פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



28
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
23/11/2020


מושב שני


פרוטוקול מס' 95
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
יום שני, ז' בכסלו התשפ"א (23 בנובמבר 2020), שעה 9:00

פתיחת מערכת הלימודים לחטיבות הביניים - דוח מבקר המדינה 62 - היערכות משרד החינוך - ישיבת מעקב.

חברי הוועדה: עפר שלח – היו"ר
קארין אלהרר

מאיר כהן
סונדוס סאלח
אורלי פרומן

דסי בארי - מנהלת אגף חינוך על יסודי, משרד החינוך

אינה זלצמן - סגנית בכירה מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

ד"ר יוכי סימן טוב - מפקחת היחידה להתמודדות במצבי לחץ וחירום, שפ"י, משרד החינוך

קובי רפאלי - מנהל חטיבת הטמעת טכנולוגיות, משרד החינוך

ד"ר אפרת אפללו - מנהלת המחלקה לחינוך ולקידום הבריאות, משרד הבריאות

רן קוניק - ראש עיריית גבעתיים

אבי קמינסקי - יושב-ראש, איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות

מאיר אסרף - נציג הסתדרות המורים בכנסת, הסתדרות המורים

אורית גור כהן - יושב-ראש משותף, מנהיגים-ארגון מנהלי בתי הספר

ורד וינדמן - מנכ"לית, המועצה הלאומית לשלום הילד

מירום שיף - יושב-ראש, הנהגת הורים ארצית

צופית גולן - סגנית יושב-ראש, הנהגת הורים הארצית

זאב גולדבלט - מייסד הנהגת ההורים הארצית

פלורינה הלמן לוין
איל קופמן – סגן מנהלת הוועדה

טלי רם


פתיחת מערכת הלימודים לחטיבות הביניים - דוח מבקר המדינה 62 - היערכות משרד החינוך - ישיבת מעקב

הדיון הראשון היום יעסוק בענייני מערכת החינוך אבל ספציפית במה שנראה כמו השנתונים האבודים של משבר הקורונה, ואלה השנתונים של חטיבות ביניים. יש דגש מאוד גדול על פתיחת הכיתות הנמוכות, גם מפני שעל פי כל המחקרים, שיעורי ההדבקה של ילדים בגיל הזה הם מאוד נמוכים ולכן הטענה – והיא מקובלת עליי – שאפשר לפתוח את הכיתות האלה עם סכנה בריאותית מינימלית וגם מפני שזה כמובן מאפשר חזרה של הורים למעגל העבודה. יש גם דגש בצד זה, של כיתות י"א-י"ב שמבצעות בחינות בגרות ולכן יש רצון גדול לראות אותן חוזרות למערכת הלימודים.

בתווך נמצאות חטיבות הביניים ואולי כתוספת, כיתה י', שהופכות להיות השנים האבודות. אף אחד לא מדבר עליהם, אף אחד לא מדבר על היכולת להחזיר אותם. ההנחה המובלעת היא שהם יחזרו אחרונים בכל צורה שהיא, ודנים גם בחלקים אחרים של מערכת החינוך וגם בסוגיות של מסחר והחזרת עסקים, שהן כמובן חשובות בפני עצמן, אבל בהם לא.

אנחנו ננסה לברר היום מה קורה ספציפית עם הכיתות האלה, איזה תוכניות יש להן, מה המחשבה, איך בעולם שבו לא מחזירים אותן או יחזירו אותן אחרונות למעגל הלימודים, דואגים לזה שאלה לא יהיו באמת שנים אבודות.

נפתח עם משרד מבקר המדינה, כרגיל. הדוח שאנחנו מסתמכים עליו, דוח מבקר המדינה 62, הוא גם דוח טיפה מבוגר וגם כבר עסקנו בו. אני רוצה להעלות את מבקר המדינה, את כרמל קרני או את אורי אליאס.

הם עדיין לא מחוברים.

נדבר איתם יותר מאוחר. בכל מקרה, מה שאנחנו ננסה לברר איתם אם בתוך הבדיקה שלהם את עניין הקורונה עולים כבר דברים שאפשר לדבר עליהם שקשורים למערכת החינוך בכלל, ולחטיבות הביניים בפרט. אני מבקש להעלות את הנהגת ההורים הארצית. זאב גולדבלט, בבקשה. בוקר טוב.

מי שתייצג אותנו תהיה דווקא צופית גולן, שהיא סגנית היו"ר.

לכבוד לנו. היא חברת כבוד בוועדה. צופית, בוקר טוב.

אני יודע. תמיד עונג לתת לה לדבר.

בוקר אור. ספציפית, חטיבות הביניים. מה אתם מכירים? מה אתם שומעים? האם אתם שומעים בכלל איזשהו סוג של פתרון, וכן הלאה והלאה?

אנחנו שומעים בעיקר את התסכול של הילדים, שהוא תסכול אינסופי. אנחנו חווים אותם עם קשיים נפשיים רגשיים מאוד מאוד קשים, אנחנו לא רואים אופק בשבילם. באמת, אני חייבת להגיד תודה לוועדה שהיא שמה אותם בפוקוס, הילדים האלה פשוט הופקרו, נשכחו בבית. אף אחד לא מתייחס אליהם, הם אפילו לא באיזושהי תוכנית, אין לנו אפילו מה להגיד להם: תקשיבו, עוד רגע, עוד שבוע, כלום.

אין להם אפילו מתווה, אין כיוון של איך, של מתי, של למה. הילדים האלה באמת הופקרו לגורלם, אלה ילדים בתקופה מאוד מאוד רגישה. אני אזכיר שחטיבת הביניים זה בדיוק התחלת גיל ההתבגרות, זה גיל מאוד מאוד רגיש, גם חברתית, גם נפשית. הילדים האלה עשו קפיצה מהיסודי חלקם, הגיעו לבתי ספר חדשים, זה קריות חינוך כבר, זה לא הבית ספר הקטן האינטימי השכונתי. חלקם לא מכירים אפילו מי יושב איתם בזום. חלקם מגיעים ליום הפתוח בבית הספר במרחבים הפתוחים – שאנחנו באמת מברכים על זה – אבל פעם בשבוע, לשעה, זה לא פתרון. הם אפילו לא יודעים איפה נמצאים השירותים בבית ספר שלהם. הם באמת אבודים, וכמו שאמרת אנחנו לא רוצים שזו תהיה שנה אבודה ואנחנו קוראים מעל כל במה, החינוך לפני הקניונים. אנחנו מבינים את הצורך במסחר, אנחנו מכבדים אותו, זו הפרנסה של כולם, אבל חינוך צריך לבוא לפני הכול.

ויש פה ילדים שפשוט אף אחד לא מדבר עליהם. אין להם בגרויות, הם יכולים להישאר לבד בבית, הם לא ה'-ו' כי הם עדיין לא שייכים ליסודי, אז אוקיי, אז בואו נשאיר אותם. הילדים מרגישים שהם הפכו להיות זומבים, ככה הם מגדירים את זה. הייתי בשבוע שעבר במחאה שלהם, כואב לי הלב באמת, לכולנו. הילדים האלה מרגישים שהפכו אותם לריבוע שחור, לא שחור, שהמורה רב איתם אם הם יפתחו מצלמה או לא יפתחו מצלמה. זה פשוט לא זה.

הילדים האלה הלכו לאיבוד. אני יודעת שהמשרד מנסה לתת להם מענים רגשיים. זה לא עובד בזום, אי אפשר לעשות פעילות חברתית קבוצתית בזום, זה פשוט לא זה. פשוט פשוט לא זה.

האם אתם הייתם חלק מאיזשהו דיון שנועד לפתור את סוגיית חטיבות הביניים?

היינו בהמון דיונים, באמת המון המון המון דיונים, אנחנו שמים את זה כל הזמן על השולחן. אנחנו ביקשנו לראות איזשהו מתווה חזרה שאומר איך כן. אנחנו מבינים שצריך בזהירות, אנחנו מבינים שצריך שלבים. באמת, אתם רואים, אנחנו מכבדים את זה שה'-ו' לא חזרו מייד, לקח עוד שבוע, בסדר. אנחנו מבינים שי"א-י"ב עוד שבוע, בסדר - לא בסדר אבל נגיד - אבל ז' עד י', פשוט הם לא פה.

אני לא ראיתי שום מתווה שמדבר על איך כן. אני אגיד שאנחנו כן הצענו מתווים מאוד ברורים איך כן. באמת, הצענו, שלחנו ניירות גם למשרד, לכולם.

שכללו מה, צופית?

שכללו מעברים בין קבוצות, איך מצמצמים הדבקה. אנחנו יודעים שיש קפיצה כביכול בגרפים בהדבקות האלה, אנחנו יודעים שיש בעיה אבל אנחנו יודעים שיש מגזרים שכבר פתוחים בשלב הזה. אנחנו יודעים שיש לנו בעיה במגזר הזה אבל היא לא בהכרח נובעת מהתלמידים שלנו, היא נובעת מאופי אחר של לימודים.

אנחנו מכבדים את הכול. יש דרך. אפשר לצמצם להם את המגמות, לצמצם את המעברים. אפשר, באמת שאפשר. פשוט צריך לרצות, והתחושה היא שאף אחד לא באמת רוצה.

אנחנו ננסה יותר מאוחר להעלות את ראש עיריית גבעתיים, רן קוניק, שהציע את גבעתיים בתור איזה פיילוט, וזה נשמע גם הגיוני. היא עיר לא גדולה ולא קטנה, לצורך העניין, והוא הציע את זה במתכונת של משמרת שנייה. האם הרעיון של משמרת שנייה עלה באיזשהו מקום?

עלה בדיונים, לדעתי אפילו רן מוכן לרעיון הזה. הרעיון של משמרת שנייה עלה, הרעיון של למידה במרחבים מחוץ לבית הספר עלה, הרעיון של תיקחו מוזיאונים, תיקחו אולמות, תיקחו כל מה שרק אפשר, עלה. כל הרעיונות האלה עלו, ממש עלו. הילדים האלה, חלקם נבחנים בכל מיני מקומות כרגע, הם בסטרס נוראי, לעשות להם בחינות עכשיו זה פשוט התעללות.

על מה הם נבחנים? על החומר שהם כביכול לומדים בזום?

על החומר שהם כביכול לומדים. שוב, באמת אני לרגע לא אומרת מילה רעה על המורים שלהם שעושים עבודה מדהימה בניסיון להעביר את הכיתה לתוך הזום. אנחנו יודעים, זה גם עלה אצלך בוועדה - כל הילדים שיש להם בעיות קשב וריכוז וכו', הולכים לאיבוד; ילדים שצריכים שיהיה שם מורה שיתפוס אותם, הולכים לאיבוד. אנחנו רואים, במיוחד בגילאים האלה, נשירה, היא כבר לא כל כך סמויה. עשו בדיקה בתל אביב, בשבוע שעבר ישבנו עם מנהלים מתל אביב, משהו כמו 30% מהילדים לא מתחברים לזום. וזה בתל אביב, זה עוד העיר שיש בה מחשבים, אני לא מדברת על ילדים שאין להם בכלל ציוד קצה, שגם זה כבר עלה בוועדה. אני לא מדברת על האוכלוסייה החרדית והערבית, שם בכלל אנחנו יודעים שיש לנו בעיה.

יש פה ילדים שנושרים. אם יש ילדים שהיו פעם קבוצת סיכון וידענו שצריך לשים עליהם פוקוס, הקבוצה הזאת גדלה, היא משמעותית הרבה יותר גדולה עכשיו. להחזיר אותם לספסל הלימודים יהיה מאוד קשה. אמרו לנו מנהלים, אל תגידו שהילדים לא לומדים כי אנחנו מלמדים. נכון, המורים מלמדים אבל הילדים מהצד השני לא לומדים. הם לא לומדים כי לא באמת אפשר ללמוד ככה. יש לי ילד בחטיבת ביניים עם בית ספר שמשתדל מאוד, ועדיין, הם הולכים לאיבוד.

ברור.

שלום. אני יכול להצטרף? מדבר קמינסקי אבי, יושב-ראש איגוד מנהלי אגפי החינוך ברשויות המקומיות.

בדיוק עמדתי לפנות אליך, אבי. בבקשה.

אני רוצה קודם כול להתחבר לדברים של צופית. אני חושב שחייבים למצוא פתרון לילדי חטיבות הביניים. צריך למצוא פתרון בכלל לכלל תלמידי מדינת ישראל אבל כיתה ז' בתחילת הדרך, לטעמי לפחות. הילדים האלה יכולים להגיע לחטיבת ביניים שהיא ריקה לגמרי מבחינת תלמידים, הם לא מכירים את בית הספר, הם לא מכירים את התלמידים, הם למדו 12-10 ימים, הם לא מכירים את כל המורים שלהם. בקיצור, הנושא הזה חייב להיות דבר ראשון. אני לא מבין למה לא פותחים מחר ילדי כיתות ז', אין שום בעיה מבחינת רמת הסיכון של התלמידים.

אפשר להביא את הילדים בשעות נפרדות – אני לא מדבר על משמרות כי צריך משמרות, נדבר יחד עם ארגוני המורים ואני לא רוצה להיכנס למקום הזה – צריך להגיע לשולחן עגול כולל של כולם אחד לאחד, לשבת ולראות איך עושים את המתווה הזה. אפשר לתת פעילויות לתלמידי חטיבות הביניים.

