילות שדורשת הסבר לגביו. אמרנו שיש פה כל מיני סוגים של עבירות, מניתי את העבירות לפני זה, הסתה, איומים, העלבת עובד ציבור ותופעות לא פליליות. צריך להבין דבר אחד, ראיתי פה פער, דובר פה על פער שיש המון המון אירועים שבהם נשים מאוימות וזה לא מגיע למשטרת ישראל. פה צריכים לעשות עבודה מאוד מאוד אינטנסיבית בנושא התודעה. יכול להיות שקמפיינים בשפה הערבית יגבירו את זה, אבל אנחנו חייבים שותפי משימה בתוך המגזר שיעזרו לנו להגדיל את יחס הדיווח. לגבי הטיפול בעובדי וראשי רשויות מאוימים, זה יועבר בנפרד.

לא, אבל בנושא הזה, גלעד, מעבר לעבירות שמשם מתפתח הסכסוך אנחנו מזהים תופעה מאוד שכיחה. ברגע שיש לך סכסוך ביישוב מסוים או בשכונה מסוימת זה מתבטא ישירות במה שנכתב ברשת החברתית. למשל יש לך רצח בכפר מסוים, אז אתה מרגיש שבצד השני של משפחת הנרצח ישירות יש קריאה לנקם ולאיומים וכל מיני דברים. התופעה הזאת היא גם גורם, אבל גם משקפת מציאות וגם מגבירה את השנאה ואת המתח שיש ביישוב. זה משהו מורכב מעבר לנקודת התחלה של סכסוך מסוים.

אני רוצה להגיד עוד כמה דברים. אנחנו מזהים פה פער, כמו שאמרתי בתחילת הדברים, שאנחנו לא מסתירים אותו. יש פער ואנחנו עובדים קשה מאוד במטה בשביל להגדיל את טווח המיומנויות, הכלים וההתמודדות עם המרחב האינטרנטי כדי שהפערים שהתבטאו במספרים בהתחלה יילכו ויקטנו. בשנים האחרונות הקמנו מרכז סייבר ארצי להיתוך מידע שקשור לפשיעה מקוונת, הוא ממש מרכז שנותן סיוע לתחנות, לרבות תחנות במגזר, ומסביר להם מה צריך לעשות כשיש התבטאות ברשת. המרכז הזה פונה לרשתות החברתיות, מסייע בהוצאת צווים לתחנות והוא סוג של מומחה תוכן באירוע הזה.

המטה הזה מונגש לציבור? אנשים יכולים לפנות ישירות למטה הזה?

לא, זה למעשה מרכז היתוך, הוא לא תחנה, הוא לא יחידת חקירות, הוא מרכז ידע שעוזר למשטרה, הוא מגדיל את הידע המבצעי של החוקרים. תיכף אני אגע בעוד תהליכים שאנחנו נוקטים בהם כדי להגדיל את הידע הזה.

הקמנו מטה ייעודי לניהול מאבק בפשיעה מקוונת ובניית הכוח והשותפויות בחטיבת הסייבר סיגינט, זה המטה שאני חלק ממנו, יש עבודת מטה מאוד רצינית שמבוצעת אצלנו בחטיבה שמדברת על העצמה של יכולות הסייבר והפשיעה המקוונת במחוזות. זאת אומרת אנחנו בונים מרכזי ידע, במקום שיהיה אחד, כמו שאמרתי מקודם, שעוזר לכל התחנות, יהיו מרכזי ידע ממש בתוך המחוזות. הכוונה היא לפרוס את הידע גם ליחידות המטפלות במחוז.

יש עבודת מטה גדולה שמטפלת בטיוב וגם היתוך נתונים בתחום עבירות ההונאה כדי להפחית את הטיפולים האלה, בשיתוף פעולה עם הרבה מאוד שותפי משימה, עם הסקטור הבנקאי, עם איגוד האינטרנט. צריך להבין שחלק מהטיפול בתופעה הזאת הוא לא חקירתי, אם אנחנו מזהים נניח בסוף שבוע איזה שהיא פעילות מאוד מאוד אינטנסיבית של דיוג, לטפל בהם ברמה החקירתית יהיה יותר מדי איטי ולא ימנע את הנזק, אז אנחנו פועלים בכל מיני פעולות כדי לטפל בתשתית.

אנחנו מקימים מגמת סייבר במכללה הלאומית לשוטרים ואנחנו מנגישים את תשתיות הדיווח של האזרח על עבירות למשטרת ישראל באמצעות ממשק מקוון. אני לא יודע אם זה עלה פה בדיונים הקודמים, אבל יש ממשק מקוון, בעבירות מסוימות לא צריך להגיע לתחנה.

בערבית?

אני צריך לבדוק את זה. אני לא רוצה לתת לך תשובה סתם, אני צריך לבדוק את זה.

יש לכם ביחידת הסייבר דוברי ערבית לזהות את האיומים או את מה שמתחולל ברשת בשפה הערבית?

כן, יש לנו דוברי ערבית בתוך יחידת הסייבר. אנחנו פועלים להכניס דוברי ערבית גם ביחידות שמטפלות בפשיעה מקוונת במחוז, אי אפשר לעשות את זה רק במקום אחד.

סיימת, גלעד?

כן, דיברתי על המבצעים התודעתיים. זה מאוד מאוד חשוב, צריך לקחת את זה בחשבון.

מתי זה מתחיל?

זה אמור להתחיל מתי שהוא ברבעון הראשון של 2021.

מה זה מבצעים תודעתיים?

כל מיני פרסומים ברשת החברתית, בפייסבוק, באינסטגרם, להעלאת מודעות, גם בצורה של פוסטרים, פרסומים גרפיים, וגם בצורה של סרטונים.

גלעד, תודה לך, תוכל גם בהמשך להתייחס, בסיכום הישיבה. אנחנו נפתח את הדיון גם לחברי הכנס, נתחיל עם חבר הכנסת מטאנס שחאדה.

בוקר טוב, כבוד היושב ראש והמשתתפים. זו סוגיה מאוד חשובה, כל הנושא של התחלת האיומים או התנגחויות ברשתות התקשורת, באינטרנט, כי זה לא נעצר שם. אני לא יודע את האחוז, מה מתוך המקרים מתפתח למקרה של אלימות או סכסוכים, לכן צריך לעקוב טוב מאוד כבר מהשלב הזה של התפתחות האירוע כי, כפי שאמר ד"ר מנסור, לפעמים אם יש מתיחות יש ליבוי למתיחות ולקריאות של נקם או של כל מיני התנהגויות, הן כבר עולות בתוך הרשת או מתוך התכתבויות. לכן צריך לשים דגש על ההיבט הזה גם בחברה הערבית, או במיוחד בחברה הערבית.

יש את החלק הבעייתי יותר, החלק של התלונות. כאן בתחום הזה קל כנראה לא לזהות, או קל יותר לעשות חשבון מזויף או אמצעים להסתיר את זהות המעורבים ויש את בעיית האמון, שזה משפיע על תלונות. יש בעיה של אמון בקרב האוכלוסייה הערבית במשטרה ויש בעיית אמון בתגובת המשטרה, כאילו אוקיי, אני הולך להתלונן, או מגיש תלונה, מה יקרה? מה התוצאה? הם לא יעשו כלום. גם לגבי הנשים, דרך אגב, מה שאמרת, גם במקרה של ופאא ז"ל בעראבה, היא התלוננה, היה הליך, וגם במקרים של ילדים ונוער. יש את התחושה הזאת, יש את המנטליות שאוקיי, מה המשטרה תעשה? אם אני אתלונן למשטרה היא לא תנקוט בכלום, לא תעשה כלום ולא תפתור את הבעיה.

לכן צריך לעבוד גם על ההיבט הזה, שאכן המשטרה כן תפתור את הבעיות, שהמשטרה אכן תגיש יותר כתבי אישום וכתבי אישום עם עונשים מתאימים, גם בהיבט הסייבר או בהיבט המקוונן, כי הרבה פעמים הניצוץ מתחיל בניגוח מקוונן וזה הרבה פעמים מתפתח לדברים גדולים יותר. תודה רבה.

תודה, חבר הכנסת שחאדה. חברת הכנסת אימאן ח'טיב.

יישר כוח, כבוד היו"ר. האמת שבעידן של הדיגיטל ודווקא בשנה האחרונה שאנחנו עדים שכמעט רוב החיים שלנו מתנהלים דרך אתרי האינטרנט ודרך התקשורת בדיגיטל הסיכונים גברו והסיכויים גם ליפול ברשת גם גברו. אם אנחנו נדבר על ילדים קטנים שמנוצלים, גם מינית, בתוך הרשת, אם נדבר על בעיות של מרמה ושל ניצול כלכלי גם בתוך הרשת וחשוב לקחת את כל הנושא גם של ההונאה והמרמה ולקחת את הנושא גם לצד של איך באמת אפשר להתגבר על המציאות שאנחנו נקלענו אליה.

גם לפני הקורונה המצב היה כזה, אבל עכשיו הוא יותר קריטי והשאלה אם באמת היחידות הרלוונטיות יכולות לתת את המענה תחילה בלהיות מונגשות לכלל הציבור גם ברמה של השפה וגם ברמה שהמודעות לנושא קיימת ויש מי שמטפל בנושא.

