פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



25
מישיבת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה למעקב אחר ביצוע תקציבי
של התכנית למניעת אלימות במשפחה
25/11/2020





מושב שני



פרוטוקול מס' 2
מישיבת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה
למעקב אחר ביצוע תקציבי של התכנית למניעת אלימות במשפחה
יום רביעי, ט' בכסלו התשפ"א (25 בנובמבר 2020), שעה 9:30

החלטת ממשלה 513 בנושא גיבוש תוכנית לאיתור, מניעה וטיוב הטיפול לצמצום האלימות במשפחה

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר
עאידה תומא סלימאן

אורית בן דרור - מנהלת תחום תקצוב ותמחור, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איריס פלורנטין - סמנכ"לית בכירה ראשת מינהל לשירותים אישיים וחברתיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עלי בינג - רכז רווחה, בטל"א ועלייה באגף תקציבים, משרד האוצר

אסתי אשל - מנהלת אגף הרווחה, מרכז השלטון המקומי

לרה צינמן - יו"ר, ארגון משפחות נרצחים ונרצחות

סיגל קוצ'מן - חברת הנהגת הורים, הנהגת הורים ארצית

כוכב אלקיים לוי - ראש היחידה למדיניות וחקיקה, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן

יונדב שטרן - מנכ"ל, אבות למען צדק

יעל מרים סיני - קשרי כנסת, שדולת הנשים בישראל

גלי עציון - מנהלת מחלקת יעוץ וחקיקה, ארגון נעמ"ת

דניאל עמירם - חבר ועד מנהל, עמותה לשוויון בהורות

דלית אזולאי

שרון רפאלי


החלטת ממשלה 513 בנושא גיבוש תוכנית לאיתור, מניעה וטיוב הטיפול לצמצום האלימות במשפחה

שלום לכולם, בוקר טוב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת המשנה למעקב אחר ביצוע תקציבי של התכנית למניעת אלימות במשפחה. זאת ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה שנולדה בשל הצורך לעקוב אחרי ביצוע תקציבי של התכנית למניעת אלימות במשפחה. אני חייבת לומר שני דברים: א', אנחנו בשבוע מאוד גדוש ועמוס בכנסת בנושא של מניעת אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים בכלל. היום אנחנו מציינים את היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים בשלל אירועים, דוחות ולצערי גם ב-23 נשים שנרצחו השנה, מהן 18 מאז תחילת משבר הקורונה. אין דרך להמחיש כמה הנושא הזה הוא דחוף. הנושא של התכנית הלאומית מלווה אותנו מאז 2016, והוא אושר בשורה של החלטות ממשלה. אנחנו בשנת 2020 ותשעה חודשים במשבר עולמי, ולא רק שהתכנית הממשלתית לא מתקדמת במאבק בתופעה, אלא היא עומדת במקום, וזאת בעצם צעידה אחורה. בזמן שאנחנו ממתינות לכסף שיגיע ולתכנית שתושלם עוד ועוד נשים נרצחות, והפעם גם בעיצומה של מגפה עולמית שכל המהות שלה זה הבית. בזמן שכולנו נמצאים בבית ועובדים מהבית והילדים לומדים בזום מהבית, הנשים שבסכנה ונשים שסובלות מאלימות הבית עבורן הוא כלא, והרבה פעמים כלא מסוכן וקטלני.

בזמן שאנחנו מקיימים את הדיונים האלה שמענו לפני כשבועיים על החלטת ממשלה חדשה – החלטה 531: גיבוש תכנית לאיתור, מניעה וטיוב הטיפול לצמצום האלימות במשפחה. אני אקריא את מספרי התוכניות הקודמות: החלטה 1249 מ-2016, החלטה 2820 מ-2017 והחלטת המשך 4439 מ-2019. לדעתי, זה לפחות הדיון השלישי בתכניות האלה. דנו בזה כאן בוועדה לפחות בשני דיונים, ודיון נוסף בוועדת הכספים ששם הוועדה דרשה תוספת מידית של 100 מיליון שקלים עוד לפני תכניות התקציב החדשות למימוש התכנית.

מה שנקרא "עוד זה מדבר וזה בא" שמענו על החלטה חדשה. אני לא אקריא את ההחלטה החדשה. בסך הכול בדיונים קודמים הגענו למסקנה שהמענים שמפורטים בתכנית די מוכרים לנו. מה שחסר לנו זה הכסף. אז מכיוון שהתכנית הזאת מוגשת ומגובשת ואמורה להיות מופעלת על-ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים אני רוצה להתחיל עם איריס פלורנטין, סמנכ"לית בכירה וראש מינהל שירותים אישיים וחברתיים במשרד הרווחה כדי שתעשה לנו סדר.

איריס, שלום, לדעתי, את כבר דיירת קבע השבוע. לדעתי, היית בכנסת יותר מכמה מחברי הכנסת לכבוד השבוע המיוחד. תעשי לנו סדר כי הוועדה קצת מבולבלת. קודם כול: מה רבותא? כלומר במה שונה התוכנית הזאת מהתוכניות הקודמות? במה היא מוסיפה, ובעיקר – כמו שאמר קמפיין מפורסם של מפלגה שרצה לכנסת – איפה הכסף? אנחנו שבוע שלם רודפות כאן אחרי הכסף לתוכנית הקודמת. אז מה התכנית הזאת מוסיפה ואיפה הכסף בשבילה ובמה היא קשורה לתכנית הקודמת, אם בכלל, ואיך נציל חיים של נשים? בבקשה.

ראשית כולנו כאן יחד כדי להציל חיים וגם כדי לתת מענה גם לנשים, גם לגברים וגם למשפחות שנמצאות במעגל האלימות גם באלימות הקיימת ולא רק בקצוות של מקרי הרצח. כולנו צריכים בשירותים שלנו ובתפיסה שלנו להתכנס סביב העובדה שיש אנשים ומשפחות במעגל האלימות שאנחנו שאנחנו צריכים להיות איתן יום-יום. בזה התחלנו בעבודה בהחלטת הממשלה הקודמת, שהן שלוש החלטות ממשלה. אני תכף אתייחס להחלטת הממשלה האחרונה שיצאה בשבוע האחרון ונדבר על מה שאנחנו עושים איתה. אני רוצה לומר שהכול מתמזג, זה לא בנפרד.

שלוש החלטות הממשלה הקודמות שהתכנסו להחלטה האחרונה שאישרה 50 מיליון שקלים לפעילות זאת ההחלטה שבעקבותיה אנחנו עובדים, בעוד ההחלטות לפניה אישרו את התכנית ואת מודל העבודה. ההחלטה שיצאה לדרך באה כדי להעלות על השולחן שלוש תוכניות שאנחנו מדברים עליהן בתוך החלטת הממשלה – ואני תכף אסביר למה שלוש תוכניות – שמדברות על מציאת הדרכים מסוגים שונים גם באמצעות החוק הפלילי וגם האזרחי וגם באופן וולונטרי, לדאוג שהגברים שהם גם קורבנות יגיעו לטיפול. התחלנו לשבת השבוע בפורום של 38 אנשים, כל משרדי הממשלה ששותפים בהחלטה וגם ארגוני החברה האזרחית והאקדמיה, לחשוב איך להביא גברים לטיפול ואיך מביאים את הנשים בשלב שהן עדיין מכחישות ולא מודעות לזה שהן בבעיה או לא חושבות שיש בעיה גם לצד המשפחות שלהן; ואיך אנחנו מסייעים לנשים יוצאות מקלטים כשהן חוזרות לחיים חדשים לצאת בצורה קלה יותר. המטרה של ההחלטה הזאת היא לשים את שלושת הנושאים האלה במרכז הבמה, לכתוב עבורם תוכניות ייחודיות מאוד וספציפיות ולקראת סוף השנה להביא לתקצוב בממשלה.

אני עוצרת אותך בשלב הזה. שתי שאלות – אחת לתוכן ואחת למשפט האחרון שאמרת על התקציב. קודם כול התוכן – מה שאמרת – טיפול בגברים אלימים, זיהוי מוקדם של נורות אזהרה והמשך טיפול בנשים – אלה שלושה דברים שקיימים גם בתוכניות הקודמות?

התוכנית הקודמת שמה הכול על השולחן, ובזה גדולתה. כשאני מדברת בכל מקום על 300 עמודים, אנחנו בעצם רשמנו את כל המקומות שבהם יש פערים. הלוא בסופו של דבר, אם לא נכסה את כל הארץ בשירותים מהסוגים השונים שייתנו מענה לא נוכל לתת מענה לכל התופעה. לכן בהחלטת הממשלה הבסיסית אנחנו רשמנו את כל מה שחסר, כלומר מה צריך להרחיב ואיפה הפערים שאין תוכניות. מידי שנה כשהתחלנו לעבוד בנינו תוכנית עבודה בהתאם לכסף ויצאנו לדרך.

שלושת הדברים האלה בתוכנית הזאת זה כאילו זרקור על משהו מתוך התוכנית הגדולה? זה הרעיון?

כן.

אם התוכנית הגדולה של אותם 300 עמודים זאת עוגה של 100%, איזה אחוז מתוכה זאת התוכנית הזאת בערך?

אנחנו צריכים עדיין לשבת לתקצב אותה כשנגמור את התכנית.

אפילו מבחינה קונספטואלית – אם יש עוגה - -

30% מהתוכנית מדברת על עבודה עם גברים. כך שאנחנו בהחלט אומרים שאנחנו מרימים שלושה נושאים. זה אומר שאנחנו שמים זרקור, כותבים תוכניות, מפרטים אותן. כמובן, הפעילות תהיה בכל המשרדים כי הגברים והנשים נמצאים בכל מיני צמתים בדרך: הם נמצאים ברווחה, הם נמצאים בבית, הם נמצאים בבריאות ובמשטרה. צריך למצוא אותם בכל המקומות שהם נמצאים ולהנגיש את השירותים במקומות שהם נמצאים ולתת את השירות הטוב ביותר.

