פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



18
ועדת הכספים
17/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 176
מישיבת ועדת הכספים
יום שלישי, א' בכסלו התשפ"א (17 בנובמבר 2020), שעה 10:45

1. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 10) (הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ף-2020, של ח"כ אופיר כץ
2. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון - הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ף-2020, של ח"כ אוסאמה סעדי

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר
אחמד טיבי – מ"מ היו"ר
ינון אזולאי
רם בן ברק
אופיר כץ
מיקי לוי
אוסאמה סעדי – באמצעים מקוונים
שלמה קרעי
אנטאנס שחאדה
הילה שי וזאן

ירון גולן - סגן בכיר ליועץ המשפטי לרשות שוק ההון, משרד האוצר

אוהד מעודי - סגן בכיר לממונה על שוק ההון, רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון

גיל סלומון - סמנכ"ל רגולציה, איגוד חברות הביטוח

ליאור רוזנפלד - נשיא לשכת סוכני ביטוח בישראל, לשכת סוכני ביטוח

עודד יחיאל - שותף חיים קליר ושות' משרד עורכי דין, מוזמנים שונים

ליאור רוזנפלד - נשיא לשכת סוכני ביטוח בישראל, לשכת סוכני ביטוח

עודד יחיאל - שותף חיים קליר ושות' משרד עורכי דין, מוזמנים שונים

שגית אפיק
אייל לב ארי

טמיר כהן

הדס צנוירט

1. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 10) (הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ף-2020, של ח"כ אופיר כץ
2. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון - הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ף-2020, של ח"כ אוסאמה סעדי

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 10) (הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ף-2020, של ח"כ אופיר כץ; הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון - הארכת תקופת ההתיישנות), התש"ף-2020, של חברי הכנסת אוסאמה סעדי, אחמד טיבי, סונדוס סאלח.

אופיר כץ, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. הצעת חוק חוזה הביטוח שהגשנו היא הצעה חשובה, חברתית, שבאה לתקן עוול שנעשה דווקא לחלשים בחברה הישראלית. תקופת ההתיישנות הקצרה שקיימת היום פוגעת במבוטחים, בעיקר במוחלשים בהם – אלה שלא יודעים, לא מצליחים לממש את זכויותיהם. נוצר מצב שאנשים משלמים שנים ארוכות לתאגידי הביטוח, וכשהם צריכים אותם, בשעתם הקשה ביותר, הם נתקלים בכתף קרה.

אנחנו מביאים היום בשורה אמיתית – מאריכים את תקופת ההתיישנות משלוש לחמש שנים בתחום ביטוחי החיים, בריאות וסיעוד. בנוסף, אנחנו מחייבים בחקיקה את חברות הביטוח להתריע פעמיים בפני המבוטחים טרם סיום התקופה. אני מקווה שכבר בימים הקרובים נעביר את החוק הצודק הזה במליאת הכנסת לקריאה שנייה ושלישית, והוא יוכל להיכנס לספר החוקים של מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.

חבר הכנסת סעדי בזום? לא.

ובכן, מדובר בהצעת חוק חברתית שבאה לתמוך ולעמוד לצד המבוטח, האזרח, המוחלשים, מול חברות הביטוח, שמגדילה את ההתיישנות משלוש שנים לחמש שנים. כל אחד מאתנו מכיר את התלונות ואת התשובות לעיתים של תביעות, לומר – זה התיישן, שלוש שנים וכדומה, ואז, אחרי שהמבוטח משלם כל כך הרבה כסף לחברת הביטוח, הוא נתקל בסירוב בכל סוגי הביטוחים.


(היו"ר אחמד טיבי, 10:50)

אתחיל מההתחלה. הצעת החוק באה לעמוד לצד המוחלשים המבוטחים כלפי חברות הביטוח. מי מאתנו לא מכיר את התביעות והתלונות שפונים לחברת הביטוח, ואז התשובה – יש התיישנות. לכן הצעת החוק באה לומר: התיישנות - חמש שנים במקום שלוש שנים. מדובר על כל סוגי הביטוחים – חיים, בריאות וכדומה. הרי המבוטח משלם כל כך הרבה כסף משך שנים כדי שבעת צרה יבואו לקראתו. וזו זכותו, אגב; לא כי מישהו עושה לו טובה. לכן אנו מביאים את הצעת החוק הזו, שיזם אותה חבר הכנסת אוסאמה סעדי, שנמצא בבידוד.

למה לא 15?

כי זה התקבל וזה סביר. אני בעד להאריך יותר. אתה הרי לא מדבר ברצינות.

מדבר ברצינות לגמרי.

אם תגידו 20 שנה, אז כל הנטל הבסיסי יהיה על החברות הישראליות.

נדמה לי שאם אתה הולך לבית משפט, הוא עוצר את ההתיישנות.

נכון, אבל אם מישהו צריך להפעיל את הביטוח – הוא נזכר בזה שלוש שנים אחרי? אולי חצי שנה, שנה. בדרך כלל הוא צריך את זה מיידית. אם היה ויכוח עם חברות הביטוח, בשנייה שהוא הולך לבית המשפט, ההתיישנות- - -

יש לך מספרים?

יש לי מסמך של חברת ביטוח, התכתבות פנימית שאומר לו להסתיר את הביטוח שיש לו כדי שלא יצטרכו לשלם.

זה חמור, אבל האם יש לך מסמך שמראה מה היקף התופעה?

תכף ידברו פה נציגים שמטפלים בזה, והם יגידו את היקף התופעה. אני קיבלתי כמה פניות בנושא הזה של אנשים שאיבדו- - -

אנחנו לא מחוקקים- - -

אנחנו לא דואגים לחלשים בחברה?

ודאי שכן.

תלונות מביאות להצעות חוק. הן גורמות לחברי כנסת לחוקק חוקים.

חברים, האם מדובר בחמש, שש, עשר פניות? או מאתיים, אלף? אלפיים פניות? אני רוצה להבין מה ההיקף.

קיבלנו מספר פניות של אנשים שרצו לנצל את הביטוח. הם שילמו כל החיים. בדרך כלל זה אנשים חלשים שעברו את התקופה הכי קשה של החיים – נכות, חלו בסרטן. אדם שחלה בסרטן, התעסק בריפוי, ורק אחרי כמה שנים הוא נזכר שיש לו ביטוח. את לא רוצה שיקבל את הכסף הזה? לא מבין מה את עושה פה.

אתמול הועבר לעיונכם, חברי הוועדה, מסמך עם נתונים – בדיוק מה ששאלת - וגם הנציג נמצא פה ויציג את זה. יש אפילו גם נתונים השוואתיים לעולם. יש, למשל, בביטוח צד ג' 12% שולמו תוך 4 שנים. 12% זה המון.