הדבר הנוסף מהצד השני, מה מידת ההיענות לאותן פניות שבכל זאת אנשים מצליחים ומערכות מסוימות, אם זה בתוך מערכת החינוך או אנשים בודדים בכל זאת פונים, האם הם מקבלים את המענה הרלוונטי והנאות ובמהירות הנדרשת. לצערנו הרב המציאות מוכיחה לנו שוב ושוב שזה לא ממש קורה ועדיין אנשים משלמים לא רק מכיסם אלא גם בחיים שלהם. הגיע הזמן באמת שניתן אתהדעת ואת התוכנית כדי לצאת מהפלונטר הזה ומהמקום הזה.

תודה, חברת הכנסת אימאן. חברת הכנסת סונדוס סאלח, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב ראש. בעידן הזום והלמידה מרחוק והעבודה מרחוק גם כן הפשיעה עברה לשם, למסכים, ודווקא שם היא מתפרצת במהירות גדולה יותר, בגילאים קטנים יותר, במינון גבוה יותר וזה הופך להיות מדאיג יותר.

אני מסכימה עם היושב ראש, יש דברים שהתקשורת ועידן הדיגיטל מחמיר את הקטטות או הבעיות שיכולות להיות, שאם לא היה אמצעים דיגיטליים והפצה בפייסבוק אז היינו יכולים להתמודד עם זה בצורה טבעית יותר. יש דברים שהם הפוך, מתחילים בפייסבוק, מתחילים במסרים דיגיטליים והופכים במציאות לבעיה אחת גדולה. אז הפושע המשיך את העבודה שלו, אבל שינה את דרך העבודה ושיטת העבודה שלו.

בינתיים במשטרה יש פער בין הכלים והשיטות החדשות שמפתח הפושע ובינתיים המשטרה לא מפתחת עוד כלים ושיטות להדביק את הפער ולתפוס את הפוגע, הרוצח, במיוחד כשיש פגיעה בגילאים קטנים יותר והעברת תכנים פוגעניים נפשית, וגם פוגעניים מינית והם הופכים במציאות לפגיעה פיזית.

אני רוצה להתייחס לנתונים. בנתונים שיש בידינו יש עלייה בשנת 2018-9 ב-70%, אני בטוחה שבמשבר הקורונה והמגפה המסוכנת העלייה תהיה יותר ויותר ומסוכנת יותר. התיקים הנסגרים בשנים 2018 עד 2020, אחוז התיקים שנסגרו הוא אחוז גדול מאוד ובפילוח סיבות הסגירה כתוב 'עבריין לא נודע'. שם צריך לכתוב שהמשטרה נכשלה לזהות, לאתר ולטפל ולדעת מי העבריין ואיך לטפל בו, ולא לרשום שב-60% כמעט מהתיקים שנסגרו העבריין לא נודע. לא נודע למי? לי? אני צריכה לדעת מי העבריין? אני צריכה לטפל בו או שזה תפקיד המשטרה? אז בפילוח צריך לרשום שהמשטרה נכשלה בלזהות את העבריין. טוב, אז מה הלאה? מה עושים? בינתיים העבריין משתולל חופשי, מסתובב חופשי. כמו שהרוצח של ופאא עדיין מסתובב חופשי, שבועיים, הוא מסכן את החיים של עוד נשים והמשפחה שלה ועוד ילדים.

אני מטפלת בארבעה תיקים שנה, מחודש פברואר, כמעט שנה, שהם הגישו תלונות שגנבו את הפייסבוק של נשים, התחזו בשמן, מפיצים מסרים ומאיימים על משפחות אחרות ביישובים אחרים ובאים ליישובים של הנשים הראשונות והמשטרה עדיין לא עשתה כלום. אני מטפלת בארבעה תיקים, אני רוצה לשמוע ממך, אני מפרסמת את הסרטון הזה ומתרגמת את הדברים שלך, מה אמורה לעשות אישה שגונבים לה את הפייסבוק שלה, מתחזים בשמה, שולחים איומים ובאים לבית שלה להגיד: לא, זה הפייסבוק שלך, את מאיימת על החיים שלנו ונבוא לרצוח אותך, היא אומרת: זה לא הפייסבוק שלי, יש תלונה במשטרה והמשטרה, כמעט שנה עברה, לא עשתה כלום בתיקים אלה. ארבעה תיקים, אני רוצה לשמוע ממך מה לעשות במקרים האלה. תודה.

תודה, חברת הכנסת סאלח.

סליחה, ד"ר מנסור, אני מתנצל מנציג המשטרה, כי אני חייב להיות בוועדת כלכלה, יש הצבעה, אז אני לא אשמע את התגובה.

אוקיי. ג'ורדנה, מנהלת מדיניות פייסבוק בישראל.

שלום.

הפייסבוק הוא זירה להרבה דברים, גם טובים, אבל גם רעים, בוא נגיד. איך אתם רואים את התפקיד שלכם?

קודם כל אני רוצה להגיד תודה לך, היושב ראש, שהזמנת אותי להיות פה בדיון, אני חושבת שזה מאוד חשוב שאני פה לשמוע את הקולות של האנשים ולהבין כי בעצם התפקיד שלי בחברה זה לייצג את מה שקורה פה בארץ לחברה הבינלאומית. אז אני רוצה לקחת דקה להסביר לכולם מה אנחנו עושים בנושאים האלה החשובים מבחינת אלימות, הסתה וכו', כשזה מגיע לפלטפורמה שלנו.

יש לנו את כללי הקהילה שלנו והם כמובן בעברית, בערבית כמובן, הם מפורסמים באתר שלנו, הם מאוד מאוד מפורטים עם הכללים שלנו בנושאים האלה, במיוחד אלימות, התנהגות פלילית, הסתה, פשיעה מאורגנת, פרסום פשיעה, דברי שנאה, תוכן אלים ובוטה, שידול מיני. אני יכולה לדבר לעומק על כל המדיניות שיש לנו בנושאים האלה, וגם עלה פה העניין של זהות אותנטית וכמובן זה בעצם מדיניות שמאוד מאוד חשוב לפייסבוק, צריך להיות בפייסבוק עם זהות אותנטית, אי אפשר להיות בפייסבוק עם זהות של מישהו אחר וזה כמובן משהו שפייסבוק התחיל מבחינת הרשתות החברתיות ולא קיים אצל כולם. זה משהו מאוד חשוב מבחינתנו להוריד את רמת הנושאים שאמרתי שהם נגד כללי הקהילה שלנו.

אבל בנוסף אנחנו עובדים מאוד קרוב גם עם גורמי האכיפה פה בארץ, יש לנו קשר הדוק עם הפרקליטות, עם מחלקת הסייבר, כשמגיע אלינו חומר מהפרקליטות שמנוגד לחוק המקומי אנחנו חוסמים גישה לתוכן הזה בארץ, אז אם משהו מנוגד לכללי הקהילה שלנו אנחנו מוחקים את התוכן הזה גלובלית, אבל אם אנחנו מקבלים פנייה מהפרקליטות שיש תוכן לא חוקי אנחנו חוסמים גישה בארץ וזו הסיבה שיש לנו קשר הדוק איתם, הם יכולים להפנות אלינו סוגי תוכן, עמודים או פרופיל או כל פוסט או תגובה שיש בפלטפורמה שלנו. אנחנו גם עובדים מאוד צמוד עם המשטרה, עם מחלקת הסייבר, יש לנו מישהו שעובדת צמוד עם המשטרה וכמובן גם עם 105, ואני רואה שיש גם נציגים שלהם, אנחנו עובדים גם איתם, אפילו לפני שהם התחילו לפעול כי אנחנו ראינו בעבודה שלהם חשיבות רבה ואנחנו תמיד שם לעבוד איתם בכל מה שאנחנו יכולים לעשות.

אנחנו יכולים לראות גם מבחינת האכיפה שלנו בכללי הקהילה את השיפור מצדנו, אנחנו מפרסמים כל חצי שנה דוח שקיפות כדי להראות לציבור כמה תוכן אנחנו מוחקים מהפלטפורמה ואנחנו עובדים מאוד קשה שתהיה בינה מלאכותית למצוא את התוכן הזה, התוכן שמפר את כללי הקהילה ולמחוק אותו לפני שאנשים רואים אותו בכלל.

רק לאחרונה, בדוח האחרון, שיפרנו את כל העבודה שלנו בשפה הערבית, אז אנחנו יכולים עכשיו למצוא פרואקטיבית הרבה חומר שמפר את כללי הקהילה שלנו בערבית ולמחוק אותו לפני שיש פגיעה, לפני שאנשים רואים אותו בכלל וזה משהו מאוד חשוב.

