פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
23/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 48
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, ז' בכסלו התשפ"א (23 בנובמבר 2020), שעה 10:07

מצבם של תלמידים במערכת החינוך בירושלים המזרחית - תמונת מצב

חבר הוועדה: יוסף ג'בארין – היו"ר

סעיד אלחרומי
אחמד טיבי
תהלה פרידמן

יפה מור ישר - מפקחת מחוז העיר ירושלים, משרד החינוך

איתן כסיף - מנהל אגף פיקוח ואכיפה, משרד התקשורת

ציון רגב - מנהל תוכנית החומש, מנח"י, עיריית ירושלים

לארה מובארכי - מנהלת אגף מזרח העיר, מנח"י, עיריית ירושלים

אשרת מימון - מנהלת פיתוח מדיניות, עמותת עיר עמים

עאדל גזאווי - מזכיר הוועד, איחוד ועדי ההורים של מזרח ירושלים

שמרית גיטלין שקד

תמי ברנע

א.ב., חבר תרגומים

מצבם של תלמידים במערכת החינוך בירושלים המזרחית - תמונת מצב

טוב, בוקר טוב לכולם, סבאח אל חיר, אני פותח את הישיבה של הוועדה לזכויות הילד בנושא מצבם של תלמידים פלסטינים במערכת החינוך בירושלים המזרחית, תמונת מצב, ובמיוחד בצל משבר הקורונה המתמשך. אני רוצה לומר שחלק מהנושאים עלו בדיונים אחרים שהיו לנו, והבנו את הצורך למקד את הדברים במה שקורה בירושלים המזרחית. מכאן גם המיקוד בדיון של היום.

תלמידים בירושלים המזרחית שבעצם מתמודדים עם מציאות של כיבוש ושל סיפוח, שמשתקפת במציאות של חיים בעוני אדיר. כשאני מקבל נתון שאומר, 78% מהמשפחות בירושלים המזרחית מתחת לקו העוני, זה נתון שצריך להדהים את כולנו. מצבם היה קשה עוד לפני הקורונה ברמה של עוני, דוחק, צפיפות. בתחום החינוך אנחנו מדברים על סוגיה שחוזרת על עצמה בדיוני הוועדה, גם בוועדה לחינוך, גם כאן וגם בוועדת הפנים, על מחסור באלפי כיתות לימוד ומחסור בתקציבים. אני מבין שהמצב אף הוחמר עכשיו בצל הקורונה.

לפי הנתונים שאני מקבל, יותר מ-3,000 כיתות לימוד חסרות בירושלים המזרחית. חסרים מרחבים ציבוריים בתוך בתי הספר שצפופים למדי, נושאים שגם דוח מבקר המדינה מ-2019 הדגיש אותם ואנחנו גם רואים אותם בדוחות של עמותת עיר עמים והדוח האחרון שהיה בספטמבר האחרון. אני שוב חוזר על הנתון שמדבר על 78% מתושבי ירושלים המזרחית, הפלסטינים, חיים מתחת לקו העוני. זה נתון גם שמופיע בדוח של מכון ירושלים.

לפי הנתונים שאני גם מקבל, כ-30,000 אנשים שעובדים בירושלים המזרחית איבדו את פרנסתם בזמן משבר הקורונה. הנושא גם כולל את הקושי העצום בתחום של המחשבים הניידים. המחסור מוערך כיום ב-50,000 מחשבים, מחציתם בבתי הספר הרשמיים ומחציתם בבתי הספר המוכרים הלא רשמיים. לזה גם מתווסף המחסור בתשתיות אינטרנט והקושי להתחבר ללמידה מרחוק. לפי הנתונים שאני מקבל, יותר -50% מהתלמידים בירושלים המזרחית אינם בכלל יכולים להתחבר לתשתיות. כל זאת על רקע אפליה קשה של תוכנית הטאוג'י, תוכנית הלימודים הפלסטינית, זאת על אף שיותר מ-80% מהתלמידים בירושלים המזרחית מוסיפים ללמוד בתוכנית טאוג'י. אני מקבל נתונים לפיהם ישנה הטיה תקציבית מתמשכת, ארוכת שנים, לטובת התוכנית הישראלית, מה שכמובן מעמיק את המצוקה ואת ההדרה כלפי התלמידים הפלסטינים.

חשוב לנו כמובן לשמוע מהשטח את תמונת המצב, לקבל ההתייחסויות של משרד החינוך, של עיריית ירושלים על מה נעשה בתחום. אין ספק שהנתונים כאן הם נתונים מאוד מדאיגים ומאוד בוערים.

אני רוצה לברך את חבריי, חברי הכנסת שהגיעו לדיון. אני אשמח לפתוח בלשמוע אותם, ואחר כך נשמע גם נציגים מהשטח, נציגי ארגונים ונציגי משרד החינוך והעירייה. גם משרד התקשורת איתנו בכל מה שקשור גם לתשתיות האינטרנט.

אני אשמח לפתוח עם חבר הכנסת, ד"ר אחמד טיבי, יו"ר סיעת הרשימה המשותפת, שבעצמו, גם בנוסף להיותו בן העיר טייבה, מתגורר בירושלים ומכיר מקרוב את המצוקה שאני מתייחס אליה.

חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

סבאח אל חיר. תודה רבה כבוד היושב-ראש, חברי יוסף ג'בארין. אני מודה לך על העלאת הנושא. אני תדיר מקבל תלונות על המצוקה והמחסור במערכת החינוך בירושלים המזרחית, שנקודות שאתה העלית ואנחנו נעלה, ויש נקודות פוליטיות מדיניות שנובעות מעצם הכיבוש בירושלים המזרחית, כמו האילוץ ללמוד תוכנית ישראלית במקום תוכנית פלסטינית, תוכנית לימודים, ואם אתה לא מלמד, אתה מוענש. יש סנקציות.

היות והמציאות הפוליטית של העיר, נמצאת תחת כיבוש מ-67', אחריות הכיבוש היא גם בדאגה לעניינים הבסיסיים וגם למערכת החינוך. אכן, 78% נמצאים מתחת לקו העוני, כלומר כל האספקטים של חיים הם בעייתיים: כלכלה, חברה, לימודים, תשתיות, תחבורה, מסחר.

לגבי מערכת החינוך עצמה, גם לפי הדוח של מבקר המדינה, גם לפי הדוח של עיר עמים שאתה הזכרת בהתחלה, מחסור בכ-3,000 חדרי לימוד. הצפיפות היא חסרת תקדים. שיעור הנשירה של תלמידים בבתי הספר בירושלים המזרחית הוא מהגבוהים באזור, שלא לדבר על המצוקה והאבטלה של עשרות אלפים בתקופת הקורונה בירושלים המזרחית.

לגבי תשתיות וחיבור אינטרנט, לימוד מרחוק, יש בעיה של אינטרנט, בעיה של תשתיות. יש בעיה של לימוד מרחוק. כל הנקודות האלה מחייבות את הדיון הזה שיזמת, ובצדק. למרות המציאות המיוחדת, אנחנו חייבים לדרוש את מה שמגיע להם במציאות הזאת. יש רשלנות, יש דחיקה אל השוליים. פחות תקציבים, פחות תשתיות. לך תראה את התשתיות של הכבישים, של ההזנחה, פינוי האשפה.

נכון שזה שטח כבוש, אבל גם כובש אמור להיות אחראי על פינוי אשפה, כלומר כל פרטי החיים מהקטן אל הגדול. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת טיבי.

אולי לא הדגשתי מספיק את העובדה שכשליש מתושבי העיר, כ-140,000, גם מתמודדים מעבר לגדר, ושם כל המצוקות שאנחנו דיברנו עליהן כרגע רק מחריפות. אני כמובן שותף לעמדה הפוליטית שהבעת, שטח שנכבש ב-67', אבל יש כיום אחריות על הרשויות לספק את כל השירותים הללו שהם בבחינת זכויות בסיסיות של התושבים.

בהחלט.

חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

תודה, אדוני היושב-ראש על העלאת הנושא החשוב הזה. אני אוסיף מעבר למה שאמר חברי, ד"ר טיבי, שירושלים המזרחית, יש בעצם מצור סמוי על האוכלוסייה שנמצאת שם. אין בנייה חדשה, אין בניית לא מוסדות ציבור ולא בנייה למגורים, לכן האנשים שם נמצאים במצוקה הכי קשה באזור.

אין ספק שזה שטח כבוש וחלה אחריות בסיסית על מדינת ישראל כמי שכובש את השטח הזה, לספק את השירותים הבסיסיים, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בחינוך. המצוקות ידועות וברורות לחלוטין. אני מקווה שאנחנו נמצא גם בקריאה למשרד החינוך, לרשויות השונות לעמוד ביעדים ולספק את הצרכים שהם אמורים לספק על פי כל דין.

ירושלים המזרחית גם סובלת מעוני, גם ממצור. כפי שאמרתי, הצעירים עוזבים את העיר, עוזבים לשטחי הרשות הפלסטינית מעבר לגדר.

גם הריסות הבתים שהם דבר שבשגרה בירושלים המזרחית, יש לו השלכות מאוד קשות על בני הנוער ועל האוכלוסייה בירושלים המזרחית, אז שוב תודה על הדיון החשוב הזה, אדוני היושב-ראש, ואני חושב שזה המקום לדבר על המצוקות של האוכלוסייה הזאת.

תודה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

סבאח אל חיר, אכן דיון חשוב וגם כאוב כמו שאר הנושאים שמביאים לכך, במיוחד שמדובר בילדים צעירים.

עד עכשיו לא קיימנו אף דיון חגיגי להגיד שהכול בסדר. הוועדה הזאת תמיד עוסקת במצוקות ובקשיים.

נכון. לצערנו הרב המציאות הזאת היא בכל התחומים, ומכאן גם הצורך להעלות כל הזמן וללחוץ למען שינוי מציאות זו.

בנוסף למה שדיברו חבריי, אני רוצה להתייחס לנושא ספציפי של התחבורה הציבורית, שאין בתוך העיר תחבורה מסודרת, אין רב-קו בתוך מזרח העיר. כמובן שזה מייקר את הנסיעה וזה מעלה את אורך הזמן של הנסיעה וזה גורם עוול לאנשים שהם גרים במזרח העיר וצריכים ללכת או לעבודה או לבית הספר או לקבל שירותים רפואיים שנמצאים במערב העיר.

אם אנחנו מדברים על תחבורה ירודה ורדודה, אנחנו מדברים על חוסר בתשתיות, אנחנו מדברים על אין תחנות, אנחנו מדברים גם על התחנות שנמצאות, שהן גם לא מונגשות. כל הסיפור של תחבורה ציבורית הוא סיפור גם עקרוני.

הדבר הנוסף, אנחנו יודעים כמה המצב מבחינת רמת החינוך במזרח העיר הוא ירוד, ולכן אנחנו עדים להרבה משפחות, במיוחד כאלה שבאים מהצפון ומחפשים חינוך לילדים שלהם, אז הם מחפשים מסגרות פרטיות ומקומות אחרים כדי לשלוח את הילדים שלהם, אבל זה לא פותר אותנו מלתת ולדאוג שיהיה חינוך נורמלי מיטבי אפילו לאותם ילדים מתוך העיר.

לפני רמת החינוך צריך לדאוג גם לרמת הבריאות. אני קראתי את החומר וגם שמעתי מעוד חברים שהמצב של ההיגיינה בתוך בתי הספר הוא "על הפנים". כאשר נמצאים בבית ספר אחד 900 תלמידים ובבית ספר אחר 2,000 ומשהו תלמידים ותלמידות, ואנחנו כאילו מקצים רק תקן של עובדת ניקיון אחת, איך אפשר להתקיים? מספיק שחצי מהתלמידים ייכנסו לשירותים. אנחנו לא נדבר על משהו אחר, לא על החצרות, לא על הכיתות. אנחנו יודעים שהמקום הזה הוא מקום שיכול להביא הרבה מחלות והידבקויות, לכן כל הנושא של מזרח העיר, אני חושבת שהוא סוגיה בין-לאומית שצריך להעלות אותה בדרגים הכי גבוהים.