אבל זה תשלום.

אחרי ארבע שנים. ויש 7% - חמש שנים. זה תהליך שמקשה על המבוטח.


(היו"ר משה גפני, 10:55)

צריך להסתכל על הגשה – לא על תשלום. יש לי שאלה לממונה על שוק ההון. כיושב-ראש ועדת צרכנות אני רוצה לוודא- - -

היית בדיונים הקודמים שהיו על החוק הזה? כי היו כמה דיונים. את לא זוכרת את המקרים שהובאו פה?

הייתי. אני נמצאת בכל הדיונים. אני רוצה לשאול – אני רוצה לוודא, שהחוק הזה לא יפגע בצרכנים. איך אנו מוודאים – וכמובן אצביע עם הקואליציה – איך אנו מוודאים שלא נגרם מה שקרה עם הביטוחים הסיעודיים? איך אנו גורמים לזה שלא יהיו לנו פה בכלל ביטוחים, או שתעלה הפרמיה – אחת מהשתיים. האם אתה דואג לזה באופן ישיר?

אוהד מעודי, סגן המפקח על הביטוח. השאלה במקום. אני מוכן לענות. אני מסכים, כפי- - -

רואה, אופיר? הוא אומר שהשאלה במקום. המטרה שלי כיושב-ראש ועדת צרכנות - לראות שהצרכנים לא נפגעים.

כשאנחנו מוציאים הוראות רגולציה – ואנו עושים את זה לא מעט – אנחנו בוחנים שהדבר הזה יהיה אפקטיבי ויסייע לצרכנים, ומצד שני, גם יהיה האיזון הנכון כדי שלא יהיו ייקורים או עליות בפרמיות או – נשים את הדברים במקום – שאמרו שהיתה יציאה בביטוח הסיעודי של חברות הביטוח. 80% מהאנשים מבוטחים בקופות החולים, והן עדיין ממשיכות לבטח כמו שצריך, וכבר היום יש כניסה יחסית זהירה של חברות גם בביטוח סיעודי. אבל השאלה ששאלת – ההצעה היום היא לקראת שנייה ושלישית. ההצעה הזו נידונה מולנו לא מעט; בחנו את זה לעומק. כרגע בנוסח גם בשיח ודברים עם המציע, הוא האיזון הנכון מבחינתנו כדי לשמור על שני הדברים בצורה נכונה וסבירה: מהצד האחד, לאפשר, כפי שרוצה המציע, לסייע לאנשים, וחשוב שכולם יבינו – בסופו של דבר רוב המבוטחים, גם במקרה הזה, לא עוברים את השנתיים כשמגישים את התביעות. נכון שיש פה אוכלוסייה קטנה - זה בהקשר החשיפה – אין פה חשיפה גבוהה.

יחד עם זאת, גם אנחנו – לא רק בחקיקה – מוציאים הוראות רגולציה כדי לסייע דווקא לאוכלוסיות המוחלשות או דווקא לקבוצות אנשים שאין להן אוריינות פיננסית גבוהה, והם לא תמיד מודעים לזכויות שלהם. זה קורה לא מעט בהוראות שלנו, ובשורה התחתונה, נכון לעכשיו, כפי שההצעה מנוסחת כרגע, חמש שנים – זו גם היתה המלצה שלנו; עשינו סקירה בעולם – והדבר הכי קריטי – ואני שמח שבסוף ככה עלה הנוסח – החוק הזה לא חל רטרואקטיבית על פוליסות קיימות. אם החוק היה חל רטרואקטיבית, מה שאמרת היה יכול לקרות. ברגע שהחוק חל קדימה, אין חשש מבחינת החשיפה, ואין פה חשיפה גבוהה מבחינתנו. גם בבחינה שעשינו מבחינת רוב התביעות שמוגשות של משך חיים ממוצע של תביעה שלא עולה על שנתיים, 97% מהתביעות בכלל לא עוברות את השלוש שנים. לכן ברמת החשיפה, אין פה חשיפה גבוהה.

והעניין של עזיבה של מבטחי משנה?

יכול להיות קושי מולם אם החוק חל רטרואקטיבית. ברגע שהוא חל קדימה – אין פה בעיה, כי מבטחי המשנה, שהן חברת הביטוח של חברות הביטוח בישראל או בעולם, יש סעיף שאומר: שינוי מצב חוקי. אני עכשיו עשיתי חוזה. שני הצדדים הגיעו להבנה. ברגע שיש שינוי חוקי שמשפיע על החוזה בינינו, אחרי שחתמנו – יש פה בעייתיות. ברגע שזה חל קדימה – מבטחי המשנה גם כן יבחנו את החשיפה. בניתוח שלנו, של הצוותים המקצועיים שעוסקים באקטואריה, עוסקים בביטוחי משנה, החשיפה פה אינה גבוהה. לכן אנו לא רואים פה חשש.

חברת הכנסת שי וזאן, התחלתי את החוק עם הארכה לשבע שנים, ושזה לא יחול רטרואקטיבית, והגענו לחמש שנים ושזה לא יחול רטרואקטיבית – זה בעקבות הדין ודברים עם שוק ההון. ישראל לפני הכול ולא חברות הביטוח לפני הכול.

פשוט נפרוץ את הדלתות האלה – אני אומר את זה כהערת אגב - של חוקים רטרואקטיביים.

אני מבין את הרציונל שמכוון אותך לחוקק את החוק הזה, ואפילו מכבד אותו מאוד, אבל אתה מבין שביד אחת אתה נותן אולי מזור לאנשים מסוימים, וביד השנייה אתה מעודד שקרנים, כי ברגע שאנשים יודעים שיש חמש שנים, ויש תביעות שקשה מאוד להוכיח אותן, והם מבינים שאם יגישו את התביעה הזאת אחרי 4.5 שנים, יהיה קשה מאוד ללכת אחורה, להוכיח ולחייב את חברות הביטוח להגיע לפשרות. לכן המצב בעולם היום – באילו מדינות יש יותר משלוש שנים?

יש. הבאנו פה בסקירה. יש מדינות שקיימת התיישנות מעל שלוש שנים.

גם אם אני יודע שנעשה את החוק הזה למאה אנשים שחלו בסרטן או שנהיו נכים - בזכות החוק הזה - ונפלתי באחד שרימה, זה עדיין משתלם.

בבקשה.

גיל סלומון, סמנכ"ל רגולציה של איגוד חברות הביטוח. אני שנים מסתובב פה בכנסת. החקיקה הזאת היא חקיקה שמדינת ישראל הולכת לשיא עולם. אין מדינה בעולם בחקיקה מעל שלוש שנים. שלחנו לכם – איטליה – שנתיים, בלגיה, לוקסמבורג, הולנד, גרמניה, ספרד, אוסטריה, ניו יורק זה חצי שנה. אין מדינה – אוסטרליה שנה – אין מדינה שבחקיקה יש מעל שלוש שנים.