בנוסף אני רוצה להגיד שכל הנושא הזה של תודעה וחינוך מאוד מאוד חשוב לנו, אני שמעתי הרבה אנשים היום מדברים על זה. אני חושבת שאנחנו, מבחינת פייסבוק, לא יכולים להיות המומחים בכל מקום ובכל מדינה בעולם, אבל אנחנו כן בתוך המדינות שאנחנו פועלים בהן יכולים לתמוך באנשים שכן המומחים. זו הסיבה שאנחנו תומכים בארגונים המומחים בנושאים האלה, גם אם זה גורמים ממשלתיים, מבחינת 105, אבל גם מהצד של העמותות ואנחנו יוצאים בקמפיין ו עושים הרבה עבודה עם ארגונים בשטח כדי קודם כל ללמוד מהם, להבין איפה יש פערים וגם לתמוך בקמפיינים של תודעה כשזה מגיע לדברים בסיסיים כמו איך לדווח על תוכן, כי כל בן אדם, גם אם אין לו חשבון בפייסבוק, הוא יכול לדווח על תוכן, אבל גם איך להתייחס לאנשים ברשת, איך לדבר עם אנשים אחרים. כל הנושאים האלה מאוד מאוד חשובים לי ולצוות שלי.

ג'ורדנה, יש לכם שותפים בחברה הערבית, עמותות או גוף שאתם באים איתו במגע כדי להבין מה קורה בחברה הערבית, איפה יש איומים, איפה שיש מוקד למתיחות, מוקד לסכסוך או משהו כזה?

כן, אני לא רוצה להגיד שמות כי הרבה מהאנשים שפונים אליי מבקשים שיהיה להם פרטיות מבחינת השיחות שיש לנו, אבל אני יכולה להגיד שאני אשמח ליותר. זה חלק מהסיבה שאני רושמת כל אחד שמדבר פה, גם אם זה חוקרים וגם אם זה פעילים, כי אני תמיד פתוחה לעבוד עם יותר גורמים בשטח, זה מאוד חשוב לי להבין מה קורה בשטח, אם אנשים חושבים שיש בעיה במדיניות או בעיה באכיפה של המדיניות שלנו. לפעמים חושבים שאין לנו מדיניות נגד הדברים ולפעמים יש לנו טעויות באכיפה אז מאוד חשוב לי לקבל חומר כזה, אז אני אשמח אם בעקבות הוועדה אני אוכל להיות בקשר עם יותר ארגונים.

תודה לך. אנחנו נעבור למשרד החינוך. מי נמצא איתנו ממשרד החינוך?

בוקר טוב. שמי ורד גיל, ממונה על אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות בשפ"י ונמצאת איתי אדורה שהיא מפקחת מ-105, אז אני אתחיל והיא תמשיך.

בקצרה.

כן, ממש בקצרה, אני רק אתייחס לכמה דברים. קודם כל גם גלעד, דיברת על עניין של תודעה והסברה, שזה מתכנס לחלק של החינוך. אני יכולה לומר שלאורך השנים אנחנו מובילים במערכת החינוך, כמובן שגם בחברה הערבית, מטרות שהן מטרות שנכונות גם לחלקים הפיזיים וגם הווירטואליים וכל שכן בשנה הנוכחית, בשנת הקורונה. אז אנחנו מדברים על הגברת המוגנות וצמצום אירועי אלימות בקרב תלמידים במרחבים השונים, אנחנו מדברים על הגברת המוגנות של צוות ההוראה, על קידום אקלים חינוכי מיטבי ופיתוח העצמה נפשית בקרב התלמידים. אנחנו מתחילים מהצוותים החינוכיים ואנחנו מדברים על חיזוק יחסי קרבה ואכפתיות והגברת האחריות האישית והחברתית של התלמידים.

ואם אנחנו מסתכלים על חמש המטרות, אז אלה מטרות שמקדמות גם את החלקים של הגלישה הבטוחה ושל האינטרנט. אני אומר לרגע שמערכת החינוך עושה עצירה בתחילת פברואר כל שנה, יש לנו שבוע גלישה בטוחה שמדבר על כל החלקים, גם הערכיים של היחסים ומה קורה לנו בתוך העולם הווירטואלי, ולא רק, ואנחנו מדברים באמת פרו אקטיבית, אבל גם יש עצירות לחלקים רה-אקטיביים שתיכף אדורה תמשיך אותי.

אני אומר שהתבוננתי על נתוני מיצ"ב שיצאו בשנה שעברה, תש"פ, יש חלק שהתלמידים נשאלים לגבי הפגיעה באינטרנט וזה מחולק להפצה, עלבונות, שזה כולל גם הוצאה מתוך קבוצה, ומתוך הנתונים שמתחלקים ליסודי, חטיבה ועל יסודי, אנחנו רואים שבבתי ספר יסודיים 4% מהיסודיים דיווחו על הפצה או עלבונות דרך האינטרנט, בחטיבה זה עולה ל-5% ובעל יסודי מדובר על 7% מהתלמידים. אם אני משווה את זה לנתונים של תשע"ט, אז יש עלייה בבתי הספר היסודיים ובחטיבה ובעל יסודי הנתונים נשמרו. זה אומר שאנחנו צריכים לתת יותר דגש בעל יסודי בין י' ל-י"ב על החלקים של הפגיעה באינטרנט.

זה מוביל אותנו לכל מה שקורה אחר כך בהמשך של החיים, אבל אנחנו רוצים לחנך לבוגר שייטיב עם הסביבה שלו, קודם כל עם עצמו אבל בהמשך עם הסביבה שלו. אז תודה ואני מעבירה לאדורה.

בוקר טוב, סבאח אל חיר. אני שמחה להיות פה. אני מפקחת של שפ"י ועובדת במוקד 105, נמצאת איתי גם פה ורד גיל שאנחנו עובדות ביחד במשרד החינוך ונמצאים איתי מהמוקד גם ד"ר נאוה אביגדור, שהיא ראש התחום האזרחי במוקד 105 ונמצא איתנו גם אילן אביטן שהוא מנהל תחום הרווחה במוקד 105.

אני אתייחס בדבריי הקצרים לטיפול שאנחנו עושים בפוגעים ונפגעים שמגיעים אלינו בחברה הערבית, ממי שמגיע. אנחנו מתחילת השקת המוקד עשינו באמת מאמצים להנגיש את המוקד לחברה הערבית, אם זה הרצאות ליועצות, אם זה שיעורים שבנינו ליסודי ועל יסודי. בזמן הקורונה הוקלטו גם שידורים במערכת השידור הארצית וילדים נחשפו לכל הנושא של פנייה לעזרה ופנייה למוקד 105. רוב הפניות מגיעות דרך ילדים ששמעו עלינו בשיעורי כישורי חיים או דרך התשדירים שגם נעשו דרך מוקד 105 וגם דרך אנשי מקצוע שפונים, יועצים או עובדים סוציאליים. הורים גם פונים אלינו.

ויש עוד תופעה שאנחנו רואים בחברה הערבית, לא רק הורים, אלא גם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, דודים, דודות, שלפעמים מתקשרים ומתייעצים. הם לא יודעים. באמת חסר מידע, חסר ידע מה החוק אומר ומה התהליך הפלילי ומה ההליך החינוכי טיפולי שאנחנו עושים.

אז מה שאנחנו עושים, ברמה ראשונה אנחנו נותנים ליווי רגשי למי שפונה. ילד, כפי שהזכיר גלעד, שנסחט בסקסטורשן הוא מפחד, סוחטים אותו, הוא צריך לשלם כסף, הוא לא יודע למי לפנות, הוא לבד. תחושת הבדידות מאוד גדולה ואנחנו מתחזקים ילדים רגשית טלפונית. עכשיו התחלנו אפילו לתקשר עם ילדים דרך הווטסאפ. קורים מקרים שבנות שמאוימות בהפצת תמונות פונות למוקד ואז הן חוששות, הן חוששות מה התהליך הטיפולי שיהיה ומה יקרה איתן. אז מה שאנחנו עושים, אנחנו מרגישים ומוצאים את הערוץ שאפשר לתקשר קודם כל עם אותה ילדה או עם אותה פונה.

לרוב אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם השטח, אם זה לגייס עובדים סוציאליים לחוק נוער, אם הילדה או הילד לא רוצים שההורים יידעו אנחנו מגייסים עו"סים לחוק נוער ועובדים יחד איתם. אנחנו גם בקשר ישיר עם התחנות הטריטוריאליות ביישובים הערביים ומנסים לעשות חיבורים.

אני אומרת שההצלחה פה אצלנו באירועים שמתקבלים זה החיבורים בין כל משרדי הממשלה. אי אפשר להגיד שזה רק חינוך, או רק רווחה, או רק משטרה, כולם צריכים לשלב זרועות כדי לתחזק את הילד. התהליך הטיפולי פה מאוד קריטי. כשילד ירים טלפון או ישלח אס.אמ.אס שהוא במצוקה זו פתיחת דלת שאנחנו צריכים לתחזק אותה כדי לא לאבד אותו, לתת לו אמון ברשויות, לתת לו אמון במטפלים ושהוא לא לבד. ולפעמים זה מאתגר, אני לא אומרת שהכול ורוד, זה לפעמים מאתגר.

אדורה, אמרת דברים חשובים. יש לך נתונים כמה ילדים פונים למוקד באופן כללי וגם בחברה הערבית?

