פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
23/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 49
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, ז' בכסלו התשפ"א (23 בנובמבר 2020), שעה 12:30

סיוע ממשלתי לילדים יתומים

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר
יוסף טייב

אימאן ח'טיב יאסין

הדס דיסין גליק – מייסדת ומנכ"ל ארגון אמיצים
יהודה גליק – חבר כנסת לשעבר, ארגון אמיצים
מריה רבינוביץ – מרכז המחקר והמידע, הכנסת

רחל איגר לוין - מפקחת ארצית אומנה, השירות לילד ונוער חוץ ביתי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אילן שריף - מנהל תחום (פ.א) - אובדן ושכול, השירות לרווחת הפרט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

הדר קס - מנכל״ית ומייסדת, עמותת חמניות

גלי גריאון - אלמנה

תמי ברנע

שלומית כהן



סיוע ממשלתי לילדים יתומים

שלום רב, צהריים טובים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לזכויות הילד. אני קודם כל רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה הקבוע, חבר הכנסת יוסף ג'בארין, ולצוות הוועדה, על שהפקידו בידיי את הנושא החשוב הזה. הנושא הוא סיוע ממשלתי לילדים יתומים.

הנושא הוצג בפניי לראשונה לפני מספר חודשים על ידי ארגון אמיצים, שהנציגה שלו שנמצאת כאן מיד תציג אותו. היא תפתח את הדיון. אני מודה שאני נדהמתי לגלות שילדים מתבגרים ואנשים צעירים שמאבדים הורה או את שני ההורים, הם פחות או יותר האוכלוסייה שחווה אובדן שהיא המוזנחת ביותר מבחינת הטיפול הממשלתי. כמעט כל סיטואציה טראגית אחרת, שאנחנו כמובן לא מאחלות ומאחלים לאף אחד, היא איכשהו מטופלת, ואנחנו כמובן לא רוצים לגרוע מהסיוע שניתן לאף אחד, אבל יש כאן אוכלוסייה שמונה עשרות אלפים, ובמצטבר אולי מאות אלפים של ילדים מתבגרים וצעירים לאורך השנים. אני יודעת הרבה פעמים מאירועים קרובים במשפחה ובחוג החברים שלאבד הורה, אימא או אבא, זה קשה בכל גיל, גם כשזה בדרך הטבע וגם כשזה בגיל מבוגר. אז לדמיין אובדן כל כך קשה של הורה, אימא או אבא, או חס וחלילה לפעמים שניהם, בגיל צעיר, בגיל שבו זה לא אמור לקרות ובגיל שההורים הם עדיין משענת משמעותית מאוד מכל בחינה, כמובן רגשית, הורית, משפחתית, אבל גם כלכלית ואחרת, זה אובדן שלא ניתן לדמיין אותו, ואז ברגע הזה גם נוספות התמודדויות מאוד מאוד קשות, גם בירוקרטיות אבל גם כלכליות וגם נפשיות ואחרות. אני מודה שאני נחשפתי לנושא הזה לפני מספר חודשים והוא הפתיע אותי, הוא היה חדש לי. לכאורה זו באמת סיטואציה שאנחנו שומעים עליה מדי פעם, אבל לא הפנמתי ולא ידעתי ולא הייתי מודעת עד כמה גדולה ההזנחה וההשתקה או השתיקה, כמובן לא במכוון, אבל בעצם ההיעלמות של הנושא הזה אל מתחת לרדאר הציבורי. לכן החלטתי לקחת את זה לטיפולי ולתשומת ליבי. גם ביקשנו מהממ"מ, שנציגה שלו נמצאת כאן ותפרט עבודה שכבר נעשתה בעבר, ועבודה חדשה שלבקשתי נעשית בימים אלה.

אגיד עוד לסיום הפתיחה, שהנושא הזה העסיק את הכנסת פעם אחת בעבר, בשנת 2018, בוועדת העבודה והרווחה בראשות חבר הכנסת לשעבר אלי אללוף. גם שם נחשפה המציאות שתיארתי כרגע, שהיא מציאות מאוד מאוד מאוד מוזנחת. קשה לגשר על הפער בין חומרת המצב שאותם יתומים מגיעים אליה לבין ההזנחה הממשלתית והציבורית. הוועדה בזמנו גם ביקשה עבודה מהממ"מ, שנשמע אותה מיד, זה ב-2019, לא כל כך מזמן, וכאמור ביקשנו עדכון שנעשה בימים אלה. הוועדה כמעט לא הספיקה לעשות שום דבר, כי כמו המציאות הפוליטית בישראל הכנסת התפזרה, וזה בערך הדבר הכי רגיל שאפשר להגיד כאן בשנתיים האחרונות. אז נשתדל לקחת את המקל משם, ובזמן הקצר שנותר גם לכנסת הזאת לדחוף אותו כמה שיותר.

ראשונת הדוברות תהיה הדס דיסין גליק, מייסדת ומנכ"ל ארגון אמיצים, ולאחר מכן נשמע את הממ"מ ונמשיך בדיון. בבקשה, הדס.

תודה רבה. אני מאוד מודה לך, תמר. זה אחד הדברים מחממי הלב כשמגלים שאתה צועק ואתה זועק ומישהו נמצא שם, מרים את הכפפה ואומר: אני כאן.

באמת אצל אלי אללוף זאת הייתה פעם ראשונה שהיינו אצלו, ביקשנו ממנו לכנס את הוועדה. לא ידענו שהכנסת תתפזר והתחלנו את הדיון בוועדת הרווחה. אנחנו חושבים שהוועדה הזאת מתאימה יותר לנושא שלנו, למרות שאנחנו מטפלים במשפחה. אנחנו קוראים לה משפחת יתומים. משפחת יתומים היא משפחה שבה יש בדרך כלל ברוב העולם המודרני אבא, אימא וילד אחד יתום, שניים, שלושה או יותר. אנחנו חושבים שמדובר כאן במקום שעברנו כברת דרך בארץ ובכלל בעולם שאנחנו יודעים שאנחנו מטפלים בילד. ילד הוא לא משהו שעומד בפני עצמו, מגדל את עצמו או מטפל בעצמו. יש לו הורה, יש לו מישהו שדואג לו, במקרה שלנו זה הורה אחד שבעצמו חווה זעזוע. לאובדן הזה אנחנו קוראים אובדן מגן. יש הרבה אובדנים, יש הרבה טרגיות, יש אובדן אחד שלא טופל, כמו שאמרת, הזנחה פושעת, אובדן מגן. אובדן מגן זה כשילד והורה מאבדים את אחד מאבני היסוד, מעמודי התווך של המשפחה. מדובר באבא או אימא במשפחה על ילדים.

את מה שחווה המשפחה הזאת אני באופן אישי עברתי. הייתי בת 29 ונשארתי עם ארבעה ילדים מגיל שבע עד שבעה חודשים, וחוויתי אותם לאורך כל השנים. זה קרה לפני כמעט 20 שנה. הבת שלי בת 20, כך אני תמיד זוכרת כמה זמן עבר. והתחושה הזאת מלווה אותי עד היום. שמתי לב שכל האלמנות וכל היתומים מחזיקים את זה איתם לאורך כל החיים, זה לא זז, זה לא עובר. אפילו שהילדים שלי כבר גדלו והתחילו לצאת מהבית, אבל זה תמיד שם.

