פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



15
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 105
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, א' בכסלו התשפ"א (17 בנובמבר 2020), שעה 13:30

מתן מענה לתלמידים בהתמודדות עם הלחצים והמשברים בצל הקורונה
הצעה לסדר היום בנושא: מתן כלים מקצועיים לצוותי ההוראה להתמודדות עם הלחצים והמשברים הנפשיים בצל משבר הקורונה

חברי הוועדה: רם שפע – היו"ר
סמי אבו שחאדה
אורלי פרומן (באמצעים מקוונים)

סונדוס סאלח

חווה פרידמן - מנהלת אגף פסיכולוגיה, משרד החינוך

לירון אשל - מנהלת תוכנית הליווי לנפגעי עבירה, המועצה לשלום הילד

צבי פישל - יו"ר איגוד הפסיכיאטריה, ההסתדרות הרפואית בישראל

ירדן מנדלסון - יו"ר חטיבת הפסיכולוגים, הסתדרות העובדים החדשה

סיגל שפיץ טולדנו - הנהגת ההורים הארצית, הנהגת ההורים הארצית

רויטל לן כהן - יו"ר, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

מיקה דפני - מנהלת פדגוגית של הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות

יהודית גידלי

אתי אפלבוים


מתן מענה לתלמידים בהתמודדות עם הלחצים והמשברים בצל הקורונה

מתן כלים מקצועיים לצוותי ההוראה להתמודדות עם הלחצים והמשברים הנפשיים בצל משבר הקורונה

צהרים טובים. אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום מתן מענה לתלמידים בהתמודדות עם הלחצים והמשברים בצל הקורונה; הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת סמי אבו שחאדה בנושא: מתן כלים מקצועיים לצוותי ההוראה להתמודדות עם הלחצים והמשברים הנפשיים בצל משבר הקורונה. אני מוסיף גם את ההורים ואת התלמידים.

אני מודה לך שאתה נוגע בזה. כל מי שהיה מורה או מורה בנפשו מבין את הלחצים המיוחדים של התקופה הזאת. אדוני, הצג את הצעה לסדר שלך. בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש. שלושת חברי הכנסת שפה הם אנשי חינוך.

אני פה בזום.

אולי פרומן, לשעבר מנכ"לית משרד החינוך.

אנחנו היום נוגעים בנושא שהוא מאוד חשוב בעיניי. הרי ההתמודדות של מערכת החינוך עם הקורונה חשפה המון אתגרים והמון בעיות. אנחנו עובדים בתקופה מאוד קשה של חוסר ודאות. העולם השתנה, בין לילה עובדי ההוראה, היועצים והיועצות, המורים, התלמידים וההורים מצאו עצמם בעולם חדש. פתאום צריך ללמוד מרחוק ויש אתגרים חדשים ובעיות חדשות באופן יומיומי. זה העלה בצורה מאוד דרמטית את הלחץ על האנשים שעובדים במערכת. יש להם המון אתגרים חדשים ואין להם כלים. הם לא היו מוכנים לדבר כזה. עכשיו אנחנו רואים בכמה מחקרים שאפילו עד יולי כ-50% מעובדי מערכת החינוך לא היתה להם השתלמות אחת בנושא איך מלמדים מרחוק ומה זה העולם הזה.

ממרץ עד יולי.

מיולי שמענו שיש שיפור. אני לא יודע לגבי השיפור כי אנחנו גם מכירים את העובדות במקומות שאין בהם בכלל תשתית. גם אם יש ידע אין תשתית, אין מחשבים. זה יצר המון עומס במערכת. עיקר העומס נפל על היועצים ועל המורים והמורות. פתאום כל העולם לוחץ, גם התלמידים, גם ההורים, גם מנהל בית הספר וגם משרד החינוך. זה מצב חדש לגמרי.

שאלתי את עצמי, איזה כלים נותן המשרד למורים כדי להתמודד עם כל הלחצים החדשים האלה? איך הם אמורים להתמודד עם כל חוסר הוודאות והלחצים הנפשיים. המשברים החדשים שאנחנו חווים עכשיו. לצערנו הרב אנחנו שומעים על מצוקה נפשית מאוד גדולה בקרב התלמידים. איך המורים אמונים להתמודד עם הדבר הזה? מה הכלים שיש להם כדי להתמודד.

יש גם לחצים על ההורים ובצדק. הם שואלים את עצמם מה יקרה עם הבגרויות של הילד? מה יהיה עם הילדים בכיתה א'? מה ההשלכות הנפשיות. זה מצב חדש ואני חשבתי שהמערכת צריכה לתת כלים. בגלל זה רציתי להעלות את זה לדיון.

עבדתי שנים בהוראה. אני מאוד קרוב למערכת ואשתי עובדת כיועצת בתיכון ביפו ואני שומע באופן יומיומי על האתגרים שיש להם. יש המון יוזמות חשובות של מפקחת מסוימת או של איש חינוך מסוים או מנהל בית ספר מסוים, שזה מצוין ומבורך. אבל הדבר הזה לא יכול להתנהל בצורה הזאת. חייבת להיות איזו ראייה מערכתית, איך נותנים כלים ליועצות בבתי הספר ולעובדי ההוראה כדי להתמודד עם המצב החדש כדי שהם יוכלו לתת מענים גם לתלמידים וגם להורים.

יש 2.4 מיליון תלמידים במערכת. ככה אנחנו מגיעים לכל החברה. אנחנו נמצאים במצב חדש וקשה. יש המון מצוקות נפשיות. אם ניתן כלים לאנשים שעובדים במערכת החינוך, נוכל גם לעזור לתלמידים וגם לילדים שלנו וגם נוכל לעזור לכל החברה.

תודה לך אדוני.

אני רוצה להוסיף משהו. באתי לכאן בחפץ לב כשראיתי את הנושא. אני חייב לציין בפניך שהדיון הזה היה צריך להיות במליאה של ועדת חינוך ובמליאת הכנסת. לצערי, מאז שהקורונה פרצה לחיינו אנחנו רואים את המצב הנפשי, החסכים החברתיים, הנשירה הסמויה, את חוסר המיומנויות של המורים לעבוד בזום. זאת מיומנות לעבוד בזום. הקושי החברתי של הילדים במיוחד, היה צריך להיות הדבר הראשון של משרד החינוך. לצערי, כמו כולנו, כמו כל השנים, אנחנו מקדשים את הציונים ומה יקרה לילדים כי הם לא ניגשים למתמטיקה או לפיסיקה.

מאיר, גם בזה נכשלנו. אתה העלית את הנושא, כל הטעויות המחפירות שהיו בעולם הציונים עכשיו.

לצערי, לא כל-כך נדרשנו לסוגיה הזאת. תכף נשמע את אנשי משרד החינוך. לפי השמות על הזום אני לא רואה שהם נמצאים בפריסה המקסימלית שלהם והם צריכים לתת תשובות ורצוי שהם יתנו תשובות. בסופו של דבר, מתוך סימפטיה לנושא וגם למשרד החינוך, זה יבוא כחרב פיפיות הדבר הזה.

חברת הכנסת, בבקשה.