אני במקום שלי יכולה להגיד לך מה האירועים שאני טיפלתי בהם, אני לא עושה איזה סקירה רוחבית או ארצית. אני יכולה להגיד לך שמתקבלים הרבה אירועים במוקד 105 ואין יום שלא מתקבלים אירועים של החברה הערבית. מדובר בסדר גודל די מכובד.

איזה סוג של תלונות מתקבלות, אם אפשר, את יכולה לתת דוגמה?

בוודאי, גלעד התייחס לזה ואני אתן דוגמה. המוקד מטפל באירועים שהם פליליים וגם אזרחיים. לא כל אירוע שמתקבל הוא פלילי, זה על כל הרצף. זה יכול להיות מסטיקרים שילדים עושים אחד על השני ויש בהם משהו מעליב, עלבונות, ויש קללות. אם עכשיו אנחנו ניקח את תקופות הקורונה, ילדים לקחו מהזומים סטיקרים, תמונות של מורים, של תלמידים אחרים, ושמו כתוביות שהן פוגעות. באירועים כאלה אנחנו מתערבים ועושים עבודה חינוכית טיפולית.

יש אירועים של סקסטורשן, של סחיטה מינית. בחורה או בחור יכולים להיות בקשר חברי עם ילדים בני אותו גיל. ילדה בכיתה ט' יש לה מישהו שהם ביחסי אהבה, בכיתה י', הם בקשר, מסתמסים כל יום, הוא מבקש ממנה תמונות, היא שולחת לו תמונות, הוא שולח לו תמונות, אחרי שנה הם נפרדים והוא אומר לה: אם את לא חוזרת להיות חברה שלי אני מפיץ את התמונות שלך. יש פה בעיה של הפצת תמונות. מה עוד יכול להגיע אלינו? איומים, אם אתם לא תשלחו לנו תמונות אנחנו - - -

אדורה, אנחנו נפנה, אבל אנחנו נשמח לקבל נתונים מלאים ממוקד 105 על נתונים ופילוח על המגוון הרחב של התלונות.

כן, יש לנו ראש תחום מחקר במוקד 105, יש לנו מפקדים, אתה יודע, זה זרוע אזרחית ומשטרתית, אז צריך לבדוק את זה עם הדרגים באמת היותר גבוהים.

אני אגיד עוד משהו, עכשיו יש מהלך שהולך בכל בתי הספר, שמנכ"ל משרד החינוך ביקש מאיתנו לבנות מערכים גם בשפה העברית וגם בערבית לכל בתי הספר על נושא פנייה לעזרה בנושא מוקד 105. ממש בשבועיים הקרובים, בחודש הקרוב, אנחנו עובדים מול כל המחוזות בארץ, כל מנהלי בתי הספר יקבלו הדרכה בנושא פגיעות רשת והגנת קטינים ברשת וגם ייחשפו לנושא וגם הילדים.

אני רק אגיד עוד משהו קטן ואני אתן את רשות הדיבור לנאוה או לאילן, למי שירצה לדבר מהמוקד שלנו, מוקד 105. אני אגיד משפט אחד, בני הנוער בכלל ובפרט בחברה הערבית נמצאים ברשת כי יש להם צרכים התפתחותיים רגשיים ונפשיים שלרוב לא ממומשים במרחב הפיזי. אז מה שקורה שהכול מועצם ברשת. כל מה שמדובר במרחב הפיזי, כל הנושא של המיניות, כל הנושא של צרכים של שייכות, באים לידי ביטוי לפעמים, לצערי אני אומרת, שהחברה הערבית, מדובר בבני נוער בסיכון, שהם מוצאים מענה לצרכים הטבעיים בצורה לא טובה, הם נסחטים וקורות מניפולציות.

תודה לך, אמרת דברים חשובים. ד"ר נאוה כ

צהריים טובים, תודה רבה, המשך ישיר לדברים החשובים שבאמת אמרה אדורה. המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת מתכלל עבודה של חמישה משרדי ממשלה ומשטרת ישראל ומעבר למוקד עצמו יש לנו פעילות אזרחית ענפה גם לחברה הערבית, גם בנושא של הסברה, גם בנושא של מניעה. יש כמובן פעילות מבצעית של יחידה 105.

אני אגיד מילה אחת על מחקר ראשוני שאנחנו עושים ושאלת על נתונים לגבי מוקד 105. אז קודם כל האתר שלנו הוא אתר שמנגיש תכנים גם בשפה הערבית, הקמפיין שאנחנו יצאנו איתו ממש בחודש האחרון עלה גם בשפה הערבית, גם ברשתות החברתיות, חומרי הסברה שלנו, גם חדשים שממש בימים אלה עובדים עליהם, אם זה פוסטרים ואם זה עלונים בנושא של פגיעה מינית נכתבים גם בשפה הערבית, מונגשים גם בשפה הערבית ובכלל כל התפיסה שלנו של 105 זה הבנה של רב תרבותיות של הצרכים הייחודיים של כל חברה וחברה.

אנחנו נותנים הרצאות בכל הארץ, אדורה היא אחת מהמרצות המבוקשות שלנו בנושא הזה בחברה הערבית, הרצאות להורים, לצוותים חינוכיים, לילדים, בשפה הערבית. חלק גדול מהן מוקלטות ועולות ביוטיוב ואפשר להשתמש בחומרים האלה גם לצרכים נוספים ויש לנו פעילות ברשתות החברתיות בכלל.

מבחינה מבצעית יחידה 105 כוללת מפלג חקירות, מפלג מודיעין, אני כמובן לא אכנס לפרטים, אני רק יכולה להגיד שמטפלים בעבירות של פדופיליה ושל סמים ביחס לכל החברה, בכלל זה לגבי החברה הערבית. אין לנו נתונים ספציפיים על החברה הערבית, זה עלה גם בתחילת הדיון, אבל צריך לזכור גם את הכותרת, אנחנו מטה לאומי להגנה על ילדים ברשת. ככל שהדברים נוגעים לקטינים הם מטופלים אצלנו בשיתוף פעולה מלא עם חלק מהגורמים שנמצאים כאן בדיון, אם זה חברות האינטרנט, האפליקציות, הזכירו פה את איגוד האינטרנט וכו', יש לנו שיתופי פעולה לאומיים ובינלאומיים עם כל גורם שיכול להמשיך אחרי זה טיפול, לסייע בכל דבר. היכולות של משטרת ישראל הוזכרו בתחילת הדיון ואנחנו יחידה שהיא משטרתית אזרחית ולכן יש פה מכלול של טיפול הוליסטי.

נאוה, חשיבות הנתונים.

לגבי נתונים אני יכולה להגיד ככה - - -

לא, אני רוצה קודם כל להסביר למה אנחנו מבקשים נתונים ודורשים את זה. כי אנחנו רוצים קודם כל לבדוק איפה אנחנו עומדים ואז שנוכל לעקוב האם יש החמרה במצב, האם יש שיפור, האם הפעולות שאתם נוקטים מניבות פירות ותוצאות או לא. לכן הנתון הוא חשוב כדי גם לעצב מדיניות ולהעצים תוכניות או להפחית וכו' וכו'. לכן אנחנו תמיד דואגים לנושא של נתונים. את יכולה להשלים רק במשפט כדי שנוכל להתקדם.

כן, אז אני אגיד שני דברים לגבי העניין הזה. אני מסכימה ומבינה לגמרי את הבקשה ואת החשיבות שלה. מהקמת המוקד ועד היום טיפלנו בלמעלה מ-21,000 אירועי פגיעה בכלל החברה בנוגע לפגיעות בקטינים ברשת, מעל שליש מהפגיעות הן על רקע פגיעות מיניות. הזכירו פה הפצת תמונות וסרטונים מיניים, סקסטורשן, אלה הן קטגוריות שבאות לידי ביטוי גם בחברה הערבית. פחות אנחנו רואים בפניות למוקד 105, ממש ממש בשוליים, נושא של גזענות. אנחנו רואים בריונות, אנחנו רואים פריצה למחשב.

בגלל הבנת החשיבות של הפילוח, כפי שציינת, אנחנו התחלנו ממש מחקר ראשוני, הוא בשלבים הראשוניים שלו, פנימי ל-105 - - - (נתק בזום)

תודה לך, נאוה, אנחנו איבדנו אותך.

שומעים אותי עכשיו?

שומעים, אבל אנחנו רוצים לסיים כדי לעבור, תודה לך.

מאה אחוז, בבקשה.

אמרת דברים חשובים, אנחנו נמשיך לעקוב. רות לוין-חן, יוזמות אברהם, את נמצאת איתנו?

כן, שלום לכולם, כמעט צהריים טובים, תודה רבה על זכות הדיבור. אני רות לוין-חן, אני מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות בעמותת יוזמות אברהם.

אני אגיד ככה, ברור שלתופעת האלימות ברשת יש מאפיינים ייחודיים בחברה הערבית, זה מתחיל מכך שברבים מבתי הספר היסודיים הערביים אסור להשתמש בטלפונים הסלולריים במהלך יום הלימודים והאיסור הזה גם מעביר לתלמידים את המסר שגם במקרה שהם ייפגעו ברשת האינטרנט המורים וצוות בית הספר הם לא בהכרח הכתובת עבורם. צריך גם לחשוב בהקשר הזה איך באמת הופכים את המורים ואת הצוות החינוכי לכתובת לתלמידים ולתלמידות במקרה של פגיעה ברשת.

