פרוטוקול של ישיבת ועדה

17
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
24/11/2020

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
24/11/2020


מושב שני

פרוטוקול מס' 58
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"א (24 בנובמבר 2020), שעה 10:37

יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים - בראי הקורונה

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
מיכל קוטלר-וונש
תמר זנדברג
תהלה פרידמן
עאידה תומא סלימאן

יוראי להב הרצנו
אימאן ח'טיב יאסין

עידו אבגר - ממ"מ, מרכז מידע ומחקר של הכנסת

ד"ר אביגדור קפלן - מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

איילה מאיר - מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דנה בן צבי - ראש חו' אלמ"ב, מדור נפגעי עבירה, המשרד לביטחון פנים

דר' אסתי אשל - עו"ס בכירה, מנהלת אגף הרווחה, מרכז השלטון המקומי

רות רזניק - יו"ר עמותת ל"א - לחימה באלימות נגד נשים

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

ד"ר כוכב אלקיים לוי - ראש היחידה למדיניות וחקיקה, מרכז רקמן באוניברסיטת בר אילן

אביב יהלום - מייסד וחבר עמותת אסל"י, ארגון סרט לבן ישראלי

יעל מרים סיני - קשרי כנסת, שדולת הנשים בישראל

אבישג שחם חדד - מנהלת קשרי ממשל, ויצ"ו ישראל

סשה קוגן - מנכ"לית עמותת מורשתינו

ענת מימון

דלית אזולאי

מירב מקלר - חבר תרגומים


יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים - בראי הקורונה

בוקר טוב לכולם, אני מתנצל על העיכוב הקל, אני פשוט מגיע מוועדת הכספים ששמה ניהלנו דיון על התקצוב של התכנית. הדיון שם עדיין נמשך, אבל בכנסת הדיונים מתקיימים במקביל, מי שמנוסה כבר מכיר.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, היום ה- 24.11, ח' בכסלו תשפ"א, הנושא הוא יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים בראיית קורונה, משתתף איתנו בדיון מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, הד"ר אביגדור קפלן, שנמצא כבר בזום, אני מבין. אנחנו ברשותך, אדוני המנכ"ל, נפתח במצגת של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ואז נמשיך בדיון.

תודה, אדוני יושב הראש. עידו אבגר, מרכז המידע והמחקר של הכנסת, אני אציג נתונים מתוך מסמך שהוכן לבקשת יו"ר הוועדה. המסמך הוא עתיר נתונים, אני אעבור רק על הנתונים העיקריים, ככל שיהיה צורך כמובן שאשמח להרחיב. רוח הנתונים שנציג הם נתונים שקיבלנו מהמשטרה, חלק מהנתונים יש גם נתונים ממשרד הרווחה, אנחנו נתמקד בשלושה תחומים עיקריים: רצח נשים, אלימות כלפי נשים מצד בן זוגן ואלימות במשפחה בתקופת משבר הקורונה.

נתחיל מרצח נשים בבקשה. בעצם מאז תחילת 2018 נרצחו 69 נשים, למרבה הצער, הנתונים שנמסרו לנו בשבוע שעבר כבר אינם מעודכנים, לאחר רצח נוסף שהתרחש בעארבה. 24 נשים, 35% מכלל המקרים, נרצחו על פי החשד על ידי בן הזוג.

ניתן לראות מימין, שרוב הנרצחות, זה החלק האפור בתרשים הימני, רוב הנרצחות אינן יהודיות, 60% מהנרצחות, ואני אבהיר פה שהמשטרה לא אוספת נתונים מובחנים על האוכלוסייה הערבית. הקבוצה הלא יהודים, בנתוני המשטרה בעצם כולל את כל הקבוצות שמרכיבות את האוכלוסייה הערבית לפי הלמ"ס בצירוף קבוצה קטנה של נוצרים שאינם ערבים.

גם בקרב הנרצחות על ידי בן זוגן, שזה התרשים השמאלי, יש ייצוג יתר לנשים לא יהודיות, ביחס לשיעורן באוכלוסייה, וגם לעולות, זה החלק הצהוב למטה. המשטרה לא מפלחת על פי ארץ המוצא, עולות, זה נשים שעלו לישראל אחרי 1989, זאת ההגדרה של המשטרה. זה החל הצהוב למטה. בנתוני הרווחה יש לנו טיפה פילוח יותר מדוקדק. מקרב העולות, על פי נתוני הרווחה, יש ייצוג יתר מאוד מאוד בולט ליוצאות אתיופיה. זה אפשר לראות במסמך.

נתמקד עתה בהצטלבות בפילוח מקרי הרצח לפי קבוצות אוכלוסייה, כמו שראינו עכשיו ולפי טיב הזיקה בין הנרצחת לבין החשוד ברצח, אם זה בן הזוג, אם זה קרוב משפחה אחר או רצח על ידי זר או מקרה שטרם שפוענח. אני אציין שרצח על ידי קרוב משפחה אחר מבן הזוג. בן הזוג כולל כל סוגי בן הזוג, נשוי או לא נשוי, גרוש וכו'.

קרוב משפחה אחר מבן הזוג, המשפחה מקטלגת רצח ככזה רק אחרי שמוגש כתב אישום, בעצם בשלב יחסית מתקדם של ההליך הפלילי, ולכן אנחנו מתמקדים כאן בתיקים מ- 2018 ו- 2019 כי אנחנו מניחים שבשנת 2020 סביר יותר שיש תיקים שטרם הוגש בהם כתב אישום וזה עשוי להשפיע על החלוקה בין הקטגוריות.

אז כפי שניתן לראות בשורה העליונה של התרשים, כ- 30% מ- 47 מקרי הרצח שמוצגים פה התבצעו על ידי בן הזוג, על פי החשד. זה החלק הכחול. שיעור דומה מהרציחות התבצעו על ידי בן משפחה אחר, זה החלק האדום באמצע, וכ- 40% מהמקרים בוצעו על ידי זר אן שטרם פוענחו, זה החלק הירוק.

עוד אפשר לראות, אם מסתכלים דווקא בשורה התחתונה של האוכלוסייה הלא יהודית, שרוב מקרי הרצח של נשים לא יהודיות, בוצעו על ידי זר או שטרם פוענחו. והיות שכפי שראינו קודם רוב הנרצחות באופן כללי הן מהאוכלוסייה הלא יהודית, אז בעצם זה עובד גם הפוך.

הנתונים שאמרת עכשיו הם נכונים גם לגבי האוכלוסייה הכללית שרוב הרציחות בוצעו על ידי זר או לא פוענח?

חלק הארי של הרציחות, לא הרוב, 40% בוצעו על ידי זר. החלק הגדול ביותר מבין שלושת החלקים בקרב האוכלוסייה הערבית זה ממש הרוב, 60% ממקרי הרצח. בעצם 84% מכלל מקרי הרצח על ידי זר או שלא פוענחו הם של נשים לא יהודיות, יש שם דומיננטיות מאוד בולטת של האוכלוסייה הזאת, ואני אחזור לנתון הזה עוד כמה שקפים כי הוא מאוד רלבנטי.

נעבור לשקף הבא,רצח נשים, כפי שוודאי ידוע לוועדה, נמצא פעמים רבות בקצה הרצף של - - -

רגע, אני עוד מציקה בפילוחים. כאתה אומר לא יהודיות, אתה מתכוון ערביות או נגיד עובדים זרים, יש לנו כל מיני אוכלוסיות.

הקבוצה לא יהודיות כוללת ערביות מוסלמיות, ערביות נוצריות, דרוזיות, צ'רקסיות ונוצרים שאינם ערבים. הקבוצה יהודים כוללת יהודים ולא ידוע, שזה בעיקר חסרי דת. אז יש את הנוצרים שהם לא ערבים. הלמ"ס שמים את הקבוצה נוצרים שאינם ערבים בקרב היהודים והאחרים ואילו המשטרה שמה בקרב הלא יהודים. זאת ההבחנה, זו קבוצה קטנה.

בעצם היות שרצח נשים כאמור נמצא בקצה הרצף של האלימות, אפשר לראות בתרשים ששליש ממקרי הרצח שדיברנו עליהם הוגשה בהם בעבר תלונה בגין אלימות במשפחה. אם כי, התלונה לא הוגשה בהכרח בסמוך לרצח, ואני אציין שהנתון הזה נכון גם לנתוני 2020. ממשרד הרווחה נמסר בהקשר הזה, שמחצית הנשים שנרצחו על ידי בן הזוג או ע"י בן משפחה אחר היו מוכרות לרווחה טרם הרצח. שוב, לא בהכרח בסמוך לרצח, ולא בהכרח על רקע של אלימות במשפחה.

נעבור לשקף הבא, ובעצם השקף הזה מציג את אותם נתונים, פילוח של המשטרה על תלונות קודמות, אבל בפילוח לפי קבוצת אוכלוסייה זה מימין, ולפי זיקה בין הנרצחת לחשוד, משמאל. ובעצם אפשר לראות פה שני דברים בולטים, מקרי רצח עם תלונות קודמות בולטים במיוחד, במקרים של רצח של נשים לא יהודיות, זו העמודה שמסומנת מצד ימין, 40% מהמקרים הוגשה בהם תלונה בעבר, וגם ניתן לראות בעמודה שמסומנת משמאל, שיש לא מעט מקרים של תלונות קודמות לפני רצח על ידי זר או מקרים שלא פוענחו, בעצם רבע מהמקרים.

המשמעות היא שהם עשויים להיות גם הם קשורים לאלימות במשפחה. שני הנתונים האלה הם קשורים זה לזה כי כאמור מקרי הרצח על ידי זר או מקרים שלא פוענחו הם של נשים לא יהודיות, בעצם בכל חמשת המקרים שאנחנו רואים בצד שמאל, חמשת המקרים של רצח על ידי זר שיש בהן תלונות קודמות, בכולם הקורבן אינה יהודייה.

זה מחזיר אותנו בעצם לשקף שכבר ראינו, השקף שמציג פילוח צולב של תיקי הרצח לפי קבוצת אוכלוסייה ולפי הזיקה ואני חוזר אליו כדי לדבר רגע על הוועדה הבין משרדית לבדיקת רצח נשים על ידי בן זוגן, ועדה בהובלת משרד הרווחה, שבעצם בוחנת את תהליכי ההתערבות שננקטו טרם רצח, בניסיון להפיק לקחים ולמנוע הישנות של מקרים כאלה בעתיד. הוועדה מוסמכת לדון כפי שאפשר להבין משמה, רק במקרי רצח על ידי בן זוג. בעצם הקטעים הכחולים בגרף. 30% מכלל מקרי הרצח שהתרחשו, רק 15% ממקרי הרצח באוכלוסייה הלא יהודית.

כפי שעלה מנתוני התלונות הקודמות, חלק לא מבוטל ממקרי הרצח האחרים גם הם יש להם רקע שכפי הנראה הוא קשור לאלימות במשפחה.

רוב מקרי הרצח.

אם אנחנו כוללים את האלימות המשפחה אז כן, אני מדבר על המקרים של הזר או המקרים הלא מפוענחים, גם בהם, כפי הנראה, יש רקע של אלימות.

אז להבנתך, אם אפשר לשאול, יש גורם שלטוני במדינת ישראל שבוחן את הנושא של רצח נשים בגלל שהן נשים, בשל המגדר שלהם.