אז 30% זה הטיפול בגבר. מה לגבי הזיהום המוקדם – של נורות האזהרה והטיפול בנשים? – שני הדברים האחרים בתוכנית הזאת?

זה נמצא על פני כל התוכנית.

בערך באיזה היקף?

זה מחולק. זה שליש, שליש, שליש בערך. התוכנית מחולקת לנשים, לנפגעים, לתוקפים ולקהילה ואיתור. ככה זה כתוב בהחלטה.

או שאני לא הבנתי אותך או שאת לא הבנת אותי.

מה שאני אומרת כרגע לא מרמז על תפיסת עולם, אלא אומר איך זה רשום בהחלטות הממשלה.

אני מבינה. אני שואלת משהו אחר. נניח שהתוכנית הגדולה של 2017 שאנחנו מדברים עליה כל הזמן זאת עוגה. איזו פרוסה מתוכה מהווה ההחלטה משבוע שעבר? אפילו לא בכסף כרגע, אלא מבחינת התוכן – זה 30%? זה 40%?

30% מהתוכן הוא לנושא הזה.

ושאר 70%?

מיועד להרחבת התוכניות. לדוגמה, התוכנית שמדברת על תוספת תקנים לטיפול בגברים, בילדים ובאזרחים ותיקים והרחבת התוכניות כדי להוריד המתנות – בכל הנושאים שציינתי כרגע הוספנו תקינה בשנתיים האחרונות. כשאני מדברת על הוספת תקינה אני בעצם אומרת להסתכל על הרשויות המקומיות ולהוסיף לשם כוח אדם שיעשה שם את העבודה. בסופו של דבר מי שעושה את העבודה זה אנשי מקצוע. אם אני רוצה שאנשי מקצוע יהיו אלה שיעלו את המוטיבציה לגברים להגיע לטיפול ויידעו לגעת בקורבנות של הגבר, ויידעו לעשות קבוצות מותאמות לאוכלוסייה השונה, ויידעו לגעת בילדים בצל האלימות, אני צריכה לתת משאבים למי שעובד. לכן ככל שאני נותנת כסף אני צריכה לדאוג שאני מסתכלת על כל הארץ והשירותים יהיו בכל הרשויות המקומיות. זה היעד העיקרי.

זה ברור. אבל השאלה שלי היא כזאת: את בעצם אומרת ששמתם תוכנית חדשה ששמה זרקור על כ-30% מהתוכנית הכוללת; מצד שני אנחנו יודעים שהתוכנית הכוללת, כמו שאת אומרת כל הזמן – כל כסף שיינתן נדע מה לעשות איתו – כלומר אני מנסה להבין: התוכנית החדשה באה לתעדף? היא סדר עדיפויות? מתוך כלל התוכנית התוכנית החדשה אומרת – נטפל קודם בזה? מה היחס בין התוכנית הזאת לבין - -

התשובה היא כן. התוכנית החדשה היא תוצר של עבודה בוועדה הבין-משרדית. בוועדה הבין-משרדית אנחנו כל שנה בונים תוכנית עבודה ומתעדפים את הדברים שנכון לגעת בהם בשנה הקרובה.

הבנתי. כלומר אם אני מתרגמת לנושא תקציבי, נניח שהדרישה של ועדת הכספים תתקבל – שאני לא בטוחה שזה הולך לקרות אבל, נניח שאותם 100 מיליון שקלים יגיעו אלייך מחר – את תתחילי מההחלטה האחרונה כי היא עושה סדר עדיפויות להחלטה הקודמת. את תתחילי מאותן תוכניות – לשם יוזרם הכסף הראשון שיגיע, ואחר כך נבנה על הכנסות הבאות שידרשו את השאר. אני מדייקת?

את מדייקת אבל אני חושבת שזה יושב על החלטות מקצועיות מעמיקות מאוד שאנחנו גם שומעים אותן בתקופה האחרונה חזק מאוד, שאנחנו צריכים לשים זרקור גם על הגברים, גם על הנשים וגם על הקהילה. זה מגיע משם.

שאלה אחרונה לפני שאני עוברת יותר לעומק לנושא התקציב. שאלה מקצועית אחרונה אלייך. נכין גם את אורית בן-דרור וגם את עלי בינג ממשרד האוצר כדי שנדבר תכף איך כל התכנית היפה הזאת תצא לפועל.

אבל שאלה אחרונה אלייך, איריס, במוקד הדיונים בשבוע המיוחד הזה למניעת אלימות נגד נשים, עלה הנושא של טיפול בגברים. את משרד הרווחה ונותנת את המענה הטיפולי לשכנע לקבל תקנים וגברים וכל הדברים האלה. אבל אנחנו נחשפנו בכמה ממקרי הרצח האחרונים לאוזלת יד של המערכת שהיא לאו דווקא בתחום הרווחה אלא בתחומי האכיפה. אם אתייחס לרוצח של ופאא ששוחרר כמה פעמים; גם נגזר עליו כמה פעמים מאסר על תנאי במקום מאסר בפועל, גם הוא לא הורחק למרות הבקשה למשך הזמן שהתבקש. אני שואלת אותך לאו דווקא כאשת טיפול אלא כמי שאמורה לרכז את התוכנית גם עם המשרדים האחרים – מהי תוכנית עבודת המטה שלכם כדי להחיל את המנדט שלכם גם על שאר המקומות? אנחנו רואים פעם אחר פעם שזאת מערכת מורכבת מאוד, והמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט אלה מקומות שהרבה פעמים אותם גברים פשוט חומקים מהם, חוזרים לאלימות ופשוט רוצחים.

אני אענה על זה: בחודשיים האחרונים בנינו תכנית עבודה בדיוק בתחום הזה, תוכנית עבודה בין-משרדית מכיוון שבוועדה הבין-משרדית יושבים כל משרדי הממשלה. התוכנית הזאת מסוכמת ב-22 סעיפים שצריך לעבוד עליהם. חלק מהסעיפים לא דורשים מאתנו כסף כי הם, כאמור, בתחום שאת מתארת, ואני תכף אפרט אותם; חלק מהסעיפים דורשים מאיתנו כסף. בתוך התהליך הזה כל המשרדים הרלוונטיים מחויבים לתוכנית. חלק ממה שלא דורש מאיתנו כסף זה ממשקים – איך אנחנו מתאימים את המערכות במעברים; איך אנחנו יודעים לראות את הגבר במקום שהוא נמצא, איך אנחנו דואגים להגיע אליו, איך אנחנו דואגים להעביר את המידע בין המערכות כדי שנוכל לאתר את הגבר ברגע האמת. אני אתן דוגמה: אם אנחנו, למשל, יודעים שאותו גבר יוצא לקהילה מהשב"ס – מה אנחנו עושים מהשב"ס לקהילה כדי לדעת ולהעביר את המידע ולהיות שם? מה יעשו בתוך המערכת המשטרתית כדי להעביר את המידע כדי שנוכל להתקדם? כל משרד יוכל גם להגיד את הדברים שהוא עושה, ואנחנו מדברים על הצמתים ועל המעברים. הפעולות הראשונות שנעשה במסגרת הוועדה הבין-משרדית: בשבוע שעבר אישרנו את התוכנית ולאחר שאישרנו אותה ביקשתי שישימו משימות לפעילות, שחקנים ויציאה לדרך. אנחנו בדיוק ניגע בדברים האלה עם כל המשרדים.

כלומר המנדט שלך הוא גם לעבוד גם עם משרד המשפטים, גם עם הנהלת בתי המשפט, גם עם המשטרה, גם עם המשרד לביטחון פנים כדי לבצע שם את אותן התאמות. אני מניחה שזה כרוך בהכשרות לצוותים. כי בסוף ראינו את הנתונים – הם באמת אומללים. ההרשעות, היציאה פעם אחרי פעם. מספיק שנגיד ש-50% מהנשים שנרצחו היו מוכרות למערכות הרווחה, האכיפה והמשטרה טרם הרצח. גם הדברים שקשורים למשרדי המשפטים וביטחון הפנים נמצאים בתוכנית הזאת במסגרת הטיפול בגברים אצלך במטריה שלך?

התשובה היא כן. כל המשרדים היו בתוך כתיבת המסמך הזה והשקיעו הרבה מאוד שעות בכך.

אבל אני רוצה להגיד עוד שני דברים: קודם כול רוב השינויים שלא מצריכים כסף הם שינויים של הנחיות: הנחיות לתוך המשרדים, הנחיות של תעדופים והנחיות של שיתופי פעולה והעברה ממשרד למשרד כדי שהדברים יהיו מתואמים כי, כמובן, זה תחום שכולנו יודעים שצריכים לעבוד בין-משרדית. נושא ההכשרות עולה כל הזמן. אני רוצה לומר בצורה ברורה: נכון שצריך להכשיר. אנחנו משקיעים ברמה בין-משרדית הרבה מאוד כסף, יותר משני מיליון שקלים בהכשרות - -

של מי?

הכשרות רופאים. אנחנו עושים את זה באחריות משרד הבריאות.

רופאים?

אנחנו מכשירים המון גופים כרגע.

אני מדברת על הכשרות שוטרים והכשרות שופטים.

נכון. אנחנו ניכנס להכשרות. כבר יש לנו על השולחן כסף לשב"ס, כבר יש לנו על השולחן כסף לרופאים ומשרד הבריאות. לאט-לאט ניכנס להכשרות של כל הגורמים פה.

