פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



24
הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
24/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 24
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"א (24 בנובמבר 2020), שעה 9:00

הטיפול בהטרדות מיניות בחברה הערבית

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר

אימאן ח'טיב יאסין
יואב סגלוביץ'
עאידה תומא סלימאן

אורלי אלמגור לוטן - ראש צוות, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

גל ספן - ר' חוליה עבירות מין ומוגבלויות, המשרד לבטחון פנים

לינא סאלם - רפרנטית למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה (אזרחי), משרד המשפטים

תמר פרוש - ראש תחום בכירה עיכובי הליכים והנחיות, פרקליטות המדינה

סוריידה מנסור - מדריכה ארצית ביחידה למיניות ולמניעת פגיעה בילדים ובני נוער, משרד החינוך

איזבל סרי לוי - מפקח ארצי (פגיעות מיניות בילדים ובני נוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עדי דביר - מרכזת בכירה, משרד הפנים

ספי מזרחי - יועצת לקידום מעמד האישה וממונה על מניעת מינית, מרכז השלטון המקומי

שדא עאמר - עו"ד, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית

עידו בן יצחק

אמל ביבאר

ס.ל., חבר תרגומים



הטיפול בהטרדות מיניות בחברה הערבית

בוקר טוב לכולם, אנחנו נפתח את הישיבה המיוחדת הזאת של הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות, היום ח' בכסלו התשפ"א, 24 בנובמבר 2020.

אנחנו מקיימים את הישיבה הזאת כחלק מסדרת הישיבות של מספר ועדות בכנסת לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים. אנחנו בחרנו נושא מאוד ספציפי ומאוד חשוב, כמובן שהוא נוגע לכל החברה במדינת ישראל ובעולם כמובן, אבל אין ספק שהנושא הזה הוא נושא מאוד נוגע לחברה הערבית מאחר שהחברה שלנו עדיין לא חצתה את הקו והצליחה להתמודד בצורה ראויה עם האתגר הזה, איך אפשר למנוע הטרדות מיניות.

הקושי שנמצא בסוגיה הזאת הוא קושי בעיקר חברתי תרבותי, נשים רבות, במיוחד נשים, בדרך כלל כשאנחנו מדברים על הטרדות מיניות ברוב המקרים הקורבן הוא נשים, ועדיין בחברה הערבית הנשים מתקשות להתמודד עם הנושא הזה, הן מעדיפות להתמודד לבד בתוך עצמן עם הסכנות ועם החרדות והפחדים, מעט מאוד פונות למשטרה וגם מעט מאוד מהן פונות למשפחה עצמה, להורים, לאחים, לבעל, לחברים. יש לי ניסיון אישי בנושא הזה ואני שומע מספר, מסוים, לא נגיד רב ולא מעט, של נשים שכן יש להן תלונות וכן הן דורשות עזרה, אבל מצד אחד לא מוכנות לפנות למשטרה ולא מוכנות לפנות למעסיק שלהן, משרד החינוך, השלטון המקומי וכו', אבל גם מהססות לפנות למשפחה.

אנחנו נרחיב על הנושאים האלה. חלק מהן מצאו סעד בלפנות אליי או למישהו שמעביר אליי ואז אנחנו מנסים למצוא מסגרת שגם תיתן הגנה לאותן נשים בלי לחשוף, בלי להעמיד אותן בפני דילמות של לספר למשטרה ולעמוד בערכאות וגם מול המשפחה וכו'. אני כמובן לא מכליל, אבל לקחתי את הדברים לקצה של הנושא הזה ואיפה אנחנו צריכים כן להתייחס ולהתמודד עם הסוגיות האלה ומה הפתרונות.

יש פתרון ברמת המוסדות או רשויות אכיפת החוק, יש כמובן כתובת במשרדים שונים ובעמותות שונים שהנשים יכולות לפנות לשם, כמובן שהמשפחה היא הכתובת, כמובן שאנשים מסוימים בחברה הערבית ובחברה בכלל הם הכתובת. אני גם מצאתי מודל בחברה הדתית היהודית ששם גם נתנו מסגרת שאפשר להתמודד עם האתגר של מניעת הטרדה מינית.

אבל קודם כל אנחנו צריכים לעשות סקירה מסוימת ולעמוד על נתונים ועל תיאור התופעה ואז ניגש ישירות להצעות איך אפשר להתמודד עם האתגר הזה. אנחנו נתחיל איתך, אורלי, מהממ"מ, תוכלי להציג לנו, בבקשה, את הנתונים שיש לך ונמשיך הלאה.

אוקיי. אני אציג את עיקרי המסמך שכתב רמי שוורץ שנסע לחתונה של אחיו, אז אני אנסה למלא את מקומו. המסמך נכתב לבקשת יושב ראש הוועדה, על הטרדה מינית בחברה הערבית. אני אגיד מילה בהתחלה, שבדרך כלל אנחנו מציגים נתונים ומידע, במקרה הזה אנחנו יותר מציגים פערי נתונים והיעדר מידע, גם במסמך וגם במצגת.

מילה רק על החוק למניעת הטרדה מינית, בגלל שעורך הדין עידו בן יצחק לא פה, בעצם החוק מגדיר רשימה של מעשים, שורת מעשים, שנחשבים כהטרדה, הם נחשבים גם כעבירות פליליות וגם עוולות אזרחיות. הטרדה מינית לא מתרחשת רק בסביבת העבודה, למרות שהחוק נותן התייחסות מיוחדת לסביבת העבודה היא יכולה להתרחש בעוד זירות, גם נראה את זה אחר כך בחלק מהנתונים. מי שהוטרדה יכולה לפנות לאחד או יותר משלושה ערוצים, הגשת תלונה במשטרה, תביעת פיצויים אזרחיים והליך משמעתי במקום העבודה. אנחנו פנינו לכמה מקורות של נתונים כדי לכתוב את המסמך.

קודם כל, כמו שציינתי, אפשר לפנות למשטרה, אז יש כאן נתונים של המשטרה על תלונות של נשים. אין לנו נתונים על תביעות אזרחיות משום שהנהלת בית המשפט לא מפלחת לפי קבוצות אוכלוסייה את התלונות. זה משהו שחוזר על עצמו לא רק במסמך, שלא תמיד יש נתונים שמפולחים לפי קבוצת אוכלוסייה.

הליכי המשמעת במקומות העבודה, אנחנו התמקדנו בגופים במגזר הציבורי, כי הם מחויבים לדווח לנו את המידע, קווי סיוע וסקרים ארציים שנעשו כשיש שני סקרים מרכזיים, אחד סקר ביטחון אישי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שנעשה פעם בשנה, הוא סקר כללי על היפגעות מהעבירות. הסקר השני זה סקר ייעודי שהרשות למעמד האישה עשתה על הטרדות מיניות ב-2018, הוא כלל גם התייחסות להטרדות של נשים ערביות, אני אגע בשניהם בהמשך. כל אחד מהם מביא נתונים מזווית אחרת ויכולה להיות כפילות גם, כי נשים יכולות לפנות, כאמור, לכמה ערוצים.

אמרתי קודם שאני אציג בעיקר היעדר מידע ופערי נתונים, אז יש כמה גורמים לזה. היושב ראש דיבר על תת דיווח. תת דיווח זה משהו שמאפיין מאוד היפגעות של נפגעות. אני מדברת בלשון נקבה כי כמו שהיושב ראש אמר רוב הנפגעים הם נפגעות. באותו סקר ביטחון אישי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עלה שרק 5% מנפגעות הטרדה מינית מתלוננות למשטרה. זה מתייחס לכלל האוכלוסייה, היהודית והערבית גם יחד.

רק 5%?

5% מהנפגעות דיווחו שהן התלוננו במשטרה. למעשה זאת הייתה עבירה שהיה בה את אחוז הדיווח הכי נמוך במשטרה מכל העבירות. באותו סקר של הלמ"ס אין התייחסות ספציפית בהקשר של הטרדה מינית לחברה הערבית בגלל טעות דגימה גבוהה, זה קשור למספרים. אז באמת יש תת דיווח שמקשה לקבל נתונים.

הזכרתי קודם שאין נתונים של הנהלת בתי המשפט כי אין פילוח של האוכלוסייה הערבית, זה נכון גם לגבי גופים אחרים, גם בנציבות שירות המדינה אין פילוח כזה. בהיעדר פילוח אנחנו לא יכולים לדעת את הנתונים על החברה הערבית.

אין פילוח או שהם לא מפרסמים את הפילוח?

לא, אין. אני מדברת על פילוח ברמה שאתה מציין את זה במערכת ואפשר לשלוף. עוד כמה דברים לגבי תת דיווח, שהיושב ראש דיבר עליו גם, תת הדיווח כאמור על הטרדה מינית לא מאפיין רק את הנשים הערביות אלא בכלל נשים.

אני רוצה להבחין בין חסמים כלליים של נשים מדיווח על הטרדה מינית לבין חסמים שעשויים להיות או ייחודיים או מוגברים בחברה הערבית. אז אותו סקר ביטחון אישי גם שאל את הנסקרים למה הם לא דיווחו על המקרה, התשובה הרווחת ביותר הייתה התפיסה של הנפגעות שמדובר על מקרה קל ערך, אחר כך תשובות רווחות היו שהמשטרה לא רוצה או לא מסוגלת לטפל במקרים האלה. נקודה נוספת זה חוסר מודעות לכך של נשים שהמעשים שהן עברו בעצם נחשבים להטרדה מינית לפי חוק.

אותו סקר של הרשות לקידום מעמד האישה שהזכרתי שאל את הנסקרות שני סוגים של שאלות. קודם כל שאלו אותן כמה מהן הוטרדו מינית במקום העבודה, שליש דיווחו שהן הוטרדו מינית במקום העבודה, אחר כך נתנו להן רשימה של התנהגויות ושאלו אותן כמה מהן חוו אחת או יותר מההתנהגויות האלה, שני שליש חוו את זה. זה בעצם מראה את הפער בין ההתנהגות לבין ההבנה שזאת הטרדה מינית. שני הדברים האלה היו כלליים לכלל הנשים.