זאת שאלה מצוינת. לא, אין כיום שום גורם שלטוני שבוחן באופן שיטתי את כלל מקרי הרצח שיש חשד שהם בוצעו על רקע מגדרי ואני מזכיר שהמספרים אבסולוטיים. כל מקרה הוא מזעזע. הוועדה בוחנת רק מקרים של רצח על ידי בן זוג.

אם רוצח הוא האחיין או האח .

או סתם זר ששונא נשים, או רוצח שכיר או כל מקרה אחר - - -

אני בכוונה משתמש. הרי יש את הנושא של אלימות במשפחה, זר לא חוסה בתוך הסיפור של אלימות במשפחה, אבל אח או בן משפחה אחר זה בוודאי בתוך האלימות במשפחה.

בוודאי, המורכבות הגדולה היא בגלל שיש טענות מאירגוני נשים במגזר הערבי שלפעמים כשיש סכסוך בין שתי משפחות, יעדיפו לרצוח אישה מגבר כי אז יניחו במשטרה שבטח על רקע לא יודעת מה, אלימות במשפחה, או מה שנקרא רקע רומנטי.

אין ספק שמלחמה באלימות המגזר הערבי תוריד גם, ברור שזה ישליך באופן דרמטי גם על הסיפור הזה, אבל זה גם רצח שהוא לא רצח על ידי בן זוג.

נכון, נכון, נכון, נכון. אם יש פה משהו על רקע מגדרי.

בואו נמשיך.

אני כן אציין שמשרד הרווחה פועל כבר כמה שנים להרחיב את המנדט של הוועדה כך שהיא תעסוק במקרי רצח אחרים במשפחה, לא כלל מקרי הרצח של נשים, זה נתקל בקשיים משפטיים ודורש שינויי חקיקה וזה תקוע לפחות שלוש שנים, עד כמה שידוע לי. זהו לגבי רצח.

נעבור לנושא אלימות כלפי נשים מצד בני זוגן, הנושא היותר רחב. אנחנו נציג נתונים של שנתיים, 2018 ו- 2019, לרוב נציג את הנתונים ביחד, זה נתוני המשטרה, ועל פי נתוני המשטרה באותן שנתיים נפתחו כ- 30,000 תיקים, 15,000 תיקים בכל שנה, על אלימות כלפי נשים מצד בן זוגן.

ב- 30,000 התיקים האלה הוגשו קרוב ל- 50,000 עבירות, יכולות להירשם מספר עבירות בכל תיק, 35% מהעבירות הן עבירות אלימות גופנית, בנוסף, יש עבירות איומים, עבירות מין ויש עבירות נלוות למיניהן, שגם נכנסות בתיק. אז זה מבחינת מבט על, וכמו שראינו, במקרה רצח נשים על ידי בן זוגן, גם בכלל תיקי האלימות נגד נשים מצד בני זוגן, ניתן לראות ייצוג יתר גם של נשים לא יהודיות, משמאל, וגם של עולות, התרשים שמימין, ואני אציין בנוסף, שעבירות האלימות הגופנית, שהן מטבען יותר חמורות, תופסות נתח גדול יותר מכלל העבירות בקבוצות האוכלוסייה האלה, לעומת האוכלוסייה הכללית.

נעבור ברשותכם לשקף הבא ונראה מה בעצם עלה בגורל אותם התיקים שנפתחו, אותם 30,000 תיקים שנפתחו במהלך שנתיים. 75% מהתיקים האלה נסגרו, נכון למועד התשובה, זה החלק הכחול בבר העליון, וכמעט 80% מהתיקים שנסגרו, נסגרו בגלל היעדר ראיות, זו הסיבה המובילה לסגירת תיקים. כעשירית מהתיקים, זה החלק הכתום בבר העליון, הסתיים בהם ההליך המשפטי, בעצם נגמר ההליך. 90% מהתיקים שהסתיים בהם ההליך הסתיימו בהרשעה.

אנחנו נציין שאין לנו נתונים להשוואה לגבי עבירות אחרות, אנחנו לא יודעים להגיד עד כמה הנתונים האלה חריגים, אם בכלל, אבל אלה נתונים הקיימים.

אתמול קיבלנו נתונים על עבירות מין. ש 92% מהתיקים לא מגיעים להעמדה לדין.

זה תיקים במשטרה או תיקים בפרקליטות?

גם בפרקליטות.

לא, כי אין תיקי המשטרה.

92% מתיקי עבירת אינוס נסגרים על ידי הפרקליטות, 80% מכלל תיקי עבירות המין נסגרים.

אם נסתכל על נתוני המשטרה, אני חושב שנראה שאחוזי הסגירה יהיו עוד יותר גדולים. כי הסגירה לפני שזה מגיע לפרקליטות.

רק אני רוצה להגיד שהטענה על רצח נשים במגזר הערבי זה לא שיש אחוז חריג של סגירת תיקים, אלא יש אחוז מאוד מאוד גבוה של חוסר פענוח, זאת אומרת, וזה לא קורה בעבירות רצח. לא צריך להשוות את זה לעבירות אחרות, צריך להשוות את זה לעבירות רצח כלליות, כמה פעמים במדינה ישראל לא מפענחים רצח, וזה חריג מאוד.

נמשיך לסוגיה מאוד חשובה בהבנה של בעיית האלימות כלפי נשים, וזה הסוגיה של עבריינות חוזרת. לפי הנתונים שקיבלנו מהמשטרה, לכמחצית מהחשודים בעבירות אלימות כלפי בנות זוגן בשנת 2019, נפתח לפחות תיק אחד קודם בגין אלימות כלפי בת זוג בעשר השנים שקדמו לתיק הנוכחי. ל- 30% מהחשודים היו שלושה תיקים לפחות, כולל התיק הנוכחי, לכמעט 20% היו ארבעה תיקים או יותר, הנתונים האלה בהחלט מראים שעבריינות חוזרת היא תופעה בולטת.

יש בתוך הנתונים שאתם הצגתם במסמך המלא, של אלימות חוזרת, גם את הנושא של הפרת צווי הגנה? אתה אומר ב- 2018/19 קרוב ל- 600 תיקים נפתחו בגין הפרה של צווי הגנה שהוצאו. מה עולה בגורלן של 600 הנשים הללו שיש להן צו הגנה והוא מופר? איפה זה בא לידי ביטוי. זו שאלה שאנחנו נשאל אותה בוועדת החקירה שאנחנו נעשה.

זאת שאלה מצוינת, אני אציין שאין לנו נתון על מספר הצווים שהוצאו בכל שנה, יש לנו אומדנים שעשו עבורנו בעבר, ובהערכה גסה מדובר על כ- 9000 צווים שמוצאים בכל שנה. כפי שציין יושב הראש, כמעט 600 תיקים בגין הפרה של צווי הגנה כנגד נשים הוצאו בשנה האחרונה וסביר שזה נכלל בהפרות החוזרות כי היה תיק קודם ברבים מהמקרים האלה.

אני רוצה לעבור לנושא האחרון שנדבר עליו, לבקשת היושב ראש, אלימות במשפחה בתקופת הקורונה, אני אבהיר שהנתונים שאני מציג פה, לא מתייחסים רק לאלימות כלפי נשים, בניגוד לכל הנתונים שהוצגו עד עכשיו, אלא לאלימות במשפחה או לאלימות בין בני זוג באופן כללי, ואנחנו נתחיל בעצם עם נתונים של משרד הרווחה, על פניות לקו החירום שמפעיל משרד הרווחה. קו החירום פועל בשלל נושאים, אנחנו מסתכלים פה על פניות בנושא אלימות במשפחה על סוגיה השונים, כולל אלימות כלפי ילדים ואלימות כלפי קשישים, בתקופת הקורונה מספר הפניות בנושא אלימות במשפחה היה יותר מכפול מאשר בתקופה המקבילה אשתקד, ועיקר הגידול הוא בפניות בנושא אלימות בין בני זוג, זו השורה הכהה ביותר במעלה התרשים.

בעצם מספר הפניות על אלימות בין בני זוג גדלה ביותר מפי 4, עליה של 315%, עליה מאוד משמעותית. אם נבחן רגע את מספר הפניות שהגיעו בכל חודש בתקופת הקורונה, בעצם הקו העליון זה תקופת הקורונה והקו התחתון זה השנה המקבילה אשתקד, מה שאפשר לראות זה שבעצם עד חודש מאי, בתחילת משבר הקורונה, היה זינוק מאוד מאוד חד במספר הפניות החודשי, זה רק אלימות בין בני זוג.

במשרד הרווחה מסבירים את הזינוק הזה מעבר להשפעה כמובן של משבר הקורונה, בקמפיין פרסומי שהתקיים בעצם בתקופה הזאת ועורר בעצם את המודעות לקיומו של הקו. אחרי מאי אנחנו רואים ירידה הדרגתית במספר הפניות, אבל הוא נותר גבוה הרבה יותר מאשר בשנה שעברה.

אנחנו נציין עוד שמשרד הרווחה ערך בדיקה מדגמית, עוד אין להם נתוני אמת, והם מצאו עליה גם של 25-30 אחוזים בפניות למרכזי הטיפול באלימות במשפחה, מרכזים שפועלים ברשויות המקומיות, ועיקר הגידול היה בהפניות שהגיעו מהמשטרה. הנתון הזה תואם את הנתונים שנציג בשקף האחרון והוא על תיקי האלימות בין בני זוג, תיקים במשטרה, שנפתחו בתקופת הקורונה, כאמור, לא רק כלפי נשים. אלא אלימות בין בני זוג.

אנחנו רואים בעצם עליה של 13% במספר התיקים שנפתחו בגין עבירות בין בני זוג בתקופת הקורונה, לעומת השנה המקבילה ,2019, ועליה של 9% במספר עבירות האלימות הגופנית. יש עליה בכל סוגי העבירות. אני אציין שאין לנו נתונים על רצח נשים בתקופת הקורונה הספציפי, אבל מתחילת שנת 2020, שרובה הייתה במהלך הקורונה, נרצחו 22 נשים. 23 כולל הרצח בשבוע שעבר.

מחצית הנשים האלה נרצחו על ידי בני זוגן, מתוך המחצית השנייה של המקרים, רובם מקוטלגים כרגע כרצח על ידי זר או רצח שטרם פוענח. בחמישה מקרים נרשמו תלונות קודמות על אלימות במשפחה, משמע, סביר שיש להם רקע של אלימות במשפחה ואני מזכיר שוב שהמקרים האלה לא יידונו בוועדה הבין משרדית. שאלת המענה שקיבלו הנשים האלה לפני הרצח לא תבחן באופן שיטתי. זה הכל, תודה רבה.

תודה רבה. מנכ"ל משרד הרווחה, דוקטור אביגדור קפלן. אחריו, ניתן את רשות הדיבור לרות רזניק.

נמצאת איתי, כבוד היושב ראש, איילה מאיר, שהיא ראש אגף בכיר במשרד שאחראית על הנושא של אלימות במשפחה ואני אודה אם בהמשך לדברי תאפשר לה גם כן לה להשלים את מה שאני אומר. תקבלו מאיתנו את התמונה המלאה על פעולות משרד העבודה והרווחה בתחום הזה.

אז תופעת האלימות בנשים או בין בני זוג היא אצלנו במקום מאוד גבוה בסולם העדיפויות, אם לא המקום הגבוה ביותר, זו תופעה שש להוקיע אותה ולהילחם כנגדה ולעשות הכל כדי למגר אותה, עד כמה שניתן.