אין ספק שהסיטואציה של מזרח העיר מוכרת בעולם כסיטואציה מיוחדת שצריך לתת עליה את הדעת ואת הטיפול, ובמיוחד אם אנחנו מדברים על דברים בסיסיים כמו חינוך, בריאות, תחבורה. זה א'-ב' של החיים. כמובן העוני חוגג, המצוקה הכלכלית חוגגת, אז הרבה עבודה.

כן, ואין ספק שטובת הילדים אמורה להיות מעל לכל שיקול אחר.

נכון.

אני קיימתי את הישיבה הזו בין השאר גם בעקבות פנייה של האגודה לזכויות האזרח וארגון עיר עמים, ולכן ברשותכם אני רוצה לפתוח ולתת להם אולי להציג את הנתונים ואת תמונת המצב לפני ההתייחסויות של משרדי הממשלה.

עו"ד אשרת מימון שמלווה את הנושא הזה מזה מספר שנים. בוקר טוב, אשרת.

קודם כל תודה רבה, חבר הכנסת ג'בארין, על הדיון הזה המאוד חשוב. אנחנו מאוד שמחות על הקיום שלו וגם שמחות מנוכחות משרדי הממשלה ועיריית ירושלים.

אני חייבת להגיד שראיתי פה את ציון רגב בתחילת הדיון, אני לא רואה אותו כעת, והוא גורם משמעותי לדיון הזה, אז אני מקווה שהוא יצטרף אלינו שוב בקרוב.

ציון רגב הוא מנהל תוכנית החומש.

נכון, וגם אחראי על ענייני הקורונה בעיריית ירושלים בתקופה הזו, אז הוא גורם משמעותי מבחינתו.

אני חייבת להגיד קודם כל, יש עשייה של משרד החינוך ויש עשייה של משרד התקשורת ויש עשייה של עיריית ירושלים. בשבוע שעבר היה דיון מעמיק במכון ירושלים, אבל אני חושבת שיש הרבה דגשים שחייבים להעלות, ואני מאוד מודה לוועדה שעושה את מלאכת הרשות המחוקקת הקלאסית ובוחנת את הדברים לעומק.

אנחנו גם שלחנו לחברי הוועדה ואני ביקשתי שיועבר גם לכל המשתתפים את מספר הנקודות העיקריות שרצינו להעלות בדיון, חלקן כבר הוזכרו על ידי חברי הכנסת, אבל אני אחזור עליהם במסודר. קודם כל ברור שאנחנו מתחילים במצב קשה מאוד של כמעט 3,800 כיתות חסרות לתלמידים במזרח ירושלים. מדובר בסוגיה משפטית של כמעט 20 שנה. על פי ממוצע הבנייה של עיריית ירושלים בכל שנה, אנחנו אפילו לא נותנים מענה לגידול באוכלוסייה שיש בכל שנה, אז קל וחומר שלא נותנים מענה למחסור הקשה בכיתות. על רקע זה מגיעה אלינו הקורונה. גם מחסור גדול בכיתות וגם מחסור במרחבים ציבוריים.

מעטים בתי הספר שיש להם חצר, אולם, מקום להתאוורר מתוך הכיתות עצמן. יש כיתות במקלטים, יש כיתות בבנייני מגורים, כך שהמצב מלכתחילה הוא מצב מאוד לא פשוט. על רקע זה מגיעה הקורונה, וכפי שהזכירה חברת הכנסת ח'טיב יאסין, ככל שידוע לנו, אני אשמח פה לשמוע גם ממשרד החינוך וגם מעיריית ירושלים, לפני כשנתיים הורד התקן לעובדי ניקיון. התקן ככל שאנחנו מבינים הוא על בסיס מטר רבוע, ואז ככל שיש פחות מטר רבוע לבתי ספר, יש פחות ניקיון, אבל לא לוקחים פה בחשבון את הצפיפות הגדולה במזרח ירושלים, שבגללה אולי היה צריך להגדיל את מספר עובדי הניקיון. יכול להיות שהתקן במזרח ירושלים צריך לא להיות על בסיס מטר רבוע, אולי על בסיס ילדים וכו'.

דבר נוסף, יותר תלמידים במזרח ירושלים לומדים בחינוך המוכר הלא רשמי מאשר בחינוך הרשמי. זה בערך 45% שלומדים בחינוך המוכר וכ-40% שלומדים בחינוך הרשמי. זה לא תוצר-על, תוצר שנובע מרצון בסיסי של ההורים. זה נובע מהמחסור בכיתות. הייתה פסיקה של בית המשפט גם בעתירה של האגודה לזכות האזרח, שאומרת שיש חובה לעירייה, זה כבר פסק דין מ-2006, שחובה על העירייה לממן את התלמידים שנמצאים בחינוך המוכר שאינו רשמי מסיבות של אין מקום בחינוך הרשמי. לצערנו עד היום אין אפילו רשימות לעירייה של מי הילדים הנעלמים שלא נמצאים לא פה ולא שם. אני יכולה להגיד בסיפור אישי, הבן של אחותי לומד בחינוך ביתי והעירייה דרשה מאחותי תוכנית לימודים שלו, אז אם אנחנו מדברים על כמעט 30,000 ילדים שאפילו העירייה לא יודעת את שמם ואיפה הם נמצאים, המצב מאוד חמור.

גם זה מקים אחריות מאוד גדולה מעבר לרגיל למשרד החינוך ולעיריית ירושלים, לתלמידים שבחינוך המוכר. גם העירייה מודה שיותר ממחצית התלמידים בחינוך המוכר נמצאים שם באין ברירה בגלל מחסור בחינוך הרשמי, ולכן כל טיפול שייעשה במסגרת הקורונה, חייב לגעת גם בתלמידי החינוך המוכר, גם בתלמידי החינוך הפרטי, שלא לדבר על 30,000 הילדים הנעלמים שלא יודעים באיזה מסגרות בדיוק הם נמצאים.

את יכולה, אשרת, רק לחדד את הנתון הזה של ה-30,000? לא היה ברור לי. זה תלמידים בגילאי לימודים שהם לא משתייכים לאף אחד - - -

מגיל שלוש עד 18, על פי תחשיב שעושים בין מספר התלמידים הפלסטינים באזור ירושלים לבין מספר התלמידים שנמצאים בחינוך הרשמי ובחינוך המוכר שאינו רשמי, יש פער של 30,000 ילדים. זה פער שעיריית ירושלים מסרה לנו בתשובה לבקשה לחופש מידע, זאת אומרת, אין ויכוח על זה שיש ילדים שלא ידועים למערכת. דרך אגב, בעבר העירייה הייתה מפרסמת נתונים על מספר תלמידים בחינוך הפרטי שאינו מוכר ושאינו רשמי. בשנתיים האחרונות היא הפסיקה לפרסם גם את הנתונים האלה. אני לא יודעת אם יש לה אותם והיא לא מפרסמת, אבל בסך הכול מדובר ב-30,000 ילדים מגיל שלוש עד 18, בגילאי החינוך, שלא ידועה מסגרת הלימודים שלהם.

לגבי החלטת בג"צ, אם יש יישום כלשהו? היו פניות של הורים שביקשו החזר?

לא. זה מאוד מאוד מורכב. זה לא החזר להורים, זה החזר למוסדות הלימוד שהיה אמור להיות. אנחנו לא יודעים אם יש רשימות לעירייה. בתשובה לחופש מידע נאמר לנו שעל פי הנחת העירייה, לפחות מחצית מהתלמידים בחינוך המוכר היו רוצים ללמוד בחינוך הרשמי ולא נמצאים שם בגלל היעדר מקום. לכאורה היו צריכים להיות תקציבים על לפחות מחצית מהתלמידים האלה שנמסרים למוכר שאינו רשמי, ובוודאי שהתשלום למוכר שאינו רשמי לא היה אמור לחול על ההורים האלה. ככל שידוע לנו, זה לא מיושם. זה מאוד קשה גם למעקב כי כל אחד שמבקש ופונה, אז לפעמים מוצאים לו מקום, אבל ברמה של כמויות ומעקב אחרי המוכר שאינו רשמי, ככל שידוע לנו, לא מתבצע על ידי העירייה. אני אשמח לשמוע אחרת.

אוקיי. מה קורה עכשיו בצל הקורונה?

החלטה 3790 של הממשלה ממאי 2018 קבעה תקציבים לתחומים מסוימים בירושלים המזרחית, ואחד התחומים הוא חינוך. לצערנו הרב הרבה מהתקציבים הותנו במעבר לתוכנית הלימודים הישראלית. אני מאמינה שרוב הנוכחים מכירים את הסיפור של תוכנית הטאוג'י הפלסטינית. זו תוכנית הלימודים הישראלית. אני רק אומר שעל אף כל המאמצים והתקציבים שנשפכים היום על מעבר לתוכנית הישראלית, עדיין יותר מ-85% מהתלמידים בירושלים המזרחית לומדים בטאוג'י. זו היחסיות. עדיין בהחלטת הממשלה התקציב שהותנה במעבר לתוכנית הממשלה היה יותר מ-40%.

עכשיו בצל הקורונה אנחנו שמענו על אפשרות להטיית תקציבים נוספים מתוך תקציב החינוך של החלטה 3790 לטובת טיפול בקורונה. על פניו יעד יפה, אנחנו מברכות עליו. אנחנו רוצים להבין האם גם התקציב הזה שככל שהבנו, יופנה מהתקציב החינוך הבלתי פורמלי שלא הותנה בתוכנית הישראלית בהחלטת הממשלה, האם הוא אכן ישקף את היחסיות של תלמידים בטאוג'י לעומת תלמידים בתוכנית הישראלית, בתקציב. גם אם יש הטיית תקציבים נוספת, אז היינו רוצות להבין באיזה אופן זה מחולק, אם מחולק, לפי התוכנית הישראלית או לפי תוכנית הטאוג'י, וכמובן שאנחנו חותרות לזה שהחלוקה תהיה על פי החלוקה המספרית היחסית של מספר התלמידים לפחות. אפשר היה לחשוב שבשביל לתקן את האפליה צריך אולי להפנות את כל התקציבים לטאוג'י, אבל בואו נסתפק אפילו בהעברה יחסית למספר התלמידים.

לגבי הלימוד מרחוק, אנחנו יודעים שבוצעה חלוקת מחשבים ניידים על ידי משרד החינוך ועל ידי עיריית ירושלים. לפי מה שהבנו ממכון ירושלים בשבוע שעבר, מדברי משרד החינוך ועיריית ירושלים, זה התחיל רק לאחרונה. אנחנו כבר שמונה חודשים בתוך הקורונה. הבנו שהחלוקה התחילה רק לאחרונה, אבל אנחנו מברכות על החלוקה. עדיין המספרים שמשרד החינוך נוקב בהם, הם המספרים שציינת בהתחלה, חבר הכנסת ג'בארין. ההערכה של משרד החינוך זה במחסור של 50,000 מחשבים ניידים שמתחלקים 25,000 בחינוך הרשמי ו-25,000 בחינוך המוכר, והחלוקה תשאף ל-9,000 מחשבים ניידים בחינוך הרשמי ורק 5,000 בחינוך המוכר. זה משאיר אחוז מאוד גבוה של תלמידים בלי אמצעי ללימוד מרחוק.

נמצא איתנו פה גם עדאל גזאווי, מזכיר ועד ההורים של מזרח ירושלים. הוא יוכל לספר בהמשך עוד על הסיפור. נזכור שגם אם על פי המתווה היום של משרד החינוך, שכיתות א' עד ג' לומדות בבתי הספר, אז לכאורה אפשר להתגבר על סיפור הצפיפות ולפזר את התלמידים בין הכיתות, אבל ברור שכשיעלו בשכבות שחוזרות ללימודים מקרוב, אנחנו בצרות גדולות, אז או שמוצאים פתרון לחינוך מקרוב או שמחלקים עוד מחשבים ניידים, והרבה.