כמו שציינת, יש כאן היבטים שהם יותר ייחודיים ובולטים בחברה הערבית. עורכת הדין שדא עאמר מאיגוד מרכזי הסיוע שכתבה על זה הצביעה על כמה דברים. קודם כל חשש של המוטרדות לאבד את מקום העבודה. זה יכול להיות נכון תמיד גם בקרב נשים יהודיות, אבל בגלל שיעורי התעסוקה הנמוכים של הנשים הערביות והקושי שמצביעים עליו הרבה פעמים למצוא עבודה החשש הזה הופך להיות מוגבר, שבגלל שהיא תתלונן או תדווח היא תאבד את העבודה.

נקודה נוספת היא שיעור גבוה של בתי עסק קטנים ומשפחתיים. העניין של הקטנים משפיע גם עד כמה יש את המנגנונים לטיפול בנושא הזה ועד כמה זה מסודר והמשפחתי מוסיף עוד פן של קושי של להתלונן על מישהו שעשוי להיות בן משפחה.

אותו סקר של הרשות לקידום מעמד האישה גם הצביע על הפערים בין החברה היהודית לערבית לגבי תפיסות של מה נחשבת הטרדה מינית והאם לאישה יש איזה שהיא אחריות גם למעשים. הם שאלו גברים ונשים, נתנו להם היגד שאישה שמתלבשת באופן פרובוקטיבי נושאת גם היא באחריות להטרדה המינית שהיא עוברת, שאלו גברים ונשים יהודים וערבים לראות מה הם חושבים. שיעורים יותר גבוהים, גם של הנשים הערביות וגם של הגברים הערביים הסכימו עם ההיגד הזה, מה שיכול ללמוד על פערים בתפיסות.

אני רוצה להגיד משהו על הסקר הזה כאן. הסקר בדק 700 ומשהו נשים, 181 מתוכן היו נשים ערביות, שזה די דומה לאחוז באוכלוסייה, אבל רוב הנשים הערביות שנסקרו היו נשים עובדות, שזה לא מדגם מייצג של החברה הערבית, והסקר נערך בעברית ובאינטרנט. אז צריך לקחת בחשבון שמלכתחילה התשובות שאנחנו מקבלים פה עשויות להיות מוטות מהמייצג ולכן הפערים עשויים להיות אפילו עוד יותר גדולים בין החברה היהודית לחברה הערבית.

אנחנו לא יכולים ללמוד מכמה הנתונים שאני אציג תיכף כמעט שום דבר על היקף התופעה. כמו שאמרתי, זה לאסוף מן הגורן ומן היקב כל מיני bits and pieces של נתונים שבחלקם יכולה להיות חפיפה, כי מישהי יכולה לפנות לקווי הסיוע ואז להתלונן במשטרה. אנחנו יכולים ללמוד אולי משהו על המאפיינים של התופעה. אני תיכף אגיד למה.

בכל זאת קצת נתונים. שלושה קווי סיוע שבדקנו, אחד זה מוקד 118 של משרד הרווחה, זה לא קווי סיוע ייעודיים רק לעבירות מין או להטרדה מינית, ושני קווי סיוע לחברה הערבית, מרכז הסיוע לנשים הערביות של איגוד מרכזי הסיוע ועמותת אלסואר שמפעילה גם קו סיוע. אני אגיד שנשים ערביות יכולות לפנות גם לקו הכללי של איגוד מרכזי הסיוע, יש כמה עשרות פניות כאלה בשנה, אבל החלק הארי של הפניות מגיע למרכז הסיוע בעיר נצרת.

אז מוקד 118 לא מפלח את הפניות לפי קבוצת האוכלוסייה של הפונה אלא לפי שפת הפנייה ואפשר לראות שמתוך 926 פניות שהיו בשלוש שנים שמונה היו בשפה הערבית. יכול להיות שהנשים פנו גם בעברית. בגדול מה שהנתונים האלה מראים, שוב, זה שאנחנו לא יכולים לדעת.

כאילו לא מזהים - - -

לא מזהים לפי קבוצת אוכלוסייה, אלא לפי שפה. ככל שהיא פנתה בעברית אז אנחנו לא - - -

אלו שמכירות את השפה העברית אולי קל להן לדבר על הנושא הזה בשפה העברית.

לא יודעת, אני מניחה שמשרד הרווחה פה ואולי הם יוכלו להתייחס לזה אחר כך. אני מתייחסת לזה כרגע מהמקום של הנתונים.

שקף שאולי קצת עמוס לקרוא אותו, אבל הצגתי את זה כך כי הנתונים מאוד דומים אחד לשני. שני קווי הסיוע הייעודיים לחברה הערבית, אחד בנצרת ואחד של עמותת אלסואר, בעצם מקבלים פניות גם על אלימות וגם על אלימות מינית ובתוכה הטרדה מינית. הם מקבלים כל אחד כמה מאות פניות בשנה. קרוב ל-500 מהפניות בכל אחד מהם זה פניות על עבירות מין. בשני המקרים בערך שליש היו על הטרדה מינית.

יש כאן איזה שהיא הצגה של המאפיינים של הפונים, הכנסתי את זה למרות שזה לא רלוונטי רק להטרדה מינית, שוב כדי להראות את הבעייתיות. יש כאן גוף שאוסף את הנתונים, אנחנו רואים כאן שרוב הפניות היו על רקע היכרות קודמת עם התוקף והרוב היו במרחב הפרטי, אבל זה לא מתייחס רק להטרדה מינית אלא לכלל הפניות המוקדים האלה. אז שוב יש לנו כאן איזה שהוא מקום שקשה לנו להבין מתמונת הנתונים את המצב של ההטרדה המינית.

השאלה האם יש חפיפה בין אלה שמתקשרים לאיגוד מרכזי הסיוע לעמותת אלסואר?

לא יודעת.

אי אפשר לדעת.

כאן אני לא יודעת אם ייפנו במקביל לשני קווי סיוע, אבל כן יכולה להיות חפיפה בין מי שתפנה לקו סיוע לבין מי שתפנה אחר כך למשטרה. זה גם הגיוני, הם יכולים להפנות אותם.

נתוני משטרת ישראל, כאן דווקא יש נתונים מסודרים. ב-2019 היו 1,237 קורבנות של הטרדה מינית, ב-77 מהם כתוב שהקורבנות היו נשים. זה לא אומר שהשאר הם גברים, היו 13% שלא צוין בקובץ, היה כתוב שזה לא ידוע. מתוך 956 קורבנות הטרדה מינית שקבוצת האוכלוסייה שלהן הייתה ידועה 8.5% היו ערביות. זה נמוך משמעותית מהאחוז של הנשים הערביות בכלל האוכלוסייה.

נתונים על מאפיינים. אז משטרת ישראל כן מתעדת ומזינה את המאפיינים גם של מקום הפנייה וגם של הזיקה לפוגע בצורה שאולי היה אפשר ללמוד דברים, אבל בשני המקרים אחוזים ניכרים מהתיקים מוגדרים כאחר, זה קרוב לחצי מהתיקים של מקום הפגיעה ובערך 40% מהזיקה לפוגע ולכן בעצם אני לא מציגה את הנתונים למעלה כי הם יכולים להשתנות לחלוטין ככל שהנתונים של האחר יש בהם איזה שהיא קטגוריה.

אנחנו נשאל אחר כך, את זה אנחנו תמיד מזהים בנתונים של המשטרה, מה זה לא יהודי. אמרנו שאנחנו לא רוצים את התיוג הזה, אנחנו רוצים שיגדירו שם ערבי, או אם הוא לא יהודי ולא ערבי, אני לא יודע מה, שיגדירו מה כדי שנדע לתאר את התופעה ושנוכל לתת מענה לתופעה הזאת. זה מתסכל אותי במיוחד בנתוני המשטרה גם בתחום של פשיעה ואלימות, אותו דבר, לא יהודי. מה זה לא יהודי?

עוד דבר שצריך לשים אליו לב בנתונים שאת מציגה זה שיש מספר די גדול של נשים ערביות שפונות למרכז הסיוע בנצרת וגם לאלסואר, אבל במקביל ברמה הארצית אין דיווח של נשים ערביות במספרים גדולים, אנחנו ראינו אחוז מאוד מאוד מינורי, וגם בפניות למשטרה, כאילו לא יכול להיות שיש לנו – בוא נגיד שיש דיווח כפול ויש לנו בסביבות 900 אנשים שדיווחו על אלימות מינית, בסופו של דבר מסך הכול מי שמגיע למשטרה יש רק שמונה או תשע נשים ערביות שפנו למשטרה.

8%.

אוקיי, 8% מתוך 1,600? כמה היה המספר?

956. אני רק אגיד שהפער הזה בין נתוני פניות לקווי הסיוע לבין נתוני פניות למשטרה לא מאפיין בהכרח את החברה הערבית. אני לא ראיתי עדיין את הדוח האחרון של איגוד מרכזי הסיוע, אבל זה משהו שעולה גם בהקשר של נשים יהודיות.

אוקיי, אבל זה אמור לסמן לנו נורה אדומה לחשוב על הדברים למה המצב הזה קורה.

כן, נכון, אבל, שוב, זה לא בהכרח רק של החברה הערבית.

כן.

הליכי משמעת במקום העבודה. החוק למניעת הטרדה מינית קובע הוראות שונות לגבי מה מקום עבודה צריך לעשות בהליכי בדיקה של תלונות כאלה. כאמור אנחנו התמקדנו במגזר הציבורי כי שם אמור להיות לנו יותר קל לקבל את המידע. הלכנו לשלושה מקורות עיקריים כדי לקבל מהם מידע, אחד זה נציבות שירות המדינה, המעסיק הגדול ביותר במגזר הציבורי. הנציבות, כמו שאני חושבת שאמרתי קודם, לא מפלחת את הנתונים על הטרדה מינית לפי קבוצת אוכלוסייה ולכן אין נתונים של נציבות שירות המדינה על הטרדות מיניות של נשים ערביות בשירות המדינה.

מוזר.

שני גופים נוספים שרצינו למפות, אחד זה מערכת הבריאות, בגלל האחוז הגבוה של העובדים הערבים שעובדים במערכת, השני זה הרשויות המקומיות.

אני אתחיל עם הרשויות המקומיות, שהבטחתי להגיע אליהם בסוף. פנינו למשרד הפנים בשביל זה, לא קיבלנו התייחסות ממשרד הפנים למרות כמה חודשים שחיכינו, אז אין לנו נתונים על הרשויות המקומיות.