המשרד משקיע משאבים ניכרים, יש לנו 15 מקלטים לנשים מוכות, יש לנו 111 מרכזי טיפול באלימות במשפחה ו- 59 נוספים בהקמה, ובכל הנושא הזה עוסקים כ- 430 עובדים סוציאליים בכל רחבי הארץ ובכל הרשויות המקומיות, אני חושב שאמנם מקרי הרצח המתועבים הללו הם המקרים הקשים ביותר, אבל אסור להתעלם גם מעשרות אלפי מקרי האלימות בתוך המשפחה שחלקם לא מגיעים לפרסום, והם מעיקים על חיי המשפחה, וצריך להילחם בהם באותה מידה כפי שאנחנו מתמודדים עם מקרי הרצח.

כאן אני רוצה להגיד כמה דברים, יש את החוק למניעת אלימות במשפחה שחוקק ב- 1991, קראתי אותו ביסודיות. הוא חוק ישן שבין השאר אני אקריא את 2א'(ב), שאומר "לא יורה בית משפט על התחייבות לקבלת טיפול, אלא לאחר שהוגש לו תסקיר כאמור בסעיף 6 ובית המשפט נוכח כי המחויב על פי צו ההגנה מתאים לטיפול, מסכים ומבין את תנאיו ואת מהותו של הטיפול, וכי קיימת מסגרת לטיפול בו"

ובכן, מסגרות לטיפול בו קיימות, מה שמסתבר לנו שמבין כל א' לא כל הנשים מגיעות לטיפול, אם רוצות מגיעות, לא רוצות לא מגיעות, אבל כנגד כל ארבע נשים שמגיעות לטיפול, רק גבר אחד מגיע לטיפול. הוא צריך להסכים לקבל את הטיפול, ואני מניח שאם המשטרה, חוקר המשטרה, ושופטים, היו אומרים לו גש לטיפול, גם בלי שהחוק מחייב אותו, סביר להניח שמספר הגברים שהיו מגיעים לטיפול היה גדול בהרבה.

אני חושב שאחד המהלכים שצריך לעשות, בין שאר הדברים, זה לתקן את החקיקה שתחייב גבר אלים, שהוגשה כנגדו תלונה במשטרה, ו/או אשתו הגיעה למחלקת הרווחה לקבל טיפול שאכן יחויב גם הוא לקבל מספר טיפולים, ולא יראה בכך השפלה או פגיעה באגו שלו.

אנחנו צריכים לעשות הכל כי שהטיפולים יינתנו גם לכאלה שאינם רשומים במחלקות הרווחה ואנחנו מאפשרים להם לקבל את הטיפול גם אם הם לא צרכני רווחה, אבל הם אלימים, יש גם כאלה. ולכן, אני חושב שאחד מהדברים החשובים שיש לעשות א', להעמיק את התיאום ואת הקשר בין מערכת המשפט, משרד המשפטים, בט"פ, ואנחנו כדי לגרום לכך שמירב הגברים האלימים יגיעו לטיפול, יקבלו טיפול וגם יהיה מעקב לראות אם יש רצידיביזם אחרי שקיבלו טיפול, ולא לפתור מטיפול חוזר, אם אכן הטיפול לא מספיק עזר לעניין.

התקציב שקיבלנו הוא כ- 50 מיליון שקל שכולו יועד לפעילויות למטרות שתכליתן להקטין את תופעת האלימות. אני חושב שהוא עדיין לא בבסיס התקציב. בתקציב המשכי קיבלנו אותו רק במהלך השנה, ועשינו את המרב כדי להקצות אותו, וכרגע התקציב יועד ומשתמשים בו, אבל אני חושב שלתקצב יותר בבסיס התקציב, ככל שיהיה תקציב 2021, המשרד ייתן לזה חשיבות וינסה לתקצב תקציבים הרבה יותר גדולים לטיפול באלימות במשפחה.

אבל המשרד כשלעצמו בלי סיוע של משטרת ישראל מצד אחד, של מערכת בתי המשפט מצד שני, וחקיקה מצד שלישי, הוא מוגבל ביכולותיו למנוע את התופעה. יכול לטפל בה, יכול להקטין אותה, יכול לעשות את המקסימום כדי להביא לכך שהתופעה תקטן, אבל הוא לא יכול לעשות את זה לבד, הוא חייב את שיתוף הפעולה, ויש על כך את הוועדה הבית משרדית, אבל היא צריכה גם להאיץ את הטיפול בתיקוני החקיקה וגם בשינוי כללי המשחק בתוך המערכות. לא יכול להיות ששופטים ינהגו ברחמנות, או בקלות ראש בשחרורם של גברים אלימים, כשהאלימות היא קשה מאוד, או שחוקרי המשטרה לא יפנו את אלה שעומדים לחקירה אצלם, ורואים את תופעת האלימות, ועדים לה, שלא יפנו אותם לקבלת טיפול. באמירתו של חוקר, או אמירתו של שופט יש לה משקל חשוב מאוד והאמירות האלה ניתנות היום, אבל לא במינון הרצוי. כאן אני אסיים ואעביר לאיילה מאיר את רשות הדיבור ברשותך.

אני רוצה לשאול שאלה את המנכ"ל.

אנחנו תיכף ניתן זמן לשאלות. אתה נשאר איתנו עד סוף הדיון נכון, אביגדור? כי יש פה שאלות שרוצים לשאול אותך השאלה אם עכשיו.

אני אשאר עד סוף הדיון.

תודה. אז בואו נסיים את הסבב בבקשה.

בוקר טוב, אני אמשיך קצת מה שהמנכ"ל דוקטור קפלן תיאר, ואני כן רוצה קצת לפרט מה עשינו, מה אנחנו עושים, מאז פרוץ משבר הקורונה בתחום של אלימות במשפחה, וגם אני ככה אספר לכם, אשתף את הוועדה, בפיתוחים שאנחנו נמצאים בעיצומם, במסגרת הפעילות המוגברת של הוועדה הבין משרדית בימי קורונה, אני גם אגיד שאני מכהנת כיו"ר הוועדה הבין משרדית לבדיקת מקרי רצח נשים בידי בני זוג ואני כן אגיד, שאנחנו מאוד מסכימים לגמרי, וגם המלצנו על זה במסגרת הוועדה בין משרדית, להרחיב את הסמכויות של הוועדה, את המנדט של הוועדה לכל מקרי הרצח במשפחה, ולא רק של נשים. גם של ילדים, של זקנים, גברים, נשים וכו'.

אנחנו יודעים שמשרד המשפטים ומשרד הבריאות ואני, יחד איתנו, מנסים למצוא את הדרכים החוקיות כדי לאשר את הסמכויות האלה, כי יש לנו חסמים של העברות מידע שכבר אנחנו חווים אותם בתוך הוועדה עצמה, של נשים בידי בני זוג, אבל אנחנו, כשאנחנו מרחיבים מנדט, אנחנו רוצים להרחיב אותו ולתת את הכלים לוועדה לעשות את זה בצורה טובה ואיכותית.

וכיום יש לנו בעיה לקבל קושי, לקבל מיידעים ממערכת הבריאות לוועדה, על דברים שנעשו, על דברים שהם הכירו, אל מול הרוצח, הנרצחת, אז אנחנו, כאשר אנחנו מדברים על הרחבה של מנדט, אנחנו רוצים לסדר גם את הבעיה, אני יודעת שעובדים על זה מאוד קשה גם משרד המשפטים וגם במסגרת תיקון חוק זכויות החולה שאולי אחר כך הנציגים של המשרדים יכולים לפרט על זה.

אבל אני כן אחזור ואספר, אשתף אתכם בכמה מהלכים שעשינו מאז פרוץ משבר הקורונה. אפשר לומר שכבר בתחילת מרץ, כשהבנו שאנחנו הולכים לקראת משבר, אחד החריפים שידעה המדינה, בהקשר של המגיפה, אנחנו, המשרד, דאג להחריג את כל שירותי הטיפול בתחום אלימות במשפחה ובתחום של פגיעות מיניות, ממש מהרגע הראשון. זה אולי לא זכור לרובכם, אבל בסגר הראשון, חלק משירותי הרווחה לא היו פתוחים, אלא נסגרו.

ואנחנו ממש מהרגע הראשון, עוד לפני פרוץ הסגר, אנחנו דאגנו גם לכלול אותם בתוך תקנות החירום שאישרה הממשלה, את כל שירותי הטיפול, לסוגיהן. החל מהשירותים בקהילה, המרכזים לטיפול באלימות במשפחה, העובדים הסוציאליים לחוק, למקרה שצריך להתערב במקרה של קטינים שסופגים אלימות במשפחה וכלה במקלטים ובמסגרות ההגנה.

דבר נוסף שעשינו, ואתם יכולים ככה להבין את המגמה של תהליך של הפניות שהציגו במוקד 118 שלנו, זה שדאגנו, בצורה מאוד אינטנסיבית לעשות קמפיין, לפרסם לציבור, את השירותים שניתנים עבורם, למי אפשר לפנות, ידענו שאנחנו מכניסים משפחות בתוך מערכת של סיר לחץ, מאוד מאוד קשה, אנחנו ידענו שנשים בעיקר, וילדים, שנפגעים במצבים כאלה יהיו נתונים ללחץ ולמתח מאוד גדול בתוך הבית, ולהתפרצויות קשות של אלימות שיכולות להיות גם בהיעדר של מסגרות חינוך, גם עקב העובדה שנשים רבות, פוטרו או הוצאו לחל"ת, בעיקר נשים נפגעו בתחום התעסוקה.

לכן יצאנו בקמפיין טלוויזיוני מאוד מאוד מהיר, וגם פרסום ברשתות בדף הפייסבוק של המשרד, כדי בעצם להציע לציבור, להגיד לו, מהם הסימנים המוקדמים, ממה צריכים לשים לב, ולאן הם יכולים לפנות. דבר נוסף שעשינו, תגברנו את קו החירום, 118, גם בעובדים סוציאליים דוברי שפות וגם במוקדנים דוברי שפות, גם הוספנו אפשרות לעשות פניה שקטה, באמצעות מסרונים לקו, כדי שעובד סוציאלי מעבר למסרון יוכל לקבל את הפניה בשקט, בלי שאישה תצטרך להרים את הטלפון, ואולי הבעל שומע.

ואז באמת קיבלנו עשרות ואולי אפילו יותר, כרגע אין לי את הנתונים מול העיניים, אבל אני יכולה להעביר אותם, של פניות שבעצם מנחות את האישה כיצד לפעול ולמי לפנות כשהיא נמצאת מצב כזו.

דבר נוסף שעשינו, פתחנו בעיצומו של משבר הקורונה, מוקד ייעודי בתוך 118, שמיועד לפניות של גברים, בין אם נפגעים ובין אם פוגעים, כדי באמת למקד את הפניה אליהם, זה מוקד 1218, כדי שגברים יוכלו להרגיש נוח לפנות, להתייעץ, לקבל תמיכה, לקבל הכוונה, לנסות למתן את המסוכנות ואת הזעם שהרבה פעמים נצבר אצלו, וגם במוקד הזה קיבלנו עשרות פניות של גברים.