תודה רבה כבוד היושב-ראש. תודה רבה חברי סמי. בהחלט נושא חשוב ועמוק וחשוב לדון בו. אם אנחנו מסתכלים מתחילת משבר הקורונה, נראה שמשרד הבריאות ושר הבריאות כמעט ב-90% מדברים על בריאות הגוף, כאילו שהנפש שלנו לא נפגעה וזה לא מעניין אף אחד. משרד הבריאות אחראי על בריאות הגוף וגם על בריאות הנפש והוא לא שם את בריאות הנפש בראש מעייניו, או אפילו בחצי הסולם. יש צורך בהגברת המודעות במשבר שהוא לא רק משבר בריאותי אלא גם חברתי, רגשי, כלכלי, חינוכי בכל הרמות. זה מחייב טיפול הולם מכל הצדדים.

כנ"ל משרד החינוך. עוד לפני המשבר, אין בידי המורים כלים לאפיין ולזהות, למרות הפוטנציאל הגדול והכוח שעומד לרשותם בזה שהן נמצאים זמן רב יותר עם התלמידים. הם מזהים תהליכים חברתיים לטוב או לרע. הם יכולים לזהות בעיות רגשיות שעלולות לצוף בכיתה או בחצר בית הספר. אפשר לראות אותם בשיתופים של העובדים, בכתובות שלהם, במחברות שלהם, בספרים שלהם ואופן ההתנהגות שלהם. אפשר לאפיין שם צריך פשוט לתת כלים למורות ולמורים והם יכולים לעשות את זה. אני אומרת לך את זה כמורה.

ולהעביר את זה לתלמידים.

לעזור לתלמידות ולתלמידים.

לשמוע את התלמידים.

להקשיב להם לא רק לשמוע. להקשיב לצרכים שלהם. כיום ההורים מאוד עסוקים. זמן הבילוי של הילדים הוא 8 שעות עם המורה ופחות שעות עם ההורים. לכן יש אחריות רגשית, חברתית על המורות והמורים. פשוט צריך להקנות להם את הכלים המתאימים לאפיין את התופעות, לעזור לתלמידים ולשפר את תנאי ההעסקה שלהם. אני לא רוצה שנעמיס על צוותי ההוראה. הפוך, אני רוצה שיהיו יותר תקנים ליועצות בבתי הספר. לשחרר משימות מסוימות מידי המורות שכל הזמן עסוקות בלמלא טפסים למערכת החינוך כשלא נעשה בהם שימוש.

כשמחליפים שר, הוא בונה תכנית חומש חדשה. שעות על גבי שעות נשרפות על מילוי טפסים. זה לא מועיל לתלמידים, מועיל לשר שמתחלף כל כמה שנים ולא מקדם אותנו. צריך להקדיש את הזמן, את הכלים לטיפול בבעיות רגשיות בתוך בתי הספר. המשבר הראה שיש עלייה בניסיונות התאבדות בקרב בני נוער. עלייה של יותר מ-60% בניסיונות התאבדות. בשבועיים האחרונים היו 11 מקרי התאבדות. זה לא רק בני נוער אבל כל המצב הזה, המשבר הבריאותי, הרגשתי, החברתי, זה מאוד מסוכן ויעלה לנו ביוקר. אם לא נטפל בזה עכשיו זה ידרוש מאיתנו יותר תקציב בעתיד, תוכניות אחרות. אני בספק אם נצליח לטפל בו. זה הזמן לאפיין, לבחון את זה בבית הספר, לתת את הכלים ולנסות לכוון. לא לטפל, לכוון למוקדי תמיכה רגשית לתלמידים ולהורים.

לפני שנשמע את אנשי משרד החינוך הייתי רוצה לשמוע את ירדן מנדלסון מהסתדרות הפסיכולוגים. איך אתם מאפיינים? מה הקשיים שאיתם אתם מתמודדים? מה מגיע לשולחן העבודה שלכם? תאפייני לנו בקצרה מה סוג הקשיים והאתגרים שמגיעים לשולחן שלכם.

באמת תודה על הדיון החשוב שמגיע בזמן. אני רוצה לדבר על שני נושאים, גם על צוותי החינוך וההוראה וגם על הילדים.

ברשותך, אני אאריך טיפה וקצת אסביר מה העבודה שנדרשת עכשיו וחסרה במערכת. נדבר קודם על צוותי ההוראה. כשאנשים באו ללמוד להיות מורים, הם עשו תעודות הוראה. הם לא התכוננו להוראה בעת קורונה. הם לא התכוננו ולמדו איך לחנך את הילדים דרך הזום ועוד בעת מגפה עולמית. זה פשוט לא מה שהיה בסילבוס. לכן צריך עכשיו להקנות להם את הכלים. להקנות את הכלים זה לא הקנייה חד פעמית. אמנם מצגות הופצו, מסמכים הופצו ונהלים הופצו אבל הדברים האלה קרו.

אנחנו צריכים להבין שהקנייה כזאת היא הקנייה מתמשכת. אנחנו צריכים גם ללמד את המורים לזהות את מה שצריך לזהות. את הילדים, את הסימנים שצריך עכשיו לעקוב אחריהם. מה זה ילד שסתם מכבה את המצלמה בזום ומה ילד שעכשיו הוא מנותק קשר ואנחנו צריכים להתחיל איזו פעולה. צריך אחרי זה לעזור להם ולתמוך בהם בתמיכה של ההתערבויות האלה. הרי כל ילד זה לא פס ייצור. לכל ילד את ההקשר המשפחתי שלו, המעמד הסוציואקונומי של ההורים שלו, את הכלים שבית הספר צריך לתת. אנחנו צריכים לחשוב מה ההתערבות הנכונה לעשות עם אותו ילד. האם הקושי שלו הוא יותר באזורים הרגשיים נפשיים או יותר באזורים הלימודיים או החברתיים וכן הלאה.

אחרי זה אנחנו צריכים ללוות את הצוות. זה, אגב, לא רק בזמן הקורונה. אפשר לראות את זה בזמן האחרון בהרבה פוסטים של מורים שכותבים שהצוותים עצמם נשחקים וחווים מה שאנחנו קוראים לו "טראומה משנית". גם המורה שמלמד עכשיו את כל קוביות הזום האלה, צריך לתת את המענים האלה בעת קורונה, בעת שהוא כאיש משפחה מתמודד עם זה בעצמו. הצוותים עצמם סובלים עכשיו ממתח מאוד גבוה, מדיכאונות. אנחנו מכירים את המספרים גם על הילדים ועכשיו יותר ויותר על צוותי ההוראה.

את אומרת שיש תופעה של מורים שפונים להסתדרות הפסיכולוגים או ליועצי בית הספר עם הצגה של מצב נפשי שהוא שונה וקשה יותר בשל כל המציאות הזאת? את יכולה להעיד על תופעה?

חד משמעית. את כל המצוקות של הילדים אנחנו כבר מכירים וכבר שמענו עליהם ואנחנו יותר ויותר שומעים על אנשי צוות שפונים לפסיכולוגיות החינוכיות. הם בוודאי פונים גם ליועצות. שוב, אלה נתונים שעוד יישמעו. המערכת היתה בתת ספיגה עוד לפני הקורונה. מורים שאומרים, אנחנו לא יכולים יותר להיות מול הזום. ההורים שמים עלינו את כל הלחצים ואת כל הקשיים ואנחנו לא יודעים מה לענות להם ומה לעשות. אנחנו יכולים ללכת לבית הספר או לא. מורים שעושים מעל ומעבר ומנסים לתת מענה. המורים עצמם אובדי עצות. אם נאבד את המורים, אנחנו נאבד את התלמידים. אלה שני דברים שבונים אחד על השני. לא נדבר בדמגוגיות זולות אבל אנחנו לא רוצים לחכות לגל של הדברים החמורים יותר.

