פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
24/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 99
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"א (24 בנובמבר 2020), שעה 9:07

במסגרת ציון היום למניעת אובדנות: על סדר היום: התוכנית הלאומית לאובדנות - מעקב

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר
אורלי פרומן

עידית סילמן - חברת כנסת לשעבר

אבשלום אדרת - חבר הנהלת עמותת "בשביל החיים" העמותה למניעת התאבדות ותמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו

אילן שריף - מנהל תחום אובדן ושכול, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מלי אורגד - מפקחת ארצית על תחום נפגעי/נפגעות תקיפה מינית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

תומר מוסקוביץ - מנכ"ל, רשות האכיפה והגביה

מירב פלג-גבאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גלית שטיינר - אם שכולה

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר קשרי ממשל, משרד הבריאות

שירי דניאלס - מנהלת מקצועית, ער"ן - אגודה ישראלית לעזרה ראשונה נפשית בטלפון

ענת כהן שמואל

עופרה ארגס - חבר תרגומים

על סדר היום: התוכנית הלאומית לאובדנות – מעקב

בוקר טוב לכולם. היום ה-24 לנובמבר 2020 השעה 9:09. אני פותחת את ישיבת ועדת העבודה הרווחה והבריאות ואנחנו מקיימים דיון במסגרת ציון היום למניעת אובדנות. על סדר היום: התכנית הלאומית למניעת אובדנות – מעקב. כעקרון היום הזה עובר ביוזמתה של ח"כ קטי שטרית ואני מאמינה שהיא עוד מעט תיכנס לכאן.

אנחנו נתחיל את הדיון ואבקש ממירב פלג גבאי להציג לנו את עבודת הממ"מ שבוצעה בכנסת עם כל הנתונים. אחר כך אני יודעת שהמשרדים גם הכינו לנו את הצגת המצב נכון להיום ואנחנו כמובן נראה ונשמע את כל הדברים. מי שנשמע איתנו בזום, אם רוצים להתייחס, כמו שאתם יודעים, אפשר לכתוב את הבקשה כדי לדבר. בבקשה, הממ"מ.

תודה ובוקר טוב. המסמך שלנו נכתב לבקשת ח"כ יעקב מרגי והוא התמקד בהערכת תכניות לאומיות ובאפקטיביות של אסטרטגיות מרכזיות למניעת אובדנות. נתונים בסיסיים אני אתן, שרובם נכונים ל-2016, התמונה העולמית היא של 800,000 מתאבדים בשנה בעולם, בפועל כנראה יותר, סביב ה-1 מיליון ופי 20 ניסיונות התאבדות, בישראל נתוני משרד הבריאות דיברו על 400 בשנה, אבל גם הם מעריכים שזה יותר, 500.

את אומרת שזה 2016?

לגבי משרד הבריאות יכול להיות שזה יותר מאוחר, אבל זאת פחות או יותר התמונה. היו להם נתונים אולי ל-2017. יכול להיות שזה היה ל-2017, בסביבות 400, אבל הם מעריכים שזה יותר, 500, כי יש תת דיווח. ויותר מ-6,000 ניסיונות בשנה בישראל.

הרוב המכריע של המתאבדים הוא גברים, השיעור הגבוה ביותר של מתאבדים הוא בקרב בני 75 ומעלה. יש שיעור גבוה גם בקרב עולים, במיוחד מאתיופיה. בשנים האחרונות, עד 2016 הסתמנה איזו שהיא ירידה מתונה. במספר הילדים מתחת לגיל 15 הייתה עליה, אם כי זה עדיין מספר נמוך. בין 2003-2016, צריך בכל זאת לתת איזו נקודת אור, הייתה כן ירידה בארץ מ-8.7 ל-100,000 נפש, ירד ל-6.2.

המחקר ודרכי ההתערבות התפתחו מאוד בעשורים האחרונים, יש אסטרטגיות מגוונות ברמות שונות, זאת אומרת גם ברמת הפרט, גם ברמת קבוצות הסיכון וגם ברמת הציבור הכללי. כמובן שהאסטרטגיה שבוחרים צריכה להתאים לאוכלוסייה הרלוונטית, להקשר התרבותי וכולי, זה לא מוצר מדף שאפשר לנייד אותו מחברה לחברה ושהוא יעבוד אותו דבר.

אנחנו לא מצאנו הערכות עדכניות של אפקטיביות, שזה מה שבהתחלה ניסינו לעשות, למצוא הערכה של האפקטיביות של תכניות לאומיות. לא מצאנו כאלה הערכות, בוודאי לא עדכניות, ולכן התייחסנו לאפקטיביות של אסטרטגיות מרכזיות שהן בעצם מהוות אבני בניין לתכניות לאומיות.

המחקר הצביע על ארבע אסטרטגיות שהאפקטיביות שלהן הוכחה במחקרים בסטנדרט מדעי גבוה, אחת זה טיפול תרופתי ופסיכולוגי, תרופות נגד דיכאון וגם תרופות אחרות, טיפול פסיכולוגי בעיקר CBT, קוגניטיבי התנהגותי, וכנראה שצפויות תרפיות חדשות ותרופות חדשות.

האסטרטגיה השנייה שנמצאה אפקטיבית באופן מוכח זה מעקב ורצף טיפולי. פה מדובר בעיקר על שלב השחרור מאשפוז אחרי ניסיון התאבדות, חשוב מאוד שיהיה תיאום בין בית החולים לשירותי הבריאות בקהילה, שיהיה מעקב אחרי התנודות בעוצמת הדחף כי עוצמת הדחף האובדני משתנה, ולכן חשוב שיהיה מעקב שוטף אחריה וגם מעקב אחרי רמת הסיכון, ופה אפשר להזכיר גם את החשיבות של זמינות שירותי בריאות הנפש. היה אפילו מאמר שהציע למקם אותם בתוך המרפאה של רופאי המשפחה.

אסטרטגיה נוספת היא הגבלת הזמינות של אמצעים מסוכנים, למשל הגבלת זמינות נשק, הקטנת אריזות תרופות, גידור של מקומות מועדים לקפיצה מהם ועוד ועוד, הכל בהנחה שיש יסוד אימפולסיבי בדחף האובדני, וכשאתה מעכב אותו מלהתממש יש סיכוי שהוא יירגע באותו רגע.

לגבי הקטנת אריזות תרופות ומניעת גישה למקומות גבוהים ומועדים, נמצאה הפחתה באמת בשיעור ההתאבדות בלי שזה יומר לאמצעי אחר. כי היה חשש שפשוט יבחרו אמצעי אחר. לגבי מקומות גבוהים ותרופות לפחות זה לא קרה.

האסטרטגיה הרביעית מבין ארבעת האסטרטגיות האלה שמוכחות בסטנדרט מדעי גבוה, זה תכניות כלליות בבתי ספר. פה מדובר על טיפוח חוסן נפשי בשלב מוקדם וגם על התערבות בתחילת התהליך האובדני עוד בשלב המחשבות הראשוניות. למשל בעולם נמצאו יעילות תכניות העצמה לכיתות נמוכות והדרכה ישירה וקצרה לתלמידי תיכון.

מלבד ארבעת האסטרטגיות האלה, היותר מוכחות, דווח על עוד דרכי התערבות שהן מבטיחות, בהחלט יש להן פוטנציאל להיות אפקטיביות אבל הן עדיין טעונות הוכחה מחקרית בסטנדרט מדעי. אני אציין במהירות, הנגשה מרחוק באינטרנט ובטלפון למי שלא נמצא בטיפול, פה פותחו אפליקציות, כמובן שדרושה התייחסות לסכנות שיש גם באינטרנט. עוד אסטרטגיה זה איתור אנשים בסיכון בעזרת שאלוני סקר. צריך להגיד שהערכת הסיכון זה דבר מסובך כי גם הסיכון עצמו הוא דבר מורכב ומסובך לפענוח. מדובר על זה שבעתיד יהיו כלים טכנולוגיים שיתבססו למשל על למידת מכונה, על ביג-דאטה, נתוני - - - שיאפשרו הצלבה של גורמי סיכון כך שאפשר יהיה לחזות את הסיכון הכולל לבן אדם. התפתחות המחקר של חקר המוח, ושילוב היבטים פסיכולוגיים חברתיים ונוירו-ביולוגיים בבניית מודלים של סיכון. כל הדברים האלה נמצאים עדיין בפיתוח.