לגבי תשתיות האינטרנט, אז ברור לכולם שהתשתיות מאוד בעייתיות במזרח ירושלים. אני שלחתי לכם גם במידע שהעברתי אליכם את המיפוי שערך משרד ירושלים בעניין. גם הייתה פנייה של משרד התקשורת, שמעניין אותי באמת איך היא הופצה בין תושבי ירושלים, וכמובן שאנחנו מברכים גם על המיפוי וגם על ההפצה של הזמנה לפניות ציבור של משרד התקשורת בעניין.

כפי שציינתי גם במכתב, לא היה מיפוי של שכונות מעבר לגדר, שכאמור גרים שם יותר משליש מתושבי מזרח ירושלים. לא ראינו שנעשה מיפוי, לא באזור - - - ולא באזור מחנה פליטים שועפט, ולכן צריך לעשות גם מיפוי שם. מעבר לזה, כמובן צריך לשמוע מה תוכנית הפעולה. ראינו את המיפוי. עוד לא שמענו מה תוכנית הפעולה לטיפול.

ככלל, בכל מה שקשור למענים, חייבים לשים לב שהמענים ניתנים גם בשכונות מעבר לגדר. יש גם את הסיפור של לימודי עברית שניתן להם תקציב יחסי בתוך החלטת הממשלה. הבנו שגם שם יכול להיות שיש הטיה תקציבית. היינו רוצים לשמוע מה התוכנית היום, כיצד מחולקים התקציבים ואם מחולקים התקציבים בין התוכנית הישראלית לתוכנית הפלסטינית.

אני רק אומר לסיום, יש את ועד ההורים של מזרח ירושלים. אני חושבת שגם מנח"י וגם משרד החינוך ירוויחו הרבה מקשר רציף וקבוע עם הוועד הזה. זה ועד מחויב מאוד, ועד נבחר של תושבי מזרח ירושלים. אם אפשר לצאת מפה בקריאה לישיבות מסודרות מול נציגי הוועד, זה יהיה מאוד משמעותי. עד כאן הנקודות שאני רוצה להעלות.

נמצאת איתנו גם נועה דגוני שהיא גם מעיר עמים והיא רכזת המעקב שלנו אחרי יישום החלטה 3790 של הממשלה שהזכרתי קודם, אז אם לנועה יהיה מה להוסיף, וגם נשמח לשמוע, אם אפשר, את עדאל גזאווי מוועד ההורים של מזרח ירושלים. תודה רבה.

תודה, אשרת. קודם כל תודה על הפנייה המאוד מסודרת ומקצועית עם הנתונים, שמאוד מסייעת לנו כמובן להעמיק בנושא. אני מקווה באמת שנוכל גם לשמוע תשובות ונתקדם גם בדיון הזה.

אני ראיתי שעדאל גזאווי איתנו, אז אנחנו תיכף נשמע אותו, אבל רציתי באמת שנשמע אולי בהתחלה את נציג משרד החינוך, ככה שנוכל לשלב בדיון גם נציגים של הממשלה. אולי אתחיל עם יפה מור ישר, מפקחת מחוז העיר ירושלים. ההתייחסות שלך, יפה, לנושאים שהעלתה עו"ד מימון.

בוקר טוב לכולם, אני מברכת על הישיבה. אנחנו במשרד החינוך בשלוש–ארבע השנים האחרונות, אני יכולה לומר באמת מהשטח, הפערים מאוד גדולים במזרח ירושלים, אבל בארבע שנים האחרונות נעשית עשייה והתקדמות בלתי רגילה בהמון מישורים מכל הבחינות, גם הפדגוגי, גם הניהולי, גם הארגוני, עם הכשרות מורים, גם מבחינת התלמידים בליווים לבתי הספר. באמת התקדמות בלתי רגילה. אנחנו משקיעים המון בסוגיה של מזרח ירושלים. כמו שאמרתי, הפערים גדולים אבל אנחנו בהשקעה ובכיוון הנכון.

אני רוצה קצת לתת איזשהו רקע כללי ולספר לכם קצת על ההתקדמות שלנו ועל מה שאנחנו עושים. למרבית השאלות שעלו כאן מעורכת הדין, אני מקווה שגם תמצאו את התשובות גם במה שאני אומרת. אנחנו מדברים על מערכת חינוך מאוד מאוד גדולה. אנחנו מדברים על 19 שכונות, אנחנו מדברים על 805 גני ילדים, על 200 בתי ספר, 6,308 עובדי הוראה ולמעלה וכ-117,000 תלמידים. כפי שנאמר כאן, הייתה החלטת ממשלה 1775 ו-2684, אבל החלטת הממשלה האחרונה, המתוקצבת והמאוד גדולה, 3790, מדברת על תוכנית חומש שאמורה לקדם את מערכת החינוך במזרח ירושלים משלושה היבטים: הלימודי, החברתי והרווחתי.

אני קצת אספר כאן על פעולות שנעשות על מנת שתקבלו את הרושם לגבי הדברים שאנחנו מקדמים. יש לנו אולפני עברית לתלמידים. יש לנו 73 קבוצות כאלה. יש לנו אולפני עברית למורים, כ-20 אולפנים. יש לנו - - - בעברית לילדי הגנים, פיתוח מקצועי למורים, מרכזי למידה בבתי הספר היסודי במקצעות הליבה. אני מדברת על אחת לשנה מבחינת הכמויות, 52 בתי ספר, מרכזי למידה לעל-יסודי במקצועות הליבה. אנחנו יכולים לראות שבעקבות זה אנחנו עלינו במספר המורים המוסמכים ללימוד הוראת השפה העברית. 70% מהם כבר מוסמכים. אנחנו מדברים על עבר של מורים שאפילו לא היו מוסמכים ללמד את המקצוע. אנחנו מדברים על ממוצע שיפור של 27% במבחן יע"ל לאלה שמשתתפים באולפנים. המטרה של כל תוכנית החומש הזאת היא באמת לשלב את התלמידים הבוגרים בתעסוקה, בחברה, באקדמיה.

אנחנו מממנים ליווי פדגוגי לבתי הספר, תוכניות ייחודיות, פיתוח מקצועי לעובדי הוראה גם בנושא של למידה מרחוק. אנחנו ראינו קפיצה בלתי רגילה, 75% מהמשתלמים באופן מקוון. שיעור התלמידים, התוכנית הישראלית, זו החלטת ממשלה. החלטת הממשלה מדברת על התוכנית הישראלית גם. שיעור התלמידים בתוכנית הישראלית עלה ל-12%. יש לנו עלייה בזכאות לבגרות, עלייה מאוד מאוד יפה ל-27%, והצפי לתש"פ הוא ל-32%. מספר הניגשים עלה.

אנחנו עובדים עם החינוך הטכנולוגי על קורסים קצרי מועד לתלמידים על מנת שיצאו עם תעודה, במגוון של קורסים: בישול ואפייה, בעיצוב גרפי, בטכנאי מכשירים סלולאריים, חשמל ביתי ועוד ועוד, כשאנחנו רואים צמצום דרמטי באחוז התלמידים שפעם לא היו מסיימים עם תעודה כלשהו. 52% לא היו מסיימים עם תעודה. היום אנחנו מדברים רק על 14% בתש"פ, ואנחנו מצמצמים עוד ועוד. זה נתון ממש מרשים.

בחינוך הבלתי פורמלי אנחנו מדברים על 90 קבוצות של מנהיגות צעירה, קרוב ל-1,500 מד"צים. תוכניות להעצמה לתלמידי העל-יסודי, למעלה מ-5,000 תלמידים. צופים, יש את זה בקרוב ל-20 בתי ספר. מל"שים, זה מרכז לימודי שדה, ב-22 בתי ספר. בתי ספר מנגנים וקונסרבטוריון למוסיקה, בבית ספר עידאן לכלל התלמידים.

אנחנו מכשירים מדריכים. יש לנו חוג לכל ילד, ליסודי, כ-7,000 תלמידים. בתקופת הקורונה החוג לכל ילד לא הצליח לפעול. כ-24,000 תלמידים משתתפים בחינוך הבלתי פורמלי ו-81% נוכחות של תלמידים בתש"פ עוד לפני הקורונה בחינוך הבלתי פורמלי.

יפה, פשוט הזמן שלנו מוגבל. הסקירה מאוד חשובה. היא גם חשובה לפרוטוקול הדיון, אבל אני אשמח באמת התייחסותך לדברים הבעייתיים, הקשים, שאנחנו מלווים אותם זה כמה שנים. גם המחסור של אלפי כיתות לימוד, גם הסוגיה של הלמידה מרחוק, גם אותם 30,000 תלמידים שאינם בעצם נמצאים במערכת. אני תיכף גם אפנה לציון רגב לשמוע את התייחסותו, אבל אשמח גם התייחסותך לבעיות שעלו. אני מניח שגם הנושאים לא חדשים, שאת מכירה אותם גם קודם.

אני מכירה ואנחנו עושים עבודה מאוד רצינית בנושא. חלק מהדברים, העירייה תוכל לענות.

אני אגיד לגבי אמצעי הקצה. תראו, אני לא מכירה את ההערכה של 50,000. אני מכירה הערכה של בסביבות 25,000 מחסור.

בין כלל ה-120,000?

מתוך 73,000 תלמידים א' עד י"ב.

אני אגיד לך לגבי ההצטיידות. תראו, בארצי מחולקים כרגע עם הקולות הקוראים כ-140,000 מחשבים, מתוכם 10% זה רק בעיר ירושלים. מתוך ה-10% בעיר ירושלים, 72% זה למזרח העיר. מדובר ב-9,663 מחשבים, מתוכם 5,731 לרשמי, 3,831 למוכר שאינו רשמי. אני מזכירה לכם שגם הבעלויות במוכר שאינו רשמי יכלו לגשת לאותם קולות קוראים וזה בעקבות הפנייה. זה כרגע בחלוקה שמתבצעת.

גם החלוקה היא כמובן רחוקה מלספק את הצרכים שגם משרד החינוך מכיר בהם.

נכון, אתה צודק, אבל אני חייבת לומר שזו חגיגה ענקית, כל הסיפור הזה של חלוקה של כמות מאוד מאוד גדולה. הקורונה עם החסרונות שלה, יש בה גם יתרונות. היא הקפיצה לנו בצורה בלתי רגילה ובזמן מאוד קצר, בטווח מאוד קצר, אנחנו בנובמבר, כמות ענקית של מחשבים. בנוסף לכך, העירייה גם כן חילקה קרוב ל-4,000 טאבלטים. אני מזכירה שהמחשבים מספריית ההשאלה הזאת, מושאלים עם מודל סלולארי, זאת אומרת שזה נקודת אינטרנט פר מחשב ואז היא יכולה לאפשר התחברות. בנוסף, יש שם גם תשתיות, יש גם הרחבת פס, ופה אני רוצה שהעירייה תרחיב על הנושא הזה, אבל יש גם בקולות הקוראים את ההתייחסות לתשתיות הללו.

ההכשרה של המורים ללמידה מרחוק, התקיימו 3,300 בשמונה השתלמויות מרחוק. למעלה ממחצית המורים עברו השתלמות של למידה מרחוק מבחינת הפסג"ה, וכל השאר עוד במהלך השנה הזאת עברו השתלמות מרחוק. אני חייבת לציין שיש כאן גם מוטיבציה מאוד מאוד של המורים וגם היענות מאוד יפה להשתלמויות.

דובר כאן על עניין של הסתות תקציביות בחינוך הבלתי פורמלי בתוך תוכנית החומש. אתם יודעים שקרוב למחצית מהתקציב בתוכנית החומש היא לבלתי פורמלי. בעקבות זה שיש לנו שם חלק מהדברים שלא יכולים לפעול בלמידה מרחוק. אנחנו בקרוב נקיים ברשות מנכ"ל משרד החינוך, ועדה לכל נושא ההסתות. עדיין לא אושרו ההסתות התקציביות, אבל חלקן, אנחנו מקווים שילכו גם לנושא הזה של הכשרת המורים. אני מדברת על כלל בתי הספר.