ירדן, בוודאי היינו שומעים אותך עוד שעות בגלל הידע הרחב שלך. מה אתם מציעים? מה את מציעה כאשת מקצוע?

אני אגיד שני דברים וזה ברמה המאוד קונקרטית. מצד אחד, אנחנו כן רואים שיש הבנה גם בתקשורת וגם במשרד החינוך. לפני כמה ימים התבשרנו שהנה הוסיפו שעות ייעוץ ליועצות. יש התחלה של הבנה אבל זה רק בגנים. קודם כל, צריך ליישם את זה לא רק בגנים.

אני גם אזרוק פה איזו אמירה. פסיכולוגים חינוכיים, למשל, אין אותם בכל התיכונים. בתיכונים זאת החלטה של הרשות. אנחנו צריכים להגביר נוכחות של פסיכולוגים בכל שכבות הגיל. לצד היועצות שנותנים מענים מצד אחד, יש את שותפי העבודה שלהם שהם הפסיכולוגים החינוכיים שגם יודעים להתערב ולעזור ליועצות ולתת להן את ההכוונה למקומות שהם יותר מורכבים רגשית ונפשית. אנחנו צריכים לתגבר את המערכת הזאת.

הפתרון הוא מאוד מאוד קל. פסיכולוגיים חינוכיים, לצערי הרב, עובדים בהיקפי משרות חלקיים, בסביבות ה-60% בממוצע. הרי אותם אנשים אפשר מחר להעלות אותם למשרה מלאה, לתת מענקי קורונה כמו שהמערכת יודעת לתת. דה פקטו אתה מכפיל את השעות שהמורים והילדים יכולים לקבל.

משפט אחרון. חשוב מאוד לציין, הילדים שכן כבר ספגו את המחירים של 8 חודשים של סגר, אין להם מענים היום בחוץ. גם השפח"ים לא מספיק יכולים לתת להם מענה כי חסר כוח אדם וגם מערך בריאות הנפש תחת משרד הבריאות נותנת להם לחכות חצי שנה בתור. שוב, זה אותו סיפור. תנו לפסיכולוגים האלה להגיע למשרה מלאה. תוך שנייה אנחנו פותרים המון מהבעיות שנוצרות.

תודה רבה.

אני רוצה להשלים את הדברים שלך היות וניהלתי בית ספר תיכון עשרות שנים. היתה מצוקה מאוד גדולה וגם כשמוצאים את השעות לא מוצאים את האנשים. בזמנו הצעתי שבכל בית ספר תיכון יהיה פסיכולוג או פסיכולוגית במשרה מלאה פלוס עובדת סוציאלית. כמה זה חשוב. כמה בעיות היה אפשר לפתור עם שני המקצועות החשובים האלה בתוך בתי הספר.

תודה גברתי, הארת את עינינו.

חברת הכנסת אורלי פרומן, בבקשה.

תודה רבה אדוני-היושב ראש.

תודה לחבר הכנסת סמי שחאדה ששם את זה על שולחן הכנסת.

חבר הכנסת שחאדה, תודה רבה. הצד האירוני ואפילו אולי עצוב הוא שהיום מציינים את היום הבינלאומי לזכויות הילדים. הדיון בוועדת הזכויות לילדים היתה על הזכות לחינוך בתקופה הזאת. אני דיברתי שם על הזכות לחינוך זמין. זה כל-כך עצוב שבתקופה הזאת, שמרבית ילדי ישראל יושבים בבית כל-כך הרבה חודשים, לו לפחות היו נותנים להם מתנה ומחזירים את כל התלמידים ללימודים, יכול להיות שהיינו מייתרים את הדיונים הללו, שהם כל-כך כואבים וחשובים.

אני חושבת שהדאגה לבריאות הנפשית גם של הילדים וגם של אנשי החינוך, לא נופלת מהדאגה לבריאותם הפיזית. כל הזמן דיברו בחודשים האחרונים על חשש מהדבקות ושכחו שהנפש של האדם זה המקום הכי פגיע בתקופה הזאת. לחברותא הזאת של בית הספר או גן הילדים יש משמעות מאוד גדולה וחשובה כדי לא להיקלע למצוקות הרגשיות והנפשיות שבני הנוער והילדים יודעים טוב מאיתנו לתאר אותם. במציאות הזאת התחושה היא שהילדים נשכחו ואנשי החינוך נשכחו בהיבט של התמיכה הרגשית והנפשית. גם המורים הפכו להיות ריבוע על המסך. הצעקה שלהם היא, די, לא רוצים להיות יותר ריבוע על המסך. את הצעקה הזאת ראש הממשלה וקבינט הקורונה חייבים להפנים.

אתמול שמעתי בני נוער שהיטיבו לתאר את זה. הלוואי והם היו מגיעים לקבינט הקורונה במו פיהם ומספרים מה הם וחבריהם עוברים.

אני רוצה רגע לגעת בנושא של הכוחות הטיפוליים בבית הספר. אתה לגמרי צודק, מאיר. גם כשהייתי מנהלת בית ספר מימנתי מתקציב בית הספר פסיכולוג צמוד לבית הספר, עובדת סוציאלית. אנחנו מאוד מאוד מפגרים בעניין הזה. היום יש פסיכולוג חינוכי אחד על כל 740 ילדים אז תעשו חשבון. גם לא הגדירו אותו כמקצוע חיוני. בתקופה של הסגר יש רשויות שהוציאו לחל"ת פסיכולוגים חינוכיים. זה מקצוע חיוני, זה מקצוע חשוב. אסור להוציא אותם לחל"ת. צריך לתגבר אותם היום יותר מתמיד. אנחנו לא יכולים להתכחש שבתקופה האחרונה עלו מספר הפניות למרכזי הסיוע השונים ב-20%. זאת אומרת, הילדים, המבוגרים, מבקשים עזרה. לצד הפסיכולוגים כמובן היועצות החינוכיות שגם הן לא תמיד בנמצא ובוודאי לא בתקנים הראויים לכל בתי הספר.

זה הזמן להציל את המציל. להציל את אנשי החינוך והכוחות הטיפוליים. אני חוזרת שוב, להחזיר את כל התלמידים ללימודים כמובן במגבלות התקופה.

תודה חברת הכנסת פרומן.

אני מבקש לשמוע את מיקה דפני, מנהלת פדגוגית של הקרן לעידוד יוזמות חינוכיות. תתמקדי מה הדבר הדחוף עכשיו לשים על השולחן? איזו יוזמה חינוכית שנוגעת למה שהעלינו כאן?