שב"ס ורופאים זה בסדר, זה נחמד. אבל אני מדברת על הכשרות של שוטרים שזה דבר רחב היקף, זה לא שני מיליון שקלים. כי כששוטר עונה לקריאה בתחנת משטרה אי-שם ביישוב עראבה או חולון או לא משנה איפה – זה השוטר האחרון שיושב בתחנה ומקבל את הקריאה, זה לא מקום מרוכז - -

אז אני אשלב שני סוגים.

סליחה, רגע. הדבר השני ואולי לא פחות חשוב ויותר מרוכז ופחות רחב היקף זה שופטים. אם בסוף אחרי כל השרשרת, כל ההכשרות וכל הטיפולים, הזיהוי המוקדם ונורות האזהרה וכולי, מגיע גבר בפני שופט, והוא לא מאריך את המעצר שלו או מרחיק אותו כמו שמתבקש, ואז אותו גבר מגיע ורוצח – כל העבודה שעשינו לאורך השרשרת יורדת לטמיון באותו רגע ואישה מאבדת את חייה; מכיוון שהשופט לא היה מודע לסכנות ולא זיהה ולא ידע איך זה נראה.

לכן אני אומרת שהמיקוד של הוועדה הבין-משרדית היא שינוי נוהלי העבודה וסדרי העדיפות. יש משרדים ייעודיים שצריכים לעשות את העבודה, הוועדה הבין-משרדית לא תחליף אותם. היא תעשה נהלים ותעזור לשנות סדרי עדיפויות. המשטרה וגם בתי המשפט ידברו פה ואין לי ספק שבתוך סדרי העדיפות יוכנסו את ההכשרות האלה עד הרמה של האדם שצריך לראות את אותו מפגע אלימות במשפחה. משרדים ייעודיים בהחלט יעשו את העבודה ויעשו כאן שינויים. זה תהליך, כנראה.

אז בין דברייך אני מבינה שנושא ההכשרות לשופטים ולשוטרים לא נמצא בתכנית?

זה לא מה שאני אומרת. אני אומרת שזה משולב ושזור. אני אומרת שאנחנו מגישים רשימה ענקית של הכשרות ולאט-לאט אנחנו מגיעים לכל הצוותים יחד עם משרדים. יחד עם זה בכל משרד ייעודי שעושה עבודה יש מעגל ההכשרות שלו, ובתוך מעגל ההכשרות של הם בשינוי סדר עדיפויות גם המשרדים הייעודיים עושים הכשרות וגם יעשו. אני אתן דוגמה: בעוד שבועיים אני נותנת הרצאה של שעה לפרקליטים וליועצים משפטיים עבור משרד המשפטים. זה מספיק? לא. אני נמצאת בהרצאה אחת, זה נכנס במסגרת סדר העדיפות שלהם בהכשרות של הפרקליטים והיועצים המשפטיים, אבל משרדי היעד שעושים את המשימות יום-יום, גם הם יכניסו תגבורים לתוך ההכשרות שלהם.

הבנתי את התשובה. אני רק רוצה להדגיש שנושא ההכשרות לשופטים לאור מה שראינו ולאור המקרים שאפשר ללמוד מהם צריך להיות גבוה בסדר העדיפויות. אני גם פניתי לשר המשפטים בנושא הזה והבנתי ששר המשפטים מתכוון לעשות שורה של צעדים בתוך המשרד שלו, כך שזה עולה בקנה אחד. אני מבקשת שגם את במסגרת העבודה הבין-משרדית תעלי את זה גבוה יותר בסדר העדיפויות ותוודאי מול משרד המשפטים. שר המשפטים גם הביע נכונות לתקצב את זה ממקורותיו אז זה גם יכול להיות לא מהתקציב שלך, אבל מבחינה מקצועית יש צורך שהכשרות לשופטים יקבלו מעמד גבוה יותר; כי כשמגיעים לפני שופט סימן שיש סכנה. סימן שיש בקשה לצו הרחקה, סימן שכבר כל שאר השרשרת כבר עברה. יש איזשהו bottom up ו- top down. זאת אומרת כל נושא הזיהוי המוקדם טוב למניעה. אם כבר הגענו למצב שמועד לפורענות כבר מגיע לפני שופט ושם לא עוצרים את זה, זה כבר באמת בבחינת פצצה מתקתקת. אז אני רוצה לבקש שגם את תעמדי על הנושא הזה מול משרד המשפטים ותוכלו לדווח לנו בהזדמנות הקרובה שיוצאת לדרך הכשרה לשופטים.

אני מוכנה להגיד לך יותר מזה אפילו – שהתקן הראשון שאני מקבלת עכשיו מיועד למטרה הזאת. העובדת נכנסת באמצע דצמבר והנושא שהיא תרכז זה ההכשרות הללו.

אוקיי. מצוין. תודה רבה, איריס. נודה לך בשלב הזה. נעבור לאורית בן-דרור, מנהלת תחום תקצוב ותמחור, משרד הרווחה.

שלום.

שמענו מאיריס על תוכן התכנית וכל מה שצריך לעשות. תני לנו בשורה בנושא התקציב: כמה כסף? מאיפה ומתי?

ראשית אני תקציבנית של משרד הרווחה. אני עובדת בצמוד לאיריס, כך שאני לא נציגת משרד האוצר.

אני יודעת. תכף נעבור לנציג האוצר. אבל אני כבר אגיד לך שנציג האוצר יגיד לנו שזה תלוי גם, אם לא רק – הוא ינסה להגיד "רק", אנחנו נגיד "גם" – שזה תלוי בסדר עדיפויות פנימי במשרד הרווחה. אז אני מקדימה אותך ושואלת אותך – יש תוכנית חדשה שנותנת סדר עדיפויות ומעלה לסדר עדיפות גבוה את הטיפול בגברים – זה טוב ויפה. כמה כסף יוקצה לתוכנית 513?

עדיין לא התקיימו דיוני תקציב. אבל אני חייבת לציין שהמשרד שם בסדר עדיפות גבוה מאוד את כל נושא האלימות. אנחנו נפעל גם מבחינה תקציבית וגם מבחינת התשומות המקצועיות שאנחנו משקיעים בכל נושא מניעת האלימות. אנחנו נשים את זה במקום מאוד גבוה מבחינה תקציבית בדיוני התקציב שעתידים להתקיים.

רגע, רגע, אל תזרקי אותנו לדיוני התקציב שעתידים להתקיים כי אנחנו גם אנשים פוליטיים בכנסת ואנחנו יודעים שיכול להיות שאין דיוני תקציב שעתידים להתקיים.

זה "לא העתידים".

השבוע בוועדת הכספים הדרישה הייתה להעביר 100 מיליון שקלים באופן מידי ללא קשר לדיוני התקציב. אז את בכל זאת ממשרד הרווחה וזה גם סוף שנה ויש עודפים – הכול אנחנו יודעים. איריס אמרה לנו שיש תוכנית ממשלתית שעברה בשבוע שעבר.

לא תוכנית, החלטה.

כן, החלטת ממשלה שעבר בשבוע שעבר. היא הצטרפה לארבע החלטות קודמות.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני רק אעדכן אותך: איריס פלורנטין מסרה שההחלטה החדשה באה למקד ולשים סדר עדיפויות על פלח מסוים, בראשם הטיפול בגברים מתוך כלל התוכנית, והיא אומרת שזה הדבר הראשון שאנחנו רוצים. עכשיו אני שואלת אותך, אורית – ואל תזרקי אותנו לתקציבים הבאים – איריס סיפרה שבשבוע הבא תיכנס רכזת חדשה לנושא הכשרות שופטים, והיא דיברה על תקנים. אנחנו רוצים לדעת כמה כסף תשקיעו מהתקציב שלכם של השנה בטיפול בגברים אלימים עד סוף שנת 2020 שזה בעוד חודש וחצי? תכף נעבור למשרד האוצר ונשמע כמה כסף נוסף תקבלו. אבל קודם מהקיים.

מתקציב 2020?

כן.

כרגע ניצלנו את כל תקציב האלימות.

אז מה החלטת הממשלה הזאת עושה? מה רבותא בזה?

התקציב שיש לנו לכל נושא האלימות במשפחה – הן התקציב של הוועדה הקודמת והן התקציב השוטף שלנו – בסבירות גבוהה נוצל עד תומו.

שמענו את זה גם אתמול מאיריס פלורנטין שאמרה שהיא כבר ניצלה את כל התקציב שהיה מונח בידיים שלה על התוכנית הזאת.

אתמול עמלנו קשה בוועדת הכספים כדי להשיג את ההחלטה של העברה מידית של 100 מיליון שקל. אני מבינה שהחלטת הממשלה להקים ועדה שתעבוד על עניין איתור וטיפול בגברים היא עדיין בגדר החלטה ואין לה עדיין תוכנית. למרות שלהגיד לך את האמת, חוץ מהצהרת כוונות אני לא מבינה למה היה צריך עוד החלטת ממשלה כאשר הקודמת לא ממומנת ולא נותנים לה את הכספים האמיתיים. אז, אוקיי, אתמול עבדנו בשביל הממשלה, לקחנו מהם כסף, נתנו למשרד השני - -

דרשנו. עוד לא - -

דרשנו, כאילו. קיבלנו החלטה. אבל אם תקבלו 100 מיליון מה מסומן אצלכם בכיוון שמשרת את ההחלטה האחרונה של איתור וטיפול בגברים ומסומן ב-stand by ותתחילו ליישם?

אם נקבל כרגע 100 מיליון - -

אני יודעת שזה נשמע הזוי.