כי פשוט התפקיד לא עובד בתוך הרשויות המקומיות, אני אומרת לך.

תיכף אני אגיע לזה בסוף בסיפור של ההנגשה כי מבקר המדינה התייחס לזה, אז זה אני רוצה להגיע דווקא ממקום אחר. מבחינת משרד הבריאות, פנינו גם למטה וגם לארבעה מרכזים רפואיים שיש בהם אחוז גבוה יחסית של עובדים ערבים. גם במטה וגם במרכזים הרפואיים אוספים נתונים ואוספים גם נתונים לפי קבוצת האוכלוסייה של הפונות, שזה כבר משהו שהוא טוב כי לפחות יש תיעוד של הפניות.

יש את הנתונים במצגת, אבל המספרים יחסית נמוכים, אז אני לא יודעת אם באמת אפשר ללמוד מהם יותר מדי. במטה היו בסך הכול שתי תלונות של ערביות מתחילת 2017 עד אמצע 2019 מתוך 36 תלונות בסך הכול, שזה 5% בערך. יש 16% מהעובדים שהם עובדים ערבים, אני רק אגיד שאני לא יודעת כמה זה עובדים וכמה זה עובדות וייתכן שזה יכול להשפיע.

פנינו לארבעה מרכזים רפואיים, שלושה מתוכם גם נתנו לנו את הנתון, זיו, ברוך פדה וגליל, שבהם שליש מהעובדים הם ערבים, בגלל זה בחרנו אותם. קיבלו בהם 38 תלונות על הטרדה מינית בשלוש שנים, בין 17' ל-19', בשלושת המרכזים ביחד. מתוכם עשר תלונות היו מעובדים ערבים, בערך רבע מהתלונות. יש פער מהשיעור שלהם בעובדים, אבל הוא לא פער גדול כמו שראינו בנתוני המשטרה.

שני דברים אחרונים לגבי ההנגשה של הטיפול, מה שהיושב ראש ציין קודם, בעיקר נוכח המאפיינים והקושי המוגבר של נשים ערביות לדווח עולות שאלות של איך מנגישים את הטיפול. ההנגשה העיקרית שאנחנו רואים היא הנגשה שפתית, זה בעיקר תרגום של מסמכים ושימוש במתורגמנים, שגם צריך לשים על זה כוכבית, שימוש במתורגמנים לא רק בהקשר של האוכלוסייה הערבית תמיד מעלה שאלות, מי המתורגמן, עד כמה הוא מקצועי.

שתי הערות לגבי המשטרה ואז הערה על שירות המדינה. המשטרה מסרה שמערכת מנ"ע, מערכת נפגעי עבירה, לא ייחודית רק להטרדה מינית אלא בכלל, אמורה להיות, היא בשלבים סופיים של תרגום לשפה הערבית. אני רק אגיד שהיא בשלבים סופיים של תרגום לשפה הערבית כבר כמה שנים, אז צריך אולי לראות איך זה מתקדם.

שאלנו לגבי חוקרות מין ערביות. במשטרה יש מדרג של איך נכון לטפל בתלונות של נפגעות עבירות מין, לא רק הטרדה מינית, כשבטופ של ההיררכיה זה בעצם שתהיה חוקרת עבירות מין, זאת אומרת אישה חוקרת שעברה הכשרה להיות חוקרת עבירות מין, והכי למטה זה חוקר, חוקר שלא עבר הכשרה להיות חוקר עבירות מין. שאלנו כמה חוקרות מין ערביות יש, לא קיבלנו תשובה. כן קיבלנו תשובה שמתוך קרוב ל-3,000 חוקרים יש 850 נשים, מתוכם 60 נשים לא יהודיות, ויש 300 חוקרי עבירות מין, מתוכם כשני שליש נשים. לא הצלחנו לקבל את החיתוך כמה חוקרות עבירות מין ערביות יש, אולי לזה המשטרה יכולה להתייחס כולל להגיד איפה הם נמצאים והאם זה תואם את הפיזור של האוכלוסייה הערבית בארץ.

לגבי שירות המדינה, תקנון שירות המדינה תורגם לשפה הערבית, לשירות המדינה יש גם לומדה להדרכה על הטרדה מינית לעובדים. הלומדה הזו הייתה אמורה להיות מתורגמת לערבית, לא תורגמה לערבית מטעמי תקציב, שלא עבר תקציב 2020. לא יודעת מה העלות של זה, אולי שווה לשאול אותם מה העלות של תרגום לומדה.

השקף האחרון. רשויות מקומיות. אמרתי קודם שרצינו לקבל את הנתונים על הטרדות מיניות ברשויות המקומיות בגלל שזה מעסיק מאוד גדול בחברה הערבית ולא קיבלנו התייחסות של משרד הפנים. דוח מבקר המדינה מ-2019 הצביע על - - -

כאילו לא קיבלנו, למה לא קיבלנו?

לא קיבלנו תשובה. זה לא שלא קיבלנו, לא קיבלנו תשובה בכלל לאף אחת מהשאלות ממשרד הפנים במקרה הזה. שלוש וחצי שנים, מינואר 15' עד יולי 18', רק בתוך שש מתוך 85 רשויות ערביות, שזה 7%, הוגשו תלונות על הטרדות מיניות.

מה?

כן, את רואה נכון. לעומת כמעט 50% מהרשויות המקומיות היהודיות. עכשיו, זה לא שהמבקר נותן פרס לרשויות הערביות שאין בהן הטרדות מיניות, בעצם הוא בא ואומר שיש בעיה במנגנון ברשויות המקומיות הערביות. הוא גם מצביע על כמה דברים, מה שחברת הכנסת ח'טיב אמרה.

מתוך 85 רשויות ערביות רק 50 מינו אחראית לתחום, מתוכן רק 20 עברו הכשרה שנדרשת, ורק 38 רשויות ערביות, שזה קצת פחות מחצי, קבעו תקנון למניעת הטרדה מינית שלמיטב ידיעתי זה חובה.

מי אמור להעביר אותן הכשרות?

שאלה טובה. אני חושבת שכל הסיפור של ההכשרות בכלל, גם של היועצות לקידום מעמד האישה, שיש על זה - - -

מי שעושה הכשרות ברשויות המקומיות זה המשרד של היועצת למעמד האישה במשרד ראש הממשלה.

אני חושבת שהסיפור של היועצות וההכשרות שלו, יש איתו איזה שהיא בעיה, כי אין באמת הכשרה. זה קצת דומה, אני מניחה, ליועצות למעמד האישה.

זה להקריא את החוק, זו ההכשרה במקרה הכי טוב.

זהו. לא קיבלנו התייחסות. אני סיימתי.

אוקיי, תודה לך, אורלי, נתת סקירה מקיפה ובמיוחד הארת את עינינו על איפה חסר לנו מידע וגם על מידת שיתוף הפעולה של המשרדים השונים במתן נתונים, במיוחד בשלטון המקומי, גם במשרדים השונים.

אנחנו ניקח גם סקירה קצרה מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. מי נמצא איתנו מהאיגוד?

בוקר טוב, סבאח' אל ח'יר. עורכת דין שדא עאמר מאיגוד מרכזי הסיוע. אז קודם כל אני מודה לאורלי על המידע שהיא הציגה ואני הולכת גם להרחיב קצת על הטרדות מיניות במקום העבודה. לפני כן אני רק אזכיר שאתמול יצא הדוח השנתי שלנו, של איגוד מרכזי הסיוע, שמעיד על עלייה בפניות לקווי הסיוע גם בערבית וגם בעברית, אבל יש עדיין הפרש משמעותי. יש עלייה של 37% בפנייה לקווים בשפה הערבית לעומת 24% עלייה ברמה הכללית.

לנושא של הטרדות מיניות במקומות העבודה. כמו שאמרה גב' אורלי, הנושא עדיין לא זוכה למשקל לו הוא ראוי והנושא עדיין שקוף בתודעה. אנחנו מדברים על נושא שנוגע לכל האספקטים בחיים, גם ברמה החברתית, גם הנפשית וגם הכלכלית, זה מוביל לירידה בתפקוד ולפגיעה בפרטיות וגם מקומות העבודה עצמם משלמים מחיר על ידי התפטרות ופיטורין של עובדים לצד הליכים משפטיים. וכשאני אומרת פגיעה בפרטיות זה לא רק פגיעה בפרטיות של הנשים עצמן אלא גם של הממונות על מניעת הטרדה מינית במקומות העבודה.

בעצם אנחנו כל הזמן מדברים על הכמה בנושא של תעסוקת נשים ערביות, על אחוז תעסוקה, על שכר ממוצע, על משלח יד ותרומה לכלכלה, ואלה נושאים הרי גורל, אבל הגיע הזמן שנדבר גם על האיך, על רשת הביטחון עבור אותן נשים , היכולת שלהן להתפתח במקומות העבודה ואני רוצה לקחת לדוגמה את הרשויות המקומיות בחברה הערבית מכיוון שהן גם המעסיק הגדול בחברה הערבית וגם המעסיק שאיתו בעיקר אני התעסקתי בעבודה שלי במסגרת האיגוד.

המצב ברשויות המקומיות הערביות הוא מאוד מאוד עגום. גב' אורלי הזכירה את נתוני דוח מבקר המדינה, המצב והנתונים משנה שעברה, מיוני 2019, לא הפתיעו אותנו כלל כי אנחנו ביקרנו בהרבה רשויות מקומיות וראינו את המצב שם. במהלך שמונה שנים להגיש שמונה תלונות בלבד ב-85 רשויות מקומיות ערביות זה בכלל אינו מדד להצלחה אלא אנחנו יודעות כי ככל שהמודעות עולה ונשים יודעות למי לפנות ועל מה לפנות אז התלונות, לפחות ההתייעצויות, עולות. אז זה לא נתון של הצלחה, אלא להיפך, צר לי שזה נתון של כישלון.

