פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



2
ועדת המשנה לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית
17/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 6
מישיבת ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית
יום שלישי, א' בכסלו התשפ"א (17 בנובמבר 2020), שעה 9:30

השקת הספרים: דפי זיכרון הבלוקדה (המצור על לנינגרד); זיכרונות, מסמכים בשנות המלחמה. ספר על הפליטים היהודים בשטחי ברית המועצות שניצלו מהשמדה מידי הנאצים ועוזריהם בשנים 1945-1941 – עורך זאב לוין

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – היו"ר

יבגני סובה

ד"ר אלכסנדר ברמן - נשיא עמותת חזית הכבוד-עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

ד"ר אברהם שרנופולסקי - יו"ר עמותת חזית הכבוד-עמותה להשגת זכויות פנסיה בישראל

ד"ר זאב לוין - ראש מרכז לחקר יהודי בוכרה, מכון בן צבי

ד"ר זאב חנין - מדען ראשי, משרד העלייה והקליטה

אורנה כץ אתר - מנהלת תחום דעת היסטוריה, משרד החינוך

גליה מאיר אריכא - מ"מ מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, המשרד לשוויון חברתי

קולט אביטל - יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה

ד"ר ארקדי זלצר - מנהל המרכז לחקר השואה בברה"מ ע"ש מירילשווילי

שלמה גור - סגן נשיא ועידת התביעות

שלומית אבינח

ס.ל., חבר תרגומים

דפי זיכרון הבלוקדה (המצור על לנינגרד);זיכרונות, מסמכים בשנות המלחמה. ספר על הפליטים היהודים בשטחי ברית המועצות שניצלו מהשמדה מידי הנאצים ועוזריהם בשנים 1945-1941 – עורך זאב לוין

בוקר טוב לכולם, היום 17 בנובמבר 2020, השעה 9:30, אני פותחת את ישיבת ועדת המשנה לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ועדת משנה לעניין אינטגרציה של עולים חדשים בחברה הישראלית. הנושא לדיון היום זו השקת הספר, זיכרונות, מסמכים בשנות המלחמה, ספר על הפליטים היהודים בשטחי ברית המועצות שניצלו מההשמדה מידי הנאצים ועוזרים בשנים 1945-1941. אנחנו קצת נשנה בסוף כשנדבר בדיון. עורך הספר זאב לוין, שהוא נמצא איתנו, אני מבינה.

הוא עדיין לא הגיע.

כמה מילים ברוסית, אני אסביר לאנשים מה אנחנו עושים. (תרגום מהשפה הרוסית): אתם צריכים לבחור את השפה שמתאימה לכם. במידה שאתם רוצים לשמוע תרגום לרוסית אתם צריכים ללחוץ על רוסית ואם אתם מדברים בעברית תישארו בעברית. אני מקווה שכולכם הבנתם. אני רואה שיש לנו כ-40 איש שמשתתפים כרגע בתוכנת הזום וזה משמח מאוד. אני מקווה שכולכם רואים את התרגום כי מאוד חשוב לי שכולכם תבינו מה שקורה כאן מצד אחד וכדי שיבינו אתכם כמובן, אלה שלא מדברים עברית.

אני עוברת לעברית. חבר הכנסת יבגני סובה הצטרף אלינו. בוקר טוב. אנחנו מתחילים את הדיון ושוב פעם אני חוזרת ואומרת שנושא הדיון זה השקת ספר חדש שאני מחזיקה בידי. אני מבינה שזה עדיין ללא כריכה, זאת אומרת הספר מוכן מבחינת התוכן ובקרוב מאוד זה יגיע לאנשים כדי שנוכל עוד ללמוד על הדברים הנוראים שעברו האנשים האלה.

אני חושבת באמת שאין מספיק ידע על הקבוצה הזאת שאנחנו קוראים להם בעברית פליטי השואה. אני חושבת שאנחנו צריכים ללמוד הרבה על זה, לא רק בישראל, אלא בכל העולם. אני שמחה מאוד שהאנשים שאיתנו בחיים, שיהיו בריאים עד 120, מחליטים לספר את סיפורם על מה שהם עברו. זה כל כך חשוב, כי אני מאוד רוצה שהילדים שלי והנכדים שלי יידעו מה עבר על העם היהודי, מה זה בכלל מלחמת העולם השנייה ואיזה דברים נוראיים קרו אז. זה יקרה אך ורק בזכותכם, בזכות האנשים שיודעים לשתף אותנו בחוויות הנוראות האלה.

נמצאים איתנו כמובן עמותת חזית הכבוד, שזו היוזמה שלהם. תנועת חזית הכבוד, אני מבינה שאנחנו יכולים היום להגיד. הראשון שיציג לנו את הספר בכמה מילים זה אברהם שרנופולסקי שהוא יושב ראש עמותת חזית הכבוד. בבקשה, אברהם. אתה מדבר עברית או רוסית? איך אתה בוחר?

אני אדבר בעברית.

יש תרגום סימולטני. כן, אברהם, בבקשה.

תודה. קודם כל אני רוצה להודות לטלי פלוסקוב על קיום הישיבה הזו. אני שמח גם שהיום אנחנו מציגים את ספר הזיכרונות של פליטי השואה, זה הספר השישי, הנה כאן כל הספרים האלה. צריך להסביר למה אנחנו עוסקים בפרסומי זיכרונות של פליטי השואה. ידוע לנו שזמן רב, כמעט 70 שנה, הנושא של פליטי השואה לא היה בסדר עדיפויות של ממשלות שונות, של ארגונים ציבוריים ושל חוקרים מדעיים. באותו זמן נכתבו המון ספרים, מאמרים, של ניצולי השואה, של אסירים במחנות הריכוז והגטאות, יצאו לאור עשרות סרטים, קיימות רשימות של אסירי מחנות הריכוז שהיו בכל המחנות והגטאות וגם קיימות רשימות אסירים במחנות הריכוז והגטאות שנספו על ידי הנאצים. חוקרים עדיין מחפשים אסירים במחנות הריכוז והגטאות שנעלמו, אבל עדיין לא מתבצעת עבודה דומה לזה.

מה זאת אומרת? כמעט 70 שנה שתקו על פליטי השואה. לא היו מאמרים, לא היו ספרים, לא היו סרטים, במוזיאונים של השואה לא היו חומרים על פליטי השואה ולכן אנחנו לקחנו את הנושא ואנחנו היינו הראשונים שפרסמנו את ספרי הזיכרונות של פליטי השואה ואנחנו מתכוונים גם להמשיך את העבודה. עדיין לא ידוע כמה פליטי שואה נספו במשך הבריחה משום שהבריחה לא הייתה פשוטה, הנאצים הפציצו וירו בפליטים ועדיין לא ידוע כמה מפליטי השואה מתו במקומות עינוי, מהקור, מהחום, מרעב.

אני רוצה להגיד שבאחד הספרים יש קטע מזיכרונות שלי ואני רוצה לספר לכם. הייתי בן 9 כשהנאצים פרצו לשטחים של אוקראינה. אנחנו גרנו באזור ויניצה באוקראינה בעיירה קטנה, רוב האוכלוסייה היו יהודים וההורים שלי זמן רב לא יכלו להחליט מה לעשות, האם לברוח או להישאר. למה הם התלבטו? משום שהם זכרו את הגרמנים מזמן מלחמת העולם הראשונה, באותו זמן הגרמנים התייחסו ליהודים היטב. כשהנאצים כבר התקרבו לעיירה שלנו, רק אז אבא החליט לברוח.

הבריחה הייתה קשה מאוד, המטוסים הגרמנים הפציצו אותנו, ירו בנו. אני זוכר אפילו את הפנים של הנאצים מהמטוסים, כל כך נמוך הם היו. אחרי חודשיים, רק אחרי חודשיים, אנחנו הגענו לאוזבקיסטן. כמעט כל החודשיים אנחנו היינו בפינוי בקרון שבו קודם היו סוסים. היינו רעבים, היינו – אין מה להגיד על הפינה הזו.

כשבאנו לאוזבקיסטן אבא מצא מבנה שקודם היו שם עזים. המבנה קטן מאוד, כתשעה מטר מרובע, הייתה רק מיטה אחת. אנחנו היינו, המשפחה שלנו, חמישה אנשים, אבא, אמא ושלושה ילדים. כשאבא הלך לחזית אז נשארנו ביחד עם אמא ותמיד אנחנו היינו רעבים, כל הזמן. אני זוכר כל ארבע השנים שהייתי בפינוי כל הזמן הייתי רעב.

סיפורים כאלה יש אלפים. אז לכן חשוב מאוד להמשיך את העבודה שאנחנו עשינו. אנחנו גם היום מציגים פרויקט של אנציקלופדיה של פליטי השואה. קיימת אנציקלופדיה של השואה שכל החומר בה, כל החומר שקשור לאסירים במחנות הריכוז והגטאות וזה חשוב מאוד, זה חוב שלנו לבצע את הפרויקט.

להמשיך לספר, אני מבינה, כן, אברהם?

כן.

להמשיך לספר את הסיפור על מה שאתם עברתם. הבנתי.

תודה רבה.

תודה רבה גם לך, אברהם. יש לנו עוד כמה אנשים שמשתתפים בזום. לפני שאנחנו ממשיכים אני רק רוצה לציין דבר אחד. היום היינו צריכים להשיק שני ספרים, ספר אחד שאנחנו מדברים עליו, הספר השני זה דפי זיכרון הבלוקדה, על המצור של לנינגרד. היום אמיליה לרין מציינת את יום הולדתה לכן אנחנו החלטנו להפריד ולא להפריע לה ביום ההולדת שלה. אנחנו נאחל לה מזל טוב והמון בריאות והרבה כוח. אני יודעת שהנושא של שמירה על ההיסטוריה מאוד חשוב לה והיא תמשיך לעשות דברים נפלאים. נזכיר גם שהיא הייתה אחת מהיוזמות של האנדרטה שעוצבה פה בירושלים ואנחנו כמובן נדאג לדבר גם על הספר השני. יכול להיות שבגלל זה הבינו שמדברים על בלוקדה, אבל היום אנחנו מדברים יותר - - -

זה מה שצוין בסדר היום. הכול בסדר, אלה שני נושאים דומים אחד לשני.