צריך לקחת בחשבון שגם הפיחות בסמכות ההורית בחברה הערבית גורם לזה שילדים שהם קורבנות של אלימות ברשת הרבה פעמים מרגישים שהם צריכים להתמודד עם הפגיעה הקשה הזאת לבדם, לא מקבלים בהכרח את המענה מצד בית הספר וגם לא מצד ההורים. גם ברור שהפגיעה ברשת בחברה הערבית עלולה להיות בעלת השלכות קשות במיוחד, גם כאן העובדה שהחברה הערבית היא עדיין חברה מסורתית ברובה גורמת לכך שהפצה של סרטונים או תמונות בעלי קונוטציות מיניות יש להם השפעה הרסנית ביותר לא רק עבור הילדים, אלא גם עבור מבוגרות ומבוגרים.

מתוך הבנה של הממדים הנרחבים של תופעת הבריונות ברשת בחברה הערבית, בפרט בקרב ילדים ובני נוער, אנחנו השקנו במיזם שלנו של קהילות בטוחות בשנה שעברה קמפיין להעלאת המודעות להשלכות המסוכנות של ביוש, של שיימינג ברשת, בהם בידוד חברתי, הסתגרות ודיכאון. הקמפיין כלל סרטונים שהופצו ברשתות החברתיות וזכו לחשיפה נרחבת והסרטונים גם הפנו את הצופים למטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, למוקד 105.

אני אגיד שמהדיון נשמע שמשטרת ישראל עושה צעדים חשובים כדי לשפר את המענים שהיא מציעה במקרים של פגיעה ברשת בכלל ובחברה הערבית בפרט וזה כמובן מבורך. חשוב לבדוק את הטענה שנשמעה כאן על ידי איגוד האינטרנט הישראלי בדבר ההתמודדות החסרה של תחנות המשטרה ביישובים הערביים בתלונות כאלה וכמובן חשוב שמוקד 105 יאויש במתנדבים ובעובדים מתוך החברה הערבית שיוכלו לתת מענה לילדים ובני נוער שסובלים מאלימות ברשת בשפה שלהם ותוך הבנת הרגישות שלהם וכן להכשיר מחנכים בבתי הספר כיצד להתמודד עם תלמידים פוגעים ועם תלמידים שחוו פגיעה ברשת.

ואני אגיד דבר אחרון, נדרש גם טיפול עמוק יותר שיכלול הרחבה של ההיצע של פנאי לילדים ובני נוער ביישובים הערביים כדי לצמצם את השעות הרבות שהם מבלים מול המסכים, שוב, כמו גם בחברה הכללית. תודה רבה.

תודה לך, רות. אנחנו ניקח התייחסות מחבר הכנסת סעיד אלחרומי ואז נפנה למשרד המשפטים ולפרקליטות. בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, על הדיון החשוב הזה. תראו, אפשר לחלק את הנושא לשני חלקים. החלק הראשון, והוא החלק החשוב לטעמי, זה המניעה וההסברה. אנחנו מתעסקים כאן עם אוכלוסייה שלא פשוט להתעסק איתה ולא פשוט לטפל בה. אנחנו מדברים על בני נוער ועל גילאים שהם בין שמונה-תשע עד 15-14, בעיקר הגילאים האלה, וכאן חשובה מאוד ההתנהלות של היועצים בבתי הספר בנושא ההסברה. כל מה ששמעתי, לא שמעתי התייחסות נקודתית לנושא הזה.

דבר שני, הפעלת ההורים והעלאת המודעות דווקא אצל ההורים בנושאים האלה של ילדים שהם מאיימים אחד על השני, ילדים שסוחטים אחד את השני. זה נושא שמגיע וכבר הגיע, ואני אומר את זה מידיעה, למקרים שילדים מגיעים למקרי אובדנות כי הם נמצאים בלחץ, לחץ חברתי בתוך הכיתה, בתוך בית הספר, ואין מי שיזהה את הלחץ הזה ברגע המתאים.

השלב השני של גורמי האכיפה, אני חושב שזה השלב שיותר קל, לכן חשוב מאוד להדגיש את נושא ההסברה. תודה, אדוני היושב ראש.

תודה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. מי נמצא איתנו מהפרקליטות?

כן, בוקר טוב. אני נעימה חנאווי כראם, פרקליטה במחלקה פלילית בפרקליטות המדינה. אנחנו בגדול מרכזים את הטיפול בנושא, אבל יש פה נציגים של שתי יחידות רלוונטיות, יחידות של הפרקליטות, עורכת דין אלכסנדרה קרא מיחידת הסייבר שתתייחס לדברים ולאחר מכן עורך דין חן בן שלום שהוא פרקליט ביחידה של תפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, הוא יתייחס לדברים שנוגעים לעבירות ההסתה ככל שכמובן יהיה צורך לאחר הצגת הדברים על ידי עורכת דין קרא.

לפני שנפנה לאלכסנדרה, מדאיג אותנו שהסעיף של הסתה כמעט שלא מופיע למרות שהוא כן מופיע בחברה עצמה, והקושי לקבל אישורים לבצע בדיקות או חקירות בנושא של הסתה. אנחנו מבינים את הקושי ושלא רוצים לפגוע בחופש הביטוי, אבל מצד שני, במיוחד בחברה הערבית היום יש גל גואה של פשיעה ואלימות וזה לא רק דבר פיזי שמתבצע בשטח, אלא האלימות עצמה נמצאת ברשתות החברתיות ומה שנכתב באותן רשתות. לכן האם יש מדיניות שיכולה להתגבש כדי לטפל במה שנקרא לזה הסתה חברתית, שיש פחות רגישות מהנושא הזה מאשר להסתה פוליטית למשל וכו'. זה נושא אחד.

נושא שני, אחוז הפענוחים, או לא נגיד פענוחים, אלא הגשת כתבי אישום, מעט מאוד כתבי אישום מוגשים, כמעט 90% מהתיקים נסגרים ואלו שני הדברים העיקריים שעולים מהדוח, 93% מהתיקים נסגרים. וגם הסבר על העלייה של 70% בכתבי האישום ב-2019.

אני כן חייבת להגיד שהנושא מטריד אותנו לא פחות והתופעה מוכרת לנו, אבל כמו שפתחתי וציינתי, התשובות לשתי השאלות של אדוני הן באמת בדברים ובמומחיות של שני הנציגים של שתי היחידות.

כן, לכן אני פונה אליהם. אלכסנדרה.

בוקר טוב, צהריים טובים. שמי אלכסנדרה קרא, אני ממונה וראש צוות פרקליטים במחלקת הסייבר בפרקליטות.

תחילה אני אבקש רק לומר שכל מה שקשור לנושא ההסתה הוא לא נושא שהוא ייחודי למחלקת הסייבר. אנחנו אמנם מקבלים תיקים מסוימים שמגיעים אלינו במיוחד בתקופה האחרונה, אבל בכל מה שקשור בטיפול בנושא ההסתה אולי עדיף שחן מהמחלקה לתפקידים מיוחדים יתייחס לכך, אז ככל שתרצו קודם כל שיתייחסו לזה אז אולי חן יקדים אותי ואז אני אמשיך, או שאני פשוט אדבר על הנושאים האחרים שהוצפו כאן במהלך הדיון.

אז דבר ראשון, מחלקת הסייבר בפרקליטות היא למעשה המחלקה הצעירה ביותר בפרקליטות, זו מחלקה שהוקמה בשנת 2015, הפרקליטים שלה מתמקצעים בשאלות משפטיות טכנולוגיות שמתעוררות בכל מה שקשור למאבק בפשיעה במרחב המקוון. אנחנו מטפלים בכמה מישורים, אנחנו מטפלים כמובן בתיקים פליליים מול שלוש יחידות מרכזיות, ראשית, יחידת סייבר ארצית בלהב 433, מול 105 וגם מול הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים. מעבר לטיפול הקלאסי שלנו בתיקים פליליים אנחנו גם מטפלים בכל מה שקשור לאכיפה אלטרנטיבית.

המטרה של אכיפה אלטרנטיבית היא מניעה וסיכול של נזקים של פעולות אסורות במרחב המקוון, גם בלי העמדה לדין של מבצע העבירה. למעשה אנחנו מדברים על טיפול בפרסום ולא במפרסם, כי לפעמים ישנם מקרים, וזה גם עלה בהתחלה של הדברים, לא בכל מצב ובגלל הקשיים שהרשת עצמה מציבה ניתן להגיע לפוגע, בגלל מאפייני הרשת, בגלל ההצפנה, האנונימיות, בינלאומיות, ביזור, כל הדברים האלה מובילים לקשיים ולפעמים חשוב לטפל בפרסום עצמו, להוריד אותו מהרשת.

