פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-ושלוש

הכנסת



18
הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
17/11/2020


מושב שני



פרוטוקול מס' 23
מישיבת הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה בחברה הערבית
יום שלישי, א' בכסלו התשפ"א (17 בנובמבר 2020), שעה 13:45

יישוב סכסוכים באמצעות המשפט הבדואי בין השריעה למסורת- לציון יום הנגב

חברי הוועדה: מנסור עבאס – היו"ר
איימן עודה

סעיד אלחרומי
אימאן ח'טיב יאסין
ווליד טאהא

יניב שלמה - יועץ לענייני הדרום, המשרד לבטחון פנים

נור שיבלי - עו"ד, רפרנט בתי הדין השרעיים, משרד המשפטים

איאד זחאלקה - מנהל בתי הדין השרעיים, משרד המשפטים

נג'וא עבאס - מפקחת על הייעוץ בחברה הבדואית, משרד החינוך

רות לוין-חן - מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות, עמותת יוזמות אברהם

חסן אבו עליון - מנכ"ל, ארגוני חברה אזרחית

ד"ר סאמי אבו פריח - מתמחה במשפט הבדואי והשרעי

שייח' אבראהים אלעמור



שייח' עטיאה אל אסא

עידו בן יצחק

אמל ביבאר

ס.ל., חבר תרגומים



יישוב סכסוכים באמצעות המשפט הבדואי בין השריעה למסורת

צהריים טובים לכולם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה המיוחדת הזאת בוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות כחלק מהפעילות הענפה היום לציון יום הנגב שיזם חברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי, שהוא גם בן הנגב וגם מוביל את כל הנושאים השונים שנוגעים לחיי האזרחים בנגב, במיוחד אזרחי המדינה הערביים.

הנושא של הוועדה היום הוא נושא מאוד מיוחד, חשוב, והוא הנושא של יישוב סכסוכים באמצעות המשפט הבדואי בין השריעה למסורת. אם מתייחסים לתפקיד המשטרה כתפקיד מכריע וחשוב בנושא של יישוב סכסוכים או טיפול בסכסוכים, הנושא של יישוב סכסוכים שהוא אלמנט חברתי ופעילות חברתית הוא הגורם המרכזי שמנסה לטפל בסכסוכים ולהביא לפתרונות של הסכסוכים בחברה הערבית.

אני רוצה להגיד כמה מילים בשפה הערבית ואז אני אעביר את זכות הדיבור לחברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

בשם האל הרחמן הרחום. אנחנו נמצאים כרגע בישיבה המיוחדת של הוועדה הפרלמנטרית למלחמה באלימות ובפשיעה. אנו מייחדים ישיבה זו לנושא חשוב מאוד, והוא נושא פתרון הסכסוכים בחברה הערבית בהתאם למסורת הערבית הבדואית ולכללים והדינים השרעים (הלכתיים) אשר מייחדים את החברה הערבית שלנו.

נושא זה הינו נושא חשוב מאוד, אבל הוא גם מהווה חלק מכמה וכמה נושאים אשר העסיקו את ועדות הכנסת היום בהקשר לנושא של הנגב. בהזדמנות זו אני מודה לאחי סעיד, ומעריך מאוד את התפקיד החשוב והמסור במהלך השנים האחרונות במעקב אחרי הסוגיות המעניינות את בני עמינו בנגב, הן בשלב שקדם לחברותו בכנסת, אז הנהיג אחי סעיד אלחרומי את המאבק העממי דרך ועדת ההיגוי ודרך התפקיד הקודם שלו כראש המועצה המקומית של שגב שלום, וכן דרך תפקידו כאחד ממנהיגי התנועה האסלאמית במישור הארצי וכן במישור המקומי בנגב. תפקיד זה הינו תפקיד חשוב שאנו מאוד מעריכים.

כרגע, לאחר שהתווספו לו האחריות שלו כחבר כנסת, הוא מוביל את הצוות בתוך הרשימה המשותפת שמטפל בענייני הנגב, והוא מהווה כתובת של הכנסת וכתובת של הממשלה בכל הקשור לענייני אחינו בנגב, דרך מאמצים גדולים אותם הוא משקיע. והיום, ״יום הנגב״ הוא ללא כל ספק מיזם חשוב מאוד היות שכל ועדות הכנסת עסקו היום בסוגיות של אחינו בנגב, וזה אחד הימים שחזרו ונשנו משנה לשנה, ואנו זוכרים, בנוסף לאחי סעיד, את אחינו ח״כ טלאב אבו עראר, שכשהיה חבר בכנסת הוא היה מטפל בהיבט הזה, ואתה כיום עושה את זאת. אני מודה לך ומעריך את התפקיד הזה, וכלל החברה הערבית שלנו מעריכה את התפקיד הזה אותו אתה ממלא בהקשר הזה.

ברצוני להעביר אליך את זכות הדיבור בכדי שתפתח את הישיבה הזו, ולעדכן אותנו היכן אנחנו עומדים בעניינן הזה.

בבקשה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

אני מודה לך, אחי, חברי, ויקירי יו״ר הישיבה, ד״ר מנסור עבאס, הישיבה של הוועדה מלחמה באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, אשר כולם שמים לב שהסוגיות אשר נידונות בוועדה הזו, אשר נחשבה בתחילת הדרך לוועדת משנה שלא תזכה לחשיבות רבה, אנו חושב שהצלחת למקם אותה במרכז העניינים בצורה חזקה מאוד, והיום היא דנה בסוגיות חשובות ביותר באשר לחברה הערבית שלנו.


אדוני היושב ראש, אני מודה לך מאוד על קיום הישיבה, ישיבה מאוד חשובה בנושא מאוד חשוב ואני תיכף אפרט. אני גם מודה לאנשים שנמצאים איתנו בזום, לכל מי שטרח ונרשם לדיון החשוב הזה. אנחנו היום משעות הבוקר בדיונים מרתוניים במספר רב של ועדות בסוגיות הקשורות בחברה הערבית בנגב, החברה הבדואית, התחלנו בשעת הבוקר המוקדמת עם הוועדה לזכויות הילד והריסות הבתים וההשפעה שלהם על ילדי הנגב, עברנו לוועדת החוקה בנושא מעצרים וחקירות, והתקדמנו לחינוך, לרווחה, ולעוד ועוד ועדות.

אדוני היושב ראש, הסוגיה שנמצאת על השולחן היא יישוב סכסוכים לפי המשפט הבדואי בין המסורת לשריעה כי ידוע המבנה ההיררכי של החברה הבדואית, הוא מבנה שבטי בעיקר וחמולתי, לכן הסוגיות של סכסוכים בין המשפחות ובין השבטים נפתרות בדרך של המשפט הבדואי. כאן מי שמוביל את הפתרונות האלה הם שייח'ים והם אנשים שעוסקים במלאכה הזאת עשרות בשנים וזה מנותק וללא שום קשר עם ההליך האזרחי ועם המשפט האזרחי, גם אם מתקיים הליך כזה במשפט האזרחי.

לא פעם, אדוני היושב ראש, חבריי שנמצאים איתנו בזום, הייתה התנגשות, מצד אחד יש הליך אזרחי שמתקיים בבתי משפט אזרחיים, בית משפט שלום, מחוזי וכו', לבין הליך של משפט בדואי שמתקיים במקביל. יש עוד סוגיה, ואני שמח שנמצא איתנו ד"ר סאמי אבו פריח, הוא מומחה במשפט הבדואי וגם בשריעה, וכבוד הקאדי איאד זחאלקה, ההליך של מיזוג בין המשפט הבדואי לבין השריעה, בין המסורת לבין השריעה, כי חלק גדול מהסכסוכים, הפתרון שלהם מהווה בעצם מטרייה להסכמים ארוכי טווח בין המשפחות ובין השבטים ולכן חשוב לנו מאוד שהערכים של הסובלנות, הערכים של ההקשבה, והערכים האיסלמיים במשפט השרעי יוטמעו בתוך הפתרונות של הסכסוכים השבטיים, אדוני היושב ראש.

אני אתן דוגמה. רק לפני אולי כחודש הוזמנתי לפתרון סכסוך בין שתי משפחות בלוד והיה רצח שם והרצח היה בטעות עם מאמץ של שייח'ים, גם של המסורת וגם שרעיים, והם התניעו את הפתרון השרעי של תשלום אדייה ופתרו את הסכסוך. במקומות אחרים, אדוני היושב ראש, זה נגמר בשרשרת רציחות ומי כמוך יודע שהסכסוכים האלה לפעמים הובילו בכפרים הערביים ליותר מנרצח אחד והכול בגלל שלא היה המיזוג הזה, הגישור הזה, בין השריעה למסורת ועם קשר להליך האזרחי.

אז כאן אני שם את הנושא על השולחן. אני מניח, אדוני היושב ראש, שנצטרך עוד דיון המשך ואני כאן זורק את הכדור במגרש שלך, אדוני היושב ראש, אם נצטרך לעשות דיון בנגב ולקיים את הדיון הזה בנוכחותם של שייח'ים של המשפט המסורתי, ואני חושב שאם נקיים את זה ברהט או בשגב שלום או במקום אחר ונזמין את כולם, שנדבר בפרטי פירוט בנושאים האלה עם אנשי השריעה שנמצאים איתנו, אנחנו כן נקדם את הנושא הזה.

אני חייב להזכיר כאן את נציג המשטרה, יועץ מפקד המחוז, יניב שלמה, שגם כן מעורב בפתרון המון סכסוכים כאלה ואני חושב שהמעורבות שלהם בדחיפה לפתרונות, אבל גם יש עליהם משימה שהפתרון שנמצא מחוץ לבית המשפט האזרחי לא יהיה מנותק לחלוטין מההליך האזרחי, כי כמה פעמים הסוגיה חזרה על עצמה, הסכסוך נפתח מחדש בגלל החלטה של בית המשפט האזרחי.

אני אסתפק בדברים האלה ותוך כדי אני אעיר גם כמה הערות. תודה, אדוני היושב ראש.

תודה, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. שוב, אני מברך אותך על היוזמה הזאת וכמובן שגם הישיבה הזאת היא ביוזמתך. אתה חשבת לנכון לבחור את הנושא הזה וכמובן שהצגת אותו בצורה מושלמת.