מה שאתה אומר שונה מאוד מהמסמך שנתנו לנו מהממונה על שוק ההון. מופיע אצלם – אוסטרליה – שש שנים, אוסטריה – שלוש שנים, ניו יורק – שלוש שנים.

בחקיקה. זה תהליך שונה.

אז אצלנו זה בחקיקה, ואצלם זה בפסיקה. בסוף ההסדר הוא הסדר.

לא. בחקיקה האוסטרלית כתוב שנה. את הולכת לבית משפט ומקבלת את האישור.

פה אם את הולכת לפני סוף תקופת ההתיישנות - עוצרים את ההתיישנות.

תקופת ההתיישנות שמופיעה במסמך שלכם היא לאחר הארכת בית המשפט בשל עצירת תקופת ההתיישנות?

זה ההבדל. מדינת ישראל הולכת לשבור שיא העולם ולהיות אור לגויים משלוש לחמש. שלוש זה הקיצון. אנחנו בקצה של מדינות העולם בחקיקה. עכשיו אנחנו רוצים ללכת עוד צעד אחד, לחמש.

בואו נחשוב, מי האנשים שצריכים את המזור הזה למעלה משלוש שנים. הרי אדם שלא ידע חלילה שיש לו הפוליסה – לצורך העניין פתחו את הצוואה, וראו שלמנוח יש פוליסה – הדבר לא תופס לגביו, כי אדם שנפטר, סעיף 8 לחוק ההתיישנות אומר שמרגע שידעת על קיום הפוליסה, רק מכאן מתחילה ההתיישנות, כלומר זה לא תופס לגבי אנשים שנפטרו. אנשים שהתנהלו מול חברות הביטוח כל הזמן, כמו שחבר הכנסת כץ מביא את המקרים, שהיתה התנהלות עם חברת הביטוח – לגביהם אפשר למצוא פתרון שאינו הארכת תקופת ההתיישנות. כי אם הם מתנהלים בשלוש, הם יתנהלו גם בארבע ובחמש. זה לא נותן את הפתרון.

אומר חבר הכנסת כץ: אדם חולה, 3, 4 שנים היה עסוק במחלה שלו, ואחרי 4 שנים התגלה לו שיכול לתבוע. מה אתם עונים לו על זה?

זה מקרים בודדים שתמיד יכולים להיות. הרי אנחנו לא עושים חוק בשביל מקרה בודד, שגם החוק לא יכול לתת לו מענה. הרי מי האנשים שכן ינצלו את החוק הזה - הם אנשים שיש חשד להלבנה של ביטוח. הרי פה אנחנו מרחיקים את היכולת של החברה שלא קיים בשום מקום בעולם. מרחיקים את היכולת של החברה מבדיקת התביעה. אתם הכנסתם לחוק עניין סיעודי. איך אפשר לבדוק מקרה סיעודי שלא בעין? הרי בביטוחים סיעודיים צריך לבדוק את האדם, לראות אילו פעולות הוא יכול לעשות. איך אפשר לבדוק אחרי חמש שנים אם הסיעודי תופס או לא לגבי אותו אדם? זה בלתי אפשרי. אי אפשר בעולם הביטוח לעשות את זה. לא קיים.

ינצל את זה אדם שלצורך העניין, נסע לטיול במזרח הרחוק, אושפז בבית החולים, הודיע לחברת הביטוח על אשפוז שעלותו מסוימת, ואחרי 4, 10 חודשים יגיד: הגעתי, ואני כמבטח לפי החוק הזה, צריך לומר לו שנה לפני תום תקופת ההתיישנות לפי מה שהוא אומר – למרות שאני חושב שאולי הוא רמאי – אתה צריך לתבוע אותי. שלושה חודשים לפני הסוף אני צריך לומר לו שוב. אני הופך לפי החוק הזה, להיות היועץ המשפטי שלו. הוא לוקח את הנייר שאני שולח לו לבית משפט ויגיד: חברת הביטוח קיבעה את העובדה שקרה לי אירוע, קיבעה את תאריך קרות האירוע לטובת ההתיישנות, ואני צריך להתמודד עם זה. אני, בניגוד לאינטרס שלי כחברת ביטוח.

דיברו פה על הסיעודי. קופות החולים נמצאות פה? מישהו יודע מה המשמעות של הדבר הזה, של העלאת תקופת ההתיישנות משלוש לחמש על קופות החולים? מישהו יודע את המשמעות של זה? יכול להתחייב הפיקוח על שוק ההון שמבטחי המשנה מחר בבוקר – כמו שעשו לנו בסיעודי – גם היינו בדיונים אצלם, וגם אמרו: לא יקרה כלום. היום מי שרוצה- - - לא יכול. אף אחד לא יכול להבטיח, אף אחד לא יכול להבטיח שהפוליסות לא יעלו, והכול בשם מה? אפשר לפתור את המקרים הבודדים האלה של אדם שמתנהל מול החברה בצורה אחרת. אפשר לפתור את זה בהודעה, בקשה להארכת שנה. אז יגיע לשלוש שנים, יגידו: תהיה עוד שנה הארכה, יהיה ארבע.

מי יגיד את זה?

יודיע.

מי יאריך את זה בשנה?

החברות.

אתה לא סומך על החברות?

אם יהיה כתוב בחוק, שברגע שהלקוח מבקש הארכה הוא מקבל אוטומטית, לא בהסכמה שלכם - תהיו מוכנים לזה? לשנה קדימה.

זה נכון.

זה על אוטומט. הוא לא יצטרך את שיקול הדעת שלכם. הרי אנחנו רוצים בהצעה הזאת, להיטיב אתו. לא ייתכן שבסופו של דבר יהיה ששיקול הדעת שלכם יהיה הקובע. אני רוצה שאותו לקוח, מבוטח, שנפגע, יגיד – אני רוצה עוד שנה מראש.

ינון, השאלה למי אתה רוצה לעזור – למי שפספס, ולא יודע, או למי שנמצא אתם בהתנהלות? ההצעה שלך פותרת את הבעיה של הסוג השני.