אנחנו הוצאנו מכתב ממש ביום שישי גם לחברי קבינט הקורונה, קראנו להם להחזיר, הצענו גם מתווה של העניין הזה. חלק מזה יכול להיות גם מה שהציע רן קוניק מגבעתיים, אבל עוד פעם, חייבים להחזיר את התלמידים לבית הספר, כאשר אני רוצה לבוא ולומר שני דברים: כמובן אחריות מלאה כלפי רמת התחלואה ואחריות מלאה כלפי המורים ועובדי ההוראה לבדיקות או כל מה שצריך לעשות בעניין הזה כדי לשמור על התחלואה, שלא נהיה בגל שלישי, זאת אומרת צריך למצוא את ה-break-even של העניין.

בתי הספר, המבנים הפיזיים של חטיבות הביניים, שהם או במסגרת של תיכון שש-שנתי או לעצמם, עומדים היום ריקים? לצורך העניין, יש בהם איזה שימוש אחר, אולי בשביל קפסולות של בתי ספר אחרים? אם מחר כמו שאתה אומר מחליטים להחזיר את כיתות ז', אני מניח שאין שום בעיה לפחות במבנה לעשות את זה. נכון?

התשובה היא כן. יש רשויות שלקחו את מבנה חטיבת הביניים והכניסו את כיתות ה' או את כיתות ו' כדי לעשות קפסולות ולמצוא יותר מקומות כדי שהילדים ילמדו חמישה ימים בשבוע ולא שלושה ימים כמו משרד החינוך, וזה רצון טוב והכול טוב ויפה. בסוף, זה איזונים רשותיים שכל רשות יודעת מה היא עושה במקום הזה ואיך היא מגדילה את מקסימום האפשרויות שישנן.

כרגע, אם זה בשש-שנתי אין בעיה בכלל כי חלקם נמצאים בחוץ בפעילויות של חוץ, חלקם - שהם נוער בסיכון, כיתות מב"ר - כל אלה נמצאות בחטיבות העליונות וכן נמצאות בתוך בית הספר בימים ובצורות כאלה ואחרות, אבל המרחבים הם מרחבים גדולים. אפשר למצוא את האיזונים, בכל רשות למצוא את השבץ-נא הזה של ילדי חטיבות הביניים בתוך המבנים. אבל כן, בגדול, רוב המבנים בעצם פנויים כרגע לעשייה חינוכית, נקרא לזה כך.

רציתי לומר משפט אחד לפני השאלה. כמובן, חייבים לעשות עם זה משהו, זה ברור לגמרי. דבר שני, אני חוזר ואני אומר את זה כמו מנטרה. צריך לבוא ולומר למורים המון המון המון, להצדיע להם על כל מה שהם עושים בתוך מערכת החינוך במדינת ישראל, כולל כל השינויים, כולל כל רבע שעה משהו אחר, כולל הקפצות, כולל דרכי העבודה, כולל זה שהם עושים את כל לאל ידם לעשות כדי לחבר את התלמידים אליהם ברמת חיברות ורמת לימוד. הם ממש החוסן החברתי של מדינת ישראל וצריך לומר את זה ולהצדיע להם.

מצד שני, יש מקום עדיין כי אנחנו הולכים לרמת חיברות מאוד מאוד לא פשוטה ואנחנו חייבים לתת תשובות לתלמידים האלה, שחלקם, כל הנוער בסיכון, הנושא הזה התרחב מאוד, וצופית אמרה את זה בצורה מאוד מאוד בסיסית ונכונה בדיון.

מאה אחוז. תודה רבה. קארין.

תודה רבה, גם על קיומו של דיון המעקב. בשבוע שעבר הגיעו לכנסת נציגי מועצת התלמידים, וניכר שיש באמת מצוקה מאוד מאוד גדולה. שמענו את זה גם מנציגת ארגון ההורים ואני שומעת גם ממשרד החינוך. האמת שאני שומעת את שר החינוך, וניכר שגם הוא בסוג של מצוקה כי אף אחד לא מקשיב לו.

אתמול היו שמועות כאילו כן רוצים להחזיר, גם את תלמידי ז'-י', שמעתי את שר הבריאות מתראיין ואומר שחבל שההורים לא לחצו יותר כדי להחזיר את התלמידים, שזה כשלעצמו בעייתי.

ואז הוא אמר גם אם אני מבין נכון משהו שהוא מוכן להחזיר אותם, ובתנאי שלא יפתחו את הקניונים. יש איזה מין מקח וממכר סביב העניין הזה.

אני לא מבינה אירוע שבו מדינה מנוהלת במשא ומתן במקום לנהל את זה בתוכנית עבודה. מה זה הדבר הזה? אם ממשלת ישראל לא יודעת מה סדר העדיפויות שלה, אם היא לא מבינה שכמו שבעולם לא סגרו את מערכת החינוך, גם פה צריך לדאוג שלכל תלמידי ישראל יהיה חינוך, אני לא יודעת, זה מעלה הרבה מאוד סימני שאלה לגבי איך הממשלה הזאת מתנהלת.

אלה סימני השאלה שיש לך?

אני רוצה להיות עדינה, עוד בוקר. אני באה ואומרת את הדבר המתבקש הבא. ניכר שיש מחשבה לגבי כולם למעט חטיבות הביניים, כשדווקא חטיבות הביניים, הם כיתה ז', הם לא יודעים מי החברים שלהם לכיתה, יושבים איתם בזום, מי שעדיין מצליח כי זה אירוע מאוד לא פשוט, ואין להם מושג מה קורה מסביבם.

אני לא יכולה לבוא בטענות למורים כי מה הם אמורים לעשות עם הדבר הזה? אבל באמת צריכה לצאת קריאה בפעם המי יודע כמה אלפים – תפסיקו עם זה, תמצאו את הנוסחה. יש הרבה פתרונות יצירתיים, גם של יו"ר השלטון המקומי לגבי ערים ירוקות ובדיקות, גם של הפיילוט, שמעתי בדרך את רן קוניק מתראיין, אמר בואו ננסה, באמת אינספור פתרונות.

הגיע הזמן להפסיק להיות דווקניים, להפסיק ללכת לפי איזה מנטרה, אני שומעת שאפילו בממשלה לא מאמינים לה, ולחשוב על התלמידים. בסוף זה יעלה בטיפולים לתלמידים כי תלמידים שלא נותנים מענים לצרכים הרגשיים שלהם, לצרכים החינוכיים שלהם, בסוף נצטרך להחזיר את זה איכשהו, אז עדיף לטפל בזה מבעוד מועד.

אמת ויציב. אורלי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, על הדיון החשוב הזה. נושא של מערכת החינוך, לפחות בעיניים שלי, מדוסקס די הרבה ואני חושבת שאחת הטעויות המרכזיות בדיון על מערכת החינוך זה שבמקום להפריד את מערכת החינוך - בכל זאת, היא מערכת גדולה – קח את הצבא. מה, סגרו את הצבא? לא סגרו את הצבא אבל מצאו את כל ההגנות, עם המגבלות הבריאותיות. היה צריך קודם כול לעשות דיונים נפרדים בין מה שחל על כלל החברה למה שחל על מערכת החינוך.

סליחה שאני קוטע. זה מתחיל מהחלטה שמערכת החינוך קודמת. את רואה מדינות היום שבהן יש סגר לא פחות כללי וחונק, שזה בעייתי בפני עצמו.

מדינות אדומות, שמערכת החינוך פתוחה.

כן, ומערכת החינוך פתוחה.

היא פתוחה, נכון. זאת אני חושבת הטעות הראשונה הבסיסית שעכשיו מושכת את ההחלטות בהמשך. דבר שני זה המקח וממכר, כמו שקארין אמרה. מה, זה או קניונים או חטיבות ביניים? מה הקשר? זה כמו שדנו א'-ב' או י"א-י"ב, ה'-ו' או י"א-י"ב. מה זה קשור? זה מבנים נפרדים, זה מורים אחרים.

שם לפחות הייתה הצדקה בטענה שככל שהגיל יותר קטן אז ההידבקות וההדבקה הם בשיעורים יותר נמוכים.

נכון, אבל גם בשיעורים של הגילאים הגדולים. עובדה, כרגע דיברנו על מדינות אדומות שמערכת החינוך פתוחה, הרי הם לא רוצים לסכן את הילדים שלהם, גם הם, והדיון על ה'-ו', ונראה שבוע ואחר כך י"א-י"ב, איך תראו שבוע? זה במבנים אחרים, זה מורים אחרים, זו מערכת אחרת. זה שוב נובע מאותה טעות בסיסית שלא דנו במערכת החינוך כמערכת מיוחדת בפני עצמה, עם החלטה עקרונית, שהיא עובדת.

מה קרה לימים? וככל שנוקפים הימים יש גם מחקרים על הנושא. אתמול פורסם מחקר על אי האפקטיביות של הלמידה בזום, כמה חומר לימודי – שזה לא פחות חשוב, תכף נדבר על המצב הרגשי שהוא עוד יותר חשוב – אבל כמה חומר לימודי לא נלמד. אנחנו כבר מדברים על שנה. השנה זו, אנחנו או-טו-טו בינואר, מבחינת מערכת החינוך זה נכנס לחצי השני של השנה, עוד רגע מסתיימת השנה.

הלמידה בזום, אני חוזרת היום אחרי שבוע בידוד – מה אני אגיד לכם, אני הייתי צמודה לוועדות, קארין גם מכירה את זה.

למדת בזום?

זה נורא. באמת, זה קשה, ואני הייתי צריכה להקשיב, יכולתי לשים מסך שחור. תחשוב על זה שאתה צריך ללמוד חומר.

אני מעיד שאת בין הסבלניים מחברי הכנסת.

אני יושבת ומקשיבה ועוברת אחר כך למליאה, ואני חושבת כל הזמן על הילדים שצריכים ללמוד חומר, ללמוד ולהיבחן אחרי זה. זה לא נורמלי.

ואז, בשבועות האחרונים מדברים על המצב הרגשי והנפשי, ואני חושבת שהדאגה לבריאות הנפשית לא נופלת מהדאגה לבריאות הפיזית, והן קשורות אחת בשנייה, גוף ונפש קשורים אחד בשני. ואנחנו מגלים שיותר ויותר ילדים ובני נוער נמצאים במצוקות.

על מה אנחנו מדברים היום? על כיתות ז'? אלה תלמידים שהגיעו לבתי ספר חדשים. התחילו מערכת, ערבבו אותם, זה לא בהכרח החבורה שבאה מהיסודי.

הפכו להיות מהמבוגרים לצעירים.

מהמבוגרים לצעירים, הם לא מכירים לא את המורים, לא את החברותא של בית הספר. רבים מהם – אני שומעת את ההורים במצוקה, הם לא מכירים את הילד, הילד בבית כי אין גם תנועת נוער ואין חוגים ואין שום דבר. והמצוקה הנפשית הולכת וגדלה, הם מתחמקים – אני לא מאשימה אותם – "מתחמקים" במירכאות מהלמידה בזום כי כבר אי אפשר, אז מה אנחנו רוצים מהדור הזה? מה אנחנו רוצים לעשות לילדים שלנו?

יש פה איזושהי ממשלה אטומה שלא מבינה שמרעה לילדים של כולנו, ומסכנים המורים בתווך והמנהלים. ואני מסכימה עם אבי שצריך באמת להוקיר ולהודות להם על מה שקורה. תראה עכשיו את הבלבול של בתי הספר היסודיים. חוזרים, לא חוזרים, ה'-ו', וכו'. פיצלו את ג'-ד' על פני כל הכיתות בבית הספר, עכשיו מחזירים את ה'-ו', איך הם מסתדרים עם זה? חלק למדו בחטיבות ביניים סמוכות. גם חוסר ההחלטיות, לא נותנים למערכת להתארגן. החלטתם שבוע שעבר, למה רק היום הקבינט ינעל סופית כי רוצים לדעת את המדדים, ה-1.1 או 0.9?

יש פה תהליך מתמשך של חוסר החלטיות, חוסר קבלת החלטות, דיברנו על חוסר ניהול של כל המשבר הזה. זה מאוד מאוד מעצים במערכת החינוך ואני חושבת שבערים הירוקות צריך מייד לפתוח את כל המערכת, עם ההגנות, עם כל מה שכבר המנהלים יודעים בעל פה באמצע הלילה מה הם צריכים לעשות, ולסמוך עליהם שהם רוצים לשמור על בריאות הילדים לא פחות מקבינט הקורונה, ועל בריאות צוותי החינוך.

עוד מעט נשמע ממשרד הבריאות. סונדוס, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, אני חושבת שהמצב הפוליטי והפלונטרים הפוליטיים המורכבים מאוד בשנים האחרונות, הוליד דור של מנהיגים ופוליטיקאים שהם שקועים רק בעת עצמה, בתפקיד שלהם עצמם ובעצמם. הם לא חושבים בעוד חמש שנים או בעוד עשר שנים על השר הבא, מה הוא עושה ומה ההשלכות של ההחלטות שלהם בעוד חמש שנים או עשר שנים.

לצערי, אנחנו רואות ורואים את זה באופן קבלת ההחלטות, שהן קצרות טווח ולא ארוכות טווח, ולא לעומק, וזה החלטות שהן נכונות לרגע מסוים ולא נכונות למחרת.