אסטרטגיה נוספת שהיא מבטיחה אבל עוד לא מוכחת עד הסוף זה תכנון צעדי תגובה למשבר יחד עם המטופל, לתכנן מראש מה עושים כשהוא מרגיש שמתגבר בו הדחף האובדני. הכשרת כח אדם לזיהוי מצוקה, בדגש על רופאי משפחה שהרבה פעמים הם האדם שרואה את המטופל האובדני בשלב לפני הניסיון האובדני או לפני המעשה האובדני, הם ושומרי סף נוספים שצריכים לקבל הכשרה איך לזהות ולהפנות לטיפול. קמפיין להגברת המודעות הציבורית, זה כבר ברמה הכללית, קמפיין להגברת המודעות הציבורית וכללים גם לדיווח תקשורתי נכון שלא מעודד את המעשים האלה, למשל אפשר להשתמש בעדויות של שורדי ניסיון התאבדות שהתגברו ויצאו מהמשבר, למשל, זו אחת השיטות שיכולה להועיל.

כיוון שאף אסטרטגיה היא לא בלעדית, במחקרים שאנחנו בדקנו מומלץ גם לעשות צירופים בין אסטרטגיות שונות. שוב, אני אדגיש עוד פעם, שהאפקטיביות נגזרת לא רק מהתכנית עצמה אלא מהאופן שבו היא מיושמת ומההתאמה שלה לאוכלוסייה הספציפית או לתת האוכלוסייה, להקשר התרבותי וכולי, היא לא תתאים בהכרח בכל מקום באותה צורה.

אני רק אגיד שבמסמך אנחנו העלינו גם סוגיות שמאפשרות דיון נוסף. בסוף המסמך שלנו העלינו שאלות שאפשר להמשיך ולדון בהן. תודה.

תודה רבה למירב פלג. אני חייבת להגיד לך שקראתי את המסמך, יישר כח, ראיתי את העבודה הרצינית שעשיתם, כרגיל, מרכז המחקר והמידע של הכנסת עושה עבודה מאוד רצינית וברמה מאוד גבוהה ותורמת המון לנו, לחברי הכנסת, להבין לעומק את הנושא כדי לראות במה אנחנו צריכים להתמקד בעבודה שלנו. שוב המון תודה.

הצטרפה אלינו ח"כ אורלי פרומן. את רוצה לדבר עכשיו?

אני אדבר בהמשך.

בסדר. נמצא איתנו אילן שריף, מנהל תחום אובדן ושכול במשרד הרווחה. בבקשה.

אולי מנהלת השירות גב' מלי אורגד רוצה להגיד כמה מילים קודם.

בבקשה. אין שום בעיה. מלי אורגד בבקשה.

ואם אפשר להעלות כבר את המצגת שלנו.

נעלה את המצגת. בבקשה.

בוקר טוב. אני רק אפתח ואומר כמה דברים ובהחלט ארצה שאילן ידבר ויתאר את הפעילות שעליה הוא אחראי כמנהל תחום ארצי. אני אומר שמשרד הרווחה החל לעסוק בתחום הזה בשנים האחרונות ובשנת 2017 בנינו מודל עבודה עם שני ערוצים של התערבות עיקריים. האחד הוא אותם מרכזי סיוע שאני משערת שיושבים פה הנציגים שלהם, מרכזי הסיוע למשפחות שכולות, שבעצם נותנים מענה למשפחות בנושא של התאבדויות. אנחנו נותנים מענה גם לנושא של עבירות המתה ותאונות דרכים, אבל זה לא הנושא.

מרכזי הסיוע האלה מלווים, מסייעים למשפחות על ידי אנשי מקצוע מומחים בתחום, הם נותנים בעצם את הליווי הראשוני כבר ממש בתחילת האירוע הטראומטי, וכבר בשלבים הראשונים בסמוך לאובדן שהוא כמובן קריטי ומשמעותי לתהליך ההתמודדות.

שתי העמותות האלה, עמותת בשביל החיים ועמותת אלה, מפעילות שמונה מרכזי סיוע אזוריים בכל הארץ ועושים עבודה מאוד מאוד חשובה ומשמעותית, הם מלווים את המשפחות, עושים קבוצות תמיכה, פעילויות קהילתיות לבני המשפחה ועוד ועוד, אני משערת שעוד נרחיב על זה.

בנוסף לדבר הזה, הערוץ הנוסף הוא התחנות לטיפול זוגי ומשפחתי ששם אנחנו נותנים בעצם את העבודה הפרטנית רגשית למשפחה או למספר אנשים בתוך המשפחה. אני כן יכולה לומר שב-2019 כ-250 משפחות קיבלו טיפול אצלנו. אילן אולי ירחיב ויספר על איזה שהוא מודל התערבות שאנחנו כרגע בוחנים ובודקים וקיבלנו עליו אישור עקרוני ממנכ"ל המשרד. אילן, תרחיב את הדברים.

קודם כל, פשוט שלא נשכח, אני רוצה להגיד קודם כל תודה לכל השותפים הנפלאים שלנו ממשרד הבריאות, מהתכנית הלאומית, ממשרדי ממשלה אחרים, משרד החינוך ואחרים, וגם העמותות כמובן, תיכף נעבור אליהן, גם עמותת בשביל החיים וגם עמותת מרכז אלה שמבחינתנו כולנו שותפים לאיזו שהיא דרך ואנחנו עושים אותה בשמחה ומתוך תחושת שליחות.

למשרד הרווחה יש שני ערוצים עיקריים של פעילות בתחום. התחום האחד שהתחלנו לדבר עליו פה זה תחום הסיוע למשפחות שכולות כתוצאה מאובדנות והתחום השני שאותו אנחנו מפתחים כיום בעיקר לנוכח דו"ח מבקר המדינה האחרון, שהבנו שהמשרד צריך לעשות רה-אורגניזציה כוללת בכל הנוגע לתחום המניעה והכניסה של תחום המניעה ושיתוף הפעולה עם התכנית למניעת אובדנות במשרד הבריאות גם בכלל מסגרות משרד הרווחה. אם יהיו שאלות בתחום הזה אני אוכל להרחיב. כרגע אנחנו מדברים על תכנית שקיבלה אישור עקרוני, אנחנו מחכים לתקצוב ואישור תקציבי כדי שהתכנית הזאת תוכל באמת להכנס לפועל.

מה שכבר קיים מזה מספר שנים, תכנית הסיוע למשפחות השכולות פועלת, היא פועלת בשלושה כיוונים עיקריים, מלי כבר התחילה לדבר על זה אז אני רק ארחיב לגבי מה שכבר דובר. ברובד מרכזי הסיוע אנחנו מדברים על שמונה מרכזי סיוע שפרושים בכל הארץ, המרכזים האלה פועלים בצורה מרחבית והמטרה שלהם היא יישוג אקטיבי והגעה למשפחות. אנחנו עושים ככל יכולתנו לא לחכות שהמשפחות יפנו אלינו אחרי שהמצוקה כבר בלתי אפשרית, אלא לנסות לאתר את המשפחות ולהגיע אליהן. לשם כך יש המון המון מפגשים שמרכזי הסיוע עושים עם גופים שונים בקהילה, אנחנו מנסים לקבל מידע מהקהילה – אני אעשה אולי פאוזה קטנה ואגיד שאחת הבעיות של התכנית היא שאנחנו לא מקבלים, כמו בתאונות דרכים או מקרי רצח, ממשטרת ישראל וממשרד הבריאות שמות של משפחות בהן הייתה התאבדות, למרות שהמדינה יודעת על כך שהייתה התאבדות אנחנו לא מקבלים את זה, ולכן יש התמהמהות קלה בהגעה למשפחות. בדרך כלל אנחנו מקבלים מגורמי השטח מידע כזה או אחר ואנחנו מנסים להגיע למשפחות.

