פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



22
ועדת משנה לנערות וצעירות בסיכון
18/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 3
מישיבת ועדת המשנה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
לנערות וצעירות בסיכון
יום רביעי, ב' בכסלו התשפ"א (18 בנובמבר 2020), שעה 9:30

איתור יישוג וטיפול לנערות וצעירות בסיכון בקהילה

חברי הוועדה: קטי קטרין שטרית – היו"ר
עאידה תומא סלימאן

אימאן ח'טיב יאסין

יעקב עמר - סמנכ"ל, הרשות לשירות לאומי אזרחי

זהבה לצ'ה - מרכזת בכירה פרויקטים ותוכניות עבודה, הרשות לשירות לאומי אזרחי

אורית להב - מנהלת תחום פ"א מענים ותכניות, תוכנית יתד, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

נפתלי יעבץ - מנהלת תחום (פרויקטים מטה) תקון וסיוע לבתי המשפט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלין אלול - סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל תקון וסיוע לבתי המשפט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

בעז קולומבוס - מנהל תחום חינוך על יסודי ממלכתי, משרד החינוך

נתנאל אשרי - רפרנט רווחה באגף תקציבים, משרד האוצר

רחל שגיא - מנהלת תחום קהילה והון אנושי, משרד הבינוי והשיכון

ד"ר יעקב ראובן - קרימינולוג קליני, המכללה האקדמית גליל מערבי

ד"ר חגית תורג'מן - ראש החוג לקרימינולוגיה, המכללה האקדמית גליל מערבי

פלגית גרוס - סמנכ"ל כספים ומינהל חינוך, עמותת ידידים

רויטל אבו דגה - חברת הנהלה, הנהגת הורים ארצית

אורואן אושדי - עמותה לנוער בסיכון

אריאלה אהרון

ת.ג., חבר תרגומים

איתור יישוג וטיפול לנערות וצעירות בסיכון בקהילה

בוקר טוב, שלום לכולם, היום יום רביעי ב' בכסלו, יש לי חולשה לחודש כסלו, אני מוצאת בחודש כסלו את כל הפתרונות. אני לוקחת את המילה כסלו, אל תסתכלו עכשיו על טעות הכתיב, קחו את המילה כסלו וחלקו אותה לשניים, כיס ולו (לב), אז פה לוועדה הזאת יש לב, את הכיס אנחנו נשמע מהמשרדים הממשלתיים.

אז נמשיך, ב' בכסלו, התשפ"א, ה-18 בנובמבר 2020. אני שמחה לפתוח את הדיון בוועדת המשנה לנערות וצעירות בסיכון גבוה, בנושא איתור, יישוג וטיפול לנערות וצעירות בסיכון גבוה. בפגישה הקודמת שלנו דיברנו על נתונים, הצגנו את הנתונים. כולנו יודעים וברור לנו שהנתונים הם קשים, קשים מאוד. אבל אני היום רוצה לשמוע את המשרדים הממשלתיים, אני רוצה להגיע לסוג מסוים של פתרונות, או לפחות לחשוף את הבעיות ואת הסוגיות שאנחנו נעלה היום.

בדיון הזה אני אבקש מהמשרדים השונים כך: כיצד מתבצעת פעולת האיתור, לנוער בסיכון, בדגש על נערות וצעירות. אלו תכוניות, פעולות מבוצעות לבחינת הכרת המקומות והאתרים בהם בני הנוער בסיכון משוטטים. אלו פעולות מתבצעות ליישוג אחר לנוער בסיכון במסגרת עבודת הרחוב. מה הם המאפיינים שעל פי הם מתבצעת פעולת היישוג. אלו נעשות במסגרת היישוג ליצירת אמון, על מנת שיהיו ברי השגה לטיפול והתאמה למענים המתאימים. מה הם המענים הראשונים והבסיסיים הניתנים לאחר עבודת איתור ויישוג במרחבי השוטטות. מה הם אחוזי ההצלחה בעבודת האיתור היישוג והטיפול. יש לנו הרבה שאלות, זה ברור לי שאנחנו לא נספיק לעשות את הכל, כי בנוסף לזה אני רוצה לדעת מהי תמונת המצב. כיצד מאתרים ומטפלים בנערות בסיכון. אבל כל מי שיהיה לו רשות דיבור, בבקשה, נא להיות מאוד נקודתיים, לדבר בקצרה, לתת לנו תמונת מצב, כדי שנוכל היום לצאת לפחות עם מספר נקודות חשובות לדיון הבא.

אני רוצה להתחיל דווקא באקדמיה. אנחנו נשמח לשמוע ד"ר יעקב ראובן ממכללת גליל מערבי, לשעבר הוא היה מנהל צופיה, ולאחר מכן את ד"ר חגית תורג'מן, במידה ויש לה מה להוסיף על ד"ר יעקב ראובן. אנחנו נשמע לגבי הכלים להערכת סיכון ומסוכנות בקרב נערות וצעירות.

בוקר טוב.

אני מציעה שאתה תספר לנו קצת על המחקר שערכתם ב2017 עבור משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנושא צעירים בישראל. בוגרים, צעירים בישראל על רצף סיכון וסיווג צעירים על מדרג הסיכון. נשמע את עיקרי התובנות שעלו מתוך המחקר, ועל הקשיים.

אוקי, אנחנו רק נהפוך את הסדר והשותפה של חגית תתחיל.

טוב, את התייחסת למסמך שאנחנו כתבנו אחרי מחקר, אפילו כמה מחקרים מקיפים שעשינו בנושא של נוער וצעירים בסיכון. אולי אתן תכף לראובן לסיים בתובנות של המסמך הזה, אבל רגע לדבר על התובנות שהיו לנו בדרך לכתיבת המסמך הזה, והן תובנות שמגיעות מסדרה של מחקרים, לא ממחקר אחד. בפעילות המחקרית ההתמקדות שלנו הייתה בנושא של בני נוער וצעירים בסיכון, כשמה שאנחנו ניסינו לעשות מתחילת הדרך ולאורכה היה גם להמשיג את הסיכון ולהבין אותו יותר. אנחנו יודעים שהדעה הרווחת היום, או יש שתי דעות והן קצת מנוגדות, אבל יש איזושהי אמירה שאולי ממנה נגזרים המספרים הקשים שכולם נמצאים בסיכון או כולם נמצאים באיזשהו מקום על הרצף של הסיכון. לנו היה חשוב רגע לחדד או לעשות הבחנה של איפה עובר הקו האדום שבו נער מסתכן אבל לא מסכן את החיים שלו וגם לא את הסיכוי שלו להשתלב בחיים הבוגרים בהצלחה.

אחד המוקדים המרכזיים של המחקר שלנו בתחום הזה היה הניסיון למצוא את הפרופיל של הסיכון, תוך כדי מודעות שפרופיל של נערים ונערות הוא לא דומה, פרופיל של סיכון של נערים ונערות וגם צעירים וצעירות הוא לא דומה. אנחנו שמים דגש גם על רגישות שהיא תרבותית וגם על רגישות שהיא מגדרית וזה בעצם מה שעשינו במחקרים שלנו. ההתחלה הייתה בשיתוף פעולה מדהים עם חסות הנוער, ובהרבה בזכות זה שד"ר ראובן יעקב, השותף שלי, בא משם ומכיר את המערכת היטב מבפנים. שם אנחנו עשינו מעקב אחרי בני נוער שמגיעים לחסות הנוער בתקופה של 15 שנים ועבדנו על בניית הפרופיל של הנערים והנערות וקודם כל ההבדלים בניהם מיד בולטים. אנחנו רואים שאצל נערות פוגשים יותר מקרים שקשורים לפגיעות מיניות ולהתנהגות מינית מוחצנת שמגיעה אחר כך. אנחנו רואים ביטויים אחרים, שונים, של שימוש בחומרים שהם לא דומים לשל הבנים ואנחנו רואים בכלל הבדל מהותי במאפיין של סיכום המצב שלהם, כשמנגנוני ההתמודדות של בנים הם בדרך כלל ה-אקטינג-אאוט, הם יותר תוקפניים, יש להם איזושהי התנהגות שהיא יותר מוחצנת. אצל בנות אנחנו רואים את זה יותר פנימה, אנחנו רואים את זה יותר במקום של פגיעות עצמאיות, במקום שהוא יותר פגיע לניצול של אחרים. מתוך המקום החלש שלהן, לאחרים מאוד קל לתפוס מקום בחיים שלהן ולנהל אותן, אז הן חשופות יותר לניצול. הנושא של קורבנות חוזרת, היא הקורבנות הביאה אותם למצב הסיכום שלהן, אז הנטייה שלהן להיות שוב ושוב קורבנות היא יותר בולטת.

אגיד שזה אחר כך התחבר אצלנו למחקרים נוספים שעשינו שבהם למשל, באחד הפרויקטים שבהם הערכנו תוכנית לטיפול במצבים של הזנחה, הייתה לנו הזדמנות לראות את זה משני קצוות אחרים. קודם כל אצל הילדים, מאיפה זה מתחיל, איפה החשיפה לסיכון של בנים ובנות מתחילה, ואיך הורים או משפחות שנמצאות במצב מצוקה מגיבים או חושפים ילדים וילדות למצבי סיכון שונים. אבל גם בקצה השני, האימהות הצעירות שנכנסות להורות בגיל מאוד מאוד צעיר, כשהן עדיין לא מוכנות, לא מבחינת המצב שלהן בחברה, השכלה, תעסוקה, אפילו יכולת להיות עצמאיות ולנהל את החיים שלהן באופן עצמאי. בשלב שהוא כזה לא בשל להיכנס למצב של הורות, שמעמיד את הילדים בסיכון וגם אותם עצמם, זאת אומרת זה רק מעמיק את הסיכון, ויותר בזה מעמיק את הסכנה שתהיה העברה בין דורית של סיכון, שזה מאוד משמעותי.

אנחנו נצטרך לקצר כי אנחנו צריכים לעבור לשותף הבא.

אני מסיימת בזה שבעצם מה שאנחנו רואים במחקרים שוב ושוב, בתחנות השונות, ילדים, נוער, צעירים, היום אנחנו רואים אותם במכינות קדם צבאיות. אנחנו רואים שמוקדי הסיכון הם שונים אבל אנחנו רואים שיש גם הרבה בלבול או חוסר יכולת להמשיג או לראות את הפרופיל עצמו, ובגלל זה מה שאנחנו עשינו, זה ניסינו לכנס את זה למוקדי סיכון שזה בעצם חלק מהדברים שכתבנו באותו מסמך מ2017, והמשכנו לפתח את זה. ראובן, אתה אולי רוצה להגיד משהו על מוקדי הסיכון עצמם?

יש לי שאלה תוך כדי, האם התייחסתם גם למגזרים? מה קורה במגזר החרדי? מה קורה במגזר הערבי? מה קורה במגזר היהודי? האם ייחסתם לזה חשיבות במחקר שלכם?