לגבי מינוי ממונה, וזה חובה שהיא קבועה בחוק ברשויות המקומיות, רק 59 מהרשויות מינו ממונה, מתוך 50 רק 20 קיבלו הכשרה. זאת אומרת יכול להיות שיש ממונות שלא מכירות את החוק מספיק, לא קיבלו הכשרה מתאימה. אני לא אגיד שהן לא קיבלו הכשרה בשפה הערבית, כי בטוח לא קיבלו בשפה הערבית, אבל אפילו בשפה העברית הן לא קיבלו. את המינימום שמחויב בחוק של לתלות את התקנון, אז 50% מהרשויות המקומיות לא תלו את התקנון.

אז על אף שהחוק חוקק כבר לפני 20 שנה הטיפול עדיין בשלב הראשוני. כפי שצוין, 31 מהנשאלות הערביות בסקר של הרשות לקידום מעמד האישה העידו כי עברו הטרדה מינית, אז רק תשוו את הפער בין הנשים שהעידו שעברו הטרדה מינית במקומות עבודה לבין האחוז שהגישו תלונות ברשויות המקומיות. חצי מהן העידו כי האירועים ממש הקשו עליהן להתרכז בעבודה והמוטיבציה ירדה. רוב הנשים שעברו הטרדה, 77% מהן, לא פנו לאיש לקבלת תמיכה. אני לא מדברת על רמת הענישה או מניעה, אלא גם ברמה של לקבל תמיכה בגרסה שלה הנשים לא פונות.

זה כמובן נובע מחשש מוגבר לאיבוד מקום העבודה, כי שיעור האבטלה בקרב נשים ערביות, במיוחד בימים אלה של המגפה, הוא מאוד גבוה. היעדר אכיפה, גם, כמו שאמרתי, ברשויות המקומיות, אבל גם במקומות עבודה קטנים. רוב האוכלוסייה הערבית מתגוררת בפריפריה, שם רוב העסקים הפועלים הם עסקים קטנים ואפילו עסקים של קרובי משפחה ששם מצבת כוח האדם היא מצומצמת. זה כמובן מכתיב אופי פמיליארי של יחסי עבודה, הם מוותרים על התקנות, אפילו על תליית התקנון, אין מינוי אחראית וקל יותר לפטר נשים מועסקים, אבל גם כאשר מצבת כוח האדם גדולה כאשר אין אכיפה מספקת בתחום אז הם לא ממלאים את החובה שלהם על פי חוק. הרשויות המקומיות כמובן יש להם חובות מוגברות, אבל גם שם אין אכיפה.

אני רוצה שתחשבו, רק דוגמה קטנה לפני שאני מסיימת, על המורה שעובדת בבית ספר והמנהל שהוא גם או קרוב משפחה או מכר, שהיא מכירה המון שנים, כמה קשה להתפטר כי יש אבטלה והיא לא יודעת למי לפנות.

אוקיי, שדא, אנחנו נגיע לזה.

אז רק לגבי ההמלצות, כבוד היושב ראש. צריך לאכוף את הוראות החוק, צריך למנות ממונות וממונים, לחייב בהכשרה מותאמת. אתה שאלת מי מעביר הכשרות, באיגוד מרכזי הסיוע גם מעבירים הכשרות, אבל צריך להתאים הכשרות שהן גם בשפה הערבית. לגבי מידע, אין מידע מספיק כמה נשים עוברות הטרדה מינית במקומות העבודה.

אוקיי, אנחנו גילינו את זה שיש לנו בעיה של נתונים.

אלה נתונים שאנחנו - - - באופן פרטני וצריך - - -

שדא, אנחנו נשמח לקבל את הדוח שלכם לוועדה, אבל אנחנו חייבים להתקדם. אנחנו ניגש למשרדי הממשלה, המשרד לבטחון פנים. מי נמצא איתנו?

לי קוראים גל ספן, אני ראש חוליית עבירות מין במשטרה. אני נמצא תחת מדור שנקרא מדור נפגעי עבירה ואנחנו עוסקים בטיפול בקורבנות, בסיוע לקורבנות, בזה שמגישים תלונות במשטרה, בין היתר אני אחראי על הנושא של עבירות המין.

אז, אחת, אני יכול להגיד שהנושא של הטרדה מינית, בטח בעבירת מין, זה נושא מאוד לא פשוט להתמודד איתו. אותה נפגעת מרגישה בושה ואשמה, ובכלל, כמו שאתה ציינת, אדוני היושב ראש, הרוב לא מגיעות למשטרה כי יש עליהן הרבה מאוד לחצים, אחת זה הנושא של המשפחה או החברה, איך יקבלו את זה, אם אתה במקום עבודה, אז יפטרו אותי, לא יפטרו אותי. לפעמים, זה לא לפעמים, זה לעתים קרובות היא מעדיפה לסבול מאשר לבוא לתחנת המשטרה.

פה למעשה זה הפער שאתה ראית בנתונים. זה קיים, כמו שציינת בהתחלה, בכל החברה והמטרה שלנו באמת זה לחשוף את עבודת המשטרה ואת האופן שבו מגישים תלונה במשטרה לאוכלוסייה, ואם אנחנו נמצאים בדיון הזה, לאוכלוסייה הערבית.

בכלל המשטרה מכירה בקשיים שמלווים נפגעי עבירות מין בהליך הפלילי והיא מדגישה את האופן של גביית התלונה, שתהיה ברגישות ובמקצועיות. לנו יש, להבדיל מהרבה מאוד משרדים אחרים, מערך מקצועי שעוסק בתחום עבירות המין. אם אני נמצא תחת מדור נפגעי עבירה ואני קצין מקצועי בתחום עבירות המין, תחתיי יש בכל מחוז קצין שנקרא קצנ"ע, זה קצין נפגעי עבירה מחוזי שעוסק ביום יום שלו בכל הטיפול של עבירות המין ומתחתיו יש תחנות משטרה. אנחנו בשיתוף פעולה מלא ביחד עם ארגוני הסיוע, בהם גם ארגוני סיוע שנותנים שירות לאוכלוסייה הערבית. אנחנו נמצאים גם בערים מעורבות וגם ביישובים הערביים. אנחנו מבינים באמת שבחלק מהמקרים אותן נשים לא מגיעות להתלונן במשטרה.

החוקרים עצמם, כמו שציינה בהתחלה הנציגה של הממ"מ, יש לנו חוקרים של עבירות מין שהם מוכשרים בתחום הזה ויודעים איך לגבות הודעה מנפגעת עבירת מין.

חוקרות וחוקרות ערביות, דוברות ערבית, יש גם?

כן. יש גם חוקרים וחוקרות.

מה האחוז שלהם?

לא, יש חוקרות אלמ"ב, לא פגיעה מינית.

לא, אנחנו נמצאים בדיון בעבירות מין, אז אני לא מדבר על אלמ"ב, אני מדבר על חוקרות עבירות מין. יש חוקרים וחוקרות. אין לי נתונים למסור לך כרגע כמה חוקרים יש במשטרה, אבל אני יכול להבטיח לך שמרבית החוקרים נמצאים ביחידות שבהן נותנים את השירות לאוכלוסייה הערבית. זה המטרה גם, הם חלק מהקהילה מצד אחד ומכירים את התרבות ויותר קל לקבל תלונה, ומצד שני הם חלק מהמשטרה עצמה. אנחנו שמים אותם בנקודות שאנחנו מבינים שהם יכולים הכי הרבה לתרום, זה באוכלוסייה עצמה.

אני יכול להגיד באופן אישי שאני בעברי הייתי קצין בתחנת יפו אז הייתה איתי חוקרת עבירות מין ובהמשך היא עברה לאזור מגוריה באזור נצרת. זה חלק מהדברים האלה, שהחוקרים נמצאים באזור של האוכלוסייה הערבית.

בכמה חוקרות מדובר?

מבחינת נתונים, גל, חשוב לנו - - -

יחד עם זאת יש גם חוקרים יהודים ש - - -

בכמה מקרים האישה מגיעה לתחנה והיא צריכה לחכות שעות על גבי שעות עד שאתם מקפיצים חוקרת כדי שתחקור אותה? כולנו יודעים שבאותו רגע שהאישה מחליטה להתלונן, אם היא לא מוסרת את התלונה באותו רגע אז היא עלולה לחזור בה בגלל כל מיני לחצים.

נכון, מה שאת אומרת אלה דברים נכונים, בטח באוכלוסייה הערבית, שברגע שהיא תחזור הביתה יופעלו עליה לחצים לעשות סולחה בין המשפחות או בין הפוגעים ואז לחזור ולהגיד שזה לא קרה. אנחנו מודעים לדבר הזה.

בתקיפות מיניות לא עושים סולחות. אני יודעת את זה טוב מאוד.

שנייה, אנחנו מודעים לדבר הזה, זה אותנו מאוד מתסכל, אנחנו מבינים שבסיפור הזה קודם כל חוקרת עבירות מין אמורה – יש לנו את נוהל הטיפול בנפגעי עבירות מין, זה נוהל מקצועי שמראה איך חוקרים ואיך גובים הודעה בצורה של עבירת מין. יחד עם זאת אנחנו מבינים שיש פה את הנקודה שבדיוק את ציינת, יש לנו עבודה עם עו"סים של משטרה, זה נקרא 'תוכנית עו"ס משטרה', ואני יכול לציין שהתפקיד שלו למעשה זה להנגיש את התלונה המשטרתית לאותה נפגעת. היא מקבלת אותה, היא יושבת איתה, היא מגישה לה קפה, היא שומעת אותה ואת הבעיות שהיא חוותה מאותה תלונה עצמה. היא יודעת להציע לה שירותי רווחה והיא בקשר איתה, כי אנחנו חוקרים והיא עובדת סוציאלית שנמצאת בתוך המשטרה.

אלה, שוב, פניות אלמ"ב.

אני יכול לציין שאנחנו מבינים, כמשטרה, שאנחנו צריכים לחזק את הנושא והשנה נכנסו 15 תקנים נוספים לטובת עו"ס משטרה במגזר הערבי, ביישובים הערביים, וזה חלק מההבנה שלנו ששם אנחנו צריכים לחזק.

לא 15 באוכלוסייה הערבית קודם כל, ואלה עו"סיות אלמ"ב, לא בעניין תקיפה מינית, וההכשרות הן שונות להכין מישהו לטפל. וחוץ מזה עו"סיות משטרה לא מטפלות, עו"סיות משטרה מרגיעות ומכוונות לרשויות הרווחה במקום המגורים או למרכזי מניעת אלימות.