אם צריך להחריג עסק מסוים או ארגון מסוים, בתי הספר הם העסק החיוני הראשון שצריך להחריג אותו. בית הספר, מעבר למסגרת חינוכית, הוא מסגרת חברתית, הוא מסגרת בסיסית ליציאה למשק, לאימהות במיוחד, להורים, שיש להם ילדים בתוך הבית.

אנחנו רואות ורואים גם מורות וגם מורים, גם תלמידות ותלמידים, גם הורים מתקשים. יש עלייה בנטילת תרופות נגד דיכאון, תרופות נגד חרדה, יש מצב שהוא לא נורמלי בכלל וצריך להתייחס למערכת החינוך בהתאם, כשהמערכת נותנת מענה לצרכים כל כך רבים.

מורות משתפות אותי – אני מורה לפני שהייתי חברת כנסת – משתפות אותי ששיעור שאפשר להעביר אותו בכמה דקות, פרק של שיעור בתוך הכיתה, צריך להעביר אותו בשני שיעורים בזום, לפחות. עשר דקות שאפשר להעביר אותו בכיתה רגילה, הם נדרשים להעביר אותו בשני שיעורים בזום, ובספק אם זה מועבר לכלל התלמידים.

בית ספר, צריך להחריג אותו ולבנות אותו כך שיותאם להנחיות של משרד הבריאות, לשמור על הבריאות של הילדים וגם של המורות והמורים. תודה.

תודה. אנחנו לסיבוב ראשון במשרד הבריאות. אפרת אפללו, בבקשה.

בוקר טוב.

בוקר אור, אפרת. בפשטות, מה התוכנית לחטיבות הביניים? ברור לנו, ואפשר להתווכח על זה אבל ברורות לנו הסיבות למה מבחינתכם לפתוח את הכיתות הנמוכות יותר בטוח, ולפתוח את י"א-י"ב בגלל הבגרות אולי יותר חיוני מבחינת הצורך המיידי. אלה שלושה-ארבעה מחזורים שהם נופלים בין הכיסאות.

מערכת החינוך, גם אצלנו – אני אומרת עכשיו את הדברים בתור ראש דסק חינוך – נמצאת בראש סדר העדיפויות. כל הדיונים סביב מערכת החינוך, סביב מתווה החזרה, סביב אופן הפתיחה, וכל המשמעויות של הדבר הזה כמו שאתם יודעים – סקר הוראה שרץ בימים אלה, חקיקה רלוונטית – זה באמת עבודה מסביב לשעון. חשוב לי שתבינו את זה ושתדעו שכל שכבות הגיל מבחינתנו נמצאות על השולחן והמאמצים הם קדחתניים לחשוב איך עושים את הדברים בצורה בטוחה, נכונה, וכמו שאמרתי כבר מספר פעמים, לאורך זמן כי זה לא חוכמה לפתוח, חבר הכנסת עפר, ועוד שבועיים-שלושה לסגור.

לגבי חטיבות הביניים, צריכה בעצם להיות פה איזושהי אמירה או החלטה של המדינה – כן, של המדינה, מדינה כריבון, וקבינט הקורונה מבחינתי כגוף המחליט ומקבל את ההחלטות – האם מערכת החינוך היא באמת במקום הראשון, כי אם מערכת החינוך במקום הראשון, משרד הבריאות תומך בפתיחה מלאה של מערכת החינוך. תומך בפתיחה, ובעצם הפתיחה צריכה להיות פתיחה רק של מערכת החינוך.

מדוע אני אומרת את הדברים? אי אפשר לפתוח הכול ביחד. אי אפשר לפתוח ביחד גם מסחר וגם תחבורה וגם תעופה וגם דברים נוספים, וגם את מערכת החינוך כולה.

אפרת, סליחה, זה בא מאותו מקום.

אני אסיים את המשפט. צריכים לדעת לפתוח בצורה חכמה, לנטר את התחלואה בצורה חכמה ונכונה ולדעת את ההשלכות של הפתיחה הזו.

מדינת ישראל צריכה לבוא ולהגיד, מערכת החינוך הכי חשובה אצלי, אני פותחת עכשיו את כל מערכת החינוך בצורה בטוחה, נכונה, לפי המתווים, לפי ההמלצות של משרד הבריאות, וכרגע לא פותחת שום דבר אחר.

אתם קבעתם - - -

אם המדינה תבוא ותקבל את ההחלטה הזו, נוכל לפתוח, לנטר את התחלואה ולראות את ההשפעה שלה על הסביבה.

זה מתוך אותה ראייה שאני קורא לה לצורך העניין ראייה רוחבית, שאומרת פותחים את מערכת החינוך או פותחים את חטיבות הביניים, אז פותחים את חטיבות הביניים, בזמן שלאורך זמן, לא רק בבית הזה אלא גם אצלכם בשם קוד תוכנית הרמזור, החשיבה הייתה על ראייה אנכית של הדבר הזה.

שמעתי מישהו מעלה את הדוגמה של מטולה, שאין בה חולה מאומת אחד. מטולה – יישוב חביב בדרום לבנון – שאין בה חולה מאומת אחד וגם אנחנו יודעים שהיא מוקפת טבע משלושת אבריה וכאמור גבול מהכיוון הרביעי. מה הבעיה במטולה לפתוח נגיד את חטיבת הביניים, לתת לה לתפקד בתוך הדבר הזה, כשראש מועצת מטולה הוא זה שאחראי על זה וכמובן לעשות את זה במקומות אחרים?

או ספציפית, האם אתם מוכנים לקבל למשל את ההצעה לקחת יישוב אחד או כמה יישובים – כמו שהציע רן קוניק בגבעתיים – ולעשות איתם פיילוט? אני מבין מהזווית שלכם, אתם אומרים נפתח הכול, תעלה התחלואה, נצטרך לסגור הכול, אני מבין את זה לגמרי. אבל לא דומה חטיבת ביניים ביישוב ירוק ליישוב אדום, לא דומה עסק ביישוב ירוק ליישוב אדום. למה להסתכל על זה ככה בכלל?

קודם כול, אנחנו מתחילים פיילוט מחר.

איפה?

אנחנו מתחילים פיילוט מחר, אנחנו פותחים את ה'-ו' ביישובים ירוקים וצהובים כמו שאתם יודעים.

מי שמע על זה?

בעצם אנחנו מניעים את מודל הרמזור עכשיו על מערכת החינוך. מודל הרמזור היה רדום באיזשהו מקום, זאת אומרת הוא התגבש אבל לא פעלנו לפיו, פעלנו לפי אסטרטגיית יציאה מוגדרת שמשרד הבריאות אימץ ועכשיו אנחנו בעצם מניעים את מודל הרמזור על מערכת החינוך.

אז אנחנו כבר מחר מתחילים את הפיילוט – פיילוט בכיתות ה'-ו' ביישובים ירוקים וצהובים. אנחנו נוכל כבר תוך מספר ימים ללמוד את ההשלכות של הניהול הזה - -

זה בכל הירוקים והצהובים?

- - כי המשמעות של זה, חבר הכנסת שלח, זה ניהול. צריך לנהל את הדבר הזה, זאת אומרת צריך עכשיו משרד החינוך - שהוא בעצם יהיה אמון על הניהול של הדבר הזה – לראות איך הרשויות מתנהלות לפי הצבעים כי תחשבו שבעצם משבוע לשבוע - -

באיזה יישובים זה?

- - יהיו לנו שינויים בצבעים, אנחנו נצטרך מישהו שיהיה כל הזמן, יבדוק וינהל את זה בצורה נכונה - איזה רשויות יכולות לפתוח, איזה רשויות צריכות לסגור, מעבר של מורים, אל תשכחו שיש לנו מעבר של מורים ותלמידים בין יישובים, מי יכול לעבור, מי לא יכול לעבור. יש פה אופרציה שלמה שצריך קודם כול ללמוד לעשות אותה נכון לפני שאנחנו רצים עכשיו ופותחים שש שכבות לפי מודל הרמזור.

מה עשיתם שמונה חודשים?

זה לא משהו חדש - - -

אפרת, אנחנו בסוף נובמבר. אנחנו בשנת הלימוד השנייה כבר שמתמודדת עם הקורונה, וכל הדברים האלה שאת אומרת צריך, נאמרו כבר מזמן – כן, צריך, בוא נעשה – כשהתשובה הכללית היא: אחד, אתם תמפו את הרשויות, זה תפקידכם, אתם תנטרו את זה, אתם תגידו אתה היום ירוק, מחר אתה צהוב, מחרתיים אתה אדום, אתה מתנהג בהתאם.

אבל אם הוא ירוק, תנו לו לנהל את זה. ושוב, בראייה שאומרת – כן, יש סדרי עדיפויות לאומיים שאומרים מערכת החינוך חשובה, אבל מעבר לזה ינהל ראש העיר הירוק את עירו הירוקה. אגב, כשאת אומרת ה'-ו' נפתח מחר, זה בכל הירוקים והצהובים, בכולם?

כן. מה זה מחר? זה דיפרנציאלי כי יש רשויות שפותחות יומיים, יש רשויות שפותחות שלושה ויש ארבעה. הבן שלי למשל לא מתחיל מחר, הוא מתחיל ביום רביעי כי מחר זה לא היום שהוא אמור להתחיל, אבל בעיקרון כן. רשויות ירוקות וצהובות מחר פותחות כיתות ה'-ו'.

אז אני אומרת, בואו נראה איך אנחנו פותחים, איך זה מתנהל. האם זה מתנהל טוב, האם אין לנו פרצות או כל מיני לקונות או דברים שלא חשבנו עליהם כדי שאנחנו לא עכשיו נעשה פה משהו שלא בהכרח מנוטר כמו שצריך.

ולגבי הרשויות הירוקות לגמרי, זה נושא לחשיבה. אני בהחלט מסכימה, אבל עוד פעם, צריך לקבל את ההחלטה שהחינוך הוא מעל הכול ואז לראות מה עושים עם היישובים הירוקים.

סליחה שאני מתעקש איתך. האמירה הזאת, יש לי בעיה עם האמירה. אם החינוך מעל הכול, אז כן, אז נפתח כמו שעושים במדינות אחרות. נסגור את הכול ונפתח רק את החינוך.

אנחנו אומרים - והוועדות של הבית הזה ומומחים וגם פרויקטור הקורונה הקודם – אומרים, זה לא מסתכל על זה כך. זה מסתכל על, אנחנו חיים עם קורונה, אנחנו עושים את המקסימום לחיות עם הקורונה מתוך ידיעה שתהיה קורונה, תהיה תחלואה ואנחנו צריכים להחזיק אותה בקווים מסוימים, ואנחנו עושים את זה באופן דיפרנציאלי, בראיית הצרכים של כל המגזרים.

והדבר הזה, ששוב את חוזרת עכשיו אחרי עשרה חודשים כבר כמעט שהקורונה איתנו, ואומרת: אחד, צריך ללמוד; שתיים, שתחליט מדינת ישראל שהחינוך יותר חשוב מהמסחר, אנחנו על אותו כשל כבר כל כך הרבה זמן.

אגב, שאלה, אפרת. לכם יש נתונים בדוקים וברורים היום לגבי השפעתה של פתיחת מערכת החינוך? היו על זה גם נתונים סותרים, שיום אחד משרד הבריאות נתן, וסתרו, ואנחנו אל מול הדוגמה הדי מפליאה של מערכת החינוך החרדית, שנפתחה ואנחנו רק מגנים את זה שהיא נפתחה באופן פירטי, זאת אומרת פשוט לא שמה על מדינת ישראל, ומצד שני, התחלואה לא עלתה. יש לכם היום איזה מושג אמיתי שאתם מתנהלים לפיו מה באמת גורמת פתיחה של שכבות מסוימות במערכת החינוך?

כן. אם אנחנו מסתכלים על התחלואה של גילאי 6 עד 10, שזה כיתות א'-ד', אנחנו רואים עלייה, עלייה קלה אבל אנחנו רואים עלייה. עלייה שמבחינתנו כרגע זו עלייה שהיא בשליטה כי שוב, הכול נשלט, אבל להזכירכם, מחר כיתות א'-ב' חוזרות לכיתות מלאות. ולכן, זה משהו שהוא מאוד מאוד משמעותי מבחינתנו כי זה גם כיתות מלאות, זה גם חורף שמתחיל.

זו החלטה שלכם.

וצריך לחשוב לפני שרצים, וגם ה'-ו' נפתחים, אז אני אומרת – אתה צודק עוד פעם בראייה ההוליסטית של כיתות ז' עד י', אבל אל תשכחו שבשבוע הבא גם י"א-י"ב חוזרים, ואם אנחנו רוצים לבדוק את הדברים בהדרגתיות אז אנחנו צריכים לחכות רגע עם ז' עד י'. אני לא אומרת שאנחנו לא חושבים שזה חשוב, אני לא אומרת שאנחנו לא חושבים שזה צריך לקרות בהקדם ברשויות הירוקות אבל אנחנו לא נעשה את זה מחר בבוקר ונפתח את הכול ביחד.

כל דבר שאנחנו עושים עד עכשיו, אנחנו עוצרים ובודקים ומנטרים, וגם את החינוך, ויש עלייה קלה בכיתות א'-ד', כן, אני יכולה להגיד שבגנים פחות משמעותית, אבל אני מבחינתי מסתכלת על העלייה הקלה הזו ואומרת, עשינו את הדבר הנכון, חבר הכנסת שלח. פתחנו בקפסולות, חייבנו מסכות לתלמידים ולמורים, חייבנו לצמצם כמה שיותר ערבוב של קבוצות מצהרונים, חייבנו מרחקים בין קבוצות בתוך הסעות. זאת אומרת, עשינו כל מיני צעדים נוספים כדי לפתוח בצורה בטוחה.