מרכזי הסיוע מטפלים מדי שנה בכ-900 בני משפחה שונים, הייתי אומר פחות או יותר בערך כ-300 משפחות, והם אחרי שמגיעים למשפחה עושים איזו שהיא הערכת מצב ומחליטים לגבי המשך הטפול והסיוע במשפחה. חלקם ממשיכים בטיפולים דרך מרכז הסיוע וחלקם עוברים לטיפולים בתחנות לטיפול זוגי או משפחתי ברשויות המקומיות. יש לנו כ-120 תחנות כאלה שבהן העובדים עברו הכשרות מתאימות, הקמנו לצורך ההכשרות האלה מעין בית ספר קטן בתוך בית הספר המרכזי לעובדים בשירותי רווחה ואנחנו עושים שם קורסים מיוחדים, אני לא מכיר שום בית ספר אחר לשכול שקיים בארץ.

לא הראיתי את הנתונים האלה לאורך השנים, אבל אנחנו מדברים על תכנית חדשה, בקפיצה אדירה של כמויות בני המשפחה שבהם אנחנו מטפלים. אם יהיו שאלות בתחום הנתונים אוכל לענות על זה גם אחר כך.

לפני שנעבור לאתגרים אולי נשמע אם שכולה שנמצאת פה איתנו, גלית שטיינר.

בבקשה.

אני גלית, אני מורה לחינוך מיוחד, תושבת ירושלים. אמא לשבעה. לפני שנה ורבע איבדנו את בני החמישי שי, הוא היה בן 18.5, אחרי דיכאון קצר, די טראומטי. כבר בסוף השבעה הקשר דרך אלה נוצר באמצעות אחי שהוא עובד סוציאלי. היה לנו מאוד חשוב באמת להכניס אותם לתמונה מהר ככל האפשר כדי שנוכל לחזור כולנו לתפקוד עד כמה שניתן, כך שממש מיד בתוך השבעה הנציגה של עמותת אלה שהייתה בעצם סוג של case manager שלנו עשתה איתנו איזה שהוא עיבוד של הטראומה שעברנו, של כל התהליך הראשוני, של השבעה גם, ולאחר מכן שישה מתוך שמונה בני המשפחה הגרעינית כולל אני, התחלנו טיפול אישי פרטני, כל אחד לפי המקום שלו בארץ, יש לי גם ילדים נשואים, אחד קיבל נגיד טיפול של ליווי רוחני, ילד שהוא פחות ורבאלי, כל אחד לפי הצרכים שלו, טיפולים שנמשכו שנה. בעצם השנה הזאת הסתיימה ואחת מהילדות שלי עדיין ממשיכה, בתשלום, כי היא הרגישה צורך.

במקביל לאחר חצי שנה באמת הבנו שיש לנו גם אפשרות לקבל עזרה כקבוצה, קבוצה של משפחה, לקבל גם התערבות בעניין כי אנחנו משפחה מאוד מלוכדת ועם זאת עלו הרבה קונפליקטים בהתמודדות מול האבל ומול הקשרים בין ההורים, ילדים, החיים. קיבלנו דרך מרכז יעלים תשעה מפגשים שגם מאוד מאוד הקלו.

נכון לעכשיו בעצם די מיצינו את הדברים שיכלנו לקבל, הם מאוד מאוד עזרו לנו לעמוד על הרגליים. אני עצמי הצטרפתי לקבוצת תמיכה ממש אתמול, וגם לסוג של קבוצת מתנדבים, פיילוט חדש שנפתח פה בירושלים להורים שכולים שמעוניינים ללוות ולעזור למשפחות שמעוניינות, שעוברות משהו בדומה.

יש לכולנו הרבה הכרת הטוב על התמיכה שהיא באמת לא מובנת מאליה, זה סכומי עתק אם היינו צריכים להשקיע באופן אישי ובאמת רובנו היינו צריכים את זה. אנחנו מרגישים שזה באמת מאוד הקל ושיפר את המצב. זהו פחות או יותר.

גלית יקרה, קודם כל אנחנו משתתפים בצערכם, בוודאי שעברת דבר נורא, שאנחנו לא מאחלים לאף אחד ואני באמת שמחה מאוד שהיום את מרגישה שיש לך כוח לעזור לאחרים להתמודד עם זה. אז מכאן אנחנו שולחים חיבוק וכמובן תודה לכל אלה שתומכים. השאלה בעצם איך להמשיך בחיים, ואני שמחה מאוד לראות אותך שהחלטתם כן להמשיך ועוד להמשיך יותר חזק מאשר היה לפני. אז שוב, חיבוק מכאן ויישר כח.

חיזוק וחיבוק מכולנו פה.

תודה.

כבוד היו"ר, אם נוכל לתת גם לעמותות שמפעילות את מרכזי הסיוע להגיד כמה מילים.

נמצאות כאן ברשימה עמותות ואני אתן להם את זכות הדיבור. לפני כן ח"כ אורלי פרומן תאמר כמה מילים בנושא ואז נעבור לעמותות ואולי גם משרד הבריאות יצטרף אלינו. בבקשה אורלי.

תודה רבה היו"ר, על העלאת הנושא המאוד מאוד חשוב הזה. אנחנו אומרים 'המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו', כל אחת מהנפשות האלה בעיני הן מאוד משמעותיות. הנושא גם מגיע בתקופה שאנחנו מרבים לדבר על נושא של בריאות הנפש, ולא רק על הבריאות הפיזית. יכול להיות שהסימפטומים, וככל שנוקפים הימים, הנושא של בריאות הנפש הולך ותופס מקום יותר משמעותי מהסכנה חלילה שתחלה בקורונה. כי אם אנחנו מסתכלים על מצב האבטלה, הורים שלא מסוגלים להתפרנס, להביא אוכל לילדיהם בבית, יש פה בית שלם שנמצא במצוקה. אני לא אומרת שהם בסכנת אובדנות, אבל הם גם לא כולם רואים את האופק, וכמה זמן זה יימשך, וזה מצב שמכניס ללחץ משפחה שלמה, ולך תדע לאן זה מתפתח.

צעירים, מבוגרים שאיבדו מקומות עבודה, מבוגרים מבודדים, שהיו תקופה ארוכה מבודדים וגם עכשיו לא בדיוק הכל נפתח וחזרו לעומם הרגיל. אנשים שחלו ועברו את המחלה, אבל יש עוד תופעות ויש חשש ויש פחד, בקיצור, יש פה תקופה שהיא אולי רק מעצימה את החשיבות של הטיפול והעין הבוחנת של כל הגורמים המטפלים וכל אותם גורמי סיוע שאמורים להימצא קרוב למשפחות בסיכון, לאנשים בסיכון.

אני פגשתי ופתחתי את דו"ח מבקר המדינה בנושא הזה ממאי 2020. ממש ממש מעכשיו. אני אומר כמה נקודות שאני חושבת שמן הראוי שנקבל תשובות עליהן, כי הוא קובע שהיישום של רוב הרכיבים המרכזיים בהחלטת הממשלה שהייתה עוד ב-2013 בנושא הזה היה חלקי או חסר. למשל, משרד הבריאות לא כינס באופן סדיר את צוות ההיגוי ואת הצוות הבין-משרדי, ולא גיבש בעזרת כל השותפים תכנית עבודה רב-שנתית. לא הוסדר הניהול והניצול של תקציב התכנית הלאומית שכן הוקצה כבר, ובתקופת ההפעלה של התכנית או חלקי התכנית, בין 2014-2019, בכל זאת, זה חמש שנים, הוקטן התקציב ב-54% על ידי משרד הבריאות.

לא הושלמו מהלכים להקטנת נגישות של כלי נשק למי שקיים לגביו מידע בדבר סיכון להתאבדות. משרדי ממשלה שהיו שותפים לתכנית לא קבעו את התחום של מניעת ההתאבדות כאחד מיעדי המשרד הרוחביים ולא ניתנה עדיפות כל שהיא במסגרת תכנית העבודה שלהם.

יש פה גם הערה לגבי משרד החינוך, לגבי אופן קיום ועדות בדיקה על אירועי התאבדות או ניסיונות התאבדות של תלמידי בתי הספר. משרד הבריאות והמשרדים השותפים לא גיבשו נוהל שיבטיח את רצף הטיפול של הגורמים המטפלים במגוון אוכלוסיות שהן בסיכון להתאבדות ומבהיר את תחום האחריות של כל גורם לגבי האחריות שלו בשלבי הטיפול, איתור, הערכה ראשונית, טיפול וכולי.