גל, אנחנו לא רק מדברים על איכות השירות, אנחנו גם מדברים על ממד כמותי. אנחנו רוצים לדעת האם המשטרה מסוגלת לתת את השירות הזה בצורה רוחבית, אופקית, לכל החברה בכלל ולחברה הערבית בפרט. שאלנו כמה שאלות, על אחוז החוקרות, אחוז החוקרות הערביות שנותנות את השירות הזה, גם הוצגו בפנינו נתונים, אנחנו לא יודעים האם הכוונה ב'לא יהודיות' או 'לא יהודים', מה הכוונה, ערבים, אתיופים, רוסים, חסר לנו נתונים מבחינת פילוח. אנחנו רוצים גם נתונים, אנחנו רוצים להרגיש את זה.

אני מבין. אז קודם כל לנושא של העו"סיות, אני חייב רק לסיים פה, כשאומרים עו"סית אלמ"ב, המִחלקים הייעודיים, כי אנחנו מדור מקצועי, המשטרה באמת בנושא הזה של אלימות במשפחה/עבירות מין נמצאים בפרונט והעו"סיות נותנות שירות גם באלמ"ב וגם בעבירות מין, החוקרים הם חוקרים שגם מתעסקים באלמ"ב וגם עוברים הכשרה של עבירות מין.

נכון, את טענת קודם לכן שהן לא מטפלות, אבל הן מכווינות והן מבחינתנו הקו המגשר מרגע של סיום התלונה לחבר אותה לתוכנית טיפול ולהיות איתה בקשר. בעינינו זה חלק מהדבר, אנחנו מבינים שללא זה היא לא תקבל סיוע.

הנושא של התחנות עצמן. אנחנו פרוסים בכל הארץ, בן אדם יכול לגשת לכל תחנת משטרה ולהגיש תלונה, אנחנו נמצאים גם בערים הערביות וגם בערים המעורבות. החוקרים המקצועיים שלנו נמצאים שם. אנחנו נמצאים שם.

לא, זה ברור לנו, אבל אני למשל שאלתי כמה חוקרות ערביות יש במשטרה.

לגבי נתונים, אמרתי את זה בהתחלה שאין לי נתונים של כמות חוקרים ערבים או לא ערבים או חוקרות, אין לי להציג לך, יחד עם זה הנושא שדיברת, הנושא של יהודי ולא יהודי, המשטרה איננה מפלחת לפי מגזר של דת או עדה לאור הרגישות.

אולי הגיע הזמן לעשות גם את זה.

אין לי את הנתונים האלה, אנחנו לא נותנים כאלה נתונים.

אל תגידו לי 'לאור הרגישות', שואלים על רצח נשים, אומרים לי רגישות. האישה כבר מתה ואתם לא מפלחים לפי – כל הזמן עשיתם את הפילוחים האלה, רק בשנה האחרונה יש לכם מדיניות חדשה כנראה שאתם לא רוצים לעשות את הפילוחים כדי לא לחשוף את המצב המחפיר. אל תגידו לי לאור הרגישות, מה יש רגישות בזה לעודד נשים לבוא להתלונן? ונשים אכן מגיעות ומתלוננות.

הפילוח שאני יכול לתת זה יהודי ולא יהודי, אין לי פילוח אחר. לי באופן אישי אין פילוח אחר לתת, זה מה שנמסר לכם קודם.

אז תגיד 'אין לי', אל תגיד לאור הרגישות.

אבל אתה יכול להאיר על הנקודה הזאת, מה הסוד הזה? חברי הכנסת הערבים, ראשי הרשויות, מבקשים לקבל פילוח ברמת אפילו דת, אפילו ברמה גיאוגרפית יישובית, למה המשטרה שומרת את המידע הזה?

אין לי פילוח כזה, מה שמופיע לך בוועדה זה מה שיש.

אני אגיד לכם משהו כללי ואחר כך משהו ל – המשטרה, בצדק, בתקופות מאוד מאוד ארוכות מנסה לא לעשות את ההבחנה הזאת, שזה נכון להרבה מאוד תחומים. אני חושב שדווקא בתחום הזה, מאחר שיש גם בקשה וגם דרישה, לדעתי מה שצריך לעשות זה להעלות את זה עוד פעם לקבלת החלטה של ראש אגף חקירות ואפשר לקבל החלטה אחרת. אני יכול להבין מדוע שלא לעשות גם פרופיילינג של דברים ולפעמים זה באמת לא נכון, יש מדינות בעולם שבכלל לא עושים חיתוך באוכלוסיות כתפיסת עולם. לכן אני חושב שבסיפור הזה צריך לעשות – כי יש היום דרישה, בקשה, של מגזרים שונים לקבל נתונים ספציפיים על מנת שיוכלו לטפל.

כדי לתת טיפול.

עושים פרופיילינג בכל דבר כדי ללמוד את הבעיה.

אני לא סנגור ולא קטגור, אני מנסה רגע לתת את התמונה. ברור לי לחלוטין שזה בא מהמקום הזה, אני חושב שהמקום הזה הוא קצת אנכרוניסטי וצריך לשנות אותו.

כן.

גם פטרנליסטי, המקום הזה.

פטרנליסטי, כל המילים הנכונות, אבל בסוף זה נתון חשוב על מנת להיטיב את הטיפול ולכן צריך לעשות את העניין הזה ואסור להישאר תקועים בעבר.

במיוחד לאור העובדה שאנחנו מדברים על אלימות נגד נשים - - -

כן.

מי איתנו ממשרד המשפטים?

היושב ראש, אני חושבת שאת השאלה הזאת שווה להפנות למשרד המשפטים, על פילוח נתונים לפי אוכלוסייה, כי למיטב הבנתי זה לא רק החלטה פנימית של המשטרה, אלא גם יש איזה שהיא החלטה של משרד המשפטים בנושא הזה.

אז צריך לשנות שם.

זה נכון, אבל אני מניח שאם המשטרה תבוא ותגיד שהיא צריכה את זה להיטיב את הטיפול שלה, בסוף משרד המשפטים - - -

יכול להיות אבל משרד המשפטים גיבש עמדה שהם לא עושים את זה.

אני מניח שאם זה יהיה פה בדיון יהיה אפשר לשכנע כי זה נוגע להרבה מאוד תחומים. שווה לשים את זה לדיון כי זה לא רק בנושא הזה, דרך אגב. אני הייתי פה עם מנסור כשהוא שאל שאלה לגבי ארגוני הפשיעה במגזר הערבי וגם שם הוא קיבל תשובה שהיא תשובה לא נכונה במציאות הזאת, מסיבה פשוטה, עדיף שמנסור עבאס או הכנסת תקבל את הנתונים ולא נראה את זה מחר בפרסום ב'ידיעות אחרונות'.

נכון.

בסוף זה יוצא.

אני אומר עוד הפעם, אנחנו באנו לפה באמת לשנות ולשפר ולראות איך באמת לעזור לאותן נשים שנמצאות באוכלוסייה הערבית. אני רוצה לציין תוכנית להעצמת נשים שאמורה להיות ב-18 יישובים ערביים שכל הכוונה שלה זה לגשר בין המקום שהם נמצאים לעבודת המשטרה. למעשה זו תוכנית העצמה ואנחנו בטוחים שבאמצעות תוכניות כאלה ואחרות אנחנו נצליח להגיע לאותן נשים שיעודדו להגיש תלונה במשטרה.

מי עושה את תוכנית ההעצמה הזו? המשטרה עושה תוכנית העצמה לנשים?

המשטרה היא חלק מתוכנית העצמה של נשים ועושה את זה ביחד עם משרד הרווחה בשיתוף המִנהלת לקידום החברה הערבית, הכוונה היא להגיע ל-18 היישובים עצמם ולתת ארגז כלים להתמודדות עם אלימות פנימית במסגרת המשפחה ובין היתר גם בעבירות מין וליצור חוויה חיובית ומתקנת סביב הקשר עם המשטרה המקומית עצמה. כן, אנחנו עושים פעילות כאלה על מנת להתחבר לאותה אוכלוסייה.

גל, יש כתובת במיוחד לנשים ערביות שרוצות לפנות למשטרה לא באופן ישיר, דרך אמצעים דיגיטליים או משהו כזה? יש כתובת לנושא הזה?

אני לא הבנתי את השאלה, אדוני.

למשל פנייה מקוונת, לא בתחנת המשטרה, רוצה להיכנס לאינטרנט ואז לגשת שם ולכתוב תלונה.

כן. עכשיו בטח בתקופת הקורונה יש דבר שנקרא תלונה מקוונת. מאחר שאנחנו מבינים שהאוכלוסייה עצמה אינה יכולה להגיע לתחנת המשטרה למסור תלונה אז יש דבר שנקרא תלונה מקוונת, היא כבר פועלת מתחילת הקורונה , בין היתר זה גם מונגש בשפה הערבית ופונים אלינו אנשים ומספרים על פגיעות מיניות או הטרדות שהם חוו ברשת או במקום עבודה אחר ואנחנו מטפלים בזה.

יש נתונים כמה אנשים מתלוננים על הטרדות מיניות בצורה מקוונת? למשל אני מצפה שבגישה הזאת או בשיטה הזאת תהיה עלייה בתלונות, יש דבר כזה? יש לכם נתונים?

של התלונה המקוונת, עכשיו אין לי נתונים להציג לך, אבל אם הוועדה תפנה נוכל למסור נתונים בכלל.

כי הטופס לא עובד.

הטופס עובד, מי אמר שהטופס לא עובד? יש לנו תלונה מקוונת - - -

אני אמרתי שהטופס לא עובד, בדקתי אותו אלף פעמים והקישור לא עובד, תבדקו את זה.

אז אני אומר לך, אם תפני אלינו אחרי הישיבה עצמה אנחנו נבדוק את זה. דבר שני, אני יכול להגיד לך שאנחנו מקבלים באופן יום יומי תלונות מקוונות ואנשים פונים בכל הארץ ולא רק בנושא של עבירות מין. הפנייה הזאת עובדת ואנחנו עושים על זה דגש, דרך אגב, במיוחד בתקופת הקורונה, מבחינתנו במקומות שאנשים לא יכולים לצאת מהבית אז הדבר הזה נגיש להם והם מגישים תלונה באמצעות תלונה מקוונת.