כאשר הדרישה כאן שההסתות יתייחסו באופן שוויוני ויחסי גם בעצם לשתי המערכות, גם לרשמי וגם למוכר שאינו רשמי.

אנחנו מסתכלים על הצרכים גם של הנשירה, גם הרווחה, גם הסיפור של ההכשרה של המורים, אבל אני לא יכולה להתייחס עוד לתוכנית הסופית, כי עדיין ההצעות צריכות להגיע לידי החלטה. ברגע שתצא ההחלטה, אז יהיה אפשר לומר למה הן הולכות, אבל הכיוון הוא באמת לתת מענים לצרכים הנדרשים ולמה שאפשר להפעיל גם בזמן קורונה. חלק מהדברים זה גם תמיכה און-ליין להורים ולתלמידים על מנת להפעיל את כל הלמידה מרחוק. יש שם באמת הצעות למתן מענה בהחלט לתקופה הזו.

התלמידים שדיברת עליהם, שאנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים, אז תראו, יש תלמידים שנמצאים במוסדות של הוואקף ושל אונר"א. אלה מוסדות שכמו שאתם יודעים, הם לא בפיקוח של משרד החינוך. הם מוסדות שמממנים את עצמם והם ללא פיקוח. אני אבקש גם מהעירייה להתייחס לכך, אבל לגבי המוכר שאינו רשמי, אני חייבת לומר, כל המפקחים שלי, מבחינת אזור הפיקוח שלהם אנחנו לפי שכונות. הם מתייחסים באופן מידתי ושווה בקידום כל היעדים שהם עובדים, גם הרשמי וגם במוכר שאינו רשמי, המפגשים שלהם עם המנהלים, עם הצוותים. הכול בד בבד, גם רשמי וגם מוכר שאינו רשמי. כך זה היה וכך אנחנו עובדים.

תיכף נשמע גם את ציון רגב לגבי סוגיית ה-30,000 תלמידים, כי לי לא נראה ש-30,000 משולבים במסגרות שהצבעת עליהן, של הוואקף, של אונר"א. זה מספר יחסית גדול. גם אם כך, אז אני מקווה שיש נתונים ברורים ברמת הנתונים של המשרד ושל העירייה.

גם לא התייחסת לשאלת המחסור בכיתות. זה נושא שמאז שנבחרתי לכנסת לפני כמה שנים, כל שנה עולה. לצערי אנחנו גם לא מזהים התקדמות. אנחנו כל הזמן מדברים על 3,000–4,000 כיתות בלי שאני מזהה שינוי בנושא.

יו"ר הוועדה, אני אתייחס באופן כללי, וספציפי העירייה תתייחס. תראו, יש התקדמות בלתי רגילה. אני מכירה ממבקר המדינה מחסור של 2,000 כיתות, אבל בגדול יש התקדמות אדירה ותקציבים שיועדו במיוחד לנושא הזה. יש תקציבים גם לשכירויות לפערים, אבל יש התקדמות מאוד יפה. רק השנה יש לנו נדמה לי 123 כיתות שנמסרו, שזה חלק ממסירת קרוב ל-1,000 כיתות בחמש שנים. אני אבקש מהעירייה יותר לפרט בנושא הזה של מחסור בכיתות הלימוד.

את כנציגת משרד החינוך, הרי אנחנו מכירים את הפרוצדורה שעירייה מגישה פרוגרמה, משרד החינוך אמור לממן. איפה זה תקוע? את מדברת על 123 כיתות חדשות. זה פשוט כלום לעומת מה שנדרש. האם העירייה לא מגישה פרוגרמות או שאתם לא מאשרים? איפה זה תקוע?

אני קודם כל אגיד שהמונח תקוע לא מתאים כאן, כי אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד יפה יחד עם העירייה, עם משרד האוצר. יש פה עבודה משותפת מאוד יפה. כל פרוגרמה מוגשת, מאושרת. יש קדימות, דרך אגב.

כל מה שאת אומרת ברמת ההצהרות, זה טוב, אבל ברמה של נתונים עובדתיים את לא נותנת לנו, לכן אני חייב להשתמש במילה תקוע. אני שש שנים מלווה את הנושא הזה בוועדת החינוך בכנסת. פחות או יותר אנחנו מתמודדים עם אותם נתונים ולכן אני חייב להשתמש במילה תקוע, ואנחנו מדברים על אלפי כיתות. את מזכירה לי 100 ומשהו. מה 100 ומשהו יכולים לעשות אל מול המחסור הקיים?

אני אמרתי, בשנה האחרונה 123 כיתות. חמש שנים, קרוב ל-1,000 כיתות, עד 2023.

את מדברת על 2,000, שלא לדבר על כך שיש נתונים יותר גבוהים. נניח שזה 2,000, אבל זה הצרכים של היום. אם התוכנית היא להוסיף עוד 1,000, אז יש מחסור בעוד 1,000, אבל יש גם את הגידול הטבעי שזה גם עוד. גם לפי התוכנית אני לא שומע בשורות טובות.

מבחינת גידול טבעי, אז אני אגיד שדווקא המספרים הולכים וקטנים בצורה הזאת. זה אחד. שניים, העבודה בשיתוף פעולה היא גם סביב הנושא של הפקעת קרקעות, וכל הנושא הזה, אני לא צריכה לומר לך שהוא גם מורכב. אנחנו עושים עבודה מאוד רצינית. אנחנו עובדים ביחד עם משרדי הממשלה. אני מציעה שעיריית ירושלים תפרט יותר לגבי הבנייה והתקציבים. המילה תקוע בהחלט לא נכונה כאן, כי כל פרוגרמה, כל דבר, באמת אני חושבת שאפילו בקדימות. מקדמים את כל נושא הסיפור של הבנייה והמחסור בכיתות ואנחנו לאט לאט גם מצמצמים פערים. לא מחסלים אותם לגמרי אבל אנחנו בצמצום פערים. אני מציעה שציון או לארה יתייחסו לנושא של הבנייה.

חבר הכנסת ג'בארין, אפשר כמה שאלות ליפה?

כן. את רוצה לחכות לציון או שכבר להעלות?

לא, לא, דברים שאני יודעת שנובעים ממשרד החינוך.

אוקיי.

קודם כל אני אגיד לגבי המחסור בכיתות. הדבר המשמעותי הוא שכ-2% מכל שטח ירושלים מוקצה למבני ציבור במזרח ירושלים ועד שלא יתקנו את זה, שום הפקעה לא תואיל. צריך לעשות בתוכניות מתאר הקצאה הרבה יותר גדולה למבני ציבור ולכיתות. לצערי הסיבות הן פוליטיות, לאי הגדרת השטח שייועד גם לבתי ספר. עד שלא יגעו בזה, אני לא רואה פתרון קסם אחר שיגיע.

אני כן רוצה לשאול את יפה לגבי תקני החינוך שהזכרתי וגם לגבי ישיבה אצל מנכ"ל משרד החינוך שתהיה, אז גם כמובן נשמח לראות את תוצאותיה, אבל גם אם דיברת על זה שלא תהיה שם הטיה בין המוכר לרשמי, אני רוצה להדגיש שהדרישה שלנו זה שלא תהיה הטיה בין הטאוג'י לבין התוכנית הישראלית.

אני אתייחס. תראו, החלטת ממשלה היא זאת שקבעה שמדובר בבתי ספר רשמיים ומוכר שאינו רשמי בתוכנית הישראלית. זה לא החלטה שלנו.

לא לגבי החינוך הבלתי פורמלי.

גם בחינוך הבלתי פורמלי, ואנחנו מלווים את החלטת הממשלה.

זה לא נכון. בחינוך הבלתי פורמלי לא אמורה להיות הטיה.

בחינוך הבלתי פורמלי, עוד הפעם, זה כולל את כל בתי ספר הרשמיים, ומוכר שאינו רשמי בתוכנית הישראלית.

לגבי תקני החינוך, אני רק לא הבנתי מה השאלה שלך.

לא, לגבי תקני הניקיון.

תקני ניקיון, יש כללים מאוד ברורים. ציון יתייחס לזה. יש כללים מאוד ברורים. מה שקורה במערב העיר, קורה במזרח העיר.

אבל זה בעייתי.

ציון יתייחס לזה. העירייה מתפעלת את עובדי הניקיון. נדמה לי שאלה כל ההתייחסויות, נכון?

בגדול.

אז אני מציעה שהעירייה תתייחס ואם יהיה צורך בלהשלים נושאים מסוימים, אז בשמחה, אני פה.

כן, את נשארת איתנו. ברשותך ציון, לפני שעוברים אליך, חברת הכנסת תהלה פרידמן רוצה להשתתף איתנו גם בדיון, ואולי גם תתייחסו לדבריה לאחר מכן.

קודם כל בעיקר אני רוצה להגיד לך יישר כוח על הדיון הזה. אני ירושלמית. מזרח ירושלים, מעבר למורכבות המדינית, נמצאת במצב נורא קשה מבחינת גם פילנתרופיה וגם באופן כללי ההתייחסות, הם נופלים בין הכיסאות. כל מי שרוצה לעזור לפלסטינאים, לא סופר אותם כי הם בתוך ישראל, ומי שרוצה לעזור לערביי ישראל, לא סופר אותם. הם ממש במצב מאוד מאוד מסובך ואני אומרת את זה בגלל הנושא של אמצעי קצה ומחשבים. מדינת ישראל חילקה, אם אני מבינה נכון, במזרח ירושלים 9,000 מחשבים. אני יודעת ממנח"י כי בדקתי את זה, שגייסו בעצמם וחילקו עוד 1,500. עדיין אנחנו בפער אדיר.

עוד 5,000.

באמת? אני שאלתי את אביבה אבל בסגר הראשון, וזה היה 1,500. יכול היות שזה השתפר מאז. סחתיין עליכם, כל הכבוד. אני יודעת שהעירייה עושה המון המון עבודה על הדבר הזה. אני רק אומרת שבשאר הארץ הפער הזה נסגר על ידי כל מיני ארגונים וגופים, ואני לא בטוחה שהם מתייחסים למזרח ירושלים בגלל המקום הזה שהיא לא פה ולא שם. אני לא יודעת איך פותרים את הבעיה אבל זה בעיה רצינית שגם הפילנתרופיה לא תומכת באזור הזה.

תודה, חברת הכנסת פרידמן.

ציון רגב, מנהל תוכנית החומש, הרבה נושאים אבל בעיקר מצוקות הגיעו לפתח האחריות שלך.

טוב, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות. נמצאת פה גם לארה מובארכי שהיא מנהלת האגף הערבי, מזרח ירושלים, וגם היא תוכל להתייחס. היא ותיקה ממני ורבת ניסיון יותר ממני. אני מנהל את תכנית החומש במזרח ירושלים בשנתיים וחצי האחרונות, ובחודשים האחרונים גם מנהל בכל מנח"י, בכל עיריית ירושלים את כל נושא הקורונה במערכת החינוך. מתעסק גם הרבה מאוד בנושא הקורונה לא רק במזרח ירושלים, אבל גם.

אני ברשותכם אתייחס לכמה נקודות. אני לא רוצה לחזור על מה שיפה אמרה. מדובר במערכת גדולה, מורכבת. אם יורשה לי, אני חושב שמה שקורה בשנים האחרונות הוא לא פחות ממהפכה משמעותית ודרמטית במזרח ירושלים, ואני מתייחס רגע למערכת החינוך.