בטח, בגלל זה הדגשתי שהציר שכל הזמן ליווה אותנו זה הנושא של רגישות מגדרית ורגישות תרבותית. שני המוקדים שחייבים להצליב בניהם, כי כמו שבנים ובנות לא אותו הדבר אז בנים ובנות חרדים וחרדיות לא אותו דבר, ויהודיות וערביות לא אותו דבר. אחד הדברים שראינו בצורה בולטת, גם פריפריה ומרכז. חברה שגדלים במרכז הארץ מול חברה שנמצאים בפריפריה, זה גם לא דומה.

אני אולי אתחיל מהסוף, כי אני לא יודע כמה זמן יש לי, אבל שני דברים מאוד מאוד מרכזיים בלטו בסקירה שעשינו על צעירים וצעירות בישראל, שהשווינו את זה גם למדינות מערביות ושתי המסקנות שהגשנו למשרד הרווחה, קודם כל לנסות להפריד בין העולם של נערות לעולם של צעירות. גם פה בוועדה אנחנו ככה באותה נשמע שומעים את העיסוק בנערות וצעירות. אלה שתי תקופות גיל שונות, עם צרכים שונים, מוקדים שונים של סיכון וההתייחסות צריכה להיות שונה. עכשיו, למה זה חשוב ההפרדה הזאת? כי מה שרואים ומוצאים בשטח סביב התוכניות השונות שפועלות, הארגונים השונים שפועלים עבור האוכלוסיות האלה, זה שרובם ממוקדים יותר נוער, ממוקדים יותר באוכלוסיות של גיל ההתבגרות, מכל מיני סיבות. כל אחד שייקח את זה לאן שהוא רוצה לקחת, אבל כנראה עם נוער יותר אטרקטיבי להתעסק. גם אולי יש בתחום של הנוער יותר משאבים, יותר משאבים מהמדינה.

כשאתה אומר נוער, זה לעומת בוגרים יותר? זאת הכוונה שלך?

לעומת 18-24, הבגרות הצעירה.

יעקב, יש בזה היגיון, הרי אם אתה מתעסק עם צעירים יותר, רוב הסיכויים שאתה תוכל לקבל אותם יותר נורמטיביים, הייתי קוראת לזה, ופעילים ופועלים בצורה ראויה יותר, ולא בסיכון גבוה, כפי שבגילאים מאוחרים יותר.

בוודאי, אין וויכוח. אני האחרון שלא ירצה לעזור לבני נוער. אבל אנחנו מצלמים תמונת מצב שמדברת על זה שיש בני נוער בסיכון, 12-18, נערות בסיכון בגילאים האלה, ויש להן התייחסויות מסוימות, מענים מסוימים, רצף מאוד יפה של מענים ושירותים ותוכניות, שמתואמות לגיל ההתבגרות. כשבאים לעסוק בצעירות אז ברוב המקרים הם משתמשים באותם כלים, או שנוהגים להתייחס אליהן כאל אלו שהיו נערות בסיכון, ואז אין התייחסות ספציפית לצרכים של הצעירות בתקופת הגיל המסוימת שלהן, שזו תקופה שונה מגיל ההתבגרות. אני יכול לתת לכם רק דוגמא מוחשית אחת, שאנחנו רואים אותה באקדמיה. המון צעירות מגיעות למכללות למשל, עם המון סיוע של עמותות וכולי'. נערות שהיו בעבר נערות בסיכון, עשו אתן עבודה נהדרת, עבודה שבאמת תיקחו אותם, יש פה אני רואה חברה מ"בית רות", הם יודעים טוב מאוד על מה אני מדבר. מביאים אותן למצב שהן מתגייסות לצבא, עושות שירות בצבא, ופתאום באיזשהו שלב של החיים, הם גם עוזרים להן להתקבל לתואר. בחורות מאוד אינטליגנטיות הרבה פעמים, והן נופלות, שנה ראשונה ושנה שנייה, ומשהו שם מאוד מאוד מקשה עליהן. אחד הדברים שזיהינו למשל זה הנושא של עורף, בספרות קוראים לזה עורף משפחתי, בשירותים השונים מדברים הרבה על עורף משפחתי. לא שלנערות יש עורף משפחתי, לנערות בסיכון, הרבה פעמים גם להן אין עורף משפחתי. אבל הנערות שהן נמצאות תחת הטיפול של הרווחה, הן מאוד עטופות, יש להן המון אנשים בתוך המסגרות שהן נמצאות בהן, שתומכים, מלווים ואפילו קשר מאוד מאוד אישי וכולי'. כשמגיעים לתקופה של הבגרות הצעירה, לאט לאט הרשתות האלה של התמיכה הן מתמסמסות והן פתאום הן מרגישות ביתר שאת היינו אומרים את הבדידות.

אז יעקב, יש לי שאלה אליך. היות ואתם עשיתם את המחקר הזה, לא עשיתם את זה עבור האקדמיה רק, המחקר הרי הוזמן על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. מה נעשה מאז המחקר שלכם לגבי יישום ההחלטות? הרי כל מחקר מביא גם תובנות, מביא גם מסקנות שצריך לעשות. מה נעשה מהשלב שבו הגשתם את המחקר, אנחנו מדברים על 2017, מה אתה יכול להגיד לי המחקר הזה שינה בתפיסה או בדרך העבודה של המשרד? האם אתה יכול להצביע לי על שינויים בעקבות המחקר הזה?

בהחלט, אנחנו יותר רואים את העבודה של משרד הרווחה, פחות של משרדים אחרים כי איתם אנחנו עובדים. אבל משרד הרווחה בהחלט לקחו המון תובנות מהמחקר הזה, ואנחנו רואים את היישום בשטח. למשל היום אנחנו מעורבים באיזשהו מחקר מלווה ומעצב של מיזם, לדעתנו מאוד מאוד חשוב, שנקרא מכינות ניצוץ, מכינות ניצוץ זה מכינות, שמאפשרות לצעירות, לפני הגיוס לצבא, אבל הן אחרי 18, לפעמים 19 ו20.

אתה כל הזמן חוזר לנושא של ההכנה והדברים לצבא, ולא שמעתי ממך דוגמאות לגבי המצב אצל הנערות הערביות, ואם יש תכניות מיוחדות לגבי הנערות הערביות? במיוחד בנושא של המכינות ושל הליווי אחרי 18, אחרי י"ב.

האם כמו שנתת דוגמא של מיזם שלדעתך הוא מצליח, בשם מכינות ניצוץ, האם במחקר שעשית יצאה גם תובנה לגבי נערות בסיכון במגזר הערבי? האם בעקבות המחקר שלך יש גם איזשהו מיזם לנערות הללו?

קודם כל אל תפילו עלינו אחראיות על כל הצעירות בישראל, אנחנו בנישות מאוד מאוד מסוימות נכנסים, בהתאם לתקציבי מחקר. אנחנו לא יכולים לחקור את כל התופעה על כל ההיבטים שלה. נכון שצריכה פה איזושהי התייחסות ייחודית לפי מגזרים שונים וכולי'.

לא מספיק להגיד שיש התייחסות תרבותית ומגדרית. זה לא מספיק בכלל.

שאלתן אם יש תובנות, אז מהמקום שלנו, אנחנו רואים את התובנות האלה בשני כיוונים. ראוי גם להגיד באמת, גם בהקשר הזה של מכינות ניצוץ, מה שהן באות לעשות זה באמת לעזור לצעירות האלה שהצבא לא מעוניין לגייס אותן בגלל נתוני פתיחה לא תמיד כל כך מתאימים, לעשות עוד איזשהו פוס שהוא מותאם לגיל של הבגרות הצעירה. לתת להן עוד איזושהי העצמה לקראת שלב של גיוס, שמאפשר כניסה יותר חלקה אחר כך לחיים הבוגרים.

דבר נוסף אולי שאפשר לראות אותו מאוד בולט, זה שהיום יש יותר ויותר הכשרה ממוקדת של עובדי רווחה לתחום של צעירים, לתחום של צעירים וצעירות, של הגיל הזה 18-24. אז אותם עובדים, עבדו עם נוער, עבדו גם עם הבוגרים הצעירים. היום יש הבנה שצריך לפתח מומחיות לנישה הזאת של צעירות.

דעתי היא שצריך לפתח מומחיות בכל נושא, לאו דווקא לנושא הזה. בכל נושא חייבת להיות הכשרה מתאימה. השאלה שלי לגבי המחקר שלכם, כי אתם העליתם פה סוגיות שיש התייחסות יותר לנוער, פחות התייחסות.. אם כך יש לכם גם נתונים מספריים, האם יש לכם נתונים שאתם יכולים לנו עליהם, כמה יש בכל, בוא נומר סקטור וסקטור, בכל גיל וגיל. האם יש לכם נתונים לגבי נערות בסיכון?

התשובה הראשונה שלי והכי כנה, לא נתונים שלא נמצאים בידי הראשויות. זה בעצם בסיס הנתונים שלנו, ולכן אני חושבת שנוכל לשמוע את זה אולי אפילו טוב יותר ממשרד העבודה והרווחה, מביטוח הלאומי אולי ממשרד הקליטה. זאת אומרת המשרדים עצמם מחזיקים את הנתונים, שהם בסיס הנתונים הראשון שלנו. אבל אני כן רוצה רק להשלים לשאלה הקודמת. מ2017 ועד היום קודם כל אנחנו באמת ראינו שסל המענים שמונגש לצעירים בישראל הלך וגדל, שזה מאוד משמח. הוא גם מאוד מסועף, אני לא יודעת לספר לעומק על הפרויקטים, אבל כחוקרים באקדמיה, אני יודעת שאנחנו נחשפנו בשלוש שנים האחרונות לכמה מיזמים שקמו, שאנחנו פשוט מתוך צורך להצטמצם או להתמקד במה שאנחנו חוקרים, לא יכולנו לגשת לכל המכרזים, אבל אני יודעת שיש מיזם שעוסק באיתור ויישוג של נערות אבל במגזר הערבי ואני יודעת שיש פרויקט שעוסק במעורבות קהילתית אצל נערות וצעירות בסיכון כגורם שעוזר להן להשתלב. אז זה גם נערות וגם משהו שהוא מאוד מגזרי ואני חושבת שזה אולי על קצה המזלג רק דוגמאות, זה משהו שצריך לשמוע מהמשרדים עצמם.

כן, אנחנו נשמע. פשוט, זה תמוהה בעיניי שני דברים, שאני כיושבת ראש הועדה מזהה כל פעם מחדש, חוסר בנתונים וחוסר בחלוקה המגזרית, כי הבעיות במגזר הערבי הן שונות מהמגזר היהודי. במגזר היהודי הבעיות של הציבור הכללי שונה מהציבור החרדי. אני מדברת על הסיבות וכמובן גם דרך הפעולה. בסופו של דבר ילמדו לעבוד איתי במשרדים ויבינו שאני דורשת את הדברים האלה ואמשיך לדרוש אותם כדי שאוכל להבין בכלל לאיזה כיוון המשרדים הולכים.

אנחנו עוברים בקצב מהיר ביותר למשרד העבודה והרווחה, כי עלו פה מספר שאלות, אז אני הייתי רוצה לשמוע את אלין. אלין, אנחנו חוזרים אליך מהפגישה הקודמת, מהדיון הקודם. אז שמענו את המחקר והיינו מאוד מאוד שמחים לשמוע כיצד אתם מבצעים את פעולות האיתור לנוער בסיכון, צעירות בסיכון, מה הן התוכניות, מה הן הפעולות שמתבצעות לבחינה והכרת המקומות, והאתרים שבהם הנוער הזה משוטט, ואלו פעולות מתבצעות? אנחנו נשמח לשמוע אותך.