לקחתי רק חלק מהנקודות, ואני שואלת את עצמי, כבר הייתה החלטת ממשלה, זאת אומרת מישהו חשב שהנושא הזה אכן חשוב והעלה אותו על סדר היום ודאג לתקציב בנושא, ובעצם התשתית הייתה. אז צריך היה לעשות פה איגום של המשרדים, ועדה בין-משרדית, תכנית רב שנתית, לתקף אותה מדי פעם, לבדוק את היישום שלה ואת התקציבים החסרים או לא חסרים, בוודאי כל זה בקשר עם השטח ועם גורמי הטפול בקהילה שנמצאים קרוב לאותם אנשים. אז אנה אנחנו באים, חברים? יש תכנית, היה תקציב, קוצץ תקציב. אני הייתי מבקשת תשובות כי אני חושבת שאנחנו עוסקים בנושא מאוד מאוד משמעותי מקטנים עד גדולים שמקבל משנה תוקף בחשיבותו בימים קשים אלו ובתקופה הזו שאנחנו עוברים. תודה רבה.

תודה ח"כ אורלי פרומן. ד"ר אבשלום אדרת, בבקשה.

שלום. אני חבר הנהלת עמותת "בשביל החיים". אני הצטרפתי לפעילות מניעת האובדנות בעקבות התאבדותו של בני כבר לפני 23 שנים בתחילת השירות הצבאי, אנחנו באמת מנסים לקדם את הנושא הזה ולהביא אותו למודעות, ובאמת הייתה פריצת דרך במדינה כאשר בזמנו ח"כ יעל גרמן שהייתה שרת הבריאות הביאה החלטת ממשלה להקמת תכנית לאומית למניעת אובדנות, אבל למרבה הצער משרד הבריאות דירדר את התכנית הזאת בצורה באמת מאוד קשה, כמו שמבקר המדינה אמר, שחצי מהתקציב שהועבר ממשרד האוצר למשרד הבריאות לא הגיע לפעילויות הנדרשות.

אנחנו כרגע במצב אחר, יש שר בריאות אחר, יולי אדלשטיין, שהרבה יותר מודע לנושא הזה, נותן תשומת לב לנושא הזה, התקציבים מועברים והפעילות עוברת, ואני חושב שזה באמת אחד הדברים שאנחנו יכולים לשמוע כאן בוועדה עכשיו, על ההשפעה של התכניות שנעשו בשנה האחרונה, ממש בחודשים האחרונים, מאנשים שהשתתפו בתכניות. לא אנשים שמדברים על התכניות אלא אנשים שחוו את התכניות, ומה זה עשה להם, ואני מציע שהוועדה תעבור לאנשי משרד הבריאות כדי לשמוע את העדויות של האנשים האלה.

לפני שאנחנו עוברים למשרד הבריאות, נמצאת איתנו ח"כ לשעבר עידית סילמן. בבקשה עידית, אחר כך נעבור כמובן למשרד הבריאות. בבקשה.

תודה רבה, אני מברכת טלי על הדיון החשוב הזה בוועדה. אני באמת רוצה לציין, עליתי עכשיו מוועדת החינוך ושם על ידי הפסיכולוגיה הציבורית גם נמסר שיש 900 הערכות סיכון בפועל רק מהשנה האחרונה. אנחנו יודעים על בערך 500 מתאבדים בשנה, 6,500 שמגיעים למיון אחרי ניסיונות התאבדות. מציינים שם שיש עליה חדה ברמות המצוקה והפניה לקווים, לקוי המצוקה של 105, מעבר לבאמת הפסיכולוגיה החינוכית בבתי הספר.

אנחנו יודעים שלא סתם נאמר, כמו שאורלי פרומן חברתי חברת הכנסת אמרה שכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, אנחנו מדברים גם על זה שנפש בריאה בגוף בריא. לא סתם מציינים את הנפש ולא אומרים סתם אדם או בן-אדם, כי באמת יש משהו בנפש שגם כשהבריאות הפיזית של האדם תקינה, הפיזית, ומבחוץ הוא נראה לנו בסדר, הנפש זקוקה להצלה. אנחנו אחרי תקופה של משבר מאוד גדול, של עשרה חודשים כבר שילדים, ובאמת בכלל כל עם ישראל והעולם כולו נמצאים במשבר בריאותי כלכלי חמור שרק מדרדר את המציאות הנפשית של האנשים. אנחנו יודעים שיש עליה ברמות הפניה והסיוע לתוך הקווים האלה. בפסיכולוגיה הציבורית מציינים גם שאם פונים לבית חולים יש חצי שנה זמני המתנה לאינטק ושנה זמני המתנה לטיפול. זה משהו שאנחנו לאור המשבר הנוכחי לא יכולים להמתין לו וצריך לראות איך במשאבים של משרד הבריאות היום, נוכח המשבר הגדול הזה, אנחנו מטפלים בבריאות הנפש של האוכלוסייה, איך אנחנו לוקחים ושמים את זה ראשון במעלה ונותני שם באמת את כל הכלים.

אורלי פרומן וגם אבשלום אדרת ציינו את הנושא של התקציבים שהועברו ותכנית לאומית שמשרד הבריאות שם אותה אל מול העיניים. כרגע צריך לצאת בייזום.

תראו, אנחנו יודעים שהפסיכולוגים מתוקצבים והשכר שלהם זעום, ציינו למטה 30 שקלים לשעה אחרי תשע שנים של הכשרה.

אולי כדאי פה לתת את הנתון שפסיכולוגים חינוכיים, יש אחד על כל 740 תלמידים. ורובם לא עובדים במשרות מלאות בגלל השכר הזעום שעידית מציינת ואז הוא חלק מהשבוע ישנו, עובד בקליניקה הפרטית להשלמת הכנסה.

וזה אחרי תשע שנים של הכשרה, צריך לומר את זה. גם תואר ראשון, שני ואחר כך הקליני. צריך לומר שגם בגילאי 15-18 אין תקינה במערכת החינוך ממה שאני מבינה, וצריך לראות איפה הדברים האלה באים לידי ביטוי אחר כך במרחב של מערכת הבריאות, איפה היא יכלה לתגבר פה מה שלא בא לידי ביטוי במערכות האלה.

אז לאור אתגרי הקורונה, אני חושבת שהיה משרד הבריאות צריך לשים את זה בפרונט ואנחנו צריכים לדרוש ממנו באמת לקחת את בריאות הנפש של האוכלוסייה שלנו. תראו, הנגיף לא תלוי בנו, אנחנו לא יודעים איך הנגיף יתנהל ולכן יש סגר, פותחים, סוגרים, אנחנו לא יודעים כמה מאומתים יהיו, כמה נפטרים יהיה, אלה באמת דברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם בצורה מסוימת. מה שאנחנו כן יכולים לשלוט בו, שזה רמת החוסן הנפשי של האוכלוסייה שלנו ולתת שם כמה שיותר, אני הייתי שמחה שיתנו ושירחיבו, יש תכניות נהדרות של עמותת "בשביל החיים" שהיא רק דוגמה, ועמותות נוספות, וצריך לקחת את התכניות הנהדרות האלה וכרגע לפרוש אותן לכלל האוכלוסייה כמה שיותר. אם היה אפשר לשים את זה בברזים במים הייתי אומרת שימו, אבל - - -

תודה רבה לך. יישר כח. אני שמחה מאוד שהצטרפת ביום הזה. אני שומעת שאת בוועדות נוספות, טוב לראות אנשים כמוך בכנסת. יישר כח ותודה.

נעבור למשרד הבריאות ונשמע אותם, אנחנו פה דיברנו הרבה דווקא על העבודה שלהם, על התכניות, על הביצוע, על החלטות הממשלה בעבר. נמצאת איתנו מירי כהן שהיא מנהלת תחום בכיר קשרי ממשל ותכניות לאומיות. בבקשה. הבנתי שכבר היית בוועדת חינוך ועכשיו באת אלינו.