מה שעשינו בנוסף, פיתחנו שאלון דיגיטלי, יחד עם אלכא וישראל דיגיטלית, שאנחנו קוראים לו "היי ריסק", שהשאלון בעצם מופץ באמצעים רחבים מאוד, גם למחלקות לשירותים חברתיים, גם לרשתות, הפייסבוק, בכל האמצעים שעמדו לרשותנו, כדי להגיע ליותר ויותר אנשים, נשים וגברים, שיכול להיות שנמצאים בתוך מערכת זוגית קשה. אני אפילו לא אומרת אלימה, כי לפעמים לא יודעים להגיד לעצמנו שאני נמצאת במערכת יחסים אלימה. והסימנים, והשאלון הזה בעצם מכוון אותם להעריך את הסיכון העצמי שלהם, ומכוון אותם לאן לפנות.

לפני שאני אתן לרות רזניק לדבר, יש פה כמה שאלות. בבקשה, חבר הכנסת להב.

תודה רבה. תודה רבה לכם, גם ד"ר קפלן וגם לך על הדברים. הייתי רוצה לשאול שתי שאלות. הראשונה היא, אני שמעתי מה עשיתם לטובת התמודדות עם העלייה הניכרת במקרים של אלימות במשפחה, אבל להבנתי, העובדות הסוציאליות יצאו לחל"ת במהלך הסגר הראשון, סביב מרץ, אפריל ומאי. זה לפחות מה שאמרה פה ענבל חרמוני, יושבת ראש האיגוד של העובדים והעובדות הסוציאליות.

לעמותות הוגדרו העובדות הסוציאליות כעובדות לא חיוניות בתחילת הסגר.

נכון, ולפיכך הן הוצאו לחל"ת. למול הקמפיין הטלוויזיוני המרשים שפצחתם בו, השאלה מה בוצע מבחינת כוח האדם. אנחנו רואים פה עליה של 900% במאי, בפניה לרשויות הרווחה בישראל כתוצאה ממשבר הקורונה. האם תוגבר כוח האדם במשרד הרווחה לטובת העניין, כי אני שומע ההיפך, אני שומע שחלק מהעובדות הוצאו לחל"ת. זה דבר ראשון.

דבר שני, לפי המחקר המרשים של הממ"מ, הוועדה הבין משרדית לבחינת רצח נשים על ידי בני הזוג שלהן, בוחנת את תהליכי ההתערבות והטיפול שננקטו טרם הרצח כדי להפיק לקחים. עם זאת הוועדה לא רשאית לבחון את רוב מקרי הרצח של הנשים בתוך המשפחה ושככל שהן לא נרצחו על ידי זוגן, והדבר החמור שעלה פה, שאין רשות שלטונית שעוסקת בדיוק בדבר הזה, שבוחנת באופן שיטתי את מקרי הרצח של נשים, בשל מגדרן, שזה כאמור רוב המקרים של רצח נשים בתוך המשפחה. השאלה היא מה המענה שלכם ומה הגוף שבוחן את הדבר הזה כדי למנוע את מקרי הרצח הבאים. תודה.

אני רק אוסיף לשאלתו של חבר הכנסת להב, שאותה קפיצה שאנחנו ראינו במאי-יוני, מי שקצת מבין, מאי-יוני זה כשיצאו מהסגר. האם הייתה היערכות מיוחדת ליציאה מהסגר הנוכחי וליציאה מהסגר השלישי שעוד יבוא עלינו? ברשותך, אם תוכלי לרשום את השאלות שישאלו, נעשה רצף של שאלות של חברי הכנסת ואז תעני במרוכז. בבקשה אימאן חטיב יאסין.

אוקיי, אז המשך לשאלה ששאל חבר הכנסת יוראי, בקשר לתקנים שהוקצו. שמענו שעכשיו, בתקופה האחרונה, הוקצו 180 תקנים של עובדים סוציאליים ברשויות המקומיות. מתוכם, הבנו, שהוקצו 80 תקנים לנושא של טיפול באלימות כלפי נשים. אבל אני רוצה לשאול עוד שאלה, האם נלקח בחשבון, את אותן עובדות סוציאליות שהן נמצאות או בחל"ת או בחופשת לידה, כי אנחנו יודעים שהמקצוע של העבודה הסוציאלית ברובו הוא נשי, נשים עובדות סוציאליות, והרבה מהן נמצאות בשלב מסוים מהחיים והן נמצאות בחופשת לידה, ומן הסביר להניח, שדווקא בתקופה של הקורונה, שנשים שיצאו לחל"ת, לא יחזרו אחרי שלושה חודשים, ישלחו את הקטן שלהם למעון במציאות ובהוויה של הקורונה.

אז השאלה, האם באמת אנחנו לא נשארנו, פחות או יותר, באותו מקום. האם נעשתה בדיקה כמה עובדות סוציאליות נמצאות בחל"ת ולכמה זמן, וכמה עובדות סוציאליות נמצאות בחופשות, בגלל חופשת לידה או חופשה אחרת, וניתן למענה גם לסוגיה הזאת.

יש לי שאלה, אני לא בטוחה אם איילה, אולי אתה תדע לענות לי. מה אנחנו כמחוקקים צריכים לעשות כדי להרחיב את סמכויות הוועדה, והאם את ממליצה על זה או שאת ממליצה על הקמת וועדה אחרת שתבחן רצח נשים, שלא אגיד בני זוגן, אבל רצח נשים.

בבקשה, תשובות.

טוב, אני אנסה לפי הסדר. אז השאלה הראשונה שגם חברת הכנסת פרידמן דיברה עליה בסוף, הנושא של הועדה למקרי רצח נשים. היום, הוועדה הבין משרדית שבודקת רצח נשים על ידי בני זוגן, פועלת על פי החלטת ממשלה משנת 2002, שנתנה מנדט למשרד הרווחה להוביל פורום בין משרדי ולבדוק רק מקרים של רצח נשים בידי בני זוגן.

בגלל זה יש לנו יותר מ- 80% מרצח נשים בחברה הערבית שלא פוענחו נכון?

אני אנסה לענות. אנחנו, כמו שאמרתי קודם, כל הוועדה הבין משרדית, כל הפורום שבודק מקרי רצח, המליץ מאוד מאוד מבקש לקדם את הרחבת המנדט לדון בכל מקרי הרצח.

האם שר הרווחה שם את זה כהצעת מחליטים? הרי זה לא בחוק הוועדה הבין משרדית.

כן, זה נמצא בתוך ההמלצות של הוועדה הבין משרדית.

זה נמצא בתוך ההמלצות של הוועדה הבין משרדית שעלו להחלטת ממשלה. השאלה אם מהרגע שהתקבלה החלטת ממשלה שאימצה את ההמלצות האלה, מדוע זה לא קרה? לא צריך חקיקה בשביל להרחיב את הסמכויות של הוועדה.

אני אגיד לך איפה הבעיה. הבעיה המשפטית היא, ואם יש לי פה חברים ממשרד המשפטים הם יוכלו להוסיף, הבעיה המשפטית היא שכדי לבדוק את המקרה, כל נציג של משרד, בריאות, חינוך, קליטה ועלייה, כמובן רווחה, משטרה, כל נציג כזה צריך לבוא עם המידע שיש לו לגבי אותו מקרה, לגבי הטיפול בגבר, לגבי הטיפול באישה, לגבי הטיפול בילדים, כל מידע שיש שעומד לפתחו, הוא צריך לאסוף אותו לפני הוועדה ולהביא אותו בפני הוועדה. הוועדה עושה את הדיון על בסיס המידע שמובא בפניה ומגיעה למסקנות.

לא הבנתי את הבעיה.

הבעיה היא שמשרד הבריאות ומשרד החינוך לא יכולים היום, על פי החוק, להעביר מידע בריאותי לגבי אדם, לכל גורם אחר.

אוקיי, אני מבין שאתם הגשתם טיוטת תיקון חקיקה?

לא תיקון חקיקה, תיקון חוק זכויות החולה.

יש הצעת חוק כזו שמשרד הרווחה ניסח?

מה ההבדל אם היא נרצחה על ידי בן זוגה לבין רצח אישה אחרת?

ההבדל הוא שבסמכויות הוועדה הבין משרדית כתוב שהם מעבירים בעניין רצח בין בני זוג, לא כתוב שיש להם סמכות להעביר את המידע.

אם זה כתוב בהחלטת הוועדה הבין משרדית, שלא הוקמה בחוק. איילה, נכון? אני שואל?

נכון, אתה צודק.

אז אם היה כתוב באותה החלטת ממשלה מפורסמת מ- 2002 שהסמכויות על רצח נשים ולצורך כך יעבירו מידע, היה עובר מידע. אמת?

אמת.

אז לא צריך תיקון חקיקה, צריך החלטת ממשלה. אז מה הבעיה? מה הבעיה של הממשלה להחליט את זה?

קודם כל אני מציעה, אני יכולה להגיד לך, אני יכולה לדבר כאחת שמתחללת את זה, ולספר את מה שמשרד המשפטים ומשרד הבריאות אומרים לנו, וגם החינוך, בסדר?

בעיקר יש לנו בעיה עם מערכת הבריאות במסגרת חוק זכויות החולה, לא מערכת בריאות הנפש ולא מערכת הבריאות האחרת יכולה להעביר מידע על אדם שהיה בטיפולו. זה במסגרת חוק זכויות החולה, זה מה שכתוב, היום.

אז כיום הם לא מעבירים?

על בני זוג הם לא מעבירים?

אז מה הרלבנטיות של הבדל אז?

על בני זוג הם מעבירים.

הם לא מעבירים, חברת הכנסת.

אז מה השאלה, מה עניין זה לעניין הרחבת הסמכויות?

לא, ניסיתי להסביר שיש פה שני אתגרים.

בסדר, אנחנו מדברים על האתגר של הרחבת הסמכויות, לקחת אותנו לאתגר אחר.

רגע, אני אנסה להסביר ואני מציעה לוועדה לפנות לנציגי משרד הבריאות ומשרד המשפטים.

לא, לא, לא אני חייב לומר משהו, סליחה, מנכ"ל משרד הרווחה איתנו? אדוני המנכ"ל, יש כאן שני נושאים לפחות בנושא הזה שאני מבין שיש פה בעיה. אחד, זה סמכויות הוועדה הבין משרדית, שתיים, זה כדי שהוועדה הבין משרדית תפעל כראוי צריך לתקן חקיקה שתאפשר העברת מידע בתחומים מסוימים. אלה שני נושאים שונים שנוגעים אחד בשני. לשניהם הפתרון הוא שונה.

לגבי הרחבת סמכויות הוועדה, צריך לבוא שר הרווחה, עם הצעת מחליטים להרחבת סמכויות הוועדה ולהעביר אותה. בזה סמכות הוועדה, לפחות עניין כל שאר הדברים שלא נוגעים להעברת המידע הזה ממשרד הבריאות או ממשרד אחר שמסרב, מתוקף חיסיון, להעביר מידע. לגבי שאר הדברים, אפשר לטפל.

הדבר השני, שמצופה מהלשכה המשפטית של משרד הרווחה, להניח הצעת חוק לתיקון החקיקה בנושא הזה, ולהתחיל לקדם אותה. השאלה, האם זה נעשה.

קודם כל, יש טעם בהצעת מחליטים של הרחבת סמכויות הוועדה אם אכן יהיה בידה הכלים לדון באותם כלים שיורחבו ויטופלו על ידה, וכפי שאמרה לך איילה, כדי שאכן הכלים האלה יהיו והדיונים יהיו אפקטיביים, צריך לעשות תיקון חקיקה. אנחנו ניזום את זה, לא היתה יוזמה לעניין, אבל אנחנו ניזום את זה.