כולם ברוכים. אנחנו לא אמרנו תפתחו וכולם ישבו אחד על השני.

אנחנו לא רוצים לאבד שליטה, אנחנו רוצים להמשיך ולהיות בשליטה. אז גם אם יש עלייה קלה, מבחינתנו כרגע אנחנו מרגישים שיש פה איזושהי שליטה על המצב. אם אנחנו עכשיו נבוא ונגיד בואו נפתח הכול, לא תהיה לנו שליטה, אז בואו נעשה את זה בצורה חכמה כמו שעשינו עד עכשיו. אנחנו אפשרנו כזכור מפגשים בשטח הפתוח לקבוצות של עד 20, זאת אומרת אנחנו כן רוצים לתת מענה גם לילדים שיושבים בבית, אנחנו כן נמצאים בקשר עם משרד החינוך בכל הנושא של מענים נפשיים ורגשיים לילדים שצריכים, אנחנו לא עומדים וקופאים על השמרים אבל אנחנו רוצים ביחד – כולנו, זה לא משרד הבריאות, זה ביחד משרד הבריאות, משרד החינוך, אתם, כולם – לעשות את הדבר בצורה נכונה הדרגתית חכמה כי עד עכשיו אנחנו כך מתנהלים בחינוך. עושים את הדברים באמת בצורה הדרגתית, חכמה, עם הרבה שיקול דעת, עם הרבה חשיבה. לרוץ עכשיו ולפתוח את הכול, יכול להיות בעוכרינו אחר כך, עוד שבועיים-שלושה, חודש.

אוקיי. אורלי.

אפרת, אני מבינה שברור שפותחים יותר ויותר ויותר מסגרות, לא רק של מערכת החינוך, אז ישנה עלייה. זה ברור, כל עוד הנגיף מסתובב בתוכנו, זאת התוצאה הישירה של הדברים.

חברת הכנסת, יש הבדל בין העלייה שהייתה בספטמבר לבין העלייה שיש עכשיו, זה הבדל משמעותי.

אנחנו כל הזמן, כבר אומרים את זה שמונה חודשים שאנחנו צריכים ללמוד לחיות עם הנגיף. הכי טוב זה לשבת, לסגור את כולם בבית, אף אחד לא יצא, לא יהיו הדבקות. אי אפשר לחשוב בכיוון הזה, ולכן החשיבה היא כן על חזרה לחיים נורמליים עד כמה שאפשר.

עכשיו השאלה שלי, אם הלכתם עם הקפסולות של א'-ב' – מהלך זהיר, מחושב, נכון כנראה לטעמכם – אז למה אנחנו לא ממשיכים עם הקפסולות, ואני יודעת את כל המיקומים, אבל אם זאת הייתה ההחלטה ואם זה מה שיגן על הילדים והמורים, אז למה אנחנו לא ממשיכים עם הקפסולות גם כשה'-ו' חוזרים?

דבר שני, הנושא של ההיבט הרגשי והנפשי. אני יודעת, אתם בקשר עם משרד החינוך, אנחנו הרי דנים בנושא הזה במספר ועדות. ויחד עם זאת, אנחנו מדברים על ילדים ובני נוער נורמטיביים שצריכים עזרה, ופסיכולוגים חינוכיים אין בנמצא. יש פסיכולוג חינוכי אחד על כל 740 ילדים במערכת. הם עוד רגע עסוקים בוועדות של החינוך המיוחד, גם ככה הם בתת תקינה.

היועצת החינוכיות, לוקחים אותן כדי ללמד, מה שלא ייעשה כי במצוקת הזום והלמידה ההיברידית וכל מה שמנסים לעשות, יועצת חינוכית - - -

אורלי, יש דברים שאנחנו נפנה למשרד החינוך.

לא, כי אפרת אמרה שהם בקשר עם משרד החינוך על הנושא הרגשי והנפשי. אז בואי, אנחנו יודעים שאין מענה הולם כמו שהיינו רוצים.

אז החברותא, זה המרפא. כשייפגשו הילדים בבית ספר אחד עם השני ועם המורים שלהם, תאמין לי, 90% מהבעיות האלה שאנחנו מדברים עליהן תיפתרנה. אז לא יודעת, תעני לי בבקשה גם על הקפסולות של א'-ב'.

על הקפסולות אני אענה לך. נכון, זה הדבר הכי נכון שהיה צריך לעשות, אפילו החל מהגנים, אבל מבחינה תפעולית ולאחר הרבה מאוד שיחות ודיונים עם משרד החינוך, עם מרכז השלטון המקומי, עם משרד האוצר, הוחלט לאפשר את הלמידה בקבוצות מלאות, אבל ההחרגה היא בעצם בנושא של הצהרונים, שזה משהו מאוד משמעותי, שינוי שגם ייכנס מחר. הצהרונים, עד עכשיו היה אפשר לערבב צהרונים עם מספר קבוצות, וממחר ברגע שא'-ב' חוזרים לקבוצות מלאות הצהרונים הם בעצם הצהרונים וצהרוני המשך לכיתות האורגניות של א'-ב'. אנחנו הכנסנו עוד איזשהו אמצעי מנע שהוא שוב מאוד משמעותי, אבל מבחינה אופרטיבית כדי לאפשר חזרה של ה'-ו', כלל הגורמים הגיעו למסקנה שאין ברירה אחרת, וא'-ב' צריכים לחזור לכיתות מלאות.

הנושא של האוורור מאוד משמעותי גם כמשהו שייכנס. יהיה צורך לאוורר את הכיתות מספר פעמים במהלך השיעור. עכשיו כשאנחנו נכנסים לתקופת החורף זה גם משהו שייכנס לתקנות ואנחנו נתעקש כמובן שבאמת תהיה התנהלות כזו בבתי הספר.

אנחנו חושבים באמת על מערך כמה שאפשר כדי לחיות עם זה שבאמת א'-ב' חוזרים לכיתות מלאות, ונקווה שיהיה בסדר. אנחנו בחשיבה חיובית, כמו שאמרת, ללמוד לחיות לצד הדבר הזה.

אם לא חשיבה חיובית מה היה מחזיק אותנו? תודה בשלב הזה, אפרת אפללו. אני מבקש להעלות את ארגון מנהלי בתי הספר, אורית גור כהן, בבקשה. בוקר טוב.

בוקר טוב, תודה רבה.

זווית הראייה שלך.

קודם כול, אני רוצה להסכים על סיפור של סדרי עדיפויות של ממשלת ישראל כי במדינה שמושתתת על הון אנושי, היה ראוי שהחינוך היה עומד בסדר עדיפות אחר, אבל בצד המצב הזה רציתי גם להפתיע ולהגיד שבני הנוער, דווקא הגדולים יותר, שפוחדים שהם יידבקו בתוך מערכת החינוך, כרגע עומדים בתורים לחנויות הפתוחות ומחכים לקניונים שייפתחו, כנראה לפני כיתות ז' עד י', ויידבקו אולי שם ואז כשיחזירו אותם כבר לבית הספר יגידו שהם נדבקו בבית ספר.

אני חושבת שהבעיה המרכזית זה הניסיון לייצר כל הזמן מתווים אחידים בתוך המדינה, כאשר מנהלי בתי הספר הם אנשים מאוד יצירתיים, בצד היותם אחראים מאוד. נאמר פה קודם וחשוב לי להגיד את זה. כולנו רוצים לשמור על הבריאות של הילדים, של המורים, ואנחנו יכולים לעשות את זה כל אחד ביצירתיות שלו בהתאם למרחבים שיש לו, למבנים, לכוח האדם שלו, אפשר לעשות הרבה מאוד דברים ולהחזיר כבר מחר בבוקר את הילדים לבתי הספר.

החשיבה הזאת כאילו התחלואה הפיזית יותר חשובה מהתחלואה הנפשית רגשית, כנראה מנותקת מההבנה של המשמעויות איפה נמצא היום הנוער ומה מצבו, ואני חושבת שהטיפול שאחר כך מדינת ישראל תצטרך להשקיע בלעשות תיקונים על הדבר הזה יהיה הרבה יותר חמור והרבה יותר קשה.

סליחה על הבורות, אבל ארגון מנהלי בתי הספר זה כל בתי הספר, גם היסודיים וגם התיכוניים?

כן, נכון.

האם אתם למנהלים שלכם הנחיתם להיערך? זאת אומרת, האם כל מנהל בית ספר יודע? אומרים לו מחר תפתחו כיתות ז', הוא יודע מה לעשות?

קודם כול, לא צריך להנחות את מנהלי בתי הספר, הם לא מחכים לאף אחד. גם בקיץ הם לא חיכו שיגידו לנו שפותחים, אנחנו מוכנים בכל שלב. כל מנהל כבר היום מחזיק לאור השינויים הרבים בערך 80,000 מערכות מוכנות כמעט לכל אופציה אפשרית.

יחד עם זאת, אנחנו כן מבקשים ממשרד הבריאות לתת איזשהו משהו שהוא סביר, שאפשר לעבוד איתו, ועם זה לתת לנו לרוץ, כל אחד עם היצירתיות שלו.

אני שוב אומרת, הניסיון לייצר משהו אחד אחיד - יכולים להיות שני בתי ספר באותה עיר ירוקה, דרך אגב, עם פתרונות שונים - הניסיון לתת פתרון אחיד הוא בעייתי וזה מה שתוקע לדעתי את רוב הדברים ואת המערכת.

גם עכשיו כשמחזירים את י"א-י"ב, בתקווה בשבוע הבא, יצרו איזשהו מתווה שהוא כמעט בלתי ישים להכנה לבחינות הבגרות אפילו בחורף.

למה?

כי מי שמבין את חלוקת המורים והכיתות, מבין שמורה שיכול לראות רק ארבע קבוצות. אני כמנהלת צריכה לקבל מה שנקרא החלטת משפט שלמה, איזה כיתות אני כן מביאה לבגרות ואיזה לא. השמחה שלנו היא רק בעצם להביא אותם אבל אם יש מחשבה שזה יהיה לקראת הכנות לבחינות הבגרות זה לעג לרש.

אני שוב אומרת, אם היו פותחים את הדברים אפילו ברמה של מה שהיה בהתחלה אז אפשר היה לעשות גמישות רבה יותר, ועדיין, אנחנו שמחים על כל תלמיד שמגיע לבית ספר ואנחנו יכולים לראות אותו וקצת לטפל בדברים האחרים שהם פשוט לא הלימודים כרגע אלא באמת ההיבטים הרגשיים.

אורית, אני רוצה לקחת את זה לקצה השני ואני רוצה להגיד משהו שהלוואי ולא ייאמר, אבל נגיד. נגיד שאומרים לכם, התקבלה החלטה שבסופו של דבר חטיבות הביניים חצי שנה לא ייפתחו. האם יש לכם, האם הועברו לכם תוכניות לימוד או התאמה של כל מערכת הלימוד ללימוד מרחוק שהיא לא רק לקחת את השיעור הפרונטלי ולהעביר אותו בזום, שזה אנחנו יודעים, זה לא עובד. זה לא עובד, זה לא יכול לעבוד, כל הנזקים שאת דיברת עליהם ואנחנו מדברים עליהם נובעים מהדבר הזה.

האם היה באיזשהו שלב דיון או מחשבה אולי אנחנו מייצרים פה פרדיגמה אחרת?

המציאות מייצרת פרדיגמה אחרת. עוד פעם, אנחנו לא מחכים. לא, לא היו כאלה דברים אבל גם אין צורך בכאלה דברים. מורה מבין היום – וזה תהליך של שינוי כי יש מורים ש-30 שנה היו רגילים ללמד פרונטלי במשך 45 דקות, היום כמעט כל בתי הספר, דרך אגב בעיקר בחטיבות העליונות, צמצמו אורך שיעורים, עשו הפסקות אחרות, שינו הרבה מאוד דברים, וגם עובדים עם המורים על שינוי דרכי ההוראה.

מורה היום מבין – רוב המורים מבינים, זה תהליך של שינוי שקרה בבת אחת על משהו שמערכת הייתה צריכה לעבור תהליך שלם בתנאים נורמליים – שאם הוא מדבר 45 דקות בזום, הילדים אחרי 8 דקות כבר לא איתו, אז היום כבר אנחנו בתהליכים אחרים בדבר הזה.

עוד פעם, זה נותן מענה פדגוגי ועם הזמן הוא יהיה גם טוב. זה עדיין לא נותן את המענים האחרים שהם רלוונטיים, בעיקר בעיקר בגיל הזה. אנחנו רואים ילדים מנותקים, אנחנו רואים ילדים עם בעיות רגשיות קשות, אנחנו רואים את הנוער מסתובב ברחובות ולא מוצא את עצמו. אנחנו רואים הרבה מאוד תופעות והקצנה של תופעות שהיו קודם, ואני אומרת שוב, זו תהיה בכייה לדורות.

תודה בשלב הזה. לפני שנשמע פעם ראשונה ולא אחרונה את משרד החינוך, אני מבקש לשמוע את ורד וינדמן מהמועצה הלאומית לשלום הילד.