- - - ברמה של מוכנות והבשלה מאוד גבוהה בשביל שננצל את זה.

מה?

איריס, נחזור אלייך ותעני לנו בצורה יותר ממוקדת. היא קצת ענתה על זה קודם, אבל תעני ישירות לשאלה של חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, מה הדברים הראשונים שנכנסו בפועל. את דיברת על תקנים, על רכזת הכשרות שופטים.

אני רוצה לדבר על נושא הגברים. אנחנו רוצים להפעיל רכז ברמת הרשות המקומית שיתכלל את העבודה עם נפגעי עבירה.

בכמה רשויות?

תלוי - - -

מה סדר העדיפויות? השקל הראשון שיגיע, לאן ילך?

30 מיליון ראשונים ילכו לגורמים שיתכללו את העבודה עם גברים, יאתרו אותם ויקלטו אותם בקהילה.

אוקיי. הבנתי. אז 30 מיליון ראשונים לא יהיו ישירות לרשויות.

זה לרשויות.

אז באיזה רשויות?

כשאני מדברת על 30 מיליון שקל ראשונים אני בעצם מדברת על 180 תקנים.

הבנתי, אוקיי. אבל יש תעדוף מגזרי או גאוגרפי או לפי אשכולות סוציואקונומיים? יש יישובים שמסומנים אצלכם ככאלה שהם יותר בסיכון?

אני אסביר מה אנחנו עושים כשאנחנו מוציאים תקנים או כל כסף לרשויות המקומיות. אנחנו עושים קריטריונים שמושפעים ממאפייני הצרכים והבעיות. זה אומר שכשחילקנו לרשויות המקומיות את עובדת סוציאלי למשטרה – שחלק ניכר מהתקציב לכך הוא במשרד – עשינו קריטריונים שמבוססים על התיקים שיש במשטרה, על רמת האלימות ביישוב ועל רמת הפניות על אלימות במשפחה ביישובים. אנחנו לוקחים את הקריטריונים יחד, עושים משקלות שלהם, שמים מול הקריטריונים את רשימת היישובים, ובאופן הזה אנחנו מתקצבים. אותו דבר אני עושה בכל תחום שאני מתקצבת: אני בודקת מהם הקריטריונים הכי נכונים לשים בתחום מסוים, ואז אני שמה את כל הרשויות בפנים ולפי זה מחלקת לרשויות. למשל, חלוקה אחרונה שעשיתי לעניין של הרחבת השירותים כשהוספנו 60 רשויות נוספות שלא היו להם יחידות לאלימות כדי להוריד את רשימות ההמתנה, אנחנו לקחנו את כל היישובים שרמת האלימות גבוהה ולא היה בהם תקן וחילקנו להם. זה תלוי בזה.

הבנתי. תודה, איריס ואורית בשלב הזה. נעבור לעלי בינג, רכז רווחה, ביטוח לאומי ועלייה באגף התקציבים במשרד האוצר, שלום.

אני אהיה מאוד ממוקדת כי אנחנו אחרי כמה ימים של דיונים בנושא ואתמול נתנאל שאני מבינה שהוא במחלקה שלך די – אני לא רוצה להגיד, גמגם – הנהן בהשלמה בוועדת הכספים כשהוא קיבל את הדרישה של יושב-ראש הוועדה להעביר 100 מיליון שקלים באופן מידי.

המציאות מוכרת לנו. מצד אחד מציאות של הצורך הדחוף לטפל באלימות נגד נשים. אנחנו בשבוע מיוחד. כל אישה שנרצחת מעלה יותר את הצורך. אנחנו בשנה קשה במיוחד בגלל הקורונה. אין ספק, שהכסף זה מה שייתן לנו אפשרות לטפל. מצד שני אנחנו מכירים את הסיטואציה הפוליטית. אנחנו לא יודעים אם יהיה תקציב 2021, ואנחנו גם לא יודעים אם יהיה תקציב 2020. אבל נשים לא יכולות להמתין. לכן הדרישה של ועדת הכספים נוסחה בצורה כזאת: תעבירו 100 מיליון באופן מידי. אז תגיד לנו, האם, איך ומתי יגיע כסף חדש בסכום כלשהו לא משינוי סדר העדיפויות במשרד הרווחה, לא מדיוני התקציב הבאים, אלא כסף מידי לתגבר את התקציב של מניעת אלימות במשפחה.

קודם כול, חשוב לי להגיד שאנחנו במשרד האוצר וגם משרד הרווחה עמדנו בכל החלטות הממשלה בנושא, והתקציב הועבר – 50 מיליון שקלים מדוברים. כ-30 מיליון היו בבסיס התקציב ו-20 מיליון שקלים נוספים עברו במהלך - -

בסדר. זה חדשות של 2017, אנחנו ב-2020.

זה רלוונטי גם לשנת 2020 התקציב הזה, זאת תוכנית חומש. אז גם ב-2020 התקציב הזה הועבר. מעבר לזה היו 10 מיליון נוספים שהועברו במשבר הקורונה - -

מה זה תוכנית חומש? מ-2017 היא בעצם נעצרה. לא היה כסף חדש לבד מההשלמה ל-50. זאת אומרת היה 30 ועוד 20.

זה מה שאמרה החלטת הממשלה.

לא בדיוק. תוכנית חומש זה אינקרמנטלי, זה כל שנה נוסף. זה נקרא חומש.

לא תמיד. תוכנית חומש זה לחמש שנים, זאת ההגדרה של תוכנית חומש - -

נכון. אבל מה קורה במהלך חמש השנים האלה?

- - - עולה, פוחת, יורד, קבוע. אם תפתחי את החלטת הממשלה תראי מה הסכום שמוקצה שם. זה הסכום שהוקצה ואנחנו הקצינו אותו.

קודם כול זה כבר התקדמות שאתה אומר שהוקצה. בדרך כלל נציגי האוצר אומרים שההחלטה עברה ללא תקציב. אז כשאתה אומר שהחלטת הממשלה הוקצתה זה כבר התקדמות. אבל התוכנית תוכננה כתוכנית אינקרמנטלית. היא אושרה כתוכנית אינקרמנטלית ללא תקציב בהתחלה. אותם 50 מיליון שיצאו תוקצבו, יש שם אנשים שעובדים. בן אדם שקיבל תקן של עובד סוציאלי או עו"ס משטרה ברשות מקומית בשנה השנייה לא לוקחים את הכסף של המשרה שלו ונותנים למקום אחר. כדי שייתוספו מענים בשנה השנייה של החומש צריך עוד כסף. אחרת לא תהיה תוספת, אחרת רק מה שנעשה – זהו.

זה איריס תוכל להסביר והיא הסבירה טוב ממני, אני מניח.

הסבירה, הסבירה.

לא כל התקציב זה תקנים, זה לא רק המשכי, יש פעולות נוספות. השנה מעבר למענים נוספים שנתנו אגב קורונה היו גם - - - נוספים שהיו צבועים לטובת העניין הזה. ככל שהממשלה תחליט שהיא רוצה להקצות מקור נוסף לטובת הנושא הזה ניתן לעשות זאת. בסופו של דבר כששאלת את השאלה אמרת שאת לא רוצה את זה ממקורות משרד הרווחה. אבל בסוף התקציב הוא מוגבל. גודל התקציב אושר בחוק בכנסת וזה אושר פעמיים בכנסת וזה צריך לבוא מאיזשהו מקום.

אתה לא באמת אומר את זה בנובמבר 2020 אחרי שכל השנה הזאת היו העברות כספים נוספות שלא היו שם כשהחוק עבר אי שם ב-2018.

אני מציע להבחין בין שני דברים: יש תקציב המדינה הרגיל ויש קופסאות הקורונה. גם קופסאות הקורונה הוקצו בסופו של דבר לטובת מטרות שונות. אפשר להחליט שלוקחים ממטרה אחת ומביאים למטרה אחרת, אבל אני מדבר על התקציב הרגיל שהוא לא קורונה. בתקציב הזה אנחנו עדיין בתקציב המשכי אבל מקסימום התקציב ההמשכי גדל בעקבות תיקון חוק היסוד. ההקצאה של הגדלת התקציב ההמשכי אושרה גם בהמשך בוועדת הכספים. מתוך זה אושרו גם תקציבי משרד הרווחה. ככל שרוצים לעשות תקציב נוסף אפשר לעשות את זה אבל בסופו של דבר זה צריך להגיע מאיזשהו מקום. זה לא שיש עכשיו כסף פנוי שמחכה שנשים אותו פה או שם. אם הממשלה תחליט שהיא רוצה להקצות 100 מיליון שקלים נוספים לטובת העניין הזה, בוודאי זה אפשרי. זה יצטרך לבוא על חשבון משהו אחר בתקציב המדינה – זה יכול להיות מתוך תקציב הרווחה או מתקציב הביטחון – כל תקציב הוא פוטנציאלי להיות מקור להעברת לתקציב אחר.

אני כן אגיד שבשלב הזה של השנה לא נראה לי שאם משרד הרווחה יקבל 100 מיליון שקל היכולת שלו להתקשר עד סוף השנה כשאנחנו ב-25 בנובמבר עכשיו. זה יהיה להם מאוד קשה, וזה היה גם ככה בעבר שכשתקציבים מועברים בשלב מאוחר של השנה בדרך כלל קשה למשרדים לממש אותם. אז זה לא נראה לי נכון. היה יותר נכון לנהל את זה בצורה מסודרת במסגרת דיוני התקציב לכשיהיו. כמו שאמרת גם אנחנו נמצאים בעולם של אי ודאות. אני מאוד מקווה שהם יהיו בקרוב ושיאושר בקרוב תקציב.