תודה לך, גל. מי נמצא איתנו ממשרד המשפטים?

אני כאן.

לינא, תציגי את עצמך, בבקשה.

שמי לינא סאלם, אני רפרנטית למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה אזרחי, יש עוד רפרנטית שצריכה להיות בדיון, פלילי, אבל אני מבינה שיש לה דיון מקביל שכבר מסתיים. אני יכולה להתייחס לנושא של דוח מבקר המדינה ברשויות המקומיות, או אם יושב ראש הוועדה רוצה להעלות שאלה נוספת.

יש רעש בסביבה שלך.

כן, אני מתנצלת, אנחנו בקפסולות. אם יושב ראש הוועדה ייתן לי דקה אחת אני אחפש חדר פנוי.

כן.

אפשר שאנחנו נגיד משהו?

כן. לינא חזרה, אחר כך אני אתן לכן, עאידה ואימאן.

אז אני רפרנטית מניעת הטרדה מינית במקומות עבודה בכל מה שנוגע להיבטים אזרחיים. יש לנו רפרנטים שעוסקים בפלילי ואני מבינה שיש להם דיון נוסף עם המנכ"לית שהוא מתעכב כך שהם לא נמצאים כאן.

אני יכולה לעדכן את הוועדה שבכל מה שנוגע לדוח מבקר המדינה לרשויות מקומיות אז יש שם המלצה למשרד המשפטים, כפי שציין יושב ראש הוועדה, בנוגע להכשרות והדרכות ואנחנו כבר התחלנו כבר הליך של צוות בחינה שלנו פנימי של RIA על מנת לשקול רגולציה בעניין. זה נמצא בשלבים המאוד מוקדמים של התייעצות פנימית, אבל זה משהו שמתחיל עכשיו לצאת לתוקף. אנחנו כן נצטרך קודם כל לקיים שיחה פנימית והתייעצות עם משרד הפנים, משהו שטרם יצא לנו לעשות בעניין הזה.

לנושאים הכלליים, בכל מה שנוגע לפילוח וניתוח נתונים אני מבינה שהמענה הזה יכול להיות שהוא יותר נדרש אצל הפרקליטות, אבל אם יש עוד שאלה נוספת שהיו רוצים להפנות אלינו אז כמובן שנשמח ל ענות עליה.

אנחנו רוצים לשאול על העמדה שלכם לדרישה שאנחנו מעלים שהפילוח של הנתונים יתייחס ישירות לאותה קבוצה, ערבים, אפילו לפי דת, לפי גיאוגרפיה, לפי קבוצות גיל וכו'.

אז לצערי זו הבחנה שהיא רלוונטית לפלילי, משהו שאני לא עוסקת בו.

אולי אני אתייחס לזה מכיוון שמי שמפלח אצלנו את הנתונים זו יחידת הניהול של הפרקליטות.

רק שאלה לאזרחי, את ציינת שאתם בתהליך של RIA לגבי הכשרות ליועצות? למה בעצם צריך RIA בשביל הכשרות ליועצות אם זה משהו שבכל מקרה רשויות צריכות למנות יועצות שיעשו את התפקיד?

אני אסביר. על פי דוח מבקר המדינה שיצא ב-2019 על משרד המשפטים, שהוא הממונה על התקנת תקנות מכוח החוק, להתייעץ ובתיאום עם משרד הפנים לבחון את הצורך בהרחבת הוראות התיקון לתקנות משנת 2014 כך שתוטל חובה על האחריות ברשויות המקומיות לעבור הכשרה בסמוך למינוין בתפקיד. החובה הזו לא ניתנת היום בדין.

אנחנו מדברות על הממונות או על היועצות?

על האחראיות, שהן בעצם על פי דין. ההגדרה המדויקת היא אחראית על מניעת הטרדה מינית. ואז הם יהיו מחויבים לעשות להן הדרכות. בנוסף יש את הנושא של דיווח מדי שנה על פעולות שננקטו למניעת הטרדה מינית. כמובן השותפים לשיח כאן בישיבה הם מעודכנים בנוגע לתקנות אחרות שהיו לנו לאחרונה בנושא הזה אז אנחנו עושים גם מבחן מקביל. יש לנו פשוט הליך RIA מאוד גדול בכל מה שנוגע לחוק למניעת הטרדה מינית וזו נישה שהיא מאוד חשובה לנו שאנחנו כנראה ניתן לה עדיפות עוד קודם להליך ה - - -

אוקיי. הייתה איתנו מהפרקליטות.

כן. אני אתייחס לגבי הנתונים, מה שעלה פה. גם אצלנו בפרקליטות אין פילוח לפי השתייכות חברתית וכשאנחנו מתבקשים להציג נתונים אנחנו עושים את זה לפי אזורים גיאוגרפיים, אבל אני כן רוצה להגיד שנעשית אצלנו חשיבה מחדש בעניין הזה ובהחלט ייתכן שזו גישה אנכרוניסטית, כפי שאמר חבר הכנסת סגלוביץ', אנחנו בוחנים את זה מחדש. ואני בהחלט אעביר הלאה את הדברים שעלו פה מצד חברי הכנסת.

כן, בהחלט. אנחנו פה בוועדה דורשים את זה כמה פעמים, גם בנתונים על פשיעה ואלימות באופן כללי וכמובן על הטרדה מינית. אין ספק שלממד החברתי, מגזרי, תרבותי יש משמעות די עמוקה בנושא הזה. אם לא נצליח לקבל את הנתונים ולדעת איפה צריך להשקיע אז אנחנו אף פעם לא נגיע למטרה שלנו בנושא הזה. פשוט במקרה הזה של אלימות מינית והטרדות מיניות אנחנו מפספסים כאשר אנחנו לא נותנים הזדמנות לאותה אישה להעלות את המצוקות שלה, לא רק ברמה המשטרתית הפלילית, אנחנו כחברה חייבים לתת מענה.

יש בפרקליטות נתונים כמה תיקים הוגשו על הטרדה מינית, מיציתם הליכים, הגשתם כתבי אישום? כמה אנשים נשפטו? יש פילוח בתחום הזה?

אני צריכה לבדוק, אנחנו לא התבקשנו להביא את הנתונים לדיון הזה אז לא בדקנו את זה מראש, אבל אני בהחלט יכולה לבדוק את השאלה הזאת, אני מניחה שכן.

אז אנחנו כבר מחליטים שאנחנו ממשיכים את הדיון ולא נועלים את הישיבה ואת הדיון, אנחנו חייבים לקיים עוד דיון ועוד דיון בנושא הזה. אימאן, את רוצה להגיד משהו?

כן. בוקר טוב, כבוד היו"ר, חברתי עאידה, אין ספק שנושא רגיש זה צריך לשים אותו על סדר היום באופן שוטף כי אנחנו יודעים שזה לא קורה רק לכבוד יום למניעת אלימות נגד נשים, זה נושא שקורה לאורך כל ימות ולילות השנה ולצערנו הרב אין טיפול נאות. אנחנו ראינו מהמספרים שהועלו, זה רחוק מאוד מאוד ממה שקיים. אישית אני נמצאת יותר מ-30 שנה במרחב הציבורי ושומעת ורואה ומדברת עם קולגות לעבודה ויודעת בדיוק מה קורה כאן וגם מכירה מקרוב את החסמים שנמצאים בפני נשים ערביות, אם זה מצד מעביד ואם זה החשש בכל הנושא של יחסי עובד בעבודה ובגלל זה גם בא החוק והחמיר בנושא הזה, כל הנושא של הסמכות שיש למעסיק כלפי העובדים ובמיוחד העובדות ולמה העובדות חוששות להעלות את הנושא ולצאת בהצהרה ולדבר על הדברים ולהגיש תלונות.

דבר נוסף, אני חושבת שיש פה דבר שזועק לשמים, הרשויות הערביות. על פי הדיווח יש רק 50% שיש בהן כתובת להטרדה מינית. זה כאילו מה שכתוב על הנייר, בפועל אם יש 10% שמטפלים בזה כמו שצריך אז אנחנו במצב טוב. לכן צריך לשים את הנושא הזה, כיוון שהרשויות הערביות הן המעסיק הכי גדול בתוך החברה הערבית צריך לשים אותו על השולחן.

לגבי המשטרה, אנחנו יודעים שקשה מאוד לנשים להגיע ולדווח, מכל הסיבות, גם ההרגשה של הבושה ושל האשמה וגם מה יגידו בחברה וגם אחר כך מי יקבל אותי לעבודה ועוד יותר אם הבחורה עדיין לא נשואה, אז כל התרכובת הזאת מחייבת תוכנית גם של הסברה יותר ועבודה יותר מהכשרה שעושים לרכזות שלכאורה אמורות להיות שם, מעבירים להן כאילו את החוק ותולים את הנייר בתוך המקום של העבודה ולא בכל המקומות.

לכן הנושא הזה צריך לקבל טיפול מאוד רגיש, מאוד עמוק באותו זמן כי גם ההשפעה של הפגיעה המינית על אותן נשים ואותן נערות ואותן סובלות מאותה תקיפה מינית הן השפעות ארוכות טווח והן מחייבות גם טיפול פסיכולוגי ורגשי, שלצערנו הרב, בגלל ההסתגרות בתוך הדברים וחוסר התשתית שמתאימה לדבר על הדברים אז הנשים ממשיכות לסבול ולשלם מחיר.

תודה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב. חברת הכנסת עאידה. תציגי לנו תובנות של כמה שנים שאת היית בוועדה למעמד האישה.

התובנות שלי מהתחום הזה עוברות ל-30, כשעבדתי וייסדתי את מרכז הסיוע, עבדתי שנים רבות בתחום. אני חייבת להגיד שלמרות שאנחנו רואים התפתחות בתחום הזה ויותר ויותר מודעות לצורך בטיפול, אנחנו עדיין לא במקום אפילו שאפשר להשוות אותו עם מה שקורה באוכלוסייה באופן כללי במדינת ישראל.