לאו דווקא. הרי אנחנו יודעים שברגיל יש לו שלוש שנים – זה סביר, אבל אנחנו רוצים להאריך לו את זה ולתת לו את זה כעוד אופציה. נאמר שיש לו עד סוף השלוש שנים. אפילו בשנה הזאת לבקש את ההארכה הזאת בסוף שלוש השנים. הרי חברות הביטוח יכולות לשחק אתו ובסוף לא לתת לו. אני אומר: תן לו את זה אוטומטית. גם אם בשנה הראשונה הוא ביקש, הוא ייתן לו אוטומטית עוד שנה, שנתיים – מה שנקבע פה - וגם אם בסוף שלוש השנים – וזה סביר - לא סביר שאדם אחרי 4 שנים ילך. זה מקרים נדירים. אני אומר שבסוף שלוש השנים יבקש את ההארכה, יקבל אוטומטית, אז אני פותר לו את הבעיה.

אז אין הבדל.

זה אומר שאתה מתנתק משיקול הדעת שלהם. אני לא רוצה שהצרכן יהיה תלוי בהם. מצד שני, אתה רוצה לעשות חוק מתקבל על הדעת.

זה לא בידיים שלהם. זה בידיים של הלקוח.

בדיוק. הלקוח מבקש. נחייב אותם להודיע.

אתם אומרים שנהיה תלויים בחברות הביטוח. אני רוצה להקריא את ההתכתבות הפנימית, שתבינו על מה מדברים; מה האזרח הקטן – עם מה הוא צריך להתמודד, ומה היכולות שאין לו: מנגד, יש כיסוי לתאונות אישיות בגובה 350,000, שנראה שלא תבעו לפיו. כיסוי שנכון יהיה להצניע כי הוא אמור להתיישן בתאריך הנקוב.

זה לא קשור.

זה כן קשור להתנהלות מול האזרח הקטן והחלש שצריך להתמודד עם חברות הביטוח ומוציאים לו את המיץ והוא לא מקבל את מה שמגיע לו. לכן אני עושה את החוק הזה. החוק הזה יעבור בנוסח הזה.

אם יש התנהלות רעה בחברה ספציפית, החוק הזה לא ייתן מענה.

אני מבקש, אופיר, אם תוכל לומר מה מטרת החוק מבחינתך.

מטרת החוק – לאפשר לאותו אזרח שיש לו אחת מפוליסות הביטוח, זה שחלה, התעסק במחלה שלו, התעסק בלרפא את עצמו, נכה או כל משהו מהתחום הזה, לאפשר לו, אם שילם כל כך הרבה שנים לחברת הביטוח, לקבל מה שמגיע לו.

עברו שלוש שנים לפי החוק, חלה התיישנות, והוא לא יכול לדרוש יותר.

גם אומרים שזה מקרים בודדים וחריגים, אז למה הם כל כך מתרגשים, אם זה בכמויות כאלה קטנות?

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מגיש ההצעה אופיר כץ, חברי אחמד טיבי שחתום אתי על ההצעה הזאת, וגם שמעתי את ינון אזולאי.

אני לא מבין את ההתנגדות של חברות הביטוח. שמעתי אותם בדיון הראשון שהיה אצלך בוועדה, ואמרו שממילא אין הרבה מבוטחים שלא מנצלים את זכאותם ומגישים תוך התקופה של שלוש שנים, אז אם זה לא כל כך משמעותי, ואין הרבה תביעות אחרי שלוש השנים, מה נפקא מינה? אם אין עלויות ואין עלויות נוספות, אז למה הם מתנגדים?

אבל קראתי את חוות הדעת של רשות שוק ההון ואגף הביטוח. המלצתם בסוף, שהתקופה תהיה חמש שנים, וההצעה שלנו היא להעלות את זה משלוש שנים לחמש שנים. אני מבין שגם חברי אופיר כץ – ההצעה המקורית שלו דיברה על שבע שנים – גם הוא מסכים להעמיד את זה על חמש שנים. אני חושב שזו תקופה סבירה בהחלט לכל הצדדים – גם לחברות הביטוח וגם למבוטחים, ובעיקר מעניין אותנו ציבור המבוטחים. במיוחד אנחנו מדברים על ביטוחי חיים ולפעמים מחלות קשות. לוקח הרבה זמן על מנת שהם יסיימו את הטיפול ואז יתפנו להגיש את תביעותיהם לחברות הביטוח.

יש לזכור שתקופת ההתיישנות הרגילה בכל תחומי הנזיקין, היא שבע שנים. אם אתה מדבר על נזק גוף עקב תאונת דרכים, עקב תאונת עבודה, עקב רשלנות רפואית או אפילו תביעה אזרחית רגילה – תקופת הביטוח היא שבע שנים. בא המחוקק וכפה תקופה מיוחדת, קצרה ביותר של שלוש שנים לפי חוזה ביטוח. בהצעה הזאת אנחנו מבקשים לאזן – מצד אחד, לא שבע שנים, אבל מצד שני, שלוש שנים היא תקופה קצרה ביותר. לכן אנו מציעים להעמיד את זה על חמש שנים. זו תקופה סבירה בהחלט.

לגבי התחולה הרטרואקטיבית, מה שקראתי בחוות הדעת של אגף שוק ההון, אני חושב שזה צריך לחול על חוזה ביטוח ועל פוליסות ביטוח שעדיין בתוקף. אם יש פוליסת ביטוח שהיא בתוקף ומלפני שנה, זה צריך לחול על הפוליסה הזאת. זו עמדתנו, ואני חושב שאנו צריכים לקדם את החוק כמה שיותר מהר. אני חושב שהוא יעבור פה אחד, כי הוא לטובת האזרחים ומצד שני, לא מקפח בכלל את חברות הביטוח.

תודה רבה. עו"ד עודד יחיאל.

הזכיר חבר הכנסת אוסאמה סעדי שהוא רוצה שזה יחול על פוליסות קיימות. אפשר לשמוע את עמדתכם בעניין?

מייד.

שלום, אני עו"ד עודד יחיאל ממשרד חיים קליר. אנחנו מייצגים מבוטחים, נכים ונפגעים, מול חברות ביטוח זה שנים רבות.

רציתי להעיר מספר הערות על נוסח הצעת החוק, אבל קודם כל, ביחס לדברים שנאמרו קודם לגבי הטענה שחובת התיישנות ארוכה שמוצעת בתביעות של מבוטחים. אני רוצה להרגיע ולומר שבכל סוגי התביעות האזרחיות יש התיישנות של שבע שנים ולא שמענו שזה מעודד מרמה. אני לא רואה איך חמש שנים יעודדו מרמה. אנו מדברים על תיקון שמתייחס לתביעות שנוגעות לחיים, מחלה ונכות. החשש למרמה לא קיים לדעתי.