תודה, אדוני היושב-ראש, והערכה על זה שבחרת לדון בקבוצת בני נוער האלה, שבמידה רבה מרגישים שלא רואים אותם.

זה לא דיון ראשון שנעשה בנושא של מערכת החינוך, אבל נדמה לי שזה הראשון שמתמקד בבני הנוער בגילאים האלה, שאמרה נציגת ההורים בצדק, אין להם איזה אופק, אין להם תקווה, אין תוכנית, הם מייחלים לחזור לבית ספר, ואני רוצה לספר לך על דברים שאנחנו שומעים מהם.

הם מספרים על בדידות, מספרים על חרדות, הם מספרים על הרבה מאוד קשיים רגשיים ועל הצורך שלהם כמו כל בן אדם לקשר אנושי עם המורים שלהם ועם החברים שלהם. נאמר פה יותר מפעם אחת, כיתות ז' נמצאות בסוג של משבר, ולא צריך לחשוש לומר את זה. הם לא מכירים את המסגרת החדשה שלהם, הם כמעט ולא פגשו לא את המורים ולא את החברים שלהם, וצריך להפסיק להסתכל על הילדים ועל בני הנוער כעל, לא מחוללי המחלה, לא אלה שיכולים להניע את גלגלי המשק כי הצעירים שבהם יחזרו מהר למסגרות כדי שנשחרר את ההורים לעבודה – שזה חשוב, אבל להסתכל עליהם קודם כול כעל בני אדם שזקוקים לקשר אנושי.

אנשי המקצוע הרבים שאנחנו נמצאים איתם בקשר ביום-יום מדווחים על עלייה בחרדות ואנחנו כולנו יודעים, כל אנשי המקצוע – ומשרדי הממשלה יודעים זאת היטב – שהשוליים של מה שאנחנו נוהגים לכנות נוער וילדים בסיכון, השוליים האלה במידה רבה מתרחבים ואנחנו יושבים על סיר לחץ חברתי, שאם לא נמהר לפתור את זה אנחנו נגיע למצבים קיצוניים בהרבה ממה שאנחנו רואים עכשיו, ומה שאנחנו רואים עכשיו זה קצה הקרחון.

מה שפחות דובר, ואנחנו יודעים את זה מימי שגרה, 30% מהדיווחים על ילדים ונוער בסיכון שמגיעים למערכת הרווחה בימי שגרה, מגיעים מתוך מערכת החינוך. אי אפשר לזהות לא מצוקות ולא מצבי סיכון כמעט בכלל – אני אומרת כמעט, אבל כמעט בכלל – בהיעדרה של מערכת חינוך, בהיעדר ראייה פיזית פרונטלית של בני נוער.

זה לא הכול או כלום. זה לא או להשאיר את כולם בבית כל הזמן או לשלוח את כולם לבית הספר כל הזמן. יש אפשרויות, הרשויות המקומיות אומרות כבר הרבה מאוד זמן שיש להן תוכניות, שיש להן דרך, רק צריך לקבל החלטה וזה אכן עניין של סדרי עדיפויות להגיד הילדים לפני הכול.

צריך להסתכל מה קורה באירופה. אנחנו שלחנו גם לחברי הקבינט, גם לוועדות הכנסת, גם לשרי החינוך והבריאות, שלחנו סקירה קצרה של מה קורה במדינות אירופה, התייחסות של אונסק"ו לעניין הזה. קודם כול, כמעט בכל מדינות אירופה בדרך כזו או אחרת מערכת החינוך פתוחה, המנהיגים של אותן מדינות התבטאו יותר מפעם אחת ואמרו, אנחנו חוששים מטראומה – ממש במילים האלה – שנגרמת לבני הנוער שהם לא נמצאים במערכת החינוך. זה דבר אחד.

שלחנו דרכים לפתוח את מערכת החינוך – אם זה בחוץ, ואם יש גשם, מבני ציבור שהם ריקים היום. אפשר לעשות את זה, צריך רק תוכנית, ואני ממש מפצירה גם בוועדה הספציפית הזו לא להניח לנושא הכול כך כל כך חשוב הזה, שבני הנוער ירגישו שרואים אותם, ירגישו שיש תוכנית ושיש להם אופק. זה אפשרי, צריך לקבל את ההחלטה בצורה מושכלת, לא הכול או כלום, אבל הדבר הזה הוא אפשרי, ולא להפסיק לדבר עליהם. הם נמצאים במצב רגשי קשה ומייחלים לאותו קשר אנושי שכולנו מבינים שהם צריכים כבני אדם. ושוב תודה על הזרקור החשוב הזה על קבוצת בני הנוער האלה.

תודה לך. משרד החינוך, אינה זלצמן או דסי בארי, בבקשה.

נמצאים איתנו גם דסי בארי, שהיא מנהלת אגף על יסודי, וגם יוכי סימן טוב משפ"י, אני אשמח שתשמעו אותה בהמשך לדברים שלי.

אני רוצה להתייחס קודם כול ברמה העקרונית. אני חושבת שאנחנו מתחילת הדרך בכל בימה, בכל מקום, בכל מפגש, אומרים שמקומם של תלמידי מערכת החינוך כולם – מגנים עד י"ב, י"ג, י"ד גם – זה בבתי הספר. אנחנו מסכימים ואין לנו ויכוח, צריך להחזיר גם את תלמידי החטיבות מבחינתנו ביום שלישי אם זה יתאפשר.

אנחנו לא מוותרים עליהם, הם חשובים לנו. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים בעת הזאת כשהם לא נמצאים בתוך מוסדות החינוך, אבל ברור לנו שלמידה פיזית בתוך בית הספר היא עדיפה על למידה מרחוק כבר כל כך הרבה חודשים. מבחינתנו, אנחנו קוראים להחזיר את התלמידים לבית הספר, יפה שעה אחת קודם.

ברגע שקבינט הקורונה, משרד הבריאות, יאשרו, אנחנו ערוכים להכניס אותם כמעט מיידית. שמעתי פה את המנהלת שדיברה. המנהלים ערוכים, צוותי ההוראה. זה באמת המקום להוקיר תודה גדולה לעשייה שלהם וליכולת שלהם לשמור על קשר גם עם המורים, גם עם התלמידים, גם לשנות מערכות, גם לצאת למרחבים הפתוחים ולתכלל את כל המהלך הזה. יש פה באמת חשיבה לראות את התלמידים באשר הם.

מבחינתנו, כמו שקורה באירופה שבתי הספר נותרו פתוחים למרות שהמדינות נכנסו לסגר כללי, זה צריך לחול גם על מערכת החינוך בישראל, וזה נתמך בשיעורי התחלואה שהם יציבים ואף נמוכים במערכת החינוך.

האם לכם יש דירוג בתוך הדבר הזה? כי למשל, שמענו גם בדברים שהועלו פה דגש על תלמידי כיתות ז', שהם גם יותר צעירים, זאת אומרת יותר קרובים לגיל הפחות מדבק על פי הנתונים, וגם עוברים לחטיבות הביניים, עוברים למסגרת חדשה, כל הדברים שנאמרו פה.

מבחינתכם, אם יגידו לכם – שוב, בראייה הרוחבית הזאת שאני לא אוהב אותה – אבל יגידו לכם, תבחרו מה קודם, אתם תבחרו בכיתות ז'?

אנחנו ביקשנו את זה, רצינו עסקת חבילה של כולם. בוודאי, ז' הם במעברים, הם תלמידים שסיימו ו' ועוד חלקם – יש ילדים שהיו ימים בודדים בבית הספר החדש, זו תחושה שלא מייצרת שייכות, חששות, איך אני אהיה עם קבוצת השווים לי? יוכי סימן טוב נמצאת איתנו, תכף היא תענה יותר לעומק על כל ההיבטים הרגשיים והפסיכולוגיים שאנחנו נותנים להם מענה, וגם על הקשיים, אבל כן, בהחלט.

ברור. נשמע את יוכי סימן טוב, בבקשה. שלום.

שלום וברכה, תודה על ההזדמנות להשתתף. אני מצטרפת לכל מה שאינה אמרה. זה אכן גיל מורכב, זה גיל שבו הילדים מתחילים לגבש את האישיות שלהם, הם מאוד מאוד זקוקים לעמיתים, לקבוצת השווים. חלק מהשלב ההתפתחותי שבו הם נמצאים הוא כזה שמצריך דווקא היפרדות קצת מההורים ויותר השתייכות לקבוצה, על הטוב ועל הרע שבזה אבל זה חלק התפתחותי ואם הוא נעשה נכון אז הוא עובר בשלום ובטוב. צריך גם להגיד שכיתה ח' זה גיל – לא כל כך שמים לב – אבל זה גיל שהתנהגויות הסיכון בו מתגברות. אחר כך דווקא עם הגיל היותר מאוחר אנחנו רואים ירידה.

אז בהחלט, למרות שהם עדיין לא נבחנים בבגרות, הם זקוקים מאוד למסגרת החינוכית, הם זקוקים מאוד להשתייכות עם החברים, הם זקוקים מאוד למבוגר המשמעותי שיראה אותם.

אין ספק שיש איתור גם מרחוק, אני יודעת כי אני מקבלת דיווחים. יש איתורים גם מרחוק אבל זה לא אותו דבר כמו להתחכך עם ילד במסדרון, לראות אותו בכיתה במשך שעות, זה לא כמו לראות את כל שפת הגוף שלו ולא רק את הפנים שלו. אני חושבת באמת שהחיכוך של שעות בתוך בית הספר עושה הבדל ואני מסכימה עם זה שיכולת האיתור שלנו נפגעת כאשר הילדים לא נמצאים בבית ספר, אם כי היא לא לגמרי לא קיימת, בהחלט לא לגמרי לא קיימת.

יוכי, שמים פה דגש על איתור של סכנות וכן הלאה. בסוף, זה לא התפקיד העיקרי – תפקיד מאוד חשוב אבל לא התפקיד העיקרי של מערכת החינוך. התפקיד העיקרי של מערכת החינוך הוא ללמד.

אני חוזר על השאלה ששאלתי קודם. האם לכם יש – מתוך ראייה של זה שכן, למרות ההתנגדות של כולנו, באיזה אורח בלתי נמנע אלה יהיו הכיתות שיהיו אחרונות בתור לחזרה - שינוי פדגוגי דווקא בקבוצת הגיל הזאת, התאמה ראשונה של קבוצת הגיל הזאת לתנאים הקשים של התקופה הזאת?

אז אני אגיד שהתפיסה שלנו לפי מיטב הבנתי גם ללמד אבל גם להכין לחיים ולהסתכל על כל האישיות של הילד ולא רק ללמד אותו, וזה חלק מאוד משמעותי בחינוך.

אין לי ספק. אני רק התייחסתי לאיתור סיכונים.

ולכן , מכיוון שזה גיל מאוד חשוב אני חושבת שכולנו יודעים היום שהם לא פחות חשובים מכל האחרים ואנחנו מאוד מאוד רוצים שהם יחזרו למוסדות החינוך, חד-משמעית.

זה לא עונה לשאלתי. האם הוכנה תוכנית ששמה את הדגש על שינויים פדגוגיים דווקא על קבוצת הגיל הזאת, מכיוון שהיא מטעמים כאלה ואחרים תהיה אחרונה בתור לחזרה לבתי הספר?

אתה מדבר על המצב שהם כרגע בבית - -

שהם כרגע, ובכל סגר עתידי או חזרה עתידית, הם תמיד יהיו אחרונים.

- - מה אנחנו עושים כדי לשמור עליהם?

אני אומר, בכל סגר עתידי או חזרה עתידית, הם תמיד יהיו אחרונים.

זה יותר בסמכות של אינה לענות. לפי מיטב הבנתנו, זאת קבוצה לא פחות חשובה מכל האחרות בגלל הגיל הייחודי שבו הם נמצאים – תחילת גיל ההתבגרות, מאוד מאוד משמעותי שהם יהיו בבתי הספר.

מאה אחוז. מייד נחזור אליכם, משרד החינוך, ואני אבקש אולי מאינה או ממישהו אחר תשובה למה ששאלתי. בגלל מגבלות של זום או זמן זום, אני רוצה לעבור עכשיו לרן קוניק, ראש עיריית גבעתיים. רן, מה שלומך?

עפר, בוקר טוב.

אתה, כידוע וכפי שהתפרסם בתקשורת, התנדבת לעשות פיילוט לחטיבות הביניים בגבעתיים. תאר לנו איך זה נראה. נגיד אני התמניתי באופן מפתיע לראש קבינט הקורונה ואני אומר לך, לך על זה, מה אתה עושה בגבעתיים? איך זה נראה?

מה שאני הצעתי, קודם כול לקחתי כנקודת הנחה שלא רצוי לערבב בין הגדולים לבין הקטנים וכדאי באמת לייצר איזשהו מתווה שהם לא יהיו ביחד באותן השעות. אגב, אצלנו אין חטיבות ביניים – זה ז'-ח', וט' עד י"ב, אבל לא משנה, זה אותו דבר, ואמרתי שמשעה 10:00 עד 13:00 הם לא ייכנסו לבתי הספר, הם יקבלו כל מיני קורסים ושיעורי העשרה במתנ"סים, בגינות, במקומות פתוחים, ומשעה 13:00 או 13:30 כשהקטנים כבר לא נמצאים, אני מדבר על לימודים יומיומיים – לא שלושה ימים ולא כל ההמצאות האלה – יום-יום משעה 13:00 עד שעה 16:00.