אנחנו נתמקד בשני דברים ביום שלנו. הדבר הראשון והעיקרי, איך אנחנו יכולים למנף את הכלי הזה של יישוב סכסוכים ברמה קהילתית באמצעות המשפט הערבי הבדואי בתיאום עם השריעה האסלמית ולהגיע להסכמה בנושא הזה או מתווה שיכול לקרב בין שני המסלולים האלה. אבל מצד שני אני חושב שגם אנחנו צריכים להדגיש את היחס, שאי אפשר להתעלם ממנו, בין המסלול הזה, החברתי, קהילתי, דתי, מסורתי, לבין המסלול האזרחי. אני חושב שאנחנו נגיע לתוצאות יותר טובות בהשכנת שלום ובפתרון סכסוכים כאשר אנחנו משלבים ידיים ביחד ברמת החברה עצמה והאנשים שמנהלים את הסכסוכים ברמת הקהילה והחברה, וכמובן ברמת גורמי אכיפת החוק, מתחילים עם המשטרה ועם הפרקליטות, ובסופו של דבר בתי המשפט. סכסוכים אצלנו בחברה הערבית לא נגמרים בבתי המשפט ולכן יש אלמנט אחר שצריך לקיים במקביל, לא במקום. יש אנשים שטועים וחושבים שאנחנו לא מקבלים את מרות החוק האזרחי ורוצים להתכחש לו. לא, יש מסלול אזרחי, החוק, שלטון החוק, זה צד אחד, במקביל ומשלים לו מסלול קהילתי חברתי שיביא להשכנת שלום ברמת משפחות ושבטים.

אבל אני רוצה שוב להדגיש, זה לא נושא מיוחד רק לאזור הנגב, את זה אנחנו נמצא גם באזור הצפון, בגליל ובמרכז, ולכן אני מקבל את ההצעה שלך, חברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי, אנחנו כן נקיים דיון בנגב, ניפגש עם האנשים וננסה, ביחד עם השלטון המקומי והשלטון המרכזי, במיוחד בטחון פנים ומשרד המשפטים, לפתח מודל שכל אחד ייקח את החלק שלו.

אנחנו נפתח את הדיון ישירות עם ד"ר סאמי אבו פריח, שכבר הציג אותו חברי חבר הכנסת סעיד אלחרומי, שהוא מומחה לנושא של משפט בדואי וכמובן משפט שרעי, הוא איש דת מצד אחד וחוקר מצד שני ומכיר את הנושא הזה. אני חושב, ד"ר סאמי, שעבודת הדוקטורט שלך הייתה על הנושא הזה וכמובן יש לך ניסיון מעשי בתחום הזה. אז אנחנו מבקשים קודם כל שתציג את עצמך ותציג את הנושא.

טוב, שלום לכולם. אני מאוד מברך על ההחלטה, על הדיון ומקווה שמהדיון הזה יוצאו תוצאות, כי בדרך כלל דיונים, אם אין להם מטרה, אז פשוט מאוד מתדיינים בנושא, מעלים את הנושאים החשובים ובסוף המטרה העיקרית מהדיון היא יישוב הסכסוכים, היא מיגור תופעת האלימות, במגזר בכלל, במגזר הבדואי ובמגזר הערבי, ולזה אנחנו חותרים.

אני סאמי אבו פריח, מורה בבית ספר, הייתי בעבר מנהל, גם מדריך של המורשת הבדואית בדת האיסלם במשך שנים רבות במשרד החינוך. לימודיי האקדמיים היו בשפה הערבית, לימודי הדת האיסלמית וגם חקרתי את העניין של המשפט הבדואי מול המשפט השרעי, במיוחד הייתה התזה שלי לתואר שני, וגם בתואר שלישי, שדיברה על נקודות המחלוקת וגם נקודות המפגש בין המסורת הבדואית בבאר שבע, בין המשפט הבדואי, לבין המשפט השרעי.

אם אנחנו רוצים לדבר על השורשים של המשפט הבדואי, הוא משפט מאוד ישן, מיושנתו של המדבר. החברה המדברית מחפשת לעצמה בדרך כלל חוקי הישרדות עם העולם, חוקי הישרדות גם עם עצמה וגם עם החברה. לפני האיסלם היו גם חוקים שהם שייכים גם למשפט הבדואי, כשהגיע האיסלם לחצי האי ערב והנביא מוחמד, אז התחילו עניינים להשתכלל ולשדרג את המשפט הבדואי.

אם אנחנו נדבר על המשפט הבדואי היום באזור הדרום, בחברה הבדואית, צריך לדבר על שנת 1919 עד 1922, אז המנדט הבריטי הכיר במשפט הבדואי והכיר בהקמת בתי משפט שנתמכים על המסורת הבדואית וגם על יישוב הסכסוכים בדרך של השייח'ים שמסתמכים בדרך כלל על חוקי המשפט הבדואי והוקם אז בית משפט שקראו מדליס אל דמום בערבית, שהוא בית משפט לענייני דמים, כל מה שקשור ברציחות, בגאולות דם, בסכסוך דמים, ובתוך שלוש שנים נפתרו 100 סוגיות שכולן היו במקור בעניינים של רצח וגאולות דם בין השבטים במגזר הבדואי. אחרי כמה שנים המנדט הבריטי סגר את בית המשפט אחרי סיום כל סוגיות הדמים שהיו במגזר הבדואי.

אם אנחנו נדבר על המגזר הבדואי, הוא חי בתוך שלושה מעגלים, המעגל האזרחי, שהוא מעגל החוק הישראלי, מעגל בתי המשפט הישראליים, המעגל השני הוא מעגל הדת האיסלמי, אנחנו חברה בדואית מוסלמית, המעגל השלישי הוא מעגל החוק השבטי. אם אנחנו ניקח את המסורת והדת במגזר הבדואי המסורת היא באה בסולם הכוח כנקודה הראשונה, הדת האיסלמית באה כנקודה שנייה והחוק הישראלי בא אחרי שתי הנקודות האלה. אין אנחנו יכולים בתוך החברה הבדואית לא להיכנס למשפט הבדואי או לא להישפט בתוך מעגלי המשפט הבדואי. כל ויכוח קטן וכל סכסוך קטן בתוך החברה הבדואית מיד פונים לאנשי המקצוע, אנשי הסולחות, השייח'ים, אנשים שמפרידים בין השבטים ולזה יש כוח רב. יש את כוח הערבות, יש את כוח השבטיות, שהוא המפריד העיקרי והמונע העיקרי בין השבטים בסכסוכים כאלה.

אם ניקח את החוק הדתי, אני רוצה לציין לחברי הוועדה שיש הרבה דברים שחלק מהאקדמיה הישראלית וחלק מאנשי המשטרה חושבים שהם דברים דתיים. אם ניקח למשל גאולת דם, היא איננה דתית והיא אסורה, היא אסורה לפי חוקי האיסלם ולפי חוקי השריעה.

נקמת דם.

נקמת דם. כל מה שקשור לנקמת דם איננו דתי, הוא פשוט מאוד שבטי. השבט מהלל את נקמת הדם, אבל הדת סולדת ומונעת וממש יש לזה חוקים מאוד קשים על הרוצח. הרצח בחברה הבדואית מבחינה שבטית לוקח אחריות קולקטיבית, אבל בחוקי השריעה הוא פשוט מאוד אחריות פרטנית, פרסונלית, לאדם העושה את העוול עצמו.

חוק שרוב אנשי המשטרה חושבים, ואני הייתי בהרצאות בחלק גדול מתחנות המשטרה, להסביר מה ההבדל בין המסורת הבדואית לבין חוקי השריעה, זה רצח על כבוד המשפחה, הוא איננו דתי והוא מנוגד לכל חוקי הדת, למרות שהחוק השבטי עוצם עין, או מהלל או מחבק.

ד"ר סאמי, את הנקודה הזו אנחנו קלטנו, אתה בעצם מציע להפריד בין שני דברים, נפריד בין חוקי המסורת הבדואית, שחלקה תואם את חוקי השריעה האיסלמיים, אבל חלקה אינו תואם. אתה מציע שנבדיל בין זה לזה כדי שנוכל לטפל בתופעות שהן פסולות מבחינתנו, למשל נקמת דם, בשני אמצעים, גם בחוק האזרחי, אבל גם בחוק השרעי ולהגיד שגם מבחינת השריעה זה אסור.

אני מציע כדלקמן, אתה תישאר איתנו בדיון, אנחנו נחזור אליך, חשוב לנו לקבל עוד תובנות והמלצות איך אפשר לקדם את הנושא הזה ואיך אפשר להגיע למתווה שיכול באמת לשלב את שלושת הנדבכים כדי שבסופו של דבר נוכל להתמודד עם האתגר שאנחנו עומדים בפניו והוא מיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. אנחנו נחזור אליך, ד"ר סאמי.

אני, ברשותכם, רוצה לצרף לדיון את שייח' אבראהים אלעמור, חשוב לי לשמוע גם ממנו כמה תובנות בנושא הזה והוא גם מעורב בפיוס וגישור מסורתי, ואז אנחנו רוצים להסתכל על הנושא הזה מנקודת מבט שרעית, דתית, ונשלים את התמונה בנקודת מבט של שלטון החוק, נקודת מבט אזרחים. שייח' אבראהים אלעמור, סלאם עליכום.

עליכם השלום.

תפדאל שייח אבראהים, תדבר בערבית או בעברית?

בערבית.

יש לך את הזכות, דבר בערבית.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

בהתאם למורשת ולמסורות הבדואיות, ולא רק הבדואיות, אלא יותר הערביות. זה נמצא במגזר הערבי בכלל, ובחברה הבדווית בפרט. פתרון הסכסוכים בהתאם ל״חק״ ולמורשת ומסורת קיים הרבה זמן, מלפני דת האסלאם, כי לא היה סדר, נסמכים על המשפט השבטי בכדי לפתור את הבעיות שקורות בין השבטים ובין המשפחות, ואז באה דת האסלאם אשר אומרת כי המורשת והמסורת חייבים להתקיים ע״פ החוק.
אם יש מורשת ומסורת המנוגדים לאסלאם ולחוק, הרי שזה לא מורשת ולא מסורת, אלא ג׳אהליה (פגניות). המורשת והמסורת נמצאים בחברה הערבית בכלל, וכן בחברה הבדואית, וכפי שכבר אמרתי, אבל יש הבדל בין ״חק״ ערבי שהינו צודק ועומד לצד המקופחים כנגד המקפחים לבין המצב ההפוך של היום, לצערי, כיום המקפח והמקופח נמצאים באותה עמדה.

אבל יש אנשים מכובדים המאמינים באל, אשר מבדילים בין הצדק לאי צדק. צדק זה צדק, ואי צדק זה אי צדק. יש אנשים שנסמכים על כוחם כדי להפוך את האי צדק לצדק, ולהיפך. זה לצערי דבר שקיים, לא אצל כולם, אבל כן קיים, ומה שקורה היום, לא היה קורה לפני 20 – 30 שנה. לא היינו שומעים על האלימות שמתרחשת כיום במגזר הערבי, ולצערי מה שקורה במגזר הערבי בכלליות, ובמיוחד ערביי ישראל, בפנים. זהו דבר שלא היה מתרחש בכלל, הייתי שומע, אחת ל - 20 שנה שמישהו נרצח, היום, בכל שעה נרצח מישהו, בכל שעה נרצחת אישה, עקרת בית מכובדת, ע״י מישהו מהמשפחה או מישהו מבחוץ, לצערי. זהו פשע בפני עצמו, זה דבר שלא מקובל ע״פ האסלאם ולא ע״פ האנושות.