אני כנראה לא מבין משהו, אני מפספס משהו.

אנחנו איתך, אדוני.

אז אני אומר, אנחנו נבדוק עם הלשכה המשפטית שלנו, ולאור המצב הפוליטי כרגע, אם אפשר להעביר תיקוני חקיקה שיאפשרו את זה. זה צריך להיות יותר מועבר על ידי משרד המשפטים מאשר על ידינו, אבל אנחנו ניקח את זה על עצמנו.

חברת הכנסת סלימאן.

יש כבר הצעת חקיקה, חבל להמציא דברים שכבר קיימים.

איזה משרד הגיש?

יש כבר הצעה לשינוי חקיקה, משרד המשפטים יחד עם משרד הבריאות יושבים על המדוכה הזאת, בגלל זה אמרתי - - -

הגישו, או יושבים על המדוכה?

כן, כן, כן. הם עוסקים בתיקון החקיקה של חוק זכויות החולה.

מה זה עוסקים? כדי לעסוק בתיקון חקיקה, צריך להעביר אותו לכנסת. לא הגיע כזה לכנסת.

אני מציעה לפנות לנציג משרד המשפטים ונציג הבריאות שנמצא פה.

סליחה, אני מאוד לא מצליחה להבין פה, יש שני דברים פה, ושני הדברים מדובר עליהם מ- 2016 כבר. מקודם אנחנו לא דיברנו על הסמכויות של הוועדה, אבל לפחות מ- 2016 אנחנו מדברים על הסמכויות. היו החלטות בוועדה הזו שמדברים על הרחבת הסמכויות, זה לא קשור בשום חקיקה, כמו שאתם לא תקבלו ממשרד הבריאות על בני זוג, לא תקבלו על בני משפחה אחרים, אבל לפחות אתם תדונו במקרי רצח של נשים על ידי בני המשפחה, מה מנע עד היום, ארבע שנים, שש שנים, לעשות, להעביר את ההחלטה הזו, להרחיב את המסכות של הוועדה.

דבר שני, מ- 2016 כשהוחלט על התכנית הלאומית למאבק באלימות נגד נשים, אחד מהסעיפים שלה היה חקיקה. אחד מסעיפי החקיקה היה לקדם את כל הנושא של שינוי בחוק זכויות החולה ואתם כבר ארבע שנים, לא את, משרד המשפטים, משרד הבריאות, ארבע שנים יושבים על המדוכה? כמה אפשר לסבול את המדוכה הזאת? זה לא כנראה לא בוער. אני לא מבינה.

תודה. אני רוצה לסכם את הסיפור הזה, פה בסיבוב הזה. איילה, אני אסכם את הסיפור הזה, אני חושב שאמר מנכ"ל המשרד, אני מצטרף למה שאמרה חברת הכנסת תומא סלימאן, באיחור של ארבע שנים נקדם החלטת ממשלה כזו, זה הדבר הבסיסי, הראשון, בלי קשר אגב לתיקון החקיקה.

זה גם מה שיקדם את תיקון החקיקה, כי ברגע שתהיה החלטת הממשלה, כדי ליישם אותה, ויצטרכו לעשות תיקוני חקיקה אז גם יעשו תיקוני חקיקה. דבר ראשון שצריך לצאת ממנו, החלטת ממשלה ותיקון החלטת הממשלה.

אני לא מצליח להבין איך ממשלה, את אומרת שמאז 2016 אתם דורשים את זה, מ- 2002 החלטת ממשלה, ברור לכולם שצריך להרחיב את זה, אז בזה הנושא מבחינתי.

תסביר לי, אני לא מצליח להבין.

לא, לא תצליח. אל תנסה.

אולי אתה תסביר לי, כי אם יש וועדה שדנה במקרים מסוימים לא מכוח חוק, למה צריך לשנות חוק כדי להרחיב?

זה כבר על איכות הדיון. כדי שהדיון יהיה, כדי שהוועדה תוכל לבצע את עבודתה בצורה מיטבית, צריך גם לתקן חקיקה וזה בסדר.

הכל טוב בוא נרחיב את הסמכות ו - - -

זה מה שאמרתי. אני רוצה להתקדם. רות רזניק.

רצית שאני אענה על שאלות.

בבקשה, סליחה.

אז לגבי העובדים הסוציאליים שיצאו לחל"ת, כמו שאמרתי קודם, העובדים הסוציאליים שמטפלים בתחום האלימות במשפחה לא הוצאו לחל"ת, מהרגע הראשון הם הוחרגו ופעלו ב- 100% תפוקה וקיבלו את כל הפניות, גם את גל העלייה של הפניות, כדי להתמודד עם גל העלייה של הפניות אנחנו הקמנו עוד 59 יחידות לטיפול באלימות במשפחה בעוד 59 רשויות מקומיות שלא היתה להן שם יחידה לטיפול באלימות. זה נמצא בעיצומה של ההקמה וכבר היום היחידות, חלקן, מה שכבר הוקם, מקבלות אליהן את הפניות שגם מגיעות ל- 118.

כמה עובדים סוציאליים נוספו?

תן לה ואז נסיים. יש לי פה עוד הרבה דוברים.

זה לשאלה של העובדים שיצאו לחל"ת, אז נכון, יש עובדים סוציאליים, בעיקר עובדים שעובדים באמצעות עמותות, שהוצאו לחל"ת על ידי הרשויות המקומיות, למרות שאנחנו, המשרד, והמנכ"ל נמצא פה ויכול כמובן לספר את זה ביתר פירוט, החרגנו את כל העובדים הסוציאליים, את כל המחלקות לשירותים החברתיים, מהצורך להשבית. כולם הוגדרו כעובדים חיוניים, וכולם היו צריכים לתת מענה, יש אבל כן ראשי רשויות שהחליטו, במיוחד מסגרות שפועלות באמצעות עמותות ברשויות המקומיות, החליטו בשלב הראשון להוציא אותן לחל"ת, אבל כן אני רוצה להגיד, שאחרי מאבק מאוד גדול שלנו, ואחרי מאמצים מאוד גדולים של המשרד, הצלחנו להחזיר את כולם לפעילות מלאה של 100%. כל השירותים, גם השירותים של העמותות וגם של שירותים ציבוריים בתוך המחלקות לשירותים החברתיים. אז זו התשובה לשאלה השנייה.

התשובה לשאלה השלישית, אני חושבת שעניתי כבר, מה עשינו כדי להתמודד עם העלייה בפניות. אז זה בדיוק מה שעשינו, גם הרחבנו את המענים, גם הקצינו תקציבים נוספים, גם הגדלנו את מספר היחידות הטיפוליות, הוספנו מקלט מספר 15, מקלט חירומי לימי קורונה, עשינו פעולות להרחיב את המענים.

עד מתי המקלט הזה עשוי לפעול? המקלט החירומי לעניין הקורונה, לתקופת הקורונה.

כרגע ההתקשרות היא עד סוף דצמבר.

סוף דצמבר זה מחר בבוקר.

עשינו שתי הערכות ובמקביל אנחנו נמצאים בפתחו, כאילו אנחנו הולכים לפתוח שני מקלטים נוספים, אחד לאוכלוסייה הערבית-יהודית, ואחת לאוכלוסייה הדתית.

אני מדבר על המקלט לעניין הקורונה, כי הרי המשמעות שלו היא גם ברמת הבידודים ולכן אני שב ושואל, האם המקלט הזה נסגר בסוף דצמבר?

הוא נסגר במקביל לזה שייפתחו שני מקלטים נוספים.

שהם יענו על הצורך בבידודים?

ואם יהיה צורך ואני בטוחה שהמנכ"ל איתי בעניין הזה - - -

הם ייפתחו בתחילת ינואר?

אם יהיה צורך אנחנו נרחיב.

לא, לא, אני רוצה לדעת, האם הם ייפתחו בראשון בינואר, אותם שני מקלטים שאת אומרת שהם המענה למקלט הזה שנסגר.

אני לא יודעת להגיד מתי הם ייפתחו. אני כן יכולה להגיד שלא יהיה מצב שתהיה אישה שתהיה זקוקה למקלט ולא תקבל הגנה.

זו אמירה נחמדה עד שאין מקום במקלטים. ועד שאי אפשר להכניס בגלל קורונה כי מישהי חולה, או שצריך להכניס לבידודים.

הרעיון של מקלט קורונה שכאילו הולכים לסגור אותו, לא היה בגלל רק המחסור במקלטים, אלא בצורך בבידוד.

יכול להיות שבגלל החיסונים כבר לא צריך.

כשיהיו חיסונים, אז יסגרו.

אני חייב לומר גם לך, גם למנכ"ל, הוועדה לא רואה את האפשרות של סגירת מקלט שנפתח לתקופת הקורונה ב- 31.12. פשוט לא מתכתב עם המציאות, לא מתכתב, לא עם המספרים שאנחנו רואים כאן של עלייה בפניות, ואנחנו יודעים שיש אחרי כל סגר עלייה בפניות, ומדברים כולם על זה שככל הנראה נפגוש את עצמנו עם סגר שלישי, אלא אם כן תגידו לי שאין יותר חשש ממחלת הקורונה במקלטים והכל בסדר ולא צריך בידודים.

אני אומר לכם, אתם לא יכולים, זה לא מתכתב עם המציאות, זה אחת מהשתיים, או שלא הייתם צריכים את המקלט הזה וסתם פתחתם אותו עד ה- 31.12. או שאם הייתם צריכים אותו, וצריך אותו, אז צריך אותו גם ב- 1.1.

אני מקווה שלא ישלחו את הנשים למלוניות, כמו שעושים עכשיו כאשר המקלט הזה מלא. כאשר מקלט החירום מלא, שולחים את הנשים למלוניות, כאשר הן בסכנה ואולי גם הבן זוג יכול להגיע.

סגירת המקלט הזה מבחינתנו היא לא משהו שיעבור לסדר היום.

אוקיי, אנחנו רשמנו לעצמנו. אל תזלזלו במה שאמרתי. אני מבטיחה לכם שאנחנו נבדוק את זה, כרגע המקלטים נמצאים תחת אחריות של אגף אחר אצלנו במשרד ואני מתחייבת לבדוק את העניין הזה.

הנה, אולי למנכ"ל, שמבקש את רשות הדיבור, יש מה להוסיף.

כן, בבקשה אדוני המנכ"ל.

לא יהיה מצב שאישה זקוקה להיות במקלט ואין מקום שהיא תהיה בו, ואם אכן לא נוכל לפתוח מקלט חדש, אז נאריך את ההתקשרות עד אשר יהיה מקלט ויהיה רצף טיפולי בין השניים. האמירה שאין מקום במקלטים זה פשוט לא נכון. יש מקומות במקלטים ויש מענים שאנחנו יכולים לתת, חוץ מזה בתכנית שלנו, בתחילת הרבעון הראשון של השנה, לפתוח ארבע מקלטים 24/7 שאישה יכולה לבוא בכל שעה משעות היממה ולהיקלט באותו מקלט בלי ניירת, בלי הפניות. אחר כך, ביומיים הקרובים, יבררו את מצבה ויעשו את הכול כדי לשכן אותם במקום בטוח לתקופה יותר ארוכה, אבל יהיה, מה שנקרא חדר מיון לנשים שאכן רוצות להיקלט במיידי עם הילדים שלהן. אנחנו מקימים כאלה ארבעה מקלטים.