לא, לא. שתי שאלות: קודם כול אני מבינה מדבריך שמשרד האוצר לא מתרשם כרגע מהדרישה של ועדת הכספים. אין היערכות להעביר את הכסף הזה – אולי חלקו – אבל מבחינתכם זה כמו שאמא שלי אומרת: "אז אמר". יש לזה ביטוי ביידיש אבל אני לא אגיד אותו.

זה לא מה שאמרתי. בסוף זאת לא החלטה של משרד האוצר, זאת החלטה של הממשלה ושל הכנסת. מי שאישר את הקצאת הכספים הנוכחית היה ועדת הכספים בעצמה לאור הצעת משרד האוצר ושל הממשלה, וזה אושר בממשלה. אם רוצים לעשות שינויים אנחנו וגם ועדת הכספים יכולים לחזור לממשלה ולהגיד: אנחנו רוצים לעשות שינוי בהקצאה. אנחנו, בוודאי נעביר את המסר הזה הלאה.

ועדת הכספים אמרה את זה.

בסדר גמור. אז נעביר את זה הלאה גם אצלנו, וצריך לעשות על זה דיון. בסופו של דבר זאת לא החלטה של משרד האוצר. אם רוצים צריך להעביר את זה לראש הממשלה לדיון בממשלה ולנהל על זה דיון, ולחשוב גם מאיפה.

אתם תמצאו מאיפה.

הדיון הזה כאן הוא על החלטת ממשלה 513. מה שאתה אומר לי זה שכמו כל ההחלטות הקודמות גם בהחלטה הזאת הממשלה החליטה, ובלי תקציב.

אני פשוט לא זוכר את המספרים. את מדברת איתי על החלטת הממשלה הנוכחית?

ההחלטה האחרונה מ-8 בנובמבר בנושא איתור, מניעה וטיוב הטיפול לצמצום אלימות במשפחה. החלטה 513 מלפני שבועיים.

ההחלטה החדשה – אפשר לקרוא אותה. אין בה תקציב.

קראנו אותה.

אז לא צריכים לשאול אותי כדי לגלות שאין בה הערכה של תקציב.

כלומר בעצם נעשה ערמה של כל ההחלטות ונוסיף עוד נייר למדורה.

לא. בהרבה מאוד תחומים שאנחנו נוגעים בהם אפשר לשפר ולייעל דברים. לא תמיד צריך תקציב נוסף. אפשר לשפר דברים גם דרך רגולציה וגם דרך דברים משפטיים. רק השבוע פורסמו דברים ששר המשפטים מתכנן לעשות. לא כל שיפור תלוי בתקציב. אפשר לשפר ולייעל הרבה מאוד דברים ולתת מענים נוספים גם דרך שינוי של חוקים, שינוי של רגולציה, דרך הקצאה אחרת של התקציב הקיים.

סליחה, ממתי האוצר נותן לי תשובות מקצועיות בעניין העבודה הסוציאלית? תפקידכם לספק את התקציבים כדי שהתוכניות הממשלתיות יבוצעו. לפי החלטת הממשלה, אכן צריך תקציבים. אנחנו אפילו לא מסכימים שזה רק 50 מיליון. אבל הממשלה החליטה שצריך 50 מיליון, 250 מיליון לחמש שנים. אכן צריך את הכסף הזה כדי לבצע חלק מהתוכניות. אז אל תגיד לי שיש חקיקה. אנחנו יודעים שיש חקיקה וצריך לקדם חקיקה. בינתיים היא לא מקודמת. יש הצהרה של שר המשפטים, שזה טוב.

אגב ההצהרה של שר המשפטים, אני רק אגיד רגע אמירה פוליטית: במובלע כתוב שזה במסגרת הסכמות עם הליכוד על התקדמות חקיקה הדדית. אז אולי אם יקדמו חקיקה נגד היועץ המשפטי לממשלה ייתנו לקדם גם את זה. זאת אומרת זה גם מאוד על הקרח.

אבל כמו שהוא לא אחראי להגיד איזה תוכניות אפשר לבצע בלי תקציב אנחנו מצפים ממך לדעת למה צריך תקציב, וכמה תקציב אתם צריכים לתת. את הדברים שאפשר לקדם בלי תקציב יעשו במשרד הרווחה ובמשרד המשפטים.

נכון. נכון ששר המשפטים הוציא פרסום שמדבר על חקיקה ולזה לא צריך חקיקה. אבל מה שאיריס קודם תיארה אלה דברים שכרוכים בתקציב. היא אמרה שהדבר הראשון זה הוספת תקנים, היא אמרה שמדובר על מקלטים. היא תיארה לנו את סדר העדיפויות, והדברים הראשונים עולים כסף. בעצם אתה אומר שאנחנו בפייל-אוף, זה לא יקרה.

אני לא אומר שזה לא יקרה. אני קודם כול אומר שמה שהממשלה החליטה, התקציב הוקצה, ומשרד הרווחה מבצע. ככל שרוצים להקצות תקציב נוסף הממשלה סוברנית לעשות את ההחלטה הזאת וצריך להיות לכך מקור. הדבר הנכון זה במסגרת אישור של תקציב המדינה, שלצערי ולצער כולנו, בינתיים לא אושר. לכשיאושר אני מניח שניתן על זה את הדעת יחד עם משרד הרווחה. בינתיים אם רוצים אפשר לעשות תעדוף אחר או במשרד הרווחה או במשרדי הממשלה האחרים. זה המצב.

הבנתי. אז אנחנו חוזרים מכאן לוועדת הכספים ואומרים להם שכרגע אנחנו לא רואים את אותם 100 מיליון שהוחלט עליהם באופק, וכדאי שוועדת הכספים תעבור לאמצעים אחרים. לדוגמה אם תגיע אליה בקשה אחרת מהממשלה היא תתנה את הבקשה הזאת בהקצאה של 100 מיליון. זאת הדרך היחידה לקבל את הכסף.

אני חברה בוועדת כספים. אתם צריכים לדעת שמעכשיו והלאה כל הדרישות שתגיעו איתן ייבחנו בעין של – העברתם 100 מיליון, יישמתם את ההחלטה של ועדת הכספים או לא. כי בסופו של דבר בלתי מתקבל על הדעת – המרד הזה שאתם עושים נגד הכנסת – הכנסת אמורה לבקר את העבודה שלכם, הכנסת מקבלת החלטות, ואתם צריכים ליישם. פשוט מאוד.

בסיכום נפנה לוועדת הכספים. תודה, עלי. נעבור לכמה ארגונים. ד"ר כוכב אלקיים לוי ממרכז לקמן, בבקשה. אחריה לרה צינמן מארגון נרצחים ונרצחות ויעל סיני משדולת הנשים.

תודה רבה, תמר על הדיון החשוב הזה היום. אנחנו ממש מברכות על הדיון. ההתמחות שלנו במרכז רקמן היא בתחום של דיני משפחה, סכסוכי נשואים וגרושים. סביב הגירושין או ניסיון הגירושין, כמו שאנחנו יודעות, יש נקודות השיא ואת הביטויים הכי דרמטיים של אלימות במשפחה. מכיוון שאנחנו מדברים פה היום על טיוב הטיפול באלימות במשפחה חשוב לנו להגיד בהקשר הזה שיש אמנה חשובה ומאמץ בינלאומי, אמנת איסטנבול. אלימות במשפחה, כמו שאתם יודעים, זאת מגפה עולמית, ויש פלטפורמה שנותנת את הידע ואת הכלים איך לסנכרן את המערכות, איך להתמודד עם התופעה המורכבת הזאת.

אני אגיד רק במילה אחת למה זה קריטי ורלוונטי: אמנת איסטנבול יכולה לייצר פה מנגנון קבוע של בדיקה פנימית עצמית. היא יכולה להביא לאחריות של המדינה שתהיה מחויבת לה יחד עם מדינות אחרות. היא גם מייצרת פיקוח מתמיד מבפנים ומבחוץ ומאפשרת השוואה קבוע למדינות מתקדמות, למידה מתמדת מאחרים. היא מפרטת את מפת הדרכים המדויקת שמדינת ישראל צריכה ויכולה ללכת בה. אלה סטנדרטים שיכולים להועיל לנו מאוד ולתעד את הטיפול הממשלתי בנושא הזה ולהעצים את כל הגורמים במאבק החשוב הזה גם בתוך המדינה וגם מחוצה לה.

תודה על הדברים. אני רק רוצה לשאול שאלה כדי להבין שהבנתי את דברייך. את אומרת שאתם עוקבים אחרי התוכנית שאיריס פלורנטין מתכללת ויש לכם הצעות לשיפור התוכנית הזאת? לדעתכם, יש דברים שאפשר לעשות – רעיונות או עצות או שאת אומרת את זה כאמירה כללית?

אחד הכשלים או הקשיים שלא רק אנחנו מצביעות עליהם, אלא באופן כללי מרגישים אותם גם גורמים בממשלה זה הסנכרון בין המערכות השונות. האמנה הזאת מאפשרת מתווה איך לסנכרן ולייצר את אותם קשרים בין המערכות השונות. למשל, את העלית את הנושא של שופטים ושוטרים ושל גורמי הרווחה אז אני אומרת אפילו באופן כללי לגבי מה שהאמנה הזאת מציעה והפיקוח והסטנדרטים שהיא מאפשרת למדינות לעמוד בהם. זה בהקשר הזה.

אתם ישבתם עם איריס פלורנטין?

לא ישבנו עם איריס, אבל נשמח לשבת איתה בעניין האמנה. היא מדברת על מניעה, על הגנה.

פרופ' רות קדרי בוועדה.