אז אנחנו עובדים במסגרת האסטרטגיה הזאת מול פלטפורמות שונות כדי להסיר תכנים. חשוב לציין בנושא הזה, וזה גם עלה קצת מדוח ועדת המנכ"לים, חוק סמכויות לשם מניעת ביצוע עבירות ברשת משנת 2017, חוק שלמעשה אנחנו התובעים המוסמכים, מחלקת הסייבר, התובעים שלה הם התובעים המוסמכים על ידי היועץ המשפטי לממשלה להגיש בקשות לבית המשפט המחוזי בבקשה להגביל גישה או להסיר אתרי אינטרנט שמשמשים לפרסום פדופיליה, שירותי זנות, ארגון הימורים, סמים וארגוני טרור. אנחנו גם ראינו את המלצת הוועדה להוסיף גם עבירות נשק, אנחנו חושבים שזו בהחלט זירה משמעותית לפעולה. אנחנו מודעים לכך שהמרחב המקוון משקף דברים שקורים בחיים האמיתיים ולכן אין מקום לומר שהדברים לא מתרחשים או קורים במרחב המקוון ונכון לעשות הגברת טיפול וקשב לנושאים האלה.

אנחנו עובדים בשיתוף כמובן עם המשטרה, אנחנו יודעים לפעול היום מול תכנים אלימים, בין אם זה, כמו שגלעד גם אמר, בין אם זה לביצוע פעולות איסוף וחקירה כדי ללמוד ולהבין מי עומד מאחורי הפרסום של התכנים האסורים ובין אם זה על ידי הסרת תוכן על מנת להקטין את גובה הלהבות. אנחנו שמים יד על התוכן.

אני יכולה לומר בהקשר הזה שני דברים. קודם כל הבחירה של דרך הטיפול היא נושא מאוד עדין, הוא נעשה בשילוב ידיים גם עם המשטרה וגם עם הרשתות החברתיות ובסופו של דבר, ג'ורדנה גם דיברה על זה, המענה הוא גם די אפקטיבי כי בסופו של דבר גם לרשתות החברתיות יש אינטרס שידווחו להם על תכנים פוגעניים או מפרי חוק. בכל מה שקשור לתהליך היישום אנחנו באמת מצויים בתהליך חשיבה בהקשר המקוון על חשיבה מחוץ לקופסה, על פתרונות יעילים ומועילים ואפשריים גם מבחינה משפטית, בין היתר כמובן גם הגברת השיח וההתעניינות.

אנחנו גם מבינים שיכולים להיות סממנים מקדימים לפגיעה פיזית במרחב המקוון. אני יכולה לציין אפילו מקרים שהגיעו אלינו מהחברה הערבית שאם היינו מסתכלים עליהם בהסתכלות כללית אחרת יכול להיות שאולי המקרים האלה לא היו מוסרים מהרשת, אבל מתוך הבנה וחשיבה מחוץ לקופסה והבנת התרבות גם של החברה הערבית מקרים של סקסטורשן, ודובר עליו לא מעט, לא תמיד אנחנו נתקלים בסקסטורשן בהיבט הקלאסי שלו, כלומר לא בהכרח אתה תמצא תמונות מיניות שנשלחות. היה לנו מקרה לצורך העניין שבו אישה שלחה לגבר תמונה שלה ללא רעלה, עצם זה שהיא שלחה תמונה לגבר אחר ללא רעלה מעמיד אותה בסכנת חיים וזו תפיסה תרבותית שצריך להתחבר אליה וצריך להבין אותה וצריך להיכנס לעולם המושגים של החברה. לא להסתכל רק מבחוץ, אלא להיכנס בפנים ולהבין איזה משמעויות יכולות לקרות מזה.

אנחנו גם מכירים מקרים שבהם הגיעה תלונה בבקשה להסיר תכנים דומים מהסוג הזה שבאמת חוקר המשטרה שמר אותה בתחנת המשטרה עד אשר נעשתה פנייה אלינו, אנחנו הסרנו את התוכן מהרשת והדבר גם לווה על ידי תחנת המשטרה מספר ימים לאחר מכן על מנת לוודא שדבר הפרסום לא נודע חלילה למשפחה הקרובה וזה יכול להעמיד אותה בסיכון.

אז אנחנו בהחלט מודעים לקשיים שיכולים להיות, אנחנו מקבלים גם מדי פעם פניות ופועלים להסרה של החומרים האלה, הרבה בזכות חשיבה, כמו שאמרתי, מחוץ לקופסה ובהבנה שלא כל דבר שבראות אחרת נראה כמשהו פלילי יכול גם להביא לפגיעה במרחב המקוון.

תודה לך, אלכסנדרה. עורך הדין חן בן שלום. ממש בקצרה, כי אנחנו אמורים לסיים בעוד כמה דקות.

בוקר טוב. אני אציין ממש בתמצית. ראשית, שמי חן, אני פרקליט בלשכה של המשנה לפרקליט המדינה תפקידים מיוחדים. למעשה ישנה שורה של עבירות, הרלוונטית לענייננו זה עבירת ההסתה, הסתה לגזענות, הסתה לטרור, הסתה לאלימות שפתיחה בחקירה בחשד לביצוע של עבירה מהסוג הזה נפתחת במדינת ישראל רק בכפוף לאישור של המחלקה של היחידה שלנו.

אני אומר שאנחנו לא מכירים תלונות על ביצוע של עבירת הסתה שהיא בתוך ציבור ספציפי, זאת אומרת יש לנו המון תלונות, לא מעט תלונות, להסתה בין ציבורים כאלה ואחרים, אנחנו לא מכירים תלונות להסתה בתוך ציבור כזה או אחר, בין אם זה הציבור היהודי ובין אם זה הציבור הערבי. לא מכירים תלונות כאלה, למעט מקרה אחד שאני זוכר שבו הייתה הסתה בתוך הציבור הערבי בהקשר של מערכת בחירות, שעסקה על רקע פוליטי.

חן, בנושא הזה אני מבין שאתם מתרכזים בנושאים שיש להם ממד פוליטי מדיני לאומי. אוקיי, זה קיים ואתם מתפקדים שם בצורה טובה מאוד ולכן את השיח הפוליטי הלאומי שנמצא ברשת, אני רואה שיש שם מתינות יחסית. אבל בנושא של השיח בוא נגיד החברתי, להגיד גם אחרי או בתקופת בחירות, יש סכסוכים היום שכבר נמשכים שנתיים מהבחירות המקומיות עצמן להיום. זה מה שאני מנסה להעלות למודעות של המשטרה ושל הפרקליטות. יש גל של הסתה בתוך החברה הערבית, אני מדבר על החברה הערבית, בתוך היישובים, אני יכול להגיד לך כמה יישובים שיש בהם סכסוך ומתלווה לסכסוך הזה גל של הסתה בתוך היישוב ואתה רואה ממש שיש שם הסתה לרצח, לשנאה, ועוד כל מיני דברים. לכן אם לא נשים לב לנקודה הזאת ונעלה אותה לסדר היום ושהמחלקה אצלך תתחיל לטפל בנושא הזה, בסופו של דבר זה עולה לנו בחיי אדם.

אז אני רוצה להציף איזה נקודה שבעיניי היא מאוד מאוד חשובה ומאוד מאוד קריטית, מכיוון שמדובר בחופש הביטוי אנחנו גוף שמלכתחילה, ברעיון, איך אומרים? אנחנו גוף שמגיב לפניות של המשטרה אלינו. ברמת העיקרון, ככלל אני אומר, למעט מצבים שהם חריגים אנחנו לא יוזמים איזה שהם מהלכים. הנקודה שאני חידדתי והדגשתי זה שאנחנו פועלים בהתאם לפניות של המשטרה אלינו. יכול להיות, אני מניח, כמובן אין לי נתונים עובדתיים, אבל מכיוון שאנחנו לא מכירים פניות של המשטרה אלינו בגין תלונות על הסתה בתוך מגזרים ספציפיים, בתוך ציבורים ספציפיים, אז כנראה שבעצם יש איזה שהוא חסם, אולי תודעתי, שבגינו המתלוננים שסובלים מהסתה בתוך ציבור כזה או אחר לא מגישים תלונות למשטרה ולכן זה לא מגיע אלינו. במה שמגיע אלינו אנחנו כמובן מטפלים בכבוד ראש, ברצינות, במקצועיות ובשוויוניות.

השאלה אם הפרקליטות והייעוץ המשפטי מוכנים לשקול בוא נגיד הקלה בבחינת פניות בנושא של הסתה, נקרא לזה חברתית, נסכם את זה.

אני חושב, בכל הכבוד הראוי, שזה לא עניין של הקלה או לא הקלה - - -

כי זה לא תלוי בחופש הביטוי, זה חלק ממערכה שמתקיימת ביישובים שמתבטאת בסופו של דבר – אני מעורב מאוד בנושאים האלה ואני רואה שמה שנכתב ברשתות החברתיות הוא שמושך את הסכסוך עצמו. אנחנו לפעמים מצליחים להתגבר או לשלוט באירוע עצמו פיזית, אבל אנחנו מתקשים לשלוט בו ברמת הרשתות החברתיות ומה שנכתב שם ואז כל פעם שכותבים עוד פוסט ועוד פוסט יש התגרות ויש הסלמה שוב וכו' וכו' ונכנסים למעגל הזה.