אני מצביעה על שני כיוונים, גם על האחריות החברתית שלנו וגם על האחריות הממסדית שבעיניי היא נופלת בהרבה ממה שקורה ומכמה שיש שירותים מונגשים לנשים באוכלוסייה היהודית. חשוב לציין שהנשים האמיצות שמפעילות את מרכז הסיוע ואת הפעילות העיקשת של להיכנס לבתי הספר ולהעלות את המודעות והכול בעיקר נופל על הכתפיים שלהן, במיוחד נשים נגד אלימות, באלסואר וכייאן, הן עושות עבודה נהדרת, אבל המדינה לא לוקחת על עצמה את האחריות לתגבר את הפעילות בנושא הזה.

אנחנו חייבים לדבר על מצב משרד החינוך בנושא. למשרד החינוך יש תוכנית, אם תשאל אותם הם יגידו לך שיש להם תוכנית כחלק מכישורי חיים, תוכנית אחת מתוך 12 תוכניות שבסך הכול מוקדשים להן 30 שעות לימוד בשנה והמנהל בעצמו קובע איזה תוכנית מתוך ה-12 הוא יעביר בבית הספר. אני חייבת להגיד שלצערי הרב הרבה הרבה הרבה מנהלים בבתי ספר ערביים בוחרים להתרחק מהתוכנית שמדברת על העניין של הטרדות מיניות.

אם מדברים על המשטרה, לצערי הרב הייתי רוצה לראות מישהו בדרגה מאוד בכירה יושב מולנו, בא מוכן לישיבה הזו, הוא יודע איזה שאלות נשאל בדיוק ואם הוא לא יודע אז זאת גם בעיה. אם הוא ידע והוא לא הכין את התשובות, אז זה גם כן בעיה. אין להם חוקרים וחוקרות בנושא ספציפי של הטרדות מיניות, הרבה פעמים החוקרות הן יהודיות, דבר שמקשה מאוד. כאשר מדברים על הטרדה מינית ועל פגיעה מינית צריך ללמוד את הז'רגון של השפה עצמה. אישה ערבייה מביעה את ההטרדה ואת הבעיה בצורה אחרת ובמילים אחרות וצריך להבין את זה ולצערי הרב המשטרה לא עושה מספיק בנושא הזה.

אני שמחה לדעת שלפני שבועיים התעקשנו וייפתח מרכז אקוטי בנצרת, פעם ראשונה יהיה מרכז שנשים שעברו תקיפה מינית יוכלו לגשת לבית חולים, יעשו את הבדיקות.

באיזה בית חולים שם?

זה יהיה בבית החולים האנגלי כנראה. הן יוכלו לשמר את הראיות הפורנזיות, כך שיוכלו אם ירצו אחר כך להתלונן. אבל במצב שיש בו 92% מהתיקים על הטרדות ופגיעה מינית שנסגרים על ידי הפרקליטות, באופן כללי - - -

אני שאלתי אותם, אין להם נתונים.

אתמול היה להם בוועדה לקידום מעמד האישה, הם התווכחו על 86 או 92. 92% זה המספר שהם נתנו לאיגוד מרכזי הסיוע כאשר הכינו את הדוח שלהם. 92% מהתיקים נסגרים.

נסגרים?

נסגרים. תראו לי עוד עבירה שקיימת שזה אחוז סגירת התיקים בה. זה בלתי מתקבל על הדעת. אני מאוד שמחה לשמוע שהם עושים בדיקה לכל הנושא של החוק.

בעניין הממונות, אני חייבת להגיד, הממונות הפך למשהו כמו צ'ק ליסט כי ראש המועצה חייב לעשות את זה אז הוא עושה והוא מטיל את זה על עובדת במועצה. אני קיימתי הרבה ישיבות איתן, יש להן בעיה בסמכויות, יש להן בעיה ביכולת להתערב ולקיים חקירה כאשר יש הטרדות. הרבה מהמועצות מדווחים למשרד הפנים שיש להם ממונה עם שם, אבל לא מפרסמים את זה ברבים, ביישוב, כדי שיידעו למי לפנות. אנחנו יודעים כמה זה קשה כאשר אישה עוברת את כל מדורי הגיהינום ובאה ומתלוננת, איך מפעילים את הלחץ.

אני חייבת להגיד לך, כבוד היושב ראש, הממונות בעצמן הופכות לקורבן של לחצים פוליטיים בתוך המערכת כדי להשתיק אותן, כדי שהן לא יקיימו את החקירה והן לא מקבלות גיבוי. צריך גם לשנות את החוק הקשור בממונות.

תודה לך, חברת הכנסת עאידה תומא.

אני מתנצלת, יש לי דיון.

עורכת הדין ספי מזרחי.

שלום. אני ספי מזרחי, אני לא עורכת דין, אני ממונה על מניעת הטרדה מינית בשלטון המקומי ובעצם אני הרפרנטית מטעם השלטון המקומי מול כל ממונות למניעת הטרדה מינית ברשויות המקומיות מתחילת החודש הזה. זאת אומרת אני חדשה בתפקיד ואני מאוד מאוד שמחה להיות כאן בדיון החשוב הזה. אני מודה קודם כל לחבר הכנסת עבאס, באמת דיון חשוב כחלק מאירועי החודש למיגור האלימות כנגד נשים.

אני רוצה בראשית דבריי קודם כל להתייחס למה שאמרה אורלי מהממ"מ. קודם כל היא אמרה שאין נתונים באשר לרשויות המקומיות, אז אני רוצה לבקש שיראו בנו כשלטון מקומי ככתובת לכל הנתונים שקשורים לרשויות מקומיות, בהחלט יש בידינו כדי לסייע בכתיבת סקירות או מאמרים אז אפשר באמת לפנות אליי.

דבר נוסף, אמרתם כאן שהשלטון המקומי הוא המעסיק הכי גדול בחברה הערבית, אז יש לנו גם כאן את סמנכ"ל המגזר הערבי ואנחנו ביחד איתו יש לנו תוכנית עבודה שהיא סדורה והיא מסודרת וחלק מהדברים שם זה באמת המינוי של ממונות הטרדה מינית ברשויות המקומיות ובפרט בחברה הערבית. אנחנו נפעל לדבר הזה ואנחנו ביחד, כמו שאמרתי, עם הסמנכ"ל למגזר הערבי, נפעל ביחד.

וגם הכשרות, דיברתם כאן הרבה על ההכשרות, מי אמון על ההכשרות לממונות בכלל וגם בחברה הערבית. אני רוצה להגיד שאנחנו מדי שנה פותחים קורס ביחד עם מרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ביחד עם מרכזי הסיוע אנחנו פותחים מדי שנה הכשרות ואנחנו מזמינים את כל הממונות ברשויות המקומיות לקחת חלק. זה חשוב, זה מועבר בשפה העברית, וכן יש מקום אולי גם לפתח את זה בשפה הערבית, אבל עכשיו בחודש הבא נפתח קורס ביחד עם מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב ואני מזמינה את כל הממונות באמת להיות חלק.

וזהו, זה מה שהיה לנו לומר, לינא ממשרד המשפטים גם דיברה על השלבים המוקדמים שהיא עוסקת בהכשרה ואני באמת אשמח, לינא, לקחת חלק בדבר הזה ולסייע ככל שניתן. יש לנו כאן מה לעשות ואנחנו עושים, אנחנו פועלים. ותודה רבה לכם על הדיון החשוב הזה.

תודה לך, אנחנו כמובן מברכים אותך על התפקיד החדש ומאחלים לך בהצלחה.

תודה רבה.

שנית, אנחנו מצפים לקבל נתונים ממרכז השלטון המקומי, במיוחד דברים שנוגעים לתפקודו של השלטון המקומי בקשר לממונים, הממונות, על הטרדה מינית.

סליחה, אני לא שומעת בכלל. אתם שומעים אותי?

אנחנו שומעים אותך. יש לך נתונים בכמה מועצות או רשויות מקומיות ערביות יש ממונים או אין ממונים? כמה עברו - - -

אתה מדבר על הפילוח של הנתונים?

כן.

פילוח, יש לנו יהודי וערבי, אבל אני לקחתי מדבריך את ההערה ואנחנו נעבוד על הנושא הזה, אנחנו נטפל בנושא הזה גם.

כאן נפתחה קופסת פנדורה. כדי לבדוק את הנושא הזה לעומק אנחנו נמשיך בדיון הזה. תודה לך, ספי.

משרד החינוך נמצאים איתנו? סוריידה מנסור. דיברו על שני מעסיקים, דיברו על מערכת הבריאות ומערכת השלטון המקומי ובחינוך אין לנו ספק שגם החינוך מעסיק אלפי אלפי נשים. מה תמונת המצב במשרד החינוך והאם יש לכם נתונים.

האמת, אני לא עובדת במשרד החינוך מול האנשים שמעסיקים, משאבי אנוש, אני עובדת מול תלמידים ומול יועצות ומול מדריכות מחוזיות שמעבירות את התוכניות, אני שייכת לשפ"י, שירות פסיכולוגי ייעוצי ואני עובדת ארצית בכל החברה הערבית, אני ממונה על התוכניות. מה שהזכירה קודם חברת הכנסת עאידה תומא על כישורי חיים, על התוכניות של זוגיות ללא אלימות שאנחנו מעבירים אותה בכיתות י'-י"א, גם בכיתות ט' עכשיו מתחילים.

למשל יש יוזמה שמחר תהיה גם במשרד החינוך, בדף הראשוני של משרד החינוך לקראת יום ה-25, כל המדריכות המחוזיות, אנחנו הפעלנו את כל בתי הספר להפעלות וסדנאות לקראת יום האלימות נגד נשים ויש לנו תוצר מאוד מאוד יפה ואנחנו ממש גאות במוצרים שהילדים מגן, מהדרום עד הצפון, גנים, בתי ספר יסודיים, חטיבה וחטיבה עליונה, כולם כולם התגייסו.

יש לי בידיים שלי סרטון של שמונה דקות של יצירה של סטיקרים, של פוסטרים, של שירים וסיפורים קטנים, ציורים של תלמידים, אפילו עבודת דרמה בכמה בתי ספר שאנחנו עשינו השנה לקראת מניעת האלימות כנגד נשים.

יש לכם נתונים מהשטח, מעבירים אליכם נתונים? האם יש תלונות שמגיעות לשירות הפסיכולוגי?