לגבי נוסח הצעת החוק, אני מבקש שבהתחלה יירשם: ולעניין ביטוח חיים, ביטוח מפני מחלות ואשפוז וביטוח סיעודי – הנוסח הזה לדעתי הוא בעייתי כי מפרט סוגי ביטוחים בפרק ג' לחוק חוזי הביטוח. זה פרק שעוסק בביטוחי תאונה, מחלה ונכות. לכן הייתי מציע, במקום המילים ולעניין ביטוח חיים, ביטוח מפני מחלות ואשפוז וביטוח סיעודי – שיירשם: ולעניין ביטוח לפי פרק ב' ו-ג' לחוק, שזה הביטוחים שעוסקים בחיים, תאונה, מחלה ונכות – זה יהיה חמש שנים, ואם בסוף הסעיף הנוכחי הקיים היום כותב: היתה עילת התביעה נכות שנגרמה למבוטח ממחלה או מתאונה, תימנה תקופת ההתיישנות מיום שקמה וכו' – זה תיקון שנעשה לפני מספר שנים, תיקון צודק, אבל שיירשם בסופו: אך לא פחות מחמש שנים. כלומר גם בביטוחי תאונה יישמר חמש שנים. זה תיקון אחד שאני חושב שנחוץ בנוסח הקיים.

תיקון שני שאני מציע, מתייחס להוראת התחילה. כתוב בנוסח המוצע: תחילתו של חוק זה ביום קבלתו בכנסת, והוא יחול על פוליסה שנמסרה לידי המבוטח מיום התחילה.

הביטוי נמסרה נורא בעייתי, כי הרבה פעמים הפוליסות לא מכירות, לא שולחות. לכן אני מציע נוסח פשוט: יחול על חוזי ביטוח – לא פוליסות – שנכרתו, או חודשו מיום התחילה. זה הנוסח המקובל בדרך כלל גם מבחינת על הפיקוח על הביטוח. לכן אני חושב שזה הנוסח המדויק יותר, ויוצר פחות בעיות.

דבר נוסף - סעיף 54א לחוק – הוא משריין את סעיף 31, והופך אותו לסעיף הוגן. בגלל שסעיף 31א, מתכוונים להוסיף לו 31א רבתי, יהיה צריך לתקן את 54א, ולהוסיף לצד 31, שהוא מוגן על ידי סעיף 54א, להוסיף את סעיף 31א רבתי, כדי שיהיה ברור שגם סעיף 31א המצע פה מוגן בסעיף 54 מפני התערבות לרעה של המבוטח.

תיקון אחרון שאני מציע, סעיף 31. הסעיף הזה, 31א מתחיל במילים: בלי לגרוע מהוראות הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון לעניין זה - אני חושב שהכנסת כריבון, היא המחוקק הראשי – צריכה להחיל הוראות שלה, ולאחר מכן בסעיף יהיה סעיף קטן (ג) – כך אני מציע – שיירשם בו: אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מהוראות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון הבאות להיטיב עם המבוטח מעבר לאמור בסעיף זה. כך אנו פותרים את הבעיה ויוצרים את הניסוח המתאים ביותר.

תודה רבה. בבקשה, שגית.

ביקשתי את עמדתם לבקשתו של המציע חבר הכנסת סעדי להחלה על פוליסות קיימות. ואני רוצה לשאול את הלשכה המשפטית – אתם מכירים את ההערות הניסוחיות שלו? מקבלים אותן?

זה לא עבר בכתב. אני לא יודע להתייחס. לגבי התחולה הרטרואקטיבית – כפי שציינו בפתיח, המטרה פה היא לתת הטבה לצרכנים אבל למצוא את האיזון הנכון. בנוסח כפי שהציע חבר הכנסת כץ, נמצא האיזון הנכון. שם אנו פחות חוששים מחשיפה מול מבטחי המשנה, בעיקר לגבי התחולה. יחד עם זאת, וגם בשיח עם חבר הכנסת כץ, גם לאנשים שיש להם פוליסה קיימת הוראת החוק תבוא ותיכנס גם לחוזה שלהם יחסית בתקופה קצרה. אסביר איך.

לגבי תחום ביטוחי הבריאות, בין 50% ל-60% מהפוליסות מתחדשות כל שנתיים. עד שנתיים גם ההוראה הזאת צפויה להיכנס לפוליסה שלהם. לכן זה לא משהו שיישכח.

לגבי תחום ביטוח סיעוד, 80% 85% מהפוליסות הן דרך קופות החולים. אגב, זה לא שקופות החולים מבטחות; מי שעומד מאחורי זה, זה חברת ביטוח. במקרה הזה גם כאן יש מכרז. זה כמו ביטוח קבוצתי. המכרז הוא לחמש שנים. נכון להיום עברו שנתיים וחצי, לכן גם כאן פוליסות קיימות, ברוב הביטוח הסיעודי, משהו כמו עוד שנתיים או שנתיים וחצי הוראת החוק תיכנס גם לפוליסות האלה. לכן גם ללקוחות שיש להם פוליסה קיימת בשלב כזה או אחר, הוראת החוק תיכנס ותסייע גם להם.

מה אתם חוששים, אם זה חל רטרואקטיבית?

כפי שאמרתי, ביטוח משנה זה דבר שהוא קריטי לכל חברת ביטוח באשר היא, בין אם זה בישראל ובין אם זה בעולם. יש להבין שאנחנו שוק מאוד קטן ביחס לעולם. היום בתקופת הקורונה המצב של מבטחי המשנה לא פשוט, לסגור אתם חוזים, אז קל וחומר כאשר יש להם חוזה קיים עם חברת ביטוח, והוראת חקיקה משנה להם את התנאים - עם כל הכבוד, לא נראה לי שכולם ירצו ויישארו במצב כזה. לכן המצב הוא מאוד רגיש מולם. ברגע שמשנים חוזה קיים, זה סיפור אחר לחלוטין. ברגע שזה חוזים מכאן והלאה, כבר אפשר לבחון – האם נדרש תמחור נוסף – לטעמנו לא, אבל זה אמור להיבחן במסגרת כריתת החוזה.

אם מבטח המשנה, במקום לקחת סיכונים על שלוש שנים צריך לקחת על ארבע או חמש שנים - זה לא יעלה?

כפי שציינו בנייר שלנו, בסוף אתה רוצה לבחון מה החשיפה. כפי שראינו, שנתיים – אני מדבר, נאמר, על תחום הביטוח הסיעודי - 90% מהאנשים מממשים. שלוש שנים – 97% מהאנשים מגישים תביעות.

אתה יכול להתחייב שהם לא יעלו?

אני מדבר לפרוטוקול. הנושא הזה נבחן אצלנו אצל הצוותים המקצועיים, אקטואריה, ביטוח משנה, כולל הצוותים שמפקחים על הביטוח הסיעודי וביטוחי הבריאות. כרגע לפי הניתוחים שעשינו, אנחנו לא צופים- - -

בבקשה.