בכל הכבוד הראוי השאלה היא בעיניי היא לא של הקלה או לא הקלה, אנחנו בוחנים את השאלה מתי מילים הופכות בעצם ממילים בעלמא, ממילים שחוסות תחת חופש הביטוי, מתי הן עוברות למעשים פליליים, מתי הן חוצות את הרף הפלילי. את השאלה הזאת אנחנו בוחנים בכלים שהם כלים משפטיים, כלים דוקטרינרים ואנחנו מפעילים אותם ביחס לכל ביטוי שנאמר ביחס לכל אדם. זה לא משנה אם זה הסתה לטרור, הסתה לגזענות, הסתה לאלימות, ישנם מבחנים משפטיים שאנחנו אותם מיישמים. שוב, אני חושב שככל שתגענה אלינו פניות בגין הסתה בתוך ציבור כזה או אחר אנחנו נטפל בהם באותם כלים, באותן אמות מידה ונקבל החלטות בהתאם.

יש אפשרות לבדוק רמה, להמציא קטגוריה חדשה, לא קטגוריה פלילית, שיש בה ממד פלילי, אלא תת פלילי, דברים שיכולים להישמע לשני כיוונים, אבל אנחנו מודעים שיש אווירה מסוימת ביישוב מסוים ואז מתייחסים אחרת לדברים האלה?

אתה יודע, לפעמים נשים פונות אליי, אני כחבר כנסת, ומדברות על הטרדה מינית. הן לא רוצות לפנות למשטרה, הן לא רוצות גם לערב את המשפחה והן רוצות פתרון, ואז אי אפשר לנהל טיפול משטרתי פלילי ומה אפשר לעשות עם האישה הזאת? כאילו אנשים הממונים לפעמים על מפקח, או איזה שהוא פקיד באיזה משרד או בית ספר, פונים לאותו איש חשוד, אומרים לו: אדוני, אתה מואשם בכך וכך, אמנם אנחנו לא ננהל נגדך הליך פלילי, אבל דע לך. כאילו מין אקט מרתיע, מין מסלול שיכול לווסת את מה שנכתב, מה שנאמר ברשת.

מבלי לצמצם באחריות של הפרקליטות למציאות החברתית משפטית אני חושב שהמנדט לברוא איזה שהיא מציאות משפטית מהסוג שאתה מכוון אליה אני חושב שזה מנדט שנתנו לרשות המחוקקת, אולי גם לבתי המשפט, זה נושא שבראש ובראשונה זה מנדט שנתון למחוקק, הוא פחות נתון לנו.

גלעד, מה דעתך על הנושא הזה? האם יש מקום שהמשטרה תהיה מעורבת במה שנכתב ובמה שנאמר, אפילו אם הוא נמצא באיזה שהוא שטח אפור בין המקובל לבין האסור או הפלילי?

זו סוגיה שנמצאת כרגע בדיון פנימי בינינו לבין הפרקליטות. אני רוצה להגיד שמדובר באזור מאוד מאוד רגיש. אני לאבטוח שנכון שאני אתן את דעתי האישית פה כרגע, כי הארגון עדיין לא גיבש דעה בעניין הזה והדעה מגובשת ביחד עם המשנה הפלילי לפרקליט המדינה והמחלקה לתפקידים מיוחדים. היה לפחות דיון אחד בנושא הזה.

אני העליתי את הנקודה הזאת בפני למברגר, המשנה לפרקליט.

אנחנו קיימנו לפחות דיון אחד, יש גם איזה שהיא עבודת מטה באזור הזה, אבל אין עדיין עמדה רשמית של משטרת ישראל בעניין. מדובר בסוגיה שיש לה השלכות תודעתיות וציבוריות על משטרת ישראל, למרות שנראה שכאילו אינטואיטיבית בסופו של דבר לחלק מהאנשים המדינה אמורה להיות מעורבת בתוך השיח האפור, אבל זאת סוגיה מאוד מאוד רגישה ומאוד טעונה.

אם אפשר אולי לייעוץ וחקיקה בהמשך לשאלה הזאת, אולי יש לנציגת ייעוץ וחקיקה משהו להוסיף.

מי נמצאת איתנו מייעוץ וחקיקה?

דנה רוטשילד.

שלום.

שלום לך, דנה, שמעת אותנו מתווכחים בנושא הזה?

אני שומעת אתכם. אני מתנצלת, לפני כמה שעות אני חזרתי מחופשת לידה ועדיין מנסה להתרגל לעולם הזום והכנסת.

אני אומר באופן כללי שעבירות הביטוי ובכללן עבירות ההסתה הן עבירות שמנוסחות באופן מאוד רחב ולא בכדי יש צורך באישור, כפי שציין חן וכפי שציינו בפרקליטות, של הנושא הזה, גם של פתיחה בחקירה וגם כמובן בהעמדה לדין, כיוון שבעצם אפשר להכניס אליהן הרבה מאוד התנהגויות שלא את כולן היינו רוצים להכליל בתוך העולם הפלילי. ההיבטים של הסתה נבחנים אמנם בקפידה, אבל אכן נשמע שמה שאדוני מתייחס אליו הם כן מקרים שיכולים להיכלל אולי בעולם של הסתה, הקושי נשמע לי יותר בהיבטים שקשורים לתלונות שמגיעות או לא מגיעות למשטרת ישראל ואולי על כך צריך לשאול, מדוע המקרים האלה לא מגיעים למשטרה או לפרקליטות כפי שהמציאות שמתוארת כאן בשולחן הוועדה.

זה לא שאין את הכלים המשפטיים לעשות ולפעול בעניין הזה. השאלה היא איזה מקרים מגיעים. זה לא שאלה של הקלה או לא הקלה בעיניי, זו שאלה מה נכנס לתוך החוק הפלילי. מעבר לזה אני אציין בנושא שאדוני התייחס אליו, שלא הכול צריך להיות בעולם הפלילי, ורק לאחרונה, בחודש האחרון, פורסם דוח של ועדת ארבל בנושא בריונות ברשת שעסק גם בשלל סוגיות שונות ששוקל ובוחן בטיפול בתופעה הזאת, לא רק במגזר הערבי, אני מדברת באופן כללי, והדוח הונח על שולחנו של שר המשפטים שבוחן כעת את הדברים והוא מתייחס, בין היתר, להיבטים נוספים שהם לא היבטים פליליים, גם בתחום החינוך והסברה למשל.

תודה לך, דנה. חשוב לקיים שולחן עגול בנושא הזה ושהצדדים לא יהיו רק משטרה ופרקליטות וייעוץ וחקיקה, אלא גם חינוך וגם רשויות מקומיות. אני חושב שברגע שאנחנו מגדירים שיש לנו למשל אירוע או סכסוך מתמשך ביישוב מסוים ואז אנחנו מכירים את הצדדים, בדרך כלל אני מדבר על סכסוכים שיש להם אופי חמולתי ואז אפשר לשים את הסכסוך הזה במוקד ולהתייחס אחרת למה שנכתב ברשת החברתית ששם יש את האמרה שמביאה את האנשים שוב לחזור לסכסוך פיזי וכו'.

אני לא רק ממליץ, אני דורש שיתקיים שולחן עגול כזה ושנבחן את הסוגיה הזאת. וגם חשוב כמובן שישתתפו אנשים מהחברה הערבית, מומחים, סוציולוגים וכו', שיכולים לתת עוד היבט אחר ולבדוק את החשיבות של איך אנחנו מטפלים מהשורש באלמנטים או בגורמים שמביאים בסופו של דבר להתנהגות אלימה מבחינה פיזית ולא רק מילולית.

אבל אנחנו חייבים להתקדם ולסיים, אני מבקש את ד"ר ירון אונגר, מומחה הלשכה המשפטית בכנסת. בבקשה, ירון.

טוב, אז קודם כל, כמו שהוצג, אני מתחום חקיקה ומחקר משפטי בלשכה המשפטית. בשנים האחרונות, הייתי אומר כבר מאזור 2014 הכנסת נדרשת לא מעט לסוגיות של בריונות ברשת, הסתה ברשת. אולי כאן המקום, כבר בשלב הזה, לעשות את ההבחנה שהיא לא לגמרי ברורה בדיון בין הסתה, הסתה זה קריאה בעצם לביצוע מעשה אלימות ולא תמיד זאת בדיוק הבעיה. כשאנחנו נכנסים לעולם ההסתה יש לנו באמת, כמו שכבר הוזכר בדרך אגב מבחנים משפטיים מאוד מאוד מחמירים, צריך להגיע לממשות קרובה לכך שזה יוביל לאלימות וכשאנחנו מדברים על בריונות זו פשוט התנהגות שלעיתים היא נכנסת תחת ההגדרות הפליליות הרגילות של לשון הרע, של פגיעה בפרטיות, ולפעמים לא. זה דבר אחד.