אני חושבת שמה שקרה, וזאת הסיבה אולי שהגענו עד הלום, זה שבעצם המוות מערער אותנו, הוא מערער את האמונה שלנו, הוא מערער בנו הכול, ואנחנו המבוגרים נשארים חסרי מילים. לא יודעים מה לעשות מול עצמנו, ובטח לא מול ילדים. אחרי 70 שנה של שכחה אנחנו מציפים את הנושא ואומרים שאנחנו צריכים פה פתרון שהוא פתרון חברתי. לא לחינם לא הגענו לטפל באלמנות וביתומים עד היום. קודם כל, כמובן שמדינת ישראל עסקה ברוב השנים באלמנות ויתומי צה"ל, באלמנות ויתומי טרור, ולא התפנתה לטפל ב-98% ממשפחות היתומים בישראל שהם אלמנות ואלמנים ויתומים צעירים אזרחים. אנחנו כאן באים ומבקשים קודם כל להסתכל ממה אנשים נפטרים. שלוש הסיבות המובילות של המוות בישראל הן סרטן, דום לב והתאבדויות. הרבה אחר כך מגיעים כל השאר. זה משהו שאנשים לא יודעים ולא מבינים. מה שקורה הוא שכאשר מדי פעם העיתונות צפה עם כל מיני קטסטרופות של רצח במשפחה, של תאונות דרכים איומות ונוראות, הם מקבלים חשיפה תקשורתית כמו שצריך, ואנשים זוכרים אותם ונמצאים שם ומגיעים כמה שאפשר. אף אחד לא מסתכל ולא זוכר את אלה שלאבא או אימא שלהם היה סרטן והם עכשיו אינם, או דום לב והתאבדויות. יש כאן פער עצום, חור שחור, בור שצריך למלא אותו, ויש לנו הרבה מאוד עבודה. אנחנו מבקשים להתחיל את העבודה הזאת בקטע החברתי, לא בקטע הכלכלי דווקא, למרות שאני אציין את הקטע הכלכלי כי הוא נראה לי תמונה יפה של הסיפור עצמו.

ילד יתום מקבל 731 שקלים. זאת אומרת הורה אלמן או אלמנה עם ילדים יתומים צריכים לגדל ולכלכל את היתום שלהם עבור 731 שקלים. זאת הקצבה שמדינת ישראל נותנת. לעומתם בית המשפט העליון קבע מינימום מזונות לילד לחודש 1,250 שקלים, לא כולל המחציות, מדור, סל שירותים וכל מה שנלווה לזה. ילד יתום מקבל 731 שקל ללא סל שירותים נלווה, ללא מדור, ללא מחציות. יותר מזה, ילד עד גיל שש עם סוכרת, למשל, ללא מבחן הכנסה, ההורה יקבל 2,608 לחודש ללא מבחן הכנסה. ילד יתום יקבל 731. השערורייה הזאת מספרת איך אנחנו מתייחסים לילדים יתומים. הם נשכחים. הם לא מטופלים. הם פשוט לא מטופלים. בסופו של דבר הם נמצאים בתוך החברה, הם נמצאים בבתי הספר, הם לא עושים שיעורי בית, הם לא עושים מבחנים, והמורה סולח להם כי הוא ילד יתום, והאימא או האבא שורדים, מחזיקים מעמד. הם לא נכנסים לרווחה, הם לא זקוקים לרווחה, הם מצליחים לשרוד. אבל מה זו השרידות הזאת, ועד כמה הילדים האלה מצליחים באמת להיות חזקים בהמשך הדרך, אפשר לראות את זה בכמה וכמה מחקרים. יש מחקרים מעטים מאוד שטיפלו בנושא הזה. יש מחקר אחד בישראל של עדנה שמעוני ורמי בנבנישתי מ-2011, שם אנחנו קוראים שבישראל לילד יתום סיכוי של פי שניים יותר מילד אחר למצוא את עצמו במסגרות החוץ-ביתיות של הרווחה. ובארצות הברית במחקר נמצא כי לילד יתום סיכוי של פי שניים ויותר מילד אחר למצוא את עצמו כאסיר.

אני מאוד רוצה להודות כאן לתמר שוב, שלקחה על עצמה להוציא עוד מחקר ולטפל בנושא הזה, מה קורה בארץ לילדים האלה, למרות שאני שומעת שקשה לקבל נתונים. גם במחקר של בנבנישתי ושמעוני, אם מישהו יעשה חיפוש "יתום" או "יתומים" הוא לא ימצא. אין המילה יתום או יתומים. בלוחות שם כתוב מה קורה עם אובדן הורה. זה עוד עניין שאנחנו רוצים לדבר עליו, מה קורה לילדים האלה שנים אחר כך, אחרי שהם יוצאים ממערכת החינוך, אחרי שהם יוצאים מהמספרים שלנו, מהלמ"ס שלנו, כשאנחנו כבר לא רואים אותם בשטח, כשאימא או האבא מחזיקים אותם חזק כל השנים האלה. אני הדוגמה האישית לכך, זמן שנתתי לילדים האלה. לא יכולתי לעשות שום דבר, לא יכולתי לפתח קריירה. אתם רואים אותי, אתם שומעים אותי, זה לא שחסר לי כוחות, אבל לא ניתן היה לגדל ארבעה ילדים ולעשות משהו עם עצמי. זאת אומרת שמדינת ישראל הפסידה פעמיים. הילדים שלי, לדוגמה, ויתומים רבים שמגיעים אלינו לאמיצים, מגיעים הרבה אחר כך בכל מיני גילאים למצבים שהם לא מצליחים להתרומם. אני מקווה שהמחקר הזה יוכיח את מה שאנחנו יודעים מהשטח, שהילדים האלה זקוקים לעזרה כשהם זקוקים לעזרה הזאת, אפילו שהם מתחת לרדאר, אפילו שהם לא בקצוות, הם לא נערים בסיכון, הם לא יתומים בסיכון, הם לא אלמנות בסיכון, הם לא משפחה בסיכון והם לא נדרשים להגיע למחלקת הרווחה בשל כך. אבל עדיין האדוות שהופכות לגלים, שהופכות לצונאמי, על זה אני רוצה להגיד לך תודה, וגם בעניין הזה להגיד תודה רבה למריה, שעבדה ממש קשה על הדבר הזה.

בחנוכה אנחנו קוראים לכולם להשתתף איתנו בשבוע המודעות למשפחות היתומים בישראל. חנוכה הוא חג של אמיצים, חנוכה הוא חג של חושך, של חשכה, אותיות שכחה, ואנחנו קוראים למדינת ישראל להרים את הכפפה ובחנוכה לקרוא לכולם חג של אמיצים.

יפה. תודה רבה, הדס. בהצלחה בחנוכה הקרוב. אני רוצה לעבור למריה רבינוביץ, נציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת. תציגי לנו עבודה שאתם עשיתם והתפרסמה ב-2019. זה איסוף הנתונים הראשון בנושא הזה. בבקשה.

תודה רבה. צהריים טובים. הכנו מצגת קצרה עם הממצאים העיקריים. כפי שכבר אמרת, המסמך התפרסם לפני כשנה, באוקטובר 2019. את המסמך הזה כתבנו לבקשת חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק, והוא עוסק בסיוע שניתן היום לילדים יתומים מטעם גורמים ממשלתיים, מטעם המדינה בעצם.

לפני שאציג נתונים על ילדים יתומים, חשוב לי להגיד שכל הנתונים נכונים לתקופה שהמסמך פורסם, שנת 2019, וגם שנה לפני כן שאספנו את הנתונים. הנתונים שתראו עכשיו במצגת מתייחסים לשנים 2018-2017. עשינו כל מיני אומדנים, ויש שם הרבה נתונים מערכתיים. מה שכן חשוב לי לומר, כפי שכבר אמרתם, שאין בישראל איזשהו מקור נתונים אחד מוסמך שאנחנו יכולים לראות בו באופן מרוכז נתונים על ילדים יתומים שמתעדכן גם באופן שיטתי ועל המאפיינים שלהם, ובעצם כשאנחנו מציגים עכשיו כאן את הנתונים על ילדים יתומים בישראל אנחנו מתבססים על ילדים שזכאים לגמלה חודשית מטעם שני הגופים העיקריים שנותנים את הגמלה הזאת. הגמלה היום ניתנת לילד יתום בהתאם לסיבה שבגללה הוא התייתם. שני הגופים העיקריים האלה זה משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי. ילדים יתומי אנשי כוחות הביטחון מקבלים סיוע ממשרד הביטחון, וכל השאר מקבלים סיוע מהמוסד לביטוח לאומי.