ירון גולן, סגן ליועץ המשפטי לרשות שוק ההון. אני רוצה להתייחס להיבט המשפטי. בסוף התערבות בחוזה קיים זה אירוע – התערבות בחוק קיים זה משהו שמבחינה משפטית מאוד מורכב. לממונה על שוק ההון יש סמכות היום לפי סעיף 40ה לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, ביטוח, להתערב בחוזה קיים - זו סמכות מאוד חריגה. נעשה בה שימוש במקרים מאוד-מאוד קיצוניים. לקבוע את זה ככלל זה לא נכון לא רק מקצועית אלא גם משפטית.

בבקשה.

לגבי תקופת ההתיישנות וביטוחי משנה – יש סטנדרט בכל המדינות שזה שלוש שנים, או תלוי בכל מדינה, לפי החוק המקומי?

בנייר שהכנו ציינו, שיש תקופות שונות של התיישנות. יש מדינות שזה מעל שלוש שנים, יש מדינות שזה פחות. אין כאן אחידות.

אין באף מדינה בעולם בחקיקה מעל שלוש שנים. לא קיים. אנחנו העליון, בישראל, ואם אנחנו מעלים מעל שלוש, אנחנו הראשונים בעולם.

זו שאלת עלויות או שאלת הסכמים?

זה גם וגם. בסופו של דבר חברות הביטוח צריכות שיהיה להם גיבוי של ביטוח משנה, כמעט לכל ביטוח באשר הוא.

אם זה יעלה את המחיר, אולי אפשר להקטין את הנזק למבוטח?

הוא אומר שזה לא מעלה.

אני מתחבר להצעה של ינון, ורוצה להוסיף לה. מאחר שאופיר כץ מודאג ובצדק, מאנשים שאולי יאבדו את הזכויות שלהם והם זקוקים להן ביותר, ואני מתחבר לזה - אני מציע לחייב את חברות הביטוח להודיע פעם או פעמיים בשנה למבוטחים שלהם: יש לכם ביטוח במקרה זה וזה. שלא יהיה מצב שמישהו שכח שיש לו ביטוח, או הוא חולה ולא זוכר. זה יחד עם ההארכה האוטומטית למי שמבקש לעוד שנה - כך אני חושב שנוכל להגיע לפשרה הוגנת.

בבקשה.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו על ידי עו"ד מחברת קליר, שהוא משרד עורכי דין נזיקי שמתעסק הדברים - הרחבה גדולה של כל החוק הזה, שיש לזה סיכונים אחרים לגמרי. אנחנו לא יכולים להתמודד עם זה כרגע, בשטף הדיבור שהיה שם עם ההרחבה של תחומי הביטוח.

בנוסף, בחוק הזה גם יש סעיף שמדבר על ביטוח חיים. יש לציין בחקיקה שיהיה כתוב שביטוח חיים במקרה מוות. שלא ייווצר מצב שהפרשנות של ביטוח חיים יהיה גם על קופות גמל. ההרחבה יכולה להיות דרך החוק הזה על תביעות רק בתחומים שלא קשורים למסכנים שהולכים לעזור להם. אני מעריך את הרצון של חבר הכנסת כץ לעזור לאנשים שהם במצוקה, אבל דרך החוק הזה אנחנו פותחים פתח לאנשים שאינם במצוקה, ולא אנשים שרוצים לעזור להם. לגבי הנושא של ביטוח חיים – צריך שיהיה כתוב: מקרי מוות. שלא יהיה מצב שיפרשו את זה כקופות גמל או דברים אחרים.

הכוונה היא למקרי מוות.

והנושא של הסיעודי- - -

יש ביטוח חיים שהוא לא למקרה מוות? אז ההגדרה רחבה יותר? אז הנה, מצמצמים.

הוא צודק בטענה הזו?

המציע מסכים לצמצם את הצעת החוק.

אתם מסכימים לזה, והמציע מסכים לצמצם את זה. ביטוח חיים למקרי מוות. מה לגבי סיעוד?

הכניסה של הביטוח הסיעודי לחוק הזה היא רק פתח לתיקים שהם באמת – אני לא רוצה לומר את המילים הקשות. אי אפשר לבדוק תביעה סיעודית שלא בעין אחרי שנים. תביעה סיעודית – ההתיישנות היא עד שלוש שנים. בדרך כלל תביעות סיעודיות קשורות למצב גופני. בודקים אותם. אי אפשר לבדוק תביעה סיעודית בחלוף הרבה שנים.

ההבדל הוא בין שלוש לחמש.

זה פתח לרמאות.

מר סלומון, אני מאוד מכבד אותך. מה שמציעים אופיר כץ והחברים האחרים, הם מדברים על פער. שלוש שנשים אפשר לבדוק, במקרים של מסכנים, שהם מקרים בעייתיים, להפוך את זה לחמש שנים. אתה אומר שאי אפשר לבדוק אחרי חמש שנים? אז גם לא אחרי שלוש שנים.

זה מורכב.

ודאי. חברות הביטוח הרוויחו עד עכשיו 10 מיליון שקל – סכום קטן אני אומר - עכשיו ירוויחו 9.5 מיליון.

כל שנה פה – יש לזה משמעות קריטית.

אנו יודעים. לכן הורדנו את זה. המקור היה שבע שנים.

תעשו 18, אדוני. משלוש לחמש – צריך לעשות הדרגה.

הצעות החוק שעברו במליאת הכנסת - אצל אוסאמה סעדי ואחמד זה היה חמש שנים בחוק. אצל אופיר כץ בחוק היה שבע שנים. שינינו את זה פה בוועדה.

בהצעת החוק לדיון מוקדם היה שבע שנים. עבר במליאה שבע שנים. בוועדה המציעים הסכימו להתפשר ולרדת לחמש שנים. עבר קריאה ראשונה, חמש שנים, וזה מה שמונח בפנינו.

אני חושב שדרוש פה משהו יותר מידתי. אנחנו הולכים פה צעד אחד גדול מדי.

חידשת עם הביטוח. שאר הדברים אנחנו יודעים – אתה סובר שחמש שנים זה זמן רב מדי. שלוש שנים אולי גם, אבל זה החוק. מה העליתם בעניין ההערות?

שלוש שנים מעט מדי, אבל אולי אפשר פשרה.

הערה ראשונה, פרק ב' דן בביטוח חיים. פרק ג' דן בביטוח תאונה, מחלה ונכות. להבנתנו, ביטוח- - - הוא הרחבה, לכן אי אפשר לקבוע את הנוסח.