במשמרת שנייה.

סוג של משמרת שנייה מקוצרת, שמתחברת עם פעילויות בוקר, בכיתות ובקפסולות.

לפעילויות הבוקר האלה יש כבר תוכנית? מחלקת החינוך שלך יודעת מה היא רוצה לעשות בה?

לגמרי. יש לנו קורסים ומרצים ומתנדבים, זה ממש לא בעיה, זה בכל התחומים שהילדים אגב רק ירוויחו מזה – רפואה ומשפטים וספורט וקולנוע ותיאטרון וסייבר, ומה שאתה לא רוצה – זה ממש לא בעיה. ב-13:00 נכנסים לכיתות, עושים איזשהו חיטוי או ניקיון אם מתעקשים ולומדים במשמרת שנייה עד 16:00, לא יותר, לימודים רגילים בכיתות יום-יום.

אנחנו נדבר עוד בהמשך עם הסתדרות המורים אבל למיטב ידיעתך, מתכונת כזאת מוסדרת עם מי שהיא צריכה להיות מוסדרת איתו? נגיד ארגוני המורים. המורים בגבעתיים יבואו לדבר הזה?

בלאו הכי, רובם עד כמה שאני יודע, אמורים על פי חוק, על פי המשרה שלהם, עד 15:30 בכל מקרה ללמד, זה מה שהם מחויבים, ואם יישארו עוד חצי שעה או שעה לא יקרה אסון גדול. אני מצפה מארגוני המורים, לאור המצב שבו אנחנו נמצאים – אנחנו לא במצב רגיל – להתגייס ולאשר, אין סיבה.

אגב, אני דיברתי עם לא מעט מורים וחלק מהם ממש אהבו, אמרו, תן לי לבוא אפילו פעמיים, שלוש בשבוע בצהרים ולא בבוקר, מתאים לי. אפשר לסדר את זה בצורה כזו, כמובן גם עם כוחות עזר. בהנחה שלא כל המורים יגיעו אז מגייסים – גם סטודנטים, גם עוזרי הוראה – אבל מחזירים את הילדים בגילאים האלה, שהם כבר חודשים שלמים נרקבים כפי שאתם יודעים ואנחנו מדברים על זה כולנו הרבה מול המסכים, מחזירים אותם ללימודים. הם יכולים גם לבוא בשעה יותר מאוחרת, אלה לא ילדים קטנים שבבוקר ההורים יוצאים לעבודה, חייבים למצוא להם פתרון.

בגיל הזה הם בדרך כלל קמים בדיוק בשעה הזאת, יכולים להגיע לבית ספר.

לכן אמרתי מ-10:00, נתתי להם לישון קצת יותר.

איזה 10:00, אתה אופטימי. תברואתית אתה יודע לעשות את זה? נגיד יגידו לך, אתה צריך לחטא את בית הספר בין המשמרת הראשונה לשנייה.

עפר, זה הכול פתיר, עשינו את זה גם בגל הראשון. עובר צוות, העירייה לוקחת חברה, עוברים, נותנים חצי שעה הפסקה, עושים סוג של ניקיון, חיטוי. גם לא הייתי מפריז בדברים האלה, זה יותר בשביל להרגיע את ההורים. מאווררים את הכיתה, נותנים לה אוורור של חצי שעה והכול בסדר. כמובן, עם מסכות, עם הכול, אפשר לשים את המורה בעמדה מוגנת, אני מבין את החשש של המורים, אבל זה משהו שהוא פתיר. גם הקופאית בסופרמרקט, היא מסתכנת כל יום והעובדים בחנויות ובכל מקום, ונהגי האוטובוסים ומי שאתה לא רוצה.

שאלה אחרונה. העלית את הדבר הזה. איזה תגובה קיבלת וממי?

קודם כול, העליתי את זה רק אתמול, והבוקר הוצאתי מכתב לשני השרים. מי שבסופו של דבר יש לו את הסמכות להחליט זה שר הבריאות ולא שר החינוך, אבל מרגע שהעליתי את זה, לפחות ברשתות החברתיות וכדומה התגובות מאוד טובות. גם אמרתי שגבעתיים או עיר כמו גבעתיים, היא מתאימה לפיילוט כזה. זה לא תל אביב, ירושלים, שזה משהו גדול, וזה לא מקום קטן. זאת עיר ירוקה, 62,000 תושבים, יש לנו כרגע 22 מאומתים בסך הכול, כבר לאורך כמה שבועות אנחנו ירוקים ואפשר לעשות את זה.

אתמול שמעתי את ראש עיריית מטולה. חודשיים אין שם מאומת אחד בכל מטולה, והילדים בז'-ח' יושבים בבית, זה הזוי. אז שינסו את זה במטולה – אתה יודע, לא בגבעתיים – אבל שיתחילו לעשות משהו קצת בכיוון של להראות נורמליות והיגיון.

אין ספק שגבעתיים כפיילוט היא יותר מתאימה כי אתה יודע, על מטולה תמיד אפשר להגיד שיש שם תנאים מיוחדים. אם זה יעבוד בגבעתיים, זה יעבוד בכל מקום. רן קוניק, תודה רבה. אני מבקש להעלות את הסתדרות המורים. מאיר אסרף, בבקשה.

שלום לכם. אני שמעתי את ההצעה היפה של רן קוניק, אני גם ככה פחות מתחבר לאמירות שיישארו שעה או יישארו שעתיים, זה בכלל לא נמצא שם, אבל זה מה שקורה כשנותנים למי שהוא לא המעסיק של המורים להציע הצעות במנותק מכל הגורמים האחרים. אם הוא היה פונה אלינו ומדבר על הנושא, אני בטוח שאנחנו היינו מגיבים והיה יוצא לו אולי מתווה טוב יותר, כמו שגורמים אחרים פנו.

אבל אנחנו לא מזלזלים, לא במסגרת ההעסקה של המורים ובטח ובטח לא בבטיחות שלהם, ובגלל זה אנחנו מקבלים את ההנחיות מהמעסיק, ממשרד החינוך וכן ממשרד הבריאות. אני מבין שמשרד הבריאות הוא הגורם שמוסמך.

מאיר, אני שואל אותך על השיח שלכם איתם. הרי מה שאתה יכול להיות חלוק על רן קוניק, או שכן או שלא, הוא בפרטים. על הצורך אין ויכוח, לא בינך, לא בינו, לא איתו ולא עם אף אחד. האם יש שיח על הפרטים מול גורמי הממשלה?

אנחנו לא חתמנו על שום מתווה. מי שיציג בחטיבות הביניים זה הסתדרות המורים. ראינו שארגון המורים חתם על כל מיני ניירות והמלצות וכו'. זה מאוד יפה אבל הוא לא מייצג את המורים שם. גם ארגון מנהלי בתי הספר הוא לא יציג שם. מי שנושא באחריות לייצוג העובדים - - -

בסדר, אתה עכשיו מדבר איתי בירוקרטיה מי אחראי על מה.

זה לא בירוקרטיה, זה מהות. זה מהות לפי החוק כי לפי חוק הסכמים קיבוציים מי שמייצג את העובדים זה הסתדרות המורים, אנחנו נמצאים בהידברות עם משרד החינוך וברגע שיהיו הנחיות אחרות אנחנו מידברים איתם לפי ההנחיות - -

אתה יודע להגיד לי מה קיים בתוך ההידברות הזאת?

- - אבל מי שכרגע לא מוציא הנחיות זה משרד הבריאות, לא משרד החינוך.

מאה אחוז, מאיר, הבנתי. אני שואל אותך אם אתה יודע להגיד לי מה קיים בתוך ההידברות הזאת. האם למשל רעיונות כמו משמרת שנייה, כמו חלוקה כזו או אחרת, כמו לימוד מחוץ לבתי הספר וכן הלאה, נמצא בשיח שלכם מול משרדי הממשלה?

אנחנו מעולם לא סירבנו לדבר על שום דבר שמשרד החינוך העלה על השולחן. אני יכול להגיד לך אבל שמשרד הבריאות כרגע מתעסק עם דברים שהם ישליכו על איך הדברים ייראו ועל המשא והמתן - או על ההידברות, אפילו לא משא ומתן – זה שיח, זה לא משא ומתן, זה לא הסכם קיבוצי, זה שיח שהתכלית שלו זה לאפשר את הפתיחה.

אנחנו לא המכשול של הפתיחה. מי שכרגע עוצר זה משיקולים ענייניים משרד הבריאות. התפקיד שלנו במשוואה לדאוג לתנאי העבודה והשכר של עובדי ההוראה, אבל בראש ובראשונה לבטיחות שלהם ולבטיחות של התלמידים גם. מי שאחראי על הדברים האלה זה משרד הבריאות והוא זה שמנחה את משרד החינוך. ברגע שהוא ינחה את משרד החינוך, אנחנו נידבר איתם כמובן.

אני מבין מזה שלא מדברים.

אני יכול להגיד לך עוד דבר, משהו שקרה למשל באילת. החריגו עובדי מדינה, החריגו עובדי שלטון מקומי, החריגו עובדים סוציאליים אבל את עובדי ההוראה לא החריגו. ואז יש לנו אבסורד שעובד הוראה שחי דקה וחצי מאילת, מכריחים אותו להיבדק כשאנחנו יודעים שזה משהו שהוא פולשני, לא תקין, לא מקובל עלינו, ואנחנו פועלים כדי לתת להם היתר להיכנס לעיר אילת בלי בדיקה כי לא הגיוני שעובד סוציאלי יכול להיכנס בלי בדיקה, או חייל או שוטר – לא משנה איפה הוא היה ומאיזו עיר הוא הגיע – ועובד הוראה לא.

אני חייב להגיד לך שזה נשמע לי – אני מבין שאתם איגוד מקצועי, ואיגוד מקצועי עומד על זכויות החברים בו, זה בסדר גמור, אני מאוד מכבד את זה – אבל בזמנים שאנחנו נמצאים בהם, הסוגיה אם מישהו עובר בדיקה או לא, היא נראית לי משנית. אני אומר את זה לא כי זה מאוד חשוב עכשיו לצורך הדיון שלנו אם עוברים בדיקות באילת או לא, אלא כי נראה לי שהגישה שאתם ניגשים לעניין היא גישת איגוד מקצועי ששומר על זכויות חבריו ולא גישת איגוד של אנשים שהם בסוף עוסקים בחינוך וצריכים להיות שותפים לזה שבעידן המאוד מאוד קשה הזה פותרים ביחד את הבעיות שקשורות בזה שצריך להחזיר כמה שיותר ממערכת החינוך לתפקוד תקין.

אנחנו לא הצד שבא ואומר שאנחנו לא נידבר. כל דבר שעולה על השולחן וכל נושא וכל שינוי, ההפך, אנחנו דורשים לדבר עליו כדי שהוא יצליח כי בסוף מי שעושה את זה אלה העובדים שאנחנו מייצגים. וגם אם אותו ראש עיר דיבר עם מורים והם מאוד אהבו את זה, חלק מהמורים, הם יראים מהכוח שיש לו כראש עיר.

אצלנו מדברים באופן חופשי. אנחנו גוף דמוקרטי שאנשים מדברים באופן חופשי, גם מתלוננים באופן חופשי על הדברים שמפריעים להם ומציפים דברים שלא עלו במקומות אחרים, ואצלנו באופן חופשי, ללא מורא, ללא חשש, הם מציפים וזה תפקידו החשוב של איגוד מקצועי להביא את המציאות מהשטח ולא רק את הסופרלטיבים והדברים היפים ששמענו כאן קודם מכל מיני גורמים.

הסתדרות המורים הייתה מאוד רוצה שתיפסק הקורונה ושנוכל לחזור לשגרה מלאה. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים, אבל זה לא בידינו.

אני חוזר ושואל. כמה אתם פתוחים לרעיונות שכן מותחים את מסגרת ההעסקה המקובלת של המורים, כדוגמת משמרת שנייה – שיכול להיות שהם מותחים, אני לא יודע, אני לא מכיר את ההסכם הקיבוצי הזה – בגלל הזמנים שאנחנו נמצאים בהם?

אני אקצר. אנחנו לא מסכימים למשמרת שנייה. אני חושב שהנושא של משמרת שנייה לא עלה על ידי משרד החינוך. אם הוא יעלה, הוא יקבל מענה.

מחר הוא עולה.

אנחנו לא מנהלים משא ומתן באמצעות שליחים. שולחים אנשים, אומרים לנו אולי נעשה משמרת שנייה. זה רעיון יפה אולי, אבל מי שאמור להציע אותו ולדון ומחויב לפי החוק לדון איתנו זה משרד החינוך. אם הוא היה דן, הוא היה מקבל את התשובה.

אוקיי. תודה רבה.

תודה לך.

אני מבקש לחזור להנהגת הורים. מירום שיף, בבקשה.

בוקר טוב. שמעתי את הדברים של כמה דוברים פה וכולם אומרים שצריכים להחזיר את תלמידי כיתות ז' עד י' לבתי הספר אבל אף אחד לא הסביר לי איך הולכים לעשות את הדבר הזה, וכנראה הסרט "שכחו אותי בבית", הוא שייך לתלמידי כיתות ז' עד י'.