אנחנו התבקשנו במסמך הזה להתמקד בילדים שהם עד גיל 18, אבל למעשה ראינו שלפעמים הזכאות לסיוע היא מעבר לגיל 18 ונמשך עד גיל 21, עד גיל 24, לפעמים גם עד גיל 30, וזה בהתאם לגוף שנותן את הסיוע ובהתאם לחקיקה שקיימת. ראינו שיש במדינת ישראל כ-40,000 ילדים וצעירים יתומים שמקבלים סיוע, ומתוכם כ-30,000 הם יתומים עד גיל 18.

מבחינת המוסד לביטוח לאומי, נתונים לסוף שנת 2017, היו בישראל כ-38,500 ילדים וצעירים יתומים שקיבלו סיוע, שרובם היו ילדים מתחת לגיל 18. יכולים לראות 75%. לעומת זאת פה הנתונים של משרד הביטחון, תמונה קצת הפוכה. גם אנחנו רואים שזו קבוצה יחסית קטנה, שזה 1,700 יתומים, והמאפיין שלהם הוא שרובם מעל גיל 18.

כפי שאמרתי, הסיוע לילד יתום ניתן בהתאם לסיבת ההתייתמות, וניסינו לראות מה הסיבות העיקריות והאם באמת המדינה שמעניקה היום סיוע יודעת בגין איזו סיבה הילד התייתם.

מה זאת אומרת הסיוע? קצבת השארים ניתנת בהתאם לסיבה?

כן. יש כל מיני סיבות גם במשרד לביטוח לאומי.

יש סיבות שאדם מתייתם מאב או אם מתחת לגיל 18 ולא מקבל קצבת שארים?

התשובה היא כן.

מיד אתייחס גם לזה. לנו ספציפית אין מידע. אבל יש במוסד לביטוח לאומי כמה זכאויות, והזכאויות האלה נובעות מהסיבה של ההתייתמות. אני מציגה אותם בדיוק, זה יענה לך אולי על השאלה. אנחנו יודעים שמכלל היתומים עד גיל 18 שמקבלים היום סיוע מהמדינה, או מהמוסד לביטוח לאומי או ממשרד הביטחון, פחות מ-0.5% מהיתומים מקבלים סיוע בגין אלימות במשפחה. זאת אומרת, הם התייתמו בגלל אלימות במשפחה. פחות מ-1% מהם, 0.8%, הם ילדים שהתייתמו עקב פעולות איבה, טרור. 1.5% הם יתומי אנשי כוחות הביטחון, הם מקבלים סיוע ממשרד הביטחון.

זאת אומרת, 1.5% ועוד 0.8% זה סך הכול זכאי משרד הביטחון.

אבל ה-0.8% מקבלים סיוע מהמוסד לביטוח לאומי. יש שם שווה ערך, אבל עדיין הם שייכים למוסד לביטוח לאומי.

4% מהילדים מקבלים סיוע התייתמו בגין תאונת עבודה, ו-93%, זאת המסה הקריטית, זה רוב היתומים עד גיל 18 שהם מקבלים קצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי. הם מקבלים את זה עקב מחלה, תאונה או כל סיבה אחרת שלא צוינה. אנחנו לא יודעים מהי כל סיבה אחרת.

האם יש הבדל בהיקף הסיוע, גובה הסיוע או מה הסיוע הכולל בין הסיבה השכיחה? כוחות הביטחון אנחנו יודעים, משרד הביטחון אנחנו יודעים, אבל לדוגמה תאונות עבודה או אלימות במשפחה, יש הבדל?

כן. תכף אתייחס לזה.

שאלה שנייה, אם יש סעיף סל שזה בתוך אותם 93%, האם יש, כמו ששאלתי קודם, סיבות שלא מזכות מסיוע בכלל? לא מזכות בקצבת שארים?

סיבות לאי זכאות מוגדרות בחוק, כי חוק מגדיר מי זכאי, והזכאי הוא ילד שההורים שלו היו תושבי ישראל וכן הלאה. יש כל מיני סיבות.

זאת אומרת, לא סיבה שקשורה לסיבת ההתייתמות.

לא.

לא סיבת אלא נסיבת. אם ההורים הם תושבים חוזרים, ילד יתום לא מקבל כלום, אפס.

שאלנו את השאלה הזאת במשרד הקליטה ולא קיבלנו מענה לגבי תושבים חוזרים, וגם במוסד לביטוח לאומי הם לא יודעים. זאת אומרת, אין נתונים על אלה שלא זכאים. ולכן התחלתי מזה שאני אומרת שאת הנתונים על יתומים אנחנו יכולים להציג היום רק על סמך נתונים לגבי אלה שמקבלים זכאות לסיוע. כל אלה שלא מקבלים זכאות לסיוע, אין לנו מידע ולגופים המטפלים אין מידע עליהם.

אנחנו נקבל את הנתונים על סמך העבודה של מריה, שעבדה עבודה קשה כדי להשיג את הנתונים.

השקף הבא, שהוא יותר שייך לנושא הנתונים, למאפיינים של היתומים, גם פה ניסינו קצת לשלב את זה עם הבקשה הנוכחית שלך. ראינו בנתונים שלנו ילדים יתומים שמקבלים כל מיני שירותים מהמוסדות השונים של המדינה. ראינו שיתומים מהווים 1% מכלל האוכלוסייה סך הכול עד גיל 18. מבחינת שירותי הרווחה, כפי שכבר נאמר כאן שירותי הרווחה לא מאתרים באופן פעיל ילדים יתומים. זאת אומרת, אין כזה דבר שהמוסד לביטוח לאומי לצורך העניין מקבל מידע על זה שילד התייתם ומעביר את המידע הזה למשרד הרווחה או למשרד החינוך. ולכן במשרד הרווחה ובכלל בשירותי הרווחה ברשויות מטפלים היום בילדים שפונים מיוזמתם, המשפחות שלהם פונות, או שיש איזושהי סיבה להתערבות. אם יש סיבה במשפחה, אלימות במשפחה וכן הלאה, על-פי חוק. יש כל מיני מחלקות בשירותי הרווחה שמטפלות בילדים מכל קבוצות האוכלוסייה. אחת מהן זה שירות ילד ונוער, זה שירות די מרכזי שנותן מענים לילדים בקהילה ובמסגרות השמה חוץ ביתיות, וילדים יתומים מהווים כ-4.5% מכלל הילדים האלה. כבר אתם יכולים לראות שזה שיעור יותר גבוה משיעור של היתומים בכלל האוכלוסייה. אנחנו בדקנו גם מה השיעור של ילדים יתומים בפנימיות של שירותי רווחה וראינו שהיתומים מהווים כ-9% מכלל הילדים בפנימיות. במשפחות אומנה ילדים יתומים הם כ-20% מהילדים שנמצאים במשפחות אומנה, אבל כאן אפשר לסייג את זה בכך שלפעמים כשילד מתייתם משני הורים או מתייתם מהורה אחד ועם ההורה השני אין קשר, אז למעשה משפחת קרובים הופכת למשפחת אומנה. יכול להיות שבגלל זה מדובר בשיעור כזה גבוה.

אבל לא הצלחתם לנקות כמה ילדים יש שהתייתמו משני ההורים. כל פעם זה גלש לכם אחד על השני. את לא יכולה להגיד באומנה כמה ילדים יתומים משני ההורים.