אנחנו מפעילים את חוק היידוע, זאת אומרת שאם אנחנו יודעים על מורה שעוברת תהליך של פגיעה מינית או למשל משהו בתוך בית הספר, אז אנחנו כן מפעילות את חוק היידוע הזה שאנחנו מיידעות אותה שהיא כן יכולה לפנות. אבל כשאנחנו מתייחסים לבוגרות אז זה בעיקר מה שאנחנו עושות מול העובדות איתנו, מורות, יועצות או כל עובדת אחרת בתוך בית הספר. אבל אנחנו ממונות יותר, העבודה שלי היא על הקטינים יותר, אני עובדת מול הקטינים והקטינות.

האמת אני רוצה להגיד שאנחנו מרגישות את הפער הזה בפנייה אלינו בגלל מגפת הקורונה הישירה, כי התלמידים אינם בבית הספר ואנחנו רואות את העלייה בקו 105 על הטרדה מינית.

אתם יוזמים בדיקה למשל? יש לכם מנגנון כזה ליזום בדיקה עם תלמידים, עם תלמידות, אם הם עוברים משהו בנושא הזה?

הנושא הוא מאוד רגיש לשאול שאלה ישירה לתלמיד או תלמידה, קטין שעובר הטרדה מינית, זה לא קל, אבל אנחנו כן מפעילים את התוכנית של 'כאן פונים'. לאחר מחקר טריאנה שהיה ב-2016 שיצא ראינו שאחוז גבוה של התלמידים לא יודעים לאן לפנות ולא יודעים שהם כן יכולים לפנות אלינו למשרד החינוך. אחד הדברים שיצא שחצי כמעט מהתלמידים לא יודעים לאן לפנות אז אנחנו בנינו בצפון, וזה נמצא בשפ"י, כל התוכנית שגם נמצאת בערבית, בעברית, בכל השפות, של 'כאן פונים', שאנחנו כן מעודדים את התלמידים שלנו שהם יכולים לפנות אלינו, במיוחד בנים ובנות שעוברים הטרדה מינית בתוך הבית, בבית ספר, בכל מקום שהוא.

אנחנו ראינו אחרי העברת התוכניות האלה שכן הייתה עלייה בפניות ויש מחקר של רחל ויזל, שהיא ליוותה אותנו במיוחד בצפון בתוכנית הזאת ויש לה תוצאות מאוד יפות, אחרי העברת התוכנית הייתה עלייה בפניית התלמידים והתלמידות לאנשי חינוך.

תודה לך. משרד העבודה והרווחה נמצאים איתנו?

יש פה שני נציגים, יש פה גם נציג ממשרד העבודה שאולי זה יותר רלוונטי לנושא של הטרדות מיניות במקומות עבודה. אני אמונה יותר על הצד של טיפול באנשים שנפגעו.

כיוון שאנחנו נמצאים ממש בלחץ של זמן, אני חייב לסיים בתוך עשר דקות, אנחנו כמובן נמשיך את הדיון הזה, אם תוכלי בבקשה להתייחס במשפט אחד, בדקה אחת, מה אתם עושים ואחר כך נוכל להמשיך בישיבה הבאה.

אז אני יכולה להגיד, אני במשרד הרווחה אחראית בטיפול בילדים ונוער שאנחנו יודעים שהם נפגעו מינית, אז מן הסתם לרוב זה בתוך המשפחה, או שהם נפגעו מחוץ למשפחה, במשפחה מורחבת, בקהילה. אנחנו מטפלים בלמעלה מ-56 רשויות ערביות מתוך, אני מבינה שיש 85 מהיום, אני לא תמיד סופרת. יש לנו בכל רחבי הארץ תשעה מרכזים שמטפלים בילדים שעברו פגיעות מיניות. ב-11 מהמרכזים יש לנו מטפלים שהם דוברי ערבית ויש לנו כמובן מרכזים, כמו בנצרת, שכל הצוות הוא דובר ערבית והוא מעניק סיוע רגשי לילדים שנפגעו. אז אני קצת החלק השני של העבודה של סוריידה במערכות החינוך. משרד הרווחה גם נותן טיפול למבוגרים שנפגעו מינית, יש לנו לפחות שישה מרכזים ברחבי הארץ שיש שם מטפלים רגשיים שהם דוברי ערבית והם נותנים טיפולים בערבית.

אני יכולה להגיד שתמיד חסרים לנו אנשי מקצוע טיפוליים דוברי ערבית שרוצים לגעת בנושא של הטרדה מינית ואלימות מינית. זה נושא מאוד קשה לכל אנשי המקצוע הטיפוליים, אבל אני חושבת שאנחנו נתקלים גם בקושי לגעת בנושא הזה במיוחד עבירות מין במשפחה, למצוא מקום עבודה שאתה מרגיש שאתה חופשי לטפל באנשים ולא קרוב מדי לבית, למשפחה, לנאמנויות. הרבה מאוד עובדות סוציאליות למשל עובדות וגרות באותו מקום שהן גדלו בו או שהם נשואים בו או שהם גרים בו וזה יוצר רגישויות מאוד מאוד מורכבות והן מורכבות גם בעבודה היום יומית. אם אתה מחויב לאוכלוסייה ואתה גם גר בתוך האוכלוסייה אז נושא טעון כמו הטרדה מינית, פגיעות מיניות, זה מוסיף הרבה מאוד דרגות של קושי בתוך העולם הזה.

תודה לך, איזבל.

לגבי מקומות עבודה אני לא הכתובת, אז אני מתנצלת שאני לא מוסיפה.

לא, את כתובת בנושא הזה, אבל אנחנו בתחילת הדרך בעצם בטיפול בנושא הזה. אנחנו נעבור למשרד הפנים? שלום לך, עדי. יש טענות מהממ"מ בכנסת שמשרד הפנים ממש לא משתף פעולה בהעברת נתונים.

אז אני אשמח להתייחס. אני מרכזת את תחום הגיוון התעסוקתי ברשויות המקומיות באגף בכיר בקרת הון אנושי. לגבי מה שאורלי אמרה בתחילת הדיון, אנחנו קיבלנו פנייה מרמי שוורץ מהממ"מ באמצע אוקטובר, ב-13 באוקטובר, וכן הועבר מהאגף מענה לפנייה הזאת בחודש אוקטובר, סוף חודש אוקטובר. אז כן קיבלנו פנייה וענינו לה.

אז אנחנו יכולים לקבל את זה ישירות לוועדה?

אני אשמח להעביר לכם שוב, אם תרצו.

כן, בוודאי, אנחנו נשמח. איפה אנחנו עומדים מהבחינה שהרשויות המקומיות כן ממנים ושהתפקיד הזה אכן מאויש ופעיל, ופעיל בכיוון הנכון ולא בכיוון ההפוך, במקום שהממונֶה או הממונָה כן תעזור לפונים או לפונות הם מנסים ללחוץ למשוך, עלתה טענה כזאת, למשוך את התלונה או לא להעלות את הנושא. איפה אנחנו עומדים מבחינת נתונים?

קודם כל אני ארצה לציין שבהתאם לחוק מניעת הטרדה מינית הגורם שאחראי על ביצוע החקיקה הוא שר המשפטים, לא משרד הפנים, אבל לאור חשיבות הנושא ובעקבות פרסום דוח מבקר המדינה בעניין יישום החוק ברשויות המקומיות וטיפול בנושא ההטרדות המיניות המשרד פרסם בחודש ספטמבר 2019 חוזר מנכ"ל בנושא מינוי אחראי על מניעת הטרדה מינית ברשויות המקומיות שבמסגרתו הוגדרה מהות התפקיד, הוסבה תשומת לב הרשויות לחובות החלות עליהם מכוח החוק והתקנות. בנוסף בחודש נובמבר 2019 פורסם באתר המשרד תיאור תפקיד ייעודי לאחראי על מניעת הטרדה מינית ברשויות המקומיות.

עדי, אנחנו יכולים לקבל לוועדה טבלה שבה אתם מציגים את הרשויות שיש בהן ממונה והרשויות שעדיין לא מימשו את הדרישה הזאת?

לעניין הנתונים, כלל עובדי הרשויות המקומיות, לרבות הממונים על מניעת הטרדה מינית מועסקים במישרין על ידי הרשויות עצמן ולא על ידי משרד פנים ולכן אין בידי המשרד את הנתונים בדבר מספר התלונות, המינוי או הפעילות שביצעו הרשויות בעניין.

אבל מבחינת נתונים, אנחנו לא נוכל לפנות ל-80 מועצות מקומיות. אנחנו מבקשים נתונים, אנחנו לא נפנה ל-85 מועצות מקומיות, אני חושב שמשרד הפנים אמור לספק את המידע הזה ולוודא שאכן המועצות המקומיות מקיימות את החובה למנות כתובת להטרדות מיניות.

כרגע האגף מצומצם מבחינת כוח אדם וביצוע בקרה על הרשויות המקומיות. אנחנו כן אוספים נתונים על מינוי בעלי התפקידים הסטטוטוריים בהקשר של החקיקה של משרד הפנים, אין לנו חובה בחוק הספציפי הזה לאיסוף הנתונים. אין חולק, שוב, שזה נושא חשוב שאנחנו – אני כן אומר שאנחנו נביא את זה לבחינה עם קובעי המדיניות במשרד, כמובן בכפוף לכוח האדם ולאפשרות.

סליחה, זה שאין לכם חובה חוקית זה בסדר, אבל יש בקשה של הוועדה למידע ש - - -

אני מתנצלת, אני לא שומעת.

אני אומר שזה שאין חובה חוקית זה בסדר, אבל יש פה בקשה של הוועדה למשרד שממונה על נושא השלטון המקומי במדינת ישראל ומן הראוי לבדוק את זה.

אין בעיה, אני אבדוק.

תודה לך, עדי, אנחנו נהיה בקשר, אנחנו חייבים להפסיק את הדיון פה ואז נחדש אותו בישיבה אחרת. אנחנו עדיין בשלב של פתרון בעיות של איסוף נתונים ומידע ואחר כך גם ניגש לתוכניות איך מטפלים בתופעה הזאת המטרידה והמחרידה באוכלוסייה באופן כללי, אבל גם בחברה הערבית שבינתיים לא מצליחה להתמודד בצורה ראויה ונכונה עם התופעה הזאת.

אז אנחנו נפסיק את הישיבה ונחדש אותה במועד אחר ונשלים את ההתמודדות עם האתגר העצום הזה. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:25.