צריכים להבין, חינוך זה לא בייביסיטר. הדבר הכי חשוב בחינוך מעבר ללמידה זה החינוך, ואנחנו כולנו רואים את המצוקות ודובר על זה המון אבל אני רוצה להדגיש כמה דברים על המצוקה הנפשית של הילדים האלה.

הם פי שלושה בדיכאון, הם פי שניים בבדידות ופי שניים בהפרעות אכילה, וכל הדיבורים האלה שמטפלים בהם בבית זה כנראה לא עובד כי באמת אנשים עושים מאמצים מאוד מאוד גדולים אבל זה לא באמת עובד.

זה מאוד יפה מה שאמרו פה נציגי משרד הבריאות ונציגי משרד החינוך. אני לא ראיתי תוכנית אחת שלמה. זה נראה שאין שום תוכנית לחזרה של מערכת החינוך בצורה מסודרת כאשר רואים את כל שכבות הגיל בתוך הדבר הזה.

מחר מחזירים את כיתות ז'-י', מה ההשפעה של זה על ה'-ו'? האם עוד פעם מחזירים אותם ליומיים בשבוע? איפה הם ילמדו? האם פותרים בעיה? שמענו עכשיו מה אמר נציג הסתדרות המורים. למה לא לפתור את העניין של המשמרות האלה מראש? למה אנחנו כולנו ממתינים?

יש מתווה נהדר של למידה בחוץ, הוא מאפשר למידה של פעם בשבוע כי מותר רק למורה אחת להיות עם הכיתה הזאת. מה הבעיה לפתוח את המתווה הזה ולהגיד, אנחנו עושים אותו פעמיים בשבוע, עם יותר ממורה אחת, מעבירים שיעור אחד ללמידה בחוץ כשהילדים האלה באמת ייפגשו, עד שיעשו את זה?

שמענו את אפרת אפללו, נציגת משרד הבריאות, היא אמרה ייקח זמן. אם ייקח זמן, אז בואו נתחיל לעשות מעשים לפתור את הבעיות האלה. אי אפשר כל היום רק לפחד, ותלמידי כיתות ז' עד י', לשכוח אותם, הם לא קיימים, ובעיות הבדידות שלהם והבעיות הנפשיות והנזק שייגרם לדורות לילדים האלה גם אחרי שלא תהיה פה קורונה, ייבדק, נראה מה נעשה.

אין תוכנית. אני לא ראיתי תוכנית מלאה לפתיחת מערכת החינוך, לא שהוצגה על ידי משרד הבריאות, לא שהוצגה ממשרד החינוך. אני לא פגשתי כזאת תוכנית וחושב שיפה שעה אחת קודם וחושב שהוועדה צריכה להגיד למשרדי החינוך והבריאות, תראו לי תוכנית. תעזבו רגע את לוחות הזמנים, בואו נבין איך עושים את זה ומה עושים בינתיים עד שהתוכנית הזו מתקיימת.

נכון, אנחנו לפני חורף אבל עדיין החורף הישראלי זה לא דנמרק כאשר אי אפשר לשבת וללמוד בחוץ, אפשר לעשות פעולות בינתיים כדי לפתור חלק מהבעיות, גם אם זה לא באופן מושלם.

אני קורא פה גם להסתדרות המורים. זה לא הזמן ללכת ולהגיד לא – המעסיק שלי, ההוא שלי – יש לכם דעה, אתם יכולים להגיד מה התנאים לקיים משמרות בתוך בתי הספר. הגיע הזמן לעשות את הדברים האלה.

אני יודע שלצוותי ההוראה אכפת מהילדים לא פחות מכל אחד אחר, זה מאוד מאוד חשוב להם, ואני חושב שביחד אפשר לבצע את הדבר הזה. אז בואו כולנו נפסיק רק לפחד ונתחיל לעשות ולא רק נגיד זה מאוד חשוב כי מאוד חשוב לא פותר את הבעיה הזאת.

תודה רבה. אני מבקש לחזור למשרד החינוך, לאינה זלצמן. שמעת את הדברים שנאמרו, כולל הדברים של הסתדרות המורים. שאלתי אתכם קודם שאלה: האם יש איזושהי תוכנית, איזשהו דגש על הטמעת שינויים פדגוגיים דווקא בקבוצת הגיל הזאת בהינתן שבכל פתרון אפשרי הם ככל הנראה יהיו אלה שהכי הרבה ייפגעו והכי הרבה תיפגע היכולת שלהם לחזור למסגרת לימוד רגילה?

תכף דסי תתייחס לעומק לגבי השינויים הפדגוגיים. אנחנו יושבים שעות ארוכות כדי להביא כלים, מיומנויות נדרשות, לחשוב על כל תלמיד ותלמיד.

חשוב לי לציין שלבוא ולהגיד שאין תוכנית, שאנחנו לא ערוכים, זה לא המצב. אנחנו מתחילת הדרך ראינו את כל התלמידים לנגד עינינו ואנחנו יודעים להפעיל את מערכת החינוך, כמובן בהינתן שנוכל להחזיר את כולם לספסל הלימודים בכל דרך כזו או אחרת.

ואנחנו גם עשינו הרבה פעילויות שיוכי לא הספיקה לדבר עליהן, מהלכים שעשינו בהכוונה של יועצים ופסיכולוגים ובעיבוי משרות יועצים, למשל בגני ילדים. בכל מקום שנדרש מענה אנחנו נותנים את המענים, אם זה ברמה קודם כול של המשאבים אבל כמובן המשאבים של כוח אדם וחשיבה על כל תלמיד, תלמידה, מורה ומורה. אני אשמח אם דסי תרחיב גם על השאלה שלך בנושא הפדגוגי.

בבקשה.

שלום ובוקר טוב. אני רוצה להצטרף לאמירה שמקומם של כל התלמידים בבתי הספר. בתי הספר הם חלק מחוסן וחלק מבריאות, ואנחנו באמת רוצים, שואפים, מחכים שכל התלמידים, כולל כיתות ז' עד י', יחזרו לבית הספר.

כפי שאמרה אינה וחשוב לי להדגיש את זה, מבחינתנו אנחנו ערוכים להחזיר, כל החלטה שתהיה אנחנו ערוכים לה - אם יוחלט להחזיר רק את ז', אם יוחלט להחזיר את כולם.

אני רוצה להזכיר שב-1 בספטמבר יצאנו עם מתווה מוסכם על משרד הבריאות שהחזיר את ז' עד י"ב כולו, ובהחלט – לא זוכרת מי טען שלא – אבל בהחלט יש לנו מבחינת יכולת ההחזרה או תוכניות, יש לנו מתווים לכל סוגי התרחיש.

עכשיו לי"א-י"ב ביקשנו כמות קבוצות מסוימת, אישרו לנו רק שתיים אז אנחנו ניערך לשתיים. אנחנו נדע להיערך למה שייתנו, אבל באמת באמת צריך, מבחינתנו ככל שיקדם המועד שיחזרו התלמידים, ייטב, ואנחנו נדע להתאים את המתווה שלנו בדיוק בהתאם להנחיות שיתקבלו ממשרד הבריאות ומוועדת הקורונה.

כולנו חושבים שככל שיקדם המועד שהם יחזרו לבית הספר כך ייטב, אבל אני שואל במקרה שלא, מה אתם מכינים פדגוגית ספציפית לקבוצת הגיל הזאת?

קודם כול, כבר בתחילת השנה הבנו שהשנה לא תהיה כסדרה כי היה אמור להיות משולב "מקרוב ומרחוק" וכבר מתחילת השנה עשינו צמצום משמעותי של חומר בכל תחומי הדעת, קבענו ליבה מרוכזת ושאר פרקי החומר קבענו כבחירה.

מאחר שמתמשך הזמן שהתלמידים נשארים בבית אז כן פיתחנו חומרי לימוד מאוד מתקדמים לחטיבת הביניים באופן ייעודי במקצועות הספרות, ההיסטוריה, המדעים, הגיאוגרפיה, שעולים כבר – חלקם עלו ועדיין עולים. אנחנו נמצאים בתוך תוכנית סדורה מאוד במקצוע השפה שהוא מקצוע קריטי בחטיבת הביניים, הוא בסיס ללמידה, ולכן אנחנו נותנים תמיכה מאוד גדולה בתוכניות מתוקשבות ששמנו. אנחנו גם באמצע פיתוח גדול מאוד של תוכנית במתמטיקה ובאנגלית. זה לגבי הגיבוי שאנחנו נותנים.

במקביל, בעת הזו אנחנו יושבים ובוחנים מחדש גם את ההיבטים של האם הפרקים שבחרנו הם הפרקים שעדיין מתאימים ואיזה המלצות אנחנו רוצים. העלינו המלצות בעברית ובערבית בכל תחומי הדעת, הן מתעדכנות מעת לעת ואנחנו יושבים כרגע באמת באופן שוטף, ככל שמתארך הזמן מדייקים גם את ההנחיה, גם את הכלים וגם את הגיבוי שאנחנו נותנים.

ברור לנו היום שתלמיד בחטיבת הביניים לא יכול להמשיך לשבת וללמוד רק בזום כל היום, רק מול מחשב, זה שוחק את היכולת, ולכן אנחנו כן מפתחים הרבה מאוד יכולות של למידה עצמית – מרחוק, כלים שתלמיד יקבל הנחיה מהמורה ויכול לצרוך את זה בזמן שלו, בקצב שלו, לא רק מול הזום. יש מהלך גדול מאוד של למידה עצמאית שהמשרד מפתח עכשיו יחד עם מינהל התקשוב - אני רואה פה את קובי רפאלי שיושב, שותף, יחד עם המזכירות הפדגוגית – כאיזושהי הבנה שבחטיבת הביניים כל תפיסת הלמידה משתנה ואנחנו משנים אותה בהתאם כל הזמן.

אני אשמח להוסיף קצת על ההיבטים הרגשיים, אם יורשה.

בבקשה.

רק עוד משפט אחד. נכון, אמת, גם ההיבט הזה. אנחנו גם שמחים על האישור, לפחות על הפעילות במרחבים הפתוחים, שלפחות סוף סוף מאפשרת לתלמידים לפגוש את המורים שלהם.

ועם זאת ולצד כל ההתאמות שאנחנו עושים ולא נפסיק לעשות ככל שהזמן ידרוש לפי הניטור שאנחנו מקבלים, אנחנו מתאימים כלי הערכה וניטור לתלמידים, אנחנו תקשבנו עכשיו מבדק גדול כדי לתת כלי למורים. ועם זאת, אחרי כל מה שאני אומרת ושאנחנו נמשיך לעשות את זה, אני עדיין חושבת שהכי חשוב זה להחזיר את הילדים לבית הספר.

ברור. יוכי.

אני אוסיף שפתחנו ב-1 בספטמבר קו פתוח שמשרת תלמידים, מורים והורים, כל מי שרוצה מתקשר, ומאיישות אותו מומחיות מהיחידה שלי שמומחיות במצבי משבר, חירום ואובדנות.

אנחנו הפכנו את כל התוכניות הרגשיות שלנו למקוונות ובשבוע שעבר הייתה לי הזכות להשתתף בפגישה עם תלמידים שעברו את התוכנית – תוכנית "בוחרים בחיים" במקרה הזה – זה היה פשוט שעה של נחת לשמוע כמה זה משמעותי להם, כמה זה תורם להם לקשר עם המורה, הקשר בינם לבין עצמם וגם ההבנה מהו סיכון ואיך אפשר להתנהל מול מצב של סיכון.

כמו שדסי אמרה, אנחנו גם פיתחנו כלים לאיתור ילדים בסיכון. אני חייבת להגיד שאנחנו עושים אותם כלים מתפתחים ומתהווים כי אנחנו כל הזמן בלמידה. אנחנו לא חושבים שמה שראינו ב-1 בספטמבר מדויק לעכשיו. יש לנו צוות שיושב כל הזמן, הבוקר ישבנו ברבע לשמונה על הנושא הזה, איך לפתח את הרגישות לילדים בסיכון כי ברור לנו כמו שאמרתי קודם שהיכולת שלנו הטבעית נפגעה, היא לא אותה יכולת, גם אפילו איך מקיימים שיח פתוח בשדה, במרחב פתוח, איך מקיימים שיח רגשי דווקא עם ילדים שפחות הכירו זה את זה.

אני יכולה להגיד לכם שדיברתי עם ילדים שעברו את זה ומאוד מאוד שמחו. זה היה בשבילם משהו מאוד נדרש, אין שום ספק ואנחנו כולנו חוזרים על אותו דבר. זה לא אותו דבר כמו לפגוש את החברים יום-יום, אבל אנחנו באמת במאמץ מאוד מאוד גדול. יש לנו פיתוח של חומרים יפהפיים לטובת המורים – שיעורים מוקלטים של חוסן, שיעורים להורים, להדרכת הורים במציאות הזאת. אני אישית הקלטתי שיעור כזה לטובת הורים למתבגרים צעירים. זאת אומרת, היד שלנו על הדופק כל הזמן על הגיל הזה כי אנחנו מודעים לרגישות של הגיל ולקושי שלהם. אין ספק שאנחנו מאותגרים כל הזמן.

אני רוצה להגיד עוד מילה בתור אחת שרואה את המכלול של הרצף מהחוסן לסיכון, והסיכון הגבוה של האובדנות - המומחיות שלי, הדוקטורט שלי הוא באובדנות, אז אני אגיד מילה. נורא חשוב, צריך מאוד להחזיק מצד אחד את הדאגה ואת הדריכות לחפש כל דרך לעזור לילדים, ומצד שני נורא חשוב גם לשדר את ההבנה שיש לרוב הילדים יכולות התאוששות טובות ויכולות התגברות טובות למצבי משבר.