באומנה ספציפית אין לנו נתון, אבל יש לנו נתון לגבי ילדים אחרים שפנו לשירות אחר, ואותו אנחנו לא נציג כאן אבל יש אותו במסמך, זה שירות של אומדן שכול ואבל במשרד הרווחה. שם יש פירוט יותר מפורט של הילדים האלה.

ילדים יתומים הם כ-3.5% מסך הכול ילדי פנימיות במשרד החינוך. לגבי ילדי עולים, ילדים שהם יתומים שהם עולים, פה הנתון מתייחס לשיעור של ילדים יתומים עולים מסך הכול ילדים עולים מקבלי גמלה מהביטוח הלאומי, קצבאות שארים וכן הלאה. אנחנו רואים שילדי עולים יתומים מסך הכול מקבלי קצבאות בביטוח הלאומי הם 17%, וזה פי שניים מהשיעור שלהם בכלל האוכלוסייה. כאן יש הגדרה קצת יותר רחבה, כי זה לא מתייחס רק לילדים שעלו לארץ עד גיל 18 והתייתמו כאן, או שעלו כשהם יתומים, אלא זה מתייחס גם לילדי עולים שעלו לארץ מ-1990. זאת ההגדרה הרחבה.

כאן לשאלתך, מידע על הסיוע הכספי. המוסד לביטוח לאומי, כפי שכבר אמרנו, נותן סיוע כספי לכמה קבוצות. קבוצה ראשונה זו קבוצת שארים. כאן לקחנו איזשהו בסיס כספי עבור אלמן או אלמנה שנשאר עם ילד אחד. כאשר יש יותר ילדים, הסכום הזה מתעדכן. כאשר זה לא אלמן או גרוש, גם כן. זה הכול תלוי מה המצב של המשפחה. אבל זה הבסיס, אלמן וילד. כפי שאתם יכולים לראות, אלה הסכומים שניתנים במצב שילד התייתם עקב מחלה או כל סיבה שהיא לא מאלה שאפרט בהמשך. באלימות במשפחה זה הסיוע שילד מקבל. הוא עמד בשנת 2019 על 4,623 שקלים. אבל כאן צריך לקחת בחשבון שילד כשהוא מתייתם עקב אלימות במשפחה, לפעמים הוא מתייתם מהורה אחד, אבל ההורה השני הולך לפעמים לכלא, אז הילד נותר ללא הורים בכלל. מבחינת תאונות עבודה אנחנו לא יכולים לתת אומדן של סכומים, כי זה תלוי באחוז מהשכר, ומשם מחשבים את גמלת הנכות מהעבודה. אבל כאן אנחנו יכולים לראות שנפגעי פעולות איבה, שהם זכאים לסיוע מטעם המוסד לביטוח לאומי, הקצבה החודשית שלהם היא כבר בשיעור הרבה יותר גבוה.

זה עבור אלמן וילד אחד?

כן. חשוב כאן לציין שהמשפחה זכאית לכל הגמלאות.

זה לא נכון. כי אם יש גרושה או גרוש, ואז האבא או האימא נפטרו, אז הילד מקבל 731 שקל.

את מדברת על ההפרש.

לא. ילד יתום אחד, אבא ואימא התגרשו, וחצי שנה אחר כך האבא נפטר ונשארה האימא. כמה האימא מקבלת? 731 שקל, ללא דמי מזונות. היא לא אלמנה, היא לא מקבלת קצבת שארים.

אין ספק שאחד הנושאים שעולה כאן בדיון ביניכם הוא הנושא של מי הזכאי, האם זה המבוגר הנותר או הילד.

אף אחד. רק המת זכאי.

המת הוא זה שמקנה את הזכאות. אבל לקצבת שארים יש דרגות. סליחה, להבדיל, זה כמו ב"כתר", מי שרואה את הסדרה, יש הדרגות למלוכה, מספר אחד, שניים, זה בן הזוג, האח. בקצבת שארים הזכאי הראשון הוא בן הזוג, זה בכל מקרה, ומספר 2 קומה שנייה זה הילדים. מה שאת מעלה, וכל הדיון הזה נועד לכך, בואו נסתכל קודם כל על היתום, כי יש לו זכאות בפני עצמו. כן קשורה להורה, לא קשורה להורה, זה לא משנה. ליתום יש ישות. יש ישות כזאת שנקראת היתום וצריך להסתכל עליו ולשים אותו במרכז. זה מה שעולה פה מהדיון. אני מבינה שיש פה חישובים על חישובים, של מה קורה בכל מקרה, ועוד קצבאות שכנראה נכנסות שעוד לא דיברנו עליהן וזה עולם שלם. אבל מטרת הדיון כאן היא לשים את הילד במרכז. זאת הכותרת, המטרייה.

הנתון הבא הוא לראות שנפגעי פעולות האיבה מקבלים את אותו סיוע כמו כוחות הביטחון, וכך זה על פי חוק. הייתה שם השוואה לפני כמה שנים.

בנוסף לסיוע כספי לגמלה חודשית, ילדים יתומים זכאים גם לכל מיני סוגים שונים של סיוע תוספתי. אז גם כאן, אם ילד מקבל קצבת שארים, תאונת עבודה, אלימות במשפחה, הוא זכאי למענק לימודים פעם בשנה, כשהוא לומד. ילדים זכאים גם למענק בר מצווה או בת מצווה. ויש מקרים שבהם ילד לאחר שמונה שנות לימוד זכאי גם לדמי מחיה, אבל זה בתנאי שיש מבחן הכנסה ברקע.

במשרד הביטחון אתם יכולים לראות שכל השירותים האלה מתרחבים. ילד זכאי לטיפול פסיכולוגי, לשיעורי עזר, לסיוע ברכישת השכלה גבוהה ואפילו במענק נישואים וסיוע בדיור. כך גם נפגעי פעולות איבה, זאת אומרת יש שם זכויות דומות. והמצב הזה משתפר עוד יותר במקרים בודדים שיש שני הורים שנספו בנסיבות הטרגיות האלה. על נושא האפוטרופסות אני יכולה לדלג. רק אגיד שזאת סוגיה בפני עצמה ששווה דיון אולי נפרד והתייחסות נפרדת, כי סביר להניח שהרבה ילדים יתומים צריכים אפוטרופוס, ואז באמת שווה לדון בזה.

כפי שאמרתי, יש היעדר מדיניות סדורה בכל הנוגע בטיפול של רשויות המדינה בילדים יתומים. יש הרבה מוסדות שמטפלים בילדים יתומים, הרבה משרדים, אבל הם עושים את זה כל אחד בנפרד, כל אחד בתחומו. אין איזשהו גורם שמתכלל את הנושא. יש היעדר מאגר נתונים, כפי שכבר אמרתי, שאנחנו לא יכולים לדעת באמת כמה יש לנו נתונים סך הכול ומה המאפיינים שלהם.

מבחינת סוגי הסיוע, היקף הסיוע והתוקף של הסיוע, הם תלויים בנסיבות של ההתייתמות. אנחנו שואלים פה שאלה, האם יש צורך לעשות איתור פעיל של ילדים יתומים על ידי שירותי הרווחה, וגם האם יש צורך לדון גם על מעבר מידע סדיר בין הגורמים, בין רווחה לחינוך ולביטוח לאומי.

נקודה אחרונה, לא התייחסנו תוך כדי המצגת לנושא של משרד החינוך, אבל במסמך יש לנו פרק שעוסק בסיוע שניתן במשרד החינוך. גם במשרד החינוך הם לא יודעים כמה ילדים יש אצלם במערכת. רק בשנת 2018 הם התחילו איזושהי עבודה על נוהל ליווי ארוך טווח של תלמידים במשבר חריף. אני לא מעודכנת, צריך לשאול את הגורמים במשרד החינוך האם יש נוהל כזה בחוזר מנכ"ל שמתייחס ספציפית לילדים יתומים. תודה רבה.