נכון. פרופ' רות קדרי אפלבוים בוועדה.

אתם יכולים להגיד בוועדה את כל מה שאתם רוצים.

אבל משרד החוץ ומשרד המשפטים מדברים כבר למעלה משנתיים על העובדה שהם מהססים לחתום או לא לחתום. ההסתייגות שלהם היא אותה הסתייגות שקשורה לענייני משפחה בנושא הזה. הם הציגו את זה בוועדה אצלי. אני לא יודעת אם משהו השתנה מאז.

אנחנו שמענו הסתייגות מכיוון אחר, לא בהקשר של דיני המשפחה.

אלא מה?

בהקשר של מהגרים, של זכויות של מבקשי מקלט. דווקא הם האוכלוסיות הכי קשות שבסופו של דבר לא פונות לרשויות ומאוד קשה להם בכלל מלכתחילה. זה לא בהסתכלות ספציפית על ישראל, אלא בכל העולם. זאת אחת ההסתייגויות שהבנו. אנחנו נכנסים עצמנו לעומק העניין כדי להבין למה קשה לישראל להצטרף, איפה הנקודות שמהן ישראל חוששת עדיין.

תודה, כוכב. לרה צינמן, יושבת-ראש ארגון משפחות נרצחים ונרצחות.

תודה, חברת הכנסת תמר זנדברג. אני זוכרת כמו היום שלפני שש שנים, ב-2014, אחרי שנרצחה אביטל רוקח בירושלים על-ידי בעלה דנו בדיוק על אותן סוגיות. גם במקרה שלה השופט לא השאיר את בעלה במעצר, אלא שחרר אותו לרצח בטוח של אביטל. כבר אז הועלתה דרישה להקמת רשות לאומית למניעת אלימות במשפחה. במקום זה הקימו ועדה בין-משרדית. אני מאוד מעריכה את עבודתה של הוועדה ואת עבודתה המסורה של איריס בתוך משרד הרווחה. אבל היינו עדים לכך שכל הזמן היו ויכוחים בין משרדים שונים על התקציבים עד שפורסם הדוח רק ב-2016 ולא תוקצב. ושוב אנחנו שומעים שמקימים צוות בין-משרדי. לדעתנו, עד שלא יהיה גוף אחד, אדם אחד, שמתכלל ועוקב ועובד רק על זה 24 שעות ביממה שום דבר לא ישתנה.

אתמול בישיבת מליאה של הוועדה לקידום מעמד האישה עלה שוב הנושא שהעלינו אז ב-2015 כשהגשנו נייר עמדה לוועדה הבין-משרדית והופענו בפניה. דיברנו בה על הסרת חסמים להעברת מידע של רשויות בריאות הנפש. ושוב שמעתי אתמול איך אילה מאיר אומרת שיושבים על המדוכה במשרד המשפטים ומשרד הבריאות. כמה שנים אפשר לחזור על אותו משפט? יש נשים – ולא רק נשים, אלא בני משפחה בכלל, שנרצחו על-ידי חולי נפש שהסתובבו חופשי, שלא אושפזו, שהוגשו עליהם חוות דעת מקלות, ורק אחרי שהם רצחו פטרו אותם מאחריות פלילית ואשפזו אותם. כל כך הרבה קורבנות וכל כך הרבה אסונות.

אנחנו מזדהות.

בתי נרצחה במרץ 1996. בקרוב יהיה 25 שנים. היום פורסמה על כך כתבה במעריב. אני אומרת שאי אפשר לשאת יותר את הכאב הזה, את האובדן, במשך עשרות שנים.

תודה, לרה, אנחנו מזדהות עם הדברים. יעל, אני, ברשותך, אתן לפנייך לגלי עציון מנעמ"ת לדבר מכיוון שהיא צריכה לצאת אז נקדים אותה רגע. אחריה יעל סיני, שדולת הנשים. בבקשה, גלי.

תודה רבה. אני רוצה להגיד שני דברים: למרות שאני מכבדת ועובדת הרבה שנים עם לרה אנחנו לא חושבות שצריך רשות. יש לנו ניסיונות עם הרבה רשויות. אכן, צריך גורמים מתכללים, אבל הניסיון העצוב הוא שרשויות בסופו של דבר מייצרות משרות בכירות לאנשים ולא בהכרח עבודה.

דבר שני, אנחנו שבות ורואות שוב ושוב את חוסר ההבנה וחוסר המודעות של גורמי השיפוט. לא מספיק להכין רק הכשרות, זה צריך להיות חובה לשופטים שמתעסקים במטריה. אני חייבת לחלוק איתכם משהו: ליוויתי את תיק הרצח של תמר לב בערד. ליוויתי את המשפחה שלה והתחננו בזמנו שלא יהיה הסדר טיעון, והפרקליטות התעקשה שיהיה הסדר טיעון. ואז הגשנו הצהרת נפגע עברה. בסוף כל התהליך השופט כתב שהוא ממש מצטער שהוא טעה בשיקול הדעת. זה היה בשלב גזר הדין. אין מה לעשות עם זה בשלב הזה חוץ מלשבור את ליבה של המשפחה. לדעתי, אחד החלקים המשמעותיים מאוד בשרשרת זה השופטים וההבנה של שופטים את המטריה, ואני לא תמיד מרגישה שאנחנו נמצאים שם. השופטים שיש להם ממשקים עם נושא עבירות אלימות חייבים להבין את המטריה. אני ממש לא מרגישה שזה המצב היום. אגב, זה לאורך כל השרשרת כי זה לא רק בתיקי צווי הגנה, זה גם בתיקים שמתקיימים בהם הסדרים לחלוקת אחריות הורית. אני מכבדת מאוד את משרד הרווחה אבל הרבה פעמים יש חוסר התממשקות בין הגורמים שמטפלים באלימות לבין הגורמים שמתעסקים בסדרי דין. הם מדברים מפרדיגמות ומאידיאולוגיות שונות והכול חייב להסתנכרן. המוקד שיכול להסתכל על התמונה הרווחה זה הרבה פעמים שופט – או שופט המשפחה או שופט שלום. לכן אנחנו חייבים לדאוג שתהיה הכשרה לשופטים ושהיא תהיה חובה. תודה.

תודה רבה. אני מאוד מזדהה עם הדברים. אני חושבת שנושא הכשרות של שופטים זה אחד הדברים שמדובר עליהם כבר הרבה פעמים. היו גם הצעות חוק. שמענו מאיריס פלורנטין שזה אחד הדברים הראשונים שהולכים לקרות אבל אנחנו נעקוב אחריו.

יעל סיני, שדולת הנשים, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לחזור לנושא התקציב. עלי בינג, נציג משרד האוצר, דיבר פה, וקפץ בצורה מאוד צורמת לאוזן לשמוע שבכל תקופת הקורונה התוספת התקציבית – כשמדברים על תופעה שקפצה ב-300% ומקיפה מאות אלפי נשים וילדים בישראל – היא של עשרה מיליון שקלים. הוא לא מתבייש להגיד שזאת התוספת התקציבית בתקופה כל כך קשה וארוכה. יש המון תופעות חברתיות שקפצו באחוזים גדולים כל כך אבל אין ספק שזאת אחת המרכזיות שבהן. עשרה מיליון שקלים – תקנו אותי אם אני טועה, אתן יותר ותיקות בוועדות שקשורות לכספים – זה סכום מאוד נמוך - -

את לא טועה.

אז אנחנו יושבות ואנחנו שומעות על 10 מיליון שקלים האלה כאילו אנחנו אמורות להגיד תודה. אנחנו רואות את העבודה החשובה והמקיפה של איריס פלורנטין. היא משתפת גם את הארגונים החברתיים וכל שקל שמועבר אליה, היא באמת מוציאה. אפילו זכינו להשתתף באיזשהו מאבק בשביל להחזיר לה כסף אחרי שמשרד האוצר שיחק איתה משחקים. אז אני אומרת שאנחנו צריכות לא לקבל את 10 מיליון השקלים האלה; ובטח ובטח נלחמנו על 100 מיליון השקלים האלה אבל בתקופה כזאת עם קופסאות שחורות שעוברות מיליארדים, למעשה, תופעה שמקיפה 200 אלף נשים מתוקצבת בתוספת של 10 מיליון שקלים. זה מביך אותי, ואני חושבת שזה מכעיס. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן היא חברה בוועדת כספים – בהעברה התקציבית הבאה, כמו שאמרת, עם כל המשחקים שקורים היום צריך לדרוש הרבה יותר. תודה רבה.

תודה. אני מסכימה איתך בכל מילה. שמענו על קופסאות הקורונה. האלימות נגד נשים שהיא תופעת לוואי מובהקת של הקורונה והעלייה בתופעה הזאת – גם הפנייה למרכזי הסיוע, גם העלייה ברצח נשים, גם העלייה בפגיעות המיניות בתוך המשפחה וכולי – הייתה חייבת להיכנס לתוך קופסאות הקורונה. קורונה זה גם אבטלה וזה גם בריאות אבל זה גם אלימות נגד נשים בצורה מובהקת מאוד. הדרישה של ועדת הכספים לאותם 100 מיליון שקלים בדיוק באה לתת מענה לדבר הזה. זה פי עשרה מאותם 10 מיליון שקלים שכבר עברו. שמענו כאן סקפטיות שכביכול משרד הרווחה לא יצליח להוציא בגלל שזה סוף השנה, וזאת, כמובן, תשובה שלא מקובלת עלינו ולא על ועדת הכספים. אנחנו נחזור לוועדת הכספים כדי לוודא שהכסף שנדרש שם אכן מועבר. לוועדת הכספים יש כוח ויש לה מערכת יחסים עם הממשלה אז היא בהחלט יכולה לדאוג לזה.