אני רוצה לעבור לגברת רות רזניק, מייסדת ויו"ר "לא לאלימות נגד נשים". אחריה אבישג שחם חדד.

אני עוסקת בתחום של אלימות נגד נשים בצורה מאוד אקטיבית 43 שנים, אני הקמתי שלושה מקלטים וקו חירום. הקו חירום שלנו פועל כבר 33 שנים, והוא כבר שנים רבות עוסק בפעילות 24 שעות ביממה, מופעל בידי מתנדבות. במהלך השנה הזו, מספר הפניות אלינו שולש, קיבלנו בממוצע 700 בשנת 2019, כיום אנחנו כבר עומדים 2060-62, אני לא בטוחה, בוודאי הבוקר היו עוד פניות.

חלק מהפניות הן לראשונה גם מבני משפחה, שמאוד מודאגים בקשר למה שקורה לנשים. אבל אני רוצה לדבר בעיקר על נושא אחר, על וופא שנרצחה עם כתב אישום מאוד חריף מול המשטרה ומול בתי המשפט, או מול שוטר מסוים ומול שופט מסוים והם מאפיינים את מה שקורה, כאשר יכול שוטר להגיד "את לא תלמדי אותי את המקצוע" לאישה שבסכנה לחייה, שבעלה כבר היה בבית סוהר, כמה פעמים, ושהוא מאיים לרצוח אותה, אני לא יודעת איזה מין תשובה נוראה. כאשר עובדת סוציאלית אומרת, ומדובר באישה ערבייה, אומרת "בסדר, אין ברירה, בבקשה תלכי להורייך"

הוריה גרים חמש דקות מהבחור הזה, והיא יודעת שגם הוא יכול לבוא ולפגוע במשפחתה, אז היא לא הסכימה. במשטרה לא מצאו פתרון והמלווה שלה, שבמקרה לא היתה ערבייה, לקחה אותה לביתה ליומיים.

אדוני, מר קפלן, אתה טועה, אין מקום במקלטים. יכול להיות מצב שאישה יצאה מהמקלט ועוד לא התקבלה אישה חדשה, אנחנו כל הזמן מנסות לקבל עוד נשים, אנחנו נמצאות כאילו במיטת סדום. משרד הרווחה הכפיף אותנו, כל המקלטים במדינה, יש 14 מקלטים פלוס מקלט החירום, אנחנו כפפות לחוקים ונהלים של משרד הרווחה, במקרה של חירום, אנחנו לא יכולות לקבל אישה ולהכניס אותה למועדון, או לשים לה ספה בחדר האוכל.

אני רוצה רק לספר לכם, היה מקרה לפני כחודשיים, בזמן שביתת העובדים הסוציאליים, ואני פניתי גם למשרד הרווחה, וכל כך כעסה עליי, אני לא אנקוב בשמה, אותה אישה שפניתי אליה, את הרי יודעת שאני בשביתה, אמרתי כן, אבל לאישה עם חמישה ילדים, בסיכון נורא לחייה את אומרת לי שיש לכם שביתה? איזו מין גישה זו.

חייבת להיות כוננות שיכולות לנסות להפנות אישה, אפילו בדירת חירום, כל עיר חייבת שיהיה לה יחידת חירום כזו, וזה לא דבר שהוא שולי, אנחנו מדברות, חוזרות ומדברות, ועאידה יודעת, ואני יודעת, כמה פעמים אנחנו ישבנו ובכינו ושמענו את המקרים הנוראיים של רציחות נשים. רוב הנשים הן חיות בפחד, באימה, לא מעזות לגשת למשטרה. מאיימים עליהן, את תגשי לעובדת סוציאלית? את תגשי למשטרה? כך, התנועה הזאת מוכרת להרבה מאוד נשים מוכות. אני אחתוך לך את הראש.

בחייכם, תבינו קצת את החומרה שבהם מצויות מאות אלפי נשים במדינת ישראל, וזה לא בעיה כלל ישראלית, זו בעיה אוניברסלית. היא קיימת בשבדיה, ובקנדה, ובנורבגיה ובתורכיה. ממשלת תורכיה, מי היה מאמין, שממשלת תורכיה יש לה היום 144 מקלטים לנשים מוכות?

כאן משהו יסודי חייב להשתנות, ואם אנחנו רוצים שאותם ילדים שחיים עם הנשים המוכות, ושרואים, ולפעמים גם חוטפים מכות רצח ולפעמים גם יש גילויי עריות באותן משפחות, אם אנחנו רוצים שנשים סוף לדבר הזה, אז צריך להבין שמערכת החינוך חייבת לקחת חלק ולהתחיל את החינוך. אני מרצה המון בפני נוער, דווקא עכשיו, דווקא לאחרונה, פעמיים-שלוש ביום יש לי שיחות זום עם נוער, הם כל כך כמהים לדעת. צריך להתחיל מהפעוטון. זה מה שיש לי לומר, כרגע, אני יכולה להמשיך עוד הרבה.

את הכאב, את הזעקה של הנשים הרבות שחיות בחרדה אתם צריכים לשמוע בבית הזה, אתם צריכים להבין שלא רק במקרה רצח, אלא גם נשים שפוחדות וחוששות וגם הן וילדיהן בסיכון. אני לא צריכה לדבר הרבה על לילך שם-טוב הגיבורה שיצאה מהמעגל הנורא, אבל הרבה מאוד נשים חוששות גם לחייהן.

תודה רבה, גברת רזניק.

אני רק חייבת מילה של הוקרה והצדעה לרות רזניק, שהיא כלת פרס ישראל, והקימה את המקלט הראשון לנשים מוכות כשהנושא הזה בכלל היה, לא הבינו מה זה אלימות בתוך המשפחה, וחשבו שזו תופעה פרטית, בתוך הבית, ולא הבינו שזו תופעה חברתית שראויה להתערבות של המדינה. ובאמת למעלה מ-40 שנה של להט, כמו ששמעתם עכשיו, אז ממש אני חייבת לה מילה של תודה בשם דורות של כולנו.

יישר כוח.

כן, באמת יישר כוח וכל הכבוד.

אבישג בבקשה, אחריך, ד"ר אסתי אשל, מנהלת אגף רווחה, מרכז השלטון המקומי.

תודה רבה על זכות הדיבור. אנחנו כל שנה עורכים בוויצ"ו את מדד האלימות. אני רוצה רגע לדבר על המקרים שעלו מהמדד שלנו, שמתווספים גם לדו"ח של הממ"מ. אז בקורונה רואים עלייה של פי שלושה של פניות של נשים למוקדי סיוע על רקע אלימות במשפחה. במקלט חירום הארצי שהקימה ויצ"ו בשיתוף עם משרד הרווחה, בקורונה נקלטו 147 נשים ו- 212 ילדים.

מדובר על פי שלושה מהתפוסה השנתית של מקלט אחד, אנחנו מדברים על עליה של 19% ועל מספר המשפחות המטופלות במרכזים למניעה ולטיפול באלימות. עלייה של 20% בתלונות על הפרת צווי ההגנה שאנחנו מדברים על 90 תיקים על אלימות במשפחה שנפתחים בממוצע מדי יום ב- 2019.

בתקופת הקורונה הראשונה, אני מדברת על הסגר הראשון, נספרו 3,027 תיקי אלימות במשפחה, פי חמש ממספר התיקים בתקופה המקבילה אשתקד, כשאנחנו מדברים 75% מכלל תיקי האלימות שנסגרו ב- 2019 על ידי המשטרה, שימו לנתון שגם הוזכר על ידי הממ"מ.

באופן עיקבי לגבי טיפול בגברים, רק רבע מהמטופלים במרכזים לטיפול באלימות במשפחה הם גברים. בכ- 81 מהתיקים שנפתחו קורבנות העבירה היו נשים, נערות וילדים. חמישית מהם רק היו גברים, כאשר קבוצת הגיל הגדולה ביותר של הנפגעות, נשים בנות 44-25, שהן למעשה חצי מקורבנות האלימות במשפחה השנה הזאת.

כפי שציינו גם במחקר של הממ"מ 50% מהחשודים באלימות במשפחה, נפתחו להם שני תיקים ומעלה. אנחנו מדברים על שיא השנה של מספר פניות של גברים לקו הסיוע של ויצ"ו, מדובר בעלייה של 300% בתקופת הסגרים בתקופת הקורונה.

סביב שבוע המאבק באלימות פתחנו כרגע קו ייעוץ וסיוע לנשים נפגעות אלימות שהוא 3980 ורציתי לדבר על מצב המקלטים ולהגיד בעצם מה חסר, כי הדיון היה על מקלט שוויצ"ו מפעילה כרגע והוא ייסגר בסוף דצמבר. כמו שראינו גם בדיון אין ודאות לגבי הארכת הסכם, היום חסרים מקומות למשפחות עם מתבגרים, חסרים משאבים בכל תחום של היציאה מהמקלט, אין שום רשת ביטחון. כלומר, קיימת רשת ביטחון, אבל היא לא מספקת לצרכים הבסיסיים של משפחות יוצאות מקלט, בעיקר סביב הקשיים הנוספים שנגרמו בתקופת הקורונה.

לגבי מקלטים בחברה הערבית, הם חסרים ונדרשים יותר מענים, וגם כרגע מקלטים הרבה פעמים הופכים לסוג של כולבויניקים ומטפלים במשפחות מאוד מורכבות, כמו למשל בריאות הנפש, נכויות, מתבגרים, ואנחנו בעצם מבקשים מקלטים עם התמחויות ספציפיות. תודה רבה.

תודה רבה. ד"ר אסתי אשל, אגף הרווחה, מרכז השלטון המקומי, אחריך אביב יהלום מאסל"י. בבקשה, גברת אשל.

אני יכולה לציין מבחינת השלטון המקומי והרשויות המקומיות, נושא האלימות מקבל מקום מאוד נכבד, אני מאוד שמחה באמת שנתנו לרשויות אחרות את האפשרות לפתוח מרכזים, אבל אני חייבת לציין שהמרכזים הקיימים נמצאים גם במצוקה וגם עליהם צריך לשים את הדעת ואת המשאבים כי גם הם כיום נמצאים במצב של אובר פניות והם מנסים לנווט כמה שיותר על מנת לתת מענים.

אני חושבת שכל הנושא שהזכרתם פה מבחינת קבלת מידע, נושא של קשרים עם קולגות, שותפיי לתפקיד, שלנו חשובים מאוד על מנת שבאמת נקבל את התמונה השלמה כדי שנוכל לתת את כל המענים.

יש לי שאלה רק.

אז עוד פעם, אנחנו מדברים על שני דברים, על עניין של התרת חסמים, שאנחנו מאמינה שהוועדה הזאת תוביל את זה, וזה יכול להיות טוב לכולם, והדבר החשוב הוא, שהעבודה שלנו היא עבודה של כוח אדם.

יש לי שאלה בהקשר הזה, ד"ר אשל. בסגר הראשון אני מבין שהעבודות הסוציאליות בשלטון המקומי הוצאו לחל"ת.

לא, עבדו מלא.

עבדו מלא?