נכון, לכן בעצם חשבתי לעשות את זה ביחד, אבל אני מבינה שיום הולדת, בן אדם רוצה להיות עם המשפחה ואני מכבדת את זה.

אז אנחנו ממשיכים. נמצא איתנו המדען הראשי של משרד העלייה והקליטה, ד"ר זאב חנין. בוקר טוב.

פרופסור.

פרופסור או דוקטור? אצלי רשום דוקטור.

בשביל להיות פרופסור צריך להיות דוקטור, אז אני קודם דוקטור ואחר כך פרופסור.

בבקשה, אדוני, תשתף אותנו איך אתה רואה מצד האקדמיה עד כמה הנושא הוא חשוב וכמה חשוב לשמור עליו ולהעביר את זה לדורות הבאים.

קיימים שלושת המישורים של הנושא הזה, המישור הגלובלי, בינלאומי, המישור הקהילתי, של העלייה, קהילת יוצאי ברית המועצות, והמישור הלאומי של מדינת ישראל, בשלושת המישורים האלה יש חשיבות.

דבר אחד זה באמת הזיכרון הקולקטיבי של החברה האנושית ולישראל יש חשיבות רבה לקדם את הנושאים באג'נדה הבינלאומית הזאת, לנצל את כל המשאבים שישנם במדינת ישראל, משאבים דיפלומטיים, אינפורמטיביים, פוליטיים וכל מה שמשתמע מכך כדי לקדם את האלמנטים של הנושאים האלה בכל הנרטיב הישראלי כמדינה יהודית בפלטפורמה כמו או"ם, כמו ארגונים שאנחנו חברים בהם, לאקדמיה הישראלית יש תפקיד מאוד חשוב בארגונים מדעיים בינלאומיים, בכנסים בינלאומיים וכו'. המדענים, כולל מחברי הספרים שאנחנו דנים עליהם, אז בהחלט יש ניסיון רב איך מקדמים את הנושאים האלה. כמובן לא תזיק עזרה של ממשלת ישראל בדברים האלה, גם במילים יפות, אבל גם במשאבים, במידה שנצטרך, דרך האקדמיה או דרך חוקרים פרטיים.

נרד ל-ג', המישור הקהילתי שלנו, בהחלט יש חשיבות רבה לנושאים האלה. אנחנו כל הזמן דנים מהי הזהות הקולקטיבית של קהילת יוצאי ברית המועצות בארץ אז אנחנו בהחלט פחות או יותר מסכימים שקודם כל האלמנט החשוב ביותר זה האלמנט היהודי, אנחנו במסגרת הרב תרבותיות הישראלית שלנו זה קודם כל במסגרת של הקולקטיב היהודי. יש לנו לנצל את ההזדמנויות, כמו פרסומי ספרים, על הנקודות החשובות בהיסטוריה של העם היהודי בישראל ובתפוצות, קודם כל להציג ולתת מה שנקרא דגש, להדגיש את האספקט הזה שמצד אחד זה האלמנט של ההיסטוריה הקהילתית שלנו, אבל זה גם האלמנט של ההיסטוריה של העם היהודי, הקהילה שלנו כחלק של הקולקטיב היהודי בתוך מה שנקרא הקהילה היהודית במדינת ישראל ולא הקבוצה האתנית שמנסים להלביש ולהסביר את הקולקטיב, אותו מיליון שהגיע למזרח התיכון מברית המועצות לשעבר והפך להיות חלק אינטגרלי של החברה הישראלית, אבל גם של הקולקטיב היהודי של החברה הישראלית.

לראות את זה מנקודת המבט הזו ולא מה שנקרא האלמנט הפריפריאלי של התרבות של הקבוצה האתנית החדשה, הסלבית, שנמצאת, בצדק או שלא בצדק, פה במדינת ישראל. נראה לי שגם כדאי לנצל את הכלים האלה כדי להסביר מה המיקום של הזיכרון ההיסטורי תוך כדי מה שנקרא כל המכלול התרבותי של קהילת יוצאי ברית המועצות במדינת ישראל, במדינה היהודית.

וכמובן בין שתי הגישות האלה, למה זה חשוב, התרבות הקולקטיבית של מדינת ישראל? כפי שאמרתי, כפי שאברהם אמר, יש לקחת מאמץ כדי לעשות את הדברים האלה יחד עם האספקטים של ההיסטוריה והתרבות של היהדות דוברת הרוסית, יהדות מזרח אירופה, שהם בעצם הם בין המייסדים של מדינת ישראל.

אם אנחנו ניקח את הכול ביחד בחשבון, אז בזיכרון ההיסטורי שלנו זה לא רק המצור על לנינגרד, שזה מאוד חשוב, זה לא רק הנושא של ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה בהשתתפותם של קבוצת יהודיות, גם בברית המועצות, גם באמריקה וגם בצרפת ושאר מדינות העולם, אלא גם מה שנקרא הקמת מדינת ישראל. למעשה העליות הראשונות הגיעו מהאזור ששם היו אותם אירועים שאנחנו דנים בהם כרגע והייתי אומר שזה חייב להיות גם חלק של מערכת החינוך הכלל ישראלית, גם בבתי הספר, ויש לקדם קורסים מיוחדים ואת הלימוד הזה באוניברסיטאות במערך ההשכלה הגבוהה. וגם כל עוד אנחנו מדברים על העולים עצמם ומנסים לחבר אותם למורשת ישראל אז יש לנסות לתת להם הבנה שההיסטוריה של יהדות ברית המועצות לשעבר, יהדות רוסיה, יהדות מדינות חבר העמים, למעשה היא חלק של אותה המורשת היהודית של מדינת ישראל ולא רק מה שנקרא זיכרונות של הדור המבוגר יותר של מדינת המוצא.

אני חושב שעלינו ועל ועדת העלייה והקליטה לצאת עם הקריאה לכל המוסדות הלאומיים קודם כל וגם למשרדי הממשלה הרלוונטיים לעשות מאמץ כדי לחבר את שלוש הנקודות האלה שציינתי איכשהו ביחד לשביעות רצון ולתפארת מדינת ישראל.

הרבה תודה. אני מאוד שמחה על עמדתך ואני מקווה מאוד שגם המשרד לעלייה וקליטה, למרות שהאנשים האלה יותר מ-15 שנה בארץ, אבל הנושא הוא עדיין קרוב לגל העלייה, אז שגם הוא ייקח חלק במה ש - - -

זה קורה והנה אני פה.

כן, תודה רבה לך, זאב חנין. חבר הכנסת יבגני סובה צריך לעזוב אותנו ב-10:00 אז אנחנו ניתן לו להגיד כמה מילים ואז אנחנו נמשיך לאלכסנדר ברמן.

קודם כל אני מודה לך, גברתי יושבת ראש הוועדה, על הדבר החשוב הזה. אני גם מודה לכל המשתתפים. אני אשמח גם להגיע לדיון השני על מצור לנינגרד כי זה מאוד חשוב, הנושא הזה הוא בליבנו. אני גם מברך אתכם על הוצאת הספר.

אני אגיד כמה דברים. כל הסיפור הזה של מלחמת העולם השנייה וכל הסיפורים שאנחנו כילדים חווינו במדינה שממנה באנו, זה חשוב, אנחנו גם מנסים להעביר את זה לילדים שלנו, לנכדים שלנו בעתיד, ואתם בוודאי מעבירים את זה לנכדים שלכם. הסיפור הזה הוא למעשה בנוי על סיפורים שנכנסו לתודעה. אני מדבר כרגע לישראלים, אני לא רוצה חלילה להעליב אף אחד, אבל תצאו לרחוב ותשאלו ילד ישראלי באיזה שנה התחילה מלחמת העולם השנייה, אני כבר לא מדבר על השנה שהגרמנים פלשו לברית המועצות, אני בטוח ששמונה או תשעה מתוך עשרה לא יידעו להגיע את השנה. זה צר לי, זה מצער אותי, לא שאני פה רוצה שכל ילד יידע את ההיסטוריה על בוריה, אבל אני חושב שאת הדברים הבסיסיים צריכים לדעת. לעומת זאת כל אחד יודע מה זה שואה ומדוע ואיך הגרמנים ניסו להשמיד את העם שלנו ואיך הנאצים כמעט למעשה השמידו את עמנו.

אבל זה לא מספיק לדעת רק את הסיפור, צריך לדעת גם פרטים כי בפרטים זה מה שנקרא המסר העיקרי. הרבה שנים, במשך שנים, אני לא רוצה להיכנס להיסטוריה ולספר על כל מה שהיה, משפט אייכמן ודברים כאלה, אבל שנים רבות הסיפור של השואה היה רק סיפור של הטרגדיה, לא דיברו למשל על כל הנושא של הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה. אני מזכיר לכם שמיליון וחצי חיילים ממוצא יהודי נלחמו בצבאות בנות הברית, חצי מיליון בצבא האדום, חצי מיליון בצבא האמריקני ועוד 500,000 בצבאות של צרפת, בריטניה ועוד מדינות שנלחמו נגד הנאצים.

אני שמח שהנושא של הגבורה עולה מדי שנה, אם זה בהקשר של יום הניצחון שמדינת ישראל מציינת כיום לאומי של השנה, כי מבחינתנו זה חג, אם לא הניצחון אז יכול להיות שמדינת ישראל לא הייתה קמה, ודבר שני, אני גם שמח שמתעוררות, הייתי אומר ככה, קבוצות של ישראלים שנולדו כאן, צברים שהם כל שנה לקראת חודש מאי מספרים את הסיפור הזה בשפה העברית, בלי קשר למוצא הרוסי, יש כאלה שבכלל אין להם קשר למוצא רוסי והם מדברים על זה. כמובן שזה מחמם את הלב ונותן תקווה שישראלים רבים יידעו את הסיפור.