שייח' אבראהים, אני רוצה לתרגם את מה שאמרת לפרוטוקול. אני חושב שאתה בעצם אומר שהמסורת הבדואית והפתרון של הסכסוכים לפי המסורת הבדואית, האמיתית, היא דבר מאוד חיובי ולאו דווקא ללכת לכיוון של כמה אנשים שאינם מכירים את המסורת הבדואית. המסורת הבדואית האמיתית היא דבר חיובי שקורה ואנשים פותרים סכסוכים בין המשפחות והחמולות. ודבר אחר שציינת זה נושא שבעבר לא היה הרצח בכמויות האלה, בעבר היה, בזמנים ככה מרוחקים, התופעות שקורות בימים האלה, שכל שני וחמישי יש רצח, לצערנו הרב. אני חושב שזה הכיוון שדיברת.

זה נכון, חבר הכנסת סעיד אלחרומי. אני חושב ששייח' אבראהים העלה נקודה יותר חשובה כאשר הוא אמר שהשיפוט השבטי חייב להיות מושתת על עיקרון צדק ואמת אחרת אנחנו נכנסים למעגל של עוול ועושק לאנשים. זה מאוד חשוב כאשר הוא מגביל את הנושא של המשפט הערבי הבדואי המסורתי לערכים הומניים, אבל ערכים דתיים, צדק ואמת ולא עושק.

שיח׳ אבראהים, אתה מעוניין להמשיך? בבקשה.

(אומר דברים בשפה הערבית להלן התרגום החופשי)

כן, אני קורא לכל המנהיגות הערבית ברמה הפוליטית וברמה השבטית להתאחד ולהקים ועדות מיוחדות בכדי שלמור על המסורת והמורשת, ושאלה יהיו צודקים הנשענים על דת האסלאם וכן על החוק כמובן. אני יודע שבירדן, המורשת והמסורת מקבלים תמיכה מהמדינה. השלטון בירדן תומך בעניין של מורשת ומסורת, אצלנו כאן, לפעמים ממנים ערבים ונפגשים אצל ״קאדי״ פעמיים או שלוש, ומי שאיננו מעוניין שהצדק יראה אור, פשוט נפקד ושולח איזה אח מבוגר ממנו אשר מקלקל את כל הדיבור ומחבל בהליך שמתרחש, זה דבר שלא היה קורה.

הערבים חייבים להתאחד ברמת המנהיגות הפוליטית, המנהיגות הארצית והמנהיגות השבטית, ולהקים וועדות, גם אם יש מורשת ומסורת, ושיפוט שבטי, ויש שלושה ״קאדים״, הרי שאף אחד לא מקשיב לאחרים, כל אחד פונה בנפרד לצדדים וגוזר את אשר עולה על דעתו, כשצריך ששלושתם צריכים לשבת ביחד, לגבי אותו עניין ואותן ראיות, ולהקשיב ולדעת מי דובר אמת ומי שקרן. ואנו רק מבקשים להיות בצד של הצודקים ולא בצד של המקפחים.

שייח' אבראהים, תן לי לתרגם. עוד דבר חשוב ששייח' אבראהים הציע זה לאחד את המאמץ בנושא הזה ולהקים ועדות שגם תפקידן למסד את המשפט המסורתי הזה, בוא נקרא לזה, וגם לתאם בין כל האנשים שעוסקים בתחום הזה כדי שיהיה מתווה אחד או עיקרון אחד שמתווה את כל התהליך הזה ולא שבאותו אזור יהיו כמה עקרונות שיש ביניהם הבדל וכאילו לכל אזור יש חוק משלו.

על אותה סוגיה לפעמים יש פסקי דין שונים.

בדיוק, על אותה סוגיה יש פסקי דין מסורתיים שונים. זאת נקודה מאוד חשובה. שייח' אבראהים, תודה לך ואנו מקווים שתישאר אתנו, יכול להיות שיהיו לנו עוד שאלות שנפנה אליך.

אנחנו נעבור לכבוד הקאדי השרעי, ד"ר איאד זחאלקה, שהוא מנהל בתי הדין השרעיים. חשוב לנו לשמוע ממנו כי לבתי הדין השרעיים יש תפקיד חשוב בנושא הזה.

אני לא רואה אותו.

אני רוצה להתייחס לדבריו של שייח' אבראהים. אני חושב שהוא שם על השולחן שתי סוגיות עיקריות, אדוני היושב ראש. הסוגיה הראשונה, שאנחנו ערים בתקופה האחרונה, בשנים האחרונות, לסוג של משפט בדואי, אבל הוא לא המשפט האמיתי שהשייח' דיבר עליו, שהוא מושתת על צדק ועל אמינות ועל כבוד הדדי בין כל האנשים ששותפים לסכסוך הזה. הסוגיה השנייה, הוא ביקש להקים ועדות, נקרא להן ועדות סולחה, נקרא להן ועדות תיאום, ואני רוצה לשדרג את זה, שאפשר לחלק לאזורים מסוימים, גם בתחום הרשויות המקומיות. אני בזמנו, גם כראש הרשות, יזמתי מהלך כזה ואפשר ברשויות המקומיות ליזום מהלך של ועדות סולחה כאלה שיהיו בחסות הרשות המקומית, בתיאום כמובן עם המשטרה ועם המשפט האזרחי ועם הכול, אבל לפעול בכל יישוב ויישוב.

אוקיי, אני רואה שנמצא פה השייח' עטיאה אל אסא וגם שייח' חסן אבו עליון. שייח' עטיאה אל אסא.

בקשר למשפט הבדואי, בעבר הבדואים היו פותרים את הסכסוכים ביניהם בעצמם, היו להם שופטים בדואים והמדינה אז כיבדה את המשפט הבדואי והצליחו באמת למגר את כל סוגי הפשיעה. בעבר היו גם כל מיני סוגים של משפטים, אפילו משפט שלום ומחוזי ועליון כי כל סכסוך שלא נפתר אצל שופט ראשון מעבירים אותו לעוד שופט ועוד שופט עד שזה נפתר. יש גם אנשים שופטים שהם מומחים בסכסוכי קרקעות, שופטים מומחים בסכסוכי דמים ושופטים שהם מומחים בענייני גנבות ומרמה וכדומה, ואז כשהשופט היה פוסק את הפסיקה שלו היו מכבדים את הפסיקה של השופט והיו מבצעים את ההוראות שלו.

אבל כשנכנס המשפט הישראלי הוא לא כיבד את המשפט הבדואי והמשפט הבדואי היום צריך – לפעמים כשאתה פוסק נגד מישהו הוא הולך ומתלונן למשטרה או למשפט הישראלי הם מבטלים את הפסיקה של השופט הבדואי. לכן אם אנחנו רוצים משפט באמת בדואי צודק, שהיה צודק כל הזמן, אולי עכשיו זה השתנה כי יש שופטים חדשים, יש עסקנים, עכשיו לא שופטים אמיתיים, יש עסקנים, והמדינה צריכה לכבד את המשפט הבדואי וצריכה גם לגבות אותו בכדי להעביר אותו ובכדי להעביר מסר לאנשים שהמשפט הזה צריך להתקיים ושהפסיקה שלו צריכה להתבצע. ככה אפשר לעשות את המשפט הבדואי.

המשפט הבדואי בכל הזמנים לא היה זקוק למדינות בכלל, בזמנו של השלטון העות'מאני והמנדט הבריטי וגם בתחילת השלטון הצבאי הישראלי על הבדואים, הם היו מכבדים את המשפט הזה והוא היה פותר את כל הסכסוכים אצל הבדואים. הייתה גם משמעת, לשופטים הייתה הנהגה אמיתית שכולם נשמעים אליה והיום החברה, בגלל החוקים, בגלל כל מה שקורה במדינה, החוק הזה התפורר וכמעט הוא חסר משמעות.

תודה לך, שייח' עטיאה אל אסא. אנחנו נשלים את התמונה עם שייח' חסן אבו עליון ואז אנחנו נפנה לנציגי משרדי הממשלה השונים, נשמע את התובנות שלהם בנושא הזה ואיך אפשר כן לנצל, במרכאות, את האיכויות של המשפט המסורתי והדתי לטובת החברה. שייח' חסן, אתה נמצא איתנו? (לא שומעים בזום). אוקיי, אז אנחנו נתחיל עם המשרד לבטחון פנים. יניב נמצא איתנו? יניב, שלום לך.

שלום לכולם.

יניב, תציג את עצמך, שנכיר אותך וגם לפרוטוקול, ונקבל ממך התייחסות.

טוב, לי קוראים יניב שלמה, אני סגן ניצב במשטרת ישראל, אני היועץ למעשה לכל ענייני הבדואים בנגב למפקד מחוז דרום ולמעשה התפקיד שלי מורכב משלושה נושאים עיקריים, כך אני קורא לזה. הנושא הראשון שאני מטפל בו זה כל הקשר בין החברה הבדואית לבין הממסד, שפה משותפת, בעיות אישיות שיש בתוך המגזר מול משרדי הממשלה השונים או מול עמותות שונות. הסוגיה השנייה זה הפוך, משרדי הממשלה שרוצים לפתור בעיות, לעזור, לסייע, או כל דבר אחר בתוך המגזר, גם ביישובים מוכרים וגם בתוך הפזורות הכי רחוקות, גם שם אני נכנס לתמונה. והדבר האחרון, או בין שאר הדברים, אבל העיקרי שנוגע לדיון שלנו זה למעשה אני מעורה בכלל הסכסוכים שנמצאים בתוך החברה הבדואית, סכסוכים בין שבטיים, סכסוכים בין מקומות, סכסוכים בתוך המשפחה, סכסוכים שבינו לבינה, גם סכסוכים שלא מגיעים למשטרת ישראל. למעשה איפה שאני נמצא ויכול לסייע אז אני נכנס לתוך העניין.

זה למעשה התפקיד שאותו אני מבצע בארבע השנים האחרונות, זה אחרי שהייתי מפקד תחנת עיירות, צומת שוקת, במשך חמש שנים, כך שאני חושב שאני קצת מכיר את החברה הבדואית, גם בסוגיית החוק האזרחי וגם בסוגיית החוק השבטי, או החוק הבדואי, או איך שיקראו לזה החברים פה בישיבה.

ברשותכם אני אגע לענייננו. קודם כל אני רוצה להתייחס למה שאמר ד"ר סאמי אבו פריח, ידידי, שאני מכיר אותו. אצלנו במשטרה אנחנו יודעים שסוגיית כבוד המשפחה וסוגיית נקמת הדם לא קשורה לבית הדין השרעי, זה חוק שבטי פר אקסלנס והוא לא קשור לבית הדין השרעי. למעשה האיסלם שיצא אחרי הג'הלייה ניסה יותר לצמצם את הסוגיה של כבוד המשפחה ונקמות הדם ולשים עכבות או עיכוב כזה ואחר למה שהיה קיים לפני הגעת האיסלם. אז את זה אנחנו יודעים ואנחנו מבינים שזה לא קשור בכלל לשריעה, אלא לחוק השבטי.