תודה רבה. אני מבינה שיש עבודה מאומצת על עדכון הנתונים.

נכון. רציתי באמת להגיד את זה בהקשר למאפיינים של ילדים יתומים, שלבקשתך היום אנחנו עובדים מול כל מיני גורמים. אנחנו שואלים את השאלות על מצבי סיכון ומצוקה בהם נמצאים ילדים יתומים, וגם בגירים שהתייתמו כשהם היו ילדים עד גיל 18. פנינו למשרד הרווחה, למשרד הבריאות ולמשרד לביטחון פנים וכבר קיבלנו מכמה גורמים, גם מהמשטרה וגם ממשרד הבריאות, שאין להם הנתונים האלה, הם לא יכולים לספק לנו את הנתונים האלה, ואנחנו עכשיו בדיונים מול למ"ס עד כמה הם יוכלו לבצע לנו את הבדיקה הזאת, ואנחנו נעדכן כמובן בהמשך.

תודה, מריה. נבקש עכשיו מגלי גריאון שאיתנו בזום שתשתף בסיפור שלה. תמיד חשוב לנו לשמוע את המקרים עצמם שהם מבעד למספרים. שלום, גלי, ברוכה הבאה. בבקשה.

שלום לכולם. תודה שהתכנסתם בנושא הזה. ארגון אמיצים מנסה לא מעט זמן לעורר את העניין בנושא הזה, ובקורונה יש המון דברים אחרים חשובים.

אני התאלמנתי לפני 12 שנים. הייתי בת 35. זה קרה באופן פתאומי. בבוקר יצאתי עם בעלי והוא נפטר לאחר צנתור בלתי צפוי. היו לי אז שני ילדים, ילד בן שנה. זה לא משהו שאפשר להיות מוכנים אליו, בטוח לא בגיל כזה. היה לי עסק עם בעלי, הייתי צריכה לסגור את העסק כי הייתי צריכה לעבוד שישה ימים בשבוע גם כשהוא היה חי והרגשתי שאני צריכה לחזק את המשפחה שלי וקודם כל להתרכז בילדים שלי. למזלי הייתה לי תמיכה משפחתית.

מה שאני מרגישה מבחינת תמיכה, באיזשהו מקום אני יכולתי לקבל איזשהו מענה בביטוח לאומי, אבל הילדים היתומים פחות. כלומר, אין סיוע נפשי, אין קבוצות, אין תמיכה. צריך להבין, אני אישה משכילה, אני אישה עובדת, ולא בהכרח צריך להגיע לילדים יתומים רקם במקרים שהם מקרי רווחה. לא צריך להיות עני או בבית שההורה לא מתפקד ולא יכול לתת מענה של גידול נאות לילד כדי שהילד יקבל סיוע לטראומה הזאת שמלווה אותו כל החיים, בגיל צעיר ושברירי הרבה פעמים, כי אנחנו מדברים על אלמנים ועל אלמנות צעירים, ולכן על ילדים צעירים. אני חושבת שצריך שנקבל מענה למשל דרך ארגונים כגון אמיצים, שהם נותנים מענה אישי וספציפי לבעיות של ילדים יתומים. אני חושבת שצריך לדון בנושא הזה, ביתומים, לא דרך ארגוני הרווחה. ילד יתום עובר טראומה שיכולה לגרום לו לבעיות למשך כל חייו, ואם הוא מקבל ליווי נכון ומקבל מענה נכון כשהוא צעיר אז הוא יוכל לגדול להיות אדם פעיל ופורה ולתרום לחברה ולסבול כמה שפחות מהנזק הנפשי שהדבר הזה גרם לו. ולכן אני חושבת שצריך למצוא דרך לדון בבעיות האלה לא דרך ארגוני הרווחה, אלא ממש ספציפית באוכלוסייה שהיא לא בהכרח אוכלוסייה עם בעיות שקשורות למשרד הרווחה, אלא בעיות שהן קשורות למצב האישי שכל ילד נקלע אליו בעל כורחו. תודה.

תודה רבה, גלי. בהצלחה לך ולמשפחה. תודה שהצטרפת.

תודה רבה לגלי. אני חושבת שהראינו לכם גם כשנפגשנו, ישנם מחקרים שמוכיחים שכאשר ילדים יתומים עטופים ומקבלים תמיכה סביבתית נאותה וטובה, הם מגיעים לרמות שילד רגיל לא מגיע. זאת אומרת שמה שמריה הראתה, הילדים שמגיעים לרווחה ולפנימיות ולהשמה חוץ-ביתית, בול הפוך.

אין ספק. אני חושבת שאפשר לקחת דוגמה מהטיפול של משרד הביטחון. אנחנו מדינה מוכת מלחמות ושכול על רקע ביטחוני, ובשנים האחרונות נוסף הנושא של איבה, ואני חושבת שסל שקיים שם הוא סל מאוד ברור שזקוק לו ילד שאיבד הורה. זה איזשהו ניסיון לתחליף. הרי אף פעם אי אפשר להגיע לתחליף, אבל איזשהו ניסיון לספק את מה שהורה במשפחה מספק, החל מחוויית האובדן שזה הטיפול הנפשי, ועד מענק לימודים וחתונה ודברים מן הסוג הזה, שזה ברור לגמרי כשזה בא מהזווית הזאת. גם על רקע הזה החוסר הוא מאוד גדול במקום האזרחי.

חבר הכנסת טייב, בבקשה. אחריו משרד הרווחה.

גברתי היושבת-ראש, תודה על זה שהרמת את הכפפה ושלקחת את הנושא ברצינות. אני באמת חושב שזה נושא חשוב מאוד, ואני באמת מודה להדס וליהודה על זה שאתם מובילים את זה. אני יודע עד כמה אתם רצים גם במסדרונות הכנסת, אבל גם מחוצה לה. כשאני נחשפתי לדבר הזה ולנתונים, אני חושב שאנחנו צריכים להכות על חטא. לא ייתכן שבשנת 2020, אחרי 70 שנות קיום של מדינת ישראל, עוד לא הגענו למצב שאנחנו מסתכלים על ילד יתום. קודם כל אנחנו צריכים להסתכל על הילד. הילד כרגע הוא ילד יתום, וזה לא משנה אם הוא התייתם או בגלל שאבא שלו נהרג בפעולות איבה, או בגלל שאבא שלו נפטר ממחלה כזאת או אחרת או תאונת דרכים או תאונת עבודה. אנחנו חייבים לתת לאותו ילד את המעטפת, לתת לו את התמיכה. אני חושב שעצם זה שאנחנו מגיעים למצב של הפער הזה, ואנחנו ראינו את הפערים ואנחנו רואים את זה בחוש. אנחנו מסתכלים על גובה מלגת התמיכה שילד מקבל ממשרד הביטחון, וראיתי את הרשימה של משרד הביטחון, והיעדר תמיכה של ילד יתום שהתייתם כי אבא שלו היה חולה. דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו. אני חושב שהאחריות שלנו כנציגי ציבור, שכל עוד הדבר הזה לא נפתר, הכישלון הזה יירשם לדיראון עולם עלינו כחברי כנסת. צר לי שאני מסתכל מסביב לשולחן ואני רואה שאנחנו נמצאים רק שנינו פה, גברתי היושבת-ראש.

הייתה פה חברת הכנסת ח'טיב יאסין.