תודה רבה. אני לא חוזרת אלא מתמקדת בפתרונות. אני חושבת שצריך לחשוב פה בחשיבת יש מיש. כלומר, כן לקדם תקציבי חרום סביב חוסן הצוותים החינוכיים. החוסן שלהם התגלגל להיות החוסן של הילדים שלהם. אני חושבת שהמבנה ותאוריית השינוי של ער"ן שאנחנו מכירים, שיש שם תפיסה שלמה לגבי יכולת תמיכה והקשבה של אנשים שהם לאו דווקא אנשי המקצוע של פסיכולוגיה קלינית. צריך להיות לנו כאן איזה עוגן לחשיבה יזמית ויצירתית סביב הדבר הזה. אני מאמינה שאנחנו יכולים ליצור סביב קול קורא לרשויות מקומיות שונות שיבנו תכנית שמתאימה להם לפי המיפויים שהם מצליחים בשדה הספציפי שלהם. לבנות מערכי תמיכה שמשתמשים במורים גמלאים, גננות גמלאיות, בעלי הרבה מאוד יכולות תמיכה. לא כולם צריכים עכשיו דווקא את הליווי הרגשי של הפסיכולוג. צריך להחזיק גם את זה ולייצר חשיבה יצירתית. צריך גם להקציב משאבים כי אנחנו חייבים להכיר בצורך הזה. הם יבנו איזה מערך תמיכה שהמורים יכולים להיות כאן רשת זה לזה.

אנחנו מסתכלים גם על היום של אחרי. הסיפור של חוסן של הצוותים החינוכיים לא צמח בקורונה. הייתי מורה הרבה שנים של נוער בסיכון בתיכון "ברנקו וייס" ברמלה. אני מכירה מה זה טראומה משנית. אנחנו מכירים את הדברים האלה והיום אנחנו יודעים שהם גם לא רק בבתי ספר בקצה. אם נעשה היום פעולות שהן צו השעה ונבנה בהן תשתיות ופתרונות ארוכי טווח של מערכי תמיכה רשתיים, יש מצב שאנחנו עושים פה גם שינוי גם בתפיסה ובהתנהלות שלנו קדימה. זה מה שאני רוצה להציע גם כעמותה שמובילה יוזמות חינוכיות ובמיזם משותף של משרד החינוך. לנסות ולחשוב באופן רחב על מערך חוסן שלוקח את כל הכוחות, מקבל הכשרה והקשבה כמו שער"ן יודעים לתת בצורה ממוקדת לעת החרום הזאת.

מיקי, אני חייב לומר לך שברגע שאמרת יש מיש נדרכו אוזניי כי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים. בוודאי ובוודאי שבעתות חרום כאלה אנחנו לא יכולים לגייס עוד מאות ואלפים שיצטרפו. יש את הרשת של המורים הגמלאים, שאני כל-כך שמח שהדגשת את זה. אלה באמת אנשים שנמצאים בקרבנו. אני אחד מהם.

גם החוסן שלהם הרי נמצא בסכנה.

אני אסכם את השיח איתך. האם תוכלי לשלוח לוועדת החינוך בכנסת, הצעה, נייר עבודה של עמוד שניים, מה אפשר לעשות? אני מבטיח שגם אני וגם היושב-ראש נקדם את זה הלאה ונביא את זה בפני אנשי החינוך. תוכלי לעמוד בזה?

כן, כן, אני אעשה את זה היום.

תודה רבה, עזרת לנו מאוד.

חוה פרידמן ממשרד החינוך. חוה, את יושבת ראש שפ"י?

לא. אני מנהלת אגף פסיכולוגיה, ממונה על השירותים הפסיכולוגיים החינוכיים. אני ממונה על הפסיכולוגים בשפ"י.

בוודאי שמעת את הפתיח של חברי הכנסת וגם את ההתמודדות. אני יודע שעל כתפכם כל שאלת הקורונה הזאת. אני יודע שכל עם ישראל מצפה מכם לפתרון שכל בעיה שמתעוררת בשיח בין הילדים שלנו, הנכדים שלנו למורים שלהם. בכל זאת, אני מאוד מבקש ממך להיות בצד של הפתרונות. את הקשיים אנחנו יודעים. אני חש את זה. אין לי ילדים בבית הספר אבל יש לי נכדה בכיתה ד'.

כמשרד החינוך מה אתם עושים מאתמול וממחר?

ברשותך, כן אגיד משהו על התפיסה ולאחר מכן על מדיניות הפתרונות. קודם כל, נתחיל בתפיסה שלנו מאז ומתמיד. אנחנו לומדי קרבות. לא מכירים את הקרב הזה שקוראים לו פנדמיה עולמית וזה חדש לכולנו, אבל אנחנו למודי מצבי חרום ומשבר בשעת משבר בטחוני. אנחנו בעצם רואים במורים ובהורים, מה שנקרא המבוגר המשמעותי, אנחנו רואים בהם את החמצן של הילדים בעת הזאת. ראה הדוגמה המוכרת של מי צריך לשים על פניו קודם את מסכת החמצן במטוס. אנחנו רחוקים מהחוויה הזאת אבל קרובים לדימוי הזה.

אני רוצה רגע להגיד על שני כיוונים שאנחנו עובדים עם גננות, מורים ומנהלי בתי ספר. בעזרת כ-6,000 יועצים במערכת החינוך ו-3,240 פסיכולוגים אנחנו עובדים בתפיסה שיש לה שני נתיבים. נתיב אחד הוא מה שאני אכנה פה "פרסונליזציה אותנטית". זה אומר שאנחנו רואים את המורה כאדם. עוד לפני שהוא צריך לעמוד לרשותו של הילד, הוא צריך קודם לעבד את החוויה הרגשית שהוא עובר. הוא עובר כאן משהו שהוא לא רק החוויה של האיום הבריאותי והכלכלי וההיבט המשפחתי, אלא עובר גם את החוויה של שינוי תפקיד טוטאלי. הוא צריך ללמד באופן אחר לחלוטין. לדעת מה שלומם של הילדים באופן אחר לחלוטין.

אז קודם כל, להיות שם לרשותם של המורים, יועצים ופסיכולוגים מבתי הספר ומגני הילדים, שעומדים לרשותם של הצוותים החינוכיים. במובן הזה, אני עוברת כבר למדיניות, שינינו את סדר העדיפויות. סדר העדיפות הוא שבמקום מרכזי בשעות היועץ ובשעות הפסיכולוג נמצא הקשר עם המורים על בסיס פרטני וקבוצתי. זה נתיב אחד.

היות ואני בא משם אז תסבירי האם היועץ של בית הספר היום חייב לשבת עם צוותי המורים אחת ליום או פעם בשבוע וליצור איתם את העיבוד של החוויה הרגשית שלהם?

אני אדייק, היועץ חייב לעבד את המצב הרגשי עם המורה, עם הגננות, עם מנהלי בתי הספר. חייב לעבד פרטנית וקבוצתית או שניהם, תלוי בצרכים, את החוויה שלהם. הסוגייה של מינון משנה מבית ספר לבית ספר. היא משתנה גם בהתאם לחשיפה לפגיעות תחלואתית בתוך בית הספר. אין דומה בית ספר אחד לבית ספר אחר. אז כן הוא חייב, במינונים המותאמים לכל אחד מבתי הספר.

אין לי שום ספק, אבל דווקא בגלל השונות הזאת, האמירה של משרד החינוך בצוק העיתים הזה צריכה להיות מאוד ברורה. זה לא וולונטרי, זאת לא המלצה שלנו. אנחנו מזהים את הצורך ואת הקושי. על-כן, אדוני מנהל בית הספר, 3-4 שעות בשבוע היועצת שלך יושבת ומעבדת יחד עם ההורים את החוויה הרגשית שלהם. מתרגמים את זה למיומנויות והמורים עושים את זה עם הכיתות שלהם, עם הקבוצות דרך הזום או בדרך אחרת. זאת חייבת להיות אמירה מאוד ברורה.