אנחנו מבינים שמה שכרגע נמצא בתוך החברה הבדואית נמצא גם אצלנו בנגב וגם קצת במרכז, כיוון שיש קשרי משפחה בין החברה הבדואית אצלנו בנגב לבין התושבים במרכז, קשרים משפחתיים. כמו שנאמר הם פועלים על פי שלושה חוקים, החוק האזרחי הפלילי, בית הדין השרעי ולמעשה החוק השבטי שאנחנו דנים עליו כרגע.

אנחנו נמצאים עדיין בשלב שהחוק השבטי הוא מאוד מאוד חזק ותופס בתוך החברה הבדואית לפתרון סכסוכים. בשלב הראשוני כעוגן אני רוצה לומר שאין סתירה בין החוק השבטי המסורתי לבין החוק הפלילי, למה אני מתכוון? ברגע שיש עבירות פליליות, לא משנה באיזה סוגיה, מסכסוך קרקעות דרך אלימות כזאת או אחרת, או כל סכסוך אחרת, ברגע שיש עבירה פלילית, איך החברה הבדואית אומרים? החוק לוקח את שלו. זאת אומרת אין סתירה, עכשיו יש עבירה, המשטרה נכנסת לתמונה, התחנה או כל יחידה רלוונטית, מי שצריך להיעצר נעצר ולפתור את הסוגיה הפלילית, העבירה הפלילית, עד תום.

מעבר לכך יש קו מקביל, שהוא לא מתנגש, שהוא החוק המסורתי, ששם נכנסים האנשים המכובדים. אני לא קורא להם שייח'ים, אני קורא להם אנשים נכבדים, גם בעקבות מה שאמר אלעמור. הם נכנסים לתוך התמונה על מנת ליישב את הסכסוך בצורת גישור, באמצעות בסיסית של חוק שבטי שהיה קיים מאות שנים לאחור שעבר מדור לדור בצורה כזאת או אחרת ולא כתוב בכל מקום ולכן יש גם אי הסכמות בין שופטים כאלה ואחרים בתוך החברה הבדואית, להיכנס כדי לפתור את הסכסוך.

ואני אתן דוגמה, אדם שרצה לצאת עם בחורה בנגב ולא ביקש את ידה לפי המסורת בכל זאת הולך ויוצא איתה ברכב ללא אישור משפחתה ובעקבות האירוע הזה המשפחה הקרובה שומעת ותופסים אותם, מפעילים אלימות כלפיו, פוגעים בו ובמה ולמעשה, כמו שאנחנו מבינים, נעשתה איזה שהיא עבירה פלילית. בעקבות העבירה הפלילית שיש תקיפה ואדם אושפז בבית החולים למעשה נכנסת העבודה של משטרת ישראל, מבצעת חקירות, מגיעה אל האנשים שביצעו את העבירה, מכניסים אותם אחרי סורג ובריח ולכאורה עבודת משטרת ישראל הסתיימה. ואני כל הזמן אומר, עכשיו התחילה העבודה האמיתית, כי כרגע נפתח הסכסוך.

באותו רגע שלא נכנסים לתוך הסוגיה הזאת, לכאורה למשטרה אין עניין בדבר הזה, אבל אנחנו מבינים שאם הסכסוך יישאר פתוח אנחנו נחווה או התושבים, גם אזרחים חפים מפשע, הפגנות אלימות שרואים בכל מיני מקומות שיגררו אולי ירי, הצתות או כל דבר אחר, כיוון שקרה פה איזה שהוא אירוע שלא מקובל על פי החוק השבטי המסורתי. לכן אנחנו מבינים שאין ברירה ולמקום הזה אנחנו כן מכניסים את המסורת, ללא התנגשות כלל עם החוק האזרחי שתפתור את הבעיה על פי החוק עצמו, מה מותר, מה אסור, מה משלמים, מה לא משלמים, לא נכנס לעניינים הכספיים, וברגע שיש למעשה הסכמה, סולחה, הודנה, תקראו לזה איך שאתם רוצים, יש לזה המון המון שלבים שאני לא אפרט אותם כרגע, בזה תם ונשלם. זאת אומרת גם הסכסוך, האלימות בין שתי המשפחות נעלמת, גם אין אנשים חפים מפשע שעלולים להיפגע מאותו סכסוך, וגם האנשים שעברו על החוק למעשה יושבים מאחורי סורג ובריח. לכן אני אומר ששני הקווים מקבילים ואנחנו משתמשים במסורת על מנת לעצור סכסוכים במגוון דרכים, ונתתי רק דוגמה קטנה.

יפה. יניב, אני לקחתי משפט ממך, אתה אומר שאכן במציאות אין התנגשות בין שני המסלולים, האזרחי חוקי והמסורתי שבטי.

לא, זה לא מה שאמרתי. אמרתי שאנחנו לא נותנים לנושא הזה להתנגש. נכון, יש אירועים שחושבים שאם סוגרים סכסוך אז צריך מעורבות של המשטרה, כמו לדוגמה, עושים פתרון סכסוך אז אומרים אוקיי, תשחררו את העצורים כדי שתהיה סולחה כזאת או אחרת. לזה אנחנו בנגב לא נותנים יד. זאת אומרת זה לא תנאי, רוצים לפתור בעיות - - -

אוקיי זה לא תנאי, אבל במציאות המשטרה מבינה את חשיבות המסלול הזה ומנסה לעזור לכלי המסורתי לממש את המטרות של השכנת שלום ברמת הקהילה עצמה.

בוודאי, אבל אני רוצה להשלים, ברשותך, עוד כמה משפטים כי זה מאוד חשוב לי.

יש לי שאלה. יניב יש אחד בכל אזור הנגב, השאלה האם המשטרה מכשירה את השוטרים, את מפקדי התחנות, כדי שילמדו גם איך להתמודד עם המורכבות של הסוגיה הזאת של איך למצות את הדין מצד אחד ואיך למצות את התהליך החברתי שמביא אותנו למצב של פיוס או סולחה? האם יש לכם מסלול להכשרת השוטרים בנושא הזה או זה אם יניב מתעניין ומשקיע זמן ומאמץ אז הוא כן לומד את זה ויודע לתעל את זה לטובת הכלל, ואם לא, אז יש בורות בנושא הזה?

אין בורות בכלל. כל תחנות המשטרה והיחידות המיוחדות מכירות את הנושא הזה, מכירות את החיבורים, מכירות את הקו המקביל של פתרון סכסוכים, וגם כשנכנסים לפתור סוגיה כזאת או אחרת באמצעות אכיפת החוק אנחנו בתמונה, זאת אומרת הם יודעים שכדי שאחר כך גם האירוע הזה יסתיים, של ירי, פגיעה, אלימות, נכנסים ומבינים שיש פה גם עניין מקביל של מסורת ומשפט בדואי ומכניסים אותנו לעניין הזה, או המשטרה מכניסה אותנו לתמונה או המשפחות.

יניב, הכוונה שלי האם זה רק ברמת הידיעה או האם זה חלק מההכשרה של השוטרים לנושא הזה? למשל אתם מזמינים את ד"ר סאמי אבו פריח לתת הרצאות לשוטרים בנושא הזה ושייתן להם כלים גם מבחינת שפה להתמודד עם המושגים ולדעת בדיוק את הטרמינולוגיה של התחום הזה?

אנחנו עושים גם הרצאות, גם סיורים בשטח, לכל השוטרים שעובדים בחברה הבדואית. אמנם לא סאמי מגיע להרצאות, אבל יש אנשים נוספים בחברה הבדואית בנגב שמכירים ויודעים ובאים ונותנים הרצאות בכל תחנות המשטרה.

אוקיי, בסדר. תודה לך, יניב.

אבל, ברשותך, אני חייב להשחיל עוד מילה. דיבר פה אל אסא והזכיר את כל הסיפור של עסקנים והתפוררות והכול. אני רוצה לומר כמה מילים, אנחנו נמצאים עכשיו בשלהי, אני קוראי לזה שלהי, החיבור, הערבות ההדדית, השבטיות, החמולתיות שנמצאים אצלנו בנגב. זה בגלל סוגיית הצעירים, כן מקשיבים, לא מקשיבים, כל הנושא הזה נמצא בשנים האחרונות בשלבים – ובנוסף לזה שנכנסים אנשים שלא כל כך מבינים את החוק ונכנסים פנימה ולמעשה אני אומר שהם הורסים את הנושא של המסורת שהיא מאוד טובה והולכת לפי צדק ואמת וכבוד הדדי ועוסקים בענייני כספים ונושאים כאלה והם מחריבים את הנושא של החוק הבדואי.

לתוך הדבר הזה אני הכנתי מודל להקמת מג'לס, שיהיה 15 איש מכל הנגב עם הכשרה בגישור, עם הרצאות וחיבורים לחוק הפלילי, כדי שלא יהיו התנגשויות עם החוק הפלילי, לעשות להם את כל ההכשרות האלה, ללוות אותם, כדי שהם יהיו כתובת אמיתית.

באיזה שלב זה נמצא? התחלתם כבר בזה?

זה לא רק משטרה, זה המשרד לבטחון פנים, משרד הכלכלה, זה היה עם הרשות להסדרת הבדואים, ועבר עכשיו למשרד הכלכלה, משרד העבודה והרווחה, משרד המשפטים, במסגרת איזה שהוא פרויקט ואנחנו יושבים על הדבר הזה עכשיו. נעצרנו בסוגיית התקציב, כמו שאתם מבינים את סוגיית התקציבים, אבל אנחנו יושבים על הדברים הכתובים במעורבות של החברה הבדואית. אנחנו לא עושים את זה לבד, יש אנשים מתוך החברה שיושבים איתנו על כל הסוגיה הזאת.

בסדר, יניב, תודה לך. אני מאוד מודה לך. אנחנו נעבור למשרד המשפטים. מי נמצא איתנו ממשרד המשפטים? אנחנו ניקח התייחסות. אני אקרא, עורכת הדין בת שבע שרמן-שני נמצאת איתנו? לא. עורכת הדין ליאנה מגד? עביר מטאנס? אוקיי, אז כנראה שהנציגות של משרד המשפטים לא נמצאת?

סליחה, אני עורכת הדין נור שיבלי מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. אני רפרנטית לבתי הדין השרעיים ובאמת באתי לשמוע כאן את כל העניין, גם הממשק בין המשפט האזרחי, מה שהמדינה מציעה, לבין המשפט הבדואי. אנחנו כאן יותר באמת לשמוע בייעוץ וחקיקה כדי שיהיה לנו באמת מצע להמשך עבודה במידה שנצטרך עבודה כלשהי בהמשך.