בשמחה. אני אקדים ואומר שאני באמת אתייחס לפעולות שאנחנו מייחדים לנערות בסיכון, בשונה מצעירות בסיכון. יש רצף שלם של מענים שמתחיל אפילו מילדים ונוער בסיכון, ועובר דרך מסגרות שונות ומענים שונים עד לצעירות של גיל 25-27, בחלק מן התוכניות שלנו גם מעבר לגיל הזה. לגבי פעולות של איתור, משרד הרווחה מפעיל לאורך הרבה מאוד שנים את ניידות האיתור, חלקן מוכרות כניידות של "עלם", משום שהן מופעלות באמצעות עמותה. חלקן מופעלות על ידי הראשויות בעצמן, אנחנו מתקצבים ראשויות מקומיות לניידות איתור, עבודת יישוג, עבודת שטח, להימצא במקומות שנמצאים בני נוער בסיכון. כשהמשימה היא לאתר אותם במקומות שבהם הם נמצאים, לא להזמין למשרד אלא להגיע אליהם - - -

האם תוכלי להגיד לנו בבקשה באילו ישובים ערביים יש ניידות איתור?

כן, יש לנו רשימה של יישובים ערביים שבהם מופעלות ניידות איתור לאורך שנים. נפתלי פה איתי על הזום, אז אנחנו מבחינתנו אפילו נוכל בתוך הדיון עצמו לתת לכם את הנתונים לגבי הישובים הערביים. אני חושבת, מזיכרוני, שאפילו יש הענות יחסית טובה של ראשויות. גם חשוב לי להגיד, אנחנו כמשרד מתקצבים את כל הראשויות המקומיות לתוכניות של איתור, לניידות איתור. חלק מהראשויות מסיבות שלהן לא משתמשות בתקצוב הזה ומעדיפות לממש תכוניות אחרות. זה חשוב להגיד, אנחנו כמשרד הרווחה.- - -

לכן חשוב לי לקבל את הרשימה איפה זה קיים כדי לדעת אם זה באמת פועל או לא.

חברת הכנסת אימאן ח'טיב תפעל מול ראשי הראשויות שמקבלות תקצוב ולא ממשות את זה. זה התפקיד שלנו, אנחנו גם יכולים לסייע לכם הרבה יותר ממה שאתם חושבים, אנחנו לא רק באים כביקורת. אנחנו באים גם- - -

אנחנו נשמח לכל סיוע, ולכל שיתוף פעולה.

חברת הכנסת ח'טיב, היא עובדת סוציאלית בהכשרתה, והנושא הזה הוא נושא שמאוד חשוב מאוד חשוב לה, ואם יש ראשי ערים שבוחרים להתעלם מהנושאים החשובים הללו, אנחנו נמצאים פה בכנסת בדיוק לצורך ולמטרה, גם מצד אחד לסייע לראשי הערים ומצד שני להגיד לראשי הערים יש לכם כלי מצוין, למה אתם לא משתמשים בו? אל תבואו אחר כך בטענות. השיח שחברת הכנסת עושה מול ראשי הערים לפעמים חשוב יותר, הכרחי יותר, יעיל יותר, מקצועי יותר ממה שאתם יכולים לעשות מול אותם ראשי ערים. כי אחר כך באים למי בטענות? אליכם. אז תעבירי בבקשה, אם את יכולה לוועדה ולחברת הכנסת באופן אישי את הנותנים שאת מדברת עליהם ואנחנו נשמח לטפל בזה. תתייחסי גם למגזר החרדי, והאם יש גם תופעה של נערות שחוזרות בשאלה ולא מוצאות את עצמן, וכיצד אתם גם מטפלים בהן. אז נשמע אותך.

אנחנו כמשרד המחויבות שלנו היא לכל בני הנוער באשר הם. כמובן שהתוכניות שלנו הן תכוניות שהן מותאמות לפרופיל של בני הנוער האלה. זה יכולים להיות בני נוער שבאים מהחברה הערבית, מהחברה החרדית, כמובן יש לנו תכוניות איתור לנוער חרדי נושר, מה שאנחנו קרואים תכוניות נוח"מ (נוער חרדי מנותק), אנחנו מפעילים ברשויות שהן ידועות כרשויות חרדיות אבל לא רק, גם לצורך העניין בתל אביב עצמה מופעלת ניידת כזאת לטובת בני הנוער החרדים. יש לנו פריסה ארצית. אני חייבת לומר שבשנה האחרונה, בהתמודדות שלנו עם הגלים של הקורונה, ההתפשטות שלה, אנחנו בוודאי עם אצבע על הדופק ואנחנו מבינים שיש לנו בני נוער שנמצאים כרגע ברמות סיכון, שלא נמצאים תחת הרדאר של משרד הרווחה מהרבה מאוד סיבות. בטח זה לא המקום לפרט את הסיבות לכך ולכן בהקשר הזה אנחנו הגשנו בקשה בתיאום עם משרד האוצר להרחבה של כל הפעילות של ניידות האיתור, באופן כזה שתהיה פריסה ארצית. באופן כזה שכל בני הנוער בכל רחבי הארץ, ללא קשר לרשות כזאת או אחרת יוכלו להיות תחת עינם הפקוחה של אותם עובדים שיגיעו לאותם מקומות שבהם הם נמצאים, וזה לשאלתך, גברתי יושבת הראש, המשימה היא לא לאתר אותם ובזה להסתפק, ברור מאליו שאין עניין לאתר ולהשאיר את כמאותר ו? ומה השלב הבא? לכן המשימה שלנו היא באמת לחבר את אותם בני נוער שנמצאים כרגע בסיכון ולא ידועים לכל המערכות באשר הן, לגורמים טיפוליים, עובדים סוציאליים שנמצאים ברשויות וייעודיים לתחומים של טיפול בנוער בסיכון. כדי שבאמת כל אחד מהמקרים שיאותר, תהיה לו עין בוחנת, שתבדוק, האם באמת יש מקום להמשך הטיפול שלו במסגרות של רווחה, בחינוך או במקומות אחרים, וזה באמת כדי לעצור כל פוטנציאל להידרדרות שיכול להיות- - -

ההרחבה הזאת מבוצעת כבר בפועל? או שזה משהו עתידי?

אנחנו הגשנו את הבקשה, גם יצרנו את הקשר עם הגורמים המפעילים, שיפעילו עבור משרד הרווחה את השירות הזה בפריסה ארצית, כל התוכניות שלנו כבר מוכנות, מתוקצבות, אנחנו ממתינים לאישור של ועדות מכרזים- - -

אז אנחנו תכף נעלה גם את נציג משרד האוצר כדי שישיב לנו. אלין, אני רק רוצה לציין, אני מסתובבת ברשויות מקומיות, בכל המגזרים, בכל המקומות, אני עושה את זה לאט לאט. אין לנו הרבה זמן, אבל בזמן שיש לי אני משתדלת לעבור מראש עיר לראש עיר, אני שומעת הרבה מאוד על קיצוצים בתקציבי הפעולות, לא רק של איתור, אלא גם בתוכניות עבודה. כמוכן, זה לא רק הדברים הרעים, גם שמעתי רבות מראשי הערים, מחמאות רבות לגבי פרויקט "יתד", מספרים על זה דברים מדהימים, אומרים שזה פרויקט נהדר, אז כדאי להקשיב ,לשמוע ואולי להרחיב את הפעילות ב"יתד".

בתוך הדיון הזה נמצאת גם נציגה של תוכנית "יתד", וגם אני אשמח- - -

אנחנו נחזור אליה, מפני שחברת הכנסת - - -

ברשותך, רק להגיד שבאמת המענים הם מענים שמשרד הרווחה פורס אותם על רצף שלם, גם נוער וגם צעירים. התוכנית של "יתד", היא תוכנית שבארבע שנים האחרונות נתנה דחיפה מאוד משמעותית גם בתוכניות, גם בתקציבים, גם בפועלות שמיועדות כל כולן לצעירים בסיכון.

אז אנחנו נחזור אליך, אבל לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור לחברת הכנסת אימאן ח'טיב, אני רוצה שתכיני לך איזשהם שיעורי בית קצרצרים. אנחנו נחזור אליך לגבי השאלה של מיידעים מדויקים לגבי נתונים של מספר צעירים חסרי עורף משפחתי, ע"פ מגזר יהודים, חרדים, מגזר ערבי ועולים. אין פילוח נתונים מגדרי, כמוכן כפועל יוצא מכך קיים קושי לקבוע כמה חסרי עורף משפחתי זקוקים לסיוע, אז אנחנו נחזור אליך עם השאלה הזאת. בינתיים ניתן לחברת הכנסת את רשות הדיבור.

תודה רבה כבוד יושבת הראש. אלין, תודה על העבודה והעשייה. הייתה לנו פגישה ארוכה, ודיברנו על כל הדברים. אני רוצה קצת לחזור למחקר שהוצג קודם ולהתחיל בנקודה שהוזכרה על ידי הד"ר, שדיברה על העברה בין דורית. כעובדת סוציאלית שעבדה עם נערות במצוקה, וגם התמחתה בעבודה, בנושא הזה. לצערנו הרב, אנחנו שוב ושוב פוגשים באותם בני נוער ונערות, שההורים היו במצב כזה, אחר כך עברו הנערות שהיו נערות במצוקה, הן עכשיו אימהות והורים, ואנחנו רואים, עכשיו אני רואה, את הילדים שלהם באותו מצב. זה רק אומר שהטיפול וההשקעה, וחבל שזה קורה ככה. כאילו יש השקעה, לא יודעת, צריך לבדוק אותה לעומק. מה קורה בדרך? ששמים תכוניות, האם שמים מספיק תכוניות מותאמות, האם שמים מספיק משאבים, האם עושים הערכה ומדידה לאותן תכוניות, כדי לוודא שאכן בשלב מסוים מהחיים, יצליח הבן אדם הזה לצאת ממעגל המצוקה.

לא יכול להיות שאנחנו נטפל באימהות שהן היום סבתות ואחר כך נטפל בבנות שהן היום אימהות, ובאותו זמן אותן נערות מתבגרות מתחילות להגיע גם ללשכות של הרווחה. אני חושבת שהנושא של התקנים, במיוחד בתחומים כאלה קשים, של נוער ונערות במצוקה, וזה קשור קשר ישיר לנושא של אלימות, ואנחנו רואים איך האלימות הזאת חוגגת. אי אפשר להתעלם מהקיצון של האלימות, של הרצח, במיוחד רצח של נשים. מה שקרה שלשום בעראבה זו אחת מהתופעות האלו. השאלה, מה אנחנו עושים הלאה. נכון שיש מאפיינים מיוחדים לנערות. הנערות לא מחצינות, הן מחצינות, אבל לא בצורה שנערים, שבני נוער מחצינים את ההתנהגות שלהן. בעיקר הן פועלות מתוך נקמה הרסנית. נקמה עצמית ונקמה באחרים שממול. השאלה באמת מה אנחנו עושים חוץ מלהביא את הנתונים ולשים אותם על השולחן. צריך תכוניות.