כן. היה לי חשוב לבוא לוועדה. ראשית אני רוצה להודות על היום הזה, אני חושבת שזה כל כך חשוב שמציינים את היום הזה גם בכנסת במסגרת שבוע למניעת אובדנות, את כל השותפים שלנו, את עמותת בשביל החיים שיש לה הרבה זכויות וגם עמותות אחרות שדוחפות אותנו, את הממשלה ואת כולנו לא רק לקיים את הדברים אלא באמת לשים את הדברים בפרונט בראש סדר העדיפות, ואני חושבת – כפי שגם נאמר מקודם – אני חושבת שהשנה כן יש שינוי ואנחנו רואים את הדברים. אם בעבר דיברנו גם על התקציבים שלא הועברו, גם על פעילויות, גם אולי על דברים שלא נמצאים בסדר העדיפות של משרד הבריאות ואולי גם אחרים, אנחנו רואים השנה את השינוי.

ברשותכם אם אפשר להעלות את המצגת, אני גם אתייחס לדברים שנאמרו מקודם והמסמך שמירב הציגה, שהוא פשוט מסמך נפלא, אני חייבת להודות. מירב, כל הכבוד על העבודה, הדברים האלה אמת חשובים, הם בהחלט מתחברים גם לעשייה שלנו גם לדברים שאנחנו רואים ויודעים ולכן אנחנו בהחלט מתחברים ולוקחים אותם קדימה וזה בעצם גם משקף את הפעילות שלנו, גם את האסטרטגיה שאנחנו פועלים איתם וכולי.

מירי אני זוכרת אותך מהדיון, ואז אמרתי ואני אומרת עכשיו, אני מרגישה שאת האדם הנכון במקום הנכון.

תודה רבה, זה חשוב לנו כל כך, לכל מי שנמצא פה בדיון. גם במשרד, גם השותפים שלנו במשרדים האחרים, גם העמותות, אנחנו פשוט לא מרפים מהנושא הזה, למרות הקורונה ובגלל הקורונה. כלומר למרות הקורונה שיש לנו הרבה דברים אחרים אבל גם בגלל הקורונה, כי אסור לנו לקפוא על השמרים או חלילה סוג של להירדם בשמירה, כי הדבר הזה, המצוקות, אנחנו יודעים שהמצוקות מאוד גוברות, מאוד חזקות בקרב הציבור ואסור לנו שהמצוקות האלה חלילה יגיעו לכדי עשייה של התאבדות או ניסיונות התאבדות. וזה החשש הגדול שלנו.

אז יישר כח מירי. הנה, אנחנו רואים את המצגת.

בואו נרוץ לשקף הראשון ברשותכם. אני לא אציג את הכל בפרוטרוט כי אין לנו הרבה זמן, אבל כפי שאנחנו יודעים כל שנה מתאבדים כ-400-500 איש, כפי שמירב גם אמרה קודם, אנחנו יודעים שיש תת דיווח מסיבות שונות שאני לא רוצה לפרט, זה משהו שקיים בכל העולם, תת דיווח מכל מיני סיבות, אבל אנחנו מודעים לזה ולוקחים את זה בחשבון כשאנחנו רואים את התמונה הכוללת.

כל הפעילות שלנו מבוססת, מושתתת על החלטת ממשלה מ-2013 שהחליטה שצריכה להיות תכנית לאומית שהיא תכנית בין-משרדית, של כל הגופים ביחד, משרד הרווחה, משרד החינוך, משרד העליה וכולי כי בלי פעילות של כולם לא נוכל למגר את התופעה הזאת.

לכן הוקמו גם מועצה לאומית למניעת אובדנות במסגרת החלטת ממשלה, ועדה בין-משרדית שעובדת, יחידה למניעת אובדנות וכולי.

כאן אני רוצה להתייחס לסוגיית התקציב שהוזכרה קודם, גם בדו"ח מבקר המדינה ובכלל. תקציב שמשרד הבריאות קיבל בשנים קודמות ואכן לא כולו, לא מוצה התקציב לטובת התכנית. לשמחתנו הרבה כששר הבריאות הנוכחי ח"כ יולי אדלשטיין נכנס לתפקיד, הוא מהר מאוד הבין את הצורך הזה ואני חושבת שכאן היה יישור קו גם בין דרג מקבלי ההחלטות והדרג המקצועי במשרד הבריאות לגבי חשיבות הנושא, ולמרות שתקציב המדינה לא עבר, ניתנה הנחייה מיד את התקציבים האלה להפשיר, להעביר את התקציב שהיה מאוד בעייתי בשנים קודמות מול משרד החינוך בסך 6 מיליון שקל, אגב, הרבה יותר ממה שניתן בשנה קודמת שזה היה 3 מיליון שקל, ובנוסף ניתנו תקציבים נוספים לכל מיני תכניות בקשר ישיר ובקשר לא ישיר לתכנית למניעת אובדנות, גם בגלל המצוקות הנפשיות שקשורות למצב של הקורונה.

אנחנו עובדים לתיקון הליקויים שדובר עליהם בדו"ח מבקר המדינה, כפי שגם משרד הרווחה עושה וגופים במשרדים נוספים, והמטרה שלנו באמת שהתכנית הזאת תרוץ קדימה ללא שום חסמים.

אז האסטרטגיות כפי שקודם גם נאמר ועלה גם במסמך שמירב הציגה של הממ"מ, בהחלט הנושא של הקטנת נגישות, מניעת אובדנות, איתור סיכון לאוכלוסייה עצמה שזה נעשה באמצעות שומרי סף, קווים חמים שאותם אנחנו הרחבנו ועוד מעט אתייחס לזה.

כאן אנחנו יכולים לראות את כל השותפים, כפי שנאמר, בלי הפעילות של כל השותפים, כל הגורמים ביחד שיש להם נגיעה לנושא, אי אפשר ליישם תכנית אפקטיבית ונכונה ולכן אנחנו רואים את זה כשותפות ולא משהו שהוא רק של משרד הבריאות אלא לכל הגופים, לכל הגורמים גם בממשלה וגם מחוץ לממשלה.

כפי שאמרתי, השנה הגדלנו גם את התקציב, הפשרנו אותו מיידית והגדלנו אותו למשרד החינוך, הפעילות שלהם מאוד מאוד חשובה, בוודאי ובוודאי בימים אלה שבהם התלמידים כן או לא נמצאים במערכת החינוך שזה רק גורם מגדיל סיכון, ולכן הפעילות מאוד מאוד חשובה. אנחנו אמרנו למשרד החינוך שהם יקבלו את מלוא התקציב ובתנאי שהם יכולים לממש אותו, ולכן הגדלנו את התקציב בהשוואה לשנה שעברה. אם בשנה שעברה הם קיבלו 3 מיליון, הגדלנו ל-6 מיליון, והעיקר שירוצו, כי זה סופר חשוב, בוודאי בשנה הזאת.

נעשית פעילות עם משרד הרווחה. אילן הציג אותה, והפעילות עם משרד הרווחה מאוד מאוד חשובה, אנחנו מתכוונים השנה גם להסדיר ולמסד יותר את הפעילות למולם, גם - - - תהליכים פנימיים שעושים במשרד הרווחה, וכמובן משרד העליה והקליטה שכבר נעשית איתם פעילות מאוד חשובה, גם עם אנשי המשרד וגם עם גופים נלווים, גם הסוכנות היהודית, חיילים בודדים – אנחנו רואים את זה, חיילים שמשתחררים נמצאים במצוקה יותר קשה אפילו עכשיו בגלל המצב, שוק העבודה שהם לא מצליחים להקלט בו, מצב הקורונה וכולי, ואכן אנחנו עושים שם פעילות ואפילו אנחנו מתקצבים אותם באופן מיוחד עכשיו כדי לאפשר את הפעילות הזאת ולתמוך בחיילים הבודדים, החיילים העולים, להקטין את הסיכון לאובדנות.

מה שאנחנו עושים השנה, כפי שאמרנו, אנחנו מגדילים את הפעילות. אנחנו משחררים כל דבר שרק אפשר, גם תקציבים, גם פעילות שאפשר, שאנחנו יכולים לשחרר אותה, אפילו על חשבון שנה הבאה, אנחנו מקדימים אותה. אנחנו עושים את הפעילות, אבל יש קשיים. הקורונה הקשתה עלינו גם את המפגשים, חלק מהאנשים יצאו לחל"ת וכולי, ברשויות המקומיות בהתחלה וכולי, אבל מבחינתנו אמרנו שצריך לרוץ קדימה.