הבנתי אותך. אז את באת ללמוד. שלום לך, נור. אנחנו נעבור לחברי הכנסת, ניקח התייחסות מחברי הכנסת ואז נעבור למשרד החינוך. חברת הכנסת אימאן, תרצי להתייחס?

אני בעיקר רוצה לברך על היום, אבל כשאנחנו יושבים למיגור הפשיעה והאלימות, למרות שאנחנו מדברים על הדרום אני לא יכולה להתעלם מהרצח הנוראי שקרה אתמול בעיר עראבה, העיר שלי, כואב הלב על מה שקורה. אני רוצה להגיד, הכתובת הייתה על הקיר, כולם ידעו, היה כשל נוראי של כל הגורמים הרלוונטיים. הרווחה ידעו, הפסיכולוגים ידעו, בתי הספר של הילדים ידעו, המשטרה ידעה, בית המשפט ידע ובכל זאת שחררו את הבן אדם וראינו את התוצאה. עם כל הכאב אני רוצה רק לקוות דבר אחד, שזה יהיה המקרה האחרון. חובה על כולנו לפעול ולעשות למען להפסיק את הדבר הנוראי הזה.

תודה, חברת הכנסת אימאן ח'טיב. חבר הכנסת ווליד טאהא.

תודה רבה, יושב הראש, תודה גם לחברנו סעיד על היום החשוב הזה שהוא יזם, יום הנגב, או החברה הערבית בנגב, בכל הוועדות השונות בכנסת. אנחנו מקווים להגיע לפתרונות לכל הסוגיות שעלו בכל הוועדות. מאוד מעניין להקשיב לדיון שמדבר על המשפט הבדואי או אלקדא אלעשארי, אני לא יודע אם המשפט הבדואי מיתרגם נכון לאלקדא אלעשארי, שהיווה במשך מאות בשנים משפט שיש בו את אפקט ההרתעה. הוא עשה את שלו ושבטים ידעו לחיות בשלום, בין אם מחשש מידו הארוכה של המשפט הבדואי ובין אם כמובן מטעמי יחסים בין השבטים.

אני הקשבתי גם למה שאמר נציג המשטרה, אנחנו כמובן גם מרגישים את זה, בזמן שהגבולות מיטשטשים בין משפט בדואי מסורתי לבין משפט אזרחי ישראלי אז אנחנו צריכים גם לתת את הדעת על כל הבעיות הקריטיות שעמם מתמודדת האוכלוסייה הבדואית בדרום. הרי התופעות של עבירה על החוק או כל תופעה שהיא לא על פי חוק היא כמובן תוצאה, נובעת מתהליכים שמתרחשים באדמה. בנגב יש הרבה מאוד סוגיות שהמדינה צריכה כבר להתחיל לתת עליהן את הדעת ולספק עבורן פתרונות כי זה מצב שאי אפשר להמשיך איתו, בין אם מדובר ביישובים בלתי מוכרים, שאין להם שום תשתית למחיה בכבוד, בין אם מדובר בחינוך, בבריאות, בכבישים, בכל תחומי החיים, ועל כן הכול קשור אחד בשני. זה היה מעניין, הוספנו השכלה אישית גם מהדיון הזה.

תודה, חבר הכנסת ווליד טאהא. חבר הכנסת איימן עודה.

כבוד היושב ראש, אני מאוד מברך על היום הזה, אני מברך את חברי היקר סעיד אלחרומי שהוא מייצג אותנו בהרבה כבוד ובהרבה יעילות והוא נציג כל כך אמיתי, אותנטי, לסוגיות הנגב בגלל האוכלוסייה הערבית. אני ממש מברך אותך מעומק הלב, חברי סעיד.

תודה.

לגבי מה שנקרא המשפט הבדואי אני חושב שאחד מהדברים, התהליכים שהאוכלוסייה הערבית עברה אותם, שאנחנו הפסדנו את המבנה הישן ובמקביל לא הרווחנו את המודרניזציה, כלומר נשארנו באמצע. בתוך החלל הריק הזה נכנסה הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. במקומות שהמבנה המסורתי נשאר קיים יש פחות רצח משאר המקומות, כלומר יש את הדברים שהעמים ידעו לבנות במשך מאות שנים ששמרו על האנשים. כשאתה מפסיד את זה, בדרך כלל זה טוב להפסיד את זה, בדרך כלל, אבל במקביל אתה צריך להרוויח את המודרניזציה, את האינדיבידואליזם, את המדינה בעיקר.

כלומר כשאתה פוגש בחור שעובד בחנות, או בעל חנות או מסעדה, ואתה שואל אותו אם הוא משלם פרוטקשן והתשובה שלו היא כן, אתה שואל אותו: אז למה אתה לא פונה למשטרה? הוא מסתכל עליך כאילו אתה נפלת מהחלל, למה? כי במקביל אין את המדינה. כלומר הוא הפסיד את השבטיות, את המבנה המסורתי, אבל לא הרוויח את המדינה, אז בתוך החלל הריק נכנסה הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית. לכן היה כל כך חשוב לשמוע את מה ששמענו עכשיו.

אני רוצה לסיים ולהגיד את התפיסה שמבחינתי היא הכי ערכית. האינטרס של שני העמים הוא אינטרס זהה, לחיות בשלום, בשוויון, בדמוקרטיה, בצדק חברתי, זה אינטרס אמיתי לשני העמים. לצערי הרב התפיסה של המדינה היא תפיסה אחרת. התפיסה, הפילוסופיה, גם של הקמת המדינה היא של עם אחד וגם על חשבון עם אחר. את הדבר הזה אפשר לראות בצורה הכי ברורה בנגב, הכפרים הבלתי מוכרים וכל מיני סוגיות אחרות. מי ייתן ותהיה הפנמה עמוקה שטובת היהודים בנגב היא טובת השוויון של האוכלוסייה הערבית וההכרה בכפרים הבלתי מוכרים, זה המאבק שלנו. יישר כוח, חברי סעיד.

תודה רבה, חבר הכנסת איימן עודה. אנחנו נעבור למשרד החינוך. גב' נג'וא עבאס אבו נימר, משרד החינוך. אנחנו רוצים התייחסות של משרד החינוך באופן כללי, אבל - - -

עבאס אבו נימר זה נשמע לי מראר כזה, זה נכון?

נכון. מצד שני אנחנו רוצים ללמוד האם למשרד החינוך יש תובנות בנושא הזה שכן צריך לקדם תוכניות, למשל כישורי חיים לתלמידים בנושא של יישוב סכסוכים וגישור וכו' וכו'? בבקשה. תציגי את עצמך.

צהריים טובים לכולם. השם הוא נג'וא אבו נימר עבאס, מפקחת על הייעוץ במחוז דרום במקור מכפר מראר וכבר כמה שנים טובות בת הדרום.

מה שאני אציג זה פחות או יותר מה במחוז דרום בעיקר בכל הנושא הזה של יישוב סכסוכים. אני אמנה בפניכם חלק מהתוכניות שנוגעות באופן ישיר לנושא של יישוב סכסוכים וגם כמובן תוכניות שנוגעות לנושא של יישוב סכסוכים בדרך עקיפה.

כמובן, כמו שאנחנו כולנו, אני לפחות וכולם יודעים, מערכת החינוך עוסקת בעיקר בשני ערכים מאוד עיקריים, אחד מהם זה חינוך לקידום ערכים וגם תוך כדי דאגה לרווחה הנפשית של מורים, הורים ותלמידים. אז חלק מהתוכניות שאני אציג בפניכם, כבוד היושב ראש, הן תוכניות שמועברות לתלמידים, אבל כמובן מי שמעביר אותם זה המורים ואנחנו כיועצים חינוכיים מכשירים את המורים בתוך בתי הספר להעברת התוכניות האלה.

התוכנית הראשונה מקדמת את ערך הסלחנות. בתוכנית הזאת הכשרנו במהלך שנתיים יועצים חינוכיים שלמדו את התוכנית לעומק, היא מורכבת מסיפורים של המורשת, לא רק המורשת הבדואית ספציפית, אלא בכלל כל החברה הערבית ומה שקורה בחברה הערבית. עיקר התוכנית ועיקר הסיפורים מתמקדים בדת, כבוד, כבוד המשפחה ואדמה. מה שאנחנו קוראים לו בערבית (תרגום חופשי מערבית) אדמה, כבוד, ודת. שלושת המרכיבים האלה, אנחנו יודעים שהם בסיס לרוב הסכסוכים בחברה, אז שואלים שאלות בדיון, שואלים על הסכסוך שנוצר בסיפור הזה ודרך הדיון התלמידים בתוכנית שנוגעת לחטיבת ביניים, ו', ז', ח', היא מתאימה לגילאים האלה וכמובן דרך הדיון ודרך הסדנאות האלה הם עוסקים בסוגיות ששייכות גם למורשת וגם למנהגים ותוך כדי שימור החוק. קידום הערכים של הערך הוא ערך - - - והסלחנות וזה לא סבלנות, זה סובלנות ויש לזה תיאוריה שעומדת מאחורי זה.

התוכנית השנייה שעוסקת באופן ישיר ביישוב סכסוכים היא תוכנית קדושת החיים. דרך התוכנית הזו וגם דרך הכשרת חדר מורים וגם קידום מעורבות הורים בנושא הזה ומעבירים אותה לתלמידים דרך סדנאות כאשר הערך העליון הוא קדושת החיים. אנחנו מקדשים את החיים ואנחנו אומרים שכל סכסוך שבן אדם נתקל בו ניתן לפתור אותו, בין אם זה דרך החוק או אפילו דרך המנהגים והמשפט הבדואי. כמו ששמענו כאן, המשפט הבדואי לא סותר את הערכים החינוכיים, אלא אנחנו מקדמים כמובן את הנושא הזה.

נג'וא, את שומעת אותי? יש הפרעה בקו. חשוב לנו לקבל ממך תמצית על שלוש התוכניות או אם יש עוד רביעית. אנחנו לא נתנו לך להשלים, אבל יש רעש בקו. אם את יכולה לדבר ישירות - - -

סליחה, אני לא מצליחה לשמוע את מה שאתה אומר.

אוקיי, יש לנו בעיה, אנחנו לא שומעים אותך. אנחנו נשמח לקבל, הוועדה תשמח ודורשת לקבל תמצית של התוכניות של משרד החינוך כדי שנוכל לעקוב ולבדוק האם גם התוכניות מיושמות בעוצמה הראויה כדי שתהיה להם השפעה על קהל התלמידים. אנחנו צריכים גם בגלל מגבלת זמן לעבור לד"ר זחאלקה.

אין בעיה, אני רק אציג בשתי כותרות שתי תוכניות מאוד חשובות ובזה אני מסיימת, אנחנו כמובן גם נגיש את הסיכום לוועדה, התוכנית הכנה לחיי משפחה ותוכנית כישורי חיים. שתיהן עוסקות באופן לא ישיר ביישוב סכסוכים, אבל כמובן מקדמים את הערכים שהעלינו.