אני רק אעדכן שקיבלתי עכשיו הודעה שוועדת השרים לענייני חקיקה התכנסה לדיון טלפוני ב-10:45 - -

אני רציתי לספר לך והתאפקתי.

- - והחליטה לתמוך בהצעת החוק שלך, חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, לחייב טיפול בגברים אלימים. היא החליטה לתמוך בהצעה שלי יחד עם חברת הכנסת קארין אלהרר להגביל פיטורים על אישה ששוהה במקלט לנשים מוכות, והיא החליטה לתמוך בשלילת אפוטרופסות מהורה שהורשע ברצח הורה נוסף של קטין.

של עודד פורר.

פה כתוב שזה של גדעון סער. אני לא יודעת מה קורה עם ההצעה של עודד פורר.

זה עולה היום?

כן. אלה הצעות שעולות היום. אז רק תדעו שלפעמים קורים ניסים. אני מניחה שאנחנו חייבות תודה לשני דברים - -

הרבה עבודה.

כן, רציתי להגיד. יש פה שני דברים שאחראים לזה: א', לעבודה שעשינו כל השבוע בלחץ הציבורי ושנית זה בחירות. טוב שלפעמים יוצאים לבחירות כי מרגישים לפעמים שצריכים לעשות משהו טוב.

כן, תמיד טוב - - -

תודה, יעל. נעבור לד"ר אסתי אשל, מרכז השלטון המקומי, בבקשה.

קודם כול אני ממש שמחה לשמוע על הנושא של הצעות חוק לטיפול בגברים. אני מנהלת האגף לשירותים חברתיים קהילתיים באור יהודה ויש לנו יחידה שנקראת "קרן אור" שמטפלת גם באלימות, גם בנפגעות, גם טיפול בילדים וגם טיפול משפחתי. יחידה מאוד ענפה. לצערי, לא קיבלנו תקנים כי נתנו את התקנים למי שאין להם אבל אנחנו בהחלט צריכים לטפל בתקנים. רבים כמוני שיש להם כבר מרכזים קיימים צריכים עיבוי של המרכזים בשל העלייה כי צריך להבין שהמרכזים האלה בדרך כלל מוכרים בערים עצמם וכשיש משברים הם מגיעים.

רציתי להתמקד בנושא הטיפול בגברים. לנשים יש הרבה עמותות והרבה מאוד קולות. נכון שנשים נרצחות בידי גברים ומעט מאוד גברים נרצחים בידי נשים. אבל הרצח הוא הסוף, ואני רוצה לדבר קצת על ההתחלה. ההתחלה מתחילה בכך שיש תלונות במשטרה שמגיעות אחרי זה אלינו, ואחוז גבוה מאוד של אנשים לא רוצים טיפול; משום שבאותו רגע הם רבו, אחר כך הם עשו שלום בית והיה ירח דבש עד הפעם הבא – זה מעגל האלימות. כל פעם שהפעם הבאה מגיעה היא הרבה יותר חריפה מהפעם הקודמת.

לכן אם בתוך החוק הזה שעכשיו שמענו עליו, ואני מברכת עליו, יהיה גם מצב שברגע שיש תלונה יחייבו גברים ונשים להגיע לתחנות לטיפול לפחות לעשרה מפגשים, 14 מפגשים, ואחרי כן לתת אפילו דיווח לבית המשפט, כמו בארצות-הברית במקרים רבים, זה יכול למנוע מאוד את האלימות הבאה או את הרצח הבא. יש לזכור שאלימות זה דינמיקה בין בני זוג. זה לא רק הגבר הוא האלים, יש לזכור שגם לנשים יש חלק בעניינים האלה. זה לא מצדיק רצח ולא שום דבר, זה ברור - -

איזה חלק יש לנשים באלימות כלפי גברים?

מעצבנת.

איזה חלק לנשים יש באלימות כלפיהן?

יש גם נשים שהן אלימות כלפי גברים.

אז בסדר.

אז שיתבעו אותן על זה שהן אלימות.

בדיוק.

את יודעת מה, כשאנחנו מטפלים בגברים – ואנחנו רואים את התופעה הזאת אבל לא יודעים עליה מספיק כי יש מצ'ואים ויש "גבר-גבר", ויש בושה וכל זה. אבל זה דבר שצריך לקחת בחשבון – שיש דינמיקה בין גברים לנשים. זה לא שחור ולבן. בדינמיקה הזאת צריך לטפל.

בואי נסכים שאנחנו מסכימות איתך שיש דינמיקה אבל יש מישהו שהוא אלים.

הדינמיקה הולכת, לצערנו, לכיוון אחד.

לפעמים יש גם נשים אלימות. אתן לא יכולות - - -

בסדר, אבל - -

- - -

אלימות היא אלימות והחוק לא אומר רק אם הגבר הוא אלים ולא הפוך. אבל מה לעשות ש-23 נשים נרצחו השנה? ומה לעשות שלנשים האלה הייתה היסטוריה של תלונות ושל שחרור של אותם גברים? אם יש זוג שבו זה היה הפוך זה יטופל. אבל אני קצת מתקשה – את מייצגת את נעמ"ת. אה, שלטון מקומי, סליחה.

אני מהשלטון המקומי ואנחנו מטפלים בנושא הזה יום-יום ואנחנו רואים את התופעות האלה. אנחנו מטפלים בנשים מוכות ואחר כך בגבר ורואים את הדינמיקה שזה לא שחור-לבן בהרבה מאוד מקרים.

אם הדינמיקה הייתה טובה לא היו מגיעים לאלימות.

לא, היא אומרת שיש דינמיקה שמביאה לאלימות – כאילו גם האישה אשמה בדינמיקה - -

לא, לא, אני לא אומרת שהאישה אשמה. אל תיקחו אותי לקצה של שחור-לבן.

אז מה זה דינמיקה?

אני מדברת על דינמיקה שקיימת ואלימות היא לא שחור-לבן. חלילה, אף אחד - - - אל תכניסו לי מילים לפה.

מה זה אלימות היא לא שחור-לבן? אני לא מבינה את זה.

זה כן שחור-לבן.

יש דינמיקה בתוך המשפחה שהאלימות קיימת ומחריפה, והקצה שלה זה הרצח. זה נכון שגברים רוצחים יותר נשים, ומעט מאוד נשים רוצחות גברים, בודדות. זה נכון. אסור להגיע לא לזה ולא לזה, ובטח לא שגברים ירצחו נשים. אבל כדי לא להגיע למצב הזה צריך להתחיל לטפל בהתחלה, וההתחלה היא שיש תלונות במשטרה. בהרבה תלונות כאלה נשים אומרות שלא צריך טיפול כי כבר יש להן ירח דבש יחד.

זה חלק מהדינמיקה של האלימות. אין ספק, אנחנו מסכימות איתך שהזיהוי הקודם צריך להגיע, אבל רק להדגיש שאלימות היא אלימות. היא מופנית מאלים או אלימה – אבל בדרך כלל אלים – לקורבן, ושם צריך לטפל. אין ספק שמשפחה אלימה או זוגיות שהיא אלימה יש בה גם תלות כלכלית, יש בה תלות נפשית, וזה מאוד מורכב. הן לא ברגע אחד קמות והולכות. אגב, לפעמים כשהן קמות והולכות הן נרצחות. זה גם חלק מהבעיה והפחד והאיום הם חלק מזה. בזה אין ספק. אבל המטרה שלנו היא להציל את הקורבנות ולטפל בתוקפים ובאלימים. שזה יהיה ברור.

חלק מלהציל את הקורבנות זה להתחיל בשלבים הרבה יותר מוקדמים שלנו בדיבור ובשכנוע של האנשים להגיע לטיפול. לא תמיד זה הולך, והרבה מאוד מהתלונות לא מטופלות כי הם לא רוצים. אין לנו מנוף עליהם להכריח אותם.

זה חלק מהבעיה הטיפולית.

בחוק עצמו תשימו לב לעניין הזה.

תודה רבה. נעבור לסיגל קוצ'מן, הנהגת ההורים הארצית. אחריה נעמה זרביב משוברות שוויון ואחר כך דניאל עמירם, העמותה לשוויון בהורות. בבקשה.

תודה רבה על זכות הדיבור ותודה על הדיון. אני מקשיבה פה לדיון מההתחלה, ואני מוכרחה להגיד שמדהים אותי שנושא החינוך לא עולה על סדר היום והוא לא בעדיפות ראשונה. כי הדברים מתחילים מחינוך. מדברים פה הרבה על התוצאה. כל הדיון הוא על התוצאה, על הקצה ולא על ההתחלה. ההתחלה היא חינוך והיא מתחילה בחינוך. לא מגיעים להיות גברים אלימים בלי חינוך. בואו נתחיל לטפל ולשים את סדר העדיפות בחינוך. את התקציבים בתוך מערכת החינוך. אם זה יתחיל בחינוך בגברים ובנשים החל מהגיל הרך אנחנו נקבל בוגר אחר, נקבל אזרח אחר פחות אלים. אני לא חושבת שנמגר את התופעה לגמרי אבל אנחנו נקטין אותה פי כמה וכמה.

טיפול בתוקפנים מתחיל בחינוך ולא בתוצאה; גברים ונשים יוצאים כולם ממערכת החינוך. אלימות במשפחה זה גם ילדים. איפה הילדים פה על השולחן? איפה הילדים בתוך המשפחה? נמצא פה אגף הרווחה – איפה החיבור בין הרווחה למערכת החינוך? שם מאתרים בעיות. איפה הרווחה? הרבה פעמים פונים לרווחה – וסליחה שאני אומרת – אבל אין בכלל התייחסות והדברים נופלים בין הכיסאות, והילדים נפגעים. יש כאן ילדים. אחר כך הילד גדל להיות ילד פוגע. ככה הגלגל הזה נמשך.