חשוב להגיד את זה גם פה כדי לא ליצור מציאות שבה כולנו רק חושבים שהילדים יתרסקו. זה לא מצב טוב. יש גם למבוגרים וגם לילדים יכולות התאוששות טובות. אני לא אומרת את זה מתוך זלזול במציאות של הסיכון, אני אומרת שצריך להחזיק בו זמנית גם את הדאגה וגם את התקווה כדי לאפשר לילדים גם לצפות מעצמם להתאוששות ולהתגברות ולתפקוד תקין למרות כל המשבר הזה. תודה.

ברור לגמרי. אני רוצה לסיום הסבב הזה לחזור למשרד הבריאות, לאפרת אפללו. אני אבקש ממך משהו שאת בטח לא רוצה שאני אבקש וזה להיות איזשהו סוג של חזאית או אשת בשורה. למה יכולים לצפות עכשיו נער או נערה בחטיבת הביניים בהקשר שלכם, בהקשר של האפשרות שלהם לחזור בכל הדברים שדיברנו – מסגרת דיפרנציאלית, מסגרת אחרת – לאיזשהו סוג של לימוד שהוא לא רק לימוד מרחוק?

אני לא יכולה להיות נביאה, חזאית ואני לא יכולה להגיד משהו באמת חכם שירצה. אני יכולה להגיד מה שאמרתי עד עכשיו, שהכול צריך להיבחן. כדי להיות חכמים ולהגיד דברים ודאיים שייתנו איזשהו מענה ולא סתם כדי להגיד שאפרת אפללו ממשרד הבריאות אמרה, צריך להיות שקולים. אנחנו אנשים שקולים, אנחנו אנשים חושבים, אנחנו מאוד יסודיים, אנחנו מנתחים את הנתונים, אנחנו מסתכלים על הדברים בצורה מאוד פיכחת ואנחנו פותחים מחר את ה'-ו' וזה כבר משהו טוב.

אנחנו מתחילים, אנחנו מתקדמים. פתחנו את הגנים, פתחנו את בתי הספר, אנחנו נפתח י"א-י"ב. זה לא שאנחנו לא עושים שום דבר ולא רוצים שדברים יקרו. קורים דברים. להגיד על ז'-י' מתי, אני לא יכולה להגיד, אני מצטערת.

לא מתי, אז בואי נעשה אחרת. קודם כול, זה לא פעם ראשונה ולא שנייה שלך בוועדה, אני לא זוכר שמישהו אמר עליכם שאתם לא עושים כלום.

אני אומר, מבחינת המדרג של ההתניות כמו שאתם רואים אותו – לא תאריך – תפתחו את ה'-ו', יהיו אני מניח גם במקביל צעדים אחרים שנוגעים לחלקים במשק. מה מבחינתכם היא ההתניה לעבור לשלב הבא, שהשלב הבא אנחנו מקווים כולל גם את חטיבות הביניים?

אני אזכיר לך שהייתה אסטרטגיית יציאה מאוד מגובשת של משרד הבריאות שאפילו הצגתי אותה פה – אם אתה זוכר – נתוני תחלואה מתחת ל-500 ואחרי זה מתחת ל-250. אנחנו לא שם, לצערנו, מבחינתנו אנחנו היינו רוצים מאוד לדבוק באסטרטגיה הזו.

הקבינט החליט אחרת בשלב הזה. מחר פותחים ה'-ו', ובשבוע הבא י"א-י"ב, ואנחנו, התפקיד שלנו זה בעצם להסתכל ולראות. אני לא נביאה, אני לא באמת יכולה להגיד לך עכשיו: כל עוד נתונים לא יעלו – סתם אני אומרת – מעל X מאומתים חדשים ביום אז אנחנו נפתח. אני לא יכולה.

ברור.

עוד פעם, בגלל שיש פה באמת הסתכלות על כל כך הרבה דברים נוספים, כמו שאתה בעצמך אמרת, כל כך הרבה דברים נוספים שנפתחים, אנחנו נהיה יותר חכמים אחרי שנפתח וננטר ונדע. אין לי באמת משהו מנחם אחר להגיד.

ד"ר אפללו, דווקא את מנחמת. אני רוצה לשאול אותך. בתקופה שכן אתם נמצאים ופתחתם בכיתות א'-ד', האם יש איזה שינוי דרמטי בתחלואה אצל ילדים, אצל המורים? כי היום התפרסם נתון.

לא דרמטי. לא דרמטי, חבר הכנסת, אני אמרתי את זה בפתח הדברים. אנחנו כן רואים עלייה בגילאי 6 עד 10, עלייה קטנה, אבל אמרתי, לא משהו דרמטי, וזה בעצם גם מאשש את זה שאנחנו פתחנו נכון, זאת אומרת אסטרטגיית הפתיחה שלנו הייתה נכונה והצעדים שאנחנו נוקטים בהם הם נכונים.

יחד עם זאת, יש עלייה קלה וכמו שאמרתי גם, ממחר כיתות א'-ב' חוזרות לקבוצות מלאות, ולכן יש פה איזשהו שינוי שחל מהפתיחה שלנו של כיתות א'-ד' ב-1 בנובמבר.

זה שינוי. אם היינו ממשיכים באותה מגמה ולא היינו רואים עלייה, או עלייה קטנה כמו שאנחנו רואים עכשיו, הייתי שמחה כי אני אומרת, הדברים מבחינתי כרגע הם בשליטה, אבל גם בגלל שפותחים מחר בקבוצות מלאות וגם בגלל שפותחים עוד הרבה מאוד דברים אחרים, אני מקווה שהכול יהיה בסדר ואנחנו נמשיך להיות בשליטה, ויש עלייה במספר המאומתים בארץ ויש עלייה ב-R. יש עלייה, אנחנו כולנו רואים את הנתונים.

חטיבות הביניים וכיתות י' משלמים את מחיר הזהירות, הם קצת נמצאים שם מאחורה.

הם פשוט אחרונים בתור, על זה הולך כל הדיון. בסדר, אבל זה לא מול אפרת אפללו. אפרת, תודה רבה. מאיר, אתה רוצה להתייחס?

זה לוקח אותי לוויכוח ששנים אני בתוכו של מה משמעות החיטוב, עד כמה צריך את חטיבות הביניים.

עכשיו צריך אותן כי איך נדע מה לסגור...

בדיוק. התופעה הזאת, זה פשוט מדהים, תיאוריה שאני החזקתי בה עשרות שנים, וניהלתי חטיבת ביניים. תמיד אמרתי שלא ברור למה החליטו לעבור לשיטת החיטוב.

זה מייצר עוד שני מעברים, בין ו' לבין ז', ובין ט' לבין י'. אני לא רואה שום סיבה למה לא יחזירו את התלמידים האלה של חטיבות הביניים וכיתות י'. אני אומר לכם שהם הפכו להיות לקרון האחרון ברכבת וזה פשוט נורא.

כל מה שנעשה היום, לא תהיה שום סיבה שמצדיקה למה הם לא חוזרים. אני באמת חושב שהוועדה הזאת, עפר, צריכה לקרוא להחזיר מייד את התלמידים האלה, זה פשוט נורא מה שקורה. זה פשוט נורא.

אנחנו כולנו טיפלנו בכיתות י"א-י"ב, ובשבוע הבא הם חוזרים, וכל החבר'ה שניגשים לבגרות, כבר ישבנו בוועדת החינוך וגם בוועדה שלך, לצאת לקבוצות קטנות וזה קורה בשטח. וחטיבות הביניים, החבר'ה האלה, אין להם יום ואין להם לילה, החבר'ה כבר חצי שנה מבולבלים לגמרי, ואני לא רואה שום דבר באופק.

ולכן, ככל שוועדות הכנסת יצאו בקריאה גם למשרד הבריאות – משרד החינוך, אגב, מוכן להחזיר אותם.

אני אומר לך, אם היית פה בשעה וחצי האחרונות, היית רואה.

בהנחה ששר החינוך מייצג את עמדת החינוך והוא זה שקובע את המדיניות, שמעתי אותו אומר חד וחלק, צריך להחזיר מיידית את כולם. אגב, גם ארגוני המורים, בהסכמות כאלה ואחרות, הם יחזרו. משרד החינוך אומר, כשמשרד הבריאות ייתן לנו, אז אני לא בטוח שכל הדברים לא צריכים להיאמר מול משרד הבריאות כי מי שמעכב היום את החזרה של הילדים זה פשוט משרד הבריאות.

אני אגיד לך על זה משהו, וגם לסיכום. מה שקשה בדיון הזה זה שאנחנו בעצם שומעים דברים שאנחנו שומעים כבר שמונה חודשים. וכל משרד או כל ארגון שאנחנו מעלים, ברור שרואה את תפקידו הספציפי – משרד הבריאות, באים אליו בטענות על התחלואה אז הוא רואה את זה דרך הפריזמה של התחלואה; ומשרד החינוך וכן הלאה.

אחרי שמונה חודשים בתוך המשבר הזה, אנחנו עדיין לא רואים שיח רוחבי שבא מזה שמכירים בזה שזאת תקופה חסרת תקדים ויוצאת דופן, וכל אחד צריך לחרוג פה גם מהפוזיציה הבסיסית שלו, ולא להגיד – אני אחראי על הברז של הבריאות אז אני מסתכל על זה דרך הקשית הזאת, וכן הלאה. אני חושב שהכי הרבה זה בא לידי ביטוי בדברי הנציג של הסתדרות המורים, שדיבר – ואני מבין את זה, זה ארגון מקצועי, אבל הארגון המקצועי הזה היום, מה שנדרש ממנו כארגון מקצועי זה גם לעמוד על זכויות המורים והמורות שחברים בו, אני מאוד מכבד את זה, אבל גם להסתכל קדימה - ואם הוא אומר, אנחנו, לא מקובל עלינו אחד, שתיים, שלוש ונכנסים לזה כמו לאיזה משא ומתן על עסקת חבילה עם ההסתדרות בימים נורמליים, זה לא ייגמר.

אתמול ערכתי שיחה עם יפה בן דוד ואני חייב להגיד לך שהיא נשמעה אחרת מאשר הנציג. היא הייתה הרבה יותר פתוחה לאילוצים, ואני לא חושב שהסתדרות המורים יעמדו על הרגליים האחוריות ומתייחסים למגפה הזאת כאל איזה סיפור של ארגון עובדים. המורים עובדים קשה. המורים עובדים קשה מאוד.

על זה אין ספק.

אני יודע שאתה מסכים איתי, עפר. למשל, בסיפור של האיים הירוקים – אני אחד מחותמי החוק – אנחנו החרגנו את העובדים הסוציאליים מבדיקות יומיומיות אבל לא התייחסו כל כך למורים, אולי הייתה טעות שלנו כי אנחנו לוקחים את המורים כמובן מאליו.

הנה למשל, הוא התלונן על זה שהם צריכים לעבור בדיקות קורונה. אני חושב שלעבור בדיקות קורונה כל יום כשמישהו על ידך לא עובר, זה לא נעים, אבל מצד שני זה הסיפור עכשיו.

אני רואה ששר החינוך הוציא עכשיו הודעה שלא שכחו את תלמידי חטיבות הביניים והוא ידרוש להחזיר אותם בשבוע הבא. ידרוש זה טוב. צריכה לבוא פה באמת תוכנית. שמענו את הרעיונות של רן קוניק והרעיון שלו במסגרת הפיילוט שהוא רוצה לעשות בגבעתיים. צריכה לבוא פה תוכנית שההתחלה שלה, השורה הראשונה שלה זה תלמידי חטיבות הביניים וכיתות י' חוזרים ללמוד. עכשיו איך, מה, באיזה מסגרות, באיזה צורה, כן משמרת שנייה, לא משמרת שנייה, כן חצי יום כזה וחצי יום אחר, וכן הלאה והלאה.

והדבר השני ששמתי עליו את הדגש במהלך הדיון – כן, מתוך ראייה שבגלל סיבות אובייקטיביות, גם שיעורי התחלואה היותר קטנים בגילאים היותר נמוכים וגם הדגש על בחינות הבגרות, הם בסוף בצורה כזו או אחרת האחרונים בתור, זה לא אומר כמובן שמוותרים עליהם אבל זה גם אומר שהם צריכים צורת חינוך אחרת יותר מהקבוצות האחרות. אם את הקבוצות האחרות יותר יחזירו ללימודים פרונטליים, לפחות באופן חלקי אבל יותר מלא מאשר שלהם, אז הם צריכים מבט על תוכניות הלימוד שלהם ועל מיומנויות הלימוד שנותנים להם ועל ההיבט החברתי שדנו פה הרבה כי הוא באמת מאוד חשוב בגיל הזה.

כל הדברים האלה, לא יכול להיות שאחרי שמונה חודשים אנחנו נשמע את אותן זמירות של נסתכל, נראה, צריך, שיגיד לנו משרד החינוך, שיגיד לנו משרד הבריאות, כי כולם עושים את עבודתם. אני לא מזלזל באף אחד, כולם משתדלים. בסוף אין פה ניהול כולל של העניין הזה, והנפגעים זה כמובן בראש ובראשונה התלמידים והמשפחות שלהם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:35.