לגבי הוראת התחילה, הערה ניסוחית שקיבלנו, ולגבי סעיף ההפניה, סעיף לא נכון – זה סעיף 39ב, שאין להתנות על ההערות שמנויות אלא לטובת המבוטח או המוטב. שם יש ההפניה לסעיף 31, וצריך להוסיף את סעיף 31א לעניין הודעות. סעיף 39 מדבר על סייגים להתניה. הוא קובע בסעיף קטן (א) על מה אין להתנות, ובסעיף קטן (ב) – ההוראות שאין להתנות עליהן אלא לטובת המבוטח או המוטב. שם יש הפניה לסעיף 31, שהוא סעיף ההתיישנות. אפשר להוסיף לעניין ההתניה לטובת המבוטח או המוטב גם את עניין ההודעות למבוטחים. זה אומר שאם תהיה התניה, היא יכולה להיות רק לטובת המבוטח.

הסעיף החדש – אם אנחנו לא קובעים כלום – יהיה מותר לחברה להתנות ולומר בהסכם הספציפי בינה למבוטח שהיא לא חייבת. מה שמוצע עכשיו לעשות - להוסיף את הסעיף הזה לרשימת הסעיפים שאסור להתנות עליהם. זה יהיה לטובת המבוטח.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, בבקשה.

אנחנו מסכימים להערות האלה. מדובר בהערות חשובות. העניין הזה שאי אפשר להתנות – אנחנו לא רוצים שמצד אחד, נאריך את זה לחמש שנים, ואז חברת הביטוח תתנה את זה בחוזה הביטוח. לכן חשוב סעיף 31, שאי אפשר להתנות אלא לטובת המבוטח.

לעניין מה ששמעתי מנציג חברות הביטוח מר סלומון, שאחרי חמש שנים מרמה – אני אומר לו למה בתאונות דרכים ובתאונות עבודה וברשלנות רפואית אפשר גם לחקור ולבדוק את כל הדברים האלה עד שבע שנים? לכן אנו מסכימים.

לעניין ביטוח חיים – אופיר הסכים לעניין של מקרי מוות, אבל לעניין הסיעודי ונכות קשה – אנחנו מסכימים שזה חמש שנים ובלי החרגות.

תודה. ליאור רוזנפלד, סוכני הביטוח.

שלום, חבר הכנסת גפני. בביטוחי נכות, מחלה, תאונה – הביטוחים האלה לא נמכרים ישירות מול חברות הביטוח, ומי שמייצג את האזרח הקטן זה בסופו של דבר סוכני הביטוח, ואם אתה רוצה לקבל את התמונה הכוללת, אתה יכול לקבלה רק אצלנו.

התמונה הכוללת מאוד ברורה. לא תמיד בתביעות ביטוח יש התגבשות מהירה של התביעה. למשל, נושא הנכות – היא תלויה בגורמים אחרים כמו ביטוח לאומי או ברשויות אחרות. האזרח הקטן, ציבור המבוטחים, לא הגיש את התביעה, כפי שנאמר על-ידי איגוד חברות הביטוח, אחרי שלוש שנים, כי הוא ידע שלא יכול להגיש אותם, כי הם ניגשו לסוכני הביטוח - או במקרים אחרים לעורכי הדין שלהם - וידעו שיש שלוש שנות התיישנות. אבל ברגע שתפתח את האופציה הזו לשנתיים נוספות לפחות, תיווכח, שרבים מהציבור, מהמבוטחים שנפגעים, מממשים את זכויותיהם כי הם יכולים לממשם אחרי שקיבלו חוות דעת נוספות, אחרי שרשויות נוספות אישרו את אחוזי הנכות או את המצב הרפואי. בהחלט ניתן לפתוח את זה - אם לא לשבע שנים – לחמש שנים.

אנו מכירים את הגישה. גם אם הפרמיה תתייקר ב-10% או ב-15%, אף מבוטח לא יתמוטט מזה, אבל אם תהיה לו האופציה לממש את זכויותיו ולהיפרע מחברות הביטוח כי הוא שילם כל השנים כסף, אנחנו, סוכני הביטוח שמלווים את המבוטחים, בהתחלט תומכים בזה.

אני רוצה להתייחס לנושא של התחולה הרטרואקטיבית. אני כן מצטרף פה לאיגוד חברות הביטוח ולרשות שוק ההון. לא ניתן לקבוע פוליסה ולהחיל עליה תחולה רטרואקטיבית. הרי הפוליסה היא חוזה משפטי לכל דבר ועניין בין חברת הביטוח למבוטח באמצעות סוכן הביטוח. לא ייתכן לשנות את תנאי החוזה אחרי שהוא כבר נחתם.

לגבי הפוליסות החדשות, אין שום בעיה להחיל את הצעת החוק ולתמוך בה. היא עושה טוב לאזרחי ישראל, היא לא תפגע בחברות הביטוח. היא רק תאפשר לציבור להיפרע במקומות שמגיע להם להיפרע, ואחרי כל הבדיקות הרפואיות והאפשרויות, הוא יכול להוכיח לאחר שנבדק, ובהחלט יש לברך על כך.

במהלך הדיון, וגם מה שהיה קודם - לא נחיל את זה רטרואקטיבית בהסכמת המציע ובהסכמת אגף שוק ההון. אנחנו מקבלים גם את עמדת חברות הביטוח בעניין. לא נעשה את זה שבע שנים, כפי שהיתה הצעת החוק המקורית אלא כפי שהיה בהמשך, כפי שגם מופיע בחוק של סעדי ואחמד טיבי, זה יחול חמש שנים. כמו תמיד אנו מקבלים את עמדת סוכני הביטוח כעמדה מקצועית נכונה. אני שמח שאתם תומכים בחוק הזה.

נכון שיש הבדל בין חמש לשבע ולשלוש שנים, זה הבדלים של יותר עבודה, אבל זה לטובת המבוטח. במקרים שעליהם אנחנו מדברים, זה אחוזים מאוד נמוכים שאנשים לא תובעים את חברות הביטוח ולא באים לסוכני הביטוח באותן שנים שהיה להם עד היום. התוצאה של תוספת השנתיים האלה זה כפי שאמרת – הם יכולים להביא חוות דעת נוספות, הם יכולים להביא את האירועים שהיו בעניין הזה, שלא מספיקים לעשות בשלוש שנים, בחלק גדול מהמקרים שעליהם מדברים המציעים זה אנשים שאינם יכולים לקחת עורכי דין יקרים ולעבוד מייד אחרי שזה קורה. אנו רוצים לעזור להם, ומקבלים את עמדתך. כתמיד, אני שמח שעמדת ועדת הכספים תואמת היסטורית את העמדה של סוכני הביטוח.

תודה גם על התמיכה שלך בנו. אני מציין – אתם אלה שלא יוכלו לשכור שירותים יקרים של עורכי דין – את אותו שירות הם מקבלים בחינם אצל סוכני הביטוח שלהם, וכאן גם לנו הסוכנים תהיה אפשרות לסייע להם לקבל את מה שמגיע להם אחרי שהביאו את האישורים הנכונים ואת ההוכחות הנכונות, וזה יעשה טוב לכולם – גם לחברות הביטוח, וגם אם יש התייקרות מסוימת, פחות תהיה רעידת אדמה.