כמובן לפה גם מתחבר הסיפור של פליטי השואה, הרבה שנים, למעשה עד תחילת שנות ה-90 השואה הייתה גטו ורשה, אנה פרנק וקצת ידעו על באבי יאר. כל הנושא של פליטי השואה, שזה מיליוני אנשים שנאלצו לעזוב את הבתים שלהם, חלקם אפילו לא ניצלו בזמן ניסיון הבריחה, אז זה הדור שלכם, זה אתם. אתם זוכרים את זה, כפי שאברהם סיפר שהוא זוכר את הפנים של הטייסים הגרמנים שהפציצו אותם בזמן שהם ניסו לברוח. כמובן יש את הסיפור של השואה בצפון אפריקה, שזה גם נושא חשוב מאוד.

כל הדברים האלה כמובן מבחינתנו, מבחינת חברי הכנסת, כל מה שתלוי בנו, צריך לקדם את זה במערכת החינוך. אני גם שמעתי לא פעם את שר החינוך יואב גלנט שהוא התגאה בכך שהוא מכיר את סיפורי המלחמה מהאבא החורג שלו. אני לא יודע אם הוא ישמע או לא ישמע את זה, אני קורא לו גם לקדם את זה במערכת החינוך.

יש לנו נציגים של משרד החינוך, אנחנו נשמע אותם.

מצוין. אגב, יש חוק. החוק שהתקבל ביום הכנסת ב-2017 על יום הניצחון שמדבר על כך שהיום הזה, בלי קשר, ויש ויכוחים מיותרים אם זה 8 במאי, אם זה 9 במאי, לא מעניין אותי, מבחינתי תציינו את זה ב-7 במאי, זה לא משנה, המערב חוגג ב-8 במאי, רוסיה ב-9 במאי, זה לא מעניין, זה לא הוויכוח, יום הניצחון על הנאצים זה יום שהוא חשוב לכל העולם הנאור, כולל כמובן מדינת ישראל.

ודבר אחרון, אני רוצה להגיד בהזדמנות זאת שאני שמח שגם בכנסת יושב ראש הכנסת אישר לפני חודשיים הקמת שדולה לשימור מורשת הגבורה היהודית במלחמת העולם השנייה. אני גם מזמין אותך, טלי, להצטרף לשדולה הזאת.

בשמחה.

בעוד שבועיים אנחנו נעשה את הפתיחה, גבורה יהודית במלחמת העולם השנייה, בוודאי שהיא מתחברת לסיפור של פליטי השואה. אנחנו צריכים לציין, לא רק את הטרגדיה, וכמובן לא נשכח את השואה, אלא גם לציין את הגבורה במלחמת העולם השנייה וכמובן שכל ספר, כל דבר, כל ספר זיכרונות שאנשים עדיין איתנו, ואני מאחל שהם יהיו איתנו כמה שיותר שנים, אנחנו נתמוך ונקדם את זה גם במערכת החינוך וכמובן כל מה שצריך ותלוי בנו, בחברי הכנסת, אנחנו נתמוך בסיוע, גם לאנשים וגם להוצאות הספרים. אז תודה רבה לכם.

תודה רבה לחבר הכנסת יבגני סובה. אני באמת רואה פה הירתמות של כל חברי הכנסת מכל סיעות הבית לנושא, גם לנושא ציון יום השואה כשאנחנו מציינים כאן. אמרת משהו מאוד מאוד חשוב, אני שמחה מאוד שפליטי השואה, כשאף אחד לא הבין מה זה בכלל פליטי השואה, היום מתחילים לדבר, היום יותר מבינים שיש קבוצה גדולה מאוד. אני, אגב, אשמח לדעת אם הנתון שיש לי, אם אנחנו מדברים על 70,000 מברית המועצות, הוא נכון, אבל אני אשמח גם לשמוע מהרשות לזכויות ניצולי שואה שנמצאים איתנו בזום.

אנחנו צריכים לשמור על כל אחד ואחד מהם, בכל אפשרות, כרגע אני מדברת על תמיכה חברתית, על תמיכה נפשית, בכל אפשרות שיש לנו אנחנו צריכים לשמור על האנשים האלה, הם עברו מספיק בחייהם.

אני אבקש עכשיו את אלכסנדר ברמן, נשיא עמותת חזית הכבוד. בבקשה, אלכסנדר, אני יודעת שהנושא הוא מאוד חשוב לך אישית ולכל האנשים שנמצאים לידך.

תודה רבה. סליחה שאני אדבר רוסית. (תרגום מהשפה הרוסית): הדבר הכי נורא והטרגדיה הכי נוראה של העם היהודי זה המוות של שישה מיליון יהודים במהלך המלחמה עם גרמניה הנאצית, מרביתם נרצחו בשטח של ברית המועצות. בגלל מסך הברזל, בגלל שהנושא היהודי בברית המועצות היה נושא אסור, לא רק בברית המועצות אלא בכל העולם, עד 1990 מעט מאוד נודע על מה שקרה, איך זה קרה, כיצד קרתה השואה בשטח ברית המועצות. רק לאחר ההגירה ההמונית באופן חלקי מאוד הצלחנו לתקן את זה.

באותו הזמן, כאשר על מה שהיה במחנות ריכוז ובגטאות נכתב הרבה וכמובן במוזיאונים רבים מעט מאוד תשומת לב ניתנה למה שקרה לפליטי השואה. במהלך המלחמה בשטח ברית המועצות ניצלו מהשמדת הנאצים כמעט מיליון וחצי יהודים. מיליון וחצי יהודים שחיים כאן, שבאו לכאן, שהגיעו מברית המועצות. זה יכול היה לקרות רק בגלל שבזכות הצבא האדום של ברית המועצות היהודים האלה ניצלו מהנאצים, מתוך מיליון וחצי כרגע נותרו אולי 150,000, 200,000 איש. זה הילדים, מרביתם היו ילדים בזמן הבריחה, ילדים אשר ניצלו בזכות אימהותיהם אשר הצילו אותם בתנאים של השלטון הסובייטי. לא היה שום פרסום ושום מודעות ושום ידע לגבי מה שהם עברו.

ב-2007 חזית הכבוד, יחד עם איגוד העולים החדשים, פנינו לכל העולים מברית המועצות בבקשה לספר את סיפורם. קרה נס, קיבלנו מאות כתבים. ילדים. זה לא היו זיכרונות יבשים, אלה היו זיכרונות שקשה היה לקרוא, הם נכתבו בדם ליבותיהם, בדמעותיהם. קשה לי מאוד, חלק מהאנשים שכתבו זאת תקופה ארוכה לא הצליחו להתאושש מהחוויה הטראומטית.

אני אתן לכם דוגמה. אני מלנינגרד, היום קוראים לזה סנט פטרסבורג, לנינגרד חוותה טרגדיה איומה, המצור. יותר ממיליון איש גוועו ומתו ומיליון וחצי פונו. ברוסיה הנושא הזה מקבל תשומת לב רבה, ישנו מוזיאון, ישנה ספרות רבה, חלק פורסם, דרך אגב, בישראל. היום טלי בדיוק סיפרה לנו שאחד מהספרים הנפלאים האלה יכול היה להיות פה על השולחן, אבל מה שקרה לפליטי השואה, אותם האנשים, אותו מיליון וחצי של יהודים אשר ניצלו בנס של הצבא האדום, יוצא שבכל העולם מיוזמתם כל זה קורה בזכות המדענים, אחד המדענים נמצא לידי, זאב, אבל בישראל הנושא הזה מוקדש לשלושה מדענים ויש להם למעשה עבודה, הם נאלצים לעבוד בתחום אחרים בכלל על מנת לממן את המחקר החשוב הזה, אבל אנחנו יצרנו יוזמה לאסוף זיכרונות. זה לא זיכרונות, אלה עדויות, עדויות מכיוון שבקרוב אנחנו נקבל 1,000 עדויות. הנה ששת הספרים שפרסמנו.

באיזה אתר זה?

זה באתר נקרא 'הילדות השרופה והפינוי'. כשאנחנו התחלנו לקרוא גילינו שחוט השני שמחבר, יש כמה נושאים, תחילת המלחמה, ההחלטה הקשה מאוד של אלה שגרו קרוב לגבול במערב ברית המועצות מה לעשות, להישאר או לברוח. ברית המועצות, השלטון הסובייטי, אפילו לא הדליקו את הכרזות. ישנה אישה שהייתה בתחנת הרדיו וכשאמרו לה שאפשר להכריז על איפה הגרמנים, אף אחד לא אמר ולכן במינסק נהרגו כל כך הרבה אנשים.

ישנם תיאורים טרגיים של משפחות, כמה מייסר היה להחליט, להשאיר את הזקנים? לעזוב אותם ולברוח? זה קו פרשת המים בין חיים למוות. בתחילת המלחמה כ-5% עזבו ו-95% נשארו והם נרצחו. הפינוי, זה לא רק הפינוי, זה היה רק הבריחה, כמות עצומה של אנשים נהרגו במהלך הפינוי כאשר הטביעו ספינות, הפציצו רכבות, על הספינות כ-3,000 איש טבעו בספינות, אותו דבר במקומות אחרים.

במוזיאון 'יד ושם' חושבים שכ-500,000 יהודים נרצחו ונהרגו במהלך הבריחה, אבל המספר הזה הוא לא מדויק כי אף אחד לא חקר את זה בצורה רצינית. מה זה 500,000? זה 30% ממיליון וחצי, מאוד יכול להיות. אנחנו חושבים שישנו צורך עז לגייס את כל המשאבים והיכולות של המדינה שלנו, לא רק של המדינה שלנו, מכיוון שזה לא מאוחר מדי להעלות מתהום הנשייה את האמת מפליטי השואה בשטח ברית המועצות.