אני זוכרת, אז כשהייתי עובדת עם נערות במצוקה, היה פרויקט כזה שקראו לו בחברה היהודית "קבוצות חן", שהלכו ופתחו מרכזים לנערות שנפלטו מבתי הספר, ולקחו אותן חמישה ימים בשבוע, משמונה עד שתיים, נתנו להן הוראה מתקנת, נתנו להן גם הכשרה מקצועית. צריך להתאים, לא ללכת על אותו דגם שהיה קודם, כי הצרכים והעולם משתנים. צריך ללכת לעולם הטכנולוגי לתת להן הכשרות, כי אנחנו יודעים שעבודה והכשרה מקצועית ואקדמיה, זה הכלי המרכזי שיכול להוציא נוער ונערות ממצוקה. כל הפרויקט הזה נסגר. נכון שיש היום את הבתים החמים, אבל בתים חמים זה שעה שעתיים במשך היום. זה כאילו, וגם לא מי יודע מה. התקנים של העובדים הסוציאליים שמטפלים בבני נוער הם אותם תקנים מבחינת מספר התיקים, לצערי הרב אני אומר שזה תיקים, אבל תיקים זה משפחות , זה בני אדם, זה חיים וזה גורל, ולכן צריך לתת השקעה מבחינת משאבים וזמן. כמה אפשר להעמיס על עובד סוציאלי? בנוסף לתת את ההכשרות הראויות, ולא כל עובד סוציאלי שמסיים תואר ראשון יכול להיות עובד סוציאלי שמטפל בסוגיות כאלו קשות. לכן צריך להסתכל על הדברים בצורה הוליסטית.

ועכשיו עם הקורונה זה הרבה יותר קשה.

עם הקורונה ועם הסגירה בתוך הבתים, ועם סגירת התחבורה הציבורית. כאילו הנוער הולך לאיבוד. למרות שהנוער נמצא הרבה פעמים מאחורי המסכים, אבל בכל זאת, אין תחליף למגע הישיר, אין תחליף למפגש ישיר. אנחנו יודעים שגם העובדים הסוציאליים נזהרים בלצאת ולעשות את הביקורים בגלל הקורונה והחשש שהם ידבקו ובגלל כל מיני סיטואציות אחרות. אני חושבת שצריך לשים תוכנית הוליסטית שלמה, אחרת אנחנו נשאר כל פעם ורק האנשים יתחלפו.

תודה רבה חברת הכנסת אימאן ח'טיב, מילים באמת קשות אבל מצד שני עם המון תקווה שצריך לקחת באופן יסודי. אלין, אני יודעת מונח על הכתפיים שלכם עומס מאוד מאוד כבד, אני גם יודעת, לצערי הרב, הרי אנחנו מדברים על נתונים של 2017-2018, זה עוד הרבה לפני עידן הקורונה. אני מתארת לעצמי שלפחות במקרה האופטימלי עלינו ב30% מקרים נוספים למה שקיים ובמקרים היותר קשים אני הייתי אומרת שאפילו עלינו ב50% יותר ממה שהיה.

רק משפט אחד לגבי הפגיעות המיניות. חשוב מאוד שנדע, שלא תמצא נער או נערה שידבר על פגיעה מינית בטלפון. אין כזה דבר, אין. זה מצריך אמון רב מאוד, בין העובד הסוציאלי, המטפל, הפסיכולוג לאותו נער או נערה, ולא לדבר על החששות של החשיפה ויאמינו לו או לא יאמינו לו, ואחר כך מגיעים לטעויות האישיות שמתלוות לנושא הזה לכל החיים.

תודה רבה. חברת הכנסת, יש לה וועדות אחרות, ולכן היא הייתה חייבת לעזוב. אבל אנחנו נשמח לעדכן אותך.

אני אשמח לקבל את המחקר הזה, אם אפשר.

כן, אפשרי, הנה הוא נמצא אצלנו. אנחנו מכאן עוברים לרשות השירות הלאומי והאזרחי כי הבנתי שגם יש לכם מיזם, ויש לך מצגת. אנחנו נתכנס לעשר דקות דיון, לא יותר מזה, כי אנחנו רוצים לעבור הלאה. בינתיים שיתכוננו גם "בית רות" וארגון "ידידים", נשמע גם את אורית להב. אחר כך נעבור למשרדים אחרים, משרד החינוך ולמשרד לחיזוק קהילתי ונסכם במשרד האוצר.

בוקר טוב, אני עמר יעקב, סמנכ"ל של רשות השירות הלאומי, ואני עוסק בשירות הלאומי גם בתחום של אוכלוסיות מיוחדות, שזה כולל גם מגבלה וגם סיכון. במסגרת הזו, רשות השירות הלאומי היא גוף, מה שנקרא יחידה סמך עצמאית העוסקת בכל מה שקשור לנושאי ההתנדבות של השירות הלאומי, שזה חרדים, ערבים, יהודים וכל מה שקשור לנושא אוכלוסיות מיוחדות. אתמקד היום בקטע של האוכלוסיות המיוחדות, אני רק אומר, שהפלטפורמה שלנו, המנדט שלנו כרשות השירות הלאומי זה קטע מאוד קצר, זה עניין של או שנה או שנתיים במהלך חייהם. אמנם שנתיים מאוד משמעותיות, אבל בתחום הזה בזה אנחנו עוסקים.

אז קודם כל, מבחינת הנוער בסיכון או הנערות, מי שמגיע אלינו זה כל מי שקיבל פטור מהצבא, או שלא נקרא, שזה בעיקר המגזר הערבי, וכל מי- - -

והחרדי גם.

החרדים זה שירות לאומי, זה חוק אחר.

לא, למה שירות לאומי? אני יודעת שיש שירות אזרחי.

יש שירות אזרחי לאומי, שהוא- - -

אני אגיד לך מאיפה אני מכירה את זה, אני פשוט דואגת, הרי יש חלק מהם שהם עובדים, ויצאו לחל"ת. אנחנו מדברים על 400 חברה כאלה, מתוך ה13,000 שיש אם אני לא טועה. הם חברה שלא מקבלים דמי אבטלה.

אני יודע, זה נמצא כרגע בדיונים.

אז אני בדיונים האלה העליתי את הנושא הזה. הצעתי להציע חוק בנושא הזה עד שמנכ"ל הביטוח הלאומי ביקש ממני לנסות להגיע לאיזושהי פשרה, אז אנחנו באמצע ולכן אני מכירה את הנושא הזה מקרוב, תודה.

השירות הלאומי לנושא של נערות ונוער מבחינתנו זה מגיל 17 עד 24. זה הגיל שאנחנו מתעסקים. האפיון של האוכלוסייה הזאת כפי שהוא מאופיין אצלנו, זה רמת הקריטריונים להתקבל לתוך השירות הלאומי, זה כל מי שהוא בהתנהגויות מסכנות, הכוללות שוטטות, חברות לחברה שלילית, בריחות מהבית, התנהגות מינית לא רצויה. כל מי שיש להן הריונות לא רצויים, סובלות מפוסט-טראומה כתוצאה מפגיעה מינית וכמובן בשימוש מזדמן כזה או אחר בנושא של סמים ואלכוהול, אלה הקריטריונים שהעלנו ונכנסים. לא כולם יכולים להיכנס לצערנו בגלל הקיפי התקציב. מבחינתנו יש לנו מודל שהוא נבנה במהלך השנים 2013 ועד היום, זה תהלך שהלך ונבנה ונבנה.

נכון להיום, משנה שעברה כבר יש לנו את ספר השירות, שנתתי לכם אותו, שהוא למעשה מרכיב את כל מודל ההפעלה. המאפיינים של התכונית שלנו, קודם כל תכונית ההתנדבות, צריך להבין שהמתנדבים האלה, ברגע שמאתרים אותם, מאבחנים אותם ואומרים עכשיו אלה מתאימים לעשות שירות לאומי, בונים להם את הקבוצה והם קודם כל עושים שירות, ופעם בשבוע יש להם הכשרה, מה שנקרא לטובת ההכנה שלהם לקריירה, לתעסוקה, לכישורי חיים וכל מה שהם צריכים בתוך התהליך. השירות שלנו הוא בין 30 ל40 שעות, בדרך כלל זה 30 שעות אצל החברה האלה, שהם עושים 30 שעות, ועוד את השמונה שעות או העשר שעות הנוספות זה בתחום ההכשרה.

המרכיבים של המודל זה ליווי אישי בהתחלה. מתחיל התהליך מהלשכות החברתיות, מבתי ספר לחינוך מיוחד, בכל המקומות שאפשר לאתר את המתנדבות או הנערות שבסיכון. הם מגיעות אל אותן רכזות שישנן בשירות הלאומי, והן אלה שעושות איתן את הראיונות, את התהליך כדי להתאים להם מקום לשירות. אחרי שמתאימים להם את המקום לשירות, הם מצטרפים אלינו לשירות הלאומי, ובמסגרת הזאת יש להם ליווי אישי. הליווי האישי הזה משמעותו שיש רכזת לכל 30 בנות, כאשר 30 בנות אלה נמצאות בתהליך עבודה שותף בתוך מערכת ההתנדבות, ומקבלות את ההכשרות, פעם בשבוע בתוך העניין הזה. ישנו גם ליווי קבוצתי, כאשר הליווי הקבוצתי כולו מתעסק בעיקר במעטפת הציבורית והוא נותן תחום העשרה מבחינתנו של כל מה שקשור לנושאי: קריירה, תרבות הפנאי ועוד כישורי חיים וכולי.

התוכנית נותנת למתנדבות קרש קפיצה אמיתי. זאת אומרת, היא מכניסה אותן למסגרת שהן חייבות לקום כל בוקר, לגשת, לקום ללכת להתנדבות.

איך הם מגיעות אליכם?

אז מה שאמרתי בהתחלה. הריכוז הולך או דרך הלשכות החברתיות או לשכות הרווחה וכל הראשויות המקומיות.

כי אתם יושבים במשרד החינוך, נכון?

לא.

רשות נפרדת? הבנתי. אז הנתונים מגיעים אליכם מהרשויות באופן ישיר?

לא, לנו יש שמונה גופים מוכרים שהם אלה שמטפלים בכל בנות השירות הלאומי בארץ. הם אלה שבתוך התהליך הזה יש להם רכזות, הרכזות האלה עובדות מול בתי ספר של חינוך מיוחד, עובדות מול "עלם" ומול "החצר הנשית" ועוד כל מיני מקומות ששם יש את הבנות שמסתובבות, שמאתרים אותן ואז מביאים אותן לשירות הלאומי, או דרך חבר לחברה או מחברה לחבר, כל אחד במקרה כזה, מביאים את הבנות האלה. הבנות האלה עוברות תהליך ראיון ואבחון עם הרכזות . כל זה כמובן, אני לא אמרתי, אבל אני אגיד את זה עכשיו מראש: זה בשיתוף פעולה מלא מלא עם הרווחה, והם הגוף הדומיננטי מבחינה מקצועית, מבחינתנו. הם אלה שעושים איתם בדרך כלל, נרד בר-און זאת הנציגה שלהם בתחום של הנוער בסיכון.