אני חושב שהיה אפשר להגיע לפשרה – ארבע שנים, אם אתם רוצים שהאופוזיציה גם תתמוך.

אנחנו לא מדברים פה קואליציה אופוזיציה. כדרכנו כאן להוציא את המקרים הבודדים שבהם זה קואליציה-אופוזיציה. זה לא המקרה. זו שאלה מקצועית מהמדרגה הראשונה, האם מהבחינה החברתית עוזרים לחברות הביטוח, שהן חברות עשירות, לאנשים שמגיעים לשלוש שנים ועדיין לא תבעו, האם אנחנו מאריכים להם את זה. בעיקר מדובר במעמד הבינוני ומטה. אני שמח, מה שאמר ליאור רוזנפלד – סוכני הביטוח תומכים בזה. אנחנו לא עושים פה משהו רדיקלי, כלומר לא הולכים על רטרואקטיבי. חברות הביטוח הן חברות עשירות. סוכני הביטוח מייצגים את אלה שהם פחות בעיה. את האנשים העשירים, הם לא צריכים לא אותך ולא אותי ולא אותם. הם לוקחים עורכי דין יקרים, ותובעים את חברות הביטוח.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתמזג את ההצעה שלנו.

בסדר. בבקשה.

ההתעקשות שלי באה אחרי שההצעה המקורית שלי היתה שבע שנים, אני חשבתי כן להחיל את זה רטרואקטיבית. אחרי ששמעתי גם את חברות הביטוח וגם את שוק ההון הבנתי שאני עושה פה - לייקר את התעריפים של הביטוחים שאנשים יצטרכו לשלם. ירדתי גם מבחינת השנים, גם ברטרואקטיבית, כי אני לא רוצה להיטיב עם האזרחים החלשים, אבל שמישהו אחר מהאזרחים ישלם את זה. לכן קיבלתי את עמדת גורמי המקצוע בשוק ההון. אני חושב שההצעה הזאת תיטיב עם האזרחים החלשים במדינת ישראל, וייתנו להם את מה שמגיע להם.

לאו דווקא החלשים.

זה לא יפגע בחברות המשנה. היא מידתית ואנו עושים פה דבר טוב לאזרחים החלשים במדינת ישראל.

זה גם הבינוניים.

שלוש שנים זה הרבה מאוד זמן. כל מי שיש לו ויכוח עם חברת הביטוח, וברגע שהולך לבית המשפט, ממילא ההתיישנות נעצרת ואפשר לדון בזה גם עשר שנים. לכן אני חושב שאפשר היה להודיע לאנשים על זכויותיהם פעם, פעמיים בשנה. אם אופיר היה מתפשר על ארבע שנים גם הייתי מצביע בעד ההצעה הזאת. חמש שנים זה מוגזם. אנשים ייקחו את זה לרעה ולא לטובה.

בבקשה.

חבל שאוסאמה נמצא בבידוד, אבל אין ספק שמדובר בהצעת חוק אזרחית, שעומדת לצד מוחלשים, בינוניים מול חברות הביטוח. אני לא חושב שההעלאה משלוש לחמש שנים היא פריצת כל גבול. היא מחויבת המציאות, היא מידתית. לכן אני מבקש מכל החברים להצביע בעד.

תודה. אני מביא את הבקשה שהעלה חברי הכנסת אחמד טיבי וסעדי של מיזוג, לפי סעיף 84ד. מי בעד מיזוג הצעות החוק הפרטיות – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד המיזוג – פה אחד
המיזוג אושר.

המיזוג אושר. בבקשה, אייל, תקרא.

הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון מס' 10), התשפ"א–2020.

תיקון סעיף 31 1. בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א–1981‏ (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 31, אחרי "שקרה מקרה הביטוח" יבוא "ולעניין ביטוח חיים, ביטוח מפני מחלות ואשפוז וביטוח סיעודי – חמש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח".

הוספת סעיף 31א 2. אחרי סעיף 31 לחוק העיקרי יבוא: "הודעה על סיום תקופת ההתיישנות ומניינה 31א. (א) בלי לגרוע מהוראות הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון לעניין זה, הודיע מבוטח או מוטב למבטח על קרות מקרה הביטוח לפי סעיף 22, יודיע לו המבטח במענה על אותה הודעה, ולאחר מכן בכל הודעה הנוגעת לדרישה לתגמולים מאותו מקרה ביטוח, באופן ברור ובולט לעין – (1) מהי תקופת ההתיישנות לפי סעיף 31; (2) שמניין תקופת ההתיישנות אינו נעצר בעקבות מסירת התביעה למבטח.

(ב) הודיע מבוטח או מוטב כאמור בסעיף קטן (א), יתריע המבטח בפני המבוטח או המוטב בכתב, 12 חודשים לפני סיום תקופת ההתיישנות לפי סעיף 31 ובהודעה נוספת שלושה חודשים לפני סיום התקופה האמורה, על משמעות סיום תקופת ההתיישנות אף אם מתנהל ביניהם משא ומתן."

אנחנו מתקנים את סעיף 39 לחוק העיקרי – אחרי 31 יבוא: 31א, זה לעניין איסור ההתניה רק לטובת המבוטח לעניין הודעות על סיום ההתיישנות.

תחילה ותחולה 3. תחילתו של חוק זה ביום קבלתו בכנסת (להלן – יום התחילה), והוא יחול על חוזים שייכרתו או יחודשו מיום התחילה או לאחריו.

אני עובר להצבעה. אני אבקש תיאום של הנוסחים עם הלשכה המשפטית, כפי שדובר בוועדה. אנחנו מצביעים על מה שהקריא עכשיו היועץ המשפטי אייל. אנחנו הולכים על הצעת הפשרה, שזה לא יחול רטרואקטיבית בהסכמה עם רשות שוק ההון ולא יחול רטרואקטיבית – רק על החדשים. לא על שבע שנים אלא על חמש שנים, כפי שנאמר פה. מי בעד אישור הצעת החוק כפי שהוקראה עכשיו – ירים את ידו. מי נגד? מי נמנע?


הצבעה

בעד הצעת החוק – פה אחד
הצעת החוק אושרה.

שתי הצעות החוק אושרו. חבר הכנסת אופיר כץ, אני מודה לך. אני מודה לכם, מציעי החוק השני שמוזג עם הצעת החוק של חבר הכנסת אופיר כץ – של אוסאמה סעדי, של אחמד טיבי ואחרים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:56.