ממש עבדו מלא. ועוד יותר מזה, גם כשהיה סגר והיה אסור לקבל אנשים, אני יודעת נגיד מאצלנו וממקומות אחרים, שהם קיבלו אנשים בחוץ כדי לעמוד בתו הסגול, כי יש משמעות מאוד רצינית לקבלת אנשים באופן פרונטלי, הזום בכל זאת הוא משהו קר יותר. חלק עשו בזום, אבל במקרים קשים, במקרים שהיינו חייבים, אנחנו, תאמין לי, העובדים הרשויות המקומיות, העובדים הסוציאליים, מאוד יצירתיים, והם מצאו דרכים כדי לקבל אותם פרונטלית ולעמוד בתו הסגול.

מה שחשוב, אני רוצה עוד לציין, שמשרד הרווחה מגדיר טופס הועדה ומספר מטופלים לכל חצי תקן או תקן. אני חייבת לציין שאנחנו מטפלים בהרבה יותר ממה שמשרד הרווחה בעצם מגדיר, הוא מגדיר את זה על פי מה שאפשר, אבל אנחנו מטפלים בהרבה יותר, ואתם שואלים איך אתם עושים את זה? יש הרי שעות עבודה? אז מה שאנחנו עושים, אנחנו הרבה פעמים עובדים מהבית ולא מדווחים, כי יש אחריות מאוד מאוד גדולה, אנחנו מנסים לנווט ולקצר אולי קצת פגישות, או שפגישות שמתבטלות, מיד אנחנו מכניסים אחרים, כי אנחנו חייבים לענות לכולם ומשתדלים באמת לתת את כל המענה האפשרי.

אני יודעת שברשויות עצמם פונים לראשי רשויות לקבל שעות נוספות, זה קשה, כי אתם מכירים את הרשויות, השעות הנוספות זה לא דבר פשוט. אני יודעת מניסיוני שאני נאבקת על כל שעה, לכן צריכים לשים את הדעת ולראות באמת לתת את הכוח אדם הנכון עם כל זה שבאמת פיזרו את זה ל-59 רשויות, שזה חשוב, צריך גם לחשוב על המרכזים הקיימים.

אני חייבת גם להגיד למה חשוב לשים דגש על זה, כי המרכזים הקיימים כבר מוטמעים בתוך היישובים עצמם, הם כבר כתובת ידועה, ואז במצב כזה של קורונה הפניות היו הרבה גבוהות לשם והכמויות היו יותר פי שניים ופי שלושה בתקופות.

והדבר האחרון זה, הגיע הזמן, כבר מדברים על זה הרבה זמן, לתקצב את המרכזים, לא בתקציבי פעולה, אלא בתקנים, עם תקציב לכולם כדי שנוכל לתת הדרכות.

תודה רבה ד"ר אסתי אשל. תודה רבה. אביב יהלום אסל"י, אחריו אורית סוליציאנו מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בבקשה.

בוקר טוב, תודה על רשות הדיבור, אני אשתדל לקצר כיוון שיש פה עוד הרבה נשים ראויות שצריכות לדבר, אפילו לפניי.

למי שלא מכיר עמותת אסל"י היא עמותה של גברים שפועלים כנגד אלימות נגד נשים כחלק מקמפיין עולמי שנקרא "סרט לבן", אני שמח לכוון לדעת גדולות ולהתחבר לסיפא של דבריה של רות רזניק, שדיברה על חשיבות החינוך, ולהגיד משהו שאולי הוא מובן מאיליו, או צריך להיות מובן מאיליו, אבל לצערי אנחנו קצת חוששים וחוששות להגיד אותו בצורה גלויה וברורה, אלימות כלפי נשים מבוצעת על ידי גברים, רוב רובם של הגברים האלה הם גברים רגילים שאינם סובלים מבעיות נפשיות מיוחדות או מבעיות כאלה ואחרות, לכל אורך הרצף של פעולות של אלימות כלפי נשים.

הסיבה העיקרית לכך שגברים מפעילים אלימות כלפי נשים היא האופן שבו החברה שלנו מעצבת ובונה את תפיסת הגבריות הרווחת המקובלת אצלנו. תפיסה שמבוססת על שאיפה לכוח, על הפגנת כוחנות, על מימוש שליטה כלפי אחרים ואחרת, על קשיחות, על תחרותיות, על ניתוק רגשי שנובע מהדיכוי הרגשי המאסיבי שהחברה הפעילה כלפי בנים וכלפי גברים בהנגדה לנשיות וכל מה שנחשב נשי בחברה שלנו, על תפיסה של כיבוש נשים ומיניות הישגית, על החפצת נשים כמובן, וכמובן שימוש בדימויים פורנוגרפיים.

ואם אנחנו רוצים להשיג מניעה, ולא רק לדבר על מה גופי אכיפה צריכים לעשות אחרי שהאירוע כבר קרה או לטפל בגברים אלימים אחרי שהאירוע כבר קרה, הדרך לכך היא חינוך והסברה. כאן כמובן שלמשרד החינוך צריך להיות תפקיד ראשי ומרכזי בתהליך הזה, אבל לא רק הוא. כולנו צריכים ליפול האסימונים.

מילה אחרונה ברוח הקורונה, חייבים לפתח חיסון למחלה הזאת, לא רק לנסות לטפל בסימפטומים אחרי שהיא קורית. תודה.

אמת. תודה. אורית סוליציאנו.

בוקר טוב, צהריים טובים. תודה על רשות הדיבור. מאוד בקצרה, היות ונמצא כאן מנכ"ל משרד הרווחה, אני רוצה להעלות בפניך את מה שהצגנו אתמול בדיון, אתמול בוועדה לקידום מעמד האישה, בו פרסנו את ממצאי הדו"ח השנתי שלנו על אלימות מינית וגם על הגדלה אדירה, זינוק גדול, בשיעור הפניות למרכזי הסיוע בתקופת הקורונה.

נאמרו הרבה דברים, אני רוצה להגיד דבר אחד מאוד חשוב, מן הראוי היה, והקורונה תימשך עוד חודשים רבים, אולי עוד שנה, ייקח עוד זמן, ולכן, היה ראוי שאתם כמשרד רווחה, נראה לי שזה המקום הכי מתאים, שיהיה אצלכם אדם, אישה או גבר, שהם יהיו יועצים מיוחדים לפרויקטור הקורונה, שהתפקיד שלהם יהיה לראות את הצרכים של אוכלוסיות של נשים שסובלות מאלימות מגדרית, נשים, ילדים ולראות איך אפשר להתמודד עם זה.

מה שקורה היום, כשאין גורמים מתכללים, אז אנחנו, ארגוני החברה האזרחית, באים וזועקים את הזעקה, וכמובן שנמשיך לעשות את זה אחר כך, אבל יש צרכים ייחודיים ולפעמים, רק תשומת לב, זה כבר חלק מהפתרון, זה לא בהכרח כרוך במשאבים לראות, לגבי כל החלטה ממשלתית, לגבי כל עניין, מה האוכלוסיות שאנחנו מטפלות בהן, מה הן צריכות.

אני כן אוסיף, ואם יהיה אפשרות בוועדה שמישהו ממשרד החינוך, אני חושבת שמה שאמר לפניי אביב, מאוד מרגש אותי תמיד לראות גברים שהם בתוך המאבק הזה וכך צריך להיות, לשמוע את סוגיית החינוך שהיא הסוגיה הכי בעייתית, כי אנחנו עוסקים באכיפת החוק, אנחנו עוסקים בשירותים שכמובן תמיד צריך להרחיב אותם, ואנחנו עוסקים בבסיס של איך הדור הבא שלנו יגדל, כדי שהיום בבוקר, בו בזמן שאנחנו כאן עוסקים בדיון הזה, יש את הדיון בבית המשפט בבאר שבע, על האונס באילת, על חבר'ה צעירים שלכאורה הם אמורים להיות נורמטיביים ועשו את הדברים האיומים שהם עשו. הדבר הזה לא ישתנה אם לא יהיה חינוך מגיל צעיר. הרבה יותר מאסיבי. אז זה שתי נקודות שאני רציתי להוסיף לדיון היום.

אמת. תודה רבה אחרייך סשה קוגן. אני לא יכול לתת בלי מצלמה, זה נראה לי המינימום הנדרש. אם אין מצלמה אני לא אוכל. סשה נמצאת? יעל סיני, שדולת הנשים.

שלום, אני מוותרת על זכות הדיבור, מסכימה עם כל מה שנאמר, אדבר בפעם הבאה.

תודה. ד"ר כוכב אלקיים לוי, מרכז רקמן, אחריה כנרת מגן אלמליח.

תודה. טוב, בוקר טוב, אני ד"ר כוכב אלקיים לוי, ראשת היחידה לקידום חקיקה במרכז רקמן מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן.

אז קודם כל אנחנו מברכות על הדיון החשוב הזה היום, ההתמחות המרכזית שלנו ברקמן היא בתחום של דיני משפחה, סכסוכי נישואין וגירושים ובאמת בהגנה על נשים במצבים הקשים ביותר. חשוב לנו להגיד שבעצם סביב הגירושים או הניסיון לגירושים יש נקודת שיא ואת הביטויים הדרמטיים ביותר של אלימות במשפחה, וכמובן אלימות במשפחה היא תופעה הרבה יותר רחבה ויום יומית ממה שמגיע בסוף לכדי רצח במקרים הכואבים האלה, ומעבר לכל מה שהוזכר כאן עד עכשיו, חשוב לנו להדגיש, שצריך לעשות את כל המאמצים לאתר את כל מי שנפגעות ונפגעים ממצבי האלימות במשפחה ולתת מענים אפקטיביים בפרט למי שנמצאים בסכנה מיידית.

בהקשר הזה אנחנו באמת קוראות, בהמשך למה שרות רזניק אמרה, לברר מה קורה אחרי שנשים פונות, או אחרי שילדים נפגעים, או נפגעים אחרים, מתלוננים, איזה יד מושיטות הרשויות, מה אפשר לעשות שם. אני חושבת ששם יהיה אפשר להגיע להרבה תובנות.

ואני רק רוצה לשתף אתכם מהניסיון שלנו לגבי היומיומיות של אלימות במשפחה. באופן אבסורדי היום, במקרים רבים, למרות שיש חשש כבד לפגיעה בילדים עצמם ולמרות אלימות כלפי בת זוג, הנחת המוצא של המערכת, של גורמי הטיפול, היא משמורת משותפת על ילדים, גם כשברור למערכת שאחד ההורים הוא אלים.

הנחת המוצא היא הבטחת קשר עם ההורה האלים, הסדרי ראייה נרחבים. צריך להבין שפה נשים ממש צריכות לקיים קשר אינטנסיבי בהקשר הזה, אז היום זה שיקול שנעדר מהשיח ואנחנו פועלות וקוראות לשינוי חקיקה ככה ששופטים יהיו חייבים לקחת בחשבון אלימות במשפחה בסכסוכי משמורת, זה היום יומיות, וזה מה שקורה כל הזמן. זהו. תודה רבה.

תודה רבה. כנרת, הבנתי שמהמשרד לביטחון פנים תדבר דנה בן צבי, אחריה ניתן שוב לסשה, הבנתי שהיא כן נמצאת איתנו.