תפרט לנו באותה הזדמנות גם את הקשיים שיש לך. הפרויקט הוא מצוין, הוא נהדר, אבל הוא נשמע יותר מדי וורוד.

הוא לא וורוד בכלל.

זהו, אז זה המקום שלנו לדון, ואם צריך אנחנו כאן, ננער.

את זה אני אגיד בסוף. אני רק מה אנחנו מנסים לעשות. בתוך התוכנית הזאת, זה קרש קפיצה, שהיא מתחברת גם לקהילה, גם לחברה וגם לעצמאות האישית של כל אחת ואחת מהן. כשהם מגיעים, יתרה מזאת, בשנתיים האחרונות, לפני שנתיים, הצלחנו בסיוע ציפי נחשון גליק, אני לא יודע אם אתם זוכרים אותה או לא, אבל היא הייתה ברווחה. היום נרד ממלאה את מקומה בינתיים. כשהביטוח הלאומי לקח את המודל הזה והכיר בו כתוכנית שיקומית, והוא נותן למנדבות האלה, שהן זכאויות על פי הפרמטרים שלהם, את התוספת של הבטחת הכנסה. כלומר, יש בת שאין לה עורף משפחתי, היא מקבלת את דמי הכלכלה שהיא מקבלת מאתנו כ800 שקל, ביטוח לאומי משלים לה להבטחת הכנסה לאלף ומשהו שקל, כדי שתהיה להם יכולת לחיות ולהמשיך להתקיים. זה משהו שאני כל כך הופתעתי, אבל ברגע שביטוח לאומי, כגוף מאוד חיובי בעניין הזה מבחינתנו, הכיר בתכונית הזאת כמודל שהוא מודל של תכונית שיקומית, אז שמחנו לקבל את זה ולעשות את הדברים.

קצת נתונים מבחינת הפעילויות שיש לנו, יש לנו כ-630 תקנים כאלה של בנות שהן בסיכון, מתוכן יש 180 תקנים של דירות, לנו יש 24 דירות היום של בנות שירות לאומי שעוסקות בהן. ביקשתן להגיד גם כמה בנות יש בכל תחום, אז יש לנו את זה בחלוקה. יש שלוש עמותות, של הגופים המוכרים, שהן מרכזות ומטפלות בבנות האלה. באגודה להתנדבות יש 125 בנות, ב"בת עמי" יש 193 בנות וב"עמינדב" יש כ-149 בנות, שזה סה"כ מצטבר, מה שיש לנו, גם בנים וגם בנים וקנה הדיור, הכל משאיר כ-650 מאוישים היום. יש במגזר הערבי תהליך שהתחלנו בשנה שעברה, לפתוח קבוצות שם. קשה מאוד, קשה לנו מאוד להיכנס לתוך החברה הערבית כדי ליצור גם קבוצות שלהן בתוך השירות הלאומי. השנה אנחנו באמצע התהליך של פתיחתה של קבוצה דרוזית לתוך העניין הזה, ויש לנו קבוצת חרדים, חרדיות יותר נכון. אנחנו לא מפרסמים את זה עם הסיפור של החרדיות מכיוון שזה קטע שאסור לדבר עליו ברמה האישית, אבל יש קבוצה כזאת שעובדת ונמצאת באחד מן הגופים. מבחינתנו כל מה שקשור לפעילות ותכף אני אגיע לחסמים, בסך הכל אמרתי תיקני הדיור זה 180, 24 דירות, סה"כ איוש 164 מתוך ה-180 זה תהליך תמיד דינמי, כל הזמן יש כניסות ויציאות של המתנדבים האלה. אני מניח שאתם מכירים את הקושי והקשיים שישנם עם המתנדבים האלה.

מבחינת החסמים שישנם בתוך הפעילות, תראו הפעילות שאנחנו עושים עם המתנדבים לאחר שיצרנו גם שפה משותפת, גם סילבוס מתאים, תוכנית על פי מחקר ועל פי כל מה שצריך שיהיה, מתבצע הספר הזה, והספר הזה הוא בשיתוף עם משרד החינוך, עם משרד הבריאות ועם משרד הרווחה, שהם עושים את זה אתנו ביחד. אני מוביל את כל הפרויקט הזה, בתהליך שלו, כבר מספר שנים. אבל ברמה העקרונית הקושי שלנו פעם אחת זה היקף התקנים, שיש כל מיני אנשים ממתינים ואנחנו לא יכולים להכניס יותר אנשים, זה 1.

2. ברמה של ההתמודדות עם המתנדבים. ההתמודדות עם המתנדבים האלה היא שונה לחלוטין מהמתמודדות רגילה, מפני שיש פה, פתאום יש לך הפסקת זמן כזה, שהם פתאום נכנסים לאיזה טראומה, אז צריך לעשות להם טיפול מיוחד, לעשות להם את התהליך ואז אחר כך להחזיר אותם לשירות הלאומי. בתוך העניין הזה יש כמות יחסית גדולה של ימים שהם עושים הפסקות שירות, אנחנו משמרים אותם, למרות שהם לא משלמים לנו, או שאנחנו לא משלמים או לא מממנים את הגופים שעושים את זה, משום שישנם פערי תקציב, אני מקווה שבסבב הקרוב, כשתהיה ועדת תעריף שלנו, אם היא תעלה לאוצר ותביא את זה, המנכ"ל שלנו ראובן פינסקי, ראובן נכנס לזה עם כל הכוח, ואנחנו ביקשנו כ-500 תקנים נוספים, כדי שיהיה לנו- - -

זה הצורך? 500 תקנים? זה אומר ש - - -

תראי, אני מניח שהצורך הוא הרבה יותר. כמות המתנדבות. הפוטנציאל הזה הוא גדול מאוד, אבל אנחנו- - -

האם אתה יכול להגיד לי למשל בשנתון, בעשור, כמה זמן אתם קיימים?

אנחנו מ-2009.

אז מ-2009 אתה רואה עלייה?

כן, בטח, וודאי. אנחנו התחלתנו ב-2010, היינו 84 מתנדבים.

היום מה המספר?

היום אנחנו 630 בתחום של הסיכון וכמעט 1600 בקטע של המוגבלויות. שמה הלובי הוא הרבה יותר חזק כנראה, בגלל זה המדינה משלמת יותר - - -

נכון, אתה צודק בהחלט. בגלל זה אנחנו נמצאים כאן, כדי לעשות לובי לנערות בסיכון.

תראי, אנחנו קיבלנו התחייבויות מפעמים קודמות שעם האוצר אנחנו בשיתוף פעולה מלא.

מה תווך הזמן שאותה נערה מגיעה אליכם? נניח בסביבות גיל 17, כמו שאתה אומר.

אצלנו אמרתי, זה או שנה או שתיים.

מעט, זה מעט יחסית.

זה מעט, אבל זו פלטפורמה מאוד מאוד משמעותית.

אתם רואים את הנערות האלה חוזרות אחר כך אליכם ומסייעים או מתנדבים?

כן, יש בנות כאלה שהפכו להיות מנטוריות בתוך הדברים האלה.

וואו, יפה מאוד.

זה בדיוק כל מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים תהליך. יש לנו עם משרד הרווחה ועם משרד הבריאות מה שנקרא, הכנה לתכניות המשך, כלומר הם מסיימים אצלנו את השירות והם הולכים לעשות את הדברים. שם יש הרבה בעיות של תקציבים שלא מגיעים לקבל את הכל, למרות ש - - -

ממכם לאן הם עוברים?

הם אמורים להיות משוחררים לחיים, אנחנו לא. וזה הקטע הקשה.

מעט מאוד. הם היו צריכים לעבור למשל איזה עורף משפחתי.

זה בדיוק מה שאנחנו אומרים. בקטע הזה, שאם אנחנו עוברים למשרד הרווחה - - -

חברת הכנסת, אני אשמח לדבר על "יתד", כי אני חושבת שזה מאוד קשור גם למה שאת מדברת עכשיו.

מאה אחוז, רק אנחנו יכולים לצאת מהמצגת.

לא הצגתם אותה כשדיברתי, ראיתי.

דיברת כל כך לעניין שאנחנו יכולים להשלים. אני צפיתי במצגת אתמול, הסתכלתי עליה, לצערי הרב רק אתמול.

אני צריך להדגיש לכם, אני קיבלתי את התראה רק ביום- - -

אה מצוין, אם זה ככה אז מצוין. אני פשוט ראיתי את זה אתמול בשעות המאוחרות של הלילה, אחרי שחזרתי מאוד מאוחר מהשומרון. גם חטפתי שם דלי של צבע, אז היה מאוד מעניין אתמול, אז עד שהגעתי והצלחתי ככה לחזור לעצמי, זה היה כבר מאוחר, אז זה השעות. אצלי הצוות לא מתרגש, הוא מקבל הודעות ממני באחת, ב12 בלילה, זה בסדר.

כן, אנחנו אתך, אני אשמח מאוד. אני רוצה להגיד לך שאני שומעת דברים נהדרים על פרויקט "יתד", לפחות לאן שאני מגיעה. הגעתי לצפת, הגעתי לגוש עציון, הגעתי לנוף הגליל והגעתי לעוד הרבה ערים. נועם אתה כאן, תזכיר לי על עוד דברים שהיינו בהם שבהם דיברו על "יתד", גם אפילו חנכתי מבנה של "יתד" בצפת, עם תרומה נהדרת של תושבים שהיו גרים שם והפכו להיות אנשי עסקים חובקי עולם, והם חזרו ותרמו לקהילה. מצאתי בזה דבר יפה מאוד דווקא בפרויקט הזה. הייתי שם והכל חדש, מבריק ונהדר, ראיתי אנשי מקצוע, שוחחתי איתם, שעובדים יפה מאוד. אני חושבת שכדאי שתבקרו שם ותראו, מקום מדהים. כן, אנחנו נשמח לשמוע אותך, רק תציגי את עצמך.

יופי, תודה. שלום לכולם, שמי אורית להב, אני יושבת במטה "יתד" במשרד הרווחה. אני אציג בכמה דקות את "יתד", אני חושבת שהרוב פה, אנחנו בקשרים איתם בדרך זו או אחרת. אז "יתד" זו קודם כל תוכנית לאומית, זה מקסים שאומרים פרויקט אבל בפועל זו תכנית לאומית בהחלטת ממשלה, בסוף 2016. יש לה זרועות ביצועיות היום גם בראשויות המקומיות וגם בפרויקטים ארציים ומיזמים ארציים. בתחילת הדיון היום הציגו הדוקטורים שעשו את המחקר. מכינות ניצוץ זה אחד הפרויקטים של תכנית "יתד", אבל יש גם עוד פרויקטים רבים. אנחנו בקשר עם 11 משרדי ממשלה, בועדה ארצית שיושבת פעם בחודש וחצי, חודשיים, ובקשר עם עמותות כולל פורום ארגוני צעירים שיושבים פה, פורום ארגוני צעירות שיושבות כאן, עמותת "עלם", הרבה עמותות שונות ופילנתרופיה, כשהמטרה ביחד היא להוות פלטפורמה לעבודה משותפת עבור צעירות וצעירים במצבי סיכון. כמובן שאנחנו לא מחליפים אף אחד אלא המטרה היא להפוך אחד פלוס אחד לשלוש.