תודה.

אני אדאג להעביר סיכום של התוכניות.

בדיוק, אני מאוד מודה לך. שייח' חסן אבו עליון.

צהריים טובים לכולם. אני שמח שאני משתתף בוועדה הזאת ומקווה שהיא תקדם המון דברים. אני רציתי להגיד שני משפטים. קודם כל אני חסן אבו עליון, מגשר בסולחות, גם במגזר אצלנו וגם סכסוכים אחרים וגם בעדות אחרות.

שני דברים, דבר ראשון, מה שאמרה גב' נג'וא, יש דברים שאפשר לאבחן אותם מבתי הספר. למשל ילד או תלמיד או תלמידה שיש לה בעיה כלשהי או התנהגות כלשהי, זאת אומרת שבבית יש משהו ואז שם צריך לאבחן ולפתור את הבעיה, לחפש ולמצוא את הבעיה. כי אנחנו מבחינת החוקים של הבדואים וקאדים ושריעה, נכון שהחוקים אצלנו פה הם קודם כל לפי השריעה ושנית גם לפי חוקי המדינה.

מה שאני צריך להגיד עוד, המשפטים והישיבות של הבדואים לא כמו אז, למה? כי הכול התחיל להיות מודרני כזה ואז צריך ללמוד את המשפטים לפי הזמן הזה, לא לפי הזמנים הקודמים. נכון שהזמנים הקודמים והמשפטים הקודמים, מהם לומדים ואם, איך שאמרתי, מאבחנים את הבעיה או את הגורם אנחנו לא נגיע לעשות משפטים ולא כלום ולא סולחות, זאת אומרת להוציא את הנגע הזה מהשורש, זאת אומרת האלימות בכל הסוגים שלה, אלימות במשפחה, אלימות בשבט, אלימות בשכונה, אלימות בעיר, בכלל, אנחנו צריכים לדעת – במילים אחרות החיסון הזה, אם אנחנו עושים את החיסון ביחד וכל אחד מהמיקום שלו והאמצעים, צריך להגביל את האמצעים, כל מיני דברים, אני לא אפרט, כי הזמן מגביל אותי.

תודה, שייח' חסן. העלית נקודה מאוד חשובה, הטיפול צריך להיות לא רק אחרי האירוע האלים עצמו, אלא צריך להשתדל ולעשות מאמץ כדי למנוע את האירוע האלים.

אנחנו נעבור לד"ר איאד זחאלקה, מנהל בתי הדין השרעיים. ד"ר איאד, אתה נמצא איתנו.

תודה רבה, אדוני, על ההזמנה. אני מודה לכם ומקווה שהדיונים יהיו פוריים ומועילים ויהיו תוצאות בעזרת ה' שהן יהיו חשובות למגזר שלנו שיטפלו בחברה שלנו, שיטפלו בבעיה הקרדינלית של האלימות.

אנחנו בבתי הדין השרעיים מגויסים כל כולנו לטיפול ביישוב סכסוכים בחברה הערבית בכלל וגם בחברה הערבית הבדואית בדרום. בתי הדין השרעיים מטפלים בסכסוכים של משפחה שהם בדרך כלל הסכסוכים הכי קשים, הכי רגשיים, ששם העצבים הרגישים של האנשים נגועים ולכן עושים כל מאמץ אפשרי כדי לסיים את הסכסוכים בתוך בית הדין. אנחנו מצליחים לעשות את זה, כמעט 40,000 תיקים הוגשו בשנה שעברה לבתי הדין השרעיים על סכסוכי משפחה. אנחנו משתדלים לסיים את רוב התיקים, בין אם זה בפישור וגישור ובין אם זה בפסיקה שהיא מסיימת את הסכסוך.

לשמחתי אנחנו מסיימים את זה כאן וזה לא עובר הלאה, לא גולש מחוץ לבית הדין, למעט מקרים נדירים. אבל אנחנו כן נמצאים בחזית, כן נרתמים למען יישוב סכסוכים ולמען פתרון בעיות בתוך המשפחות ובין המשפחות. פעם הייתה סוגיית המשפחה סוגיית הליבה שבגללה אנשים רבים, היום מי שיש לו בעיה, מי שיש לו מחלוקת עם בן זוגו ומי שיש לו דרישות לזכויות, הוא פונה לבית הדין השרעי ובית הדין השרעי עושה את המלאכה ונותן לכל מי שזכאי את הזכויות שמגיעות לו על פי הדין.

כך אנחנו נוהגים ולכן אני חושב שהתרומה של בתי הדין השרעיים ביישוב סכסוכים היא גדולה. בתי הדין השרעיים, איפה שהם רק יכולים לטפל מטפלים, ואיפה שמותר להם על פי החוק, מבחינת הסמכות שלהם, לעשות מעשים למען יישוב סכסוכים בין אנשים אנחנו עושים את זה.

אדוני, לא נשכח שעוד מעט אנחנו אמורים להפעיל יחידות סיוע בבתי הדין השרעיים שיהיו מורכבות מעובדים ועובדות סוציאליות שינסו לטפל בבעיות עוד קודם שהבעיות מועלות בפני הקאדים להכרעה שיפוטית, כך שהתהליך הזה של יישוב הסכסוכים ופיוס ושלום וסולחות הוא תהליך מובנה בתוך העשייה השיפוטית של בתי הדין השרעיים. אנחנו מוגבלים בסמכות, איפה שאין לנו סמכות לא נוגעים, כי אנחנו לא נחרוג מהסמכות שלנו, אבל איפה שיש לנו סמכות אנחנו כן עושים את אשר מוטל עלינו ומה שאנחנו יכולים.

אנחנו רוצים להתקדם לנקודה הזאת. חבר הכנסת סעיד אלחרומי רוצה להעלות שאלה.

כבוד הקאדי, ד"ר איאד, דבר ראשון, אני מאוד מעריך את זה שאתה משתתף איתנו בדיון ואתה מתייחס לסוגיה. דווקא בעניין הסמכות, אני יודע שהסמכויות שניתנות לבתי הדין השרעיים מוגבלות לנושא הדין האישי. השאלה שלי, וכאן חשוב לי לשמוע את דעתך, אם תורחב הסמכות הזאת ותהיה האפשרות שתהיה התדיינות גם בסוגיות אזרחיות אחרות, לאו דווקא בנושאים שבהם עוסקים בתי הדין השרעיים היום. אם אזרח למשל בשגב שלום רוצה שהסוגיה בינו לבין שכנו, אזרחית גרידא, תיפתר בבית הדין השרעי, היום אין לו את האופציה הזאת, האם הרחבת הסמכות תתאפשר? האם אתם תומכים? אפילו בלי להגיד לי אם אתה תומך או לא, אבל האם אתם חושבים שזה יהיה משהו שיקדם פתרון סכסוכים?

אנחנו יש לנו ניסיון עשיר בבתי הדין השרעיים לפתור סכסוכים מאוד מאוד קשים ומאוד מורכבים שנוגעים אפילו לסוגיות שהן אישיות ביותר ומאוד בעלות השלכות על החברה בכלל, יודעים לפתור אותן, יש לנו את הכלים, יש לנו את האמצעים, אבל כמו שאמרתי, העניין הוא עניין של סמכות. ברגע שהמחוקק יחליט להרחיב את הסמכות שלנו לעניינים אחרים, בין אם זה על ידי מינוי בוררים, בין אם זה בפסיקה ישירה, כל מה שהמחוקק יחליט לעשות ויטיל עלינו אנחנו יכולים לעשות, יש לנו את הכלים, יש לנו את הידע, יש לנו את היכולת האישית של הקאדים ושל הצוותים בתוך בתי הדין ואנחנו נשאף לסייע לציבור שלנו, לחברה הערבית שלנו לפתור את הסכסוכים בדרכים שהן מתיישבות עם הדת, עם המנהג המקובל, עם הערכים שלנו כחברה שאמורה להיות חברה סובלנית, חברה שנותנת כבוד, שמנסה לתרום אחד לשני, לוותר אחד לשני למען השלום, למען חיי שלום של כולנו, של הבנים שלנו, של העתיד שלנו. לכן איפה שהמחוקק יחליט להסמיך אותנו אנחנו נהיה נכונים לקבל את הסמכות לפעול כפי שנידרש לעשות.

אז אנחנו מדברים על שני מתווים, בתי הדין השרעיים פועלים בשני נתיבים, האחד, בדין האישי, פסיקה וגם גישור, יש תהליך של גישור, אנחנו יודעים, מכירים את השריעה האיסלמית שכן נותנת מקום מאוד נכבד לנושא של גישור, פיוס, סולחה ושיטת התחכימא, אנחנו קוראים לזה. לכן אנחנו כן צריכים להעלות, כאחת המסקנות של הוועדה הזאת, להרחיב את הסמכות של בתי הדין השרעיים לדון בסוגיות שאנשים בוחרים. יש להם, בוא נגיד, סמכות מקבילה, אנשים יבחרו לפנות או לדין האזרחי או לדין השרעי ואז לקבל אופציה או לפסיקה, או לגישור, ואנחנו בדרך הזאת יכולים לשלב בין המשפט האזרחי, המשפט השרעי וגם לפקח על המשפט המסורתי שהוא לא ממוסד ואין סמכות שקובעת שזה המשפט המסורתי או השבטי.

על ידי החיבור הזה, אם ועדות הסולחה, ועדות הגישור, אנשי הפיוס מביאים את הסוגיות לשולחן בתי הדין השרעי אז אפשר לנתב את זה וגם לאשר את זה ולתת לזה תוקף חוקי. אבל כמובן את זה צריך לעשות בחקיקה ראשית כדי להעניק את הסמכות הזאת לבתי הדין השרעי.

רק, אדוני, ברשותך אומר שני משפטים קצרים. המשפט הראשון, סעיף 1826 למג'לה אומר שעל הקאדי לפעול בכל מהלך ההליך המשפטי, בהתחלה, באמצעו ואפילו לפני שהוא חותם את פסק הדין, לפעול למען יישוב הסכסוך בדרכי שלום בין הצדדים, כלומר השריעה שלנו מצווה אותנו לפעול לשלום עוד בטרם ההכרעה, אפילו לפני חתימת פסק הדין. זה הדבר הראשון.

הדבר השני שרציתי להגיד, לנו יש ניסיון בפיקוח על בוררים, יש לנו סעיף 130 לחוק המשפחה העות'מאני שאומר שברגע שיש סכסוך בין בעל ואישה אז ממנים בורר מטעמה ובורר מטעמו ובית הדין מפקח על העבודה של הבוררים ועל המסקנות שלהם ועל הפסיקה שלהם. זה מודל שמצליח, עובד והפיקוח שלנו על הבוררים גורם לכך שתהליך הבירור יהיה תהליך שקוף, תהליך הוגן, תהליך שבסופו של דבר מקבלים החלטות שהן החלטות שמתיישבות עם השריעה ועם הזכויות הטבעיות של האנשים. אז הניסיון קיים, אנחנו שם ויש לנו את היכולות האלה.