אני רוצה לספר לכם כמה מאותם חוטי השני שמחברים את כל הזיכרונות. הראשון, כמו שכבר אמרתי, זה ההתלבטות הקשה הזאת של להחליט בתחילת המלחמה מה לעשות, והשני מה קרה לאנשים כשהם ברחו, כשהם היו בפינוי, כיצד השמידו אותם, איך רכבות שלמות הושמדו, והשלישי, איך זה היה לחיות בפינוי מכיוון שרבים מתו מרעב ומחלות, במיוחד באסיה התיכונה. אני אקריא לכם כמה מילים בנושא הזה בעוד כמה דקות, לצערי הזיכרונות האלה, אלה לא שרדו, האנשים האלה לא שרדו נכון להיום ולכן אני יכול רק לקרוא את זיכרונותיהם.

קשה מאוד היה לחזור חזרה אחרי המלחמה מכיוון שהדירות נתפסו, הבתים נתפסו, לאנשים לא היה לאן לחזור, הם לא ידעו לאן לחזור. הכול הושמד. טראומה קשה, ילדים חוו טראומות מכיוון שלראשונה הם נפגשו עם אנטישמיות. הטראומה הזו ניכרת ומלווה אותם כל חייהם.

והדבר האחרון שאני רוצה לומר, כולם, כולם אומרים תודה לאימהות שלנו אשר הצילו אותנו. זה היה מעשה של גבורה של הנשים היהודיות במהלך המלחמה, מעשה גבורה, וזה דבר שנוכח בכל הזיכרונות.

כיצד זה קרה? זה שילדים למדו או חוו או הבינו, 60, 70 שנה לפני זה ורק עכשיו הם הצליחו לגבש את המילים על מנת לספר את זה בפרוטרוט? יש זיכרון אחד של ילד שהיה בן 13, הם חיו בליטא. במהלך שבוע הם ניסו לברוח מבלטיקה אל תוך ברית המועצות, שם לא רצחו אותם האוכלוסייה המקומית. את התקופה הזאת הוא מתאר בדיוק של שעות ודקות. כשהוא חצה את הגבול לברית המועצות הזיכרונות האלה חדלו מלהיות כל כך מפורטים ואני שאלתי אותו, תגיד, ראובן, איך זה יכול להיות, אתה זוכר כל דקה ודקה, את השבוע הראשון הזה, אתה זוכר את הכול, עברו 70-60 שנה ואתה זוכר באיזה שעה קרה מה ולאחר מכן הכול פתאום נהיה ערפל? והוא אמר, זה פשוט מאוד, כשבמהלך השבוע הראשון ניסינו להינצל ולברוח אנחנו היינו בסכנה מתמדת של רצח, כל יום וכל דקה, אני זכרתי כל שנייה.

אני רוצה לומר שמכיוון שאיך שזה כתוב, איך שהזיכרונות האלה כתובים, ברור מאוד שרבים מפליטי השואה חוו טראומה פסיכולוגית קשה במהלך הילדות שמלווה אותם לכל חייהם. אבל אתם יודעים? ב-1957 נתקבל חוק בכנסת שרק אלה אשר הגיעו עד 1953 מקבלים הכרה כפליטים, הכרה של טראומה פסיכולוגית וייחשבו במהלך גיל הפנסיה נכי השואה. דבר זה לא מכיל את כל פליטי השואה, זה לא מכיל. זה לא כולל כמובן את כל יוצאי ברית המועצות, זה מאוד לא הוגן. זה משפיע על חייהם.

להישען על ידע של המדענים שמתמחים בתחום הפינויים, הכנו פרויקט, קוראים לזה 'האנציקלופדיה של הפינוי של פליטי השואה בברית המועצות', 1939 עד 1946. טלי, אני רוצה לתת לך את הפרויקט שלנו.

תודה רבה, סשה. האם סיימת?

סיימתי, וחשוב מאוד, חשוב מאוד שהאמת על אותם הייסורים, ייסורי הגיהינום אותם עברו מאות אלפי פליטי השואה, האמת הזאת תצא לאור בעולם ובישראל.

תודה רבה, ד"ר אלכסנדר ברמן.

אני מתנצל, רק שני ציטוטים אני רוצה להקריא.

אם זה קצר.

זה קצר מאוד.

כי יש לנו עוד הרבה מאוד אורחים שרוצים להתבטא.

שני ציטוטים אני חייב להקריא. אני אקריא כמה ציטוטים כרגע: כך אנשים גססו ומתו במהלך הפינויים. מקירובוגרד יצאה קבוצה, בקבוצה הזו היו כ-700 איש, עד - - - הגענו 40 או 50. פצצות, רעב, מחלה, צימאון, כינים, רצחו את השאר.

זה באמת הייתה ספינת המוות, מ-350 נשים וילדים אשר יצאו באותה הספינה לשיט 150 הצליחו לדרוך על הקרקע.

סשה, אלה דברים מאוד קשים.

הדבר האחרון, אלה החיים בפנימייה לילדים. מדובר שם, כמעט כל יום הם קברו ילדים קטנים. היה שם בית קברות של ילדים שמתו מרעב באותו בית יתומים.

עדויות קשות מאוד. קשה אפילו, קשה להמשיך אפילו. לכן אנחנו צריכים, זה רק מוכיח עד כמה אנחנו חייבים לקחת את כל זה ולהנגיש לכל אזרח, לא רק במדינת ישראל, בעולם כולו. כולם צריכים לדעת על מה שאתם עברתם ולעשות הכול כדי שזה לא יחזור שוב, זה נורא.

אנחנו נמשיך. נמצא איתנו ד"ר זאב לוין, שהוא ראש מרכז לחקר יהודי בוכרה, מכון בן צבי, אבל אני הבנתי, זאב, שאתה ערכת את הספר הזה, נכון?

כן.

אז, בבקשה, שתף אותנו בחוויות.

בוקר טוב, תודה על ההזמנה. אני אהיה מאוד קצר ואני אצטרף קודם כל לברכות ולדברים החשובים שהושמעו קודם לכן ובאמת לברך את ד"ר אלכסנדר ברמן ולשותפים שלו וגם להודות לוועידת התביעות על המימון של הפרויקט הזה שבאמת, שוב, עוד פעם, אולי לבושתנו, אולי לשמחתנו שזה קרה, אבל לבושתנו שזה לא מתרחש באופן מסודר במוסדות אקדמיים, 'יד ושם' או מקומות אחרים שלכאורה אמונים או אמורים לעסוק בתחום.

משום מה, יש לזה הרבה סיבות, אני לא רוצה להיכנס אליהן כרגע, היסטוריות, פוליטיות, חברתיות ואחרות שאיכשהו שמו בקרן זווית את כל הסוגיה של הפליטים והמפונים היהודים בהקשר של חקר השואה. אני שמח שהמגמות האלה משתנות בעשור האחרון, אני מאוד שמח שנפל בחלקי לעסוק בתחום הזה, לגמרי במקרה. אני מזרחן בהכשרה שלי שעוסק אמנם ברפובליקות המוסלמיות של ברית המועצות, אבל בנושא של השואה והפליטים היהודים הגעתי דרך מקרה, ושוב, מתוך פנייה של ד"ר ברמן אליי לנסות ולהרים את הפרויקט הזה.

כיום, עוד פעם, יש הזדמנות, אני חושב, בלתי חוזרת לנסות לעסוק בתחום הזה. יש לנו אפשרות למצוא שותפים, גם ברפובליקות המוסלמיות של ברית המועצות, גם בארכיונים של הפדרציה הרוסית בסיביר, להרים וליצור איתם שיתופי פעולה. במיוחד ברפובליקות המוסלמיות יש עניין רב מאוד להדגיש את התרומה שלהם להצלה של יהודים בתקופת השואה ולהראות את שיתופי הפעולה ואת האירוח שלהם, יש על כך די הרבה עדויות, משהו שגם כמעט לא עלה לשיח בציבוריות הישראלית וזו דוגמה מובהקת של שיתוף פעולה בין מוסלמים ליהודים בתקופת משבר שמאוד מאוד חשובה גם לבני הרפובליקות האלה, גם למשטרים פוליטיים. במשך הרבה מאוד שנים הארכיונים שלהם היו סגורים, עכשיו הם הולכים ונפתחים ואני חושב שזה מאוד מאוד חשוב, גם דרך הכנסת וגם דרך משרד החינוך, משרד החוץ, לנסות ולהרים שיתופי פעולה בנושא הזה.

הארכיונים של המדינות כמו קזחסטן, עכשיו זה פתוח? עכשיו אפשר לקבל חומרים על איך הם הצילו - - -

קזחסטן וקירגיסטן, הארכיונים שלהם פתוחים בערך עשור, אני עבדתי בהם לא מעט. באוזבקיסטן הייתה גישה מאוד מאוד מוגבלת לארכיונים, בשנה האחרונה, הארכיון שלהם במיוחד בהקשר של תקופת המלחמה הוא נפתח. אני הצלחתי, אני לא יודע אם לומר לציטוט, להבריח חלק מהחומרים האלה שהיום שמורים בארכיון 'יד שם' כקובץ סגור מאוזבקיסטן. היום גם האוסף הגדול הזה על פליטי המלחמה באוזבקיסטן פתוח וניתן לגישה לציבור. הייתי אמור לנסוע ולעבוד שם, בגלל הקורונה הדבר הזה לא הסתייע השנה, אני מקווה שזה יוכל להתרחש אולי במהלך השנה הבאה.

אבל, שוב, חסרה איזה שהיא מסגרת, חסרה איזה שהיא התייחסות מערכתית למחקר הזה, לנסות ולפתח אותו. אני כרגע פחות מעוניין להתעסק עם למה זה קרה עד עכשיו, אבל חשוב, לדעתי, מאוד שזה לא יקרה. המרכז שאני עומד בראשו היום הוקם בזכות חוק שנחקק בכנסת לשימור מורשת יהודי בוכרה ומאז שהוא נחקק לא קרה עם החוק הזה כלום, הוא התמסמס לגמרי, התקציבים וההבטחות להקמת ועדות ציבוריות.