אנחנו מדברים היום, בעצם במשרד הרווחה מוכרים קרוב ל17,000 צעירות וצעירים מתוכם אם אנחנו מתרכזים בצעירות, אנחנו מדברים על כ60%, שבחברה הכללית זה 58% ובחברה הערבית זה 68%. צעירות שבעצם מלוות ומטופלות. יש לנו תכניות ייחודיות גם לחברה הערבית, הייתה פה חברת הכנסת ח'טיב, ואני מבינה שהיא עזבה אבל חשוב כן להגיד את זה. יש את מיזם "נור", שזה מיזם עבור נערות וצעירות בחברה העברית, כשהמטרה היא באמת לכיוון של שירות, השכלה, תעסוקה, דיור, אלימות, משפחה, מיניות, כל החלקים האלה, אנחנו היום משקיעים בזה. יש לנו שבע ראשויות, אנחנו היום משקיעים בזה, זה מיזם חדש, יחד עם ביטוח לאומי וקרן "רש"י" אנחנו היום משקיעים בזה הרבה מאוד. יש את מכינות ניצוץ, זה שש מכינות, מה שהוזכר בהתחלה. יש שתי מכינות לצעירות. יש את מיזם מקושרים, שזה מיזם גם בשותפות עם קרן "רש"י" שזה מנטורים.

חשוב לי להגיד שהתכנית היא כן חדשה מאוד, ארבע שנים זה מעט מאוד זמן בעולם שלנו. ויש באמת, כמו שאת שמעת התפתחות מאוד משמעותית וקשר עם באמת הרבה מאוד עמותות והרבה מאוד מיזמים, אני אתן עוד דוגמאות. יש הרבה מאוד תכניות שמפוקחות על ידי תקון, אלין שנמצאת פה, מפוקחות על ידי תקון ונמצאות ברצף של הפעילות איתן, ומעגלי צעירות. כמובן תכניות שיושבות אצל אלין, "צלש", שירות לאומי מותאם, מה שהזכיר ראש השירות הלאומי, דירות מעבר לבוגרות חוץ ביתיות בקשר לעצמאות, שלוש דיוריות לצעירות שהן במימון של "יתד", ויש מכרז עכשיו, שאלין באמת אחראית עליו, לגבי דירות מעבר המשך, של 40 דירות מעבר- - -

אז זהו, אנחנו רוצים להגיע לנושא המכרזים ולכן אני נאלצת להפסיק אותך, כי אני חייבת לשמוע עוד. יש לנו רק חצי שעה כדי לסכם את הכל. אז אנחנו עוברים רגע לפלגית מארגון "ידידים". תני לנו בבקשה סיקרה לגבי הבעיות של המכרזים שמסתיימים ב-2020.

כרגע אנחנו פועלים בעיקר בשלושה סוגי התקשרויות. אחד תחת מכרז, אחת תחת מיזם משותף, ועוד יש לנו פעילות בהיקף של כ-300 נערות שהוא תחת תמיכה. וזו הבעיה המרכזית, כל הסיפור של התמיכות. כל מי שפועל היום בתכניות שנמצאות בתמיכה ממשלתית, אין לו שום וודאות של רצף פעילות לשנה הקרובה. אנחנו פועלים בשנה לימודית אבל במקביל גם בשנה קלנדרית מבחינת תקצוב, ויש לנו ככה ממש קבוצה גדולה של נערות שנמצאות היום באיזשהו איום שהתכנית שלהן תפסק שוב בראשון לינואר, כי אין שום רצף ושום הבטחה לתקצוב של תכניות שהן נתמכות בשנת 2021. יתר התכניות שלנו כרגע, כן יש להן איזושהי התקשרות יותר ארוכת טווח, זאת אומרת, עד סוף השנה- - -

סליחה רגע, שנייה אחת. האוצר רוצה לדעת באיזה מכרזים מדובר, את יכולה לתת לי שמות?

אנחנו מפעילים תכנית "צלם" לנערות במכרז.

אוקי, זה אחד. מה עוד?

תכנית שבאמת פועלת ברצף? יש לנו תכנית במיזם משותף עם משרד החינוך, המנהל על חינוך דתי.

תכף אנחנו נשמע אותם.

יש לנו עוד תכנית שאנחנו מפעילים באמת בהכנה לשירות משמעותי של נערות במצוקה, של בני נוער בסיכון, אבל בתוכן יש 300 נערות בסיכון שאין להן שום הבטחה לרצף, מאחר ומדובר בתכנית אמנם שאמורה להיות בה רצף פעילות, אבל היא פועלת תחת תקנת תמיכה, ששמה זו לא התקשרות.

שמות התכניות ? שמות שתי התנכיות?

תכניות "סלע" לנערות, ויש לנו "סלע חמ"ד". התכנית שפועלת תחת התקנת תמיכה זו תכנית "מעגלי אחראיות", שזו באמת הכנה לשירות משמעותי לנערות מהפריפריה, שיש בה המון ליווי כמובן בנוסף לזה, שהיא באמת בסכנה שאין לה שום יכולת לדעת מה באמת קורה עם המשך התקצוב שלה.

תודה רבה, אנחנו עוברים למשרד החינוך, ואנחנו רוצים לשמוע את בעז קולומבוס. מפקח החמ"ד במשרד החינוך, לגבי מיעוט בפנימיות לבנות בחמ"ד, שלוש בנות לעומת שש בנות לדוגמא. זה פחות או יותר היחס?

בוקר טוב. רק אתייחס לגבי מה שאמרה פלגית עכשיו. אנחנו עובדים במיזם משותף עם ארגון "ידידים", המיזם של "סלע" לבנות. זו בעצם תכנית משותפת שכבר נמשכת כמה וכמה שנים, ואנחנו רואים בה חשיבות גדולה וגם הצלחה גדולה. אולי גם בהמשך אילן, נציג אגף לנוער בסיכון במשרד יוכל גם טיפה יותר להרחיב בעניין. בהיבט של הרחבת המענים לבנות החינוך דתי או הציבור הדתי לאומי בסיכון, אז אנחנו בשיתוף מלא בתוך המשרד עצמו עם מנהל לחינוך התיישבותי, גם בכפרי נוער לבנות בסיכון, שיש כמה וכמה כאלה. הדגש שחשוב לומר הוא, שמאחר והרבה מאוד בנות מגיעות מבתים בעלי רקע דתי, או דתי לאומי, הצורך הוא במסגרות נפרדות, זאת אומרת לבנות בלבד. יש לנו כמה וכמה פנימיות כאלה היום. אנחנו כל הזמן בבדיקה אם יש צורך במוסדות נוספים, שאני אומר שהרקע שלנו הוא בעיקר חינוכי-טיפולי, ולא במסגרת הרווחה, כדי לאפשר את השיוך הנורמטיבי ככל שניתן.

יכול להיות שאם אילן ירצה להרחיב, אז מבחינת ההתמחות, היא נמצאת בעיקר באגף לחינוך ונוער בסיכון.

האם יש איזה תובנות מסוימות שאתה יכול להגיד שאנחנו זקוקים להן? או אם היינו נוהגים ככה אז הדברים היו מסתדרים יותר? כי אני הבנתי פה ממנהלת הועדה שיש בעיה גם בעיה בלאתר אותן. יש מיעוט של נערות שנמצאות בפנימיות לעומת למשל נערים? ומה הסיבה לכך שיש מיעוט?

מספר המוסדות הייעודיים הוא קטן יותר. אנחנו לא יודעים לומר בוודאות היום, אם יש מחסור. אנחנו יודעים שמספר המוסדות קטן יותר. בעבודה משותפות גם סביב תהליכי הערכה והסקר שאנחנו עושים יחד עם ארגון "ידידים", כדי לבדוק האם ישנו צורך בפתיחת מוסדות נוספים. אני כן יודע לומר שמבחינה גיאוגרפית, אנחנו באזור המרכז והצפון עם יותר מוסדות ודווקא באזור הדרום אנחנו חסרים במוסדות בעלי אופי פנימייתי. זה יכול להיות היום איזשהו צורך ששווה לחשוב עליו כהרחבת המענה.

מצוין, נהדר. אני רוצה מכאן לעבור לרויטל מהנהגת ההורים הארצית, היא נמצאת אתנו בזום. הבנתי גם שלהורים יש משהו להגיד, אז אולי כדאי שנעשה את זה. רויטל, שלוש דקות לרשותך, בבקשה, אנחנו בלחץ של זמן, מצטערת. מה שנותנים לנו בוועדה זה שעה וחצי, כמובן שזה לא מספיק, אבל יהיו לנו עוד הרבה ועדות, ונוכל להעלות ולהציף את הכל.

מה שאני כבר יכולה להבטיח, זה שאני כבר כל כך בנושא הזה, אשאר כל כך הרבה זמן. לא יודעת כמה אני אוכל להישאר בכנסת, אבל בכל יום שאני אהיה בכנסת, זה הנושא שאני מרימה ואני ארים ואני אמשיך לפעול, אז יהיו לנו עוד הרבה ועדות אם לא הספקנו לשמוע את כולם, בואו ננסה כמה שיותר להספיק ולשמוע כמה שיותר.

אז בוקר טוב, ובאמת תודה על הדיון. הנושא הזה בעצם מאוד קריטי וכמו שאמרת קודם הוא קריטי עוד יותר בתקופה הזאתי. הילדים וההורים נמצאים היום בסיר לחץ שהם לא רגילים אליו, כל מה שאולי לא היה קיים פעם, היום עוד יותר קיים ועוד יותר מורגש, בבתים שהיו לכאורה נורמטיביים עד כה. הראייה שלנו היא אחרת קצת מכל מה שנאמר עד עכשיו. אנחנו מסתכלים על הבסיס, והבסיס מבחינתנו מתחיל בחינוך. ילד בגיל גן ומעלה, שלא יודע שהוא נפגע, וזו המציאות שהוא חי בה, לא יודע אחרי זה גם להרים את הדגל ולהגיד, תעזרו לי. החינוך כרגע צריך, וזה לא קיים, לא באופן משמעותי, וכמעט ואך ורק על הניירת. צריכים להיות מערכים ברורים, חד משמעיים, של חינוך למיניות, של מניעת אלימות. שילד ידע איפה הוא צריך להיות מוגן ואיפה הוא צריך להגיד, פוגעים בי. מעבר לזה יש גם את ההיבט החברתי, ילדה הרבה פעמים תפתח לחברות שלה. אז ילדה שהחברות שלה לא מכירות את המונחים האלה והמושגים האלה, לא תזהה את הקושי בחברה האחרת שלה.

אנחנו לא רואים במוסדות החינוך פרסומים ברורים, חדים לעין של בואו, תפנו אלינו, תעזרו בנו. אנחנו לא רואים את זה מתקיים בשום צורה ובשום דרך. מעבר לזה שהילדים חיים הרבה ברשתות החברתיות, גם שם אנחנו לא רואים את זה מתקיים.