שלום לכולם, שמי דנה בן צבי, ראש חוליית אלימות במשפחה הנכנסת, אני חודש וחצי בתפקיד. אני רוצה לתת את הדגש בדיון הזה, על עשיית המשטרה בתקופת הקורונה, ולהגיד שהמשטרה נותנת מענה מקסימלי וקשב רב לנושא האלימות במשפחה גם בתקופת הקורונה, למרות המשימות הנוספות הרבות שיש לה, לדוגמא תלונה מקוונת, אפשרות להנגיש תלונה לכל אדם מהבית שלו, מהמחשב שלו, מהטלפון שלו, גם בשפה הערבית, בחודשים האחרונים.

חידוד הנחיות של המשטרה לכל גורמי הסיוע והחקירות שהונחו להדק את הקשר עם נשים בסיכון במסגרת נוהל התיוג, לקיים יותר דיוני תיוג, גם אם טלפוניים, נושא של שחרור אסירים, ממשק ממוחשב משותף בין שב"ס לבין המשטרה שמתריע על שחרור אסירים החל מה- 1.10 ובעצם מאפשר למשטרה גם ליצור קשר.

הממשק הזה עובד כבר?

זה התחיל לעבוד ב-1.10 יש עדיין כל מני סוגיות שעולות, לא הכול עובד באופן מלא, אבל כן התקבלו סקירות על אסירים וכן קציני משטרה בתחום האלימות במשפחה יוצרים קשר עם קורבן העבירה, מוודאים איתה שהיא יודעת שאותו אסיר משתחרר, בודקים איתה מה היא צריכה ומכניסים אותה בכל מקרה לנוהל התיוג לשלושה חודשים לפחות. זהו בינתיים.

תודה. בבקשה סשה, אחרייך אני ארצה שמנכ"ל משרד הרווחה יתייחס לחלק מהדברים שנאמרו כאן.

סשה קוגן, אני מנכ"לית עמותת מורשתינו. אני רואה כמעט מכל הצדדים כאן בעיקרון מאמץ למגר את התופעה, אני רק רוצה להוסיף באופן כללי כי מדינת ישראל היא בעצם המדינה היחידה בין מדינות מערביות אשר אין בה חוק יסוד המתייחס לשוויון מגדרי וללא חוק שוויון מגדרי אין אפשרות גם להביא לחוקה.

למה אין אפשרות לחוקק את החוק לשוויון מגדרי? כי אין לכך רוב. החוק הזה הוא בעצם יהווה הפרדת דת ומדינה, מכיוון שאם חוק יסוד לשוויון מגדרי יהיה קיים אז לא יכול להיות תפקיד ממלכתי אשר יוכל למלא גבר ולא תוכל למלא אישה. על איזה תפקידים מדברים? אנחנו מדברים על רבנים, דיינים, אנחנו מדברים בעצם על כל תפקיד דתי כדומה. כל אלה תפקידים שהיום דה פקטו הם תפקידים ממלכתיים וממשלתיים. אם אנחנו מקבלים את חוק יסוד לשוויון מגדרי אז בתי משפט דתיים מידית יוצאים מחוץ למשחק מכיוון שכל בית משפט דתי בעצם מעניק לגבר יותר זכויות מאישה ואת זה אנחנו יודעים, אני לא חושבת שצריך להביא דוגמאות.

הבעיה היא הרבה יותר עמוקה ממה שחושבים הרוב, במיוחד במגזרים אשר לא מסכימים לעמוד בנורמות המקובלות בחברה מערבית. לכן האלימות חוגגת ממש, לא רק בחברה הערבית ולא רק בחברה החרדית, אלא גם בחברת יוצאי אתיופיה וגם בחברת יוצאי רוסיה. וכאן מוסדות ממשלתיים אינם יכולים למלא את כל התפקידים שצריכים בשביל למגר את התופעה כי אין למדינה מספיק כלים ואת זה אנחנו רואים לאורך שנים.

כך למשל, משרד העלייה, לפני 17 שנים, הוציא דיסקים לשמיעה ליוצאי אתיופיה, הגברים האתיופיים היו אמורים לשמוע את הדיסק ולהפסיק להרביץ לנשים שלהם. זה לא עובד ככה, זה לא יכול לעבוד ככה. בשביל לשנות את התופעה ולשנות את התודעה של עצם האלימות אנחנו צריכים להיעזר במגזר השלישי, במנכ"לים, בעמותות, זה כולל עבודה עם חברה, עם עבודת הסברה, עבודה חברתית, חדשנות שנעשית על ידי אנשים בכירי המגזר, עבודה בקהילה, מובנת, נגישה, בשפה שמבינים אותם באותה קהילה בה עובדים

כאן אני ממש מסיימת, עוד משפט אחד. אני רק יכולה להגיד לכם שלמשל אצלנו במורשתינו יש אתר רלבנטי אשר עובד במשך שבע שנים, ובמשך השנים האלה הוא מפרסם את הכתבים בנושא אלימות ואני כן יכולה להגיד לכם ולהביא ממש דוגמאות רשמיות על שינוי בשיח הציבורי בתקשורת בשפה הרוסית בנושא זה.

תודה רבה. אדוני המנכ"ל, לסיכום, אם אתה רוצה להתייחס. עלו פה כמה נקודות שאתה צריך להתייחס אליהן.

קודם כל אנחנו ניקח איזה לתשומת ליבנו את כל מה שנאמר פה, ואני חושב שנאמרו דברים חשובים, גם מה שנאמר על ידך, כבוד היושב ראש, לגבי קידום הצעת המחליטים לגבי סמכויות הוועדה, אני אישית אבדוק איפה יש חסמים. אני חושב שהחסמים קשורים להעברת המידע ממשרד הבריאות וממשרד החינוך, אבל נראה איך להוריד אותם ולנסות לקדם הצעת מחליטים.

המשרד שלנו גם יעבוד על תיקון חקיקה, אני לא הולך לחוק יסוד שוויון מגדרי, אלא קודם לכל יש חוק למניעת אלימות במשפחה שצריך לשכתב אותו ולעדכן אותו ואנחנו ניזום את הפעילות הזו, כך שהרבה יותר גברים וגם נשים יגיעו לטיפול ונעשה את הכל כדי להוריד את מפלס האלימות על ידי הטיפול הזה.

אני אפעל לכך שהמקלט, שפועל כעת בתקופת הקורונה וההתקשרות בגינו אמורה להיגמר ב- 31.12, נעשה את הכל שזה לא יקרה, לא תהיה הפסקה, הקורונה עוד משתוללת, ואישה חולה שזקוקה למקלט, יהיה לה מקלט, יהיה לה מקום.

אני לא יודע מה יהיה תפקידו של יועץ מיוחד לפרויקטור הקורונה בנושא האלימות, אבל אנחנו ניתן מחשבה על כך ונלמד את זה גם בקשר ישיר עם המציעה, אורית. איילה מאיר, שהיא המומחית לעניין במשרד, נראה אם אכן יועץ כזה יכול לעזור במשהו. לפרויקטור הקורונה בנושא האלימות. כמובן שלא נחסוך את התקן הזה, או את הטלת התפקיד הזה, למישהו שיעשה את זה בנוסף לתפקידו.

אלה פחות או יותר התובנות שלקחתי מהדיון הזה, וכמובן לסיום, אני חושב שכולנו צריכים להירתם להורדת מפלס האלימות ולהילחם בתופעה המבישה הזו ולגרום לכך שגם שופטים, גם חוקרים, כולם ירתמו, גם מערכת החינוך, א', לחינוך דור העתיד שלא יהיה כל כך אלים, ו-ב' גם להסברה ולחינוך הדור הקיים שככל שיקבל חינוך נכון, אכן ימנע מאלימות.

תודה. אני רוצה לסכם ולהודות למנכ"ל משרד הרווחה על השתתפות בדיון ואני חושב שהדברים שאמרת בסיכום הם בהחלט מאוד מאוד חשובים, חלקם ישתקפו גם בסיכום שאנחנו נוציא.

אני רוצה להודות כמובן לכל הארגונים ולכל מי שלקח חלק בדיון ובכלל עוסק בנושא הזה, הרבה פעמים בהתנדבות מלאה או בשכר שזהה להתנדבות כמעט, על החלק הזה, ואני מתנצל בפני מי שלא עלה בידי לתת לו את זכות הדיבור, אבל זמננו כאן בהחלט מוגבל.

לסיכום הדיון, אני רוצה לומר כמה דברים. הוועדה קוראת לשר הרווחה לפעול לשינוי החלטת הממשלה בנוגע לסמכויות הוועדה הבין משרדית ולהרחיבן, הן באמצעות הצעת מחליטים, ולאחר הרחבת הסמכויות, באמצעות תיקוני חקיקה ככל שיידרשו, כדי שהוועדה תוכל לבצע את תפקידה.

הוועדה קוראת למשרד המשפטים, יחד עם משרד הרווחה, לגבש סל תיקוני חקיקה שנדרש לטובת מניעת אלימות במשפחה.

לעניין מקלטי הקורונה, הוועדה מדגישה שסגירת מקלט ופתיחת מקלט אחר הרבה פעמים מורכבת הרבה יותר מהמשכיות של מקלט שכבר נפתח, זה ברמה העקרונית. לגבי המקלט שנפתח במקלט חירום לקורונה, הוועדה סבורה שאין מקום לסגור אותו כל זמן שהמשק הישראלי ממשיך להתנהל בשגרת קורונה ותחת מגבלות הקורונה. במקביל, נדרשת הרחבת מערך המקלטים באופן כזה שיאפשר לכל פונה ופונה למצוא את המקום המתאים להגנה.

זאת ועוד, הוועדה מבקשת להרחיב עוד טרם המקלט ולהקים מערך של דירות קלט לחירום, אני לא אגיד בכל יישוב, אבל בוודאי בכל אזור צריכות להיות דירות כאלה שאפשר עוד לפני הכניסה למקלט לשים, מה שנקרא, ולאפשר הגנה לנשים כדי שלא ניחשף לסיפורים כפי שנחשפנו גם כאן.

בנוסף, הוועדה קוראת למשרד הרווחה להגביר את רשת הביטחון ליוצאות מהמקלט ולהרחיב את אותן דירות המיועדות ליציאה מהמקלט.

הוועדה דורשת הרחבת תקנים לעובדים סוציאליים והמערך הסוציאלי באופן כזה שיאפשר באמת עמידה בהמלצות של כמות פניות לעובד סוציאלי שמשרד הרווחה נותן, העובדה שהעובדות הסוציאליות מתמודדות עם עומס פניות אדיר, הרבה מעבר למה שבאמת אפשר לטפל בו, מובילה לכך שיש פניות שאו אינן מטופלות כראוי או שפשוט נופלות בין הכיסאות.

לעניין פרויקטור הקורונה המיוחד, הוועדה דיברה על זה גם בדיון שהתקיים אתמול. הוועדה קוראת למינוי פרויקטור קורונה מיוחד שיפעל לצד פרויקטור הקורונה של הממשלה. בכל החלטה שמקבל קבינט הקורונה יש השלכה מיידית, הרבה פעמים, על רף האלימות בתוך המשפחה ובכלל אלימות נגד נשים. שיתוף כזה בהליכי קבלת ההחלטות, יוכל גם לשים צעדי מניעה איפה שצריך וגם לעצב את ההחלטות המתקבלות, הן לגבי סגרים, הן לגבי פתיחת אזורים מסוימים, הן לגבי הכנסת מקצועות מסוימים למגבלות כאלה או אחרות של פעילות, תוך שימת דגש על נושא מניעת אלימות במשפחה.

תודה, הסעיף הזה בסדר היום סגור.


הישיבה ננעלה בשעה 12:05.