אז, לדעתי, סדר העדיפות צריך להיות השקעה של תקציבים בחינוך, בתוכניות; לא רק הרצאה בודדה, אלא צריך להיות חינוך רציף נגד אלימות ולמניעת אלימות מהגיל הרך ועד כיתה י"ב. בואו נשקיע שם. ואז מערכת המשפט תטפל בפחות מקרים ולא נצטרך כל כך הרבה מרכזים. אני שומעת פה שמדברים על השקעה במרכזים והשקעה בהבאת אנשים לטיפול. בואו נתחיל מהשורש, לא מדברים על השורש.

תודה.

צריך להתייחס בטיפול להורים. מדברים על טיפול בתוך המערכת – צריך להכניס את ההורים לתוך מעגל הטיפול בתוך המערכת. צריך להשקיע באיתור במערכת, בהכשרות במערכת. ואז יהיו לנו פחות מקרים שמערכת המשפט תצטרך לטפל בהם, מן הסתם, ופחות דברים. קראתי את התוכנית הלאומית וזה לא מופיע בה. יש פרק קטן וזניח בתוך התוכנית הזאת למערכת החינוך. אז שם להשקיע. תודה רבה.

תודה. נעמה זרביב, שוברות שוויון, בבקשה.

תודה רבה. אני נמצאת כאן ורציתי לדבר על הדבר העקרוני שאנחנו מדברים על שוויון מגדרי או אלימות נגד נשים ולא מתייחסים למכלול. אבל אני חייבת להתחיל בסיפור קצר. הוועדה הקודמת שהתכנסה זאת ועדת החוקה, והיא דנה בתקציבים של המאבק באלימות נגד נשים שאני קוראת להם אלימות במשפחה. הוועדה דנה בתקציב הזה בשעה 9:00 בבוקר באחד מימי שני. בלילה הקודם ב-24:00 אישה דקה את בן זוגה כמעט למוות. הוא הובהל לטיפול נמרץ והיא נלקחה למעצר. הכותרת הראשונה אמרה: "אישה דקרה על רקע סכסוך בין בני זוג"; חמש דקות אחר כך: "גבר נדקר כנראה בסכסוך" ורבע שעה אחר כך הכותרת הייתה "גבר נדקר בקטטה. כל הדיון כאן מראה שאם גבר נדקר הוא אמור למות כי הוא הרי אלים. אני לא באתי לייצג גברים, אני באתי לייצג את מכלול המשפחה; שיהיה לנו כבוד לגברים וכבוד לנשים.

תודה.

רגע. כל הכבוד למי שדיברה לפניי אסתי אשל שראתה בשטח שיש גם נשים אלימות. אנחנו לא יכולים לעצום עיניים ממערך משפחתי, מאופי של גברים ונשים. מעניין שהשוויון המגדרי תופס בכול, ורק פה אין שוויון – תמיד גבר אלים, תמיד האישה קורבן. זה גם לא טוב לנו כנשים. לפעמים אנחנו יכולות לקחת יותר כוח בידיים. ההתייחסות הזאת היא מוטה.

אני רוצה לבקש שבתוך כל התקציבים הענקיים האלה – אם יש כזאת הכחשה בוועדה הזאת שאלימות יכולה להיות סימטרית – נכון יש שש או שבע נשים שנרצחו השנה בידי בני זוגן, יש עוד תשע נשים שנרצחו מסיבות אחרות, ויש 76 גברים שנרצחו השנה. אני לא הולכת לעשות השוואה - -

על-ידי נשים?

רגע.

מה "רגע"? על-ידי נשים, כן או לא?

אני רוצה להתייחס למילה שלך "על-ידי נשים".

אה, תודה.

- - -

סליחה, לא, לא, לא, אני מצטערת, זמננו קצר.

לא, רגע, תני לי רק להגיד מה הבקשה שלי.

לא. שאלתי – על-ידי נשים – כן או לא?

אז אני רוצה לענות לך על זה.

זאת תשובה של כן ולא. כן או לא?

לא, זאת תשובה שהמשטרה לא רשמה.

תודה. אה, אוקיי, בסדר.

אז מה שאני מבקשת - -

אז כל הנשים רצחו את כל הגברים ורק המשטרה לא רשמה. תודה.

דניאל עמירם מהעמותה לשוויון - -

רגע, שנייה - -

סליחה, הזמן שלנו פשוט קצר. המליאה מתחילה עוד מעט - -

- - -

- - ויש לנו עוד הצעות חוק למניעת אלימות נגד נשים להצביע עליהן. אז אני מתנצלת. נצטרך להתקדם. תודה.

דניאל עמירם, העמותה לשוויון בהורות, בבקשה.

שלום לכולם. רציתי לדבר על כמה דברים: קודם כול אלימות זה ממש לא מגדרי. זה לא גברים נגד נשים וגברים נגד נשים. יש אלימות במשפחה, נקודה; גם גברים, גם נשים, גם ילדים סופגים אלימות במשפחה.

דבר שני, בכל הדיון פה לא שמעתי תוכנית אחת שבאה למנוע אלימות. אני תמיד שומע מה קורה כאשר יש אלימות ומה קורה בהמשך. אין פה באמת משהו שאמור לטפל בזוגות כבר בתחילת הדרך. ברגע שזוג מתחתן צריך לתת לו כלים מטעם המדינה כדי למנוע את כל שאר הדברים. ברגע שאתה נותן לו טיפול כזה אתה גם מזהה מה יכול להיות עם הזוג.

דבר שלישי, יש גם עניין של תלונות שווא. זה גם אלימות לכל דבר ועניין. אני רואה שהדיון הזה זה בעיקר להעניש גברים או לתת טיפול לגברים או הכול. בשורה התחתונה – זה לא מנע כלום עד עכשיו. יש עונש של מאסר עולם על רצח וזה לא מונע אנשים מרצח. בכל הדיון הזה אין שום דבר שבאמת מתעסק במניעה.

תודה.

אין שום דבר שמתעסק במניעה.

תודה. יונדב שטרן, אבות למען צדק, אחרון הדוברים, בבקשה. ואז נסכם.

שלום, תודה על זכות הדיבור. כמו שהזכירו חלק מהדוברים האחרונים מדובר בעיקר על אלימות במשפחה ועל גברים כאלימים ועל נשים כנפגעות אלימות. במחקרים ידוע שיש סימטריה באלימות: נשים אלימות במידה שווה במספר התקיפות כמו גברים. בנוגע לאלימות במשפחה בכלל אנחנו יודעים שכלפי ילדים נשים אלימות פי שניים ואף יותר. אפשר לנסות להתעלם מזה אבל אלה נתונים ידועים שנאמרים למעלה מ-50 שנה אבל מסתירים אותם.

בנוגע לטיפול בנשים אלימות אני רוצה לדעת אם יש מרכזים שמטפלים בנשים אלימות.

אוקיי, תודה.

הוועדה שמחה לסגור שבוע בכנסת שהייתי מכנה אותו מוצלח אם לא היינו עוסקים בחיי אדם ובחיים של נשים שממשיכים להיכחד. במהלך הדיון הזה לשמוע שהממשלה – לדעתי, באופן היסטורי, אין ועדת שרים ואין הצעות חוק – תאשר היום ונצביע ממש בעוד עשר דקות על שורה של הצעות חוק בנושא מניעת אלימות זאת בהחלט בשורה וזאת בהחלט תוצאה של העבודה הקשה שנעשתה כאן השבוע ושל הלחץ הציבורי. אז אני רוצה להודות לכל חברות וחברי הכנסת שלקחו חלק בשבוע הזה ולארגונים האזרחיים שחלקם היו איתנו כאן ומלווים את הנושא כל השנה. אני מקווה שההצעות האלה יראו אור וייכנסו לספר החוקים ולא רק יישארו בקריאה הטרומית.

אני רוצה להודות למליאת הוועדה לקידום מעמד האישה וליושב-ראש הקבוע על קיום הדיון הזה וגם על כל הדיונים שנערכו השבוע, לרבות אותה ועדת חקירה שנערכת כאן.

הוועדה שמעה את החלטת הממשלה החדשה שמיועדת לשים פוקוס על התוכנית הממשלתית ולעשות סדר עדיפות. הוועדה התאכזבה לשמוע שבמשרד האוצר לא נעשתה בינתיים עבודה תקציבית על התוכנית. אבל הוועדה תפנה לוועדת הכספים שהחליטה השבוע על העברה של 100 מיליון שקלים לתקצוב התוכנית ותביא בפניה את הדברים ותדרוש ממנה להשתמש בכלים העומדים לרשותה כדי להבטיח שהכסף הזה יעבור בהקדם כבר עכשיו ולא להמתין לתקציבים הבאים שאולי יגיעו או לא יגיעו.







הוועדה גם מציינת את האמירה של איריס פלורנטין שכבר השבוע תיקלט רכזת כדי להתחיל בנושא של הכשרות שופטים, שזה אחד הלקחים החשובים מהרצח האחרון. והוועדה מבקשת בדצמבר, בעוד חודש מהיום, עדכון ודיווח על כניסה ועל תחילת העבודה, ומהו לוח הזמנים הצפוי לאותן הכשרות שופטים כדי שלא יחזרו מקרים כמו אלה שנחשפו השבוע של שופטים שהם משחררים סדרתית ושל נשים שמאבדות את חייהן בגלל זה. אני מודה לכולם, אני מודה לוועדה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.