דבר שני, הוזכר כאן אגב הדיון, בעיקר ג'ורדנה דיברה וגם גורמים אחרים ממה שנקרא גורמי השחקנים של השוק שבעצם מבקשים שההסדרה תהיה עצמית, בעצם בואו נטפל אנחנו בבעיה והכנסת לא צריכה להידרש לעניין, המחוקק לא צריך להידרש לעניין, כי הקהילה תטפל בעניין בעצמה. הקריאה הזאת קיימת במקומות רבים בעולם. כל הבעיה וכל הסוגיה הזאת היא לא סוגיה ישראלית, היא כלל עולמית, כולם מתמודדים איתה ואנחנו מוצאים את הקריאות האלה במקומות רבים בעולם.

יש עם זה בעייתיות מסוימת כי אנחנו מעבירים את כל הנושא של חופש הביטוי, אנחנו בעצם מפריטים אותו ונותנים לגורמים פרטיים להחליט מה יעלה ומה לא יעלה. זה גם כפוף לאינטרסים הפרטיים שלהם, הם יסירו כשזה תועלתי להם, הם לא יסירו כשזה לא תועלתי להם, מטבע הדברים, והמציאות מוכיחה שזה כשלעצמו לא נותן את התרופה המתאימה.

יש הסדרה שאפשר לקרוא לה היברידית, אנחנו מוצאים את זה למשל בארצות הברית בהקשר לא של בריונות, אלא בהקשר של קניין רוחני, אנחנו מוצאים את זה בקנדה, אנחנו מוצאים את זה במקומות נוספים, של מה שנקרא מפרץ בטוח, באים ואומרים לרשתות או לספקים: אתם רוצים שתוסר מכם אחריות, אזרחית, פלילית, מנהלית, מה שלא יהיה, מנהלית לא קשורה, אבל כל אחריות שהיא לתוכן שהופץ דרככם תראו לנו שיש לכם מנגנון אפקטיבי לטיפול בתלונות כאלה. אפשר לומר שפעם בשנה וכו', כל מיני הסדרים מהסוג הזה, תיתנו לנו דוח שמראה שהמנגנון שלכם עובד והוא פועל. גם עם זה יש בעיה, ההסדרים האלה קיימים בחלק מהמקומות בעולם, בגרמניה זה קיים, זה קיים בשבדיה, לפי מה שאני יודע, אבל לפעמים זה יוצר מוטיבציית יתר, זאת אומרת הגופים שרוצים לחמוק מאחריות, שלא חלילה ייתבעו, אז הם מוחקים גם מה שלא צריך למחוק מבחינת שיקולי חופש הביטוי.

ברמת ההסדרה שהיא מבקשת למנוע את התופעה אז אנחנו יכולים לדבר על שלוש רמות. דובר פה לא מעט על חינוך והגברת המודעות. יש חקיקה כזאת במקומות רבים בעולם, יש כזה בכמה מהפרובינציות בקנדה, גם בחלק מהמדינות בארצות הברית אנחנו ראינו הסדרה מהסוג הזה. יש הצעת חוק שלפני חצי שנה הונחה על שולחן הכנסת, אבל היא נעצרה כיוון שהמציעה, חברת הכנסת אורלי לוי, הפכה לשרה, שדיברה על לחייב את משרד החינוך להכין תוכניות וכדומה. זו חקיקה שעולה מעת לעת, זה דבר שהוא בהחלט יכול לתת מענה מסוים לבעיה.

יש חקיקה שהיא בעצם מדברת על סוג של תיקון, שזה חקיקה שהיא מבחינת נקודת המוצא של חופש ביטוי היא מאוד בעייתית, זאת אומרת של הגבלת גישה לתוכן מסוים, או הסרה של תוכן, מה שנקרא צנזורה. זו חקיקה שהיא קשה מאוד, בעולם אנחנו לא מצאנו כדוגמתה, בארץ רק בהקשרים של טרור, לא בהקשרים של מה שדובר כאן כהסתה חברתית או בריונות.

סמים וילדים.

יכול להיות, כן. על ידי המדינה?

חסימה על ידי ספקיות האינטרנט. זה לא הסרה, זה חסימה.

זה חקיקה?

זה חוק, כן.

בהקשרים האלה היה ניסיון פה בארץ, נכון להיום בארץ יש לנו רק בהקשרים של טרור. הספקיות, יש להן כל מיני הסדרים להסרה של דברים - - -

אגב, הפיקוח שנעשה בהיבט הזה הוא פיקוח סמי שיפוטי, אנחנו נותנים את המידע ומי שמבצע את התהליך זו מחלקת סייבר ופרקליטות המדינה. זאת אומרת העין שבוחנת את זה היא עין מאוד מאוד ביקורתית.

כן, זה בהקשר של למנוע עבירות פליליות. והדבר האחרון שאני רוצה בהקשר הזה לומר, בנושא של אחריות על מתווכים. יש גישות בעולם, למשל יש הסדר יחסית חדש בגרמניה שצריך עדיין לבחון עד כמה הוא עובד, אבל הוא אומר שאפשר להגיש תלונה לפייסבוק או לספקית הגישה שאומרת כך וכך הופץ נגדי, זה מאיים עליי, זה פוגע בי, אני מבקש את ההסרה של זה. הם אמורים לבחון את הדבר הזה ובהתאם, אם אכן יש פה בעיה פלילית אז להסיר, או לחילופין, וזו גם הצעה שעלתה פה ובמקומות שונים בעולם היא קיימת, על פי צו שיפוטי, זאת אומרת שיהיה מנגנון שמאפשר לפנות לבית המשפט בבקשה להסיר תוכן מסוים והמנגנון הזה יכלול ערעור ובחינה. אלה האפשרויות שקיימות.

ירון, אני מאוד מודה לך, אמרת דברים חשובים, אמנם אמרת את זה לפרוטוקול, אבל נשמח לקבל מסמך שיהווה בסיס או נקודת מוצא לטיפול.

נכתבו לא מעט מסמכים בהקשר הזה, אבל אם אתם מחפשים משהו שהוא מאחד אז אפשר.

כן, בהחלט. גלעד, תרצה לסכם ב-20 שניות?

כן, תודה רבה. אני חושב שהדיון היה דיון פורה, השתתפו פה כל בעלי העניין שאמורים לעטוף את הנושא של ניהול סיכונים במרחב המקוון. החברה הערבית היא סוג של, אני לא אוהב את המילה הזו, אבל היא סוג של צלחת פטרי מבחינתנו שמאפשרת לנו להתמודד עם האתגרים היותר גדולים בהיבט הזה, היא מציבה למשטרת ישראל, ואני חושב שגם לארגונים האחרים, איזה שהוא סוג של תמונת ראי שמאפשרת להתמודד ולהכין את עצמם ולהתמודד עם הסיכונים. התמונה הזאת לא תמיד טובה, יש הרבה מה לעשות, אבל השיח הוא חלק מהפתרון. תודה רבה.

אוקיי, תודה לך, גלעד. חברים, אני מסכם בכמה משפטים ונועל את הישיבה. הוועדה מודה לכלל המשתתפים בדיון זה על הסקירות שהביאו בפני הוועדה ושבה וקוראת למשרד לבטחון פנים להשתמש במונח חברה ערבית במקום המונח 'לא יהודים' שמכיל אוכלוסיות נוספות.

הוועדה סבורה כי הנתונים על הסתה אינם משקפים את המציאות כי יש מאות אירועים של הסתה שאינם מדווחים, מה עוד שסגירת תיקים על הסתה אינה מאפשרת להשיג הרתעה של המאיימים והמסיתים.

הוועדה מבקשת מהמשרד לבטחון פנים פילוח של המבצעים התודעתיים שבכוונתו לקיים, כמה בשפה הערבית, אילו תופעות פשיעה נכללות במבצע הזה ומה לוח הזמנים שלהם.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך, מוקד 105, להעביר לעיונה פילוח של הדיווחים שהתקבלו במוקד 105 בשנה האחרונה וכיצד טופלו וכמה מתוכם דיווחים של נוער מהחברה הערבית.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון דרכים לשילוב מורים בבתי הספר ולהכשירם לפיקוח על שימוש ברשתות החברתיות וההתמודדות מול פגיעה בבני הנוער בבתי הספר.

הוועדה קוראת לפרקליטות המדינה, לייעוץ המשפטי כמובן, לשים בסדר עדיפויות שלה גם את הטיפול בהסתה בתוך אותה חברה, אותו יישוב, הכוונה להסתה חברתית, ולחשוב על הליך מרתיע שאינו פלילי כלפי הפוגעים.

הוועדה קוראת לפרקליטות המדינה לקיים שולחן עגול לפרקליטות המדינה, למשטרה, לייעוץ המשפטי, שולחן עגול בשיתוף משרד החינוך ומשרדים שונים ונציגי הרשויות המקומיות ומומחים מהחברה הערבית כדי לגבש מתווה לטיפול שורש באלמנטים פוגעניים המביאים להתנהגות אלימה פיזית ולא רק מילולית בחברה הערבית ובחברה בכלל. אנחנו אמנם מקיימים את הדיון במסגרת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, אבל ההתייחסות שלנו היא התייחסות כללית לכל החברה בישראל.

אני מאוד מאוד מודה לכם ומכריז בזאת על נעילת הישיבה. תודה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.