בואו נדבר רגע על מחסור בכיתות, זה הנושא הראשון שהעליתם. אכן המחסור במזרח ירושלים הוא קשה, גדול, רחב. אני לא חושב שמישהו פה אומר משהו שלא ידוע. עם זאת, מה שקורה נכון להיום, כמו שיפה אמרה, יש תוכנית קודם כל בחמש שנים הקרובות להגדיל בעוד 1,000 כיתות. האם זה יסגור את כל המחסור? התשובה היא לא, אבל בואו נדבר רגע בעובדות.

מה המחסור כיום לפי הנתונים שלך, ציון?

אנחנו יודעים על 2,000.

אתה יודע על 2,000. יש נתונים יותר גבוהים אבל בהנחה שזה 2,000, אתה מדבר על תוכנית חומש שתכסה עוד חמש שנים רק 1,000.

לא עוד חמש שנים. אנחנו מדברים עד 2024 כמדומני, שיהיו 1,000.

אין לך יעד לכסות את כל הצורך.

אנחנו עשינו בשנה האחרונה כבר את ההיערכות לחומש הבא. אתה צריך להבין שתהליך של בניית בית ספר, בטח במזרח ירושלים, זה תהליך שלוקח כמה שנים.

כן, אבל זה כבר כמה שנים. רק השנים שלי בכנסת זה מספיק שנים.

יש תוכנית סדורה, ברורה, פועלת. שום דבר לא תקוע. רק השנה פתחנו שלושה בתי ספר חדשים, מעל ארבעה גנים חדשים. יש בתי ספר שנמצאים עכשיו בבנייה. הפער הוא גדול, צריך להגיד. יש פה השלמות של פערים של הרבה מאוד שנים, אבל מה שקורה בשטח היום, הפערים האלה הולכים ונסגרים. שוב, אני ממליץ בחום רב לחברי הוועדה ולמי שרוצה, לבוא ולסייר במזרח ירושלים ולראות את זה בעין. גם אנחנו נשמח להציג לכם את התוכניות המלאה, כולל מיפוי באיזה שכונות ואיזה סוגי בתי ספר ואיזה גני ילדים, אז קודם כל יש פער גדול אבל בהחלט יש תנועה. זה לא נכון שדברים לא קורים. דברים קורים. צריך לבדוק רגע כמה בונים במדינת ישראל בתי ספר. תבדקו ותראו שירושלים היא בפער גדול משאר הערים בבנייה, ובמיוחד במזרח ירושלים. כל פרויקט שמבשיל, זאת אומרת שיש כבר תכנון, אין שום בעיה תקציבית להוציא אותו לפועל. שום דבר לא מעכב. אין לנו עיכובים.

אתה מדבר שאין משהו שמעכב, אז איך יכול להיות שתוכנית חומש ביעד שלה לא אמורה לספק את המחסור ומשאירה 1,000 כיתות מהמחסור הזה? לי זה קצת נשמע מאוד בעייתי שהתוכנית עצמה, אין לה בכלל יעד לספק את המחסור.

יש יעד לספק את המחסור. זה לא ייקח חמש שנים. לבנות עשרות רבות של בתי ספר ומאות גני ילדים, זה לא תהליך שאפשר לסגור אותו גם בחמש שנים, עם כל הכבוד לכולם, בטח לא במזרח ירושלים. בטח שעל כל קרקע יש דיונים והפקעות. זה תהליך שלוקח זמן אבל הוא קורה.

אתה בטח צודק אבל הבעיה שלך, שאתה מתייחס ארבע שנים קדימה והנושא הזה כבר מסתובב 20 שנה.

אני אומר, יש לנו גם את השלב הבא. יש גם את הדור הבא שמדבר על ה-1,000 הבאים, אבל צריך להגיד, זה ייקח זמן. מה שחשוב לי להגיד בנקודת הזמן הזו, שדברים קורים, בתי ספר נבנים.

אני אגיד עוד משהו. עיריית ירושלים השנה, לדוגמא, פתחה שני בתי ספר בכפר עקב, מאחורי הגדר. אמנם לא בתי ספר חדשים אלא מבנים שכורים, בית ספר לחינוך מיוחד, תיכון לבנות. גם במקומות הללו אנחנו מנסים לחפש פתרונות של שכירויות ולא רק בנייה של בתים חדשים. נעשה הרבה, אבל נכון, הפער עוד גדול ויידרשו עוד כמה שנים טובות לסגור אותו. צריך להגיד את האמת.

אני אמשיך להתייחס לנושאים נוספים שאמרתם, בבקשה. בנושא עובדי ניקיון, לארה, את רוצה להתייחס?

לגבי עובדי ניקיון לפני שאתה מסביר, תשמע, כשאני שומע מוועדי ההורים, אומרים לך תיאור מאוד קשה, שהם יכולים, סליחה על הביטוי, להריח את הצנחה עוד לפני שמגיעים לבית הספר, זה מצב שאפשר לקבל אותו? אם צריכים אפילו עוד עשר עובדות ניקיון, אז צריך לעשות את זה. איך אפשר להשאיר את התלמידים במצב הזה? לטעון שזה המתווה הכללי? הקריטריון? יש כאן מציאות שצריך להתמודד איתה.

אני חושב שצריך לבדוק נתונים. אני מתייחס בכבוד לטענות של ועדי הורים ואם יש טענות ספציפיות, נשמח לבדוק, אבל בוא נדבר רגע על נושא עובדי הניקיון והתקנים ומה שנכתב בבקשה של עיר עמים.

לפני כשנה וחצי–-שנתיים נעשה סדר בכל נושא עובדי הניקיון במנח"י בירושלים בכלל, לא רק במזרח ירושלים. הוצאו מכרזים חדשים, נקבעו קריטריונים ברורים לכמה עובדי ניקיון אמורים להיות בכל בית ספר, לפי גודל בית הספר, מספר התלמידים וכו'. בעניין הזה אני מדגיש, מזרח ירושלים עובדת על פי אותם קריטריונים בדיוק כמו המגזר החרדי וכמו במערב העיר. יש קריטריונים ברורים לכמה עובדי ניקיון, מה הקריטריונים ומה הפרמטרים שעל פיהם נבדקות חברות הניקיון, ולכן אין פה שום הבדל בין מה שקורה במזרח העיר למערב העיר. יתר על כן, חברות הניקיון נבחנות על פי התוצאות בשטח ולא על פי אם יש להם עובד אחד, שניים או שלושה, אלא האם בסוף היום בית הספר נקי או לא נקי. חברה שבית הספר לא נשאר נקי, נקנסת בכסף ומטופלת. היו בעבר מקרים שבהם היו יותר עובדי ניקיון. דרך אגב, לא בהכרח זה היה יותר יעיל. היו כל מיני דברים שהיה צריך לתקן. שוב, אם יש מקרים ספציפיים על בתי ספר, נשמח לקבל.

אני בעקבות הפנייה של עיר עמים, בדקתי. אני יכול להגיד שלמעלה מ-15 בתי ספר במזרח ירושלים, בקיץ האחרון שופצו כל חדרי השירותים שלהם וכל החלק של הסניטציה שופר וממשיך להיות משופר. אני לא חושב, אם יורשה לי, שהיום אם אתה בא לבתי ספר במזרח ירושלים, אז הריח הולך למרחוק, ואם יש מקרים כאלה, אז אנחנו נבדוק אותם, אבל זה לא המצב. אני אומר את זה במלוא האחריות.

ציון, אני אגיד שלגבי עובדי הניקיון, אני מבינה שהקריטריונים הם אותם קריטריונים אבל אני חושבת שהקריטריונים למזרח ירושלים חייבים להיות אחרים משל מערב העיר. בגלל הצפיפות הגדולה, בגלל המחסור בכיתות זה לא יכול להיות לפי מטר רבוע.

יש שני פרמטרים, אחד, לפי גודל בית הספר. קריטריונים ברורים. ב', יש פרמטר של במה חברת הניקיון צריכה לעמוד. זה לא משנה אם יש עובד אחד או עשרה. אם בסוף היום בית הספר לא נקי, מסריח, והשירותים לא תקינים, זה לא בסדר, לא קשור אם יש עובד אחד או שלושה.

זה לא קריטי ניקיון שוטף במהלך היום?

כן, ככה זה צריך להיות. שוב, אם יש מקרים ספציפיים או דברים נקודתיים, נשמח מאוד מאוד לבדוק.

אני לא חושבת שזה מקרים ספציפיים. אני חושבת שמזרח ירושלים, כולנו מסכימים, יש מצב ייחודי של המחסור בכיתות. יש מצב ייחודי של צפיפות ולכן הקריטריונים לא יכולים להיות אותם קריטריונים. גם כשיש אותם קריטריונים, יכולה להיות אפליה אם המצב ההתחלתי הוא מאוד מאוד שונה.

השאלה אם הצפיפות זה חלק מהקריטריונים, והוא צריך להיות חלק מהקריטריונים.

סליחה, אבל אני גם לא מבינה על איזו צפיפות אתם מדברים. במזרח ירושלים היום רוב הכיתות הן כיתות תקניות לפי משרד החינוך. המתווה של משרד החינוך אומר שזה עד 32 תלמידים בכיתה.

את אמרת כיתות לימוד תקניות, אבל זה לא רק כיתות לימוד, זה השטח הציבורי, זה החצרות.

אני מבינה את זה. לצערי אני אומרת את זה, שבמזרח ירושלים הרבה שנים נושא הניקיון לא היה כל כך מוסדר ומנהלים התרגלו לקבל כמה עובדי ניקיון שמחציתם באמת הסתובב ללא מעשה בבתי הספר. לפני שנתיים אנחנו יצאנו למכרז חדש, אחיד, לשלושת המגזרים בעיר, שעשה סדר גם אצלנו במנח"י וגם בבתי ספר. אכן המנהלים וגם ההורים בתחילת הדרך כאשר ראו את הירידה הזאת במספר התקנים של עובדי הניקיון, נבהלו ונלחצו ואמרו, זה לא מספיק, זה לא נכון. זה היה ממש בשנה הראשונה. היום אני מופתעת, כי אין לנו אף בקשה לא של הורים ולא של מנהל שמתריע על סירחון בבתי הספר בעקבות מחסור בעובדי ניקיון. איך שאמר ציון, הרי יש קריטריון. קבלן מחויב לעבוד על פי הקריטריונים ועל פי ההסכם שלו. הוא מחויב למסור לנו בית ספר נקי בסוף היום, מחויב לשטוף את השירותים מספר פעמים ביום. זה לא משנה אם נכנס ילד אחד או נכנסים עשרה ילדים. הוא מחויב לנקות שלוש פעמים, ארבע פעמים, לפי ההסכם איתו. זה לא על פי מספר התלמידים.

הצפיפות שאתם מדברים עליה זה היה ממש לפני מספר שנים. אנחנו היום, בגאווה גדולה אני אומרת, נמצאים במקום שונה לגמרי.

תיכף נשמע את ההורים בעניין הזה, אבל חשוב לי גם להמשיך לנושאים הנוספים שעלו כאן.

אני יכול להמשיך?

כן. לארה, את יכולה לרשום אצלך וכמובן נשמע אותך. כן, ציון.

אני רוצה להתייחס לעוד נקודה שעלתה בפנייה של עיר עמים לגבי הנגשת המידע להורים בערבית סביב נושא הקורונה. קראתי את זה בדוח שלכם. אני אגיד בתור מי שמנהל את זה. קודם כל אנחנו הקמנו מוקד טלפוני של דוברי שפה ערבית, חמ"ל שמתעסק בנושא קורונה, שיש בו דוברי ערבית. כל החומר של עיריית ירושלים בנושא קורונה וגם של משרד החינוך, מונגש בשפה הערבית. יש לנו 180 ממוני קורונה שאנחנו בקשר ישיר איתם. אני לא מכיר שום הנחיה למנהלי בתי ספר, מורים, הורים, שלא הונגשה בנושא הקורונה למידה מרחוק בצורה מלאה. יש על זה הקפדה מלאה, כולל דפי פייסבוק. קראתי את ההערה הזו ואני אשמח מאוד מאוד לבדוק אם יש אצלנו עדיין פרצות ויש מקומות שבהם הורים או מורים או מנהלים לא יודעים או לא מכירים את ההנחיות התפעול בנושא קורונה.