זאב, נדבר על זה בנפרד, אם יהיה צורך נעשה דיון.

אני רק אומר, שיש, לצערי, איזה שהיא מגמה של לבוא להכריז ולעשות ישיבות חגיגיות ואפילו כשנחקק חוק וכשמועבר איזה שהוא תקציב חד פעמי, אין לו המשכיות, אין מסגרת אקדמית רצינית. ושוב, אני כמישהו שמגיע מהמסגרת האקדמית מברך מאוד את כל מה שעושים אלכסנדר והחברים שלו ומפעל האיסוף שלהם של העדויות, אין לו אח ורע לדבר הזה, הוא קריטי כי העדים הולכים ונעלמים, אני מתאר לעצמי שחלק גדול מהמשתתפים בדיון, ואולי רבים מאוד מהחיים בארץ, חיים בזכות היותם שרידים של אותם פליטים כי ההורים שלהם שרדו את השואה בגלל שהם היו פליטים באותם מקומות, כאלה שברחו מפולין, כאלה שברחו מחלקים של ברית המועצות או ממקומות אחרים. כולם מדברים על ילדי טהרן כאיזה שהיא סוגיה ייחודית, אבל אלה אנשים ששרדו שם בתוך ברית המועצות וטהרן הודבק להם בתקופה מאוחרת יותר. אבל הבעיה המרכזית של המחקרים שלהם והספרים, שוב, החשובים במקומם, שאין להם מסגרת אקדמית, שהעדויות שנגבות בצורה שהיא לא מקצועית, במסגרת של - - -

אני מאוד רוצה להגיע למשרד החינוך שייתנו לנו התייחסות.

אז אני אומר עוד פעם, חסרה מסגרת של להכשיר אנשים שיאספו עדויות, שיוקם איזה שהוא גוף אקדמי, ויש מרכז לתיעוד בעל פה, גם באוניברסיטה העברית וגם ב'יד ושם', כדאי שיעסקו בזה באופן רציני ומכוון כי כולנו רואים, אנחנו הולכים ומפספסים את העדים החיים האחרונים.

צריך תקציב לזה.

שוב, יש לי די הרבה נושאים אחרים, אבל אני חושב ש - - -

קודם כל אני מציעה שאנחנו ניפגש ונחשוב על הדברים שהעלית, זה בנפרד. אני רוצה להודות לך, ד"ר זאב לוין, אני חושבת שעשית עבודה נפלאה, אני עוד לא קראתי את הכול, אבל – לשם הגילוי הנאות אמי ז"ל הייתה בבוינקסק, בדאגסטן, הם עברו לשם ממולדובה, כל המשפחה, עם 12 ילדים מהסבתא שלי.

בואו נמשיך בדיון. אמרת דבר מאוד חשוב, שהספר הזה יצא בתמיכתה של ועידת התביעות. נמצא איתנו כאן סגן נשיא ועידת התביעות, שלמה גור, אני אשמח מאוד להעלות את שלמה ואחר כך אנחנו ניתן לקולט אביטל ממרכז הארגונים. בוקר טוב, שלמה.

בוקר טוב.

יש לך במה להיות גאה היום.

ראשית כל תודה לך, טלי פלוסקוב, על היוזמה לכנס את הישיבה הזאת לרגל השקת הספר החשוב הזה על הפליטים והמפונים היהודיים בברית המועצות בתקופת השואה. כנציג ועידת התביעות אני מאוד שמח להשתתף בישיבה הזאת ובמידה רבה אני מרגיש גם כהורה גאה שלאחר שנים רבות של המתנה וציפייה להולדת התינוק סוף סוף, אחרי תקופה מאוד ארוכה, התינוק בא לאוויר העולם ואנחנו כאן יושבים ומקבלים אותו גם בשמחה ובגאווה.

הספר הזה הוא בעצם השלב השלישי בשיתוף הפעולה שלנו עם חזית הכבוד בחשיפת סיפורם של פליטי השואה. זה התחיל עוד לפני כעשר שנים כאשר חזית הכבוד פנתה אלינו בבקשה לסייע בהוצאת הספר הראשון, שאברהם שרנופולסקי הזכיר אותו, שאותו גם סייענו לתרגם, הזכרתם את הצורך להביא אותו לידיעת העולם ולא רק לישראל. דאגנו לתרגום שלו לעברית, לגרמנית ולאנגלית, שהרי הספר במקורו נכתב ברוסית.

השלב השני היה פנייה לקיים את הכנס הבינלאומי באוניברסיטה העברית שהספר שאנחנו משיקים היום הוא במידה רבה תוצר של אותו כינוס בינלאומי והשלב השלישי הוא כמובן הוצאת הספר הנוכחי. אנחנו בוועידת התביעות מייחסים חשיבות רבה בחשיפת הפרסום של מה שעברו פליטי השואה שנמלטו גם מהאזורים שנכבשו על ידי הנאצים ובמידה רבה גם נלחמנו בהכרה הזאת לאזורים שהיו סמוכים לקו החזית. לכן החשיבות הרבה בחשיפת הסיפור היא ההבאה לידיעת הציבור, ובמיוחד לדורות הצעירים, פרק חשוב שלא היה ידוע בסיפור השואה. לכן אני שותף לכל אלה שמדגישים את החשיבות של סיפור החלק הזה שהיה מוצנע ונמצא בשולי הדרך בסיפורי השואה.

לשם גילוי נאות אני צריך לומר גם שאמא שלי היא אחת מאותם פליטים, אז אני מרגיש גם קרבה מיוחדת לנושא הזה.

כן, כולנו חלק מזה.

שיתוף הפעולה הזה והדגשת החשיבות של פליטי השואה באה לביטוי קודם כל, או לפחות פן אחד שלו, של הנושא של החשיפה וסיפור הסיפור שלהם והחלק השני הוא כמובן גם ניסיונות עזרה מאוד מעשיים והשגת פיצויים אישיים לכל אותם פליטים. זה נמשך בשלבים ולאט לאט אנחנו מנסים להרחיב את הזכאות שלהם ולהכניס יותר ויותר פליטים לתוך מסגרת מקבלי הפיצוי. אמנם זה פיצויים חד פעמיים ולא פנסיה חודשית, שאני יודע שזה אחד המאבקים שגם ארגוני הפליטים וגם את, חברת הכנסת פלוסקוב, מובילים את המהלך הזה.

ברשותך אני אציין רק עוד דבר אחד כי הוא מאוד מאוד חדש. בסבב המשא ומתן האחרון שלנו, שהתקיים בספטמבר האחרון מול ממשלת גרמניה הצלחנו להביא לתוספת של סכום של 2,400 יורו לאותם אלה שקיבלו בזמנו את הפיצוי החד פעמי בסך 2,500 יורו והתשלום הזה מתבצע, מחציתו לשנת 2021, התשלום יתחיל בחודשים הקרובים, ומחציתו השנייה ל-2022. כך שאנחנו פועלים בשתי הפנים האלה של הן עזרה מעשית וכספית לאותם פליטים והן בסיפור הסיפור והחינוך של הדורות הבאים בחשיפת הסיפור. אז כך שאנחנו מרגישים מאוד גאים, מאוד שמחים, להיות כאן ולחשוף גם את הפן הזה של הפעילות ואני בטוח שאנחנו נמשיך בשיתופי הפעולה שלנו עם חזית הכבוד בסיפור הסיפור של פליטי השואה. תודה רבה.

תודה רבה, שלמה גור. קודם כל אני באמת רוצה להודות, יש פה כמה שותפים למהלך של ההסכם עם גרמניה, גם קולט אביטל תעלה, אתם פשוט הבאתם בשורה מאוד מאוד חשובה לאנשים האלה. כמו שאמרתי, תמיכה כלכלית זו אחת מהתמיכות שאנחנו צריכים לתת לאנשים האלה ואנחנו נמשיך ובעזרת ה' גם נביא את המהלך שאני חולמת, לי זה יהיה יום שאני אגיד: בשביל זה היה שווה להגיע לפוליטיקה. אם אנחנו נצליח להפוך את המענק השנתי לחודשי, לפחות 1,000 שקל כל חודש, אז אני אגיד שעשיתי לאנשים אלה לא מעט.

אני צריך להודות לשלמה גור על הסיוע, על התמיכה, בהוצאה לאור של הספר.

נכון. אז, שלמה, ממש המון תודה על כך שלקחתם חלק משמעותי בהוצאת הספר הזה, זה דבר שאנחנו חייבים כולנו לאגד כוחות ביחד ולהמשיך לעשות את זה. אתם מספרים לי ואני חושבת על סבתא וסבא שלי ועל דודות ודודים שלי. אמא שלי לא סיפרה לי שום דבר, היא לא הספיקה לספר לי שום דבר מזה. אמנם היא נולדה ב-42', אבל סבתא שלי, כשהייתה בהיריון, אז הבריחו אותם ממולדובה לדאגסטן. אבל גם סבתא שלי לא סיפרה לנו על זה. אתם מבינים כמה נשארו דברים? היא כבר לא בחיים, היום הייתי שואלת המון שאלות על זה, לא הספקתי, וסבתא שלי עם 12 ילדים, אמא שלי הייתה הכי קטנה שם, ארבעה מהם נפטרו מרעב. אז אני אומרת וואו, איזה פספוס שאני לא שאלתי ואני לא יודעת איך הם עברו את זה. קשה לי לדבר. לכן האנשים האלה שהיום בחיים, אנחנו חייבים לעשות הכול כדי שהם יספיקו לספר לנו מה הם עברו. בשבילנו. אני היום מרגישה רע שאני לא יודעת.