אני חושב שהאולם היה אמור להיות מלא, וזה כואב לי. אני יודע שחברי כנסת עסוקים, וכולנו עסוקים בדברים אחרים. אבל אני קורא לשאר חבריי חברי הכנסת להירתם, וזה לא משנה אם זה בגלוי או מאחורי הקלעים. אני חושב שזו חובתנו להוביל לדבר הזה. אני כן הייתי מביא הצעה, אולי להקים איזושהי ועדה בין-משרדית, משרד הרווחה, משרד הבריאות, משרד החינוןך. עלינו לדאוג לאותם ילדים. למה לחכות שהם יגיעו לרווחה בשביל לטפל בהם? בואו נכין את זה לפני כן. בואו נדע מי הם היתומים האלה. בואו ניתן להם את התמיכה הנצרכת, אם זה בחינוך ואם זה ברווחה ואם זה בבריאות כדי שלא נגיע לשם.

אני רואה פה נתון שארגון אמיצים חילק. לילדים יתומים יש סיכוי פי שניים יותר מילד אחר למצוא את עצמם במסגרת החוץ-ביתית של הרווחה. אני חושב שהנתון הזה הוא נתון מדאיג. אני מתחבר למה שאמרת, הדס. אם באמת אותו ילד היה מקבל את התמיכה בזמן הנכון ואת התמיכה הנכונה, היינו רואים ילד עם הישגים מדהימים, וגם לטובת המדינה בסופו של דבר. כי אותם ילדים היום הם ילדים, אבל אחר כך הם אותם מבוגרים שהולכים להקים משפחות ואנחנו מקבלים אחר כך מסות של משפחות רווחה. למה לנו להגיע לשם? בואו נשקיע לפני. לפעמים זה לא להשקיע יותר כסף, אלא להשקיע בזמן הנכון ולשים את האצבע במקום שהבעיה באמת נמצאת.

גברתי היושבת-ראש, אני באמת מודה לך על כך ואני מקווה שיהיו דיונים נוספים סביב הנושא הזה ושנצליח. אני לא יודע אם בכנסת הזאת, אבל לפחות להוביל קודם כל למודעות ולהקים מערך שיביא לשינוי סביב הנושא הזה, כי הוא נושא כאוב וחשוב.

בהחלט. תודה על הדברים החשובים.

אני רוצה לפנות למשרד הרווחה בתור הגורם המקצועי. מעירה לי פה מנהלת הוועדה, ובצדק, מה עם האוצר, מה עם הכסף. וזה באמת נכון. אבל קודם כל אני רוצה לשמוע, מכיוון שאנחנו במצב מאוד התחלתי בטיפול בנושא הזה, ומהניסיון שלנו האוצר לא סתם כך מחלק כסף, אלא נותן איפה שיש דרישה ואיפה שצריך ואיפה שהצורך הוא גם מאוד מאופיין ומאוד מדויק אחרי עבודה מקצועית. לכן אני רוצה לפנות למשרד הרווחה, שהוא בעצם הגורם המקצועי שאמור לתכלל את הדבר הזה. שמעתי גם את הדס וגם את גלי על הצורך קצת אולי לברוח מהתיוג או מהאוטומטיות של הרווחה, ואני מבינה אותו, אבל אני חושבת שזה המשרד מבחינה מקצועית, שהוא המתאים לפתח את המענים, ואני מקבלת את ההצעה אולי לעשות איזשהו שולחן בין-משרדי שכל אחד ייתן את האינפוט. אני אגיד את זה בסיכום, אבל בואו נשמע מה יש, מה קיים, מה כבר מוכר, מה נעשה אם בכלל.

רחל איגר לוין, מפקחת ארצית אומנה, שירות הילד והנוער, בבקשה.

אני רוצה לתת איזושהי סקירה קצרה על מה שמשרד הרווחה עושה, ואני בהחלט מברכת על הדיון שמתקיים כרגע. הוא חשוב לנו, ואני חושבת שגם לבנות שיתופי פעולה בין-משרדיים זה מאוד משמעותי.

בתוך משרד הרווחה יש ועדת סיוע ליתומים שנותנת סיוע גם לילדים שנמצאים בקהילה, שגרים עם ההורה החי, וגם מסייעת לילדים שכבר מסיבות כאלה ואחרות, או שנפטרו שני ההורים או שאחד מההורים לא יכול לגדל אותם ביום-יום והם נמצאים בפנימיות ובאומנה. בשנה האחרונה, לצערנו, מקורות המימון של הוועדה ירדו. עד היום נעזרנו בקרנות דרך האפוטרופוס הכללי בוועדות עזבונות. הוועדה החליטה להשקיע יותר כספים בעמותות ופחות במשרד הרווחה. אבל יחד עם זאת עבדנו עם קרן פיוניקה ש-70,000 שקלים חילקנו ל-40 ילדים, כספים לצורכי חינוך. התקציב הסתיים, לצערנו, ועדיין אנחנו עובדים עם קרן שוקן שהמטרות שלה הן לטפח את הילדים ולטפח כישרונות מאוד מיוחדים. השנה חולקו ל-60 ילדים בסך הכול 196,000 שקלים. אנחנו רואים חשיבות מאוד גדולה בוועדה הזאת כדי לסייע לילדים לפתח את אותם כישרונות שקיימים בהם, ושלא יינזקו רק בגלל קשיים כלכליים והיכולות של ההורים שלהם.

אני רוצה לספר על קרן משותפת שהוקמה לפני 15 שנה, עם הביטוח הלאומי. זאת קרן קצבת שארים ליתומים לגבי ילדים שאחד מההורים או שניהם נפטרו והם לא יכולים להמשיך לגור עם ההורה החי. אני מזכירה שקצבת שארים ליתומים משולמת למי שנושא בהחזקתו של הילד, וברגע שהילדים יוצאים לפנימייה או לאומנה מי שנושא בהחזקתם הוא משרד הרווחה. משרד הרווחה החליט לא להכניס את כספי קצבאות השארים ליתומים לתקציב השוטף של המשרד. עבור כל ילד וילד נפתח חיסכון, מגיעים לגיל 18 הכסף שנחסך עבורם משולם להם לדברים מאוד ייחודיים: לצורכי לימודים, לצורכי סיוע בשכר דירה, לצורך הקמת משפחה. בעבר כל הכספים ניתנו ליתומים בבת אחת, ולצערנו הצעירים לא ידעו לכלכל את הכספים שהם קיבלו נכון והכסף נעלם. היום אנחנו נותנים להם את הכספים בכפוף להמצאת אישורי לימודים, שכר דירה או בניית משפחה או צרכים נוספים נוספים, וכך אנחנו גם מצליחים לעזור ליתומים בבגרות שלהם שהם לא יישארו לגמרי בלי שום מקורות ודרכים לכלכל את עצמם.

לכל הילדים שנמצאים באומנה ובפנימיות אנחנו משלמים דמי כיס, אפילו שזה משהו קטן, וליתומים משלמים כפול. כן ארצה שאילן ידבר על תוכנית סנה, שזה סיוע לנפגעי המתה, שזה נושא של אלימות במשפחה, על העבודה המדהימה שהמשרד עושה עם גורמים נוספים. אני כן חושבת שאצלנו במשרד הנושא הזה נמצא בסדר העדיפות שלנו, אבל יחד עם זה אני חושבת שמאוד משמעותי לעבוד בשיתופי פעולה. עם ביטוח לאומי יש לנו קשר קבוע. ראיתי קודם שעדנה להמן נמצאת פה ואנחנו בקשר קבוע איתה.