תודה לך, ד"ר איאד זחאלקה, אנחנו מאוד מודים לך. אנחנו מכאן ניקח כמה התייחסויות. רות, את רוצה להתייחס? יוזמות אברהם.

כן, תודה רבה על זכות הדיבור. צהריים טובים, אני רות לוין-חן, מנהלת שותפה של מיזם קהילות בטוחות בעמותת יוזמות אברהם. קודם כל כל הכבוד על הבאת הנושא החשוב והרגיש הזה לדיון. ברור שזה נושא רגיש גם כי הוא כולל את הממשקים שבין המסורת והמשפט הבדואי למשפט האזרחי והוא באמת נוגע במוסדות המרכזיים שעומדים בלב כל אחד מהם וברור שהאתגר הוא למצוא את דרך המלך שתשלב בין השניים באופן שיביא לידי ביטוי מצד אחד את המנגנונים השבטיים לפתרון סכסוכים, אבל בלי לוותר על המקום של המדינה כמי שאחראית על אכיפת החוק ועריכת המשפט.

כמה דברים. קודם כל בהקשר של המקום של המשטרה. המשטרה, לדעתנו, צריכה להימנע ממצב שבו אדם לא עומד לדין, או שהמשטרה מעבירה את הנושא לטיפול ועדות הסולחה במקום שהיא תטפל במקרה בעצמה ויש גבול דק בין היעזרות והסתייעות בוועדות הסולחה לבין העברת האחריות על אכיפת החוק לוועדות. צריך לשים לב לנושא הזה.

נושא נוסף שאני רוצה להעלות זה הנושא של ייצוג, או ליתר דיוק היעדר הייצוג של נשים בוועדות הסולחה. זה כמובן מחייב תשומת לב, על אחת כמה וכמה כשמדובר בנושאים שקשורים בנשים כמו אלימות כלפי נשים בחברה הבדואית בנגב. כשנשים לא נמצאות בוועדות האלה כמובן שיש פה איזה שהוא אתגר.

הנקודה השלישית, לפעמים עלולה להיווצר התחושה שהתשלומים שעוברים מצד לצד כחלק מהסכם סולחה זה עלול לתת איזה שהיא תחושה שיש איזה שהוא מחיר כספי לכל עבירה ושאולי לא נלקח בחשבון באמת הנזק המתמשך שהעבירות מייצרות ונקמת הדם שדוברה כאן על ידי המשתתפים.

את כל הדברים האלה צריך לקחת בחשבון ושוב, לראות איך משלבים בין הדברים ולא מעבירים את האחריות רק לצד אחד, וכמובן לא מתעלמים מהמקום של השבטיות והמסורת, שהיא חשובה וגם יודעת לעתים לתווך את הדברים בצורה רגישה בחברה הבדואית בנגב, אבל, שוב, למדינה יש אחריות מרכזית בכל מה שקשור לאכיפת חוק וסדר.

אין ספק. תודה לך. הנושא של נשים, אני אתייחס אליו בסיכום. הנושא של תשלומים, אני חושב שלערב את בתי הדין השרעיים כגורם שמפעיל את הבוררות ואז אם צריך לשלם, אז כמו שעושים בבתי הדין השרעיים, יש להם רשימה ארוכה של בוררים שמסמיכים אותם לדון בסוגיה מסוימת ואז כן בית הדין השרעי עצמו הוא שמשלם ולכן בנושא הזה יש מתווה. אם צריך לשלם אז אפשר למסד את זה בצורה חוקית, אבל לא להפעיל את זה במנגנון שאנחנו שומעים. אני ככה מאזין וקורא בין השורות שיש ביקורת די חריפה על התופעה הזאת, אנחנו גם בסיכום נתייחס לנושא הזה.

מר שייח' כאמל ריאן, אתה נמצא איתנו? מר מחמוד נסאר, ועד ראשי הרשויות, נמצא איתנו? אוקיי. ממשרד המשפטים רוצים להתייחס, נור שיבלי.

כן, אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות שמנהל בתי הדין העלה וגם אתם שאלתם, לגבי הרחבת הסמכויות בבתי הדין. אז הרחבת הסמכויות בבתי הדין באמת דורשת מאיתנו בחינה משפטית מורכבת, זה לא משהו שהוא עומד להיות קל. יש הרבה שאלות רוחב שעולות, יש הרבה שאלות משפטיות מורכבות מבחינת סמכויות, אז אני רוצה לציין שזה משהו שכן דורש בחינה משפטית מעמיקה יותר ובאמת לבדוק את זה היטב ולעומק.

דבר שני שאני רוצה להתייחס זה ההיבט של הגישור. משרד המשפטים, יחד עם הנהלת בתי הדין השרעי, מנסים לקדם את התקנים של העובדות הסוציאליות כדי לאייש את יחידות הסיוע שיש בבתי הדין השרעי ולהחיל את החוק להסדר התדיינויות. בהיבט הזה אני רוצה להגיד שיש פוטנציאל מאוד גדול ליחידות הסיוע ולעובדות הסוציאליות שדוברות את השפה הערבית ומכירות את הרקע התרבותי ושיכולות לטפל בתיקים ובסכסוכים עוד לפני שמגיעים בכלל לכותלי בית הדין.

תודה לך, נור. בנקודה הזאת של הגישור היו לי שתי ישיבות, אחת עם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ואחר כך הייתה עוד ישיבת עבודה נוספת עם הפרקליטות ועם הייעוץ המשפטי, למברגר, אני הבנתי שהגישה שלהם להרחבת סמכויות בתי הדין השרעיים בנושא של גישור היא גישה חיובית. דנו בסוגיה הזאת, אני חושב שיש מקום כן להתקדם ולגבש מתווה בנושא הזה ולמצות את הפוטנציאל של בתי הדין השרעיים. אם יש מוסד כזה שפרוס לאורך כל היישובים הערביים כדאי למצות את הפוטנציאל הזה גם בתחום הדין האישי, וזה קיים וצריך לחזק אותו, בנוסף ליחידות הסיוע, אבל גם להרחיב את הסמכות בתחומים אחרים. בלי לבטל את הסמכויות כמובן של המשפט האזרחי, אין ספק, כבודו במקומו מונח, אבל להרחיב את הסמכויות של בתי הדין השרעיים לנושאים אחרים, יש מקום לשקול את זה בחיוב. ככה הבנתי מהפרקליטות ומהייעוץ המשפטי, אבל אנחנו צריכים לקדם את זה.

אני רוצה שנסגור מעגל עם ד"ר סאמי אבו פריח ואז נעשה סיכום ביחד עם חברי סעיד אלחרומי. ד"ר סאמי, בבקשה.

כמה דברים. קודם כל אני שמעתי את כל הדיון, זה היה דיון מאוד מעניין ומצוין, אבל אני לא חושב שאנחנו הגענו לסוף דעתנו בכל מה שקשור למשפט. אני חושב שרק לקחנו לגימה מכל מה שקשור למשפט הבדואי ומכל מה שקשור למעגל האלימות בכלל בחברה הערבית ובמיוחד בחברה הבדואית. אני חושב שבואו נדבר על שורשי הבעיה.

אנחנו פה דיברנו על איך מטפלים באלימות שנוצרה, איך אנחנו יכולים להתחיל ממש מהשורשים. לפני שנה וחצי-שנתיים הצעתי למשרד החינוך תוכנית מורשת, ללמד את התלמידים את הערכים של החברה הבדואית, את ערכי הסובלנות, את ערכי האחווה, את ערכי קדושת החיים. ביקשו ממני להגיש תוכנית מפורטת, עשיתי תוכנית מפורטת מהגן עד התיכון והגשתי את התוכנית לאגף מורשת. משם אני חושב שצריכים להתחיל. בואו נתחיל מהתלמידים, בגן, בכיתה א', בכיתה ב', בכיתה ג', ד', ה', ו', י', י"א, אפילו במבחני הבגרות של דת האיסלם, שהיא יחידת חובה, יש 30% שקוראים לזה מורשת. אז כתבתי תוכנית, ש-30% האלה התלמידים ילמדו, יכתבו, יישבו בדיוואנים של השבט, ישכתבו את המורשת ואת המשפט הבדואי.

דבר שני, לעשות מאגר, ממש בנק של מומחים מגשרים כדי להיעזר בהם בשעת מצוקה. דבר שלישי, להיעזר בשופטים. למה השופטים האזרחיים לא נעזרים בשופטים הבדואים? כמו שיש עורך דין בבתי המשפט השרעיים שהוא מייעץ לשופטים השרעיים ולקאדים מה החוקים ואיפה לא לגלוש ואיפה מותר ואיפה אסור, גם כדאי שבתי המשפט האזרחיים ייקחו להתייעצות חלק מהשופטים הבדואים שיודעים בדבר.

דבר נוסף, גם נציג המשטרה, הוא אמר משהו מאוד חשוב, הוא אמר: אנחנו לא מסיימים סכסוך, מי שמסיים את הסכסוך זה המשפט הבדואי והמשפט השרעי. המשפט האזרחי לא מסיים סכסוכים. הבחור דקר, אחר כך נעצר, אחר כך קיבל עונש של שנה-שנתיים, אחר כך הוא יוצא לחופשי, איפה הערבות שתהיה סולחה בין שני הפלגים, בין הדוקר לנדקר כדי לסיים את הסכסוך ולא לחזור על זה עוד פעם? שוב פעם, כדאי לאמץ את שיטת הגישור הבדואית כמודל חדש במדינה, לאמץ את השיטה הזאת כמודל חדש ולפי המודל הזה להתחיל לעבוד ולראות כמה הוא יעיל למניעת אלימות, כמה הוא יעיל למיגור תופעת האלימות, כמה הוא יעיל בהשרשת הערכים לתלמידינו, לילדינו, לבנות שלנו בבתי הספר.

אני עשיתי סקר בחודש אוקטובר, אני עדיין מלבן את הסקר, על המשפט הבדואי. אני אתן לכם רק כמה לגימות. בסקר שאלתי כמה אנשים שהשתתפו בסקר, 22 אקדמאים בעלי תואר שלישי, 40 אקדמאים בעלי תואר שני, 78 בעלי תואר ראשון ו-110 אנשים עמך מהשטח שהם עוסקים במשפט הבדואי. 68.2% תומכים עדיין במשפט הבדואי, השבטי, בשנת 2020, 67% מאמינים למשפט הבדואי. שאלתי שאלה, האם בתאונות דרכים אתה פונה למשטרה או שאתה פונה למשפט הבדואי, 76% אמרו שהם פונים למשפט הבדואי כי הוא מסיים את הסכסוך מהר. שאלתי על הריב המשפחתי, 81% מחפשים את המשפט הבדואי. ריב שמעורבים בו אנשים ברצח ובנשק, 59% מאמינים במשפט הבדואי ו-41% רק מאמינים במשטרה. עוד שאלה, הדרך המהירה להגיע לסיום הסכסוך, 61% משפט בדואי, 21% משפט דתי ו-18% חוקי בתי המשפט במשטרה. השאלה האחרונה הייתה האם אתה תומך בביטול המשפט הבדואי, 86% אמרו לא, אנחנו לא רוצים לבטל את המשפט הבדואי.