אנחנו ממשיכים כאן עם פעילות ואחד הדברים שעשינו זה הכשרות גם בגופים וגם משרדי הממשלה, גם לאור המצב, גם כי צריך את זה בלי שום קשר לקורונה, אבל גם בגלל המצב הקיים. למשל רשות האכיפה והגבייה, מאוד חשוב דווקא בימים אלה, אני לא רואה כרגע אבל נמצא כאן מנכ"ל רשות האכיפה והגבייה שידבר, יציג את הפעילות שנעשתה ברשות, דווקא בימים אלה, כדי להגביר את המודעות לזיהוי ואיתור של אנשים שנמצאים בסיכון לאובדנות. כנ"ל הביטוח הלאומי, רשות התעסוקה, פעילות נוספת, אנחנו מנסים מה שיותר להרחיב את היריעה לאיתור סיכון של אנשים שנמצאים בסכנת אובדנות.

כפי שגם הצגתי בדיון הקודם, אנחנו הקדמנו כניסה לרשויות מקומיות השנה, במסגרת התכנית הרב שנתית, כאלה שהיו אמורות להכנס בשנה הבאה, אבל אמרנו שאנחנו מבחינתנו נעשה את הכל כדי שכמה שיותר רשויות ייכנסו השנה על חשבון השנים הבאות, כי זה מאוד חשוב.

ברשויות יש את הרצף הטיפולי של כל הגורמים, כל השותפים, ולכן אנחנו רואים את החשיבות של התכנית הזאת. אני גם אתייחס לגבי האפקטיביות ברשויות כשאתייחס לנושא של - - - בהמשך.

כמובן פעילות רב תרבותית, בוודאי שהיא צריכה לעשות והיא נעשית, בהתאמה לכל קבוצה, כי אין משהו גנרי.

הסברה – כפי שנאמר גם מקודם במסמך של מירב, צריך לעשות הסברה אחראית בדיווח של אובדנות ואנחנו עושים פעילות כזאת בלי שום קשר לקורונה אבל גם עם קשר לקורונה. הפצנו חומרי הסברה בשפות שונות על שמירת החוסן, סיקור תקשורתי נכון וכולי, ואנחנו עושים גם הדרכות בתקשורת גם לגופים של תקשורת, הדרכות מקצועיות לעורכים עצמם, כדי שיסקרו סיקור אחראי, על ידי אנשי המקצוע המובילים ביותר במדינה שעושים את זה ואנחנו נמצאים עכשיו בעיצומה של התכנית.

כפי שנאמר, בשל מצב הקורונה אנחנו הרחבנו את הפעילות לא רק בקשר ישיר עם התכנית למניעת אובדנות. למשל קוים חמים, מעבר לפעילות השוטפת שיש קוים חמים שנעשית מדי שנה בשנים קודמות, השנה בשל מצב הקורונה הורחבו הקווים החמים, התמיכה של משרד הבריאות, הוספנו 9.5 מיליון שקל בנוסף ל-3 מיליון כדי להגדיל את הזמינות. אנחנו רואים אכן עליה במספר הפונים, מצד אחד זה מראה את המצוקות, מצד שני אנחנו סוג של שמחים שיש לאנשים כתובת והם פונים לקווים האלה ויכולים לשתף במצוקה ולעזור.

בנוסף, לגבי המענה של בריאות הנפש, אכן יש מצוקה בשירותי בריאות הנפש ואנחנו כולנו מכירים אותה ויודעים, אבל כדי לתת מענה עכשווי זמין, משרד הבריאות יצא בתכניות יחד עם קופות החולים כדי לאפשר מענה מיידי, שלוש שיחות טיפוליות מיידיות לכל אדם בכל קופה, כדי שיוכלו לסייע להקל במצב הקיים. אנחנו יצאנו בקמפיין כדי לשווק את השירות הזה, כדי שיותר אנשים ידעו ויוכלו לפנות, וזה דבר שמתבצע בימים אלה.

חשוב לומר, אנחנו מאוד מודעים, מאוד זהירים ויושבים ממש עם האצבע על הדופק כל הזמן כדי לאתר גם את ניסיונות האובדנות וגם את האובדנות, לשמחתנו, למזלנו, אנחנו לא רואים נכון להיום עליה בשיעורי האובדנות וגם ניסיונות אובדנות. נתונים שלנו מראים אפילו שבניסיונות אובדנות וכולי, גם אפילו ירידה. אני לא רוצה להרחיב כרגע לגבי הנתונים אבל יש לנו אותם מפורטים, אנחנו הצגנו אותם ונוכל להציג למי שירצה. אבל זה לא אומר שמחר בבוקר המצב לא יכול להשתנות, ואם אנחנו לא נהיה כל הזמן דרוכים, עוקבים וזהירים בנושא הזה וטיפה נרפה, אז הכל יכול להשתנות.

כמובן שלא כל הדברים קשורים למשרד הבריאות, כי המצב הכלכלי וכולי אכן קשה, בלי שום קשר למה שאנחנו עושים לאור התקופה, אבל שוב אני אומרת, אנחנו צריכים לעשות את הכל, כל מה שאנחנו יכולים כדי להקל על האוכלוסייה במצב הנפשי וביכולת ההתמודדות.

הפעילות שאנחנו עושים כרגע זה תיקון ליקויים לאור דו"ח מבקר המדינה שאנחנו מברכים עליו, כי באמת אנחנו רואים איפה יש דברים שאנחנו צריכים לעשות. אכן הנושא של מיפוי נקודות חמות שדובר על זה, מקומות שיש בהם סיכון, דבר שאנחנו רוצים להתמקד בו בשנה הקרובה, גם נושא של תרופות וגם נושא של כלי נשק. כלי נשק זו סוגיה שעדיין לא הצלחנו לפתור, כי מצד שני יש כוחות נוספים שפועלים כן לאפשר נגישות לנשק מסיבות אחרות, למשל ביטחוניות וכולי. אנחנו אמרנו למשרד לביטחון פנים את הסיכון שאנחנו רואים למול עינינו שזה עלול להגביר את האובדנות ואחת האסטרטגיות החשובות היא הקטנת הנגישות לדברים שיכולים להוביל לאובדנות. זה גם נושא של תרופות שאנחנו עובדים על הגבלת החפיסות של תרופות, זה דבר מוכח, גם נושא של כלי נשק וגם מיפוי של מקומות מסוכנים. זה דבר שאנחנו הולכים לעשות שיתוף פעולה עם המשטרה כדי למפות את אותם מקומות מסוכנים ולטפל בהם. למשל אחד המקומות שאנחנו יודעים זה רכבת ישראל, מקום שמנוצל, היו כבר מקרים של התאבדויות במקום הזה, יש מבניינים גבוהים, מגדלים, גשרים וכולי. גם אלה דברים שאנחנו עובדים עליהם, זה אחד הדברים שבפוקוס שלנו. גם נושא של רצפים טיפוליים ברשויות ועוד מעט אתייחס לזה, מאוד חשוב, שכל הגורמים שחוברים בקהילה משתפים פעולה ואז כשיש אירוע יכולים לתת את המענה המיידי או סיכול האובדנות, מאוד מאוד חשוב.

נמשיך הלאה, כי זמננו קצר. אני רוצה להתייחס לנושא של ההערכה. דובר על זה ומירב ציינה בדו"ח של הממ"מ שמאוד קשה לבצע הערכות של תכניות, בכל העולם ולא רק בישראל. אנחנו עובדים על זה יחד עם טובי החוקרים במדינת ישראל והאקדמיה כדי לבצע מחקר, הערכה לתכניות שאנחנו עושים כי אנחנו רוצים לדעת אם מה שאנחנו עושים נכון או לא, כי אין טעם לעשות ואחר כך יתברר שהדברים לא אפקטיביים.

מה שאני כן יכולה לציין, שדווקא מבקר המדינה בדו"ח שלו ציין שדווקא ברשויות שבהן נכנסה התכנית הלאומית למניעת אובדנות, באותם ישובים אנחנו רואים ירידה בשיעורי האובדנות, וזה דבר מאוד חשוב. וברשויות שלא הייתה התכנית, הייתה עליה מסוימת. כלומר זה נותן לנו איזה שהוא מדד מסוים לגבי החשיבות ולגבי היתרונות של הדברים שאנחנו עושים.