לגבי הנושא של מחשבים, אני חושב שאין לי יותר מה להאריך מעבר למה שיפה תיארה. סך הכול כ-15,000 מחשבים יחולקו. חלקם חולקו, חלקם יחולקו. כ-9,000 ומשהו, משרד החינוך, והיתר, עיריית ירושלים. אני רוצה להגיד לחברת הכנסת תהלה, שלשמחתי גם הפילנתרופיה נרתמה לעזור למזרח ירושלים, רוח טובה, קרן יד הנדיב, ראס אל ברי, קרן ירושלים. גם הם עזרו לנו בנושא המחשבים. שוב, הפער הוא עצום. הפער גדול.

יש לך נתונים לגבי הפילנתרופיה, מה ההיקף?

כן, אנחנו גייסנו כתוצאה מהפילנתרופיה משהו כמו 1,400–1,500 מחשבים וטאבלטים. אינטל תרמו לנו. עכשיו פרויקט מתחשבים של הנשיא, אנחנו איתם באיזשהו הסדר. גם הפילנתרופיה נרתמת למזרח ירושלים, צריך להגיד. סך הכול המצב הוא עדיין קשה אבל הצמצום קורה.

יש לי שאלה לגבי הניידים. אנחנו מלווים את הסוגיה הזאת בוועדה מאז יולי, סוגיית אמצעי הקצה, ואנחנו יודעים מראש שאמצעי הקצה שמשרד החינוך יחלק אינם מספיקים כדי לכסות על כל המחסור, ויישארו לצערי לפחות 200,000 תלמידים בלי אמצעי קצה. לגבי ירושלים המזרחית, השאלה אם אין לעירייה את היכולת הכלכלית פשוט להוסיף על מה שמשרד החינוך בעצמו? נראה לי שכלכלית העירייה במצב כזה שהיא יכולה לעשות את זה.

אז קודם כל העירייה כבר עושה את זה, וכמו שאמרתי, כ-5,000 מחשבים מעבר למה שמשרד החינוך, העירייה מחלקת במזרח ירושלים, ותוסיף ותחלק. אני אגיד רגע איך אנחנו עובדים. זה חשוב להבין. אנחנו קונים מחשבים ניידים או טאבלטים לבתי הספר. בתי הספר בעצם משאילים אותם לאותם ילדים שידם אינה משגת או שיש להם בעיה. המפתח שעליו אנחנו מדברים הוא מחשב או טאבלט בכל בית ספר. בין חמישה לשישה ילדים, שיהיה לפחות אחד כזה. זה המפתח שאליו אנחנו חותרים בשלב הראשון. אנחנו נהיה מאוד קרובים להגיע לזה עד סוף השנה, שבסופו של דבר לפחות לאחד לכל חמישה, אחד לכל שישה ילדים יהיה מחשב או טאבלט. שוב, האם זה מכסה את הכול? האם זה מספיק? לא. דרך אגב, צריך להגיד גם שיש קושי לקנות מחשבים. היום כל מדינת ישראל, גם אם אתה רוצה לקנות ויש לך כסף, הדברים האלה לוקחים זמן, אז עיריית ירושלים בהחלט בעניין. גם אחרי שמשרד החינוך יסיים לחלק את שלו, אנחנו רואים את עצמנו ממשיכים. שוב צריך להגיד, הקורונה פה נתנה לנו בוסט מאוד מאוד רציני, לצערנו.

אני אגיד רגע לגבי תשתיות אינטרנט. מנח"י, עיריית ירושלים או לפחות החלק של החינוך, אנחנו מחויבים להביא תשתית אינטרנט לבתי הספר. אנחנו לא יודעים לעשות תשתית אינטרנט בשכונה. אנחנו יודעים לרשת את בתי הספר. נכון להיום כ-55 בתי ספר מתוך בתי הספר הרשמיים, יש לנו קרוב ל-100, למעלה ממחצית כבר היום מרושתים עם פס אינטרנט רחב. עד סוף שנת הלימודים כל בתי ספר הרשמיים במזרח ירושלים יהיו מרושתים עם פס אינטרנט רחב או של בזק או אינטרנטי, ככה שלכל בית ספר תהיה תשתית אינטרנט טובה ורצינית.

לפני שבוע היה סיור של מנכ"לית משרד התקשורת יחד עם מנכ"ל המשרד לענייני ירושלים, עם אנשי בזק, פרטנר, הוט, סלקום, כל החברות הללו, במזרח ירושלים. עשינו סיור במזרח ירושלים ויש עכשיו דחיפה מאוד מאוד גדולה של משרד ירושלים ושל משרד התקשורת לשפר את תשתיות האינטרנט בשכונות. עוסקים בזה. אני יודע להגיד על בתי הספר. סך הכול אני חושב שבתי הספר עד סוף השנה יהיו מרושתים. דרך אגב, זה לא עניין של מה בכך. גם זה התקדמות נאה.

המוכר לא רשמי, לא התייחסת, ציון.

תראו, צריך להגיד רגע לגבי המוכר שאינו רשמי. זה עולה פה הרבה מאוד. אמרה את זה יפה. עיריית ירושלים לא יכולה חוקית לעשות דברים מסוימים בבתי ספר שהם מוכר שאינו רשמי. בית ספר רשמי, כשהמבנה הוא באחריות ובבעלות העירייה, בין אם היא שוכרת אותו או בין אם היא בונה אותו, אז היא יכולה לשפר תשתיות ולבנות ולשפר ולצייד וכו'. בתי ספר מוכר שאינו רשמי, בסופו של דבר הם בתי ספר שהם סמי-פרטיים, יש להם בעלויות. לדוגמא, תשתיות אינטרנט. אנחנו לא יודעים להביא תשתית אינטרנט לבית ספר או לשלם עבור תשתית אינטרנט של בית ספר שהוא בעצם בית ספר פרטי. זה הבעלויות צריכות לעשות, לכן בהיבטים הפיזיים של בתי ספר מוכר שאינו רשמי, לעיריית ירושלים יש מגבלות. היא לא יכולה. גם אם היינו רוצים, חוקית יש לנו בעיה לעשות את זה. צריך להגיד את זה.

אני רוצה להגיד רגע משהו לגבי האמירה של עו"ד מימון לגבי הנושא של תוכנית ישראלית ותוכנית פלסטינית, ובזה אני אסיים את החלק שלי. אני חושב שחלק מהאמירות פה, כדאי לבדוק אותן יותר לעומק. נכון שתוכנית החומש, וזה תוכנית ממשלה. נכון שהחלטת הממשלה מגדירה דברים נוספים לבתי ספר שבהם נלמדת תוכנית לימודים ישראלית. זה חלק מהחלטת הממשלה, ובתי ספר שמלמדים תוכנית ישראלית מקבלים שורה של תמריצים נוספים. זו החלטת הממשלה ואנחנו מיישמים אותה. עם זאת, רוב רובה של תוכנית החומש פועלת על כל בתי הספר, החינוך הבלתי פורמלי.

בואו נדבר על עובדים סוציאליים. עובדים סוציאליים, אנחנו, עיריית ירושלים הכניסה 34 או 35 עובדים סוציאליים לתוך בתי הספר. הקביעה באיזה בית ספר יהיה עובד סוציאלי, היא על פי כמות הנוער הנושר וכמות התלמידים בסיכון, ולא האם זה בית ספר בתוכנית ישראלית או לא בבית ספר בתוכנית ישראלית, לכן אני חושב שחלק מהדברים שנאמרים פה, צריך לבדוק אותם. בוודאי ובוודאי שאין החלטה או אפליה או הסתה של תקציבים מעבר למה שמוגדר בתוכנית החומש על פי החוק. מעבר לזה אין הסתה לטובת בתי ספר בתוכנית הישראלית. עם זאת אני אומר, זה נכון שבתי ספר בתוכנית הישראלית על פי החלטת הממשלה, יש להם סט של תמריצים נוספים. אנחנו בהחלט מעודדים את זה ובוודאי לא מפלים בתי ספר שהם לא.

צריך לזכור, ואני הסברתי את זה לחברים של עיר עמים, אם בודקים את תקציב השיפוצים של מנח"י במזרח ירושלים בקיץ, אז נכון שבמסגרת החלטת הממשלה חלק מהתקציבים הפיזיים הולכים לבתי ספר בתוכנית הישראלית, אבל יש עוד תקציבי עתק שמושקעים בבתי הספר שהם לא בתוכנית הישראלית. שוב, מה שאני ממליץ זה לבוא לעשות סיבוב ולראות.

אוקיי, אנחנו פשוט צריכים לסיים תוך רבע שעה, לכן הזמן קצר עובר.

אני רק אומר, ציון, לגבי ההערה שלך על הבניינים במוכר הלא רשמי. הרי בירושלים המזרחית יש מצב מיוחד, והמצב הזה שבעצם אין מקומות לאותם עשרות אלפי ילדים להיות ברשמי, גם אם הם רוצים בכך, לכן זה מטיל על העירייה כמובן ועל משרד החינוך את החובה לדאוג שהם מצליחים ללמוד מרחוק וגם מקרוב, ולכן העניין הזה של תקשוב אותם בתי ספר מקבל אולי פן שונה מבדרך כלל, שלא לדבר על כך שבכלל הרי הם עושים את העבודה שמלכתחילה הייתה העירייה אמורה לעשות, של לספק מקומות לימודים וכיתות וכדומה, לכן זה שאולי הם חוסכים ממשרד החינוך ומהעירייה עלויות, שלפחות התגמול של העירייה זה פשוט להבטיח את התקשוב של בתי הספר במוכר הלא רשמי.

לארה, רצית להוסיף בעניין הזה? אני רוצה גם לשמוע את נציג משרד התקשורת לעניין התשתיות, וחשוב כמובן את עדאל גזאווי מאיחוד ועד ההורים. כן, לארה.

אני אמשיך פשוט מאיפה שעצרת לגבי כל המוכר לא רשמי, והדאגה שלנו באמת שהתלמידים יקבלו את החינוך הטוב להם. אני אומרת שהמדיניות שלנו היא לחזק את החינוך הרשמי ולמשוך כמה שאפשר תלמידים מהמוכר לא רשמי לחינוך הרשמי, כי אנחנו בטוחים שאצלנו הם יקבלו את החינוך הטוב ביותר, המפוקח ב-100% על ידי העירייה ומשרד החינוך, לכן אני חייבת לציין שבחמש השנים האחרונות, אני לא אתייחס ללפי הרבה שנים, נוספו כ-510 כיתות לימוד חדשות שפתחו 32 מוסדות חינוך חדשים שקלטו 6,000 ילדים.

מאיפה באו הילדים? אנחנו רואים שהם באים מבתי הספר המוכר לא רשמי. בשלוש השנים האחרונות כאשר פתחנו בתי ספר ייחודיים, טכנולוגיים, אומנות ומוסיקה ומצטיינים, ראינו שהתלמידים הכי חזקים, מבתי הספר הכי אליטיסטיים במזרח ירושלים, הפרטיים או המוכר לא רשמי, באו לחינוך הרשמי. חלקם הגדול של בתי הספר החדשים, זה היה תוכנית ישראלית, כי לא יכולנו לתת מענה ייחודי בתוכנית הפלסטינית, אבל זה היצע וביקוש.

אנחנו פשוט ראינו את השטח, שמענו את הצרכים, שמענו את ההורים והבקשות שלהם. החזון שלהם, שהילד שלהם ישתלב באקדמיה ובתעסוקה ישראלית, לכן זרמנו. אנחנו כל הזמן דואגים גם לשכור כיתות לימוד, שהשכירות היא לא המענה האופטימלי, אבל אני חושבת שהשכירות היא מענה ביניים כדי גם לא להשאיר ילדים ברחוב, לכן אנחנו גם שוכרים ומקפידים בשכירות שלנו באמת לשכור מבנים ראויים ככל האפשר, עם מרחבים נוספים וחצרות. באמת אתם מוזמנים לסייר במבנים השכורים שנשכרו בכמה השנים האחרונות, ולראות את הרמה שלהם. אני אומרת שזה לא אופטימלי אבל זה פתרון ביניים שלא משאיר ילדים ברחובות.