למרות שקשה לספר על דברים כאלה.

נכון, אתם גם לא מספרים. אלה אנשים שלא רוצים להכאיב לנו. אני יודעת למה אתם לא רוצים לספר, כי אתם לא רוצים להכאיב לנו, אני מבינה את זה, אבל לי היום כואב הלב למה אני לא התעקשתי ולא שאלתי ואני לא יודעת איך הם עברו את זה.

אנחנו ממשיכים. קולט אביטל, מרכז הארגונים. בבקשה, קולט. אישה יקרה, אני יודעת שעושה המון לניצולים ואני שמחה מאוד שגם פליטי השואה הפכו להיות חלק מהקבוצה הגדולה של מרכז הארגונים אצלכם. אני חושבת שצריך לתת יותר דגש, בלי חס וחלילה לפגוע באחרים, אבל האנשים האלה באמת היו ללא תשומת לב המון המון המון שנים, והיום זה משתנה, זה במרכז הארגונים, זה מאוד משמח אותי. קולט, בבקשה.

תודה רבה קודם כל, טלי, על הדיון הזה, על היוזמה לדיון הזה. רק כשהקשבתי הבנתי עד כמה שהוא חשוב ואני רוצה אולי רק בכמה מילים להוסיף עוד ממד והוא שבמאמצים שאנחנו כולנו צריכים להקדיש לכך שההיסטוריה, החלק הזה מההיסטוריה, ייוודע, יילמד, יילמד גם בבתי ספר, אני חושבת שאנחנו חייבים לפנות יותר גם ל'יד ושם', אבל אני חושבת שיש כלי נוסף שכדאי להזכיר אותו פה היום, וזאת הסדרה המאוד חשובה שעשה בוריס מפציר על ההיסטוריה של השואה מאחורי מסך הברזל.

אני חושבת שסרטים מגיעים לציבור הרחב יותר מאשר ספרים, זה מה שקורה בימינו, ולכן אולי, טלי, צריך גם לחשוב איך לעודד יותר ויותר שידור גם של הסרטים האלה. לא רק שהדור שלי לא יודע מספיק, ודאי הדור של הצעירים מנותק ולא יודע. אני עוד לא ראיתי את הספר, אני מקווה שאני אוכל גם לקרוא - - -

הוא חם מהתנור, רק אתמול בערב לקחו אותו, בלי כריכה אפילו עדיין.

אני חושבת שהדבר החשוב הוא שזה ייכנס גם למדיה החברתית כמה שיותר כדי שהציבור יידע על זה כי מעט מאוד יודעים. מה שאני מנסה פה להגיד שאנחנו גם חייבים לחשוב כמה שיותר על הפצה של המידע, גם במדיה החברתית, גם אולי לחזור ולדרוש מהטלוויזיה להקרין את הסרטים של בוריס מפציר כי זה פרק לא ידוע, זה דף לא ידוע, בהיסטוריה שלנו.

אני יודעת שנעשים היום, למשל, מאמצים להקים מוזיאון בבאבי יאר, שזה גם כן מאוד חשוב, ולכן אני רוצה להודות לכל מי שתרם ועזר להוצאת הספר הזה גם לוועידת התביעות ואולי רק מילה אחת לפרופ' ולדימיר חנין, אני לא יכולה להתאפק, בגלל המוצא שלי, העלייה הראשונה לא הייתה של רוסים, הייתה של רומנים, ב-1882, הם אלה שהקימו את זכרון יעקב, את ראש פינה וכו'.

אז תודה רבה ונקווה שנוכל, טלי, לא רק להפיץ את הספר הזה, אני שותפה למאבקים שלך כדי שייעשה צדק גם לציבור הפליטים ושלא ייקראו עוד פליטים אלא ניצולי שואה. תודה רבה.

תודה רבה, קולט אביטל. אנחנו באמת שותפות בהרבה דברים נפלאים לאנשים האלה ונמשיך לעשות כך.

כל עוד הוזכר השם שלי, אז א', אני מקבל את התיקון של קולט אביטל, מצד אחד, מצד שני, אנחנו מלמדים גם באותם ספרי היסטוריה שיש לנו על העלייה הראשונה, שהיא עלייה כמובן עולי רומניה, אבל גם עולי האימפריה הרוסית. אז מקבל את התיקון, אבל התיקון שלי, אני מקווה שגם יתקבל.

תודה, זאב חנין. אני רוצה להזמין את מנכ"ל הקונגרס היהודי האירו-אסיאתי , ד"ר ויטלי חיים בן יעקב. נמצא איתנו? תראו כמה דוקטורים יש לנו בדיון היום. בבקשה, אדוני. המיקרופון שלך לא מחובר למחשב, אם תוכל בינתיים לבדוק את הדבר הטכני אצלי, אנחנו נעבור למישהו אחר ונחזור אליך אחר כך. משרד החינוך נמצאים איתנו?

כן, בהחלט.

אורנה כץ אתר. בבקשה, גברתי.

אני מפקחת על הוראת ההיסטוריה בחינוך הממלכתי וכמה הערות לגבי הדברים ששמעתי כאן. קודם כל את העדות ברוסית לצערי הרב אני לא יכולה להבין, אני אשמח אם ייעשה איזה שהוא תקציר, אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב.

יש ספרים גם בעברית, אנחנו נעביר לכם אותם גם בעברית.

אנחנו נשמח מאוד. לגבי דברים שאמר חבר הכנסת יבגני סובה. קודם כל הנושא של גבורת חיילים יהודיים במלחמת העולם השנייה, בוודאי גם בצבא האדום, זה נושא חובה שנלמד במערכת החינוך, חובה בבחינות הבגרות, כולל מעבר לתיאור הגדול של התרומה המאוד מאוד גדולה של היהודים במלחמה בצבאות השונים גם ממש ללמוד את סיפורם של אנשים פרטיים, כלומר ממש לראות את זה כמודל, זה נושא חובה לבחינות הבגרות.

הנושא של מבצע ברברוסה, גורלם של יהודי ברית המועצות, הוא נושא חובה בבחינות הבגרות. הזכיר חבר הכנסת גם את הנושא של שואת יהודי צפון אפריקה, אז גם זה נושא חובה לבחינות הבגרות. כדאי לדעת את זה כשאנחנו מדברים על הנושא הזה כי אני כל פעם שומעת טענות כאלה, פשוט להיכנס לתוכנית הלימודים ולראות שזה נושא חובה לבחינות הבגרות.

אני רוצה להתייחס להערה של הגב' קולט אביטל. היא דיברה על סרטים ואני מאוד מאוד רוצה לחזק את זה. זה מאוד מאוד חשוב. הסדרה עכשיו, למשל, שעוסקת בנושא של מלחמת יום הכיפורים יצרה באז אדיר ושיחות של המורים. זה גם נושא שנלמד כל השנים, אבל הם מתעסקים עם זה ומראים קטעים ומראים את זה בשיעורים שלהם, כולל השיעורים המקוונים. זה כלי מאוד מאוד משמעותי היום כשהאוריינות של התלמידים שלנו היא מאוד חזותית. כל דבר שיש בו סרטים, סדרה דוקומנטרית על אחת כמה וכמה, זה כלי פנטסטי לעיצוב תודעה מבחינת הציבור ולכן מאוד מאוד חשוב. אם אפשר לשים על זה את הדגש, אז בוודאי.

אני רוצה לומר שיש מחסור במחקרים שעוסקים בשואת יהודי ברית המועצות וזה חבל מאוד. ציין את זה גם יצחק ארד בספרו האחרון שהוא הוציא, ממש לפני שלושה שבועות יצא לאור ספר בהוצאת 'יד ושם'. הוא עוסק שם בדילמות בהוראת השואה והוא מציין במבוא במפורש שיש מחסור במחקר על הנושא הזה וחשוב לדעת שכשאנחנו מלמדים אנחנו מתבססים כמובן על המחקרים. מחסור כזה יוצר בעייתיות אחר כך בכיתות.

מעבר לזה אני מאוד מאוד מברכת על הפרסום של הספר הזה, אנחנו מאוד נשמח שזה יגיע לידינו כדי שנוכל להפיץ את דברו לכלל המורים כדי שישתמשו בזה אחר כך בכיתות בהוראה השוטפת. תודה רבה.

אורנה, תודה רבה לך על ההתייחסות, אני רק רוצה הצעה אחת להציע לך. את יודעת למה אין מחקר ואין הרבה עדויות? כי האנשים האלה הגיעו לארץ בגיל מבוגר והאנשים האלה לא דוברים את השפה ולכן אני מבינה שקשה לכם לקשר ביניהם לתלמידים, אבל הנה היום, בדיון שלנו, אנחנו עושים את זה בשתי שפות, עם תרגום סימולטני. אני רוצה להציע לכם לעשות סוג של מפגשים כאלה בזום, להזמין אחד מהאנשים שיודע לספר על מה שהוא עבר, תאמיני לי, אני בטוחה שלא יישאר ילד בלי דמעות בעיניים כשהוא ישמע את הסיפור מאיש שעבר את זה. אז תעשו את זה, זה כל כך חשוב באמת לחבר את הדור הצעיר.

עזבי את הילדים, את לא יודעת איזה תחושה את נותנת לאנשים האלה, את מוסיפה להם חיים. אני אומרת לך. ברגע שהם מרגישים שפתאום מישהו מקשיב להם ופתאום מישהו מעריך את זה ופתאום מישהו מתעניין הזה ויש להם את הפלטפורמה והזכות לספר על מה שהם עברו לדור החדש, הדור הצעיר הזה, זה דבר אדיר.