במהלך השנה אנחנו נרחיב את הנושא של הערכת התכניות ואכן מבוצעת תכנית, יש לנו סממנים ראשונים מעודדים שההערכה שמבוצעת, המחקרים, מראים כי התכניות אפקטיביות, אבל מכיוון שעדיין הבדיקה הזאת לא הסתיימה, אני לא רוצה להרחיב על זה, ואנחנו בוחנים את זה לכל הכיוונים, גם לנושא של המטפלים, גם שומרי הסף וכולי, והממצאים שנקבל כמובן אותם אנחנו ניישם במהלך תכנית ההתערבות.

כפי שאמרתי, התכנית שלנו נמצאת ביישום בשטח ומאוד היה חשוב לנו לשמוע את אותם גורמים שנמצאים בשטח והתכנית מופעלת לגביהם, יש את רשות האכיפה והגביה, ששם התחלנו בפעילות של הדרכות והסברה לאנשים וגם פעילות של נציגה מהשטח, מהישוב טובא-זנגריה - - -

מירי המון תודה. אני רוצה באמת לעבור לרשות האכיפה, בואו נשמע גם אותם. תודה רבה. תומר מוסקוביץ' בבקשה.

בוקר טוב לכולם. זה לא תחום הפעילות הרגיל והשוטף שלנו, זה ממש מרתק לשמוע את השיחות פה ולראות את המצגות. אני רוצה להאיר לכם את מה שקורה בחלקה הקטנה שלנו, שכמו שאפשר להניח עוסקת בתחום שבו נגיד, הלקוחות שלנו לא היו רוצים להיות לקוחות שלנו, ויש קבוצת סיכון מסוימת שמגיעה אלינו ולכן אנחנו מאוד מודעים לעניין הזה של מניעת אובדנות.

אני רוצה להגיד לכם דווקא משהו טוב. שומעים פה הרבה דברים קשים, מספרים קשים, אני רוצה לתת לכם גם כמה מספרים טובים שכדאי שגם הם יהיו על השולחן. אנחנו מנטרים כל איום בהתאבדות שמגיע אלינו, בין אם זה בחייב שמגיע פיזית ללשכה, בין אם זה בשיחת טלפון למוקד שלנו ובין אם זה בפניה בכתב, או בכל דרך אחרת.

אנחנו בדקנו את 500 האיומים בהתאבדות שהיו אצלנו מאז 2015. 500 אנשים שבאיזו שהיא דרך הובא לידיעתנו שהם מאיימים בהתאבדות בגלל חובות או בגלל טיפול שהם קיבלו אצלנו. מתוך 500 האנשים האלה הגענו לנתונים של 470 אנשים, זאת אומרת כמעט לכולם. מתוך 470 האלה, 466 אנשים בחיים, מאחלים להם עד 120, חיים טובים ושלמים. ארבעה שלא בחיים, שלושה סיימו את חייהם, אנחנו לא יודעים איך, אין לנו נתונים על זה ממשרד הבריאות, סיימו את חייהם יותר משנה אחרי שהם איימו בהתאבדות, כך כנראה שזה לא קשור לאיום שלהם כלפינו, ורק אחד נפטר תוך שנה, גם עליו, אנחנו לא יודעים אם הוא נפטר מהתאבדות.

זה אומר שכנראה – אני חלילה לא רוצה שיגיעו למסקנה שהאיומים האלה הם לא איומים רציניים אלא בדיוק הפוך, שהטיפול שלנו באיום, ביחס שלנו לכל איום וכל מקרה של איום בהתאבדות הוא כנראה עוזר ולכן אנחנו ממשיכים אותו ואפילו מעצימים אותו, כפי שאמרה הדוברת לפניי, באמצעות ההדרכה שאנחנו עושים לעובדים.

אז ההנחיה שלנו לעובדים, ושוב, כל עובד בין אם זה מאבטח בלשכה, פקיד קבלת קהל או עובד במוקד השירות שלנו או בפניות הציבור כשהוא מקבל איום בכתב, זה חייב מיד לעבור לביטחון, והביטחון מעביר את זה מיד למשטרת ישראל, אם האדם נמצא בשליטה שלנו, נגיד בתוך שיחת טלפון מחזיקים אותו על הקו ומדברים איתו – ואני שומע את השיחות האלה אחר כך – זה ממש מרגש לראות איך הנציגה ברגישות, בעדינות, לוקחת את המאיימת ומרגיעה אותה ומסבירה לה שיש לה עתיד ויש לה תקווה, ותיכף אגיד משהו על התקווה הזאת, ואם זה לא בשליטה שלנו כי למשל זה הגיע במכתב, אז שולחים אליו את המשטרה מיד, המשטרה אמורה ליצור איתו קשר בהתאם לנהלי המשטרה, להעביר אותו לגורמים המטפלים, וכמו שאתם רואים זה כנראה מאוד עוזר.

יש עליה באיומים בהתאבדויות אצלנו בתקופה האחרונה. אני אתן לכם את הנתונים. בכל שנת 2017 היו 98 מקרים של איום, בכל שנת 2018 – 129 מקרים של איום, ובכל שנת 2019 – 136 מקרים של איום, אתם רואים את העליה הולכת וגוברת עוד בלי קשר לקורונה, ובשנת 2020 בעשרת החודשים הראשונים, זאת אומרת מינואר עד סוף אוקטובר, יש לנו כבר 168 מקרים של איום, זאת אומרת זו כבר עליה משמעותית ולכן חשבנו שצריך לחדד ולחזק את המודעות של העובדים שלנו ושל כל נציגי השירות שלנו לצורך לטפל בזה מאוד מאוד ברצינות, להתייחס מאוד ברצינות לכל איום כזה.

ואכן ביקשנו מחברת 'אבל ומעבר', חברה שהופנינו אליה על ידי משרד הבריאות, להעביר הדרכות לכל 700 העובדים שלנו שיש להם איזו שהיא נגישות, ועובד זה לאו דווקא עובד מדינה, אלא גם מאבטח שהוא עובד חברה אזרחית או נציג שירות, כולם עוברים את ההדרכה של שלוש שעות, אני אישית עברתי אותה, מאוד מאוד יעילה. אני חושב שהיא מאוד נותנת, מאוד ממוקדת, זה כמובן לא הופך אותם לפסיכולוגים או למטפלים אבל זה נותן להם כלים להתמודד עם השניות הקריטיות האלה שהאדם נמצא לפניהם והחלון נמצא בצד, והסבירו להם כמה זה משמעותי השניות האלה, זה לא שאם אתה תרגיע אותו עכשיו אז עוד עשר דקות הוא יחזור לאותו מצב אלא באמת אפשר להחזיר אותם.

אני עוקב אחרי המקרים האלה אישית וראיתי לפני יומיים חייב שהגיע ללשכה בדימונה ממש עם איום אמיתי בהתאבדות ורואים איך שמנהלת הלשכה הרגיעה אותו והסבירה לו שיש לו עתיד, כי בדרך כלל הם מגיעים למצב הזה כשהם לא רואים לפניהם שום אופק, ואצלנו תמיד יש אופק, תמיד יש מה לעשות ותמיד יש למי לפנות.

היא הראתה לו את האופק, הלכה איתו ביחד לרשם להגיש בקשה, והרשם ביטל את העיקול שהיה עליו, הוא יצא משם לא רק בלי איום אלא עם שמחה וחיוך, ופתאום כל העולם נפתח לפניו בזכות המודעות והרגישות שלה.

עוד דבר שאנחנו עושים, שלפעמים במצבים מאוד קיצוניים שזה נראה ממש החלטה שממש הסיכון יכול להתממש ממש בדקות הקרובות, אנחנו עובדים עכשיו מול המשטרה כדי שבמקרים כאלה באמת מאוד קיצוניים נציגת השירות תוכל לעלות בצורה נסתרת את מוקד 100 לקו, המשטרה תוכל לאכן את החייב. בשיחה ששמעתי לפני יומיים הנציגה שאלה 'איפה את, אני רוצה לשלוח אליך מישהו שידבר איתך' והחייבת אומרת לה 'לא משנה, לא משנה', וזה היה ממש מפחיד, ממש הרגשת שכל שניה יכול לקרות משהו, אז במקרים כאלה שנוכל לאכן אותם באמצעות המשטרה שהם יוכלו להגיע ולעזור.