אז אנא מכל נציגי הוועדה, מכל הנכבדים, לקחת את המודל הזה, להכניס אותו לבתי הספר, בואו נעבוד על הערכים בתוך בתי הספר ואז אנחנו נראה תוצאות, אולי בעוד עשר שנים, בעוד חמש שנים, אבל אנחנו נראה תוצאות. כל עוד אנחנו נלחמים בתופעות אנחנו נמשיך לקבל עוד ועוד מקרי אלימות במגזר, לצערי הרב. תודה רבה לכם.

תודה, ד"ר סאמי אבו פריח, תובנות מאוד מעניינות. אנחנו נתחיל לסכם, נתחיל עם חברי סעיד אלחרומי.

תודה, אדוני היושב ראש. אני חייב להודות שאני נכנסתי לדיון וביקשתי שיתקיים הדיון בנושא הזה ואני מסיים את הדיון בתובנות מאוד מאוד חשובות. נפתחו לנו מספר ערוצים, גם בכיוון של בתי הדין השרעיים, ואני שמח מאוד על מה שאמר כבוד הקאדי איאד זחאלקה, וגם בנושא של השייח'ים שהציגו תובנות מאוד חשובות, שייח אבראהים אלעמור, שייח' עטיאה וד"ר סאמי אבו פריח ושאר הנוכחים. אני חושב שנפתחה דלת שאנחנו צריכים להיכנס אליה, לדלת הזאת.

אני מציע שבישיבה הבאה שלנו נעשה סיור בנגב ונקיים ישיבה, אנחנו נזמן לישיבה שייח'ים בדואים שעוסקים במשפט הבדואי, כמובן שחברינו שהשתתפו היום אכן ישתתפו, נרד לעומק בנושא הזה וחשוב מאוד, אדוני היושב ראש, לפעול לכך שנושא הגישור בבתי הדין השרעיים ייתן מטרייה מעבר לדין האישי בינו לבינה, אלא גם בנושאים אזרחיים, נושאי גישור גרידא, אפילו בלי ללכת לכיוון של הרחבת סמכויות, כצעד ראשון ניקח את נושא הגישור, להרחיב אותו קצת.

ועוד מילה לגבי משרד החינוך, אני חושב שהיועצת הציגה דברים מאוד מעניינים, אבל חשוב שתהיה איתם פגישה שבתיכונים בפרט, נג'וא וסנא, שהן היועצות של המחוז בדרום, מפקחות, שיציגו ואפשר ביחד לנווט לכיוון הצעירים של כיתות י"א-י"ב, לנווט לכיוון של סובלנות, של קבלת האחר וגם שאנחנו לא יכולים להידרדר יותר במדרון החלקלק הזה.

במיוחד שגם ד"ר סאמי אבו פריח הציג תוכנית מסוימת, אפשר גם לבדוק איפה זה עומד ולנסות לקדם את זה.

אז אני בשמחה מוכן להיפגש איתם לפני המפגש הבא ואנחנו נגבש מתווה.

כן, אוקיי. אז אנחנו נתחיל לסכם. אני כמובן רוצה להודות לכל המשתתפים, קודם כל לחברי סעיד אלחרומי שיזם את הדיון הזה ושיזם את היום הזה, מאוד חשוב. אני כמובן מודה לנציגי המשרד לבטחון פנים ומשרד המשפטים ומשרד החינוך כמובן ומאוד מודה לכל המשתתפים, גם הנכבדים שנתנו סקירה בנושא הזה, ד"ר סאמי אבו פריח, וגם לסקטור האזרחי, לעמותות, או לעמותה שתמיד היא נמצאת איתנו, יוזמות אברהם.

הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות משוכנעת שהדרך הנכונה זה לקדם את תהליך יישוב הסכסוכים והגישור בחברה הערבית כאמצעי לפתרון סכסוכים. הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות כן תומכת ותפעל כדי למסד את תהליכי הגישור השבטיים, המסורתיים, הדתיים באופן כללי, כמובן שהוועדה תפעל והיא דורשת מרשויות אכיפת החוק, החל מהמשטרה, הפרקליטות, בתי המשפט ומוסדות המדינה כן לשתף פעולה עם המאמץ הזה ועם התהליך החברתי הזה ולנסות לפתח מודלים שישלימו את המלאכה האזרחית בנוסף למלאכה הקהילתית חברתית. אנחנו מודעים לזה שבעולם יש היום את הנושא של קהילתיות בתחומים שונים. הוועדה ממליצה גם לחברה הערבית, בדרום ובצפון, להקים שוב את המועצה שתנחה, תפתח גישות ושיטות וחוקים שונים כדי להעצים את התחום הזה.

אנחנו ממליצים או דורשים מהמשטרה להמשיך ולפתח תוכניות להכשיר את השוטרים ואת המפקדים איך למצות את הפוטנציאל שיש במשפט השרעי וגם המסורתי בנושא הזה ולהיות בשיתוף פעולה עם האנשים שפועלים בתחום הזה.

כמובן למשרד החינוך, אנחנו כן נמשיך לעקוב ודורשים לקדם את התוכניות שהמפקחת נג'וא אבו נימר הציגה, אבל חשוב לנו שגם עוצמת התוכניות האלה תהיה חלק מהיעדים הבאים. יש תוכניות, אבל הן לא נותנות מענה הולם לצרכים עצמם ולכן התוכניות צריכות להתאים את הצרכים גם מבחינת האיכות וגם מבחינת הכמות או העוצמה של התוכניות. קידום חינוך לערכים וכישורי חיים, כמובן שזה בראש סדר העדיפויות.

אנחנו ניכנס גם לנושא של בתי הדין השרעיים. הוועדה המיוחדת למיגור הפשיעה והאלימות כן דורשת להרחיב את הסמכויות של בתי הדין השרעיים כדי להשתמש בכלים שיש בה, גם פסיקה וגם גישור ומינוי בוררים ולמצות את הפוטנציאל שיש שם, לא רק בדין האישי אלא גם בדין הכללי. כמובן שאנחנו כן נפעל לקדם את הנושא של יחידות סיוע שאמורות להיות מועמדות לרשות בתי הדין, אנחנו נפנה למשרד המשפטים וננסה להאיץ את התוכניות.

בנושא של תשלומים עבור הסכמי סולחה, עמדת הוועדה שהנושא הזה, אם צריך שיהיה תשלום אנחנו דורשים שהנושא הזה יוסדר דרך בתי הדין השרעיים ולא בין הצדדים, כי אנחנו חושבים שתשלום עבור עבודה כזאת או מאמץ כזה יכול להטות את הכף ולא לשמור על ערך הצדק והניטרליות של האנשים שעוסקים בתחום הזה. אבל זה גם קשור להמלצה שלנו ולדרישה שלנו שבתי הדין השרעיים ייכנסו לעובי הקורה בנושא הזה.

בנושא של נשים, אני רואה חשיבות רבה גם להכשיר נשים לעסוק בתחום הזה וכמובן אנחנו מכירים את המציאות והייחודיות של הנושא הזה, אבל אני חושב שיש מקום שהנשים גם ייכנסו לעובי הקורה ושתהיה הכשרה. אני חושב שיש דברים שמתרחשים גם בחצי החברה הערבית, שהם הנשים, ואנחנו כן ממליצים ואנחנו ננסה למצוא את הדרך איך אפשר לקדם את זה ולא לשכוח שלנשים גם בתחום הזה יש תפקיד די חשוב. אני חושב שהן סובלות מהמצב של מגפת או הגל העולה והגואה של פשיעה ואלימות בחברה הערבית ומשלמות בעצמן מחיר כקורבנות מצד אחד, אבל גם כנשים שמאבדות את האבא, את הבן, את האח וכו' וכו'.

אנחנו גם ממליצים להשקיע בנושא או להתמקד בגישה של טיפול מניעתי בשתי רמות, גם בחינוך, אני חושב שזה טיפול מניעתי, אבל גם מעורבות אנשי הסולחה והגישור בשלבים המוקדמים של הסכסוכים. הם יכולים לחסום את הדרך להתפתחות של סכסוך אלים, אבל גם לרכך את הסכסוך עצמו בשלביו הראשונים לפני שמגיעים לשימוש באלימות. אנחנו תמיד אומרים שברגע שמטפלים בסכסוך בשלביו הראשונים קל מאוד להגיע לפתרון, לעומת אם מתערבים רק אחרי שנופל קורבן, נרצח מישהו.

אנחנו גם ממליצים להקים את המאגר הזה, מאגר מומחים בנושא של גישור ובוררות, אנחנו נבדוק איפה ומי צריך לנהל את המאגר הזה ולהשתמש בו ברמות שונות, הנושא של להיעזר בשופטים מסורתיים ויועצים. גם לבתי המשפט, גם לשוטרים, אבל גם לקהילה עצמה, מאגר כזה יכול לשמש ככלי וכאמצעי למתן פתרון ולמי שיהיה מוכן להתערב ולהיכנס לעובי הקורה.

אני חושב שתמצתי מספר רב של דרישות ושל מסקנות ותובנות, אבל כמובן אנחנו נמשיך לדון בסוגיה הזאת וכן נקיים ישיבה בנגב, ישיבה במרכז וישיבה בצפון. אני חושב שהדיון הזה ביום הנגב לא רק מתמקד במה שקורה בנגב, אלא מתמקד בכל ההיבט או בתחום הזה בחברה הערבית כולה. יש הבדלים בין הצפון לדרום, לנגב, בתחום הזה, אבל יש הרבה מן המשותף. כמובן שאנחנו צריכים לשים לב שבתוך החברה הערבית יש מגזרים שונים.

אני מודע, כאחד שהוא תושב יישוב כפר מראר, שהוא יישוב מעורב, דרוזים, נוצרים ומוסלמים, במיוחד בעדה הדרוזית לנושא הזה יש תפקיד חשוב ויש אנשי דת ונכבדים שעושים עבודה נפלאה שם. אנחנו גם צריכים להתייחס למגזריות שיש בחברה הערבית ולנסות לקדם את הנושא הזה. יכול להיות שהיינו צריכים להזמין גם את בתי הדין של העדה הדרוזית ולשמוע מהם איזה תובנות יש להם בתחום הזה. אנחנו נעשה את זה וננסה להשלים את התמונה.

אני מאוד מודה לכם, תודה, חברי סעיד אלחרומי, תודה לצוות הוועדה ואני מכריז בזאת על נעילת הישיבה. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:30.