אמירה ברורה. היא מופיעה במסמכי מדיניות של המשרד ומופיעה במסמכי ההנחיה. צריך להגיד שזה מהגל הראשון. זה לא התחיל בימים האחרונים. מהגל הראשון זה מופיע במסמכי הנחיה של משרד החינוך, גם דרך אגפי הגיל וגם בהנחיה ליועצים לפסיכולוגים.

חוה, השיח בינינו הוא לא חלילה התנצחות. גם אני וגם שחאדה ושאר חברי הכנסת, אנחנו באמת רוצים לשמוע פתרונות ולהיות הכי תומכים שלכם כי אתם אלה שנמצאים בחזית.

אז קודם כל אני אגיד שהעמדה שבה פתחת את הדיון היא עמדה מאוד אמפטית. נעים לשמוע את זה ואני מודה לך על זה. אני ממש מרגישה כך.

אני אגיד רגע ברמת המשאבים מה השתנה. במגבלות שהזכרנו כאן, שיש חסר בתקנון של ייעוץ, יש חסר בפסיכולוגים, במגבלות האלה כן נעשתה הגדלה משמעותית של ייעוץ בבתי ספר יסודיים שהיו בחסר עמוק והגדלה מאוד משמעותית של ייעוץ בגיל הרך. יש לנו כמה וכמה תקציבים שמועברים בימים אלה לשדה לעבודה פסיכולוגית. תקציב לעבודה עם מתבגרים, בני נוער בחטיבות עליונות שבהן אין פסיכולוג, כמו שהזכרת מהניסיון שלך. לשם אנחנו מעבירים תקציב לטיפול במתבגרים. תקציב נוסף אנחנו מעבירים לטיפול עומק בהורים שנפגעו משמעותית ביכולות ההורות שלהם לתפיסתם.

איך אתם מאתרים אותם?

אנחנו מאתרים באמצעות בתי הספר. בתי הספר עצמם יקבלו הודעה מהשירות הפסיכולוגי החינוכי שהם מוזמנים להפנות אליהם. את ההפניות האלה יועצים יעבירו לשירותים הפסיכולוגיים החינוכיים לצורך הקצאת סלים של טיפול. זה הסל הנוסף.

אנחנו עכשיו יוצאים בסל שלישי לקבוצות מנהלי בתי ספר, שגם העולם שלהם השתנה מבלי היכר. הם לא יודעים עם איזה צוות הם פותחים, בין אם זה בלמידה מרחוק, מקרוב. הם לא יודעים עם איזה צוות הם פותחים את שבוע הלימודים והשינויים בתפקידים ובכוח אדם הם מאוד תכופים.

אני בא ממקום קטן מדימונה. אני שומע ממנהלי בתי הספר שהם נכנסים לבית הספר בשעה 7 בבוקר ויוצאים ב-11 בלילה. שומעים על האתגרים, הקשיים ואיך לנסות לנהל את יום הלימודים המורכב והכמעט בלתי אפשרי הזה. צריך להצדיע לכל האנשים האלה בכל הארץ.

ממש. אני מודה לך שאתה מציין את זה.

אנחנו יוצאים גם בהצעה לקבוצות של מנהלי בתי הספר, בהתאם להתוויה של קבוצות של פיקוח. בעצם מדובר בקבוצות בקהילה. מנהלי בתי ספר שיוכלו לקבל מפגשים עם עמיתיהם. לפני שאני מגיעה לילדים אני רוצה להדגיש את הסוגייה - - -

אני מתנצל. היות ויש עוד הרבה אנשים, תקשיבי לשאלות.

חוה, אני שומע על העשייה. יש לי שתי שאלות. שאלה אחת היא ברמה הטכנית כי אנחנו יודעים על מספרים לא קטנים של מורים שלא נמצאים בעולם הלמידה מרחוק ולא עברו את כל הקורסים של התקשוב. אני לא רוצה לדבר על הכפרים הבלתי מוכרים בנגב ששם בכלל אין תשתיות, אבל אפילו במקומות כמו אום אל פאחם ונצרת, ששם תשתית האינטרנט לא מאפשרת את הקשר מרחוק. האם חשבו איך להגיע גם לצוותי ההוראה שנמצאים במקומות הפריפריאליים?

דבר שני. מה האחוז שהגענו אליו מצוותי ההוראה, דיברנו איתם ונתנו להם כלים? הפסיכולוגים עומדים בלחץ הזה? לכמה הגענו מכל העובדים במערכת?

אני אענה לך ראשית על השאלה הראשונה. הפריסה של השירותים הפסיכולוגיים ושל הייעוץ החינוכי היא פריסה ארצית בכל מגזרי האוכלוסייה, בכל הרשויות, כולל הפזורה בנגב. יש שם פריסה של יועצים ופסיכולוגים בשירותם של צוותי החינוך בלי קשר לטכנולוגיה. אין בכלל ספק שהם מתמודדים עם אתגרים הרבה יותר קשים בשל החסרים הטכנולוגיים והתשתיתיים. מהבחינה של יועצים ופסיכולוגים הם פזורים בכל הארץ בכל המגזרים עד המקום המרוחק ביותר.

לשאלה השנייה של כמה, אין לנו כרגע נתונים לכמה מורים הגענו משום שהשירותים הפסיכולוגיים מתנהלים דרך הרשויות המקומיות, דרך שירותים שניתנים ברמת הרשות אז אין לנו דרך. אני רק אגיד שהשתמשנו בכלים הטכנולוגיים. יש מפגשים שעשו פסיכולוגיים מטעמנו למאות גננות לצורך מתן כלים להתמודדות עם הצורך ליצור יחסים של קרבה ושל אכפתיות עם ילדים דרך הזום. זאת משימה באמת על סף בלתי אפשרית והיא קשה ביותר. לצערי, מספרים אין לנו כרגע.

אני רוצה לציין שיש קבוצות סיכון חדשות. יש לנו קבוצות סיכון של ילדים שהכרנו טרום הקורונה. יש לנו קבוצות חדשות שנוצרו שהם בעצם ילדים שלא מעורבים במה שקורה בלמידה גם אם עומד לרשותם - - -

סוג של נשירה סמויה שמחלחלת למטה. אני שומע על זה, את צודקת.

בדיוק.

שתי קבוצות נוספות שאני רוצה להדגיש. ילדים שהיכולת השתתפות שלהם היה מבוסס על העולם החברתי. כתוצאה מזה שהם בעצם התרחקו חברתית, אנחנו יודעים ממחקר ישראלי חשוב שנעשה באוניברסיטה העברית בירושלים, שמי שיש לו פגיעות חברתית הגיע אל הקורונה ונפגע ממנה יותר. ילדים שהם תלויים בחברתיות כדי ללמוד, גם הם נפגעים כאן.

קבוצה שלישית, שהם קבוצות בודדות. אלה ילדים שמשהו במהלך הקורונה, נסיבות משפחתיות, פגע ביכולת שלהם בכלל להיות תלמידים. הם ילדים פגועים מתוקף התקופה הזאת וההתרחשות המשפחתית. כך שאנחנו גם עסוקים לתת למורים כלים לאתר קבוצות סיכון חדשות שלא הכרנו ולהמשיג את זה, להגיד מה צריך לחפש. האתגר הוא עצום.