אז אם תוכלו לעשות את זה. שוב פעם, אנחנו כולנו היום בזומים, לא צריך מפגש, הנה אנחנו עכשיו עם תרגום סימולטני בזום. תעשו את זה, גם עם האנשים האלה. אם תרצי אנחנו נקשר ביניכם, מנהלת הוועדה תעזור לכם לקבל שמות של אנשים שיודעים לספר וירצו לשתף. הם לא מדברים עברית, אז מה? אנחנו לא צריכים לדעת מה הם עברו ואנחנו לא צריכים לדאוג שכולם יידעו? ובואו לא נשכח, אמרנו פה, מה שהם עברו הציל מיליון וחצי חיי יהודים בברית המועצות ומחובתנו באמת להעביר את זה הלאה.

אני רק אציין שאנחנו עושים דברים כאלה, בתי הספר עושים דברים כאלה וזה נעשה גם לקראת יום הניצחון על גרמניה הנאצית במאי האחרון. בתי הספר הזמינו והציגו וכו'. אני איידע את המורים על הדיון הזה היום, על ההצעה הזאת, אני מאוד אשמח לקבל רשימה מסודרת של אנשים שניתן לפנות אליהם והמורים ימשיכו הלאה, אין לי ספק בכלל.

יופי, מצוין. אז אני בוועדה, מה שאני אעשה, אני יודעת שהנושא מאוד קרוב ללבו של השר גלנט, אנחנו גם נוציא לו מהוועדה סוג של פנייה עם בקשה לעשות - - -

כדאי גם לעשות השתלמויות למורים בנושא.

זה גם דבר נפלא, המלצות למורים זה בכלל. אז אנחנו נעביר לכם. אני שמחה, אורנה, להתייחסותך לנושא, לא תמיד המשרד ככה מהר מתחבר למה שאנחנו מנסים לעשות.

אני אציין רק עוד דבר אחד, מה שנאמר פה לגבי השתלמויות. אנחנו ניסינו כבר לפני שנתיים ליצור יום עיון על הנושא של יהודי ברית המועצות, זה לא צלח, לא מהצד שלנו.

למה זה לא צלח?

כי הקשר לא נמשך ופניתי ולא הלך. עזבו.

אז אנחנו נעזור, אורנה, אנחנו כאן. יש פה שורה של דוקטורים שמוכנים לעזור לך.

נשמח לעשות את זה.

יופי. אורנה, אפשר לנסות לחדש את היוזמה, יש פה המון אנשים שמוכנים לעזור לך בכל מה שאת צריכה, אני לא נכנסת לסיבות, אם תרצי תשתפי אותי אחר כך ואנחנו נמצא גם את האנשים שיבואו וייתנו את החלק בדבר הזה, זה יהיה נפלא. תודה, אורנה.

אפשר להעיר משהו? משפט.

משפט, כן.

אני לא חושב שהבעיה פה בתקשורת היא עניין של שפה, של עולים או לא עולים. עמנואל הלפרין נולד באוזבקיסטן.

לא, אבל היא מסתכלת על אלכסנדר ברמן, ויש הרבה כמונו.

אבל יש מספיק עדים שנחשבים מלח הארץ, שדוברים עברית ופשוט לא מגיעים לזה ולא עוסקים בזה. יש פה סיבות אחרות.

נגיע, נגיע. אני מבטיחה לך, ד"ר לוין. אני רוצה עכשיו לפנות, בבקשה, ל'יד ושם', נמצא איתנו ד"ר ארקדי זלצר, מנהל המרכז לחקר השואה בברית המועצות ע"ש משה מרילשווילי.

בוקר טוב. אני אמשיך לדבר בנושאים שכבר הזכירו, ד"ר אלכסנדר ברמן הזכיר, על הדבר החשוב, על הטראומה שהאנשים האלה עברו בזמן שהיו ילדים וזה מאוד חשוב שעכשיו יש אפשרות אצלם להגיע ולדבר על זה ולעבור את הטראומה הזו, אבל באופן כללי אני רציתי לדבר יותר על המישור המחקרי. כבר הוזכר שאנחנו מדברים על קבוצה גדולה של יהודים, כמיליון וחצי, כולל יהודים שנמצאו בעורף הסובייטי, כולל אלה שברחו מלנינגרד, או ברחו ממוסקבה מכיוון שהיו תנאים קשים והצבא הגרמני התקרב לערים האלה והייתה סכנה גדולה. יחד עם זה צריך להבין, זה חשוב, שאנחנו לא מדברים על קבוצה שנמצאת לעצמה, חלק גדול מהאנשים האלה שהגיעו לעורף הסובייטי היו בגיל של 15, 16 ובמהלך המלחמה הם גויסו לצבא ולכן אותם אנשים שהיו בעורף הסובייטי במהלך הזמן, במיוחד בשנים 1945-1944, השתתפו בצבא וזה חשוב להבין וזה חשוב שהיה כל הזמן קשר והתכתבות בין האנשים בצבא והאנשים שהיו בעורף הסובייטי.

אנחנו נמצאים במצב מיוחד בנושא שכתוב הרבה פחות מאשר כתוב על נושאים אחרים שקשורים לשואה, כולל השואה בברית המועצות. אחת הסיבות היא סיבות של מקורות. יש רק קבוצה אחת שממש כתבו הרבה נושא הזה ואלה פליטים מפולין שבזמן המלחמה נמצאו בברית המועצות. חלק מהם ברחו מפולין המערבית שנכבשה על ידי הגרמנים, מצאו את עצמם בברית המועצות, חלק מהם לא קיבלו אזרחות סובייטית ועצרו אותם בגולאגים, אבל הם שוחררו אחרי הסכם בין הממשלה הסובייטית לממשלה בגולה של הפולנים ב-41'. וזו הקבוצה היחידה שממש פורסמו מחקרים בשנות ה-80.

יש ספר ידוע של יוסף ליטבק על הפליטים היהודים בברית המועצות ועכשיו, לפני כמה ימים, יצא ספר חדש של יאנה אדלר באנגלית בנושא, ספר חשוב. זו דוגמה לכך שהנושא של קבוצות אחרות של פליטים מברית המועצות (השתקת הזום) - - -

שנייה, אדוני, אנחנו לא סתם עצרנו אותך, כי אני רוצה קצת להתמקד בדיון של היום. אנחנו כבר מוגבלים בזמן. אני רוצה לשמוע ממך על החשיבות של הנושא שאנחנו מדברים עליו היום.

בדיוק.

איך אנחנו עכשיו ואיפה החלק שלכם בכל הסיפור הזה? איך אנחנו עושים שהנושא של פליטי השואה של השנים 39' עד 46', יוצאי ברית המועצות, איך אנחנו שמים את הנושא הזה במרכז ואיך 'יד ושם' יכולים לתת לנו גיבוי ובמה?

כל הדברים שסיפרתי זה כדי להדגיש את החשיבות של הפרויקט הזה משום שמבחינה מחקרית הסיבה שזה לא נחקר, אחת מהסיבות, זה לא מספיק מידע למחקר. אי אפשר לעשות מחקר בלי תעודות, לכן החשיבות הרבה לכל הפרויקט הזה שנותן הזדמנות לזה. 'יד ושם', זה לא נכון ש'יד ושם' לא עוסק בנושא. אנחנו מארגנים כנסים, אנחנו מארגנים סדנאות - -

מי אומר שאתם לא עושים?

- - שנושא השואה ונושא הפליטוּת זה בדיון וגם הארכיון של 'יד ושם'. בפרט מכון המחקר שאני עובד שם, אני רוצה להדגיש, אנחנו די הרבה עוסקים הזה. זה לא נושא אחד, זה נכון, זה יכול להיות לא נושא מרכזי, אבל אנחנו מפרסמים תעודות שמדברות על זה, אנחנו עושים כנסים.

ושוב, אני רוצה להדגיש את החשיבות של זה, אבל שוב, להתקדמות המחקר אנחנו חייבים חומר ומבחינה זאת הפרויקט של ד"ר אלכסנדר ברמן ואחרים מאוד חשוב להתקדם בנושא.

תודה רבה. אני באמת ארצה לראות אתכם, קצת יותר חלק שלכם בכל הקידום של הנושא של פליטי השואה. אני שמחה שאתה אמרת שיש כבר, צריך לתת דגש לזה. אם אנחנו עכשיו לוקחים את זה כפרויקט אני ארצה לראות אתכם כחלק משמעותי בפרויקט. תודה רבה לך.

אנחנו עוברים לסיכום למשרד לשוויון חברתי, לרשות לזכויות ניצולי השואה, ממלאת מקום מנהלת הרשות לזכויות ניצולי השואה, עורכת דין גליה מאיר אריכא. בוקר טוב, גליה.

שלום לכולם ותודה רבה, טלי, על הדיון החשוב מאוד. אני מאוד מתחברת לדברים שנאמרו ואני חושבת שהמסר העיקרי הוא שמדובר בסיפור שהוא סיפור של כולנו, הסיפור של העם היהודי, לא סיפור של אוכלוסייה מסוימת. אנחנו פה ברשות לא מפסיקים לחקור וללמוד על האוכלוסייה הזו, עוזר לנו מאוד בנושא ד"ר יצחק ארד וגם נציג 'יד ושם', אנחנו, דרך אגב, ביקרנו אצלו בהקשרים כאלה ואחרים.

אני רוצה לומר שאנחנו רואים פה הרבה ברשות תופעה כזו שאנחנו נותנים זכויות לאוכלוסייה מסוימת ובעקבות מתן הזכויות המחקר הולך ומתקדם, כלומר בעקבות מתן הזכויות יש יותר מחקר, כי אנחנו רוצים ללמוד יותר, לדעת מה קרה, ואיזה נזקים יכולים להיגרם כתוצאה מהאירועים והרדיפות, אז אני מרגישה שבהרבה תחומים ובהרבה נושאים אנחנו קידמנו את המחקר לאוכלוסיות מסוימות בעקבות מתן הזכויות. אני מאוד מקווה שזה יקרה בקשר לאוכלוסייה הזו.