רק הערה קטנה לגבי ה-30,000. ה-30,000 תלמידים שאנחנו באמת לא כל כך יודעים עליהם, לפחות אנחנו יודעים ש-20,000 נמצאים בחינוך הפרטי של הרשות הפלסטינית במזרח ירושלים. יש לנו כמה מאות שרשומים במערכת של הרשות, ברשות, ברמאללה, בבית ג'אלה, בית לחם. תלמידים ירושלמים מחזיקים תעודה כחולה ורשומים שם, ויש את הנושרים. אנחנו לא מתחבאים מנתוני הנשירה. אנחנו משקיעים מיליונים בנוסף לתקציבי ממשלה. העירייה מקצה כל שנה חמישה מיליון שקל לאגף כדי לטפל בילדים בסיכון ומבחינת נשירה. יש ירידה מאוד משמעותית. הקורונה, אין ספק שתעלה ותזנק את הנתונים מחדש, אבל אנחנו גם נערכים מחדש לטיפול בילדים נושרים ובסכנת נשירה.

לארה, כדי שיהיה לך נתונים מדויקים לגבי הנשירה, את צריכה גם את הנתונים המדויקים לגבי כמה מאותם 30,000 לומדים בשטחי הרשות הפלסטינית, כמה לומדים במסגרות פרטיות שאינם בפיקוח משרד החינוך, לכן הנתונים הללו מאוד חשובים. בטח אנחנו במסקנות הוועדה נבקש התייחסות אליהם.

דרך אגב, הערה נוספת קטנה בנושא ההסתות. חלק מההסתות שדיברה עליהן עו"ד מימון, הולכות, כחמישה מיליון, ההמלצה שלנו, לפחות ללכת לטובת המטרה הזו, הגדלת עובדים סוציאליים, פסיכולוגיים, עובדי מניעת נשירה על מנת להקטין עוד יותר את המספר הזה.

תודה רבה, ציון.

עאדל גזאווי מאיחוד ועד ההורים של ירושלים המזרחית. הקשבת לדברים. אשמח גם לשמוע כמובן את ההתייחסויות שלך.

אני אתחיל בעניין המחקר שעשו בעיר עמים, שמראה את הפער הזה ואת המצב הקשה שאנחנו נמצאים בו במזרח ירושלים. ברגע שאני שומע את יפה או לארה, האנשים האלה, אני מרגיש שהמצב כאילו ממש משתפר בצורה מאוד משמעותית. המחקר מראה באמת את הפער ואת המקום שאנחנו נמצאים בו, שהוא באמת רחוק מאוד. נכון, ואני מודה בזה, שבאמת יש השתפרות. המצב לאט לאט משתפר, אבל עדיין אנחנו בפער מאוד גדול.

נקודה מאוד חשובה שאני חושב שהיא חסרה מאוד, לא יודע למה תמיד מתייחסים אלינו כאילו שאנחנו גוף שלא כל כך אוהבים אותנו. אילו היו באמת משתפים אותנו בכל הנושאים, כי אנחנו אנשים שמייצגים את האנשים בשטח ויודעים את כל הנתונים, לעומת כל מיני אנשים שהם פקידים, שבאמת הם לא כמונו, שחיים בין האנשים. את כל הסיפורים, את כל המקרים, את כל העוני, את כל הסבל שאנחנו רואים אותו, אני לא חושב שהם רואים אותו.

אני אגיד כמה נקודות קטנות. במזרח ירושלים, בחורף, הפסקות חשמל. זה לא רק שחסר אינטרנט והתשתיות הן ממש במצב מאוד גרוע, אלא גם אין חשמל. זה בכלל נושא שאף אחד לא דיבר עליו.

יש את נושא הטאוג'י שמאוד חשוב. התלמידים שלנו בטאוג'י, שנת הלימודים שלהם מתחילה בחודש תשיעי ומסתיימת בסוף חודש שניים, בהתחלת חודש שלוש. זה לא שהם מסיימים בחודש שש או שבע, אז הם צפופים בתקופת הלימודים. הם עכשיו לומדים מרחוק ואני לא מבין למה באמת לא נתנו להם את העדיפות שיהיו באמת בלימודים לא מרחוק אלא בבתי ספר, כי באמת הם סוג שהם חייבים להבין. כמה שהלמידה מרחוק באמת עוזרת, היא לא מספיקה, עם כל הבעיות שכולם יודעים עליהם.

אני לא רוצה להיכנס לכל הנושאים שהם דיברו עליהם, אם זה החלשת האינטרנט, חוסר הכמות של המחשבים אצל האנשים. אנחנו אומרים עוד פעם, כשאנחנו, אנשי שטח, ובאים ההורים, באה אימא ובוכה לנו על המצב, שיש לה שבעה ילדים ובאמת לא עובד בגלל הקורונה, והמצב מאוד השתנה במצב הקורונה, זה ברור וזה ידוע ובמחקרים אצלכם זה הכול מופיע, אבל לא מרגישים שמתייחסים לזה כמו שצריך.

גם עניין הצפיפות וגם עניין הניקיון. באמת המצב משתפר. המצב משתפר בגלל שאין תלמידים בכיתות. היום חצי מהתלמידים נמצאים בכיתות ורוב בתי הספר סגורים או שחלק מהם. הצפיפות היום, אסור יותר מ-20 תלמידים להיות בכיתה, אז הם מחלקים אותם ולא כולם בבית ספר, אז אין צפיפות והניקיון באמת הוא במצב טוב כי חצי מהתלמידים נמצאים. ברגע שיחזור המצב והממשלה תיתן אישור שכל התלמידים יחזרו לבתי הספר, יחזור עוד פעם להיות מוזנח, לכלוך, חסר אנשי ניקיון וצפיפות ומחלות, ולא נשכח שאנחנו עכשיו נכנסים לחורף וכולם סוגרים את הכיתות כדי שיהיה להם חם בפנים, ואנחנו נושמים אותו אוויר, ומחלות. אני לא יודע אם לקחו את כל הדברים האלה בחשבון ובאמת התייחסו.

אני חושב שכדאי מאוד לשבת ביחד ולהציג את המראה שאנחנו חיים אותו בין האנשים. לצערי לא כולכם חיים אותו. הרבה מכם לא רואים ולא נתקלים בבעיות שאנחנו נתקלים בהם. אני אומר, תנו לנו את הדחיפה הזו, באמת לתת גם לנו את המקום הנכון כדי באמת להוביל את כל הילדים של מזרח ירושלים למקום טוב.

עאדל, מתי לאחרונה נפגשתם עם נציגי העירייה או משרד החינוך או שבכלל אין שיח?

יש, אבל לא בכמות המספיקה, רק במקרים מאוד חריגים. לפעמים זה לוקח לנו מספיק זמן למשוך ולבקש, ועד שבאמת מתאמים לנו את המפגש, זה לא בנוחיות באמת כמו שצריך להיות, כנציגים של כל תושבי מזרח ירושלים.

אוקיי, נקודה חשובה.

יש הרבה נושאים שאני יכול לדבר עליהם, אבל לא רציתי לקחת הרבה מהזמן שלכם. דיברתי על כמה נושאים קטנים.

לפחות תזכיר עוד נושא שאתה חושב שזה בוער וצריך להתייחס אליו.

אנשים שלא עובדים היום, אחוז גדול באמת הפסיקו לעבוד, ואני מכיר הרבה אנשים. המצב הזה מאוד מטריד. אנשים פונים אלי ואני רוצה לעזור להם ואני לא מצליח כי אני לא יודע לספק להם מחשב. גם היו מחלקים את הכסף הזה שהיה מיועד לאנשים שיש להם איזו מצוקה או איזו בעיה מסוימת, משפחתית? היום המצב השתנה לאנשים, כי הרבה אנשים כבר לא עובדים. אלה שהיו נקראים עניים, היום הם עדיין עניים אבל המספר גדל בהרבה. הנהלת בית הספר לוקחת את האנשים שמופיעים אצלה, ועל סמך זה באמת הם מחלקים את המחשבים.

אני חושב שהיום צריך לעשות מחקר חדש ושיתוף פעולה עם כל ועדי ההורים בשכונות, ולדעת באמת איזה אנשים, מגיע להם. יש הרבה דברים שבסופו של דבר הם צריכים להיות בשיתוף פעולה עם ועדי ההורים.

אסתפק במה שאמרתי בינתיים. אני מודה לכם, אני מודה לעיר עמים, אני מודה על הדיון הזה ואני באמת מעריך את מה שאתם עושים. זה באמת עוזר, להתחיל לחשוב בצורה רצינית על מזרח ירושלים. לא נשכח, במזרח ירושלים כולם משלמים את כל החובות שהם צריכים לשלם, אבל תמורה שתצטרך לקבל חזרה, לצערי לא מקבלים.

לא רוצה להיכנס לכל מיני נושאים של הריסת בתים וכל מיני דברים שבאמת מכניסים את האדם במזרח ירושלים לפינה של לחץ נפשי. ההורים שרוצים להוביל את הילדים שלהם למקום טוב ואין להם את היכולת כי אין להם מספיק חינוך או ידע בחומר הלימוד. ברגע שיושבים ביחד ומדברים, יכולים באמת להוביל את כל הילדים למקום הרבה יותר טוב.

עאדל, לפחות בשכבות שחזרו עד כיתה ד', יש מערך של אספקת ארוחה חמה לבתי הספר בירושלים המזרחית?

אספקת מנה חמה זה אולי לאלה שיש להם את היום הארוך.

כן, כן, זאת הכוונה.

אני חושב שכן. אני באמת לא יודע.

אם הילדים נמצאים במסגרת יום ארוך, ניצנים, אז יש.

לא, התכוונתי למסגרת יום חינוך ארוך.

כן, כן, יום חינוך וגם בתי הספר של החינוך המיוחד. כולם מקבלים.

ירושלים המזרחית נכללת בפרויקט הזה.

יש לנו את בתי הספר לחינוך המיוחד, כולם מקבלים מנה חמה. יש לנו את בתי הספר היסודיים שמאריכים את יום הלימודים בתוכנית ניצנים מ-א' עד ג', אכן. בנוסף לזה, בתי הספר העל-יסודיים, אנחנו מעבירים תקציב שנתי לבתי הספר ומבקשים מהם להכין ארוחות בוקר בתוך בתי הספר לתלמידים שבאים ללא סנדוויץ' וחסר להם ממש לחם בבית. הרבה מנהלים עושים את זה. אתם יכולים לבדוק ולראות.

בנוסף, הילדים שבבתי הספר מוכר אינו רשמי, הם כן מעדיפים לעבור לבית ספר רשמי. שם משלמים "ים" של כסף, ואין להם מספיק כסף, זו הנקוד העיקרית, אבל אין מקום, אז אנשים שמים את הילדים שלהם בבתי ספר פרטיים ומשלמים הרבה כסף. הם במצב מאוד קשה. איפה העזרה? איך אפשר לעזור לאנשים האלה? אני לא מבין.

עאדל, מה הערכה שלך לגבי שיעור התלמידים שמצליחים ללמוד מרחוק?

עם הרבה מאוד בעיות.

ולכן מה ההערכה שלך לפי מה שאתה שומע מהשטח?