האתגר הוא עצום ואני מודה לך מקרב לב. אני מאוד מבקש ממך ותגידי לי אם זה אפשרי. נניח, שבוע מהיום, אם תוכלי לשלוח לוועדה וליושב-ראש תקציר קטן של הדברים האלה? אנחנו רוצים לפרסם את זה לחברי הוועדה כי מאוד חשוב לנו שגם אנשים שלא נמצאים כאן היום ידעו מה האתגרים וכיצד משרד החינוך מטפל בתקציר עבודה. אם תאשרי את זה, נשמח לקבל את זה.

אני מאשרת בהחלט.

תודה רבה גברתי. כולנו בסירה הזאת. כולנו מחויבים לעשות טוב יותר. מצד אחד, אנחנו רושמים את הלקחים ויש באמתחתנו הרבה מאוד לקחים אבל זה לא הזמין להגיד אותם בשולחן. אני חושב שברגע הזה כולנו, אנשי ציבור, פוליטיקאים, משרד החינוך, הורים, תלמידים, מועצות תלמידים, כולם נתאחד בכדי באמת למצוא פתרון כדי לעשות את החיים טובים יותר וקלים יותר בשיח החינוכי.

אורלי, תוכלי להשתתף בשיח ולשאול.

אני רוצה לדבר עם ד"ר צבי פישל מההסתדרות הרפואית. מה הקשיים שאתם מזהים? אני אבקש רק לדבר בקיצור.

קודם כל, חשוב למקד את הקורונה בכל מיני רבדים והרובד של הרכיב הנפשי זה משהו שאנחנו מתמקדים בו החל מחודש מרץ ועד היום. תחת כל עץ רענן אנחנו מדברים על זה מתוך מחשבה שבעצם הרובד הנפשי הוא מה שגורם למצוקה ומה שנגרם על-ידי כל מיני סיטואציות שנוצרות בכל מיני חברות. אני חושב שמשרד החינוך, או ועדת החינוך שלוקחת הובלה בנושא הזה זה מאוד חשוב כי מדובר בנתח די ניכר מהאוכלוסייה.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה אתמול סקר חודשי על ה- well beingהנפשי של אזרחי מדינת ישראל והגיע למספרים שבערך 37% מהאוכלוסייה שחשים במצוקה קשה עד קשה מאוד. 37% זה המון, זאת עלייה. אנחנו שיערנו שבתקופה הזאת תהיה ירידה אבל אין את הירידה שאמורה היתה להיות. מתוך ה-37% האלה יש גם מורים. המורים הם לא שונים משאר אזרחי מדינת ישראל ואולי להיפך, אולי המצוקה שלהם יותר גדולה כי יש להם גם אחריות כלפי הציבור שאותו הם משרתים ומטפלים.

אדוני, אתה מציין נתון שהולם בנו, 37% שחשים מצוקה קשה עד קשה מאוד.

כן, אלה נתונים מאתמול. אנחנו רואים עלייה מתמדת החל מתחילת הקורונה. לדעתי, הסקר הראשון שהם פרסמו היה במאי. הם מפרסמים כל חודשיים ואנחנו רואים את העלייה הולכת וגדלה. יש בתוכה כל מיני דברים נוספים. יש כמה חשים בדיכאון, כמה חשים בחרדה ואנחנו מגיעים בערך ל-20% מהאוכלוסייה. ההערכה שלנו במרץ, אגב, היתה שאנחנו מדברים על 10% מהאוכלוסייה אבל המספרים חצו את ההערכה שלנו בתחילת הקורונה.

המצוקה היא מצוקה שמשתנה. בהתחלה היתה מצוקה רפואית או בריאותית אבל המצוקה היום היא בוודאי אחרת לגמרי והיא בגלל שהסדר החברתי משתנה והמצב הכלכלי משתנה. אמרו כאן יפה, אף אחד לא לימד את המורים ללמד בזום. בסמינרים למורים לא מלמדים את הדברים האלה אז בוודאי שהמורים נמצאים כאן בסביבה שבה אין את הכלים שעזרו להם להיות מורים טובים ורגועים. תנאי לילד רגוע זה מורה רגוע. ברור שאם אין מורה רגוע אז הילד לא יהיה רגוע. הכלים הרגילים, כלי העבודה שלי, הדברים שאני שולט בהם, סדר היום הקבוע, היכולת שלי לראות איך אני קולט את הדברים – לא למדו את הדברים האלה בסמינרים ופתאום כל הדברים האלה משתנים.

הקעקוע הזה של הרצפה שמתנדנדת מתחת למורים בוודאי מביאה למצוקה גדולה של המורים. כדי לפתור את המצוקה הזאת צריך להיות יצירתיים ולעשות דברים שהם ברמה אחרת. אני חושב שהניסיון לקחת את מה שקיים ולהיעזר בו הוא ניסיון טוב אבל לא מספיק. אני חושב שכאן צריך ללכת על רמה מניעתית. רמה מניעתית גם ברמת הסברה למורים שהמצוקה שלהם היא מצוקה טבעית וזה בסדר, ממה נגרמת המצוקה הזאת ולאיזה דברים הם צריכים לשים לב. עדיין לא ברמה הפרטנית. כמובן, אני לא מדבר פה על המצוקה אצל הילדים כי זה לא המקצוע שלי, אבל בהחלט איך אתה רואה את המצוקה שלך ושל חבריך בחדר המורים. אני לא יודע אם יש כרגע חדר מורים. אצלנו במחלקה אחד הדברים שעזרו לנו או עוזרים לנו להימנע משחיקה זה המפגשים של הצוות בארוחת עשר. כשאין לנו את המפגשים של הצוות בארוחת עשר או אין את הקפה ואת התה בחדר המורים, אז אין לדבר הזה תחליף. אם אין מודעות לתחליף הזה אז אתה לא מוצא את התחליף הזה וזה לא עוזר לך. יש גם את הנושא של סיעורי המוחות. כל הדברים האלה צריכים להיות חלק מהמניעה של המצוקה.

אחר-כך יש גם את האיתור של המצוקה. דיברו כאן מאוד נכון על זה שלא כל מורה יכול לשים לב שהוא במצוקה. כשמדברים איתי על עלייה בפניות לפסיכיאטריה, עלייה של בערך 20%-30%, אני תמיד אומר שאותי מדאיגים לא אלה שפונים אלא אלה שלא פונים. בתוך המורים בוודאי שיש כאלה שלא פונים וצריך ליידע אותם מה הסימנים למצוקה, איך אתה בעצם מאתר את סימני המצוקה ופונה לטיפול.

הטיפול הוא טיפול שצריך להיות במסות אחרות ממה שאנחנו מכירים. לכן הטיפול צריך להיות בעיקר במסות שהן מסות קבוצתיות, מסות דרך המדיה הווירטואלית עם כל הקושי כי יכולה להגיע להרבה יותר.

תוך כדי הדיון כבר פניתי למידה דפני, יצרנו קשר, נדבר היום וננסה לבנות ולהרכיב תכנית. ברור שזה גם שילוב של משרד החינוך יחד עם משרד הבריאות. אין ספק, צריך כאן עבודה שהיא עבודה משותפת גם מבחינת התכנון.