זממנו קצר ואני מעריכה את שניכם שעליתם לשיחה, אבל אני כן רוצה למקד אותה. ראינו שנפגעי אלימות במשפחה זה 0.3% מהיתומים. אני בטוחה שאתם עושים עבודה מצוינת, אני לא רוצה שלא לתת לה במה, אבל זה לא הנושא. אנחנו גם נמצאים בשבוע שבו הכנסת מציינת את שבוע האלימות נגד נשים. אבל מפאת קוצר הזמן אני כן רוצה להתמקד במה שאני רוצה לצאת ממנו הלאה. אני באמת חושבת שהעבודה שאתם עושים היא מהקשות ומהשוחקות ביותר, ומשרד הרווחה זה אולי המשרד הכי נזקק, ובאמת שכולכם עושים עבודה מצוינת. אבל מהדברים שאמרת, רחל, רק עולה החוסר, רק עולה כמה הנושא הזה הוא לא מטופל. אגיד מה אני רוצה לבקש מכם דווקא כאנשי מקצוע. עוד לפני שאנחנו מגרדים את הקרנות בשביל סיוע פה ומלגות שם, יש לנו פה תחום שלי כחברת כנסת לא היה מוכר, וזה תחום היתמות על כל המשתמע, על כל מה שהיא מביאה, עוד לפני שמגיעים למסגרות האומנה ולשירותי הרווחה, שאם נוער בסיכון או ילדים בסיכון מגיעים זה יכול להיות מכל מיני סיבות. זה יכול להיות גם לאו דווקא במשפחות של יתומים. אבל היתמות כשלעצמה מייצרת צורך שמדינת ישראל צריכה קודם כל להבין אותו, למפות אותו, מה הצרכים שלו ברמה המקצועית, ואז להתחיל ולהשיג אותם. זה ייקח זמן, זה לא יהיה קל, זה כרוך בכסף, הכול בסדר. אבל בואו קודם נדע מה אנחנו צריכים. כי בלי זה אנחנו נתקשה להתקדם.

אני חייבת לומר שאני את אילן שריף מכירה גם מתחום קודם. לפני מספר שנים הייתה לי אינטראקציה איתו בתחום ההפוך, של השכול האזרחי. כלומר שכול של הורים שמאבדים ילדים בנסיבות שהן לא צבאיות אלא אזרחיות. קודם כל התחלנו להתקדם ולהבין את הצורך ואז לראות – צריך חקיקה, צריך תקצוב, מה צריך. לכן אשמח לשמוע מאילן אם קיימת חשיבה מקצועית במשרד, האם קיים איזשהו סל יתום, האם נערך אי פעם דיון בתחום הזה, כדי להבין מהם הצרכים שמשרד הרווחה שם כממשלה, כמדינה, לצורכיהם של יתומים. ואם לא, אז אנחנו נבקש מכם בסיכום לבצע עבודה כזאת בשולחן עגול בין-משרדי שתוצג לוועדה בתוך כמה חודשים. זה לא מחר בבוקר, לא בהול, אבל כן באיזשהו זמן תחום, ומשם נמשיך. אז אם לאילן או לרחל יש משהו לתרום לנו בתחום הזה, אשמח לשמוע.

אילן, בבקשה. דיברנו על כך רבות.

אשמח לשמוע איפה אתם נמצאים בשיחה ולבקש מכם שיחת המשך.

תודה. באמת זה דיון המשך לדיון שהיה לנו לפני חמש שנים. רק אתקן קצת את הנתונים. אני אומר את זה למריה, היא יכולה להיות איתי בקשר, היא מכירה אותי. אנחנו בדקנו שלוש שנים רצופות, וכל שנה נפטרים 2,200 הורים לילדים בני אפס עד 18. זאת אומרת שהמספרים שהוצגו פה הם קצה קרחון. מתוכם כ-1,200 גברים וכ-1,000 נשים. צריך לזכור שבדרך כלל אנחנו מדברים על משפחות עם יותר מילד אחד.

זה מופיע.

המספר שציינת עכשיו מופיע במסמך מ-2019. אני מניחה שהוא הגיע מכם.

אנחנו התייחסנו. יש פרק שלם על זה.

אז מצוין. אלה המספרים. אנחנו מדברים פה על עשרות אלפי ילדים שחווים שכול של אחד ההורים. ואם כך, אנחנו מדברים על משהו בסדר גודל מאוד מאוד גדול שהמדינה לא מתייחסת אליו באופן מסודר. אומנם יש הרבה מאוד גופים שכל אחד נותן את חלקו בצורה כזאת או אחרת, אבל אין שום תכלול של הנושא.

לאחרונה פנו אלינו מחדש גם בעניין יתומים, ואפשר לציין פה את עמותת חמניות שנמצאת בדיון הדר קס, וגם מחדש גורמים אזרחיים לגבי הורים שכולים שאחד מהילדים שלהם התייתם. צריך לזכור שאם אח שאחד מהאחים שלו התייתם, החוויה שלו של השכול היא לא פחות חמורה. יש כ-900 ילדים פחות ילדים שנפטרים מדי שנה.

אנחנו גיבשנו איזשהו מתווה לאחרונה של פעולה שאנחנו מקווים שנוכל להתקדם, של שיתוף פעולה בין-משרדי דרך התוכנית 360 של ילדים בסיכון, תוכנית בין-משרדית שכבר קיימת, כבר נותנת פלטפורמה נכונה לשיתופי פעולה בין-משרדיים. מבחינתנו מאוד נשמח לקריאה כזאת או אחרת מצד הכנסת, מצד הוועדה הזאת, מעקב אחרי הנושא הזה. נשמח לשתף פעולה בעניין הזה. זאת דרך לא פשוטה, שדורשת גם מתווה אבל גם משאבים לא מעטים, ונשמח להתקדם בדרך הזאת.

אני רוצה לתקן שבמסמך של הממ"מ מספר האלמנים והאלמנות הוא 5,000 עד גיל 45.

מה שיש פה לפניי זה מסמך מ-2019, שבכל שנה ישנן כ-2,200 משפחות בהן נפטרו אחד ההורים או שניהם. כלומר, כ-4,500 עד 4,700 ילדים יתומים חדשים מדי שנה. אני מניחה שהמספר הזה נלקח ממשרד הרווחה.

השאלה האם אנחנו מסתכלים על המספר הזה אז יש לנו סדר גודל של 80,000 יתומים? זה החישוב שלכם?

השאלה אם יש לו הקפצת גיל. גם אדם בן 60 שנפטר ויש לו ילד בן 28, הוא יתום.

לא. ילד זה עד גיל 18.

האלמנים והאלמנות עד גיל 45 יש 5,000.

ואם הוא בן 47?

בשביל לסבר את האוזן.

כבת 44, אם חלילה יקרה לי אסון בשנתיים הקרובות, אני לא חושבת שאפשר להוציא אותי מהחשבון.

נשמע את עמותת חמניות שביקשה ואז נסכם. לדעתי הצעד הבא הוא די ברור, אז נגיד אותו בסיכום ונודה לכם. בבקשה, הדר.

אני מנכ"לית ומייסדת של עמותת חמניות. אבא שלי נהרג בתאונת דרכים כשהייתי בת 14 ומצאתי את עצמי הולכת לבית ספר כאשר מורים שלי רואים אותי בצד אחד של המסדרון וחוצים לצד השני.

אם אתם שואלים אם יש היום חוזר מנכ"ל, אז גם היום אין חוזר מנכ"ל. זאת אומרת, המצב שקרה לי קורה לילדים אצלנו בחמניות. כיום אנחנו בחמניות, המקום ליתומים בישראל, מעניקים תמיכה למעל 350 משפחות ברחבי הארץ, תמיכה טיפולית, חברתית, רגשית ומונעת סיכון, כאשר לנו יש היום מעל 1,000 ילדים ובני נוער ברשימות המתנה שלנו בעמותה. זאת אומרת, אין עוד מענה כזה שהוא טיפולי ועוזר.