טלי, יש לנו פה מאבק משותף ומטרה משותפת ביחד עם השרה ששמה את הנושא הזה של האוכלוסייה הזו, לשמחתנו הרבה, בראש סדר העדיפויות, אז זו אוכלוסייה שהיא מאוד יקרה לליבנו, באמת לא רק לי, לכל עובדי הרשות שנפגשים בהם, ואנחנו רוצים כל כך לתת להם הרבה יותר ממה שאנחנו נותנים להם היום וכל כולנו מושקעים במחשבה איך אנחנו היום נותנים יותר לאוכלוסייה הזאת.

אני מאוד שמחה, כמובן, על המענק הנוסף שנותנת ועידת התביעות, כפי ששמענו משלמה גור, ואנחנו יחד איתך מכוונים גבוה יותר ואני מאוד מקווה שזה יקרה. ואני אומרת לך, טלי, שביום שזה יקרה את תראי שגם המחקר לאוכלוסייה הזו יתקדם, זה יבוא ביחד. לכן המאבק שלך בתחום של הזכויות, אל תראי אותו כמאבק נפרד, הוא הולך יד ביד עם הנושא החשוב שאת עכשיו שמה בסדר היום של המחקר ושכולנו נדע יותר טוב את קורות האוכלוסייה הזו שהיא אוכלוסייה במידה רבה גם תרמה לניצחון, זה ברור וידוע לכולם.

חשוב לומר שהיום האוכלוסייה הזו מונה 68,500 אנשים מקבלי מענק ועכשיו הם יזכו למענק נוסף מוועידת התביעות. אני כן מזמינה אותם להסתייע בשירותים של תמיכה רגשית שאנחנו נותנים היום באמצעות גורמי מקצוע, יש לנו גם גורמי מקצוע טיפוליים שהם דוברי השפה הרוסית וזה פתוח בפניכם. אני רואה שהשימוש בקרב האוכלוסייה הזו הוא שימוש מופחת יחסית למרות שזו זכאות שפתוחה בפניהם, אז אני פשוט קוראת ופונה ואנחנו נעשה קריאה נוספת, אנחנו נעשה גם פרסום נוסף בשפה הרוסית.

בנוסף אנחנו בימים אלה חונכים, וזה בזכותה של טלי, שירות חדש שנקרא אוריינות דיגיטלית, שזה שירות שנועד לתת להם כלים טכנולוגיים לצורך חיבורים חברתיים, אם זה ווטסאפ ואם זה שיחות ועידה ואם זה זום, ללמד אותם ואנחנו נגיע אליהם עד הבית. חשוב לי לומר, טלי, וחשוב לי שתדעי את זה, שיש לנו גורמי מקצוע שמעבר לזה שהם מיומנים בכניסה לבית, הם גם דוברי רוסית ואני מזמינה אתכם לפנות אלינו בהקשר הזה ולהסתייע בשירות הזה. זה באמת שירות שהושג בין היתר כתוצאה ממאבק של טלי, הוא פתוח בפניכם ואני מזמינה אתכם ואני מאמינה ומקווה שהזכויות יגדלו.

תודה, גליה. זה אותם 2.5 מיליון שקל ששר האוצר נתן לנו לעשות כך שכמה שיותר אנשים יוכלו להשתתף. אגב, שימו לב, היום יש לנו לא מעט פליטי שואה בזום איתנו בוועדה, שזה מחמם את הלב ואני כמובן מאוד מברכת על הפרויקט.

תודה רבה, גליה. אני מנצלת את ההזדמנות ואני רוצה להודות לעפרה רוס שסיימה את התפקיד כמנהלת הרשות לזכויות ניצולי שואה ולאחל לה בריאות איתנה ושתמשיך ליהנות מהחיים.

ברשותכם אני אסכם את הדיון. כמה פניות מטעם הוועדה. אחת, פנייה לשר החינוך ובקשה ללמד את המורשת של פליטי השואה, גם לחטיבת ביניים ולבתי ספר יסודיים, גם השתלמויות למורים, מה שהציע ד"ר לוין, אני חושבת שזה דבר נפלא. אנחנו ניקח על עצמנו לקשר בין משרד החינוך לבין האנשים שרוצים ומסוגלים לתת עדויות. זה אחת.

אני חושבת שהפעילות של תנועת חזית הכבוד, קודם כל אני יכולה לברך, אני יודעת שאתם מציינים 15 שנה מיום הקמתכם, אז זו גם הזדמנות לברך אתכם ובאמת אתם עושים עבודה נפלאה. אני זוכרת שכראש עיר אירחתי אתכם בערד כשאתם הייתם עושים את הצעדים הראשונים כעמותה. אני זוכרת את זה.

חיים ויטלי לא דיבר, הייתה לו בעיה.

נכון. תנו לבדוק אם חיים ויטלי יוכל לחזור, אני אשמח לתת לו לדבר. לא שומעים אותו. כבר אין לנו זמן. אני ממש מתנצלת, חיים, אבל משהו לא מסתדר לנו איתך בשיחה, היה לי מאוד חשוב. אני אדבר איתך בטלפון, אולי יש משהו שאני אוכל לקחת אותו להוסיף לסיכום של הוועדה. אני מתנצלת, משהו טכני לא עובד.

אז שוב, חברים, אנחנו צריכים לעשות את הכול כדי שהאנשים האלה יוכלו להשאיר את הלב שלהם, את מה שהם עברו, את מה שיש להם בתוך הלב, בתוך הבטן, הרבה שנים איתם, אנחנו חייבים לתת לאנשים האלה להעביר את זה לדורות הבאים. כדי שזה יקרה אנחנו צריכים לתת להם פלטפורמה ואת כל התמיכה האפשרית.

לצורך העניין הפרויקט שכרגע הוגש לי בוועדה, שנקרא 'אנציקלופדיה של הפליטים', כך אני מתרגמת את זה, אני מבינה שיש פה תוכנית עבודה שאנחנו כמובן נלמד, ומה שאני מבינה נכון לעכשיו שמכאן אנחנו נוציא פנייה גם למשרד האוצר בבקשה לתקצב פרויקט של הנצחת פליטי השואה, זה מאוד חשוב לנו. נבדוק כמה זה עולה, ייתכן שמדובר לא בהרבה כסף, אני מבינה ששני מיליון שקל יספיקו, אני בטוחה ששר האוצר ייענה לבקשתי. להמליץ למשרד האוצר, כהמלצה של הוועדה, ולמשרד לשוויון חברתי להעניק את המימון לפרויקט. אני רוצה שיהיו בו שותפים המומחים בנושא, ויש פה לא מעט שלקחו חלק גם בדיון הזה, ויש עוד לא מעט שלא נמצאים איתנו.

אז לאחד את הכוחות ביחד ולעשות פרויקט שכולנו אחר כך נוכל להגיד: אני גאה שעשיתי את הדבר הזה, ושלא יהיה עוד אדם כמוני שיגיד שהוא לא הספיק לשמוע את סבא או סבתא שלו על מה שהם עברו. אנחנו יודעים שכמה שיותר אנשים יידעו את מה שהם עברו הם יידעו להעריך את החיים, הם יידעו להוקיר את האנשים שנתנו את חייהם למען השלום והחיים שאנחנו היום נמצאים בהם, הם יידעו קצת יותר את ההיסטוריה של המדינה ומה קרה במלחמת העולם השנייה. אם אנשים יידעו את זה הם יעשו את הכול כדי שזה לא יקרה שוב. זו המטרה שלנו, זה מה שכולנו ביחד צריכים לעשות.

המון תודה לכל השותפים שהיו היום איתנו. אני באמת שמחה מאוד על כך שהרבה מניצולי השואה נמצאים איתנו בזום, חברים. זה לא מובן מאליו, זה גם בזכות העבודה שנעשתה, אני יודעת, חזית הכבוד, גם את זה אתם הובלתם וכל הכבוד לכם.

ברשותכם אני אגיד כמה מילים ברוסית לסיכום כי אני יודעת שיש פה הרבה אנשים ואני רוצה שישמעו את זה ממני ולא מהתרגום.

חברים, אני רוצה להודות לכם, לכולכם, על כך שהייתם פה איתנו, הייתם פה איתנו בישיבה הזאת. זה כל כך חשוב שהקול שלכם יישמע, שאתם תספיקו לספר את הסיפור, מה חוויתם, לילדים, לנכדים, ולא רק לילדים שלכם, לכולם, כל מי שחי בעולם הזה כי כולנו יודעים היטב שלעולם לא יקרה, לעולם לא, וכשאתם מספרים את זה, כשאנחנו רואים את הדמעות בעיניים שלכם היום, היום, סשה רק דיבר ואני ראיתי כמה קשה לו להגיד את זה, כמה קשה לו לבטא את זה, אתם יודעים שאי אפשר להיוותר אדיש אחרי הסיפורים האלה ולכן אני פונה אליכם, אני מתחננת, אני מבקשת מכם, תעבירו את הבקשה הזאת לאחרים, בבקשה, אל תשמרו את זה בלב, אל תשמרו את זה בפנים, ספרו לנו, חלקו את זה איתנו, תנו לנו את זה, כל מה שחוויתם באותן השנים, זה יקל עליכם וייתן לנו כל כך הרבה כי אנחנו נדע ונעריך ונאהב כל אחד מכם עוד יותר. בבקשה. אני מאחלת לכם בריאות איתנה.

נעשה הכול על מנת שהקול שלכם יישמע, בספר, בתוכנית טלוויזיה, באתרי אינטרנט, בוועדות בכנסת, בכל מקום, בכל הזדמנות, הקול שלכם יישמע. חייבים להקשיב לכם, נעשה הכול כדי שזה יקרה, כדי שהפרויקט הזה, 'האנציקלופדיה של המפונים' יתקיים והשם של כל אחד מכם, של קרוביכם, אהוביכם, אלה שכבר לא איתנו, כמו אמא שלי, כמו סבתא וסבא שלי, וכולנו יש לנו את האנשים האלה, הקול הזה לנצח יישמע. תודה רבה לכם.

הישיבה נעולה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:57.