אדוני, האם היה שולחן כזה? ישבתם אנשי פסיכיאטריה יחד עם אנשי משרד החינוך וניסיתם להוסיף משלכם?

לא.

אני שמח לפחות שהדיון הזה הביא אותך לשיתוף פעולה עם הגברת. תודה רבה אדוני, הארת את עינינו.

ברשותכם, אני עובר לסיגל מהנהגת ההורים. בבקשה, סיגל בקיצור. נדמה לי שכבר שמענו אותך מדברת אז את יודעת להגיד את כל הדברים בקיצור.

אני אשתדל לגעת בקושי בקצרה ובעיקר בפתרונות שלנו. אני מתנצלת אם אגיד קצת מילים קשות אבל אני חייבת לומר. כולנו מדברים על הקורונה אבל צריך לזכור שגם לפני הקורונה, מבחינת משרד החינוך, סטודנטים להוראה לא מקבלים הכשרה לטפל בנפש של הילדים שלנו. לאורך כל השנים בשיעורי כישורי חיים כאלה ואחרים, המורים עצמם, המחנכים, שאינם בעלי הכשרה רלוונטית, אמורים לטפל בנפש של הילדים שלנו. תארו לכם שאתם מכניסים אחות לחדר הניתוח לנתח מישהו. זאת בדיוק התחושה. חשוב לי מאוד שנציגי משרד החינוך ישמעו את זה ונצא משלב התכנונים. גם בהכשרת מורים הגיע הזמן שמורים יוכשרו בייעוץ חינוכי כזה או אחר. או, לחילופין, אל תתנו להם לטפל בנפש של הילדים בשיעורי כישורי חיים.

סיגל, אין דבר כזה שמורה, ויהיה המורה המקצועי או מחנך, ברגע שמורה עומד מול תלמיד יש שיח נפשי, שיח פסיכולוגי, שיח חינוכי. אין דבר כזה שמורה למתמטיקה הוא רק מורה למתמטיקה והוא רק סוכן של מתמטיקה. את כל-כך צודקת במה שאת אומרת, שכל בית ספר להוראה, כל מכללה להוראה חייבת לכלול את הדברים האלה כי הם חשובים ולהטמיע אותם.

דבר נוסף שהוא מאוד לא פשוט. ההורים בשטח מרגישים הזנחה במלוא מובן המילה. עכשיו אני עוברת לתקופת הקורונה. הורים לילדים בכיתות ו'-ח' מדברים איתנו. ההורים מרגישים מוזנחים על-ידי המערכת. הילדים נרקבים בבית והם לא יודעים מה לעשות. צריך להבין שהמצב הוא מצב קשה. ההורים אומרים, מה משרד החינוך עוזר לנו? אין פתרונות. משרד החינוך באמת לא נותן פתרונות לכל הילדים שבבית. הם באמת נרקבים להורים. כשמדברים על תוספת של תקציבים ושולחים הודעות – רק אתמול משרד החינוך הוציא הודעה שגדל תקציב היועצות בגני הילדים. הופתענו לגלות כולנו שיש יועצות בגני הילדים. אף אחד לא יודע מי הן, מתי הן באות. שוחחנו עם גננות מאתמול להיום. כמעט בשום גן לא מצאנו יועצות שנכנסות לגני הילדים. אז לצאת בהודעות לתקשורת שהגדילו את כמות התקציב אבל בשטח לא מרגישים כלום ומרגישים הזנחה, צריך להבין שמשהו לא עובד. גם לא עובד מבחינת שקיפות. אם הטיקט הוא שקיפות בחינוך, אז בואו תתנו שקיפות ותגידו לנו לאן הולך כל הכסף הזה שבקורונה החליטו להשקיע בנושא הרגשי חברתי.

עכשיו לעניין הפתרונות. היום בתקופת הקורונה אנחנו היינו מצפים שמוועדה כזאת ייצא איסור שיועצות ימלאו מקום של מורים כאשר יש מחסור ברור וידוע בכוח אדם. יחד עם זאת, יועצת חייבת להישאר יועצת ולהיפך צריכה לקבל עוד שעות. כולם פה אמרו את זה. היום בפועל בבתי הספר, אם אתם יודעים או לא, היועצות נכנסות להחליף בשיעורים של גיאוגרפיה, של תורה, של שפה. זה פשוט לא סביר ואף אחד לא עוסק באמת באיתור של הילדים. הילדים האלה, כמו שאמרו קודם, הם לא קופצים עליכם. הם לא אומרים קשה לי. השוליים רחבים היום. צריך לאתר את הילדים האלה לא רק בשיעורי כישורי חיים. צריך להתקשר לילדים. היועצות לא יכולות להיות מחליפות לשיעור שפה. בתיכון רואים את זה הרבה, ביסודי פחות, אבל זה קורה גם ביסודי ואנחנו מקבלים את הדיווחים. אני מוכנה לתת דוגמאות.

כמו שאמרת קודם, חבר הכנסת, אנחנו חושבים שכל בית ספר צריך לקבל פסיכולוג. זה כבר לא שמנת, זה לא מותרות. הדברים האלה הם בייסיק וצריך סדר עדיפויות בתקציב.

אני מצטער, אנחנו עומדים בפני סיום. הדברים שלך היו ברורים וחדים. תודה רבה לכם על הפעילות של ההורים.

אנחנו שוב שומעים פערים בין התכניות והכוונות הטובות של משרד החינוך לבין יחידות הקצה בשטח. אני באמת פונה לחוה, שאני מאוד מעריכה את עבודתה ולכל הצוות של שפ"י. היו קשובים לנקודות הקצה. לפעמים התכניות שלכם, עד שהן מגיעות לאחרון גני הילדים ולאחרון בתי הספר, זה לא בהכרח קורה. היו קשובים להורים, היו קשובים למנהלי בתי הספר ולתלמידים.

אני רוצה לשמוע מנהל בית ספר חטיבה עליונה באנקורי פתח-תקווה. יוסי, אתה איתנו? לא נמצא.

אני רוצה לשמוע את רויטל כהן. גם לא נמצאת.

אני עורכת דין ועובדת סוציאלית במועצה לשלום הילד. אני שמחה על הדיון. באמת מדברים הרבה על מדדי תחלואה אבל לא מספיק על תחלואה שקופה שזה המצב הרגשי של הילדים. כמו שאמרו פה, שולי הסיכון הלכו והתרחבו. גם אנחנו במועצה לשלום הילד כמו כל מוקדי הסיוע מקבלים יותר פניות על קשיים משפחתיים, בדידות, חרדה, מצבי סיכון הולכים וגדלים. יש כמה פתרונות מעשיים. צריך לקיים ולהחזיר את המפגשים האנושיים עם בני הנוער. כיתות ה'-ו' יחזרו ובהמשך יחזרו כיתות יא'-יב'. עדיין יש עוד אוכלוסייה של כיתות י' שהיא אוכלוסייה שקופה כרגע.

אנחנו הקדשנו לוועדה סקירה בינלאומית מה קורה במדינות אחרות בעולם ואיך מנצלים את המשאבים של הרשות לצורך אותם מפגשים. אין כמעט יכולת לאתר ילד שנמצא בסיכון או במצוקה דרך הזום. הילדים האלה הם ילדים שיכולים להיפגע בבתים. הם יכולים גם לפתח מצבים סיכוניים בגלל המצב.