משהו שחשוב לי מאוד להגיד בקשר לנתונים. אחד הדברים שאנחנו עובדים עליו כיום זה דוח היתמות הישראלית, שאמור לצאת ממש בקרוב בשיתוף עם משרד הרווחה, בשיתוף של נתונים של משרד הרווחה. מה שאמרתם קודם על הקושי להשיג נתונים זה נכון, אנחנו מתמודדים איתו כבר שנה. לקח לנו שנה להשיג נתונים לדוח. חשוב לי להגיד, ילדים ונערים יתומים, ואני אומרת את זה בתור נערה, ילדה ואישה יתומה, הם בקבוצת סיכון מובהקת לכל דבר. אנחנו מדברים על זה שיש היום סיכויים כפולים, במירכאות? הסיכויים הם לא כפולים, הם פי חמישה על פי נתונים שלנו. זאת אומרת הסיכויים שלי בתור יתומה להידרדר למצבי סיכון החל מזנות או אפרופו אלימות נגד נשים הוא פי חמישה. מעבר לזה שהנתונים שיש כיום הם לא מעודכנים, וכמו שהדס אמרה יש הרבה פער וחוסר במחקרים, אנחנו יודעים היום להגיד היום שכל ילד יתום שלא יטפלו בו יעלה אחר כך למדינה עשרות אם לא מאות אלפי שקלים יותר, וכל השאר יפורט אצלנו בדוח.

תודה רבה, הדר. באמת אני חושבת ששני הארגונים שלכם מציגים את התמונה מצד ההורים או האלמנים והאלמנות ומצד הילדים.

רק נגיד שאנחנו מייצגים למעלה מ-2,000 יתומים ולמעלה מ-1,000 אלמנים ואלמנות, אבל אנחנו מסתכלים על זה כמשפחה ולא כיתומים. זה מאוד מאוד חשוב לנו, כמובן. אבל אין שום קשר. אני אומרת כמה שיותר עזרה ליתומים היום, יאללה.

אני כאשת שמאל תומכת בזכות ההגדרה העצמית. קם ארגון ומגדיר את עצמו, מצוין. זו זווית שונה של אותו העניין.

אני רוצה בסיכום הדיון לשוב ולהודות לוועדה, ליושב-ראש הוועדה ולצוות הוועדה, שגם נענה לבקשה לקיים את הדיון וגם הפקיד אותו בידיי. אני חושבת שאנחנו נמצאים בתחילת דרך של הכרה בתחום שהוא באמת רלוונטי, כמו שראינו כאן, לעשרות אלפי משפחות וילדים בו זמנית, ולאורך חיי המדינה אחורה וקדימה כמעט אין שיעור למספרים האלה. אני חושבת שכמו שנאמר כאן, הפניית הזרקור הרבה פעמים למקרים של אלימות במשפחה או מקרים על רקע ביטחוני או מקרים אחרים הם באמת יותר מוכרים לנו, אבל היתמות והשכול הלא מוכר, הנסתר מהעין, הוא האפור, השגרתי יותר, שבמסגרתו אלפי ילדים ומשפחות מוצאים את עצמם מדי שנה מתמודדים בו זמנית עם אובדן קשה מנשוא וכמעט בלתי נתפס ועם ההשלכות של האובדן הזה על החיים שלהם. אני רוצה לחלק את הטיפול שלנו מפה והלאה לשני תחומים, הטיפול הכלכלי והטיפול הנפשי, הטיפולי, מה שנקרא הרווחה. אני רוצה שהוועדה תמשיך ללוות את הנושא מכאן לאו דווקא במסגרות הרווחה והאומנה והסיכון, ששם אני מרגישה שאם ילד מגיע ומידרדר לשם אז יש המענים, לא חשוב על איזה רקע.

היא אמרה שהיא מטפלת ב-130 ילדים מתוך 30,000.

כן, אבל ילד בסיכון שמגיע למשפחת אומנה או מגיע לטיפול חוץ-ביתי או מגיע חלילה לסיכון כזה או אחר, שם מחכה לו איזושהי מעטפת לילד בסיכון. אבל מה שאנחנו מנסים זה למנוע ממנו מלהגיע לשם, ולהתייחס לעצם היתמות כמצב שמצריך טיפול והתבוננות מקצועית בפני עצמו. לכן הוועדה פונה למשרד הרווחה, ואנחנו נפנה לשר הרווחה בעקבות הדיון הזה ונבקש ממנו להקים ועדה בין-משרדית שתקבץ את גורמי המקצוע מהמשרדים השונים, כמובן חינוך, משפטים, מהמוסד לביטוח לאומי, אוצר, כל הגורמים שאתם חושבים לנכון, זו רק רשימה חלקית, ולהכין נייר עבודה שימפה את הצרכים של משפחות עם ילדים יתומים שהתייתמו בגיל עד 18 ואולי פלוס, כילדים וצעירים. הצרכים הנפשיים, הצרכים הכלכליים, הצרכים החינוכיים, מכל ההיבטים שתחום רווחת הפרט מאפשר לנו, והצעות פעולה, מה משרד הרווחה מצפה, איפה דרושים תיקונים לחוק, אם דרושים, איפה דרוש תקצוב, עבור מה, מי הם הגורמים המקצועיים המתאימים לקחת על עצמם את הדבר הזה. אנחנו נבקש שהדבר הזה יוצג לוועדה בתוך שישה חודשים. זה נשמע לי זמן ארוך. קחו בחשבון שיש המשכיות מיניסטריאלית לוועדה. אני לא יודעת מי יהיה, מתי זה יהיה, אבל בטוח תהיה כאן ועדה ויהיה יושב-ראש, והדברים האלה רשומים בפרוטוקול וגם צוות הוועדה עוקב. אני חושבת שצריך לאפשר איזשהו זמן מסוים לקבץ את הצוות הזה, לאסוף את גורמי המקצוע, לעשות כמה דיונים וכו'. אז כן כדאי שנתייחס לזה ברצינות.

ישבנו בשבוע שעבר עם שר הרווחה איציק שמולי, שהביע נכונות בדיוק בכיוון הזה. הוזכר גם חיים ביבס מהשלטון המקומי שמאוד רוצים להיות מעורבים בדבר הזה.

מצוין. אז הוועדה פונה לשר הרווחה ומבקשת ממנו לרכז את אותו שולחן רב-משרדי שימפה את הצרכים, מה קיים ומה צריך, ולחזור אלינו כאן לוועדה לדיון נוסף שממנו נמשיך למפות את הדברים. אנ לא יודעת אם אנחנו נהיה פה, אבל חברי הכנסת שיהיו פה ייקחו על עצמם חקיקה, דרישה תקציבית לתקציב הבא שיהיה, כי זה לא נראה לי שיהיה אי פעם, אז יהיו כאן שנתיים שפשוט לא יהיה תקציב מדינה. אבל גם כשמסתכלים אחורה אנחנו רואים שבסוף העבודה הזאת היא מתמשכת והיא לא קמה ונופלת על כנסת אחת. יש כאן איזשהו זיכרון ארגוני שגם ירכז אותו צוות הוועדה. אז זאת תרומה חשובה שאנחנו נוכל לתרום. אני מודה לכולכם.

יש פה חבר כנסת, יוסי, שישב פה כל הישיבה. יישר כוח. ישבה פה גם אימאן ח'טיב. יש פה דבר שפוגע בכל האוכלוסיות, האלמנות והיתמות. לכן אני מציע לך, יוסי, אולי תיזום הקמת שדולה. מה שביקשת מהממשלה שתקים, אולי תקים איזו שדולה בנושא היתומים.

כמו שהדס הזכירה, אנחנו חלק מהמודעות. אנחנו מחלקים בעזרת השם כ-2,000 חבילות לילדים יתומים ברחבי הארץ במהלך החנוכה. כך תיראה החבילה. יש בה המון אור. אנחנו נגייס גם את חברי הכנסת, את כל אחד מהם, מתישהו בשמונה ימים לגשת להביא חבילה למשפחה של יתום. כל יתום מקבל ארגז כזה ובתוכו המון אור. כך הוא נראה. הוא הפתעה, אנחנו לא רוצים להציג. אלה דברים עם המון אור.

ילדים קטנים עד גיל 13.

מקסים. אני שוב מודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:38.