מבחינת נגישות הדיווח, לילד, ילדה, לא קל לגשת ולדווח. צריך להנגיש להם את זה. שיחת טלפון, דיברתי עכשיו על זה שהם לא יודעים לאן להתקשר. ילדים הרבה פעמים לוחצים, כי זה מה שהם מכירים ויודעים, צריך לאפשר להם את הלחיצות האלה. פופאפים ברשת חברתית יאפשרו להם את הלחיצה הזאת. קישור ישירות לצ'ט בוואטסאפ ינגיש להם את האפשרות הזאת, הרבה יותר טוב ממה שקיים כרגע.

נושא אחרון, יש פה פיזור מאוד מאוד גדול בתפעול, בין משרדי הממשלה ובין גורמים רבים. זה מאוד מבורך מצד אחד, מצד שני חסר לי, חסר לנו את הריכוז. מי מפקח ? מי מוציא לפועל את כל מה שעדיין לא קרה? אנחנו רואים עם מ-2017 ועוד דברים אחרים.

נכון, אנחנו עוברים לשמוע את אוריאן. אוריאן היא בעמותה לילדים בסיכון והיא יצאה מהבית בגיל 11. נכון אוריאן? שלום אוריאן

שלום, שמי אוריאן אושדי. יצאתי מהבית בגיל 11 מיוזמתי האישית, למרות המשפחה שלי הייתה מוכרת לרווחה. הזכות לקרוא ולכתוב לא הייתה לי, ורק במסגרת, שיצאתי להשמה חוץ ביתית, סוף סוף צמצמו לי את הפער הלימודי. בגיל 14 הבנתי שהמסגרת החוץ ביתית שלי לא תואמת לי ועברתי לכפר נוער מיוזמתי. סיימתי את הלימודים שלי בבגרות מלאה ובהצטיינות, תמיד שאפתי להצליח ולהיות בזכות עצמי ולמרות זאת בגיל 20 הגעתי עם חובות, בודדה, ללא עורף, ללא יכולת להצליח. הגעתי לעמותת ילדים בסיכוי, והם תרמו לי המון. הם לימודי אותי מה זה משפחה, ונתנו לי עורף, כלים, הם לימדו אותי לחלום. הם נתנו לי את הכוחות להתמודד עצמי, להסתדר. בגיל 25, אתה מוצא את עצמך לבד, "יתד" לא נותנת לך יותר סיוע. היום אני סטודנטית, אני לומדת משפט ומנהל ציבורי בתוכנית "גל" למנהיגות חברתית. אני מאוד מתרגשת.

את מדהימה, את מדהימה. את מרגשת את כולנו.

יש לי פחד יומיומי לנשור מהלימודים. לקח לי שנתיים עד שהצלחתי להגיע לתואר אקדמי. אתה בגיל 25 פשוט ללא מלגות, ללא סיוע מהרווחה ואתה פשוט מתמודד לבד. אם הצלחת לשרוד ולהינצל יש סיכוי שתצליח. היום אני יכולה להגיד לכם שהמצב הרבה יותר קשה. אני בקשר עם צעירות בעמותה שלי ואני רואה איך המצב מתדרדר. צעירות צריכות לבחור אם לקנות תחבושות או לעלות על האוטובוס. אני רואה את המצב של האובדנות. קל לצעירות לבחור בעולם הזנות, להגיע לרחוב, לבנות משפחה בצורה לא מושכלת ואני פשוט לא רוצה שזה יקרה עוד. חשוב לי שיהיה שיפור במעמד הצעירות, חשוב לי שתהיה התאמה מגדרית לצעירות, חשוב לי שיהיו יותר מענים וכלים שתואמים גם לטכנולוגיה, גם לעידן של היום, גם למצב שתואם לאיך שהמדינה שלנו מתנהלת, וזה פשוט מרגיש כאילו יש הדרדרות. ההידרדרות הזאת פשוט מדאיגה אותי. במקום שיהיה צמצום במעגל הזה, הן מתחילות בגיל צעיר, בגיל שאני הגעתי לרווחה, בגיל 11, והן כל חייהן נכנסות לעולם המצוקה. אם לא יהיה שיפור והתאמה באיתור הצעירות והנערות, באיתור המענים, בהעצמה של כלים והתנהלות כלכלית, בהעצמה לקריירה, תעסוקה והפגת הבדידות, הן לא יצליחו להשתקם. חשוב לי מאוד להדגיש את זה, שאימהות צעירות לא מתקבלות ב"יתד" והן צריכות להיות במערכת הכללית של הרווחה. הן לא יכולות כמעט להצליח להגיע לעולם הקריירה, באקדמיה, כי אין להן את היכולת להתמודד לבד עם העולם הזה. אם לא יהיה שינוי משמעותי בהתייחסות לצעירות והתאמת המענים לצעירות, לא יהיה שיפור והמצב שלנו רק ילך ויתדרדר. נכון לעכשיו עם הקורונה רק רואים את המגמה הדאיגה שעוד ועוד צעירות מגיעות למצבים קיצוניים. אין הוסטלים לצעירות ממעגל הזנות, הן צריכות להיות בהוסטל כללי עם שאר הנשים והן חוזרות לשם והמעגל של היצירה מעולם הזנות קשה יותר. אני מקווה שהועדה הזאתי תשפר את מעמד הצעירות, תגדיל ותשפר את מצב הנערות, ויפתח באמת תובנות ושיח מחודש לטיפול בנערות וצעירות בישראל. תודה רבה.

אוריאן, אני חושבת שאת סיכמת את הרצון שלי לבוא ולסייע. את כל כך מרגשת, רהוטה, את מדהימה, הצלחת, את תצליחי. אני כל כך מאמינה בך, ואני שמחה מאוד שאת נמצאת בעמותה, ששם את יכולה גם לתת כלים לנערות אחרות שנמצאות על סף ייאוש, להתרומם ולהאמין שיש להן תקווה, כי את כן מגשימה חלומות, ולכן אני חושבת שאנחנו בעולם הקטן שלנו, כל אחד מאתנו יעשה את הצעד ובסופו של דבר אנחנו נוכל להגיע באמת לנחלה ולמנוחה. אז תודה רבה לך על מה שאמרת, ואנחנו חוזרים לאלין, כי מה שאת הדגשת פה בפירוש קשור למידע שחסר לנו לגבי נתונים של מספר הצעירים, חסרי עורף משפחתי. אנחנו מדברים על נתונים שיש לנו מ-2017, נכון? מ-2017 מה נעשה? זה המסמך, המסמך שאני מסתכלת עליו שקיבלנו מהמ"מ אצלנו. הוא מתייחס לסקירת שירותים חברתיים לצעירים מעל גיל 18 חסרי עורף משפחתי. אשמח מאוד לשמוע ממך, אלין, מה נעשה או מה הנתונים.

כמו שאמרתי קודם, צעירים מעל גיל 18 חסרי עורף משפחתי נמצאים תחת התכנית הלאומית של "יתד", אורית כאן הציגה את המספרים. לנו כמשרד בוודאי ובוודאי יש את התמונה הכוללת של כל מי שנמצא בתוך המערכות של משרד הרווחה. אם בראשויות המקומיות, אם בתכניות השונות שהמשרד מפעיל, והמשרד מפעיל רצף של תכניות, גם במינהל שירותים חברתיים ואישיים, גם בתכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, וכמובן גם במינהל תקון, המינהל שלנו. כך שמבחינה זו, אפשר להעביר מיפוי של נתונים לכל מי שמקבל שירות במשרד הרווחה. הנתונים האלה קיימים במערכות של משרד הרווחה.

ברשותך הייתי רוצה כן להתייחס לדברים שהעלתה נציגת הנהגת ההורים, וכמובן לדברים המרגשים של אוריאן, שבעצם מביאה דרך הסיפור האישי שלה את המפגש שלה עם שירותים שונים, שבעצם היו בדרכה לאורך השנים שהיא עשתה, ועשתה דרך יפה ומדהימה וכל הכבוד. אני חושבת שבאמת אחד הדברים שאנחנו כמינהל תקון מאוד מאוד עסוקים בו היום, זה באמת ליצור את הפלטפורמה הרחבה שאוספת את כל המגוון הרחב של התכניות שקיימות. יש הרבה מאוד תכניות שהמשרד מפעיל, יש הרבה גופים שמפעילים עבור המשרד שירותים, והיום אנחנו בעצם נמצאים לקראת פיילוט של תפיסה אחודה, אחת מרכזית כזאת, שיש לה התייחסות על לכל השירותים, מרגע שנער או נערה מזוהים בסיכון ועד למקום שהם מקבלים את החליפה האישית שמותאמת לצרכים שלהם.

ברשותך, אם אפשר, הייתי שמחה לתת לנפתלי יעבץ, שמרכז את הפיילוט הזה להגיד ממש במשפטים ספורים.

אני אשמח. אני רק רוצה להתמקד במה שאת אמרת, אני חושבת שאת צודקת, יש הרבה מאוד תכניות ומעט בכל תכנית. התפזורת והפיזור הזה לכל מיני חלקים זו הבעיה המרכזית בכך שהתקציבים הם נמוכים וקטנים בכל פרויקט, אני חוששת לתכלל את זה, אז בואו נעבור באמת לנפתלי יעבץ שייתן לנו ממש בדקה או שתיים, כי אנחנו חייבים לדבר גם עם משרד השיכון וגם עם משרד האוצר, ויש לנו רק עשר דקות להכל כולל סיכום.

בהחלט, אז אני אהיה מאוד מאוד תמציתי ונקודתי. אני יכול לומר שבאמת שאנחנו מסתכלים על בני נוער שמטופלים אצלנו בתוך מינהל תקון, ברצף של המסגרות, אז יש לנו באמת הרבה מאוד מענים ותכניות שהם בסוף אפשר להגיד שבבים של מענים ותכניות, כי בכל רשות מקומית יש בסוף בית חם ומתל, ומתר ומפתן, וניידת איתור, ועדי, כל רשות על פי הפיזור אצלה. אבל בסוף זה חלקי תכניות קטנות ובני הנוער עוברים בין תכנית לתכנית, הם פחות רואים את הגבולות, אבל בסוף התקציב מגיע כחלקיקי תקציב לכל תכנית, וכמובן אין ראיה מתכללת על הילד כשהוא עובר בין מסגרת למסגרת.

מה שאנחנו עובדים עליו זה מה שנקרא מודל בטו"ח (בית טיפולי וחברתי לנוער), בשביל ליצר תפיסה אחודה בתוך הישוב, שממש תראה את הנער, כמו שאלין אמרה, תפירת חליפה אישית לכל נערה ונער, בשביל לבוא וללוות אותם באופן מלא בישוב. כשאנחנו מדברים על שירותי קהילה זה באמת מאתגר, כי חשוב לזכור שנערה יכולה לשוטט בשעות הלילה, בשעות הערב, היא מגיעה לבית החם, אחרי זה פוגשים אותה עובדי האיתור, אחרי זה היא מגיעה למרחב אחר. אז כן אנחנו רוצים ליצור את הסנכרון הזה, כרגע אנחנו נמצאים בתהליך של לאתר שמונה ישובים שיכללו בפיילוט, כולל מגזר ערבי, חורה יכנסו לתוך הפיילוט, ומגזר חרדי, אנחנו בבחינה בשביל להכניס אותם וישובים נוספים ברחבי הארץ, באמת בשביל לבוא וליצר את התפיסה האחודה הזו.