עורכת הדין אשל, אנחנו מסכימים איתך. מה הפתרונות. אתם כמועצה לשלום הילד, תני לנו שניים שלושה פתרונות.

האס.או.אס זה להחזיר את כל הגילאים למפגשים פרונטליים. דבר שני, שלא הזכירו פה זה לשמוע את הילדים. בתקופת הקורונה ערכנו סקר היוועצות עם 100 בני נוער בכל הארץ. סקר ייחודי שמקשיב לצרכים שלהם, שמשתמש בהם כמומחים למצבם. מה יכול לסייע להם לפנות לעזרה? מה הם צריכים בתקופה הזאת. לצערי, אני אגיד ש-82% מבני הנוער טענו שבעצם הצרכים שלהם לא מספיק נשמעים בתקופה הזאת בכל מודל קבלת ההחלטות.

אני חייב להגיד לך שעשיתי זום עם בין 80 ל-90 ילדים. הצורך העיקרי שלהם היה כל-כך פשוט, אנחנו רוצים לחזור לבית הספר. פתאום מתוך כל הכאוס הזה ילדים מתגעגעים לבית הספר. כלומר, אם חשבנו שהילדים שלנו בחנו את בית הספר רק כבית חרושת לציונים, הנה מסתבר שזה כור היתוך חברתי יוצא מן הכלל. אז אני חושב שהפתרון הראשון שלכם זה הדבר שצריכים לעשות ולהחזיר את כולם לבית הספר. כמובן להתמודד עם הקורונה ועם כל מה שצריך.

אפשר גם להחזיר אותם חלקית.

מעבר לאותו סקר אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד הרווחה, עם משרד החינוך וארגונים של מגזר שלישי מקיימים בעצם היוועצויות קבועות עם ילדים כדי לפתח גם את הנגישות שלהם ואת הצורה והאופן שבו הם יכולים לפנות כדי לקבל עזרה וסיוע מכלי התקשורת שפתוחים עבורם בכל אחת מהרשויות.

אני אגיד משפט אחרון וכבר דיברו על החוסר בפסיכולוגים וביועצים שיזהו, יאתרו ויושיטו יד. זאת באמת תופעה שמוכרת לנו גם טרום תקופת הקורונה. דיברו כאן על יש מיש אבל מעבר לזה, אם נגדיל כרגע את המשאבים ונפתח תכניות יצירתיות ונקשיב באמת לצרכים בשטח אז לא רק יש מיש אלא גם ניצור איזו מעטפת הרמטית מספקת ואולי באמת מעז ייצא מתוק.

תודה רבה לך ועל העבודה היפה שאתם עושים בתקופה הזאת ובכלל.

אנחנו עוברים לסיכום. חבר הכנסת שחאדה, אורלי, אם אתם רוצים לסכם.

תודה אדוני. שמחתי לשמוע את כל מי שהשתתף בדיון ובמיוחד את חוה. כולנו מסכימים לגבי הנחיצות של הנושא וחשיבותו. לא דיברנו על המהפך שקרה בחיים של עובדי הוראה שפתאום העובדים נמצאים בבית וצריך גם לדאוג לתינוקת שלהם באותו זמן וללכת לילד במטבח ולילד שלומד בזום. לא רק הכלים שיש להם להוראה השתנו והם לא היו ערוכים לכך, גם החיים שלהם השתנו. חשוב לתת להם את הכלים ולעזור להם כי רק כך נוכל לעזור לכל החברה.

אני דואג ממה שציינה חברת הכנסת אורלי פרומן, שהמערכת מודעת לבעייתיות, יש לה את הפתרונות רק שהדברים האלה לא מחלחלים לכל המערכת. אני חושב שמאוד חשוב שהדברים האלה יגיעו לכמה שיותר מצוותי ההוראה. הייתי אולי נותן דגש על היועצות שמצאו את עצמן במצב קשה ומתמודדות איתו. הייתי אולי מתחיל בלכסות בינתיים את מה שיש. לפחות ממה שיש לשים יד ובחודש אחד להגיע לכל היועצות שעובדות במערכת ההוראה, לתת להן כלים כדי שהן יוכלו לתת כלים לצוותי ההוראה ואז להתחיל להתקדם לאט לאט בנושא הזה.

קודם כל, אני מאוד מוטרדת מתלמידי כיתות ז' ו-י'. כיתות ז' אלה מסגרות חדשות. הילדים הגיעו לחטיבות הביניים ולא הספיקו ליצור את החברותא. רובם מעורבבים בכל רחבי העיר ובחלק מהרשויות גם בכיתות י'. אלה שתי אוכלוסיות שיושבות בבית הרבה מאוד זמן וגם אין איזה אופק לחזרה שלהן. מכל הדיון הזה, אדוני היושב-ראש, הילדים מתגעגעים, המורים מתגעגעים. לא נותר אלא באמת לקרוא לקבינט הקורונה להחזיר את כל התלמידים לבתי הספר. המפגש האנושי הזה יעשה את שלו. כל הזמן כבר יהיה כבר תוספת. אם במרבית מדינות העולם מסוגלים לעשות את זה, גם במדינת ישראל תנו חזרה את המנדט לרשויות המקומיות, לקבינט העירוני ולמנהלי בתי הספר. האמינו לי, הם יעשו את זה טוב וישמרו על בריאותם של אנשי החינוך ושל הילדים. אין כמו המפגש האנושי הזה, החיבוק האמיתי. צריך לראות בעיניים האחד את השני ותחזור גם השמחה לחיינו.

מאיר, הודית בצדק לכל עובדי ההוראה והמנהלים בתקופה הקשה.

ולהורים.

לפני הקורונה היה לי קצת ספק לגבי חשיבותו של בית הספר כמוסד. האמת, הקורונה מחזירה אותנו לבית ולכל מי שעובד בו את הכבוד הראוי והמגיע לו.

צר לי מאוד שחלק מהאנשים שהוזמנו לא עלו לזום. למה אני אומר את הדברים? כי בסופו של דבר תמיד אפשר לצמצם פערים פדגוגיים שנמדדים. כשאומרים, מאיר, איזה נזק יהיה? אני אומר שהנזק שהוא מדיד מבחינת פרקים בהיסטוריה, פרקים במתמטיקה, בסופו של דבר יהיה אפשר לגשר על זה וזה החלק הקל. החלק הקשה יותר זה החסכים החברתיים והנפשיים של האנשים.

לשמוע את יושב-ראש ארגון רופאי הפסיכיאטריה נותן את הנתון הזה, גם בשבילנו המבוגרים זה מדאיג מאוד. לכן אני שמח שהיתה כאן חוה ממשרד החינוך ואני מודה לכל מי שהיה בזום. הדיון הזה קטן בצהרי היום אבל הוא דיון מאוד חשוב.

אני חוזר ומבקש מחוה פרידמן ממשרד החינוך לשלוח את החומרים לוועדת החינוך. חשוב מאוד שהחומרים של המשרד יהיה כאן פרושים בפנינו, הכול מתוך תחושת שליחות משותפת.

תודה רבה, תודה למנהלת הוועדה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:40.