אולי 30% מצליחים אבל 70% מתקשים מאוד. אפילו יותר מ-70%. 80%, יש להם בעיות או שקשה להם ללמוד לבד או שההורים לא יכולים ללוות אותם בלימודים או שאין להם תשתית אינטרנט או שנתקעים כל פעם. יכול להיות שיש לו את האינטרנט אבל המורה נתקע בגלל שאין להם אינטרנט, הפסקות חשמל. יש הרבה בעיות. אם כמה ילדים נמצאים באותו בית ויש להם רק מחשב אחד, איך כולם ילמדו באותו מחשב? זה גם בעיה. לימוד מרחוק זה באמת הרבה בעיות. זה המצב. אנחנו צריכים להתמודד עם מה יש.

צריך לשפר את המצב.

נכון. צריך לשפר את המצב, לתת את הדחיפה הנכונה. תראה, אנחנו חיים את הפער הזה בין מזרח למערב ירושלים, כל כך הרבה שנים, ומדברים באמת שהמצב משתפר. אני לא רואה שבאמת המצב ממש משתפר. אם כן, באחוז באמת מאוד מאוד קטן.

אתה לא חש בשטח את השיפורים.

בכלל לא, לצערי.

אוקיי, תודה עאדל.

דובר אחרון, איתן כסיף, מנהל אגף פיקוח ואכיפה, משרד התקשורת, לעניין התשתיות.

בוקר טוב. קודם כל אני מוכרח להגיד שמבחינת משרד התקשורת, דין שלושת הילדים שלי שכרגע לומדים בזום, ואני גר בתל אביב, כדין ילדים במזרח ירושלים. ילדים במזרח ירושלים צריכים לקבל לא פחות. הדובר לפניי אמר לי שאנחנו לא מכירים את השטח, אז אולי אנחנו לא חיים שם. אנחנו כן משתדלים כמה שיותר. כמו שנאמר, היינו בשבוע שעבר בסיור בכמה שכונות במזרח ירושלים. בין היתר היינו במרכז הקהילתי באבו תור. נפגשנו עם מנהלי בתי הספר, ואכן יש פער קשה, פער שאני מוכרח להודות שלא היינו מודעים לו עד הסוף, ומה לא היינו מודעים? כי לא הייתה אולי מודעות בציבור לפנות אלינו ולפנות גם לחברות התקשורת.

קודם כל, הסתבר לי שהתושבים בכלל לא יודעים שמגיעה להם תשתית אינטרנט לא רק מחברת בזק, אלא יש תחרות. הם יכולים לפנות לחברת הוט. אנחנו הכרחנו את הוט לספק שירות בכל הארץ. מבחינת התושב, זה לא מעניין אם הוט מתחילה לחפור ולפרוס כבלים או נותנת לו את זה באופן אלחוטי. יש אפילו מספר מיוחד למקומות שאין בהם תשתית הוט, שאילצנו את הוט לפרסם מספר טלפון כזה, וגם צוין שיש פלייר בערבית, אז המספר הזה מצוין שם, זה 077-7078407. כל תושב מזרח ירושלים שחפץ בהוט ולא בבזק, מוזמן להתקשר.

דבר שני, כיוון שיש איזשהו פער שפה, אז לפני כמה שבועות לקחנו בחור שלנו בשם איאב, דובר ערבית. הושבנו אותו כל יום בין 12:00 ל-14:00 בקו טלפון שהוא יענה לפניות בערבית, של כל תושבי ישראל דוברי ערבית, אז הם מוזמנים לפנות כדי שנדע מהבעיות. המספר שלנו של הקו בערבית זה 03-5198187. כל מי שנתקל בבעיה, אז קודם כל שיפנה לחברת התקשורת. אנחנו רגולטור, אנחנו לא כמו משרד החינוך שמספק מחשבים או משהו אחר, אבל כן חובתנו לדאוג שהחברות תקיימנה את החובות שלהן כלפי תושבי מזרח ירושלים.

אז המספר הזה ייחודי לפניות מירושלים המזרחית.

לא, הוא ייחודי לפניות בערבית.

בכלל.

כן.

אין מישהו שמופקד ספציפית על התשתיות בירושלים המזרחית.

לצערנו אנחנו משרד קטן, אז לא, אבל אנחנו מבטיחים שנתייחס במלוא הרצינות, בין אם הפנייה היא ממזרח ירושלים או מאבו קרינאת במגזר הבדואי או כל מקום אחר. בשביל זה אנחנו מושיבים בחור דובר ערבית שיוכל לדבר עם האנשים בשפתם.

לגבי בזק, אז יש גם בעיות בבזק. היו איתנו בסיור גם אנשים בכירים מבזק ומהוט. לגבי בזק, אולי אנשים לא היו מודעים שאם יש תקלה, בזק מחויבת לתקן אותה תוך 24 שעות, אז כן, הייתה מנהלת בית ספר שאמרה שכבר שבוע אין קו. אם אני לא יודע מזה, אני לא יכול לעזור, אבל אם אני יודע, אני אעזור, ואם אני אגלה שחברת התקשורת התרשלה, אנחנו נתייחס לזה במלוא החומרה. יש לי סמכות להטיל עיצומים וכבר עשינו את זה בעבר.

לגבי חיבור של בתי ספר לתשתית אינטרנט של בזק, יש תעריף חשכ"ל שבמסגרת מכרז צריך לפנות לבזק ולבקש את הקווים לפי התעריף הזה. אם לא נענים, אז כמובן לפנות אלינו.

אני שמחתי לשמוע ולא ידעתי את זה, שבמחשבים שחולקו יש מודמים סלולריים, אבל אם יש אתגרים של קליטה סלולרית במזרח ירושלים, ויש אתגרים לצערי, אז חשוב להבין שהרבה מהם לא נובעים רק מחברות הסלולר, אלא מהתנגדות של תושבים לפריסת אנטנות, אז זה גם איזשהו הליך הסברה שלנו ביחד עם המשרד להגנת הסביבה, להבין שלא רק שאנטנות לא מסכנות את התושבים, אלא להיפך, ככל שאתה יותר קרוב לאנטנה, הטלפון שממנו אתה מדבר, קורן פחות ומסכן אותך פחות. מאוד חשוב להסביר את זה לאוכלוסייה שלא תתנגד לאנטנות ולא שחלילה כמו שראינו במקומות אחרים, אפילו ונדליזם ושריפת אנטנות. לא שאני אומר שזה קרה במזרח ירושלים לאחרונה, אבל מאוד חשוב לשמור על האנטנות לטובת התושבים.

תושבי מזרח ירושלים ששומעים אותי, אנחנו לרשותכם, ותיפנו אלינו כדי שנוכל לעזור לכם.

איתן, אני רק אומר שעכשיו כשאתם מבינים שיש קושי מיוחד באזור, אני מציע שהמשרד יזום איזושהי עבודה של מיפוי שטח ולראות איפה הקשיים ופשוט רק לחכות, כי אתם יודעים כבר שיש בעיה. במקום שאני אתקשר, אני עכשיו אומר לך, לפי כל הנתונים שאני מקבל, יש קשיי תשתיות משמעותיים בירושלים המזרחית. גם משרד החינוך מודע לך, גם העירייה, ואנא מכם להיכנס לנושא הזה ולחייב את הספקים למצוא את הפתרונות.

הנתונים מדברים על כך. כמחצית מהתלמידים פשוט לא יכולים בכלל להתחבר בגלל התשתיות, אז הבקשה שלי אליך שבאמת יהיה מהלך יזום לבדוק את הנושא ולהבטיח את התשתיות. אמנם עכשיו יכול להיות שתהיה חזרה, אבל מי יודע, יהיה סגר שלישי? תלמידים ימשיכו ללמוד מרחוק? הקושי הזה בטח יימשך לתקופה הקרובה.

וגם מעבר לגדר, שם מאוד חשוב לבדוק.

עו"ד מימון מוסיפה את העניין הזה ששליש מהתלמידים הם באזור שהוא מעבר לגדר, אז נבקש בדיקתכם גם למצב שם, כי זה עדיין באחריות משרד החינוך ואחריות המדינה.

בסדר גמור. זה בראש סדרי העדיפויות של השר הנדל והמנכ"לית, לירן אבישר-בן חורין. מיפוי יש לנו. שוב, אנחנו רגולטור. אנחנו יכולים כן לעודד את החברות לפרוס ולתת שירותים לתושבים, אבל אני כסמנכ"ל פיקוח יכול לפעול רק ברגע שהתושב פנה לחברה ולא נענה, ואז אנחנו נפעל ביתר שאת אל מול החברה.

אני הבנתי את זה, אבל אני מנסה פשוט לחסוך את הביורוקרטיה. התושבים כבר פנו. שמעת את מר גזאווי מדבר במפורש על הקשיים. אם יש לכם את הנתונים, אנחנו נשמח לקבל ונקיים דיון עם הספקים לגבי התשתיות הללו.

בסדר גמור.

תודה רבה, איתן. תודה רבה לכל המשתתפים, אנחנו פשוט חייבים לסיים בגלל עוד דיון שיהיה.

אני כבר אומר שאני אתייעץ עם חברי הוועדה, ויכול להיות באמת שיש מקום לקיים ישיבת עבודה ביוזמת הוועדה. יש הרבה נושאים שנצטרך להעמיק יותר בהם. תהיה לי הצעה לחברי הוועדה לקיים ישיבת עבודה עם הדוברים שהיו כאן, עם נציגי העירייה, נציגי משרד החינוך, נציגי התושבים והארגונים כדי שנוכל פשוט להעמיק עוד יותר בנושאים שעלו כאן.

תודה רבה לכל המשתתפים. אני אסכם ואומר שהוועדה קובעת שבאחריותה של המדינה לספק את השירותים הבסיסיים לאוכלוסייה הערבית הפלסטינית בירושלים המזרחית.

שמענו בדאגה רבה על המחסור המתמשך של אלפי כיתות לימוד. התוכנית שהוצגה כאן מדברת על תוספת 1,000 כיתות עד 2024 למרות שגם לפי הנתונים של משרד החינוך והעירייה, עדיין יישארו עוד כ-1,000 כיתות בלי מענה, ולכן הדרישה שלנו גם ממשרד החינוך וגם מהעירייה, לדאוג לתוכנית שתבטיח הספקת כל הכיתות החסרות, כי אנחנו רואים גם את המצוקה הקשה בתוך בתי הספר כיום, מה שמעלה את החשש גם מחזרתם של כלל התלמידים לבית הספר נוכח הצפיפות הגדולה, והחשש להדבקה מקורונה.

הוועדה גם קובעת שכל הטיה תקציבית לטובת התלמידים בתוכנית הישראלית לעומת תלמידים בתוכנית הלימודית הפלסטינית, היא מהווה אפליה, ולכן אנחנו דורשים שכל הטיה תקציבית תהיה לכלל התלמידים ובאופן שהולם את מספרם היחסי.

הוועדה גם קובעת שכל סיוע שיקבלו התלמידים בירושלים המזרחית, ונדרש כאן סיוע רב, הסיוע הזה צריך גם להיות מושקע במקביל גם בתלמידים בשכונות הערביות הפלסטיניות שמעבר לגדר, שם לומדים כשליש מהתלמידים בירושלים המזרחית.

אני שב ומדגיש את המחסור הקשה הן באמצעי הקצה והן בתשתיות האינטרנט, מה שפוגע באופן קשה בלמידה מרחוק. שמענו בדאגה את הצהרתו של נציג איחוד ועד ההורים של ירושלים המזרחית שמדבר על כך ש-70% עד 80% מהתלמידים אינם יכולים ללמוד בעצם מרחוק במציאות של המחסור הזה.

אני חוזר על מה שפתחתי בו. הוועדה תקיים ישיבת עבודה עם האחראים במשרד החינוך, בעירייה, נציגי הארגונים וכמובן נציגי התושבים, בתקופה הקרובה, כדי שנוכל לעמוד מקרוב על ההתקדמות ועל התוכניות בנושאים הללו.

תודה רבה לכל המשתתפים. תודתי מיוחדת לנציגי עיר עמים והאגודה לזכויות האזרח שהעבירו לנו את הנתונים, וכמובן תודה לכל הנציגים שהשתתפו.

תודה רבה לכולם, אני נועל את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:51.