כך שאנחנו אומרים שיש מה לעשות וכשעושים זה באמת עוזר, כי ב"ה המאיימים שלנו נשארים בחיים לאורך ימים טובים ושנים. תודה.

תודה רבה תומר, אני חייבת להגיד לך שדווקא אצלכם הרגישות והגישה לאנשים זה דבר שהוא הכרחי. אני מתארת לעצמי כמה אנשים מגיעים אליכם עם סערת רגשות וטוב לשמוע שיש אנשים שיודעים להרגיע ושאתם יודעים שם לעשות את העבודה כמו שצריך. כל הכבוד.

תודה רבה.

אחרונת הדוברים שאני רוצה להעלות לדיון זו המנהלת המקצועית של האגודה הישראלית לעזרה ראשונה נפשית בטלפון, ד"ר שירי דניאלס. בבקשה.

אני שמחה להיות איתכם כאן הבוקר. אני רואה הרבה מאוד שותפים יקרים וחשוב שכולנו נזכור שאפשר להציל חיים בקהילה באמצעות הקהילה, והכוח שלנו נמצא בחיבורים, בשיתופי הפעולה עם משרדי הממשלה, עם העמותות וזה דבר שמוכיח את עצמו לאורך שנים.

אנחנו בער"ן מהווים מד"א של הנפש, סוג של חדר מיון קדמי, ואנחנו מבינים שהקורונה לא הולכת לשום מקום, היא הולכת להישאר איתנו עוד זמן ארוך, ומדובר בריצה למרחקים ארוכים. במרתון ולא בספרינט וככל שנבין את זה מהר יותר ונתווך את המידע הזה לציבור, אנחנו נוכל להעלות את תחושת השליטה ותחושת המסוגלות שבעצם יבואו לידי ביטוי גם בחוסן של הציבור הישראלי.

מאז תחילת המגפה אנחנו ענינו על למעלה מ-250,000 פניות, ליתר דיוק, 268,000 פניות. לשם השוואה, בכל 2018 ענינו על 200,000 פניות. אנחנו מדברים על הכפלה של פניות המצוקה, מתוכם 6,000 פניות אובדניות, שלוש פעמים ביום שמופעל נוהל חירום מציל חיים.

אז מצד אחד אנחנו עוקבים בדאגה אחר העליה במפלס המצוקה, מצד שני אנחנו לא שוכחים לרגע את הכוחות ותעצומות הנפש שהיו חזקים ברגעים חלשים ופנו לעזרה. אז מצד אחד זה מדאיג וזה מחייב את כולנו להיערכות, מצד שני העובדה שאנחנו מהווים כתובת היא דבר חשוב.

כמו שנאמר קודם, אנחנו צריכים לדאוג להנגשה של רצף טיפולי וגורמי טיפול, יחד עם זאת כולנו יודעים שיש חסם בפניה לטיפול. הרבה מאוד אנשים חוששים לפנות לטיפול ולכן היכולת לפנות לקו חם בצורה אנונימית 24/7, מקלה מאוד על השקטת החרדה והחסמים, ואנחנו רואים את זה בכל התחומים.

60% מהפניות אלינו היום הם מבוגרים צעירים ומבוגרים, שכמו שנאמר כאן, מתמודדים עם משבר כלכלי ותעסוקתי חסר תקדים ולזה מצטרף גם המשבר הנפשי, כי משבר כלכלי הוא בראש ובראשונה משבר נפשי, כי גם מי שאמיד מבחינה כלכלית עדיין לא מקבל פטור מהמשבר הנפשי. וזה דבר ששום מענק לא יוכל לפתור. כי מה שאני עושה, זה גם הערך שלי וגם במידה רבה משפיע על החוסן המשפחתי והתא המשפחתי.

אז עסקנו פה הרבה במספרים ובנתונים ובימי קורונה אנחנו כל הזמן נחשפים למספר המונשמים והמתים והנדבקים, מאחורי כל המספרים האלה יש אנשים ומשפחות והדיון החשוב הזה הוא צעד בכיוון הנכון, שיתוף הפעולה שלנו עם משרד הבריאות מאפשר לנו גם ליצור קשר עם אנשים מאושפזים ומבודדים במלוניות הקורונה, שבעצם עוברים מהפך דרמטי בין היותם אדונים לגורלם למצב שבו השליטה נלקחת מהם. הם חווים מצבי קיצון והיכולת להיות שם עבורם באותם רגעים קריטיים מחוללת הבדל גדול.

זה גם זמן מצוין להודות ליחידה למניעת אובדנות במשרד הבריאות ולכל השותפים, ולאחל לכולנו המשך עבודה מוצלח ופורה. תודה רבה.

תודה רבה. יישר כח. אני מאמינה שבידיים שלכם נמצאים כמה חיים שהצלתם. אז תודה רבה לכם על העבודה הנפלאה.

חברים אני אנסה לסכם את הדיון כי אנחנו קצת כבר עוברים את השעה. קודם כל אני רוצה לברך – הן לא נמצאות כאן – אבל אני רוצה לברך את חברי הכנסת קטי שטרית וח"כ לשעבר שנמצאת איתנו עידית סילמן, על עצם קיום יום כזה בכנסת. גם אם לא הייתה קורונה זה היה חשוב. היום זה פי כמה וכמה.

הקורונה בעצם הגיעה אלינו כנראה כדי לבדוק עד כמה אנחנו חזקים, ואנחנו חייבים להיות חזקים, ואנחנו חייבים להתמודד עם זה, אנחנו נעבור את זה. אני אומרת את זה גם, כשהייתי ראשת עיר לא פעם באמת ראיתי ושמעתי את האנשים שהחליטו לסיים, מה שנקרא. בכל המקרים שהגיעו אלי אנחנו לא נתנו לזה לקרות. לכן תמיד ליד האנשים האלה שאולי איזה רגע של חולשה, צריכים להיות אנשים חזקים, והחזקים, אנחנו הרבה יותר.

לכן אני שמחה על הנתונים ששמעתי ממירי, שהמספר יורד. אבל היא אומרת 'אני לא יודעת מה יהיה מחר', אז הדבר ה זה צריך להיות כל הזמן בראש שלנו וכל אחד מאתנו, כמו שאני אומרת תמיד, תפתחו את העיניים תקשיבו למה שקורה לידכם, אל תשכחו לפנות לשכן, לידיד, למכר, 'מה המצב', כל מילה טובה שניתן לאנשים הללו יכולה להציל את חייהם.

אני שמחה על שיתוף הפעולה שקיים היום בין כל המשרדים, זה באמת סוג של דוגמה להצלחת הפרויקט. עדיין אני אומרת, למרות שהיו הערות ותמיד יהיו הערות, אבל אני רואה כאן באמת עבודה משותפת, אני שמחה מאוד שמירי כהן שעכשיו נמצאת במשרד הבריאות, זה גם אדם שמביא בשורה לנושא, ואותי זה מאוד משמח.

מה שנשאר לנו לאחל לכולם זה בריאות, להישאר חזקים, לתמוך אחד בשני, לעזור ברגע קשה. כולנו היינו ברגעים קשים אבל ידענו לצאת מזה. שכל אחד ימצא את הדרך לצאת מהמשבר שלו, אם זה כלכלי או חברתי או פיזי או נפשי. בריאות לכולם. תודה רבה.

טלי תודה רבה על הדיון החשוב הזה. דווקא מהמקום שלכם נבחרי הציבור, אני רוצה לציין את מירי כהן שכמו שדיברת עליה, הם פתחו את הקווים, שזה שלושה טיפולים ראשונים בחינם דרך כל קופות החולים. טלי, זה משהו שאתם יכולים להעלות בפוסטים שלכם כדי לפרסם לציבור הרחב, שמי שצריך סיוע מיידי, יש סיוע מיידי, שאפשר לקבל.

אני אשמח לקבל את הטלפונים האלה ואנחנו נעשה את זה בהודעה לתקשורת גם מהוועדה. תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:12.