אני כן אומר שהקשר הזה, שמן הסתם, הגשנו את זה בבקשות לאישור תקציב המדינה.

אז זהו, תכף נשמע את משרד האוצר. אבל אם יש פה נציג ממשרד השיכון לגבי שלושת התוכניות הרלוונטיות במשרד השיכון לצעירים חסרי עורף משפחתי? דיירי רחוב?

אני משיקום שכונות, אגב מרקם וותיק. יש לנו פרויקט מאוד חדש ומאוד אפקטיבי לקידום צעירות וצעירים באזורי שיקום שכונות, באזורים חלשים. יש פה המון תכניות מאוד מרשימות, אנחנו באמת שמים את הדגש על הנושא של האיתור, ולהגיע אליהם ולמצוא אותם ולהתחבר אליהם. מאוד חשוב, באמת אני מסכימה עם הדברים שאמרו פה, יש הרבה מאוד תכניות לנוער, הרבה פחות תכניות לצעירים והצרכים של הצעירים לא בהכרח מגיעים לידי ביטוי. אנחנו מנסים באמת גם להתחבר לצעירים שבאזורי שיקום, הקמנו ב-18 ישובים שלוחות לנושא של מרכזי צעירים. מרכזי צעירים זו פלטפורמה מצוינת, אבל הנושא של להגיע לצעירות ולצעירים היותר בלי עורף ובמצבים יותר קשים זו המשימה שלנו. אנחנו כמובן עובדים בתיאום עם כל המשרדים פה, עם יתד, שיוון חברתי, עם נגב גליל, עם כל המשרדים שעוסקים בצעירים ובצעירות.

יחסית תכנית חדשה, שנה וחצי בשטח, אבל התגובות הן באמת מאוד מאוד נלהבות. המון צורך, המון רעב לשירותים במיוחד עכשיו בתקופת הקורונה שיש מצוקה כלכלית מאוד קשה בעיקר לצעירים ולצעירות באזורי השיקום, שהם הנפגעים הראשונים ביציאה לחל"ת, פיטורים, בעיות כלכליות קשות.

שניה, יש פה שאלה לחברת הכנסת עאידה תומא סולימן, היא רוצה לשאול אותך, תעני לה בבקשה.

כן, מאוד מחמם את הלב לשמוע שיש הרבה פרויקטים, אבל אפשר להיות יותר ספציפית? כלומר, איזה סוג של פרויקטים אתם מנהלים? מה השירות שאתם נותנים? בכמה מקומות בארץ אתם פרוסים ומכסים נערים ונערות באיזה סדר גודל?

תודה, שאלה טובה. יש לנו תכנית מקבילה גם לנוער ולנערות בסיכון שאורן הקולגה שלי גם נמצא פה בדיון. אני אגיד לגבי ההיקף, אנחנו עובדים עם 18 ישובים, התקציב הוא לא ענק, אבל לכל מקום יש לנו רכז ותקציב פעילות בסביבות 150 אלף שקל לשנה. אנחנו מדברים על שישה מיליון שקל בתקציב השנתי, זה לא המון אבל זה מאפשר לנו להתחיל לעבוד ב18 ישובים. היקף הפעילות זה משהו כמו, אנחנו מגיעים 2000-3000 צעירים בערך בחודש חודשיים. זאת אומרת, ההיקף הוא במספרים יחסית גדולים ביחס למספרים של משרד הרווחה, כי הטיפול הוא לא טיפולי אלא יותר סיוע לקידום תעסוקתי, סיוע לנושא של השכלה גבוה, יעוץ אישי, מיצוי זכויות, פיתוח כלכלי וגם מנהיגות. אנחנו רוצים שהם יתחברו לישוב ולשכונה ויתרמו ויראו את עצמם כחלק אינטגרלי מהשכונה, והכוח שלהם הוא גם משמעותי לשכונה. רואים אותם גם ככוח חיובי ותורם ולא רק כאוכלוסייה שמקבלת שירות. אלו כרגע ההיקפים, אנחנו מאוד תלויים בתקציב, אם יהיה תקציב - - -

בכמה ישובים ערבים אתם מפעילים את התכניות?

בשני ישובים ערבים, באום אל פחם ובג'סר א- זרקא, יש לנו קריטריונים. יש לנו לא מעט תכניות מקבילות בישובים ערבים, גם בדואים ודרוזים וגם ערבי כללי.

סליחה, בדואים ודרוזים זה ערבים. אני רוצה לדעת, התוכניות האלה, של הצעירים, קיימים רק באום אל פחם ובג'סר א-זרקא או שיש לכם בעוד מקומות?

התכנית של הצעירים כמו שעכשיו סקרתי יש לנו בשני ישובים מתוך 18 ישובים בכל הארץ. תכניות נוער, אני יודעת שיש הרבה יותר פריסה בישובים ערביים. החלוקה הייתה גם לפי נגב-גליל, יותר דגש נגב-גליל לנוער ויותר טיפול בצעירות וצעירים באזור חיפה ואזור המרכז.

אבל למה רק שניים מתוך 18? זה לא מתקרב, לא לאחוז האוכלוסייה בציבור באופן כללי ובטוח בטוח לא לאחוז הנוער בסיכון שנמצא באחוזים יותר גבוהים.

כל הישובים העירונים קיבלו טיפול, או שהם קיבלו מרכז נוער או מרכז צעירים, כל הישובים הערביים שכלולים בשיקום שכונות קיבלו תכנית, אחת משתי התכניות. אנחנו עכשיו בתהליך של גיבוש רשימה חדשה של יישובי השיקום. הרשימה היא באמת ישנה, אבל בתוך הרשימה יש הרבה מאוד יחידות שיקום - - -

איך קובעים את רשימת הישובים?

קבענו את רשימת הישובים לפי נתונים סטטיסטים. אבל הרשימה לא השתנתה משנת 2000, ועכשיו יש ועדה ומחקר שאנחנו עושים, בשביל להגדיר מחדש- - -

בקיצור, צריך לעשות הערכות חדשה. אבל תודה על הסקירה. אני רוצה לעבור למשרד האוצר, כי בסה"כ הכללי אנחנו מדברים פה, כולם מתנקזים לכוון משרד האוצר, והשאלה לגבי המכרזים שהיא פתוחה ועדיין לא קיבלנו תשובה, גם לא בדיון הקודם. אז אני מבקשת להעלות את נתנאל אושרי.

נתנאל מאגף התקציבים, עדכן אותנו האם יש חדש לגבי הבעיות שמעלים כאן כל הגופים, לגבי המכרזים שמסתיימים, לגבי המכרזים שעדיין לא התחילו. יש לך בשורה בפיך?

לצערי, אין לי איזו בשורה מיוחדת. בטח ובטח לאור חוסר הוודאות התקציבית לקראת שנת 2021, והעובדה שכרגע אין חשב כללי שיחתום על התקשרויות מסוג כזה או אחר. יש פה הרבה בלגן בן התכניות. במקומות מסוימים מדובר בתקציבים של תמיכות, במקומות אחרים מדובר התקשרויות מכרזיות, סיטואציות מעט שונות. בכל אופן בכל מה שקשור להקצעה של תקציבים, כיודע היו לנו המון קשים עם התקציב ההמשכי שדרש מאתנו להתכנס בהרבה מקומות. לפני התוספת של ה-11 מיליארד השתדלנו ככל הניתן שהפגיעה בתחום הזה תהיה מינימאלית. אחרי התוספת של 11 מיליארד בסוף אוגוסט להערכתי הפגיעה היא אפסית, עד כדי לא קיימת. שמעתם גם ממשרד הרווחה שאנחנו עובדים בשיתוף פעולה על הרחבות, איפה שרק ניתן. הסיטואציה לקראת 2021 היא באמת כרגע, לוטה בערפל, בוודאי ובוודאי ללא חשב כללי הרבה יותר קשה לפתור בעיות ולקדם דברים שדורשים פשוט את חתימתו.

נתנאל, טוב שאנחנו שומעים אותך בסוף כי אם היינו שומעים אותך בהתחלה אז כל הדיון הזה היה דיון עקר. אבל אני חושבת שאני אפעל גם מול משרד האוצר, גם מול השר, לראות מה אפשר לעשות ומה ניתן לעשות, כדי כן לזרז את המכרזים, כי זה חשוב.

אז אני מבקשת לסיכום מהמשרדים השונים, בבקשה מכם, זו פעם שנייה שאני מבקשת, תעביר את זה. אומר את זה שוב, אני מבקשת להעביר לוועדה נתונים מדויקים, על כמות הנערות המקבלות מענה ובאיזו דרך.

הועדה קוראת למשרד האוצר להתגייס ולהביא להרחבת המענים הקיימים אשר הצלחתם ידוע, על מנת להעניק טיפול ומעטפת לנערות אשר זקוקות לכך ונותרות ללא מענה. אין ספק שיש צורך במספר פעולות:
1. תגבור פעילות האיתור בשלב מוקדם ככל שיותר, עוד במסגרות החינוך והרחובות.
2. פיתוח והרחבת תכניות מעטפת ייעודיות לנערות בשירות מבחן, עוד בקהילה. ישנן מספר תכניות איכותיות ביותר אך הן אינן ארציות, ואין להן תקציב מספק כדי לגעת מספיק בנערות.

שמענו כאן פנייה לגבי נערות במגזר החרדי, שמענו לגבי נערות במגזר הערבי, שלא קיבלנו תשובות גם לגבי הנתונים וגם המסגרות וכיצד מטפלים. ומה שטוב לנערות במגזר הממלכתי לא טוב לנערות במגזר החרדי, או מה שטוב במגזר החרדי לא טוב לנערות במגזר הערבי. איך אמרה את זה לפני כן חברת הכנסת אימאן ח'טיב, בשיחת טלפון אף אחת לא תסביר. כעובדת סוציאלית היא אמרה: נראה לכם שאני יכולה לצפות מנערה בטלפון שתספר לי מה עשו לה, ואם היא עברה איזושהי הטרדה מינית והאם טיפלו והאם לא טיפלו. אין סיכוי בעולם שהיא תקום ותגיד את זה, זה עניין של אמון ועניין של לבטוח.

זה עניין של אמון ולצעירנו הרב יש מחסור אדיר בעובדים סוציאליים באיתור- - -

אז אני אמשיך, כי אוטוטו אנחנו מפסיקים את השידור. הארכת מכרזים אשר יוצאים כעת בשנת 2020, עד סוף שנת הלימודים הנוכחית לפחות.

פתיחת פנימיות נוספות בחמ"ד לנערות בסיכון. הוספת תקנים לשירות הלאומי לתוכניות ייעודיות לנערים ונערות בסיכון.

אני מבקשת להתייחס למגזרים הערבי והחרדי, שלא קיבלנו תשובות מספקות לגביהם בדיון היום. אני מבקשת לקבל התייחסות של משרד האוצר לגבי כל הנקודות שנאמרו, וכן לוחות זמנים ליישום המסקנות.

תודה רבה והמשך יום טוב. אני מקווה עם כל הנתונים המדאיגים שקיבלנו שבאמת נוכל להמשיך את זה בצורה הטובה ביותר.

תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:01.